PAGE
2
הוועדה לקידום מעמד האישה
27/11/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 46>
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום רביעי, כ"ד בכסלו התשע"ד (27 בנובמבר 2013), שעה 9:45

<מחאת המניקות במרחב הציבורי - הנקה היא לא מילה גסה>

חברי הוועדה: >
עליזה לביא – היו"ר

>
ד"ר דינה צימרמן - מועצה לאומית, משרד הבריאות

עינת אופיר - הוועדה לעידוד הנקה, משרד הבריאות

חנה כצמן - יושבת ראש, ליגת "לה לצ'ה" ישראל

אסנת פלדמן - ליגת "לה לצ'ה" ישראל

ד"ר שרון ברנסברג צברי - ליגת "לה לצ'ה" ישראל

אלן שיין - יושבת ראש האיגוד הישראלי ליועצות הנקה מוסמכות

לימור פלד - האיגוד הישראלי ליועצות הנקה מוסמכות

גלי קמחי - האיגוד הישראלי ליועצות הנקה מוסמכות

תמר מרומי כהן - יועצת הנקה מוסמכת

יעל ברוידא - דוקטורנטית למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

איונה פפו סלע - ה(ע)נקה

מעיין עוז - פעילה

עמליה שרייר

דלית אזולאי

חבר המתרגמים
<מחאת המניקות במרחב הציבורי - הנקה היא לא מילה גסה>

בוקר טוב. אני שמחה מאוד לפתוח את הישיבה. אני מתנצלת על האיחור. זה פשוט לא יאמן איך תמיד נשים צריכות לזוז הצידה כדי שהדברים האחרים יקרו. זה לא יאומן.
אני מאוד שמחה לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה בנושא מחאת המניקות במרחב הציבורי – הנקה היא לא מילה גסה. היום יום רביעי, ה-27 בנובמבר 2013, כ"ד בכסלו התשע"ד. אני פותחת את הישיבה ומזמינה אתכן להעלות את הדברים בעקבות המחאה הציבורית, מחאה שצומחת משטח של נשים שחוות השפלה ואי נעימות במרחב הציבורי. יש לי ארבעה ילדים. אני זוכרת הרבה מאוד פעמים שעצרתי במרחב הציבורי והנקתי. תמיד הייתה אוזן קשבת, תמיד היה חיוך, תמיד באיזושהי חנות אפשרו לי להניק. אני זוכרת שבאוניברסיטה לא היה מקום ופעלנו כדי שיהיה חדר הנקה שם ואכן היום יש חדר הנקה באוניברסיטה. אני חושבת שאולי צריך לעשות תו תקן במוסדות ציבוריים בהקשרים הללו. ראיתי חניה בכמה מהחניונים, חניה ורודה לאימהות עם עגלות, לאימהות מניקות וצריך גם את זה לאמץ. אולי אפשר באמת לעשות תו תקן שיביא עוד דברים למרחב הציבורי. אנחנו ב-2013.

אני שמחה מאוד לחלוק אתכם שהבוקר חברותיי, חברות הכנסת ומזכירת הכנסת מקבלות באירופה פרס. אני מזכירה לכם שיש לנו ויכוחים עם האירופאים על מענקים אקדמיים וישיבות חירום שמתנהלות, אבל הנה, דווקא באירופה הבוקר חברותיי מקבלות פרס. הן נסעו לבריסל. לא כל יום מקבלים ברכה כזאת מהאירופאים. הפרלמנט האירופי יעניק היום לישראל פרס המדינה המובילה במזרח התיכון בשוויון בין המינים. חברות כנסת ומזכירת הכנסת ייצגו את ישראל בכנס נשות הפרלמנטים של כל רחבי העולם ואנחנו זוכים על צמצום הפער המגדרי וכך מכריז הפרלמנט האירופי. נכון, קשה לי להכיל את זה, אבל זה אנחנו, סוף סוף מלים טובות, ואומרים לנו שאנחנו מקבלים את זה מהפורום הכלכלי העולמי על כך שמדינת ישראל מקבלת ציון 70.3 , מדורגת במקום ה-53 העולמי, לעומת מקום 56 בשנה שעברה כי למעשה יש אצלנו שיפור בפערי שכר, שיפור במיקום של נשים, יחס לנשים וכולי. אני ב-2013 צריכה לפתוח דיון על המקום של הנקה, של פגיעה בנשים, שנשים שמיניקות במרחב הציבורי מקבלות הערות כאלה ואחרות ואפילו דרישות לעזוב מקום. האם אנחנו הולכים לאחור כמו שיש עוד כמה דברים שאנחנו מזהות כהולכות לאחור? האם משהו קרה לחברה הישראלית? חוסר סבלנות וסובלנות. איך אנחנו מתמודדים ומתמודדות עם זה?

בואו נפתח. תמיד אנחנו נוהגים בפתח הישיבה להזכיר דמות של אישה. חנה כצמן מליגת "לה לצ'ה" תדבר על המייסדות של "לה לצ'ה" שזה ארגון מדהים שגם אני נעזרתי בו. באמת ארגון מאוד מאוד חשוב שמסייע ונותן פתרון ומענה בכל שעה לנשים מיניקות. תבורכו על הפעילות האדירה שלכן.

תודה רבה. שמי חנה כצמן ואני יועצת הנקה מוסמכת ואימא לשישה ילדים. יש לי תואר שני בחינוך ואני גם כותבת הרבה שנים על נושא הנקה והנקה בציבור והורות בישראל. אני כאן כיושבת ראש ליגת "לה לצ'ה" ישראל וביקשו ממני לדבר על החלוצות בנושא הנקה והיה ברור שאני אדבר על המייסדות של ליגת "לה לצ'ה".

בשנת 1956, עת שיעורי ההנקה היו בשפל בארצות הברית, בשיעורים של עשרים אחוזים בלבד, היו שתי נשים, שתי אימהות שהניקו את הילדים שלהן בפיקניק שקיימה הכנסייה שלהן. הן הניקו בציבור. אימהות אחרות פנו אליהן והביעו את התסכול שלהן בהנקת הילדים. הן רצו להניק אבל לא הצליח להן בגלל המידע השגוי שהן קיבלו ממערכת הבריאות ולא הייתה להן דוגמה מנשים אחרות בסביבה. האימהות האלה ניסו לעזור להן אבל הן הבינו שיש צורך במשהו יותר גדול. הן חזרו הביתה וחשבו. הזמינו עוד חמש חברות שלהן שגם הן הניקו. בעל של אחת מהנשים היה רופא ילדים שעזר לאימהות האלו ותמך בהן בהחלטה בזמן שהרבה רופאים חשבו שזה ממש הזוי להניק וזה לא מדעי, לא מדויק ולא בריא. לנשים האלה היה האומץ להבין שהמין האנושי שרד במשך כל הדורות בגלל הנקה וכי יש צורך לקדם את הנושא.

