הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

<פרוטוקול מס' 34>
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה

יום ראשון, ה' באלול התשע"ג (11 באוגוסט 2013), שעה 12:00

<סדר היום החדש של נשים חרדיות והחברה הישראלית.>

חברי הוועדה: >
עליזה לביא – היו"ר

שולי מועלם-רפאלי

>
ורד פאר-סויד - מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

אינה סולטנוביץ-דוד - נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה

לואיזה נמיצוב - רכזת הכשרת קידום נשים ופיתוח כישורי עבודה, משרד הכלכלה

פנינה הירש - מפקחת על מגמות חינוך ומערכות בריאות, משרד החינוך

אושרה לרר - ממונה על השוויון בין המינים, משרד החינוך

רחל סולימאן - מפקחת בית ספר על יסודיים, מגזר חרדי, משרד החינוך

זוהר סהר-לביא - אחראית הערכה והדרכה, משרד הבריאות

ענת שבתאי - מנהלת תחום חינוך וקידום בריאות, משרד הבריאות

עדנה פרידמן - חברת מועצת עיריית ירושלים

לורה ורטון - חברת מועצת העיר, הפורום לשוויון בנטל

מירי בראון - יו"ר הפורום לשוויון בנטל

מעין כהן - נציגת שדולת הנשים החרדיות, חברה במועצת נשים בית שמש

אפרת ברזל - מרצה, מטפלת רגשית, שדולת הנשים החרדיות

מנוחה אבר - פסיכותרפיסטית ומטפלת, נציגת שדולת הנשים החרדיות

נ.א. - נציגת שדולת הנשים החרדיות

נופר דנן - דוברת, שדולת הנשים החרדיות

חיה יוסוביץ - נציגת שדולת הנשים החרדיות

מיכל טיקוצ'ינסקי - ראש בית מדרש לנשים, נשים חרדיות

אילנה לכר - חברה, שדולת הנשים בישראל

שושי אורון - מנהלת קרן אור ראשונה

זהבית גרוס - ראש התמחות לניהול ופיתוח מערכות חינוך לא, אוניברסיטת בר אילן

רחלי גנות - מנכ"לית, רייצ'יפ

גליה סברסוב - רכזת מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

עדינה בר שלום - יו"ר המכללה החרדית

מירי ליפשיץ - מנהלת המערך האקדמי, המכללה החרדית

עזריאל ענגל - מייסד "תחילה", לקידום תעסוקה לחרדים פנים קהילתי

רינה כהן - מועצת ארגוני הנשים, מועצה עולמית של נשים יהודיות ICJW

שפרה קרימלובסקי - מנכ"לית משרד לתקשורת שיווקית

שלהבת חסדיאל - עיתונאית, אשת תקשורת

חנה קהת - מנכ"לית, קולך - פורום נשים דתיות

יערה שור - מנהלת משרד, קולך - פורום נשים דתיות

תאיר אברמוביץ' - ראש דסק רבנות ונשים, על משמר הכנסת

אדל (יעל) הורוביץ - קהילת ברסלב, עובדת עם נערות נושרות

ציפי כהן - בעלת עסק לעיצוב ומנהלת בית ספר לעיצוב אירועים

צילית יעקבסון - יו"ר עמותת בת מלך, CRIF - הוועד המייצג של המוסדות היהודיים בצרפת

ריקי רט - עיתונאית מקור ראשון, מעריב, חברה בעמותת בת מלך

דניאלה גולן - אור חיה - המרכז העולמי לאישה היהודייה

מירי שניאורסון - ייעוץ ותקשורת, ארגון נשי ובנות חב"ד

מרב ליבנה דיל - רכזת תחום פלורליזם יהודי, שתי"ל

ענת יונה-עמדי - רכזת פרויקט נשים דתיות כסוכנות שינוי, שתי"ל

יעל פליטמן - עמותת איתך-מעאקי, משפטניות למען הצדק החברתי

י.ק. - גננת, יו"ר ארגון גננות חרדיות ארצי

שמחה בוסי - נציגת גננות, ארגון גננות חרדיות ארצי

נטע ברק קורן - חוקרת החברה הדתית והחרדית מזווית דת ומשפט

ורדית רוזנבלום - טוענת רבנית, יש לאישה, מסורבות גט וגרושות חרדיות

ניקול דהאן - מנחת קבוצה, עמותת 'אם הבנים'

לאה וינדר - חברה בעמותת 'אם הבנים', אם חד הורית

נוגה ארמה - חברה בעמותת 'אם הבנים', אם חד הורית

אסתר סנדר - עו"ס, חברה בעמותת 'אם הבנים'

גילה אהרונסון וייס - חברה בעמותת 'אם הבנים', אם חד הורית ל-3 ילדים

א.ש. - אשת יחסי ציבור חסידית, מובילת דעת קהל

רומן גוביץ - לוביסט פוליטי, מייצג חברת טלדור

נעה וילשטיין - נלי-נשים למען ישראל

רחלי איבנבוים - מנכ"לית ארגון 'מאיר פנים'

אהובה ברנר - אורחת

תמי סלע

דלית אזולאי

ר.כ., חבר המתרגמים

<סדר היום החדש של נשים חרדיות והחברה הישראלית>

צהריים טובים. אנחנו מבקשות להתחיל. אני מאד מאד שמחה על המפגש הזה שהוא לא מן המניין, הוא במהלך החופשה של הכנסת, אבל זאת ועדה לכל דבר. רצינו לקיים את זה במהלך המושב ולא הסתייע מכל מיני סיבות למיניהן, והחלטנו שאנחנו מקיימים את זה במהלך מושב הפגרה, ויום לפני שהכנסת יוצאת לפגרה מחר, וגם הוועדה שלי הולכת קצת קצת לנוח ולהינפש.

אנחנו מכנסים בשמחה רבה ובהתרגשות את הוועדה הראשונה שמבקשת לעסוק בנושא שאני קראתי לו סדר היום החדש של נשים חרדיות ושל החברה הישראלית.

אני שמחה לראות פה חברות לדרך שנים רבות, שאני מכירה שנים רבות, אבל גם הרבה מאד פנים חדשות, שנמצאות כאן, ואני מניחה שיש עוד ועוד שאנחנו לא הצלחנו להגיע, ובעזרתכן נגיע, בעזרת השם, לעוד נשים ולעוד ארגונים ולעוד מקומות.

הרעיון התחילי צמח כשהגעתי לכאן לוועדה, שמתי לב שיש נשים שאינן מיוצגות בוועדה, כמו למשל, או בכנסת בכלל, כן. נכון, אנחנו יותר חברות כנסת מאי פעם, ועדיין יש אוכלוסיות שלמות שאינן מיוצגת, אם זה כי במפלגות שלהן הן לא יכולות להיות מיוצגות, או דרך המפלגות שלהן; ואם כי הן אינן מיוצגות, וכך זה הנשים הערביות, הבדואיות, הדרוזיות וגם הנשים החרדיות.

חשבנו בעצם בתחילה, אחרי שככה עשינו סבב של סיעור מוחות בין ארגוני הנשים, עלו כמה וכמה רעיונות, ואני אמרתי שנזמין משקיפות. משקיפות של ארגונים של נשים. זה הצליח לנו יחסית עם הארגונים הערביים, משום שאם אני יושבת פה בוועדה רשמית עם שרת בריאות, על נושא בריאות, ואין פה אישה חרדית שמכירה את ה... לעומק, ונותנת לנו נתונים מבית ומבפנים, אנחנו יוצאות מפסידות. במשמרת שלי לא אני לא מוכנה שהדברים הללו יקרו.

התפקיד שלי פה לשמור, לסייע, להגיש עזרה, ללמוד יחד, לא הכל אני יודעת. וגם ללמוד באמצעותכן ובעזרתכן מה צריך להיות, איך צריך להיות. מבקשים יותר נשים בעולם העבודה, איך מאפשרים לנשים להיכנס לעולם העבודה? אם זה על ידי הבנה של משפחה בעולם העבודה, אם זה על ידי הכשרות, אם זה על ידי סיוע, מה המדינה יכולה לבוא ולתת, בכל התחשיבים, בכל העולמות. נושא של בריאות שמאד קרוב אלי, ואני אומרת וחוזרת, הוא עלה פה בוועדות השונות, הנושא של הבריאות של נשים חרדיות. תוחלת חיים של נשים חרדיות, נתונים שאנחנו התוודענו אליהם ועדיין עוד לא התחלנו.

חברת הכנסת שולי מועלם, ברוכה הבאה, תודה שאת מצטרפת.

בישיבה הזאת, הראשונה היום, אני הייתי שמחה מאד גם להכיר יותר אתכן, וגם לשמוע על הנושאים שצריכים לעלות על סדר היום, אם זה בוועדות הקיימות של הוועדה לקידום מעמד האישה, כעוד זווית בתוך הוועדה עצמה, ואם זה כוועדות נפרדות שייועדו לנשים חרדיות.

אני חייבת לשתף שבמהלך הימים האחרונים קיבלתי לא אחת כמה וכמה פניות, אם זה טלפוניות ואם זה פניות באימייל, של אנשים שאמרו לי שעצם המסגרת של הדיון, שהדיון הוא ישיבה, הוא ועדה, וגם ארגונים הוזמנו וגם חברי כנסת הוזמנו, וכמובן חברי הוועדה לקידום מעמד האישה, וגם תקשורת. והבנתי בימים האחרונים, שיש נשים שהמעמד הזה או המסגרת הזאת מקשה על הנוכחות שלהם או על מידת היכולת לפתוח נושאים.

אני אומרת את זה בראשית הדברים, כדי שהנושא הזה לא יעלה עוד הפעם. אנחנו מטבע הדברים ביקשנו את המסגרת הרחבה היום, גם כדי ללמוד, להכיר, להיחשף, אבל אנחנו מודעים לסוגיה הזאת ואנחנו יודעים ויודעות שיש נושאים שנוכל לפתח אותם במסגרות יותר סגורות, במסגרות יותר אינטימיות, כולל סיורים. אבל גם כדי להחליט על קיומם של סיורים, כמו למשל הזמנה שקיבלתי לאלעד או למקומות אחרים שאני לא אגיד כרגע את השמות, בלי עזרה שלכם – אין לי מה לנסוע לשם.

אני אתן דוגמא ממגזר אחר. הוועדה הקודמת נסעה לבקר את הבדואים, אבל מי שארגן את הסיור היו השייחים. אז הסיור יצא בהפסדו, משום שלהיות כוועדה, להתארח אצל מי שקובע סדר יום של סיור על פי הבנתו או ראייתו את הדברים, או מה הוא רוצה שהוועדה תלמד – חבל לי על היום הזה.

ולכן אני רוצה אתכן כשותפות. לא הכל אני יודעת. יש גם המון רגישויות שאני לא מספיק רגישה ולא מספיק מכירה, ואולי אפילו נתפסת במרחבים מסוימים כמאיימת. ואני צריכה אתכן, כי ברור לי שיש פה קבוצות שלא מיוצגות, עדיין בתוך המגוון המדהים הזה, שאני מאד מאד מתרגשת ונרגשת לראות אותו פה בכנסת, אבל עדיין ברור לי שיש עוד אוכלוסיות שלמות שלא נמצאות כאן, ואני לא יכולה להגיע אליהן, אלמלא העזרה ושיתוף הפעולה והעבודה יחד של כולנו.

בוועדה שלנו, אנחנו נוהגים כל ועדה לפתוח בדמות של אישה בהיסטוריה, ומאחר שאת זה לא ביקשנו עדיין, כי לא כל כך הכרנו, אז אני חשבתי על דמות של אישה מרתקת, שקוראים לה גליקל האמיל.

גליקל היא אישה חרדית, אישה דתית מאד, נולדה בהמבורג שבגרמניה בשנת 1645 והיא נפטרה במרס בשנת 1742. וגליקל האמיל היא אחת הנשים שהטביעו את חותמן עלי. מה שהיא עשתה באופן מדהים, מרגש ובאמת מעורר הרבה מאד מחשבות, היא כתבה יומן. היא כתבה למעשה יומן לילדים שלה והשאירה לנו את אחד המסמכים המרתקים והמרגשים, שפותחים צוהר ליהדות גרמניה באותן שנים.

גליקל התחתנה בגיל 14, היא ילדה 14 ילדים, איבדה שניים מהם במהלך חייה, אבל גליקל הייתה סוחרת והיא עסקה עם בעלה במסחר. בעלה, על פי העדות שלה ביומן שלה, היא כותבת שהוא שיתף אותה בעסקיו ולא עשה דבר מבלי להתייעץ איתה. אחרי פטירתו, היא התאלמנה בגיל מאד מאד צעיר. אחרי פטירתו נפל עול פרנסת המשפחה על כתפיה של גליקל, וכפי שציווה בעלה על ערש דווי, ואני מצטט מהיומן שלה: "תנו לה לעשות כפי שעשתה עד כה".

אחרי שהיא התאלמנה היא כותבת, ואני מצטטת: "כאשר פרחה נשמתו, פרח ממני כל אושרי, כל הדרי וכל כבודי". למעשה, ברגע שהיא מתאלמנת, כל מעמדה וכל כבודה ניטל ממנה, גם מעמדה המסחרי. אבל היא כותבת: "מה יכולתי לעשות? לפרנס את יתומיי עד כמה שידי, יד קהה של אישה חלשה, מלאת צער ויגון מגעת".

אבל היא עשתה עוד מעשה, והיא למעשה תיעדה גם את הימים הטובים וגם את הימים היותר קשים. היא מתחתנת בפעם השנייה, בעלה עושה כמה וכמה החלטות כלכליות לא נכונות, בניגוד לעצתה. המשפחה יורדת מנכסיה והיא מוצאת את עצמה בסוף חייה במקום מאד מאד מאד קשה. ואז היא מחליטה לכתוב את סיפור חייה כמסמך לילדים שלה, והמסמך הזה שזור בתפילות שהיא כותבת אותן, בברכות, בטקסים, בציווי לילדים שלה לגבי הזהות היהודית שלהם וההנחלה, וההנחיה.

כל הגלגול בכלל של היומן הזה, איך הוא מגיע אלינו כאן והיום, זה סיפור מרתק. אני אעצור כאן, אבל גליקל באמת היא מודל לאישה ששומרת על תרי"ג מצוות, כותבת גם מה קורה לה כשהיא מרגישה כמו למשל ביום הריונה, שחושקת נפשה לאיזה שהוא פרי בשל בשוק, ומה היא עושה מבחינה הלכתית, והרבה מאד סוגיות אל תוך הדברים. יומן אוטנטי, מרגש, ואני חושבת שהרבה מהדברים שיעלו כאן היום, יש להם הרבה מה להתכתב עם הסיפור הזה של גליקל.

אז אני אציג עכשיו את צוות הוועדה: דלית, מנהלת הוועדה שלנו. תמי, היועצת המשפטית שלנו. שלי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, בני הדובר שלי, עמליה היועצת החקיקתית, ומיטל שכמובן מוכרת פה לכולם. יש עוד מישהו שלא הזכרתי, משלנו? שרון ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, וכמובן חברת הכנסת שולי מועלם.

אני חושבת שאנחנו נתחיל בהיכרות קצרה, ממש קצרה, של מי אנחנו ואת מה אנחנו מייצגים ואם יש נושא, אז בבקשה.

בואו נתחיל איתך.

שלום וברכה ושנה טובה ומתוקה. קוראים לי דניאלה, אני יושבת ראש אור חיה, המרכז העולמי לאישה היהודית. המרכז הוקדם לפני 24 שנים במרכז ירושלים עם שלוחות, על שם הרבנית חיה מושקא שניאורסון, גם בברכתו של הרבי מלובביץ, ומייצג נשים מכל גווני הקשת, גם חרדיות גם לא חרדיות, גם מבוגרות גם צעירות, גם בעברית, גם בצרפתית, אנגלית, רוסית וספרדית. מרכז ענק שכל אישה מתקבלת בו באהבה, בשמחה, ובהרבה אור.

ומה המטרה של המרכז?

העצמה רוחנית של נשים, לפני שעוד מישהו בכלל חשב על מדרשות התחלתי. הבנתי שרק העצמה רוחנית של האישה, שמקרינה על הבית כולו, היא זאת שיכולה, היא הדבר החשוב ביותר שיש.

תודה דניאלה.

אני א.ש., מכירים אותי בערך. אני חסידת גור, חרדית. אני אשת יחסי ציבור, גם יועצת שיווקית, אני עובדת המון עם המגזר החרדי, עם נשים חרדיות. אני מקושרת מאד, יש לי סוג של השפעה רחבה במגזר שבו אני נמצאת ואני אשמח לשמוע, לקדם עניינים היום, בנושא של נשים חסידיות.

