PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
03/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 39>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ל' בכסלו התשע"ד (03 בדצמבר 2013), שעה 11:30

<ישיבה בלשכת הקשר נתיב וסיור במחלקותיה>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

נסים זאב

מרדכי יוגב

אברהם מיכאלי

>
נעמי בן עמי - ראש נתיב, ארגון נתיב

חנן אחיטוב - מנהל המחלקה הקונסולרית, ארגון נתיב

אירית כפיר - ראש תחום פעילות, ארגון נתיב

רונן רפאל - סגן ראש נתיב, ארגון נתיב

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים
<ישיבה בלשכת הקשר נתיב וסיור במחלקותיה>

שלום וברוכים הבאים. זה ככה מין חנוכת בית קטנה, כי חנוכה ואנחנו עברנו רק לפני שבוע ואנחנו מאוד שמחים לארח אתכם פה. אנחנו שמחים שאתם הראשונים שמבקרים אותנו פה, כי חשוב לנו מאוד להציג את העבודה שלנו והזמן קצר אז אנחנו נתחיל. המצגת ואחרי זה סיור, כן?

כן, ואז נוכל לשאול שאלות תוך כדי.

כן. נציג את עצמנו. חנן אחיטוב מנהל המחלקה הקונסולרית, התחלנו לדבר על הבעיות הקונסולריות, אבל אחר כך נעשה סיור במחלקה הקונסולרית. אירית כפיר, ראש תחום פעילות, היא האחראית על כל העשייה שלנו בחו"ל, אנחנו נדבר על זה. רונן רפאל, הסגן שלי, ואני ראש נתיב. זהו, זה אנחנו .

כמה עובדים יש בנתיב?

בנתיב כרגע יש כ-60, עם קצת חיילים וחיילות, שכל שנה אנחנו מנסים להילחם עליהם, ובאמת גם אותם חייבים לציין, הם עושים פה עבודה יפה מאוד. לא מזכירותית, אלא באמת תורמים הרבה ואנחנו מקווים שאנחנו גם נמשיך, שאנחנו נזכה להמשיך לעבוד איתם, כי זה תורם לנו רבות.

בנוסף כמובן יש לנו 18 שליחים בחו"ל, פלוס בני ובנות זוג. אני לא סתם מציינת את בני ובנות הזוג, משום שלכל אחד מהם יש תפקיד, זאת אומרת אנחנו מנצלים את כולם. השליחים פרושים בכל המדינות שאנחנו עובדים. ברוסיה, בנוסף לשגרירות יש לנו שלושה מרכזי תרבות.

טוב, אני נכנסתי כבר למצגת. אז נדבר תוך כדי ואתם תשאלו גם תוך כדי.

זה הייעוד שלנו, לפעול בקרב יהודים וזכאי עלייה בחבר העמים על מנת לעודד ולסייע לעלייתם למדינת ישראל ולחזק את זיקתם לישראל, לציונות וליהדות, כנגזרת ממדיניות ממשלת ישראל ובהתאמה מלאה לדרכי הפעולה האפשריות בארצות בהן פועל הארגון.

הסוגיה של לחזק את זיקתם לישראל, אנחנו נוספנו את זה לפני שבע שנים וזה בא מתוך ההיכרות שלנו עם השטח, כאשר אנחנו גילינו שיש הרבה מאוד צעירים שגם לא מודעים למדינת ישראל וגם הקשר שלהם למדינת ישראל הוא לא מספיק חזק, הוא לא מספיק טוב, ופה אנחנו מנסים לחזק ולשים את מלוא הדגש והמרץ.

עידוד והגברת סיכויי עלייתם של זכאי עלייה למדינת ישראל, הרחבת החשיפה בקרב קהל יעד שאינו מודע לזכאותו לעלות לישראל ובכך להפכו ליעד פוטנציאלי לעלייה, הצגת מדינת ישראל בקרב קהל היעד כמדינה מתקדמת ומודרנית שתהווה יעד הגירה אטרקטיבי על פני יעדים אחרים. כמובן פה אנחנו מדברים על גרמניה וקנדה וארצות הברית. טיפוח מערך מנהיגות יהודית עצמאית בעלת צביון ציוני ישראלי, שכלול התשתית הפיזית והארגונית, בהתאמה לשינויים בסביבת הפעילות, לשם העברת המסר אודות ישראל כיום. זאת אומרת ישראל מודרנית.

אלה היעדים המרכזיים שלנו לשנת 2014. יעד מרכזי: על סך הפעילויות להביא להגדלת מספר הפונים לבירור זכאותם ב-20%. אנחנו פה מאוד עדינים בניסוח, הכוונה היא שאנחנו מנסים להגדיל כמובן את העלייה, לפחות ב-20%. מיסוד וטיפוח מערך בוגרי מנהיגות כחבר נאמנים ליד המרכז הישראלי. מנהיגים אלה יהוו חלק אינטגרלי מהעשייה הכוללת של המרכזים. אנחנו נתעכב על זה אחר כך, נסביר את זה. הגדלת מספר הפעילים במועדוני נוער בשטח ב-30% או בתכניות ארוכות טווח לצעירים במדינת ישראל מאידך, דגש על שתי האוכלוסיות ותכניות יישומיות עבורם. נסביר את זה גם אחר כך. הרחבת הפעילות באוניברסיטאות נוספות ב-30%, בהן אחוז זכאים גבוה ובניית מנגנון שיטתי לעבודה בהם. הרחבת הפעילות להקניה והטמעת השפה העברית, פיתוח הקשר למדינת ישראל, הגדלה -20%. סנכרון שלושת תחומי העיסוק המרכזיים, פעילות, קונסולרי ומידע ומחקר עם ראשי האזורים שיושבים בשטח, לקבלת תפוקות מיטביות.
זו הפריסה שלנו.

15 מדינות?

אנחנו לא יושבים בכל המדינות. מה שמסומן באדום אלה שלוחות, כאשר פה מדובר בערי בירה, גם בשגרירות. זאת אומרת במוסקבה אנחנו יושבים בשגרירות, בנוסף לזה יש לנו מרכז תרבות במוסקבה, יש לנו מרכז תרבות בסנט פטרבורג ומרכז תרבות בנובוסיבירסק. אותו דבר גם באוקראינה, בקייב אנחנו יושבים בשגרירות, יש גם מרכז תרבות ומרכזי תרבות נוספים בחרקוב, דנייפרופטרובסק, אודסה ויש גם בצד קישינב, שזה מולדובה.

רגע, אני רוצה להראות למי שלא יודע, אתם רואים חברובסק מצד ימין? אתם רואים מתחת בירוביג'אן, שם נולדתי. פעם ראשונה אני רואה את זה על המפה.

יש לנו פה את הפריסה. חשוב להבין שאנחנו פועלים גם באותם המקומות. כמובן שאין נציגות קבועה, כמו יקטרינבוק, חברובסק, רוסטוב עכשיו קצת פחות, אבל - - -

מה זה נציגות קבועה? מה הנציגות עושה?

הנציגות הקבועה, כמו לדוגמה בסנט פטרבורג, זה מרכז תרבות, זה אותו מרכז תרבות שדיברתי עליו, שהוא למעשה כולל בו אולפנים, פעילות נוער, פעילות סטודנטים, וכל פעילות נוספת שיש.

ומגיעים לפעילות?

הרבה מאוד. בראש מרכז כזה עומד שליח, פלוס בן/בת זוג, והוא או היא למעשה, לדוגמה אם אנחנו מדברים על סנט פטרבורג זו שליחה, אמונה על כל הפעילות שמתרחשת בסנט פטרבורג וסביבותיה. הפעילות היא רבה, יש גם שיתופי פעולה רבים. בסנט פטרבורג יש עכשיו קונסוליה אז מטבע הדברים יש גם ממשק הדוק עם הקונסוליה שם. חנן, אחר כך תפרט על הפעילות הקונסולרית בנפרד במקומות האלה, אבל היא מתבצעת בכל אחד מהמקומות, כולל גם במקומות נוספים ששם אין נציגות קבועה כמו יקטרינבורג וחברובסק. זה לפי מועד שנקבע מראש והזמנת אנשים לקבלת קהל.

בנוסף לזה פעילות שהיא לא קונסולרית, אנחנו פעילים בפריפריה, כפי שאנחנו קוראים לזה, במקומות אחרים שהם לא מצוינים פה, פעילות ספורדית, פעילות של ימי ישראל, פעילות באוניברסיטאות עם סטודנטים, אבל בעיקרון אנחנו מנסים לרכז את המאמץ סביב נגיד איזה שהוא מועד, או ארגון של ימי ישראל שכוללים הרצאות באוניברסיטאות על השכלה גבוהה בישראל, תערוכות, סרטים ישראליים וכל דבר אחר שאנחנו יכולים לארגן.

יש לכם את מספר היהודים שנמצאים בכל אזור?

יש. בעל פה אני לא יודעת.

יש לך את זה במצגת?

לא, אבל אפשר - - -

איזה פוטנציאל נותר או יש בכל רחבי האחריות שלכם?

זו שאלה שהיא קצת מסובכת, משום שאנחנו, כגוף ממשלתי, חייבים להתייחס למספרים שהם מפורסמים על ידי המוסדות הממשלתיים שם ואנחנו מראש מסייגים את זה כי מראש אנחנו יודעים שהמספרים האלה לא יכולים להיות מדויקים. המספרים שם הם על פי אותו מפקד אוכלוסין שנעשה. כאשר נעשה מפקד אוכלוסין, דופקים בדלת ושואלים 'מי אתה?', 'אני רוסי'. זה הכי נוח, הכי קל, לא מסובך. לא מבקשים מסמכים, לא מבקשים תיעוד. נכון? אני צודקת?

