PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
31/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 67>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ד באב התשע"ג (31 ביולי 2013), שעה 9:00

<בטיחות בדרכים ליד בתי הספר>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

>
מקס אבירם - ממונה ארצי לבטיחות בדרכים, משרד החינוך

עירית בירן - סגנית מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אילנה טלר - מנהלת תחום תשתיות עירוניות, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - מנהלת תחום חקיקה פניות ציבור וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מאיר אורניק - ר' חוליית תעבורה באגף התנועה, משטרת ישראל

יניב יעקב - מנהל תחום מדיניות ציבורית, עמותת אור ירוק

רות דיין מדר - ראש תחום חברה במש"מ, מרכז השלטון המקומי

אביטל אפל-פנקס - מנהלת תחום מדיניות ציבורית, בטרם

גלית גלעד - מנהלת אגף ממשל ומדיניות ציבורית, בטרם

עמרי בן-נעים - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ארז אהרוני - חבר וועד עמותת עיניים בדרכים

פנינה יקל - חברת הנהלת דירקטוריון עמותת "עיניים בדרכים"

יחיאל מונטג - מנכ"ל ומייסד עמותת עיניים בדרכים

מיכל שמשי - מנהלת בטיחות אזורית

שלי מידד - סגנית יושבת-ראש

דני קדרון - יו"ר ועדת הביקורת, עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים

יהודית גידלי

הדס צנוירט
<בטיחות בדרכים ליד בתי הספר>

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: בטיחות בדרכים ליד בתי הספר. הוצגו בפניי רעיונות, והחלטתי לקיים על כך דיון כדי למצוא את התיאום והחיבור בין הארגונים – MGO -בטרם ועיניים, עם השלטון המקומי, עם משרד החינוך, משרד התחבורה, בית הספר. נדמה לי שהנושא של בטיחות בקרבת בית הספר הוא – באופן פורמלי, אין בעיה של מי אחראי שם, אבל מעשית זה דורש תיאום הדוק ורצון טוב של אותם גורמים שציינתי אותם בנושא מרכזי – ליווי הילדים, הורדתם ליד בית הספר, והכאוס התחבורתי שמתרחש כל בוקר ליד בתי ספר וגני ילדים. חוויתי את זה בחיפה, קצת פחות בירוחם, אבל גם שם. גם ראיתי את הפעילות של הורים שמתארגנים בבית ספר בקדימה, ששם לומדות נכדותיי, ומאוד התרשמתי. נראה לי שיש פה אמירה מאוד חשובה של כל הגורמים המעורבים כדי לקחת חלק בכך שבסביבת בית ספר תהיה בטיחות הרבה יותר טובה ממה שמתקיימת כיום.

אני יודע שיש נושאי בטיחות רבים מאוד בהקשר של הסעות תלמידים, בהקשר של פעילות בתוך בית ספר, אחרי שעות הלימודים בחינוך הלא פורמלי. בחרנו להתמקד בנקודה הזו מתוך ניסיון לסייע לאלה שכבר לקחו את האחריות על עצמם, לחדור לעוד בתי ספר, לעוד רשויות מקומיות, ולהפוך את זה לא רק לדבר וולנטרי אלא דבר שמתקיים כהלכתו.

אני רוצה בהזדמנות זו להודות לארגון בטרם, שפעיל מאוד בתחום בטיחות הילדים. בשיתוף פעולה אתם פועל גם ארגון בשם עיניים בדרכים. נתחיל בכך שנציגי עיניים יציגו את הנושא, בבקשה.

שלום, אני מארגון בטרם לבטיחות ילדים. כפי שציינת, אנו פועלים בשיתוף פעולה מאוד הדוק בנושא בטיחות סביב מוסדות חינוך יחד עם עמותת עיניים בדרכים. מצאנו שיש פה נושא שראוי לשלב כוחות בו ולשפר אותו.
עוד חודש, קצת פחות מכך, תחל שנת הלימודים, וכ-2 מיליון ילדים ילכו לגנים ולבתי הספר. לצערנו הרב, מסקרי תצפיות, מדוח מבקר המדינה, מהמון פעילות בשטח ומהרבה פניות הורים, שלא מפסיקות לזרום אלינו בחודש האחרון, אנחנו יודעים שבהרבה רשויות וסביב הרבה מוסדות חינוך יש בעיה בתשתיות של הדרכים. כמובן, זה חושף את הילדים שהולכים לבית הספר לסכנה.

אנחנו מאוד רוצים להודות ליושב-הראש על שכינס את הישיבה החשובה הזו. אנחנו מאוד מקווים שבסוף הישיבה הזאת תצא הנחיה למשרדי הממשלה הרלוונטיים, לקדם את הנושא החשוב הזה, ובמקום המלצות שכתבנו יחד עם עיניים בדרכים ובחסות גם מרכז השלטון המקומי – מסמך שהופץ ל-256 רשויות מקומיות – איך עושים סביבה בטוחה סביב בתי הספר – אנחנו מקווים שזה יהיה לא רק בגדר המלצות אלא ממש מסמך מחייב, הנחיות מחייבות שיגדירו אחת ולתמיד, איך סביבה כזאת צריכה להיות, ואיך היא תיתן מענה לילדים שמגיעים כל יום לבית הספר.

בישראל כשני-שלישים מהילדים מגיעים לבית הספר ברגל. אנחנו יודעים שילדים, בעיקר צעירים, בני 5 עד 9, חשופים פי ארבעה לתאונות דרכים כהולכי רגל ממבוגרים, למרות ששיעור החשיפה שלהם כהולכי רגל הוא נמוך הרבה יותר, וזה עקב מאפיינים מיוחדים של ילדים – אם זה עניין פיזיולוגי, שהם קטנים, והרכבים לא רואים אותם; אם זה עניין פיזיולוגי, מכיוון ששדה הראויה שלהם לא רחב כשל מבוגרים; ואם זה עניין שהם לא יודעים להעריך מהירות של רכב שמגיע, להבדיל ממבוגרים, הם אימפולסיביים – הרבה פעמים הם קופצים לכביש כשהם לא יודעים להעריך את הסכנה, והרבה פעמים אנחנו רואים את התוצאות של זה בבתי החולים.

