PAGE
33
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
18/11/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 97>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ט"ו בכסלו התשע"ד (18 בנובמבר 2013), שעה 10:30

<הצעת חוק זכויות התורמים למדינה, התשע"ג-2013, של חה"כ יריב לוין. (פ/1596)>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר

שולי מועלם-רפאלי

יעקב מרגי

עדי קול

מיקי רוזנטל
זהבה גלאון

ג'מאל זחאלקה

אחמד טיבי

יריב לוין

מרב מיכאלי
חנא סוייד
עיסאווי פריג'

מיכל רוזין

>
עו"ד אורית קורן - משנה ליועץ המשפטי לממשלה, חקיקה

עו"ד ציונה קניג יאיר - נציבה ארצית לשוויון הזדמנויות בעבודה, נציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה

אסתר אליאס - עוזרת ראשית, נציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה

ג'נט שלום - נציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה

עו"ד בר לוי - הלשכה המשפטית, משרד הכלכלה

רן רידניק - רפרנט תעסוקה באגף התקציבים, משרד האוצר

סא"ל אופיר קבילו - ראש ענף תכנון ומינהל כ"א במילואים, משרד הביטחון וצה"ל

עו"ד עדי ליברס - יעוץ וחקיקה (חקיקה), משרד המשפטים

עו"ד הדס אגמון - משרד המשפטים

עו"ד בלהה ברג - יועמ"ש, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

הרב ניר ורגון - צוות צהר לחקיקה, ארגון צהר

יואל גולובנסקי - נשיא המכון לאסטרטגיה ציונית, המכון לאסטרטגיה ציונית

עדי ארבל - מנהל פרויקטים, המכון לאסטרטגיה ציונית

ניקולא טובול - מתמחה, המכון לאסטרטגיה ציונית

עו"ד דבי גילד-חיו - מקדמת מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח בישראל

עמיר פוקס - חוקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה

ת'אאר אבו ראס - מנהל פרויקט ייצוג הולם ושוויון בתעסוקה, עמותת סיכוי

איה בן-עמוס - רכזת פעילות פרלמנטרית, קרן אברהם

עו"ד סמאח עיראקי - מרכז מוסאווא

נעה בן שבת

וילמה מאור

יעקב סימן טוב
<הצעת חוק זכויות התורמים למדינה, התשע"ג-2013>

אוקיי, בוקר טוב. היום יום שני בשבוע, ט"ו בכסלו, ה-18 לנובמבר 2013, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. והנושא: הצעת חוק זכויות התורמים למדינה.

עכשיו, החוק הזה הוא חוק מאוד טעון. יש כאלה שמסכימים, יש כאלה שלא מסכימים. דבר אחד אני מבקש מכל הנוכחים פה: תרבות דיבור. כל אחד שירצה תהיה לו זכות להביע את דעתו, והוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. אף אחד לא יפריע לו, ואף אחד לא יכתיב לו. הוא יביע את דעתו ונשמע את דעתו כפי שהיא, ואף אחד גם לא יתווכח איתי. ואני מקווה שזה יהיה דיון תרבותי, לפחות שנשמע. אין היום הצבעות. כל אחד יביע את דעתו. וגם אם מישהו אומר דברים שלא נראים למישהו אחר, מה לעשות? ירצה ההוא לדבר אחר כך? יגיד דברים הפוכים. אבל נעשה את זה מסודר ומכובד - - -

מותר להגיד לדברים בשמם? נגיד אם מישהו אומר דברי גזענות, להגיד שזה גזענות?

תגיד מה שאתה רוצה.

ואם זה פשיזם להגיד שזה פשיזם?

על 90% מהדברים אתם אומרים גזענות.

ואם זה צביעות להגיד שזה צביעות?

חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אתה לא רגיל שיש דיון מסודר? אני יודע, נו.

אני רגיל. אני רק אומר: צריך לקרוא לדברים בשמם.

מאה אחוז. תגיד אחר כך מה שאתה רוצה.

לא לטייח בשם הפיתוי, הפוליטיקלי-קורקט.

מה שאתה רוצה תגיד.

אוקיי.

אני מבטיח לך שאף אחד לא יסתום - - -

אתה יודע שאני אומר מה שאני רוצה. למה אני אשאל אותך בכלל? אני אשאל מישהו? אני אומר מה שאני רוצה.

אתה מבין, השכונה התחילה.

חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש על קיום הדיון. הצעת החוק הזו היא בעצם גלגול של הצעת חוק שהוגשה עוד בכנסת הקודמת על ידי חבר הכנסת לשעבר משה מוץ מטלון ועל ידי, והוגשה פעם נוספת בכנסת הזו. הובאה ואושרה בוועדת שרים לענייני חקיקה. ובעקבות ערר שהוגש עליה על ידי שרת המשפטים, גובש הנוסח שאושר כאן בקריאה טרומית בעצה אחת עם היועץ המשפטי של הכנסת. הובא שוב לוועדת השרים לענייני חקיקה, אושר שם, אושר בקריאה הטרומית, ומגיע לטיפולה של הוועדה הזו.
אני רוצה להדגיש כבר בפתח הדברים: אני חושב שהצעת החוק הזו לא עושה צדק, והיא לא עושה צדק משום שהיא לא נותנת למי שתרם למדינה את מיטב שנותיו וזמנו לא פיצוי ובטח לא הטבה כפי שהייתה מגיעה לו, וכפי שאני לפחות חושב שנכון היה לעשות.

אני רוצה להזכיר לכולם שאנחנו עוסקים באנשים שנותנים את השנים הכי טובות שלהם, את השנים שבהן אחרים מנצלים את הזמן הזה כדי לפתוח על פניהם יתרון כאשר הם מתחילים ללמוד בשלב יותר מוקדם או כאשר הם עובדים ומרוויחים סכומי כסף יותר גדולים. והצעת החוק הזו, בשום פנים ואופן, איננה יכולה להחזיר את הזמן לאחור, והיא גם לא יכולה לתת פיצוי כספי או פיצוי אחר שהוא הולם לגובה "הנזק" – אם אפשר לקרוא לזה כך – שנגרם לאדם "שמאבד" שנתיים או שלוש שנים מהחשובות בחייו לטובת התרומה שהוא נותן למדינה.

יותר מזה, אני חושב שהצעת החוק הזו נמצאת מאוד רחוק ממה שמקובל בהרבה מאוד מדינות אחרות בעולם בתחום הזה. אבל היא עושה ניסיון לצמצם במשהו את הפער, את חוסר הצדק, את אי השוויון שקיים במצב הקיים, שבו אנשים שמגיעים לגיל 18, חלקם הולכים ותורמים – בין אם זה בשירות הצבאי, ובין אם זה במסגרות של השירות הלאומי והשירות האזרחי; מסיימים את השנתיים או שלוש השנים של התרומה הזו, ואז בעצם מתחילים, כאשר אחרים, שהחליטו לא לתרום למדינה ולא להשקיע את הזמן הזה, נמצאים כבר במקום – או שסיימו את לימודיהם לתואר ראשון או שעבדו וצברו כסף או לפעמים שני הדברים גם יחד.

ההצעה מנסה לטפל בכמה נקודות שבהן יש ניסיון לתת איזשהו פיצוי חלקי על הפער הזה. כאשר בכולן הדבר הזה נעשה בדרך שאיננה יוצרת מצב שבו, לצורך העניין: בין אם מדובר במקרקעין, במעונות סטודנטים או כל מרכיב אחר – רק אלה שתרמו למדינה יקבלו, אלא היא רק יוצרת מצב שתרומתם למדינה, בסופו של דבר, באה כחלק מאיזשהו מכלול שיקולים, ומקבלת איזשהו ביטוי בתהליך הזה, ובאופן הזה נותנת להם לפחות משהו, גם אם לא מלוא כל מה שהיה מגיע להם, לטעמי, רק על מנת להעמיד אותם במצב שווה לאחרים. אני בכלל לא מדבר על גישה שאומרת שמי שתורם למדינה צריך גם לתת לו יתרון ולהעמיד אותו לפני אחרים.
אני אתן לעניין הזה דוגמה אחת שהיא בולטת, והיא סוגיית מעונות הסטודנטים באוניברסיטאות: צריך לזכור שכאשר אדם בגיל 21 מסיים את שירותו בצבא הוא מגיע לאוניברסיטה, ועימו מגיע בגיל 21 גם סטודנט שלא עשה את השירות, אלא שהוא כבר מגיע אחרי שהוא סיים תואר ראשון. ובמצב הזה באים לאותו מי ששירת בצבא או שסיים את שלוש שנות התרומה שלו למדינה, ואומרים לו: תראה, אדוני, באמת תודה רבה לך, ואכן לא רק שתרמת למדינה אלא גם לא קיבלת תמורה כספית אפילו כגובה שכר מינימום על כל התקופה הזאת שנתת. אבל עכשיו תלך להורים שלך ותיקח מהם כסף כדי לשלם את המעונות, משום שאנחנו, את תרומתך למדינה, איננו מביאים בכלל בחשבון השיקולים שלנו כשאנחנו מקצים את המעונות. ומכיוון שאתה זכית לבוא מבית שהוריך הם במצב אולי יותר טוב מהוריו של סטודנט אחר, שאני מזכיר לכולם: כבר יש לו תואר ראשון ביד, אנחנו שולחים אותך עכשיו, אחרי שלוש שנות השירות, לקחת כסף מההורים כדי לשכור דירה, ואנחנו נותנים לאותו סטודנט אחר, שמתחיל את לימודי התואר השני שלו, גם את המעונות על חשבונך. אני חושב שזה לא צודק. אני מתקשה לחשוב על אי צדק יותר גדול מזה.

