PAGE
22
ועדת החוקה, חוק ומשפט
06/11/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 74>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, ג' בכסלו התשע"ד (06 בנובמבר 2013), שעה 9:00

<1. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון) (הגברת המשילות), התשע"ג-2013 (פ/1160), של חברי הכנסת דוד רותם, רוברט אילטוב, חמד עמאר ורונן הופמן – הכנה לקריאה שנייה ושלישית>
<2. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61) (העלאת אחוז החסימה והגברת המשילות), התשע"ג-2013 (פ/1160), של חברי הכנסת דוד רותם, רוברט אילטוב, חמד עמאר ורונן הופמן – הכנה לקריאה שנייה ושלישית>

חברי הוועדה: >
דוד רותם – היו"ר
אלעזר שטרן
רונן הופמן

>
עו"ד עמי ברקוביץ - ממונה חקיקה, משרד המשפטים

עו"ד דנה יפה - עוזרת ראשית לממונה חקיקה, משרד המשפטים

יפית שלו - מתמחה, משרד המשפטים

עו"ד מרגלית בוטרמן - הלשכה המשפטית, משרד הפנים

עו"ד חיה גרשוני - הלשכה המשפטית, משרד הפנים

אסף שפירא - חוקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה

יובל ליפקין - מנכ"ל המרכז הישראלי להעצמת האזרח

עו"ד שמחה דן רוטמן - התנועה למשילות ודמוקרטיה

צח אדרעי



שמעון מלכה - דובר הוועדה

סיגל קוגוט
ארבל אסטרחן

אפרת חקאק

דורית ואג

אירית שלהבת

הממשלה (תיקון) (הגברת המשילות), התשע"ג-2013 (פ/1160)
<הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61) (העלאת אחוז החסימה והגברת המשילות), התשע"ג-2013 (פ/1160)>

בוקר טוב. על סדר היום הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון) (הגברת המשילות), התשע"ג-2013, של חברי הכנסת רונן הופמן, חמד עמאר, רוברט אילטוב ודוד רותם. גברתי היועצת המשפטית, את מוכנה להתחיל לקרוא לנו את הסעיפים כדי שנוכל לסיים?

המטרה של הדיון היום לנסות להתכנס סביב הצעה שהוועדה אמורה להציע לוועדת הכנסת לגבי תיקון תקנון, על מנת שכולם יידעו לאורך כל הדרך מה יקרה בחוק-היסוד ובתקנון.

הבנתי בישיבה הקודמת, זה המאמץ שעשינו אפרת חקאק, ארבל אסטרחן ואני בתיקון התקנון, שתיכף אציג אותו פה, הבנתי מחברי הכנסת, במיוחד דב חנין ואורי מקלב, מי שמשתמשים הרבה בתקנון הזה שנים רבות, הם לא רצו שאת הכלים הקיימים חוק-היסוד ישנה. זה בעצם חייב להעביר חלק מן האלמנטים שבחוק-היסוד לתקנון כדי שהוא לא יסתור את התקנון. אגב, זה רק מראה שלמעשה כולם רוצים שהמצב הקיים יישאר.

למעט יוזמי הצעת החוק.

חוץ מנושא החודש. לגבי "פעם בחודש" – את זה אפשר להסדיר בתקנון גם בלי לתקן מילה אחת בחוק-היסוד.

אנחנו רוצים בחוק-היסוד, שזה יהיה אי-אמון קונסטרוקטיבי.

בסדר, עשינו את זה. אתה שם לב שבעצם לא ישתנה המצב הקיים.

פעם בחודש זה לא- - -

זה כן מחייב איזה שיקול דעת שלכם, אם בכלל לתקן את המצב הקיים, שהוא לא מזיק. לא שזה נורא, זה יותר אלגנטי מבחינה חוקתית, לנסח בקווים יותר כלליים ו"רזים" את חוק-היסוד ולהעביר חלק מן האלמנטים לתקנון, אבל בסופו של דבר, חברי הכנסת מבקשים שכמה שפחות נקלקל להם את מה שהם עושים היום. פרט לנושא של פעם בחודש, שעליו כולם הסכימו שיש יותר מדי דיונים על אי-אמון ואפשר קצת לצמצם אותם, ואת זה אפשר לתקן בתקנון גם בלי לתקן כלום בחוק-היסוד.

בוודאי, כל האופוזיציה רוצה שתשאירי את המצב הקיים.

זה לא רק האופוזיציה.

הם היו מבקשים גם שלא תשני את זה לפעם בחודש.

האמת, שהם עצמם, אתה יכול לשמוע איך הם מדברים. הם יכולים לדבר נגד, אבל אתה מרגיש, והם גם הודו, שבטיעון הזה שלך היה ממש, הם הודו בזה. לעומת זה, כאשר הם הבינו שלפי הנוסח של האי-אמון הקונסטרוקטיבי לא יוכלו להציע אי-אמון על נושא, על חוק או על משהו שעומד על סדר היום אז הם נזעקו, בגלל שמבחינתם לפעמים, למרות שזה באמת לא מתאים לקונספציה של אי-אמון קונסטרוקטיבי, שנועד להביא ממשלה חלופית, עדיין הרעיון הזה, שמבחינה ציבורית כאשר מביאים איזה חוק חשוב וקונטרוברסלי הם יוכלו להגיד שרואים בזה אי-אמון, זה כלי שהם לא רצו לאבד אותו.

אז לא רצו. חוקים זה לא תוכנית כבקשתך.

"כבקשתך" של חברי הכנסת, מה הם מעדיפים יותר.
ניסינו להציע משהו. עם הטקסט הקודם, שכל האלמנטים יישארו בחוק-היסוד, יהיו חייבים בתקנון למחוק את כל הנושא של אי-אמון על נושא. הבנו שזה כלי שמאוד-מאוד קשה לחברי הכנסת לאבד אותו. לקחנו את כל הרעיונות, השארנו את האי-אמון הקונסטרוקטיבי, אבל אלמנטים בחוק-היסוד שסתרו את האפשרות הזאת בתקנון הורדנו לתקנון. בעניין הזה אנחנו סבורות שדב חנין צודק, שתקנון בנושא כזה הוא לא דבר שמתקנים בקלות אלא מתקנים בהסכמה רחבה מאוד. כלומר, גם אם חלק מן האלמנטים, כמו הנוכחות של ראש הממשלה ופעם בחודש, יהיו בתקנון, זה לא דבר שמזלזלים בו. זה עסקת חבילה – לוקחים את חוק-היסוד ואת התקנון, ובלי הסכמה רחבה מאוד לא יתקנו את האלמנטים האלה.

