PAGE
2
ועדת הכלכלה
03/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 130>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ל' בכסלו התשע"ד (03 בדצמבר 2013), שעה 10:00

<מצוקתם של רועי הצאן בנגב – הצעה לדיון מהיר של חבר הכנסת עפו אגבאריה>

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
חנא סוייד
עפו אגבאריה

>
ד"ר נדב גלאון - מנהל השירותים הווטרינריים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ד"ר אליס גרוס - מנהל השירותים הווטרינריים באר שבע, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ד"ר תניב רופא - סגן בכיר למנהל הרשות לתכנון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

חנן רטמן - יועץ השר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אמנון ליברמן - יועץ השר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אפרת אביאני - לשכה משפטית, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

מורן הכהן יבין - לשכה משפטית, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

דפנה טיש פייגנבוים - לשכה משפטית, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

שולמית אליהו - אגף לקידום עסקות, רשות מקרקעי ישראל

שרון נוסבוים - מנהלת אגף - פיקוח אכיפה ומידע, רשות המים והביוב

מוחמד אבו-פרחה - ראש איגוד המגדלים, נציגי רועי צאן

ד"ר יעלה רענן - נציגי רועי צאן

עיאד אבו סבילה - נציגי רועי צאן

אברהים אל אטרש - נציגי רועי צאן

דחללה אבו גרדוד - נציגי רועי צאן

עיאד גדפי - נציגי רועי צאן

אל אטרש ערדי - נציגי רועי צאן

איציק שמיידר - מנכ"ל, ארגון מגדלי הצאן

חיים דיין - מנכ"ל, ארגון מגדלי בקר לבשר

אבשלום וילן - מזכ"ל, התאחדות חקלאי ישראל

עמיחי יוגב - רכז דרום, תנועת רגבים

איתי עצמון

לאה ורון

מוריה אביגד
<מצוקתם של רועי הצאן בנגב –
הצעה לדיון מהיר של חבר הכנסת עפו אגבאריה>

רבותי, אני פותח את הדיון, הצעה לסדר, דיון מהיר: מצוקתם של רועי הצאן בנגב, הציע חבר הכנסת ד"ר עפו אגבאריה. חבר הכנסת אגבאריה, בבקשה.

שלום לכולם. אני יזמתי את הדיון הזה בעקבות ביקור שערכתי בנגב, בכפרים הבלתי מוכרים, וכדי לבדוק את מצוקם של רועי הצאן והחקלאים בנגב, ואני רוצה לציין שזה היה אחרי הבחירות ולא לפני הבחירות.

תודה לאל, זהו, עברו הבחירות, מספיק.

אחרי הבחירות. כך שבאמת המצוקה של האנשים האלה מאוד מאוד מאוד קשה ואני אפילו לא תיארתי לעצמי לפני שביקרתי באזור שיכולות להיות כאלה בעיות. האנשים האלה כבר גרים באזור מלפני מאות שנים, והעניין הרשמי שהם התחילו שם לחלק את האדמות האלה באזורים שלהם, זה היה בזמן העות'מניים, ב-1860.

מי היה הסולטאן אז אתה זוכר?

אני לא זוכר ואני גם לא כל כך רוצה לזכור. עם הזמן הם היו יכולים לנדוד בכל מיני שטחים ולחפש איפה שיש מרעה, עד שבשנים האחרונות המצוקה שאנחנו מכירים אותה בצורת אדמות הנגב וצמצום שטחי המרעה.

חבר הכנסת ד"ר חנא סוייד, בבקשה. אני לא יכול שכולם יהיו מוסלמים, אני צריך איזה אתאיסט נוצרי גם.

אתה רואה, אנחנו גם נוצרי, גם מוסלמי, גם יהודי.

תאמין לי, פה בוועדת הכלכלה זה ימי המשיח, הלוואי שזה גם יצא החוצה, מר ליברמן.

אז אני אמשיך, הסבל שלהם התחיל להיות גם בשנים האחרונות. אני לא יודע אם זה כל כך קשור לפראוור או לא קשור לפראוור אבל כנראה שיש קשר.

אתה יודע מה הבעיה שלי? השם שלי ברוומן, מכיוון שהערבים מחליפים פ"א ובי"ת כולם אומרים: למה עשית את זה, פראוור? זה לא פראוור, ברוורמן, זה לא אותו דבר.

בדיוק, אתה יודע כמה פעמים שאלו אותי אם זה ברוורמן? אז אני אומר להם: לא, זה פ"א, לא ב"ית. אתה רואה, אתה לא יודע כמה הגנתי עליך בעניין הזה.

שוקרן. כן, בבקשה.

אז מאז שיש את ההידוק הזה והחניקה הזו על שטחי המרעה, אז גם כן על הכפרים הבלתי מוכרים, אז גם השטחים שהם יכולים לרעות את הצאן בהם מצומצמים והולכים ומצטמצמים. אפילו חכירה של האזורים האלה לא נותנים להם. אני יודע למשל שבצפון רוב השטחים נחכרים על ידי המועצות האזוריות, קיבוצים מושבים, והם נותנים אותם כיד שניה לרועים באזור, אז אפילו את זה אין להם.

המצוקה השנייה זו מצוקת המים, שהם לא מוכרים כחקלאים והמים שהם מקבלים הם בעלויות גבוהות מאוד, שהם לא יכולים אפילו לתת לעיזים או לעדרי הצאן שלהם את המים הדרושים במחירים שיכול לקבל כל קיבוץ או איזשהו מושב באזור. והדבר השלישי, עניין הסחר והשווקים. אין להם כמעט שווקים. העירייה ורשות החקלאות באזור צמצמו את השווקים ולא נותנים לסחור בעיזים, אין שווקים אז הם לא יכולים וכל איזשהו ניוד או הובלה של בעלי חיים זו צרה צרורה, אפילו אם יש איזושהי מסיבה ויש חתונה בשבט על יד והוא רוצה להביא אתו כבש מתנה לשם אז זה יכול לעלות לו עד 30,000 קנס. זה דבר בלתי אפשרי.
והדבר האחרון, אני לא רוצה להרחיב כי אני יודע שהזמן מצומצם, זה עניין חיסון העדרים. ברגע שהם מקבלים איזשהו חיסון של העדרים אז החיסון הוא על פי ראשים מסוימים ומעבר לזה גם יש להם בעיה עם ההכנסות, הם יסבירו את זה הרבה יותר טוב ממני. אז אני חושב שיש מקום שאנחנו נטפל בבעיות האלה ונענה על כמה תשובות או המלצות שנוכל לעזור בעניין הזה, לפתור את המצוקה הקשה של האנשים האלה.

אני מודה לך, שוקרן, חבר הכנסת ד"ר אגבאריה. לפני שניתן לנציגי משרד החקלאות אולי קודם חלק מהנציגים כאן. ד"ר רענן, את רוצה לפתוח? לתת לאחד או שניים לדבר?

אני אתחיל ואחרי זה הם יוסיפו את הכאב שמגיע.

רק אם אפשר לשאול מה המקצוע, ד"ר למה?

