PAGE
3
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
04/11/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 89>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, א' בכסלו התשע"ד (04 בנובמבר 2013), שעה 09:00

<פעילותה של הקרן למפעלי שיקום>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר
מיכל בירן

אילן גילאון

שולי מועלם-רפאלי

רינה פרנקל
באסל גטאס

דב חנין

>
יוסי סילמן - מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שלמה אלישר - סמנכ"ל בכיר, מנהל אגף השיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חיה שושני - חשבת בכירה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

בתיה ארטמן - היועצת המשפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

נועם פליק - יועץ משפטי, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אפרת מייקין כנפו - ראש מטה מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אביעד כהן - יועץ לשר הרווחה והשירותים החברתיים

שרה כהן - מנהלת מחלקת שירות הרווחה, משרד העלייה והקליטה

רעיה לוי גודמן - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

כרמל סטינגר - מנהלת אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי

ענת הרפז - מנהלת תחום בכירה שיקום, המוסד לביטוח לאומי

אדוה לרנר - מנהלת תחום בכירה שיקום, המוסד לביטוח לאומי

שרון טימר - מנהלת תחום שיקום, המוסד לביטוח לאומי

חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים

אבראהים ח'ורי - מנהל מרכז שיקום אזורי נצרת, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

ברוך לויטין - קרן מפעלי שיקום, רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

תמר קרוק זמיר - מ"מ מרכז שיקום תל גיבורים, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

דינה אלון - מרכז שיקום אשקלון, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

זהבה פיגנבוים - מרכז שיקום חיפה, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

רוני כרמל - מרכז שיקום רחובות, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

שלמה אמדדי - מנהל המפעלים המוגנים, אזור המרכז, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

מרגלית קינן עמרה - מרכז שיקום טבריה, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

מלכה קנדל - מנהלת מרכז שיקום חדרה ונתניה, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

דנה רכבי - מרכז שיקום טירה, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי


מוריס אמסלם - ועד, מרכז שיקום אשקלון, מנהל המפעלים המוגנים, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

דורון מור - ועד, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי, סניף חדרה

דוד קינג - פסיכולוג שיקומי, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

אברהם יוסף סלומה - יושב-ראש אנשים - ארגון נכי שיתוק מוחין

יפה ארפא - יושבת-ראש תא חומש, איגוד העובדים הסוציאליים

דליה אהוד - יושבת-ראש מחוז באר שבע והדרום, איגוד העובדים הסוציאליים

אריה בריל - סמנכ"ל, שמע קולנו

בלהה ברג - היועצת המשפטית, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

פנחס אסולין - יושב-ראש ועד אגודת העיוורים ששת, ירושלים

גיא שמחי - מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל

יוסי לוי - נהג ומלווה, המרכז לעיוור בישראל

דוד בובליל - שיקום עיוורים

עמרם אלפסי - שיקום עיוורים

יגאל עלפי - שיקום עיוורים

גדעון שבתאי - שיקום עיוורים

ירון לוי - מנכ"ל ארגון הפעולה של הנכים

נעמי מורביה - יושבת-ראש מטה מאבק הנכים

משה יוסף - מטה מאבק הנכים

דורון יהודה - מנכ"ל ארגון נכי הפוליו

חיה קינן - יושבת-ראש ארגון נכי הפוליו

שמחה בניטה - נציגת ארגוני נכים

אורית לוכטנשטיין - מנהלת בית-ספר לשיקום תעסוקתי, חולון

ענת רונדשטיין - מורה, מרכז שיקום נוער חולון

מירה מור - מורה

אבנר עורקבי - יושב-ראש ארגון אהב"ה

רחל כהן - לוביסטית, אנשים - נכי שיתוק מוחין

פלורה קוך-דבידוביץ - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אורי מיכאל - דובר הוועדה

וילמה מאור

טלי רם
<פעילותה של הקרן למפעלי שיקום>

בוקר טוב. שבוע חדש. יום שני בשבוע, א' בכסלו, 4 בנובמבר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא פעילותה של הקרן למפעלי שיקום.
הייתי רוצה לפתוח בסקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שעשה בדיקה בעניין.

פלורה קוך-דבידוביץ, חוקרת הוועדה בממ"מ. סקירה קצרה, תודה רבה. תקציבה של הקרן בשנים האחרונות בממוצע רב-שנתי, כנתונים שהתקבלו במשרד הרווחה, הוא כ-80 מיליון שקלים. מעל ל-90% מתקציב זה, מקורו בתקציב המדינה.

כפי שעולה מהתייחסויות של גופים שונים שקיבלנו, בשנים האחרונות גירעונה של הקרן הולך וגדל, ונכון להיום, על-פי נתוני משרד הרווחה, עומד על כ-20 מיליון שקלים.

הקרן מבחינה משפטית היא הקדש, ולכן במקרה של הפסדים הממשלה מחויבת לכסות הפסדים אלה.

הגורמים הנוגעים בדבר, ובראשם משרד הרווחה, טוענים כי המצב של הקרן נובע מהתנהלותה וכן ממעמדה המשפטי.

גם מבקר המדינה, בדוח 57ב' לשנת 2007, התייחס להשלכות מעמדה המשפטי של הקרן על פעילותה, אך מאז, מסיבות שונות, מעמדה לא שונה.

משרד הרווחה ציין כי היום מתנהלת תוכנית הבראה, שבמסגרתה גם יכול להיות שישונה מעמדה המשפטי. במסגרת תוכנית ההבראה גם ניתנו עד היום כ-20 מיליון שקלים לקרן.

ישונה מעמדה המשפטי ממה למה?

מהקדש, לחברה לתועלת הציבור או לאיזשהו גוף מסוג שונה. ממשרד האוצר נמסר לנו כי עד היום ניתנו לה כ-20 מיליון שקלים לכיסוי הגירעונות, כ-15 מיליון שקלים מתוכם הם במעמד הלוואה, כשכיום גם לא כל כך ברור עד כמה הקרן מסוגלת לעמוד בהחזר של ההלוואה הזאת, ויכול להיות שהיא עתידה להפוך למענק.

משיחות שקיימנו אנחנו יודעים שיכולת הקרן, נכון להיום, נפגמה, ויכולת אספקת השירותים שלה - - -

את מדברת מהר מדי, אני בטוח ששם לא שומעים מה שאת אומרת. עשית עבודה. בואי תעשי את זה בצורה שקטה, מסודרת, ברורה, שאנשים גם יבינו.

אתה רוצה שאחזור מהתחלה?

תחזרי מהתחלה.

אוקיי, בתמצית, סליחה. תקציבה של הקרן הוא 80 מיליון שקלים, נכון להיום. מעל 90% מתקציבה, מקורו בתקציב המדינה.

מעמדה הוא הקדש ציבורי. כפועל יוצא ממעמדה, המדינה מחויבת לכסות כל גירעון שהקרן נמצאת בו. נכון להיום, מדובר בגירעון של כ-20 מיליון שקלים.

הקרן נמצאת בתוכנית הבראה, במסגרתה ניתנו לה כספים של כ-20 מיליון שקלים עד עכשיו. כ-15 מיליון שקלים מתוכם מוגדרים כהלוואה. לא ברור עד כמה הקרן מסוגלת לעמוד בהלוואה זאת לנוכח מצבה הכספי, וכפי שנמסר מהקרן, יכולתה לספק שירותים כיום נפגמה בצורה משמעותית. תודה.

תודה רבה.

כמה אנשים מועסקים וכמה אנשים מקבלים שירות?

על-פי נתוני משרד הרווחה, בין 7,500 ל-10,000 אנשים מקבלים שירות.

וכמה מועסקים?

לא קיבלנו נתונים מפורטים.

550.

סלח לי. אתה פעם ראשונה פה בוועדה. פה העסק מתנהל מסודר. גם אתה כמנכ"ל לא מתפרץ, אתה מדבר רק כשאתה מקבל רשות דיבור – כמנכ"ל. תיכף תציג את הקרן, נשמע אנשים, תגיב, תוכל להגיב, אבל הכול יהיה מסודר.

כמו שאמר המנכ"ל, 550 אנשים מועסקים על-ידי הקרן.

שמענו את הנתונים הכלכליים. תציג לנו איך אתה רואה את הקרן. אחר כך אנחנו נפנה אל האנשים, נראה איך הם רואים את הקרן.

יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה. הסוגיה הראשונה שהשר מאיר כהן נדרש אליה עם כניסתו לתפקיד זה מצבה של הקרן.
מצב הקרן, כמו שהונח לפתחו, הוא מצב גירעוני, כשעיקר הבעיות שם היו המון תלונות של משתקמים שלא מקבלים את שכר הגב"ע.

אתה יכול להגדיר מהי הקרן הזאת, לפני שאנחנו נוגעים בכסף?

הקרן הוקמה למעשה מתוקף חוק, כשהמטרה העיקרית היא לבצע אבחון ושיקום מקצועי לאנשים עם צרכים מיוחדים שלא יכולים להשתלב בשוק העבודה. אני מזכיר את זה כי הייעוד האמיתי של הקרן היה אבחון ושיקום מקצועי.

