PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
04/11/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 87>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, א' בכסלו התשע"ד (04 בנובמבר 2013), שעה 9:00

<המשבר בלימודי הרוח>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

עיסאווי פריג'

רות קלדרון

יפעת קריב

דב חנין

בועז טופורובסקי

>
אלירז קראוס - מנהלת אגף רוח וחברה, משרד החינוך

רועי אסף - ראש האגף לפיתוח חברתי, משרד ראש הממשלה

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה

פרופ' מלכה רפופורט-חובב - הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית, ור"ה

פרופ' אילן שרון - ס. דיקן הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית בירושלים, ור"ה

ד"ר ג'ק פסטור - דיקן מכללת אורנים

נעמי ריפתין - יו"ר המזכירות הפדגוגית, הסתדרות המורים

גיא ניסנזון - יו"ר מועצת התלמידים והנוער מחוז ת"א, מועצת התלמידים והנוער הארצית


בר רבנו - יו"ר מועצת התלמידים והנוער מחוז ירושלים, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ניר אליאב - מנהל בי"ס ולדורף הרדוף

עו"ד דניאל באומגרטן - פעיל במאבק המשוררים

עו"ד רענן בן-טובים - משורר, צוות היגוי, מאבק המשוררים

אורנה ריבלין - משוררת, עובדת ספרייה, מאבק המשוררים

ד"ר סיגל נאור פרלמן - מנהלת שותפה "דרך רוח"

ליאור פרלמן - מנהל שותף "דרך רוח"

ד"ר שלי שנדור אלקיים - נציגות איגוד היועצים בכנסת

משה ויגדור - מנכ"ל קרן מנדל-ישראל

פרופ' אהרון רוני אלנבלום - פרופ' להיסטוריה, האוניברסיטה העברית

ד"ר יעל יוסטוס-סגל - מורה, התיכון למדעים ולאומניות

ד"ר אברהם פרנק - מרצה, אוניברסיטת בן גוריון

אבי לב - עוזר מנכ"ל, אחראי קשרי ממשל זמין, מל"ג/ות"ת

מיכל נויימן - אגף הערכת איכות, המועצה להשכלה גבוהה

ד"ר יוכי פישר - ראש תחום לימודים מתקדמים, מכון ון-ליר

פרופ' גילי דרורי - האוניברסיטה העברית בירושלים, חברת ועד מנהל "דרך רוח"

פרופ' אילנה אלקד-להמן - דיקן פקולטה, מכללת לוינסקי

ד"ר יאיר ברקאי - ראש מכללת ליפשיץ ירושלים, רמ"א

ד"ר אליזבת צאודרר - ראש תוכנית לימודי העשרה, המכללה האקדמית ספיר

ד"ר נעמה צאל - מרצה, חברת סגל, המכללה האקדמית ספיר

פרופ' אמיר הורוביץ - ראש תוכניות פילוסופיה ומדעי הקוגניציה, האוניברסיטה הפתוחה

ד"ר איריס שגריר - מרצה בכירה להיסטוריה כללית, האוניברסיטה הפתוחה

פרופ' מנחם לורברבוים - ראש ביה"ס לפילוסופיה, אוניברסיטת תל-אביב

גליה פינצי - רכזת החטיבה למדעי הרוח והאקדמיה הצעירה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

ענבל אבנון - התאחדות הסטודנטים הארצית

עידית שבתאי סידיס - לוביסטית, פוליסי, מייצגת את ור"ה

אלכס גנדלר - לוביסט, ברדוגו, מייצג את רמ"א

לירון וייס - דוברת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יהודית גידלי

אושרה עצידה
<המשבר בלימודי הרוח>

בוקר טוב, אנחנו מתחילים בדיון. יש לנו לצורך הדיון הזה כשעה וחצי ואם יהיה צורך אנחנו נמשיך, ואני מניח שיהיה צורך. אני מגדיר את המפגש הזה כדיון המשך לטיפול בנושא שאני לפחות גיליתי את עקבות העיסוק בו בשבע-שמונה השנים האחרונות בצורה יותר אינטנסיבית, דוח האקדמיה למדעים, דוח מכון ון-ליר, דוח מבקר המדינה, ההתייחסות של ועד ראשי האוניברסיטאות, חוזר מנכ"ל משרד החינוך, דיונים בוועדת החינוך, נייר של הממ"מ של הכנסת וריכוז נתונים שנעשה לפני שנה וחצי בערך. אנחנו כבר מתכננים בכנס שדרות הקרוב להיות שותפים לדיון בנושא. דיונים רבים, המלצות פה ושם כמו גורלן של הרבה מאוד ועדות ומזכרים ורעיונות טובים, הם בדרך כלל או קורסים או נבלמים או נשחקים במגבלות התקציביות ובנכונות של אנשים לקחת באמת את הדברים ברצינות ולקדם אותם. הדיון, אגב, מתחבר לדיון שאנחנו מתחילים בו בשעה עשר היום וזה דיון על נושא בחינות הבגרות. הוא מתחבר כי אני חושב שהשאלה המרכזית היא איזה בוגר או בוגרת של מערכת החינוך אנחנו רוצים לראות, איזה אזרח מדינה אנחנו רוצים לראות. אין ספק שהחינוך הליברלי ההומניסטי המכוון למנהיגות חברתית, להיות האדם אזרח העולם והחברה ולא סתם אנשים בעלי ראייה צרה טכנוקרטית אפשר לקרוא לה, דווקא היום כשיש הצפת מידע כל כך גדולה אנחנו צריכים יותר מאשר ללמוד את הנתונים ואיך לעשות מה. בעצם לחנך את הצעירים שלנו לנתח את הנתונים ואת המציאות המשתנה, לפרש את הדברים שקורים ובעצם להיות מסוגל לקבוע עמדה בנושאים רבים מאוד שמגוונים את הפעילות הציבורית, הפוליטית החברתית שלנו, וזה דבר חשוב כשלעצמו.

צריך לזכור שהחינוך הליברלי, ההומניסטי, מתמודד גם גזענות שהיא חלק מתופעה בין-לאומית אבל היא תופעה, לצערי הרב, ישראלית קשה שמכה בנו כמעט יום יום, שנאת האחר, וכמובן היכולת להקשיב, לשלב בסבלנות וסובלנות.

מי מאיתנו לא מתלונן בעשורים האחרונים על אובדן דרך, אובדן אמונה, אובדן אמון למי שאובדן אמונה קצת מטריד את מנוחתו, ניתוק משורשים, האני הופך להיות בראש סדר החשיבות מול החברתי, הקבוצתי, וזה יהיה לא מוגזם או יומרני באמת לשים את החובה לפעול למען מדעי הרוח כנושא בעל עדיפות. לשם כך התכנסנו ואנחנו נשמח מאוד לשמוע את העמדות השונות ולנסות גם אם לא היום, בהמשך, גם לקבוע דרכי פעולה, להמשיך לעקוב אחריהן ולנסות באמת להתמודד עם הבעיה הזו.

אני רוצה להזמין את מי שבשותפות הקים את דרך הרוח, את ליאור פרלמן, להציג את הנושא. ליאור, למי שלא מכיר, היה אחד האנשים שהובילו ודחפו את פרויקט "עתידים" קדימה, פרויקט שהוא דווקא עוסק יותר במקצועות מדויקים, אבל כנראה שמשם הוא הרגיש בחיסרון הגדול דווקא של מדעי הרוח. ליאור לא רק מדבר ומרצה ועושה נשמות טובות לנושא אלא בעצם גם התחיל בדרך פעולה מעשית בקטן, אבל בהחלט לעשות ולא רק לדבר.

אני רוצה לבקש מליאור להציג את הדברים ולאחר מכן אנחנו נפתח את זה לדיון. אני מבקש שמי שרוצה לדבר ולהציג יירשם אצל מנהלת הוועדה יהודית.

ליאור, בבקשה.

בוקר טוב. תודה על רשות הדיבור. קודם כל, זה לא רק ליאור, סיגל בת זוגי ושותפתי לפרויקט. אנחנו ביחד הקמנו את "דרך רוח". יש לנו מצגת יחסית קצרה שתציג את הבעיה באופן כללי והמלצות לדרכי פתרון ומשם נמשיך ברשותכם. סיגל.

שתי מילים ממש קצרות על "דרך רוח". קמנו לפני שלוש שנים כחברה לתועלת הציבור, כמובן ללא כוונות רווח, מתוך מחשבה שצריך לשלב את מדעי הרוח בכל הסביבות האפשריות, גם בסביבה המדעית, גם בסביבה העסקית, כמובן בסביבה החינוכית תרבותית. מה שמייחד אותנו זה הפרקטיקות של הפעולה לטובת קידום מדעי הרוח. למשל, בית חינוך שהקמנו בחיפה לתלמידי תיכון בשיתוף אוניברסיטת חיפה ועיריית חיפה ומשרד החינוך. מגיעים תלמידים מכל חיפה ללמוד את מקצועות מדעי הרוח. למשל, תואר שני שכתבנו עם אוניברסיטת חיפה שנקרא Humanities MBA לחברה העסקית וגם ניסיונות עם החברה המדעית. למשל, עם מכון ויצמן.

אני מגיעה מתחום מדעי הרוח.

כמה מילים, קודם כל, לגבי הנתונים. את הנתונים אספנו מהדוחות שפורסמו בשבע השנים האחרונות, דוחות גם של מבקר המדינה, גם משרד החינוך' גם של הלמ"ס. קודם כל, הנתונים המרכזיים. 40% מהמורים למדעי הרוח במערכת החינוך למעשה לא הוכשרו להוראותם, מדוח מבקר המדינה מ-2012 יש ירידה כ-40% במספר התלמידים שניגשים לבגרות במקצועות מדעי הרוח ברמה של חמש יחידות. כשמדברים על המשבר במדעים יש פחות או יותר 9,000 תלמידים שניגשים לחמש יחידות פיזיקה, 12,000 שניגשים לחמש יחידות ביולוגיה, 8,000 לכימיה. אבל היסטוריה, תנ"ך וספרות שהם מקצועות הליבה של מדעי הרוח פחות או יותר 3,500 תלמידים בכל הארץ בשלוש המקצועות האלה שניגשים ברמה של חמש יחידות.

מבחינת נתוני PISA - תלמידי ישראל דורגו במקום ה-36 מתוך 64. בתחום האוריינות זה היה נמוך משמעותית מהממוצע של מדינות ה-OECD. גם אתמול, מי ששם לב, פורסמו נתוני המיצ"ב. אולי יש שיפור במדעים ובמתמטיקה אבל יש ירידה מסוימת בתחום האוריינות, בתחום הוראת העברית.

עוד נתונים מדוח מבקר המדינה. אין בפועל פיקוח במשרד החינוך על מספר שעות הלימוד שמוקצות במערכת החינוך להוראת מדעי הרוח. לפחות ברמת החשש המפמ"רים, מפקחי המקצועות, דיברו על חשש כבד, על זה שהמנהלים מסיטים שעות לטובת הוראת מקצועות אחרים.

באקדמיה יש ירידה של 11% בשיעור הסטודנטים ב-15 השנים האחרונות מ-18.5% מכלל הסטודנטים ל-7.5%. יש ירידה חדה במספר התקנים שמוקצים להוראת מדעי הרוח. נתון שהיה בתקשורת, הקיצוץ של עשרות משרות שהיה ב-2013 באוניברסיטה העברית. נכון שזה משרות של מרצים מן החוץ, אבל מאחר וזו צורת ההעסקה שהיא מקובלת היום באקדמיה זו בהחלט ירידה שבולטת.

אני חושבת שכן צריך להזכיר מחדש את הסכנה שמהווה המשך ההידרדרות במצבם של מדעי הרוח. אפשר לראות בכל מקום, גם באוניברסיטאות, גם בבתי-הספר, גם בחברה העסקית, מדברים על התפשטות הבורות וחוסר ההשכלה מה שכמובן יגדיל בינינו את השסעים בחברה הישראלית. אם אין טקסטים משותפים לציבור יותר רחב, אם אין הכרה מעמיקה של ההיסטוריה ואי-אפשר לפרק את ההיסטוריה מתוכה אי-אפשר להבין את העבר ואי-אפשר להבין משהו על העתיד, וכמובן סולידריות חברתית היא גם בסכנה. חל פיחות חריף מאוד ביכולות הקריאה והכתיבה בעיקר בעקבות השימוש ברשתות החברתיות כמובן ובכל האמצעים האינטרנטיים. אין יכולת כבר כמעט לתלמידים היום וגם לסטודנטים לכתוב כתיבה שהיא יותר מעמיקה, פיתוח של רעיון, הדגמה, טענה. גם בחברה העסקית מדברים על זה. חסרים אנשי תוכן בחברה העסקית. זאת אומרת, החברה הישראלית, אם אני אצטט את משה ויגדור, זה משפט שקניתי ממנו, הלכה רחוק מדי עם הזנחת מדעי הרוח.

