PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
27/08/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 71>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"א באלול התשע"ג (27 באוגוסט 2013), שעה 10:30

<פתיחת שנה"ל תשע"ד בבי"ס 'רעות' בירושלים>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

>
סמדר קולבן - מפקחת, משרד החינוך

חוה בר-טור - מנח"י, עיריית ירושלים

הרב מיכאל מלכיאור - מייסד רשת מיתרים

רנית בודאי היימן - מנכ"לית מטה הרב מיכאל מלכיאור

נחי כץ - מנכ"ל העמותה

אביטל לוי כ"ץ - מנהלת בית הספר 'רעות'

אברהם לאופר - מנהל החטיבה הצעירה, ביה"ס 'רעות'

יוסי פניני - מנכ"ל מיתרים

דר' מוטי זקן - ועד ההורים

יוסי שפר - חבר ועד מנהל

חוה לחמי - חברת ועד מנהל

אוה לחמי - אמא של בוגר

יהודית גידלי

סמדר לביא, חבר המתרגמים
<פתיחת שנה"ל תשע"ד בבי"ס "רעות" בירושלים>

שלום לכולם. ברוכים הבאים. אני לא אאריך בדיבור, מפאת קוצר הזמן. מכובדי, ראש ועדת החינוך וחבר הכנסת, עמרם מצנע, יושב ראש ועדת החינוך לשעבר, כיום איש רב פעלים, מייסד רשת מיתרים, הרב מיכאל מלכיאור, השר לשעבר, גב' חוה ברטור ממנח"י, אחראית על התיכונים בעיר וסמדר, המפקחת שלנו ודר' מוטי זקן, יושב ראש ועד ההורים, יוסי פניני, מנכ"ל מיתרים, רנית, מנכ"לית המפעלים של הרב מלכיאור, יוסי, חבר הוועד המנהל שלנו ועוד מכובדים נוספים. כבר הזכרתי את כולם, אבל רציתי לחסוך להבא את הזכרת השמות.

אנחנו נתחיל. סדר היום יהיה ככה: נעשה ישיבה ועדה קצרה של כחצי שעה, משהו כזה, אחרי זה התלמידים יציגו קצת את בית הספר, כמובן אביטל, מנהלת בית הספר, תציג את התפיסה, התלמידים יעשו פה סיור לוועדה ולמכובדים ואחרי זה נתכנס לאספה הכללית בהיכל בית הספר למטה, עם כלל בית הספר, נכריז שם גם על הפרויקט שלנו.

אביטל, בבקשה, הבמה שלך. אני סיימתי.

ברוכים הבאים. תודה רבה שטרחתם, כל האנשים החשובים והמכובדים, אנשי חינוך, לבוא ולפתוח את היום הראשון ללימודים בבית ספר 'רעות'. זה מאוד מרגש עבורנו.

אני אספר מעט על בית הספר. יש גם חומרים כתובים, אבל אין כמו מראה העיניים, ואת כל מה שאני אומרת תבדקו אחר כך עם התלמידים שלי, לבדוק אם באמת כל הדברים שלי עומדים במבחן המציאות. אגב, כשהתלמידים ידברו אני אצא כדי שלא תהיה פה צנזורה. זה הנוהל, תבדקו את זה על אמת, מה שנקרא.

אנחנו פותחים היום את השנה ה-15 להקמת בית הספר שלנו. בית הספר קם לפני 15 שנים ביוזמה משותפת של הרב היקר, הרב מיכאל ידידנו, מורנו ורבנו הרוחני לאורך כל הדרך, הרוחני והמעשי, לא רק רוחני, יחד עם דר' אריה גייגר ז"ל, שהקים את בית הספר הזה. אנחנו הרגשנו לפני 15 שנים, אחרי רצח רבין, השסעים העצומים בחברה הישראלית, בין דתיים וחילוניים בעיקר, מאוד הוחרפו והודגשו ותלמידי בית הספר שלנו דאז חשו צורך לעשות מעשה, לומר אמירה אחרת. הם הקימו ועדת חקירה שפעלה לאורך השנה הראשונה לאחר הרצח ולוועדה הזו עלו נשים וגברים מכל הקשת הפוליטית והחברתית, אנשי רוח, אנשי פוליטיקה, אנשי חינוך והתלמידים אספו חומר וניסו לברר איך קרה דבר כזה שיהודי רוצח יהודי, אדם רוצח את ראש הממשלה שלו. הם הגיעו לכל מיני מסקנות והיו להם מסקנות גם כלפי החינוך עצמו ואיזה שהוא סעיף שהתייחס גם לחינוך הדתי שממנו צמח, לצערנו, הרוצח. אני חושבת שהזרעים הראשונים של הקמת בית ספר 'רעות' היו טמונים באותה ועדת חקירה כשבעצם הבנו שההבחנות וההפרדות לא יובילו אותנו למקומות טובים וצריך, במסגרת הכותרת פלורליזם, להפוך אותה לעבודה יומיומית ולדרך חיים.

וכך, בקיץ 1999, אנחנו הוזמנו לבית הכנסת של הרב מיכאל בארנונה, צפינו לכמה עשרות בודדות של מתעניינים והאולם היה מוצף ובחוץ כבר אי אפשר היה לעלות במדרגות מרוב ההמון שהגיע לשם וכולם רצו בית ספר שבו דתיים וחילוניים חיים ביחד, בלי הבחנות, בלי הגדרה מראש אם אני דתי או חילוני, מאמין כך או אחרת, פשוט לחיות ביחד. וכך קם בית הספר, ממש בהתרגשות גדולה כזו. עוד לא היה מבנה, עשינו ראיונות למורים ולתלמידים בסלון של בית של כל מיני מורים ופשוט בית הספר קם.

אריה ניהל את בית הספר עד לפני שש שנים, הוא התמודד בגבורה עילאית עם מחלת הסרטן. אני הייתי הסגנית שלו לאורך כל השנים ומנהלת עמיתה שלו בשנים האחרונות והיא ביקש שאני אמשיך את הדרך. אני מודה שברמה האישית דרך החיים הזו היא דרך החיים המוכרת לי ממילא ולכבוד גדול הוא לי להמשיך את דרכו של אריה ולפתוח את השנה ה-15 כאן בבית הספר, בבית הקבע שעיריית ירושלים העניקה לנו, מתוך הכרה והוקרה לבית הספר. מקום שמאפשר לנו באמת גם לצמוח, בית הספר שמאז הקמתו הכפיל את גודלו. השנה הראשונה הייתה, מ-ז' עד י"ב, כולל גם תלמידים שכבר התחילו מסלול של בגרות, נכנסו, הביעו הסכמה לקחת את הסיכון הזה של בית ספר חדש ולהיות כאן וסיימו - - -

זאת אומרת הוא התחיל מראש עם כיתות מ-ז' עד י"ב? לא כצומח.

כן, ממש כך. זאת אומרת תלמידים ב-י"ב היו צריכים לקבל החלטה במהלך החופשה, אחרי שב-י' וב-י"א הם ניגשו לבגרויות, מה הם עושים, איך הם מסכנים את עצמם. היו לנו 42 תלמידי י"ב באותה שנה. רק לסבר את האוזן, אריה ואני היינו המחנכים שלהם באותה שנה.

בית הספר קם, התגלגל בכמה מקומות ואנחנו סוף סוף, כפי שאמרתי, בבית הקבע שלנו, מאוד מודים ושמחים להזדמנות. כי כשיש בית רגוע ושלו אפשר גם לצמוח ולפרוח ואת הרעיונות שאני אספר ואחר כך התלמידים יוסיפו משלהם אפשר לעשות כשיש קרקע מתחת לרגליים.

המקום בעצם מתקיים כקהילה. קהילה לומדת, קהילה חינוכית, כאשר לכל פרט שנכנס למקום, אם זה תלמיד או תלמידה, מורה או מורה, יש איזה שהיא תודעה של שייכות לקהילה. קודם כל הדבר שנקרא קהילת 'רעות', שזה הכיתה שלי, השכבה שלי, הקהילה שכל בוקר נפגשת באולם התפילה, האולם שבו אנחנו נסיים את היום באסיפה הכללית. דתיים, חילוניים, בנים ובנות, ילדים שמתמודדים עם קשיים פיזיים, יושבים על כיסא גלגלים, מתמודדים עם שיתוק מוחין, כבדי ראייה ושמיעה, לצד תלמידים שברוך ה' בריאים. יש התמודדויות לימודיות כאלה ואחרות, בכיתת אם אחת יושב ילד מחונן שיסיים את הבגרויות שלו בהצלחה עילאית עם 50 יחידות בגרות, ויש כאלה שלומדים היום - - -

50?

יש גם כאלה שפשוט לקחו כמה שאפשר מגמות ולא הפסיקו, לא עצרו.

אסור לצמצם להם את בחינות הבגרות, אחרת לא - - -

הם כרגע בפקולטה לרפואה, צריך לשאול מה דעתם. התלמידים האלה יושבים באותה כיתה ליד ילד עם תסמונת דאון. איך מתקשרים, איך מדברים, איך מסתדרים.