התחילו לקיים מפגשים וההיענות הייתה עצומה. לאט לאט הנושא התפשט והארגון ליגה "לה לצ'ה" הוקם. קוראים לארגון "לה לצ'ה" כי לצ'ה זה בספרדית חלב. כמו שאמרתי, הן היו קתוליות. היה אפילו לומר הנקה, כי זה לא היה כל כך מקובל ולכן נשאר השם "לה לצ'ה".

הארגון הזה קיים עכשיו בשמונים מדינות עם 8,000 מדריכות הנקה מתנדבות, כאלה שהניקו בעצמן את התינוקות והתמיכה שהן נותנות, שאנחנו נותנים, היא מאימא לאימא.

הסיפור הזה מראה לנו כמה דברים. קודם כל, אפשר להניק בפיקניק של כנסייה קתולית. שנית, רואים שאימהות מחפשות תמיכה של אימהות אחרות. זה חלק חשוב מאוד כאשר חלק חשוב הוא תמיכה בתוך הציבור, קבוצות תמיכה, וליגה "לה לצ'ה" הקימה את קבוצות התמיכה שלא היו בציבור בשלב ההוא. זאת בעצם הייתה קבוצת התמיכה הראשונה. הדבר השלישי שאנחנו רואים שלהניק בציבור זה לא משהו חדש, זה לא משהו חדשני, זה לא משהו מודרני אלא זה משהו שתמיד היה ותמיד אימהות הניקו את הילדים שלהם. גם במקורות היהדות אנחנו לא רואים התנגדות לכך וזה משהו שהיה קיים.

קצת על ליגה "לה לצ'ה" היום. יש לנו מפגשי תמיכה. בארץ יש כעשרים. יש לנו כ-150 אימהות שמגיעות כל חודש, יש לנו אתר אינטרנט ובפועל יש כשבעים שאלות בחודש. יש לנו קו תמיכה למי שרוצה מענק טלפוני ויש לנו קבוצת פייסבוק בה חברות 3,000 חברות והמספר גדל כל יום. יש יותר מארבעים דיונים שמתקיימים כל יום. אנחנו רואים שלכל אימא שמניקה יש צורך לברר האם מה שהיא שמעה מהרופא או מטיפת חלב זה נכון, האם זה תואם להמלצות של המחקרים בהנקה וכולי. יש לעזור גם בתמיכה רגשית.

הנקה בציבור זה משהו שחשוב לתמוך בו.

בואי נמקד את הבעיה. מה הבעיה?

הבעיה היא שיש אנשים שטוענים שהנקה בציבור מפריעה להם.

שזה לא צנוע?

חלק מהנשים שהעירו להן היו צנועות לגמרי. אולי דווקא הן אלה שהיו הכי צנועות והכי פוחדות שמישהו יראה ואולי אנשים חשבו שאפשר להעיר להן ולאיים עליהן.

מי יכולה להסביר לי מה קרה ואיפה הבעיה?

את רוצה את הדוגמאות?

לא. אני רוצה קודם כל את התחושה שלכן. הרי מחאה צומחת בדרך כלל בגלל תחושה של קיפוח או עוולה ובאמת יש כאן התארגנות שלכן שהיא נפלאה ואני ממש שמחה להמשיך אותה כי אני מאמינה שדברים צומחים מלמטה והם מספרים סיפור שאולי אנחנו כאן לא רואים. אני לא חוויתי את זה. אני יודעת שאני כבר זקנה ויכול להיות שדברים משתנים ואנחנו צריכים להיות ערים, אבל אני סבתא. כלומר, הבת שלי הניקה את הילדה שלה עד גיל מאוחר יחסית ואני לא זוכרת שהיא נתקלה אי פעם בבעיה כזאת. אני רוצה להבין מה אני לא יודעת כדי לנסות לעזור ולראות האם באמת צריך ללכת לחקיקה, אולי ללכת להסברה, אולי ללכת למודעות.

אני אלן, יושבת ראש האיגוד הישראלי ליועצות הנקה מוסמכות בישראל. אני חושבת שכולנו כאן כתבנו באופן די זהה בכל הניירות עמדה שלנו. אני חושבת שהבעיה נובעת מהצביעות של חלק מהציבור מצד אחד, זאת אומרת, אנחנו מופגזים בכל כך הרבה תמונות בחוצות העיר, אנחנו רואים חצי עירום ועושים מה שרוצים לעשות מנשים, ויש נשים שנותנות לכל הציבור לעשות להן את זה, וזה בסדר, אבל מצד שני רק המחשבה, לחשוב שילד ניזון משד אמו וכי זה סמל הסקס, זה משהו אחר ברמה אחרת והמקום לזה הוא לא כאן. למה ואיך? זה משהו תפיסתי. זה משהו פסיכולוגי אולי. לדעתי זה כך אצל המעט, למרות שלעינת יש סטטיסטיקות על מי מתנגד ומי לא מתנגד להנקה בציבור והתוצאות די מפתיעות. בכל אופן, זה משהו שלדעתי, היות וההנקה כבר נעלמה מהמרחב הציבורי, זה דבר שעם חינוך וכמובן אם זה לא הולך, גם עם חוקה, אפשר לחנך ולהסביר הסברה מה זה בדיוק האקט הזה. זאת ברירת המחדל, במקום שמה שהחברה שלנו הפכה את הבקבוק כברירת מחדל.

ברגע שרואים את ההנקה בציבור, ברגע שיותר ויותר אימהות מניקות את הילדים, אז הילדים שלהן גם רואים את זה וזה נתפס באופן הרבה יותר טבעי ויקבלו את זה בהרבה יותר אהבה ואהדה.

רוב האימהות שאני מכירה, החוויה הייתה דומה ואף פעם לא העירו להן, אבל מספיק שיהיו כמה מקרים שמגיעות לעיתונות ואז האימהות מתחילות לחשוש ולחשוב אולי לא כדאי להניק, אולי מישהו יעיר להן ואז הן לא רוצות לצאת או שהן מפסיקות להניק. אחת שהייתה בקפה גרג שסיפרה לי שהיא לא תניק בציבור.

אותה אחת הייתה בקפה גרג ואז התינוק בכה והיא הניקה אותו. מה קרה?

