PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
29/10/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 83>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ה בחשון התשע"ד (29 באוקטובר 2013), שעה 09:00

<מערך משמרות הזה"ב - לציון יום הבטיחות בדרכים>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

מסעוד גנאים

יפעת קריב
נסים זאב

אחמד טיבי

חמד עמאר

>
סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי
עירית בירן - סגנית מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

מקס אבירם - ממונה באגף לזהירות בדרכים, משרד החינוך

תנ"צ אלברט אוחיון - קצין משמרות הזה"ב, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק רויטל ריבק - קצינת משמרות הזה"ב הארצית, משטרת ישראל

רון מוסקוביץ - מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ד"ר שי סופר - המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

טליה בן אבי שטיינברג - מנהלת חטיבת חינוך והסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מאיר אלרם - מנהל אגף נהגים ואכיפה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עמי רוטמן - היועץ המשפטי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נעמה הראל - עוזרת מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - מנהלת תחום חקיקה פניות ציבור וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אילן גרודסקי - מנהל תחום טכנולוגיה, עמותת אור ירוק

אתי בנימין - יושבת-ראש הנהגת הורים ארצית

יהודה סקר - ארגון ההורים הארצי

טל פדידה - יושבת-ראש ועדה אתית משפטית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אביגיל קפלנר - פעילה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

צבי-חנן שמחה - חבר בארגון הורים לחינוך ירושלים

יחיאל מונטג - מנכ"ל עמותת "עיניים בדרכים"

יורם הירשפלד - יושב-ראש פורום פעול"ה, החברה למתנ"סים

יונתן גורל - נציג, פורום פעול"ה

משה ענבי - פעיל, פורום פעול"ה

אביטל אפל-פנקס - מנהלת תחום מדיניות ציבורית, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

איילת גבעתי - מנהלת תחום פיתוח, בטרם

אבנר עורקבי - יושב-ראש עמותת אהב"ה

לירון וייס - דוברת הוועדה

יהודית גידלי

טלי רם
<מערך משמרות הזה"ב - לציון יום הבטיחות בדרכים>

בוקר טוב. ברוכים הבאים. היום הוא יום הבטיחות בדרכים, יום שבו מקדישים, ממקדים תשומת לב, חשיבה ועשייה בתחום הבטיחות בדרכים, ויש היום יום שלם של אירועים כאן בכנסת.

אנחנו בחרנו, בהמלצת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לעסוק בנושא משמרות הזה"ב, נושא שעלה כאן על השולחן לפני פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, ולא היינו צריכים הרבה אלא את התזכורת המאוד מאוד עצובה שחוזרת על עצמה בימים האחרונים לתאונות דרכים מחרידות שבהן הורים – הבוקר שמענו על אב מרהט שדרס את בנו התינוק בחנייה בכניסה לחצר הבית; שמענו על האמא, שכמובן בשוגג, כנראה כתוצאה מבלבול בין הברקס לגז או בהילוכים, דרסה את בתה והחברה של בתה – וזה רק "שלל" של כותרות שאנחנו עדים להן בימים האחרונים, אבל אין ספק שנושא הבטיחות בדרכים שבו אנחנו עוסקים, בו עוסקת הקבוצה שנמצאת פה ביום-יום, הוא נושא מרכזי, הוא נושא מציל חיים והוא בראש ובראשונה, לפי דעתי ואני לא בודד בדעה הזאת, נושא של חינוך. חינוך לזהירות, חינוך לבטיחות בתנועה, חינוך של נהגים, חינוך של צעירים וצעירות, חינוך למשמעת, חינוך להבנה שבסופו של דבר בידינו היכולת לתת חיים או לקחת חיים, ובטח לאמלל משפחות רבות מאוד, וכל מה שניתן לעשות צריך להיעשות.

העצוב הוא כמובן שבאמת ההשקעה היא עצומה, לא רק בכספים אלא גם באנרגיות, גם במאות ואלפי פעילים, ואם נוסיף לזה גם את האנשים בתפקידים השונים – משטרת ישראל, הרשות וגופים רבים נוספים שעוסקים בבטיחות – באמת השקעה עצומה, ואתה שואל את עצמך הרבה מאוד פעמים מה עוד ניתן לעשות שלא נעשה, מה עוד ניתן להיאמר שלא נאמר כדי למצוא את נוסחת הזהב שיכולה למתן, להקטין את היקף התופעה הזאת.

אנחנו מזדעזעים עד עמקי נשמתנו, וכותרות, ופוליטיקאים משחררים סיסמאות כשאנשים נרצחים או מוצאים את מותם ברצח במשפחה, כמובן באירועים של טרור ומחבלים, יש בנו איזו מין הסכמה שעוברים לסדר-היום על נפגעים בתאונות דרכים.

אנחנו יודעים שאפילו רק במספרים, כשאתה בודק את המספרים של אנשים שמצאו את מותם או נשארו נכים לכל חייהם מאז הקמת המדינה, אתה רואה שאנחנו בעצם הורגים את עצמנו. וזה נתון בידינו, לא בידי אף אחד אחר, אין לנו על מי להלין אלא רק על עצמנו.

אני מקווה שבאמת נצליח למצוא את אותה – אני לא יודע אם נוסחת זהב – אבל את אותם דברים שבהם אפשר לחסוך ולמנוע את הקורבן הבא, שדרך אגב הוא גם יכול להיות כל אחד מאתנו. אני אומר את זה כמובן בתקווה שזה לא יקרה – כל אחד מיקירינו – ואז אנחנו פתאום מבינים אולי את גודל התופעה, את עומק התופעה ואת המשמעות העמוקה שיש לה בחיים שלנו.

מודרניזציה והחיים שלנו בשילוב עם מכונות לא חייבת להפוך להיות קטלנית כפי שהיא.

עד כאן הפתיחה שלי. אני אבקש ממנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים לתת לנו סקירה ואחר כך נשמע כמובן את משרד החינוך, את משטרת ישראל, משרד התחבורה, המשרד לביטחון הפנים, עמותת אור ירוק וכל מי שעוסק במלאכה. בבקשה, רון.

תודה. בוקר טוב לכולם. ראשית, אני רוצה להודות לך על שבחרת לפתוח את היום הזה בדיון מיוחד סביב הנושא של בטיחות בדרכים, ובהזדמנות הזאת תודה מעומק הלב למנהלת הוועדה, שגם היא כמובן נרתמה וסייעה, כמו בכל הפניות האחרות שלנו לוועדה.
זו גם הזדמנות להודות לחבר הכנסת חמד עמאר, יושב-ראש השדולה, על כל העשייה שלו לאורך השנים, בוודאי על כך שהוא לקח על עצמו לארגן שוב את האירוע המרכזי שיתקיים בצהרים באודיטוריום.
אני, ברשותך, רוצה לפתוח בכמה מלים על יום הבטיחות, לעבור לנושא החינוך ולהגיע כמובן לנושא המרכזי שהוא משמרות הזה"ב.
יום הבטיחות בדרכים הוא יום תזכורת, למרות שאנחנו עוסקים כל השנה בנושא של בטיחות בדרכים ואנחנו התחלנו למעשה את האירועים המרכזיים אתמול בערב ביום זיכרון יחד עם המשפחות באירוע שהוא תמיד גורם להתרגשות ולדמע, ואני חושב שהתזכורת הזאת שאנחנו נפגשים באירוע אחת לשנה עם משפחות ושומעים את הסיפור האישי ומנסים למצוא נחמה, ולא מוצאים נחמה, זה מה שמוביל אותנו למסר המרכזי של יום הבטיחות, ויום הבטיחות בדרכים עומד בסימן הצלת חיים.
כל מי שנמצא פה וכל מי שעוסק, ואדוני היושב-ראש הזכיר בדבריו את העובדה שיש הרבה מאוד גופים, הרבה מאוד שותפים, הרבה מאוד עשייה, כל מי שיש לו יד ורגל בעניין הזה למעשה עוסק במישרין ובעקיפין בהצלת חיים, ואנחנו חוזרים ומדגישים שאנחנו צריכים לחשוב חיים ולהציל חיים, כל אחד בתחומו.

זה מביא אותי באמת לעניין של החינוך. בסופו של דבר, הדרך הנכונה – שאלת מהי נוסחת הזהב – הדרך הנכונה, החזון, בעולם אידיאלי החינוך היה צריך לפתור לנו את כל הבעיות. אם היינו מצליחים לחנך את כל מי שחי בקרבנו, הרי כולנו זקוקים לחינוך בעניין הזה כי כולנו משתמשי דרך – בין אם אנחנו הולכי רגל, נוסעים או נהגים – אם כולם היו מקבלים את החינוך האולטימטיבי, לכאורה לא היו תאונות.

אבל, לא כולם קיבלו את החינוך, לא כולם נמצאים בתוך המערכת, ולכן אנחנו נאלצים להפעיל מערכות אחרות. אנחנו נאלצים להפעיל אכיפה נגד עבריינים וענישה, אנחנו מכניסים בכלי הרכב טכנולוגיות שנועדות לתקן טעויות, אנחנו משפרים את התשתיות ואת הכבישים על מנת שיהיו סלחניים יותר לתאונות, ואנחנו עושים קמפיינים להסביר לאנשים – גם אם הם מבוגרים, גם אם אחרי גיל בית-הספר – להסביר להם את הסכנות ולנסות להקנות להם כללי התנהגות דרך תשדיר של 20 שניות בטלוויזיה או חצי דקה ברדיו.

את כל הדברים הללו אולי לא היינו צריכים לעשות אם מערכת החינוך עצמה הייתה יכולה באיזשהו אופן להוציא מתוכה אנשים שהם מוכווני בטיחות בדרכים. זה ברמת החזון.
מערכת החינוך שמיוצגת פה עושה רבות בתחום הבטיחות בדרכים, ואני מניח שבהמשך גם יסקרו אנשיה, אבל חייבים לומר שהשותפות בינינו לבין כל מי שנמצא פה – כמובן, משרד החינוך ומשטרת ישראל, בעיקר אגף התנועה – היא זו שמצליחה להוציא לפועל חלק גדול מהפעילויות שלנו.

