PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
20/11/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 101>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"ז בכסלו התשע"ד (20 בנובמבר 2013), שעה 9:00

הצעה לסדר-היום בנושא: "דו"ח הוועדה לתכנון ותקצוב בעניין הנגשת השכלה גבוהה לחברה הערבית והחסמים בפני הסטודנטים הערבים" של ח"כ ג'מאל זחלקה - דיון המשך

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
מסעוד גנאים

חנין זועבי

ג'מאל זחאלקה

>
רועי אסף - ראש אגף פיתוח חברתי, הרשות לפיתוח כלכלי, משרד ראש הממשלה

אמיר וייס - הרשות לפיתוח כלכלי, משרד ראש הממשלה

עבדאללה חטיב - מנהל אגף חינוך במגזר הערבי, משרד החינוך

עמית לוין - יועץ שר החינוך, משרד החינוך

שלמה פשקוס - רפרנט השכלה גבוהה ומו"פ, אגף התקציבים, משרד האוצר

פרופ' מנואל טרכטנברג - יו"ר ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה

פאדיה נאסר אבו אלהיג'א - חברת מל"ג, המועצה להשכלה גבוהה

מרב שביב - סמנכ"ל תכנון ומדיניות, ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה

ארי סטון - ממונה תחום תכנון כלכלי, ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה

שרון אחדות - דובר המועצה להשכלה גבוהה

ארן זינר - אגף תקצוב, ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה

נטע שדה - עוזרת בכירה ליו"ר ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה

אברהם לב - עוזר מנכ"ל ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה

פרופ' אורנה קופרמן - סגנית רקטור האוניברסיטה העברית, ירושלים

רנא אסעד - מנהלת שוויון הזדמנויות לסטודנטים ערבים, האוניברסיטה העברית, ירושלים

פואד סולטאני - יו"ר הוועד, ועד הורים ערבי ארצי, ארגוני הורים

רסול סעדה - רכז, התאחדות הסטודנטים

פרופ' מחמוד חליל - נשיא מכללת סכנין להכשרת עו"ה

נזיה בדארנה - מנכ"ל מכללת סכנין להכשרת עו"ה

ד"ר יאסר עואד - חוקר, מרצה, מנהל קדם אקדמי והכוון לימודי, מכללה אקדמית סכנין, מכללות

ד"ר עלי ותד - ראש המכון האקדמי הערבי לחינוך, המכללה האקדמית בית ברל

שמואל הר נוי - מנכ"ל המכללה האקדמית צפת ומנכ"ל ור"מ, ועד ראשי המכללות

ג'ורג' קנאזאע - יו"ר המוסד האקדמי נצרת

פרופ' ארנון צוקרמן - המוסד האקדמי נצרת

תאאר אבו ראס - רכז עמותת סיכוי

אמנון בארי סוליציאנו - מנהל שותף, קרן אברהם

איה בן עמוס - מנהלת מחלקה מדינית, קרן אברהם

עו"ד עמרי כבירי - שותף בכיר, משרד כבירי-נבו-קידר, עורכי דין

עביר חכים - מנהלת בית ספר לשעבר

סאמי סעדי - רכז

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אהובה שרון – חבר המתרגמים

"דו"ח הוועדה לתכנון ותקצוב בעניין הנגשת השכלה גבוהה לחברה הערבית והחסמים בפני הסטודנטים הערבים" של ח"כ ג'מאל זחלקה - דיון המשך

בוקר טוב. אנחנו נפתח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. אני רוצה לומר כמה מילות הקדמה, ברשותכם.
ראשית, די מצער אותי שלמפגשים האלו לא מגיעים חברי הכנסת היהודיים אלא אנחנו זוכים לנוכחות מסיבית של חברי הכנסתה הערביים כאילו הבעיה היא בעיה של הערבים. אני חושב שהבעיה היא שלנו, החברה הישראלית, בנושא בו אנחנו הולכים לדון בו.

רק אתמול בכנס שדרות קיימנו ישיבת ועדת חינוך בכנס שדרות שהנושא שלה היה תקצוב דיפרנציאלי במערכת החינוך. מניסיוני, רגל אחת בירוחם ורגל אחת בחיפה, רואה בנושא הזה של סגירת פערים בתוך החברה הישראלית כנושא ממש מרכזי ולא רק כמס שפתיים וברור לי לחלוטין מניסיוני שמערכת החינוך, זה המקום בו נוצרים הפערים וזה המקום בו אפשר להתמודד עם הפערים בהתמודדות אמיתית, עמוקה והשפעתה לטווח ארוך ולא תיקונים כאלה ואחרים בשוליים.

הנתון המרכזי שבו רק חמישים אחוזים מהמחזור המסיים את 12 שנות לימוד זכאי לתעודת בגרות – לאורך שנים ארוכות עם נטיות של אחוז אחד שמאלה או ימינה – ומתוך החמישים אחוזים הללו, לפי הנתונים שאני זוכר פחות או יותר, כ-25 עד 30 אחוזים זכאים לתעודת בגרות המאפשרת כניסה לאקדמיה. זה שורש הבעיה. היכולת שלנו לא רק חברתית ליצור צדק ושוויון הזדמנויות אלא מי שמדבר – ומדברים היום בעיקר במושגים כלכליים – על בכלל להצעיד את הכלכלה הישראלית קדימה. במציאות כזאת בה אחוז כל כך נמוך ממסיימי חוק לימוד חובה אחרי 12 שנים לא יכולים בכלל ללכת לאקדמיה, במציאות הזו ההידרדרות בכלכלה הישראלית, כמובן בחברה הישראלית, בלכידות החברתית, במכנה המשותף החברתי, היא בלתי ניתנת למניעה. אנחנו גם יודעים מכל הנתונים שנאספים שהפערים החברתיים, יש להם כתובת והן האוכלוסיות המוחלשות, הפריפריה הגיאוגרפית, הפריפריה החברתית והפריפריה המדירה, אני קורא לה. פעם קראתי לה מנטלית אבל אמרו לי שזאת מילה בעייתית. לכן אני קורא לה הפריפריה המדירה. את מי היא מדירה? היא מדירה את האוכלוסיות הערביות, פעם הן מדירות את עצמן ואני לא רוצה להיכנס למחלוקת הזאת. כמובן היא מדירה את האוכלוסיות החרדיות ועוד אוכלוסיות חלשות מאוד בחברה הישראלית שלא מרגישות מחוברות אל האתוס הזה של החברה הישראלית.

אם רוצים להתבונן לטווח ארוך על החברה הישראלית ועל היכולת שלה להמשיך להתפתח, להמשיך להתקדם, לעמוד בפני הקשיים והמכשולים הגדולים שצפויים לנו עוד בעתיד, אנחנו חייבים לתת לעניין הזה תשובה.
הבוקר אנחנו מתמקדים, כפי שזה גם מנוסח, בפלורליזם ושוויון הזדמנויות בהשכלה הגבוהה, באוכלוסיות הלא יהודיות, הערבים, הדרוזים, הצ'רקסים אבל בעיקר כמובן האוכלוסייה הערבית שהיא האוכלוסייה הגדולה והמקיפה ביותר במדינת ישראל.

פניתי ל-ות"ת בראשותו של פרופסור טרכטנברג ולא רק שנעניתי ברצון אלא כבר קיימנו כמה פגישות עבודה מצומצמות והאמת היא שאנחנו נופלים על דלת לא רק פתוחה אלא פעורה ממש. ה-ות"ת עסק ועוסק ויביא בפנינו היום את הבעיה, את החסמים ואת התכניות כיצד להתמודד.

אנחנו עוסקים היום בהשכלה גבוהה. צריך לזכור שההשכלה הגבוהה מקבלת את הצעירים בגמר 12 שנות לימוד. ההשפעה הגדולה ביותר על מי באמת יכול להיכנס בשוויון הזדמנות אל תוך מערכת ההשכלה הגבוהה היא בעצם באותן 12 שנים, בגן הילדים, ביסודי ובתיכון. אנחנו לא כל כך מטפלים בזה היום למרות שאני מניח שזה יעלה בצורה כזאת או אחרת. אנחנו עוסקים יותר בהנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה הזאת. אני בטוח בהכרה שזה דבר בעל חשיבות עליונה, בדרך וכמובן בזה שיש הרבה מאוד מה לעשות.

יש לציין שזה דיון המשך וזה נדיר שעושים שני דיונים בנושא.

נכון. זה דיון המשך. אני התחייבתי אחרי שקיימנו דיון לקיים דיוני המשך.

זה היה דיון ביוזמתו.

זה היה באמת דיון ביוזמה ואנחנו הרחבנו אותו. אני מניח שהדיון הזה גם לא יהיה סוף פסוק כי אנחנו גם נעקוב, גם נשמע, גם נשאל כי הנושא לא עומד להיפתר לא ביום ולא ביומיים. בהחלט הוועדה שמה על שולחנה מספר נושאים מאוד עקרוניים בהם אנחנו נטפל באופן רציף ולאו דווקא בגלל איזו כותרת כזו או אחרת בעיתון.

פרופסור טרכטנברג, בבקשה.

בוקר טוב אדוני היושב ראש, חברי כנסת, גבירותיי ורבותיי. אני מאוד שמח שיש לנו את ההזדמנות להציג בפניכם בצורה מסודרת ועניינית את התכנית להנגשת ההשכלה הגבוהה למגזר הערבי. כפי שאמרת, אדוני היושב ראש, אנחנו עושים את זה לא מתוך מצב משברי שנזעקים לדון בנושא אלא מתוך ראייה מפוקחת שהנושא הזה הוא חשוב ודורש טיפול מתמשך ומעמיק.
אני רוצה לתת כמה דברי הקדמה ואני אעביר את זכות הדיבור למירב שהיא מטפלת בנושא הזה.

אולי עוד מילה. סדר הדיון יהיה שה-ות"ת יציג לאורך כחצי שעה את הנושא ואחר כך נפתח את הדיון שיימשך כשעה.

חולקה לכם המצגת. קודם כל, ההקשר הכללי. לפני שלוש וחצי שנים אנחנו גיבשנו תכנית רב שנתית להשכלה הגבוהה כולה והצבנו לפנינו שני יעדים מרכזיים ושניים בלבד. הראשון, החזרת המצוינות האקדמית במחקר ובהוראה למרכז הבמה, לא עוד ההתרחבות הכמותית המהירה אלא מצוינות, והיעד השני הנגשת ההשכלה הגבוהה למגזר החרדי ולמגזר המיעוטים הערבי. לא רק גובשה תכנית אלא גם השגנו תקציב רב שנתי עם כמה וכמה סעיפים מרכזיים מיועדים למטרות האלו - אני מציין את זה כי דבר כזה הוא נדיר – ואי אפשר להזיז בין סעיפים. כלומר, מה שמיועד למטרה הזאת, ליעד הזה של הנגשת ההשכלה הגבוהה למגזר הערבי, אכן נשאר כך לאורך זמן ופרק זמן של שש שנים. זה חסר תקדים בעניין של ייעוד הכסף הרב שנתי וגם בהיקפו, ואנחנו נראה את המספרים. זה אומר משהו על המחויבות שלנו לנושא. זאת אמירה אחת.

אמירה שנייה. אמרנו שאנחנו לא נעשהmore of the same , יותר מאותו דבר. הקדשנו קרוב לשנתיים ללימוד הנושא, להבין את החסמים ואת בעיות העומק ולגבש תכנית מערכתית כוללנית לנושא הזה. הדגש הוא על המערכתי כוללני. זה ברור לגמרי שהבעיה היא לא רק בהיבט זה או אחר בפסיכומטרי או בגיל או בבעיה גיאוגרפית אלא הבעיה היא כוללנית. זה מתחיל בתיכון, זה נמשך גם לאחר תום לימודים והסבה מקצועית בתעסוקה. מי שרוצה להצליח, צריך לטפל בכל הרצף. זה מה שעשינו. גיבשנו תכנית שמטפלת בקשת הרחבה של בעיות וחסמים שעומדים בפני האוכלוסייה הערבית.

הדבר הנוסף אותו אני רוצה לציין הוא שיש כמה אלפים טובים - אנחנו לא יודעים בדיוק כמה, אבל נניח בסביבות 8,000 – צעירים, ישראלים ערבים, שלומדים בחוץ לארץ בירדן ובמדינות אחרות. זה אומר שהם רוצים וזה אומר שהם מסוגלים אבל בגלל חסמים מסוימים לא מצאו את מקומם במוסדות להשכלה גבוהה במדינת ישראל. לכן זה ברור שהפוטנציאל קיים. אם למישהו היה ספק, זאת הוכחה ניצחת לכך שהפוטנציאל קיים ועלינו חובת ההוכחה שאנחנו יכולים לייצר את הכלים כדי לקלוט אותם בתוך המוסדות שלנו. זה מה שמנחה אותנו ואני רוצה לעבור למירב שביב שהיא האחראית על הובלת הנושא ומקדישה את רוב זמנה לכך. בבקשה.

תודה. בוקר טוב לכולם. המצגת שתראו מבוססת על עבודה שעשינו, כמו שמנואל אמר, אותה הוצאנו בחוברת למי שרוצה והיא מופיעה גם באתר האינטרנט שלנו בחלק שמוקדש לחברה הערבית.

