PAGE
2
ועדת הכלכלה
09/10/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 86>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, ה' בחשון התשע"ד (09 באוקטובר 2013), שעה 14:30

הצעה לסדר-היום בנושא: "חיזוק ענף הזיתים", של חה"כ באסל גטאס

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
מיכל רוזין
עמר בר-לב
באסל גטאס

>
אסף לוי - יועץ למנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר

מרק פורזיקי - מנהל תחום כלכלה ותעשיות קלות, משרד הכלכלה

ישעיהו בר אור - סמנכ"ל משאבי טבע, המשרד להגנת הסביבה

שלמה קפואה - האגף לסביבה חקלאית, המשרד להגנת הסביבה

ואיל כיוף - מנהל אגף תיירות כפרית, משרד התיירות

צבי אלון - מנכ"ל מועצת הצמחים

עדי נעלי - מנהל ענף הזית, מועצת הצמחים

ג'מאל מדלג' - יו"ר הוועדה הענפית לזיתי שמן, מועצת הצמחים

סוהיל זידאן - מנהל מחלקת מטעים, קק"ל, משקיף בוועדה ענפית זית, מועצת הצמחים


סוהיל סמעאן - חבר ועדה ענפית לזיתי שמן, מועצת הצמחים

לביב גאנם - חבר ועדה ענפית לזיתי שמן, מועצת הצמחים

ג'ריס ג'השאן - חבר ועדה ענפית לזיתי שמן, מועצת הצמחים

אורי יוגב - חבר ועדה ענפית לזיתי שמן, מועצת הצמחים

טלי עומר - סמנכ"לית הרשות לפיתוח הגליל

שמעון לביא - מייעץ לענף הזית, הפקולטה לחקלאות ברחובות

נעם יעקבא - מגדל זיתים

עמרי פרג - מנכ"ל תבליני פרג

אנס זידאן - כפר הנוער ימה-זמר ביה"ס החקלאי

רמי זידאן - כפר הנוער ימה-זמר ביה"ס החקלאי

חנא טועמה - בעל בית בד

סעיד נעאמנה - בעל בית בד

מוחמד מוסטפא נעאמנה - בעל בית בד

מוחמד עמאר - מגדל זיתים ובעל בית בד

איברהים סמארה - מגדל זיתים ובעל בית בד

חוטבא עבד אל רחמן - בעל בית בד

עבד אלמונעם אבו סאלח - בעל בית בד

אליף פתחי חורי - בעל בית בד

השאם יונס - מומחה לענף הזית

אחמד חגאזי - מנכ"ל תאגיד המים סובב שפרעם

אחלאם סליבא - תאגיד המים סובב שפרעם

לאה ורון

רמי בן שמעון

"חיזוק ענף הזיתים"

אנחנו דנים בחיזוק ענף הזיתים של חבר הכנסת באסל גטאס. אנחנו הולכים לדבר על זיתים. בתור אדם שאוהב שמן זית, הדבר שאני למדתי כצרכן של שמן זית ושגם היה לפני תקופה באיטליה שבאמת כמו שיש חברי כנסת וחברי כנסת – יש שמן זית ושמן זית.
נכון שבאמת רוב האנשים לא מבינים בכלל אלא קונים משהו בזול, אנשים מערבבים בלי סוף. הסבירו לי בטוסקנה את ההבדל בדיוק אבל אף אחד לא יודע את הדברים האלה. לכן גם במשרד החקלאות צריך לחשוב ולתת לציבור את המידע הברור מה זה שמן שופרא דשופרא ומה זה שמן מעורבב.
כמובן, יש את הנושא שמצד אחד אנשים בארץ אוהבים שמן זית, רוצים לגדל ולפתח תעשייה בארץ ומצד שני יש שאלה של מחירים ושל יבוא. מכיוון שידידי, חבר הכנסת גטאס, העלה את הנושא ונמצאים פה כל הגורמים, אני אשמח לקיים דיון כדי לשמוע על המצב וגם יותר מזה – כל אחד שמציג, מעבר לתמונת המצב, שיגיד גם מה הוא היה עושה אם הוא היה בעל הבית כי כרגע כל אחד מושך לכיוון אחר.

אם מישהו היה שר החקלאות או שר התיירות או שר האוצר או שר אחר, אם היה מישהו שהיה לוקח את כל הזיתים ביד – מה הוא היה עושה. חבר הכנסת גטאס, בבקשה.

שלום לכולם. אני שמח שבאתם ונעניתם להזמנה של הוועדה ושלי אישית. אני רוצה להגיד שנמצאים כאן ממועצת הצמחים, ענף הזית, מגדלים וגם בעלי בתי בד. כמובן אתחיל בעניין אישי: אני בן כפר ראמה שמזוהה מאוד עם הזיתים. גדלתי במשפחה שיש לה זיתים וכל הילדות שלי, עד שעזבתי את הכפר ללימודים באוניברסיטה, זה היה חלק מחיים שלנו.

אני רואה איך כל הענף הזה הולך ומתדרדר, ל רק בראמה, אלא בכלל במגזר הערבי. זה היה פעם ענף מרכזי בכלכלה החקלאית לפחות של החברה הערבית. זה מצער אותי.

על פני זמן, גידול הזיתים יורד בארץ?

לא. דווקא הענף עולה מבחינת שטחים, תכף יחולק לנו חומר מטעם מועצת הצמחים. גם בהצעה לסדר במליאה הבאתי נתון מפתיע גם מבחינתי: מ-2009 היבול השנתי בממוצע של ישראל כבר מכסה את הצריכה המקומית. זה אומר שזה יכול להגיע ל-18,000 טון שמן בשנה. זה אומר שמבחינה זאת משרד החקלאות סייע וגם רואים את זה בתגובת השר להצעה לסדר: מבחינה זאת מתפרצים לדלת פתוחה ושמשרד החקלאות מוכן לסייע.

בשביל להתמקד בנושא צריך אולי יותר מישיבה אחת, אבל בישיבה הזו אני רוצה להעלות שתי נקודות שיובילו את הדיון: ראשית, יש יבוא שמן זול, גם מבחינת האיכות וגם מבחינת המחיר, מאירופה ובמיוחד מספרד, ללא התגוננות מספקת מצד ישראל.

אנחנו יודעים מה אומרים חוקי הסחר הבינלאומיים והמשק הפתוח והגלובליזציה – אבל זה כל עוד יש Fair Trade, כל עוד יש משחק הוגן. אבל זה שקילוגרם שמן שמיוצר בספרד לא באיכות שכתובה על הבקבוק – זה התגלה גם בתחקירים של ערוץ 10 וגם בתחקירים שעשתה מועצת הזית – מקבל עבורו היצואן 1.85 יורו מארצו או מהאיחוד האירופי, הוא מגיע לכאן עם בערך 10 שקלים סובסידיה, זה לא הוגן שהוא ייכנס לישראל עם מכס מגן של 6 שקלים כפי שקיים כיום.
יש דרישה הגיונית לאזן את הסובסידיה. כלומר להעלות את המכס מ-6 שקלים ל-9 שקלים וזה המיעוט שבמיעוט מבחינת דרישות. יש ארצות שמגנות על מוצרים שלהם באמת. אני מציע להתייחס ואני רוצה את עזרתך, היושב-ראש, גם מול האוצר וגם מול הממשלה.