אז יש פה דתיים וחילוניים, יש פה בנים ובנות ויש פה ילדים עם כל מיני סוגים של צרכים. גם אריה ז"ל תמיד אמר 'לכל אחד מאיתנו יש איזה שהוא צורך מיוחד, ואם אתם עדיין לא יודעים עליו, אתם תגלו אותו בקרוב'. אז יש צרכים שהם מאובחנים וידועים ויש צרכים שנראים לעין ויש כאלה שסמויים מן העין, אבל קהילה יכולה לאפשר לכל אחד, עם הצורך המיוחד שלו או שלה, לצמוח. זה יכול להיות צורך לימודי, צורך באתגרים, זה יכול להיות צורך פיזי. המודעות הזו לחיי קהילה ולאכפתיות ולקבלת האחר היא בלב בית הספר.

למשל היום בבוקר שכבה י"ב מקבלת את פני הבאים ממקום, כמובן הם מנהלים את בית הספר יחד איתי, יש להם סמכות ויש להם מעמד, הם לא מוותרים על כך, אנחנו גם מחזקים את זה, ובתוך כך הם לא מתנשאים מעל הקטנטנים. בסוף התפילה הבוקר הם הזמינו לקדמת הבמה את תלמידי כיתות ז', פרשו מעל ראשיהם טליתות ובירכו אותם בברכת כוהנים. זאת קבלת הפנים של כיתה י"ב לכיתה ז' בבית ספר 'רעות'. כך שהאחווה הזו, זו קהילה משפחתית מאוד, שהגדולים מסייעים ומלווים את הקטנטנים, הדבר הזה קיים כאן לאורך כל הדרך.

אני יכולה לומר כמנהלת שהחטיבה, כיתות ז', ח' ו-ט', שם האתגרים מאוד רציניים, בעיקר בכיתה ז' מגיעים תלמידים מהממלכתי, ממלכתי דתי, מהתורני, מכל מיני מסגרות עם התנהגויות מאוד אלימות, אלימות מילולית, אלימות פיזית, אלימות ברשת, ולוקח לנו זמן ככה לעבד איתם את המציאות האחרת - - -

מה נדרש מתלמיד או תלמידה שרוצים להתקבל לפה לכיתה ז'?

אז יספרו לך עוד מעט גם צוות המראיינים, יושבים פה גם צוות ראיונות. יש שני ראיונות לכל תלמיד ותלמידה שמתעניינים. ראיון אחד זה ראיון אישי עם צוות החינוך, צוות ההנהלה, יועצות, מחנכים, שבו התלמיד מגיע עם הוריו, עם כמה מסמכים, מסמך ראיון שהוא ממלא בו פרטים אישיים כמובן, תעודות של השנתיים האחרונות, אם יש איזה תיק עבודות שהתלמיד מעוניין להציג אז הוא יכול, ומתקיים ראיון שמבקש להכיר את הילד בקונטקסט של המשפחה שלו ולראות אם יש התאמה. אנחנו תמיד אומרים שזה כמו שידוך, זה לא רק אם הילד מתאים לבית הספר, אלא אם בית הספר גם מתאים לו. זה רעיון אחד שמהווה חצי מהתהליך.

החצי השני זה ראיון קבוצתי. אותו תלמיד מגיע עם בני גילו, משהו כמו עוד ארבעה-חמישה תלמידים לראיון קבוצתי שאותו מנחים תלמידים שלנו מכיתות ח' עד י"ב, שעברו הכשרה, הם נקראים 'צוות קבלת תלמידים' והם הוכשרו לראיין בקבוצה. הם עושים את העבודה של הראיון הקבוצתי. בחדר נוכח מבוגר. על פי גישתו של קורצ'אק, המבוגר הרבה פעמים הוא תצפיתן, הוא נמצא שם. היו מצבים שהתלמידים שלנו היו לבד, אנחנו סומכים עליהם שהם יהיו שם לבד, אנחנו לא מבקרים אותם, אבל היו מצבים של תלמידים חדשים שהגיעו והיו התנהגויות שלתלמידים שלנו היה קשה להתמודד, אז תמיד יש מבוגר שנמצא. הוא בדרך כלל לא מתערב.

כך יוצא שבסופו של דבר לוועדת הקבלה, שזה חברי ההנהלה שלנו, מובאות המסקנות, גם של התלמידים וגם של המבוגרים. ברוב המוחלט של המקרים יש התאמה. מצבים שאין בהם התאמה, אז אני קוראת לתלמידים ואנחנו מנסים להבין מה קרה שם. לפעמים מזמינים לראיון נוסף.
אני רוצה רק לספר על חדות הראייה של התלמידים שלנו. אני קוראת המלצה שלהם והם כותבים 'הילד הזה היה מאוד שקט, מאוד מופנם. נדמה לנו שקשה לו לדבר בציבור גדול, נא לשים לב בראיון האישי'. הם ככה נותנים לנו, המבוגרים, הנחיה, ואכן בראיון האישי מסתבר שיש איזה שהוא קושי בתקשורת ובדיבור. כלומר האבחנה שלהם היא כל כך מקצועית, בלי ללמוד את הנושאים הללו.

אגב, אפרופו ראיונות, התלמידים משתתפים גם בראיונות קבלה למורים. כל מורה ומורה שמגישים מועמדות, ולשמחתנו אנחנו מוצפים כל שנה בקורות חיים, אנחנו קולטים כל שנה כמה וכמה מורים, המורים יודעים מראש כשהם מוזמנים לראיון הקבלה שיהיו תלמידים בראיון.

גם בראיונות הפיטורים?

זה לא, אבל יש להם חלק, דרכם אני יודעת מה קורה בכיתה, אז אולי בעקיפין.

ולשאלה הראשונה שלי, פשוט לסבר את האוזן, כמה פחות או יותר מבקשים להתקבל לכיתה ז' וכמה לא מתקבלים?

השנה יש לנו כיתה מבורכת, יש לנו כיתה של 30 תלמידים.

כיתה אחת אתם פותחים כל שנה?

כיתה אחת. יש שנים שאנחנו פותחים שתי כיתות, השנה הצלחנו לפתוח כיתה אחת. בשנה שעברה - - -

בגלל שלא מצאתם מספיק תלמידים מתאימים, או כי היה פחות ביקוש?

זה שילוב של שני הדברים. בשנה שעברה, לצורך הדוגמה, יש לנו שכבה של כמעט 50 תלמידים, בשתי כיתות. יש שנים שיש ביקוש גבוה ואנחנו ממיינים. אנחנו תמיד ממיינים. אגב, העיקרון המנחה במיון הוא דרך הארץ. זה קודם לכל דבר, לכל ציון. כשאנחנו קוראים תעודות אנחנו קוראים קודם כל את ההערות הכתובות, כי יכול להיות תלמיד שהוא לא תלמיד חזק, אבל הוא אדם מדהים ואם בא אדם ומשפחה שרוצים לעבוד על המידות ולהיות במקום שבו עוסקים בפלורליזם יהודי, אז הם יכולים להתקבל.

לפעמים הביקוש גבוה יותר, נמוך יותר, בעיר נפתחות חטיבות מתחרות שזה חלק מהטוב שהעיר הזו מציעה לתושבים שלה, אז כמובן שאנחנו חלק מהמערך הזה וברוך ה' מבורכים התלמידים. יש, אגב, הצטרפות גם בכיתות ח', ט' ו-י', ואפילו ב-י"א קלטנו שני תלמידים.

אז כן, בית הספר שומר על גודלו, אנחנו עומדים על 260 תלמידים, כשיש שתי כיתות בשכבה בדרך כלל.

260 מ-ז' עד י"ב?

מ-ז' עד י"ב.

קטן.

כן, בית ספר קטן ואינטימי.

זה בכוונה. לא רוצים. אין גם אפשרות פיזית לגדול הרבה מעבר לזה וגם אין רצון להיות - - -

כן. זה יוצר גם בעיות כלכליות לא קלות.

נכון.

צריך לשלם פה?

יש תשלומי הורים, כמובן, ואין מבחן הכנסה, ולכן כששאלת איך מתקבלים לבית הספר שמתם לב שלא אמרתי שבראיון מבקשים גם תלושי שכר. הורים שיכולים לשלם, הם גם רוצים לשלם, תוכלו לשמוע אחר כך גם את יושב ראש ועד ההורים בסוגיה הזו, הוא יושב גם בוועדת המלגות, כי יש פה תלמידים וגם אוכלוסיות מסוימות, מיעוטים בחברה שלנו, כמו עדת ביתא ישראל, יהודים עולי אתיופיה, שאנחנו מחפשים אותם, רק שיבואו לכאן, ובוודאי שמבחן ההכנסה - - -

זו באמת שאלה נוספת שרציתי לשאול, כשאתם בסוף מרכיבים את הכיתה החדשה, אתם משתדלים גם שהיא תהיה מגוונת?

ככל שניתן. לשמחתי עם השנים האוכלוסייה שמגיעה היא מראש מאוד מגוונת, אז הדברים ככה קורים באופן טבעי. אין לנו מינונים מראש של בנים-בנות או דתיים-חילוניים, אנחנו לא מגדירים מראש מי דתי ומי חילוני, אין גם מסלולים נפרדים לילדים. יש כיתת אם והצוות כולו - - -

אבל בכל זאת סטטיסטית, מתוך ה-260 תלמידים, כמה הם חובשי כיפות וכמה לא?