אנחנו נתחיל בסקירה של נתונים, חלקם כלליים אבל נתמקד בנתונים שקשורים למערכת ההשכלה הגבוהה בהקשר של החברה הערבית ונדבר על ניתוח של חסמים ובעיות שמיפינו כדי לגבש את המדיניות. לבסוף כמובן נתמקד במדיניות שגיבשנו שהיא כל הזמן מתעדכנת ומיושמת בשלבים.

קודם כל, מבחינת תהליך העבודה. בתחילת הדרך הקמנו צוות עבודה משותף. זה לא דבר שגרתי ב-ות"ת כי בדרך כלל אנחנו עובדים בצורה של מחלקות מובנות. כאן הצוות היה משותף גם לאגף התכנון שלנו וגם לאגף התקצוב. אני רוצה לציין שלצוות הזה מאוחר יותר הצטרפו גם משרד ראש הממשלה, ויושב כאן רועי ועם היחידה שלו עבדנו בצורה הדוקה ולאורך כל הדרך, וגם משרד האוצר שכמובן ליווה אותנו מלכתחילה בגיבוש התכנית במסגרת התכנית הרב שנתית.

התחלנו בביצוע תהליך של למידה שהיה שיטתי וממושך. הנחנו שאנחנו לא יודעים שום דבר למרות שהתפתח במשך השנים ידע ועבודה ב-ות"ת, אבל בכל זאת התחלנו מהתחלה במיפוי של נתונים, קראנו סקרים ומחקרים, בין היתר למשל את העבודה של מאג'ד אל חאג' משנת 2001. מה שלקח באמת הרבה זמן והיה מאוד מאוד משמעותי לעבודה הזאת, אלה פגישות עבודה וסיורים שעשינו בשטח. שמענו הן חברי סגל אקדמי, הן סטודנטים מהחברה הערבית, אנשים שמרכזים תכניות במוסדות ואני חושבת שזה היה החלק המאוד מאוד משמעותי שקרה במשך העבודה ואי אפשר לקבל אותו ממקורות אחרים.

בשנת תשע"ב גיבשנו דוח ביניים, השנים 2011-2012. עדיין לא ידענו את הכול והחלטנו שאנחנו עושים ניסיון בנושא של מכינות קדם אקדמיות, שם היו לנו הרבה מאוד סימני שאלה - ואני אדבר על זה בהמשך – בין השאר שאלה של האם לעשות מכינות שהן ייעודיות לחברה הערבית או מעורבות, מה בדיוק הצרכים של סטודנטים במכינות, מה יביא סטודנטים ערבים למכינות וכולי. גיבשנו פיילוט באותה שנה עם האוניברסיטה הפתוחה שגם עליו אנחנו נדבר בהמשך.

לאחר מכן, אחרי שעשינו למידה יותר שיטתית, גיבשנו הצעה למדיניות ושוב בשותפות עם האוצר. יש לנו ועדת היגוי בראשות פרופסור פאס אל-עזייזה, ועדה קבועה משנת 2001 ב-ות"ת שכמובן התייעצנו אתה והבאנו את הצעת המדיניות לאישורה. משם זה עבר לאישור של מליאת ות"ת בראשות פרופסור מנואל טרכטנברג.

עדיין לא הסתפקנו בגיבוש המדיניות אלא רצינו לבחון אותה שוב ולכן עשינו כנס עם המוסדות ורצינו לשמוע את חוות דעתם והערותיהם לתכנית. התחלנו ליישם את התכנית בתשע"ג בצורה מצומצמת, בעיקר בכל מה שקשור לתואר ראשון, לשנה א' בתואר ראשון. השקנו את התכנית ביום עיון רחב שהתקיים במרץ השנה. הרבה מאוד מהנוכחים כאן היו ביום העיון הזה וגם שמעו את המצגת. אנחנו כל הזמן עושים השלמות, מעדכנים וממשיכים ליישם את התכנית.
נעבור לנתונים. כמו שאתם יודעים, האוכלוסייה הערבית מונה כמיליון וחצי נפשות, מהווה כעשרים אחוזים מהאוכלוסייה של מדינת ישראל, אבל אם אנחנו מסתכלים על קבוצת הגיל הרלוונטית להשכלה גבוהה, אנחנו מדברים על שיעור גבוה יותר של כ-25 אחוזים. האוכלוסייה הזאת צעירה יותר. כחמישים אחוזים מהאוכלוסייה הם מתחת לגיל 19. קצב הגידול שלה מהיר יחסית לאוכלוסייה היהודית. לפי תחזיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2020 שיעור הערבים מכלל האוכלוסייה במדינת ישראל יגיע לכ-28 אחוזים, כשני מיליון נפשות.

ממוצע שנות הלימוד – אם אנחנו מסתכלים על מאפיינים סוציו כלכליים של האוכלוסייה – נמוכות מהאוכלוסייה היהודית, כ-11 שנות לימוד בממוצע לעומת 13. שיעור התעסוקה נמוך יחסית, בעיקר בקרב נשים. הממשלה, דרך אגב, קבעה יעדים להגדלה של שיעורי התעסוקה במיוחד בקרב שנים. שיעור התעסוקה הוא של כ-25 אחוזים לעומת כ-66-67 אחוזים בקרב גברים ערבים שזה שיעור דומה לאוכלוסייה היהודית. מרבית הנשים המועסקות הן בעלות השכלה גבוהה. כלומר, אצל נשים ברור שההשכלה הגבוהה מקדמת תעסוקה. יחד עם זאת עדיין אנחנו רואים תשואה נמוכה יחסית להשכלה הגבוהה וגם מי שלמד והשקיע, הקידום בשכר הוא יחסית נמוך לאוכלוסייה היהודית ויש פערי שכר ניכרים בין המגזרים. הוספנו גם את השורה הזאת, את הנושא של אמצעי תחבורה, כי מרבית האוכלוסייה מתגוררת בפריפריה של מדינת ישראל והמחסור באמצעי תחבורה זמינים, מדובר קודם כל גם ברכבים פר נפש וגם בשירות של תחבורה ציבורית, מקשה גם על נגישות למוסדות להשכלה גבוהה וכמובן שגם על נגישות למקומות תעסוקה.
הנתונים האלה מביאים אותנו לשיעור גבוה יחסית של משקי בית עניים באוכלוסייה הערבית. אנחנו מדברים על שיעור עוני של כחמישים אחוזים לעומת כ-15 אחוזים באוכלוסיית הרוב שאינה כוללת את החרדים. מרבית הישובים הערביים נמצאים באשכולות הסוציו כלכליים הנמוכים ביותר. אם אנחנו מסתכלים על סטודנטים ערבים שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה, אנחנו מגיעים למשהו כמו ממוצע של דירוג של 3.3 מבחינת הדירוג של הסטודנטים שלומדים אצלנו במוסדות, שזה מאוד מאוד נמוך. כמובן שנתוני האוכלוסייה הבדואית נמוכים ביותר בכל הפרמטרים. כל הדבר הזה, יש לו השלכות גם חברתיות, כמובן שגם כלכליות, על התמ"ג וכולי.

ניכנס עכשיו להשכלה הגבוהה. קודם כל, אנחנו רצינו לדעת מה הפוטנציאל, על מי אנחנו מדברים, מי הקבוצה שבכלל יש לה פוטנציאל להיכנס למערכת ההשכלה הגבוהה. אנחנו מדברים קודם כל על בני קבוצת הגיל 17-18. אתם רואים שבסך הכול אנחנו מדברים על כ-120 אלף נפשות, מתוכן אנחנו מסתכלים כמה בכלל לומדים בכיתה י"ב. תסתכלו על ההשוואה בין האוכלוסייה הערבית לבין האוכלוסייה היהודית. רק כ-63 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית – מקבוצת הגיל 17-18 – לומדים בכיתה י"ב. חלק מהם, דרך אגב, מה שלא נמצא בנתון הזה, תלמידים שלומדים בחינוך בפיקוח משרד התמ"ת אבל אלה לא רבים. הרבה מאוד נושרים עד כיתה י"ב, בעיקר בכיתה ט'.

להבהרה. הנתונים כוללים את ירושלים המזרחית?

אנחנו נבדוק ונגיד לך. אני לא זוכרת. אני חושבת שהם לא כוללים.

לא, הם לא כוללים.

אני לא בטוח.

כי אין להם תעודת בגרות פורמלית. לכן הנתונים כאן של זכאות לא כוללים אותם.

הזכאות, לא. אני מדבר על למידה בכיתה י"ב.

אני כמעט בטוחה שלא, אבל אני אבדוק ואודיע לך.

אנחנו רואים שיעור נמוך של ניגשים לבחינות בגרות. תסתכלו על שיעור הזכאים. בסך הכול כשליש מקבוצת הגיל זכאים לתעודת בגרות לעומת כ-54 אחוזים בקרב האוכלוסייה היהודית. אנחנו כבר עדים לפערים, לפוטנציאל הרבה יותר נמוך. מדובר כאן בכ-10,000 תלמידים ומתוכם אלה שעומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות, מינימום של שלוש יחידות לימוד במתמטיקה, ארבע יחידות לימוד באנגלית ומקצוע מוגבר נוסף, רק כ-23 אחוזים לעומת כ-46 אחוזים במגזר היהודי.

מבחן הפסיכומטרי הוא סיפור נוסף בפני עצמו. המבחן נערך בשפה הערבית הספרותית. חלק מהנבחנים הערבים בוחרים להיבחן בשפה העברית אבל מי שנבחן בשפה הערבית, אנחנו רואים שיש פער בינו לבין הנבחנים בשפה העברית, פער שיטתי במשך הרבה מאוד שנים, בממוצע של מאה נקודות. בקרב הבדואים הממוצע הזה הוא של כמאתיים נקודות. הפערים הגדולים ביותר הם בחלק של האנגלית ובחלק המילולי ופחות בחלק הכמותי. כידוע החברה הערבית נדרשת לארבע שפות – הערבית המדוברת, הערבית הספרותית, אנגלית ועברית – ולכן השליטה בשפה הערבית הספרותית היא לא מעמיקה כמו שפת הדיבור. לכן הפערים נובעים, אנחנו מניחים, גם מהשליטה בשפה אבל גם יש טענות על פערים אחרים שאתם בטח מכירים אותם, פערים תרבותיים ואחרים.

אנחנו מסתכלים עכשיו על הנרשמים ללימודי תואר ראשון. בסך הכול נרשמים כ-10,000 במכללות ובאוניברסיטאות האקדמיות, לא כולל האוניברסיטה הפתוחה והמכללות להכשרת עובדי הוראה. אם נוסיף את המכללות להכשרת עובדי הוראה, אנחנו מגיעים לעוד כאלפיים. התקבלו והתחילו ללמוד בשנת תשע"ב, אתם רואים את הנתון, כ-56 אחוזים מתוך הפוטנציאל הזה. יש שיעור די גבוה אבל הוא דומה לאוכלוסייה היהודית של סטודנטים שהתקבלו אבל לא למדו. אנחנו מניחים שחלק מהם בוחרים ללמוד בירדן, ברשות הפלשתינית או בכלל בחוץ לארץ וחלק כנראה שבכלל לא מתחילים ללמוד. כ-29 אחוזים, כשליש, לא מתקבלים ללימודים לעומת כ-17 אחוזים בלבד במגזר היהודי. חלק מהסיבות לאי קבלה הן מחסור באינפורמציה מלכתחילה על נתוני הקבלה ועל תחומי הלימוד עצמם וכולי.
מי אלה הסטודנטים הערבים במוסדות להשכלה גבוהה. כ-12.5 אחוזים מכלל הסטודנטים הערבים-זה הנתון האחרון שיש לנו- הם סטודנטים ערבים לתואר ראשון, כמחצית משיעורם באוכלוסייה ושיעור נמוך יותר, כאמור, מהשיעור שלהם בקבוצת הגיל.

מבחינת המוסדות, כ-25 אחוזים לומדים במכללות לחינוך, כ-12 אחוזים באוניברסיטאות ורק כתשעה אחוזים במכללות האקדמיות וכשמונה אחוזים באוניברסיטה הפתוחה.

אתם יכולים לראות כאן את ההתפתחות לאורך שנים של שיעור הסטודנטים. הכחול מראה תואר ראשון – 12.5 אחוזים, זה הנתון לתשע"ב של סטודנטים לתואר ראשון. כתשעה אחוזים בתואר השני. זה שיעור שעולה. השיעורים עולים במשך השנים אבל לא בצורה מספיקה. שיעור נמוך מאוד של 4.5 אחוזים בלבד בתואר השלישי.

תחומי לימוד. אנחנו רואים במיוחד סטודנטים ערבים בתחומי הרפואה והפרה-רפואה, במיוחד ברוקחות, בסיעוד, ברפואה. כמובן בחינוך. הרבה מאוד נשים. בתחומים מסוימים אנחנו לא רואים כמעט בכלל סטודנטים ערבים. שיעור ההשתתפות הנמוך שלהם בולט במיוחד בהנדסות, בעסקים וניהול, בחקלאות למשל, והנה, כאן יש לכם את כל ההשוואה. אלה סטודנטים ערבים וכאן הסטודנטים היהודים. אתם רואים את ההתפלגות בתוך כל אחת מהקבוצות. הנדסה ואדריכלות למשל, עשרה אחוזים מהסטודנטים הערבים לומדים לעומת כמעט פי שתיים באוכלוסייה היהודית. בין היתר הדבר הזה נובע כנראה מהקושי במציאת תעסוקה. לעומת זאת, מקצועות רפואה ועזר רפואיים, כ-13 אחוזים לעומת כחמישה אחוזים בלבד בקרב האוכלוסייה היהודית כאשר במיוחד בולט כאן נושא של רוקחות וסיעוד כאשר כחצי מהתחום הזה מתמקד ברוקחות ובסיעוד. חינוך, שיעור מאוד מאוד גבוה, שוב, לעומת האוכלוסייה היהודית.

