PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
21/10/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 80>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ז בחשון התשע"ד (21 באוקטובר 2013), שעה 11:00

<פתיחת שנת הלימודים האקדמית תשע"ד>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

גילה גמליאל

יצחק הרצוג

רות קלדרון

יפעת קריב

יוני שטבון
בועז טופורובסקי

עדי קול

סתיו שפיר

>
שר החינוך שי פירון



שר המדע והטכנולוגיה יעקב פרי



עמית לוין - יועץ שר החינוך, משרד החינוך

אלישע קיפניס - ראש ענף, הממונה על השכר, משרד האוצר

חנה צירלין - אכ"א - רמ"ד או"פ, משרד הביטחון

מירי כהן - ראש מנהל לסטודנטים עולים, המשרד לקליטת העלייה

פרופ' מנואל טרכטנברג - יושב-ראש ות"ת, ות"ת

נטע שדה - עוזרת בכירה ליו"ר ות"ת, ות"ת

פרופ' חגית מסר ירון - סגנית יו"ר המל"ג, מל"ג

אבי לב - אחראי קשרי מל"ג-ות"ת, מל"ג

מיכל פרי - דוברות, מל"ג

גדי פרנק - סמנכל תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

פרופ' מנחם בן-ששון - נשיא ועד ראשי האוניברסיטאות

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות

פרופ' לאה קסן - יו"ר רמ"א ונשיאת לוינסקי

ד"ר אסתר סרוק - יו"ר הסגל האקדמי הזוטר, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים

דרור קווה - מנכ"ל מכללת שנקר, ועד ראשי המכללות

יניב דניאלי - יו"ר אגודה מכללת אוהלו, קצרין

ד"ר ענת פלדמן - משנה ליו"ר מועצת ארגוני הסגל הבכיר במכללות הציבוריות

ד"ר יוכבד פנחסי - יו"ר פורום המכללות הטכנולוגיות

Julia Sklaver - מתרגמת, התאחדות הסטודנטים

ים בלום - רכז, התאחדות הסטודנטים

הגר ישראלי - דוברת, התאחדות הסטודנטים

דימה קורטיוקוב - מחקר, התאחדות הסטודנטים

אורי רשטיק - יו"ר התאחדות הסטודנטים

ענבל אבנון - קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

אלכס גנדלר - לוביסט, ברדוגו יועצים, פורופ רמ"א

גל גולן - לוביסטית, ברדוגו יועצים, פורום רמ"א

עידית שבתאי-סידיס - לוביסטית, פוליסי, ור"ה

ענת לוי - ממ"מ, הכנסת

עמי צדיק - ממ"מ, הכנסת

יהודית גידלי

הילה מליחי
<פתיחת שנת הלימודים האקדמית תשע"ד>

בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח את הדיון שמייחד את הזמן לפתיחת שנת הלימודים במערכת ההשכלה הגבוהה. אנחנו מתברכים ומתכבדים בנוכחותם של רבים וטובים מראשי מערכת ההשכלה הגבוהה – שר החינוך, שר המדע, ורבים אחרים. אני לא עובר על כולם, א', כי אני אטעה, וב', כי אני בטח אשכח מישהו. ואני מניח שאנשים ידברו. אבל זו בהחלט הזדמנות לאחל לפרופסור חגית מסר ירון הצלחה בתפקיד החדש.

תודה רבה.

הבנתי מפרופסור לאה קסן – איפה היא? היא גם כן נכנסה לתפקיד של יושבת-ראש מועצת המכללות לחינוך. אנחנו מאחלים גם לך הצלחה בתפקיד. ולוותיקים יותר – פרופסור טרכטנברג, ופרופסור בן-ששון, אורי רשטיק, יושב-ראש התאחדות הסטודנטים. אני בא עכשיו מדיון של הוועדה בנושא מערכת החינוך והקהילה האתיופית, שהיא אחת מהקהילות היותר מוחלשות. עסקנו בנושא הזה, ומכאן אנחנו עוברים למגדל השן של ההשכלה הגבוהה. אחד הלקחים הבולטים שהספקתי ללמוד בחודשים הקצרים שאני מכהן בתפקיד המכובד הזה של יושב-ראש ועדת החינוך, הוא שאנחנו נמצאים היום במערכת השכלה גבוהה של כ-310,000-300,000 סטודנטים. זה כמעט ממצה את היקף הסטודנטים הפוטנציאליים מתוך בוגרי מערכת החינוך בעלי נתונים לכניסה להשכלה גבוהה. מה שמחזיר אותנו אולי לבעיה העיקרית והיא עד כמה באמת מערכת החינוך לגיל הרך, בבתי הספר היסודיים ובתיכון אכן מספיק מכשירה את תלמידיה כדי לא להיות רק עם פוטנציאל, אלא גם עם נתונים להיכנס לתוך מערכת ההשכלה הגבוהה. אבל בזה אנחנו לא נעסוק כאן היום כי זו לא מטרת הדיון. אני רוצה לקצר את ההתחלה, ולתת לשר החינוך לפתוח. לאחר מכן שר המדע. לאחר מכן, כמובן, פרופסור טרכטנברג. ואחר כך אורי רשטיק. אחר כך נפתח את זה לדיון. אדוני שר החינוך.

בוקר טוב לכולם. קודם כל, מכובדי הרבים – לא נמנה את כולם בשמותיהם, אבל יש כאן את ההנהגה המובהקת של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. זו גם הזדמנות מבחינתי לברך את פרופסור לאה קסן על הצטרפותה לפורום המנהיגות של ההשכלה הגבוהה בישראל. אני שמח מאוד, זאת הפעם הראשונה שאנחנו יושבים כאן היום, המנהיגות של ההשכלה הגבוהה. עם השלמת התהליך במל"ג ולנוכח המלצתי למנות את פרופסור חגית מסר ירון – שהייתה עד לא מכבר נשיאת האוניברסיטה הפתוחה ונשאה בתפקידים רבים. היא הייתה מדענית ראשית של משרד המדע, ועוד שורה ארוכה של תפקידים משמעותיים. אנחנו נמצאים כאן היום כצוות שאמור להוביל יחד בהרמוניה, בשיתוף פעולה מלא, את ההשכלה הגבוהה בישראל, גם לנוכח האתגרים המאוד לא פשוטים הניצבים לפתחנו, שאמנה אותם תיכף, וגם לנוכח הרצון שלנו להרחיב אותה, לבסס אותה, לתת לה אחיזה נוספת בתוך החברה הישראלית. למרות הנקודות שנגעת בהן על המיצוי של הפוטנציאל – ניגע בזה תיכף – אני חושב שהעובדה שאנחנו יושבים כאן היום יחד, יחד עם גדי פרנק, שהוא ממלא מקום מנכ"ל המל"ג, ועושה את עבודתו נאמנה, אני חושב שאנחנו מצליחים לייצר הרמוניה מיוחדת ושיח שהוא מיוחד מאוד.
אף על פי כן, אני חושב שדווקא בגלל השיח הפתוח הגענו למסקנה שזו העת לבחון באופן עמוק את מערכת היחסים בין השלטון, הממשל, לבין המל"ג והות"ת, משום שהמשולש הזה הוא לא ברור. הוא עלה כמה וכמה פעמים בעת האחרונה בסוגיות רבות. חלקם נצבעו, שלא בטובתן, בצבעים פוליטיים, וחלקן נצבעו בצבעים טכניים. אבל אנחנו חושבים שהצורך לבחון באופן אמתי ועמוק ללא מתח, לא מתוך מאבקי כוח, אלא מתוך רצון לקדם את ההשכלה הגבוהה בישראל, מחייב בחינה מחודשת של מערכת היחסים בין הממשלה, המל"ג והות"ת. להסדיר מחדש את המשולש הזה. ולכן החלטתי יחד עם שר האוצר וראש הממשלה להקים ועדה ציבורית מיוחדת. אנחנו נוציא הודעה מסודרת על החברים בה ביומיים-שלושה הקרובים, אבל יהיו חברים בה הבכירים והטובים שבאנשי הדעת, כולל כמובן נציגות לעולם הסטודנטים, שאני אגע בו תיכף באופן נפרד. ועדה שתפקידה יהיה לבחון את הדברים האלה ולהציע מתווה חדש למערכת היחסים הללו.
פרופסור טרכטנברג ואני שהתחלנו במהלך, בטרם הצטרפה אליו חגית, סברנו שאסור להקצות לו זמן רב מדי. הוא צריך להיות מהלך לא ארוך. הוא צריך להיות ממוקד. אנחנו מקווים שבמהלך החודשים הקרובים נוכל להגיע להסכמה בשורה ארוכה של סוגיות שמטלטלות את עולם ההשכלה הגבוהה, משפיעות על אופיו, משפיעות על החזון שלו, משפיעות על ההיקף שלו, ובעיקר מגדירות באופן מובהק יותר סמכות ואחריות. אנחנו לא נתבלבל ולא נתחמק מאף שאלה, גם משאלות קשות. ישנה אווירה טובה היום בהנהגה בין ההיבט הפוליטי הממסדי של משרד החינוך לבין המסגרות של המל"ג והות"ת לבין השיח העמוק שמתנהל עם ראשי ור"ה, שפרופסור בן-ששון יושב כאן ומייצג אותם. נפגשנו כבר כמה וכמה פעמים גם באופן אישי וגם באופן כללי. גם ועד ראשי המכללות. הרעיון הוא לייצר איזשהו שיח עמוק. לא לפחד מהשאלות, לנצל את האווירה הטובה כדי לבחון את השאלות היותר מסובכות ויותר מורכבות, ולקוות שהתשובות שלהן תאפשרנה עתיד טוב יותר להשכלה הגבוהה.
סוגיה נוספת שאני חושב שהיא מאוד משמעותית היא סוגית מערכת היחסים בין עולם הסטודנטים לבין הממסד האקדמי. מה רמת שיתוף הפעולה שלהם בתוך המוסדות הרשמיים. מה רמת נוכחותם בצמתי קבלת הכרעות והחלטות. מה רמת המעורבות שלהם בשאלות שנוגעות לא למסגרות, אלא לתוכן. אנחנו מקווים שבהובלתם של חגית ומנואל – תסלחו לי שאני לא אגיד כל פעם פרופסורים, מכאן ואילך הפרופסור מתייחס לכולם – יתנהל שיח עמוק, שבסופו של דבר נוכל לשפר באופן משמעותי. מאידך, לא לפגוע באיכות ובמצוינות של העולם האקדמי. נוכל לשפר באופן משמעותי את שותפותם של הסטודנטים באמצעות נציגיהם בתוך ההובלה והמנהיגות של ההשכלה הגבוהה בישראל מבלי לפגוע במצוינות. מבלי לפגוע באוטונומיה המקצועית. מבלי לפגוע בערכים אחרים. יש לנו עוד הרבה מה לעשות. חלק מהדברים נמצאים בחוק שניסחתם. אני מקווה שכחלק מההסכמות שנגיע אליהן נוכל לייתר חלק מהדברים בחקיקה ולהפוך אותם להסדרה קבועה ומשותפת של כולנו יחד. אני מתכוון לפעול ככל שניתן כדי לייצר שותפות עמוקה, אמתית, רשמית ומוסדרת בין הגופים כולם.
נצטרך גם לעסוק בשאלת איכות החיים של הסטודנט בישראל. איכות החיים של הסטודנט בישראל, שגוררת אתה הוצאות בלתי סבירות בעליל במגוון רחב של תחומים, בין אם מדובר בדיור, ובין מדובר בתחומים אחרים, צריכה לקבל תשומת לב. אני חושב שכדי שנוכל לתת תשומת לב ראויה לדברים האלה, אסור לנו להפריח סיסמאות לא רצוניות, פזיזות, מהירות, למרות שזו ישיבה חגיגית וזאת הזדמנות נהדרת. אני כן מציע, בהובלת אנשי המקצוע, בהובלת המנהיגות של עולם ההשכלה הגבוהה, להיכנס לשיח עמוק ורציני כדי לייצר חבילה אמתית, מקיפה, שבסופו של דבר גם תשפר את איכות החיים הכלכלית של הסטודנט בישראל. גם תשפר את מעמדו בתוך עיצוב המדיניות של ההשכלה הגבוהה בישראל, אבל גם תטיל עליו חובות ואחריות בכל מה שנוגע לדמותה של החברה לצמצום פערים ולעוד שורה ארוכה של דברים, שידידי יושב-ראש הוועדה, מר מצנע, רמז עליהם בהמשך לישיבה הקודמת.
בהינתן שאלה הם שלושת הדברים הראשונים שאני רוצה לומר, אני רוצה להוסיף עוד שתי הערות קצרות ולהעביר את רשות הדיבור לחברי השר פרי, שר המדע. אני רוצה לשרטט, ברשותכם, שלושה יעדים מרכזיים למקומה ותפקידה של ההשכלה הגבוהה כפי שאני תופס אותה מתוקף היותי שר החינוך. הדבר הראשון שאני רוצה לומר, כאשר הוחלט ששר החינוך, מתוקף תפקידו, יהיה יושב-ראש המל"ג, לא ניתנה הדעת מספיק לשאלה האם מדובר פה בתפקיד שנובע מהקרבה הרעיונית שבין תפקיד שר החינוך לבין ההשכלה הגבוהה, או שמא מדובר פה על החובה ליצור רצף. מדובר פה על משהו הרבה יותר עמוק, על תביעה גדולה לראות מגן הילדים ועד סוף התואר הראשון, השני או הדוקטורט – תלוי, כל אחד ואחד לפי התאמתו – ליצור איזשהו רצף קוהרנטי שבו שלב גיל מדבר עם שלב גיל. שבו שלב גיל מכין לשלב הבא. שבו הכלים הניתנים בכל מערכת מכינים לדבר הבא. שבו מתנהל דיאלוג עמוק בין המסגרות השונות, שבאמצעותו – באמת – מבררים, שואלים, מקשים, יוצרים שיתוף פעולה. מערכת אחת מספרת לחברתה מהם צרכיה, למה היא מצפה.