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים היא גוף שעובד עם שותפים – עם רשויות מקומיות, עם משרדי ממשלה, עם עמותות ועם מתנדבים – וזו העת להוקיר להם תודה.

לעניין משמרות הזה"ב, הנושא הזה אני מניח מוכר לכולם. גם אני זוכר את החינוך שקיבלתי, אני לא זוכר אם זה היה בכיתה ד' או בכיתה ה' או בכיתה ו', אבל בבית-ספר יסודי נחשפתי לשוטר שנכנס לכיתה ולימד אותנו את הדברים הבסיסיים, ואני יודע שחלק מאותה תורה אני לוקח למעשה איתי עד היום. כשאני הולך בכביש שאין בו מדרכה משני הצדדים, אני זוכר שהשוטר אמר לנו לכו משמאל, מול כיוון התנועה, זאת אומרת, אותם ערכים בסיסיים שאנחנו מצליחים להקנות במסגרת הפרויקט המופלא הזה, אני חושב שנשארים באמת לשנים רבות.
אלא מאי? הפרויקט הזה נתקל בכמה וכמה קשיים, והם באמת עלו וצפו בעת האחרונה. בראש ובראשונה, צריך להזכיר שהיה איזשהו מהלך, שלאו דווקא קשור לפרויקט הזה, של התחשבנות עם משטרת ישראל לגבי תקני קבע, ובמסגרת המהלך הזה הייתה החלטה שהרשות לא מממנת את תקני הקבע, ואנחנו מדברים על 47 שוטרים, לא כולם כמובן במשרה מלאה.

תזכיר לנו מה זה היה מהלך. מי יזם, מי עומד מאחוריו?

מהלך הפסקת המימון של הרשות הלאומית של תקני הקבע הוא דבר שמתגלגל כבר למעלה משנתיים, ובסופו של דבר הייתה הבנה בין הרשות הלאומית לבין משרד האוצר לבין משטרת ישראל, שהסכום - ואנחנו מדברים על סכומים של בין 60 ל-70 מיליון שקלים בשנה - שעבר מתקציב הרשות, ימשיך ויעבור לטובת משטרת ישראל, אבל לא יממן תקני קבע כי למעשה, כ-40 מיליון שקלים בכל שנה הלכו למימון תקנים, 160—170 תקנים של משטרת ישראל.

הטענה שלנו הייתה שאת התקנים צריך לממן האוצר עבור המשטרה, ואנחנו צריכים לפנות את הכסף הזה לפעולות – לאכיפה, להגברת אכיפה, לציוד, למצלמות, לניידות, אולי לתוספת שעות בסופי שבוע, וכן הלאה וכן הלאה.

זה היה הרעיון. העניין הזה סוכם בסופו של דבר עם הגשת התקציב לממשלה, וההסכם הזה באמת היה על דעת כולם, אבל הוא למעשה אמור היה לפגוע בפעילות הזאת. בסופו של דבר, אני שמח שמצאנו את הפתרון שמאפשר הפעלת המערך כפי שהיה בשנים האחרונות. נכון להיום, וגם היום בבוקר, המערך הזה פועל בדיוק באותה מתכונת.
אבל אנחנו גם רצינו לנצל את ההזדמנות הזאת לבחון מספר דברים שקשורים למערך.

תרשה לי עוד שאלה. באמת לקראת פתיחת שנת הלימודים, כשעדכנת אותנו שהנושא פתור להשנה, אמרת – הוא פתור להשנה.

נכון.

השאלה - שלא ניפגש פה עוד פעם באוגוסט - איפה אנחנו עומדים.

אני מודה לך על השאלה. הנושא לגבי ינואר הקרוב, גם הוא לא פתור עדיין באופן סופי, למרות שהתקציב שאמור למעשה לאפשר לכל המערכת הזאת לסיים את שנת הלימודים הקרובה, דהיינו עד יוני 2014, הוא מצוי וזה יותר במישור הטכני לדעת להעביר אותו למשטרה.

אבל, לפתחנו שנת הלימודים הבאה, ומניסיוני אני יודע שאם לא נעסוק בדברים הללו בחודשיים-שלושה הקרובים, אנחנו עלולים שוב למצוא את עצמנו מתכנסים בוועדה בראשותך ביולי או באוגוסט עם איזושהי בעיה שאנחנו לא יודעים איך לפתוח את שנת הלימודים בסוף אוגוסט עם מערך הזה"ב.
לכן, אני אומר פה בצורה ברורה וחדה, אין כרגע פתרון מוסכם תקציבי להפעלה, וזה באמת מביא אותי בעוד דקתיים לעניין הרעיונות להפעלה משולבת – הפעלה אולי של מתנדבים, הפעלה במתכונת כזאת או אחרת.

אני לא רוצה להמשיך להביך, אבל אני מבין שהבעיה היא אצלכם.

הבעיה היא בעיית החלטה.

אצלכם. ברשות.

אצלנו ישנה החלטה ברשות להמשיך ולהפעיל את המערך הזה כי הוא נחוץ, אין חולק לגבי הנחיצות שלו. ההחלטה אומרת שאנחנו צריכים להרחיב אותו לכלל בתי-הספר כי הוא היום לא פועל בכל בתי-הספר. יש בתי-הספר שאין על ידם מעברי חצייה, מועצות אזוריות וכן הלאה. כמובן, ההחלטה מדברת על המגזר הערבי שצריך להגיע שם לכל מקום כי שם אנחנו גם מזהים בעיה.

לגבי המתכונת, אנחנו הנחנו על שולחנה של מועצת הרשות שלוש חלופות לגבי ההפעלה, ואין הכרעה. ההחלטה היא שצריך להחליט בזמן הקרוב, וכמובן שלכל החלטה יש משמעויות כספיות והתקשרות עם המשטרה או חלקיות עם המשטרה או כמעט ולא עם המשטרה, למעט נושא הכשרה.

בשני משפטים על מערך הזה"ב ועל תרומתו, ואני רוצה להגיע לחלופות ולאפשר כמובן לדוברים האחרים לדבר.

מערך הזה"ב עוסק גם בחינוך בכיתה של הילדים בגיל הרלוונטי לקחת אחריות ולהיות מיומנים בנושא של חציית כביש. כמובן שעל הדרך הם לומדים את נושא התמרורים, את נושא מרחק הבלימה, בכלל את הנושא האזרחי של ציות לחוקים ואת הנושא של לקיחת אחריות.
פן נוסף שקשור לפעילות הזאת הוא כמובן התרגול עצמו שנעשה מחוץ לכותלי הכיתה והוא מעניק מיומנות והתנסות.

הדבר האחרון שקשור למשמרות הזה"ב הוא עניין התשתיות סביב בתי-הספר מאחר שבצדק, אף אחד מהגורמים, ובראש וראשונה המשטרה, לא מאשר פעילות מבלי שכל התשתית סביב בתי-הספר – דהיינו, תמרורים, צביעת מעברי חצייה, מדרכות, מעקות וכל כיוצא בזה – לא עומדים בסטנדרטים.

זאת אומרת, המערך הזה, ברגע שהוא מופעל, הוא גם עושה חינוך, הוא גם נותן דוגמה ובולטות ונראות, והוא גם משלב פעילות תשתיתית סביב בתי-הספר, ומכאן חשיבותו.

לסיום הפרק הזה אני רוצה לומר שאנחנו לא מזהים אצלנו פגיעה בהולכי רגל בשעות ההגעה לבתי-הספר ולא בשעות החזרה במקטע הזה של חציית כבישים של ילדים. אני חושב שזהו המדד העיקרי להצלחה, אנחנו מדברים על הצלת חיים.

יש לנו מקרים של היפגעות הולכי רגל ילדים כשהם יורדים מההסעה ונפגעים, והיו לנו גם מקרים טרגיים, אבל אני אומר, בהיבט הזה הפרויקט הזה הצליח, וצריך לומר את זה פה בהוקרה, בתודה לכל מי שנמצא ועוסק במשך שנים.
אנחנו, כשהגענו השנה לאיזשהו צומת של קבלת החלטות – אגב, הדיונים האלה החלו גם לפני שנה ושנתיים ללא קשר לעניין שוטרי הקבע – זיהינו צורך להרחיב את המערך כפי שאמרתי, לרענן את תוכניות הלימוד כי אנחנו חושבים שיש חידושים, קדמה, גם אמצעי המחשה אחרים – הרבה יותר ויזואליים, הרבה יותר חווייתיים – ואנחנו רוצים לעשות את זה. התחלנו לעבוד עם משרד החינוך, שמוביל כאחראי על הפדגוגיה את המהלך הזה, כמובן בשיתוף המשטרה, ודאי כרגע, ומתוך נקודת הנחה שהם יהיו מעורבים בצורה כזאת או אחרת בשלב הנוסף.

והנושא המרכזי, שהוא באמת אולי יעורר את הוויכוח ואני מניח שיהיה גם לאחרים מה לומר פה, זה נושא ההתנדבות. זאת אומרת, האם באמת ניתן באיזשהו שלב להמיר את שוטרי הקבע במתנדבים – עם מחויבות, עם יכולת לעמוד מול כיתה, עם לקיחת האחריות – ולעניין הזה ישנו מודל שהמשטרה לבקשתנו יצרה עבורנו וגם הוא מונח על השולחן לקבלת החלטה, שהמתנדבים שיעסקו ואולי בעתיד יחליפו את השוטרים, הם יהיו שוטרים במדים, מתנדבים, אבל הם יהיו שוטרים לכל דבר בשעת הפעילות, בדיוק בדומה לאותם שוטרים שמשרתים את המשטרה בתוך הניידות ועושים אכיפה. הם יעברו כמובן את ההכשרה הראויה והם אלה שיעשו את עבודת ההכשרה מול התלמידים ואת התרגול. המערך הזה הוצע לנו על-ידי המשטרה. גם הוא לפתחנו, גם לו יש את אותן עלויות.

