PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
15/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 120 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, י"ב בטבת התשע"ד (15 בדצמבר 2013), שעה 10:00

<סיור בקהילות שח"ף (שיתוף חינוכי פעיל) בחיפה ובכפר הנוער רמת הדסה בקרית טבעון>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

>
עינב שוורץ - מנהלת מינהל חברה ונוער, מחוז חיפה, משרד החינוך

שי אבוחצירה - סגן ראש העיר, מחזיק תיק חינוך, עיריית חיפה

דורון סקל - מנהל אגף חינוך, עיריית חיפה

צחי שומרוני - עוזר סגן ראש העיר, עיריית חיפה

יעקב ברודר - מנכ"ל התאגיד העירוני קהילת הדר

רויטל כץ - רכזת פרויקטים בקהילת הדר

אורי לבנטל - חבר דירקטוריון של קרן שח"ף

דפנה שליט - חברת דירקטוריון של קרן שח"ף

אבי נאור - יו"ר קרן שח"ף, מייסד קרן אורן

ד"ר חיה ג'משי - מנכ"לית קרן שח"ף וקרן אורן

שמואל אבואב - מנכ"ל אור ירוק ויו"ר קרן אורן

ענת נחמיה לביא - מנהלת פורום ציבורי של כפרי הנוער והפנימיות

אוהד שוורץ - חבר בקבוצה הקטנה, רכז פרויקטים קהילתיים בחממה הקהילתית

ענבל לוי - מנהלת כפר סטודנטים, חברת קהילת הבנים של כפר הסטודנטים

ענבל לוינזון - חברת הקבוצה הקטנה ומרכזת פורום הקהילות של החממה הקהילתית

מיטל רוט - תנועת דרור ישראל, מנהלת שירות המחנכים העירוניים בהדר

יעל שפירא - עו"ס, מנהלת לשכה לשירותים חברתיים בהדר

שמואל ששון - ראש הגרעין התורני בהדר

קרן שגי - תנועת דרור ישראל, קיבוץ עירוני

רפי פינסוד - מנהל מרכז הצעירים בחיפה

דניאל ריבקין - חבר גרעין הדר

יובל אבני - חבר גרעין פארן

שמואל שישר - גרעין תורני

ענבל ליבוביץ - קהילת הדרים

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור בקהילות שח"ף בחיפה ובכפר הנוער רמת הדסה בקרית טבעון>

בוקר טוב, ברוכים הבאים. יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, חבר הכנסת עמרם מצנע, חברי קהילות, קרן שח"ף, משרד החינוך, אגף החינוך בעירייה.

אנחנו פה כדי לנסות להציג איך שכונת הדר מתמודדת באמצעות קהילות צעירות עם האתגרים שיש לשכונה הזאת, אבל לפני שנתחיל וניתן לסגן ראש העיר לפתוח את הישיבה, אני מציע שנעשה איזה שהוא סבב קצר של היכרות, שכל אחד יאמר את שמו ותפקידו, ולאחר מכן נעשה את הפתיחה.

(סבב נוכחות)

בוקר טוב ליושב ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת עמרם מצנע, יושב ראש קרן שח"ף, אבי נאור, מנכ"ל עמותת אור ירוק, שמואל אבואב, מנהל אגף החינוך, דורון סקל, עינב שוורץ, מנהלת תחום חברה ונוער, כל המכובדים, חברי הקהילות. אני שמח לקחת פה היום חלק במפגש הזה, מפגש מבחינת העיר שהוא חשוב מאוד. העיר חיפה משקיעה המון תקציבים בבניית קהילות ובתמיכה בקהילות. מעבר לכל הקהילות שקיימות ומתארגנות באופן עצמאי אנחנו רואים את החשיבות שלהם בהתחדשות העירונית של השכונה, של הדר. בשנים האחרונות הקמנו עוד כמה קהילות. רק לפני שנתיים קמה קהילה שהעירייה משקיעה בה קרוב למיליון שקלים בשנה, היא נותנת מענקים לאקדמאים שעברו לגור בשכונת הדר.
אנחנו רואים בחברי הקהילות שותפים עיקריים בהתפתחות העירונית, רואים בהם את השליחות בציבור האמיתית. הם לא תושבים שרק גרים בעיר, משלמים ארנונה ועובדים בה, הם בעצם גם ציבור שמעורב, שמשתף פעולה, שלוקח אחריות, שיוזם, ואנחנו באמת צריכים להעניק להם את האמצעים, גם לפרויקטים שהם מבצעים וגם להתארגנויות שלהם בתוך עצמם על מנת שהם יוכלו להתרחב ולגדול. מי שמרכז את כל הנושא הזה מצד העירייה הוא יעקב ברודר, מנכ"ל המתנ"ס, הוא האבא של כל הקהילות בהדר ואנחנו מקווים להמשיך להרחיב את הפעילות.
אנחנו שמחים שאתם מתארחים פה ואני מקווה שנלמד עוד קצת ונוכל להמשיך לתמוך בהם. מה שחשוב להגיד, שהרבה קהילות מתחילות בתמיכה כזאת או אחרת, כמו לדוגמה כפר הסטודנטים, שקם עוד בתקופה שאני הייתי יושב ראש אגודת האוניברסיטה, ועם השנים אנחנו נתקלים הרבה פעמים במצב שהשותפים יוצאים מהפרויקט ובסוף עיקר העלויות נופל על העירייה, שזה גם משהו שחשוב לדבר עליו ולראות איך השותפות לא נפסקת אחרי תקופה מסוימת של שלוש או ארבע שנים, אלא באמת שהקהילה מצליחה להתגבש ולעמוד בזכות עצמה, והעירייה לפעמים רואה בה חשיבות וממשיכה לתמוך. בכפר הסטודנטים אני יודע שהגדילו את התמיכה משנה לשנה והיא ממשיכה לגדול וחשוב שהשותפות תהיה כל הזמן עקבית ולא להגביל אותה בתקופה מסוימת אלא ביעד מסוים.
אז תודה ושיהיה בוקר טוב.

בוקר טוב. דבר ראשון אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת מצנע. אני חושב שבפעם האחרונה שאנחנו נפגשנו בנושא הקהילות זה היה לפני כשמונה שנים, בירוחם, בבית של מיכאל ביטון. ולפני שנצלול לסביבה הספציפית של חיפה ולקהילות ולעבודה הקהילתית כאן ולשיתוף הפעולה, הייתי רוצה לתת איזה שהוא עדכון מה קרה ומה קורה מאז.

כאשר אנחנו נפגשנו היו סדר גודל של 15 קהילות ברחבי הארץ, אנחנו נפגשנו עם קרן אורן שתמכה במספר קהילות, אחת מהן הייתה בעיר. מאז קרו דברים נפלאים בנושא הקהילות. התופעה הזאת הולכת ומתרחבת, יש היום בערך קצב של 25 קהילות חדשות בשנה, יש היום 170 קהילות, המטרה המשותפת שלנו כקרן, שאני אחר כך אגיד מספר מילים על הקרן, ושל הגורמים השונים שעוסקים ביישום הקהילות, המטרה היא להגיע ל-350 קהילות ברחבי הארץ לחמש השנים הבאות. אם היום יש כ-8,000 חברים ברחבי הארץ בכל הקהילות, אנחנו רואים שבתקופה הזאת של חמש השנים יהיו 20,000 עד 24,000 חברים. זאת אומרת התוספת היא לא רק ברמה של תוספת קהילות, אלא בהעצמה וטיפול של הקהילות והקרנות, שזה הכרחי לקיום שלהן ולהמשכיות שלהן.

מה המכנה המשותף בקהילות ומה שונה?

זו שאלה טובה ואני באמת מגיע לזה. היום הקהילות הללו, דבר ראשון הן מייצגות את כל הספקטרום של החברה הישראלית, יש דתיים אורתודוקסים ויש חולצות כחולות, יש ישראל החדשה ויש ותיקים שבאו מהאזורים המבוססים, יש כאלה שבאים מהאזורים המבוססים לפריפריה ויש בני מקום שגדלו בפריפריה. יש יהודים, יש ערבים, יש דרוזים, יש קהילות אתיופיות, יש קהילות קווקזיות. מה שמאחד אותן זה הרעיון הכללי של הליכה לפריפריה, תוך החלטה לגור שם, לא לתקופה של שנה או שנתיים, אלא להקים את ביתם שם, לחנך את ילדיהם שם, לחיות בקבוצה שהיא בעצם מחזקת כקבוצה. הרקע שלהם, כמו שאמרתי, הוא שונה, אבל המשותף זה ההחלטה ללכת לאזורים הפריפריאליים, חברתיים או סוציו אקונומיים, והעיסוק שלהם בנושאים חברתיים במקום.

זאת אומרת אנחנו לא סופרים, בתוך המספרים שאמרתי לך, קהילות שבאות מהסיבה שהן רוצות לגור בפריפריה והן רוצות לקיים איזה שהן חיים עצמאיים קהילתיים שם, אבל אין להן אינטראקציה עם הקהילה הרחבה. זה מבורך וזה טוב, אבל הם לא נחשבים כחלק מהקבוצה. אנחנו סופרים את אלה שבאים ועוסקים בכל מיני נושאים בקהילה הרחבה ואנחנו רואים הרבה פעמים תופעות מדהימות. זאת אומרת שקהילה, שמגיעה עד 15-20, אחר כך יכולה לגדול לעשרות, אפילו למאות, אבל הקהילה עוסקת הרבה מאוד עם ילדים ונוער וסיכון במקום ועם הבוגרים של הקהילה הרחבה, כאשר מנסים להיות איזה שהוא מרכז להתנדבות, מרכז לעשייה. אתה רואה בהרבה מקומות בארץ, איפה שנמצאות הקהילות הללו, שהאוכלוסייה הבוגרת התגייסה לקבלת אחריות על החיים הקהילתיים שלהם, בין אם זה פיתוח של הסביבה, המבנים, גינות קהילתיות, תעסוקה עם ילדים, פעילות של אחרי שעות הלימודים. זאת אומרת מכפיל הכוח כאן הוא עצום. אנחנו שמנו לנו כמטרה לעודד תהליך כזה שבעוד חמש שנים, אמרתי, כשיהיו בערך 24,000-25,000, שמסביבם יהיה פי שלושה מהמספר הזה מבוגרים שנרתמו לעשייה הקהילתית. כך שמכפיל הכוח הוא עצום.
אנחנו רואים בחיפה דוגמה פנטסטית לכך. אנחנו רואים שהקהילות, אם בעבר הן היו קהילות נקודתיות, כל קהילה לעצמה, או הגוף שמארגן אותה שהוא בעצם על רקע אידיאולוגי, אבל לאו דווקא עם היבט והדגשים של עשייה עירונית, אנחנו רואים שיש היום שיתוף פעולה במספר מקומות. כפי שאמרתי, הדוגמה כאן בחיפה היא מהמובילות שיש כאן בארץ, שיתוף פעולה אחד בין הקהילות לבין עצמן, למרות שהן באות מרקע אידיאולוגי הן גם עושות דברים שהם דומים והן גם מבינות שהמכנה המשותף שלהן הוא די רחב והם יכולים לשתף פעולה ולעשות דברים ביחד למען הקהילה הרחבה. בחיפה הנושא הוא כל כך בולט וחזק, משום שיש כאן שיתוף פעולה מדהים בין הקהילות לבין הגורמים של העירייה ושיתוף הפעולה הזה יוצר גם מכפיל כוח מאוד חזק, וגם עוד דבק מאוד משמעותי בפעילות בין הקהילות.

מה עושה קרן שח"ף במערכת הזאת?

קרן שח"ף הוקמה לאור העובדה שאנחנו מצד אחד הטפנו לקהילות שהם יאחדו כוחות ואנחנו היינו קרן אורן ואנחנו היינו בעצמנו, גנדיר עבדה לעצמה, ואמרנו, רגע אחד, זה לא הגיוני שאנחנו נבוא אליהם ונגיד להם 'אתם צריכים לשתף פעולה, להקים ארגוני גג', ואנחנו כל אחד נעבוד לבד. ולכן דבר ראשון אנחנו איחדנו כוחות, הקמנו קרן משותפת של שותפים שאת כספם הם שמים בקרן וההחלטות והאסטרטגיה היא משותפת ואין לנו אובר הד יותר מאשר אובר הד אחד, יש לנו מנכ"לית שזה חיה, יש לה צוות של שלושה אנשים, ואת המחקר ואת הניהול ואת הכול אנחנו עושים במשותף.

מה אנחנו עושים? איך אנחנו תומכים בקהילות? אל"ף, אנחנו נשמע את זה יותר כדוגמה מפה, אבל באופן עקרוני אנחנו תומכים בקהילות בדרך כלל בין שלוש לארבע שנים, מתוך ראייה, גם משום שהכספים שיש לנו בתוך הקרן הם כספים פילנתרופיים מוגבלים, זאת אומרת הלוואי שהיינו יכולים לעשות יותר, אבל העובדה שזה לפרק זמן קצוב, יש לזה גם לא רק עניין של מגבלה תקציבית אלא יש בזה גם איזה שהוא רעיון שבשלב מסוים הקהילה צריכה להיות עצמאית. איפה עיקר התרומה שלנו? דבר ראשון, לכל קהילה חדשה, למשך שלוש-ארבע שנים, כפי שאמרתי, אנחנו מממנים משרה מלאה של רכז הקהילה. כדי לעשות את כל העבודות שהקהילות עושות הן צריכות משרה אחת של מישהו שירכז את הפעילות, יהיה בקשר מול הגורמים החיצוניים וכן הלאה.

הדבר השני, שהוא משמעותי ביותר, אנחנו מממנים פרויקטים. אנחנו לא מממנים משכורות או דברים כאלה, אנחנו מממנים פרויקטים. הקהילות באות אלינו עם הצעה לפרויקטים, לתכניות שהן רוצות לבצע, זה עובר דרך המסננת שלנו, של סוגי הפרויקטים שאנחנו תומכים ואותם דברים שאנחנו רוצים לקדם, ואז ברגע שאנחנו מאשרים אז זה לא רק עניין של תמיכה כספית, אלא אנחנו נותנים ליווי לפרויקט ולקהילה כדי לעזור להם, בטח בראשית דרכם איך מנהלים דבר, איך מודדים, איך מעריכים תוצאות וכן הלאה.

נוסף לכך אנחנו כקרן תומכים גם, 170 הקהילות שציינתי הן מאורגנות, או יש 14 גופים היום בארץ שהם יזמי קהילות, כשהקהילות בעצם נוצרות מתוך הגופים הללו, אנחנו תומכים גם בגופים יזמי הקהילות ובראייה שלנו זה ההמשכיות. אנחנו מקווים ליום שהם יהיו הגופים היחידים - - -

הגופים האלה, מה זה? זה דרור ישראל?