נושא אחד זה נושא המכס. מה הנושא השני?

להתייחס לענף הזית לא כאל ענף כלכלי אחר: יש בו יחוד, יש אפילו מעין קדושה בעניין הזה.

מלכים מושחים בשמן זית – את מי רוצים למשוח עכשיו?

הסיפורים על הנושא – זה עניין חווייתי, זה עניין של תרבות, זה עניין של תיירות, זה עניין של הנוף וההיסטוריה. זה לא עניין של אבוקדו או של מטע שהבאנו מחו"ל.

אם תפגע באבוקדו, אתה יודע מה יקרה פה עכשיו?

העניין פה הוא מטע ייחודי וסימבולי וההתייחסות אליו צריכה להיות כך.

הדבר השני הוא עניין בתי הבד. אין שמן זית בלי בתי בד – זה אמצעי הייצור. אני מהנדס סביבה במקצוע ואת הדוקטורט שלי עשיתי דווקא על תהליכים פיזיו-כימיים של טיפול בשפכים. בעיית המוהל של שפכי בתי הבד – בערבית זה נקרא: עכר – כשגדלנו ידענו שעכר זורם בכבישים ויודעים כמה שהוא רעיל כי אין עצים ליד המקום שבו זורקים את העכר ואין צמחיה.
מאז ועד היום אין טיפול מהימן, טיפול אקולוגי וכימי שהמדינה מאמצת. רוב בתי הבד שופכים היום את נוזל העכר לתוך הרשת ובזה הם מסכנים את כל טיפול הקצה, את כל מערכות הטיפול בשפכים כי חיידקי הטיפול, החיידקים הטובים, מתים כתוצאה מהחומר הרעיל הזה.

עומדים למשפטים, משלמים קנסות, עד כדי כך שזה הופך את כל היעילות הכלכלית או שוחק את הרווחיות שלהם. חלק מהנוכחים פה הוזמן לבית משפט בגלל העניין של העכר.

הממשלה, כולל המשרד לאיכות הסביבה – אני מקווה שיש נציגים של המשרד כאן – כולל תאגידי המים והביוב שהם היום גופים כלכליים חזקים, שנמצאים באזור בו יש את הריכוז הגדול ביותר של בתי הבד, לא מציעים פתרון – הם מטילים את כל האחריות על בעלי בתי הבד.

צריך למצוא פתרון מערכתי שיכלול את המשרד לאיכות הסביבה ואת תאגידי המים והביוב – הם תאגידי מים וביוב, לא רק תאגידי מים – ולא לשכוח שבתי הבד משלמים מים בתעריף הכי גבוה. זה הופך את המים שלהם לחומר גלם יקר ביותר. גיליתי להם סוד: במחיר המים שהם משלמים יש מרכיב של טיפול בשפכים.

מה ההצעה שלך?

ההצעה שלי היא שהמדינה תיקח על עצמה את מלאכת האיסוף והטיפול בעכר ותטיל אגרה מסוימת – אני לא אומר שבעלי בתי הבד צריכים ליהנות ללא כל תשלום – תטיל עליהם את מחיר העלות למטר מעוקב שהוא כ-10 שקלים. תאגידי המים והביוב מהווים גורם מרכזי, כולל המשרד לאיכות הסביבה ורשות המים. בזה סיימתי.

תודה לחבר הכנסת גטאס. הייתה פה סקירה של ענף הזית על ידי ד"ר עדי נעלי מענף הזית. עכשיו אני פותח לדיון ומבקש שאנשים יציגו מצב קיים ופתרונות. אתם מכירים את המערכת הישראלית, מכירים את עודף הביורוקרטיה, אתם מכירים את הבעיות לאור המצב הנוכחי וכמובן שמוכרים שמן זית אבל גם מוכרים כל מיני שמנים אחרים. הפיקוח האמתי על התג ועל האיכות צריך להיעשות בצורה יותר רצינית.

אנשים שרוצים לדבר יכולים להירשם פה או להעביר פתק. נפתח בסקירה קצרה על הנתונים בענף הזית: מה היה המצב לפני 10 שנים ומה המצב היום, הצריכה, ההיצע, המחירים, מה קורה לתעשייה. נציגי כל המשרדים נמצאים פה וניתן לכל משרד לדבר.

אני יושב-ראש ענף הזיתים ברשותך, אני רוצה לפתוח בכמה מילים ואחר כך להעביר את השרביט.

חשוב להבין: אתה עובד מדינה במשרד החקלאות.

כן. קודם כל, אני רוצה להודות לוועדת הכלכלה על עצם קיום הדיון שהוא חשוב לנו מאוד וכמובן לחבר הכנסת גטאס שיזם את הדיון. יש לנו הרבה תקוות גם בוועדת כלכלה וגם בכלל הכנסת כי הפעולה הזאת מצטרפת לסדרת פעולות שיוזמת מועצת הצמחים – אני מברך פה את צבי אלון מנכ"ל מועצת הצמחים שכיבד אותנו בנוכחות ויתרום לדיון.

הפעולה הזאת של ועדת כלכלה מצטרפת לסדרת פעולות שענף הזיתים החל בעשייתן בהרבה תחומים, מיד נשמע פירוט מעדי. אני לא רוצה להאריך, אבל אני רוצה להודות לכם. תקוותנו להביא את נושא זיתי השמן והשמן בכלל לתודעה הציבורית. אנחנו בפתחה של עונת מסיק – חשוב לנו מאוד לקיים את הישיבה המכובדת לפני עונת מסיק הזיתים.

קודם כל, תודה לכולם שאתם כאן ותודה על הדיון. למה דווקא בוועדת הכלכלה? ענף הזית הוא גורם מאוד משמעותי ביצירת מקורות פרנסה יש מאין בפריפריה. הוא בעצם מתפתח בכל המגזרים - - -

רגע. תאמין לי שכל מי שיושב פה יודע איפה הזיתים ממוקמים, יודע שזה חשוב גם לתעסוקה וגם לתעשייה ושזה חזק באוכלוסייה הערבית והדרוזית. אנחנו מכירים את זה. תאר לנו מה היה המצב לפני 10 שנים ומה היום, מה היקף הצריכה, הייצור, הבעיות, התחרות עם כלפי חוץ, כדי שנקדם להצעה לפתרון. אתה יכול להניח שכולם כבר שמעו את הסיפור הכללי, כולנו אוהבים את הזית.

כבר יש לי הרבה בקשות להביא שמן – חברי הכנסת של ש"ס והעבודה.

שמענו שאת הלימוד עשית בטוסקנה – אנחנו צריכים לתקן את זה ולהזמין אותך לסיור אצלנו בארץ ולראות - - -

אני מסתובב, תאמין לי, גם בגליל וגם בכל מקום. אמרתי שלמדתי קצת מהדברים האלה גם בטוסקנה – אפשר ללמוד משהו גם מהאיטלקים.

חלק מהעניין זה נושא המודעות: אנחנו מדינה ים תיכונית אבל חסרה מודעות לשמן הזית. שמן הזית שייך לגסטרונומיה בריאותית ולכלכלה כי צריכת שמן הזית תשפר את המצב הבריאותי של האוכלוסייה.

זאת אחת הסיבות שאני לוקח את זה, בגלל הכולסטרול למרות שאין לי כולסטרול.