עם הזמן, הצטרפה לקרן גיבנת – גיבנת של מפעלים מוגנים. הדבר הזה נעשה לאור ההחלטה של השרה בזמנו, אורה נמיר, והקימו שם מפעלים מוגנים לקרן – שוב, כשהייעוד האמיתי היה - - -

אבחון ושיקום.

אבחון ושיקום מקצועי, בדיוק. יש את "המשקם", שמפעילה מפעלים מוגנים ויש לנו מפעלים מוגנים בכל אזור.

בסיכומו של דבר, יש שטר ההקדש, שלמעשה נותן רשת ביטחון לקרן, שכל גירעון בעייתי יכוסה על-ידי המדינה.
הקרן – אני לא זוכר בדיוק – אבל החליפה מנכ"לים כל יומיים.

מי ממנה את המנכ"לים?

יש שם חבר נאמנים, בדרך כלל זה חמישה אנשי ציבור וחמישה ממשרדי הממשלה.

אז המדינה.

מדינה, בדיוק. חבר הנאמנים בדרך כלל ממנה את המנכ"ל.

לפי מה שאומר לו שר הרווחה?

יש ועדת איתור, לא לא.

זאת אומרת, שר הרווחה אומר לו מה לעשות.

בדיוק. דרך אגב, המנכ"ל הוא בדרך כלל של שר הרווחה, כולל יושב-ראש חבר הנאמנים, שזה מינוי של השר.

בסדר, אבל שר הרווחה ממנה את המנכ"ל.

חד-משמעית. יש פה שליטה בנושא הניהול. אנחנו נכנסנו כבר לתוכנית היות והבנו שהקרן קרובה להתמוטטות.

כלכלית.

כלכלית. משתקמים לא מקבלים את השכר שלהם, שכר הגב"ע, שזה בערך 680 שקלים, פלוס מה שאנחנו מוסיפים, 220, זה סדר גודל של 900 שקלים, ובדרך כלל כספים, במקום לעבור למשתקמים, לאנשים עם הצרכים המיוחדים, עברו לספקים, עברו ליועצים, ונכנסנו באמת למערבולת שאנחנו צריכים להגן על העובדים במפעלים עצמם בהמון סכסוכי עבודה בין העובדים לבין הנהלת הקרן, כשגם העובדים עצמם, שכרם הולן על ימין ועל שמאל.

ואז החלטנו שאנחנו נכנסים לתוכנית הבראה, שהיו לה כמה עקרונות.

מה המציאות היום בתחום הזה, כי אנחנו נדרשנו בזמנו לעניין של הלנת השכר, אתם פיטרתם גם אנשים, נכון?

אני אתן את כל התמונה. אנחנו נכנסנו למעשה לתוכנית הבראה. הגירעון המצטבר של הקרן היה בין 1.2 מיליון ל-1.5 מיליון לחודש בתפעול השוטף. ואז הגענו להסתדרות להסכם, שאנחנו צריכים לפטר 100 מעובדי הקרן בשני שלבים – 50 ועוד 50 – ולמעשה, עם עוד רפורמה שאנחנו רוצים לעשות בתוך הקרן אנחנו נוכל להגיע ליציבות תזרימית.

מה יקרה ביציבות התזרימית עם האנשים שלמענם הוקמה הקרן? כמה שם ייפגעו?

אני אתן רגע את כל התמונה, ומה השתנה מאז. הנושא השני שהיה זה הניסיון להתנתק משטר ההקדש.

אנחנו הבנו שאחת מהבעיות זה לקיחת אחריות. אין גוף שיכול להתנהל כאשר יש לו רשת ביטחון פתוחה. זה גורם לחוסר יעילות, ועוד ועוד, ואז ביקשנו לבצע את ההתנתקות, בכמה תוכניות אפשריות – או תוך שנתיים אנחנו ניתן להם את כל הגיבוי הכספי, נמחק להם חובות, נייעל את המפעלים, ורק אחרי שנתיים שנראה שמצבה של הקרן נכנס לתלם, תהיה ההתנתקות משטר ההקדש; או אופציה נוספת שדנו בעניין - - -

חשבתם גם בהלאמה, לא רק בהתנתקות? למה בכלל יש דבר כזה?

לא, התנתקות הכוונה להעביר את זה לגוף - - -

לאחריות המשרד באופן מלא.

לא. לאחריות פרטית או משהו אחר.

לא לא. לתועלת הציבור.

תראה מה הוא אומר. מדינת ישראל החליטה שהיא צריכה להקים את ההקדש הזה למען שהמדינה תיתן חסות לאנשים עם צרכים מיוחדים. בא שר הרווחה עכשיו ואומר – אני מתנתק מהם.

לא. לא. לא. לא.

זה מה שאמרת.

לא.

לא רוצה אותם.

לא, חס וחלילה.

זה מה שאמרת.

חס וחלילה.

לפטר אנשים.

חיים, אל תפרש אותי לא נכון, אני מבקש.

זה מה שאני הבנתי.

אז לא הבנת נכון.

זה משתמע.

אילן, בגללך לא הבנתי נכון, אז תן לי להתרכז בהסבר.

אילן, תן בבקשה לחיים להתרכז. הדאגה העיקרית שלנו הייתה לטובת האנשים עם המוגבלויות. אנחנו לא יכולים להסכים במשרד למצב שהגב"ע לא משולם בזמן, שיש שם בעיות.

מה זה גב"ע?

גמול בעד עבודה.

שכר.

השכר, בדיוק.

מילה שיותר מכירים אותה.

שכר עבדות.

250 שקלים לחודש?

לא.

זה 900.

אל"ף, אני לא רוצה להראות פה את כל התכתובות אבל אנחנו פעלנו בנחרצות מול הקרן כאשר הייתה הלנת שכר, וזה מה שהטריד אותנו.

אנחנו לא רצינו להפריט, אנחנו רצינו להקים גוף לתועלת הציבור, עם אחריות מלאה של המשרד. אני חוזר, באף שלב לא ראינו את המשרד מתנתק מהקרן.

מה כוללת האחריות של המשרד? מינוי המנהל בלי כסף?

לא. התוכנית שרצינו היא כדלקמן. אל"ף, לעשות רפורמה מבנית ולראות מה מצב המפעלים המוגנים, האם ניתן בעצם לשפר אותם ולייעל אותם; לבצע באמת ניהול חדש – אני שמח, דרך אגב, שעכשיו מינינו כבר ממלא-מקום חדש ואנחנו עכשיו בשלב של איתור מנכ"ל.

המנכ"ל התפטר לפני שבוע.

המנכ"ל התפטר ביום חמישי האחרון וכבר מינינו ממלא-מקום – בחור רציני, אנחנו עכשיו פועלים לוועדת איתור.

למה, המנכ"ל לא היה רציני? מיניתם בן אדם לא רציני?

אני חושב שהמנכ"ל, דוד, הוא בחור מאוד רציני.

המנכ"ל היה רציני, הבחור היה לא רציני.

למה אתה מציין? כל המנכ"לים שאתם ממנים הם רציניים.

הוא בחור מאוד רציני, לצערי הוא לא התמודד עם האתגרים של הקרן, אין מה לעשות.

האמת, שהקרן חולה הרבה זמן.

הקרן חולה שנים.

וכל זה בעצם, יוסי, בשביל להעביר את זה ממקום של הקדש למקום של חברה לתועלת הציבור? זה במסגרת התיקון הזה?

זה ה"טייטל", אבל הרעיון - - -

כל זה מהצורך לא לכסות גירעונות.

לא לא לא.

בהקדש, הכול חל על המשרד; בחברה לתועלת הציבור, הם מסירים את האחריות אבל הם נשארים עם המינוי של המנהלים.

לא לא.

הם ימנו, אבל הם לא אחראים.

אתה עוד פעם לא הבנת נכון.

אז תסביר לי.

אוקיי.

תנו לו לדבר.

השאלה, יוסי, למה המוטציה הזאת. למה צריך את זה? למה לא תיקחו את העובדים, תכניסו אותם למשרד הרווחה? למה אתם צריכים את זה, את המכשיר הזה?

צריך לעבוד במשקם, חיים, אתה לא מבין?

לאן אנחנו הולכים כרגע? בהתחלה היו לנו באמת היבטים האם לקבל את חסות בית-המשפט או לא. ירדנו מהעניין והשר קיבל פה החלטה ברורה שאנחנו מתחילים להתכנס לתוכנית הבראה, שכל ענייננו כרגע זה האנשים עם הצרכים המיוחדים.

מה שמעניין יותר זה לא מה היה אלא מה יהיה, זה מה שמעניין. כרגע אנחנו נמנה מנכ"ל, אנחנו נחדש את הנאמנים, לצערי נשארו שם רק ארבעה כי כולם נמלטו מהספינה הטובעת.

למה?

זה עניין של שנתיים-שלוש.

אבל למה נמלטו?

למה? כי מצבה של הקרן לא נוהל בצורה טובה, ואנשים עזבו, לא רצו להיות נאמנים ולקחת אחריות, אבל אנחנו מתקנים את זה.

ברחו מאחריות.

ברחו, בדיוק. הספינה טבעה, וכולם ברחו, אמרו, אנחנו לא נותנים את ידינו לניהול של מה שקורה פה. אני לא רוצה להיכנס פה לקטנות, אבל היו שם באמת דברים שערורייתיים בנושא הניהול.

