PAGE
25
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
19/11/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 101>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ט"ז בכסלו התשע"ד (19 בנובמבר 2013), שעה 14:30

במסגרת יום הפג בכנסת: 1) מצב הפגיות 2) סל השירותים לפג

חברי הוועדה: >
יעקב מרגי – מ"מ היו"ר

אורלי לוי אבקסיס

יעקב אשר

>
ד"ר מיכאל דור - סגן ראש מינהל רפואה, משרד הבריאות

ד"ר ורד עזרא - ראש אגף רפואה כללית, משרד הבריאות

מזל אלבגלי - מנהלת מחלקת פיתוח מקצועי, מינהל הסיעוד, משרד הבריאות

יונתן גרין - ראש תחום תמחור ותקצוב, משרד הבריאות

ודים פרמן - מנהל תחום תמחור ואגף תקציבים, משרד הבריאות

בועז אריכא - רפרנט בכיר, תמחור שירותים רפואיים, משרד הבריאות

גילה רבינוביץ - אחראית תחום ריפוי בעיסוק ילדים, משרד הבריאות

אורן פרלסמן - כלכלן, משרד הבריאות

שירה גרינברג - רכזת בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

אסתר טולדנו - מנהלת תחום בכירה, מינהל המחקר, המוסד לביטוח לאומי

אסתר נמרודי - מנהלת תחום אימהות, המוסד לביטוח לאומי

ד"ר יעקב שיף - מחלקת פגים, בית חולים ליניאדו

רחל פיש - מנהלת בריאות הציבור, מערך הסיעוד, מכבי שירותי בריאות

ד"ר ירון מושקט - ראש אגף רפואה בתי חולים, כללית שירותי בריאות

טל ברבי - הנהלת הסיעוד, שירותי בריאות כללית

פרופ' אמיר קוגלמן - ניאונטולוג בכיר, פגיית מרכז רפואי בני ציון, חיפה

שמואל צנגן - מנהל הפגייה, בית חולים ברזילי, יו"ר האיגוד הישראלי לניאונטולוגיה

ראובן ברומיקר - חבר ועד האיגוד הישראלי לניאונטולוגיה

ד"ר ציפי שטראוס - מנהלת מחלקת פגים, בית החולים תל השומר

ענבל ירקוני - אחות אחראית פגים

יעקב משה אדרי - חבר הנהלת עמותת לה"ב, למען פגים בישראל

רומי שחורי - יושבת ראש עמותת לה"ב, למען פגים בישראל

עו"ד שלומית הראל שוורץ - ועדת הביקורת, עמותת לה"ב, למען פגים בישראל

אלון אידלמן - עמותת לה"ב, למען פגים בישראל

שלי ברנס - עמותת לה"ב, למען פגים בישראל

טל נוי - עמותת לה"ב, למען פגים בישראל

אנטיה קסל - עמותת לה"ב, למען פגים בישראל

זהבית דבש - עמותת לה"ב, למען פגים בישראל

שירי כלפון קרטין - עמותת לה"ב, למען פגים בישראל

עו"ד עמוס טל - כהן, רימון, כהן

פלורה קוק דוידוביץ - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

נעה בן שבת

וילמה מאור

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

1) מצב הפגיות 2) סל השירותים לפג

אחר צהרים טובים לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. היום ה-19 בנובמבר 2013, יום אחרי יום ההולדת שלי, ט"ז בכסלו התשע"ד. נושא הדיון הוא במסגרת יום הפג בכנסת. הכנסת מציינת את יום הפג הבינלאומי ואנחנו נשמע סקירות על מצב הפגיות ועל השירותים לפג.
אני אומר דברי פתיחה ולאחר מכן תינתן סקירה על עיקרי הדברים על ידי מי שערכה את המסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ולאחר מכן נראה את המצגת של משרד הבריאות ונכבד את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס שיזמה את הדיון ועוד תדבר על כך היום במליאת הכנסת. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס מובילה בתחום הזה של זכויות הילד ואנחנו רק עומדים לצדה ומסייעים לה. היא זאת שמושכת את העגלה.

כפי שאמרתי, נושא הפגיות. אני כיהודי מאמין, כשהציעו לי לקיים את הדיון הזה ותהו אם אני אספיק להגיע מכנס שדרות, הסכמתי כי בקדנציה הראשונה שלי ב-2003 קיימנו הרבה שעות דיונים על מקצוע הניאונטולוגיה ועל מצב הפגיות. התחושה הייתה או שלא מדביקים את הקצב או שלא נעשה כלום. כולנו התעוררנו לכותרות ולכתבות ולמציאות. אני כאיש באר שבע, כתושב הדרום, יכול לומר לכם שאני מודע למצב ואני חושב שהוא בא לידי ביטוי בצורה – אני לא רוצה לומר בוטה – ברורה. זה פני המצב ומי שרוצה להיכנס לנתונים ולראות את המציאות הכללית, ייכנס למחלקת היולדות בסורוקה ולפגיות, ישמע את ההורים, ישמע את הצוות שזה לא פחות חשוב ויבין באיזה מצב אנחנו נמצאים.

הנתונים במסמך מדברים בעד עצמם. משרד הבריאות, כפי שתראו במסמך, גם מודע למצב. אנחנו נשמע ממשרד הבריאות מה התכניות שלו לעתיד וכמובן לא נסתפק – אני מעז לומר באומץ כיוון שאת יושבת לשמאלי - רק בדיון ורק בהבטחות שלהם, אם זה לא יספק את רצוננו ושאיפתנו. למרות התקדמות מסוימת בתחום, אכן נושא הפגיות, והתחום של המקצוע הזה, הניאונטולוגיה, למרות השיפור אנחנו באמת רוצים להציב אותו קדימה. בזמנו, לפני כעשור, עת נכנסתי לכנסת, כמו שיש בטבע זנים בהכחדה, זה היה כמעט מקצוע בהכחדה אבל ברוך השם אני חושב שההסכם עשה את שלו ויש שיפור.

כאן אני נותן את רשות הדיבור לפלורה.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת. במחקר שלנו אנחנו התייחסנו באמת להיקף המיטות והיקף כוח האדם הקיים במערכת לטיפול בפג כיום כאשר בחנו אותה לאור החלטת ממשלה מ-2011 וכמו כן לאור הסכם הרופאים ב-2011.

אני אתחיל ואומר שמבחינה מקצועית קיימת הפרדה בין טיפול מיוחד בפג לבין טיפול נמרץ בפג כאשר שני סוגי פגים אלה דורשים איזשהו טיפול נפרד ומיוחד יותר. כיום ב-26 בתי חולים יש יחידות לטיפול מיוחד בילוד. אנחנו רואים תוספת בין השנים 2008 ל-2013 במספר המיטות לטיפול מיוחד בילוד בין 2011 ל-2013 נוספו כ-129 מיטות נוספות לטיפול נמרץ בפגים וזאת תוספת של מיטות לטיפול נמרץ בלבד וגם התוספת הבאה שאמורה להיות 110 מיטות, אמורה להיות לטיפול נמרץ גם היא.

בתוספת שניתנה עד עכשיו אנחנו פילוח לפי מחוזות ורואים שמירב התוספת ניתנה למחוז הצפון, שם ניתנו 38 מיטות. חמש מיטות בלבד ניתנו למחוז הדרום וזאת התוספת הקטנה ביותר שניתנה.

איך זה באחוזים?

באחוזים הדרום קיבל כ-6.6 אחוזים מסך המיטות שניתנו והצפון קיבל כ-46 אחוזים.

עדיין המיטות הללו הן מיטות מתוקננות בחוסר.

באשר לתקינה. נתחיל מזה שיש מחסור כללי ברופאים ובאחיות שמתבטא גם בתחום הזה. מבחינת התקינה, המיטות אמורות להיות מלוות בתקינה של 0.29 רופאים למיטה כאשר לפי התקינה הזאת אמורים להתווסף במהלך השנים 2011 עד 2016 שבעים תקני רופאים פלוס עשרים תקני רופאים נוספים מתוך הסכם הרופאים.

אני אקדים ואומר שהתקנים האלה ניתנים לטיפול נמרץ ולטיפול מיוחד באותה מידה. זאת אומרת, אנחנו לא רואים איזשהו הבדל בתקינה בין שני התחומים האלה למרות שמשרד הבריאות, בדוח שנכתב ב-2010 ובדברים שהובעו, ציין כי התקן הרצוי מבחינתו הוא 0.5 לשתי המחלקות של רופאים למיטה.

מחסור נראה גם בקרב האחיות. באיגוד הניאונטולוגים מציינים שהמחסור הזה אף יותר גדול בקרב האחיות מאשר בקרב הרופאים. במסגרת ההחלטות אמורים להתווסף כ-336 תקני אחיות בשנים 2011-2016 כאשר על פי תשובות בתי החולים שהתייחסו לשאלות שלנו, נראה שיש תת איוש של תקנים בקרב האחיות ובעצם המחסור מתבטא בתת איוש זה.

נושא נוסף שהתייחסנו אליו הוא מימון האשפוז בבתי החולים. במסמך שלנו התייחסנו להבדל ההגדרות של פג כאשר הגורם המממן הוא המוסד לביטוח לאומי מגדיר פג כמישהו שנולד מתחת ל-1,750 גרם ומממן רק ילדים שנולדו מתחת למשקל זה, בעוד שמשרד הבריאות מתייחס לפג כמי שנולד לפני סוף תקופת ההיריון.

עד כאן. תודה.

תודה רבה לך. אני חושב שנגעת בעיקרי הדברים. התמונה תתבהר במהלך הדיון.

יש פער של 75 אחוזים, פלוס-מינוס, בהגדרות. כשאתה מגיע לקהילה, מתחת לקילו וחצי זכאי לסל מסוים של טיפולים ושל ליווי. גם זה איזשהו אבסורד כי יש כאן כמה הגדרות לפג.

מאחר שאנחנו נמצאים במדינה אחת, כנראה שנצטרך להתאים את ההגדרה במוסדות וזה אחד הדברים שנתייחס אליהם בדברי הסיכום.

נמצאים כאן אנשי הביטוח הלאומי שגם אותם נשמע אבל תחילה למצגת של משרד הבריאות.

ראש תחום תכנון באגף תקציבים, משרד הבריאות. קודם כל אני רוצה לומר שאני מתחבר לדברים שאמר היושב ראש בתחילת הישיבה, שנעשה הרבה בתחום של הפגיות במיוחד בשנים 2011-2013, אבל יש עוד הרבה מה לעשות.

