PAGE
32
הוועדה לפניות הציבור
21/10/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 17>
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום שני, י"ז בחשון התשע"ד (21 באוקטובר 2013), שעה 9:30

<פניות ציבור בנושא דירוג התשלום במעונות יום, משפחתונים וצהרונים – פתיחת שנה"ל תשע"ד, הקריטריונים לסיוע ונושאים נוספים>

חברי הוועדה: >
עדי קול – היו"ר

>
גיל ארז - מנהל בפועל, אגף מעונות יום ומשפחתונים, משרד הכלכלה

איטה עטייא - סגנית מנהל, אגף מעונות יום ומשפחתונים, משרד הכלכלה

ד"ר נעמי מורנו - מנהלת האגף לגיל הרך, ארגון ויצ"ו (עולמי)

רחל שמחיוף - רכזת, בית יעקב

טובי עמיר - נציגת כח לעובדים, ועד המשפחתונים הארצי

אבלין מורד - נציגת כח לעובדים, ועד המשפחתונים הארצי

רביד נבו - רכזת הורות ומגדר, משרד דיקן הסטודנטים, האוניברסיטה העברית בירושלים

ליאור גבאי - מנכ"ל נאות מרגלית – רשת חינוך לגיל הרך

עו"ד שיאון מורבצ'יק - פונה

סיגל ויז'ניצר - פונה

שלומית אבינח

אירית שלהבת
<פניות ציבור בנושא דירוג התשלום במעונות יום, משפחתונים וצהרונים – פתיחת שנה"ל תשע"ד, הקריטריונים לסיוע ונושאים נוספים>

שלום לכולם, אני פותחת את ישיבת הוועדה לפניות הציבור בנושא דרגות סבסוד למעונות יום. אנחנו מתכנסים היום לישיבה אחרי שנערכו אי-אלו ישיבות בנושא הזה בוועדה לפניות הציבור בעבר. מנהלת הוועדה, שלומית אבינח, עדכנה אותי בנושאים שעלו בעבר ועקבתי אחר ההתפתחות וההתקדמות, על המעבר למוקד וכל התהליך שקרה סביב זה. שמחתי מאוד לראות את הנתונים, גם הנתונים המשופרים בהרבה לגבי המערכת והטיפול שלה ומהירות הטיפול בפניות. מי שכבר היה בוועדה הזאת יודע שאני מאוד נקמנית, אז כשיש דברים טובים חשוב להגיד אותם, לפרגן ולהעריך. היה תהליך ארוך, אבל בסופו של דבר התחלנו בדרך חדשה. ועדיין אנחנו מקבלים בוועדה פניות מפניות שונות בנושא המעונות. אני מניחה שתמיד יהיו פניות, זה תמיד יהיה כך.

ניהלתי אתמול שיחה טלפונית כהכנה לדיון, רק כדי שאוכל להבין את הנושא שמטריד אותי, ותיכף אגיד לך איפה אני מתמקדת. אבל זה תמיד בסופו של דבר עניין כלכלי, חייבים להגיד. יש סכום כסף מסוים המוקצה לנושא סבסוד מעונות ולכן צריך להחליט מי מקבל הנחה ואיזו, ובסופו של דבר, כפי שאומרים תמיד, את השמיכה אנחנו מושכים מצד לצד. זה החלטה של מדיניות, של המדינה, מה היא רוצה להעדיף ומה היא רוצה לקדם או לעודד.
המדינה עד לפני שנתיים, אחד הדברים הכי חשובים לה היו אימהות עובדות. זאת אומרת, היה אינטרס שאימהות יעבדו וזה היה מרכז הסבסוד. בשנתיים האחרונות, לשמחתי הרבה, יש איזו הכרה באימהות לומדות, ואני עדיין חושבת שהיא לא מספיקה. אני חושבת שאם מסתכלים על העולם, לאיזה כיוון העולם הולך, וגם במציאות הישראלית, הכלכלה דורשת מנשים, ובכלל מעובדים, להיות מקצועיים יותר, ללמוד יותר, יותר מתואר אחד ברוב המקרים. היום תואר ראשון הפך להיות מה שפעם היתה תעודת בגרות ולכן תואר ראשון הוא must ואנשים צריכים להמשיך ללמוד לתואר שני ואפילו מעבר לזה. נשים צריכות לצאת לעבוד, כולן, אי אפשר להסתפק במשכורת אחת, ולכן מרבית הנשים עובדות ולומדות ומנהלות משפחה, שזה שלוש משרות קשות מאוד וכמעט בלתי אפשריות. המילה "לג'נגל" היא מילה שאולי הומצאה על נשים במאה העשרים ובמאה העשרים ואחת.

אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל מדינת ישראל נמצאת בבעיה מאוד-מאוד קשה מבחינת פריון. זאת אומרת, היכולת שלה לייצר פר שעה. אנחנו במקום 34 מתוך 36, או מקום מאוד-מאוד נמוך מבחינת היכולת שלנו לייצר פר שעה. לוקחים את התוצר הלאומי הגולמי, מחלקים בעובדים ובשעות עבודה. אנחנו לא עובדים טוב, אנחנו לא עובדים מספיק מהר ומספיק ביעילות.
ניסו לבדוק למה זה. אמרו, קודם כול, שהתשתיות שלנו לא משהו אז לוקח לאנשים הרבה זמן להגיע לעבודה, כפי שראינו הבוקר, אבל גם העובדים שלנו לא מספיק מיומנים.
יש שתי כלכלות בישראל, אחת כלכלה מתקדמת מאוד, תעשיית ההיי-טק, שם אנחנו מאוד-מאוד יעילים, מאוד מתקדמים, וכלכלה אחרת, שבה העובדים שלנו פחות מיומנים. יש אינטרס של המדינה לעודד למידה. זה פחות בא לידי ביטוי עדיין בהחלטות שלה, ואחד התהליכים שבשבילם באתי לכנסת הוא כדי לקדם את זה, אז התחלתי והגדרתי שנשים עובדות ולומדות מבחינתי הן אוכלוסיית יעד, וגם גברים שעובדים ולומדים.
אשמח אם נתחיל, ניתן הזדמנות לגיל ארז להציג את הדברים באופן כללי. אנחנו רוצים לשמוע גם סקירה על השיפור במצב ואחר-כך ניתן לפונות להציג וגם אשמח אם נציגת האוניברסיטה העברית תוכל להציג את עמדתה. גיל ארז, בבקשה, רק תציג את עצמך לפני כולם ולפרוטוקול.

אני המנהל בפועל של אגף מעונות יום ומשפחתונים במשרד הכלכלה.

לשמחתי אני לא הייתי בדיונים הקודמים של הוועדה הזאת.

אתה לא יודע עד כמה לשמחתך...

הם היו סוערים.

הדיונים שבהם הוצגו הנתונים הקצת פחות טובים. השנה המוקד גם נכנס לעבודה. למעשה ועדות קבלה היו עד 21 במאי ומייד אחרי זה המוקד התחיל לתפקד. באמצע אוקטובר יש לנו כבר – תיכף אתן לאיטה עטייא, שאחראית על הנושא וגם על השיפור, ביחד עם עוד אנשים, לתאר – אבל אנחנו מדברים על יותר מ-76,000 ילדים שנמצאים כבר הנתונים שלהם, יותר מ-71,000 כבר קיבלו דרגה, שזה נתון מאוד-מאוד גבוה יחסית לשנים קודמות. רק תדעו, כרגע בצהרונים זה עדיין רק התחלת הקליטה, לא נקלטו בצהרונים. בשנה שעברה בסוף השנה היו 91,000 במעונות יום ובמשפחתונים, והיום כבר 76,000 במערכת. כלומר, כל מי שיקבל דרגה סופית עד סוף החודש הזה אמור כבר לקבל את הדרגה אליו.
אחד השינויים הוא גם עלייה גדולה מאוד של מילוי הטפסים באינטרנט, גם כתוצאה מחינוך ומהעלאת המודעות בקרב הלקוחות. יותר מ-61% מן הטפסים השנה מולאו באינטרנט. אם מילאת באינטרנט ואין בעיות עם הטפסים שלך, תוך 24-48 שעות תקבל את הדרגה.
אבל אתן לאיטה עטייא להרחיב על השינויים.

תתייחסו גם לפער בין קבלת הדרגה ובין הזמן שלוקח עד שמתקבל באמת הכסף בקרב הארגונים, המשפחתונים והמעונות.

תהליך העבודה עם המוקד התחיל לפני 4 שנים. אין עוד מוקד במדינת ישראל שעושה את הפעולות שהמוקד הזה עושה, זאת אומרת, גם נותן מענה טלפוני כמו "קול סנטר" וגם מבצע פעולה אמיתית של בדיקת מסמכים וקבלת דרגה. זה מוקד שהוא ייחודי. כשפתחנו את המוקד הזה לא היה לנו כל-כך ממי ללמוד, למדנו תוך כדי תנועה, ולמדנו, ולמדנו, והיו 3 שנים נוראיות, אני מודה. זה היה פשוט נושאת מטוסים שהיה מאוד-מאוד קשה להזיז, בכל זאת 100,000 ילדים זה לא פשוט. ולאחר מכן גם ניגשו אלינו וביקשו- - -

הוא פתוח מחודש מאי?

הוא פתוח כל השנה.

הוא פתוח מדצמבר 2010. לפני שנה גם ניגשו אלינו- - - ברור לך שזה שישה- - - אז זה הפך את עבודת המטה ליעילה. בקיצור, לקחנו את העניינים לידיים לפני שנה, עשינו ניתוח של כל המערכות, של דרך הפעולה, של המוקדנים, של האיכות שלהם. עבדנו קשה מאוד והגענו, אני מקווה ויודעת, לדרך הנכונה. אנחנו במצב שאנחנו משיבים לארגונים ולהורים שמילאו שאלונים.

