PAGE
3
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
31/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 70>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, כ"ד באב התשע"ג (31 ביולי 2013), שעה 8:15

<סכנת סגירת מפעל "נגב טקסטיל" בשדרות>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר
אילן גילאון
אורלי לוי אבקסיס

יעקב מרגי

מיקי רוזנטל

יוני שטבון
עמר בר-לב

מוחמד ברכה

מרב מיכאלי

>
קונסטנטין בלוז - מנהל תחום כלכה ותעריפים, משרד האנרגיה והמים

נעם שטרן - רפרנט תעשייה באג"ת, משרד האוצר

לילך אלמקיאס - אגף פנים, תכנון ופיתוח, משרד רה"מ

רועי דהן - מנהל תחום תיאום ובקרה, משרד הפנים

ינון אלרועי - משרד הכלכלה

יאיר שטרן - מנהל מינהל תעשיות, משרד הכלכלה

שירה קור - משרד הכלכלה

דוד בוסקילה - ראש עיריית שדרות, המרכז לשלטון מקומי

רינה גינץ - מכבי שירותי בריאות

חיזקיה ישראל - מנהל מחלקה, התאחדות התעשיינים

צבי ליברמן - מנהל איגוד תעשיות הטקסטיל והאופנה, התאחדות התעשיינים

אדי טאקו - מנכ"ל סלקתא אדי, מפעל נגב טקסטיל

שלמה שפירא - מנכ"ל ת.ח. יעד, מפעל נגב טקסטיל

עמרם פינקל - מנהל שיווק אסיב, מפעל נגב טקסטיל

אלי הוד - מנכ"ל רדיוס אופנה, מפעל נגב טקסטיל

אילן בינרט - מנכ"ל דיין ליין, מפעל נגב טקסטיל

רוני אבצ'וק - מנכ"ל א.ר. טקסטיל, מפעל נגב טקסטיל

רחל לוגסי - ועד עובדים, מפעל נגב טקסטיל

אשר אוחיון - ועד עובדים, מפעל נגב טקסטיל

מוסלח רודינה - ועד עובדים, מפעל נגב טקסטיל

ויקטור גת - מנהל פיתוח אבקו כימיקלים, מפעל נגב טקסטיל

זאב להט - מנהל מפעל אבקו כימיקלים, מפעל נגב טקסטיל

עמוס לוי - מנכ"ל בריטקס, מפעל נגב טקסטיל

אורי אדר - מנהל המפעל, מפעל נגב טקסטיל

ארז בר חיים - מנכ"ל בריטקס, מפעל נגב טקסטיל

אליהו כהן - כלכלן, מפעל נגב טקסטיל

אסף סלופסקי - מנכ"ל סריגי מרס, מפעל נגב טקסטיל

יצחק שכטר - מנכ"ל אגודת הטקסטיל, מפעל נגב טקסטיל

רומן גרביש - לוביסט, פוליפי מגבות ערד

ארז בר-חיים



עידו דותן



אלון חוטר



אביבה גרוסבירט



יקיר הר-זהב



אבי דאבוש

וילמה מאור

הדס צנוירט
<סכנת סגירת מפעל "נגב טקסטיל" בשדרות>

בוקר טוב, היום יום רביעי בשבוע, כ"ד באב, 31 ביולי 2013, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא: סכנת סגירת מפעל "נגב טקסטיל" בשדרות. לאור פנייה של חבר הכנסת עמר בר-לב – הוא ביקש לקיים את הדיון הזה, ובגלל חשיבות העניין מקיימים את הדיון הזה. אדוני חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה.

ראשית, תודה רבה, יושב-ראש הוועדה. שבוע מאוד לחוץ, תקופה מאוד לחוצה.

גם צריך לדאוג לפרנסה.

זה שמצאת לנכון לעשות את המפגש הזה לפני תום המושב, לפני כל הלחץ, זה מסביר את החשיבות שבה אתה רואה את הנושא.

יש פה שאלה פרטית ושאלה מרכזית. השאלה הפרטית היא מפעל נגב טקסטיל – האם ייסגר בימים הקרובים או האם יקבל סיוע כזה או אחר, ישיר או עקיף, שיוכל להמשיך לפעול. השאלה היותר מרכזית היא השאלה, מהם הערכים המובילים את מדינת ישראל.

מנהל המפעל, תן לנו סקירה על המפעל בבקשה – עבודה, כמות, רווחיות, שנדע על מה אנחנו מדברים ומה המצב.