כמובן שישראל כחלק מאיזשהו ניסיון להיות חלק מהכפר הגלובאלי, כמובן שגם זה נפגע, הידע הבין-תרבותי, היכולת להבין את הידע הבין-תרבותי. גם הדבר הזה ייפגע.

האחד של פרופ' דניאל זייפמן שנלחם לטובת מדעי הרוח וגם הקים את מרכז ברגינסקי במכון ויצמן. הוא אומר: אני רוצה מדענים שמשננים שירה כי זה מפתח את האישיות שלהם, אני רוצה מדענים בעלי תרבות יצירתית וייחודית שעושים את המדע שלהם אחרת מכל אחד אחר. זה לא מס שפתיים, דניאל זייפמן מתכוון לזה. וגם סטיב ג'ובס שאומר: הסיבה שעשיתי מה שעשיתי היא לא כי אני מהנדס אלא כי למדתי מדעי הרוח. זאת אומרת, היכולת לחשוב מחשבה שהיא באמת מחוץ לקופסא, היכולת לנייד מחשבות ורעיונות מתחום לתחום ומחוץ למובן מאליו. זה אחד הדברים שמדעי הרוח מקנים.

אנחנו חושבים שהגיע הזמן להפסיק לקונן על משבר מדעי הרוח ולהתחיל לעשות. השיח הפורה שמתנהל היום בהרבה מאוד סביבות הוא בעצם ההזדמנות לשינוי.

קצת מבחינת הכרונולוגיה כדי שתכירו מה היה לפחות מ-2007. ב-2007 יוצא דוח מאוד מפורט של האקדמיה הלאומית למדעים - מדעי הרוח לאן? יש שורה ארוכה של המלצות, ההמלצות מומשו באופן חלקי. שני הדגשים המרכזיים שקורים בעקבות הדוח זה הקמת הקרן לקידום מדעי הרוח, קרן משותפת ליד הנדיב ולוות"ת, כ-30 מיליון שקל שהועמדו לטובת קידום מדעי הרוח. הדבר המרכזי השני, שהיום תוכניות כמו "אבני פינה" בירושלים שהיתה חלוצה בעניין, "כלים שלובים" בתל-אביב, "דרך הרוח" בחיפה ו"שאר רוח" במכללת ספיר, תוכניות שלמעשה מחייבות את כלל הסטודנטים לבחור יחידות חובה מתוך מקצועות מדעי הרוח או מתוך תחום הדעת שהוא לא תחום הדעת המרכזי שלהם. זה קורה בעקבות דוח האקדמיה הלאומית למדעים.

דוח שוחט ב-2007 גם הוא מפרט את המשבר במדעי הרוח. אנחנו יוצאים לאוויר העולם ב-2011. ב-2011 עמוס שפירא בזמנו מנכ"ל סלקום ויושב-ראש אגודת הידידים של תל-אביב מוביל את אמנת המעסיקים למיצוי ההון האנושי שלמעשה 300 חברות חותמות על אמנה לעודד גיוס עובדים על-פי הכישורים שלהם ולא על-פי המקצוע שאותו למדו ולמעשה זה נותן דחיפה למדעי הרוח. ב-2011 יוצא גם דוח של מכון ון-ליר שאולי אחר כך הם ידברו עליו. צוות רב משתתפים שלמעשה מדבר על קידום מדעי הרוח בשורה ארוכה של תחומים. המלצות הדוח נידחות על-ידי מנכ"לית משרד החינוך הקודמת לפני כשלושה-ארבעה חודשים בטענה של חוסר תקציב. אני מניח שגם על זה ידברו כאן עוד מעט.

ב-2012 יוצא דוח מבקר המדינה על לימוד המקצועות ההומניים בבתי-הספר. חלק מהדגשים שלו ראיתם קודם. ב-2012 מתנהל דיון בוור"ה על הבונוסים למקצועות הליבה של מדעי הרוח בקבלה לאקדמיה כאיזשהו רעיון שיקדם את הבחירה של התלמידים למקצועות הרוח. לא מתקבלת החלטה שם על מדיניות אחידה עקב לחץ של בעלי עניין שונים. מי שכן מיישם את ההחלטה, לשמחתנו, זה הטכניון שהחל מתשע"ה השווה את הבונוסים של היסטוריה, תנ"ך וספרות חמש יחידות לבונוסים של פיזיקה, כימיה וביולוגיה וזה משהו מאוד משמעותי מבחינת תלמידים שעשויים ללמוד בטכניון. ב-2013, לפני חמישה חודשים, יוצא חוזר מנכ"ל משרד החינוך על חיזוק מקצועות הליבה ההומניסטיים, שורה של פעילויות שהמשרד למעשה מתחייב עליהם. אנחנו עוד עוקבים אחרי האופן שבו הן מיושמות הלכה למעשה בשטח.

המלצות לשינויים מבניים - במכללת ספיר בכנס הקרוב יועלה הרעיון להצעת חוק להגנת מדעי הרוח. זה נושא שניתן למכללת ספיר להגיד או אחר כך.

ייסוד יוזמות ושיתופי פעולה בין הפקולטות למדעי הרוח באוניברסיטאות ובמכללות לבין בתי-הספר התיכוניים וגם הרחבה של התוכנית מחייבת כל סטודנט ללמוד מספר קורסים במדעי הרוח, שתי ההצעות האלה יכולות או להופיע בנפרד או להיכלל בהמשך אם יוחלט כך בהצעת החוק. דבר נוסף הוא מנגנון היגוי, תכנון, ביצוע ומעקב שיבנה את הפעולות לחיזוק מדעי הרוח. זאת אומרת, ראייה מערכתית של כינוס כל הגורמים שמתעסקים היום במדעי הרוח ותכנון של פעולה מחושבת מראש.

הדגש המרכזי בעניין - אנחנו שבעים מדוחות, שבעים מהמלצות. הגיע הזמן לעשות מעשה שלמעשה ידאג למימוש ההמלצות הללו. לכן, הרעיון המרכזי הוא או הבקשה מהוועדה היום הוא שהוועדה תוביל את עניין הצעת החוק להגנת מדעי הרוח כדוגמת חוק הסופרים או כדוגמת חוק הקולנוע. מאחר ואנחנו באמת רגע לפני קריסה אנחנו חושבים שלכנס את זה לתוך הצעת חוק זה משהו שיכול לקדם או לשמור על מדעי הרוח ברמה מסוימת. כמובן שיהיה מנגנון היגוי רב משתתפים שיש להם אינטרס לעניין שיפקח על האופן שבו הדברים ממומשים הלכה למעשה בשטח כי המצב היום מבחינתנו בלתי נסבל.

מה בדיוק החוק הזה צריך לחוקק חוץ מהצהרת כוונות?

מה התוכן שלו?

אני ד"ר נעמה צאל, אני חברת סגל במכללת ספיר במחלקה ללימודים רב-תחומיים שזו מחלקה ייחודית במכללה ציבורית שייעודית למדעי הרוח.
אני רוצה לומר ולציין שהמחלקה שלנו היא המחלקה הגדולה ביותר במכללת ספיר והיא עלתה השנה במספר התלמידים לתואר ראשון ב-30%. יש לנו 220 סטודנטים.

איך את מסבירה את זה?

אני חושבת שצריך לראות מה יקרה בשנים הקרובות. אני חושבת שיש צוות מצוין, יש ראש מחלקה מצוינת, יש אנשים שפשוט עובדים מאוד מאוד קשה ומגיעים לסטודנטים וסטודנטים מגיעים. צריך לראות מה יקרה בשנים הקרובות ולראות שיש כאן באמת מגמה, אבל במחלקה שלנו יש כאן איזושהי הצלחה.

האם את יכולה לפלח את הסטודנטים או הסטודנטיות, כמה מהם לוקחים את זה כאיזשהו נושא ליד הנושא המרכזי שלהם וכמה מהם לומדים באמת את מדעי הרוח כנושא מרכזי?

ד"ר אליזבת צאודרר כאן היא יוזמת וראש תוכנית "שאר רוח" שזה כמו תוכנית "אבני פינה" באוניברסיטה העברית ותוכניות להעשרת מדעי הרוח כי זה של המחלקה שלנו ובאמת יש לנו סטודנטים מכל המכללה שלומדים קורסים במחלקה שלנו, במדעי הרוח, ליד הקורסים המרכזיים. אני רוצה להגיד מניסיון שגם הסטודנטים שלומדים את הקורסים האלה כהעשרה בסופו של דבר מקבלים מזה הרבה מאוד.

אני לא מזלזל בזה, אבל בשביל לתת איזושהי פרופורציה.

דבר שני, המספרים שנתתי הם מספרים של אנשים שהם רשומים למחלקה שלנו וזה אפילו לא מחלקה דו-חוגית עדיין. אנחנו דווקא רוצים להפוך אותה למחלקה שזה יהיה דו-חוגי כדי שאפילו יהיו סטודנטים נוספים שיוכלו להיכנס אבל לצד תוכניות כמו הנדסאים ותוכניות אחרות.

אפשר לתאר לנו את החוק.

שוב, בכנס שדרות הקרוב לחברה יהיה שולחן עגול מטעם המחלקה לדיון במשבר מדעי הרוח. אנחנו נעלה שם את החוק. כרגע זה ראשוני מאוד. יהיו שם אנשים בכירים מהאקדמיות, ממכללות וממוסדות מערכת החינוך. שם אנחנו נרצה לפתח ולגבש את החוק. כרגע זה ממש רק מחשבה מאוד מאוד ראשונית. אנחנו מעלים את זה כאן כי סיגל וליאור גם השתתפו בדיון והם הזמינו אותנו לכאן כדי שכבר נוכל להתחיל להעלות את הרעיון כאן, אבל זה ממש ממש מאוד מאוד ראשוני. המחשבה היא קודם כל באמת לתאם, להקים גוף מתאם בין כל האמונים על קידום מדעי הרוח והגנה על מדעי הרוח במוסדות השונים, כדי שיהיה גוף אחד שנוכל לעבוד קודם כל בשיתוף פעולה. יש לנו דברים מאוד ראשוניים, יש לנו שם דיקנים של האוניברסיטה העברית ותל-אביב ונרצה לשמוע מהם. אנחנו נרצה לחשוב לבסס על התוכניות להרחבת הדעת במדעי הרוח כמו "אבני פינה", כמו "כלים שלובים" באוניברסיטת תל-אביב כמו "שאר רוח" אצלנו במכללת ספיר, באמת להקים ולטפח בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל, לחייב סטודנטים שלומדים גם תחומים אחרים לכך וכך שעות לימוד במדעי הרוח ולפעול גם לשינוי גורף בדרכי ההוראה של מדעי הרוח.

אני מוכרח לומר שאני לא רואה איך מדעי הרוח הולך עם חוק, אבל אנחנו פותחים.

הולך, הולך.

ליאור וסיגל, בבקשה.

אנחנו סיימנו את המצגת שלנו. אני פתוח להתייחסויות. אמרתי שמבחינתנו מה שהיינו מצפים בסיכום הדיון ממך, חבר הכנסת מצנע, שהוועדה תעזור לנו לכשתתגבש הצעת החוק וכשנביא אותה לשולחן לקדם אותה לידי מימוש.

לפני שזה יקרה אנחנו פשוט נשמח להבין קצת יותר מה יש בהצעת החוק.

ודאי. ליאור, אני לא שמעתי, אולי פספסתי, להגיד כמה משפטים על מה אתם עושים בפועל.

אנחנו פועלים בשלושה מסלולים: מסלול אחד זה שילוב של מדעי הרוח בתוך המדע, קבוצת מחקר שאני הובלתי אותה במכון ון-ליר שנקראה מדעי הרוח הוא מדע והcase study- שלנו היה מוח ותודעה. ישבנו, חוקרים מתחום מדעי הרוח, מכון ויצמן ומהטכניון וניסינו לגבש איזושהי מתודולוגיה שהיא תוכן צורה שהיא לא רק העשרה בין המדעים ומדעי הרוח אלא שיתוף פעולה יותר עמוק. עם מכון ויצמן היה לנו שיתוף פעולה.

"דרך רוח" זה ליאור ואני ועם עוד כמה מורים, אבל את הפילוטים אנחנו עושים בעצמנו. סדנת מחקר שגם נתתי במכון ויצמן סביב המטאפורה ככלי חשיבה במחקר המדעי. שוב, זה שיתוף פעולה שהוא לא העשרה בלבד אלא ממש שיתוף פעולה הרבה יותר עמוק חשיבתי בין צמתים במחקר המדעי וצמתים במחקר מדעי הרוח.

הדבר השני הוא תואר שני שכתבנו עם אוניברסיטת חיפה וייצא לדרך בפברואר השנה. אנחנו קשורים בהתקשרות חוזית עם אוניברסיטת חיפה. התואר יוצמד לחוג להיסטוריה כללית. הוא נקרא HMBA – Humanities MBA, סטודנטים מהחברה העסקית שיבואו ללמוד את התואר הזה אצלנו במקום ללמוד את ה-MBA המסורתי. התואר הזה יאפשר להם להיות מנהלים יותר טובים ומפקחים יותר טובים.