אחרי שהקליטה מתבצעת יש פעם בחודש עידוד. זה אומר שלוקחים את הדרגות- - - כמו שכל מדינת ישראל מקבלת שכר פעם בחודש, אנחנו עושים עידוד פעם בחודש. אם הורה רואה את הדרגה שלו ב-5 בחודש, הוא יחפש את זה, הוא יקבל רק ב-5 בחודש שאחרי כן. ברור, תמיד יהיה פער של כמעט חודש ימים מן הרגע שההורה רואה ועד הרגע שהכסף מגיע לארגון. אנחנו לא מעבירים כסף באופן שוטף. - - - ולהפעיל את כל המערכת הכספית של המשרד. זאת פעולה שצריכה להתבצע. באותו יום המוקד משותף, המערכת משותפת ומבצעים את הממשק בין הדרגה לכסף. הכסף עובר לארגון אחת לחודש, אז תמיד יהיה פער של חודש מאז שההורה רואה את הדרגה שלו ועד שהכסף מגיע לארגון. זה תדיר.

תמיד ההורים נדרשים לשלם את הסכום המלא ומקבלים אחר-כך החזר או לא?

תלוי מאוד בארגון. בדרך כלל אנחנו נתנו מקדמות- - - ובכל מקרה בשוטף יהיה תמיד פער של חודש.

רק כדי להשלים, אנחנו מדברים על כ-120,000 ילדים במערכת, כולל צהרונים.

לעניין המקדמות, אתם טוענים שזה יותר מחודש?

השנה כן. אני מן המשפחתונים ונציגת "כוח לעובדים". לפי מה שהבנתי מן המטפלות, הן קיבלו למשל בחודש ספטמבר מקדמות. אף אחד לא אמר להן מה הסכומים המדויקים. יש הורה שאומר: רגע, סליחה, אני צריך לשלם רק 400 שקלים, למה אני צריך לשלם את כל הסכום? עד שאת תקבלי את הכסף תספגי את ההפרש. אבל אף אחד לא נותן לה מענה, אין כסף. למשל החודש אין להם כסף.

בספטמבר, וכבר אוקטובר, אותו דבר.

הם נתנו להם כאילו את ספטמבר באוקטובר.

במשפחתונים או במעונות?

במשפחתונים.

אנחנו מעבירים את הכספים לא ישירות להורים אלא דרך הארגונים או הרשויות המקומיות. אנחנו מעבירים את הכספים, כפי שאיטה עטייה אמרה, עד 5 בחודש בדרך כלל ואז הארגונים מעבירים את הכסף למטפלות בפרק זמן נוסף.

לגבי השנה הזאת אתם יודעים אם היה איזשהו עיכוב?

העברנו בתחילת השנה מקדמות, כי בתשלום הראשון עדיין אין דרגות.

איך נקבעות המקדמות?

על בסיס נתוני הקליטה בשנה הקודמת.

על-פי אלגוריתם מסוים העברנו לארגונים, והארגונים העבירו הלאה.

אם אני יכולה לסיים את הקטע של המשפחתונים. שמי טובי, אני גם נציגה של המטפלות ושל "כוח לעובדים". העניין הוא שלאורך השנים כל הסיפורים האלה של מקדמות, לא מקדמות, אף פעם זה לא הסכום האמיתי והמטפלת יוצאת זאת שנותנת קו אשראי לממשלה. בספטמבר ובאוקטובר, עד שהכול מתארגן, המשכורת שלה תמיד לא מושלמת ואין מי שנותן מענה. היינו באין-ספור ועדות וכולם מזדעזעים וכולם לא מבינים, וזה ממשיך כך בכל שנה ושנה. המטפלת שבקושי מרוויחה שכר מינימום צריכה עוד בכל תחילת שנה לתת שירות מלא ולא לקבל שכר.

למה המקדמות עומדות על 75% ולא על 100%?

כי הם עוד לא חתומים, אין עוד ילדים במערכת.

למה לא נותנים מקדמה של 100% בהנחה שאתם יודעים שיש שינוי וגדילה משנה לשנה?

אי אפשר להניח כזה דבר. גם אנחנו לוקחים סיכון מחושב.

אבל טווח הביטחון שלכם רחב מאוד.

רק שנבין, ברגע שיש דרגה במערכת הם יקבלו את הכול.

אבל מתי?

ברגע שתהיה דרגה במערכת.

הבעיה שהדרגה מגיעה והכסף לא מגיע.

אני מנכ"ל "נאות מרגלית". אני רוצה לעשות סדר בכל נושא המקדמות. גם במעונות וגם במשפחתונים התפיסה היא יותר ארגונית מאשר בקרב המשרד, בגלל שכל ארגון פועל בשיטה שהוא רוצה לפעול, ברצון שלו לדאוג לאוכלוסייה הזאת. יש ארגונים שאומרים: בסדר, אנחנו ניתן דרגת ביניים עד שההורים יקבלו דרגה. יש ארגונים שאומרים: לא, אתה ההורה תשלם באופן מלא.

אין דרגות ביניים.

יש ארגונים שבינם לבין עצמם אומרים: בסדר, אנחנו רוצים להקל על מצוקת ההורים ולכן ניתן דרגת ביניים זמנית עד שתתקבל דרגה, וכאשר תתקבל דרגה אנחנו ניישר קו. זאת תפיסה אחת. תפיסה שנייה אומרת: לא, אנחנו ניגבה באופן מלא, וכאשר תתקבל דרגה יתקבל הכסף.

ייאמר לזכותו של המשרד, לא האמנתי בשנים עברו שיגיע היום שאוכל להגיד דבר כזה, שחל שיפור ממש-ממש משמעותי.

הכול מוקלט.

כל מי שמכיר יודע שכל פעם באנו והתלוננו. ייאמר לזכותו של המשרד, יש שינוי משמעותי. אבל, וזו פואנטה לא פחות חשובה, המשרד עדיין שוכח שבסך הכול בסוף-בסוף בקצה יש את המטפלת המסכנה שמתמודדת עם קשיים. לא מסכנה במובן- - -

אנחנו מאפשרות לאימהות- - -

הן לא מסכנות.

אנחנו עובדות ואנחנו לא מסכנות. אנחנו מנוצלות עד הסוף.

אני לוקח את המילה בחזרה. מטפלת שקשה לה, מטפלת מנוצלת שנמצאת בקצה הפירמידה. אני לא רוצה להגיד עכשיו טרמינולוגיה, זה לא נהיר לי. אבל דבר אחד פשוט, המשרד שוכח את העניין הזה, שבקצה-בקצה יש או הורה שקשה לו, או מטפלת שקשה לה, או ארגון שקשה לו.
אציג דוגמה, המשרד הוציא לנו נייר רשמי: רבותיי, תנו להורים מקדמות כי אנחנו ניתן לכם מקדמות ונקזז אותן בנובמבר. זה נייר רשמי שהמשרד הוציא. מה קרה אחרי זה? אנחנו כארגונים, ואני בטוח שגם הרשויות, אמרנו למטפלות במעונות ובמשפחתונים: תהיו רגועות, תנו להורים מרווח נשימה כי יש לכם חודש-חודשיים, רק בנובמבר המשרד יקזז. מה שקרה בפועל, בשונה מהמכתב שחתום עליו יקירי גיל ארז, שעושה עבודה נאמנה, המשרד קיזז באוקטובר. אנחנו באנו להורים ואמרנו להם: רבותי, יש לכם אפשרות, יש לכם מרווח מחיה של חודשיים, אבל בפועל המשרד קיזז את המקדמה במכה אחת בחודש אוקטובר, כלומר חודש לפני מה שהוא התחייב. אם אני מסתכל על ההורה בקצה, שאמר: בסדר, יש לי חודשיים עד שאקבל דרגה, בינתיים אני מקבל דרגה זמנית, אחרי חודש קיזזו לו את המקדמה והוא נאלץ לא רק לשלם את הדרגה המלאה אלא גם להתמודד עם מה שהיה לו בחודש הקודם. זאת בעיה אחת. אני יודע שגיל ארז עשה מאמצים גדולים.

גם אלינו הגיעו פניות כאלה.

וזה בשונה מנייר רשמי של המשרד. המשרד הוציא נייר רשמי: בנובמבר יהיה קיזוז, אך הכסף קוזז באוקטובר. זאת בעיה אחת.

בעיה שנייה שאני מודע לה מקריאה של הנתונים בשטח, גם גברת נעמי ריבקין שמנהלת את ויצ"ו וגם שאר הארגונים, כמו נעמ"ת, אנחנו בקשר רציף, אני רוצה להגיד שאנו חוששים מאוד מפני השינוי שהמשרד עשה השנה, וזה בנושא של דרגה רטרואקטיבית של חודש אחד בלבד. זו בעיה עצומה. היום אנחנו עדיין לא מתמודדים איתה כי אנחנו עדיין מתקשים בתהליכי קליטת הילדים בתחילת השנה. כשנגיע להמשך ההתמודדות תהיה קשה יותר. בעבר ההורה יכול היה לקבל דרגה כשהסתדר כל התהליך שלו, חודשיים ושלושה חודשים אחורה, והיום אומרים: אתה תקבל רק חודש אחד. למה? כי לא הבאת את כל המסמכים כפי שצריך.

לא חודש אחד. חודשיים.

חודשיים, סליחה. גם חודשיים – אנחנו מכירים את המונחים. עיטה עטייא, ערכת בדיקות בעבר ואת יודעת שהמספרים של אותם הורים שנמצאים ב-loop הזה- - -

אבל רטרואקטיבית זה רק אם המוקד אשם או גם אם ההורה אשם?

בכל מקרה שבו מרגע הקליטה- - -

אז אומרים חודשיים. זה גורף מדי. זה יכול לגרום למצב שהורים רבים יתמודדו פתאום עם מצב שעד שהם הגיעו לדרגה המיוחלת יאמרו להם: עכשיו רק חודשיים אחורה. זה חמור, זה דבר שאנחנו מתריעים מפניו. התרענו מול המשרד ואנחנו מתריעים גם פה.

מה שיעור המקרים שבהם קורה שדרגה מגיעה בשלב מאוחר יותר מחודשיים?

זה קרה בעבר יותר. חלק מהשיפורים היום, ראשית, המוקד עוקב אחרי כל פנייה, חלק מן הקריאות למוקד מוקלטות, אז יש לנו מעקב טוב יותר מאשר בעבר. דבר שני, מה ששיפר מאוד את העניין הוא האינטרנט, שאז בתוך 48 שעות מקבלים תשובה. זה משפר מאוד.