אנחנו לא דואגים שבגלל שזה ברמה נורמטיבית נמוכה יותר יתקנו את זה בכל יומיים, אבל בשביל שזה לא יסתור, אם אתה כותב את הפעם בחודש, או את נוכחות ראש הממשלה, או את זה שחייבים לעמוד ולהציג ממשלה חדשה ואת קווי היסוד שלה, אם את זה אתה כותב בחוק-היסוד אז כן תסתור בתקנון את הרעיון שאפשר בלי דיון להצמיד אי-אמון לנושא, ודברים כאלה.

אגיד מה יש היום בחוק-היסוד, מה השארנו בחוק-היסוד ומה הורדנו לתקנון.

רק שאלה פרוצדורלית.

איך עושים את זה?

אני שואל ספציפית. בעצם המנגנון של אי-האמון הקונסטרוקטיבי- - -

הוא יהיה בחוק-היסוד כמובן.

הוא יהיה בחוק-היסוד ועליו אנחנו נדון כמובן ונצביע כאן.

לגבי התקנון – אנחנו צריכים להציע לוועדת הכנסת נוסח מטעמנו, כאשר בשוליים היא תוכל כמובן לתקן אותו, אבל את האלמנטים החשובים שבו אנחנו נציג.

הבנתי. השאלה שלי היא מה יקרה אם פה נאשר את אי-האמון הקונסטרוקטיבי ואילו ועדת הכנסת לא תאשר את שינוי התקנון.

זה דבר שמבחינה פוליטית צריך לארגן אותו שלא יקרה, ואפשר לארגן שהוא לא יקרה.

אתה חבר בוועדת הכנסת?

לא.

אני כן.

אז אני רגוע.

ארבל אסטרחן רצתה להוסיף משהו על הדיונים בוועדת הכנסת.

בהמשך למה שסיגל קוגוט אמרה, שבדרך כלל בוועדת הכנסת תיקוני תקנון, בוודאי בנושאים כאלה, נעשים בהסכמה ושלא בקלות פתאום יוציאו משם אלמנטים או ישנו – זה נכון מאוד לגבי ההתנהלות בוועדת הכנסת. כמובן המהלך הזה שכעת מוצע, שחלקו יהיה בחוק-היסוד וחלקו בתקנון, יוצג בוועדת הכנסת כחלק מן המהלך שנעשה פה, ואז הוא לא בהכרח ייעשה בהסכמה. זאת אומרת, הרעיון שדיברנו עליו הוא שאחרי שחוק-היסוד יעבור ייצא מכתב מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת הכנסת, שיגיד שבעצם זה השלמה למהלך שנעשה פה. לכן זה אמור לעבור שם באותו רוב שיעבור פה.

אפשר כמובן לדבר עם יושב-ראש ועדת הכנסת עוד לפני הדיון ולראות שבסך הכול הוא נותן גיבוי לזה, אבל, בגדול, אפשר בהחלט לעשות את זה אם יש הסכמה פוליטית.

אם כך, אקרא את הסעיף על האי-אמון בחוק-היסוד, אסביר אילו אלמנטים הורדנו לתקנון, ואז נעבור לתקנון. זה אי-אמון קונסטרוקטיבי מלא.

(1) "הכנסת רשאית בהחלטה ברוב חבריה להביע אי אמון בממשלה.
(2) הבעת אי אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת ברוב חבריה להביע אמון בממשלה אחרת" – אי אמון בממשלה אחת הוא על דרך של אמון בממשלה אחרת – "לאחר שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים כאמור בסעיף 13(ד); מאותה שעה תיכון הממשלה החדשה וייכנסו השרים לכהונתם.
(3) פרטים בעניין הגשת ההצעה והדיון בה ייקבעו בחוק או בתקנון הכנסת; הוגשה ההצעה בידי 61 חברי הכנסת, יתקיים הדיון בהקדם, ולא יאוחר משבוע מיום הגשת ההצעה כאמור."

מה שעשינו פה, בסעיף קטן (ב) "ריככנו" את הנוסח הקודם, שדיבר על כך שיהיה דיון שבו יציגו את הדברים. אנחנו חייבים לאפשר להגיש את זה גם בכתב כדי שלא יהיו גרוטסקות כשזה לא אמיתי, אז אנחנו מדברים על "הודיעה", כדי שבתקנון נוכל להבחין בין הודעה בעל-פה להודעה בכתב.

את מה צריך להגיש בכתב?

אנחנו פשוט מורידים את זה לתקנון, אבל הנוסח בחוק-היסוד, המילה "הודיעה" במקום המילים "תתייצב ותציג את השרים" – "תתייצב ותציג" זה דיון בעצם, ואז זה סותר את האפשרות בתקנון להצמיד את זה לנושא שעל סדר היום בלי דיון, שרק מצביעים. המילה "הודיעה" מאפשרת לנו אחר-כך בתקנון להבחין בין כתב לעל-פה. אתה גם ביקשת ש"נרכך", בסיטואציות שזה לא אמיתי, שלא יהיה את כל הטקס. המילה "הודיעה" תאפשר את זה, ומבחינת חוק-היסוד זה עדיין אומר את האי-אמון הקונסטרוקטיבי.
בסעיף קטן (ג), את הנושא של נוכחות ראש הממשלה ואת הפעם בחודש הורדנו לתקנון, כי לפעמים זה יהיה פעם בחודש ולפעמים לא, תיכף נראה את זה בתקנון, ולכן עשינו הסמכה. זה לא סתם הסמכה, זה בעצם חובה. כתבנו: "פרטים בעניין הגשת ההצעה והדיון בה ייקבעו בחוק או בתקנון הכנסת", כלומר זה חובת קביעת פרטים. עכשיו אנחנו מלווים את זה בתקנון.

"בחוק או בתקנון". בסדר.

