הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני

<פרוטוקול מס' 103>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום רביעי, כ"ב בטבת התשע"ד (25 בדצמבר 2013), שעה 9:00

<הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון - התיישנות ממועד גיבוש הנכות), התשע"ג-2013>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר

שולי מועלם-רפאלי

אברהם מיכאלי

אורי מקלב

מאיר שטרית

>
שרונה פלדמן - מנהלת מח' ביטוח בריאות באגף שוק ההון, משרד האוצר

יואב יונש - מח' ביטוח בריאות באגף שוק ההון הביטוח, משרד האוצר

רני נויבואר - ממונה, משרד המשפטים

הילה בלומנטל-דוידוביץ - משרד המשפטים

ירון אליאס - יועץ משפטי, איגוד חברות הביטוח

דרור לין - ראש מחלקה משפטית, איגוד חברות הביטוח

שמואל מלכיס - מנהל מח' כלכלית, איגוד חברות לביטוח חיים

עדי בן-אברהם - מחלקה משפטית, כלל חברה לביטוח

זכריה רייך - שדלן, פרילוג

לוטי בכר - שדלן, המרכז למימ"ש

נעמה מנחמי

דורית ואג

אתי אפלבוים

<הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון - התיישנות ממועד גיבוש הנכות), התשע"ג-2013>

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החוקה. על סדר-היום: הצעת חוק הביטוח (תיקון – התיישנות ממועד גיבוש הנכות), של חבר הכנסת מאיר שטרית.

אתה מוכן להסביר?

תודה רבה, אדוני היושב ראש.

היום, במצב הנוכחי, כאשר קורית לאדם תאונה או מחלה, יש לו זכות לתבוע, על-פי הביטוח שיש לו ועל-פי הביטוח הלאומי, 3 שנים מקרות התאונה.

לעיתים התוצאה של התאונה מתפתחת לאחר שעברו 3 שנים. במקרה כזה, הוא לא יכול יותר לתבוע את חברת הביטוח. הנושא עמד בבית משפט עליון בגלל תביעה שהוגשה בעניין העיזבון של מר אמיתי. בית המשפט העליון קבע, ברוב של שניים נגד אחד, שהחוק קובע שלאחר 3 שנים נגמרת הזכות ולכן לא מגיעה זכות לתבוע. יצא מצב שכל אותם אנשים שהנכות שלהם מתגבשת אחרי 3 שנים, הם לא יכולים יותר לתבוע את חברת הביטוח או את הביטוח הלאומי.

החוק שלי בא לשנות את המצב הזה ולקבוע ששלוש השנים מתחילות להיספר מהיום שהתגבשה הנכות ולא מהיום שקרתה התאונה.

הנכות יכולה להתגבש באיזה שלב באמצע שאנחנו לא נדע מה הוא.

נכון. לכן הייתי בקשר עם הייעוץ המשפטי של הוועדה למצוא את הנוסח. אני מבין גם את הצד של חברות הביטוח. חוששים שאדם יבוא אחרי 20 שנה ויגיד שהפגיעה היא מתאונה שקרתה לפני 20 שנה. מהם נודע לי, שבביטוח רגיל, תקופת ההתיישנות היא 7 שנים. משום מה את זה החריגו.

בחוק הממונות, בקודקס דיני הממונות מנסים לשנות את כל נושא תקופת ההתיישנות. הם נפלו כבר פעם אחת.

הם רוצים לקצר.

תמיד לקצר.

קראתי את הנייר של היועץ המשפטי של הוועדה ואני מסכים איתו בעיקרון. האלטרנטיבה האחרת היא לקבוע שהתקופה הנוספת של התביעה יכולה להימשך גם אחרי 3 שנים. נגיד, לקבוע 7 שנות התיישנות לכולם. אז זה זמן מספיק סביר, כמו בביטוח רגיל. זה אולי פותר את כל הבעיות של התגבשות נכות שמהן חוששות חברות הביטוח.

זאת אומרת שכרגע אתה מציע לשנות את החוק ובמקום 3 שנים יהיה כתוב 7 שנים?

למשל. זאת אחת האפשרויות. אני זורם איתכם. המטרה שלי לפתור את הבעיה הזאת. לא יפה ולא טוב שאנשים שנקלעים למצוקה לא יכולים להגיש תביעה לחברות הביטוח ולביטוח הלאומי. הם שילמו את הביטוח. כל דרך שתמצאי כנכונה אני מסכים לה.

משרד המשפטים?

הממשלה תומכת בהצעת החוק. אני רוצה להתייחס לגופם של דברים. אנחנו תומכים כי הדבר הזה נכון וראוי.

אני אתן רקע לדבר הזה כי אני חושבת שיש כאן איזה בלבול. יש מתבלבלים ויש כאלה שגם אולי מבלבלים, אז כדאי להבין איפה הדברים נמצאים.

התפיסה של התיישנות היא, שבעיקרון אדם זכאי ללכת לבית משפט כדי להשיג את התביעה שלו. התפיסה הזאת, לא משנה אם זה 3, 4 או 6 שנים, הרעיון שזה צריך להיות מספיק זמן על-מנת שאדם לא יישן על זכויותיו, מצד אחד, ומצד שני יוכל לתבוע בזמן.