יש אוכלוסיות שלמות שאין להן אינטרנט.

נכון, אבל מה היה השיקול של הזמן אחורה? ברגע שיש דואר רשום, זה התאריך הקובע מבחינתנו.

אני רוצה להעיר, זו נקודה שאם נסתכל עליה, היום עוד אין כל-כך הרבה רעש על זה מן הציבור כי הציבור עדיין מתמודד לקבל את הדרגה הראשונה, אבל בעוד חודשיים-שלושה, כאשר אותם הורים יגיעו ופתאום יגידו להם שהם מקבלים רק חודשיים אחורה, הצעקה תהיה המונית. אני חושב שלא מדובר במספרים בשוליים, בכלל לא. מדובר על מספרים גדולים מאוד.

מה נראה לך הזמן הראוי?

אין דבר כזה. אם הורה נמצא במערכת – מה היא ההחלטה השרירותית הזאת על חודשיים?

אני גם רוצה להבין.

איזו מערכת?

אני גם לא מבין. ברגע שהוא במערכת זה התאריך הקובע?

הבטחתי לאיטה עטייא שתוכל לומר משפט ואחר-כך הפונים, כי זה ועדה לפניות הציבור ובדרך כלל הם מקבלים את המקום.

ראשית, המערכת נפתחה לקליטת הורים ב-15 במאי. היום אנחנו בסוף אוקטובר. ועדות הקבלה הסתיימו מתי?

ב-21 במאי.

זאת אומרת, היתה הזדמנות לכל ההורים, מעל 5 חודשים, לשלוח את החומר.

אבל ברור שאם זה היה תקלה שלכם אז מגיע רטרואקטיבית מהתחלה. לא?

מרגע שמגיע למוקד אפילו מסמך אחד, נתת והוא רשום.

זה התאריך הקובע.

אנחנו לא מתחשבנים עם אלה ששלחו. אנחנו מתחשבנים עם אלה שלא שלחו בכלל. אלה שלא שלחו בכלל – על מה אנחנו נפצה אותם? על זה שהם לא שלחו?

התאריך הקובע הוא התאריך בו הגיע המסמך הראשון.

לפני שנתיים 25,000 הורים לא שלחו בכלל. איתם אנחנו צריכים לחשוב מה לעשות.

מה קורה עם הורה שכן שלח וקיבל תשובה? אתן לך דוגמה, במקרה הזה זה אישי. הנכד שלי נמצא במשפחתון. הבת שלי, כמו ילדה טובה, ב-15 במאי נרשמה, ביוני היא קיבלה תשובה שיש לה דרגה. אנחנו עכשיו בסוף אוקטובר והמטפלת שלה עדיין לא קיבלה כסף והבת שלי משלמת תשלום מלא. למה?

אני רוצה שנעבור אחד-אחד. זה אחד הנושאים שניגע בהם.

אני מבקשת רק להתייחס לנקודה.

אחזור לזה. אני רוצה לתת רשות דיבור לפונים שלנו, סיגל ויז'ניצר ראשונה ואחריה שיאון מורבצ'יק ואחרי זה האחרים, בבקשה.

בעקבות לידת בני השני הפכתי לנכה והיה לי אובדן כושר עבודה, יש לי 100% נכות ואני מוכרת בביטוח הלאומי. רשמתי את הילד שלי למעון ופשוט לא התייחסו אליי בכלל. לא מספיק שאני לא יכולה לצאת לעבוד. כשניסיתי לשלוח את המסמכים דרך אתר האינטרנט – דרך אגב, אין לי שום יכולת להוכיח את הנכות שלי, לא מתייחסים אליי – שלחו לי מכתבים שאומרים: את נכה, את לא עובדת, לא מעניין אותנו למה את לא עובדת, מעניין אותנו שאת פשוט לא עובדת. "התברברנו" קצת. אמרו לנו לפנות למשרד הרווחה. שלחתי מכתבים לחברי הכנסת ושאלתי למה אני לא יכולה לקבל איזו הכרה כנכה, ויש רבים במצב שלי. אנחנו לא יכולות לעבוד, אנחנו קורסות תחת הנטל. אני רוצה להגיד לכם, רבותי, אני לא מתביישת בזה. בשנה שלא עבדתי ולא הוכרתי בביטוח הלאומי לא היה לי מה לאכול בבית, נקודה. יש לי שכן שעובד במפעל לנקניקים. זה מה שאכלתי. אני לא מתביישת לומר. זה המצב.
הוכרחנו לפנות למשרד הרווחה. אני לא חושבת שזה צודק לפנות למשרד הרווחה, למרות שבמשרד הרווחה, אני חייבת להגיד, אני גרה בראש העין, פניתי למשרד הרווחה וטיפלו בי יפה. למרות שהם היו צריכים לצאת לחופשה, הגעתי אליהם בתחילת אוגוסט, דקה לפני שהם יצאו לחופשה הם העבירו לי את כל הטפסים ובסופו של דבר קיבלתי הנחה. אבל אני חושבת שזה לא צודק כי יש המון אנשים כמוני שפשוט נתקעים במערכת. אני חושבת גם שאני לא צריכה לפנות למשרד הרווחה. רק רציתי עזרה כדי שאוכל לקבל קצת הנחה, קצת עזרה. כל שקל קובע, אין מה לעשות.
אני לא יודעת עוד מה יהיה לי במשרד הרווחה, אבל אני חושבת שאני לא צריכה להטריח את משרד הרווחה בעניין הזה.

תודה. אני מעריכה מאוד את זה שהגעת לכאן. אני יודעת שכביכול הבעיה נפתרה.

נדרשתי למאמץ, אני לא יכולה לצאת מן הבית. זה היה חשוב לי מאוד כי אני לא יכולה לצאת מן הבית בשעות הבוקר, אלה שעות קריטיות בשבילי, אלה השעות הקשות שלי, אבל עשיתי מאמץ.

אני מאוד מעריכה את זה, ובאת בהתרעה קצרה. לסיגל ויז'ניצר היה כוח אישי לפנות לחברי הכנסת ולחבר חיבור עם משרד הרווחה, עם איזו המלצה ופניות שאנחנו העברנו, אך יש אנשים רבים שאין להם כוח והייאוש מול המערכת, ובטח מול מערכת ממוחשבת שמבקשת תלושי שכר כאשר אין להם תלושים – אז אין מה לעשות. אחת הבעיות שלנו היא שהתייעלות המערכת הופכת להיות משהו פורמליסטי ולכן יש צבעים שאנחנו לא רואים, אנחנו רואים שחור-לבן ופחות אפור. קודם כול, אני באמת מאוד מעריכה את זה שבאת ואת המאבק שאת עושה למען אנשים אחרים. קשה לי נורא לשמוע את הדברים שאת אומרת. אנחנו צריכים לנסות לראות איך אנחנו פותרים וסותמים את החורים האלה, כי בסוף למדינה יש כלים להתמודד ורק צריך להתאים אותם ולראות איך מחברים את כל החוטים.

שיאון מורבצ'יק, בבקשה. למען הגילוי הנאות, שיאון ואני למדנו ביחד בכיתה בתיכון.

אני עורך-דין שיאון מורבצ'יק. הפנייה שלי נובעת ממשהו שנתקלתי בו באופן אישי, אבל יש לה השלכות ציבוריות.
אשתי ילדה במזל טוב בחודש אפריל. ברגע שהתווספה נפש נוספת למשפחה רמת ההכנסה לנפש ירדה וכתוצאה מכך זכינו לדרגה. אלא שהדרגה הוכרה רק למשך 14 השבועות הראשונים של חופשת הלידה ולאחר מכן, החל מן השבוע ה-15, אמרו לי שאשתי תצטרך ללכת ולמצות את כושר ההשתכרות שלה.

איפה אני רואה כאן את הבעיה? חוק עבודת נשים תוקן בשנת 2010 באופן שבו הוגדר כי חופשת לידה תימשך 26 שבועות. מדובר בסעיף 6(ב)(1). היתה כאן קביעה ערכית של המחוקק, שראוי לאם טרייה לשבת עם התינוק הטרי בבית במשך חצי שנה, כדי שהיא תוכל לטפל בו, ולא רק 14 שבועות כפי שהיה קודם לכן. אלא שאותה קביעה ערכית לא גובתה בהסדרים אחרים. לכן כתוצאה מכך בפועל בין השבוע ה-15 לשבוע ה-26 אישה שבוחרת להישאר בבית, "בוחרת" במירכאות כפולות, היא בעצם בתנאים של חל"ת, היא לא מקבלת קצבת לידה מביטוח לאומי ואפילו נגרמות לה הוצאות נוספות, כי אם אין לה הסדר קיבוצי שמגן עליה היא צריכה להפריש על עצמה ביטוח לאומי והיא צריכה להפריש לעצמה לקרן הפנסיה כדי לשמור על רצף ביטוחי.

במקרה שלפנינו יש כאן גם עניין של אובדן דרגה. במקרה שלי המעבר היה מדרגה 12 לדרגה 10, ואז בעצם חזרה לדרגה 12. אני לא יודע מה המשמעות של מישהו שהוכרה לו דרגה עם סובסידיה גבוהה יותר, האם הוא חוזר חזרה לדרגה 12 כי הוא לא ממצה כושר השתכרות, או שהוא חוזר לדרגה הקודמת שהיתה לפני הלידה?
אני סבור שיש כאן בעיה. חופשת לידה לא מסויגת ל-14 שבועות. היא מסויגת ל-14 שבועות שאחריהם האישה ברצונה יכולה לחזור לעבודה, אבל היא מוגדרת כ-26 שבועות. מצופה ממנה, לפחות מבחינה חברתית-ערכית, לשבת בבית 26 שבועות, ואז מגיעה בעצם הרשות המבצעת ואומרת: חרף הקביעה של המחוקק, שקבע מה הנורמה הראויה בחברה, אנחנו מעודדים אותך לחזור לעבודה כבר בשבוע ה-15. אני חושב שיש בזה טעם לפגם וסבור שיש מקום לתקן.

