PAGE
2
ועדת משנה למאבק בסחר בנשים ובזנות
31/12/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 12 >
מישיבת ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות
יום שלישי, כ"ח בטבת התשע"ד (31 בדצמבר 2013), שעה 10:30

<נשים בזנות - סוגיות הנוגעות למוסד לביטוח לאומי>

חברי הוועדה: >
דוד צור – היו"ר

עליזה לביא
עדי קול

>
פרופ' שלמה מור יוסף - מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

אורנה ורקוביצקי - מנהלת השרות להבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי

ד"ר מירב שמואלי - מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

עו"ד דנה ביטן - עוזרת ראשית למתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

עו"ד דליה אברמוף - פרקליטות תל אביב (פלילי) משרד המשפטים

נעמה ריבלין - מנהלת פרויקט "סלעית" תל-אביב, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רפ"ק רובי קיים - קצין חוקרים ארצי באח"מ, המשרד לביטחון פנים

גנ"מ נילי טולדנו - רמ"ח חינוך, טיפול ושיקום (המיועדת) בשב"ס, המשרד לביטחון פנים

יעל גור - מנהל מרפאת לוינסקי, משרד הבריאות

קמליה גולן - רכזת שטח מרפאת לוינסקי, משרד הבריאות

מיכל יוספוב - ממונה ביקורת גבולות, מינהל האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

תרצה גורטלר - מנהלת מחלקת שומה, רשות המיסים בישראל

עו"ד גילי ורון - מנהלת מטה המאבק לסחר בנשים

יוספה שטיינר - חברת הנהלה, עמותת אומ"ץ

ליאת קליין - יועצת משפטית ארגון מרכזי הסיוע

עידית הראל שמש - מכון תודעה

עו"ד אפי פרי - מומחה לדיני משפחה

בר - תלמידה

א' - מוזמן/ת

תמי סלע

מוריה רבינוביץ

אריאלה אהרון

ר.כ. חבר המתרגמים
<נשים בזנות – סוגיות הנוגעות למוסד לביטוח לאומי>

אנחנו עוברים לדיון עם מנכ"ל המוסד לביטוח הלאומי, שכיבד אותנו בנוכחותו. אני מתנצל על הגלישה קצת בזמן, אבל כפי שראית הדיון התחיל בדיווח. כולכם מוזמנים להישאר, מי שחושב שהוא לא, אז אין בעיה.

אפשר להגיד מילה?

כן, תמי.

רציתי לנצל את ההזדמנות, פשוט זאת הישיבה האחרונה שלי בוועדת המשנה, אני עוברת לתפקיד אחר. לא הייתי פה בכל הישיבות, ליוויתי רק חלק מהן. הנושא הזה מאד מאד חשוב בעיני, אני מודה לחבר הכנסת דוד צור שלקח אותו על עצמו, מנקודת המבט שלי, כמובן, אני לא חלק מחברי הכנסת, אבל בכל זאת יש לי איזו שהיא נקודת מבט. לכל הגורמים הפועלים, שעושים עבודה מדהימה, ואני מקווה להמשיך ולעקוב, מהתפקיד החדש, על התוצאות של הדיונים האלה. אז תודה לכולם.

אז כמובן שאנחנו מאד מודים לך על הליווי והסיוע שנתת לנו פה בוועדה. הידע שלך הוא עצום, הניסיון שלך עוד יותר. אנחנו מצד אחד מצטערים שאת עוזבת אותנו, אבל אנחנו שמחים בשמחתך, על זה שאת מתקדמת הלאה ואנחנו מאחלים לך בהצלחה.

מי שילווה את הוועדה זה עורך הדין עידו בן יצחק, אתה מכיר אותו, אתה עובר לידיים טובות. תודה.

נכון.

אוקיי, אדוני המנכ"ל, אנחנו בעצם גם דיברנו קודם בסקירה, על כך שהשר וגם מנכ"ל משרד הרווחה, היו כבר פעמיים בישיבות שלנו, גם בתחום של הסחר, כאשר בעיית הסחר היא קצת פחות אקוטית בהקשרים של הטיפול, אם כי עדיין יש שם, בנושא הטיפול, לא מעט עבודה שעדיין דורשת התערבות; ובהקשרי הזנות שהוועדה מטפלת בהם, כוועדת משנה לוועדה לקידום מעמד האישה.

לא מעט סוגיות עולות גם בהקשר של הביטוח הלאומי, והיינו מאד שמחים לשמוע קודם כל את הסקירה שלך, לאחר מכן נפתח את זה לדיון. יש פה את חברת הכנסת עדי קול, ואם יושבת הראש תוכל להישאר איתנו קצת זמן.

כן, הזעיקו אותי להצבעות בוועדה לשוויון בנטל, אבל אני רוצה לשמוע את אדוני, ואז אצא.

צהריים טובים. נמצאת איתי פה גם גברת אורנה ורקוביצקי, שהיא סגנית ראש מינהל הגמלאות, והיא מאד מעורבת גם בפעילות הזאת, במסגרת תפקידה.

הנושא הזה הוא נושא שהוא לא מוגדר, ולכן בהתנהלויות שלנו, דברים שהם לא מוגדרים, מאד קשה להביא אותם לידי ביטוי שהוא תחת כותרת – נפגעות זנות או נשים בזנות.

גם הנשים האלה, כאשר הן באות אלינו, הן לא מזדהות בצורה הזאת, וזה דורש מאיתנו איזו שהיא התנהלות דווקא מול הארגונים. זאת אומרת אורנה למשל, הייתה גם בסלעית וגם בלוינסקי, ושם הצלחנו לייצר איזו היא מסגרת, שברגע שפונים אלינו ואומרים לנו – זאת הגברת, אז אנחנו מתייחסים פחות או יותר לפי מה שביקשתם, או מה שאתם חושבים שצריך, שההתייחסות היא תהיה אחרת. אי אפשר לתדרך את כל עובדי הביטוח הלאומי, לנסות ולהוציא כל מי שבא בחמש הדקות שהוא מדבר איתו, האם הוא שייך לקבוצה הזאת או לא. כי מי שנכה הוא נכה, ומי שהיא חד הורית, היא חד הורית, אבל מישהי מהתחום הזה זה תחום שהוא לא מוגדר עד הסוף. זה מצד אחד.
מצד שני, בעקבות כל הפעילויות בשנה האחרונה, אנחנו הגדרנו בנושא הוועדות הרפואיות, הגדרנו ארבעה מרכזים שיתעסקו בתקיפה מינית, שיהיו בהן כמה שיותר נשים, בוועדות עצמן. שהמזכיר של הוועדה תמיד יהיה אישה, ושהאישה לא תבוא לאיזו סביבה עוינת. זה דברים שאנחנו מגבשים עכשיו. לפסיכיאטרים והפסיכיאטריות עשינו הדרכה פנימית, בתוך עצמנו, בכדי לעזור להם להתמודד עם הנושא הזה של פגיעות מיניות ואיך הוועדה צריכה להתנהל בעניינים האלה.