הדבר האחרון הוא בית חינוך שהקמנו באוניברסיטת חיפה ועכשיו התחלנו במהלך גם עם עיריית ירושלים. בית חינוך לתלמידי תיכון שמגיעים מכל חיפה לאוניברסיטת חיפה פעם בשבוע, ביום שני, מארבע עד שבע וחצי ולומדים פילוסופיה, היסטוריה וספרות ברמה של חמש יחידות תוך פיקוח של משרד החינוך, שיתוף פעולה עם עיריית חיפה ואוניברסיטת חיפה. התלמידים האלה לומדים אחרת. הם לא לומדים רק את מדעי הרוח, הם לומדים בעיקר קרוא וכתוב. חזרנו לבסיס של קרוא וכתוב, קריאה בקול רם, פירוק של טקסט, כתיבה בכל שיעור. התלמידים טוענים בקול רם, מנהלים את הדיונים בכיתה ומקבלים הרצאות פעם בחודש מהפקולטה למדעי הרוח.

הרבה מאוד מהתלמידים במחזור הראשון מיועדים לכתוב עבודת גמר בהיקף של חמש יחידות. אחרי שנה אחת של עבודה מאוד מאומצת על קריאה וכתיבה הם כבר מסוגלים לכתוב עבודה בהיקף של 50 או 60 עמודים וכבר התחילו את התהליך וצוותו למנחים.

בבקשה.

אני ד"ר אליזבת צאודרר, אני מנהלת את תוכנית "שאר רוח" במכללת ספיר וחברת סגל במחלקה ללימודים רב-תחומיים במכללת ספיר.
אני רק רוצה לחדד את העניין הזה של אותה הצעת חוק. אני מקווה שתהיה לנו הזדמנות לבוא בשלב יותר מאוחר עם הצעה מגובשת ומפורטת, אנחנו לא באנו היום. כשאנחנו התחלנו לחשוב על השולחן העגול שאנחנו הולכים לנהל בנושא הזה בכנס שדרות היה ברור לנו לגמרי כמו שליאור אמר אין מקום יותר לדיונים, להסקת מסקנות, ואחר כך לשים אותן על איזה מדף שיעלו אבק. אנחנו חשבנו שאם הדבר הזה יהיה מעוגן באיזשהו אופן בחוק כמו חוק הסופרים, חוק הקולנוע, אבל מכיוון שמדובר פה בחוק שההשלכות שלו הן הרבה יותר רחבות אנחנו בעצם על-ידי חקיקת חוק שזה מהווה איזשהו מהלך של חובה בעצם מממשים את הזכות של כל אזרח במדינת ישראל, כל ילד וכל נער, להשכלה רחבה במדעי הרוח. זאת אומרת, רק באמצעות זה שאנחנו נהפוך את זה אולי למשהו שהוא חובה אנחנו נוכל ונצליח לממש או לפחות לתת את ההזדמנות לכל אחד ואחד מהילדים שלנו, הנכדים שלנו והסטודנטים שלנו היום את הזכות לקבל את מה שמגיע להם. זה לא קורה היום. זה המקום שממנו עלה הרעיון של הצעת החוק. אנחנו לא מספיק מגובשים, אנחנו לא מספיק מיומנים. אנחנו מקווים מאוד שבשולחן העגול שיתנהל אצלנו בספיר בעוד שבועיים אנחנו נתחיל לגבש ועדה שתפרק את זה לגורמים ותאחד את זה יחד להצעה שהיא בהחלט ראויה. תודה רבה.

תודה. יש פה נציגות של ור"ה?

רמ"ה.

ור"ה לא מתעניינת במדעי הרוח?

יש או אין?

אני ראש מינהל ור"ה, אבל יש פה נציגות של שתי האוניברסיטאות שאני חושבת שכדאי לשמוע אותן, העברית ותל-אביב.

בבקשה, האוניברסיטה העברית.

פרופ' אילן שרון, אני מהאוניברסיטה העברית. אני סגן דיקן מדעי הרוח. הדיקן מתנצל שהוא לא היה יכול להגיע.
אנחנו השנה, לדעתי לראשונה מזה 15 שנים, רושמים עלייה במספר הסטודנטים במשהו כמו בין 5% ל-10%. אנחנו גם רואים על פני השנים האחרונות איזושהי התמתנות בצמצום של הפקולטה ולכן יש לנו בסיס לקוות שהעלייה הזאת היא עלייה יותר מאשר בליפ חד-פעמי.

לעניין מה ששאלת קודם את מכללת ספיר, למה - - -

השאלה ששאלתי קודם היא לא רק למה, אלא מה הפרופורציה בין כאלה, וזה חשוב מאוד, שלוקחים את זה כנושא משני בתוך המקצוע הראשי שאותו הם לומדים וכמה לומדים כדי להיות אחר כך מרצים ומורים. הלוא הבעיה העיקרית היא בעצם חוסר גם היום וגם כשאתה מסתכל קדימה של מרצים, של מורים, כי בסוף אנחנו כולנו יודעים שמורה טוב הופך את המקצוע למקצוע אהוב, מסקרן, יצירתי, ולכן אני שאלתי את השאלה הזו.

קודם כל, כשאני מדבר על עליות או ירידות אני לא סופר כאן בכלל את אבני הפינה. זאת אומרת, את כל הסטודנטים שלוקחים שניים-שלושה קורסים אלא רק אנשים שלוקחים לפחות חוג אחד במדעי הרוח. להערכתי, אני סתם מדבר מהבטן כרגע, בין שליש לחצי מהסטודנטים שלנו לומדים חוג אחד במדעי הרוח וחוג אחד בפקולטה אחרת והשאר לומדים מדעי הרוח נטו.

ולשאלה השנייה, למה זה קורה?

השאלה הראשונה כמובן היא מה גורם לירידה. לדעתי, יש פה פקטורים שהם כלל עולמיים. זאת אומרת, יש משבר במדעי הרוח בכל העולם. יש פקטורים ישראלים שהדבר העיקרי בהם הוא הגידול במכללות. כל מיני אנשים שפעם הלכו ללמוד היסטוריה או פילוסופיה או ארכיאולוגיה כי רצו B.A. במשהו ולא התקבלו למשפטים או למינהל עסקים, היום יש להם הרבה יותר אופציות. זה לא בהכרח אפילו הייתי אומר, דבר שלילי. אחד הדברים שאנחנו רואים זה שהירידה בתארים הגבוהים שקיימת גם היא הרבה הרבה יותר מתונה מאשר הירידה ב-B.A.. כלומר, את עיקר המכה ספגנו ספגנו ב- B.A.. פחות ב-M.A. , ועוד פחות בדוקטורט

המכה ב-.B.A תשפיע אחר כך.

תשפיע בעוד עשר שנים על הדוקטורט, נכון.

מה מספר התלמידים במדעי הרוח באוניברסיטה העברית?

כ-3,500.

בשנים קודמות איך זה היה?

3,500 סך הכול. השנה יש לנו כ-550 סטודנטים של שנה א' לעומת כ-500 בשנה שעברה.

הדבר העיקרי, לדעתי, בירידה וזה אולי גם הסיפור של למה השנה אולי אנחנו עולים זה שנוצר איזה מעגל של היזון חוזר שהוא מאוד לא טוב, כי מה קורה? יורדים לך מספר הסטודנטים, במצב התקציבי שהאוניברסיטאות נמצאות בו זה מיד מתורגם להוריד את מספר המרצים. ואז יש לך תהליך של דמורליזציה. הסגל עצמו ממורמר, זה מקרין על הסטודנטים אז הסטודנטים אומרים: אין עתיד, אז מספר הסטודנטים קטן עוד וחוזר חלילה. מה שנעשה אצלנו בשנים האחרונות זה כמה דברים: אחד, שיווק. יש לנו לראשונה מזה אלפיים שנות באוניברסיטה העברית מחלקת שיווק שמתמקדת או ממקדת אותנו על אוכלוסיות יעד ספציפיות. שניים, כסף כשהדבר העיקר זה שנכנסה תרומה גדולה של קרן מנדל מעבר לכל מיני דברים שכבר הראו פה של יד הנדיב וכו', לבניית בית-ספר ללימודים מתקדמים בתחום מדעי הרוח. הדבר העיקרי אולי זה שאנחנו מנסים לעשות reset ללופ הלא טוב הזה ובשנתיים האחרונות, שוב לראשונה מאז שאני זוכר פחות או יותר, מאמצע שנות התשעים, מספר המינויים החדשים שהאוניברסיטה מינתה הגיע למצב של יציבות. זאת אומרת, שאם נקבל את אותה מנה של מינויים חדשים לאורך זמן אז הפקולטה תשמור על גודלה.

תודה. חברת הכנסת קלדרון, בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב לכולם, לחבריי מהעולם הקודם והזה. אני מאוד שותפה לדאגה ומאוד הייתי שמחה לו היינו מוצאים חוק נכון לקדם אותו. אני בטוחה שחבריי ואני היינו נרתמים לזה בהתלהבות.
אני רואה את המעבר מעם הספר ל-start-up nation כדבר מאוד מדאיג גם בגלל שעברנו לאנגלית וגם בגלל שלסטארט-אפ באמת אין את העומק ואת הרוחב ואת הגובה של ספר. אני חושבת שאין לו תחליף. שלומית הר-אבן אמרה: גבולות שפתי הם גבולות עולמי מכיוון שאני לא יודעת את המילה ואני לא יכולה לחשוב. באמת אנחנו הולכים ומצטמצמים לשפה רזה יותר, דקה יותר, ולכן לעולם צר יותר.

כאזרחית טובה של האוניברסיטה העברית עשיתי דוקטורט בחוג לתלמוד שזה בין ירושלים לגרמניה. אני רוצה לומר שגדלתי ואני חושבת שכל הדור שלי. היו הרבה אנשים שהיו להוטים מאוד ללמוד רוח. הלימודים באוניברסיטה הם מאוד מאוד מאכזבים, הם מאוד מצמצמים, הם מאוד מקטינים דמיון, לא מאפשרים. הפדגוגיה העתיקה שבה היינו עם הספר היתה פדגוגיה של בית מדרש, פדגוגיה של דיאלוג, של מחלוקת, של חשיבה חופשית, של יצירה. הפדגוגיה האקדמית שבה אני למדתי ואני אסירת תודה ולמדתי המון ובזכות האוניברסיטה אני גם פה, אני לא מקטינה את אסירות התודה שלי. אבל אי-אפשר היה שם להגיד דברים. בכלל בשנים הראשונות אסור היה לדבר, בשנים האחרונות היה אסור להגיד דברים מקוריים שאתה לא יודע את מי אתה מצטט. זאת אומרת, המשמעת המדעית שהיא חשובה מאוד בהומניסטיקה כמו בכל שאר המקצועות, בשלב מסוים צריכה לתת מקום לרוח. אני חושבת שלכן נוצרו מחוץ לאוניברסיטאות בתי המדרש והמכללות שהן פתוחות יותר וחופשיות יותר. יש פריחה בישראל של מדעי הרוח, רק לא באוניברסיטה. יש כאן מקום רציני לחשבון נפש של האקדמיה ולהקצאה של משאבים ללימודי רוח גם במקומות שמייצרים ומחנכים סופרים ומשוררים ואומנים ורקדנים וציירים - רוח באמת. רוח זה לא רק מרצה שיודע לכתוב מאמר באנגלית, דרך אגב, כי היום באוניברסיטה העברית אתה לא יכול לפרסם בעברית. מרצה שיכול לכתוב מאמר באנגלית עם הרבה footnotes.

אתה יכול לפרסם בעברית רק שזה לא נחשב לשום דבר.

אתה יכול לפרסם, אבל זה לא נותן לך קידום.

אם פה אנחנו יכולים לעזור בחקיקה - אני בהזדהות עם שני הצדדים. אני מאוד מעריכה ורוצה לחזק את האוניברסיטה. אבל מדעי הרוח אי-אפשר לחזק רק בקורסים שבהם כותבים עבודות אקדמיות עם footnotes.

אוניברסיטת תל-אביב, בבקשה.

<מנחם לורברבוים>
בוקר טוב, שמי מנחם לורברבוים. אני ראש בית-ספר לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. התמונה אצלנו היא שונה. יש לנו 5,500 סטודנטים במדעי הרוח ואנחנו יציבים על פני המון שנים. היתה קצת ירידה ברישום לתואר ראשון ולעומת זאת עלייה יפה בתואר שני. יש לנו 800 סטודנטים בחוג לפילוסופיה, יש לנו 1,100 סטודנטים במזרח אסיה. יש צימאון גדול לרוח במרכז הארץ. באוניברסיטה של 29,000 סטודנטים, 5,500 בתחום מדעי הרוח זה מאוד יפה.

אז אין בעיה?

<מנחם לורברבוים>
לא, זה לא אמרתי. הבעיה המרכזית שלנו היא לא שם, הבעיה היא אחרת. קודם כל, שעל פני עשור כמות המרצים הקבועים, התקנים הקבועים במדעי הרוח ירד בעשר שנים מ-314 תקנים ל-207. ירדנו בשליש על אותו מספר של סטודנטים.