נכון להיום.

נכון להיום. בדיוק. ולכן יש הרבה אנשים שפשוט מוסרים, אני לא יודעת אם זה מידע כוזב או לא כוזב, אבל מה שנוח. וכאן אם אנחנו מציינים או נצמדים למספרים האלה אז אנחנו מדברים על כ-800,000. המספרים האלה לא נכונים, זה אנחנו יכולים להגיד.

800,000 איפה?

בכל רחבי ברית המועצות לשעבר. המספרים האלה לא נכונים. לפי חב"ד, אני עכשיו נותנת את הקיצוניות השנייה, הם מגיעים למספרים של 4.5 מיליון. גם אלה מספרים שלעניות דעתי הם לא נכונים, הם מוגזמים. אז אנחנו נצמדים יותר למספר שהוא סביב 1.5 מיליון של זכאים. זו פחות או יותר ההערכה שלנו. כמובן כאשר ברוסיה זו הכמות הגדולה ביותר, אוקראינה בסביבות כ-400,000 ויורד.

אפשר עוד מספר? אנחנו מסיימים את 2013, כמה עלו בעקבות הפעילות?

אנחנו נתייחס.

אתם מתייחסים לזכאים לחוק השבות, נכון?

כן, בוודאי.

אנחנו יודעים את הנתונים רק לפי 'ישראל ביתנו'.

מה זאת אומרת?

לפי נבחרי הציבור

אתה מתכוון לאלה שעלו, אבל אנחנו מתייחסים לאלה שעוד לא עלו.

יש לכם את כל הפרישה הזאת, אני אשאל משהו פרקטי, אני שמעתי מתגלית שהם מתקשים להביא חבר'ה בתכנית משם דווקא. מארצות הברית זה קל, משם זה קשה. הם מתקשים, יש להם קושי, שאלו אותי איך מפרסמים, איך זה, ועכשיו אני רואה שיש לכם פעילות, אתם עובדים איתם או לא?

כן, אנחנו עובדים עם תגלית, עבדנו עד עכשיו, אנחנו עוד נעשה את מחזור החורף ואנחנו פורשים, מסיבה אחת פשוטה, אני אנסה להגיד בעדינות ואז אירית, אם תרצה תרחיב. תגלית הכניסו המון מארגנים, אנחנו ממשלת ישראל, לצורך העניין. זאת אומרת אנחנו נכנסנו לכל הנושא של תגלית כי רצינו למעשה להביא את אלה שאנחנו נחשפים אליהם ועובדים מולם. הם רוצים להפוך את המיזם הזה שלהם לאיזה משהו עסקי כנראה, ופה אין מקום לתחרות שלנו מול, לא יודעת, איך קוראים להם? סחלב וכל השאר. כי זה עסקי.

דרך תגלית מגיעים לעשרה ימים, אני חושב שזה צ'ופר שאתם יכולים לתת וזה גם יחזק אתכם שם, וגם הם צריכים אתכם.

זה לא מדויק, כי אנחנו - - -

בסדר, אני רוצה התייחסות.

החשיבות שלנו בחבר'ה האלה היא אחר כך, לא בטיול הזה של העשרה ימים, כולם יכולים להגיע לטיול של עשרה ימים, הבעיה היא שאותו סחלב, סליחה שאני נטפלת אליהם, אני אפילו לא מכירה אותם, רק את השם, הם מביאים את החבר'ה האלה לעשרה ימים לישראל וזהו, גמרנו. ומה איתם אחר כך? מי עובד איתם אחר כך? אז למה נתנו להם את הנסיעה הזאת לישראל? הרי בסופו של דבר גם ממשלת ישראל שמה כסף על זה. אז אנחנו לא רוצים - - -

אבל זה עניין של תגלית להביא את אלה שהם - - -

אבל אני לא עובדת בתגלית, אני עובדת מטעם ממשלת ישראל, אז אני רוצה שתהיה גם המשכיות, אני רוצה גם ביקורת לכסף הזה. האינטרסים של תגלית במקרה הזה לא מעניינים אותי, מה שמעניין אותי זה ממשלת ישראל.

בסדר, אני עדיין לא מבין למה אין שיתוף פעולה.

יש שיתוף פעולה, למה אין?

יש שיתוף? למה הם עסקי? אני גם רוצה להבין, כי יכול להיות שאני לא יודע מספיק, כי עוד לא ישבתי, ישבתי עם המנכ"ל בזמנו, אבל לא - - -

היא אמרה אמירה מאוד ברורה, היא אומרת שאת החלב נותנים שם ואנחנו לוקחים את העול, כל העבודה האמיתית מול הציבור.

אנחנו ממשיכים לעבוד איתם אחר כך, כי - - -

זאת אומרת אם היו נותנים את התקציב לנתיב - - -

התקציב לתגלית מגיע הרוב מתורמים.

לא, זה מאטצ'ינג.

50-50.

לא, ממשלת ישראל נותנת כסף, לכן אני חושבת שהיא גם צריכה - - -

אני חושב שהתפקיד שלהם גדול מדי בשביל שאנחנו כמדינה ניתן.

בטיולים האלה לקשור אותם בהמשכיות למדינה.

מחפשים באזורים שיש בהם תורמים, שזה בדרך כלל באזורים האחרים, לא שלנו.

30% נותן, אם אני לא טועה, אני לא רוצה להטעות אף אחד, אבל נדמה לי ש-30% נותן שלדון אידלסון לתגלית, ועוד תורמים נוספים, וממשלת ישראל נותנת את החלק שלה וזה חלק מאוד נכבד.

שם יש 20%, לפי מה ששמעתי. 20% המדינה שלנו נותנת.

לא, המדינה שלנו נותנת יותר.

ברשותכם, אני קצת אחדד, לשאלתך. קודם כל זה פרויקט לאומי, זה פרויקט חשוב לעם ישראל בכלל בתפוצות. אנחנו נמצאים בפרויקט הזה, אגב, החורף הזה, שנוחתים פה בארץ החל מחודש ינואר, אז ארגון נתיב מביא את כמות הקבוצות הכי גדולה.

גם חייבים לציין שאנחנו בודקים, אנחנו עושים בדיקה קונסולרית.

כך שכולם עוברים דרכנו, אבל האמירה, כפי שמציינת כאן ראש נתיב, היא באמת למדינת ישראל זה לטפח את הקשר הזה ולראות מה קורה עם אותם אלפי בני נוער שפוקדים את מדינת ישראל, ואחר כך גמרו את הטיול המדהים שלהם פה בארצנו הקטנטונת ונעלמים באותו שטח. כי כל המארגנים שם, למעט אולי הסוכנות, אבל אני לא יכולה להתחייב, אין להם חובה ושום אחריות להמשיך לטפח את הקשר הזה, וכאן באה ממשלת ישראל, ואם אנחנו לא נעשה את זה, אז חבל על כל הפרויקט הזה. אגב, זה נכון לכל התפוצות, אבל קטונו. שם זאת האמירה ושם זאת העבודה, להמשיך ולהכיר את השורשים שלהם ואת המסורת ואת התרבות ואת מדינת ישראל, כי לאן אנחנו הולכים עם זה?

כן, אבל אנחנו נגיד להם 'אתם מתחייבים', 'אם אתם טסים אתם מתחייבים אחרי זה חמש שנים לבקר פעם ב -', זה יוריד לנו את הכמות. הרי המטרה בסוף שהם יבואו ויתחברו לישראל אפילו שהם לא יבקרו.

הם לא יתחברו לישראל מהטיול הזה.

אני מבין שהצוות של נתיב - - -

קשה לעקוב. אני מבין את הרעיון, שהלוואי - - -

לא קשה לעקוב, צריך רק רצון טוב, של כל הגופים, ופה יש בעיה. כאן אנחנו משתפים פעולה עם הסוכנות ועם הלל ואנחנו עכשיו מקפידים לעשות פוסט תגלית ובעצם זה מיזם שהוא חדש, שהוא ממש מובנה נהיה, אנחנו עושים את זה ביחד, אבל באמת מי שמחויב זה אנחנו, כך אנחנו מרגישים לפחות, יחד עם הסוכנות, את הלל חיברנו אלינו, כמעט בכוח, כי הם לא מחויבים, הם לא גוף ישראלי, ואחרים הם גופים עסקיים אז הם לא מחויבים בכלל.

האחריות היא פה שלנו, של מדינת ישראל, להביא לקשר מתמשך עם כל מי שנוחת כאן, ואולי כאן זה המקום. כל מי שפוקד את מדינת ישראל באמצעות פרויקט תגלית צריך להיות בקשר עם ממשלת ישראל או כל גורם אחר, בשביל לטפח את הקשר הזה שייצא מכל הפרויקט הזה משהו. אולי כאן זה המקום - - -

אנחנו גם נעשה ישיבה בנושא, לפחות ממה שאני זוכר מפגישה קצרה, הם הציגו שאחוז העלייה משם גדול מאוד ו - - -

נכון, אבל זה לא בעקבות פרויקט תגלית, זה בעקבות הפעילות שאנחנו נגיע אליה, המתמשכת של - - -

יכול להיות, צריך להיכנס יותר להבין.