כשאנחנו מדברים עכשיו על הזכויות, אז יש זכויות שהן זכויות של הבטחת הכנסה, שהן נובעות מחוסר השתכרות וממבחני הכנסה כאלה ואחרים, זה נושא אחר. ויש את הנושא של הנכות. עכשיו, הנכות בעיקרה היא נכות על בסיס נפשי, כי אין פה איזו נכות פיזית. אז חלק נעלבים, למשל אלה שמחליפים מין או מחליפות מין, אז נעלבים שהם מקבלים את זה תחת הכותרת – נפשי, אבל אין לנו כותרת אחרת. זאת אומרת החלפת המין מעצמה היא לא נכות, אלא כל התהליך שנלווה לזה, ודווקא זה נעשה מתוך כוונה לעזור להם, מתוך ההבנה של המורכבות של החיים שלהם.
אז אמרו אוקיי, תחת הכותרת – נכות נפשית – נתנו להם את אחוזי הנכות. אז כך שברגע שהן נכנסות תחת הכותרת של נכות, אז זה כבר לא משנה אם היא נכות נפשית או אם היא נכות אחרת, יש להן זכויות. הזכויות הן גם זכויות כלכליות מצד אחד, והן גם זכויות של שיקום, מהצד האחר. כל מי שנמצא עם אחוזי נכות מעל 20% זכאי לסל שיקום, וסל השיקום כמובן מותאם לבן האדם. אז כבר זה אחד על אחד, אז יושבים עם פקידת שיקום, מספרים את כל הסיפור ומנסים להתאים שיקום, שהוא יותר רלבנטי או מותאם לאדם שיושב מולך, עם ההיסטוריה שלו ועם העתיד שלו ועם היכולות שלו.
נושא נוסף, האנשים האלה במהלך השנים צוברים חובות. חובות יותר גדולים, חובות יותר קטנים, שהיכולת שלהם להתמודד איתם היא מוגבלת. הם לא היחידים שצוברים חובות לביטוח הלאומי, והם לא היחידים שקשה להם להתמודד עם החזרה של החובות. אז יש לנו מנגנון. המנגנון שלנו הוא ועדה שנקראת ועדה לבחינת חובות, ובסלנג נקראת ועדה לביטול חובות. זאת ועדה שיש לה שתי רמות, יש את רמת הסניף, שבו למנהל הסניף ולצוות שלו יש זכות להתמודד עם חובות עד סכום מסוים, ולוותר עליהם או לפרוש אותם בצורה כזאת או אחרת. ואם זה לא מספיק, או אם זה בסכומים יותר גדולים, זה מגיע לוועדה שנמצאת במשרד הראשי, שעובדת לפי קריטריונים.

אדוני, יש לך נתונים לפי מגדר? כלומר, מי מקבל יותר, או בכלל אפשר לקבל נתונים – נשים, גברים?

מבחינת ביטול חובות? כן, כן.

נוכל לקבל את זה?

כן.

תודה.

אני אעביר לך סטטיסטיקה.

סטטיסטיקה, כן, לפי פילוח מגדרי. תודה אדוני.

נכון. עכשיו, בחינת החובות נעשית בכמה פרמטרים. פרמטר אחד זה מי אשם ביצירת החוב. לא תופתעו שבחלק מהמקרים אנחנו אשמים ביצירת החוב, כי לא רשמנו משהו במקום הנכון, והבן אדם חשב שזה רשום, אז פה זה התנהלות אחרת. בחלק גדול מהמקרים האדם, חלק בגלל הזנחה, שזה קבוצה אחת, וחלק בגלל כוונה, שזה קבוצה אחרת. מי שיצר חוב מתוך שהוא הסתיר מידע מאיתנו בכוונה, אנחנו מתייחסים אליו אחרת ממי שבטעות יצר את החוב.

דבר שלישי, זה מה המקורות שלו, איך הוא חי היום. אנחנו מקבלים את תלושי הבנק, ואם יש בבנק הזה מינוס של 20,000 שקלים, אז אנחנו יודעים שפה יש בעיה אמיתית. זה נושא נוסף.

הנושא הרביעי זה מצבו המשפחתי והרפואי. זאת אומרת אם אנחנו מקבלים וכתוב שהוא חולה סרטן לצורך העניין, או אשתו חולת סרטן, אז זה נכנס בתוך כלל השיקולים של ביטול החוב, או פרישת החוב. וגם, פרישת החוב, החובות אצלנו במקרים האלה נפרשים בצורה מאד מאד ארוכת טווח, ובדרך כלל מורידים את זה מהקצבאות בסכומים יחסית נמוכים, שלחלק מהאנשים הם סכומים גבוהים, אבל זה התהליך שגם הם חלק מהתהליך הזה. זאת אומרת אנחנו לא מפרידים חוב כזה או חוב אחר, אבל המנגנון הזה הוא קיים והשיקולים שאמרתי הם שיקולים שאפשר בקלות רבה להשליך אותם לקבוצה שאתם פה מדברים עליה, והזמנתם אותנו בכדי לדבר עליה.

אין לנו עובדים מוגדרים לנושא הזה, אבל אורנה לקחה את זה על עצמה והסתובבה, והיא אשת הקשר. היא הייתה בשני מרכזים, אני יודע שיש יותר מרכזים. זה מוכרח להיות על איזה שהוא רצף לא יום יומי, אבל רצף מתמשך, שבו אתם אומרים לה – הנה, אנחנו מפנים לסניף נהרייה את שולה, אז היא תדאג שסניף נהרייה יטפל בשולה או במשה או בציון, בצורה שכולנו רוצים שזה יקרה. כי אחרת להגיד רק הצהרות כלליות זה לא יעבוד. זה לא יעבוד.

אז זה מה שאני יכול להגיד ממרום הכסא שאני לא מעורב בו ביום יום, אבל אורנה באה לפה, ואם יהיו איזה שהן התייחסויות או איזה שהן שאלות ברצפת הייצור היומיומית, חשבנו שזה ראוי שגם היא תשמיע ותתייחס לדברים שלכם. אז אדוני יושב הראש.

אוקיי, תודה רבה לך.

נשמע אולי קודם כל את אישה לאישה, מירית פה? לא. אז נשמע את עיריית תל אביב אולי, ברווחה? נעמה?

