PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/08/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 70>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ' באלול התשע"ג (26 באוגוסט 2013), שעה 9:00

<הערכות פדגוגית לקראת פתיחת שנה"ל תשע"ד - בהשתתפות שר החינוך>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

משולם נהרי

רות קלדרון

יפעת קריב

יוני שטבון

>
שר החינוך שי פירון
דלית שטאובר - מנכ"לית משרד החינוך

עמית לוין - יועץ השר, משרד החינוך

מיכל כהן - מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

מיכל צדוק - דוברות, משרד החינוך

משה שגיא - מנהל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

קובי מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

דורית מורג - יועצת משפטית, משרד החינוך

שירלי באבד - רפרנטית חינוך, אגף התקציבים, משרד האוצר

רוני ברנשטיין - ממונה על בתיה"ס המקצועיים, משרד הכלכלה

מוחמד חיאדרס - יו"ר ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

סמי עטר - חבר הנהלה איגוד, איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות

אבי קמינסקי - יו"ר איגוד, איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות

מיכל מנקס - ראש מינהל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

עדית גלבר - מנהלת המחלקה לחינוך עו"ס, עיריית ת"א-יפו

מיכל רימון - מנכ"לית, נגישות ישראל

ליאת קיסלוביץ - מנהלת מחלקת חינוך, נגישות ישראל

יצחק קדמן - מנכ"ל, המועצה לשלום הילד

יוסי וסרמן - מזכ"ל הסתדרות המורים

רינה אסא - עוזרת בכירה למזכ"ל הסתדרות המורים

שרה ישראלי - יו"ר ארגון המורים ביסודי, הסתדרות המורים

שגית להמן - דוברת הסתדרות המורים

נעמי ריפתין - יו"ר המזכירות הפדגוגית, הסתדרות המורים

לילי פוקמונסקי - מנהלת המחלקה לגננות, הסתדרות המורים

עמוס אבישר - מורה, תנועת המורים

גילי רומן - חבר הנהגה תנועת המורים, ארגוני מורים

ערן אסקרי - מורה למדעים

גדי גבריהו - בית ספר פלך, קרית עקרון

זיו גולדברג - סגן מנהלת ומורה, ביה"ס הניסויי ארגנטינה, תנועת המורים

נועה סביר - מורה, תנועת המורים- מחנכים, מורים דרך

אלון קובה - מנכ"ל תנועת המורים, ארגוני מורים

אמנון רבינוביץ - ממובילי התנועה תנועת המורים, ארגוני מורים

אריאל ליבמן - מורה, מורות היל"ה, הקואליציה להעסקה ישירה בחינוך

סיון חדד - מורה, תנועת המורים

נעמה ביגלמן - מורה, ארגוני מורים

עמרי כבירי - עו"ד, כבירי-נבו-קידר עורכי דין

פז כהן - יו"ר, ארגוני הורים

אודי לבון - מנכ"ל, ארגוני הורים

צבי-חנן שמחה - חבר ארגון הורים לחינוך בירושלים

גדעון פישר - יו"ר, ארגוני הורים

רינה כהן - מועצה ציבורית להורים בישראל

גבי מלצר - נציגת הסייעות

יעל וייס-ריינד - מנכ"לית, עמותת "אופק לילדינו"

זיו מגור - מנהל האגף לקידום זכויות, אלו"ט


יעל ניר - ועד ההורים המשלבים הארצי לילדים עם אוטיזם

יוליה בן משה - מנהלת קול הזכויות

רויטל לן כהן - חברת הנהלה קואליציית משפחות מיוחדות

איתן מורן - מנכ"ל, האגודה לקידום החינוך

דינה ארמיאס - מרכז ההיגוי ליוצאי אתיופיה, האגודה לקידום החינוך

רחל אלמיהו שמעון - מרכז ההיגוי לעולי אתיופיה, האגודה לקידום החינוך

חנה לגסה - מרכז ההיגוי של יוצאי אתיופיה, האגודה לקידום החינוך

יברכו והיוס - מרכז ההיגוי ליוצאי אתיופיה, האגודה לקידום החינוך

שושנה בן דור - מנכ"ל, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

גל יוסף - יו"ר מועצת תלמידים ונוער ארצית

גיא ניסנזון - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

תאיר יוסף - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

אביעד לוין - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

מאיה רזניק - סייעת טיפולית וסטודנטית, תנועת "מחנכים לשינוי"

דורית חזן - יו"ר ארגון גננות מחנכות, ארגוני גננות

שרון רוגוז'נסקי - נציגת ארגון גננות ומחנכות

אילנה חן - נציגת קבוצת 'גן סגור' בפייסבוק

אלכס גצלר - מייצג את פורום כפרי הנוער והפנימיות

אביבית ברקאי - אהרונוף - עו"ד 'בזכות'

עינב גוטרמן - מייסדת ומנכ"לית 'כולנו משפחה'

ענבל אבנון - התאחדות הסטודנטים הארצית

מיכל רשף - כתבת חינוך, וואלה

שחר חי - כתבת חינוך, ynet

יערה ברק - כתבת חינוך, גל"צ

משה מצליח - כתב חינוך, קול ישראל

איילת סלע-יונגרמן - לוביסטית, שלטון מקומי

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים
<הערכות פדגוגית לקראת פתיחת שנה"ל תשע"ד - בהשתתפות שר החינוך>

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים את החלק השני והעיקרי של הישיבה, שזו בעצם ישיבה, הייתי קורא לה מסורתית, של התכנסות כל הגורמים המשפיעים בחינוך עם הנהלת משרד החינוך, בראשה שר החינוך, לקראת פתיחת שנת הלימודים. אנחנו קיימנו עוד לפני מספר שבועות ישיבה עם המנכ"לית בנושאים היותר פיזיים ארגוניים, ואת הישיבה הזו אנחנו רוצים לייחד יותר לנושאים התוכניים הפדגוגיים. זו פתיחת שנת הלימודים הראשונה של הכנסת בהרכבה הנוכחי, כמובן של ועדת החינוך וכמובן של אדוני שר החינוך, וכגודל הציפיות כך, אני מקווה, גם יהיה גודל השינויים.

גודל האכזבות.

לא, אתה רואה שאני חושב חיובי.
כבר בראשית הישיבה אני רוצה לאחל לכולנו שקודם כל השנה תיפתח כסדרה, זה נראה שזה אכן יקרה, אבל בשביל זה צריך לעבור מחר את היום הראשון, ותימשך כסדרה. אני רוצה לאחל לעצמנו שהשנה תהיה מעניינת ומלאת אתגרים ומענים לאתגרים ויכולת בחינה של נושאים רבים, ישנים, חדשים ואחרים, והכנסתם לתוך המערכת. זו בהחלט שנה שאחרי שהייתה לנו ההקדמה של השלושה-ארבעה חודשים של הכנס הקודם של הכנסת ושלך, כשר החינוך, זו בהחלט שנה שבה אני חושב שחלק גדול מהזמן שלנו ייוחד לנושאים שונים, מגוונים, רבים, שנמצאים על סדר היום הציבורי בכלל ועל סדר מערכת החינוך בפרט, נושאים שמעבר לכותרות ולסיסמאות שנשמעות הרבה מאוד פעמים על ידי דוברים שונים, מחייבים השקעת הרבה מחשבה, הרבה יכולת ניתוח וחיזוי כמובן מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות. אני מקווה שנתרחק מפופוליזם ונוכל באמת לבחון את הדברים, שכן רמת השימוש בסיסמאות ובכל מיני כותרות של כל מיני גופים שאין עליהם את האחריות בסופו של דבר וגם לא נושאים בסמכות, מציפה את כולנו ולפעמים אמרת זה כאילו עשית, ואנחנו יודעים שהמעשה הוא רק אחרי מחשבה, מחשבה תחילה, ולוקח הרבה מאוד זמן כדי לעשות שינויים אמיתיים ארוכי טווח ולא רק קוסמטיים.

אני מוכרח לומר שאני באופן אישי חושב שיש לנו מערכת חינוך טובה. אנחנו נוהגים הרבה מאוד להעביר ביקורת, אבל מערכת החינוך טובה. הראיה הכי טובה שיש לי, זה שאם כל מנהל בית ספר, כמעט כל מנהל בית ספר, כל ראש רשות, ואני הייתי בהרבה מאוד כנסים של לקראת פתיחת שנת הלימודים ברחבי הארץ, כל אחד משבח ומהלל את מערכת החינוך שנמצאת תחתיו, יש לו הרבה ביקורת על האחרים, הרבה ביקורת על הסביבה שמשפיעה עליו, אבל הוא בעצמו, איך אומר מי שאומר? דבש, נופת צופים. אז אם אתה מחבר אחד לאחד, אז יש לנו בהחלט מערכת חינוך טובה, שאפשר להשתבח בה. יש הרבה מאוד דברים שראויים לתיקון, לשינוי ולבחינה מחדש.
אני מוטרד מאוד מהפערים החברתיים. לפחות לפי דעתי זה הנושא הראשון במעלה, המרכזי. אני חוזר על זה ואומר את זה בכל כך הרבה הזדמנויות ואני אומר את זה גם כאן. כמי שניתנה לו הזדמנות באמת מדהימה, אישית, לעמוד גם בראש רשות מבוססת, שיש לה יכולות עצמאיות גדולות מאוד, עם מערכת חינוך מפוארת, ומצד שני להיות ביישוב בדרום, בירוחם, שהוא בעצם האמא אולי של עיירות הפיתוח, של הפריפריה החברתית, הגיאוגרפית, ואם אתם רוצים המנטלית, אני למדתי באופן בלתי אמצעי, הלכה למעשה, לא רק שיש פערים, זה כולנו יודעים, אבל שאפשר להתמודד עם הפערים האלה. צריך לקבל החלטות, צריך אומץ לב כדי לקבל החלטות לא כל כך פופולאריות לפעמים, ואני אקרא לילד בשמו, למרות שבשלטון המקומי כועסים עליי, וזה התקצוב הדיפרנציאלי והיכולת לא רק לעשות שוויון במערכת החינוך, שוויון הזדמנויות, אלא גם צדק שבו אנחנו באמת מאפשרים לכל ילד וילדה באשר הם מהפריפריה, באשר הם מהאוכלוסייה הלא יהודית, באשר הם מהאוכלוסייה הדתית והחרדית, מאפשרים לכל אחד ואחד הזדמנות שווה להצליח בחיים, להיות בן אדם מועיל לעצמו, למשפחתו, לסביבה וכמובן למדינה.

המוכר שאינו רשמי?

אני מדבר כרגע על כל ילד וילדה במערכת החינוך ולהערתך, אני חוזר ואומר, מערכת החינוך הציבורית פתוחה ודלתה לא נסגרת בפני כל - - -

אבל אתה נתת את ידך לפגיעה - - -

אבל תן לי רגע לסיים, חבר הכנסת נהרי. אני נתתי את ידי הרבה שנים למערכות חינוך שונות ואני מרגיש מאוד מאוד מחוזק בדברים האלה.

נושא שני הוא גודל כיתות הלימוד. אני כבר ביקשתי ממשרד החינוך להכין עבודה על מה המשמעות להחליט שאנחנו יורדים מ-40 ל-35 גג, עם המשמעויות התקציביות. אני מוכן שנוכל במשך השנה לטפל גם בזה.

נושא נוסף כמובן, אדוני השר וגברתי המנכ"לית, זה כל נושא תשלומי ההורים. גם בתחום של תשלומי היתר שגובים, תשלומי החובה ותשלומי הזכות, וגם כמובן בבתי הספר הייחודיים, ששם הבעיה היא כמובן הפוכה בכלל והיכולת לעבור באמת למערכת שבה הורים יכולים להשפיע, אבל כמובן במידה ובגבולות מתאימים, אני חושב שהיכולת שלנו למצוא את הדרך, ואני יודע שאתם עוסקים בזה, וזה יעלה, כל הנושא הילדים עם הצרכים המיוחדים כמובן. נושא קבלת האחר, שהוא קשור כמובן לכבוד האדם ו-, לא וחירותו, זה לא מתאים פה, אבל כבוד האדם באשר הוא, קבלת האחר, התמודדות ומלחמה ומאבק בלתי פוסק בתפיסות גזעניות שנמצאות היום בחברה הישראלית ומשפיעות על הנוער שלנו. בטיחות בבתי ספר ועוד דברים רבים נוספים.

אני לא רוצה להאריך, אני מבקש ממך, אדוני השר, לתמצת את דבריך כדי לאפשר גם - - -

אני גם מוכן ללכת עכשיו, אם אתה רוצה, אין לי בעיה.

אמרתי לתמצת את דבריך, כי אני רוצה שאנחנו נוכל גם לשמוע את השאלות, את ההערות של הציבור שהתאסף כאן. אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים להשפיע על פתיחת שנת הלימודים שקורית מחר, אנחנו בהחלט יכולים להיות שותפים לנושאים ולתחומים השונים שיעלו במשך שנת הלימודים הקרובה. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. קודם כל אני אומר, בהמשך לדברים של מכובדי יושב ראש הוועדה, אני באופי שלי בלתי מרוצה סדרתי. אני חושב שהמצב הוא רחוק עדיין מהאופן שבו הייתי רוצה לראות את מערכת החינוך הישראלית ותמיד יש לי את החלום שאני מניח שיש להרבה מכם, שאם רק הקדנציה הייתה מתחילה חודשיים לפני והיה עוד חודשיים להכין, אם רק התקציב היה עובר שלושה חודשים לפני והיה יותר זמן לחולל שינויים, היו קורים דברים הרבה יותר גדולים, ולכן אני קודם כל רוצה לפתוח – אני לא מרוצה. אני חושב שהיו צריכים להתרחש הרבה יותר דברים, יש הרבה מאוד סוגיות שאני אגע בהן, שמאוד מאוד הייתי רוצה לטפל בהן.
אני רוצה לומר שלושה משפטים קצרים בטרם אעשה סקירה ממוקדת מתומצתת ככל שניתן. אני מניח שעל חלק מהדברים אני אדלג, בטח תתייחסו אליהם בשלב השאלות והתשובות, אני רוצה לומר שלושה משפטים לגופו של הדיון. אני חוזר על המשפט הזה פעם אחר פעם בשבועות האחרונים, יש דברים שאני מאמין שצריך לתקן אותם ואני עושה אותם למרות שצועקים ולא בגלל שצועקים, אם משהו צודק במערכת החינוך וצריך לשפר ולתקן אותו, אני לא באתי לכאן מהעולם הפוליטי, אני שליח של מערכת החינוך. המורים והמנהלים הם קבוצת האוכלוסייה שלי, איתם אני שותה קפה בערב, לא עם אנשים אחרים ואותם אני מייצג.