צריך להעמיד את האנשים האלה לדין.

סליחה, גברתי.

דברים באמת הזויים, חיים. במקום לטפל באנשים עם המוגבלויות, רצו שם כספים ליועצים. זה מה שהפריע לנו. ההתנהלות שם, לצערי, אנחנו מדברים פה כבר שנים על גבי שנים, אף אחד באמת לא בא, דפק על השולחן ואמר – רבותי, התבלבלתם - במקום לטפל באנשים המוגבלים.

אני למשל אומר לך - במשקם אנחנו מגיעים למצב שהאנשים עם המוגבלויות מקבלים 73% משכר מינימום. למה שזה לא יהיה פה? למה צריך לקבל פה משכורת מבזה של גב"ע?

נכון מאוד.

אבל רבותי, אנחנו רוצים להוביל את זה.

סליחה.

אתה צודק במאה אחוז.

סלח לי.

אנחנו רוצים להוביל את זה. אני חושב שלתת להם משכורת גב"ע זה מבזה. מה זה ה-450, ה-680 האלה? אנחנו רוצים לעבור למפעלים רציניים, שנוכל לשלב אותם בתעסוקה אמיתית, לתת להם משכורות.

למה אתה לא יודע לעשות את זה תחת ההקדש? למה, אתה מפחד להיות אחראי?

לא, לא.

אז למה אתה צריך?

אני אסביר לך.

תקשיב. אתה הולך לתוכנית הבראה, וזה בסדר.

אני אגיד מה הכיוון שלה.

תישאר תחת ההקדש, כשאתה אחראי לכול, ואז תיתן. אתה רוצה להוריד את האחריות ולהעלות את המשכורת.

לא, לא.

האקסטרה לארג' אצל השכנים.

לא לא.

בוא תהיה אחראי - -

הבנתי.

- - תישאר בהקדש.

השאלה שלך זה על שטר ההקדש?

כן. בשלב הראשוני.

אני אתייחס. לצערי, היום, תזכרו את הייעוד האמיתי של אבחון ושיקום מקצועי. זה גם לא מתבצע. בגלל הגיבנת של המפעלים המוגנים אנחנו לא מצליחים לעשות שם – עושים בצורה לא רעה – אבל צריך לשפר את העניין הזה.
מה שאנחנו רוצים בהמשך – אל"ף, משרד הרווחה לא מתנער, תמיד תהיה הקרן תחת חסותו. חד-משמעית.

אני פה בתפקידי כבר חמש שנים, לא קונה את המשפטים האלה.

למה?

אם אתה תחת הקדש, הכול חל עליך, לא רוצה אחריות אחרת. הניהול שלכם לא היה ניהול, הפיקוח על המנהלים לא היה פיקוח על המנהלים, הדירקטורים ברחו. זה לא אתה, אתה חדש.

ברור.

נכון.

העסק לא עבד. היום אתם באים וחושבים שאתם תופסים פראיירים.

ממש לא.

אתם חושבים שאתם תופסים פראיירים, ואתה בא ואומר, קודם אנחנו רוצים להעלות להם את השכר - -

חיים, חיים.

- - אבל לא אצלנו.

לא.

ושאנחנו לא נהיה אחראים. אנחנו נמנה את המנכ"ל - -

חיים, דקה.

- - ולא נשלם את ההפסדים. אז אנחנו רוצים שתישאר עם ההקדש, תבריא את הגוף - -

ברור.

- - תבריא את הגוף.

(מחיאות כפיים)

מה זה? אין דברים כאלה. אנחנו לא בשכונה.

חיים, אני רוצה להגיד כמה דברים. אל"ף, זה נפל במשמרת של מאיר ושלי, אנחנו צריכים לטפל בזה.

בסדר. אז יש לכם זכות גדולה.

איזה באסה...

לא, בכלל לא.

לא, הוא אמר את זה ממקום חיובי, חברים.

ממקום חיובי.

יש לכם זכות גדולה לתקן את זה.

אני אומר, זה מקום חיובי כי תלך 20 שנה אחורה, תראה מה קרה בקרן, אבל לנושא שטר ההקדש יש פה התנגדות נחרצת של האוצר. אני מודה בעניין הזה.

בסדר, אפשר לשבת אתם.

נכון, אנחנו יושבים אתם יום-יום. האוצר לא מוכן בלי צעדי התייעלות ולקיחת אחריות.

יש. יש.

בלי צעדי התייעלות ולקיחת אחריות של חבר הנאמנים, האוצר - - -

אין חבר נאמנים.

יש.

אין. יש ארבעה, אמרת.

לא, אבל אנחנו ממנים עכשיו. עשרה.

אז אתם תמנו חבר נאמנים, עם תוכנית הבראה, תחת הקדש. תעלו את השכר שלהם כמו שאתה רוצה, תפקחו, תנהלו את העסק.

אני אשאל אותך שאלה. שטר ההקדש, אנחנו מוכנים - - -

שטר ההקדש זה אחריות, שווה אחריות.

בסדר. אנחנו מוכנים להגיע לתוכנית הבראה עד שהמצב של הקרן יתאזן ואפילו יאפשר לנו לבצע, יתרומם, ואז אני חושב כן צריך להתנתק משטר ההקדש כי שוב, ברגע שהכנסת את הקרן לפסים נכונים, כולל התייצבות, אני חושב ששטר ההקדש פאסה.

יוסי, תקשיב. זה ילד שלנו.

בטח.

ילד שלנו. לא רוצים לזרוק אותו מהבית. אולי זה נוח לזרוק אותו מהבית.

לא רוצים לזרוק אותו.

אולי הוא יקר לנו, אולי הוא קצת חריג. קמנו בשביל לתת לו שיקום והכוונה. קמנו בשביל זה. הקמנו גוף, אנשים נהנו, הרוויחו כסף, היום אנחנו רוצים לזרוק אותו מהבית.
אנחנו רוצים להישאר באותה משפחה, כשמשרד הרווחה הוא הגב הכלכלי והמגבה של העסק הזה. לא רק המגבה. משרד הרווחה והעומד בראשו, מזה שנים – לא מעכשיו, אני לא מפיל את זה על מאיר – התנהל כנראה לא נכון. כנראה.

היום נפלה בחלקכם זכות לתקן את זה. לא לזרוק את זה. אתם באים לזרוק.

זה לא נכון.

ברגע שאתם מורידים את ההקדש ומורידים את האחריות הכלכלית, אתם זורקים. אתה יכול לצעוק עד מחרתיים שאתה תיתן תמיכה – תלמיד מצוין, שילמד אצל השכנים.

אבל ההיסטוריה לא מצדיקה את מה שאתה אומר, כי תראה מה קרה לקרן הזאת - -

אז תבואו לכנסת, תעשו תוכנית.

- - שאין אחריות אישית, וכל אחד שם מעביר כספים ימינה, שמאלה.

מי מינה את המנהלים?

זה הכול בסדר. מנהלים שם מתחלפים, אבל רבותי, במבחן המחשבה - - -

אבל יוסי, אפשר לעשות את התהליך של השיקום בתוך מסגרת ההקדש, ואם נצליח לעלות על פסים טובים, אז נדבר על זה שוב.

זה מה שהצענו. זה מה שהצענו.

יוסי, אם העסק יעבוד חמש שנים – חמש שנים - - -

זה צריך לדבר עם האוצר.

לא יודע אוצר, אבל יש שר. שיאיים בהתפטרות אם לא נותנים לו. בשביל זה הוא קם. שר הרווחה, זה היעד שלו. רכב הוא יקבל גם כחבר כנסת, הוא לא בא בשביל הרכב.

עזוב, חיים.

הוא שר רווחה, וזה היעד שלו – לתת מענה לאוכלוסיות חלשות, והוא צריך לעשות את זה, בשביל זה הוא בא לפה, לא בשביל שום דבר אחר.

אבל כל הגישה שלנו לקרן זה לשפר את מתן המענה שלנו לאנשים עם צרכים מיוחדים.

מצוין.

אבל אני מציג גם את עמדת השר.

למה הוא לא בא, דרך אגב?

כי - - -

עסוק.

עסוק, נכון.

אין לו זמן בשביל - - -

לא לא לא.

בסדר, יש לו זמן, רק הוא לא בא, הוא עסוק.

לא, ההערות האלה הן לא לעניין.

זה שהוא לא בא זה לא לעניין.

חיים, סלח לי, ההערות האלה לא לעניין. לא, לא לעניין. מה, אנחנו עכשיו משמיצים פה את השר?

לא, ממש לא.

השר לקח את המושכות. אנחנו רצים קדימה. אנחנו נייצב את הקרן, אנחנו רוצים לשפר את מעמדם.

הגדרתם יעדים של זמנים?

אנחנו כרגע יושבים אתם.

עם מי זה אתם?

עם ההנהלה החדשה של הקרן. אני גם מייצג את עמדת השר. השר חושב שצריך לבטל את שטר ההקדש בשלב מסוים. זה, דרך אגב, ייחודי רק למדינת ישראל, אין באף מדינה בעולם מצב כזה.

באף מדינה אין שירות חובה.

אל"ף, זה לא נכון.

שירות חובה? שלוש שנים?

שלוש שנים.

שלוש שנים, מה לעשות. אנחנו העם היהודי, עם סגולה.