מה שקרה בפסק דין אמיתי, שלדעתנו יצר קושי גדול, זאת הסוגיה שבה אדם יש לו פוליסה שכתוב בה שהביטוח מתגבש במועד מסוים וזה המועד שלצורך העניין יש לו נכות מסוימת. אם קרתה תאונה ובין התאונה לבין הנכות חלף זמן, בזמן הזה אם הוא יתבע את חברת הביטוח, חברת הביטוח תגיד לו שעדיין אין לו כיסוי לפי הפוליסה. נכון שקרתה לך תאונה אבל עדיין אין לך כיסוי כי אני מחפשת את הנכות. בשלב הזה, אם הוא ייגש לחברת הביטוח היא תגיד שהוא פנה אליה מוקדם מידי ואם תהיה נכות בעתיד אתה מוזמן לחזור.

בפסק דין אמיתי, לדעתנו היה צריך שתקופת ההתיישנות לא תתחיל לרוץ בו, פרק הזמן הזה בעצם בית המשפט פסק שתקופת ההתיישנות תרוץ בו. למה זה היה כואב בדיני ביטוח? כי בדיני ביטוח יש גם תקופת התיישנות יותר מקוצרת מהדין הכללי שהיא 3 שנים וגם היא מתחילה במועד שהוא קצת יותר מוקדם.

עכשיו אני אסביר למה אני אומרת שזה מועד קצת יותר מוקדם. דיני התיישנות של ביטוח זה דיני התיישנות של חוזים ולא של נזיקין. בנזיקין, אם קורה אירוע ואדם נפגע, הוא מחליט מתי הוא תובע את מי שהזיק לו. בענייני נזיקין בודקים את אירוע הנזק, בודקים מתי היה לו נזק שהוא מספיק גדול כדי לתבוע, ואז מאותו שלב מתחילים למנות את אותו מרוץ התיישנות שהוא 7 שנים.

אני חייבת לומר כבר עכשיו, שהמועד הזה של מתי מתחילה ההתיישנות בנזיקין הוא לא ברור. זאת אומרת, אם חברות הביטוח אומרים שנכות לא ברורה, גם נזק בפקודת הנזיקין לא ברור וכל מערכת המשפט מסתדרת עם השאלה מתי אירע הנזק ואם יש מי שחושב שחלפה תקופת ההתיישנות ורוצים להתווכח אם חלפה או לא חלפה, צריך להוכיח מתי אירע אותו נזק. גם שם יש חוסר ודאות וכל השוק מסתדר אם זה.

לכן, השאלה מתי קרתה הנכות או לא קרתה הנכות היא שאלה מתי קרה נזק בנזיקין ומסתדרים עם זה וזה בסדר. זה חוסר ודאות, זה נכון, אבל לא כל העולם ודאי. יש לנו את זה בנזיקין ומסתדרים. כמובן שיש הרבה יותר תביעות מאשר בביטוחי נכות ספציפיים אלה.

בדיני חוזים מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד שבו מי שהיה צריך לעשות משהו על-פי החוזה סירב לעשות אותו. לכאורה, בדיני ביטוח זה היה צריך להתחיל לא במקרה הביטוח, אלא במועד שבו חברת הביטוח אמרה שהיא לא הולכת לשלם. הבעיה שלנו היא שרצו לתמרץ את המבוטח לתבוע. אמרו: מה זאת אומרת, הוא יישב עכשיו שנתיים, לא יתבע, ורק אחרי שיתבע יתחילו למנות את 3 שנות ההתיישנות? אנחנו כאילו תולים הכול במבוטח. לא יעלה על הדעת שהמבוטח הוא זה שיש לו תמריץ לישון על הזכויות שלו יהיה בעל הטריגר להתחיל את מרוץ תקופת ההתיישנות. לכן קבעו שזה מקרות מקרה הביטוח.

בביטוח עם ריסק, מאוד פשוט לדעת מתי האדם נפטר ולכן קל לזהות את זה. בביטוח נכות המסוים הזה, נכות שנגרמה כתוצאה מתאונה ומחלה, חברות הביטוח טענו בבתי המשפט שממועד אירוע התאונה או המחלה צריך להתחיל למנות, גם אם לפי הפוליסה הוא לא היה זכאי.

הפער הזה, בין המועד הזה למועד הזה יצר בעיה.

אנחנו חושבים שחבר הכנסת בהחלט צודק שצריך לתקן את זה. אנחנו חושבים שראוי לקבוע את המועד למועד המאוחר יותר.

פעם אחת שחבר כנסת פועל באמת למען הציבור.

אני חושבת שחברי כנסת פועלים למען הציבור בדרך כלל.

בכל מקרה, אנחנו רוצים שזה כן יתאם, שבמועד שבו אני אפנה לחברת הביטוח היא לא תוכל לומר שאם היא דחתה אותי מחמת זה שאין לי עדיין נכות לפי הפוליסה, עדיין כבר רצה מולי תקופת ההתיישנות ונספרת לי. מתמרצים אותי לרוץ לבית משפט כשאין לי על מה לרוץ בכלל. זאת התוצאה הבעייתית של פסק דין אמיתי. אמרו: תפנה לבית המשפט, תעצור את תקופת ההתיישנות, תחכה עד שהתגבשה לך הנכות ורק אז אתה בעצם יכול לנהל את התביעה שלך. בעצם אנחנו מתמרצים אנשים סתם להגיש תביעות כי יכול להיות שחברת הביטוח תשלם להם.

כל הניסיון לתקן הוא ניסיון שאנחנו מאוד חושבים שהוא נכון. אנחנו חושבים שהוא מתקן משהו ראוי וצריך לתקן.

השאלה איך לתקן?

האם לתקן על-ידי קביעה שמועד ההתיישנות יתחיל מנקודת זמן מסוימת? האם מרגע סירוב של חברת הביטוח? האם מרגע גיבוש הנכות? או, כפי שהעלה עכשיו חבר הכנסת שטרית, יהיה נכון לקבוע שההתיישנות תהיה 7 שנים.