אני מאוד התרגשתי מהפגישה הראשונה שהייתה לי עם ועד ראשי האוניברסיטאות. אם יורשה לי לומר, פרופסור בן-ששון, בדקות הראשונות הייתה לי תחושה שחלק מהנוכחים תמהים על כך שהתכנסנו שלא לדבר לא על תקציב ולא על שאלות מבניות, אלא דווקא על שאלות של שיתוף פעולה של תוכן. ואני מתכוון להרבות. אני חושב שנשיאי האוניברסיטאות הם אנשים שקיבלו לידיהם תפקיד עצום שלוקח אחריות על הרוח בישראל, בין אם מדובר במדעי הרוח ובין אם מדובר במדעי החיים או מדע הטבע, ועוד כהנה וכהנה. זו שליחות שאין למעלה ממנה, וחובתי לנהל איתם דיאלוג רציף ועמוק, קודם כל על איזו חברה אנחנו רוצים לבנות כאן, אבל לא פחות מכך, על הרצף ועל הקשר שבין המערכות השונות. התרגשתי מאוד מהיכולת לנהל את הדיאלוג הזה ולהסתכל עליו אחרת. זה למשל ישליך, לכשיגיע הנושא לדיון, על מבנה בחינות הבגרות. זה למשל ישליך, לכשיגיע לכדי דיון, על שאלת מקומה של הבחינה הפסיכומטרית. זה לכאורה ישליך, כאשר נגיע לשורה ארוכה של נושאים, שבלי שיתוף פעולה עמוק בין מערכת ההשכלה הגבוהה לבין מערכת החינוך – K-12 מה שנקרא – כיתות היסוד, לא נצליח לחולל שינויים עמוקים שמדינת ישראל זקוקה להם.

אני רוצה להודות לפרופסור בן-ששון ולאנשים שהוא מינה מטעמו. הם מקיימים כל הזמן שיחות מאוד פוריות, מאוד רציניות, מאוד עמוקות. וזה ביטוי אמתי מאוד לכך שאנחנו רוצים לחולל שינוי גדול גם ברצף, גם באחריות ההדדית של שתי המערכות וגם בנכונות ליצור איזושהי זיקה ערכית ותרבותית בין המערכות. אולי הגיעה העת. אני שייך לסוף התקופה שבה כשהלכנו לבית הספר עדיין קראנו ל-20% או 30% מהמורים בשם דוקטור וכולי. והתלמידים של היום כמעט ולא מכירים את המסגרת הזאת שבה אתה מגיע לבית הספר, ואתה קורא למורה להיסטוריה או למורה למתמטיקה דוקטור וכולי. וזה נובע מאיזושהי דיכוטומיה לא ראויה. אני חושב ששיתוף פעולה אמתי – אפילו בתוכניות שקיימות באוניברסיטה העברית כשם קוד – ישפיע על פיצול משרות, על היכולת לייצר שאילה והשאלה, על היכולת לייצר מצב שבו מורים בעלי שאר רוח ובעלי קומה מגיעים לתוך המערכת ומהווים חיבור בין מערכת החינוך הרשמית לבין ההשכלה הגבוהה, זו בשורה גדולה לילדי ישראל.
שלושת הדברים שאני מבקש לציין הם הדברים הבאים: אחד, אמרתי, הרצף. השני, אנחנו צריכים להתאים את נושאי הלמידה ותחומי הלמידה לצרכי המשק הישראלי, לעתידה של החברה ולחומרים הנדרשים כדי ליצור התפתחות ראויה בישראל. לא תמיד ריבוי הלומדים, החוגים, המגמות, משרתים באופן עמוק את צרכיה של החברה. ולמען הסר ספק, צרכיה של החברה הם לא רק כלכלה. צרכיה של החברה הם גם רוח. צרכיה של החברה זה גם מסורת. צרכיה של החברה זה גם אמון ואמונה, ועוד שורה ארוכה של דברים. אבל צריך לקיים דיון על הקשר שבין הצרכים של החברה הישראלית לבין תחומי הלמידה.
התחום השלישי שאני רוצה לגעת בו ובזה לסיים – ואך טבעי שאומר אותו – אני חושב שהגיעה העת לצו שמונה להוראה. אני חושב שצריכים שכמה שיותר תלמידים שמגיעים למערכת ההשכלה הגבוהה ולומדים מקצועות שונים ומגוונים – יהיו המקצועות אשר יהיו – צריכים לראות בבתי הספר בישראל כר נרחב לפעילותם. צריכים לראות במערכת החינוך בית. צריכים להבין ששם נקבע עתידה של מדינת ישראל. אני מבקש דווקא עם פתיחתה של שנה אקדמית חדשה לקרוא לסטודנטים בישראל – ללא קשר הכרחי למקצוע שבו הם בחרו ללמוד – לראות בבתי הספר ולראות במערכת החינוך יעד, כר נרחב לפעולה, מקום שבו אפשר לחולל שינוי גדול. אנחנו מבחינתנו נעשה כל שניתן כדי שתוכניות ייחודיות, סטודנטים שמבקשים להשתלב בתוך מערכת החינוך יקבלו את קרדיט הנרחב ביותר כדי ליישם את הדברים האלה.
מילה לסיום לסטודנטים. אני חושב שהסטודנטים בישראל בשנים האחרונות הובילו כמה וכמה מאבקים ציבוריים, שיח ציבורי, שמעורר הערכה. אני חושב שאסור למערכת הסטודנטיאלית לנטוש את המעורבות החברתית העמוקה, ואת הייעוד והשליחות להיות גורם מתסיס, מוביל, מאתגר של כולנו במגוון רחב של נושאים ותחומים. אני מאוד מאוד מתרשם מהשיחות שאני מקיים עם המנהיגות של הסטודנטים, בעיקר עם אורי. מהנכונות של הסטודנטים להיות גורם חברתי מוביל. אני חושב שאתם יכולים להיות גורם בעל משמעות גם ביצירת כפרי סטודנטים באזורים כמו הכפר שקיים בלוד. אבל יש מקום לעוד רבים כאלה, גם במגורים שלכם במסגרות חינוכיות כאלה ואחרות. גם במסגרת חונכויות כאלה ואחרות. וגם במסגרת השמעה, קול ציבורי, בסוגיות כמו שוויון בנטל, ועוד שורה ארוכה של סוגיות משמעותיות. אני מאוד מקווה שהסטודנטים בישראל ימשיכו להיות גורם משמעותי בשיח החברתי, ואני מאחל לכולנו שנת לימודים פורה. תודה רבה.

תודה רבה. שר המדע, יעקב פרי, בבקשה.

אני קודם כל רוצה להודות לך, ידידי, חבר הכנסת מצנע, יושב-ראש ועדת החינוך, על הזימון. כמו כל עם ישראל, אני בהחלט מתברך בעובדה שנפתחה שנת לימודים עם יותר מ-308,000 סטודנטים. זה בהחלט דבר מאוד מרשים. אני רוצה כמובן להצטרף לברכות לחגית מסר ירון וללאה קסן על המינויים, ולאחל לכן הרבה הצלחה. עם חגית הייתה לי ההזדמנות כבר לשבת ולשמוע כמה הערות חשובות מאוד לגבי המשרד שאני עומד בראשו. אני רוצה להעלות על נס – בזמן הקצר שאני משרת בתפקידי – את שיתוף הפעולה הפורה, הכנה, החברי. אני אומר שהוא לא מפתיע. אלו דברים שהייתי רגיל אליהם בעבר, אבל כשהלכתי לפוליטיקה הכינו אותי למסע יותר מסובך. גם עם פרופסור טרכטנברג, שיש בינינו שיתוף פעולה. גם עם פרופסור בן-ששון כמיצגם של אוניברסיטאות המחקר. כמובן עם חגית שזה עתה מונתה לתפקיד, ואני מקווה שכך יהיה גם עם לאה קסן וגם עם התאחדות הסטודנטים.
לפחות מהביקור הבודד שעשיתי אצלכם, אני בהחלט מצטרף להתרשמותו של שר החינוך שנושבת בכם רוח קונסטרוקטיבית, רוח פורה. ואין בכלל לי ספק שהיא תשפיע על עתיד הדיונים וההתנהלות. אני מקווה שזה יהיה ברוח פורה, קונסטרוקטיבית, אמתית, לתועלת הסטודנטים וגם לתועלת ההשכלה הגבוהה. אני רוצה לאחל לכולנו – אי אפשר להתעלם מזה – שאותם תחלואים, אותן בעיות או אותם משברים שהיו בעבר, ואני מניח שיהיו גם כאלה בעתיד, יפתרו ברוח של שיתוף פעולה, ברוח של הבנה, לתועלת ההשכלה הגבוהה ולתועלת צרכיה המדעיים, המחקריים, הפיתוחיים של מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה לשר המדע. תודה שכיבדת אותנו. זה מראה על שותפותך בנושא ההשכלה הגבוהה. אני אבקש מפרופסור חגית לומר כמה מילים, ואחר כך מנואל טרכטנברג. בבקשה.

תודה רבה. אני אגיד כמה מילים. זה מעמד מכובד. אני רוצה להתחיל מלהודות על הכבוד ולהצהיר מה שברור ומובן מאליו. אני כאן, כמו עמיתי לאותה הנהגה שהשר הזכיר, בשביל לשרת את הציבור בישראל ובעולם לדורותיו. אני חושבת שהאמירה העיקרית זה אותו צוות שאנחנו מובילים יחד. הבית הזה חוקק לפני 55 שנים את חוק המועצה להשכלה גבוהה. הסעיף הראשון בחוק הזה הוא סעיף שאומר – הגדרה – השכלה גבוהה, לרבות הוראה, מחקר ומדע. עברית קצת משונה, אבל אפשר לנתח את השורה מכיוונים שונים. אם בתור היעד של ההשכלה הגבוהה, ואם ברבדים אחרים. אבל התחושה שלי היום שהשורה הזאת מייצגת את הצוות שיושב כאן לפניכם. השר, הרב שי, שהמילה הוראה הומצאה עליו, אני חושבת. כי לפני כל דבר אחר הוא מורה. אני בטוחה שהוא יהיה שר מוצלח כמו מורה או מנהל, אבל הוא עדיין מורה, ואנחנו רואים את זה. עמיתי, פרופסור טרכטנברג, שעם כל התפקידים שהוא עשה הוא חוקר, הוא עוסק במחקר. צורת הניהול שלו מהווה מחקר. כמו שציין השר, אני רואה את עצמי – וגם הרקורד שלי הוא בכובע של המדע. אז הוראה, מחקר ומדע – יחד באה ההשכלה הגבוהה.

ואנחנו נדאג שתהיה גם פוליטיקה.

כמו שצוין, האתגרים הם רבים, אבל פונקציות האופטימיזציה שלנו היא האינטרס הציבורי הרחב. וגם אם הדברים לפעמים נראים סותרים, אם מדובר על נגישות, או מצוינות, אנחנו רוצים גם הרבה פרסי נובל, וגם להגיע לכל רבדי החברה וסגירת פערים. לא תמיד זה סותר. לפעמים על פניו זה נראה סותר, אבל אם מסתכלים צעד אחד מעבר לזה, מי הקליינט שלנו – והציבור הוא הקליינט – אנחנו נמצא דרך לעשות גם וגם. במצגת של פרופסור טרכטנברג נראה חלק מהעשייה. תודה רבה.