העובדה שלא את הכול אפשר להספיק בפרק זמן קצר משתי סיבות, סיבה ראשונה היא קודם כל התהליכיות, גם התהליכיות התרבותית, גם התהליכיות עד שרפורמות כאלה ואחרות, תכניות כאלה ואחרות, מתקבעות בשטח, זה לוקח זמן, וגם סדרי עדיפויות תקציביים. אם מישהו מבטיח לי שמחר בבוקר אנחנו מקבלים תוספת, אני יודע גם לנקוב במספר, של 15 מיליארד שקלים בשנה, אני פותר את כל הבעיות שיושב ראש הוועדה העלה כאן, אבל בסופו של דבר, אדוני יושב ראש הוועדה, רק לצורך הדיון, אני יודע היום שכדי לפתור את כל בעיות החינוך המיוחד, וכשאני אומר 'כל', אני מתכוון לרוב מוחלט, אנחנו צריכים סדר גודל של 850 מיליון שקלים בשנה, ואני יודע שכדי להקטין שכבה ל-32 תלמידים, ביקשת שאני אבדוק את זה, המחיר הקבוע הוא 80 מיליון שקלים לשנה לשכבה אחת, ובנייה חד פעמית היא כ-70 מיליון שקלים, זה נותן כ-1 מיליארד ו-200 מיליון לשנה הראשונה.

החוכמה היא לקבל החלטות על סדרי עדיפויות. הקושי הוא לא להגיד מה צריך. מה צריך? כולם פה יודעים, יש מישהו שלא יודע מה צריך לעשות? יש מישהו שלא יודע איזה מערכת חינוך היינו רוצים לראות? כמה היינו רוצים לראות סייעות בגיל הרך וכמה גננות פר ילד וכמה תלמידים בכיתה ומה יהיה שכר המורים האידיאלי שהיינו רוצים וכמה סייעות בחינוך המיוחד ולחסל פעם אחת ולתמיד את התופעה הנוראית הזאת שנקראת מורה קבלן ועוד שורה ארוכה של דברים? יש כאן משהו שאנחנו לא מסכימים עליו? יש מישהו שלא רוצה לעשות את הדברים האלה? הרי זה ברור לכולם שכל אחת מהשאלות העומדות על הפרק עכשיו היא שאלה דרמטית שצריך לעשות הכול כדי להתמודד איתה. השאלה הקשה ביותר היא מה הסדר ואיך מסדרים סדרי עדיפויות לתקופה שבה מבחינה כלכלית כולם יודעים מה המציאות, אף אחד פה לא הגיע לוועדת החינוך מהירח, אנחנו יודעים בדיוק באיזה סיטואציה מדינת ישראל פועלת, כולם מכירים את תקציב המדינה ואת הקשיים הגדולים שהוא מעורר איתו, כולם מכירים את הסיטואציה הזאת.

ומכיוון שזאת התמונה, אני רוצה לומר שהדילמה שאליה אני קשור ועליה אני משוחח כל היום עם אנשים, שומע, מקשיב, הדילמה היא לא מה לעשות אלא מה קודם, וזו דילמה לא פשוטה. היא קורעת את ליבי ואני אומר את זה לא כמטפורה, משום שאני יודע עד כמה יקרים לי ילדי החינוך המיוחד מחד, אני לא חושב שצריך להרחיב בכך, ועד כמה יקרים לי המורים, ואני מבין שצריכים כיתות יותר קטנות, ועד כמה אם מדברים על היפוך הפירמידה היה נכון שלגננות תהיה עוד סייעת, בעיקר בגיל 3-4, כי זה היה משנה באופן דרמטי את היכולת להתייחס לכל ילד וילד בשלבי ההתחלה. הרי הכול ברור, הרי אף אחד פה לא מתווכח על השאלות. ולכן השאלה שעליה צריך להתקיים דיון וככל שהוא יהיה עמוק יותר וככל שהוא יהיה מתלהם פחות וככל שהוא יהיה פחות אינטרסנטי, נוכל לנסות לייצר ביחד איזה שהיא תמונה שלמה וראויה, נשרטט מפת דרכים משותפת של כולנו, כדי להביא את מערכת החינוך הישראלית למקום שהיינו רוצים שהיא תהיה בו.

והערה אחרונה. אני שומע פעם אחר פעם את החיוניות של הפרדת ה- מהפוליטיקה. כל פעם מדברים, דת או מדינה וכו'. אני מאלה שסבורים שחייבים להפריד בין חינוך לפוליטיקה ואני שומע את השיח ביומיים-שלושה האחרונים במגוון רחב של תחומים, אני שר החינוך, אני נציגם של מורים, אני מציע שאני אתעלם מהיבטים פוליטיים, ויכוחים שלא בהכרח ממין העניין שנוצרים מסביב לשאלת החינוך, אני חושב שעדיף להרוויח עוד שעה של שיחה עם מורה או מנהל, עד היום הספקנו לפגוש בימי השישי אישי כמה מאות של מורים, נראה לי יותר חשוב שאני אשקיע את האנרגיות שלי בלהקשיב למורים ומנהלים.

עשיתי אתמול בלילה, זה עניין אותי, בכמה מיילים אישיים התייחסתי למורים ומנהלים מתחילת הקדנציה. הורים אני לא סופר כרגע, תיכף נגיע להורים. זה יצא למעלה מ-3,250 בני אדם שנוצר איתם קשר אישי, אמיתי, שמדבר על חינוך, שעוסק בשאלה איך צריכה להיראות מערכת החינוך, מה צריך לקרות, איך צריכים ללמד, מה קורה בבית הספר, מה קורה בכל מקום ומקום. ואני באמת באמת מציע להתמקד כרגע בשאלות החינוכיות הטהורות. זה קשה, זה לא קל, לכולנו יש יצרים, כל אחד רוצה להגיב ברגעים כאלה ואחרים, אבל אני חושב שאחד מהדברים המרכזיים ששר החינוך צריך לעשות זה לתת דוגמה חינוכית ולהישאר ממוקד בשאלות המרכזיות.

ולכן אחרי ההקדמות האלה אני רוצה לגשת לגופם של דברים. אחת, אמר נכון יושב ראש הוועדה, סוגיית התקצוב הדיפרנציאלי היא אחד מהביטויים המרכזיים ביותר לשינוי מהותי כדי לצמצם פערים. אבל כדי שיצומצמו פערים במדינת ישראל צריכים לקרות כמה דברים ואני אמנה אותם. קודם כל הדבר הראשון, אני רוצה לבשר לך, שכבר החלו ישיבות, הייתה ישיבה אחת מרובת משתתפים, ישבו בה נציגי השלטון המקומי, נציגי אגף התקציבים באוצר, נציגי משרדי, כדי לשבת על סוגיית התקצוב הדיפרנציאלי באופן ממוקד ולהגיע לתוצאה שתוכל להיות מופעלת בהקדם, זה אינטרס של כולנו, וכדי לייצר מצב שבו התקצוב הדיפרנציאלי בישראל לא יהיה טקסי, לא יהיה סמלי, אלא יהיה מהותני, כזה שבאמת מאפשר לתלמידים בפריפריה חברתית וגיאוגרפית לקבל הרבה יותר ממה שהם מקבלים היום. כפי שרמזת בדבריך, זה תהליך לא פשוט. יש שלטון מקומי מבוסס וחזק, הוא לא נוטה לוותר על נכסיו במהירות. אתה אמרת יפה שאתה מכיר גם את חיפה וגם את ירוחם, אבל אני מקווה שיחד נצליח לחולל מהלך משותף.

אבל התקצוב הדיפרנציאלי הוא אחד מהדברים. ישנם עוד שני דברים שאני רוצה לציין. הדבר השני, אין ספק שסוגיית תשלומי ההורים היא אחד מהדברים שמייצרים פערים לא מידתיים ולא ראויים בין הורים חזקים להורים מוחלשים. לכן, כפי שאמרתי, בישיבה שבה עסקנו באישור תשלומי ההורים, שלא אהבתי אותם, מאוד לא אהבתי אותם, שחשבתי שלא ראוי שייעשה, אבל זה היה סד הזמנים שנתקלנו בו, התקיימו כבר פגישות, גם עם הביטוח הלאומי וגם עם אנשי האוצר, כדי לשנות את האופן. בעקבות פנייתו של הדר' קדמן, חזרתי לקרוא כמה וכמה דוחות מן העבר, קראתי אותם ביסודיות, העמקתי בהם, יש שם לא מעט דברים שנראים לי הגיוניים ואני מתחייב לעשות כל מאמץ כדי שלקראת שנת הלימודים הבאה בחקיקה נוכל לבוא עם מתווה אחר, בצורה אחרת, שבאמצעותה נייצר מצב שבו תשלומי ההורים לא יעשו שלוש פעולות, הם יעמידו מורה או מנהל מול הורה, הם לא ייצרו מצב שבו תשלומי ההורים לא יהיו דיפרנציאליים, טיול שנתי צריך לעלות אחרת לאנשים שונים, והם לא יהפכו את תשלומי ההורים לכביש עוקף כדי לייצר חינוך פרטי כזה או אחר.

אתם יודעים, אני כל פעם מתרגש מחדש כששולפים לי כל מיני דברים שאמרתי בתפקידיי הקודמים, מישהו חושב שהוא יביך אותי, אבל אני מתנצל, אני שר החינוך ולא שיניתי את דעתי. אותם דברים שחשבתי לפני, אני חושב גם היום. אני מודה שהרבה יותר קשה ליישם את הדברים מהכיסא הזה מאשר לומר אותם מכיסאות אחרים, בזה אני מודה, אבל מותר לומר, המציאות הזאת של תשלומי ההורים מייצרת אפליה שהיא לא ראויה ולא מידתית.
הדבר השלישי הוא לייצר מסלולי לימוד שמותאמים לאוכלוסיות מגוונות, כדי שילדים רבים יוכלו להביע את כישוריהם ואת מצוינותם, לאו דווקא בדרך שמישהו ספציפי לפני 20 או 30 שנה החליט שזאת הדרך היחידה למצוינות. זה ויכוח שהתעורר בימים האחרונים בחברה הישראלית. ביממה האחרונה הוא הגיע לשיאו. אני רוצה לומר, מעבר לוויכוח, דבר שחשוב שהוא יירשם בספר דברי הימים למלכי ישראל. אמש ממשלת ישראל דנה שעתיים וחצי בנושא חינוך. אפשר להגיד שהיה ויכוח כזה, ויכוח אחר, אני חייב לומר שבשלב הזה, לפי תכנית העבודה שלי שעובדת די בסדר, תפקידי המרכזי הוא לחולל דיון ציבורי עמוק בשאלה מה היא למידה, וזה קורה. העובדה שאתה פותח את כל העיתונים יום אחרי יום וקורא שזה כותב בכֹה וזה בכֹה, זה בעד וזה נגד, העובדה שמתנהל סוף כל סוף דיון רציני בשאלה מה אנחנו מצפים מהילדים שלנו, ואני מאוד מאוד שמח על הדבר הזה.

אני מאוד שמח על הדיון ועל הוויכוח שהיה אתמול. זה היה דיון מרגש מאוד. אני קראתי הבוקר כמה כותרות, זה כנראה לא הדיון שהייתי בו, אבל בדיון שאני הייתי בו, וחלק גדול מהיושבים כאן היו שם, לפחות מאנשי משרדי, בדיון שאני הייתי בו היה ויכוח ענייני מאוד, הוא חצה מפלגות והוא חצה קבוצות והוא ייצר והעלה והציף שאלות מאוד לא פשוטות. אז אחת מהדרכים בעיניי זה חידוש החינוך המקצועי. אני חושב שבלי חידושו של החינוך המקצועי, בזהירות יתרה, לא כגורם מסליל, לא כגורם שמפריד בין מרכז לפריפריה, לא כגורם שאומר בואו נעשה לעצמנו עבודה קלה, צריך להיות לזה, אם להשתמש במילים מודרניות, סוג של קמפיין כדי שיהפוך אותו להיות לגיטימי לכל ילד ממשפחה שונה.

שאלו אתמול בממשלה, 'האם היית שולח את הילד שלך לחינוך מקצועי?' ואני אומר לכם עכשיו שאני שמח לומר שיש לי כמה וכמה ילדים והקדוש הברוך הוא זיכה אותי שכשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם ותכונותיהם שונות, ויש ביניהם שכן, ובטח הם היו מצליחים הרבה יותר מאשר לסיים את מערכת החינוך עם תסכול עמוק ועם מריבות בלתי פוסקות עם אבא ואמא לקום כל יום מחדש לבית הספר.

אז שלושת הדברים שאמרתי עכשיו, תקצוב דיפרנציאלי, הסדרת סוגיית תשלומי ההורים והסוגיה של חינוך מקצועי, הם בעיניי קפיצת מדרגה משמעותית בצמצום פערים. זאת נקודה אחת.

הנקודה השנייה שמכובדי נגע בה ואני רוצה להתייחס אליה היא כל מה שנוגע לבאגים או לסוגיות שלא טיפלנו בהם במהלך השנים והם גדלו וגדלו וגדלו והפכו להיות, הייתי אומר, גורם שמאיים עלינו באופן אסטרטגי. אני מתכוון לסוגיית החינוך המיוחד, שמכריחה התייחסות שונה בתכלית. העובדה ששר החינוך בעזרת אנשים באמת מדהימים במשרד, באמת, אני חייב לומר, אם יש דבר שאני צריך לחזור עליו בתשובה בראש השנה הקרובה, זה העובדה שרק כשמגיעים למשרד החינוך, זה נורא נוח להיות מחוץ למשרד החינוך ולדבר על עובדי המשרד, אבל עובדי המטה, מדובר באנשים איכותיים, מסורים, שלא פוסקים מעבודה לרגע אחד, יום ולילה, באמת, תאמינו לי, אני לא הייתי מסתדר איתי. יום ולילה, יום ולילה, והאנשים האלה מתמסרים ללא הפסקה לצורך העניין הזה. זה לא יכול להימשך ככה, שכל פעם פותרים את הבעיה לאמא הספציפית, לאבא הספציפי, לילד האחד, לנקודה הזאת, אנחנו כל הזמן מתעסקים בהתעסקות פרטנית כזו או אחרת, אבל יש כאן משהו מן הבסיס שהוא חייב לקבל פתרון שורשי עמוק.

