PAGE
2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
24/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 66>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, י"ז באב התשע"ג (24 ביולי 2013), שעה 09:00

<סכנה מידית לפרנסתם של מאות עובדי ממ"ן>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר
אילן גילאון

יעקב מרגי

איציק שמולי

>
שר התחבורה ישראל כץ

רון חלפון - לשכה משפטית, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

אבי ירושלמי - מנהל אגף לתכנון מדיניות, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

אבי אורנן - יחסי עבודה, המחלקה ליחסי עבודה, משרד הכלכלה

יעקב גנות - המנהל הכללי, רשות שדות התעופה

יורם שפירא - סמנכ"ל מסחר ופיתוח עסקי, רשות שדות התעופה

אריה שחם - היועץ המשפטי, רשות שדות התעופה

אלעד עובדיה - רשות שדות התעופה

קרנית שפר לידור - ממונה חטיבה ארצית באיגוד עובדי התחבורה, ההסתדרות החדשה

דניאל אוחיון - ממלא מקום יו"ר המרחב, ההסתדרות החדשה

עופר לינצבסקי - מנכ"ל, ממ"ן

נחמה רונן - יושבת-ראש ממ"ן

דוד בן שושן - סמנכ"ל, ממ"ן

ראובן משולם - יועץ משפטי, ממ"ן

דוד הימלפרב - יו"ר וועד העובדים, ממ"ן

אורי דרור - וועד, ממ"ן

שולי ורניצקי - וועד, ממ"ן

יעקב אליהו - ממ"ן

רפי סוזין - וועד, ממ"ן

ציון מורטוב - עובד, ממ"ן

דוד סיון - עובד, ממ"ן

עמנואל עוליאל - עובד, ממ"ן

ישי פישמן - לוביסט, גורן-אמיר, רשות שדות התעופה

ענת כהן

הילה מליחי
<סכנה מידית לפרנסתם של מאות עובדי ממ"ן>

בוקר טוב לכולם. היום יום רביעי בשבוע, י"ז באב, ה-24 ביולי 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא: סכנה מידית לפרנסתם של מאות מעובדי ממ"ן. אני קיבלתי מכתב ופנייה מעובדי ממ"ן, שהביע חשש גדול לפרנסתם בגין יציאה למכרז על מסירת עבודתם. אין לנו פה שום טענה על זה שיוצאים למכרז. שום טענה. חברה יכולה מפעם לפעם לעשות מכרזים. גילוי נאות, אני בא מהתעשייה האווירית. ואני אומר להנהלה שלנו באופן קבוע לא מעניין אותי אם תרוויחו יותר כסף, אני רוצה שתיתנו פרנסה לאנשים. עזבו את זה שאתם נותנים למדינה יותר דיבידנד, ואתם לוקחים לעצמכם קצת יותר כמנהלים, כבונוס. אני רוצה פרנסה לאנשים.
ולא מפריע לי שרשות שדות התעופה, שהיא לא בדיוק שמה לוויינים בחלל, תרוויח קצת פחות. לא מפריע לי. אבל שתיתן פרנסה לאנשים. והייתי חי טוב אם הם היו יוצאים למכרז ומכניסים סעיף חובה במכרז להעסיק את העובדים שיקלטו בהסכם קיבוצי וברמות השכר שמרוויחים העובדים פה. אחרת הם ינציחו שכר מינימום. כל חברה חדשה שתבוא תשלם שכר מינימום, תעשוק את העובדים, ורשות שדות התעופה תרוויח עוד כמה גרושים. בשביל זה הדיון פה. וחבל שהשר לא יודע לבוא בזמן. הוא הולך למונופולים, לא מונופולים. אני מכבד אותו שהוא אומר שהוא מגיע, אז אני לא אומר יותר מידי. הו, אני אחזור על ההתחלה. נעשה שידור חוזר. בוא, ישראל.
אמרתי שאני מחכה לך רבע שעה. התחלתי לפני דקה, ואמרתי תשמעו מקובל ורצוי לנהל מכרזים ולהחליף חברות, ולהגביר תחרות. ואמרתי גילוי נאות, אני מגיע מהתעשייה האווירית. ולממ"ן אין שום קשר עם התעשייה האווירית. ואני כיו"ר ארגון עובדי התעשייה האווירית לא נלחם בשיניים שהתעשייה האווירית תרוויח יותר כסף. לא מעניין. שהיא תרוויח קצת כדי שהיא לא תצטרך לפנות לאוצר לקבל נדבות. אבל שתשקיע את הכסף בתוך החברה, תפתח מוצרים. רשות שדות התעופה – חברה שלא בדיוק שמה לוויין בחלל, לא בדיוק, חיה מאגרות, ממסים, לא הייטק במלוא מובן המילה – רוצה לעשות תחרות. זה בסדר. אבל כשהיא יוצאת למכרז – וזה בסדר – שתקבע כלל שבמכרז תהיה חובה או להעסיק את העובדים הקיימים באותו הסכם שיש להם היום, או לקלוט עובדים ברמות שכר ובהסכם קיבוצי.
היום עובדים בממ"ן 20 שנה אנשים שהתקדמו עם הזמן, ומרוויחים, רחמנא ליצלן, 8,000-7,000 שקל ברוטו. לא 50,000 שקל. 9,000 שקל ברוטו. אם ממ"ן תשתתף במכרז, אין לה ברירה, היא צריכה לקחת עלויות שכר, ולהוסיף אותן בעלויות. כל גוף חדש ייקח את כל העובדים בשכר מינימום.