לגבי 7 השנים. במידה רבה זאת עמדה של אגף שוק ההון. השאלה מדוע בדיני התיישנות בביטוח יש 3 שנים, התפיסה היתה שזה נועד להקנות ודאות יותר ברורה לחברות הביטוח ולשמור רזרבות. כך לפחות אומרים בספרות.

לי יש תיאוריה קצת שונה.

הם שכחו שבינתיים המחשבים נכנסו לתמונה.

יכול להיות. כשחוקקו את זה ב-1981 חשבו שהיה ראוי. אני חושבת שצריך להבין מה קרה ב-1981 כי לדעתי הסיבה היא מעט שונה.

עד שנת 1981 חוק חוזה ביטוח לא היה. חברות הביטוח כתבו בפוליסות תקופות התיישנות שהם רצו. כלומר, אתה יכול להתנות על תקופת ההתיישנות הכללית בלבד שזה בחוזה, אז הם כתבו שנה. כשבאו לכנסת היה ויכוח. הכנסת אמרה שהיא רוצה להאריך את זה לתקופה יותר ארוכה שתהיה קוגנטית, כך שאי-אפשר יהיה להתנות עליה ושלא יכתבו אחר-כך בחוזים שנה.

אז הגיעו לפשרה שזה יהיה 3 שנים אבל ששלוש השנים האלה יהיו קוגנטיות, להבדיל מתקופת ההתיישנות הכללית שבחוזה אפשר להתנות עליה. זאת הסיבה. יש גם סיבות של רזרבות וכאלה וזאת שאלה רוחבית, אם רוצים להאריך את תקופת ההתיישנות בביטוח ל-7 שנים זאת שאלה מאוד רוחבית וכללית. אני חושבת שזה דיון קצת שונה. לא הייתי מאריכה רק לסוג פוליסה מסוים ולפוליסות אחרות לא מאריכה. אם יש הצדקה צריך להאריך לכולם.

בחוק דיני ממונות היו"ר צודק שביקשנו לשנות את ההסדר. במסגרת תיקון של חוק ההתיישנות רצו לקצר לכולם ל-4 ולהאריך את הביטוח ל-4 כדי שיהיה שווה.

אז אנחנו נישאר בנוסח הנוכחי.

אנחנו מציעים להישאר עם תיקונים מסוימים לנוסח.

אתם יכולים להאריך ל-7 שנים.

אני מאגף שוק ההון באוצר.

למען הסדר הטוב ולמען הפרוטוקול אני רוצה לציין שבאוגוסט האחרון פרסמנו חוזר שקובע הוראות לחברות הביטוח, במסגרת המצב המשפטי הקיים טרם שינוי חקיקה, שמחייב אותם להיעתר לבקשה להאריך את תקופת ההתיישנות אם הנכות של התובע טרם התבררה והוא מבקש להאריך אותה, אז חברת הביטוח חייבת להיעתר.

הם חייבים ליידע?

הם חייבים ליידע את המבוטח בכל דרך אפשרית.

זה הותנה בשני תנאים, שהוא פנה בכתב ושמצבו אינו מאפשר את בירור הנכות. איך הוא יכול להוכיח את זה?

לפי החוזר שלכם זה אמור להיכנס ב-1.12.2014.

לא, זה רק לעניין תיקוני פוליסה עצמה. לדעתי הם חייבים מ-1.4. זה במסגרת המצב המשפטי הקיים.

אין ספק שכרגע ההצעה של חבר הכנסת שטרית מטיבה עם המבוטח כי היא מראש מאר4יכה את פרק הזמן.

לעניין ההצעה, יש לנו תיקונים לנוסח. אנחנו רוצים שזה יהיה ממועד התגבשות הנכות, אבל אנחנו רוצים ליצוק קצת יותר תוכן למה הוא מועד התגבשות הנכות כי כרגע זה מועד לא ברור.

מייד נדבר על הנוסח.

לגבי המהות, אשמח אם תתייחסי לעניין של ה-7 שנים.

כפי שאמרה רני ממשרד המשפטים, השאלה של הארכת תקופת ההתיישנות, לא נכון שתיבחן בהיבט של כיסוי ביטוחי אחד. כלומר, כרגע תקופת ההתיישנות היא נכונה בכל סוגי הביטוח מלבד ביטוח רכב חובה והיא 3 שנים. אין סיבה כרגע לדון בכיסוי אחד מתוך הרבה מאוד כיסויים ולהאריך את זה.

אם רוצים לדון בהארכת תקופת ההתיישנות, צריך לעשות את זה באופן רוחבי ולחשוב על כל המשמעויות, לא אגב כיסוי ביטוחי אחד. זאת עמדתנו.

אני מסכים.

תתחילי לקרוא את החוק.

אפשר להביע עמדה מטעם חברות הביטוח?

אנחנו רוצים בחקיקה לשנות את הדברים.

"הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – התיישנות ממועד גיבוש הנכות )(תיקון סעיף 31)

תיקון סעיף 31
1.
בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א–1981 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 31, בסופו יבוא "ואולם, כשעילת תביעה היא בשל נכות שנגרמה כתוצאה ממקרה הביטוח, תחל תקופת ההתיישנות ממועד גיבוש הנכות."

תחולה

2.
על עילת תביעה בשל נכות שנגרמה כתוצאה ממקרה הביטוח, שביום התחילה טרם התיישנה לפי הדין שחל עליה ערב יום התחילה, תחול הוראת סעיף 31 לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה.


