PAGE
24
הוועדה לקידום מעמד האישה
19/11/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 43>
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, ט"ז בכסלו התשע"ד (19 בנובמבר 2013), שעה 11:00

<היום שאחרי הבחירות - נשים בבחירות המוניציפאליות שינויים ותמורות>

חברי הוועדה: >
עליזה לביא – היו"ר
תמר זנדברג

דב חנין

יפעת קריב

>
עוזי דיין - יושב ראש כנס שדרות

יעלה מקליס - ראש עיריית יהוד מונוסון

ורד פאר סויד - מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה

שולמית גולדשטיין - ממונה בחירות לרשויות המקומיות, משרד הפנים

אירית רם - סגן מפקח ארצי על הבחירות, משרד הפנים

מלי פולישוק - חברת כנסת לשעבר, יו"ר איגוד נבחרות הציבור ברשויות המקומיות

אביבה מנצור - מועצת כוכב יאיר וצור יגאל, איגוד נבחרות הציבור ברשויות המקומיות

שולה אגמי - ממונה על קידום מעמד האישה, מרכז השלטון המקומי

מיכל יודין - יו"ר עמותת כ"ן

יפעת זמיר - מנכ"לית עמותת כ"ן

ד"ר רותי רביד - יו"ר פורום מוניציפלי, עמותת פנים חדשות

פרופ' אסתר הרצוג - פרלמנט נשים

ד"ר עידית דיאמנט - חברת מועצת העיר רעננה

סימה פרי - חברת מועצת העיר רעננה

שירלי עודד דורן - חדרה

נורית אבנר - חברת מועצת העיר רמת השרון

מיכל צ'רנוביצקי - יו"ר תנועת עיר ואם, אמהות למען אלעד

רחלי איבנבוים - פעילה חברתית

דבי ביטון - שדרות

חדוה שקד - תושבת מיתר

ענת קנפו - הר אדר

טל שניידר - עיתונאית

תמי סלע

דלית אזולאי

אהובה שרון - חבר המתרגמים
<היום שאחרי הבחירות - נשים בבחירות המוניציפאליות שינויים ותמורות>

אני מאוד מאוד שמחה לפתוח את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה כאן בכנס שדרות. תודה למארחים, תודה על ההזמנה, תודה לכן שהגעתן מכל קצוות הארץ לשדרות, למכללה שמארחת מדי שנה את כנס שדרות. תודה ליושב ראש עוזי דיין שאמר לי שהוא ייכנס ברגע שהוא יוכל כי הנושא בו אנחנו דנים מאוד מאוד חשוב לו. הוא אמר לי שהוא בוחר לשבת בוועדה שלנו ואני מקווה שבאמת הוא יפרע את השטר. זו הייתה אמירה ביוזמתו והנה אנחנו כאן פותחים את הישיבה כשעל סדר היום נשים ברשויות המקומיות ביום שאחרי.
אני מזכירה לכולנו את ישיבת הוועדה הקודמת בה התכנסנו בפורום רחב יותר של המתמודדות ושל עמותת כן שפועלת ועוד תפעל רבות בתחום. יפעת, מיכל, חברות כנסת וחברי כנסת שמלווים במשך שנים את הנושא, חברת הכנסת תמר זנדברג שבאה עם ניסיון ברמה המוניציפאלית, חבר הכנסת דב חנין, חברי הוועדה, חברת הכנסת יפעת קריב שהיא הרוח החיה בנושא, ורד סוויד שאמרה לי ששינתה את תכניותיה כדי לבוא לישיבה ואני מודה לה, פרופסור אסתר הרצוג ועוד רבים. ברכות על הפרופסורה.

כבר ארבע שנים.

אבל תמיד כיף לברך. כל מי שמכיר את נפתולי הקידום גם באקדמיה יודע – וגם על זה פעם נדבר – למה יותר נשים עוזבות את האקדמיה ועוברות למכללות, כדי לקבל את הפרופסורה ובטח בנושאים שהם חשובים לשולחן הזה. גם על זה נדבר פעם בהרחבה.

בשנה שבה מספר שיא של נשים בכנסת ישראל, קיווינו שתהיה מהפכה עוד יותר גדולה. מה שהיה בבחירות הקודמות ברמה המוניציפאלית, זאת הצלחה. יותר נשים ברשימות ועוד יותר נשים בראשות אבל עדיין לא מספיק. אני שייכת למי שרואים את חצי הכוס המלאה ואני רוצה להתבונן על השינוי ועל התהליך הזה כתהליך. התחלנו וכאשר מתחילים ומסמנים מטרה, מגיעים. אם נדע יום אחרי הבחירות – כלומר, היום – והלאה להכין את הבחירות הבאות, נצליח יותר. זה לא עניין של שבוע קודם או חודש קודם או שנה קודם אלא זה מעכשיו. מודעות, מנהיגות, הבנה, ראייה, ניתוח גם של כישלונות והיו כישלונות, גם ברמה המקומית ואולי גם ברמה הארצית, בסיוע, בעזרה, בחקיקת החוקים. חברת הכנסת יפעת קריב ואני מובילות חוק שיתמרץ מפלגות שיכללו אישה בכל אחד משלושת המקומות. אנחנו ביקשנו להשית קנס אבל ועדת השרים החליטה לתמרץ. לא נפתח כאן את הדיון בעד ונגד, אבל בכל מקרה גם עצם החוק הזה, עלה השיח סביבו, המתקפה חסרת התקדים של חבר הכנסת גפני והדברים הנלווים נגד החוק הזה, בטח באותן מפלגות שאוסרות על נשים להשתתף באותן רשימות שלא מאפשרות. לגבי נשים חרדיות שהן ברוכות הבאות, נרצה לשמוע על המהפכה שאתן מובילות, על החסמים הכפולים שנמצאים בזירה שלכן, וכן לגבי נשים ערביות. בישיבת הוועדה הקודמת שקיימנו הכרנו נשים ערביות, דרוזית רצה בפעם הראשונה. אמנם היא לא נבחרה אבל בטח יש לה הרבה במה לשתף אותנו.

עת אנחנו נבחרנו לכנסת, נתתי לחברותיי בכנסת ישראל את תפילת דבורה. דבורה, אם ומנהיגה שאני ממליצה לכל אישה שמגיעה לתפקיד ובכלל לומר את דבורה. דבורה הנביאה שהיא אחת הדמויות בהיסטוריה היהודית שהפרשנים אפולוגתיים לגביה. הם לא יודעים איך לאכול אותה, הם לא יודעים איך להתבונן, להכיר, ללמוד אותה. דבורה הקדימה את זמנה, אבל 150 שנים אחורה בקהילת יהדות איטליה מחליטים לחגוג לבנות המצווה בת מצווה בפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית ומכל הדמויות של הנשים בהיסטוריה היהודית הם מציבים בטקס בת המצווה בבית הכנסת יחד בלבן והתפילה שהן נושאות זאת תפילת דבורה. לא תפילה של דמות אחרת, של אישה אחרת על כל המשמעויות ובאמת יש לי הערכה לכל הנשים בהיסטוריה היהודית, אלא הבחירה שלהן היא דבורה. דווקא בגיל הבת מצווה, במקום הזה שהבת הצעירה צריכה לסמן את הדרך וגם הקהילה צריכה להבין שהבנות הצעירות יכולות להגיע לאן שהן רוצות – אם זה להיות נביאה, להיות שופטת, להיות אסטרטגית צבאית, להיות מנהיגה, לעמוד על כס המשפט – והקהילה בוחרת ללכת אליך כי באותם ימים שדבורה משמשת כמנהיגה וכנביאה, יש לנו נביא ואת זה אנחנו שוכחים. כלומר, הנביא קיים אבל העם בוחר ללכת לנביאה. כדאי מאוד שנחזור ונזכור כולנו שנשים מנהיגות תמיד היו אלא שקרו דברים בדרך ואת כל הדברים הללו עלינו לתקן.

כמנהגנו בוועדה לקידום מעמד האישה, אנחנו פותחים תמיד בדמות של אישה ואני רוצה לבקש ממך, פרופסור אסתר הרצוג, לפתוח. תודה.

תודה רבה לך על הזכות שנתת לי. אני בהחלט שמחה ומוקירה לה תודה. אני גם מברכת על הזימון הזה של הדיון כאן בוועדה למעמד האישה במסגרת כנס שדרות. אני חושבת שזאת הזדמנות לדון בנושא, בתוצאות של הבחירות שאולי במידה לא מבוטלת מאכזבות. אם כבר דיברת על העבר, אני רוצה לפתוח במקום שאני חושבת שאולי לא כל כך הרבה השתנה מאז העבר הרחוק ומהעבר הפחות רחוק. אם אני מדברת על דמות נשית בולטת בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל, אני רוצה לדבר על דוקטור רחל כהן כגן שהייתה חברת הכנסת מטעם ויצ"ו בכנסת הראשונה.

רחל כהן כגן הייתה רופאה במקצועה והיא למעשה העבירה את החוק החשוב ביותר עד היום. האמת היא שהיא לא בדיוק העבירה אותו, כי הגישו הצעה אלטרנטיבית להצעה שהיא הגישה. היא הגישה את ההצעה של חוק זכויות המשפחה באישה ובן גוריון והממשלה שלו לא כל כך רצו את החוק הזה, ולמה? בדיוק מאותן סיבות שעד היום מעמד האישה נמצא בידיה של הרבנות. הרבנות עדיין שולטת בסוגיה של דיני אישות ורחל כגן ביקשה לתת לנשים את הזכות לבחור כשלמעשה כבר אז היא דיברה על נישואים אזרחיים. היום אנחנו שומעים שהמפלגה שלכם, יש עתיד, רוצה לקדם עם עוד מפלגות את הנושא של ברית הזוגיות או נישואים אזרחיים.

מגיע לנו מזל טוב.

בעצם, מה השתנה? לא כל כך הרבה השתנה. תחשבו על זה שאז, ב-1951, כבר הייתה מפלגת נשים כשהיום נשים מפחדות לדבר על זה. זה לא לגיטימי בכלל לדבר במושגים של מפלגת נשים בתוך מציאות שיש בה הרבה מאוד מפלגות סקטוריאליות כידוע לכולנו.

כי אנחנו לא סקטור.

בהרבה מובנים אנחנו מאוד סקטור אבל סקטור חסר מודעות וחסר רצון לפעול פוליטית בצורה מאורגנת.

רחל כגן הייתה שם והיא זאת שהלכה בראש מפלגת הנשים של ויצ"ו והיא אחראית להעברת החוק שבזכותה הממשלה הגישה את הצעת החוק האלטרנטיבית שהוציאה מתוך הצעת החוק את הנושא של דיני האישות והשאירה את הנושא בסמכויותיה של הרבנות. רחל כגן עצמה – מאחר שהחוק שהיא רצתה להציע לא עבר – התפטרה מהכנסת. ויצ"ו העולמית החליטה לפרוש מהפוליטיקה, שזה היה להבנתי צעד חמור ובעל השלכות קשות מאוד מבחינת כולנו, מבחינת הייצוג של נשים כי למעשה היא הוציאה אוכלוסייה ענקית של נשים עם תשתית ארגונית רצינית מאוד, עם פוטנציאל של כוח פוליטי מאוד משמעותי, הוציאה אותן מתוך המערכת הפוליטית, עד כדי כך שנשים שהעזו להתמודד מטעם ויצ"ו לאיזה תפקיד פוליטי, הדירו אותן, החרימו אותן ובוודאי שלא תמכו בהן.
אני חושבת שאם מסתכלים על התקופה של רחל כגן, אנחנו יכולות ללמוד הרבה מאוד גם על הנחישות שלה, גם על היושרה שלה, על הנכונות שלה להתפטר כאשר הדברים שהיו חשובים בעיניה לא עברו ולמעשה עוותו על ידי הממשלה, ממשלת בן גוריון בזמנו.

לצערי, אני מוכרחה לומר, אנחנו לא נמצאים הרבה הרבה יותר טוב. מספרית יש שיפור מאוד חשוב ואני לא מזלזלת בו, אבל באופן מהותי מצבן של נשים לא השתנה לפי הבנתי לא בשוק העבודה ולא בתחום הפוליטי מבחינת המעמד והזכויות ובוודאי לא בנושא של דיני אישות.

תודה. אני רוצה להמליץ על הספר המקסים, הנהדר והחשוב של פרופסור מרגלית שילה, המאבק על הקול, שסוקר את כל הדברים שאת אמרת ולא רק בהיבט הדתי לצערי. כלומר, מי שקורא ורואה מה קרה במושבה פתח תקווה, על התהליך של הבחירות בפתח תקווה, במושבה, כאשר ב-1940, שישים שנה לאחר היווסדה של המושבה, עדיין יש כאן מתחים מאוד מאוד גדולים, נשים רוצות אבל לא מתאפשר להן. תיאור נפלא של כל הפוליטיקה. אני תמיד חוזרת ואומרת שכדי למצוא פתרונות לכאן ועכשיו, צריך לחזור להיסטוריה ולקרוא אותה. אני ממליצה לכולם לקרוא את הספר של פרופסור מרגלית שילה, המאבק על הקול.

אפשר להוסיף המלצה לספר שנדמה לי שקדם לרבים מהספרים שהתפרסמו אחר כך. זה ספר של דפנה שרפמן על נשים בפוליטיקה שהתפרסם כבר לפני שנים רבות. שם אפשר למצוא את התיאור והנקודות ההיסטוריות בנושא של פוליטיקה.