זה דרור ישראל, זה המכינות על שם רבין, זה הקהילות האתיופיות, הנני, כפרי הסטודנטים שערי תורה, הדתיים, יש ארגון של הקהילות הדרוזיות. יש 14 כאלה, שהיום גם בינם לבין עצמם יש להם פעילות של ארגון גג, ארגון גג שמכסה את כל הקהילות הללו. אנחנו רואים בתפקיד שלנו לא רק לתמוך בקהילות הקצה, אלא גם לתמוך בארגונים המארגנים בשביל שזה מה שייתן את העצמאות לתופעה.
מעבר לכך התמיכה שלנו היא לא רק כספית. אנחנו יודעים לעבוד מול הממשלה, מול הכנסת. רק לאחרונה התקבלה החלטת ממשלה על הקצאה של 100 מיליון שקל לקהילות לשלוש שנים, מפוזר לשלוש שנים, כשזה מרוכז במשרד השיכון. זה דבר שהוא פעולה משותפת - - -

לא נגב-גליל?

חלק קטן מתוך ה-100 זה נגב גליל, הרוב זה אצל אורי אריאל, וחלק מזה זה גם כספי הסכמים קואליציוניים. אבל הכסף הזה לא הולך רק לקהילות דתיות, הוא הולך לכלל הקהילות, יש שם פעילות יפה עם ראייה והסתכלות לכל הרוחב ואנחנו בקשר עם הגורמים הללו כדי לעודד, להסביר, וגם קצת ל - - -

סבר את האוזן, כמה פחות או יותר אתם מגלגלים בשנה?

התקציב שלנו הוא 10 מיליון לקהילות, הכול מתרומות, 50% תורמים ישראלים ו-50% תורמים מחוץ לארץ.

14 שותפים.

16.

זה כולל את כפרי הנוער או רק הקהילות?

לא, זה רק הקהילות, כפרי נוער זה - - -

זו התמונה. חיה, נדמה לי שהבמה היא שלך, נכון?

האמת היא ש - - -

האמת שעשיתי לך את העבודה?

האמת היא שאבי אמר את מרבית הדברים, אני חושבת שאני אתן רק עוד כמה דגשים ונעבור לשמוע מה קורה פה בחיפה, כי באנו בעצם להציג פה את התופעה. אני רק אגיד כמה משפטים באופן כללי. על קרן שח"ף אני יכולה להגיד גם שזו כשלעצמה שיתופיות מאוד ייחודית בעולם הפילנתרופיה, שחברו יחד 16 שותפים מהארץ ומהעולם למטרה אחת מסוימת עם מנגנון משותף שמחלק את התמיכות על ידי תהליך מאוד מסודר של קבלת החלטות ואנחנו עושים גם ליווי ובקרה.
באופן כללי על הקהילות, אני רוצה להגיד כמה משפטים, כי זו תופעה מדהימה שצעירים בעצם מוצאים היום את מסלול ההגשמה שלהם דרך באמת להגיע לפריפריה, כמו שאבי אמר, להקים את ביתם שם ולעשות עשייה משמעותית כלפי החברה הרחבה.
אנחנו כקהילה, כמו שאנחנו מדגישים, שלא חשוב רק החיים הקהילתיים, זה חשוב, כי מכניסים ערכים קהילתיים, אבל לא פחות חשוב זו העשייה החוצה, להביא לשינויים משמעותיים. אני חושבת שעוד מעט אנחנו נראה פה איך קהילות מצליחות להגיע לשכונה כמו שכונת הדר ולעשות שינויים משמעותיים בשכונה. במונחים של תכנון אנחנו נדבר על התחדשות עירונית, כאן אני חושבת שהקהילות מצליחות להביא למצב של התחדשות עירונית.
אני אגיד כמה משפטים בכלל על הפוטנציאל של קהילות שח"ף. קודם כל אנחנו רואים שקהילות שח"ף או קהילות מציאותיות, כמו שהם קוראים לעצמם, או קהילות חיים, שמות שונים, אנחנו קוראים להם קהילות שח"ף, כי זה ככה בהיסטוריה של הדבר, אבל קודם כל אנחנו רואים איך מאות משפחות, בגרעינים התורניים זה במיוחד בולט, מגיעות מיישוב, שזה פוטנציאל מאוד חשוב, מגיעה אוכלוסייה איכותית, אידיאולוגית, להתיישב התיישבות קבע בפריפריה. אני רוצה להגיד שאנחנו מדברים רק על קהילות שהן קהילות עירוניות, אנחנו תומכים רק בקהילות שמתיישבות ביישובים העירוניים. מה שאנחנו רואים, שהרבה פעמים עצם ההגעה של צעירים למקום, גם מחזירה חזרה צעירים ליישובים וגם מונעת אחרים לצאת, כי יש להם קבוצת התייחסות, יש להם עשייה שהיא עשייה משמעותית עבורם והם לא מחפשים לצאת מהיישובים הפריפריאליים. אני בפירוש רואה את הצעירים האלה משנים את הפריפריה, משום שבעצם העובדה שהם מגיעים למקום הם מחזקים את האוכלוסייה של המקום וגם מונעים עזיבה. זה כבר לא להגיע לתל אביב, אלא להישאר כאן במקום, כי יש קבוצת התייחסות.

יש קבוצות כאלה גם בתל אביב?

יש בתל אביב.

את מדברת על הפריפריה.

נכון, אבל זה גם הגיאוגרפית וגם החברתית.

חיפה היא לא פריפריה.

אבל שכונת הדר היא שכונה חלשה ולכן או הגיאוגרפית או החברתית. זה גם וגם. אנחנו גם רואים איך קהילות כאלה יכולות לשפר את השירותים החברתיים, החינוכיים והקהילתיים שקיימים במקום, אם על ידי זה שהם יוזמים תכניות חדשות מאוד איכותיות, מתוך זה שהם חיים במקום, מכירים את המקום, מזדהים עם הצרכים של המקום ויכולים מלמטה בעצם להביא לשינוי על ידי זה שהם נכנסים לתוך החינוך הפורמלי והלא פורמלי, על ידי זה שהם בעצמם צרכנים של שירותים הם מחיים בתי ספר לפעמים, נכנסים כמורים, מביאים אוכלוסייה נוספת ובתי ספר שעמדו להיסגר, אנחנו יכולים לראות, נשארים ונפתחים ומתרחבים. זה פוטנציאל נוסף.
הדברים הנוספים שאתם יכולים לראות לאור הבחירות האחרונות זה התפתחות של המנהיגות המקומית. אתה מכיר את ירוחם, אבל אנחנו יכולים לראות גם בשדרות ובגדרה, קהילות מתחילות להיות גם העתודה של המנהיגות המקומית, הם רצים למועצה, רצים לראש הרשות, מפתחים את המנהיגות המקומית.

נקודה מאוד חשובה של פעילויות, וזה גם פרמטר שאנחנו מדגישים אותו זה הנושא של התנדבות. קהילות כשלעצמן מתנדבות, כמו שאמרתי אוכלוסייה איכותית, אידיאולוגית, מחויבת מביאה הרבה שעות התנדבות לתוך הפרויקטים שלנו, מתוך באמת תפיסה אידיאולוגית, אבל אנחנו גם רואים סביבם איך הם מפתחים מערך שלם של התנדבות, ואנחנו נשמע את זה גם בהמשך כאן. הן מחזקות מאוד, ואבי ציין את זה, את המעורבות של התושבים, הם פועלים עם התושבים, אם זה בעשייה סביב חגי שנה, אם זה בעשייה של מבצעים שונים שהם עושים, יש כאן מודל מאוד יפה של חיבור של קהילות סביב נושא של התנדבות ואנחנו נשמע את זה, ובהרבה מקרים, ואנחנו מנסים לסייע להם, הם גם מאפשרים איזה שהוא פיתוח כלכלי. אנחנו עובדים איתם גם על הנושא של יזמות עסקית, יש קהילות שנכנסות לנושאים כאלה, זה מבחינתנו חלק מהאיתנות הפיננסית.

אני אעביר את השרביט ליעקב ואני אגיד שבכל המקרים תמיכה ושיתוף פעולה עם רשות מקומית הוא תנאי מאוד מרכזי להצלחה של קהילות. אנחנו מנסים לסייע להם בעניין הזה, אני חושבת שפה חלק מהעניין זה באמת שיש כאן רשות מקומית מאוד מחויבת ומאוד משתפת ומשתתפת. אז עכשיו נשמע את הצד הזה.

אני אנסה להכניס את זה קצת לקונטקסט שבתוכו עובדות הקהילות. אני רוצה להגיד תודה לצחי ולרויטל שארגנו את המפגש הזה. תודה רבה.

בעוונותיי אני גדלתי בשכונה הזאת. זו שכונה, שכשהייתי ילד, תודות לחבר הכנסת מצנע שהיה ראש העיר, ודרך אגב - - -

כשאני הייתי ראש עיר היית ילד?

לך אני לא צריך לספר על שכונת הדר, היית ראש העיר חיפה ואתה זה שהקמת את המתנ"ס פה ואת המתנ"ס בטבריה 15. רפפורט, ראש העיר רפפורט הביא לשיפוץ של המקום הזה.

כשהייתי ילד גדלתי פה וחלק מהאנשים שישבתי איתם קודם מכירים, זה היה מרכז הצפון של מדינת ישראל, הדר הייתה המרכז. פה היו מבלים, פה היו באים לעשות שופינג, פה היו באים לעשות קניות. אמא שלי ז"ל כשרצתה לקנות משהו באמת טוב הלכה לרחוב נורדאו, החנויות הטובות היו שם, ורחוב הרצל, וכמובן היה מרכז מסחרי. השכונה הידרדרה. היום רובע מספר 6 בעיר זה שכונת הדר, שכונה שהיא השכונה היהודית הראשונה בחיפה, מה שהייתה שכונת הרצליה, ב-1909 הוקמה השכונה היהודית הראשונה ומאז כשקמו שכונות חדשות, כמו בהרבה מרכזי ערים בעולם ובישראל, מרכזי הערים הלכו והידרדרו, נכנסו גורמים שליליים, כל ההיסטוריה. אני לא אספר לכם את כולה על רגל אחת, אבל ממרכז סואן וממקום שכשהייתי ילד, ומישהו אמר שהוא גר ברחוב ירושלים, אמרו 'אבא שלך לפחות רופא אם אתה גר ברחוב ירושלים', אבא חושי היה גר ברחוב ירושלים 15. היה פאר היצירה. באמת. עזר וייצמן גדל פה, פאר היצירה היה המקום. היא הלכה והידרדרה.
לפני כשמונה שנים, ביוזמת ראש העיר הנוכחי, הייתה אז יוזמה קודמת של ראש העיר, הייתה איזה תכנית בזמנך כראש העיר, לנסות לשקם את מרכז העיר, את הדר, אבל לפני כשמונה שנים ראש העיר הנוכחי, שהוא יליד הדר וגדל בהדר, ביקש מפרופ' צבי איזיקוביץ מאוניברסיטת חיפה, שהיה אז דיקן הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, לארגן איזה ועדה שתיתן קווים לעיריית חיפה כיצד להתמודד עם תפוח האדמה הלוהט הזה שנקרא הדר, שהיה מעוז פשיעה בצפון מדינת ישראל. זו הייתה שכונה עם אחוזי פשיעה גבוהים ביותר. פרופ' איזיקוביץ כינס סביבו את ראשי המנהלים של העירייה, נציגי תושבים, מפקד המשטרה וסגניתו, אהובה תומר ז"ל, שהייתה הסגנית שלו, והם ישבו והכינו תכנית עבודה שבמרכזה היה הקמת מנהלת לשכונה, כדי שננהל את השכונה והכיוון היה לא רק פיזי אלא בעיקרו כיוון חברתי כדי לשנות את השכונה.

השכונה כיום מונה, זה הסטטיסטיקה של 2011, 37,585 תושבים, שכונה אולי הכי מורכבת והכי מעניינת במדינת ישראל מבחינת הרכב האוכלוסייה שלה. יש פה את כל הפסיפס הישראלי שחי בשלום אחד עם השני, שזה היופי שלה.

אלה יעדי העבודה שהתוו אז הוועדה למנהלת, כשאני נבחרתי אז לעמוד בראשה. שבעה יעדים, החל מהקניית ביטחון אישי ועד קידום בריאות הציבור, כאשר שלוש החלטות אסטרטגיות קיבלה הוועדה. אחת, שלא ניתן לקדם את היעדים האלה, שבכל אחד מהם יש תכנית עבודה, באופן עצמאי, צריך לעשות את זה במקביל. אתה לא יכול לקדם את התמיכה והקידום בדור הצעיר, לדוגמה, שפה דרך אגב התכנית הלאומית קרמה עור וגידים אצלנו בשכונה, יחד עם אשלים בזמנו, אבל אתה לא יכול להפעיל את התכנית הזו אם אין ביטחון ברחובות, אם אין תאורה, אם אין מדרכות. אתה צריך לעבוד על הכול בבת אחת. זו הייתה החלטה אחת.

החלטה שנייה הייתה להתמקד באזור מסוים בשכונה. לשלושה אזורים סטטיסטיים בשכונה אנחנו קוראים מלבן, זה מלבן הדר. כשמדברים על מלבן הדר מדברים על האזור הזה, 13,000 תושבים בערך. כשעברנו באזור הזה עברנו דלת דלת, כדי לדעת עם מי יש לנו עסק, מי האנשים שגרים פה ובחנו את היעדים שלנו ביחס לאוכלוסייה שגרה, כדי שנוכל כל הזמן לבחון איך אנחנו מתקדמים.

החזון של השכונה, זו שכונת מגורים אטרקטיבית למשפחות צעירות המטפלת בצרכי כל תושביה ומהווה מרכז תרבותי מסחרי עירוני. כשהצגנו אותו לפני שמונה שנים אנשים צחקו בקול רם. היום אני מקווה שהיום אנחנו אולי מחייכים, אבל כבר לא - , אני חושב שלא. אנחנו בכיוון, יש לנו יעדים שהצבנו לעצמנו מבחינת נדל"ן, מבחינת השכלת אוכלוסייה, מבחינת מסחר בשכונה. יש לנו בקטע של המסחר עוד הרבה מה לעשות. אחרי הנושא של המטרונית שני היעדים הבאים שלנו, אחד זה רחוב הרצל, החלוץ ונורדאו שאנחנו מנסים לחדש את המסחר שם, ואני מקווה שיסתיימו עבודות התכנון המפורטות של שוק תלפיות באזור, שייתן מנוף נוסף, שכרגע מתכננים אותם.