כרגע אני לא נכנס לשאלה מה קורה אם אישה בוחרת להאריך את החופשה ללא תשלום מעבר לשבוע ה-26, למשל עד לתקופה של שנה, מאחר וחוק עבודת נשים לא התייחס למצב הזה. הוא פשוט קבע כהגדרה 26 שבועות. אני חושב שראוי שהוועדה, או כל פורום אחר מתאים, בין אם זה המחוקק ובין אם זה השר, שצריך לבדוק את הנושא, ייתן התייחסות לזה ויאפשר לנשים לגדל את הילד לתקופה המתאימה, 26 שבועות.

תודה. עוד גילוי נאות, אחותי הגדולה עושה דוקטורט ונאלצה להתמודד עם מערכת הדרגות בשנה שעברה, עם הקושי שהיה עם תלמידי מחקר. יש לה נטייה להתרסק ואת הרמת אותה. אז היא מסרה קודם כול תודה.

אני חושבת שבאמת זה המקום להגיד גם לגיל ארז וגם לאיטה עטייא שהמוקד – אני נכנסתי לתפקידי באוגוסט בשנה שעברה ומאז ועד היום המוקד עשה- - -

אולי תגידי רק את תפקידך.

אני רכזת מגדר והורות באוניברסיטה העברית, בדיקן הסטודנטים. שוב, לפני הכול, גיל ארז ואני ניהלנו מעין דין ודברים שנבע מכעס גדול מאוד של סטודנטיות בשנה הקודמת על כך שלמעשה שלא באשמת משרד התמ"ת דאז, היום משרד הכלכלה, כפי שאמרת, השמיכה נמשכה מצד לצד ומי שנפגע זה באמת סטודנטיות מחקר. תיכף ארחיב על זה, אבל המוקד עשה עבודה נהדרת, וראוי להגיד את זה. נכון שהיו תלונות אבל גם היום סטודנטיות אומרות שהמוקד במצב הרבה יותר טוב, המוקדנים גם יותר מקצועיים וגם המענה הרבה יותר איכותי ומהיר. צריך להגיד את זה.

התסכול שלנו הוא, שוב, לא כלפי משרד הכלכלה אלא כלפי המחוקק, שלא כולל התייחסות לנשים הלומדות. לא אחזור על כל ההיסטוריה של מה שקרה כי זה באמת תוקן, לא במאת האחוזים לשביעות רצוננו, כי כן היתה איזו הבטחה שדברים יתוקנו גם רטרואקטיבית וזה לא קרה. אנחנו מבינים שזה מתוך מצוקה תקציבית, אבל התקציב הוא מה שצריך בעצם להתייחס אליו.

כפי שאמרת, הנשים הלומדות נמצאות בדרגת העדיפות האחרונה. צריך להבין, שוב, לא אחזור על מה שאמרת בנושא תעודות, תעודת בגרות ותארים מתקדמות, הנשים האלה נושאות בשלוש משרות. לא חוכמה להוציא את הנשים החוצה ולא להחזיר מישהו פנימה. נכון להיום נשים מתמודדות עם שלוש משרות או שתיים: עובדת, לומדת, וזו שאחראית על התא המשפחתי. נכון להיום עדיין יש סטודנטיות שהבעיה שלהן לא נפתרה. ברפואת שיניים כן נפתר, ברוקחות לא נפתר. לדוגמה כל המקצועות הקליניים זה משהו שעדיין לא נפתר. אני כן רוצה להגיד שאף אחת מן המערכות המדינה לא יודעת להתמודד עם זה, גם המערכות באוניברסיטאות. כלומר, זה לא אשמת משרד הכלכלה. גם המערכות האוניברסיטאיות לא יודעות להתמודד עם הנושא הזה.

אני עצמי פועלת מתוקף התיקון לחוק זכויות הסטודנט, שנכנס לתוקפו בשנת הלימודים תשע"ג, בשנה הקודמת שנפתחה, שבעצם מסדיר את זכויות הסטודנטים ההרות וההורים, לרבות אלה שנמצאים בטיפולי פוריות. מעבר למסגרת הזאת, האוניברסיטה העברית מפעילה מערך של משפחתונים, של תינוקיות, בכל אחד מן הקמפוסים שלה. בחלקם אנחנו עדיין בתהליך שנמצא בהרבה עבודה מול משרד הכלכלה.

זה לא מיועד לעובדים?

זה מיועד לסטודנטיות, קודם כול ולפני הכול לסטודנטיות. הקימה את זה – חשוב לתת את הקרדיט – קודמתי בתפקיד, נילי בן עמי, למי שמכיר, היא חזקה במאבק בעניין עובדי הקבלן ומוכרת בתחום. אנחנו נמצאים בתהליכים מאוד ממושכים מול משרד הכלכלה לקבלת סמל מעון.

אני לא יודעת מי מכיר ומי לא, לסמל מעון יש שני מסלולים. אחד, מה שהאדם עצמו שרוצה להכניס את הילדים שלו עובר לקבלת דרגה, והשני להכרה בתינוקיות עצמן, במקרה אלה הגילאים שאנחנו עובדים איתם, לקבלת סמל מעון. אנחנו נמצאים עם שתי תינוקיות, נכון להיום, שהן מאוד-מאוד תקועות בעניין הזה, וזה לוקח המון-המון זמן.

נשמח לעזור כוועדה ולפעול.

זה לא שאנחנו לא מקבלים את עזרתו של גיל ארז, גם חשוב לציין, אבל זה משהו שמאוד תוקע את הסטודנטיות שלנו. אנחנו מדברים על חיסכון של אלפי שקלים בחודש למשפחה. יש לנו לא מעט משפחות של שני סטודנטים. בקמפוס עין כרם רוב התינוקות שלנו הם ילדים לשני סטודנטים. זה אלפי שקלים בחודש שאין להם, אין דרך אחרת להגיד את זה, פשוט אין להם. יש לנו סטודנטים שאנחנו "מגרדים" בשבילם כספים ואוכל ממקומות שבאמת השתיקה יפה להם. זה משהו שהמחוקק צריך לתת את דעתו עליו, האדם שנמצא בקצה הפירמידה שלנו, של האנשים שמטפלים בו. גם משרד הכלכלה מוגבל מאוד ביכולת שלו לעבוד, וזה גם דבר שצריך להבין. זה כרגע המקום שלנו.

קודם כול, אמרתי בתחילת הדיון ואני רוצה להגיד שוב, אני לוקחת על עצמי את המשימה הזאת, לראות איפה פותחים את כל השסתומים ואת כל הדברים התקועים, וכמובן חקיקה שנדרשת כדי להקל על הלומדים ולאפשר להם להמשיך ללמוד. יש תפיסה בעולם שאומרת שצריך ללמוד כל החיים, יש תפיסה שקוראת ללמידה לאורך החיים, לא רק תארים. אחר-כך כאנשים עובדים מגיע לנו לקבל הכשרות מקצועיות, העשרה. אנחנו צריכים להמשיך ללמוד, והיום אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה, לא כלכלית ולא מבחינת שוק העבודה.

הבעיה בתיעדוף גם נובעת ממקור אחר. סטודנטיות מחקר – ואני מדברת כרגע על סטודנטיות למרות שיש בתוך זה גם סטודנטים – לא מקבלות משכורת עבור העבודה שלהן, אלא מקבלות מלגה. למה? בסופו של דבר זה חוסך כסף למי שמשלם. זה מציב אותן במצב שבו הן אלה שצריכות להפריש ביטוח לאומי והן אלה שצריכות להפריש הרבה תשלומים ממקומות אחרים, לכן הן לא מוכרות כעובדות. בגלל שהן לא מוכרות כעובדות, שלא באשמתן, הן נמצאות בתחתית התיעדוף לקבלת דרגות. יש פה מצב אבסורדי. הן בעצם יוצאות קירחות מכאן ומכאן, שלא באשמתן, והן מאוד רוצות ומאוד נלחמות להישאר בעולם התחרותי הזה, שלא משנה איך נסתכל עליו, האקדמיה היא עדיין מקום מאוד-מאוד גברי. גם הן נתקלות בביקורת חברתית מאוד קשה: אבל למה את לומדת אם יש לך שני ילדים בבית? שלא לדבר, לדוגמה, על סטודנטיות לרפואה, שם המסלול נמשך 7 שנים והן נאבקות, וחלילה אם הן רוצות יותר מילד אחד ב-7 השנים האלה בכלל הן נכנסות לבעיה מאוד-מאוד קשה.

הנקודה הראשונה היא נכויות, השנייה היא חופשת לידה, והשלישית לגבי סטודנטיות. לי יש כמה סוגיות בנושא הזה.
למי שלא יודע, סטודנטיות לתואר ראשון מוכרות כלומדות. אנחנו מדברים על סטודנטים לתארים מתקדמים. קודם כול, לתואר שני כרגע מוכרות רק סטודנטיות לרפואה ולרפואת שיניים. אני חושבת שזה אותה רפואה, אבל הם לא חושבים כך, זה מאבק גדול.

אין הרבה סטודנטיות לרפואת שיניים.

רפואה ורפואת שיניים הם המקצועות היחידים שמוכרים. יש מקצועות נוספים לתואר שני, כמו רוקחות. יש מקצועות שאתה לא יכול לעבוד בהם אם לא עשית תואר שני, למשל פסיכולוגיה, שם תואר שני זה המקצוע עצמו, וכרגע זה לא מוכר. אז אני שמה על השולחן את נושא המקצועות הנוספים, וכמובן תלמידות מחקר. עשיתי דוקטורט, לא בארץ אמנם, ואין לי ילדים אז זה לא רלוונטי לגביי, אבל אני מדברת על סטודנטיות למחקר שמקבלות מלגות, וזה כרגע לא נמצא על השולחן, למרות שינוי הקריטריונים. השאלה איך אנחנו מכירים במלגה לצורך משכורת.

בפעם הבאה שנצטרך למשוך את השמיכה הן אלה שייפגעו ראשונות.

ד"ר נעמי מורנו, בבקשה.

