PAGE
32
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
08/09/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 75>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום ראשון, ד' בתשרי התשע"ד (08 בספטמבר 2013), שעה 15:15

<ההשכלה הטכנולוגית ומעמד ההנדסאי בישראל>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר

שולי מועלם-רפאלי

רינה פרנקל

מיקי רוזנטל

יצחק הרצוג

>
סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום
יוסי בנישתי - משרד הפנים

מיכל צוק - משנה למנכ"ל והממונה על התעסוקה, משרד הכלכלה

לימור ניסן - ממונה מנהל המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגי, משרד הכלכלה

רן רידניק - רכז תעסוקה באג"ת, משרד האוצר

ד"ר עופר רימון - מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

אסף מנוחין - מרכז השכלה על תיכונית, משרד החינוך

עו"ד דן אורן - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

סא"ל קרן בן נתן - ראש מנט"מ אכ"א, משרד הביטחון וצה"ל

סא"ל עוזי שוחט - ראש ענף קד"צ אט"ל, משרד הביטחון וצה"ל

אלי כהן - יו"ר חטיבת ההדרכה - הסתדרות ההנדסאים, הסתדרות ההנדסאים והטכנאים בישראל

דב תמיר - מנכ"ל המכללה הטכנולוגית באר שבע, פורום המכללות הטכנולוגיות

יעקב דור - משנה למנכ"ל המכללה הטכנולוגית באר שבע, פורום המכללות הטכנולוגיות

עידו חגאי - מנכ"ל המכללה טכנולוגית כנרת, פורום המכללות הטכנולוגיות

איריס קליין - מנכ"לית מכללת נצרת עילית-יזרעאל, פורום המכללות הטכנולוגיות

תמי צוקרמן - מנכ"ל המכללה הטכנולוגית רופין, פורום המכללות הטכנולוגיות

דוד לובלצ'יק - מנכ"ל הקריה ללימודי הנדסה וטכנולוגיה תל אביב, פורום המכללות הטכנולוגיות

מאיר ביטון - מנכ"ל מכללת תל חי, פורום המכללות הטכנולוגיות

ד"ר יוכבד פנחסי אדיב - מנהלת המרכז לעיצוב ולטכנולוגיה המכללה האקדמית אריאל ויו"ר הפורום, פורום המכללות הטכנולוגיות

פיני קבלו - סמנכ"ל רווחה וקשרים בכנסת, המרכז לשלטון מקומי

חזקיה ישראל - מנהל מחלקה, התאחדות התעשיינים

ד"ר טל לוטן - מנהלת המח' לחינוך טכנולוגי והכשרה מקצועית, התאחדות התעשיינים

אורי רשטיק - יו"ר, התאחדות הסטודנטים

הגר ישראלי - דוברת, התאחדות הסטודנטים

רוני בונדי - לוביסט הסתדרות ההנדסאים בישראל, משרד "בונדי"


<

וילמה מאור

יעקב סימן טוב
<ההשכלה הטכנולוגית ומעמד ההנדסאי בישראל>

היום יום ראשון, באמצע הפגרה, מן ישיבת חירום כזאת, ד' בתשרי, 8 לספטמבר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, והנושא הוא ההשכלה הטכנולוגית ומעמד ההנדסאי בישראל.

דעי לך – מתי התחילה הכנסת, המושב הקודם? באיזה חודש?

פברואר.

פברואר.

פברואר. הגיעו לפה האחים שלנו מיש עתיד, ובאו בסנקציות להטיל קנסות על אלה שלא עמדו בהסכמים ובהתקנת תקנות על סימון קופסאות של תרופות. אנחנו חוקקנו פה את חוק ההנדסאי, ואתם התחייבתם, במשרד שלכם, התחייבתם להקים מועצת הנדסאים. ואני, בחודש יוני, מאחר והכול תקוע אצלכם במשרד – הכול תקוע אצלכם במשרד. אנחנו לא רואים שנעשית עבודה. אנחנו שומעים שיוצאות משם הצהרות, אבל אנחנו לא רואים שם יותר מדי עבודה – הוצאנו לכם מכתב, אבל הייתם עסוקים וגם לא עניתם. ועכשיו מתקדמת שנת הלימודים, ואנחנו מדברים על הכשרה טכנולוגית להכשרת מבוגרים. אתם רוצים לסגור? תגידו. תגידו: אנחנו רוצים לסגור את הכשרת המבוגרים; יש לנו מטרה: ויסקונסין; מאחורי ויסקונסין יש חברות כוח אדם שיקבלו כסף; אנחנו רוצים לדאוג לחברות קבלניות; אנחנו רוצים להעשיר את החברים שלנו; תגידו. בשביל מה אתם מביאים אותנו בפגרה? למה אתם לא מעבירים תקציבים למכללות הטכנולוגיות להכשרת מבוגרים? למה אתם לא קובעים את מועצת ההנדסאי? למה? למה אתם לא עובדים במשרד שלכם? או למה לא רואים תוצאות מהמשרד שלכם? כל מה שנוגע לוועדה הזאת, לא ראיתי ולו פסיק אחד, פסיק אחד שקידמתם: לא באכיפת דיני עבודה, שזה היה גולת הכותרת של המשרד. כלום. כאילו המשרד משותק, כאילו תפס אתכם שיתוק כללי. אין עבודה במשרד.

אז אני מבין שהשר מתעסק בדברים אחרים, ואתם, הפקידים, צריכים לעשות את העבודה. אז אם אתם צריכים תגבורת של פקידים, מפטרים ב-HOT הרבה אנשים עכשיו, תיקחו אותם, יעזרו לכם.

תשמעי, אני מאוד מאוכזב מההתנהלות של המשרד. מאוד מאוכזב. למה אי אפשר לחיות מהצהרות. הצהרות זה בסדר, תקשורת, טלוויזיה, פוליטיקה, בחירות – הכול מצוין. אבל כשאתם מביאים לפה את מה שעשיתם עד עכשיו, אתם לא יכולים להביא דבר אחד. אפס. אפס. זאת התוצרת שלכם, של, אני לא יודע, ארבעה חודשי עבודה? כלום? לא דרישה, לא כלום. אין לי מושג.

בכל אופן, אם אתם רוצים לסגור את המכללות הטכנולוגיות, תגידי. אנחנו נעזור לכם. למה שתתאמצו לבד? אם אתם רוצים לסגור את ההכשרה למבוגרים, תגידו. נעזור לכם. תבואו, תגידו: אנחנו לא מעוניינים בהנדסאים, אנחנו לא רוצים אנשים מבוגרים עובדים, אנחנו רוצים: אחת, שתיים, שלוש. תגידו. לא שומע, לא רואה. אנחנו לא רוצים הנדסאים במדינת ישראל. תגידו. גם אתם לא אומרים, וגם לא עושים שום דבר. אז אנשים, אנחנו מקבלים מכתבים, משלים אותנו.

למה לא הוקמה מועצת המנהלים? למה? למה זה מתעכב? תמנו את האנשים שלכם, תמנו את מי, תזיזו את הדברים. אנחנו רוצים פוליטיקה אחרת, אנחנו רוצים תנועה, אנחנו רוצים יישום. אתם יודעים לעבוד? אז תגידו.

עכשיו, הישיבה הזאת, היו הרבה פונים. אבל אחד מאלה שפנו, והיא לא חברת כנסת; היא חברת כנסת, אבל היא יותר מחברת כנסת, - -

היא סגנית שר.

- - סגנית שר אפילו. היא, גם כן, באה, הזדעקה. אז אם יש לך מה לזעוק, יאללה, נשמע אותך.

קודם כל, כבוד יושב ראש הוועדה
, חבריי חברי הכנסת, וכמובן כל האורחים. האמת היא שאני מודאגת באופן כללי מהנעשה בארץ בהרבה תחומים. אני דואגת לתחום הסיעוד, אני דואגת לתחום הטכנולוגי, מכיוון שאנחנו, במו ידינו, הורגים את שכבת הביניים של העובדים. אחיות מעשיות, אחיות מוסמכות – יש לנו או כוח עזר, למשל, בסיעוד או כבר אחיות שהן אקדמאיות. למה אנחנו לא מדרגים אותן? יש לנו או עובדים פשוטים, שאנחנו, בדרך כלל, מייבאים אותם. כן, אתם יודעים, עובדים פשוטים אנחנו מייבאים. או שיש לנו מהנדסים.

מה שקורה היום, אני רואה איך אנחנו, אחד-אחד, פשוט הורגים את ההשכלה הטכנולוגית - - -. אני לא יכולה להרשות, שכמו שאני אומרת, במשמרת שלנו, כשאנחנו נמצאים פה, שניתן יד לזה. יש כ-60 מכללות טכנולוגיות, יש כל כך הרבה בעיות. לפני שפניתי ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ, ואמרתי לו: תכנס ועדה, ובוא נראה מה אנחנו יכולים לעשות, אני פניתי גם למשרד הכלכלה ואמרתי: אני בטוחה שסיעות הקואליציה מוכנות להתאחד ומוכנות למצוא, כל אחת תתרום את מה שהיא יכולה, ולפתור את הבעיה האקוטית של השנה הזאת, אבל חייבים להתוות מדיניות. אני לא מבינה עדיין מה המדיניות, באמת, שלנו, בתחום המכללות הטכנולוגיות. מה אנחנו אומרים לעם? מי שלא יכול להיות מהנדס, אין לו מה לעשות? הוא לא יכול לקבל איזו השכלה? היו פעם טכנאים, היו הנדסאים, יש עוד כמה דרגים, לא כולם צריכים להיות מהנדסים. למה אנחנו לא נותנים את האפשרות הזו, למי שלא יכול להיות מהנדס, לקבל השכלה מקצועית אחרת? הרי מה שיקרה, שבעוד שלוש, ארבע, חמש, עשר שנים גג אנחנו נייבא גם טכנאים וגם הנדסאים. אנחנו נהפוך למדינה מייבאת כוח אדם מספר אחת, בכל התחומים. אנחנו פשוט נייבא לפה עובדים, ואנחנו נהיה אנשי שירות. אנחנו יכולים להיות מורים - - -

כמו בסינגפור.