אתה נוהג נכונה – זה מונע כולסטרול ועוזר במניעת סוכרת ולחץ דם ויש לו תועלות רבות שמוכחות חדשות לבקרים. אנחנו חושבים שחשוב להביא את זה למודעות של הציבור כי אנחנו מדינה ים תיכונית שצורכת מעט מדי שמן זית.

מה צריכת שמן הזית לנפש בישראל, באיטליה ובספרד? יש לך נתונים?

כן. הצריכה בישראל במגמת עלייה והיא מתקרבת היום ל-3 ק"ג לנפש בשנה. ביוון השכנה שלנו צורכים 24 ק"ג לנפש. בספרד ואיטליה, מדינות ים תיכוניות מובהקות, משתמשים בסדר גודל של 10 ק"ג לנפש בשנה.
אנחנו שואפים לשם. בעזרת משרד החקלאות שנציגיו יושבים פה, אנחנו מקבלים תמיכה לקידום הנושא אבל אנחנו צריכים לחזק את התמיכה. גם משרד הכלכלה תמך בהעלאת המודעות.

תעזוב את כל הדברים האלה – תן לי תמונת מצב.

הענף הזה עבר מהפך בעקבות תמיכה של משרד החקלאות והנטיעות נכנסו לכל המגזרים, אם זה בענף הבעל, שם זה החליף גידולים מסורתיים כמו טבק וירקות וגם הגענו להיקף של כ-250 אלף דונם מטעי זיתים בבעל ועוד כ-70,000 דונם מטעי שלחים ועוד 15,000 דונם לזיתי כבושים, זיתי מאכל.
לשמאלי יושב מר אורי יוגב, חבר רביבים, שהוא מגדל הזיתים הגדול ביותר בארץ – מעל 3,500 דונם של זיתים שנטעו בשנים האחרונות על מים מליחים ברמת הנגב שאף גידול אחר לא יכול לשאת אותם. הוא יצר חקלאות, תעשייה ופרנסה יש מאין.

הוא מתקשה להתמודד עם שמן לא איכותי, זול, שמגיע - - -

אמר את זה חבר הכנסת גטאס שיש לנו בעיה עם הייבוא הזול שחלקו הוא גם לא איכותי – תגיד לי, מבחינת ההיצע, יש גידול במשך השנים?

כן, יש גידול מאוד משמעותי.

כמה בסך הכול ייצרו לפני 5 שנים וכמה מייצרים היום?

לפני 5 שנים ייצרו כ-8,000-7,000 טון שמן זית והיום אנחנו מייצרים 18,000 טון של שמן זית. הצפי לשנה הבאה הוא שהגידול יעלה בצורה משמעותית.

לגבי האפשרות להתפרנס, האם זה עסק שאפשר להתפרנס ממנו? השאלה גם אם יש תשואה לגודל? השאלה שמעניינת אותנו – אם אתה רוצה לגדיל את הענף – אז בעיה אחת היא בעיית הייבוא והשנייה היא האם כדאי לאנשים להשקיע תשומות? תסתכל על התשומות ועל התשואה.

יש פה עלייה מתמדת במחירי התשומות: מחירי המים, מחירי העבודה, למרות שאנחנו חוסכים מים ועבודה, עדיין משפיעים בצורה משמעותית על הגידול, וכך גם האנרגיה. אמרו לי החברים מראמה שכמעט לא כדאי לגשת למטע ולמסוק את הזיתים כי הם מתחרים מול גידול בייבוא של שמן זול מהעולם.
יושב פה פרופסור שמעון לביא שהוא אבי הנושא הזה בארץ, הוא הביא את התורה – אנחנו מתמודדים מול מצב של ייצור מתגבר של שמן בעולם ולכן אנחנו חשופים לייבוא בכמויות גדולות.

לגבי הפרשי המחירים בין שמן איכותי, נניח שאתה מודד באותה איכות שמן ישראלי ושמן שמגיע מספרד או יוון, מה הם הפרשי המחירים לייבוא לעומת מוצר מישראל, כשאני מוריד את השמן הלא איכותי?

בבדיקות שערכנו עם ארגון השמן העולמי מצאנו שעלויות ייצור שמן הזית בישראל נעות בין 18 ל-20 שקלים לקילו שמן בגידול אינטנסיבי יותר והפלא ופלא זה דומה מאוד למחיר באיחוד האירופי שעומד על כ-4 אירו לייצור קילו שמן זית איכותי. אבל הם מדברים על סובסידיה של 1.85 אירו.

כמה משלמים פה וכמה על התוצרת הישראלית?

שמן איכותי כמעט ולא מגיע – מגיעים הנחותים במחיר של 12-10 שקלים.

הם נכנסים לשוק והציבור לא מבדיל ביניהם? אני אתן למגדלים להסביר אם זה עסק שאפשר להתקיים ממנו.

כל מגדל זיתים פה מייצר תועלות סביבתיות בסדר גודל של 500 שקל לדונם זיתים. הוא לא מקבל על זה שום פיצוי. תחשבו איך היה נראה הגליל בלי הזיתים של ראמה, מה היה קורה ברמת נגב.

מצד שני יש לזה השפעות סביבתיות שליליות, כמו שאמר חבר הכנסת גטאס, וגם את זה צריך לקחת בחשבון.

פרופסור שמעון לביא, בבקשה.

צריך לקחת בחשבון שמבחינת עצים, זה הגידול היחיד הגדול ביותר בארץ. זהו גידול אשר נותן מצד אחד לסביבה ומצד שני לוקח ממנה. אם למקד את הדברים: הדבר המרכזי שהוזכר כבר על ידי עדי: מחיר ייצור השמן בארץ בספרד או באיטליה הוא בערך אותו דבר. אבל עכשיו אתה מוסיף למגדל שם 1.85 אירו – למעשה זה יותר כי יש תוספות נסתרות בעניין הזה ולכן זה בסביבות 2 אירו.

אם היינו מוסיפים את זה או דואגים שבאמת המחיר יהיה שווה לאותה איכות של שמן, אז יכולה להיות טענה של תחרות הוגנת. אנחנו בתחרות לא הוגנת כאן בעניין.

זאת אומרת שהמשתנה העיקרי פה הוא שבאירופה מסבסדים.

אני רוצה להוסיף שהייבוא של שמן זול, שבחלקו אפילו לא מותאם למאכל אדם, כאשר מערבבים אותו בשמן אחר עולה רמת הזיוף. הצורך בהגדלת הצוות לפיקוח נגד הזיוף הוא הדבר השני שבא מיד אחרי הדבר הזה של הסובסידיה.

אני מודה לך, פרופסור לביא. אני פותח את הדיון.

אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, כפרופסור לכלכלה, שלוש עובדות: רמת התמיכה באירופה גבוהה יותר מהמכס בישראל - - -

פעם ניהלתי את הכלכלה והחקלאות של הבנק העולמי וניהלתי את הדיונים להכניס להסכם אג"ת את החקלאות של העולם שלישי. כמובן שהמאבק המרכזי תמיד היה על הורדת התמיכה של האירופאיים אבל הם עדיין לא מורידים.