אנתרופולוגיה, אני מרצה בספיר. אני אחזק ואוסיף ואדייק קצת בדברים, תודה רבה לך, חבר הכנסת עפו, ותודה רבה על זה שעשית את המאמץ וסוף סוף זה מגיע ממקום שזה אמור להגיע. ההרגשה הכללית היא שלגדל צאן נהיה קשה יותר משנה לשנה, וזה חבל. זה חבל מאוד קודם כל כמובן כי זה כאב למגדלים ואין סיבה, אם אפשר למנוע כאב מאנשים זה עדיף. אבל הייתי רוצה להוסיף עוד נקודות מבט אחרות. האנשים האלה מתפרנסים, וזו פרנסה בכבוד מחקלאות, ואצלנו במדינת ישראל חקלאות זה דבר שקיבל ומקבל מקום של כבוד, אתה מכיר את אבי, ד"ר דב פסטרנק.

פרופ' דב פסטנרק, כשהגיע לאוניברסיטת בן גוריון הוא היה עוד מהאבות המייסדים, לא רק שהוביל את הפיתוח וחקלאות מדברית, אלא שאפילו יום אחד פנה אלי נשיא ארגנטינה מנם שרצה לפתח את לה ריוחה, הוא ביקש במיוחד שפרופ' פסטרנק יצטרף אלי והוא עזר לפתח את כל האזור הזה של לה ריוחה.

והיום הוא באפריקה, גם היום הוא משהו באפריקה.

תמסרי לאבא דרישת שלום.

אני אמסור בכיף. אז אני שמחה שהחקלאות הוא דבר חשוב בישראל ולכן החקלאות, בעיקר חקלאות מדברית שאותה אני מכירה, מגדלי הצאן הם חלק אינטגרלי מזה, וככל שישראל עושה לטובת החקלאים – ואני אשמח שתעשה עוד, שמשרד החקלאות יאפשר לעשות יותר מאשר הוא עושה – גם בנושא מגדלי הצאן. אנשים שמתפרנסים בכבוד מיכולת חקלאית אשר בני האדם פיתחו לאורך אלפי שנים, אברהם אבינו גידל צאן באותה שיטה, ולכן אני חושבת שיש לזה ממש מקום של חשיבות וכבוד לעזור לענף הזה להישאר ולהתפתח, וההרגשה היא שכל מה שקורה במדינה עושה את ההפך. אז אני הייתי רוצה שמהישיבה בוועדת הכלכלה הזאת - - -

יש לך המלצות ספציפיות?

ספציפיות.

בבקשה, מה המלצותיך?

אנחנו נעבור לכיוון השני ונתחיל דווקא בכיוון השני. אני אתחיל בדברים שאתה אמרת, מים במחיר חקלאי. לבדואים מגדלי הצאן כרגע אין דרך בירוקרטית לבקש את המים במחיר חקלאי. המערכת בנויה בצורה כזאת שהבן אדם מקבל מים כרגע מברז "מקורות" בתעריף המקסימלי שאפשר לקנות מים במדינת ישראל ועם זה הוא אמור להתחרות בכבשים שהיום מייבאים מאוסטרליה. אז זאת תחרות לא הוגנת, המים מהווים הוצאה אדירה, זה לא פייר, היהודים כן והערבים לא. זה מחיר המים, שיהיה אפשר לבקש ולקבל מים במחיר חקלאי.
השווקים. היה שוק צאן בבאר שבע עוד לפני שהיתה העיר באר שבע והעיר באר שבע הוקמה על יד שוק הצאן, זה היה ב-1900. העיר באר שבע לא רצתה את שוק הצאן והעיר סגרה את שוק הצאן באר שבע. גם לפני כן וגם מאז המגדלים מנסים שיהיה להם איזשהו מקום לקנות ולמכור את הצאן באותה שיטה שנעשית כבר למעלה מ-100 שנה. אני חייבת לומר שיש פה את ד"ר גרוס שגם עשה מאמצים גדולים יחד עם מוחמד אבו-פרחה, יושב-ראש ועד מגדלי הצאן, ועם ראש עיריית שגב שלום שלא נמצא פה אני חושבת, ניסינו לעשות מאמצים לפתוח שוק צאן חוקי רשום מסודר ומקובל על הלשכה הווטרינרית של באר שבע. הלשכה הווטרינרית מצידה, ובצדק, יש לה דרישות ששוק הצאן יהיה על פי תנאים מסוימים, אבל משום מה, כמעט שנה שלמה המדינה, כל הרשויות, שזה ראשי הערים אם זה רהט, כסייפה ושגב שלום, מינהל מקרקעי ישראל והלשכה הווטרינרית, לא מצליחים לדבר ולפתוח שוק צאן. ומה שקורה הוא שכאשר אדם מעוניין למכור כבשה הוא חייב לעבור על החוק, למה? כי אי אפשר לקבל מהלשכה הווטרינרית אישורי מעבר למקום שלא קיים על פי חוק.

אולי תקראו לזה לא שוק, אולי היום זה עידן הבורסה, בורסה.

נקרא לזה בורסת הצאן. השאלה האם לבורסת הצאן מותר לקבל אישורי מעבר לצאן. אין לנו בעיה, רק תנו אישורי מעבר להעביר את הצאן לבורסה.

צריך מודרניזציה גם במושגים.

אז העובדה שאין אומרת שאנשים מעבירים צאן בלית ברירה באופן לא חוקי. המספר 30,000 הוא הקנס, הוא בעצם 29,500. זה עצוב שאני מכירה את המספר. 29,500 שקל זה הקנס המקסימלי על העברת צאן בלי אישורי מעבר.

ופה באמת מטילים גזירה על הציבור שהציבור לא יכול לעמוד בה.

בדיוק. זה 500 לכבשה ועד 29,500. לדעתי כמעט כל אחד שיושב פה בשולחן קיבל בזמן זה או אחר את ה-30,000 שקל קנס הזה, וזה נכון לחלק ניכר מהציבור בנגב.

את אומרת שני דברים: דבר אחד זה לגבי הנושא של מכסות מים, אפליה יהודים בדואים, זה דבר אחד. דבר שני, שצריך להגיע להסכם עם ראשי הרשויות באמצעות מנהיגות כדי למצוא שוק למקום שבו יהיה הסחר בצורה חוקית ולא להטיל קנסות ועונשים.

לרבות העברה.

אוקיי, והדבר השלישי.

השוק צריך להיות מסודר על ידי הרשויות השונות של המדינה והם לא מצליחים להסתדר. לגבי הקנסות זה משהו נפרד, שהקנס הזה הוא קנס לא הגיוני וקנס לאדם אשר מגדל צאן ומעביר בלי אישור העברה, לא יתכן שיהיה בגובה - - -

הקנס הוא לא מידתי. אנחנו היינו עכשיו דרך אגב בהרבה מאוד דיונים, אנחנו נכנסים עכשיו כל יום על בעיית הענישה, היינו על חברות דירוג אשראי, כל הרפורמות עוברות כאן והנושא הזה של הפרופורציה הוא נושא חשוב.

וזה החלק שחשוב לנו.

והדבר האחרון.