ולכן את הדבר הזה אנחנו באים לתקן. אגב, לא במובן זה שאנחנו באים ואומרים, כפי שאני רוצה להודות: אני חושב שהיה נכון לקבוע מלכתחילה שאותו אדם מקבל, אותו אדם שתרם למדינה מקבל עדיפות מוחלטת, אלא אנחנו אומרים: נביא את התרומה הזאת שלו במכלול השיקולים, על מנת שגם הדבר הזה יעמוד כחלק מהשיקול וחלק מהקריטריון לחלוקת המעונות, כך שגם הוא ייהנה מאיזשהו פיצוי, ולו קטן, על התקופה הזו. וההיגיון הזה עובר, אדוני היושב ראש, לכל אורכו של החוק. אני אומר שוב: בבחינת סנונית ראשונה שבאה לתקן מצב אבסורדי. לא בבחינת תיקון העולם כולו בהיבט הזה, אבל אני חושב תיקון חשוב.
תודה.

מאה אחוז. תודה רבה.

אמרנו אחד מהציבור, אחד מחברי הכנסת. עורכת הדין ציונה קניג-יאיר, בבקשה.

תודה רבה לאדוני יושב הראש.

נציגת?

נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה. נציבות שהוקמה בוועדה הזו. יושב הראש של הוועדה קידם את הצעת החוק להקמת נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה מטעם הממשלה, על מנת לאכוף שוויון הזדמנויות בתעסוקה עבור כל אלה שמוכרים בסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בין היתר, אפליה על רקע גזע, דת, לאום, נטייה מינית, הריון, טיפולי פוריות, שירות מילואים. שירות צבאי, אגב, לא נכלל. זה דיון נפרד.

אני רוצה לפתוח, להגיד שאני חושבת שזה מאוד-מאוד חשוב, ואני אומרת את זה גם בפן האישי, כמי ששירתה, אבל גם כנציבת שוויון הזדמנויות בעבודה – להכיר באלה ששירתו את המדינה. צריך להכיר וצריך לתמרץ את האנשים ששירתו במדינת ישראל בתמריצים כספיים. המסננת של שוק העבודה, שמופיעה כאן בסעיף 2, בתיקון שחבר הכנסת יריב לוין לא פירט, זו לא המסננת הראויה, ואני בקצרה אסביר למה.

דבר ראשון, המסננת הזו יוצרת מצב שאפשר להעדיף את מי ששירת שירות צבאי או לאומי, מקום שבסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אנחנו נדרשים על פי החוק לא להפלות ערבים, חרדים, אתיופים, אנשים עם מוגבלות – אוכלוסיות שהרבה פעמים לא עושות צבא ושירות לאומי, כיום. זו המציאות.
עכשיו, שנים על גבי שנים הממשלה עובדת כדי לא להפלות את האוכלוסיות האלה, ולעשות צעדים פרו-אקטיביים לשלב אותם בשוק העבודה. בתיקון הזה יוצרים לגיטימציה להפלות אותם. זאת אומרת, ברגע שלוקחים בחשבון, אני מקריאה מהסעיף: "אפשר להתחשב בהיותו של אדם תורם למדינה - - -", אנחנו לוקחים אנשים שכבר נמצאים בשוק העבודה, ואם נעשה פה איזו סריקה על אנשים שעשו שירות צבאי ונמצאים בשירות המדינה, נראה שזה רוב; לוקחים אנשים שכבר נמצאים בשירות המדינה ונותנים להם סוג של העדפה מתקנת להתקבל לעבודה. ההעדפה המתקנת הזאת, בתוצאה, תביא לזה שאנחנו מפלים חרדים. שוב, אותם אנחנו רוצים להכניס עכשיו לשוק העבודה; ערבים, שיש החלטות ממשלה אין ספור להגדיל את אחוזם בתוך השירות הציבורי, ולקלוט אותם גם בשוק הפרטי; עולים חדשים; נשים דתיות שלא עשו צבא; ועוד.

הגשתם את חוות הדעת הזאת לוועדת השרים?

סליחה, סליחה, סליחה. עוד מעט - - -

שאלת הבהרה.

עוד מעט תדברי.

לא, זה לא דיבור. הבהרה.

חברת הכנסת זהבה גלאון.

נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, למיטב הבנתי, היום, זה הגוף המקצועי בתוך הממשלה שנותנת ייעוץ בנושא של אפליה בתעסוקה. אנחנו כמובן הזרוע הארוכה של היועץ המשפטי לממשלה, מתואמים עם משרד המשפטים. הגשנו חוות דעת שהייתה מקובלת על משרד המשפטים לוועדת השרים לענייני חקיקה. אף ישבתי קצרות עם חבר הכנסת יריב לוין. עמדתנו ידועה וברורה.
צריך להבהיר אבל - - -

שנייה, אני אתן לך. מה שאני מבקש, אל תיכנסי לסעיפי החוק, למה אנחנו לא עושים דיון עכשיו בסעיפים. זה אחר כך נעשה סעיף-סעיף, דיון בכל סעיף, ואז תהיה עוד פעם זכות התבטאות חופשית למי שרוצה בסעיפי החוק.

בסדר גמור.

רק להמשיך להתייחסות של חברת הכנסת זהבה גלאון, חשוב מאוד להביע, וזה אני חושבת די ברור, שאני לא מביעה את עמדת שר הכלכלה. היחידה היא יחידה עצמאית. זו לא עמדת שר הכלכלה, זו עמדת נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.

היה ברור לנו.

כן. אני הנחתי שזה ברור, ובכל זאת, למען הגילוי - - -, היה חשוב להגיד את זה.

לא תארנו לעצמנו אחרת.

היה חשוב להגיד את זה.

אני רוצה להוסיף עוד שתי נקודות קצרות: העברנו תיקון לחוק, יותר נכון, אתם העברתם תיקון לחוק, שבעצם מעביר את נטל הראייה למעסיק. כשהוא שואל שאלות שנוגעות לסוגי אפליה, אותו מעסיק יצטרך להוכיח שהוא לא הפלה. זאת אומרת, אם שאלת אדם על הגזע שלו, על הלאום שלו, ובסוף לא קיבלת אותו לעבודה, על המעסיק להוכיח שהוא לא הפלה. בתיקון החוק הזה ובסעיף הספציפי – כי זה הסעיף היחיד שאני מתייחסת אליו, שמתקן את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – בעצם נותנים גושפנקא חוקית, מכשירים את השאלות האלה. פותחים פה פתח לזה, שמעסיקים היום יכולים לשאול: שרתת בצבא? לא שרתת בצבא? עשית שירות לאומי? כמה זמן? עשית מילואים? אם לא עשית, למה? למה לא עשית? איפה האישור שלא עשית? ומה ההסבר לזה? זאת אומרת, שבניגוד לתיקון החוק, של למנוע אפליה בקבלה לעבודה, היום יש מצב, אם החוק הזה יתקבל, אם התיקון הזה יתקבל, שפשוט יפלו את כל אלה שבאנו להגן עליהם במשך השנים.
אני אגיד עוד דבר אחד: שירות המדינה, בחוק שירות המדינה, מינויים, סעיף 15(א), המדינה הכירה בארבעה סוגים של אוכלוסיות שזכאים להעדפה מתקנת בקבלה לשירות המדינה: אלה ערבים, אתיופים, נשים ואנשים עם מוגבלות. המדינה הכירה בקבלה לסקטור הציבורי. איך זה קשור לסקטור הפרטי? המדינה קיבלה החלטה שאלה אנשים שנעשתה לגביהם עוולה היסטורית, ולכן צריכים לקבל העדפה מתקנת. בשום מקום, המדינה לא מתנה מקום בקבלה לשירות המדינה למי ששירת בצבא. ואני מזכירה, בפתח הדברים שאמרתי: אלה כבר נמצאים בתוך השירות, גם הפרטי וגם הציבורי. הצעת החוק הזו מנוגדת להעדפה המתקנת לאוכלוסיות. אין עוולה היסטורית כלפי אנשים ששירתו. אין מקום לנקוט בכלי המאוד מיוחד וספציפי הזה של העדפה מתקנת בקבלה לעבודה. יש מקום לחזור ולחשוב איך מתמרצים, איך מסייעים, איך אומרים לנו, לאלה ששירתו, תודה, מבלי שזה יבוא על חשבון אוכלוסיות שבמשך עשרות שנים עושים לקדם אותם.
אני רק אומר שאם תיקון החוק הזה עובר, זה משמיט את הקרקע תחת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ותחת כל פועלה של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.

תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי רוזנטל.

כן, תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני שותף לתיאור הבעיה של חבר הכנסת יריב לוין. זאת אומרת, המדינה שלנו לא מוקירה די את המשרתים ואת התורמים. אני לא שותף, כמובן, לפתרון. זאת אומרת, הפתרון הזה ישיג בדיוק ההיפך, לדעתי, ממה שאתה מבקש להשיג, וזה לקרב את האוכלוסיות שלא תורמות ולא משתתפות במאמץ הלאומי לשירות ולתרומה לקהילה. מהטעם הפשוט, זאת אומרת, אני לא נכנס רגע להיבט החוקי. זאת אומרת, אני מנסה לזרום איתך – סליחה על הביטוי – ובאמת להבין האם אתה לא מנסה להכניס פה עוד פעם איזו אצבע בעין של בג"צ.

לא הבנת את זה?

רק שנייה, אני אסביר.

לא, לא, דווקא לא הפעם. בדרך כלל, אני לא מתנגד לזה. לא הפעם.