כן, אנחנו ניתן שירות. אנחנו נספק שירות מסביב. יהיו לשכות, אנחנו נעבוד בלשכות; אנחנו בהשכלה קצת נעבוד; ניתן שירותים תומכים לכוח האדם שאנחנו נייבא אותו מחוץ לארץ.

אני דואגת. ואני פה כי אני באמת רוצה לשמוע מה אנחנו עושים. אני אשמח לשמוע. אני חושבת שכשהשר מגיע למשרד, התפקיד שלו, דבר ראשון, זה להתוות מדיניות. ככה אני חושבת. ככה, לפחות, אני רואה מהעבודה של השרים האחרים. עם השר שאני עובדת אני רואה, אנחנו מנסים להתוות מדיניות בהרבה תחומים. אני רוצה לשמוע מה המדיניות של אותו משרד כלכלה; איך הוא רואה את המכללות הטכנולוגיות; איפה הוא רואה אותן בשנה הזאת, בשנה הבאה, בעוד חמש שנים.

תודה.

חבר הכנסת שהוא יושב ראש השדולה - - -

השדולה, כן, למען החינוך הטכנולוגי. הרבה מאוד מהשחקנים שנמצאים כאן, הנציגים, הם כולם אנשים שמלווים את הפעילות של השדולה. יש פה נציגים שמנהלים את המכללות הטכנולוגיות בכל רחבי הארץ, גם יושב ראש אגודת הסטודנטים, ועוד גורמים משמעותיים.

תראו, אנחנו ברגע של אמת, אנחנו לפני פתיחת שנת הלימודים. וכמו שאמרה סגנית השר, אני, מהרגע הראשון,
יושב על שר הכלכלה חזק וצפוף, ואומר לו: אוקיי, אתה כל הזמן מדבר בעד – הוא גם בא לישיבת השדולה – תגיד מה, איך אתה פורט את זה לפרוטות? התשובה היא, כל הזמן: אין כסף. אבל בפועל יש פתיחת שנת לימודים.

עכשיו נמצאת פה הסמנכ"לית, הגברת מיכל צוק, שהיא גורם מאוד-מאוד משמעותי, מכיוון שהיא גם אחראית על כל נושא התעסוקה. ואני מצפה לשמוע משהו הרבה מעבר למילים יפות, והרבה מעבר לדיונים שיימשכו עד אין קץ. כלומר, תכנית ארוכת טווח לגבי המכללות היא דבר מבורך. אני הייתי בכמה מכללות, אני עוד אגיע לשאר. אני אומר לך, אדוני היושב ראש, כמו שגם נאמר כאן: זה מאגר כוח האדם האמיתי של התעשייה הישראלית. נקודה. ויש להם גם שליחות חברתית אדירה. הייתי בטקס הסיום של באר שבע, אצל מר דב תמיר, צריך לראות את זה – זה נורא-נורא מרשים. לראות אנשים מכל הארץ, שניתנת להם ההזדמנות להגיע, באמת, ליעד הנכסף של עבודה בתעשייה, עם כל המשמעויות הנכונות חברתית של המהלך הזה.

אבל חוץ ממילים יפות צריך תכלס. צריך לדעת מה הצ'ק שיאפשר את פתיחת שנת הלימודים, ואת זה אף אחד לא מקבל. לא מצליחים לקבל תשובה מהו הצ'ק שיאפשר את פתיחת שנת הלימודים. ודיון החירום נועד כדי לאפשר את פתיחת שנת הלימודים.

תודה.

כן, חברת הכנסת רינה פרנקל.

אני רוצה לומר שמהעבר התעסוקתי שלי אני יודעת עד כמה חסרים עובדים במקצועות ההנדסאים, אחיות. והמקצועות האלה חסרים בשוק, פשוט אין אותם. ואם אנחנו לא נכשיר היום אנשים מתאימים, אנחנו באמת נהיה במצוקה, ואנחנו לא יכולים לתת יד לזה.

ואני חושבת שסגנית שר הפנים, פניה קירשנבאום, אמרה נכון, שלא רק מהנדסים צריכים פה ולא רק רופאים, שגם פה יש חוסר, אלא גם אנשים במקצועות האלה. ויש מכללות שמכשירות אנשים נהדר בתחומים האלה. יש מכללות שלא כל כך עובדות, והיעדים שלהן לא כל כך ברורים, ולא כל כך עושים את העבודה. יכול להיות שאין מרצים כי אין תקציבים, והאחד בעצם קצת נובע מהשני.

אז אני חושבת שאנחנו צריכים פה, באמת, להחליט, והדבר הזה מאוד-מאוד חשוב. אנחנו צריכים להכשיר אנשים במקצועות הנדרשים האלה.

תודה.

את רוצה להגיב או שאת רוצה לשמוע?

מה שתגיד. אני כאן.

אוקיי. יש פה ראשי מכללות, שיכול מאוד להיות ששנת הלימודים לא תיפתח?

מי גברתי? לפרוטוקול.

שמי דוקטור יוכבד פנחסי-אדיב. אני יושבת ראש פורום המכללות הטכנולוגיות.

ממכללת אריאל.

כן. אני מנהלת בעצמי את המרכז לעיצוב ולטכנולוגיה באריאל. זוהי מכללה טכנולוגית שיושבת לצד אוניברסיטת אריאל.

אנחנו כאן כי המצב, כי זו שעת השין, - - - הכרעה לקראת פתיחת שנת הלימודים. אני חייבת לציין שאנחנו נמצאים שלושה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים. אנחנו נמצאים אחרי, בעקבות אותו חוק, ועוד תהליכים שקדמו לכך, עם השביתה שפתחה את שנת הלימודים הנוכחית. אנחנו אחרי שנה וחצי של דיונים מול משרד הכלכלה ומול נציגי משרד האוצר. אנחנו אחרי עבודה מאוד מקיפה ומאומצת שאנחנו ביצענו, עם נתונים שמנהלי המכללות העבירו אותם, עם נתונים שאפשר לעיין בהם. כל אחד מהחדר שיושב כאן יכול לעיין בנתונים, ולראות מהו הכסף הנדרש, ואיך אנחנו מתחילים לפתוח את שנת הלימודים, ומהי הרפורמה הנדרשת.

נכון לרגע זה, אנחנו לא מוצאים כאן כל תהליך שבוצע או איזושהי פריצת דרך בנושא. אנחנו נמצאים שלושה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים, אנחנו לא יודעים איך נפתח את שנת הלימודים.

היום בבוקר נקראנו לישיבה אצל מנכ"ל המשרד. מנכ"ל המשרד מבשר לנו: תשמעו, הפערים בינינו גדולים, אבל בואו נתחיל לשבת - - -

יכול להיות שבגלל שנקבע דיון היום אז נקראתם? את לא יודעת.

אני לא יודעת.

אבל זה מקרי כזה. במקרה.

אני לא פוליטיקאית, אני עובדת.

הנושא אומר שאנחנו, כרגע, יש בינינו איזשהו פער. אנחנו מצביעים על סכום אחד. אנחנו מצביעים, קודם כל, על 80 מיליון שקל, לפתוח בכלל את שנת הלימודים הקרובה. כנראה שאף אחד לא מבין. הם לא מבינים בכלל את המצוקה שהמכללות נמצאות בה. הן נמצאות בכספים לא הגיוניים להכשרת הנדסאים.

רוצים את המכללות? בואי נתחיל עם רוצים.

זו שאלה שגם אני שאלתי: האם רוצים את המכללות, ורוצים אותן עובדות, ורוצים שנכשיר כוח אדם. או שאולי נחליט, בצורה מאוד, מה שנקרא, ססגונית וגברית, ונגיד: בואו נסגור אותן. כי אנחנו לא מסוגלים לתפקד בתקציבים הקיימים. לא יכול להיות שאנחנו נכשיר הנדסאי ב-7,500 שקל. זה לא הגיוני לשום דעה: לא ברמת המרצה, ולא ברמת הציוד שאנחנו זקוקים לו, וזה לא ברמת קמפוס נאות לסטודנטים ללמוד בו. זה לא הגיוני שנכשיר הנדסאי ראוי למשק, כמו שהתאחדות התעשיינים רוצה או אולי מפעלים אחרים. אנחנו מכירים את הדרישה. אף אחד לא אומר לנו מהו באמת הכסף הנדרש, כמה המדינה רוצה להקצות לעסק הזה. אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, אנחנו יודעים מה נכון לנו, אנחנו מוכנים לשבת ולדבר - - -

יכול להיות שהמדינה רוצה רק הייטקיסטים?

יכול להיות. אבל שר הכלכלה אמר בשדולה, קרא, קרא במסדרון השדולה, מה שנקרא, בתוך הישיבה, ואמר: תפסיקו להתייחס להנדסאים כבן חורג, תתחילו להתייחס אליו כבן בכור. אנחנו רוצים את הצ'ק. הוא קורא לזה צ'ק. אנחנו רוצים שיתחילו להתייחס אלינו כבן בכור. אם זקוקים להנדסאים במדינה, תנו את הכסף. יש עבודה ביד, תלמדו את העבודה, ותנו את הכסף. אם לא צריך אז בואו נסגור, שהתעשייה תצעק, ושהצבא יצעק, ואנחנו נלך הביתה כראשי המכללות.

יש 24 אלף סטודנטים, כרגע, שמחכים למידע – האם נפתחת שנת הלימודים - - -

בואי, תגידי לנו, אם הם לא מעבירים לכם כסף, - -

מה אנחנו עושים?

- - נפתחת - - -

נחנוק את עצמנו שוב. נחנוק את עצמנו שוב. האם נפתח את השנה? זה לא בידינו. אין לנו כוח.

פותחים. זאת אומרת, אתם תכשירו הנדסאים ברמה ירודה.

בוודאי. בוודאי. זה מה שאנחנו הולכים לעשות.

ביזנס.

