הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

<פרוטוקול מס' 37>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, כ"ג בכסלו התשע"ד (26 בנובמבר 2013), שעה 11:00

<סיור ומפגש במפעל YVEL - וביקור במיזם חברתי עסקי MEGEMERIA - בית ספר לצורפות לעולים יוצאי אתיופיה, בשיתוף עמותת "ידיד" - מרכזי זכויות בקהילה>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

ראובן ריבלין

>
דבורה בודינה - ראש ענף הכשרה ותעשייה, משרד הכלכלה

אהרון חוטובלי - מנהל מחוז ירושלים, שירות התעסוקה

זיוה מקונן - מנכ"ל, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

רן מלמד - סמנכ"ל מדיניות חברתית והסברה, עמותת "ידיד"

אורנה לוי - YVEL

איציק לוי - YVEL

לירון וייס - דוברת הוועדה

דנה גורדון שושני
ציפי גלעדי – רכזת בכירה בוועדה

ס.ל., חבר המתרגמים

<סיור ומפגש במפעל YVEL - וביקור במיזם חברתי עסקי MEGEMERIA - בית ספר לצורפות לעולים יוצאי אתיופיה, בשיתוף עמותת "ידיד" - מרכזי זכויות בקהילה>

עד שכולם יצטרפו אלינו אז אני אספר לכם שמה שאתם רואים פה בוויטרינה זה הכול עבודה של הבוגרים. במצפה היותר גדול זה עבודות הבמה שלהם, מה שכל אחד עשה. יש לנו כאן פסלים מדהימים של אמנית אתיופית שהגיעה ביחד עם - - - איציק, תעזור לי.

היא הגיעה יחד עם אורית מופז.

עם אורית מופז, כשאורית מופז עוזרת לה מאוד למכור את הפסלים שלה ואת הדברים שלה ואנחנו גם מציגים את זה פה בגאווה רבה. אז אתם יכולים גם אחר כך ליהנות מהיצירות שלה. הנה הבוגרים עכשיו מצטרפים אלינו.

אנחנו לא נעשה לכם אירוע גדול מדי, אבל כן כמה אנשים שהיינו רוצים שיגידו כמה מילים וכמובן יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת יואל רזבוזוב וחבר הכנסת ריבלין וכמובן סטף ורטהיימר.
עד שאנשים ייכנסו, אני רק אספר לכם שהעסק החברתי MEGEMERIA כבר מכר השנה תכשיטים במאות אלפי שקלים. הוא מכר בשנה שעברה במאות אלפי שקלים והוא מכר גם השנה מאות אלפי שקלים ובעצם כל ההכנסות נכנסות בתוך החברה, הן מיועדות כדי לפתח את החברה, לפתח את העסק החברתי, להשביח אותו ולקדם אותו וככל שההכנסות יהיו יותר גדולות, אז איך אומרים? דיבידנדים, בונוסים והעלאת משכורות לעובדים. כי זאת בעצם המטרה, לתת אופק לא רק תעסוקתי, מבחינה של יש מקום לבוא לעבוד, אלא גם אופק מבחינה שיש מקום להרוויח בו יותר.

אני מראש מתנצל שחילקנו אתכם בשני גופים, אבל זו המגבלה כשאתה נמצא במקום שהוא בעצם אולם תצוגה מאוד מאוד גדול, אבל זה המקום שיש לנו.

אני לא רוצה להכביר יותר מדי מילים, אני באמת חושב שהמילים הראשונות שצריכות להיאמר, מעבר למה שנאמר עד עכשיו, זה של האיש עם החזון. איציק, בוא בבקשה.

שוב, בוקר טוב לכולם. בדרך כלל כשאני אומר דברים אני אומר אותם בעל פה, אני אומר אותם מהלב, הפעם אני אומר אותם מהכתב, אבל הן עדיין מהלב. כבוד חברי ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, יואל, אני לא שייך לקבוצה הזאת, לא יקבלו אותי כנראה, משפחת YVEL, משפחת MEGEMERIA, רעייתי אורנה ושותפתי לדרך ולחיים, חברים יקרים.