הפעם זה לא בג"ץ, הפעם זה הערבים.

לא אצבע – שתיים. שתיים.

הרי היועץ המשפטי לממשלה, כמו גם, שמעת את נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה שטוענת שיש בעיה חוקתית בעניין הזה, והעניין יגיע לפתחו של בג"ץ, ואז בג"ץ, חלילה, יפסול את - - -, וזה יחזור, ואז תוכלו להגיד: הנה, בג"ץ, עוד פעם, פוגע בעבודת הכנסת ובריבונות הכנסת. אני מקווה שזה לא המסלול הזה, אבל עדיין מותר לי לחשוד.
אבל אני באמת רוצה להיות קונסטרוקטיבי ולומר לך את הדבר הבא: תיאור הבעיה כאמור הוא מדויק. הפתרון הוא בעייתי מהטעם הפשוט שיש ליצור זיקה בין ההטבה שאתה מבקש לתת לבין הסוגיה שאתה מדבר עליה. זאת אומרת, אם אנחנו רוצים להוקיר את המשרתים, אז אנחנו צריכים לתגמל אותם במקום שהם משרתים: במענק השחרור שלהם, למשל, או רצוי אפילו בתגמול כספי סביר - -

במהלך השירות - - -

- - במהלך השירות, ואז לדבר הזה אתה תאמר: אין מספיק כסף, אין מספיק כסף. אבל מהעילה הזאת אתה עושה משהו שלטעמי רק ירחיק את האוכלוסיות שאנחנו מבקשים לקרב לאתוס הישראלי. כי רבים מהאנשים בקהילה החרדית וגם בקהילה הערבית לא משרתים ולא מתנדבים כי הסביבה שלהם עוינת את הדבר הזה. לא חשוב אם זה כרגע מוצדק או לא, אבל לא תמיד זו החלטה פרטנית של האדם. לעומת זאת, כשהאדם ירצה להתקבל לעבודה או לאוניברסיטה, הפגיעה בו תהיה פרטנית. ולא תמיד זו החלטה אוטונומית שלו, ההחלטה נגזרת הרבה פעמים מהקהילה שהוא בה חי.

ואם אתה מבקש לקרב בין החלקים השונים של מדינת ישראל או האוכלוסיות השונות, אז הצעד הזה יעשה בדיוק ההיפך, לטעמי, כי הוא ייצר עוד יותר ניכור. יבואו אנשים ויגידו: תראו, עכשיו גם מפלים אותי פה, ולא מקבלים אותי לעבודה שם, ואני לא יכול להתקבל לאוניברסיטה פה. נכון שנוצר פער בלתי סביר בזמן השירות בין אנשים שמשרתים לבין אנשים שלא משרתים, אבל שוב אני אומר לך: הפתרון הוא לפצות את האנשים כשמשתחררים, בכסף או בתמורה אחרת, ולא לייצר אפליה במקומות אחרים שפוגעת בחברה הישראלית באופן קרדינלי, ובאפשרות לחיות פה אי פעם חיים סבירים כמדינה נורמלית. ואני מציע לך לחזור בך מהצעת החוק או לתקן אותה. אני אשמח לסייע לך בעניין הזה.

תודה.

מאה אחוז, תודה רבה. עורכת הדין דבי גילד-חיו.

כן, עורכת הדין דבי גילד-חיו מהאגודה לזכויות האזרח.
אני אתחיל מהסוף בעצם, להגיד שאנחנו בעד פיצוי לחיילים שמשרתים, משקיעים הרבה מאוד זמן, ולפעמים, הרבה פעמים נמצאים בתנאים קשים, בסיכון חיים. ואגב, יש כבר חוקים כאלה שנותנים כל מיני הטבות ופיצויים מהסוג הזה לחיילים. השאלה רק איך עושים, איך נותנים את הפיצוי הזה. ומה שאנחנו חושבים, שהחוק הזה עושה את זה בצורה שבעצם כל הטבה שניתנת פה ניתנת על חשבון קבוצות אחרות בחברה, ושזאת לא הדרך הראויה והנכונה.

בעצם, מה שקורה בחוק הזה זה שהחוק לוקח את הקבוצות הכי מוחלשות בחברה הישראלית, שהמדינה באין ספור תכניות וחוקים וכולי מנסה לקדם אותם כבר הרבה מאוד שנים, ולשלב אותם ולהכניס אותם לתוך החברה הישראלית, ומביאה לעוד ועוד הדרה ואפליה ודה-לגיטימציה רבה גם, בגלל שיש פה איזה מוטו כזה שכאילו מי שזכאי לקבל זכויות, והטבות וכולי זה רק מי שתורם – כל הטרמינולוגיה הזאת. ובעצם יש פה התניה של קבלת זכויות בסיסיות: החל משוויון, ובכלל כל זכויות האדם שקשורות בחקיקה פה, באיזו תרומה למדינה. אז יש הרבה דה-לגיטימציה, ודחיקה נוספת לשוליים של הקבוצות האלה, שהן ממילא מוחלשות בחברה.
צריך לזכור שמדובר פה בשלושה תחומים מרכזיים בחיים: תעסוקה, השכלה גבוהה ודיור. שלושה תחומים – אל"ף: המשאבים בהם מוגבלים, והמדינה מחויבת לתת אותם בשוויון לכולם, על פי חוק. ואנחנו ראינו את זה בחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, שהוא אומר: החוק, יש בו בעיה חוקתית של אי שוויון, והוא מתייחס בדיוק לזה: מתן של משאבים מוגבלים בצורה לא שוויונית, תוך פגיעה בדיוק בקבוצות הכי מוחלשות האלה, שגם היום הן מודרות.

דרך אגב, דווקא הקבוצה של החיילים, לא בהכרח היא קבוצה מודרת ומופלית בתחומים האלה. מהנתונים ומהמספרים אלה דווקא קבוצות חזקות. אני לא מדברת אפילו על שהרבה מאוד מהחיילים, ההטבות ומה שהם מקבלים בצבא זה דווקא נותן להם פור בהמשך; ואולי בחשבון, במתימטיקה, שחבר הכנסת יריב לוין עושה, הוא צריך לקזז את זה. אני חושבת שיש חיילים שמקבלים השכלה בזמן הלימודים, יש חיילים שמשולבים במערכות שונות שנותנות להם ממש קריירות לכל החיים – ראו את שר האוצר שלנו, למשל, כדוגמה.
אז אני אומרת, זה נכון שזה לא משקף - - -

שר הכלכלה - - -. שר הכלכלה.

שר הכלכלה? שר האוצר? התכוונת - - -

רבים-רבים. אני חושבת שתמיד - - -

היא לקחה את שתי הקצוות של - - -

כן.

היא יודעת מה היא אמרה.

אני חושבת - - - בכתבות האלה על ההייטק, כל המולטי-מיליונרים שמוכרים וזה. כולם היו ב-8200, משום מה, ויש לזה.
החוק הזה גם לא עושה את ההבחנה הזו בין הקבוצות האלה בתוך הצבא. בעצם, הוא לוקח את כל קבוצת המשרתים כאילו הם מקשה אחת: מי שקרבי ומי שלא קרבי; מי שמשרת 16 חודשים, ומי שמשרת שנתיים, ומי שמשרת שלוש שנים או יותר. כולם מקבלים פה, בעצם, את אותן הטבות. אין שום הבחנה בין מי צריך לקבל גם איזה סוגי פיצוי.

תשתדלי לסיים.

עוד כמה, ממש בקצרה.
אבל אני חושבת שהדברים באמת הכי חשובים זה ההתייחסות לעניין הזה שקבוצות הכי חלשות יהיו פה מופלות יותר, יידחקו עוד ועוד החוצה. כל חוק השוויון, בהמשך לדברים של הגברת ציונה קניג-יאיר, הוא בעצם מרוקן מתוכן לחלוטין. ואני חושבת שעוד משהו מאוד-מאוד חשוב שצריך לזכור: יש פה העברה לספירה הפרטית של פרקטיקות של אפליה. וצריך לזכור שרק בכנסת הקודמת תיקנו ושיפרנו חוקים שעוסקים באיסור מתן אפליה בשירותים ובמקומות - - - וזה. וכולם פה נורא כעסו על הפרופיילינג ועל הסלקציות שעושים בכל המקומות.

אני חושבת שלהעביר את האחריות לספירה הפרטית, שכל בן אדם בכל מקום, במקום עבודה ובכל מקום, יתחיל לעשות את האפליות ואת הסלקציות האלה, וזה יהיה לגיטימי מבחינת החוק, זה מאוד-מאוד בעייתי.

מאה אחוז, תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון.

תודה רבה, אדוני.

אני מודה שאני יושבת בדיון, אני מקשיבה להסברים של חבר הכנסת יריב לוין, והוא מדבר על צדק ועל צדק ועל צדק. אדוני היושב ראש, במעטה של צדק, הצעת החוק הזו של חבר הכנסת יריב לוין מבקשת לקבע בחקיקה אפליה, גזענות. ואתה יודע מה, גם אין לי טענה לחבר הכנסת יריב לוין. יש לו אג'נדה, הוא לא מסתיר אותה, הוא מביע באופן קבוע את דעתו. הוא מביא יוזמות חקיקה שיש להן שתי מטרות – אנחנו רואים את זה גם בכנסת הקודמת וגם בכנסת הזו: מטרה אחת, עמד עליה חבר הכנסת מיקי רוזנטל, זה לסרס ולפגוע בכוחו של בית המשפט העליון. והוא הסביר, אני לא אחזור על הדרך והטיעונים. והמטרה השנייה – לקבע בגזענות, להדיר קבוצות מהחברה הישראלית. אנחנו ראינו את היוזמות האנטי דמוקרטיות שלו, וזו עוד יוזמה אנטי דמוקרטית.
עכשיו, זו הצעה שגם היועץ המשפטי לממשלה וגם בזמנו היועץ המשפטי של הכנסת התנגדו לה. אחר כך היועץ המשפטי של הכנסת ואחרים קצת ריככו את ההצעה מהמתכונת המקורית שלה. כי המתכונת המקורית שלה הייתה הגזענות במרעה, עכשיו אנחנו נשארנו עם גזענות.