בתוך בית הספר כולם מכסים את ראשם, לאורך כל היום, כי בית הספר מקיים אורח חיים דתי בין כתליו בזמן הלמידה, כשיוצאים לטיולים, כשטסים לפולין, הם חזרו רק לפני יממה, כשיוצאים לשבת סמינריון בית ספרית. שבת סמינריון זה מוסד דתי תורני, בית ספר 'רעות' לקח על עצמו את הדבר הזה שנקרא שבת סמינריון דתיים-חילוניים.

אז השאלה לא הכירה במציאות, אבל בכל זאת כמה יש דתיים וכמה חילוניים?

אני לא יודעת לומר, כי יש הרבה ילדים שבאים ממשפחה מעורבת, אבא דתי ואמא חילונית, יש דתל"שים, יש כל מיני ראשי תיבות כאלה, דתל"פים - - -

מה זה?

דתל"ש זה דתי לשעבר ודתל"פ זה דתי לפעמים.

הם מאוד מדגישים, התלמידים, היינו פעם בכיתה פה ושאלו כמה דתיים וכמה חילוניים והם אמרו 'אנחנו כיתה של יהודים, אנחנו לא יודעים מי כך ומי כך'.

בגלל זה שאלתי על כיפה, כי אז אתה רואה.

אבל הם מאוד בכוונה לא מוגדרים ולא רוצים להגדיר את עצמם, הם גם שייכים פורמלית לא לממלכתי דתי אלא לממלכתי. זו אחת מהבעיות ברישום, שאני מקווה שעם המשטר החדש במשרד החינוך זה יתוקן, אולי יחד עם מנח"י. ברישום אתה יכול היום לרשום רק לממלכתי דתי או לממלכתי. אתה לא יכול להירשם לממלכתי משלב, מה ש'רעות', אחד מבתי הספר הראשונים בדגם של ממלכתי משלב. זה גורם לכך שמי שרוצה, הוא לא יכול להגיע לזה, עד שהוא יגיע לזה ברישום שהוא רוצה להגיד מה הוא מבקש, ויש פה בירושלים היום מרחב של רצונות וביקושים, עד שהוא מגיע למשהו משלב שהוא מבקש הוא לא יכול להגיע לזה ברישום כי הוא צריך להיות בתוך קופסה, או כזה או כזה, ובית הספר הזה הוא לא כזה או כזה, הוא משהו אחר, הוא משהו משלב ולכן הוא צריך מאוד מאוד לדעת מראש שזה בדיוק מה שהוא רוצה כדי להירשם בבית הספר הזה. לעומת בתי הספר האחרים, שהם מוגדרים כזה או כזה.

מה זה משנה מבחינת התלמיד?

ברשותכם, אני אסביר. הרישום לכיתה ז' הוא בשני נתיבים, או המסלול הממלכתי, או המסלול הממלכתי דתי. אז תלמידים מבתי הספר היסודיים הממלכתיים, פתוחה בפניהם האופציה לרישום - - -

הוא לא נרשם לזרם, הוא נרשם לבית ספר.

לבית ספר, אבל בדרך כלל בתוך הזרם שלו.

השאלה הראשונה היא על זרם בתהליך הבקשה.

בסדר, אבל בסוף הוא נרשם לבית ספר.

הוא בוחר את העדיפויות בבתי הספר שלו. אם הוא ילד מהחינוך הממלכתי הוא הולך בדרך כלל, ב-99%, לחינוך הממלכתי, ולהיפך, מהממלכתי דתי כנ"ל. הבעיה של בתי הספר המשלבים - - - לא בעיה, חלילה, אלא המצב של קיומם של - - -

האתגר.

לא, זו לא בעיה, זה מצב נתון. זה אפילו לא אתגר, כי זאת מציאות טובה, בתוך הליך הרישום, אכן עלתה על שולחננו השנה והחל מהשנה הבאה בתי הספר המשלבים, ו'רעות', הראשון שבהם, הרי יש לנו עוד כמה וכמה כאלה בירושלים - - -

יש עוד?

ישנו קשת, שהוא גם בית ספר מהזרם המשלב, שגם קולט תלמידים חילוניים ודתיים, ישנם בתי ספר ש - - -

שם זה קצת שונה, שם יש כיתה חילונית.

לא. גבעת גונן של מיתרים, היסודי, שעכשיו צומח לתיכון. לאור זה החל מהשנה אנחנו נערכים לפתוח, להכניס את בתי הספר העל יסודיים המשלבים לשתי הקבוצות, גם לדתיים וגם לממלכתיים.

זה אפילו הרבה יותר מגוחך, כי אני למשל כתושב בנימין, הילד שלי לא יכול לקבל נסיעות לירושלים בגלל שזה לא בית ספר או דתי או חילוני.

המועצה הייתה נותנת לו, ככה היא לא נותנת.

המועצה נותנת רק אם אין בית ספר?

זה בדיוק העניין, מאחר שזה לא מוגדר לא זה ולא זה, אז הוא לא מתאים לשום קטגוריה.

אבל ראש המועצה, אם הוא רוצה - - -

אנחנו מכירים את זה.

רק מילה קצרה. שמי אברהם, אני מנהל החטיבה הצעירה לצד אביטל, ז' עד ט'.

פשוט להסביר רגע, פרוצדוראלית, זו ישיבה רשמית של הוועדה, למרות שאני מייצג את כל חברי הוועדה האחרים שלא באו, ועל כן נרשם גם פרוטוקול בדברי ימי הכנסת.

אנחנו מדברים כאן הרבה על דתיים-חילוניים, ההגדרות האלה לא תואמות, אני חושב, את הסוציולוגיה בארץ ובטח לא בירושלים. יש ציבור מסורתי עצום שרוצה לחיות חיי תורה, אפשר לקרוא להם מתונים, ברמה זו או אחרת, ואם התחלנו את בית הספר עם זרמים מסוימים, הן קונסרבטיביים והן רפורמים, שמצאו את מקומם כאן, לאט לאט באופן טבעי מגיעה אלינו אוכלוסייה שעד לשנים האחרונות לא הרגישה בבית, לא בזרם הממלכתי, כי לא היה שם מספיק תורה בשביל הילדים ובשביל ההורים, ומצד שני בבתי הספר הדתיים הרבה פעמים הרימו גבה למה האמא ללא כיסוי ראש וכו' וכו', או 'מה בדיוק אתם עושים בבית'. הציבור המסורתי הזה הולך ותופס מקום נכבד מאוד בבית הספר.

מסורתי, לפחות פעם זה היה מונח לעדות מזרח. אצל אשכנזים זה או דתיים או לא דתיים ואצל עדות המזרח יש הרבה - - -

נכון, אנחנו גם הפכנו מבית ספר הרבה יותר ששומעים בו היבריש כזה ואשכנזית לבית ספר שיש בו, לא בדקתי, אבל - - -

אבל בכל זאת הייחוד כאן, ממה שאני מבין, זה שכולם מתפללים, כולם חובשים כיפה - - -

כולם נמצאים בבית הכנסת, לאו דווקא כולם מתפללים, כולם נוכחים.

כולם בבית הספר הדתי, כולם בבית הכנסת ולא בודקים אם מתפללים.

בסדר, גם בבית הכנסת לא בודקים בשפתיים מה אתה אומר. בית הספר בטח לא עושה טיולים בשבת, כבית ספר, אני מניח.

כן.

חשוב להדגיש הגישה החינוכית פה היא בתפיסה של יאנוש קורצ'אק גם, שכן מאפשרת את המרחב לכל תלמיד, ובזה גם לכל משפחה, לא להגדיר את עצמה, אלא לצמוח ולעשות את הבחירות שלהם בצורה חופשית כמה שאפשר, למרות שהמסגרת הכוללת היא דתית פלורליסטית. כן יש להם חובות, יש להם זכויות, יש להיות באולם התפילה בבוקר, אבל עדיין נותנים להם את המרחב כדי להגדיר את עצמם.

אולי באמת זה הזמן לשמוע את התלמידים.

אני לא מבין את העניין הזה, כשאת נמצאת הם לא מדברים חופשי?

הם מדברים חופשי, אבל הם ידברו יותר חופשי אם אני לא אהיה פה. אתה אומר לי לא, דודי?

זה לא נראה לי.

זה כלל שנשמר פה מהיום הראשון של בית הספר. שהמורים והמנהלים לא נמצאים בזמן שהתלמידים מדברים עם אורחים.

כל אורח שמגיע לבית הספר, אני יוצאת כשהם מדברים. שירגישו חופשי.

בסדר, אני לא אפר את הכללים שלכם.

בוא תנסה, תנסה אותם. אני אחכה מאחורי הדלת.

שיחה עם תלמידים

טוב, בואו נתחיל מזה שכל אחד יציג את עצמי.

אני עדי, אני לומדת בכיתה י"א.

אני ניר מ-י"א, באתי מבית קונסרבטיבי.

רגע, עדי. איפה את גרה בירושלים?

אני לא גרה בירושלים, אני גרה בכפר אדומים. בבית חילוני.

בבית ספר יסודי למדת שם?

כן.

בית ספר יסודי ממלכתי?

כן. הגעתי לפה בכיתה ט'.

בכפר אדומים יש גם בית ספר משלב. כל כפר אדומים בנוי על בית ספר משלב.

לחטיבה ולתיכון?

לא, ליסודי וחטיבה.