את המצגת שלנו בנינו עם נתונים, ברמה של מה קרה במערכת בשנים האחרונות מבחינת הקצאת המשאבים, מה הבעיות שנשארו ומה הפתרונות והמענה שאנחנו נותנים יחד עם משרד האוצר לשנים הבאות בנושא הפגיות.

תחום המיילדות מחולק ליולדות עם טיפול רגיל בתינוק. אנחנו מכירים את הבעיות הכלליות בפגיות, שאלה בעצם תשתיות מצומקות גם בכוח אדם – רופאים ואחיות – וגם בצפיפות ובמיקום. הבעיות האלה גורמות לזיהומים, גורמות לבעיות רפואיות אחרות, הידבקויות וכולי.

קצת נתונים על הלידות בישראל. אנחנו רואים מגמה עולה כל הזמן משנה לשנה של מספר הלידות והילודים בישראל.

לגבי בתי החולים הגדולים. אנחנו רואים שבית חולים סורוקה ב-2012 הוביל ועכשיו שערי צדק לאחר האיחוד עם ביקור חולים הגיע ל-20.500 אלף לידות והיום הוא בית החולים הגדול בארץ, אחד הגדולים בעולם, מבחינת לידות.

כמו שפלורה הסבירה יפה, אנחנו גם משתפים אתה פעולה, בפגיות עצמן יש 14 אלף תינוקות בשנה, בשנת 2012. מבחינת פגים שבתי החולים מקבלים עבורם כסף, מדובר בערך באלפיים פגים. באמת אלו כל הפגים בעלי המשקלים מתחת לקילו ו-750 גרם.

באופן עקבי סורוקה מוביל.

עכשיו שערי צדק.

אין לי בעיה שהם יעברו את סורוקה.

בשנים 2011 ואילך המדינה באמת זיהתה את תחום הפגיות כתחום שנמצא במצוקה אקוטית ומשרדי הבריאות והאוצר הקצו בשנים האחרונות משאבים רבים, כמעט יותר מאשר לכל תחום רפואי אחר, לעבר הפגיות.

רבע מתכנית המיטות הכלליות, 960 מיטות, מגיע לנושא הפגיות, לטיפול נמרץ פגים. המיטות האלה גוזרות בגינן שבעים רופאים ו-340 אחיות. מדובר על הקצאה גדולה מאוד במקצוע.

זאת הקצאה נוספת. ההקצאה באה בגלל המיטות.

כן.

אתם מצליחים לעמוד בזה?

אני אתייחס לכך. היישום מהווה את אחת הבעיות.

לכן שאלתי.

בהמשך אני אגיע לבעיות.

בנוסף, בפן המקצועי אנחנו מפתחים מקצוע אחות מומחית בפגים שתיתן מענה ספציפי לנושא הפגיות. זה נקרא NP פטקשנריס. אנחנו תמרצנו ואנחנו מגדילים את מספר האחיות שמבצעות קורס על-בסיסי בטיפול נמרץ בפגים, גם על ידי תמריצים כספיים של שכר לימוד, ובשנים 2005 עד 2010 ניתנו עשרות תקני אחיות לפגיות בבתי החולים בהם הייתה מצוקה.
בנוסף, אנחנו מקצים – עקב הסכם הרופאים – עוד עשרות תקנים לרופאים. בהסכם הרופאים המקצוע הזה הוגדר כמקצוע במצוקה אקוטית וזה גרם למספר דברים. קודם כל, זה גרם לכך שהאנשים עצמם, הניאונטולוגים שכבר היו רופאי פגים, השכר שלהם עלה והוא עלה משמעותית. אנחנו גם רואים שפתיחת פנקסי ההתמחות במקצוע הניאונטולוגיה בין השנים 2008 עד 2010 היה רק שני אנשים שסיימו התמחות בילדים ועברו להתמחות על בפגים. היו רק שניים כאלה ואנחנו רואים שמאז הסכם הרופאים, מסוף שנת 2011, יש עלייה משמעותית וכבר חמישה רופאים ב-2011, עשרה ב-2012 ואנחנו חוזים עוד עשרה, ואולי אפילו יותר, ב-2013.

בנוסף, משרד הבריאות והאוצר סגרנו על מימון לבינוי של מיטות חדשות בשנים 2015 עד 2018 כאשר חלק מאוד נכבד מהן ילך לפגיות. אמרתי שחלק מהבעיות הן בעיות של צפיפות, מיקום ובינוי. בעצם ברגע שהפגייה קטנה, המרחק בין כל אינקובטור הוא יותר קטן ולכן זה גם גורם ליותר ויותר זיהומים. אנחנו מדברים עכשיו בתכניות שלנו על שיפוץ ושדרוג שש פגיות חדשות, ארבע מתוכן בפריפריה – סורוקה, העמק ואחרות, גם בנצרת – ושתי פגיות במרכז.

ראינו שהזרמת משאבים לנושא הפגיות בשנים האחרונות הייתה גדולה מאוד ואנחנו עדיין עומדים בפני מספר בעיות אותן אני ממפה עכשיו. קודם כל, בינוי והרחבה, נושא עליו דיברנו. אחר כך מחסור בציוד רפואי בחלק מהפגיות ובעיקר בעיקר בעיה של תשתית כוח אדם. יש פחות מדי רופאים, פחות מדי אחיות בפגיות ופחות מדי אחיות מוסמכות לטיפול בפגים. אנחנו בקשר עקבי כל הזמן עם איגוד הפגים, דוקטור שמואל צנגן שיושב כאן, ואנחנו ממש מחוברים לשטח ברמה של היכן יש אחיות, היכן חסרות אחיות, היכן חסרים רופאים ואנחנו מנסים לטפל בזה ברמה הפרטנית.

כמו שאמרתי, המטרה שלנו היא טיפול בשלושת הבעיות האלה של התשתית, כוח אדם, רופאים ואחיות, ובינוי.

מה אנחנו מתכוונים לעשות בשנים הקרובות. קודם כל, אנחנו מתכוונים להמשיך וליישם את תוספת המיטות. תוספת המיטות היא 240 מיטות לשנים 2011 עד 2016.

אתם חייבים. זאת החלטה.

כן. כמו שאמרת היושב ראש, זה לא כל כך פשוט כי כאשר אתה מקצה תקנים, גם צריך מול זה לראות את היישום. אנחנו רואים שהקצינו כבר עכשיו בסביבות 40-45 רופאים ואנחנו רואים בשטח שלא כולם שם כי חסרים רופאים לפגים. גם עם אחיות זה קשה. הייתה עלייה יפה אבל אתה רואה שזה לא ברמת ההקצאה. תכניות לאומיות גם לוקחות זמן ליישום.

אנחנו מרחיקים לכת ומראים עוד כמה צעדים שאנחנו רוצים לעשות בשנים הקרובות. סליחה מכל הקהל שהיה בישיבות הקודמות, אבל אני עומד לחזור על הדברים שדיבר פרופסור רוני גמזו המנכ"ל אבל זה החומר.

אנחנו בהסכם בריאות-אוצר האחרון סגרנו על תוספת לשנים 2014-2017, תוספת של עשרים מיליון שקלים כל שנה לבסיס, למחירי הלידות והפגים. בתיאום עם האוצר אנחנו החלטנו שכל התוספת הזאת תלך למחירי הפגים כי בפגים נמצאת המצוקה. אנחנו ניקח את התוספת הזאת ונבנה מודל תמרוץ כי היום יש לנו בעיה – דיברתי על השקעה הגדולה שהמדינה משקיעה ומקצה תקנים ומיטות לפגיות וגם כסף, אבל יש בעיה היום – שלפעמים חלק מבתי החולים לא לוקחים את זה.

בקטע הזה אני רוצה להפריע לך. אם נשב ונבכה והמשרד יאמר שלא מצליחים להשיג אחיות רופאים כי אין, לא יבואו רופאים ואחיות. כשאתה מציג לי את העלייה המבורכת משני רופאים ב-2008 לעשרה רופאים ב-2012, בשאיפה, אנחנו מבינים שאנחנו לא בדרך הנכונה וכי רק התחלנו לעלות במורד הדרך. אם נשב, ניילל ונאמר שאין ולא יהיה, יש כשל.

המשרד הוא הרגולטור. קופות החולים בצוק העתים משחקות עם הכדאיות, השקעה מול כדאיות, וצריכה להיות התערבות של המשרד כגורם מוביל כך שלבתי החולים יהיה כדאי והם יבינו שלא תהיה להם ברירה- גם מבחינתכם כרגולטור – אלא להגיע ליעד מסוים. כשבסורוקה רצו להקים את מחלקת ניתוחי לב-חזה, ידעו להביא את הרופא הכי טוב ולתת לו את השכר שאני מברך עליו והוא מופיע כל שנה בדוח שיאני השכר ולא מעניין אותי, וטוב שכך. אתם יודעים זאת. אתם תצטרכו לקחת את זה ולעשות את זה. זאת תהיה דרישה.

יש תכנית אלא שהיא פשוט בהמשך המצגת.

אני אשמח אם התפרצתי לדלת פתוחה.

אני חושב שאנחנו מבינים ומזדהים. המצב השתפר. אני אומר שוב, בשנים 2010-2013 יש יותר רופאים ויש יותר אחיות. התשתיות השתפרו אבל צריך להשתפר עוד ואנחנו בנינו מספר צעדים שישפרו את המצב.

קודם כל, אמרתי, תעריף פג עולה. כל התעריף שיועד ללידות ולפגים מגיע רק לפגים. בסוף אנחנו בונים מודל תמרוץ.

השאלה אם בסוף המחלקה היא לא גירעונית. בסורוקה, זה הרי מהווה מקור הכנסה. אולי בגלל שאנחנו במצב חירום, אולי המשרד יקבל החלטה כרגולטור שהמחלקות האלו יהיו במשק סגור עד שניישר קו ואז תראה שרופאים זורמים בגלל השכר הגבוה ותראה שיבואו אחיות בגלל התמרוץ הגבוה. זאת עבודת רגולטור. אף אחד אחר לא יעשה את זה. הקופה לא תעשה את זה. הקופה תיקח את העודפים האלה ותעשה בהם דברים אחרים שאתה מחייב אותה לעשות.

היום אין לנו אפילו בקרה, איזשהו כלי לבדוק לאן הכספים האלה הולכים. כלומר, המדינה הבינה את הקושי ואת הצורך בתקצוב בצורה נאותה שמשקפת את ההוצאות של הפגים הללו והיא מביאה כסף לא מתוך מערכת הבריאות אלא היא מביאה כסף מהביטוח הלאומי אבל אין לנו שום כלי לבדוק שהכסף הזה אכן מגיע לפגיות. הוא לא צבוע והם גם לא רצו לצבוע לנו אותו.