המודל האחרון מדבר על מתנדבים שהם לא תחת מדים אלא מתנדבים שיוכשרו, אולי יוצאי מערכת החינוך, מורים בגמלאות וכל כיוצא בזה, כשהמערך הזה יופעל יותר או על-ידי בתי-הספר או על-ידי הרשויות המקומיות.

אלה הרעיונות. אני רוצה רק לומר לסיכום שאנחנו מאוד מקדשים את ההתנדבות ומעריכים אותה, ויכול להיות שבסופו של דבר ההחלטה תיפול ויורו לנו לעבוד עם מערך מתנדבים, אבל אני חייב לומר שהתנדבות גם היא עניין מאוד מאוד מקצועי, ואנחנו נשמח אם בהמשך יהיה דיון בחודשים הקרובים סביב הנושא הזה, להביא לשולחן הוועדה מסמך שאנחנו כרגע הכנו ברמת טיוטה, שמדבר על כל נושא ההתנדבות, על הדרך להכשיר, על הדרך לנהל מתנדבים, לשמר מתנדבים, וכמובן להפעיל אותם במערך כל כך רגיש מול ילדים, בהכוונה לשמירת חיים. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, יושב-ראש השדולה בכנסת למאבק בתאונות דרכים, ובעצם מי שעומד מאחורי האירועים בכנסת במשך היום. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה להודות לך על קיום הדיון החשוב הזה. הדיון הזה, זו לא פעם ראשונה שאנחנו מקיימים אותו, כבר קיימנו אותו בכנסת הקודמת.

כנראה גם שלא אחרונה.

גם לא אחרונה, ואני שומע אותן טענות. אני גם רוצה להודות למנכ"ל הרשות, לרשות, למשטרה, לכולם שלוקחים חלק ביום החשוב הזה. אני חושב שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עושה עבודה מעולה. אני חושב, אדוני היושב-ראש, אנחנו כחברי כנסת, אנחנו מדינה שכל דבר חושבים שיכולים לסמוך על מישהו אחר. לוקחים את הנושא של הרשות לבטיחות בדרכים ואומרים הוראת שעה ועוד פעם הוראת שעה, ולא מחוקקים חוק יציב של רשות לאומית לבטיחות בדרכים.
אנחנו הרי הצבנו לעצמנו יעד, שבשנת 2020 צריכים להוריד את מספר תאונות הדרכים מתחת ל-380. נכון, או שאני טועה?

אנחנו רוצים להגיע ל-180 ב-2020.

אם תסמנו מראש את ה-380, מזה אתה תראה שכולם - - -

אנחנו שמנו לעצמנו יעד, אבל אנחנו לא יכולים לשים לעצמנו יעד בהוראת שעה. הרשות צריכה להיות בחוק. רשות, קודם כול זה ביטחון כלכלי לאנשים שעובדים שם. ואתה כמנכ"ל, כשאנשים שלך יודעים שזה מקום העבודה שלהם, אלה אנשים אחרים מאשר כשהם צריכים לחשוב שבעוד ארבע שנים מפרקים את הרשות כי לפי הוראת השעה בעוד ארבע שנים, שלוש שנים - -

ארבע שנים.

- - מסתיימת הוראת השעה, אז זה קודם כול ביטחון כלכלי של העובדים. נקודה שנייה זה תוכניות ארוכות טווח. אתה לא יכול לעבוד עם תוכניות של שלוש שנים, של שנתיים.
אתה מדבר על חיי אדם. חיי אדם, אתה צריך לקחת תוכניות, לעבוד על תוכניות ארוכות טווח, לקחת נושא, להתמקד בו, ואני אציין בישיבה הזאת גם את הנושא של המגזר הערבי. למה שם יש יותר תאונות דרכים ויותר הרוגים ממספרם באוכלוסייה? הם הרי מהווים פחות מ-20%, יש יותר מ-33% הרוגים במגזר הלא יהודי. את זה גם אני אדגיש.

לכן, אני חושב שקודם כול צריכים ללכת לרשות בחוק, לחוקק את חוק הרשות ולהתחיל לרוץ קדימה.

נקודה נוספת היא נקודה תקציבית. כשהקימו את הרשות ב-2007, אם אני לא טועה, התקציב היה 500 פלוס.

550.

550 מיליון שקלים. כמה התקציב שלכם היום?

277 מיליון שקלים.

פחות מ-300 מיליון שקלים. תראה, אדוני היושב-ראש, במקום להעלות את התקציב, להיפך, אנחנו מורידים את התקציב מ-550 מיליון שקלים ל-277 מיליון שקלים. זה ירידה, כמעט חצי מהכסף ירד, אפילו יותר מחצי.

נפתרו הבעיות...

לא, להיפך. אם ניקח את הנושא של תאונות דרכים, באמת יש הישגים, כי מספר המכוניות עלה, הקילומטראז' שאנשים נוסעים יותר גבוה, הכול עלה, ומספר ההרוגים יורד. זה הישג, ולכן צריך לבוא ולחזק את הרשות, לתת את כל האפשרויות להתחזק ולרוץ קדימה.
משמרות הזה"ב – 47 שוטרים שלא במשרה מלאה שהרשות צריכה לממן. אני לא יודע למה הרשות צריכה לממן את השכר של האנשים. זו נקודה, אדוני היושב-ראש, שצריך להביא אותה לדיון כאן ולחתוך בנושא הזה.

השוטרים, צריכה לממן אותם משטרת ישראל, הם צריכים להיות חלק ממשטרת ישראל, ואני אומר לכם – התוכנית הזאת של משמרות הזה"ב היא תוכנית מעולה. לקחת ילדים בכיתה ה' ו-ו' ולהעביר להם את כל ההדרכות, לתת לילדים בכיתה ו' לעמוד במעבר חצייה ולהעביר ילדים, וילדים יחצו את הכביש ויסתמכו על ילדים בכיתה ו', אנחנו מחנכים דור שאנחנו יכולים להיות בטוחים שיתנהג אחרת על הכביש מאשר ילדים שלא עברו את כל ההדרכות האלה ולא עמדו במעבר חצייה והעבירו ילדים.

אני בעצמי מכיר את זה. הילדה שלי בשנה שעברה סיימה כיתה ו' ואני הייתי מביא אותה לפני 7:00 כשהיא הייתה צריכה לתת את המשמרת שלה, לעמוד ולתת לילדים לחצות. הייתי מביא אותה לפני 7:00 והיא עמדה ונתנה לילדים לחצות את הכביש.
ואני אומר לכם, הנהגים היו ממושמעים, היו עומדים, הילדים היו ממושמעים, ואתה היית רואה, ליד הבית-ספר שלה זה משמעת אחרת, זה התנהגות אחרת מאשר לעבור ליד בית-ספר אחר שאין בו את משמרות הזה"ב.

נכון.

לכן, הנושא של משמרות הזה"ב, צריכים לקחת אותו, לממן את הפרויקט הזה.

זה חמישה מיליון שקלים בשנה בסך הכול. 47 שוטרים.

חמישה מיליון שקלים. אנחנו מדינה, התקציב שלנו כל כך גדול. אני יושב בוועדת הכספים, אני יודע איזה תקציבים אנחנו מעבירים שם. חמישה מיליון שקלים זה תקציב מאוד קטן – לתת הדרכה. לכמה ילדים נתתם בשנה שעברה? 158,000 ילדים?

אנחנו נכנסנו ל-3,000 כיתות.

אני לקחתי את הנתונים מהעיתון.

למעלה מ-700 בתי-ספר.

רשום כאן 55,000 ילדים בכיתות ה', ו-54,000 ילדים בכיתה ו', שעברו רענון. אלה מספרים עצומים.

נכון. עשרות אלפי ילדים.

אני חושב שכל ילד במדינת ישראל, יש לו את הזכות לקבל את הדבר הזה.

אבל אם זה כל כך טוב, למה לשנות?

באמת, למה לא לבוא להשקיע?

מי משנה?

תאונת דרכים אחת, אתה יודע כמה כסף זה עולה?

אם זה הרוג אחד, זה שישה מיליון שקלים.

הרוג אחד, זה עובר את התקציב. אם אנחנו מצליחים להגיע ליותר ויותר ילדים, ונגיע לכל ילד וילד בכיתה ו' וכל ילד בכיתה ה', אני מאמין שאנחנו יכולים שיהיו לנו הישגים בלתי רגילים.

נקודה שנייה, הילדים שמעורבים בתאונות דרכים במעברי חצייה זה מספר עצום. שליש מההרוגים במדינת ישראל הם הולכי רגל, אז אם גם בנושא הזה אנחנו מעבירים להם את זה, אנחנו יכולים גם להוריד את השליש הזה.

ולמגזר הערבי, התשתיות, ולרשות יש משקל בנקודה הזאת. התשתיות בסביבה של בתי-הספר, הרבה בתי-ספר לא עומדים בתקן. אני גר בשפרעם, ולמזלי, איפה שלומדים הילדים שלי, כל בתי-הספר עומדים בתקנים – אני עובר שם, אני לוקח אותם לבית-ספר כשאני נמצא בשפרעם, ואני רואה, אבל אני עובר בהרבה יישובים, ולא עומדים בתקן. לא עומדים בתקן, ואלה השקעות קטנות – לשים עוד מעקה כאן, לשים מעבר חצייה כאן, לעשות אי כאן.

זה לא כסף גדול.

זה לא כסף גדול, זה יכול לחסוך לנו חיי אדם.

נכון.

באמת, תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על היוזמה הזאת לתת אפשרות להעלות את הנושא החשוב הזה בוועדה.

תודה. אנחנו נמשיך בדוברים. חברי כנסת שירצו להעיר, מוזמנים.

אם אפשר עכשיו כי אני הולך לוועדת ביקורת המדינה ב-9:30.

בבקשה, חבר הכנסת אוחיון.

קודם כול, אני מברך על הדיון ועל ההובלה של חברי וידידי כאן בכנסת, חמד עמאר, שמוביל את השדולה שגם אני חבר בה, ואני מודה לך גם כן על הדיווח.