תודה רבה. למדנו והחכמנו. רשות הדיבור לחבר הכנסת דב חנין שצריך לעזוב אותנו. אני מאוד מעריכה את ההשתתפות שלך בוועדה שלנו ובכלל את הפעילות שלך בוועדה.

תודה רבה. תודה על כינוס הישיבה החשובה הזאת. תודה לכן על ההתגייסות, המאבק והפעילות לאורך כל השנה. תודה לך עליזה, תודה לך יפעת על השותפות בהצעת החוק שהצלחנו להעביר בקריאה הטרומית. זה צעד ראשון חשוב אבל צריך יהיה להמשיך אותו. זה לא יהיה פשוט בהמשך הדרך והמבחן של כולנו יהיה ביכולת להעביר הצעת חוק שבאופן ברור תתעדף – ואפשר בהחלט לדון בינינו באיזו צורה אבל העיקרון שכולנו מסכימים עליו הוא העיקרון של תעדוף – רשימות שכוללות ייצוג שוויוני ברמה המינימלית. אנחנו לא עושים כאן טובה לאף אחד, אנחנו לא נותנים עדיפות לאף אחד, אנחנו מגינים ומעגנים עקרונות יסוד של שוויון שחייבים להתחיל משוויון נשים. מה שקורה מבחינת ייצוג נשים בזירה של הרשויות המקומיות, זה פשוט מזעזע. את הדבר הזה אפשר וצריך לשנות ואנחנו בכנסת יכולים לעשות זאת, כמובן בעזרתכן.

היה לי מאוד חשוב להגיע לכאן אפילו לדקה כדי קודם כל לתת לכן את התחושה שלא רק חברות כנסת לוחמות על העניין הזה אלא גם חברי כנסת. אני חושב שעניין שוויון הנשים הוא כמובן עניינן של הנשים אבל הוא גם עניינם של גברים. אם אנחנו רוצים לחיות בחברה מתקדמת, אם אנחנו רוצים לחיות בחברה אנושית, אם אנחנו רוצים לחיות בחברה של בני אדם ובנות חווה, אנחנו כולנו צריכים להתגייס למאבק הזה ביחד. אני חושב שהוועדה בראשותה של עליזה עושה עבודה מאוד חשובה ויפה ואני רוצה להביע הערכה רבה לכל אחת מהיושבות כאן שאת חלקכן אני מכיר. אני מאוד מעריך על החריצות, המסירות והעקביות שעוד נצטרך אותן בהמשך הדרך. תודה רבה.

תודה לחבר הכנסת חנין.

לפני שדב הולך. אני רוצה לומר לכם שלגבי הצעת החוק שלנו דב עשה מהלך פוליטי מאוד מאוד משמעותי ששם אותו בצד ושם אותנו בפרונט. אני רוצה להגיד לך על זה תודה דווקא בפורום הזה כי עשית מהלך פוליטי לא ברור מאליו, לא של אופוזיציה-קואליציה, לא של מפלגות ולא של גברים-נשים. זה שמת את עצמך בצד והלכנו צעד קדימה, שמנו את עצמנו יותר בפרונט, זה מה שגרם לחוק לעבור. דיברנו על זה אתמול בכנסת ודיברנו על זה כמה פעמים. הלוואי והיו עוד הרבה חברי כנסת כמוך. תודה רבה.

אנחנו רוצים באמת לברך יעלה מקליס, ראשת העיר הנבחרת יהוד. ברכות ומחיאות כפיים.

קודם כל, תודה רבה. אני זוכרת לטובה עת היינו בישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ובאמת היו חברות יקרות ורציניות ומקצועיות שבהחלט היו ראויות להוביל ולעמוד בראש. לצערי מצאנו את עצמנו רק שלוש, אם כי אני מרגישה כבוד גדול לעמוד ליד מרים פיירברג וליד ליזי. באמת התקשורת נתנה לנו הרבה חשיפה ותהודה רבה לכך שאנחנו שלוש נשים. יש בעצם עוד שלוש נשים – יש את טלי בערד ושתי ראשות מועצות אזוריות. זה באמת מרגש. אני יכולה לומר, ואני מקווה שאני לא משביתה את השמחה, שאני חושבת, לפחות אני מרגישה, שזכיתי להיבחר בגלל מה שאני, בגלל מה שאני מביאה ובגלל היכולת שלי להתמודד חמש שנים באופוזיציה וללמוד את מה שצריך ללמוד כדי להגיע למצב בו אני יכולה להתמודד על ראשות העיר. אני חושבת שתושבי יהוד מונוסון היו מאוד בוגרים ומאוד אחראיים בכך שהם לא ראו בעובדה שאני אישה איזשהו אישיו אלא בחרו לגופו של עניין.

אני מאוד מקווה שהדיון הזה בשלב מסוים יתייתר כי זה יהיה לנו כל כך ברור שבן אדם נבחר בשל מה שהוא ולא בגלל מגדרו. זה באמת יהיה ההישג הגדול ביותר של הפורום הזה ושל כל פורום נשי אחר. בכל זאת, כנראה במקומות מסוימים עדיין העניין המגדרי מהווה מגבלה וכנראה שיש עוד הרבה עבודה. אני שמחה שיש מי שעוסק בזה במקום הראוי ביותר והמתאים ביותר שיכול לעשות את השינוי.

אני מרגישה אחריות גדולה כמי שנבחרה להיות דוגמה לכך שכן אפשר ולנשים שמהססות ללכת למשימה הקדושה הזאת. אני מרגישה שיש המון פרגון. אני הלכתי ללמוד משפטים בגיל 31, אחרי שהיו לי שני ילדים בבית וההחלטה לא הייתה החלטה פשוטה אבל גם היא הייתה סוג של עמידה במגמה כזאת כי אחר כך פתאום חברות מסביב ונשים נוספות שראו, גם לא חששו לעשות קריירה שנייה וללכת ללמוד משפטים או נושא אחר נוסף. אני באמת מקווה שבעוד חמש שנים הנושא הזה יהיה ברור וכולנו נחגוג את הראשות וכל השולחן מסביב יהיו ראשות מועצות ועיריות. באמת, אנחנו ראויות, יש לנו צוות מצוין, יש נשים מצוינות ושבאמת נזכה להיבחר על בסיס היכולות שלנו. תודה.

דווקא בגלל שאת נמצאת היום, אם אנחנו שמות על השולחן עכשיו את ארגז הכלים שהיינו רוצות לצייד בחמש השנים הקרובות את הנשים ולהעצים אותן, מה הכלי הראשון – מהניסיון שלך – שאת ממליצה להכניס לארגז הכלים הזה?

קשה להצביע על כלי אחד. זה קצת יומרני להגיד אחד. אני יכולה להגיד שאני משלבת גם השכלה, גם ניסיון מוניציפאלי, גם סוג של שליחות ציבורית שבאה מתוך חינוך מהבית. אבא שלי היה יושב ראש המועצה המקומית סביון במשך תשע שנים. סבא לי היה מעורב פוליטית גם כשהיה בארצות הברית וגם אחר כך כשהגיע לפתח תקווה. השילוב של כל הדברים האלה, אני חושבת שזה מה שיוצר את הנכונות שלי להעמיד את עצמי בסיטואציה כזאת ולרוץ לרשות. אני מקווה שהם גם יהיו הכלים הנכונים להצליח בתפקיד.

שאלתי את זה כי לפני שבועיים התארחתי אצל מי שהייתה ראשת עיריית דאלאס, אישה יהודייה שכיהנה במשך ארבע וחצי שנים כראש העיר. היא החליטה לרוץ כי אנשי התברואה לא פינו את הזבל בזמן וזה היה אחרי קריירה של עשרים שנים כעיתונאית. היא כיהנה כארבע-חמש שנים כראש עיריית דאלאס – היום היא לא בתפקיד זה - והיא אמרה לי שהיא הבינה שלא היה לה מספיק כוח להמשיך. כלומר, הספיקה לה קדנציה אחת. כששאלתי אותה אם אפשר לעשות משהו בקדנציה אחת, בטח בעיר כל כך גדולה כמו דאלאס, היא אמרה לי שהמחיר היה מאוד מאוד גבוה. הילדים שלה, שלושת הילדים שלה, צעירים, אמרו לה: אימא, עד כאן. במחשבה הזאת היא הבינה שהיא חוזרת הביתה. היא תעשה את התפקיד הבא הציבורי שלה, אבל היא לא מצאה את הנוסחה הנכונה בין בית לבין קריירה ולתפקיד התובעני שהיא מילאה במשך ארבע-חמש שנים.

אני חייבת לומר שהשיחה הזאת אתה השאירה אותו עם הרבה מאוד שאלות שעדיין לא מצאתי את הפתרונות להן והייתי שמחה שגם עליהן נדבר כאן. אם כן, יעלה, הרבה הצלחה.

תודה רבה.

יפעת ומיכל, אנחנו באמת חייבות לכן הרבה ועוד נפרע את השטר ועוד נעשה ביחד, אבל אתן עשיתן עבודה נהדרת בשנים האחרונות וגם כימתתם את הכול לסרט מדליק ומדהים. אולי כמה מלים על הסרט. אני בטוחה שרבות לא ראו אותו. נצפה בסרט ונצפה גם אחרי כן במצגת מיוחדת שהוכנה על ידי משרד הפרסום גיתם, על ידי דוקטור יעל אלמוג שהכינה אותה. אחרי שצפינו בסרט, באירוע הנהדר והחשוב שלכן, אני שאלתי מה היו התגובות על הסרט. לכבוד הוועדה שלנו כאן היום, אנחנו נצפה מיד לאחר הסרט בתגובות שהגיעו לסרט הזה שהוכנו עבורנו, עבור הוועדה, שגם אותן עדיין לא ראיתן.
כמה מלים על הסרט.

הסרט היה קמפיין פרסומי שעמותת כן, בשיתוף עמותת ידיד, הכינה לקראת הבחירות. הוא פורסם בתקציב מאוד מאוד קטן ברשתות החברתיות, בפייסבוק, קצת YNET. קצת באנרים בתקשורת המקומית, במקומונים. אגב, זאת שאלה מעניינת כמה ארגוני נשים יכולים להשיג כספים כדי להפיץ את הדבר הזה. הסרט קיבל תהודה מדהימה גם בארצות הברית, בקרב השותפות שלנו שזאת ה-נשיונל קאונסיל אוף ג'ואיש וומן שמימנו את הפרויקט הזה אבל זה מדהים לראות שאנחנו נאבקות על תקציבים כדי לייצר נוכחות תודעתית ותקשורתית. תמיד צריך לזכור, וזה מתחבר לדברים שאמרה אסתר, וזה מאוד מצער שהבחירה להיכנס לשדה הפוליטי, גם בתקציבים, היא בסוף בשוליים. אני לא יודעת כמה מכן צפו בסרט. זה סרט מקסים שקיבל הדים רבים ובואו נצפה בו.

(מוקרן סרטון)

אם תשאלו כל ילד רחוב איך מתחלקים הגברים והנשים באוכלוסייה, הוא יגיד לכם חצי-חצי, אבל אם נשאל אתכם כמה נשים מכהנות במועצה בעיר שלכם, מה תגידו? 45, אולי 40, אבל התשובה כמובן היא עשר.

במקרה הטוב עשר.

כדי להראות לציבור כמה הנתון הזה אבסורדי, רצה המשרד להמחיש את המציאות ועשה זאת באמצעות מצלמה נסתרת. נתנו רק לעשרה אחוזים להיכנס.

מתוך 2,456 חברי מועצה גברים, 341 נשים.

כן. עכשיו אנחנו שואלות לגבי מודעות והבנה. אני מזכירה לכולם שבוועדה הקודמת גם שר הפנים גדעון סער קרא לנשים ולגברים לא להצביע למפלגות בהן אין נשים והוא אמר שהכוח נמצא בידי הקהל, בידי הציבור, ובואו נאמר שאנחנו יכולים לשנות. אותנו מאוד מעניין לשמוע מה הציבור אומר אחרי שהם היו ניצבים שלא בבחירתם או כן בבחירתם, אבל מה היו התגובות.

בחרנו לחלק את תגובות הנשים שהשתתפו בצילומים לשניים: תגובות בסיטואציה עצמה מול השומר והתגובות כאשר נודע להן שזאת מצלמה נסתרת. באופן כמעט זהה, התגובות התחלקו שווה בין שלוש הקבוצות העיקריות: לוחמות הצדק, המשכנעות, טוב נו.

לוחמות הצדק. הנשים בקבוצה זו כעסו, התווכחו, לא היו מוכנות להקשיב, חלקן ניסו להפעיל מעט כוח. המשכנעות, הנשים בקבוצה הזאת ניסו לשכנע את השומר לתת להן להיכנס בתירוצים סתמיים ללא קשר לסיבה בגינה עוכבו. מספר דוגמאות לתירוצים: אני רק שנייה לתופרת, אני רק לוקחת משהו מהחנות, רק מרשם מהסופר פארם. תגובות הנשים בסיטואציה של טוב, נו. הנשים בקבוצה הזאת קיבלו את דבר השומר ללא ויכוח, ללא ניסיון לשכנע אותו ופשוט עמדו וחיכו. לעתים נשאלו שאלות כגון: כמה זמן זה ייקח, מי בתור.
באופן המפתיע גם כאן התגובות התחלקו בין שלוש קבוצות עיקריות אך לא באופן שווה. ברוגז, ברוגז לעולם, משפחת לוחמות הצדק והנייטרלים.