בעוד שבעבר עיקר הפעילות כוונה ללמד ילדים, הספרות המחקרית יודעת היום שצריך לשלב, אולי אפילו להתמקד, בתשתיות שיתמכו את הבטיחות של הילדים. גם נושא של עיצוב רכבים – שיהיו יותר סלחניים, אם הם פוגעים בילדים.

אנחנו יודעים מהמחקר שילדים נפגעים בשעות שהם לא בתוך מערכת החינוך. זה בעיקר בשעות הבוקר ובשעות הצהריים ואחר הצהריים. היום גם בתי הספר פתוחים אחר הצהריים, וזה דבר מאוד מבורך. ילדים מגיעים לשם לחוגים ומגיעים לשחק במגרשי הכדורסל ובפעילות ספורט, כך שהם נמצאים בסביבת בית הספר גם אחר הצהריים.
מבחינת הנחיות וחקיקה, יש מספר הנחיות שמתייחסות לבטיחות תשתיות בדרכים בסביבת מוסדות החינוך. הבעיה היא שאין מסמך אחד מוסדר וברור ומלא, שכולל את כל ההתייחסויות בנושא הבטיחות. יש התייחסות בפקודת התעבורה – מאוד עמומה, שרשות התמרור המקומית בהתייעצות ובאישור עם רשות התמרור המרכזית תקבע הסדרי תנועה. יש בחוזרי מנכ"ל התייחסויות שמדברות על צביעת מעברי החציה, של איפה החניה צריכה להיות, שלא תעבור בשטח בית הספר, כלומר זה מעט מאוד מחוץ לשער בית הספר, מאוד חלקי. ויש הנחיות של משרד התחבורה, סדרה ירוקה, כמה ספרים עבי כרס שמדברים לא על בתי ספר, אבל מהם צריכים לגזור איך עושים צמתים באופן בטוח, איך עושים מדרכות וכדומה. אין מסמך אחד שמרכז המלצות ומתייחס באופן ייחודי לילדים, שהם בהחלט אוכלוסייה ייחודית, שלא כמו המבוגרים.
היעדר ההגדרה הברורה הזו וחוסר-אחידות בין מהנדסי התנועה גורמים לבעיות. גם דברים שצריכים להיות, גם לא נעשים. כמו שהיושב-ראש אמר, אנחנו רואים בבוקר את הכאוס ואת חוסר-הבטיחות סביב מוסדות החינוך. אני מעבירה ליחיאל, מנכ"ל עיניים בדרכים.

שלום. אני מנכ"ל עמותת עיניים בדרכים. אנחנו מתמחים בפתרונות בסביבת מוסדות חינוך מזה עשר שנים. מה אנחנו עושים – הרעיון הוא לשפר את רמת הבטיחות בסביבת מוסדות חינוך מעבר להפעלה הקהילתית על-ידי שיפור התשתיות. שיפור התשתיות ישפר ויגביר את אמון הציבור ברשויות, ועל-ידי כך גם את שיתוף הפעולה שלהם. שיתוף הפעולה במיזמים קהילתיים בין ההורים לבין רשות בפירוש משפיעה על המציאות באזור בית הספר.
הכנו מסמך שמתכלל את הדברים שבמהלך עשר השנים למדנו שמהווים את מקור הבעיה. דוגמאות: ראשית, המצב, לצערנו, הוא שהורים מורידים את הילדים בצורה פרועה. אפשר לראות הורדות בכיוון הכביש, באמצע הכביש. אנדרלמוסיה מוחלטת במקומות שאינם מוסדרים, סיבובי פרסה בניגוד לחוק. הרעיון לפתרון הוא המיזם שהוא פתרון גם קהילתי אבל גם תשתיתי. מגדירים מקום להורדת הילדים – אנחנו ממליצים שתהיה - - - חד-חד ערכית בכל הארץ. כמו שאין לנו תמרור עצור על-פי גחמה של מהנדס התנועה בכל רשות, אנו סבורים שכך זה צריך להיראות – קרוב לשער בית הספר, כדי שההורים יידעו: הילד במסלול בטוח לבית הספר. אנחנו משתדלים מאוד, שכל בתי הספר – זה יהיה המצב. ללא חציית כבישים, מקום מסומן ומתומרר כחוק. המקום הוא ממוקד ולא מבוזר על פני שטח רחב, כדי שאפשר יהיה לנהל אותו ביעילות, וכמובן, אחידות ההגדרה בכל הארץ.

בהיעדר הנחיות ברורות אנו ראינו הנחת מיכלי מחזור במקומות שמפריעים לתצפית, למשל, של השומר לכיוון הכביש. יכולה להתרחש תאונת דרכים מעבר למכשול, ואף אחד לא יידע מזה. רואים פה בית ספר שמול השומר, מרחק של 15 מטרים, נמצא מיכל מחזור. פנינו ל- - -, והאביזר המפריע הוזז הצדה. זה צריך להיות ברמת הנחיה כלל-ארצית.

גם פה אין הנחיה ברורה, ובכל רשות מדגישים את יופי המקום לפעמים יותר מאשר את הבטיחות. אנחנו ממליצים שתהיה אחידות. פה ניתן לראות איך המעקה הוא למעשה חוסר-בטיחות – זה צילום אמתי: ילד משתחל מבעד לחוליות, וחלילה עוברת שם מכונית. התוצאות ברורות. אנחנו מציעים להיצמד להנחיות משרד החינוך, ולשים מעקה בלתי-חדיר, כמו פה, בבת-ים, מדרג, ולהזיז את המעקות, שיהיו פונקציונליות מצד אחד, ישמשו את המטרה שלשמה הם נועדו, כלומר למנוע פריצה של ילדים לכביש, ועם זאת הגעה של הילדים בצורה בטוחה לבית הספר.

ידוע שילדים, קשה להם להתמצא ולהיות ערניים לכל הסכנות שבאות מכל הכיוונים. כמובן, דו-סטרית היא פי שניים מתנועה חד-סטרית. לכן אנחנו ממליצים שהכבישים יהיו חד-סטריים ככל שרק אפשר, ועדיף שההגדרה חד-סטרית תהיה כל שעות היממה ולא "בין השעות", כי כבר ראינו שאם ההמלצה לנהג הישראלי היא "בין שמונה לעשר", בעשר וחמישה מישהו מעגל פינה, ונוסע חמש דקות אחרי באין כניסה בניגוד לכיוון הנסיעה.
איי תנועה מסומנים. אי תנועה מסומן זה תמרור 815. באופן תיאורטי אסור לנהג לנסוע על אי התנועה המסומן. בפועל זה בגדר המלצה. אפשר לראות פה שתי מכוניות שעומדות במקביל בכניסה לבית הספר, ומשמאל יש אי תנועה מסומן. הסיבה שהיא מרשה לעצמה לעמוד כך – היא יודעת שאם מישהו עוקף משמאל, הוא יכול לנסוע על אי תנועה – יהיה בסדר. זה מסוכן.