תודה רבה. פרופסור טרכטנברג, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, שר החינוך, שר המדע, חברי כנסת נכבדים, בוקר טוב לכולכם. אני שמח מאוד להשתתף בישיבה הזאת, בה יש לנו הזדמנות לפרוס בפניכם תמונת מצב. אני רוצה להציג בפניכם בהזדמנות הזאת נתונים עיקריים שמציירים תמונת מצב על ההשכלה הגבוהה בפתח שנת הלימודים הזאת. לתת דין וחשבון קצר על מה עשינו מאז שהשקנו את התוכנית הרב-שנתית לפני יותר משלוש שנים. מהן הסוגיות המרכזיות שעל הפרק, וכמה תובנות לסיום.
אם כן, קודם כל, מבחינת הצמיחה הכמותית של המערכת, בשנות דור המערכת קפצה מבחינת מספר הסטודנטים פי יותר מ-3, 3.5, ויותר מזה. הגענו ל-308,000 סטודנטים. הדבר הזה הוא הישג אדיר, והוא לווה כמובן בגידול מהיר מאוד במספר המוסדות האקדמיים, מכ-20 מוסדות בשנת 90' ל-67 מוסדות בשנת 2012. אתם יכולים לעקוב אחרי הרבדים השונים. מה שקרה הוא שהמכללות המתוקצבות הן אלה שבתחילת המהלך הזה התרבו. אחר כך המכללות הלא מתוקצבות, שממלאות כיום תפקיד מאוד חשוב במערכת.

מבחינת מיצוי הפוטנציאל, שיושב-ראש הוועדה כבר התייחס לזה, אנחנו רואים את זה כאן היטב. הקו העליון הוא אחוז זכאי הבגרות מתוך כל שנתון. אנחנו רואים שהוא הולך ועולה, ובשנים האחרונות נע בסביבות ה-50%. הקו התחתון הוא אחוז המתחילים ללמוד. היה פער של כ-10% בין השניים. כלומר, היה מקום להמשיך ולקבל יותר סטודנטים מתוך אותם בוגרי תיכון שזכאים לבגרות. אבל הגענו לקצה. הנתון האחרון איננו כאן, הגענו בדיוק ל-50%. אנחנו ממצים את הפוטנציאל שמערכת החינוך יודעת לייצר - - -

50% - -

מהמחזור.

- - הולכים להשכלה גבוהה.

50% הם זכאי בגרות, ואותם 50% נכנסים להשכלה הגבוהה. כלומר, אנחנו הגענו למיצוי מהבחינה הזאת. כמובן, חוץ משתי אוכלוסיות חשובות במדינת ישראל – האוכלוסייה החרדית והמגזר הערבי, שם הייצוגיות הרבה יותר נמוכה. לא רק מבחינת המספרים האבסולוטיים, גם מבחינת הפריסה הארצית. וכדאי לראות את המפה הזאת. לפני מספר שנים בצפון לא היו כמעט מכללות אקדמיות. כיום יש כשמונה-תשעה מוסדות. כמובן שגם באזור המרכז הלכו והתרבו מוסדות אקדמיים למיניהם. גם באזור ירושלים. בכלל, יש לציין שבאזור ירושלים חלק ניכר מהמוסדות הם דווקא בהנדסה ואומנויות – מוזיקה וכולי. יש לזה את הפן הייחודי הזה. גם באזור הדרום. הנה לפניכם המוסדות. בסך הכול פריסה גיאוגרפית שלא הייתה כמותה, וכיום – אני אומר את זה בצורה הכי ברורה וחדה – אין סוגיה של נגישות גיאוגרפית. יש סוגיה של נגישות סוציו-כלכלית או אחרת, אבל לא של פריסה גיאוגרפית. הגענו להישג משמעותי מאוד מהבחינה הזאת.

מה קורה מבחינת תחומי הלימוד בהשכלה הגבוהה? יש פה שנתיים – 96'-97' ו-2013-2012. השינויים שחלו בתואר הראשון הם באחוזים של הסטודנטים שלומדים את התארים האלה. מה שברור הוא שהשינוי הגדול הוא במדעי הרוח. הירידה התלולה מאוד באחוז הסטודנטים לתואר ראשון שלומדים במדעי הרוח. ומהעבר השני הגידול במנהל עסקים. אבל לא רק, יש גם גידול בהנדסה ואדריכלות מ-12.5% ל-17.9%, וגם תחומים אחרים שכוללים את מדעי הטבע.

אני חשבתי שבמשפטים תהיה קפיצה אדירה.

במשפטים הקפיצה הייתה לפני זה. אבל גם אז, זה עולה מ-6% ל-8.5%. אני רוצה לציין, העניין של מדעי הרוח זו סוגיה כאובה לא רק במדינת ישראל, בכל העולם. המספרים דומים מאוד למה שקורה במדינות אחרות. אבל זו הבעיה שלנו וצריך להתמודד עם זה. יהיה לי מה להגיד בהמשך לגבי הנקודה הזאת. מה קורה עם התכנית הרב-שנתית שאותה השקנו לפני שלוש שנים וקצת? כשלקחתי את התפקיד לפני ארבע שנים בדיוק, היה לי ברור שצריך לעשות מעשה. שאי-אפשר להמשיך באותה התדרדרות שאפיינה את המערכת בעשור האבוד. צריך להזכיר את הסיבות לכך. הסיבה הייתה שלצד ההתרחבות הכמותית המהירה שראינו במספר הסטודנטים, בפתיחת מוסדות – שזו כמובן תופעה ברוכה כשלעצמה – היה צמצום תקציבי. ולכן שתי הקומות האלו – גידול כמותי יחד עם ירידה תקציבית – הביאו לידי כך שההוצאה פר סטודנט ירדה. שהאוניברסיטאות נפגעו בעיקר. למה בעיקר האוניברסיטאות? מכיוון שהאוניברסיטאות לא גדלו כמותית. כל הגידול הכמותי הלך למכללות. וראינו בריחת מוחות וכולי.
בתש"ע גיבשנו תכנית רב-שנתית, ויחד עם האוצר גם תקציב רב-שנתי. זה דבר נדיר מאוד במקומותינו. צריך להבין שזה אירוע סינגולרי. גם גיבוש התוכנית הרב-שנתית וגם העובדה שזה זכה לתמיכה של האוצר, של ראש הממשלה, ושל הגורמים האחרים. שמנו לעצמנו שתי מטרות. שני יעדים, ושניים בלבד – לשים במרכז הבמה את המצוינות ולא התרחבות כמותית גם במחקר וגם בהוראה. שנית, הנגשת ההשכלה הגבוהה לאותם סקטורים באוכלוסייה שמחוצה לו, החרדים והערבים. אלו שתי המטרות. לזה הקדשנו את מירב התקציבים והכלים.
מאז נעשה הרבה. אני רק אציין בכותרות, ורק בחלק מהדברים נרחיב כי אין לנו זמן. ביצענו רפורמה במודל התקצוב. זה לא רק עניין של לפתוח את הברז ולקבל יותר תקציבים. השאלה הקריטית האם אתה משתמש בצורה מושכלת באותם תקציבים כדי לתמרץ לקראת היעדים שקבעת לעצמך? וזה מה שעשינו ברפורמה במודל התקצוב. הקמנו 16 מרכזי מצוינות. ארחיב את הדיבור על כך. קלטנו מאות אנשי סגל חדשים, שלא ככותרות בעיתונים. אנחנו נראה בפירוט את הנתונים האלה. כמו כן, הסדרנו יחסי עבודה – כתוב כאן בכל המגזרים, אני אסייג את זה, כמעט בכל המגזרים. יחסי עבודה זה דינמי. אמנם הצלחנו בפעם הראשונה לחתום על הסכם עם הסגל הבכיר במכללות ולתת למעמד הזה את המקום הראוי לו. זה לא היה בעבר, וכך הלאה עם הסגל הבכיר באוניברסיטאות וכולי. אבל לא את הכול עשינו.

צריך לזכור את הסגל הזוטר ואת המרצים מהחוץ.

כן. עם הסגל הזוטר גם חתמנו על הסכם. אבל ההסכם הזה הוא דינמי, ושי סוגיות לא פתורות. אבל המצב היום – ויעיד כל מי שיושב בחדר הזה ומכיר את המערכת – הוא שונה לחלוטין מאשר היה לפני ארבע שנים, שכל הסוגיות היו פתוחות. היו סכסוכי עבודה וכדומה. כמו כן, הקמנו מסגרות חדשות לחרדים – ארחיב – וגם תכנית מקיפה להנגשת האקדמיה לערבים. ועוד, ועוד, זה רק בראשי תיבות. גיוס בכיר – זה קריטי. אני רוצה לחזור ולהזכיר לעצמנו שכשאנחנו מדברים על איכות ההשכלה הגבוהה, אחד הפרמטרים המרכזיים הוא כמה סגל בכיר איכותי ישנו במוסדות. בסוף, זה מה שקובע. ובפרט, כמה יש אל מול הצרכים ואל מול מספר הסטודנטים. היינו בגירעון גדול מאוד בסגל בכיר. חלק ניכר מהמאמצים שלנו ומהתקציבים שלנו הלכו והולכים לזה, לנסות ולמשוך בחזרה, לקלוט אותם בתוך המערכת.

ממתי אדם נקרא בכיר?

סגל בכיר ממרצה ואילך. מרצה, מרצה בכיר, פרופסור חבר, פרופסור מן המניין. להבדיל מעוזרי הוראה, אסיסטנטים, עמיתי הוראה, וכדומה. זה מתחיל מהצעירים שנכנסים למסלול של מרצה, מרצה בכיר, וכדומה. והנה המספרים בפניכם. קלטנו ברוטו 1,070 מרצים חדשים בתוך שלוש שנים. נטו 675. מה הפער? יש גם פרישות. הפרישות קורות בעיקר באוניברסיטאות. אתם יכולים לראות את הפער בין הברוטו לנטו באוניברסיטאות. הוא פער גדול מאוד, הפער במכללות הוא פער הרבה יותר קטן. יתרה מזאת, במכללות נקלטו כ-70% סגל צעיר שזו משרתם הראשונה. למה אני מציין את זה? כי בעבר, הרבה מאוד מאלה שהלכו למכללות היו פורשי אוניברסיטאות שיצאו לגמלאות, ואז הצטרפו למכללות. הנתון הזה הוא אחד המשמחים ביותר, כי זה אומר שנבנה קדר של סגל צעיר במכללות, שהוא זה - - -

ומה היחס של נשים וגברים שם?

היחס של נשים-גברים – אני לא יודע להגיד לך. אני יודע להגיד לך תיכף נתון שקשור לזה. אבל בדרך כלל מה שקורה - - -

בסטודנטים יש יותר נשים.

לא, אני מדברת על הסגל הבכיר.

- - - החדשים זה חצי-חצי.

בנקלטים החדשים חצי-חצי? יכול להיות.

יפה מאוד. לסטודנטים יש רוב, זה ברור.

הבעיה עם הסגל מבחינת הפן המגדרי הוא שאומנם בהתחלה אולי זה חצי-חצי או קרוב לזה, אבל אחר כך, האחוז בדרגים הגבוהים הוא הרבה יותר נמוך. וזו הבעיה שעומדת בפנינו, ואנחנו מנסים לפעול גם בכיוון הזה.

מנו, אבל 70% מהסגל הצעיר הוא כולו במכללות.

לא. הכוונה הייתה – הנה, הכוכביות מתייחסות - - -

140 בשתי כוכביות.

כן. כלומר, מאלה שנקלטו במכללות, 70% הם סגל צעיר. אלה שנקלטו באוניברסיטאות, כולם סגל צעיר. אלא שבעבר, אלה שנקלטו במכללות היו בחלקם פורשי אוניברסיטאות. שזה בסדר גמור, אבל כשאתה מסתכל כלפי העתיד - - -

שזו לא המשרה הראשונה שלו.

נכון. זה נתון שמשום מה נעלם מעיני הציבור בשבועות האחרונים. זה בסדר, זו הזדמנות להציג את הנתון לאשורו. והנה השקף שאני חושב שהוא מאוד משמעותי. שימו לב למה שקרה. אני מדבר על האוניברסיטאות בלבד. הגענו לכ-4,700 אנשי סגל בכיר באוניברסיטאות, וזה ירד בהתמדה. מבחינתי, הקטע של הירידה משקף בצורה הכי בוטה את העשור האבוד. מה שקרה הוא שאנשים פרשו, לא התחדשו, כלומר, לא היו גיוסים. ולכן כשאנחנו מדברים על בריחת מוחות, אלו אותם צעירים שהיו אמורים ליישר קו שם, בשנים האלו, ולא נקלטו, ומצאו את מקומם בחוץ-לארץ. והנה, המגמה התהפכה. זה מה שחשוב לציין כאן. נכון, קבענו לעצמנו יעד של 5,000 בסוף התוכנית הרב-שנתית. אנחנו בדרך לשם. לא קל. אני רוצה להגיד לכם, אני לא בטוח שבקונסטלציה הנוכחית נצליח להגיע ליעד. השלבים הראשונים קלים יותר מאשר השלבים המאוחרים יותר.