אוקיי, תודה. את יודעת כמה פניות מגיעות אלי מחסידות גור? גם של נשים שעוזבות את הקהילה במצבים מאד מאד קשים, אבל זו באמת סוגיה מאד מאד סגורה של הקהילה.

אוקיי, אני לא מייצגת את החסידות, אני לא שליחה של אף אחד - - -

אוקיי, אני יודעת.

אבל יש לי השפעה שאני רוצה לנצל אותה, לנתב אותה לדברים שיעשו טוב.

תודה.

שלום, אני מיכל טיקוצ'ינסקי, ראש בית מדרש לנשים בבית מורשה בירושלים, מלמדת נשים גמרא והלכה ברמות מאד גבוהות. לאחרונה גם היה טקס גדול סביב זה שנשים בוגרות של תכנית ההלכה שלנו נבחנו בבחינות שמקבילות לבחינות הסמכה לרבנות. אני כותבת דוקטורט על הספר מנחת חינוך, שזה ספר למדני ובעזרת השם גם מקווה לסיים בקרוב.

כתבת מאמר חשוב בנושא של תפילת נשים.

כן, זה מאמר שהתפרסם מאד, יש לי עוד כמה מאמרים מעניינים. אני לא מייצגת גוף, אבל אני חושבת שאני כן מייצגת זרם שקיים בציבור שלנו. אני לא מדברת על העצמת נשים, אבל כנראה שזה מה שאני עושה.

תודה.

שמי גליה סברסוב. אני לא באתי בצורה מאד רשמית. יצא לי פשוט להתנדב במרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית גם במרכז הכללי, גם במרכז העדתי וגם במהלך הלימודים שלי יצא לי לכתוב על זה עבודות.

מה למדת?

גיוס חינוכי. וככה נוצר מצב שחברות שלי, שידעו שאני מתעסקת בזה, כאילו חברות, אימהות, באו להתייעץ איתי בכל מיני תחומים של פגיעות מיניות וכאילו נוצר מצב שאני מאד חווה את זה, את החלל שיש בציבור שלנו, שאין בעצם גוף שנותן מענה. כאילו, יש כביכול את הגוף של דבי גרוס, אבל הוא יותר פונה לציבור הדתי לאומי, והוא גם לא כל כך מציע שום דבר טיפולי, ואני מאד מאד חווה את המצוקה של חברות, אימהות לבנות, לבנים, לא מעט חווים את המצוקה ואין להם בעצם גוף שייתן להם מענה, ואני מאד פועלת סביב להקים איזה גוף שכן ייתן מענה לנשים במגזר שלנו.

תודה גליה.

שלום וברכה, רחל סולימאן, מפקחת על בתי הספר העל יסודיים במשרד החינוך, בתי הספר לבנות.

תודה רחל, חנה.

אני עומדת בראש קולך. העיסוק שלנו בנשים חרדיות, חברות חרדיות, אני אקרא לזה כך, הוא בשלושה תחומים. מההתחלה, כשהתחלנו את קולך, פנו אלינו ממשרד הבריאות בנושא של בריאות של נשים חרדיות, הן במניעת מחלות, בעיקר מחלה של סרטן השד, שיש תמותת יתר גבוהה מדי, והן בכלל. בכלל בסך הכל בשמירה על בריאות, במיוחד לאור העובדה שנשים חרדיות יולדות הרבה ילדים. יש ממצאים מאד קשים על תוחלת חיים שיורדת, על מחלות קשות ועל צורך להעצים את המודעות לקחת את הבריאות לידיים.


בעזרתה של ורד עשינו שנה שעברה, או לפני כבר שנתיים, סקר בנושא של בריאות נשים ופריון, וגם יצאו עכשיו בשנתיים האחרונות כמה מחקרים בהדסה, מבית הספר לבריאות הציבור. בעקבות זאת, התחלנו שוב מהלך עכשיו עם משרד הבריאות ומשרד הרווחה בירושלים, להתחיל אחרי החגים בעזרת השם פיילוט של סדנאות לנשים אחרי לידה, שישה שבועות אחרי לידה והלאה; ונשים חרדיות למודעות לבריאות ולצורך לדעת היטב איך אפשר לאזן את המחיר שנשים משלמות מבחינה פיזית, מבחינת הבריאות, לעניין של ריבוי ילדים וברכת הילדים; כאשר גם מאד מאד חשוב לשמור על בריאותה של האם ועל חייה הארוכים של האם. יערה שיושבת לצדי מעורבת, היא מרכזת את זה והיא גם תגיד. זה אחד.


דבר שני זה בתחום של מנהיגות נשים. אנחנו מתחילות בקולך, בעזרת השם, בשיתוף פעולה עם נשים חרדיות באחד מהקורסים למנהיגות. אנחנו עושים קורסי מנהיגות והעצמת נשים ומנהיגות קהילתית. אחרי ביקוש של נשים מבני ברק אנחנו פותחות עכשיו קורס אחד, לא בדיוק בשם קולך, אבל זאת עמותה חרדית שאימצה את התכנית שלנו ותעשה בבר אילן בעצם את אחת התכניות למנהיגות שאנחנו עושות, וזה יהיה מיועד לגמרי לנשים חרדיות.

התחום השלישי המתמשך, זה שאנחנו בעצם קו חם לנשים חרדיות, ומתוך המקום הזה התחלנו לפעול בכל הנושא של האוטובוסים והדרת נשים ומה שקורה במרחב הציבורי. כך שקולך בעצם ייצגה במאבק נגד הדרת נשים, את הנשים החרדיות שפנו אלינו, כי אנחנו במוצהר לא בדיוק נשים חרדיות, אבל יש לנו המון חברות חרדיות פעילות ופחות פעילות, שנעזרות בנו, לדחוף קדימה את הנושא של הזכויות שלהן. אז תוקף זה אני נמצאת כאן, כשאנחנו בעצם יחד עושות דברים, אבל הרבה מאחורי הקלעים.

תודה.

יערה שור, אני מרכזת את הנושא של בריאות האישה בקולך.

שמי פרופסור זהבית גרוס מאוניברסיטת בר אילן, מבית הספר לחינוך. אני ראש התמחות לניהול ופיתוח מערכות חינוך לא פורמאליות, ובמסגרת העבודה שלי אני עושה מחקרים רבים בתחום של מגדר, חינוך ודת. יש לי עכשיו מחקר גדול שאני עומדת לסיים עם סטודנטית שלי, על נשים חרדיות בהייטק, ויש לי עוד מספר מחקרים בדרך על נשים חרדיות, ואני גם מייצגת את מועצת ארגוני הנשים בישראל.

תודה, אנחנו בהחלט נרצה לשמוע קצת על העבודה של נשים חרדיות בהייטק ונראה איך נפתח את זה, אבל זה באמת נושא שמא מאד מעניין אותי, תודה.

שלום, אני אהובה ברנר. אני אורחת ואמא שלה.

ברוכה הבאה.

אני את העבודה המחקרית שלי חייבת לאמא שלי, ואני חשבתי שזאת הזדמנות בשבילי גם לעשות כיבוד אם וגם - - -

יפה מאד, תודה.

שלום, אני ענת שבתאי מהמחלקה לחינוך וקידום הבריאות במשרד הבריאות.

שלום, אני מירי ליפשיץ, מנהלת המערך האקדמי במכללה החרדית בירושלים.

עדינה בר שלום, המכללה החרדית ירושלים. כבר 15 שנה שאנחנו פועלים להעצמת נשים, לתת להן גם השכלה גבוה ולאפשר להן לעבוד. דואגים לזכויות שלהם וליידע אותם מה הזכויות שלהן, מפני שמאד קשה לפעמים לדעת איך דברים מתנהלים בעולם. ואני רוצה להודות לך, להודות לך אישית שהצלחת לאסוף סביב השולחן כל כך הרבה נשים חרדיות, מגוונות, כל אחת הגיעה ממקום אחר. אף אחת לפניך לא חשבה על זה.


האוכלוסייה החרדית מונה רק כ-10% מאוכלוסיית מדינת ישראל, ואת רואה כאן ייצוג נהדר ואם הדברים שלנו יישמעו כמו שהם, אנחנו נוכל להיות לעזר ולהוביל קו שהוא יקל עלינו, על כולנו, ויוביל אותנו לדרך טובה יותר. תודה.

תודה רבה עדינה, וזאת באמת דרך של הרבה שנים שאנחנו ביחד ואנחנו נמשיך אותה. תודה, תודה רבה.

ד"ר ניקול דהאן. עבודת הדוקטורט שלי דווקא חקרה את התכנית הראשונה לעבודה סוציאלית לנשים חרדיות, גם ברובד של הממסד וההנהלה, גם ברובד של המרצים, תוכן ומפגש אנושי. זו המומחיות שלי, זה המפגש הבין תרבותי.

הנושא השני דווקא קשור פה למעמד של נשים, זה דווקא המשגה של המושג אלימות רוחנית, כנגד העצמה רוחנית, והמקום שאני כאן זה דווקא הארגון אם הבנים. אני מנחה קבוצה של נשים חד הוריות מן המגזר החרדי, בשל פירוד וגירושין, שדווקא זוהי אוכלוסיה שהצלחנו לגבש קבוצת פעילות מאד מאד חזקות מתוך קבוצה שהממסד בכלל לא תומך בהן, וגם לצערנו הקהילה החרדית לא כל כך יודעת איך לעזור להן. אז יש פה נציגות וזו העבודה של העמותה שלנו.

אתי סנדר, גם כן מ"אם הבנים". אני עובדת סוציאלית ואנחנו מקדמים את הנושא של נשים חד הוריות חרדיות.

שמי נוגה, אני משתתפת בארגון "אם הבנים".

שלום, בוקר טוב לכולם. אני לאה, אני חברה בעמותת "אם הבנים", סטודנטית. הגברת חנה מקולך דיברה על הדרת נשים, ואני רוצה לדבר היום על הדרת נשים דווקא בתחום של המלגות לסטודנטיות, שאני נתקלת בקשיים מאד רבים.

איפה יש הדרה? כלומר, על איזה מקומות את מדברת על הדרה?

אני סיימתי השנה מכינה במכללה החרדית בירושלים, של הגברת עדינה בר שלום. אני התקבלתי ללימודי אחיות בבית הספר לסיעוד שעל יד שערי צדק, ויש לי חצי מלגה מעמותת יד אליעזר, שמותנית בכך שאני אמצא עוד ארגון שיממן לי עוד חצי מלגה, ואני לצערי מקבלת בשבועות האחרונים תשובות שליליות מכל המקומות – את לא עונה על הדרישות.

זה קשור לבגרות או לתעודות?

לא, יש לי הכל.

זה קשור למדיניות של הממשלה.

לצערי אני גם הבנתי שיש תקציב מאד גדול לנשים חד הוריות, שלא קרה איתו כלום בגלל שאין הורות ברורות לגביו, ואני רוצה לדבר על כל מה שלימודים עושה לאישה חד הורית, מבחינת הדימוי העצמי.

אני רוצה רגע להבין את הדברים, אני לא מכירה את הנושא, אני רוצה להבין אותו. כלומר, למעשה את אומרת שיש פחות מלגות ל - - -

כן, בהחלט.

רגע, לנשים חרדיות יש פחות מלגות, ובתוכן יש פחות מלגות לנשים חרדיות חד הוריות?

כן, בהחלט. אני רוצה להגיד יותר מזה, ישבנו כאן בוועדה לשילוב גברים חרדים בעבודה שבוע שעבר, וישב איתנו אחד ממל"ג, והוא אמר שאין עזרה לנשים ורק לגברים יש.

סליחה, אני לואיזה ממשרד הכלכלה. אחד הדברים שעכשיו מופעלים זה תכנית השוברים - - -

סליחה, אבל זה לא להשכלה. אני מדברת איתך על השכלה, אין לי שום תעודה.

רק שנייה, נגיע אליך, תדברי, בסדר? אני רוצה רגע להבין את הסוגיה לעומק, ולהבין אותה אחת ולתמיד. את אומרת שבעצם יש דיפרנציאציה בסיוע בעולם ההשכלה?

בהחלט.

יש פחות נשים שמקבלות?

בהחלט.

יש את קרן קמ"ח, שזה קרן מלגות חרדים. אין קמ"ח עבור נשים.

אבל מי מביא לקמ"ח את הכסף?

ספונסרים מחו"ל, וגם ממשרד האוצר. ורק השבוע ניר ברקת אישר 500 מיליון שקלים עבור לימודים של גברים חרדים, ולא עבור נשים חרדיות. זה מה שפורסם בסוף השבוע בעיתונים.

טוב.

אני רק אוסיף אולי נקודה כנציגת נשים. אני יכולה להגיד שמי שברווחה, בגיל מבוגר, שזה קורה הרבה בקבוצה שלנו, ממש ביקשה, היא קיבלה. היא הייתה תואמת בכל הקריטריונים ללמוד השכלה גבוהה. ברגע האחרון שללו לה את זה מטעם שהיא חד הורית.

טוב, אנחנו בודקות את הנושא.

אני רק רוצה להזכיר עוד משהו, שבתור נשים חד הוריות, אנחנו המפרנסות היחידות. אנחנו בדרך כלל, אני לדוגמא מקבלת קצבת מזונות מביטוח לאומי, זה אומר גם כן שלא רק שאני לא מקבלת מזונות מהגרוש שלי, מהאבא של בנותיי, הוא גם לא משתתף בדברים הבסיסיים של שכר לימוד, של קייטנות, של חוגים, של עזרה נפשית לילדים, דברים שהם מובנים מאליהם לאישה חרדית נשואה, אצלנו זה לגמרי לא ברור.

טוב, אוקיי, תודה רבה.

עורכת דין אינה סולטנוביץ-דוד, מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה. אני גם מברכת מאד על הדיון הזה, והאמת היא שזה מרגש לראות נשים שבדרך כלל, לי לפחות, לא יוצא להיפגש בצורה כזאת מרוכזת.

רק אולי בבקשה תחזרי את מי את מייצגת, כי אני לא חושבת שכולם בחדר יודעים שיש כזה דבר במדינת ישראל, וזה חשוב לדעת. אז אולי משפט על את מי את מייצגת ומה זה הנציבות.

אוקיי, אז נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה זה גוף שעוסק בקידום שוויון הזדמנויות בעבודה ומניעת אפליה בעבודה, על רקע היריון, טיפולי פוריות, דת, גיל וכו'. זה כולל גם בקבלה לעבודה, גם בתנאי עבודה-שכר, וגם בסיום העסקה. אפשר לפנות אלינו לקבל ייעוץ משפטי חינם ובמקרים שאנחנו נראה לנכון גם ייצוג משפטי, ואפשר לפנות אלינו גם, אנחנו עוסקות גם בהסברה, אנחנו מעבירות הרצאות בכל רחבי הארץ, אנחנו מאד מאד נשמח לשתף פעולה ולהיפגש ולחשוב באמת על כל מיני דרכים שאפשר ליידע נשים הודות הזכויות שלהן בנושא של שוויון.

הנושא הזה של תעסוקת חרדים גם נמצא אצלנו בתכנית האסטרטגית, ואני חושבת שנשים חרדיות באמת מהוות איזה שהוא קטליזאטור לשינוי, ויש להן המון השפעה וזה מאד מאד חשוב, ואנחנו נשמח להיות איתכן בקשה. תודה.

תודה.

שלום, שמי מעיין כהן, אני תושבת בית שמש, אני חברת מועצת נשים בבית שמש ועוסקת רבות במיזמי דיאלוג והידברות בנשים חרדיות ולא חרדיות. לאחרונה הצטרפתי לשדולת הנשים החרדיות, שנופר תספר לכן עליה.

תודה. כן.

אז שלום רב, שמי נופר דנן. לפני כשנתיים, בכל הקשור להדרת נשים, החלטתי שאני ככה צריכה להרים את הכפפה ולהשמיע את הקול השפוי שנמצא באמצע ולא מושמע, כי יש איזה שהוא משחק קיצוני. ניסיתי להקים איזה ארגון ואני גם בכלל בתהליך של בירור והקמה, וצרפתי אלי כמה חברות. יחד אנחנו עוסקות בשני תחומים, אחד זה הסברה, והדבר השני זה תכניות להעצמת נשים. אנחנו ממש ממש עכשיו בתהליך של גיוס נשים וגם של גיוס משאבים, אז אני ככה שמחה לפגוש כאן נשים ולראות איך אנחנו נוכל לשתף פעולה עם כל מיני גורמים. ואני ממש מברכת על ההזדמנות הזו, שנפלה בחלקנו, להגיע לכאן.

תודה.

אגב, מחובתי להגיד תודה לעדינה, שאני בוגרת שלה. למדתי תואר שני לניהול ויישוב סכסוכים במכללה.