שתי מכוניות שחונות אחת לצד השנייה על הנתיב, ושני הנהגים מדברים ביניהם, כאשר המכונית שאמורה היתה להמתין מאחור עוקפת אותם, ונוסעת על אי התנועה המסומן. לכן אפשר לשים פה שוטר, אבל זה לא יעשה את העבודה. הפתרון הנכון הוא, במיוחד בסביבת בתי ספר, להאריך את אי התנועה, שיהיה פיזי, בעוד כמה מטרים, כך שבלתי-אפשרי לנסוע על האי, וזה יפתור את הבעיות שראינו.

מעגלי תנועה בסמוך לבתי ספר הם בעיה. עדיין אנחנו רואים שמציבים את שערי בתי הספר בסמוך למעגלי תנועה, וזה מעודד לחנות במעגל התנועה, והחוק אוסר זאת. למשל, הנה מעגל תנועה בסמוך לשער בית ספר, והוא פשוט מגרש חניה לכל עניין ודבר. הורים עוצרים, הילדים יורדים לכל הכיוונים, כאילו אין חוק, אין דין ואין דיין. הפתרון פשוט מאוד: להעביר את השער למקום מרוחק ככל הניתן. עשינו את זה בבית ספר מסוים באור יהודה. ההמלצה היתה להזיז אותה כמה עשרות מטרים ממעגל התנועה ומהשער, והבעיה נפתרה ללא שום השקעה מיוחדת.

קודם נאמר שהשערים צריכים להיות קרובים.

לא. אסביר: כרגע אני מדבר על מעגלי תנועה. עדיין נוטים לשים את שער בית הספר, כי זה יפה, על מעגל התנועה. ההורים רוצים לקצר את התהליך. לכן תפתחו שער נוסף, כמו במקרה הזה – פתחו את השער בבוקר במרחק כמה עשרות מטרים ממעגל התנועה, פה מורידים, וזה סמוך מרחק מטרים בודדים מהשער. זה קצר, פשוט, יעיל ובטוח.

בעיה קשה שנתקלנו בה בכמה רשויות היא בניית מעגלי תנועה שחוסמים שדות ראייה. יש מעגלי תנועה עתירי צמחייה, פסלים, קירות. הם גורמים להסתרת שדה ראייה. נהג שנכנס אל תוך המעגל לא יודע מה קורה מעבר אליו. כנ"ל אדם שחוצה את הכביש מעבר למעגל – לא יודע מה מחכה לו. נהג נכנס למעגל, יכול לנסוע מהר, והוא לא יכול להיערך מראש. הנה דוגמה – צמחייה גבוהה, פסלים. לא רואים מה נעשה מאחורי המעגל. אנחנו מציעים להתקין את מעגלי התנועה בפרופיל נמוך. הם יכולים להיות יפים, אבל שטוחים ככל האפשר. הנה דוגמה – מעגל תנועה שטוח ומטופח, ורואים את מעבר החצייה מהצד השני, כלומר הולך הרגל רואה את הנהג ולהפך. זה הרבה יותר בטוח.

כנ"ל לגבי נוי שחוסם את שדה הראייה. יש איי תנועה עתירי צמחייה, וכשאני בא לפנות, למשל, ימינה, ומסתיר שיח את שדה הראייה שלי, אני לא רואה ילד קטן שעומד לחצות, והוא לא רואה אותי. אנחנו מציעים לגזום ולהנמיך את הצמחייה ככל האפשר. יש פה סרטון קצרצר, שמתכלל את כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו. תודה רבה.

תודה רבה. נציג משרד החינוך, בבקשה.

בוקר טוב. חשוב לציין שאנחנו מעודדים מאוד את התהליך של ועדי הורים והתארגנות עם הרשות המקומית, עם השלטון המקומי שלהם בנושא של עזרה בבוקר בהעברת הילדים מהרכב לבתי הספר. יש בתי ספר שהתארגנו ועדי ההורים בנפרד, לא דרך ארגונים כמו עיניים בדרכים, וגם זה בעידוד.
יש צורך ללכת קצת, ולעבוד עם הורים על הנושא של ללכת בבוקר עם הילדים אל בית הספר, להיפרד מהם בשער, ולחזור לרכב. נשמח לנושא של שילוט, של אחידות. כל מה שעלה פה – אנחנו בעד. היינו רוצים עזרה בעניין.

נציגות משרד התחבורה, בבקשה.

שלום. הנושא של שיפור הבטיחות של משתמשי הדרך הוא באחריות הרשות המקומית, ומשרד התחבורה מכיר בחשיבות הזאת, ומשתתף בתקצוב הרשויות המקומיות. יש למעשה שני מקורות לשיפור בטיחות סביבת בתי הספר: אחד זה סימונים והתקנים, זה בדרך כלל תקציב שיוצא פעמיים בשנה. השנה ניצלנו את תקופת חופשת בתי הספר, לפני שבועיים יצא תקציב ייעודי לכל הרשויות, שמטרתו היא סימונים והתקנים – חיזוק הסימונים של מעברי חציה, התקנים כגון מעקות בטיחות, פסי האטה, בדגש על סביבת בתי ספר, אבל הרשות המקומית יכולה להשתמש בזה בכל הרשות. אנחנו העברנו את זה לאור החשיבות ולאור העיתוי הזה בוועדת חריגים, וזה גם תקציב שנעשה באופן פרוגרסיבי בהתאם לחוזק של רשות.
בנוסף לתקציב הייעודי הזה יש לנו תקציב נוסף שהוא לתשתיות בטיחות בסביבת בתי ספר, תשתיות יותר משמעותיות. אנחנו בוחנים נקודות תורפה בסביבת בתי ספר, ומנסים לטפל בבעיות שם, גם באמצעות הסדרי הורדת והעלאת תלמידים כפי שהוצג במצגת וגם באמצעות - - - לבתי ספר בעלי היקפי תלמידים יותר גדולים, ושיש, כמובן, הסעות לבתי הספר.

