PAGE
3
הוועדה לקידום מעמד האישה
30/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 32>
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, כ"ג באב התשע"ג (30 ביולי 2013), שעה 13:00

<הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון - הפצת תצלומים בעלי תוכן מיני ללא הסכמת הצדדים), התשע"ג-2013>

חברי הוועדה: >
עליזה לביא – היו"ר

דוד צור
יפעת קריב

מיכל רוזין

>
טל פילברג - ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

צילי נאה - משפטנית במחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עילית אפשטיין - עו"ד, פרקליטות המדינה

בנימין ניומן - הסנגוריה הציבורית

גיל שפירא - מתמחה בסנגוריה הציבורית

ירון שטרן - ק' צח"מ ארצי, המשרד לבטחון פנים

ניר נתיב - ע' יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

דנה צרנובלסקי - ע' יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

ענת לייכטר - מנהלת תחום עבודה סוציאלית, משרד הבריאות

קרן בר יהודה - נציג, לשכת עורכי הדין

טלילה שחל רוזנפלד - מנהלת האגף לקידום ושילוב נשים, נציבות שירות המדינה

רוני רוזנברג - אוניברסיטת בר-אילן

ליאת קליין - איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית

כרמית פולק- כהן - המועצה הלאומית לשלום הילד

מאירה בסוק - יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

שרון צ'רקסקי - מנהלת תחום קשרי ממשל, ויצ"ו ישראל

תמי סלע

דלית אזולאי

הדס צנוירט
<הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון - הפצת תצלומים בעלי תוכן מיני ללא הסכמת הצדדים), התשע"ג-2013>

שלום רב, אני מתכבדת לפתוח את הדיון השלישי בהכנה להצעת החוק לקריאה ראשונה של חברת הכנסת יפעת קריב ואחרים - הפצת תצלומים בעלי תוכן מיני ללא הסכמת הצדדים. ישבנו, שמענו, הקשבנו קשב רב אחד לשני, והתגלעו כמה אי-הסכמות בינינו לבין הוועדה, היועצת המשפטית של הוועדה, שתכף תרחיב, לבין משרד המשפטים. היו פה התייעצויות שונות. אני חוזרת ואומרת שחברת הכנסת קריב מסמנת שביל חדש – אמנם שביל חדש-ישן עם כל המשמעויות הנלווית להטרדה מינית, אבל כיכר חדשה, שלא נדרש עדיין, גם לא המחוקק לגבי ההשלכות החמורות ולגבי המקום של ההטרדה המינית על כל המשמעויות. ככל שעוברים הימים בכנסת ישראל ובכובע שלי כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, אני רואה את הכיכר הזאת הולכת וגדלה בכל מה שקשור לנושא של השימושים המיניים, הבוטות, הפגיעה שהולכת ונעשית. רק אתמול בלילה ישבנו כאן שעות ארוכות, ודיברנו גם עם חברי כנסת על המשמעויות וההשלכות של השימושים – לאו דווקא מיניים אבל של שימושים שנעשים באמצעות האינטרנט, זהות בדויה, שימושים בשמות חברי כנסת. אני צופה, חברת הכנסת קריב, שהצעתך תוביל הרבה מאוד עניין ותשומת לב לגבי הנושא הזה.

מנהלת הוועדה, דלית, אנחנו בדרך כלל פותחים בדמות מההיסטוריה, אבל אנחנו ממשיכים את הישיבות הקודמות, אז אנחנו ממשיכים את הישיבה שעצרנו באמצע. אנחנו עמדנו בצומת של איפה למקם – בחוק של הטרדה מינית או במרחב של פגיעה בפרטיות. מכאן אני מעבירה אליך – בבקשה, תמי, היועצת המשפטית של הוועדה.

תודה. בתום הישיבה הקודמת הוועדה, חברות הכנסת שהיו בדיון סברו שנכון יהיה למקם את העבירה בחוק למניעת הטרדה מינית כדי להבהיר שמדובר בעבירה ממשפחת העבירות שיש בהן פגיעה מינית, ושהעבריין ביצע פגיעה מינית, על כל המשמעויות של זה – איך שזה נתפס בציבור וגם על-ידי רשויות אכיפת החוק, ולא רק להשיג משמעויות אחרות, שגם במתכונת הקודמת הושגו בהיבטים האזרחיים, המשמעתיים וגם כל מיני הגנות שרצינו בדרך של תיקונים עקיפים לקבוע.

אז התגלגלנו עם כמה נוסחים - גם שרת המשפטים וגם השר לביטחון פנים וכמובן, העובדים המסורים של המשרדים שלהם, שהיו שותפים לשיח הזה, וכרגע הנוסח שמונח בפני הוועדה הוא מצד אחד, מתקרב יותר להצעת החוק המקורית, במובן הזה שהוא מדבר על פרסום, שהוא לא כל פרסום, כלומר לא פרסום מילולי אלא חזותי או שמיעתי – תצלום, סרט או הקלטה, כי יש להבין שבעבירה של פרסום תמיד יש האיזון מול חופש הביטוי. לכן כדאי להתמקד ולהיות קרובים להצעה המקורית בעניין הזה. ויש הבדל בין פרסום של מילים לפרסום של תמונה או שמע מבחינת הפגיעה שהדברים גורמים. אז מחד, צמצום בעניין הזה.

העבירה נוספת לחוק הטרדה מינית. בעניין הזה התקבלה העמדה, ואין צורך אם כך בכל התיקונים העקיפים שרצינו לתקן כדי להתגבר על הקשיים שנוצרו מכך שרק שאבנו את העבירה מחוק הגנת הפרטיות. היא נוספת כפסקה (5א) אחרי הפסקאות האחרות שמדברות על הצעות והתייחסויות מבזות ומשפילות. היא אומרת: פרסום ברבים של תצלום סרט או הקלטה של אדם, כאשר הפרסום הוא בעל אופי מיני - פה קיבלתי הערה, ואחר כך אדבר על עוד הערות – בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום.