ויש כאן סוגיה שהזכרת קודם, אני רוצה לומר, אני מתייחס למורי הקבלן בחומרה מסיבה שונה קצת מהסיבה שבה מתייחסים רוב האנשים שמסביבי. כלומר ברור שהעובדה שיש אנשים שלא מקבלים שכר ראוי כמו כולם וברור שהעובדה שיש אנשים שמפוטרים בזמן החופש הגדול ולא מקבלים זכויות כמו שצריך, וברור שהעובדה שחלק מהזכויות לא מוקנות לכולם, ברור שהיא בעייתית, אבל דווקא כדי לחבר את זה אחר כך לכל הסוגיה של היחס לאחר, זה בעיניי כתם מוסרי לחברה שרוצה לדבר על ערכים והיא בעצמה מחוללת בתוכה משהו שהוא כל כך פגום וכל כך פגוע מבחינה ערכית. לכן הפגישה הראשונה שקיימתי, כשנכנסתי לתפקידי כשר החינוך בכנסת, הייתה עם קבוצת מורים מירושלים, שחלק ממנה שוחחו אותנו, אמנון, אני רואה אותך יושב פה, ואני אמרתי שבשנתיים הקרובות אנחנו נעשה מאמץ לחסל את התופעה הזאת. צריך להיערך לכך, זו פעולה לא פשוטה, אבל אנחנו נעשה את זה.
הנקודה השלישית שאמרתי שהיא בעייתית מאוד היא סוגיית גודל הכיתות, אבל אני רוצה להזכיר עוד סוגיה. אם אתה רוצה, אני אומר שוב פעם, אנחנו מדברים סך הכול בסדרי גודל של למעלה ממיליארד שקלים, צריך להתחיל להיערך לסוגיה הזאת, צריך לבנות תכנית עשור, אני לא יודע להתחייב היום על כמה זמן דבר כזה ייקח, אני לא יודע לומר היום מה הדרך הנכונה ליישם, אבל אין לי ספק שאני חייב להיכנס לסוגיה הזאת בהקדם ולהתחיל להציע מתווים של פתרונות.

הסוגיה השלישית שאני רוצה לגעת בה, שנגעת, וממנה אני אומר גם מה שאני רציתי קצת לומר, אם לא קשה לך, אני אקצר, אל תדאג, היא כל מה שנוגע לנושא השנתי שנבחר על ידי משרד החינוך. קודם כל לא נבחר נושא שנתי, נבחר נושא לתקופה. ביחס אל האחר, האחר הזה הוא אני, זו אמירה בעלת משמעות עמוקה. מערכת החינוך מקבלת על עצמה לייצר תהליכי עומק שבאמצעותם היא לא יכולה לקבל גילויים של גזענות, של הדרה, של אי קבלת האחר באשר הוא. כל אחד הוא אחר בסיטואציה מסוימת, בכל אחד יש אחרות, בכל אחד יש איזה שהיא נקודה שביחס לאדם השני הוא נראה אחר והתפקיד שלנו, כדי לייצר חברת מופת, הוא לבנות תשתית שבה כל אדם, ללא הבחנה בין דתו, צבע עורו, תפיסת עולמו, מקום מגוריו, יוכל לקבל מקום שווה וחשוב בתוך מערכת החינוך. אנחנו נקדיש לכך הרבה מאוד מערכים חינוכיים, אבל גם נעשה פעולות בפועל, פעולות מעשיות. אנחנו לא נוותר על כך, אפילו לא לרגע אחד.

אני לא הייתי רוצה להתעלם מהקשיים שאנחנו נתקלים בהם, אבל אני גם לא הייתי רוצה לכפור או להשתמט מאחד מהתפקידים המרכזיים. אני רוצה להזכיר שאני לא שר הלימוד ואני לא שר הבגרות, אני שר החינוך. בתור שכזה אני מחויב לעשות כל שניתן כדי לייצר אטמוספרה, היגיינה ציבורית ושפה אחרת בחברה הישראלית.

מכאן אני רוצה להגיע לשתי הנקודות שאני רציתי להתייחס אליהן. אני אעשה את זה בקיצור רב, למרות שהיה ראוי שנשקיע בהן הרבה זמן, אבל אני נוהג להקשיב לעמרם מצנע, אני מאוד מכבד אותו.

מערכת החינוך הישראלית תשתנה בזמן הקרוב. המערכת הפדגוגית לא תיראה כמו שהיא נראתה. זה יכול להיראות כך, זה יכול להיראות אחרת, זה יכול להיות אחד יותר, אחד פחות. אני בכלל, דרך אגב, לא מדבר על בחינות בגרות, כי בעיניי זה לא הסיפור, הסיפור הוא אחר. האם אנחנו מותאמים למאה ה-21, האם אנחנו מסוגלים להגיד שהבסיס של השיח החינוכי עומד על אמון, עומד על אהבה, אהבת האדם, אהבת התלמיד, הכלת התלמיד ועובד על הצטיינות? לאהוב, להאמין ולהצטיין. אני חושב שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך להתכסות בשורה ארוכה של בחינות וטפסים שמונעים מאיתנו לשאול את שאלת הזהות העמוקה של מערכת החינוך הישראלית והיא, למה, לשם מה, מה הצורך בבית הספר במאה ה-21.

בעולם שבו הידע חשוף כל כך, בעולם שבו הידע נגיש כל כך, בעולם שבו יש שינוי מהותי בסמכות, בעולם שבו כל הקשרים החברתיים משתנים, בעולם שבו יש שפע גדול כל כך, אי אפשר להפטיר כבאשתקד. מי שיהפוך את אחד מהוויכוחים המרגשים ביותר שמתנהלים היום בחברה הישראלית לוויכוח על טופס כזה או אחר בוגד בחלומם של מורים ותלמידים לקבל הזדמנות לחשוב ולחלום חינוך.

אני התייחסתי לבחינות המיצ"ב באופן שהתייחסתי כדוגמה, אני לא אדבר על מה שיהיה, אני מדבר על מה שהיה, לא בשל העובדה שאני חושב שמדידה היא דבר לא טוב. בעיניי מדידה היא דבר מרכזי וראוי, ואני רוצה לבשר לכם בשורה. אני אציב מדדים ויהיו יעדים אבל אני רוצה לומר עוד משהו, יש בתכניתי לא לסגת אחורה בשום אחד מהמדדים הבינלאומיים שאנחנו נמצאים בהם, ואני מקווה שמורי ומנהלי ישראל יעזרו לי להוכיח שהעובדה שאנחנו לא משיתים עליהם שוט של מדידה תהפוך אותם להיות חבורה מחויבת יותר ללמידה, כדי להוכיח לכולם שכשנותנים להם חופש ועצמאות וכשנותנים להם חירות ואחריות הם מגיעים למקומות הרבה יותר גדולים והרבה יותר משמעותיים ממה שהיה מקובל.

מדידה ויעדים הם ערך מרכזי חשוב מאוד במערכת החינוך, הצטיינות היא משהו שמדינת ישראל לא יכולה לוותר עליו, אנחנו רוצים יותר חתני פרס נובל, אנחנו רוצים יותר ממציאים גדולים ויותר סופרים ויותר אנשי רוח ואנחנו לא נוותר על כך, ואנחנו מאמינים שמי שיעשו את זה הכי טוב זה המורים. אנחנו חושבים שהמדידה והיעדים צריכים להיות כלי, מכשיר, ואנחנו חושבים שהם לא יכולים להיות היעד, שהם לא יכולים להיות התכלית של הכול. לכן, ברגע שבו מבחני המיצ"ב הפכו להיות חזות הכול ובמקום להפוך לכלי שתפקידו, כפי שהם נועדו, כפי שנוצרו, ובאמת הם יחזרו אחרי שנעשה איזה שהיא פעולה נוספת, כלי לבית הספר, אני קורא לזה מראה, אתה עומד מול המראה ואתה אומר 'פה צריך לתקן, פה אני לא מספיק בסדר', 'פה צריך לשפר', 'המורה הזאת צריכה איזה דחיפה', 'בכיתה הזאת חלוקת התלמידים הייתה כנראה לא מספיק טובה, לכן בשכבה יש הבדלים בין ג'2 ל- - -', זה מצוין. אבל ברגע שילד בקרית מלאכי או בקרית גת הולך בבוקר לבית הספר ומצלמת אחד מערוצי החדשות מצלמת אותו והטקסט אומר שזה ילד שלומד בבית הספר שהגיע למקום הלפני אחרון במיצ"ב, אנחנו פושעים מוסרית. מה זה? לסדום היינו, לעמורה דמינו? מה זה, הילד הזה שגר בפריפריה הוא קבע מי יהיו ההורים שלו? הוא קבע את שכרם? הוא קבע את כמות השיעורים הפרטיים שהוא יקבל? הוא קבע את כמות החוגים שהוא יקבל?
ולכן, עד שלא נתקן את החקיקה, שלא תאפשר ביזויים של תלמידים בישראל, אני בעד חופש מידע, הורי בית הספר חייבים לקבל את המידע. אבל האם הורי בית הספר צריכים לקבל את המידע של בית הספר השכן, של בית הספר בעיר אחרת? האם אין נימה רבה של צביעות בכך שבכל פעם שמפרסמים את תוצאות המיצ"ב כולנו מצקצקים שפתיים ונדהמים מהעובדה שמודיעין-מכבים-רעות נמצאת למעלה מאופקים? איזה קטע, וואו, ועוד פעם יהיו טבלאות כאלה ואחרות. יש פה אמירה מוסרית, יש פה אמירה ערכית ויש פה אמירה פדגוגית.

כך גם ביחס לתכנית הלמידה בעל יסודי. האם התמדה של ילדים משולבים בתוך מערכת החינוך היא לא יעד של מערכת החינוך? האם העובדה שאנחנו יודעים להצביע על פער גדול בין כיתות החינוך המיוחד המשולבות בגילאי היסודי, לעומת המספר בגילאי התיכון, לא משהו שצריך להדליק נורה אדומה? האם זה לא אומר שזה נובע בין היתר בגלל תחרות לא מאוזנת? האם סולידריות חברתית ועזרה לזולת היא לא דבר משמעותי, כמו שראינו עכשיו בפרסומים האחרונים, שאנחנו צריכים למדוד גם אותם?

זאת לא מערכת החינוך, זאת החברה הישראלית. החברה הישראלית צריכה להיפטר מהסכיזופרניה שבה היא אוהבת לדבר בשפה של ערכים, אבל כשזה מגיע לשטח היא מודדת כל דבר בשפה מטריאליסטית של הישגים ושל מי למעלה ממי בכמה יחידות. זה תהליך תרבותי עמוק. אם לא באתי לכאן, אלא בשביל זה, אם לא באתי לכאן אלא כדי שמערכת החינוך תשתחרר מהמטריאליזם שמונע ממנה לחנך ולעסוק בעומק החיים, יהיה זה שכרי.
הדבר האחרון שאני אומר ובזה אסיים. אנחנו גם מבינים שחינוך לא נגמר בבית הספר, לכן הנושא הנוסף המרכזי שמערכת החינוך עוסקת בו הוא מה שאנחנו קוראים לו מחנכים מסביב לשעון, 24/7. זה לא אומר שהמורים צריכים לעשות את כל הפעולה, יש מערכת שלמה, יש חברה למתנ"סים ויש תנועות נוער ויש ארגונים רבים, ארגוני נוער רבים, ויש הורים ויש קהילה שלמה, ופה אני רוצה להגיע להורים. במערכת החינוך המתחדשת, ואני רוצה פה לנצל את ההזדמנות גם להודות לנציגות הרשמית של ההורים בישראל, יושבים כאן גדעון וחבריו, במערכת החינוך המתחדשת ההורים הם שותפים, הם לא מול, הם לא לצד, הם לא מעל, הם לא נגד, הם לא במקום, הם יחד, וביחד הזה משרד החינוך צריך לנהל יחד איתם שיח איך למשל אנחנו ממשיכים את המגמה. ואני אומר את זה ברעד גדול: יש ירידה משמעותית באחוזי הפשיעה בחופש הגדול האחרון. זה קשור בראש ובראשונה בעבודה המאומצת של המשרד לביטחון פנים, אבל זה קשור גם בעובדה שמורים מתקשרים לתלמידים וגם בעובדה שאנחנו עושים סיורים בשטח וגם בעובדה שיש אתר מיוחד שבו כל אחד יכול להיכנס וגם בפעילות הענפה של השלטון המקומי שנמצאת בכל עיר והייתה קיימת עוד לפני ובסך הכול אנחנו כרגע מאגמים כוחות ומפריחים ועושים את הדברים ביחד. והדברים האלה הם דבר משמעותי.

אנחנו נמשיך את העבודה מול נציגות התלמידים. בזמן האחרון ממש, בתחילת החופש הגדול בעצם, אנחנו בחרנו יושבת ראש, היא אפילו מפתח תקווה, ואפילו באתי לבחירה שלה, זה היה נראה לי תהליך מאוד חשוב. יש לנו נציגות תלמידים. הנציגות הזו היא מאוד משמעותית ומאוד חשובה, היא מביעה קול צלול, משוחרר מנימוקים פוליטיים, מחובר לשטח. ואני רוצה, אפרופו 'האחר הזה הוא אני', לבקש מהנהגת התלמידים שתי בקשות. אני רוצה לשמוע את קולכם לא רק כאשר בחינת הבגרות במתמטיקה לא הוגנת והיא הייתה לא הוגנת. אני רוצה לשמוע את קולכם גם כשבני נוער אחרים מגלים גילויים של אלימות או גזענות, אני רוצה לשמוע את קולכם גם כאשר מתרחשים דברים לא ערכיים ולא תרבותיים בתוך המערכת, ואני יודע, שמעתי אותך מדברת בדיבייט הכמעט אחרון בשלב הגמר, אני יודע שאת תעשי את זה, יש לי גם יסוד סביר להניח, את באה מעיר טובה שגם לי הייתה הזכות לנהל שם בית ספר, ואני מאוד מאוד מקווה ששיתוף הפעולה עם התלמידים יהיה אחר.

אני אסיים בשתי התייחסויות להסכמים. אני רוצה להודות לידידי יוסי וסרמן, שיושב כאן היום. אני חושב שקרו כמה דברים שיש בהם גילוי של אחריות. אנחנו לא יכולים להמשיך במערכת שבה יש שתי רפורמות בבית ספר שש שנתי. התהליך הזה חייב להיפתר בזמן. הוא לא קורה ביום. הוא צריך להיות בהסכמה, הוא צריך להיות בהתקרבות בין שני הארגונים. למדינת ישראל, בעיקר למורי ישראל, אין כוח אמיתי. הם רוצים לנצל את האנרגיות לראות בארגונים גורמים שדוחפים אותם לעשייה חינוכית, ואני חוזר על האמירה, וזאת הפעם השלישית, מורי ישראל ומנהלי ישראל רוצים אתכם יחד, לא ארגון אחד, אבל לא מתקוטטים, מתאמים, משתפים פעולה, מייצרים. אתם יודעים שהבעיה בסיפור הזה שכל ארגון אומר 'אני רוצה', אבל אני צריך שלא כל אחד יגיד 'אני רוצה', אני רוצה שתגידו את זה אחד לשני. בתוך כל הסיפור הזה אני רוצה להודות מאוד ליוסי וסרמן על המשא ומתן שהתקיים פה בתקופה האחרונה, שבסופו הגענו, חשוב לשים לב למינוח, להסדר ביניים מבחינת מורי השש-שנתי. צמצמנו את הפערים בין שתי הרפורמות. זה שלב חשוב מאוד. זה יאפשר למנהלי בתי הספר לייצר מערכת חינוכית יותר טובה ממה שהייתה לפני שבועיים. אבל זה עדיין לא הדבר שאנחנו רוצים להביא אליו, זה לא רק עניין של כסף, זה גם עניין של שפה, זה לא נכון שבאותו בית ספר ידברו בשתי שפות, זה עניין חינוכי פדגוגי פשוט. בהסכמה, בסובלנות, בהבנה, אנחנו נעשה את זה.