על פי הדוח של מחלקת המחקר, הוא מגיע לפגיות.

לא. הוא לא מגיע לפגיות. זה לא נכון.

הוא מגיע לבתי החולים אך לא לפגיות.

דוקטור צנגן הוא יושב ראש איגוד הניאונטולוגים במדינת ישראל. דרך אגב, רובם מפחדים לדבר בגלל מנהלי בתי החולים וכדומה. אומר דוקטור צנגן שזה מגיע לבתי החולים אך לא לפגיות. נקודה.

כפי שאמרתי. נחייב אותם. אמרתי את זה כהערת ביניים. תמשיך במצגת.

נראה את התמונה השלמה כי אנחנו בטוחים שהצעדים שקורים וגם הבאים ישפרו משמעותית את המצב. כשהיום משרד הבריאות בא לבצע בקרות בבתי חולים, הוא לא מבקר תחום ספציפי אלא הוא מבקר את כל בית החולים לפי צ'ק ליסט. אנחנו מתכוונים מה-1 בינואר לבקר ספציפית את הפגיות עם צ'ק ליסט מסודר, עם סטנדרטים מסודרים. במקביל לבקרות האלה, אנחנו גם עושים מודל תמרוץ לפגיות.

אתם תסתמכו על אותו דוח שאתם לא רוצים לפרסם בחוזר מנכ"ל?

שנייה, עוד לא סיימתי. אני אומר, בקרה מה-1 בינואר. אנחנו מתכוונים להביא לחקיקה את מודל התמרוץ שעוד מעט נדבר עליו, שמתמרץ השקעה בתשומות, שמתמרץ השקעה באיכות, שמתמרץ השקעה בבינוי, באינקובטורים, שמתמרץ השקעה בצמצום זיהומים, שמתמרץ בתשומות כוח אדם. יחד עם הבקרה אנחנו בטוחים שזה יביא לשיפור מעבר לשיפור שקיים עכשיו.
בוא נדבר קצת על המודל שנקרא בפינו מודל כוכבים. הוא נבנה יחד עם איגוד הפגים ועם אגף הרפואה המקצועי במשרד. אנחנו לוקחים את תעריף הפג הקיים היום ואנחנו אומרים שזה תעריף הפג המינימלי. בתוספת שאנחנו עכשיו מקבלים ממשרד האוצר אנחנו מתכוונים לקבוע עוד שני תעריפים. פגיות טובות יותר, פגיות שמתמרצות אחיות מוסמכות בפגים, יותר רופאים ויותר מרחק בין אינקובטורים, התעריף שלהן יעלה. זה יתמרץ את המערכת.

איך תוכל לפקח על כך?

בקרה. יש אחות שעוברת בכל פגייה ובודקת תשומות כוח אדם, בודקת מרחק וכולי.

תמנו מפקחים.

כן.

לזה יש לכם תקנים ויש לכם משאבים.

תקן אחד אנחנו לוקחים ב-1 בינואר. במקצועות אחרים אין דבר כזה. בפגיות אנחנו משקיעים את זה. יהיה תקן אחד של אחות שהיא תסתובב בין 25 הפגיות בארץ.

הבקרה תיערך גם בסיוע איגוד הניאונטולוגים.

היום אנחנו מסתמכים על נתוני איגוד הפגים ואנחנו רוצים כמובן להעביר את השליטה והבקרה למשרד הבריאות. שוב, מה-1 בינואר מתחילים. המודל יתבסס על כוח אדם, על תשתית וטכנולוגיה ועל מניעת זיהומים. לא ניכנס כאן למשקלים עצמם. אנחנו גם ניקח פונקציה של איפה הייתה פגייה בתחילת 2014 ואיפה היא בסוף 2014. יש בתי חולים שיש להם פחות אמצעים מאשר יש לבתי חולים חדשים ואנחנו צריכים לשפות אותם בפן הזה שיש להם גם פחות כסף או פחות כוח משיכה של רופאים ואחיות להגיע אליהם. ניתן פקטור לבתי חולים יותר חלשים בהם אנחנו רואים שיפור בהיענות שלהם למודל בשנה הבאה, לכסף שהם יקבלו עבור כל פג בשנה הבאה.
תראו במצגת את תעריף הבסיס. יש לנו גם תכנית שנייה במקרה שהתהליך הזה לא יעבור. בעבודת מטה תמיד רוצים להכין משהו אם החקיקה לא תעבור.

מה יש בתכנית ב'? מה אומרת התכנית? אתם עובדים עליה.

אם המודל לא עובר, אנחנו מעלים את התעריף רוחבי לכל הפגיות בלי מדדי תמרוץ. לוקחים את התוספת שמקבלים ממשרד האוצר ומעלים אותה לכל הפגיות ביחד.

ואז אתה לא יודע לעקוב אחרי הכסף.

אני יודע לעקוב. יש לי מודל אבל אני לא מתמרץ לפי המודל.

גם התמרוץ הוא רק על האקסטרות.

כן. אף פגייה לא תיפגע ביחס להיום.

שורה אחרונה. משאבים גדולים מאוד השקיעו בשנים האחרונות ויש שיפור משמעותי אבל יש עוד הרבה מה לעשות.

העשרים מיליון ניתנו כבר לתקציב?

לא. עדיין לא. זה בחקיקת חוק הביטוח הלאומי. אנחנו מצפים עד סוף דצמבר, בעזרת האוצר ובעזרת הביטוח הלאומי.

זה ארבעים, שמונים ומאה ועשרים.

עשרים, ארבעים, שישים, שישים, שמונים שבנוסף לזה יש שלושים מיליון שקלים שנכנסו בעבר. ביחד 110.

רוני אמר שזה ארבעים, שמונים ומאה ועשרים.

הוא התכוון יחד עם השלושים.

עדיין יש פער של עשר.

זה 110.

תודה רבה. כפי שראינו, בסך הכול משרד הבריאות מאשר את הנתונים אותם אנחנו מכירים.

אני מקדם בברכה את חבר הכנסת יעקב אשר שהצטרף אלינו.

אני חושב שהפתרון טמון במה שאמרנו. הוכחת לנו כי ההסכם עם הרופאים ב-2011 עשה את שלו.

נכון.

לא מספיק. אני חושב שלא צריך לחכות לשביתה גדולה או להסכם חדש. אני חושב שהמערכת יכולה בתוך עצמה להתארגן כך ולתמרץ על מנת להפנות לשם משאבים כמו משאבי כוח אדם ומשאבים כספיים. אני חושב שאנחנו נמצאים בדירוג העולמי בין המדינות שם אנחנו לא רוצים להיות מהווה נורת אזהרה לא רק דולקת אלא גם מהבהבת וזועקת. עשור ויותר זיהינו את המצוקה בתחום הזה ואני חושב שהמשרד צריך להיכנס לעבודת מטה. יש לכם ועדה שישבה, ועדה שהכינה פחות או יותר המלצות ואני חושב שללכת ברוח הדברים ולא לפחד. המשרד יכול להיעזר גם בשולחן הזה. אני מבין שיש מגבלות תקציביות וכי האוצר לא ייתן לפרסם דבר שאין לו כיסוי, אבל כרגע זאת שעת חירום. אם אנחנו מדברים על אחוז התמותה של פגים בקרב תינוקות, זה זועק לשמים. אם פעם יולדת הייתה חוששת שמא ייוולד פג כי הוא פג, היום היא כבר לא חוששת כי ברוך השם הטכנולוגיה התקדמה אבל מרגע שהיא יודעת שנולד פג, היא בסיוט כי באיזה זיהום הוא יידבק, מה רמת הטיפול והאם מתייחסים אליו. כולנו מכירים את זה וחבל להכביר מלים. אני חושב שצריך להשמיע מעל כל במה. כשהופענו במקום לא טוב בתחום החינוך, הממשלה הקודמת ידעה להעביר סכום נכבד וגדול – מיליארדים – להשכלה הגבוהה ולתחום החינוך. עכשיו אנחנו נמצאים בתחום הבריאות ואנחנו באותה תחתית בה היינו בתחום החינוך. הממשלה צריכה להיכנס ולטפל כפי שטיפלה בחינוך.
אני מבין שאני פונה לכתובת הלא נכונה, למשרד הבריאות, אבל כרגע, כל עוד המדינה לא מזרימה את המשאבים הנדרשים, עליכם לנקוט בצעדים. אם צריך להניח חקיקה, נגיע גם לזה. רק רעיון קטן הוא משק סגור. האוצר יודע לעשות את זה בהרבה תחומים כאשר הוא חושש שמא יהיה גירעון ואחר כך יבואו אליו בדרישה לכיסוי גירעונות. הוא מאלץ לפתוח חשבון בנק מיוחד לצורך כך.

יש הצעת חוק שהוגשה עוד בכנסת הקודמת על צביעת הכסף. זה לא פשוט להעביר אותה מה גם שמשרד הבריאות עצמו לא תומך. זה ניסיון שלי יחד עם חבר הכנסת עפו אגבריה והפורום למען הפגים, אבל אנחנו מנסים לעשות שינוי מסוים.

נתתי לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס את רשות הדיבור כיוזמת הדיון. לאחר מכן נפתח את הדיון.

תודה רבה לך אדוני היושב ראש ותודה לוועדה הזאת. זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו מקיימים כאן דיון על מצב הפגיות. אני מודה על כך. המצב היה הרבה יותר גרוע עת הגענו לכאן לראשונה. יש חצי כוס מלאה, אבל לא מילאה אותה בהרבה כי עדיין באיזשהו אופן התמריצים עליהם אנחנו מדברים הם לא מספיק אפקטיביים כדי למשוך את כוח העבודה הזה לתחום הזה. לדוגמה, אם הם צריכים להתחרות, הניאונטולוגים מול המרדימים, זה קרב אבוד מראש כי ברור שילכו להרדמה כי בהרדמה יש את האופציה להשלמת הכנסה בקהילה. אותו מרדים אפילו יכול לצאת מבית החולים הציבורי בשעות לא שעות ולקבל איקס כסף, שהוא המון כסף, בבתי החולים הפרטיים שם מתקיימים ניתוחים פלסטיים וכדומה. תחשוב על זה. הניאונטולוגים לא יכולים ללכת למרפאות פרטיות כי אין מרפאות פרטיות לפגים ואף אחד לא מצפה שיהיו.