אבל אני טוען שאף פעם לא נתנתק מהקרן. בסוף, האנשים עם הצרכים המיוחדים רק ייהנו מזה. אני חושב שתם עידן שטר ההקדש, ואפשר להיכנס עוד פעם לדיונים.

אנחנו חושבים שאתה טועה.

יכול להיות. דרך אגב, זה ויכוח לגיטימי.

אני רוצה לשאול.

בבקשה. תיכף נעביר פה רשות דיבור.

אני רוצה להחזיר אותנו לשאלה גם העקרונית שעליה אנחנו מתדיינים בדקות האחרונות, באמת של התהליך הזה, האם אנחנו יכולים לא לצאת מנקודת מוצא שבה התהליך הוא ברור ובסופו אנחנו נתנתק מההקדש, אלא נבחן את זה בנקודת זמן.

חמש שנים, אתה חשבת שזה הרבה, אבל האם אנחנו יכולים לחזור לפה בעוד שלוש שנים ולראות את התהליך, ואז להחליט? לא מראש לקבל את ההחלטה שהכיוון שלנו הוא ברור.

את מתווכחת אתו עכשיו מי ישב ליד הנהג באוטו שנגריל במגן-דוד-אדום, כשלא קנינו כרטיס ואין תאריך להגרלה?

הבנתי אותך.

אנחנו עוד לא שם.

אז אני רוצה לחזור לשאלה העקרונית.

אנחנו ממש עוד לא שם.

כי אנחנו ככה נתקענו, או שלא נתקענו, בדברים המבניים, תחת איזה כותרת זה יהיה. מה קרה בכל השנים האלה ומה בעצם התוכנית האמיתית בנושא שלשמו הוקמה הקרן, בנושא של אבחון ושיקום מקצועי ואנשים עם צרכים מיוחדים?

בואי נשמע קצת מאנשים שמתפעלים.

מצוין.

אני אענה אחר כך.

הם היו אצלי, שמעתי. יש פה מישהו שרוצה לדבר?

שמי אבראהים ח'ורי, אני מנהל מרכז שיקום אזורי נצרת. אני חושב שכבוד המנכ"ל טעה בפתיחת הדברים שלו. הקרן למפעלי שיקום הוקמה בשנת 64' לנהל ארבע מתפרות בנתניה, יעני אנחנו, המנדט שלנו התחיל מוגנים ולא מרכזי אבחון ושיקום והכשרה.
אחר כך, עם הזמן, אגף השיקום ראה שיש צורך לפתח את השירות, אז התווספו. אני למשל התחלתי לעבוד בשנת 78' בנצרת כמנהל מפעל שיקום. אחרי כמה שנים העבירו אותנו למרכז שיקום ואז התחלנו לאבחן הכשרה, אחר כך הקמנו בית-ספר לנערים חירשים.

הקרן הוקמה כהקדש מהתחלה?

הוקמה כהקדש בשנת 64'.

לנהל ארבע מתפרות בנתניה.

לנהל ארבע מתפרות בנתניה. ולא שינו את השטר מאז. אנחנו היום עוסקים בהכשרות ובאבחונים, וזה לא מותאם, לא השתנה כלום.

נכון.

והיה לי ויכוח מאוד גדול עם חזקי שביקשו מאתנו, מהמנהלים, שנקבל על שמנו את החזר הקופה הקטנה, אמרתי – אני לא מוכן לחתום על הצ'ק הזה. למה? כי לא יכלו לתת לנו אישור שנפתח חשבון בנק בסניפים, למרכזים, ואז תהיה לי זכות חתימה.

החשבון היה על שמנו, פרטי, הייתי מקבל. אם היו מס הכנסה באים ומבקשים ממני דוח הצהרת הון, הייתי חייב לכלול את ההכנסות שקיבלתי מהקרן.

בארבע-חמש השנים האחרונות היה כל הזמן עם שלומי והקודמים לשלומי - - -

מי זה שלומי?

ד"ר שלומי אלישר, מנהל אגף השיקום, היה שיתוף פעולה יוצא מן הכלל. היינו נפגשים בסופי שנה ונערכים, וכל שלושה-ארבעה חודשים ברבעונים היו נפגשים מנהלי מרכזים עם המפקחים, קובעים צרכים ומבקרים אחד את השני, מתנהלים בצורה יוצאת מן הכלל. עד לפני ארבע-חמש שנים, נכנס חתול שחור.

מתי התחילו הגירעונות?

הגירעונות התחילו מזמן.

אז מה האידיליה?

מה היה כל כך אידילי?

מה היה כל כך אידיליה אם היו גירעונות?

אני אגיד לך. היו מכסים את הגירעונות. אני למשל כל שנה - - -

אבל זה לא ניהול.

זה לא ניהול.

זה לא ניהול.

אני כל שנה הייתי מחזיר לקרן עודף הכנסה על הוצאה 1.5 מיליון עד שני מיליון. שלומי יודע מזה. היו כמה מרכזי שיקום שלא היו יעילים, ואף אחד מהמנכ"לים לא העז לדבר אתם ולא לקצץ קצת מהצוות שם, היו ניפוחים, אבל מי מינה את המנהלים? את המנהלים מינו הדירקטוריונים, הנאמנים. מי מינה את הנאמנים, שלא יודעים לנהל? השרים למיניהם.

מה אנחנו אשמים בשדה, כשהשר מינה אנשים שלו, באו ולא ידעו לנהל, לא ידעו לפקח, לא ידעו לעשות כלום, ואנחנו קורסים וקורסים.

והיום, למשל, אם אני מסתכל על סטטיסטיקה של הרווחה, בשנת 2009 אני טיפלתי, במשרד הרווחה היו לי - - -

בנצרת.

בנצרת. מרכז שיקום נצרת נתן שירותי שיקום כל שנה ל-1,400 איש בערך. גם האגף, גם המשרד, גם הפיקוח, כולם באו ואמרו לי – איך אתה מאוזן פלוס, וחלק מהאחרים, לא כל האחרים כמובן, הם במינוס?
אחרי זה התחלנו לרדת. ביוני 2011 הייתה תפנית מאגף השיקום, התחילו לסגור לנו את הברז והעתיקו את כללי הביטוח הלאומי של השיקום לנכים לאגף השיקום, יעני אין יותר אוכלוסיות פסיכו-סוציאליות. אין. הרגו אותם, לא צריך.
מי שיש לו מעל 20% נכות ולא ניצל את ההזדמנות, ביטוח לאומי מממן את זה, הוא לא עושה שריר.

אחר כך, בשנת 2012 ירדתי מה-323 ל-205; בשנת 2013 ירדתי ל-18 איש באזור שלם. 58 יישובים, אני נותן להם שירות.

ואתה מטפל ב-18 אנשים?

ב-18 אנשים, פלוס - - -

ולפני שלוש שנים טיפלת ב-354?

כן.

יפה, עשית עבודה טובה, שיקמת את כולם.

כן, ולא ידעתי לשקם את עצמי.

חבר הכנסת חיים, יש לנו עוד שותפים לפרויקטים. יש לנו את ביטוח לאומי, יש לנו את משרד הבריאות, יש לנו, זה לא מסתיים רק במשרד הרווחה.

אני כמה פעמים דיברתי עם המנכ"ל שסיים, דיברתי כמה פעמים בישיבות מנהלים – חלק מהמנהלים פה – ושמעו אותי. אמרתי לו: אתה מקצץ עכשיו בכוח-אדם, אתה שולח אנשים הביתה. אם לא תדאג לאוכלוסיות אלטרנטיביות, אתה תמשיך לקצץ. כל חודשיים-שלושה תתכנס ואתה שולח אנשים הביתה.

אנשים שנשלחו הביתה, נשלחו בכוח, לא נשלחו בגלל שהם רצו והם הרגישו טוב. הרגישו שהמשרד רוצה לשנות את שטר ההקדש, אמרו – ניקח מה שיש לנו, עדיף לנו מאשר להפסיד את הכול.

כמה מטפלים היו לך לפני שלוש שנים?

היו לי בנוכחות יומית מעל 250 איש.

וכמה עובדים היו?

משהו כמו 60 איש.

עובדים.

עובדים.

אחד לארבע.

צוות.

מהצוות, אחד לארבע. כמה יש לך היום, 18?

יש לי 18. היום יש לי עובדת סוציאלית אחת, שהיא רכזת שירות סוציאלי, רכזת אבחון, וזהו, אין לי יותר. אין צורך בעובדים סוציאליים. ההנהלה החדשה שהייתה בשנתיים-שלוש האחרונות בקרן, מחקו, מה שנקרא, מקצוע. אין, לא צריך עובדים סוציאליים, צריך רק אנשים לא מקצועיים, וזה מה שכרסם בנו כלפי השותפים וכלפי הגורמים המפנים. גורמים מפנים רוצים להפנות אנשים לאנשים מקצועיים.

יש לנו מזל שיש לנו שר רווחה חדש, אני בטוח שהוא יקשיב. הוא יקרא את הפרוטוקול, גם המנכ"ל יספר לו, איך סוגרים בשקט את כל מפעלי השיקום האלה. או שאתם באמת עושים עבודה טובה, משקמים את כולם, ואין חדשים שצריכים - -

הלוואי.