זו ההמשכיות של זה. זאת אומרת אף אחד לא עולה ממש מהביקור הזה של עשרה ימים. זה לא מספיק.

משפט אחרון בעניין, שלא נבין פה אחרת, זה לא שארגון נתיב לא עוסק בפרויקט תגלית, אנחנו ממשיכים לפרסם ולהשתמש בפרויקט הזה כגורם שיווקי, מושך, אטרקטיבי, אנחנו לא עוסקים באדמיניסטרציה וברישום לקראת הסיור בישראל, אבל בכל המעטפת של זה בטח.

אנחנו ממשיכים לפרסם, אנחנו פשוט ננתב אותם לאלה שעושים את הרישום.

בדיוק. ונמשיך אחר כך עם כל מי שנחת בישראל לטפח את הקשר, וזה האתגר.

אוקיי. חנן.

טוב, אני אקריא לכם. אני יכול גם לדקלם, אבל בשביל הפרוטוקול אני אקריא, שאני אהיה צמוד לטקסט.

הנחייה וקביעת זכאות למבקשי עלייה בחב"מ ובמדינות מזא"ר וליוצאי מדינות אלה ואחרים ברחבי העולם באמצעות הגורמים המוסכמים, בהתאם להחלטות הממשלה והמשרדים המוסמכים; מתן המלצה לשינוי סטטוס בארץ ליוצאי מדינות חב"מ ומזא"ר; מתן אשרות עלייה לזכאי עלייה במדינות חב"מ והמדינות הבלטיות, התמודדות כמובן מורכבת עם זיופים, זהויות שאולות, לא חסר לנו; מעקב, פיקוח ובקרה על עבודת הקונסולים בשטח; ביצוע משימות קונסולריות נוספות מטעם המערכת הממלכתית המחייבות טיפול בזמן אמת במרחבי הפעילות של נתיב, כמו למשל משרד המשפטים. משרד המשפטים זה בעיקר נושא של פרקליטות המדינה ופרקליטויות אחרות, שאנחנו נותנים את חוות הדעת שלנו המקצועיות, משטרת ישראל בכל מיני אספקטים, כולל כאלה שנעדרים ואז מחפשים את קרובי המשפחה שלהם, נגיד בחוץ לארץ, כי אנחנו המקור היחידי שיש לנו את הפרטים על קרובי משפחה, במיוחד כאלה שמוצאים אותם בחופי הים, לצערנו לא בין החיים. השב"כ, גם איתם אנחנו עובדים בכל מיני היבטים, הרבנות הראשית כמובן, יש לנו קשר הדוק איתם, במיוחד עם בתי דין רבניים, שהם מעבירים אלינו חומר ואנחנו צריכים לתת להם חוות דעת האם מדובר בלפי ההלכה או לא לפי ההלכה.

לא לפי ההלכה, אם זה פיקטיבי או לא.

קורה גם זה, כן. במיוחד כתובות.

אבל יש ביקוש.

יש, יש ביקוש.

אם אנחנו מתייחסים לזה, יש לנו מה למכור.

מישהו שאל פה באשר לכמות האשרות, אז אתם יכולים לראות בעצמכם, החל משנת 2010 פחות או יותר המספרים התייצבו ואנחנו מקווים, כמו שאמרה ראש נתיב, שהמספר יגדל בשנה הבאה, אבל, שוב פעם, זו תחזית וכמובן שזה קשור ומושפע - - -

לא הבנתי. אשרות ושינוי מעמד?

תסתכלו, בשורה הראשונה זה אשרות, כלומר אלה אנשים שמגיעים לנציגויות שלנו ברחבי חב"מ ושם אנחנו בודקים את הזכאות וגם מנפיקים אשרות, למעט מזא"ר, מזא"ר זה מזרח אירופה, כלומר אנחנו מטפלים בכל מדינות מזרח אירופה, כולל יוגוסלביה שהתפצלה להרבה לאומים, כולל אלבניה אפילו, גם משם. יש שם, מגיעים אלינו מדי פעם, צאצאים של סקנדרבק...

שינוי מעמד זה כמובן כל האנשים שמגיעים לארץ כתיירים ורוצים להחליף את המעמד מתייר לעולה. סך הכול, אתם רואים, במזא"ר אלה הנתונים. כמובן שהקהילה הגדולה ביותר של זכאי חוק השבות נכון להיום בהונגריה, וחרף האווירה האנטישמיות ועוד כל מיני דברים אלה פחות או יותר המספרים, מחכים.

ופה, מה שנעמי אמרה, לגבי קונסול נייד, אז אתם יכולים לראות פה, כולל מהמקום שלך, חברובסק, בירוביג'אן, מבחינתנו זה אותו דבר. אנחנו מגיעים לכל המקומות האלה. בהתאם לכמות האנשים שנרשמים יוצאים לשם אנשים שלנו, כי אנחנו, נכון להיום, לפחות ברוסיה, נאסר עלינו להנפיק אשרות בתוך המרכזים ולכן אנחנו שוכרים מקומות ואנחנו באים לשם. מקשים עלינו, מה שנקרא. אנחנו באים לשם, מתיישבים נגיד בבית מלון או בכל מקום שמאפשרים לנו ושם אנחנו מנפיקים אשרות. אנחנו מגיעים לשם סדר גודל של פעם בחודשיים, משהו כזה, בהתאם לכמות האנשים, כי זה לא מעט כסף. בנוסף כמובן כל התכניות שבאות מחבר המדינות, כגון מסע, סל"ע, נעל"ה, תגלית, וכל דבר אחר שמבקשים, אנחנו קובעים את הזכאות של אותם אנשים, לפי חוק השבות.

פרויקט הקלדה הסתיים אצלנו. היו לנו פה לא מעט שאלונים שלצערי בתחילת שנות ה-90, כשהיה הגל הענק הזה, לא הספקנו להקליד אותם והחומר הזה נחוץ וחשוב, לכן יצאנו לפרויקט, הוא עלה לא מעט כסף ואנחנו סיימנו את זה. הקלדנו פחות או יותר מעל 100,000 שאלונים, שזה היה חומר של אותם אנשים וזה טוב על מנת לבדוק שעוד מישהו, כמו במערכון, שלא יגיע המישהו שיתחזה לאותו אחד שכבר הגיע לכאן. אז אנחנו בודקים. אנחנו עובדים היום און ליין, השטח שלנו ממוחשב כולו ויש לי אפשרות לבדוק במקום אם מישהו נגיד מתקשה בתביעת זכאות או משהו כזה, כי אנחנו עוסקים בשלל מסמכים. אני חייב לציין, כמו שראש נתיב אמרה, עם השנים המלאכה הזאת הולכת ונעשית יותר קשה, כי אנחנו מדברים כאן על התרחקות מהמוצא היהודי, לכן אנחנו נאלצים לבדוק הרבה יותר מסמכים מאשר בדקנו בעבר.

עוד מעט יהיה הרבה יותר קל, כי עוד מעט הממשלה תסתפק בהצהרה.

אני לא נכנס להצהרות של הממשלה. אנחנו פועלים לפי החוק ולא לפי הצהרות.

בסוף נספר לך סיפור.

אה, סיפורים לא כל כך עובדים עלינו. בסדר? גם אנחנו מכירים את הסיפורים.

שמעתי אותו לפני שבוע, שהיה פה הרב עובדיה יוסף והרב אברהם שפירא, ובאה אליהם אישה מגרוזיה והיא אמרה שהיא גרושה והיא רוצה להתחתן וכל התיעוד הלך, בבית הייתה איזה שהיא שריפה או משהו. והרב עובדיה פגש באותו רגע את הרב אברהם שפירא ואמר 'זה המקרה שלפניי', אמר לו, 'תביא אותה אליי'. הביא אותה אליו והוא אמר 'כשהתחתנת, נכון שהקפת את בעלך שבע פעמים? זה היה משמאל לימין או מימין לשמאל'. 'מימין לשמאל'. 'כשהתגרשת, נכון שהקפת את בעלך שלוש פעמים, זה היה מימין לשמאל או משמאל לימין?' אמרה לו, 'משמאל לימין'. משקרת. סיפור אמיתי.

זה סיפור אמיתי?

סביר להניח.

אבל אתה יודע, בגלל שאני באתי משם, לא כולם התחתנו לפי זה. אנשים, להיפך, פחדו להתחתן ולהצהיר וזה.

לא, אני חייב לציין שאנחנו נתקלנו בלא מעט כתובות שכמובן שהיו כתובות מזויפות. אנחנו יודעים להבחין בין כתובה אמיתית לכתובה מזויפת, אבל אנחנו פחות מסתמכים על המסמכים הרבניים, כי ברית המועצות לשעבר במשך 70 שנה לא התנהלה לפי מסמכים רבניים, אלא לפי מסמכים אזרחיים, ולכן אנחנו בודקים יותר את המסמכים האזרחיים. וזה מה שקורה.

על פי עדויות של נאמנים.

אולי עדויות כן, אבל - - -

כי בבית דין היה לי מקרה של רוסייה שבסופו של דבר הייתה על פי שני עדים ש - - -

אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה של ה - - -

לא, עדים, אם אני - - -

אני יכול להציג לך מספר דוגמאות כאשר העדים, בדיעבד הסתבר שהם היו שקרניים, אבל בוא נעזוב. אנחנו פועלים לפי מסמכים.