הדבר שלא נכלל בנוסח שפורסם באחרונה הוא הגנה – ולא סייג – שמבוססת על הגנות שקיימות היום גם בחוק הגנת הפרטיות וגם בחוק איסור לשון הרע, ובאות מהמקום של איזון מול הפגיעה בחופש הביטוי. הנושא הזה לא לובן עד תום, ויש הרבה לבחון. נעשה את זה בין הקריאה הראשונה לשנייה-שלישית, ונציין בדברי ההסבר שהוועדה תמשיך ללבן את הסוגייה הזאת. ההגנה שמופיעה פה נותנת את עיקרי הדברים שנרצה להמשיך ללבן. היא אומרת שבמשפט פלילי או אזרחי, לפי פסקה זו, תהא זו הגנה טובה, אם הפרסום נעשה באקראי או בתום לב – כתוב: ו, ונתקן: או באקראי או בתום לב, או יש בפרסום עניין ציבורי המצדיק אותו בנסיבות העניין, ובלבד שהפרסום אינו כוזב. אולי אחר כך נציגי משרד המשפטים ירחיבו, כי בעצם ההגנה הזו באה בעקבות השיח שלנו מול משרד המשפטים, ורצון לאזן כל מיני מקרים. המחשבה היתה שכן אולי מוצדק לאפשר את הפרסום שלהם בגלל עניין ציבורי מאוד גדול שיהיה למרות ההיבט המיני, ושהם מבזים או משפילים, או כל מיני מקרים שבעיקר רלוונטי להליכים אזרחיים, כי בהליכים פליליים קשה לומר שהיה מקרה, שאם יש מודעות, שזה נעשה בתום לב או באקראי. בהליכים אזרחיים אפשר לדמיין מצבים שאדם קיבל מייל עם תמונות, והוא ממשיך להעביר אותו בלי כל כך לשים לב מה יש שם, ולא מתוך מודעות למשמעות הפרסומים הללו ולהשפעה שלהם ולפגיעה שיש בהם.

יש הגדרה של תצלום סרט או הקלטה, לרבות עריכה או שילוב של כל אחד מהם באופן שניתן לזהות בו את האדם – גם דבר שעלה בישיבות הקודמות, שיכולה להיות הדמיה, עריכה, שילוב של תצלומים או של סרטון ותצלום או הקלטה באופן שהאדם יזוהה, והאפקט של הפגיעה יהיה אותו אפקט, גם אם זה לא תצלום אחד מקורי ומלא.

אחת, לגבי פרסום ברבים. זו הערה שקיבלתי, ואני חושבת שיש בה ממש. בעצם פרסום ברבים זה נוסח שמבוסס על חוק הגנת הפרטיות. שם העבירה שקיימת היום זה פרסום ברבים. מאז יש הגדרה בחוק העונשין של פרסום, שכל עוד לא קובעים הגדרה אחרת, היא חלה על כל העבירות. היא כוללת גם ציבור, כלומר הפרסום הוא לציבור – הפרסום, זה אומר שזה לא נשאר אצלי לבדי, ולא בטוח שצריך את התוספת של "ברבים". אני חושבת שלא צריך אותה. אם מישהו חושב אחרת, נשמח לשמוע.

קיבלתי הערה לגבי "באקראי ובתום לב", שזה צריך להיות "או באקראי או בתום לב", ולשני מצבים נפרדים – לא בהכרח לחבר אותם. גם זה תיקון שמוצדק לעשות.

עוד הערה שקיבלתי, הוא עלה בשיח, ואני חושבת שאפשר למקד יותר – כשאומרים: "פרסום בעל אופי מיני", זה יכול להיות יותר רחב ממה שאנחנו מתכוונים, ואולי עדיף להשתמש במינוח שקיים בחוק למניעת הטרדה מינית: "פרסום המתמקד במיניותו של אדם". זה יותר מדויק, ומצמצם קצת, לאור זה שאנו במטריה שיש בה חשש לפגיעה בחופש הביטוי. אלה ההערות.

גם לגבי חוקים קרובים אני שואלת – הנושא הזה הולך וגדל. אנחנו מקבעים את זה בחוק.

זה יהיה במסגרת הגדרת הטרדה מינית בחוק למניעת הטרדה מינית. זה יותר עבירה חדשה, שהיא עבירת הטרדה מינית. העונש עליה הוא שנתיים – שינינו את העונש, למרות שאותה התנהגות ברוב המקרים תהווה גם פגיעה בפרטיות, שהעונש עליה הוא חמש שנים. פה יש פער בענישה בין שני החוקים, שלפעמים אולי בנסיבות מסוימות אינו מוצדק, אבל זו הערה כללית, ולא נפתור אותה דרך הצעת החוק הזו. תמיד יש רצף התנהגויות – חלקן חמורות יותר, חלקן פחות. אפשר לומר את זה גם על עבירה של פגיעה בפרטיות, שלעתים ההתנהגות אינה חמורה כל כך שהיא מצדיקה עונש כזה, ואפשר לומר על הטרדה מינית שלעתים ההתנהגות היא חמורה מאוד, ואולי היתה מצדיקה עונש מקסימלי של יותר משנתיים. באמת זאת הערה כללית. אז נוצר פה הפער הזה, שהטריד חלק מהאנשים. אני חושבת שעדיין, מבחינת המשטרה והפרקליטות, כשיבוא המקרה המתאים, הם בהחלט יוכלו לכלול בכתב האישום, אם באמת נפגע פה גם ערך פרטיות וגם היה ערך מוגן של פגיעה בגוף ופגיעה מינית באותה התנהגות עצמה, אפשר לכלול בכתב האישום גם עבירה של הטרדה מינית וגם של פגיעה בפרטיות, והעונש המקסימלי הוא לפי העבירה החמורה. אני לא חושבת שזה מפחית מחומרת המעשים. גם מעשים של הטרדה מינית הם בעלי חומרה רבה, ופגיעה כזו – ודאי. גם מעשים של פגיעה בפרטיות הם חמורים מאוד.

חברת הכנסת קריב.

ראשית, חברת הכנסת עליזה לביא, אני מודה לך וליועצת המשפטית. מאז הישיבה האחרונה, שסיימנו אותה מעט סוערת, יצאנו ועירבנו גם את השרים וגם את היועצים המשפטיים, והגענו להבנות. אני מודה גם לשרה ציפי לבני וגם לשר לביטחון הפנים אהרונוביץ', שנכנסו אישית לסיפור הזה. ישבנו ובדקנו, והגענו להסכמות.