מאז דיברנו קצת על הנוסח ואחת מההצעות שעלתה מכיוון הממשלה היא לעניין סעיף 1:

"1.
בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 31, בסופו יבוא "ואולם אם עילת התביעה היא בשל נכות למבוטח שנגרמה כתוצאה ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח. "

אני מסכים.

אני יודע שאתה מסכים.

איגוד חברות הביטוח, בבקשה.

האמת היא שזאת הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בנוסח החדש הזה. אנחנו היינו מבקשים שיינתן לנו זמן להגיב לגבי הנוסח החדש.

אחרי הקריאה הראשונה.

ברשותך, כמה דקות.

להצעת החוק המקורית של חבר הכנסת שטרית אנחנו מתנגדים מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא שלדעתנו הפיקוח קבע הסדר בחוזר שהוא הסדר שפתר את הבעיה באופן טוב מאוד ולא מצריך חקיקה חדשה.

אנחנו לא אוהבים שהפיקוח יקבע כללים. אנחנו רוצים בחקיקה לשנות את הדברים.

מה שחשוב הוא, שבחוק חוזה הביטוח נקבע עיקרון מאוד חשוב וגם מקובל על בית המשפט העליון, שבו תקופת ההתיישנות מתחילה מקרות מקרה הביטוח, שהוא נקודת זמן ברורה וחד משמעית ואינה שנויה במחלוקת. במקרים שאדם לא יכול להגיש תביעה, גם חוק ההתיישנות וגם ההסדר שקבע הפיקוח, הוא נתן עילת השהייה מתאימה בתנאים מסוימים, שהם חשובים לחברת הביטוח לניהול עסקים שלה. חברת ביטוח לא יכולה לעבוד כאשר תקופת ההתיישנות היא לא מוגדרת. היכולת של חברת הביטוח לעבוד היא כאשר אנחנו מגדירים את הסיכון. כאשר הסיכון לא מוגדר, החברה לא יכולה לתמחר אותו באופן סטטיסטי או אקטוארי. בדרך-כלל, סיכון שהוא לא מוגדר, הפרמיה שנגבית עבור סיכונים בלתי מוגדרים, היא תמיד מופרזת בצורה בלתי רגילה. מי שנפגע מזה אלה כל אותם המבוטחים, שבעצם אמורים לשלם את הערפול בהגדרת הסיכון.

אבל אם ממילא אתם מחויבים להרחיב את תקופת ההתיישנות - - -

בסדר, אבל אנחנו יודעים שקרה מקרה - - -

אתה מגיע לאותה תוצאה.

יש הבדל עצום כי אנחנו יודעים שקרה מקרה הביטוח וקיבלנו הודעה.

גם כאן אתה יודע. צריך לדווח לך לפי סעיף 22, אז גם כך אתה יודע.

בסדר, אבל לא קורה שום דבר אם הוא לא מדווח. לפי סעיף 24 אני צריך להוכיח אחר-כך שנגרם לי נזק בזה שצברתי עתודות ונגרמו לי נזקים כלכליים. אחרת אני לא יכול לשנות את תגמולי הביטוח שאני משלם לו כי ה-22 מחייב את מתן ההודעה אבל ה-24 עדיין לא נותן סעד לחברת הביטוח שהוא הגיוני בנושא הזה.

כל מה שאנחנו מבקשים, שהסיכון יוגדר באופן כזה, שהמבוטח יודיע לחברת הביטוח על קרות מקרה הביטוח ואז אפשר יהיה בכלל להתייחס לנושא. העובדה שהוא לא יכול לקבוע את הנכות, לא אומרת שחברת הביטוח לא יכולה להציע לו אלטרנטיבה לקביעת הנכות. לא אכפת לנו שיהיה ראשית נזק כדי שיהיה ברור שמתחילה תקופת ההתיישנות.

אבל, בצו שבו תחילת תקופת ההתיישנות לא מוגדרת, תלויה במבוטח ולמעשה היא יכולה להיות אין סופית, זה מצב שחברות הביטוח לא יכולות לעבוד בו. הסיכון לא מוגדר, אין ביטוח משנה. אין אף מבטח משנה שמוכן לכסות את זה. אם אתם חושבים שחברות ביטוח ישראליות שהן לא גדולות בקנה מידה עולמי, יכולות לעבוד בלי מבטחי משנה, אז אתם טועים טעות רצינית.

לכן ההסדר שהיה מקובל על הפיקוח, זה הסדר שהפיקוח הציע לנו ואנחנו קיבלנו אותו. זה יצר מצב שבעצם היה פתרון לכל אדם שלא היה יכול לתבוע את חברת הביטוח בגלל שלא היתה לו נכות מוגדרת והוא היה יכול לדחות אותו עד שהנכות שלו הוגדרה וכומתה.

קודם כל, אנחנו חושבים שהחוק הזה לא בא לפתור בעיה כי לא קיימת בעיה. אין כשל שוק בנושא הזה.

דבר שני, גם אם אתם רוצים שהחוק הזה יחוקק - - -

יהיה לכם זמן לקראת קריאה שנייה ושלישית.

אנחנו מבקשים שיהיה מתן הודעה ואפשרות לחברת הביטוח לכמת את הסיכון, אחרת חברת ביטוח לא יכולה לעבוד.

אני יועץ של אגוד חברות הביטוח.

אנחנו למעשה מחליפים משטר שהוא משטר חד ערכי ומאוד ברור לגבי תחילת מרוץ ההתיישנות שמדובר עליו בחוק, שזה מועד קרות התאונה, במושג שהוא יותר מעורפל ומושג כמעט משפטי לגבי מועד היווצרות הזכות.