אני מאוד שמחתי, דרך אגב, ולכן אני קצת תמה, לקבל את מכתבו של יושב ראש ארגון המורים ביום חמישי האחרון, שבו הוא כותב לי 'בשיחתנו הבוקר אמרת לי שבכוונתך לעשות התאמות בחטיבות הביניים', כלומר האמירה שכאילו לא עדכנתי היא בעייתית במידת מה, 'כדי להקל על ניהול בתי הספר השש-שנתיים וכדי למנוע איפה ואיפה בין המורים שעובדים בחטיבת הביניים לבין המורים העובדים בחטיבה העליונה באותו בית ספר'. זאת אומרת יושב ראש ארגון המורים משבח אותי ביום חמישי האחרון על זה שבאותו בוקר קראתי לו, עדכנתי אותו בכל הפרטים המרכזיים של מה שאנחנו עומדים לעשות, ואפילו כתבתי 'שמחתי מאוד לשמוע דברים אלה ואת הודעתך בכנס המנהלים שהתקיים היום בתל אביב, ובו התקבלה החלטה לבצע זאת הלכה למעשה, תבוא עליך הברכה ויישר כוח גדול'. אז אני מאוד מאוד שמח על העובדה שגם ארגון המורים וגם הסתדרות המורים משבחים את משרד החינוך ואת משרד האוצר, על היכולת לחבר בין שתי הרפורמות.

ישנם עוד נושאים רבים, אני מניח שהם יעלו תוך כדי, אני אעצור כאן ואני אתייחס אליהם תוך כדי תנועה.

הדברים שלך החזירו אותי לאיזה תמונה מעניינת, בשביל לבחון אתכם בצורה הוגנת, טפסו כולכם על העץ.

זה אתה מביא לי מתנה?

לא, זה תלוי אצלי במשרד.

לא, אמרתי, יושב ראש הוועדה בא עם שתי מסגרות, אמרתי, 'בטח הוא רוצה לתת לשר מתנה לשנת הלימודים החדשה', בסוף הוא חוזר עם זה חזרה.

עוד לא. עוד לא, אבל זה מציג את הבחינה הבלתי הוגנת שמנסים מהפיל, מהקוף, תרנגולת, לטפס על עץ ולבחון אותם.
אבל הדבר היותר מעניין, אדוני שר החינוך, זה דווקא הדבר השני, של שוויון וצדק. בטח ראית את זה.

שוויון אין פירושו צדק. כמו שאתה יודע, אדוני, אני בוגר קיבוץ, ובקיבוץ היו נוהגים לומר שיש שתי דרכים לעשות אנשים שווים, או לתת כיסא לנמוכים או לחתוך לגבוהים את הראש.

אוקיי, אנחנו ניגש לדיון. אני מבקש מהדוברים לקצר כדי שאפשר יהיה לדבר. אני מוכרח לומר, אני לא נתקלתי בתופעה הזו עד שבאתי לכאן, של ריבוי ארגונים שמייצגים כל אחד ואחד איזה שהוא תחום, איזה שהוא סקטור. אני לפחות בוועדה לא מונע מאף אחד לדבר ולומר את דעתו ולהביע את דעתו, אבל יש גם ארגונים יציגים ולהם כמובן יש עדיפות ואני חושב שצריך בסופו של דבר קצת לגלות איזה שהיא צניעות ואיזון ביכולת בסופו של דבר לשתף פעולה במערכת כל כך מורכבת וכל כך עתירת נושאים, אינטרסים ותפיסות עולם.

יוסי וסרמן, יושב ראש הסתדרות המורים, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה לשבח את השר, לשבח את המנכ"לית, את צמרת משרד החינוך, על העבודה המשותפת, על התיאום, על ההבנה, על העזרה ועל התמיכה. אני רוצה לומר שמה שעשינו בחודשים האחרונים, וזה לא לאחרונה, אלא חודשים רבים, אנחנו פשוט עשינו השלמות מתחייבות בהסכם אופק חדש. היות שאנחנו סיימנו את פרק חמש השנים של ההסכם, שמסתיים ב-1.9.13, ראינו תוך כדי ביצוע, תוך כדי תנועה, שצריך לתקן כמה דברים. אנחנו תיקנו, בראש ובראשונה, את בסיס הפירמידה, את הגננות ואת כל מה שקשור לגננות, אנחנו נתנו לגננות מה שמגיע להן, מה שנלקח מהן. 36 השעות הנוספות שקיבלו כל עובדי ההוראה קיבלו עכשיו גם הגננות.

באשר לחינוך העל-יסודי, לא נתנו למורים שהם חברי הסתדרות המורים, נתנו לכלל ציבור המורים בחטיבות הביניים התאמות לכל מה שקורה בבית הספר העל-יסודי השש-שנתי. דהיינו נתנו למרכזי השכבה, מרכזי המקצוע ורכז חינוך חברתי, שעות לביצוע התפקידים שלהם. אני חשבתי שגם יושב ראש ארגון המורים וכל מורה וכל אדם וכל מנהל יבואו וישבחו, אנחנו לא עשינו את זה למען שום דבר, אלא רק למען טובת בית הספר, טובת המורים והמחנכים כולם. נתנו עוד שניים-שלושה דברים תוך התחשבות בכך שהמצב הכלכלי של מדינת ישראל היום הוא כפי שכל אחד מאיתנו יודע, הרי כל אחד מממן מכיסו מה שצריך לממן ומה שחובה לממן. אז כל מה שעשינו הוא מיני הסכם, על מנת שהוא יהיה הסכם ביניים עד שהתכניות של השר יתממשו.

אני כבר אומר לשר מעכשיו שאנחנו מוכנים להיות שותפים מלאים לכל שינוי ואני גם רוצה לברך ולומר לך דבר אחד, הסיסמה לשנות כיוון בחברה הישראלית, לאהוב, להאמין ולהצטיין, זו סיסמה שתשנה את פני מערכת החיים במדינת ישראל, לא רק את פני מערכת החינוך. ואני מאחל לכולנו שתהא שנת לימודים טובה, מוצלחת, נפתח אותה בגאווה, נפתח אותה בשמחה, לשמחתם של הילדים, המורים וההורים. תודה רבה.

תודה רבה.

גדעון פישר, יושב ראש ארגון ההורים הארצי.

כבוד השר, המנכ"לית, כבוד היושב ראש, חברי הכנסת ובכירי משרד החינוך ועולם החינוך כאן. ההתרגשות שמשולבת גם להורים וגם לתלמידים ביום הראשון ללימודים, או ביום הראשון בגן הילדים, לא דומה לשום דבר אחר. כהורה לחמישה ילדים מחר בפעם הראשונה בהיסטוריה הבת שלי ליה תהיה בחטיבת הביניים ביום הראשון בחייה, הבן שלי תומר יהיה פעם ראשונה בטרום חובה והבן שלי איליי יתחיל את כיתה א'. זו שאלה בפני עצמה לאן אני הולך קודם מתוך החמישה.

לחטיבה אל תלך, אתה תביך אותה.

ההתרגשות הזאת היא באמת דבר שאתה צריך להיות שם כדי לראות את הלחלוחית בעיניים של ההורה.

גדעון, תסביר להם שיושב ראש ארגון ההורים, חלק מהדרישות זה שיהיו לו הרבה ילדים.

כמה שיותר ברוך ה'.

הוא צריך להיות הורים, הוא לא יכול להיות הורה.

ובאמת, כשמדברים על 2,150,000 שמתחילים בשנה הבאה, ומתוכם כ-150,000 בכיתה א', והבן שלי הוא אחד מהם, אני מרגיש חלק מהפתיחה הזאת וכמוני כל הורה במדינת ישראל שארגון ההורים הארצי מייצג. כל הורה כזה, מחר בשבילו זה יום חג. זה יום חג מהבחינה הזאת שכולנו מתרגשים ומייחלים לשנה מתוקה ומועילה.

הדבר השני והאחרון שהייתי רוצה לומר, זה העולם הפדגוגי. הורי ישראל זכאים, על פי דיני מדינת ישראל, להשפיע על רבע מהפדגוגיה. זאת אמירה חשובה, אמירה חזקה, אמירה מאתגרת, אלא שעד היום היא לא ממש ממש קורית וכדי שהיא תקרה צריך לקרות דבר מאוד מאוד חשוב. הדבר שצריך לקרות, זה להבין, אצלנו הורי מדינת ישראל, איך היינו רוצים להשפיע. לצורך העניין הזה אנחנו נותנים לכם, כבוד יושב ראש הוועדה וכבוד השר והמנכ"לית, סקופ. אנחנו יוצאים לסקר ובסקר הזה אנחנו נשאל את עצמנו, הורי ישראל, איך היינו רוצים להשפיע בתוך הרבע הזה בפדגוגיה, כיוון שכמספר הנשאלים מספר התשובות. הורה אחד היה רוצה להשפיע בדרך כזאת, הורה אחר בדרך אחרת, כדי שנוכל לבוא בפני משרד החינוך עם דברים סדורים, דבר דבור על אופניו, קוהרנטיים, אנחנו נשאל קודם כל את עצמנו, הורי ישראל, איך היינו רוצים, וכשתהיה לנו תשובה נציג את זה באופן סדור בפני משרד החינוך. זה לא ישפיע, כמובן, על השנה הזאת, אבל בעזרת ה' זה ישפיע על השנה הבאה עלינו לטובה. תודה רבה.

תודה רבה.

בבקשה, הופעת בכורה שלך. דרך אגב, נציגים ממועצת התלמידים מוזמנים ויושבים אצלנו בכל ישיבה של הוועדה ומקבלים זכות דיבור ואנחנו מקשיבים להם ברוב קשב.

תודה רבה. אז דבר ראשון באמת תודה על הברכות, אנחנו נשמיע את קולם של בני הנוער, לא רק בגלל הבגרות במתמטיקה, אנחנו עובדים על זה ובכל צורך שיש לנו אנחנו פונים, ובאמת זה כיף להרגיש שיש לנו את המקום ומקשיבים לנו.

חשוב לי להתייחס לשלושה נושאים בקשר לשנת הלימודים הקרובה. דבר ראשון זה הערך המוסף של בני הנוער. לשים עליו את הדגש. אם מדברים על התנדבויות ופעילויות חברתיות, להעריך תלמידים על סמך הדברים האלה ולא רק על סמך הציונים, שאלה דברים שהם עכשיו קורים ואנחנו מאוד מאוד מברכים על זה.

דבר שני זה הקמת מועצות תלמידים בית ספריות. על פי חוק זכויות התלמיד יש סעיף וחוזרי מנכ"ל. חשוב מאוד לוודא שבכל בית ספר בארץ יש את המועצה, שנבחרים תלמידים, שהם מייצגים את הדעות של אותו בית ספר, גם המועצות העירוניות והמחוזיות וכמובן בארצית.

ודבר שלישי ואחרון זה היחס בין התלמידים למורים. זה חשוב לנו מאוד ואנחנו מקדמים את זה, גם עם התלמידים והחברים שלנו, יחס של כבוד הדדי, שהמורים יקשיבו לנו ואנחנו נקשיב למורים, ודבר נוסף זה לערב את התלמידים בהחלטות משמעותיות וחשובות שקשורות אלינו, כי אחרי הכול זה אנחנו אלה שמקבלים את כל ה - - -

אתם הקליינטים שלהם.

נכון, בדיוק. זה הכול.

תודה רבה.

בבקשה, נציג ועדת המעקב בנושא החינוך הערבי.

כן, יושב ראש ועדת המעקב בנושא החינוך הערבי בישראל, שזו ועדה ייצוגית של כל גורמי החינוך בסקטור שלנו. אני אתחיל בגיבוי וברכה של השר. אנחנו מצדדים ותומכים, אני אישית נלהב לזה, בצמצום בחינות הבגרות. אני טוען שזה מספיק עד שלוש-ארבע יחידות. אני הייתי מנהל תיכון של 33 שנים, 10 שנים עבדתי ביסודי.

דבר שני, הקפאת מבחינת המיצ"ב והרעיון מאחוריו. אני אומר שקודם חינוך, אחר כך למידה. יש לי הצעה, במקום לקרוא לבתי הספר בית ספר, והיום הספר איפה מקומו? אני הייתי מציע לקרוא לו בית חינוך או מוסד חינוך. אבל זה כרוך גם שמשרד החינוך וכל הגורמים ייתנו תמיכה, אמון, בבתי הספר, במנהלים במועצות הפדגוגיות, שהם גם עושים מבחנים. ואני טוען ואני אומר, ויש לי גם ניסיון, שהבחינות הפנימיות של התלמידים, נבחן את התלמידים, בבתי הספר, מייצגים יותר ויותר מהבחינות החיצוניות. אני יודע שהמורים או המחנכים מקפידים יותר בהשגחה בבחינות שלהם, יותר מאשר הבחינות האחרות.
אני גם מברך שיש בסקטור שלנו עלייה בבחינות הבגרות, ב-4%-5%, בקבוצות הגיל, ו-2% וכמה בבחינות הבגרות מהלומדים. אבל יחד עם זה צריך לציין, אדוני השר, שישנם עוד פערים תהומיים בין תוצאות התלמידים שלנו, שהם כ-500,000, מהווים 25% מכלל תלמידי ישראל, פערים בבגרות, גם בקבוצת הגיל וגם באלה שניגשים. אני לא אתן מספרים, כולם קראו ב'הארץ' וכו'. זה דבר שמצריך מחשבה שלנו ושל משרד החינוך ושל הכול. ואני אומר, אנחנו, כוועדה, לא במקום משרד החינוך, לא במקום הרשויות המקומיות, אנחנו גורם מדרבן, אנחנו גורם שמוכן לשתף פעולה, אם זה ועדות משותפות, גם בתכנים, ויש לנו מועצה פדגוגית גם אצלנו. ובירכנו אותך, כשאמרת שלסקטור שלנו מגיעה אוטונומיה תרבותית. יש לנו בקשה, דרישה, לשקול הקמת מינהל חינוך ערבי, או לערבים, במקביל למינהל החינוך הדתי, שהם 20% ואנחנו 25%. לשקול את זה.