בוגרי תואר ראשון. דיברנו על כך שהסטודנטים מהווים כ-12.5 אחוזים. יחד עם זאת, אם אנחנו מסתכלים על הבוגרים, אנחנו מגיעים לתשעה וחצי אחוזים בלבד. למה יש שיעור נמוך יותר?

בוגרים לתואר ראשון.

לתואר ראשון, כן. השיעור הנמוך הזה מגלם תופעה רחבה יחסית של נשירה ושל גרירת לימודים בתואר הראשון. כלומר, גם מי שמתקבל, לא כולם מסיימים. שיעור הנשירה במעבר משנה א' לשנה ב' הוא המשמעותי ביותר והוא עומד על כ-15 אחוזים לעומת כ-11 אחוזים בלבד במגזר היהודי. אם אנחנו מסתכלים על הנשירה בכל התואר, הנשירה היא בערך פי שתיים, כשלושים אחוזים באוכלוסייה הערבית לעומת כעשרים אחוזים באוכלוסייה היהודית. אלה שיעורים מאוד מאוד גבוהים.

רק כ-36 אחוזים מהסטודנטים מסיימים את הלימודים בזמן התקני, שלוש שנים או ארבע שנים לתואר ראשון, לעומת כ-53 אחוזים מהסטודנטים היהודים.

זה שקף שמסכם את הנתונים שראיתם. זאת פירמידה שאם אנחנו לא נרחיב את הבסיס שלה, אנחנו לא נוכל להגיע ליותר סטודנטים לתארים מתקדמים. אתם רואים כאן את התואר השני, PHD, סגל אקדמי שהוא שניים-שלושה אחוזים בלבד במוסדות המתוקצבים על ידי ות"ת שיש בהם סגל אקדמי ערבי. כדי שכל הפירמידה הזאת תגדל, אנחנו חייבים להתחיל מלמטה. יש כאן נתוני השוואה לאוכלוסייה היהודית והפערים כאן גדלים כל הזמן ולאורך כל הדרך.

מנואל הזכיר את הנושא של תופעת הלימודים בחוץ לארץ. גם בקרב האוכלוסייה היהודית יש סטודנטים שלומדים בחוץ לארץ, אבל לא בהיקפים כמו שאנחנו רואים אותם בקרב האוכלוסייה הערבית. בעשור האחרון מתעצמת המגמה של עלייה במספר הסטודנטים הערבים שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה בחוץ לארץ, במיוחד בירדן וברשות הפלשתינית, במוסדות בג'נין, בחברון ועוד.
הנתונים הרשמיים שיש לנו מבוססים על מחקר שנעשה. הוא מדבר על 2008 ואנחנו מניחים שהנתונים עכשיו הם הרבה יותר גבוהים אבל במסגרת המחקר הזה מדובר על כ-5,400 סטודנטים ערבים מישראל שלמדו בירדן ומדובר בסטודנטים בעלי נתוני כניסה גבוהים בממוצע לאוכלוסייה הערבית בישראל. לומדים שם בעיקר רפואה ומקצועות פרה רפואיים. המניעים העיקריים ללמוד שם הם תנאי הקבלה למוסדות בישראל, כולל מגבלת הגיל במקצועות האלה שנעשית על ידי המוסדות להשכלה גבוהה עצמם וקשיי הסתגלות בקמפוסים בישראל כמו שפה ותרבות, והקרבה הגיאוגרפית מהווה יתרון למדינות האלה. הסטודנטים האלה היו שמחים אם הם יכלו ללמוד במדינת ישראל במוסדות שלנו ולכן הלימודים האלה נחשבים לברירת מחדל.

נדבר על החסמים. מערכת החינוך הפורמלית היא זאת שמקנה את ארגז הכלים לסטודנטים. אנחנו לא ננתח כרגע מה קורה במערכת החינוך הפורמלית אבל ברור לנו שהכלים שהיא מקנה לסטודנטים הערבים הם חסרים. יש מחקרים ונתונים שמדברים גם על המחסור בתשומות במערכת הזאת וגם על שיטות הלימוד שלה. כנראה שכל זה מביא אותם לכך שבסופו של דבר יש הרבה פחות זכאים לבגרות, יש קושי בבחינה הפסיכומטרית כמו שדיברנו עליה, יש פערי ידע בשפות כאשר השפות העברית והאנגלית הן שפות שנדרשות כבר בשנה הראשונה ללימודים לתואר הראשון. מיומנויות למידה זה דבר מאוד מאוד בולט. כשהסטודנטים מגיעים לאקדמיה, אנחנו עדים לכך ששיטות הלימוד הן מאוד מאוד שונות והם מתקשים להתאים את עצמם לשיטות של חשיבה ביקורתית, של עבודה עצמאית, של מחקר, שאילת שאלות וכולי וזה נובע משיטות הלמידה במערכת החינוך הפורמלית.

מידע, ייעוץ והכוון קדם אקדמיים. אם באוכלוסייה היהודית יש חברים, אחים, משפחה שלומדים במערכת ההשכלה הגבוהה, כאן המידע הוא בעיקר מהחברה המאוד קרובה ולכן לפעמים אנחנו רואים תופעה שהולכים לתחומים מוכרים במיוחד בקרב החברה עצמה ואין מידע שיטתי, ייעוץ שיטתי והכוונה שיטתית לאקדמיה.

נושא של מכינות קדם אקדמיות. אנחנו ציפינו במסגרת העבודה שלנו, לפני שראינו את הנתונים, שנמצא הרבה סטודנטים במכינות הקדם אקדמיות כי מי שיש לו קשיים, זה בדיוק המקום לקבל מענה ובעזרתן להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה. יחד עם זאת ראינו שיש שיעור מאוד נמוך - של שבעה אחוזים בלבד - של סטודנטים ערבים שלומדים במכינות הקדם אקדמיות. ניתחנו את הנושא והדבר נובע ממספר גורמים. אני לא אכנס לזה בצורה מעמיקה אבל בין היתר מדובר בסטיגמה של המכינות כנראה בקרב החברה הערבית, מדובר בחוסר התאמה של המסלולים של המכינות לחברה הערבית ומדובר בשנה אלטרנטיבית שעדיין גם אחריה רק כחמישים אחוזים מגיעים לאקדמיה והסיכוי שלהם לא גבוה והוא לא מובטח להגיע לאקדמיה כאשר בשנה הזאת הם יכולים לעבוד או לעשות דברים אחרים.

את אומרת שלמרות שנחסכו מהם אותן שנתיים-שלוש שנות שירות חובה, עדיין יש הירתעות מללכת לשם בגלל השנה הנוספת הזאת שכאילו היא מבוזבזת.

עדיין זה מחיר שצריך לשלם כשלא ברור מה בסופו של דבר האפקטיביות שלו.

חסמים נוספים. ההיבט התרבותי והחברתי הוא מאוד משמעותי וצריך להתייחס אליו. המוסדות שלנו ממוקדים יותר בחלק האקדמי ובלימודים, אבל אי אפשר להתעלם מהגיל הצעיר של האוכלוסייה שמגיעה לעומת החברה היהודית, מהתרבות השונה, בעיקר נשים למשל שמגיעות ובפעם הראשונה יוצאות מהכפרים ומגיעות למפגש עם חברה מערבית עם לימודים אקדמיים, עם קמפוס שצריך להסתדר בו לבד, והדברים האלה צריכים לקבל מענה ממש בהתחלה, לפני ותוך כדי השנה הראשונה ללימודים האקדמיים.

נגישות פיזית בתחבורה ודיור. שוב, אני אגע בזה רק בקצרה. ישבנו עם משרד התחבורה והבנו שהנושא של תחבורה ציבורית הוא מאוד מאוד חסר, מבחינת השירות שלו, בכפרים או בישובים הערבים. חלק ממנו נובע בגלל בעיות תשתיתיות וקשיים אחרים שקשורים לנושא של תחבורה ציבורית. בכל מקרה, יש היום תכניות למשרד התחבורה והם עובדים בצורה מאוד מאוד שיטתית יחד עם משרד ראש הממשלה כדי להרחיב את השירות וכדי לאפשר נגישות פיזית למוסדות להשכלה גבוהה במיוחד.
נושא של דיור, גם הוא נושא שהבנו שיש בו קשיים מבחינת היכולת של סטודנטים למצוא דירות, לשכור דירות ובכלל לגור במעונות. חלק מהנשים למשל לא תצאנה ותגורנה במעונות כשהן רחוקות מהבית.

חסם כלכלי, יש לו שני צדדים. הצד הראשון הוא הצד שהזכרנו אותו קודם, המאפיינים הסוציו כלכליים של האוכלוסייה עצמה, הרקע הנמוך יותר יחסית שהם מגיעים ממנו והצד השני הוא מיעוט יחסי של מלגות קיום, מלגות שכר לימוד, שעומדות בפני האוכלוסייה הערבית יחסית לאוכלוסייה היהודית.

כל זה מביא לקשיים משמעותיים בדרך להיכנס ולממן את הלימודים האקדמיים ואת הקיום במהלכם.

קושי בהשתלבות בתעסוקה, כמובן משליך על כל מה שאנחנו דיברנו עליו אם כדאי או לא כדאי ללכת ללמוד ואם כן, איזה תחומי לימוד. זה נובע הרבה מאוד מהשיקולים שקשורים בהשתלבות בתעסוקה מאוחר יותר.

ניגש למדיניות. מנואל דיבר על התכנית עצמה ועל המטרות שלה. אנחנו רוצים קודם כל להגדיל את האיכות של הקליטה של הסטודנטים הערביים ואנחנו חושבים שתנאי להגדלה כמותית – שאתם רואים אותה כאן בסוף – היא קודם כל העיבוי האיכותי הזה של הקליטה של הסטודנטים הערבים בתוך המוסדות להשכלה גבוהה. אנחנו רוצים להגדיל את שיעור הבוגרים ולקצר את הזמן לסיום התואר. אנחנו מעוניינים להרחיב את מגוון תחומי הלימוד לעומת המגוון המצומצם שקיים היום גם בקרב גברים וגם בקרב נשים, להגדיל שיעור סטודנטים בתארים מתקדמים כמובן כדי להגדיל את הסגל, ובסופו של דבר להגדיל את מספר הסטודנטים הערבים במערכת ההשכלה הגבוהה.
ההנחות שלנו. אנחנו קודם כל מאמינים בשילוב ולא בבידול ואנחנו מתייחסים למערכת האקדמית הקיימת, למרות שניגע בסוף גם בתכניות נוספות עליהן אנחנו עובדים עכשיו שמדברות על מוסדות בישובים ערביים אבל קודם כל, עיקר התכנית שלנו נוגעת למערכת האקדמית הקיימת. אנחנו מתייחסים לכל רצף מסגרות החיים של הצעיר החל משלב של בית ספר תיכון וכלה בתעסוקה או בסגל אקדמי. הגישה שלנו היא כוללת והוליסטית כמו שאמר מנואל ומתייחסים לקשת רחבה עד כמה שניתן של חסמים ואנחנו היינו רוצים כל הזמן לתקן ולעדכן. אנחנו לא יודעים הכול ואנחנו רוצים ללמוד ולתקן בהתאם ותוך התייעצות כמובן עם הקהילה הערבית.

אנחנו דורשים – וזה חלק מאוד מאוד חשוב בתכנית שלנו – את אחריות המוסדות כי בלי זה לא עשינו שום דבר. במסגרת הזאת אנחנו דרשנו מכל אחד מהמוסדות למנות אחראי מוסדי ברמה הבכירה ביותר בכפיפות לנשיא או לרקטור, שיהיה אחראי על התכנית של האוכלוסייה הערבית.

כאן אתם רואים את כל הרצף, מבית הספר התיכון ועד לתארים מתקדמים בסגל אקדמי ואנחנו נעבור עכשיו אחד אחד ונדבר על התכניות העיקריות שיש לנו לכל אחד מהשלבים.

קודם כל, בית ספר תיכון. השלב הזה כולל הסברה וחשיפה לאקדמיה במסגרת בתי הספר התיכוניים. אנחנו עכשיו פרסמנו מכרז לגופים מפעילים לתכנית הזאת בשיתוף משרד החינוך ומשרד ראש הממשלה, שיש לנו אתם שיתוף פעולה מצוין. התכנית הזאת אמורה לפעול בכיתות י"א-י"ב ולאפשר מידע, הכוון לבחירת תחום לימודים, סדנאות הכנה למכינות לאקדמיה וכולי. במסגרת הזאת דרשנו שאתרי המוסדות גם יתורגמו לשפה הערבית עבור אותם מועמדים שרוצים לקבל אינפורמציה לפני הקבלה ללימודים.