יפה. כן, בבקשה.

שלום רב, אני אושרה לרר, אני גם מתרגשת. בדרך כלל עובדי מדינה לא אומרים את זה, אבל אני לא יכולה שלא להגיד את זה. אני הממונה על שוויון בין המינים במשרד החינוך.

צהריים טובים, אני רחלי איבנבוים, משמשת כמנכ"לית ארגון מאיר פנים. לא לכן אני כאן. סיימתי השנה קדנציה כחברה בפורום הצעירים של נשיא המדינה שמעון פרס, כחברה חרדית. בשנה האחרונה, וזה ככה אני רואה וממש מרגש אותי, שהיזמה הזאת לשבת כאן, היא חלק מתהליך בעיני, שבאמת הנשים החרדיות מקבלות יותר מקום בציבוריות, גם החרדית וגם הישראלית, אני מקווה.

בשנה האחרונה אני פעילה חברתית או יזמית חברתית, גם בנושא של שיח ובירור עמדות בקרב נשים חרדיות בכלל, שזה מה שהולך לקרות כאן, אבל לא פחות חשוב גם ניסיון לתת למצוקה, בעצם לדעתי הכי כאוטית במגזר החרדי, שזה בעיית העוני, דרך עבודה איכותית ומשמעותית של נשים חרדיות, מה שמכונה קריירה. ושוב, בתהליכים ככה מתקדמים, סופיים, של גיבוש פרויקטים מעניינים ורלבנטיים.

תודה רחלי.

נ', את טסה עוד כמה ימים למשלחת מאד מאד מיוחדת, נכון? את יכולה לשתף אותנו קצת?

כן. אני נ.א., אני מארגון נשים חרדיות, אני משסיימת עכשיו לימודי ראיית חשבון במכון לוסטיג, שזה לימודים אקדמיים לבנות חרדיות ברמת גן. כן, אז אני לקראת ההתמחות, בעזרת השם, עוד כמה ימים.

אני רציתי לדבר על נושא שנתקלתי בו גם באופן אישי, גם של חברות שלי ללימודים, שיש אפליה על רקע דתי של נשים חרדיות בשוק התעסוקה, דבר ששמעתי עליו הרבה, ואני כואבת אותו.

את יכולה לפרט, מה למשל?

>

כן, באופן אישי אני הייתי בראיונות עבודה, אני שמעתי מעסיקים, גם בגלל, שוב, הארגון שלנו רוצה באמת להתמקד בנושא של הסברה. אנשים לא מכירים את האישה החרדית, הם מאד מאד חוששים מזה בעיקר, וזו בעצם הבעיה.

שפחות רוצים להעסיק נשים חרדיות.

>

לא. לא רוצים להעסיק נשים חרדיות, גם מתוך חשש, גם מתוך חוסר היכרות עם האישה החרדית.

מה החוויה שלך, מה שמעת, שמה חוששים? שתחסירי ימים?

>

כן, שוב, בגלל ריבוי ילודה במגזר שלנו, בין השאר, ושוב, גם מחוסר היכרות איתנו.

והמשלחת שאת נוסעת אליה, מה זו המשלחת הזאת?

>

אני נוסעת להתמחות באו"ם בניו-יורק, במחלקה הכלכלית, מטעם - - -

יפה מאד. כל הכבוד.

שלום, צהריים טובים, שמי אפרת ברזל. אני שוב מברכת על היזמה הזאת. אני תמיד אוהבת להגיד – אני לא נולדתי עם פאה וחצאית, אני בעלת תשובה. גדלתי בבית מאד חילוני, ההורים שלי שניהם אנשי שמאל ושניהם אנשי תקשורת ברדיו ובטלוויזיה. בעבר הייתי עיתונאית בידיעות תקשורת, והמעבר הזה בין חברה מאד חילונית לחברה מאד חרדית, אני אמא לשמונה, אני גרה בבני ברק, אני מייצגת ציבור ליטאי. היכולת הזאת של לקיים חיים משותפים בין סבא וסבתא חילוניים וילדים חרדים בחדר, הדבר שנוצר במהלך השנים האחרונות זה שאני מנחה סדנאות ומרצה בכל הארץ. זה לא זר לי מה שאני רואה כאן. סדנאות שבאופן קבוע משתתפות בהן גם נשים חילוניות וגם נשים חרדיות, מתוך איזה שהוא רעיון נשי משותף.

כשקיבלתי את המייל שהזמין לאירוע הזה, זה ריגש אותי מולך, חברת הכנסת עליזה לביא, שיש איזו שהיא יכולת להיתפס לגרעין נשי ומשם לצאת. אני חושבת שכולנו כאן יושבות סביב הרעיון הזה.

אני הולכת לעשות את הדוקטורט שלי בנושא שנקרא – היכולת להכיל מורכבות, וזה בעצם איזה שהוא גשר בין העולמות, במיוחד אצל בעלות תשובה, שעבדו בתחום התקשורת. הנושא שמאד קרוב ליבי ואני רואה שהוא לא הוזכר פה עד כה, זה הנושא של איך נשים חרדיות מיוצגות בתקשורת, והוא נושא שכל כך כואב לי, כי תמיד כשמעלים לראיון, גלי צה"ל, רשת ב', לא משנה איפה, רדיו, טלוויזיה, יש שתי בעיות שאני שמה לב אליהן. אלף, התחקירניות שעובדת מאחורי הקלעים, האם האישה שהעליתם לשידור היא באמת אישה חרדית. זאת אומרת צריך לדעת כל כך את הניואנסים בציבור הזה וכולנו נעזור כאן ביחד – האם היא באמת מקובלת על רוב הציבור החרדי? האם היא אומרת דברים שהאישה החרדית מיוצגת על ידיה? זה עניין אחד בתקשורת, והייתי שמחה לעזור בו מאד, מתוך היכרות את התקשורת בעבר ובהווה. זה אלף.

ב', הנושא שמאחורי הקלעים של המראיין, שהוא בדרך כלל לא איש חרדי, מין איזו שהיא נימה זילזולונת כזאת קצת אפילו, שאולי אני רגישה לזה באופן יותר מאחרים, אבל כן יש לנו מה להגיד ואנחנו רוצות להגיד - הנשים החרדיות - ויש לנו הרבה מה להציע ואנחנו נשמח לשתף את כל עמינו בכך. תודה.

תודה, תודה אפרת.

שלום, שמי מנוחה אבר. אני בעצם בת הצפון. אבי הוא רב מאד מאד חשוב בקהילה הליטאית. אני גרה בבני ברק כבר 30 שנה, יש לי 10 ילדים, ואני כבר במשך 35 שנה מובילה תהליכים בקהילה, שקשורים להעצמה של נשים, נשים חוזרות בתשובה, הרבה קשורה לקהילה של החוזרים בתשובה, וכעת ב-15 שנים האחרונות, פעילה מאד בכל מיני מסגרות של נושרים, של נוער בסיכון. אני מרכזת תכניות הכשרה בייעוץ בהנחיית הורים. אני בעצמי עברתי הכשרה אקדמית, אני גם פסיכותרפיסטית ומטפלת, ואני מייצגת כאן הרבה גופים, שקשורים לבני ברק וליהדות החרדית, שנמצאת כעת במצב של פאניקה, מהתחושה שרוצים להביא עלינו את האפוטרופסות.

זאת אומרת אם עד עכשיו היה איזה שהוא 30 שנה של מקום של תנו לכל אחד לחיות, עם איזה שהוא מקום של בסיס משותף, או בסיס שיש בקצוות שלו אינטרסים משותפים, של הבה ונחיה ביחד ונכבד אחד את אורחות החיים של השני. משהו שם התפוצץ. זו איזו שהיא תחושה של 100,000 אנשים לפחות, שאני קשורה איתם, של תחושה של – הנה, קמה לה קבוצה כעת, קבוצה בכנסת בעיקר, שרוצה לשנות את הקודים שלנו, תחת מילים מאד מאד יפות, של כאילו לדאוג לרווחתנו ולבגרותנו ולחיינו ולקבוצות שלנו. והקהילה, אם לא יקרה פה משהו דרסטי, בקטע של איזו שהיא הרגעה של הרוחות, הולך להיות פה מקום שכל ההישגים היפים שאני שותפה להם, ושאני הייתי איתם כבר 35 שנה, 40 שנה, מקום של שיתוף פעולה ושל כיבוד אחד את השני, הולך להיכנס למקום של רגרסיה מאד מאד חזקה.

אני יכולה להביא את הקול הזה, כי אני היום בקשר עם עשרות מקומות שאני שם מרצה ופעילה ומרכזת תכניות הכשרה, נמצאת בכל הקודקודים החינוכיים בארץ. אני מרצה משותפת בכל המקומות ועדינה מכירה אותי ורינה מכירה אותי. הנה, הבן שלי פה, אהרון, שהוא בעצמו פעיל היום במסגרות של כל מיני משרדים, בשביל להעצים קהילות.

אם לא יקרה משהו של הרגעה, איזה שהוא מסר של הרגעה, ממקום של – אל תתערבו לנו בחיים ובקודים ובדברים שקוראים להם משפחה, מה זה משפחה, מה זה חיים של תורה, ... עם הקודים של הדברים האלה, יקרה פיצוץ.

אני נמצאת גם קשורה מאד לכל הארגונים הגדולים של סיוע לציבור כמו עזר מציון ועזרה למרפא, וגם חיל האוויר מגיעים הרבה פעמים, מביאים בסיסים של טייסים של חיל האוויר לעשות היכרות עם המגזרים, ואני מדברת לפני נשות הטייסים, ויש לי עוד קבוצה של חברות שאנחנו פעילות בכל הדברים האלה. אבל המסר שלנו כעת זה – של באמת תנסו, ומי שיכול, יותר ממקום של להבין, לנסות אולי כן לעשות לכולם שיהיה יותר טוב, ואפשר.

אז פה למשל עכשיו קצצו בתקציבים. כיוון שעכשיו אגודת ישראל לא בקואליציה, אז יש עכשיו קיצוץ בתקציבים למשל בכל הנושא של ההכשרה. אז אם רוצים שנשים תהיינה יותר משכילות ותהיינה יותר במקום של שיתוף הפעולה, הולכים לקצץ בעשרות אחוזים את התקציבים והולכים להיסגר כל מיני קורסים. אז יש פה משהו והיפוכו. רוצים אותנו משכילות-. אבל אני מרכזת תכנית של הכשרת חינוך חינוכי, שזו באמת הכשרה מאד מאד גבוהה, עם הרבה הרבה מקצועיות, אבל הדרישות שמבקשים הן כל כך גבוהות וכל כך מקשות גם תקציבית, וגם כל המנהלי, ששוב, הקבוצה הולכת ומסתגרת. במקום שיהיה איזה שהוא חלחול ואיזה שהוא שיתוף פעולה, יש הסתגרות.

זאת אומרת אם לא נעצור רגע אחד קודם, ואני קוראת פה לכולם, איזה שהוא מקום של הרגעה, לא של עליהום. עכשיו, גם אם זה לא נכון, אבל אנחנו יודעים שהנושא הזה של הסטיגמה הוא מאד מאד משמעותי, ואדרבה, אני פה מאד מאד אשמח מאיזה שהוא מקום של איך מייצרים, דווקא מקום-, כי הדיאלוג פה הוא מאד חשוב, בתנאי שכל אחד יביא את המסר הזה גם הלאה, במעגלים הרחבים יותר.

מנוחה, אני מאד מודה לך שפתחת והעלית את הנושא הזה. אני יודעת שיש נשים שלא הגיעו היום, דווקא בגלל הסיבה הזאת. אני יודעת מה המפלגה שאני מייצגת, אני יודעת מה הדברים שנשמעים בחלל האוויר, אבל תראי, אני שוב לוקחת דוגמא מחוץ לשולחן הזה, כדי להמחיש את האג'נדה שלי, את האסטרטגיה, את המקום שלי פה בוועדה הזאת.

כשישבתי בנצרת עם ארגוני הנשים הערביות, אחרי שקיימנו פה ועדה והבנו שכדי לבוא ולהכיר את השטח, אנחנו כוועדה צריכות וצריכים לנסוע לנצרת, ונסענו והקדשנו לזה יום שלם, והכרנו ארגונים שגם לא יכולים טכנית להגיע לכאן, סיימתי ואמרתי שפתחנו היום דיאלוג, אבל אם אנחנו ניתן לכעסים ולאירועים שחלילה יהיו בעתיד, ויהיו, כי יהיו אירועים. ואם אנחנו ניתן לאירועים האלה להעיב על הדיאלוג שנוצר בנצרת, אז אנחנו נחזור שוב אחורה. אבל אם אנחנו נצליח ליצור יחסי אמון, שאני לא אומרת שאפשרת להתנתק מהפוליטיקה, אבל אני חושבת שאפשר לפעול במקביל לפוליטיקה.

כי אם אני שומעת עכשיו על נושאים מסוימים ושר האוצר, תאמיני לי שהוא לא שונא חרדים. יכול להיות שיש פה כל מיני אינטרפרטציות, אבל כשאני אבוא אליו עם מסקנות מהישיבה הזאת ועם רגישויות שצריכות להינתן דווקא לנשים חרדיות, מאחר שהן המפרנסות ומאחר שהן פועלות גם במישור המשפחתי וגם במישור התעסוקתי וההשכלתי, והן למעשה נושאות את השינוי של החברה החרדית, אז יכול להיות. את יודעת מה, אחד הנושאים שאני מובילה ולקח לי הרבה זמן, ויעידו פה האנשים שעובדים איתי, להטמיע את החשיבה המגדרית בתקציב המדינה, לא לנשים חרדיות, בכלל. וכתבתי על זה מאמר לפני כמה שנים, תקציב המדינה לא אוהב נשים.

התקציב שלי הוא להאהיב את הנושא המגדרי על תקציב המדינה. לפני שבוע הקמתי תת ועדה בוועדת כספים, להטמעת החשיבה המגדרית בתקציב המדינה. אז הדברים צריכים ללכת יחד. כלומר, יכול להיות, ואני יודעת ואנחנו כולנו חיים בתוך מרחב פוליטי. גם את, גם אני, גם כל מי שיושבת פה סביב השולחן. אבל אם אנחנו לא נכרות ברית בינינו, ברית שתעמוד ותחזיק מעמד גם בימים אולי קשים, אבל גם בימים הקשים צריך שיתוף פעולה וצריך דיאלוג.

אני כל כך מאמינה בזה, כי כשאני בעצמי הובלתי קבוצות שהיו בהן הרבה נשים חילוניות, הרוב, קראנו לזה נשים במעגל ואימהות במעגל, כי באמת הדברים, הנשיות זה חלק שמאחד באמת את כולנו מהמקום הזה, ואני מאמינה שבאמת השינויים לא יהיו ברובד הפוליטי. הם יהיו להיפך, דווקא מהרובד האנושי שיבעבע ויחלחל, ודווקא מהמקום הזה שאני כל כך מברכת עליו, מהמקום הזה של שיתוף הפעולה, של ההיכרות האישית והבינאישית, כמה היא תורמת.

מה שאני אמרתי חייב להילקח בחשבון, אבל מול זה זה באמת המקום הזה שמוכן לקבל את הדברים ומוכן להסתכל עליהם מהמקום המיטבי.

אני מודה לך מאד שאמרת את הדברים. אחת הפניות שהגיעה אלי ב-48 השעות האחרונות, הייתה למשל סוגיה שסיפרו לי שבמשפחתונים או במעונות מעדיפים למשל ילדי אברכים על פני ילדים שהאבות הולכים לפרויקט השחר או לפרויקטים אחרים בצבא, וקיבלתי נתונים. זה דבר שאני צריכה לדעת, אבל אני יכולה לדעת אותו רק מתוך הקהילה כדי להתמודד איתו.

נמשיך איתך, בבקשה.

שמי חיה יוסוביץ. ביום יום אני ממש לא עוסקת בתחום הזה. אני אחראית על חינוך בתפוצות עם משרד החינוך, ולפני שנתיים הקמתי ביחד עם חברה קבוצת דיאלוג בין נשים חילוניות לחרדיות בבית שמש, אני גרה בבית שמש, עם כל המהומות שם.

משפט אחד שאני שומעת כל החיים שלי ואני בטוחה שכל הנשים החרדיות פה יסכימו איתי: אבל את לא כמו כולם, את לא כמו החרדים. אם החרדים היו כמותכם, הכל היה נראה אחרת. ואני אומרת להן, אתם לא מכירות את החרדים באמת. אתן מכירות כמו שאפרת אמרה, מקודם, מהתקשורת. כל מי שאני מכירה – כמוני. כל החברה שלי ומזה בעצם התחילה קבוצת הדיאלוג.