ברוגז, ברוגז לעולם. קבוצה זו כללה כעשרה אחוזים מהמצולמים בכתבה. כעסו, התווכחו, לא היו מוכנות להקשיב. שימו לב לקואורלציה במספרים כי זה מאוד חשוב לנו כדי ללמוד איך מתמודדים. עזבו את המקום בכעס. המקרה החריף ביותר התרחש דווקא עם שני גברים שאף חיפשו פקחים כדי להתלונן ולא התרצו אף שנודע להם כי זוהי מצלמה נסתרת.

משפחת לוחמות הצדק. קבוצה זו כללה כארבעים אחוזים מהמצולמים בכתבה, חשו הקלה, היו בשוק, צחקו, חייכו, חיזקו אותנו, תמכו במסר ובפעילות.

הנייטרלים. קבוצה זו כללה כחמישים אחוזים לערך מהמצולמים בכתבה. צחקו, חייכו, חיזקו אותנו, לא היה להם מושג על אחוזי הנשיות במועצות ובאופן כללי, לא התרגשו מהפעילות אך הביעו תמיכה.

אנו בעיקר היינו מופתעים מכמות הנשים אשר קיבלו את הגזרה בהבנה או ניסו לשכנע את השומר שיתיר את כניסתן מסיבות פונקציונליות. העובדה כי הן לא נכנסות עקב היותן נשים פחות הייתה רלוונטית עבורן. שמחנו לפגוש גברים לוחמי צדק עבור עקרונות השוויון. מאמינים כי הצלחנו להשפיע ולגעת דרך העברת המסר המדויק וחולמים שהחלוקה במועצות תתאים לחלוקה באוכלוסייה.

תודה רבה רבה על הניתוח המרתק והמתומצת אבל שיש בו הרבה כדי להסביר את מצבנו אבל יותר מכל, לתת כלים גם להתמודד וגם לחזק אבל גם לשנות כמובן חשיבה.

אני שמחה לברך ולהודות על ההזדמנות להופיע כאן בכנס ולהודות לך, עוזי דיין, יושב ראש הכנס, יושב ראש מפעל הפיס.

ברוכים הבאים, ברוכות הבאות. הוועדות של הכנסת – זאת כבר מסורת – באות לכאן. הן בוחרות נושא שהן בוחרות אותו והדיון הוא דיון שלהן. אנחנו בסך הכול מספקים את השולחן והכיסאות, אבל זה דבר חשוב מאוד כי אתם רואים, באים עוד אנשים ובאים אנשים מהציבור. לכן, ברוכות הבאות.

אני לא אישה, כמעט אמרתי לצערי. אפילו כתבתי פעם ברוך שלא עשני אשתי. אני רוצה לומר לכם משהו משנים של עיסוק גם באחד המקומות היותר קשים למעמד האישה, שזה הצבא, וגם במקומות אחרים. אני חושב שנשים צריכות לקבל הזדמנות שווה אמיתית בגלל שלוש סיבות: ראשית, בגלל שזה בזבוז שיותר מחצי מהאוכלוסייה לא משתתף במאמץ.

בדמוקרטיה.

גם בדמוקרטיה. הסיבה השנייה היא שבעולם בכלל, החל מהטבע , המגוון נותן עוצמה, ורק במקום השלישי אני שם את הצעד המובן מאליו, הערכי, המוסרי, האתי. זאת אומרת, הדבר הזה הוא פשוט נולד. אני מהמאמינים הגדולים שזכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם אדם.

אני רוצה לומר משהו מאוד בקצרה. קודם כל, זה צריך להתחיל בבית. בבית, לא בבית האישי שלך. למשל, כנס שדרות השנה, תספרו, יותר מחמישים אחוזים מיושבי הראש של המושבים הן נשים. אתם יודעים איך משיגים את זה? משיגים את זה אחרי שעשר שנים רבים על זה, אחרי שעושים העדפה מתקנת בוטה כי אחרת זה לא קורה, אחרי שמנסים לשכנע נשים שלא רוצות לייצג נשים וכולי אבל מתעקשים על זה. בסוף זה קורה. אפשר לחשוב איזו רבותא גדולה, בסך הכול נתנו את הייצוג העולם פחות או יותר למעמד. זה דבר אחד. דבר שני, הפיס, עולם אחר לגמרי. אתם יודעים שהדירקטוריון של הפיס, לפי התקנון וכולי, אף אישה? כי זה אקסיופיציו, זה לפי תפקידים ואם לא יצא לך להיות גזבר עיריית תל אביב או ראש עיריית חיפה, מזל רע ואין מה לעשות.

הגוף הבוחר לרבנות הראשית, עד שלא תיקנו, הייתה רק מרים פיירברג.

האסיפה הכללית האחרונה של הפיס שינתה את התקנון והכניסה לפחות שלוש נשים לדירקטוריון.

מתוך כמה?

מתוך 13. זה לא מספיק, אני יודע, אבל צריך לדעת מהיכן לבחור. אני מאלץ את משרד הפנים שיש לו נציגות של משרד הפנים ודירקטור מן הציבור שלפחות אחת תהיה אישה והראשונה אכן כבר נכנסה, לימור. אני מאלץ את האוצר באותו דבר ואני אדאג בחודשים הקרובים.

שר האוצר מוביל מהפכה.

או מהמשרד או דירקטור מן הציבור תהיה אישה ובסוף הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות, זה היה הכי קשה ואתם יודעים למה? כי המבחר שלהם הוא אפס. הם צריכים לבחור אחת משלוש שנים ועכשיו אינשאללה מארבע שנים.

שש.

שתיים ממועצות אזוריות, נכון. המועצות האזוריות לא נחשבות אצלם בחשבון הזה. אז אתה צריך שמתוך שלושה נציגים של השלטון המקומי, אחת תהיה אישה ואז המבחר שלהם הוא קטן. כדי לעשות את זה, צריך לעשות העדפה מתקנת בוטה.

השוואה מתקנת.

לא השוואה. העדפה. אני לא אוהב לכבס את המילה הזאת. אם נתחיל עם השוואה, יעשו לי קריטריונים של השוואה ואני לא רוצה. אני אומר לכם שלא הייתי מצליח, לא בפיס ולא בצבא. תשאלו את ארנה ברביבאי איך היא מונתה לקצינת שלישות אוגדתית. אלוף הפיקוד אמר למפקד האוגדה שיש לו ארבעה מועמדים אבל יש עוד מועמדת שהוא לא מכיר אותה. לא ראיתי אותה בחיים. אמרתי שהיא מספיק טובה לפי הנתונים ולכן היא תהיה. אמר לי, על גופתי המתה. אמרתי לו, זאת דווקא הצעה שאותה אני מוכן לקבל ושלכן ייזהר עם זה. אז הוא אמר לי שהיא אפילו לא הייתה קצינת שלישות חטיבה. אמרתי: בטח שהיא לא הייתה קצינת שלישות חטיבה כי כשאמרו את זה למח"ט שיכול להיות שזה היית אתה, הוא אמר על גופתי המתה וקיבלו את זה ברצינות. לכן זה לא ילך. בלי העדפה מתקנת בוטה, זה לא ילך.

אתם יודעים למה אני אומר את זה? לא רק מניסיון החיים. צריך העדפה מתקנת בוטה וזה לא ילך בדרך אחרת. אחר כך צריך לראות איך יוצאים מזה, איך מעגנים וכולי. אתם יודעים למה צריך העדפה מתקנת בוטה באמת? חוץ מכל הדברים שאמרתי, בגלל שנשים לא מצביעות לנשים.

לא נכון.

עד שזה לא ייפתר, זה לא יהיה. זה ייפתר דרך העדפה.

תודה רבה לכם.

עוזי דיין, תודה רבה על המלים החשובות. תודה על העזרה.

אני מברכת על היוזמה, את הוועדה ואת כל הנשים שהתמודדו ולא נבחרו וכמובן את יעלה שנבחרה. אני הייתי רוצה להרחיב את השיחה כי אנחנו יודעות איזה מאמצים הושקעו במסגרת העמותה להכשרת הנשים שרצו להתמודד. בשורה התחתונה, כשאנחנו רואות את תוצאות הבחירות, דבר אחד ידוע והוא שאזרחי מדינת ישראל לא יצאו לבחור. יש מקומות שאחוזי ההצבעה היו נמוכים ביותר. במאמר מוסגר, אני לא כל כך מסכימה עם עוזי שנשים לא מצביעות לנשים. יש שיפור ניכר אבל עלינו לעשות עבודת שטח. כאן אני חושבת מקור התשובה להצלחת הנשים. מאחר ולא מספיק היינו ברחבי הארץ עם הנשים שהתמודדו, לעזור להן עם בוחרים ובוחרות, לעודד את האנשים לצאת ולבחור. אני מסכימה שהיום אנחנו עובדות כבר על הבחירות הבאות מאחר שככל שיבחרו יותר ונשים יבחרו בנשים, נשים תיבחרנה. היו לנו נשים יוצאות מן הכלל, וכמו שאומרים – נשים ראויות. אני מעולם לא שמעתי שאמרו גברים ראויים. בעיני אישה שכבר החליטה להתמודד היא אישה ראויה כי גבר לא שוקל את השיקולים שאישה שוקלת האם היא מספיק טובה, יש לה משפחה, יש לה ילדים ואיך היא תתמודד עם כל המעמסה הזאת. בעיני מראש נשים שמתמודדות הן נשים ראויות. מה שחסר זה להוציא את הבוחרים.

כאן אני יכולה לומר חד וחלק שאני פונה לכל מי שיש לו עניין לראות שינוי בעוד חמש שנים, לפעול ולעבוד בשטח עם הבוחרים. הסיבה שנשים לא נבחרו לרשות, ולפחות הנתונים שיש לנו מראים זאת, הייתה עלייה של שלושים אחוזים בערך בבחירות האחרונות מול שלושים אחוזים בבחירות הקודמות – זאת אומרת, הנקודה הקריטית היא להוציא את הבוחרים להצביע ואת זה אנחנו שומעים השכם והערב, שהבוחרים לא יוצאים. שולה מתל אביב, פחות משלושים אחוזים מאזרחי העיר שיש להם זכות הצבעה יצאו לבחור ולאחר מכן לא מבינים מדוע ראש העיר לא מתייחס אליהם.

כל מי שהיום כאן, ואני פונה לכל אחד ואחת מכם, אל תוותרו, גם כאלו שהתמודדו ולא נבחרו, אנחנו אתכן ואני אומרת להתחיל לעבוד היום לקראת הפעם הבאה. לעבוד ולשאוף לכך שיהיה לכן צוות תומך ויהיו לכם בוחרים. הדרך הזאת היא דרך חתחתים, היא דרך קשה אבל אל תרגישו כישלון כי גם כשהגברים מתמודדים, לא תמיד הם נבחרים בפעם הראשונה. זה לא כישלון. אתן עשיתן עבודה נפלאה, אתן פעלתן מתוך רצון לשנות ולהשפיע למען לתושבי המקום אותו אתן מייצגות. לא נבחרתן אבל היום אנחנו מתחילות לעבוד לקראת הפעם הבאה וכולנו שותפות אמיתיות.

שולמית גולדשטיין, ממונת בחירות לרשויות, תני לנו נתונים אמיתיים וגם כמובן יחסיים.

בבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר היו 191 רשויות, שלוש נשים. למועצה היו 2,456 חברי מועצה גברים כאשר 341 מתוכן נשים. אני מדברת על 2008. בבחירות הקודמות היו 162 רשויות, נבחרו שלוש נשים, 1988 חברי מועצה גברים ו-232 נשים. אנחנו רואים שבמועצה המקומית הייתה קפיצה של שלושים אחוזים.

אני חייבת להגיד שאחד התסכולים שלנו שקודם כל אין פילוח מגדרי. משרד הפנים לא עושה פילוח מגדרי. כלומר, אצלי במשרד כולן מכירות את שירלי ואת ליאת ואת רונית והן ישבו ידנית. אם לא אתם העברתם לנו את המספרים, אנחנו ישבנו אחת-אחת, רשות-רשות וספרנו את הנשים, וזה מתסכל.

היום שמות של גברים ונשים הם אותם שמות.

גם כאן המחוקק מתערב. בואו נהיה קצרים ומדויקים. גם כאן אנחנו מתערבים, בסוגיה הזאת של חלוקה ומידע באופן מגדרי אבל אנחנו לא נענים מהמשרדים השונים. גם כאן נדרשנו לחקיקה ואנחנו מטפלים בזה גם בהיבט החוקתי. לא יכול להיות שהתשובות האלה לא תינתנה לנו. רשמנו את זה כבר קודם ואנחנו נטפל בזה.

חברת הכנסת יפעת קריב.

לפני שאני בכלל מתחילה לדבר, אני רוצה לבקש מדבי ביטון לעמוד. תראו כולם את דבי ביטון ואז אני רוצה להגיד מילה. דבי ביטון ניסתה לעשות את זה בשדרות. אנחנו נמצאים בספיר בשדרות והיא עשתה את הבלתי יאמן כי שדרות זאת עיר גם ביטחונית צבאית, גם פטריארכלית, גם גברית ואני לא רוצה להוסיף עוד מלים על שדרות. דבי רצה עד הסוף ולא ויתרה. שיחקת אותה. נכון שבסיבוב הזה לא ניצחת, אבל מה שעשית לדעתי זה להביא גאווה לכל כך הרבה נשים בשדרות. באמת, כל הכבוד לך. אנחנו כאן היום אתך.