בוקר טוב. קודם כל, תודה רבה על שמצאתם לנכון לקבל אותנו לפה ובהתראה כל כך קצרה. מפעל נגב טקסטיל הוקם ב-87' על-ידי יהודי, שלצערי טעה בדרך ועוד לא הגיע לפה, בשם יצחק טזארטס. הוא ממוצא טורקי. לרשות המשפחה יש נכסים טקסטיליים רבים בטורקיה עד היום. הוא השתקע בישראל מטעמים אידיאולוגיים וציוניים, והחליט שהוא רוצה להביא את התעשייה אתו. הקים מפעל, והתעקש על כך שהמפעל יהיה באזור מצוקה כלכלית, באזור פריפריאלי כמו שדרות. זה לא קל. רק התעבורה ולמצוא כוח אדם הם קשים מאוד, אבל הוא התעקש, וזה מה שעשה.
משך שנים כל העניין של ייצור בדים לתעשיית האופנה בישראל היה מוצלח, והתחרות לא היתה כל כך גדולה. היה לנו ייצוא מאוד גדול למדינות כמו אנגליה, ארצות הברית, אירופה, והעסק שגשג. בשנים האחרונות, בעקבות תחרות וחשיפה, שלהערכתנו, היא חשיפה מוגזמת, הענף הלך ונשחק. כיום נותרנו ענף הצביעה וההשפרה לתעשיית האופנה היחידים בישראל. זה מפעל עוגן לא גדול, של 50 עובדים, יושב בשדרות, ויש לו שלוחות בצפון ובמרכז, בעיקר בישובים פריפריאליים, שמעסיקים כאלף איש בארץ, שמייצרים תוצרת ישראל כחול-לבן אמתית – לא כזאת שמגיעה מסין, מחליפים תווית ומדביקים: תוצרת ישראל. יושבים פה נציגים של הסורגים, שסורגים את הבדים הגולמיים. אנחנו צובעים אותם. יש פה לקוחות שגוזרים ותופרים את המוצרים האלה. יש פה חברים שמייצרים את הכימיקליים בבית שמש, שעוזרים לנו יחד. זו תעשייה.

האם התעשייה הזאת עומדת בקנה מידה כלכלי כמו מפעלי הי טק? לא. היא מרוויחה מעט ומפרנסת בכבוד ציבור שלא בנוי לעבודה במפעלי הי טק. זה הדגש. אנחנו לא 50 איש כאנשי שדרות בלבד, אלא אנחנו תעשייה- - -

מה קורה אם סוגרים את שדרות?

אם סוגרים את שדרות, במהלך שלושת החודשים הקרובים כאלף מקומות עבודה בישראל באזורים פריפריאליים של אוכלוסייה חלשה- - -

האלף תלויים בכם באופן מלא או חלקית?

באופן מלא. 80 איש במפעל הסריגה הזה ועוד 20 איש במפעל הסריגה השני ועוד 15 איש- - -

למה אתם מדברים רק על ה-50 של שדרות?

אנחנו לא מדברים רק על ה-50 של שדרות. איך אנחנו מוצגים בתקשורת או איך אנחנו מוצגים על-ידי גורמים אינטרסנטיים כאלה או אחרים – זה לא מעניין אותי. אני באתי פה לכאוב את הכאב של שארית התעשייה. אני ארבעים שנה בענף.

אתה לא באת לכאוב את הכאב. אתה באת אולי למצוא מרפא. לכאוב את הכאב – יכולת לכאוב בבית.

אתה צודק. אני באתי למצוא מרפא. אני יושב פה עם חבורת אנשים שבשיחות אחד על אחד כולם הביעו אמפתיה והבנה ורצון לסייע. אני מאמין שאנחנו נמצאים בידיים טובות.

אני חושב שהאסימון צריך ליפול. אנחנו תעשייה. אנחנו לא מפעל בודד בשדרות.

מה הבעיה של המפעל? עד עכשיו דיברת במקרו. תיכנס למיקרו.

כדי לשרוד בכל ענף תעשייתי, בכל כלכלה אתה צריך להיות תחרותי. כדי להיות תחרותי אתה צריך לקבל כלים דומים למתחרה שלך. אתה לא יכול להילחם בכלים לא מתאימים, וזה המצב שלצערי הרב, אנחנו כתעשייה נקלענו אליו בעקבות תשומות אנרגיה מאוד גבוהות, תשומות מים מאוד גבוהות, שלא קיימות במקומות אחרים בעולם. ארנונה מאוד גבוהה.

אדוני המנכ"ל, תן לנו מספרים – עלויות, הכנסות, הוצאות. שנדע איפה אנחנו חיים. יש לנו עוד חצי שעה לדיון.

הכנסות המפעל: עד לאחרונה הכנסות המפעל היו בין 20 ל-25 מיליון ₪ בשנה – זה המחזור השנתי. במצב כזה המפעל התנהל בקוליבריום או ברווחיות מסוימת. עם החשיפה הגדולה מאוד של תעשיית הטקסטיל לייבוא מתחרה הדברים הלכו וירדו. כיום אנו עומדים על מחזור של 15, 16, 17 מיליון שקל בשנה. זה נובע משני דברים: מצד אחד, עלייה בתשומות, ומצד שני, ירידה- - -

באילו יחסים?

קשה לי לפלח.

אתה לא יודע כמה אתה מוכר?

אני מוכר היום בסדרי גודל של 70 אחוז ממה שמכרתי קודם. ירדתי ב-40-30 אחוז.

הירידה היא כללית?

יש מוצרים כאלה ומוצרים כאלה. הבעיה שלי היא שאם אני לוקח רק את המוצרים היוקרתיים, שבהם אולי אני עוד מרוויח, אין לי מספיק בכלל. אז אני חייב לקחת גם מוצרים יותר נחותים כאילו, ואני צריך להתקיים.