אני רוצה קודם כול לדבר על המספרים. אנחנו דיברנו ממבט של כמה ילדים קיבלו דרגות ולא דיברנו כמה ילדים לא קיבלו דרגות. יש פה דוגמאות בודדות, אבל המספרים גדולים. ועדיין אם נאמר שיש 70,000 מתוך 110,000 אז יש קבוצה גדולה שלא קיבלה.

70,000 מתוך 90,000.

יש לנו 3,544.

זה לא הנתון הנכון. בתוך ה-70,000 כלול גם דרגות 12.

אני רוצה להרחיב לגבי דרגה 12. בתוך הקבוצה הזאת, כשאנחנו אומרים מה יש אל מול מה אין, וכל אחד הוא עולם שלם אבל זה עדיין מספרים גדולים, כלולות דרגות 12. הבוקר ביררתי כמה אצלנו הם דרגות 12– שיעור גבוה מהקלוטים הם דרגות 12. אגב, אני מצטרפת לקולגות שלי ממשרד הכלכלה, אני חושבת שבאמת נעשתה קפיצת דרך ובאמת יש שיפור יפה. עדיין יש קבוצה גדולה שלא קיבלה נכון להיום. אנחנו כבר לקראת סוף אוקטובר. בתוך זה יש קבוצה גדולה של דרגות 12, שזה מי שיש להם כביכול דרגה, אבל אין להם דרגה. חלקם אולי באמת 12, אבל חלקם לא. זאת אומרת, מבחינת מספרים אמיתיים זה לא בדיוק התמונה.

בדרך כלל הממוצע הכלל שנתי הוא 12% מהדרגות זה דרגה 12.

היום אנחנו נהיה 36%.

יש 24%.

12% לא זכאים.

הממוצע הרב שנתי זה בערך 12%.

לפחות מחצית מדרגות ה-12, אם אני מבינה את מה שאתה אומר, קבוצה גדולה, לא ניכנס עכשיו לחשבונות, יש קבוצה גדולה של אנשים שקיבלו כביכול דרגות אך עדיין אין להם דרגות.

קבוצה נוספת שליאור גבאי הזכיר קודם זה הקבוצה של הילדים שנכנסים במהלך השנה, שגם הם יצטרכו לעבור את התהליך של קליטה וקבלת דרגות.

את כל הדברים האלה אני אומרת גם בגלל שהזכרנו את המספרים והגודל וגם מכיוון שבעצם דיברנו על החזרים רטרואקטיביים של פרק זמן קצוב. זאת אומרת, יש קבוצה גדולה שתהיה על השולחן עם החזרים רטרואקטיביים. ואני אומרת, כל אחד חשוב. זה קבוצה גדולה, אין מה לדבר, זה אנשים רבים. ומי שייכנס במהלך השנה מן הסתם ייכלל באותו תהליך. חלקם יצליחו וחלקם לא, והם יהיו שוב בסיטואציה, אני מניחה, שהם יוכלו לקבל רטרואקטיבית אחרי פרק זמן קצוב. אז אני מצטרפת לבקשה, כפי שהיה בשנים קודמות, מרגע שהעניין הוסדר לכל דבר ועניין מגיע לילד באותה שנת לימודים.

מעולם לא היה, מעולם בשנתיים האחרונות.

בשנתיים האחרונות עברו לינואר.

זה נקודה אחת. נקודה שנייה שאני רוצה להזכיר כאן נוגעת לנושא הצהרונים. יש קבוצה גדולה של ילדים במעונות שבהם יש כיתות גן ומפעילים צהרונים שעדיין לא קיבלו דרגה. זה קשור גם לכך שלמשל אנחנו לא חתמנו עדיין על הסכם עם משרד הכלכלה כי יש לנו מחלוקת. כרגע אני מדברת בשמי, אבל כך גם ארגונים אחרים, מסיבות של אי הבנות לגבי ההסכם. כאשר זה נוגע לילדים במעונות יום הילדים מקבלים את הדרגה. לעומת זה, ילדים של צהרונים אינם מקבלים את הדרגה וקבלת הדרגה מותנית בכך שנחתום על ההסכם.

זה על חשבון הילדים.

אני אומרת שבסופו של דבר לא חתמנו על הסכם המעונות והילדים במעונות קיבלו דרגה, לא חתמנו על הסכם המעונות אך הילדים בצהרונים לא יקבלו דרגה?

זה לא אותן דרגות?

לא, זה תהליך אחר. על אחת כמה וכמה שקבוצת הגיל הזאת, שלא קיבלה התייחסות, מותנית בחתימתנו על ההסכם, והזמן הולך ומתקדם. דיברנו על זה קצת בטלפון והסברת לי למה, אבל עדיין הבעיה היא בעיה אובייקטיבית.

נקודה אחרונה שאני מבקשת להעלות היא בסוגיית הקריטריונים. עלה פה עניין הקריטריונים בכלל לקבלה למעונות, בהנחה שיש מחסור במעונות יום, ואת זה אנחנו יודעים. הקריטריונים צריכים לחזור לשולחן. אנחנו לקראת פתיחת שנה נוספת, ימינה, שמאלה, כבר אנחנו לקראת הרישום לשנה הבאה. חשוב שוב לפתוח את סוגיית הקריטריונים. עלו פה כל מיני קריטריונים. אני חושבת שלמשל מיקום גיאוגרפי הוא קריטריון שאולי לא עלה בדיון אבל הוא מאוד משמעותי, כי הילדים הרי מתקבלים על-פי קריטריונים. אין מקום, אז הילדים שגרים בתוך כל אותו אזור גיאוגרפי אין להם שום קדימות. יכול להיווצר מצב, על-פי כל מיני קריטריונים, ודיברו פה על חד-הוריות וכן הלאה, לא אחזור, שתושבי שכונה שלמה אין להם מעון ליד הבית, למרות שנבנה, אולי אפילו בשיתוף עם הרשות המקומית, אנחנו באמת מדברים על זה, והקריטריונים הם קריטריונים חיצוניים. משהו פה לא סביר ויש לפתוח את הסוגיה הזאת.
אני רוצה עוד הערה אחת קטנה.

אתן לך עוד משפט אחד. הזמן שלנו קצר. אנחנו רוצים גם לשמוע תשובות. אחת, על נושא המקדמות, אני לא יודעת אם זה איטה עטייא או גיל ארז, נכויות, חופשת לידה, סטודנטיות, על כל הבעיות שלהן, נושא הצהרונים וקריטריונים. אני רוצה לבקש שאנחנו נפתח שוב לדיון, לא בדיון הזה. השאלה מתי אתם יכולים.

וסוגיית הרטרואקטיביות.

רטרואקטיביות ביחד עם המקדמות. אני רוצה מישהו שיענה לי על הכול, לפי הסדר.

אני אענה על הדברים.

וגם נושא המשכורות החסרות של המטפלות.

זה המקדמות.

זה נושא המקדמות, איך משלמים אותן, זה שמעבירים רק 75% ותמיד חסר.

אני רוצה להוסיף. אני מ"בית יעקב". במהלך כל השנה אנחנו מקבלות דוח, מקבלות את הכסף לקראת כל תחילת חודש. בספטמבר מקבלים את הדוח הראשון בתחילת ספטמבר ועד לסוף אוקטובר אין דוח נוסף. לכן נוצר טווח הזמן הארוך הזה שהמטפלות לא מקבלות את הכסף והארגונים לא מקבלים את הכסף, זה טווח זמן של חודשיים. אם לפני כן גיל ארז ציין שב-5 לכל חודש מקבלים את הכסף, במקרה של ספטמבר-אוקטובר מדובר על טווח זמן של חודשיים ולא של חודש. פשוט צריך לתת עוד דוח.

צריך לתת לזה מענה. אמרתי את זה בתוך המקדמות, זה היה הנושא הראשון.

אנסה לענות תשובות. אתחיל קודם עם השאלות הפרטניות ואחרי זה אגיע לשאלות הכלליות.

לגבי הנכויות, קודם כול, גם לי כל סיפור כזה הוא סיפור קשה. אני חדש בתחום הזה ומגיעים לפתחי הרבה סיפורים קשים. אבל אנחנו צריכים כאן מבחינת הייעוד של האגף – הייעוד של האגף הוא בראש ובראשונה להקל על הנטל הכלכלי של משפחות שבהן עובדים או לומדים שני ההורים, ובדגש על סיוע לנשים עובדות שמשתלבות במערכת. יש מקרים של נכים. אנחנו כן רוצים לשלב בעלי נכויות בעבודה, אבל כאלה שעובדים. אלה שלא עובדים בכלל לא נמצאים במנדט שלנו ולכן הפנינו אותך מייד לרווחה, כי זה הגיע אל שולחני.

יש אנשים שעושים שירות בצבא ואז הם חיילים ויש מי שקיבל פטור כי הוא לא יכול לשרת ומגיעות לו בארץ אותן זכויות.

זה משרד הרווחה. המנדט שלנו- - -

מבחינת המדינה מגיעות לו אותן זכויות, כי אומרים שהוא רוצה אבל לא יכול. היא רוצה לעבוד אבל המדינה אמרה שהיא לא יכולה.

יש שני מסלולים של כניסה למעון. אחד הוא המסלול של משרד העבודה והשני הוא המסלול של משרד הרווחה. אלה שני מסלולים שבשניהם מגיעים למעון. אנחנו בוועדות הקבלה, מי שמגיע מטעם משרד הרווחה הוא מקום שני בקדימויות, מייד אחרי מי שכבר היו במעון.

איך הן אמורות לדעת את זה? אם אתה אומר שיש מסלול פנוי שאפילו נותן לה עדיפות- - -

יכול להיות שיש כאן פער של מידע.

אני חייבת לציין שאני לא ידעתי. בשנה שעברה השארתי את הילד שלי אתי בבית כי מבחינה כלכלית לא יכולתי לעמוד בהוצאות.

אנחנו מדברים על משהו אחר, על פער של מידע. מנהלת המעון לא ידעה להפנות, או רווחה או עבודה?

לא, אף אחד לא ידע להפנות אותי למשרד הרווחה. רק בגלל שאני פניתי לוועדה הבנתי שאני יכולה לפנות למשרד הרווחה. בשנה שעברה הילד נשאר אתי בבית ואני לא יכולתי לנסות לחזור למעגל העבודה, ואיך בכלל לעשות את זה. אני יודעת שיש רבות כמוני שמחליטות פשוט להישאר עם הילד בבית, בשל סיבה כלכלית, כי זה בלתי אפשרי.