אנחנו נקצץ בשעות הוראה. המרצים שלנו בורחים לנו מבין הידיים. המרצים שלנו צריכים להיות המרצים הכי טובים, המרצים הכי טובים שיכולים להיות. הם אנשי תעשייה צריכים להיות. הם צריכים לנהל מערכות טכנולוגיות, ללמד מערכות טכנולוגיות משוכללות. אנחנו לא מדברים על הכשרה מקצועית בכלל. רמת הטכנאי וההנדסאי היא רמה אחרת לחלוטין. בואו, תסיירו במעבדות שלנו, ובואו, תסיירו במעבדות של התעשייה ותשאלו מהו הפער. מה קורה פה? בואו, תראיינו מרצים שלנו ותשאלו אותם אם הם רוצים להמשיך לעבוד במערכות שלנו. הם לא רוצים, הם בורחים.

יש 24 אלף סטודנטים במערכת הזו. יש דרישה הולכת וגוברת ללימודי הנדסאים. לימודי הנדסאים נדרשים במשק, הסטודנט יודע את זה. הוא רוצה לבוא וללמוד. אבל חברים, אנחנו לא יכולים להכשיר גם הנדסאים טובים, גם הנדסאים שאולי רוצים לברוח לאקדמיה ואולי פחות לבוא אלינו. ואת מי שכבר בא אלינו, אז בואו נטפל בו בצורה טובה ונאותה.

כך פוגעים בעצם ברמת הלימודים.

נכון.

ברמת ההכשרה.

ברמת ההכשרה.

לא, בנו מודל תפוקות.

מי אדוני?

יעקב דור. אני מרכז - - -

לא זוכר שקיבלת רשות דיבור.

כן.

מאיר ביטון, מנכ"ל מכללת תל חי, המכללה הטכנולוגית.

אני רוצה להגיד, ובטח הדברים שלך: מכללת תל חי לא תפתח את שעריה בשום פנים ואופן. אין לי את האפשרות לפתוח אפילו אם אני רוצה, כי אין לי איתנות פיננסית. במשך כל השנה נפגשנו עשרות פעמים עם נציגי המשרד. נפגשתי באופן אישי עם שר הכלכלה, שהבטיח לי: תל חי לא תיפול שנית. ואני אומר לו שהיא כבר נפלה מזמן. אפילו אם אני רוצה לפתוח אני לא יכול.

לא תיפול שנית.

היא כבר נפלה.

אני לא יכול לפתוח אפילו אם אני רוצה – ועדת ההכרה לא תאשר לי. אני הגשתי להם דו"חות כספיים לפני חצי שנה, הם לא חתומים. אמרו לי: תגיש דו"חות - - -. אם אני מחתים את הדו"חות האלה תהיה לי אחר כך בעיה. הבאתי להם דו"חות חתומים.

היום גם נפגשתי עם הגברת מיכל צוק. המצב בתל חי הוא קטסטרופה. שלוש שנים הידרדרות תהומית, - -

למה?

- - ואני לא רוצה להגיד לכם מה התרומה של מכללת תל חי לאזור הזה. לומדים שם 800 סטודנטים: דרוזים, צ'רקסים, קריית שמונה, קיבוצים, מושבים. והתרומה שלנו מבחינת הנגישות של ההשכלה הטכנולוגית, מבחינה חברתית, מבחינה תרבותית לקהילה, היא מאוד משמעותית. אני כבר לא מדבר על החינוך הטכנולוגי. התרומה שלה היא מאוד משמעותית, וצריך להיות שם כדי להבין מה זה אומר.

עכשיו, כל הניסיונות שלנו להידבר - - -

מה קורה מחר בבוקר כשאתה לא פותח את העסק?

כמו שקרה בשנה שעברה: לא פתחנו. התחילו להריץ אותנו הלוך חזור ירושלים-תל חי, ירושלים-תל חי – עשרות קילומטרים. שנה שלמה ישבנו. חתמנו איתם על הסכם. גם בהסכם הזה הם לא עמדו. גם בהסכם שחתמנו עם משרד האוצר הם לא עמדו. הם מריצים אותנו. אני כל היום בנסיעות.

לא מעניין אותם שלא תפתחו?

לא מעניין. הם בכלל לא מדברים איתנו. אנחנו באים, הגשנו להם תקצוב, הגשנו להם תמחור, הגשנו להם פדגוגיה. נשכבנו על השולחנות. הסברנו, אמרנו להם: אנחנו מוכנים לכול. יושבת פה הגברת מיכל צוק, נפגשנו אפילו אצלה בבית. כלום. איך אמרת? אמרת: אפס? אפס מעשה. רק דיבורים, כלום לא נעשה, והמכללה קורסת. שלשום נפגשתי עם השר, עם השר יעקב פרי, שר המדע והטכנולוגיה התארח במכללה. הוא התפעל, התפעל מהאקדמיה. הסברתי לו מה זה לשבת בתוך הקמפוס של האקדמיה. מה המשמעות של סטודנט בהנדסאים, לעומת מי שיושב באקדמיה - - - בנושא של ספרייה, בנושא של פעילות חברתית, פר"ח – כל הדברים האלה. החבר'ה האלה לא מקבלים שום דבר. הגיעו אליי חיילים, חבר'ה שלנו שהיו במילואים בעזה, הם באו לקבל תגבור – אפס יכולת תגבור. - - - לקויות למידה, הם לא מקבלים כלום.

עכשיו, לא רק שאנחנו לא מקבלים כלום, הם עוד באים ודורשים מאיתנו תפוקות: הם רוצים מאה אחוז דיפלומות, כשהתשומות הן אפס. אפס תשומות. הם רק באים בדרישות. ואני אומר לכם, אם אתם מכירים פה עוד סקטור אחד בישראל שמתוקצב לפי הצלחה? כלום.

תגיד לי, אם היו מוציאים אותך ממשרד הכלכלה ומעבירים אותך למשרד החינוך - - -

אני מגיע ממשרד החינוך. אני בשמחה עובר לשם.

בשמחה?

בשמחה, כן.

אני כבר לא יכול להסתכל - - -. המרצים שלנו מקבלים 90 שקל. יש לי מרצים שמלמדים באקדמיה, - - - 400 ו-500 שקל. אצלי 90 שקל. הם פשוט מתנדבים אצלנו, מתנדבים.

אז אולי באמת צריך - - -

היו לי 40% מהמרצים שמגיעים בטיסות מתל אביב – היו ישנים ב- – כדי להרים את הרמה. כי אין לנו את כל היכולת לגייס את המרצים מתוך האזור הזה. יש לנו בעיות, כל כך הרבה בעיות קשות לנהל שם את המכללה, ואנחנו לא יודעים מה לעשות. כל מה שאומרים – כלום. אין עם מי לדבר.

אתה יודע, אני משתגע כשאני שומע אותך. אתה יודע למה אני משתגע? לפני חצי שנה, אולי יותר, עשרה חודשים, שמונה חודשים, העברנו את חוק ההנדסאי. אתה יודע איזה קרב היה בין שני המשרדים, מי יקבל את המכללות, לא לוותר. כל אחד רצה, נאבק – שלי הוא, שלי הוא. תשמע, שני השרים. נכון, אבל היה מר שלום שמחון. מה אני אגיד לך, שאפו לשלום. הייתה מלחמה על הזכות שהמכללות יהיו שייכות למשרדים. הייתה מלחמה. רצו אתכם. עכשיו אתה אומר: לא רוצים אותי.

לא רק שהם לא רוצים אותנו, הם לא מוכנים לדבר איתנו, הם לא מוכנים להקשיב. הם לא עושים שום דבר. כלום. שנה שלמה ישבתי, סתם נסעתי. כלום. הם לא אמרו אפילו משפט. הגשנו להם מסמכים, השקענו כסף בתמחור יחד עם מר שמואל סלבין, הגשנו להם תקציב – כלום לא שמענו מהם.

חרפה - - -. אין פה משא ומתן - - -

אני יכולה להרגיע אותך שגם איתי לא רצו להיפגש ולדבר, אז זה בסדר.

נפגשתי עם שלושה שרים, הסברתי להם. אני מסתכל להם בעיניים ואני מנסה להסביר להם מה קורה אם המכללה הזאת נסגרת: אף אחד לא ילך ללמוד בחיפה, אף אחד לא ייסע לשום מקום, הם לא ילמדו פשוט. אף אחד לא ייסע לשום - - -

זה מעניין מישהו בארץ אם הם לא ילמדו?

כן, זה מעניין. אבל השאלה, הבעיה היא - - -

את מי זה מעניין?

זה מעניין.

בוא נגיד, חבר הכנסת יצחק הרצוג, שאף אחת מהמכללות לא פותחת, 24 אלף איש לא הולכים לבתי הספר. זה מעניין מישהו?

לא.

כן. הבעיה היא שהמערכת כבדה - - -

מעניין? אם אתה אומר כן אז אני שמח שזה מעניין.

אני חושב שכן. אני רק חושב שהמערכת לא מבינה, היא חיה בקונספציה שכל מה שהיה הוא שיהיה. ובמקום לבוא ולעשות צעד אמיץ, של להגיד: הנה התשלום שאותו אנחנו משחררים לפתיחת השנה, תוספת משמעותית, ומתחילים דיאלוג, הם מקובעים בקטע שאין כסף ואין כסף, וזו טעות קשה כי זה יגרום לקטסטרופה.

מה זה "קטסטרופה"?

אי פתיחת השנה זו קטסטרופה.

את זה שמעתי בתל חי. לא שמעתי באריאל. שמעתי באריאל: אנחנו פותחים.

- - -. אני לא יכול לכפות על כולם, לכל אחד יש את השיקולים שלו, זה גם לא נכון. הממשלה כאילו חושבת שזה מה שיקבע או לא יקבע – זה לא יקבע. מה שייקבע זה שצריך לאפשר לכל המכללות לחיות ומהר. ואני מצפה שפה תיאמר אמירה בעניין הזה, עם נתונים.

מר דב תמיר?

כן.

ביקש לדבר? בבקשה, אדוני. אתה מנכ"ל המכללה הטכנולוגית באר שבע.

כן.

אני רוצה להגיד, להתחיל אולי בכמה משפטים חיוביים: אנחנו עושים המון פעילות למען כל התעשייה באזור: קמ"ג, כימיקלים לישראל, טבע, נטפים, אינטל, רכבת ישראל – בכלל, לכל האזור. הבוגרים שלנו, 86% מהבוגרים שלנו עובדים במקצוע שאותו הם למדו. הבוגרים שלנו מאוד מבוקשים. הנדסאים וטכנאים הם מקצוע מאוד חשוב.