אני אנסה לדלג על דברים שציינה ראש נתיב. בעיקרון אנחנו נמצאים במשכנים שלנו, אותם מקומות, אכסניות פיזיות, שאנחנו מנסים ככל שניתן לדמות את מדינת ישראל, היהודית, הציונית, העכשווית, על כל מרכיביה, המקום מיועד להיות חלון וגשר לחיים במדינת ישראל וככזה אמון על שיקוף תרבותה של ישראל והחיים בה לאוכלוסיות היעד. ראשית לכל היא חייבת להיות ישות ממלכתית הפועלת בשטח מחוץ לכותלי השגרירות הישראלית, במקום ובתיאום מלא.

לאותה אכסניה אנחנו כמובן צריכים לצקת את אותם תכנים ואנחנו ננסה ככה, עם פירמידת מאסלו, לשקף לכם ולהסביר לכם את תפיסת הפעילות. ראשית אנחנו מתחילים מאותו כלל גדול שחנן מציין כאן ואנחנו פה מדברים, איך מגיעים לאותה אוכלוסייה במאות אלפים שנמצאת באותו שטח אבל לא תמיד מחוברת, או לרוב לא מחוברת, לא מכירה, גם אם היא יודעת על מוצאה, שורשיה והחיבור שלה למדינה הציונית ולתרבות היהודית, היא לא תמיד נגישה אליה. אנחנו מתחילים מהרובד הרחב, באותם קמפיינים, גם אינטרנטיים, גם תקשורתיים, כמובן ברגישות שמצוינת לתא שטח שבו אנחנו פועלים, והוא מאוד מוגבל והוא מאוד סגור והכול תחת באמת מערכות בקרה, גם קריאטיביות וגם אותן מערכות ממוחשבות.

אגב, כולם נמצאים שם בעולם התוכן, כמו הילדים שלנו, כמו ילדי ישראל, כולם ברשתות החברתיות, האינטרנט עובד, וזה מקור משיכה מאוד גדול, אבל אנחנו, כמובן מאותן מגבלות שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את אותם גורמים עסקיים שעובדים בשיטות אחרות, אנחנו מקפידים על כך. בארבע השנים האחרונות אנחנו כבר נגענו בלמעלה מ-2 מיליון כניסות אינטרנטיות, אני לא אכנס לזה עכשיו, והקריאטיביות בודקת באמת את מידת ההתעניינות שלהם ומפה אנחנו עולים מדרגה. אגב, כמובן שהמספרים הולכים וקטנים. זה הפוך לעוצמת הנגיעה ולמהות הקשר שמתפתח.

המגע הראשוני. באותם אירועים רבי משתתפים, שכבר ציינה ראש נתיב, אנחנו עם פנים לכול. ראשית אנחנו הארגון היחיד הממלכתי והיהודי שעובד בתוך הקמפוסים רבי הסטודנטים בעשרות אלפים, וזאת מערכת ענפה של עבודת שליחי נתיב, ליצור את אותם קשרים, להיכנס לאותן אכסניות ענקיות ששם לומדים וחיים אותם בני נוער וצעירים והם מאוד מעניינים אותנו ומאוד אטרקטיביים באמת לאותו שיח. אגב, בדרך כלל אחרי שילד עושה את המעבר המשפחה שלו באה אחריו. אנחנו רואים את זה בהרבה מאוד פרויקטים.

אז אנחנו מנסים לאתגר, את אותם פרנסי האקדמיות הענקיות האלה, באותם שיתופי פעולה אקדמיים על מנת שיאפשרו לנו לפעול באופן עצמאי בתוך הקמפוסים האלה. אנחנו מבינים כולנו שאנחנו לא יכולים לדפוק בדלת ולהגיד 'שלום, אנחנו כאן ועכשיו יש לנו מה להציע'. זה חייב להיות תחת אמות מידה של שיתופי פעולה והבנות ובהתאמה להסכמים הבילטראליים שלנו.

אותם ימי ישראל. אני אקח לציון השנה אירוע רב עוצמה וכמובן הפקה ענקית של 140 שנה ציון להולדתו של המשורר חיים נחמן ביאליק בעיר אודסה. אנחנו הפקנו אירוע ענק שחיבר גם את המקומיים וגם את הרשויות ואתגר את כל פרנסי העיר. דרך אותו תחום עניין תרבותי הגענו לאנשים שעד כה לא מצאו עניין במדינת ישראל. אז הטריגר הוא, מנסים לחבר אותו דרך משהו שמעורר קשב ועניין באותה עיר - - -

באודסה זה יותר קל, כי עדיין כל אודסה מזוהה איכשהו עם יהדות ויש שם הרבה היסטוריה. השאלה באמת איך עושים דברים כאלה בערים ששם - - -

אז אני אגיד לך. אותה הפקה עברה גם לקייב והצליחה יפה, אבל כמובן שלקייב עשינו גם את ההתאמות שלה ושלחנו גם סופרת ומתורגמנית ופרופסור לבלשנות ונכנסנו לתוך המוסדות הענקיים האקדמיים דרך באמת אתגור, פחות אולי, כפי שאתה אומר, בפן התרבותי, אלא יותר בפן האקדמי, ואלה ההתאמות שאנחנו עושים בשטח. אנחנו מאתגרים את נובוסיבירסק ומאתגרים את מוסקבה באותן התאמות.

הציון של ירידים. אנחנו נמצאים כמעט בכל פסטיבל ויריד מקומי בינלאומי. יש בערים העצומות האלה הרבה מאוד אירועים מקומיים בינלאומיים, ואנחנו כמדינת ישראל נמצאים בכל אירוע כזה שהוא אטרקטיבי לפעילות שלנו, של הארגון.

סליחה, הסמינרים, זה כולל ערב של לינה?

זה מאוד תלוי באופי של הסמינר ובמידת הלמידה שמועברת שם, לרוב כן. אנחנו כן מנסים לחסוך ואנחנו לא עושים סמינר לצורך המפגש החברתי, הסמינר הוא תמיד עם מיקוד של פוקוס למידה, תלוי בתחום הדעת שאנחנו בחרנו להביא ומי האוכלוסייה.

הנושא של הנוער, אני כאן כן אציין, לפני ארבע שנים אנחנו הבנו שבני העשרה, 12-17, לפני שמגיעים לאוניברסיטאות אנחנו רוצים לאתגר אותם לבוא לפעול בתוך המרכזים שלנו ואנחנו הקמנו כאן מיזם משותף עם תנועת הצופים העבריים של מדינת ישראל. אני אחסוך, אם יהיה זמן לחברים אז יש גם סרטון בסוף. לא מהמקום רק של תנועת הצופים או בכלל פעילות בני נוער, מהמקום של הבנה חינוכית, ילד אחרי שמונה שעות בבית ספר צריך גם איזה שהיא מתודה לימודית אחרת, תנועות הנוער יודעות לתת את זה. תחום הלמידה הוא - - -

בשביל זה לא עשו יום לימודים ארוך, כדי לא לעייף את התלמידים.

הייתי שמחה שילמדו אצלי ביום הכי ארוך, אז יש פתרונות אחרים. המתודה הזאת מאוד מאתגרת, אנחנו השנה נחצה את 2,000 הילדים, אנחנו עובדים בכל השטח, כולל במוסקבה, כולל בנובוסיבירסק וגם במקומות שככה מבחינתי הם שם בקצה הגלובוס.

עוד לא הגענו לבירוביג'אן, אבל אנחנו מתקרבים לאט לאט.

כולם כבר פה, זה בסדר.

רובם.

הנושא של אולפנים. קודם כל השפה העברית כערך וכסמל תרבות של כל לאום, זה תחום מאוד מושקע, מאוד מפותח, אנחנו גם כל הזמן משכללים את דרך הלמידה. אגב, אנחנו בשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך שלנו, האגף לבוגרים, ונמצאים בכל מקום, גם אצלנו פיזית בתוך המרכזים, גם מרכזים שיש לנו בתוך האוניברסיטאות, אנחנו מביאים את השירות אפילו לתוך הקמפוס. גם אם זה אותו רקטור שרוצה שיהיה לו שם על הלוח עוד שפה נלמדת לצד צרפתית, גרמנית ולא יודעת מה, קודם כל שיהיה גם את השפה העברית, ובי"ת, גם לאתגר. אז זה נמצא בפרישה כוללת ואני חושבת שאנחנו מתחילים את 2014 אוטוטו, אנחנו נחצה את למעלה מ-2,000 לומדים ויותר, מערכת משומנת, עובדת. חסרים מורי אולפן בשטח, שיכולים כבר לתת את המענה הנכון.
הסמינרים, לשאלתך, אדוני, יזמות עסקית, השכלה, הם רק תחומים שאנחנו כל פעם מחפשים עוד סקטור כזה שבאמצעות תחום הלמידה הזה יאותגר לבוא ולדרוך במרכז לתרבות ישראל. אנחנו ניתן את הסמינר של יזמות עסקית אבל בלי שהוא יבין הוא ייצא עם כל מדינת ישראל, לו, לילדיו, למשפחתו הגרעינית או המורחבת.

משולב עם כל התכנים?