בגלל נושא הסימונים וההתקנים, כיוון שזה יוצא מהתקציב השוטף של הרשות המקומית, אנחנו נותנים את זה באופן יותר פרוגרסיבי, והפרויקטים הגדולים יותר, מכיוון שהם יוצאים מתקציב הפיתוח, זה ניתן בהתאם לכל רשות מקומית, בהתאם למאצ'ינג.

תודה. השלטון המקומי, בבקשה.

אנחנו פועלים יחד במסגרת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, וכמו תת-הוועדה של התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, שעוסקת בכל הנושא של בטיחות סביב מוסדות חינוך. תת-הוועדה הוקמה על-ידי משרד הבריאות, ומונחית על-ידי ארגון בטרם. שותפים לה כלל משרדי הממשלה – גם החינוך, גם המשטרה, הכלכלה, ביטחון פנים. גם מרכז השלטון המקומי שותף לוועדה הזאת. זאת ועדה חשובה, תוכנית חשובה. התוכנית חולקה למספר תת-ועדות. אחת הוועדות עסקה בנושא בטיחות סביב מוסדות חינוך. חלק מפעולות הוועדה היה הכנת מסמך המלצות לראשי הרשויות ואנשי המקצוע ברשות המקומית – איך כדאי לנהוג כדי שהסביבה תהיה בטוחה. הפצנו את זה גם במסגרת חוזר מנכ"ל וגם בפנייה אישית לראשי הרשויות ואנשי המקצוע כדי שבתקופת הקיץ של שיפוצים והיערכות לתחילת שנת הלימודים, להפוך את סביבת מוסדות החינוך למקום נגיש ובטוח לילדים, להורים.

את מדברת על המסמך שהונח על שולחננו, שחתום על-ידי מרכז השלטון המקומי, בטרם ועיניים בדרכים?

כן. זה המסמך.

אני לא מכיר את הוועדה שדיברת עליה.

ברשותך, אני מנהלת אגף ממשל ומדיניות ציבורית בארגון בטרם. קבענו להיפגש אתך, ונשמח להרחיב בנושא.
בפברואר 2012, אחרי שכמה שנים הגיעו למסקנה שבטיחות ילדים היא נושא לאומי, שאין לו מנדט באף משרד אחד אלא בכמה משרדים ממשלתיים, ממשלת ישראל העבירה החלטת ממשלה, לצאת במהלך תכנון של תוכנית רב-שנתית לאומית, שתכלול 16 גופים, שהם גם משרדי ממשלה וגם רשויות לאומיות במדינת ישראל, לרבות מרכז השלטון המקומי. מטרת המהלך הזה היא למפות את המדיניות הקיימת, למצוא פערים. כל משרד צריך להגיש תוכנית, כיצד הוא מתכנן לטווח ארוך את הטיפול בבטיחות ילדים, לגבש נושאים רחבים שיש ערך מוסף לשיתוף פעולה. כפי שצוין, הוקמו שש ועדות עם ששה נושאים שנבחרו על-ידי הוועדה הבין-משרדית. מי שנבחר להוביל את הנושא הוא משרד הבריאות. משרד האוצר תקצב את מהלך התכנון כדי שהנושא ייצא לפועל. הגוף שמלווה, מייעץ ומהווה מתכלל זה ארגון בטרם. כרגע אנחנו בשיא העבודה. מרבית המשרדים, למעט כמה, שבגלל המעבר הממשלי נעשתה איזושהי עצירה, נמצאים כבר במהלך תכנון, כלומר כבר הגשנו למשרד הבריאות את המיפויים שלנו. אנחנו מתכוונים בחודשים אוקטובר-נובמבר להגיש לממשלה את הדוח כפי שנתבקשנו. הפועל היוצא הוא אישור ממשלתי בגיבוי תקציבי, שגם יהיה עיון מחדש של תקציבים פנים-משרדיים וגם גיבוי של הממשלה בתקציב, כפי שהתחייבה לעשות זאת.

תודה. בבקשה.

בוקר טוב, אני מעמותת אור ירוק. ראשית, אני מצטרף לדברים של עמיתיי, ומודה לך על הכינוס ועל הדיון הזה. זה נושא חשוב. מדי שנה בתאונות דרכים נהרגים כ-35 ילדים בממוצע. ישראל נמצאת במקום הראשון בשיעור הילדים ההרוגים בתאונות דרכים ביחס למדינות המתקדמות בעולם, כך שהנושא חשוב מאוד.

עמותת אור ירוק, שפועלת באמצעות מתנדבים לרוב, ערכנו סקר של הבטיחות בסביבת מוסדות חינוך, משהו מדגמי שערכנו באמצעים שלנו, בהתאם לחוזר של משרד החינוך. הממצאים – אתן אותם על קצה המזלג – קרוב ל-34 אחוזים מבתי הספר שנבדקו, נמצא שאין סימון של מעבר חציה. ב-30 אחוז מבתי הספר אין מעקה בטיחות בכניסה, ב-37 אחוז אין מקום מוגדר לחניית רכבים. אלה דברים שחייבים לטפל בהם.

אחת הדרכים לטפל זה הפרויקט- - - שמפעילה "אור ירוק", פרויקט "סע לשלום", שמסדיר יחד עם ההורים את כל הנושא של הגעה לבית הספר. מבדיקות ומשאלים שערכנו, הפרויקטים הללו מאוד אפקטיביים. יש היענות גבוהה מאוד מצד הורים ויחס חיובי לנושא.
אנחנו יודעים, והיו גם הודעות שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ביצעה סקירה ועבודה בנושא. כדאי שהעבודה הזאת תוצג לוועדה – מה נעשה, וחשוב מזה – מה ממצאי סקר הבטיחות שנעשה, ולדעת איפה צריך עוד לפעול ובאילו היקפים.
נושא חשוב נוסף הוא משמרות זה"ב. זה דבר שיכול מאוד לתרום להגברת הבטיחות בסביבת בתי ספר. לפי מה שאנו יודעים, היום יש בעיות לגבי המשך הפעלת הנושא, בעיות תקציב מסוימות. כדאי להתייחס לזה.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות להציע ליושב-ראש הוועדה לקיים במושב הבא דיון בנושא של החינוך התעבורתי. נעשית עבודה מצוינת על-ידי משרד החינוך בנושא. הבעיה, שכיום יש להרחיב את הנושא. זה ראוי לדיון.