אני, אגב, הסתכלתי קודם על המשתתפים פה, אני אולי הכי מבוגר פה, בחדר. אני כ-40 שנה במכללה, לא בתור מנהל. אני רוצה להגיד לכם: לא היה עוד כדבר הזה. לא היה עוד זלזול כזה במונחים שנקראים הנדסאים וטכנאים, כמו שיש בשנים האחרונות מטעם המשרד. המשרד שינה את שמו כבר מספר פעמים. אני הגעתי אליו כשהיה משרד העבודה, ימים יפים מאוד; משרד העבודה והרווחה; אחרי זה עבר לתמ"ת; עכשיו, משרד הכלכלה. המשרד הורס את היצירה הנפלאה הזו, שמדינת ישראל, וכמו שאני אמרתי את זה בהפגנה האחרונה: ראש הממשלה ללא ההנדסאים, הוא לא יכול לאיים אפילו על איראן. הוא לא יכול לעשות כלום. זו אחריות של מדינת ישראל. גבירותיי ורבותיי, זו לא אחריותנו. אנחנו, מנהלי המכללות פה - - -

מה קורה, מחר אתה לא מקבל כסף? מה אתה עושה?

אני אגיד לך, אני בבעיה גדולה. אתה טיפלת לא מזמן גם בנושא של ההכשרה המקצועית, בנושא של מקצועות הטבחות וכולי – אני סגרתי את זה. לא היה לי מרווח נשימה לחכות. כל הכבוד לך, בזכותך השיגו כסף, קיבלנו אישור לפתוח, אבל זה אחרי ששילמתי שכירות, ושילמתי, והעובדים עזבו אותי, וכולי וכולי. הכשרה מקצועית, אם אנחנו רוצים להזכיר אותה בנשימה הזו, אין. אם מישהו יגיד שיש הכשרה מקצועית, שיעמוד מולי ויגיד: יש הכשרה מקצועית במדינת ישראל. חשמלאים כבר אין. יש היום ואוצ'רים. זו טיפשות ממדרגה ראשונה. מי שהמציא את זה עושה מעשה פשע. זה למכור את בעלי המקצוע לבעלי ההון.

אתה חושב שיש איזו מגמה כזאת?

אני לא יודע. אני לא פוליטיקאי, אני איש מקצוע. אני עובד, אין לי מושג.

נו, גם אני לא מדבר פוליטיקה. תקשיב, אני בא בידיים נקיות, לא משחק פוליטיקה.

אין לי מושג.

אני רוצה שתהיה פה הכשרה נאותה במדינת ישראל של טכנאים והנדסאים. אין פוליטיקה.

רמסו אותנו - - -

ואוצ'ר זה דבר טוב, - -

בבית מלון. כשאתה הולך לבית מלון ואתה רוצה לקבל חדר, תן ואוצ'ר.

- - אבל הוא לא יכול להחליף הכשרה רגילה. הוא לא יכול להחליף ואוצ'ר לכל המקצועות שהם עושים. חבל.

אנחנו היום מתביישים. אנחנו עובדים עם ציוד משנות השבעים שקיבלנו מהבנק העולמי.

ואני רוצה להזכיר לך שהמכללה הטכנולוגית באר שבע זו מכללה, אחת הגדולות בארץ. ומכללה עם מוניטין רב, שהקימה אותה בשעתו הגברת גולדה מאיר ב-1954, כשבאותה תקופה קמו הקמ"ג והתעשייה האווירית בדרום.

אנחנו לא מחזיקים מעמד. אנחנו מקבלים שליש ממה שמקבל סטודנט שלומד פוליטיקה וממשל באוניברסיטה, שאין לו עבודה, וגם מדבר נגד המדינה. ואנחנו, שמייצרים את כוח האדם הזה, ושיש לו עבודה, ומספרים שטויות. אני אמרתי את זה היום למנכ"ל. אמרתי: אדוני, מטעים אותך. מי שאומר שאין עבודה להנדסאים, מי שאומר שאין מספיק בוגרים – מטעים את המנכ"ל. אני בטוח. הגיע מנכ"ל חדש, בחור צעיר, נמרץ, היום פגשתי אותו בפעם הראשונה. מטעים אותו. הפקידות פשוט - - -

אני רוצה להגיד שאנחנו לא יכולים יותר. אנחנו פשוט לא יכולים. הסטודנטים אצלנו – יש פה את יושב ראש אגודת הסטודנטים הארצית שכוללת את כל האקדמיה והכול – אני מתבייש להסתכל בעיניים של הסטודנטים שלי. אני לא יודע מה להגיד. אני לא יודע מה להגיד: לא לגבי השירותים, לא לגבי ההצטיידות. בושה וחרפה. בזה אני רוצה לסיים: בושה וחרפה.

אני רוצה להגיד מילה, אדוני היושב ראש. אני קוראת עיתונים, פשוט עכשיו נזכרתי. אני הייתי מצפה באמת ששר הכלכלה יהיה האבא של המכללות הטכנולוגיות. אבל כשאני קוראת בעיתונים שהוא מוכן לקרוע את ברית האחים בגלל התקצוב של הישיבות, והוא לא דואג לתקצוב של המכללות, זה קצת מדאיג אותי. אני לא מבינה בדיוק איפה אני נמצאת. אם לא ישוו את התנאים של המכללות הטכנולוגיות למכללות האקדמאיות או אם לא יעבירו אותם למשרד החינוך, אולי שם הם ימצאו את האבא. אז זה הפיתרון היחיד שיכול להיות. כי אני לא רואה שמשרד הכלכלה עושה עם זה משהו.

זה צריך להיות המהלך שלנו, חברי הכנסת. זה צריך להיות המהלך שלנו, חברי הכנסת, להוציא את זה. ממשרד הכלכלה זה כבר יצא. להוציא את זה ממשרד הכלכלה, ולהעביר את זה - - -

למועצה להשכלה גבוהה.

ולהעביר את זה למשרד החינוך.

או להשכלה הגבוהה.

תשמעי, אם לא רוצים את הילד, אז מוצאים לו משפחת אומנה.

אני חייבת להגיד מילה: גם אני, חשובות לי הישיבות, זה לא סוד, אבל אני לא חושבת שזה אחד נוגע לשני.

אני רואה אותו נלחם על זה. אני רואה שהוא נלחם.

אני חושבת שמה שהם מתארים הוא לא רק מחצי השנה האחרונה, הם מתארים כנסות שלמות שלא התייחסו אליהם. אז אני חלילה לא מגנה על זה שלא נלחמים בשבילם.

אף אחד לא - - -

אני חושבת שצריך להילחם בשבילם. ברור לכולם שהחינוך הטכנולוגי במדינת ישראל הוא מחויב המציאות.

אם נחשוב שהדבר הנכון ביותר הוא להעביר אותם למשרד אחר – מצוין. השאלה איפה המקום הנכון להם.

חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, יש פה עניין שהמשרד החדש לא מתייחס. הוצאתי מכתב לפני חודשיים, עד עכשיו לא היה להם זמן לענות.

חבל מאוד. אני מצטערת על כך. בושה וחרפה.

לא היה להם זמן לענות. תשמעי, אין התייחסות. תשמעי, גם התייחסות שלילית זו התייחסות.

נכון, מותר לחלוק.

יש את יושב ראש התאחדות הסטודנטים?

כן, תודה.

לפרוטוקול, שם.

אורי רשטיק, יושב ראש התאחדות הסטודנטים.

אני רוצה להגיד משהו: דיברו פה על מדיניות, על חוסר מדיניות. יש מדיניות לשר. השר אמר לפני שניים או שלושה חודשים: אל תלכו ללמוד משפטים. עכשיו, אני הולך להגיד משהו שבעולם שלי הוא מאוד-מאוד לא פוליטי והוא מאוד-מאוד לא נכון: הוא צודק. לא כולם צריכים ללכת ללמוד משפטים, ואני מייצג יותר סטודנטים למשפטים מאשר סטודנטים הנדסאים, ואני מסכים עם השר – לא כולם צריכים ללכת ללמוד משפטים. אבל מאחורי אמירה כזאת גם מסתתרת אחריות מאוד-מאוד ברורה. לא מספיק רק להגיד או לכתוב סטטוס בפייסבוק, צריך לעמוד מאחורי זה. ואם משרד הכלכלה רוצה להוציא סטודנטים, להוציא ציבור צעיר ללמוד מקצוע יצרני, שיעמוד מאחורי האמירה הזאת, ושיתקצב.

ואנחנו כבר, לא יודע כמה חודשים – שלושה, ארבעה חודשים – לא מצליחים להגיע לשלב המעשים משלב הדיבורים.

צודק.

פשוט לא מצליחים. שולחים אותנו לוועדה כזאת, לוועדה כזאת. פתאום היום, חמש שעות לפני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, נאותו לעשות דיון במשרד הכלכלה, ועוד פעם הקימו ועדה או צוות או משהו כזה. מה הולך להיות עכשיו, שלושה שבועות לפני תחילת שנת הלימודים? הולך להתקדם משהו? הולכים להגיע תקציבים? אנחנו רוצים שבמדינת ישראל יהיה רק לופט גשפט? לא יהיו מקצועות יצרניים? לי נוח עם זה. אני יושב ראש התאחדות הסטודנטים, יש 300 אלף סטודנטים אקדמאים, כולנו אנשי אקדמיה – טוב, מדברים, ברוח, נחמד. טוב ויפה. לא, אנחנו לא רוצים רק מקצועות רוח, אנחנו רוצים גם מקצועות יצרניים. ואם זו המדיניות של השר, תעמדו מאחורי המדיניות הזאת, תעשו משהו. תפסיקו לדבר.

עכשיו, אני אומר את זה באופן חד משמעי וברור: אל תכניסו את האקדמיה לתוך המאבק הזה, הסטודנטים לאקדמיה. יצא לפני כמה ימים מכתב מאוד-מאוד ברור - - -

איזה מאבק?

למאבק לטובת עתיד המכללות הטכנולוגיות, המאבק הזה.