אנחנו מגנים על החקלאים שלנו בהיקף סביר והוא עדיין פחות מ-1.80 אירו. הדבר השני, ישבנו פה בוועדת הכלכלה לפני שנתיים כשאירופה שפכה לשוק כמויות אדירות. לשמחתי ועדת הכלכלה הקשיבה לנו ולא הורידה את המכסים כי היו כאלה שרצו להוריד.
מנהלת הוועדה זוכרת את זה, אני אמרתי שהשאלה היא מי יפעיל את המסורים, אנחנו או האירופאים? הלכו לקראתנו ואירופה העלתה את המחירים ואף עץ לא נגדע, אמנם פה ושם אנשים התייאשו, אבל רוב המטעים נשארו.

אסור בחקלאות בכלל לחיות חיים שעה. אירופה שפכה שניים-שלוש כמויות עצומות לשוק העולמי ואנחנו החזקנו מעמד בזמן שהיו מחירים נמוכים כ-16 שקלים. עכשיו ברוך השם חזרנו.

מה לגבי הנקודה השנייה? בישראל יש אנשים שאינם הגונים, כמובן אף אחד לא יושב בממשלה ובכנסת, שם כולם צדיקים, אבל איך פותרים את בעיית האכיפה האפקטיבית? זה כל כך קל למהול שמן זית.

יש לנו את מועצת הצמחים - - -

אם הייתי שואל אותך כמה מהתוצרת שעדי דיבר עליה היא שמן מזויף?

ברגע שעצרנו את הייבוא – עצרנו שלושה רבעים של הזיוף.

רוב הזיוף הוא ייבוא?

בטח, בטח.

אי אפשר לזייף בארץ? חסרים זייפנים בארץ?

בתכנית הטלוויזיה שמישהו הזכיר בערוץ 10, רוב השמן היה ישראלי.

אתם יודעים שאני מאוד מעריך את היהודים, הערבים והדרוזים אבל גם ביניהם יש כמה זייפנים שעושים כסף מזה.

חבר הכנסת בר-לב, אצלנו אין זיופים, יש אנשים שמערבבים: לוקחים שמן זית ששווה 40 שקל ומערבבים אותו עם שמן תירס של 7 שקלים. אתה מבין שהם מרוויחים כסף.

אני קורא גם לזה זיוף.

השמן הרע לא מיוצר פה – הוא מיוצר בחו"ל.

הייבוא העיקרי הוא - - -

למה אמרת שעצרתם את הייבוא? איך נעצר הייבוא?

לא עצרנו. המחירים באירופה עלו, אנחנו לא הורדנו את המכס כמו שרצו הסוחרים, אז היום אנחנו יכולים להתמודד.

מה דעתך על העלאת המכס?

אני בעד תמיד.

תודה רבה על הסקירה.

מר סוהיל זידאן שהוא מנהל מחלקת מטעים בקק"ל, בבקשה.

רציתי להוסיף לדיון שמדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמחזיקה עצי זית עתיקים ביותר: מעל 250 אלף דונם. חייבים לחזק את העובדה הזאת על ידי הממשלה. לא בכדי, עוד בתקופת המנדט – אנחנו לא אוהבים כל-כך את התקופה הזו – התחיל נושא פקיד היערות ופקודת היערות שקובעת שלא יכרות אדם עץ זית או חרוב. גם הם הפנימו את הנושא הזה.

אני חושש מאוד שאחרי שהרווחיות בענף הזית תרד נתחיל לראות עקירות וכריתות של עצי זית עתיקים מאוד, של מאות שנים ואלפי שנים, ואנחנו נאבד את המורשת החקלאית עתיקת היומין שאנחנו כולנו וגם אבותינו גדלנו עליה.

מיותר להזכיר שעץ הזית הוא עץ קדוש ולא סתם מוזכר בשלושת הדתות. אדוני התחיל בנושא של המשיחה ומכאן גם המשחות והחשיבות הבריאותית והרפואית לנושא הזה. הייתי מאוד רוצה לקדם את הנושא של קיבוע פחמן: עץ הזית נחשב כחסכני במים, הוא גדל בבעל כמעט ללא צורך בהשקיית עזר. זהו ענף שמותאם לאגן הים התיכון. על ידי הוספה של גידול כזה או החזקה של עצים כאלה עתיקים, גם אפשר לחשוב על קיבוע פחמן – אדוני היה באו"ם – גם באונסק"ו, אני מבין, רוצים לקדם את הנושא של קיבוע פחמן.

תודה רבה.

מר מוחמד עמאר, מגדל זיתים ובעל בית בד. כמה אתה מגדל? איך אתה מתפרנס? עושה הרבה כסף או שיש בעיה?

אני מייצג את בתי הבד בפקיעין. אם אנחנו לא נייצר יותר שמן לא יהיה בכלל שמן בשוק. בנוסף, אנחנו סובלים מהזיוף ומקווים לפתור את הבעיה. אנחנו גם סובלים מאיכות הסביבה ואיגוד המים – בגלל המחירים גבוהים ופיזור העכר אנחנו בקושי יכולים להתפרנס.
אנחנו רוצים, כמו שאמר חבר הכנסת גטאס, פתרון מידי לעניין העכר כי אי אפשר לשלם היום קנסות של 100 אלף או 50 אלף שקלים. אנחנו בקושי נוציא את הכסף הזה. אם לא יהיה פתרון אני מעריך שרוב בתי הבד לא ייפתחו ולא נעבוד כי זה לא מביא לנו פרנסה.

אנחנו, כאזרחי מדינת ישראל, מעניין אותנו להתפרנס בכבוד, מעוניינים גם לתת מענה לכל פלאח כדי שיעשה שמן טוב, אנחנו מעוניינים להתפרנס כמו שצריך. אנחנו רוצים לפתור את הבעיה שלנו, כי אין שום בית בד שהוא מאושר על ידי משרדי המדינה – כל אחד זורק אותנו ממקום למקום: למשרד החקלאות, משרד המסחר והתעשייה. אנחנו סובלים מעניין האישורים.

אנחנו בינתיים עובדים אבל בעיית המים ובעיית העכר הן בעיות מאוד רציניות. לגפת מצאנו פתרון: אנחנו דוחסים אותו לקוביות ומשתמשים בו כחומר בעירה בתנורים. זה חומר אקולוגי מאוד ואיכותי מאוד ובכך פתרנו את הבעיה. זה אקולוגי ולא מזהם את הסביבה, זה נותן הרבה חום ואנרגיה וכך לא צריך לחתוך את העצים.

אנחנו מתרכזים כרגע בעניין העכר שהוא הסבל האמתי של בתי הבד היום בארץ. אנחנו מבקשים מהוועדה להתערב בבעיה העיקרית שהיא בעיית הזיוף. אני מקווה שהיא תיפתר ואז תהיה לנו פרנסה ממכירת שמן אמתי, לא שמן מזויף ולא שמן מהול.
בנוסף, יש למצוא פתרון לבעיה של העכר. אנחנו מוכנים לתת יד לאיגוד המים, לשלם חלק מסוים מהכסף, כדי שהם ייקחו ויפזרו את העכר איפה שהם רוצים. דיברו של זה שהחיידקים לא יודעים להסתדר עם העכר – אנחנו הצענו שילמדו את החיידקים לאכול את העכר. לנו אין את הפתרון איך לעשות את זה.