למה אתה מתכוון ב"חינוך תעבורתי"?

חינוך תעבורתי כיום – יושב פה מקס אבירם, שמרכז את הנושא במשרד החינוך. אני מניח שהוא יוכל להרחיב יותר ממני – אבל הנושא מתחלק לשניים: חינוך לזהירות בדרכים בבתי ספר יסודיים וחינוך תעבורתי בבתי הספר התיכוניים. אנחנו אומרים שיש להרחיב את היקף הפעילות החשובה הזאת, שתרומתה ידועה.

תודה. בבקשה.

ברשותך, אוסיף בנושא הזה. ראשית, הבטיחות בסביבת בית הספר היא נושא שצריך לטפל בו יותר ממה שהוא מטופל היום. אנחנו עושים את ההשתדלות ואת העבודה שלנו גם בתוך בתי הספר, בכיתות, במובן של תוכניות לימודים והוראה, הנחיה, מינוי של רכזי בטיחות שמפעילים תוכנית כוללת בנושא של בטיחות בדרכים בתוך בית ספר. כמובן, אנחנו מתייחסים גם להיבט של סביבת בית ספר גם במובן של הפעלה של משמרות זה"ב, שיש לדון על העניין הזה, כי יש היום נקודה לא ברורה, שארחיב עליה את הדיבור, אם יורשה לי, אחר כך. חשוב להזכיר שמעבר לנשק וסע, וסע לשלום, של אור ירוק, יש יוזמות מקומיות של הורים שמבצעים פרויקטים באופן עצמאי, בשיתוף עם רכז בטיחות בית הספר, עם הנהלת בית הספר וכן הלאה.

לגבי חינוך תעבורתי, נכון לשנים האחרונות – חבר הכנסת שאל, והייתי שמח לדבר אתך בהקשר לפגישה של ההשקה של השדולה.

תגיד כמה משפטים רק, כי נצטרך להתייחס לנושא הזה בנפרד.

החינוך התעבורתי עובר עכשיו רביזיה במובן שיש ועדה שכותבת תוכנית לימודים חדשה, שהולכת ליצור רצף של תכנים ל-י', י"א, עם ציון פנימי בתעודת הבגרות. אנחנו עובדים על העניין הזה. אני מקווה שהחל בשנה הקרובה נתחיל להתניע את זה בתוך המערכת. תודה.

תודה. משטרת ישראל.

אני שומע ונהנה, מצד אחד. מצד שני, היוזמה המקומית היא מובילה כאן, לדעתי, וחבל.

למה חבל?

כי זו היתה צריכה להיות יוזמה כלל ארצית; לא להסתמך על נקודות מקומיות. למשל, בית ספר גורדון בקריית חיים – אני הורה לילדים שלמדו שם. נושא ההגעה של ילדים לבית הספר גורדון לוקה בחסר בצורה משמעותית, כי אנחנו שוב מסתמכים על יוזמה מקומית של מנהל בית הספר ושל הרשות המקומית – עיריית חיפה במקרה הזה. חבל שאין משהו שינחה את כלל – והעלו כאן רעיונות מבורכים – לא להסתמך על יוזמה מקומית כזו או אחרת. אם היתה יוזמה כלל ארצית מחייבת, כפי שראינו בסרט, של מקום מוסדר להבאת ילדים, להוריד אותם בבטחה, לקחת אותם בשעות הצהריים, ולא להסתמך על יוזמה מקומית, שהיא טובה ומבורכת, אבל אני כהורה – אסור לנו להסתמך רק עליה.

העיר יעקב בעניין משמרות הזה"ב.

משמרות הזה"ב בעבר היו אנשי משטרה, שהיו מגיעים לבתי הספר, ומעבירים שיעורים ומנחים. אני יודע שזו יוזמה מקומית. אני יודע שיש מקומות שהמשטרה לא מגיעה לשם – המגזר הערבי וכו'.

ממש לא.

אני מאגף התנועה. יש מקומות שהמשטרה נכנסת ומעבירה. אני אישית העברתי גם בכרמיאל, בצפון, אבל אני שומע שיש בתי ספר שלא ראו שם שוטר.

לא מדובר בשוטר.

השוטרים מנחים את אנשי משמרות הזה"ב.

היו תקופות שהיה על זה ויכוחים. תמיד יש בעיית תקציב – משרד החינוך, המשטרה משתמשת, לא משתמשת. היו שוטרות, מדריכות, אחר כך היה ויכוח על זה שילדים נפגעים, כי הם יורדים לכביש, ואין בהירות, אבל אני חושב שהשורה התחתונה בכל הוויכוחים הללו היתה שזה דבר חיובי – גם בתחום החינוך, וגם ילדים יודעים שיש מעברים יותר בטוחים ממעברים אחרים. אבל אני מבין שאתה לא בא מהתחום הזה. משטרת ישראל זה כמו חדר ניתוח – זה לא שלי... בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני יכול להבהיר את העניין. קודם כל, יש יחידה מאוד מסודרת באגף התנועה של משטרת ישראל, שמפעילה גם ראשי צוות שהם אנשי קבע במשטרה, וגם שוטרים מיוחדים לתפקיד מיוחד. הם פרוסים בכל הארץ, ומפעילים את כל ההכשרה של תלמידי כיתות ה', לקראת הפעילות שלהם בכיתות ו'. הם מבצעים הלכה למעשה את ההפעלה של משמרות הזה"ב ברחבי הארץ במקומות שבהם נקבע שצריכים להיות משמרות זה"ב. הפרויקט הזה הוא מאוד מבורך, מאוד מוצלח. לפי הסטטיסטיקות, במקומות שבהם פועלים משמרות הזה"ב אין היפגעויות של תלמידים. חשוב לדעת את זה, וכל העולם יכול ללמוד ממדינת ישראל את העניין הזה.
הבעיה היא שעד היום התקציב להפעלת משמרות הזה"ב היה צבוע ומתקבל מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ישירות לאגף התנועה. היום הרשות הלאומית החליטה והודיעה שהיא לא מתכוונת להקצות תקציב להפעלת כוח אדם. לכן יש לנו דין ודברים גם אתם וגם עם המשטרה. ב-18 באוגוסט יתקיים דיון חשוב מאוד אצל יעקב שיינין, יושב-ראש המועצה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בעניין הזה. יש כל מיני רעיונות. אנחנו חושבים שהפרויקט הזה הוא – אדוני היושב-ראש, אני חושב שחשוב מאוד שתהיה מעורבות של הוועדה הזאת בעניין הזה כדי להסדיר את הסיפור הזה. אתה צודק ששנים רבות עלה הדיון של מי מפעילים, איך מפעילים. הפרויקט הייחודי הזה שבו מערכת החינוך מפעילה תלמידים, לעזור לתלמידים צעירים לחצות כביש בשעות הבוקר וביציאה מבית הספר, הוא פרויקט מאוד חשוב, וגם חשוב שהמשטרה משתתפת. השוטר מצטייר בתקופה הזאת, לפחות בגילאים הצעירים, כמישהו שבא לעזור.

