PAGE
2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
24/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 102>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, כ"א בטבת התשע"ד (24 בדצמבר 2013), שעה 12:00

<צו ההוצאה לפועל (הענקת סמכויות לדון בבקשות), התשע"ד–2013>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר
אורי מקלב

>
שירן ברזילי גלוטר - רפרנטית הוצאה לפועל, משרד המשפטים

ענת הר אבן - יועצת המשפטית, רשות האכיפה והגביה

לירון עמון - מתמחה, רשות האכיפה והגביה

אלעזר שטרן

דורית ואג

מוריה אביגד
<צו ההוצאה לפועל (הענקת סמכויות לדון בבקשות), התשע"ד – 2013>

אני פותח את הישיבה בנושא: צו ההוצאה לפועל (הענקת סמכויות לדון בבקשות), התשע"ד -2013.

סעיף 4א לחוק ההוצאה לפועל נותן סמכות לשר המשפטים לקבוע בצו שבקשות שמוגשות לפי החוק הזה, שיפורטו בצו, יהיו רשאים לדון בהן גם גורמים מינהליים, ביניהם: מנהל לשכת ההוצאה לפועל, סגנו, מי שממלא את מקומו בהעדרו, עובד מערכת ההוצאה לפועל שהוא עורך דין בעל ניסיון של 3 שנים לפחות, או עובד מערכת ההוצאה לפועל בעל ותק של 5 שנים לפחות וניסיון של 5 שנים בתחום ההוצאה לפועל, שקיבלו אישור לכך ממנהל מערכת ההוצאה לפועל. הסעיף הזה הוא סעיף האצלה בסך הכול, כשהרעיון הוא להעביר החלטות שאין להן אופי שיפוטי לגורמים מינהליים. אנחנו מציעים פה להעביר כמה וכמה בקשות לאותם גורמים מינהליים.

לא צריך ידע משפטי להוציא תיק מתוך איחוד תיקים?

לא. אני רוצה לחזור רגע לנוסח של הסעיף, אנחנו גם מציעים לכתוב על סמך איזה סעיף אנחנו מסתמכים, אנחנו נעשה את זה אחד אחד באמת. סעיף (1) זה בקשת זוכה להוצאת תיק פרטי מתיק איחוד.

אצלי זה כמו אצל ראש ההוצאה לפועל, מגיעים בזמן אחרת יש פסק דין בהיעדר.

12:00.

כבר אחרי 12:00, הם לא נתנו לי להתחיל לפני 12:00.

אנחנו מבקשים שהוועדה הנכבדה תאשר את צו ההוצאה לפועל (הענקת סמכויות לדון בבקשות), התשע"ד-2013. ישנם שני סעיפים בחוק ההוצאה לפעול שמאפשרים העברת דיון בבקשות מדרג של רשמי ההוצאה לפועל לדרג מינהלי: צו לפי סעיף 8 שעוסק בבקשות זוכים קיים כבר משנת 2001 וכעת אנחנו מבקשים להתקין צו מכוח סעיף 4, שקובע שהגורמים שיוכלו לדון באותם עניינים הם גורמים, כפי שהחוק מגדיר אותם, בעלי ותק של 3 שנים. זה סעיף 1.
הבקשה הראשונה שאנחנו מבקשים להעביר לדיון אצל הגורמים המינהליים היא: בקשת זוכה להוצאת תיק פרטני מתוך מתיק איחוד לצורך סגירתו או לצורך ביטול הליך נגד החייב מן התיק הפרטני, כשהטעם לסגירת התיק הוא ויתור על החוב על ידי הזוכה או שהחוב נפרע בידי צד ג'. הוועדה הציעה תיקון לנוסח שהצענו והתיקון מקובל עלינו. אתה רוצה להקריא את הנוסח שהוצע על ידך או שאני אקריא?

זה מונח עכשיו בפני הוועדה.