מה המגבלה?

המגבלה האפקטיבית היא תקציבית. אני רוצה להגיד, כדי לסבר את האוזן, כדי להבין על מה אנחנו מדברים. לקלוט סגל צעיר – נניח מרצה, חוקר – במדעים הניסויים – במדעי הטבע, חלקם במדעי החיים – עולה לא פחות ממיליון דולר, ולעיתים יותר. דולר. הקליטה. למה? אתה צריך להקים מעבדה יקרה מאוד. אתה צריך לשלם לחוקר. אתה צריך לשלם לאסיסטנטים שלו. אתה צריך גם את ה-facilities הפיזיים.

אתה מדבר על מרכזי המצוינות, אבל לקלוט מרצה לסגל בכיר זה לא - - -

לא. אמרתי בתחומיים ניסויים, כלומר שדורשים מעבדה. בצד השני, במדעי החברה והרוח, העלות היא בין חצי מיליון למיליון שקל לקלוט, כי אתה צריך סל קליטה, חדר, אסיסטנטים וכולי. אז העלויות הן אדירות. נניח שאתה רוצה לקלוט מאה אנשי סגל, קח איזה ממוצע שאתה רוצה – מיליון וחצי או משהו כזה – 200-150 מיליון שקל.

אתה מדבר על מדענים חוזרים.

לא חשוב אם הם חוזרים או לא.

לקבל מישהו מהסגל הזוטר שיעלה בדרגה לסגל הבכיר, זה תהליך טבעי.

עדיין. זה טבעי, אבל עדיין יש את הקפיצה הזאת ב-facilities שאתה צריך לתת לו.

בעיקר במחקר.

בעיקר במחקר. צריך להבין את זה, העלויות הן עצומות. כלומר, עוד מאה אנשי סגל, זה לפחות 150 מיליון שקל. יש פה מגבלה שאנחנו נאבקים בה. אלה המספרים, ואנחנו מקווים שנוכל להמשיך ולהתקדם. יש רצון של מספר רב של חוקרים ישראליים שנמצאים בחו"ל לחזור לארץ. הרצון הזה קיים. אנחנו בקשר איתם. יש מאגר נתונים על זה, וכדומה. במכללות, גם, הייתה התקדמות גדולה מאוד, ונקלטו נטו, כאמור, קרוב ל-300. מה שמעודד כאן שהם ברובם צעירים. בעקבות הקליטות האלה שעשינו, מתחיל להשתפר היחס בין הסטודנטים לסגל. אם כן, ירדנו מ-24 ל-23.

מה המצב בעולם במילה אחת?

קודם כל, לפני העולם. אנחנו היינו ביחס של 16:1. כשאני למדתי באוניברסיטה, אני לא יודע את המספר, אבל זה היה יותר נמוך מזה. באוניברסיטאות הטובות, נניח בטופ 10 בארצות-הברית, זה נע בין שישה לעשרה. זה היחס. ב"הארוורד" זה שבעה. ב"קלטק" זה נמוך יותר אפילו. ב-MIT זה כמו ב"הארוורד". אלה המספרים. חוץ מ"ברקלי", שהיא חלק מה- ,UC systemושם זה יותר גבוה, זה 15. אבל אלה המספרים. מה שאני רוצה שתבינו, המאמץ האדיר שצריך כדי להתחיל להשתפר מ-24, 23, אולי 22, וכך הלאה. המסר הוא התחלנו. המגמה היא ברורה.

מה היעד פה?

היעד הוא 21. וזה יעד לא מאוד שאפתני אל מול ה-16 שהיינו בו ואל מול מה שאמרתי לגבי העולם. אני רוצה לומר לכם, בהשכלה גבוהה אין נסים. אם אלה המספרים, התוצאות יהיו בהתאם, עם כושר האלתור והתושייה שיש לנו. אז הדרך ארוכה, אבל אנחנו בדרך הנכונה. זה המסר. הקמנו מרכזי מצוינות. בגל הראשון הקמנו ארבעה בתחומים של מדעי החיים, אנרגיות חלופיות, מדעי המוח, מדעי המחשב. שימו לב שמי שעומד בראש ה- high coreשל מדעי החיים הוא פרופסור חיים סידר, אשר שמו הועלה לאחרונה כמועמד לפרס נובל. המרכזים האלה פועלים כבר שנתיים כמעט, והם מאוד מצליחים. המסר הוא לא רק להקים עוד אופרציה מחקרית. זה שיתופי פעולה בין מוסדות בארץ, דבר שהיה נדיר, בטח לא בהיקפים האלה. אתה עושה אופטימיזציה של המשאבים, של היתרון היחסי של כל מוסד ומוסד בהקשרים האלה.
לאחרונה הקמנו עוד 12 מרכזי מצוינות, גם במדעי הרוח, שזה דבר יוצא דופן. מדעי הרוח לא רגילים לאופרציות מהסוג הזה. הם גם לא רגילים לסכומי כסף כל כך גדולים שיזרמו למדעי הרוח בעקבות מרכזי המצוינות האלה. גם למדעי החברה ובתחומים - - -

כסף מדינה ולא כסף של - - -

כן, כסף מדינה. אלה מרכזי המצוינות. אני רוצה לציין את העניין של קליטת חוקרים מעולים במרכזים האלה. זה הדובדבן שבקצפת. כבר נקלטו 56 חוקרים צעירים מעולים ב-16 המרכזים. שימו לב מאיפה הם באים, כי זה מה שחשוב. מהטופ שבטופ. שבעה מ"הארוורד". שישה מ"סטנפורד". ארבעה מ"קלטק", וכולי. זו התמונה. אני אומר לכם, זה השקף שאותי כל פעם מרגש מחדש. כי זה העתיד של ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל. היא תלויה בדיוק ביכולת שלנו להביא את הצעירים המוכשרים האלה, שיש להם הצעות להישאר בארצות-הברית בטובות שבאוניברסיטאות שם, וחוזרים אלינו, בין היתר, כי אנחנו נותנים להם את האמצעים כדי שיוכלו להמשיך ולהצטיין גם אצלנו.
דרך אגב, שאלת על הנשים, כאן זה שליש. לכן אמרתי שיש נתון אחד שאני זוכר, והוא כאן. הרחבת הנגישות לחרדים – שמנו את זה כמטרה. אנחנו בתהליך של הקמת מה שנקרא מח"רים, מסגרות לחרדים. הקמנו תשעה כאלה שיקלטו 1,700 סטודנטים. כיום לומדים במסגרות החרדיות 7,800 סטודנטים חרדים. זה הישג, אבל אנחנו שואפים לשלש או להכפיל את המספר הזה תוך שלוש שנים. יש קשיים בדרך שאנחנו מתמודדים איתם על ההגדרה מיהו חרדי. זו סוגיה מאוד לא פשוטה. יש דוחק תקציבי גם בהקשר הזה. נתמודד. השקנו תכנית להנגשת ההשכלה הגבוהה לערבים. כיום במדינת ישראל רק 11% מהסטודנטים באים מהמגזר הערבי, אל מול 20% באוכלוסייה. הם מתמודדים עם קשיים רבים מאוד. התוכנית שלנו היא הוליסטית, כוללנית. היא אמורה לטפל בכל ההיבטים האלה.
אני רוצה לציין שבפעם הראשונה הקמנו קרן מלגות יהודית לסטודנטים הערבים, בפרט לתחומים יוקרתיים כגון הנדסה וכולי. לשמחתי הרבה, יהדות העולם תורמת לקרן הזאת. בניו-יורק, בלונדון ובמקומות אחרים תורמים לקרן שמיועדת לסטודנטים הערבים. ויש עוד אפיקים רבים של עשייה גם במדעי הרוח. אני לא אפרט, אין לנו זמן. גם עשייה רבה כדי לאפשר מעבר מכללות להוראה לות"ת. זה מתקשר למה שדיבר השר קודם. אנחנו לוקחים אחריות. גם הקמת חברה למסחור ידע למכללות. גם שם נוצר ידע שיכול להיות טוב למשק. הקמנו מרכז לחקר הים התיכון. מפתחים קשרים הדוקים עם סין והודו. בפעם הראשונה הבאנו כ-90 פוסט-דוקטורנטים מסין והודו. הם נמצאים כאן בארץ. זה גשר לעוצמות של סין שמתפתחת שם בתחום הזה. העניין של הקמת מעונות, שהשר הזכיר. בפעם הראשונה הוקדשו 100 מיליון שקל להקמת מעונות. אני מקווה שיהיה לזה המשך.
מבחינת התקציב, אנחנו פועלים לפי התקציב הרב-שנתי. המספרים המוצגים כאן הם של התקציב המקורי, כפי שהיה בתשע"א. זה כמובן משתנה עם הצמדות וכולי. אנחנו נמצאים בתשע"ד. ספגנו קיצוץ של כ-90 מיליון שקל בתשע"ד. ולכן המספרים כאן הם לא המספרים שאנחנו נראה שמגיעים בסופו של דבר להשכלה גבוהה. רוב התקציב הולך לגיוס סגל חדש והגברת המצוינות, כ-40%, ולמטרות אחרות כפי שהן מפורטות כאן. מבחינת התקציב פר סטודנט, הייתה צמיחה ממש, כפי שרואים כאן, ותחילת ההתאוששות עם התוכנית הרב-שנתית ועם העובדה שמספר הסטודנטים לא ממשיך לגדול באותו קצב.

מהן הסוגיות שעומדות בפנינו? אז קודם כל, ברובד הטרום אקדמי, הרובד שבין התיכון לבין ההשכלה הגבוהה – השר התייחס לזה – זה רובד בעייתי מאוד, ואנחנו מחויבים לעשות מעשה פה. אני אגיד כמה מילים על זה. גם בקצה העליון, הדוקטורט, המודל ששריר וקיים במדינת ישראל בהקשר הזה הוא מודל מיושן. הוא המודל האירופאי. אנחנו רוצים ללכת למודל האמריקאי, שמיד אחרי ה-BA אתה מתחיל את לימודי הדוקטורט, מה שנקרא the graduate programs. וזה גם יקצר את הדרך ויהיה יותר עוצמתי. השר הזכיר את העניינים הרגולטוריים, המשילות. אנחנו מחויבים בוועדה הזאת שתעשה סדר, תעשה הסדרה גם במבנה של הות"ת-מל"ג, וגם בקשר בין הות"ת-מל"ג לבין השלטון. כמו כן, צריך לתת את הדעת על חלוקת התפקידים בתחולת התכנון בין המוסדות המתוקצבים ללא מתוקצבים. הגישה שהייתה בעבר, שהייתה גישה קצת לעומתית בין שני הגושים האלה, היא פשוט לא מהעניין. הרי אנחנו חלק מאותה מערכת. כל אחד ממלא פונקציה חשובה. וצריך להסדיר את זה גם אל מול סוגיות שעולות במקצועות בפרה-רפואיים בשימוש בתשתיות לאומיות וכדומה.

החוליה החלשה, אמרתי, זה הרובד ההתחלתי. הגענו כאמור למיצוי של הפוטנציאל מבחינת בוגרי התיכון, אבל צריך להכיר בעובדה שהרבה מהם לא מגיעים מוכנים להשכלה גבוהה. יש את כל העניין של המכינות. רובד המכינות לא מוסדר היטב. לא הצלחנו בשנים האחרונות להסדיר את זה.

מה האחוז הכולל של המסיימים מהמתחילים?

כמה נשירה יש?

אחוז של המסיימים לתואר ראשון מתוך המתחילים.

כמה נשירה יש? גדי, אתה יודע?

20% בערך.

20%?

תלוי באיזה יחידות.