יצא לפני מספר ימים מכתב מכול יושבי הראש של אגודות הסטודנטים בארץ – לא רק של ההנדסאים, אוקיי? גם של האקדמיה. גם של אוניברסיטת תל אביב, שאין שם סטודנטים הנדסאים, וגם של אוניברסיטת בן גוריון שאין שם הנדסאים – בקריאה מאוד-מאוד ברורה: אנחנו עומדים באופן סולידרי מאחורי הסטודנטים ההנדסאים. ואם לא תהיה לנו ברירה, אנחנו ניכנס למאבק הזה ביחד. אני מייצג גם הנדסאים וגם אקדמיה.

חבר'ה, תתאפסו על עצמכם. לא יכול להיות שאנחנו עומדים שלושה שבועות לפני תחילת שנת הלימודים ואנחנו עדיין בשלב הדיבורים. אני לא רוצה להיות חצוף, אבל זה כולה 80 מיליון שקלים. להזכיר לכם מה תקציב המל"ג? מה תקציב הות"ת? תשעה מיליארד שקלים. זה כל הסיפור. להוציא את המערכת מהברוך שהיא נמצאת בה. לעבור משלב הדיבורים לשלב המעשים.

יפה. יפה לך.

דוקטור עופר רימון ממשרד החינוך.

שלום לכולם.

אתה מוכן לקלוט אותם?

- - -

השר הקודם רצה. אתה - - -

זו כבר רמה של מדיניות. אבל בגדול אנחנו אחראים על י"ג, י"ד – הצעירים שהם המשך של י"ב, דחיית שירות.

אני רוצה קצת לספר על המהלכים שאנחנו עושים: קודם כל, מספר התלמידים בחינוך הטכנולוגי, בשלוש השנים האחרונות, גדל ביותר מ-20 אלף תלמידים. בכל מחזור שלנו בסוף י"ב, כבר עכשיו בי"ב, יש בו 6,000 תלמידים יותר בהשוואה לשלוש שנים אחורה. טכנאים והנדסאים: אם היינו לפני שלוש שנים, בתשס"ט, בסביבות 2,500, בתשע"ב, הנתונים האחרונים שיש לנו, אנחנו כבר מעל 2,800 – זה גידול של 300 תלמידים. אבל אני חושב שהחידוש הגדול ביותר, ואני חושב שזו ממש רעידת אדמה, זו תכנית טו"ב – טכנאי ובגרות – שיחד עם מר שרגא ברוש, שהיה נשיא התאחדות התעשיינים דאז, הכנסנו את התכנית הזאת. אז אם בתשס"ט היו לנו 20 בוגרים, שכבר בי"ב סיימו עם תעודת טכנאי, יש לנו היום 1,159 בוגרי טו"ב. זאת אומרת שכבר בי"ב מסיימים טכנאי. זאת אומרת, מעבר ל-300 האלה אנחנו מדברים שהכנסנו עוד 1,000 תלמידים למסלול הזה, שזו ממש רעידת אדמה, אני חושב. עכשיו, עם צה"ל, אנחנו צריכים לחשוב מה זה אומר מבחינת כל הסיפור.

לא רק שהגדלנו את הכמות, התחלנו להכניס גם תחומים חדשים שאנחנו עושים, טכנאים-הנדסאים. למשל: טכנאי תקשוב, שלא היה קודם, שזה טכנאי של תחזוקת מכשירי - - - ורשתות מחשבים, טיפול ברשתות. יש לנו כבר י"ג, אנחנו בדרך לייצר י"ד – הנדסאי. אנחנו מדברים עכשיו גם על תחומים נוספים להכניס פנימה: בתחומים של ניהול פרויקטים, מה שנקרא: P.M.O. – הסמכות בתחום הזה.

מבחינת הצטיידות, אחד הדברים המיוחדים, אני חושב, בפרויקט טו"ב, שנבנה כל כך נכון, שהוא כלל בתוכו גם את מרכיב ההצטיידות בכל מוסד. אנחנו מדברים על פתיחת 100 מסלולים ב-100 - - -

בדקתם כמה מהאנשים שלכם ממשיכים אחר כך להנדסה?

כן. להנדסאי, לא להנדסה.

לא, להנדסה.

נתונים כאלה אין לי. אני יכול להגיד שהרבה מאוד מתלמידי טו"ב ממשיכים הלאה להנדסאים. כמובן, הם נקלטים בצבא. אנחנו הקמנו, השר הקים עכשיו ועדה לבחינת החינוך הטכנולוגי-מקצועי, ובמקרה או לא במקרה מי שהזכרתי קודם, מר שרגא ברוש עומד בראש הוועדה הזאת. הנושא של טכנאים והנדסאים מאוד יקר לליבו. ואני מקווה שלפחות בגזרה שלנו אנחנו נעים קדימה בתחום הזה, בתחום שהוא תחת האחריות שלנו.

לנציגי הצבא יש משהו להגיד? לפרוטוקול, שם ותפקיד.

שמי עוזי, אני ראש ענף קד"צ בחיל החימוש.

אני מאוד מתחבר לדברים שנאמרו כאן על ידי דוקטור עופר רימון בהיבט של התכניות עם משרד החינוך.

מה זה קד"צ.

קדם צבאי.

הצורך שלנו, בצבא, בסוגיה של ההנדסאים, הולך וגובר. עם כניסה של אמל"ח חדש, יש אמל"ח שהוא עתיר טכנולוגיה. ובאמל"ח הזה, מי שמאחזק אותו זה החבר'ה ההנדסאים. ללא ההנדסאים האלה, בחלק מהאמל"ח, אין מי שיאחזק אותו כמו שצריך. זה אמל"ח עתיר טכנולוגיה, זה במרכבה סימן 4, ו-, ו-, ו-. היום כמעט כל האמל"ח שנכנס הוא בטכנולוגיה מאוד-מאוד גבוהה.

שיתוף הפעולה שלנו עם המכללות, בעיקר עם משרד החינוך, הוא מאוד-מאוד גבוה. אנחנו גם מממנים לחלק מהתלמידים שמסיימים י"ב 90% משכר הלימוד במכללה עצמה, ולאחר מכן הוא מתגייס אלינו והוא ממשיך שנה נוספת, על מנת באמת להעשיר את החלק המקצועי ולהגביר את החלק - - -

אתם מאתרים אותם בבתי הספר?

מאתרים אותם בבתי הספר. הוא נגע כאן בתכנית טו"ב, שאנחנו מובילים אותה, חיל החימוש מוביל אותה בבתי הספר. זאת תכנית פנטסטית. לקחת את התלמידים האלה. מי שסיים טכנאי, ולגייס אותו בכיתה י"ב; ומי שלא, להמשיך יחד למכללה עם מימון שלנו, ולגייס אותו אלינו.

אז הצורך בטכנאים ובהנדסאים, שקודם הוצג כאן, הוא צורך עצום בצבא.

אני רוצה רק לציין שאצלנו זה ממלא צורך של ילדים שלא מסיימים - - -

לא צריך לציין כלום.

שמסיימים ללא בגרות, יש לנו עוד נתיב להכניס אותם לשוק העבודה.

מצוין. סיימת?

כן.

כן, גברתי.

דוקטור טל לוטן. אני מנהלת התחום של חינוך טכנולוגי והכשרה מקצועית בהתאחדות התעשיינים.

אני מדברת בשם הלקוח. היום חסרים לנו בתעשייה, ובכלל במשק, אלפי טכנאים והנדסאים, אם זה בייצור, בפיתוח, באחזקה. אם לא נעשה משהו קריטי, אז אנחנו באמת נצטרך להביא גם עולים או אנשים זרים שיעבדו - - -

קודם כל, אם נביא עולים זה כבר טוב.

אז זה טוב.

עולים זה - - -

זה כבר טוב.

עולים זה מצוין. ואם הם יהיו - - -

כבר הבאנו פעם עולים רופאים ומהנדסים. אם נביא עוד עולים זה טוב, אבל זה לא מספיק.

זה יהיה win-win: גם יהיה לנו בתעשייה, גם לא נצטרך להשקיע בהם כסף – נקבל אותם מוכן – - -

כי הם באים מוכנים.

- - וגם נקלוט עלייה.

זה ברור שאלמלא העלייה הרוסית שהצילה את התעשייה, והיום הם בגילאי 60-55. אז אנחנו היום בשוקת שבורה. הלוואי ותהיה עלייה גדולה, כמו שהייתה בעבר.

ברפא"ל, ישקר, בז"ן, טבע, אינטל, רמת חובב, אלביט. כולם, חסרים להם טכנאים והנדסאים. חסרים להם בכלל עובדים בכל מיני תחומים, אבל לדיון שלנו – טכנאים והנדסאים.

כמובן שאנחנו תומכים במאבק, אנחנו תומכים בכל התכניות. אם זה טו"ב, שיביאו את זה מנוער, מבתי ספר; טכנאים והנדסאים למבוגרים. אם לא נעשה משהו ונתעשת עכשיו, אז כולנו נשב אחר כך ונבכה למה לא עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות במועד. אני חושבת שכבר הגענו לשנת השין.

אני הייתי לא מעט במכללות. זה באמת, חלק מהמכללות עם ציוד לא רלוונטי, עם מורים שקשה לשלם להם כמו שצריך. בסוף, מגיעים עובדים לא מספיק מיומנים לתעשייה, וזה הכול חוזר אלינו כבומרנג. לכן, חייבים להתעשת, פה, בשולחן הזה, ולתת מענה למה שצריך, שאחר כך - - - בתעשייה.

ממכללת רופין מישהי ביקשה לדבר. מישהי? מישהו? כן, גברתי.

תמי צוקרמן, מנכ"לית המכללה הטכנולוגית רופין.

אני רציתי להגיד משפט אחד כתשובה לשאלה שפתחת בה – אז מה אנחנו עושים? פותחים את השנה? השנה נפתח, תשע"ד, בפעם האחרונה, כי יש לנו התחייבות לנרשמים, למרצים.

עשית, אמרת משפט רע.

עשיתי משפט רע, למה? כי השנה - - -

למה, כי משרד הכלכלה שמע את זה, רשמו ואמרו: יאללה, הרווחנו שנה. אמרת משפט רע. שמעת?

