הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שני

<פרוטוקול מס' 31>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, ח' בכסלו התשע"ד (11 בנובמבר 2013), שעה 12:30

>
<1. התמודדות הקהילות היהודיות עם האנטישמיות והדה-לגיטימציה של ישראל, בהשתתפות ראשי קהילות יהודיות מאירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה

>
2. הצעה לסדר-היום בנושא: "התגברות האנטישמיות בסידני"

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

נסים זאב

אברהם מיכאלי

שמעון אוחיון

רונן הופמן

אורי מקלב

רינה פרנקל

זבולון קלפה

>
אמיר שגיא - מנהל מח' פעילות בחברה האזרחית-תקשורת, משרד החוץ

גדעון בכר - מנהל המחלקה למאבק באנטישמיות בתפוצות, משרד החוץ

שרון קבלו - דסק קנדה, משרד החוץ

אשר פרדמן - המשרד ליחסים בינלאומיים ואסטרטגיה

זאב חניו - מדען ראשי, משרד העלייה והקליטה

יעקב חגואל - ראש המחלקה לישראל, ההסתדרות הציונית העולמית

איתן בכר - מנהל המרכז למאבק באנטישמיות, ההסתדרות הציונית העולמית

שלמה בן חיים - שליח קק"ל באוסטרליה (בסקייפ)

שמואל גרונדוורג - מנכ"ל, הקונגרס היהודי העולמי

מישל גורארי - מנכ"ל הארגון, הקונגרס היהודי הישראלי

עדנה ויינשטוק גבאי - מנהלת יוזמות אסטרטגיות, הקונגרס היהודי העולמי

סמדר בר חיים - רכזת קרן סיוע חירום לקהילות, הסוכנות היהודית

ולדימיר סלוצקר - נשיא הקונגרס היהודי הישראלי, הקונגרס היהודי הישראלי

סשה צ'נטקוביץ' - סגן נשיא הקהילה היהודית קרואטיה, הקונגרס היהודי הישראלי

פאינה קוקילנסקי - נשיא הקהילה היהודית ליטא, הקונגרס היהודי הישראלי

דוד כלפא - יועץ לענייני חוץ CRIF צרפת, הקונגרס היהודי הישראלי

רפאל כהן - נשיא הקהילה היהודית ספרד, הקונגרס היהודי הישראלי

תומאס דאסי - יועץ בכיר לענייני חוץ, הקהילה היהודית הונגריה, הקונגרס היהודי הישראלי

בוריס סרין - חבר הנהלת הקהילה היהודית סלובניה, הקונגרס היהודי הישראלי, חבר הנהלת הקהילה היהודית סלובניה, הקונגרס היהודי הישראלי

אנדרס הייזלר - נשיא הקהילה היהודית הונגריה, הקונגרס היהודי הישראלי

גוסטאב זולטאי - מנכ"ל הקהילה היהודית הונגריה, הקונגרס היהודי הישראלי

יוסיף מלמד - יו"ר הקהילה היהודית בולגריה, הקונגרס היהודי הישראלי

איגור רינטל - נשיא הקהילה היהודית סלובקיה, הקונגרס היהודי הישראלי

פיטר גיורי - סגן נשיא הקהילה היהודית צ'כיה, הקונגרס היהודי הישראלי

בנימין אלבלס - הוועדה המרכזית בקהילה היהודית יוון, הקונגרס היהודי העולמי

ראובן אוחיון - סגן נשיא הקהילה היהודית מלטה, הקונגרס היהודי הישראלי

יצחק אלדן - יועץ דיפלומטי, הקונגרס היהודי הישראלי

ארסן אוסטרובסקי - הקונגרס היהודי הישראלי

ארתור הופמן - הקונגרס היהודי הישראלי

איגור וידג'צ'יק - חבר הקהילה היהודית סלובניה, הקונגרס היהודי הישראלי

אדוארד אודונר - חבר הקהילה היהודית פולין, הקונגרס היהודי הישראלי

אהרן גולדברג - נציג LA בארץ, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

ג'ו קיסלוויץ - מגבית קנדה, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

סאם רייטמן - מגבית קנדה, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

אלי רינגר - ראש הקהילה היהודית בבלגיה

אנדרו קושנר - סגן נשיא פדרציית LA, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

מרטין ראפל - סגן נשיא, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

ג'ואל רייטמן - מגבית קנדה, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

ג'יל רייטמן - מגבית קנדה, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

אורי כרמי - מגבית קנדה, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

שרון שוורצמן - סגנית מנהל - מגבית קנדה

לינדה קיסלוויץ - מגבית קנדה, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

האוורד אנגליש - מגבית קנדה, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

סטפני פרנגוס - מגבית קנדה, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

שרה פרידמן - מגבית קנדה, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

מאיר חביב - חבר האספה הלאומית הצרפתית

אבי אסולין - חבר האספה הלאומית הצרפתית

עמנואל זינגר - חבר הפרלמנט של ליטא

חיים בן יעקב - הקונגרס היהודי היודו-אסיאתי

לנה אבאיב ברמן - מפקחת NGO

מקס מנצ'ר - מתמחה - ארגון ציוני עולמי

אהרן לטסר - מתמחה - ארגון ציוני עולמי

דב מימון - מכון מדיניות העם היהודי

ענאל מאלה - מכון מדיניות העם היהודי

יוסף עילם - מכון מדיניות העם היהודי

זכריה רייך - הקרן הישראלית לפינוי מוקשים IFMC

רות פרמינגר - הקרן הישראלית לפינוי מוקשים IFMC

קרול נוריאל - הליגה נגד השמצה

אלן שניידר - מנהל, ארגון בני ברית

טל ברודי - שגריר רצון טוב

ליזי מרטין - 'נפש בנפש'

דוד וינברג - נציג השדולה הפרו-ישראלית הקנדית

חני לוז - רכזת מדור תדמי"ת בפורום המשפטי

יצחק סנטיס - מנהל תוכניות - העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים

דן בנצור - אתר הכנסת

יוסי פלס - צוות

שניאור שיף - צלם

אהרן זנד - צלם

שניאור פליישמן - צוות

יהל עמית - פוליסי

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים

1. <התמודדות הקהילות היהודיות עם האנטישמיות והדה-לגיטימציה של ישראל, בהשתתפות ראשי קהילות יהודיות מאירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה>
2. הצעה לסדר-היום בנושא: "התגברות האנטישמיות בסידני"

חברים, שלום לכולם. צהריים טובים למשתתפים בדיון ולצופים בנו בערוץ הכנסת. התכנסנו היום לדון בהתמודדות הקהילות היהודיות עם האנטישמיות והדה-לגיטימציה של ישראל בהשתתפות כמה חברי פרלמנט מצרפת וליטא, ראשי קהילות יהודיות מאירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה. אם שכחתי מישהו, יש פה הרבה נציגים והרבה אנשים מכובדים שהגיעו לכאן, באמת אני מודה לכם, חלק הגיעו מרחוק ומאוד מאוד חשוב שאתם כאן, לתת לנו את ההרגשה שלכם.

בתוך מספר דקות אנחנו נקיים מכאן שיחה עם נציג קק"ל באוסטרליה, מר שלמה בן חיים, שנפגע באירוע אנטישמי בסידני, כמו שכולנו זוכרים, לפני שבועיים וחצי. המקרה הזה הדליק נורה אדומה אצל כל מי שעוד היה אדיש לפני האירוע הזה לאירועי האנטישמיות. אנחנו שומעים, אני כמעט כל יום פותח עיתון ולצערי בתקופה האחרונה אני מוצא באיזה שהוא עמוד איזה שהוא מקרה אנטישמי שקרה, אם זה היה לפני כמה ימים, עם ראשי חזירים באוקראינה, שזרקו על בית כנסת, אם זה מה שקרה בבלגיה היום. כל יום אני פותח והמגמה היא לא טובה. אם אנחנו חשבנו והיינו אדישים ואמרנו שהתופעה לא קיימת ואנחנו ממציאים את זה, אז כנראה שאנחנו לא ממציאים, יותר מדי מקרים, יותר ויותר, והחשש שלי, חשש מאוד מאוד גדול, לפתוח יום אחד כותרת של עיתון ולראות שקרה ליל הבדולח. זה מה שהיה, לפני כמה ימים ציינו 75 שנה לליל הבדולח, המקרה הנוראי והזוועתי וזה הפחד. עם כל הכותרות האלה זה יכול לקרות ואנחנו כמדינה, אסור לנו לתת לדבר כזה לקרות, בשום פנים ואופן.

אנחנו נדבר בהמשך על ההמלצות, מה אנחנו חושבים לעשות. אנחנו רוצים לשמוע מכם מה אתם אומרים, מה התחושות שלכם. במסגרת הדיון אנחנו גם נקיים דיון בהצעה לסדר של חבר הכנסת אורי מקלב בנושא התגברות האנטישמיות בסידני. כמו שאמרתי, בסיום הדיון אנחנו נגבש את מסקנות הוועדה, שיונחו על שולחן הכנסת לאחר אישורן באחת הישיבות הקרובות.

את הישיבה הזו יזם הקונגרס היהודי הישראלי שהביא לכאן כ-40 מראשי ונציגי הקהילות היהודיות באירופה ואני מודה להם על כך. בנוסף אנחנו מארחים היום את ראשי ונציגי קהילות יהודיות מארצות הברית וקנדה, הגיעו מרחוק, והיינו רוצים, כמו שאמרתי, לשמוע את ההתמודדות שלכם ושל הקהילות עם האנטישמיות והדה לגיטימציה.

אני רוצה לתת רשות דיבור בהתחלה לנשיא הקונגרס היהודי הישראלי, ולדימיר סלוצקר. בבקשה ולדימיר.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

תודה לך אדוני יושב הראש. ברצוני להודות לכל מי שמצא את הזמן והאפשרות להגיע לכאן, קודם כל, לנציגי ומנהיגי הקהילות היהודיות באירופה וצפון אמריקה. יש כאן 21 מנהיגים מאירופה שהסכימו להגיע ולהשתתף בדיונים שלנו כאן. אני גם רוצה להודות לחברי הכנסת המשתתפים באירוע זה.
אנו נדון היום בנושא שלא הייתי מהסס לקרוא לו "קיומי". תמיד, סף האנטישמיות עלה דווקא כאשר היהודים הראו סימני חולשה. במילים אחרות, זוהי האינדיקציה למצב הקיים של החברה היהודית. כאשר אנו נחלשים, כאשר היושרה שלנו נחלשת, סף האנטישמיות עולה. האם זה אומר שאנו עושים אי אלו טעויות? יתכן ואנו מעכבים את התגובות והשינויים בגישה שלנו.

שורש האנטישמיות העכשווית, שונה ממה שהיה קיים בשנים קודמות. כיום זה מקושר עם העמדה האנטי ישראלית והניסיון לדה לגיטימציה של ישראל כמדינה, כישות ריבונית. במהלך השיחות עם אורחינו, מנהיגי הקהילות היהודיות באירופה, הבעתי את מחשבותיי לגבי המצב. הבעיה, האיום העיקרי, כפי שניתן לראות עכשיו, טמון בגישה החדשה של אויבי מדינת ישראל ואויבי היהדות בעולם, למעשה במדיניות המידע שלהם.

שורשי האנטישמיות העכשווית המתגברת, היא תעמולה האנטי-ישראלית שנקבעה במוחם של האנשים ברחבי העולם, במיוחד באירופה, שפעולות ישראל הן נגד האנושות, היא ישות קשה המדכא את זכויותיהם של האנשים הלא יהודיים החיים בתוך שטחה ובסביבותיה. התעמולה הזאת, יוצרת איזושהי הצדקה, או אמורה להצדיק את הנוסחה האנטי ישראלית, שלפיה יש לפעול נגד ישראל ולהפעיל כל צעד אפשרי נגדה, על מנת לשנות את המצב. אותה גישה, אותה תעמולה, מופעלת גם כנגד היהדות עצמה. כמו מדינת ישראל, כך גם לגבי היהודים בכלל והקהילות היהודיות בפרט, יש להפעיל גם נגדם את אותם צעדים, בגלל שישראל פועלת נגד האוכלוסיה הלא יהודית בתוך שטחה ובסביבותיה.