נכון. זהו. הנושא של רפואה, אני כן אחדד כאן. קודם כל האתגור הזה של להביא רופאים למדינת ישראל הוא מן הסתם אתגר לאומי. אנחנו מצליחים להביא סביב ה-40 רופאים מדי שנה תחת מלגות מסע, ראש נתיב דאגה להעלות את הפרויקט הזה לגיל 40 ולא 30, היינו שמחים אם זה היה עולה עוד קצת, כי גם לרופא בן 45 יש עוד מה לתרום מספיק במדינת ישראל. אנחנו עובדים עם הטכניון ועם בית חולים רמב"ם. אגב, אחוז העוברים את מבחן הרישוי הקשה מאוד במדינת ישראל ממדינות חבר העמים הוא הגבוה ביותר, יותר אפילו מישראלים שחוזרים.

כמה באחוזים? היה על זה דיון בוועדה.

במבחן במכה ראשונה בדרך כלל יותר מ-50% עוברים את מבחן הרישוי. אגב, התכנית הזאת היא תכנית שתוך שנתיים כל המשתתפים שלה הם עולים.

ואם היינו מעלים את הגיל נגיד ל-45?

אז יכולנו להביא עוד אנשים.

מה המספרים?

קודם כל כולנו מבינים שמאוד קשה להביא, השליחים שלנו עושים עבודה ספורדית, נקודתית, בשיחת טלפון, בהזמנה אישית לקבל אינפורמציה ובכנסים שאנחנו מקיימים בתוך המרכזים, שולחים רופאים מישראל. רק לפני שבוע בנובוסיבירסק היה פרופסור מבית חולים ביילינסון שנתן לנו את אותה - - -

על הדרך. זאת אומרת אנחנו מנסים פה מאוד מאוד בעדינות, כדי לא לפגוע בכלל בכל המיזם הזה. אז הנה, נסע פרופסור מביילינסון להרצאות בנובוסיבירסק, לאיזה שהוא כנס, על הדרך אנחנו תפסנו אותו וניצלנו אותו כבר לעניינים שלנו והייתה התעניינות. בו במקום ניגשו 25 איש שהתעניינו בנושא הזה, במסע רופאים.

יש יוזמות ישירות של בתי חולים שהם כן היו רוצים להגיע לשם ולבחון רופאים? דוגמה שיבא פנו כמה וכמה פעמים. הם עושים את זה בתיאום איתכם או שהם מגיעים לבד?

מאחר שאני קצת מכירה את הפרויקט של שיבא וזה באמת עם גרוזיה, שם פנו באמת בשביל שצריך רופאים לעבוד בשיבא ואז הביאו רופאים שהם לאו דווקא זכאים. זה היה מטעם אחר. כאן אנחנו מחפשים את אותם זכאים, שיבינו שבמדינת ישראל יש עתיד גם לעיסוק המקצועי שלהם.

מה הקשר בין שיבא לגרוזיה?

הם הלכו לגרוזיה והביאו משם רופאים.

הם הביאו רופאים לעבודה, לא זכאים.

אגב, רק לזרוק, אני לא מתכוונת עכשיו להרחיב את הדיבור, אנחנו ניסינו לעשות אותו הדבר עם אחיות ולא הצלחנו. אז אם יש לכם איזה שהוא עניין לפתוח את הנושא הזה, אז - - -

אבל מה הסיבה? אני אגיד לך למה, כי זה יכול לעבוד - - -

הפער הוא גדול.

בוועדה של אדוני היו שעתיים דיונים רק בנושא של הרופאים והשילוב שלהם ב - - -

יש בעיה מאוד חמורה.

קודם כל לא כל אלה שמגיעים מתקבלים.

זו סוגיה בפני עצמה.

מתוך 20,000 רק 12,000 עובדים כרופאים, אז כמעט 8,000 עובדים/עובדות כקופאים/קופאיות וכפועלי בניין, כי הם לא עברו את המבחנים. וגם ה-4,000 מתוך ה-12,000, הם עברו מבחני התמחות, אז 8,000 עובדים ככללי ורובם היו מנהלי מחלקות או סגני מנהלי מחלקות. אז יש כאן לא מעט - - -

הנושא הזה של רפואה, אחיות, אנחנו ניסינו כבר כמה וכמה פעמים לעשות את אותו דבר.

יכול להיות שאין?

לא, תתחילי מזה שפה שינוי, הרי כאן ביטלו בכלל את המושג של אחות מעשית, ואז הפער שנוצר בין אלה שמסיימים בחוץ לארץ את הלימודים לבין אלה שעכשיו נשארו פה הוא ענק, הוא עצום. זאת אומרת אפשר כמובן עם הזמן איכשהו, אבל - - -

ככל שהזמן התקדם אז רק מ-2006-7 במרכזים מוסקבה, סנט פטרבורג, קצת בקייב, באמת נפתחו כבר מסלולים לסיעוד, כפי שאנחנו מלמדים. עוד פעם, זה ליד, אבל מכאן אפשר יהיה לעשות איזה תיקון והשלמה אצלנו. השאר זה לבוא וללמוד את מקצוע הסיעוד מלכתחילה.

אז אני אבקש איזה שהוא דף עמדה בנושא ואני רוצה לדבר עם השרה - - -

מה שאני מנסה להגיד זה שמשרד הבריאות קיבל אמנם אז את ההחלטה שהם קיבלו והם מאוד מאוד נצמדים לזה והם לא מוכנים להגמיש את ה - - - אני חושבת שאנחנו יוצרים לעצמנו בעיה.

אנחנו ניסינו לבנות תכנית שתתחיל במסע, אבל עוד פעם, המגבלה היא גיל ה-30, שתתחיל במסע ותמשיך אותו במעמד עלייה. זאת אומרת שסל הקליטה או העלייה באותה שנה, או בזמן שיינתן, או באיזה שהיא תכנית באמת רחבת טווח ומחשבה, אפשר יהיה להשלים את כל הפער הזה, אבל כרגע הפערים הם באמת מאוד גדולים. אתה יכול לראות תעודה של אחות שסכום השעות שלה הוא 700 שעות, שזה בערך משהו כזה של קורסים לגמול השתלמות, אם אנחנו עושים את ההקבלה למדינת ישראל, למקצוע הסיעוד מאוניברסיטה בסנט פטרבורג, שלמדו שלוש שנים. אז לאזן את הכול ולמצוא את כולם בגילאים המתאימים - - -

אז אני צריך באמת, מעניין אותי לעשות עבודה בנושא הזה כי אני חושב שזה חשוב מאוד למדינה, תכינו איזה שהוא דף עמדה ואני גם רוצה מה העלויות ואיך אנחנו צריכים לעשות פה את שיתוף הפעולה, משרד הבריאות, משרד הקליטה וכולם ביחד בשביל לראות אם - - -

גם בית חולים איכילוב רצה להצטרף לתכנית, היינו כבר ממש בפיינל פור של לעשות את זה.

ובאופן קצת מצחיק אולי, דווקא בתי החולים רוצים את האחיות המעשיות שיש משם, לאו דווקא עם התואר, אלא שיודעות את העבודה - - -

אני אגיד לך למה, כי מחפשים את המשרתים יותר ולא את האחיות. לצערנו. אבל יש בתי אבות שזקוקים לאחיות, שם אולי פחות מחפשים את האקדמי. כי אחיות בארץ לא רוצות לעבוד שם וזו בעיה, יש להם חסר גדול מאוד בכוח אדם של אחיות.

אז צריך אולי להגדיר את המקצוע הזה.

יש שם תקינה לאחות מעשית?

אין תקינה. אם זה בית אבות ממשלתי אז אין. אם זה פרטי, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה.

שם, אני מבין, יש היצע של אחיות מעשיות, פה צריך לראות מה הביקוש ומה ההיצע שם ואיך אפשר ל - - -

אנחנו צריכים לראות איך אפשר לגשר על הפער הזה.

אני חייב לציין פה, אני קצת קרוב לנושא של האחיות, אשתי היא אחות, אז אני יודע שנכון שיש מחסור באחיות, אבל יש גם מחסור בתקינה. יש פה התנגשות. מצד אחד דרושות הרבה אחיות, מצד שני חסרים תקנים באותם בתי חולים.

זה כבר לא אנחנו. אנחנו יכולים רק להביא.

זה נכון.

הרובריקה הבאה, דיברנו על תגלית, אנחנו פועלים בתגלית, נמצאים שם, אבל האתגר הגדול של מדינת ישראל זה בפוסט תגלית, שם העבודה. זה לא מתחיל ונגמר בסיור במדינת ישראל. בואו, זה - - -

לא, אבל זה לא עניין של תגלית, הם צריכים להביא, זו המטרה שלהם, להביא, ולעשות פה תכניות העשרה שהם יתחברו לישראל. אחרי, אני מסכים שמישהו צריך לעשות פוסט תגלית, צריך להחליט מי אחראי על זה.

אז מדינת ישראל לקחה על עצמה את כל האחריות, זה אנחנו, לעשות בדגש עם כל הפוסטים.

לא, אנחנו לקחנו את האחריות, מדינת ישראל לא יודעת שלקחנו את האחריות.

בסדר, אנחנו נבדוק.

פרויקט מסע, שהוא גם פרויקט של מאטצ'ינג בין מדינת ישראל לפרויקט, קודם כל זה פרויקט שהתוצאות שלו הן מיידיות לעלייה. תוך כדי פעילות פה בארץ, ונמצאים מאות בכל נקודת זמן, זה ישר מגיע לחנן ולשינוי סטטוס.