על מה אנחנו מדברים כאן? יושבת כאן נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה. הכנסת הזו, הכנסת הזו חוקקה חוקים, חוקקה חוקים שמבקשים למנוע אפליה, שמבקשים לעשות העדפה מתקנת עם קבוצות מופלות, ועכשיו אנחנו באים ובדלת האחורית, כאילו בשם הדאגה, לרווחתם ולשלומם של חיילי צה"ל, אנחנו מבקשים לקבע אפליה בחקיקה.
עכשיו, אני רוצה להגיד, ואני אומרת את זה, אני אומרת את זה בפניכם: אדוני היושב ראש, יש לי שני בנים, שניהם שירתו בצבא, ואני בעד לצ'פר ולתגמל יוצאי צבא. מה הקשר בכלל? החוק הזה, מה החוק הזה לא עושה אפליה מתקנת. הוא לא מצ'פר ומתמרץ יוצאי צבא, אם חושבים שצריך לתמרץ אותם. החוק הזה אומר שהקבוצות הכי מוחלשות בחברה: ערבים, חרדים, נשים, אתיופים, אתיופיות – הקבוצות האלה, עכשיו עושים להן אפליה על אפליה, שממילא הן כבר סובלות ממנה.
עכשיו, חיילים שמשתחררים מהצבא, חיילים שעושים שירות סדיר, הם קבוצה הטרוגנית, הם לא קבוצה מופלית. מה בדיוק ההיגיון? מתי אתה עושה העדפה מתקנת? כשיש קבוצה מופלית. כל החיילים ששירתו בצבא הם קבוצה מופלית? מה ההיגיון בכלל? מה, הם זקוקים להעדפה מתקנת? הם יכולים לקבל תמריצים, הם יכולים לקבל הטבות, אפשר להתחשב בכל מיני דברים. על מה אנחנו עכשיו מדברים?

וכמו שאמרת, אני מקבלת את ההצעה שלך לא להיכנס לסעיפים הספציפיים – יהיה על זה דיון.

זה יהיה אחר כך, זמן סעיף-סעיף.

כי גם הסעיפים שרוככו, אני מסתכלת עליהם, אני מקבלת חום מהם.

יהיה דיון על כל סעיף. תהיה לך הזדמנות, על כל סעיף, להביע את דעתך.

כן, כן, אני לא אפספס אותם. כל סעיף, אדוני היושב ראש.
אני רוצה לסיים ולומר: אני חושבת שזה לא לכבודה של הכנסת שעצם הדיון הזה מתקיים. זאת אומרת, זה לא יכול להיות שיש כאן שני צדי מתרס. שיש צד שאומר: גזענות ואפליה הם לגיטימיים, ויש צד שאומר: אי אפשר לתת לזה לקרות. איפה ועדת השרים? בכלל ועדת השרים לענייני חקיקה, מתברר בכלל לא שומעת לייעוץ משפטי, מתנהגת כגוף פוליטי, כגוף פוליטי. במקרה הזה - - -

אני לא גוף פוליטי.

בסדר. כן, הם גוף פוליטי. כן, נכון.

- - -

חבר הכנסת יריב לוין, אתה צריך להפריע?

לא, אני רוצה ללמוד. מה, אם יש לי - - -

לא, הוא צודק, אדוני.

תלמד אחר כך.

לא, מפעם לפעם איזו הערה, תן לו.

לא, זה בסדר. הוא יכול לעשות הערת אגב אורחא, זה בסדר גמור. הוא גם צודק – זה גוף פוליטי. אבל גם בגוף פוליטי תמיד היה שיקול דעת שייעוץ משפטי צריך להסב את תשומת ליבה של הוועדה האם הדבר הזה עומד בקריטריונים של חקיקה שהכנסת הזו בעצמה קיבעה.

למה אמרתי מקבל החלטה פוליטית? כשיושב ראש הקואליציה מצליח לגבור על הייעוץ המשפטי, ומתוקף שיקולים פוליטיים מאפשר, מאפשר עכשיו לגרום לכך שתהיה קבוצה שלמה או קבוצות שלמות באוכלוסייה, שהן מוחלשות ממילא – יש כאן דפי עמדה של כל הארגונים, שהם מתארים את החסמים בכניסה לשוק העבודה. אני בכלל לא רוצה להיכנס לזה – אבל כשהכוח הפוליטי של חבר הכנסת יריב לוין גובר על שיקול דעת של ייעוץ משפטי של מדינה שלמה, של הכנסת – בשביל מה אנחנו מחוקקים כאן חוקים שמבקשים למנוע אפליה? ואנחנו מנהלים כאן דיון שלו האם מדובר בגזענות או האם מדובר בעשיית צדק. איזה צדק זה? זה צדק? אם זה צדק שיופע מיד.
תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי.

תודה אדוני היושב ראש. לכאורה, הייתי צריך לקחת את דבריה של עורכת הדין ציונה קניג-יאיר, והייתי אומר: מאמץ מילה-מילה, והייתי פוטר את עצמי, אבל אי אפשר. ואני אומר ואני אפתח: אני, כחבר כנסת חרדי, חייב לתת, מה לעשות, פתיח. אז שוב, אני שירתתי בצבא, הבן שלי חייל סדיר, והבן הקטן גם ילך לצבא. אבל לא משם אני בא. אני רוצה לומר, לחיילי צה"ל יש להם גם את הערך המוסף. אני הרגשתי פה תחושה לא נוחה שאני פספסתי משהו בחיים. ואני, תתפלאו לשמוע, אומר: מי שלא שירת בצה"ל פספס משהו בחיים.

אמת.

עכשיו, בפתיח הייתי גם רוצה לתקן תיקון: כמי שמכיר בשדרות החברה ובשדרות צה"ל, העדה האתיופית מיוצגת בגאווה שם, בשירות הצבאי הזה. הכנסתם את זה בנשימה פעם-פעמיים, שלא יישמע. אני מתקן את זה.
ועדת השרים, יש לי מה לומר עליה. זו הזדמנות לומר שוב שיש לפרסם את הפרוטוקולים. אם יש צביעות אחת גדולה של ועדת השרים לענייני חקיקה, והייתי חבר בה ארבע שנים, מתגלמת פה, בהחלטה הזו, ואני אסביר - - -

- - - שם.

אתה היית שם.

- - - הוא צודק.

הייתי שם ארבע שנים. ואני אומר לכם, לכן ההחלטה לאמץ את החוק היא החלטה צבועה. לכן, הייתי אומר: זו ההזדמנות לחוקק את החוק הזה, לחייב את ועדת השרים לענייני חקיקה לפרסם את הפרוטוקולים, עם שמות, מי אומר, מה אומר ולמה. כי לפעמים הצעות החוק בוועדת השרים לענייני חקיקה מאושרות לגופם של מציעים, לא לגופו של עניין. בדרך כלל, לא לעיתים.
רבותיי, בחוק הזה יש תחושה של יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. מצד אחד, פתחנו בקמפיין לפני כמה שנים, אולם, קטן, מעט, לטעמי, של שילוב האוכלוסייה הערבית בשוק העבודה. רבותיי, אני אומר לכם, אין תחושת אפליה צורמת ובועטת יותר מאשר בקבלה לעבודה. רק מי שהיה שם יכול להביע זאת בצורה תקיפה. ואני אומר לכם, להוסיף עוד חסם כזה? לתת לחיילי צה"ל? אני חושב שצריך לתת להם. צריך לתגמל אותם במהלך השירות. אני חושב שהגיע הזמן להוציא את חיילי צה"ל עם תגבורי השכלה. לתת להם את הדלתא הזו כבר בשירות הצבאי. עושים זאת לחלק מהאוכלוסיות, אפשר לעשות את זה ברוחבי לכל חיילי צה"ל. לתת - - -

לא, לא, עומדים להפסיק גם את זה.

לא. אז - - -

נותנים את ההשכלה, אז יש - - -

אבל אני רוצה לסיים ולא להאריך, ואני רוצה לדבר בתחושה: אנחנו לעיתים שומעים על שלא מנעו מאזרח ישראלי להיכנס לאיזה מועדון, וכל הזעקה שהוא חייל צה"ל או יוצא צה"ל. רבותיי, הפכנו את המושג הזה של שירות צבאי – ואני לא בא מהצד החרדי. ואני אומר לכם, שירתתי בצה"ל, ובניי שירתו בצה"ל – ואני אומר לכם, הפכנו את זה למעין סגידה, עבודת אלילים. עוד נראה פה, במדינה הזו, בשיח שאנחנו קוראים לאחרונה ושומעים, שני תורים: לא של גברים ונשים – יוצאי צבא ולא יוצאי צבא. אנא.

יש לצ'פר את חיילי צה"ל, יש דרכים לתגמל אותם. גם חיילי צה"ל לא ירצו בזה לתגמל אותם. יש להם ערך מוסף כיוצאי צבא, מובנה. ערך מוסף מובנה, ולא צריך לתת להם את זה. כמו האומר, כמו בנבואת הנביא: "האומר לדבק טוב הוא ויחזקו במסמרים". זה מיותר החוק הזה.