צריך לקחת בחשבון - - -

המועד של הנכות ולא היווצרות הזכות.

אנחנו מבקשים היווצרות הזכות.

בתיקון מדובר על היווצרות הזכות ואני מתייחס לזה. זה מונח שיש לו משמעויות משפטיות. השאלה מתי נוצרת זכות היא שאלה שיש לה פנים רבות ויכולה גם להיות מחלוקת.

העניין הזה יכול לגרום להטעיה של מבוטחים. מבוטחים עשויים לסבור, שמועד היווצרות הזכות זה המועד שבו הביטוח הלאומי, למשל, קבע את שיעור הנכות שלהם. המועד הזה לא רלוונטי ויכול להיות שהביטוח הלאומי יקבע את שיעור הנכות לאחר שתביעת הביטוח כבר התיישנה. יכולים עוד להיווצר מקרים רבים כאלה, שההחלפה הזאת של המונח החד ערכי של מקרה ביטוח של תאונה שהוא מועד ברור, במועד אחר שהוא יותר מעורפל, בסופו של דבר זה יגרום נזק למבוטחים.

מחלוקות כאלה ייצרו אין סוף התדיינויות בבתי המשפט ובסופו של דבר נחזור למצב שהיינו לפני פסק דין אמיתי ולפני התיקון של הרגולציה של הפיקוח על הביטוח, שבו המועד שבו מתחיל מרוץ ההתיישנות בביטוח תאונות ובביטוח נכות הוא לא ברור. בתי המשפט עסוקים כל היום בניסיון לפתור מחלוקות בין מבוטחים למבטחים לגבי מועד תחילת ההתיישנות. פה אנחנו נשנה את הטרמינולוגיה, אבל הבעיה המהותית תישאר על כנה, ממתי מתחילים לספור את ההתיישנות, ממועד גיבוש הנכות, כמו שהיה בעבר ויצר מחלוקות, או, להעביר את המחלוקות לטרמינולוגיה שונה, דהיינו, ממועד היווצרות הזכות?

בסופו של דבר נחזור לאחור, לא נפתור את הבעיה ולמעשה נעורר אותה מחדש.

אני ראיתי את החוזר של המפקח על הביטוח ואני לא מסכים לו. אתם מתנים את זה בשני תנאים. צריך להודיע לכם בכתב. המבוטחים לא בדיוק יושבים על המדוכה ומחכים מתי לכתוב הודעה לחברות הביטוח.

שנית, לך תוכיח שהוא כתב מכתב ותמצא אם הוא כתב או לא כתב.

בנוסף, אתם כותבים שהתנאי השני הוא "שמצבו הרפואי של המבוטח אינו מאפשר לו בירור נכות במהלך תקופת הארכה או במהלך תקופת הארכה נוספת לפי העניין, בשל אותה תאונה או מחלה, א שנכותו עדיין נמצאת בבירור רפואי". איך הוא יכול לדעת אם מצבו הרפואי אינו ברור? איך תוכיח שמצבו לא היה יותר ברור?

יש פה דבר חד וחלק. אנחנו נותנים זכות לאדם שביטוח את עצמו, שאם הוא ביטח את עצמו ועד תום 3 שנים התאונה לא התפתחה לכלל נכות, הוא יכול לתבוע גם אחרי 3 שנים. זאת המשמעות של החוק. אנחנו רוצים להגן על האזרחים שמשלמים הרבה כסף לביטוח ולא תמיד מקבלים את התמורה.

הרעיון הוא ליצור מצב שגם אם בזמן התאונה עוד לא התגבשה נכות ולמחרת זה כן קרה, מגיע לו לקבל את הפיצוי. אני לא מבין למה אתם נלחמים אם אתם אומרים שאין מקרים כאלה?

מי שלא יודע לכתוב מכתב, גם לא יכתוב אותו אחרי 3 שנים.

הוא לא צריך לכתוב שום דבר.

הוא צריך להגיש תביעה לחברת הביטוח.

הוא ייקח עורך דין ויגיש.

אם הוא יכול לקחת עורך-דין, אז הוא גם יכול לכתוב מכתב. אם הוא כותב מכתב, בעצם תקופת ההתיישנות שלו היא אין סופית.

מה שונה מצבו של אדם כזה מכל תובע אחר בחברת ביטוח?

הוא לא שונה. אנחנו לא רוצים להגן על אנשים שהם נפגעים ולא יכולים לקבל פיצוי. תקרא את הסעיפים הקטנים בפוליסות של הביטוח ואתה תופתע. כשאתה עושה ביטוח לבית אומרים לך שכדי לבטח את הבית אתה צריך: סורגים, מערכת אזעקה בחצר, בפנים ובחוץ. אם שכחת להפעיל את האזעקה אז אתה לא מכוסה. זה נשמע לך נורמלי? בשביל מה אני צריך ביטוח אם יש לי אזעקה, סורגים ומוקד?

זה לא כתוב.

נמצאים כאן מאגף שוק ההון. אני מציע לכם, שכמו שעושים בחוזי המכר לגבי דירות, אני מציע לכם לבדוק את כל חוזי הביטוח ולעשות חוזה פשוט וברור כדי שהאזרח שחותם על חוזה כזה יידע מה הוא מקבל בפוליסה. היום הפוליסה היא 30-40 דפים. רוב האנשים לא קוראים וכאשר קורה מקרה ביטוח רוב האנשים נתקעים בקיר. אני מציע לכם לבדוק את זה. הדבר הזה חייב לעבור רפורמה מוחלטת. צריך להפוך את החוזים לדבר קריא, ברור, בשפה פשוטה ולא משפטית כדי שהאזרח יבין מה הוא קורה.