אנחנו הרגע בוועדת הכספים יצרנו מצב שאתם יכולים לעשות חישוב נפרד לבעל ולאישה.

מזל טוב על זה, זה דבר חשוב.

היא עדיין שותפתי לדרך ולחיים.

לפני 50 שנה בדיוק עליתי לישראל עם הוריי ואחי הבכור מארגנטינה. הגענו לארץ שלא הכרנו, שפה שלא דיברנו ודפוסי חיים שלא ידענו. המילים הראשונות שלמדנו בעברית היו 'סבלנות' ו'לא יש', שזה בעצם אין כשמתרגמים את זה לספרדית. נוסף על הכול גם את מעט הכסף שהיה ברשותנו הפסדנו לנבל שרימה את אבי, שיושב היום כאן איתנו. אבי, לא הנבל. גרנו במעברות של צפון תלפיות ולאחר מכן עברנו לגור בקרית מנחם, שזאת הייתה בעצם שכונה שנבנתה למפוני המעברות של אותם זמנים. במקביל למדתי בבית הספר יפה נוף וכך למעשה הכרתי את האינטגרציה של פעם משני הכיוונים. שחור בין לבנים בבית הספר ולבן בין השחורים בבית, בשום מקום לא הרגשתי נוח, בשום מקום לא הייתי בבית.

כל חיי לא הבנתי מדוע מדינה שחורטת על דגלה את חשיבותה של העלייה הציונית לארץ ישראל, מתעמרת בעוליה בצורה שכזו. הבטחתי לעצמי שאם יבוא יום ואוכל להוכיח כי ניתן לקלוט עלייה אחרת אעשה כך.

לימים הכרתי את אהבת חיי, אורנה לבית משפחת מוסיוף. יחד בנינו בעבודה קשה ועם הרבה אהבה ועוד יותר אנשים טובים ומסורים את כל מה שהנכם רואים היום. בנינו ונבנינו. לאורך כל 27 השנים דאגתי לתת עדיפות לעולים חדשים בחברה. היום 90% ממשפחת YVEL הם בדיוק כמוני, עולים חדשים מ-22 מדינות.

בשנת 2010, כבניית השלב הבא של העשייה החברתית של אורנה ושלי הקמנו את בית הספר על שם אנדי ברונפמן. בית הספר אמנם מלמד את התלמידים מקצוע, אך יותר מכך מלמד אותם לעמוד ולהיות זקופים וגאים בחברה שדוחה את השונה. הם לומדים להיות שווים בין שווים.

אני זוכר את הפגישה הראשונה שלנו במפעל הקודם, כמה אז התרגשתם, בוגרי השנה הראשונה. אני גם זוכר את המפגש שערכנו מספר חודשים לפני, כשפתחנו את הבית הספר, כמה חששות היו לכם, כמה ספקות אם בכלל המקום ייפתח, וזה אולי היה השיעור הראשון של החיים העצמאיים, אף אחד לא מבטיח לך שום דבר. ההצלחה היא 1,000 שעות של מוכנות בשביל שנייה אחת של הזדמנות ואתם הייתם שם בשנייה הזאת. היום אתם צורפים במשרה מלאה, צורפים בזכות ולא בחסד.

רק אתמול חזרתי מנסיעה מארצות הברית והשמחה הגדולה ביותר הייתה כשלקוחה מאוד עשירה התאהבה בצמיד מאוד יקר של YVEL, אבל לא הייתה בטוחה שהיא מוכנה להשקיע את הכסף בצמיד הזה. כשסיפרתי לה שאת הצמיד הזה הכינה באהבה רבה ילאמוק, בוגרת בית הספר שלנו, שלפה מיד את כרטיס האשראי מבלי לבקש אפילו הנחה. רבותיי, זה היה צמיד של קרוב ל-30,000 דולר שילאמוק עשתה אותו, והיא קנתה אותו וזאת הייתה התרגשות עצומה שלי. התכשיטים שאתם עיצבתם בעצמכם ומייצרים במפעל MEGEMERIA נמכרים היום במוזיאונים בארץ, בחנויות תכשיטים מובחרות בעולם, וההתרגשות של מי שקונה תכשיט שלכם היא עצומה. ההתרגשות שלי.