תכניות ארוכות טווח וההבדל בינן לבין קצרות הטווח, של עשרה ימים. תכנית ארוכת טווח, אנחנו פתחנו מלפני ארבע שנים וחצי תכניות שהן תכניות יישומיות לחיים במדינה מערבית, מדינת ישראל שלנו. כל תכנית חווייתית אחרת היא נהדרת, היא יפה, היא פולקלור, היא הווי, הכול בסדר, בסופו של דבר נער או נערה עד גיל 30, כשרוצים כבר לעשות ומתחברים וצריכים לדון האם במדינה הזו שהם בחרו והתחברו אליה מהמקום של זהות, הם בוחנים האם הם יכולים לנהל פה חיים ממקום של כבוד, סיפוק, תמיד אני מצטטת פה את רונן, והם יוכלו להתקיים בה. אנחנו שינינו, כמעט ב-150 מעלות, את הייעוד של הפרויקט הזה ופיתחנו מסלולים שהם יישומיים, שבסופו של דבר פעם אחת אתה יכול להבין מה אתה יכול לעשות עם המקצוע שלך במדינת ישראל, ופעם שנייה, אנחנו, אפשר להגיד בצניעות, מאוד גאים שפתחנו מסלולים אקדמיים, הראשון נפתח בטכניון לפני חודש, מסלול ללימודי הנדסה בשפה הרוסית ללא פסיכומטרי, כאשר הוצאנו פרופסורים של הטכניון לשטח לעשות את המבחנים, ואנחנו מאתגרים אותם, בואו תלמדו את השנה הראשונה בשפה הרוסית ותראו שאתם יכולים כבר לעשות את מסלול ההשכלה הגבוהה שלכם במוסדות הטובים בעולם. ויש לנו כאלה.

חשוב רק לציין שתוך כדי מלווים אותם באופן צמוד, עם אולפן עברית, עם אנשים שעושים להם סיורים והרצאות וכו' וכו' וזה מביא אותם להישגים. יש לנו הרבה קטעים מרגשים בתהליכים האלה, אבל לראות בטקס סיום של הפרויקט הזה של מסע ש-20% מהאנשים עולים לבמה עם תעודת זהות כחולה, זאת אומרת שהם לא חזרו הביתה, הם עשו פה בארץ כבר את התעודה, וקרוב ל-50% בטווח זמן של שנה מבצעים עלייה - - -

יש נתון? נגיד 1,300 יש בארבע שנים, נכון?

כן, זה כל אלה של נתיב - - -

כמה עלו מתוכם בסופו של דבר?

48% לדעתי.

משהו כזה, 48%. וזה בטווח הקצר.

כי דווקא אלה שמגיעים לתכניות האלה, אלה תכניות ייעודיות, אנחנו אז גם דיברנו על המכינות, זה לא נוער, פה זה כבר מעל נוער, אלה חבר'ה צעירים שתורמים למדינה אחרי זה במשך הרבה שנים, וגם בעלי השכלה.

אולי קשה לשכנע סטודנט, אבל ברגע שהוא משתכנע הכי קל לו לעשות את זה. בתהליך הזה, שהוא בא רואה, באופן ישיר, לא אמצעי, כשהוא משתכנע פשוט עושים את זה.

מה ששאל יושב ראש הוועדה והוא כביכול חסר לי, הבאנו אותו לוועדה כשני מודלים, מכינה בקשת ומכינה בנחשון, מכינה קדם צבאית, גיל 18. מסתבר שיש שם כבר שש או שבע שנים וזה איפשהו בין הנוער אולפנים, שזה תלמידי תיכון, לבין החבר'ה שהם באקדמיה, בברית המועצות יכול להיות שזה גיל 18-19, אם לא הלך שם לאיזה מחויבות צבאית או משהו, ובא אל הארץ כאשר הם עשו פה מכינה וכתוצאה מזה התגייסו לצבא, ואותן שתי מכינות, שזה בפועל קורה בהן, נחשון החילונית וקשת ברמת הגולן הדתית, והם מלווים אותם, אני חושב שזה ממש תכנית שהיה ראוי אולי שתהיה בנתיב, אולי לא באותן מכינות - - -

אז יש לנו משהו ליד, אדוני, זה גרעיני צבר, שמן הסתם אתה גם מכיר. גרעין צבר שמכין לצבא, לפני שנתיים, ביוזמה של ראש נתיב, 25 שנה הגרעין הזה פועל במדינת ישראל והוא היה רק לדוברי אנגלית. אפשר פה להגיד שכמות החיילים הבודדים בצה"ל בשלוש שנות שירות היא בערך נושקת ל-6,000, שני שליש ממנה הם דוברי רוסית, אבל גרעין צבר לדוברי רוסית לא היה. אז עכשיו אנחנו יזמנו את זה. לא פשוט, יש עם זה בעיה של תקציב, גם עכשיו הקיצוץ של התקציב - - -

נפש בנפש לא מוכנים לממן את זה?

אני לא מכירה. קיצוץ התקציב, אפרופו, של גרעיני צבר - - -

צריך להתחבר אליהם.

הם לא עובדים באזור הזה. נפש בנפש לא קשורים - - -

ממי מקבלים גרעיני צבר תקציב?

משרד הקליטה.

גם הביטחון?

כן. חלק קטן.

מוכר לך עמיקם סבירסקי? שהיום הוא בעל שני כובעים במשרד הביטחון, גם ראש חטיבת התיישבות וגם מה שנקרא ראש אגף המערך הביטחוני חברתי.

שהוא החליף את בן עמי?

כן. הוא אדם מדהים, מאטצ'ינגים זה העניין שלו.

הצופים עובדים איתם.

אנחנו עושים הכול עם הצופים, אז הם קשורים. הוא היה גם בטקס.

אם הוא ייחשף לדבר והראש שלו יגיד לפתוח ערוצים, מכינות, הכול, הכול חונה אצלו. בחינוך זה חונה אצל ארז אשל. שתי הדמויות האלה, זה מהחינוך וזה מזה, לעניות דעתי, וראינו שני מודלים יפהפיים שעוסקים בארצות הברית והשני אני לא זוכר איפה, גם למכינות יש היום מנכ"ל, יוס אלדר, שהיה קצין חינוך ראשי, לאתגר אותו. אני נפגש איתו בשבוע הבא, לאתגר אותו, כי היום יש מנכ"ל, היום יש רגולטור, לאתגר אותו, 'פתח לנו בשנה הבאה שני מודלים, של 10, של 12, של 15, פיילוטים, במספרים קטנים', כשאני מביא את הילד בן 18 לפה, בליווי של שלוש שנים, שנת המכינה ואחר זה המכינה כמשפחה, המכינה כתומכת את החייל, שלא יהיה בודד בשלוש שנים, אנשים שם העידו על 80% הישארות בארץ, לא זוכר את המספרים בארץ.

זה כמו נעל"ה, בנעלה זה 95%.

תמיכה של שלוש שנים. בקשת דיווחו על 60-70 שעברו דרכם, נדמה לי שאלה המספרים, בנחשון אני לא זוכר. בשנים האחרונות.

ברשותכם, יש כאן עוד תכנית שמצוינת וזה הנושא של ההתמחות. אגב, בכל פעילות מסע אנחנו היחידים שפתחנו, וזה כן בקשה מהוועדה, אני חושבת שאתם יכולים להשפיע, הנושא של ההתמחות זה 70% עלייה מיידית, אבל יש כאן כן מקום שממשלת ישראל תדאג לאותן משרות להתמחות, שזה אגב מעסיק שצריך לפתוח את לבו בדרך כלל, ולתת הזדמנות להתנדבות. הם לא משלמים שכר, הם משלמים כרטיס חופשי חודשי ואיזה ארוחת צהריים, אם לעובדים יש. כל מה שלא ניסינו, אני - - -

על איזה מקצועות את מדברת?

בכל המקצועות. כמובן שלא עובדי כפיים, אבל בכל המקצועות. מדינת ישראל, ממשלת ישראל, יש לה בוודאי ובוודאי חוזים עם כל חברות כוח האדם במדינת ישראל שהיא מספקת להם הכנסות לא בטלות שיפרישו 10% לטובת הפרויקט הזה. את זה עוד לא הצלחנו לעשות, לנו כבר נגמרו כל החברים, וזה באמת לא התפקיד שלנו ללכת ולחפש את המשרות, אבל אנחנו גם עושים את זה. זו תכנית של 80% עלייה מיידית, כי מי שבא ובאמת מתחבר למעסיק ועובד בהתנדבות והוא תורם, אז אל"ף, הוא נשאר בארץ כי הוא מבין שיש לו מה לעשות פה, וכבר המעסיק משאיר אותו אצלו. אז אנחנו יכולים לאתר אותם, לחפש אותם, אבל אני לא יכולה לחפש את המשרות האלה לבד, וזה תפקיד, אם יורשה לי, סליחה, של ממשלת ישראל. פשוט לתבוע את זה מאותן חברות שמן הסתם קשורות איתה בכל אותם חוזי העסקה כאלה ואחרים.

דיברנו על מה שהיה עם יובל בישיבת הוועדה האחרונה. אני כן חושב לעשות ישיבת ועדה ולהזמין באמת כמה חברות מובילות במשק ולהראות להם את המודל, שתמ"ת, המדינה משתתפת, ואז באמת אפשר לנסות - - - אנחנו מדברים על אלה שכבר עלו, שהם כאן, לפתוח את זה גם מעבר כדי להעלות ולמשוך.

זה המודל שיתרום מיידית.