היות ואני אחראי על המעונות, גם מקרים של רווחה להכניס מעבר – מגיעות אליי נשים, ויודעים כאן עמיתי שאלו המקרים שאנחנו לפעמים מאפשרים חריגה.

באינטרנט הם רואים את זה? הם רואים שאפשר לפנות לרווחה?

כן.

יש מידע שעליהם לפנות למשרד הרווחה?

לא.

כנראה זה לא מספיק. השאלה איך אנחנו מוצאים דרך להסביר לפונות שיש שני מסלולים, מסלול כזה ומסלול כזה, ושהן צריכות לפנות למסלול הנכון.

אלה שני מסלולים בשני משרדים שונים. במקרה הנוכחי אנחנו לא בודקים את הקריטריונים שלה, את זה עושים הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה.

אני מבינה. השאלה איך אנחנו מקפידים, גם באתר וגם במעונות, שאנשים יידעו.

אנחנו רושמים לעצמנו לחדד את העניין.

לחדד את העניין ולהעביר מידע גם דרך הארגונים, שזאת תהיה הודעה שאומרים: "יש שני מסלולים".

בדרך כלל מנהלות המעונות מודעות לכך.

אני פניתי למוקד ואמרו לי: גברת, לא אצלנו.

אבל את פונה קודם כול למעון.

הוא עונה תשובה טכנית. הוא מדקלם.

אני פונה אליו קודם כול.

סיגל ויז'ניצר, את צודקת. איטה עטייא, מוקד זה טכני. זאת הבעיה שלנו מלכתחילה שמוקד זה טכני. צריך להסביר לאנשים מה עליהם לעשות שאם יש להם בעיה כזאת.

- - -

אגב, באחת מהתשובות למכתבים שאני שלחתי אמרו לי: לא בבית ספרנו, את לא עובדת, זה לא אצלנו. אף אחד לא אמר לי שאני יכולה לפנות למשרד הרווחה. עכשיו אני יודעת, אבל איבדתי שנה שיכולתי להכניס את הילד שלי למעון ולנסות לצאת לעבודה. תבינו, היום אני נמצאת בתהליך וחושבת איך לחזור למעגל העבודה. מאוד אהבתי לעבוד, מאוד אהבתי את המקצוע שלי, אבל הייתי צריכה לוותר על מקום העבודה שלי כי לא היה לי מה לעשות עם הילד.

אני מקבל שאנחנו צריכים לחדד את אי-הבהירות הזאת.

מעולה.

אבל, שוב אני אומר, זה לא אצלנו.

יש לכם בעיית חידוד, וזה יעלה גם כשנדבר מול הרווחה, עובדה שכן. אם מישהו במוקד ענה תשובה שזה לא אצלכם ולא נתן פתרון, זה בעיית חידוד. צריך לחדד נהלים, נקודה. אנחנו עוברים הלאה.

הנקודה השנייה היא נושא חופשת הלידה. זה נושא שתלוי בחקיקה. יש את חוק עבודת נשים שהאריך את חופשת הלידה בצורה מאוד מסודרת והדגיש את ההגנה מפני פיטורים בתקופה הזאת, שהיא תקופה של 26 שבועות. אבל התיקון בחוק, ואתה יודע כעורך-דין, לא עסק בהיבט הכספי של התשלומים אלא רק בהיבט של הגנה מפני פיטורים. המחוקק בנושא הזה, הכנסת, גם לא תיקן את סעיף 7(א) לחוק שעוסק בתשלומים לפנסיה וקרנות השתלמות בתקופה הזאת, ולכן גם הביטוח הלאומי לא משלם.

- - -

זה 14 שבועות בלבד, וגם משרד הכלכלה, בדומה לביטוח הלאומי, הפריד בין משך הזכאות, בין 14 ו-26 שבועות. כל עוד היא מציגה את כל האישורים ב-14 שבועות היא מקבלת, מעבר ל-14 שבועות זה לא מוכר.

יכול להיות שהמחוקק אמר את דברו בנושא הזה. הוא אמר: אנחנו רוצים לתת את הזכות אבל לא את ההטבות. שוב, זה שאלה. אני לא מביעה דעה כרגע.

אני לא רוצה להיכנס לזה יותר אבל יש כאן הסבר חוקי.

באשר לסטודנטיות, יש שינוי בשנתיים האחרונות.

לא מספיק.

אנחנו מכירים יותר ויותר בחשיבות של הלימוד. חלק מן השינוי הוא בהידברות עם גופים כמו האוניברסיטה וטיפול בבעיות שצפו גם מן הוועדה הזאת.

האוניברסיטה הובילה מהלך כלל ארצי, לא רק לאוניברסיטה העברית.

כן, אני יודע, גם נפגשתי איתם וזה עלה. הכנסנו הרבה מאוד שיפורים בשנה שעברה וחלק מהשיפורים שלא נכנסו בשנה שעברה נכנסו השנה, מנית את חלקם. גם לתואר ראשון וגם לתואר שני עשינו שינוי של הכרה יותר בתלמידי המחקר, מה שבשנה שעברה היה יותר בעייתי.

יש לנו בעיה, כפי שרביד נבו ציינה, גם לקבל את הנתונים. פנינו אל המל"ג לברר מה מוכר בנושא הזה, כדי להבין.

פה אנחנו נעזור.

צריך גם לקחת בחשבון שגורמים אקדמיים צריכים להיות חלק מן העניין הזה כי הבעיה לפני שנתיים היתה שדרשו אישורים לא הגיוניים, שאי אפשר היה לספק, או מצב אבסורדי של דרישות לא הגיוניות. שוב, היתה בעיה בקביעת הקריטריונים. לכן אנחנו רוצים לתת מן הניסיון שלנו בזמן ניסוח הקריטריונים או האישורים הנדרשים, ברמה מסוימת.

אנחנו בהידברות.

אני גם רוצה להיות חלק מזה ואני גם בהידברות מול המל"ג לגבי הנושא הזה. השאלה איך אנחנו מקדמים את זה.

בסופו של דבר נצטרך לקבל – יושב גוף ממשלתי שיעשה את- - -

מתי זה קורה?

עוד חודש מתחילים.

מכיוון שאנחנו רוצים להביע את דעתנו ואת דעת הוועדה, אנחנו נתכנס לישיבה נוספת על נושא הקריטריונים. אני רוצה שאנחנו נוציא פרוטוקול ועדה עם דרישה שלנו ואני מקווה שתיקחו את זה בחשבון.

תזמנו את נציג משרד האוצר, רן רידניק, זה חשוב.

זה חשוב כי חלק מהעניין הוא גם- - -

נשמח לעבוד עם רן רידניק.

הוא בצד של הכסף.

אני יודעת. מכירים אותו ואנחנו נעבוד על זה, וגם דיברתי איתו.

אני רק רוצה לשים על השולחן דבר אחד. כשאתם אומרים, פרט לתואר השני המוכר היחיד במקרה הספציפי הזה של רפואה ורפואת שיניים- - -

רפואה הוכר כתואר ראשון יותר ארוך.

סטודנטיות צריכות לעבוד את מרב השעות שנדרשות גם מהיות אמא עובדת. אנחנו אומרים: קודם כול תעבדי, תהיי אמא עובדת, הלימודים נוספים מעל, זה לא במקום, זה לא מצמצם את מספר השעות שאנחנו דורשים, אנחנו רוצים שתעבדי 24 שעות ואז תלמדי. זה אומר שאנחנו מניחים שהיא סופרוומן. אני חושבת שזה דבר שאנחנו צריכים לקחת בחשבון.

באשר לקריטריונים, רציתי להגיד שאנחנו כן בודקים את הנושא הזה של מיקום גיאוגרפי. זה לא דבר פשוט. במקרה אני מכיר היטב את ויצ"ו בית הכרם, לשם מגיעים משכונות אחרות בירושלים.

היה גם סיפור שפניתי בהר חומה למעון של "אמונה" ופשוט לכל ילדי השכונה לא היה מקום במעון הזה.

יש הרבה דוגמאות. יש מצוקה אמיתית.

השיקולים של הורה לאן לשלוח את הילד שלו הם שיקולים רבים – קרבה למקום העבודה, קרבה לבן זוג, לקרוב משפחה, ליד הסבתא.

גם אופי המעון, זה גם שיקול.

אפילו אופי המעון. כרגע אין אפליה מן הבחינה הזאת של מקום גיאוגרפי. יכול להיות, יש ישובים קהילתיים ששם אנחנו צריכים לשקול את העניין.

הם בונים את המעון בשבילם ואחר-כך הם לא יכולים להיכנס אליו.

אבל אנחנו לא נכנסים לשיקולים של ההורה איפה לשים את הילד. ברגע שזה ישובים קהילתיים זה נושא לבדיקה.

נתתי את זה כדוגמה. יש סדרה של קריטריונים ששווה לעבוד עליהם לקראת שנה הבאה בצורה ממוקדת.

זה נושא הקריטריונים. עכשיו יש לנו את נושא הצהרונים.

ילדים במעונות יום יכולים להיות עד גיל 2.9. מאחר ובמעונות מסוימים על בסיס מקום פנוי מכניסים ילדים יותר גדולים, אז אמרנו: איך נסבסד אותם? הרי לא ייתכן שהם "יאכלו אותה" פעמיים, כי כאילו הם לא היו בגן אז הם לא יקבלו סבסוד. אז נקרא לילדים העודפים האלה "צהרון". זה לא באמת צהרון, אלא זה ילדים שאנחנו מסבסדים כאילו הם בצהרון. זה יכול להיות ילד במעון, שני ילדים במעון, 10 ילדים.

זה לא אמיתי. זה היה בעבר כיתות גן. נגמר, אין כזה דבר. את עושה עוול לנתונים.

לנו יש 40 כיתות גן במעונות, רק אצלנו.