אני רוצה לשנות טיפה את השיח. זה נכון שיש מקומות שיש בעיות של מספרים. הבעיה היא קרובה יותר למה שחברת הכנסת קלדרון דיברה עליה והיא שהחברה שלנו ויתרה על מדעי הרוח. היא ויתרה על הצורך להנחיל את זה לחברה שלנו. החברה שלנו היום היא חברה שעשירה בחומר אבל היא ענייה ברוח. במובן הזה הפסקנו להיות יהודים במובן חשוב מאוד. תחשבו על העילגות של התלמידים שלנו, של נציגי הציבור שלנו, של העיתונאות שלנו. העילגות היא הסימן הטוב של לניבול שבאה עם העוני של הרוח וכאן הבעיות המרכזיות שלנו. מה אנחנו מסמנים? מה אנחנו רוצים להנחיל כערכים? האם אנחנו מוכנים שאוניברסיטה תרד במאה מרצים בתחום של מדעי הרוח בעשור? האם אנחנו מוכנים שאת מדעי הרוח נמדוד לפי תפוקות? אני מבין את החשיבות הרטורית בלמכור כך את מדעי הרוח, אבל אנחנו לא עוסקים בתפוקות, לא יעזור כלום. זה לא התחום שלנו. אנחנו באים להנחיל סוג של יציבות אחרת.
רבותי, זה חותך את כל המגזרים. תחשבו על המגזר החרדי. לא היה מעולם כמספר הזה של לומדי תורה בעם ישראל. ואני אומר לכם חתום, בארבעים השנים האחרונות אין ספר אחד מעניין וחשוב תורני שנכתב. יש מאות אלפי לומדי תורה, העוני של הרוח והעילגות מסמנת את עולם הישיבות. ומה בדבר המגזרים האחרים? כיצד נראה המגזר הערבי במדינה שלנו? השאלה הזאת של איפה הרוח והעוני של הרוח היא לדעתי השאלה הבוערת. החברה שלנו ויתרה על הרוח. ואיפה אנחנו מתייצבים? את מי אנחנו רוצים לשים בקידמה של החברה שלנו? את מי אנחנו מתגמלים? רק על הישגים. האם סופר יכול לחיות בכלל מכתיבת ספר? כולם צריכים לעשות את זה כעוד דבר שהם עושים. איפה אנחנו לעומת גרמניה וצרפת? זאת השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו.

בבקשה.

שמי רוני אלנבלום, אני פרופ' באוניברסיטה העברית בירושלים. לא מנהל כלום. אני עוסק בהיסטוריה ובגיאוגרפיה של ימי הביניים. הייתי ראש בית-ספר להיסטוריה, הייתי גם מורה בתיכון במשך כמה שנים בתחום מדעי הרוח.
ראשית, הערה ראשונה לסדר. מדעי הרוח זה שם כללי מדי וגדול מדי לשורה שלימה של דברים שהחברה הישראלית זקוקה. זאת אומרת, ובזה אני מסכים עם קודמיי, יותר ממה שמדעי הרוח זקוקים לעזרה זקוקה, החברה הישראלית לצורות מסוימות של מחשבה שהולכות ונעלמות. אנחנו זקוקים לאנשים שיש להם חשיבה היסטורית, שמסוגלים לחשוב מה היה קודם ומה היה אחר כך. אנחנו זקוקים לאנשים שמבינים מה זה אתיקה בחיי הציבור והפרט. אנחנו זקוקים, הפרהסיה שלנו זקוקה למעט אסתטיקה, אנשים שלומדים ומסתכלים ורואים מה שקורה בעולם בכלל. אנחנו זקוקים להבין את התרבות שלנו, את התרבות של הזר, של הגר, ולהנחיל אותה לאנשים ולהבין איך אנחנו מסתכלים על התרבות של אחרים. אנחנו יוצרים את החומות האלה. מדעי הרוח זה שם כללי מדי להרבה מאוד דברים שאנחנו זקוקים להם.
אני מסכים לחלוטין עם חברת הכנסת ד"ר קלדרון שזה לא רק באוניברסיטה. החינוך לחשיבה היסטורית לחשיבה פילוסופית, לחשיבה אסתטית ואתית, וההכרה של תרבויות שונות שנראות זרות ומוזרות ודתות אחרות וכד' זה לא דבר שרק אנחנו יכולים להנחיל אותו. אני לא כל כך מסכים שאנחנו כל כך מסוגרים באוניברסיטה העברית אבל זה ממש פרט קטן. אני חושב שאנחנו זקוקים להרחבה של הדברים ולכן אני מעז לומר, למרות שהחברים שלי מ"דרך רוח" וממקומות אחרים דוחפים בכוח לחוק, אני חושב שהכיוון שבוודאי יוצג על-ידי החברים מהמל"ג אחר כך, ליצור קרן לאומית, ליצור ועדת היגוי, ליצור משאבים כספיים ושל כוח-אדם לזמן קצר, בינוני וארוך, שיגרמו למדעי הרוח לפרוח בתחומים שונים. אם יהיה דבר כזה שחברתי מלכה מהוות"ת אני מניח תציג את זה אחר כך, אם תהיה קרן כזאת, אם יהיה עידוד, אם המדינה דרך המל"ג ומשרד החינוך והכנסת וכל הגורמים יגרמו לנו לחשוב איך אנחנו יכולים לקדם דברים כאלה, גם חברות עסקיות וגם מכללות וגם אוניברסיטאות וגם אולי אפילו נפצח את הבסטיון העליון, את משרד החינוך, שלא יוכל להתחבא מאחורי הטיעון שאין לו כסף ליוזמות בתחומים מדעי הרוח.
חוק ומדעי הרוח - זה נשמע לי צורם, אבל קרן לעידוד מדעי הרוח, משהו מסומן וצבוע שמעודד אנשים לפעול במסגרת מדעי הרוח, להציע יוזמות גם באוניברסיטאות וגם במקומות אחרים. זה דבר שהכנסת יכולה לקחת על עצמה ולקדם אותו קדימה לשיאים אדירים. אבל אני חושב שמלכה תוכל להוסיף.

חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אנחנו נעשה לסירוגין. ניתן לחברי הכנסת להתבטא ולמוזמנים.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני מברך על הדיון הזה, אני חושב שזה דיון חשוב. אני מציע שאנחנו לא נקיים אותו כדיון חד-פעמי אלא ננסה לחשוב באיזשהו סוג של רצף איך אנחנו גם משנים את המצב.
כמה מהדברים שרציתי לומר כבר נאמרו אז אני רק אומר שאני מסכים גם עם נציגי האקדמיה שדיברו לפניי וגם עם חברת הכנסת קלדרון שבצדק לטעמי שמה דגש על סכנות לאקדמיית מדעי הרוח משני כיוונים: הכיוון האחד הוא הכיוון החיצוני ועליו אני גם אומר כמה מילים. הכיוון השני הוא הכיוון הפנימי, אותו כיוון של רידוד דיון, אותו כיוון של הסתפקות במאמרים מתורגמים או בציטוט של מאמרים מתורגמים ואיכשהו באמת פספוס של הממד החי, התוסס, הפעיל, הביקורתי, שצריך לאפיין את מדעי הרוח.
אני שותף לכל אלה שחושבים שמצב מדעי הרוח בישראל מדאיג. יש בזה סכנה, הסכנה היא פגיעה מהותית בתרבות שלנו, השטחה מאוד קשה של הדיון שלנו. אבל כשאנחנו עוסקים במצב מדעי הרוח באקדמיה אנחנו צריכים להתחיל את הדיון מהחוליה שלפני ולסיים את הדיון בחוליה שאחרי. החוליה שלפני היא בתי-הספר. מה קורה בבתי-הספר? איך נראים לימודי ההיסטוריה בבית-הספר? אני מסתכל על לימודים של ילדיי בבית-הספר בהיסטוריה ואני מזדעזע. הם לומדים קרעי היסטוריה מפה ומשם, הם קופצים מהבית השני ישר אל השואה וחוזרים אחורה פתאום לרדיפות בימי הביניים. איפה כל הקונטקסט? איפה הרצף של ההתפתחות? איפה איזושהי הבנה איך הדברים מתגלגלים? גם הלימוד של ההיסטוריה הוא לימוד מאוד מאוד דל. אין בו שום ניסיון להבין איך יכולים להיראות דברים מתקופה אחרת, איך נראית החברה, איך יכולים לחשוב בני אדם או איך חשבו בני אדם שנמצאו בחברה אחרת. הכול נורא טכני, דל, פריטי עובדות שהן חסרות הקשר וחסרות חשיבות, משעמם לחלוטין. איך אפשר ללמד היסטוריה בצורה משעממת? צריך הישג גדול בתוכניות הלימודים כדי להגיע למצב כזה, אבל זה מה שקורה. איך אפשר ללמד היסטוריה כדי לקבל ציון בסוף?
כמובן החוליה שאחרי. החוליה שאחרי היא מה עושים אותם אנשים שלומדים מדעי הרוח, מה יקרה איתם? אנחנו מדברים גם בוועדה הזאת, אדוני היושב-ראש, על מערכת החינוך בפינלנד שהיא באמת מערכת חינוך מצוינת. אבל אחת החוליות שם זה שלהיות מורה זה כבוד. אז אם אתה לומדי מדעי הרוח אז אחד הדברים שאתה יכול להיות זה להיות מורה. השאלה האם מורה זה מקצוע שמכבד ומפרנס את העוסק בו או שלהיות מורה ובדרך כלל בישראל להיות מורה זה להיות בתחתית שרשרת המזון החברתית, הכלכלית ואפילו התרבותית.

כמו לכתוב ספר.

אכן. כדי להתמודד עם המשבר של מדעי הרוח אנחנו כמובן צריכים להתעסק באקדמיה, אבל לא להסתפק בעיסוק באקדמיה אלא להתחיל בחוליה שלפני ולסיים בחוליה שאחרי.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה בכל זאת להציג שאלה קצת יותר רחבה והיא למה זה קורה. הטענה שלי היא שלמרות שיש כמה דוגמאות של דברים יותר טובים שקורים אי-פה, אי-שם בעולם, זה לא רק תופעה ישראלית. אני חושב שהמשבר של מדעי הרוח הוא תופעה יותר רחבה והיא מאפיינת את הקפיטליזם המאוחר בכלל. השאלה היא למה. התשובה, לטעמי, קשורה למשהו פוזיטיבי ומשהו נגטיבי. כשאני אומר פוזיטיבי ונגטיבי אני לא מתכוון ברמה הנורמטיבית, אני מתכוון ברמה האנאליטית. זאת אומרת, כשאני אומר פוזיטיבית זה לא אומר שזה טוב, אני רק אומר שזה קורה. אז מהו הדבר הנגטיבי? מה מדעי הרוח לא נותנים? כמו שנאמר פה, הם לא נותנים תפוקות. אי-אפשר לערוך בהם תפוקות כי המטרה שלהם היא לא לייצר תפוקות. אי-אפשר להראות בשום דרך אינטליגנטית שאם תגביר את מדעי הרוח תייצר יותר נעליים או דבר כלשהו אחר. אולי כן, אולי לא. זה שנוי בוויכוח מאוד קשה. בכל מקרה זה לא מכוון לייצר עוד תפוקות. כיוון שאנחנו חיים בחברה שסופרת כל דבר לפי רווחים ורווחים נמדדים לפי תפוקות, כל דבר שלא מייצר תפוקות ולא מייצר רווחים ממילא הוא גם לא חשוב. לכן, זה הצד הנגטיבי - מה מדעי הרוח לא עושים.
הבעיה השנייה של מדעי הרוח זה הצד הפוזיטיבי, מה מדעי הרוח כן עושים. מדעי הרוח נותנים לאנשים חשיבה ביקורתית, נותנים להם להסתכל על העולם אחרת. נותנים להם פתאום לחשוב שהמציאות שבה אנחנו חיים היא לא המציאות היחידה שיכולה להתקיים. אם ללכת בדרכו של פוקו, אם בעבר היינו יכולים לחשוב על העולם אחרת אז גם בעתיד אנחנו יכולים לחשוב על העולם אחרת. זאת אומרת, המסע אל העבר גם יכול להיות מסע שיש לנו בעתיד ובעצם יש בו אמירה על הווה. נורא לא נוח כי כל כך נוח למערכת שכולנו נחשוב שמה שיש זה גם מה שהיה וזה גם מה שיהיה. בעולם החד-ממדי שבו אנחנו נמצאים זו האופציה הכי טובה שלנו לקיום. לכן, גם הצד הנגטיבי של מדעי הרוח וגם הצד הפוזיטיבי של מדעי הרוח לא אהובים, לא פונקציונאליים, לא תורמים למערכת שום דבר משמעותי.