אז אנחנו גם נשמח להשתתף בישיבה כזאת, ואולי ככה לפתוח את זה באמת יותר ל - - -

בוא נגיד ככה, איפה הכסף הגדול שאתם זקוקים לו בתחום הזה? זה בעצם לכלכל את אותם מתמחים, או שלשלם כסף גם לאותם מעסיקים? יש מקצועות שהם רוצים גם זה וגם זה.

הם לא משלמים להם לתקופת ההתמחות.

זה בהתנדבות. הם מגיעים בהתנדבות ויש לזה הרבה מאוד עניין.

ורק אחר כך אם המעסיקים מעוניינים להשאיר אותם - - -

הבנתי, אבל מאיפה המתמחים האלה מחזיקים כלכלית את עצמם?

יש סל. זה במסגרת מסע, חלק מהם גם מממנים חלק מההגעה שלהם, אבל אין לנו מספיק משרות. יש לי בארסנל אולי 150 משרות, זה לא מספיק.

אצל עורכי דין להעסיק כל מיני חבר'ה עולים חדשים?

זה תחום קשה בגלל - - -

השפה. אבל בתעשייה אין שפה.

משפטים זה דוגמה כמו רפואה, הרישוי הוא בעייתי. אבל כל ההיי טק, אפילו משרדים ממשלתיים, יש מקומות שאפשר.

איפה שפחות נחוץ שליטה בשפה.

ואין מגבלות של רישום.

התעשייה.

גם משרדי ממשלה. עם נציבות שירות המדינה כבר אישרנו והם הוציאו פרסום שהם מוכנים שגם במשרדי ממשלה יקלטו אותם.

רשויות מקומיות. סתם עבדתי בעיריית תל אביב, אז נשארו לי שם עוד כמה מקורבים, אז נכנסות לנו משרות. רשויות מקומיות מחזיקות אלפי משרות.

חבר'ה, אני לא יכולה לעזור, אני סך הכול עבדתי במשרד החוץ.

אבל גם כאן בארץ, אנחנו ראינו בשבוע, על אחוז האבטלה שהולך וגדל, אז יש לנו גם בעיה פה, ואם אנחנו מביאים - - -

אבל זה לא תקינה, הם לא תופסים משרה.

זה יתרון למעסיק, הוא לא ישלם משכורת וזה בנוסף.

הוא מקבל מישהו וזהו, אבל יש לו איזה שהיא התחייבות להעסיק אותם?

לא, אין שום דבר. זה לא תקינה, זה לא שכר, כמו שפתחתי ואמרתי, זו ציונות ובאמת לפתוח את הלב.

בסדר, זה מעניין, כן דרך מסע נגיד לתעשייה. לתעשייה למשוך, אני חושב שהרבה - - - אני חושב שבוועדה הזאת נצטרך להעלות את הנושא הזה, להביא את תנובה, שטראוס, ורטהיימר מגיע, הוא כבר אמר שהוא בפנים, להביא כמה גדולים ו - - -

הזיקה בוועדה הזאת, זה שהיא יכולה לבדוק, זה בין התכניות האלה לכמה מיישמים אחרי זה עלייה. הדברים שמוצגים כאן, הפוסט שמדברים עליו, הם באמת מחברים את האנשים כדי ליישם עלייה.

רק שאנשים יבואו, יעבדו, ינצלו אותם קצת, ואנחנו מכירים את המדיניות שיש לנו בארץ, ינצלו אותם ועוד יזרקו אותם ומה אנחנו עושים איתם אחרי זה.

אז אנחנו שומרים שזה לא יקרה, הניצול. תראה, קודם כל זו בחירה אישית של הפרט, שבאים בלי קנסות, בתחום העיסוק שהוא הכשיר את עצמו, וללמוד. אנחנו בודקים את המעסיקים, אנחנו לא - - -

אז הם לא עוברים כאן הכשרה, הם באים מוכנים?

כן. הם מוכנים.

תראה, זה מאפשר להם עדיין את האפשרות לחפש עבודה בצורה נינוחה בארץ, אם הם מתכוונים להשתקע פה.

מחר יש לי פגישה עם יושב ראש חברת חשמל ואני כן שומע שיש בעיה עם מהנדסים - - -

חברת חשמל זה מצוין.

כי העלייה מברית המועצות לשעבר תרמה הרבה בנושא והיום אנחנו עוד פעם ירדנו.

כי הם יצאו לפנסיה, כמו הרופאים.

ויש פה בעיה גדולה של מהנדסים בארץ.

בקרב האוכלוסייה שמגיעה לכאן, גם בשנים האחרונות, לא חסרים מהנדסים ולא חסרים רופאים, רק צריך למצוא להם פתרון.

לתת להם את ההזדמנות.

היו לנו ישיבות בכנסת שפנו מספר מעסיקים גדולים וביקשו את כוח האדם הזה.

צריך לראות איפה הביקוש ולעבוד עם זה. כל הנושא הזה שווה דיון, מה הביקוש ומה אנחנו יכולים לשלוף משם תמורת הביקוש ואז אנחנו - - -

וזה יהיה מאוד נכון גם להרחיב למסלול הזה את הגיל, לפחות ל-40. אדם צעיר בן 32 הוא עדיין עם מספיק שנים לעבוד.

גם בגיל 40.

הכול עלות ותועלת, אז צריך - - -

הפעילות האחרונה היא פעילות ממוקדת, לאוכלוסייה מאוד ספציפית, מנהיגות בכירה. אנחנו השכלנו להגיע לאנשים שהם כבר בנו את עצמם בתוך סביבת החיים שלהם, הארגונית, הקהילתית, אנשים מאוד מאוד בכירים מכל תחומי החיים, האקדמיה, העסקים וגם המדינה עצמה ואתגרנו אותם באמת להיות, הגדירה את זה קודם ראש נתיב, נאמני המרכז. דרך אגב הם נמצאים פה בסמינר מאוד בכיר, של שבוע ימים, אחר כך אנחנו ממשיכים את העבודה איתם בשטח. בלי עבודה בהמשך לא עשינו כלום, באמת חבל על הכספים של כולנו, של מדינת ישראל, וזה שם. הם אחר כך הופכים להיות כאלה שמסייעים לנו כידידי ונאמני המרכזים להפעיל את כל הפעילות הזאת ולהוביל אותה קדימה.

יפה מאוד.

אני רק אגיד מילה אחת על העתיד. אנחנו זיהינו צורך להביא לפה ילדים בגילאים סביב ה-15-16, כי הבנו שזה הגיל שאפשר אולי להראות להם, לאתגר אותם במשהו, לפני שההורים יחליטו בשבילם איפה הם הולכים ללמוד. אכן אני חושבת שהצלחנו, כי לפחות שליש מתוך הטכניון האקדמי, התכנית החדשה שפתחנו עכשיו בטכניון, באים מתוך האוכלוסייה הזאת, ואנחנו מאוד מקווים להמשיך עם זה ובאמת להראות להם את ההשכלה הגבוהה בישראל בצורה אטרקטיבית ומיטבית - - -

באיזה מסגרת את מביאה אותם?

המסגרת שלנו. לחלוטין שלנו.

אגב, בחודש הבא נוחתת פה עוד קבוצה. זה סמינר שאנחנו בונים, עם אחריות כוללת שלנו.

אם תרצו לראות אותם, אנחנו נביא אותם לכנסת. בשמחה.

הם יהיו פה בירושלים.

השאלה היא, ההורים מסכימים שהם יבואו?

כן.

אני אגיד לך למה, כי יש את הבעיות האלה גם בנעל"ה, ההורים לא כל כך ששים. מצד שני הצלחה של התכניות האלה - - -

הם קצת יותר גדולים מנעל"ה. זה כבר לקראת לימודים אקדמיים.

לקראת השכלה גבוהה וברוסיה המצב הולך ופחות טוב, ההורים, להיפך, דוחפים.

לא דיברנו על זה, זו סקירה בפני עצמה, אבל יש שינויים שם שכנראה אולי בתקווה זה - - -

אנחנו מסכמים?

אתם תצטרכו לבוא לסיור נוסף לראות איך עובדת המחלקה הקונסולרית.

אנחנו נבוא בשמחה.

כדי שנבדוק אתכם.

בסדר גמור, אין בעיה. אנחנו נבוא בשמחה, נבדוק, ניבדק. אני חושב שיש פה באמת הרבה פעילות ברוכה שאתם עושים. אני פחות הכרתי. שמעתי תמיד נתיב, נתיב, נתיב, ועכשיו אני רואה בעיניים שלי. תמיד אנחנו מדברים על לעלות לעלות, החלום של הציונות, אני מאוד מאמין, אבל גם אלה שנשארים בתפוצות ולא עולים, כי הם לא רוצים או לא יכולים או לא זה, יש מספיק סיבות למה, אז אנחנו צריכים לחזק את הקשר איתם.

מבחינת העלייה, בשביל להעלות חבר'ה טובים ומוכשרים, מה שאנחנו באמת רוצים, אנחנו רוצים פה את כל היהודים, אבל יש לנו מקצועות ביקוש ואנחנו רוצים למשוך, אז אני חושב שהתכניות הממוקדות הייעודיות זה הדבר הכי נכון, לזהות פה בארץ מה שאנחנו צריכים וממש בתכניות האלה להביא לכאן. אני גם מתכוון לעשות ישיבת ועדה בנושא של הצלחה של אותם עולים בארץ, הצלחה במובן הפיננסי, גם להביא את שר האוצר ולהראות כמה כסף בסוף כל עולה תורם למדינת ישראל. יש נתונים גם במשרד הקליטה ועוד כמה ארגונים מתכוונים לתת לנו את הנתונים. אני חושב שכל עולה למדינה, במיוחד שהוא עולה צעיר ועם יכולת, מאוד מועיל למדינה, זה רק יתרון. ברור שאנחנו רוצים את כולם.