דרך אגב, אפרופו צעירים, ברחוב נורדאו, כשחפרו את שתי הרכבות, החלוץ והרצל, ניסינו לעשות שם שינוי של המסחר, ונכשלנו. הגענו מהר מאוד למסקנה שאם אנחנו נעבוד רק בקומת המסד של המסחר ולא נתעסק במי שגר מעל המסחר, שזה היה רק עובדים זרים ברחוב נורדאו, אין לנו סיכוי להצליח גם במסחר למטה. נכון להיום בערך 150 צעירים מכל מיני קבוצות בשכונה גרים ברחוב נורדאו. 150 איש נכנסו. לסבר את האוזן, כמעט כל הבניינים ברחוב נורדאו הם בניינים בבעלות אחת, כל הבניין זה בבעלות של משפחה או אדם אחד. ככה הם נבנו בזמנו וככה מכרו אותם הלאה. - - - שמכר לאחרונה את הבניין, בניין שעמד ברחוב נורדאו, עד היום יש - - - לאחרונה מכרו אותו. כל הבניינים כמעט היו למכירה, היום אי אפשר לקנות - - -

זה יתרון שהבניין מוחזק על ידי בעלים אחד.

מבחינתנו זה יתרון. בזכות היתרון הזה יכולנו לשבת עם בעלי הבתים ולהגיד להם, 'חבר'ה, בואו נעשה איזה שהוא מהלך, בואו נתחיל להכניס חבר'ה צעירים'. שתקו קצת, אתה יודע, אנחנו נעזור לכם למלא את ה - - - נכון להיום זה בלתי אפשרי לקנות מטר ברחוב הזה. זה רחוב היום שאי אפשר לקנות שם שום דבר. אני מאמין שבעקבות השינוי שעשינו בקומות העליונות של המגורים אנחנו נצליח גם במסחר למטה. מינינו מנהל לרחוב, יש היום מִנהלת לרחוב, שאנחנו נרחיב אותה עכשיו לרחובות הרצל, החלוץ והנביאים, שהסתיימה המטרונית.

אלה הנתונים. זו השכונה הצפופה ביותר בעיר, יש כאן הפתעה לחיפאים בטח, אנחנו מדברים על 26% גיל 0 עד 19 בשכונה, הכי הרבה ילדים ונוער שיש בחיפה יש בהדר.

הגירה שלילית הכי גבוהה. זאת אומרת מתוך חיפה בהדר זו השכונה שיש בה הגירה שלילית הכי גבוהה. אני מדבר על 2011.

מאזן הגירה בין יישובית, כלומר כאלה שיוצאים מהדר ליישובים אחרים וכאלה שנכנסים להדר מיישובים אחרים, הדר הגבוה ביותר. יש שתי שכונות כאלה בחיפה, הדר היא הגבוהה שביניהן. אני מדבר רק על יהודים כרגע, לא על הגירה בכלל. יש גם הגירה של ערבים לתוך השכונה, אבל אני מדבר על הגירה של יהודים, בהדר היא הגבוהה ביותר בחיפה.

מרכז מסחרי. ככה נראה פעם רחוב הרצל, דו סטרי, לפני השיפוץ. ככה הוא נראה היום. אבי, שאלת על בית הקרנות. בית הקרנות, לא הקרונות, קרן קימת, קרן היסוד. כך נראה בית הקרנות היום, עם בתי קפה ומדרכה יפה. בכלל רחוב הרצל הפך להיות רחוב יפה. אנחנו צריכים להכניס קצת תוכן לרחוב, עכשיו זו המשימה שלנו.
קהילות. ההחלטה האסטרטגית השלישית של הוועדה הייתה שאנחנו חייבים לטובת התושבים שגרים פה להביא תושבים צעירים וחזקים. זה, דרך אגב, חלק מההתארגנויות של הקהילות שיוצרות ביחד. בגמר היורו בנורדאו ישבו כולם, שמנו מסך גדול והקרנו את גמר היורו ואתם רואים, החבר'ה הצעירים יושבים ומסתכלים, חלק מהקהילות יושבים פה וצופים ביחד במשחק.

החלטנו שצריך להביא לפה קהילות וצעירים חזקים כדי לקדם גם את השירותים שאנחנו פיתחנו פה בשכונה ורצינו עוד לפתח והיינו צריכים אנשי מקצוע, וגם לטובת האוכלוסייה, שאלה שיטפלו בהם בבוקר או אחר הצהריים ייפגשו איתם גם בחנויות לאחר מכן, במכולת, ברחובות. שיהיה איזה רול מודל של חבר'ה צעירים, עבור הצעירים פה, וגם שייעזרו בקהילות. אחרי זה יעל תספר על כל הנושא של הרשת הקהילתית. הצלחנו בשכונה הזאת למנף את זה למשהו גדול יותר.
כמה מילים על העיקרון של הקהילות ונלך לשמוע אותם, כי הם יותר מעניינים ממה שאני מספר באופן כללי.

כל קהילה בשאיפה להגדלת מספר החברים. אנחנו רוצים לראות קהילות שהן גדלות, קהילות שהופכות להיות עצמאיות. ככל שהקהילה תהיה גדולה וחזקה יותר כך היא תהיה עצמאית יותר.

אנחנו מנסים לתת תחושה ביתית לקהילות בשכונה. החבר'ה שיושבים פה, זה לא שאלה האם הם מקבלים את הבניין לשבת, את אחד הבניינים שלנו וזה, אלא האם זה פנוי. זאת השאלה. השאלה היא, 'הבניין פנוי בשבת?' הבניין פנוי אפילו לאירועים משפחתיים כאלה של הקהילות, פנוי? בוודאי. לא שואלים האם. פנוי, ברור להם שהם מקבלים את זה עם כל השירותים, שזה חלק מהעניין.

לכל קהילה יש פרויקט, שזה ארצי, אבל פה התחלנו את הנושא הזה עם הקהילות. לכל קהילה יש פרויקט ייחודי שלה, הם יספרו אחר כך על הפרויקטים שלהם, והם שותפים בפרויקטים אחרים שעושים בשכונה הזאת. לכל קהילה יש פרויקט שהיא מריצה אותו בעצמה.

אנחנו עומדים על זה שיהיה קשר בין הקהילות. מיטל, את תספרי על בית המדרש? קורה כאן משהו מדהים, של התארגנות אחת לחודש של כל הקהילות, וכפי שאתם רואים, חולצה כחולה, כיפות סרוגות. זה לא מובן מאליו שהם יושבים ערב שלם ביחד ומדברים. פה זה ממוסד, בצורה מסודרת, אנחנו עובדים על כך.

אנחנו משתדלים להביא את חברי הקהילות במשרות. כשמתפנה לנו לדוגמה משרה במרכז הנוער, אז בחור מהקיבוץ העירוני מנהל היום את כפר הנוער. את מרכז הנוער העירוני בהדר, שהוא המרכז הגדול ביותר היום בחיפה, 200 ילדים רשומים עם מעקב של עובד סוציאלי, של פעילות חברתית, פעילות לימודית שם. גם כשבטבריה 15 התחלפו המנהלים בחרנו בחור מהקיבוץ העירוני לנהל את המתנ"ס. וכן הלאה וכן הלאה. אנחנו מעדיפים אותם בעבודות פה ומנסים לקדם אותם.

אני אתן לקהילות לדבר.

שתי הקהילות יחסית גדולות, החרדית וה - - -

בקהילה החרדית אצלנו, ניסינו להקים עכשיו קהילה, הם גם באו ואמרו 'אנחנו רוצים קהילה', ניסינו להקים קהילה - - - קהילת שח"ר. יש בהדר בקרב החרדים 74 חבר'ה שמשרתים בצה"ל. הם ביקשו מאיתנו להקים קהילה של משרתי צה"ל. יש שם מבנה - - - כל הנושא של הגיוס, כל החוגים למיניהם הורו לנו להפסיק בינתיים את הפעילות איתם, זה יצר המון אנטגוניזם בקרב הקהילה החרדית ולכן קצת הפסקנו עם הקהילה הזאת. זה התחיל בצורה יוצאת מן הכלל, 74. הבוקר, כשיצאתי לכאן ראיתי כמה יהודים דוחפים עגלות, מביאים את הילדים שלהם לגנים ולבתי הספר. זה בקשר לקהילה החרדית.
בקהילה הערבית, לדאבוני עדיין אין לנו קהילה כזאת. אני פניתי לקיבוץ שעובד הרבה מאוד עם האוכלוסייה הערבית במסגרת הנוער העובד, כדי לעשות ניסיון להקים איזה משהו. אנחנו חשבנו, מאחר שהקיבוץ דוחף חזק מאוד בנושא של שירות לאומי של ערבים, לקחת קהילה כזאת של ערבים שעושים שירות לאומי ולתת להם דחיפה פה אצלנו בשכונה, בעיר, שזה מאוד מתאים בעיר כמו חיפה לדחוף כזה דבר.

הנושא הזה, יש לנו קהילה של סטודנטים ערביים בלוד. שזה די בהתחלה, אבל נראה לי שהיא די מצליחה. אני מציע ללמוד מהניסיון שלהם, איך הם גיבשו אותה, יכול להיות שזה יכול לעזור לכם.

בשתי קהילות שלנו, של כפר הסטודנטים והקהילה של האקדמאים, יש ערבים בתוך הקהילה. זאת אומרת בכפר הסטודנטים יש ערבים, בקהילה של האקדמאים יש ערבים, אלה שתי קהילות שמעורבות בתוך השכונה שלנו.

מי מציג את הקיבוץ?

בוקר טוב. אני אתחיל מלהגיד במילה על עצמי ולהציג טיפה את החלק שלנו. אז אני ילידת חיפה, נולדתי ברוממה. כשהתחלתי את הלימודים שלי עברתי כחלק מכפר הסטודנטים לשכונת הדר ובשש וחצי האחרונות אני גרה כאן. אני אמא לילד בן שנתיים, ואני חברה בקבוצת הבנים של הכפר.

אבל לפני שאני אציג את הכפר, אני רוצה להגיד באופן כללי שאנחנו נחלק את זה לשניים, ברשותכם. בחלק הראשון אנחנו נציג, כל קהילה את העשייה שלה, את ההיסטוריה שלה טיפה, את האני מאמין שלה, אפשר להגיד, ובמובנים מסוימים את ההצלחות. כלומר מה אנחנו עושים, מה אנחנו יודעים לעשות, איך אנחנו פועלים. בחלק השני אנחנו ננסה באמת להתייחס למכתב ששלחתם לפני ובעצם נציג את האתגרים, איפה, עם כל התמיכה וזה שאנחנו באמת מוקפים, ואני חושבת שהעובדה שיש כאן כל כך הרבה נוכחים שבאו כדי לקחת בנושא הזה של קהילות בהדר מעיד על התמיכה הרחבה שאנחנו מקבלים, ועדיין כדי שאנחנו נוכל להמשיך ולבחור להישאר כאן יש עוד הרבה דברים שאנחנו מבקשים לקדם. וזה יהיה החלק השני.

אתם קשורים באיזה שהיא צורה לאיילים?

אז אני אספר על כפר הסטודנטים באופן ספציפי. כפר הסטודנטים היא תכנית שהתחילה כיוזמה של הסוכנות היהודית, עיריית חיפה ואוניברסיטת חיפה, בעקבות מלחמת לבנון השנייה. זה בעצם ההבנה שבשכונת הדר יש מגוון רחב מאוד של קשיים והרבה מאוד התמודדויות, שאחת המחשבות, כמו שאבי הציג קודם, זה שקבוצה צעירה שתגור בקרב האוכלוסייה, זה לא מתחם, זה לא מעונות סטודנטים, אנחנו גרים כאן באופן עצמאי, שוכרים דירה וגרים בשכנות לרוסים, ערבים, עולים, ותיקים, ערבים, יהודים, כל מה שיש כאן בשכונה, ויש הרבה מאוד מגוון אנושי והרבה מאוד עניין, ובאמת מתוך - - - עם הסוכנות היהודית, עיריית חיפה התחילה את ההשתתפות שלה והיא היום בעצם המעוניינת העיקרית בשיתוף רחב, בתכנית שלנו, בין היתר - - - עכשיו אנחנו כבר בעיצומה של השנה השביעית של הפעילות, כל שנה יש לנו בין 45 ל-60 משתתפים, כשהמטרות של התכנית זה באמת לקחת חלק בכל התהליך שיעקב התייחס שאליו, של התחדשות עירונית בשכונה, של חיזוק של תושבים שגרים בשכונה, אני אדבר עוד שנייה על האופן שבו אנחנו פועלים ואז זה קצת יסביר את זה יותר, אבל ביצירת של חיים סטודנטיאליים בהדר.

הרבה שנים הדר הייתה מוקד של עניין, של משהו קצת אחר, אלטרנטיבה לכרמל, אני חושבת שבשנים האחרונות זה כבר ממש ברור שהיא מהווה מוקד תרבותי, חברתי, וצעירים באים. אחד המדדים המרכזיים שלנו זה כמה אנשים בוחרים, אחרי שהם מסיימים את הלימודים שלהם, אחרי שהם מקבלים את התעודה, כמה מהם בתכל'ס בוחרים אחר כך להישאר לחיות בשכונה, להקים כאן משפחות. אני חושבת שיחסית הנתונים שלנו יפים, מתוך 200 בוגרים יש לנו בסביבות 100 בוגרים של התכנית שנשארו לגור. יש לנו שתי קהילות של בוגרים של הכפר וחברים של בוגרי כפר שנשארו לחיות בשכונה, יש לנו בעלים של עסק מקומי, עובדת סוציאלית, יש הרבה אנשים שחיים בשכונה ובאים ומחוברים יותר או פחות לכפר ולעשייה הקהילתית, אבל הם פה והם חיים את החיים שלהם ויש בזה משמעויות בפני עצמן.
באופן קצת יותר קונקרטי, סטודנטים שמצטרפים לתכנית, אז יש תהליך מיונים ממושך, יש לנו סטודנטים מהאוניברסיטה, מוויצ"ו, מהטכניון, האוניברסיטה הפתוחה, מגורדון, מאורנים. הם מקבלים מלגה של 15,200 ₪, חלקה זה מלגת פר"ח, וחלקה זה המימון של העירייה. בתמורה למלגה הם מתחייבים לשכור דירה בשכונה, ברחובות של המלבן בעצם, שיעקב הציג קודם, ובנוסף לעצם המגורים בשכונה הם גם לוקחים חלק בשמונה שעות של פעילות בשכונה, במרכז נוער, במרכז צעירים, במגוון מענים, בעיקר תחומי חינוך ורווחה, אבל לא רק, ובנוסף בקורסי הדרכה שבועיים שבהם הם עוברים תהליך של חינוך מבוגרים, אני קוראת לזה, שהם לומדים וחושבים על שינוי חברתי, עשייה חברתית, מעורבות חברתית, איזה אדם בוגר אני רוצה להיות בחברה, כמובן בניסיון לעזור להם לקבל את ההחלטה של להיות אדם מעורב, אזרח פעיל. זה למעלה מ-10,000 שעות בשנה של עבודה עם ילדים, נוער וקשישים בשכונה והרבה מאוד פרויקטים שגם יוצאים כתוצאה מהפעילות בכפר, היכרות הרבה יותר מעמיקה. זאת אומרת בניגוד לסטודנט שסתם בא וגר כאן, הסטודנטים שלנו לומדים להכיר את השכונה מלפני ולפנים ומכל הכיוונים ובהרבה מאוד אופנים ואני חושבת שזה משהו מאוד משמעותי. יש לנו פעילים ברשת, אנשי קשר ברשת החברתית שיעל תספר עליה בהמשך. אנחנו עובדים עכשיו גם על עוד כל מיני כיוונים, בין היתר הפורום של בוגרי כפר, רחב יותר, לא רק קהילות קטנות ואינטימיות, אלא משהו שייתן איזה שהוא עוגן לחיים בשכונה גם אחרי.