היה איזשהו משפט שהאיר את סקרנותי – כאן ליד בית-הספר אין תאונות. מה קורה בחוץ? כלומר, האם יש לנו איזשהו מחקר הערכה לגבי זה, כי ייתכן מאוד שאנחנו מלמדים את הילדים בסביבת בית-הספר להתנהג – אתה מגיע לבית-הספר, פה אתה צריך לשמור על חציית הכביש, השאלה אם הצלחתי להטמיע בתוכו התנהגות גם מחוץ לצמידות הזאת לבית-הספר. בגלל זה גם אמרתי בעבר בדיון שחמד הוביל בשדולה, לשקול לפתח בין היתר כי זה חלק מאורח-חיים, ואורח-החיים הוא 24 שעות, לא מדובר באותה שעה שאני מגיע לבית-הספר ועוזב אותו, אלא יום-יום, שעה-שעה. ואתם בוודאי עשיתם עבודה.

אני רואה את זה, אם לא ממש מקצוע הוראה – כי אני יודע שבכמה מקומות התחילו להכשיר אנשים בעניין זה כדי שנטמיע את הלימוד הזה של התנהגות, של בטיחות בדרכים, של הכרת נושא התחבורה ותעבורה באופן כללי, להטמיע אותו בלב ילדינו, אולי זה ישפיע גם על ההתנהלות היומיומית שלנו מחוץ לסביבת בית-הספר.

זו הנקודה, ולכן, הייתי פעם שותף – זה לא התפתח – לפתח במסגרת בית-הספר לחינוך קבוצה.

מצטרפת אלינו חברת הכנסת ציפי חוטובלי, סגנית שר התחבורה ומי שעוסקת במניעת תאונות דרכים.

נכון. אני עוסקת בבטיחות בדרכים.

אם אתה יכול להתייחס.

נגעת בנקודה מאוד נכונה. אנחנו מזהים שוני בהתנהגות של אותם ילדים בשעות אחר-הצהרים. בדרך לכאן דיברנו במקרה על התנהגות של ילדים שהולכים לתנועת הנוער. זאת אומרת, אותם ילדים ששומרים על הכללים בין 7:00 ל-8:00 בבוקר בקרבת בתי-הספר - בגלל פעילותה של מערכת החינוך, בגלל הכשרה, בגלל הנראות, בגלל הצפייה - - -

בגלל המודעות.

בגלל המודעות – אותם ילדים אנחנו רואים, ואני לא רוצה להאשים את הילדים; אני אומר, אנחנו המבוגרים, יש לנו תרומה מאוד גדולה לזה, הם יורדים שלא במעבר חצייה, ההורים מורידים אותם לפעילות ואוספים אותה בתום הפעילות במקום שמסומן באדום-לבן, חונים על מדרכות וכן הלאה.

זאת אומרת, הצורך לחנך, קודם כול הוא את הציבור הרחב כי הצעירים שלנו לוקחים את הדוגמה וקל להם מאוד להתפתות ולשכוח את מה שהם למדו בבוקר. מעבר לכך, כבר הזכרתי – לא יודע אם היית בחלק הזה – אנחנו עוסקים גם בהסברה לכלל הציבור ומנסים להעביר את המסרים מעבר למערכת החינוך. כמובן שהעוגן המרכזי הוא מערכת החינוך, ואני יכול לומר לך שעל-פי הבדיקות שלנו, ברור לנו שמי שיוצא מאותה תוכנית של משמרות הזה"ב, הוא הולך-רגל אחר ומתנהג אחרת, לא רק לאורך שעות היום אלא לכל אורך שנותיו.

יש מחקר?

זה כן, אבל ברגע שישנה סיטואציה שהיא מקלה או שהיא מזמנת זלזול מסוים בכללים, אנחנו רואים את אותן תופעות, כולל נושא של היפגעות, אבל ככלל, לשאלתך, הילדים הצעירים בגילאים הללו הם מאוד אחראים גם בשעות האחרות.

ולכן, אם אנחנו כמבוגרים גם ניתן את הדוגמה הנכונה, אנחנו נראה שהם יהיו מעורבים הרבה פחות בתאונות דרכים גם בשעות שהן לא שעות הלימודים.

תודה.

תודה רבה. המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל.

שלום. אדוני היושב-ראש, שמי רויטל, אני קצינת משמרות הזה"ב הארצית, בכל הארץ.

במשטרה.

במשטרה, באגף התנועה. אנחנו מתחילים קודם כול בחינוך, חינוך הגיל הרך, כי אנחנו נכנסים גם לגני ילדים, ולא פעם אנחנו שומעים את הילדים הקטנים מזהירים ומתקנים את ההורים שלהם כשיש איזושהי עבירה בטיחותית שהם עושים או עבירת תנועה, ואני יכולה להגיד שזה באמת מחלחל כי זה חינוך לערכים, זה חינוך מילדות לבגרות. אנחנו נכנסים לכיתות ה', לכיתות ו', עושים רענונים, אנחנו נכנסים גם להדרכות במועדוני קשישים, ובאמת מנסים להתפרס על כל אוכלוסייה שאנחנו יכולים להיכנס אליה, כמובן בהתייחס לכמות כוח-האדם שיש לנו.
אני באמת רוצה להגיד שהנושא הזה הוא נושא מאוד חשוב, וכמות מדריכי או שוטרי הזה"ב יורדת מכיוון שאף פעם לא יודעים אם זה יימשך או לא, ואנשים מחפשים אופציה אחרת, זה משהו שצריך לתת לו פתרון.

אני מקווה מאוד שהיום יינתן לזה פתרון ואנחנו לא נתנדנד, ולא יגידו לנו בסוף השנה – גמרנו, אין מימון.

לדבריך, אנחנו נכנסים גם למגזר הלא-יהודי וגם למגזר החרדי בכל התנופה, ובאמת מלמדים את הנושא הזה.

באיזה אחוז מכלל בתי-הספר בארץ – אני מדבר על היסודיים כי משמרות הזה"ב זה בבתי-הספר היסודיים – אתם פועלים ואיזה אחוז אתם לא נמצאים בו?

אני יכולה להגיד לך מספרית לכמה בתי-ספר נכנסנו בשנת תשע"ב. אנחנו נכנסנו לכ-1,000 בתי-ספר. מדובר בהרבה הרבה תלמידים.

אולי אפשר להתייחס כמה מהם בבתי-ספר ערביים, במגזר הערבי?

לגבי הבדואים אני יכול להגיד שמדובר ב-70 בתי-ספר.

וזה לא מספר קטן. זה מספר גדול.

לא, אבל כשאת מדברת על 1,000, זה צריך להיות 200, לפי המספר, כי מדובר על 20% המגזר הלא-יהודי, אז צריך להיות 200, לא 70.

נכון, אבל הכמות היחסית של המדריכים, שוטרים במגזר, היא קטנה יותר, ולכן אנחנו לא מצליחים להגיע ליותר בתי-ספר.

אבל לא המגזר קובע את הכמות, אתם קובעים את הכמות של השוטרים.

אנחנו לא מצליחים לגייס אנשים מהמגזר שמוכנים ללמד.

אבל מתנדבים יש.

יש לנו מתנדבים מאוד מעטים. נמצא פה ענבי, שמתנדב. זה מאוד מאוד קשה להעסיק מתנדבים כי אין להם מחויבות. זה לא שוטר שמקבל משכורת ומגיע להדרכה ויודע שעוד יומיים הוא מגיע להמשך ההדרכה.

יש מחסור במגזר הערבי, זה ברור.

ניסיתם להשתמש בשירות לאומי? היום במגזרים יש המון ילדות וילדים בשירות הלאומי. אתם מנסים להשתמש בהם?

השירות האזרחי משובץ על-ידינו לפעילות בבתי-הספר היסודיים בהכוונה לטפל פחות או יותר בקבוצת הגיל הזאת ולנסות ולטפל גם בסוגיה של הצעירים כהולכי-רגל, חגירת חגורות, וכל כיוצא בזה, אבל אין למדריכות השירות האזרחי את המיומנות שיש לשוטר, שוטרת, שנכנסים לכיתה.
אני אומר פה בגילוי לב – ישנו פער בין הצורך במגזר הערבי לבין מספר השעות או בתי-הספר שאנחנו מגיעים אליהם. זו אחת המשימות שעומדת לפתחנו.

לפי המספרים שלך, דיברת על 1,000 בתי-ספר בערך. לפי הערכתי זה 60% בערך מסך הכול בתי-הספר.

כן. 50%–60%.

איך זה פועל? מי מחליט שבית-ספר זה מצטרף או לא?

באיזה עוד מקומות חסר חוץ מאשר במגזר הערבי?

חסר גם במגזר היהודי, אבל בסופו של דבר צריך להבין שאנחנו לא פועלים בכל בתי-הספר מאחר שיש הרבה מאוד בתי-ספר שהם לא רלוונטיים. הזכרתי את המגזר ההתיישבותי. הילדים מגיעים מהמושבים אל פתח בית-הספר בהסעה, אין שם את כל המכלול של מעברי חצייה, תנועה וכן הלאה. זאת אומרת, הפעילות הזאת מתרחשת בבתי-ספר יסודיים שהם רלוונטיים, שיש לידם מעברי חצייה.

לכן, הפעילות לא מכסה את כל השנתון. אני מזכיר לכם ששנתון הוא בערך 120,000 ילדים. אנחנו מדברים על פחות ממחצית הילדים שמקבלים את אותן עשר שעות בשלב הזה.

תעשה הפרדה בין ההדרכה בתוך כותלי בית-הספר, שזה צריך לקבל גם ילד שגר במושב או בקיבוץ - -

נכון.

זאת הכוונה.

- - לבין משמרות הזה"ב, שזה יותר רלוונטי בבתי-ספר שנמצאים בצמתים.

אדוני היושב-ראש, זו התוכנית. התוכנית היא שכל ילד, כשהוא מגיע לכיתה ה', יקבל לפחות - - -

וזה מבוצע?

אנחנו מדברים על לפחות חמש שעות, לא עשר – בין אם יש מעבר חצייה או אין מעבר חצייה – כי אם אין מעבר חצייה לבית-הספר, מחר הוא ייסע לתל-אביב, הוא יפגוש מעבר חצייה.