בעניין הזה אני רוצה לשים את הדגש על כך שגם ראש העירייה שנבחר, אלון דוידי, חיזר אחרי בקדחתנות כדי שאהיה מספר שתיים שלו וגם דוד בוסקילה אבל אני בעיקרון, בגלל ההתנהלות שלא אהבתי ובעיני לא הייתה כשרה, סירבתי להיכנס ולהתחבר אליהם. זאת אומרת, זה לא שלא יכולתי להיות היום סגנית, אבל רציתי להוביל קו של פוליטיקה חדשה, שהולכים על משהו נקי גם כשזה במחיר. זאת אומרת, כל המסרים היו: טוב, היא אישה, היא תתקפל, היא עוד מעט תסיר את המועמדות – זה מה שהרחוב אמר – אבל בסוף המערכה אמרתי להם: חברים, אני יודעת שאני לא אבחר, אבל תבינו שיש נחישות ויש דרך, אז זה לא יקרה עכשיו אבל זה יקרה בעוד חמש שנים. אגב, על זה אני מקבלת פידבקים מאוד מאוד חזקים.

אם תוכלי להתייחס לעובדה שעדיין באמת אין נתונים וגם אין פילוח מגדרי ובכלל כל הכשלים שאת למדת דרך העבודה המוניציפלית שלך. שמענו בעבר גם על המקום של השלטון המקומי, היחס והקפאת הנתונים. העובדה שמשרד הפנים מתעכב.

אני רוצה לומר לכל אלה שיושבות כאן בחדר, ואני חושבת שאני מכירה כמעט את כולן, לאלה שהצליחו, כל הכבוד להן וברכות. לכל אלה שניסו ולא הצליח, אחת-אחת ליוויתי אתכן ועם כל אחת ישבתי בלילה ושאלתי כל אחת כמה קולות ומה קורה. הרגשתי את המערכה באופן אישי כאשר כמעט כל המתמודדות היו אתי בקשר בארצי וחוויתי זאת אתכן. אני באמת גאה בכולן. עשינו צעד מאוד משמעותי. ברור שהאכזבה גם חלחלה בי וכאב לי ימים אחר כך כי הציבור לא קלט, כי הציבור לא הבין, כי לא עשינו את המהפכה שהיינו ראויות לה. באמת, עמותת כן, מיכל ויפעת, עבדתן כל כך קשה עם צוות מעולה. עמותת פנים חדשות, מלי פולישוק וכל החבורה הנהדרת עבדו כל כך קשה ואני אומרת שמבחינתי הייתה אכזבה מאוד מאוד גדולה, לא מהתמודדות אלא משאר האזרחים, מבוחרים. כל פעם שאני מעלה פוסט, כולל הפוסט שהעליתי אתמול, העליתי תמונה של ועדת הפנים ושאלתי מה חסר בחדר – נשים. כל פעם אומרים לי: די עם הנשים שלך. אני יכולה להבטיח לכן כאן שלא די, לא כלום, אני לא הולכת לוותר, אני אמשיך תכף עם פוסט מהחדר הזה ומהוועדה הזאת. באמת, עליזה, כל הכבוד לך על העלאת הנושא הזה.

יש לנו הרבה עבודה ועליזה דיברה ולא אחזור על דבריה לגבי הצעת חוק שהועלתה השבוע ולגבי החרדים. הדבר היחיד שעניין את הציבור לגבי הצעת החוק שלנו זאת המתקפה על החרדים שמעולם לא הייתה, ואנחנו באים להגיד למפלגות החרדיות שלא היה ולא קיים. באנו בעד הנשים ולא באנו נגד אף אחד אבל כמובן זה מה שהתעוות.

אני רוצה לומר לכם ברמת המיקרו. בסיפור האישי שלי. אני באה מהוד השרון שם הייתה חברת מועצת עיר אחת מתוך 15 חברי מועצה והיום יש לנו 17 חברי מועצה מתוכם שש נשים. הוד השרון הפכה להיות אובססיה אישית שלי. לא הייתה רשימה בעיר שלא רצה זיגזג, לא הייתה רשימה בעיר שלא שמה נשים במקומות הריאליים ולכן נכנסו שש נשים. שאר המפלגות נכנסו עם מנדט אחד. זה אומר שזה אפשרי. אם אני אקח את הוד השרון כמיקרו קוסמוס של הסיפור הזה ושל מישהי שלא ויתרה, לא ויתרה לרגע אחד, שש נשים לעומת האחת שהייתה.

מילה לגבי התוצאות. האמירה שלי לאורך כל הדרך היא שנשים לא צריכות לפחד להיות מקצועיות. הווה אומר מחנכות, עובדות סוציאליות, עורכות דין, כל התפקידים שאתן נושאות בחדר, שחקניות, כל תפקיד שהוא, ולהיות פוליטיקאיות. אנחנו לא צריכות לפחד לשלב בין שני העולמות האלה. למה גבר יכול להיות גם איש מקצוע וגם פוליטיקאי? למה אנחנו תמיד או נשות מקצוע או פוליטיקאיות? אני מבחינתי כעובדת סוציאלית, כמחנכת, רואה את עצמי כמישהי שמשלבת בין שני העולמות האלה וזה מה שאני הולכת לומר תמיד לנשים, שלבו, שלבו, אל תפחדי להיות גננת בגן ופוליטיקאית. אין גננת שהיא לא פוליטיקאית, אין מורה שהיא לא פוליטיקאית כי היא הרי צריכה להסתדר עם כל ההורים.

מבחינתי אני מאוד מודה על הדיון הזה. מכאן אנחנו ממשיכים, לומדים והולכים קדימה. בחמש השנים הקרובות אני מתכוונת להקדיש, לא משנה היכן אני אהיה ומה אני אעשה, לנושא הזה. חייבים ייצוג הולם לנשים בגובה של חמישים אחוזים.

החוק שלנו עבר קריאה טרומית ואנחנו נכין אותו לכל הקריאות. אני מאוד רציתי קנס ואני עדיין חושבת שצריך לקנוס מפלגות אבל הממשלה החליטה לתגמל. בארצי אנחנו מציעות הצעת חוק דומה שאומרת לתגמל.
מילה אחרונה, מילה אישית. שאלתן על קריירה ואימהות. יש לי ארבעה ילדים, שניים גדולים שכבר מסתדרים לבד ושניים קטנים. אתמול בבוקר הסתכלתי על הקטנה שלי במיטה, היא בת שנה, ואמרתי לעצמי: בלי רגשות אשמה, את זוכרת שהבטחת לעצמך? את עושה עוד שני ילדים אבל אין לך רגשות אשמה. כשבחרתי לעשות עוד שני ילדים, בחרתי לגדל עוד שני ילדים כאימא קרייריסטית פוליטיקאית מקצועית בלי רגשות אשמה. אני מסתכלת על הנחת שלהם ועל החיוך שלהם ואני אומרת: בלי רגשות אשמה ואני יוצאת לעבודה להילחם למען הדברים שאנחנו מקדמות. זה הסוד. פשוט אין רגשות אשמה. תודה רבה.

תודה רבה חברת הכנסת קריב. לי קשה. אני סבתא ולי יש רגשות אשמה פעם שנייה. זה לא פשוט. אני לא נותנת את מה שקיבלתי מאימא שלי ומחמותי אלא אני נותנת דברים אחרים אבל לא את מה שקיבלתי מהן, וגם על זה צריך לדבר. אנחנו דור של סבתות צעירות, אבל לפני כן – וגם על זה פעם נקיים דיון – אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לחברת הכנסת תמר זנדברג.

תודה רבה. אנחנו באמת מלוות את הנושא הזה הרבה שנים. אפילו יפעת ואני קראנו לעצמנו חברות מועצה מטעם עמותת כן וכאן המקום באמת לשבח אתכן על כך שביחד אתנו , עם קבוצה מאוד גדולה של פעילות ופוליטיקאיות, לקחתן – וזה דבר שהוא לא מובן מאליו בשדה של השינוי החברתי ושל ארגוני החברה האזרחית – נושא שהוא פוליטי. כמה פעמים הלכנו לארגונים אחרים מתחומים אחרים וגם מהתחום הזה ואמרו לנו: לא, אנחנו חברה אזרחית ואנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה. אתן כארגון חברה אזרחית טבלתן את הידיים בפוליטיקה ועל כך כל הכבוד. אני חושבת שהנתון הזה של שלושים אחוזים הוא נתון יפה מאוד שצריך לברך עליו. הוא תוצאה של עבודה ארוכה במשך חמש השנים הקודמות ועל כך כל הכבוד לכולנו.

ברשותכן, אני רוצה כמה תובנות שילוו אותנו גם כלקח כללי שאני הולכת אתו הרבה זמן וגם כלקח ספציפי מהבחירות האחרונות.

דבר ראשון, לכמה מהדברים שנאמרו כאן. אני רוצה לדבר על הנשים המתמודדות, אני רוצה לדבר על הציבור המצביע ואני רוצה לדבר עלינו כאשר כאן אני כוללת את הארגונים ואת אלה שמעודדות כמנטוריות, כאקטיביסטיות מהאקדמיה, מהפוליטיקה ומהארגונים.

קודם כל, על הנשים המתמודדות והנבחרות. אנחנו לא מבקשות שיבחרו אותנו בגלל המגדר שלנו אבל הסיבה שלא נבחרנו עד עכשיו הייתה בגלל המגדר שלנו. השאלה שצריך לשאול היא למה הגברים נבחרו בגלל המגדר שלהם. אנחנו כל הזמן מדברות על שיח הנשים המדהימות. זה שנשים מדהימות תעלינה על הגברים הבינוניים, זאת לא חכמה. הרעיון הוא שכל הנשים המדהימות יהיו היכן שנמצאים הגברים המדהימים והנשים הסבירות היכן שהגברים הסבירים ואז נדע שהשגנו משהו. זה שאת צריכה להיות סופר וומן, לצאת מגדרך היכן שלא יהיה כדי שיכירו בזה שאולי יש לך איזשהו כישרון, זה מאפיין של חוסר שוויון ולא להפך. זאת נקודה ראשונה.
נקודה שנייה לגבי הציבור. עם כל הכבוד גם לשר הפנים ולעוזי דיין, ובאמת לכל הדברים שבאים ומסבירים לנו שנשים צריכות להצביע לנשים ולמה נשים לא מצביעות ואנחנו קוראים לציבור להצביע לנשים. חברות וחברים, נשים כמו גברים מצביעות ומצביעים למה שיש. אי אפשר להצביע למה שאין. כשנשים נעדרות ממקומות קבלת ההחלטות, כשאנחנו לא רואות מה שאנחנו יכולות להיות – כמו שאומר הפתגם הפמיניסטי הידוע – אז בטח ובטח לא יצביעו לנשים. הדרישה הבלתי הגיונית הזאת לצאת מגדרנו ולהצביע למה שאין ואיפה שאין ---

לא. ברמה המקומית יש לך רשימה עם ויש לך רשימה בלי. תצביעי לרשימה עם.

נכון. אני פוליטיקאית. פוליטיקה זה המקום הראשון שלהאשים את הציבור, זאת אסטרטגיה לא מי יודע מה. זה המקום הראשון בו הלקוח תמיד צודק. אנחנו צריכים להסתכל על הציבור שלנו, מה אחוזי ההצבעה שלו ולשאול את עצמנו.

צריך לעבוד עם הציבור.

בסדר גמור. לכן המסקנה שלי היא שאני חסידה גדולה מאוד של העדפה מתקנת, של מנגנונים להבטחת ייצוג, של עידוד באמצעות הכיס, בין אם קנס ובין אם עידוד מצד התמריץ לרשימות שישבצו בהן נשים. אני גאה להשתייך למפלגה היחידה בישראל שמנהיגה מנגנון שוויוני של ייצוג נשים בכל המוסדות הפנימיים שלה, לרבות הרשימה לכנסת וזה עבד. התוצאות מראות שזה עבד. אנחנו הסיעה הכי שוויונית בכנסת, רואים את זה אצלנו במועצות האזוריות ויושבות כאן נציגות שלנו כמו עדי דיאמנט מרעננה ואחרות. בכנסת אנחנו ארבעים אחוזים מכל חמישייה, במוניציפאלי לפחות אחת מתוך כל שלוש כי אנחנו מבינות שצריך להקים את המטריה להיכן שעובדים כי במוניציפאלי אין רשימות כל כך גדולות. זה עובד. זה מגיע למצב שבו נשים נבחרות בזכותן. בניגוד למה שתמיד אומרים על מנגנוני הבטחת ייצוג שהם גורמים לזה שלא תהיינה נשים כי לא יצביעו להן כי יודעים שהן ממילא יוקפצו, אנחנו, מרצ, ההוכחה שזה עובד בדיוק ההפך כי ציבור הבוחרים מצביע לנשים בפריימריס, מצביע לנשים בבחירות הפנימיות, כי יודעים שתהיינה נשים ואז רוצים להשפיע ולהחליט מי אלה שתהיינה. זה מנגנון שעובד, מוכיח את עצמו ולכל הדעות בהחלט מומלץ לאמץ אותו.