קבוצת הדיאלוג הזאת הייתה מאד קשה בפעמים הראשונות, כי הכל היה סטריאוטיפים וקבוצתיות, ואתם ככה ואתם ככה ואתם ככה, וברגע שנהיה איזה שהוא קשר יותר אישי, הדברים נהפכו לגמרי. לא רק שלא הייתה שם שום שנאה, אלא נהיו ממש קשרים אינטימיים, קשרים חזקים בין המשפחות, בין האנשים, בין הקהילות, וזה פשוט הראה לכולם שכל הבעיות כאן הן לא של מגזר כזה או אחר, אלא חוסר היכרות וחוסר הבנה, וכמה שיותר יבינו וירגישו ויכירו, יהיה לכולם יותר קל להתקדם הלאה.

תודה, תודה רבה.

שלום. שמי רחלי גנות, מייסדת ומנכ"לית של חברת הייטק רייצ'יפ, חברה שמעסיקה היום קרוב ל-100 מתכנתות חרדיות בשני סניפים, בבני ברק ובחיפה. אני אשמח לסייע פה וגם לקדם נושאים שקשורים בתעסוקת נשים חרדיות, גם לתרום מהניסיון שלי בנושא, אם זה בנושא של התאמת מקומות עבודה לנשים חרדיות וגם לקדם נושאים שקרובים לליבי ואני יכולה להעלות את השיח של העובדות שלי, בכל מיני נושאים שקשורים למעונות, צהרונים וכו', שכבר דיברו עליהם, נושאים של השכלה, הכשרה וכו'.


אני אשמח לעשות את זה במסגרת הזאת, או בכל מסגרת גם מחוץ, אני לא חושבת שחייבים להיפגש רק פה, אפשר גם לפעול בינינו במקומות אחרים ולסייע אחת לשנייה.

תודה רחלי.

צהריים טובים, שמי ריקי רט, אני באה לכאן בשני כובעים. בכובע הראשון שלי אני עיתונאית במקור ראשון ובעיתון מעריב. חשוב לי וכואב לי לראות שאין היום כמעט ייצוג. אורי אורבך טבע בזמנו את האמירה – הטובים לתקשורת, והוא התייחס לציבור הדתי-לאומי. בציבור החרדי אנחנו ממש לא רואים היום מספיק ייצוג בתקשורת הכללית.

אנחנו השנה פותחים תקשורת ומדעי המדינה.

זה מה שבאתי להגיד, אוקיי, אז אני שמחה מאד מאד לשמוע.

מה את פותחת?

תכנית BA בתקשורת לנשים.

אני מאד שמחה לשמוע על זה, אבל אני מאד אשמח לראות גם את הבוגרות משתלבות בשוק הכללי. אנחנו יודעים שבשוק התקשורת החרדי, פעם אם ריקי רט הייתה חותמת על ידיעה-. אני אישית, זאת אומרת אני לא כל כך מבוגרת, אני בת 32 והייתי כותבת בתחילת דרכי בעיתון 'משפחה'. אז פעם היו כותבים ר. רט, אחר כך זה נהיה רבקה רט, כי אסור לכתוב ריקי, חס וחלילה, כי זה שם חיבה. זה לא עניין של סמנטיקה בלבד, אלא הייתי שמחה לראות נשים שהן כותבות גם מאמרי דיעה וגם את החלקים הפוליטיים, ולא רק את המתכונים ואת העצות לגידול ילדים.

אני אשמח במסגרת העבודה שלי לקדם ולחשוף את כל העבודה הנפלאה שאתן עושות כאן, שאפילו אני, שאני באמת מכירה הרבה, הופתעתי לגלות כאן הרבה נשים מדהימות.

בכובע השני שלי אני חברה בעמותת בת מלך, למניעת אלימות במגזר החרדי והדתי; וצילית, שהיא יושבת ראש העמותה, תרחיב בנושא.

צהריים טובים, שמי צילית יעקובסון, יושבת ראש עמותת בת מלך, ואני שוב מצטרפת ומברכת באמת על נתינת הבמה המאד מכובדת להשמיע את קולן של הנשים הדתיות והנשים החרדיות.

אנחנו באנו לכאן, עמותת בת מלך, ואני תיכף אפרט בכמה מילים על העמותה, להשמיע את קולן של נשים שעוד פחות נשמע. עמותת בת מלך מפעילה מקלטים לנשים דתיות, נשים חרדיות. זה שני המקלטים היחידים במדינת ישראל שמותאמים לנשים דתיות, נשים חרדיות, על כל הקשת. נשים דתיות לאומיות, חרדלי, חרדי, חסידי, ליטאי. מתוך 14 מקלטים כלליים שיש במדינת ישראל, אלה שני המקלטים היחידים שיש. יש לנו מקלט אחד בירושלים, מקלט אחד במרכז, שהקשיים שאישה נאלצת לנוס על נפשה מבית, ולהגיע למקלט, כאשר כלו כל הקיצין, ולא נמצאה שום אלטרנטיבה אחרת במסגרת הקהילה או במסגרת אחרת, והיא נאלצת להגיע למקלט לנשים מוכות, זה מצב שהוא קשה ביותר.

אישה חרדית שנאלצת להגיע למצב הזה, מצבה הוא קשה ומורכב פי כמה. הסביבה. ההתמודדות עם הקהילה, עם החרם. ההתמודדות עם הילדים. ההתמודדות מול פערים רבות, ויש אין ספור של סיפורים, מול בעל, כשבכל זאת ההתמודדות מול ממסד רבני, ממסד גברי חרדי, כשלבעל יש יותר יכולות, יותר קשרים, השיח נעשה דרכו. ההתמודדות שלה ושל הילדים, כשהיא מגיעה למצב הזה, מול כל אישה אחרת שנאלצת להגיע למקלט לנשים מוכות, אישה דתית חרדית שנאלצת להגיע, הקושי והכאב והמורכבות הם גדולים ויש כאן הרבה מאד היבטים נוספים שצריכים לתת עליהם את הדעת, וקולן של הנשים האלה לא נשמע, וברור שהוא לא נשמע.

אנחנו גם מפעילים הוסטל לנערות חרדיות בסיכון, בשם ניגונים, שזה עלה כבר בנושא אחר של נערות בסיכון. זה נושא של נשים שחוות אלימות, על כל הסוגים, ומגיעות למקלטים, זה בהחלט דבר ומקום שהיינו שמחות להציף אותו, להעלות אותו, גם מההיבט של המודעות למה קורה לנשים כאלה, ואיך אפשר כן להשמיע את קולן; וגם מהיבטים נוספים שפנינו והיינו שמחות לקדם את זה בחקיקה.

פנינו לשר הרווחה בעניין התקצוב הכללי של המקלטים, שאין התייחסות, אין הפרדה. התקצוב הוא לכל אישה שמגיעה באשר היא, בין אם היא מגיעה ללא ילדים, אם היא מגיעה עם ארבעה או חמישה או שישה ילדים, או שמונה, התקצוב הוא זהה. במדינת ישראל, כשאישה מגיעה למקלטים שלנו, היא מגיעה עם ילד, שניים, שלושה, גם שישה ושבעה. היא גם מגיעה בהיריון. הייתה בר מצווה לפני שבועיים, היו שתי בריתות בחודשים האחרונים. וזה דברים וזה נושאים שצריך לתת עליהם את הדעת, צריך לקדם, כי אין מי שישמיע את קולן.

תודה.

סליחה, אם אני יכולה רק להוסיף משהו, אם יורשה לי.

בשמחה.

אני הגעתי לארגון בת מלך, אחרי שחוויתי אלימות פעם אחת ויחידה, אלימות פיזית, אבל שכמעט קיפדה את חיי. הגעתי אליהם גמורה והם הרימו לי את הראש ונתנו לי תקווה, ובזכותם אני כאן. וכאן זה המקום להגיד להם תודה. תמשיכו עם המעשים שלכם. הם עוזרים בתכלס גם אחר כך.

אחרי שהן יוצאות מהמקלט והן מתגרשות - - - -

אנחנו נותנים גם ייצוג משפטי. אני גם מייצגת את הנשים, אני עם עוד כמה עורכות דין מייצגות את הנשים שנמצאות במקלט באמת, מול הבעלים, בבית המשפט, בבית הדין הרבני. יש דירת מעבר, אנחנו מנסים לסייע גם לנשים כשהן עוזבות את המקלט. יש לזה הרבה מאד היבטים שנשמח לקדם. אני מניחה שזה לא היום, אבל יש עוד הרבה מאד נושאים, הרבה מאד היבטים שצריך לתת עליהם את הדעת ואפשר ביחד.

תודה צילית. כן, בבקשה.

שמי פנינה הירש ואני מפקחת במינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך. אני רק רוצה לציין שיש לנו בשנים האחרונות פריחה של פתיחת מגמות טכנולוגיות לבנות, במחשבים, בחשבונאות, בעיצוב, בחינוך לגיל הרך, בבתי הספר התיכוניים.

בבתי הספר?

כן. ממש פריחה. והדיאלוג שנוצר בינינו הוא מרתק והוא פשוט יוצא מן הכלל. זה קשה לפעמים להקהיל דברים, אבל זה מלמד אני חושבת את שני הצדדים. לי כמפקחת על מגמת חינוך לגיל הרך ומערכות בריאות, יש ניסיון נפלא. גמרנו עכשיו לכתוב יחד מקראה לספרות ילדים חרדית, ראשונה מסוגה, באישור סמינר וולף, עם פרופסור מירי ברוך, שזה לא פשוט.

הקדשנו לזה ועדה כאן. אני מאד שמחה לשמוע מה שאת אומרת עכשיו, כי אחד מהנושאים שעלו הוא נושא הגיל הרך וסיפורי הילדים, אז אני שמחה לשמוע, יפה. תודה.

שלום, שמי לואיזה נמיצוב, אני ממשרד הכלכלה, האגף להכשרה מקצועית, היחידה לקידום נשים ופיתוח כישורי עבודה. אני מייצגת את המשרד, אבל אם אני אתמקד יותר ביחידה שלנו, שפועלת כבר למעלה מעשור, אחוז גבוה מאד מהתקציב שלנו הופנה תמיד למגזר החרדי, לקידום נשים במגזר החרדי.

יזמנו פרויקטים מיוחדים, למשל יועצות לנושא תעסוקה וסמינרים במגזר, קורסים מיוחדים, יזמות עסקית לנשים. ואני פשוט שולפת ככה רק שני דברים שעלו במשך כל התקופה הזאת, הצורך בתעסוקה של נשים בגילאי 45 פלוס.

יש ועדה נפרדת לנושא הזה.

כן, אז זה נושא אחד, רק בכותרת. והדבר השני שהועלה, זה תעסוקה פוגענית בתוך המגזר עצמו, שנשים העלו. כסף שחור, לא מנפיקים תלושי שכר, זה אופייני למגזרים המודרים, אז שני הנושאים האלה.

לואיזה, איך את מתמודדת עם הסיפור של הקמח, אם אין קמח אין תורה, שעלה פה רגע לפני?

כן, אז אני הבנתי פשוט את הפער, כי היא מדברת על עניין של השכלה גבוהה, ויש את נושא השוברים אצלנו במשרד, שכן נותנים, אבל לסיעוד, כנראה לא להשכלה גבוהה. זו הכשרה מקצועית ולא השכלה גבוהה. זה הפער ביניהם.


רק רציתי להוסיף איזה פן אישי, שאולי זה מראה משהו על פתיחות במשרדי ממשלה. אני סיימתי שנה שלישית עכשיו לימודים בתורת הנפש של הרב גינזבורג, וזה אושר לי מטעם העבודה, יום בשבוע. אני מקווה שזה לא יופסק, וזה באמת פריצת דרך. יש פה עוד חברה שלומדת איתי, וזו גם התקרבות למגזרים השונים, גם הבנה.

יפה, תודה לואיזה.

תבורכי. אני זוכרת את הוועדה לקידום מעמד האישה לפני 15 שנה, מזג אוויר אחר היה, אז תודה רבה.

אוקיי, תודה לואיזה. כן, בבקשה.

שמי אילנה לכר, ולי אין הרבה מה להוסיף. אני משדולת הנשים.

תודה אילנה. כן, בבקשה.

שמי מירי שניאורסון, אני גרה בכפר חב"ד, אני אמא לשישה ילדים וסבתא לחמישה נכדים. אני אומרת את זה דווקא בגלל ריבוי התפקידים במגזר החרדי, שלכולן יש פה מן הסתם לא מעט ילדים. יש בטח מאות ילדים ונכדים סביב השולחן הזה, ובאמת מעבר לדברים שאנחנו מתעסקים בתור נשים – תעסוקה וכלכלה והשכלה וניהול בית וכו' וכו', אז יש לנו גם את עתיד עם ישראל, שנמצא אצלנו הנשים.

אני חברה בארגון נשי ובנות חב"ד, שזה הארגון שמונה 10,000 נשים חרדיות ברחבי הארץ. רק ביום חמישי האחרון התאספו 7,000 מהן בבנייני האומה בירושלים, בשני מחזורים, כיוון שהוא לא יכול להכיל את כל כמות הנשים. באמת כל הנשים שם קיבלו העצמה – לצאת ולתת כוח בביתן ובמשפחתן.

אני מגיעה מעולם העסקים. במשך יותר מ-20 שנה יזמתי, מנכ"לתי וניהלתי את רשת קידישיק, של בגדי ילדים, 18 חנויות, ויותר מ-600 בנות חרדיות עברו אצלנו בתור עובדות מעסיקות. אז אני מכירה את כל האתגרים בלהעסיק נשים חרדיות ולהשאיר אותן ולגרום להן ולהעצים אותן; והיום אני עוסקת בהעצמה, זאת אומרת נותנת מניסיוני לנשים אחרות שרוצות להקים עסקים. ביום שלישי הבא יהיה לנו כנס בפתח תקווה, שעוד מעט שושי תספר עליו, כדי להעצים נשים חרדיות, קוד ההצלחה בעסקים.

אני יכולה להגיד לכם שאני עצמי עברתי אימון של קוד ההצלחה בעסקים אצל הגברת שושי אורון, ובאמת הייתה לי פריצת דרך מאד גדולה, כי ידעתי איך למכור בגדים, אבל לא ידעתי איך למכור את עצמי, ושם עברתי עוד משהו, עוד משהו נפתח, ואני מקווה שבאמת רק מפה יכולה לבוא ישועה גדולה.

תודה, תודה מירי.

בוקר טוב ,שמי שושי אורון. במקצוע המקורי שלי אני אדריכלית, בוגרת הטכניון, באה מעולם החומר, מעולם העסקים ומהעולם החילוני. בשנת 2003 התחברתי באופן מדהים לייעוד המואר של נשמתי, ואמרתי שאני עוברת מאדריכלות של הצלחה בפרויקטים ובתים לאדריכלות של הצלחה בחיי הנשים. ואז הקמתי את קרן אור ראשונה, וקרן אור ראשונה במשך 10 שנים עשתה פריצת דרך עם אנשים, זוגות, משפחות, חברות, ארגונים, פשוט לא זוכרת להגיד. אני לא עצרתי לרגע, רק להביא את האור והאהבה לכל פינה ביקום. וכששואלים אותי מה המקצוע שלי – אני אומרת אהבה, כשיש אהבה – יש הכל.

פיתחתי שיטה שנקראת – המסלול לדיוק תוצאות. זאת שיטה שזכתה בברכה ובהסכמה של גדולי ישראל, זאת אומרת כל הדרך לכל העולם החרדי. כבוד הרב חיים קנייבסקי ועוד רבנים גדולים, והתכנית הזאת פתוחה. המסלול לדיוק תוצאות הוא דרך להשגת מטרות. התכנית מאפשרת לכל אישה לדעת מה באת היא רוצה וגם איך להשיג את זה, באמצעות כלים. בקבוק זה כלי לשתות מים. אני זקוקה תמיד לכלי ואני אקח מים ואשפוך על השולחן, אני לא אוכל לשתות. אבל כשיש לי בקבוק, אז זה כלים. אתה לא צריך אותי, אתה למד את הכלים ואתה יכול לבד לקחת אותם, ולפרוץ דרך בכל תחום. תחום אישי, זוגי, משפחתי, מקצועי, חברתי, בריאותי.

1. תכנית הצלחה משפחתית.
2. היכולת לאהוב, זוגיות במשפחה ושיתופי פעולה.
3. קוד ההצלחה בעסקים, שזה אנחנו מקדמים עכשיו מעשית, תכנית שאני מזמינה כל אחת ואחת מכן לעשות את המהלך, ביום שלישי להגיע אליו. הוא מסובסד וממומן על ידי תורמים. הוא ליום שלם, כולל ארוחת צהריים 70 שקלים, עם הרב - - -

אנחנו נעצור פה כי אני רוצה לשמוע את כולן, בסדר?