"(1) בקשת זוכה להוצאת תיק פרטני מתוך מתיק איחוד לצורך סגירתו או בקשת זוכה בתיק פרטני להוציא מהתיק חייב המצוי באיחוד תיקים, לפי סעיף 8(ג) לחוק, והכל כשהטעם לסגירת התיק הוא ויתור על החוב על ידי הזוכה או שהחוב נפרע בידי צד ג'." אני אעבור לסעיף הבא, ברשותכם.

היושב-ראש שאל קודם אם הוצאת תיק מתיק איחוד זה משהו טכני.

זה לא דבר טכני, צריך להבין קצת משפטים. גם אם החוב נפרע, אם אני מוציא חייב מתיק איחוד זה - - -

לא, אנחנו לא מוציאים את החייב מתיק האיחוד. תיק האיחוד ממשיך להתנהל, תיק האיחוד מורכב מצבר רב של תיקים. תקנה 33 לתקנות ההוצאה לפועל קובעת שהחייב בעצמו לא יכול לעשות מין העדפת נושים – זה לא בדיוק מושג נכון להליכי פשיטת הרגל ולתיקי איחוד אבל אפשר לדמות את זה להעדפת נושים בהליך פקודת פשיטת הרגל. לכן החייב מעצמו לא יכול לבוא ולשלם חוב בתיק פרטני אלא באישור הלשכה או באישור רשם ההוצאה לפועל. אבל עדיין ישנן סיטואציות רבות בהן הזוכה לא מוצא תועלת בניהול התיק והוא מבקש לסגור אותו, או שהסבתא של החייב, הדודה שלו, מבקשת לשלם את החוב. במקרים האלה אין תחולה לתקנה 33, ולפי סעיף 8(ג) לחוק, בעצם כשזוכה מבקש לסגור את התיק אז הרשם מחויב לסגור את התיק, אין פה עניין של שיקול דעת.

זה לפי סעיף 8(ג) לחוק: "הליך יופסק או יבוטל אם ביקש זאת הזוכה".

אני רוצה לספר על התהליך שעברנו פה בעיצוב הצו, זה צו שגם התייעצנו עם כל הרשמים, בדקנו שבאמת בהיבטים שמועלים פה בצו – היתה רשימה הרבה יותר ארוכה וצמצמנו אותה לכדי הרשימה שנמצאת פה, תוך שימת לב באמת לעניינים שהם במובהק עניינים פשוטים, עניינים שבמאה אחוז החלטות הרשמים אלה ההחלטות שניתנות, כשגם נתנו לגורמים המינהליים סמכויות מילוט מה שנקרא, שאם יש איזה משהו, ספק קל שבקלים שאולי משהו פה לא במסגרת הצו הזה אז הם מפנים את זה ללא שום הנמקה לרשם ההוצאה לפועל כדי שהרשם לא יתחיל לשחק ולהגיד: לא, בזה הגורמים המינהליים אמורים לדון. הצו הזה נוסח כך שבאמת הדברים הפשוטים ביותר בהקשר הזה עוברים לגורמים המינהליים. בבדיקה חוזרת ונשנית, כשבא זוכה ואומר: אני רוצה לסגור תיק איחוד, או כשצד ג' אומר: אני משלם את החוק הזה, אין שיקול דעת לרשם, הוא מורה על הוצאת התיק הפרטני מתוך תיק האיחוד. תיק האיחוד כולו ממשיך להתנהל, תיק פרטני מתוכו נסגר.

למה אין סמכות לראש ההוצאה לפועל - - -

לרשם?

לא לרשם.

למנהל הלשכה?

למדיוני כזה.

למנהל מערכת ההוצאה לפועל.

כן, כאשר מתברר שהחוב שולם, למה אין לו סמכות לסגור תיקים ולבטל את התיק?

במקרה של תיק איחוד?

לא, בתיק רגיל.

יש סמכויות, תקנה 126 דנה בזה, תקנה 117 דנה בזה. בוודאי שכשהחוב משולם אז התיק נסגר. אבל במסגרת תיק איחוד אנחנו - - -

אבל צריך שמי שיפנה בבקשה זה הזוכה.