זאת אומרת גמרת את היסודי והחטיבה שם, שהם יסודי ואז?

כן.

זה יישוב מעורב.

זאת אומרת המסלול לפה היה טבעי.

כן.

אז אני ניר, י"א. באתי מבית קונסרבטיבי, כך שמעתי על בית הספר הזה, מתנועת הנוער שלי.

איזה תנועת נוער?

נועם.

איפה למדת ב - - -?

הייתי בתל"י (תגבור לימודי יהדות).

עם כיתת תל"י, או שכל בית הספר היה תל"י?

לא, זה בית ספר שכולו תל"י, שיש תגבור ליהדות, זה משהו שאני - - -

יש לך חברים מבית הספר שלך שעברו איתך לפה?

לא, עברתי לבד. הרבה הלכו למסורתי, זה ההמשך הישיר של בית הספר שהייתי בו.

הלכו למסורתי?

לבית הספר המסורתי.

מה זה מסורתי בבית הספר? יש לי הרבה מונחים שצריך להבהיר אותם.

בית הספר המסורתי זה גם בית ספר של המערכת של תל"י, שפורמלית שייך לתנועה הקונסרבטיבית, אף על פי שזה לא הדגם כל כך של מערכת תל"י, ובית הספר המסורתי במקרה שייך גם לזרם המשלב. הם רואים את עצמם גם כחלק מהמערכת של החינוך המשלב. אם החינוך המשלב יתפתח כמו שהיינו רוצים, אז כל בתי ה - - - אבל בוודאי שתל"י היה באופן טבעי שייך אז גם לבתי ספר משלבים. בית הספר המסורתי פה כן שייך לזרם המשלב.

אני טליה. אני גרה במישור אדומים, אני גם בכיתה י"א והגעתי מבית ספר אדם.

שהוא מה? בית ספר ממלכתי רגיל?

כן.

לא בדיוק, הוא אנתרופוסופי.

למה הגעת לפה? גם אצלכם טבעית מגיעים לפה?

לא, ממש לא.

אז למה באת לפה?

כי שמעתי דברים טובים על בית הספר.

מה הדברים הטובים ששמעת?

משפחתיות, שבית הספר מאוד משפחתי, ואני מתחברת לחינוך פה.

את מתחברת לדת, לנושאים הדתיים?

כן.

אבל למדת בבית ספר - - - אנתרופוסופי זה דרך אגב עוד יותר שמאלה מחילוני, לא? אם אפשר להשתמש במונחים האלה.

לא יודע אם שמאלה.

לא, אני אומר יותר חילוני מחילוני.

אני חייבת להגיד שאני רואה, נגיד, שיש ילדים שהם מכיתה ז' שגם עברו משם לפה. הייתי אמורה כאילו ישר ללכת לאמנויות.

אני לא יודע אם מותר לי לשאול את השאלות האלה פה, אבל בבית אתם חילוניים לכל דבר?

כן, חילוניים.

נוסעים בשבת? אוקיי.

אני דודי, כיתה י"א, גר באבו טור, למדתי באפרתה, בבית ספר דתי.

ממ"ד?

כן. בחרתי לפה כי לא רציתי בית ספר כמו הרטמן, ובאתי לפה בגלל שרציתי משהו שמשלב, לא יותר מדי דתי ולא פחות חילוני, אז זה משהו שהיה הכי נראה לי. מה שהכי התחברתי אליו, שאפשר להיות גם דתי וגם חילוני ושיטת חינוך דתית.

מה הדבר שאתה הכי אוהב בבית הספר?

העניין הזה של השילוב, של כולם ביחד, שאכפת לאחד מהשני ולא סתם תלמד ותלך, שאתה לא רק בא ללימודים, לחרוש שמונה שעות ללמוד וללכת, יש משהו שאתה יוצא עם עוד משהו חוץ מבגרות.

אוקיי.

לי קוראים חנן, אני גם ב-י"א. אני גר בתלפיות ואני באתי מבית ספר מקור חיים.

לפי השם הוא בטח דתי, לא?

כן. אני עברתי לפה מסיבה דומה לשל דודי.

זאת אומרת רצית פחות דתיות ויותר שילוב.

אני רציתי פחות דתי אבל הרעיון של ללכת - - - כי גדלתי דתי כל החיים שלי וזה הסגנון שהייתי מגיע אליו, אבל רציתי פחות מזה ולא רציתי לגמרי להתנתק, אז באתי לפה. את האמת, בהתחלה כשבאתי לפה תכננתי שזו תהיה שנת - - - כי באתי בכיתה ח', שזה כאילו כיתה שבדרך כלל לא עוברים, עוברים חטיבה ב-ט' או חטיבה ב-ז', ח' זו בדרך שנה שאתה די נשאר - - - בהתחלה תכננתי שזו פשוט תהיה שנת מעבר כזאת, כשהתחלתי ללמוד פה, ואז ללכת לבית ספר אחר, אבל אהבתי פה אז נשארתי.

ההורים הביעו דעה על זה שאתה הולך לבית ספר פחות דתי?

ההורים שלי קודם כל הם אנשים נפלאים - - -

טוב, זה ברור.

הם תומכים בי. הם - - -

נתנו לך לבחור?

הם מסכימים עם הדעה שאני אבחר בה. דווקא אמא שלי הייתה זאת שהציעה לי ללכת לבית ספר חילוני לגמרי, אני לא מתחבר לזה, והחלטתי שאני רוצה דווקא בית ספר שיש בו אווירה דתית.

חברים שלך שנשארו במסלול דתי, הם ממשיכים להיות חברים שלך?

כן, בלי ספק. זה לא - - -

ומה הם אומרים על הבחירה שלך?

חברים, זה לא מפריע להם. אני בא מבית די כאילו, אבא שלי חילוני, אמא שלי באה מארצות הברית, היא חזרה בתשובה, אז היא דתייה ואבא שלי חילוני והיא די החזירה אותו בתשובה גם.

זאת אומרת השילוב כבר בבית.

כן.

טוב, מה עוד אפשר לשמוע מכם?

לי יש שאלה. בית הספר לדתיים-חילוניים, שמעתי הרבה על שיתוף פעולה, על דברים שעושים ביחד, ומדרך הטבע זה גם יוצר הרבה מאוד קונפליקטים, אידיאולוגיים, רעיוניים, השאלה שלי מורכבת משתיים, תראו קצת איפה בתוך בית הספר הקונפליקטים האלה באים לביטוי ואיך אתם מתמודדים איתם, אם קיימים, שינויים של גישות ודעות ועולמות שונים לחלוטין, ובאותו הקשר, למה המורים צריכים לצאת עכשיו החוצה. אם הבסיס והעיקרון הוא דיאלוג ותקשורת, גם במצב של קונפליקט, שזו בעצם אותה שאלה, כמה בית הספר נותן מקום להבעת דעות שמביאות לקונפליקטים, לוויכוחים, שבעיניי זה נפלא, קונפליקט זה חיים, אין חיים בלי קונפליקטים.

הקונפליקטים קיימים. אני מכיר מצבים, יש לי חברים שהם כאילו דתיים ונורא אמוניים ונורא בתוך הלך הרוח הזה ודרך המחשבה היא שונה לגמרי - - - ליברלי כזה ונורא - - - כאילו זה שונה, זה מודרנה כזו מול חשיבה קצת אחרת. יש ויכוחים, לפעמים קצת קשה להשלים עם זה. לא תמיד הוויכוחים מגיעים לסוף וגם בדרך כלל פשוט לומדים לחיות ולהמשיך, למרות ההתנגשות. זה בית ספר, בסך הכול באת בשביל למטרה, לא באת לקבוצת דיון. זה עולה לפעמים, כל אחד כן מצליח להביע את עצמו, לדעתי, וממשיכים הלאה. וזה טוב, זה מה שלדעתי כל כך מחבר. דרך משהו אנחנו מתחברים עם סוג אחר של אנשים.

כן, עוד מישהו רוצה?

אולי שתיים-שלוש מילים. שמי מוטי זקן, אני יושב ראש ועד ההורים. אני תמיד אומר שהקורס האחרון שלומדים, כמי שעשה כמה עשרות קורסים בעברו, באוניברסיטה, מתואר ראשון ועד תואר שלישי, הקורס האחרון שעושים בחיים זה קורס הכנה ללידה, אחר כך כבר אין קורסים ואז ההורים של היום הם הורים שמאוד דאגנים ומאוד אכפת להם שהילד שלהם יהיה בבית ספר שהוא קצת מכיל יותר וקצת מקבל יותר ומחבק יותר, מאשר בית ספר בוא נאמר שהוא כמו בית חרושת לתעודות או לבגרויות. השתתפתי כמה פעמים בפגישות עם הורים שהגיעו כדי לשמוע על בית הספר ולראות ואמרתי להם שמבחינתי 'אתם יכולים לחוש ביטחון כשאתם מביאים את הילד שלכם ומפקידים אותו בבית ספר מסוג זה', אל"ף, מכיוון שהוא מחנך נגד אלימות, וכמו שאתם יודעים בוודאי, הוא זכה בפרס של משרד החינוך על חינוך נגד אלימות.

אבל, תגיד לי, אין פה חשש של הורים, משני הצדדים, הורים דתיים, שהילד יתחיל בתהליך של עזיבת הדת, והורים חילוניים, שהילד, איך אומרים בעברית? יתחזק מדי?