הוא מופיע גם במגזר הבדואי, הדרוזי וגם הערבי – איפה שיש אפשרות להפעיל.

בבקשה.

שלום. אני מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מנהלת אזור. אין ספק שהנושא של בטיחות בקרבת מוסדות חינוך הוא חשוב. הפרויקט הספציפי הזה של עיניים בדרכים ופרויקטים דומים לו, שמתרחשים ברחבי הארץ, אם זה על-ידי אור ירוק והתארגנויות מקומיות אחרות, בבתי ספר, הם מבורכים. אנחנו נותנים להם יד ותקציב, כשזה מתבקש, ברמה המקומית, דרך הרשות המקומית, שמקבלת את התקציב מאתנו.
אני רוצה לומר כמה דברים על מה שהרשות הלאומית עושה ערב פתיחת שנת הלימודים, אם זה התעסקות בנושא תשתיות, והקצאת תקציבים לנושא של סימון והתקני בטיחות בקרבת מוסדות חינוך, תיקון המפגעים הקיימים, עדכון חוזר המנכ"ל, שליחה חוזרת של חוזר המנכ"ל למנהלי בתי הספר ואזכורם בנושא, כדי לחפש את הליקויים בסביבת בתי הספר, אם זה אכיפה בימים הראשונים בשיתוף המשטרה – הן המקומית והן משטרת התנועה. וכמובן, תקצוב משמרות הזה"ב. נושא משמרות הזה"ב הוא נפיץ כרגע. בוא נשאיר את זה לדיון שיתקיים. אני יודעת שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יודעת שמשמרות הזה"ב זה נכס גם מבחינה חינוכית, גם הסברתית.

אז מה הבעיה?

זה ייפתר. לדעתי, זה בירוקרטיה של תקציבים, אבל את זה אני משאירה למנכ"ל שלנו וליו"ר.

בזה אנחנו מומחים – לייצר דיונים.

אני מקווה שלא יהיה שם דיון אלא שיהיו שם החלטות.

לגבי המקרה הספציפי של עיניים בדרכים, אנחנו העברנו את זה לחוות דעת מקצועית, כי במקרה הזה יש שם סימון על כביש שהוא לא נמצא בהנחיות התכנון והתמרור, וכדי להפוך אותם לכאלה צריך פרוצדורה, ולראות איך עושים את זה. היום זה תלוי במהנדס המקומי, אם הוא מאפשר או לא מאפשר לעיניים בדרכים לסמן את הסימון הזה על הכביש. יש רשויות מקומיות, שבאנו אליהם במטרה לעשות כזה דבר, והם אמרו: אין צבע הארגמן הזה, אז אי-אפשר. כיום צריך להתייחס לסדרה הירוקה, להנחיות הכוללות, ולדלות מהן את ההתייחסויות לגבי סביבת מוסדות חינוך.

תודה. בבקשה.

ראשית, אני רוצה להתייחס למה שאמר מקס אבירם בנוגע למשמרות הזה"ב. כל מילה בסלע. אכן משמרות הזה"ב עושים עבודת קודש. אני יכול לנחש איך יהיה המצב בלעדיהם. זה פרויקט מאוד חשוב.

אני מבטיח לך, יחיאל, שאחרי הדיון הזה, אם העסק לא יישאר במתכונת שלו, אני באופן אישי מגיע עד ביתו של היושב-ראש כדי להודיע לו...

סומך עליך.

למה בעצם הורים מביאים את הילדים עד שער בית הספר – רמת התחבורה וצורת התחבורה היא כזו שגם אני – תודה לאל, סבא – אביא את הילד עד שער בית הספר, כי זו סכנת נפשות.
לגבי דברי נציגת משרד התחבורה, אנחנו מוצאים עצמנו מתווכחים – עמדתי גם במצב של לעמוד באמצע רחוב ולחטוף צעקות ממנהל מטה בטיחות ברשות מסוימת, כי מי אתה שתגיד? לכן הכנו את המסמך הזה כהמלצות. אנחנו לא גוף מחוקק או מתקין תקנות, אבל מאוד נשמח שהמסמך הזה יהפוך להיות תקנות, כדי שלא נצטרך לעבור את הסאגה הזאת שוב ושוב. ועוד יותר חשוב – אחידות בכל הארץ. שתהיה חד-ערכיות בכל הארץ.

בבקשה.

אני רוצה להדגיש שאנחנו ראינו כמטרה לבוא לפה, ומכיוון שמדובר בהנחיות שמפוזרות בכל מיני מסמכים שונים, והן לא מלאות, אנחנו חושבים שצריך להיות מסמך מטעם משרד התחבורה, הנחיות ברורות, איך סביבת מוסדות חינוך צריכה להיות. היינו רוצים שיהיה מסמך כזה, שינחה את מהנדסי הערים. נכון, חוץ מזה יש בעיית אכיפה בדברים שאמורים להיות לפי החוק, ולא נמצאים, כך שזה שני דברים – אחד, אכיפת החוק הקיים, ודבר שני, שייצא מסמך מחייב למהנדסי הערים, שיידעו איך סביב בית ספר צריכה להיות סביבת תשתיות הדרכים.