ולכן, אם ניתן למערכת להמשיך להתנהל בדרכה המגמה תהיה אך ורק ירידה נוספת במדעי הרוח. אני מאוד מברך על דברי ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב שבצדק אומר לנו שזה לא בגלל שאנשים לא רוצים. אנשים מאוד רוצים, אנשים הרי כל כך מחפשים משהו אחר וכשהם לא מוצאים אותו באוניברסיטה הם הולכים לבתי-מדרש ולכל מיני דברים שחלקם יותר טובים ופחות טובים. הם מחפשים איזושהי תשובה על העולם, על הקיום. אם האקדמיה לא נותנת את זה ואם המערכת לא מטפחת את זה אז הם מוצאים את זה בדרכים אחרות שחלקן יותר טובות וחלקן פחות טובות.

אם אנחנו ניתן למערכת להמשיך להתנהל אנחנו נמשיך ונדרדר. לכן, חייבת להיות התערבות של המערכת הציבורית החברתית. הוויכוח מה צריך לעשות הוא לא ויכוח כל כך חשוב, לטעמי, כי גם קרן, אדוני הפרופסור, היא משהו שצריך להקים אותו בחוק אם אנחנו רוצים שהקרן הזאת תהיה מוגנת. אני כשלעצמי חסיד של חוקים, קודם כל, כי אני מודה, אני חבר כנסת והכנסת מדברת בחוקים. הדרך שלנו להשפיע על המציאות היא חוקים. לא שזו הדרך היחידה להשפיע על המציאות, אבל זו הדרך שלנו בכנסת להשפיע על המציאות. חוק שיקדם מדעי רוח יכול להיות חוק שיש בו כמה ממדים ואפשר לחשוב על כמה פתרונות. אפשר לחשוב על פתרונות של מה אנחנו רוצים להגיד ברמת האקדמיה. למשל, ישנם מקומות שבהם מקצועות מסוימים יכולים להיות מקצועות של תואר שני. אני משפטן בהכשרתי, אבל אני חושב שזה רעיון בכלל לא רע שמשפטים יהיה תואר שני בישראל ולא תואר ראשון, וכדי להגיע למשפטים, כמו בארצות-הברית, אתה תצטרך איזושהי השכלה קודמת. אולי בכלל כדאי שלאנשים הלומדים באוניברסיטה תהיה שנת השכלה, הכשרה, תרבותית כללית. למה לא? במה זה מזיק לעומת במה זה מועיל מבחינת המערכות? איך אנחנו מעודדים את ההעסקה של אנשים שיוצאים במדעי הרוח? איזה מנגנונים אנחנו נותנים לדבר הזה?

נקודה אחרונה שהיא ראויה לדיון נפרד היא איך אנחנו משפרים את מצב מדעי הרוח בבית-הספר, החל מבית-הספר היסודי וכלה בתיכון.

אני חושב שהמשפט האחרון שלך מביא אותנו לתת זכות דיבור ליושב-ראש מועצת התלמידים והנוער של מחוז ירושלים.

שלום לכולם. לי קוראים בר רבנו, אני יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער של מחוז ירושלים ואני נציג במועצה הארצית.
בהתייחסות למה שאמרה חברת הכנסת קלדרון אני חושב שבאמת אנחנו נמצאים במדינה שזה עולם היי-טק כזה, שמה שמוביל זה הטכנולוגיה, זה החדשנות, ומה שנשאר מאחור זה באמת עולם הרוח, העולם ההומני. גם בבית-הספר מבפנים זה נתפס בתור דבר פחות חשוב. כשאני בוחר במה לעשות את הבגרות שלי אני אומר: האוניברסיטאות נותנות לי בונוסים על מקצועות מדעיים, אני אבחר מקצועות מדעיים כי כנראה שזה מה שיותר חשוב כי על זה אני מקבל תוספת. חוץ מזה, מה קורה בבתי-הספר? אמרו כאן שצריך להעלות את שעות הלימוד, לעשות יותר לימודים של מדעי הרוח. אני חושב שמעבר לשעות של לימודי הרוח צריך לחשוב מה אנחנו עושים בשעות האלה, איך אנחנו לומדים מדעי הרוח. אני לוקח, למשל, יצירה של חיים נחמן ביאליק. אם מכתיבים לי: המשמעות של היצירה הזאת היא א', ב', ג', אז זאת לא אומנות. אומנות טובה היא אומנות פוליסמית, יש לה הרבה משמעויות. כל בן-אדם שיש לו רקע שונה יקלוט את האומנות הזאת ויבין ממנה משהו שונה. ברגע שמכתיבים לנו קו מאוד ברור של אמצעים אומנותיים: א', ב', ג' שאומר: ד', ה', ו', ואני לא יכול להתפתח לשום כיוון אני מאבד את מדעי הרוח ולכן זה לא מעניין.
דבר ראשון, אנחנו, במועצה הארצית, חושבים שצריך לעשות מיתוג מחדש של מדעי רוח בתור דבר חשוב יותר כי גם השעות באמת ירדו במהלך השנים בעקבות הצמצום התקציבי. אבל חוץ מזה להתעסק מאוד מאוד מאוד באיך אנחנו מעבירים את התוכן הלימודי של מדעי הרוח. כתלמיד כיף לי מאוד בשיעור היסטוריה כי בשיעור היסטוריה המורה מלמד אותנו דרך דיונים על מה שקרה, דרך תובנות. אם לוקחים אירוע מסוים והוא מציג את זה בפנינו ואנחנו דנים על התהליכים החברתיים ודנים מה אנחנו היינו עושים ודנים על הדברים ומגיעים לזה, כל אחד עם מבט העולם שלו, זה הרבה יותר מעניין ומרתק לעומת שיעור ספרות שבו אני מאוד מאוד משתעמם כי פשוט אומרים לי. זה עצוב, אני מרגיש בור כי אני באמת לא מבין ולא מאפשרים לי מבחינה חינוכית ללמוד אומנות, ספרות, ולנתח את היצירות בצורה הרבה יותר מעניינת. הנקודה שאנחנו רוצים להתייחס אליה היא איך ולא הכמות.

תודה. חבר הכנסת אוחיון צריך ללכת כי יש לנו עוד מעט את השדולה לקיום מעמד המורים. הנה, תראו איך הכול נשזר אחד בשני. בבקשה.

תודה רבה. אני באמת רוצה להצביע ולהתחבר גם לדב חנין וכמובן גם למה שאחרים אמרו בעניין הזה. ההצעות לשינוים מבניים - אני קורא אותן אחת לאחת. זה בעצם מראה שהעולם האקדמי מנותק ממה שקורה בבתי-הספר שצריכים להיות הספקים של הסטודנטים. כמעט ואין התייחסות להצעה לגבי מה שקורה בבתי-הספר התיכוניים וזה חבל. אני הייתי עד למחלקות שכן הצליחו להביא לעצמן, לאוניברסיטאות, עתודות כי יש חיבור, אפילו במקצועות פחות נדרשים או פחות פופולאריים כמו מתמטיקה.
אני מסכים עם הבחור בעניין הזה של לימוד מקצועות כמו ספרות ועברית. אנחנו לא מודעים מספיק לכל שיטות הלימוד, להערכה חלופית. שנים ליוויתי פרויקטים של עבודות גמר שבהם מספקים לסטודנט אפשרות ועניין לחקור ולהתחבר אל נושא בהיסטוריה ובספרות עברית מתוך עניין ומתוך רצון להתקדם ולהתפתח.
אני בא בטענות גם אל האקדמיה. לכו את בתי-הספר ותדריכו אותם ותתחברו אליהם ותסייעו להם כדי למשוך גם את אותה עתודה שהיא בוודאי תשתלב אחר כך במדעי הרוח. במקומות שזה נעשה - נעשה. מרכז שז"ר, מרכז דהן, עושים עבודות נפלאות. משרד החינוך, מערכת החינוך לבד, לצערי, את עניין עבודות הגמר לא הרימה למעלה. ההירתמות של האוניברסיטאות היא זו שהרימה את זה כי להן יש את כלי החקר. הן יודעות לחקור, הן אמונות על כלי המחקר ויוצרות עניין. כשאתה נותן עבודה בספרות או בהיסטוריה שעוסקת בזהות קהילתית, בתיעוד ההיסטוריה והסיפור של הקהילה שלך - שאלו אותי כמה פעמים ואמרתי שהופתעתי. שאלו: לא מתעסקים בנושא השואה? אמרתי: בואו תראה. 80% מעבודות הגמר צעירים רוצים לכתוב עבודת חקר ברמה של ארבע-חמש יחידות בגרות בנושא השואה. חסרים כאן יצירתיות ועניין.

אל תשבו במגדל השן, תתחברו גם אתם אל המערכת. יש לי טענות כלפי המערכת, זה נכון. היא גם נסחפת.

למי אתה מתכוון כשאתה אומר "המערכת"?

אני אומר. לצערי, גם בצד הפופוליסטי הפוליטי. כששר חשוב בישראל שם סטטוס בפייסבוק שלו ואומר: יש צורך לבטל את בחינת הבגרות בהיסטוריה, הוא לא התכוון לאיזשהו חיפוש, להערכה חלופית שהבחינה לא תהיה, אלא בעצם הוא התכוון לזה שהיסטוריה לא חשובה.

בדיוק ההיפך.

לא משנה, בסדר. אני יודע מה המסר וכיצד הוא התקבל. אני מקבל היום מכתב ממפקחים שעוסקים בהוראת הלשון העברית וזועקים עד לשמיים. רוצים לחבר לשון עברית, הבעה, יחד עם ספרות עברית, לצמצם, להתייעל במירכאות, לדלדל את השפה, לדלדל את כושר ההבעה שלנו בכתב ובעל-פה ושל הנוער שלנו. אנחנו לומדים שפות כמו: אנגלית, צרפתית, ערבית ברמה של שלוש-ארבע-חמש יחידות, שפה עברית מספיק שתי יחידות. אם נחבר את זה גם לספרות עברית והרי לכם דלות בהבעה, דלות בתרבות ובכל מה שאתם רוצים בעניין הזה.

אני מסכים איתכם שהצעת החוק יכולה להיות כאן איזושהי הגנה, למנוע את הסחף הזה. נכון שהיא חסרת תוכן ואנחנו לא מצליחים להבין בדיוק לאיזה כיוון אתם רוצים להוביל את זה ומה הסיכויים שזה באמת יעבור מבחינת המבנה של החקיקה. אנחנו צריכים ליצוק תוכן ברעיון הזה וגם לבנות אותו כהלכה כדי למנוע את הסחף בפגיעה במדעי הרוח.

לעשות חוק שאסור לשעמם.

חוק חשוב. בבקשה.

שמי מלכה חובב ואני ראש בית-ספר למדעי הלשון באוניברסיטה העברית ואני גם חברת ות"ת. אני היחידה בוות"ת שעוסקת במדעי הרוח אז אני פחות או יותר אמונה על כל העניינים שעוסקים במדעי הרוח בוות"ת. אני לא מתכוונת לנסות לשכנע את האנשים שיושבים פה על חשיבות מדעי הרוח, לא באקדמיה ולא בחברה. זה להתפרץ לדלת פתוחה.

נדמה לי שכל מי שבא לכאן והטריח את עצמו ביום שני בבוקר מאמין שזה חשוב.

אני מצטרפת להערכתם של אלו האומרים שיש צימאון מאוד גדול בקרב הציבור למדעי הרוח. קודם כל, הייתי רוצה לספר לכם על היוזמות שקיימות היום בוות"ת ובמל"ג שאותם הם מקדמים די בהצלחה, הייתי אומרת. אומנם אנחנו רק בתחילת התנעת תהליכים שהם ארוכי טווח, אחר כך אולי אם יישאר זמן להתוות את מה שאני חושבת שצריך לעשות בעתיד.
בגדול מה שוות"ת רוצה לעזור זה לעזור לפקולטות להתאים את עצמן למציאות חדשה, כי זה נכון - מה שהיה טוב לפני שלושים-ארבעים שנה, דרכי הלימוד, תכני הלימוד, לאו דווקא מתאימים למציאות היום. יש שתי יוזמות גדולות בעניין הזה ואת שתיהן ליאור הזכיר במצגת שלו: האחת, קידום תוכניות ללימודי העשרה כדוגמת "אבני פינה" ו"שאר רוח" ו"כלים שלובים" במוסדות. היוזמה השנייה היא קרן לקידום מדעי הרוח ומימון משותף של ות"ת ויד הנדיב.

אני אתחיל עם היוזמה השנייה. אגב, הקרן הזאת יצאה בשנת 2008 עם תקציב של 30 מיליון שקל. התקציב הזה מוצה, הוא חודש והתקציב הוכפל. עכשיו יש תקציב לחמש שנים של 60 מיליון - התנעת תהליכים ארוכי טווח בתוך האוניברסיטאות.