אם היה לי רק עניין הירידה בהיקפי המכירות, בלי עלייה של תשומות- - -

כמה עלו לך התשומות? איך גמרת את 2011? כמה היו לך המכירות?

בסביבות 24-23 מיליון.

מה קרה בשנה וחצי האחרונות שירדת ב-30 אחוז במכירות?

ירידת מכסים, ירידות בביקוש. מצד אחד, עלייה בתשומות של אנרגיה, מים חשמל. בכסף, בסדרי גודל של 25-20 אחוז בממוצע.

כמה עלה לך, כמה עולה לך עכשיו?

אני הייתי משלם, נניח, 350 אלף שקל לאנרגיה. אני משלם היום 450 אלף שקל אנרגיה, לחודש. מים – שילמתי 110, היום אני משלם 140. חשמל – שילמתי 80, היום אני משלם 120. אז יש גבול למה שתעשייה- - -

יחד עם זה, אתה מדבר על עלייה לא במספרים גדולים. הירידה במכירות היא הרבה יותר גבוהה, בלי שום פרופורציה למספרים שאמרת. יכול להיות שיש עוד נתונים, שלא נתת.

צריך להבין את הענף הזה. הענף הזה גם ככה, נתח הרווחים שלנו- - -

נמוך. כמה אחוז על המכירות?

אם אני מפעל בין-לאומי, אני עושה 10 אחוז גולמי.

אתה מאוזן תפעולית?

כרגע לא. אני מפסיד תפעולית, בין 200 ל-250 אלף שקל בחודש תפעולית. אבל יש לנו אור בקצה המנהרה – כניסה של גז לישראל. הכניסה של גז לישראל, לפי עבודה של יועץ כלכלי שמונה אצלי על-ידי משרד הכלכלה, אמורה לסגור את הפער הזה.

במקום 450 יעלה לו 200.

אמרת לפני כמה דקות – באנרגיה יש לך עלייה- - -

לא חשוב. הוא יוזיל לו את הבסיס. האנרגיה עלה לו 450 – יעלה לו 200. אז הוא מרוויח את ה-250 של התפעול.

אבל זה רק תחילת הגלגל, כי ברגע שאהיה יותר זול, אקבל יותר עבודה, ואז התקורה שלי יורדת, יכולת התחרות שלי גדלה, ואני מתחרה יותר ולוקח יותר עבודה.

כלומר אתה מדבר על 3 מיליון שקל בשנה.

לא. 3 מיליון שקל, נקודה – עד כניסה של הגז, וזהו.

אני לא יודע אם הגז ייכנס תוך שנה, תוך שנתיים, תוך שלוש. אני יכול לומר רק דברים שתלויים בי באופן עצמאי. אם זה תלוי בעוד מישהו, אני לא יכול לומר לך. זה שאתה אומר 3 מיליון שקל בשנה- - -

3 מיליון שקל, נקודה, בחלוקה של 250 אלף שקל.

אדוני ראש עיריית שדרות, בבקשה.

המפעל הזה קיים מ-87'. יש בו התגלמות של ציונות. זה יהודי שעקר את העסק שלו מטורקיה. יש לו עסקים דומים בטורקיה. הוא היה יכול לנהל אותם משם. הוא החליט לנהל אותם משדרות. כל השנים המפעל הזה הקפיד גם להעסיק תושבי שדרות וגם לדאוג לרווחתם. לא היתה לנו שום בעיית תעסוקה ושום משבר תעסוקתי עם המפעל הזה. כל שנים הבעלים של המפעל הביא כסף מהבית כדי לממן את פעילות המפעל בגלל ירידת המכסים והחשיפה לייבוא. המפעל היום נלקע למצוקה, והוא זקוק ל-3 מיליון שקלים. הוא לא רוצה לקחת אותם כהלוואה. זה מה שהציע משרד הכלכלה – קח הלוואה. הבעלים לא רוצה לקחת הלוואה אלא סיוע שיגשר.

הוא רוצה מענק מגשר. למה הוא אומר שתוך שנה יגיע הגז? יש הולכה? עובדים בשטח?

הצפי מדבר על סוף שנה הבאה. אוקטובר שנה הבאה זה הצפי. אתמול שוחחתי עם מנהל המשרד להגנת הסביבה במחוז. הוא הציע עוד אפשרות מגשרת – להקים חוות פאנלים כדי לספק בינתיים את אספקת החשמל. זה יכול לקחת משהו כמו חודש-חודשיים, אם תהיה זמינות של קרקע להניח עליה את הפאנלים.

מה העלויות? זה ייקח שנה יותר מהגז.

זה ייקח זמן. מה שאני מציע היום, וחברי הוועדה יכולים לסייע- - -

במה מסייעת העירייה?