זהו בסיס מאוד מסוכן, תזה מאוד מסוכנת, שלאט לאט אבל באופן בטוח, מושתלת בתוכם של אוכלוסיות מעבר לים וכפי שאמרתי, בעיקר באירופה.

מה זה אומר, מבחינת אופן הפעולה שלנו? קודם כל, זה אומר לנו, או מדרבן אותנו, לשנות את המתודולוגיה שלנו והגישה שלנו, למאבק נגד האנטישמיות. כבר ציינתי קודם שאני לא כל כך אוהב את המונח "מלחמה באנטישמיות", היות וזה כמו למצוא איזשהו כוח בלתי שביר שתמיד נמצא ותמיד מאיים על קיומנו.

אל לנו להילחם באנטישמיות, אלא, להילחם בגורמים לאנטישמיות הזאת, בשורשים שלה. עלינו לשנות את האסטרטגיה והטקטיקה שלנו. קודם כל, כמובן, ההצלחה והניצחון שלנו קיים ביושרה שלנו, באחדות שלנו ובקיום שלנו כאומה אחת, כעם אחד, עם ישראל החי בתוך גבולותיה ומחוצה להם. במידה ונתחיל להפיץ הלאה את הדעה והגישה הזאת, אני מאמין שזו תחילתו של שינוי המצב לטובה.

כיום המצב יכול להיות בלתי אפשרי, או שהוא כבר בלתי אפשרי, להצליח במלחמה כנגד אותן מתקפות אנטישמיות, באזורים מסויימים במדינות השונות, עלינו לאחד כוחות ולפעול מכל מדינה שבה אנו חיים.

עקב מגבלת הזמן ומספר רב של דוברים הממתינים לתורם על מנת להביע את דעתם, ברצוני רק לומר שאנו עומדים בפני אחד מרגעיה הקשים ביותר של היהדות, זהו מצב מאוד מסוכן הדורש מאיתנו לחשוב בכובד ראש ולקבל החלטות בנושא.

תודה רבה לכם.

תודה לוולדימיר סלוצקר, נשיא הקונגרס היהודי הישראלי. אני מסכים איתך שאנחנו צריכים להיות מאוחדים וכל אירוע שקורה אנחנו צריכים לפעול יחד כנגד האירוע הזה. לדוגמה לפני כמה ימים, כשנזרקו ראשי חזירים על בית כנסת באוקראינה, מיד הרמתי טלפון לשגריר אוקראינה לפעול מיידית מול אותן קבוצות קיצון והוא התקשר מיד והעניין הועבר למשטרה ואנחנו מחכים לטיפול.

בינתיים אנחנו מדברים על מקרים על אש קטנה, מקרה פה, מקרה שם ואנחנו מפחדים שזו תהיה להבה גדולה, אז אם אנחנו היום עדיין מסוגלים להילחם ולכבות את השריפות הקטנות האלה, אנחנו צריכים לפעול יחד, אם מפה, מישראל, אם כמדינה ואם כארגונים. וגם הארגונים והקהילות היהודיות מחו"ל חייבות לדווח לנו מיד על כל מקרה כזה, שאנחנו באמת מכאן, מהמדינה, נוכל לפעול מיידית ובאופן הכי חזק ממה שיכול לפחות לבוא מאיתנו, הכי אגרסיבי. אסור לתת לאש הקטנה הזאת להפוך למשהו גדול יותר.

עכשיו אנחנו נעבור לשיחה עם שליח קק"ל באוסטרליה.

שלום.

שלום, שלמה, ערב טוב. אנחנו כאן מדברים איתך מוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, מדבר איתך יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת יואל רזבוזוב. אנחנו מקיימים כאן דיון בנושא אנטישמיות ובאמת המקרה שלך, המקרה האחרון, הציף כאן גל גדול בישראל. אנחנו שמענו על הרבה מקרים, אבל המקרה האחרון באמת זעזע את כולם. אנחנו שומעים על הרבה, אבל בעקבות מה שקרה אצלכם, וזו באמת מדינה ידידותית - - -

אנחנו עכשיו גם רואים אותך ואני רואה ששבועיים אחרי ואתה נראה הרבה יותר טוב.

כן, משתפרים.

אמרתי כבר, ציטטו אותי בעיתון, שחבל שאני לא הייתי שם, כי הרקע שלי הוא ספורטיבי בג'ודו. מאוד מאוד מאוד רציתי לעזור לך.

גם שלמה הוא לא קוטל קנים.

אבל אנחנו רואים שאתה נראה יותר טוב ואני זוכר שסיפרת שלקח הרבה זמן לאנשים לגשת אליכם ולעזור לכם כדי לעצור את הפגיעה, אם זה בגלל שאתם יהודים, או שאנשים - - - איך האנשים התייחסו לזה?

אני חושב שזה שתי הסיבות, זה פחד של האוסטרלים, שרגילים, בעיקר באזור שאני גר, יש שם לפעמים קטטות, כי אנחנו ליד אזור של פאבים, אנשים משתכרים, אז אולי הרתיעה הראשונה הייתה ככה, אבל ברור לחלוטין שלאחר דקה או שתיים, כאשר הבינו שמדובר בבן אדם מבוגר, בן 62 ואשתו בת 62 ועוד ארבעה חובשי כיפה ועוד אישה עם כיסוי ראש, זה היה ברור לחלוטין שאנחנו יהודים, הרבה יהודים גרים שם באזור, ולמרות הכול לקח הרבה זמן עד שהגיעו לעזרתנו, עד שהמשטרה הגיעה והאמבולנסים הגיעו זה היה - - -

וכשאתה חוזר לאותו מקום ברחוב, אתה חושש לחזור לשם, לעבור שם? יש לך איזה שהוא פחד? אתה כועס על מישהו?

היום כן, יש עדיין פחד, לצערי. אני גר פה באזור, ממש בפינת הרחוב שלי, שם זה קרה. וכן, היום יש בי פחד, אני לא מתבייש להגיד את זה, זו טראומה לא קטנה.

ומה התפתח בחקירה, מה עם החשודים? הם במעצר?

לא, מדובר בחבורה של שמונה או עשרה בחורים שהכו אותנו, המשטרה הצליחה לעצור שלושה עוד באותו ערב, שני קטינים ובגיר. הבגיר שוחרר בערבות והשניים הקטינים עוד נערים, מה שנקרא - - - עדיין בחוץ, מה שאומר שהם עדיין שם, עדיין בחוץ, ואני מקווה שזה ייגמר ויתפסו את כולם.

יש לך כעס על מישהו?

כעס? אני לא יודע אם להגדיר את זה כעס, יש תסכול ויש אכזבה, אולי יותר נכון. ממה שתמיד נאמר לנו על אוסטרליה, שהיא ארץ, לא יודע אם זבת חלב, אבל היא ארץ שבה כביכול כולם אוהבים את כולם וכולם מקבלים את כולם ואין גזענות ובוודאי שאין אנטישמיות, ואם יש, אז היא מאוד מאוד נמוכה, ואתה לאט לאט מגלה. אחרי שקרה לנו מה שקרה, הרבה אנשים התקשרו ודיברו איתנו, גם מהקהילה היהודית במלבורן, והם ציינו שהם מכירים הרבה מקרים, אולי לא כמו שלנו, ברמת האלימות שזה קרה, אבל גם של מכות וגם של קללות וגם של זריקות חפצים, ועוד כהנה וכהנה, ואתה פתאום מתחיל לשאול את עצמך איפה הגן עדן שעליו דיברו תמיד. זה אולי תסכול, לא הייתי אומר כעס.

האם יש משהו שאנחנו כמדינה יכולים לעשות, לדעתך?

אני אתחיל במשהו. השליחות באוסטרליה, מה שקק"ל עושה ובכלל מה החשיבות של הארץ, ואחרי מה שקרה לנו זה כל כך ברור לנו, ואני חושב שאין אחד במליאה אצלכם שלא יסכים לכך, לולא מדינת ישראל אנחנו לא היינו יכולים ללכת בגאווה ברחוב, בכל מקום בעולם. בלי מדינת ישראל מנהיגי הקהילה היהודית לא היו יכולים לתבוע את העלבון ודרישה לביטחון לכל יהודי באשר הוא. בזכות שיש לנו מדינה כזאת, עם שלטון ועם צבא ועם כל המשתמע מכך, והקשר היהודי, הישראלי, בין התפוצות לבין הארץ, לבין הכנסת וכולם, זה נותן את הגיבוי, את הגב החזק הזה לכל יהודי, גם למנהיגי הקהילות, ללכת זקוף, ללכת זקופים ברחוב, בלי שום בושה. דבר שלא היינו יכולים לעשות לפני 70 שנה. אם היינו חוטפים מכות לפני 70 שנה כולנו יודעים שזה לא היה מעניין את אף אחד, וזה דבר שאנחנו מנסים עכשיו לחזק אותו עוד יותר, וכמובן פועל יוצא זה התמיכה במדינת היהודים.

שלמה, לסיום, יש לך תובנות לגבי המקרה?

יש הרבה תובנות. קודם כל התובנה הראשונה שהתעוררה פה בקהילה היהודית, מין התעוררות כזאת, קימה מאיזה שינה של החוויה האוסטרלית שהכול בסדר והכול רגוע, והם עכשיו מתחילים לעכל שגם כאן זה מתחיל לחדור ויש המון מה לעשות. אנחנו לא רוצים להיות פה כמו במדינות אחרות שלצערנו כדור האנטישמיות מתגלגל והולך, ואנחנו צריכים גם לחנך את היהודים, ובעיקר את הלא יהודים, להפסיק עם הנושא הזה של האנטישמיות חד וחלק, להפסיק עם הנושא של גזענות, לחנך כמה שיותר מצד אחד, ומצד שני שהממשלה פה וכוחות הביטחון, או המשטרה ובתי המשפט, יביאו את אותם אלה שעשו את מה שעשו לדין ולענישה חמורה, גם כדי להראות לכולם שאי אפשר להכות יהודים, אי אפשר לפגוע ביהודים.

אני גם קורא לקהילה היהודית כאן ולכל מי שקרה לו כזה מקרה, לא לפחד, לגשת להתלונן, כי למעשה בסופו של דבר ככל שיידעו יותר על מקרים כאלה, אני מאמין שזה ייפסק בסופו של דבר.

שלמה, תודה רבה לך. תרגיש טוב. אנחנו כאן כולנו מחזקים אותך. מסור ד"ש לכולם ואנחנו באמת מצפים לשמוע שיענישו את אותם הבריונים, ושהשלטונות באוסטרליה ילמדו לקח מהמקרה הזה וזה לעולם לא יקרה. בכל מקרה אנחנו איתך ותרגיש טוב, תודה לך על השיחה.

תודה, אני מודה לכם שנתתם לי אפשרות לדבר.

חברים, אחרי השיחה הזאת ששמעתי פשוט מתהפכת לי הבטן, שבחור יהודי אומר שהוא מפחד לעבור ליד המקום, שיש לו פחד. זה לא מה שהיינו רוצים לשמוע במדינה שהיא מדינה ידידותית כלפינו ושאנחנו ביחסים מעולים והשליח שלנו שם אומר שהוא מפחד לעבור מקום. באמת זה משהו שאני חושב שהגענו לאיזה שהוא קו אדום ונחצה כאן איזה שהוא גבול. אני בטוח שזה קורה בעוד מקומות, כבר שמענו ושמעתי את הרב באוקראינה שאומר שהוא פשוט מפחד. בשביל זה אנחנו כאן, על מנת לפעול בנושא ולא לאפשר זאת.

עכשיו אני רוצה בבקשה לתת רשות דיבור למאיר חביב, חבר האספה הלאומית בצרפת. בבקשה.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, מכובדיי, אדוני היושב ראש. אני אנסה לדבר בעברית. אני מציג את עצמי בקצרה. אני מאיר חביב, נבחרתי בפרלמנט הצרפתי לפני שישה חודשים לאזור ישראל, המזרח התיכון, יוון, טורקיה ועוד שמונה מדינות, אבל לפני זה הייתי סגן יו"ר CRIF. אני בחור ציוני, אבל התפקיד שלי באספה הלאומית זה תפקיד חדש בשבילי.