דבר נוסף, ב-2001 היה מפקד העדרים האחרון. מפקד העדרים הזה בעצם קיבע את מי שיש לו עדר צאן ומה גודלו ומאז אף אדם לא יכול לקנות צאן ולבקש ממשרד החקלאות אישורים למרעה. בעצם כבר מדובר על - - -

זאת היתה הקפאה.

כן. ואנשים פה רוצים להוסיף 3 ראשים לצאן שלהם, הם לא יכולים להוסיף את 3 הראשים החדשים למרעה. 3 לא יספרו, אבל 20, 100, 50, אנשים לא יכולים.

זאת אומרת, אסור להגדיל את המקנה.

את העדרים, כן.

וכל הרעיון הזה של רישום הצאן הוא מיוחד לבדואים, אז את כל העניין הזה צריך לשנות לחלוטין, לאפשר הכנסת צאן חדש.

הבנתי. יש עוד נקודות?

כן. משרד החקלאות דרש פתיחת ניהול ספרים כדרישה חדשה לפני כ-3 שנים לקבלת מרעה לצאן. אנחנו אז התרענו שאם אתם רוצים לבקש אחרי 60 שנה דבר חדש, בסדר, אנחנו לא רצינו אותו ומקובל עלינו שזה קיים, בואו תעשו את זה עם הכשרה ובהדרגה. העובדה שזה נעשה בצורה כזו החלטית, חד משמעית, גרמה לכך שהיום כ-60% ממגדלי הצאן, אין להם תיקים והם יוצאים למרעה והכול לא חוקי, אז מה הרווחנו?
דבר נוסף זה גמלים. עדיין הגמל, אשר נכח פה לפנינו, הוא לא חיה חקלאית. הוא לא נמצא ברישום של החיות החקלאיות, חתולים כן.

איך הוא מוגדר, בתור ספינת המדבר?

החתולים כן אבל הגמלים לא.

הם לא מוגדרים בתור חיה חקלאית?

לא.

אפילו אבו, אני חושב שערותיו סומרות מהביטוי הזה. גמל לא חיה חקלאית? אוקיי, הלאה.

אני מבחינתי סיימתי.

אני מודה לך.

סליחה, עוד דבר אחד נוסף.

בבקשה.

לשמחתנו המדינה בעשור האחרון התחילה בהכרה בכפרים. בכל כפר יש הרבה מאוד מגדלים. דחללה ועיאד מגיעים מהכפר ביר הדאג', שם יש כ-5,000 אנשים, מתוכם כ-60% או יותר מגדלי צאן. הכפר מוכר, תנו לאנשים להקים מכלאות. עדיין לא.

יפה, באמת הגדרת את השאלות בצורה ברורה. אני מוכרח רק לציין בתור אדם שהגיע ב-90' לבאר שבע כשהאוניברסיטה עוד היתה קטנה ופתחנו אותה לבדואים וכו', מה שאני טענתי כל הזמן הוא שמדינת ישראל מפלה נגד האזרחים הבדואים, לא נותנת להם את הגיבוי, לא בתשתיות, לא בחינוך, בכל הדברים. לא רק שזה לא צודק, זה גם טמטום ואי הבנה.

אבל אני אומר ומקווה – הצעתי אפילו גם את עזרתי בהסדר הקרקעות בעבר, ראש הממשלה לא היה מעוניין לתת לי את האחריות למרות שהייתי שר לענייני מיעוטים – שכל דבר אפשר לפתור. צריך גם לעשות סדר אבל מצד שני צריך גם להראות שנותנים לאנשים את האפשרות להתקיים כי בסופו של דבר המדינה הזאת, כשאני קורא את מגילת העצמאות, זאת מדינה שמבטיחה זכויות שוות לכל אחד, חוק אחד ליהודי, חוק אחד לערבי וחוק אחד לבדואי. מפרי הסדר בהחלט צריכים לקבל את העונש אבל צריך את כללי המשחק לעשות בצורה שמתאימה לאותו משפט, שאני לפעמים לא יכול לשמוע, של העם הנבחר. אני שומע את ערוץ 88 ברדיו כל הזמן, כל הזמן יש איזו פרסומות שמישהו כתב ספר על העם הנבחר: העם הנבחר, העם הנבחר. אני חושב שבמקום לדבר על העם הנבחר צריך להתנהג, לא כמו אור לגויים, כמו חברה הגונה. אז לכן בנושא הזה זה גם מבחן מוסרי מעבר לנקודות האחרות.

אם יש מישהו מהנציגים שרוצה להוסיף דברים, תפאדל, ואחרי זה אני אעביר את רשות הדיבור לד"ר רופא, ד"ר גלאון, בבקשה.

קודם כל, אדוני היושב-ראש, אנחנו מכבדים אותך, אנחנו מברכים שאבישי ברוורמן הוא ראש ועדת הכלכלה והוא ישמע אותנו, אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים במקום שיש בו אוזן קשבת לבעיות שלנו. אבל אנחנו בטוחים שלא כל מה שאנחנו נגיד ילך לפתרון, ימצא את עצמו וילך לפתרון כי אנחנו יודעים את המצב בשטח, שהוא לא מעודד.

עגום מאוד.

כן, עגום ולא מעודד לתת מחיה בכבוד לאוכלוסייה הבדואית בנגב. אך בכל זאת יש לנו תקווה מלאה שאנחנו נהיה שווים ונמשיך להיאבק על הזכויות. לא ניכשל ולא נוריד את הפרופיל מזה שאנחנו רוצים להילחם על הזכויות שלנו. דבר ראשון, אנחנו מבדילים בין אבישי ברוורמן לאודי פראוור, אנחנו מבדלים מאוד, זה ברור.

תישן בשקט.

אנו, תושבי הנגב, חלק ניכר עוסקים בגידול צאן וגמלים. חלק מאנשי משרד החקלאות שמופקדים על ניהול תיק החקלאות מול הבדואים אומרים: אתם מחזיקים את הגמלים בשביל פנטזיה, לא מחזיקים אותם בשביל פרנסה. וחלק מאתנו, מהכפרים הלא מוכרים, שהם גרים במרחק משירותים ומחשמל מחזיקים את הגמלים למוצר החלב. מוצר החלב הוא מוצר חשוב לילדים, ומי כמוכם יודע שמשפחות בדואיות ברוכות ילדים והם צריכים חלב, כמו הילדים היהודיים, רוצים חלב בבוקר, ואין לנו פריג'ידר בקרבת מקום אז אנחנו מחזיקים את הגמל. נכון, חלק ממנו בשביל פנטזיה והחלק הניכר הוא בשביל חלב.