אני שמחה על החזרה, בגדול, לנוסח המקורי ולהצעה המקורית, כי זו היתה המטרה. אני גם מודה לכל מי שפנה אלינו בהצעות לניסוח ועל האכפתיות שארגונים וגם אזרחים הביעו כלפי החוק הזה. זו הצעת חוק ראשונה שאני מעבירה כחברת כנסת, שאני מלווה מהרעיון עד היישום. העניין הגדול שהיה לציבור מאוד מחזק אותי גם בצורת העבודה, להבין שבכל הצעת חוק זה לא רק מה שאנחנו כותבים או היועצים המשפטיים אלא גם העניין של הציבור, של הקורבנות ושל העבריינים ושל מי שחווה את המקרה. אני חושבת שיצרנו פה משהו שנותן התייחסות לכולם, ובעיניי, זה המפתח לחקיקה נכונה.

נמשיך לעבוד על זה אחרי קריאה ראשונה. זה תהליך מאוד בריא ונכון, ואני מקווה שכך אעשה בכל נושא שאלווה ואוביל. אשמח לשמוע את התגובות, ולראות לאן אנו מתקדמים.

בעקבות הצעת החוק הזאת הגיעו אליי המון פניות לעוד תיקונים דומים – גם בעולם של האינטרנט והמדיה וגם בעולם של ההטרדות המיניות. יש פה הזדמנות לפתוח עולמות חדשים של חקיקה, שיגנו על נשים בעיקר. זו המטרה שלי.

תודה. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת – ככך שימיי חולפים כאן, וגם דלית וגם תמי, אנחנו מבינות שחוקים אינם מספיקים. בטח במרחב הזה, שאנחנו כרגע מדברים עליו, יש להחזיר עוד שותפים לתהליך, ובטח למשמעויות ולהשלכות של מה זה אומר שילדים שנמצאים בחדר סגור בבית מוגן, שהופך לא מוגן, והרבה מאוד השלכות. אנחנו רוצים לקדם את הנושא הזה בעוד אפשרויות שעומדות לרשות הוועדה ולכנסת ישראל, אבל גם לקרוא לשיתופי פעולה, ולנער גם את השותפים שלנו. המקומות המוגנים כבר אינם מוגנים. ככל שנבין את זה מהר יותר, ונחשוב יחד על התמודדויות נוספות – חוקים לבד, כמו שכולנו יודעים, בטח השותפים לשולחן הזה, אינם מספיקים.

נשמע את תגובת משרד המשפטים. בבקשה, עו"ד טל פילברג.

אתן את הרקע – מה הוביל אותנו לנוסח שהיועצת המשפטית ניסחה, והגענו אליו בסוג של שיתוף פעולה. אחרי שקיבלנו את עמדת שרת המשפטים, לפיה היא כן הגיעה למסקנה שהיא רוצה שהעבירה תהיה עבירה עצמאית, וזאת נוכח השיקולים שדיברנו עליהם – חשיבות התיוג מבחינת העבריין והרצון שההוראות שחלות על נפגעות הטרדה מינית יחולו גם על נפגעות של עבירה מהסוג הזה. יחד עם זאת, גם עמדת השרה היתה שאולי העבירה צריכה להיות יותר מצומצמת מהנוסח המוצע, וזאת בשים לב לחופש הביטוי והרצון שלנו לא להגביל יותר מדי שיקולים אחרים, שיש להם גם חשיבות מבחינתנו. לפיכך הגענו לנוסח שעומד כרגע לפנינו. לעת הזאת הוא מקובל עלינו.

אוסיף למה שאמרה היועצת המשפטית, שסוכם שנמשיך לדון בנושאים נוספים, בעיקר בנושא ההגנות, בדיונים בהמשך, תוך שים לב לאיזון בין האיסור הפלילי לחופש הביטוי. כרגע ביקשנו להוסיף, לפחות בשלב הראשון, את ההגנות שנראו לנו המרכזיות הכי חשובות שיש, שזה הגנה של פרסום בתום לב, פרסום באקראי.

בהליך פלילי זה לא – יש גם פסיקה שמתייחסת לזה, שתום לב לא הולך עם זה.

- - -

בבקשה.

נראה לי שהדיון הצדדי הקטן שהיה פה רק המחיש את העובדה שבסוגיית ההגנות יש עוד עבודה לעשות, כי זאת באמת עבירה חדשה עם מאפיינים ספציפיים. היא פוגעת בחופש הביטוי, ובחוקים הרלוונטיים שדומים לה – חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע – יש מערכת שלמה ומאוד מפורטת של הגנות, ויש מהן לבחור את ההגנות שרלוונטיות, לתפור את החליפה המתאימה לעבירה הזאת. אנחנו מרגישים שזה עוד בתחילת הדרך. למשל, העניין של תום הלב, בחוקים הרלוונטיים זו הגנה שנוספת לכל שאר ההגנות. כלומר למשפט פלילי או אזרחי תהא זו הגנה טובה, אם הפגיעה נעשתה בתום לב וב – ואז יש רשימת דברים. אני חושבת שהמחשבה להכניס את זה כאן בשלב הזה היתה שתום לב מכיל את ההגנות של אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת על האפשרות של הפגיעה או על עצם קיום הנפגע או דברים מאוד ראשוניים, שאדם לא ידע עליהם.

נחשוב, למשל, על המקרה של פייסבוק, שלפעמים מתייגים תמונה בלי שבכלל אתה מודע לזה. יש תיוג אוטומטי של תמונות.

אם אדם לא עשה דבר אקטיבי, הוא לא פרסם.

בהליך אזרחי זה יכול להיות פרסום.

אבל לא היתה פה פעולה אקטיבית.

כשמדברים על פרסום צריך להיזהר בעידן- - -

למה זה בעייתי, אקראי ותום לב? אקראי ותום לב זה לא הגנה שעומדים מול בית משפט. בגלל שהמדיה הזאת היא יחסית מתפתחת, ולפעמים לא בשליטה – לפעמים בלחיצה עשית את זה באקראי ובתום לב, וזה פתאום הופץ לכל העולם. אין פה בכלל היסוד הנפשי. לכן בא הסיפור הזה. רוב המקרים, אגב, זה לא בתום לב, זה מתוך זדון ורצון לפגוע. לכן זאת חקיקה טובה.