היא נכנסה לבית הקפה. היא ביקשה מקום מרוחק. היא אמרה שהיא רוצה להניק והיא רוצה כמובן גם להזמין קפה. המלצרית נתנה לה מקום והאימא שלה ממש פחדה שיראו אותה ולכן היא עמדה להסתיר אותה. אז מנהל המקום בא ואולי הוא חשב שזה לא ראוי אימא מניקה ואולי זה ידחה אנשים מלהיכנס למקום. היא שמעה שהמנהל אמר למלצרית שהיא לא תשב כאן ולבקש ממנה לצאת. זה מה שקרה.

ביקשו ממנה לצאת או שהיא רק שמעה את המנהל אומר שיבקשו ממנה לצאת?

היא שמעה את המנהל מבקש. אז המלצרית ביקשה ממנה לצאת. היא פרסמה את זה ב-ממזון שזאת קבוצת אימהות הגדולה ביותר וכך זה הגיע לעיתונות. הם התנצלו ממש יפה.

התנצל מנהל הקפה או מנהל הרשת?

מנהל הרשת.

זה לא מאוד נפוץ. אני הנקתי ואני מכירה הרבה שהניקו ולא קיבלו שום הערה.

תציגי את עצמך.

אני מדריכה מתנדבת ב-"לה לצ'ה".

מנהלת הקבוצה שלנו בפייסבוק ובזכותה האימהות מיניקות היום.

אני על בשרי לא חוויתי את זה אבל בהחלט שומעים אימהות. אין לי סטטיסטיקה אמיתית כאן, אבל מהתחושה שלי, מה שעולה מהשטח, מהקבוצה ומדברים שאני רואה, בערך פעם בחודש יש איזו אימא שסילקו אותה ממקום כלשהו. יש את זאת מקניון סירקין שסילקו אותה, יש את ההיא מהדואר, יש את ההיא מקפה גרג והיה באקס בנדיקט לא מזמן.

ב-פוקס היה לפני כמה שנים. חנות בגדים בירושלים.

במרקס אנד ספנסר בלונדון, יש חדר גם להנקה וגם להחלפה.

זאת הבעיה. אני רוצה לומר משהו לגבי החדר. החדר הוא אחת הבעיות. כאחת שהסתובבה הרבה במרחב הציבורי אני יודעת שברגע שיש חדר, לכי תניקי בחדר, מה את עושה כאן בכלל? למה את במרחב הציבורי? עשינו לך חדר, איזה כוך קטן שלרוב גם משמש להחלפה של תינוקות, מקום קטן שהוא ממש לא סימפטי ונעים, ואם יש לך עוד ילדים, את בכלל בבעיה. אומרים לך ללכת לחדר. כאילו נפטרנו מהעונש הזה שנקרא הנקה על ידי זה שעשינו חדר ותלכי לשם ותניקי שם. למה במרחב הציבורי את מטרידה אותנו? אני חושבת שהגישה כאן היא הטרדה.

אני אימא לארבעה ילדים, אני הנקתי כ-14 שנים ארבעה ילדים.

חווית משהו?

כן. אני חוויתי הרבה ודווקא בסיטואציות שהייתי צריכה לחשוף את ההנקה בתוך החיים המקצועיים שלי, אם זה בדוקטורט, אם זה בכנסים שם הנקתי כי אני הייתי במסלול אקדמי. אם אומרים שההנקה היא חלק מהמרחב הציבורי, היא הרי חלק מהחיים המקצועיים שלנו. חלקנו עובדות, חלקנו לומדות באוניברסיטה ואחד הדברים בהם נתקלתי הרבה היה שהאנשים חושבים שאני עושה את זה כדי להציג את עצמי. זאת אומרת, למה את צריכה להניק דווקא מולי? את עושה את זה בקטע הפגנתי, בלי להבין שאין מה לעשות, אם יש לך ילד בן ארבעה חודשים, גם אם את נמצאת בכנס, את צריכה מתי שהוא להניק אותו כי הוא רוצה לאכול. אני לא רוצה להציג את הציצי שלי, אני גם לא חושבת שזאת המטרה.

איך את מסבירה – אני לא יודעת איך לקרוא לזה – את החופשיות של החברה הישראלית, את הסקסיזם הבוטה בפרסומות. אנחנו מדינה מובילה בסקסיזם בפרסומות. מצד שני הנקה, שזה יותר מתחבר לאימהות, אם אנחנו מדברים על המדונה ועל האימא, על המתח הזה בין הקדושה לאימהות, השד בהקשר הזה הוא יותר מהמקום האימהי, הוא לא אביזר.

השד הוא אביזר שאישה מציגה אותו לציבור. בהתחלה הוא מוצג לחברה כדרך של החפצה של האישה, כי זה עוד חפץ שמציג אותה לציבור וצריך מאוד לטפח אותו ולהאדיר את שמו, ואיך היא מעיזה בעצם להשתמש בו ככלי לצרכיה באיזושהי צורה, שצרכיה במובן הזה הם הצרכים של התינוק.

אל תקלקלי לי את החשק המיני. זאת הכוונה שלך?

באיזושהי צורה.

או אל תביכי אותי. העובדה היא שאת משתמשת בגוף שלך, את משתמשת בשד למטרות אימהיות פוגע לי בהנאה המינית. זה מה שאת רוצה לומר?

כן. פוגע לי בתפיסה של המיניות באיזושהי צורה כי זה איבר מיני ואת באיזשהו מקום משתמשת בו כמשהו שהוא לא מיני.

יכול להיות שבכל הטולרנטיות והחופש הבוטה עד כדי כאב במרחב הישראלי, בעצם זה אולי סוג של מחיר?

אני הייתי נשואה לתימני וחמי שהוא גדל בשוק בתימן בצנעא, הקלות שהוא היה ניגש אלי כשאני מניקה, ואפילו מנשק את התינוק, ואומר שזה הדבר הכי טבעי. בילדותו נשים שמכרו בשוק, לא היה להן שום פתרון אחר וגם בחברה שמכסה את עצמה, גם מוסלמיות וגם יהודיות שמכסות את עצמן, זה היה חלק מהחיים. זה מה שאנחנו מנסים להביא לכאן. ברגע שההנקה חוזרת להיות חלק מהחיים, המיניות של התהליך הזה והמיניות שאת בעצם חושפת חלק מגופך לצורך מסוים, היא מנוטרלת. זה הופך להיות חלק מהחיים. את לא עושה את זה דווקא ואת לא מציגה כאן מניפסט מסוים או מנסה איזו אג'נדה פמיניסטית או אחרת אלא את פשוט עושה מה שאת עושה למען הילד שלך. כמו שאישה בהריון לא נחשבת לאובייקט מיני. למה כשאישה הולכת עם בטן כזאת גדולה מקדימה, אף אחד לא אומר איך את מציגה את גופך לציבור לצרכיך? כי הריון כידוע הוא גם לצורכי האישה באיזושהי צורה. הריון מתקבל בחברה והנקה לא מתקבלת בחברה.