ואז את האלמנטים שסתרו כל מיני אפשרויות בתקנון נכניס לתקנון כאחת האופציות. תיכף נעבור על זה. אבל זה לא יהיה, וגם לא חייב להיות, מבחינת אי-אמון קונסטרוקטיבי הרבה יותר אלגנטי שזה לא יהיה בחוק-היסוד, זה ברור. בהתחלה חשבנו שחלק מזה יכול להיות בחוק-היסוד, אבל אחר-כך ראינו שזה סותר אלמנטים בתקנון ולכן צריך גם להוריד את זה לרמה של תקנון. רק את הרעיון שאם ההצעה הוגשה בידי 61 חברי הכנסת – אולי צריך פה נוסח "בצירוף חתימותיהם", לא משנה, נתאים גם את זה לתקנון – אבל רק אם היא הוגשה בידי רוב חשוב לקבוע את העיקרון שזה יידון בהקדם, ואת זה אישרנו בחוק-היסוד.
עכשיו נעבור על התקנון.

"הודיעה" – הכוונה על הממשלה?

החלופית. מי שמציע. זה לא הממשלה.

אבל כתוב כאן "לאחר שהודיעה". כלומר, הממשלה האחרת הודיעה.

כן.

זה לא חייב להיות המרכיב הפוטנציאלי של הממשלה החלופית, אלא כל מי שמציע.

מה זה "מי שמציע"? על-פי מה שכתוב כאן "הבעת אי אמון בממשלה תיעשה בהחלטה ... לאחר שהודיעה".

כשאנחנו מדברים על הצעת אי-אמון קונסטרוקטיבי, זאת אומרת שצריך לבחור ממשלה אחרת.

ה"הודיעה" מתייחס לממשלה החלופית שמודיעה על קווי היסוד שלה.

כן. אם יהיו אחר-כך הערות לנוסח, תוכל להעיר בהמשך, אין בעיה.

אני מבקשת שארבל אסטרחן תתחיל לקרוא את התקנון ונסביר אותו.

התקנון יותאם להוראות חוק-היסוד.

מוצע למחוק את סעיף 21(ד) לתקנון, שהיום עוסק באי-אמון בתקופת הפגרה, ולהעביר את כל הנושא הזה, של אי-אמון בפגרה, לסעיף הראשי של האי-אמון. שם תהיה תיכף התייחסות לנושא הזה, שככלל אין אי-אמון בפגרה אלא אם 61 חברי כנסת מבקשים.

איפה זה מופיע?

יש מחיקה של סעיף 21(ד) לתקנון. זה סעיף שהיום קובע שבפגרה יהיה דיון באי-אמון רק אם יש בקשה של 61 חברי הכנסת. יהיה אותו דבר, סעיף 21 כיום עניינו הפגרה, רק מוצע שכל ענייני האי-אמון יהיו בסעיף האי-אמון, שהוא סעיף 44.

בסעיף 25 יש איזה תיקון טכני. היום מדובר על מה קורה בסדר היום בימים השונים. היום כתוב שבימי שני המליאה תיפתח בהצעות להביע אי-אמון. עכשיו זה יהיה רק פעם בחודש, אז מוצע לקרוא לזה "אי-אמון בממשלה ואמון בממשלה חדשה", ובימים שבהם לא מתקיים דיון כאמור המליאה תיפתח בנאומים בני דקה. בעצם זה קיים גם היום.

זה אותו דבר.

זה רק התאמה לפעם בחודש.

מה ההבדל בין אי-אמון ובין נאומים בני דקה?

שזה 4 דקות.

אבל גם אין יותר את המונח "להביע אי-אמון בממשלה" לבד, אלא "אי-אמון בממשלה ואמון בממשלה חדשה".

אמרנו: "להלן בסעיף זה", כדי שלא נצטרך כל פעם להגיד "אי-אמון בממשלה ואמון בממשלה חדשה".

סעיף 32 הושאר רק בשביל להראות שנשאר בתקנון עוד איזה כלי שקיים היום, והתיקון בחוק-היסוד לא משנה אותו, שמאפשר לראש הממשלה לבקש לראות בהצבעה בכל נושא שעומד על סדר היום כהבעת אמון. זה לא מכשיר שיכול להביא לחילופי ממשלה. זה דבר שהוא יותר ציבורי-סמלי. ראש הממשלה אומר: הנה, הכנסת הביעה בי אמון.

יש איזו פרוצדורה?

רצינו רק להראות לכם שגם היום התקנון לא במאה אחוז מותאם לחוק-היסוד, גם היום. היום אמון בממשלה מביעים רק כשמרכיבים אותה ואין הליך באמצע הכהונה שראש הממשלה מבקש אמון. נניח שהוא לא יקבל אותו, לא יקרה כלום, כי היום יש פרוצדורה איך מפילים ממשלה. אם ראש הממשלה אומר: הבאתי הסכם מדיני, אני רואה בזה אמון, ונניח שהוא לא מקבל את האמון, לא קורה לו כלום. כאשר תיקנו את התקנון הערנו על כך, אמרנו להם: תבינו שיש לכם כלי שלא מתאים לחוק-היסוד, לא מתאים. אין היום אמון, שאם פתאום ראש הממשלה לא מקבל את האמון אז הוא מתפטר כי הוא לא קיבל את אמון הכנסת על משהו חשוב מאוד. ובכל זאת הכנסת אמרה, ועדת הכנסת אמרה: נשאיר את הסעיף, על אף שאין לו משמעויות חוקתיות, כי מבחינת ראש הממשלה – זה מראה שלא תמיד התקנון מותאם לחלוטין לחוק-היסוד – חשוב לו לפעמים להביא משמעת קואליציונית חזקה על משהו ולהגיד "אני רואה בזה אמון בי", גם אם אין לזה משמעות חוקתית.

איך הוא אומר את זה? יש פרוצדורה מסוימת?

כן. יש נושא על סדר היום, למשל הצעת חוק, או משהו כזה, והוא מודיע שהוא מבקש לראות בהצבעה הבעת אמון בממשלה. לא משתמשים בסעיף הזה הרבה, אבל ועדת הכנסת רצתה להשאיר אותו, וגם בתקנון החדש הוא קיים, אבל אין לו באמת משמעויות חוקתיות.
סעיף 44 הוא הסעיף שמסדיר את כל נושא האי-אמון. מסומנים פה התיקונים המוצעים. ייתכן שעל הניסוח הסופי נצטרך עוד לעבוד, אבל יש פה את כל העקרונות.
סעיף קטן (ב) קובע שסיעה או סיעות רשאיות להביע אי-אמון בממשלה, ומוצע להוסיף כאן "ואמון בממשלה אחרת", וכל זה ייקרא "אי-אמון בממשלה". אגב, ההדגשה פה היא, מי שמגיש אי-אמון זה סיעות, זה לא חברי כנסת, ולכן גם קודם סיגל קוגוט אמרה שזה לא מוגש ב-61 חתימות אלא אולי בצירוף חתימות, או משהו כזה, כי מי שמגיש זה סיעות ולא חברי כנסת.