אוקיי, תודה רבה.

מר ת'אאר אבו ראס, מנהל פרויקט ייצוג הולם ושוויון בתעסוקה. בבקשה, אדוני.

נכון. זה עמותת "סיכוי".
תודה לך, אדוני היושב ראש. תראה, אדוני היושב ראש וחבר הכנסת יריב לוין, אני בן החברה הערבית שסובלת מאפליה בשוק התעסוקה, בהכרת הממשלה והמשרדים הרלוונטיים לכך. והחוק הזה רק נותן גושפנקא חוקתית לאפליה כנגד ערבים, בעיקר בשוק התעסוקה אבל לא רק.

אנחנו מדברים על העדפה מתקנת ליוצאי צבא או שירות לאומי. הרי גם כך זה קיים כבר עכשיו. וחוק זה רק מקבע אפליה - - -

זה נוגד את מה שאמרה קודם נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה, היא אמרה שזה לא קיים בחוק. אז בוא רק נדייק.

אני לא אומר - - -

אמרת שזה קיים? - - -

הוא אומר שההעדפה פה - - -

לא, - - - סמוי. היא לא - - -

לא, לא, הוא אמר שזה קיים היום בחוק, והיא אמרה קודם שזה לא קיים. רק בואו נדייק.

חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי - - -

אם אני אמרתי דבר כזה אני חוזר בי.

- - - להפלות על רקע גזע ולאום. זה מה שהוא אמר.

חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, עוד מעט את מדברת.

לא, אין בעיה. רק הוא מדבר על חוק, והיא אומרת דברים הפוכים.

בסדר.

הוא דיבר על דה-פקטו.

הוא דיבר על - - -. הוא לא מדבר על - - -

בסדר.

הוא דיבר על דה-פקטו, זה קיים.

- - -

אני מדבר דה-פקטו. אני חוזר בי.

דה-פקטו זה קיים.

אוקיי.

חוק זה רק מקבע אפליה, וגם מנוגד להצעות בכירי המדינה: הן בדרג המקצועי והן בדרג הממשלתי. נגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר דיבר על כך שאחת מהבעיות שניצבת בפני השוק הישראלי בכלל בשנים הבאות היא איך לדעת לשלב ערבים בשוק התעסוקה באופן כללי. אפילו ראש הממשלה, רק לפני שלושה שבועות הוא היה בכנס הרשות לפיתוח כלכלי במשרד ראש הממשלה שהתקיים בצפון, והוא דיבר על כך שאחד מהנושאים הכי בוערים שעל שולחנו, של ראש הממשלה נתניהו, הוא איך לשלב ערבים בשוק התעסוקה.
חבר הכנסת יריב לוין, זה לא יעזור. הצעת החוק הזאת לא תעזור.

דיבורים זה בחינם.

תראו, יש מחלוקת, יש מחלוקת בתוך החברה הישראלית בכלל לגבי השירות הלאומי. אתם יודעים מה? יש אפילו מחלוקת בתוך מקום העבודה שלי, בתוך עמותת "סיכוי" שהיא עמותה יהודית-ערבית. אבל ההצעה הזאת היא רק ניצול ציני של אותו ויכוח שקיים במרחב הישראלי בכלל לגבי השירות הלאומי.
אז אני פשוט אסכם ואגיד שכולם יודעים שלא שירות של ערבים, הן בשירות הלאומי או בשירות הצבאי, כפי שחלק מחברי הכנסת מעוניינים, לא ייצא מזה. אבל, בעיקר, זה גם לא ייטיב עם המשק הישראלי בכלל, וזו הנקודה המרכזית שרציתי להבהיר.
תודה לכם.

מאה אחוז, תודה רבה.

חבר הכנסת אחמד טיבי.

תודה רבה, אדוני.
אני עסקתי בנושא הזה שנים רבות כיושב ראש הוועדה לקליטת ערבים בשירות הציבורי, כך שאני מכיר את הנושא, את החסמים, את המגבלות העומדות בפני צעיר או צעירה ערביים שלא שירתו בצבא בצורה מעמיקה.
החוק הזה בא לומר שמי ששירת בצבא יש לו עדיפות להתקבל לעבודה. זו התוצאה והתרגום המעשי של הצעת החוק.
אני רוצה להזכיר – חלק לא יודעים. חבר הכנסת יריב לוין זוכר היטב – את המשך המשנה של חבר הכנסת יריב לוין. אני העברתי הצעת חוק בכנסת הקודמת שמדברת על ייצוג, חובת ייצוג של ערבי בנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. חבר הכנסת יריב לוין ראה בהצעה הזאת, שהתקבלה בתמיכת הממשלה, אגב. התקבלה; ראה בה סכנה גדולה. הוא ראה בה אפליה. הוא אמר שלעגן בחוק ערבי בשוויון, בנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה – לא לעבור. הוא אמר לי: אני לא אתן לך להעביר את הצעת החוק. לזכותו ייאמר, הוא שייך למפלגת קואליציה. הוא גם חבר כנסת יהודי, לכן יש לו השפעה. גם חבר כנסת יהודי, גם מהימין, גם מהקואליציה – הוא קבר את החוק. הוא העמיד את עצמו, יחד עם חבר כנסת אחר, כיושב ראש ועדה משותפת, לטיפול בחוק. הוא קבר אותו. לכן, הוא לא עבר. אין בחוק חובה למנות ערבי - - -

- - -

ולכן יש כאן משנה סדורה של חבר הכנסת יריב לוין. זו סדרה של חוקים, גם נגד בג"ץ, גם נגד הציבור הערבי. ויש כאלה שיסבירו את החוק הזה בהסבר מגוחך. למשל: החוק הזה הוא אפליה מתקנת למי ששירת בצבא או העדפה מתקנת למי ששירת בצבא. יש משהו שיותר מגוחך, כי אפליה מתקנת, העדפה מתקנת, ניתנת לאנשים בלתי שווים, לאנשים שהופלה נגדם.

מוחלשים.

אוכלוסיות מודרות, מוחלשות. ההצעה הזאת היא העדפה מנקרת, לא העדפה מתקנת. היא מדירה ציבור שלם, ערבים אבל לא רק ערבים: חרדים, נשים חרדיות, נשים דרוזיות, למשל.

נשים.

נשים - - -. רק 50% מהנשים משרתות - - -

סליחה, גברת.

נכון, נכון. לא, לא, אני מודה על העזרה. אני בעד.

למה אני אומר? כי יש חבר כנסת דרוזי שתומך בהצעת החוק. אז הוא מדיר את האוכלוסייה שלו, את הנשים שלו, משוק העבודה, והאפליה נגדם.

- - -

יש משמעת קואליציונית, חברת הכנסת זהבה גלאון.

עכשיו, מה אמר ה-OECD? אמר שבישראל, מבחינת תעסוקה, יש שתי קבוצות שהן בעיה: ערבים וחרדים. למרות שהוא אמר, הוא קיבל את ישראל על תנאי ואמר: נעקוב. באה הצעת החוק, בתמיכת הממשלה, כמו שאמר עמיתי, חבר הכנסת יעקב מרגי, ממשלת ישראל, כדי לשים אצבע אחת-שתיים-שלוש בעיניים של הציבור הזה שלא משרת בצבא בגלל שיקול אידיאולוגי או בקבוצות האחרות המודרות, ולדחוק אותם עוד יותר למטה.
נתן דוגמה, חבר הכנסת יריב לוין – מעונות לסטודנטים. העדפה במתן מעונות לסטודנטים. מי מאלה שיושבים כאן או מיליוני הצופים בערוץ הכנסת לא מכיר את החוויה של ערבי שרוצה לשכור דירה בתל אביב, בחיפה, בירושלים. מה הוא עובר כדי לשכור דירה. לרוב הוא לא מצליח או שמצליח בניסיון העשירי. ותמיד אומרים לו: לא רלוונטי. כבר הזכרנו והם לא הזכירו או שעונים לו בצורה הגונה – הגונה בגרשיים – וישירה: אני לא משכיר לערבים. לא משכירים לערבים. יש מישהו מאיתנו שלא עבר את החוויה? כולנו היינו סטודנטים. אני עברתי, הוא עבר, היא עברה. כולנו עברנו. ולכן לתת את הדוגמה ולגרום למצב שבו יהודי יוצא צבא יהיה מופלה עוד יותר לטובה בקבלה למעונות הסטודנטים מול סטודנט ערבי, שבדרך כלל בא מהצפון, במרחק של עשרות קילומטרים, זה להשתין מהמקפצה. גזען שמשתין מהמקפצה. תשמע, יש גזענות בוטה, יש גזענות סמויה - - -

יצא לו.

התכוונתי לכל מילה.

כן, בסדר, אבל למה אתה צועק? - - - שומעים. מוקלט.

לא, לא, סוף-סוף יצא לו.

אתה יודע, "דברי חכמים בנחת נשמעים".

תודה רבה.

ולכן אדוני היושב ראש, יש גבול לכמה אפשר לדחוק אותנו לפינה. יש גבול. גם בשוק העבודה. תשמע, עבודה היא הכלי להביא פרנסה בכבוד למשפחה ולאדם. כאשר אתה מונע מצעיר, צעירה או מבעל משפחה את הכלי הזה של חיים בכבוד באמצעות - -

זה רע.

- - אפליה מנקרת, - -

זה רע.

- - זה רע מאוד.

מסכים איתך.

ההרגשה האישית - - -

אני מסכים איתך.