חברות הביטוח משלמות 30 מיליארד שקלים תביעות בשנה.

וכמה הן מקבלות?

הן מקבלות 32 מיליארד בערך.

ראשית, אני אתייחס לדבריו של חבר הכנסת שטרית. אנחנו מנסים תמיד שהפוליסות יהיו פשוטות וברורות. יחד עם זאת, צריך לזכור שפוליסה היא חוזה משפטי. צריך גם לכתוב את החובות של המבוטח וגם את הזכויות ועל-כך אנחנו עמלים באגף.

אני רוצה להתייחס לדבריו של עורך דין אליאס לעניין ההסדר של המפקח על הביטוח והחוזר שפורסם באוגוסט. הוא פורסם נוכח המצב המשפטי הקיים, קרי, חוק חוזה הביטוח והפסיקה של העליון שכולנו היינו כפופים לה.

כפי שציינתי בתחילת הישיבה, ההסדר של חבר הכנסת שטרית מטיב עם המבוטח.

לעניין חוק חוזה הביטוח, צריך לזכור שכרגע הוא לא מתייחס למצב שיש גם תאונה וגם נכות. סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח מדבר על תאונה שקרתה, נכות שלקה בה המבוטח, אבל הוא לא אומר מה קורה אם יש נכות שלקה בה עקב תאונה, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות כאן.

באשר לידיעת המבוטח, אם תעבור הצעת החוק, אין ספק שהמפקח על הביטוח יוכל לפעול במסגרת הסמכויות שלו ולפעול למתן הודעות על-ידי חברת הביטוח למבוטח, באופן כזה שהוא יידע את זכויות ומה עליו לעשות.

כמו שאמרה הגברת פלדמן, אנחנו מחדדים פה את הנושא של פוליסות שיש בהן נכות שלקה בה, נכות שנגרמה מדברים מסוימים, דהיינו, כשיש בפוליסה תאונה והתאונה הביאה לנכות. זה תלוי איך הפוליסות כותבות את זה. לכן, בעצם, אפשר היה להיתפס גם לתאונה וגם לנכות.

אנחנו חושבים שאם קרתה תאונה, זה לא מספק את חברת הביטוח כי אי-אפשר לקבל תגמולים ולכן המשקל צריך להיות בנכות ולא בתאונה.

גם היום החוק מדבר על פוליסות נכות. גם היום יש פוליסות של נכות שהן לא קשורות לתאונה. עדיין מקרה הביטוח קורה במועד שבו יש נכות. יש פוליסות שהן רק מגדירות נכות ואין תאונה. ברור ששם מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל מהנכות. עדיין הפוליסה יכולה להגדיר באיזה תנאים קיים כיסוי ביטוחי ולפי התנאים האלה צריך ללכת ולאפשר לאדם את מלוא תקופת ההתיישנות מהמועד שבו הוא יכול היה ללכת ולדרוש את תגמולי הביטוח מחברת הביטוח. זאת הכוונה וזאת כוונה נכונה.

זה נכון שעד שנת 2008 היו חילוקי דעות בבתי המשפט לגבי המועד. לכן אני קצת תמהה כי זה לא משהו שאנחנו משנים פה הלכה של 30 שנה, שחברות הביטוח התכווננו למשהו מסוים ותמיד הם פעלו לנוכח הלכת אמיתי. יש פה איזה שינוי שנעשה בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בשנת 2008. אני חושבת שעד שנת 2008 אולי חברות הביטוח הרגישו שהן היו צריכות להילחם יותר בדברים שהם קצת יותר עמומים אבל עדיין זה היה המצב הקיים. המצב הקיים לא היה ודאי. במובן הזה אנחנו חושבים שעכשיו אנחנו מבהירים את המצב הקיים הרלוונטי לכיוון השני. גם עכשיו יהיה דין ברור מה מבקשים להשיג, אם קודם היו מהלומות בבתי המשפט בנוגע לשאלה הזאת.

לא הבנתי שום דבר.

אני יכולה להסביר יותר.

צריך לקחת בחשבון שהמקרים שבהם הנכות מתגבשת 3 שנים לאחר קרות אירוע התאונה, אלה המקרים הנדירים ויוצאי הדופן. אנחנו פה הופכים את הפירמידה על פיה. אנחנו למעשה מתקנים את החוק כדי לתת פתרון לאותם מקרים יוצאי דופן.

אם זה יוצא דופן אז זאת לא בעיה אצלכם.

הבעיה היא שמרבית המבוטחים ישלמו את המחיר של אותו תיקון בגלל יצירת הערפול שנגרמת בעקבות התיקון. זאת למעשה הטענה הבסיסית שלנו. צריך לשקול את העלות לעומת התועלת. העלות כאן היא פגיעה במרבית המבוטחים, כדי לפתור בעיה שנפתרה באמצעות חוזר המפקח. הבעיה כשלעצמה היא רלוונטית למתי מעט של המבוטחים, מקרים שאפשר לספור על אצבע אחת.

הטענה שאתם כל הזמן מפחידים את הציבור שאתם תעלו את פרמיית הביטוח היא בדיחה.

לא אמרתי שנעלה את פרמיית הביטוח.

אתה מאיים. אתה אומר שנייקר את הביטוח בגלל זה.

לא נייקר, אנחנו נהפוך אותו למקרה אי ודאות.

כשנדון בקריאה שנייה ושלישית אתם תבואו אלינו עם מחירים ובכמה אתם צריכים להעלות את הביטוח ואתם תוכיחו את הדברים האלה.