יותר מכך. כן צריך לפתוח את הנושא של ניאונטולוגים גם בקהילה כי באמת הנושא של הטיפול בקהילה הוא טיפול חסר בצורה זועקת. אין לך אפילו סרגל מדידה מותאם לפגים. הרופאים בקהילה הם רופאי ילדים בלי התמחות מיוחדת בניאונטולוגיה. התפתחות פג היא לא כמו התפתחות של תינוק רגיל שנולד בשבוע ה-38-40. בזה זה לא מסתיים אלא שמענו היום בוועדה לזכויות הילד שמחכים חצי שנה לאבחונים, שלא לדבר על הטיפול שאחר כך צריך להינתן, ואז זורקים אותם ממקום למקום, מבדיקה לבדיקה, ההורים צריכים להיות ראש לשכה וזה פשוט לא נורמלי. הם צריכים לבדוק מתי הם צריכים לקחת את הילד לבדיקה הזו ולבדיקה ההיא ולרוץ בין בתי החולים. שלא לדבר על כך שכאשר אנחנו יוצאים ונכנסים לבתי חולים, הם חשופים לזיהומים נוספים.

היום הפגיות – וביום ראשון ביקרתי בבית חולים קפלן, בפגייה שם – שומעים את אותם דברים כל הזמן, גם על הצפיפות אבל גם על הנושא של המחסור בכוח אדם. אם אנחנו לא נמצא – גם אם תתנו תקנים – מי שיאייש את התקנים האלה, אנחנו בבעיה גדולה.

איך אנחנו מתמרצים אותם וכדי שלא נהיה במלחמה מול מרדימים כי זה כבר קרב אבוד מראש? אדם מסתכל על כושר ההשתכרות שלו, על היכולת שלו להעמיד בית, על היכולת שלו לכלכל את הילדים שלו, שלא לדבר על הכוננויות ועל התורנויות שהם נאלצים לעשות כי אין מספיק כוח אדם – הם טוחנים שעות. זה פשוט לא נורמלי. איך אנחנו כן בונים בנוסף להסכם הרופאים עוד כלים לשפר את המצב ולתת מעבר לעניין של השליחות של אותו רופא שהולך לניאונטולוגיה, שיהיה לו גם כדאי מבחינות נוספות ללכת לתחום הזה? כמה שאתה מלאך, בסופו של דבר אתה צריך להביא כסף הביתה והאנשים האלה הם בעצמם גם הורים לילדים וגם הם רוצים לשפר את המצב של המשפחה שלהם. צריך להסתכל גם על הדברים האלה.

הנושא של הקהילה הוא קטסטרופה גדולה. אנחנו מדברים על חוסר באחידות בהגדרת פג ולכל אחד יש את ההגדרה שלו, אם זה הביטוח הלאומי כדי לדעת את מי אנחנו מתקצבים, אם זה מבחינת משרד הבריאות - איך הוא בכלל מגדיר פג, מאיזה שבוע – ואם זה מבחינת הטיפול בקהילה כאשר רק מי שמתחת לקילו וחצי – אפילו לא קילו ו-750 גרם – זכאי לשירותים מסוימים, שזה אבסורד גדול. כל יום שמונעים מהם את השירותים כמו פיזיותרפיה וכל מה שקשור במערך התומך מסביב, אנחנו בעצם מעכבים אותם ואחר כך זה הפסד לכולם.

יש מה לעשות. נמצא כאן גם איגוד הניאונטולוגים שמציע הצעות אבל אם לא נזדרז, חברים, לא רק שאנחנו מאבדים חיים בגלל הזיהומים וכדומה. בואו נגרום לכך שבתי החולים יבינו, מנהלי בתי החולים יבינו, שהם מפסידים ברגע שהם לא מעבירים את הכסף הזה לפגיות, שהם יתכננו את הרחבת הפגיות, שזה יהיה להם כלכלי. דרך אגב, יום זה כלכלי. הפגיות הן כלכליות אלא שזה לא מגיע לשם. הם לוקחים את זה לאן שהם רוצים והם יכולים להוציא את הכסף על פרסום או על איזשהו פסל נחמד שהם רוצים להעמיד בגינה הציבורית של בית החולים, ואני בכוונה מקצינה. אין לנו שום יכולת ביקורת.

אני באמת משבחת את משרד הבריאות שבונה עכשיו איזשהו מודל לביקורת, אבל זה יהיה רק על האקסטרה.

לגבי הכלכליות, אני מסופק אם זה כלכלי או לא. יש יולדות ויש פגים.

המכלול. דיברתי ספציפית על אותם בתי חולים שנמצאים בראש הטבלה.

זה כן, כי הם מעסיקים פחות כוח אדם.

אם לא נדע לתכנן את זה כמו שצריך, נהפוך להיות מדינה מפגרת מהבחינה הזאת וגם נישאר לא רק במקצוע במצוקה אלא לא להביא אליו אנשים. באותו הסכם רופאים היו כמה מקצועות במצוקה. אם אנחנו מסתכלים על חבר'ה שיוצאים לפנסיה ואין מספיק עתודה, זה רק ילך ויצטמק בהמשך. יהיו לנו עשרה בשנה, זה לא ישנה את התמונה הכוללת.

רציתי לדבר על עוד נושא אחד לגבי הסיפור של הקהילה, אבל לפני כן אני רוצה לומר עוד משהו אתה יודע שלגבי הנושא של ה-RSV, שזה החיסון, יש אפליה בפגים מבחינת משקלים בעניין של החיסון הזה שהוא מציל חיים. אולי הצלחנו ברעש שעשינו לפני שנתיים להביא לאיזושהי לתוספת של עוד שבוע, אבל כשאנחנו מסתכלים אנחנו רואים שאחוז התמותה בפגים בגלל החיידק הזה הוא כל כך גבוה שאנחנו מגלים היום מצב שהורים שיש להם כסף הולכים ומחסנים את הילד הזה, ודרך אגב, זה לא חיסון יחיד כי יש לו המשכיות. ההורים האלה שיש להם כסף הולכים ומחסנים באופן פרטי. החיסון הזה עולה אלפי שקלים וזה מטורף כי הרבה פעמים זה לפי משקל ולא תמיד לפי שבוע, ואם יש לך תאומים, תאום אחד יקבל והשני לא יקבל.

אני אומרת שצריך להסתכל לטווח ארוך כי אותו חיידק גורם לבעיות ארוכות טווח. חוץ מהתמונה, אם אתה שרדת ואתה כבר חי, יהיו לזה השלכות נוספות בהמשך שיביאו לאשפוזים חוזרים, שיביאו לכך שגם ההורים יאבדו ימי עבודה כי הם צריכים להיות עם הילדים. המשק כולו הולך לסבול מזה, אבל בתי החולים יצטרכו לשלם ימי אשפוז. כשאנחנו מסתכלים על זה, יש פה הפסד כלכלי גדול מאוד שבתוספת של עוד שבוע-שבועיים – אם נשווה את זה למדינות מתקדמות אחרות בעולם – יכולנו לחסוך את ההוצאות המיותרות האלו בהשקעה מינימלית, אבל לא להפוך את זה למצב בו למי שיש כסף, ירכוש את החיסון באופן עצמאי ואלה שאין להם כסף, הילדים שלהם יחלו במחלות כרוניות שילוו אותם כל החיים. תודה.

תודה רבה. לפניי שאני אעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת יעקב אשר, הייתי רוצה שמשרד הבריאות יאמר מה ההסבר לפער הזה בהקצאה של אותן מיטות. אתם מדברים על כארבעים אחוזים לצפון, 46 אחוזים, לעומת כשישה אחוזים בדרום. זה דבר לא ברור במיוחד לאור המציאות הידועה.

אני אסביר. ההסבר הוא מאוד פשוט. בדרום מבחינת ספקי שירותים בפגיות, יש רק את בית החולים ברזילי ובית חולים סורוקה. ביוספטל אין פגייה. צריך לקחת בחשבון את בית חולים אשדוד שיוקם בראשית 2017 ותהיה לו פגייה. בצפון יש מספר בתי חולים ומן הסתם יש גם סוג של קפסטי שאפשר להקצות מיטות לסורוקה ולברזילי.

קפסטי יש גם לגבי קליטת יולדות? אתה מציג את זה באופן סדרתי. סורוקה מופיע בראש הטבלה. אתה לא יכול להגיד לי שלכן הוא יסבול.

לסורוקה מוקצות יותר מעשר מיטות פגים וגם יש שם בינוי של פגייה חדשה. לברזילי יוקצו עוד מיטות פגים. אני חושב שאם נסתכל על כל ההקצאה של ה-240 מיטות, היא הולמת.

איך אתה אומר לי שהיא הולמת כשאתה אומר 46 אחוזים לעומת שישה אחוזים?

צריך לראות כמה היה לפני וכמה עכשיו ומה היה הגידול.

כשאנחנו אומרים מיטות, זאת יחידת תקציב.

מיטה זה ברזל ותקנים.

במציאות יש יותר לידות, הפגיות יותר גדולות. אני אומר לך מהיכן זה בא, ולא בגלל שאני איש הנגב. כשיש פערים כאלה, יש חשש שההקצאה היא לא עניינית.

לא.

לא. בדרום, שם יש בעיה של כוח אדם, אפילו אם תיתן עוד 12 מיטות, לא תוכל לאייש אותן בכוח אדם.

אני רוצה לשמוע את משרד הבריאות.

גם אני ממשרד הבריאות. הוא איש התקציבים ואני מהצד הרפואי.

היושב ראש, לא נקצה מיטה לבית חולים שלא יוכל לפדות את המיטה ולהוסיף אותה. בסורוקה למשל יש מספר פנוי של מיטות ואני לא אקצה לו יותר.

נמצאים כאן נציגים מסורוקה?

אני ראש אגף רפואה בבתי חולים, כללית שירותי בריאות.

קודם כל, פגיות זה לא עסק רווחי. פג מתחת ל-1,750 הוא רווחי אבל מעל ל-1,750 מקבלים 10,000 שקלים שזה כלום. בערך חמישים אחוזים מהפגים שוקלים כך, כך שהגדרת מספר המיטות בלי לשנות את המבנה של התגמול עבור פג שהוא מעל משקל זה, לא תהפוך את זה ליותר אטרקטיבי.

דבר שני. בסורוקה מתוך 16 תקני רופאים מאויישים תשעה. השנה נקלט מתמחה אחד. אני לא רואה איך אנחנו מצליחים לאייש את התקנים גם אם נוסיף עוד עשר ואו חמש עשרה מיטות, וזאת התכנית.