אני דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטת תל אביב וגם מניקה בדימוס. כתבתי את עבודת המסטר שלי על הנקה במשפט. כשהתחלתי אותה תהו מה יש כבר להגיד על הנקה במשפט אבל מסתבר שיש הרבה מאוד. מצאתי את עצמי מוציאה החוצה כמה נושאים שרציתי לדבר עליהם ולא יכולתי בהיקף של המסטר, אבל בהחלט אחד הפרקים של העבודה עסקו בהנקה במרחב הציבורי. אני רוצה למקם את הדיון הזה. אגב, אני מאוד מאוד מתרגשת כי עת כתבתי את העבודה, כמעט לא דיברו על זה בכנסת. אף פעם לא דיברו על הנקה במרחב הציבורי ועל הנקה בפומבי כך שמבחינתי זה לא פחות ממאורע היסטורי ואני מאוד מברכת את הוועדה על כך.

הנושא של הנקה במרחב הציבורי והנקה בפומבי, אני רוצה למקם אותו גם בהקשר יותר רחב של בכלל המרחב הציבורי כולל מקומות העבודה. זה עלה כאן בנושא של האקדמיה, זה עלה קצת בשיחות שניהלתי לפני תחילת הישיבה. אני חושבת שהתפיסות הבעייתיות על הנקה ועל השילוב של הנקה במרחב הציבורי באות לידי ביטוי גם בנושא של הנקה בפומבי וגם בנושא של הנקה ושילוב בין הנקה לעבודה, בכלל בין משפחה לעבודה, אבל אני רוצה בכל זאת להתמקד במרחב הציבורי.

חשוב לי מאוד להדגיש שהמאבק או המחאה על הנקה במרחב הציבורי, הנקה בפומבי, זה קודם כל על המקום של נשים בכלל באשר הם במרחב הציבורי, על ההשתתפות השווה והמלאה ולא משנה אם כן יש להן ילדים או אין להן ילדים, אם כן יש להן תינוקות יונקים או לא.

לגבי חדרי הנקה שהוזכרו כאן. אני חושבת שכן חשוב שיהיו חדרי הנקה וחדרי הנקה טובים ונעימים ומזמינים במרחב הציבורי אבל חשוב שזה לא יהפוך להיות כלי לזרוק את הנשים ולדחוק אותן רק לחדרי ההנקה. חשוב שכל האופציות יהיו מקובלות – גם הנקה בפומבי, גם הנקה מכוסה עם סינר, גם הנקה בלי סינר כאשר רק מרימים את החולצה וגם הנקה בתוך חדרי ההנקה. כל האפשרויות האלה צריכות להיות קיימות.

שאלת אם זה עניין של הסברה או של חינוך. זה גם עניין של הסברה וחינוך. אני חושבת שלחוק יכול להיות כאן תפקיד מאוד משמעותי. בעצם מה שקורה היום מבחינה חוקית זה שבישראל אין כל חוק שמדבר על זה. זה גם לא הגיע לבתי המשפט ולא נדון. האם אפשר להעמיד לדין פלילי אישה שהניקה בציבור בגלל חשיפה, בגלל מעשה מגונה? כנראה שלא, אבל שוב, אין שום דבר קבוע. מצד שני גם לא ברור אם זאת אפליה. אם אני ישבתי עכשיו בקפה גרג וסילקו אותי, האם אני יכולה לתבוע מכוח חוק איסור אפליה על מוצרים ציבוריים.

מה קורה בעולם?

ברוב מדינות ארצות הברית למשל יש סעיף בחוק שמאפשר הנקה, בצורה מפורשת הנקה בפומבי.

איזה חוק? באיזה סעיף?

יש חקיקה פלילית שהוציאה מתוכה את ההנקה. זאת אומרת, החריגה את ההנקה. זה לא מעשה מגונה, זה לא גילוי עריות, זאת לא התערטלות בפומבי. יש מדינות שהכירו בהנקה הזאת כאיזושהי זכות ערטילאית וכתבו שכל אישה יכולה להניק בכל מקום שהיא מורשית להיות בו. יש מדינות, מעט מדינות, שנתנו סעד ממשי. זאת אומרת, אם לצורך העניין הנקתי בקפה גרג וסילקו אותי, אני יכולה לתבוע ולקבל פיצויים בדומה לפיצויים שמקבלים היום על אפליה למשל על רקע גזע בכניסה למועדונים.

בישראל אין לנו שום התייחסות בכל מה שתיארת כרגע?

אין שום דבר. אחת ההמלצות שלי – בכנסת יש מחקר מידע נהדר ואני חושבת שאפשר לעשות סקירה משווה. אני יודעת שיש מדינות אחרות, לא רק בארצות הברית אלא גם באירופה ובשאר העולם שחוקקו חוקים שקשורים להנקה בפומבי ואני חושבת שכדאי לראות מה עשו בעולם, ללמוד ולראות האם ואיך ליישם את זה גם בישראל.

עמליה, היועצת המשפטית שלנו.

בשבועות האחרונים חברת הכנסת תמר זנדברג הניחה תיקון לפקודת הנזיקין. רציתי לשאול האם לדעתכן זה צריך להיות בפקודת הנזיקין. האם זה צריך להיות דווקא בדין הפלילי? האם זאת צריכה להיות נגזרת של חוקים למניעת אפליה? מה חוות הדעת שלכן?

אני לא רוצה לתת כאן תשובה מהשרוול. אני חושבת שזה ראוי לדיון פרלמנטרי רציני ומעמיק. אני מאוד שמחה על הדיון הזה ואני חושבת שהוא נקודת התחלה מאוד מאוד טובה ומאוד חשובה. אני מאוד אשמח אם הוא ימשיך הלאה. באמת לחשוב איפה זה צריך להיות, אינטואיטיבית אני עונה לך שזה עניין של אפליה כי זה קשור באמת בצורה מאוד מאוד הדוקה לאפליית נשים בכלל, לאפליית נשים במרחב הציבורי, למקום שנשים תופסות במרחב הציבורי. זה קשור כאמור גם למקומות עבודה ולאפליה של אימהות במקומות עבודה. זה לא סוד שהורים בכלל, אימהות בפרט ואימהות מניקות עוד יותר בפרט חוות קושי מאוד גדול לשלב בין ההורות לבין העבודה. כן, זה עניין של זכויות, זה עניין של אפליה ואני חושבת שזאת האכסניה.

ההתייחסות שלך לגבי חדרי הנקה שאמרת שאת תומכת בכך. כשאני מקשיבה לכן, אני אומרת, רגע, למה שלא נדרוש שבאישור של מבנים ציבוריים יהיה תנאי.