במקרה הטוב.

כולם בשכר מינימום. זאת אומרת, כל שלוש שנים, רשות שדות התעופה תרוויח כסף, תיקח הרבה אגרות, ושם יעבדו 500 איש מנוצלים בשכר מינימום, ברשות שדות התעופה. אלה ששמים לוויינים בחלל. ואתה, כשר התחבורה הממונה עליהם, תנציחו את העוני במדינת ישראל. וזה לא בסדר. ואני חושב שפה זה בדיוק מקומה של הכנסת. בדיוק אבל. לנסות ולעודד תחרות, ולהרוויח כסף, אבל לא על חשבון העובדים. כשאני אומר על חשבון העובדים, אז אפשר לחשוב שהם מרוויחים 40,000-30,000 שקל, כמו ברשות שדות התעופה. הם לא מרוויחים כמו ברשות שדות התעופה. הם מרוויחים הרבה פחות מרשות שדות התעופה. הרבה פחות מ-50%. ואין לי כלום נגד עובדי רשות שדות התעופה. כלום. אבל לא יכול להיות כזה דבר.
וזו לא פעם ראשונה שאתם עושים את זה. שאתם לא רואים עובדים בעיניים. ואתם מנצלים את משאבי המדינה. ומשאבי המדינה זו האפשרות לטוס. זה שאנשים רוצים לטוס, אתם שמים אגרות, ואתם מתנהגים ברשות שדות התעופה – תסלחו לי – כמו בריונים. כמו בריונים. וזה לא בסדר. צא למכרז כמה שאתה רוצה. תכניס סעיף שהעובדים יקלטו, העובדים הנמצאים שעובדים 20 שנה. אין להם הלא סיכוי אחד למיליון. מי שמרוויח 5,000 ברוטו ייזרק. מה פתאום 5,000 שקל? אפשר 4,300. ניצור עוד עניים. למה?
זו ההתרשמות שלי משיחות שהיו לי עם עובדי ממ"ן. באו אלי עובדים מסכנים, עם דמעות בעיניים ואמרו אנחנו הולכים לאבד את הפרנסה. חיים, אתה יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, עזור לנו, תציל אותנו. בשביל זה בא הדיון הזה. וביקשתי מישראל להיות פה, כי אני מכיר אותו, ומכיר אותו טוב. ואני יודע שהוא לא רוצה להנציח את העוני. ולא מעניין אם רשות שדות התעופה תרוויח שני מיליון שקלים פחות. לא מעניין. הנה, אני אומר לך, לא מעניין. אז תהיה עוד קצת פרנסה. מעבר לזה אני לא רוצה כלום. תעשה תחרות, תתייעל, תן פרמיות, אל תיתן פרמיות. את כל העובדים שעובדים תכניס במכרז, שייקלטו אצל המעסיק החדש תחת אותו הסכם. ושיהיה איזה מעסיק שאתה רוצה. אני לא קובע לך את המעסיק, אני לא קובע לך כלום. כל העובדים – זה ההסכם הקיבוצי, אלו תנאי המכרז, ותעשה כל שבועיים מכרז. לא מפריע לי. לא מפריע לי. אתה תגיד לי מתי אתה רוצה להגיב – בסוף, בהתחלה?