שמעתי, כן.

סוף מעשה במחשבה תחילה.

בתור יושבת ראש פורום המכללות הטכנולוגיות אני רק אציין שיש חשש גדול מאוד שאנחנו לא נפתח את שנת הלימודים.

מי גברתי? לא זוכר שקיבלת רשות דיבור.

אני יכולה להמשיך?

כן.

למרות המשפט הרע.

אנחנו פותחים, יש לנו אחריות לנרשמים רבים שנרשמים אצלנו, למרצים שלנו. יש משפט אחד שנאמר גם הבוקר, כבר שמעתי: יש מכללות שמסתדרות, יש מכללות שלא זקוקות לסכומים האלה. אז אני רוצה להגיד: אין מכללות שמסתדרות, ואנחנו ביניהן. אנחנו לא פריפריה, ואין לנו תרומות. אנחנו חיים משכר הלימוד וממה שמקבלים ממשרד הכלכלה, מהגרושים, ואין לנו עודפים. אנחנו צפים כי משלמים סכומים מביישים למרצים, כי לא מחדשים ציוד, כי מקצצים בשעות. אני מתביישת בכלל להגיד פה מה אנחנו עושים, לאיזה רמות אנחנו מגיעים, ולכן צפים כי אסור לנו להיות בגירעון. להגיד את המשפט: יש מכללות שמסתדרות, זה פשוט ירייה בבטן. אין מכללות שמסתדרות. מי שמסתדר מוריד שעות, משלם למורים 120 שקל, כל המורים המצוינים כבר לא איתנו. אסור לנו לפתוח עוד שנה, אסור, כי אנחנו ירדנו לזנות. ירדנו לזנות. אני מתביישת.

תודה רבה.

זה כמו שמביאים לעיתים זנות - - -

כן, דבר אתה.

עידו חגאי, מנכ"ל המכללה הטכנולוגית כנרת בעמק הירדן.

במכללה שלי אכן יש הנדסאים, וגם יש י"ג-י"ד של העתודה הטכנולוגית של חיל האוויר, ואני יכול להשוות.

י"ד לא מסיים הנדסאי?

הנדסאי, כן. י"ג-י"ד – הנדסאים.

אני חייב להגיד פה שקודם כל אנחנו עוסקים לא בהכשרה מקצועית בהשכלה טכנולוגית. ויושבים פה אנשים מהאקדמיה. אנשי האקדמיה, חלקם לא יעמדו בסטנדרטים של הבחינות של ההנדסאים, ואנחנו גאים בזה – בארבע הבחינות הממלכתיות, ובפרויקט גמר ברמה מאוד גבוהה. ואנחנו לא מוכנים להתפשר על הרמה הזאת, כי התעשייה צריכה את זה.

שנית, פערי התקצוב הגיעו כבר לגיחוך. אני יושב שנה שלמה כנציג המכללות עם אנשי משרד האוצר, ואני שומע דברים שאו שלא מכבדים אותי או שאנשים – אני מתבייש להשתמש בשפה הזאת – מזלזלים בנו. ב-7,500 שקל לשנה אי אפשר להכשיר הנדסאי שלומד 1,000 שעות עם מעבדות. אי אפשר. זה לא מתכנס לתקציב. וההשקעה של משרד האוצר בהון האנושי כמנוע צמיחה, גם במדיניות הפיסקאלית – מצטטים אותה הרבה – היא מאוד-מאוד ברורה: בתקציב האחרון הוסיפו עשרה מיליארד שקל. בתיכונים יש "עוז לתמורה", בחינוך התעשייתי הוסיפו עכשיו ל-13 אלף תלמידים, מ-ט' עד י"ב, שנמצאים במשרד הכלכלה, הם יתוקצבו ב-540 מיליון שקל, 13 אלף תלמידים. כל תלמיד שם כמו מהנדס. אדרבה, כל הכבוד שהמדינה משקיעה בהם. לדעתי, הם צריכים דברים אחרים: ערכיים, חינוכיים, ציוניים. הם לא העתודה הטכנולוגית של מדינת ישראל, חבר'ה שנפלטו. 60 בתי ספר, 13 אלף תלמידים, 540 מיליון שקל. אנחנו 60 מכללות, 24 אלף סטודנטים, שליש מהם לא מתוקצב – 160 מיליון שקל. שלא נלך לאקדמיה שקיבלה תוספת תקציבית של 1.2 מיליארד שקל.

אז אף אחד שלא יזלזל באינטליגנציה שלנו ויגיד לנו שאפשר. מחר אני עושה ועדת כספים, אני צריך לפתוח את השנה, חסר לי מיליון שקל. מה עושים? אני צריך לקצץ בתכניות הלימודים, לא לתת נסיעות, אני מתבייש מהמרצים. יש לי דוקטורים שעובדים, אני משלם להם 100 שקל לשעה. הם מרצים גם באקדמיה, ומקבלים שם פי שלושה ופי ארבעה.

אז אף אחד, לא במשרד האוצר ולא במשרד הכלכלה, יטיף לנו מוסר, ויגידו לכם: אנחנו נעשה לכם תכנית חומש באיזה 80 מיליון שקל. כי למה? כי לא צריך. שאנשים ייקחו אחריות.

והנושא הזה, אי אפשר לפתוח את השנה.

ואנחנו עושים פה פעילות חברתית ממדרגה ראשונה. אנחנו מובילים פריפריה חברתית. החבר'ה מבית שאן, מטבריה, עם בגרות חלקית, אנחנו מביאים אותם לדיפלומה של הנדסאי. והם הולכים לעבוד, ותורמים למשק.

הנדסאי אלקטרוניקה שבקלות היה מסיים כלכלה.

נכון.

אני לא בטוח שכל מי שסיים כלכלה יכול לסיים תואר לימודים כהנדסאי אלקטרוניקה. לא בטוח.

נכון.

בטח לא עורך דין.

נכון.

אם היית שם את כל אלה שסיימו הנדסאי אלקטרוניקה ללמוד עריכת דין, הם היו עושים את זה ככה? לא יודע אם 50% מאלה שסיימו עריכת דין היו מסיימים הנדסאי אלקטרוניקה. לא יודע.

נכון.

- - -, נכון? בזה צריך גם חושים.

עכשיו, אני חייב לומר פה שאנחנו מרגישים זלזול, כמו שיושבים איתנו אחרון הוועדים במדינת ישראל. אנחנו אומרים: אנחנו רוצים לדעת מה התמחור.

מה אתה רוצה לרמוז, שמשרד הכלכלה נגד הוועדים?

לא. אני רוצה שמשרד האוצר, שמזלזלים בנו; אנחנו יושבים שנה, מתקציב המכללות שאין לנו שכרנו את שירותיו של מר שמואל סלבין, היה מנכ"ל משרד האוצר, חבר הות"ת. עשה עבודה של תמחור ההנדסאים, של הנדסאים, על פי אמות מידה של השכלה. במשרד האוצר ובמשרד הכלכלה, שנה לא קיבלנו תשובה. אף אחד לא עונה לנו. עשו עבודה מקצועית במשרד הכלכלה, במה"ט, עם רואה החשבון גינצבורג, ויושבת פה מנהלת מה"ט, הגברת לימור ניסן. במשרד האוצר גנזו את העבודה כי זה יותר מדי כסף. אין עבודה מקצועית, אין פה שקיפות. יש פה בושה וחרפה, וחוסר אחריות לאומית.

אני, בסטנדרטים שלי, תושב הצפון, הפריפריה, שבגיל 50 עושה מילואים במדינת ישראל בגיס צפון, בוגר קורס מח"טים, אני חושב שזו פגיעה בביטחון המדינה. ואף אחד שלא יטיף לנו מוסר: לא אדון עמית לנג, לא אדון בנט, לא אדון לפיד. וכל הפקידות המקצועית, שייקחו אחריות ויובילו את הדברים.

השאלה שלך, הדילמה שלנו אם לפתוח או לא לפתוח: אנחנו מחויבים לציבור העובדים שלנו – 5,000 עובדים. 5,000 עובדים שמקבלים שכר מביש, כי כל שאר המורים זה או דירוג עובדי הוראה או הדירוג האקדמי. אצלנו דירוג מביש, ומנצלים את זה. והסטודנטים שלנו, אין להם אלטרנטיבה. ואנחנו מוכנים להוביל. אנחנו מוכנים להוביל מהפך פדגוגי, מבני, לצמצם את כמות המכללות. אמרנו את הכול. תשובות אנחנו לא מקבלים. רק, עוד פעם, שואלים אותנו שאלות: מה אתם רוצים? ולא נותנים תשובות.

ואני חושב שהנושא הזה, פה, מהשולחן הזה, צריך להסתיים. במדינת ישראל יש הרבה כסף.

תאמין לי, אם לשולחן הזה היה מספיק סמכויות, העניין הזה היה מסתיים.

אני יודע.

היה מסתיים. שמעת?

כן.

היה מסתיים. אני מסתכל לך ככה, מרחוק, בעיניים: היה מסתיים.

צריך פה אחריות.

פקידי משרד האוצר היו מתנהלים כמו שצריך להתנהל, ובמשרד הכלכלה היו מתחילים לעבוד. מפסיקים לדבר, מתחילים לעבוד.

רק משפט לסיום: גם היום יש הרבה כסף בתקציב המדינה. בעוד ימים ספורים, תוך חודש-חודשיים, המל"ג יעשה את סיכום תשע"ג. אני מעריך שכמו בשנה שעברה, יעביר עודפים של 300 מיליון שקל משנה לשנה. אני מעריך שבאגף המעונות, שמופקדת עליו הגברת מיכל צוק, שבשנה שעברה היו עודפים של כ-100 מיליון שקל, עודף של תת ביצוע, והשנה קיבלו תוספת תקציבית – זה נתוני אגף התקציבים – הוסיפו עוד 200 מיליון שקל. השאלה היא איך מבצעים. משרד הכלכלה קיבל תוספת תקציבית של 1.2 מיליארד שקל – מ-2.4 מיליארד שקל, ל-3.6 מיליארד שקל. יש כסף.