ב-2008 או ב-2007 הייתה הצעת חוק של חברת הכנסת זהבה גלאון להקים חדרי הנקה במקומות ציבוריים. זה היה בחוק תכנון ובנייה, להקים חדרי הנקה במקומות ציבוריים. אני חושבת שזאת אופציה מאוד מאוד חשובה שתהיה זמינה לנשים כי לא כולן רוצות להניק במרחב הציבורי, וזה בסדר. חשוב שמגוון האפשרויות יהיה קיים ומגוון האפשרויות יהיה פתוח בפני כל הנשים וכל אחת תוכל לעשות מה שהיא בוחרת לעשות, להניק או לא להניק, להניק בפומבי או לא להניק בפומבי, ללכת לחדר ההנקה או לא. שכל האפשרויות האלה יהיו זמינות.

מה שאמרו החברות זה שאם יהיו חדרי הנקה, לכאורה זה ידיר אותן מהמקום. מצד שני יש נשים שתעדפנה מכל מיני סיבות ללכת לחדרי הנקה.

נכון. יש נשים שפשוט תרצינה לשבת בשקט ולהניק בלי ההמולה מסביב, וזה דבר נהדר שיש. לכן אני חושבת שחוק לבד שקובע ומחייב מקומות ציבוריים להקים חדר הנקה יעשה באמת את אותו שירות דב ולכן הוא חייב להיות מלווה גם בחקיקה שתומכת בהנקה בפומבי. שזה לא יהיה רק זה. השילוב הזה בעיני הוא שילוב מאוד חשוב.

אני רוצה להתייחס לנקודה אחת אחרונה שמאוד מאוד חשוב לי להדגיש כאן כי זה משהו שבאמת עלה בצורה מאוד מובהקת עת עשיתי את המחקר. אני מאוד מאוד שמחה שהשיח משתנה כי כאשר קראתי את הפרוטוקולים של הוועדה לזכויות הילד והוועדה לקידום מעמד האישה מתחילת שנות ה-2000 וכאשר קראתי את החקיקה והספרות על ההנקה, קודם כל, כל הזמן מדברים על יתרונות ההנקה לתינוקות ועל זה מבססים את כל זכויות הנשים. אני חושבת שזאת טעות. שוב, הנקתי והיתרונות כבודם במקומם מונח, אבל אני חושבת שקודם כל צריך לדבר על הזכויות של הנשים ועל השותפות השווה שלנו במרחב הציבורי והחלק שלנו במרחב הציבורי ולא משנה אם אנחנו מניקות או לא מניקות, אימהות או לא אימהות. אני חושבת שאסטרטגיה כזאת תעזור לנו לגייס אלינו את כלל הנשים ולא תיצור מעין הפרד ומשול שכאילו אנחנו עושים לעצמנו כשאנחנו מדברים על הנקה וזה פתאום הופך להיות בעד הנקה או נגד הנקה. כאן אנחנו לא בעד הנקה או נגד הנקה אלא אנחנו בעד הנשים. אני חושבת שזאת צריכה להיות קואליציה רחבה ואנחנו צריכות לשים את הזכויות האלה על השולחן. זאת באמת ההזדמנות לכך.

תודה. אני אומרת לך שאת הולכת לעבוד בוועדה למעמד האישה.

אשמח מאוד.

אימצנו אותך.

בדיוק כתבתי לחבריי וחברותיי בפייסבוק שכאשר כתבתי את התזה, אמרתי לעצמי שיום אחד יהיה דיון על זה בכנסת ואני אהיה בו. אני מאוד נרגשת. תודה רבה.

איונה פפו סלע, צוות ה(ע)נקה בציבור, אחת ממארגנות המחאה. בבקשה.

שמי איונה. מבחינת המחאה שלנו שצמחה מהציבור, מהבטן, מהחוויה האישית, הדיון הוא לא אם יהיו חדרי הנקה או לא יהיו חדרי הנקה אלא הדיון הוא על כך שאנחנו בתור ציבור, בתור נשים, שכחנו איך ללדת, איך להניק, איך להעביר את התכונות האלה מאימא לבת. אין לי תמונות שלי של יונקת, אין לי בכלל זיכרון של נשים שהניקו בסביבת המשפחה שלי למרות שאחותי הניקה עד גיל שנתיים אבל זה משהו שלא מדברים עליו. אני רוצה להגיד שלמרות שמבחינה אבולוציונית, ביולוגית ופיזיולוגית השד הוא איבר להזנה, מה שלא רואים, אנחנו אוהבים לשכוח. נוטים פשוט להדחיק כי אנחנו מקבלים את המסר בצורה אחרת לגמרי כתחלופה למסר המקורי למטרתו המקורית של השד. אנחנו מקבלים את זה בצורה של סקסיזם, בשלטי חוצות, וכרגע מה שנראה זה לא רק להגן על הנשים המניקות אלא זה גם לנרמל את המראה של ההנקה לטובת כל הבריאות של הציבור. אם אנחנו מדברים מבחינה כלכלית, לאישה יש את היכולת להזין את התינוק שלה ואין לה שום צורך להיות תלויה באמצעים כלכליים ובגורמים חיצוניים אחרים. מבחינה חברתית אנחנו נתייחס לשד כאל איבר הזנה ולא כאל איבר שיש להחפיץ אותו. מבחינה חברתית, מבחינה כלכלית הכוונה שלנו היא לשנות כי עד עכשיו זה היה כלי באמצעותו אנחנו מוכרים כל מיני מוצרים ושירותים בלי שום קשר לפרסומות שנוטות לכיוון של סקסיזם, בלי שום קשר לטיב המוצר או מה הוא משווק.

כמו שאמרתי, אנחנו מכוונים לנורמליזציה של ההנקה למען בריאות הציבור. זה גם עניין של בריאות ושאישה לא תהיה תלויה בגורמים אחרים. אם למשל להפחית את הסיכון שלה לחלות בסרטן השד, זה אחד הגורמים שמפחיתים את הסיכון ואני בטוחה שאפשר להביא את הסטטיסטיקות.

תודה.

אני מהוועדה לעידוד הנקה של משרד הבריאות. רציתי קודם כל לומר שאנחנו מאוד שמחים על מה שקורה ועל כך שזה בא מהציבור, העניין הזה של עידוד הנקה. אנחנו מדברים על ההנקה כך שזה עניין של בריאות הציבור ואנחנו פועלים גם לפי אמנת אוטווה להשגת בריאות לכל כאשר אחת הדרכים להשיג בריאות לכל היא סביבה תומכת.

אני לא מכירה את האמנה אבל היא חשובה לי גם לדברים אחרים.