אני אדבר בעיקר על הנושא של אנטישמיות בצרפת, שאפשר גם למצוא דמיון עם בלגיה. יש מין פרדוקס, צרפת היא לא מדינה אנטישמית, גם הממשלה הזאת וגם הממשלה הקודמת. אני באופוזיציה, אני שייך למפלגת מרכז-ימין, אבל בנושא חוץ ואנטישמיות אין אופוזיציה. אני חייב לציין שהנשיא הולנד, שיהיה פה בשבוע הבא בכנסת, וקודמו, שאני רואה ביום שישי, ניקולס סרקוזי, שניהם נאבקים בכל הכוח נגד האנטישמיות. אבל למרות זאת האקטים של אנטישמיות לא מפסיקים לעלות. 65% או 70% מהמקרים של התקפות גזעניות הם נגד יהודים ורק אחוז אחד מהאוכלוסייה יהודים.

אני אנסה להיות קצר, אני לא הכנתי אבל אני אנסה להסביר לכם את דעתי. הבעיה העיקרית היום זה האנטישמיות החדשה, קוראים לזה אנטי ציונות. האיסלם הקיצוני פועל בכל העולם ולצערי הדיאבוליזציה של ישראל שקרתה בשנים האחרונות בעיקר בכלי התקשורת עשה שפשוט אנשים במין נקמה כזאת ירצחו ילדים בטווח אפס בטולוז. זה לא קרה אי פעם מאז קיום צרפת. היה את השואה, לקחו את הילדים בבית ספר, שזה איום ונורא, אבל הפעם הלכו לתוך בית ספר, ירו בילדים בטווח אפס בגלל שהם יהודים. זה נכון, כמה ימים לפני זה הרגו גם חיילים בגלל שהם צרפתים.

אז הדיאבוליזציה של ישראל עושה שבהפוך יש בתוך המפלגה שלי חברת סנאט שרוצה להחרים מוצרים ישראליים. למה? בגלל זכויות האדם. ואני שואל את השאלה, הרגו 120,000 איש בסוריה, עם גז, טבח - - - דרך אגב, לצרפת עמדה מצוינת בנושא ההוא, אבל איפה האנשים ברחוב? איפה ההפגנות? איפה האנשים נאבקים בשביל זכויות אדם? לא, בגלל שיש כמה מוצרים שבאים מהתנחלויות, זה זכויות האדם. או חוק שמתגלגל בפרלמנט האירופי נגד השחיטה, שהיהודים הורגים 3,000 שנה את ה-, שלא מפריע לאף אחד, אומרים שהבהמות, הצורה שמרדימים את הבהמות, הם לא סובלים וצריך נורא להיזהר וצריך לאסור את זה.

אז אני מנסה לחזור למקור הסכסוך. אין אנטישמיות חדשה, יש אנטי ציונות שבאה בעיקר מהשמאל הקיצוני וחלק מהירוקים, קומוניסטים ומוסלמים, ולצערי, הבעיה, וזה מה שאני לא מפסיק להגיד באספה הלאומית, הבעיה של האיסלם הקיצוני היא בעיה עולמית. הרגו שני עיתונאים צרפתים במאלי לפני כמה שבועות, שזו הייתה טראומה נורא גדולה בצרפת, בגלל שהם היו צרפתים, בגלל שהם היו עיתונאים, בגלל שהעולם הקיצוני מתפשט. תראו מה שקרה בקניה. היו בקניון, הרגו אנשים. אתה מוסלמי? אתה לא מוסלמי? הורגים, לא הורגים.

זה לא אומר שכל המוסלמים איסלמיסטים, יש הבדל מהותי, רוב המוסלמים בצרפת הם לא איסלמיסטים, אבל יש פה, לדעתי, קשר בין כל הדברים האלה. ולצערי, עוד פעם, למרות כל מה שקורה אני עדיין חושב שהעולם לא מספיק פותח עיניים. אני חבר פרלמנט צרפתי, פועל בפרלמנט הצרפתי, אבל אותם ערכים, אני פועל למען אותם ערכים שצרפת, שהייתה הראשונה, ליברטה, אגליטה, פרטרניטה, אלה אותם ערכים שבמדינה הזאת הקטנה, היחידה באזור הזה שיחסית יש מין איזה שהוא שקט שאפשר להסתובב ברחוב, לראות אנשים נוצרים, מוסלמים, יהודים שחיים בשלווה ויחסית ברוך ה' בביטחון.

מצד אחד אני פסימי, מצד שני אני אופטימי. אני מאמין בממשלה הנוכחית והקודמת. שר הפנים, מנואל וייס, נאבק בכל הכוח, הוא צריך להגיע לארץ בחודשים הקרובים ואני מבקש שתקבלו אותו באמת בצורה ראויה. אבל אני אתן לכם דוגמה, אני, כחבר פרלמנט, הוזמנתי לפני חודשיים בערך על ידי מוסלמי, ידיד שלי, הוא אמר לי, 'אנחנו עושים ארגון למען הגנה משפטית של המוסלמים. אני רוצה מאוד שתבוא'. אמרתי, לא בטוח, קודם כל אני לא אוהב את השם הזה, זה בחור אלג'ירי, חבר, מתון, אמרתי שחשוב לי מאוד שתחזק את המתונים, תבוא, אתה מפחד להגיע? אמרתי 'לא, חבר פרלמנט צריך להגיע לכל מקום'. הגעתי לבד, בלי אבטחה, היו 800,000 איש שם, לא ידעתי שהייתי כל כך מוכר שם ופתאום אני שומע, 'ציוניסט, רוצח, אנטי ---', נתנו לי לדבר. לא הרגשתי נוח, האמת שאפילו קצת פחדתי, למרות שאני חושב ש - - - הגעתי לבמה, לא רציתי לדבר, נתנו לי מיקרופון, אז הסברתי שאני באתי בגלל שחבר מוסלמי הזמין אותי ואני לא חושב שצריך יהיה הבדל בין כל גזע וכל דת והחוק צריך להיות אותו חוק לכל אדם, מוסלמי, נוצרי ויהודי. זה החוק, זה השורש שלנו, של הצרפתים, החוק. אבל היה בוז, היו שריקות, הייתה אנטישמיות, חלק מחאו כפיים. אני נשארתי ארבע דקות והלכתי. כתבתי לבחור למחרת שאני מייעץ לו להתפטר מהמקום הזה, כתבתי לשר הפנים. זה ארגון שעשה המון פרסומת על הפתיחה, וזה קרה בפועל וזו עובדה. הקרבה שלי לראש הממשלה, כנראה - - -

אם אפשר לקצר?

אז נתתי רק קצת דוגמאות, אבל אני תמיד רוצה להישאר בכל מקרה אופטימי, בגלל השלטונות והמערכת המשפטית והחוקית.

תודה לך.

הכנס היה עבור המוסלמים?

רגע, חבר הכנסת זאב. תודה לך על מה שאתה עושה בצרפת, אנחנו מסכימים איתך שכולם בני אדם וזאת הגישה - - -

גם אני אחד מחברי המשלחת הצרפתית, ישראל - צרפת. מילה אחד לגבי מה שאמר עכשיו, אז אני מבין שאני עוזב, מפני שאתה לא יכול לתת לו- - -

הוא חבר כנסת.

חברים, בואו לא נפתח פה מהומות עכשיו. כמו שאמרנו, כולם בני אדם, וכמו שאמרת, יש אנטישמיות, אנטי ציונות, לא משנה איך אנחנו קוראים לילד הזה.

אני מתפלא, בגלל שדווקא אמרתי דברים טובים על הסוציאליסטים. היא סוציאליסטית.

לא ניכנס עכשיו לפוליטיקה הצרפתית.

לא, אני מתפלא - - -

יש לנו מספיק בעיות, אגב, כאן. אנחנו ניתן עכשיו לחברי כנסת שלנו, לחבר הכנסת הופמן, אני מקווה שבינינו לא יהיה - - - אנחנו באותה מפלגה, הוא רוצה להגיד כמה מילים. חברים, קצר ולעניין.

אני אהיה תמציתי. קודם כל גם אני שותף לדאגה ולתחושה שאנחנו צריכים להפשיל שרוולים ובאמת להתמודד עם הגל העכור הזה, שאגב, הוא לא גל חד פעמי, הוא גל מיני שורה של גלים שעולים מדי פעם, עולים לעיתים תכופות מדי.

אני רוצה לספר לכם שאני נציג של הכנסת, חזרתי אתמול, יחד עם חבריי, חבר הכנסת שמעון אוחיון וחבר הכנסת נחמן שי, חזרנו מהאספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה. אני רוצה לומר כמה מילים על העניין הזה. אנחנו מתמודדים שם עם בעיה שקיבלה ביטוי בזה שלפני כמה חודשים התקבלה החלטה בקרב האספה הפרלמנטארית של מועצת אירופה, החלטה שמגנה ברית מילה ואת התופעה של ברית המילה וקושרת את ברית המילה לפגיעה פיזית באינטגריטי של הילד וקושרת את זה עם מילת נשים. באמת החלטה רעה ונוראה עבורנו. זו דוגמה למצב שבו מיד נרתמו הגופים השונים שאמורים באמת להתמודד עם תופעה כזאת, בניצוחו של היועץ המדיני של הכנסת, השגריר עודד בן חור, כמובן בשיתוף יושב ראש הכנסת ומשרד החוץ, ובאמת הגופים חברו יחד כדי להילחם, חברי כנסת נוסעים לכל בירות אירופה כדי לדבר עם חברי האספה הפרלמנטרית והרעיון הוא לנסות להפוך את ההחלטה הזאת. זה ייקח קצת זמן, אבל זו רק דוגמה לנקודה ספציפית שבה בעצם אנחנו נרתמים, גם כפרלמנטרים וגם כאנשי מקצוע ויוצאים להיאבק בתופעה הזאת.

אני מספר את זה משום שבתחושה שלי אנחנו צריכים להיות יותר מתואמים ויותר מסונכרנים בין כלל הגופים שעומדים אל מול התופעות השליליות הללו ובאמת ללמוד מהדוגמה הזאת, לעדכן, להגיב בזמן אמת וככל שיש תופעות במדינות שונות בעולם, לשתף פעולה, להגביר את התיאום, להגביר את הסנכרון בין כל הגופים ולצאת בתכנית מאבק מסודרת אל מול הדבר הזה באופן שהוא לא רק סימפוזיונים ודיונים, אלא באמת באקשן אייטמז, בדברים שהם יותר קונקרטיים, כי אני חושב שיש מה לעשות ואני חושב שאנחנו יכולים להיאבק באופן אפקטיבי בדברים הללו. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת הופמן, ובאמת בנושא ברית המילה, כמו שהוא אמר, אנחנו צריכים ללמוד מהמקרה הזה, ובניצוחו של השגריר עודד בן חור אנחנו ממש עושים פה מבצע ובאמת כל הגופים נרתמו למבצע הזה וגם שליחים, גם אנחנו, חברי הפרלמנט, טסים לכל המדינות ומחתימים ומדברים ובאמת עושים מסע הסברה הטוב ביותר. זה באמת מקרה שאני פעם ראשונה רואה שאנחנו כולנו יחד עושים משהו שהוא קונקרטי והוא כנראה עשוי להביא תוצאות חיוביות. אז גם בנושא של אנטישמיות, אני מקבל את מה שאמרת, אנחנו צריכים ללמוד מהמקרה הזה ולהמשיך לעשות את זה גם במלחמה נגד התופעה של אנטישמיות.

בבקשה, חבר הכנסת אוחיון.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני רוצה להתחבר אל מה שפתח מר סלוצקר, יושב ראש הקונגרס הישראלי, ולדבר על העניין הזה שמדובר במאבק שאני מאמין שננצח בו, אם יהיה עניין של אחדות האומה. מדינת ישראל והעם היהודי ביחד, בכל מקום, צריכים להתאחד ולעשות פעולה מקפת.