מר עמאר, אני כל-כך מודה לך. אחת הבעיות של ממשלות ישראל – יושבים פה אנשים שהם חקלאים ועובדים – וזה לא שייך לממשלה הזאת, זה היה בעבודה ובליכוד, כבר שנים מאז רבין. כשרבין היה לוקח פרויקט – היה פרויקטור שהיה מתכלל את עם כל העובדים ביחד.
במקרה הזה, כמו שאתם אומרים, יש 4 משרדים: הגנת הסביבה, התיירות, החקלאות והמשפטים. רוב הבעיות בישראל תלויות בכמה משרדים, ואז לוקחים 4 סוסים – אני אף פעם לא אומר חמור כי חמור הרבה יותר חכם מסוס, אתם יודעים את זה – וכל אחד מושך בכיוון אחר.

לכן, כדי לפתור את בעיית העכר, המטרה שלי עכשיו היא שכל המשרדים ידברו ביניהם ואני רוצה לקבל כתובת אחת של מי שירכז את זה, אני מאוד מבקש. אפשר לפתור בעיית העכר – דיברו פה על פתרון ויש לך אפילו הצעה.

חזי דיבר אתי היום בבוקר ואמר לי שאיגוד המים הזהיר אותנו ונתן לו רמז שאנחנו נשלם השנה 100 אלף שקל קנסות אם תהיה לנו בעיה עם העכר. אין לנו פתרון – נביא פתרון מהשמיים? שייקחו את העכר ויפזרו אותו.

התחילה פעילות יחד עם רשות המים שהיא הרשות שאחראית על הטיפול בתוצרים ובשפכים. הם החלו לטפל בזה בהסתכלות כוללת.

בשבוע הבא נתחיל בעונת המסיק.

תעשה לי טובה, אני כבר שמעתי על ההסתכלות הכוללת. אנחנו רוצים פה ביצועים. יושבים פה נציגי 4 משרדים, יש בעיה של העכר עכשיו – אני רוצה שמישהו יפתור אותה.

רשות המים היא גוף מקצועי, בעל יכולות.

יש פה מישהו מרשות המים? אין פה. הבעיה שלי היא שלפני שהייתי חבר כנסת ושר גם עבדתי קצת בחוץ בחיים שלי. ותמיד כשהייתה בעיה, אני אומר: מי אחראי? ואם הוא לא פתר אותה תוך חודש הוא הולך הביתה.
פה בממשלה כל אחד מפנה לאחר. אני רוצה לדעת ואני פונה אליך: אני רוצה כתובת לפתור את הנושא של העכר. אני רוצה כתובת אחת.

יופי, הגיע הזמן.

אני רוצה לשמוע התייחסות מהמשרד להגנת הסביבה לנושא הזה. מי מהגנת הסביבה נמצא פה? ד"ר קפואה, עכשיו יש בעיה – איך פותרים אותה?

אנחנו עוסקים בסוגיה הזאת בשיתוף פעולה עם כל הנוגעים בדבר כבר מ-1996.

מה השנה עכשיו? לקח 100 ימים – פה זה ייקח עוד 10 שנים.

בעיית פינוי העכר, כמו שיודעים היטב כל העוסקים בעניין כולל חברי שנמצאים פה, מעיקה על כל מגדלי הזיתים ויצרני שמן הזית בעולם, בעיקר באגן הים התיכון. ב-1996 חיפשנו פתרונות ומצאנו פתרון ישים וקל לביצוע באופן יחסי: פיזור – מה שאנחנו בדרך כלל לא אוהבים – בסביבה באופן מבוקר של מנה מדודה, קטנה, 4 מילימטרים או אם תרצה, 4 קוב לכל דונם, דרך כרם, אפילו כרם זיתים ויערות הקק"ל וזה בעקבות שיתוף פעולה מצוין שמתקיים בין הגורמים האלה.

אבל הפתרון הזה עולה כסף. באופן יחסי לפתרונות שקיימים היום הוא זול: כ-35-25 שקלים לפיזור כל קוב עכר. כדי לעשות את הפעולה הזאת, אנחנו לא מכירים כרגע דרך טובה ממנה אם כי השקענו משאבים רבים - - -

לדעתך זה הפתרון העדיף?

נכון לעכשיו כן.

אתה מתייחס לפסולת הנוזלית, לא לפסולת המוצקה?

פסולת היא מוצקה ושפכים הם נוזליים. הבעיה שלנו היא עם הנוזלים, כמו שהבנת. זה עולה כסף ולמרות זאת ועם כל זה, המשרד להגנת הסביבה השקיע משאבים מתקציביו הקטנים כדי לסייע בתהליך הזה, כולל ברגע הזה שבו מסתיים מכרז לבחירת שני עובדים שיסייעו לבעלי בתי הבד לאתר מקומות לפיזור העכר.

תקשיב, שלמה, אני לא מאשים אותך – אני מסתכל כרגע כאזרח מדינת ישראל וכואב לי הלב על איך שפותרים פה את הבעיות. אתה אומר שיש פתרון – אני שואל: מה העלות שלו בדרך שאמרת? אני צריך מישהו שיגיד לי מה העלות של כל הדברים האלה ומי משלם את זה. תן לי בבקשה עכשיו את התשובה לזה.
אני רוצה שיבואו פקידי האוצר ונגמור את הסיפור ושמישהו יעשה את זה. מי הפרויקטור ומי האדם שיאמר לי, מ-1996, את שתי השורות האלה: העלות, הפתרון ומי מבצע. פה ישבים משרדים. אי אפשר שכל אחד יגיד: לא אני. זאת הבעיה של המשילות הישראלית, אני לא מאשים אתכם. זאת הטרגדיה הישראלית שבגללה אנחנו טובים בסטרטאפים אבל מצד שני, בביורוקרטיה ובביצועים אנחנו מהגרועים בכלל בעולם.

אני מבקש, ואם זה שר החקלאות שמיר – אז אני מבקש ממנו, שפשוט ייתן לי שתי שורות: האם זה הפתרון האופטימלי. אם מ-1996 עד היום לא מצאו פתרון יותר טוב מהפתרון הזה, אני מבקש להגיד מה העלות של הפתרון ולהציע הצעת מימון ולהביא את זה לישיבה הבאה כדי שהשר המתאים והצוות המתאים יובילו את זה. אני לא רוצה לשמוע את כל הסיפורים מכאן ועד להודעה חדשה.

לפי הערכת מחוז הצפון של המשרד לאיכות הסביבה, כל העלות של פיזור העכר בצפון או לפחות בחלק גדול מהצפון: 230 אלף שקל.

שלמה, אתה מסכים למספרים האלה?

אם יש – אף אחד לא יודע בדיוק – בין 70 ל-100 אלף קוב עכר בשנה, וכל קוב עולה כ-30 עד 50 שקל לפיזור – נעשה את המכפלה.

חצי מיליון שקל וזה פותר את הסיפור הזה.

ועלות הנזק להתמוטטות מט"ש כרמיאל היא מעל 5 מיליון שקלים.

אבל זאת הבעיה פה. אתה מדבר על הזיתים – השיחה הזאת נכונה כמעט לכל מקום בארץ ולכל דבר. השאלה היא: מי אחראי, מי לוקח פעולה ומי מבצע? אני מבקש עכשיו לדעת מי בעל הבית שלוקח את זה? האם זה שר החקלאות? מי אחראי פה?