אז אני רק אגיד עוד דבר קטן. והדרך הזאת, אני אחלק לכם, אני לא באתי למכור כאן כלום. אני באתי כדי לקחת את כולן צעד אחד קדימה, ונעשה את זה. מירי מופיעה בכנס, גם - - -

תודה שושי, תודה.

רגע, אני רוצה לברך עוד דבר. אני רוצה לברך את כולן, את כולנו בפריצת הדרך, שיהיו לנו שמחה בלב ואהבה בלב, אור בעיניים וכוח ברגליים, שנזכה כולנו לעשות אגודה אחת ולהגיע רחוק כפי שאפשרי, כי רק המקום של אחדות היא הטהרה וההצלחה.

תודה. אני אקח את זה לספר התפילות הבא שלי. שלהבת.

שלהבת חסדיאל, חרדית גאה, עיתונאית ואשת תקשורת, יוזמת מגזין פיין סטייליש, עוסקת בייזום עסקי בעיקר בנדל"ן, ומרצה בנושא המגזר החרדי, נשים חרדיות בחברה הישראלית.

אני חושבת שכמעט כל קבוצה באוכלוסייה יכולה לומר על עצמה שהיא מקופחת, אבל לנשים החרדיות לא תמיד יש את היכולת לומר זאת, וגם אין איפה. אז לכן הדיון חשוב בעצם קיומו. אז קודם כל תודה עליזה על העוצמה והיזמה הזו.

ותודה על כל העזרה בגיוס.

אני מקווה שנדע להשפיע. צריך לציין שהדיון הוא נגד הממסד ולא נגד המפלגות. כל יזמה תצטרך הכרה ערכית ממסדית, צריך לזכור את זה. היוזמה מבורכת וצריך מודעות ציבורית. צריך לבחון מה היא תקרת הזכוכית של אישה חרדית. אני חושבת למשל בתחום התקשורת הפנים מגזרית, יש מקומות שאין כבר תקרת זכוכית שאפשר לשבור אותה.

רואים תמורות במגזר בתחום הכלכלה, בתחום התעסוקה, בתחום הרווחה. צריך לבחון שדווקא השנים הקרובות לא יעצרו את זה.

טוב, תודה שלהבת. ורד.

אני רוצה להצטרף לברכות, לברך אותך על היזמה. שוש העלתה את זה ממש במילים של תפילה, מכל הלב.

הוצגו פה מגוון של נושאים, החל מצד אחד מההתמודדות עם האלימות, שהיא קשה בכל מקום, אבל אני חושבת שאין ספק שבאוכלוסייה החרדית ההשלכות הרבה יותר קשות בה, לאזור אומץ וללכת להתלונן ולהגיע למקלט, והחשש אחר כך של חזרה לקהילה. ודרך הייצוג המשמעותי ביותר, שזה בתקשורת, כמו שריקי רט ציינה, ושוש אורן בעסקים, ועדינה באקדמיה, ששם זה באמת פריצת תקרת זכוכית.

במקביל יש כל הזמן, אנחנו רואים עם ההישגים בשנה האחרונה מתמודדות נשים חרדיות לבחירות למועצות המוניציפאליות גם בצפת, גם בפתח תקווה. אבל יחד עם זה בעיות שקורות לנו מדי פעם, החל מהנושא של הדרת נשים, שהסמליות שלו היא בתחבורה הציבורית, אבל אנחנו יודעות שהוא קורה לא רק בתחבורה הציבורית. ואני מאמינה שבשילוב כוחות של הפורום הזה, ויש דוגמאות לפעילות ייחודית שנעשית בבית שמש, שנשים ביחד מקדמות בכל המגזרים. אני מאמינה שגם פה, מכל המגזרים ביחד שנמצאים כאן, בהובלה שלך, עליזה, נוכל לקדם ולפרוץ גם בנושא שבירת תקרת הזכוכית במגזר החרדי לנשים.

תודה ורד.

חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.

שלום לכולן. זה תמיד מצליח לרגש אותי, קיבוץ גדול של נשים, ובעיקר של נשים שפועלות, כל אחת במקום שלה.

בשבת כתבה סיוון רהב מאיר במאמר שהיא כותבת באופן קבוע בידיעות אחרונות, שאחד הדברים שהיו בשבועות האחרונים, שהתגייסו המון חברה חרדים, וכל אחד מהם שהגיע אז העיתונאים בבקו"ם אמרו לו – מה, אתה חרדי? כי אחד היה עם חולצת טריקו, אחד היה עם מכנסי ג'ינס, אחד היה עם איזו כיפה שלא התאימה לתבנית החרדית של העיתונאים. וכשקראתי את זה בשבת, זה ככה מאד הצחיק אותי, ומצד שני גם מאד שימח אותי, וגם הישיבה הזאת פה.

כשנכנסתי אמרתי לתמי, יש פה הרבה יותר מרק נשים חרדיות, ואני חושבת שבעיקר יש פה נשים שאחד הדברים המופלאים שאני חוויתי, גם לפני שהגעתי לכנסת וביתר שאת עכשיו, זה שיש המון נשים שרוצות לפעול. לצערי יש עוד המון דברים מה לתקן. זאת אומרת שיש לי תחושה שגם אם יהיו פה עוד קבוצה כזאת גדולה, עדיין תהיה עבודה לכולנו.

אני רוצה להגיד שני דברים שאני מרגישה אותם לאורך כל החודשים האלה של להיות חברת כנסת. אחת הנקודות המרכזיות היא הנושא של חינוך. לא רק החינוך הפורמאלי – מה מלמדים בבית הספר, או איזה סיפורי ילדים מספרים ואיפה הנשים בסיפור, אלא חינוך על המכלול הגדול יותר, של מה המקום שלי בעולם, מה הבחירה שלי, מה המטרות שלי.

הדבר השני שאני רוצה להגיד, שאני לומדת אותו פה כל יום מחדש, זה שבסוף מבחינתי, החשיבות היא שתהיה לכל אישה את היכולת לבחור מה מתאים לה. אני חושבת שמבחינתי זה יהיה הדבר הגדול, שהבחירה תאפשר את הדבר המאד מאד גדול. את הבחירה הכי בסיסית, אם אני בבית שלי עכשיו או יוצאת החוצה, הבחירה של – אני רוצה ללדת ילדים, אז איך אני עושה את זה, באיזו דרך, כמה ילדים, איפה אני בתוך הסיפור הזה.

בעיני שתי המילים האלה – חינוך ובחירה – הן מילים מאד מאד משמעותיות לכולם ובעיקר לנשים. ואני מאמינה שככל שנעשה יותר ויותר מפגשים כאלה, כמו שעליזה מקדמת עם אוכלוסיות מאד מאד מגוונת, האפשרות שלנו גם לגעת בחינוך וגם לדעת בבחירה, תגדל.

באופן אישי אני באה מהעולם הציוני דתי, אבל אני בעיקר בעיקר רואה שמתפרקות ההגדרות האלה. ההגדרות האלה מתפרקות, ואני חייבת להגיד למנוחה, אני שמחה שנכנסת כי חששתי שלא תהיי פה כשאני אדבר, שאני שומעת את הכאב בקול שלך, ואחד הדברים שאני מאד חוויתי בתקופה הזאת של הסערה סביב התקציב בעיקר לעולם הישיבות, באמת, כאילו, התעסקנו בתקציב לעולם הישיבות פחות או יותר 50% מהזמן שלנו אם לא יותר, חלק מאיתנו, גם עליזה וגם אני ועוד חברי כנסת רבים - זה שההבנה הבסיסית פה, וזה מה שאני חשה, היא שברור לנו שאי אפשר שזה לא יהיה עם כולם. אם מישהו יהיה חסר בשולחן הזה, זה לא יצליח. זה לא יצליח גם ברמה של מדינת ישראל, על כל הרבדים שבה – יהודים ולא יהודים, דתיים ולא דתיים. איזה דתיים ואיזה לא דתיים, נשים וגברים, ובתוך זה גם עוד, אני לא אפתח יותר ויותר.

אבל ההבנה שמאד מאד מתחדדת כאן זה שאתה מתיישב ליד שולחנות בוועדות ואתה לא בריבוע שלך. אין ריבועים פה, וזה משהו שמאד מאד מתחדד. ביום שישי, אני אספר לעליזה חברתי, הייתי בבוקר של אם הכלה. חברה מאד טובה שלנו מחתנת את ביתה היחידה ביום חמישי בעזרת השם, וזה היה ג' אלול. חוץ ממני, כולן היו נשים חילוניות. אבל אמרתי להן תשמעו, בכל זאת, אני לא יכולה בג' אלול לדבר בלי להזכיר את הרב קוק, מורי ורבי. בכל זאת אני מבית המדרש של הציונות הדתית. אבל מצד שני, בכל זאת, לבוא לבוקר אם הכלה בלי להביא לחברתי את הספר של עליזה – תפילת נשים ומתוכו שהיא תתפלל את התפילה לאם הכלה. והחיבור הזה, של נשים שבאות ממגזרים שונים, ממקומות שונים, יכול להיות שלא נסכים על הכל, זה אני כבר אומרת, אבל אני מרגישה שבעוצמה הזאת של חיבור נשים, לדבר הבסיסי של יש לנו מטרה והיא מאד מאד גדולה. שתהיה פה אפשרות של נשים לבחור איפה הן רוצות להיות. ולא כשהן מגיעות לגיל 45, כבר שהן בנות 15 או 7 או 20.

ובעזרת השם אני מאחלת לי שאני אהיה זמינה לכל אחת מכן שתרצה להיעזר בי בכל דבר שהוא, גם בתוך הכנסת וגם בעזרת השם כלפי חוץ.

קודם כל תודה. ואני חושבת שאני גם אמרתי מהמקום הזה של השולחן העגול. אם נכבד אחד את השני, אבל הנושא הזה של הפחד הוא מרחיק. להיפך, אני כל הזמן מנסה לחשוב איך מפוגגים את הפחד ומתחילים עם תהליכים של אמון.

תודה. שולי תודה.

תראו, אנחנו צריכים לקבל החלטה. אני יודעת שיש פה עוד נשים שיושבות ואנחנו נשמע, אבל אני רק מבקשת שנעשה את זה קצת יותר בקצרה.

מה שאני כבר רואה, אני רשמתי כמה נושאים, רשמתי גם בפרוטרוט, אבל אנחנו צריכים להמשיך. אני יודעת שאי אפשר הכל בפגישה אחת, וברוך השם באמת הגיעו הרבה נשים ונשות ארגונים וגם נשים שמציגות את עצמן. אני מציעה שאנחנו נמשיך בסבב, והמשך העבודה, אנחנו נשב ונעשה פה עבודה, כי יש כבר נושאים שאני יודעת שאנחנו יכולים לפתור אותם. אנחנו יכולים לפתור אותם וגם לבוא יותר מוכנות לפגישה הבאה.

אבל מה שאני הייתי מציעה, זה ליצור פה ביניכן איזה שהוא נט וורקינג, לגרום לכך שבכל ועדה תהיה נציגה חרדית. חייבים לעבוד יחד. בכל הוועדות שלנו, שעוסקות באלימות, לא יכול להיות שלא תהיה נציגה חרדית. וכל הוועדות של בריאות, ורשמתי לי: תעסוקה, אלימות מינית, השכלה, מקלטים – שזה נושא תקצובי שאני לוקחת אותו תחת ידי, אני כבר היום אדבר עם שר הרווחה. תקשורת - יש פורום של נשות תקשורת חילוניות שאני כבר אומרת שאני רוצה לצרף את נשות התקשורת החרדיות. לא יכול להיות שאתן לא תשבנה שם. הנושא של בריאות, כל הוועדות שתהיינה גם עם השרה, צריך להיות פה ייצוג שלכן.

הנושא הזה של האמון ההדדי, אי אפשר להפריח אותו. אני חושבת שצריך לחשוב איך עושים אותו. צריך לחשוב לנצל את היחד הזה, ואולי גם להוסיף מבחוץ.

ויותר חשוב מהכל זה הנט וורקינג שלכן, כי אני יודעת שיש פה דברים שעלו על ידי חברות סביב השולחן שנשים לא מכירות, כולל משרדי ממשלה ומה שמשרדי הממשלה עצמם, מתוקף מעמדם, תפקידם, יכולים לסייע. לא כולם מכירים ולא כולן מכירות, וכלה ב-. את דיברת קודם על פרויקט שלך שאת רוצה. אני לא יודעת עד כמה את מכירה את המקלטים הקיימים. יכול להיות שאת מכירה, אבל אם את אומרת שצריך להוסיף, אז אנחנו צריכים גם לשמוע מה צריך להוסיף.

אני חושבת, לפני שנמשיך לשמוע, כי אני לא רוצה - - -

אפשר להעיר מילה?

לא. ממש לא. יש פה נשים אחרות שלא דיברו.

אני מציעה שבתתי הנושאים, ואנחנו כמובן נוציא סיכום וכולן תקבלנה אותו, אבל אני הייתי מאד מאד שמחה אם תהיינה פה תת וועדות שלכן בנושאים שהזכרתי עכשיו, כדי לקבל ניירות עמדה. ניירות עמדה לא צריכים להיות רחבים, אבל ניירות עמדה עם דגשים ועם סדר הדברים על פי חשיבות. כי את זה רק אתן תדענה לעשות, הרבה יותר טוב ממני. כלומר דברים בוערים. תיכף נראה איך נעשה את זה, אנחנו בינתיים חושבות בינינו, אבל נמשיך סביב הנשים שיושבות מעבר לשולחן, בבקשה.

שלום לכולם. שמי רינה כהן ואני משתייכת למעגלים, לשלושה מעגלים ששייכים למועצה הלאומית של נשים יהודיות. יש דבר כזה. אני משתייכת למועצת ארגוני נשים ושם אני יושבת ראש הוועדה לחינוך ומשפחה, ואני משתייכת למועצה הירושלמית שעדנה מובילה בעיר ירושלים, למעמד האישה.

אני עצמי, מעבר להשתייכויות הללו, הקמתי את המועצה הציבורית להורים בישראל, ועל זה אני רוצה לדבר מילה אחת. המועצה הציבורית להורים בישראל כוללת את כל המרכיבים בחברה הישראלית. באמת יושבים מסביב לשולחן עגול, עם אג'נדה משותפת. לא מסכימים על הכל, אבל יש דיאלוג בין כל המרכיבים בחברה הישראלית, מאיפה שתגידו עד איפה שתגידו. כולם.

אני רוצה לומר שתי מילים על מה שיש כאן ועכשיו, זה מה שחשוב בעיני. יש עוצמה אדירה בתוך החדר הזה. אני חושבת שמצווה על כולנו לחשוב איך אנחנו משתמשים בעוצמה הזאת כדי להעצים את כולן ביחד, נשים למען נשים, לא מול מישהו אחר, אלא למען עצמנו.

הייתי מאד רוצה שתצא קריאה מהשולחן העגול הזה, ברוח הדברים שלך, יושבת ראש הוועדה, וברוח הדברים של חברת הכנסת שיצאה, על ברית נשית להעצמת נשים. לא נגד אף אחד אחר. בעד עצמנו. כי אם אנחנו רוצים שינוי בחברה הישראלית, ואנחנו כולנו רוצות שינוי בחברה הישראלית, עדינה, נכון? ממש. אנחנו צריכות אחת את השנייה ואנחנו לא יכולות לוותר על אף אחד. אנחנו צריכות אחת את השנייה. בואו נחשוב איך אנחנו יוצאים ובאמת משמיעים איזה קול משותף, לגבי הסוגיות שעל סדר היום זה מאה אחוז.

אבל אני ברשותך רוצה להציע ולתרום את חלקי, אם אפשר, לתכנית אסטרטגית. זה שיש תקשורת ובריאות וזה, זה נכון. אבל כדי לאחד את הכוחות וכדי להשתמש בהן, כמו שנשים יודעות להשתמש בכוחות בצורה הכי יעילה והכי מועילה, הייתי הולכת לתכנית אסטרטגית, חמש שנים, לא יודעת כמה זמן, תכנית אסטרטגית למצב יותר נכון לגבי כל החברה הישראלית, את הנשים בתוך החברה, על כל הצבעים שלהן. ואז אנחנו באמת צריכות ברית.

תודה רבה. כן, בבקשה.

שפרה קרימלובסקי. אלף אני נהנית לראות כאן כל כך הרבה נשים חרדיות, בגלל שלמעשה הייתי די פורצת דרך במגזר שלנו. אני בעלת משרד לתקשורת שיווקית, שזה היה המשרד הראשון שקם על ידי אישה, או בכלל קם משרד כמשרד. בשנת 1973, אחרי מלחמת יום כיפור, אני הקמתי ארגון נחל"ה, שראשי התיבות שלו – נשים חרדיות למען החיילים. אז מאז, כל כך הרבה עשייה שאני שומעת פה, אני באמת נרגשת.