אני רוצה להצביע רק על כמה נקודות שבוודאי גם אני, כיושב ראש השדולה בכנסת למאבק באנטישמיות, צריך לגייס כאן את חברי הכנסת, יחד עם השגריר שלנו, מר עודד בן חור, כדי לקדם כמה מהלכים. למשל, העניין של החקיקה מול מועצת אירופה. אני שמח שישנם אנשים כמו מר מאיר חביב ואחרים, שהם פעילים בפרלמנט זה או אחר, צריך דבר ראשון לחזור ולאמץ את ההגדרה של מה היא אנטישמיות, איזו פעולה, איזו אמירה היא במסגרת של מעשה אנטישמי, שבמסגרת החקיקה יאומץ על ידי הפרלמנטים של אירופה ומדינות אחרות, שנוכל לתבוע, נוכל להסביר, נוכל להעמיד לדין, נוכל לעשות משהו בעניין הזה. הנסיגה שאנחנו עדים לאחרונה באנגליה, שאינם מוכנים לקבל הגדרה זאת או אחרת, מציבה בפנינו בעיה. כלומר אני רואה את הכנסת כאן מתגייסת מול חברי פרלמנט בכל מיני מקומות בעולם ומנסה לקדם גם חקיקה וגם עשייה. גם פה נצטרך לעשות זאת בחוכמה, למצוא גם מיעוטים שותפים שמיוצגים במדינה זאת או אחרת ולהתחבר אליהם כדי לקדם את החקיקה.

העניין של ברית המילה, למעשה אני כן אופטימי. נוכל להביס את הנקודה הזאת, כי יש לנו שותף, העולם המוסלמי. בעניין הזה גם הוא בבעיה בנקודה הזו. כלומר ישנם מקומות שנצטרך פה להתגייס כולנו, אנחנו כחברי הפרלמנט, לעבוד מול חברי פרלמנט ממקומות אחרים לקדם חקיקה ועשייה ולהיפגש איתם ולקדם את כל מה שצריך בעניין הזה.

הם מדברים על קידום משטר דמוקרטי, שבוודאי אירופה רוצה לראות ארצות נוספות כמו ארצות צפון אפריקה והארצות הערביות, מתקדמות בתהליך של משטר דמוקרטי ורוצים לעזור ולסייע להם בחקיקה בעניין הזה, מדוע לא לשלב במסגרת הוועדה של החקיקה בנקודה הזאת את הנושא של הסתה כלפי יהודים, שהיא אנטישמית? זאת נקודה אחת. כלומר מאבק בין פרלמנטארי משותף יחד עם אחרים.

שתי נקודות בקצרה. אנחנו לוקים בחסר בהרבה נקודות והמאבק הזה הוא לא צריך להיות מאבק חובבני. אם אתם חושבים שתפקירו את הסטודנטים שלכם בקמפוסים למעשה של מכונה אנטישמית משומנת כהלכה, מגובה כמובן עם הקו האנטי ישראלי, הלא אנטישמיות מוסווית תחת השם של אנטי ישראליות, וכשאני רואה קמפוסים של יהודים שלנו, של סטודנטים שלנו, מופקרים למעשה למתקפה חזיתית שמביאה אותם עד כדי בריחה, אי אפשר לבוא ולהגיד ולעשות איזה שהיא פעולת הסברה, איזה שהוא יום הרצאה והכנסת חוברת? מדובר פה בהכנה של מנהיגות, של קאדר שיידע להסביר, להתמודד, מכיר את הסיפור הזה, אחרת אנחנו מפקירים את עתידנו בעניין הזה והעתיד נמצא שם בקמפוסים. אם לא יהיו קאדרים רציניים של מנהיגים שיודעים לנהל מאבק בכל האמצעים, אנחנו נפסיד את המערכה הזאת.

והנקודה האחרונה והיא, יש הרבה מה לדבר בעניין הזה, העניין של השימוש באנטי ישראליות. זה לגיטימי לבקר את מדינת ישראל, לגיטימי בהחלט, אבל אנא מכם, רבותיי, לפתחנו יושבים אנשים שמשתמשים בכל דבר ודבר, כל אמירה, עד כדי השוואה לגזענות, תורת הגזע של היטלר וחבריו, תורת הגזע העליון וגזע נחות. שכחנו מה זה תורת הגזע, מה זה גזענות, אבל הם יודעים לעשות את ההשוואה ומיד לכתוב גזענות, ציונות, מדינת ישראל. וכאן בקלי קלות במדינת ישראל, גם חבריי, לכל אפליה הכי קטנה, לכל דעה קדומה, מיד גזענות. זהירות, רבותיי, המשחק הזה הוא מאוד מאוד מסוכן, אנא חישבו על כך. אני אומר את זה לכולם, יש ביקורת, גם מי שיש לו ביקורת כלפי מדינת ישראל, יש דרך להשמיע זאת, אי אפשר לנהל מערכה כשאנחנו לא מאוחדים כלפי חוץ. אם לא נהיה מאוחדים נגד העניין האנטישמי לא נצליח ולכן גם כל מי שיש לו פה ביקורת כלפי המדיניות של ממשלת ישראל, שנבחרה כחוק ומנהלת את זה בצורה דמוקרטית, זכרו, לפתחנו רובצים אנטישמים שמיד עטים על זה ואומרים 'אנחנו מדברים רק אנטי ישראליות בלבד'.

תודה לך על הדברים.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לעמנואל זינגר, חבר הפרלמנט הליטאי, בבקשה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

כבוד היושב ראש, חברי כנסת נכבדים, חברי ומנהיגי הקהילות היהודיות. במהלך 20 שנה הייתי חבר בהרכב מועצת הפרלמנטרית האירופית, ותמיד הייתי בידידות עם משלחות חברי הכנסת לפרלמנט האירופי. העניין הוא, שמועצת הפרלמנט האירופי, היא לא פרלמנט אירופה אלא למעשה מורכבת מ- 47 מדינות באירופה.
כרגע הייתם עדים לאחת הבעיות, לא גדולה, בעיה קטנה , המקושרת לקבוצה של "מטורפים" שייצגו את היוזמה שנחתמה על ידי אנשים אחרים בעלי הרצון הטוב, כבר משנת 1972, כמובן בעזרתו של עודד בן-חור וחברינו בפרלמנט. הבעיה הזאת תובס, או ניתן לומר, תובא לכדי איזון. אבל, העניין הוא מה למשל למדנו מהבעייה סביב נושא ברית המילה? הכל נע סביב ייצוג מדינת ישראל על ידי ארגונכם. זה לא "אונסקו". מועצת הפרלמנט האירופי, הוא ארגון שבו למשלחות של חברי כנסת ישראלים יש מושבים לגיטימיים, חברי הכנסת צריכים להיות שם כדי לענות לנו על שאלות הנוגעות לישראל, כמו גם לנושאים כלליים אחרים. חשוב שנציגי ישראל יעמדו לצידנו, כאשר מדינת ישראל עומדת בפני כל בעיה. יתרה מכך, חשוב שתהיו לצידנו במהלך כל ישיבות הסיעה שלנו.

אם כבר מדברים על ישיבות הסיעה, לא זכור לי מתי בפעם האחרונה השתתף נציג אחד מכנסת ישראל, באחת מישיבות סיעת ה- AAP, שזה כמו מפלגת הליכות האירופאי. הסיעה הסוציאל דמוקרטית, או, המפלגה הליברלית. חברי כנסת מישראל, מחויבים להיות נוכחים בישיבות האלה, כאשר נשלחות מכאן משלחות רשמיות של הכנסת.

חברים, היכן אתם? עליכם להיות באסיפה הפרלמנטרית שטרסבורג ביחד איתנו, מספר יהודים ומספר בעלי רצון טוב אחרים, כדי שניתן יהיה למנוע כמה מאותן יוזמות לגמרי מטורפות. לגבי נושא "ברית המילה", כאשר הייתי איתכם בבולגריה, בזמן הכינוס בנושא האנטישמיות, הנושא הזה לא היה הראש סדר יומה של מועצת האסיפה הפרלמנטרית של אירופה. הרבה אנשים הופתעו מהשטות הזאת שהועלתה אצלנו בפני המועצה. במהלך 20 השנים, משנת 1993, שבהם אני חבר מועצה, מעולם לא נתקלתי בשטות כזאת. להשתמש בנושא "ברית המילה" לא היווה נושא בעל עניין. מצטער, אבל אני לא יודע מה לעשות עם זה.

אותו כלי, ששבטים נתעבים באפריקה משתמשים כדי לכרות משהו אצל ילדות קטנות והשאלה היתה, למה לא לשאול את הילדים לפני שעושים זאת, שהרי זה נוגד את חוק זכויות האדם אם עושים זאת בלי לשאול את הילדים תחילה. האם אתם לא מסכימים?

אם נחזור לעניינינו, מניעת הצד הסכיזופרני הזה של המעשים האלה, אפשרי רק אם תהיו נוכחים שם איתנו. חשוב מאוד שגם נציגי ישראל יהיו שם.

לדעתך אנחנו לא נמצאים שם?

לא אתם לא שם. חברי המשלחת שלכם, אפילו לא נכחה בישיבות שלנו כאן. נקבעה מטעמכם משלחת של ששה חברים, אשר אמורה היתה להיות שם. כאשר יש שינויים במנגנון, עליכם להיות שם, אבל, מידי פעם יש לכם ישיבות יותר חשובות כאן בכנסת, זה ברור.



אנו נתקן זאת בוועדה לענייני מדיניות, שבה אני חבר, במהלך המושב הבא שיהיה בינואר 2026. אנו נחזור ונאסוף חתימות נוספות בעזרתו של עודד בן-חור, השגריר וחברים אחרים. אנחנו נאגור עוד כח, ובטוחני שחלקם אף יחתמו על תנועת ההחלטה שלנו.
אם נחזור לעניין הנושא היותר חשוב, האנטישמיות העכשווית, אנו יכולים להיאבק בכך רק אם נגרום לכך שישראל תהיה יותר פופולרית בין מדינות ועמי אירופה. למשל, טל ברודי בתחום הכדורסל שעבור ליטא זה נחשב ליותר מהדת הקתולית. הוא התקבל בברכה ע"י הפרלמנט, ובמהלך משחק הכדורסל בין מכבי לבין נבחרת ליטא, כל חברי הפרלמנט קיבלו אותו בתשואות בעמידה, כאילו ועבורם הוא אל מהאולימפוס.

כששחקני מכבי הגיעו לפונאר, היכן שנטבחו המונים, הם עמדו במשך שעתיים, לצד כוכבי NBA ליטאים בתוך הכוכים שבשדות הקטל, כשהם מציגים מגבית מאוחדת עם היהודים מכל מדינות העולם, שיש להתייחס לכל נושא השואה שלנו יותר ברצינות. שחקני מכבי הגיעו ראשונים לפונאר, במקום שבו נטבחה כל יהדות וילנה. לאחר הביקור, שחקני הקבוצה עלו לשחק על מגרש הכדורסל וזה היה מדהים. ברצוני להודות לולדימיר סלוצקר ולכל קבוצת מישל גורארי, הכל התבצע באופן חדשני במיוחד.

משרד החוץ מתכנן, לנו אין זמן לעשות זאת. לחברי הכנסת יש יותר כוח תמרון ולכן עליו לפעול ביחד כדי שהדברים ייעשו בצורה חדשנית יותר, בואו נגרום למדינת ישראל להיות מקובלת, או פופולרית, יותר.

תודה רבה.

תודה רבה לעמנואל זינגר. באמת נקודה למחשבה, טוב ששמענו, ואם יש מקומות שאנחנו לא נמצאים ואנחנו צריכים להיות, אנחנו ניקח את הנושא הזה ונבדוק. וכמו שאמרת, ברית המילה, שזה היה מחטף, עשינו כאן דיון בוועדה ואמרו שהיה מחטף וטעות ואף אחד לא ידע שזה יהיה, אז אנחנו כנראה צריכים להיות טיפה יותר מעורבים ולא נקודתית לדעת איפה יהיה הדיון עלינו, אלא להיות מעורבים בכל מה שנעשה שם.

בבקשה, חבר הכנסת קלפה.