כן. קודם כל ככה בנייר העמדה אנחנו לא מופיעים בלוגו, אבל כן היינו שותפים בהכנה. אני כן רוצה לומר שמאז שהקמנו את סלעית, לפני 5 שנים, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם הביטוח הלאומי. מרכז סלעית היום, שהוא מרכז שפועל משמונה וחצי עד שלוש וחצי, מוכר לקבלת זכאות של הבטחת הכנסה. לא פשוט להתמודד עם הסכום, אבל כרגע אנחנו לא בעניין של לשנות סדרי עולם. אני רק אומרת שלא פשוט לאישה לעשות את ה-shift הזה, ולהסתדר עם 1,400 שקלים. חלקן גם צריכות לעבוד בנוסף.

אני אתייחס עוד מעט לנושא של הנכות הנפשית, אבל אני כן חושבת שהגיע הזמן. המרכז היום הוכר כשיקום תעסוקתי ובזכות העובדה שהן מגיעות חמישה ימים בשבוע, הן יכולות להיות זכאיות להבטחת הכנסה.

בשנתיים שלוש האחרונות, יותר ויותר, מכיוון שגם פנינו גם לנשים שמאדירות את הדיסקרטיות, חלקן לא זקוקות למסלול שיקומי אינטנסיבי מהבוקר עד אחר הצהריים, כי חלקן יש להן כבר יכולת תעסוקה קודמת. חלקן אולי יהיו זקוקות, אבל פחות יכולות להשתלב במסלול קבוצתי. הן מאד מאד חרדות לפרטיות שלהן, וזה שלב בדרך שהן-, לפעמים אחרי חצי שנה הן פתאום כן משתלבות במסלול קבוצתי, אבל לא בהתחלה.

אנחנו כן מציעות להן מסלול פרטני שכולל כן הגעה, לא במסגרת של חמישה ימים בשבוע, אבל עם איזו תכנית תפורה להן, שכוללת מפגשים עם רכזת התעסוקה, כן עם איזו שהיא הכנה לעולם התעסוקה, ולוקח לפעמים בין חודשיים לשלושה עד שנכיר אישה בזמן שהיא בזנות, עד שהיא באמת יכולה לעשות את הצעדים הממשיים. שם יש לנו חור, לקונה. כי הן לא זכאיות להבטחת הכנסה, כי הן לא משתלבות במסלול האינטנסיבי של החמישה ימים בשבוע.

ושוב, אני אומרת, 1,400 שקלים, לא מתעשרים מזה, אבל לאיזה שהוא שלב בדרך שכן אפשר יהיה להגיד להן בואו נחשוב ביחד מה אתן יכולות לעשות כאלטרנטיבה, אבל בינתיים יהיה משהו שתוכלו גם לקבל וקצת להירגע מבחינת התשלומים. דרך אגב, זה גם מקנה. אם את מקבלת הבטחת הכנסה, אז את גם זכאית לסיוע בשכר דירה, וזה כן איזו שהיא הגדלה משמעותית בשלב הזה של שלב הביניים, שגם ככה נראה לאישה במעגל הזנות, לעשות את ה-shift מאשליה של המון כסף, כי אני אומרת שוב אשליה – הן לא עושות שם כסף, הן מתקשרות אלינו בעיקר בגלל חובות. אז זה שלב שצריך בו למצוא איזה שהוא פתרון.

מהניסיון שלי, עבדתי גם בתחום של נפגעי סמים, היחידות לטיפול בנפגעי סמים זכאים להבטחת הכנסה לא רק בהשתלבות של מרכז יום אינטנסיבי, אלא עצם זה שהם מגיעים למרכזי הטיפול והם מקבלים מהעובד השיקומי, שהם בעצם מגיעים ורוצים לעשות איזה שהוא תהליך שינוי. לא מחייבים חמישה ימים. אז אני חושבת שזה משהו ששווה לפתוח ולראות איך פותרים את העניין, אולי גם עם איזה שהם קריטריונים להגעה, אבל לאו דווקא של חמישה ימים. זה דבר אחד.

הדבר הנוסף זה באמת הנושא של נכות נפשית. כל הנושא הזה הוא מצד אחד מורכב, כי הוא באמת מייצר סטיגמה, ואנחנו מנסים למצוא, אני יודעת גם מהתחום של נפגעות תקיפה מינית, הן מחפשות איזו שהיא הגדרה אחרת ולאו דווקא הוכחה דרך הפסיכיאטר שכל חייהן, אלא להבין שזה פוסט טראומה מורכבת, עצם הפגיעה המינית בילדות והזנות כמייצרת טראומה נוספת. וזה איזה שהוא משהו שצריך למצוא את הקריטריון כדי שהן יהיו זכאיות. אנחנו יכולים לראות שחלקן זקוקות לנכות נפשית, וזה מאד מאד קשה להגיע לשלב הזה. הן צריכות להוכיח אי תפקוד מלא. אנחנו רוצות שהן יעבדו, אבל חלקית, ויש איזה שהוא קושי בעניין הזה.

צריך למצוא איזה שהוא מנגנון נכון וחכם. אין לי פתרונות שאני שולפת כרגע מהשרוול, אבל כן להבין שאישה שאנחנו נדווח עליה שהיא בפוסט טראומה בעקבות גם הפגיעה שהיא עברה בבית, כי 95% מהן עברו פגיעה מינית בילדות, וגם הזנות כמייצרת פגיעה מינית מתמשכת, על ידי ריבוי מתעללים בזמן הזנות, משהו שיאפשר איזה שהוא מנגנון מהיר יותר, לא שבעת מדורי גיהינום של פסיכיאטרים. ואנחנו כיום אין לנו גם פסיכיאטר שמוכן הרבה פעמים לעשות את זה, כי זו עלות כספית מאד יקרה, להגיע, לעשות אבחון, שהיא באמת זכאית לדבר הזה.

שאלה. אני מקשיבה קשב רב לדברים שלך. יש לך אבחנה בין גילוי עריות לבין עיסוק בזנות? אני קראתי מחקר על הנושא של נשים שחוו גילוי עריות, מבחינת השיקום וההתמודדות, ובפנייה שלך עכשיו למנכ"ל, את מפלחת בין גילוי עריות לבין זנות?

אני לא בטוחה שהבנתי. זאת אומרת האם יש קשר בין גילוי עריות לזנות?

לא, לא האם יש קשר. האם נשים שעברו גילוי עריות פגועות יותר מבחינת התמודדות, והאם למעשה עצם הפגיעה בגילוי עריות, ובדרך השיקום שהיא מאד מורכבת ולא תמיד יש את המענה, האם לא כדאי לפלח בין השניים ולבוא בנושא הזה של גילוי עריות, ולראות איך אפשר לסייע?

רק שתדעי ש-80% מהנשים העוסקות בזנות, עברו גילוי עריות, עברו תקיפה של גילוי עריות.