התכשיט שלכם הוא סיפור הקהילה שלכם, סיפור העלייה שלכם הוא בעצם סיפור העלייה שלי. אם היה בית ספר כזה, כאשר הוריי עלו ארצה, אולי חיינו היו מעט קלים יותר, עם תקוות לעצמאות כלכלית, כפי שהיום אתם מרגישים. את הדרך הארוכה והמאתגרת הזאת לא יכולתי לעשות ללא קבוצת אנשים יקרה שהפנימו את הרעיון מהיום הראשון וידעו להפוך את חלומי לחלומם הפרטי.

רעייתי אורנה, אהבת חיי. הדבר הטוב ביותר שיכולתי לאחל לעצמי בחיים, שותפתי לדרך ולחיים, את יצקת תוכן לחלומות שלי ועזרת לי להפוך אותם למציאות, בדיוק כפי שאת עושה זאת יום יום ב-27 השנים האחרונות בעיצוב תכשיטי החברה ובניהולה השוטף.

עמותת "ידיד" שבראשה עומדת שרי ריבקין, שאיננה נוכחת היום מהסיבה הלא מפתיעה, שפשוט היא נמצאת כרגע בארצות הברית בסדרת תערוכות שבה היא מציגה את תכשיטי MEGEMERIA לקהילות יהודיות. שרי ורן כבר מזמן חצו את כל הקווים האדומים של היכן מסתיים תפקידם כמנהל הפרויקט והיכן מתחיל הסנטימנט האישי לעבוד. "ידיד" היא אחד ההורים הגאים של התינוק המופלא הזה.

משפחת YVEL, גם היא הבינה את המשמעות של קליטת עלייה. ללא תמיכתם בזמן הלימודים, דרך סדנאות והסברים מלאי סבלנות ורוך, לאחר סיום הלימודים בשלבי קליטתם במערכת YVEL והן בעזרה בהקמת המפעל החדש של הבוגרים ב- MEGEMERIA לא היה מיזם זה מצליח לקרום עור וגידים, רבותיי.

מאיר, המורה לצורפות. שמלווה אותנו בשלוש השנים הקרובות, שבחודש הראשון עוד הגיע עם המונית שלו בכלל בבוקר לעבודה, רק להיות בטוח שהפרויקט הזה הוא לא גחמה או רעיון של רגע. תודה על הסבלנות והאמונה, מאיר. תודה.

וכמובן גנט, מנהלת בית הספר, שנכנסה לנעליה הגדולות של מיכל נוריק, שהתחילה איתנו את המסע והיום הן נמצאות כאן לחגוג את הרגע, ויחד איתם נמצאת היום גם יעל שושני, שהייתה זאת שעזרה לאורנה ולי לקחת את הרעיון הטהור והבתולי הזה וליצוק בתוכו תוכן וסדר ולבנות את ראש החץ האנושי הראשון של התלמידים שאיתם יצאנו לדרך. תודה.

פרויקט זה הוקם לשתי מטרות עיקריות. ראשית, לצמצם את הפערים בחברה הישראלית. איני מוכן לחיות במדינה שמפלה את תושביה ולא חשוב מה הסיבה. מדינה שקמה על אפרם של שישה מיליון מופלים לרעה לא יכולה להפלות את אזרחיה שלה. שנית, אורנה ואני מאמינים כי עצמאות כלכלית היא החופש האמיתי וכל אחד זכאי לחיות בחופש, כשפרויקט זה הוקם בכדי שיזמים אחרים בתחומי עשייה שונים ומגוונים יוכלו לבוא, ללמוד ולהעתיק את הרעיון.