- - ואין חדשים שצריכים, או שסוגרים את העסק, רוצים לרדת מההקדש, לנעול את העסק. אבל הנה, עובדה, שלוש שנים – 354, עם 60 עובדים.

בוא נשמע למה.

אני לא יודע למה. אתה אחראי – לא אתה פיזית – אתה המנהל. אתה צריך לתת דין וחשבון למה. הוא לא צריך לתת דין וחשבון למה. אתה, אתה, אתה צריך לתת דין וחשבון למה. למה היו 354, למה יש 18? למה היו 60 עובדים, למה יש עובד אחד?

בוא נתייחס לזה בזמן אמת.

אתה בכנסת ישראל, אתה לא במשרד הרווחה. אם אתה רוצה לנהל את הישיבה, אתה צריך להירשם בפריימריז, להתמודד, להיבחר ולנהל את הישיבה.

מקובל.

עם כל הכבוד. חבר הכנסת אילן גילאון.

אני הייתי בכל זאת רוצה למקד את הדיון הזה בשתי שאלות. השאלה הראשונה, בכלל אתם מדברים – הקדש, הקדש, הקדש – למה? הרי כל ההקדש הזה זה חטא אחד גדול. כל ההקדש הזה מסתכם בדברים הכי לא קדושים שיכולים להיות, אז למה הקדש?

הקדש זה שיטה של אנשים שרוצים להבריח מעצמם את האחריות לכיוון אחר. ואני מסכים אתך, תם עידן ההקדש. יש עידן – תסלח לי, אני בא ממקום שחושב - - -

אנחנו נגד הקדש.

לא, אתה רוצה אבל אולי להפריט את זה - -

לא, אבל הוא לא רוצה לקחת את זה למקום שאתה רוצה לקחת את זה.

- - ואני רוצה שאתה תיקח את זה אליך. אני רוצה ששלומי אלישר לא ימנה אנשים פה. אני רוצה שמשרד הרווחה, הוא יטפל בכל הדבר הזה. למה המצאתם את - - -

ויהיה אחראי כלכלית.

שאתה לא תבוא פה, תגיד לי כל פעם – אלה ואלה ואלה – אתה יודע למה המשל דומה.

אני מסכים עכשיו.

יפה. אז אל"ף, תלאימו. קחו לכם את ה-80 מיליון שקלים, קחו עוד 20 ממקור אחר, תפעילו את זה בעצמכם משום שאחרת אתם לא פותרים את הבעיה הזאת. השאלה אם בכלל אתם חושבים בספקטרום על הדבר הזה.

היושב-ראש, אני דיברתי עם שר הרווחה, הוא התחייב שלא מדובר בהפרטה של השירות הזה. אני סומך על מה שהוא אומר, אני לא סומך על המציאות שבה אנחנו חיים, מתקיימים, ולגבי מה שאני רואה.

יש לי שתי שאלות. אחת לאוצר, האם אתם נתתם יד לנושא של תוכנית ההבראה וחזרתם בכם, ואם כן, למה? זאת שאלה מספר אחת. שנית, האם אתם בהחלט מתכוונים לעשות אינקובציה של הדבר הזה שנקרא ההקדש, ותעזבו אותי מהקדש, יש לי מספיק את מדינת ישראל על הראש כהקדש, שצריך למלא את כל החובות שלה.
זאת הבעיה המרכזית, היא צריכה להסתכם בכך שבקרן הזאת יש היום 550 עובדים, היו 650 עובדים, היא קיימת גם למענם.

היו 1,000.

היו 700, ירדנו ל-450.

אדרבה. היא קיימת גם למענם, הם צריכים להתקיים בהגינות, וגם לטובת אלה שלא יכולים לקבל גב"ע. אין דבר כזה גב"ע ב-2013 במדינת ישראל.
אתה יודע מה, אני מתקומם אפילו נגד שכר מינימום מותאם. אני חושב ששכר מינימום זה הרצפה של כל בן אדם, בן אנוש, אם אנחנו רוצים להביא כל אחד אל מחוז חפצו.

ולכן, חבר'ה, תראו, תפסיקו עם ההקדשים, תפסיקו עם המגזר השלישי, תפסיקו עם המתווכים והעמותות. קחו את האחריות באופן ישיר, תקצרו טווחים, ואז אתה לא תצטרך להגיד מה הוא עשה לא טוב. אני אבוא אליך בשאלה הזאת.

מאה אחוז. תודה רבה.

שמי שלומי אמדדי, אני מנהל שמונה מפעלים מוגנים מטעם הקרן באזור המרכז.

אני רוצה שתתחיל בכמה עובדים היו לך לפני שלוש שנים, כמה יש לך היום, כמה מטפלים וכמה מטופלים. אני רוצה להבין.

בנושא תעסוקה מוגנת, היות ואנשים שהיו, הם נשארים, הם לא כמו במרכזי שיקום שהם יוצאים ואין במקומם, מי שנמצא בתוך המסגרת הוא נמצא. אני נותן שירות ל-450 איש, עם צוות של 24 איש – שתבינו על מה מדובר – שזה רק הולך ופוחת כל הזמן.

אנחנו נמצאים במצב קטסטרופלי שאין נייר טואלט, אין חומרים, אין חומרי ניקוי, אין חברת שמירה. אי-אפשר לתפקד ככה. אתם מדברים על הגב"ע, על הכסף, אי-אפשר לתפקד ביום-יום. אנחנו מביאים נייר טואלט מהבית, שאנשים יוכלו להיכנס לשירותים. תגידו לי אתם אם זה רציני.

ולי מאוד מפריע שהמנכ"ל התייחס למפעלים המוגנים כאל גיבנת. זה מאוד מפריע לי. 30 שנה אני מתעסק בגיבנת, מסתבר.

אבל זה הוקם למען המפעלים המוגנים.

נכון, אבל - - -

בבקשה.

שמי אמסלם מוריס, אני גם מנהל מפעלים מוגנים באזור אשקלון.

אני מחפש קצת שיקום, לא מוגנים.

מה שאני רוצה לומר, שגם המשקם עברה איזושהי רפורמה, למרות שהיו במצבים הרבה יותר קשים.

אני חייב לציין שהגיבנת הזאת, המשקם לא רוצה אותה. האוכלוסייה שבה אנחנו מטפלים, המשקם לא כל כך מעוניין בה. לכן קם הצורך הזה להקים מפעלים מוגנים לאותה אוכלוסייה כדי לתת את השירות הכי טוב. זה לגבי הנושא של הגיבנת, וישנם כאלה. רבותי, גם היום המשקם לא מעוניין באותה אוכלוסייה. יש להם איזשהם תנאים, קריטריונים, אין לי מושג.

מאה אחוז. תודה.

הדבר השני זה ניהול המשא ומתן של העובדים, שניהלנו.

אני רוצה לדבר קודם כול עם המטופלים.

קוראים לי אורית לוכטנשטיין, זו השנה הרביעית שאני מנהלת בית-ספר לשיקום תעסוקתי בחולון, אחד מארבעה בתי-ספר שמופעלים על-ידי הקרן למפעלי שיקום.

לבית-הספר מגיעים בני נוער בעלי צרכים מיוחדים, שסובלים מריבוי מוגבלויות התפתחותיות, בעיות שרובן המכריע מלידה ונמצאות על הרצף האוטיסטי.
המשותף לכולם הוא כישלונות שהספיקו לצבור – כישלונות בהישגים, בבית-ספר, עם בני משפחה, עם חברים – וקושי לקיים שגרת חיים משמעותית כחלק מחברה נורמטיבית. הם מגיעים אלינו במטרה לשנות את המצב, בעיקר באמצעות השתלבותם בעולם העבודה. ההתחייבות שלנו להורים ולהם, שבתום התהליך הם ישתלבו - - -

כמה זמן התהליך?

בין שנתיים לארבע, תלוי באיזה גיל הם מגיעים אלינו. החבר'ה מגיעים בין גיל 15 ל-21, וזה תלוי בגיל.

וכמה משולבים במערך העבודה הכללי?

דברי אלי. חכה בסבלנות.

לצערי, אנחנו מתקשים לממש את ההתחייבות, וזאת למרות שמשרד הרווחה מקצה לנו תקציבים ודואג להעביר אותם כנדרש.

משרד החינוך.

גם משרד החינוך וגם משרד הרווחה. הסיבה לכך היא שעקב התנהלות לקויה וכושלת כבר למעלה משנתיים, הקרן מעבירה אלינו רק חלק מהתקציב, וגם את זה באופן לא מסודר.

לא רק את תקציב משרד הרווחה היא לא מעבירה. היא לא מעבירה כספי הורים, אגרות רישום, תקציבים של משרד החינוך, תקציבים של רשויות, אפילו תרומות שאנחנו מצליחים להשיג באופן עצמאי, מכניסים אותן לקרן, הכול נבלע לנו בחשבון הקרן.
במהלך החודשים האחרונים המצב החמיר ואנחנו לא מקבלים תקציב בכלל, ואני מתחברת למה שאמרו פה קודם. הצוות עסוק בהישרדות תקציבית, שמפחיתה ולא מאפשרת את היכולת שלנו כאנשי מקצוע לשקם את התלמידים.