חרף המצוקה הכלכלית של העירייה אני מוכן להפחית את כמות הארנונה באופן משמעותי. היום תשלומי הארנונה לשנה הם מיליון ו-100 אלף שקל לשנה. אני מוכן לוותר על מחצית הסכום. אנחנו במצוקה. אנחנו מוכנים לוותר, באישור משרד הפנים. אני לא יכול לוותר על דעת עצמי, אבל יש נכונות מצדי לוותר על 600 אלף שקלים בשנה כדי להראות שהעירייה מסייעת למפעל. לדעתי, משרד הכלכלה צריך לסייע.

כשזה היה תמ"ת, זה היה יותר קל. עכשיו הם יותר קשים.

אני מסכים אתך.

שום סיבה אחרת.

אגב, המשרד אותו משרד, השם שונה, והסיוע יותר קשה היום. נמצאו פתרונות כאלה למפעלים גם בשדרות וגם במקומות אחרים. כל מה שמתבקש פה זה לא סדרי גודל בשמיים אלא סדר גודל של 250-200 אלף שקלים בחודש. סך הכול 3 מיליון שקלים. רבע מהסכום הזה – העירייה מוכנה להניח.

אילו התחייבויות יהיו למפעל מצד הבעלים? לא שיש לנו הכסף. יש לנו הכסף שלך אולי, אם יאשרו לך, ואנחנו יודעים שתעלה למיליון. אם משרד האוצר יהיה רך פתאום, סכומים לא גדולים, ומשרד האוצר, נעשה לו איזו חלופה לוויסקונסין. צריך לפנות. זה לא ייגמר בשנה. לא שיש לי נתונים. אני מכיר את הרגולציה בישראל, יודע איך זה הולך. כמו שאם היית רוצה לעשות סולרי, זה לא היה נגמר בחודש – גם לא היה מתחיל בחודש. זה גם לא ייגמר בשנה. צריך הבעלים לומר: גם אני שם את חלקי. מעבר לשנה, גם אני מממן. לא שאנחנו נבוא ונלך לבקש, ובעוד שנה נשב פה שוב. אם אנחנו הולכים לנסות – לוועדה הזאת אין מנדט להחליט, בטח לא בנושא כזה. אנחנו יכולים לנסות להפעיל את השפעתנו – כל אחד בדרכו שלו – ואכן לא מדובר בסכומים גדולים. אני לא חושב שצריך לסגור מפעל שהשפעתו גדולה על ציבור העובדים במדינת ישראל, ואלף איש זה הרבה עובדים. זה אלף משפחות.

זה הרבה יותר.

דיבר המנכ"ל, ואני יודע ממה שהוא אמר. אם מישהו אחר יודע יותר טוב, הוא יודע יותר טוב. מה המנכ"ל לא יודע?

שמי ארז, מחברת בריטקס. יש המעגל הראשון, של המפעל עצמו, ויש המפעל השני, שהוא אנחנו. אני, למשל, מייצג כ-350-300 בתי אב של המון מעצבי טקסטיל. הם באמת מביאים ייצוא.

תודה. הבעלים, מעבר לשנה הוא מוכן להכניס כסף?

במסגרת הזאת ויחד עם יועץ כלכלי, שקיבלנו ממט"י, שאנחנו כרגע שוקדים על תוכנית הבראה כלכלית, התחייבנו לעשות השקעות כדי להשביח את המפעל ולשפר אותו ולצמצם את התקורה.

רכישת ציוד?

הזזה של ציוד, השבחת ציוד, רכישת ציוד.

כמה פיטורי עובדים?

צמצומי עובדים בעיקר בשכר. כלומר עשיתי תוכנית שלפיה, שכר בעיקר של הבכירים יותר יצומצם בסדרי גודל של 25-20 אחוז. יש הסכמה של כולם. זה אנשים שרואים את מקום העבודה הזה כבית, ומוכנים לתת כתף.

כמה מרוויחים אלה שאתה מדבר על להוריד את שכרם ב-25 אחוז?

בין 10,000 ל-20 אלף שקל ברוטו.

ומאיזו רמת שכר אתה לא מוריד?

אין לי שכר מינימום; יש לי תמיד שכר מינימום פלוס. אצלי, מכיוון שעובדים 12 שעות, מרוויחים כ-7,000 שקל לחודש נטו, 6,500.

דבר אתי ברוטו.

8,000-7,500. באלה אני לא נוגע.

אפשר לשמוע נציג של העובדים?

שלום. אני עובד במפעל 26 שנה. אני מחסנאי של המפעל.

יש לכם הסכם קיבוצי?

לא. יש לי חמישה ילדים. המפעל הוא הבית השני שלי. אני במפעל 12 שנה.

אין ועד. את מי הוא מייצג?

את העובדים. אני מדבר בשם העובדים.

מי נתן לך מנדט לדבר בשמם?

ההנהלה. הפועלים. אני מדבר מכאב. אם המפעל נסגר, אני נזרק לרחוב. זה לא רק אני. זה הבית שלי. אני מסיים את העבודה, הולך לבית, מתקלח, אוכל משהו וחוזר לעבודה. מה יש לי לעשות? אם אני הולך, אני נזרק לרחוב, ואצטרך למכור את הבית ולחיות ברחוב. לאן אלך? המשכנתאות יחזרו. לא יהיה אוכל בבית. תעזרו לי, לכולם.