בנושא של החיזוק של התפוצות. כן אני רואה שיש לכם נציגויות ומחלקות, מה שכן קצת עדיין מפריע לי, זה לא קשור אליהם, קשור בכלל לזה שנכנסתי לתפקיד, כמו שיש מיליון קונגרסים יהודיים, שאני כבר מתבלבל איזה קונגרס מה הוא עושה ועל מה הוא אחראי, אז אותו דבר הרבה מתעסקים בתפוצות, יש לנו את משרד התפוצות, יש לנו את הסוכנות וחב"ד עושים יופי של עבודה ובאמת שאני מאוד מאריך מה שהם עושים, עכשיו גם נתיב פועל, ואין חיבור, כל אחד לוקח איזה נישה ולכל אחד יש את המספרים ובאמת, אני לא יודע אם אני אוכל להביא את זה ולחבר את כולם, אבל שיהיה גוף אחד שאחראי, כי הרי בסוף אם יש בעיה אז רוצים לבוא ולבקש ממישהו אחד שיהיה אחראי וייתן הסבר. או הפוך, אם יש הצלחה. אבל להצלחה יש תמיד הרבה אבות, אז כולם - - -

אתה לא זוכר מה השורה התקציבית של התפוצות, שיצאה מעלייה וקליטה? כי זה היה עלייה, קליטה ותפוצות. זה הלך עכשיו ל - - -

כן. היה את משרד התפוצות וההסברה, את ההסברה לקחו לרה"מ.

אני חייבת לציין, אנחנו משתפים פעולה עם כולם, משום שאנחנו למעשה הגוף הממשלתי היחיד, חוץ כמובן ממשרד החוץ, עם נגיעה לנושאים האלה, שעובד בקרב יהדות ברית המועצות לשעבר בחו"ל. מטבע הדברים אנחנו משתפים פעולה עם כולם ואנחנו כן מודעים לאותן הנישות שכל אחד מתמחה בהן, זאת אומרת אין לנו תחרות עם חב"ד, אין לנו תחרות מטבע הדברים גם עם גופים אחרים, אין לנו תחרות גם עם הסוכנות, עובדה שאנחנו משתפים פעולה. לגבי אותם המשרדים שציינת - - -

יש משרד של סוכנות נגיד? נגיד בעיר דנייפרופטרובסק, יש משרד של סוכנות, הייתי אפילו שם פעם, עוד כשהייתי ספורטאי, לפני הרבה הרבה שנים, הייתי מתחרה של המועדון, ייצגתי אותם באירופה, היה מאמן יהודי אז הוא לקח אותי, ושם, אני זוכר, במלון, קומה רביעית, במרכז, היה משרד שלדעתי זו הסוכנות. ראיתי שגם לכם יש. אז למה כולם מפוזרים, אם אנחנו יכולים לחסוך כסף? אני מבין שיש שם הרבה - - -

סוכנות זה ממשלת העם היהודי, אנחנו קשורים רק לממשלת ישראל, לא העם היהודי כולו.

הם יותר יושבים בשגרירויות, לא יושבים בסוכנות.

אתם יושבים בשגרירות?

הסוכנות זה לא גוף ממשלתי.

אני יודע.

פה זה מדינת ישראל והאחריות של - - -

יש הבדל מהותי שהוא בעצם מה שנקרא לא - - -

אבל יש עוד. הייתי בלטביה, יש 28 ארגונים יהודיים, וכל אחד מושך את השמיכה אליו.

אבל זה לא קשור, זה ממש לא קשור.

ברור שלא, אני לא אומר שקשור אליכם ישירות, מה שלי מפריע בקונספט, שהכול - - -

לא, ככה זה, זה יהודים, זה בסדר. זה מבורך. אנחנו רגילים לזה. כך אנחנו חיים.

זה כמו שאחד בונה שני בתי כנסת. יש את הבדיחה הזאת, באחד הוא יבקר בשני הרגל שלו לא תדרוך שם.

למחמירים זה שלושה, אחד זה לימי חול, אחד לשבתות ואז - - -

בכל אופן, אתה ציינת את משרד התפוצות, שכרגע הם לא פועלים בחו"ל למעשה, לא שידוע לנו, ומשרד הקליטה - - -

זה כותרת. סליחה שאני אומר את זה פה, לא יותר מדי, אבל זה נתון לבחינה, בהזדמנות, שווה. כי בפועל גם המנכ"ל הוא מנכ"ל שעוסק בירושלים, זה שווה בחינה מה הפונקציה של זה, אם זה אצלנו.

מה משרד התפוצות? כן.

בוא נעשה את זה יותר מאוחר. בוא קח שנה ותשאל מה עשיתם בשנה. בסדר? לא אמרתי כלום.

לא שמענו.

הוועדה מוגדרת כן ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.

כן.

אם זה היה לא לפרוטוקול אז הייתי עוזרת לכם. אתה רוצה? תיקחו אותי כיועצת.

נרשם, כי אמרתי באמת שהתפוצות, אני עדיין לא מצליח להבין מה - - - בינתיים אני רואה באמת מה - - - כולם הזמינו אותי וביקשו להראות מה שהם עושים, מהתפוצות עדיין לא קיבלנו הזמנה.

לגבי משרד הקליטה, אז משרד העלייה והקליטה, אז אין להם שליחים בחו"ל, זאת אומרת הם פועלים בחו"ל דרך הזרועות שלהם שזה גם השגרירויות וגם אנחנו. אז פה אין שום - - -

וקהילות יהודיות, אתם בקשר?

אנחנו בקשר עם כל הקהילות היהודיות ואנחנו גם עובדים עם כולם. זו המדיניות שלנו, לכן אמרתי גם, הקשר שלנו גם עם יהדות דתית, עם חב"ד, עם כולם, יש לנו דלת פתוחה, לנו לכולם וגם הפוך, משום שאם חס וחלילה קורה משהו אז בדרך כלל יודעים למי לפנות. ככה לפחות היה.

אז אם אני צריך נתונים על קהילות יהודיות, כי עכשיו נפגשתי ואומרים 'אנחנו לא מקבלים מספיק', לא תמיכה, לא כלום, 'הכרה בנו', מבחינת מדינת ישראל, אז חשבתי אולי להזמין את כולם, את כל ראשי הקהילות ולהראות שבאמת אכפת לנו ואנחנו רוצים. הם צריכים הרבה פעמים יחס. אז את הנתונים האלה, אם אתם עובדים - - -

אנחנו נשמח מאוד, בוודאי.

תראה, הפוליטיקות הפנימיות בכל קהילה זה בשביל להחזיק את הקיום שלהם שם, ואני מבחינתי לא אתמוך באף ארגון שם, שיעלו לארץ. מי שרוצה להישאר שם, בלי תמיכה שלנו, עם כל הכבוד. במובן הארגוני, לא במובן של צריך לעזור. לעזור צריך ואני - - -

אנחנו צריכים לחזק אותם שם, כי יהודים בתפוצות, גם אלה שלא עלו - - -

אנחנו לא נותנים לאף אחד כסף כמובן, אנחנו מוכנים לעבוד במסגרת הפעילויות שלנו, שמקדמות את האינטרסים של מדינת ישראל ובתוך זה אנחנו גם משתפים פעולה. זה לא שאני אבוא ואתן תמיכה לקהילה, זה בוודאי שלא. אין דבר כזה.

לפעמים קהילה זה שני אנשים.

וכאשר אני באה לראש הקהילה והוא אומר לי שהוא רוצה ממני רק כסף, כי בעצם אותם לא מעניין הקשר למדינת ישראל, אז סליחה, באמת תודה רבה, אני לא כועסת עליו, אבל אני גם לא...

נעמי, את לא אחראית על כל הבעיות שיש לנו. אני אומר לך, מרוב ההתעסקות שלנו אנחנו מגלים שהמצב מידרדר לפחות מבחינה יהודית בהרבה מאוד מקומות. אני רוצה להביא את בני הנוער לארץ, את הסטודנטים להביא לארץ, המבוגרים, מצדי שיישארו שם. מה אני יכול לעשות? אני משכנע אותם - - -

אז אתה יכול להגיד את זה, אני זהירה בלהגיד - - -

אמרתי להם את זה ולא התביישתי. עם שר החוץ, כשהייתי שם לפני שבועיים, אמרתי להם את זה בפנים, 'את הילדים שלכם צריך להציל, אם לא, הם יצטערו על זה אחר כך ויהיה מאוחר'.

נכון.

אנחנו מטפלים בכולם, כולל חולים, כולל - - -

חנן על כל חולה עושה לי פרצוף. איזה קשר יש לו למדינת ישראל, חוץ מלבוא לנצל אותנו.

אבל זה המצב, מה לעשות. אבל אנחנו מאשרים אותם.

בוודאי.

לא, כשאתה אמרת רק צעירים ויפים ועשירים, לא.

חברים, תודה רבה, אנחנו מבטיחים לבוא לסייר. אני לפחות מבטיח.

אחרי שהם עברו לירושלים קל לנו לבוא. כל שבוע יהיה פה סיור.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:00.>