בסוף.

מאה אחוז. נציגי רשות שדות התעופה – אחר כל אני אתן גם למי שרוצה לדבר, יוכל לדבר. אבל אם נציגי רשות שדות התעופה רוצים להגיד משהו – אולי אני טועה. יגידו לי חיים, טעית, מה פתאום? שמנו במכרז סעיף כזה, הכול בסדר, לא ירוויחו אצלנו 4,300 שקל. מינימום יהיה 7,000 ברוטו. ואללה, אני אגיד מצטער אני, לוקח את המילים חזרה. בבקשה, אדוני המנכ"ל. לפרוטוקול, שם ותפקיד.

גנות יעקב. רק אתמול ישבתי בנושא תנאי עובדים, ככה שאני מתורגל כבר.

תנאי עובדים איפה, ברשות שדות התעופה? שם מדובר על 4,000 שקל?

לא, שם מדובר בעבודת הקיץ של הסבלים.

4,000 שקל?

לא, אני אמרתי, עבודת הקיץ של הסבלים שמרימים 70 קילו בבטן המטוס. כדי לאפשר לנו לקדם את כל הפרויקטים של רש"ת. אבל - - -

תקשיב, אם אתה תפרסם מכרז להיות סבל ברשות שדות התעופה - - -

יבואו.

אלפים.

אני יודע.

אם תפרסם מכרז להיות סבל בממ"ן, לא יהיו אלפים. לא יהיו אלפים. ברשות שדות התעופה, אם אתה תגיד ב-08:00 בבוקר נפתח התור, ב-02:00 בלילה ילכו מכות על התור. ואני לא מצר על זה. זה בסדר גמור. אני שמח שבן-אדם עובד, מתפרנס, ויכול לפרנס את משפחתו. אין לי בעיה עם זה. אין לי בעיה עם זה. יש לי בעיה שבשביל להרוויח כסף אתם רוצים לקחת פרנסה מאנשים אחרים. מהשכנים. זו הבעיה שלי. לא שאצלך ירוויחו, שירוויחו כמה שאתה רוצה. לא מעניין אותי, אני לא שם. בבקשה, אני לא אפריע לך יותר.

קודם כל, אני רוצה להגיד פה שאני נבוך. אני נבוך, ואני לא אוהב את המעמד הזה. מפני שאני מבין אותך. ואני מבין את העובדים. גם אני לא הייתי רוצה להיות במקומם. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה. אבל אני רוצה שתבינו גם את הרשות. קודם כל, במסגרת המכרז יש סעיף שאומר הזכיין חייב לשמור על ההסכמים הקיבוציים. לא של ממ"ן.

זה לא כתוב.

איפה?

סליחה, פה אף אחד – אבל אף אחד – לא יפריע למישהו שמדבר. כל אחד שירצה לדבר, ירים את יד, יקבל רשות דיבור. פה לא מפריעים.

אמרתי, לא של ממ"ן. אמרתי. אני מנסה להיות מנומס מאוד-מאוד - -

לא יפריעו לך יותר.

- - מפני שאני מבין את חשיבות הנושא היום. ואני אומר את זה באמת. ואני לא הייתי רוצה עכשיו להתנצח עם ממ"ן, מפני שלא - - - 4,000, ותיתנו להם שמונה. אז אל תפריעו לי. אני מבין את המצב. אנחנו הכנסנו את הסעיף. אני עברתי והובלתי אלפי מכרזים. אלפי מכרזים. אני לא זוכר מכרז אחד שבמסגרת המכרז נכתב סעיף שהזכיין מחויב על-פי המכרז לשמור על התנאים ועל הכול. זה לא עסק פרטי. רש"ת היא לא עסק פרטי. ואנחנו פועלים על-פי חוק חובת המכרזים.