מוצע להשאיר את ההוראות שקובעות כבר היום מכסת אי-אמון. הרי היום לסיעות קטנות מ-10 חברים יש מכסה של אי-אמון. לא נוגעים בזה.

איך מביעים אי-אמון? משאירים את ההוראה שקובעת שאי-אמון יכול להיות באחת משתי דרכים: או סעיף על סדר היום, זה מה שקורה עכשיו בכל יום שני, או הצעה בסיום דיון בכל סעיף שעומד על סדר היום. כלומר, כל נושא על סדר היום, למעט הצעת חוק בקריאה טרומית או הצעה לסדר, אפשר לבקש שההצבעה עליו תהיה הצבעת אי-אמון, וזה יישאר. אבל אז זה לא פותח את כל הדיון הסיעתי. זה פשוט אומר שההצבעה היא גם על הצעת החוק או על הנושא וגם על האי-אמון.

זה כמובן לא מתאים לאי-אמון קונסטרוקטיבי. לכן אנחנו חייבים לאפשר את זה בכתב, אם רוצים להשאיר את הכלי הזה, שאולי יהיה פומפוזי על משהו שהוא לא לעניין, אבל רצו להשאיר את הכלי הזה ככלי ציבורי.

כי הוא מנותק מממשלה חלופית.

אז הם יהיו חייבים. מוצע פה שכאשר סיעה מבקשת את זה, כלומר יש איזו הצעת חוק שעברה קריאה שנייה, לפני הקריאה השלישית קם נציג הסיעה ואומר: אנחנו מבקשים לראות בהצבעה על הצעת החוק הזאת אי-אמון, עד היום הוא רק היה צריך להגיד מי המועמד להיות ראש הממשלה ולתת נייר עם ההסכמה שלו. עכשיו מוצע שתצורף לזה "הודעה בכתב על קווי היסוד של מדיניותה של הממשלה המוצעת, על הרכבה ועל זהות השרים וחלוקת התפקידים ביניהם, חתומה בידי חבר הכנסת המיועד לעמוד בראש הממשלה המוצעת". זאת אומרת, יצטרכו לתת נייר עם כל הפירוט הזה.

אגב, שוב, אני שואל עכשיו, האופוזיציה לא כאן אבל אני שואל- - -

אתה עושה את העבודה שלהם.

אני עושה את העבודה של האופוזיציה, אז אעשה אותה טיפה יותר טוב. ברצינות, כאשר אנחנו אומרים "על הרכבה ועל זהות השרים", מדובר על רשימה שמית של כל השרים?

כן. אגב, שכחתי, כשקראתי את חוק-היסוד רציתי להגיד לך שבאמת תשקול היטב, עוד יותר היטב, את הסעיף הזה, ששר לא יכול להיות ממונה על יותר ממשרד אחד. אני חושבת שזה יותר מדי, אבל כאן, אם יכולה להיות סיטואציה שהוא יגיד את חלק מן השרים בהתחלה, רק חלק מהם, והוא יגיד שבינתיים הם ממונים על שני משרדים עד שהוא ישלים את המשא ומתן, ההוראה ההיא תמנע את זה ממנו לחלוטין. הוא יהיה חייב למנות את כולם, ואם לא ימנה את כולם אז יתחילו לצאת חוות דעת ממשרד המשפטים שאי אפשר להקים ממשלה בלי משרדים מסוימים שחייבים שיהיו בה.

במדינות אחרות מוגדרים משרדי הליבה שחייבים להיות. פה אין לנו את זה.

שם הפרלמנט פשוט לא מאשר את השרים ואז אין לך את הדבר. אם תהיה מאוד-מאוד נוקשה ותאמר שיהיו חייבים להביא רשימות עם כל שר ושר, מה שיקרה זה שלא יהיה אי-אמון. בסדר, אפשר למחוק את הסעיף באותה מידה.

הממשלה לא תוכל ליפול באי-אמון אף פעם.

כנראה לא יהיה אי-אמון בכלל. האי-אמון יהיה כמו קישוט בספר החוקים.

הם לא יצליחו להביא בשלב הראשוני הזה רשימה של שרים.

אני ער לזה.

אלא רק כאשר זה יהיה אי-אמון אמיתי, כי אי-אמון רק לצורך ההתבטאות- - -

גם באי-אמון האמיתי יהיה קשה להביא בבת אחת את רשימת כל השרים.

אם זה סתם לצורך ההצבעה- - -

הוא רוצה לאפשר סדק גם כשבאמת רוצים להפיל את השלטון. אם באמת אתה רוצה להחליף את השלטון ואתה חייב להביא את רשימת כל השרים – זה בעייתי.

הסדק חכם בהיבט הזה. נניח לצורך העניין שהמיועד להיות ראש הממשלה מציג 7 שרים, אבל הם יכולים להחזיק כל אחד ביותר ממשרד אחד עד שממונים השרים האחרים אחרי שמתקבלת הצעת האי-אמון.

אבל אתה מונע את זה מהם.

לכן אל תתקן את סעיף קטן (ג) בסעיף 5 כי אחרת כל הכיוונים נסתמים.

אני מבין. בסדר.

כאשר זה אי-אמון בדרך של סעיף על סדר היום, מה שקורה כעת בימי שני, תמיד תצוין עילת ההצעה.

עילת ההצעה, היום זה פר נושא.

אותו אי-אמון שעכשיו יהיה פעם בחודש, יצטרכו להגיד מה העילה לו.