ההרגשה האישית היא נוראה. ההרגשה האישית היא נוראה.
עכשיו, לפני כמה שנים פורסמה מודעה, אדוני היושב ראש, של בנק ישראל, מודעת דרושים: דרושים סטודנטים וסטודנטיות. התפקיד – מונה כספים. בקטן, למטה, היה כתוב: עדיפות ליוצאי צבא. מה קשור מונה כסף בבנק ישראל - - -

צריך לדעת להסתער.

מה, מונים כסף תחת אש בבנק ישראל.

כן, צריך לדעת להסתער.

עכשיו, אחרי שמתחנו ביקורת – שינו, הוציאו את הסעיף. עכשיו, עם החוק הזה, כל הודעה תהיה כזאת.

ברור.

ומי שלא התביישו ועשו את זה עד היום במסעדות, בבתי חולים, במקומות עבודה שונים, יעשו את זה בריש-גלי ויגידו: זה החוק. כך שיש המשך ישיר בין התזה והפרקטיקה של חבר הכנסת יריב לוין, לצביעות של שרי ממשלת ישראל שנתנו יד להצעת החוק הזאת, להתחייבות של ישראל ל-OECD. אנחנו נפנה ל-OECD ונבקש להעניש את ממשלת ישראל אם החוק הזה יתקבל.

תודה רבה.

חד משמעית.

תודה רבה.

וזאת תהיה פנייה קולקטיבית. נבקש להעניש את ממשלת ישראל, שהיא הפרה את תנאי הקבלה ל-OECD, אם החוק הזה יתקבל. אבל לזכותו של חבר הכנסת יריב לוין, הוא רוצה להיכנס להיסטוריה: בכל מדינה יש חבר פרלמנט ימני, אני לא רוצה להגיד הזוי, קיצוני, פשיסט – הולנד, אוסטריה. אתה מוביל בתחרות הזאת בתוך מדינת ישראל.

תודה רבה לך, אדוני.

תודה רבה.

חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.

אני חושבת שכל המילים היפות והחשובות שאנחנו שומעים שוב ושוב בדיון הזה: הדרה, אפליה, דה-לגיטימציה, מופעלות, קודם כל, ביחס למי שמשרתים. יש אי שוויון בסיסי במדינת ישראל שמדיר, ומפלה ועושה דה-לגיטימציה למי שמשרת. יש פה חובת שירות במדינת ישראל, ודווקא אלה שנושאים אותה בנטל, הם המודרים והם המופלים.

וחבר הכנסת טיבי, מול החבר'ה שבאים מהצפון, אז אני אביא את הבת שלי, שאמנם לא באה מהצפון, רק מגוש עציון, ומנסה לקבל - - -

את גרה בחוץ לארץ.

כמובן.

ומנסה לקבל מעונות באוניברסיטה העברית ולא מקבלת מעונות, למרות שהיא עשתה שנתיים שירות לאומי. אז דוגמאות יש למכביר לכולנו.
והצביעות הזאת שכל אחד פותח פה את המילים שלו באמירה שחובה, וחייבים לתמרץ את חיילי צה"ל. אז אם כל כך "חובה" ו"חייבים" אז למה ההתנגדות הזאת? למה האחיזה במילות השוויון היא נכונה רק כשזה מתאים לאג'נדה פוליטית מצד אחד. ועדת שרים, חברים, היא פוליטית. זה שרי ממשלת ישראל שנבחרו. אנשים מובילים דרך ואותה הם מנסים ליישם: בחוקים, בהצעות חוק, בדיבור הכללי.

אז אני מרגישה שצריך לזעוק פה את זעקת המופלים האמיתיים. את אלה שנושאים פה בנטל השירות: שירות צבאי, שירות לאומי ושירות אזרחי. ויש פה אנשים שבוחרים לא לעשות אותו. אידיאולוגית זה בסדר. אני תמיד מעדיפה אנשים שאני יכולה להתווכח איתם מבחינה אידיאולוגית, ולא איזה דברים באוויר. כבר אמרנו את זה לא מעט - - -

מי מקבל יותר, תת אלוף או ראש ממשלה – משכורת?

חבר הכנסת אחמד טיבי - - -

האמת, אני לא יודעת. אני לא יודעת. הבעל שלי לא היה תת אלוף, אז אני לא יודעת.

לא, אני שואל שאלה - - -

עזוב, אמרת שהיא תשמע. דיברת על דברים טובים, נתנו לך כבוד, שמעו אותך בקשב, שמעו - - -

יש ראשי ממשלה שהיו - - -

חברת הכנסת זהבה גלאון, חברת הכנסת זהבה גלאון, שנייה. תני לה גם להתבטא. יש מישהו אחד שאומר: לא חושב כמוכם, אתם כבר מתנפלים עליה.

מי התנפל - - -

התנפלנו?

- - - תני לו.

התנפלנו?

חבר הכנסת אחמד טיבי אמר דברים קשים על חבר הכנסת יריב לוין. חבר הכנסת יריב לוין לא הגיב.

לא, לא, הוא נהנה מכל - - -

עזוב אותך, לא הגיב. כיבד אותך.

אני חושבת שהאמירות על אפליה, יש להן מקום ביחס לכולם. ואם מפלים את הבת שלי כשהיא באה לקבל מעונות סטודנטים אחרי שנתיים שהיא עשתה שירות לאומי, אז אני רוצה לתקן את זה. כמו שאתה - - -

לא מפלים אותה.

בדיוק מפלים אותה. מפלים אותה כי היא עשתה שנתיים שירות לאומי, והיא לא הלכה בגיל 18 לאוניברסיטה. ולא יכול להיות מצב שפה כולם יסכימו - - -

- - - היית צריכה - - -

רגע.

- - - למעונות - - -

חברת הכנסת עדי קול, נראה לי שאת - - -

לא, זה לא מה שאמר חבר הכנסת אחמד טיבי.

אבל - - -

זה לא מה שהוא אמר.

על הרקע הזה.

חברת הכנסת עדי קול, אם האפליה היא כי מישהו בא מהצפון, אז הבת שלי לא באה מהצפון ועדיין היא מופלית שם. אז אם אנחנו רוצים לדבר על אפליה, אני חושבת - - -

זו לא הגדרה של אפליה.

בדיוק.

זה שמישהו מקבל תשובה שלילית זה לא אפליה - - -

מה?

יש הגדרה חוקית - - -

גברת, גברת.

- - -

מאה אחוז. בסדר. אז גם זה שהוא קיבל תשובה שלילית זה לא אפליה.

סליחה, לא יכול להיות שפה - - -

אם אומרים שפה - - - משכירים דירה לערבים, זו אפליה. אם אומרים לי, את לא יכולה - - -

אני לא דיברתי על זה. חברת הכנסת עדי קול, שימי לב - - -

אני דיברתי על זה.

לא, אתה דיברת על מעונות הסטודנטים, שמישהו בא מהצפון ומפלים אותו בקבלת מעונות. אז אני רוצה להגיד - - -

כי הוא ערבי. תגידי: הוא ערבי.

לא, לא.

לא, - - - הוא ערבי - - -

הוא בצפון לא בגלל שהוא יהודי, הוא בגלל שהוא ערבי. - - - אותו בגלל שהוא ערבי.

בצפון, חברת הכנסת זהבה גלאון, גרים גם כמה יהודים.

נכון, אבל לא מפלים אותם.

אז אני רוצה לתת דוגמה של נערה יהודייה או בחורה יהודייה שגם מופלית במעונות.

את לא רוצה לתת - - -

היא לא מופלית - - -. היא לא מופלית, היא לא עומדת בתנאים לקבלת מעונות. לא נוח - - -

נכון - - -

מבחינתכם, כל המקרים שחבר הכנסת אחמד טיבי מביא לי, הם תמיד יהיו אפליה. זאת מידת הקושי שלי אתכם.

אבל את מציגה - - -. - - - בשל אפליה.

חברת שולי מועלם-רפאלי, תבקשי מהן פתק ותקריאי מה שהן רוצות.

לא, זה בדיוק הקטע, שאם - - -

רק אם היא עושה את - - -, את האבחנה - - -

היא רוצה להגיד את מה שהיא רוצה. היא כל כך לא הסכימה איתך אבל היא ישבה בשקט.

הכול ברור, אבל היא אומרת דברים לא מדויקים.

אז תשבי גם את בשקט.

לא. לא.

אגב, אני מאוד - - - את מה שהיא אומרת.

לא, אני לא מביע דעה.

אני, אני.

בסדר, אז תן לה לדבר.

רק כשאחרים אומרים דברים לא מדויקים אז לא מתקנים אותם. אבל אם יש פה מישהו שאומר דברים לא מדויקים כי הם לא מדויקים לטעמך, חברת הכנסת זהבה גלאון, אז צריך לתקן אותו.

זה לא - - -

חברת הכנסת עדי קול.

אז בואו, תאפשרו לי לדבר עד הסוף. גם אם אתן חושבות שאני טועה, תאפשרו לי לדבר. תנו לי את הזכות להביע פה את עמדתי, שהיא מנוגדת לעמדתכם, אבל תנו לי את הזכות להביע אותה. בסדר? תודה.

נא לתת לה עוד חצי דקה, אדוני היושב ראש.

תודה, חבר הכנסת טיבי.

הפרענו - - -

העדפה מתקנת.

אני יודעת שאתה דואג לי תמיד.

אז בבקשה.