בנוסף אנחנו עובדים על הרחבה של מרכזים - אני לא יודעת אם אתם מכירים - להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה בפריפריה. פרוסים היום בעיקר בחברה בקרב הישובים היהודים ואנחנו רוצים לפרוס אותם גם בישובים הערבים ולעשות את זה בשיתוף עם משרד התמ"ת. משרד התמ"ת התחיל כבר, ויש החלטת ממשלה בנוגע למרכזי הכוון. מרכזי ההכוון האלה כוללים גם שירותים של הכוון להשכלה גבוהה ואנחנו נעשה את זה בשיתוף פעולה אתם.
כל התכנית הזאת תלווה על ידי ועדת היגוי מיוחדת, כנראה ועדת משנה של ועדת ההיגוי של הישגים.

בשלב של קדם אקדמיה, אנחנו עושים פיילוט עם האוניברסיטה הפתוחה והוא כבר בעיצומו או בשלבי סיום אפילו. האוניברסיטה הפתוחה לקחה ארבע קבוצות במקצועות שונים שמיועדות אך ורק לסטודנטים ערבים תוך מתן מעטפת בערבית ומעטפת נוספת שקשורה לתגבור שפתי, מיומנויות למידה וכולי, וזה במסגרת תכנית אפיקי מעבר של האוניברסיטה הפתוחה. כלומר, אחרי הלימודים של כשנה באוניברסיטה הפתוחה, אפשר או להמשיך באוניברסיטה הפתוחה או באוניברסיטאות שנמצאות בהסדר עם האוניברסיטה הפתוחה.

נושא של מכינות. הזכרתי זאת קודם. כדי לפתור את הבעיות שיש במכינות הקדם אקדמיות, התחלנו לתת מעטפת שמתווספת על התקציב פר סטודנט שאנחנו נותנים במכינה. המעטפת הזאת מאפשרת תגבור שפתי, שיעורי עזר, מעונות, הסעות, קורס פסיכומטרי אם קיים עדיין במכינות, רכז-יועץ קשר – יש הרבה מאוד בעיות אישיות ואחרות שצריך לטפל בהן – ואנחנו כבר עדים לגידול מאוד מאוד גדול במספר המכינות ובמספר הסטודנטים הערבים שנמצאים במכינות, כ-400 סטודנטים ערבים נוספים, שזה גידול של כחמישים אחוזים לעומת המצב שהיה בתשע"א או בתשע"ב.
נושא של מיתוג ושיווק. נתנו תקציב חד פעמי כדי להביא למודעות של המוסדות את הצורך לחשוב איך מוכרים או איך מציגים את הנושא של המכינות הקדם אקדמיות לאוכלוסייה הערבית והחל מהשנה נעניק מלגות לעשרים אחוזים מהמסיימים של המכינות כאשר אותם מצטיינים יקבלו מלגה לשנה א', שכר לימוד מלא בשנה א', במוסדות האקדמיים. כאן זה שוב תמריץ עבור האוכלוסייה להשתלב בתוך המכינות כדי להגיע למוסד להשכלה גבוהה.

התכנית העיקרית מתמקדת בתואר הראשון ובמיוחד בשנה א' והיא כוללת שני רכיבים עיקריים: הכנה מזורזת לאקדמיה במסגרת תכנית שקוראים לה צעד לפני כולם וחיזוק הקליטה באקדמיה, בעיקר בשנה א'. התנאים המקדימים, תנאי הסף, הם תרגום אתר האינטרנט לשפה הערבית – רוב המוסדות כבר תרגמו את האתר וגם המועצה להשכלה גבוהה –

יש החלטה, אבל יש תרגום? רבע תרגום באחד האתרים. הביצוע עדיין לא קיים. אני לא מדבר על המועצה להשכלה גבוהה אלא על האוניברסיטאות. נתתם להם כסף אבל הם לא תרגמו. בדקתי את הנושא. היה רק אתר אחד וגם הוא היה צולע.

עד ה-15 בדצמבר – מתקנים אותי – יש להם זמן להשלים ואחרי כן אנחנו נעקוב ונשמח לקבל הערות.

כולם מינו אנשי סגל בכירים כאחראים מוסדיים לנושא.

המטרה. צמצום הקשיים במגע הראשונה עם האקדמיה. זה לגבי צעד לפני כולם. קודם כל, גם מי שמתקבל, אנחנו רוצים לתת לו קודם כל את ההגנה הזאת, את המטריה שלנו והכנה יותר צמודה בנוגע לשפה העברית, אוריינטציה אקדמית, איך מסתדרים בקמפוס וכולי, עבודה קצת עם ההורים בשלב הזה. שלושה עד שמונה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים ועד פתיחת הסימסטר הראשון, אוכלוסיית היעד היא סטודנטים שהתקבלו ישירות לשנה א' וכאן אנחנו מגיעים כבר למודל החדש בשנה א' כשהמטרה שלו היא צמצום נשירה של סטודנטים, שיפור איכות הלימודים שלהם ובסופו של דבר גידול במספר הסטודנטים בתחומי לימוד מועדפים.

איך אנחנו עושים את זה. אנחנו צריכים קודם כל תקציב ייעודי וזה מתאפשר בתכנית הרב שנתית, בחלק של המגזר הערבי. בנינו מודל שמבוסס על תמיכה פר סטודנט כאשר התמריצים שם – ותכף נזכיר אותם קצת יותר בהרחבה – מתחשבים גם במצב הסוציו אקונומי, גם בתחומי הלימוד של הסטודנטים כדי לתמרץ למגוון רחב יותר של תחומים וגם מתמרצים את המוסדות להקטין את שיעור הנשירה במעבר לשנה ב'. יש גמישות. אנחנו לא מכתיבים אלא מאפשרים למוסדות לפתח ולהתאים תכניות ייעודיות ייחודיות.

איך אתם מגדירים תחומי לימוד מועדפים? לפי מה? לפי תעסוקה?

תכף ניכנס לזה. קודם כל, אתם רואים כאן מקדם תעדוף המקצוע בתוך המודל והמרכיב הסוציו אקונומי. המרכיב הסוציו אקונומי הוא יחסית פשוט כי יש לנו נתונים סוציו אקונומיים ואנחנו יכולים לאפשר תמיכה גדולה יותר בחלשים. המקדם הזה, חשבנו עליו והוא היה באמת יותר מורכב להכנה. בנינו אותו משלושה מרכיבים עיקריים. קודם כל, פיזור תחומי. השווינו את הפיזור לאוכלוסייה היהודית ובעצם מה שאנחנו נותנים זה עידוד. ככל שיש פיזור תחומי יותר גדול, עדיין בלי להגיד איזה תחום מועדף או לא, ככל שהפיזור הוא יותר גדול, אנחנו נותנים עידוד יותר גדול. הדבר השני הוא תחומי לימוד מועדפים וכאן עשינו עבודה שבהמשך נעדכן אותה אבל היא עבודה שמתבססת על נתונים של משרד התמ"ת של פוטנציאל תעסוקה במקצועות שונים עם התייחסות ספציפית לאוכלוסייה הערבית. השווינו גם את הנתונים האלה לתחומי הלימוד שלומדים כבר היום. למשל, תחום לימוד מועדף מבחינתנו הוא מקצועות ההנדסה. בתוך ההנדסות יש גם שונות אבל בגדול, באופן כללי, מקצועות ההנדסה, מדעי המחשב.

מבדילים בין סטודנטים לבין סטודנטיות?

בוודאי. בן שילמד חינוך, יקבל פחות מסטודנט שהולך ללמוד הנדסה.

אני שואלת לגבי סטודנטיות.

לא. אין הבדל בין סטודנטים לסטודנטיות.

מתי מתחילים להפעיל את זה?

כבר התחלנו בתשע"ג. זאת השנה השנייה.

מרכיב קושי. ככל שהתחום שאנחנו רואים שיעורי נשירה גבוהים יותר, תחומי ההנדסה הם קשים יותר למשל, אנחנו ניתן תמיכה גדולה יותר.

שנים ב' ו-ג', למרות שנושא של תעסוקה הוא לא באחריות המועצה להשכלה גבוהה, עדיין אנחנו רואים את הנושא הזה כחשוב מאוד ואפשר להתייחס אליו, במיוחד כשאנחנו עדיין יכולים להגיע לסטודנטים במסגרת המוסדות האקדמיים בשנים ב' ו-ג'. אנחנו מתחילים השנה בסדנאות להשתלבות בשוק העבודה, חשיפה למעסיקים, הכנת קורות חיים וכולי. המוסדות יקבלו מאתנו השתתפות עבור הטמעת מרכז קריירה במוסד. היינו רוצים שזה יוטמע על ידם ויימשך לאורך כל השנים. הטמעה מבוצעת. אנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה עם עמותת קו משווה. זה מיזם משותף שלנו עם עמותת קו משווה שמתמחה בנושא. אנחנו מקווים מאוד שזה יעזור. זה כמובן לא יפתור את כל בעיות התעסוקה אבל תהיה קודם כל הכוונה ראשונית.

תארים מתקדמים וסגל. היו לנו עד כה מלגות למצטיינים, לדוקטורנטים ומלגות לסגל. דרך אגב, כשני שליש מהסגל הערבי שקיים במוסדות, מקורו מהמלגות האלה, ממלגות מעוף. החל מהשנה הוספנו מלגות לתואר שני מחקרי לסטודנטים ערבים מצטיינים, מלגות לפוסט דוקטורנטים כשהנושא הזה של פוסט דוקטורנטים עוד ייבחן על ידינו בהמשך, מה הדרך הנכונה ביותר לעשות את המלגות האלה. אתם רואים כאן את גובה המלגות. אלה מלגות מאוד יקרות. המספר של המלגאים הוא מצומצם יחסית כי מדובר על מצטיינים ולא תמיד יש לנו, כי אנחנו אפילו לא תמיד מגיעים למספרים האלה כי יש מחסור במועמדים. אלה התקציבים.

תקציב התכנית. האינטגרל של כל השנים, שש שנים, הוא כ-300 מיליון שקלים. כאן אתם רואים את השנים תשע"ד, תשע"ה ותשע"ו ואת השימושים המתוכננים. התקציב הזה כולל משהו כמו עשרה אחוזים ב-סטאדי סטייט ממקורות של משרד ראש הממשלה, משרד החינוך וגורמים פילנתרופיים. תשעים אחוזים ממנו, מקורו בתכנית הרב שנתית של ות"ת. כאן יש את הסעיפים השונים - תכניות מידע והכוון טרום אקדמי, מכינות, קליטה באקדמיה, כל התכניות שסקרנו עד עתה. בשנה הראשונה נתנו תוספת של סטודנטים מכיוון שעדיין לא הייתה תכנית ולכן הגדלנו ורצינו להגדיל את מספר הסטודנטים הערבים במוסדות והענקנו בעיקר למכללות 900 מכסות. לכן זה תקציב שנגרע בכל אחת מן השנים.

מחקר מלווה. אנחנו נפעיל החל מהשנה מחקר מלווה שיטתי על התכנית.

הביצוע המצטבר עד עכשיו הוא כשישים מיליון שקלים.

המלצות למוסדות. אלה המלצות ולא הכתבות. אנחנו לא יכולים להכתיב כי המוסדות מתנהלים כאשר יש להם חופש אקדמי ומינהלי. לכן ההמלצות שלנו הן לקלוט יותר ערבים בסגל האקדמי, לשלב בני מיעוטים במוסדות המנהלים, בוועדות, להגדיל את השילוב שלהם בסגל המינהלי של המוסד. יש שיעור מאוד מאוד נמוך של ערבים בסגל המינהלי ורובם בדרגות מאוד נמוכות. כמובן הרחבת הנגישות הפיזית לסטודנטים ערבים, דבר שהמוסדות יכולים לסייע ולטפל בו.

נושאים נוספים לטיפול. מנואל, אולי אתה רוצה לדבר על זה?

בשמחה. אמרנו קודם שפרט למלגות הצטיינות אין מלגות משמעותיות לתואר הראשון למגזר הערבי ועל כן החלטנו להקים קרן כזאת. אני מאוד שמח לבשר – תכף נראה את המספרים – שגייסנו לעניין הזה לא רק גורמים אחרים בתוך הממשלה אלא גם את יהדות העולם, בפרט את יהדות ניו יורק ולונדון. אני אישית נסעתי לשם למטרה הזאת, הצגתי את התכנית ומצאתי אוזן קשבת ואפילו התלהבות רבה. הם נרתמים למשימה הזאת. אני רוצה להגיד שמבחינתי יש כאן מסר מאוד ברור שהחברה הישראלית היא אחת על כל מגזריה. כשיהדות העולם תורמת למדינת ישראל, בעיני היא צריכה לתרום, לכל המגזרים.

אנחנו מדברים על כ-650 מלגות לשנה על פני תואר ראשון ואז זה מצטבר לאורך זמן. גובה המלגה הוא 10,000 שקלים. במגזר הכללי כמעט ואין מלגות בגובה כזה לתואר הראשון, ובטח לא בהיקפים האלה. התקציב כולו הוא כ-18 מיליון שקלים. המלגה הזאת מיועדת לסטודנטים בעלי מעמד סוציו כלכלי נמוך הלומדים בתחומים נדרשים או מועדפים, בעיקר בהנדסה וכדומה. אנחנו לא מכוונים את זה דווקא למצטיינים. המצטיינים ימצאו מימון, אבל מה קורה למסה שמגיעה להשכלה הגבוהה. לעניין הזה הקמנו ועדת היגוי מאוד מכובדת. הוועדה קובעת קריטריונים ופועלת לקידום הנושא.