מה אנחנו רוצים לעשות? אחד האתגרים המאוד גדולים בפקולטות למדעי הרוח הוא שהחוגים בנויים הן על צירים דיסציפלינאריים, למשל, פילוסופיה, ספרות ושפה, והן על צירים אזוריים. מלמדים לימודי מזרח אסיה, לימודי יהדות, לימודי מזרח-התיכון או דרום אמריקה, כך שיש הרבה מאוד כפילות כי מי שלומד פילוסופיה יכול ללמוד פילוסופיה בחוג לפילוסופיה והוא יכול ללמוד פילוסופיה בחוג לערבית. יוצא מזה שיש הרבה מאוד כפילות בין הפקולטות ויש הרבה מאוד חוגים מאוד מאוד קטנים כך שלחוגים הקטנים האלה אין קיימות מבנית מבחינת האפשרות לקיים תוכניות לימודים מבחינה תקציבית. יש הרבה מידור, מי שלומד פילוסופיה לא מכיר את מי שלומד פילוסופיה ערבית וכו'. יש הרבה מאוד מחיצות ואנחנו גם לא מבדילים מספיק בין האוכלוסייה הרחבה שרוצה באמת להרחיב את הדעת לאלה שרוצים אחר כך ללמוד לתואר שני ושלישי. רוב תוכניות הלימוד שלנו הן תוכניות צרות שמתאימות יותר לאנשים שהולכים למחקר.

יש שלוש תוכניות גדולות בקרן למדעי הרוח: האחת, תוכנית שמיועדת להוריד את המחיצות בין היחידות השונות בתוך הפקולטות כך שאפשר לתת לתלמידים השכלה הרבה יותר רחבה. אפשר לנצל את המשאבים בצורה יותר גדולה, וכך מול ההנהלות אפשר לבוא ולומר שלתוכניות שלנו יש קיימות תקציבית.

מלכה, שימי בבקשה שורה תחתונה כי אנחנו לא יכולים להרחיב יתר על המידה.

היוזמה הגדולה היא קרן לקידום מדעי הרוח, בעצם לעזור להתאים את תוכניות הלימודים בתוך האוניברסיטאות למציאות משתנה.

התוכנית השנייה היא עידוד לימודי העשרה בתוך המוסדות. פה צריך להדגיש שזה לא רק להנגיש את מדעי הרוח לאנשים שלומדים מקצועות אחרים, זה גם להנגיש מקצועות אחרים לתלמידים שלומדים מדעי הרוח כי גם הם צריכים את האוריינות הטכנית והמדעית כדי שיהיו להם כלים להתמודד כשהם יצאו לעולם. אנחנו צריכים לתת השכלה הרבה יותר רחבה גם לאנשים שבאים ממדעי הרוח.

אם מדובר על חוק הייתי רוצה לראות שני דברים: קודם כל, אני באמת מסכימה לכל מה שנאמר פה - החיבור בין כל הגופים שעוסקים במדעי הרוח: ור"ה, ות"ת, מל"ג, משרד החינוך. חסר באמת גוף שיתאם ביניהם. אני חושבת שמאוד מאוד חשוב להקים גוף כזה.

אנחנו נקים את משרד החינוך מחדש. זו ההזדמנות לעבור למשרד החינוך ולבקש מהגברת אלירז קראוס, מנהלת אגף חברה ורוח במזכירות הפדגוגית.

שלום. קודם כל, אני רוצה לברך על הדיון הזה. אני חושבת שהוא דיון חשוב וגם במשרד אנחנו עסוקים בשאלה הזו של מקומם של מדעי הרוח, במיוחד עכשיו, ולימודי הליבה ההומניסטיים למרות שאני מופקדת גם על לימודי החברה בתוך מערכת החינוך.

התחלנו לעשות צעדים בכיוון הזה. היתה פה התייחסות לחוזר מנכ"לית דלית שטאובר שפורסם בסוף שנת הלימודים הקודמת שבא לקדם הוראה חדשנית ויצירתית של תחומי הליבה ההומניסטיים. יש היום במערכת תשעה מדריכים שהתפקיד שלהם הוא לאתר בתי-ספר שפועלים באופן יצירתי וחדשני עם דגש על פיתוח חשיבה, על למידה בין-תחומית, אפרופו שבירת מחיצות.

איך את מתייחסת לדברים של בר, נציג מועצת התלמידים?

קודם כל, אני חושבת שהוא צודק. אולי זה המורה להיסטוריה. דיברנו פה בינינו שמישהו עשה עבודה טובה לפי איך שאתה מנתח את הדברים ומציג אותם.

<בר רבנו>
המורה להיסטוריה, הוא גם המחנך שלי - מדהים.

בהחלט. כשאמרתי שישנם היום תשעה מדריכים בתחומי הליבה: היסטוריה, ספרות ותנ"ך, שתפקידם לאתר יוזמות בשטח וגם פרסמנו קולות קוראים שבתי-ספר שיש להם תוכניות מצטיינות, חדשניות בכל חטיבות הגיל יקבלו תקצוב כדי שהם יוכלו לבצע את התוכניות האלה, תלמידים שכותבים עבודות מצטיינות, עבודות גמר ועבודות חקר. יש בהחלט חשיבה על דרכי ההוראה באופן שיגביר את החדשנות, את הבין-תחומיות, את החשיבה והדיון הערכי, את הדילמות. אנחנו בתחילת הדרך בעניין הזה. אני חושבת שהדברים שלך הראו שיש מקומות שהתקדמנו יותר ויש מקומות שפחות. זה גם יכול להיות מקרה פרטי, אבל אני לא רוצה להסתתר מאחורי זה.

איפה אתם עומדים עם המשבר בלימודי האזרחות שהוא חלק מתוך המכלול הזה?

לימודי האזרחות - אני אגיד את זה פה מאוד בקצרה כי חשוב לי להתקדם לגבי לימודי הליבה ההומניסטיים. אני מאוד מקווה שבקרוב יתמנה מפמ"ר. בסך הכול במערכת אנחנו ממשיכים בתהליך של יישום תוכנית הלימודים המעודכנת שהוחלט עליה בקיץ תשע"א. אני מקווה שהמינוי של מפמ"ר קבוע ייתן עוד דחיפה לתוך המקצוע החשוב והיקר הזה במערכת החינוך.

לגבי נושא לימודי הרוח - אנחנו נמצאים בקשר עם "דרך רוח". אני מקווה, אני מטפלת כרגע בהשתתפות תקציבית למרכז בחיפה. הייתי רוצה לראות שאנחנו נוכל לפתח יותר כיתות כאלה. אגב, יש דילמה כמה לפתוח כיתות עירוניות וכמה לנסות לעודד בתוך בתי-הספר. יש השנה הכפלה של תקצוב שעות להרחבה לחמש יחידות, פי 3 לעומת הקצאת השעות שהיתה בתשע"ג, בתשע"ד, לפתיחת מגמות בהיקף של חמש יחידות לימוד בתוך בתי-הספר.

אני יודעת שיש עלייה מתונות בבגרויות בהיסטוריה, עדיין אין בספרות ובתנ"ך. זה עומד במקום. גם בשנה שעברה וגם השנה בהיסטוריה יש כבר עלייה של 15%. כרגע נכתבת תוכנית לימודים חדשה לחמש יחידות בהיסטוריה שבאמת מנסה לקחת גם את הפדגוגיה הדיגיטאלית, גם את הבין-תחומיות וגם את החשיבה לקחת נושאי רוחב, שהלימוד של ההיסטוריה יהיה תוך כדי הסתכלות על תהליכים היסטוריים ארוכי טווח כמו התפתחות הטכנולוגיה במערב, הודו, סין ויפן, התפתחות מדינות הלאום. יש שם ניסיון באמת להסתכל בפרספקטיבה הרבה יותר מעמיקה והיסטורית על הדברים.
זו התחלה ואני באמת חושבת שצריך לומר פה, ואני מייצגת אומנם את המשרד, שהניסיון לבנות שיתוף פעולה עם יד הנדיב ועם האקדמיה בתחומים ממוקדים של עבודות גמר ושל פיתוח יוזמה להשקעה במנהיגות או מורים חוקרים לא הצליחה בינתיים ובאמת ההתלבטות היתה תקציבית אם ללכת לכיוון של תקצוב בקנה מידה גדול בתוך המערכת או לפיתוח מצוינות בדמות תלמידים שבאמת עושים עבודות או מורים מצטיינים. צריך להמשיך לחשוב על זה.

ההערה של מלכה על הצורך בגוף מתאם וזה בעצם משרד החינוך שהוא ראש הפירמידה האדמיניסטרטיבית.

זה לא במשרד החינוך.

נדמה לי שיושב-ראש מל"ג הוא שר החינוך. משרד החינוך בהגדרת המשרד הזה הוא אחראי על כל תחומי ההשכלה, כולל ההשכלה הגבוהה שיש לה חופש אקדמי רחב מאוד.

איפה זה יושב במל"ג? זה יושב אצל מישהו.

מה זה אצל מישהו? זה תאגיד שהוקם על-פי חוק, תאגיד סטטוטורי. יש מועצה. שר החינוך הוא יו"ר המל"ג אקס-אופיציו. אנחנו לא עובדי משרד החינוך. כמובן חייב להיות קשר.

קודם כל, אני כבר למדתי שצריך פה גם כן לעשות לא מעט חושבים על כל הקשרים האלה: מל"ג, ות"ת. זה באמת חוק מיושן מאוד. הקשר והיכולת לתאם בלי לפגוע חס וחלילה בחופש האקדמי – איך יוצרים בסוף תיאום מתוך הבנה והסכמה, לא מתוך כפייה ומתן פקודות.

אבל מה עם משרד התרבות? אני לא מכירה רוח בלי סופרים ובלי משוררים. זה הטקסט.

זה ועדת החינוך והתרבות. התכוונתי להתנהג בהתאם.

בגלל זה אני מדברת, אדוני היושב-ראש.

מאחר ודיברנו עכשיו גם על מל"ג, גם על ות"ת, וגם על שיתופי פעולה אז אני חושב שאפשר לפנות למשה ויגדור, לשעבר מנכ"ל ות"ת-מל"ג והיום קרן מנדל-ישראל. בבקשה.

תודה. רק מספר מילים. אני לא אחזור על מה שנאמר, אני רק אדגיש מספר מילים. קודם כל, הדיון הזה הוא חשוב ואני מברך עליו משום שאני חושב שחלק מהשינוי בכל התהליך של תפיסת העולם של מדעי הרוח בכל המערכות, ואני מכיר בעיקר בצורה אינטימית את המערכת של ההשכלה הגבוהה, זה יצירת אווירה ציבורית נכונה שתתמוך ותדחוף לכיוון הזה כי אנחנו סבלנו ונאמר כבר מקודם הרבה על העניין הזה של הדרדרות במדעי הרוח משום שהיו תהליכים שונים שקרו בחברה. צריך ליצור תהליכים שיבלמו ויחזירו את המקום למסלול צמיחה משלו.

בניסיון שלנו בקרן מנדל-ישראל שעוסקת בעיקר בטיפוח מנהיגות, אבל גם בתמיכה חזקה מאוד בהשכלה גבוהה, בעיקר בתחום מדעי הרוח, עם דגש על מדעי הרוח, נעשו מספר פעולות בעקבות חשיבה שנראה לנו שהן אומנם לא יוצרות איזשהו משהו כזה כאילו גדול עם איזשהו חור גדול או דבר שהוא מגה ועושה אולי איזשהו שינוי דרמטי כשהוא יקרה אלא יוצרים בעבודה מסודרת בשטח שינוי, נקודה אחרי נקודה, ובסך הכול יכולים להוות איזושהי דוגמה ומודל שממנו אפשר להתקדם ולהגיע להישגים בתחום של מדעי הרוח בהשכלה הגבוהה.

הדבר הראשון זה מלגות לתלמידי מדעי הרוח. מלגות לתלמידי מדעי הרוח, ומלגות בכלל, מושכות תלמידים טובים שאפשר יהיה להשיג אותם ולמיין אותם מכיוון שהם מקבלים מלגות. בעקבות זה גם מורים טובים ומרצים טובים, פיתוח של המערכת. זה תהליך שכבר הוזכר קודם, דבר תלוי בדבר, דבר מגלגל דבר. זה נושא ראשון שצריך לשים עליו דגש.

דבר נוסף שהוא ללא ספק גם מידת החדשנות שקיימת, אני יודע, בהשכלה הגבוהה אבל צריך לטפח אותה וזה פיתוח תחומי לימוד חדשים שמשלבים את מדעי הרוח עם תחומים קיימים ובונים מסגרות חדשות של מדעי הרוח. יש ניסיונות כאלה באוניברסיטה העברית ויש דוגמאות נוספות. פה אני מתחבר למה שאמרה גם חברת הכנסת ד"ר רות קלדרון - העניין של היכולת לקיים דיאלוג ולפתוח מסגרות חדשות והדבר הזה מוכרח להיות. נכון, צריך בעניין הזה הרבה פעמים עזרה של גורמים חיצונים פילנתרופים. אי-אפשר להתעלם מזה שחלק מהמערכת נבנה וקיים לפחות בהתחלה על גורמים פילנתרופיים, אבל זה דבר שיכול לעשות שינוי.
דבר נוסף הוא לימודי חובה בתחום מדעי הרוח לכלל הסטודנטים בכל המקצועות. מעבר לתועלת הערכית בכך שהדבר נוטע ערכים וערכי יסוד ורוח ויכולת של צעירים וצעירות להשתלב בחברה דמוקרטית עם סט ערכים נכון, זה מאפשר גם את היכולת של מדעי הרוח להתקיים ולהתפתח וגם להעמיד אותם במקום הנכון ולתת להם את התרומה.