בפועל, זה קיים? זה מתבצע?

לא. זאת הכוונה. על זה דיברתי, שאנחנו הולכים עכשיו למהלך גדול. אנחנו רוצים להרחיב את הפעילות המבורכת הזאת ולהגיע לכל השנתון. זאת הכוונה. זה דורש היערכות אחרת, מעבר לרענון תוכנית הלימודים שדיברנו עליה. זאת הכוונה. היום, העניין הזה פועל בפחות מ-50% מהשנתון.

אני רק רוצה להתייחס לזה שאנחנו כן משתדלים להיכנס לבתי-ספר במושבים שבהם מגיעים בהסעות כי מאוד חשוב לנו הנושא של "שטח מת" ואיך הנהג רואה את הילד, אם הוא רואה אותו בכלל. גם לנושא הזה אנחנו נכנסים, ובאמת זו עבודה מאוד סיזיפית – עד כמה שנראה שזה לא, אבל לעמוד ולהדריך כל היום בנושא של בטיחות בדרכים, זהירות בדרכים, בכל יום בכיתה אחרת, בבית-ספר אחר, זה לא פשוט. אני מקווה שנגיע לאיזשהו פתרון היום.

ברשותך, חברת הכנסת חוטובלי, כבר באוגוסט השנה הייתה סכנה בביטול הפרויקט של משמרות הזה"ב כפי שהוא בוצע לאורך השנים, בגלל – לפי מיטב ידיעתי – ויכוח פנימי בתוך הרשות לבטיחות בדרכים.

נכון מאוד.

והסיכום כדי לאפשר את פתיחת השנה היה שעד ינואר – שזה שנת תקציב 2013 – זה יפעל במתכונת.

2014.

עד יוני 2014.

עד ינואר 2014, וצריך כמובן להתייחס לזה. אני רוצה לשים על שולחנך לפחות את המלצתנו אז והמלצתי גם היום, לא לתקן משהו שלא מקולקל. משמרות הזה"ב הוכיחו את עצמם.
הוויכוח האם זה יהיה מתקציב הרשות או מתקציב המשרד לביטחון הפנים הוא לא ענייננו בעצם לצורך העניין, הוא עניין לפי דעתי טכני.

בסופו של דבר, אם רוצים לנסות לעבור למערך של מתנדבים, הדבר הנכון לעשות הוא להשאיר את המערך של משמרות הזה"ב כפי שהוא, ולהתחיל בפיילוטים מסודרים, במספר יישובים, לראות איך זה עובד. גם כשזה יעבוד טוב, יצטרכו שילוב של השניים.

אני רוצה להשיב לך. אדוני היושב-ראש, בסוגיה הזאת עמדתי היא חד-משמעית, דעתי אפילו יותר קיצונית מדעתך. לא רק שאני לא חושבת שצריך לעשות שינוי - - -

זה בדרך כלל כך...

גם בתחום הזה. אני באמת חושבת שמשמרות הזה"ב – אני מדברת גם כניסיון חיים שלי כילדה, שעמדה שם במשמרות ופיקדה על צוות; אני זוכרת שהיה נורא מרגש לצאת משיעורי בית-הספר לפני הזמן - גם כחוויית ילדות שלי, גם כמי שבאמת רואה את הפרויקט הזה, פתחנו את שנת הלימודים עם נשיא המדינה לצד משמרות הזה"ב, זה אולי הפרויקט החינוכי מספר אחת שמחנך ילדים לבטיחות, ובעיני, להעביר את זה למערך מתנדבים זה דבר שהוא לא נכון. גם אם עכשיו היו מביאים לי תוכנית מופתית, הייתי אומרת – לא הייתי מוותרת על הכלי החינוכי הזה.
כשאני ביררתי את העלויות – רון, תקן אותי אם אני טועה – מדובר בסכום של חמישה מיליון שקלים.

כן, אמרנו את זה קודם.

זה סכום שהוא זניח, קטן, בוודאי שזה לא סכום שעליו תתנהל מהומת אלוהים כשמדובר ברשות שיושבת על מאות מיליוני שקלים. אני אומרת לכם, אני מגבה לחלוטין את המערך כפי שהוא קיים היום. אני לא מעוניינת ברפורמה. אני אומרת את זה ואפילו מרחיקה לכת, שאם נידרש לחקיקה בכנסת שתעגן את המציאות כמו שהיא היום, אפילו נעשה את זה בדרך הזאת.

אני רואה בדיון הזה דיון שחסרים בו תלמידי ישראל שעוסקים במלאכה החשובה הזאת, אז חבל. הם בטח בבית-ספר בשעה הזאת.

סביר.

הם לא רק בבית-ספר, הם עוסקים עכשיו בפעילויות שקשורות ליום הבטיחות.

אנחנו לא רוצים להפריע להם, אבל אני אקח את זה על עצמי ליום הבטיחות הבא כן להביא לכאן כיתות כי זה עניין חשוב שהם חלק בלתי נפרד גם מחינוך דור העתיד בעניין הזה. אני רוצה לברך אותך על זה שאתה נותן מקום חשוב, שמכל הנושאים החינוכיים שאפשר לעסוק בהם ביום הזה, בחרת בנושא משמרות הזה"ב כי בעיני - אני לא יודעת מי התחיל עם זה, למי הקרדיט הלאומי בהתחלת משמרות הזה"ב. מישהו יודע?

משהו בשנות החמישים.

מורה לחינוך גופני בשנות החמישים, שלימד בירושלים והוא המציא את הפטנט.

יפה.

המודל קיים בעולם, אגב. אם תרצו, ניתן סקירה – הולנד, קנדה, ארצות-הברית.

אני אומרת לכם שהדבר הזה הוא בהחלט דבר ששווה להילחם עליו ולהגן עליו במתכונת הנוכחית, ואני אמרתי את עמדתי. בעניין הזה, אם נדרש שיפור, אפשר לשפר, אבל בוודאי לא רק לא לתקן את מה שלא מקולקל, אלא לא לתקן את מה שעובד היטב והוא כלי חינוכי אדיר.
כל הכבוד לכל השוטרים החשובים שעוסקים בזה, ובאמת בסכומים שבהם מדובר זאת פשוט בושה להתחיל לדבר על ביטול, שינוי, רפורמה. בוודאי שכל רפורמה תעלה יותר מאשר העניין הזה.

תודה. אפילו רק בשביל זה היה שווה לערוך את הדיון הזה הבוקר. מישהו מהמתנדבים, מהפעילים, רוצה לדבר?

שמי ענבי משה, מתנדב גם במשמרות הזה"ב וגם בפורום פעול"ה, ועוד.

פעם מתנדב, תמיד מתנדב.

הנושא הזה מחייב, כמו שהזכירה רב-פקד רויטל, נוכחות בשעות הבוקר, מספר ימים בשבוע, כי התוכנית המינימלית שלנו היא שש שעות בכיתות ה' ו-ו', כולל הרענון שעושים לכיתות ו', וזו מחויבות גדולה. למצוא מתנדבים, היה לנו ניסיון – כתוספת, לא חלילה כהחלפת אנשים שעובדים בהפעלה של מתנדבים – זה ממש לטעמי האישי, אני מניח על דעת אנשים נוספים, אסור לעשות, ולא הצלחנו כי דרישות הנוכחות, הידע, העמידה בפני הכיתה – 40 ילדים שובבים בכיתה ה', צריך לדעת לעמוד מולם, יש להם שאלות ענייניות מאוד וצריך לדעת לענות להם.

אתם עושים את זה במדים?

בוודאי, כולל השעתיים המינימליות בכביש עצמו – ארבע שעות בכיתה, כיתה ה' ו-ו' – ואם באותו בית-ספר יש כמה כיתות ה', צריך לבוא כמה פעמים לאותו בית-ספר, שלוש פעמים לפחות.

מהלב אני אומר את זה – אני עושה את זה, אבל למצוא כמות כזאת, לא מאמין. תודה רבה.

עמותת אור ירוק, אילן גרודסקי.

אדוני, אני מבקש להצטרף לברכות שעלו כאן על-ידי קודמיי, לציין את חשיבות הדיון הזה ולהודות לכל חברי הוועדה ולסגנית השר על הבחירה של הנושא הזה והדיון הענייני. עמותת אור ירוק גם היא חברה בפעול"ה, ואני באמת מברך כאן את חבריי על ההצטרפות.

משמרות הזה"ב, בעינינו באור ירוק, זאת תרומה לבטיחות – במתכונת הנוכחית שלה כמובן – זאת תרומה לתודעה החיובית של משטרת ישראל, ולדבר הזה חשיבות גבוהה מאוד בעינינו, זה מנוע להגברה של מודעות ואחריות של הילדים כפי שציינו כאן, גם ברמה החינוכית וגם ברמה התרבותית.

אם אני אוכל לסכם בחצי משפט את עמדתנו – עמותת אור ירוק מבקשת לקבע את התהליך הזה, במתכונת הזאת, וכמובן לשאוף להגיע למאה אחוז מבתי-הספר ולא לדרוך במקום.

בבקשה.

שמי יורי הירשפלד, אני עובד החברה למתנ"סים ומייצג את פורום פעול"ה. פורום פעול"ה הוא קואליציה בת 13 שנים שמאגדת משרדי ממשלה, ארגונים, חברות, עמותות, שמאגמים משאבים למען הבטיחות בדרכים.

הנושא הזה של משמרות הזה"ב, לצערי, עולה בפנינו חדשות לבקרים. תמיד כשלמישהו משעמם, הוא מחפש במה הוא יכול לעסוק, והוא מעלה את הנושא הזה, כמין חוליה חלשה.