- - - המלגה הזו היא גם למספר שנים?

השאיפה שלנו זה שסטודנטים יישארו לשנתיים ושלוש שנים.

עד שהם יסיימו להיות סטודנטים.

כן, ברגע שהם מסיימים להיות סטודנטים הם כבר לא זכאים להיות חלק מהתכנית, זה באופן כללי תכנית שהיא מוגבלת למספר שנים. זה משהו שצריך להיות תקופתי ואחר כך באיזה שהוא שלב אנשים יצטרכו לקבל את הבחירה שאם מספיק טוב להם - - -

איך באמת מבחינה סטטיסטית אלה שסיימו את השנתיים-שלוש לגבי הישארות, קניית דירות?

אני עכשיו - - - בשכונה, זה אתגר לא פשוט, המחירים קפצו, נתייחס לזה אולי יותר בהמשך, אבל קשה לנו להסתכל לאורך זמן, בסופו של דבר, גם הכי בוגרים של המחזור שלי הם אנשים שהיום הם בני 30, אני היחידה מהחברים שלי שיש לה ילדים. זאת אומרת אנשים הם פיטר פנים, לוקח להם קצת זמן, ולכן גם קשה לשפוט לאורך זמן. זאת אומרת מבחינתי יש כמה מדרגות - - -

מהמחזור שלך כמה נשארו?

כמה נשארו בשכונה מהמחזור שלי? אני חושבת שמשהו בסביבות ה-15.

מתוך? 100?

אני רוצה להגיד משהו על ה-100. זה מספר בומבסטי. יש לי רק מילים טובות להגיד על איילים, אתה שאלת אם זה איילים, זה לא איילים, אבל השאיפה היא - - - מתקרבים למספרים האלה. 50% נשארים זה מספר אדיר.

רק עוד תוספת קטנה, יש היום איזה שהיא תכנית של המדינה עם קרן היסוד, עם הסטודנטים הבוגרים של איילים. אני חושב שכדאי לכם לראות את זה. אין שום סיבה שכאן לא יקבלו סוג כזה של תמיכה, והתמיכה היא כזו שהבוגרים מקבלים סיוע בדיור מהלוואות של קרן היסוד והמדינה, הם צריכים תמורת זה להמשיך לעסוק בפעילויות קהילתיות ואיפה שהוא, אני לא יודע במושגים של זמן, הם מקבלים איזה שהיא הנחה ברכישת הדירה, אם הם רוצים, ושכר הדירה שלהם מסובסד.

אני מניח שאחד התפקידים שלכם זה בעצם להיות תחנת מידע לכל התכניות והאפשרויות והמסלולים.

ואנחנו באמת כן.

שאלה נוספת אלייך, כמה מתוך הקהילה זה חיפאים וכמה זה כאלה שבאו מבחוץ?

אני לא יודעת להגיד לך, זה לא פילוח שעשיתי.

הרוב חיפאים, 50-50?

אני חושבת שבערך 50-50, אפילו טיפה פחות חיפאים.

לא חיפאים, זאת אומרת כאלה שלומדים פה במוסדות להשכלה גבוהה?

חיפאים זה עם. אתה אומר - - -

כן, אבל שווה.

- - - הבן זוג שלה מבחוץ, רובם - - - רובם מבחוץ. רוב הסטודנטים באים מחוץ לחיפה והשאלה לגבי העזרה, משרדי הממשלה תומכים בנגב וגליל ולא מוכנים לעזור לנו פה. אני חושב שזו טעות קשה, אולי אתה תוכל לעזור לנו בנושא הזה, תדאג לנו - - -

יש לך קצת בעיה איתי, כי אני תומך גדול מאוד של כל התקצובים הדיפרנציאליים מול הפריפריה.

אני חושב ש - - -

דיפרנציאליים גם לפריפריה חברתית וגם לגיאוגרפית?

גם, אבל הפריפריה הגיאוגרפית היא בדרך כלל גם חברתית, גם תודעתית. יש לי תפיסה של פריפריה שלישית שנקראת תודעתית, אבל הכול ביחד זה קודם כל בפריפריה הגיאוגרפית. אין בפריפריה הגיאוגרפית ולו אפילו רשות אחת מקומית שיכולה לעשות מה שעיריית חיפה יכולה לעשות פה. מבחינת המשאבים. אני פה כדי ללמוד, אבל אני רק אומר - - -

אני רוצה רק לחדד. כפרי סטודנטים זה אחד המקורות לצמיחה של קהילות וזה היה פתיח להגיד, הנה מתוך כפר סטודנטים, אנחנו תיכף נשמע, יכולות לקום קהילות. אנחנו מדברים על קהילות, מעבר להשארה של צעירים במקום, שזה מבורך, אז גם קהילות. אחד התפקידים שלנו בקרן שח"ף זה לזהות את המוקדים האלה. איילים יכול להיות גם אחד המוקדים ויש קהילה שצמחה מתוך איילים בדימונה וקהילת חיים.

לא, אני רק שאלתי, אתם משתמשים במונח הזה - - -

כן. למשל אתגרים היום נכנסים לעניין, מכינות קדם צבאיות, והתפקיד שלנו זה באמת לזהות את אותם גופים שיכולים להיות האינקובציה להוליד אחר כך או להביא לידי מימוש של קהילה, של קבוצה של צעירים שנשארים במקום אבל חיים באופן קהילתי ועושים עשייה משמעותית, לא רק בפרק הסטודנטיאלי שלהם אלא גם כשהם הופכים להיות קהילת חיים.

אז עכשיו אנחנו נדבר על קהילות חיים.

שלום, אני ענבל, אני חברה בקבוצה הקטנה ואני הולכת להציג את הקהילות הצעירות בהדר. כרונולוגית זה לא נכון, אנחנו הגענו אחרונים, הגענו אחרי דרור ישראל ואחרי - - - היום יש לנו חמש קהילות צעירות, כשמדובר על קהילות עצמאיות שהן לא חלק מתנועה, חמש קהילות פה בשכונה. כדי להבין את זה צריך לעשות זום אאוט כדי לראות שבאמת מדובר בתופעה חברתית. יש את קהילות שח"ף, יש קהילות נוספות, יותר ויותר צעירים בארץ מתאספים לקהילות, חלקם מגיעים מכל מיני תנועות נוער, מארגוני נוער וארגוני צעירים והם מתארגנים בקהילות ברחבי הארץ, הרבה מהם בפריפריה החברתית, במטרה להיות מעורבים חברתית ולהשפיע על איכות החיים של עצמם, בנוסף.

אם תסבירי למה זה חמש ולא כל החמש הן אחת, אז נבין את השוני ביניהן.

הקהילות שלנו בדרך כלל הן - - - יש לנו שתי קהילות שצמחו בתוך כפר הסטודנטים פה בשכונה, שזה דבר שהוא לא מובן מאליו, זה לא קורה בכל כפר סטודנטים, זה דבר מאוד מיוחד. זה קרה בליווי של קהילת הדר ובליווי צמוד של החממה הקהילתית, שזה אחד הארגונים של קהילות. בנוסף להם הצטרפו אלינו שתי קהילות נוספות שהן בוגרות של מסלול - - - שהגיעו לפה לשכונה. אלה קבוצות שהן בוגרות תנועות נוער, שאין להן תנועת בוגרים. החממה הקהילתית אימצה גם אותם והזמינה אותם להצטרף אלינו ולנסות להקים פה משהו משותף ולאחרונה, ממש לאחרונה, הצטרפה אלינו קבוצה חדשה שהגיעה לבד. זאת אומרת מתוך האווירה הקהילתית הזאת נוצר איזה שהוא כוח משיכה וקהילות מתחילות להגיע לכאן באופן עצמאי, כי זה נעשה מקום מאוד מושך לקהילות מהסוג הזה, קהילות בשנות ה-20 לחייהם שרוצות להצטרף לשותפות ולעשייה.

תגידי מי הקהילות, מי החמש.

חמש הקהילות שלנו הן קהילת הדרים והקבוצה הקטנה שהם הקבוצות בוגרות כפר הסטודנטים ויש לנו את גרעין פארן ואת קבוצת דרור שהם בוגרים של חוגי סיירות ושל תנועת הצופים וקבוצה של הבוגרים שעכשיו נכנסו לשכונה. אלה חמש הקהילות. בסך הכול מדובר במשהו כמו 50 איש, בגילאי 23 עד 36, פחות או יותר, ביניהם שני זוגות הורים לילד ראשון, הרוב סטודנטים, כמעט כולם לומדים בחיפה, זה הסטטוס שלנו כרגע.
כל אחת מהקהילות האלה מהווה סוג של מנהיגות ומודל אל הארגון שבו היא צמחה ובנוסף הקהילות גם התנסו במגוון של פרויקטים של קהילה עצמאית. היום, הדגש שאנחנו שמים הוא על שיתוף פעולה בין הקהילות. פרויקט הדגל שלנו זה פתיחתו המחודשת של מרתף 23, איפה שהיה בעבר מרתף 10, אנחנו רוצים לקחת אחריות על המקום ולפתח סביבה פעילה. זאת המטרה המשותפת שלנו - - -

מרתף 10 סגור?

כן, סגור ומחכה להיפתח. יש לנו פה כבר 50 איש, מדובר כבר על איזה שהוא כוח, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו עושים עם הכוח הזה. שכונת הדר זה הרבה מאוד שנים של עבודה של הרווחה, של פעילים חברתיים, של הקהילות השונות כאן, סוף סוף יש שיתוף אמיתי בין התושבים לקהילות ואנחנו מאוד מאוד שמחים לקחת בזה חלק, זה דבר שכבר מתחיל לקרות היום, וזה מה שמיוחד בשכונת הדר, שיתוף הפעולה הזה, זאת אומרת זה לא קהילות מנותקות שמגיעות להחליף את התושבים הקיימים אלא מגיעים לעבוד בשותפות ולשם אנחנו מכוונים.
והדבר השני שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו זה איך - - -. יצרנו דברים שמושכים לכאן קהילות בגילאי 20, ועל זה ידובר בהמשך, זה גם אותם דברים שמתחילים לעבוד בגיל 30 ואילך, ומה שאנחנו מאוד מבקשים לראות זה את הקהילות הבוגרות מאיתנו, את פעילות המחנכים ואת הגרעינים התורניים, באמת במוסדות של קבע, מתבססים כאן, כדי שנוכל גם אנחנו לראות את כולנו ממשיכים מכאן לפעילות ארוכת טווח ומשמעותית.

בהמשך לדברים שהיא אמרה, לפני שבועיים - - -בשכונה כל הקבוצות ותושבים - - - וקבוצות פעילים.

ענבל, ה-50 אצלכם, כמה זה חיפאים וכמה זה כאלה שבאו מבחוץ?

לדעתי, לא עשיתי בדיקה אבל רק מהסתכלות מרחוק, אני חושבת שיש לנו משהו כמו 20% חיפאים, פחות או יותר, אפילו אולי פחות. אבל יש לנו בערך כ-50% אנשים שיש להם משפחה בסביבה, ביישובים קרובים, וגם חלק שמגיעים מאוד מאוד מרחוק.

הקהילה שלכם מקבלים סיוע כפי ששמענו מקודם את כפר הסטודנטים? או שזה כבר אחרי ה - - -

חלק מהקהילות הצעירות האלה, חלק מהחבר'ה הם גם סטודנטים, חברים בכפר הסטודנטים, אנחנו רואים בזה שותפות מאוד מאוד משמעותית ויכולת לחבר את הקהילות האלה אל תוך השכונה והם נהנים מהסיוע הזה. חלק מהקהילות, לדוגמה גרעין פארן, קהילת הדרים בעבר נתמכים על ידי קהילת שח"ף, ארבע מהקהילות נתמכות בליווי בעיקר של החממה הקהילתית, שהיא ארגון הגג שלנו שמלווה אותנו באופן צמוד ועוזר לנו ליצור פה קשרים בתוך גופי העירייה, ליצור את הקשרים בינינו, את שיתופי הפעולה ואת - - -

- - -

לא, אנחנו עובדים.

שלום לכולם. אני רפי, אני מנהל את מרכז הצעירים ומחליף היום את שי שהוא הרכז 'נהדר בהדר' והוא חולה.
הפרויקט של 'נהדר בהדר' זה פרויקט קהילתי, איזה שהיא קהילה שעשויה כולה מאקדמאים. הרעיון היה רעיון של סגן ראש העיר, שי אבוחצירה, שהוא זיהה כמה דברים. דבר ראשון, יש פה בערך 40,000 סטודנטים שמגיעים כל שנה לחיפה, הסטודנטים האלה בסופו של דבר מסיימים את הלימודים ויכולים לעזוב את חיפה, לעזוב את העיר ולחפש את דרכם. אותו כנ"ל לגבי כפר הסטודנטים, לדוגמה, שנותן את ההטבה ואת המלגות כל עוד אתה סטודנט. אז בעצם יש צומת מאוד מרכזי שבו צריך לתפוס אותם ולחשוב על המשך הפיתוח שלהם בעיר חיפה, כמו גם הצומת להביא אוכלוסיות מגוונות יותר, אוכלוסיות שלאו דווקא היו מגיעות באופן טבעי לחיי קהילה ולהגיע להדר באופן טבעי וצריך לעודד אותם, כאלה שמתעניינים גם בהובלה חברתית, בהרבה קשרים - - - בשכונת הדר ומחוץ להדר. כמה פעמים שמענו היום שהחיפאים עדיין לא מאמינים בהדר כמו התושבים של הדר ועדיין לא רואים את מה שקורה פה באותה עוצמה של מי שחי פה, ולהביא אוכלוסיות חדשות לפה, כאלה שמתקשרים ולאנשים יש הרבה עניין בהם, זו אחת המטרות של הקהילה הזאת.