יש כמובן עוד דברים, לא אציין את כולם. אני כן רוצה לחזור למה שפתחתי בו וזה הדבר האחרון שאני חושב שהוא חשוב בצורה לא רגילה והוא קיים וקורה פה עכשיו והרגע וזה יצירת אווירה ציבורית שנותנת דחיפה וחשיבות למדעי הרוח. תודה רבה.

פרופ' אילנה אלקד-להמן, מכללת לוינסקי.

אני דיקנית הפקולטה הרב-תחומית במכללת לוינסקי.
קודם כל, אני מצרה שאין לך מורה טובה לספרות כמו שיש לך מורה טוב להיסטוריה כי אני חושבת שזה העניין של איך מלמדים.

אני גם מצר.

לב העיסוק שלנו בהכשרת מורים הוא להכשיר מורים טובים שיודעים איך ללמד, שבוערת בהם איזושהי תשוקה להוראת המקצוע ושנותנים לתלמיד שלהם מקום לחשוב, להרגיש, ליהנות, להביע את עצמו. לצערי הרב, זה לא קורה. זה לא קורה וליאור וסיגל הציגו קודם נתונים שעולים בקנה אחד עם מחקרים שלי ומחקרים של סטודנטים שלי ושל עמיתים שלי. בערך 50% מהמורים שמלמדים מקצועות הומניסטיקה, בעיקר ספרות ולשון עברית בבית-הספר היסודי, מעולם לא קיבלו הכשרה להוראת המקצוע הזה. הם קיבלו הכשרה להוראה של משהו. הם בעלי תעודת הוראה, הם מלמדים ספרות, הבעה עברית, כמי שנאלצו ללמד את המקצוע הזה בלי הנאה, בלי שמחה. זה עובר לתלמידים שלהם הלאה, צר לי.
מצב ההכשרה להוראה, לצערי הרב, לא כל כך טוב. אנחנו שכנים של אוניברסיטת תל-אביב מבחינה גיאוגרפית. אני יכולה להעיד על מה שקורה אצלנו במכללה. יש היבט מאוד מעודד והיבט מאוד מצער. לתואר הראשון נרשמים היום ללימודי מדעי הרוח להוראה בחטיבה עליונה, זאת אומרת, מכיתה ז' עד כיתה י', זה הרישיון שאנחנו נותנים, בערך חמישית ממספר הסטודנטים שנרשמו בתחילת המאה. זאת אומרת, אם בשנת 2000 - 2001 היו לנו בין חמישים לשישים נרשמים בשנה, השנה יש לנו עשרה למקצועות הומניסטיקה לעל-יסודי, לצערי הרב. זה מספר מדאיג מאוד. מצד שני, יש מגמה הפוכה הודות למענקים כספיים של משרד החינוך לסטודנטים בתוכניות ה-M.teach ומשם אני שואבת בשורה של הרבה אופטימיות.

תוכניות ה-M.teach נפתחו בארבע מכללות. הן תוכניות לתואר שני להוראה. מגיעים אליהן סטודנטים בעלי תואר ראשון מהאוניברסיטאות השונות בארץ. חלקם בעלי תואר ראשון בתחום הדעת שהם מבקשים ללמד, וחלקם עושים לימודי השלמה במכללה בהיקף כזה ואחר. פתאום אני רואה בוועדות קבלה שאני מקיימת לסטודנטים, וראיתי בסביבות 250 סטודנטים בשנתיים האחרונות, אני רואה אנשים שמאוכזבים מקריירה שאין בה מגע אנושי, אנשים שרוצים לעשות עבודה שיש בה שליחות חברתית, שיש בה מסר, שיש בה מגע עם בני אדם, שיש בה השפעה, אנשים שרוצים ללכת בשמחה לעבודה בבוקר ולא לעשות עוד משהו. האנשים האלה באים ללמד. יש לנו השנה שישים סטודנטים בשנה של ה-M.teach, מחציתם בתחום ההומניסטיקה, מחציתם עומדים להיות מורים למתמטיקה. אנשים מקסימים. בשנה שעברה היו לנו קצת פחות, התוכנית היתה עדיין חדשה. אני יודעת שיש באורנים תוכנית כזאת, אני יודעת שיש בבית-ברל ובסמינר הקיבוצים תוכניות כאלה.
אין פתרון אחר אלא לתת איזושהי תמיכה כספית, וכאן אני מצטרפת למשה ויגדור, לסטודנטים שבאים ללמוד לתואר ראשון בהוראה. מה שמושך את הסטודנטים ללימודי ה-M.teach זה לא רק הרצון שלהם לעשות שינוי בחיים אלא גם התמיכה הכספית שהם מקבלים באמצעות מלגות שמממנות את הלימודים שלהם הוראה, מלגות שהם גם מתחייבים להחזיר משהו תמורת זה למדינה כשהם מתחייבים לעבוד בהוראה.

אנחנו מצויים כרגע במעגל קסמים. ילדים שלומדים בבית-ספר יסודי אצל מורים שאין להם שמחת הוראה ותשוקת ההוראה של המקצועות ההומניסטיים עוברים לתיכון ושם זה נמשך. הם לא מגיעים ללמוד את המקצועות ההומניסטיים באוניברסיטה, ואם הם מגיעים איכשהו להוראה במכללה לחינוך הם גם לא מגיעים למכללה עם שמחה ללמוד מקצוע הומניסטי. כדי לשבור את המעגל הזה צריך להגיע לזה שיהיו מורים טובים בבתי-ספר יסודיים ובבתי-ספר תיכוניים. תודה רבה.

אנחנו לקראת סיכום אז ממש כמה בודדים בקיצור. בבקשה.

שלום, שמי ד"ר ג'ק פסטור ואני דיקן הפקולטה למדעי החברה והרוח במכללת אורנים ואני גם מייצג היום את רמ"א - ראשי מכללות להוראה.
קודם כל, קצת עידוד. אצלנו המספרים במדעי הרוח עולים. רק לסבר את האוזן, יש לנו השנה 61 נרשמים רק בספרות וכ-50 נרשמים למקרא וכן הלאה והלאה, על יסודי, על-יסודי. אנחנו נותנים B.A. מל"גית למקצועות האלה, זה תולדת העבר שלנו כמסונף לאוניברסיטת חיפה.
אני לא אחזור על דברים שנאמרו. יש שתי סיבות לירידת מדעי הרוח: אחת, האופק התעסוקתי. אני לא בטוח שקרן עידוד תעזור בזה אבל אני כמובן לא מתנגד לכל שקל שנמסר למטרה זו. הסיבה השנייה, אדם לומד משהו כשזה כיף, זה מעניין. אני מתחבר לדברים שנאמרו על-ידי נציג אוניברסיטת תל-אביב. איזה חוגים אצלו פופולריים? פילוסופיה, מזרח אסיה, היסטוריה כללית. מה לא לומדים בבית-הספר? מזרח אסיה, פילוסופיה והיסטוריה כללית. אצלנו בחוג להיסטוריה יש פי 2 נרשמים להיסטוריה כללית מאשר להיסטוריה של עם ישראל, למה? כי אמרו שבבית-הספר ואמרתי: מספיק עם ישראל לכל החיים.

אני בעד הרחבת התשתיות להכשרת מורים. היסוד של אהבת המקצוע, בין אם זה ספרות, תנ"ך או היסטוריה, היסוד הזה קם בימי בית-הספר. אנשים שיוצאים מי"ב בשנאה לספרות לא ילכו ללמוד ספרות מעולם. אני אשמח אם יקראו ספר.

אני חושב שיש לנו עוד איזושהי בעיה שמתחברת לישיבה הבאה. הבגרות הוא אחד המכשירים שמשניאים את המקצועות האלה על התלמידים. יש מורים, אפילו עם כל הבעיות שיש לנו בהכשרת מורים, ודרך אגב, אני מתחבר לעמיתיי פה. אצלנו ה-M.teach משגשג וההסבות משגשגות. אנשים שהיו בתוכניות צוות, אנשי קבע שרוצים להיות מורים, אנשים שהיו בעסקים, משפטנים שאומרים: מספיק עם זה, והם רוצים עכשיו ללמד. יש לנו אנשים שיכולים ללמד את המקצועות. אנחנו פשוט צריכים ליצור את התנאים שיוכלו ללמד את זה בחדווה.

תודה. בבקשה, קצר.

בוקר טוב. רענן בן טובים, אני משורר ששייך להתארגנות שנקראת מאבק המשוררים.
קודם כל, אני מברך מאוד על הדיון הזה כאן ואני חושב שאנחנו נמצאים פה בתמימות דעים - לא יודע אם נדירה או לא נדירה. אבל אני אוהב להגיד שהמשורר הוא נושא הלפיד הפואטי. הוא מזהה את שברי המחר בסדקי היום. בשנתיים האחרונות שאנחנו פועלים, ועוד לפני כן, אנחנו מזהים שבר עצום והתרחקות של עולם הרוח מעולם החומר. אנחנו התרגלנו לראות סחף מאוד מהותי לכיוון המדעים המדויקים על חשבון עולם הרוח.

אנחנו חייבים לזכור שחברה נבנית על אתוס, אתוס חברתי, ואתוס חברתי נבנה מתרבות. ספרות היא אחד הנדבכים של תרבות. עולם הרוח הוא הנדבך של התרבות. מעבר לזה, אנחנו בונים הלאה את הנדבכים האחרים שהם המדעים המדויקים. המדען לעתיד, המתמטיקאי לעתיד, לא יישאר כאן בארץ אם אנחנו לא ניתן לו את האפשרות להתחבר להוויה החברתית. דיברתי עם פרופ' דני שכטמן ביוני בכנס עולם הספרות שדיברתי עליו בפעם הקודמת שהייתי פה שאנחנו יצרנו בספרייה הלאומית. הוא אומר בדיוק את אותם דברים. ביוני האחרון אנחנו יצרנו כנס שנועד להניח את אבן הפינה לחוק ספרות שייתן מענה לפן נרחב של עולם הרוח ובמקרה הזה הגיעו לשם אנשים גדולים וטובים וכולם דיברו בדיוק על אותו הדבר כמו שאנחנו מדברים כאן עכשיו. זה לא משהו שנמצא באוויר, אנחנו מדברים על מודל שכבר קיים כמו מודל חוק הקולנוע שנותן תקציבים באופן מהותי ושאנחנו יכולים לקחת את התקציבים האלה ולבנות על זה עולם רוח שלם.
קודם כל, אני שמח לראות שיש כאן תלמיד שאוהב גם ללמוד כי זה לא הצליח לי בתיכון. אבל אנחנו נכנסים גם לבתי-ספר במסגרת מאבק המשוררים ואנחנו רואים שם את הצימאון של התלמידים. מצד שני, אנחנו גם רואים רדידות ועילגות נוראה בשיח ובאופן ההתנסחות.

רענן, תודה. בבקשה.

נעמי ריפתין, מזכירות פדגוגית הסתדרות המורים.
אני מברכת את המכללות והאוניברסיטאות שהרימו את הכפפה, אבל אחת הסיבות לזה שהעל-יסודיים מחשיבים יותר אנגלית ומתמטיקה זה בגלל שהדרישות של האוניברסיטאות הן כאלה. תעשו בדק בית למה צריך הרבה נקודות באנגלית ובמתמטיקה ומדעי הרוח לא חשוב שהם מגיעים לאוניברסיטאות. בואו נתחיל מזה.

אני רוצה להגיד לבר הנחמד שמורה טוב זה הדבר הכי חשוב, אבל זה לא רק תלוי מורים. אני עדות חיה של מורה שעבדה מ-77' עד 2006. במשפט אחד אני אספר לכם מה קרה. ב-77' לימדתי מ-ט' עד י"ב שש שעות כל שנה היסטוריה, שש שעות שבועיות. הלכתי למוזיאונים, הראיתי סרטים, נסעתי לקיבוצים ולמושבים, השמיים היו גבול. נסעתי לגבעת הקיבוצים להראות להם מה היה בתקופת ההגנה. ב-2006, וזה היה בהדרגה, קיבלתי שלוש שעות בכיתה י"א ו-י"ב כשחומר הלימוד לא צומצם כמעט בכלום והייתי צריכה להכין רק לבגרות. זה מה שקרה במערכת. עד שלא ישתנה המצב הזה גם המורה הטוב, וסליחה על חוסר הצניעות הייתי מורה טובה, לא יכול לעשות את העבודה כמו שצריך והתלמיד לא יאהב מדעי הרוח. זה חייב להתחיל מהמורה ביסודי כמו שאמרו פה לוינסקי שזה מורה כללית שמלמדת ספרות ותנ"ך והיסטוריה, וזה חייב להיות שינוי אדיר בעל-יסודיים, אחרת שום הצעת חוק לא תעזור. תודה.