לא, ישנן שתי סיטואציות - או שדודה של החייב אומרת: אני רוצה לשלם – החייב הרי לא יכול לפרוע בגלל תקנה 33, אבל צד ג' מסוים, למשל אם הוא רואה שיש חוב שמתנהל בריביות חריגות מאוד והוא רוצה לעזור לחייב, הוא אומר: את החוב הספציפי הזה מתוך כלל תיקי האיחוד אני רוצה לסיים, או: הזוכה הסכים שאני אשלם 20,000 שקל כשהחוב הוא 100,000 שקל, ואז התיק הזה ייסגר. אלה סיטואציות שמאושרות. אנחנו לא מדברים על סגירת תיק כללי, באופן כללי, שבוודאי שהתיק נסגר.

הנושא השני עוסק בחייבים שמגיעה אליהם התראה לפני צו הבאה, כשבמסגרת ההתראה שלפני צו ההבאה יש סכום של ערבון כספי שהם יכולים לשלם אותו ואם הם מפקידים אותו עליהם להתייצב תוך 24 שעות בלשכת ההוצאה לפועל. במקרה הזה המשטרה לא הולכת ומקיימת את צו ההבאה כי כביכול החייב הפקיד את העירבון, אלא שהרבה מהחייבים לא מתייצבים בתוך ה-24 שעות ואז נדרשת סיטואציה של חילוט העירבון ובזה עוסק העניין הזה. אני אקריא:
"(2) חילוט עירבון כספי שהפקיד חייב ששוחרר לפי צו הבאה ולא התייצב כפי שהבטיח ולא סיפק הסבר לאי התייצבותו תוך שבעה ימים, והעברתו לחשבון תיק ההוצאה לפועל לפי סעיף 69יב(ה) לחוק; המציא החייב הסבר לאי התייצבותו, תועבר ההחלטה בדבר חילוט העירבון לרשם ההוצאה לפועל".

אז גם פה בהיבט טכני שיש ערבון, אנחנו עושים דוחות תקופתיים ומגלים את הערבונות שהופקדו. במקום להעלות את זה לרשם ההוצאה לפועל אנחנו מבקשים שגורמים מינהליים יטפלו בכך.

בזה שהוא לא התייצב אתם מוציאים בכלל את שיקול הדעת? אתם אומרים: במקרה כזה – זה שנותנים לו חילוט ערבון, ודאי היה צריך להיות מישהו של ההוצאה לפועל, למה אתם אומרים עכשיו שאתם לא מבקשים רשות שופטת אלא גם משהו מינהלי? מכיוון, את אומרת, ש-7 ימים הוא לא ענה על זה, זו בעצם הסיבה.

הוא היה צריך להתייצב תוך 24 שעות, החייב.

נכון, אבל העובדה היא שאם הוא אומר איזושהי סיבה - - -

אז זה יעלה לרשם ההוצאה לפועל, זו בדיוק ההבחנה.

נכון. ולחילופין, בזה שהוא לא התייצב אתם בעצם אומרים: נגמר הסיפור, ברגע שלא התייצבת אז אין כאן – הרי צריך שיקול דעת בשביל לחלט ערבון, צריך שיקול דעת, למה אתם אומרים שאתם לא מבקשים שיקול דעת? בגלל שהוא לא התייצב תוך 24 שעות ולא נתן הסבר תוך 7 ימים.

הוא לא התייצב תוך 24 שעות.

בגלל שהוא לא נתן הסבר, אני אומר: אז מחלטים לו את זה בלי שיקול דעת, בלי שום דבר.

כביכול הזוכה שילם אגרה על צו ההבאה, המטרה של הזוכה היתה שהחייב יובא בפני רשם ההוצאה לפועל. בזה שהחייב הפקיד את העירבון שנדרש בצו ההבאה, המשטרה כבר לא מקיימת את צו ההבאה, אז לכן למעשה צריך לבקש שוב צו ההבאה או חילוט העירבון.

מה קורה היום? היום מחלטים או לא מחלטים? מה עושים היום במקרה כזה?

