PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
15/10/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 78>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"א בחשון התשע"ד (15 באוקטובר 2013), שעה 10:30

<העסקת מורים מן החוץ במוסדות האקדמיים>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

מיכל בירן

זהבה גלאון

תמר זנדברג

דב חנין

בועז טופורובסקי

איציק שמולי

>
יהודה שוורץ - מפקח באגף להכשרת עובדי הוראה, משרד החינוך

אילנית זוילי - נציגת דוברות המשרד, משרד החינוך

אבי פרידמן - רפרנט חינוך והשכלה גבוהה באגף השכר והסכמ, משרד האוצר

אלישע קיפניס - ראש ענף באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

אפרים שיפטן - ראש אגף משאבי אנוש המכללה האקדמית בית ברל

יעל מלכא - מנהלת משאבי אנוש המכללה האקדמית הדסה

גד פרודובסקי - נציג ארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטה

דיוויד גוס - נציג מורים מן החוץ מכללת שנקר

שלי שנהב-קלר - נציגת המורים מן החוץ המכללה האקדמית תל אביב יפו

דנה אהרון - אגף תקצוב, מל"ג, ות"ת

עדי זהבי - אגף תקצוב, מל"ג

מרדכי כהן - מנכ"ל אוניברסיטת תל-אביב, ור"ה

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה

רעות אופיר - ור"ם

שמואל הר נוי - מנכ"ל המכללה האקדמית צפת ומנכ"ל ור"מ, ור"מ

צחי מילגרום - סגן נשיא, ור"מ, המכללה האקדמית הדסה

זאב זיוון - עמית הוראה ב', אוניברסיטת בן גוריון

מיכל אבן - יו"ר ארגון הסגל הזוטר, אוניברסיטת חיפה, ארגון הסגל האקדמי הזוטר

ניצן הדס - יועץ, ארגון הסגל האקדמי הזוטר

צבי לביא - מרצה מן החוץ, ארגון הסגל האקדמי הזוטר

נועה לוי - יו"ר הסגל הזוטר באוניברסיטת תל-אביב

פטריק ביתן - חוקר באקדמיה, המרכז הבינתחומי

יאיר ברקאי - ראש המכללה, מכללת ליפשיץ

נחמה רבנר - יו"ר ארגון הסגל האקדמי במכללות להכשרת מורים

אילנה כהן - ראש מדור, מכון לנדר


ניצה עזרן - מנהלת משאבי אנוש ושכר, מכון שכטר למדעי היהדות

אורי אלדר - יו"ר הפורום החברתי - מרצ

אסף וינינגר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

עידית שבתאי סידיס - לוביסטית, ועד ראשי האוניברסיטאות, פוליסי

גידי זאגא - לוביסט ור"ם

אלכס גנצלר - לוביסט, רמ"א

יהודית גידלי

הדס צנוירט
<העסקת מורים מן החוץ במוסדות האקדמיים>

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הדיון מתקיים במסגרת דיון מהיר לבקשתם של חברי הכנסת דב חנין וזהבה גלאון. הוא דיון ראשוני בנושא מורכב שעולה על שולחננו לעתים קרובות. גם אני קיבלתי הרבה מאוד פניות בהרבה מאוד הזדמנויות. אני לא בטוח שנספיק למצות אותו, אבל נשתדל לתת לרשות דיבור לגורמים הרלוונטיים ולאנשים הנוספים שירצו לדבר. דב, זהבה, נפתח אתכם. אחר כך אבקש מאסף ויניגר, שכתב את נייר העמדה, עוד לפי בקשתכם בכנסת הקודמת, ואז ניתן רשות דיבור לנציגים של הגופים השונים הרלוונטיים, ואחר כך נפתח את זה לדיון. נשתדל לא להאריך מעבר ל-12:00. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין.

תודה, אדוני היושב-ראש, ותודה על כינוס הדיון הזה. תודה גם למרכז המחקר והמידע של הכנסת ולאסף על הנייר המקיף והחשוב שהוא כתב לבקשתנו.

אני רוצה להתחיל דווקא מהשורה התחתונה במכתב שקיבלנו מפרופ' יונה חן, יו"ר ור"מ. בסוף מכתבו הוא אומר שהמכללות, האקדמיות לא יכולות לבצע שום שינוי בדפוס ההעסקה ללא אישור של הממונה ללא אישור של הממונים על השכר באוצר ובות"ת וללא גיבוי תקציבי ממשלתי הולם. זו השורה שמביאה אותי לחיוניות של הדיון הזה בוועדה, כי בדרך כלל כשאנחנו מתעסקים בענייני עובדים ומעסיקים, אנחנו אומרים: הכנסת לא צריכה להתעסק בזה. יש ארגוני עובדים, יש ארגוני מעסיקים, ובסופו של דבר הדברים נפתרים במסגרת ההתמודדות והמאבק הזה. אבל במקרה הזה המסגרת כולה קבועה על-ידי המדינה באופן שאינו מאפשר באופן ראוי פתרונות.

זה נכון לכל תחומי השכר בשירות הציבורי.

זה נכון להרבה תחומי שכר בשירות הציבורי, אבל לא בכולם המסגרת היא כזו מיתת סדום כמו במערכות האקדמיות. ואני מציע להסתכל על הנושא הזה קודם כל במבט רחב. אנחנו צריכים להתחיל מהסתכלות על העתיד של המערכת של ההשכלה הגבוהה בישראל. אנחנו נמצאים היום במציאות שרבים קוראים לה בריחת מוחות של אקדמאים צעירים, שעוזבים את הארץ, ועוברים למקומות אחרים, כי זו דרכם להתפרנס ולחיות וגם לחיות מהוראה וממחקר אקדמי, אבל האמת היא שאולי השם שנעשה יותר מדויק לתאר את התופעה הזאת זו דלת מסתובבת, כי מצד אחד, מבריחים, וזו מילה מאוד קשה, אך היא מילה מדויקת, את החוקרים הצעירים הישראליים, ומצד שני, יש הבזקי התעוררות, ואז אומרים: נחזיר, ונותנים כל מיני הטבות כדי להחזיר לארץ כל מיני חוקרים שהתחילו להצליח או נמצאים בשלבים של דרכם האקדמית בעולם. אז במקום המדיניות הזו של הדלת המסתובבת אני חושב שהמדיניות חייבת להיות מדיניות של שמירה על החוקרים הישראליים, שהאקדמיה הישראלית יודעת לייצר - שמירה עליהם בארץ, ויצירת מסגרות מתאימות, שיאפשרו להם גם ללמד, גם לחקור בצורה ראויה ומתאימה.

זה מביא אותי לשאלת ההווה. אנחנו צריכים להיזכר שתפקיד האקדמיה הוא גם ליצור ידע אקדמי וגם להנחיל ידע אקדמי. זה מחייב שהיא תוכל למשוך לתוכה את האנשים הטובים ביותר, כדי שהתהליך של יצירת הידע יהיה עם היכולות הגבוהות ביותר. זה אומר ודאי תנאים ראויים, לפעמים אפילו תנאים מצוינים, כדי שהאנשים המצוינים שיש, והאנשים שהמצוינים שיכולים להתפתח, אכן יישארו באקדמיה. הדברים נכונים לגבי האוניברסיטאות ולגבי המכללות.

החל מ-93', 95', המהפך הגדול שחל באקדמיה הישראלית – איני רוצה להיכנס לוויכוח עליו, אבל ברור שהיום במציאות המכללות הן מרכיב מרכזי מאוד ממערכת ההשלכה הגבוהה. חלק גדול מהצעירים שלנו רוכשים שם ידע וחלק גדול מהאקדמאים שלנו נמצאים שם מועסקים שם. פה אנחנו מחויבים לייצר פתרונות שונים לגמרי ממה שקורה. במבט הרחב ביותר, כמובן, יש להגדיל באופן רציני את תקציב ההשכלה הגבוהה. אני יודע שאחרי העשור האבוד דובר על הגדלת תקציבי השכלה גבוהה, אבל דווקא בשנה האחרונה אנחנו רואים מחדש את הקיצוצים בהשכלה הגבוהה. ההחלטות מאוד אבסורדיות, ואני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה אלא רק להזכיר אותו, כי יש תחושה שלא שיקולים של פיתוח האקדמיה עומדים על סדר-היום, שפתאום יש המון כסף להשקיע באוניברסיטה חדשה שמכירים בה מטעמים כאלה ואחרים, ומצד שני, מקצצים בתקציבים של האוניברסיטאות. אבל תקציב ההשכלה הגבוהה – צריך להגדיל אותו בצורה ניכרת. צריך להגדיל את מספר התקנים בכל המוסדות האקדמיים. ואמירה מרחיקת לכת: צריך לבטל בהדרגה את הסטטוס הזה המכונה מורה מן החוץ, כלומר להעביר את כל מי שנמצא במערכת של ההשכלה הגבוהה, להיות חלק מהמערכת של ההשכלה הגבוהה במסלול מתאים להשכלה הגבוהה.
אדוני היושב-ראש, יש התחלה של התקדמות. אני חושב שהמאבק המרשים של נציגי הסגל הזוטר באוניברסיטאות הוביל ליצירת מעמד של עמיתי הוראה, שיש בו בהחלט התקדמות. יש גם הרבה בעיות בזה, אבל זה סוג של התקדמות ביחס למצב שבו היינו קודם לכן. אבל עדיין במכללות המצב שונה. שם עדיין יש המורים מן החוץ, שזה שם כללי לקבוצות שונות מאוד של אנשים. יש אנשים שמאוד מסודרים בחיים, ותחת עיסוק צדדי הולכים ללמד מדי פעם, וזה בסדר גמור, והם מקבלים שכר, אבל הם לא מקור הבעיה, אלא הצעירים, שנמצאים בתחילת דרכם, שמתפרנסים מזה. לעתים זו פרנסתם היחידה או העיקרית, ואנו רוצים שהם יתפרנסו מזה בצורה סבירה. אז אנחנו מעוניינים בהחלט במצוינות, אנחנו מעוניינים גם לייצר מסלולים שיאפשרו לאנשים מאוד טובים מחוץ לאקדמיה ללמד באוניברסיטאות ובמכללות, אבל אנחנו קודם כל חייבים להיות מעוניינים למנוע מצב, שהופך להיות נורמטיבי, של אנדר קלאס שנמצא במכללות, ולעתים גם באוניברסיטאות, ומייצר מוטיבציה- - -

זה יותר מלעתים.