רש"ת זו חברה ממשלתית?

לא, תאגיד סטטוטורי.

לא, תאגיד סטטוטורי.

תאגיד סטטוטורי.

תאגיד סטטוטורי. ומי שקובע בסופו של תהליך זו הממשלה. גם היציאה למכרז. לאור העובדה שהם סיימו, אנחנו חייבים לצאת למכרז.

בסדר גמור.

לפני שבע שנים האריכו את ההסכם מול ממ"ן לאור הכנסת שחקן נוסף למשחק, לא מעט כדי לשמור על האינטרסים של העובדים. זה היה לפני שבע שנים. היו הרבה מאוד התייעצויות. ועוד פעם אני חוזר, לכולנו ברור שהאינטרס של הזכיין החדש – שיכול להיות ממ"ן, או מחר בבוקר מישהו אחר – לשמור על העובדים. לא באותם תנאים. כך אני מבין.
הייעוץ המשפטי שלנו בצורה חד-משמעית אומר אתה לא יכול לכתוב ולהתערב לגבי העסקה של עובדים. זה המקובל, זה מה שיש כרגע. זה מה שיש כרגע. חיפשנו בכל זאת, לבדוק איך אנחנו כן יכולים, מעבר להמליץ, ולא מצאנו יכולת, אלא אם יש דירקטיבה ממשלתית אחרת. אבל כעיקרון, אנחנו לא יכולים לכתוב דבר כזה במכרז. רבותי, אנחנו עומדים לקבל את תוצאות המכרז מחר בבוקר, של ריצ'רדסון. 1,200 עובדים. 1,200 עובדים. כל שבוע. יש הבדל.

זה לא אותו דבר, שם כולם שכר מינימום.

סליחה, יש הבדל, כי ממ"ן היא חברה ממשלתית לשעבר. לא סתם אמרתי את מה שאמרתי.

שעובדים בה 20 שנה רצוף.

אמרתי, לא סתם אמרתי את מה שאמרתי. אנחנו נמצאים כרגע במהלך המכרז. אני לא מכיר שיטה אחרת, ואתם רואים שאני מתפתל פה. הרי לפי סעיף – בחוק הרשות, אני חייב לדאוג לאינטרסים של הרשות, שהיא חלק – זה לא בדיוק רווחים, ואני מאוד מוגבל בדיבור פה. הרווחים לא הולכים לאף אחד, הרווחים האלה מתורגמים לפעילות, לפיתוח, להקמה, לתוספות, שאחרת מישהו אחר היה צריך לממן אותם.

אז הם הולכים ל-.

לאותם הדברים.

בסדר, אבל הולכים ל-.

שדרוג מסלולים זה מיליארד שקל. הקמת מגדל פיקוח זה 100 מיליון שקל.

מאה אחוז, אבל הורדה של 500 משפחות לקו העוני, כמה זה?

אדוני היושב-ראש, שים לב שגנות לא מתווכח אתך. אני מבין אותך. אני מבין אותך.

זה מגדל פיקוח נפש.

אני מבקש את ההיבט המשפטי בכמה משפטים. ושים לב עוד פעם, לממשלה יש זכות לעשות הכול. אנחנו בסופו של דבר לא חברה פרטית.

אבל אנחנו מפקחים עליה. הכנסת מפקחת על הממשלה.

מאה אחוז.

לכם גם יש זכות לא לקחת את הכי זול בין מי שמציע. גם לך יש את הזכות לא לקחת את ההצעה הזולה ביותר.

עד כאן. מה שאני מבקש, בכמה משפטים – היועץ המשפטי. מפני שאנחנו התלבטנו על הנושא הזה, למרות שזה לא מקובל. אמרנו, פה תהיה בעיה, אבל לנו אין ברירה, המכרז כרגע באוויר.

אז מה?

אני מבקש את היועץ המשפטי בכמה משפטים. אני מבקש ממך.