וגם יש הוראות שלא נוגעים בהן, מתי אפשר לשנות את העילה, במקרים מיוחדים. זה לא דבר רגיל.
עד מתי אפשר להגיש אי-אמון ומתי הוא יידון? מוצע שכאשר זה אי-אמון בדרך של הצעת סעיף לסדר היום, מה שעד היום היה בכל יום שני ועכשיו יהיה פעם בחודש, זה יוגש בכתב למזכיר הכנסת בכל יום שבו יש ישיבת כנסת, גם אם יש ישיבת פגרה, עד לסוף הישיבה. זה סעיף שמבהיר שלא מגישים אי-אמון ביום שישי או בלילה. כל הצעה כזאת שהוגשה במהלך ישיבת הכנסת תידון ביום שני הראשון בחודש שלאחר הגשתה שבו מתקיימת ישיבת כנסת רגילה.

צבענו לכם את זה כדי שתראו שזה אלמנט מחוק-היסוד שהעברנו לתקנון. את הפעם בחודש, ואת נוכחות ראש הממשלה. אלה שני אלמנטים שלא רצינו להשאיר בחוק-היסוד כי זה יסתור דברים והורדנו אותם. אם יהיה כתוב "פעם בחודש" בחוק-היסוד ייצא שכל מיני דברים שנוגעים להצעות חוק- -

צריך לקבוע שם גם את החריגים.

- -עושים להם אי-אמון ואז הם נדחים לפעם בחודש. זה משבש את כל עבודת החקיקה של הכנסת וכל הצעת חוק שמישהו חולק עליה – הדגמנו את זה בהצעת חוק "צהר" או אפילו בהצעות חוק פרטיות –אם סיעות לא מסכימות עליהן אז כל אחד יוכל לקרוא אי-אמון ולדחות את זה בחודש. אלה כל מיני דברים שהכנסת לא תוכל לחיות איתם.

אז שני האלמנטים האלה, של אחת לחודש ושל נוכחות ראש הממשלה, עוברים לתקנון.

למה את הנוכחות של ראש הממשלה העברנו? מפני שחייבים להכניס בה חריגים. תיכף תראו את זה.

למשל אם ראש הממשלה נמצא בחוץ לארץ, וכולי.

יום שני, הראשון בחודש לאחר הגשתה, כאשר חודש הוא חודש קלנדרי.

למה רק ישיבת כנסת רגילה?

לא בפגרה.

לא בפגרה ולא פתאום ביום חמישי.

אם יש ישיבה שהיא רק לזכר רבין, למשל.

או אם בוחרים מבקר מדינה, או משהו כזה, שאז יש ישיבה מיוחדת רק לנושא.

בדיוק. יום שני הרגיל הראשון בחודש, אז תידון הצעת האי-אמון.

עכשיו יש פה כמה חריגים. אגב, אני את נוכחות ראש הממשלה חשבתי שצריך להזיז קצת להמשך, אבל לא משנה.

יש את זה גם בהמשך. חשבנו שצריך שזה יהיה בשני המקומות.

זה מתאים לגמרי לתקנון.
מה החריגים לדבר הזה, שזה יידון ביום שני הראשון בחודש?

אם 61 חברי כנסת לפחות צירפו את החתימות שלהם הדיון הזה יהיה בפתח ישיבת כנסת, כלומר דבר ראשון על סדר היום, במועד שיקבע יושב-ראש הכנסת. זה יכול להיות כל יום, שני שלישי או רביעי, בתוך שבוע מיום שמציעים את זה, ובשבוע הזה נספרים גם ימי פגרה. זאת אומרת אם האי-אמון הזה עם חתימות של 61 חברי כנסת מוגש ביום האחרון של הכנס, זה יהיה בתוך שבוע גם אם הישיבה תיפול בפגרה. זה החריג הראשון.

חריג נוסף, הממשלה יכולה לבקש להקדים את זה, שזה יהיה לפני יום שני הראשון של החודש.

איזו ממשלה?

הממשלה המכהנת.

לפעמים לממשלה המכהנת חשוב, נניח היא מביאה איזה הסכם חשוב והיא לא רוצה שרק בעוד חודש יהיה האי-אמון, היא רוצה עכשיו לדעת אם היא מקבלת תמיכה או לא. להקדים הממשלה יכולה לבקש.

אבל עדיין לא כתוב מתי.

תוך שבוע.

לא כתוב תוך שבוע.

נכון. מוקדם יותר. זה יכול להיות גם תוך שבועיים. זה בתיאום. העיקר שזה יהיה לפני הזמן.

גם כאן זה יכול להיות בכל יום, לא רק ביום שני.

מה זה אומר שלא בתקופת הפגרה? שאם זה מוגש ביום האחרון של הכנס אז היא לא יכולה לבקש את ההקדמה של זה?

לא יהיה אי-אמון בפגרה.

נכון, כי ממילא אין אי-אמון בפגרה, אלא בחתימה של 61 חברי כנסת, ואז זה ממילא תוך שבוע.

גם היום, וגם כאן, מוצע שרק 61 חברי כנסת יכולים להביא לאי-אמון.
החריג השלישי, כפי שסיגל קוגוט אמרה, יש מקרים שזה לא יכול להיות בהשתתפות ראש הממשלה. ניסינו לנסח את זה בצורה צרה מאוד. צריך שיושב-ראש הכנסת ישוכנע שנבצר מראש הממשלה, לא סתם לא בא לו לבוא, נבצר ממנו להשתתף, וגם יש כאן דוגמאות: היעדרות מהארץ, מחלה או סיבה דומה אחרת. כלומר זה ממש לנסות לשים שלייקעס, שלא סתם ראש הממשלה יגיד שהוא לא בא אלא נדרש שכנוע של יושב-ראש הכנסת שנבצר ממנו מלהגיע, ויש כאן דוגמאות, כמו היעדרות מן הארץ או מחלה. זה בוודאי דבר שמתאים לתקנון. ברור שאי אפשר להעלות דבר כזה לחוק-יסוד.

במקרה כזה יושב-ראש הכנסת יכול לתאם אתו מועד קרוב אחר, כלומר זה יכול גם לחרוג מאותו יום שני, אבל אם 61 חברי כנסת ביקשו זה יהיה בתוך השבוע גם אם ראש הממשלה נמצא בחוץ לארץ.

כתוב כאן "במועד האמור ברישה".

ה"רישה" זה הפעם בחודש, הרישה של הסעיף.

ביום שני הראשון בחודש.

עברו כבר על הנוסח?

נבדוק את הנוסח, אבל זאת הכוונה.