אנחנו מבקשים להפוך לבן בכור, קודם כל, במשרד הכלכלה. לא רוצים להיות בן חורג. אנחנו רוצים להיות אחד משלושת היעדים של המשרד, כפי שהשר אמר. אנחנו לומדים, רוצים לכבד את האנשים, אבל הגיעו מים עד נפש.

תודה.

תודה רבה.

הגברת מיכל צוק.

אני אגיד ככה: קודם כל, נאמרו כאן הרבה דברים, ודברים קשים ורציניים. אני חושבת שהתחושה שלכם, ואני לא יכולה להתעלם ממנה, שאתם אומרים: זלזול, היא לא המקום שלא אני ולא משרד הכלכלה, ולדעתי גם לא אף אחד בממשלה, מגיע ממקום של לזלזל. להיפך. אני חושבת שאנחנו רואים לנגד עינינו את החשיבות המאוד-מאוד גדולה שיש להכשרה של הנדסאים וטכנאים - - -

אז למה אתם לא עונים למכתבים?

במה זה מתבטא?

חוץ מלדבר, מה אתם עושים? חוץ מלדבר מה עשיתם? לא עניתם למכתב חודשיים, לא היה לכם זמן? ואת אומרת: אנחנו לא מזלזלים. תשמעי, בדיבורים אתם מצוינים. בדיבורים אתם ליגה לאומית. מה עשיתם? תפרטי לי מעשים. זה לא לעמוד על במה ולקשקש. יש לכם אחריות. אתם אחראים לחינוך הטכנולוגי במדינת ישראל. תני לי תשובות מה אתם עושים, מה עושים בעוד שלושה שבועות. מי פותח, מי סוגר. למה המנכ"ל איננו פה? למה השר איננו פה? לא שאנחנו חלילה מורידים מכבודך, אבל יש הירארכיה במגרש הזה. והגיעה שעת השין, שלושה שבועות. עסוקים? אין זמן לבוא? או שהנושא פה לא מספיק חשוב? לא רציני? אני מקווה שאני אקבל ממך תשובה.

אוקיי. אז אני אמשיך. שאלת מה עשינו, ואני אגיד מה עשינו ומה אנחנו עושים, ולא רק, אגב, מתוך הבנה של החשיבות של פתיחת השנה. ואני אגיד כאן שאנחנו נדבר, וגם דיברנו לפני כן. כלומר, לא התעוררנו היום בבוקר. הישיבה שהייתה היום בבוקר היא בהמשך להרבה שיחות שהיו ופגישות שהיו עם נציגי המכללות, והיא גם הייתה קבועה עוד שבוע קודם לכן. אבל אנחנו דיברנו בעבר, ואנחנו נמשיך לדבר עם הפורום של המכללות הטכנולוגיות במטרה להשיג. ואני מקווה, ואני חושבת שזה אפשרי להשיג, לקראת פתיחת שנת הלימודים, סיכום שיאפשר באמת, קודם כל, ייצוב, אבל גם אופק למכללות הטכנולוגיות, ואני אסביר.

וכאן אני אגיד, שגם אם אתם תגידו, כולכם, וחלקכם אומרים, ואני חושבת שזה נכון, שאתם פותחים את שנת הלימודים, זה לא יגרום לנו לא לשבת ולדבר. לא, ממש-ממש לא. אלא אנחנו נשב ונדבר אתכם מתוך כוונה להגיע לסיכומים שאפשר באמת לקיים אותם, ושיוכלו באמת לייצב את המערכת הזאת ולתת לה אופק.

ולמה אני מכוונת? אומרים כאן, כל הזמן, וכך היה בשנה שעברה. אמרתם: ישבתם אצלי בבית, ואתם כולכם יודעים באיזה נסיבות, והנסיבות הן בגלל החשיבות שאנחנו רואים במערכת הזאת. והתקבל תקציב, כמו שאומרים עכשיו, תקציב חירום. זה תקציב חד פעמי, שבאמת עכשיו לא נמצא אצלכם בפתיחת השנה. ואני חושבת שהנושא הזה הוא לא התנהלות נכונה. אני חושבת שמה שאנחנו צריכים להשיג, ואני חושבת שזה אפשרי להשיג גם בטווחי זמן קצרים, כי אנחנו לא מתחילים מאפס; אנחנו, בכל זאת, יושבים חודשים ארוכים ומדברים אתכם, ולפעמים אתם לא הייתם מרוצים מאיך שהייתה ההתנהלות בצד שלנו; ולפעמים גם אני מאוד הצרתי כשאנחנו רצינו, בלוחות זמנים רלוונטיים, ערב התקציב, לשבת, ואתם, מסיבותיכם שלכם, לא הגעתם, וזה בסדר, כי זה לא רלוונטי. מה שמשנה זה שנשב עכשיו, ונשב בצורה אינטנסיבית, את השבועות שנותרו לפתיחת השנה, וגם אם קצת אחרי, ונוכל להגיע לסיכום רב שנתי.

אני חושבת שמערכת שעושה הכשרה, בכלל, כל הכשרה, כל מערכת חינוך, ובוודאי הכשרה טכנולוגית, ובוודאי כשהדברים שנאמרו כאן לא התחילו באמת בחודשים האחרונים – הם תוצאה של התנהלות שהיא של כמה וכמה שנים. אני חושבת שמחייב אותנו לפיתרון סדור, שיטתי, רב שנתי. כן, מצד אחד, עם תוספות תקציב ותוספות משאבים. וכולכם יודעים, מצד אחד, מה המצב הכלכלי שיש, וגם את העובדה שאושר תקציב מדינה. ועדיין, אנחנו נכונים, וכבר אחרי הרבה שעות גם עם משרד האוצר, יודעים להביא תוספות של משאבים, אני מקווה, למערכת הזאת, כולל על חשבון פעילויות אחרות של משרד הכלכלה, והדבר נאמר לכם. ומהצד השני, יש גם מגבלות לנושא התקציבי. אבל, ואני שמה את זה על השולחן: זה לא רק כסף. כלומר, לשבת ולזרוק עכשיו כך וכך כסף חד פעמי, לא יעשה, בעיניי, טוב למערכת הזאת. המערכת הזאת צריכה לקבל תוספות של משאבים, מצד אחד. מצד שני, בתהליך רב שנתי, גם לעשות מספר שינויים משמעותיים, כדי שבאמת הכשרת ההנדסאים והכשרת הטכנאים תהיה מפוארת, כפי שהיא צריכה להיות, וכפי שאתם מעוניינים שהיא תהיה, ואנחנו מעוניינים בכך לא פחות.

אז כן, אני יודעת שחסרים, ויש דרישה לכוח אדם מיומן במשק, להנדסאים וטכנאים. אבל יש הרבה חברות, שגם אומרות: אנחנו רוצות כוח אדם יותר מיומן. ואנחנו הרי דיברנו על זה, זו לא המצאה. ובשביל זה, כן, אנחנו צריכים שינוי. אנחנו צריכים גם מכללות שיוכלו להיות מספיק גדולות כדי לאפשר את האיכות האקדמית. אני מסכימה, ונאמר גם בדיון, ואני אומרת את זה גם עכשיו: צריך לחשוב גם על הפיזור. יש חשיבות גם לפריפריה, אין ספק. אבל עדיין אנחנו צריכים מכללות שהן עם מסה קריטית מסוימת, שתאפשר למכללה, בתוספת המשאבים שלנו, גם להביא באמת ולעמוד בהוצאות הנכונות. זה מקובל גם בעולם האקדמי, זה הגיוני, לקבל איזושהי מסה קריטית של סטודנטים, שיהיה אפשר באמת - - - מכללה.

- - - מדובר עוד יותר בפריפריה בדרך הזאת. כולם יתרכזו במרכז.

לא, לא. אני אמרתי שצריך - - -

כולם יתרכזו במרכז, כי הכי קל להתרכז במרכז, ונשאיר את הפריפריה בלי הכשרה.

אז אני חושבת שלא זאת תהיה התוצאה, וזה בוודאי לא איך שצריך להוביל את זה. אני חושבת שצריך לתת את הדעת גם על הפריפריה. אבל מכללות מאוד-מאוד קטנות ברמה המקצועית, וגם תסתכלו על מערכת ההשכלה הגבוהה - - -

רק בינתיים צריך לפתוח את השנה.

הן יכולות להיות שלוחה.

מי פתח אותן? אנחנו פתחנו אותן?

הלו, סלח לי.

צריך לפתוח את השנה.

אני מסכימה שצריך לפתוח את השנה. אבל אני בכל זאת חושבת שאנחנו לא יכולים להתעלם מכמה עקרונות.

מה זה "מי פתח אותן"? זה לא שבאתי אליכם בטענות - - - שהדבר הנכון - - -

הגברת מיכל צוק, מה שהוא צעק פה הוא לא צעק באישור.

אני מסכימה אתך. אבל אני בכל זאת עונה כי אני אומרת: זו לא האשמה. לא אמרתי מי פתח - - -

אנחנו מחכים לראות מה פרודוקטיבית אתם הולכים לעשות.

אוקיי.

זה מה שמעניין. בשורה התחתונה, איך אנחנו מובילים את העסק, מה אנחנו עושים, מתי אנחנו מקימים מועצת הנדסאים.

מה קורה מחר.

- - -

כן. את כל זה אני רוצה לדעת, איפה אנחנו חיים.

ומה קורה מחר.

אמרת שידברו על פתיחת הלימודים. זאת אומרת, קבעתם - - - שאתם נכנסים לחדר, ולא יוצאים עד שזה לא נגמר.

כן. קבענו שאנחנו יושבים עכשיו עם פורום - - -

מה זה "עכשיו"? עכשיו – אחרי הדיון? אני מקצר אותו, אני סוגר. אם אתם יושבים עכשיו אני - - -

- - -

הבעיה היא שאת יכולה להעביר - - -. אבל את לא תספיקי לפני פתיחת שנת הלימודים, הגברת מיכל צוק.

רגע, שנייה, אני לא מסכימה.

היא לא מסכימה. היא אומרת שהיא תספיק.

אני לא חושבת. הרי אנחנו לא מתחילים היום, אנחנו יושבים כבר מספר חודשים. אנחנו יודעים - - -

נו, יש איזו הצעה? יש איזה נייר? יש איזה קווי מתאר?