אני אתן לו לדבר. הוא ידבר. הוא יקבל. מארגון העובדים של ממ"ן רוצים להוסיף משהו? לפרוטוקול, שם ותפקיד.

הימלפרב דוד, יושב-ראש ועד עובדי ממ"ן.

תן לנו סקירה על המפעל – כמה זמן הם עובדים, רמות שכר בערך, סדרי גודל.

ממ"ן קיימת מ-1975. אני עובד בחברה מ-1979. בממ"ן עובדים במסוף עצמו 483 אנשים, שמתוכם בסביבות 200 אנשים מעל גיל 50. עיקר העבודה בממ"ן היא עבודה פיזית קשה – סבלות ומלגזנות. ממ"ן בונה מטענים עבור חברות התעופה. תראו, עובדים אצלנו אנשים שבאו ממדינות חבר העמים. נמצאים בארץ 15, 17, 20 שנה. אנשים שבאו מאתיופיה. מה יקרה להם אם לא תהיה להם עבודה? מה יקרה להם? מה יקרה לבחור הזה?

עזוב מה יקרה. אני רוצה להבין רמות שכר, שעות עבודה. בוא נשחק ענייני.

בבקשה, בממ"ן, נכון להיום, עובדים 70% מכוח העבודה שצריכים לעבוד בה. וזה על-פי דרישת ועד העובדים. למה? כי אנחנו רוצים שאנשים יעשו יותר שעות נוספות, שיהיו להם משכורות נורמליות. מה זה משכורת נורמלית? משכורת נורמלית ממוצעת – שזה כולל שבתות, חגים, שעות נוספות – 7,900 ש"ח ברוטו.

זאת אומרת, לפי מה שאתה אומר, הבסיס הוא שכר מינימום.

זה לא בדיוק שכר מינימום, זה משהו כמו 25 ש"ח לשעה.

זה שמונה אחוז מעל שכר מינימום.

כן. פחות או יותר.

זאת אומרת, סדר גודל של 5,000 שקל בסיס.

נכון, בדיוק.

איפה ותק של 25 שנה?

על זה אנחנו מפצים בצורות אחרות. יותר בצורה של רווחה.

תיכף ידבר מנהל כוח האדם שלך. יסביר לנו.

יותר בצורה של רווחה, בצורה של תמיכה. אנחנו מממנים להם לימודים וכולי. הרבה דברים אחרים. עוד פעם, זה שכר ממוצע, 7,900. יש אנשים שמרוויחים יותר, ויש לנו גם, מטבע הדברים - - -

אלה שמרוויחים פחות.

בדיוק, מרוויחים פחות. אלה שמרוויחים פחות ומורידים את הממוצע כלפי מטה הם בעיקר אנשים שהשתחררו מהצבא ועובדים ביחידות כמו פיקוח וביטחון. הם עובדים על שכר מינימום פלוס האחוזים של המשמרות כי הם באים לתקופה של שנה-שנתיים. אבל צריך לספור כל אחד. יש גם משרות חלקיות, יש נשים שעובדות מ-08:00 עד 15:00, שגם הן מורידות טיפה את הממוצע.

מה מבנה העובדים שלכם? כמה אנשים עובדים מעל עשר שנים?

מעל עשר שנים – יש לי פה את הנתונים, רק אין לי משקפיים.

טוב, מנהל כוח האדם שלך יסביר לנו קצת על המפעל, שנבין.

רוב העובדים אצלנו הם בין הגילאים 60-40. יש לנו גם סבלים בני 70. אנחנו מאפשרים לאנשים לעבוד כמה שהם רוצים, פחות או יותר. עוד פעם, על מנת שיביאו פרנסה הביתה, שיביאו אוכל הביתה. אלו אנשים עם משפחות מרובות ילדים – שישה - - -

בן-אדם שהגיע מחוץ לארץ לפני 15 שנה, אם הוא לא יעבוד היום, אין לו פנסיה, אין לו כלום.

אין לו כלום. אז אנחנו מאפשרים להם להמשיך לעבוד. אנחנו לא מגרשים אותם בגיל 67 הביתה. כי אין לך פנסיה, אנחנו יודעים, מתחשבים בך.