יש לנו בעיה מול משרד החקלאות, סגירת השווקים זה דבר גרוע ביותר. הוא הרס לנו את הענף. שנה ומשהו, שנתיים, אנחנו לא יכולים למכור את התוצרת שלנו. חלק גדול מהתוצרת שלנו נמכר לשטחים אבל בסופו של דבר לא שטחים ולא גם שוק פנימי, מציפים גם את השוק הפנימי בבשר ולא נותנים למוצר המקומי למצוא את מקומו לתושבים. זה דבר גרוע ביותר.
מחירי המים גבוהים בשמים, יעלה דיברה עליהם. החכרת שטחים, ברור לכולנו ששטחים לא מחכירים לבדואים. אחרי שגומרים את הקציר בעונת הקיץ, מדסקסים את השטחים ולא מחכירים אותם לבדואים. אני יודע שהשטחים האלה של מינהל מקרקעי ישראל, למה האוכלוסייה הבדואית, בעלי העדרים, לא ישתמשו אחרי הקציר בשטחים הפתוחים, בשטחי פלחה? אני לא יודע למה. אנחנו מביאים מחלה לשטח? מקלקלים את השטח? מה? למה? אם מכירים בנו שירותי הביטחון שאנחנו שווים להתגייס לצה"ל, אז גם לא שווים ליהנות מהשטח אחרי שהאחרים – נהיה סוג ב', שנהנה ממנו בפעם השנייה, לא בפעם הראשונה. כל חקלאי כל יום הולך, קם בבוקר, מאכיל את העדר אבל עם מעמסה על הגב שהוא לא רואה פתרון, הוא לא רוצה יציאה מהקיפאון שהוא נמצא בו.

דבר שני שהוא באמת כואב לנו הוא שבאים אלינו ואומרים: למה אתם לא מחסנים את העדרים? הצעתי לפני שנתיים לחברי ראש השירותים הווטרינריים לחסן את עדרי הבדואים ולהגיע לכל אחד ואחד בחינם. לקח הרבה זמן עד שהדברים האלה התבשלו והגיעו לאן שהגיעו אבל בסופו של דבר אני חושב שהבקשה שלנו לפני שנתיים או שלוש כנראה נענתה בחיוב, ואני מברך על זה שיש מישהו שבסופו של דבר הבין שצריך - - -

אתה מתכוון לד"ר גלאון?

כן, ד"ר גלאון.

כל החיסונים והסימון.

אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים גם בזכות הישיבה הזאת שמנהל השירותים הווטרינרים ינחה את אנשי הפיצו"ח – אנחנו לא נגד החוק ולא נגד אנחנו הפיצו"ח ולא נגד הסיירת הירוקה, אנחנו נגד ההתנכלות, והדברים הם בוטים בשטח. אנחנו נתקלנו בכמה דברים שמאוד מביאים את זעמם ואת כעסם. אנחנו לא רוצים להגיע לזה, אנחנו רוצים לשמור את החוק, אבל מי שיעשה לנו דברים עם בוז – אנחנו עשינו טעות? נשלם על הטעות אבל בצורה אדיבה ובצורה מכובדת.

כבוד, מכובדת ומידתית. כמו שמתייחסים ליהודים, ואפילו ליהודים מעבר לקו הירוק.

בדיוק. אנחנו רוצים לעזור להנהלת השירותים הווטרינרים להגיע לכל מקום ולחסן, וזה כנראה יהיה ללא תשלום, אנחנו מושיטים יד ולהגיע לכל אחד ואחד על מנת שיהיה אזור נקי, אפשר לעבור ממקום למקום בלי אישורים. אנחנו כבר שנה פונים לשירותים הווטרינרים בבאר שבע, אצל אדון גרוס, הוא חברנו, הוא רוצה לעזור, כבר שנה הוא רץ אתנו לפתוח שוק במקום מסוים והוא לא מצליח, גם אנחנו לא מצליחים וזה הרס את כל ההכנסה של הבדואי שמרוויח בכבוד. ואני אומר לך, אנחנו מחזיקים את הכבשים גם שהאישה שלא יוצאת מהבית, שתמצא לה תעסוקה בתוך הבית.

תודה רבה, אני מאוד מודה לך, מוחמד אבו-פרחה, יושב-ראש הוועד, אני אומר גם לא רק על הדברים אלא גם על הטון, על השקט, על האצילות, על המכובדות, ואני מקווה שבצד השני שומעים את הדברים האלה ואנשים אחים אנחנו. אברהים אל אטרש, תפאדל.

אני אוסיף רק כמה מילים כי דיברו מספיק, אם אני צריך לדבר יש לנו הרבה על מה לדבר. באמת אני לא ראיתי, אני הייתי בכמה מדינות בחוץ, הלחץ שאנחנו מקבלים אותו בדרום, מעולם לא נמצא לחץ כזה. קודם כל אנחנו הרבה משפחות שחיות את פרנסתן מגידול הצאן, הרבה משפחות, וזו המסורת שלנו, זה הטבע שלנו מאז סבא ולפני סבא. אבל המדינה, בדרום במיוחד, מתעסקת אתנו בדברים – רק לחץ. רק לחץ, למה? אנחנו קודם כל אזרחי המדינה ואם הם גומרים על הענף הזה אנחנו נהיה עוני על המדינה. הרבה משפחות חיות מהדבר הזה והם הורסים את הדבר הזה, למה? למה הורסים אותו? לאן נלך אנחנו? בזמן החגים שזו הפרנסה שלנו סוגרים את השווקים, מייבאים בשר מבחוץ, למה? לאן נלך אנחנו? לשמיים? הדברים האלה, למה עושים אותם? עושים אותם בכוונה. אני לא יודע על מה, לא יודע.
דבר שני, אנחנו נמצאים ברדיוס כמעט 30-40 ק"מ בדרום, זה ברור, ברור לכולם, כולם מגדלים צאן. למה לא מאפשרים לנו שאנחנו נסתובב עם הכבש, שניים-שלוש, בתוך הרדיוס? אם אנחנו נעבור למשל רדיוס 40-50 ק"מ, צריך אישור, אתה עובר לצפון, צריך להביא אישור. בעולם כולו – אני הייתי בירדן לפני כמה שבועות, ישבתי עם כמה מגדלי צאן, שאלתי אותם: איך אתם? אמרו: וואלה, בסדר, אנחנו חיים, אנחנו מהגבול של סעודיה לגבול של סוריה מסתובבים רגיל, אף אחד לא מדבר אתנו, איפה שאנחנו רוצים ללכת הולכים. אפילו המדינה אומרת להם: אל תמכרו את הנקבות, שיגדלו את הענף הזה בשביל שאנשים יתפרנסו ויחיו בכבוד, למה אנחנו לא? ההפך, אסור. אישורים, למשל הבן שלי צריך לגדל צאן, הוא לא יכול, אין אישורים, לא רושמים אותו והוא לא מקבל כלום. אני לא יודע למה מתנהגים אתנו כך? אנחנו חייבים שיתנהגו אתנו ביחד, אותו דבר. אין שוויון, אצלנו אין שוויון, צריך שוויון. יתנו לנו ללכת, אישורים, הכול, בכבוד. מה שאנחנו מחפשים זה לחיות בכבוד.
עוד דבר בקשר למים, היום אני בעל עדר, אני משלם קוב מים – תאמין לי אם אני אקנה מים בחביות זה יותר זול.

מינרלים.

כן. 14 שקל לקוב. 14 שקל לקוב, למה? 14 שקל. למשל החקלאים מקבלים פחות.

שני שקלים.

שני שקלים זה שווה ל-14?

אנחנו 15, תגיד תודה רבה.

לא, בסדר, 14. האמת היא שאתם צריכים להתחשב בנו.

יש 14 ויש 15.