תלוי באיזה תחום. הממוצע הוא בסביבות - - -

נושרים כ-20%? כן. וזה משקף גם את ההתחלה. אבל השאלה שצריך לשים על השולחן היא מה קורה עם החצי השני. מה קורה עם אותם 50% שלא מגיעים להשכלה גבוהה? על זה צריך לתת את הדעת. יש בעולם מה שנקרא tertiary education, השכלה שלישונית, שהחלק הארי שלה הוא השכלה גבוהה אקדמית. אבל יש גם אמצעים אחרים להעניק השכלה על-תיכונית שלישונית, לאו דווקא אקדמית, ועל זה צריך לתת את הדעת. אני רוצה להגיד לכם שמה שקורה או לא קורה עם אותם 50% שלא מגיעים להשכלה גבוהה אחראי במידה רבה לפערים בחברה הישראלית. זה קורה בכל העולם. מי שזוכה להשכלה גבוהה, מצבו הרבה יותר טוב בשוק התעסוקה. פערי השכר הכול כך עקשניים שאנחנו רואים לאורך זמן קשורים, בין היתר, לדבר הזה. לכן אני אומר, זו אחריותנו לתת לזה מענה.
אחד הכיוונים שאנחנו שוקלים הוא הקמה של מכללות קהילתיות, community colleges, שיהיו מכללות דו-שנתיות שתנאי הקבלה יהיו מינימליים. הכוונה שלהן היא כפולה. גם לאפשר כניסה להשכלה גבוהה אקדמית למי שירצה ויוכיח את עצמו, ו / או לרכוש מקצוע שווה בשוק העבודה. זה משהו דרמטי אם נצליח לעשות את זה. אני מקווה שנוכל להתקדם בכיוון הזה.
כמה מילים לסיכום. אנחנו בעיצומה של התוכנית הרב-שנתית. אני אומר לכם, לא מובן מאליו שנוכל להתקדם הלאה בלא רוח גבית של כל הנוגעים בדבר, בלא נחישות להמשיך ולהתקדם, וגם להעריך מחדש את מה שצריך להעריך מחדש, בין אם זה הפן התקציבי ובין אם זה משהו אחר. אסור לנו – אסור לנו – לרגע לסטות מהדרך. זו הזדמנות פז לשקם את ההשכלה הגבוהה ולהביא אותה למחוזות אחרים גם בפן החברתי אם תרצו – מה שאמרתי על המכללות הקהילתיות, על ה-50% האחר. גם בפן של המצוינות. גם בפן של התרומה למשק. אני מקווה מאוד שלאור מה שמענו קודם על שיתוף הפעולה ועל אווירת הצוות ששוררת בין כל הנוגעים בדבר – בין שר החינוך, חגית, אנוכי, גדי פרנק, שר המדע גם – יש שיתוף פעולה שלא היה בעבר. יושב-ראש ועדת החינוך. כולנו צריכים להרגיש חלק מאותה סירה. בידנו להביא אותה לחוף מבטחים. תודה רבה לכם.

תודה רבה לפרופסור טרכטנברג. אורי רשטיק, בבקשה. התאחדות הסטודנטים.

תודה רבה, גם לך, יושב-ראש הוועדה על כינוס הוועדה המיוחדת הזאת. אני אגיד לך את האמת, כשאנחנו ביקשנו לקיים את הוועדה – ואנחנו עוד נקיים דיון מעמיק – על מצב הסטודנט בישראל, כי אמנם האקדמיה היא עולם ומלואו, המרכיבים שלה הם מחקר, מרצים והוראה. אבל בסופו של דבר, חלק הארי של האקדמיה הם הסטודנטים. אני גם רוצה לציין שלמרות שהשנה האקדמית נפתחה כהלכה, במלואה, יש עדיין 22,000 סטודנטים במכללות טכנולוגיות ששובתים. אני רוצה להתייחס גם למה שהשר אמר. אנחנו מערכת סולידרית. התאחדות הסטודנטים מייצגת גם את הסטודנטים ההנדסאים. ישבתי לילה שלם לפני שתי ליליות עם מכללות ההנדסאים, משרד האוצר ומשרד הכלכלה. אני מאוד מקווה שיהיה פתרון בימים הקרובים, אבל אני גם מאוד דואג מכך שאנחנו נאלץ – וגם בסופו של דבר נעשה את זה – להצטרף למאבק הזה גם במוסדות האקדמיים וגם במכללות להוראה. זו מערכת סולידרית. אם השר היה פה, הייתי קורא לו. אני חושב שחשוב ונכון שהוא יתערב בסיפור הזה ולא יוביל לדרדור בתוך המערכת.

קצת על התאחדות הסטודנטים. אנחנו מייצגים 330,000 סטודנטים, כמו שאמרתי. מכללות פרטיות, מכללות ציבוריות, אוניברסיטאות, מכללות לחינוך להוראה, מכללות טכנולוגיות. החל מהשנה – מגיעה פה תודה מאוד גדולה לחגית, שהייתה נשיאה של הפתוחה, והובילה יחד אתנו את תהליך ההצטרפות של האוניברסיטה הפתוחה לכלל הסטודנטים. אני אתייחס למה שהשר אמר. יש לנו אחריות משולשת. יש לנו אחריות כלפי מערכת ההשכלה הגבוהה עצמה. אני חושב שפרופסור טרכטנברג הרחיב פה על השותפות שלנו בתוך המערכת ועל היעדים המרכזיים שלה. אנחנו בהחלט רואים את עצמנו כשותפים פעילים בדבר הזה. אנחנו גם יודעים להסתכל על המערכת ברמת המקרו, ברמת על. לקחת אחריות עליה. התפקיד השני שלנו, כמו שהשר אמר, הוא להתסיס. אז אולי אני טיפה אתסיס היום. אבל כמובן שזה נעשה מתוך ידיעה שיש שותפות במערכת, והנתונים שאני אציג פה הם לא נתונים שהתחילו היום. המגמה ארוכת שנים.
אני אסיים בהיבטים של המעורבות החברתית והמעורבות שלנו בחברה. כמו שאתם יודעים ומכירים, אנחנו עורכים מדי שנה סקר סטודנט. השנה השתתפו בסקר הזה מספר שיא של 9,000 סטודנטים. אנחנו בוחנים בסקר מגוון רחב של היבטים – מגורים, פרנסה, תחבורה. דברים שקשורים לרווחת הסטודנטים לאורך חייו. גם נושאים של איכות הוראה. לא נתייחס כאן לאיכות ההוראה. אני מקבל התייחסות משמעותית ורצינית בתחילת כל שנה. כל שנה אנחנו מקבלים לפחות חמישה טלפונים משני מוסדות זועמים, למה אנחנו אחרונים בסקר איכות ההוראה. וזה מאוד משמח אותי כי זה מעלה את הנושא לסדר היום. רואים שבעקבות הדבר הזה המוסדות מתייחסים לזה.
אני אתייחס לנושא של רווחת הסטודנטים. אלו נתונים שאנחנו מציגים פעם ראשונה. אנחנו עשינו שקלול של שלושת הסקרים האחרונים. אתם יכולים לראות איך סטודנט מסיים את החודש שלו במשך כל חודש. אם ב-2009 סטודנט סיים את החודש שלו באוברדרפט של 675 שקלים, ב-2011 באוברדרפט של 786 שקלים, והשנה אנחנו רואים עלייה דרסטית באוברדרפט. סטודנט מסיים את החודש באוברדרפט של 1,165 שקלים. מנו, זה נכון להגיד שזה לא צמוד מדד, אבל בכל מקרה, עלייה של קרוב ל-500 שקלים במשך ארבע השנים האחרונות – צמוד מדד, לא צמוד מדד, זה לא רלוונטי – זו עלייה אסטרונומית. אני רוצה להציג בפניכם איך נראה חשבון הבנק של סטודנט ממוצע בישראל. אני רוצה להדגיש כמה דברים בהיבט הזה. אמרו לי להביא ציור של פצצה, אבל ויתרתי על הרעיון.

זו פצצה.

זו באמת פצצה מתקתקת.

צריך להציג גם את חשבון הבנק של ההורים שלו.

חכי. האוברדרפט הזה –זה ממוצע משוקלל – כולל את הסיוע של ההורים. כלומר, האוברדרפט הזה הוא אחרי הסיוע של ההורים. אנחנו מדברים על סיוע מההורים בממוצע לסטודנט של 700 שקלים בחודש. אנחנו מדברים פה על משכורת של 2,190 שקלים. הוצאות מחייה, כל מה שקשור לתקשורת, אינטרנט, מזון, נסיעות, בריאות ובילויים – 1,872 שקלים בחודש. לימודים – זה לא רק שכר לימוד, זה גם ההוצאות הנלוות של שכר הלימוד. מלגות – יש עלייה השנה במלגות, 439 בממוצע. דיור – דיור זה לא רק שכר דירה, זה גם הוצאות דיור נלוות. זה ארנונה, זה חשמל, זה מים. כמו שאתם יכולים לראות, בשנה, הסטודנט מסיים באוברדרפט של קרוב ל-14,000 שקלים. בתואר שלם הסטודנט הממוצע הישראלי ייצא לשוק התעסוקה, לחיים חדשים, להקים משפחה, באוברדרפט של 42,000 שקלים.

זה לא מצב שהתחיל היום. אין פה טענות לשר החינוך הנוכחי או לשר האוצר הנוכחי. זאת מגמה שבכוחם של נבחרי הציבור שלנו, בשיתוף פעולה עם הות"ת והמל"ג – מגמה שצריך לשנות, ואפשר לשנות. פתרון משמעותי שאנחנו חושבים שהוא נכון לדבר הזה הוא בנייה של מעונות סטודנטים כמו בכל העולם. כיום, רק ל-6.6% מהסטודנטים יש מיטה במעונות. מדינת ישראל הקצתה לפני שנתיים, במהלך המחאה החברתית 100 מיליון שקלים לטובת מעונות סטודנטים. אנחנו מברכים על זה, אבל זה מספיק בסופו של דבר רק לבנייה של 4,000 מיטות, כאשר בפועל אושר לבנייה סדר גודל של 1,700 מיטות. אני פונה לות"ת ולמדינת ישראל, חייבים לתת גז על הסיפור הזה. זה פתרון נכון לא רק בגלל שהוא נותן מענה לסטודנטים, הוא גם משחרר ביקושים מהשוק. ברגע שכמה שיותר סטודנטים יגורו במעונות, זה ישחרר ביקושים, וזה יוריד את מחירי הדיור. תהיה לזה השפעת מקרו על הדיור בישראל. זה פתרון טוב. זה פתרון נכון. זה פתרון שקורה בכל העולם. זה פתרון מוכח.

כמה דירות קיימות היום במעונות סטודנטים בכלל ברחבי הארץ?

אני יכול להגיד מיטות, אני לא יודע בדיוק דירות. אני חושב שיש 22,000 מיטות.

בכלל, בכל הארץ.

בכל הארץ, על 308,000 סטודנטים. ל-6.6% מהסטודנטים יש מיטה במעונות. אני רוצה להוסיף, בכל זאת – אמנם אנחנו מתסיסים, אבל אנחנו גם לוקחים אחריות. אני רוצה לברך את שר החינוך – שלא נמצא פה – על ההצטרפות והסיוע שלו לפרויקטים בפריפריה, בפרויקט לוד. היה לי חשוב מאוד להגיד ולציין את זה. זה לא מובן מאליו. אני רוצה לבקש, מלבד מעונות, אנחנו נכונים להגיע לפריפריה, לשבת בפריפריה, לגור בפריפריה. הסטודנטים הם כוח חלוצי וערכי. לצורך העניין, השנה, בפרויקט לוד נשארו כ-50 סטודנטים, אחרי שסיימו את ההתנדבות שלהם ואחרי שסיימו את לימודיהם, אחרי שסיימו את המלגות שלהם. זה כוח משימה לאומי. שלחו אותנו לפריפריה, אנחנו נגיע לשם. תגבו אותנו. זו אחת המשימות הלאומיות החשובות שלנו. זהו. שוב, אני מודה ליושב-ראש הוועדה.

תודה רבה לאורי. בהחלט הצגה מעניינת. פרופסור בן-ששון, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנוכחיים. אני מבקש להתייחס לוועדה הזו קודם כל בהיבט מאוד אישי. אם יש לי חינוך פרלמנטרי, התחלתי את זה בוועדה הזו. ליהודית גידלי, עם סבלנות אין קץ והניסיון שלה, יש חלק באותו חינוך. לפני 17 שנה, כשביקשו ממני להצטרף לכנסת בזמנו, אמרתי שאני לא מוכן. הניסיון שלי היה קשה מאוד, אני לא יודע אם אני אצליח לעמוד בזה. אז מסתבר שהוועדה עובדת נאה. החינוך שקיבלתי היה במקום. אני מודה לך, יהודית, ולא רק למערכת שנמצאת כאן.

גילוי נאות, הוועדה צריכה להודות לעוד דורות בן-ששון.

שנת לימודים אקדמית היא תאריך שממנו ואליו אתה יוצא לשנה חדשה ומסתכל אחורה במעין חשבון נפש. ביום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה אתה עושה חשבון. גם כאן. בעצם, שנת עבודה אקדמית, אין לה התחלה ואין לה סוף. אתה עוסק במחקר מבוקר עד ערב. אין לו גבול, משום שכשנסגרת הספרייה, אתה ממשיך בבית, היום במאגרי המידע והאינטרנט. אתה חוזר אל המעבדה – אם יש לך מעבדה כימית או ביולוגית – במשך שעות היום. פירושו של דבר, החיים האקדמיים יום ולילה לא ישבתו. ומבחינה זו, כשאנחנו באים איתם חשבון, החשבון לא מתמצה בהתחלת שנת לימודים. הוא לא מתמצה בשעות לימוד, אלא הוא מתמצה במה שקוראים היום 7/24. 24 שעות, שבעה ימים בשבוע. ולכן הפסוק הנאות להם הוא יום ולילה לא ישבתו.