מאה אחוז, תודה. לפרוטוקול, שם ותפקיד.

דוד בן-שושן, אני סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת ממ"ן. קצת נתונים, נסדר קצת את הנתונים, כי יו"ר הוועדה, כמו שאתם מבינים, מתרגש. קודם כל, אני שמח על הדיון הזה, כי אני חושב שהוא מאוד חשוב. בחברת ממ"ן, במסוף המטענים עובדים, כמו שדודו אמר, כ-490 עובדים. למעלה מ-200 עובדים מעל ותק של 15 שנה. כמובן שיש גם עובדים של עשר וחמש שנים. כשדודו אמר את הממוצע, זה ממוצע השכר. אנחנו לא מכניסים את הנסיעות, אז זה לא שכר מינימום. קבוצת אנשי הביטחון, או הצעירים, מתחילים ב-25 ש"ח. אז חיים, כמו שאתה יודע, זה יותר משכר המינימום. כמובן שיש ותיקים שמרוויחים הרבה יותר מזה.
אבל אנחנו רחוקים מהשכר שמתפרסם במקומות אחרים. אנחנו גאים במה שיש. החבר'ה מתפרנסים בכבוד. זה לא שכר מינימום. חצי מהעובדים גם לא עובדים במשמרות. מה שדודו אמר, עובדי משמרות, נכון, עבודה קשה. חצי מהעובדים הם מלגזנים, נטלים, שעובדים עם הידיים, ראשי צוותים, עובדי משמרות. חצי מהם, כ-200 עובדים, גרים בעיר לוד-רמלה. היתר מהסביבה – שוהם, מודיעין, רמת-גן, פתח-תקווה. אני חושב שצריך להזכיר פה עוד משהו, זו חברה שהייתה פעם חברה ממשלתית. היא עברה הפרטה, נכנסה לתחרות. העובדים פה, עובדים נאמנים, שיתפו פעולה. זו דוגמה לתחרות שהמדינה וממשלת ישראל נכנסה אליה. הם הגיעו כרגע לשוקת שבורה, שבוודאות אם יכנס לפה מפעיל שאין לו הסכם קיבוצי, או שהוא לא ישמור על תנאי ההעסקה כמו שיש לעובדים האלה – וכמו שאתם מבינים, זה רחוק מנתונים מפליגים או מנקרי עיניים – יעסיקו בשכר מינימום. ואנחנו רואים את זה בהרבה מקומות. בהרבה מקומות חברות אחרות בקבוצה, שמתחרות במכרזים - - -

הם לא מכחישים את זה. מה שהיה במדינת ישראל – אחד ההישגים הגדולים של הוועדה הזאת בקדנציה הקודמת היה שאישרנו את החוק לאכיפת דיני עבודה. כשאישרנו את החוק לאכיפת דיני עבודה מנענו ממדינת ישראל בעיקר לבצע מכרזים שהגדרנו אותם "מכרזי הפסד", בעיקר של שמירה וניקיון. אמרנו כל אחד שיעשה מכרז הפסד – ושם הפכנו את ההגדרה. מכרז שהוא לא יהיה מכרז רווח, תוך כדי שהוא מראה לנו שהוא מרוויח אחרי שהוא משלם הבראה, נסיעות, שעות נוספות, פנסיה, וכל היוצא בזה, הוא אישית ישלם קנס של 14,400 על כל עובד, ויושעה מהעבודה. לא יוכלו לשפות אותו משפטית, והוא יועמד לדין פלילי על עושק. את זה עשינו על המעסיק. זה שנותן את השירות, הוא גם ישלם את הקנסות, ולא יוכל להשתתף במכרזים.

וכל זה היה בשביל להביא את המכרזים לשכר מינימום. להביא אותם לשכר מינימום. כי לפני זה הם היו עושים מכרזי הפסד, היו לוקחים פועלי ניקיון לפי מטרים. תקבלי שני שקלים על 20 מטר. לקחו לה 20 אגורות למטר. הם היו נכנסים, העיקר לקחת את המכרז. אותו יזם, אותו נותן שירותים, לא עניין אותו. גם פה לא יעניין אותו.