אנחנו מדברים באמת מהלב, אנחנו רוצים לחיות בכבוד. אתם לא רוצים להפוך אותנו לעבריינים, זו האמת. סגירת השווקים – הם לא מונעים את השוק, הולכים מסביב, מעבירים כבשים, זה לא טוב. תודה.

תודה, אברהים. חשבתי שחבר הכנסת לשעבר אבו וילן רצה לדבר, ב-11:00 יש לי ישיבה נוספת, אני רוצה להתמקד ולכן אני פונה לד"ר רופא וד"ר גלאון.

איפה אבו?

הוא יצא רגע, הוא היה צריך לדבר פה.

פתרונות.

אני רוצה פתרונות ואני מסתכל על 3 דברים, ואני מסתכל בצורה הפשוטה ביותר: א', נושא המים, ב', נושא יצירת השוק, ג', הקנסות והכבוד. איפה אנחנו יכולים להתערב, איפה השר יכול להתערב. כמו שאני תומך בהרבה דברים שהשר עושה אני רוצה פה את המשקל שלו כדי לגמור את זה בין הרשויות פה ולעשות את הדברים. ד"ר רופא, עינינו נשואות אליך, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל אני חייבת לציין שיעלה ואני גדלנו יחד בערד, אני ערדניקית והערכה שיש לה לקהילה גם לי יש ואני חשה שגם במשרד החקלאות יש הערכה רבה לקהילה ויש פעילות ענפה בשביל להסדיר. יש נושאים שבאמת היו לוקים בחסר כמו - - -

אני רואה גם את הרוח ואני מסתכל גם על היושב משמאלך גם כן, גם הוא חיובי, אבל אנחנו צריכים לעזור עכשיו ולהתקדם כדי שאנחנו נראה.

זה כל המשרד. אני רואה את הפעילות שהיתה ב-3 השנים האחרונות ואני חשה שזה כל המשרד.

התקדמות גדולה, גם הגישה והאנשים, כי לעיתים לצערי אני רואה, יש משרדי ממשלה, יש ערים מסוימות שגם הגישה היא: לא אנשים אחים אנחנו, ופה יש גישה אחרת. אבל בואו נתקדם כאן כדי שנוכל להגיע לפתרונות. תודה.

אז לעניין מחירי המים והקצאות מים, השר אחראי על הקצאות מים, אלה תקנות שהוא מתקן. אנחנו כללנו משנת 2011 אפשרות לתת מענה לכל עדר פר ראש, הוא מקבל מים במחירים חקלאיים. אפשר להיכנס למחוז ולהגיש. אני יודעת שיש הרבה בקשות. כמובן שיש שם תנאים של להציג זכויות שימוש בקרקע, לא בעלות.

אני רק רוצה להבין, סליחה, ד"ר רופא. אני מסתכל על מה שאמר מר אבו-פרחה ואברהים אל אטרש, שהם משלמים מחירים מאוד גבוהים, לפי מה שאת אומרת איך את דואגת שהם ישלמו מחיר כמו רועי הצאן או החקלאים היהודיים?

הם נכנסים למחוז, מראים את כמות הראשים שיש להם שעברו חיסון שיש להם זכויות בקרקע.

מה זה הזכויות האלה בקרקע?

למשל כשאתם מקבלים אישור על רעיה באזורים שאינם קשורים ליישוב, לאו דווקא בקרבת היישוב, מראים חוזה עם ממ"י, או קק"ל במקרה שלכם.

ובבית?

ואין אין אישור כזה אז אין מים?

רק להבהיר ליושב-ראש הוועדה, ברגע שמראים לנו שהרעיה מוסדרת מקבלים מים פר ראש ברעיה.

קודם כל לגבי הדברים האלה, אני הייתי רוצה, יעלה, שתשבו ביחד, אני רוצה לקבל תשובה במהירות, השבוע, אני רוצה להבין איך אפשר באמצעות הדברים האלה - - -

זו התשובה: בבית אי אפשר כרגע.

א', אני מקבלת את עצתך לשבת יחד ולדווח לך בעוד שבוע משום שזה טיפה מורכב להגיד פה ונתייחס שם גם לנושא של הבית.

ואז אני רוצה לשמוע מהנציגים כאן באמצעות החברים שהדבר הזה שיפר את המצב ואיפה הבעיות שנשארו.

בשמחה, זה לעניין המים.

בבית, המים בבית.

לא, אבל מה עם המים בבית? הרי העדרים - - -

לעניין המים באופן כללי, גם בבית וגם בחוץ.

אפשר יהיה לקבל מים בבית במחיר חקלאי?

תלוי אם זה לחקלאות ואם העדר יושב במקום שיש לו אישור לשבת.

אבל בבית בכפר לא מוכר אפשר לקבל אישור לשבת?

אני כרגע לא יודעת אם השטח מוסדר או לא מוסדר.

לא מוסדר.

כשלא מוסדר יש עם זה בעיה.

אז זה עדיין מדובר על כל מגדלי הצאן, לא מדובר על חלק, מדובר על כל מגדלי הצאן.

אני חייב ללכת אבל צריך שהם ילכו הביתה עם משהו לפחות.

חוק המים מחייב אותנו מתן מים לחקלאות כנגד מחזיק בזכויות בקרקע כדין, לא בעלות.

אבל אחת השאלות שלנו – הלוא מה היתה הבעיה? שכל הכפרים הלא מוכרים הוקמו, הבעיה היתה כבר לפני שנים, אני גם המלצתי שאפשר להכיר בחלק מהדברים ולהתקדם. ישנם אנשים שמסתובבים בכפרים לא מוכרים, אז לא ניתן להם את זכויות המים? מה שאני רוצה, אני מבקש שאתן שתיכן תשבו ביחד, תתנו לנו דיווח תוך שבוע מה אפשר לסדר במים, דברים שיש בעיות בגלל רישום הקרקע, כדי שנוכל אולי להציע חוק או תקנה או משהו בדברים האלה באמצעות איתי כדי לפתור את הבעיה. זה נושא המים, הנושא הבא.

הנושא הבא שאני ארצה להתייחס אליו זה נושא של העדר הרשום שנרשם בשנת 2011. בשנת 2001 רשמו את כל מי שהיה, מאז כמובן יש דינמיקה רגילה, ובשנת 2009 נכנס הנושא של רישום ספרים כדין. זה היה בבג"ץ ובג"ץ גיבה את משרד החקלאות בנושא הזה כי יש חשיבות לתת כנגד מי שעומד ביתר התנאים.

כן, מר אבו-פרחה אמר שרוצים לעשות בכבוד אבל שהדברים יהיו מוסדרים.

ומשנת 2012 למעשה אנחנו נותנים תמיכה ברעיה, גם לעדרים שרועים באופן חלקי, לא כל השנה. אנחנו נותנים תמיכה כל השנה לרעיה לכל מי שרועה, לכל מי שמקבל קרקע לרעיה. מ-2012 אנחנו נותנים גם לרעייה עונתית מתוך רצון להעצים את הרעיה העונתית ולאפשר להם פרנסה יותר טובה.