בהחלט. אחדד את זה – לא לעתים; זה הופך למצב נורמטיבי של אנדר קלאס קבוע של אנשים שמועסקים בתנאים לא ראויים, לא נכונים, וזה מזיק לא רק לאותם צעירים, בדרך כלל, שנמצאים במעמד הזה, אלא זה מזיק לכל האקדמיה. זה מייצר מעמד שמוריד את כל האקדמיה למטה. אנחנו חייבים לעשות בנושא הזה שינוי גדול, לטעמי.
ברמה הקונקרטית, יש שורת דברים שניתן לקדמם באופן מיידי. אני חושב שיש לבטל לחלוטין את דפוס ההעסקה על-פי שעת עבודה, לעבור לכך שמרצים - ומבחינתי כולם מרצים בדרגות שונות, מרצים עובדים באוניברסיטה - עובדים 12 חודשים באוניברסיטה, כמו שאנשי הסגל עובדים, המרצים צריכים לעבוד באותה מתכונת. יש לייצר רמת קביעות וביטחון. אי-אפשר שאנשים לא יידעו בתחילת השנה מה קורה אתם – אם הם עובדים, לא עובדים, איפה. איך אפשר לנהל כך אקדמיה? אני מציע ליצור מצב שגם אם ההעסקה היא העסקה זמנית ואישית, יש בה טווח ביטחון של שנה, שנתיים, שאדם יודע שיש לו אופק התפתחותי כלשהו, הוא מחויב לאקדמיה, לאוניברסיטה או למכללה, אבל גם המכללה מחויבת אליו. היום אנחנו נמצאים ביחס למרצים מן החוץ במצב שבו אם הקורס לא נפתח – למשל, בגלל מיעוט נרשמים – אותו מורה מן החוץ לא מקבל כלום, כלומר הוא תלוי לחלוטין כעלה נידף בכללי השוק.

זה מאוד בעייתי. קראתי שבמכללה האקדמית ספיר הגיעו להסכם שגם עבור קורסים שלא נפתחו ניתן תשלום כלשהו למרצים, אז אני מברך את המכללה האקדמית ספיר על ההישג הזה, וגם את המורים מן החוץ, שהגיעו להישג הזה.

גם בתל-חי.

אז אני מברך גם אותם, אבל אני חושב שזו צריכה להיות הנורמה. אם בכלל מכניסים את מנגנוני השוק לאקדמיה – אני חושש מזה; פרופ' שטיגליץ קורא לזה פלישה של השוק לאקדמיה. אני חושב שזה מסוכן והרסני. אולי זה חורג קצת מגדר הדיון שלנו כאן. אבל אם זה קורה, צריך לפחות להגן על סגל ההוראה מהתנודות הקיצוניות של המנגנון הזה. כן נרשמו, לא נרשמו – למה המורה תלוי בזה?

אנחנו גם צריכים להבין שהיום, ואולי פה אסיים, לפני הצעה קונקרטית שחברתי חברת הכנסת גלאון ואנוכי חשבנו להציע לך, אדוני היושב-ראש – אני מסתייג מהעמדה שאומרת שיש לנו, מצד אחד, אינטרסים של האוניברסיטאות והמכללות, ומהצד השני, אינטרסים של המורים מן החוץ. העמדה הזאת אינה נכונה; בסופו של דבר המורים מן החוץ בסיטואציה הנוכחית, אם להשתמש בביטוי קצת מרקסיסטי, הם מעמד האוניברסלי של האוניברסיטאות. הם מבטאים את האינטרס הכללי של המערכת, בטובתה של המערכת לטווח הארוך. לא תהיה התקדמות של המכללות ושל האוניברסיטאות אם כך יחזיקו את סגלי ההוראה הצעירים שלהם. כולנו צריכים לעשות את המאמץ המשותף. יהיו לנו ויכוחים, בהחלט, אבל האינטרס הבסיסי כאן הוא אינטרס משותף. עתיד המכללה האקדמית, עתיד האוניברסיטה נמצא בפתרון הבעיות האלה. זו הופכת לסוגייה קריטית מבחינת עתיד המערכת – לא רק מבחינת עתיד המרצתים הצעירים והמתפתחים.

לכן, אדוני היושב-ראש, כיוון שאני מקבל את דבריך בפתיחת הדיון, שהנושא שאנחנו עוסקים בו הוא כל כך מורכב וגדול, ויש בו כל כך הרבה היבטים, אני מרגיש שאני חוטא לדיון בכך שהרבה סוגיות בעצמי, איני מדבר עליהן כרגע. אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך בעבודה רציפה בנושא. ההצעה שלנו, אדוני היושב-ראש, שאולי תקים במסגרת הוועדה צוות של חברי כנסת וחברי הוועדה, שיעבדו כמין ועדה מתמדת, ויעסקו בנושא הזה, ישמעו את כל הגורמים, ינסו לגבש אתם פתרונות קונקרטיים, וינסו יחד אתם לריב עם מי שצריך לריב ולקדם את מה שיש לקדם, כדי שנוכל, אולי בתום שהנ של עבודה מאומצת, לומר לעצמנו שהתקדמנו במשהו בסוגייה החשובה הזאת.

תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון.

תודה, אדוני, תודה על המחקר, אסף. לצערי, איני חברה בוועדה הזאת. אני רוצה לומר כמה דברים על החשיבות שאני מייחסת לוועדת החינוך בכלל, ואני יודעת שיש לך המון נושאים חשובים על סדר-היום. אני חושבת, שאם ועדת החינוך של הכנסת לא תכנס לעובי הקורה כצוות מלווה מתמיד מול כל הגורמים, מול הות"ת, מול ועד ראשי המכללות, מול הממונה על השכר באוצר ומול נציגי המורים מן החוץ וכל המכללות, אם הוועדה לא תקים צוות מלווה, שיבקש לדעת דברים קונקרטיים על התקדמות, ויציע המלצות, זה לא ייפתר. הדבר המחפיר הזה של ההעסקה הפוגענית הזאת – גם לא אקח את רשות הדיבור של אנשים שחווים את זה בחיים שלהם – הם יתארו את זה פי שמונים טוב ממני. ההתייחסות הזו לאנשים שעובדים כמרצים מן החוץ במכללות, הם עובדי קבלן לכל דבר ועניין. אני חושבת שגם התופעה של עובדי הקבלן היתה צריכה להיעלם מהעולם, התופעה המחפירה הזאת. אנחנו מדברים על המסה הקריטית. חבר הכנסת חנין פילח את אופי המרצים מן החוץ. אנחנו מדברים על המסה הקריטית, ומכירים אותם - זה הילדים שלנו, זה החברים שלנו, זה החברים שלהם. הם רצים ממכללה למכללה, ובקיץ הם מפוטרים. כל התחושה של היעדר ביטחון תעסוקתי, הזלזול בהם, בזכויות שלהם כמורים וגם בסטודנטים, גם במכללות עצמן שלא בונות צוות קבוע – אני מצטרפת לשורה התחתונה – ועדת החינוך של הכנסת צריכה להתערב בזה. לדעתי, השורה התחתונה צריכה להיות: צריך לבטל את אופי ההעסקה הזה של מורים מן החוץ במתכונת שאנחנו מדברים עליה.

שנית, אני חושבת שכשרואים את המהלך שנעשה באוניברסיטאות, קודם כל רואים שזה אפשרי. אם זה נעשה באוניברסיטאות, למה זה לא יכול להיות תקף במכללות? אז יגידו שאין ועד יציג, ואלה מתכנסים לחוד. אני מכירה את כל הטיעונים. נמסר לי כאן שהות"ת עומדים לפרסם תוכנית לגבי העסקת מרצים מן החוץ במכללות בעוד כחודש. הם לא ישבו עם נציגויות המרצים, הם לא פגשו אותם. המרצים חשים שזה נעשה באופן חד-צדדי, שלא שמעו - אולי שמעו - תכף נשמע אותם. המרצים מבקשים שלא יוציאו מסמך כזה. מוציאים מסמך כזה, ואחר כך זה המסמך, בלי שישבו אתם.

אני חושבת שאנחנו צריכים כאן כוועדה לוודא, אני מבקשת ממך, אדוני, שכל הגורמים הרלוונטיים יישבו יחד עם ראש הוועדה או עם צוות שתסמיך מטעמך ועם גורמים אחרים. זה חייב להיגמר הקיץ הזה. כל קיץ זה חוזר על עצמו. אני מתביישת בשמם של המורים לספר באילו מצבים אנשים נמצאים, מה דורשים מהם, ובאיזה מצב הם נמצאים כל קיץ מחדש. ויש להם מטלות בקיץ. הם לא קבועים, לא עובדים בקיץ, אבל יש להם מטלות בקיץ. זה לא מתקבל על הדעת.