אנחנו לא עוסקים בנושאים האלה. איגוד חברות הביטוח לא עוסק - - -

אז חברות הביטוח יבואו. אני רואה ברשימה שיש חברות ביטוח.

כל חברה תעשה מה שהיא רוצה. יש תחרות בשוק והיא תתחרה עם חברות אחרות. אנחנו מדברים בהיגיון הכלכלי. אנחנו לא מפחידים אלא מציגים את ההיגיון הכלכלי שעומד מאחורי הנושא הזה.

מה כלכלי? יהיו 10 או 20 מקרים.

הניסיון להקל על מעט מאוד מבוטחים שנמצאים במצב הזה, אנחנו יוצרים ערפול, שיש לו עלות כלכלית. חברה ביטוח פועלת - - -

כמה מקרים כאלה יש בשנה?

בין עשרות למאות.

אז ההשפעה על הביטוח לא תהיה גדולה.

היא כן תהיה גדולה כי אנחנו מערפלים את כל הנושא הזה. ברגע שאנחנו לא נדבקים לקו הברור והקבוע שקבע חוק חוזה הביטוח, חוק שישבו עליו הרבה מאוד שנים וכתבו אותו. בסופו של דבר, אם אנחנו לא דבקים בעיקרון שיש לנו תקופת התיישנות שנמדדת מנקודת זמן ברורה וחד משמעית וכל מצב שבו המבוטח לא יכול להגיש תביעה, יש לו עילת השהייה או דחיה, שזה גם העיקרון שנקבע בחוק ההתיישנות עצמו, אנחנו עושים עוול למבוטחים אחרים כי אנחנו מערפלים את המצב שלהם ומביאים למצב שמעכשיו חברת ביטוח לא יכולה לדעת מתי היא סוגרת תיק ביטוח. לכן היא צריכה לשמור עתודות לתקופה הרבה יותר ארוכה.

בכמה זה ייקר את עלויות הביטוח?

אין לזה חשיבות כמה זה יתייקר.

אם אין לזה חשיבות, אז אל תדבר על משהו שאין לו חשיבות. תדבר רק על דברים חשובים.

טוב, אם אתה חושב שההיגיון הכלכלי לא תופס כאן, אז בסדר, אין בעיה.

לא, אצלי היגיון כלכלי זה כסף על השולחן.

זה לא רק עלות כספית. אנחנו מדברים על עלויות של התדיינויות ולעלויות האלה יש גם משמעות כספית אבל גם משמעויות אחרות.

אני יכול להעריך כמה יעלו ההתדיינויות – אתם הרי נלחמים בחירוק שיניים כדי להקטין את העומס על בתי המשפט ויוצרים חוק שבהכרח יעמיס עומס על בתי המשפט, משום שיהיה צריך ללכת לבית המשפט לקבוע מתי תחילתה של תקופת ההתיישנות.

אני מציע שלא תדאג לבתי המשפט.

התדיינות בבית משפט היא גם עלות לחברת הביטוח.

תפסיקו עם ההפחדות האלה, באמת.

לא צריך לדאוג לשום דבר, הכול בסדר.

אני ממחלקה משפטית של ביטוח חקלאי.

העלויות הן לא דבר שיראו מייד, יראו אותן לאורך שנים. הבעיה העיקרית עם הצעת החוק הזאת היא, שלמעשה היא לא קובעת מועדי התיישנות במקרה נכות. זאת אומרת, עד עכשיו חוק חוזה הביטוח קבע 3 שנים, ההתיישנות הכללית בחוק ההתיישנות זה 7 שנים ואפשר להעריך עד 10. פה למעשה אין התחלה ל-3 שנים האלה. מצב היפותטי שיכול להתרחש: תאונת דרכים שמתרחש לאדם בגיל 20 ובגיל 80 הוא מביא חוות דעת רפואית שהנכות שהוא סובל ממנה בגיל 80 היא בגין אותה תאונה שקרתה 60 שנה קודם. לכאורה, על-פי החוק, ההתיישנות מתחילה אז, 60 שנה לאחר התאונה. זה מצב שמעודד אי ודאות כלכלית. יותר מזה, הוא מחמיר את המצב של אי ודאות כי למעשה בכל תביעת נכות יתחיל הוויכוח מתי התגבשה הנכות ומתי צריך להודיע. היום מרבית התביעות נסגרות בתשלום ולא מגיעים לבתי המשפט. מדובר על אחוזים קטנים מהתביעות של חברות הביטוח שבאמת מגיעים איתן לבית המשפט. השינוי בחוק יביא לכך שכל התביעות יתבררו בבית משפט.

אתם גם עומדים לקבוע שכר טרחה מינימאלי כשתיק הגיע לבית משפט. זה יתחיל לעלות לחברות הביטוח להתחיל לנהל משפטים. איך היה צועק יעקב נאמן? הוא אמר: אני ניהלתי תיקים כאשר הוויכוח היה האם צריך לשלם סכום מסוים או סכום פחות ועל זה הגענו לבית המשפט העליון אז צריך לשלם בשביל זה.

ככל שיש יותר התדיינות זה יוצר אי ודאות לציבור הרחב. זאת אומרת, כל מי שנפגע בנכות ייפגע בזה. למעשה, הצעת החוק הזאת אומרת שאין התיישנות כמעט בכל הפוליסות. זה מצב שלא קיים באף מדינה בעולם ולא בכדי. צריך את הוודאות הזאת. צריך לזכור שביטוח זה בעצם מוצר מיובא. חברות הביטוח בישראל קונות אותו מחברות ביטוח משנה בחו"ל ומשלמות כסף על המחיר הזה. זה כן ישליך על המחיר. זה לא מייד, זה יהיה לאורך זמן. זה לא משהו שיראו מייד כי רואים את זה לאור התביעות. תהיה לזה השפעה ארוכה ונהיה המדינה היחידה בעולם שבה זה נהוג.