קודם כל אצלנו, אני לא מפלחת בין גילוי עריות או בין פגיעה מינית מתמשכת בילדות, כי 95% מהפונות שלנו בסלעית עברו, חלקן הגדול גילוי עריות בתוך הבית. אז הפגיעה הזאת, הזנות היא בעצם המקום של הקורבנות החוזרת. הן מוצאות את עצמן נמצאות בזנות, כי זה המקום שהן רגילות אליו, אני מניחה שאני לא צריכה לשכנע את חברי הוועדה בדבר הזה, אנחנו יודעים את זה. אבל כן הפנייה דרך נושא של גילוי עריות יכולה להיות פתרון אחד, צריך להבין שזנות מייצרת טראומות רבות ונוספות אחר כך ביכולת להשתלב. הסטיגמה, הבושה, הקלון, המון דברים שהן חוות כפגומות.

אני אומרת שוב, היום אישה שעברה גילוי עריות עוד יכולה לבוא ולספר את זה. אישה שהייתה בזנות, מאד מאד מסתתרת מאחורי זה. אנחנו במקום הרבה יותר רחוק בנושא של נשים שעברו פגיעה מתמשכת, גם אחר כך בזנות, על ידי ריבוי מתעללים, אונסים מתמשכים. זאת אומרת הזנות כשלעצמה, גם אם לא נסתכל על מה שהיא עברה קודם, כבר אישה היא בפוסט טראומה ממה שהיא עברה.

אני יכולה להגיד לכם מקבוצה שאני עושה להתמודדות עם טראומת הזנות, זה קבוצה שאחד הדברים הוא שאני חוזרת הביתה עם חוות קשות של בחילות וזיכרונות של הטראומות והריחות, רק מהתקופה של הזנות. זה משהו שצריך להבין שהוא מייצר טראומה, כמעט שעומדת בפני עצמה. היא קשורה לגילוי עריות, כי הנערה הגיעה לשם כבר מוכנה למה שהמתעללים האחרים עשו בה, אבל זה כן משהו שמייצר טראומה.

כן, אבל כל הביטויים שאת משתמשת הם ביטויים נפשיים.

נכון.

את אומרת שהן לא תקבלנה נכות נפשית, אז מה?

אבל מה שזה אומר זה שהאישה צריכה לפנות לפסיכיאטר כדי להוכיח שהיא לגמרי לא בתפקוד.

תראו, אנחנו יודעים לשלם גם - - -

והאבחון הזה עולה הרבה כסף. אין לנו יכולת - - -

נעמה, תני לו לענות.

אנחנו יודעים לשלם גם אם האבחון נעשה במקום אחר, אבל מישהו צריך להגדיר את זה. למשל הגדירו שבנושא ניידות, מי שקובע זה משרד הבריאות. אז משרד הבריאות קובע את הזכאות של הניידות ואנחנו הגורם המטפל, המשלם. אז אם בסופו של איזה שהוא תהליך יחליטו שיהיה גורם אחר במקרים הספציפיים האלה שיגדיר והוא יטפל בהם בצורה יותר רגישה, זה משהו שאפשר לדבר עליו. אבל אנחנו מוכרחים מנגנון שבו האישה באה, מציגה את הבעייתיות שלה, מישהו – איש מקצוע – מעריך את חומרת הבעיה, ולפי זה קובע את האחוזים. אין דרך אחרת, שכל מרכז יכתוב לנו פתק ועל זה נרוץ, כי זו לא הצורה שמקובל לעבוד בה.

אני מציע שנרכז מספר גורמים, ואז אחרי זה תוכל להמשיך.

תודה אדוני, ואני אשמח לנתונים.

עידית, מכון תודעה, בבקשה.

שגילי תדבר.

גילי, בבקשה. אנחנו בעניין עורכי דין היום.

אני רק אתן כמה מילות הקדמה בקצרה, על איך נולד נייר העמדה הזה. זה באמת כלי של שיתוף פעולה לא רק ספציפית לנייר העמדה הזה, אלא באמת שיתוף פעולה ארוך שנים ורחב היקף, של הארגונים, של כלל הארגונים שנציגים שלהם יושבים כאן, ושאנחנו מרבים לעבוד גם מחוץ למסגרת הזו.

ספציפית לגבי נייר העמדה המסוים הזה, אפשר לומר שהוא נולד באמת בעקבות שיחות רבות עם נשים שנמצאות רובן כבר באחד ממסלולי השיקום, אם זה אופק נשי בחיפה, אם זה סלעית בתל אביב, וחלקן נמצאות עדיין בזנות, ספציפית באזור התחנה המרכזית בתל אביב, אבל לאו דווקא.

אני חושבת שנייר העמדה שהועבר אליכם מראש די מסכם את כל הנקודות, אני רוצה רק כן להתייחס לנקודה אחת שאתה העילית, ולציין עוד שתי נקודות נוספות.

קודם כל לעניין החובות. ברור שיש דרך להפחית חובות או למחוק חובות, אבל רצינו להפנות את תשומת הלב לאבסורד המאד גדול שאותו גוף, הביטוח הלאומי, שביד אחת מעניק את אותן הטבות או סיוע בצורה של הבטחת הכנסה או תשלום של קצבאות נכות למיניהן, היד השנייה גם גובה חובות, ואנחנו מדברות עכשיו ספציפית על החובות לביטוח הלאומי עצמו, לא חובות אחרים, כי אותן נשים גם מתמודדות עם חובות אל מול גופים אחרים ותיקי הוצאה לפועל. אנחנו מדברות כרגע רק על הנושא הזה של חובות אל מול הביטוח הלאומי עצמו.

יש פה איזה שהוא אבסורד מובנה מאד מאד גדול, שאותה אישה, מצד אחד מקבלת סיוע מהביטוח הלאומי, מצד שני היא חבה לביטוח הלאומי בגין אותן שנים שבהן לא שילמה לביטוח הלאומי את מה שכל אזרח מחויב.

אז מה האבסורד? שאנחנו נותנים לה או שאנחנו לוקחים לה? מה האבסורד?

שלוקחים לה.