למשל, לגבי "אקראי", אפשר לתאר מצב שבו הדמות של האדם מופיעה באקראי בצילום. זה אחר מ"תום לב" – אם הצילום מתמקד במשהו אחר, וברקע יש דמות שיכולה אולי להיכנס ליסודות של העבירה.

לגבי הנושא של עניין ציבורי, בנוסח הנוכחי נמצאות המילים "ובלבד שאינו כוזב". יש לנו חילוקי דעות בעניין הזה. בהקשר של עניין ציבורי, שם כבר קצת מתקרבים לליבת חופש הביטוי, למשל בהקשרים פוליטיים. אם, למשל, יש מחאה פוליטית או קריקטורה שמשתמשת באמצעים של תצלומים- - -

אנחנו מדברים על אופי מיני. אם רואים מישהי מקיימת סקס עם מישהו אחר, וזה מחאה פוליטית, אם רואים מישהו אונס, אם רואים מישהי שמורידים לה את הבגדים, אם רואים מישהי מתקלחת, ומצלמים אותה בהיחבא, ומעלים את התמונות שלה ערומה – אופי מיני.

חברת הכנסת קריב, ההערות שאנחנו שומעים זה הגבול הדק. אנחנו מדברים על התחום האפור. בבקשה.

בשונה מהמקרים המובהקים, יש מקרים שאינם מובהקים – אפורים: צילום בבגד ים חושפני – דברים שלאדם אחד נראים בעלי אופי מיני ולאחר לא.

נעשה את זה "ממוקד במיניותו". אני לא חושבת שצילום בבגד ים ייכנס לזה.

ההקשר של "ובלבד שאינו כוזב" במצב שאנחנו נמצאים בו, שמדבר רק על תצלומים והקלטות ולא על חומר כתוב – ההקשר של "כוזב" נראה לנו קצת בעייתי. הוא מצמצם לנו את ההגנה של עניין ציבורי יותר מדי. אנחנו מבינים שהנושא הזה ילובן בהמשך, אז רק רצינו להעיר את זה באופן ראשוני כרגע.

בבקשה.

בעצם ההגנה של עניין ציבורי, המחשבה היתה על כל מיני פרשות שמתייחסות לאנשים שהם בציבוריות, לדמויות בכירות, לפרשה שאמנם יש לה היבטים מיניים, אבל כן יש עניין ציבורי לחשוף אותה. כשמדברים על תצלומים וסרטונים והקלטות, לא בטוח גם שיש עניין ציבורי לחשוף דווקא משהו מבזה ומשפיל ובעל אופי מיני, גם אם הוא נוגע לדמות ציבורית, וייתכן שדי בפרסום מילולי של הפרשה, שהציבור יידע שהדבר כרגע, אבל כרגע יש הגנה. העניין הציבורי הוא, בעיניי, מוצדק, וזה גם נוסח ההגנה בחוק הגנת הפרטיות. העניין הציבורי מוצדק, אם באמת זו פרשה אמתית, נכונה, שחשוב שהציבור יידע ממנה, אבל אם מדובר בדבר שאין בו ממש, ואולי הוא סוג של מחאה, למה אני צריכה להשתמש בכלים משפילים, מבזים ובעלי אופי מיני כדי להשיג את המחאה הזאת דווקא? לכן אני חושבת שה"אינו כוזב" חשוב מאוד בהגנה הזו, אם בכלל מוצדק שהיא תהיה בהיקף הזה. גם ככה היא קצת רחבה. אבל עוד נשוב ללבן את הנושא.

תודה. פרקליטות המדינה, עילית אפשטיין.

שלום. ראשית, לנושא ההגנות אני מבקשת לא להתייחס כרגע. אני מבינה שהנושא ילובן, והוא אכן טעון ליבון להבנתנו, לאחר הקריאה הראשונה, גם כדי שתהיה אחידות בין החוקים וגם כדי שנוכל להבין מה נתפס ברשת של העבירה.

אחת כבר זכתה כאן למענה – הביטוי המעט עמום: "פרסום בעל אופי מיני". גם אנחנו חשבנו שצריך להיות נוסח ברור יותר, דוגמת "פרסום הממוקד במיניותו של האדם". אני מניחה שאין צורך להרחיב מדוע.

נושא שני, שאני רוצה שכולם יהיו ערים לו, הוא שהצעת החוק, ככל שאנחנו מבינים אותה, נועדה כדי להוסיף על החקיקה הקיימת ועל העבירה הקיימת בסעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות. אני מזכירה שאותה עבירה, העונש בגינה הוא חמש שנות מאסר, והעונש בגין העבירה החדשה הוא של שנתיים מאסר. אני מניחה שהרצון של כולם הוא לא להמעיט מהקיים אלא להוסיף. אם אפשר יהיה לתת לדבר ביטוי בדברי ההסבר להצעת החוק – נשמח.

כתוב בסוף דברי ההסבר – צריך את אישור הוועדה, אבל יש התייחסות לכך שהיום במרבית המקרים זו עבירה פלילית שעונשה חמש שנים, ושהתיקון יאפשר לכלול בכתב אישום, במקרים שבהם קיימת פגיעה מינית נוסף על הפגיעה הפרטית, גם עבירה של הטרדה מינית.

תודה. עו"ד גיל שפירא, הסנגוריה הציבורית.

הבענו את עמדתנו גם במסגרת הדיונים המוקדמים וגם בישיבה שהתקיימה עם תמי קודם לגיבוש ההצעה הנוכחית. דווקא לנוכח הדברים שנשמעו כאן אנו מעט מוטרדים מהקונספט העקרוני, בייחוד מזה שיש תחושה שנחפזים לטפל בבעיה חברתית רחבה, בעיה מהותית, והכלי הראשון שאנו שולפים הוא הכלי הפלילי. זה יכול להיות מאוד בעייתי. דיברה פה קודם טל על התיוג שהעבירה הזו נושאת עמה. בקלות אנו יכולים להביא לפגיעה בלתי-מידתית בהרבה מאוד אנשים. אנחנו יכולים לדמיין לעצמנו את כיכר העיר החדשה הזו, שהיום ברובה נחלתו של הדור הצעיר – הרבה בני נוער שעושים את הדברים הללו – חלקם כמעשי קונדס, חלקם כמעשים זדוניים, אבל התיוג כעבריין הטרדה מינית בנסיבות כאלה, יכול להיות מאוד בעייתי לעתיד. יש לקחת את הדברים בחשבון. יש פה, לטעמנו, גלישה מהירה מדי למישור הפלילי באופן מיותר ביחס למעשים, לפני שננקטו פעולות אחרות.