דבר שלישי. עומדת בפנינו בנייה של פגייה חדשה בהשקעה של שישים מיליון שקלים, 3,000 מטרים רבועים, פגייה ממוגנת. היום, כל פעם שנופלים טילים בבאר שבע, לוקחים את כל הפגים ורצים אתם למרתף, מקום שהוא לא ראוי. שישים מיליון שקלים בלי תמיכה של משרד הבריאות, סכום שמהווה כמעט את כל סכום התמיכה בבתי החולים למשך שנה וזאת טיפה בים.
אלה שלוש בעיות מאוד גדולות כאשר העיקרית היא בנושא הרופאים.

מה אתם כקופה עושים כדי למשוך כוח אדם לדרום?

אנחנו מאוד מאוד מוגבלים ביכולת שלנו לתגמל רופאים במה שנמצא בהסכמים.

מה זה יכולת? כלכלית או יכולת של הרגולטור?

הסכמית. אני לא יכול לשלם למתמחים. אני יכול לתת להם תנאי דיור משופרים, אני יכול לתת להם תנאי תעסוקה אבל גם כך כשיש מצוקה של כוח אדם, התנאים שלהם יותר גרועים בעבודה. מדובר כאן על מתמחים. אנחנו נוברים במרכזי עולים ומנסים למצוא מישהו שיוכל להתמחות ואנחנו עושים כל מאמץ, אבל מאוד קשה למשוך ולהתחרות.

לא מזמן התקיים כאן דיון לגבי הסטודנטים לרפואה שמגיעים מחוץ לארץ. אנחנו כל כך צדקנים וכל כך מחמירים אתם ואלה לא עובדים זרים אלא אלה בנינו, אחינו, שמגיעים מחוץ לארץ. גם ההסתדרות הרפואית בישראל וגם משרד הבריאות, אנחנו מחמירים אתם.

בתי החולים של הכללית לפני שנתיים פנו ביוזמתם לאוניברסיטאות בהונגריה ועשו אקרדיטציה של הדיקנים וכל שנה יש לנו ארבע סטודנטים שיוצאות שנה חמישית ושישית במטרה למשוך אותם ולהשאיר אותם אצלנו, בארבעת בתי החולים שלנו כולל סורוקה.

משרד הבריאות מברך על כל סטודנט שמגיע מחוץ לארץ ועובר כאן את בחינת הרישוי. זה עוד רופא למערכת, במיוחד שהוא רופא צעיר, למד בחוץ לארץ וחוזר לארץ.

כולנו מברכים על כך אבל מערימים עליהם קשיים שזה כמעט בלתי אפשרי.

אני אחזור על דברי המנכ"ל. היום יש בחינה נפרדת למי שלמד בחוץ לארץ ובחינה נפרדת למי שלמד כאן.

אנחנו מכירים את זה. לא נרחיב.

אנחנו עובדים על בחינה אחת לכולם. ברגע שזה יהיה, המצב ישתנה ויותר לא תהיה ההגבלה הזאת. שוב אני אומר שאנחנו מברכים על כל מי שבא מחוץ לארץ. יש לנו מחסור ברופאים וגם מחסור בהכשרות.

בסדר. נתייחס לכך בהמשך. חבר הכנסת יעקב אשר.

אדוני היושב ראש, אני מברך על הדיון הזה שמתקיים במסגרת יום הפג.

היום היית צריך להעביר את הצעת החוק שלך.

נכון, אבל זה לא צלח. החוק אמור להגיע לוועדה הזאת, והחוק הוא בעצם חוק שעשתה בזמנו חברת הכנסת אורלי לוי לגבי חופשת לידה. אדוני היושב ראש, כחבר בוועדה אני כבר מבקש את תמיכתך. אנחנו צריכים להחיל את החוק הזה גם על הביטוח הלאומי.

אני חבר בשתי הוועדות הייעודיות, גם זכויות הילד וגם ועדת העבודה.

גם אני.

אני מקווה שהחוק הזה יעבור וייתן אפשרות רווחה ואולי אחר כך יבוא עוד מישהו ויוסיף עוד עשרה שבועות, אבל בוא נלך לאט לאט כי עם האוצר צריך ללכת כנראה בשיטת הסלאמי. הרבה תודה לאורלי שגם עזרה לי בעניין הזה.

אולי חסר לי משהו מההתחלה, אבל אני חושב שצריך לשים לב, עם כל החוסר בתקציב והבדיקות שאתם רוצים לעשות לגבי סוג השירות שניתן וכל הפרמטרים, האם יש גם פרמטר שבעצם מלווה את ההורים, מלווה את האימא בתקופה הזאת ואני מתכוון גם מבחינת הדרכה צמודה, אולי אפילו תמיכה נפשית כזו או אחרת, כי בעצם אימא שתהיה ממוקצעת יותר, יכול מאוד להיות שזה – בוא נדבר בשפה אוצרית – יחסוך כסף למדינה כי הילד יהיה מטופל יותר טוב. צריך להכניס את זה בפרמטרים של הבדיקות.

אני ראש אגף רפואה כללית במשרד הבריאות. במקביל למודל הכוכבים וגם להגדרות שאנחנו נותנים לבתי חולים מה אנחנו רואים ובודקים, אנחנו נפרסם חוזר שמגדיר את הסטנדרט הן בהיבט כוחי אדם והן בהיבט תשתיות. חלק מהסטנדרט המפורסם הוא לא רק רופאים או אחיות אלא אלה מקצועות פרה-רפואיים כגון עובדת סוציאלית ועוד מקצועות פרה-רפואיים. בין היתר – גם דוקטור צנגן התייחס לזה קודם – חלק מהקריטריונים הם גם יועצת הנקה. אני חושבת שזה נותן מענה לשאלה שלך.

צריך לראות אם בתוך העניין הזה קיים ההיבט ההדרכתי.

בוודאי.

נמצאת אתנו יושב ראש עמותת לה"ב. בבקשה.

אני יושבת ראש עמותת לה"ב. ברשותכם, אני רוצה להתייחס לנושא של ה-RSV. כמו שחברת הכנסת אורלי לוי אמרה – והיא נתנה לנו הצגה נהדרת של הנושא – העמותה מגייסת תרומות ותומכת בהורים שלא יכולים לממן את החיסון עבור הילדים אבל אין לנו את הכלים. אנחנו עמותת הורים, עמותת מתנדבים ואנחנו לא מצליחים לגייס מספיק תרומות כדי לתרום לכל ההורים שלא מכוסים תחת סל הבריאות.

מישהו יכול לתת לי נתונים לגבי אלה שנופלים תחת ההגדרה. כמה פגים?

כל הפגים.

רק לציין שהנושא נמצא עכשיו בדיוני ועדת הסל.

אנחנו רוצים לשים את זה על השולחן, כי ככל שנעשה רעש, יכול להיות שייקחו את זה בחשבון.

למרות שאומרים לי שוועדת הסל לא נתונה ללחצים.

בסדר, גם שופט שיושב בבית משפט. אני אשמח מאוד אם זה יהיה חלק מהמלצות הוועדה היום כי הם נופלים בין הכיסאות. הורים שאין כסף, הילדים שלהם חולים והרבה פעמים גם מתים, שלא לדבר על ההשלכות אתן הם יצטרכו להתמודד. מי שאין לו כסף, גם לא יוכל להשקיע את הכסף כדי להתמודד עם ההשלכות האלה.

העניין הוא שהעמותה לא מצליחה לגייס מספיק תרומות. בעונה הנוכחית אנחנו עוזרים לארבעה פגים בלבד מתוך פניות רבות מאוד שהעמותה קיבלה.

מעבר לזה יש את הנושא שחברת הכנסת אורלי לוי ציינה והוא ההפרשים בין פגים קטנים ופגים גדולים ולמה כל פג זכאי. יש הגדרות שונות לפג. הפגים הקטנים מקבלים את כל השירותים והפגים הגדולים מופלים ולא מקבלים גם את השירותים בפגייה אלא מועברים לתינוקייה. מעבר לזה, הם לא מקבלים את כל השירותים בקהילה, להם זכאים הפגים הקטנים.

למרות הגדרתו כפג, הוא עובר לתינוקייה?

פגים, אחרי שבוע 34, מועברים לתינוקייה ולפעמים אפילו משתחררים אחרי 72 שעות ואפילו לא בתאריך לידה משוער.

וכל זה בגלל צוק העתים.

גם וגם בגלל שלא מתייחסים אליהם כפגים אלא מתייחסים אליהם כפגים לייט או תינוקות קטנים.

לנתון המספרי שביקשת. בשנת 2012 – 145 פגים נוספו כתוצאה מהרחבת ההתוויה בסל לזכאות החיסון RSV אבל עדיין 4,833 פגים אינם זכאים למימון של החיסון. מדובר על פגים שנולדו בשבועות 34-35. בעניין הזה אני מאוד מצטרפת למה שנאמר כאן קודם. לא מדובר רק בפגים שחולים בפגייה או מתים בפגייה ולאחר מכן יש תחלואה נוספת אלא מדובר בפגים שכאשר הם מגיעים הביתה, הם הרבה יותר רגישים לווירוס וכשהם נדבקים בו, בגלל החולשה הבסיסית שלהם – הריאות שלהם הבשילו מאוחר יותר, הם סובלים מבעיות נלוות – חלק מהפגים חוזרים לאשפוזים חוזרים בבתי חולים, בגלל דלקת ריאות.

אני רוצה להוסיף עוד משהו לעניין חופשת לידה, וזה מתחבר לדברים שאמרתי בוועדה לביקורת המדינה. הנושא הזה של חופשת לידה מתחבר לנקודה שאני חושבת שלא בהכרח שמתם לב אליה. אנחנו, ההורים נמצאים בפגיות, במידה רבה בגלל מצוקת הרופאים, ואין לנו ברירה. כל הפגיות נעזרים בהורים מכיוון שיש מחסור באחיות ויש מחסור ברופאים. ההורים נדרשים לעשות פעולות בפגייה שמטבע הדברים הצוות הרפואי היה נדרש לעשותם.

מה למשל?