אני יכול לדבר רק בשמי. אני רואה שהילד, גם כשאביטל אמרה שכולם חובשים כיפה, אז יש חלק שחובשים כובע, מרגישים יותר נוח עם זה, רק אחר כך עוברים לשלב של הכיפה, אבל אין פה כפייה דתית. למרות שזה בית ספר שהדת היא מרכיב חשוב בו, אין בו כפייה דתית. הוא מגיע לבית התפילה, הוא מתפלל או לא מתפלל, הוא נוכח שם, הוא נמצא כאן, אין פה איזה שהוא - - - לא מסתכלים עליך ואומרים לך מה לא עשית ומה כן עשית. יש אווירה של קבלה של התלמיד, ואני חושב שהתלמידים, לפחות הבן שלי, מרגיש מאוד נוח מהבחינה הזאת.

אז החינוך נגד אלימות הוא מאוד חשוב והוא מאוד קונה. ובי"ת, באמת יש פה מורים, אביטל יצאה, אפשר לומר את זה, מורים נפלאים. כולם, אברהם, מנהל החטיבה, אבל יש פה מורה בכיתה ז'-ח', אירינה, שהיא משהו מדהים, שהיא כמו אמא של התלמידים, היא מעורבת, היא מחבקת, היא נמצאת איתם, היא עובדת איתם יום-יום שעה-שעה, צריך רק לקרוא את האי-מיילים שלה כדי לראות איזה יכולת, איזה מסירות. אלה דברים שאתה לא רואה. שני הילדים האחרים שלי, אגב, באחד מבתי הספר הטובים בעיר, פה, לא רחוק, בקשת, אז אני מאוד התחברתי לסוג הזה של בית הספר.

אני רוצה לשאול אתכם, מה דעתכם על הוויכוח הציבורי עכשיו לנושא בחינות הבגרות? אני מניח שכל התלמידים רוצים לצמצם, אבל בכל זאת, אם לצמצם, למשל מה להשאיר כחובה.

אנגלית, מתמטיקה, להשאיר. היסטוריה, טיפה להפחית מהחומר.

מה עם ספרות, אזרחות?

ולשון.

אזרחות? להשאיר. היסטוריה?

לפי דעתי היסטוריה להשאיר, כי חייבים ללמוד - - -

עד עכשיו את כולם אמרת להשאיר.

רק להפחית טיפה, כי בהיסטוריה יש הרבה חומר ולא הכול מי יודע מה - - -

אתם כבר עברתם בחינת בגרות כלשהי?

כן, עברנו, היסטוריה, תושב"ע, מתמטיקה.

מתמטיקה לשלוש יחידות? מי שארבע וחמש ממשיך הלאה.

כן, מה אתה?

זה לא פופולרי, באמת אני לא רואה למה צריך להוריד חומר לימוד. כאילו - - -

לא, לא אמרנו חומר לימוד, זה בדיוק השאלה הגדולה, האם אם אין בגרות לא לומדים?

לדוגמה, בהיסטוריה, כאילו ככה זה, אין מה לעשות, זו לא אשמת בית הספר, זה פשוט ככה זה קורה בחינוך, שכל השנה למדנו ואז קצת לפני הבגרות הכנסנו את זה לראש. כאילו הכנסנו לראש את כל מה שאנחנו צריכים לדעת, רק למדנו את זה בצורה מורחבת ומעולה לדעתי- - -

אתה תזכור את זה - - -

אני זוכר את זה עכשיו.

אתה תזכור את זה עוד שנה?

אין מה לעשות, לא הכול תזכור.

אוקיי, אז דעתך היא שהמתכונת צריכה להישאר. המתכונת היא מילה אחרת, אבל הבחינות.

צריכה להישאר, אבל יש כאילו דיון, לדבר לקראת סוף השנה כאילו - - - לדעתי זה דבר טוב, חבל ששר החינוך עושה את זה בתחילת השנה, כי כל הרעיון זה ללמוד את החומר, לדעת אותו ולא להיבחן עליו. המתכונת של איך שזה היה בשנה שעברה, לדעתי, ככה זה צריך להיות. זה בסדר.

אני חושב, לפי מה שניר אמר, החומר זה לא הבעיה, אבל אני חושב שרוב מי שאומר שהבגרויות זה קשה, אני חושב שהכוונה היא - - - כי החומר עצמו הוא לא קשה, הוא מעניין אפילו, ואני חושב שהמון חומר מעניין מצומצם לחודש אחד בסוף השנה - - -

הוא לא אמור להיות. הוא לא אמור להיות מצומצם לחודש אחד - - -

אני אומר שאתה צריך להיבחן עליו, צריך לשנן אותו, את החומר. אני חושב שזה עניין של לחץ, המון המון לחץ, הבגרויות, מתמודדים עם זה אבל אני חושב שיש דרך יותר טובה להפעיל את כל המערכת הזאת.

בעצם הבחינות החיצוניות, ובגרות היא גם בחינה חיצונית, שבאים מבחוץ, יש בה במידה מסוימת איזה שהוא תוצר של חוסר אמון בין המערכת לבין בתי הספר, כלומר 'אנחנו לא מאמינים בכם, אנחנו רוצים לבחון אתכם', לבדוק לא רק את התלמידים, גם את המורים ואת הנהלת בית הספר. השאלה אם אין לזה תחליף בכך שבית הספר ילמד, יבחן את עצמו בצורה הוגנת וישרה ו - - - מה אומרות הבנות? את עשית כבר בגרות?

עשיתי במתמטיקה, לשון.

זאת אומרת עשית מתמטיקה ואת לא לומדת יותר מתמטיקה?

לא, אני לא בשלוש יחידות, אז עשו לנו סוג של ניסוי. אני בארבע יחידות והשנה, בגלל שמניסיונות קודמים שלהם ילדים בארבע יחידות לא למדו את השנה הזאת כל כך, אז הם נתנו לנו את הבגרות האחרונה של שלוש יחידות, ועשינו אותה, כי זה חומר יחסית חופף, אז השנה עשיתי את הבגרות הזאת, כדי לבדוק מי מתאים לארבע יחידות ומי מתאים לשלוש יחידות, וכך אם הוא יירד לשלוש יחידות, אז תהיה לו כבר את הבגרות האחרונה ואז הוא יוכל להשלים את הבגרות שהוא לא עשה.

אני חושבת שכן צריכים להוריד קצת בגרויות, כי - - -

אני גם חושבת שצריך להוריד בגרויות.

איזה מקצועות להוריד?

אֶה.

קשה.

אני יכולה להגיד מה להשאיר, אני חושבת שלשון זה חשוב, מתמטיקה, אנגלית.

אזרחות?

למה צריך להשאיר לשון?

כי זו השפה שלנו.

יש ילדים שלא יודעים - - -

והיסטוריה זה היסטוריה שלך ותנ"ך זה התנ"ך שלך.

נכון, אז לא להוריד היסטוריה לגמרי, אבל קצת להפחית בחומר.

כי נגיד כל שנה יש לנו - - - נגיד הם מחלקים את החומר לכמה שנים וכל פעם יש לנו בגרות מחדש, על אותו נושא. זה כן קשה. זה הולך ו- - - נגיד השנה יהיו לנו שבע או שמונה בגרויות וזה נורא קשה, ובכיתה י"ב בכלל. זה נורא מעמיס ומלחיץ ולפעמים גם אנשים לא נהנים מהשנים האלה, כי זה נורא לחץ וזה קשה.

איזה שינוי הייתם רוצים לעשות, לו זה היה תלוי בכם, במערכת החינוך? בבית הספר, או בכלל? כל אחד דבר אחד.

לדעתי בבית הספר הזה, מה שמיוחד בו זה שכאן מתוך אידיאולוגיה חיים את זה כל יום, עכשיו בית הספר מתפקד טוב, אבל - - -

זה לא מעיק קצת, עודף אידיאולוגיה?

אני אוהב את זה.

ברמה הפרקטית צריך קצת, בית הספר - - - כמו שאומרים.

ברשותך, אני יכול רק לשאול, יש פרויקטים מאוד מיוחדים לבית הספר הזה, שאין באף בית ספר אחר בארץ.

חברתיים?

אם התלמידים יכולים רק במילה להתייחס לפרויקטים האלה. אני לא יודע מי מכיר, אז אם אתם יכולים רק להציג בכמה מילים את פרויקט קורצ'אק, מתגלגלים בעיר, פרויקט הגדעונים, אולי מישהו חזר מפולין. אולי תספרו קצת על הפרויקטים השונים, כי אלה פרויקטים שלא קיימים בשום מקום בארץ וזה מאוד ייחודי לבית הספר הזה.

פרויקט שבשנה שעברה הוא לא היה פעיל אבל הוא היה פעיל שנתיים לפני זה, במשך שנתיים, הוא נולד כתוצאה מדיאלוג בין מורה לתלמיד, קוראים לזה פרלמנט נגד עישון. זה ממש היה פעילות חברתית באופן ממוקד, הלכנו לקניון והקמנו דוכנים וחילקנו עלוני מידע בכל מיני מקומות בעיר, מתוך ממש החלטה של תלמיד ומורה, זה ממש היה באופן ספונטני, שהם רוצים להשקיע בזה. זה פרויקט אחד.