מה אתה מציע? לומר לו שזה לא יפה, ושלא יעשה את זה עוד פעם?

אמרנו את זה גם בדיונים המוקדמים, וזה היה מוסכם על כלל הגורמים – גם על דעת הפרקליטות, גם על דעת המשטרה, גם על דעת משרד המשפטים – המצב החוקי הקיים כיום נותן מענה להגדרת עבירה. העבירה הזו, דינה חמש שנות מאסר, לפי חוק הגנת הפרטיות.

לא נחזור לדיונים האלה.

רק עניתי לחבר הכנסת צור – מה אני מציע, והאם אני מציע להשאיר את זה פרוץ. אני לא חושב שזה פרוץ; אני חושב שזה מוסדר בחוק. הרצון לתת לזה ביטוי מתייג כעבריין הטרדה מינית – זה בכוונה, אבל יש אתו גם בעיות רבות, דווקא בהתחשב באוכלוסייה שאליה זה מכוון, וזה מבלי שננקטו פעולות מקדימות נוספות לכך. זו בעיה אחת.

לגבי הדברים האחרים, אני שומר את הדברים לליבון העתידי של הנוסח הסופי.

תודה. ד"ר רוני רוזנברג.

אנחנו דנים פה במשפט הפלילי. זו הנחת המוצא. זו עבירה שדורשת מודעות בלבד. לפי סעיף 20 לחוק העונשין, זו עבירה שדורשת מודעות בלבד, ולא צריך שום כוונה מוגברת, כלומר לא צריך שהמפרסם ירצה שתהיה פגיעה; מספיק שיהיה מודע לפרסום כדי שהוא ייכנס לתוך העבירה. לכן אני אציין משהו לגבי התום לב, כי אם מוסיפים את הנקודה הזאת, הכוונה היא שהוא לא היה מודע. אם לא היה מודע, לא צריך את תום הלב. הנקודה של תום הלב תיצור מצב שבית המשפט יתחיל לחשוב: יכול להיות שהיה מודע, אבל יש פה עוד הגנה. זה ייצור פה קונפליקט בעייתי לבית המשפט.

אבל אם מודע לפרסום ולא מודע לאופי המיני, למשל?

כאשר הפרסום הוא בעל אופי מיני. זה חלק מהדברים שבאופן עקרוני הוא אמור להיות מודע. לפי המשפט הפלילי, מי שנכנס לעבירה הזאת – וזה ההבדל בין מעשה מגונה – כלומר אם הוא מפרסם את זה בשביל לפגוע, זה עלול להיכנס לעבירה יותר חמורה. פה מספיק שיהיה מודע למה שהוא מפרסם. אם מכניסים את הנקודה של תום הלב, אם יש פה הגנת תום לב, הכוונה שהוא לא היה מודע לזה, אז לא צריך להוסיף את זה, כי אם תכניסו את הנקודה הזאת, זה ייצור קונפליקט לבית המשפט: מה זאת אומרת, בתום לב? נניח שאדם מפרסם כי חשב שזה יצחיק את החברים. זה בסדר? נכנס לתום לב? הוא היה מודע. לדעתי, הנקודה הזאת צריכה להישאר, אם היה מודע ליסודות העבירה, הוא נכנס לעבירה. נושא תום לב עלול להיות בעייתי. בית המשפט יתחיל להסתבך: מה זה אומר, ההגנה הזאת?

יש לזה כמה תשובות: אחת, כאמור, עוד נבחן את זה ונלבן את זה. תשובה אחרת היא שיש גם ההיבט האזרחי – לא רק הפלילי של ההוראה הזאת. ותשובה נוספת, שבעצם הסוגייה הזאת קיימת כבר היום בחוק הגנת הפרטיות, שחל גם על עבירות. וראיתי שיש פסיקה שמדברת על זה שאם הוכיחו שהוא היה מודע לעבירה ולכל הנסיבות, זה לא תום לב. כנראה, זה לא משהו חדש שבית המשפט צריך להתמודד אתו.

נתייחס, נכין את זה, וגם אתה תכין. עו"ד קרן בר-יהודה, בבקשה.

תודה. קודם כל, אני רוצה לברך את עו"ד תמי סלע, היועצת המשפטית של הוועדה, שעשתה פה עבודה משפטית. ראינו שהמשפטיזציה גדולה בחוק הזה, והיא הצליחה להביא את הניסוח לניסוח הרבה יותר נכון ומדויק מהניסוח שעמד פה בפעם שעברה, שכולנו הרגשנו אתו לא בנוח. אני חושבת שמיקום הסעיף כרגע וניסוחו עונים על הרבה מאוד מהבעיות שעלו. אנחנו מדברים עכשיו על משהו כללי יותר, לא מתמקד במקרה ספציפי, לא יוצר תקלות חקיקה שהנוסח הקודם יצר.

אני רוצה להעיר כמה הערות לנוסח. אני חושבת שגם ההצעה של לקדם את החוק הזה, כי הגיע זמנו להתקדם, ולהתמקד בבעיות הניסוח שלו, ויש לו בעיות ניסוח, אבל הן לא בעיות מהות, בשלב ההתעמקות לקראת הקריאה השנייה-שלישית, זו הצעה נכונה. זה מה שראוי שיקרה עם החוק הזה.

לגבי תום הלב, ייתכן שמה שראוי לעשות עם המושג הזה, שהוא מאוד בעייתי, וצפוי לו לקבל פרשנות מבית המשפט, שתהיה פרשנות לא בהכרח תואמת בית משפט אחד עם השני, וזה מסוג הדברים שיוצרים תקלות פסיקה עד שיש הכרעה בעניין. ייתכן שיש לעשות מה שנעשה לגבי נושא אחר בתחום הטרדה מינית, ולקבוע שזה נושא שמעביר נטלי הוכחה, כלומר כשיש פרסום מסוג זה, שהוא מבזה ומשפיל ובעל אופי מיני, קודם כל תהיה חזקה שנעברה העבירה או שנעוולה העוולה, ותהיה הגנה שהנטל לגביה יהיה מוטל על הנאשם או הנתבע.