למעשה, אני רציתי להיות פה ואני תומכת במנוחה, מהסיבה שאני חושבת שקצת נוצר איזה שהוא בלגן במערכת היחסים בין המגזר החרדי ולשאר המגזרים. המגזר החרדי מרגיש מאד מאד מאוים על ידי הממשלה הנוכחית. יחד עם זאת, קצת התבלבלו היוצרות, לא בקרב המגזר החרדי, עם התמורות שחלו בו, מה שמוגדר החרדי החדש. המגזר גדל מאד, אבל עדיין ישנה קבוצה מאד גדולה של החרדי הישן, והחרדי הישן לא כל כך מהר יוכלו להפוך אותו ולדעתי גם בכלל לא יהפכו אותו, לחרדי החדש. והנה כך צריך להתחשב בחרדי הישן, בגלל שהחרדי החדש, כאשר החרדי הישן הסתגר ויאלץ להסתגר בגלל מה שהוא מרגיש מאוים, החרדי החדש יחבור אליו.

אז כך שעל כל הדברים האלה צריך להתנהל מאד מאד בעדינות ומאד מאד בתבונה. ניתן. אבל צריך לדעת איך לעשות זאת.

תודה שפרה.

עדנה פרידמן, חברת מועצת עיר מירושלים, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה. דבר ראשון שעשיתי בקדנציה זה הקמת מועצת נשים עירונית, מתוך החשיבה שחייבים לזמן לשולחן מגוון כמה שיותר גדול כדי להגיע לחכמה המשותפת, ולראות עד כמה הדברים הם משותפים כדי לקדם דברים.

אני חושבת שראוי מתי שהוא גם לדון כדי לתת כלים יותר קונקרטיים לרשויות המקומיות, כי יש דברים שבאמת חייבים להיעשות פה בכנסת כחקיקה. כל מיני פתרונות של חד הוריות שמקבלות פחות תנאים כשהן עובדות, כאילו שהמדינה מעודדת אותן לא לעבוד, ועוד כל מיני דברים שאני בטוחה שאת נתקלת בהם, וכאלה דברים שהרשויות המקומיות הן אלה שיכולות להיות יותר בקשר עם האוכלוסיות, הן מבחינת תקציבים, הן מבחינת יועצות לקידום מעמד האישה, מחלקות וכן הלאה, זה איזו שהיא נקודה שאני חושב שמתי שהוא ראוי לגעת בה.

עוד שתי נקודות שרק רציתי להציף. בירושלים נכנס עכשיו, ואולי לזה התייחסו קודם בעניין של התעסוקה של גברים. אז בזמנו אני הצפתי את הנושא הזה בתוך העירייה ואמרתי למה גברים, כאילו אם אתם מדברים על תעסוקת חרדים, צריך גם לנשים וגם לגברים, והבטיחו לי שזה לשניהם, אבל רק ראוי לבדוק, כי מה שהבנתי שאמרו שהשוויון המגדרי שעושים שם זה גברים חרדים ונשים ערביות. אז הייתי בודקת את הנקודה הזאת, האם יש פה באמת - - -

זה נכון, החלטת ממשלה.

אז בעיני זה מה שמתאים פה לדיון הזה. ונקודה אחרונה - - -

אנחנו צריכים לבדוק את זה, את מה שהיא אמרה עכשיו.

זו החלטת ממשלה.

אני זעקתי את הזעקה מיד כששמעתי את זה בתוך העירייה, אבל נשמע לי-, ואם יש פה את החיזוק של המשרד, אז זה המקום.

לואיזה, זו החלטת ממשלה?

כן, כן, יש לי אפילו את המספר.

טוב, עמליה תיכף תיגש אליך, בסדר? תעדכני את עמליה בזה, אני רוצה לבדוק את זה.

נקודה אחרונה שהייתי רוצה להציף, במכללה החרדית עם עדינה בר שלום, החל מהשנה הזאת לא נותנים לבנות שלא באות מהחינוך החרדי, כלומר בנות שגדלו בחינוך נפרד, דתי, לאומי, חרדלי וכן הלאה, המדינה לא מאפשרת להן ללמוד שם. ואם אנחנו רוצים לדבר פה על שבירת מחיצות, אז אני חושבת שחייבים להתייחס גם לזה.

זה אותו דבר גם במכללות בבני ברק.

בכל מקום שיש לו את הבעיה הזאת.

זו סוגיה כואבת, מוכרת, אנחנו נבדוק אותה לעמוק בצורה רצינית. אני גם מבינה את הרציו של המדינה, בדקתי את זה האמת באחת הוועדות שלי, אבל אני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אני רשמתי לי את זה.

כן, בבקשה.

שלום, קוראים לי מירי בר-און, ואני יושבת ראש הפורום לשוויון בנטל. קודם כל כאישה אני מאד מפרגנת ושמחה לשמוע את קולכן. אנחנו עוף מוזר פה מבחינתכן אולי, אבל דווקא זה אולי המקום להזכיר שבתור נשים, אימהות לילדים, מאד מאד היינו רוצות, אני וחברותי ומי שהקימו את הפורום לשוויון בנטל, שהיום נתפס כנאבק בנושא הגיוס של חרדים, ואנחנו לא נאבקים. אנחנו באמת מאמינים שכל אזרח כאזרח צריך לתרום, ויש לנו שוני בהשקפת עולם איך תורמים.

אני חושבת שזה כן המקום שגם אתם תכירו אותנו, נשים, אימהות, עובדות, מפרנסות, עם אותן בעיות שיש לכל הנשים בכל מקום ובעולם בכלל, ותבינו שיש שני צדדים למטבע. ואולי דיברו כאן על פחדים, חששות, סטריאוטיפים וכל מה שאנחנו יודעים, אולי כשתשמעו את הצד שלנו, ששולחות את החיילים ולא ישנות בלילות, אולי אתן תבינו עוד משהו.

מירי תודה. פשוט הזמן קצר ואני מבקשת שנקצר, שנוכל לסכם, אנחנו חייבים לסיים בשתיים.

שלום, אני פה בכמה כובעים, אחד אני גם מהפורום לשוויון בנטל, ואני אגיד בקצרה שלנו חשוב באמת להיות חלק מהשותפות ולהשתתף איתכן במאבק, שאני חושבת שזה לטובת כולנו. אני חושבת שאם הציבור החרדי רוצה להשתלב, אז אי אפשר - - -

תודה, זו לא מטרת הישיבה. תודה רבה, אני מבקשת - - -

רגע, יש לי עוד כובע.

אז הכובע השני, בבקשה, אני אשמע אותו.

הכובע השני, בתור חברה במועצת עיריית ירושלים, אני חברה בוועדה לקידום מעמד האישה עם עדנה, ובעניין של מלגות ותמיכה בסטודנטיות חרדיות, אני חושבת שזה נושא נורא חשוב. אני יודעת, אני מרצה באוניברסיטה, וגם שם אין שוויון בהענקת מלגות ועזרה לתלמידות.

מה את יכולה לעזור לנו בזה? את רק מעלה את זה כנושא או כמה?

אני מעלה את הנושא, ואני גם מוכנה בשמחה לעזור, להביא את זה למל"ג ולדיונים של סנט של אוניברסיטה.

תודה, אנחנו נכנס ישיבה בעניין.

דבר שני, לגבי תעסוקת חרדים וחרדיות, אני הייתי דווקא בישיבה של הוועדה של איילת שקד, והם ציינו, אני חושבת בחלקו אודות לעדנה פרידמן והמועצה שלנו בירושלים, שהם כן ציינו שהמרכז לתעסוקה יטפל גם בנשים חרדיות ולא רק, אבל זה שהדבר נאמר לא אומר שזה דווקא יתבצע. אז אני חשובת שחשוב להשקיע בזה. מדובר בהשקעה של חצי מיליארד שקלים. אז אני חושב שמתוך החצי מיליארד צריכה להיות עזרה גם לנשים.

ודבר אחרון שמאד חשוב בעיני, שאני חושבת ש - - -

רק שנייה, מה זה המרכז הזה להכוונה תעסוקתית?

זה מכרז חדש שהוציאה הממשלה עם עיריית ירושלים.

זה מכרז של ועדת הכלכלה. הם מקימים נדמה לי שמונה מרכזי תעסוקה בכל הארץ, המיועדים לחרדים ולחרדיות. אין ספק שהדגש הוא על חרדים - - -

אבל יש עדיפות לנשים? זה מה שאמרת עכשיו? לואיזה, הבהרה.

לגברים חרדים יש עדיפות.

גם פה יש להם עדיפות?

גם פה, אבל מה זאת אומרת? זה במלגה שמקבלים, בוואוצ'רים. גברים חרדים עד 85% מעלות ההכשרה, ונשים 75%?

הבנתי. אנחנו נעשה ישיבה נפרדת בעניין הזה. תודה.

רגע, עוד דבר שמאד חשוב בעיני, וזה אני חושבת נושא - - - שדיברה כל הזמן במליאת ירושלים, נושא מאד כאוב שבהעסקה בעירייה, ולא רק בעיריית ירושלים, יש סולם של משכורות והגברים החרדים מקבלים הכרה בלימודים בכולל כשווה בגרות, ונשים לא. כולן יודעות שנשים שיוצאות מסמינרים בעצם יש להן השכלה הרבה יותר רחבה ומקיפה, וחלק מהן גם לומדות משהו שווה לבגרות או למבחני סולד, שלא מכירים להן בזה. אז הן מקבלות גם אם הן באותו תפקיד, נשים וגברים בעיריית ירושלים, הנשים מקבלות שכר יותר נמוך.

אני חושבת שאת עושה פה שירות מצוין לנשים חרדיות. את עושה פה שירות מעולה לנשים חרדיות. זה לא בסדר מה שקורה. מצוין, כל הכבוד לך.

אגב, אני יזמתי בתוך העירייה בעצם, מכל מיני סיבות, סדרה של הרצאות על זכויות העובדים, יחד עם עמותת ידיד. לא פרסמנו את זה והופתענו. בכל מקום שכתבנו שעשינו הרצאה, במתנ"סים ברוממה, ברמת שלמה, היינו מוצפים, זאת אומרת הגיעו עשרות נשים והבנו ושמענו שאין שום גורם שמטפל במודעות לזכויות עובדים, או בזכויות עובדות בחופשת לידה במגזר החרדי. אז ניסיתי להביא את זה לידיעת רשות התעסוקה בעיריית ירושלים, והם שילבו בימי עיון שהם עשו לנשים חרדיות משהו. אני חשובת שצריכים לתת לזה הרבה יותר דגש, כי גברים הרבה יותר חשופים, מדברים. גם הרבה מהגברים, או חלק מהגברים שעובדים, נותנים ייעוץ למגזר ונשים מקופחות הרבה פעמים ואפילו לא יודעות על כך.

תודה. טוב, ממש פתחת לנו והארת לנו כמה נקודות שבאמת אני לא הכרתי ואנחנו נעזר בך, באמת תודה.

אני באתי קצת באיחור אז לא הצלחתי להשתלב בסבב. שמי גילה אהרונסון, אני אם חד הורית לשלושה ילדים, ואני חושבת שאני מייצגת פה קצת מקבוצת אם הבנים.

כן, אבל אתם הוצגתם, הקבוצה הזאת הוצגה ויש פה - - -

רק נושא אחד שעוד לא עלה, שהוא מאד חשוב. רק אותו, בקיצור, רק בקיצור.

ד"ר ניקול דהאן היא למעשה המייסדת והמנחה של קבוצת סינגור, שזאת קבוצת נשים קטנה מאד בתוך הארגון, שקמה על מנת לנסות לקדם את החוק שנקרא חוק המזונות, שהוא חוק שלמעשה מי שהכי נפגעות ממנו הן 99% נשים. עכשיו, מדובר על כל הנשים החד הוריות, לאו דווקא החרדיות, אבל החרדיות החד הוריות הן אלה שיש להן בדרך כלל משפחות יותר גדולות, הן אלה שבדרך כלל החברה פחות תומכת, פחות נמצאת שם לעזור, ואז כתוצאה מזה, זו הקבוצה בעצם הכי מוחלשת בתוך קבוצת הנשים החרדיות - - -

גילה, אני מתנצלת, אבל זמננו קצר, הנושא הזה עלה, הנושא הזה רשום, אנחנו נקדיש לכך ועדה, אני מתנצלת.

רק עוד מילה.

יש לי פה אנשים שלא הציגו, אני מתנצלת, אתן קיבלתן זמנן. אני מתנצלת, את מארגון שהציגו אותו כמה וכמה. אם יישאר זמן אני מבטיחה לחזור אליך.

לא, לא, זה לא ארגון, אני רוצה לדבר על חוק המזונות שעל זה אנחנו עובדות, אם אפשר.

אנחנו נשב איתך בנפרד, רשמנו. יש לי פה עוד ארגונים שלא הציגו את עצמם. נרשם, אני מבטיחה שאנחנו נקדיש לכך זמן. אם יישאר זמן נחזור אליך.

כן, בבקשה.

שמי עזריאל ענגל, אני קצת מוזר ככה בין כל הנשים. אני פיתחתי מודל שנקרא תחילה, זה פנים קהילתית. בכל התכניות ראיתי הרבה שנים שיש המון תכניות לקידום התעסוקה, ותכלס כאשר אנחנו מסתובבים בתוך הקהילה לא רואים כלום. יש מיליוני שקלים, מיליארדי שקלים ויש הרבה תכניות. מי שרוצה באמת לחפש יכול להתקדם, יכול ללמוד. אני למדתי בכוחות עצמי בבר אילן, מימנתי את זה, לא קיבלתי מימון ולא כלום. אבל בכל אופן, אחד שרוצה להתקדם, באתי לאדמו"ר מבעלז, והרעיון לעבוד יחד עם ראשי הקהילה. כי הרגשתי שראשי הקהילה קצת מרגישים קושי או איזה פחד לשלוח בחור, זאת אומרת אפילו לשלוח למכללות חרדיות. באתי, יצרנו, התכנית מאד הצליחה, ודיברתי עם האדמו"ר לעשות רק לגברים חרדים, ודווקא להפתעתי הוא אמר שצריך גם לנשים.

הרעיון הוא אותו הרעיון של פנים קהילתי. זאת אומרת לא לנסות להוציא את החרדים מהקהילה, אלא לנסות לבנות תכנית בתוך הקהילה, שכך הם יוכלו להשתלב. מבחינת האדמו"ר מבעלז, הכל פתוח. זאת אומרת פה מדברים כל כך על לשנות, ורעיונות יש כבר שם, זאת אומרת הם כבר מוכנים. צריכים תכלס כלים ליצור קורסים, הכשרה ולקדם גם את הגברים וגם את הנשים בתוך הקהילות. אז אפשר להעתיק את זה.

טוב, אז אתה יכול להיות הנציג שלנו אצל האדמו"ר מבעלז. תודה. תודה רבה רבה.

את מי לא שמענו? כן, בבקשה.

אני יעל פליטמן, אני עובדת בעמותת איתך. אנחנו עוסקות בזכויות של נשים מכל המגזרים, אבל אנחנו כאן היום בגלל שבשנים האחרונות יש לנו זרם בלתי פוסק ולא פרופורציונאלי של פניות מנשים חרדיות, בתחום של העסקה פוגענית, החל מפרקטיקות של אי תשלום שכר בכלל, וכלה באי תשלום זכויות פנסיה.

ולי רק דקה על הארגון, כי לא כולן מכירות את הארגון.

אוקיי, עמותת איתך זה ארגון יהודי ערבי שעוסק בזכויות נשים בתחומים של דיני עבודה, דיור ציבורי וביטוח לאומי. יש לנו קו חם ונשים פונות אלינו ואנחנו מסייעות להן בחינם, בייצוג מול ערכאות. פשוט רוב העבודה שלנו היא עם נשים חרדיות, לא בגלל שבחרנו, אלא בגלל שהן הפונות המרכזיות.

איך הן מגיעות אליכן?

קו חם. יש לנו קו חם. עכשיו הן מגיעות כי אחת שומעת מהשנייה, בעיקר סייעות לגננות, שמועסקות בעמותות חרדיות שונות, החל מאגודת ישראל, כלה בעמותות שאף אחד לא שמע עליהן ברחבי הארץ. ואת כולן מאפיינת אותה בעיה חמורה, וגם כשהן מגיעות אלינו ואנחנו מספרות לנו על הזכויות שלהן, הן פוחדות לתבוע בצורה איומה. האיום הוא כלפיהן, הוא כלפי המשפחה שלהן, כי הן עובדות במקום שבו גם הילדים שלהן לומדים, וברוב המקרים זה מסתיים בכך שאנחנו לא יכולות לעזור להן, למעט יחידות סגולה אמיצות שנמצאות כאן היום, שהצליחו לצאת ובאמת לתבוע ולקבל את הזכויות שלהן. אבל זה המקרה החריג.