לכן, אדוני, אני חותמת בשתי ידיי על הדברים שאמר חבר הכנסת חנין. אסף ממרכז המחקר והמידע של הכנסת כתב את המסמך שלו. אחד הדברים שעלו בו, שאין נתונים מדויקים. איך זה ייתכן? זה נכון שיש מרצה שמרצה בכמה מקומות, אבל איך אין נתונים מדויקים? זה חלק מהעניין, זה חלק מההתייחסות. אין גוף אחד שמרכז את הנתונים המדויקים. כשאין נתונים מדויקים, זה הזלזול שבו מתייחסים. ההעסקה באופן הזה צריכה להיגמר.

יכול להיות שזה לא יהיה מהלך בבת אחת. אנחנו חשבנו להציע מודל מדורג – לומר: נניח, שמחליטים, פותרים את הבעיה של המכללות בצפון ובדרום, עושים סדרי עדיפויות, מתחילים במהלך מדורג, ויודעים שתוךX זמן מיישרים את המערכת, וכפי שהקימו מערכת כזו באוניברסיטאות, אפשר להקים מערכת דומה במכללות, ודאי במכללות המתוקצבות. אדוני, זה באמת חייב להיגמר. תודה רבה.

תודה. אסף, בבקשה. הייתי רוצה שתנסה להגדיר לנו, כי נדמה לי שאנחנו כל פעם נתקלים בשמות אחרים לאותה בעיה, או לפחות קבוצת הבעיות. אנחנו עכשיו עוסקים במורים מן החוץ, יש הסגל הזוטר, יש עובדי הקבלן. אחת הבעיות היא למקד את הבעיה. נכון שמדובר בכמה קבוצות שצריך למקד אותן כדי למקד את הבעיה.

אנסה להציג את עיקרי המסמך בקצרה. ראשית אתן רקע כללי לגבי הסוגייה, ולאחר מכן אתן נתונים על סגל המורים מן החוץ במכללות המתוקצבות. אתייחס גם להיעדר הנתונים המדויקים, כפי שאמרה חברת הכנסת גלאון.

קודם כל, הסגל האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל נחלק בין סגל בכיר לסגל זוטר. מדובר באנשים שהם סטודנטים באוניברסיטה לתואר שני או שלישי, שעובדים במקביל כמרצים או כמתרגלים במוסדות. לצד אלה קיימות צורות העסקה נוספות, ובכלל זה מסלול העסקה של המורים מן החוץ, שמתוארים גם כעובדי קבלן. המסלול הזה נועד במקור לאפשר לאנשים שעיקר עיסוקם הוא מחוץ למוסד אקדמי מסוים, בין אם במוסדות אקדמיים אחרים או מחוץ לאקדמיה, ללמד כמה שעות במוסד אקדמי. אבל בפועל במהלך השנים במסלול הזה מועסקים גם אנשים ללא מקום עבודה עיקרי אחר, וזו הפכה לפרנסתם העיקרית. המורים האלה מועסקים במוסדות לזמן קצוב.

פרנסה, וגם מסלול הקידום שלהם – הקידום האקדמי והקידום האישי.

יש פה התייחסות גם להיעדר המעמד האקדמי שלהם.

אילו זה היה רק תעסוקה, איני בטוח שהיינו עוסקים בזה.

זה גם תעסוקה וגם מסלול גם אי-הקידום.

המורים מועסקים במוסדות לזמן קצוב, וההעסקה שלהם מתחדשת ומופסקת מדי שנה ומדי סמסטר. בשל כך נשמעת הטענה שתנאי העסקתם דומים לאלה של עובדי קבלן, שאין להם ביטחון תעסוקתי, ומעמדם האקדמי לא ברור.

בעוד שתנאי העסקה של מורים מן החוץ באוניברסיטאות הוסדרו, פחות או יותר, בהסכמים הקיבוציים שנחתמו ב-2008 וב-2012, במכללות האקדמיות לא התנהל תהליך דומה של הסדרת תנאי העסקה באמצעות הסכמים קיבוציים. אני מתכוון כרגע רק ל-21 המכללות המתוקצבות. הסיבה היא שככל הנראה, עד היום לא היה ארגון יציג אחד של סגל המורים מן החוץ, שייצג את כל המכללות האקדמיות המתוקצבות.

כיום, נכון ל-2012, מועסקים מורים מן החוץ בהיקף ניכר במכללות האקדמיות. הם 45 אחוזים מהסגל האקדמי בשווה ערך של משרות מלאות, ו-66 אחוזים - לפי מספר נפשות. יש להסתייג כשמתייחסים לנתונים האלה, קודם כל, כי כשאנחנו מדברים על מספר הנפשות, מדברים על המספר המצרפי. כלומר ייתכן שיש מספר עובדים שעובדים במספר מכללות, והם נספרים כמה פעמים, ולכן זה לא המספר המוחלט.

מבחינת תקנים, אתה אומר שזה קרוב ל-50 אחוז.

נכון. גם שם יש להסתייג ולומר שהמורים מן החוץ, היות שהם לא מקשה אחת – גם מדובר באנשים בעלי תארים שונים – החל מתואר ראשון עד פרופסור - ניתן לחלקם לעוד שלוש קטגוריות: יש מורים מן החוץ שמועסקים במקביל כאנשי סגל בכיר באותו מוסד אקדמי או במוסד אקדמי אחר – דוקטורים או פרופסורים; יש מורים מן החוץ שההוראה באקדמיה היא לא עיסוקם המרכזי, והם מועסקים בהיקפי משרה קטנים – מומחים למיניהם, שופטים, עורכי דין, רואי חשבון, ויש מורים מן החוץ שמועסקים במסלול ההעסקה הזה בהיקפי משרה גדולים, וזו עבודתם העיקרית. זו קבוצת ההתייחסות, וזו הקבוצה הבעייתית.

הבעיה היא שאיננו יודעים כמה יש מכל אחד מהם. פנינו למועצה להשכלה גבוהה, וביקשנו לקבל את הנתונים המפורטים לפי החלוקות האלה, כדי שנוכל לבצע מיפוי של המורים מן החוץ, ולהבין בכמה אנשים אנחנו מדברים. התברר שלמועצה להשכלה גבוהה אין הנתונים הללו. לכן אין לנו נתונים מדויקים ומיפוי מדויק של סוגיית המורים מן החוץ מבחינת מספרם במכללות המתוקצבות.

בעניין האמירה של ראש ור"ם, שאומר שהם מוגבלים לחלוטין ביכולתם להוסיף או לשנות את תנאי השכר, מה תוכל לומר על זה? יש כללים ברורים של ות"ת לגבי צורת העסקה של כל קבוצה כזו?

כל תנאי ההעסקה במוסדות להשכלה גבוהה נקבעים בהסכמה בין הממונה על השכר באוצר ובין ות"ת, עם המוסדות להשכלה גבוהה, גם ההסכמים הקיבוציים שנחתמו מול הסגל הזוטר באוניברסיטאות.

זה הזמן לבקש מנציג ור"ם. אני מבין שפרופ' יונה חן לא יכול היה לבוא.

קודם כל, אני מברך על הדיון הזה. האסיפה הכללית של ור"ם ב-30 בספטמבר הנחתה את ההנהלה לקדם ולפתור את כל הסוגיות לגבי מורים מן החוץ. כבר נקבעה פגישה עם ות"ת כדי לקדם את הנושא. ור"ם – אני מדבר על כל מכללה בנפרד – מסתכלים בלבן של העיניים של אותם מרצים, ונשמח אם הנושא יוסדר בגיבוי התקציבי ולשמירה על האיתנות הכלכלית.

אנו מוגבלים בהתאם לטבלאות השכר של ות"ת. זה לא הדיון היום, אבל בהחלט אפשר להפנות גם את הדיון לגבי המכללות הפרטיות, ששם הרגולציה שונה לחלוטין, ויוצרת תחרות לא הוגנת מול המכללות הציבוריות ואפילו מכרסמת במעמדן. יש להסתכל אולי על המכלול של הדברים. בהחלט נקדם את הנושא.

אנחנו נמצאים בשלב התחלתי של איסוף הנתונים. יש כאלה שבוחרים בסוג העסקה כזה, כי זה נוח, או לא יכולים מבחינת הרגולציה לעבוד בשיטה אחרת; ויש כאלה שזה נכפה עליהם.

אני יודע שות"ת יוזם מהלך כזה ומקדם מהלך כזה. אין שום טיוטה או נייר שאנחנו יודעים. כשיהיה, אני מעריך שכל הגורמים יהיו שותפים.

מתי, להערכתך, תסיימו את איסוף הנתונים?

התחלנו לא מזמן. בעקבות נייר העמדה שהוצע כאן ובעקבות המגוון הרב של המורים מן החוץ או הקבוצה הזו, שחשוב גם את הדרגה האקדמית וגם את צורת ההעסקה וההיקף שלה. אני מעריך שנוכל תוך חודש לעמוד בנתונים האלה, אולי גם בעזרת ות"ת, אולי נשלב ידיים בנושא, כדי לעשות זאת.

אתם בשיתוף עם נציגי המרצים מן החוץ?

אנחנו כל הזמן באינטראקציה קבועה אתם. נציגות – המכללות האקדמיות עשו שינוי אדיר בתחומי העסקה של הסגל הבכיר, בעידוד של ות"ת מל"ג ומשרד האוצר, ו-1,600 מרצים בכירים, הוסדרה העסקתם, וגם ניתן להם אפשרות למחקר ולהתפתחות אקדמית – דבר שהיה לא קל – לא מבחינה תקציבית ולא מבחינה ארגונית, בטח בפריפריות. אני בא מצפת. גם זה מהלך שצרך אנרגיות לא פשוטות מצד אותם מוסדות. אנחנו בהחלט חפצים ללכת למהלך השני, שישלים גם את המהלך הראשון.