המתפרצת, בואי תתקדמי לפה אחרת דברייך לא יירשמו בהיסטוריה.

אני ד"ר שלי אלקיים ואני גם מאגודת הסופרים וגם מאגודת היועצים החינוכיים בישראל.
אני רוצה להצטרף לדברים שנאמרו על-ידי רענן ממאבק המשוררים, אבל זה לא מספיק שגוף יתארגן בצורה כזו או אחרת וייכנס למערכת. לדעתי, מערכת של משרד התרבות צריכה לעבוד עם משרד החינוך בהכנסה אינטנסיבית של סופרים ומשוררים לתוך בתי-הספר היסודיים, החל מהגיל הרך, מגני הילדים, סופרי ילדים, ודרך בתי-הספר היסודיים ודרך חטיבות הביניים והחטיבות העליונות, בסדנאות כתיבה, בסדנאות דיאלקטיקה שאלו סופרים עם אוריינטציה פילוסופית. הדברים האלה הם ממש בנפשנו.

המערכת האקדמית, עם כל הכבוד, ואני גם קשורה למערכת האקדמית, היא כרגע סוג של דינוזאור בכל מה שקשור למדעי הרוח. התשתית, הבסיס, הוא לעולם בכל התרבויות בעולם כותבי הטקסט שהם אלה הסופרים והחוקרים.

תודה. ממש משפט, אנחנו מסיימים.

שמי ד"ר יוכי פישר, אני ממכון ון-ליר. עמדתי בראש צוות גדול שאני רואה חלק ממנו. בדקנו והוצאנו המלצות ולא אכנס אליהן עכשיו. חלק מהדברים שנאמרו אפילו עכשיו עולים בהמלצות האלה. הבעיה היא לא ההמלצות. השתתפו בזה גם סופרים וגם משוררים וגם אנשי עסקים. יש שעת רצון, על זה אין שאלה. השאלה היא מה עושים. כשאנחנו ניסינו ליישם את ההמלצות ראינו שכל גוף כשלעצמו מאוד רוצה ויש תקציבים ויש ות"ת ויש משרד החינוך. ברגע שהוא צריך לשתף פעולה עם גוף אחר, שם זה נסגר. ברגע שאוניברסיטה אחת צריכה לשתף פעולה עם אוניברסיטה אחרת שם זה נגמר - ירושלים-תל-אביב. אני לא מדברת על המכללות שהן בעיני האוניברסיטאות הרבה פעמים - - -

יש המון יוזמות יפות, בעיקר כמו שמנחם אמר במרכז הארץ, ולא רק מרכז הארץ אמור לעניין אותנו. הבעיה היא באמת, אם דרך חוק או דרך אחרת, גוף מתאם שידע מה לעשות עם התקנים, עם התקציבים, עם המשוררים, עם הילדים הנהדרים האלה. זה לא יתחיל וייגמר רק במורה אלא במערכת הרבה יותר רחבה.

שמי ניר אליאב, אני מנהל בית-ספר ולדורף בהרדוף. זה בית-ספר אנתרופוסופי. אני רוצה להגיד משהו כללי. כל מה שאמרו פה היה נכון. הרוח של האדם היא חופשית וכדי ללמד רוח או ללמד את מדעי הרוח צריך חופש אמיתי מבפנים של המורים. כדי לתת למורים חופש המערכת צריכה להבין את זה שכשעושים הוראה, כשעושים חינוך לתלמידים זה לא איזשהו מקצוע טכנולוגי יצרני עם תפוקות, עם שעוני נוכחות וכל השטויות האלה. הרוח היא חופשית וצריך לאפשר למורה להיות חופשי. אם יתנו למורים הנהדרים שיש בארץ הזאת חופש אז הם יוכלו ללמד באמת את מה שהם רוצים ואת מה שהם יכולים והם יכולים המון. אבל ברגע שיש בגרויות ומיצ"בים ומערכת ומפקחים ומנהלים שכל הזמן אומרים להם מה לעשות אז הם לא חופשיים ואז אין ניצוץ בעיניים ואין זיק. אצלנו בבית-הספר מלמדים מתוך חופש למרות שאנחנו בית-ספר רשמי.

תודה רבה. חברת הכנסת יפעת קריב.

אני רוצה לומר שני משפטים. קודם כל, מאוד נהניתי לשבת ולשמוע את הדיון כאן. אני רוצה לברך על הדיון ולומר שבאמת יש הסכמה מאוד גורפת פה בחדר לסוגיה ולחשיבות של מדעי הרוח ואין בכלל ספק. כולנו חיים בעידן של doing, doing, doing וסטארט-אפ, כיבוש יעדים, כיבוש מטרות.

כיבוש יעדים זה הצד שלי.

יש לנו באמת קצב מאוד אינטנסיבי. אבל צריך לעצור רגע ולחשוב וללמוד תהליכים, להבין מה קרה בעבר, להבין איך העולם מתנהל, מה חוזר על עצמו, להתבונן ביצירה, לחקור אותה, לשבת, להקדיש לזה זמן, אבל זה לא קיים.

אני מוכרחה להגיד לכם שיש לי ילדים בתיכון והם לא שם. הם לא מתבוננים, הם לא עוצרים, הם לא חושבים. גם כשהם חושבים אני לרגע מופתעת. אני אומרת להם: רגע, תגידו שוב מה אמרתם? גם לי נדמה שאנחנו כבר לא נמצאים שם. אנחנו אפילו כהורים צריכים לעצור ולחשוב, ובטח כמחנכים וכמובילי דעה.

הוזכרה פה כמה פעמים מדיניות משרד החינוך. אחד מהדברים שאנחנו נחשפים אליהם ובאמת רואים את האמירה המאוד מאוד משמעותית של השר שמדבר היום על תהליכים ועל הבנה ועל חשיבה ועל יצירה ועל הסתכלות אחרת ועל חינוך להעמקה וללמידה ולמיומנות ערכיות וחברתיות. בעצם הוא בא היום ואומר: בואו נלמד אחרת. זה תהליך מאוד מורכב. בואו ניקח את כולכם ונזמין אתכם לדיון שיתנהל פה בשעה 11:00. עוד כמה דקות החדר יתהפך ויהיה כאן דיון אחר שידבר על המשמעות של מבחני הבגרות ועד כמה כן חשובים הציונים ואולי כן כמה חשובים האנשים שיבואו וידברו כי פה היתה תמימות דעים בחדר על כמה כן צריך ללמוד למען הציונים ולמען האחידות והמבחנים. אנחנו זזים בין דיונים ורק ב-11:00 מתקיים פה דיון אחר שיגיד דברים אחרים.

לי אין ספק שהלמידה צריכה להיות למידה לעומק וצריך לשמור על מדעי הרוח גם בתיכון וגם בבתי-הספר היסודיים, ובטח אחר כך באקדמיה. אבל השיח הוא מאוד מורכב ומאוד לא פשוט בתוך החברה הישראלית. לפחות אנחנו, ביש עתיד, אם מותר לומר, היום כן מכוונים למקום של העמקה ולמידה ולמידה אחרת. אני מזמינה אתכם להישאר לדיון בשעה 11:00 ולהגיד את אותם דברים ולחזור על האמירות האלה כי צריך לשמוע אותם גם בהמשך. תודה.

תודה רבה. בבקשה, משפט.

ענבל אבנון, התאחדות הסטודנטים הארצית.
גם אנחנו מסתכלים בדאגה על המצב של מדעי הרוח. חשוב לנו מאוד לזכור את מה שדיבר עליו חבר הכנסת דב חנין, את החוליה שאחרי. כי סטודנט כשהוא מחליט מה הוא רוצה ללמוד הוא יודע שאם הוא הולך ללמוד עכשיו פילוסופיה אז ביום שאחרי לא תהיה לו דרך להתפרנס ולחיות מזה. השאלה היא האם אנחנו מצטרפים לכוחות השוק ובאמת מצרפים תוכניות במדעי הרוח לתוכניות בכלכלה ומינהל עסקים ועושים את זה בצורה הזו או שאנחנו הולכים באמת על יד מכוונת עם מימון הרבה הרבה יותר רציני, וסטודנטים שרוצים ללמוד ורוצים להעמיק בזה וחושבים שאלו יהיו חייהם.

תודה. בר, משפט.

רק להגיב לשתיכן, האם בגרות זה באמת מדד למדעי הרוח? מדברים איתנו באמת על חופש ועל כל הדברים האלה ואת אמרת שיש עלייה בהיסטוריה.

הוא מדד לראשי ערים על הצלחתם להיות ראש עיר.

את אמרת שיש עלייה באחוזים להיסטוריה אז זה מציג שלומדים יותר טוב היסטוריה. אני שואל אותך, האם זה באמת מציג שלומדים יותר טוב היסטוריה מבחינת הלמידה או שפשוט לומדים יותר טוב איך לשנן.

עבודת חקר יותר טובה.

אנחנו נאלצים לסיים את הדיון, אבל כפי שאמרתי בתחילה קודם כל תם ולא נשלם.
אני מודה שרשמתי לעצמי כל מיני תובנות ואני לא הולך לעשות עכשיו איזשהו סיכום של המלצות חדשות שיהיו על הנייר ולא יקרה איתן כלום. אבל אני כן רוצה לומר שקודם כל אני באמת מתרשם שיש היום אווירה ציבורית שמבינה את הפער שנוצר, את הצורך. גם חלק מהדוברים דיברו על איזושהי יציבות, עלייה מתונה. אולי היא מצביעה על כך שבשבע-שמונה השנים האחרונות יש עיסוק בנושא הזה וכתוצאה מכך יש בהחלט הבנה שצריך לשנות ולעשות.
הדבר השני, הבנה שהיא לא חדשה והיא כנראה תהיה לתמיד, מורה או מורה טובים בכיתה זה חזות הכול. לא אמצעים פירוטכניים ולא אפילו שעות רבות. מורה או מורה, מי שעומד עם הכיתה, ובאהבה של המקצוע ובאהבה לאנשים ולבני נוער יכולים להעביר בדרכים שונות ומשונות.

הדבר השלישי, יש בהחלט רוח חדשה בכיוון הנכון במשרד החינוך. זה על-ידי דברים שאומר השר, אבל גם על-ידי דברים שאנחנו רואים שמחלחלים לאט לאט פנימה לתוך המערכת שקצת מורידה מחזות הכול של הבחינות החיצוניות הרבות ויותר באמת לערכים, לחיבור חברתי, בלי, אני מקווה כמובן, לפגוע בלימודי הליבה, לימודי היסוד שהם חשובים לכל דבר אחר.

הנקודה הרביעית היא בהחלט הגדלת מרחב העצמאות של בתי-הספר. נדבר על זה בטח בדיון הבא בנוסף, אבל אנחנו הצרנו את צעדיהם של המנהלים ושל המורים על-ידי הכנסתם לתוך מיצרים של עשה ואל תעשה, מותר ואסור, ושל כמובן איום הבחינה בסוף היום או בסוף הדרך. אין לי ספק, ואני נפגש ואנחנו מסיירים בהרבה מאוד בתי-ספר עם יוזמות חינוכיות, עם חדשנות חינוכית, עם יצירתיות, ואתה רואה שבמקום שיש הנהלת בית-ספר, ותמיד אמרנו שפני בית-הספר הוא כפני המנהל או המנהלת, אתה רואה פתאום את חוויית הלימוד, את חוויית היצירה, את האהבה של הילדים להגיע לבית-ספר והסקרנות. אין לי ספק שזו נקודה המרכזית.
רשמנו לעצמנו את הרעיון לכיוון חקיקה. אני מודה שאני עוד לא יודע בדיוק איך זה מתקשר - לימודי הרוח, חופש אקדמי, אקדמיה וחקיקה. אבל יכול להיות שהרעיון של קרן מיוחדת שיש לה בסיס סטטוטורי של מי השותף לקרן, מה עושים עם הקרן הזו, ואיך מקדמים את לימודי הרוח, בהחלט יכול להיות איזשהו שילוב כזה. אנחנו נלמד את זה בכנס שדרות שנדמה לי שהוא בשבוע הבא.

סליחה, אני יכולה להציע?

לא, אנחנו צריכים לסיים.

רשמתי לעצמי שיתופי פעולה. אני מדבר על זה מאז שהייתי נער צעיר. בכל מקום שיש נכונות לשתף פעולה ולמצוא מכנים משותפים לרוחב ההצלחה היא מידית. כולנו אומרים את זה וכל אחד חוזר לביתו והוא האגו של הארגון שלו והגבולות שהוא שם. ראינו אפילו את ההתעוררות שפה היתה לאמירה של מל"ג, ות"ת, משרד חינוך.

חברים, אין לי ספק. יש לי כל כך הרבה ניסיון בתחום הזה. שיתוף פעולה, הקשבה - הלוא זה מה שאנחנו רוצים - פתיחות, נכונות לשמוע גם אחרים, להיכנס לנעליים של אחרים, יכולים להביא לתוצאה הרבה הרבה יותר טובה.

בואו נזכור שכולנו פה בשביל מה שבר מייצג.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:45.>