כל הדברים האלה, אני חושב שכדאי. ואני מבקש, אם יש לך איזה רעיונות או משהו, אנחנו מבקשים שתהיה תכנית חומש לסקטור שלנו. לא אכנס למספרים, הם ידועים לכם, וכל הפערים והכול, אם תתייחס בטובך, לסקטור שהם רבע מאוכלוסיית ישראל.

תודה רבה.

יצחק קדמן, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. מחר זה יום חג ואם מחר זה יום חג אז היום אנחנו נמצאים בערב חג ובערב חג לא אומרים תחנון ולכן אני לא אדבר היום על הנושאים השגרתיים, לא על תשלומי הורים ולא על המצב הפיזי בבתי הספר ולא על הסעות לילדי חינוך מיוחד, יהיה מספיק זמן לדון בכל הנושאים הבעייתיים האלה. אני רוצה לדבר רק על דבר אחד ואולי אני אקשה קצת על השר. בעצם לא, זה נושא שלא עולה כסף. אי אפשר להגיד, 'טוב, אין תקציב'. אחד הדברים שהכי מטרידים אותי במערכת החינוך היום זה המחסור באהבה. אני יודע, אני מתייחס לדברים שלך. יותר מדי תלמידים מגיעים לבית הספר עם בטן מכווצת ושפתיים קפוצות וטעם חמצמץ ואני אפתיע אתכם, גם יותר מדי מורים מגיעים בהרגשה כזאת לבית ספר.
יוצא לנו לבקר הרבה בבתי ספר במסגרת פעולות ההדרכה שאנחנו עושים עם הניידת שלנו. אנחנו לפחות בשלושה בתי ספר בשבוע ברחבי הארץ, בכל קצות הארץ. אחד הדברים שחוזרים על עצמם זה שיותר מדי מורים לא אוהבים את מקום העבודה שלהם ויותר מדי תלמידים לא אוהבים את המקום שאליו הם הולכים כל בוקר. אחד הדברים הנפלאים, ואני אגב לא חושב שאנחנו צריכים להעתיק ממדינות זרות, לא מסינגפור ולא מפינלנד, יש לנו מספיק מה ללמוד פה, אבל אחד הדברים היותר נפלאים ומדהימים שראיתי כשהייתי בבוסטון זה ילדים של חברים שלי שהלכו לבית ספר, יום לפני שהתחילה שנת הלימודים, וההורים שאלו אותם 'אבל שנת הלימודים מתחילה מחר?', הם אמרו 'אנחנו רוצים לראות, אולי כבר פתחו היום'. זה סיפור אמיתי. אני רוצה שמורים ותלמידים יילכו בהרגשה כזאת לבתי ספר. לכן אני מאוד אהבתי את המילה האמצעית מהשילוש הקדוש שלך - - -

אם היית יודע כמה ויכוחים היו בתוכנו מה סדר המילים.

הסדר פחות חשוב לי, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לעשות מאמץ. כשאני אומר 'אנחנו', זה כל הגורמים שנוגעים בדבר, זה מערכת החינוך, זה ארגוני המורים, זה ארגוני ההורים, זה ארגוני התלמידים. ואגב, כבוד השר, יש לי אליך בקשה, כמו שאתה עושה שישי-אישי עם מורים, תעשה שישי-אישי או חמישי-אישי גם עם תלמידים.

אנחנו כבר מוזמנים. יש לנו גם תאריך.

יפה, אבל תקשיבי טוב, לא רק עם הנציגות הרשמית שלהם. אתה תגלה דברים שאתה יודע אותם כי אתה מחנך, אתה תגלה דברים מחדש, שתלמיד יוכל לדבר באמת מכל הלב. קצת יותר אהבה להכניס לבתי הספר שלנו. אני רוצה לראות תלמידים ומורים הולכים למקום הזה בוקר בוקר עם חיוך על השפתיים, וזה לא עניין של כסף.

הם צריכים עם חיוך מהבית קודם כל.

זה נכון. כל דבר שאתה עושה, אם אתה אוהב אותו, אתה עושה אותו אחרת.

מרכז השלטון המקומי.

אני מדברת בשם השלטון המקומי, בשם איגוד מנהלי מחלקות לחינוך.

זאת ההזדמנות שלנו להודות לכם על שיתוף הפעולה הנפלא באמת. תודה. לכולם, לכל העירוניים ולכל ה - - -

שאל היושב ראש אם אנחנו רוצים לדבר, ונענעתי בשלילה, ולאחר מכן בהתייעצות משותפת החלטנו שגם את המובן מאליו, או את הלא מובן מאליו, יש לומר. אנחנו מבקשים לברך על שיתחוף הפעולה עם כבוד השר, עם מטה המשרד בראשות המנכ"לית, הסמנכ"לית. יש דברים שעוד לא נפתרו, אבל אנחנו מרגישים שיש עם מי לדבר ושהבעיה היא לא של צד אחד, או של אדם או של גוף, אלא הבעיה היא של כולנו. יש לנו ישיבות שנקבעו, לא מתוכננות, חגיגה גדולה. הרשויות עסוקות עכשיו באמת בפתרון החשוב ביותר של האנשים, של הילדים, של ההורים, שעוד לא ממש בטוחים או שבעי רצון ואנחנו מניסיון יודעים שהכול יבוא על מקומו בשלום. תודה על חגיגה של כל המדינה. שיהיה בהצלחה.

משפט אחד ואנחנו מתחברים.

משפט אחד, כי אני לא מתאפק, בעקבות הדברים שאמר יצחק, שהם כל כך נוגעים בלבי. אני לא חושב שרבים מהנוכחים כאן, לפחות מעבר מאנשי המטה, את אבי ראיתי פעם אחת לפחות, מי שראה את המפגשים עם מנהלי בתי הספר, אני לא יודע כמה מכם היו במפגשים האלה, וראה את האנרגיות הרגשיות, הפנימיות שהיו במפגשים למנהלים, אני הרבה שנים נמצא במפגשים האלה, לפחות 17 שנים, אמנם מהצד השני, אבל אני חושב שצריך לדעת שהדברים שאתה מדבר עליהם עכשיו נמצאים מאוד מאוד חזק בשיח עם המנהלים, אחר כך בשיח עם המורים והיה צריך לראות, אני אומר את זה בענווה, לראות מה קרה למנהלים שיצאו מהמפגשים האלה, באלמנט הרגשי הזה שאתה מדבר עליו עכשיו, להכיל את הילד, לאהוב אותו, לקבל אותו. אבל פה אני רוצה להגיד את המשפט החשוב, אנחנו צריכים עזרה. יותר מדי אנשים בישראל חושבים שהמילה להצטיין צריכה להיות ראשונה. אנחנו זקוקים לעזרתכם, זה לא פשוט. זה נשמע נורא נעים לומר את זה, כמו שזה נאמר קודם, אנחנו זקוקים, יש פה הושטת יד לעזרה. אנחנו צריכים עזרה כדי שהחברה הישראלית תבין שאם הסדר יהיה 'להאמין ולאהוב', אז ההצטיינות תהיה הרבה הרבה יותר עמוקה והרבה יותר גדולה. אנחנו זקוקים לעזרה בתחומים האלה.

אחרי השלמות הרגשית באה ההצטיינות.

גם הוועדה, דרך אגב, התחילה כבר בכינוס הקודם לקיים שיח מורים, שיח מנהלים, וזה היה באמת מרתק לשמוע אותם. אנחנו נמשיך בזה כמובן, במהלך השנה, גם עם תלמידים וגם עם הורים.

אמנון רבינוביץ, תנועת המורים.

שלום לכולם. אכן התרגשות גדולה ואני גם מברך את כל האנשים שהגיעו לפה כדי להתרגש לקראת מחר. אני מגיע מבית ספר ואיתי ביחד יושבים פה עשרה אנשים, אני חושב, מתנועת המורים, שמאוד רוצים לדבר על פדגוגיה ואולי על סוגיות כאלה, ואולי אם יהיה זמן אז נעשה גם את זה, אבל נוצרה מין תחושה מאוד קשה, ככה מאירועי האתמול, החתימה של אופק חדש ועל סכסוך העבודה עם ארגון המורים. אני מרכז שכבת ז', הבטחתי למחנכות שלי, שנמצאות עכשיו בבית הספר, שגם הן יוכלו לקבל את כל הגמולים הראויים להם כמו שיש כרגע בעוז לתמורה, שיש 3 שעות מחנך שכרגע הן לא מקבלות, שיטות התגמול עדיין שונות ויש עוד הרבה מאוד חוסר התאמות בין ההסכמים. החשש הגדול שלנו שעצם זה שאופק חדש עכשיו נחתם למשך השנתיים הקרובות יעכב את הסיפור שבסופו של דבר יהיה הסכם שכר אחד לבתי הספר השש-שנתיים. כרגע מבחינה ניהולית זה מאוד מקשה על הניהול ומבחינת תחושת המורים, שנמצאים בחטיבות הביניים, זה נראה שאו שהדבר לא נעשה ממניעים טהורים לחלוטין, או שיש פה איזה משהו שאנחנו כרגע לא מסוגלים לראות בעיניים שלנו ויש תחושה עמוקה, עם הרבה מאוד מורות ומורים בחטיבות הביניים, שהדבר הזה עשוי לעכב את היעד הסופי שבסופו של דבר אנחנו צריכים לחתור אליו וזה שבתי הספר התיכוניים יוכלו לחנך ילדים מכיתה ז' עד כיתה י"ב בהסתכלות הוליסטית, כשאנחנו מסתכלים על הילד ויכולים לראות אותו ואת תהליך ההתפתחות שלו, ולא בשתי שפות שונות כמו שתיאר שר החינוך. תודה.

לכן אמרנו שהמילה החשובה ביותר, ואם יש משהו שמכאיב, המילה המרכזית שדיברנו עליה הייתה 'אמון'. ואם מי עומד מולך, אחרי שנים ארוכות של היכרות, ואומר לך שזאת המגמה ואתה נוגע בנקודה הזאת, אפרופו דבריך מקודם, הדר' קדמן, אני חושב שיש פה איזה שהיא שיחת עומק צריך לעשות. אני אומר לך, באופן הכי עמוק, שמדינת ישראל משקיעה בסעיף הזה של מורי חטיבת הביניים 100 מיליון שקלים בזמן לא פשוט, היא מייצרת התאמה מקסימלית והיא אומרת לך שזה תהליך ואם זאת הנקודה שאתה רוצה לומר, אז אני אצטרך לראות איפה טעיתי ולעשות חשבון נפש עמוק. כנראה שנכשלתי ביכולת שלי לייצר אמון. אבל אני חושב שאם הסכם עוז לתמורה, אפרופו, נגמר ב-2016 ואנחנו מתאימים, כדי ששניהם יסתיימו באותו זמן, כדי שאי אפשר יהיה אחרי זה להמשיך עם שניים, סתם נתון פשוט, לכן חתמנו על הזמן הזה, כדי לייצר מתאם בין הדברים, אז אני חושב שאנחנו כולנו צריכים להתכנס ולשאול את עצמנו, לפחות אני, אני בדרך כלל מאשים את עצמי, אני לא מאשים אחרים, איך קרה שהסברתי לא טוב, איך שמתי 100 מיליון שקלים בדבר שאולי היה מיותר, כי אנשים חושדים שהוא מניפולציה, איך צמצמתי בצורה כל כך דרמטית את הפערים בין מורי החטיבה לתיכון וחשבתי, לא זר פרחים, כי אסור לנו לקבל, אבל לפחות להגיד תודה, אבל כנראה שנכשלתי בהסברה ואני מבטיח לעשות חשבון נפש.

אני לא בטוח שהבעיה היא כישלון בהסברה. אני חושב, ידידי שר החינוך, שהבעיה היא שאתה הרואה את הכיוון, את המגמה, את התהליך, ופה יש מורים שנכנסים מחר לכיתת הלימוד ויש שם בעיה והפתרון בעוד שנה או בעוד שנתיים, ואני מכיר את הבעיות בין שני הארגונים והמלכוד שבו נמצא משרד החינוך, אבל בפועל יש פה בעיה שאני חושב ש - - -

אנחנו אנשים בוגרים כולנו, אדוני היושב ראש, ואנחנו יודעים שמדינת ישראל החליטה לחתום, משיקוליה היא, אני לא הייתי כאן, על שני הסכמים נפרדים. זה לא קרה בחצי השנה האחרונה. התפקיד עכשיו הוא למזער את המציאות הזאת, אף אחד לא רוצה לעסוק עכשיו בשיפוט היסטורי, אם זה היה נכון או לא נכון, המציאות הזאת התרחשה לפני לא מעט שנים, היא לא התרחשה עכשיו וכיוון שכך צריך עכשיו לעשות את המקסימום, לא בכפייה, יש חוק במדינת ישראל, אנשים חתמו על הסכמי עבודה חוקיים, אף אחד לא היה רוצה שמישהו יפר באופן חד צדדי את ההסכמים, לכן מדינת ישראל החליטה להשקיע כ-100 מיליון שקלים כדי לצמצם את הפער. מה שהמורה הנכבד לא אמר זה שלפני יומיים היה אפס שעות חינוך בחטיבת הביניים ועכשיו יש שעתיים ולא שלוש. לפני יומיים היה אפס שעות תפקיד בחטיבת הביניים ועכשיו יש את כל שעות התפקיד. אני חושב, חינוכית, עכשיו אני ממש לא מדבר על הסכמים, אני חושב שחינוכית יש פה כשל עמוק, שכשאנחנו מדברים על הדברים אנחנו לא מתחילים ואומרים 'תודה רבה שיש שעתיים, חסרה לנו עוד שעה', 'תודה רבה שיש עוד שעות תפקיד, אבל צריך לנסח אחרת את ההסכם'.

אנחנו מכירים הרבה זמן, אני בכלל לא מדבר איתך ברמת הסכמי עבודה, אני מדבר איתך על טוהר עבודתנו כמחנכים. זה מה שאנחנו אומרים אחרי שלושה חודשים של עבודת קירוב בין הרפורמות, כשאתה יודע שזה צעד ראשון בתהליך ארוך טווח? אתמהה.

חבר הכנסת אוחיון, בבקשה.