אנחנו מברכים על המהלך הראשון לגבי הסגל הבכיר, קודם כל. החלו במהלך השני? כשאמרת שהות"ת – הם בהידברות אתכם?

אני מציע שנציגת הות"ת תענה על כך. כל מכללה עושה במסגרת המעגלים שלה מאמצים להעביר כמה שיותר סגל שעומד בחזון האקדמי או בהתפתחות האקדמית, להעביר אותם להעסקה של 12 חודשים. אבל יש המון בעיות בתהליך הזה. נעשה – אני מעריך - לפחות במכללה שאני נמצא בה, עשו את זה מספר עשרות. זה היה מהלך נלווה ברמה מקומית של מספר מכללות. אני יודע שכמה מכללות העבירו אחוז יותר גבוה ממה שאנחנו העברנו. הרצון הוא קיים.

אנחנו לא רוצים שזה יהיה רצון של מכללה, לשבט או לחסד.

גם אנחנו לא רוצים.

יש היום במכללות האקדמיות אנשים שעיקר עבודתם זה, כמובן, לעבוד במכללה, שאינם מקבלים 12 חודשי משכורת?

כן.

ודאי.

אוכלוסיית היעד שמוזכרת כאן מכל האוכלוסיות היא זו שהזכרת. זו האוכלוסייה שצריך קודם כל להסדיר את עבודתם. יש כאלה לא מעט.

אתה המנכ"ל של המכללה האקדמית צפת. תן לנו נתונים על מכללת צפת כדוגמה. כמה אצלכם הם נחשבים למורים מן החוץ?

כ-40, 45 אחוז. אבל היות שאנחנו בפריפריה, יש מרצים רבים שמרצים- - - משרה מלאה. שליש מכלל סגל המרצים.

הם עובדים את רוב משרתם שם, אבל הם מועסקים בתנאי קבלן, נקרא לזה, לצורך העניין.

עשיתם הערכה, לו ניתנה לכם יד חופשית, להעביר את כולם למסלולי העסקה נורמטיביים – מה המשמעות?

כן. אומר לך למה זה 30 אחוז. אנחנו בתהליך של יציאה מחסות בר-אילן. יש אצלנו החלפה בין חוגים שונים. כלומר נוצרים חוגים עצמאיים, ובר-אילן יוצא מחסות. אז אנחנו צריכים לתכנן כך שנשמור גם על המרצים שהיו בחסות בר-אילן, אבל יש כאלה שאין להם מענה בהתנהלות העתידית שלנו. אנחנו צריכים לעשות מהלך מחושב, איך אנחנו נפרדים ממספר מרצים, וקולטים מרצים אחרים.

יש לך נתון? אם מחר היה אומר לכם טרכטנברג: תעשו את מה שאתם רוצים לעשות לפי הכתוב.

גם אידיאולוגית – אני אומר עכשיו בהיבט האישי - מרביתם, שאין מגבלות – לא אקדמיות ולא עניין של תעסוקה בכמה מוסדות, להעביר את כולם לתעסוקה של 12 חודש, ואני מציין - במגבלה של גיבוי תקציבי ואי-פגיעה- - -

מה המשמעות?

איני יודע כרגע את המשמעות הכלכלית. אני אוכל לדעת.

שנדע איפה אנחנו חיים. תודה. הנתונים כולם אצלך.

לא במדויק. השאלה, מה יהיו תנאי ההעסקה.

בתנאים שאתה היום מעסיק בתעסוקה הנורמטיבית.

סך הכול, מודל העסקה של מורים מן החוץ הוא לפי שעה. אם אתה לוקח את ערך השעה של מורה מן החוץ- - -

הנתונים אצלך. נציגת ות"ת, בבקשה.

שלום, אני ממונה תחום שכר ותנאי העסקה בות"ת. כפי שצוין כאן, אוכלוסיית מורים מן החוץ היא מאוד מגוונת. חלקם מועסקים כמורים מן החוץ כי זו העסקה נוספת שלהם - הם פרופסורים באוניברסיטאות או מרצים בכירים, ומלמדים במכללות אחרות. לחלקם האקדמיה היא מקום עבודתם העיקרי – מועסקים במספר מוסדות, אבל האקדמיה הוא תחום עיסוקם.
ניסינו לפני כשנה וחצי ללכת להסכם קיבוצי ארצי. זה היה אמור להיות המהלך שבא אחרי הסדרת תנאי ההעסקה של הסגל האקדמי הבכיר. המהלך הזה לא צלח עם הסגל הזוטר - הרבה בשל כך שחלק מהמורים מן החוץ, ברוב המכללות לא היה ארגון יציג למורים מן החוץ. היה קשה ליצור פה מכנה משותף וללכת למשא ומתן שתוצאתו תהיה הסדרת מסלול העסקה בהסכם קיבוצי.

לכן, בגלל שאנו מכירים בבעיה - יש קושי, שיש עובדים שעיקר עיסוקם הוא באקדמיה, וכל הכנסתם היא מלהיות מועסקים כמורים מן החוץ. אנו רוצים לתת לזה מענה. הכוונה שלנו, והתחלנו לפני כחודשיים לגבש נוהל שייצא כנוהל העסקה של ות"ת, נוהל אפשרי, שיישען על הפתרונות שניתנו כבר במערכת. באוניברסיטאות יש מסלול עמיתי הוראה. נצטרך לעשות התאמות, כי האוניברסיטאות והמכללות הן לא אותם ארגונים מבחינת חובות הוראה וכן הלאה, אבל זה הכיוון. אנחנו נדרשים למספר אישורים, כמובן. נוכל להציג את זה בהמשך.

אתם מגבשים את זה חד-צדדית?

שנקר – נפגשנו ושמענו את הטענות, קיבלנו את מסמך הדרישות. בגלל שאין לנו נציגות בכלל מכללה, יהיה קשה לנו לשמוע את כל המכללות. אני מניחה שנשמע את שנקר ונשמע את תל-אביב-יפו. אני מניחה שנשמע את הארגונים היציגים. במכללות שבהן אין נציגות יהיה קושי לשמוע, אבל הבעיות הן די ברורות. אנחנו מודעים להן, ורוצים לפתור אותן.

יהיה נכון לומר שהמכללות להוראה הן נושא בפני עצמו? יש שם בעיות, אני יודע, אבל זה לא אותו עניין.

ות"ת מל"ג מנחה לתנאי העסקה את המכללות האקדמיות- - - , 20 מכללות היום, ללא יהודה ושומרון. חברי הכנסת חנין ולגאון, שהתייחסו לביטול הסטטוס של מורים מן החוץ – הסטטוס של מורים מן החוץ, זה כולל אוכלוסייה מאוד מגוונת. זה מאפשר העסקה נוספת של פרופסור מאוניברסיטה במכללה, במיוחד בתחומים שאין בהם הרבה סגל, שנדרשת הוראה, לכן הכוונה היא לתת מענה לאוכלוסייה שמועסקת כמורים מן החוץ ולא היתה צריכה להיות מועסקת כך, ולא בהכרח לבטל לגמרי את המסלול הזה.

כשאנחנו מדברים על לבטל לגמרי, אנחנו מתכוונים לאותה קבוצה ממוקדת. לא מדברים על המומחים, על השופטים, על אלה שנותנים שיעורים.

המסלול ימשיך להתקיים, אבל ננסה להוציא ממנו את האוכלוסייה שיושבת פה היום.

לגבי עמיתי הוראה, שאת רוצה לנסות להעתיק את המתכונת מאוניברסיטאות למכללות – מה יהיו שם תנאי השכר? כרגע חלק גדול מעמיתי הוראה מקבלים רק עשרה חודשי משכורת. מה התוכניות שלכם?

אנחנו לא מתכוונים להעתיק אחד לאחד אלא מתכוונים לעשות מספר התאמות, להישען על זה. מסלול עמיתי הוראה הסדיר מסלול העסקה שמותאם לטבלאות השכר של מדריך, דוקטור, אסיסטנט ועוזרי הוראה. שם היה מדובר בהעסקה של 12 חודשים, עלויות סוציאליות מלאות, קרן השתלמות, פנסיה. זה היה עיקרי המסלול באוניברסיטאות.

עדיין יש, למיטב ידיעתי, גם אנשים שאמורים היו להיות במסלול המחקר, וכרגע אין להם תקנים, מועסקים במתכונת עמיתי הוראה של עשרה חודשי משכורת בלבד. זו בעיה.

עמיתי הוראה זו העסקה בת 12 חודשים. אם הוא מועסק כעמית הוראה, סביר להניח שהוא לא מועסק עשרה חודשים. ייתכן שיש קבוצה, וזה מתייחס לאופק קידום של עמיתי הוראה- - -

זה מונח של האוניברסיטאות, אז בואו נעזוב את זה כרגע. נציגות הממונה על השכר, בבקשה.

הממונה על השכר לא עוסק בתקצוב המכללות. זה נעשה לידי ות"ת דרך אגף התקציבים, אבל עקרונית, עיסוקנו הוא בפיקוח על השכר. אנחנו מעורבים בתוכנית שות"ת מציגים לעניין פתרון הסוגיות של מורים מן החוץ שמועסקים לא לצורך הייעוד המקורי של התוכנית. יחד עם ות"ת אנחנו נאשר את זה, ככל שנצטרך.