החריג האחרון הוא אם הסיעות שהגישו את ההצעה הסכימו שזה יהיה במועד מאוחר יותר, כלומר אחרי יום שני הראשון בחודש, או לא בנוכחות ראש הממשלה, ואז יושב-ראש הכנסת יתאם עם ראש הממשלה מועד אחר. כלומר, בהסכמה שלהן אפשר לחרוג. כלומר רק לדחות, לא להקדים.

כל הסיעות שהגישו צריכות להסכים.

נכון.

יש כאן הבהרה מה קורה בפגרה. אם זה מוגש בחודש האחרון לפני, זה יידחה ליום שני הראשון של הכנס. זה מין הבהרה. זה עוד הדגשה שבפגרה זה רק אם יש חתימות של 61 חברי כנסת.

פסקה (2) מדברת על הדרך השנייה להביע אי-אמון, בנושא סעיף שעומד על סדר היום. אז, כמו היום, זה יידחה לישיבה הראשונה בשבוע שלאחר מכן, אלא אם הממשלה מבקשת הצבעה מייד. זה זהה למה שקיים היום.

הייצוג לממשלה, זה כמו היום? כתוב: לעניין זה תיוצג הממשלה על-ידי". זה מה שיש היום?

כן. המסמך הוגש בתצורת "עקוב אחר שינויים". השחור זה מה שקיים היום.

בסעיף קטן (ז) נאמר מה קורה כאשר יש אי-אמון על נושא שעל סדר היום. מובהר כאן שתהיה הצבעה אחת גם על הסעיף שעומד על סדר היום וגם על האי-אמון, ואם יש כמה הצעות אי-אמון – היום יש התייחסות למצב שמציעים כמה מועמדים פוטנציאליים לראשות הממשלה. פה מוצע להבהיר שאם יש כמה כאלה תהיה הצבעה רק על הסיעה הגדולה, ואם צירפו חתימות של 61 חברי כנסת, כלומר אם זה דבר שהוא יותר אמיתי ומשמעותי חבר הכנסת שמיועד לעמוד בראש הממשלה יינתן לו זמן להציג את הממשלה. הרי היום כשזה על נושא שעל סדר היום אין דיון. קמים, אומרים אי-אמון, ומצביעים. כאן היתה איזו מחשבה שכאשר בכל זאת יש חתימות של 61 חברי כנסת כן תינתן למועמד להרכיב ממשלה הזדמנות לדבר.

יהיה 61 חברי כנסת במסגרת סעיף קיים?

מצרפים חתימות של 61 חברי כנסת.

היה חשוב לנו שאם באמת זה אמיתי, אני קוראת לזה אי-אמון אמיתי, אז אי אפשר להצביע על ממשלה חדשה בלי שבכלל המיועד להיות ראש ממשלה מדבר ומציג אותה.

ברור, אבל באי-אמון אמיתי זה לא הולך למסלול של ה-61 חברי כנסת, של הסעיף החדש?

לא תמיד. אם יש איזה חוק מאוד משמעותי, למשל על נישואין אזרחיים במדינת ישראל, על זה ברור שיהיה אי-אמון. נניח שיש כזה משבר שבאמת יכולים להרכיב ממשלה חדשה, אז רק יצביעו בלי שיהיה דיון על זה, כי זה בקריאה השנייה? אנחנו חייבים לאפשר לו באמת להציג את הממשלה החדשה.

אני מבין למה תחמתם את זה ל-15 דקות, אבל בסדר.

היום יש 10 דקות להציג אי-אמון לסיעה שמציעה.

אבל מאחר ולא יהיו יותר מ-18 שרים זה בסדר, 15 דקות זה מספיק...

בתנאי שהוא מדבר מהר...

בדרך כלל זה נעשה כאשר בסוף הדיון אומר אחד- - -

בין הקריאה השנייה והשלישית.

ואז אין דיבורים, רק הצבעות.

ואז פתאום הוא שולף הסכמה של 61 חברי כנסת? זה תרחיש סביר?

וגם שולף את קווי היסוד והשרים והמדיניות והכול.

יש לו בעצם כבר הסכם קואליציוני.

והוא לא רוצה לעשות את זה על דרך של הוספת סעיף, אלא לחכות להזדמנות הזאת, שיש סעיף קיים.

הוא יכול לרצות מה שהוא רוצה, אבל אין לו.

יכול להיות שזה באמת סיטואציה נדירה, אבל שיהיה סעיף כזה.

בסעיף קטן (ח) יש רק הבהרה של מה שנאמר גם בחוק-היסוד, שגם כאשר זה אי-אמון שהוא על נושא שעל סדר היום, אם הוא יתקבל, באותו רגע תקום הממשלה החדשה.

סעיף קטן (ט) מדבר היום על סדרי הדיון באי-אמון, שזה בדרך של סעיף על סדר היום, כלומר מה שקורה בימי שני. יש הנמקה של הסיעה או הסיעות שהגישו את הצעת האי-אמון. פה יש הבהרה שמי שמיועד לעמוד בראש הממשלה החדשה יציג את קווי היסוד, ואם יש 61 חברי כנסת מוצע כאן אולי להגדיל קצת את הזמן שיש לו לדבר, מה שיחליטו.

חצי שעה, או משהו כזה.

לי חצי שעה נשמע המון, חשבתי אולי 20 דקות.

תלוי אם דב חנין יציג את ממשלתו...

אז זה יהיה מעט מדי...

ואם יש כמה הצעות אז זה מנומק לפי הסדר, והממשלה משיבה. זה קיים גם היום. ואז יש דיון סיעתי, ואם יש כמה הצעות יש דיון סיעתי משולב. אותו דבר.

אתם צריכים לחשוב רק שמבחינת נוכחות ראש הממשלה, הסך הכול של הדבר הזה הוא בערך שעתיים או שעתיים וחצי.

כמו היום, בעצם.

דיון בנוכחות ראש הממשלה היום הוא שעה, כי הוא לא חייב הרי לנכוח באי-אמון. בסעיף 42 זה שעה. זה מה שיוצא מחיבור של כל הזמנים. החיבור של כל הזמנים באי-אמון הוא בערך שעתיים. אז הוא יישב במליאה שעתיים.

ועוד שעה מן הדיון ההוא.

לא נורא. לא מכריחים אותו לשבת במליאה במשך 6 שעות.

אחת הטענות, או הכמיהות, היא לראות את ראש הממשלה יותר במליאה, באופן עקרוני.