אני אחראית על צהרונים ואני המצאתי את ההסכם. יש לי כמעט 500 סמלי מעון ואתמול הוצאתי פילוח. בכל אחד כזה יש לי שני ילדים, שלושה ילדים, ארבעה ילדים, עשרה ילדים, חמישה ילדים.

לא בקבוצות הגיל האלה.

בקבוצות הגיל האלה. אני נותנת רק עד גיל 2.9. חלקן הן גם כיתות גן, אבל חלקן הקטן.

תלוי באיזה ארגון. רק אצלנו יש כמעט 1,000 ילדים בקבוצת כיתות הגן.

אני לא מדברת רק על ויצ"ו. יש לי את כל הארץ וכל הארגונים.

אלה המספרים אצלנו, קל וחומר בכל הארץ.

בקיצור, זה הסיפור. אנחנו מנסים לסבסד את הילדים היותר גדולים שנמצאים במעונות על מנת שהם לא יפלו בין הכיסאות.

אמרנו, איך נעשה דבר כזה? הרי לא ניתן להם למלא את הנוהל הרגיל של הצהרונים, שהוא ארוך ומייגע ומתיש. נמציא להם נוהל מקוצר, כי ממילא יש להם כאילו סמל מעון, והנוהל הזה מתבסס על הסכם המעונות. אני אומרת, מה שכתוב בהסכם המעונות מקובל עליי.

חמשת הארגונים הגדולים החליטו לא לחתום על ההסכם, מטעמים שיקראו להם כפי שירצו, ואני לא יכולה לתת להם אישור מאחר וזה מתבסס על ההסכם הזה.

אבל הבנתי שכן נותנים למעונות דרגות בינתיים.

כל ארגון שחתם על הסכם המעונות- - -

אבל השאלה שלי אחרת. הבנתי שכן נותנים דרגות לאנשים במעונות, למרות שלא חתמו על ההסכם, אבל לא לילדים האלה בצהרונים.

כרגע נתנו מקדמות. אם הם לא יחתמו על הסכם יכול להיות שזה יהיה. אנחנו לא יכולים מבחינת החשבות, ברגע שהחשבות אין לה הסכם היא לא יכולה לתת.

אתה לא יכול להתנהל מול החשבות בלי שיש לך הסכם.

למה זה כן עובד עם המעונות?

כי במעונות נתנו סמל ב-48 והוא "רץ". בצהרונים מאחר וזה לא עובד כמו המעונות ואנחנו עובדים לפי החלטות ממשלה שמתחדשות חדשים לבקרים אז בכל שנה אנחנו נותנים סמל לצהרון, כי הצהרון יכול היום להיות בכיתה כזו ומחר בכיתה אחרת.

לגבי הצהרונים את אומרת שניתנו מקדמות?

לא ניתן שום דבר. יש להם שתי אפשרויות, או למלא את הנוהל הרגיל והארוך של הצהרונים ולקבל סמל, או לאמץ את הדרך האחרת שבנינו להם.

אבל ניסינו להקל עליהם.

למה זה לא אותה דרגה?

זה לא אותה דרגה ולא אותם קריטריונים.

האם זו מין דרך לסחיטת הארגונים כדי שיחתמו על ההסכם?

שאלה טובה.

גיל ארז, אני שואלת אותך. האם אתם לא מעבירים דרגות לילדים כדי לגרום לארגונים לחתום על ההסכם?

נתנו 3 חודשים לארגונים לחתום. ההנחיות שלנו, של החשבות שלנו, שכאשר אין הסכם אנחנו לא יכולים להעביר כסף. בואו נגיד שנכון לאתמול 160 ארגונים חתמו.

לגבי 60% מן הילדים לא חתמו.

למה אתם לא חותמים?

אפשר לפתוח את זה לדיון אבל אני חושבת שזה לא המקום.

אני מבינה את זה, אנחנו עומדים עכשיו מול שביתות רבות והסכמים רבים. אני יודעת שזה דרך נהדרת של המדינה לעשות את הטריק הזה ולהגיד להם "אנחנו לא מעבירים". אבל כרגע זה על הגב של ההורים, לא של הילדים. בסופו של דבר יש כאן מצב שלא ניתנו מקדמות. איך אתה נותן מקדמות עד שהדבר הזה יסתדר? 3 חודשים אין מקדמות.

אנחנו נותנים מקדמות. הם קיבלו מקדמות.

היא אומרת שבצהרונים לא. זה פגיעה בילדים. אתה אומר שזה 3 חודשים. אל תיתן סמל מעון, תסחט אותם בעניין הזה, אבל לא על חשבון הילדים.

איך אתן לילדים סמל מעון?

אתם לא יכולים להגיד: עשינו נוהל מקוצר כי אנחנו חושבים שלא צריך לעשות את הנוהל הארוך. אני מבקשת לא לדבר במקביל, גם הפרוטוקול לא שומע את זה וגם יש לי פגישה בשעה 11:00 עם משרד הרווחה שבה אני מנסה למנוע סגירה של מעון בבאר-שבע, לא מעון כזה אלא מעון נעול ולכן אני רוצה להתקדם כי זה חשוב. לא יכול להיות בעיניי, אתה לא יכול להגיד: אני משלם מקדמות על המעונות למרות שההסכם לא נחתם אבל אני לא משלם מקדמות על הצהרונים. אני דורשת שישולמו מקדמות. אני מבינה שזה הולך להיחתם. יש לך הערכה של זמן?

מיכל צוק התחייבה שבימים הקרובים הם יעשו את השינויים המתבקשים. הרי כל הטענה שלנו היא שהם שינו את ההסכם.

לא ניכנס לזה כאן.

אני מבטיחה לך שמרגע חתימת ההסכם הם יקבלו סמלים תוך 48 שעות.

ההחזר הוא רטרואקטיבי?

בוודאי, בצהרונים זה תמיד כך.

בצהרונים אין שאלה מתי הוא מגיש, תמיד הוא מקבל רטרואקטיבית.

אני אומרת לפרוטוקול, כיוון שאתם מכירים זה את זה ואתם מדברים הרבה זה עם זה, את השיחות הפרטיות אתם יכולים לעשות אחד עם השני. זה שאנחנו בוועדה כאן, חלק מהעניין הוא שאני מנהלת את הדיון.

קודם כול, אני רוצה לומר לפרוטוקול, אם עד 1 בנובמבר לא ייחתם ההסכם אני דורשת שתעבירו מקדמות. היום אנחנו ב-21 באוקטובר - יועברו המקדמות.

הערה קטנה.

לא. תודה.
אנחנו מדברים על צהרונים. המקדמות יועברו. אם עד 1 בנובמבר אתם לא חותמים על ההסכם – זה אינטרס של שני הצדדים, ואת אמרת שאם יחתמו על ההסכם תוך 48 שעות יהיה סמל מוסד.

יש להם עד 31 באוקטובר.

עכשיו הנושא הגדול שהתחלנו אתו, תשלום המקדמות, הפער של חודשיים של ספטמבר-אוקטובר והרטרואקטיביות.

אני רק רוצה לחדד. ברגע שטופסי החובה, תעודת זהות וקבלה למעון, מגיעים למוקד, מרגע זה סופרים. גם אם הוא צריך להשלים חומרים, זה התאריך הקובע.

גם אם זה לוקח 4 חודשים?

גם אם זה לוקח. הוא לא יקבל דרגה אבל ברגע שהוא יקבל את הדרגה הוא יקבל את זה אחורה, עד התאריך הקובע.

מכיוון שאני משפטנית אתם יכולים להמציא כל מיני תסריטים: ההורים היו מאושפזים בבית-חולים, יכולות להיות סיבות שלא באשמתם בגללן הם התעכבו.

אנחנו בודקים כל מקרה לגופו. זה מגיע אליי, חלק גדול מתפקידי הוא לפתור את כל המקרים.

יש לנו מקרים חריגים. יש לנו מנגנונים שמטפלים בכל המקרים החריגים. כש-25,000 שאלונים לא הגיעו עד היום- - -

15,000.

הארגונים מקבלים ממני, אחת לחודש אני שולחת להם דף מידע.

אני מבינה שצריך שיהיה גם מקל וגזר, גם להורים, להכריח אותם להגיש בזמן.

למה אתם לא מזרזים את ההורים?

אני מבינה את זה. השאלה היא שוב, כמה תור יש לוועדת חריגים, כמה מהם מאושרים, והאם אנחנו רוצים שהילד יקבל עונש על כך שההורים שלו התרשלו במילוי הטפסים. בסופו של דבר יש ילד שההורים שלו התרשלו במילוי הטפסים.

ההורים צריכים לשלם מחיר מלא כי ההורים לא מילאו את הטפסים, וגם הארגונים- - -

אז מאיפה הגיע החודשיים הזה רטרואקטיבית?

זה תמיד היה, רק שינינו את הניסוח.

- - -

גם בדואר. בגלל שזה לוקח זמן בדואר.

על סמך מה הוחלט על תשלום רטרואקטיבי לחודשיים? זה חישוב רנדומלי? זה נקבע שרירותית?

לא, אמרנו: תחילת החודש הקודם.

אמרת, אני מבינה את הבעיה. אתה יכול לתת עוד דוגמאות. עכשיו אנחנו מנסים להבין.

זה לא דוגמאות. כשרביד נבו תקבל באמצע השנה סמל לתינוקייה שלה יקבלו רק חודשיים אחורה.

אבל זה נושא אחר. מייד נגיע לזה.

זה נושא אחר. אנחנו מדברים על קבלה של דרגות וקבלה של סמל אחורה. אלה שני דברים שונים.

ממאי המערכת פתוחה, מאז חלפו 5 חודשים- - -

לא את ולא אני, כנראה, נחנך את ההורים. יש לנו מעט זמן ואני מבקשת באמת שזה יהיה דיון ראוי. שוב, החודשיים האלה, אני מבינה – דואר. זה שרירותי. השאלה שלי, ואני רוצה לדעת מספרים, כמה אנשים ביקשו באופן חריג לקבל יותר, זאת אומרת שהיו צריכים יותר מחודשיים?

נכון לשנה הנוכחית, כל מי שהגיע עד 31 באוקטובר יקבל את כל השנה.

כל מי שנכנס – נקלט. כל מי ששלח עד היום – נקלט.