האם הנושא הזה מונח על שולחנכם?

כן. ות"ת החלו בהכנת התוכנית, והם כבר פנו אלינו. היתה לנו ישיבה בנושא בעניין מורים מן החוץ, היא התקיימה בשבוע האחרון.

לקראת הדיון בוועדה.

זומנו לוועדה אתמול.

ממש מצחיק לשמוע את זה. אני מתנגדת לכך.

מה זה אומר, מונח על השולחן שלכם?

אנחנו עובדים על התוכנית הזאת יחד עם ות"ת. ות"ת יציגו לנו את התוכנית, נבחן את הנושא מבחינת הסמכויות שלנו.

תודה. חבר הכנסת שמולי, בבקשה.

יש לי שאלה גם לנציג האוצר וגם לנציגת ות"ת, לאור העובדה שאתם אומרים שהנושא מונח על השולחן. מסתכלים על ההקשר הכללי - יש רפורמה, תוכנית חמש שנתית במערכת ההשכלה הגבוהה בעלות של 7.5-7 מיליארד שקל. לי קצת קשה לספר סיפורים, כי הייתי חלק מהמשא ומתן הזה. נושא של העסקה קבלנית במערכת האקדמית לא היה, לפחות בתקופתי, וככל הידוע לי, גם כיום על שולחן הות"ת, ובטח לא עלה לפתרון.
אני רוצה לדעת, האם יש מחשבות שניות אצלכם באוצר וגם בות"ת על שינוי תוך כדי תנועה? יכול להיות שלא כל הכסף ולא כל המשאבים בתוכנית הרב-שנתית צריכים ללכת לכיוון של מכוני המחקר או כל הדברים הטובים והנפלאים שיש בתוכנית. אולי יש לחלק את המשאבים קצת אחרת. כי התביעה של המורים מן החוץ עלתה במהלך המשא ומתן של התוכנית הרב-שנתית אך ורק מכיוון הסטודנטים, וההתייחסות לתופעה הזאת היתה כאל מטרד – לא הבינו, מה הסטודנטים מתעסקים בנושא שהוא לא מלגות, שהוא לא שכר לימוד, ומה אכפת לסטודנטים מצורת ההעסקה באקדמיה?

אני חושב שקודם כל צריך לקבל תשובה על זה – האם יש מחשבות שניות, להכניס שינויים תוך כדי תנועה בתוכנית הרב-שנתית של ות"ת?

לענות על שינוי סדר עדיפויות של ות"ת – לא אוכל לענות על השאלה הזאת, אבל אני לא חושבת שאנחנו צריכים ללכת לשאלה העקרונית הגדולה, ולוותר על יישום ופעולה בכיוון שאנחנו מבקשים לעשות. אני חושבת שהדברים לא סותרים. יצירת מסלול העסקה חדש לא מחייב שינוי סדרי עדיפויות של ות"ת או שינוי התוכנית הרב-שנתית.

אבל מנכ"ל ור"ם אומר שזו שאלה כספית.

היא תהיה שאלה של כסף. נכון בזה עם ור"ם. שינוי סדרי עדיפויות אינו תנאי ליצירת מסלול כזה.

אבל מאיפה יבוא הכסף? משכר הלימוד, שלא תוכלו להעלות?

נדון קודם כל בנושא עם ור"ם. ההבדלים בעלויות בהעסקת מורים מן החוץ לבין העסקת עמית הוראה, אם הולכים על שכר אוניברסיטה, נניח, הוא לא דרמטי כפי שהיה בעבר. אחת הסיבות זה צו הרחבת הפנסיה. היום מורים מן החוץ זכאים לפנסיה מכוח צו הרחבה, כל שעלויות שההעסקה שלהם הלכו וגדלו, וככל שאנחנו מצמצמים את הפער המשמעות התקציבית של המעבר היא פחות דרמטית ממה שהיתה ב-2008, נגיד. נדון בנושא התקציבי, הוא נמצא על השולחן. אנחנו לא יכולים לומר אותו כאן עכשיו בוועדה.

תודה. חברת הכנסת זנדברג, בבקשה.

תודה. עד שנבחרתי לכנסת הייתי מרצה מן החוץ, למעלה מעשר שנים, במכללה אחת עיקרית, ואחר כך בעוד מכללה אחת, ואחר כך תקופה קצרה בעוד אחת. הייתי תלמידת מחקר, מאסטרנטית, אחר כך דוקטורנטית. זה היה עיסוקי העיקרי. במכללה העיקרית שעבדתי בה, מכללת ספיר, גם הייתי מעורבת בהתארגנות של המרצים.

בספיר 85 אחוז מהמרצים הם מרצים מן החוץ.

אכן. מה שהיה ייחודי ומוצלח בהתארגנות של ספיר – ששם לא הלכנו הבכירים תחילה אלא ההתארגנות היתה של הסגל הקבוע הבכיר ושל הסגל מן החוץ יחד. זה עזר מאוד להישגים.
אני רוצה לחדד שלושה דברים. אחד, חד-משמעית, זה בדיוק כמו חוק ההסדרים, והרבה דברים שהתחילו מפתרון מסוים, שהיה צריך לפתור אד הוק, פתרון לעורכי דין ורואי חשבון ומרצים בכירים מהאוניברסיטאות, שבאים ללמד קורס אחד או שניים, והתפתח למסלול העסקה העיקרי והשגרתי במכללות. אתה אומר שלצפת באים ממקום אחר. אתי בספיר לימדו מרצים שלימדו בעמק יזרעאל ובאילת ובספיר ובמכללת תל-אביב, ונסעו כל השבוע ממקום למקום כדי ללקט את שעות הלימוד. בחלק מהמקרים, בהרבה מהמקרים, בני המזל כמוני, בחלק מהקורסים, מלמדים קורסי חובה, ואז הם יודעים שלפחות את שמונת החודשים האלה יש להם, ובקיץ הם ממלצרים או משהו כזה, אבל חלקם מלמדים קורסי בחירה – ואפשר לבטל אותם עד שבועיים לתוך תחילת הסמסטר. תארו לעצמכם מה צריך אותו מרצה לעשות כדי שהסטודנטים יירשמו לקורס שלו. האם זה, לדעתכם, פוגע באיכות ההוראה, בחופש האקדמי של המרצה ללמד את מה שלדעתו, הסטודנטים צריכים ללמוד ולאו דווקא רוצים ללמוד? יש פער לעתים בין הדברים האלה. כך שיש קשר לאיכות ההוראה והחינוך עצמם, שאנחנו מעניקים לסטודנטים ולסטודנטיות. אז מדובר בחלק הארי של הגוף הארי של המרצות והמרצים, שזה עיסוקם העיקרי. הם רובם תלמידי ותלמידות מחקר, הם התייאשו מלהמתין לתקנים באוניברסיטה בעשור האבוד ובקיצוצים התקציביים שיש שם. גם אנחנו רוצים לפתח את המכללות, שיהיו טובות, בעיקר הציבוריות, שחלקן גם נותנות פייט בחלק מהתחומים לאוניברסיטאות מבחינת איכות החוגים וכו'.

שנית, לגבי ההתארגנויות והיציגות. יש פה איזושהי לשון כפולה. מצד אחד, כשקמה התארגנות, ויש התארגנות, בין אם ספציפית למכללה ובין אם חוצת מכללות, היא נתקלת בהתנגדויות של ההנהלות, של ות"ת, של מל"ג, כי אומרים: זה לא צריך, אנחנו ממילא דואגים, ואנחנו רואים את זה גם במקומות אחרים במשק – בחרות מסחריות וציבוריות. מצד שני, אם אין התארגנות, אנחנו שומעים: אין עם מי לשבת, אין ארגון, הם מפוזרים, אנחנו לא יודעים מה האינטרסים. אז אחת ולתמיד - התארגנות זה דבר שמבטיח שיהיה קול אחיד ויציג לאותה קבוצה. ככל שגם אנחנו בכנסת נעודד את ההתארגנות, גם במכללות הספציפיות וגם בחתך רוחב, כן ייטב.

זה גם מאוד מקל על הגופים הממסדיים, כי הם יודעים שהם עובדים מול ארגון שמייצג.

אכן. ולגבי שינוי סדר העדיפויות, זה ביטוי ערכי, ויש לו ביטוי תקציבי. אי-אפשר לומר: יש תוכנית להשכלה גבוהה, רפורמה ב-7 מיליארד או לא יודעת כמה, והנושא הזה לא בתוכו, ואחר כך לומר לחוד: אנחנו עובדים על מסלול. זה דרמטי. זה היקף ההעסקה העיקרי היום במערכת ההשכלה הגבוהה. כמה אוניברסיטאות יש? שש? ועשרים מכללות?

היא לא סופרת את השביעית...

ועשרים מכללות ציבוריות, ועוד לא דיברנו על המכללות הפרטיות. קרתה מהפכה בתחום ההשכלה הגבוהה. היתה דמוקרטיזציה, הכול נפתח. ההשכלה הגבוהה היום נמצאת ברובה במכללות. היא נמצאת בפריפריה, היא נמצאת בהכשרה המקצועית. אז אי-אפשר לומר שיש רפורמה בהשכלה הגבוהה, ולהתעלם מהתחום הזה.

כשאני הייתי מרצה בספיר והתארגנו, שמענו את המילים: לא צריך את זה, זה רק אותם רואי חשבון וכלכלנים, שגם ככה מרוויחים המון כסף, התעלמו מזה שזה חלק העסקה עיקרי, וכמובן – זה עולה המון כסף ואף פעם לא יקרה. אני רוצה לברך על שינוי הטון שנשמע סביב השולחן אלא מכל הגורמים – ור"ם וות"ת, שקודם כל מכירים בכך שזה אופן ההעסקה העיקרי, שהוא אקדמי, ושיש צורך לפתור אותו. זה שינוי מגמה, שאני בטוחה שהוועדה הזאת תמשיך ללוות מכאן והלאה, ושגם יגיע לתוצאות. תודה.