אתה לא חושב שיש חשיבות לשנות את מדיניות המלגות שכבר קיימות? כלומר, לא רק לגייס תרומות מבחוץ.

לא. רוב הכסף הוא שלנו. רוב הכסף הוא ממשלתי, הוא של ות"ת. יש גם גיוס חיצוני.

אין מספיק מלגות לסטודנטים הערבים.

נכון.

אתה יודע למה, כי יש גם תנאים שהם לא שוויוניים כמו למשל שירות בצבא וזה מפלה. צריך לשנות מדיניות בארץ. מאוד חשוב לפנות ליהדות העולם אבל גם לפנות ליהדות המולדת הזאת.

נושאים נוספים בהם אנחנו עוסקים בימים אלה. עשינו עבודה שיטתית וניתחנו את הצורך בהקמת מוסד נוסף. הסתכלנו גם על הצפון וגם על הדרום וראינו שקודם כל בצפון, גם אם יש מוסדות שלנו, המוסדות האלה לא יוכלו לקלוט את החברה הערבית, את הסטודנטים הערבים שמתגוררים בצפון ולכן יש לגמרי הצדקה להקים שלוחה של מוסד. אנחנו לא מקימים מוסדות נוספים ואוניברסיטאות נוספות אלא אנחנו רוצים לקדם הקמה של שלוחה של מוסד. זה יכול להיות מוסד מחוץ לארץ, זה יכול להיות מוסד בארץ. הנושא של טקסס שהרבה מאוד שמעו עליו עומד כרגע על הפרק. הנושא הזה כרגע בטיפול.

במקביל, במסגרת העבודה הכללית של ות"ת להעביר אליה מכללות גדולות להכשרת עובדי הוראה, היינו רוצים גם מכללה נוספת ערבית להעביר ל-ות"ת ואנחנו עובדים כרגע עם מכללת סכנין במטרה שהיא תעבור לתקצוב ות"ת.

המענה לאוכלוסייה הבדואית בדרום קיים וכאן אנחנו עושים עבודה שעדיין לא הבשילה. אנחנו יותר חושבים בכיוון של משהו כמו מכללה קהילתית כי הצורך הוא לתת הרבה מענה בסוג של חסרים אקדמיים ואחרים לפני שהסטודנטים הבדואים מגיעים או משתלבים במוסדות להשכלה גבוהה שלנו, אבל עדיין אנחנו לא רוצים מוסד נפרד. היינו רוצים שבסופו של דבר הם ישתלבו במוסדות הקיימים.

נושא של תחבורה ציבורית. האמת היא שאנחנו לא כל כך עובדים בנושא הזה. זה נושא לטיפול ולמעקב יחד עם משרד התחבורה וזה בעיקר מטופל כרגע על ידי משרד התחבורה ומשרד ראש הממשלה.

אני רוצה להודות לצוות שעובד אתי לאורך כל הדרך על התכנית. ארי סטון שיושב כאן ומטפל בחלק התכנוני, והחלק של הנתונים וארן זינר שיושב כאן ואחראי על היישום והליווי של התכנית באגף התקציבים ב-ות"ת. תודה.

תודה רבה למרב שביב ולצוות. אין ספק שניכרת עבודה רצינית ומעמיקה. לא רק סיסמאות אלא גם בסוף תקציבים ותכניות. בדיון שיתקיים נשאל לגבי החלקים החסרים ולא לגבי החלקים שמסתיימים והוצגו בפנינו. כמובן שהמבחן, כפי שאנחנו נוהגים לומר, יהיה מבחן התוצאה. מה שבטוח הוא שהנתונים שמוצגים בפעם המי יודע כמה מצביעים על בעיה שורשית, עמוקה מאוד, שאני מניח שכדי להתמודד אתה יידרש זמן, אנרגיות ובאמת תשומת לב וכוונה אמיתית.
חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה.

תודה רבה כבוד היושב ראש. זה הדיון השני שאנחנו מקיימים בנושא. את הדיון הראשון אני יזמתי על נגישות להשכלה הגבוהה בעקבות הדוח של ות"ת שהיה דוח מקיף, מעניין, נעשתה בו עבודה רבה וגם עבודת ההמשך נראית כמאוד רצינית. נראה שיש טיפול רציני בבעיה. אני לא רוצה עכשיו להרחיב ולהיכנס לעומקם של דברים אלא לומר כמה דברים במעוף הציפור.
לפני מספר שנים ראיתי תמונה של בוגרי הפקולטה לרפואה בבגדד בשנת 1943. מחצית הבוגרים היו יהודים למרות שהאוכלוסייה היהודית בעירק מנתה אז חמישה אחוזים. השאיפה שלנו היא לא להגיע רק למספר שווה אלא בהינתן שהציבור הערבי בארץ אין לו מסלולי קידום זולת ההשכלה הגבוהה, כלומר, אין לך מסלול. צעיר ערבי היום לא יכול להיות קצין בצבא ולא יכול להיות טייס או שגריר והכול חסום בפניו למעט הפתח היחידי למוביליזציה שזה החינוך הגבוה. לכן הייתי מצפה שיהיו יותר רופאים ערבים ולא 22 אחוזים אלא שלושים וארבעים אחוזים.

תבוא לחדר מיון ברמב"ם. הסיכוי שתטופל על ידי רופא ערבי הוא בערך שבעים אחוזים.

אני יודע. בסדר גמור. המאפיין של הציבור הערבי, זה ציבור עובד בכל התחומים ומוכן ללמוד בכל התחומים. אין מחסומים. פעם היה מחסום של בנות אבל היום יש יותר בנות באוניברסיטה. כשלמדתי היו 15 אחוזי בנות והיום יש 55 אחוזים באוניברסיטאות ובהשכלה הגבוהה בכלל יותר משישים אחוזים.

67 אחוזים.

זה נתון מדהים. נתון היסוד שאני מסתכל עליו, אם אנחנו רוצים לטפל בנושא, אלה הם אותם 23 אחוזים בעלי תעודת בגרות שיכולה להכניס אותם לאוניברסיטה, לעומת 46 אחוזים בציבור היהודי. אומרים שמכאן מתחילים. גם ה-23 אחוזים האלה, יש להם חסמים רבים. כלומר, אנחנו מתחילים מ-23 אחוזים ואחר כך החסמים הם רבים. אני מסתכל על האוניברסיטה ושואל למה כמו הערים העתיקות בימי הביניים, יש שער אחד לעיר? למה לאוניברסיטה יש רק דלת אחת דרכה אפשר להיכנס? אני חושב שצריך לפתוח מספר דלתות באופן הכי מקצועי בעולם. אני נגד כל פשרה בלימודים. אני נגד. אני בעד רמה גבוהה וצריך להעלות עוד יותר את הרמה. אני בא מהאקדמיה ואני יודע מה זה. זה מאוד חשוב. אבל צריך לתת הזדמנות. יש הרבה הזדמנויות מדוכאות בגלל המצב הסוציו אקונומי.

אתה יודע למשל – אני רוצה לזרוק כמה רעיונות לטיפול – שציונים זה לא דבר אבסולוטי ואתה בא לאוניברסיטה, יושב בשער, ואתה שואל מה הציון. איך אתה יכול להתייחס לנושא הזה לסטודנט שבא מערערה בנגב עם מצב סוציו אקונומי אחד לעומת מי שבא בהרצליה? אתה שואל מה ממוצע הבגרות שלו. אנחנו יודעים, ונעשו מחקרים ונעשו ניסיונות בארץ, שאותם עשרה אחוזים מצטיינים, יש להם אותה יכולת להצליח. הבעיה היא התנאים. לא שהסטודנט חלש או אין לו יכולות אלא בית הספר חלש. את זה צריך לעקוף, את מערכת האפליה הקיימת. את זה האוניברסיטה צריכה לעשות. אתה דיברת על שמירה על מצוינות. מצוין שאתה מדבר על זה, אבל אתה דיברת גם על רגישות חברתית. את זה צריך לעשות. כלומר, להשתמש באותה מצוינות שיש באוניברסיטה כדי לקבוע תנאי קבלה יותר צודקים. לפעמים שוויון לא צודק. לפעמים הדבר הכי לא צודק זה השוויון, כמו שהתורכים עשו לכורדים שאומרים להם שהם בכלל תורכים, כמוהם ויש שוויון מלא. מחר זה מוחק אותם. השוויון שאתה מציע בשער האוניברסיטה של תנאי קבלה שוויוניים לכולם, זה הדבר הכי מפלה שקיים ואת זה צריך לעקוף. יש דרכים לעקוף זאת. אני לא רוצה להיכנס אבל אני יכול להציע לך עשרים הצעות. אתה יודע למשל על אותו ניסיון מצליח מאוד שנעשה באוניברסיטת תל אביב, בפקולטה למשפטים, שם קיבלו תלמידים שהם לא היו מתקבלים לשום מקצוע באוניברסיטה אבל הם תלמידים טובים בבית הספר שלהם וההצלחה הייתה אדירה. הם היו יותר טובים מהממוצע של הסטודנטים. צריך לעשות דיון רציני בנושא הזה ולראות איפה טועים. אותם סטודנטים לפי התנאים הקיימים לא היו מתקבלים, קיבלתם בשנה האחרונה חמישה אחוזים והם הצליחו טוב מאוד. אחר כך קיבלתם עשרה אחוזים ואחר כך עשרים אחוזים ואלה אותם סטודנטים שלא היו מתקבלים בכלל לאוניברסיטה כי אפילו אין להם בגרות כמו שצריך, אבל אתם קיבלתם אותם כניסיון. קיבלתם אותם על סמך דבר אחד, על סמך זה שהם הסטודנטים הכי טובים בבתי הספר שלהם וההצלחה הייתה אדירה. זה היה בשנים האחרונות וההצלחה אדירה.

בבקשה, נעמיד את הקריטריון הזה. אני לא יודע איך לנסח אותו ואיך לכמת אותו, והלא הרי כמותי כאן. אנחנו הפכנו לדיגיטלים. הכול כמותי. אי אפשר להגיד משפט כי שואלים מה הכמות. תהפוך לי את זה למספרים ולדיגיטלי.

אני אומר לפתוח מספר שערים באוניברסיטה, שזה הדבר החשוב ביותר. יותר שערים לאוניברסיטה. הדבר השני הוא לטפל בנושא העלוב הזה של אותם 23 אחוזים והאוניברסיטאות צריכות להציע – לא להתערב – תכניות לבתי הספר, למשרד החינוך, כדי לשפר את ההישגים שהאוניברסיטה רוצה בהם.

עוד דבר אחד אותו אני רוצה להעלות והוא נוגע לנשירה. אני מכיר טוב מאוד את נושא הנשירה ואפילו מקרוב. אני רק רוצה להסב את תשומת לבכם לדבר אחד. אנחנו מטפלים בשם השוויון – גם זה בשם השוויון – ואומרים שעושים בחינת מיצב, מטפלים בשלושה מקצועות ראשיים – מתמטיקה, שפת אם ואנגלית – אבל אצלנו השפה השנייה היא לא אנגלית. אני אומר לך כבוגר תואר ראשון, שני ושלישי באוניברסיטה שהמשקל של האנגלית בלימודים שלי היה אולי עשרה אחוזים ומשקל העברית היה תשעים אחוזים. לגבי עברית לא שואלים אותי, אם אני טוב בעברית. אחת הבעיות של הסטודנטים, במיוחד במדעי הרוח, היא להבין את אותה שפת סתרים של מבוא לסוציולוגיה. אני הייתי צריך להסביר לסטודנטים. הם לא מבינים כלום. אני הייתי צריך לעזור לסטודנטים למרות שאני בא מרוקחות כדי שיבינו מה כתוב שם. אי אפשר להבין.
התרומה שלי לדיון הזה היא ההצעה לפתוח את נושא הקבלה לאוניברסיטה, לעשות אותו יותר שוויוני במהות ולא בצורה ולעשות אותו צודק יותר.

תודה רבה. מסעוד גנאים.

תודה אדוני היושב ראש. תחילה אני מברך את האורחים ואת כל נציגי המכללות. אהלן וסהלן.

זאת פעם ראשונה שאני שומע דוח שהוא באמת מראה עבודה רצינית. הדוח נעשה באופן רציני ולא באיזשהו משרד ממוזג כשמנחיתים את הדוח הזה אלא באמת התייעצו עם אנשים רציניים שיודעים מה המציאות ומה קורה בקרב החברה הערבית לגבי ההשכלה הגבוהה. כל הכבוד, אבל בסוף המבחן הוא מבחן העשייה ומבחן התוצאה, ואתם תמצאו בנו כחברי כנסת ערבים, כל הגורמים שבאמת מעוניינים לקדם את ההשכלה הגבוהה הערבית, שותפים ועוזרים בכל מה שתרצו.

יש לי שתיים-שלוש הערות. לגבי ההשכלה הגבוהה, אי אפשר להתחיל מההשכלה הגבוהה. זה כמו אותו בן אדם ההוא ששאלו אותו מתי הוא למד איך לחנך את הילדים שלו והוא אמר שהרבה זמן לפני שהתחתן. העניין מתחיל שם, בגן, ביסודי, בתיכון. חבר הכנסת זחאלקה דיבר על הציונים. הכמות מתחילה שם. ההערכה תמיד היא הערכה כמותית. זאת שרשרת אחת שמתחילה מהגן, עוברת ליסודי, לחטיבה, לתיכון ואחר כך גם באקדמיה. כמה אתה, כמה ציון אתה.