אז זהו, רק שתהיו מודעות לזה. אנחנו פועלים בכל מיני מישורים, גם בכנסת, אבל בינתיים שום דבר לא השתנה בתחום הזה.

אנחנו נשב בנפרד, בסדר? רשמתי לי. אנחנו נלמד את הנושא לעומק. יש פה מישהי שרוצה לתת עדות אישית?

אני רק רוצה להגיד מילה אחת בהקשר הזה, שגם אנחנו כאימהות לילדים בגני אגודת ישראל צריכות, זה לא פייר שאנחנו נותנות את העיניים והאוזניים בפני המצוקות והעוולות שעושים לנשים האלה, שהן עושות עבודת קודש, מחזיקות את הילדים בתנאים לפעמים לא תנאים, ואני חושבת שזה חייב לבוא מהאימהות.

תודה.

אני גם רוצה להוסיף משהו. דיברו על איך להגיע לעמותות האלה, אני מעולם לא שמעתי על עמותה כזאת. צריך להזכיר פה נושא של - - -

רחלי, זה חלק מהרעיון של השולחן הזה.

נושא שלא עלה בכלל, שנשים חרדיות לא חשופות לאינטרנט, וכל הנגשת מידע, אם בנושא של בריאות, אם בנושא של זכויות, איפה נמצא כל המידע? אנחנו רוצים למצוא משהו, אנחנו ישר ניגשים לאינטרנט. הן לא חשופות לאינטרנט, הן לא רגילות לחפש דברים באינטרנט. וגם נושאים של עמותות כאלה שעוזרות ותומכות, צריך למצוא את הדרך לייצר תחנות מידע ולהביא את המידע הזה לנשים האלה.

כן, תודה.

שלום, שמי ורדית רוזנבלום, אני עורכת דין וטוענת רבנית. קודם כל רק בשביל להבהיר עד כמה הכינוס הוא לא מובן מאליו, הבת שלי כבר שרה את ההמנון, קטע ששייך לקייטנה שלה כבר כמה שבועות – גם אם קשה נשתוק ונחשה.


יש פה נושא באמת של גרושות חרדיות ומסורבות גט חרדיות שהועלה פה בכמה וריאציות, אבל יש פה עוד הרבה נקודות שצריך לדבר עליהן.

תודה ורדית.

שמי י.ק., יושבת ראש של ארגון הגננות חרדיות. מהשטח שלי כאם וגננת, הדרת הנשים האמיתיות מתבצעת בתוככי מעונות היום וגני הילדים. שם משתוללת הדרת הנשים במלוא עוצמתה, ואין פוצה פה ומצפצף. מדובר בציבור נשים משכילות, אינטליגנטיות, שאפתניות, אמביציוזיות וממוקדות מטרה, אשר נאלצות לעבוד בתנאי שכר מחפירים ומשפילים אשר פוגעים באיכות חיינו. במובן הכללי במובן שגם בהכנסה המשפחתית.

בשל חוסר מקומות עבודה לציבור נשים זה, אנחנו מקבלות על עצמו עבודות בכל תנאי, וגם אם בידינו תעודות גננות או הוראה, הן על פי רוב מצליחות להתקבל לעבודה רק במוסדות חינוך המתנהלים תחת עמותות ברובן של חינוך מוכר שאינו רשמי, כאשר מנהלי העמותה עושים במוסדות אלה ובעובדיהם כבתוך שלהם, משל היינו אדונים לעבדים נרצעים באמריקה שלפני מלחמת האזרחים.

למותר לציין, רוב מנהלי העבודה אינם מתחשבים במושגים כמו תעודת הוראה, תואר אקדמי או שנות ותק. לכל אלה אין ביטוי כלל בתלוש השכר. גם גננות בכירות וגם סייעות בשנות העבודה הראשונה, נחשבות בעיניהן כשוות ערך בעניין השכר, וכולן תזכנה לתשלום בסדר גודל של שכר המינימום והרבה פחות מתחת למינימום.

אין פלא שנשים רבות במגזר החרדי מעדיפות להישאר בבית, עם הבטחת הכנסה, מאשר לצאת ולסייע בפרנסת ביתן. בחישוב פשוט מאד ניתן להגיע למסקנה שלאחר שמפרישים מהשכר הזעום שכר מטפלת עבור הילדים, כבר לא נותר ביד מעבר ל-1,000 שקלים. עדיף אם כן להישאר בבית ולקבל הבטחת הכנסה.

אל תצפו שהגננות תתלוננה. אנחנו חיות בצל איום מתמיד מצד המעסיקים, אשר דואגים להבהיר להן חזור והבהר, כי יש מספיק מועמדות אחרות במקומן, אשר מייחלות ומצפות לרגע שנפנה את המשרה שלנו. כל ניסיון מצידן לשפר את תנאי עבודתן, סופו במכתב פיטורים ולרוב בלא פיצויים. אלה שכבר מצליחות לעבוד בתנאים אלה, מרגישות ברות מזל והן מקבלות על עצמן כל תנאי, גם כשמדובר בהפרה בוטה של נהלי משרד החינוך.

ידוע לי, זה ברור, שישנם בעלי עמותות שחוששים מן החוק ולכן באופן רשמי מעבירים לגננות ולעובדות הסייעות את שכרן, כפי שמגיע בחוק, אבל בפועל הם תובעים מהן במפגיע להחזיר מדי חודש לידיהם במזומן 1,000 שקלים, באופן בלתי רשמי, ולא תפוטרנה מעבודתן. עובדות רבות בגני הילדים מועסקות בתנאים אלה, ואין כל פיקוח על ההתעמרות המחפירה והמשפילה הזאת.

הכסף הגדול נמצא אצל הרבה מאד בעלי עמותות אשר חיים ברווחה כלכלית ובעושר בלתי נתפס, ללא כל פרופורציה לתנאי החיים של העובדות. אם אכן רוצות אתן לעשות עבודת שטח, הדבר תלוי בכן, בנו כולנו. אם אכן כל אחת נאמנה לתפקידה שלה כנציגי העם וכשליחיו, עצתנו ובקשתנו שתעבירו את פוקוס המצלמה אל מעונות היום והגנים, כי מה שתגלו שם בהחלט ניתן להגדירו כזוועה. ניצול ותנאי חיים שעומדים בניגוד גמור לערכי הדמוקרטיה והשוויון בחברה.

אני מייצגת גם, אני אמא לבנות שיש להן תעודות בכירות בגני ילדים ובבתי ספר לחינוך לכיתות הנמוכות בבתי הספר. אני מוכרחה לומר באופן אישי שיש לי בת ששנה שעברה עבדה בגן. היא פתחה את הגן, היא סגרה את הגן. שישה ימים בשבוע, עם חמישה ילדים קטנים, שישה ימים בשבוע כעובדת וכסייעת, כדי שהיא תוכל לזכות ב-4,000 שקלים לחודש. ויש לי בת נוספת שהיא גם כן 15 שנות ותק ומספר שנים עובדת בעמותה כלשהי. יש לה שכר של 3,300 שקלים, וזה לאחר שכתבנו גם מכתב ובקשה מאד חזקה. זה היה 3,000 והם העלו לה את זה ל-3,300 שקלים. כואב לי לראות את הנכדים שלי מורעבים.

תודה רבה רבה. אנחנו נראה את הנושא ואנחנו גם נצא לסיור בשטח, נלך לראות את הדברים מקרוב.


לואיזה, הכל עובר אליכם, זה פיקוח שלכם. התמ"ת מפקח, אני מבקשת שהדברים יועברו לשר, אני גם אפנה אליו באופן ישיר.

אני שומעת פה על עבירה על חוקי עבודה, על חוסר פיקוח. אני לא מבינה איך הדברים האלה קורים. זה ממש דבר שאנחנו חייבות להיכנס אליו מיד.

עליזה, אני פשוט דואגת לי' שדיברה לפני כן, ואני אשמח אם זה יעשה בצורה הכי טובה, דיסקרטית, שי' לא תיפגע מזה.

לא, וודאי, אנחנו לא נשתמש פה בשמות של אף אחד.

אני כבר נפגעתי. אני 4 שנים מנהלת ארגון והיות והקמנו את הארגון אני פוטרתי מהעבודה.

אינה, איך את עוזרת לנו?

האמת היא שבנושא של התעסוקה, העסקה פוגענית, אחת הבעיות הקשות היא שאין מתלוננות, שקשה למצוא דרכים לתקוף את זה בלי ראיות ובלי שום דבר. את הנושא הזה של החרדיות אנחנו לא מכירות.

רק שנייה, אני רוצה להבין, איך יכול להיות שאת מכירה יותר מקרים ואינה לא מכירה בכלל?

אני לא יודעת. אנחנו עבדנו הרבה שנים בשיתוף פעולה עם משרד של עורכות דין בבני ברק והרבה נשים פנו אליהן, ומשם יש לנו את הכניסה הזאת, כנראה. אנחנו ייצגנו גם את גברת י.ק. וגם את גברת שמחה בוסי בתביעה גם בבית הדין האזורי וגם הארצי, וניצחנו.

וגם אנחנו היינו מעורבות. אנחנו הגשנו עמדה בתיק הזה, זו הייתה אפליה על רגע גיל, שפיטרו - - -

אבל למה את לא מובילה, למה הארגונים מובילים ולא המדינה?

אני רוצה רגע לעשות סדר בין שני הדברים. יש נושא של העסקה פוגענית, שזה באמת חוקי עבודה, שזה אגף האכיפה ובעקבות הישיבה הזאת אנחנו גם נבדוק איתן איך אפשר למקסם את זה; ויש את הנושא של אפליה בעבודה, שאני הצפתי כאן, שאנחנו נשמח להיות יותר נגישות להנגיש את המידע.

בנושא של הגננות החרדיות, הנציבות כן הגישה עמדה והעמדה התקבלה בבית הדין בנושא של אפליה על רקע גיל, במקרה של שמחה בוסי ו-י.ק.

טוב, אני רוצה שאנחנו נעשה ועדה נפרדת, אנחנו צריכים ללמוד לעומק את העניין הכולל עם האנשים אצלכם במשרד, כי הכל תחת התמ"ת.

אני רוצה לציין נקודה שקשורה לעניין של שכר, מטעם משרד הבריאות. אנחנו מעסיקים הרבה פעמים מרצים, מרצות לצורך פעילויות שאנחנו עושים, ואנחנו כפופים לתקשיר נציבות המדינה. כל התארים שהוזכרו פה לא מוכרים לצורך תשלום, והם תמיד נמצאים בדרגה הנמוכה של התקשיר. אין לנו אפשרות לשלם למרצים, כמו למשל רבנים או - - -

אבל לא על זה דובר פה. מדובר פה על מטפלת שמבקשים ממנה לתת חלק מהמשכורת שלה, זו עבירה פלילית.

לא, היא מוסיפה. מה שהיא אומרת זה שאם מגיעה אליה-, אבל למה, המכללות החרדיות כן מוכרות. איזה עוד תארים יכולים להיות? בסמינרים? ההשכלה מהסמינר לא מוכרת?

במשרד החינוך מלמדים אותם לתארים אקוויוולנטים, ואז שם זה לא מוכר.

זה לא מוכר בתוך תקשיר של נציבות שירות המדינה, התארים האלה לא מוכרים.

לורה אמרה את זה על השכר בעירייה. ענת, לגבי תכניות מיוחדות לנשים חרדיות במשרד הבריאות, יש דבר כזה?

אנחנו עובדים עם מספר גופים שמכשירים, יש תכניות חדשות, גם במסגרת התכנית הלאומית לאורח חיים פעיל ובריא, וגם התחלנו עכשיו תכנית של הכשרה בנושא של מובילי קידום בריאות במערכת החינוך, יחד עם משרד החינוך, תחת רשת בית יעקב. יש יוזמות שהן יוזמות חדשות שאנחנו מנסים ובודקים את הנגישות שלהן, את הביקוש שלהן, ומשם אנחנו נלמד יותר.

אבל אני מבינה שהנושא בחיתולים.

כן.

טוב, אז גם בנושא הזה אני רוצה לפנות לשרה, בנושא של בריאות נשים חרדיות. אין לי פה מספיק נתונים, אני רואה שהשולחן הזה בכלל לא מציף את הנושא של הבריאות ואני רוצה ללמוד אותו לעומק.

סליחה רק דקה אחת, הנקודה שכל הנקודות שדיברו כאן הן כל כך חשובות, אבל נקודת הנקודות, וזה מה שאני מנסה להילחם כבר 24 שנה וזה מה שאני עושה – זה איפה יהיה הלימוד התורני, הפנימי, העצמה הפנימית - - -

אני מבקשת, את דיברת, שמעתי, הבנתי, אני מבקשת לשמוע אנשים שעדיין לא דיברו, השעה חמישה לשתיים. תודה.

כן, בבקשה.

קוראים לי ציפי כהן, אני מנהלת עסק קטן, אני גם פתחתי עכשיו בית ספר למקצועות האומנות. אני מייצגת את הציבור הרחב, את אלה שרוצות להתפרנס בקטן, לא במקומות כמו טכנולוגיה וכאלה דברים, אלא במקומות של אומנות.

לא ראיתי בשום מקום שיש איזו שהיא הכרה בתחום אומנותי או משהו כזה. הנשים בציבור שלנו, קודם כל גם מבחינת בתי ספר שבדיוק הזכירו קודם שלא מכירים בתארים של בתי יעקב, לא כל אחת יכולה מבחינת הבית שלה, הלך הרוח בבית, הלך הרוח של הציבור החרדי, ללכת וללמוד בכל מיני מכללות. יש הרבה שרוצות, שסיימו סמינרים, שילמו על זה הרבה כסף, הן רוצות להתפרנס ממה שהן למדו. יש כאלה שקיבלו כל מיני תארים בבית הספר, התחילו לעבוד אפילו 16 שנים במקצוע כמו תקשורת, ואחר כך פתאום באו עם דרישות חדשות ופיטרו אותן, כי הן לא יכלו לשבת וללמוד עכשיו עוד שלוש שנים בשביל לקבל כל מיני תארים שונים.

אני חושבת שגם על זה צריך לתת את הדעת, שנשים מהציבור שלנו מחפשות לעבוד גם באווירה שמתאימה לנו, ולא רק לצאת וללכת ולא כל אחת מתאימה להייטק וטכנולוגיה ומחשבים. צריך למצוא לנו גם פתרונות בתוך המסגרת שלנו, כמו שדיברו על זה קודם. צריך גם להכיר את הנקודות של הנשים שלנו, יש לנו הרבה ידע, הלימודים שלנו הם ברמה גבוהה, למרות שלא מכירים בזה. יש לנו הרבה כישרונות שאין לציבורים אחרים, יש לנו אמפטיה לילדים, אנחנו גדלות בבתים עם הרבה ילדים, מגדלות הרבה ילדים. יש לנו מוסר עבודה גבוה, ואין הרבה, זאת אומרת זה דברים שהן מעלות שיש בציבור שלנו, שחבל שלא מקבלים אותם ולא מציעים אותם לכל מיני מקומות אחרים.

תודה, תודה. תודה רבה.

כן גברתי, בבקשה.

לי קוראים אודל (יעל) הורוביץ. אני באתי לייצג את בעלי התשובה בעיקר. אני 23 שנה בעלת תשובה, אני אימא לעשרה ילדים. אני בדרך כלל נוהגת להגיד שהתואר הראשון שלי זה בגידול ילדים והתואר השני שלי זה בגידול נכדים, כבר יש לי ארבעה נכדים, שיהיו בריאים.

רציתי להציג את הקושי של הדור השני של בעלי התשובה, זאת אומרת את הילדים של בעלי התשובה, שבדרך כלל הם לא מצליחים להשתלב, מאד קשה להם, יש המון המון נוער נושר ובנות נושרות, וזה בעיקר הרבה מבעלי תשובה.

אחד הדברים שהעלו פה זה למשל, ויש שני קשיים. אחד זה ההשתלבות, בנות שלא מצליחות להשתלב בסמינרים, אז אחר כך הן מוצאות את עצמן בדרך כלל ברחוב. אני הייתי מדריכה של בנות נושרות במשך איזה שלוש שנים, בנות שלא השתלבו בסמינרים וניסיתי לעזור להן.