האבסורד הוא גם וגם, שיד אחת נותנת ויד אחת לוקחת. לכן, למרות שדיברת, אדוני, על הנושא הזה של אפשרות שכן אפשר לפנות אליכם, אפשר להגיע לוועדה מסוימת, אנחנו היינו מבקשות לבחון איזה שהוא מסלול שאולי מקל יותר. שאם נשים כבר נכנסות לאחד ממרכזי השיקום המוכרים כיום, שכן יופעל איזה שהוא מנגנון שהיא לא תצטרך לעבור את כל אותן ועדות, שהיא לא תצטרך להוכיח אותם דברים. שעצם זה שהיא כבר נמצאת היום באחד ממסלולי השיקום, היא מוכרת כאישה שמשתקמת מהזנות, ולכן מנגנון של מחיקה, או של הפחתה של חובות, לפחו לקרן, אם לא יותר מזה. זה דבר אחד.
דבר נוסף, לגבי השיוך הגיאוגרפי. קורה שנשים רשומות בכתובת במשרד הפנים במקום מסוים, מהלך חייהן בנסיבות חייהן מוביל אותם להתגלגל למקומות אחרים. אני יכולה לומר ספציפית שהיום בחיפה, באופק נשי, ישנן נשים רבות שלא קשורות לחיפה, אבל מאחר שאין משתקמות בחיפה וכן גרות שם עכשיו, קורה מצב שכל ההתנהלות שלהן אל מול הביטוח הלאומי, למעשה לא יכולה לקרות שם, בגלל השיוך הגיאוגרפי. אז זו עוד איזו שהיא נקודה שלא מופיעה פה בנייר העמדה, ואם אפשר לבחון אולי לעשות איזו שהיא הקלה בנושא של טיפול. שוב, כשכבר יש לנו את הכותרת של נשים שנמצאות באחד ממסלולי השיקום, שתהיה איזו שהיא הגמשה מבחינת השיוך הגיאוגרפי, ולאו דווקא שיופעלו אותם כללים דווקניים לעניין הזה.

והנקודה האחרונה שאני ארצה להתייחס אליה, זה נושא של ההכשרות המקצועיות. זה אחד הדברים שאני יכולה להעיד באופן אישי, שמשיחות רבות שאני ערכתי עם נשים, אחד הדברים באמת שמאד מאד מרגשים, ואולי גם קצת משנים את הסטיגמה של נשים שמאד רוצות כן לעמוד בזכות עצמן, מאד רוצות כן לרכוש כלים ומקצוע ולהשתלב אחר כך בשוק העבודה, ואל רוצות להמשיך להיות נטל. זה משהו מאד מאד חד ומרגש בעיני, שעלה מהרבה שיחות.

לפי המצב כיום, במסלול של הבטחת הכנסה, האפשריות להכשרות הן מצומצמות או פחותות יותר, אל מול האפשרויות בקצבת נכות. ולכן קורה מצב שהרבה מאד נשים מנסות איך שהוא בדרכים לא דרכים, להביא לכך שאכן יהיו מוכרות כנכות, או לקבל אחוזי נכות מסוימים, כדי להנות למעשה מהתוצר של זה, שזה למעשה הכשרות. אני חושבת שזה משהו שחשוב גם לראות איך אפשר אולי להגדיל, אם בכלל, או אם ספציפית לאוכלוסייה הזאת, את המסלול של הכשרות, או של לימודים, גם במסגרת של זכאיות להבטחת הכנסה ולא של קצבת נכות.

תודה רבה לעורכת הדין ורון. אני אבקש מיעל מהמרפאה לעשות את זה רק בקצרה, כדי שנאפשר גם יכולת מענה.

אני אעשה את זה ממש בקצרה. קודם כל אני אתחיל עם משהו - - -

אני מברך את תלמידי אורט בנימינה. אם מישהו מכם ירצה לשאול איזו שאלה - אני שמח שהתלמידים שיצאו אמרו לכם כמה מעניין פה ונכנסתם - אבל אם תרצו לשאול גם משהו באמצעות נציג מכם, אז אני אשמח. אם לא, אז אני אשאל אתכם, אז תהיו מוכנים.

קודם כל רציתי להודות על שיתוף הפעולה הקיים. אני חושבת שזה לא מובן מאליו ונורא חשוב להגיד את זה. הביקור שלך, אורנה, עם הצוות הרחב שלך, נורא חיזק אותנו כעובדות סוציאליות, והפירות שלו ניכרים כבר בשטח. זאת אומרת כל מקרה שפנינו איתנו ורני ירקה שם במשך שנים עם זוג שקיבלו מענה, ולא רק רני, עוד עובדות, וזה פשוט מדהים. זה היה אחד המפגשים המחזקים והמשמעותיים שחוויתי כאשת מקצוע. זה חשוב להגיד.

דבר שני, אני רוצה להתחבר למה שנעמה דיברה. יש נשים שלא רוצות להשתקם במסגרת שמזוהה עם זנות. לא רוצות לבוא למרכז היום באופן קבוע, הן חזקות, גם גילי דיברה על זה, יש להן בית, הן מצליחות בקצת כסף להחזיק אותו, או לחלופין שהן לנות בבית הבושת שבו הן עובדות, אבל הן לא רוצות בשום פנים ואופן להגיע למסגרת שמזוהה עם שיקום נשים מזנות. לא רוצות שיראו אותן שם, והן מצליחות בקשר או אמבולטורי בסלעית, קשר של שיחות, שזה לא שהן לנות שם, או אצלנו – לאסוף את עצמן ולקחת את מה שהן צריכות בשביל השיקום.

כמובן אנחנו גם מבקשות למצוא איזה שהוא מנגנון שיכול לסייע להן.

יעל, אולי תגידי מילה על האימהות, שזה מה שגם היכה בי, כשעשינו את הסיורים שם.

כן, נכון. אני חושבת שבתוך הקבוצה הזאת של נשים שלא משתקמות כרגע בשירותים הקיימים, יש גם אימהות, כי לא כל המסגרות יכולות לתת מענה לאימהות. בסלעית אפשר להיות אימא לתינוק, אבל אולי אמא לכמה ילדים לא יכולה להשתקם כיום במסגרת הקיימת - - -

לא, רק בהוסטל. במרכז יום כן.

בסדר, אבל לא כולן, חלק מהן עדיין עובדות בזנות.

בסדר.

אז אימהות לילדים עדיין, בתכנית הקיימת, בתכנית הממשלתית, אין להן מספיק מענים, ומול הבטחת הכנסה, גם, יש כאן כל מיני אתגרים.

א', רצית להגיד משהו למנכ"ל לביטוח לאומי? זאת הזדמנות. תציגי את עצמך עוד פעם, למי שלא היה פה קודם.

אני גם כן באה מתחום הזנות ועם השנים אני עברתי ניתוח בגב, לפני 15 שנה. השתקמתי מהניתוח, קיבלתי חצי שנה קצבה ועבדתי בעבודות מזדמנות, כולן עם תלוש משכורת מסודר, ועם השנים קיבלתי עוד פריצה באמצע, ואחר כך בצווארי. מהכסף של הזנות בעצם מימנתי טיפולים אלטרנטיביים כדי לא להגיע לעוד ניתוח.

בשנת 2010 אני חושבת, בין 2010 לשנת 2011 ניסיתי לקבל איזה שהוא מענה מביטוח לאומי, וכל כך הרבה אישורים ודברים שכל כך ייאשו אותי, שפשוט עזבתי את זה ונוצר אצלי חוב של ביטוח לאומי. אני יודעת כיום, קודם כל רציתי לעבוד בעבודה, זה לא קשור לעניין כרגע, שאני לא יכולה להתקדם בגלל איזה רישום פלילי שנהיה לי עם הזמן.