קיים חוסר בציוד ובחומרים להפעלת סדנאות תעסוקתיות, למידה בכיתות במצב שאף אחד מכם לא יכול לתאר בכלל שאפשר ללמד במצב כזה. חסרים אמצעי הוראה מתקדמים, מחשבים שהבאנו כתרומה, לוח חכם אי-אפשר לדבר, לוחות שאי-אפשר למחוק אותם.

אין לנו שירותי ניקיון. הצוות – יושבות אתי פה עוד שתי נשות צוות – אנחנו מנקים שירותים, אנחנו מנקים את המרכז, וזה לא מטאפורה, זה לא דימוי. זה מה שאנחנו עושים. יש לנו תורנות – יום ראשון אני והיא, יום שני שניים אחרים, יום שלישי אחרים, לחניכים אנחנו לא נותנים לנקות שירותים. כן, פעם בשבוע אנחנו והחניכים מנקים את כל המרכז.

יש ליקויי בטיחות רבים. אין לנו גדר. יש לנו חניכים לקויי למידה מורכבים, עם בעיות רגשיות קשות. הם בורחים, אני רודפת אחריהם ברחובות חולון – כי הם בורחים, כי לא סגור. מאבטח אין לנו כי אנחנו בית-ספר קטן מדי.

כמה תלמידים?

40. אין לנו פעולות העשרה, כמו סיורים, דברים שהכנו, תכננו. יש לנו אנשים שרוצים לעשות את זה, אבל לפני שבוע הצלחתי להוציא מהקרן כסף לאוטובוס שהיה לי לפני חצי שנה, לטיול שנתי, מכספי תרומות שהבאתי. אף אחד לא רוצה לעבוד אתנו.

אוטובוס זה 1,800 שקלים.

אבל אין לי את זה. אין לי כסף לנייר טואלט, אין לי כסף לחומרי ניקוי, אני מביאה מהבית דברים. הורים תורמים לי דברים. אין לי את הבסיס בשביל לתת להם את מה שאנחנו רוצים.

במקום לעסוק במה שלמדנו, וכל אחד מאתנו למד מן הסתם, אנחנו עסוקים בהישרדות, וכשהכנתי את המלים האלה אמרתי – "הישרדות" זה תוכנית טלוויזיה. זה לא תוכנית טלוויזיה. זה ילדים, זה בני נוער שנולדו עם מגבלה, ולנו לצוות יש את הזכות – ואני מרגישה שיש לי זכות – ולכן אני מגיעה לשם כל יום, ויש לי גם את היכולת לקחת אותם מנקודה אחת ולהביא אותם לנקודה אחרת, מקום שכל אחד שיושב כאן, אני בטוחה שהיה רוצה בשביל הילדים שלו.

חשוב לי להדגיש שבלי הליווי המקצועי של הצוות, האהבה שלו לתלמידים, המקצועיות שלו, המסירות שלו, ובלי התוכנית הייחודית שפיתחנו – ופיתחנו תוכניות מאוד מעניינות, שזה לא הזמן להציג אותן פה – התלמידים יגיעו לגיל 21, ישבו בבית, בלי תעסוקה, בלי משמעות, בלי שייכות ובלי התקדמות, וכמובן הם יהיו נטל על החברה ועל המשפחה.

זה יעלה הרבה יותר למדינה.

80% השמה.

80% השמה - -

כל הכבוד.

- - ואני רוצה ככה במילה קטנה, למרות שהשר פה עולה – מבחינתנו, השר נכנס לעניין, נמצא מאחורינו ומנסה לעזור לנו בשבועיים-שלושה האחרונים.

מצוין. בבקשה.

מלכה קנדל, אני מנהלת מרכז שיקום חדרה ונתניה, וממלאת-מקום של המנהלת המקצועית. אני אתן סקירה כללית לגבי הפעילות של הקרן כדי שניישר קו עם ההבנה של הפעילות, שהיא מאוד מקיפה, כי שמתי לב שההתייחסות מתחילת הדיון הייתה בעיקר לגבי הפעילות של המפעלים המוגנים.

לא רק.

ממש לא.

לא רק, אבל בעיקר.

דיברו שלושה. הבנו פחות או יותר מה קורה פה.

אני, ברשותך, רוצה לתת סקירה. יש 13 מרכזי שיקום שעוסקים באבחון, שיקום והכשרה מקצועית.

כמה אנשים מטופלים היו שם? תתני סקירה מלאה?

אני אתן סקירה מלאה גם לגבי נתונים, נכון להיום, לגבי שנת 2013.
ארבעה מרכזי שיקום נוער, שאחד מהם הוצג כאן, מיועד לנערים ונערות עם מוגבלויות מאוד קשות, ו-45 מפעלים מוגנים מקדמי תעסוקה. אני אסקור את ענפי הפעילות.

אולי לפני כן, מי הגורמים שאנחנו עובדים אתם, הם אלה שמשמשים כגורמים מפנים ויש להם משמעות לגבי כל פיתוח התוכניות – הפרטניות והקבוצתיות, פרויקטים.

אנחנו מדברים על אגף השיקום של משרד העבודה והרווחה, יושב פה ד"ר שלומי אלישר, שעומד בראשו; אגף השיקום של המוסד לביטוח לאומי, שכרמל פה מייצגת אותם; לשכות לשירותים חברתיים של הרשויות המקומיות; אגף השיקום של משרד הבריאות.

מצוין. תלכי קדימה. אין לנו זמן בלתי מוגבל. גשי לעיקר.

ענפים שעליהם אנחנו מדברים – ושוב, אני אציג כאן נתונים ל-2013, נכון ממש לחודש זה – ייעוץ, הכוון ואבחון מקצועי. אני לא אפרט כרגע מה המטרה, אבל ברור שאנחנו כאן מנתחים בצורה מאוד מקצועית, עם צוות מקצועי, את בחירת הייעוד המקצועי והתעסוקתי של האדם בעל הנכות, עם כמובן אפשרות להגדיל את סיכויו להשתלב בשוק העבודה החופשי. 2,443 איש קיבלו את השירות הזה.

יש שירות נוסף, שהולך ומתפתח לאורך זמן, ובשנים האחרונות יותר ויותר – טרום-שיקום, טרום-תעסוקה. זה שירות שצורכים אותו כל הגופים שמניתי קודם ואחרים. זה מסלול ששם דגש על הכנה אינטנסיבית ליציאה להשתלבות בשוק העבודה החופשי, כשיש שם תשומות דידקטיות, תשומות תעסוקתיות ותשומות שיקומיות.

יש לי שאלה אלייך.

בבקשה.

נראה לי שאנחנו לא נמצאים באותו דיון. את שמעת מה היא דיברה?

כן, כן.

אז אל תגידי לי מה אתם הולכים לעשות. בואי תני לי מענה לבית-הספר הזה, שהמורות צריכות לנקות את השירותים.

גם אנחנו מנקות.

סליחה, גברת. גם אתם לא צריכים לנקות את השירותים.

נכון, אני מסכימה לגמרי.

חיים, מכיוון שאני מנהלת מרכז שיקום, אני נמצאת באותו מצב שנמצאת הגברת הזו וגם האחרים.

וזה בסדר?

לא, לא, לא, אבל רגע, ברשותך, חיים, אני רוצה לומר כך.

את באה לדיון, זה לא לעניין מה שאת הצגת פה עכשיו. מה שאתם רוצים לעשות לא מעניין. תגידי לי מה קורה בשטח באמת.

אבל זה מה שקורה.

מה החוליים? מה החוליים, אנחנו רוצים לפתור את זה. לפי מה שאת אומרת, הכול גן עדן.

לא, לא, לא, אבל חיים - - -

לא אבל. תגידי לי כמה משוקמים היו ב-2013, כמה יש היום; כמה עובדים עבדו אז, כמה יש היום. אני רוצה לראות את הקו, אני רוצה לראות את המגמה, אני רוצה לראות אם סוגרים את זה או לא סוגרים את זה, אם זה מתפתח או לא. תני לי נתונים, זה מה שאני מבקש ממך – כמה יש ב-2013, כמה היה ב-2009, בכמה אנשים טיפלתם אז, בכמה אתם מטפלים היום; כמה עובדים היו לכם אז, כמה עובדים יש לכם היום. זה מה שאני רוצה לדעת.

אני אגיד לך שהיום יש בין 7,000 ל-8,000 איש, נכון ל-2013.

לא של הרווחה.

לא, לא של הרווחה. מכלל הגורמים המפנים שמניתי קודם – זה לא רק של שירותי רווחה.

כמה מטפלים ב-7,000?

450 עובדים.

כמה היו ב-2009?

750.

היו לנו כ-700 עובדים.

כמה מטופלים?

- - -

יש כנראה ירידה של 50% גם במטפלים וגם במטופלים.

רגע, חברים, אני רוצה לענות. בין 14,000 ל-16,000 איש קיבלו שירות בשנת 2009.

זאת אומרת, את רואה את הקו של סגירת העסק הזה.

אני רואה שחיקה אדירה בכל התהליך עצמו.

מאה אחוז, תודה רבה לך.

אני שאלתי שאלות לא רטוריות. שאלתי שאלות כי אני רוצה תשובה גם מהאוצר וגם מיוסי.

מצוין, אתה תקבל. ביקש לדבר פנחס אסולין, בבקשה.