אמנת אוטווה היא אמנה שבעצם כתבו אותה בוועידה הבין לאומית הראשונה שעסקה בקידום בריאות ושם דיברו על כל מיני דרכים איך להשיג בריאות לכל, לכל הציבור, כאשר אחת הדרכים היא להשיג סביבה תומכת ושיתוף פעולה קהילתי. אני חושבת שזה מאוד מתחבר לכל מה שאנחנו מדברים כאן עליו.

ישראל חתומה עליה.

ישראל השתתפה.

הבאתי קצת נתונים סטטיסטיים שרציתי להציג אותם כאן. עשינו שני סקרים בהם גם שאלנו על העמדות של הציבור בנוגע לזכות האישה להניק במקום ציבורי ובנוגע לתחושה של אני מרגיש נוח כשאישה מניקה לידי.

אם אנחנו מדברים על קהל של אנשים מעל גיל 18, רק 66 אחוזים מהגברים חושבים שזאת זכות של אישה להניק במקום ציבורי ו-63 אחוזים מהנשים היהודיות. אצל הערבים המצב הרבה פחות מעודד כי רק 25 אחוזים חושבים או מרגישים כך. לגבי התחושה של אני מרגישה בנוח כשאישה מניקה לידי במקום ציבורי, אנחנו מדברים על בסביבות שישים אחוזים אצל יהודים שאין הבדל מאוד גדול בין גברים לנשים ורק בין 17 ל-27 אחוזים אצל הערבים. אלה נתונים לא כל כך מעודדים ויש באמת הרבה מה לעשות עם זה.

בסקר אחר שערכנו בקרב נשים שהן אימהות לתינוקות בני חודשיים, שם באמת אנחנו רואים שיש אחוזים יותר גבוהים של נשים שחושבות שזאת זכות של אישה להניק במקום ציבורי כאשר האחוז מתקרב לשמונים אחוזים. אלה שחשות בנוח כשנשים אחרות מניקות לידן – גם כאן האחוז מתקרב לשמונים אחוזים אצל יהודיות וכחמישים אחוזים אצל הערביות. אני חושבת שבאמת בחברה שלנו עדיין אנחנו רחוקים ממה שאנחנו מדברים עליו כאן.

אני חייבת לומר לכם שאני מאוד מאוד שמחה על הדיון הזה משום שהוא מתכתב עם נושאים נוספים שאנחנו דנים בהם בוועדה ועוד נדון בהם אבל כולם להבנתי – שלא התחילה היום – נובעים מהשינוי שנובע מהמבנה המשתנה. כלומר, אם פעם היינו בסביבה שבטית קהילתית של אימא, סבתא, דודה, הנחיה, סיוע, תמיכה, בעצם המעגלים האלה, המעגלים של הנשים, המרחב הפרטי הנשי, היחד הנשי שהכרנו אותו, הוא לא קיים היום. ההשתנות הזאת השפיעה קשות על נשים. אנחנו רואים יותר דיכאון אחרי לידה בגלל הסיבה הזאת. אנחנו רואים החלטות אישיות שנובעות משיקולים גם של חוסר הנחיה, חוסר במודלים לחיקוי, כל המעגלים הטבעיים שהיו למעשה נפרצו, אם זה בשם המודרניות, אם זה בשם בריחה של הנשים עצמן מהמעגלים. כלומר, הרבה מאוד פעמים נשים מעדיפות שלא לגור ליד ההורים מכל מיני סיבות אחרות של העולם המודרני ואז למעשה הן מוצאות את עצמן לבד, בודדות. זה מקרין וזה משליך. אחד הדיונים שאנחנו כן נקיים בוועדה הוא עלייה במספר הנשים שנמצאות במסגרות טיפוליות ויש כאן עלייה מאוד מאוד גדולה. אני מוצאת שזה מתכתב בדיוק מאותם מקומות. דיכאון אחרי לידה שעולה ונשים לא מצליחות לחזור גם לעולם העבודה. הדוגמה שאת נתת על חמך לשעבר בצנעא החזירה אותי בפלשבק אחורה. אני מתעסקת במחקרים שלי בעולם של נשים יהודיות ושואלת את עצמי מה קרה. אין ספק שהעולם המודרני בנושא הזה של הנקה, כשאני התחלתי להניק, אני זוכרת שזה היה משהו שבעצם מי עושה אותו? את רוצה לעבוד, גם לגדל ילדים, גם לנהל קריירה. בגיל 26 אני כבר הייתי מנכ"ל המועצה לחילופי נוער ואני זוכרת שהיו לי בקבוקים במקרר וחיים רמון היה היושב ראש ואז הוא היה פותח את המקרר לקחת חלב והוא היה צוחק עלי. זה לא היה ברור ומובן מאליו שיש בקבוקים קטנים. הייתי יושבת ומניקה. אז היו המשאבות הרעשניות ולא כמו שיש היום. היום הדברים באמת יותר מקובלים. למשל בבנקים אני יודעת, יש לי גיסות שעובדות בבנקים, יש שעת הנקה, יש את המקררים בהם אפשר לשמור ולשמר את החלב.

בירושלים פוטרה אחות בגלל ויכוח שהיה לה עם מנהלת המחלקה שלה כי היא שמה את החלב שהיא שאבה במקרר של האוכל והצוות טען שזה מגעיל אותו.

יש לנו היום יום לחוץ ולכן חלק מהצוות של הוועדה שלנו לא נמצא. אני מתעסקת בעולמן של נשים יהודיות ובהרבה מאוד תפילות וטקסטים. מצאתי תפילה בספר מדהים של יהודית קוצר כהן, ספר שנכתב בכתב יד בשנת 1786 באיטליה. הספר הזה הוא ספר תפילות ובניגוד למקומות אחרים שהיו כתובים בשפות המקומיות – נשים לרוב לא ידעו עברית – אם זה באידיש או בערבית יהודית או בשפות אחרות באיטליה, הספרים לנשים, ספרי התפילה לנשים כתובים בעברית כי בקהילת יהדות איטליה, בניגוד למקומות אחרים, נשים זכו כמו גברים לחינוך יהודי. כלומר, נשים ידעו עברית כבר במאה ה-15, 16 ו-17 ויש לנו תיעוד על כך. גם הדברים שנכתבים להן כמו ספרי התפילה שנכתבים לנשים נכתבים בעברית. מצאתי שם תפילה מאוד מאוד מרגשת, תפילת הודיה בטרם לידה. האישה מודה בעד תשעת ירחים והיא לפני הלידה מבקשת כוח ללדת. תפילה מאוד מאוד יפה. החלק המרכזי בתפילה הוא הבקשה שלה לחלב. הדברים שאת אמרת על החם שלך בצנעא, ממש החזירו אותי לזה. היא אומרת כאן בתפילה: והכן לי חלב בדדי מספיק להניק אותו וחנני שאוכל לגדלו ליראתך ולעבודתך. כלומר, גם השם של האיבר, גם הבקשה של החלב. כלומר, המקום של החלב, של ההנקה, הוא מאוד מאוד מרכזי ואנחנו מדברים על 1786 בסידור התפילה של אישה יהודייה. המקום הזה של ההנקה שהוא מאוד מאוד מרכזי, עד כדי קשר בלתי אמצעי בין המקום של התזונה שדיברת עליו, של היחד עם הילד, אבל מתוך המקום לגדל את הילד בצורה בריאה ונכונה, אם זה נפשית, אם זה גופנית, כדי באמת למצות את המקום של האחריות של האימא. זה במרכז התפילה. אני גם בחרתי את זה ככותרת לשער של האימהות והלידה.