דיברנו על כך שצריך שיטות הערכה אחרות. החינוך כולו, מה המטרה שלו? המטרה שלו היא לשים את הבוגר באיזה מפעל או באיזה משרד? התעסוקה היא חשובה מאוד, חשוב היכן הוא הולך לעבוד, אבל בסוף האם המטרה היא שגם האוניברסיטה תהיה כמו בית הספר, כאילו בית חרושת לתעודות ולציונים, שבסוף היא תוציא לנו את העובד או את הפקיד? רק את זה היא צריכה לעשות? היא לא מקום שמכין את האדם לחיים כדי שיגלה את היכולות שלו ואת מה שהוא יודע על עצמו ועל העולם? צריכות להיות דרכי הערכה אחרות חוץ מהציונים.

אני חושב שאחת הבעיות היא החינוך לקריירה שהיום קוראים לו הכוון מקצועי או ההדרכה המקצועית. זה חסר מאוד בבתי הספר הערביים. אני יודע שיש איזו תכנית למשרד החינוך ואני מקווה שמר עבדאללה חטיב ידבר עליה קצת וזאת תכנית חשובה מאוד.

לפני ימים התקיים מבחן משרד הבריאות ברפואה. רוב בוגרי האוניברסיטאות שלמדו בירדן הצליחו מהמבחן הראשון. סטודנטים כאלה שיש להם את היכולות האלה לעבור את המבחן, לא מתקבלים בישראל. תנאי הקבלה באוניברסיטאות בישראל לא רואים אותם כבעלי יכולת ללמוד כאן רפואה. אם כן, איך שם הם מצליחים? איך בפעם ראשונה הם מצליחים לעבור את המבחן של משרד הבריאות?

אני מקווה שיהיה שינוי. כולנו יודעים שבאוניברסיטה – גם אני למדתי באוניברסיטה – אנחנו לא דיסק שממלאים אותנו רק באינפורמציה. אלה חיים שמעצבים את דמותו של הבוגר והלימוד האקדמאי הוא מנוף לשינוי ולקדמה. אני מקווה שבאמת מה ששמענו, מה שאנחנו רואים בדוח, אכן יתבצע ונראה אותו במציאות. תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי.

בוקר טוב לכולם. אני חושבת שהדיון הוא מאוד רציני וגם העבודה שנעשית כאן היא מאוד מעמיקה ורצינית. אני הייתי מחדדת נקודה אחת שהיא מאוד חשובה לנו וזה הממשק בין ההשכלה הגבוהה לבין תעסוקה כאחד הקריטריונים לסטודנטיות ערביות. חבר הכנסת זחאלקה אמר שההשכלה הגבוהה היא המסלול היחידי להתקדמות שלנו וזה עוד יותר תקף לגבי הנשים הערביות. או שאת בבית, או שאת נכנסת לחיים דרך דלת אחת שהיא דרך האוניברסיטה והאקדמיה.

חשוב לי הממשק הזה בין תעסוקה להשכלה ותחומי לימוד מועדפים ועידוד תעסוקה. לכן שאלתי אם יש הבדל בין תחומי תעסוקה לסטודנטיות נשים לבין תחומי תעסוקה לסטודנטים גברים. אם אתה עוקב אחרי תחומי הלימוד המועדפים לסטודנטים, הם אומרים לי שזה סיעוד ופרה רפואי כי יש אפשרות להשתלב בתעסוקה ודווקא בתחומים האלה תנאי הקבלה הם מאוד לא שוויוניים. דורשים גיל 21 ולגבי הרבה נשים בגלל הדרישה לגיל הזה, הן מחליטות להישאר בבית. הן רוצות ללמוד את התחום הזה כי יש תעסוקה ואכן זה אחד התנאים הראשונים ללימודים. מה את רוצה ללמוד? משהו שאני גם יכולה לעסוק בו. לכן אני חושבת שהנקודה הזאת, לעסוק יותר בעידוד השכלה גבוהה, לא רק על ידי חסמים של ההשכלה הגבוהה אלא גם על ידי חסמים לתעסוקה. כלומר, גם חסמי התעסוקה הם חסמים להשכלה גבוהה ולא רק החסמים שלפני ההשכלה הגבוהה. גם החסמים שאחרי ההשכלה הגבוהה הם חסמים להשכלה הגבוהה וזאת התעסוקה. אני חושבת שצריך לקיים דיון בנושא כי רק עשרים אחוזים מהנשים הערביות מועסקות, 22 אחוזים, ואנחנו לא רוצים גם השכלה גבוהה עם תסכול. אנחנו לא רוצים רק הזדמנויות להשכלה גבוהה אלא גם הזדמנויות לחיים ואם ההשכלה הגבוהה לא נותנת לנו הזדמנות למימוש עצמי ולתעסוקה ולחיים, אז גם הנשים לא רוצות את ההשכלה הגבוהה הזאת.
לכן אני חושבת שבחלק הזה של תנאי הקבלה – אני חוזרת על הנקודה כי זה מה שרציתי לומר - אולי להתחיל בתחום מסוים שיש בו את המכשול הכי גדול שהוא הפרה רפואי והסיעוד. זה יותר תקף לגבי נשים ערביות.

תודה. כדי לאזן, השכלה גבוהה, נכון שבסוף היא צריכה להוביל גם לתעסוקה ולמקצוע שמפרנס בכבוד, אבל השכלה גבוהה היום בעולם כולו, וגם אצלנו, היא בכלל בסיס לחינוך פלורליסטי, שלם ועיצוב. אחד החסמים שראינו בעבודה שנעשתה על דיי הצוות הוא דווקא חסם שבאוכלוסייה הערבית מתייחסים להשכלה הגבוהה קודם כל או בראש וראשונה כעבודה. לכן גם חלק לא הולכים לשם, בגלל מה שנקרא בזבוז הזמן. לכן אני חושב שצריך לאזן את הנקודה הזאת. אני חושב שג'מאל זחאלקה דיבר על זה וגם מסעוד גנאים וגם את, אבל צריך לאזן את זה. ניכר מאוד בנתונים שאנחנו רואים שבאמת באוכלוסייה הערבית זה יותר מוכוון תעסוקה מאשר באוכלוסייה הכללית. כדי לפרוץ את תקרת הזכוכית הזאת, צריך גם לשנות את הדיסק בראש שאומר השכלה גבוהה זה הפרק החשוב, המשלים והשלם של בניית האישיות ואחר כך יציאתה אל המרחב. כמובן שבסוף מחפשים תעסוקה.
רציתי רק להעיר לגבי האיזון שיש בזה.

רועי אסף ממשרד ראש הממשלה.

שלום, תודה רבה. קודם כל אני רוצה לומר שאנחנו במשרד ראש הממשלה מלווים את התהליך הזה כבר מספר שנים, מתחילתו. זה מאוד יפה, פרופסור טרכטנברג, לראות תכנית שהשלד הראשוני שלה הוכן לפני שלוש שנים. נעשה כאן מחקר יסודי מאוד על ידי מרב וצוותה וביצוע. התכנית תוקצבה. נעשה מחקר מאוד יסודי - פרופסור עזייזה הוא יושב ראש הוועדה – והתייעצו עם כל הגורמים ובסופו של דבר נוצר ביצוע ויש גמישות. אם כל שנה יש הערות מהשטח, יש גמישות בתכנית ויש גם השלמות כמו קרן המלגות ודברים כאלה. לכן אני רוצה מאוד לשבח את המועצה להשכלה גבוהה ואת ה-ות"ת על העבודה המעולה שנעשתה כאן. מעולה.

אני רוצה להתחבר מאוד למה שאמרו חברי הכנסת. זה נכון שהאוניברסיטה מכינה גם לדברים אחרים מלבד שוק התעסוקה. אני רוצה לציין שני מספרים. האחוז של נשים ערביות עובדות מגיל 18, לא מגיל 15, הוא 27 אחוזים ואחוז נשים ערביות אקדמאיות עובדות הוא 77 אחוזים.

מתוך הנשים האקדמאיות, 77 אחוזים עובדות.

נכון.

אבל הרבה מהן לא עובדות בתחום אותו למדו.

נכון. אלה הנתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואנחנו יכולים לשלוח אותם לחברי הכנסת. למה אני מתחבר כל כך לנקודות עליהן דיברו חברי הכנסת. אני חושב שהמועצה להשכלה גבוהה טיפלה כרגע בחלק העליון של הגיל הכרונולוגי של הילד שגדל לתוך החיים. החלק העליון, אין לו השכלה גבוהה. 88 אחוזים אין להם תואר אקדמי. ידידי שיושב ממשרד החינוך, עבדאללה חטיב, חלק גדול מהכשלים – ולפי דעתי זה תפקיד הוועדה, אדוני היושב ראש, הוא לעבוד על התפרים. החסם להשכלה גבוהה, כמו שציינו חברי הכנסת, הנשירה בכיתה ט', חוסר איזון בין בתי ספר פרטיים לבתי ספר ממשלתיים וכן הלאה וכל מיני נקודות כאלה שהן מאוד מאוד חשובות, ולאחר מכן כן חשוב לנו בממשלה השילוב התעסוקתי והחיבור עם כל התכניות הממשלתיות של משרד ראש הממשלה, של משרד הכלכלה ומרכזי הכוון תעסוקתי כדי שייווצר הרצף הזה לתוך עולם התעסוקה ומי שיהיה אחרי כן פרופסור באוניברסיטה, זה מעולה וזה נפלא אבל בשביל זה אתה צריך להגדיל את המשולש שמרב הראתה קודם. אתה חייב להגדיל את המשולש ולהכניס יותר.

אם לא, הוא יהפוך לחבר כנסת.

תאר לך שניתן לכל השרים בממשלה תקציב שיש בו רק סכום אחד והוא לא מחולק לסעיפים, כמו שזה ב-ות"ת ובמועצה להשכלה גבוהה. תאר לך איזה הישג יהיה מבחינת היכולת לדלג על הבירוקרטיה. תאר לך שה-ות"ת היה צריך לעבור את ועדת הכספים בהעברת שקל מסעיף לסעיף. זה סתם, רק להאיר תשומת לב בעניין הזה שמדברים עליו שנים ולא עושים בו כלום.

להערה הזאת. ישבנו עם פרופסור טרכטנברג, עם פרופסור ברוורמן ועם דוקטור אודי ניסן שהיה ראש אגף תקציבים וזה תוכנן כדי שאי אפשר יהיה להזיז את התקציב מסעיף לסעיף.

לא, שאפשר להזיז.

הנקודה האחרונה בה אני רוצה לסיים, דווקא במשהו שהוא יותר היתולי. יש קריקטורה מאוד מפורסמת שרואים פיל, קוף, פינגווין ועוד מספר חיות ועומד פקיד ממשלתי על הדוכן ואומר: כולם חייבים לטפס על העץ כי זה מבחן כזה.

תכף אני אראה לך את התמונה.

לכן אני חושב שיש הרבה בדברים של חברי הכנסת לגבי הפתיחה של הדלתות הנוספות ובפירוש ללא הפחתה של האיכות האקדמית. מה שאמר פרופסור טרכטנברג ואמרה מרב, המצוינות היא הדבר החשוב ביותר למדינה.

יש מצוינות בפריפריה. בני עניים, צריך להיזהר מהם.

מהם תצא תורה.

תודה רבה. אתה רוצה להוסיף משהו?

כן. אני רוצה להתייחס לנושא של שיתוף הפעולה בין המועצה להשכלה גבוהה לבין משרד ראש הממשלה לבין משרד החינוך. הוקם צוות בראשות המועצה להשכלה גבוהה שמטרתו הנגשת ההשכלה הגבוהה בקרב האוכלוסייה הערבית.

רק רגע. הנה, זאת התמונה עליה דיברת.

נכון.

יש לי אותה במשרד. יש עוד תמונה שאומרת: שוויון, אין פירושו צדק. כולם שווים ויכולים להסתכל, אבל הקטנים לא רואים כלום ולכן נותנים להם הגבהה.

אני רוצה להתייחס למספר סוגיות. קודם כל, כאשר אנחנו מדברים על ההשכלה הגבוהה, צריך להרחיב את הבסיס כפי שזה בא לידי ביטוי בדוח שהוגש על ידי המועצה להשכלה גבוהה. אני רוצה להגיד לכבוד היושב ראש שקיימת הטרוגניות רבה בחברה הערבית. כלומר, אי אפשר להשוות בין אחוז הזכאות לתלמידים שהם גרים בדרום לבין אחוז הזכאות לתלמידים בחברה הערבית. כיום הנתון לגבי תשע"ב, אני יכול לומר לך שאחוז הזכאים לתעודת בגרות בקרב האוכלוסייה הערבית, שמוגדרת ערבית, כ-52 אחוזים כאשר מתוכם שמונים אחוזים עומדים בתנאי הסף לקבלה לאוניברסיטה. יש מגמה של עלייה בשנים האחרונות והמשרד משקיע רבות בנושא של אחוז הזכאות כי אנחנו רואים בזה בסיס.

אני מתנגד לכך שתחלק את האוכלוסייה הערבית.

אני לא מחלק.

אני בעד פילוח, אבל אל תגיד שיש אוכלוסייה ערבית לבד ויש בדואים ויש אחרים.