משפט אחרון לגבי הלקח אותו צריך להפיק. אני מתחברת מאוד לדברים של יפעת. בנוסף לתמריצים , בנוסף לקורסים, בנוסף להכשרות ובנוסף לחוקים שאנחנו צריכות לקדם, הלקח העיקרי שלי הוא שאנחנו צריכות גם להיות יותר פוליטיקאיות ממה שאנחנו ולטבול את ידינו במשחק הפוליטי. יקירתי, זה שהלכת בשדרות, כל הכבוד לך שהלכת עם האמת שלך, רק שכנראה אלה שהתמודדו מולך היו יותר פוליטיקאים ואני אומרת את זה ממקום שצריך ללמוד. זה שנציב נשים אבל הן יהיו במקומות לא ריאליים או שהן לא משחקות את אותו המשחק פוליטיקה, זה ארגז חול ובתוכו כלים, ואנחנו צריכות להיכנס לחול, לשחק בכלים, לגרוף עם המגרפה ולשחק עם הטרקטור כי אחרת אנחנו רק נעלה את מספר המתמודדות ולא את מספר הנבחרות. זה האתגר הבא שלנו, לתקוף ישירות את הפוליטיקה, להתעסק בפוליטיקה, ב-הארד קור של הפוליטיקה של הישוב, למפות את הזירה בצורה נכונה, להעמיד נשים מועמדות שיש להן סיכוי, שהן דמויות, להעמיד אישה שיכולה להיבחר. אני חושבת שזה הצעד הבא.

משפט אחרון שאני תמיד אומרת אותו. חברות וחברים, משהו שמאוד קשור לשלטון המקומי ומשפיע ישירות על הנשים. חברת מועצה זה תפקיד בהתנדבות. כל עוד זה ימשיך להיות תפקיד בהתנדבות, הדבר הכי פמיניסטי לעשות זה להילחם על שכר לחברי וחברות מועצה. תודה רבה.

תודה רבה. במעבר חד אל עולם שהוא פחות שוויוני, אל מהפכה שקורית ומתרחשת והרבה מאתנו לא יודעות. אני רוצה לברך אותך רחל איבנבוים על היותך אתנו. בבקשה.

זה שיח שמאוד רחוק מהעולם שאני חלק ממנו. הלוואי שהיינו כאן בעשרה אחוזי ייצוג. התייחסות ישירה אל החקיקה, שזה דבר חשוב ביותר. מיותר לציין שחוק תגמול לא יעשה את העבודה במקרה שלנו.

תציגי את עצמך.

אמרתם שאני חרדית? אני אספר קצת על עצמי. אני מנכ"לית ארגון חברתי בשם מאיר פנים.

נציג את רחלי ואת ענבל מאלעד. נשים חרדיות שעשו מהפכה, עושות מהפכה ותעשינה מהפכה. קודם כל, ברוכות הבאות.

כאמור, במשך חמש השנים האחרונות אני מנכ"לית ארגון חברתי בשם מאיר פנים. בשנה האחרונה וקצת אני פעילה חברתית בנושא של נשים חרדיות וחשוב לי גם להגיד את זה בהקשר הזה. נושא ייצוג פוליטי של נשים חרדיות הוא קצה קרחון של מצבן של הנשים החרדיות בחברה החרדית בכלל. הוא קצה קרחון קשה. למה הוא קשה? כי אנחנו רגילים לנהל שיח על מדינה יהודית ודמוקרטית והרבה מאוד מהדיונים מתבצעים על עד כמה המדינה שלנו יהודית, מותר, אסור, איפה עוברים הגבולות אבל ברור לכולם שהמדינה היא דמוקרטית – וזה נתון שאי אפשר להתווכח אתו – ואנחנו מגלים שחלק גדול מתושבי מדינת ישראל בעצם לא חיים במדינה דמוקרטית. אני רציתי לנסות ולרוץ למועצת העיר ירושלים, חשבתי שזה נכון, דווקא בגלל השיח הפוליטי המאוד מאוד קשה שקרה בירושלים מול יחסי חרדים-חילונים. חשבתי שנכון להביא קול אחר, קול של ביחד, קול של אחדות ואולצתי לפרוש. אני חייבת להגיד שבחודשים האחרונים אני שומעת הרבה מאוד שאלות כמו: זה נכון שזה היה תרגיל? נכון שלא באמת איימו עליך ורק רצית לרדת מזה?

אני רוצה לספר לכם שבאמת איימו עלי ועל משפחתי ויותר מזה, בשבת האחרונה ניגש מישהו לבעלי ואמר לו: אני רוצה להגיד כל הכבוד לרחלי שהיא אמנם תחת כל עץ רענן מדברת על זה שאיימו עליה, אבל היא לא אמרה מי, לא שאני חושב שאם היא הייתה אומרת מי היא הייתה נשארת בחיים, אבל כל הכבוד שהיא הבינה את זה לבד.

אתכם זה הצחיק, אבל זה היה באמת. אני לא יושבת בוועדת כנסת ומספרת סתם דברים.

זה המצב בקהילה שלנו. לכן אני חושבת שחייבים לשים דגש על חקיקה היא מחייבת ולא על חקיקה שהיא אם נחמד ואם מוצא חן.

משהו נוסף שאני רוצה להגיד לגבי דפוסי הצבעה במגזר החרדי בכלל ולאו דווקא במישור הנשי. יש בעיה מאוד קשה. מישהו יודע מה זה מפלגת טוב? זאת מפלגה חרדית שונה, לכאורה בגלל מסרים אחרים, ספגה מפלה כואבת וקשה מאוד בבחירות האחרונות. יש בכלל בעיה עם דפוסי הצבעה במגזר החרדי. ברגע שפסקי הלכה ושיקולים דתיים נכנסים להצבעה דמוקרטית, זה מיקס לא בריא ולא טוב שאי אפשר לצאת ממנו. צריך לעשות גם על זה שיח.
ערבבתי כאן הרבה נושאים שהם לאו דווקא נוגעים בפוליטיקה של נשים חרדיות אבל מצבנו רע מאוד יחסית אליכם, אז תחייכו קצת.

אנחנו מתייחסים אליכם ואלינו ביחד. לכולנו ביחד.

תודה. מיכל מאלעד, בבקשה.

ליזי מגני תקווה נבחרה לאחר שהאדמו"ר בגני תקווה הורה לאנשים שלו לבחור בליזי.

כן, אבל זה משהו אחר כשאדמו"ר מורה לבחור ויש שם שיתופי פעולה. גם מרים זוכה לשיתוף פעולה של הקהילה החרדית בנתניה כי היא יודעת איך לעבוד אתם פוליטית לאורך השנים. זאת סוגיה אחרת. אנחנו מדברים עכשיו על עיר חרדית כמו אלעד ומיכל תחשוף בפנינו מה זה להקים מפלגה בעיר חרדית.

אני מעמותת בת מלך שמסייעת לנשים דתיות וחרדיות הסובלות מאלימות במשפחה ועושה עוד כל מיני פעילויות חברתיות. בבחירות האחרונות הקמתי באלעד רשימת נשים בלבד, אימהות למען אלעד. השימוש במילה אימהות היא מתוך התחשבות במגזר שבו פועלים, שנשים זאת מילה שעדיף לא להגיד אותה ולכן אמרנו אימהות. רחלי ואני חברות בקבוצה מאוד מעניינת של נשים חרדיות מכל הארץ שרחלי מובילה אותה, כאשר עולה שם גם הנושא הזה של ייצוג ופוליטיקה בשאר מקומות ציבוריים של נשים חרדיות. בדיונים אנחנו מקדמים את זה.

לסיפור באלעד. אני חושבת על זה כשנה והיו דיבורים עם כמה מפלגות אחרות שאולי היה אפשר להשתלב בהן, לא ביהדות התורה ולא בש"ס, שם אין על מה לדבר, אבל יש לנו מפלגה דתית לאומית ורשימת טוב שרצה שם. שתיהן לא רצו בעיקרון, לא כמשהו אישי נגדי, ולא הסכימו להכניס נשים לרשימה. בסוף החלטנו לרוץ לבד חמש נשים. היה מאוד קשה לגייס מועמדות וזה לא היה משהו מובן מאליו. מה שהיה מעניין זה שדווקא אצלנו לא היו איומים, קיבלו את זה, לא התנגדו. יצאנו מאוד מאוד מאוחר, ויצאנו החוצה רק כאשר הגשנו את הרשימה כדי שלא יטרפדו את היוזמה קודם לכן. לא עברנו את אחוז החסימה ולא נכנסנו כי זה מאוד קשה בשלושה שבועות לעשות קמפיין בלי תקציב ובלי כלום. בכל אופן, עדיין זה היה מהלך נכון לעשות ופשוט לא הייתה דרך אחרת. זה היה או לא לרוץ או לעשות רעש ולא לרוץ או לעשות את זה בשקט ולפחות להתמודד. באלעד היו אחוזי הצבעה מאוד גבוהים, וזה דבר מאוד מעניין. דיברו כאן על אחוזי הצבעה נמוכים אבל במגזר החרדי באלעד, מקום ראשון בארץ במגזר היהודי, 88 אחוזי הצבעה לבחירות מוניציפליות, בלי להקים מתים מהקבר. הייתה מערכת בחירות נקייה לגמרי ואני יודעת כי היו לנו משקיפים בכל קלפי.

הציבור קיבל את זה מאוד יפה וזה היה מעניין. הרחוב קיבל את זה מאוד יפה והיו ממש תגובות טובות מכל המגזרים, גם ממגזרים מאוד חרדים ומאוד קיצוניים. קיבלו יפה, גם גברים וגם נשים. מבחינת מצביעים, אני לא יודעת מי הם, אבל יש לי תחושה שגם הרבה גברים הצביעו ואולי אפילו חצי-חצי. לפי פילוח קלפיות, רואים שהיו אמנם קצת מצביעים אבל היו מכל המגזרים.

כמה אנשים הצביעו לכן?

263 קולות. אחוז החסימה היה 750.

בפעם הבאה.

נכון. אנחנו ממשיכים בפעילות וממשיכים אותה כתנועת הורים, תנועת נשים, באלעד. אנחנו מתחילים דבר ראשון ללמוד. אנחנו הולכים לעבור קורס כדי ללמוד את כל הנושא המוניציפלי, תקציב, להיות מעין משמר מועצה ומזה לגבש קבוצות עבודה. יש גרעין קשה של פעילים וזה מאוד מעניין. אני חושבת ששני הפעילים הכי רציניים שלי הם גברים שאחד הכיר אותי קודם ואחד בכלל לא הכיר אותי אלא פשוט התלהב מהרעיון.

אחרי האירוע שהיה עם חבר הכנסת גפני וההשתלחות שלו בי בעקבות החוק שלנו בנושא המוניציפלי, אני מקבלת פניות רבות מאוד מנשים חרדיות אבל גם מגברים חרדים שחושפים בפני עד כמה גדולה המצוקה בקרב נשים חרדיות, עד כדי כך אני מכנה אותן כשפחות של המאה ה-21. התפקיד שלנו כאן הוא כמובן גם להושיט יד ולעזור גם במישורים האחרים.

הזמנו גם נציגות ערביות ודרוזיות שהיו אמורות להגיע אבל לצערי כמעט אף אחת לא הגיעה. הנה, הגעת. בבקשה.

שלום. הנושא בו אנחנו דנים היום הוא לא משהו חדש אלא כל הזמן דנים בו בוועדה לקידום מעמד האישה. יש לנו קואליציית ארגונים שכוללת ארגונים יהודים וערבים כאשר אנחנו עובדים יחד עם חברת הכנסת עליזה, יפעת קריב ודב חנין במטרה לקדם את הצעת החוק שלנו לגבי שריון נשים.

המצב בחברה הערבית הוא מאוד שונה מהמצב בחברה היהודית. דפוסי ההצבעה גם בחברה הערבית הם ממש שונים כי הם ממש משפחתיים וחמולתיים.

מה שקרה בבחירות האחרונות הוא שמספר הנשים שהתמודדו בבחירות עלה והגיע לכדי פי שניים. מספר המתמודדות הגיע ל-300 כאשר 125 היו עד המקום החמישי, דבר שקודם כלל לא היה. יש הרבה שנים שהיו מעוניינות להתמודד בבחירות אבל היו הרבה הטרדות כמו: יקבלו גט, יגורשו מהבית. את הדברים האלה שמענו מהנשים עצמן. ידענו שהן רוצות לרוץ בבחירות, אבל היה להן מאוד קשה.

השנה ראינו ממש באופן גורף שהמפלגות הערביות לא רצו בבחירות באופן ישיר אלא דרך המשפחתיות והחמולתיות. זה משהו שהשפיע גם על הנשים שהן מהחמולה וגם על המפלגות עצמן. הרבה שנים שאנחנו מכירות, שהן ממש במפלגות, רצו לבחירות ברשימות עצמאיות. למשל, חברת הכנסת חנין זועבי רצה בנצרת לראשות העיר והיא עשתה זאת ברשימה עצמאית ולא דרך בל"ד.

מה עם זאת שנבחרה בסכנין?

היא מחד"ש. היא הראשונה בכל הארץ שהייתה בראש הרשימה. יש 14 נשים שהגיעו למועצות המקומיות. בלוד, בחיפה, ארבעה בנצרת, בזמר, שזה כפר במשולש.

הייתה שם ועדה קרואה.

כן. כבר 12 שנים הייתה שם ועדה קרואה.

שלחתי לכם נייר עמדה בו יש את כל הנתונים. אם אנחנו רוצים לשנות חוק או לשנות כל כלי ואמצעי פוליטי דרך הכנסת, זה ישפיע על כל הנשים בארץ ולא רק על הנשים הערביות. זה צריך לחזק את העמדה שלנו.

הצעת החוק היא התחלה וצריך לתמוך בה. 44 חברי כנסת תמכו בהצעה ועשרים היו היוזמים.