לחתל, להאכיל, למדוד חום, שאלה פעולות שגרתיות בפגייה. זה משחרר את הצוותים לעשות הרבה מאוד דברים אחרים. אנחנו נמצאים שם ושמגיחים. בסופו של דבר אנחנו מדברים על הפגים המורכבים יותר, אלה הפגים שהיו מאושפזים זמן רב יותר וההורים נמצאים זמן רב בפגייה. במקור אפשר אולי לפצל את חופשת הלידה ולחזור לעבודה אבל זה ממש חלום בלהות עבור מי שצריך לעזוב את הפגייה ורואה שהפג שלו באינקובטור נמצא עם אחות אחת על עשרה פגים. אי אפשר לעזוב את המקום. אם אתה תעזוב, אחות לא מספיקה להאכיל פגים שמתחילים רק עכשיו ללמוד איך לאכול מבקבוק כי עד עכשיו הם אכלו באמצעות הזונדה וכושר הספיגה שלהם לא פעיל כמו שצריך, ולכן זה לוקח לה המון המון זמן. לפעמים בקבוק של 10 CC או 20 CC כרוך בעשרים דקות האכלה. אם ההורים לא נמצאים שם ולא עושים את הדברים האלה, זה פשוט לא מתקדם. אני חושבת שזה חלק מהעניין. אי אפשר לאייש את התקנים, זה ייקח זמן עד שיאיישו אותם, אבל שלפחות ייתנו להורים להיות שם בשקט ולהתחיל את חופשת הלידה כשהם מגיעים אחרי שלושה חודשים בפגייה עם תינוק שבסופו של דבר הוא במשקל שני קילוגרם וצריך להתמודד אתו בבית.

תודה. חבר הכנסת יעקב אשר, רצית להתייחס.

רציתי להשלים את דבריי, ואולי חלק נובע מחוסר ידע, לגבי הטיפול בקהילה לאחר מכן. פג תמיד נשאר פג לשעבר, נקרא לזה כך, לפחות בגילאי ההתפתחות הראשונים. אני לא יודע מה קורה בטיפות חלב, האם יש איזשהו צוות רפואי או צוות שמגיע פעם בשבוע והוא ייעודי לעניין הזה.

דיברנו על זה בוועדה לזכויות הילד וגם דיברנו על הצורך שכל הטיפולים יהיו תחת קורת גג אחת.

יכול להיות שלא בכל טיפות החלב יהיה מישהו שיטפל אבל תהיה טיפת חלב אחת שהורים לפגים ידעו שהם יכולים להגיע לשם אחת לזמן מה כי שם נמצא כוח האדם המתאים.

הוא יכול לקבל את כל השירותים תחת קורת גג אחת.

ראיתי שדוקטור מולי צנגן חייך ואני אתן לו את רשות הדיבור.

כיוונו לדעת גדולים. ההצעה שלו נדונה בוועדה לזכויות הילד. ברשותכם, אני אתן קצת נתונים. במדינת ישראל, כן ירבו, נולדים 170 אלף תינוקות מדי שנה וזה רק יעלה מדי שנתון.

לנושא הגדלת הפגים. חשוב לדעת שפגים הם ילודים שלא מלאו להם 37 שבועות. כלומר, ילוד שנולד בשבוע ה-36 ושישה ימים, הוא מוגדר כפג. כאלה יש במדינת ישראל עשרה אחוזים מכלל הלידות. אנחנו מדברים על סדר גודל של כ-16 אלף פגים שנולדים במדינת ישראל ויפה צוין כאן, שגם הפגים הגדולים יותר, דהיינו, אלה שנמצאים סמוך להבשלה אבל עדיין לא בשלים, יש להם את התחלואה שלהם ועדיין אין התייחסות נאותה של המערכת לטפל בהם.

חשוב לציין שעל כל המערכת הזאת שבה יש 16 אלף פגים שנולדים מדי שנה במדינת ישראל, מתוכם 1,600 הפגים הזעירים מופקדים – וזאת תמונת המצב העגומה – בסביבות מאה רופאי ילודים בלבד, במקום שיהיו למעלה מכפליים על פי הסטנדרטים המקובלים. לגבי מצב האחיות, המצב הוא אפילו יותר גרוע. חסרות לנו מאות אחיות, למעלה מ-500 אחיות כדי לתת את הטיפול המתבקש והדגש הוא על אותם פגים זעירים שזה אחות לכל פג מונשם. אנחנו נמצאים בסיטואציה בה אחות מטפלת בחמישה עד עשרה פגים, מטפלת בשלושה עד חמישה פגים מונשמים ובסיטואציה הזאת לצערי הרב אנחנו לא יכולים להשיג תוצאות טובות, מניעת זיהומים וטיפולים בגבול החיות. אלו עובדות ואלה נתונים בשטח. לצערי הרב בהשוואה למדינות המפותחות, יש לנו יותר זיהומים נרכשים בפגיות, יש לנו פחות הצלחות בפגים הקטנים מאוד שהם סביב גבול החיות ואנחנו מאבדים מדי שנה, לצערי הרב - ואני כמו חבריי הניאומנטולוגים, זה מדיר שינה מעינינו – עשרות פגים בגלל הנושא הזה של הזיהומים הנרכשים ובגלל חוסר ההצלחה היחסי בגבול החיות, בין היתר ובעיקר בגלל שחסר כוח אדם ובגלל שאין לנו תשתיות.

כשאני מדבר על תשתיות, אני לא מדבר רק על הצפיפות בין האינקובטורים שכולנו יודעים עליה אלא אני מדבר על היעדר חדר שבו מכינים בצורה סטרילית את התרופות, חדר בו מכינים בצורה נאותה את חלב האם, אני מדבר על היעדר יחידות למניעת זיהומים ששולחים אחיות כדי לצפות ולחנך את הצוות להיגיינת ידיים.

יש פרוגרמה כזאת לפגייה?

כן. הנה, אני מתקדם. כאן אני מתחבר ליוזמה. אני שוב חייב להגיד שגם רוני, חברת הכנסת אורלי וההסתדרות הרפואית, כולם מבינים את הבעיות האלה כי העובדות קיימות ואין כאן ויכוח לגבי העובדות. מה שחשוב מאוד, וזה אנחנו צריכים לקדם, זה באמת חוזר שיגדיר את הסטנדרטים, את התקנים, את התשתיות, מה צריך להיות כדי שיהיו לנו את הכלים, ואת הידע יש לנו.

מעון יום היום לא מקבל רישיון של משרד התמ"ת וגם לא של משרד הבריאות אם אין לו פרוגרמה מסודרת. כל שכן זה צריך לחול לגבי פגייה. מה שאתה אומר לי, זה דבר מזעזע. זה אומר שאני כמנהל בית חולים יכול להקצות אולם, מתאים או לא מתאים, לפגייה.

לא. יש פרוגרמות מסודרות.

זה מה שאני רוצה לשמוע.

לפני פתיחת פגייה בא צוות של מהנדסים עם פרוגרמה מאוד מסודרת שאומרת מה צריך להיות, מרחקים וכולי.

בהמשך לדבריו של מיקי. אכן, יש פרוגרמה אבל הפרוגרמה הזאת היא פרוגרמה מלפני שלושים שנים, פרוגרמה שלא מתאימה לסטנדרטים העדכניים ולתשתיות עכשיו. לכן יש חובה להצמיד לכל התכניות של צביעת הכסף פרוגרמה או חוזר שמגדיר איך צריכה פגייה עדכנית להיראות, כמה מיטות טיפולים צריכים להיות בה, מה יחס הרופאים והאחיות למיטות טיפות נמרץ, חייב להיות חדר להכנת תרופות, חייבות להיות יועצות הנקה, כל הדברים שצוינו. אני שמח לציין שלפחות שמענו רובנו כאן התחייבות של מנכ"ל משרד הבריאות להוציא את החוזר הזה עד סוף השנה האזרחית הנוכחית. זה תנאי. בלי זה אנחנו לא נוכל להתקדם.

אנחנו מדברים על סוף דצמבר השנה.

חודש וחצי מהיום. ללא החוזר הזה, לא יהיה מצפן למנהלי בתי החולים על פיו הם ידעו איך לפתח את הפגיות שלהם. לכן זה דבר בסיסי וצריך להפנות את כל המשאבים והמאמצים שהחוזר הזה אכן יצא.

בנושא צביעת הכסף. בכל זאת, צריך מימון לנושא הזה ואני רוצה לתת נתונים. הלידות במדינת ישראל תורמות לבתי החולים, לפי החישוב שלי, שניים וחצי מיליארד שקלים מדי שנה, מתוכם חצי מיליארד שקלים רק עבור הפגים. זה המון כסף. כמו שכולנו יודעים, והנושא הזה הועלה, הכסף הזה לא מגיע לקצה שלו. הזכיר יונתן גרין את המיטות שניתנו אבל המיטות הגיעו ערומות. הן הגיעו עם פחות מרבע רופאים ופחות מחצי האחיות. לא הגיעו האחיות והרופאים שצריכים להגיע. על זה אנחנו עכשיו שוברים את הראש יחד עם משרד הבריאות איך אנחנו מאלצים או איך אנחנו מעודדים – נשתמש במונחים חיוביים – את מנהלי בתי החולים לקחת את הכסף הזה שהם קיבלו, את חצי מיליארד השקלים מתוך השניים וחצי מיליארד שקלים שזה סל הלידה, ולהשקיע את זה בתוך הפגיות. זה פחות או יותר הניסיון. לדעתי זה ניסיון מהפכני אבל מותנה בחקיקה. בעניין הזה משרד הבריאות יוביל את הצעת החקיקה אבל אני מבקש מכם חברי הכנסת לעזור ולעשות את הכול כדי שהצעת החוק תוגש ותעבור עד ה-1 בינואר 2014, שזה התאריך שקבע מנכ"ל משרד הבריאות.

צריך לומר בהגינות שזה כמו אותו המשל עם השמיכה הקצרה, אתה מושך מכאן, היא נמשכת לך מהצד השני. כולנו ערים לחובות של קופות החולים ואנחנו משיתים עליהן מטלות נוספות. ראינו את הגירעונות וראינו את הדוחות. יהיה דיון על זה.

הכסף הזה לא מגיע מהקופות אלא מהביטוח הלאומי.

נכון.

לכן אנחנו לא משיתים את זה על הקופות.

אני לא משית, אבל אם אני לא מאפשר לו לקחת את זה למקום אחר, השמיכה היא קצרה. אני חותר לנקודה מסוימת. אני הגשתי הצעה לסדר דחופה וביום רביעי נדבר גם על העודפים – לפעמים יש שנים ברוכות בהכנסות – שאי אפשר להוציא אותם כהוצאה. חוץ מהחזר החוב הלאומי, אנחנו נדבר על זה מחר בכנסת. הלוואי שמההצעה לסדר יצא משהו, אבל לפחות הכיוון הוא שבשנים בהן יש עודפים, להפנות אותם לתחום הבריאות ולתחום הרווחה. נראה מחר מה תהיה התגובה של משרד האוצר.