אמרתי שיש הטרוגניות רבה בקרב האוכלוסייה הערבית.

בסדר, הטרוגניות, אבל אל תנתח אותה. יש לך את המכלול ואחר כך נעשה פילוחים.

צריך לתת תשומת לב גם לאוכלוסייה הבדואית שנמצאת בדרום ואני חושב שזה גם נושא שדורש טיפול.

הנושא של החסמים. אנחנו יודעים שקיימים חסמים במסגרת האוניברסיטאות. הנושא של הפסיכומטרי שמהווה גם הוא חסם. הוגדר כאן שכ-8,000 תלמידים מהמגזר הערבי לומדים בירדן או לומדים באוניברסיטה האמריקאית בג'נין, עיקר התלמידים האלה יש להם בעיה בנושא של הפסיכומטרי ולכן אנחנו מבקשים לפתוח את שערי האוניברסיטה בהמשך לבקשתם של חברי הכנסת אבל אנחנו עכשיו הובלנו מהלך, בשנתיים האחרונות, של הקמת מרכזי פסיכומטרי במסגרת בתי הספר התיכוניים במגזר הערבי ובשנת הלימודים תשע"ג אנחנו נפתח כשבעים מרכזים של פסיכומטרי במסגרת בתי הספר התיכוניים בחברה הערבית.

הסוגיה השלישית, הנושא של חינוך לחיי קריירה. אנחנו שמים לב לבעיה של היעדר הכוונה בקרב התלמידים מהמגזר הערבי, החל מכיתות ט' ועד האוניברסיטה, ולכן קיים עכשיו מיזם שהוא מיזם משותף עם המועצה להשכלה גבוהה ועם משרד ראש הממשלה, ואנחנו מרחיבים את הפרויקט הזה לכל בתי הספר במגזר הערבי במשך שלוש שנים. אם בשנה שעברה עבדנו עם קו משווה ומכללת סכנין הקימה גם את מרכז אפק, אנחנו לשנה הזאת נרחיב את הפרויקט הזה לכמאה קבוצות במסגרת בתי הספר הערביים ותוך שלוש שנים הוא יגיע לכל בתי הספר במגזר הערבי.
הנושא של שפה עברית. אני חושב שהיום הגיע הזמן לטפל בנושא של השפה העברית בקרב תלמידי המגזר הערבי. אנחנו היום מזהים חסם בפני התלמידים במגזר הערבי.

אחד המהלכים שצריך לעשות זה להתחיל ללמוד עברית בכיתה א'.

היושב ראש, נשקלת האופציה הזאת אבל עיקר הבעיה בשפה היא הבעה בעל פה ואיכות ההוראה. היום אנחנו עובדים בשני מסלולים. אנחנו עובדים במסלולים של השבחת ההוראה במיוחד בנושא של השפה העברית וגם סוגיה שהיא חשובה מאוד היא שילוב מורים מהמגזר היהודי במסגרת בתי הספר התיכוניים במגזר הערבי. אנחנו זיהינו בעיה ואחת הבעיות המרכזיות היא שהתלמידים במגזר הערבי לא חשופים לשפה העברית ולכן איכות השפה שלהם ירודה. זה אחד הצעדים שנשקלים.

תודה רבה.

אם אפשר להתייחס לעניין של המלגות.

רגע, אנחנו מתקדמים ואני רוצה לתת ליותר אנשים לדבר. מכללת סכנין, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני מודה על הדיון, מברך על היוזמה לקיים אותו ומברך על העבודה היפה, המקצועית והמעמיקה של פרופסור טרכטנברג, מרב והצוות. אנחנו היינו בדיונים אצלם ונבדקנו גם לרוחב וגם לעומק. אנחנו מברכים על כך.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות. האחת, לחזק את הנתונים שלא הובלטו במיוחד לגבי אחוז הלומדים בחוץ לארץ. דוח שהוגש לכנסת, מספרו 281, בינואר 2012 מדבר על נתונים יותר גבוהים מאלו שהוצגו כאן. אנחנו היום נמצאים במצב בו מעל חמישים אחוזים מהסטודנטים הערבים במדינת ישראל לומדים בחוץ לארץ. הנתון הזה מחייב זירוז התהליכים שהוזכרו קודם לכן.

הנקודה השנייה. לא צוינה החשיבות של הצעירות והאימהות שמעדיפות ללמוד בקרבת הבית ולכן מכללת סכנין מהווה פתרון אידיאלי להקמת אותו מוסד או תקצוב נוסף על ידי ות"ת ויכולה לתת את הפתרון הן הגיאוגרפי והן האקדמי. המכללה מעניקה כעת תואר ראשון ותואר שני במספר תחומים.

לפעמים יש נשים שרוצות להתרחק מהבית.

לפעמים. אני מדבר על הרוב.

אני מציעה שהן ידברו בשמן הן. הן רוצות להתרחק מהבית ולהתקדם. אני חושבת שאתה טועה. כאישה אני אומרת את זה.

אני דיברתי על מרבית הסטודנטים.

יש כאלה שרוצות להתרחק ויש כאלה שלא רוצות. יש גם כאלה שלא נותנים להן, כנראה אנחנו הגברים.

כן.

אחד הכיוונים של הדוח שהוצג כאן הוא לתת למכללת סכנין, שהיא מכללת הוראה, מעמד ב-ות"ת. איפה אתם עומדים בזה? הרי צריך לעשות כל מיני הכנות כדי להתאים להיכנס ולהיות מכללה ות"תית. איפה אתם נמצאים, אם בכלל התחלתם בתהליך?

כמובן שהתחלנו. תאמין לי שלמרות העיניים הכחולות שלי, כנראה שם לא מתחשבים בזה אלא להפך, הבדיקה היא מעמיקה. מדובר על סגל בעלי דרגות גבוהות של מרצה ומעלה, על אחוז שהוא מעל חמישים אחוזים, על מספרי סטודנטים ועל צעירים.

על גודל כיתות.

כן.

יש לך הערכה מתי תוכלו לעמוד בתנאים האלה?

אנחנו כבר מוכנים. הנתון היחידי שהיה חסר היה של מספר הסטודנטים ויש אפשרות להעמיד את המכללה בתנאים מיוחדים. מבחינת תשתיות פיזיות ופדגוגיות, התשתית קיימת ולאחרונה אפילו קיבלנו תרומה אתה אנחנו יכולים לפתח כבר מהשנה הבאה ולהיות במצב בו אנחנו יכולים להתפתח.

תודה.

אני ממכללת סכנין. שתי הערות לגבי התעסוקה והבוגרים. גם אני עבדתי עם רועי ועם מרב וישבנו רבות לגבי כל ההתאמה. אין ספק שמה שאנחנו עושים זאת לא רק השכלה אלא אנחנו גם מזהים את הצרכים של האוכלוסייה הערבית בממשק הזה בין הבוגרים לבין התעסוקה. לכן אנחנו הקמנו את המרכז, עליו דיבר עבדאללה חטיב ואנחנו גם נתנו את השירות של ההכוון התעסוקתי והלימודי בכיתות ט', י', י"א ו-י"ב בפיילוט שלנו, בקרב 5,000 תלמידים, והממצאים פשוט מדהימים במחקר המלווה.

הדבר השני שעשינו היה תכנית המצוינים. אנחנו מפעילים את תכנית המצוינים בקרב נשים ערביות, בוגרות כיתות י"א ו-י"ב. זאת תכנית של משרד ראש הממשלה והמועצה להשכלה גבוהה ואנחנו מלווים אותם כבר שנה. אנחנו נלווה אותם חמש שנים החל מטרום הכניסה לאוניברסיטה עד כניסה לאוניברסיטה במקצועות מועדפים ולאחר מכן גם השמה בשוק העבודה. כל הדבר הזה, הרצף הזה, אנחנו עושים אותו ויודעים לעשות אותו ויש לנו תשתיות לעשות את הרצף הזה. אני מקווה שהתכניות האלו כמובן משתלבות היטב בעבודה של מרב ושל רועי ושל משרד החינוך עם עבדאללה חטיב. תודה.

תודה רבה. עורך דין פואד סולטני, יושב ראש ועד ההורים הארצי של המגזר הערבי.

אני אדבר בקצרה על שתי נקודות שבעיני הן חשובות. קודם כל, אני מברך על הדיון. זה צעד מאוד חשוב ואנחנו מודים לכם בשם ההורים הערבים.

לדעתנו הבעיה מתחילה בכיתה א' וממשיכה בכיתות הבאות. כמי שמלווה - יחד עם הסגן שלי אחמד, הצוות וועד ההורים – את בתי הספר, אנחנו רואים שהבעיות מתחילות בבית הספר וממשיכות כמובן עד כיתה י"ב, אם זה בתשתיות, אם זה במחסור בכיתות, אם זה ברמת המורים, המנהלים והשיטה בה הם מתמנים. אנחנו עוקבים אחרי כל מה שקורה. זה מסתיים בחוסר הכוונה של התלמידים בבית ספר תיכון. זאת אומרת, השנה הבת שלי סיימה כיתה י"ב וכבר שנתיים אני מנדנד ושואל אותה מה היא מתכוונת לעשות ומה היא רוצה לעשות, אבל היא עדיין לא יודעת. עכשיו היא אומרת לי שהיא רוצה לנוח שנה כי היא רוצה לחשוב ולבדוק. זה קורה כמעט לכולם.

שתעשה שירות אזרחי. אז היא תנצל את השנה הזאת הכי טוב.

בעניין הזה אנחנו נגד שירות.

לעבוד ולחסוך משתלם יותר.

בראייה ארוכת טווח, אני לא בטוח.

אני רוצה לשים דגש על העניין הזה של הכוונה בבתי ספר התיכוניים, הכוונה שכיום חסרה. לא מאתרים את התלמידים ואת היכולות שלהם כבר בבית ספר תיכון.

הנקודה השנייה אליה אני רוצה שתשימו לב. אנחנו כהורים מוציאים כסף רב על הילדים שלנו שלומדים בחוץ לארץ, ואני אחד מהם. הבן שלי שלומד רפואת שיניים בפולין עולה לי עשרים אלף יורו בשנה. זה המינימום שיכול לעלות לסטודנט שלומד באוניברסיטה בחוץ לארץ. צריך לשים לב שאצל שכנינו הירדנים יש כ-8,000 סטודנטים ערבים שרובם לומדים רוקחות. עם כל מה שקורה, אני חושב שאנחנו הולכים לקראת מצב של אבטלת אותם סטודנטים.

לכל תרופה יהיה רוקח.

כן. לכן צריך לקחת את כל הדברים האלה בחשבון כאשר אנחנו דנים על האקדמיה ועל הנגישות של הערבים בישראל לאקדמיה.

אנחנו לקראת סיכומים, כך שלא כולם יוכלו לדבר. אני רוצה לשמוע את נציג התאחדות הסטודנטים הארצית.

אדוני, אורחים נכבדים, ליווינו את תכנית הנגשת ההשכלה הגבוהה מתחילתה, גם בנייר העמדה שהגשנו בשנת 2010 וגם בהקמת הוועדה. אני גם משמש כחבר ועדת ההיגוי להנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה הערבית ולאחרונה גם חבר הוועדה של קרן המלגות. אנחנו שמחים מאוד על ההישגים בשלוש השנים האחרונות, הישגים שמורגשים גם בשטח. אנחנו חייבים לומר זאת כי מהבדיקה שלנו בשטח עם הסטודנטים, התכנית אכן מגיעה למטה. החלק שלנו מאוד חשוב לראות ביצוע ואכיפה של התכנית ולא רק העברת תקציבים.

אני רוצה לדבר על שתי נקודות. נקודה ראשונה היא שאנחנו עדיין לא במצב האופטימלי ולכן חלק מההנגשה הוא עניין הנגשת המוסדות וזה גם סגל מינהלי, וכאן הקריאה היא אל המוסדות, זה גם שילוב יותר עובדי הוראה, גם אם זה סגל זוטר בתוך המוסדות האקדמיים, וגם הנגשת המוסדות מבחינה תרבותית וחברתית לסטודנטים הערביים שזה חלק אותו אנחנו מנסים לקדם יחד עם אגודות הסטודנטים אבל גם לתת במה לסטודנטים הערביים מבחינה תרבותית וחברתית. הניסיון מראה שמוסד שבו לסטודנטים הערבים יש מרחב חברתי ותרבותי, הם מרגישים יותר שייכים ויותר מגיעים לשם.

אני שוב רוצה להדגיש גם את נושא תנאי הקבלה. אין מה לעשות, נושא תנאי הקבלה הוא הנושא הקשה ביותר אתו מתמודד הצעיר הערבי. התכנית הזאת היא תכנית טובה מאוד למי שהצליחו לעבור את כל החסמים ואת כל הקשיים ולהגיע לאקדמיה, אבל הרוב המוחץ, כמו שראינו, אינו יכול. אולי הם מהווים פוטנציאל אבל לא בציונים. לכן עניין ההנגשה האמיתית, בסופו של יום זאת החלטה להשקעה עמוקה במערכת החינוך היסודית והתיכונית הערבית.

אנחנו עומדים מול תכנית בת חמש או שש שנים עם תקציב צבוע ואני חושש שברגע שהתקציב הזה יסתיים, אותו תהליך נפלא שעשינו לאורך כל הדרך ייפסק כי משום מה לא יהיו עוד תקציבים. לכן חשוב מאוד לחשוב איך אנחנו מטמיעים את התהליך הזה בתוך המוסדות להשכלה גבוהה כך שהוא ימשיך לשנים הקרובות עד שנגיע למצב יותר טוב מבחינת ייצוג הסטודנטים הערביים במערכת ההשכלה הגבוהה.