פרויקט הגדעונים. זה הפרויקט של פולין.

כן, אני רואה.

בוגרי בית הספר שמשפצים בתי קברות בפולין. זה פרויקט מאוד ייחודי שלקחו על עצמם תלמידי בתי ספר, הבוגרים, עכשיו כיתות י"ב בדיוק חזרו אתמול ממסע בפולין.

נוסעים ב-י"ב?

הם נוסעים לפני י"ב. הם חזרו אתמול לקראת י"ב והם משפצים - - -

נוסעים כולם?

כן, כולם.

אני רוצה לספר לך איך נוסעים. הבת שלי הייתה בפרויקט גדעונים לפני שנתיים, היא סיימה י"ב, היא הלכה לרוץ את מרתון תל אביב עם חולצה על הגב עם מספר טלפון - - -

כן, זה היה בתקשורת.

מי שרוצה לתרום, והתחקירן של אברי גלעד בחדשות הבוקר רצה להתחיל איתה, אז הוא לקח את מספר הטלפון, אז היא אמרה לו 'להתחיל לא שייך, אבל לא אכפת לי להתראיין אצל אברי גלעד בבוקר ולספר על הפרויקט', וככה הם אספו 280,000 שקל, כדי לממן - - -

דרך הריצה הזאת?

לא, בכלל, כל הפרויקט. הם גייסו מכל מיני תורמים ועשו כל מיני פעילויות. גם בריצה הזאת היא עשתה כמה שקלים.

כדי שכולם יוכלו לצאת.

כדי שמי שרוצה להשתתף בפרויקט הזה, הם נוסעים לעשרה ימים, משקמים בית קברות יהודי.

והמתגלגלים בעיר. תספרו מה זה מתגלגלים בעיר.

יש את מפת הגלגלים ויש את מתגלגלים בעיר. מפת הגלגלים זה שאתה הולך לכל מיני מקומות ובודק כאילו אם הם נגישים - - -

לכיסאות גלגלים?

אני חושבת שכל הפרויקטים האלה נוצרו בגלל שאנחנו משלבים פה אנשים עם נכויות וחשוב לנו ממש ש - - -

יש בית תמחוי בבית הספר, שבאים כמה שאין להם מה לאכול, הם באים לאכול פה, ואנחנו התלמידים כאילו מפעילים אותו, מנקים, מגישים להם את האוכל, מדברים איתם, כאילו ש - - -

זה קיים כבר 14 שנה, אני חושב. מתחילת בית הספר. לא זוכר איך זה היה, תושב השכונה שהגיע וביקש והביאו סיר אורז וכאילו מסיר האורז וכמה אורחים זה גדל וגדל ויש תקופות שהיו 30-40 אנשים.

ויש גם חלוקות, פעם בחודשיים או בחגים, שעושים סלים ומחלקים.

שאלה נוספת שיש לי וכל אחד שיחשוב מה הוא רוצה לעשות אחרי שהוא יסיים את בית הספר. תנו לי מסלול ככה שהייתם רוצים .

אני לא ממש יודעת - - -

עוד שנה, מה זה את לא יודעת?

עוד שנתיים.

תשאל מישהו שיודע.

אז בואו נשאל, נחזור אלייך, תחשבי.

אחרי שאני אסיים י"ב אני חושב שאני אלך לגרעין של תנועת הנוער שלי, בצבא אני מעדיף לעשות משהו חברתי ואחרי זה ללמוד.

ללכת לגרעין זה אומר לשנת שירות?

שנת שירות, אחרי זה יש חלק ש - - -

זה גרעיני נועם?

כן. אחרי זה יש חצי שנה של שירות בקהילה, כל פעם זה בעיר אחרת, אנחנו עכשיו בתל אביב, יש להם דירה והם מתחלקים לכל מיני פרויקטים בעיר, חלק עובדים עם נוער במצוקה, חלק עם נוער - - -

אחרי זה שירות צבאי ואחרי השירות הצבאי? מה החלום שלך?

לטוס לחו"ל.ללמוד מוזיקה או חינוך, משהו כזה.

אפשר עוד לחשוב על זה, אבל מעניין אותי לעסוק בחינוך. לא להיות מורה, אבל - - -

בגמר בית הספר מה תרצי לעשות?

לטייל בעולם.

צבא זה בתכנית שלך?

צבא, ברור. ברור.

אה, 50% מאוכלוסיית מדינת ישראל, זה לא ברור להם.

אז לי זה ברור.

אוקיי, ואחר כך לטייל ומה חלום שלך כשתהיי גדולה?

לא יודעת, אבל אני רוצה ללמוד משהו שקשור לחינוך.

חינוך, אבל לא מורה.

הולכת ישירות לפיקוח.

מה החלום שלך?

אין לי חלום.

אין לך חלום. תחלום, צריך לחלום גבוה, להיות טייס, להיות רופא, להיות מורה, מכבה אש, עכשיו זה לוחם אש. חבר כנסת.

צבא, ואז - - -

הפתעת אותם.

אני לא כזה בטוח, אבל - - -

אני רוצה אולי בתור אמא של בוגר שסיים. הוא סיים שנת מכינה, במכינת העמק. היו שם מהכיתה שלו חמישה.

באורנים?

לא, בעמק בית שאן, קוראים לזה עמק המעיינות. כולם התפלאו מאוד מרמת המעורבות החברתית שלהם, הם הלכו להתנדב בבית ספר לילדים אוטיסטיים, בלי שום עכבות, זה רגיל להם, זה לגמרי לגמרי טבעי להם. אני יכולה להעיד שחצי כיתה שאני יודעת, יכול להיות שיותר, הלכו למכינה קדם צבאית וכולם התנדבו ליחידות קרביות. זאת אומרת זה פשוט מרגש.

והוא כבר השתחרר? הוא גמר את השירות הצבאי?

הוא גמר את השירות והוא עכשיו נוסע. הוא יתגייס בנובמבר לגולני.

אז הוא לא גמר את השירות, הוא גמר את המכינה.

את המכינה. ואולי על העניין של הדתיים. אני ממשפחה שהגדירה את עצמה תמיד כשומרת מצוות, אני באה מבני עקיבא בחו"ל, גדלתי ככה, והבן שלי השבוע אמר לי 'אמא, אנחנו דתיים?' אמרתי לו 'תראה, אנחנו אף פעם לא אהבנו את ההגדרות האלה, אנחנו שומרי שבת', אז הוא אומר, 'אז אני לא דתל"ש', אני לא דתי לשעבר, אם כך. כנראה שלא. אין פחד, אין פחד כי העוגן החזק שהם קיבלו, גם בבית, אני מקווה, אבל גם בבית הספר, עם הפתיחות שהיא הפתיחות של היהדות בעיניי, ככה היהדות מדברת או צריכה לדבר, אין פחד. אמרתי לו, 'נדב, אתה יכול לבחור היום ומחר ועוד המון פעמים בחיים שלך, זאת לא ההחלטה היחידה שתיקח ואין לי בעיה כי יש לך עוגן מאוד מאוד חזק'. באמת אין פחד.

אבל אני חושב שהדבר הזה שלא יודעים איזה מסלול ואיזה חלום ואין תכניות, אני חושב שזה מאוד מאוד מאפיין. יש לי עכשיו ילד שגומר גם מסלול של בית ספר, הילד הקטן שלי, עם כל החברים, הם גומרים בית ספר משלב, מכינה קדם צבאית, יחידה מובחרת בצבא, גומר צבא, יודע שצריך לנסוע עכשיו ואין להם מושג, הוא וכל חבריו, אין להם מושג. הם עוד בשלב של י"א-י"ב, אין להם מושג מה יתחילו לעשות בעוד שנה, כשהם גומרים את כל המסלולים הללו, כי בחברה היום זה הרבה יותר מסובך, איפה תהיה העבודה, איפה יהיה - - -

אני מסכים איתך שזו מציאות, אבל אני כן חושב שצריך לחלום. לחלום רחוק. כי כשאתה חולם אתה גם מכוון, אתה גם מגיע בסופו של דבר. אבל זו המציאות, אני מסכים איתך.

זו המציאות. כן. אבל זה חלום קודם כל של צעירים שיודעים שהם גם צריכים לשרת ולהגן על המדינה וגם לשרת את העם בהתנדבות וב - - - זה קודם כל להקדיש הרבה שנים מהחיים שלהם לפני שהם מתחילים ללמוד. זה קודם כל דבר נפלא, שיש לנו צעירים כאלה, שזה מה שהם יודעים, שזה מה שהם רוצים לעשות. זו התחלה נפלאה.

כן.

אני - - -

היא החליטה בינתיים.

אני לומדת מגמת חינוך גופני, לומדים שם להיות מדריכי כושר, ואני פשוט אשמח להתעסק בזה, גם בצבא, להיות מדריכה, ואני מקווה שאני גם אמשיך בזה.

טוב. מישהו רוצה עוד משהו שלא שאלנו? לשאול אותי, אם אתם רוצים משהו? או את האורחים?

מה היו השאיפות שלך?