44 בעד ו-13 נגד. אלה היו החרדים.

העבודה שלנו עכשיו צריכה להיות ממש מלוכדת כדי להעביר את הצעת החוק הזאת. נכון שהבחירות ממש מאחורינו אבל יש לנו עוד חמש שנים לעבוד וצריך להכין נשים חזקות שיהיו בבחירות הבאות. לא צריך להמתין עד הבחירות ואז פתאום רואים שאין נשים. אומרים שאנחנו כן רוצים נשים שיהיו ברשימה, אבל אין נשים, אבל זה לא נכון. צריך לעבוד ממש קשה בחמש השנים הבאות.

אם אתם רוצים איזשהו מידע על החברה הערבית, אני אשמח לתת אותו. תודה רבה.

כל הכבוד לך. תודה רבה. מלי פולישוק, יושבת ראש איגוד נבחרות הציבור ברשויות המקומיות. חברת הכנסת לשעבר. כשאת שומעת את השיח הזה, משהו השתנה?

כן. יש דברים שהשתנו ולטובה. אני תמיד משתדלת להסתכל על הדברים החיוביים. הדיונים אם מגיע לנו או לא מגיע לנו, זה כבר בכלל מהמאה הקודמת אם כי יש אוכלוסיות שעדיין נמצאות שם, אבל כחברה, ככלל, ברור לכולנו שמגיע לנו ועל זה אני כבר מדלגת הלאה.

אם יש נשים שמועמדות, הבחירות האלה הוכיחו לנו שאכן לא מסובך כל כך ואפשר למצוא נשים ראויות מאוד שמוכנות לקפוץ למים הסוערים ולהתמודד, והיו באמת הרבה מאוד וזה בהחלט גם בזכות העבודה של עמותת כן. אנחנו באיגוד שלנו, של אלו שכבר נבחרו, של חברות מועצה מכהנות וכאלה שבדימוס, כאלה שהיו חברות מועצה, אנחנו באות ואומרות שנלך צעד אחד קדימה. אנחנו רוצות לשמש מודל לחיקוי לשמש דוגמה אישית למי שרוצה באמת לקפוץ למים האלה, למי שנאבקת ועדיין לא הצליחה או למי שבכלל עדיין נמצאת במקום אחר ולא העזה או לא חשבה בכלל שהיא צריכה להיות שם.

הדוגמה האישית, לעניות דעתי, המנהיגות המקומית הזאת, היא המפתח להצלחה. כך אני רואה את זה. במשפט אספר סיפור אישי. אני פעילה פוליטית, נכנסתי ל-שינוי עת הייתי בת עשרים ומשהו, וזה היה מזמן, ואחרי כמה שנים נמאס לי ונשברתי, בגלל ילדים – יש לי ארבעה ילדים ועוד כמה תארים – ואז יעל גרמן נבחרה לראשת עיריית הרצליה, לפני כ-15 שנים. פתאום הרגשתי כוחות חדשים אצלי ואפילו כתבתי לה את זה. אמרתי שאם היא יכולה, גם אני יכולה ואני ממשיכה. בשבילי זאת הייתה זריקת עידוד מדהימה והנה, אתם רואים שהצלחתי להחזיק מעמד ובקדנציה הקודמת הייתי חברת מועצת העיר ברעננה, הייתי סגנית ראש העיר, ובבחירות האלה החלטתי שאני לא מתמודדת.

אני מאוד מאמינה – וזאת הדעה שלנו באיגוד ויושבות כאן חברות ההנהלה, עדי, סימה, אביבה שבטח גם הן תרצנה לדבר, אם ייתנו להן – שלתת כלים, חוץ מהדוגמה האישית עצמה של איך את מתנהלת, לבנות את המנהיגות הנשית המקומית, זה דבר מאוד מאוד חיוני. העזרה ההדדית, וזה מה שאנחנו מנסות לעשות באיגוד, חשובה. אם אני מגישה הצעה טובה בעיריית רעננה, בין אם זו שאילתה, הצעה לסדר או פרויקט חדשני, אני גאה ושמחה אם החברה שלי בנהריה מעתיקה זאת. היא לא מתחרה בי – בואו נודה על האמת, אנחנו לא כל כך רוצות מתחרות – או חברתי מהרצליה או מקריית שמונה. יש לנו כאן אפשרות לא להמציא את הגלגל כל אחת לבד אלא לעזור אחת לשנייה ולכן אנחנו גם שולחות ניוזלטר כל שבועיים ומציעות הצעות, כאשר הכול בחינם והכול בהתנדבות.

יש לתת כלים לנבחרת, וכאן חברות הכנסת חייבות לעזור לנו כי אנחנו לבד. זאת אומרת, אנחנו כאיגוד עשינו מה שאנחנו יכולות בלי שיש לנו כספים אלא עם הידע שלנו, אבל נבחרת ציבור היא לבד. אם היא שייכת למפלגה כלשהי, נניח מרצ, יש פורום מוניציפלי, יש קצת עזרה הדדית ויש קצת עם מי לדבר, אבל רובן הן לבד, ואפילו במפלגות מסורתיות אחרות. מה זה לבד? הן לא יודעות אפילו מה צריך לעשות. הן לא יודעות את הכללים, הן לא יודעות מה הכלים בפניהן, לפעמים הן לא יודעות את החוק.

מה זאת רשות מקומית? צריך לדעת חינוך, צריך לדעת רווחה, צריך לדעת תכנון ובנייה, צריך לדעת מכרזים, צריך לדעת תקציב ולדעת לקרוא דוחות כספיים. כל כך הרבה נושאים מקצועיים. עשינו מאמצים אדירים והצלחנו להכניס רגל – ושולה אגמי ממרכז השלטון המקומי שהייתה גם חברת מועצת העיר עזרה לנו מאוד – והצלחנו להקים צוות היגוי במרכז השלטון המקומי. אנחנו עדיין רחוקים שנות אור מהמקום בו אנחנו רוצים להיות, אבל לפחות הצלחנו להקים איזשהו צוות. אנחנו יושבים ביחד וחושבים ומתחיל משהו כדי לעזור לנו. עד היום מרכז השלטון המקומי הוא מרכז של ראשי ערים. ראשי הערים לא כל כך אוהבים חברות מועצה או חברי מועצה כי עבורם הם מהווים נטל, טרחה ואפילו מפריעים. הדמוקרטיה המקומית היא לא באמת קיימת בהרבה מאוד מקומות.

לכן כאן הכנסת צריכה לעזור לנו ולכן הגשנו הצעת חוק שמאפשרת לתת גמול לחברי מועצה.

חברי דירקטוריון.

כן, כמו חברה לתועלת הציבור. בחוק הישראלי יש חברה לתועלת הציבור ושם כתוב בדיוק כמה כסף מקבל דירקטור. העתקתי את זה משם לכאן. יש תקדים. אם כן, זה גמול, אלה כלים, אלה כנסים מקצועיים. בדיוק אתמול בישיבה דיברנו על איזה כנסים, סיוע מקצועי והשתלמויות מקצועיות אנחנו יכולים לתת לנבחרות. נשים במיוחד צריכות את זה כי כל אחת כאן בחדר הזה יודעת שמעלים נושא מקצועי, לגבר מיד יש דעה והוא יודע ואישה אומרת שהיא צריכה ללמוד את הנושא. אנחנו באמת רוצות ללמוד.

זה לא שהיא יודעת פחות ממנו.

ברוב המקרים היא יודעת יותר ממנו.

אני עוצרת אותך כי נותרה לנו רבע שעה עד לסיום הישיבה ויש לי רשימה של עשרים נשים שמבקשות להתייחס.
הסוגיה שאת מדברת עליה, ואני כל הזמן חושבת איך אנחנו ממשיכות הלאה, ויכול להיות שאכן כדאי להקים פורום רחב בשיתוף פעולה בין חברות הכנסת - פורום חוצה מפלגות וקווים – והנבחרות. יכול להיות שבאמת אנחנו צריכות לעשות זאת.

זה שאנחנו בכנסת ישראל, ואני לא מסתירה כלום, גם אנחנו נתקלות יום יום ושעה שעה, אם זה בעיתונאי בכיר שאומר לי שאת הוועדה למעמד האישה הוא לא סופר כשהוא מדבר על ועדות הכנסת. הוא אפילו לא יודע שהוועדה היא ועדה סטטוטורית ואני צריכה לבוא ולהילחם על הוועדה. אמרתי לו שאני היום יושבת ראש הוועדה ואני אעביר בפעם הבאה שמישהי אחרת תחליף אותי ועדה חזקה מאוד כי ועדה חזקה יכולה להיות רק שטח. כשעיתונאי בכיר מדבר על ועדה כזאת בצורה כזאת, זאת לא בעיה של עליזה לביא אלא זאת בעיה שלנו. אחרי שהוצאתי הזמנות ליום שלישי הבא, ל-26 בחודש – כולם מוזמנים – ליום האלימות נגד נשים, ותמיד הוועדה למעמד האישה קיימה אירוע בכנסת ישראל כולל במליאה, אבל אנחנו נאלצות להעביר את האירוע שלנו כי יושב ראש הכנסת, אחרי שהוצאתי הזמנות וקיבלנו את כל האישורים, אסר עלי להזמין אסירות, נשים שיש להן זכות בחירה, נשים ששירות בתי הסוהר אישר להן להיות בכנסת, נשים שהן בסבב חופשות, נשים ששירות בתי הסוהר אומר שאין לו בעיה שהן יהיו בכנסת ישראל. אחרי שיצאו ההזמנות קיבלתי הוראה לא להזמין אסירות לכנסת ישראל ואני היום – ואני מזמינה את כולכן כי אנחנו צריכים אתכן שם – מקיימת את הכנס הזה במתקן של שירות בתי הסוהר ברמלה. למה הוועדה למעמד האישה צריכה לקיים את הכנס שלה ברמלה? אני לא אוותר על הכנס הזה. יש שם הצגה של אסירות. אנחנו פעילות בנושא ויודעים שרוב הנשים מגיעות לכלא בגלל כל המצוקות עליהן דיברנו ועוד נדבר עליהן.

זה לא רק זה. אנחנו ועדה סטוטורית שכמעט לא מקבלת חקיקה בוועדה.

נכון. אנחנו נלחמים ונלחמות לקבל חקיקה ועוד ועוד סוגיות. כלומר, יושבת כאן ורד שאומרת לי שהיא באה לשמוע – והיא מקדמת את הממונות והיא מנסה בכל כוחותיה – אבל במקום לומר לי שיש בשורה לגבי קידום הממונות, לוקחים לך עוד ועוד. כך זה לא צריך להיות.

אני בעצם אומרת – ואומרת את זה לימור לבנת – שאם אני והחברות שלי לא היינו פונות לראש הממשלה על כך שאין אישה בוועדת פרי, הוועדה שלא הוקמה לפני ארבעים שנים ולא לפני מאה שנים אלא ועדת פרי 2013 שדנה בעתיד צבא ישראל, בעתיד הנשים בצבא – לא הייתה אישה.

זה בניגוד לחוק.

חוק או לא חוק. הייתה כאן פעילות ותוך שלושה ימים החוק שונה. לימוד לבנת צורפה לוועדה. אני אומרת שאנחנו שומרות הסף וכל הזמן אסור לנו להירדם בשמירה. זה מה שאני אומרת לבנות הצעירות גם בקורסים באקדמיה ובכלל. יש תחושה שהדברים כבר נעשו ואפשר להמשיך הלאה, אבל לא. כלומר, ההבנה הזאת היא בעצם לוקחת צעדים אחורה כי לא רק שלא התקדמנו מספיק אלא לא הצלחנו לקבע את השינוי הזה.

אני מבקשת שנוריד את הכפפות, שנשים חקיקה בלי מלים יפות. אנחנו דורשים חקיקה שוויונית - כמו שעשו בצרפת – במיוחד בשלטון המקומי. אני יכולה לתת לך רשימה של חוקים. החוק שאני העברתי, עת הייתי חברת כנסת, היה שבכל ועדה מקצועית של הממשלה יהיה ייצוג לשני המינים ולכן הלכו בזמנו לבג"צ לפני שנה-שנתיים ולכן היום את יכולה לדרוש. לכן החקיקה היא חשובה ביותר. אם נעשה חקיקה ובמקביל נבנה מנהיגות מקומית שיש לה כלים ואפשרות, השילוב הזה של שני אלה ינצח. תודה.

תודה.

זה מגוחך שב-2013 עדיין מדברים על העדפה מתקנת. זה נשמע נורא.

גם כאן יש לי בשורה. אנחנו משנים את שם הוועדה לקידום מעמד האישה. נקבל בקרוב את האישור לכך אבל זה בתהליך. עשינו סבב, בדקנו מה קורה בפרלמנטים בעולם ונשנה את שם הוועדה ושמה יהיה הוועדה לשוויון מגדרי. לצורך כך יהיה אירוע אבל אנחנו מחכים לאישור הכתוב. היושב ראש תומך וזה בתהליך. אני מקווה מאוד שבקרוב כך יהיה. שולה, השלטון המקומי.