לא הבנתי את הנקודה, אני רוצה לשאול אותה. השאלה היא כזאת: מה שנאמר כאן, ואת תתקני אותי, היה רישום מסוים בשנת איקס, אנשים רוצים להגדיל את המקנה אשר להם, נכון? אנחנו חונכנו כך בתנ"ך, רוצים – למה זה לא מתאפשר להם?

נכון להיום יוצא קול קורא ויש קול קורא באוויר לשטחים של 56,000 דונם וכל מי שעומד בתנאים, שזה אישור ניהול ספרים - - -

יכול להגדיל את הצאן ברשותו.

יכול להגיש בקשה לשטח אם הוא רשום ומחוסן.

אבל שטחי המרעה משאב מוגבל.

בסדר, אבל עדיין לא הקצינו את כל מה שאוויר, יש שטחים פנויים שלא הוקצו למגדלים.

ולשנה הבאה?

מר אבו-פרחה, בבקשה, כן.

לגבי מה שהיא אמרה, אני רוצה לתת דוגמה שלי, העדר שלי רשום במשרד החקלאות: אבו-פרחה 200 ראש במשרד החקלאות. אבל העדר שלי גדל בעוד 70 ראש, משרד החקלאות מכיר רק ב-200 ראש, 70 ראש קח אותם אצלך.

זאת השאלה, ד"ר רופא, זאת השאלה. הוא התחיל עם 200, יש לו 270, איך הוא דואג לשאר?

זה גידול טבעי, ריבוי טבעי.

הבנתי, גם פרופ' מבין את זה. הנקודה, איך מאפשרים את הגידול הטבעי הזה שירשם כדת וכדין?

אני רק רוצה להוסיף עוד מילה. בקשר ל-6 חודשים, מרעה שנותנים לבדואים הוא ל-6 חודשים, עונתי. מרעה עונתי הוא ל-6 חודשים, אחרי 6 חודשים בעל העדר מחזיר את העדר הביתה, לא מכירים בו כחקלאי בכלל בשום דבר, לא במים ולא במכלאה ולא בשום דבר אחר. תודה.

ומה קורה בפעם הבאה, בעונה הבאה? אפשר להירשם, אתם צריכים?

אנחנו חקלאים ל-6 חודשים במשרד החקלאות, אך ורק.

תלוי איפה הוא שם את העדר.

יש פה אי בהירות לדברים האלה, למשל של הזמניות, מי נותן את האישור למרעה, זה משרד החקלאות? מינהל מקרקעי ישראל?

אדם במשרד החקלאות, רק אדם אחד.

מחוז הנגב, משרד החקלאות.

משרד החקלאות. גברתי, השאלה היא נורא פשוטה: אני מסתכל רק על דוגמאות תמיד, אמר מר אבו-פרחה, יש לו 200 ראש ועכשיו יש לו 270, למה הוא לא מקבל אישור ל-270? ואיך כל פעם מחדשים? איך העסק הזה עובד? איך זה עובד אצל היהודים ואיך זה עובד אצל הבדואים? בבקשה, גברתי, את אחראית במחוז דרום על הנושא הזה?

אני מנהלת אגף הקצאות ושיווק במגזר הבדואי בבאר שבע ברשות מקרקעי ישראל, לשעבר מינהל מקרקעי ישראל.

אז את ברשות, לא במשרד החקלאות. אוקיי, בבקשה.

התחלתי את תפקידי במאי 2013 וכבאר-שבעית וכמי שרואה את מצוקתם, ואני שכנה של הבדואים, אני מתגוררת ביישוב להבים, התחלתי לשאול כל מיני שאלות, שאלות תם, שאלתי למה, איך וכו'. ואני חייבת לומר שהרמתי את הכפפה, היו הרבה אנשים שלא הבינו איך אני אמיצה ומאיפה, היו מספר ועדות ברשות מקרעי ישראל ואני רוצה ראשית להגיד שכמדיניות, כל תוכנית מפורטת היום של רשות להסדרת הבדואים ורשות מקרקעי ישראל יוזמים, הם מתכננים גם קרקע למכלאות צאן בכלל. ובאופן פרטני אני יודעת שממש על שולחן הנהלת המינהל נמצאת עכשיו הצעה לגבי הסדרת מכלאות צאן על פי תכנון מפורט.

לאיזה יישובים?

יש לך לוח זמנים?

כן, לדעתי זה יידון בשבוע הבא, מכלאות צאן בחורה.

שבוע הבא, אנחנו רושמים, תדווחי לנו על זה.

איפה? בחורה.

בחורה.

ובביר הדאג'? ובאום אתנאן? ובקסר-אסיר?

בביר הדאג' אינני מכירה את הנושא אבל אני יכולה לבדוק.

אנא תבדקי ותדווחי לנו. הלאה.

בסדר. אני יודעת גם שמשרד החקלאות ביחד עם רשות מקרקעי ישראל וכל הגורמים הקשורים לכך מתכננים אתר ענק, יש כבר תוכנית ענקית באתר דודאים וגם לשם מתוכננים להעביר את כל עדרי הצאן מהאזור.

זה לאנשי רהט.

אתמול שאלתי גם מה קורה ברהט, אמרו לי שברהט אין תכנון. כמובן שדיברתי עם החברה המנהלת שם, אנחנו עכשיו קיבלנו מלא חברות מנהלות, דיברתי בערב עם אחד האנשים וביקשתי בכל תוכנית מפורטת להכניס מכלאות צאן כי יש מצוקה אמיתית ואני מבקשת שכך יהיה. אני יודעת שגם בואדי אנעם יש תוכנית כזו ואני יודעת שגם בזיידנה. יותר מזה לא.

גב' אליהו, קודם כל יפה מאוד שהחזקת – את הכבשה לא – אבל את השור בקרניו. במקום שאין אנשים תהיי את אישה ומובילה כי בסופו של דבר צריך להוביל מול מה שהיה וכו'.

אנחנו נשמח לשבת אתה.

מה שאני מבקש, כי אני בכלל מאמין בכוח של אנשים שרוצים לשנות, יש פה שלישיה במקרה, תסלחו לי, נשים חזקות: גב' אליהו, ד" רופא, ד"ר רענן, אנא שבו בבקשה שלשתיכן, תנו לי דיווח תוך שבוע מה צריך לעשות, מה צריך לחבר, אולי ללחוץ פה ראש עיר, פה שר, כל זה, כדי שגם אני אוסיף את משקלי כי יש פה רצון טוב, אנחנו מעוניינים להתחיל לפתור בעיות, לא לבוא רק למסע קיטורים. עכשיו מה לגבי הנושא של הסדרת שוק?

אני יודעת שבחודש יוני 2013 אישרה ועדת העסקאות שברשותי עסקת הקצאה לשגב שלום, אני לא יודעת מה קרה אתה.

מה זה "הקצאה", שיפתח שוק בשגב שלום?

אנחנו הקצינו את הקרקע, אני לא יודעת מה הרשות המקומית עשתה אתה.

אז אני מבקש, ראש המועצה של שגב שלום איננו פה, נכון? אני כבר מבקש שיקשרו אותי אתו אחרי הישיבה, אני רוצה לצלצל אליו, לשמוע מה קורה כי אני הולך עכשיו אישית להיכנס לזה. אני רוצה לדעת מכם, אנא תבררי, אם זה שגב שלום, בואו נקים את שוק הצאן הזה בשגב שלום ולהעביר את זה.