אורנה ואני לא יכולנו לזכות לצלע שלישית כל כך ראויה ומתאימה למשימת הרחבת הרעיון הזה מאשר חברנו החדש והצעיר, סטף ורטהיימר. סטף הצטרף אלינו לאחרונה כשותף מלא לפרויקט MEGEMERIA כאשר בראשון בספטמבר, הבוקר נודע לנו שזה יהיה כנראה לפני, אנחנו מתעתדים להקים בשעה טובה את בית הספר השני של MEGEMERIA ואת המפעל בצמוד אליו, בפארק התעשייתי שהקים סטף בנצרת. אותו רעיון תחת אותה הנהגה, רק שהפעם הדגש יהיה ללמד את האוכלוסייה הערבית של נצרת והיהודית של הגליל. אנו מקווים כי כולנו נזכה להיפגש בשנה הבאה בטקס פתיחת מיזם MEGEMERIA בנצרת, אינשאללה. תודה רבה.

אני חייב וידוי קטן אישי שלי לפני שנעבור לסטף. לסטף זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, אצלי זה היה קצת פחות, אותי ניסו חודשיים לשכנע לבוא לראות את בית הספר, למה? כי אורנה ואני גדלנו יחד מגן ילדים וחודשיים היא ניסתה להביא אותי לכאן ואני שיחקתי אותה הארט טו גט וזה היה בזבוז של חודשיים וחבל ואני מצטער על זה, אבל ברגע שהגעתי אז נכוויתי. אני חושב שכל מי שנכנס לפה חווה את אותו דבר.

לפני שאני אבקש מסטף לבוא ולהגיד כמה מילים אי אפשר בלי להזכיר את התורמים שלנו, שבלעדיהם בעצם העסק הזה לא היה קיים. העסק החברתי MEGEMERIA בסופו של דבר יחזיק את עצמו וירוויח, אבל בשביל שנקיים את בית הספר ונוכל להמשיך לתת מלגות קיום לתלמידים צריך כסף ולא מעט, בעיקר כשמדברים על מלגות קיום מהסוג שלנו. אז צריך להגיד תודה לאורט עולמי שתומכים בנו ולקרן הידידות, ולקרן ברון דה הירש ולפדרציה של יהודי סן פרנציסקו, ולמשרד הקליטה ולמשרד התמ"ת ולעיריית ירושלים, ואם שכחתי מישהו אז אני מראש אומר שאני מתנצל ותגידו לי. אנשים יקרים שבאו לכאן נכוו ואמרו 'אנחנו רוצים להיות שותפים'.

סטף ורטהיימר, בבקשה.

אני מאוד שמח להיות פה עם כולכם ואני שמח בעיקר בשביל איציק ובשביל אורנה, הם בנו את המקום היפה הזה ושהמטרה שלו היא שיהודים ילמדו לעבוד, יפסיקו לדבר ויעשו יצוא, לא כמו שדודה אחת פה שאלה שאלות כל הזמן 'בשביל מה צריכים את זה?' צריכים את זה כדי שאנשים פה יתפרנסו, ירוויחו את כספם, יהיה להם מעניין ויעשו מה שעושים בכל העולם.
באיטליה יש כמה כפרים או ערים שחיים מתכשיטים, לנו יש אנשים לא פחות טובים מאיטליה ואין שום סיבה שלא יהיו לנו ערים שיחיו מתכשיטים ויעשו יצוא ולא יפחדו שלא תהיה להם עבודה אחר כך, מפני שיש אנשים שיודעים בסוף למכור את זה ולעשות את זה. אם הייתי חושב בצורה אחרת לא הייתי מקים את יִשקר. לפני 60 שנה הקמתי את ישקר מפני שלא היה לי מקום עבודה. כתוצאה מזה מצאתי גם ערבים וגם יהודים בגליל, בעיקר בנהריה בהתחלה, והתוצאה הסופית היא שהיום מסביב לנושא הזה, שזה כלים לעבודה, שבישראל אולי צריכים אחוז אחד, עושים בכל העולם היום את הכלים האלה, שפיתחו או עשו בארץ. זה 10,000 מקומות עבודה. וכתוצאה מזה יצרו גני תעשייה, בשביל לשכפל את הרעיון הזה, בגליל ובנגב.
וכששמעתי על הסיפור הזה, מפליקס ואחר כך מלין, אמרתי שאני מוכרח לראות את זה. אני בדרך כלל לא טיפוס מתלהב כל כך, אבל אני חושב שמגיע לאבא של איציק מזל טוב, גידלת ילד טוב, ולאורנה, כל הכבוד, המשפחה שלך עשתה עבודה טובה, וגם בלח"י היו אנשים טובים, לא רק בפלמ"ח, ולכן אני שמח להיות שותף איתכם ולעשות אותו דבר שאתם עושים פה בנצרת, זה אזור שמתעניינים בדברים האלה ויש לי תחושה לזה, גם לגליל וגם לנצרת.