נציגות מל"ג.

אני מייצגת את ות"ת ומל"ג.

אדוני היושב-ראש, זאת שאלה חשובה, כי לא פעם יש הבדלים מהותיים בין עמדת ות"ת לעמדת מל"ג. אולי ראוי שהמועצה להשכלה גבוהה תגיד את עמדתה הנורמטיבית.

אנחנו לא רוצים הצהרות; אנחנו רוצים פתרונות. אתן את רשות הדיבור, מאחר שאין נציגות מרכזית, לנציגויות של המכללות שנמצאות כאן. אני מבקש לקצר. לפני כן, בבקשה, חבר הכנסת אוחיון.

ראשית, אני מברך על היוזמה של חברי הכנסת דב חנין וזהבה גלאון, שהעלו את הנושא. אני מזדהה כמעט עם כל דבר שהם הציגו כאן.

בבר-אילן היית מרצה מן החוץ?

כן, כי עיקר משרתי היה כסגן מנהל בית ספר לחינוך. העסקנו אנשים בתנאים האלה, אז אני מכיר את הדברים לפני ולפנים. אני קצת מופתע שיש הבחנה בין המכללות – חשבתי שפחות או יותר, כולם עובדים לפי אותם קריטריונים.

לא מדובר בעמידה מול הממונה על השכר או בדיון שעוסק בתוספות שכר, שניכנס כאן למשא ומתן עם איגוד מקצועי כזה או אחר. אני חושב שאנחנו מצביעים פה על מבנה לקוי, שהצטבר במשך השנים, שבשעה שאוניברסיטה או מוסד אקדמי היה זקוק למאה תקנים, על-פי מספרי הסטודנטים והמשימות, הוא קיבל תקציב לששים, וארבעים קיבל – תסתדר עם שכר לימוד, קח מפה, קח משם, ואנחנו נסחבים במשך שנים עם תופעה שהביאה אותנו למצב הזה. יש לה השלכות גם לבריחת המוחות וגם למצב החברתי, מול המכללות הפרטיות, שיכולות לשלם ולמשוך כוח אדם מקצועי מהשדה, למול מכללות מתוקצבות, שלא יכולות להתמודד עם זה. לכן אני תומך בקיום הדיון מול ות"ת ומול מל"ג. לא הייתי רוצה לקפוץ לגבי ועדה, למרות שהייתי שמח אם תקום ועדה בעניין.

אם תשאיר להם את זה, יקרה משהו?

אני רוצה להתהלך אתם ולא להיות לעומתי.

אני מסכים שיש פה הבחנה - כל הסיפור של מורים מן החוץ הוא מיותר, כי אנחנו מדברים על אדם, שאם הוא פרופסור, ומשכורתו משולמת, אנחנו מדברים על תעריף תשלום שמוסיפים לו. צריך לבטל את הסיפור של מורים מן החוץ. זה לא שייך לאותו פרופסור או מומחה, כי מדובר בתעריף תשלום שאנחנו מגייסים את האדם שעיקר משרתו אינו במוסד האקדמי. לכן יש לברך על כך שאם המכללות יכולות להתמודד במעבר, ואיני רוצה להיכנס לוויכוח המקצועי האידיאולוגי לגבי עמיתי הוראה ומסלול מחקר, כי צריך לתת בכורה לאוניברסיטאות שמשקיעות בעיקר במחקר, למרות שאני מברך על הכניסה לתחום המחקר של המכללות בעניין הזה. עמיתי הוראה, אם יהיה קיים דבר כזה, וזה זמני, עד שאותו חוקר צעיר ייכנס, הולך לפוסט דוקטורט או משהו - עובר למסלול רגיל. אבל צריך לתת לו 12 חודשי משכורת, את התנאים הסוציאליים, ולא תנאי עבדות. על זה יש לשבת ולוודא, ושהמכללות תקבלנה את התקציב. מי שעומד בתנאים המקצועיים, ייקרא סגל בכיר, ויקבל את התנאים האקדמיים והסוציאליים ואחרים, ובשלב בינתיים יועסקו בעמיתי הוראה, אלא אם כן הוא נשאר בשלב הביניים, והוא רואה את עתידו בהוראה ולא במחקר.
אבל הנקודה המרכזית, אדוני היושב-ראש, שיש פה בסיס לקוי. אותו צריך לתקן, ולא לגרור אותנו למשא ומתן עם הממונה על השכר. הממונה על השכר מסתכל, מה התוספות במשק, והולך להוסיף. אבל תנאי ההעסקה הבסיסיים מלכתחילה הם לקויים, מפלים, לא נותנים לך אופק, להתפתח, לפתח את המכללה, להכשיר סגל כמו שצריך, וגם נוצרות בעיות חברתיות. אם המכללות נמצאות בפריפריה, והמכללות הפרטיות החזקות נמצאות במרכז, אוי ואבוי לנו, אם נמשיך לשמור על הפער הזה. תודה.

תודה. מיכל אבן, יושבת-ראש הסגל הזוטר באוניברסיטת חיפה, בבקשה.

ראשית, אני רוצה להודות לחברי הכנסת גלאון וחנין שיזמו את הדיון הזה, ורואים את החשיבות הגדולה של לפתור את המצב הזה של מורים מן החוץ ולבטל את צורת ההעסקה הזאת, וכמובן, להודות לוועדה וליושב-ראש שהזמינו את כולנו לכאן.

אמרו פה המון דברים חשובים שאנחנו מסכימים אתם מאוד. אני מבקשת לדבר על הבעיה של מורים מן החוץ פחות במובן של תנאי ההעסקה - שגם היא בעיה חשובה – אלא הבעיה של מורה מן החוץ בתפישה של האוניברסיטאות ואיך שהן מתייחסות אליהם. הם לא רואות בהם עובדים שלהן וחלק מסגל ההוראה הקבוע שלהן, על אף שהם קבועים ובמשך שנים. אנחנו סוג של מוצר מדף, שמונח שם, ואם צריך אותו, לוקחים אותו לאותו סמסטר, ואם לא צריך אותו, מחזירים אותו למדף, שימתין ויתייבש שם.

לנו היה מונח יותר טוב בעבר - ציוד קו.

במובן הזה אחת הבעיות העיקריות שלנו זה הנושא של היציבות בעבודה, הביטחון התעסוקתי. אנחנו השבוע פתחנו סמסטר חדש. יש לנו מרצים שכמה ימים לפני פתיחת הסמסטר קיבלו הודעה שהם לא ילמדו, מכל מיני סיבות – גודל כיתה, מספר נרשמים, יכול להיות שצריך לקצץ ולחסוך. ההעסקה שהם בנו עליה בוטלה כמה ימים לפני תחילת הסמסטר.

זה גם יכול להיות כמה ימים אחרי שהסמסטר מתחיל.

בהחלט. קיימנו שיחות עם המון חברי סגל בחיפה. רוב האנשים לא יודעים מה קורה אתם בסמסטר ב' השנה. זה מתחבר לתכנון לטווח ארוך.

האוניברסיטאות עובדות בתכנון לטווח ארוך בנושאים שונים. עניין סגל ההוראה הוא חשוב, הוא חלק מהתכנון לטווח ארוך – גם של האנשים שעובדים אבל גם למוסד, שרוצה לעשות תוכניות לימוד לכמה שנים קדימה. הנושא של יציבות וביטחון. כל מה שאני אומרת, גם מהשנים שבהן הועסקתי במכללה – לא כמורה מן החוץ – לא זכיתי, אלא הייתי מועסקת בשכר לפי שעות – הבעיות משותפות לנו באוניברסיטה אבל גם למרצים במכללות, העניין של הביטחון התעסוקתי ומועד ההודעה. עד כמה שאני יודעת, מורים במערכת החינוך, יש הסדר של הודעה מראש בחודש מאי.

כן. במערכת החינוך אתה חייב להודיע למורה עד חודש מאי.

יש הרבה יותר בתי ספר ממכללות ואוניברסיטאות גם יחד. הם מצליחים לעמוד בזה.

כן, אבל לתלמיד כיתה ט' אין הזכות לבחור אם הוא הולך לכיתה או לא, וזה לא המצב עם סטודנטים שנרשמים או לא נרשמים לקורס. צריך להכיר בשוני.

אבל מועד ההודעה, האם אני מעסיק אותך או לא, צריך להיות מחובר למציאות. לומר כמה ימים לפני או שבועיים אחרי, שזה תום תקופת מועד השינויים של הסטודנט, זה לא מתקבל על הדעת. חוסר הוגנות לעובד.
אני מסכימה עם דברי חבר הכנסת חנין, שיש פה אינטרס משותף. כלומר כשאתה מחויב למרצה שלך, ואתה רואה בו חלק מהמערכת שלה, אתה מקבל מורה אחר, שרואה את עצמו חלק מהמערכת, והוא גם יודע היכן יעבוד בסמסטר הבא או לפחות שנה קדימה. יש גם משמעויות, שאם הודיעו לי שנרשמו רק שבעה אנשים לקורס, והוא לא ייפתח או בוטל, כבר לא אוכל למצוא עבודה במקום אחר. מוסדות אחרים כן סוגרים את תוכנית הלימודים, מרשים לשנות אותה אם לא היו מספיק נרשמים, אבל אני לא אוכל למצוא עבודה אחרת עד השנה הבאה. לכן העניין של ביטחון תעסוקתי, התחייבות לטווח ארוך יותר ומועד הודעה סביר, חשוב מאוד.