אפשר להכניס עוד נתון, ברשותך?

אתה יכול עוד הרבה.

כמו שידוע, בשדה התעופה, יש מתחרה לממ"ן בשם Swissport, שהתחיל לעבוד לפני מספר שנים. אני לא יודע, למעלה מ-100 עובדים או 200 עובדים. אין הסכם קיבוצי. אז אני לא יודע מה אומרים פה על הסכם קיבוצי. אין הסכם קיבוצי. הוא מעסיק שם אנשים - - -

מה רמות השכר שם?

אני לא יודע להגיד מה רמות השכר. אבל זו דוגמה שבוודאות, כל מי שירוץ על מסוף המטענים הזה יעסיק עובדים ללא הסכם קיבוצי. נקודה. זו דוגמה. אז אני לא יודע מה אמר כבוד - - -

תשמע, אני מכבד את מה שהוא אמר. מה שהוא אמר, בוודאות, זה נכון. הוא אמר יש סעיף של הסכם קיבוצי, אבל הסכם קיבוצי על שכר מינימום זה לא – אני לא מחפש התאגדות של עובדים. לא מעניין אותי אם הם יהיו מאוגדים. בטח לא פה. ירצו, יהיו מאוגדים. לא ירצו, לא יהיו מאוגדים. זה יבוא מרצונם. אבל אני רוצה שאנשים שיבואו לעבודה יוכלו להתפרנס מהעבודה שלהם, ולא יהיו נזקקים לקצבאות. זה מה שאני רוצה. מעבר לזה אני לא רוצה כלום. אני רוצה שבן-אדם יקום בבוקר, יעבוד חכם. שלא יעבוד קשה, שיעבוד חכם. יחזור הביתה מלא הערכה, עם פרנסה. ולא שכולם יהיו שכר מינימום. זאת המטרה של הוועדה הזו.

נתון חשוב נוסף, ממוצע הגילאים במסוף המטענים הוא מעל 45. יש כ-60 עובדים מעל גיל 60, שנבין על מה אנחנו מדברים. יש לנו כ-120 עובדים בין 55-50. לצערי, כולנו מכירים, כל אחד כזה לא ימצא מקום עבודה בחוץ. אלה הנתונים.

זה לא מעניין את הרשות. הרשות היא גוף עסקי.

אלה נתוני האמת.

היא גוף עסקי שצריך להרוויח כסף. כן אדוני. לפרוטוקול, שם ותפקיד.

בוקר טוב אדוני, דני אוחיון, מהסתדרות מרחב השפלה, ומחזיק תיק ממ"ן. אני רוצה לפנות לרשות שדות התעופה. אני אזכיר לכם, לפני כמה חודשים היינו בבית המשפט בנושא "האחים עובדיה". זה מה שאתם רוצים לעשות היום לעובדי ממ"ן. הרי מה קרה? האחים עובדיה, בזמנו, כשזכו במכרז, שילמו המון כסף כדי לזכות במכרז. מי שילם את המחיר? העובדים. מה קרה? - - -

מה עשו האחים עובדיה?

אני אסביר. הם מבינים למה אני מתכוון.

לא, זה שהם מבינים - - -

דקה. מה שקרה - - -

רק להסביר כדי שגם אנחנו נבין. זה שהם מבינים, זה בסדר. אבל גם אנחנו רוצים להבין במה מדובר.

אני אסביר. לפני כמה שנים, ברשות שדות התעופה התפרסם מכרז לניקיון ושינוע. האחים עובדיה – בזמן שהם הגישו את ההצעה, פנינו לרשות כהסתדרות ואמרנו להם יש לכם אנשים שיודעים לחשב. הרי לא ייתכן שהוא משלם מחיר כזה, והוא מחזיק קבוצת עובדים. הוא צריך לקחת כסף מאיזה מקום כדי לשרוד. מה קרה? לא היה שום סעיף של הסכם קיבוצי. לא היה פה שום דבר - -

אבל אז היו מכרזי הפסד.