אני רוצה לברך. אני חושבת שיש לנו חברות כנסת נהדרות ומקסימות שמובילות מהלך מדהים. כנציגת מרכז השלטון המקומי אני רוצה לברך את שלמה בוחבוט שנתן לנו להרים כמה פרויקטים לטובת המטרה כאשר יש לנו את המדרשה עם עמותת כן בה אנחנו פועלים. זאת הייתה הצלחה נהדרת. אני חייבת לציין שזאת הייתה אחת ההצלחות הטובות שקידמו נשים ונתנו להן במה גם לומר את מה שהן חושבות ואיך לעודד אותן בלי לפחד לקום ולשים את עצמן בכל מקום. הייתי שומעת נשים שהיו אומרות לו: את חושבת שאני מסוגלת? ואני אומרת: למה לא? אם את נמצאת כאן, את כבר מסוגלת, את כבר לקחת על עצמך משהו.
אני יכולה לתת דוגמה אישית שלי. קמתי יום אחד ואמרתי שאני רוצה להיות חברת מועצה וצחקו עלי. אמרו לי שהרשימה של רון חולדאי סגורה. עשיתי לעצמי יחסי ציבור ואמרתי שאני שם. אמרו לי שאין סיכוי. שמתי לעצמי מטרה ואמרתי שאף אחת לא יותר טובה ממני, הוא הזיז את כולם ושם אותי במקום שלישי אצלו. שלוש קדנציות. אחרי 15 שנים אמרתי שיש מקום לאחרות ואני רוצה לקדם נשים בתוך המסגרת של השלטון המקומי.

בצהרים ישבתי עם רון ובלילה כתבתי מכתב ובו נאמר שבמשך 15 שנים תרמתי את עצמי ואני רוצה לקדם אחרות. מיציתי את מה שעשיתי ואני חושבת שעבדנו מאוד מאוד יפה שם ועשינו דברים יפים, אבל יש מקום לנשים אחרות ואני אתמוך רק בנשים. עשיתי את זה בתל אביב רק לגבי נשים ולא מעניין אותי באיזו סיעה הן היו. החלטתי שאני תומכת בכולן. רק בנשים.

אני באופן אישי יכולה להגיד שזה נכון.

הייתי באה לכל אירוע של יפעת והחלטתי ששם אני נמצאת. הקמנו פורום של נבחרות ציבור אצלנו ואנחנו מעודדות נשים. עשיתי דבר מכוער, הכנסתי גבר אחד כדי שלא יאמרו למה לא הכנסנו אותו. אמרנו שבפורום הזה אנחנו מנסים לתת כלים, לפעול ולראות איך באמת אנחנו מקדמות נשים.

אני מורידה את הכובע, שאפו, כי לקום במקום כזה ולהתמודד ולנצח, כל הכבוד.

אני רוצה להודות לכן. אני תמיד אומרת את זה וחוזרת ואומרת שבקדנציה הזאת, בוועדה למעמד האישה, יש שינוי בכנסת.

שלום. שמי חדוה שקד ואני תושבת מיתר בנגב. התמודדתי בבחירות האחרונות בישוב שלי, קדנציה ראשונה, לראשות המועצה. זכיתי במנדט אחד אחרי מלחמה מאוד מאוד קשה, גם במגזר הדתי בישוב שהיה מאוד מאוד לוחץ וקשה והרבנים לא ממש נתנו את האישור.

יש נשים שלא תומכות בנשים ואף אחד לא יכול להגיד לי משהו אחר. אני אומרת לכם שנשים שהן בוועדה למעמד האישה ובמקומות אחרים ושגרות בישוב, לא תמכו בי אלא להפך, הלכו נגדי וניסו לחפש נגדי כל מיני דברים וזה דבר מעציב. נשים לא בחרו בי מתוך קנאה ולא מתוך כך שאני ראויה או לא ראויה.

אני כן יכולה לומר שגברים כן ראו בי איזושהי גאווה גם בתהליך שעשיתי. מי שליווה אותי בבחירות האלה הייתה מפלגת יש עתיד שנתנה לי תמיכה מלאה. הרצנו קמפיין מדהים ברמה הכי גבוהה אבל צרות עין, קנאה, התבטאה. נשים, אנחנו חייבות לעשות את המהפך הזה קודם כל בבית שלנו. אנחנו הבעיה של עצמנו. יש לנו בעיות נוספות, אבל קודם כל נפתור את הבעיות בבית שלנו כי צריך לשנות את הראייה.

בהזדמנות זו אני מודה לעמותת כן, לשולה, למפלגת יש עתיד.

שלום לכן, צהרים טובים. שמי נורית אבנר, הייתי סגנית ראש העיר רמת השרון בשנים 2003 עד 2008 ובחמש השנים האחרונות – הוציאו אותי שעתיים לפני הגשת הרשימות למשרד הפנים – לא התמודדתי אבל ניצלתי את הזמן כדי להפיק אירוע התרמה לעמותות ברחבי הארץ. התמודדתי עכשיו לראשות העיר של רמת השרון וכמו שאתם יודעים, ברמת השרון יש כרגע ראש עיר שהודח על ידי בג"ץ. הוא כרגע הוציא את עצמו לחופשה. יש פה כרגע בעיה של נבצרות, חופשה, השעיות. יש כאן עסק מאוד מאוד מורכב. בג"ץ אמר לנו שישיבת המועצה הבאה שמתקיימת ב-25 בחודש תהיה חגיגית, ישביעו אותנו ומיד אחרי כן אנחנו הולכים לישיבת הדחה. אנחנו שישה חברי מועצה באופוזיציה מול תשעה. גם מרצ אתנו באופוזיציה. אני הצלחתי להכניס את מספר שתיים שלי.

אני א-פוליטית ולא שייכת לאף מפלגה. אין לי שום שיוך מפלגתי. התמודדתי לבד. בחצי השנה האחרונה ישנתי חמש שעות בלילה וקיבלתי תמיכה מאוד גדולה מהבית. אני רוצה לומר לכל מי שיושב כאן שאין תמיכה כמו התמיכה שמקבלים מהבעל, מהילדים, מהחברים הקרובים ומתושבים בישוב. נמצאת כאן הדוברת שלי שעשתה עבודה מדהימה ושאפו לה. תפקיד מאוד מאוד חשוב.

אני מסכימה עם דברים רבים שנאמרו על ידי החברות כאן. אני בקשר מצוין עם עמותת כן. אני חושבת שיפעת ומיכל עשו עבודה נהדרת וצריך לחזק אתכם. אני בעמותה עולמית שנקראת ליין אוף ג'ודה – אריה יהודה – ואנחנו תומכות בהעצמת נשים ובפרויקטים. יושבת כאן יפעת ויודעת שבהוד השרון תרמנו כסף כדי שיעבירו את הקורס של מנהיגות נשים.

חלק מהבוגרות הן חברות מועצת עיר.

נכון. אני הכנסתי נשים אצלי ברשימה כי זה היה מאוד מאוד חשוב ומשמעותי. אני חושבת שאתן בעמותת כן עושות עבודה נהדרת. תמשיכו ותעשו יותר קורסים כי זה מוכיח את עצמו.

הנושא של חינוך מבית. דיברו כאן על הקטע של רגשות אשמה. כשהתמודדתי הייתה לי ילדה בת שבע ואני רוצה לומר לכם שהיא ליוותה אותי בחצי השנה האחרונה והייתה היועצת האישית שלי והייתה צמודה אלי. הילדה הזאת יום אחד תהיה ראש ממשלה. אני אומרת לכם שלא צריך להרגיש רגשי אשמה. הילדים צריכים לראות אותנו ואנחנו מהוות את הדוגמה האישית לילדים שלנו. כשהבן שלי מביא את השקית עם הבגדים הביתה, והוא בן שלושים והוא ילד מדהים, הוא עורך דין, הוא אומר: אימא, את יודעת למי לתת את זה.

אני עוד לא סיימתי את ההתמודדות שלי. אנחנו הולכים להדיח את ראש העיר ואם בג"ץ יעשה את מה שהוא אמר לנו לעשות, והוא הנחה אותנו, אני כנראה לא אקבל את הרוב במועצה וזה ילך לבג"ץ. במקרה הזה אני אשמח מאוד לקבל את העידוד ואת העזרה שלכן כמתמודדת לראשות העיר. אני לא אוותר אלא אלחם. אני רצה למרחקים ארוכים וזה החינוך שגם קיבלתי בבית. כולנו רצות למרחקים ארוכים ולא נוותר.

אני רוצה לומר עוד דבר אחד שהוא מבחינה חוקית לגבי הנושא של התקשורת. רבותיי, תקשורת זה דבר מאוד מאוד חשוב. אני באופן אישי מרגישה שהתקשורת לא מספיק שיתפה פעולה אתי. היא שיתפה פעולה עם ראש עיר כוחני שיודע להפעיל אותה. יש לי הרבה דברים לומר בפאנל שיתקיים.

הרמה המוניציפלית במדינת ישראל, לא דומה מקרה אחד למקרה שני. כדי להצליח צריך לזהות ולהבין. לכן היה חשוב לי גם לצפות בסרט שראינו דרך המצגת. קודם כל, המודעות, ההבנה, הראייה אבל לא המקרה שלך ברמת השרון - ואני אשמח מאוד לשמוע את הניתוח שלך – דומה למקרה של עפרה במגדל העמק, בשדרות, במיתר.

היו שלושה ראשי ערים שהתמודדו ובג"ץ הדיח אותם. המלך הולך עירום. איפה התושבים? אתמול בכלכליסט היו שני עמודים.

דרך המשפט הזה שלך יש לנו בעיה מאוד מאוד גדולה בהבנת החברה הישראלית, במתח שבין הרשות השופטת לרשות המבצעת לרמה הקהילתית. זה דיון לפאנל בכנס שדרות הבא. במקום שלנו ובזווית המגדרית ובמשקפיים המגדריות שאנחנו מרכיבות ורוצות להתבונן דרכן, אנחנו צריכות להבין שכדי להצליח אנחנו צריכים ללמוד לקרוא את המפה הישראלית. כדי לחזק נשים, נכון שיש דברים משותפים וכלים משותפים, אבל לא דומה העזרה שרחלי והחברות שלה צריכות לעזרה לה זקוקות נשים שנמצאות בישובים שהפילוח התושבי שלהם הוא אחר והוא שונה. יש אזורים מסורתיים יותר, יש אזורים בפריפריה שכדי להצליח צריך להכיר את הסוגיות ואת המצוקות. כשאני מקשיבה לך כאן – ויש כאן נשים שיש להן ניסיון רב, אסתר ואחרות וכמובן עמותת כן ועמותת פנים חדשות ועוד עמותות – צריך לזהות את השטח וללמוד מהטעויות ומהדברים שנאמרו כאן.
אני מאוד מאוד רוצה לתת אפשרות לכמה מתמודדות שבאות מהאזורים השונים בחברה הישראלית לספר לנו על הזווית הקהילתית האזורית המוניציפלית כדי לתת לנו את ההבנות.

אני התמודדתי בפעם השנייה לראשות המועצה בהר אדר. רציתי לדבר על איזשהו מכנה משותף כי הישוב שלנו הוא מאוד מאוד איכותי, מצב סוציו אקונומי תשע ומה שקרה אצלנו בישוב היה מאוד מאוד לא מתאים למרקם של האוכלוסייה אבל זאת דמוקרטיה.

אני חושבת שאנחנו כנשים לא נמצאות בתוך המשחק הפוליטי. אני מדברת יותר על ה-הארד קור של העשייה הפוליטית. הפוליטיקה הישנה מתנהלת בצורה מאוד מאוד כוחנית, לא חוקית, המתמודדים הגברים שנמצאים היום בשליטה גם בתוך הישובים עצמם מתחת לפני השטח וגם בתוך המועצות ובתוך מוקדי הכוח הברורים יותר, נקרא להם כך, השליטה שלהם היא בלתי מעורערת ואי אפשר לפרק אותה.

הצלחתי להוריד ראש מועצה מכהן אחרי חמש שנות אופוזיציה קשות אבל המסע שהתנהל מולי היה מסע של הסתה, של הכפשות, של האזנות סתר, של סחיטה באיומים, של דברים שמתחילת הקמפיין נמצאים כביכול בידי המשטרה אבל שום דבר לא נעשה. אצלנו זיהו את זה כסיכול ממוקד, כך אמרו לי. נבחרנו במקום מאוד גבוה עם ארבעה מנדטים אבל הם הודיעו שעד שהם לא יורידו אותי, הם לא יפסיקו. עשו את זה בשיתוף פעולה שלושה מועמדים.

אני שואלת את עצמי לגבי המשחק הפוליטי. אנחנו מדברות על שיתוף הקהילה, על פוליטיקה חדשה, על חינוך ועל דברים שהם יפים מאוד לשלב השני עת אנחנו נכנסות, אבל כדי להיכנס אנחנו צריכות להבין מה עובד כרגע ועוד יותר, מה לא עובד.

הנושא הזה של תמיכה של נשים בנשים, אנחנו שמענו נשים קרייריסטיות רציניות מאוד - והכנסנו שני מנדטים - ואני חושבת שבעקבות זה שהיינו קבוצה עם יותר נשים מועמדות מאשר ברשימות אחרות, בסופו של דבר כן נכנסנו. כדוגמה אישית, נכנסו ארבע נשים מתוך סך הכול תשעה למועצה וזה השפיע על כל הרשימות, אבל עדיין נשים קרייריסטיות רציניות באות - יש לנו את מנכ"לית אינטל ועוד מנכ"ליות של ארגונים עסקיים מאוד רציניים - ואמרו לנו שהן חושבות שהן רוצות גבר במועצה. נשים קרייריסטיות. זאת אומרת שהעניין של המודעות למגדר הנשי, עדיין לא עובד.

סוגיה לא פשוטה.