תודה. אמנון, קרן אברהם, משפט אחד.

אני חושב שאי אפשר להשלים את הדיון בלי להעיר בזרקור את מה שקורה באוכלוסייה הערבית של הנגב, הבדואים של הנגב. במשפט אחד הוזכרה העובדה שהערבים הבדואים כמעט בכל פרמטר נמצאים במקום יותר חלש. יש הצעה על הפרק להקים מוסד אקדמי, שלוחה של אוניברסיטת בן גוריון ברהט. רהט, אני מזכיר לכולם, עיר שבתוך עשר שנים יגורו בה 90-95 אלף אנשים ובכל סטנדרט עיר שמחייבת שיהיה בה מוסד אקדמי. כבר היום הרבה מאוד מצעירי רהט יוצאים לחוץ לארץ כדי ללמוד, כולל לרשות הפלשתינית וכולל לירדן.

תודה. אני מתנצל אבל אנחנו צריכים לסיים. אני אתן משפטים בודדים.

אני מארגון צופן בנצרת. אני רוצה להדגיש את הנקודה של ההכוון התעסוקתי. עניין התעשייה חסר כאן מאוד. אני חושב שכל העניין הזה של חיבור האקדמיה לתעשייה והחשיפה לתעשייה, אנחנו מדברים על עשרה אחוזים מדעים ואנחנו צריכים להגיע לעשרים ושלושים אחוזים כי צריך לראות – ושמעתי את ראש עיריית יקנעם ורוצה לקחת אותו כדוגמה – איך התעשייה יכולה למנף ישוב מסוים, כי אז גם החינוך ימונף, אז גם התעשייה תמונף, אז גם המצב הסוציו אקונומי ימונף. לנו בצופן יש דוגמה מאוד טובה בעניין הזה. אנחנו עושים את זה במשך שלוש-ארבע השנים האחרונות ויש הצלחות מרובות בנושא הזה. חשוב מאוד להתמקד בנקודה הזאת ולשים עליה יותר פוקוס.

תודה. גברת חכים. מנהלת בית ספר לשעבר. משפט וחצי.

זה קשה. נושא כל כך גדול.

תני משפט ארוך בלי נקודה.

הצעות פרקטיות, בנוסף למה שמוצע בתכנית של פרופסור טרכטנברג. קודם כל, אני מבקשת להוסיף שעת לימודים במערכת השעות של תלמידי כיתות י' עד י"ב בהן יינתן הכוון מקצועי. שעה שבועית. אני מציעה שיהיה בעל תפקיד, אחד שתפקידו יהיה להכין את היועצים והיועצות בבתי הספר התיכוניים והוא יתמקד בנושא ההכוון המקצועי. התכנית תהיה כאילו זאת תכנית מעט – מעט אלכוהול, מעט סמים, מעט נשירה. זה מונע הרבה דברים אחרים בחברה.

אני רוצה להציע עוד הצעה והיא השותפות המלאה. אנחנו לא שותפים. אנחנו ותמידי השטח לא שותפים. התלמידים המצטיינים וגם התלמידים שהם לא מצטיינים בתיכון. אני חושבת שצריך לשתף אותם בכל הנושא ובכל הבעיות והחסמים שהם מרגישים וזה לפני שאנחנו בונים את התכנית שלנו.

אני רוצה לצטט אותך, אדוני היושב ראש. אתה אמרת משפט שלי מאוד חשוב ואני מאמינה בו. אמרת שאם יש כוונה אמיתית, אבל השאלה האם יש כוונה אמיתית?

מדברי הדוברים ששמעתי בדיון הזה, גם מאנשי ות"ת, יש כוונה.

אם משווים בין ירדן לבין ישראל לבין התלמידים המצטיינים שלא נושרים אלא ממשיכים ויש להם ציונים, יש להם הצלחות ויש להם הכול, לשייכות שלנו יש בעיה, להרגשת השוויון שלנו יש בעיה, בהזדמנויות שלנו יש בעיה. אם יש לך שני מהנדסים, אחד ערבי ואחד יהודי, אתה לוקח את היהודי קודם כל.

אני במקרה אקח את הערבי אבל את צודקת לגבי אחרים. כשאני הייתי צריך לבחור גזבר לעיריית חיפה, בכלל לא היססתי ובחרתי את הטוב ביניהם וזה ג'קי רחים.

עמותת סיכוי. יש גם צורך שאנחנו נדבר וגם ה-ות"ת באופן כללי על ייצוג הולם של ערבים בדרג מקבלי ההחלטות באוניברסיטה. סטודנטים זה אמנם הלבה והדבר הכי חשוב, אבל יש גם את מה שמחוץ ללבה וזה דרג מקבלי ההחלטות.

אלה התארים הגבורים.

ודאי.

באוניברסיטה הפרופסורים מקבלים החלטות.

לא רק הפרופסורים. אלה בעצם חברי מועצת הנאמנים והוועד המנהל. בשני הגופים האלה אחוז הערבים – אנחנו בעמותת סיכוי עשינו מחקר שיתפרסם בדצמבר הקרוב – עומד על פחות משני אחוזים.

שלח לנו את הדוח.

הדיון מקיף והתכנית שהוצגה כאן היא באמת יפה מאוד. כמובן המבחן הוא ביישום. נקווה שהכול יתגשם.
כמה הערות כלליות.

אבל בבקשה, קצר.

כן. התלמידים שלומדים בירדן מזרימים לשם מאות מיליוני שקלים. בסכום כזה אנחנו יכולים לבנות הרבה דברים כאן. לכן צריך להחזיר אותם בהקדם.

עניין השפות. אני יודע מה קורה בבתי הספר היסודיים והתיכוניים, שם התלמידים לא שולטים גם בשפת האם שלהם, גם בעברית וגם באנגלית ועכשיו צירפו את השפה הדיגיטלית שמשתלטת על הכול. צריך לקחת בעירבון מוגבל את אחוז הזכאות לבגרות, כלומר האם זה משקף שליטה וידיעה מבוססת או שזה לפעמים לא כל כך מדויק.

אני רוצה לרדת מגלובליזציה.

ממגדל השן האקדמי לשטח.

בנצרת הוקם בהכרת המועצה להשכלה גבוהה מוסד אקדמי שייתן תעודת BA ו-BSC. יש לנו שני חוגים – תקשורת וכימיה. המוסד הזה הוכנס לאחרונה להקפאה ומלפני כמה חודשים אנחנו לא מתקדמים קדימה. העניין העקרוני, מה שקורה עכשיו זה שבוגרי החוג לכימיה, אחרי שסיימו שלוש שנים של לימודים, עברו את כל המבחנים באופן הטוב ביותר, עכשיו המוסד איננו מוסמך להעניק להם תואר. אלה שרצו ללמוד לתואר שני בטכניון, הדרך נחסמה בפניהם כי אין להם לא תעודה ולא זכאות. האם יש פתרון לדבר הזה? האם אפשר לקבל הסמכה זמנית? כמובן שבנוסף לזה יש לנו בעיות דומות לאלה שכבר הועלו כאן.

הנושא מוכר לנו לכולנו.

אני מקווה שנקבל תשובה כי חבל שהסטודנטים ימשיכו לסבול. אלה שרצו ללמוד, כבר הפסידו שנה.

מנואל טרכטנברג. כמה מילות סיכום.

יש נושא שלא הוזכר.

אני מאוד מצטער. אנחנו עומדים לסיים את הישיבה.

קודם כל, תודה רבה על ההערות. לשם כך אנחנו באים לכאן. לא רק כדי לספר מה אנחנו עושים אלא גם כדי לשמוע תגובות ואנחנו לוקחים אותן מאוד לתשומת לבנו. אני לא אעבור על הדברים כי אין זמן.

אני רוצה לציין שניים-שלושה דברים. אני בהחלט מקבל את הגישה ששוויון פורמלי יכול להיות ההפך, בפרקטיקה, בהינתן הטרוגניות של האוכלוסייה ואנחנו אכן פועלים כך. כלומר, הכלים שאנחנו מקנים לסטודנט הערבי או למועמדים, הם כלים וצריך להרחיב את היריעה באשר לקונספט הזה ששוויון אמיתי כרוך בדיפרנציאציה של כלים.

אמירה שנייה היא למחויבות לטווח ארוך וזה הועלה על ידי נציג הסטודנטים. אין טעם בתכנית כזאת אלא אם כן יש מחויבות לטווח ארוך. התהליכים האלה הם תהליכים ארוכי טווח. אין פתרונות של זבנג וגמרנו. לא רק שהם ארוכי טווח אלא שצריך כל הזמן ללמוד מהניסיון. אין לנו מתכון פלא כאן. אנחנו מול תופעה חשובה ביותר לחברה הישראלית ואף אחד לא נולד כאן עם הידע הקודם איך לטפל בה. לכן המחויבות, אני יכול להגיד לך מבחינת ה-ות"ת והמועצה להשכלה גבוהה, קיימת. אני לא יכול לדבר בשם הממשלה, מה שיקרה אחרי התכנית הרב שנתית, אבל זה בין היתר תפקידו של המוסד הזה, של הכנסת, לדאוג לך שאכן אחרי התכנית הרב שנתית הזאת תבוא עוד תכנית ארוכת טווח, לא כל שנה ושנה, ותמשיך עם הדבר הזה.

מילה אחרונה. השכלה גבוהה, אפשר להסתכל עליה בכל מיני צורות, בצורה אינסטרומנטלית, כאמצעי למוביליות, כאמצעי לתעסוקה וכדומה אבל אני מסתכל על זה גם אחרת. אין במדינה מקוטעת כשלנו עוד הרבה מרחבים בהם יכולים לבוא יחדיו כל חלקי חברה ישראלית וכל מה שקובע שם זה לא הצבע, לא הדת, לא המוצא ולא הגיל אלא מה שיש לך בין שתי האוזניים והרצון שלך לחתור לאמת המדעית. ביוונית יש מושג מאוד יפה – אגורה. אגורה זה ה-פבליק ספייס, המרחב הציבורי. שם אתה נבחן כפי שאתה ולא מאיפה אתה בא.
אני חושב שאנחנו צריכים לחזק את ההשכלה הגבוהה גם לצורך זה שהיא במקום הראשון לעתיד מדינת ישראל. תודה.

תודה רבה. אני מתנצל בפני אלה שלא הצליחו לדבר אבל אפשר גם לכתוב לנו וכפי שאמרתי, זה לא דיון אחרון בנושא.

גם אני רשמתי לעצמי כמה דברים. אנחנו נקיים פעילות מיוחדת עם משרד החינוך בנושא החינוך במגזר הערבי, מה שנקרא חינוך חובה - כלומר, בתי הספר היסודיים והתיכוניים – כי בעצם ראינו ששם נמצאת תקרת הזכוכית העיקרית ודובר על זה רבות.

אני מציע שנקיים דיון מיוחד בזה, דיון המשך. בוא ניקח את הפרויקט הזה לכאן. אני מדבר על קיום דיון על תנאי הקבלה ספציפית.

כן. תנאי קבלה הוא נושא יותר רחב, יותר בעייתי והוא מקיף לא רק את האוכלוסייה הערבית אלא הוא מקיף בכלל עם סיפור המיקום של הפסיכומטרי וציוני הבגרות שנמצא גם כן בדיונים.

יש לציין שהשר שי פירון מאוד מאוד מודע לכך.

כן. אני יודע. הם מכינים את הנושא והוא בטח יגיע לשולחן שלנו.

שייתנו לנו דוח לפני קבלת החלטות. אני חושב שכדאי שנשמע אותם לפני שהם מחליטים ולא אחרי ההחלטות.

אני משתדל אבל לא תמיד אני מצליח. דרך אגב, כבר קיימנו דיון בבגרות, עוד לפני שקיבלו החלטות.

הנושא של המכינות הקדם אקדמיות, לדעתי נקודה חשובה מאוד מאוד. מי שלא יודע, דרך המכינות הקדם האקדמיות אפשר גם לדלג בכללים שונים על נושא הבגרות. לכן יש לזה חשיבות כשלעצמו.

מוסדות השכלה גבוהה. דובר על מכללת סכנין ובהחלט הנושא של המכללה בנצרת גם כן נושא שאנחנו ננסה ביחד - יש שם כל מיני מורכבויות – לעזור ולקדם. אני חושב שזה חשוב. לא כולם אוהבים את המונח הזה אבל אני חושב שמכללות מוכרות שנותנות תארים – שוב, סכנין וגם מכללה נוספת – שהשפה העיקרית בה מלמדים היא השפה הערבית, יש בזה חשיבות עצומה, בין השאר כדי להתחרות עם ההולכים לירדן.
דבר נוסף שאני רוצה להדגיש, והוא נאמר אצלכם, זה להטיל אחריות וחובה על המוסדות עצמם. לפעמים תחת המטריה של חופש אקדמי לא ממלאים באופן שלם ומתוך כוונה טובה את הנהלים ואת הכללים שאתם קובעים מלמעלה.

לבסוף, שוב אני רוצה להודות למרב ולצוות ולכל מי שלקח בכך חלק. בהחלט תחושה טובה. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:45.>