היום מחלטים. אם חייב הפקיד, בדרך כלל אלה סכומים בין 1,500 ל-2,000 שקלים כתנאי להתייצבות, הרשמים ב-100% מהמקרים פשוט מורים לחלט את הערבות, אין פה היבט נוסף של שיקול דעת שהם יכולים להפעיל אותו. אם החייב יפנה בבקשה כלשהי: הייתי חולה, לא יכולתי להתייצב, אני מבקש מועד להתייצבות, אז כמו שקבענו בנוסח, זה יעלה לרשם ההוצאה לפועל.

יוצא שהיום, מתוך ההפקדות האלה שלא מתייחסים – הרוב מחולטים?

כן. העניין הבא הוא זקיפת כספים לפי סעיף 76(א2). סעיף 76 למעשה יוצר מדרג של חלוקת הכספים שמתקבלים לתיק ההוצאה לפועל. סעיף 76 תוקן במסגרת תיקון 29. אם בעבר כספים שהתקבלו ממימוש היו מתחלקים על פי הלכת צמיגי האחים במחוזי והעליון בין כלל התיקים, סעיף 76(א) קבע שהכספים מתחלקים בין הכספים שהטילו עיקול על אותו נכס, כשרואים את המימוש ואת העיקול כהליך אחד. זאת דרך המלך. ישנן סיטואציות שממומש נכס ונותרת יתרה לאחר דיני הקדימה, לאחר חלוקת הכספים לאותם תיקים שהטילו עיקול על הנכס נותרת יתרה. סעיף 76(א2) אומר שאת היתרה הזאת צריך להביא לידיעת רשם ההוצאה לפועל והחוק אפילו קובע מה הרשם אמור לעשות, שהוא יחלק אותה בצורה שווה, "פרי פסו" בין יתר התיקים. גם את הפעולה הזאת, שהיא פעולה טכנית, אנחנו מבקשים להעביר לדרג המינהלי. אני אקריא:
"(3) זקיפת כספים העולים על גובה החוב הפסוק של זוכה או זוכים, לפי העניין, לחשבון החוב של זוכים אחרים של החייב לפי (סעיף 76(א2) לחוק)."

הסעיף הבא עוסק בהתנגדויות לביצוע שטר ובהתנגדויות לתובענות. בתובענות הכלל הוא מאוד פשוט: היכן שהחייב מגיש את ההתנגדות – יש לו זכות להגיש את ההתנגדות באיזה לשכה בארץ שהוא רוצה בלי שום קשר למקום פתיחת התיק, ואז הלכת טכנוקריט בעליון מורה, וגם החוק אומר כך, שיש להעביר את ההתנגדות לבית המשפט הסמוך ללשכה שבה הוגשה ההתנגדות. ובמקביל יש עניין גם של עיכוב הליכים, שהוא עניין שהחוק קובע אותו ולכן מבחינת הרשמים הוא עניין טכני.

בבקשות לביצוע שטר יש עניין שבבקשת הביצוע הזוכה מציין את מקום הסמכות המקומית ויכול שהחייב במסגרת ההתנגדות יעלה טענת סמכות מקומית. במקרים שתהיה טענת סמכות מקומית קבענו בלשון התקנה שזה יועבר לרשם ההוצאה לפועל ולא יהי בסמכות הדרג המינהלי, אבל מקום שמדובר בתובענות או בקשות לביצוע שטר שהסמכות המקומית, אין שום טענה כלפיה, אנחנו מבקשים שהדרג המינהלי פשוט יטפל בצבר הזה של הבקשות ויעביר אותן לדיון בבית המשפט. אז אני אקריא:

"(4) עיכוב הליכים והעברת התנגדות לביצוע תובענה או שטר שהוגשו במועד לבית המשפט המוסמך, (לפי סעיפים 81א(ג) ו-81א1(ד)(2) לחוק), ובלבד שלא הועלתה טענת סמכות מקומית".
קבענו גם לוח זמנים לאותו בעל תפקיד שבו תינתן ההחלטה. זה פרק זמן שהוא באמת רחב, כשאנחנו צופים שההחלטות תינתנה תוך יום יומיים אבל למען הביטחון - - -

קבעתם תוך 7 ימים, ומה יקרה אם לא?