שלום. שמי שירלי עודד דורן, אני בת 38, רצתי ברשימת יש עתיד בעיר חדרה וראש העיר אתו רצתי נבחר. מיד אחרי הבחירות כל מה שהובטח לי לפני, לא קוים. ניסו למדר אותי. בשבועיים האחרונים הפגישות והשיחות היחידות שאני מקבלת הן מעסקנים שמנסים להראות לי את כוחם, מנסים לקרב אותי לפוליטיקה הישנה ומנסים לשמר את המחויבות לבעלי הכוח. אני מתלבטת אם להישאר - עד ה-26 לחודש, אז יתקיים טקס ההשבעה – בקואליציה בלי לעשות כלום או ללכת לאופוזיציה וליצור שינוי.

אני יכולה לומר לכם לגבי שירלי שלפחות אני מבטיחה שבליווי האישי שלי היא תישאר חברת מועצה. לא משנה מי ולא משנה מה, חמש שנים את לא תהיי שם לבד אלא אנחנו נהיה אתך.

אנחנו עוד לא שם. אנחנו עוד לא במקום הזה. ביקשתי משירלי שתשתף אותנו משום שהמצוקה לא נגמרת. כלומר, שירלי בעצם מספר שתיים של ראש העיר וחשוב לנו כאן, בטח בחדר הזה, שיהיה ידע, דעת וניסיון. אם דיברנו על מודל אישי ועם דיברנו על מישהי בעלת ניסיון, כן לכוון את שירלי וכן לייעץ לבד. היא לבד. כרגע היא לבד ולא משנה אם זאת מפלגה כזאת או אחרת. אנחנו מדברים ברמה המוניציפלית. זה אתגר שמונח לפתחנו לסייע לשירלי.

מנטוריות.

מנטוריות, וזה חסר. זה לא עניין מפלגתי. שירלי, יש לך כאן הרבה מאוד חברות. את לא יכולה לצאת מהחדר הזה היום בלי לקבל כאן מנטורית.

אני אשמח. אני מוכנה להיעזר בך.

היה לי כיף להכיר כל אחת וכל אחת שדיברה כאן, הרגשתי שמתמלא חלל ואני לא לבד בעולם הזה. אני אמשיך לעשות.

אני דווקא רוצה לדבר על החברה משדרות. העובדה שהיא לא נכנסה לקואליציה ושמרה על האמונה שלה ועל הנאמנות שלה ליושר, זה מה שמאפיין אותה כאישה. זה בדיוק מה שהיה לי בקדנציה הקודמת. אני הייתי עם הסיעה הכי גדולה במועצה, אני הייתי הכי מחוזרת על ידי ראש העיר אבל אני החלטתי כי האמת הפנימית שלי, הדרך שלי וההתנהלות שלי לא מתאימה לשבת עם בן אדם כזה בקואליציה. לכן ישבתי חמש שנים במדבר של האופוזיציה ושם למדתי. אני באמת מתחברת לזה שצריך לחזק אותה כי באמת הרגשתי במידה מסוימת יתומה למרות שמשרד הפנים בתחילת הקדנציה הבטיח לנו הבטחות. זה המקום לעזור וזה המקום לסייע. אני עורכת דין ואני קצת מכירה ומסתדרת, אבל בכל זאת יש מקום לעזור. היושרה שלה הוא דבר שמאוד מאפיין ומייחד את הנשים, ואני באופן אישי מתחברת לזה. אני יכולה להגיד שזה תרם לי לבחירה וגרם לי להיות שונה מאחרים כי אני לא הצטרפתי ולא הייתי חלק ממה שמחובר לראש העיר הקודם.
אם אנחנו באמת עושים ריצ'רצ', העלאת אחוז החסימה הוא עוד נושא שצריך לקדם אותו. אם האישה היא מספר שתיים, לא כמו אצלי שאני מספר אחד, ונכנס רק אחד מכל סיעה, בפועל לא עשינו כלום. תודה רבה.

נמצאת אתנו טל שניידר שכדאי מאוד שכולם יעקבו אחרי הבלוג המאוד מאוד חשוב שלה. את אמרת שיש לך סיפור אבל את גם יכולה לספר על דברים קשים שנאמרו נגד התקשורת.

מישהי אמרה שגם גננות יכולות להיות חברות מועצה. תוך כדי הסיקור שעשינו – אני עיתונאית עצמאית – הגיע אלי סיפור מחדרה על נשות הליכוד שהראשונה בהן היא גננת. היא פעילת ליכוד מקומית והיא התעצבנה על כך שסיעת הליכוד הקימה רשימה בלי אף אישה עד מקום שש. הגיע אלי המכתב שהיא כתבה, יש לי אותו כאן, בו היא כתבה לראש הממשלה שהיא הולכת לקרוא לכל הנשים בחדרה לא להצביע ולא ללכת לבחירות כי הסניף המקומי סגר רשימה בה רק גברים. התקשרתי אליה והיא הייתה בגן עם שלושים ילדים צורחים ברקע ואני מראיינת אותה. הכנתי כתבה שהתפרסמה בסלונה ובבלוג שלי ותנחשו מה? שום דבר וכלום. אני מסתכלת על המשחק הפוליטי בעיניים של עיתונאית. יש את מפלגת יש עתיד שנכנסה כבר לכנסת עם מודעות בתחום הפמיניסטי, יש את מרצ שמנהלת כבר שנים את הנושא הזה של הפמיניזם ויש את שאר העולם, מפלגות חרדיות, מפלגות ערביות והליכוד. מבחינת הליכוד, שזו המפלגה הגדולה ביותר, אין כאן אף חבר כנסת מהליכוד, זה לא מזיז להם וזה לא מעניין אותם. אני עברתי על הרשימות של הליכוד למועצות המקומיות – אין נשים בשום מקום.

ברעננה יש שתי נשים בראש הרשימה.

שנים אני משוחחת על זה גם עם ציפי חוטובלי. זה הרי סיפור פוליטי ולא רק סיפור של העצמה נשית האחת של השנייה. זה סיפור פוליטי של הגברים, איך שהם מנהלים את העניינים. יש כיסים כבדים מאוד – אני לא רוצה להגיד שוביניזם, אני לא רוצה להאשים אותם כי לחלקם יש כוונות טובות – שצריך לפרק אותם. הליכוד הוא כיס ענק שצריך לפרק אותו וסליחה, צריך לתת להם בראש כל הזמן כי הם פשוט מתעלמים מהנושא הזה ועושים זאת באופן עקבי.

שר הפנים הגיע לוועדה ונתן כותרת מאוד יפה ואני כעיתונאית רצתי אתה במשך שבועות ארוכים, אבל מה, בין הדיבורים לבין המעשים – יש לכם שתי רשימות בירושלים של הליכוד, האחת משה ליאון והאחת ברקת, שתי רשימות שמזוהות עם הליכוד ובאף אחת מהן אין אף אישה. יותר מזה, במסיבת העיתונאים שהוא קיים שבוע לפני הבחירות, הלכו כתבים – אני לא ידעתי שיש מסיבת עיתונאים אבל הכתבים, גברים, חברים שלי – וסימסו לי שעה לפני מסיבת העיתונאים מה לשאול את שר הפנים. תגידי לנו בנושא הפמיניסטי מה לשאול. שלא תחשבו, העיתונאים לפי דעתי היו מאוד מאוד עם מודעות לסיפור הזה והמודעות היא מודעות אמיתית ולא מודעות של התנשאות. מסמס לי חבר עיתונאי ושואל מה לשאול. אני אומרת לו תוך כדי שישאל את שר הפנים למה אין בירושלים אישה. הוא חבר ליכוד, הוא ממליץ אבל לא מיישמים הלכה למעשה. כמובן שהוא שאל אותו ושר הפנים אמר שהוא לא רוצה להתייחס לרשימות ספציפיות אבל באופן כללי הוא חוזר על אותה אמירה. זה מהשפה ולחוץ. כל עוד אין העדפה מתקנת בחקיקה, זה לא יהיה.

בהקשר של הרשויות המקומיות, זה לא נאמר כאן, הסיפור של היעדר הגבלת כהונה. זה תוקע פנים חדשות. אני לא מצליחה להבין למה עשר שנים ברשות המקומות לא מספיקות לראש עיר.

חבר הכנסת שמעון סולומון הגיש הצעה בנושא.

התיקון שהובלתם לגבי השליש הוא תיקון מאוד מאוד חשוב אבל השאלה אם הוא יצליח לעבור מעבר לקריאה הטרומית.

אני מסכימה עם טל. הנושא של הגבלת כהונת ראש מועצה, מבחינתנו זה נושא מאוד מרכזי. כשאת מדברת על 15 שנים של כהונה, אני 15 שנים חברת מועצה אזורית דרום השרון – כוכב יאיר, צור יגאל שם תמכתם בשימי – ואני אומרת לכם שאם את יכולה 15 שנים, אם ראש מועצה יכול לכהן שלושים שנים, גם אנחנו יכולות להיות שלושים שנים. זה לא פשוט להיאבק על המקום.
זה לא מספיק להיבחר. ממש לא. לחברי מועצה אין סמכויות בכלל. כל עוד לא יתוקן החוק ולא תהיה חקיקה למתן סמכויות לחברי מועצה, ובמקרה זה אלה גם נשים וגם גברים, דבר שהוא מחויב המציאות כי נשים נמצאות בתוך מערכת – ואני נמצאת שנים רבות במערכת הזאת – ייצרית קשה וכוחנית. נשים עוזבות את המועצה. הנה אחת שעזבה. על זה צריך לחשוב. זה לא מספיק להיבחר. אם אין להם מה לעשות והם בגדר גלמים ודחלילים, אין להם מה לעשות במועצה. הן נשים והן משתפות יותר בדרכי הניהול שלהן וביכולת שלהן פי שתיים מאשר גברים שנמצאים, לפחות כך אצלנו במועצה, עם כל הכבוד להם.

הנושא הנוסף הוא הנושא הכלכלי. אם אתה לא מחובר למפלגה, יש כאן בעיה לגיוס כספים ואי אפשר להתעלם מהנושא הזה. זה דבר מורכב וקשה.

אני יושבת ומקשיבה לדברים. אני פעילת נשים הרבה מאוד שנים, גם בשדולת הנשים, בעמותת כן וגם בהנהלת איגוד נבחרות ציבור ואני פונה עכשיו גם אל הגברים שיושבים כאן. אם אנחנו לא נגייס לטובתנו גם את הגברים, אנחנו נמשיך להתבוסס בתוך עצמנו. אני אומרת לכם שיש גברים שהיו אתי, אלופי משנה ואנשים ראויים וטובים והם מאמינים בנשים. אני חושבת שהגיע הזמן לרתום לטובתנו את הגברים. יושבים כאן גברים שלחלקם יש בנות או יהיו להם בנות ויש להם אינטרס לגדל שנים עצמאיות גם בביתם.

אני חייבת לסיים. קיבלתי בקשה לכך. היינו צריכות לסיים לפני רבע שעה.

אני חושבת שבראש ובראשונה אנחנו חייבות לשמר את האנרגיה שיש בחדר הזה. אסור לה לכבות בחמש השנים הקרובות. זה אומר סנכרון של כל המערכות, גם כמובן של ארגונים חוץ פרלמנטריים שעובדים ופועלים. יש לנו כאן גם נציגות במשרד הפנים. שר הפנים היום הוא מאוד מיינדד לעניין. תמר ואני יכולות להיות חלוקות אידיאולוגית, אבל הרבה מאוד מהנושאים שלנו הם משותפים. אני חושבת שיש בבית הזה 27 חברות כנסת שבהרבה מאוד מהנושאים משתפות פעולה ומבינות, ולמדו מההיסטוריה שאי שיתוף פעולה, גם בתקופות שלכן, לוקח אותנו אחורה. אנחנו בולעות את הצפרדע ומשתפות פעולה יחד כדי לקדם את הנושאים, כל אחד עם השרים שלה, עם המפלגה שלה, עם אנשי השטח שלה ועם הארגונים שהיא יותר קרובה אליהם.

בחקיקה אנחנו נפעל ונעשה. אנחנו כבר עושים. אין לנו זמן לדווח כאן על כל החקיקה שנעשית, גם של חברי כנסת. חבר הכנסת שמעון סולומון ואילן גילאון מובילים הצעה לקצר או להגביל את משך הכהונה ויש כאן עוד הצעות. אבל אנחנו צריכים אתכן בהצעות חוק וביוזמות. שירלי כדוגמה, היא לא יכולה לצאת מכאן לבד. היא לא יכולה לצאת מכאן לבד. הפורום שלכן בסנכרון עם עוד ארגונים ועוד פורומים צריך להיות. אנחנו כאן בשבילכן.

אם אני רוצה לסכם את הישיבה הזאת, אנחנו נגביר את החקיקה ובכל דרך אנחנו כמובן נפעל בעניין הזה, אבל הפורום הזה חייב להיות נוכח גם בישיבות הוועדה למעמד האישה הרלוונטיות. תבואו, תהיו חלק, תגישו ניירות עמדה, תציעו להציע שיתופי פעולה קואליציה-אופוזיציה. זה חוצה מפלגות. ככל שניטיב להבין את זה ולשים את מה שמפריד בינינו – כי יש מחלוקות אידיאולוגיות ויש שינויים פוליטיים – שנבין שיש בינינו ברית אחת כדי לקדם את הנושא הזה ואת כל ההשלכות שנובעות ממנו, רק כך נצליח.

תודה רבה לכולכם על המאמץ ועל ההגעה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:00.>