אדוני המנכ"ל, נכון לעכשיו אמרת מה העובדים יתרמו. לא אמרת מה ההנהלה תתרום.

אמרתי שבשלב הראשון אנחנו מתכוונים להשקיע לפחות 600 אלף שקל כדי לעשות – כשאני מדבר על תוכנית ההתייעלות, אני מדבר גם על צמצום שטח ועל שיפור ציוד והשקעה במערכת מחזור של מים, של ביוב. פחות ארנונה, פחות שכר דירה. הוא מוריד לי אחוזים, אז אם אהיה יותר קטן, בפועל אצמצם עוד יותר את הארנונה. אני מניח שהוא לא יוריד לי את זה גלובלי. אם אהיה בשטח של 600 אלף שקל בשנה, אותה פרופורציה תישאר, ואז אני מרוויח עוד כסף.
יש לי כרגע בניית תוכנית עסקית מהסוג הזה ביחד עם יועץ שקיבלתי ממט"י. כל הנתונים מראים שאחרי שנה נהיה במצב רווחי, יציב.

הבעלים מוכן גם להביא כסף מהבית, ולומר: אני לוקח ושם מיליון שקל כתקופת מעבר, כי עוד שנה יגיע גז, ואז הרווחיות תעלה, ונמכור יותר ונקלוט אנשים? הכול אמרת בסדר.

ב-16 החודשים האחרונים הבעלים הזרים מכיסו 3 מיליון שקלים לטובת המפעל. ב-12 השנה האחרונות הבעלים לא לקח אגורה אחת שכר, והרכב אינו של החברה אלא שלו פרטי. אני לא מממן אותו. הוא מממן אותו.

מה עשו עם הרווח של החברה?

השקיעו בחברה. קנינו מכונות צביעה חדשות, מכונת דפוס, כל מיני דברים.

הבעלים מוכן גם להביא כסף?

הוא יביא כסף.

הבנו שהוא מוכן להוריד את השכר של העובדים ב-25 אחוז.

בזה הוא לא מעורב.

אתה המנכ"ל – זה הוא. אנחנו באים לפה, ואנחנו נצטרך לפנות, לנסות להביא כסף. אין לנו בוועדה הזאת יכולת לקבל החלטה, שאנחנו מממנים לך מפעל. יחד עם זה, אני מתכונן לפנות לשר האוצר ולדבר אתו אחד על אחד, אבל עכשיו אני לא יכול להביא לו את הדמעות של העובד, כמה שזה נוגע ללב, כי באוצר אין רגישות חברתית. גם אם כולנו יחד נבכה, הם לא מתרגשים. ואצטרך להביא תוכנית כלכלית. אצטרך לומר לו: הם משקיעים, הם מביאים, יש עתיד. אני לא יכול לומר לו: עוד שנה יגיע הגז, כי הוא יודע שלא יגיע עוד שנה. ואני אצטרך לנסות להביא כסף. ואז אני רוצה לדעת – אמרת שעובדים מרמת שכר מסוימת יוותרו – יופי. אלה שמרווחים שכר מינימום לא יוותרו. העירייה מוותרת. תביא לנו פה דף מסודר של כל העלויות שלך, של כל ההשקעות שלך, תוכנית עסקית של תקופת המעבר, ואיך למחרת אתה קם בבוקר ויש מפעל שמפרנס את כולם. המטרה שלנו בוועדה – שמחר בבוקר יהיה מפעל, והוא יבוא לעבודה ויחזור הביתה, ולמחרת יחזור לעבודה ויחייך, וכמוהו עוד אלף איש. זו המטרה. הכלים – עד עכשיו נתת לנו מעט מאוד כלים. אתה צריך לתת לנו כלים, כי אנחנו הולכים בידיים חשופות, לנסות להביא את זה. זה לא שאני שולח את מוחמד ברכה, והוא חוזר מחר: ביקשת 3 – קח 7. אני מאמין באמונה שלמה שיגעת ומצאת – תאמין.

ברשותך, אם נתפס כאילו אנחנו מגיעים לפה על רקע של מסכנות – זאת לא הכוונה. אני רואה עצמי בראש ובראשונה כעסק כלכלי שצריך להרוויח ולהחזיק כלכלה רווחית בישראל. תוכנית ההבראה שלנו כוללת צמצומים באנרגיה, חיסכון במים, ירידה של השכר, ירידה של הארנונה, כניסה של הגז. זו הולכת להיות תוכנית מאוד מסודרת, והיא מונחית על-ידי כלכלן חיצוני של משרד הכלכלה. זה בתחום הכלכלי.

מעבר לזה, תמיד צריך לראות את זה, שאנחנו מפעל עוגן לאלף איש, שאולי כן מרוויחים כסף היום, והם כן מייצרים מקומות עבודה, והם כן תורמים לכלכלת ישראל בזה שמחזיקים אנשים לא מקצועיים בפריפריה, ונותנים להם פרנסה בכבוד.