אני אגיד לך איך זה התחיל. כשהייתי ילד, גרתי בקרית חיים, בילינו רוב הזמן על חוף הים, לא היו, לא מחשבים, לא טלוויזיה, לא כלום, ואני נורא רציתי להיות מוכר ארטיק, כי כל פעם אני שאלתי את עצמי, היה הולך אחד על חוף הים עם ארגז קרח כזה, תלוי על רצועה, והוא היה מוכר ארטיק או אסקימו ואני תמיד התלבטתי מה הוא עושה עם הארטיקים שהוא לא מכר.

זה כשהייתי ילד. אבל יותר מאוחר, אני לא יודע למה, רציתי להיות מהנדס מים. לא יודע למה. אבא שלי עסק בחקלאות, יכול להיות שבגלל זה.

ואיך הגעת לפוליטיקה?

איך הגעתי לפוליטיקה? לפני הפוליטיקה הייתי 30 שנה בצבא, שגם כן התגלגלתי בלי תכנית להישאר בצבא והתחלתי בתור נהג טנק וסיימתי בתור אלוף, הייתי בין השאר אלוף פיקוד המרכז באינתיפאדה הראשונה ולפוליטיקה התגלגלתי, כי אני חושב שעוד מהבית ומתנועת נוער ומבית הספר שלמדתי, ואחר כך בצבא, היה לי רצון להשפיע, להיות בחזית העשייה, ואני חושב שזה מה שהביא אותי בסופו של דבר גם לפוליטיקה, כי שם משפיעים, או לפחות משתדלים ומנסים. זה פחות או יותר.

תלמידים יקרים, אנחנו עומדים לפתוח את האסיפה הכללית הראשונה של שנת הלימודים. אני מחכה לשקט, אני מבינה את ההתרגשות, רואה את העליזות. יש מי שישן הלילה, יש מי שלא. בואו נירגע, נתרווח על הכיסא, ננשום עמוק, אנחנו נמצאים עכשיו במקום שרוצה בכם, שחיכה לכם חודשיים. איזה כיף שבאתם.

האסיפה הכללית שלנו נפתחת בהמנון בית הספר שקיבלנו על עצמנו. מי שהקים את בית הספר שלנו, דר' אריה גייגר ז"ל, והחדשים, עוד תשמעו ותלמדו עליו רבות, נפטר לפני כחמש שנים. אריה מאוד אהב ילדים ומאוד אהב לשיר והרבה פעמים לא דיברנו, פשוט ישבנו ושרנו ביחד. אריה לימד אותנו הרבה מאוד ניגונים חסידיים ואת הניגון שליווה אותו בדרכו האחרונה, ניגון בובוב, שכבה י"ב, שגם לימדה את כל המשלחת בפולין את אותו ניגון בדיוק, אנחנו נפתח בניגון הזה ולאחר מכן נסביר מה עומד לקרות כאן בחצי השעה הקרובה. בבקשה.

(התלמידים שרים).

כמה מילים קצרות ממני ומיד אני אעביר את השרביט לרב מיכאל מלכיאור וליושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, עמרם מצנע, שכרגע בחדר המורים שלנו הסתיימה הפגישה של ועדת החינוך של הכנסת, שבחרה לפתוח את יומה הראשון של שנת הלימודים דווקא בבית ספרנו. תודה לכם ולכל השותפים, רשת מיתרים, ועד ההורים, תודה לכולם.

מילה קצרה, כמה משפטים על מה היא אסיפה כללית, מה הם הכללים באסיפה הכללית. צורת הישיבה היא צורת ישיבה ככל שאפשר היה במעגלים, שוויונית, צעירים ומבוגרים כתף אל כתף, זכות הדיבור היא למי שעומד כאן במרכז המעגל והיא ניתנת על ידי המנחה. בדרך כלל מי שמנחה אספות כלליות אלה תלמידים, לעיתים מבוגרים, כמו היום למשל, היום הראשון ללימודים.

דרך הארץ גם באסיפה וגם בכל חלל בבית הספר היא קודמת לכל תורה, לכן יהיה פה שקט, אף אחד לא יפריע לחבר או לחברה להקשיב.

דבר אחרון, אני מזכירה, אחרי חודשיים של עיסוק בכפתורים של מחשבים וכל מיני מכשירים, המכשירים כרגע ובכל שיעור ושיעור כבויים, נמצאים בכיס או בתיק, אז גם כאן עכשיו.

אתם פתחתם את היום שלכם בכיתות נקיות ואני מצפה שבסוף היום הכיתה תהיה יותר נקייה מהרגע שבה קיבלתם אותה. אז גם בסוף האסיפה הזו, שתהיה קצרה, בהתחשב בעיקר בשכבה י"ב, שעבדה קשה מאוד כל הלילה, אנחנו נקצר את האסיפה לכבודם, אני מבקשת שהכיתות תהיינה נקיות ומסודרות לקראת יום המחר.

דבר אחרון, הייתם רגילים עד היום שבשעה 8:00 כל בוקר אנחנו נפגשים כאן באולם לתפילת הבוקר. החל ממחר הפגישה בשעה 8:00 תהיה בכיתות האם, ייכנסו לכיתות האם המורים שמלמדים בשעה הראשונה ועד 8:10 יהיו איתכם. יבדקו נוכחות, יראו מה שלומכם, תלמדו משהו קצר, תשירו ביחד, וב-8:10 נרד כולנו לאולם התפילה ונקיים כאן את תפילת הבוקר. אנחנו נפרסם את לוח סידור האולם. כיתה שמסדרת את האולם, בבוקר סידור האולם, מסדרת את האולם והמורה יבוא לכאן כדי לבדוק את הנוכחות. האם הדבר החדש והמפתיע הזה מובן? או שיש למישהו שאלות על מה שאמרתי? מחר ב-8:00 בכיתה, 8:10 תפילה.

אני מעבירה את השרביט לרב מיכאל מלכיאור.

כבוד יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, חבר הכנסת עמרם מצנע, אשתו הצטרפה אליו היום, זה כבוד גדול, מנהלת הוועדה, עבדנו ביחד הרבה שנים, מנהלת בית הספר, מורי בית הספר, תלמידי בית הספר.

קודם כל אני רוצה להגיד לכם דבר. יש הרבה פעמים ציפייה ליום מסוים, אנחנו קוראים בפרשת השבוע 'אתם נצבים היום כֻּלכם לפני ה' אלֹקיכם', יום מיוחד. מי שמכיר את הפרשה יודע שזה היה יום של הפרידה של משה רבנו מעם ישראל, אבל אנחנו לא יודעים בעצם מתי זה היה היום הזה, יש ציפייה ליום מיוחד שזה יום הפתיחה של שנת הלימודים, בשביל כיתה ז' ודאי זה יום מאוד מיוחד ובשביל כיתה י"ב זה עוד יותר יום מיוחד, במיוחד כשבדיוק חזרו עם תחושה כל כך מיוחדת מהמסע לפולין וצריכים לבוא עם המשא ולהכיל את כל מה שחוויתם לתוך מה שעכשיו תעברו, בשנה האחרונה של הלימודים שלכם פה בבית הספר. הכול בתוך היום, היום הזה, ומה שאני רוצה להגיד לכם, רק ברעיון קצר, שזה אמנם היום הזה ויש הרבה התרגשות ביום הזה, אבל היום הזה יכול להיות כל יום בשנה. יש שיר נפלא של אהוד בנאי שמדבר על היום, אמנם מדובר שם על זוגיות, שהוא אומר שכל יום יכול להיות יום נפלא של זוגיות והיום בחיים שלכם המיוחד יכול להיות כל יום, שאתם קמים וזה יום שאתם לומדים וזה יום מיוחד עם חברים ויום שאתם מקבלים המון המון, וזה יכול להיות היום ה-יום, היום הזה שאתם ניצבים, ביום של לימוד ומקבלים את הדבר המיוחד שבית הספר הכל כך מיוחד הזה נותן לכם. אז זה מה שאני רוצה לאחל לכם, שתהיה לכם שנה שכל יום יהיה ה-יום, היום המיוחד הזה.

ואני רוצה להגיד לכם שאני רוצה לתת את זכות הדיבור לאחד מהאנשים הבודדים, אני מצטער להגיד, שאני מעריך בפוליטיקה הישראלית. אני לא רוצה לזלזל בפוליטיקה, כי בלי הפוליטיקה לא תהיה לנו מדינה, אני מאוד מאוד הייתי רוצה שהטובים שבכם יילכו לא רק לטיס ולא רק להתנדבות, אלא הטובים שלכם גם יילכו לפוליטיקה, כי אנחנו זקוקים לזה. אבל אחד מהטובים הבודדים שכן הלכו גם בצבא וגם לירוחם וגם ליושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, ידידי הטוב, אדם באמת מיוחד וערכי בכל מובן, בלי שום מרכאות, זה חבר הכנסת עמרם מצנע, יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת. ולהודות לו גם, אני הזמנתי אותו, 'באמת תבוא ליום הראשון של שנת הלימודים לבית ספר 'רעות' כדי לראות את הדבר הכל כך מיוחד הזה' והוא מיד אמר, 'איזה שאלה? אני בא' והוא אכן אמר וקיים. בבקשה.