נושא עמיתי הוראה באוניברסיטאות אכן הוסדר. הוזכר שעדיין יש גם אתו בעיות. אנחנו נתקלים במקרים שאחרי שעניין עמיתי הוראה הוסדר, אנחנו מוצאים ניסיונות לכרסם בו. האוניברסיטאות מחפשות דרכים פה ושם, למצוא תירוץ להחריג תוכנית או להחריג קורס, ולחזור להעסיק את המרצים שמלמדים בתוכניות האלה כמורים מן החוץ. זו עדיין דרך תעסוקה שמאוד רצויה לאוניברסיטאות.

מדברים פה על מסה של אנשים שעיקר עבודתם הוא באקדמיה, קבוצה שחשוב לפתור לה את הבעיה, אם היא מועסקת כמורים מן החוץ, אבל יש בנו גם הרבה אנשים, ולא מבחירה שלנו, שאנחנו מועסקים באחוזי משרה מאוד קטנים. זה גם סוג של אינטרס של האוניברסיטאות - אל תרגישו מדי בבית, אין לכם כאן משרה, אין לכם אפילו יום עבודה אחד בשבוע מלא. אז גם אנשים שיש להם קורס אחד או שניים, גם אותם לא ראוי שיעסיקו כמורים מן החוץ, כי יש להם הקורס האחד אולי באוניברסיטת חיפה, אבל גם המרצים שלנו באוניברסיטה מתרוצצים בעוד הרבה אוניברסיטאות ומכללות אחרות, ומלקטים בכל מוסד את הקורס האחד שהם זוכים לקבל.

תודה. מכללת שנקר.

שלום, אני ראש צוות המשא ומתן של איגוד המרצים של שנקר. בין השאר, אני גם מרצה בטכניון ובאוניברסיטת בן-גוריון. כרגע אני בכובע שנקר והאיגוד. אני מצטרף לתודות על האופן החיובי של הדיון ולחברי הכנסת על היוזמה של הדוח.

אנחנו בשנקר בשנה האחרונה הצלחנו להתאגד ולהפוך לאיגוד יציג, ולהתחיל אפילו משא ומתן ממאי. אנו מקיימים משא ומתן, כי עד כה המשא ומתן שלנו היה די חד-צדדי; די ייצגנו את התביעות או את החזון שלנו - לא רק של העסקת המרצים בשנקר, אלא אנחנו יוצאים מתוך הנחה שמה שאנחנו רוצים עבורנו הוא תקף עבור יתר המרצים בכל המכללות.

ברמה האידאית, הועלה פה נושא הביטחון התעסוקתי. יש תחושת פחד וחוסר-שייכות של המרצים מן החוץ פעמים רבות. זה פוגע ביצירתיות. אני בא ממכללה יצירתית של אומנים, מעצבים, שאמורים להביע יצירתיות בתחום עיסוקם. כשמישהו מרגיש לא שייך למוסד שבו הוא עובד, זה פוגע ביצירתיות. תמיד מקשרים את הדיונים האלה לפרסי נובל – למה לא מביאים את תוכנית המצוינות וכל מה שקשור להצלחה של האקדמיה הישראלית. יש לזכור שהמרצים מן החוץ הן העתודה של האקדמיה, העתודה של המצוינות. אם העתודה לא יכולה להרגיש שייכות ו/ או ביטחון תעסוקתי או החופש ליצור ולחקור דברים אקדמיים, זה פוגע באיכות.

הוזכר נושא חוסר-שביעות רצון של סטודנטים. כשמישהו תלוי ברייטינג של סטודנט ו/ או ראש המחלקה המכהן באותו רגע, זה משפיע גם על תכנים וגם על איכות ההוראה ועל השיפוט. נושא הערכה בכלל באוניברסיטאות ובמכללות – זה קשור גם זה.

הצגנו את חזון ההעסקה, שאנחנו רואים את הרצוי של המרצים מן החוץ בשנקר. המצב של שנקר גרוע ביותר. אולי לכן אנחנו הסנונית הראשונה של ההתאגדויות במכללות, גם כי המכללה נמצאת בתוכנית הבראה, ולמרצים מן החוץ קיצצו את המשכורת באופן חד-צדדי בשימועים קולקטיביים ב-25 אחוז מנימוקים מוזרים. נוצרו תופעות בגדר הביזאר מבחינת העסקה, שמרצים מן החוץ לימדו את אותם קורסים במקביל למרצים שהם סגל, אבל עבור הסגל שעת הוראה, כנהוג באקדמיה – 45 דקות, והמרצים מן החוץ הועסקו על-פי תקן של 60 דקות.

אנו יודעים שהות"ת עובדים על מסמך. אנחנו חושבים שחשוב שיהיה מעקב גם של הוועדה הנוכחית, אולי ועדה מצומצמת, שיכולה לעקוב ביתר פרטים. לאור העובדה שאנו מדברים, בשנקר, חמישה חודשים ללא מענה, אני חושב שצריך להיות שיתוף. לא ייתכן שיהיה תחליף חד-צדדי בלי להתייחס, או נמצא עצמנו מתייחסים בדיעבד, למשהו שלא נראה לנו. כרגע המסלול, במיוחד אצלנו, הוא מסלול של התנגשות.

יש פה עוד נציגי מכללות? בבקשה.

אני נציגת המכללה האקדמית תל-אביב-יפו. אני רוצה לומר משהו ברמת המקרו, ואז לעבור לרמת המיקרו. יש פה תהליך של שני עשורים, כחלק מההפרטה בחברה הישראלית, וחלק מההעסקה המתרחבת והולכת של העסקה פוגענית ברמות שונות של החברה הישראלית. מערכת ההשכלה הגבוהה נופלת לאותו בור.

מכיוון שהדיון שלנו בהשכלה הגבוהה, שהסיפור הזה הוא כתם שחור על הצמח של האקדמיה הישראלית. אנו משלמים כבר את המחיר, ואם זה לא ייפסק לאלתר, אנחנו נשלם אותו עוד עשרות שנים קדימה.

תוכלי לומר מה קורה בעולם בתחום הזה?

עולם ההשכלה הגבוהה עומד בהרבה מבויים סתומים בעולם. מחקרים שנעשו בארצות הברית לגבי נושא של העסקת עובדים כעובדי קבלן – לא בהשכלה הגבוהה – הוכיחו שבסופו של דבר זה לא חיסכון למערכת. יש מחקרים – אשמח להעביר לך.
ארבעה ימים לאחר תחילת המחאה ברוטשילד, כתבתי מייל קצר בשתי רשתות – פוליטיקס וסושיאל סיינסנס. רשת של אלפי קולגות בארץ. תוך שלוש דקות המחשב שלי קרס. למחרת נפגשנו באסיפה מכוננת ברוטשילד. אחד התחומים שאני עוסקת בהם במחקר שלי הוא זיכרון קולקטיבי, ואני זוכרת את זה כרגע מכונן, כי המייל הזה גרם לאנשים בכל הארץ – אוניברסיטאות, מכללות – להבין שמשהו דפוק, סלחו לי, קורה במערכת ההשכלה הגבוהה, ושזה חייב להיפסק. כשנפגשנו ברוטשילד ב-19 ביולי אנשים הגיעו לישיבה ואמרו: אני מרגיש לא נוח, אני פוחד מההתארגנות הזאת. מה יקרה? אני מקבץ פירורים בספיר, בתל-אביב, אני רץ אפילו לעמק יזרעאל כי נתנו לי שם שלוש שעות, אז מה אעשה אם יזרקו אותי מחר? אני מדברת על אקדמאיים, על אנשים שחזרו עם דוקטורט הצטיינות מאוקספורד, אנשים שסיימו בהצטיינות באוניברסיטה העברית, אנשים שהם לא בני 25, 28. פחד. והפחד קיים עד היום, אבל לא עוד. זה מתייחס גם לות"ת.

יש סיפורים קורעי לב, אבל אני אספר סיפור על ד"ר בשם יעל, שב-98' סיימה בהצטיינות יתרה בקיימברידג', והחליטה שהיא רוצה לגדל כאן ילדים, כי אבא שלה או סבא שלה הוא ניצול שואה, והגיעה לכאן. ב-2013 היא מורה מצטיינת, בתחום מדעיי החברה. היא מורה מן החוץ. בגלל שהיא כל כך מצטיינת במכללה שלה נתנו לה ללמד שני סמינרים מתקדמים. זה הישג. אפילו מורה קבוע לא מקבל את זה. ביוני היא מקבלת את משכורתה האחרונה, אבל תלמידיה מגישים את הסמינר רק באוקטובר, כלומר היא לא מקבלת משכורת, אבל היא צריכה להיות זמינה לסטודנטים ביולי, באוגוסט, בספטמבר, באוקטובר, ואת המשכורת הראשונה היא תקבל בנובמבר. מכיוון שהיא בחורה איכותית, ולוקחת את עבודתה ברצינות, היא אכן זמינה להם בלי לקבל שקל משכורת. זה אומר גם להגיע למכללה ולפגוש את הסטודנטים על חשבונה. חלק גדול מהמרצים מן החוץ מממנים בכספם את עבודתם, כי בחלק גדול מהמוסדות אפילו לא משלמים להם נסיעות. זה חלק מהסכום שהם מקבלים לשעה.