המשמעות של הניסוח, שתהיה זו הגנה טובה, ואם זה לא ברור- - -

זה לא מספיק ברור.

אולי נצטרך להבהיר את זה, אבל בהגנות, בייחוד בהגנות בחוק הגנת הפרטיות ובחוק איסור לשון הרע, נכון ששם יש סעיף ספציפי שאומר את זה, אבל הרעיון הוא שהנטל על המפרסם להוכיח- - -

- - - זה מאזן גם את הסייגים.

לגבי העניין הציבורי והדוגמאות שהיו כאן, למתי פרסום כזה יכול להיות לגיטימי, אני רוצה להזכיר שישבנו פה לא כל כך מזמן בעניין חברות הביטוח, ושאלנו למה צריך לסמן הטרדה מינית כמשהו נפרד. השאלה, אם אנחנו רוצים בנראות הציבורית שלנו לראות תמונות מבזות ומשפילות בעלות אופי מיני, גם אם הן מופנות כנגד אנשי ציבור, אני לא יכולה לדמיין מצב שיש לגיטימיות לזה, שזו ביקורת שהיא לעניין, שיש קריקטורה כזו, שיש לה איזה צורך אמתי בשטח. יש מספיק דברים שאפשר לטפול על אנשי ציבור - - -

כלומר גם לאנשי ציבור לא מגיע.

לא מגיע לנו כציבור להיחשף לנושאים בעלי אופי מיני מבזים ומשפילים. זה משדר מסר מאוד רע לילדים, זה משדר מסר חברתי מאוד רע, זה הופך את זה ללגיטימי. אין סיבה לזה – לא כנגד אנשי הציבור ולא כנגד אף אחד אחר. אני לא רואה מתי יש עניין ציבורי בפרסום מבזה ומשפיל בעל אופי מיני. אני לא יכולה לדמיין את המקרה שבו יש לי עניין במשהו מבזה ומשפיל.

לגבי דאגת הסנגוריה לקטינים, יש גם היום עבריינות של קטינים בכל מיני תחומים אחרים. יש שיקול דעת למשטרה, יש שיקול דעת לפרקליטות, יש שיקול דעת לבתי המשפט. לא בכל מקום שולחים ילד בן 14 שעשה מעשה, שהוא ראה בו קונדס, לכלא לעשרים שנה, או לשנתיים, בחוק הזה. זה לא מה שקורה היום, ואין סיבה שזה יקרה דווקא עם הסעיף הזה. נכון שזו בעיה של אנשים צעירים. יש במערכת מספיק חסמים, בלמים שעוברים בדרך. לא כל מעשה קונדס שנעשה באינטרנט הופך לכתב אישום, להרשעה פלילית ולעונש מאסר. אני חושבת שהדאגה הזו קצת מוגזמת.

אני רוצה שוב לומר – אני מברכת על ההצעה. אני חושבת שצריך לדחוף אותה הלאה, ואת התיקונים שצריך לעשות בניסוח – הם לא מהות, כמו שהיה בפעם שעברה. יש זמן לדבר הזה.

תודה. חבר הכנסת דוד צור.

אני מאוד בעד החוק הזה. אני גם חתום עליו. אני מברך את היוזמה של חברת הכנסת קריב. אני חושבת שהסוויץ' שגם משרד המשפטים עשה הוא חשוב, כן להגדיר אותו כהטרדה ולא במסגרת הגנת הפרטיות. נכון שהמשטרה, יש לה פה איזה נטל של אכיפה מאוד מסובך, אם כי אני בטוח שהם יידעו לעשות אותו נכון, אפקט הרתעתי מאוד חשוב. אני גם חושב שיש פה אפקט חינוכי, יש פה העברת מסר. אני חושב שחשוב מאוד להכניס את זה לחוק העונשין, ולא להשאיר את זה רק להסברה.

תודה. אנצל את ההזדמנות לומר לך תודה על כל הסיוע בהתעסקות עם החוק הזה, וכמובן, תודה לשרה שהבינה מהר מאוד את הוויכוח שהיה פה, וסימנה את הנתיב. תודה גם למשרד לביטחון פנים. כשמדברים עליך, אתה תמיד מדבר בשני הכובעים. גם נאמר תודה על כל העבודה הנהדרת שאתה עושה בוועדת המשנה של הוועדה.

עו"ד כרמית פולק-כהן, המועצה לשלום הילד.

יש לי הערה שהיא לקראת קריאה שנייה ושלישית. אין לי להערה הזאת פתרון או נוסח. זו הערה שהערתי גם בדיון הראשון שהיה לחוק הזה. נדרש פה רכיב ההסכמה – לא ניתנה הסכמתו לפרסום. יש מקרים, והילה סגל סיפרה לנו בדיון הקודם סיפור, על קטינה בת 12 שנתנה את הסכמתה המלאה לפרסום של תמונות משפילות, מבזות שלה, ונוצר פה מצב שיש קטינים שיכולים לתת את הסכמתם לפרסום הזה, אבל הם לא מודעים להשלכות וכו'. יש עבירות אחרות בחוקים אחרים, שכמובן, עושים את ההבחנה לגבי גילאי קטינים, ויש רכיב ההסכמה.

אגיד לקרן, שלהשליך את יהבנו על המשטרה, ולצפות מהם שהם יהיו אלה שיעשו את החסמים ושיגידו: לא בכל מקרה של קונדס – יש להם החקיקה מולם. המועצה לשלום הילד היא בכמה כובעים – גם בכובעים של פוגעים – ויש הרבה מקרים שקטינים פוגעים, גם בגילאי 12. זה האבסורד. בסטטיסטיקות יש גם ילדים בני 11. לא אגיד שהחשש שהסנגוריה ביטאה הוא לא מוצדק. גם העלינו אותו בפני יפעת.

למרבה הצער, בהטרדה מינית אנחנו רואים תת-העמדה לדין ולא עודף העמדה לדין.

- - -

הלהט פה להגן על הפוגעים ולא על מי שנפגע - - -

אני פה בשני כובעים. זה משהו שדיברנו עם יפעת עליו, והיא מלכתחילה לא התכוונה אליו. אני חושבת שהשינוי של בעל אופי מיני, ומשהו יותר ממוקד, כן אולי נותן - - -

עו"ד מאירה בסוק, נעמ"ת, בבקשה.