מרוויחים, לא מרוויחים – זה לא מעניין אותי. אני רוצה שהם יתפרנסו. יש מישהו מהח"כים שרוצה לדבר? בבקשה.

מדינת ישראל היא לא רק עסק. חשוב לנו העובדים. גם הרווחיות חשובה, אבל בהקשר הזה חשוב לנו מקומות תעסוקה בפריפריה. אני חושב ששדרות עצמה היא ממש הדוגמה – זה מפעל, ואנשים שחיים תחת איום הקסאמים, וזה פריפריה. אני חושב שבמובן הזה הם סמל של מדינת ישראל. לכן אנחנו לא יכולים להשאיר אותם לבד. אנחנו חייבים לתת להם את התמיכה. זה גם תומך בעוד אלף משפחות ברחבי הארץ, שרובן בפריפריה.
שמענו את האנשים. ההנהלה מוכנה להוריד את השכר, הבעלים לא הוציא אגורה אחת דיבידנדים בעשרים ומשהו השנים האחרונות, השקיע 3 מיליון שקל בשנתיים האחרונות, מוכן להשקיע – לשאלתך, לא שמענו מספר מדויק, אבל שמענו הצהרה, שהוא מוכן להשקיע גם בהתייעלות. אני חושב שמעבר לזה זו אחריות שלנו, בעיקר שלך, יושב-ראש הוועדה, לשכנע גם את משרד האוצר וגם את משרד הכלכלה, לעזור למדינת ישראל. זה לא לעזור למפעל אלא למדינת ישראל.

תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון.

אני רוצה שנדבר כאן דיבור ממוקד מאוד ולא רחב, ולא נשלה אף אחד. ברור לגמרי מה העתיד של תעשיית הטקסטיל במדינת ישראל בסופו של דבר, וזה חלק מהבעיה. לא יעזור פה לא אנרגיה ולא ארנונה, ולכן אני אומר – בואו נשים את האצבע על הנקודה הכואבת באמת. יש פה שלוש סיבות מכאיבות מאוד, שהמדינה צריכה להתערב: המרכיב אחד הוא אלף האנשים. אני לא חושב שכאן בשולחן הזה ניתן להם את הפתרון; המרכיב השני הוא שדרות; והמרכיב השלישי הוא אנשים שמעל גיל 50, רובם בין 45 ל-50, 60, לפי מה שהבנתי. זה גיל שהוא גיל של מוות קליני מבחינת שוק העבודה. לכן ההתמקדות כאן צריכה להיות, לו היתה קרן, כפי שהיתה צריכה להיות, להצלת מפעלים מסוג זה, כי זה מפעל בדוגמתו אולי של פרי גליל, הוא במצב הרבה יותר חמור, כי זה טקסטיל. לו היתה קרן כזאת, היינו יכולים להציל דרכה. עכשיו צריכים למצוא את הדרך הפורמלית, איך אנחנו יכולים – זה מפעל שאינו מייצא, לדעתי, את הכמות שיכולה לייצא כדי לקבל את התמיכה, זה מפעל שיש למצוא לו את הדרך, איך במסגרת עידוד השקעות הון – אני לא יודע איך במקרה הזה – יוכל לקבל- - -

אולי נעביר למשרדים הממשלתיים, שיגידו לנו איך.

אני צריך את הדרך המשפטית, לדעת איך אני בסופו של דבר מציל אנשים מהסוג של אשר – לא מתוך שאנחנו מסתכלים בחמלה חלילה; מתוך שזה תפקידנו. לכן להיות פתרון ממוקד ולא לדבר על ציונות גבוהה, כי זה לא יעזור לנו כאן.

תודה. משרד הכלכלה, בבקשה.

בוקר טוב. יש פה בהחלט סוגייה חשובה ונוגעת לתעשייה ולעובדים – לא רק במפעל הזה. הסוגייה העיקרית שאנחנו עוסקים בה היום היא פרנסה. אני רוצה להעביר מסר מהשר ומהמנכ"ל: המשרד לא יפקיר את העובדים.

פרש את דבריך.

קודם כל, אנחנו נמצאים בקשר עם המפעל מהיום הראשון שעלה איתות ממנו. היה שם מנהל מינהל תעשיות, ומאז אנחנו נמצאים או באמצעות המשרד או באמצעות גורמי השטח, כפי שאמר מנהל המפעל. אנחנו מלווים אותם, סייענו להם בנושא של ייעוץ, הצענו לשלב יועץ להתייעלות אנרגטית, הפנינו אליהם ספקי גז טבעי, הצענו למפעל סיוע בהגשת בקשה לקרן להלוואות בערבות מדינה. אנחנו מלווים אותם מהרגע שהנושא עלה לתשומת הלב שלנו. גם שירות התעסוקה נכנס לתמונה- - -

מה הסיפור של הגז הדחוס?