מאחר שבסוף אנחנו מדברים על כסף, נמצאים כאן נציגי האוצר ונציגי ביטוח לאומי והייתי רוצה לשמוע מכם מה המגמות שלכם בקטע של גמישות בסוגיה הזאת במתן אפשרות לבתי החולים. גם אם המוסד לביטוח לאומי יסכים להשוות את ההגדרה שלו, אני לא יודע אם אתם תאפשרו לו. אם יש לך ידע שיוכל להחכים אותנו, בשמחה רבה.

רכזת בריאות באגף התקציבים, משרד האוצר. לגבי הנושא של צביעת מקורות לנושא מסוים. כמו שגם אתה ציינת, ציינת את זה בהקשר של קופות החולים אבל זה גם נכון לגבי בתי החולים, וכאן כאשר מדובר בכספים שמועברים לבתי החולים, לבתי החולים יש צרכים רבים ויש כאלו שהם לא פחות חשובים מהנושא הזה. צביעת מקורות מסוימים לנושא ספציפי, זה משהו שיש לו גם חסרונות.

ברור.

לכן צריך להקדיש מחשבה רבה.

לכן אנחנו מצפים מהאח הגדול באוצר שייתן מענה לאותו חוסר.

לזהות איפה החוסר.

לכן זה מצריך התייחסות שהיא רחבה יותר בהיבט של מדדים ומדידה ובקרה מצד הרגולטורים, על מנת להבטיח שאיכות השירות בתחום הזה ובתחומים אחרים תהיה נאותה. התוספות הרבות שציין מר יונתן גרין בתחילת דבריו, שציין בבוקר מנכ"ל משרד הבריאות, גם אני הרחבתי בנושא בישיבת הוועדה שהתקיימה הבוקר, אכן אנחנו מודעים לכך שהנושא הזה דורש גם תשומת לב מיוחדת ולכן נעתרנו גם לנושא הזה בהיבט - כפי שציינו הגורמים – של רבע מהמיטות הכלליות, תוספת של תקנים, תוספת של מענקים ותוספות שכר על מנת להביא אנשים למקצוע הספציפי הזה. כמו כן התוספת של השמונים מיליון שקלים בבסיס שתוארה שבעצם תיועד לנושא של תעריפים של לידות ופגים מתוך הראייה הזאת. המודל שנבחן לגבי מדדי איכות ומדידה ובקרה על מנת להוביל לשיפור בנושא הזה. כל הנושאים האלו יחדיו נועדו להוביל לשיפור שיהיה שיפור משמעותי בתחום הזה מתוך ראייה והבנה שיש לעשות צעדים על מנת לשפר את המצב.
אני חושבת שהכיוון הוא בהחלט כיוון חיובי ומשמעותי ואני מאוד מקווה שאנחנו גם נראה תוצאות בתום השנים הללו בהשקעה הזאת. זאת בהחלט המטרה.

אני מסופק אם התמרוץ כפי שנקבע יביא לתוצאות המיוחלות. אולי יביא שיפור מסוים. אנחנו מבינים שהיעד שלנו הוא להגיע למצב – אני מתבייש לומר אופטימלי כי תחשבו שאני הזוי אבל מתבקש זה האופטימלי ולא נגיע אליו – בו יהיה שיפור משמעותי, אם אפשר להגדיר זאת בלשון יותר מדויקת. אני מסופק אם רק התמרוץ והמדדים שנקבעו יביאו לתוצאה המיוחלת.

והתקציב.

בסדר. זה תקציב רב שנתי. אני חייב להביא את זה מתחום אחר בחיים. כולנו אזרחי מדינת ישראל ונוסעים בכבישים. לפני שלושה עשורים מצב התשתיות בכבישים היה קטסטרופלי. המדינה דשדשה, עוד תיקון, עוד כביש פה ושם, אבל כשלקחו את זה לידיים, היינו במצב שאנחנו לא מדביקים את קצב ההתפתחות של המדינה. בשנים האחרונות, בעשור האחרון, לא יכולים לומר שאנחנו לא מדביקים את הקצב. נכון, יש שגשוג, יש צמיחה, אבל עדיין אלה שנוסעים בכבישים רואים שיפור משמעותי ובמיוחד צפון, דרום ומרכז. אני חושב שזה מה שמתבקש. יש מצב חירום בתחום הרפואה. תחום הפגיות עוד יותר זועק. כמו שהאוצר ידע להתגמש בקדנציה הקודמת ולהעביר סכומי עתק – ואני מברך על כך והצבעתי בעד – להשכלה גבוהה ולחינוך, ויש תוצאות, אני חושב שהיום נושא הבריאות והרווחה, הוא על סדר היום והוא על השולחן.

אתה יודע מה הכי כואב? סליחה שאני מתפרצת. בימים בהם אין גירעון, לא רק שאומרים אין מאיפה להביא אלא לוקחים מהם. כדי לכסות את הגירעון לקחו את רפואת השיניים לילדים, לקחו כספי ילדים בסך ארבעה מיליארד כדי לכסות את הגירעון. בימים שיש טיפת עודף תקציבי, במקום להחזיר למקומות מהם לקחו, הם אפילו לא חושבים על זה. הם לא בלופ. חושבים אולי ייתנו עוד כמה הטבות לטייקונים אבל אני לא רוצה לקחת את זה למקומות האלה. אני חושבת שדווקא ללכת למקומות של הרווחה ושל הבריאות, זה מתבקש בימים שיש טיפה עודפים כי בטח לא נביא את זה לשם בימים שיש גירעון. אנחנו לוקחים מהם בימים שיש גירעון, אז בימים שיש עודף – קודם כל להחזיר לשם.

ראוי לציין שתקציב משרד הבריאות גדל משמעותית בשנים האחרונות. נוספו לשם מיליארדים של שקלים. היה דיון שלם בוועדת הכספים בזמנו עת אושר תקציב 2013 ו-2014 וניתן לראות את התוספות המשמעותיות.

זה לא ביחס למצב באוכלוסייה. כל כך הרבה שנים לא נתנו, אז ברגע שנותנים אומרים שנתנו הרבה, אבל זה לא מדביק את הפער שנצבר לאורך השנים.

רציתי לציין כדי שידעו, כי חלק אולי לא מודעים, שהנושא כן נמצא בסדרי העדיפויות. אני חושבת שמשרד האוצר גם הוביל מגמה כזאת ואפשר היה לראות את זה גם בדיונים לגבי התוספות לביטחון לעומת המשרדים החברתיים, אפרופו חברת הכנסת אורלי לוי שדיברה על כך שכאשר צריך לקצץ, אז מקצצים. האוצר בעד לא לקצץ בדרך כלל מתחומים שהוא חושב שפחות נכון לקצץ בהם. אני חושבת שניתן היה לראות את זה גם בתקציב האחרון.

לא. לקחו ארבעה מיליארד שקלים. זה כסף של ילדים, שזה רווחה, ונתתם, כמה? מאה מיליון שקלים. זה לא פרופורציונאלי. אני לא בא אליך בטענות כי לא את בנית את התקציב.

אני קורא לפעול להתאמת ההגדרות מול המוסד לביטוח לאומי ומשרד הבריאות כי אם לא, מה זה יעזור לי בתחום הפגיות? אני לא אומר שאני לא אעשה את זה. אני אעשה את זה אם אני לא אקבל את הגמישות ואם אני לא ארגיש שיש לכם את התובנה וכי הפנמתם שיש כאן מצב חירום שצריך לשדד מערכות, אולי לפחות לתחום את זה במספר שנים שהן שנים קשות. בואו נאמר שהצלחנו ופעלנו מול הביטוח הלאומי ואולי – בחלום הכי טוב שלנו – הסכמתם ואפשרתם להם לעדכן ולהיצמד להגדרה של הפג, נאפשר להם להזרים את זה לטובת התקינה ולטובת התחום הזה של הניאונטולוגיה והפגים.

אני סגן ראש מינהל רפואה במשרד הבריאות. אני אחראי – למעשה בשלבי מסירת תפקיד לדוקטור ורד עזרא - על בתי החולים, כללית, פגיות וחברי מיון. זה אומר שאנחנו מקבלים את הטלפונים בערב, בלילה ובשבת לגבי פגייה שנסתמה ויש צורך במקום חלופי. מצוקת האשפוז בפגיות היא גדולה. לא במקרה באותן הפגיות עם מינימום כוח אדם יש כאלה מרחקים קטנים כי מנסים לתת טיפול ומעט מדי כוח אדם למספר הפגים.

אז הזיהומים חוגגים.

עם כל המשמעות החמורה של זה. פגיות נסתמות. השבוע היו לי שתי פגיות בבתי חולים גדולים שפנו אלינו וביקשו שנוציא הודעה למד"א כי הם לא יכולים לקלוט יותר יולדות בהריון בשלבים מוקדמים שבאות ללדת כי לא יהיה להם היכן להשכיב את הפגים. זה אומר שבשלב מסוים נתתי הוראה להעביר פגים מירושלים לרמב"ם כי רק שם היו מיטות פנויות ומבאר שבע לירושלים ואנחנו כל הזמן עושים שמיניות באוויר בין בתי החולים. המחסור במיטות פגייה הוא קשה ולהערכתנו אנחנו זקוקים בהקדם האפשרי – ואני מנסה להישמע מתון – לסדר גודל של 300-400 מיטות פגייה נוספות. כמובן עם כל כוח האדם כי הבעיה היא לא להביא מיטה אלא להביא את כוח האדם. המצב של הפגיות הוא קשה. כך גם יחידות טיפול נמרץ ילדים שגם הן באותו מצב. כל מה שאני מנסה בכל פורום שאני מופיע בו זה לצעוק את הדבר הזה.

בסוגיה הזאת של מיטות לטיפול נמרץ וטיפול מיוחד, יש לכם כוונה להגדיל את זה?

האמת היא שאני בדעה הפוכה. יתכן שיהיו אנשי מקצוע שיחלקו על דעתי.

אדרבה, נשמע.

לדעתי מיטת טיפול מיוחד בילוד, מיטת פג, בעיני הן מה שנקרא באנגלית אינטר צ'נז'בל. אתה משתמש וזה לשיקולו של רופא הפגייה אם זה בקטע הזה ובמרבית הפגיות זה אפילו נמצא באותו מקום וההבדל ביניהם הוא פונקציונאלי בלבד. מבחינתי צריך להעלות את התקינה.

אתה מבין שזה לא מצב נורמלי.