לכן מה שאני מאחל לכם זה הצלחה ואני בטוח שתצליחו ואנחנו ביחד, אבל אתם תובילו את הדברים האלה בשטח הזה, כי זה שטח שלכם. כל אחד צריך לדעת מה הוא לא יודע, זה אולי הדבר הכי חשוב. תודה ולהתראות.

תודה רבה לסטף.

הזהירו אותי מקודם שאני צריך לעמוד בלוחות זמנים, אז אני אשתדל. יש לנו עוד שני חלקים קטנים, אחד זה כמובן חלוקת התעודות, אבל לפני זה אני חושב שרצוי וראוי ששני נציגי הוועדה, רובי ריבלין וחבר הכנסת יואל רזבוזוב יגידו את דבריהם. אתם צריכים להסביר לי מי קודם, אתה צריך לסכם או אתה צריך להגיד קודם? רק אל תריבו, אתם באותה קואליציה.

רובי ריבלין, בבקשה.

אדוני יושב ראש הוועדה, רזבוזוב, הרצל של התעשייה הישראלית, אחד מהציונים הגדולים, סטף ורטהיימר. יש לי תמיד כבוד גדול כשאני נמצא על ידך, גם כשהיית בכנסת. דיברת אבל עשית יותר.
עשר שנים לפני שנולדתי, יקיריי, היו בארץ 200,000 איש. אני נולדתי ב-1939 והמשפחה שלי עלתה, היא עלתה לארץ מווילנא, אבל לא לאחרונה, אלא היא עלתה לפני 205 שנים והיחידים שקיבלו אותנו פה בירושלים היו בני דודינו הערבים שקיבלו אותנו בשמחה רבה, כי ירושלים גדלה, היא הייתה עד אז 10,000 איש ואחינו הספרדים, משפחת מוסיוף, שאחר כך אנחנו זכינו לקבל אותם, ומאז אנחנו יודעים שכל דור שקדם צריך לקבל את הדור שבא אחריו.