כך גם צריך להסתכל אל הסטודנטים שהם חלק מן החוויה הזו. הסטודנט שומע את שעות הלימודים הפורמליות שלו. בזה לא מתמצית החוויה של הסטודנט. הוא יושב במעבדה. הוא נמצא בקבוצת המחקר. הוא מתכונן בתקופת הבחינות. היא מגדלת את ילדיה. ולכן כשאתה מסתכל על הסטודנט הישראלי, א', לא פלא שהוא הטוב שבסטודנטים בעולם. היא / הוא מגיעים בשלים בגיל, מנוסים בחיים, מסוגלים להתמודד עם בעיות. שימו לב, היום בריחת המוחות לא מתחילה אחרי הדוקטורט. באים לקחת את הסטודנטים לכבוש את המלכה אתנו בבית. ממש. מגיעות משלחות מחוץ-לארץ כדי לקחת את הטובים שבסטודנטים, – והם מעולים – לאוניברסיטאות שבחוץ לארץ.

כשאנחנו באים חשבון עם כך, עם מה שאנחנו – אני מדבר עכשיו על מי שנמצא בחזית ההשכלה הגבוהה נמצא בו – זוהי החזית האסטרטגית האמתית של עם ישראל. אדוני היושב-ראש, אתה ישבת בחזיתות צבאיות. נמצאת בחזית מוניציפאלית והראית לנו דוגמה. אבל אנחנו יודעים שמי שבונה את סדר-היום שאליו אנחנו פונים כדי למצוא פתרון לבעיות יומיומיות הן בשדה בחינוך, בשדה הפיתוח הטכנולוגי, הן בשדה הביולוגי, אנחנו חוזרים בסוף אל הטובים שבסטודנטים, אל הטובים שבחוקרים. לא לחינם הסטרטאפ של nation startup נמצא במערכת ההשכלה הגבוהה. לכן טוב לעשות תחנה באיזשהו יום בשנה, ותחילת שנת הלימודים זה בסדר. אבל באותה מידה, כל יום וכל שעה הם נוחים. בוודאי נחזור ונעסוק בסוגיות הללו.
הנושא הנוסף הוא הדרך שבה אנחנו מתייחסים אל הסטודנטים. מבחינה זאת, דור לדור יביע אומר. בלי שהסטודנט, הסטודנטית, יערערו על אמת של החוקר שלהם, לא יתפתח המדע. בלי שהערעור הזה ישמש מסד להמשך הערעור – הם מנדנדים לי בראשם, הצעירים שפה. הרי אתם יודעים, אתם תעמדו לפני הכיתות שלכם, גם עליכם יערערו, משום שכך מתפתח העולם. האמת שלי היא לא בדיוק של – נניח של תלמידי, זאב אלקין, שיושב פה היום בכובע אחר. חלק מהעבודה שלו הייתה לערער ולהציע הצעות אחרות בעבודות המחקר שהוא עשה.

לשאלת הרצף והזיקה אל החברה – בתוך עמנו אנחנו יושבים. מאיפה באנו? לאן אנחנו הולכים? הרי אין זירה חברתית שאנחנו לא נמצאים בה יום-יום, בין אם זה מורים, בין אם זה תלמידים. אני מדבר על ירושלים – לא חשוב איפה. שכונות חרדיות, שכונות ערביות, שכונות מבוססות יותר ומבוססות פחות. מערכת ההשכלה הגבוהה חיה שם, נושמת. לא רק משום שהיא שוכרת שם דירות, אלא כי שם הפעילות. קליניקות משפטיות, עובדים סוציאליים, רופאים, אחיות. הרצף של החברה בישראל. יפה עשה ראש ות"ת שהראה לכם את המפה. אבל פעם הוא יעשה גם מפה של רבדים חברתיים לא רק מאין מגיעים הסטודנטים, אלא לאחר מכן כיצד הם, עם הוריהם, משרתים את המערכת הזאת. לכן, אדוני היושב-ראש, מערכת ההשכלה הגבוהה היא מערכת שיוצרת דיאלוג. כמו שאמרתי מהפטרת השבוע, בתוך עמנו אנחנו יושבים.
אם יש דבר שאני מצטער עליו שלא עשיתי בכנסת זה שלא חוקקתי את חוק יסוד: ההשכלה הגבוהה. לקחת את סעיף 15 מחוק ההשכלה הגבוהה ולקבוע אותו כחוק יסוד. אפשר לעשות את זה. נתתם לי אז את הסמכות בוועדה שנמצאת קומה למטה. יחד עם ראש ועדת חינוך, היינו מנסים לעשות את זה. אז חשבתי שאפשר לעשות חוקה שלמה. לקחת את סעיף 15 שמדבר על עצמאות ההשכלה הגבוהה – לא הפוליטית, המחקרית, החינוכית, ההוראתית, הפרסומית – ולהפוך אותו לחוק יסוד. תארו לכם מה היה אומר הדבר מבחינת המסר לציבור. אנחנו באים הנה מדי פעם לוועדה. אני לא יודע למה רמז ראש הוועדה שנחזור הנה לעסוק בעניינים פוליטיים. מהי הפוליטיקה שלנו? קידומה של מדינת ישראל. לא השאלה אם מרצה אחד אמר איזה דבר וכתוצאה מזה כל ההשכלה הגבוהה נצבעת בצבע מסוים, לימין או לשמאל. זו לא ההשכלה הגבוהה. אמרתי קודם: חינוך, הוראה, הפצה ובתוך האומה.
כדי לחדד עוד נתון אחד שפרופסור טרכטנברג נתן לכם – בעמוד 1 הוא אמר שדרך מרכזי המצוינות הגיעו חמישה חוקרים מהאוניברסיטאות הטובות בעולם.

56.

56. יש גיל שבו לא קוראים טוב. אבל אני מודיע לכם ש-320 הקליטות נטו במערכת האוניברסיטאות, ויותר מזה, במערכת המכללות, גם הם אנשים שבאו מטובות האוניברסיטאות בעולם. אני יודע כי קלטנו אותם, אנחנו קראנו את התיקים שלהם. הם נמצאים במכללות החינוכיות. הם נמצאים במכללות הטכנולוגיות. הם נמצאים במכללות המתוקצבות והלא מתוקצבות. המערכת שלנו יודעת לקלוט את האנשים כי הם רוצים לחזור הביתה. אני מסכם את דברי, ברשותכם, בשלושה פסוקים. הראשון, יום ולילה לא ישבתו. השני, דור לדור יביע אומר. השלישי, במירב הצניעות, בתוך עמנו אנחנו יושבים.

תודה לפרופסור בן-ששון, נשיא האוניברסיטה העברית ויושב-ראש ועד ראשי האוניברסיטאות. אני רוצה לשתף אתכם, אני ביקרתי לאחרונה בשני מרכזים באוניברסיטה העברית. האחד, ננו-טכנולוגיה והשני לחקר המוח. יצאתי נפעם – גם לראות את הסטודנטים, גם לראות את המדענים החוזרים – חלקם קיבל חינוך אצלי כשהם היו צעירים, על הגבעות – את העשייה המדהימה. זה ממש מרשים. אני מניח שזו רק דוגמית ממרכזים נוספים שנמצאים באוניברסיטאות האחרות.

אדוני היושב-ראש, יש הערת שוליים שאני יכול לומר אותה, אפרופו סידר, לא של הסרט. כשמדברים על ירידת מדעי הרוח, אני מאמין אפשר להעלות את מספרי התלמידים, החוקרים והמרצים במדעי הרוח. אפשר לעשות את זה. אנחנו הצלחנו לעשות את זה בשלוש השנים האחרונות. זה לא נעשה ביום. בתוכנית עבודה נאותה, מול ות"ת, נוכל גם לבעיה.

אוקיי. פרופסור לאה קסן, בבקשה.

יושב-ראש הוועדה, חברי כנסת, פרופסור טרכטנברג, חגית, ברכותי, עמיתי, יושב-ראש ור"ה. קודם כל, אני רוצה לברך על פתיחת שנת לימודים מוצלחת גם במכללות לחינוך. יש לי כמה משפטים בלבד להגיד. אני גם כן עוד טרייה בתפקיד הזה. אני רוצה לפתוח בברכות חמות מאוד גם לשר החינוך הקודם וגם לפרופסור טרכטנברג ולשר החינוך הנוכחי על ההחלטה להעביר את המכללות האקדמיות לחינוך לות"ת. זה ממש צעד הכרחי. אני גם רוצה להודות על כך שזו לא החלטה שיש לה תהליך ארוך - - -

כן, המבחן יהיה הביצוע.

בדיוק, אלא שכבר התחיל הביצוע, ויש כבר איזושהי תחילה של מימוש. אני מקווה שהתהליך הזה יימשך. אני בטוחה שיהיה צורך גם בתקציבים ייעודיים לתהליך הזה של העברת המכללות. זה תהליך שהוא לא זול מבחינה כלכלית, אבל הוא ממש-ממש חיוני. אני רוצה לקרוא לשר החינוך הנוכחי לאמץ את מסקנות ועדת ליאון. אני יודעת שכבר עובדים על הטיוטה. יחד עם המרוץ לבחירות הוא גם עסוק בוועדה החשובה הזו שדנה בחופש האקדמי ובאוטונומיה הארגונית של המכללות לחינוך, שמוחרגות בחוק ההשכלה הגבוהה משני הסעיפים החשובים האלה. אני מקווה שזה יוסדר משום שהתהליך של מעבר לות"ת יהיה הדרגתי, ואנחנו עוד נהיה זמן רב – אני מאמינה, חלק מאתנו – תחת משרד החינוך מבחינה תקציבית. אני מקווה שהאוטונומיה והחופש האקדמי יוסדרו, כי הם אלה שיאפשרו לנו לעשות שינויים מהותיים, לפי דעתי, בהכשרת המורים.
אמר השר שהוא קורא לצעירים לבוא להתנדב חברתית, ושיתנדבו וישתלבו במערכת ההוראה. אני רוצה לומר שיש התעוררות גדולה מאוד במה שאנחנו קוראים הסבת אקדמאים להוראה. אני יכולה לומר שמכל אלה שנקלטו למשל במכללת לוינסקי – אין לי מספרים של כל המכללות – 40% בערך הם אקדמאים עם הישגים מכובדים מאוד שנקלטו להסבה לתעודת הוראה, וכבר עובדים בשטח. ויש גם תכניות ייחודיות שמזמנות סטודנטים מאוד איכותיים להוראה. אני מאמינה שזה יעשה שינוי. אני חייבת לומר גם שאת המגמה שתיארת, פרופסור טרכטנברג, לגבי הצערת הסגל, מאוד מרגישים. יש ממש שינוי דורי בתוך המכללות האקדמיות לחינוך. רבים מהוותיקים שהפכו את המכללות מסמינרים לאקדמיה יוצאים לגמלאות, ואנחנו קולטים את בוגרי האוניברסיטאות, את הדוקטורים הצעירים, וזה בהחלט גם כן עושה שינוי גדול מאוד ברמת ההוראה. אלה דברי לעכשיו. יש כמובן עוד כל מיני בעיות, אבל אני מאמינה שעוד נבקר פה בוועדה בהמשך.

תודה. יש לנו עוד שניים-שלושה דוברים, ואנחנו נסכם. דוקטור ענת פלדמן, בבקשה.

שלום, אני מייצגת כאן את מרצי המכללות הציבוריות. מכובדי, פרופסור טרכטנברג. אני רוצה להציג אותנו. אני משנה ליושב-ראש המועצה המתאמת של ארגוני הסגל הבכיר. את יודעת מה זה בכיר – מישהי שאלה כאן. היא הלכה. מה זה בכיר? אנחנו מייצגים את המכללות הציבוריות שמתפרסות, כמו שראינו קודם במצגת של פרופסור טרכטנברג, בעיקר בפריפריה. כלומר, הנגישות של רוב הסטודנטים לתואר ראשון היום היא דרכנו. ולכן חשוב מאוד מה שעשה מנואל, הוא דאג לכך שיהיה לנו הסכם שכר טוב, כולל תקציבי מחקר. משום שהסטודנטים בפריפריה שרואים אותנו היום רואים מרצים הרבה יותר חזקים שגם חוקרים, מה שלא היה לפני כן, ועל זה אנחנו מודים מאוד לטרכטנברג ולשר החינוך הקודם שדאגו לכך.
יש כאן עוד עניין נוסף, שעדיין אנחנו מרגישים שלא מספיק "סופרים" אותנו. כששר החינוך דיבר כאן על ועדות שאמורות לדון בנושאים מסוימים שקשורים להשכלה הגבוהה, הוא מדבר על האוניברסיטאות ועל הסטודנטים. אנחנו כמרצים, שרוב הסטודנטים לתואר ראשון רואים אותנו, מבקשים להיות שותפים בתהליכי קבלת ההחלטות משום שאנחנו עומדים מול הסטודנטים האלה, אנחנו יודעים מה הצרכים שלהם, מה הבעיות שלהם. אנחנו אמורים לספק אותם, ולכן אנחנו גם מבקשים שותפות. בכל התהליכים האלה, גם שר המדע וגם שר החינוך הקודם – באמצעות הדוברים שלהם או מי שנמצא פה, וכמובן באמצעות מנואל – אנחנו מבקשים להיות שותפים לדברים האלה. לומר שהסטודנטים הם מצוינים. אנחנו גם אלה שמקבלים היום לא רק את הסטודנטים החלשים יותר של המדינה, אלה שכנראה לא מצליחים להגיע לאוניברסיטאות מכל מיני סיבות – או כסף או נגישות וכן הלאה. אנחנו מקבלים סטודנטים בעיקר חלשים יותר, ואנחנו גם מקבלים את רוב הסטודנטים הערבים או הבדואים. כלומר, אנחנו היום מרצים חזקים יותר, אבל עם אוכלוסייה מאוד מוחלשת. ולכן אנחנו מתמודדים עם בעיות שאני חושבת שבאוניברסיטאות פחות מתמודדים איתן. ולכן חשוב מאוד שאנחנו נהיה שותפים – ואת זה אני מבקשת מהנציג של שר החינוך, ממנואל, ומיושב-ראש הוועדה, להיות שותפים בכל מה שקשור להשכלה הגבוהה ולתהליכי קבלת ההחלטות. תודה רבה.