הרישום הפלילי זה על ניהול בית בושת?

>
כן, ולא ניהלתי. פשוט תפסו אותי במקום, וזה לא רק לי, לעוד בחורה שהייתה.

לכל הבנות שהיו שם נרשם רישום פלילי?

>
אני ועוד בחורה ישראלית שהייתה איתי.

אבל צריך להגיד שאדם אחר כבר נשפט והורשע על אותו אירוע.

לפני כמה זמן זה היה.

>
המקום נסגר. זה היה לפני שנתיים.

נבדוק את זה.

תעבירי אחרי זה את הפרטים שלך לרובי. אני רוצה לשאול את התלמידים.

אפשר שאלה?

כן, עדי. לפני התלמידים? חברי הכנסת לפני התלמידים?

>
סליחה, אני חייבת עוד מילה. רק אם אפשר, רציתי, גם אם אני אגיע לאיזו שהיא עבודה מסודרת, אני אוציא איזה תלוש, אז מישהו אמר לי - רק תוציאי תלוש ראשון אז ישר יקפצו עליך ביטוח לאומי. אז אם תהיה איזו שהיא אפשרות להגיע לאיזה שהוא הסדר, אז אני אשמח.

עדי.

הילדים קודם.

רציתי לשאול, כי היה לנו דיון קודם פה, למרות שאני רואה שהגברת ממשרד החינוך הלכה, אושרת, האם במסגרת שעת חברה, חינוך, כישורי חיים, או איך שזה נקרא, האם מדברים איתכם על נושא של זנות, סימנים, במסגרת חינוך מיני, האם המילה זנות עולה בבית הספר במסגרת שיעורי החברה שלכם?

שלום, אני בר. אני בכיתה י"ב, מבנימינה. אני אגיד את האמת, לא מדברים אצלנו על נושאים כאלה. למזלנו יש לנו בעצם את המסגרות החינוכיות האלטרנטיביות כמו הצופים ותנועות הנוער - - -

ושם כן מדברים?

ושם הנושאים האלה עולים.

מדברים איתכם למשל על הנושא האם זה נורמטיבי או לא? עושים ערב בנים, רואים כדורגל, בסוף מחליטים אפשר להזמין נערת ליווי – זה נורמטיבי, זה לא נורמטיבי, מדברים על זה? זה קורה? לא לך, אני מדבר בכלל, בבית ספר אחר. באורט בנימינה אנחנו יודעים שזה בכלל לא קורה. אגב, אני מכיר את בית הספר שלכם מצוין. לא למדתי שם.

אתה שואל אותי אם מדברים איתנו על זה? לא.

אני שואל האם זה מקובל בחברה? עושים את זה? אתה יודע שעושים דבר כזה?

אל תתחיל להיות שוטר – "האם אתה מכיר מישהו"?

אני לא שמעתי על משהו כזה.

זה לא נורמטיבי.

אבל חשפנית למסיבת גיוס כן.

אני לא יודע, הם עוד לא שם, אז בוא לא ניתן להם רעיונות. אוקיי, תודה.

אבל לא בכדי קודם אמרתי והיא נפגעה נורא כנראה, שהמילה הזאת לא עולה בבתי הספר, לא מדברים על זה.

רק אם יורשה לי, אתמול במקרה פתחתי את הטלוויזיה והייתה שוב כתבה של דפנה ליאל על גיל 12, או 16, או משהו כזה, והייתה שיחה חופשית עם ילדים בכיתה ז', גיל 12, שהם מרימים טלפון לזונות ומנסים להזמין. האח הגדול מציע להם, אבל הם עוד התביישו ללכת, הם עוד שוקלים את זה. גיל 12. ובבתי הספר לא מדברים, אבל בשיחה חופשית הם דיברו על זה, רק תנו להם לדבר, הם ידברו.

יש פה את חברת הכנסת עדי קול, שזה אולי הפעילות העיקרית שלה, היא עושה הרבה מאד עבודה בעניין, של איך לבלום את הפרצות האלה. אז בבקשה.

לא, לא, השאלה שלי האמת לא קשורה לזה.

לא משנה, תשאלי מה שאת רוצה. ממתי חברה כנסת שואלים לעניין?

זה נכון. עלה מהדברים של נעמה קודם ההבדל או הפער בין התנאים שמקבלים מכורים או מכורים נקיים בשיקום, ואני תוהה למה יש התייחסות אחרת, מבחינת ההטבות. זאת אומרת אם יש מקום שאפשר להשוות את ההטבות האלה, גם מבחינת התפיסה, שמכור זה לתמיד, והתמיכה לאורך החיים, גם אחר כך. אנחנו כמובן לא רוצים שהשיקום יהיה תמיד, אבל לראות שזה איזה שהוא תהליך ארוך, שאנחנו מכירים את הקושי של לצאת ממנו, ולתמוך לאורך זמן. מעניין אותי אם יש אפשרות להשוות גם במקרה הזה.

אז רגע, ניקח רק שאלה אחרונה ואז היא תענה על הכל.

שמי אפי פרי.

את מי אתה מייצג?

את עצמי. אני עורך דין בדיני משפחה. השאלה שלי האם ספקית שירותי מין, ואני מציע להוציא את המילה זונה מהלקסיקון. זה אמנם המקצוע העתיק בעולם והמילה השתרשה, אבל אנחנו עוסקים פה בחשפניות שאנשים נוגעים בהן - - -

ההצעה שלך נדחתה, אבל בוא תשאל את השאלה.

טוב. השאלה האם ספק שירותי מין או ספקית שירותי מין זכאים לדמי אבטלה, במידה והם רוצים לפרוש מהמקצוע, ובמידה וכן, האם אתם מודיעים להם שהם זכאים לדמי אבטלה?

תודה על התרומה שלך לדיון. את לא חייבת לענות לשאלה הזאת.

לא, זו שאלה למנכ"ל הביטוח הלאומי.

זו שאלה על גבול הקנטרנות, אבל אין בעיה, פה אפשר לשאול הכל.

למה? זה יעודד אותם לפרוש. דמי אבטלה - - -

אבל נתתי לך לדבר ואני מנצל את הזכות שלי כיושב ראש גם להגיד מה אני חושב.