מה גיבשתם בזמן הזה שישבתם? כי ישבתם כבר חודש וחצי-חודשיים - - -

שנתיים.

שנה-שנתיים, כן.

שנתיים, אבל כלום לא קרה. עובדה שאנחנו נמצאים פה. אם גיבשתם איזו מדיניות, אם גיבשתם איזו החלטה, הם לא היו מגיעים לכאן.

אז אני אומרת מה העקרונות שאני חושבת שצריכים להיות. ואנחנו צריכים גם מודל תפוקות באותו טווח זמן, כי אנחנו צריכים, בסופו של יום, לשלם על סטודנטים שסיימו את הלימודים והם מדופלמים. כי זה באמת תו תקן איכותי, שאותו אנחנו צריכים במערכת. וזה לא אנחנו המצאנו. יש גם דו"ח ביקורת מאוד ברור של מבקר המדינה בנושא הזה, שאומר ששיעורי הדיפלום הנוכחיים נמוכים, מצד אחד; וגם שאנחנו לא מתמרצים נכון את המכללות בשביל להעלות את שיעורי הדיפלום.

ולכן ההצעה שלנו, וזה מה שסוכם היום עם המכללות הטכנולוגיות, זה שאנחנו ניקח פורום מצומצם, לא פורום רחב, ונשב באינטנסיביות – היום, מחר, מתי שאנחנו נקבע, בצורה אינטנסיבית, כן, עד שייצא עשן לבן, מתוך מטרה להגיע לסיכום רב - - -

מה את אומרת למכללת תל חי? בא בן אדם, אומר לך: אני לא פותח את המכללה. עכשיו, את יכולה להגיד ככה: הוא לא רציני, אני לא מאמינה לו. את יכולה להגיד את זה: הוא בן אדם לא רציני, הוא לא נראה לי רציני, הוא יפתח, אני לא צריכה לתת לו. או הסוס ימות או שהוא יתרגל לא לאכול. מה את אומרת לו? את מאמינה שהוא לא יפתח?

אני רוצה להתייחס: אני אומרת שיש כאן שתי שאלות שונות: יש את השאלה הרוחבית יותר, אוקיי? שזו נוגעת לכל המכללות הטכנולוגיות, ואותה אנחנו נעשה בפורום - - -

לגבי מכללת תל חי, והוא יודע כי אנחנו יושבים איתו בצורה ספציפית. ככל שיש בעיות נקודתיות, אנחנו יושבים איתו בצורה נקודתית. ואני לא חושבת שכאן אנחנו צריכים - - -

- - -

תשמעי, הגברת מיכל צוק, אולי תעשו את הדיונים בעמידה?

אני מוכנה לזה.

נראה לי שאם אתם תעשו את זה בעמידה אתם תקצרו את הזמנים. למה אם אתם יושבים, אולי נוח לכם.

רגע. זה לא המקום הנכון, בעיניי, לפתוח את הבעיות הספציפיות של מכללת תל חי, ואני לא - - -

הגברת מיכל צוק, אבל את יודעת שזו שאלה של ביצה ותרנגולת.

לא, - - -

למה? אם אין להם כסף ואין מרצים כמו שצריך, אז הם לא יכולים להגיע לדיפלום. ואם אין להם דיפלום אז אתם לא נותנים להם את הכסף.

אז גם לא יבואו סטודנטים. אז גם לא באים סטודנטים.

עכשיו, אני שואלת אותך: אם מערכת החינוך הייתה מתקצבת בתי ספר לפי אלה שסיימו עם בגרות, תארי לעצמך מה היה קורה. מה היה קורה אם בתי הספר היו מתוקצבים רק לפי הילדים שהגיעו לבגרות מלאה? אפילו בגרות חלקית.

בסוף לא היו בגרויות בכלל.

איך את יכולה לתקצב אותם רק לפי הדיפלום? הרי בתקצוב שלכם, כל שנה ושנה הם ירדו בכמות האנשים שיקבלו תעודה.

לא, לא נכון.

אה, טוב - - -

נכון מאוד.

נכון מאוד.

לא רק זה, בשנה שעברה העברת כסף בלי תנאים מוקדמים. למה עכשיו את דורשת תנאים? תעבירי כסף ותמשיכי.

תראו מה קרה: העברנו כסף בלי תנאים מוקדמים ולא הצלחנו, ואני לא אומרת את זה לרעת אף אחד.

אז אחרי - - - לפקח. אחרי, לא לפני.

אבל בסופו של דבר מערכת ההכשרה הטכנולוגית לא הרוויחה מהמהלך הזה של תקציב חד פעמי, כי עובדה שלא הצלחנו בחודשים האלה - - -

בסדר, אין בעיה. אבל בינתיים - - -

כי זה לא מספיק. כי זה לא מספיק. כי זה לא המקום. כי זה לא - - -

ולכן אני חושבת שצריך להיות תהליך שמאפשר לכם ולנו להסתכל לחמש-שש השנים הקרובות, עם תוספת משאבים, מצד אחד. כאן אני מסכימה איתך. אני חושבת שהמהלכים האלה צריכים לבוא עם תוספת משאבים, אין ספק. ומהצד השני - - -

כמה זמן את צריכה לסכם איתם עניינים?

בדיוק. עד שייצא עשן לבן, כמה זה, שבוע, חמישה ימים, שבוע? כמה את - - -

כמה זמן? באיזה יום את רוצה שנעשה את הדיון בשבוע הבא?

דיון המשך.

מתי שתקבעו ואנחנו נוכל להגיע.

באיזה יום את רוצה שנעשה את הדיון בשבוע הבא?

לפני שאתם תקבעו אנחנו נהיה כאן, ונוכל לעדכן אתכם איפה אנחנו עומדים. אני לא רוצה לקבוע לכם את לוחות הזמנים.

לפני שיבואו טכנאים מחוץ לארץ.

באיזה יום את חושבת, בשביל שלא נטריד את כולם, ונראה איך העסק הזה מתקדם. כמה זמן, להערכתך - - -

זה בין יום כיפור לסוכות.

כן, יש שלושה ימים.

כמה זמן את חושבת שאת צריכה? בחול המועד סוכות את עובדת?

לא. אבל אם צריך אנחנו נתייצב.

כמה זמן את חושבת נצטרך? יום שלישי, נגיד ב-10:00 בבוקר להיות פה, יהיו כבר תשובות?

אני מקווה. זה לא תלוי רק בנו, יש נציגים לפורום. אנחנו נעשה את כל מה שאנחנו יכולים ובשקיפות מלאה.

אתם לא צריכים את - - -

אתם, מבחינתכם, מוכנים להירתם - -

מהרגע הזה.

- - ולהגיע עד יום שלישי, שהגענו לפתרונות?

הם לא מעוניינים - - -. הם לא מעוניינים.

אם הם לא מביאים כסף - - -

ברור. הוא שואל אותך: - - - את מוכנה להיכנס למשא ומתן אינטנסיבי - - -

בהחלט כן. ברור.

אמרנו את זה כבר.

תקשיבי, מה שאנחנו מבקשים: היום יום ראשון. ביום חמישי, בסוף היום – סוף היום זה השעה 15:00 – תעבירו דיווחים על מה התקדם לוועדה, לגברת וילמה מאור.

יום חמישי זה.

יום חמישי הזה.

מה התקדם במהלך השבוע, איך אנחנו רואים את הדברים, ואז אנחנו נודיע לכם.

אנחנו נצטרך ארבעה ימים לקבוע דיון?

כן. אבל - - -

אתה יכול לקבוע ולבטל.

אוקיי, אוקיי.

לא, לא, אני לא יכול לקבוע, אנחנו עכשיו בפגרה. נצטרך ארבעה ימים עד שזה - - -

לא, אתה יכול עכשיו לקבוע, ומקסימום לבטל.

אז בוא תקבע עכשיו כבר ליום שלישי הבא.

לא, יש זמן, יש זמן.

יום חמישי עוד אפשרי.

זה בסדר, בסדר.

יום חמישי בשעה 16:00. את תעבירי לגברת וילמה מאור נתונים. אנחנו נראה אם אנחנו מקדמים - - -

לא, רגע, סליחה, אדוני היושב ראש, אנחנו חייבים להודיע על ישיבה ביום חמישי. אז לפחות ב-12:00.

ב-12:00.

ב-12:00, כן.

ביום חמישי ב-12:00 תעבירי נתונים.

את שמעת פה את רוח הדברים. בשביל שלא תשכחי, אנחנו ביקשנו את הקלטת, נעביר לך אותה. יהיה לך את הפרוטוקול – גם כתוב. אני לא יודע אם - - - כתוב, אבל נעביר לך את הקלטת. תסתכלי, תשמעי מה אנשים חושבים. תראי את זה גם לשר, תראי לו מה הם חושבים. אני גם אדאג להעביר לו, שייראה מה אנשים חושבים.

ואנחנו שלושה שבועות לפני, ואנחנו ערב יום הכיפורים. כל מה שאנחנו - - -, ממה שאנחנו מבקשים מהוועדה, ממך, שתהיי השגרירה של כל אלה שדיברו וכל אלה שלא דיברו ורצו לדבר. אנחנו שמענו את מכללת כנרת, אמרנו לא צריך. ויסלח לי מר פיני קבלו, שאמרתי לו שהוא ידבר והוא לא דיבר. יסלח לי. תקבל בהזדמנות אחרת, אני אכפיל לך את הזמן. ועוד כאלה שביקשו ולא דיברו. ולא פנינו לרפרנט של משרד האוצר. לא פנינו אליו, לרפרנט.

אבל שמעת את רוח הדברים. יש פה אנשים, דיברו מדם ליבם. ראו איך פרויקט חיים הולך ומתמוסס. אז אני מקווה שאתם תשימו בעניין הזה, חוץ מכסף, גם לב וגם נשמה. ושתבינו כמה המדינה הזאת צריכה את זה. ותעברו קצת לשלב של מעשים, ופחות דיבורים.

תודה רבה, הישיבה נעולה. תודה.

גמר חתימה טובה.

<הישיבה ננעלה בשעה 16:26.>