אנחנו לא צופים שלא.

אתם לא צופים אבל הרי אנחנו יודעים, גם שופטים צריכים לתת פסק דין תוך זמן מסוים.

אני חושבת שדווקא גורמים מינהליים, הרבה יותר קל לפקח עליהם ולראות איפה הם לא ממלאים את הנוהל. יש הרבה יותר אמצעים כנגד עובדים מינהליים מאשר ביחס לרשמים. המטרה של המערכת היא להיות יעילה ומהירה ככל היותר ולטפל בדברים האלה בצורה היעילה ביותר. מתוך צבר הדברים הנושא של ההתנגדויות הוא הנושא האקוטי ביותר, הוא צריך להכניס את התיק לעיכוב הליכים ואנחנו, בהנחיות שלנו לגורמים המינהליים, גם ניתן את הדעת על כך. היה פה ויכוח, כתבנו 14 יום והתיישרנו לתוך 7 ימים, כשאני מנהלת דיון עם כל הגורמים המקצועיים אנחנו מבינים שזה פרק זמן שאנחנו יכולים לעמוד בו.

"2. בעל סמכות ידון בבקשה למתן החלטה בתוך 7 ימים מיום שהועברה אליו."
תקנה מס' 3 עוסקת במה שדיברתי קודם, שכשבעל סמכות נתקל בקושי במתן החלטה הוא לא ישאיר את העניין בפניו אלא יעביר את זה לרשם ההוצאה לפועל, ואני אקריא:
"3. בעל סמכות הנתקל בקושי במתן החלטה בעניינים המפורטים בסעיף 1 או הסבור מכל סיבה אחרת כי יש להעביר את הדיון בבקשה שלפניו לרשם ההוצאה לפועל, יוכל לעשות כן ללא מתן טעם לכך."
בסעיף התחילה, מאחר ואנחנו ערב כניסתו לתוקף של תיקון חוק המזונות אנחנו נבקש - - -

אני לא מבין, הוא הרי נתקל בקושי במתן החלטה, אז למה שלא יסביר מה היה הקושי שלו? אני חושב שזו טעות להגיד לו: אל תנמק. לפחות שהרשם יידע מאיפה זה מגיע אליו.

בדוח אפשר.

הניסוח הוא לא שזה אסור לו, הוא לא חייב לתת נימוק.

החשש הוא שהם יתחילו לנמק ורשמים יגידו: כן יכולת לדון בזה. אנחנו יוצרים פה איזשהו משהו מאוד פשוט וישיר, כשיש איזשהו קושי – סך הכול לעובדים המינהליים אין חסינות שיפוטית כמו שיש לרשמי ההוצאה לפועל. הרי עובדים יבינו שהמטלה הזאת - - -

אתם עוד מעט רוצים להפוך את כל רשמי ההוצאה לפועל אני מבין לשופטי הוצאה לפועל.

אנחנו לא רוצים.

אתם לא רוצים?

אנחנו רוצים?

טוב, היום קיבלתי איזה 6 פניות בעניין הזה.

אני יודעת שנציגות הרשמים היתה רוצה לשנות את הכינוי "רשם הוצאה לפועל" ל"שופט הוצאה לפועל" והיתה פניה לאדוני מטעם נציגות הרשמים.

רשמות.

רצינו לבקש שהתחילה תהיה 60 יום מיום הפרסום כי אנחנו ממש ערב כניסתו לתוקף של תיקון המזונות ויש פה עניינים מחשוביים שצריך לטפל בהם, במקרה זה נופל אחד על השני, 30 יום, בתחילת פברואר נכנס תיקון המזונות אז אנחנו מבקשים שיכנס לתוקף עוד 60 ימים.

אוקיי.

הצבעה
בעד – פה אחד
אושר.

אושר פה אחד. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:20.>