רציתי גם באופן אישי להציג את הקושי של הילדים שלי, שיש לי עכשיו בן ובת, והזכירו את זה, אבל אני רק רוצה קצת לחזק את זה, כי כולם פה בעלי תפקידים, ואני יותר רוצה לדבר מהשטח, לא רק על עצמי. אני פשוט קצת לא רגילה לדבר בכזה פורום גדול, אבל אני פעילה, אני מכירה בשטח אין ספור משפחות ואין ספור נערות שהצלתי אותן מהרחוב, והיום הן הקימו משפחות והן כבר הצליחו להשתקם. אין סוף משפחות שעברו אצלי, והקמתי גם אין סוף מסגרות, מה זה אין סוף, הרבה מסגרות לבעלות תשובה ומסגרות לנערות נושרות.

רציתי יותר להציג, ואולי אין עכשיו זמן, אבל לדבר איתך יותר, אני יותר מכירה את השטח. כולם פה הם אנשים בעלי תפקידים, אבל אני מכירה את השטח ממש.

איפה את גרה?

בירושלים, ברחוב עידו הנביא, מוסררה. דבר אחד באופן אישי, על העניין הזה שדיברו על לימודים. אז עכשיו הבן שלי למשל רצה, דחפתי אותו וגם הוא מרצונו רצה ללכת ללמוד מקצוע, מסלול של ביו טכנולוגיה. אז יש את מכללת הדסה, שהיא עובדת יחד עם לומדה, ששם ברוך השם נותנים להם מלגות, לבחורים, ובאמת לא רק שהוא מקבל מלגה, שמממנת לו את כל הלימודים, הוא גם אפילו מקבל משכורת.

אבל הבת שלי, שאני עכשיו רוצה לעודד אותה גם שתלמד ושיהיה לה מקצוע, כדי שהיא לא תעבור את המסלול הקשה שאנחנו עברנו, ושהיא תוכל באמת לפרנס את עצמה ולגדל ילדים בכבוד, אז אין מלגה. באמת מה שאמרו פה, אין מלגה לבנות, והיא עברה כמה מכללות והיא רוצה ללמוד. הם ילדים פקחים מאד, הילדים שלי, ברוך השם והם יכולים ללמוד, אבל איך אנחנו יכולים לממן את זה? זה פשוט בלתי אפשרי, ועל זה אני יכולה לדבר בלי סוף.

תודה, תודה, נרשם אצלנו הנושא.

כן, מי עוד לא דיברה, או לא דיבר?

אני שמחה בוסי, מי שמכיר מהאינטרנט תיק בוסי, ונציגת הגננות, עם י.ק. אני מתפלאת שאומרים – אנחנו לא מכירים. השם שלנו מופיע באינטרנט וכולם מכירים את המלחמה שלנו, על האפליה הנשים, ומשרד החינוך יודע, וחברת הכנסת שלי יחימוביץ יזמה לנו הרבה פגישות כאן בוועדת החינוך, והמלחמה היא עד אין ספור. ובאמת הגענו למצב, הגננות פוחדות בעקבות מה שאנחנו עברנו, כי בגלל שהקמנו את ארגון הגננות אז הם סגרו לשתינו את הגנים, ממש, אפילו שההורים שלנו נאבקו - - -

איזה ארגון סגר?

רשת הגנים של אגודת ישראל. רשת הגנים של אגודת ישראל יש לה הרבה גנים בכל הארץ והסיפור שלנו כמובן גרם להרבה בעיות בארץ והרבה גנים נסגרו והרבה גננות עברו לסקטורים אחרים, בעקבות כל הסיפור שלנו. ובעקבות זה גם הרבה גננות פוחדות.

בשנת 2007 הורידו את השכר לשכר מינימום, אז כל הגננות כבר היו חרדות, הצטרפו אלינו לארגון. ברגע שהרשת העלתה את השכר כי בית המשפט לא התיר להם להוריד את השכר לשכר מינימום, אז הגננות נשארו, מסכנות , אין להן במה להאכיל את הילדים. כל אחת אומרת: שמחה, אנחנו רוצות להיות איתכן, אבל אנחנו לא יכולות להמשיך איתכן את המאבק, בגלל שאין לנו במה להאכיל את הילדים. ואני לא יכולתי שכולן יסבלו יחד איתי. אני עצמי הייתי שנתיים ממש בחובות גדולים בבנק, בעקבות זה שהמשכורת לא נכנסה והבנק לקח לי את הוויזה ובעלי נכנס לפתוח חשבון סגור כדי לכסות את החוב, וגם אני אותו דבר, ואי אפשר היה להמשיך. בעלי עבר אירוע מוחי כתוצאה מכל המצב הזה. היום הוא אדם נכה על כיסא גלגלים. אני גם לילד חריג וביקשתי והתחננתי, אני רוצה להמשיך את העבודה, אני גננת מוערכת. אני לא רוצה לספר הרבה על עצמי, יש מי שידבר, אבל שתבינו למה הגננות פוחדות, וזה לא רק הגננות. הרבה הרבה סייעות והרבה משפחות פוחדות לדבר, כי אחרת הבעל יפוטר מהכולל, הבעל יפוטר מהעבודה, ואז לא יישאר למשפחות האלה.

למשרד החינוך יש חלק גדול בעניין הזה. משרד החינוך נתן להם כסף וסגר עיניים למה שהם עושים. הם כיסו להם כל מיני חובות, ואין סוף לעניין הזה.

תודה שמחה, תודה רבה רבה.

לפני שאני מתחילה את הסיכום, אני רוצה להציע ולפנות לארבע נשים כאן – לאינה, ללואיזה, לענת וללורה. אני הייתי מאד מאד מבקשת מכן לקחת פה, או שנשים תבחרנה להצטרף אליכן, ולהגיש עד עוד שבועיים נייר עמדה או נייר עבודה בנקודה שלך אינה, לגבי תעסוקה, כל הדברים ששמענו כאן. אני את שלי אעשה, אבל אני צריכה את הייעוץ המקצועי שלך, מה אנחנו יכולות לעשות, לפחות עם הנושאים הבוערים והפוגעניים ששמענו כאן סביב השולחן.

אז אינה תרכז את הנושא של תעסוקה ושל פגיעה בתעסוקה, בכל מה שקשור. אם יש פה נשים שמוכנות לעזור ולנסח את הנייר הזה, אז אינה היא כתובת אחת.

בסדר, רק צריך לקחת בחשבון שזה באמת עוד אגפים במשרד הכלכלה, אז צריך - - -

תשאירי לי את זה, בסדר? אבל אני חייבת מהמקום הזה שאת מתמחה, אין מישהו יותר מבין ממך. שמענו פה סיפורים איומים. אני חייבת את הזווית המקצועית שלך כדי לראות איך אני מתחילה בכלל.

לואיזה, את שומעת פה דברים איומים. אתם מפקחים על הגנים הללו.

אני מהאגף להכשרה מקצועית. אני מייצגת את האגף להכשרה מקצועית.

אבל מבחינתי את משרד הכלכלה.

אני יכולה להעביר.

אני אעביר, אני אדבר עם השר, אבל אני רוצה לבוא עם נתונים.

זה משרד החינוך.

לא, זה לא חינוך, חינוך לא מפקח על זה, זה משרד הכלכלה. זו הבעיה שלנו, זו הבעיה שרצינו לחלץ ולהעביר את זה לחינוך ולא הצלחנו.

עליזה, יש לנו אגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד. אפשר להעביר אליהם.

עליזה, יכול להיות שזה כן משרד החינוך, כי זה מוסדות לא מוכרים ומשרד החינוך מעביר להם תקציבים.

מי פה ממשרד החינוך?

אני מפקחת.

אבל את לא שייכת לתחום.

אני שייכת לאגף.

אז מה את אומרת על כל מה שנאמר פה? מה קורה? את מפקחת על הגנים האלה?

לא, אני מפקחת על בתי הספר. אני מפקחת באגף המוכר שאינו רשמי, שאוטוטו הופך להיות מחוז חרדי, על בתי הספר העל יסודיים, תיכונים.

מי מפקח על הגנים?

יש לנו צוות של פיקוח.

במשרד החינוך? טוב, אז אני - - -

גם מעונות?

מעונות זה התמ"ת.

אז של מי זה? זה של הכלכלה. זה של החינוך?

לא, יש אגף במשרד שלנו.

האגף שלך אחראי על הגנים של אגודת ישראל?

של ויצ"ו ונעמ"ת.

אגף המוסדות ... במשרד החינוך, מעביר תקציבים לעמותות והעמותות מחלקות את הכסף לנשים. בכל התביעות שלנו אנחנו תובעות גם את משרד החינוך, כי הוא לא מפקח לאיפה מגיע השכר שלהם.

אפשר רק לחזק שני דברים? הרבה מהדברים כאן הם כן שייכים למשרד הבריאות ולא במקרה לא יודעים. הייתה בעיה במשך עשרות שנים אני חושבת, של חוסר פיקוח בכלל בחינוך החרדי. חלק מהציבור החרדי בעצם ראה בזה איום, כי למדו מה שרצו ונתנו להם חופש פעולה, אבל מי שנפגע בזה הרבה פעמים זה באמת אנשים או עובדים במערכת, כי כמו שלא היו פקחים בליבה ובכל הדברים שמדברים עליהם, גם לא היה פיקוח על העובדים ועל העובדות בצהרונים ועל עובדי הצהרונים.

אז נכון לעכשיו, עם טרכטנברג, הדברים אמורים להיות תחת הפיקוח של משרד החינוך, אבל אין מספיק פקחים, ואני חושבת שזה צריך להיות אחד מהדרישות הראשונות, שיהיה פיקוח. כי אין פיקוח, גם לא של משרד החינוך ולא של זה.

כן, טוב, תודה.

משרד הבריאות, אנחנו נקיים ישיבה עם השרה בנושא של בריאות נשים חרדיות. אנחנו נעבוד על הנושא הזה. יש כמה וכמה נושאים ויש גם נתונים שאנחנו לא מצליחים לקבל. אז אנחנו בישיבה הבאה שלנו עם השרה נקדיש חצי מהישיבה לנושא של נשים חרדיות. אז כבר תעבירי את זה, אנחנו נדבר עם אורית בוצר ואנחנו נכין את הישיבה הזאת.

לגבי לורה, בנושא של השכלה, אני אשמח אם תעזרי לנו לרכז את כל הנושא הזה של האפליה במלגות ובכל מה שקשור להעצמה ובהכרה בכל הדברים ששמעתי אותם כאן עכשיו, בהשכלה של נשים חרדיות שלא מוכרת גם לא לענייני שכר וגם לא לענייני מלגות.

זה קצת קשה למצוא מי שאחראי, אבל אני בשמחה.

בסדר, אני אשמח מאד אם תוך שבועיים-שלושה, עד לאחד בספטמבר לפחות, כך שנוכל את החודש של החגים, לפני שהכנסת מתחילה את העבודה שלה, לאחר החגים, להכין את הפניות שלנו.

אני מבטיחה בנושאים הבוערים, שגם רשמנו ואת חלקם אני אזכיר כאן עכשיו, בסיכום הישיבה. אנחנו נתחיל לטפל בהם, אבל אני שוב חוזרת ואומרת, זאת הייתה ישיבה ראשונה. אנחנו גם לא ידענו למה לצפות ועשינו בישיבה המכינה שלנו רשימת נושאים, אבל היא אולי רבע ממה שעלה כאן.

אני יודעת שלא על הכל דיברנו, אני יודעת שיש נושאים שאפשר היה להרחיב וכל אחת באה באמת עם עולם הערכים שלה. אני שומעת פה דברים שאת מנסה להוביל ואני שותפה מלאה להם, אבל זה לא השולחן הזה. אנחנו צריכים לעשות עוד מפגשים ועוד דברים.

הנושא שאת מובילה זה ממש ועדה נפרדת שכבר יש לנו תאריך לנושא, של בכלל כל ההעצמה בבתי הדין. יש לנו רצון להכניס עוד נשים גם כיועצות. אז אנחנו ממש רוצות לראות בך שותפה מלאה לנושא הזה של כל מה שקשור בכלל לעולם ההלכתי, כולל השכלה של נשים ואיך אנחנו מעצימות. אנחנו עושות לזה ישיבה נפרדת ואני מאד מאד רוצה שתהיי חלק דינאמי ואינטגראלי בוועדה האת.

הוועדה לקידום מעמד האישה מברכת את המשתתפות בישיבה על הגעתן ועל תרומתן. הוועדה רואה בישיבה הזאת כישיבת פתיחה, ישיבה ראשונה להיכרות ולהעלאת הנושאים העיקריים והבעיות הגדולות של נשים חרדיות.

הוועדה תקדיש ישיבות נפרדות נושאי תעסוקת נשים חרדיות, השכלה, הכשרה מקצועית, בריאות, אלימות, ומבקשת מהנשים המשתתפות בדיון להעביר לה ניירות עמדה, מעבר למה שביקשתי כרגע מארבע הנשים שיובילו וירכזו, וגם אתן. אנחנו ניסינו עכשיו לעשות פה גם רשימות, גם של אימיילים, ואריאלה מרכזת הוועדה שלנו תוכל לעזור לכן, גם לפנות אל נשים ששמעתן ולא הספקתן לרשום את השם, ועוד. אז היא תעביר ותסייע.

וגם מכן, לא הכל הסתפקתן לומר, אבל כל פנייה שתגיע אלינו, אני מבטיחה לכן שכשיש לנו פנייה אנחנו בודקות אותה עד הסוף. אז אנחנו צריכות פניות. הנושא הזה של גננות ושל עיוותים ושל עוולות - - -

איך פונים? זה לא כל כך ברור איך פונים. כי למשל אם יש לי דברים שאני רוצה לפנות, אני לא כל כך יודעת.

יש את אריאלה, אנחנו נשלח לכן את האימייל שלנו ואתן תחזירו לנו אימיילים. איך קיבלת הזמנה לכאן?

קיבלתי אימייל, אבל לא קיבלתי תגובות. אם אני מחזירה אימיילים, אני לא מקבלת תגובות.

אז תגישי אחרי זה לדבר עם אריאלה, בסדר?

מטבע הדברים עלה כאן מספר רב של נושאים שרבים מהם, כמו שאמרתי, דורשים טיפול מעמיק. אנחנו נתחיל בדברים הבוערים ובדברים שיש לנו את הידע הבסיסי. גם היועצת המשפטית שלנו, תמי, תלווה אותנו לעומק. אין ספק שיש פה דברים שהם גם אלף מודעות, שאנחנו לא ידענו. דברים שהם עבירה על החוק, אז אנחנו נפנה למי שצריך בעניין של עבירה על החוק, אבל גם נושאים של חקיקה, שיש פה נושאים שצריך לבחון בעיניים של מחוקק, איך בעצם אנחנו יכולים לבוא ולעזור בזווית הזאת. אנחנו נדאג לגייס את הגורמים הרלבנטיים.

אני חושבת שצריך לדבר ואמרתן את זה בעצמכן, על כל המפגש שנוצר כאן סביב השולחן, של לדעת ולהכיר עוד נפשות ועוד ארגונים שפועלים ולנסות ולהיעזר בתוך הקהילה עצמה.

כל אחת מאתכן היא חלוצה, פורצת דרך. אני מאד מעריכה את ההגעה לכאן היום. יש גם נשים שעתידות אולי לשלם גם מחיר אישי על עצם ההשתתפות בישיבה הזאת, על הדברים שנאמרו. אנחנו מבחינתנו לא נשתמש בשמות, אלא אם כן תאפשרו לנו את זה.

גם פניות שמגיעות אלינו, למשל ניתן עוד דוגמא, הגיעה אלינו פנייה שאנחנו עוד שבועיים יוצאות לסיור באחד המקומות היותר קשים פה בחברה הישראלית, אנחנו לא משתמשות בשם. אנחנו כן משתמשות במידע הקשה שהעובר לוועדה ואנחנו יוצאות לסיור ואנחנו גייסנו לכאן את אחד השרים הבכירים בממשלה שיסייע בידינו, אבל אנחנו לא חושפות שמות, אם אנחנו מתבקשות שלא לעשות את זה.

אז תסייעו לנו. אנחנו נשתדל להעביר את כל מה שיש בידינו וכמובן לסייע.

אנחנו נתכנס מיד בחודש הראשון שלאחר ההתכנסות של מושב החורף. בחודש הראשון אנחנו נקיים ועדת המשך של הוועדה הזאת, אבל אני אשמח מאד, תוך שבועיים שלושה, לקבל את הניירות שלכן, של ארבעתן, ואם יש פה עוד נושאים, אז בבקשה תעבירו אלינו.

תודה רבה.

אפשר משפט סיכום?

בבקשה.

בזכות נשים נגאלו ישראל, ובזכותן עתידים להיגאל.

תודה רבה לכן, צהריים טובים, המשך יום טוב וקיץ טוב.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:15.>
03/02/2014

10:02