יש פה סיפור של הדרה, של ניצול, של קיפוח, של עיוות. אני מדברת על אנשים שחווים את החוויה הזאת עשרות שנים. המושג מורים מן החוץ – מה זה? המטפורה. הוא מבפנים או שהוא מבחוץ? המשמעות של זה היא משמעות נוראית. אתה נוכח, אבל אתה נפקד.

תודה. בבקשה.

אני ד"ר זאב זיוון, עשרים שנה מורה מן החוץ - אוניברסיטת בן-גוריון, ולימדתי ואני מלמד באחת מחמש האחרות: ספיר, אחווה, - - - בית ברל. אני מלמד ארץ ישראל וגיאוגרפיה. החשבון המשותף שלי אינו חשבון פרטי אלא של כל עמיתיי, שהם המלקטים והאוספים, שנפלו במלכודת הדבש, ומתייצבים בפני הסטודנטים שלהם ואומרים להם: מורים מן החוץ אל תהיו. פראיירים אנחנו היינו – אתם אל תהיו. אני מורה מן החוץ באוניברסיטת בן-גוריון.

אחד, האוניברסיטה אמורה להוציא דף התחייבות, הבטחת תעסוקה. כיוון שעברתי ממחלקה למחלקה, מה שלימדתי במחלקה להיסטוריה לא נחשב במחלקה לגיאוגרפיה. אתה לא מבין, אני לא מבין - לאוניברסיטת בן-גוריון הפתרונים.
סיפור שני, ידיד שאתה ודאי מכיר, תת-אלוף במילואים ד"ר דני אשר, הושלך ממכללת בית ברל השנה, כי אמר שהוא לא רוצה להיות עבד – שם מלמדים שעות אפקטיביות. שעות אפקטיביות - אם השיעור שלי נפל ביום הזיכרון ואין שיעור, אני לא מקבל משכורת. אבל באוניברסיטת בן-גוריון אני מקבל תלוש שכולו מלא לפי החוק. כתב התחייבות אין לי, אבל תלוש יש לי. עבור שיעור אחד סמסטריאלי השכר נטו הוא 1,192 ₪. הנה התלוש.

והסיפור השלישי והאחרון להיום, איך מבטלים שיעור? הצפי הנורמלי במערכות החינוך שניהלתי בעבר, היה שאנחנו דנים בזה יחד. באוניברסיטה - לא רק שאתה לא יודע שלא יהיה לך קורס ואיש לא מודיע לך, אלא הדרך היחידה לגלות שאין קורס הוא לבוא לרשימת השיעורים של המחלקה, ולמצוא שלא רק אתה לא קיים, אלא כל החטיבה שלימדת – חטיבה זה המונח הכי נמוך באקדמיה. מהיום למחר מישהו החליט שאין. המורים לא כונסו. זו המציאות.

תודה רבה.

אנחנו מסיימים. אומר מספר מילות סיכום. לא כולם דיברו, אני יודע. דיון מהיר הוא פתיחת דלת – לבחון, האם הנושא הוא נושא עקרוני, שמחייב כניסה פנימה ומספר דיונים, או משהו נקודתי, אירוע חולף שחבר כנסת קרא בעיתון, והוא רוצה גם כותרת וגם לדון בזה. הדיון הזה הוא בהחלט פתיחת דלת, ועל כן הוא ראשון. בכוונתי להמשיך לעסוק בנושא. תאריך היעד שאני רוצה שנשים לנו הוא לקראת שנת הלימודים האקדמית הבאה, להיות עם החלטות ודרכי פעולה – בין אם יהיו בשלבים, אבל שתהיה תוכנית גם לנושא הזה.

יש לנו המון פניות, שבסוף הם ענייני תעסוקה, יחסי עובד-מעביד. זה לא מדינה של הוועדה הזאת. למרות שיש הרבה בעיות העסקה בתחום החינוך, אבל הנושא הזה שדנו בו הוא הרבה מעבר לתעסוקה, למרות שהנושאים העיקריים שעלו פה הם, כמובן, תעסוקה, ביטחון תעסוקתי, תנאי עבודה. הנושא הוא הרבה יותר מורכב ורחב. הוא גם לא פשוט. שמענו פה את נציגי ודוברי המרצים, אבל לא שמענו את ראשי המכללות והאוניברסיטאות, שצריכים לשבת יום-יום ולשבץ, וליצור גמישות אקדמית – אם יש קורס אחד, מה עושים עם השני, ואם קורס מתבטל, מה עושים עם המרצה. זה לא סיפור פשוט. וחשבתי בלבי, שחלק מהבעיות הקשות של מערכת החינוך הפורמלית עם הסתדרות המורים וארגון המורים, זה העניין של קביעות שאין למעלה ממנה בהעסקת מורים – דבר שמקשה מאוד על רפורמות. לכן באקדמיה הבעיה היא הרבה יותר מורכבת, ולכן צריך להיכנס לפרטים כדי להשיג הישגים.

מדברים שנים על עובדי קבלן, על אנשים שעובדים מן החוץ, על הסגל הזוטר. אבל אני לא מרגיש שממוקדים בדרך, באג'נדה שתשים אכן את המכלול הרב-גוני הזה במסלול של פתרון. בהחלט ננסה לעשות זאת.

נאמר כאן – יש היום אווירה אחרת. מי שמספיד את המחאה, טועה; המחאה יצרה אווירה והבנה. לא במקרה גם עובדי הממשלה או המוסדות השונים מדברים היום אחרת. לא מ-40 אלף אלא מהבנה שהמונחים של עובדים סוג א', סוג ב', סוג ג', הם שליליים, בעייתיים, שצריך להיפטר לא רק מהמונחים האלה אלא מהמשמעויות שלהם. לכן אני מרגיש שיש אווירה גם אצל קובעי המדיניות וגם אצל המערכת המקצועית בתוך המשרדים שונים – משרד האוצר, ות"ת, מל"ג, משרד החינוך, משרדים אחרים – נכונות להתמודד עם הבעיה. זו בעיה מורכבת, כבר אמרנו.
אני לא חושב שאפשר, זהבה, למחוק מהאג'נדה את המשמעות של המונח מרצים מן החוץ, כי יש קבוצות שזה ימשיך להיות כך, ויש בזה תועלת לכל הצדדים, אבל יש להתמקד בקבוצה שכולם מסכימים עליה, שזה אנשים שרוב עיסוקם הוא באקדמיה, וזקוקים מאוד לא רק לביטחון תעסוקתי ולתנאי העסקה אלא גם לאופק קידום כלשהו. אני לוקח את המילה קידום לקידום אקדמי- לב הנושא האקדמי, המחקרי, היכולת להתמקצע, להתקדם, לעסוק בהוראה, במחקר ובלימוד אמתי. לכן זה ימשיך. ויש פה בעייתיות לא פשוטה - מה אתה עושה עם קורס שלא נרשם לו אף אחד, או אחרי שבועיים כולם אומרים: ראינו את המרצה – הבנו, הלכנו. איך אתה מנהל מערכת ארגונית, תקציבית ארוכת טווח?

אני מבקש כך: אחד, זה לא תפקידי, אך אני חושב שהמכללות המתוקצבות צריכות לייצר נציגות מוסכמת.

יש נציגות מוסכמת.

אני הבנתי שאין.

מבחינת הנהלות המכללות- - -

לא דיברתי על ההנהלות אלא על העובדים.

אני חושב שלצורך התהליך הזה, שניכנס לתוכו, צריך נציגות. אתם תחליטו איך, כי אי-אפשר לדון עם כל מכללה בנפרד. גם אתם לא יכולים. זה טוב לנו, למערכת החיצונית, כפי שזה טוב לאחרים.

איסוף נתונים. אני רושם לעצמי שכחודש - אתם יכולים לגבש נתונים. אני מבקש אותך, אסף, ממחלקת המחקר שלנו- - -

אסף עשה עבודה נהדרת. יש פה נתונים יוצאים מן הכלל.

הוא כבר קיבל ציון טוב. אסף, לעבוד מול ות"ת, מול מל"ג, לאסוף נתונים כדי שנוכל למקד את קבוצת המטרה. זה הדבר אולי החשוב ביותר.

ואני מבקש את נציגות ועד ראשי המכללות, שאני מבין שהם תומכים מאוד בתהליך ההסדרה, עם ות"ת, עם מל"ג - ות"ת, קיבלנו אמירה שהם מכינים תוכנית, להכין תחילתה של תוכנית, כמובן, בשיתוף פעולה ובתיאום עם סגל המרצים. אנחנו נקיים סדרת דיונים בוועדה, נעשה בהתחלה דיונים יותר ממוקדים ומובנים – נדמה לי שזה מה שהצעת, זהבה, ואני מקבל את זה – לא נקים ועדה אלא נזמין את הנוגעים בדבר כדי לראות את שלבי ההתקדמות. כמובן, אנחנו לא גוף ביצועי, אבל בהחלט יכולים ויש לנו הכוח, האחריות, הרצון, להושיב יחד ולקבוע לגופים את המסלול כדי להגיע להסכמות ולסיכומים. תהיה להם משמעות תקציבית, אין ספק, אבל זה בעיקר יסדיר את המערכת הזאת. זה טוב לכולם.

את הדיון הבא, אחרי שתעשו את העבודות הפנימיות שלכם, נעשה בעוד בחודש. ניכנס לסדרי הדיונים, ותאריך היעד, אני מבקש מכולם, לקראת תחילת שנת הלימודים האקדמאית הבאה, מספיק לפני, כדי שאפשר יהיה ליישם מסקנות, אם תהיינה. שוב תודה לחברי הכנסת דב חנין וזהבה גלאון.

הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:15.>
16/10/2013

11:44