תודה רבה. תודה רבה. מזל שיש לי קצת זקן, אז לא רואים שאני מסמיק. ידידי, מכובדי, כבוד הרב מלכיאור, אני מכיר אותו הרבה שנים ומאוד מעריך אותו ובאמת הביקור הזה נולד כאשר נפגשתי עם הרב מלכיאור, בהתחלה בכנסת ואחר כך אצלו בבית, והוא סיפר לי על הפרויקט שלו, על היוזמה ועל הרעיון שהתחיל כרעיון וקרם עור וגידים עם הרבה מאוד בתי ספר משלבים בארץ, הזמין אותי לבקר אתכם, הוא רואה בכם, בבית הספר הזה, אולי את גולת הכותרת, את ההצלחה במיטבה, הצלחה מרשימה ואני מוכרח לומר לכם שבשעה האחרונה ישבתי עם חמישה מהתלמידים, מכיתה י"א, עם צוות בית הספר, עם מנהלת בית הספר, עם ההורים, עם העמותה שמנהלת את בית הספר, ואני אומר לכם, מרשים מאוד.

מרשים מאוד לראות שבמציאות הישראלית הלא קלה שבה אנחנו מנסים להגדיר את עצמנו, מנסים ליצור מכנה משותף בתוך החברה הישראלית, שהיא כל כך שסועה, מנסים למצוא את המחבר וקצת לפתור את הבעיות של המרחיק, וכיף באמת לשמוע את התלמידים, להבין קצת את מהות בית הספר ולראות כיצד יושבים ביחד, פועלים ביחד, עובדים ביחד, לומדים ביחד, רעיונות לפרויקטים חברתיים ביחד, של תלמידים שונים, כל אחד בא עם השונות שלו וכולנו שונים.

מאוד מצא בעיניי, כי אחד או כמה מהנושאים המרכזיים שאני הצבתי בפני עצמי כיעד, כיושב ראש ועדת החינוך, זה הפערים החברתיים בחברה הישראלית. הרב מלכיאור סיפר לכם בקיצור, אבל אני בקורות חיי הייתי עשר שנים ראש עיריית חיפה והייתי גם חמש שנים ראש המועצה בירוחם. כל אחד שככה יסתכל קצת על המפה ויראה את חיפה, עיר גדולה, מבוססת, עם קהילות חזקות, וירוחם, יישוב בפריפריה, עיירת פיתוח, האמא של עיירות הפיתוח, אם אתם רוצים, והמרחק ביניהם זה בדיוק הבעיה היום בחברה הישראלית, של פערים חברתיים, של ילדים, בנים ובנות בגילכם ובגילים יותר צעירים, שלא ניתנת להם הזדמנות שווה כדי להגיע לסוף כיתה י"ב עם ארגז כלים, עם יכולת, עם שותפות, עם שייכות ועם נכונות לתת בחברה הישראלית.

זה הדבר העיקרי שמעסיק אותי, מטריד אותי ולכן הביקור כאן היום אצלכם, והחוויה שחווינו, אני והצוות שבא איתי, היא חוויה מאוד חיובית ומאוד אופטימית ומאוד מפרגנת, שבאמת אפשר אחרת. אני בהחלט אמשיך את הדרך הזאת, איעזר בכם, ברשת ובדברים שאליהם אתם הולכים.

הדבר השני המאוד חשוב זה באמת הכרת האחר, כיבוד האחר באשר הוא. אני מסתכל אפילו על האסיפה הכללית הזו, מסתכל על הפנים, מסתכל על האנשים, בנים, בנות, שבאים כל אחד עם הדמות שלו, עם האופי שלו, עם המיוחדות שלו, עם הצרכים שלו, לכל אחד מאיתנו יש גם מיוחדות וגם צרכים, וגם זה נושא מרכזי. בחברה הישראלית יש יותר מדי שנאת חינם, יותר מדי פחד מהאחר, פחד שמוביל לגזענות, פחד שמביא כמובן לשנאה ולהתנהגויות שאנחנו מתנהגים. רק הבוקר מקרה נוסף של תג מחיר עם סיסמאות גזעניות כאן בכפר קטן, שהיה פעם כבר קטן, שהעיר התחברה לו, בית צפאפא, אבל זו דוגמה אחת מני רבות. ואתם, גם כתלמידי בית הספר המיוחד הזה וגם כצעירים וצעירות שדרככם עוד ארוכה בחיים, זו החובה שלנו, להכיר את האחר, להבין את האחר, לכבד את האחר ואז אתה גם לא פוחד, אתה לא שונא ואתה לא מתנהג אל האחר באופן שהוא בלתי אפשרי, בלתי נסבל. כי בסוף כל חברה צריכה שיהיה בה מכנה משותף.

אני גם רוצה לאחל לכם שנה מעניינת, שנה מאתגרת, שנה שתעמדו בפני קשיים ותתמודדו איתם, שנה שתציבו שאלות ותיתנו להן תשובות, שנה שבה תשאלו מה אני יכול לעזור לחברה, לחברים, למשפחה, למקום שבו אני גר, וכפי שהרב מלכיאור אמר, כל פתיחה זה התחדשות, כל התחדשות זה הזדמנויות חדשות, דלת נסגרת, דלת נפתחת, ובאמת אם כל אחד ואחד מאיתנו יראה כל יום כאילו הוא חדש וינצל את היום הזה ולא ידחה דברים למחר ויאמר לעצמו, מה רציתי להשיג באותו יום וכמובן לומר לעצמו מה באמת הצלחתי להשיג באותו יום, אני חושב שאנחנו כולנו נצא יותר טובים, יותר שייכים ויותר מחוברים.

נשאלתי על ידי החברים שלכם בפגישה שהייתה מה הביא אותי לפוליטיקה. כפי שהרב מלכיאור אמר, זה לא מקום כל כך נחמד. יש אמנם רבים שרוצים להיות שם, אבל זה לא מקום כל כך נחמד. מה שהביא אותי לפוליטיקה, ואני מספר לכם את זה קודם כל כי אולי באמת חלקכם יגיע לשם ברבות הימים, אבל מה שרציתי לומר לכם, כי אני חושב שהאדם מטיבו הוא שונה אולי מהבהמה בהרבה דברים, אבל גם בכך שהוא שואף לשנות את המצב שבו הוא נמצא, הוא שואף להשקיע. אדם הוא ביקורתי, הוא מסתכל סביבו והוא רוצה לשנות, הוא רוצה להשפיע, הוא רוצה להיות שותף, הוא רוצה להיות שייך, הוא רוצה לעשות. זו הסיבה שאני לפחות מצאתי את עצמי כל חיי בתפקידים השונים, גם בצבא, גם בשירות הציבורי, גם עכשיו כפוליטיקאי, זה בעצם הרצון להשפיע, לשכנע, לשנות ולהיות מחובר. אנחנו כולנו אזרחי מדינת ישראל, אנחנו כאן במדינת ישראל שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית ורוצים להיות מחוברים. אכפתיים, אכפת לנו מה שקורה כאן.
אני יוצא מכאן עם תחושה מצוינת, עם הרגשה שאמנם זה בית ספר שהוא טיפה באוקיינוס, אבל אתם יודעים, כשלוקחים כוס מים צלולים ומזליפים פנימה טיפה של יוד, כל צבע הכוס משתנה. על כן בסופו של דבר החברה ניכרת במיוחדים שבה, באלה שמובילים, באלה שלוקחים על עצמם את האחריות, וזה מה שאני מאחל לכם. תודה רבה.

אנחנו נסיים בהפתעה שהבטחתי לכם. ועדת החינוך יזמה יחד עם מנכ"ל העמותה שלנו, נחי, שהוא דמות חדשה בבית הספר והוא מיד יעלה ויבוא ותכירו אותו, יציגו בפניכם את ההצעה מהכנסת אל תלמידי רעות. בבקשה.

שלום, שמי נחי. אני לא אלאה בדברים, רק באמת בעקבות הדברים ששאלו וההכרה בייחודיות של המקום רצינו לבטא את זה גם בכנסת ישראל, כך שהתהליכים שקורים פה בבית הספר 'רעות', תהיה להם השפעה מעבר, גם הליך של בנייה פה וגם הליך של בנייה שם. הרעיון שעלה זה בעצם שקבוצה מתוך בית הספר של תלמידים, נתחלק לקבוצות קטנות, תראה איך בונים הצעת חוק בכנסת, איך התהליך הזה עובד, איך חוקים במדינת ישראל מתהווים, כשבהמשך כל קבוצה קטנה כזאת תנסח בעצמה הצעת חוק שנוגעת לחיים פה ב'רעות', לדברים שאתם מתמודדים איתם, חיים איתם, נפגשים איתם, חברתיים, חינוכיים, דתיים, יהודיים. במהלך תהליך הבנייה של הצעת החוק, הוועדה הסכימה להיעזר בה, הצוותים יוכלו להיעזר בוועדה, כשבשלב הסופי הצעות החוק שהקבוצות הקטנות האלה, הצוותים, יגבשו, הם יעבירו את זה לעיון הוועדה שתעבור עליהם, תוכל לתת את הערותיה, כשבשלב מסוים, באמת אם יהיו מספר הצעות חוק מאוד איכותיות, אולי אפילו הם יישבו על שולחן הכנסת בשלב מסוים. זה הרעיון, שיהיה במספר חודשים במהלך השנה הקרובה ואני מודה לוועדה שהסכימה עם הפרויקט המשותף הזה.

שנה טובה.

תודה רבה שוב לאורחים היקרים. אנחנו עומדים להיפרד. יום נהדר ושנה טובה לכולם.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:10.>