קודם כל אני באמת רוצה לברך את השר ואת הצוות לקראת השנה החדשה ואני מוכרח לציין לשבח את התחושה המיוחדת שהוא הביא איתו יחד עם הצוות, איזה שהיא רוח תזזית, הייתי אומר, בצורה חיובית וטובה, של שינויים במערכת החינוך. אני אמנם קצת לפעמים מודאג מהיקף השינויים והתכיפות שלהם, בכל זאת אנחנו מכירים מערכות שמצפות לרציפות מסוימת, וכדאי שגם השר וגם הצוות ייקחו זאת בחשבון ואני מתאר לעצמי שהם לוקחים זאת בחשבון, כמה המערכת הזאת יכולה לסבול שינויים והייתי אומר מהפכות וחלילה שלא נמצא את עצמנו במצב שכל שר בעצם בעניין הזה מציג אג'נדה מכובדת ביותר, אבל המערכת לא תהיה מסוגלת לספוג אותה, להכיל אותה ולהתמודד איתה למכלול.

בוודאי יהיו כאן רעיונות נפלאים בקטע הזה, אם זה מה שנוגע לחשיבה חדשה לגבי המיצ"ב, הקפאת המיצ"ב, אני מתאר לעצמי שהכוונה של השר היא באמת אמיתית, היא על משהו זמני, לא לבטל את כלי המדידה הזה, אלא בוודאי לתת לו את המקום ככלי, ואני מסכים בדיוק עם הדיוק הזה, הוא כלי, הוא לא היעד, המיצ"ב הוא כלי שבא לתת לנו תמונה. אני מצטער על הביטול של תכנית המחשוב, תקשוב - - -

זה לא בוטל.

אני מצטער מאוד אם אני הולך על מה שאני קורא בעיתונים ואני שמח שזה לא בוטל, ראיתי גם את התגובה של השר הקודם בעניין הזה.

אני שמח על הדיון בכל מה שנוגע ללמידה או בחינוך, אני לא כל כך שמח על סוג הדיון בבגרויות, במבחני הבגרות. דיון כזה צריך להיות קודם כל מובל על ידי אנשי מקצוע וגם על ידי אנשי רוח וחבל שאנחנו שומעים את התגובות של אנשי הרוח. לא הייתי מצפה, אין לי שום דבר נגד שר האוצר, שדווקא ממנו, ואני מקווה שאתה כשר החינוך לא תוביל בעניין מי בדיוק ינהיג את בנק ישראל, אז כך גם לא הייתי רוצה שהוא יוביל בעניין של הבגרויות. שוב אני אומר, אני מברך על העניין של רוח התזזית הזאת, שמאלצת אותנו לחשיבה מחדש, להיערכות מחדש, לא לקפוא על שמרינו, אבל הייתי מבקש קצת בזהירות וחס וחלילה, אני לא רוצה להשתמש במילה שנשמעת כל כך כאילו עניין של פופוליזם שנקשר בבגרויות, ולא אצטט הוגי דעות והיסטוריונים ואנשי ספרות שהגיבו בצורה קשה מאוד על הרעיון או על המחשבה לבטל את בחינת הבגרות בהיסטוריה ובספרות. אני מתאר לעצמי שגם במסגרת ועדת החינוך יתקיים כאן דיון מעמיק ורציני בסוגיה הזאת.

אבל אני אבקש להצביע על שתי נקודות.

אבל אני מבקש - - -

אני ישבתי בסבלנות, שמעתי כאן את כל הצוות כולו ותן לי גם כחבר ועדת החינוך לבטא גם דברים שהם מציקים לי.
אני מסכים עם השר שהמיצ"ב הוא כלי, אבל הכלי הזה הציב לנו תמונה והתבטאת יפה, מראה. המראה של תמונת החינוך בדרום כשהיא מגובה, לצערי, גם על ידי תכנית פופוליסטית כזאת או אחרת, השד העדתי, שמציגה, אני לא רוצה להתעסק עם הסוגיה הזאת של עדתיות ואפליה, אבל תמונה שמראה לי בני נוער שמערך הציפיות שלהם למימוש ולהגשמה עצמית הוא כזה סוג ב', סוג ג', כי הם אינם רואים את עצמם מסוגלים להגיע, זה מחייב דרשני. אני ציפיתי שהמשרד ייקח את העניין הזה של אזור הדרום, את המקומות הללו, את הפריפרי הזאת וישאל את עצמו, באיזה שהוא טיפול לא הייתי אומר הוליסטי לאותו מקום, אבל מה קורה? מדוע אותם בני נוער - - - לא כל כך מדאיג אותי שיש לו 7 ו-8 במתמטיקה או 6, אלא שמערך הציפיות שלו להשתלב בחברה הישראלית אחרי 50 שנה היא על פי חלוקה עדתית. עדיין 65 שנים זו התמונה המתקבלת והיא אומרת דרשני. אנחנו חייבים להתייחס לכך. אני חושב שיש למשרד החינוך את הכלים והוא צריך לקחת את העניין הזה, כפי שלוקחים כמה רעיונות יפים פה וכמה תכניות, לבוא ולהגיד 'אנחנו רוצים להתמודד עם התופעה הזאת שקורית בעיירות הפיתוח', ומחסלים את הקשר בין עדתיות להישגים לימודיים. אני בטוח שאותו תלמיד מאותה עדה במרכז הארץ, ואני נתקל בו, מערך הציפיות שלו למימוש עצמי הוא שונה. משהו קורה שם בניתוק הזה, שאני עדיין קורא לו ישראל השנייה. לכן צריך להתייחס לזה.

אני מבקש לסיים.

עוד דבר אחד ובזה אני אסיים. אני מצטער על כך שיושב ראש ארגון המורים לא נמצא כאן ואני מכבד ומברך על כך שיוסי וסרמן נמצא כאן. חבל מאוד, כי איתם בוודאי מערכת החינוך צריכה לצעוד, ואני רואה את זה כדבר חשוב ביותר, לקידום מעמד המורה וההוראה בישראל. אם יש לנו מורים מוכשרים, מצטיינים וטובים וחזקים, לא תהיה בעיה להנחיל, להאמין, לאהוב ולהצטיין. זה המפתח. אני אומר, אותו מחנך דגול, עם הכישורים האישיים שלו ועם היכולות שלו, ואם אנחנו נאתר אותם ונטפח אותם ונשקיע בהם, הם ייתנו לנו בוודאי, הם יובילו את המהלכים הללו, ולכן הייתי רוצה לראות את זה.

תודה רבה.

אילנה חן. תציגי את עצמך, אילנה.

קוראים לי אילנה חן, אני נציגה של קבוצת 'גן סגור', שזו קבוצה של הורים שהתארגנו ביחד בפייסבוק, בשביל הגנים. כשהייתי פה, יצאתי לא מזמן, לא שמעתי כמעט על הגנים פה ונראה לי שחשוב טיפה להסביר מה הסיבה, למה אנחנו פה ומה החשיבות של זה.
קודם כל נתחיל מהסוף. השר בעצם אישר את עיקר הבקשה שלנו בשבוע שעבר, כך שלכאורה הנוכחות שלי כאן היא מיותרת, אלא ש - - -

למען הסר ספק, אילנה, אני רק רוצה שתדעי, הוא לא אישר את הבקשה, אלא הוא אמר את זה ביום הראשון לכהונתו למיכל כהן ללא קשר לכלום. למען הסר ספק, ביום הראשון שנכנסתי אמרתי, 'תחילו את זה'.

אז את זה אני לא יודעת, אני יודעת פה עכשיו. אז בעצם אני טיפה אסביר מה הבעיה בעצם עדיין ואני אסביר מה הקבוצה הזאת. בעצם התחיל אופק חדש בבתי הספר ובגן, כשהוא התחיל, נוספה שעה, פחות משעה, מ-13:20 או 13:30, זה עבר באיזה שהוא שלב ל-14:00 ובעצם רק ב-14:00 נגמר הגן ובערים אחרות יש יום חינוך ארוך, שזה גם התאחר בעקבות אופק חדש. כלומר אם בבתי הספר הרפורמה הזאת לא הוסיפה שעות, לא התארך יום הלימודים, אלא נוספו שירותים לתלמידים, בגן זה כן התארך. אנחנו קבוצה של אנשים, מסוגים שונים, בעלי צרכים שונים, שרצינו להוציא את הילדים ב-13:30, אפילו רצינו לפני, אבל זאת נקודת הזמן שהתאפשרה. רצינו לאפשר לילדים, לתת להם מענה לצורך הפיזי והמנטלי שלהם, הם לא מגיעים הביתה ב-13:30, לוקח זמן, והתוצאות בשטח, גם באופן אישי אני יכולה להעיד, זה ילדים עצבניים שכבר לא רוצים לאכול - - -

בואי נקצר, כי הנקודה הובנה ונפתרה, וניתן לעוד אנשים סביבנו.

אז מה שאנחנו רוצים, עדיין זה לא נתן מענה לכל ההורים. מה שנשאר כרגע זה הורים שמעבירים את הילדים שלהם לצהרונים. הצהרונים יכולים להעביר רק בשעה 14:00 וזו נקודה שנשארה לא פתירה. זאת אומרת שיש צהרונים, לא ביום חינוך ארוך, אלא הורים שמעבירים את הילדים שלהם ישר לצהרונים, הילדים שלהם עדיין צריכים לחכות לשעה 14:00, כי זה בעצם צהרונים שמסודרים. יש צהרונים שהם מחוץ לגנים, אלה צהרונים שמסודרים בגנים עצמם, ולכן שם לא מתאפשר. זאת אומרת גם הורים שיודעים על הילדים שלהם ש - - -

אני מציע שנתקדם. הנקודה נרשמה, בואי נתקדם.

רציתי עוד משהו.

לא, אני מבקש. יש עוד הרבה אנשים שרוצים לדבר ואני רוצה שנספיק גם לשמוע את חברי הכנסת.

גדי גבריהו, בבקשה.

אדוני השר וכבוד היושב ראש, אני רוצה לדבר פה על בתי ספר ייחודיים ותשלומי הורים. אני יודע שזה נושא לא פופולארי. אף אחד לא אוהב שהורים משלמים, אבל צריך לזכור שמאחורי בתי הספר האלה נמצאים מהריאלי בחיפה, ישיבות בני עקיבא, ועד בתי ספר כמו פלך והרטמן, ואני משוכנע לגמרי שמשרד החינוך לא רוצה לסגור את בתי הספר האלה ורוצה בקיומם. אין לי שום ספק בעניין הזה. צריך למצוא איך מצמצמים את תשלומי ההורים, איך עושים את זה בהבנה והידברות. אני הייתי שותף להקמה של כמה בתי ספר כאלה, בין היתר פלך בקרית עקרון, ואני חושב שזה יכול להיות דגם מעניין לאיך אפשר לשמור על תשלומי ההורים ולגרום לכך שבתי הספר יהיו אינטגרטיביים וייחודיים. אנחנו נותנים שם מלגות לכל התלמידות שהתקבלו לבית הספר ולא יכולות לשלם אותם, סדר גודל של חצי מיליון שקל וזה חלק מתשלומי ההורים, מושת על תשלומי ההורים.

מה שקרה זה שלפני ארבעה שבועות פורסם חוזר מנכ"ל לציבור הדתי בלבד וחוזר המנכ"ל הזה, לבתי הספר הדתיים, מודיע להם שהם צריכים לגבות תשלומי מקסימום מההורים ולא מעט בתי ספר נכנסים למיטת סדום. כיוון שאחרי ה-31 במאי, יש לי פה נציגי ארגון המורים, אנחנו לא רוצים ולא יכולים לפטר מורים, יוצא שבתי הספר, למשל בסדר גודל של בית הספר שאני קרוב אליו ושהייתי שותף להקמה שלו לפני 14 שנה, יהיה חסר לו 1.2 מיליון ₪, אבל הוא לא יכול לפטר מורים. אנחנו פונים למשרד החינוך ופנינו למשרד החינוך, דברו איתנו, פשוט דברו איתנו, כי אנחנו לא נוכל לשלם משכורות למורים ב-1 באוקטובר אם נצטרך להוריד את תשלומי ההורים ב-4,000 שקל.

הגיעו להסדרים עם בתי ספר בירושלים, הגיעו להסדרים עם בתי ספר בירושלים, אנחנו מבקשים שאותם הסדרים ייעשו גם עם בתי ספר נוספים. אנחנו בטוחים ומשוכנעים שאין לכם שום רצון במשרד החינוך לסגור את בתי הספר הייחודיים. תודה רבה.

חבר הכנסת יוני שטבון, בבקשה

תודה רבה לוועדה, ליושב ולשר, על הסקירה ועל באמת ערב החג הזה, כמו שאומר פרופ' קדמן. גם אצלי הילדים מחר, חלקם התחילו, חלקם מתחילים מחר.

אני שמעתי בקשב רב את הסקירה של השר, לגבי תפיסת עולמו, לגבי מערכת החינוך, מערכת המנהלים, ההורים ובכלל כל מערכת החינוך וגם עברתי על המצגת שמונחת פה לפנינו, לפחות הח"כים הביעו את הדברים. במובן מסוים אני רוצה רק להעיר ב-א' וב-ע', הרגשתי שאני חבר כנסת בסקנדינביה, או באוסטרליה. זה גם מקום נחמד וחם ויותר יפה, שזה באמת נושאים שהם חשובים, נושאים באמת מהותיים וקריטיים בסוגיות החינוך, אבל השאלה, אנחנו נמצאים פה במדינת ישראל, ולמדינת ישראל יש מאפיין מיוחד, מה לעשות, זו מדינה של העם היהודי וכשהשר מדגיש ששאלת היסוד היא מה צריך בית ספר, זו היא שאלת היסוד, אני מצטט אותו, מה צריך להיות בית הספר במאה ה-21, אני חושב ששכחנו פה משהו מסוים. אני מקווה ששכחנו וזה לא משהו מהותי, זה מה עולם הערכים שלנו. שוב פעם אנחנו בורחים ואני רואה שזה חוזר על עצמו פעם אחרי פעם, האם עולם הערכים היהודי הציוני, לא במובן הדתי, אני אומר את זה בצורה חד משמעית, האם זו שאלת היסוד. כשאנחנו מגדירים במצגת או בתכנית החינוך ודנים בסוגיות יסוד, אנחנו לא יכולים פעם אחר פעם להתכחש שיש פה שאלה אמיתית, איפה החברה הישראלית ואיך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו בתור העאם היהודי. האם עולם הערכים היהודי נמצא פה? לצערי זה קצת היה חסר מן הספר, אני אשמח להתייחסות. הרבה דברים חשובים נאמרו כאן, אבל לדעתי אנחנו בורחים מסוגיה מאוד משמעותית בעולם התוכן שנקרא עולם החינוך, דווקא בערב הלימודים. תודה.

תודה.
חברת הכנסת יפעת.