תודה רבה לך, אדוני היושב ראש. ראשית אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לך על הדיון החשוב הזה. דבר שני, להצטרף לברכות לחברי הטוב, שלמה בן חיים, מאוסטרליה, שהקשר בינינו הוא כבר בן כמה שנים, לא מהיום, וכמובן התרגשנו מאוד מכל האירוע שקרה ודיברנו כמה פעמים בטלפון.

אבל בעקבות הדברים שאני שומע פה, אני רוצה לחדש לכם, או לחדד לכם, קודם כל, שאנטישמיות כנראה מקורה לא רק באירופה, יש מקומות נוספים. גם פה בארץ, למשל, ככל שאנחנו מקלים ראש בדבר הזה, בסופו של דבר זה מקרין גם על מקומות אחרים בעולם וחשוב מאוד שלא נקל בזה ראש, כי אנחנו משתמשים בביטויים כמו גל. זה כבר לא גל, הגיע הזמן שנפקח את העיניים ונראה שהמציאות הלאומית העולמית כבר מזמן עברה את הגלים. גלים, בתחושה שלנו, זה משהו קטן, אבל זה כבר לא משהו קטן, זה משהו בהיקפים הרבה הרבה יותר גדולים. עלו פה הרבה הצעות מעשיות, אני לא יודע, בסופו של דבר צריך לתכל'ס את זה לאיזה שהוא כיוון תכליתי וליצור מזה איזה שהוא מודל פעילות, אבל אין לי ספק שהדברים האחרונים שאמר פה עמנואל ומאיר אמר קודם, שככל שאנחנו נעמיק את החיבור והקשר בין החברים פה בארץ, או השליחים פה בארץ, כדוגמת טל ברודי ואחרים, שיוצאים מטעם ישראל למקומות השונים לעולם ומביאים את הצד החיובי שבישראל, את הצד היפה שביהדות - - - אין מה לעשות, להיות יהודי בעולם זה קשה, אבל מצד שני זה דבר מחייב.

אפרופו, סתם לדוגמה, לפני מספר שבועות היינו עסוקים בסוגיה של פרסי הנובל, בוודאי שזה מעורר קנאה רבה מאוד בחלק גדול מהמקומות שרואים שאחוז היהודים מקבלי פרס הנובל הוא גבוה מאוד, אבל עם זה לא צריך להרכין את הראש - - -

להתגאות בזה.

בדיוק, להיפך, צריך להפוך את זה למושא לגאווה וללכת בקומה זקופה. כי כמו שאמר קודם שלמה, כשראינו אותו בווידיאו, המציאות הזאת שהיום קיימת מדינה יהודית, עם צבא עצמאי, עם שלטון עצמאי, זה דבר שלא היה ובזה לא צריך להתבייש, בזה צריך להתגאות וללכת בראש מורם.

אני רק מצטרף ומחזק. מבחינתי, מה שאני אוכל לעשות לפחות, כמובן שאשמח להיות שותף ותודה רבה על הדיון החשוב הזה.

תודה רבה.

חבר הכנסת זאב, בבקשה.

אדוני היושב ראש, קודם כל הדיון הזה מאוד חשוב ואני מברך את כל האורחים המכובדים שנמצאים פה.

הגיע הזמן שאירופה תדע שבעיית האנטישמיות זה לא בעיה של היהודים או הישראלים או של מדינת ישראל. זה קודם כל בעיה שלהם. גם היטלר הציג את הבעיה היהודית לפני שהתחיל את המלחמה העולמית שלו. תראו מה קורה היום באנגליה, אירופה הולכת ונכבשת על ידי המוסלמים הקיצוניים. נכון שבכל אירוע אתה רואה שהרוב הוא לא קיצוני וזה מיעוט, אבל בסופו של דבר אתה רואה שהמיעוט שולט על הרוב, הוא מוביל, הוא האג'נדה של כל דבר ועניין איך להוביל אותו.

לכן, אדוני היושב ראש, אני כבר הייתי בפגישות רבות, בפרט בפריז, בגל האנטישמיות שהיה לפני מספר שנים, ישבנו שם עם אנשי הדת, עם האימאמים, ואני אומר לך, התוצאה הייתה מאוד חיובית ואני יכול לומר שאחרי הישיבה הזאת המסר יצא, שיהודים הלכו למסגדים ובאו מוסלמים לבתי כנסת וזה מה שהרגיע את המצב. אני הייתי בדיוק באותה תקופה חלק מהדיונים האלה.

אני אומר שאנחנו צריכים לעשות שני דברים כדי אולי קצת להרגיע ולהעביר את המסרים הנכונים לאירופה, ולא רק במקומות שיש מוקדים אנטישמיים, אלא אנחנו צריכים להקדים תרופה למכה. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב ראש, אני שומע את זה מהאמריקאים, איך יכול להיות למשל שמדינת ישראל, שהייתה לה תחנה קבועה למצרים שמסבירה את עצמה, הפסיקה. הוא אומר לי, אתה יודע כמה זה השפיע על העם המצרי? אתה יודע מה המשמעות שיש תחנה בערבית בקול ישראל לאומה המוסלמית? כי אם לא, הם מציגים אותנו, כפי שאמר אדוני קודם לכן, שאנחנו איזה מין פראי אדם, אנחנו משתלטים על העולם, אנחנו כובשים את העולם. מציירים אותנו כחזירים, תסלחו לי על הביטוי הזה. הגיע הזמן שאנחנו נציג את עצמנו. קודם כל להקים תחנות בכל מדינה באירופה, שיסבירו את העמדה של מדינת ישראל, ואם אנחנו צריכים לממן את זה, אנחנו חייבים לממן את זה, זה חלק ממשרד ההסברה ומשרד ראש הממשלה ומשרד החוץ, שחייבים כגורם משותף, לעבוד בעניין הזה של ההסברה.

דבר שני, אדוני היושב ראש, אני חושב שצריכים לקחת את הגורמים המתונים שיש בכל מקום ומקום, ויש גורמים מתונים, רק קולם לא נשמע, ודווקא את הגורמים המוסלמים המתונים, לעשות איתם ישיבות משותפות, להעביר מסרים משותפים, כדי שהעולם יידע שהמסר של הקיצוניים זה לא המסר שצריך להוביל או הוא המוביל, אלא אנחנו המובילים ביחד. זה הוכח בעבר, זה יכול לתת את הפירות גם בעתיד.

תודה רבה לך, חבר הכנסת זאב. אני מסכים איתך שבעניין של ההסברה יש לנו בעיה. אנחנו עשינו כבר דיון על זה, יש לנו פה הרבה גופים, כולם מתעסקים בהסברה, אבל בסופו של דבר שום דבר לא יוצא מזה וההסברה שלנו נכשלת. אנחנו צריכים לעשות מדיניות אחידה, ועל זה דיברנו בוועדה, ואני מקווה שיקבלו את ההמלצות שלנו. גם להיעזר בכל הקהילות היהודיות בכל העולם, שיעזרו לנו לתת את ההסברה יותר, אבל כמו שאמרת, ערוצי טלוויזיה זה דבר הרבה יותר רציני.

אנחנו ניתן עכשיו את רשות הדיבור למרטין ראפל מארצות הברית, בבקשה.

תודה רבה. אני שקלתי להופיע היום בעברית, בשפת העם היהודי, אבל לאור המצב המורכב הזה אני בחרתי לדבר באנגלית. איתכם ועם המתרגמים הסליחה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

אני סגן בכיר לנשיא המועצה היהודית לענייני ציבור וכאן אני מייצג את מה שנקרא "רשת פעילות ישראל", שזו יוזמה אסטרטגית, של הפדרציה הצפון אמריקאית, שפעם בשנה מכנסת את האסיפה הכללית בבנייני האומה, כדי לדון על המאבק כנגד המתקפה על הלגיטימיות של ישראל. האתגר הזה, כפי שאחד מחברי הכנסת אמר קודם, הוא לא שאלה של הביקורת על המדיניות הישראלית, אלא ניסיון להפוך את ישראל למדינה מנודה, האפרטהייד הדרום אפריקאי של המאה ה- 21, זה כל העניין.
המצב בצפון אמריקה, כפי שתשמעו גם מחברי הקנדי, אינו כל כך חמור כמו המצב הקיים באירופה ובעוד מקומות ברחבי העולם. יחד עם זאת, נערך מחקר שהראה שקיימת איזושהי שחיקה בתמיכה בארצות הברית, בעיקר בקרב המגזרים הליברליים המתקדמים, במעמד הפוליטי שלנו והחברה האזרחית. אני מדבר על האליטה החברתית של כנסיות פרוטסטנטיות, קמפוסים, ארגוני עובדים, ואוכלוסיות מיעוטים (שכיום הם לא רחוקים בהרבה מלהיות הרוב בארצות הברית), נשים, הקהילה ההומו-לסבית, ארגונים פוליטיים ומקצועיים. עלינו ללמוד ולהבין יותר את מה שנקרא "השקעה אחראית בחברה", היכן שהאנשים משקיעים על פי זכויות אדם ושיקולים אחרים ועל כך אנו עוד נשמע בשנים הבאות.

יש קבוצות, המשקיעים את כל המאמצים שלהם במטרה להשתמש בטקטיקה של הטלת חרם, משיכת השקעות והפעלת סנקציות, כדי להראות כמה ישראל נוקשה ומשתווה לשלטון האפרטהייד בדרום אפריקה.

לפני מספר שנים, הפדרציה היהודית של צפון אמריקה ביחד עם המרכז הירושלמי לענייני ציבור, יצרו את היוזמה הבאה: אנו ניקח את הערך הקולקטיבי של יותר מ- 150 פדרציות ברחבי צפון אמריקה, 15 איגודים לאומיים והרבה ארגונים מקומיים הנקראים המועצה לקשרי הקהילה היהודית, וננצל את היחסים שלהם, לא בתוך הקהילה היהודית אלא מחוצה לה.

בתגובה לתופעת הדה לגיטימציה הזאת, פעולות "רשת פעילות ישראל" מתבססות על מספר גישות, ואמנה רק שלושה מתוכם. 1 - אנו פועלים מאחורי הקלעים, אנו לא זוקפים לזכותנו אף ניצחון שלנו במאבק בלגיטימציה, אנו מסייעים לבני בריתנו בתוך המגזרים החלשים, כדי שהם ינצחו במאבקים האלה בשם כולנו. 2 - אנו לא מגיבים לכל דבר שאנו רואים, אנו לא יכולים לפתור כל דבר וכל בעיה, אנו מגיבים רק לאותם דברים שלדעתנו יש השלכה משמעותית. האופוזיציה היתה רוצה שנגיב על כל דבר שאנו רואים, אבל אנחנו לא עושים זאת. 3 - אנו מנסחים את המסרים שלנו בדרכים מאוד מגוונות. אנו דנים בעניין הישראלי-פלסטיני, בדרכים שאולי ליבת התומכים שלנו לא יסכימו איתם, אבל לדעתנו אלה דרכים הרבה יותר יעילות על מנת להגיע לאותם מחוזות חלשים.

במילים אחרות, אנו מתארים מצב מורכב שיש לו שני צדדים ואנו מבטאים את הרגישות שלנו לסבל של שני הצדדים. אנו תומכים בשלום ובפיוס, אולם, כשהם אומרים לשלול מישראל, אנו אומרים: "לא, תשקיעו בשלום". אנו לא רק מגיבים, אנו לא יכולים רק להגיב לתוקפנות נגדנו. יש לנו גם מה שנקרא "מתקפה אסטרטגית", אנו מנסים לנקוט מראש בפעולות מניעה. אותה גישה המשמשת אותנו כהגנה נגד המתקפות על ישראל, משמשת אותנו גם במתקפה שלנו.

אנו מזהים את האנשים בתוך המגזרים הרגישים האלה, הן במגזר הפוליטי והן במגזר הציבורי, שהופכים לשליחים של אותם מסרים שאנו מנסים להעביר. לאו דווקא מתוך הממשלה הישראלית וגם לא מההנהגה היהודית, אלא הם צריכים לבוא מתוך המגזרים הרגישים עצמם. אנו מצפים לזהות אנשים מכובדים בעלי השפעה סמכותית, שישמשו כדוברים.