הייתה לנו עליית ראשונים והייתה לנו עלייה ראשונה והייתה לנו עלייה שנייה ועלייה שלישית, רביעית וחמישית, וכך הלאה. היו עליות מצפון אפריקה, היו עליות העקורים. כמה שנים אחרי שנולדתי היו בארץ כבר 500,000 יהודים ובשנת 48', כאשר הכרזנו על הקמת המדינה היו 800,000 יהודים. אני הייתי בן תשע והכנסת הגיעה לירושלים ושאלו אותי, 'רובי ריבלין, מה החלום שלך?' אז באתיופיה החלום שלכם היה לבוא לירושלים ואני, מה יכולתי לעשות? כבר הייתי בירושלים דור שביעי, אמרתי 'מה אתם מתכוונים, החלום שלי? החלום שלי התגשם יחד עם כולם, קמה לנו מדינה, מדינה של יהודים בארץ ישראל', אמרו לי, 'לא, אתה לא רואה את כל חברי הכנסת מגיעים, אתה לא רוצה להיות חבר כנסת?' אמרתי 'לא, אני רוצה לגמור את הגימנסיה, ללכת לצבא, להיות קצין, לאחר מכן ללמוד משפטים', היו לי הרבה תכניות בעניין זה, 'לאחר מכן אם אני ארצה ללכת לפוליטיקה, להיכנס לכנסת, לא צריך חלום בשביל זה', אמרו 'אתה לא רוצה להיות שר?' כי על יד הבית שלי באמת גרו הרבה שרים, בן גוריון, גולדה, ספיר, אשכול, כל אחד היה גר על ידי, אמרתי 'להיות שר זה טוב מאוד, כל אחד יש לו אוטו, זה נוח מאוד, אבל גם בשביל זה לא צריך חלום'. בשביל זה לא צריך חלום מהטעם הפשוט, שצריכים לעבוד קצת יותר קשה. אמרו לי 'אתה לא רוצה להיות יושב ראש הכנסת?' אמרתי, 'יושב ראש כנסת?' באמת שפרינצק הראשון היה איש מאוד מכובד בארץ, כולנו כיבדנו אותו, אבל אמרתי, גם, 'למרות שזה באמת דבר נפלא, לא צריך חלום', אז אמרו לי, 'אז מה החלום שלך, ילד?' אמרתי, 'החלום שלי שבשנת 2000, עוד 50 שנה, יהיו בארץ שני מיליון יהודים'. בשנת 2000 היו שישה מיליון יהודים בארץ, במדינה יהודית ודמוקרטית שבה חיים גם שני מיליון ערבים, כאשר הם שותפים לעובדה שהמולדת שלנו היא מולדת העם היהודי, אבל כמובן שזו גם המולדת שלהם, מהטעם הפשוט שהם נולדו כאן ואנחנו צריכים למצוא את הגשר לחיות יחד.
אבל לפני שנמצא את הגשר ואנחנו נמצא אותו ברבות הימים, כאשר הם ירצו, אנחנו צריכים למצוא דור לדור ועלייה ועלייה את הגשר בינינו. אני, נקשרה נפשי, יחד עם מורי ורבי, ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר, שראה בעלייתם של יהדות אתיופיה דבר חשוב ביותר, אתם לא התפללתם לארץ ישראל, אתם התפללתם לירושלים, משום שאתם, בלי שהבנתם מה זו הציונות המדינית ומה זו הציונות המיסטית ומה זה הציונות התעשייתית ומה זה הציונות החקלאית, אתם הבנתם שאין ציונות בלי ציון וציון ירושלים. ויש קשיים לא קלים לקלוט אתכם, ולכן חשבתי היום, כאשר יושב ראש הוועדה שלי ומנהלת הוועדה באו ואמרו שאנחנו הולכים לפגוש חברים אשר משתלבים בתוך החברה, במצבים הקשים שבהם העדה נמצאת ואי אפשר להתעלם מזה, ושמעתי את דברייך ואני בהחלט חושב שיש לנו קשיים רבים שביניהם אנחנו דוחקים מאיתנו פתרונות יותר קשים ויוצרים פתרונות קלים שאינם טובים. אני גם חבר בוועדת חוץ וביטחון ואני יודע שהדברים האלה, גם כאשר מדברים על כור ההיתוך של החברה בישראל, כור ההיתוך שהוא הצבא, גם שם אנחנו לפעמים מתעלמים מקשיים כדי לפתור פתרונות קלים.
ואתם, איציק ואורנה, אתה, כהרגלה של העמותה שלך בקודש, יחד עם אנשים טובים ומעולים, באמת יוצרים את כור ההיתוך. נכון, 21, ועוד 21 ועוד 21 ועוד 20,000 ועוד 40,000 ועוד 60,000, כך בונים. אני באתי הנה להסיר את כובעי בפניכם. כאשר אמר לי יושב ראש הוועדה, ואנחנו נמצאים כרגע בוועדת הכספים ואחרי הצהריים בוועדות חוץ וביטחון לא פשוטות בנושאים יומיים, חשבתי שהדבר הכי חשוב מבחינת אותו חלום שלי כילד זה לבוא הנה ולברך אתכם.