שמי פנחס אסולין, יושב-ראש ועד אגודת העיוורים ששת, ירושלים. אני שומע פה את החברים שמייצגים נכים אחרים, עם כל הכבוד לנכים שמייצגים אותם פה, ואני לא שמעתי אף מילה מאז שאני נמצא פה עד עכשיו לגבי אוכלוסיית העיוורים.

אני חייב לציין כאן שציבור העיוורים שעובדים במסגרת הקרן הזאת, הם מופלים לרעה לעומת נכים אחרים, וזה מתבטא בכך שלמשל המשכורות שהם מקבלים – הם מקבלים 7.5 שקלים לשעה. רבותי, זה ביזיון משווע. לעומת זאת, הנכים האחרים שעובדים במסגרת הקרן מקבלים כ-15 שקלים לשעה. תראו את ההבדל בין העיוור לבין הנכה הרגיל, וזה בלתי אפשרי. הדבר הזה לא יכול להמשיך להתקיים כי באמת כאן מנצלים את כוחו של העיוור בנושא הזה. זה דבר אחד.

דבר שני, נושא הניקיון. לפני כמה זמן שמעתי שאין שירותי ניקיון במפעל המוגן בירושלים – כש-95% מהם עיוורים – אין שירותי ניקיון. טיפלנו בזה גם דרך גברת פאר-לי שחר, והצלחנו לגייס קצת קצת קצת משאבים כדי שינקו את המקום. המדריכים בעצמם שם, הם ניקו את המקום. זה לא יכול להיות. מעסיקים גברת אחת שהיא קצת לקויה – לא בראייה אבל קצת לקויה, היא נכה אחרת – העמיסו עליה לנקות את המפעל, כולל השירותים. לא ייתכן דבר כזה.

במקומות אחרים בארץ, ברחובות, במפעל שמועסקים בו גם עיוורים, מעסיקים אישה בת 83, כבדת ראייה, לניקיון של המפעל. רבותי, אני פשוט לא מבין איך יכול מנהל משרד הרווחה או הנהלת הקרן לאפשר דבר כזה. לא ייתכן, זה פשוט לא ייתכן. אני רואה את הדברים האלה וזה ממש מוציא אותי מהכלים.
אחוז העיוורים המועסקים במסגרת הקרן הוא אחוז נמוך. מתוך 10,000 או 12,000 נכים, יש כ-230 עיוורים שמועסקים בקרן הזאת.
לכן אני אומר, היות והאחוז הוא כזה קטן, שמועסק בקרן של העיוורים, אני חושב שהפתרון – כי באמת הם סובלים – אני מזמין אותך, אדוני יושב-ראש הוועדה, למפעלים איפה שהעיוורים עובדים ואתה תראה מה קורה שם.

אני מציע שני דברים. אל"ף, להעביר את ציבור העיוורים, להכניס אותם למסגרת של המשקם כדי שבאמת יעבדו שם בצורה נכונה ובצורה מסודרת והגונה.

דבר שני, אם לא יכולים להעביר אותם למסגרת הזאת של המשקם – ואני מאוד מקווה שכן יכולים להעביר אותם – צריך להשוות את התנאים שלהם לעובדים של המשקם.

מאה אחוז.

המשכורות שהם מקבלים, כ-15 שקלים לשעה. אני חושב שזה פשוט ביזיון אחד גדול. סליחה שאני מתבטא כך.

זה בסדר.

זה מקומם, לא יכול להיות שזה יימשך בצורה כזאת.

מאה אחוז. תודה רבה. בבקשה.

שמי אברהם יוסף סלומה, יושב-ראש אנשים, ארגון נכי שיתוק מוחין. אני בא מהצד של ה"משוקמים", במירכאות כפולות.

השכר, כמו שאמר היושב-ראש, שכר גב"ע, זה לעג לרש, זאת עבדות מודרנית. לפני 148 שנים בוטלה העבדות, והעבדות בוטלה לחלוטין. למה ממשיכים את העבדות המודרנית הזאת כיום?
מדוע אין מסגרת לנכים שעוברים הכשרה אקדמית? רובם יושבים בבית. מדוע הרשויות והממשלה אינן מקבלות אותם לעבודה כפי שהיה לפני דור או שניים? מדוע אנשים שנמצאים על הגבול נמצאים בבתים ואינם משתקמים ואינם עובדים? אני חושב שזה בגלל ההפרטה – קוראים לזה עמותות אבל זאת הפרטה פרופר.
המדינה זרקה אותנו לכלבים. לא אכפת למדינה הזאת מאף אחד. תודה רבה.

אוקיי. שמענו פה את רוח הדברים. לך הבטחתי שתדברי, בבקשה. תנסי לחדש. הבנו פה את רוח הדברים. הבנו.

שמי בלהה ברג, אני מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אני דווקא הייתי רוצה להרחיב טיפה - -

בבקשה.

- - ולומר שהבעיה במפעלים המוגנים, מעבר לנושאים התקציביים, היא סוג העבודות שעושים במפעלים המוגנים. העובדה שאנשים שנים בתוך מפעל מוגן, בלי אופק שיקומי, אנחנו חושבים שהתפקיד של ההכשרה והשיקום הוא מאוד משמעותי, אבל צריך לגרום לכך שאנשים יצאו מהמפעלים המוגנים והמפעל המוגן יהיה אך ורק מיועד לאנשים שאין להם יכולת לעבוד בשוק הפתוח, ולא לכלל האנשים עם המוגבלות. יש חשיבות מאוד גדולה לעבור תהליך ולהוציא את האנשים מהמפעל המוגן לתוך השוק הפתוח.
צריך לבנות את היציאה מהמפעל המוגן. בעצם, המפעל המוגן היום צריך לשמש לאנשים שלא יכולים להיות בשוק הפתוח או לאנשים מבוגרים שכבר הרבה שנים, ושסיכוי הקליטה שלהם בשוק הפתוח הוא מאוד נמוך. תודה רבה.

שלמה אלישר, בבקשה.

שלמה אלישר, מנהל אגף השיקום. אני רוצה להתייחס לכמה אספקטים, לכמה דברים שנאמרו כאן. קודם כול להתייחס למה שנאמר על-ידי אבראהים ח'ורי, מנהל מרכז שיקום נצרת.
אני רוצה להבהיר בצורה חד-משמעית, שהמחויבות של אגף השיקום לקרן למפעלי שיקום שהוקמה על-ידי אגף השיקום, היא בלתי ניתנת לערעור. אנחנו מפנים אנשים.
יש בעצם שתי בעיות בשני תחומים, אנשים צריכים לדעת את זה, ואני חושב שחלק גדול מהאנשים שיושבים כאן יודעים את זה.

יש, אל"ף, חוסר נכונות של המחלקות לשירותים חברתיים להפנות אנשים למרכזי שיקום, וזה לא נובע מאי הסכמה של אגף השיקום להפנות. אנחנו מפנים אנשים – גם אנשים עם חסמים תעסוקתיים מורכבים וגם אנשים - - -

זה לא נכון. לא נכון.

ומה הסיבה?

אתם עצרתם את התקציבים כל השנה.

- - -

הפיקוח חוסם את זה. הפיקוח לא מאשר. זה לא הלשכות.

סליחה, אני רוצה להמשיך.

אני מבקש. הוא יביע את מה שיש לו להגיד, וגם אם זה לא נראה לכם, אף אחד לא יפריע לו.

דבר נוסף, אני רוצה להתייחס לעניין המפעלים המוגנים. המפעלים המוגנים, אבראהים ח'ורי, התחילו להיות מוקמים ב-96'.

אבל היינו בשיקום. היינו בשיקום. מה שאמרת לא נראה סביר.

לא נראה סביר. אגף השיקום מפנה אל הקרן למפעלי שיקום אנשים עם חסמים תעסוקתיים מורכבים.

איפה הם נעצרים, למה הם לא מגיעים לשם?

אני התחלתי לומר.

לא מכיוון. למה הם לא מגיעים לשם? הם לא יודעים את הדרך, היום בתקופה של GPS ו-WAZE?

מכיוון שהמחלקות לשירותים חברתיים מבינות שהקרן נמצאת במשבר כלכלי.

למה היא נמצאת במשבר כלכלי?

יש לזה המון סיבות, כשחלק גדול מהן נאמרו כאן על-ידי מנכ"ל המשרד, אני לא רוצה להיכנס לזה.

אתה מבין שאם הקרן כושלת, זאת אומרת שמשרד הרווחה כושל? הוא הבעלים.

נכון.

הוא המנהל, הוא הכול.

נכון מאוד.

משרד הרווחה לא מנהל את הקרן.

הוא ממנה את המנהל.

לא, אבל הוא בעיקר היה אמור לפקח, משרד הרווחה.

רגולציה, פיקוח - - -

שלומי, הקרן צריכה להיות בניהולו הישיר.

אז הרגולציה והפיקוח כשלו כישלון חרוץ.

הוא צריך להעביר תקציבים כדי שיגיעו אנשים לשיקום.

או שזה לא היה בקדמת הבמה של השרים הקודמים ושל המנכ"לים הקודמים, או שהרגולציה והפיקוח שהפעלתם נחלו פשוט כישלון חרוץ, אם זה המצב שהגעתם אליו - -

לא, אני לא מסכים.