אז מה שעשינו, אנחנו נתנו מענק של 1,500 שקלים כל חודש, שזה מענק מאוד מכובד, זה יוצא 18,000 שקלים בשנה, לאקדמאים עד גיל 30, שנתיים לסיום התואר, כדי לוודא שהם מגיעים ללצומת הזה, לגור באזורים מתוחמים בהדר. הם מחויבים לפעילות מאוד מצומצמת ברמת החובה שכופים עליהם, שזה ארבע שעות חודשיות, שנועדו למפגש חברתי. בעצם לחיזוק הקהילה, לגיבוש החברתי שלהם וליצור איזה שהיא הדדיות בתוך הקהילה.

בשלב המיונים אנחנו לקחנו רק אנשים שהם יזמים חברתיים, אנשים שהם באמת בעלי עניין וניסיון בהובלה של תהליכים חברתיים מתוך באמת ההכרה שאם ייתנו להם את הכלים ואת התמיכה הם יוציאו דברים לפועל. הנחה שבאמת יוצאת נכונה וטובה.
הפרויקט פועל כשנה וקצת, עכשיו נכנסנו לשנה השנייה שלו. יש בפרויקט בערך 50 משתתפים, הרבה הגיעו עם בני זוג, מה שמגדיל את המספר לקרוב ל-100, חלק מהם בעלי משפחות, חלק עדיין רווקים, מגוון מאוד מאוד גדול של אוכלוסיות, ערבים לצד יהודים, עולים חדשים מכל המדינות, רופאים, עורכי דין, עובדים סוציאליים. המגוון הוא פשוט כל ארץ ישראל על החלקים הכי יפים שבה, על השוני, אנשים באמת משכמם ומעלה. הדבר היפה גם זה שהם נטמעו בקרב כל הקהילות ובקרב תושבי השכונה, והם שותפים היום גם בפרויקטים שהם מובילים וגם בפרויקטים שקיימים ונוצרים בקהילות אחרות. הם שותפים בפורומים של הקהילות הנוספות, ובעצם אנחנו רואים כאן תהליך שהוא אמנם נעשה באופן מלאכותי, להביא את החבר'ה, אבל הם נטמעים מאוד יפה בזמן מאוד קצר.
פה לדוגמה, זה פרויקט של קידוש שישי, שכל יום שישי שני נפגשים ומשפצים ומשפרים את פני השכונה. גם בבתים פרטיים. הם משתלבים יפה מאוד בוועדי בתים, הם יוצרים ועדי בתים במקומות שאין, מעלים מאוד את הביטחון האישי בשכונה. זה אחד מהפרויקטים המוצלחים שאנחנו מתחייבים שכשהם מציעים איזה שהוא פרויקט ואנחנו רואים שהוא באמת בר קיימא, אז נתמוך בו גם ברמת המשאבים וגם נעזור להם להוציא את זה לפועל.

מרכז הצעירים הוא זה שמפעיל אותם?

אנחנו מפעילים את זה בהפעלה משותפת, מרכז הצעירים מממן רכז ופעילות וזה ביחד עם מתנ"ס הדר. כל מה שקורה פה בהדר זה ביחד עם מתנ"ס הדר.

שלום. צחי ביקש ממני להתייחס לארגון שליווה את ההקמה שלנו ומלווה אותנו עד היום, זה ארגון שעלי תורה, בהקשר של קרן שח"ף. ארגון שעלי תורה זה ארגון שמחולל קהילות 24 שנים, הוא התחיל בעיר בית שמש, לפני הגל של העולים מצפון אמריקה והציבור החרדי שהגיע לשם. הוא גם בנה את הגרעין בשדרות שמונה היום כ-200 משפחות ועוד למעלה מ-20 קהילות שנמצאות היום בארץ. קרן שח"ף בעצם היא הקרן הארצית הראשונה שתמכה באופן מסודר, עקבי, רחב בכל התופעה של הגרעינים וכשזה התחיל רוב מי שנתמך זה היה גרעינים תורניים. התופעה היום ברוך ה' לשמחת כולם התרחבה והיא גדולה וגדלה בעזרת ה'.

אנחנו מדברים בשנה בגרעינים התורניים על מעבר של כ-300 משפחות לכלל הגרעינים, משפחות שעוברות מהמרכז, ירושלים, מבנימין. כאן אצלנו בגרעין, אני הגעתי מרמת גן, דניאל הגיע מיתיר, יש אחד החברים מירושלים, משפחות שהגיעו. אנחנו מה שנקרא 90% עולים חדשים, יש לי דודה מחיפה, לא סבא, לא סבתא ולא אחרים.
איך זה התחיל? בעצם מי שפנה אלינו זו הייתה עיריית חיפה, קהילת הדר, יעקב ברודר יצר את הקשר והגיע אלינו עם דר' איזיקוביץ ויעל שפירא, וגמן ועוד נציגים מהעירייה, - - - פעמיים, רצינו לראות אם אתם רוצים אותנו, וביקשו גרעין תורני כאן בהדר. הם ראו שהפעילות שלנו פעילות אינטגרטיבית, שהיא משתלבת ועוצמתית ומצליחה וככה בעצם הגענו לכאן.
מה זה בעצם גרעין תורני? גרעין תורני ובכלל גרעין זה קבוצה של משפחות שבשנה הראשונה היא משקיעה הרבה בגיבוש הפנימי שלה וביצירת חזון משותף. בעצם מכירים את העיר, מנסחים חזון ויוצרים תכנית עבודה של חברי הגרעין שמתגבשים כל העת ומחדשים את הפעילות, בונים, כובשים יעדים ויוצרים תכניות חדשות, מטרות, וכל הזמן משימות התחדשות שהעיר בעצם צריכה.
הזכירו כאן לפני כן גרעין, להבדיל מקהילות אחרות, בעצם אנחנו מבדילים את הרצון שלנו להצמיח דווקא קהילות של משפחות שגרות. כלומר לא מדובר על ישיבות הסדר, ישיבות הסדר זה שלב מוקדם יותר. כשאנחנו אומרים קהילות אנחנו מדברים על אנשים שעובדים. אצלנו היום בגרעין יש ארבעה רופאים בפועל, שלושה סטודנטים לרפואה, יש לנו שלושה אברכים, יש לנו חמישה אנשי חינוך, יש לנו ארבעה עובדי היי-טק, יש לנו סטודנטים, לנו מעל 12 אנשים שמתמחים בפרויקט של נהדר בהדר שיזם אותו שי אבוחצירה, ובעצם זה מה שיוצר את הגרעין.

הגרעין שלנו פה זה ארבעה תחומים עיקריים. תחום אחד זה תחום הרווחה, יש לנו מועדונית, בית חם, בבית ספר שערי תורה, שזה חידוש, כי בית הספר שם הוא בית ספר חרדי. הם לא היו מוכנים לשלב סטודנטים עד היום ומבחינתם היינו גוף מבצע שאפשר את ההגעה של מחלקת הרווחה אל תוך בית הספר. בית הספר מוזן מאוכלוסייה של עולים מחבר המדינות. יש לנו גם מוקד נוסף להפעלת ציוד רפואי, אנחנו מחזיקים אותו ברחוב ארלוזורוב. הגרעין שלנו מלווה שבע כיתות, באוניברסיטה, בטכניון, בחיפה כולה, יש לנו כאן מוקד להרבה עולים מרוסיה שצריכים משפחות מלוות, בעזרה בילדים, כל התחום של הגיור, אנשים שהאבא יהודי, האמא לא יהודייה ודברים שאתה מכיר מעבודתך הציבורית בכלל ובכנסת, סוגיות אקטואליות ואנחנו מאוד עוזרים בתחום הזה. בנוסף אנחנו קשורים למרכז הקהילתי שיציגו בהמשך ומוסדות החינוך של הציבור שלנו.

דיברת לפני כן על פריפריה גיאוגרפית, אז בציבור הדתי לאומי הציבור נמצא בין ירושלים במזרח, - - - במערב, בדרום זה קרית ארבע ובצפון זה קדומים, יישובי גב ההר. הילדה שלי לומדת בכיתה, יש לה בכיתה 14 בנות, הגדולה שלי, בכיתה שלה היו 11 ילדים. זה נכון גם במוריה ברקאי, זה נכון גם בכרמל וזה נכון גם בבית ספר רמב"ם שיש שם כיתה אחת. פעם ראשונה שלוש כיתות במחזור, לבנים, שלוש לבנות. הציבור הצעיר הדתי בחיפה הוא מאוד מצומק, להוציא את תנועת שמואל, שיש שם ציבור דתי גדול ורחב. אז בעצם ההגעה שלנו יצרה איזה שהוא שינוי במגמה והיום אנחנו בקשר גדול עם - - - בכל מיני פרויקטים משותפים ושם גם כן ברוך ה' אנחנו רואים מצב שאנשים גדלים, מסיימים, מתחתנים, נשארים בחיפה, לא כולם הולכים לערים אחרות, ליהודה ושומרון, הם נשארים בחיפה וזה דבר שצריך לחזק אותו.

האתגר שאנחנו עומדים מולו יום יום זה הנושא של קליטה, בעצם ההישארות של המשפחות הקיימות, ולמרות שהם אנשים שהם בני 30 כבר ולחלק יש עבודה, עדיין אנשים שואלים את עצמם כל הזמן כמה אני? מה מספקים לי פה וכמה צריכים אותי? והבאת אנשים חדשים, שכל משפחה זה מאבק, זה נסיעה ליישובים, זה נסיעה לבתים, זה להביא אנשים בפינצטה אחד אחד וזו עבודה שאני חושב שתוכלו לעזור לנו בתעדופים בתחומי החינוך והרווחה. אם הגרעינים והפעולות יתועדפו על ידי המדינה, זה דבר שיוכל לעזור.
אני אתן דוגמה, אנחנו עדיין מחכים למימון של קרן אגף שח"ר במשרד החינוך. אז אנחנו עוד איזה מועדונית שמחכה ברשימת ההמתנה, אבל אם המדינה אומרת 'אנחנו רוצים בקהילות הצעירות האלה' אז יש תעדוף. זה יכול להיות דוגמה לעזרה.

כמה אתם בקהילה?

אנחנו מונים 32 משפחות. מעל 60 ילדים, בלי עין הרע, יש לנו מעון ושני גנים. הגנים, יש מהחינוך הממלכתי דתי, יש הרבה עולים מרוסיה.

אין בית ספר בהדר?

אין בהדר, אנחנו נוסעים למושבה הגרמנית.

שלום לכולם, שמי קרן, אני חברה בקיבוץ המחנכים העירוני. אני אספר קודם כל, לפני שנגיע לפעילות שלנו בתוך שכונת הדר, על תנועת דרור ישראל. תנועת דרור ישראל היא תנועה ארצית שהוקמה ב-2006 ובעצם היא הוקמה כתנועת גג של שלוש תנועות, תנועת הנוער העובד והלומד שהיא תנועת נוער, תנועת הבוגרים, שזה בעצם חברים בוגרי הנוער העובד והלומד אחרי צבא, מגילאי 20 עד 30, והתנועה השלישית נקראת קהיליית קיבוצי קבוצות משימתיים-שתפניים, שם קצת ארוך, שזה באמת תנועה של קיבוצים, של חבר'ה שבוחרים להתיישב בקיבוצים. אני עוד מעט אפרוט קצת את נושא הקיבוץ ואסביר איך אנחנו תופסים אותו, כי באמת זה אחרת, פחות או יותר אני יושבת בשכונת הדר, למרות שאני חברת קיבוץ.

אז אני אספר את זה קצת דרך הסיפור של תנועת דרור ישראל, איך היא התגלגלה לקום כתנועה, דרור ישראל. אני אספר את זה דרך הסיפור שלי. אמנם נולדתי בחיפה, בבית חולים כרמל, גרתי פה שבוע ועברתי עם הוריי למזכרת בתיה. הייתי חניכה בתנועת הנוער העובד והלומד, החלטתי לצאת לשנת שירות, הייתי בשנת שירות בגרעין של הנוער העובד והלומד, הייתי קומונרית ועם הגרעין שלי התגייסתי לנח"ל. עד כאן המסלול המוכר של חברי תנועת הנוער ולאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל ואפילו לפני.

איפה עשית שנת שירות?

גרתי בבת ים והייתי קומונרית בשכונת תל גיבורים בחולון. יצאתי מהבועה של מזכרת בתיה ונחשפתי לחברה הישראלית. בגדול אני יכולה להגיד שמאז אני פועלת עם ילדים ובני נוער בסיכון, הייתי אחר כך מורה חיילת בגבעת המטוס בירושלים ועבדתי עם עולים מאתיופיה במשך שלוש שנים.

ובעצם תנועת הנוער העובד והלומד כתנועת נוער מגשימה, לאורך כל השנים, מאז שהיא קמה, אנחנו עוד מעט חוגגים 90 לנוער העובד והלומד, הייתה תנועה מגשימה ולאורך השנים ההגשמה הייתה בקיבוצים. המסלול המוכר של נח"ל, קיבוץ יעד, בעצם להתיישב בקיבוצים. הדבר הזה נפסק סביב שנות ה-90 כאשר גם התנועה הקיבוצית עוברת משבר ובעצם אפשר להגיד שהאופי של המדינה משתנה ובעצם תנועת הנוער העובד והלומד שואלת את עצמה לאן פניה מועדות, האם ממשיכים במסלול המוכר של נח"ל וקיבוץ וההחלטה היא לא להמשיך במסלול המוכר אלא להקים מסלול אחר, שהוא מסלול שבא ומגשים בתוך הערים, בתוך החברה הישראלית. אם עד אז הגשמה וחלוציות וציונות הייתה ללכת להקים קיבוצים ביישובי הספר, בגבולות, במקומות כמו שאמרתם הפריפריאלית, ההחלטה הייתה לשנות את הייעוד הזה ולהקים בעצם את הקיבוצים החדשים שלנו בתוך הערים, במרכזי הערים, בפריפריות, בעיירות הפיתוח. בעקבות זה גם הוחלט לשנות את ייעוד הנח"ל והוקם פרק המשימה הלאומית ומוקמת בעצם תנועת בוגרים, זאת אומרת חבר'ה שסיימו את השירות הצבאי שלהם והם מחליטים להמשיך לחיות חיי שיתוף, אבל חיי שיתוף הם לא בקיבוצים, בדבר הזה לא המשכנו להיות חלק מהתנועה הקיבוצית, אלא הקמנו תנועה חדשה שמ-2006 קוראים לה דרור ישראל.