אנחנו תומכים בסעיף הזה. אני מצטרפת לדברים של קרן לגבי תמי וכל הנושא הזה.

בישיבה הראשונה שהיתה, היתה בחורה שדיברה על הסרטון. היא אמרה: הבחור אמר: אני רק מואשם בחוק הגנת הפרטיות. הנושא של הטרמינולוגיה הוא לא פחות חשוב. זה שזה חוק נגד הטרדה מינית, חשוב מאוד שיידעו, ושיידעו שהם מואשמים בזה.

שנית, לגבי הפרסום יתמקד – חשוב מאוד שזה ייכנס לכאן, ואז אולי גם לא נצטרך את כל הסרבול ההגנתי הזה. אני מצטרפת לרוני לגבי הנושא של תום לב. אם יש מודעות, אין תום לב. נכון שיש אזרחי ויש פלילי. בקריאה השנייה והשלישית אנחנו צריכים קצת לצמצם בניסוח את החוק, שיהיה יותר מהודק, ואז הוא יהיה יותר חזק בשבילנו. אני חושבת שמה שחברת הכנסת קריב עשתה הוא דבר מאוד חשוב. אני מקווה שהחוק יעבור מה שיותר מהר.

לא הודינו לעליזה, אבל אין כמעט ועדות היום. תודה רבה.

ואנחנו פטורים מחובת הנחה. בבקשה.

קודם כל, הצעת החוק הזאת חשובה, ותמיד יש חשש שנעשה אובר- - - אבל אני חושבת שכך חשבו גם לפני שחוקק חוק למניעת הטרדה מינית. בסך הכול יש פה השגה מאוד חשובה. בחוק להטרדה מינית יש הרבה קשיים וכשלים ודברים שלא נאכפו. בדבר אחד הוא עשה מהפכה: כל אשה יודעת מתי היא מוטרדת ומתי היא לא מוטרדת, וגבר יודע מתי הוא מטריד ומתי הוא לא מטריד. אני יודעת שאתה לא מסכים אתי בזה.

גם התלונות מעידות שלא לכולם ברורות ההגדרות.

אני לא חושבת כך. אני חושבת שההמשגה מאוד חשובה, וכן להכניס דברים שלכאורה נראים שובביים – כך גם דיברו על החוק למניעת הטרדה מינית.

אחת, כשאתם מדברים על פרסום עניין ציבורי, אם, למשל, רואים חברת כנסת בחוף הים ביום כיפור בעירום, זה עניין המצדיק? אני מנסה להבין מה זה הצדקת עניין ציבורי בנסיבות העניין. יש אליי פנייה של מישהי שהיא בעלת עניין ציבורי, ועושים לה באינטרנט משהו מזעזע. אם היה החוק הזה קודם, היא היתה יכולה לתבוע, ועכשיו זה יעזור לה מאוד.

אני מנסה להבין את הסייג – אני מבינה שלא רוצים להפליל ילדים בני 12, אבל יש פה שיקול דעת – גם למשטרה, גם לרשויות הרווחה וגם לבית המשפט. באילו מקרים בחוק אנחנו משתמשים בסייג של תום לב דומה לזה? האם זה לא אינהרנטי מתוקף החוק, שברור שאם לא היתה פה כוונה, אין הפללה?

בצד של העבירה הפלילית אני חושבת שנכון שאם הוכחה מודעות, יהיה קשה לטעון שהדבר נעשה בתום לב. במקרה של הליך אזרחי, תום הלב יכול להיות רלוונטי. אם יש תקדים לזה – הרי כששאבנו את העבירה בנוסח המקורי מחוק הגנת הפרטיות, בעצם עבירה של פגיעה בפרטיות, שקיימת שם, עם כל ההגנות שיש בחוק הזה, ויש הרבה יותר הגנות ממה שנכנס פה – זה חלק מהן בלבד. פגיעה בפרטיות זה יכול להיות הרבה יותר דברים, וצריך הגנות יותר רחבות ממה שיש פה. אבל זה מבוסס על מה שיש שם, גם ההגנה של עניין ציבורי שמצדיק וגם ההגנה של תום לב, של לא ידע ולא היה עליו לדעת. אלה דברים שקיימים בחוק הגנת הפרטיות.

בחוק למניעת הטרדה מינית אין תום לב.

תום לב היא לא הגנה בפני עצמה.

המשרד לביטחון הפנים, אתם רוצים להגיב לדברים שנאמרו?

קודם כל, הנוסח הזה, בכפוף לזה שעוד יהיו דיונים, וזה ילובן, וגם עם ההבהרות שהיו כאן היום לעניין הגדרת פרסום מתמקד במיניותו של האדם, וההשמטה של "ברבים", שהיו לנו לגבי הצורך במילה הזאת- - - , הנוסח הזה מקובל עלינו. עוד יהיו דיונים לגבי ההגנות.

המשטרה תמיד מפעילה שיקול דעת. זה חלק מתפקידנו. דיברתי עם נציגת המועצה לשלום הילד. הסיפור של הסכמת קטין – זה לא משהו שהוא בשיקול דעת, כי אם החוק אומר שאחד מרכיבי העבירה זה היעדר הסכמה, ויש לי הסכמה, גם הסכמה של קטין, אני לא יכולה להעמיד לדין, לכן זה משהו שאינו עניין של שיקול דעת. אי-אפשר לומר למשטרה: תפתרי את הבעיה הזאת. ככל שזה עניין של מדיניות, צריך להחליט מה רוצים לעשות לגבי הסכמת קטינים, אבל זה צריך לקבל ביטוי ברור בחקיקה – זה לא על דרך פרשנות.