תודה רבה. הסגל הזוטר, דוקטור אסתר סרוק.

שלום לכולם. אדוני היושב-ראש, פרופסור טרכטנברג, פרופסור בן-ששון, חברי כנסת וחברים נכבדים. אני מאוד שמחה על התהליך כפי שמנו הציג אותו. התחושה היא שהמערכת הולכת ומתקדמת לעבר הבראה והחלמה מתהליך קשה. יחד עם זאת, אני חושבת שישנן עדיין חוליות שלא מטופלות דיינן במסגרת הרפורמה. כפי ששר החינוך ציין – הוא דיבר על איכות ההוראה, על חשיבות ההוראה, על חשיבותו של המורה. גם התהליך שמנו דיבר עליו, על ההסכמים השונים, אנחנו גמישים יותר. אני מעריכה מאוד את ההגדרה, אבל אנחנו יודעים דבר אחד – המרצה שעומד מול הסטודנט, חלקו של הציבור הזה הוא ציבור בכיר שהתאפשר לו להגיע לתקן. במשך העשור האבוד היו רבים שלא הצליחו לקבל תקן והמשיכו ללמד באוניברסיטאות. הסגל הזוטר כולל ארבעה מגזרים. רק לסבר את האוזן, הוא כולל בחלקו סטודנטים ובחלקו מרצים בוגרים יותר. מדובר על מאסטרנטים בעלי תואר שני שעוזרים בהוראה. דוקטורנטים שגם מלמדים. מורים מן החוץ ועמיתי הוראה, שהם אנשים בגרים בעלי תואר דוקטור, חלקם לא בעלי תואר דוקטור. חלק גדול מהם גם חוקר במידה זו או אחרת, למרות שאין לו זמן מחקר מובנה במשכורתו.

זהו ציבור שעושה עבודה מסורה. אנשים טובים, שאלמלא כן הם היו מוצאים את דרכם מחוץ למערכת. הרי דרך ההעסקה שלהם היא מסמסטר לסמסטר, או שנה או שנתיים. ולכן אלה שנשארו בתוך המערכת הם באמת מורים טובים שהמערכת נזקקת להם. יחד עם זאת, הוספת הסגל הבכיר, שאנחנו מברכים עליה, לא צריכה להוות איזושהי דרך לומר לאחרים תודה רבה, עכשיו אתם יכולים ללכת. אני רוצה לציין שלצערי, היום, עמיתי באוניברסיטת באר-שבע מצויים בעיצומו של מאבק קשה מאוד מול ההנהלה. ההסכם הוא הסכם, אבל יחד עם זה יש קושי במימוש שלו ובמילוי ההסכם. אני חושבת שהפנייה שלי אליך, אדוני היושב-ראש, אל שר החינוך שלא נמצא כאן, ואל מנו, בבקשה, הרגולטור, תסדירו את מעמדם של המורים. תסדירו את מעמדם של המורים מכיוון שכל פעם במערך התקציב, בכל פעם שיש קיצוצים – והנה, גם מנו דיבר עכשיו על קיצוץ כזה או אחר – הקיצוץ מיד חל על החוליות החלשות, גם על הסטודנטים. אנחנו משמשים דוגמה גרועה לסטודנטים איך צריכים להתנהג למורים. וכשאנחנו אומרים והיו עיניך רואות את מוריך, זה לא יכול להיות מצב שבו התנודות הן איומות, חוסר הביטחון, ההתייחסות – יש סיפורים עד אין סוף.
אני חושבת שבמסגרת הרפורמה ראוי להסדיר תקציב למורים. צריך להסדיר את מעמדם. כי תמיד יהיו מורים במערכת. תמיד היו ותמיד יהיו. ואני חושבת שזו קריאתי אליכם, לתקן. זו חוליה נוספת שלא טופלה עד היום. אני מבקשת בשם 12,000 מורים, סטודנטים ובוגרים, להסדיר את הנושא הזה. תודה רבה.

תודה. חברת הכנסת שפיר, רוצה? את לא חייבת.

אני אשמח. שלום, אני מצטערת שנכנסתי באיחור. אני מנסה לזגזג בין פה לבין ועדת הכספים. אני חושבת שבשבועות האחרונים היינו עדים להקצנה של הצביעות. אחד מהציבורים שסובלים ממנה יותר מכל זה ציבור הסטודנטים. פה אני מתייחסת דווקא לדיון שהיה בעניין "טבע" ובעניין החברות הגדולות שזוכות בהטבות מס אדירות. כשאנחנו מדברים על חלוקה אחרת של הטבות המס האלה מיד אומרים לנו אוי ואבוי, אבל כולם יברחו מכאן. הדבר הזה צריך להיאמר היום על ציבור הסטודנטים, שמהטבלה היפה שיושב-ראש ההתאחדות הראה לנו – אני חושבת שהיא טבלה מאוד רכה יחסית להוצאות האמתיות שהיום סטודנט ממוצע ומשפחתו – המורחבת במקרים רבים – צריכה להוציא כדי שהסטודנט יוכל להמשיך את לימודיו, וגם לסיימם אם לא בתוך שלוש שנים, אז לפחות תוך ארבע או חמש.
והדבר הזה הוא דבר בעייתי, והוא לא קשור אך ורק לסכומים שאנשים צריכים לשלם על השירות עצמו, זאת אומרת, על היותם סטודנטים באוניברסיטה, אלא בגלל התמונה ההוליסטית שלרוב לא מסתכלים עליה. שהיא התמונה הכוללת של מה העלויות שסטודנט צריך לספוג כדי להמשיך את לימודיו וכדי להצטיין בלימודיו על מנת להמשיך הלאה. הדבר הזה לא כולל רק את עלויות שכר הלימוד. הוא כולל גם את הדיור הבלתי אפשרי, בעיקר בסביבת האוניברסיטאות. רק לפני יומיים דיברתי עם חבורה של סטודנטים לרפואה בצפת. אתם חושבים צפת – כמה יכול לעלות שכר דירה בצפת?

כמה?

זה פשוט מדהים לשמוע את הסיפור שלהם.

כמה?

אם אני זוכרת את המספר נכון, בשנה הראשונה ללימודי הרפואה שלהם החבר'ה האלה שילמו על דירת שלושה חדרים בסביבות 2,400 שקל, שני שותפים לדירה. אבל בשנה אחר כך כבר העלו את שכר הדירה ב-300 שקלים, ובשנה אחר כך, כבר העלו את שכר הדירה בעוד 200 שקלים. אנחנו מדברים על סטודנט בצפת. אנחנו לא מדברים על מרכז תל-אביב או על ירושלים, או על חיפה. אנחנו מדברים על סטודנטים שהולכים לפריפריה של הפריפריה מכל בחינה אפשרית – גיאוגרפית, סוציו-אקונומית. וגם שם כבר מחירי הדיור עולים - - -

בבואם לשם הם יצרו ביקושים.

כן, יצרו ביקוש - -

זה החוק הכלכלי הבסיסי.

- - ועוד פעם, אפשר להעלות את שכר הדירה בלי שום פיקוח. ואלו עלויות כמובן שנוחתות עליהם, שגם ככה, אם מדברים על איזו עבודה הם יכולים למצוא בקרבת המכללה כדי לממן את שכר הדירה שלהם – אנחנו הרי יודעים שמדובר במצב כמעט אבוד. זאת אומרת, מה שנדרש כאן הוא הרבה מעבר להסתכל על האוניברסיטאות עצמן, אלא להסתכל בכלל על סביבת הלימוד, על המגורים. על הגישה לדברים נוספים, כמו אפילו תרבות. לא צריך להתבייש מלדבר על כך. אנחנו מדברים על מה שקורה למדעי הרוח, בואו נדבר על האווירה שמקיפה את הסטודנט. בהרבה מאוד מדינות מערביות, איפה שיש מדיניות מוסדרת להתייחסות לצעירים – כשמגדירים צעירים, מסתכלים על אנשים מתחת לגיל 35, לא מתחת לגיל 18, כמו שמסתכלים עליהם אצלנו, כי ברגע שאנחנו מחזיקים רובה אז אנחנו מפסיקים להיות צעירים. במקומות שמסתכלים בראייה הוליסטית על הציבור הצעיר במדינה, מסתכלים על הגישה שלהם לכל דבר, בין אם זה לתחבורה ציבורית ובין אם זה למוסדות תרבות – להצגות, לקונצרטים, להרצאות נוספות מעבר לשעות הלימודים. על כל מכלול חייו של האדם הלומד שמתחנך וכרגע נמצא בשנים האלה בחייו שבו הוא מגדיר את עצמו רגע לפני שהוא יוצא לשוק העבודה וצריך לבחור את המשך דרכו.

אני חושבת שגם גם כאן מוכרחים להתחיל לאמץ מדיניות כזו, ולהסתכל על המכלול הרחב של החיים של הסטודנטים על מנת לפתח אותם ולתת להם משהו בנוסף. אולי אנחנו לא יכולים להציע משכורות לסגל בכיר כמו שמציעים במקומות אחרים בעולם, אבל אנחנו בהחלט יכולים להציע דברים אחרים. בין אם זה סביבה לימודית אחרת. בין אם זה סביבת מגורים אחרת. בין אם זה אלף ואחת הטבות ויתרונות שיש בלמידה פה. ומה שמעיד על זה יותר מכל, כשבודקים בנתוני בריחת המוחות כמה מהאנשים האלה שכבר מצאו מקומות עבודה מסודרים בחו"ל באוניברסיטאות רוצים לחזור והיו מעדיפים לחזור למדינת ישראל אם היו יכולים, אפילו בשכר נמוך יותר, אנחנו רואים שאחוז ניכר – רוב רובם של המוחות הבורחים – רוצים לחזור. זאת אומרת, לא מדובר פה רק בעלויות שכר. מדובר בהרבה מאוד דברים אחרים, ואנחנו מוכרחים להתייחס אליהם.

תודה. חברת הכנסת עדי קול.

שלום. קודם כל אני רוצה לברך את פרופסור טרכטנברג.

בשבילנו חברת הכנסת קול היא דוקטור, קודם כל. היא מומחית למחלות שנקראות אוניברסיטה בע"מ.

מכיר ומוקיר.

קודם כל, תודה רבה.

תודה רבה לך, על העבודה.

ותודה לפרופסור טרכטנברג. אני מצטערת שהגעתי מאוחר. אני עומדת בראש הוועדה לפניות הציבור, והתעסקנו שם בזכויות של סטודנטיות עובדות ולומדות מול משרד הכלכלה. יש קשיים לגבי ההטבות שהן מקבלות. ולכן אני הגעתי באיחור. אני מתנצלת. כשחזרתי מהדוקטורט לארץ קיבלתי מכתב שאמר שלום לך בתור אחד המוחות החוזרים. זה מכתב נחמד מאוד. אף פעם לא חשבתי להסתכל על עצמי כמוח. אני יכולה להגיד שמצאתי עבודה די טובה, למי שמחפש. אז לכל הדוקטורנטים שחוזרים, הכנסת היא מקום נהדר, ואנחנו צריכים אתכם גם כאן, לא רק באקדמיה. אני רוצה לברך על צעדים שנעשו בשנים האחרונות, בעיקר להנגשה של אוכלוסיות מוחלשות באקדמיה – אוניברסיטה בע"מ זה צעד אחד. שיתוף הפעולה שלנו עם ות"ת ומל"ג הלך וגדל בשנים האחרונות. אני מאוד מברכת על זה. כמה נקודות שחשוב לי להעלות, שמתייחסות גם לנושאים שעל הפרק. אני מניחה שדיברתם הרבה על המשבר במכללות הטכנולוגיה. אני ניסיתי בימים האחרונים לעודד את האוצר לחבר את הנושא הזה עם הסוגיה של ה-community collages. איגום משאבים, משאבים שמוקצים לתוך התהליך הזה, אולי יוכלו להיעזר בהם גם למשאבים שנדרשים למכללות הטכנולוגיות, שאנחנו מנסים למצוא פתרון להם. בסופו של דבר יש ביניהם איזשהו קשר כשלבים לפני האקדמיה, שלבי ביניים. אני חושבת שחשוב לקחת את זה בחשבון.