אבל שבוע הבא.

הכול לשבוע הבא.

באחריות אני מודיעה כאן לוועדה שרשות מקרקעי ישראל אישרה עסקת הקצאה.

נהדר, אז איפה זה תקוע? זו השאלה שלי.

צריך לשאול במועצה המקומית מה קרה עם זה.

אנחנו כולנו רוצים להגיע ביצוע, לא מחפשים לא אשמים ולא כלום, אני רואה שיש פה מנהיגות.

ודאי שלא.

אני אומר, את מאוד חיובית, זה נהדר. אני שומע פה את אנשים כאן. מה שאני מבקש זה רק דבר אחד, אני רוצה לקבל מכם דיווח – גם אני אצלצל לראש המועצה – לדעת איפה תקוע העסק ואיפה שתקוע אם צריך אנחנו נביא את זה עוד פעם לוועדה. אני מבקש מהשרים הרלוונטיים לשים את האצבע, אני ארד לשטח כדי לעזור ולפתור את הבעיה.

אני רוצה פשוט לזמן כאן כל אחד מהאנשים, אם יש בעיה אתם יכולים לבוא אלי.

בבקשה, הכתובת זו גב' אליהו.

אתם מוזמנים לבוא אלי.

איך אומרים? ביתי ביתכ, הבית שלה הבית שלכם.

בוודאי.

שמע אותנו עד הסוף, אתה שמעת חלק, אבל הדברים החשובים והיותר גרועים אתה לא שמעת.

אני רק מנסה להתקדם.

תודה לחברי הכנסת שהזמינו את המקום הזה שאנחנו נשב ונדבר. משרד החקלאות באזור באר שבע זה שלטון צבאי, הסיירת הירוקה שלטון צבאי.

הוא צודק.

פיצו"ח זה שלטון צבאי. כמה אנחנו שומעים דברים טובים בישיבות, אנחנו שומעים אותם רק בישיבות, אבל ברגע שאנחנו עוברים את הדלת החוצה כל זה נעלם. אסור לנו למכור, אסור לנו לעבור ממקום למקום, רק באישורים מתחנת הסגר, אסור לקנות מחקלאי – אסור לקנות, רק לפתוח תיק, תיק עסק. אמרתי: חבר'ה, אנחנו מעוניינים לפתוח תיק עסק כמו שאתם אמרתם, אף אחד לא יברח מהמע"מ של המדינה, זה גם טוב בשבילנו, אבל תרשמו את העדרים שלא רשומים. יש אנשים שגידלו עדרים לפני כמה שנים, כבר הלכו לקיבינימט. מי שנשאר לו תעודה על 50 ראש אז, לפני כמה שנים 50 ראש, זה כבר מוכר לו. אבל אני, שגידלתי עדר לפני 20 שנה, יש לי 200 ראש אבל לא רשומים במשרד החקלאות, מחוסנים, מסודרים, מסומנים, הכול: לא, לך תפתח תיק. אבל תרשום אותם, תן לי מקום. ברגע שאני עושה עסק אני לא עושה עסק על כביש, אני עוסק עסק בבית.

שוקרן, הבנתי.

מכלאות יעני.

והכול אני צריך לקבל. בתחום אצלנו בביר הדאג' אנחנו יותר מ-20,000 ראש רק ביישוב אחד, בביר הדאג'. יותר מ-20,000. 3 מהם פתחו תיקים, כמו שאמר אבו-פרחה, הוא חקלאי 6 חודשים.

הבנתי, אני רוצה להתקדם ולפתור. אז עכשיו אני מבקש מד"ר רופא התייחסות לכאן.

תן לי להשלים, בבקשה.

כן, אני סוגר את הישיבה פה ב-11:00, אם אתה רוצה תהיה הדובר האחרון.

את העגלים שלהם, של הקיבוצים, הולכים לעזה, הנה, תיקחו בעזה. דברים שלהם עוברים בכל מקום, לנו אין שוכרים. את הכבשים מביאים מאוסטרליה למדינה, לחברון, אין לנו משהו, לוקחים מהבשר שלנו, זו בעיה מאוד רצינית.

הבנתי, אני רוצה לעזור ולהתקדם, שוקרן. ד"ר רופא.

רק מילה להשלים, אין לנו זמן, אני רק רוצה להגיד שהרישום שהיה בזמנו הוא כבר לא רלוונטי.

אז לעשות רישום עכשיו.

אנחנו מקצים לפי הבקשות, כמובן שיש מחסור בשטחי מרעה.

אז הנה עכשיו כאן ניקח קונקרטי את הדוגמה שלו.

חוק המרעה יסדיר גם את הנושא הזה לכן יש חשיבות רבה לכמות המרעה, והגמלים גם נכנסים שם כענף חקלאי אז הקטע הזה סגור, כבר אישרנו את זה.

זה עכשיו אושר?

לא, זה חוק המרעה.

לא, זה לא אושר, היום ביקש יושב-ראש הועדה להעמיד על סדר-היום.

רבותי, אני ביקשתי, גם עם השר שמיר דיברתי, אני רוצה את חוק המרעה כאן במהירות. מתי הוא עולה אצלנו כבר? מר ליברמן, מתי עולה חוק המרעה?

על פי מנהלת הוועדה בינואר.

בינואר שמתי את החוק הזה כבר, קבעתי חוק המרעה. בינואר אני מעביר פה את חוק המרעה לגבי כל ההקצאות, כולל ההרשמות של הדברים האלה ויהיה סדר ויהיה צדק גם לבדואים. לגבי השוק כבר אמרנו, אנחנו נבדוק את הדברים האלה. איזה עוד נקודות יש עוד על הפרק?

אני רוצה להגיד קודם כל לגבי שוק ברהט, נפגשתי יחד עם מנהל הלשכה אליס גרוס ביום חמישי עם ראש העיר החדש הנבחר ברהט ומבחינתו השוק יכול להיפתח שם תוך שבועות ספורים.

יפה, אז אני גם אצלצל לטלאל אלקרינאוי וגם נבדוק את הנושא הזה.

לגבי סימון וחיסון, אנחנו למעשה משתדלים לעשות העדפה מתקנת של הבדואים ולפתור אותם מתשלום שכל חקלאי אחר בארץ מחויב, מגדל צאן, זאת כדי בעצם להתמודד עם מחלת הברוצלוזיס, קדחת מלטה, שהיא מחלה שבעיקר קורית בנגב ואצל הבדואים גם בצאן וגם בנגב. ולכן צריכה להיות יכולת להגיע לכל כבש וכבש ולחסן.

אני מבקש עכשיו להגדיל את זה לרמת הביצוע.

מה עם הקנסות? זה דבר מאוד חשוב, שהם עוברים ממקום למקום בשביל כבש לשלם כל כך הרבה.

עו"ד אביאני, את יודעת שיש לנו ביקורות הרבה לגבי הנושא של קנסות גם בדיונים אחרים, עו"ד עצמון, על המידתיות.