בבקשה.

שוב, האחידות כאן היא מילת המפתח ולא יוזמה מקומית, למרות שיוזמה מקומית היא מבורכת.

שטח הסטרילי הסגול שראינו בסרט, אכן לא מופיע בפקודת התעבורה. מה קורה לגבי רכב שחונה שם – הוא מפריע לרכבים אחרים, והוא עומד שם. האם אפשר לתת לו דוח? זה שטח שלא ברור בפקודה, וחבל, וצריך לעדכן אותה ולהסדיר שטח סטרילי כזה בחוק, שרכב יגיע לשם, יוריד את הילד וימשיך; לא יחנה שם. אלה מקומות קורצים לאנשים, שמוצאים שם מקומות חניה. צריך להסדיר את זה באופן כללי וארצי. תודה.

תודה.

ראיתי גם במצגת את נושא הצביעה. העדפתי לא להתייחס. כיום בלוח התמרורים אין צביעה מיוחדת לכל דבר – גם לא שבילי אופניים.

למטרונית אין?

יש למטרונית עוד שבעה ס"מ פלוס. היום לוח התמרורים לא מאפשר את זה. הנושא צריך להיבחן משפטית, אם לעניין בתי ספר - - -

בינתיים ימשיכו לצבוע. כי עד שיהיה תמרור, הבלגאן ימשיך לחגוג.

הבלגאן זה לא רק בגלל הצביעה.

אני חושבת שמסמך מחייב יכול יותר לכבול אותנו מאשר לאפשר גמישות, כי הספרים שיצאו בשיתוף משרד הבינוי והשיכון ומשרד התחבורה, שמסתכלים על העיר כולה, על הרחוב כולו, עם מגוון השימושים שלו – כמובן, לרבות בתי ספר, מסחר, מגורים והכול – אני חושבת שקביעת מסמך מחייב לגבי בתי ספר, בלי להסתכל על גודל בית הספר, על מיקומו, זה יכול יותר לפגוע במטרה.

בבקשה, חבר הכנסת אוחיון.

תודה. אני יושב כאן ושומע, ושומע ארבעה-חמישה גופים לפחות, שכל אחד מנהל את הדברים ומנסה לתאם. כחבר ועדת ביקורת המדינה, מתוך 20 או 25 דוחות, אחת הבעיות המרכזיות, שאתה רואה שיש בעיה בין אחריות וסמכות. את מי תאשים? נתנו לי אחריות, לא נתנו לי סמכות. אני ראיתי גם כחבר ועדת תחבורה עירונית במשך ארבע שנים, יש פער גדול בין ההתנהלות, בין ההנחיות של משרד התחבורה, להתנהלות המקומית. יש צרכים למשרד התחבורה, שהעניין יזרום, יש צרכים של ועדת התחבורה, שהיא רוצה לנהל עיר ולהתעסק עם חניות ועם מעברי חציה וכו'.

למשל, בעניין פסי האטה, אני צריך לאור ירוק כדי שיצביע לי שיש כך וכך אחוזים, שיש בתי ספר שלידם אין פסי האטה? אני מוכרח לקחת דוגמה קונקרטית, ואנא בדקו זאת, במודיעין, ליד בית הספר, ברחוב אסתר המלכה, בעיקול, אין פסי האטה. ואני שואל את בני משפחתי: מה קורה כאן? העירייה מתנגדת. יש דברים שצריכה להיות הנחיה ארצית מחייבת. וכשאני אומר פסי האטה – גם גובהם. כל אחד עושה מה שהוא רוצה. לכן אני חושב שתפקידנו, אדוני היושב-ראש, בעניין הזה לנסות לעשות האחדה, ולקבוע מי בעל הבית, מי הסמכות. לדחוף כמה שיותר להאחדה בעניין הזה, ואכיפה כלל ארצית, שמחייבת כל רשות מקומית. אני נדהם מהנתונים של אור ירוק.

לגבי חינוך תחבורתי, אני מודה ומתוודה שניסיתי גם במסגרת עבודתי באוניברסיטה לקחת, וראיתי שיש פער בין אנשי תחבורה, אנשי תעבורה בתחבורה, לבין אנשי חינוך. אדם שיודע מהי תשתית פיזית של רחוב ומהו מבנה מכני של רכב, לא בהכרח יודע להטמיע את זה בלב התלמידים. לכן ניסיתי אפילו שיהיה תואר אקדמי – לקחת אנשי תחבורה, אנשי תעבורה, ולתת להם הדרכה פדגוגית – איך מנחילים את הדברים הללו. גדלים פה ילדים למציאות שאנחנו מוכרחים להטמיע את זה לתוכם. זו מציאות חדשה. חייבים להטמיע את זה מילדות – איך מתנהגים בכביש, איך מתנהגים במדרכה, מהו רכב, מה הסכנות. לכן צריכים גם תוכניות. אסור למשרד החינוך שיסתפק בשיעור כאן ושיעור פה. אני שמח אם נשמע שיש השקעה למה שאנחנו קוראים חינוך תעבורתי. אדם מבין בתשתית וברכב – הוא מבין גם בצד הדידקטי-פדגוגי – איך להטמיע את זה בילדים. הוא קורא את התמונה של הרחוב, ומבין איך להסביר את זה לילדים. הפער הזה תמיד היה לי בעיה. תודה.

אנחנו בדיון הזה מנסים להיות ממוקדים בבטיחות באזור בית הספר. בטיחות זה עולם ומלואו, בטיחות ילדים זה עולם ומלואו. אנחנו לא מתיימרים לעסוק בכל הנושאים הללו. יש דברים שנעסוק בהם. שמחתי לשמוע על כינון ועדה ותת-ועדות – זו מתכונת להרבה אנשים, להרבה עבודה, לאורך הרבה זמן, עם תוצרים, שמניסיון העבר, לא הייתי נותן בהם יותר מדי תקווה, שיקרה מזה משהו.

בהערות שעלו פה, אני חסיד של התארגנות מלמטה למעלה – זה תמיד יותר טוב מאשר ההפך. אני חושב שאלמלא קם ארגון בטרם – נדמה לי שהארגון קם אחרי התאונה הקשה בכפר יונה.

לא, לפני. מ-1995.

אז זה פרץ יותר לתודעה.