אין אחראי – אני אגיד למה משרד החקלאות קצת מגמגם, כי התחום הזה של תעשיית הזיתים הוא גבולי: הוא בין חקלאות לבין תעשייה.

נציג שר כלכלה יושב פה, נציג משרד הכלכלה, מר מרק פורזיקי שהוא מנהל תחום כלכלה ותעשיות קלות – איפה אתה?

מה הוא אשם שהוא לא נסע להודו?

דברנו לפני חודשיים במשרד של מועצת הזית וסיכמנו שנשלם על כל קוב 15 שקל כהשתתפות עצמית ושהם יפזרו את העכר. אחרי חודש, כמו שאומרים, דיבור באוויר.

אתם מבינים? זה יד ימין ויד שמאל וכל אחד רוצה כותרת בטוויטר ובפייסבוק ולהופיע בעולם. חקלאים יודעים שבחיים צריכים לעבוד ולא לדבר.

כבוד יושב-ראש הוועדה, אני מוכרח לתקן שני דברים: ראשית, 100 אלף כפול בין 30 ל-50 זה בין 3 ל-5 מיליון שקלים. זה לא בשמים, אבל זה הסכום ולא 300 אלף שקל.

הוא אמר שהם מוכנים לשלם 15 שקל על כל קוב – תכפיל לי את זה.

לא מוכנים. מי אמר מוכן?

אף אחד לא אמר מוכן, אני אומר מוכן. אתה לא רוצה? אל תשלם. אנחנו עושים פה דיון תיאורטי איך אפשר לפתור את הבעיה, להבין מה קורה פה.

המשרד באמת בא לקראת העניין. היה לנון מאוד קשה לגייס בתוך המשרד 600 אלף שקל מוועדת התמיכות – זאת ועדה סטטוטורית – אבל גייסנו את הכסף. המשרד, המדינה, לא נותנת כסף למי שחשוד בעברה. מי שאין לו רישיון עסק, זאת עברה.

לכן הייתה פה בעיה רצינית מאוד: לרוב בתי הבד אין רישיון עסק, גם לא היתרי בנייה, זאת בעיה משפטית. כמו כן, כדי לתת כסף רוצה החשב לדעת על מה אני נותן כסף. כלומר, יבוא בעל בית הבד ויצהיר על כמות מסוימת של קוב של עכר וכולי, כדי שנוכל לבדוק אותו, כי המדינה רוצה לבדוק ורוצה לדעת כמה זיתים הוא עיבד. הם לא היו מוכנים לדווח.

זאת אומרת הייתה פה בעיית העברת מידע. אם המידע מבעלי בתי הבד היה על השולחן והיה דיווח – אתה חושב שבהסתברות גבוהה אפשר להתקדם? חלק מהכספים הם ישלמו וחלק המדינה תוסיף?

בתי הבד קיימים לפני קום מדינת ישראל ועדיין לא קיבלו רישיון – איך זה יכול להיות? מאיפה נקבל רישיון? אנחנו עובדים.

אני מבין. אני ראש אגף אגרואקולוגיה, אין לי סמכות לקבל החלטה בתחום התקציבים.

מי אחראי על הנושא הזה של הרישוי?

איך יכול להיות שאני לא אדווח כמה זיתים עיבדתי אם לפי הכמות בדיווח למועצת הצמחים וענף הזית אני מקבל את תו האיכות? זה לא הגיוני. האינטרס שלי לדווח שעשיתי כמה שיותר כדי לקבל תו איכות בלי שייחסר לי אז לא הגיוני מה שהוא אומר.

אני צריך לקחת מישהו שיעשה סדר.

חייב לעשות טיפול מרכזי.

אנשים באים לכנסת, יש להם ציפיות, ותמיד השיחות האלה ותמיד יש איזו הכרזה – פה צריך פרויקטור שייקח את כל הדברים, אם צריך לעשות רישיונות פעם אחת – לעשות רישיונות; אם צריך מידע – שיהיה מידע. אנשים צריכים להתרגל לעבוד בצורה מודרנית אחרת שום דבר לא יקרה.
עורך דין סעיד נעאמנה, אתה מייצג בעלי בתי בד אבל אין לך בית בד?

יש לי. גם וגם. יש לי בית בד בעראבה.

ראשית אני מודה לכם על ההזמנה ועל העלאת הנושא לדיון בוועדה. אכן, לפני היותי עורך דין, אני בן למשפחה שמחזיקה בית בד מזה עשרות שנים, אולי בית הבד הראשון שהוקם בצפון לפני קום המדינה, וזה עובר מדור לדור.

אני אבא שלו. נולדתי ליד הריחיים לפני 70 שנה.

עלו פה כמה נקודות וכמה דברים מאוד חשובים. באתי בתקווה, אם לא באמונה מלאה, לצאת מפה עם פתרון לבעלי הבד שבאמת סובלים קשות. דיברו כאן על כמות הייצור המקומי ועל הצריכה הארצית הכוללת שזה כמעט אחד לאחד: 18,000 טון. בארץ מייצרים 18,000 טון שמן ואנחנו צורכים 18,000 טון – הבעיה היא בייבוא, זה מה שנאמר.

יש ייצוא מסוים, קטן, או בכלל לא?

מינורי מאוד.

אז אין ייצוא – זה מה שיש.

לא אמרתי ייצוא – אמרתי ייצור.

הייצור המקומי 18,000 וגם הצריכה – כמה בתוך זה הייבוא?

רציתי להגיד שהשמן שאנחנו מייצרים בארץ מספיק לנו.

זה לא יכול להיות. זה לא הגיוני. כי אם יש ייבוא ונמכר פה ייבוא ואתה אומר שהצריכה שווה לייצור - - -

לא שווים – יש עודף.

יש עודף במחסנים שלנו, זה מה שאני אומר.

יש גם סירוגיות – יש שנים שזה 18,000 ויש שנים שפחות.

האם בגלל הייבוא נשארים עודפים?

אני לא מצליח למכור. כן, בדיוק.

כמה ייבוא יש בשנה?

כ-2,000 טון.

בסדר, 2,000 מתוך ה-18,000.

2,000 טון בשנה מייבאים – זה מה שנשאר במחסנים בבתי הבד. זאת אחריות המשרדים הממשלתיים לעזור לנו בזה: להוריד כמה שיותר את מכסת הייבוא כדי שאנחנו נוכל למכור את השמן שלנו. כמו כן, מייבאים שמן, כמו שנאמר פה, באיכות ירודה מאוד. דברו כאן על העלאת המכס. זאת גם אופציה.

לשאלתך אדוני, אם אפשר להתפרנס מהענף? חד משמעית לא.

בגלל זה אתה כבר עורך דין ולא מתעסק בזה.

עשיתי חישוב מדויק: לייצר קילו שמן זית עולה 18.5 שקל – זה בדיוק כמה שעולה לי. באים הסוחרים הגדולים ומציעים 15-14 שקלים. אני לא יכול למכור ב-14 שקל כי אני מפסיד. אני אומר לכם, יש בעלי בתי בד שמוכרים כי אין להם איפה לאחסן, הם מפחדים שהשמן יתקלקל, אז לפחות הם מכניסים מעט כסף לכיס. זה בכלל לא לפרנסה.