רק מי שיתחיל בנובמבר יכול להיפגע כי הוא יקבל רק מ-1 באוקטובר, גם אם ישלח ב-30 בנובמבר.

אנחנו מדברים במקרה הספציפי הזה על בעיה תיאורטית. אני מבקשת מכם, אם אתם רואים שהבעיה עולה אני רוצה לשמוע על כך. אני לא רוצה לדבר על בעיה תיאורטית.

אנחנו לא יודעים על השנה, עדיין אין נתונים.

כשהבעיה תעלה, אם תראו שאנשים התעכבו ולא קיבלו החזר אשמח לדון בזה שוב.

זה לא אמור להיות בטיפול של המוקד היום, לא אמור להיות, אבל אנחנו עדיין לא יודעים.

זה לגבי הרטרואקטיביות. עכשיו נדבר על המקדמות וההחזרים למטפלות.

המקדמות הן בעיקרון, בחודש הראשון אין עדיין דרגות ולכן העברנו דרגות כדי שיתחילו להיערך. מהחודש השני זה כבר תשלומי אמת. ברגע שיש הסכם, כל מי שחותם על הסכם מקבל 100% מהכספים שמגיעים לו בהעברה.

מה זאת אומרת?

אנחנו לא יודעים עדיין כמה ילדים יש להם במשפחתון או במעון אך ברגע שנדע יועבר התשלום. אם יש חמישה ילדים במשפחתון ורק שלושה רשומים אצלי הם יקבלו על שלושה.

גם השלושה זה לא בגובה הדרגה אלא לפי 12.

אם הם סיימו את הליך הדרגה- - -

הם סיימו. הם קיבלו אפילו אישור בחודש יוני שיש להם דרגה, אבל את הכסף לא קיבלו.

הרשות המקומית מקבלת, הסכום הראשוני- - -

בוא נעשה הסכם בינינו. הצלחנו עם הרווחה, קיבלתי את זה. מפה להגיד שזה בעיה של הרשות המקומית– לא מקובל עליי. הבעיה של מישהו אחר – אני לא אוהבת את התשובה הזאת. אני רוצה לדבר עליך כרגע.

אתה מעביר לרשות המקומית. ברשות המקומית אנחנו נטפל. כרגע הבעיה שלכם. הם פותחים את הגן בספטמבר, אתה אומר 75% מלכתחילה, אתה לא נותן את ה-100%. זה דבר אחד. אז כבר אנחנו אומרים שיש פער ושהן מקבלות פחות.

דבר שני, עכשיו יש פה בעיות של הורים. ההורים לא תמיד מגישים בזמן. אז המטפלות צריכות לשלם עבור זה, בשל בעיה של ההורים, כי אתם לא מעבירים להן ואחר-כך הן יצטרכו לקבל את זה. זה עוד בעיה שמשלמים עליה. נכון?

דבר שלישי, אתם מניחים על דרגות 12 או כל הסיווגים האלה שאתם נותנים והן בסופו של דבר משלמות את המחיר. ועוד נאמר כאן, מקבלים בתחילת ספטמבר ואחר-כך במשך חודשיים לא מקבלים. איך זה? תחשוב, אלה המטפלות שצריכות לקחת על גבן את הגן. איך אתה מתמודד עם הסוגיה הזאת?

יש שלוש סוגיות שדיברנו עליהן כאן, שלושתן על הגב של המטפלות. זה לא נראה לי הגיוני בשום צורה, בטח לא לאוכלוסייה שהוגדרה לא פעם כאחת המוחלשות שיש בישראל.

בסופו של דבר צריך לבדוק כל מקרה לגופו. ברגע שיש לנו תקציב המועבר ב-100% לרשות המקומית, אם הרשות המקומית עושה בעיות אנחנו צריכים לדעת על כך.

אבל הם אומרים שזה לא הרשות המקומית.

זה כך כל הזמן, עם המוקד הזה ובלי המוקד הזה.

אצלנו הרשות המקומית באמת לא עושה בעיות. אנחנו באות מאשדוד ובאמת הרשות המקומית שם מתנהלת כשורה, אבל היא לא מקבלת את הכסף. היא לא יכולה לתת כסף אם אין לה.

מה שהיא מקבלת היא מחלקת, זהו.

הן טוענות טענה. ומה אתם אומרים?

אני לא מכיר את המקרה.

אני בתוך המסגרת, אני מטפלת כבר 24 שנים.

ברגע שנסיים את הדיון אני מבקשת, גיל ארז, שתיפגש איתן ותלמד את הבעיה. אנחנו רוצים תוך שבוע תשובה מה נעשה עם זה, לכאן או לכאן. תישארו לשבת פה אחרי שהישיבה תסתיים.

נעבור לנושא סמל המוסד.

יש פנייה שנמצאת עכשיו בידיים של גיל ארז, הוא קיבל אותה לפני כמה ימים. יש לנו עוד נושא שצריך להסדיר, התינוקייה שאנחנו פותחים בעין כרם. אנחנו מקבלים תשובות סותרות. דרך העבודה של נעמ"ת היא: תראו לנו מה יש לכם ואנחנו נגיד אם זה עומד בתנאים שלנו או לא ואז נשפץ ונתקן לפי הדרישות. אנחנו היום עומדים לפני בנייה של מבנה חדש. אנחנו רוצים מראש להתאים אותו לדרישות אך כרגע אין לי איך לעשות את זה כי אומרים לי: כשיהיה מבנה אז נגיד אם זה בסדר או לא בסדר.

לא. יש כאן אדם עם הרבה ניסיון.

אולי תסבירו לי. אם זה לא כך תסבירו לי איך זה כן.

אנחנו בקשר לגבי המבנה הספציפי שצריך לבדוק אותו. לגבי מבנה חדש צריך לקבל אישור. יש קריטריונים, יש פרוגרמה שלפיה הם צריכים לבנות, יש אדריכל שעובד עם האגף ושצריך לבדוק את התוכניות, לאשר אותן, ואחרי זה יש שלבים בביצוע שהם צריכים להראות. יכול להיות שהמקום לא מתאים, אם יש בעיה באוניברסיטה, יש לפעמים בעיה של זכויות על הקרקע.

איך עוזרים לה להתקדם?

בודקים פרטנית.

בינתיים אני ממתינה לתשובה ממיכל צוק כבר קרוב לחודשיים.

נבדוק את זה אחרי הישיבה. אני לא יודע להגיד.

מעולה. קודם כול, אתם תדברו על המקרה של המטפלות בבקשה, באשדוד.

בלי קשר. אנחנו במקרה מאשדוד אבל אנחנו מייצגות את כל הארץ.

אם אתם מכירים שזה גורף אז אני מבקשת- - -

אנחנו מייצגות את כל הארץ, לא רק את אשדוד.

יש פער בין התשלומים. הם לא התייחסו לזה בכלל.

הוא אמר שהוא לא מכיר.

זה חלק מן העניין. צריך לראות מה זה.

זה חלק מן העניין. הוא בודק. זה מולכם. הוא אומר שהוא מכיר את זה אחת לחודש. אם הוא לא מכיר את זה אני רוצה לבדוק את זה.

הבעיה קיימת באמת בחודש הראשון.

בחודש הראשון יש בעיה.

לגבי המקדמות, אנחנו צריכים להבין את העניין הזה.

אם הרישום מתחיל בחודש מאי למה צריכה להיות בעיה בספטמבר לגבי כל הטפסים הנכונים והדרגות? למה בכל שנה בספטמבר אין? אם הרישום מתחיל לפעמים באפריל ולפעמים במאי למה אתם לא מספיקים בספטמבר לספק את מה שמוכן?

כי בכל יום נקלטים עוד 1,000 ילדים.

אבל אלה שכבר נקלטו.

עבורם מקבלים בספטמבר. העברנו את המקדמה כבר באוגוסט.

כפי שאתה אומר זה מקדמה, זה לא תשלום אמיתי.

הראשון הוא לא תשלום אמיתי כי אין נתונים מלאים.

אני משאירה אתכם לפתור את העניין הזה של המקדמות לגבי המטפלות. אני מבקשת לקבל תשובה בתוך שבוע איך פתרתם את הבעיות. בגלל זה אני משאירה אתכם כאן.

לגבי הנושא של רביד נבו, את בטיפול.

את רוצה תשובה ממי? מי יודיע לך?

גיל ארז אחראי, הוא יודע להגיד. אנחנו נתאם ישיבה נוספת. בעוד חודש זה זמן טוב?

גרוסו מודו. בנובמבר מתחילים לדון על שנה הבאה.

אז אנחנו צריכים לפני כן לתאם ישיבה, דיון על הקריטריונים.

בלי קשר, נשמח לקבל הצעות לקריטריונים בצורה מסודרת ואז נשקול אותן.

נקיים גם פה דיון על הקריטריונים.
וכמובן משרד הרווחה, אתם צריכים לעודד- - -

אשמח מאוד אם תמצאו דרך איך לקצר את התהליך, לא רק לחדד אלא לקצר, כי גם במשרד הרווחה אנחנו עוברות תהליך.

אבל רווחה זה לא מולם. אנחנו צריכים לפנות למשרד הרווחה.

אולי אפשר למנוע את זה.

מה את מסכמת לגבי המקדמות ועניין התשלום הרטרואקטיבי?

לגבי הרטרואקטיביות – כרגע אין בעיות על השולחן. אני מטפלת בבעיות.

זאת החלטה שהודיעו עליה. הם הודיעו שהתשלום הרטרואקטיבי יהיה רק לחודשיים. עוד לא הגענו לחודשיים כי אנחנו בחודש השני.

נכון, ולכן אני אומרת, ברגע שיהיו אליך פניות תעביר את הפניות אלינו ואנחנו נקיים דיון. אנחנו לא מדברים על דיון תיאורטי. ברגע שיתעוררו בעיות ננסה להבין אותן. הוא אומר שהוא פותר בעיות בוועדות חריגים. מגיע להורים עונש על זה שהם לא הגישו את הטפסים.

תלוי איזה הורים.

אז השאלה אם ועדת החריגים מספיקה בשביל ההורים. הוא צודק.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>