במסגרת זה אני עברתי כמה גלגולים בדרך אבל הגעתי להדר וכאן באמת חשוב לי להגיד, תנועת דרור ישראל היא תנועה ארצית, אני עוד מעט אתמקד בהדר ואסביר עלינו פה, אבל היא תנועה ארצית. מבחינת בוגרים, אחרי צבא, 1,200 חברים שפרושים בכל רחבי הארץ, מקיבוץ עירוני במצפה רמון, קיבוץ עירוני בעכו, אנחנו בטווח הזה. דרך הסיפור שלי על הדר אפשר להבין איך זה נראה במקומות שונים בארץ. אני חושבת שהיום, אני לא יודעת מספרית בכמה ערים אנחנו פועלים, אבל בטח בערים הגדולות, בערים הפריפריאליות ואנחנו בכל מקום יוצרים את הקיבוצים האלה ואני אתחיל לספר על השם וכאן אני אגיע להדר.

השם שלנו בהדר לא כתוב פה בצורה המלאה שלו, אנחנו קוראים לעצמנו קיבוץ המחנכים העירוני. מבחינתי יש משמעות מאוד גדולה לכל מילה בשם הזה. קיבוץ מאפיין איזה שהיא דרך חיים, אנחנו בוחרים להיות חברה שיתופית, אנחנו חיים בקבוצות, אנחנו בגדול קיבוצים של קבוצות. גם פה בהדר אנחנו חיים בקבוצות, בקומונות של תושבי השכונה. יש בהדר כעשר קומונות, כל אחת נראית אחרת מהשנייה, זה לא קיבוץ במובן שיושב לנו בראש, אלא כל קומונה מתנהלת כיחידה עצמאית. זה החלק של הקיבוץ.
מחנכים זה מה שהתחלתי להגיד, הבחירה שלנו בחלוציות, בציונות היום היא דרך החינוך. אנחנו רואים בדרך החינוך שליחות, אנחנו רואים בדרך החינוך כלי לשינוי החברה, החזון שלנו ליצירת חברה של שוויון, ערך האדם במרכזה, זה ערך שמנחה אותנו בכל הפעילות שלנו, הוא מבחינתנו מה שבאנו לעשות, הוא הציונות שלנו, ליצור חברה דמוקרטית, חברה ציונית, חברה שבה לכל אחד יש מקום, בגלל זה גם הנגיעה שלנו במגזרים רבים באוכלוסייה, בדרוזים, בערבים, ביהודים, בכפרים, בקיבוצים, בערים, במושבים. בכל מקום אני חושבת שאפשר להיות, כי זה באמת להיות תנועה כללית.
והדבר האחרון הוא העירוני ופה אני אכנס להדר. לעשות את כל זה מתוך החיים במקום, לא מבחוץ, לא לבוא מבחוץ לתוך העיר לשנות אותה, אלא לחיות בתוך העיר, לחיות בתוך האוכלוסייה שבתוכה אנחנו מחנכים וזה בעיקרון מאוד מאוד חשוב וגם מאוד מאוד עיצב את האופי שלנו פה, בתוך שכונת הדר.

הקיבוץ מונה 100 חברים, בתוך זה בין 8 ל-10 ילדים, חלקם בדרך. כמו שענבל אמרה, אז לי יש ילדה, ענבל ואני שולחות אותם לאותו גן. אנחנו חיים בקומונה בשכונת הדר ואנחנו פועלים בכל העיר, אבל ספציפית בהדר הרבה מהעשייה שלנו מתמקדת. אני מרכזת את הפעילות של התנועה בהדר, יש לנו פה הרבה מאוד פעילות עם ילדים ונוער. אתם יכולים לראות קצת ממגוון הפעילויות שלנו. יש בית ספר שאנחנו מפעילים אותו על ידי רשת שנקראת דרור בתי חינוך, בית ספר שוהם, אנחנו עושים סיורים לימודיים לחיילים, לשוטרים, לתלמידים. ובתוך הדר, לאורך השנים האחרונות הפעלנו תכנית ציפורי לילה, שהיא פעילות לאיתור והפניה של ילדים ונוער בסיכון. אני מרכזת את בית הצעירים, שזו תכנית ייחודית שניתנת בעיריית חיפה לילדים בסיכון, תכנית לבית ספר יסודי, למשהו שהוא די יוצא דופן, זה לא מועדונית רווחה, זה לא תנועת נוער, זו תכנית שהיא שונה, זו תכנית שבעצם באה והסתכלה על הצרכים של הילדים, הסתכלה ומסתכלת על צרכים של ילדים בשכונה והתאימה להם תכנית מאוד מאוד - - -

בבית הספר, או אחרי שעות הלימודים?

אחרי בית הספר, כל יום משעה 2 עד 6. מרכזי נוער זה קונספט יותר מוכר לנו, אצלנו, אני יכולה להגיד בגאווה רבה, מרכז לילדים, רב תחומי שכולל גם למידה וגם העשרה וגם חברתיות, ובשנה הנוכחית גם טיפול ובאמת עבודה עם ההורים, עבודה עם הרווחה, עבודה עם בתי הספר, תכניות משולבות טיפול-חינוך. תכנית שהיא מאוד יוצאת דופן. אני מדגישה את זה, מעבר לזה שאני עוסקת בזה בשנים האחרונות ואני מאוד גאה בזה, כי אני חושבת שזה משהו מאוד ייחודי שנוצר כתוצאה מאיזה שהוא רצון של הציבור ליצור פה משהו בשכונה, שנפגש עם רצון של העירייה לשיתוף פעולה ויצר פרויקט ייחודי שאני חושבת שאפשר לקחת את המודל הזה עכשיו ולהעתיק אותו למקומות שונים בעיר ולמקומות שונים בארץ.
עוד התפתחות זו עבודה עם כפר הסטודנטים בשנים האחרונות. אחרי שהרגשנו שבית הצעירים זה מקום מספיק יציב וחזק, בשנתיים האחרונות יש סטודנטים מהכפר שמתנדבים במסגרת בית הצעירים וזה יוצר עוד איזה שהוא שילוב.

מרכז הנוער, כמו שיעקב אמר, היום זה מרכז הנוער, אז מנהל מרכז הנוער הוא חבר בקיבוץ המחנכים. הרכז החברתי של מרכז הנוער, חברים מהקיבוץ מפעילים את מתנ"ס טבריה 15, מיטל, שעוד מעט תספר על בית המדרש לקהילות.

אני אומרת את זה כאיזה שהן טעימות, אני יכולה להגיד שכאיזה שהוא עיקרון מנחה של הקיבוץ זה עניין של עשייה משמעותית שקורית בהדר, אז אנחנו נרצה לקחת בה חלק ואפילו להוביל אותה. אנחנו באמת מנסים כל הזמן לחשוב איך מתפתחים, מה עוד, מה הדבר הבא. אני ארחיב בזה עוד מעט, אבל אחד מהדברים שזיהינו כצורך, גם מתוך זה שאנחנו חיים בשכונה וגם מתוך זה שפועלים פה חינוכית, זה חינוך לגיל הרך, הקמת גן ילדים, יהודי, דובר עברית, בשכונה. זה איזה שהוא פרויקט חילוני שאנחנו מנסים לקדם.

זאת אומרת כל הזמן, מתוך איזה שהוא רצון להתפתח, לראות איפה עוד אפשר, מה עוד צריך לעשות, ואני חושבת שגם המגורים בשכונה, יש להם נדבך מאוד מאוד חשוב בהסתכלות הזאת. אנחנו חיים פה ואנחנו חווים את השכונה ואנחנו יכולים להגיד מה צריך לא רק כאנשי חינוך, שזה דבר מאוד משמעותי, אלא גם כתושבי השכונה שגרים פה.

כשאת אומרת מחנכים יש ביניכם מורים?

כן. יש כרגע 30 חבר'ה שהם בוגרי תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי ותעודת הוראה, ויש עכשיו עוד 20 חברים שהם במסלול לימודים - - -

ואלה עם תעודת הוראה מלמדים פה?

חלק מלמדים כמורים וחלק מחנכים בלתי פורמליים ואנחנו נותנים לזה ערך שווה למורים. אני כן אגיד שגם כתנועה אנחנו שמים דגש מאוד מרכזי על החינוך הבלתי פורמלי, כאיזה שהוא מקום שבו אפשר לחנך ולשנות כל מיני תפיסות. אנחנו פועלים גם בבתי הספר ובתוך מערכת החינוך הבית ספרית, אבל אנחנו לא מפרידים את מערכת החינוך מאחר הצהריים, ורואים אותה כמערכת אחת.

צהריים טובים. אני הצגתי את עצמי, אני יעל שפירא, אני עובדת סוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים.

אנחנו כן רוצים להשאיר מקום חשוב גם לרשת, אבל כן היה חשוב לנו, כמו שאמרנו בתחילת הדברים, להתייחס למסמך שנמצא בתיקיות שלכם גם.

אז אנחנו חוזרים לרשת. אני עובדת סוציאלית במחלקה. יש כל מיני עובדים סוציאליים, כמו שכולנו יודעים. אני תמיד אומרת שברודר ואני מכסים את הדר אחרת, הוא מדבר על המשאבים ועל הכוחות של הדר, מן הסתם מתוך המקום שלו, ובמחלקה אני קודם כל עסוקה בטיפול הפרטני ובטיפול הקהילתי. הדר היא אוכלוסייה מבחינה חברתית בפריפריה של הפריפריה. אחוז הילדים בסיכון הוא פי שניים מכל המערכת כולה בעיר חיפה. זאת אומרת אם בעיר חיפה יש - - -

פי שניים מחליסה?

פי שניים יותר מחליסה. למשל, בהדר נמצאים, לצערנו הרב, במסגרות חוץ ביתיות 220 ילדים, זה מספר כמו כל מערכת חיפה כולל חליסה, כולל השכונות המערביות של חיפה, שהן מורכבות, כולל חטיבת כרמלי. בהדר מספר הנשים המטופלות הוא הגבוה ביותר. מספר הקשישים, לא מספר הקשישים כשלעצמו, שכרמל מוביל פי שלושה או ארבעה, אלא מספר הקשישים המורכבים, ללא עורף משפחתי, אפרופו ארבעה הימים האחרונים, נמצא בהדר.

יש בהדר אתגרים פרטניים קשים מאוד ומורכבים מאוד. מתוך זה אנחנו הולכים לשתי רמות של מענים ברמת המחלקה, אחד זה המענה הפרטני ואחד זה המענה הקהילתי. הרשת החברתית באה לתת את המענה הקהילתי, הרשת החברתית באה להגיד שאנחנו מחפשים פתרון שיסייע לרשות המקומית, לא יבוא במקומה, לא יבוא במקום המדינה, אבל יסייע ויהיה שותף לנושא של סולידריות, של אחריות אישית בתוך סביבת המגורים, שייקח אחריות על השכן מלמטה ועל הילד מלמטה. הרשת החברתית הייתה רעיון אחרי מלחמת לבנון השנייה.

אנחנו גמרנו את המלחמה, גם אנחנו, על ארבע. היינו עייפים, הרגשנו שהמענה שנתנו, וניתן מענה, לא היה מספק, ניתן מענה אוניברסאלי והאוכלוסייה שלנו, שהיא מטופלת אצלנו באופן שגרה, ככה נשכחה מאיתנו ולקח לנו איזה חודש אחרי המלחמה לראות מה קורה איתם, וזו הייתה חוויה לא פשוטה. ואז ניסינו לחשוב אחרת לגמרי, ניסינו לראות איך אנחנו יכולים לפרק את מושג המתנדב, שקיים במדינת ישראל ומעוגן בתיאוריות, לרזולוציות הרבה יותר קטנות. זאת אומרת אנחנו לא אומרים כמה מתנדבים נכנסים באופן קבוע לבתים בתוך משפחות או מלווים ילד, נניח כמו חונך פר"ח או כמו אישה ממרכז הכרמל שמתנדבת אצל משפחה אתיופית, אבל אנחנו אומרים, וזו דוגמה חיה מיום שישי שעבר, ביום שישי האחרון ב-2 בצהריים פתאום, מיום חמישי זה תופס אותי אבל ביום שישי החלטתי שאני עושה מעשה, אני רוצה שכל מי שאני מכירה בהדר וכל מי ששייך לרשת, שיבדוק מי הקשישים שגרים איתו בבניין, מי האוכלוסייה החלשה שגרה איתו בבניין, ידפקו בדלת וישאלו 'מה שלומך, אדוני?' 'מה שלומך, גברת?', יש לך שמיכה? יש לך תנור? יש לך אוכל? את צריכה חלב, את צריכה - ? משהו, ולראות שחס ושלום לא קרה משהו.
ובאמת לקח לנו שעה וחצי להשיג ארבעה טלפונים, חלקם לאנשים שנמצאים סביב השולחן הזה, לכמה עובדים קהילתיים שיש לנו וכמה עובדות שכונתיות, תוך שעה וחצי. אני לא מוצלחת מאוד בטכנולוגיה, זה הביטוי הכי עדין שמצאתי להגיד אבל אנשים התקשרו אליי ואמרו לי תשמעי, הפייסבוק זה ה-, כל הרשתות הוא מנהל פה היום והתחלנו לקבל גם קריאות חזרה. זאת אומרת 'אני בדקתי את זה ואת זה ואת זה', ואני יודעת שזה עבד, כי הם חזרו אליי ואמרו לי 'תשמעי, ברחוב קסל משהו או ברחוב בן יהודה משהו או ברחוב עבדי משהו, יש לנו בעיות ויכולנו לתת את המענים'.
מבחינתי זה התפקיד של הרשת. הרשת אומרת לי איך אני באפס זמן יכולה לתת מענה למקסימום תושבים, במינימום אנרגיה שלי תוך כדי שאני מעודדת את הסולידריות החברתית, מחזקת את החוסן החברתי, מלכדת את הרשות יחד עם הגורמים הפורמליים והלא פורמליים שבקהילה. אני חוזרת, זה חשוב לי וזה נושא שמדובר הרבה מאוד פעמים, הם לא באים במקומי, אף אחת מהקהילות, בכלל מהתושבים, כי התכנית הזאת לא התחילה מהקהילות הצעירות, הקהילות הצעירות נכנסו אליה במהלך השנים.