ועל ה-30,000 דולר, אני לא מכרתי שום דבר בחיים שלי, יקירה שלי, והנה את כבר מכרת ב-30,000 דולר. והדולרים הם לא חשובים, הרצון הנפלא של מי שזכתה ב-5,000 שקל פרס וביקשה שייתנו לה בבית שולחן עבודה שבו היא תוכל לעבוד. זה הדבר החשוב ביותר ואני גאה להיות פה איתכם.

חבר הכנסת יואל רזבוזוב, יושב ראש הוועדה.

חברי המכובד, חבר הכנסת רובי ריבלין, אורח הכבוד סטף ורטהיימר, חברים נכבדים. קודם כל קשה לדבר אחרי חבר הכנסת ריבלין. זה כבר נהיה משהו מצחיק, בוועדה הראשונה הייתי מגיע לכנסת בתור ספורטאי לשעבר, ואז בוועדה הראשונה חבר הוועדה, חבר הכנסת רובי ריבלין פנה אליי, 'כבוד היושב ראש', אמרתי לו 'רובי, תפסיק לקרוא לי ככה, לא נעים לי, מבחינתי רובי הוא ה - - -

תתחיל להתרגל, אתה כבוד היושב ראש.

מתרגלים לאט לאט. באמת כיף להיות כאן היום, מקום מרשים. אני חושב שזה מקום עם חזון, אני חושב שזה הדבר הכי חשוב לנו כמדינה. לפני זה דיברנו כמה דקות עם איציק לוי והוא אמר לי, 'יואל, תשמע, אני רציתי בתור עולה חדש לשעבר להוכיח את עצמי כאן בארץ, רציתי להחזיר למדינה', ואני מכיר את התחושה הזאת כי גם אני בתור עולה חדש, היה לי את החלום הזה להחזיר למדינה, כי המדינה באמת נתנה לנו הרבה וכשהנפתי את דגל ישראל והייתי הספורטאי הכי צעיר שזכה בגביע עולם לבוגרים, בעיר באוסטריה, איפה שנולד היטלר, אז הרגשתי את תחושת הסיפוק הזה.

אני חושב שבאמת ניתן כאן לראות את התחושה שלך ואת הסיפוק שלך. אתה עשית פה משהו גדול, אתה וכמובן רעייתך אורנה, כי תמיד זה הולך ביחד, ואני חושב שיש פה גם מסר כפול. אחד זה האינטגרציה של העולים לתוך הקהילה. אני חושב שזה דבר חשוב ביותר ואנחנו באמת צריכים לשאוף לצאת ולהיות שווים כולם ונשאר באמת מבחינת הקהילה האתיופית הפוש האחרון, ופה ובכלל בשנה-שנתיים האחרונות, אני רואה הרבה הישגים ובאמת משמעותיים וכיף לראות זאת. ושתיים, אני חושב שמבחינת החזון של המדינה לייצר כאן ולייצא לחו"ל ולהיות עצמאיים, אני חושב שזה הביטחון הכי גדול למדינה ואני חושב שזה נורא חשוב. מה שאתם עושים כאן, כמו שאמרתי, זה באמת גם מסר כפול וגם דבר חזק ביותר, שמחזיק לנו, מפתח ומקדם לנו את המדינה, עם כל הבעיות שיש מסביב.

אני באמת אקצר, אני לא אדבר הרבה, אבל כיף להיות כאן. תודה לכל השותפים, תודה לרן מלמד מ"ידיד", תודה למשרד הקליטה, לעיריית ירושלים, לתמ"ת. באמת יש פה עבודה מדהימה, שיתוף פעולה, כי לא תמיד רואים שיתוף פעולה בין הגורמים וכאן אנחנו רואים שיתוף פעולה אמיתי. אני בטוח שהפרויקט המופלא הזה יצליח, הוא חייב להצליח. מה שאתם עושים, אני כבר מחכה לשאול איפה אני יכול לקנות, להביא את אשתי ו - - -

אתה יכול לקנות אחר כך.