אבל אז היה שינוי חקיקתי, בעקבות התאונה הזאת. היינו שותפים, קואליציה של ארגוני בטיחות בדרכים, שעשו שינוי בפקודת התעבורה, מאוד משמעותי, בנושא הסעות תלמידים.

ומאז מורידים אוטובוסים מהכבישים בסיטונאות כל שנה.

בכל אופן, אני חושב שיש בזה הרבה היגיון. חברה בריאה מעודדת, צריכה לעודד התארגנות מלמטה. היא לא באה במקום אחריות של הגופים הסמכותיים. היא באה ליצור שיתוף פעולה. אני מקווה ששיתוף הפעולה יצליח להתגבר על הפערים הבירוקרטיים ועל ההתמקדות של כל משרד בתחום הספציפי שלו.

נדרשנו לדיון הזה, כי יש פה נושא שהוא חובק רשויות, אבל ברמה הפורמלית אין פה שטחים מתים. בית הספר ומערכת החינוך אחראיים עד הגדרות, וזה אומר חינוך, הכוונה, המלצה לוועדי הורים והרבה מאוד דברים. אגב, נושא משמרות הזה"ב עושה בעיה מבחינה פורמלית משפטית, אבל נעזוב את זה. מגדר בית ספר זה השלטון המקומי. הוא נושא באחריות לכל נושא הבטיחות התעבורתית – גם ליד בית ספר וגם רחוק מבית הספר. הוא גם הגורם המתכלל שצריך להושיב סביב שולחן עגול את כל העוסקים במלאכה, ולמצוא את הפתרונות המתאימים.

אני מבקש להבהיר בסיכום הוועדה, שזה לא ניתן לחלוקה. האחריות לשלטון המקומי הוא מגובה, הוא נעזר, הוא מונחה על-ידי הגופים המקצועיים השונים הממשלתיים שמתקצבים, יותר או פחות, וקובעים את הנהלים. כפי שאתם יודעים, למרות שלראש העיר יש אחריות מלאה, אין לו אפילו סמכות להציב תמרור אחד. יש לזה נהלים. זו עובדה. אבל רשות התמרור, אגב, זה הרשות המקומית. נכון שהיא צריכה לקבל אישור, לחתום על כל המפות וכל התסריטים, אבל הרשות המקומית היא האחראית על הנושא.

בנוסף, ועד ההורים – חבל שהוא לא נוכח פה. בדרך כלל הוא מגיע לכל הדיונים. בנושא הזה ועד ההורים מאוד מרכזי – ועד ההורים המרכזי, שצריך להנחות את הוועדים העירוניים, שצריכים להנחות את הוועדים של בתי הספר. בסופו של דבר זה התנדבות הורים – גם ההורה שמביא את הילד לבית הספר, שעליו מוטלת אחריות, כמובן, וגם ועד ההורים, שמתארגן – למשל, בדוגמה של עיניים בדרכים.

משרד התחבורה הוא הגורם שצריך לקבוע את ההנחיות המקצועיות – מותר לסמן, אסור לסמן, מה ההנחיות המקצועיות לגבי אזור בית הספר. בסוף הרשות המקומית צריכה הנחיות מקצועיות כלליות שמפרטות מה עושים ואיך עושים. זה בסמכותה לעשות.

אני רושם לעצמי שמשמרות הזה"ב – הנושא מסודר לשנה הבאה, לפי דברייך. אמרת: הסר דאגה – יהיה בסדר. יהיה בסדר זה סיסמה בעייתית.

אמרתי שזה יוסדר. איך בדיוק – לא ידוע.

אני מבקש גם מהרשות הלאומית לבטיחות וגם ממשרד החינוך וגם מהמשטרה, לעדכן את הוועדה עד 20 באוגוסט, האם הנושאים סודרו בנושא משמרות הזה"ב.
אני רוצה להפנות תשומת לב למשרד החינוך, כי זה בחלק שלכם – תכנון מוסדות חדשים – בתי ספר וגני ילדים. אם לוקחים בחשבון גם היכן ממוקם השער, אזורי חניה, והיום אני יודע שבחלק מהמקומות זה נעשה – קשה להיכנס לבתי ספר ישנים שנמצאים לעתים ממש על מסלולי נסיעה מרכזיים – גם שם צריכים למצוא פתרונות, אבל בתי ספר חדשים, גני ילדים חדשים שנבנים עכשיו, ובמספרים גדולים מאוד, צריכים לקבל התייחסות. מי שיושב גם בוועדות התכנון והבנייה זה משרד התחבורה – לוודא שהנושאים הללו נלקחים בחשבון, כי נדמה לי שתכנון נכון של אזור ההגעה לבית הספר, אזור להורדת תלמידים והתמרור המתאים, הוא ממש מתבקש מאליו.
אנחנו בעצם מקווים שמהוועדות ותתי-הוועדות ייצא משהו, אבל זה לא תירוץ, כמובן, לא להתעסק בדברים השונים, ובעיקר בסביבת בתי הספר, שעליה דיברנו. ואני חוזר – ידידיי בשלטון המקומי לא כל כך אוהבים, כנראה, את הניסיון שיש לי בשלטון המקומי, כי אני רואה בשלטון המקומי ברמת השטח כחזות הכול. לצערי, משרדי הממשלה לא תמיד מבינים את זה ומשתפים פעולה ומקצים את התקציבים ונותנים חופש פעולה וסמכויות לשלטון המקומי, לראשי ערים, לראשי רשויות מקומיות כדי לעשות את המלאכה, אבל בסוף האחריות נמצאת שם. סביבת בית הספר, דרכי ההגעה לבית הספר, ההסעות, בדיקת ההסעות – ולא נכנסנו לנושא ההסעות, שהוא נושא בפני עצמו, גם בחינוך המיוחד וגם בכלל, ואני מבקש להפנות תשומת לב. יש נושא שהיום החינוך הציבורי מתחיל מגיל 3, ולא כולם מודעים לכך שילדים בני 3, אסור בכלל להסיע – לא במיניבוסים ולא באוטובוסים, ולכן גני הילדים צריכים להיות בקרבת הבתים, או מובלים על-ידי ההורים, ואין פתרון אחר.
נמשיך לעקוב ולראות שהדברים יקבלו פתרון מיידי ולא ארוך טווח מדי.
תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:10.>