אני חושבת שאם ניקח את הפתיח של כל הדוברים עד עכשיו, אני חושבת שלבד מחבר הכנסת אחמד טיבי, ואם אני טועה אז אני מתנצלת בפניך, שפתחו את הדברים שלהם באמירה הכאילו מן הפה ולחוץ: שכולם מסכימים עם זה שצריך לתגמל את מי שנושא בנטל השירות. שצריך - - -

למה מן הפה ולחוץ?

רגע, שנייה.

אדרבה, שהקרן לחיילים משוחררים, שמשרד האוצר יעביר לשם מיליארדים כדי לתגמל, ואני בעד לתגמל: לתת להם השכלה, לתת. את יודעת מה? שייתנו להם מענק שכר דירה שלוש שנים אקדמיות.

מצוין. מצוין. אני בעד.

נכון. אנחנו גם בעד.

כולם פתחו את הדברים שלהם באמירה שחשוב לתגמל את מי שנושא בנטל השירות במדינת ישראל. ואני - - -

אבל להפוך אותו לאיזה זן עליון? לא. אתם מובילים לאחרונה שיח של להוביל את יוצאי הצבא לזן עליון במדינה הזאת.

אבל, דרך אגב, הם תוקעים את חוק השוויון בנטל. אז זה קצת מוזר, שתי הטענות האלה.

לא, לא חייבת להיות הלימה בכל דבר שהם עושים - - -

- - - יצאו מאפליה נגד החיילים בהחלט - - -

- - - של אפליה - - -

לא, זה בסדר. לא, זה מצוין. אני ממש רוצה להמשיך לשתוק ולתת לכם. אני ממש גאה בחברותיי שמאפשרות לי כאישה לדבר, ונותנות פה לגברים כזה שיתוף פעולה. תודה, חברת הכנסת עדי קול.

אין בעד מה.

אני חושבת שזה באמת לא היה ראוי.

למה? קריאת ביניים.

זה היה - - -

- - -

לא, זה היה ממש לא ראוי. זה היה ממש לא ראוי.

חבר הכנסת יעקב מרגי הפריע באופן לא מגדרי, ואני הפרעתי באופן מגדרי.

לא, לא, די, תפסיקו, תפסיקו להפריע לי.

אני מבינה שיש הפרעות - - -

יש לכם קושי - - -

תנו לה לדבר. די.

יש לכם קושי לשמוע את - - -

אני מצטערת על ההפרעה המגדרית. לי הייתה הפרעה - - -

לא, היא לא הייתה מגדרית, היא לא הייתה ראויה בכל מקרה.

בדיוק, ואז - - -

חברת הכנסת עדי קול, תנו לה לדבר. עוד מעט חברת הכנסת מרב מיכאלי תדבר, ואני לא יודע מה היא - - - ואף אחד לא יפריע לה.

אני חושבת שהצעת החוק הנכונה הייתה להגיד במה אנחנו מתמרצים אנשים ששירתו בשירות צבאי, אזרחי או לאומי, ומה המדינה נותנת לאותם אנשים. ולצערי, כנראה מסיבות נוספות, לא התקבלה הצעת החוק המקורית, שבה היה ברור במה מעדיפים במדינת ישראל את מי ששירת פה ואת מי שמודר כשהוא בשירות מילואים. ממקומות בתוככי מדינת ישראל עדיין מדירים אנשים שבאים עם מדים לחלק מההרצאות באוניברסיטה כי הם הצליחו לקבל שעתיים חופש בתוך השירות הצבאי, בתוך שירות המילואים שלהם.

אז, לצערי, אין לי אלא לשמוח על זה שהצעת החוק היותר מכווצת עולה היום לוועדה, לדיון. ובעזרת ד', אני מאחלת לחבר הכנסת יריב לוין שיצליח להעביר את ההצעה הזאת. שהיא תהיה רק ההתחלה של הוקרת התודה של מדינת ישראל, של כל מי שייבחר מעתה ואילך להצטרף ולשרת את מדינת ישראל ואת האזרחים שלה.

תודה רבה.

עורכת הדין אורית קורן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

תודה רבה.

למרות נקודת הזמן הפחות נוחה, לאור סימני השאלה שהוצגו לגבי האותנטיות של ההוקרה של השירות הצבאי, אני גם כקודמיי רוצה לומר שגם אני, מפעל ההוקרה הזה - - -

לא כל מה שנאמר כאן הם דברי אלוהים חיים.

לא, לא.

אבל אם היית רואה בפרוטוקול של ועדת השרים לענייני חקיקה את דברי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, היית נהנה. אבל זה לא מה שהתבטא בהחלטה, בסוף.

אני חושבת שעמדתנו נאמרה וגם ידועה. אני חושבת שבאמת אין חולק על החשיבות של השירות הצבאי, והלאומי והאזרחי. וגם אין חולק על הלגיטימיות של תגמול לאותם משרתים על חסרון הכיס, שמטבע הדברים הם סבלו כתוצאה מהשירות הצבאי. גם יש מקום להוקרה של המשרתים.
אבל דרך המלך – והדברים נאמרו גם קודם – דרך המלך לעשות זאת היא באמצעות תגמול כספי. זאת דרך המלך שנותנת את המענה הנכון לבעייתיות שממנה סובלים מי ששירתו בצבא, והקדישו שנתיים או שלוש מחייהם, ולפעמים יותר, לשירות. ובהצעה הזאת, למעשה, אין שום היבט של תגמול כספי. ההצעה הזאת, כל כולה עוסקת רק במתן העדפה במשאבים מוגבלים. מתן העדפה במשאבים מוגבלים, שמעצם טבעם והגדרתם במתן העדפה לאחד יוצא השני חסר, היא העדפה בעייתית ומוקשית מבחינה משפטית.

על רקע הקשיים האלה אנחנו הבענו את דעתנו, והיועץ המשפטי לממשלה, וגם בדיון הזה נביע את דעתנו, שהצעת החוק הזאת היא מעוררת קשיים חוקתיים של ממש. הקושי העיקרי נוגע לנושא של העדפה בקבלה לעבודה בשירות הפרטי. לגביו, עמדתנו היא שהוא פוגע בזכות לשוויון באורח שאינו עולה בקנה אחד עם פסקת ההגבלה, ולכן הרכיב הזה בהצעת החוק איננו חוקתי.

הרכיבים האחרים בהצעת החוק, גם הם מעוררים קשיים בשל, כאמור, העובדה שהם ניתנים בהקשר למשאבים המוגבלים. חלקם אפשר אולי למתן את הקשיים האלה באמצעות איזונים כאלה ואחרים שהצענו בעבר, ואולי נצליח פעם נוספת במסגרת הדיון בסעיפים - - -

אני רוצה לציין שכביכול, כדי להתמודד עם בעיית השוויון, נוסף להצעת החוק סעיף שכולל בגדר התורמים למדינה את מי שטרם חלפו שבע שנים מהמועד שבו נדחתה בקשתו להתנדב לשירות לאומי או לשירות אזרחי. אני חושבת שהסעיף הזה הוא למעשה איזשהו מס שפתיים. הוא מבטא קבוצה ריקה. אין היום חובה לגבי חלק מהקבוצות לשרת בצבא. לגבי אף אחד אין חובה להתנדב. אפילו אין זכות להתנדב במדינת ישראל. אפילו אין מנגנון שהתפקיד שלו הוא לשבץ מתנדבים במקומות התנדבות, לקבל בקשות, לדחות בקשות. כל הנושא הזה הוא כפפה שהמדינה מעולם לא הרימה אותה.

גם השירות הלאומי עדיין במשאב מוגבל.

נכון.

גם השירות הלאומי והאזרחי הם במשאב מוגבל, ולכן אין פה בעצם כדי למתן את הפגיעה בשוויון בכלל.
אני רוצה לומר בהקשר הספציפי של התיקון לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שלמרות שגם כאן, לכאורה, נאמר, שאין בכך כדי לפגוע בעילות של האפליה, דה-פקטו המשמעות של הסעיפים האלה היא אפליה תוצאתית, פסולה ובלתי מידתית, מטעמים של דת, גזע, לאום, לפי העניין, על ידי מעסיקים פרטיים.
הנושא של אפליה בתעסוקה הוא נושא מעט חמקמק לגילוי ולאיתור. אני לא חושבת שיש הרבה מאוד מעסיקים שמודים שלא קיבלו מועמד כזה או אחר מפאת גזעו או לאומו או דתו. בדרך כלל, הדברים האלה סמויים מן העין. ולכן בעצם הכנסת ציידה את הטוענים לאפליה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה במנגנונים של חזקות, של נתלה ראייה, שעיקרם, בהקשר שבו אנחנו עוסקים כרגע, זה האיסור לברר פרטים שיש בהם כדי להצביע על עילת האפליה, ודי בבירור פרטים כדי להעביר את הנטל אל כתפי המעסיק.
המשמעות של ההצעה הזאת, שבעצם קובעת שניתן להעדיף בעבודה מי ששירת בשירות צבאי, לאומי, מילואים, היא מתן לגיטימציה לברר בדיוק את אותם פרטים, ולהעדיף בדיוק על יסוד אותם פרטים, ולכן בעצם היא חותרת תחת המנגנונים שהכנסת קבעה כדי להוכיח את האפליה, מנגנונים שבלעדיהם למעשה אין דרך מעשית להוכיח את האפליה הזאת. ועל הרקע הזה אנחנו סבורים שהיא פוגעת בשוויון באורח בלתי חוקתי.

אני אציין שגם לגבי הסעיפים האחרים, יש איתם, כאמור, קושי גדול, אבל מאחר שאני מבינה שלא ידונו במסגרת הדיון הזה בסעיפים הפרטניים אולי - - -

זה שאת מבינה שידונו אחר כך בסעיפים פרטניים, ותוכלי להביע את עמדתך לגבי כל סעיף.