אני מדבר כאן על שימוש במשאבים בצורה הטובה ביותר לשיקול מנהל הפגייה. צריך להגדיל את כוח האדם שם, כפי שנאמר שם בצורה מאוד מאוד ברורה.

חשבתי בהתחלה שהמחלוקת היא גדולה אבל היא לא גדולה. אין ספק שהתקנים של רופאים, אחיות, סל טכנולוגי ותשתיות עבור פג מונשם שזה הפג בטיפול נמרץ הם גדולים משמעותית מהפג שנמצא בטיפול מיוחד. לכן עבור כל פגייה צריך לחשב על פי מספר הלידות לאותו מרכז את מספר המיטות של טיפול נמרץ, מספר המיטות של טיפול מיוחד ולתקנן את המיטות האלה בהתאם כאשר התקנון הוא דיפרנציאלי. כל זה מופיע בחוזר שאנחנו רוצים להפיץ, החוזר החדש, שבפירוש מבחין ועושה דיפרנציאציה בין התקנים הנדרשים למרכיב של הטיפול הנמרץ בפגייה.

זה יהיה בחוזר?

זה יהיה בחזור, אינשאללה.

אני אומרת שבחוזר זה יהיה, אבל בסופו של דבר לא יעלה על הדעת שתהיה מיטה ריקה פה ועומס של פג על פג במקום אחר. לזה התכוון מיקי בדבריו.

תרשה לי לספר סיפור אחד יפה. סודנית הגיעה לבית חולים יוספטל עם תאומים, לידה בשבוע ה-26-27. בית חולים יוספטל לא מסוגל להתמודד עם אתגר כל כך קשה. הפעלנו מסוק של חיל האוויר להטיס אותה משם לאסף הרופא וזה מסוק ענק ולא מסוק פינוי קטן, כי אלה שני אינקובטורים, שתי אחיות ושני רופאים ניאונטולוגים. הצלחנו להציל את שני הפגים האלה.

נשאר כוח אדם בבית החולים ההוא?

בית החולים יוספטל שילם עבור המסוק.

אין לכם הסכם שיתוף פעולה עם מצרים? זה יותר קצר.

לא הייתי שולח את הפגים שלנו לשם.

במקרה הנדון. לא באופן קבוע.

בכל מקרה.

אני רוצה להגיב לדברי הדוקטור לגבי העברת אימהות בשלבי לידה לפגיות רחוקות. אני יכולה לספר מהניסיון שלי שהבת שלי נולדה בסוף עופרת יצוקה והפגיות בדרום היו סגורות. בילינו 110 ימים במרחק של שעה וחצי מהבית. היום הקו החם שלנו מקבל עשרות פניות של אימהות שיולדות רחוק מהבית והקשיים שמתווספים למשפחה שגם כך מתמודדת עם המון קשיים, הם פשוט לאין שיעור.

אם יש להם עוד ילדים בבית, מי יטפל בהם.

זה משהו מטורף. אני כמייצגת את עמותת לה"ב ואת ההורים אומרת שלדעתי אסור שמקרים כאלה יקרו בגלל מצוקות בפגיות. אם זה קורה בגלל טיול, ניחא, אבל לא בגלל שפגייה צריכה להיסגר כי אין מקום.

אני מנהלת הפגייה בתל השומר, אחת מהפגיות שבזה הרגע סגורה ובהפסקה הייתי עסוקה בהעברת תינוק שנולד אצלי עם מום לבבי, לנסות להעביר אותו לטיפול נמרץ אצלי. אני סגורה מיום שישי היות ו-14 עמדות של טיפול נמרץ שלי מלאות עם פגים ששוקלים 600 גרם ו-700 גרם, קילו, אחרי ניתוח או עם מומים מולדים ואין אפשרות להוציא אותם לחדרים שהם 1, 2, 3 של פגים שהם בגדילה. מיום שישי אנחנו עסוקים ובשבת בלילה העברנו תינוק לוולפסון, אם אני לא טועה. אישה שהגיעה לחדר לידה בפתיחה, לא הייתה לי מיטה ופשוט העברנו אותה.
עוד מצב חמור הוא שיש לי גם ארבעה ילדים עם זיהום ויש להם אחות ייעודית. זאת אומרת, אחות שמטפלת רק בהם. בגלל העומס נאלצתי לוותר על כך שתהיה אחות ייעודית וזאת מאחר שלא היו אחיות.

במלים עממיות, אנחנו נותנים שירות פחות טוב ובמלים עוד יותר לא עממיות, שירות גרוע וזה בגלל המצוקה.

אמת.

זה אפילו מסכן חיים.

לגמרי.

אני רופא בכיר בפגייה בבני ציון בחיפה. רציתי להעמיד דברים על דיוקם. קודם כל, הפגים המאוחרים, שבוע 34, 36 פלוס 6, מקבלים מקום וטיפול מיוחד. אף אחד לא יוצא מהפגייה בגלל שיש מצוקה או לא נכנס לפגייה בגלל מצוקה.

הפגייה סובלת ממצוקה?

יש מצוקה ויש עומס. התינוקות האלה מהווים 75 אחוזים מהתינוקות שנמצאים בפגייה. מצד שני, הם נמצאים בפגייה אבל אין תקצוב מיוחד לתינוקות האלה. הסל שהם מקבלים הוא סל שמקבל תינוק רגיל. התינוקות האלה נמצאים בפגיות, ממלאים את הפגיות וצריכה להיות התייחסות מיוחדת אליהם כי אם דיברנו על הפגים הקטנים שהם אחוז אחד מהתינוקות כאשר יש בעיה עם האחיות, לגבי התינוקות האלה יש אחות לשמונה ועשרה תינוקות, לא מספיקים להאכיל אותם, צריך להכניס זונדות וזה גלגל שמתקדם ודורש עוד טיפול שלא ניתן. במקום שנוכל לשחרר אותם הביתה, הם לא מגיעים למצב של מסוגלות להשתחרר. המערכת תהיה יותר יעילה אם יהיו יותר אחיות ואז ישוחררו יותר תינוקות הביתה. להיות בבית חולים זה לא מקום בריא.
נקודה שנייה, לגבי החיסון של ה-RSV. אני רוצה לציין שביקשנו השנה – אני גם יושב ראש האיגוד של קומנולוגיה ילדים, חוץ מהכובע שלי שאני ניאונטולוג – מכל האיגודים להוסיף תקציב בנושא של החיסון של ה-RSV. לא ביקשנו לכולם אלא רק לשבוע 34 פלוס שש כי אנחנו מבינים את מגבלות התקציב. כל שבוע שנוכל להוסיף הוא חשוב כי בכך מונעים תחלואה וכאשר מונעים תחלואה זה פחות אשפוזים ופחות תחלואה בבית כאשר גם ההורים מפסידים ימי עבודה. התחלואה לפגים האלה גם משליכה וגורמת נזק לטווח הארוך. יותר תחלואה דמוית אסטמה ואפילו תחלואה בגיל המבוגר. לכן חשוב מאוד שהם יקבלו את ההתייחסות המיוחדת.

תודה. אין ספק שלא מיצינו את הנושא אבל חשפנו כמה טפחים ונגענו. בגלל השעה, אני מתכנס לדברי הסיכום.

הוועדה קוראת למוסד לביטוח לאומי ולבתי החולים, למשרד הבריאות וכמובן שזה בגיבוי של האוצר, לשקול את הסוגיה הזאת של משק סגור בתחום, לפחות באותם בתי חולים, באותן מחלקות שהן לא גירעוניות בתחום הפגיות, לצבוע את הכסף הזה כך שכולו יחזור לטובת תחום הפגיות.
הוועדה קוראת ליצור תמריצים לרופאים, במיוחד לאחיות כי המצוקה שם גדולה, וכפי ששמענו רק עכשיו ככל שיהיו יותר אחיות מטפלות, נוכל לשחרר יותר מהר את הפגים. זה מעגל חוזר שיכול להיטיב עם הסוגיה ולכן אנחנו קוראים למשרד הבריאות, לבתי החולים ולקופות החולים ליצור תמריצים לרופאים ואחיות על מנת שיפנו לתחום הזה של עבודה בפגיות.

אנחנו ממליצים וקוראים לוועדת הסל – אני לא יודע אם זה נכון לעשות אבל אנחנו נחרוג ממנהגנו ונזעק בגלל המצב הקשה – לכלול בסך הבריאות הקרוב שיפורסם את החיסון RSV גם לפגים שנולדו בשבוע ה-34-35 ו-36, אבל אם הצלחנו לעשות זאת בשבוע ה-34-35, לא נכעס אליכם.

היום זה בשבוע ה-34.

לא. היום זה ניתן בשבוע ה-36. רוצים להוסיף שזה יהיה בשבוע ה-34. 34 פלוס שש.

הוועדה קוראת לזרז – כמו שהתחייבתם עד סוף השנה – את הוצאת חוזר מנכ"ל משרד הבריאות שאמור לקבוע את כל סוגיית התקינה בתחום המיטות.

אדוני היושב ראש, אני חושבת שביחד עם מנהלת הוועדה אנחנו הבנו שההמלצה אמורה להיות 35 ו-36.

34 שבועות ושישה ימים. זאת המשמעות.

35 פלוס שישה ימים.

לא. 34 פלוס שישה ימים.

אנחנו רוצים 35 פלוס. אני מתקן. הוועדה קוראת לוועדת הסל לכלול בסל את הזכאות לטיפול מונע כנגד הווירוס RSV לפגים שנולדו בשבוע ה-34-35 פלוס שש.

הוועדה קוראת למנכ"ל משרד הבריאות לזרז את פרסום חוזר מנכ"ל שיכלול את כל התקינה בכל מכל כל בתחום הפגיות.

אני מבקש לא רק תקינה אלא גם סטנדרטים ותשתיות.

כתבנו.

כמו כן תקן של רופאים ואחיות פר מיטה, שדרוג הסטנדרטים, הצטיידות, בינוי שזה כולל גם בנייה חדשה וגם שיפוץ או רענון המקום.

זה לא יהיה בחוזר מנכ"ל.

אנחנו קוראים לכם לעשות זאת. כמו כן פרוגרמות שיתאימו לפחות למדינות אליהן אנחנו שואפים לדמות ולא למדינות אחרות.

אנחנו קוראים למשרד הבריאות לפעול להשגת תוספת תקציבית, בנוסף לזו שהושגה, שתהיה ייעודית לתחום הפגים.

אני מודה לכל המשתתפים. למרות השעה המנומנמת, שמרנו על רמת דיון ערנית. תודה.

<הישיבה ננעלה בשעה 16:05.>