ראשית אני רוצה להגיד שאני יושבת פה, אני חושבת, בכמה כובעים ואני מסתכלת על הישיבה ועל כל מה שקורה. בעבר הייתי ראש מינהל החינוך בשלטון המקומי, ואני לא זוכרת שפתחנו ישיבה בכזה רוגע ובכזאת אווירה, נכון?

נכון.

כאן, הרבה חברים ישבו, קורה פה משהו אחר. כאשת מקצוע אני רוצה קודם כל באמת לומר לשר ולצוות המשרד ולמנכ"לית, שיש תחושה של משהו אחר שונה קורה.
בכובע השני שאני יושבת פה, זה כובע של אמא, מחר ארבעת הילדים שלי מתחילים ארבע מסגרות חדשות. אני חייבת להגיד, הגדול להנדסאים, למחוננים, המתבגרת לדמוקרטי חטיבת ביניים, יש לי ילד בגן ממלכתי וילדה בגן פרטי, תינוקת. זאת אומרת ארבע מסגרות חדשות מחר והבית בהתרגשות מאוד גדולה, האווירה מאוד טובה והדברים שסקרת ודיברת עליהם אלה דברים שאני מרגישה. הרגשתי הקיץ, לפחות עם שלושה ילדים, את ה-24/7, באמת הייתה הרבה מאוד פעילות סביב השעון, הילדים היו הרבה יותר עסוקים, הנושא של ההורים הם שותפים, אני חווה כאמא שותפות בכל אחת ואחת ממסגרות החינוך שאני נמצאת בה. כבר בקיץ, אם זה שיפוצים ואם זה היערכות ואם זה מעבדות ואם זה למידה, הורים יושבים ומדברים, מדברים על תכנית הלימודים. והנושא של אהבת האחר והשונות, שזה משהו שמאוד מלווה אותנו ומאוד משמעותי. אנחנו חיים אותו יותר.

דיברתם כאן על רמת החזון וזאת הרמה שצריך לדבר, זו רמה שסוחפת ולוקחת אחריה אנשים. אני מאוד מתחברת למוטו שצוין כאן, ואני רוצה להגיד שלפחות בשביל ארבעת הילדים שלי, אם אני רוצה שהם יצטיינו, הם צריכים בדיוק את האמונה שלהם ואת האהבה.
אני רוצה להגיד ולכל מי שנמצא כאן, שתהיה שנה באמת טובה, שתיפתח מחר בהצלחה ושיצליחו להרגיש את האווירה הטובה הזאת, את המשהו החדש שמתחולל, עם הרבה הרבה אהבה. אני באה לכאן מאוד אופטימית היום ואני שמחה, לא כך חשבתי שיהיה. אני כל כך מתרגשת לשמוע את התגובות של כולם ולדעת שמשהו טוב קורה, בהצלחה גדולה.

תודה רבה.

חבר הכנסת נהרי.

אני אפתח בפרשת השבוע. יצא שהפתיחה החגיגית הזו היא בפרשת נצבים, "אתם נצבים היום כֻּלכם לפני ה' אלקיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושֹטריכם...טפכם, נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחֹטב עציך עד שֹאב מימיך". זאת אומרת אחדות תלויה בכולם. כשמגבשים את כולם, מחוטב עציך עד שואב מימיך, לא רק ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, טפכם, נשיכם, כולם. זו האחדות. אם יש אחדות, אז אין קללות. הפרשה הזאת באה אחרי הקללות של פרשת כי תבוא ועם ישראל מאוד דאגו מהקללות האלה. אם זו התוצאה אז אוי ואבוי לנו. אבל משה מנחם אותם, אתם ניצבים היום כולכם, לא יקרה לכם כלום, אם אתם תתאחדו, תהיו יחד, אף כוח שבעולם לא יוכל לפורר אתכם ולא יוכל לפגוע בכם.

אני שמעתי מהרב אלשייך ז"ל, שהיה חתן התנ"ך העולמי בזמנו, שאתם, את"ם, זה ראשי תיבות, אשכנזים, תימנים ומזרחיים. זאת אומרת כל העדות.

אחרי הפרשה, אני באמת לא רוצה לקלקל את האווירה החגיגית הזאת ולהישאר באווירה החגיגית, אני יכול להגיד, אחיי, עובדי משרד החינוך, שאני מעריך אותם הרבה מעל ומעבר, אני באמת מזדהה עם מה שהשר אמר לגבי העובדים של משרד החינוך, והם באמת חוד החנית, הם אלה ששומרים על מערכת החינוך והם אלה שמובילים, ולו בגללם רק אפשר קצת לישון בשקט גם כן.
אבל אני רוצה להרהר בקול, אני השתתפתי בהרבה ישיבות חגיגיות כאלה, ישיבות שבאו שרים, שרי החינוך, ובאמת מתוך כוונה טובה ורצון טוב ועם לב רחב ונשמה גדולה והציגו כל אחד את תפיסת עולמו, איך הוא רוצה לראות את מערכת החינוך. כולם היו פה בוועדת החינוך בפתיחה חגיגית של מערכת החינוך. כל אחד בדרכו שלו, כל אחד במתק שפתיו, שכנע אותנו, דברים טובים, אף אחד לא בא בכוונה רעה, כולם באו עם כוונות טובות. כל שר רצה להטביע את חותמו על מערכת החינוך, הם שכחו דבר אחד, ששר חינוך לא נבחר לכל החיים, שר החיים נבחר לקדנציה ולוואי שיסיים את הקדנציה. כבר ראיתי דברים כאלה במשך שנות חיי ובשנים שאני בפוליטיקה, ששרים היו גם תקופה קצרה, אפילו היה אחד שלושה חודשים, אבל כולם באו עם רצון טוב, כביכול הם הולכים להישאר במערכת החינוך כל החיים. מה שקרה, לצערי, במערכת החינוך, זה שהיה בבחינת כלה נבואתך וצא. בא שר, אמר מה שהוא רוצה, התכוון לטובה, הלך, בא השר השני ואומר 'שום דבר, תפיסת עולמי שונה, אני צריך למחוק את כל מה שהיה לפני כן', הוא לא אומר 'אני רוצה למחוק', אבל כשהוא בא עם דברים חדשים הוא בעצם מוחק את הדברים הישנים שהיו, וזו הבעיה שאני רואה אותה כבעיה של מערכת החינוך, אני רואה את זה גם כמורה, גם כמי שבא מתוך מערכת החינוך. הטלטלה שיש במערכת החינוך, הזעזועים שיש במערכת החינוך הם קשים, קשים למערכת והם לא תורמים. הלוואי שהיה שר נבחר ונשאר כשר מקצועי והמדינה הייתה ממנה אותו לכל החיים בלי שום קשר לפוליטיקה, ואני מסכים עם השר שצריך להפריד חינוך מפוליטיקה. חינוך צריך להיות חינוך טהור ובאמת מדינת ישראל הייתה צריכה לבחור שר למערכת החינוך, כי להטמיע דברים במערכת החינוך לוקח הרבה זמן.
אני אתן לכם דוגמה. כל הדברים שאתם שומעים היום, ואני שומע את זה מהשר, הם לא חדשים בשבילי. אני לא מזדעזע, אני לא קופץ, אני מכיר את התפיסה הזו. התפיסה הזו כתובה, התפיסה הזו קיימת בדוח דוברת, ברובה, אז הנה כתוב במקום אחר, אבל הדברים - - -

אחרי שהבנתי שאתה מתפלל תהיה קצרה עברת עכשיו לדוח - - -

הדברים כתובים, אבל הבעיה שהייתה תמיד במערכת החינוך זו בעיית היישום. חוץ מהביקורת הזו מה שאני רוצה להציע - - -

אתה מוכרח לסיים.

זה טוב בשבילך, לשמוע.

כן, זה טוב בשבילי, אבל אתה מוכרח לסיים.

מה שהייתי רוצה להציע, הייתי מצפה ששר שבא עם איזה תכנית מהפכנית, יביא אותה לוועדת החינוך והתרבות לפני שהוא הולך ומנחית אותה בתוך המערכת, מקיימים דיון ציבורי, ואדרבא, אם יש דברים טובים, מה יותר טוב מלאמץ אותם?

אני רוצה להזכיר לך שזו הייתה המלצת ועדת החינוך להקפיא את המיצ"ב. זה שיש סיסמאות, השדר יהיה פה, יבוא ויציג - - -

סליחה, אם הזכרת את המיצ"ב, בוועדה שדיברו על חקיקה בנושא של המיצ"ב, לא בגלל שזה חרדים/לא חרדים, אני הייתי בעד המיצ"ב, יש את זה גם בכתובים, אבל כשדיברו על המיצ"ב אני אמרתי שלא נכון במערכת החינוך לרוץ כל דבר ולעשות אותו בחקיקה, כי מערכת החינוך צריכה את הגמישות שלה.

חבר הכנסת נהרי, אני מבקש לסיים.

מערכת החינוך צריכה את הגמישות שלה.

יש לי שני דברים, תן לי - - -

אבל אי אפשר. אתה התחלת בפרשת השבוע, אחר כך ציטטת את הרבנים ולא נשאר לך זמן לעצמך. לא, אנחנו צריכים לשחרר את השר בזמן.

אני חוזר ואומר, ואני מהרהר בקול ואני חושב שזה נכון, במיוחד בתחלופה שיש היום במערכת החינוך, כדאי באמת שיהיה דיון ציבורי לפני שהולכים ומנחיתים דברים.

בסדר גמור, תודה.

חברת הכנסת קלדרון.

אני מבקשת לברך את משרד החינוך הסוער והמסעיר הזה, שיש בו שילוב בין שר חדש למנכ"לית ותיקה, שאני חושבת שזה דבר מאוד חשוב איך שאתם גם בהמשכיות וגם בחידוש. אני מאוד נרגשת מזה שהממשלה כולה מדברת על חינוך והשאלות האלה הפכו להיות שאלות שהן לא רק של אנשי מקצוע, אלא באמת חינוך הוא חינוך של כל המרחב הישראלי. בשבילי העניין היהודי הוא עניין מאוד חשוב, והקמה, אני מקווה, של אגף או איזה שהיא מהות להתחדשות יהודית, גם ליהודים חילוניים, גם ליהודים פלורליסטיים, שנרגיש שמותר לנו ללמוד יהדות בבית ספר, מותר לנו ללמוד יהדות בדרכנו ותהיה הכשרה של מורים כאלה, לחידוש גדול שיש לברך עליו. אצלנו בבית ידעו רק שהחיינו, אז לברך עליו שהחיינו.
אני רוצה להגיד שהרגשתי באמת עם אנשי המקצוע, לא רק מתוך המשרד, איזה אחווה וקולגיאליות ואמון ואהבה, שאני חוזרת ואומרת, אני מודה על הזכות להיות חלק מזה. תודה רבה ליושב ראש הוועדה.
אני חושבת שאנחנו רואים שר אוצר ושר חינוך שאוהבים חינוך. ראינו את זה לפני שהייתה לנו הזכות להיכנס לעבוד פה, אבל אני מאוד רואה את זה כאן - - -

אוהבים לחנך.

לא, שהחינוך היה בראש מעיינם ושנלחמו על תיק החינוך ואני ממש גאה להיות חלק מהמהלך הזה.

דבר אחרון שאני רוצה להגיד זה שהחינוך הערבי והחינוך החרדי הם חלק מאוד מאוד חשוב מהמהות שלנו כארץ ישראל ונורא חשוב לי שאתם תרגישו כאן בוועדת חינוך, ואני אעשה כל מה שאני יכולה, שחשוב מאוד שיהיה חינוך חרדי ממלכתי הכי טוב בעולם וחינוך ערבי ממלכתי עם אוטונומיה תרבותית הכי טוב שאפשר, כי אני מאמינה שדרך בתי הספר כל המרחב הישראלי יתחזק ויהיה שותף. ואני גם רוצה להגיד לך, חבר הכנסת נהרי, שלמדתי ממך הרבה מאוד ולמדתי מה זה חוק נהרי רק כשהפכתי להיות חברת כנסת - - -

אגב, זה חלק מהפעולות שהתחילו בהם, הדבר הראשון זה ביטול חוק נהרי.

נכון, ביטלנו, אני לוקחת על זה אחריות.

כי אמרת שאתה לא רוצה לרוץ לחקיקה.

אל תתחילו אתם, אני מדברת עכשיו.

מה זה לא קשור לרשויות? זה לא קשור - - -

חבר הכנסת נהרי, אני מדברת איתך עכשיו. אני רוצה לומר לחבר הכנסת נהרי משהו, רציתי להגיד לך תודה על השנים שהחזקת בחוק הזה את החוק שהיית צריך. היום הממלכה, ארץ ישראל, שר החינוך של מדינת ישראל יהיה אחראי על החינוך - - -

אני אוזר כוחות לסיבוב הבא.

תודה רבה.

רויטל, בבקשה, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.

תודה. אני אסיים בנימה אופטימית אבל לצערי אני נאלצת להתחיל בנימה קצת אחרת. מדברים פה היום על יום חג מחר, שהילדים הולכים לבתי הספר ולגנים, למערכת החינוך, ואני רוצה להזכיר פה שיש אוכלוסייה רבה מאוד, אלפים, עשרות אלפים, של הורים וילדים שעבורם החג מחר הוא ההיפך מיום חג. מחר הוא יום קשה מאוד מאוד מאוד. אני יכולה להגיד לכם באופן אישי שמרגע שיצאתי מהבית שלי בכפר סבא ועד שהגעתי הנה וישבתי כאן לא הפסקתי לקבל טלפונים של הורים, כולל שיחה קשה מאוד שניהלתי משער הגיא עד הכניסה לירושלים עם אמא שלא יכלה לעשות שום דבר חוץ מלבכות. המצב של הילדים עם הצרכים המיוחדים במערכת החינוך הוא מאוד מאוד מאוד לא פשוט ולכן אני רוצה פשוט שיהיה פה על השולחן, מחר הוא לא יום חג לכל הילדים ובטוח לא לכל ההורים.

היה לי חשוב להגיד את זה, כי יום החג עלה פה וכל פעם שמישהו אמר 'יום חג', הייתי צריכה להחזיק את עצמי קצת יותר חזק.

אני לא אמרתי יום חג, אמרתי יום מרגש.

הוא גם לא יום מרגש עבורנו.

אני אומר, רויטל, ואני מרשה לעצמי להתפרץ, הוא יום חג קשה, גם לי אין סייעת לבן שלי למחר וגם אשתי בכתה בדרך משער הגיא, ובכל זאת אנחנו נפתח מחר את השנה באופן חגיגי.