אני מסכימה לחלוטין עם דרך הצגת הדברים, וכך אעשה.

תודה רבה.

אז איך זה יכול להיות שאם הייעוץ המשפטי לממשלה מביע עמדה שמדובר בהצעה – איך זה נוסח? – פגיעה בשוויון באורח בלתי חוקתי - - -

מי גברתי? מי גברתי?

לי קוראים זהבה גלאון.

אז למה את מתפרצת כל הזמן?

לא מתפרצת, אני רוצה להבין את זה. זו הבהרה.

תביני יחביבי. בסוף תביני.

מה, חדש לך?

לא, לא חדש לי. אני רוצה להבין את זה.

סיימת?

כן, תודה רבה.

חברת הכנסת עדי קול.

אני רוצה לנסות לענות לך, אולי להציע איזו סברה. שוב, אוקיי, כמו שפתח חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אני לא בטוחה שזאת אותה עמדה, אבל יכול להיות שוועדת השרים או בכלל ממשלת ישראל מצפה מבג"ץ לפסול את החוק הזה, כי אין להם כוח פוליטי מספיק בשביל לעמוד מול חבר הכנסת יריב לוין, שאני מאוד-מאוד מעריכה - - - הרבה.

אני לא רוצה להאמין שיש לנו ממשלה פחדנית.

אני מאוד מקווה. נלך אחורה קצת בהיסטוריה – זוכרים הרבה פעמים שממשלות ישראל נמנעו מלקבל החלטות, וסמכו על בית המשפט העליון לעשות את זה.

והתחושה שלי שיש פה פגיעה מאוד-מאוד קשה בדמוקרטיה. הפרדת רשויות זה משהו שמזמן כבר אין כאן, אבל ועדת השרים לענייני חקיקה מחייבת אותנו, ואני כחברת קואליציה מחויבת לתמיכה בהצעת החוק הזאת. הצעת חוק שבאמת כל המנגנונים המשפטיים אומרים שמדובר בהצעה לא חוקתית. הצעת חוק שסותרת את החוק שאותו היא מנסה לתקן בעצמה. הצעת חוק שניסו להפיל אותה בוועדת השרים לענייני חקיקה אבל לא הצליחו. חברי הסיעה שלי גם התנגדו בחלקם להצעה.

לכן, אתם לא מחויבים. הצעות שיש עליהן דגל שחור - - -

טוב, את מבינה שהחברים שלך לא יוכלו לדבר, - -

הם יוכלו.

- - למה הדיון ייגמר.

הם יוכלו.

יש דיון על נשים מוכות עוד רבע שעה.

זה דיון שלי.

עוד דקה. דיון שלך, אבל הוא יהיה. את לא מבינה את זה?

אני מבינה מצוין, רק אני לא יכולה לשמוע את הדיון הזה.

את לא יכולה, טוב.

שאנחנו דנים כאילו, אתה יודע, דיון על גזענות מקבל לגיטימציה בכנסת.

טוב. טוב.

כאילו מדובר באיזה מים שלווים. זה מים עכורים. על מה אנחנו מדברים כאן?

סליחה, חברת הכנסת עדי קול.

שוב, אין זמן ואנחנו ניכנס לפרטי החוק, אבל יש פה כמה אמירות מאוד-מאוד בעייתיות, בעיניי, שאנחנו לא יכולים להתעלם מהן. דיברתם הרבה על האוכלוסייה הערבית, ואני תומכת בכל מה שנאמר על אפליה ברורה, ואפילו השימוש במילה גזענות, אבל אנחנו מתעלמים מאוכלוסיות אחרות. פניתי לחבר הכנסת יריב לוין – שוב, שאני מאוד מעריכה אותו לומדת ממנו המון – אוכלוסיות שלא יכולות היום לשרת בשירות לאומי ואזרחי. אני מתעסקת כבר הרבה זמן בנושא של תקנים לשירות הלאומי-האזרחי לאוכלוסיות בסיכון: נוער בסיכון, אנשים עם צרכים מיוחדים. אנשים שאין להם דרך. הם נורא רוצים. הם "מתים" לשרת בצבא אבל לא נותנים להם. עכשיו, הם לא יודעים על זה. איך הדברים שאומרים, הרשות האחראית עליה אומרת: אנחנו לא מפרסמים את זה כדי שהם לא יגישו בקשות ואז יידחו, כי זה ישבור להם את הלב. אנשים באמת עם צרכים מיוחדים שהשתלבו במערכת החינוך, והיום רוצים לשרת בצבא ולא נותנים להם. אז הם גם לא יגישו בקשה, ובטח שלא יקבלו את הדחייה, והם לא יכולים לקבל הגנה לפי החוק הזה. הם לא יכולים לקבל את הצ'ופרים.

הם לא שייכים לגזע העליון, סליחה על הביטוי.

סליחה, אני לא אגיב על זה כי זה - - -

תחזור, תחזור, תחזור.

חוזר בי.

תחזור.

לכן בניסוח הראשון אמרתי זן, אמרתי. אבל זה מקומם.

אבל לא שווה תגובה במקרה הזה.

חוזר בי.

נוער בסיכון: נערים שעברו מעל שתיים-שלוש עבירות, והצבא עוד לא נותן להם להתגייס. שולח להם מכתב: אתם לא יכולים להתגייס. הם מן הסתם לא יגישו בקשה לשירות הלאומי-האזרחי, שהם אפילו לא יודעים עליו, ולכן גם לא יידחו, ולכן אנחנו מפלים נוער בסיכון עוד פעם. וזו עוד מסגרת כזאת.

ואני בכלל עוד לא הגעתי באמת לדבר על האוכלוסייה הערבית שהאפליה שם צועקת, והאוכלוסייה החרדית. אני באמת חושבת שאם מדובר כאן בהצעה – אני חשבתי שהמחוקק, התפקיד שלו, זה לבוא ולהתמודד עם איזושהי בעיה קיימת. פה לא קיימת בעיה. אוכלוסיית המשרתים אינם מופלים לרעה. במעונות – גם אני לא אתקבל למעונות, ואני שירתתי בצבא. יש מספר מעונות מוגבל, ואנחנו מאוד נשמח אם ייבנו מעונות, וייתנו שכר לימוד, ויתגמלו חיילים - - - בדרכים אחרות, אבל אין כבר מקום במעונות ולכן יש קריטריונים. את צריכה להביא שכר דירה שאת משלמת או שההורים שלך משלמים, את צריכה להביא את המשכורת שלהם. ולכן, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מה לעשות, יש לך עדיפות במדינה הזאת, וכלכלית ברורה, והבת שלך לא תקבל מעונות, ולכן גם אני לא קיבלתי מעונות באוניברסיטה העברית.

אין לי בעיה עם זה. חברת הכנסת עדי קול, אין לי בעיה עם זה. אבל אי אפשר לציין שכל הערבים - - -

רגע, עכשיו זו הפרעה מגדרית?

לא.

איזו הפרעה זאת עכשיו? כי עכשיו את מפריעה לי.

חברת הכנסת עדי קול, אי אפשר לציין שכל הערבים לא מקבלים מעונות כי הם ערבים, וכל היהודים לא - - -

ואני אישה, ואני נפגעת כאישה על זה שכאישה לא נתת לי לסיים את הדברים.

חברת הכנסת עדי קול - - -

לא, זאת הייתה הטענה הלא ברורה שלך קודם.

סליחה - - -

שוב, לקחת את המעונות. אמר חבר הכנסת יריב לוין שיש עדיפות מאוד ברורה לחיילים שלא שירתו, כי כשחיילים, יוצאי צבא, באים להירשם למעונות, הם כבר סיימו את התואר. אז בואי נסתכל על אחוזי ההשכלה הגבוהה. כמה באמת באוכלוסייה הערבית יש השתתפות בהשכלה הגבוהה – 12%, זה הכול. אז גם שם יש אפליה קיימת, מובנית. אז מי הם באמת אותם אנשים שסיימו את התואר, ובגללם הם לוקחים את, יש להם עדיפות כל כך גדולה על פני יוצאי הצבא, שבלי שום ספק נמצאים בעדיפות גדולה בכל תחום בחברה הישראלית?
עכשיו, אני לא נכנסת שוב לפרטים. מדובר בהקצאת קרקעות, משאבים של המדינה, בדרך של מכרז עם העדפה. לא משנה שגם היום הדבר הזה קורה וזה דבר פסול. מדובר על העדפה בלימודים שאין לה שום מקום, מדובר על עבודה בתעסוקה שכאמור פוגעת בחוק. ולכן אני חוזרת לטענה הראשונה שלי: אני חושבת שהממשלה ידעה שמדובר בחוק שפוגע פגיעה חוקתית קשה - - - הייסוד הישראלית, ופשוט לא היה לה אומץ לעשות את זה. וזה התפקיד שלנו, אני מקווה, לעמוד ולעצור את החוק הזה מלהתקדם. או שוב, להגיד שאנחנו מאוד מקווים שלבג"ץ יהיה כוח לעשות את זה בעצמו. חבל שככה זה עובד.

תודה רבה.

אדוני היושב ראש, עד איזה שעה הדיון הזה - - -

נגמר.

נגמר?

תודה רבה. תם ולא נשלם. אני מתנצל בפני אלה שלא דיברו. הם יקבלו זכות דיבור בפעם הבאה. כל מי שירצה לדבר, ידבר.

תודה רבה, אני מתנצל. יש סדר יום. האולם הזה תפוס על ידי מישהו אחר. אני עובר לאולם אחר.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:48. >