זה לא דובר כאן ואני רוצה להגיד את זה. אני הגעתי להדר יחד עם הקיבוץ העירוני. אני קיבלתי פה את התפקיד והם הגיעו להדר ומאז אנחנו עובדים ביחד. כל קהילה שהצטרפה, לוקח לה זמן, זמן במושגים של לפעמים שנים בלהרגיש מספיק נוח, בלהרגיש שפתרתי את הסוגיות האישיות שלי ושל המשפחה שלי ואני יכול היום להתפנות, וכשאני מתפנה אני מתפנה לתחומים מסוימים ולאט לאט להתרחב. הרשת החברתית נוסדה במחלקה לשירותים חברתיים אחרי המלחמה, אני יכולה להגיד שבשנתיים האחרונות הקהילות הצעירות ממש עשו קפיצה מאוד גדולה בלהיות בה, ואני חושבת שזה לא רק הרשת, אני חושבת שזה משהו שאומר על הבשלות שלהם, על ההסתגלות שלהם לקהילה, על ההסתגלות שלהם לשכונה, על ההסתגלות שלהם לפרצופים השונים שהם רואים סביבם. זה לא ברור מאליו לחיות עם ערבי, עם מוסלמי ועם נוצרי ומשת"פ וצד"ל ועל כל המגוונים שלהם, עם חרדים על כל המגוונים שלהם ועם עולים חדשים על כל העדות שלהם, וגם הם כשלעצמם כל כך הטרוגניים.
הרשת החברתית אפשרה בתוך הדר בעצם להיות גם פלטפורמה קהילתית. התכנית הלאומית, יעקב אמר את זה לפני זה, בעצם היה אפשר להושיב אותם על תפיסה של הרשת החברתית. היו פלטפורמות של מתנדבים שיכולנו להפעיל אותם באמצעות הרשת החברתית. הקהילות הצעירות היום, והיום אני מדברת על כל הקהילות, הם שותפים שלנו, הם שותפים שלנו ליום יום. כשאנחנו חושבים על תכנית, יעקב ואני, או יעקב לבד, אז אנחנו קודם כל מנסים לראות מה זה אומר, מי מתוך הקהילות הצעירות יכולים לקחת חלק. הם התחילו בתחום של ילד ונוער, הרשת התחילה בנושא של ילד ונוער והיום היא עוסקת בכול, היא עוסקת בנשים, היא עוסקת בקשישים, היא עוסקת באוכלוסיות בכלל, היא עוסקת בעבודה קהילתית, היא עוסקת בשילוב עם תושבים ותיקים בסוגיה שמאוד העסיקה את הקהילות הצעירות בשנה שעברה יחד איתנו, כמה הקהילות חיות בינן לבין עצמן ורוצות בעצם לבנות לעצמן בועה, כמה היום הן הרבה יותר פתוחות כדי לחיות עם האוכלוסייה שנמצאת שם ואיך מתקשרים איתה, על כל המורכבויות התקשורתיות.
כל התכניות הקהילתיות של המחלקה לשירותים חברתיים רוצה לראות בוודאי שכונה תומכת. יחד עם המתנ"ס אנחנו מנסים לבנות שכונה תומכת שהיא שכונה תומכת בילדים, על התכניות שהרשות והמדינה מכניסות עם הקהילות, שכונה תומכת בקשישים, על הרשות ועל המדינה, ותחום נפרד שהוא הקהילות הצעירות והפעילים המתנדבים לפיתוח של נושאים, תיכף ידברו על זה, של שטחים ירוקים, דיור, גנים וכו'.

- - - קיבלה השנה פרס מקום ראשון ביזמות - - -

אני אוסיף בקצרה את החלק שנקרא בעצם רשת של קהילות. באמת יש שיתוף עם המתנ"ס, עם הרווחה.

אני חיה פה בשכונה שמונה שנים, אני במקור מחיפה ויש לי כבוד לשבת איתך באותו חדר.

מאיפה?

אני מרובע ג', נווה שאנן.
מה שאני עושה מבחינת הקהילות, אני מרכזת גוף שנקרא רמת מפגש קהילות, שזה בעצם צוות שמכיל נציגים מכל הקהילות. אנחנו צוות רחב של עשרה חברים מכלל הפעילות שפגשתם פה, אנחנו חושבים את המפגש המשותף של הקהילות. הדבר הזה מתבטא במפגשים שקורים פעם בחודש של למידה משותפת, אנחנו נפגשים לערב בקבוצות מעורבות של שיח, מי שמדריך את הקבוצות אלה נציגים מהקהילות וכל פעם הנושא הוא איזה שהוא נושא שאנחנו מחברים אותו לשכונה או למצב של השכונה, למיקום שלנו כחברים צעירים ופעילים בתוך החברה הישראלית. השנה הוספנו למפגש הזה גם עוד מפגש בין קהילות לתושבים, זה נקרא שולחנות עגולים ואנחנו רוצים לעשות כארבעה מפגשים כאלה במהלך השנה, שהם בעצם מפגשים רחבים מאוד שעוסקים כל פעם בתוכן אחר, חינוך בשכונה, דיור בשכונה, קהילתיות, ואת הדבר הזה לעשות בשיתוף בין הקהילות לתושבים פעילים שאנחנו כבר עובדים איתם ומכירים אותם, לבין קבוצות פעילים של רווחה שגם איתם אנחנו כבר נמצאים במפגש משמעותי בשנתיים האחרונות, בתוך הפעילות שלנו ברשת.
הדבר הזה קורה כשנתיים וחצי. כל קהילה חדשה שמגיעה לשכונה מצטרפת, אם היא רוצה והיא בוחרת, למהלך הזה. זה בגדול מהלך מאוד משמעותי ויוצר קשר בין הקהילות, גם ברמת ההיכרות האישית וגם בשבירת הדימויים והמיתוסים ביחס אחד לשני וגם ביכולת ליצור פלטפורמה אמיתית לעשייה. אני חושבת שזה אחד מהגורמים הכי מרכזיים שיצר את הכניסה של הקהילות לפעולה ברשת, אני יודעת שמבחינת קיבוץ זה יצר את זה, ועוד כל מיני פרויקטים נוספים שאנחנו יכולים להביא אותם לשיחה במפגש, בבית המדרש של קהילות, ואנחנו יכולים לגייס לזה אנשים וליצור על זה איזה שהיא שיחה ומרחב של הבנה משותפת.

אני כן רוצה שאנחנו נעבור על המחקר הזה, כי בגדול מה שהוא עושה, הוא מנסה ככה לשרטט - - -

אני רוצה לחדד מה שאמרו. - - - בעצם אותם מודלים עירוניים ש - - - יש יותר מקהילה אחת, שתיים או שלוש - - - איזה שהוא תהליך - - - אנחנו רואים את זה בירושלים, שזה קיים, אנחנו רואים את זה בלוד, בבאר שבע, ואנחנו רואים את זה כאן, בשכונת הדר. זה אומר מעבר לזה שאני קהילה שאני עושה את העשייה שלי, חשוב לי לשתף פעולה, ואני חושבת שזה אימפקט הרבה יותר רחב שרשת של קהילות מתחילה להתארגן ולפעול. זה עוד שלב בהתפתחות, לדעתי, של כל הנושא הזה של קהילה.

מי ברמת הרשות עושה את כל התיאום המשותף? זה אתם?

זה בבחינת גר זאב עם כבש, בחלק מהמקרים, לפחות בהתחלה. זה לא מובן מאליו. העשייה הייתה משותפת מהיום הראשון. אני חושב שיש לנו מודל ישראלי שבעיניי הוא מובן מאליו, שיושבים פה בחדר אנשים כמו שאנחנו יושבים במילואים. במילואים אצלי בצוות ישבו מכל הסוגים וכל המינים, ישבנו באותו צוות והיה מובן מאליו שאנחנו נלחמים ביחד, רצים ביחד. אין שאלה בכלל. ופה, לדאבוני, בחיים האזרחיים פתאום כל אחד נכנס לפינה שלו ויש לו דעות קדומות על הפינה האחרת.

אתה בונה פה קהילה בלי - - - ?

היום זה מתקיים לבד. היום, מה שמספרת מיטל, אני לא בא למפגשים אפילו. בהתחלה חרדתי ובאתי. אני מדי פעם בא, אבל לא באופן קבוע. בהתחלה חרדתי למפגשים האלה, לא היה לי ברור, לא מובן מאליו. אנחנו בחנוכה, באנו חושך לגרש, כל אחד מגרש חושך אחר מהקהילות האלה וכשאנחנו מדליקים נר ביחד כל אחד אומר את האני מאמין שלו וזה יוצר מין משהו מאוד מעניין. לא פשוט, אבל חובה, והיום זה קורה מעצמו., אני לא מעורב בזה. אנחנו נותנים את הגב לזה, את המבנים, את התקציב אם צריך וקרן שח"ף עוזרת לנו במימון של הרכזת. זה כוח אדיר.
כשאני היום מדבר על שיפוץ חזיתות בבניינים, הם עוד לא יודעים, אבל מדברים היום על שיפוץ חזיתות, אנחנו הולכים להיכנס למיזם שיפוץ חזיתות בתים, אני רוצה אותם שותפים, בחשיבה. ברור לי לגמרי שהם שותפים, גם הקבוצה הזאת שהוציאה את לוח השנה שיש לכם, שזו קבוצה של מתנדבים אדריכלים פה בשכונה שגרה, הם מוציאים כל שנה לוח שנה בנושא אחר, אז ברור לי שגם הם שותפים.
יש לנו קהילת אמנים, יש לנו הרבה קהילות, אבל ביחד, רק ככה אפשר לעשות. ולא בכדי בשכונה הזאת קמה מועצת תושבים.

אני רוצה לומר, אולי להרחיב את זה לרמה הארצית, לאומית. שכשאתה מסתכל היום על הקהילות, אנחנו, המבוגרים, יכולים ללמוד מהם מה זה - - - משום שיש כאן, כמו שאמרתי, קשת רחבה, וגם היום במועצת הקהילות יש להם תורנות של מי מוביל את זה, אז היום יש כזה מין ניהול משותף בין קהילה, נדמה לי דרור ישראל, ומי הקהילה השנייה? - - - ואתה רואה שהם יושבים ממש ברמה הלאומית בראייה הזאת. לא רציתי להשתמש במושג גר זאב עם כבש, אבל אנשים שלא היית מעלה על דעתך שהם יישבו והם משתפים פעולה ברמה הלאומית. יש לזה מסר מאוד חשוב, חברתית לאומית, לא רק ברמה העירונית.

עניין שכן רצינו להביא אותו לכאן והיה לנו חשוב, כי באמת אנחנו חושבים שמה שקורה כאן זה דבר מדהים, אבל אנחנו באמת מבקשים, כדי שהדבר הזה יהיה גם קבע, שתהיה לנו יכולת כקהילות להמשיך לחיות כאן ולקיים את כל צרכי החיים, יש דברים שהם באמת מאוד מאוד מאתגרים כאן ביכולת להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים ולכן ניסחנו את המסמך הזה, שענבל תעבור על כולו, הוא מופיע לכם בתיקיות. זה מדבר על כמה נקודות. אנחנו נעבור רגע על הסעיפים, אנחנו כן חושבים שזה חשוב דווקא בתוך השיחה הזאת, שבה גם הסברנו מה זה הקהילות, מה העשייה שלהן וכמה הדבר הזה הוא מאוד מאוד משמעותי להצלחת התחדשות המקום הזה.

אנחנו נעבור בקצרה על כל מיני סעיפים שקשורים לתעסוקה, לדיור, לנושא של חינוך ולנושא של פנאי. נעבור על זה בקצרה, נלך לפי הסדר.

לגבי מרתף 23, מי שחיפאי כאן מכיר אותו. מה שמאפיין את הדר, שהוא מרכז עיר למעשה, כמו כל מרכז עיר בעולם זה התפיסה התרבותית האמנותית שקיימת, הגיוון ששמעתם כאן יוצר פה במה שתעודד את היצירה הזאת ובעצם תיתן מענה לשכונה שהיא שנייה בגודלה בחיפה, אם אני לא טועה. היה כאן מקום כזה, שיועד בעיקר לסטודנטים ולהופעות, אנחנו רוצים לעשות גלגול של המקום הזה, למעשה לפתוח אותו מחדש, אנחנו רוצים שזה יהיה מקום שבו אנשים מתוך השכונה מגיעים ונותנים ביטוי אמנותי בכל הרמות של אמנויות הבמה. למעשה זה התחיל מרעיון של הקהילות הצעירות שהצטרפו אליו המון המון מעגלים מתוך השכונה, גם אנשים שהם לא חברים באף קהילה, אנשים מקיבוץ המחנכים, ולמעשה יש היום חבורה מגובשת שדוחפת את העניין הזה. לגרעין פארן, שהוא היוזם של המרתף 23, שבעצם ניתן סיוע מקרן שח"ף, וזה כרגע עומד ברמה העירונית מבחינת אישורי בטיחות של העניין. אנחנו טיפה זקוקים לסיוע בעניין הזה, טיפה צריכים דחיפה, ואנחנו מקווים שזה יוכל להיות - - -

עוד הערה. אחת הסיבות שהוא נסגר זה היציאה של - - - ואנחנו כרגע - - -

מתי היא יצאה?

היא יצאה לפני שנתיים-שלוש, המרתף המשיך לעבוד - - - אנחנו סייענו להם - - -

שלום, אני דניאל, אני אדבר על נושא של מענים בלתי פורמליים בתחום של מועדוניות או מסגרות שהם מענים לילדים ונוער בסיכון. דיברנו על כמה מסגרות שמפעילים גם הגרעין התורני בשערי תורה, הם נותנים מענה כזה, וגם בית הצעירים, שאלה מענים לגילאי יסודי, ויש גם מרכז הנוער שהוא מענה לגיל הנוער, המבוגר יותר, וכל המענים ביחד מגיעים - - -

זו מועדונית שמתקיימת בבית הספר?

בבית הספר. היא הוקמה בלאונטק, היא פעלה שם כמה שנים, הילדים של שערי תורה היו מגיעים לשם בהסעות. כשהמסגרת הייתה - - - שיתוף הפעולה של בית הספר, בית הספר הרבה שנים - - -

הם הסכימו שתיכנסו לשם?

רק אותם. בניסיונות קודמים בבית הספר לא צלח. הם הסכימו לקבל רק אותם, משם זה התחיל.