אני רוצה להוסיף שאלה על הנושא הזה. מכיוון שבכנסת, אני לא יודע אם במושב הקרוב או הבא, ישנה כוונה לחוקק את חוק הפללת הלקוח, דבר שייצר קורבנות של אלה העוסקות בזנות, באופן שהמעגלים יהיו יותר רחבים ויכולים לייצר פה קורבנות כפולה. האם הביטוח הלאומי/כל אחד/משרד הרווחה, נערך לאימפקט הראשוני, השני, שיהיה מהחוק הזה, כי אני לא בטוח שההשכלות התקציביות, אני בטוח שלא לצערי, בנוסח החוק שמוגש כרגע, הוגש על ידי חברת הכנסת גלאון ועוד אחרים, הסעיפים התקציביים הוצאו מתוכו כדי לאפשר את המעבר שלו, כי ההשלכות התקציביות הן לא פשוטות.

זה יותר במשרד הרווחה.

אוקיי, אז יכול להיות שמשרד הרווחה ולא ביטוח לאומי, אז אני מוסיף את השאלה הזאת, ועכשיו אני אשמח - - -

רק מה עם דמי האבטלה?

אני מבקש ממך אדוני, נתנו לך להתבטא מפה עד להודעה חדשה. כן.

אני אשתדל לענות באמת לכל השאלות שעלו פה, שזכרתי את הכל.

השאלה הראשונה, לגבי נשים שהן לא נקלטות, לא משתלבות בפעילות של חמישה ימים בשבוע מהטעמים שאת הזכרת, אז קודם כל מבחינת חוק הבטחת הכנסה יש לנו אפשרות של חודשיים לפתור אותה בכלל מפעילות ולתת לה גמלה. לאחר החודשיים, אם היא עובדת חלקית ומשתתפת חלקית, גם אפשר לפתור את הבעיה. אף אחד לא פנה אלי עם הסוגיה הזאת. אני מציעה שאנחנו נדבר עליה, נקבע פגישה וננסה לקדם איזה שהוא מענה, כדי שבאמת היא לא תיפול בין הכיסאות, במידת האפשר לפי החוק.

לגבי השאלה של מתמכרים לעומת הנשים, אז בחוק הבטחת הכנסה, שחוקק בשנת 1982, גם לא הייתה התייחסות למתמכרים. במהלך השנים, מאחר שהתופעה הזאת קיימת, אז יש התייחסות ספציפית למתמכרים, בחוק הבטחת הכנסה, שאומרת את הדבר הבא: אם הוא מתמכר שאינו ניתן להשמה בעבודה, כל עוד הוא במצב כזה לפי בדיקות שאנחנו עושים, אנחנו יכולים לשלם לו הבטחת הכנסה מבלי לחייב אותו במבחן התעסוקה, מבלי לחייב אותו לעבוד.

לעומת זאת, יש מתמכרים שכבר נמצאים בתהליכי שיקום. כל עוד הוא משתף פעולה בתוכנית השיקום, הוא גם כן מקבל הבטחת הכנסה. לגבי הנשים הספציפיות האלה, אין התייחסות ספציפית בחוק הבטחת הכנסה, ולכן אנחנו ניסינו, במסגרת - - -

אז בואו נתקן את החוק הזה.

במסגרת חוק הבטחת הכנסה, לתת להן את המענה. אז יש לי את האפשרות של שיקום, שאני יכולה כן לשלם הבטחת הכנסה, במידה והיא נקלטת בתכנית שיקומית - - -

אתן רוצות לי המלצות למה אתן רוצות? כי אני אכין - - -

אז זו גם שאלה ערכית, האם אני פותרת אותה לחלוטין מלעבוד כל החיים, זאת אומרת אנחנו צריכים לדבר על זה, אבל זה ברור שזה שינוי חקיקה.

לגבי הנושא של חובות, כפי שהמנכ"ל אמר, יש את הוועדה לבחינת חובות. אם זה חוב בדמי ביטוח – אין ביטול טוטאלי, אבל יש אפשרות לבוא לקראתה, לבטל את הקנסות, את ההצמדות, ולפרוש לה לתשלומים נוחים.

לגבי הזכאות לדמי אבטלה, אם יסדירו את עבודת הזנות כעבודה לכל דבר, שממנה מנוכה מס הכנסה ודמי ביטוח, אז יהיו להן גם את הזכויות, כפי שיש זכויות לאנשים עובדים.

אז היום אין - - -

אבל כל עוד זה לא מוסדר, אז אין זכות גם לאבטלה.

אז איך יעודדו אותן לפרוש אם אין דמי אבטלה? אין עובדות במקצוע שנים.

אדוני, נתנו לך לשאול.

אבל זה הרבה יותר עמוק מזה.

מה שהיא אמרה שאם הן משלמות בצורה סדירה מיסים, מגיע להן דמי אבטלה.

לא, הן לא משלמות.

מי שלא משלם, לא מגיע לו.

קודם כל יפה שאתם משיבים לו, אבל בכל הכבוד הראוי, הוא בא בכלל מהזווית של למסד את המקום הזה ושזה יוכר כמקצוע לכל עניין ודבר. עוד מעט תקים גם בית ספר להכשרות לעניין הזה, ומפה אפשר להתגלגל אחרי זה להבטחת הכנסה ולכל מיני, דמי אבטלה וכן הלאה. ולכן המענה שלך קצר ולדעתי ממצה.

לגבי הנושא של הכשרה מקצועית, אז כפי שנאמר פה, אם יש לה 20% לפחות ליקויים רפואיים, גם אם היא לא זכאית לקצבת נכות, אבל יש לה לפחות 20%, אנחנו יכולים ללכת לקראתה ולבנות לה תכנית שיקומית מטעם הביטוח הלאומי, ולממן את הכל, כולל הכשרה מקצועית.

אם היא לא במסלול הזה, המסלול האלטרנטיבי זה הבטחת הכנסה. אנחנו תלויים בשירות התעסוקה. אם שירות התעסוקה מפנה אותה להכשרה מקצועית, היא תמשיך לקבל הבטחת הכנסה, כל עוד היא במסלול הזה. אם יש בעיה של מסלולים של הכשרה מקצועית, ויש אני יודע גם ואוצ'רים שנותנים, ואישה יכולה למצוא בשוק הפרטי קורס לטעמה, אם הוא עונה על תנאי ה-ואוצ'ר של שירות התעסוקה. אפשר לקיים פגישה משותפת – שירות התעסוקה – ביטוח לאומי ואתם, לנסות להביא למצב שבאמת יקצו איקס ואוצ'רים למקרים כאלה.

הכל זה עניין של שיתוף פעולה והצפת הבעיות. אם אנחנו לא יודעים על הבעיות, אנחנו גם לא יכולים לפתור אותן. אז הדרך היא תמיד שיתוף פעולה, להרים טלפון, לתאם פגישה, להציף את הבעיות, ואנחנו תמיד, מה שאנחנו יכולים לעשות במסגרת החוק ושיקול הדעת, אנחנו נעשה.

לגבי טיפול לא לפי כתובת מגורים, תביאו לי מקרה כזה, אנחנו נפתור אותו, אין שום בעיה.