אני יכולה לספר מה הבסיס המשפטי של העניין. הבסיס המשפטי הוא שבעצם כל העבירות על התקנות לפי פקודת מחלות בעלי חיים הפכו לעבירות מינהליות והקנסות נקבעו בתקנות העבירות המינהליות שאושרו פה על ידי ועדת חוקה. ובעצם זה לא, כמו שחבר הכנסת אגבאריה אמר או מישהו אחר אמר פה, שבאופן אוטומטי כל העברה של צאן ללא היתר דינה 30,000 שקל קנס, ה-29,500 זה הקנס המקסימלי אבל זה כנראה מהצטברות של הובלה של מספר כבשים ביחד.

כל כבשה 500 שקל.

בדיוק.

אבל זו עלות של כבשה לפעמים.

זה הקנס שנקבע שהוא קנס - - -

אז צריך לשנות את זה.

רק צריך להבין שאלה קנסות שהן לכל המדינה, גם מי שמוביל ללא היתר בצפון.

אבל זה גם על פרה, שלמכור פרה מקבלים יותר מ-500 שקל.

נכון, אז אנחנו לא יכולים לעשות דין אחד לצפון הארץ ודין אחד לדרום הארץ, אם תהיה החלטה - - -

אבל תסכימי שלהביא כבש מתנה לחתונה זה לא להעביר סחורה.

אנחנו כן יכולים לשקול להפחית את הקנס לראש.

מה שאני מבקש מכם, אני יודע שזה לא אצלי, זה בוועדת החוקה, אבל אני רוצה שעם עו"ד עצמון תבחנו את האפשרות איך אפשר פה גם להביא לקולא בנושאים האלה שאנשים מעבירים כבש בשביל שחיטה ותחזרו במסגרת הדיון שיהיה.

לעשות מידתיות לפחות בדבר הזה, כן.

וגם להבדיל בין כבש שהוא מחוסן לכבש לא מחוסן, הרי אתם רוצים סדר.

בין כבש מתנה למסחר.

ד"ר רופא, בשילוש הקדוש שלכם תכניסו גם את הנושא הזה בהתייעצות, צריך גם את ד"ר גלאון אז שיהיה גם גבר לרפואה, גם גבר לרופא. רבותי, נשאר עוד דבר אחד נדמה לי.

אבו וילן רוצה לדבר.

אני אתן לאבו וילן, איך אני לא אתן לאבו וילן? כשסוף סוף יש יהודי שקוראים לו אבו אז אני לא אתן לו? היה עוד נושא אחד שנדמה לי לא דיברנו, מים דיברנו, ניהול ספרים דיברנו – גמל.

אמרנו, חוק המרעה.

נכנס, גמל זה חקלאי פרופר. תודה. רבותי, חוק המרעה יעבור אצלי כאן בתחילת ינואר, לעשות את כל הסדרים האלה, כבר לאה שמה את זה על הנקודה. ומילה אחרונה לידידי אבו וילן, בבקשה.

אדוני היושב-ראש.

אתה קצת הפסדת את הדיון.

אני יודע, אני מתנצל, פשוט הייתי עם הדבוראים על בעיה אחרת.

הדבוראים אוכלים אתי צהרים היום.

הנקודה העיקרית פה במחירי המים היא שבעצם הם משלמים מחירים של צרכן ביתי לצרכים חקלאיים. אנחנו עם משרד החקלאות לפני כ-3 שנים החלטנו לנסות ולהתלבש על כל הנושאים במכלול אחד ולהגיע דרך התאחדות חקלאי ישראל לפתרון של כל הסוגיות, גם של המס, גם של החיסונים, גם של המים. לצערי המשרד לאחר כשנתיים הודיע שאין לו מקור תקציבי והפרויקט הסתיים, אבל היה שם דבר אחד שלפי דעתי חייבים להמשיך אותו, הוקמו אגודות מים. ברגע שהוקמו אגודות מים אין שום בעיה לספק מים חקלאיים במחירים - - -

יש. הם הפסיקו את זה. עיאד הוא אחד מאגודות המים האלה, הגיע אליו סעיד אבו סיאם ממשרד החקלאות במחוז הנגב ואמר לו: תוותר על תביעות הבעלות שלך, נספק לך מים במחיר חקלאי.

מתנים את זה בהסדר הקרקעות?

לא, לא, לא בדיוק משרד החקלאות.

תכף אני אתן לאנשים, רגע.

לכן אני חושב, כמו עם החקלאים, בדיוק כמו שעושים חקלאים ישראליים אחרים.

יהודים, לא ישראלים, הם ישראלים כמונו.

יהודים, כמו שעושים חקלאים יהודים, אגודת מים, יש לה הסדר, יש לה כתובת, היא מאגדת תמיד כמה חקלאים, או קיבוץ, או מושב, כך עובדת כל מדינת ישראל. זה לא תלוי לא במר אבו סיאם, לא במר זה, לא במר אבו וילן, כך עובדת מדינה. עשינו כבר שתי אגודות.

מה התשובה, איך אנחנו מיישמים את זה, ד"ר רופא?

קודם כל, מה ששמעתי פה עכשיו זו לא מדיניות משרד החקלאות, כפי שאמרתי, מדיניות משרד החקלאות כתובה בתקנות עליהן חותם השר, תקנות המים.

עזבי משרד החקלאות, ממשלת ישראל, איך אנחנו מסדרים את מה שהוא אמר? איך פותרים את זה?

אז אמרנו, אנחנו נשב, נחדד את כל הסוגיות ונעדכן אותך.

יופי, ותגישו את החוזרים אלי, תודה רבה. אדוני, מילה אחרונה, בבקשה.

אני מנהל לשכה וטרינרית ואני השוטר שכן נותן או לא נותן אישורים להעברת בעלי חיים. אני רוצה להזכיר לכולכם שהסיבה שאנחנו כן נותנים אישורים או לא נותנים אישורים זה בגלל מחלות בעלי חיים.

כן, אמר את זה ד"ר גלאון.

לא שמעתי, בסדר.

יחד עם זה ראוי שבאמת שתהיה קול קורא לתקצב את תוכנית הברוצלוזיס.

כמה כסף עולה לתקצב את תוכנית הברוצלוזיס? אני רוצה גם, ד"ר רופא, בדוח – אני אומר לך את הדברים שאתם מגישים – כמה תקצוב. אולי אני אחייב שיורידו במשכורת של מר ליברמן ויעבירו את זה לברוצלוזיס.

באחד הפגישות אנחנו הזכרנו את הברוצלוזיס, כשהיה פה השר.

פרופ' נדב דוידוביץ' ואבישי גולדברג מאוניברסיטת באר שבע טוענים שעל כל שקל שמשקיעים במניעה חוסכים 3 שקלים על טיפול.

אני רוצה שתעבירו גם בדוח בשבוע הבא ואנחנו נדאג שמשרד החקלאות יעזור לתקצב את זה. תודה רבה לכם, שוקרן.

חבר הכנסת ברוורמן, אפשר לבקש דיון נוסף בנושא אדמות למרעה והיחס לצבא?

אני חושב שגם בדיון הזה תעבירו לי את הנקודות האלה ואנחנו נתייחס. תודה רבה, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:05.>
25/12/2013

12:39