כפי שאמרתי בתחילת דבריי, בצפון אמריקה, בעיקר בארצות הברית וגם תשמעו בהמשך מחברי הקנדי, היא התמיכה בישראל היא חזקה, הן מדינית והן דתית. אולם, יש לנו אמרה שאומרת: "גרם של מניעה, שווה לקילוגרם של תרופה". כך שאנו עובדים מאוד קשה, כדי להבטיח שהתמיכה לא ניתנת רק להיום, אלא מתמשכת לעוד הרבה זמן לעבר העתיד. תודה רבה.

תודה רבה לך.

אני חושב שלא כל אחד בקהילות היהודיות בצפון אמריקה, מבין את רמתה האמיתית של האנטישמיות באירופה. תקנו אותי אם אני טועה, אבל, לדעתי האנשים פשוט לא יכולים לתאר לעצמם את מה שקורה באמת. לדוגמא, אספר לכם סיפור קצר.



סגן נשיא הקהילה הגרמנית, אמר כאן בכנסת באחד המפגשים הקודמים, לגבי האנטישמיות, שעל מנת לחבוש כיפה בברלין, אתה צריך להיות מלווה בחוליה של שוטרים ובפרמדיקים. זו הרמה הקיימת בכמה אזורים בברלין.

ממש לפני שהגעתי לישראל, היתה לנו פגישה עם אירה פורמן, שהוא שליח מיוחד במחלקת המדינה של ארצות הברית, לפיקוח ומאבק באנטישמיות. לאחרונה הוא חזר ממסע של ששה שבועות באירופה ונתן לנו דיווח מפכח. אני מעריך את מה שאמרת, אנו בקהילה היהודית אמריקאית מודעים לכך ואנו שוקלים כעת פעילות אינטנסיבית יותר ומתמשכת יותר, כמובן בשיתופן של הקהילות היהודיות המקומיות, כי אנו מעולם לא פועלים מעל ראשיהם.

תודה רבה.

חבר הכנסת אורי מקלב, שהגיש הצעה לסדר בנושא התגברות האנטישמיות. בבקשה.

תודה רבה לך, אדוני היושב ראש, על קיום הדיון ועל קיום הדיון המשולב באנטישמיות בכלל והיהודים שחזרו מבית הכנסת - - -

לא היית כאן, אבל דיברנו עם השליח בשידור ישיר, התעדכנו.

בטח דרשתם בשלומו. אנחנו באמת קיימנו דיון כאן בכנסת, דיון מיוחד, אנחנו גם העברנו לוועדה שתדון ותמשיך לדון במקרה שהיה באוסטרליה. כל אירוע וכל תופעה של אנטישמיות אנחנו מגנים ואנחנו מוקיעים, אבל להתקפה שהייתה בסידני היו כמה פרמטרים שהפכו את זה לאירוע חמור, גם בגלל שהאירוע הזה היה ללא התגרות, הוא היה אירוע מתוכנן, מארב שהוקם ליהודים שחוזרים מבית הכנסת. הם לא הצליחו עם קורבן אחד, אז הם עשו את זה לכמה קורבנות אחרים שהיו שם. התופעה הזאת, שהסביבה לא גינתה ולא הגיעו להגנה, היא גם תופעה חמורה מאוד, ואנחנו רואים שזה חלק, זה נותן מצע ותפאורה טובה להתקפות, ויותר מכך, שממשלת אוסטרליה לא גינתה את זה, לפי עניות דעתנו, מספיק בתוקף. השר בנט, שענה מטעם הממשלה בהצעה לסדר בדיון בכנסת בשבוע שעבר, אמר שהוא פנה באמת לגורמים הממשלתיים באוסטרליה והם טענו שזה לא אופייני כרגע לאוסטרליה, זו תופעה די נדירה. אנחנו לא בטוחים בכך, אנחנו רואים שהתופעה הזאת משתלבת בתוך שלל אירועים שקיימים בכל העולם. ואני באמת מברך אתכם ומוקיר אתכם, הנציגות מארצות הברית, אירופה, קנדה, שבאתם היום לדיון הזה, זה מעצים את הטיפול ואת הצורך להוקיע את התופעה הזאת של אנטישמיות בעולם בכלל.

אנחנו קיימים כבר אלפי שנים ואנחנו עדיין לא יודעים מדוע התופעה הזאת של אנטישמיות קיימת. זה אחד הדברים שאנחנו לא יודעים מדוע זה קיים ואין שום אומה בעולם שעברה את מה שהיהודים עברו במשך אלפי שנים. ולא עזר שום דבר, זה לא היה משנה, כשהיינו עשירים היו תופעות של אנטישמיות, כשהיינו עניים היו תופעות אנטישמיות, כשהיינו מעורבים בשלטון היו תופעות אנטישמיות וגם כשהיינו מכונסים בתוך עצמנו היו תופעות אנטישמיות. לא היה שום דבר שמנע תופעות אנטישמיות. הקומוניסטים החליטו שאנחנו קפיטליסטים והגרמנים טענו שאנחנו קומוניסטים והיום שונאים אותנו בגלל שאנחנו כאילו רודפים אולי את הפלשתינאים, שהם רודפי שלום ואנחנו לא רודפי שלום. זו תופעה שקיימת. וגם מופיע בהלכה, וידוע בהלכה שעשו שונא ליעקב. למה זה הלכה? כי ידוע שקיים דבר כזה. הלכה, לפעמים זה יכול להיות בלי סיבה.

אבל אנחנו יודעים שבגלל הדבר הזה אנחנו חייבים לטפל בעניין הזה ביתר שאת, מכיוון שהשוני בין מה שקרה פעם להיום, שהיום מנסים לכסות על הדברים האלה. היום מנסים להגיד שהתופעה הזאת לא קיימת, היום הולכים להגיד שתופעה כזאת וכזאת היא בשוליים, מנסים להמעיט מהמספר, כל מדינה מנסה, זה חשוב שהיא מנסה, להמעיט ממספר האירועים שיש בה, ואנחנו צריכים לעמוד פה וכן להציף את הנושאים האלה, להגיד שהתופעה הזאת קיימת, היא מתגברת. אנחנו דורשים ממדינות שיחוקקו חוקים מיוחדים לתופעה האנטישמיות, שלא יהיה רקע, כפי שראינו בתופעה האחרונה ובתופעות אחרות, שהסביבה לא מספיק מגנה את זה, היא לא מספיק מוקיעה את הדברים האלה, ואנחנו חושבים שהתופעה הזאת צריכה לקבל מענה הרבה יותר חריף.

אני לא פרופסור לקרימינולוגיה וגם לא דוקטור, אבל ידוע שתופעות של פשע, קרימינולוגיות, קורות לפעמים בגלל שקורית תופעה אחת, פשע אחד מביא לתופעה שנייה. אם יש שוד בנקים, אז אנחנו יודעים שעכשיו זו תהיה תופעה שתתגבר. אם מישהו יעשה שוד בנק באופנוע, אז עוד כמה יחקו אותו בעניין הזה, זו תופעה שקיימת. אנחנו לא רואים את התופעה הזאת של אנטישמיות כתופעת פשע רגילה, שאם היא קיימת, אז אולי לא כדאי לדבר עליה, אלא אנחנו חושבים שהדבר הזה נגרם בגלל שמנסים להצניע אותה, בגלל שמנסים להגיד שהיא תופעה חריגה. אנחנו צריכים להציף את הדבר הזה.

אנחנו יודעים שהתופעות של אנטישמיות הן אלה שאולי שתרמו לשרידות של האומה היהודית, בגלל שתמיד מישהו דאג להגיד שאנחנו יהודים, אף פעם לא נתנו לנו להיטמע בתוך אומות העולם. התופעות האנטישמיות היו גורם שהחזיקו את היהודים ולא נתנו להם להתערות בתוך אומות העולם, אבל התופעה הזאת של התבדלות, בגלל שאנחנו יהודים, אנחנו צריכים לעשות, אנחנו צריכים לדאוג שבאמת יהודי יהיה יהודי, שהיהודים יישארו יהודים, לא שאחרים יעשו את זה. אנחנו יודעים לדאוג לעצמנו בכל הדברים, גם בדבר הזה. שאף אחד לא ידאג לזה שאנחנו יהודים, אנחנו צריכים לעשות את זה.

ואתם, או מדינות העולם, באירופה, בארצות הברית, בקנדה, התפקיד שלכם למנוע, להוקיע, לחוקק חוקים בעניין הזה. ואם אנחנו קצת הועלנו בדיון הזה, והיה זה שכרנו.

תודה רבה לחבר הכנסת מקלב.

ניתן עכשיו את רשות הדיבור לאלי רינגר, ראש הקהילה היהודית בבלגיה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)



כל מה ששמעתי כאן הוא מאוד חשוב. כמדינתם של היהודים בכל רחבי העולם, אנו משפחה אחת גדולה. אם מישהו פוגע בנו בחלק הזה, כל אחד גם אם הוא מתגורר באוסטרליה, מרגיש את אותו כאב.


אנו מנסים באירופה לסייע מידי פעם להסברה הישראלית, שכפי שנאמר קודם, ברגע זה לא במיטבה. אנחנו לא מקצועיים, ולדעתי יכול להיות שזה לא "בריא" שנהיה נציגי ישראל בתפוצות. אני חושב, שישראל אכן צריכה להגביר ולשפר את היכולות שלה על מנת לשווק נכון את ההסברה. אנו יכולים רק לעזור, מפעם לפעם, מאחורי הקלעים.



השאלה שלי היא, בזמן שישראל לצערנו נמצאת בגולת הכותרות השלילית, האם יהיה זה נכון שהיא תהיה הנציגה, בעניין כל מה שחשוב וכל הבעיות באירופה או באמריקה? האם זו אסטרטגיה טובה?

אני חושש שמידי פעם, בגלל שישראל לצערנו לא כל כך "קלה", אם היא תתערב יותר מידי, הם יגידו: "זה שוב ישראל, אנחנו לא אוהבים אותה". יכול להיות שזה לא מאפשר את התגובה החיובית כפי שצריך להיות. יכול להיות שאנו צריכים להבין, שבאירופה באמריקה ובכל העולם, קהילות החוץ צריכות להיות חזקות יותר ובכל פעם שאנו צריכים את הסיוע של ישראל, כמובן שאנו נבקש זאת ואני בטוח שהיא גם תסייע. זאת במידה ויש לנו בעיה עם נושא השחיטה והמילה.

בשבוע שעבר נערך כנס גדול בבית כנסת אירופאי, ואני הייתי בין הדוברים. נאמרו שם דברים קשים על כך שצריך להעלות לדיון את כל נושא הגזירות, לגבי השחיטה והמילה, אבל, על מנת לסייע לנו, ישראל צריכה לנסות ולקחת את היוזמה, ולשמש כדוברת של היהדות הבינלאומית. אני לא יודע אם כרגע זה דבר טוב, בואו ננסה להתאחד יותר כדי שאפשר יהיה לפעול.

כמובן, שצריך שהיו לנו קשרים עם הרשויות הישראליות ובכל פעם שנצטרך עזרה, אני בטוח שאתם תסייעו לנו ברצון. תודה רבה לכם.

תודה רבה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

כבוד היו"ר, אני חייב לומר לך שראש הממשלה, בנימין נתניהו, שוחח בישיבה הקודמת עם הנשיא הולאנד, בנושא השחיטה.

כן, חשוב לציון.

לינדה קיסלוויץ, קנדה, בבקשה.