מה זה לא? אתה לא מסכים, אבל אלה העובדות.

- - גם מבחינה גירעונית, גם מבחינת מספר עובדים, גם מבחינת מספר מטופלים. זה פשוט זועק.

אנחנו פשוט לא מסכימים אתך. בכל חברה פרטית הייתם פושטים את הרגל. בכל חברה פרטית זאת פשיטת רגל.

אתה יכול להסכים, אתה לא מסכים. אתה ממנה את המנהל, אתה ממנה את הדירקטורים, אתה אחראי. אתה לא שולח אנשים, אתה סוגר. שמע, נראה לי שהחגיגה פה היא לכמה אנשים שאתם ממנים, שאתם לא מורידים את זה לשטח.

המשרד תמיד כיסה את הגירעונות, זה לא רק - - -

אבל בסוף אנחנו לא שומעים תשובות באמת, חיים, איך מבריאים את הקרן הזאת.

בסדר. הוא מתחיל תהליך.

אני אתן את הכיוונים.

אתה תיתן, אל תדאג.

אני רוצה להתייחס לכמה סוגיות מקצועיות.

תקשיב. מה שנראה לי שאתה עושה, אתה הולך לכסות על מחדלי משרד הרווחה.

נכון. שותף גם.

נדמה לי.

ככה לא מבריאים.

תכבדו. תכבדו אותו. חברים, זה לא מכובד.

אם היו 350, ויש 18, ואתה מסביר לי – אמא שלי עליה השלום אמרה: שני סוגי אנשים, מסבירים ומצליחים. אתה בצד של המסבירים. זאת אומרת, לא הצלחת, העסק לא עבד. אתה היית צריך להתריע, אתה היית צריך לעמוד בשער העיר ולהגיד, תראו מה קורה, או שבאמת שיקמתם את כולם. אם שיקמתם את כולם, תבוא עליכם הברכה. נכון, דב חנין?

לגמרי.

תבוא עליכם הברכה, אז אנחנו אוהבים אתכם. אבל אם אתם לא שולחים את האנשים ולא נותנים להם את הסיוע, והדירקטורים בורחים, אז יש פה משהו שהוא באחריות הריבון. הריבון זה הממנה, הריבון זה הקובע, הוא אחראי, ואתם לא עשיתם עבודתכם נאמנה. מה אני אגיד לך, ככה אני רואה את הדברים. אם אני מנהל עסק – אני מנהל עסק.

אולי פשוט צריך להחליף את המנהלים שם.

החליפו עכשיו.

החליפו, יותר מדי פעמים.

כל שבועיים החליפו.

את מנהל השיקום צריך להחליף.

חברים, בואו.

שלמה - - -

אני לא מסכים אתך.

מותר לא להסכים.

אני מציע, אולי תשאל את האנשים שדיברו כאן בשם הקרן, כמה אנשים עם חסמים תעסוקתיים הקרן טיפלה לאורך שנים וכמה אנשים עם נכויות במרכזי שיקום – אני לא מדבר על המפעלים.

טיפלה באלפים, אבל הפסיקה.

טוב.

אין להם טענות על העבר. בעבר היו 354, וזה בסדר. עכשיו יש 18.

אני עשיתי את ההבחנה בין אנשים עם חסמים תעסוקתיים מורכבים לבין אנשים עם נכויות.

נכון לעכשיו, יש אנשים שזקוקים ולא מקבלים שירות בגלל כסף, בגלל ניהול כושל. הייתי רוצה לשמוע את המנכ"ל – איך הוא רואה את העניינים, איפה השיפור, ואני מבקש דיווחים לוועדה על התקדמות תוכנית ההבראה. אולי לפני כן נשמע את נציג האוצר, לפי בקשתו של חבר הכנסת אילן גילאון, מה יש לו להגיד.

נציג האוצר איננו.

אבל הוא לא הגיע, אילן. הוא מתעסק בדברים חשובים. אין פה נציג אוצר?

הם אישרו את ההבראה הזאת והם לא מעבירים כסף.

אני יכול, חיים?

כן.

אל"ף, באמת, אין פה עניין אישי עכשיו – שמות – אנחנו צריכים להסתכל קדימה ולראות איך משקמים את כל המערכות.

משקמים את המשקם.

גם את הנכים.

ברור, זאת הכוונה. זה הכוונה, חביבי. בעיקר הנכים.

גם את הנכים. לא את המפעלים על חשבון אנשים.

הוא לא התפרץ כשאתה דיברת. הוא רצה, אמרתי לו לא להתפרץ, אז אתה גם לא תתפרץ.

אתה צודק. סליחה.

איך אנחנו רואים קדימה, בואו נדבר קדימה. הבנו את התופעה – דרך אגב, הבנו מאוד מהר – ואנחנו רוצים להסתכל קדימה.
אל"ף, אני חייב להגיד, כשלב ראשון, הפקעתי את יכולת ניהול הכספים של הקרן ואני מתחיל לנהל את זה – שזה יגיע לבית-ספר ושזה יגיע לכל מקום, נקודה. מיום חמישי האחרון אין יכולת ניהול – איפה חיה?

פה.

קיבלה אחריות, החשבת של המשרד. אנחנו יודעים לאן להפנות את הכסף. נגמר. העסק הזה ובתי-הספר יקבלו כספים שמיועדים להם, וכל אחד יקבל בסדר העדיפות המשרדי. זה דבר ראשון, עד שנתיישר. כי התופעה שנאמרה פה היא תופעה קשה, שאנחנו מעבירים כספים וזה הולך למקום אחר. זה, מה שנקרא, emergency, חסם עורקים, כדי לראות שהכסף מגיע לייעודו.

הנושא השני – חיים, עד עכשיו באמת לא נעשה כלום, בגלל לחצים פוליטיים לאורך השנים. יש שם כוחות, ועדי עובדים, ובעינינו זה תפוד לוהט שאף אחד לא רצה להיכנס אליו.

אז אם אתם באמת אומרים שאני אחראי, תנו לנו לעבוד. אני מוכן, מתי שאתה רוצה, להציג תוכנית.

לקראת סוף השנה.

מאה אחוז.

תוך חודש וחצי עד חודשיים.

אל תתווכחו אתי כרגע לגבי השטר או לא. אם אתם אומרים – ואני מקבל את מה שאתה אומר – אני לוקח. אם צריך להלאים – נלאים, אבל אני אומר: אם אתה אומר שאני אחראי, תנו לי את מסגרת העבודה.

האוצר משתף אתך פעולה בעניין הזה?

הוא ישתף. הוא ישתף. אני אומר, בינתיים, אז תנו לי את האחריות. אל תכתיבו לי דברים – כן לקחת, לא לקחת.

אני יכול להפגיש בין שר האוצר לשר הרווחה.

אני מוכן, ואני אומר לכם – אספתי את כל הגופים כי יש פה המון גופים שעובדים במקביל – יש פה את המשקם ויש פה את הקרן ויש פה את הביטוח הלאומי עם אגף השיקום שלו, ויש את אגף השיקום שלי – אני בונה תמונה מערכתית.

אני לא רואה פסול בזה שכל המפעלים המוגנים יעברו למשקם, אני כבר אומר לך, אבל אנחנו עוד נדון בזה.

יש פה כיוונים שצריך להגדיר ולראות. יש פה המון גופים שמשחקים במגרש. אני מוכן בזמן הקרוב מאוד להציג לכם תוכנית מאוד ברורה, שהמטרה העיקרית זה כמה שיותר לשרת את האנשים עם הצרכים המיוחדים, ואפילו לשפר את רמת שכרם. אבל אני אומר שוב, זו תוכנית הדרגתית ואנחנו לוקחים אחריות.
למה התוכנית שהציגה הקרן לא הייתה רלוונטית? כי תוך 24 שעות הם הבינו שהתוכנית היא לא רלוונטית – הם בנו על הכנסות שלא היו, זאת פנטזיה, טבלת אקסל שלא הסתדרה עם כלום. ולכן, לא הסכמנו לקבל את התוכנית הזאת כי זו הייתה תוכנית דמיונית.

אנחנו לוקחים אחריות. השר הגדיר שהוא לוקח אחריות – תרצו, אני אציג לכם את התוכנית – אבל תנו לנו לעבוד, כי אם עכשיו יתחילו פה הלחצים והשטר וכולי, נמשיך כנראה לשחות באותה ביצה, בלי להתרומם. זאת בקשתי.

רק שלא תבין לא נכון. הוועדה לא הפריעה לאף אחד לעבוד. אנחנו בעד שתעבדו.

לא, לא אמרתי.

הוועדה דורשת משר הרווחה ליזום רפורמה להבראת הקרן, קרן רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצוע של אנשים עם מוגבלות, בטרם תתקבל החלטה לביטול מעמד הקרן כהקדש.
הוועדה קוראת לשר הרווחה להעביר לאלתר תקציבים הנדרשים לניהול השוטף של מרכזי השיקום והמפעלים המוגנים ולתפעולם. כמו כן, להבטיח שכספי הקרן יגיעו לידי המשתקמים והמרכזים.

הוועדה תקיים ישיבת ועדה – עד סוף השנה – תוך כחודשיים, לעקוב אחר הצעדים שנוקט המשרד להבראת הקרן.
תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:30.>