העכר ומחיר המים.

בעיית המים היא בעיה כללית.

לא יכול להיות שנשלם 15 שקלים לקוב מים.

אנחנו נדון פה במחיר המים – זה לא רק לזית, זה לכולם.

לגבי העכר – זה הפורום השני או השלישי שאני משתתף בו – מדברים על פיזור. לדעתי, כמו שאני מכיר את השטח ואת המצב, זה פתרון דמיוני ולא ישים. עובדה, האדון אמר פה שהתחילו לדון בזה ב-1996, עבור שנים ולא נעשה כלום – לא מצליחים ליישם אותו.

איזה פתרון אתה מציע? תציע לנו פתרון – לא בעיות.

אני מציע לכם שתאגיד המים, למשל אצלנו באזור זה מי הגליל – יש אצלנו מאגר שהוא משותף ל-6-5 כפרים ולא משתמשים בו. שייאגרו בו את העכר ויישאבו אותו הדרגתית למט"ש בכרמיאל. הרי שם זה קורס בגלל שכל העכר מגיע לשם בבת אחת.
אבל בגלל שזה עולה להם 10 שקלים הם לא רוצים לממש את ההצעה הזאת והם רוצים להטיל את הכול עלינו. אי אפשר, אנחנו לא יכולים.

מר קפואה, בדקתם את הפתרון הזה?

יתר על כן, מר ג'השאן שפועל במראר יחד עם שלושה בתי בד – יש ארבעה בסך הכול – יודע שהמשרד להגנת הסביבה בנה מאגר מיוחד שעלה כחצי מיליון שקל. המאגר לא תוחזק: היו בו משקעים, היו ריחות קשים מאוד ממנו. המשרד השקיע עוד 500 אלף שקל כדי לסגור אותו ולהרוס אותו.

אנחנו שילמנו על זה – לא הם ולא מהמועצה – בעלי בתי הבד עשו את זה. אחרי שנה בית הסוהר הריח את העכר וקבע שזה לא מתאים לו. יש לו פרוטקציה – סגרו לנו את המאגר. אל תדבר על זה.

בנושא פיזור מי העכר, יש לי זכות למחקר ראשוני עם מורי ורבי פרופסור לביא בקיבוץ בית ניר – פיזור מי העכר עובד בעולם. ביוון, עד היום הפתרון הזה קיים. אדוני אבחן את הנקודה הבעייתית והיא: מי ישלם? זאת השאלה.

מי ישלם?

אני חושב שכשאבא שלך היה צעיר, היה אחד, קצת מהעולם התחתון, בתחנה המרכזית בתל אביב. קראו לו שולמן. אז היו אומרים: אם יש בעיה, שולמן ישלם. כי ידעו שהוא לא משלם.

אם תאגיד המים אצלנו ייקח את הדברים לידיים, ינקה את המאגר ויפעיל אותו – אין בעיה.

אני שואל את המומחים, את אלון ואת עדי – הרי הבעיה של העכר קיימת בכל העולם, ביוון, בספרד, באיטליה – האם פתרון הפיזור הוא הפתרון שמיושם ברוב מדינות אירופה? זאת השאלה הראשונה שלי. יש למישהו תשובה?

הפתרון הוא נקודתי לאותה מדינה. אין לנושא תשובה אחת.

אילו פתרונות יש?

לכן, כל נושא חייב להיות מותאם - - -

זאת לא תשובה.

באיטליה עושים את זה כחוק בתקנות המים שלהם. באיטליה מפזרים עד 8 קוב לדונם.

נהדר. באיזו מדינה לא מפזרים?

לא יודע, אבל בכרתים עושים את זה.

אם בכל המדינות בסביבה עושים פיזור, אז סביר שגם בישראל יעשו פיזור. השאלה היא מי יממן את זה?

הפיזור לא בא רק להפטר מהעכר, בחלק מהגידולים – בכרם, בתירס – זה מעלה את היבולים. צריך לארגן את העניין אבל כאמור העלות פה היא לדעתי יכולה להיות קטנה מאוד מכיוון שאלו שישתמשו במים האלה גם ירוויחו מזה.

תודה רבה פרופסור לביא. אני רוצה להתחיל לסכם כי יש לי פה עוד דיון.

אני מודה לכם על ההזמנה שלנו. אני בעל בית בד משנת 1917, עוד לפני עראבה. אני מסחנין. אנחנו משחקים עם בית"ר ירושלים, הפועל תל אביב – אנחנו עם ליגת על. אדוני המכובד, אנחנו באים לכאן עם בעיה אחת: בעיית העכר.

יש לי בית בד שהפעלתי אותו 8 ימים ב-2009 ונעלתי אותו בזמנו ועד היום אין לי בית בד אבל יש לי תביעה משפטית מאיכות הסביבה. ביקשו ממני השבוע בבית משפט השלום בחיפה 150 אלף שקלים שלא הרווחתי אותם ב-5 שנים. אני לא יכול לעמוד בזה.
אני נועל את בית הבד, נעלתי אותו, ואני היחיד באזור. אני אומר לכולם לנעול את בתי הבד. להם אין בעיה: יש להם מערכות טיהור שפכים, יש להם מאגרים, יש להם מקומות ויש להם תקציב. לנו אין תקציב, אנחנו לא יכולים להחזיק את בתי הבד – אנחנו מחזיקים את זה בגלל דורות ההורים שלנו ואבות אבותינו שהיו להם בתי בד.

אני מבקש, לאיכות הסביבה יש מאגרים פתוחים בסחנין ולפני שנה-שנתיים לקחו את העכר מכל בתי הבד ללא תשלום על יד מי הגליל. בעלי בתי הבד לא שילמו אף אגורה אחת. אחר כך הפסיקו. למה הפסיקו? לנו אין תקציב.
אנחנו מוכנים שכל בית בד יעשה בור, מול בית הבד שלו, שיאחסן בו 30,000 ליטר עכר – עבודת יומיים-שלושה-ארבעה ימים – והם יבואו ויישאבו את העכר למאגר שלהם. תודה.

בדיוק.

שוקראן, תודה. האחרון לדבר הוא מר איברהים סמארה, בעל בית בד.

אני גם רוצה לדבר כי אני מהדרום. כולם מדברים פה מהצפון.

16 שנה יש לי לב רחב לדרום. אתה תדבר, כי אומרים, אתה יודע, שהצפוניים צריכים לרדת דרומה כדי להחכים.

אני מראמה. אני חושב שקצת סטינו מהנושא של המחיר של שמן הזית. היום בראמה, אמרתי לכם, יש כמות גדולה הדונמים ויש שם מאות טונות של שמן מאוחסנים בבתים. לחקלאי אין היום חשק אפילו לאסוף את הזיתים, זאת הבעיה העיקרית שלנו.

הבעיה שלנו, קודם כל, היא לא העכר אלא איך נביא את הפרי לבית הבד. יש לי מטע קטן של זיתים ואני מביא מישהו שייקח 60% מהיבול. כל שנתיים אנחנו מקבלים עונה כי אין מים. נושא נוסף הוא נושא המים למטעים שלנו: למה לא דואגים שיהיו לנו מים להשקות את העצים שלנו?

נעשה עוד דיון, כי התחלנו את הדיון עם תאגידי המים ואנחנו ממשיכים בדיון הזה.