יש קשר מאוד מאוד חיובי גם עם בית הספר, גם במפגשים אחרונים עם ההורים, למשל, במסיבת חנוכה היה 100% הגעה של ההורים. זה רחוק מברור מאליו עם המשפחות שאנחנו עובדים, שרובם הם אמהות חד הוריות.

אחד הקשיים הגדולים שיש לנו בהפעלת המסגרות הללו, כמו שנאמר קודם, זה לא רק מענה חברתי, אלא יש שם גם מורה מתקנת, גם טיפולי, גם עבודה עם המשפחה, כלומר זה מענה מאוד רחב בכל המסגרות הללו. גם בשערי תורה, גם בבית צעירים וגם במרכז הנוער אנחנו מגיעים ביחד למשהו כמו 300 ילדים ונוער בסיכון שהעלויות הן הרבה יותר גבוהות, כי בעצם כוח האדם במסגרות האלה הוא יותר גדול ממה שאנחנו רגילים בדרך כלל במועדונית רגילה. כל השנים האלה כל המסגרות של הילדים, של היסודי, משנה לשנה תמיד יש סימן שאלה איך אנחנו ממשיכים הלאה. בשלוש השנים הראשונות קרן שח"ף, לפחות אצלנו זה היה יחד עם אשלים, נתנו את הבסיס להפעלה של המסגרת הזאת, אבל לאחר שלוש שנים יש צורך שמישהו ייקח את האחריות, או עיריית חיפה או מישהו אחר, אנחנו מחפשים קרנות שיעזרו לנו, אבל מה שחשוב שיהיו מסגרות שיעבדו הרבה שנים, שיהיה גם - - - זה הוגש כמה פעמים לסיוע של אגף שח"ר, שתהיה מועדונית מוכרת. בינתיים זה עוד לא התקדם. זה משהו שמן הסתם גם קרוב יותר לתחום של העבודה שלך, אז אנחנו נשמח לסיוע בעניין.

רצינו להוסיף אולי מילה אחת באופן כללי - - -

אולי צריך להתמקד בסיוע ברמה הממשלתית. ברמה הממשלתית צריך לשבת ולחשוב מה עושים. אני לא מציג לך בקשה שהיא קלה למימוש, אבל אני חושב שיש כאן - - -

לא, יש פה אגף חינוך, צריך לעבוד מול משרד החינוך. יש לכם מועדוניות של קידום נוער?

חשוב לי להגיד, מועדונית זה משהו, יש תקן אחד למועדונית, איך נראית מועדונית - - -

אבל מי ה - - -

מועדונית זה דבר מאוד מתוקנן, העניין הוא - - -

זה לא מועדונית, זה לא נכון לקרוא לזה מועדונית. המזל הגדול בהדר, באמת המזל הגדול, גם בזכות אשלים בזמנו וגם בזכות התכנית הלאומית וגם בזכות הכניסה של שעלי תורה והקיבוץ העירוני, זה שיכולנו לייצר מסגרות ייחודיות. זה לא מועדונית של משרד העבודה והרווחה שמתוקצבת 50%-50%, זו מועדונית שאל"ף, מכילה הרבה יותר ילדים, היא יושבת על הפלטפורמה התפיסתית של מועדונית, זה נכון, אבל יש הבדל בין לשבת על פלטפורמה תפיסתית - - -

נותנים להם מעבר לזה.

היא נותנת גם חלקים רגשיים, היא נותנת גם חלקים הוריים, היא כוללת הרבה יותר ילדים, היא כוללת הרבה יותר שעות. סך הכול הילדים שנכנסים אליה הוא הרבה יותר גדול והוא גם לא בנוי על מדריכה ועל אם בית. זה משהו אחר.

יש שני סוגי מועדוניות, יש רווחה ויש חינוך, משיגים מהם את האישור - - - תעשו את זה אחר כך - - -

לא הצלחנו לעשות את זה, כי משרד הרווחה ומשרד החינוך מבקשים לראות את היצור שכתוב במשרד הרווחה ובמשרד החינוך וזה תִקנון אחר לחלוטין. שם אנחנו בבעיה. אני דיברתי קודם עם עינת כדי לראות באמת איך אנחנו יכולים למסד משהו שהוא אחר, הוא - - -

חבר'ה, מילה אחת על דיור.

אני אגיד על הדיור, במשפט על שלושת הסעיפים האחרונים שהם, אני חושבת, הקריטיים ביותר מבחינת היכולת שלנו להישאר כאן. קודם כל ברמה של הדיור, החדשות הטובות הן שמחירי הדירות עולים, חדשות טובות במובנים מסוימים והן גם חדשות מאוד מורכבות. זאת אומרת אנחנו נמצאים היום במצב שגם אנחנו היום קשה לנו להישאר בשכונה, הפערים בשכירות בחלקים נורמליים יותר למחיה של הדר, אם יורשה לי, לבין הכרמל, הולכים ומצטמצמים, גם המחירים של קניית דירות. לצערי הרב, כדי לשכנע את ההורים שלי שעדיף לי להישאר בהדר זה נהיה קשה, כי לא כל כך טוב פה אובייקטיבית והמחירים כבר מתקרבים והמצב מורכב. אז זה במילה אחת על דיור. אני חושבת שכל קהילה מתמודדת עם זה באופן שונה, אבל כולנו מתמודדים עם הסוגיה הזאת.

אצלנו זה גם מצבים שונים בחיים קצת ואלה עדיין סיטואציות מאוד מורכבות.

אנחנו שומעים את זה גם בקהילות אחרות.

כן, זה מצב שהוא מאוד מורכב.

אנחנו חייבים לסיים.

אני יודעת, אני רק אגיד עוד משפט אחד.

הולכת ומתגבשת תכנית ארצית לאפשר ל - - - לבנות דיור בר השגה. יש לכם בהדר שטחים ראויים לזה?

- - - מבני ציבור. קשה מאוד להשיג מבני ציבור היום.

באמת כמו ששמואל אמר, זה מתקשר גם לסעיף הבא, הנושא של חינוך, אין היום חינוך חינם עירוני לגילאי 3. הקיבוץ העירוני הגישו לגבי זה בקשה, אבל כרגע בהדר - - -

כמה נרשמים יש?

אנחנו לא יודעים. אנחנו נכנסנו עם פיני לאיזה שהיא שיחה, אנחנו מחכים ש - - - ואז אנחנו נראה. היום אין מסגרת כזו אז אי אפשר לדעת כמה נרשמים. אני מניחה שאם יהיה אז ההורים פה, גם הם יעדיפו לשלוח את הילדים לחינוך הציבורי ולא לפרטי. יש פה רק גנים פרטיים, לפחות בקהילה הזו.

גם ויצ"ו ונעמת אין בשכונת הדר. זאת אומרת המצב של המענים החינוכיים הוא קשה, המצב של השטחים הפתוחים ובזה סיימנו.

אנחנו מודים לכם מאוד, שני משפטים לפני שאנחנו ניתן לחבר הכנסת עמרם מצנע לסכם. אני רק רוצה לציין שיושבים איתנו שני חברי דירקטוריון של קרן שח"ף שמייצגים כל אחד את ה-50% ישראלי ולא ישראלי, דפנה שליט שהיא תורמת ישראלית, חיפאית לשעבר, ואורי לבנטל, שרוצה גם להגיד משפט אחד ואז אנחנו נעביר לך את המיקרופון.

שלום, שמי אורי, סליחה על האיחור, לא הייתי בהתחלה. אני מנהל את המשרד של הפדרציה של ניו יורק בישראל, לכן הראייה היא ראייה לאומית. רק להוסיף מילה באמת, שהדיון שמתקיים כאן עכשיו, אני צבר וזה, אבל אני מייצג את זה שיהדות ארצות הברית מתחילה גם כן להסתכל על הנושא של קהילות. ניו יורק נחשבת לאיזה שהוא חלוץ שמוביל, ניו יורק היום כבר מכירה שהאתגר בישראל הוא האתגר של character of state, האופי של המדינה, מדינה יהודית ודמוקרטית, הם מחפשים איך לעשות את זה ואיך להדגיש את זה ואיך להראות את זה לתורמים, והקהילות האלה והארגונים האלה מתחילים להפוך כמעט אדמה בעניין הזה. כמו שכבר נאמר פה, עצם הקיום במדינה יהודית ודמוקרטית, זה מה שהם עושים בשכונות, הדבר הזה, יש הרבה עניין בזה, ואני יכול להגיד שאני מאוד שמח לראות את הדיון הזה, כי אחת הסיבות שהפדרציה הצטרפה לקרן שח"ף שהיא מהווה פלטפורמה, אנחנו הצטרפנו כשולחן שאנחנו רוצים להיות חלק ממנו, כדי לאפשר תפיסות כאלה, כדי להעלות את זה ברמה הארצית.

אם יורשה לי משפט אחד. הקהילות האלה הן חלק של השכונה הזאת. אנחנו צריכים למצוא ברמה העירונית איזה שהוא פתרון איך משאירים אותם מבחינת דיור במקום, ואולי לפתוח יחד עם נציג משרד השיכון, שר השיכון ישב בפורום כזה גם כן, והצענו להקים איזה שהוא קריטריון מיוחד לקהילות בערים, כדי שהם יקבלו איזה שהיא הלוואה עומדת או משהו. אתה חסיד של הפריפריה הגיאוגרפית, אבל אני חושב שיש כאן עניין רב מאוד לפריפריה העירונית, לנסות ולבנות איזה שהוא מודל של הלוואות, משכנתאות, או דברים מיוחדים, לקהילות האלה בקריטריונים של הם היו כך וכך זמן פה, הם חלק מקהילה וכן הלאה, לתת להם העדפה. אם תוכל לעזור לדחוף את זה, שר השיכון אמר שהוא ינסה, אני חושב שזה יהיה אוויר לנשימה לקהילות האלה להמשך החיים שלהם במקומות שלהם.

אז קודם כל תודה רבה לכולכם שבאתם ושיתפתם אותנו בתחומים שעליהם אתם מופקדים. המפגש הזה והסיור הזה, היוזם שלו היה אבי נאור וענת שביקרו אצלי ואני רוצה להודות לכם. זה באמת מה שנקרא הפרק הלימודי, למרות שאני מכיר את הדר ומכיר את הבעיות, אבל כבר עשר שנים שאני בעצם לא מעורב ממש באופן פעיל פה ואני חושב ואני מתרשם שבאמת יש פה מהפכה של ממש. זה בזכותכם, על ידכם. אני חושב שהכיוונים הם מאוד נכונים, מאוד ראויים, ואני גם מבין שבעצם כדי שהכול יקרה, והמטרות של כל קהילה וקהילה בנפרד והקהילות ביחד תושגנה, עוד דרושה עבודה רבה מאוד, כי המבחן הוא מבחן הזמן. מבחן הזמן ועד כמה באמת הפרט והמשפחה שבאים לפה חשים שיש פה שינוי ויש פה משהו שכדאי להיות מחובר אליו לאורך זמן וזה קשור באמת שמתחילים להיות ילדים וזה משפחה, לאן הולכים, מה הם עושים, ובתי ספר, דירות, מגורים. כל אותם גורמים שבסופו של דבר אתה שואל את עצמך, כמשפחה צעירה, אם אתה רוצה להיות מחובר למקום, אם אתה מושך עם האנרגיות שבאת כצעיר ומצליח באמת לחצות את המכשולים.

הדר היא באמת שכונה מורכבת מאוד. בחיפה בכלל, מי שלא שם לב, הסוציו אקונומי הוא מתואם עם פערי הגובה. היכולת באמת לעשות פה מהפכה של ממש, שתישאר לאורך זמן, תלויה בשיתוף פעולה של כל הגורמים.

אז קודם כל באמת הרבה מאוד תודה, הרבה מאוד הערכה. גם מבחינה פיזית נעשים בשנים האחרונות שינויים מאוד מקיפים בהדר, וזה חשוב, זה תורם, זה חלק מהעניין. אני עיינתי במסמך. אני לא אוהב לומר את זה, אבל כמעט הכול זה נושאים עירוניים שצריכים להיפתר על ידי העירייה על חלקיה השונים, מול כמובן משרדי הממשלה הנוגעים בדבר.

מה שאני אעשה, כמין תוצאה של הביקור הזה, אנחנו נעשה דיון בוועדה, אז קודם כל תהיה לכם הזדמנות לבוא לירושלים ביום שאפשר לבוא אליה, בי"ת, אנחנו נזמין לדיון את משרד החינוך, את משרד השיכון, את משרד נגב גליל, כי עדיין גליל, זה מתחיל בחיפה פחות או יותר.

- - - שבונים מטרפולין באר שבע, הם קיבלו.

כן, אני מכיר את האמירות האלה והן נכונות, אתה צודק במאה אחוז. אבל נעשה את זה בדיון. לאחרונה אנחנו נותנים הרבה מאוד מקום בכלל לקהילות צעירות, לשינשינים על סוגיהם השונים, עשינו בשבוע שעבר דיון די גדול על נושא של המכינות הקדם צבאיות, על הנושא של מרכזי הצעירים, שזה בעצם הטיפול שלאחר השירות הצבאי, כי זו היכולת לפתח ולקדם בעיקר באמת בשכונות ותיקות בערים גדולות שנשארו מאחור, כי גם בעיר נתנו עדיפות לשכונות אחרות על פני שכונת הדר, או העיר התחתית, או ואדי ניסנס, או חליפה. יש פה ברוך ה' מספיק מה לעשות.

אז זה פחות או יותר הדברים שאני יכול לומר. עוד פעם, באמת כל הכבוד, אתם עושים עבודה מאוד חשובה ולא צריך לומר לכם את זה ונשתדל גם מהמקום שלנו, בירושלים, לראות איך אנחנו ברמה הלאומית מקדמים תכניות ואיך משרד השיכון, עם הכסף שהוקצה לו, ישתמש בו נכון. אני תמיד חושד בהם שהם עושים דברים שם לא בדיוק הדברים שעלו פה היום סביב השולחן.

תודה רבה.

ברשותך, מילה אחת. אנחנו היינו לפני שלושה שבועות בסיור דומה עם שר הרווחה בשדרות ודיברנו שם על העובדה שבעצם משרד הרווחה והשירותים החברתיים אמור לתת שירותים חברתיים שבחלק מהמקרים זה בדיוק מה שגם אנשים עושים פה ויש מצב שאין תקציב, אבל אין מי שייתן את השירות. הם נכונים מאוד לשמוע ולא לתת העדפה, אבל לראות בקהילות בכלל כספקי שירות. לכן אני מציע שכשאתה מקיים את הדיון תזמין ממשרד הרווחה ואנחנו נמשיך לנסות לעשות את הקשר.

בסדר גמור. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:00.>