אבל אגף שוק ההון הודיע שאם החוק יעבור, הוא יוציא הנחייה שצריך להודיע בכתב.

כבר היום יש את ההנחיה הזאת.

ההנחיה שקיימת היום לא טובה בעיניי. ברגע שתהיה הודעה כזאת, אז זה מגדר לך את הסיכון.

אתה מקבל הודעה בכתב אז אין לך בעיה.

הוא יודיע רק כשתקום לו הזכות. אם האזרח לא יידע מתי קמה לו הזכות אז התאריך לא מוגדר. אני לא מוכן להגיד שהוא לא ידע מתי קמה לו הזכות. מה הבעיה?

הצעת החוק למעשה מבטלת את חוק ההתיישנות בכמעט כל הביטוחים: פלת"ד, רכב, דירה, הכול, כי בכולם יש אלמנט של נכות.

ממש לא.

לא שמעתם את התיקון.

קודם כל, הכוונה היא לא לאחריות ולא לפלת"ד. אנחנו חידדנו בנוסח שזאת נכות שלקה בה המבוטח.

אבל נכות קיימת בכל הפוליסות, גם צד ג' בדירה, גם ברכב.

נכות שלקה בה המבוטח ממחלה או מתאונה.

תאונת דרכים זאת לא תאונה?

זה תיקון לחוק חוזה הביטוח וסעיף 71 לחוק חוזה ביטוח אומר שאיפה שיש - - -

אז איפה יש הסדר ספציפי בחוק הפלת"ד שלמעשה דוחק את חוזה הביטוח?

גם אז זה יהיה מעניין מאוד. תהיה התדיינות משפטית ארוכה מאוד על מה זה חל ועל מה לא, אם לא תגדירו את זה בצורה ברורה.

הייתם מעדיפים שנכתוב 7 שנים?

אחרי הקריאה הראשונה אנחנו נשקול. תסכימו ל-7 שנים מראש בלי הגבלה, נקבל את זה.

אנחנו נשקול לראות איך אנחנו תוחמים את זה, אולי בהודעה.

אני מכלל ביטוח.

מסמך ההכנה שהוכן על-ידי היועצת המשפטית ציין כנקודת יציאה למסקנות שבאמת יש חובת הודעה למבוטח. בהצעת התיקון זה לא בא לידי ביטוי. פסק דין אמיתי יצר איזו נקודת ספירה. אם יש פה חובת הודעה, שהיא באמת תהיה אמיתית כי הרי המבוטחים לא נותנים הודעה. אם נקבל הודעה ונדע על המקרה, נוכל לדעת שקיים מקרה ולא יהיה החשש שלא נדע על המקרה שיופיע. כרגע זה לא בא לידי ביטוי.

אני לא פוסל את האפשרות להוסיף את זה בקריאה שנייה ושלישית.

סעיף 22 הוא סעיף נכון. סעיף 22 קובע שאם קרה מקרה הביטוח, המבוטח צריך להודיע כדי לעורר את המבטח שיש לו חבות. לכאורה, מאחר ומדובר בדיני חוזים, לכאורה זה היה המקרה שבו בכלל היינו מתחילים למנות את תקופת ההתיישנות, אם זה היה דיני החוזים הכלליים, זה היה המועד שבו כמה לו החובה.

הלכו פה לקראת חברות הביטוח וקבעו שמקרה הביטוח, גם אם עדיין המבוטח לא הודיע עליו. מבחינתנו, אנחנו חושבים שסעיף 22 ו-24 וכל הסעיפים שמסדירים את ההודעות, הם הסעיפים הנכונים. חברות הביטוח עדיין לא באו אלינו והסבירו למה לא. הבנתי שהם דיברו עם הפיקוח.

אני יכולה לומר לכם שגם ראיתי ניצולים לרעה לכיוון האחר. כלומר, במסגרת סעיף 22, 23 ו-24.

ביקשנו להיפגש.

דיברתם עם הפיקוח והפיקוח העביר לנו מה שאמרת, זה בסדר.

אני מבקשת לציין שאם סעיף 22, 23 ו-24 יעמדו פה על המדוכה, אז אנחנו נרד לתוכם. אפשר לטעון פה את הטענות של המבוטחים לגבי איך שחברות הביטוח עשויות לפרש את הסעיפים האלה. אני חושבת שכרגע זה מחוץ לדיון, אלא אם כן חברי הכנסת רוצים לפתוח את זה.

לא. אולי נפתח את זה בקריאה שנייה ושלישית.

רציתי להעיר שניסינו להיפגש עם משרד המשפטים. פנינו אליהם בכתב מספר פעמים ואפילו לא קיבלנו תשובה.

לא מספר פעמים, קיבלנו פנייה לפני יומיים.

זה חמור מאוד.

כנראה שהחובה לענות לאזרח כנראה לא קיימת במשרד המשפטים.

אנחנו נצביע על ההצעה בנוסח של משרד המשפטים עם הנוסח של התיקון. כמובן שנעשה את ההתאמה בסעיף 2 של התחולה, שזה יהיה כתוצאה ממחלה או תאונה ולא ממקרה הביטוח.

מי בעד אישור לקריאה ראשונה?

הצבעה

בעד – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה אושרה

פה אחד.

הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:40.>