נושא שני, אני יודעת שפרופסור טרכטנברג דיבר על אחוז הסטודנטים במחזור שמגיעים להשכלה גבוהה. יש תקרה כזאת שאנחנו לא מצליחים לפרוץ אותה. אחת המטרות שלי בכנסת הזאת לפרוץ אותה לכיוון למעלה. אנשים מעל גיל 30, אנחנו שכחנו אותם, בטח עם כל נושא ההשכלה. העולם הולך לכיוון של למידה לאורך החיים. אני הקמתי בכנסת שדולה ללמידה לאורך החיים. אנשים לא מפסיקים ללמוד בגיל 25.

וגם בגיל 65.

דווקא לגמלאים יש תכניות. באמצע, בגילאי 65-30 אין כמעט אופציות, וקשה להם מאוד להשתלב בהשכלה הגבוהה. יש מכללות שנותנות להם מענה מעט. יש בעיה גם עם הדרישה לסיים תואר בשלוש שנים. הדרישה ללמוד כמות מסוימת של שעות בשבוע, נקודות. קשה מאוד לשלב את זה עם עבודה. אנחנו כבר יודעים היום שהכלכלה דורשת שינוי, החלפת מקצוע פעם-פעמיים לפחות, אפילו שלוש. אנחנו דורשים עובדים מיומנים יותר, ואנחנו צריכים שאנשים ישתלבו בהשכלה הגבוהה גם בשלבים מאוחרים. אני חושבת שאנחנו צריכים גם כמחוקקים, אבל בכלל, כוועדת חינוך, לדבר על השכלת מבוגרים כשלב משמעותי מאוד. זה לא רק השכלה אקדמית כמובן. זה השלמת השכלה בסיסית, זה העשרה, זה כלים בסיסיים, זו הכשרה מקצועית. אני חושבת שכל זה צריך להיות תחת משרד החינוך. זה אחד הדברים שאני רוצה לקדם. דיברתי על זה כבר עם פרופסור טרכטנברג, איך אנחנו מכניסים עוד נגלה של אנשים שלמדו כבר, ואולי רוצים ללמוד שוב, ואנשים שלא יצא להם ללמוד עד גיל 30. תמיד אנחנו אומרים שאף פעם לא מאוחר, רק הרבה פעמים כשזה מגיע לתנאי הקבלה, זה כן מאוחר. זה נושא משמעותי מאוד, ורציתי לדבר עליו.

אני חושבת שהנושא של ההנגשה לאוכלוסיות המיוחדות – הנושא האחרון שאני רוצה לשים על השולחן, לקויות למידה. סטודנטים עם לקויות למידה. אני לא יודעת אם התייחסו לזה כאן. דוח מבקר המדינה התייחס להשכלה הגבוהה, ואיך היא מאפשרת לאנשים עם לקויות למידה קודם כל לעבור את האבחונים בצורה מפוקחת וראויה, ואחר כך לקבל הקלות. יש תקנות שאנחנו מחכים להן. אני מקווה לדחוף את התהליך הזה. אבל יש מכללות שעשו תהליכים מדהימים. "תל-חי" היא אחת מהן. עוד מכללות. מכללות להוראה, שנתנו פתח לסטודנטים עם לקויות למידה קודם כל לעבור מכינה מקדימה - - -

במכללת "אחווה", שממנה אני באה, יש גם לעיוורים. נגישות לכל בעיה של לקויי למידה, פיזית ומנטלית.

הרעיון הוא אנשים שיש להם הפרעות קשב וריכוז. חוסר יכולת לגשת לפסיכומטרי. יש תהליך שלם שצריך לעשות מול הפסיכומטרי בנושא הזה, וגם מערכת ההשכלה הגבוהה. אני מקבלת לוועדה לפניות הציבור עשרות פניות של סטודנטים בנושא הזה. אני מקווה שנוכל לטפל גם הזה. אלו שלוש סוגיות שמטרידות אותי, ואני מקווה שנעסוק בהן. שוב, יישר כוח לכל העוסקים במלאכה. פרופסור טרכטנברג הביא את הלב שלו להשכלה הגבוהה. הלב תמיד היה חבר, ואנחנו שמחים שהוא שם.

חבר הכנסת אוחיון, אתה רוצה מילה?

אני מצטער שנאלצתי ללכת גם לדיון אחר.

קצר בבקשה.

קצר מאוד. אני אשאל שאלה לגבי המגזר החרדי. אנחנו יודעים שהיום המגזר החרדי, רובו ככולו נמצא לא בצורה במסגרת המתוקצבת בצורה שוטפת על-ידי המל"ג. אתמול ביקרנו – השדולה למען הסטודנטים וההשכלה הגבוהה, עם חברנו בועז טופורובסקי ועם מיכאלי, אנוכי ועוד אחרים שהיו אתנו – והתרשמנו מן העשייה ומן התרומה המיוחדת של מכללת "אונו" לגבי המגזר החרדי. זו תרומה כבירה, בניגוד, לשמחתי, לכל הדעות הקדומות. אני כואב את הדעות הקדומות שיש כלפי המגזר החרדי והאפשרויות והפוטנציאל שיש לו להשתלבות במערכת ההשכלה הגבוהה. חורה לי מאוד העניין הזה. אני תמהה באיזו מידה תקציב ההשכלה הגבוהה, המערכות המתוקצבות נותנות אפשרות גם לאחרים מחוץ למסגרת, בגלל הבעיה הלאומית המיוחדת הזאת. אתמול שמעתי שבמכללת "אונו" לומדים כ-3,000 סטודנטים חרדים במסגרת כזאת או אחרת.

ב"לוינסקי" 180.

180. נדמה לי ש"לוינסקי" מתוקצב על-ידי משרד החינוך.

לא לתוכניות החרדיות.

לא לתוכניות החרדיות. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו נמצאים היום בעיצומה של השביתה של המערך הטכנולוגי, המכללות הטכנולוגיות. בסופו של דבר, כל הגופים הללו עוברים גם תהליך אקדמיזציה. אני חושב שנעשה עוול גדול לכל החינוך הטכנולוגי, שהוזנח מבחינת ההשקעה בתשתיות, בתנאי העסקה, בתנאי העבודה של הסגל. זה דבר שזועק לשמיים. באיזו מידה המל"ג והות"ת נערכים לקלוט. הלא הם נמצאים כבן חורג במסגרת משרד הכלכלה. זה דבר לא טבעי בכלל. זה לא טבעי כשאנחנו מדברים על הכשרה טכנולוגית ברמה מקצועית ואקדמית, ואני אשייך אותם למשרד הכלכלה, שזה איננו עניינו. זהו.

תודה. זה מאפשר לי לתת לך לדבר, דוקטור פנחסי.

תודה רבה. אנחנו נכנסנו לאחר פגישה עם יושב-ראש הכנסת. אני משמשת כיושבת-ראש פורום המכללות הטכנולוגיות. אני בעצמי מנהלת את המרכז באריאל. למעשה, אנחנו היינו שכנים שלכם כבר שבוע, כשדרנו באוהל כאן ליד הכנסת, אנחנו כמנהלים. היום 24,000 סטודנטים יושבים בבית. 24,000 סטודנטים שמשתייכים למערכת של השכלה טכנולוגית. מערכת שכל כך דואגים לדבר עליה, אבל למעשה לא קורה שום דבר. ואתה צודק אדוני. אתה צודק בהחלט. היא כנראה לא נמצאת בבית הנכון. יש לנו שר ממונה שהוא שר הכלכלה. לצערנו הרב, שר הכלכלה לא נמצא בשיח אתנו. למעשה אנחנו יתומים. אני חושבת שהוועדה החשובה הזו – ואני מכבדת מאוד את הביקור שלך, חבר הכנסת מצנע במאהל שלנו, שם נפגשנו ושוחחנו על הסוגיה – בהחלט צריכה לחפש לנו בית. כרגע אנחנו יתומים מאב ואם, ובטח אין לנו בית כרגע לשרוד בו. המכללות הטכנולוגיות נמצאות במשבר בימים אלו. אני חוזרת, הסטודנטים בבית, ולאף אחד לא אכפת. אז תעזרו לנו. תעזרו לנו למצוא את הבית, ושייכו אותנו למקום הנכון.

תודה רבה. בקשר לדברים שלך, אני בהחלט מתכוון לקחת יוזמה בנושא הזה. אין לי ספק מלכתחילה שהמקום של מכללות שעוסקות בחינוך ובלימוד צריכות להיות במשרד החינוך ובוועדת החינוך. זה נושא שנמצא על השולחן. אבל עד שמגיעים להסדר העקרוני, הגדול, צריך לפתור את הבעיה המידית, ואנחנו בהחלט נתערב בזה.
אני רוצה לסכם את הדיון וקודם כל להודות לכל המשתתפים. בסך הכול זה מפגש חגיגי של התחלה חדשה. או כפי שאמר פרופסור בן-ששון, תחנה בין סיום והתחלה. אני מוכרח לומר שבעיסוקי הרבים לאורך הרבה מאוד שנים – חוץ מזה שלמדתי באוניברסיטה ועשיתי תואר ראשון ושני – לא הייתי מספיק מעורה ומספיק בקי בתחום. הוא מרתק. יש לי מפגשי לימוד עם פרופסור טרכטנברג בשבועות האחרונים כדי ללמוד. זה עולם עצום. אני רשמתי לעצמי נושאים פרטניים יותר שהוועדה בהחלט מתכוונת ליזום דיוני עומק כדי לקדם, להעיר תשומת לב, ולתת "הייד פארק" פרלמנטרי כדי לעסוק בנושאים. אחד מהם, בהסכמה עם פרופסור טרכטנברג, תוצג בוועדה התכנית של הות"ת-מל"ג והמשמעויות התקציביות. נדמה לי שזו תהיה הפעם הראשונה שזה יוצג בוועדה בצורה מפורטת.

דיבר שר החינוך על נושא הבגרויות, שהוא חשוב מאוד בהקשר של מערכת ההשכלה הגבוהה, הבחינות הפסיכוטכניות שנמצאות על שולחננו. נושא מדעי הרוח. האוכלוסיות המוחלשות – ערבים, חרדים, עולים חדשים, בעיקר אתיופים. מכללות ההוראה. הנושא הזה של מעבר הדרגתי אל כנפי המל"ג-ות"ת. כל נושא החוק ההיסטורי של מל"ג-ות"ת והשלטון המרכזי. דובר על זה. אנחנו בהחלט ננסה להתערב בזה. רשמתי לעצמי גם את אכזבתו של פרופסור בן-ששון מכך שהוא לא הספיק ולא הצליח לקבע את חוק ההשכלה הגבוהה לחוק יסוד. נשמע, נלמד ונראה.
הנושא של הגדלת הפוטנציאל, קרי, הרצף והמעבר מהחינוך התיכון אל האקדמיה, החצי החסר – נושא מרכזי מאוד. זה קשור גם לאותן מכינות קדם אקדמיות, שגם כן לא תמיד יש להם אבא ואימא מספיק אכפתיים כדי לקדם אותם. הסגל הזוטר – לאחרונה נחשפנו גם למה שנקרא מרצים מן החוץ, שנצטרך להתמודד ולנסות. וכמובן, אורי רשטיק העלה את הנושא של מצב הסטודנט. בכלל, התחום הזה שחברת הכנסת סתיו שפיר פירטה אותו. תחום יוקר המחייה והחיים הסטודנטיאליים, והיכולת של הדור הצעיר לפלס את דרכו כדי להתערות בתוך החברה הישראלית. כלומר, שלל נושאים שאני מניח שכינוס חורף אחד לא יספיק להם. אבל אנחנו ננסה להיות מעורבים ולהתערב. לא רק ישיבות ועדה דחופות על נושאים וכותרות בעיתונים, אלא גם נושאים שאנחנו ניזום ביחד עם מערכת החינוך, ננסה לקדם אותם ולתת להם את סדר העדיפות הנכון בתוך המערכת. תודה לכולכם, ובהצלחה בשנת הלימודים.
<הישיבה ננעלה בשעה 12:50.>