זה שעתיים. זה לא כל-כך נורא.

אני מקווה שמי שמייצג אותו יגבש עמדה מושכלת בעניין.

את זה מביאים בפסקה (6). אני חושבת שלא צריך לחזור על זה, נראה איפה לשים את זה, אבל נאמר: "ראש הממשלה ישתתף בכל מהלך הדיון", שזה המינוח שקיים גם היום בדיון בהשתתפות ראש הממשלה על-פי 40 חתימות, "ויהיה רשאי להציג את עמדתו;". "הוראות סעיף 31 לא יחולו על דיון לפי סעיף זה" – זה הסעיף שמאפשר לכל שר לדבר במהלך הדיון, אז פה לא צריך כי יש סמכות לראש הממשלה, וממילא גם הממשלה משיבה. זה אותו דבר שקיים היום.

אבל אם זה אי-אמון שמתייחס לאיזה תחום ממשלתי שראש הממשלה לא אמון עליו, למה לא לאפשר?

יש תשובת ממשלה. זה פסקה (3): "הממשלה תציג את תשובתה להצעה".

הוא רק רשאי בנוסף.

אף אחד מן השרים האחרים לא יהיה רשאי בנוסף?

בסוף.

רשאי בנוסף להציג את עמדתו?

הממשלה מחליטה מי מציג את עמדתה. ראש הממשלה יכול בכל שלב. אגב, זה אותו מינוח, לקחנו את זה ממה שקיים היום בדיון על-פי 40 חתימות, בסעיף 45.

"הוראות סעיף 31 לא יחולו על דיון לפי סעיף זה", מה זה אומר?

זה מה שאמרתי, סעיף 31 מאפשר לכל שר לעמוד.

פה אומרים: לא, כי יש כבר את תשובת הממשלה.

אותה הוראה, שסעיף 31 לא יחול, קיימת גם בסעיף של דיון על-פי 40 חתימות. זה לא דבר קריטי.

זה עבודה נהדרת, באמת. זה מסדר את הדברים.

לנו היה חשוב שתראו את המהלך מן ההתחלה ועד הסוף. אם אתה עושה רק את חוק-היסוד ואחר-כך אתה מעביר אותו ואז אתה נתקע עם התקנון אז אתה רואה שיש סעיפים שסותרים את חוק-היסוד, אתה לא יכול לעשות את זה.

זה מאוד נכון.

אבל אם מקובל, רק תגידו מה אתם רוצים. איך נודיע על זה לוועדת הכנסת?

חשבתי שנכון, הרי מצד אחד בוועדת הכנסת זה יהיה פתוח לדיון מחדש.

יש לי שאלה. יכול להיות שאני לגמרי טועה. יש לעתים מקרים בכנסת שאד-הוק מקימים ועדה משותפת שיש בה נציגים משתי ועדות.

בתקנון מוסמכת לדון רק ועדת הכנסת.

אבל דוד רותם חבר בוועדת הכנסת.

אם יש חברים שהם בשתי הוועדות- - -

אתה חבר בוועדת הכנסת?

אני לא.

אבל מותר לך להציע הצעה בכל ועדה.

בוועדת הכנסת יש נציגים מן הסיעה שלך.

ואז זאת פרוצדורה שתחסוך לנו הרבה דיונים.

מי הנציג שלכם בוועדת הכנסת?

אבדוק, אני לא זוכר. בכל אופן, זאת תהיה ועדה משותפת אד-הוק.

זה לא אפשרי כי רק ועדת הכנסת יכולה להציע תיקוני תקנון. מה שאפשר יהיה לעשות, כשזה יתקרב באמת לתיקון חוק-היסוד, לדבר עם יושב-ראש ועדת הכנסת, לוודא שזה מוסכם עליו, ואז לעשות פנייה מסודרת מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת הכנסת, להגיד: הנה, זה השלמה של המהלך שאנחנו עשינו, אנחנו מבקשים שזה יאושר גם אצלכם.

בסופו של דבר המאמץ שלנו לנסח את זה כך נבע מבקשות של חברי הכנסת. הרי יכולת לכתוב את הסעיף הקודם ואז היו מושמטים להם חלק מן הכלים. גם דב חנין, גם אורי מקלב- - -

גם אם הם לא היו מבקשים אתן הייתן רואות את זה.

בדיון הקודם אמרנו לכם שזאת ההשלכה. הם פשוט נזעקו כי הם לא רצו שהכלי הזה ילך לאיבוד. אם רוצים שהכלי הזה לא ילך לאיבוד אז הם באמת צריכים לעזור לתקן את התקנון בנוסח הזה.

שאיזה כלי לא ילך לאיבוד, האי-אמון?

אי-אמון על נושא.

החברים מן הסיעה שלך בוועדת הכנסת הם דב ליפמן ופנינה תמנו-שטה.

ברור שהנוסח הזה נועד לסייע לכל הסיעות לשמור על הכלים הקיימים ולכן אני מניחה שלא יהיה קשה לך להגיע להסכמה.

נכון, ממש, זה בסדר גמור.

מי נחשבת הסיעה שהגישה את ההצעה?

כל אחת יכולה. יכולות כמה.

איך את סופרת ברגע שיש הצעה משותפת של מספר סיעות?

לעניין המכסה?

כן. את מייחסת את זה לכל אחת מהן?

לא. ברגע שמגישות את זה כמה סיעות הן בדרך כלל מגיעות למעל 10, ולסיעות עם מעל 10 חברים אין מגבלה. זאת גם הסיבה שמאחדים.

בסעיף 44(ט)(1) נכתב "הסיעה שהגישה את ההצעה", אך היא בעצם מוגשת מטעם כמה סיעות.

נכון, באיחוד כתוב שיראו אותן לעניין סעיף זה כסיעה אחת. אם כמה סיעות מגישות ביחד הן מחליטות מי מנמק.

יכול שתהיה אחת ויכול שזה ייחשב כמה.

ואז אנחנו אומרים שאם אנחנו יורדים מהעניין של שר אחד למשרד אחד אפשר יהיה להציג באי-אמון קונסטרוקטיבי ממשלה שהיא בעצם חלקית, ולהשלים אחר-כך.

צירוף שרים לפי סעיף 15.

זה עדיין לא קשור לכך שלא יהיו שרים ללא תיק. זה משהו אחר, אבל בהיבט הזה כן. בסדר.