אנחנו מתנגדים בצורה נחרצת למחשבה לפטר עובדים מקצועיים שמשיגים תוצאות, ולהמיר את עבודתם המקצועית במתנדבים. זה רע לעולם ההתנדבות, ובוודאי לא מכבד את עולם השכירים. העניין הזה של העסקת עובדים מקצועיים שמשיגים תוצאות צריך להימשך, בלי הרבה חוכמות, כמו שסגנית השר אמרה בצורה הכי ברורה שאפשר. העסקת מתנדבים – יפה מאוד – מתנדבים זה דבר חשוב מאוד, אבל הם לא באים בשום פנים ואופן במקום עובדים שכירים שעושים את מלאכתם נאמנה.
ומשמרות הזה"ב, משרד החינוך, משטרת ישראל, זה עולם ומלואו שמשיג תוצאות. בואו נעזוב אותם לנפשם ונעודד אותם להרחיב את הפעילות ולהמשיך בהצלחה הזאת. נתמקד בדברים באמת בעייתיים.

בטרם.

אביטל אפל-פנקס, מנהלת תחום מדיניות ציבורית בארגון בטרם לבטיחות ילדים. תודה רבה על הדיון. אני מצטרפת לדעת קודמיי. אני רוצה להזכיר כמה נתונים לפני כן, שיתמכו בנושא.

קודם כול, אנחנו יודעים שילדים עד גיל תשע-עשר, יש להם מיומנויות מאוד נמוכות בחציית כביש, מיומנויות שבעצם גורמות להם להיות הרבה הרבה יותר פגיעים בדרכים. אנחנו גם יודעים מסקרי תצפיות שהדרכים לבית-הספר הן לא בטוחות. אנחנו רואים הרבה ליקויי בטיחות בדרך לבית-הספר, כך שכאשר אנחנו משקללים את שני הדברים האלה, אנחנו רואים כמה חשוב לאפשר להורים למצוא דרכים בטוחות להביא את הילדים שלהם לבית-הספר ולא לשלוח אותם במכוניות, מה שמגביר הרבה פעמים את הכאוס סביב בתי-הספר, כאוס שאנחנו מכירים מאוד טוב בכל בוקר ובוקר.
אנחנו יודעים מסקרים אחרונים שעשינו, שרק 60% מהילדים מבתי-הספר, נצפו בהם משמרות זה"ב. כאשר נשאלו הילדים, אגב, כשהם לא במשמרות זה"ב, כמה נהגים עוצרים ונותנים להם זכות קדימה, 77% מהילדים דיווחו שהנהגים לא עוצרים באופן קבוע ונותנים להם זכות קדימה, מה שמגביר את הצורך בכוח עזר שיבוא ויאפשר להם לחצות את הכביש.

אנחנו חושבים שלצד כמובן שימור הפרויקט החשוב הזה ואפילו הגברה והרחבה שלו גם במגזר הערבי – אנחנו מקבלים הרבה תלונות על המגזר הערבי ששם אין משמרות זה"ב – אנחנו חושבים שגם צריך לפעול - - -

שמענו שיש.

לא. לא מספיק. בהחלט לא מספיק.

לא מספיק, אין ספק.

מאוד חשוב. הילדים בחברה הערבית נפגעים הרבה יותר בדרכים, כאשר אנחנו רואים שגם אין פרויקטים שיעזרו להם, אז אנחנו מרחיבים את הפער. אנחנו יודעים שבערים שיש להן יותר כסף גם משלמים למעבירי דרך שכר, כך שכל הזמן במקומות העשירים יותר אנחנו נותנים סל שירותים הרבה יותר טוב, ובמקומות שהמצב הסוציו-אקונומי שלהם נמוך בעצם אנחנו ממשיכים להרחיב את הפער והילדים האלה נותרים חשופים.
דבר אחרון, אנחנו ביחד עם עמותת "עיניים בדרכים" כבר העלינו את הנושא הזה בישיבה. אנחנו מאוד מקווים שלצד פרויקטים חשובים כמו משמרות הזה"ב, יוצאו הנחיות לתשתיות – להנחות את מהנדסי הערים איך לבנות ואיך לשמר תשתיות בטוחות בדרך לבית-הספר, לאור כל המפגעים שאנחנו מכירים. יש ידע מקצועי, יודעים איך לעשות את זה. כיום יש לקונה מאוד מאוד חמורה בנושא ואני מקווה שעל-ידי ביצוע שני הנושאים האלה אנחנו באמת ניתן לילדים שלנו להגיע בשלום לבית-הספר. תודה.

יחיאל, "עיניים בדרכים".

לא נותר לי הרבה להשלים אחרי מה שאביטל אמרה, אבל זו הזדמנות טובה לפנות לסגנית השר חוטובלי להרים את הכפפה ולסייע בידינו להביא את ההמלצות האלה לידי הנחיות.

זה מול השלטון המקומי.

אנחנו גם כאן באוגוסט איתרנו בעיה שיש אי התאמה בין הצורך לשילוט, תמרור מיוחד ליד בית-ספר, היכן שמורידים את הילדים, לבין תקנות משרד התחבורה. משרד התחבורה אוסר בעצם על הרשות המקומית לשים תמרורים, שלטים שהם לא תקניים – שזה ברור לי, אבל את הדבר הזה צריך לפתור.

אני רוצה להבין. יש כאן גורם מהמשרד? אין כאן אף נציג של המשרד? אני רוצה לשמוע גורם מקצועי על הסיפור של התמרור.

אני העליתי את זה כבר אז.

לא מכירה את זה. מישהו כאן מכיר אולי?

אני יכול להסביר לך את זה בקליפת אגוז. ההנחיות אוסרות לשים שילוט, זהירות כאן ילדים וכן הלאה – למרות זאת, אגב, יש לא מעט רשויות שכן מוסיפות תמרור, ותמרור אפילו בולט עם תאורה, עם לדים.

צריך לשנות, אולי לשקול במשרד – גורמי המקצוע – לתת הנחיות ספציפיות או לאפשר שילוט מסוים בסביבת מוסדות חינוך.

אין שילוט?

אם יש, הוא מנוגד לתקנות.

מה הרציונל? מה הרציונל לאסור את זה?

אני אסביר לך, ציפי. עמותת "עיניים בדרכים" לקחה על עצמה לטפל בחלק הזה של הגעת הילדים לבית-הספר ועזיבתם את בית-הספר בשעות הצהרים.

אחד הפרויקטים, שלפי דעתי הוא פרויקט מצוין, זה תורנות הורים - לקבל את המכוניות, להוריד את הילד מהמכונית כך שההורה שמביא את הילד נשאר ליד ההגה, מישהו מההורים התורנים פותח את הדלת, לוקח את התיק ומעביר אותו מהאוטו אל שער בית-הספר.

זה חייב לעשות ליד בתי-הספר כמה דברים. אחד, לסמן על הכביש את המקום שבו המכוניות האלה עוצרות לאותן שניות שנדרשות, ולנסוע הלאה, לעשות על זה שילוט ותמרור שלא מופיע בספר התמרורים. למשל, יש לפעמים מעקות בטיחות שניצבים במקומות שהם מהווים סכנה, דווקא ליד בית-הספר.

זה סוג הדברים. יחיאל, פחות או יותר תיארתי את זה?

יש פרויקט כזה אצלנו.

"נשק וסע".

אתה קלעת בול. המסמך שכתבנו יחד עם ארגון בטרם ועם מרכז השלטון המקומי, הוא מכסה את התחום שנופל בין הכיסאות – התחום שלא כל כך בטיפול הרשות הלאומית, לא כל כך בטיפול הרשות המקומית – וזה נותן מענה.

כל מה שאנחנו צריכים זה לגליזציה של המסמך הזה ולהפוך אותו לתקנות. זה ישפר מאוד את המצב, כולל בהשקה עם משמרות הזה"ב.

נוציא הוראות למהנדסי הערים כדי שישתפו פעולה. בבקשה.

אני יושבת ומקשיבה, הנושא הזה הוא נושא מאוד חשוב. יש לי ארבעה ילדים, שניים מהם בתוך מערכת החינוך. אני רוצה פעם אחת להתייחס לזה בפן של הילדים. כשהילדים עצמם מגיעים למשמרות הזה"ב זו התרגשות מאוד גדולה. האמת היא שמבחינתי, אם זה היה כל בוקר – הם מגיעים בזמן, הם לא מאחרים, גשם, לא גשם – זו איזושהי חדווה ואחריות ולמידה, ומגיעים לכיתה ו' והם נהיים גדולים.

זו הוכחה חוזרת ונשנית, לתת להם אחריות והם לוקחים אותה ועושים אותה בצורה מיטבית, לא רק בתחום הזה אלא בהרבה מאוד תחומים.

לוקחים עד הסוף.

זה משהו שהוא מאוד משמעותי ואני חושבת שזה חלק מתהליך הלמידה. אני יכולה להגיד שכאמא אני חרדה לילדים שלי בדרך שהם הולכים לבית-ספר ובחזרה, וגם התמונות – אפילו רק של הימים האחרונים – באמת, יש דברים כל כך קשים.

המודעות של לעמוד מאחורי רכב או לא לעמוד מאחורי רכב, שזה כל כך בסיסי וצריך לחזור על זה ולשנן את זה כל הזמן כמה אסור לעמוד מאחורי רכב – באמת, אסונות מאוד קשים שאנחנו חווים.

אני חושבת שזה נושא מאוד מאוד חשוב. דיברת על כך שזה לא בכל בתי-הספר בארץ, ברור לי שאי-אפשר בכולם – כמו המועצות האזוריות – אבל כל בית-ספר שאפשר, אם אפשר לסייע בכך שזה יהיה שם זה חשוב מאוד.

אני רוצה להתייחס גם לנושא של "עיניים בדרכים" וליחיאל, שעוד כחברת מועצה בשלטון המקומי עשינו פרויקט ביחד, ולומר שבשני בתי-ספר שהילדים שלי נמצאים – באחד, באמת אני יודעת שאתה מלווה את זה וזה נעשה באופן מאוד מקצועי, אנחנו יודעים על איזה בית-ספר אני מדברת. ההורים באים, פותחים את הדלת והילדים יורדים, באמת משהו שמאוד נקלט ומסודר.

בבית-ספר אחר זה בלעדיכם, הורים לקחו את זה באופן התנדבותי, ואני רוצה להגיד לכם שזה מתנהל בצורה על גבול המחפירה. הורים לא מבינים מה הם צריכים לעשות, זה הופך להיות שיח הורים. כל פעם כשאני מגיעה בבוקר ההורים עומדים ומדברים ביניהם, נפגשים למפגש בוקר, יורדים או לא יורדים - - -

ברשותך, מי מנחה אותם?