אני צריך לבוא עם האישה, לא אוהב להפתיע אותה בדברים האלה, אני לא כל כך מוצלח בזה. אבל אני באמת חושב שיש לפרויקט עתיד גדול ואנחנו מבחינת הוועדה של עלייה, קליטה ותפוצות, ניתן לכם את כל הפלטפורמה, את כל מה שתזדקקו. אני חושב שבאמת זה מדהים וכיף גדול להיות כאן היום. תודה.

כמעט אנחנו בסוף. אני רק צריך להגיד דבר אחד ששכחתי. שר האוצר היה צריך להיות כאן היום גם, הוא הודיע לנו לפני יומיים שיש היום ישיבת קבינט בתל אביב ולכן הוא לא הצליח, אז אני אגיד לו רק שההפסד שלו. אני חושב. אתה תגיד לו?

לפני שנעבור לחלק האחרון של הענקת התעודות, אני רוצה לספר לכם על איש שפגשתי פה בערך לפני שנתיים. הפגישה הראשונה שלי איתו הייתה ביום שישי אחד, בשפיים, בתערוכה שבנק הפועלים עשה לעמותות שיוכלו למכור לקראת ראש השנה את המוצרים שלהם. השקט שהכרתי אותו, באוטו, כשנסענו מירושלים לשפיים, בכלל לא חשבתי איזה הר געש יש שם בפנים, והאיש הזה עמד עם החברים שלו ומכר תכשיטים ב-30,000 שקל באותו יום, ואני חושב שאין בוגר מתאים ממנו כדי להגיד כמה מילים בשם הבוגרים. יוהנס.

תודה, בוקר טוב. אורנה ואיציק היקרים, מר סטף, רן, עמותת ידיד. חברים יקרים, בשמכם בוגרי בית הספר MEGEMERIA. MEGEMERIA באמהרית זה בראשית, אלוהים ברא, זה כולנו יודעים. ברצוני להודות לכם, לאורנה ולאיציק לוי, מקרב לב, על שנתתם לנו את ההזדמנות הזאת לרכוש מקצוע ודרך חיים כדי להרגיש חלק שווה בחברה הישראלית. אנו רואים זאת כזכות גדולה להיות חלק מהמפעל הציוני החשוב הזה.
ברצוננו להודות למיכל, שליוותה אותנו מצעדינו הראשונים ברגישות רבה ובתבונה, למאיר המורה היקר, תודה לך שעזרת לנו, נתת עדיפות להצלחתנו והענקת לנו כוח להגשים את החלום. כמובן הכרה לגנט, הממשיכה את הדרך של מיכל. מיכל, איפה שאנחנו הולכים אנחנו לא שוכחים אותה, מיכל עשתה הרבה דברים לקהילה, תמיד איפה שאני הולך אני צריך להגיד את השם שלה. מיכל פועלת למען הקהילה, הקליטה המוצלחת של תלמידי המחזור השני.
אנו מאחלים הצלחה רבה במשך הדרך, תודה וחג חנוכה שמח.

תודה.

ואנחנו נעבור עכשיו לחלוקת התעודות, אז אני מבקש את גנט לפה.

אני מבקש להתנצל, אני צריך להצביע בכנסת. אני מאוד שמחתי להיות פה, תודה רבה לכולם.

תודה רבה, חבר הכנסת ריבלין.

גנט פה עם התעודות, בבקשה, ואורנה, אנחנו זקוקים לך גם כן. חבר הכנסת רזבוזוב, אם אתה מוכן לבוא ולעמוד פה, ואתה יחד עם אורנה תחלקו את התעודות. גנט, את מקריאה שמות. בבקשה.

(חלוקת התעודות).

תודה רבה לכולכם, תודה שבאתם. שלא תחשבו שגם מרעיבים אתכם פה, אתם מוזמנים לפטיו הנפלא, לשתות משהו, לאכול משהו ואנחנו מקווים לראות אתכם פה בקרוב שוב. תודה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:45.>