אבל עדיין יצטרכו אחר-כך להשלים.

נכון. סעיף 15 עוסק בצירוף שרים. זה סעיף בחוק-יסוד: הממשלה. יכולים להגיד שהוא יהיה ממונה על שני משרדים בתקופה הראשונה.

אחר-כך כשמצרפים שר יצטרכו גם לשנות.

להגיד שהוא יהיה אחראי על המשרד הזה וההוא רק יישאר במשרד ההוא.

זה מחייב רק אישור של הכנסת. מצוין.

החלטת ממשלה ואישור הכנסת.

זה שינוי חוק-היסוד.

הוא שוקל עכשיו את סעיף 5.

אם זה מקובל עליכם אז, פחות או יותר, בטקסט שאחר כך נביא להצבעות, זה יהיה הטקסט של חוק-היסוד ונוכל גם לצרף מכתב מחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת הכנסת, שזה התקנון המוצע.

זה בעצם השלמה למהלך הזה, ולכן גם אם בוועדת הכנסת זה לא יהיה בהסכמה כפי שמקובל, יהיה ברור שזה חלק ממהלך חקיקתי, שגם אם אין הסכמה מלאה מעבירים אותו.

הפרוצדורה לשינוי תקנון היא רק הצבעה בוועדת הכנסת?

לא, זה עולה למליאה במהלך שבועיים. ועדת הכנסת מגישה, זה מונח שבועיים על שולחן הכנסת, אפשר להגיש השגות. אם יש השגות זה חוזר לוועדת הכנסת ואז היא מחליטה אם לקבל אותן או לא, מעלה למליאה ומצביעים על זה, בעצם כמו על הצעת חוק. זה פשוט לוקח עוד שבועיים.

אני מאמינה שפה תהיה לך הסכמה כי אתה הולך לקראת חברי הכנסת. הרי לכאורה יכולת להגיד שמבחינה חוקתית אי-אמון קונסטרוקטיבי זה ממשלה חלופית. מה זה פה: אם החוק הזה והזה מבחינה ציבורית כן מאמינים בו או לא מאמינים בו? זה לא קשור לאי-אמון קונסטרוקטיבי, תמציאו כלי אחר. אבל אתה אומר להם: נקרא לזה אי-אמון על אף שזה לא אי-אמון, כי אי-אמון קונסטרוקטיבי לא רלוונטי פה לשאלה אם כן מקבלים חוק פלוני או לא. לא אקלקל לכם את הכלים, גם כי מבחינה ציבורית יש חשיבות, כי כך מגייסים יותר, יש אמירה. זה לא רלוונטי מבחינה חוקתית אבל אני לא מקלקל לכם את הכלי. אבל זה רק אם אתם הולכים אתי. אחרת, ברור שאתה יכול לנסח אחרת את חוק-היסוד והכלי הזה יישמט. בניסוח הקודם היה ברור שאי אפשר לשמור את הכלי הזה.

אין לי שום כוונה לשמוט אותו.

אתה לא רצית לשמוט אותו.

ממש לא.

זה אומר שהם צריכים להסכים לתיקון הזה. אם הם לא יסכימו ואתה תעלה את כל האלמנטים האלה לחוק-היסוד הכלי יישמט.

שני דברים אני לא רוצה שיקרו. אחד, זה לשמוט את הכלי הזה, כמו גם כלים אחרים. ושניים, ליצור מצב שמנסחים חוק שבעצם מבטל כל אפשרות להפיל את הממשלה. זה לא העניין, זה לא המטרה.

להיפך, אנחנו יוצרים כלי שיאפשר להפיל את הממשלה ביתר קלות.

לא.

פעם בחודש.

לא יצליחו לעשות את כל המשאים ומתנים.

אני לא יודע אם ביתר קלות, אבל אנחנו לא פוגעים באפשרות להפיל את הממשלה. אנחנו רק מחייבים להציג ממשלה חלופית.

והממשלה החלופית לא תהיה עם יותר מאשר 18 שרים, ולא יהיו שרים בלי תיק. וגם נעלה את אחוז החסימה.

אנחנו יכולים לאשר את זה?

אל תצביעו, אבל רוח הוועדה היא שזה יהיה כך.

זה רוח הוועדה. בסדר.

חברים, באופן מקצועי זה נראה לכם הגיוני? מעניין אותי לדעת.

אנחנו חוזרים להסתייגויות שלנו על כל המהלך, על האי-אמון קונסטרוקטיבי. נשמעו כאן טעמים חזקים מדוע אין צורך בשינוי ולכן הכול נגזר מזה.

משרד המשפטים יכול להגיש הסתייגות. זה תמיד כך.

אבל מבחינת הגרסאות של חוק-היסוד, כרגע בין שתי הגרסאות- - -

או שלא מתקנים בכלל, או שזה גרסה ב'. בתקנון, אגב, את זה אני כן רוצה להגיד לכם, אמרתי כבר, אבל גם אם יחליטו לא לתקן את חוק-היסוד, את הנושא של דיון פעם בחודש אפשר להגיש כתיקון תקנון. זה שלא יהיו פה בכל שבוע דיונים על גבי דיונים, דיוני סרק, את זה אפשר לתקן בתקנון גם אם חוק-היסוד נשאר בדיוק כפי שהוא היום. בכל מקרה יהיה פה איזה מהלך של תיקון תקנון, תחליטו מה שתחליטו על חוק-היסוד.

אני לא יודע, אני אישית גם לא הייתי נוגע ב"אחת לשבוע" מלכתחילה, אבל זה סיפור אחר. לא הפריע לי שאחת לשבוע יש הצגה של האופוזיציה.

יש לי שאלה אליך, אתה באמת יודע שאתה חבר קואליציה?

אני חבר קואליציה נאמן, ובכל זאת חושב עצמאית.

אז תסגור את זה. אל תחשוב...

התקנון הוא שקובע היום את ה"פעם בשבוע". לכאורה זה היה יכול להיות בכל יום. אם הוא קובע פעם בשבוע אז אפשר בתקנון להגיד כבר פעם בשבועיים, פעם בחודש, מה שרוצים, בלי לתקן את חוק-היסוד.

טוב. תודה רבה, רבותי. נמשיך את הדיון ביום שני בעוד שבוע.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:00.>