ממה שאנחנו יודעים, ככל הנראה, כפי שנאמר על-ידי ראש העיר, מערכת ההובלה של הגז תאפשר הגעה של גז עד סוף 2014. אנחנו הפנינו לשם אחת מהחברות שעוסקות בנושא גז דחוס, שהוא עדיין לא בשטח; צריך עוד מספר חודשים. אנחנו עוד לא יודעים אם באופן חד-משמעי זה יכול לקצר את התהליך, כי המפעל צריך לעבור תהליך של התאמה. להתאמה של הגז בכל מקרה, גם אם זה גז במערכת ההובלה וגם אם זה מערכת ההסעה, לוקח מספר חודשים רבים. אין לנו בינתיים נתונים מהמפעל – ואנחנו נמצאים אתם בקשר שוטף – האם באמת בסופו של יום נצטרך להשקיע בנושא של הכשרה והשמה של העובדים.

אנחנו קצרים בזמן. אני רוצה לחזור למשפט הראשון שלך – אנחנו לא נפקיר אותם. מה זה אומר? תרגם לכסף.

עד רגע זה לא קיבלנו מידע מהימן שהמפעל הזה הוא בר-קיימא לאורך זמן. אני בטוח שאתה לא רוצה עכשיו לסייע למפעל שעוד שנה יהיה פה שוב, נכון?

איך שאני שומע את העלויות ואת המספרים, המפעל הזה יכול לספק עבודה, יכול להיות לא ברווחיות גדולה, אבל יכול לתת פרנסה לאלף איש. אמר פה אילן גילאון חברי שהמדינה שלנו היא לא עסק, והוא יחסוך דמי אבטלה ויחסוך דמי השמה לקבלנים בתוכנית ויסקונסין, שיעלה מיליונים. אבל זה לא חשוב, כנראה. ואנשים יוכלו לקום, כמו האפסנאי הזה, ולהתפרנס בכבוד – זה מה שאנחנו רוצים.

והמספרים לא גדולים. אם בא ראש העיר ואומר: אני תורם את חלקי, והבעלים מביא את חלקו, גם האוצר קצת ומשרד הכלכלה קצת, ונעבור את המשבר לשנה- - -

אם משרד הכלכלה נותן קצת ומשרד התמ"ת נותן קצת, אנחנו מגיעים למשהו.

אני לחלוטין מסכים אתך.

מה זה, "לא נפקיר אותם"?

הצד שלנו לא מכיר מספרים שאומרים שהמפעל הוא בר-קיימא.

כמה זמן אתה צריך כדי ללמוד את זה?

שיסיימו את העבודה.

עוד 48 שעות, 72 שעות גג יש לו הטיוטה.

עד מתי הכנסת סגורה? 12 יום העובדים בחופש. אתם תחזרו.

נשמח לחזור כשיהיו לנו נתונים, ונחשוב ביחד. בעיקרון, אם המפעל יהיה רווחי, ואם אמר המנכ"ל שהמפעל אמור להיות רווחי אחרי שנה, למה המדינה צריכה להתערב? זו גם שאלה.

הלוואה- - -

אתה רוצה לנסות למקד את זה? אתם מחכים למספרים?

כן,- - -

איך התייחסתם בתקדים דומה?

סגרו את המפעל בחוליות.

הוא גם אחראי על התעסוקה ועל ויסקונסין. מה שהוא לא ישלם מכאן, הוא ישלם משם.

לא מעניין אותו. הוא מוכן.

הוא רוצה ויסקונסין.

אבל זה יעלה לו פי שלושה.

לא מעניין אותו. מוחמד ברכה ואני שואלים, למה לא אכפת לכם לשלם על השמה הרבה יותר כסף, כשיש לכם אדם עובד, שבהשקעה קטנה הוא ישמור על העבודה שלו?

אבל זה לא רק השמה.

אנחנו מאוד מקווים שלא נגיע לשם. לכל היושבים פה יש עניין שהמפעל ימשיך לעבוד – אחד.

חשוב להבין למען התמונה הכוללת, שבמדינת ישראל נפתחים כל שנה 40 אלף עסקים, ונסגרים 30 אלף.

אבל זה כבר עשרים שנה. אני רוצה לשמוע את האוצר. בבקשה.

אין לי הרבה להוסיף על מה שאמר המשנה למנכ"ל.

גם אתם לא תיתנו להם ליפול?

נכון לעכשיו אין לנו שום מידע על המפעל, על התוכניות שלו, האם הוא בר-קיימא, האם הוא רווחי. בכל מקרה, אנחנו חושבים שלא נכון לעשות פתרונות נקודתיים למפעלים ספציפיים אלא להשתמש בכלים קיימים. במקרה הזה למשרד הכלכלה יש הכלים המתאימים. היום אני לא יודע לומר שום דבר לגבי זה, כי אין לי שום מידע, אבל עקרונית המטרה היא, אם יש אפשרות להשתמש בכלים קיימים, והמפעל כלכלי, ובאמצעות הכלים הקיימים הוא יוכל להמשיך להתקיים, זה מצוין. אם לא, צריך לראות.

עכשיו אתה מבין?

נראה לי שתשובת שר הכלכלה בכנסת לא נכתבה במשרד שלו אלא על-ידי משרד האוצר.

משרד האנרגיה, אתה יודע לתרום כסף, או אתה יכול לתרום סולריות?