בבית-הספר הספציפי – בלי להזכיר שמות – בית-הספר לקח על עצמו לעשות את זה לבד. זה לא בצורה מסודרת, זה לא בצורה של הארגון, זה בלי הרשות, זה לא משהו שהוא מאורגן.

בעצם, ועד ההורים.

ועד הורים לקח את הרעיון.

מנהלת בית-ספר, אין לה אחריות.

אבל צריכה להיות איזושהי הנחיה מקצועית לעניין הזה.

אין את ההנחיות, ואני יכולה לומר לכם שבבית-ספר שבו אין את ההנחיות לא נעים לי להעיר להם כי אז יגידו, הנה הח"כית הזאת מעירה להם כל בוקר, אבל זה לא שיח הורים שהם באים ונפגשים למפגש בוקר שלהם לדבר, וזה מה שזה הופך להיות שם.

תגלי לנו בסוד ואנחנו נטפל בזה.

אני אגלה לך ואנחנו נטפל בזה בקרוב.

כמו שנאמר, צריך להכניס את זה לתקנות, זה צריך להיות מסודר, זה צריך להיות בכל בית-ספר. זה מיזם מבורך בשני הצדדים שלו – גם של משמרות הזה"ב וגם של "עיניים בדרכים" – פשוט חובה, אני ממש תומכת בזה ומברכת את כל העוסקים במלאכה.

קלעת בול. זה מיזם שלא מתנהל מעצמו, הוא צריך ליווי מקצועי לאורך שנים.

אוקיי. אנחנו רוצים להתחיל לסכם. בבקשה.

שמי מקס אבירם, אני מאגף זה"ב במשרד החינוך, אני רוצה להציג כמה נקודות בהקשר של הדיון הזה.

אל"ף, אני מברך מאוד על הדיון ואני מקווה מאוד שבסופו של דבר תוחלט ההחלטה הנכונה, שכמו שכבוד היושב-ראש אמר, once יש פרויקט שהוא מוצלח, צריך להשאיר אותו ולא להתחיל כל שנה לחפש מה עושים אתו.

אני רוצה להזכיר כמה נקודות. נקודה מרכזית אחת – במשרד החינוך יש אגף שנקרא האגף לזהירות ולבטיחות בדרכים והוא אמון על החינוך לבטיחות בדרכים מגן הילדים ועד "פרחי ההוראה" שלומדים במכללות השונות להוראה.

אנחנו מפעילים תוכניות ופעילויות ורכזי בתי-ספר – אני עושה את זה על קצה המזלג – בכל המגזרים, כולל המגזר הערבי, והתוכנית הזאת של משמרות זה"ב היא תוכנית אחת מני רבות שאמורה לטפל באספקטים השונים הכוללים של החינוך לבטיחות בדרכים, בשימושי הדרך השונים – הולכי-רגל, רוכבי אופניים, נוסעים ברכב, נהגים וכן הלאה וכן הלאה. זאת נקודה אחת.

נקודה שנייה, אנחנו מנסים לקדם כרגע איזושהי תוכנית - ואנחנו גם נצליח – שתטפל בארבעה מרכיבים מרכזיים של הגעת תלמידים לבית-הספר ויציאה ממנו. זה לא רק משמרות הזה"ב. צריך להבין שבקרב משתמשי הדרך האלה, קרי התלמידים, יש הגעות שונות לבית-הספר.
יש קודם כול את התלמיד הבודד מגיל תשע ומעלה, שמגיע ברגל לבית-הספר וממנו, וצריך ללמד אותו בבית-הספר את הדרך הבטוחה מביתו לבית-הספר, וחזרה. זאת נקודה אחת.

הנקודה השנייה היא משמרות הזה"ב שכולנו פה, אני חושב, מסכימים על כך שהפרויקט הזה צריך להמשיך, יש לו הצלחה, יש לו אג'נדה חינוכית, יש לו המון המון מרכיבים שלאו דווקא קשורים לבטיחות בדרכים, הם קשורים למנהיגות וכן הלאה, שאותם ילדים שעושים את הפעולה הזאת מקבלים בעצם את כל הפרמטרים האלה.
נקודה שלישית, ולא פחות חשובה, זה האלמנט של "נשק וסע" שאנחנו צריכים להסדיר אותו לגבי כל התלמידים שמגיעים בהסעות ההורים לבית-הספר, ובאמת יש כאוס בהמון המון מוקדים כאלה שצריך לסדר אותם ולארגן אותם.

הדבר הרביעי, הלא פחות חשוב, זה ההסעות. גם שם יש צורך לסדר את העניין, ואם אנחנו נוכל לקדם וליצור חבילת בטיחות שמאגדת את כל ארבעת הנושאים האלה ביחד ומטופלת על-ידי כל הגורמים השונים השותפים לעניין הזה, אני חושב שאנחנו נגיע לאיזושהי אופטימיזציה של הגעת התלמיד בשלום לבית-הספר וממנו.

אני חושב שגם כל הפרמטרים האחרים שאנחנו עוסקים בהם, כל התוכניות האחרות, שואפות לחנך את התלמיד הבודד או את התלמידה הבודדת להיותו משתמש דרך זהיר ונבון גם אחר הצהרים ולא רק בבוקר. זאת נקודה שחשוב מאוד להדגיש אותה.

ברשותך, עוד נקודה אחת. רון הזכיר את זה, אני רוצה להדגיש שוב – אנחנו, בשיתוף עם המשטרה ועם הרשות הלאומית, הקמנו ועדה שעובדת עכשיו על התכנים של משמרות הזה"ב על מנת להפוך אותם לתכנים אחידים שיילמדו בכל הארץ בצורה אחידה ומוסכמת. תודה.

אני רוצה להזכיר שבאוגוסט היה דיווח – אני לא זוכר אם זה אתה – על כך שנכתבת תוכנית לימודים חדשה בנושא תעבורה בדרכים לכיתות - - -

י'-י"א.

איפה זה עומד?

אנחנו כבר בשלבי סיום של כתיבת התכנים לכיתות י', ואני מאוד מקווה שבקרוב מאוד אנחנו נוכל לעשות פיילוט על התוכנית הזאת.

אנחנו עוקבים אחריכם, תזכרו.

אנחנו שמחים שאתם עוקבים אחרינו.

אבל יש תוכניות ליסודיים, לכיתות ו', ויש תוכניות החל מכיתה י', י"א, כשכבר מתחילים י"ב, להוציא רישיון.

שמי טל פדידה, אני ממועצת התלמידים והנוער הארצית.

הנה, יש כאן תלמידה.

הם גדולים, הם לא במשמרות הזה"ב.

אתן גדולות כבר.

אבל אנחנו זוכרות את התקופה הזאת. באמת יש פעילויות ביסודי, כיתה ו', שזה כל משמרות הזה"ב, ויש את הפעילויות בכיתה י', י"א, י"ב, שזה לקראת רישיון, אבל מה קורה בחטיבה, בשנים בין ז' ל-ט', מלבד מה שהיה אצלי בבית-ספר, שהיו החידונים.

איפה זה אצלך בבית-ספר?

אני בנתניה, בש"י עגנון. אצלנו דווקא מאוד מעודדים, אבל היו לנו גם את החידונים. מעבר לזה, אני לא זוכרת שהיה לנו עוד משהו.

השאלה אם שווה לחשוב על דרכים כי זה הגיל שנוער הולך להתנדב ויוצא בצהרים עם חברים, יוצא לכל מיני פעילויות, והרבה לא יודעים.

אני רוצה להגיד לך את עמדתי בעניין הזה. מאחר שסוגיית החינוך היא סוגיה של תקצוב, עמדתי האישית היא שחשוב להשקיע בגיל הרך ובכיתות ההכשרה לקבלת רישיון, זה בעצם הגיל הקריטי שבו הידע הופך להיות שימושי.
בעיני, הגילאים האחרים, גילאים שבהם אפשר לתת הרבה מאוד מקום לכל מערך ההסברה ולמערך האלטרנטיבי של תנועות הנוער, שם יש מקום בהחלט להכניס את הנושא הזה כנושא חינוך בלתי פורמלי.
כרגע, בהיעדר תקציב ל-א' עד י"ב, שזה תמיד הכי טוב שחינוך תעבורתי יהיה חלק בלתי נפרד מהכול, הדגש שלנו כרגע על כיתות י'-י"א, שאלה כיתות ההכשרה, ואנחנו בקרוב נשיק – דיברנו עם שר החינוך על תוכנית שהיא ממש מחוץ לקופסה, היא יוצאת אפילו מגבולות בית-הספר והיא מייצרת משהו חוויתי עבור התלמידים, שהוא בלתי נשכח. אני מאוד מקווה שעוד השנה הזאת אנחנו נוכל להציג את התוכנית.

וזה לנוער שנמצא בחינוך הבלתי פורמלי.

לא. זה לחינוך הפורמלי, כיתות י'-י"א. אנחנו רוצים לשפר את הכשרת הנהג הצעיר. אלה השנים הקריטיות לדעתי שבהן אתם מקבלים רישיון ויוצאים לדרך. זה כמו הכשרת חיילים – מעבירים אותם טירונות, אנחנו מעבירים אותם לפעילות המבצעית אחר כך.

אתי, אחרונה, בבקשה.

תודה רבה. שני דברים. אחד, כל הנושא של סימון מעברי חצייה ליד בית-הספר. לצערי, הרשויות המקומיות לא מקפידות לסמן לפחות פעמיים בשנה את מעברי החצייה, את גדרות הבטיחות, את כל המערך הזה סביב בתי-הספר. בדרך כלל עושים את זה בסוף חודש אוגוסט, לפני פתיחת שנת לימודים, תוך כמה חודשים מעבר החצייה נמחק, ואני חושבת שיש חשיבות גדולה מאוד שמעברי החצייה וכל הסימונים ליד בתי-הספר יהיו תקינים והרשויות יקפידו לסמן אותם לפחות פעמיים בשנה. זה דבר אחד.
הדבר השני, הזכרת פה את ועדי ההורים. אנחנו, ביחד עם יחיאל, בונים כרגע תוכנית להרחיב את כל הפרויקט של "נשק וסע" לכלל ועדי ההורים בארץ, כמה שרק אפשר, ואנחנו מאמינים שנצליח.