אני כן חושבת שיש כאן תהליך של חזרה. כלומר, זנחנו את הדברים הללו מכל מיני סיבות אבל יש היום חזרה. כל הקבוצות שנוצרות, מעגלי הנשים שנוצרים כאן בארץ בכמה הקשרים, הם התכתבות עם אובדן של מרחב נשי - שבמקרה זה שאני עוסקת בו הוא יהודי, אבל זה קורה גם במסגרות אחרות כמובן - שהלך לאיבוד.

זה יבוא גם עם חקיקה. אנחנו כן ניכנס לחקיקה אבל זה חייב להמשיך לעבוד עם המודעות, עם ההבנה שזה שלנו, שזה אזורים כמו מיילדות. אני מזכירה לכם שזה בדיוק אותו הדבר. כלומר, המיילדות שהיו מאז קדמת דנא ואז נכנסו הגברים לעולם הרפואה, ובטח בפורום הזה אני לא מזכירה איך הזיזו את המיילדות והפכו אותן למכשפות והיו מיילדות שפשוט שרפו אותן וכל האימה של עולם הרפואה הגברי מול המיילדות עם הידע, עם הניסיון, עם ההבנה לאורך השנים – הזיזו אותן אבל גם הנושא הזה חזר. כלומר, כל המקום של המיילדת עד כדי הרבה פעמים שהמיילדת נמצאת והרופא לא רלוונטי. בנוסף לכך הדולות שנכנסו וכל התומכות למיניהן. כל בתי החולים הקונבנציונאליים שבהתחלה התנגדו והיום משתפים פעולה כי גם כאן זה עניין כלכלי, כי יולדות ברגליים בוחרות בתי חולים אחרים.

בדיוק באותה נישה, הנקה חסרה בתחום הזה.

זה יבוא בחקיקה, אבל כמו שאני אומרת בכל מקום אנחנו ניכנס לחקיקה אבל זה לא מספיק. כלומר, החקיקה צריך לאכוף אותה אבל גם מודעות. אם עוד אישה בקפה גרג תקום ותגיד למלצרית ולבעל הקפה שהיא יוצאת עכשיו החוצה, אתה לא תעז לעשות את זה, את יודעת איך זה יעבוד.

בגיבוי החקיקה זה יעבוד יותר טוב.

אני שוב לוקחת את הדוגמה של הקמפיין האדיר שהצליח במדינת ישראל וזה שמירת פרחים. אין חוק שמירת פרחים. יש אולי אחרי כן אבל הילדים שלי החזירו אותי לשמירה על הסביבה. הילדה הקטנה שלי, כשהיא הייתה קטנה, לא מרשה לי יותר לעטוף את הסנדביץ' בניילון. היא השגרירה הנאמנה של איכות הסביבה, אז אימא שלה השתנתה בהתאם.

חוץ מהאירועים שקורים, זה גורם גם להרבה נשים לא לרצות להניק. הן חוזרות לעבודה וחושבות שבהכרח זה אומר לא להניק יותר. הן אומרות שהן בוחרות לא להניק כי בחופשת הלידה הן רוצות להיות בבתי קפה. כל מיני דברים כאלה שהם כאילו סותרים. אם נוכל להגיד לה בפירוש שהחוק לטובתך, מותר לך להניק בחוץ, כל היחס הוא אחר. כלומר, אנחנו עדיין עושות את התמיכה, עדיין הכול חשוב, עדיין כל הקבוצות יהיו, אני במאתיים אחוזים מאחורי כל מה שאמרת, אבל צריך גם שנוכל להגיד לאישה שפונה אלינו ואומרת שאמרו לה כך או היא מפחדת שיגידו לה כך כי לחברתה אמרו כך ואנחנו נוכל להגיד לה שמותר כי יש חוק.

אנחנו חייבים לעשות מחקר. נבקש ממרכז המחקר של הכנסת שיעזור לנו, אבל בואו ניקח את התגובות שלכן כי המליאה תכף צריכה להתחיל.

אני לימור פלד, יועצת הנקה מוסמכת, חברה בוועד המנהל של איגוד יועצות ההנקה. רציתי להוסיף עוד פרספקטיבה מאיפה אני רואה את הקושי של נשים. בייעוצי הנקה אני הרבה פעמים מקבלת שאלות בנושא של שאיבת חלב וזה יופי אם זה למטרת חזרה לעבודה וזה פחות יופי אם זה נובע מהפחד לצאת לרחוב ולהניק. הרבה אימהות לא מתוך בחירה נאלצות לשאוב חלב בבית כדי שהן יוכלו לצאת החוצה עם התינוק שלהן. הציבור היום נותן לגיטימציה לאימא לשבת בקפה גרג לדוגמה עם בקבוק תמ"ל, וזה ממש בסדר, אבל אימא רוצה להניק ולעשות את הדבר הכי טוב לתינוק שלה, זה לא לגיטימי. לא כל אימא יכולה להרשות לעצמה לקחת משאבה. יש אימהות שיש להן ממש פחד או טראומה או רתיעה מהמשאבה ולא יתכן שמפלים את האימהות שבוחרות להניק ולא מאפשרים להן להניק בציבור.

לא כל תינוק רוצה בקבוק.

לעודד אימהות לתת את הבקבוק, גם אם זה בקבוק שאוב, לפעמים זה יוצר קושי בהנקה.

אחת היוזמות שאנחנו התחלנו אתן בעמוד שלנו - אנחנו אפילו לא ארגון אלא אנחנו כן רוצים להיות בעתיד הקרוב מלכ"ר, אבל אנחנו עובדים על הכרה כדי לקבל את זה – אנחנו לא מחכים לחוק הזה כי ייקח לו זמן רב עד שהוא ייכנס.

את לא מכירה אותי.