אני רוצה כמילת סיכום לומר, כפי שראיתם, אלה לא נושאים חדשים מבחינתנו, ויש הרבה נכונות מבחינתנו להתאים את עצמנו לאוכלוסיות השונות, והקשר שלנו עם עמותות הוא בכל התחומים, וגם בעניין הזה, ולדעתי זה המפתח. זאת אומרת, אמרה אורנה – רוצים שיטפלו בהם בחיפה, נטפל בהם בחיפה, רק תביאו את זה לידיעתנו. אל תתחילו ברמת הפקיד בסניף, שיש לו את ההוראות שלו, אבל ברגע שיש פה נציגות כזאת, שמרכזת את הפעילויות באזורים שונים, ויש את אורנה שמרכזת את זה אצלנו, זה קל מאד יהיה ללכת ולעשות את זה ברגישות המתאימה.

על הדברים האחרים אורנה ענתה, אבל תמיד צריך לזכור, בסוף הכל נפרש. בכל דיון יש נושא אחד במרכז ורוצים להיות הכי טובים איתו, אבל אז מסתכלים גם שיש נושאי רוחב ואתה צריך לראות איך אתה לא מבליט משהו אחד על השני, כמו שנאמר פה – למה מתמכרים כן ועוסקים בזנות לא, וישר זה מתיישר. ואין לנו בעיה עם זה, אבל צריך לעשות את זה מתוך מודעות ובביטוח לאומי, אין מה לעשות, הכל הוא לפי החוק.

אז אם יחשבו שזה נושא ראוי, אנחנו בוודאי לא נתנגד לזה, אבל יצטרכו לעגן את בחוק, ואז לראות איזה גופים אחרים יגידו אוקיי, אם כבר מתקנים להם, גם אנחנו רוצים.

ובנושא הכשרות עבור עובדי הביטוח הלאומי בנושא הזה של תופעת הזנות?

אז כל מה שאמרנו, שבסניפים הספציפיים, ההכשרות הפורמאליות הן למי שמתעסק בוועדות הרפואיות. יש לנו 23 סניפים, ריכזנו את זה בארבעה סניפים. הדברים האחרים יהיו יותר ממוקדים, אם יש ריכוז כזה או אחר, אבל להעביר את כל עובדי הביטוח הלאומי הכשרות בנושא הזה, זה קצת יותר מורכב.

אני מציעה שבמקומות שיש תכניות שיקום, אפשר ליצור את שיתוף הפעולה עם הסניפים הספציפיים שעובדים מולם, ושם לעשות מפגש הדדי. דרך אגב, אני עם הביקורים שלי במרכזים, גיליתי שעובדים סוציאליים צריכים הדרכה במיצוי זכויות מול הביטוח הלאומי. זאת אומרת זה העשרה הדדית. לא רק פקידי הביטוח הלאומי צריכים לדעת את זה, גם אתם צריכים לדעת את הזכויות, וגילינו חסך רציני מאד. אז זה הדדי.

אז אני רוצה לסכם את הדיון הזה.

קודם כל אני מאד מודה למנכ"ל, לפרופסור שלמה מור יוסף, גם על הפתיחות, גם על הנכונות, ועל הדברים שהושמעו כאן.

אני חייב להגיד לך שאני יוצא מאד מעודד מהדיון הזה, לא מהסיבה שפתרנו את הבעיות, אלא שיש פה בעצם אמירה מאד ברורה: תבואו, נשמע את הדברים. נכון, הביטוח הלאומי חייב לעבוד על פי תבניות יחסית נוקשות שהחוק הגדיר להם, ולכן לא בהכרח כל סיטואציה שהעליתם פה נכנסת לתוך התבניות האלה, אבל נכונות להכניס את זה לשם, יש, ולכן זה מאד חשוב.

אנחנו עוסקים בזווית מאד מיוחדת ומסיומת, ואני כאן הייתי עוין אותך, אבל זה לא אישי. לכן אני בא להגיד - - -

אני מצטער עם התפרצתי.

לכן אני בא להגיד משהו בנושא הזה. תראה, על הסקאלה הזאת, בין הרצון, כי אני לא חושב שאתה מהרעים. אני חושב שהגישה היא גישה שאנחנו לא יכולים ערכית, כחברה בכלל להכיר בכך שזה יהיה עיסוק שאנחנו מכירים - - -

גם הבית היהודי אומר ככה?

רגע. ולכן מה שאנחנו כן רוצים, ואל תפתור לי את הבעיות של הקואליציה דרך הנושא הרגיש הזה של בעיות הזנות. לכן אנחנו כן רוצים לסייע לאוכלוסייה המוחלשת הזאת, וגם אם אנחנו לצורך העניין לא מכירים בעיסוק שלהן כעיסוק, כי אין לנו טענות אליהן, יש לנו טענות למי שמנצל אותן.

ולכן, על הסקאלה בין ההכרה בזה כעיסוק לבין הקיצוניות השנייה, שבכלל לא רוצה להכיר בזה, לעצום עיניים, לא, אנחנו לא שם. אנחנו מכירים שהתופעה קיימת, שצריך לטפל בזה, אבל לא להפוך אותה לממוסדת, ואז אנחנו לכאורה מכניסים אותה לתבניות שלכאורה, במעטה שדואג להן, בסוף רק מנצל אותן.

לכן, האמירה שלנו היא מאד ברורה בעניין הזה. אנחנו ננסה לסייע למי שעוסקות בכך, אבל בסופו של דבר לא למי שמנצל אותן, עושק אותן ועושה מזה גם כסף על הדרך.

בוודאי, זה בוודאי, אבל ברגע שזה לא ממוסד - - -

אני לא מנהל איתך דיון. יש לי את הזכות גם לסכם את הדיון הזה.

סליחה.

לגבי הדיון הראשון שהיה, לא דיברנו על שנת 2014, אני רק רוצה כמה דברים ממש קצרים בכותרות:

אז קודם כל אנחנו נסייר גם בצפון ובחלק מהמקומות שלא היינו בהם, וגם באילת;

יש לנו דיון קרוב בנושא הקהילה הלהט"בית, שזה גם לדעתי נושא מאד רגיש, שלא נפתח, ואנחנו מסוכמים שנעשה איתם דיון, לגבי תופעת הזנות בקהילה הלהט"בית;

נעשה גם מעקב עם צוות ועדת המנכ"לים, בנושא הנושאים הרפואיים. נזמן לפה גם את מנכ"ל משרד הבריאות, כדי לדבר גם על הנושאים האלה וגם את המרפאה כמובן;

ונעשה גם דיון עם שר התיירות, לגבי מה שהגדרנו, תיירות זנות ובתי מלון וכן הלאה.

אני מאד מודה לכם על ההקשבה ושיתוף הפעולה.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:30.>
23/11/2017

11:56