ולכן אני עוברת להגיד שזה הזכיר לי את הסיפורים של אמא שלי כשהכריזו על מדינת ישראל, ישבנו צמודים למרקעים, זה לשמוע בסוף הדיונים והמשא ומתן הקשה הקשה הקשה ולדעת שאכן אתה עומד להיות שר החינוך החדש שלנו. ידענו שעכשיו אנחנו לא מחפשים את הפתח של המנהרה, יש סיכוי שגם נראה את האור בסופה.

אני רוצה באמת להגיד תודה, גם לך וגם למנכ"לית וגם למיכל שיושבת פה. אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בפתחו של יום חדש ועדיין יש בעיות קשות ורבות שצריך לתת עליהן את הדעת. אחד הדברים שמאוד הפתיעו אותי זה לראות את יאיר לפיד, שר האוצר, שולח מייל פעם בכמה זמן של הדברים שהוא עשה והוא עושה ואחד הדברים שהוא אמר, במייל האחרון שלו, זה שנוסף תקציב לשעות סייעות. אני רוצה להגיד שבכל הפניות שפנינו, הורים, למפקחות, בין אם זה המפקחות על החינוך המיוחד בנושא שעות סייעות של השילוב ובין אם זה שעות הסייעות בחינוך המיוחד, ובין אם זה שעות הסייעות הרפואיות, קיבלנו ללא יוצא מן הכלל תשובה 'אין שעות והשנה יש לנו אפילו פחות, כי לא קיבלנו תוספת אפילו לצמיחה הטבעית'. אני לא מבינה איפה הפער פה בין ההכרזה על זה שהוסף תקציב לשעות סייעות לבין התשובה שקיבלנו אפילו היום בבוקר. שלחה לי אמא תשובה שהיא קיבלה אתמול בערב, קיבלתי אותה היום בבוקר, 'אין שעות נוספות' ואין לי מושג על מה מדובר. אז איפה הלכו לאיבוד השעות האלה? זה דבר אחד.

אני אתייחס לזה במהירות ומיכל גם תגיד ממוקד. קודם כל צריך לומר למה הוספנו, שהדברים יהיו בהירים. הארכנו את יום הלימודים לילדי CP ולילדים עם פיגור קל, מה שלא היה עד עכשיו באמת. הוספנו סייעות לחודש ה-11 כדי שגם בחופש הגדול יהיו סייעות בחודש הראשון, בקייטנות. הוספנו סייעות רפואיות שלא פעלו עד עכשיו. אז קודם כל אלה שלושת הדברים של סייעות שהוספנו באופן מיידי. הוספנו סייעות בתקציב ענק, כדי שבכל מסע לפולין שירצה לצאת ילד עם צרכים מיוחדים, הוספנו? הוספנו.

אז קודם כל הנה ארבעה דברים שהוספנו ועשינו אותם. לגבי שעות הסייעת. קודם כל צריך להבחין, יש שתי סוגיות שונות, יש סוגיה שנובעת בעיקר ממחוזות שקיבלו הקצאה של סייעות. אבל המחוזות גדלו, הוסיפו להם ערים, בעיקר מחוז מרכז תל אביב, ושם אנחנו נפתור את הבעיה, ותיכף מיכל תתייחס. זאת בעיה נקודתית שנוצרה מהעובדה שמספר שעות הסייעות היה מותאם למחוז כמו בשנים הקודמות, אבל כשנערכו לכך, טעות, לא בסדר, יטופל, לא הגדילו את מספר הימים ביחס לגידולו של המחוז. הדברים האלה יטופלו, אף ילד לא יישאר מאחור.

היה חשוב אולי להנחות - - -

הודענו את זה גם לרשויות, הן יודעות את זה.

לכן אני אומרת, היה חשוב להנחות, כשמפקחות ומנהלות מחוז עונות להורים, לא להגיד 'אין ולא יהיה', היה חשוב להגיד 'אנחנו עובדים על זה'.

רויטל, בשביל זה יצאנו יחד למסע, השינוי הזה יקרה, הוא ייקח זמן.

אבל אני אומרת כבר עכשיו, בתשובות שהורים מקבלים, במקום להגיד 'אין', תגידו 'יהיה'.

רויטל, טופל, נאמר, יהיה, נאמר, הוקצה, זה בדרך.

דבר נוסף, הנושא של הסעות וליווי בהסעות, שעדיין מאוד בעייתי. יש ילדים שאין להם ליווי בהסעה, הם לא יכולים אפילו להגיע מחר לגן או לבית הספר.

ונושא חשוב נוסף, צוותי החינוך, בין אם זה מנהלות ובין אם זה מורים, הרבה פעמים, וזה באמת חלק מהקושי בהתנהלות החדשה הזאת מול הורים שעד היום התייחסו אלינו בתור הגורם שמנגד והגורם המפריע, ועדיין צוותים לא מוכנים לשמוע מהורים, ופנתה אליי הבוקר אמא שלילד שלה יש תסמונת אלכוהול עוברי, והמנהלת לא מוכנה לשמוע ממנה מילה וחצי מילה מה זה. איך יהיה אפשר לשלב את הילד שלה שם?

אמרת שתסיימי במשהו אופטימי.

אני עברתי למשהו אופטימי, בזה שאנחנו כרגע רואים את המנהרה ומאמינים שבקצה יש אור, וזה משהו שלא היה לנו קודם ומאוד חשוב להגיד.

תודה רבה.

אני נורא מצטער שאי אפשר היה לתת לכולם לדבר. אני רוצה באמת להתנצל שאי אפשר היה, אבל - - -

אני אומר מפורשות, כל מי שרצה להתייחס, מוזמן לגשת אליי, לקחת את המייל שלי, לשלוח, אני מבטיח לענות לכולם. זה לא יהיה היום, זה ייקח יום-יומיים, כי השנה נפתחת, אבל אני מתחייב שכל מי שיכתוב לי, אני עונה על המיילים לבד, באופן אישי, לא על ידי אחרים. כל מי שיש לו איזה שהיא בעיה מוזמן לכתוב. במקרה הספציפי הזה זה ייקח כמה ימים, אני מבקש קצת הקלה בעומס, אבל אני מבטיח לענות לכולם. זה אחת.

שתיים, יושבים פה אנשי מרכז ההיגוי למען עולי אתיופיה ואני לא יכול שלא להתייחס לזה, אני, למרות שאין זמן, אז אני רוצה להתייחס. אני לא אתן לכם ללכת בלי שתשמעו אותי מתייחס אליכם, זה שובר את לבי לראות אתכם כאן ואני יודע שהייתם ליד ביתי ביום שישי, כי הנחתם ששר לא עובד ביום שישי, אבל זה לא נכון. אז אני מתנצל. אני רוצה לומר כך, יש בעיה שלא קשורה במשרד החינוך והיא חובת המכרזים. זה קשור למערכת היחסים בין מדינת ישראל, בין החשכ"לית, לבין ארגונים וגופים שונים. זה לא רצון או אי רצון של משרד החינוך. יושב ראש ועדת החינוך, בתיאום איתנו פועל באופן נחרץ לתיקון ושינוי המצב הזה ביחס לחינוך. עד אז אנחנו צריכים למצוא פתרונות ביניים, וביחס לשורה של ארגונים, לא רק למרכז - - -

במקרה של העלייה האתיופית, עם ועדת ההיגוי, יש גם בעיה שהמכרז שיצא הוא מכרז בעייתי.

אז אני רוצה רק להעיר הערה ולא אוסיף. אני רוצה לומר שכולנו צריכים להיזהר מכיוון שכמי שמכיר את המכרז ניגשו למכרז גם לא מעט גופים מוכרים ציבוריים של עולי אתיופיה - - -

השר, אנחנו לא יודעים על מה מדובר, איזה מכרז?

על מי יפעיל את מרכז ההיגוי למען עולי אתיופיה, ולכן ביקשנו מהמנכ"לית, אנחנו נקפיא את זה. יש לנו בכלל תפיסה שמשרד החינוך צריך לנהל בעצמו את הדברים ולא באמצעות גופים אחרים. אני מתנגד לעובדה שמפריטים, אנחנו רוצים שמשרד החינוך, אם זה יעמוד למכרז, אין לנו שליטה - - -

אנחנו עושים הארכה להתקשרות הקיימת עד לבירור המצב החדש.

זו תשובה מצוינת.

זה דורש אישור חשכ"ל.

רק שנייה, אני הגעתי מטבריה. אני רוצה מהשר, אדוני השר, התייחסות לגבי הסייעות.

מקצוע הסייעות?

כן.

אני אמרתי את זה השבוע ואני אומר את זה גם עכשיו. יש פה שורה ארוכה של דברים שטרם הספקנו לטפל בהם ואנחנו נטפל בהם. הסייעות זו אחת הסוגיות. אני אומר לך את זה הכי ישר, לא הגעתי לזה עוד. אני יכול עכשיו למרוח אותך באיזה תשובה, טרם הגעתי לזה, לקב"סים, לשורה ארוכה של דברים שאני יודע שאני צריך לטפל בהם. אני מתנצל, לא הספקתי, אני מבטיח לטפל בזה. אני לא אתן לך עכשיו תשובה כזאת שמצפים ממני, צר לי שאני לא יכול להבטיח עכשיו מה יקרה, ברור לי שהמצב הזה הוא לא ראוי, ברור לי שהמצב הזה הוא לא מידתי, אני מגויס לזה, אני מבין את זה, לא הספקתי להגיע לזה. לא הספקתי, אני מצטער.

צריך לציין שהסייעות הן עובדות חינוך - - -

אני מקבל את ההערה, אתן צודקות. אני לא אגיד מילה, אתן צודקות, יש פה את המרכז לשלטון מקומי, אני מבטיח לך שאנחנו נשב על זה ונעשה הכול כדי למצוא פתרון. הרי זו בעיה שאת ואני יודעים שהיא לא בעיה של יומיים, היא בעיה ארוכת טווח. אני אומר לך עכשיו, אני מתחייב לעשות כל שניתן כדי לפתור, אבל זה מורכב, זה ארוך, לא הגעתי לזה. אני מצטער, אני מבטיח לטפל בזה.

אני רוצה עוד פעם לחזור ולומר. אי אפשר, לא בישיבה של שעתיים, גם לא בשלוש ולא ארבע, לנסות ככה בהזדמנות של פתיחת שנת הלימודים לתת תשובות ולרדת לפרטים בכל נושא ועניין. גם אני מבטיח, ויש לי גיבוי מלא, גם של השר ושל הנהלת המשרד, אנחנו נכנסים מיד אחרי החגים, הכנסת חוזרת לפעילות, אנחנו נעלה על סדר היום את כל הנושאים ונדון בהם בכל נושא באופן נפרד, נשמע את עמדת המשרד, נמליץ את ההמלצות שלנו, ניתן לאנשים מהשטח לדבר ולהשפיע.

אני רוצה רק לומר מילה אחת, משפט אחד. התחושה הטובה שלי נובעת מכך שאני מרגיש שיש אוזן קשבת במשרד החינוך, לא רק אליי, לא רק לוועדה, אלא באמת לציבור כולו ואני רואה דוגמאות, גם כאן הבוקר וגם בהרבה מאוד אינטראקציות שיש לי עם אנשי החינוך. אני חושב שהדבר החשוב הוא לא רק פתרון הבעיה, כי יש אלף בעיות, יש סדרי עדיפויות ולא תמיד אפשר לפתור את כל הבעיות וכל אחד רואה כמובן את האצבע המוכה השלו כאילו זה עולם ומלואו, כך זה נכון וכך צריך שזה יהיה. אבל יש אוזן קשבת ואני חושב שיש פתיחות.

אנחנו גם פועלים לשקיפות מוחלטת של נתונים, שגם משרד החינוך לא היה מבורך בזה לאורך שנים. קשה לך להבין מה באמת קורה, איך מחולק באמת התקציב, איך משפיעים עליו. אני יודע שגם בעניין הזה נעשית עבודה ואני רוצה לומר לך ידידי, הרב, חבר הכנסת, השר פירון, אני מרגיש שיש אמון וכאשר יש אמון אפשר לעבוד ולעבור גם מכשולים ותקופות קשות ואנחנו נעשה את זה ביחד.

אני אסיים את הפגישה בשלוש הערות. הערה ראשונה, אני לא יודע, אמנון, אם נפגעת ממה שאמרתי לך באופן אישי, אז קודם כל אני מתנצל. אתה איש יקר וחביב וחשוב ואני אוהב אותך אהבה גדולה, גם לטובת על מה שאתה עושה לטובת החינוך. אז אם נפגעת, זה כמובן לא אישי, זה דיון ערכי ולכן חלילה וחס שנצא מכאן בטעם חמוץ, אני אומר לך את זה בפני כולם, כי כמו שאמרתי לך מקודם לפני כולם, אז גם את זה אני אומר לך בפני כולם. אני לא רוצה שתצא מכאן עם טעם חמוץ, חלילה וחס, זה עניין של ויכוח עקרוני, אז אם נפגעת, אני מתנצל, סליחה. זה אחת.

שתיים, אני רוצה לחשוב כולנו, האם מצגת שיש את מגילת העצמאות, על הערך של מדינת ישראל כמדינה יהודית, על חזון נביאי ישראל, שיש בה את הרצל על חברת מופת, את בן גוריון ואת בגין על צדק צדק תרדוף, אם היא מצגת של סקנדינביה או מדינה אחרת, אנחנו בבעיה. אנחנו בבעיה גדולה כשמגילת העצמאות לא הופכת להיות מסמך מכונן שמושיב את כלל חלקי החברה הישראלית והוא לא נתפס כמסמך יהודי שמושיב את כולנו יחד.

זה נכון שאנחנו צריכים להיות מספיק רגישים למכלול העמדות ומכלול הדעות ואני חושב שהדבר המרכזי שחשוב לי לומר לפני שאני אסיים. הדבר שאני רוצה לומר, אני יודע שאני לא יודע הכול ואני רוצה להתחייב שאני אעשה טעויות ואני רוצה להתחייב שלא נצליח לפתור את כל הבעיות, אבל אנחנו מאוד רוצים שיהיה כאן טוב ואנחנו מאוד רוצים לשתף פעולה ואנחנו מאוד רוצים להקשיב לכל ביקורת ואנחנו מאוד רוצים לחפש את שביל הזהב ואנחנו מאוד רוצים את כל הקהילות בישראל, כולן ללא יוצא מן הכלל, בשיח משותף. מה שאנחנו רוצים לעשות למערכת החינוך זה מה שאני רוצה להראות לכם בדקה של סיום. בזה סיימנו את המצגת של משרד החינוך, אני מבקש להראות לכם את זה בבקשה.

(הקרנת סרטון).

אני חושב שהמטפורה הזאת, של לשחרר את מערכת החינוך מהכבלים היא בעצם הבשורה הגדולה שאנחנו רוצים להביא לכולם. שתהיה לכולנו שנה טובה.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:11.>