אם אפשר לענות לעניין השאלה של הדמויות הציבוריות וכו', אנחנו חושבים שבהקשרים האלה כדאי לא ללכת למקרים המוקצנים, המכעיסים של לפרסם בעירום וכו', אלא מקרים שהם יותר אפורים, אבל בנוסח החוק הקיים הם נכנסים אליו, ואולי מבחינת איזונים חוקתיים, לא נכון שהם ייכנסו אליו. למשל, איזו דמות ציבורית, פוטו מונטאז' בלבוש חלקי או מלא, שבהקשר מסוים יכול להיראות מבחינתה מבזה, משפיל, ולאדם אחר לא – לא משהו מאוד מוקצן. בהקשר הזה יש לזכור שבשם חופש הביטוי גם מאושרים דברים – בהקשר כללי אני אומרת – שנראים מאוד פוגעים בעיני חלק מהציבור. חופש הביטוי, יש לו מעמד מאוד מרכזי, וגם בהקשר של מבזה או משפיל, הפסיקה בהקשר חוק הגנת הפרטיות לפעמים דרשה את זה מאוד בצורה רחבה, כלומר משהו שלנו לא היה נשמע מבזה או משפיל – למשל, כלה שקפצה לבריכה בבגד ים בחתונה פורש על-ידי בית המשפט כמבזה או משפיל. בעיני חלק זה יישמע מאוד לגימיטי, וחלק לא יבינו מה מבזה או משפיל בזה.

גם יש פה הרבה השלכות תרבותיות, כי מה שמשפיל בעיני קבוצה מסוימת, נחשב מחמאה בקרב קבוצה אחרת.

גם יש להדגיש את העניין הציבורי, בעניין הציבורי, כי אם יש אשת ציבור שמפרסמים תמונה שלה בחוף הים באופן משפיל ומבזה, צריך לשבת ולחפש אם יש פה עניין ציבורי, כי אם אין, אנחנו בכלל לא בעולם של המגרש הציבורי. ביקורת על דמות ציבורית, שיש משהו שהעניין המרכזי הוא הביקורת.

אבל אני חושבת שהחוק הזה מקרין על נקיון של שיח ועל שיח ציבורי, ולראות לא אחת כל מיני קריקטורות שיש בהן פגיעה מינית גם באנשי ציבור ובנשות ציבור – אני חושבת שמן הראוי להחזיר פרופורציות לדיון.

היא נותנת דוגמה של איש ציבור שעשו עליו פוטו מונטאז' או קריקטורה – זה, עם הפעלת שיקול דעת, כנראה, לא ילך לכתב אישום.

אני לא יודעת אם אתה ער לשימושים בוטים שנעשים בחברות כנסת.

עדיין בתוך חופש הדיון, לדעתי, זה לא ילך לכתב אישום, ועדיין יש פה שיקול דעת. הבעיה, למשל, אם יכניסו עדשה לתוך חדר שינה, וכן יגידו: היא דמות ציבורית, ואת זה יביאו לעם- - - כתב אישום. לכן אני אומר שהחוק מאפשר פה שיקול דעת יחסית סביר. אני חושב שהוא גם צריך לתת שיקול דעת כזה, כי אחרת אנחנו גולשים לפגיעה בחופש הביטוי.

תודה, עו"ד טלילה שחל-רוזנפלד מנציבות שירות המדינה, בבקשה.

קודם כל, גם אני רוצה להצטרף לברכות על החוק הזה. גם באופן כללי בכנסת הזאת אנחנו עדים להרבה חקיקה בנושאים החשובים האלה, וזה מבורך.

ראשית, אצלנו תמיד אנחנו נותנים דגש על הנושא המשמעתי, למרות שעובדי ועובדות המדינה יכולים לפנות לכל הליך. מבחינתנו, מצוין, באותו עניין שמדברים פה על הטרדה מינית, ולא רק על העבירה של התנהגות בלתי-הולמת, כמו שהיינו עושים עד כה במקרים כאלה.

יש לי בעיה בנושא ההגנה. כמו שנאמר, היא נראית קצת מיותרת בגלל המודעות של תום לב. נשאר הנושא של "אקראי", שלי אישית לא כל כך ברור מתי העבירה הזאת נעשית באקראי ולא בתום לב. לי זה נראה חופף. לכן, לדעתי, זה משהו שלא צריך להיות.

אני גם מצטרפת למה שקרן אמרה לגבי עניין ציבורי. אני לא מצליחה לראות עניין ציבורי שמצדיק כזה דבר. אם בכל זאת משאירים, הערה ניסוחית, יש פה שני חלקים של המשפט: אקראי ותום לב, ועניין ציבורי. בסופו של דבר כתוב: ובלבד שאינו כוזב. השאלה, אם "כוזב" מתייחס רק לחלק השני. אני מניחה שכן, אבל צריך להבהיר את זה, כי נראה על פניו שזה יכול להתייחס גם לחלק הראשון, ושם זה לא אמור להיות רלוונטי.

בנוסף, לגבי הפליליזציה, אני לא חושבת שיש פה כזה חשש גדול, כי עבירה של ביזוי והשפלה גם קודם היתה קיימת. זה לא הרחבה עד כדי כך גדולה. כן הייתי מנסה לחשוב על דרך לקשר לעבירה הזאת כדי למנוע מצב שיפרשו, בגלל שעשו סעיף מיוחד לנושא פרסום, שזה לא יגרום לפירוש יותר מצמצם לעבירה של ביזוי והשפלה. אולי לכתוב שזה לרבות הנושא של פרסום או משהו בכיוון. כדאי לחשוב על זה, שלא נגיע לתוצאה הפוכה, שיפרשו בצמצום את הסעיף של ביזוי והשפלה, ויגידו: המחוקק בדברים הקריטיים נתן סעיף אחר.

תודה. תמי, נקרא את הדברים, נצביע, נעלה את זה למליאה, ונחזיר אלינו.

הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 9)(פרסום תצלום סרט או הקלטה בעל אופי מיני), התשע"ג-2013.

תיקון סעיף 3. בחוק למניעת הטרדה מינית בסעיף 3א אחרי פסקה (5) יבוא: 5א. פרסום של תצלום סרט או הקלטה של אדם כאשר הפרסום מתמקד במיניותו של האדם, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום, ואולם במשפט פלילי או אזרחי, לפי פסקה זו, תהיה זו הגנה טובה אם הפרסום נעשה באקראי או בתום לב, או שיש בפרסום עניין ציבורי המצדיק אותו בנסיבות העניין, ובלבד שאינו כוזב.

לעניין זה תצלום סרט או הקלטה, לרבות עריכה, שילוב של כל אחד מהם באופן שניתן לזהות בו את האדם.

נעמיד את זה להצבעה. מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

אושר.

שלושה בעד. בהצלחה רבה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:00.>
07/05/2014

12:38