פעם חיינו אבא וסבא מעונה לעונה – חיכו לעונה של הזיתים כדי למכור את השמן ומזה התפרנסו. היום לא כדאי לאסוף.

שני הדוברים האחרונים: מהדרום ומקיבוץ רביבים.

נבקש את סליחתכם, אנחנו חייבים ללכת לפגישה עם השר עמיר פרץ בתל אביב בשעה 16:00 לכן אנחנו חייבים ללכת.

חכו עוד כמה דקות – אני אסגור את הישיבה. תגידו לשר עמיר פרץ שחיכיתם כמה דקות בישיבה, הוא יתגבר על זה.

אני חבר רביבים. אנחנו מגדלים מטעי זיתים משנת 1995. היו לנו מטעים נשירים והגענו למסקנה שהם לא עמידים ולא כלכליים במים שפירים. יש מים מליחים באזור בהיקף גדול. בגלל שלא הייתה אלטרנטיבה, נטענו זיתים. הרבה שנים ראינו ברכה בעמלנו.

משנת 2009 ועד עכשיו העלייה במחירי המים, הדשן והעבודה – רק בדברים הבסיסיים האלה עלו ההוצאות שלנו בערך במיליון וחצי שקל ונגרמה ירידה בהכנסות.

אתם גם מייצרים?

אנחנו מייצרים שמן, יש לנו בית בד גדול. כרגע זה לא כלכלי כי השוק הזה חולה. פתחת את הדיון באמירה מאוד חשובה שיש חוסר מודעות לאיכויות שמן. זה לא סתם וזה לא מקרי הבלבול הזה, זה לא קורה לבד. זה מזין אינטרסים מסוימים של גורמים בענף הזה לשמור את השוק הזה לא מבין ואז אפשר להכניס שמן זול ולמכור אותו כשמם איכותי יותר.

במצב הזה יש לי כמה הצעות איך לשנות מעט ולעזור לנו. למשל, מכניסים לארץ, במסגרת ההסכמים של מדינת ישראל עם ירדן ועם הקהילה האירופית 1,250 טון שמן זית ללא מכס כל שנה. לשנות את זה לא נצליח אבל לפחות שחלוקת המכסות לא תהיה לגורמים שסוחרים במכסה הזאת – הם מקבלים בהגרלה 40 טון ומוכרים את זה בחצי מחיר. אותו דבר, להקטין את המכסות ללא מכס של שמן זית לא למאכל שנכנס לארץ בלי מכס והופך פה לשמן למאכל.

תודה רבה.

יש לנו בית בד בקיבוץ גלאון ואת תבליני פרג. עשינו שם מרכז מבקרים בשביל חינוך צרכני לצריכת שמן זית והעלאת הצריכה. השקענו במקום למעלה מ-5 מיליון שקלים. אין שום עידוד מהמדינה – מגיעים אלי בעונה מהאגף לאיכות הסביבה, המפקחת עומדת ונוגעת ברצפה ואומרת לי: יש לך תסחיפים. ונתנה לי 5,000 שקלים קנס. אמרתי לה: מה זה תסחיפים? מה את מחזיקה ביד? היא אומרת: מטריה. אני אומר: בטח שהרצפה רטובה – יורד גשם, מה את בודקת תסחיפים בגשם?

אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים.

כן. יש ענישה מגמתית נגד בתי הבד – לפני שפתחתי את הארנק כבר הייתה ניידת איכות אצלי. אמרו לי: לא פתחת? אנחנו נבוא אליך עוד מעט. דבר נוסף שאני רוצה להגיד זה שאנחנו מעסיקים כ-125 עובדים, זה תלוי בעונה, כל העניין הוא שפתחנו את בית הבד באזור שלנו מתוך ציונות נטו - - -

הבנתי, תודה. כולנו פה ציונים, גם הערבים, גם היהודים וגם הדרוזים. כולם רוצים לעבד את הקרקע ולא יהיו כולם פה - - -

יש דבר שהרשות הפלסטינאית עשתה ואנחנו עדיין לא: להוריד את המע"מ על שמן הזית. למה הם יכולים לעשות את זה מוצר לאומי ואנחנו לא?

תודה.

אחרון הדוברים מר כיוף ממשרד התיירות.

הניסיון שלנו בביצוע החלטות ממשלה, אחת מהן היא 1539 שהיא פרי היצירה שלך בנושא התיירות החקלאית – יש משרד הנגב והגליל עם הרשות לפיתוח הגליל והרשות לפיתוח הנגב, הוא יכול לאגם את כל הפעילות הזאת, את כל התקציבים מהמשרדים האלה, שם טמון הפתרון.

אתה יודע, כל שר מאגם.

הרשות לפיתוח הגליל והנגב, מניסיון, יכולים לעשות את העבודה.

לא עשו מ-1996.

הם לא היו ב-1996.

אני הייתי נשאי אוניברסיטה מ-1990 ועד 2006 – הייתה כל הזמן רשות לפיתוח הנגב.

איך אפשר להוריד את המע"מ ולעשות את זה מוצר לאומי? יש סיכוי שזה יקרה?

רבותי, אני בא לסכם: יש פה עוד נקודה והיא הביזיון של התנהלות מדינת ישראל. כל האנשים פה עובדים אבל ככה אי אפשר לעבוד. אם כל אחד היה מנהל את בית הבד כמו שעובדם פה אז לא היו זיתים. כל אחד עושה את הדבר שלו ואומר: מה אני יכול לעשות?

הוועדה תתכנס לדיון נוסף בנושא אבל אני לא אבוא עוד פעם למסע קיטורים – אני בכלל לא מעוניין בזה. בישיבה הזאת אני רוצה את כל הנציגים: נציג בכיר מהאוצר, מרשות המים, מכון התקנים. אני רוצה את כל הנציגים ממשרד החקלאות.

אני מבקש שתהיה לי שיחה אישית עם שר החקלאות. אני מבקש ממועצת הצמחים במשרד החקלאות שיביאו לי מסמך לפעולה עם נתונים ואפשרויות מעשיות לפתרון. יש לנו שני נושאים פה: אחד, המחיר והתמהיל – בעיית הייבוא, המחיר והתמהיל; והנושא השני הוא נושא העכר. אלו שתי הבעיות – אני לא רוצה לשמוע על בעיות אחרות.

מה עם מחיר המים, אדוני?

מחיר המים לא רק על הזית.

זה במסגרת בעיית המחיר.

זו בעיית המחיר.
אני רוצה פתרונות ברורים ואני רוצה לדבר עם שר החקלאות – מי, לעזאזל, יהיה הפרויקטור שישב יום ולילה, ירוץ בכל המשרדים, ירוץ בממשלה, כדי לגמור את זה? אני פשוט מתבייש – יש פה אנשים עובדים, אני גם בן של נגר – זה פשוט מבייש להביא אנשים עובדים כל פעם לכנסת לשמוע את הסיפורים האלה ולחזור הביתה.

יש לי עוד הערה לגבי מה שנאמר פה על ידי מר קפואה: צריך שתהיה חובת דיווח והדברים יהיו ברורים, כי מה אפשר לעשות, הדברים צריכים להיות על השולחן. מתחת לשולחן – אי אפשר.

שוקראן, תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:40.>
16/10/2013
14:24