(אומרת דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

תודה, אני מאוד שמחה וגאה להיות פה. אני מנכ"לית מגבית קנדיה, UIA, שזה ארגון בקנדה המייצג 10 פדרציות מחוף אל חוף, שהרי אנו מדינה גדולה. אנו מדינה פעילה בתחום הפוליטיקה, ויש בה בערך 390,000 יהודים שחלקם חיים במרכזי הערים הגדולות וחלקם בחיים בקהילות אזוריות קטנות שבהן יש בין 500 ל- 2,500 יהודים. הקהילה הגדולה שלנו היא טורונטו, עם 200,000 יהודים בקירוב והיא קהילה מפותחת ופעילה. אני יכולה לומר, שכמו לחברינו בארצות הברית, אולי גם במדינות נוספות, יש לנו קהילה יהודית מאוד שמרנית ומסועפת, עם מסורות ציוניות מאוד חזקות, העוסקות בפיתוח קשרי הידידות עם ישראל.
אנו שמחים לראות את התבנית החדשה המתפתחת בקשרי ישראל והתפוצות. כראיה לכך, יוזמת הממשלה החדשה המתפתחת בין הסוכנות היהודית, הממשלה וארגונים בלתי ממשלתיים ברחבי העולם, על מנת לבדוק מה אנו יכולים לשנות. אמנם זה מדבר על נושא המניעה, אבל, אני מדברת כאן על החינוך משום שלדעתי - ועמיתי יואל רייטמן ידבר על כך יותר לעומק - אנו צריכים לדאוג שהצעירים ישארו קשורים ליהדות ולישראל, אני מאמינה שאתם גם שותפים לדאגה זו, כי לא מדובר רק על הצעירים שלנו אלא גם על הצעירים שלכם. בין אם זה בקמפוסים, זוגות צעירים עם ילדים קטנים בבתי ספר. אם לא נוודא ביחד שהם ידעו מי הם, יכירו את השורשים שלהם, שיהיה להם מושג לגבי המסורת ההיסטוריה ועיקר הזהות שלהם, אזי, יהיה לנו הרבה יותר קשה להתמודד עם כל מיני קשיים ותקריות שאותן אנו חווים בצורות שונות בחלקים שונים בעולם.

אנו מאוד מעורבים בפעילויות, כגון " Birhthright", אנו שולחים קרוב ל- 3,000 צעירים בכל שנה, כדי שיתנסו בכל החוויה של Birthright . אנו מעורבים גם במספר קמפוסים בקנדה, ביחד עם תכניות "הילל" המנסות לגייס ולקרב את הצעירים, . אנו מבינים שזה חלק מתהליך ומהחינוך על מנת לשמור את האחדות שבין הקהילות בתפוצות לבין ישראל.

אני רוצה לחזור ולומר, שאנו מאוד שמחים לראות כיצד היוזמה החדשה של הממשלה יוצאת לדרך, דרך המשרד לענייני תפוצות, ביחד עם השר נפתלי בנט וראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר נפגש ושוחח עם כולנו כשהיינו כאן בשבוע שעבר. והוא אמר בצורה מאוד ברורה, כיצד ממשלת ישראל מתחייבת לראות בכך כפרוייקט יהודי עולמי. אנו בקנדה, מאוד שמחים להיות חלק מכל זה ומקדמים בברכה את היוזמה הזו. תודה רבה.

תודה רבה.

אנחנו נשמע עכשיו את נציג משרד החוץ, גדעון בכר, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. אני חושב שכשאנחנו נאבקים באנטישמיות אנחנו צריכים לעשות מאבק מקצועי, וקודם כל, כפי שהזכירו קודם, לא כל דבר הוא אנטישמיות ואנחנו צריכים לכוון את הפעולה שלנו נגד האנטישמים ולא נגד דברים אחרים. זו נקודה ראשונה.

נקודה שנייה, אנחנו צריכים לדעת איפה יש אנטישמיות. זה נכון שאנטישמיות מצויה בכל מקום בעולם, אבל לא בכל מקום היא שווה. הבעיה הגדולה ביותר שלנו היום היא באירופה, בעיקר באירופה המערבית, במדינות האיחוד האירופאי, לשם אנחנו צריכים לכוון את המאמצים שלנו.

ביום שישי התפרסם סקר חשוב ביותר, שמי שלא קרא אותו אני מאוד ממליץ לקרוא אותו וללמוד אותו, של הסוכנות לזכויות יסוד של האיחוד האירופי, ה-FRAF, Fundamental Rights Agency , שראיין 6,000 יהודים באירופה שמייצגים 90% מאוכלוסיית היהודים באירופה, למעלה ממיליון איש והתוצאות הן, אני מקריא כמה דברים בכללי: 75% מהנשאלים אומרים שהאנטישמיות החריפה בחמש השנים האחרונות; 65% אומרים שהאנטישמיות היא בעיה; 23% אומרים שהפלו אותם בשנה האחרונה; 75% אומרים שהאנטישמיות באינטרנט היא בעיה גדולה, וזה עוד נושא שאנחנו חייבים לדון בו, כיצד נאבקים באנטישמיות באינטרנט, כי זה מקור ראשי ומרכזי היום לאנטישמיות בעולם בכלל; 26% חוו תקרית אנטישמית בשנה האחרונה. 26%, אם אנחנו אומרים שהסקר מכסה יותר ממיליון איש, מדובר במאות אלפים; 4% חוו אלימות פיזית; 3% דיווחו על מקרה של ונדליזם. אלה המספרים. אני מברך על כך שהאיחוד האירופאי, היה לו האומץ והעוז לעשות את הסקר הזה, זה סקר חשוב שאנחנו יודעים שיתבצע עכשיו כל חמש שנים.

עוד כמה נקודות קטנות. לא דיברנו רבה על הנושא של השחיטה, שחיטה כשרה. הזכרנו הרבה את ברית המילה, אבל, רבותיי, כבר בחמש מדינות באירופה אסור היום לבצע שחיטה כשרה. בלי שחיטה כשרה ובלי ברית מילה אין חיים יהודיים באירופה. אלה שתי אבני היסוד של העם היהודי. אם יוזמות למניעת שחיטה ולמניעת ברית מילה יתקבלו באירופה, מי שיקיים אותם יהיה פושע באירופה. האם זה מה שאנחנו רוצים? לא, בוודאי שלא. אלה דברים שהם מאוד חשובים.

מה שאני רוצה להגיד עוד, שמי שאחראי, קודם כל למאבק באנטישמיות, זה הממשלות שבקרבן יש את הקהילות היהודיות, הם אלה שאחראים. היהודים שחיים שם הם אזרחים של המדינות האלה, לממשלות האלה יש הכי הרבה כוח להיאבק באנטישמיות, בחקיקה, באכיפה, בחינוך, בלהעלות את המודעות, בלייצר אפשרות לאנשים ללכת ולהתלונן על דברים. הרוב המכריע של יהודים שחווים תקרית אנטישמיות לא הולכים בכלל להתלונן וזה מקור לפער עצום בנתונים לגבי מצב האנטישמיות.

עוד שתי נקודות. סולידריות בין הקהילות היהודיות ובין מדינת ישראל והעם היהודי. זה קריטי. אני מקבל את מה שאמר פה מר סלוצקר, שחייבת להיות תמיכה גדולה מאוד מהיהדות של צפון אמריקה ביהדות באירופה וכמובן שלנו, של מדינת ישראל. אנחנו חייבים, כדי לטפל בבעיה, להפנות יותר משאבים, אנחנו כמדינת ישראל. לא יכול להיות שכוח האדם שמוקדש לתופעת האנטישמיות הוא אפסי והתקציבים הם כל כך מינימליים כשהתופעה היא כזאת גדולה. לכן אני חושב, מבחינתי המסר העיקרי, אפשר להיאבק באנטישמיות, חייבים להפנות לזה יותר משאבים ותשומת לב. תודה רבה.

תודה רבה. אם 75% חושבים שבחמש שנים האחרונות האנטישמיות גברה, אם כל יהודי רביעי באירופה חווה מקרה של אנטישמיות, אני חושב שהנתונים מאוד מאוד לא טובים ולא סתם אנחנו מנהלים כאן את הדיון הזה וזו באמת תופעה שאנחנו לא יכולים להישאר, כמו שאמרתי בהתחלה, אדישים, ואנחנו באמת נמצאים באיזה שהיא מצוקה. אני חושב שבסופו של דבר הצוות המקצועי יושב במשרד החוץ, משרד התפוצות, צריך לגבש תכניות. אנחנו מצפים מכם לקבל תכניות ממוקדות איך אנחנו פותרים את הבעיה הזאת. אני מבין שזו בעיה גדולה וזה לא פשוט, אבל אנחנו כחברי כנסת ניתן לכם את כל הגיבוי ואנחנו לא צריכים לחסוך פה בתקציבים, אלא צריכים לתת פה, נכון להיום, מענה הכי טוב לבעיה הזאת. הנתונים האלה עוד לא התפרסמו, אבל אלה נתונים מאוד מאוד מדאיגים.

יעקב חגואל, ההסתדרות הציונית העולמית, בבקשה. ממש בכמה משפטים.

ברכות ליושב ראש על הדיון.

אני רוצה להוסיף עוד נתון אחד מאותו סקר. יש בו הרבה מאוד נתונים, אבל נתון אחד שהכאיב לי מאוד, 82% מהיהודים שנפגעו במקרה אנטישמיות לא דיווחו על זה בכלל. זה נתון חשוב ונתון יסוד. כי אנחנו כבר מתרגלים, אנחנו כבר מגישים את הלחי השנייה ואנחנו מתעלמים וזו רעה חולה גדולה.

אני רוצה לומר לכם שלפני שבועיים, כשקרה האירוע באוסטרליה, אני לא הופתעתי. לא הופתעתי, לא רק כי אני יודע ואני מקבל כל בוקר מקרי אנטישמיות מתוקף תפקידי לאי-מייל, ולא הופתעתי כי זה לא אירופה, כי יש אנטישמיות לא רק באירופה, לא הופתעתי כי קראתי נתונים בסוף שנה שעברה, שפרסמה הקהילה היהודית באוסטרליה, שדיברו על 547 אירועי אנטישמיות שקרו באוסטרליה במהלך 2012. ברגע שקורים כל כך הרבה אירועים אנטישמיים אני לא מופתע שבסוף יש אירוע אלים כזה, קשה כזה, ולנו אסור לנו להתעלם, לא מטוקבק באינטרנט בנושא אנטישמי ולא מגרפיטי בחוצות העיר. כל דבר נגמר בסוף, זה מדרון חלקלק שנגמר בסוף ברצח של יהודים, כמו שלא הופתעתי מאותו פיגוע אנטישמי שקרה בטולוז. כי הכתובת היא על הקיר ולצערנו העולם מתעלם והדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות, אדוני היושב ראש, זה להעלות את הדברים למודעות.

להעלות את הדברים למודעות דבר ראשון בקרבנו, בקרב עם ישראל, בקרב ראשי הקהילות. כן, אני מודיע לכם, בתוקף תפקידי אני נפגש עם הרבה מאוד ראשי קהילות, ואנשים טומנים את ראשם בחול. אנחנו צריכים להעיר את העולם ודבר ראשון את הקהילות היהודיות.

אני רוצה לומר פה עוד נתון אחרון שהוא נתון ברור, שבשנה האחרונה, בשנה שחלפה, ב-2012, היו יותר מקרים אנטישמיים אלימים ב-30% יותר מ-2011. זה נתון, אלה עובדות, ואני מדבר פה על אלימות אנטישמיות, לא מדבר על טוקבק, לא מדבר על גרפיטי, מדבר על אלימות.

אני חושב שכמו שאמר פה חבר הכנסת לפני כן, זה לא גל, אנחנו מדברים פה על עשור, לא על יומיים ולא על שנתיים, על עשור שמקרי האנטישמיות האלימים עולים ואנחנו צריכים לעשות פה משהו.

תודה רבה. אני מסכים איתך שצריך להביא את זה למודעות הציבורית, במיוחד גם כאן בישראל ולא רק בחו"ל. כאן אני חושב שכדאי לנו לפנות לתקשורת. אתם יודעים שהדעה הציבורית, ברגע שהציבור יודע והתקשורת תפרסם זאת, זה מניע את הפוליטיקאים לשים יותר גז בנושא. כאן אני פונה באמת לתקשורת להציף את הנושא הזה, כי זה נושא חשוב לקיום העם היהודי, אני חושב, וזו באמת בעיה קיומית ומאוד מאוד חשוב לתת לזה דגש.