סולריות אני לא יודע לתרום. ראשית, הגז הטבעי אמור להגיע לשם בהתאם ללוחות הזמנים, וכרגע אני לא רואה מניעה שיגיע לשם ב-1 בנובמבר 2014.

אין שום מכשולים בדרך של הצינור, של אדמות פרטיות, תשלומים, סגירות?

יש רק מכשולים, אבל זה פרק הזמן שייקח לפתור אותם. התוכניות הוגשו. זה תהליך מאוד קשה. יש מע"צ, הרכבת. זה מאוד קשה. מה שעוברים בעלי רשיונות חלוקה זה מסכת ייסורים ממש. אבל לאט-לאט זה קורה, גם רמת חובב מתחברת החודש, אופקים כבר התחברו. דימונה, ירוחם - בסוף אוגוסט, תחילת ספטמבר.

חייבים לחתום על הסכם עם בעל רשיון חלוקה. זו חברה שמתממנת באמצעות הצרכנים. זו חברת תשתית בלבד. היא לא מוכרת גז, וחייבים לחתום.

אתה רואה את זה גמור עוד שנה?

לא יכול להבטיח. לדעתי, לא. אני חושב ש-15 החודשים הללו זה לוח זמנים סביר, וזה גם לוח הזמנים שהיה ברשיון. אני גם לא חושב שהמתקנים של נתיבי גז, של חברת ההולכה, שמורידה לחץ לרשת החלוקה, יהיו מוכנים לפני זה. לכן שרלטני לומר שזה יהיה, אם זה לא יהיה. זה פרק הזמן שיהיה, ולזה אנחנו פחות או יותר יכולים להתחייב.

אדוני המנכ"ל, מתי תעביר למשרד הכלכלה את כל הנתונים שהוא צריך?

תוך 72 שעות הוא יקבל.

כמה זמן אתה במשא ומתן אתם?

רציתי לדבר על מהות המשא ומתן אתו. הוא דיבר פה בשבלונות קבועות, שהוא נותן לי כל מיני ייעוצים, ואני לא רוצה אותם; שהוא נותן לי כל מיני הטבות, ואני לא רוצה אותן. הגיע הזמן שנשים סוף לזה. שלח אותי לגז דחוס. נפגשתי עם מנכ"ל החברה, שהוא המליץ עליו, של גז דחוס אחרי 24 שעות מרגע ששלח אותי אליו, והוא אומר לי: רד מהנושא – אתה לא רלוונטי. למה? כי ייקח לך 14 חודש לקבל את הגז הדחוס. אז אם כך, ו-15 חודש ייקח לך גז טבעי – לך על גז טבעי.

גז דחוס גם יותר יקר?

כן, אבל הבעיה הגדולה ביותר שלו, שבאזור שדרות- - -

פי כמה הוא מגז טבעי?

לא דיברנו על העלות, אבל אף בר דעת לא ייתן לי אישור לדז גחוס בשדרות בטווח של קסאמים. זה חשוף, זה פציץ, זה כל מה שאנחנו לא רוצים.

משרד הכלכלה, ששלח אותך לשם, לא ידע את הבעיה?

אם אתה רוצה לעזור לעצמך ואתה רוצה שאנחנו נעזור לך, תעביר לו את הנתונים.

בתוך 72 שעות הוא יקבל.

אנחנו נקבע פה דיון לפני סגירת הכנסת – תקבלו הודעה. במקביל, אני אפנה לשר האוצר. אדבר אתו. יש פה כמה שידברו עם שר הכלכלה/ תמ"ת. אולי הוא צריך לחזור להיות תמ"ת כדי שהעסק ימשיך לעבוד. בינתיים משרד הכלכלה לא עובד. כלכלה זה דבר מופשט, לא מוגדר. שמע מה אני אומר, ואם לא מתאים לך, תתלונן אצל השר שלך.

יש פה נקודה חשובה מאוד אחת: לוח הזמנים. לוח הזמנים שלנו מוביל אותנו לכיוון סגירה. פה כל העסק הזה זה הדקה ה-90 של האפשרות להציל את הענף הזה. זה לא לשון מטאפורית.

אנחנו יכולים לעשות כמיטב יכולתנו ולא מעבר לכך.

כשאתה מעביר לו את החומר, תעביר בבקשה גם לוועדת העבודה והרווחה את התוכנית הכלכלית שלך, את הצמצומים בעלויות, בשכר – כמה אנשים עובדים ככה, כמה אתה הולך לחסוך, כמה הבעלים מוכן להכניס כסף. תביא את התוכנית, עלויות, תחזית. מה שאתה מעביר לתמ"ת, תעביר בבקשה גם לוועדת העבודה והרווחה. נעשה כמיטב יכולתנו לעזור למפעל הזה. אני לא רוצה להגיד שננקוט בסנקציות נגד דרישות משרד הכלכלה להפעלת תוכנית ויסקונסין, שרוצים לכאורה, לכאורה, להגדיל את מספר המשרות במשק, כשבפועל הם גורמים לסגירת הרבה מאוד מקומות במשק.
תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:10.>