כרגע יש לנו עיצוב של סטיקר שאנחנו רוצים להעניק מבחינת הסטנדרט לבעלי עסק.

מעולה. תו חברתי.

כמו שיש לטבעונים שקיבלו תו חברתי שהאוכל כאן בטוח מבחינה טבעונית. אנחנו התחלנו לקדם את זה. כרגע מבחינתנו זה עניין של סבסוד. אנחנו מתחילות לגלגל את זה.

למה לא לעשות שיתוף פעולה בין כל ארגוני הנשים?

ארגוני נשים, הם לא בהכרח בעד הנושא הזה אבל זה נושא אחר.

אני חושבת שארגוני הנשים גם מקבלים איזה שהן תרומות.

כשהתחלתי את הקריירה לפני שלושים שנים הקמתי עמותה ממש לנשים, אבל ברגע שיש את המילה הנקה, זה עושה אנטי לארגוני נשים. הן שואלות אותי למה אני רוצה להתחרות בהן. מה התפיסה הזאת? ברגע שמדברים על הנקה, משום מה לא כמו כל דבר אחר בחיים שלנו, זה יוצר אנטגוניזם שזה בלתי נתפס.

האנטי נובע מהמקום הזה של אישה, חלב, שיעבוד.

אין לנו איזה קייט מידלטון שמניקה בציבור?

היו הרבה דוגמניות שהניקו, אבל לא בארץ. בשבוע שעבר הייתי בכנסת, בישיבת הוועדה לזכויות הילד, אני בוועדה מייעצת במשרד הבריאות, ואחד הדברים המדהימים זה שהיה לכולם ברור, עת דיברו על בנקי חלב לפגים, לא הובן הצד השני. כדי שיהיה בנק חלב לפגים, שם מדברים על סכנת חיים אם הם לא מקבלים, צריך את הקאדר של הנשים שיניקו באזור ארבעה, שישה, שבעה חודשים. לגברים שם היה ברור שזה עניין של מקררים ופסיליטיס ולא הובן שכדי שאנחנו נוכל ליצור מצב שיהיה מספיק חלב בתרומות, ההנקה צריכה לעבור להיות דרך חיים. זאת אומרת, יש איזשהו פער בין ההבנה שהנקה צריכה לעבור עוד צעד בחיים שלנו ולהיות חלק מאוד מאוד מקובל מחיינו, בכל פן של חיים כאישה. הקושי של נשים הרבה פעמים, ואני שומעת בהרצאות שלי, הוא שבעצם אומרים לאישה מה לעשות עם השד שלה. כשאת אומרת הנקה, כל מיני סלוגנים, כאילו אומרים לאישה שיגידו לה מה טוב בלי להבין שהחופש האמיתי והשוויון האמיתי של אישה הוא לשים בפניה את המידע כמו שהוא ולתת לה את חופש הבחירה. הנושא של ההנקה צריך להיות חופש הבחירה על סמך המידע הנכון ולא נסתיר מהאישה את המידע כדי שהיא תעשה את הבחירה המתאימה.

הדברים שלך עכשיו מתאימים להרבה מאוד נושאים.

לגמרי.

אנחנו נסיים את הדיון. בואו נחליט כמה החלטות.

אנחנו נבקש ממרכז המחקר והמידע של הכנסת מסמך שיעשה השוואה בין לאומית לגבי חוקים במדינות העולם השונות. אנחנו נלמד את הנושא לעומק. הוועדה תפנה למרכז המחקר והמידע של הכנסת בבקשה להכין מחקר משווה לגבי החקיקה בעולם, גם לגבי הזכות להניק בציבור וגם לגבי חיוב בהקמת חדרי הנקה במבנים ציבוריים.

אני רוצה להיפגש עם מנהל רשת גרג. הוא צריך לעשות חוויה מתקנת.

הוא חזר בו. מאז המקרה כל אישה מניקה שבאה לשם מקבלת מיץ תפוזים.

נדמה לי שאפילו לפני כן. זה היה משהו נקודתי.

מיץ התפוזים הזה מאוד חשוב. למה הוא לא עשה מזה איזה קמפיין?

כשהתחילו לבוא קולות שהן מקבלות, כל אלה שלא מניקות שאלו אם הן לא אימהות מספיק טובות. זה דיון שאי אפשר לצאת ממנו.

אני מציעה שאתן תשבנה שתיכן – ומי שרוצה להצטרף, מוזמנת – ותראו מה בנוגע לחקיקה. זה נושא שכל מה שנעשה, תמיד יהיה מישהו נגד. זה מהנושאים האלה שאת באה לעשות טוב, ואז מאשימים אותך. אלה נושאים לא פשוטים. זה שארגוני הנשים לא נמצאים היום בדיון כאן, זה לא בכדי. כלומר, אני לא זוכרת שהיה דיון בוועדה שלא הייתה נציגה של ארגוני הנשים. לפעמים אלה היו נושאים פוליטיים, לפעמים נושאים כאלה ואחרים, אבל אחרי שכולם היו אתנו אתמול בכלא, היה לנו יום מאוד מאוד חזק אתמול, היום הבין לאומי נגד אלימות נשים, אני מאוד מופתעת – ואני רוצה לציין את זה גם לפרוטוקול – שאף אחת מנציגות ארגוני הנשים והארגונים החברתיים לא נמצאת כאן. המתח הזה בין ארגוני הנשים לבין התופעה הזאת שעולה מהשטח בצורה מאוד מאוד אמיצה, מעורר שאלות שאני חושבת שגם עליהן צריך לדבר, בטח בהעלאת המודעות אבל גם בחקיקה.
אני רוצה לפנות לארגוני הנשים ולקבל את חוות דעתם על הסוגיה הזאת. אני רוצה לפנות במכתב לארגוני הנשים ולקבל את חוות דעתם, כמו שאני פונה למרכז המחקר והמידע של הכנסת ולשמוע את דעתם.

לגבי שר הפנים, ידידנו שעוד מעט הולך להיות אבא חדש, אולי נדבר אתו על הנושא של מבנים ציבוריים. הוא יכול לתקן תקנות. למה אני צריכה חוק? בואי נשאל אותו מה עמדתו. הוא מאוד פמיניסט.

אנחנו נבדוק ואנחנו כמובן נעמוד אתכן בקשר ונקיים ישיבה נוספת. עמליה ויעל, תמשיכו.

תודה רבה לכם. המשך יום טוב. כל הכבוד, תמשיכו, תפיצו, תכתבו, תיידעו אותנו. עוד דבר, כל בעיה שיש, אם יש איזו אישה שמאוימת, אנחנו כאן. יש לכם את הטלפונים שלנו. אל תסגרו את זה בחדרי חדרים אלא תביאו את המקרים אלינו.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:45.>