תודה. מישהו מחברי הכנסת רוצה להתייחס?

אני רוצה להודות לכולם ולהיפרד. זה יום מאוד עמוס עבורי בגלל רצף הוועדות שעוסקות בנושא בטיחות. אני מודה שוב ליושב-ראש ועדת החינוך על הבחירה של הנושא החשוב הזה, לרשות הלאומית כמובן שמלווה אותנו בכל התהליכים, ולכל הגורמים שעוסקים במלאכה.

כל התלמידים וההורים.

תודה רבה. עוד מישהו מחברי הכנסת? בבקשה.

אני רוצה לברך את חמד עמאר ואת סגנית השר על יום הבטיחות בדרכים. בקשר למשמרות הזה"ב, אני חושב שעניין המעורבות של החינוך, מאחר שכולנו יודעים שבעיית הנהיגה, בעיית הבטיחות היא בעיה קודם כול חינוכית ותרבותית, אז לחנך תלמידים זה חשוב מאוד, אבל בקשר לבתי-ספר ערביים אני חושב שאם יש בעיה בקשר לשוטרים כי אין שוטרים, אפשר דרך מתנדבים, אפשר דרך הכשרת אנשים אחרים לעשות את הפרויקט החשוב הזה, שגם ייכנס לכל בתי-הספר הערביים.

אולי סטודנטים, מלגות.

אולי סטודנטים. אני חושב שאתם תמצאו אנשים שם.

מה עם תלמידי כיתות י', מחויבות אישית, הם יכולים לבוא ולהתנדב במשמרות הזה"ב ולעזור?

למשל.

נבחן את הרעיונות הללו.

אפשר להעביר להם הדרכה של שנה או חצי שנה, ואז באמת זו תהיה המחויבות האישית שלהם.

זה רעיון טוב מאוד.

הבעיה זה שעות הלימודים, אבל צריך לבחון את זה, יכול להיות.

יש עוד מישהו שפספסתי לקראת סיום? בבקשה.

שמי ד"ר שי סופר, אני המדען הראשי של הרשות לבטיחות בדרכים. אני מסכים עם כל מה שנאמר בהקשר למשמרות הזה"ב, אבל רציתי גם להתייחס לבטיחות בסביבת בתי-הספר.

אני חושב שבשנים האחרונות נעשתה פעילות מצוינת בנושא הסובות. היום, הורה שמגיע לבית-הספר, לא חוזר באותה דרך, הוא יכול להסתובב בצורה מאוד מאוד בטוחה, זה דבר שהוא מצוין.

דבר שני, ב-2010 השר אישר למעשה דוח של ועדה בנושא מהירויות. כל הנושא של העלאת המהירות בבין-עירוני אושר, אבל אימוץ אזור ה-30 קמ"ש טרם אושר. אני מקווה מאוד שזה יאושר כי זה מאוד רלוונטי לאזור של בתי-ספר, מאוד דומה למה שנעשה באירופה.

נושא אחרון, לגבי התמרור. אני רק מזכיר שאנחנו חתומים על אמנת וינה, אמנה שחתומות עליה חלק גדול מהמדינות שחברות באומות המאוחדות, באו"ם, ולכן כל תמרור חייב להיעשות במתווה של אמנת וינה. זאת אומרת, אנחנו לא נוכל לעשות תמרור שהוא תמרור שסותר או עומד בניגוד להנחיות של האמנה.
האמנה נחתמה ב-67', לפני 46 שנים, אבל מאז היא עודכנה פעמים רבות, ושוב, התמרור חייב להיות לאור האמנה. תודה רבה.

אני מוכרח לומר לך שאני שמעתי כבר פעם אחת את הטיעון הזה, אבל הבנתי שבאמנה הזאת אין הוראה ברורה חד-משמעית או תקן חד-משמעי, שאומר – זה התמרור ואין בלתו – אלא יש בהחלט אמירות שמדינות יכולות להוסיף ולשפר, כל עוד זה לא סותר את הדברים המקצועיים שמופיעים באותה אמנה.
לכן, צריך למצוא את הדרך ולא להתחבא מאחורי האמירה הזאת. היה פה באוגוסט גם מישהו ממשרד התחבורה, שהוא נופף בדגל הזה.

אני לא מנופף בדגל הזה. אני גם חבר בוועדה באו"ם שעוסקת באמנה, WP1, והראייה היא – בגלל שהיום, רישיון הנהיגה הוא בין-לאומי – לא לתמרר תמרורים שהם בלתי נהירים לכלל הנהגים.
אני לא חושב שאנחנו מתחבאים מאחורי האמירה, אבל אם יש שלט למשל של זהירות ילדים בדרך, שהוא שלט הוריה מאוד ברור, מאוד מסוכן להוסיף עוד שלט שלא ברור לנהגים אחרים.

אני לא רוצה להיכנס איך פותרים את הבעיה הטכנית, אבל צריך להתמודד אתה כי הרעיון הזה של מה שנקרא פה "נשק וסע" הוא רעיון טוב שמסדיר. הלוא בתי-הספר, לפחות הישנים ביניהם, נבנו ללא שום התייחסות לבטיחות בדרכים, ללא שום התייחסות להגעה לבית-ספר.

נכון.

אני מכיר את זה מחיפה. בירוחם אין כל כך בעיית מכוניות מסיבית מדי, אבל בחיפה יש היום אפילו ויכוח – מי שמכיר באחד מהצמתים הראשיים בכרמל – איך פותרים את הבעיה. ולכן, צריך להיות פה יצירתי ולמצוא את הדרכים. אני לא בעד להפר אמנות בין-לאומיות שאנחנו חתומים עליהן, אבל אפשר למצוא להערכתי את הדרך איך לעשות את זה נכון, מבלי לסתור את הרוח של האמנה.

עוד מישהו שפספסנו? רון, אתה רוצה להגיד עוד כמה משפטים?

אני רוצה לומר לוועדה שאנחנו נשמח לבוא ולעדכן בהמשך בהתפתחות הנושא של משמרות הזה"ב. אני חושב שהמסר היה ברור, הובהר לנו. אנחנו בסך הכול די מסכימים עם כך שהפרויקט הזה הוא פרויקט דגל, שצריך לשמר אותו ולהרחיב אותו, ואני שמח באמת על הדברים המחכימים והתומכים שקיבלנו פה בדיון.

עוד מישהו מחברי הכנסת? אני קודם כול רוצה באמת להודות לכל מי שמעורב במאבק הכול כך חשוב הזה של תאונות דרכים.
אמרתי בתחילת הדיון שמושקעים המון מאמצים, המון אנרגיות, הרבה אנשים מעורבים, ועדיין אנחנו לא מצליחים להדביר את המחלה הכרונית הזו של החברה המודרנית.

אני גם לא בטוח, למרות שאמרתי את זה בתחילת דברי, שיש נוסחת זהב. אין ספק שהמאמץ צריך להתקיים, ולא להתייחס למאבק בתאונות דרכים כמו למזג האוויר בלונדון, זאת אומרת, מדברים על זה ועוברים לסדר-היום.

עלו פה מספר דברים שאני רוצה להדגיש בסיכום: 1. באמת, מחויבות משרד החינוך לסיים את הכנת התוכנית החדשה לכיתות י'-י"א.
2. הרשות עדכנה אותנו על כתיבת התוכנית הלאומית למלחמה בתאונות דרכים.

יש לנו תוכנית רב-שנתית, עם יעדים מאוד ברורים.

צריך להציג אותה בהזדמנות בוועדה.

נשמח להציג אותה גם פה.

על זה סיכמנו במפגש באוגוסט.
3. אני מציע לקחת ברצינות את הרעיון של נציגות מועצת התלמידים הארצית, טל ואביגיל, להשתמש באמת ולשתף את התלמידים, בעיקר מחטיבת הביניים שהם פחות עסוקים, כפי שאנחנו יודעים, והפרויקט האישי שעושים הרבה מאוד בתי-ספר.

מחויבות אישית.

במחויבות האישית, כחלק מהנושא הזה – להדריך, לסייע, לעמוד אולי יחד עם משמרות הזה"ב.

4. הדבר הכי חשוב, אני חושב שקיבלתם רוח גבית די משמעותית – גם מסגנית השרה, יש לכם את זה גם מאתנו – לא לפגוע בתוכנית של משמרות הזה"ב. היא תוכנית טובה, היא תוכנית נכונה, היא תוכנית שמשיגה הרבה מאוד מטרות, אלא ההיפך, לראות איך מגדילים את היקף כוח-האדם שעוסק בזה, גם המקצועי השכיר וגם המתנדב, כדי להגיע לכל בתי-הספר בארץ. זה צריך להיות יעד.

לא ייתכן שתוכנית, שהיא מוגדרת כתוכנית נכונה וטובה, מגיעה לקצת יותר מ-50% מבתי-הספר רק בגלל שחסרים עוד כמה מיליונים. ואם רוצים לעבור גם למתנדבים, לעשות את זה בהדרגה, עם פיילוט - -

תהיה בחינת פיילוט.

- - של מספר יישובים, לראות איך זה פועל. ולהערכתי, גם בסוף הפיילוט הזה יסתבר שהשילוב של אנשי מקצוע שזה תפקידם, ומתנדבים, הוא השילוב המנצח, כמו בהרבה מאוד תחומים אחרים שבהם אנחנו עוסקים.

אני יכול לומר לך ולאחרים – הוועדה הזאת לא תאפשר לפגוע בפרויקט המוצלח הזה שנקרא משמרות הזה"ב, ואני מבקש מהמשרדים השונים, אם הדברים האלה לא יסתדרו, יעלו סימני שאלה, לחזור אלינו לוועדה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:20.>