עכשיו אנחנו ניתן את רשות הדיבור לג'ואל רייטמן מקנדה, בבקשה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

אדוני היו"ר, חברי הוועדה, אורחים נכבדים. אנו מאוד גאים להיות כאן, במדינת היהודים, ישראל. אני מייצג כאן את הפדרציה היהודית של קנדה, UIA , או כפי שאתם מכירים אותה, מגבית קנדה או בעצם את זרוע ההסברה שלה, המרכז לענייני ישראל והיהדות (CIJA), שהוא חוד החנית בבניית התמיכה בישראל, בקנדה.
ברצוני להזכיר לכל אחד ואחד מכם, שהיום הוא יום השנה לליל הבדולח והיום הוא גם יום זכרון. היום אנו נזכור את כל משפחות היהודים שנספו. אני מדבר אליכם כקנדי גאה, כי יש דבר טוב להיות היום בישראל וזה העובדה שקנדה ממשיכה להיות חברתה הקרובה ומאוד נאמנה לישראל. למרות החברות, קיימים אתגרים, כמו למשל: החרמה, משיכת השקעות, סנקציות, כינוסים של תנועות אנטי ציוניות ואנטישמיות. בעוד שחרם נגד יהודים אינדיבידואלים נחשב כמחוץ לתחום בקנדה, יש מספר מטריד של פעילים, הקוראים לנקוט בצעדים האלה כנגד מדינת היהודים.

מנקודת מבטה של יהדות קנדה, זה לא רק איום על החברים והמשפחות שלנו בישראל. אנטי ציוניות כזו, מהווה נסיון להגביל את החופש שלנו כיהודים קנדים. אנחנו אולי גרים בטורונטו ולא בתל-אביב, אבל, אנו רואים את גורלנו בלתי ניתן להפרדה. אם יבוא יום שלעמוד בפומבי בצד ישראל יהיה בלתי חוקי בקנדה, זה יהיה היום שבו יהודי קנדה כבר לא יהיו חופשיים יותר לחיות כיהודים. האתגרים האלה הם לא ייחודיים לקנדה, אולם, האופן שבו הקהילה היהודית בקנדה הגיבה, לא שווה כלום.

קיימים חמישה ממדים לגישה שפיתחנו, אשר נפרסו ביעילות, שאותם הייתי רוצה לשתף אתכם. לפני עשר שנים, לאחר מחקר ממושך שהתבסס על נסיוננו, השקנו את שיטת ההסברה הנקראת "שיתוף ערכים", שזה התאמת המסר שלנו לאינטרסים והשקפת העולם של קהל היעד שלנו, קנדים לא יהודים בעמדות השפעה, תוך שימת דגש על הערכים המשותפים לישראלים ולקנדים: חופש, פלורליזם, ערכי משפחה ודמוקרטיה. פתחנו את הדלת לדיון מהותי יותר במסרים פרו-ישראלים, מסרים שלעולם לא היינו מצליחים להשיג אם לא היינו מראים תחילה את הישראלים כאנושיים, על ידי שיתוף התרבות הישראלית, אהבת המשפחה והמחוייבות לחופש.

אסטרטגיית "שיתוף ערכים" פועלת, הוכחה לכך היא התמיכה הבלתי מעורערת במדינת היהודים, בפורומים כמו האו"ם וארגון המדינות המתועשות. אני שמח שמותג היוזמה שממשלת ישראל התחייבה אליו, היתה בו מעט השראה של "שיתוף ערכים", לאחר שהגישה הזו אומצה על ידי "פרוייקט ישראל", המשתף איתנו פעולה במחקר שלנו. אכן, האסטרטגיה שלנו ממשיכה לשמש כמודל סופי להסברה הפרו-ישראלית ברחבי העולם.

פעלנו כדי להבטיח שבקנדה, התמיכה בישראל מתעלה על הקווים המפלגתיים ואינה משליכה אל אף אידיאולוגיה פוליטית. ידוע לכול, שראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר והמפלגה השמרנית בקנדה, תומכים נלהבים של ישראל. אולם, מפלגות השמאל והמרכז הראו תמיכה יוצאת מן הכלל גם במדינת היהודים, בכל הנושאים החשובים, כולל: הגברת הסנקציות על אירן, ולהתנער מהחרמות, משיכת השקעות ועיצומים נגד ישראל. המפלגות הליברליות והסוציאליסטיות, תומכות להפליא בישראל, פרט למיקרים נדירים.

רמת האנטי ציונות, אשר מרימה ראש במפלגות השמאל באירופה, כשלה מלהגיע לקנדה. אנו נמשיך ונבטיח, שיחסי קנדה ישראל יישארו חזקים גם בדורות הבאים, בלי קשר למי שנמצא בממשלה.

אנו רוצים להדגיש, שהקהילה היהודית היתה תרומה היסטורית לפיתוח קנדה והיא ממשיכה להיות מובילה בחברה האזרחית הקנדית. בכך, אנו פונים לחברינו הקנדים, לא רק כיהודים אלא כקנדים. זה קריטי במצב מתמשך, ללא קשר לישראל אלא לגבי מה שאני בטוח הרבה מכם מודעים לכך, הקהילה היהודית בקוויבק עומדת בפני איום על חופש הדת שלה, בצורה של חוק מחוזי האוסר על לבישת סמלי דת, כולל חבישת כיפה ע"י עובדי מדינה. אנו פועלים אסטרטגית כנגד מה שנקרא "אמנת הערכים של קוויבק", תוך כדי שימת דגש שזה מאיים לערער מאוד קהילה שהיא מבקשת לעגן.

התפקיד שמשרד החוץ הישראלי מילא כשותף המפתח שלנו, יוזמות התמיכה שתיארתי קודם, הועברו לארגונים המקורבים למשרדי ונציגי ממשלת קנדה, בשמם של כ- 400,000 יהודים. על כך אני אומר "דיינו".

בשם מגבית קנדה והמרכז לענייני ישראל והיהודים, אני אומר תודה רבה.

תודה.

אנדרו קושנר, בקצרה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

אני סגן נשיא הפדרציה היהודית של לוס אנג'לס וחבר בפדרציות היהודיות של צפון אמריקה. אנו גאים להיות כאן כחלק מהאסיפה הכללית של הפדרציות.
אדוני היו"ר, התכבדנו לארח אותך בלוס אנג'לס בתחילת השנה, כחלק ממשלחת של חברי כנסת, שבאו ללמוד על חיי היהודים בצפון אמריקה. כפי שראית, בלוס אנג'לס יש לו קהילה מאוד מגוונת וחזקה ואנו בורכנו בכך שאין לנו הרבה עימותים בנושאים שהועלו כאן. יש לנו ראש עיר יהודי, וראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטה הגדולה שלנו, הוא יהודי חובש כיפה.

אולם, עלינו גם לזכור שבעבר הלא רחוק בלוס אנגלס, בשנת 1999, נכנס אדם חמוש למרכז הקהילה היהודית וירה בחמשה אנשים, על רקע אנטישמי. בשנת 2002, היה פיגוע ירי בדלפק הקבלה של חברת אל-על בנמל התעופה שלנו. לכן, אנו יודעים שלמרות שיש לנו הרבה מאוד סיבות להגיש נוח ובטוח בקהילה היהודית שלנו, אנו יודעים שעלינו לתת עדיפות לנושא הביטחון וכך אנו עושים.

אנו עושים זאת במספר דרכים, אנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם רשויות אכיפת החוק. לאחרונה השקנו יוזמה לחיזוק האבטחה בבתי הכנסת שלנו והמוסדות הקהילתיים. אנו גם עובדים קשה דרך מוסדות החינוך שלנו, הן יהודים והן לא יהודים. לבסוף, אנו מביאים לישראל אנשים שאינם מהקהילה היהודית, כדי שהם יבואו ויבינו את המורכבות של מדינת ישראל.

תודה לכם, שנתתם לי את הכבוד להיות כאן ולומר את דבריי.

תודה.

אנחנו לקראת הסיום, חרגנו חצי שעה מהזמן, אחרון הדוברים, אבי אסולין, חבר האספה הלאומית הצרפתית, בבקשה.

קצר. (מדבר בצרפתית).

(מתרגם): רצינו להודות לכם, לברך את כולם, את מישל גורארי על כל הארגון הזה. שמעתי את כולם, קשה לדבר אחרי כולם, אין לי הרבה להגיד, אז אני אקצר. אבל יש לי הרושם שהאנטישמיות הולכת להימשך עוד שנים ואפילו מאות שנים. אתם אנשים שבאים מכל אירופה, אתם המגן נגד האנטישמיות.

אני נבחר בתקופה, על ידי ערבים, גויים וכדומה, ויושב בוועדת חוץ וביטחון, סגן נשיא ארגון הידידות בפרלמנט. 577 חברי פרלמנט באספה הלאומית ואנחנו מעט מאוד להגן על ישראל, להיפך, יש המון פרו פלשתינאים, כפי שאתם יודעים, הדת המוסלמית הולכת להיות הראשונה בצרפת, אני יוצא מהחברה האזרחית - - -

אני מסיים, צריך להיאבק כל הזמן. הנאצים התחילו, הימין הקיצוני המשיך, קודם כל זה היה ימין קיצוני, היום יש מסכה וזה אנטי ישראליות, הם מסתירים את זה. היה אילן חלימי, היה הרצח בטולוז, היה בסידני היום, זה הולך להיות יותר ויותר גרוע. האנטישמיות בכל מקום. צריך להיאבק בו, להתחיל בשחיטה ובברית המילה. כתבתי לשר הפנים, מנואל וייס והנשיא אמר שאסור, לפני יומיים הוא אמר שאף אחד אחרי ה - - - לא צריך לדאוג ואף אחד לא - - - המאבק צריך להימשך, תודה רבה. האינטרנט גם נורא חשוב.

תודה רבה. ובאמת כל הכבוד לכם על מה שאתם עושים.

חברים, תודה לכם על הדיון הזה. מי שלא הספיק לדבר, אני נורא מצטער, כי באמת חרגנו חצי שעה מהזמנים. כולם רצו לדבר, ואני חושב שהיה דיון ממצה.

לסיכום, הוועדה מוקיעה את האירוע האנטישמי בסידני ומאחלת החלמה מהירה לפצועים. אמרנו את זה ודיברנו עם הבחור שנפגע.

הוועדה מברכת את משרד ההסברה והתפוצות והחוץ ואת הארגונים הפועלים במאבק למניעת האנטישמיות.

הוועדה קוראת למשרדי ירושלים והתפוצות והחוץ להעמיק את הפעילות למניעת אנטישמיות במסגרת הקמפוסים. דיברנו על הקמפוסים באוניברסיטאות, בקריאה למדינות העולם להכניס למערכת החינוך תכניות בנושא סובלנות ורב תרבותיות וכן למניעת שנאת זרים ויהודים, לחוקק חקיקה הכוללת ענישה כלפי גורמים אנטישמיים, נורא נורא חשוב. איפה שזה כבר נעשה, כמו בצרפת, להגביר את אכיפת החקיקה במקומות בהם היא כבר קיימת. הוועדה קוראת למשרד החוץ לפעול ברחבי העולם לגינוי האלימות במסגרת כל פעילות אנטישמית.

מכל מה שנאמר כאן אנחנו שומעים גם שהיהודים לא מדווחים, שמענו פה נתונים נורא נורא מדאיגים, מפחדים לדבר. שידברו, שיספרו את זה לקהילות, הקהילות יפנו אלינו, אנחנו כאן, בשביל זה אנחנו מדינה יהודית ויש לנו את הכוח ויש לנו את הצבא ויש לנו כלכלה איתנה ואנחנו יכולים לתת מענה ואנחנו ניתן מענה, רק תפנו אלינו. אנחנו נפעיל פה את כל הגורמים הרלוונטיים בשביל להוקיע ולמנוע את התופעה הזאת. שיפנו לרשויות, וחשוב לנו לקבל כל אינפורמציה, כל דבר קטן שנוגע לאנטישמיות, שיגיע לכאן.

אנחנו גם קוראים כאן לתקשורת לפרסם, שדעת הציבור בישראל, שיידעו על זה, שילחצו את הפוליטיקאים, ילחצו אותנו, לפעול בנושא, להשקיע בזה, כי זה קיום העם היהודי.

תודה רבה, חברים. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:40.>