- - היה כתוב רק דבר אחד, שישולם על-פי חוק. כל אחד לוקח את החוק לאן שהוא רוצה. מה קרה לפני כמה חודשים? הקבלן פשט את הרגל. כמות עובדים גדולה מאוד נשארה ללא פרנסה, ללא פנסיה. נמצאים כרגע בכונס נכסים. אדוני היועץ המשפטי גם היה בדיון, והוא יודע בדיוק למה אני מתכוון. זה מה שיקרה לעובדי ממ"ן. פשוט מאוד. עובדי ממ"ן נמצאים תקופה ארוכה כעובדים ותיקים. איפה המיומנות שלהם? איפה המקצועיות שלהם? איפה הניסיון? הרי מדובר פה על מטענים, על שער המדינה, על כלים כבדים, ציוד מאוד מתוחכם. כל זה כבר לא חשוב? כל זה לא חשוב? מה חשוב, רק הכסף, כמה אני מרוויח? אני חושב שאם הנהלת רשות שדות התעופה הייתה עושה פשוט משהו קטן – לא צריך להתאמץ – שכל מי שיזכה, ולא משנה מי יזכה, שיהיה מחויב להסכמים הקיבוציים ולתנאי השכר של העובדים בממ"ן, זה הכול.

או שייקח אותם, יותר פשוט.

בטח שהוא ייקח אותם, כי הם מקצוענים. אבל אם יהיה מצב - - -

הוא לא ייקח אותם, דני. הוא לא ייקח אותם. הדבר הראשון, כשיבוא בעל עסק – אם לא בשבוע הראשון ולא בחודש הראשון, זה יהיה בשני – כולם הביתה. מי שרוצה להישאר, יתיישר בשכר שאני נותן, 4,300 שקל לחודש. מתאים לכם? טוב. לא מתאים לכם? עכשיו אותו עולה, שאין לו לאכול, והוא מעבר לגיל 67, יעבוד גם בשביל 2,000 שקל. כי אין לו מה לאכול. ואת זה אנחנו רוצים שראשי התאגיד הזה לא יעשו. זה מה שאנחנו רוצים. שירוויחו כסף, זה בסדר. שלא יהיו הגורם לעשוק אנשים. זה מה שאנחנו רוצים. בבקשה אדוני. לפרוטוקול, שם ותפקיד.

שמי אריה שחם. אני עורך הדין והיועץ המשפטי של רשות שדות התעופה. ואני רוצה למחות על דרך הדיבר שלך כלפי עובדי רשות שדות התעופה. אני חושב שאתה צריך לחזור בך, כי אם אתה מדבר על בריונות, ועל התנהגות – ואני מבין שהתעשייה האווירית עושה לוויינים, אבל אני חושב שאתה התנהגת לא יפה כלפי עובדי הרשות.

סלח לי, אדוני העורך דין, תירגע. דיברתי על הנהלת הרשות. הנהלת הרשות מתנהגת כבריונים. כבריונים. הנה, אני אומר לך לפרוטוקול, כבריונים. לא רואים בעיניים שום דבר חוץ מכסף. ואתה בטח לא עובד בשביל שכר מינימום. שמעת מה אני אומר לך? הנה, לפרוטוקול, הנהלת רשות שדות התעופה עובדת כבריונים. כבריונים. והיא לא רואה את החוק תמיד מול העיניים, אם הזכרת את התעשייה האווירית. ואני לא רציתי שתזכיר את התעשייה האווירית, אבל אתה עורך דין - - -

אתה הזכרת את התעשייה האווירית.

תקשיב, אני אמרתי גילוי נאות מאיפה אני בא. אבל אתה מכניס פה לדיונים דברים שלא פה. רשות שדות התעופה לא צריכה לעשוק עובדים. שמעת?

אם תיתן לי לדבר - - -

אני אתן לך לדבר, אבל אתה תדבר לעניין.

אני מדבר לעניין. רק לעניין.

אוקיי. בבקשה אדוני.

אז אני אתחיל מהעובדה שאני התחלתי ברשות שדות התעופה ב-300 לירות – לירות. אז אל תגיד לי כמה התחלתי, וכמה אני מרוויח ברשות שדות התעופה.

זה לעניין?

זה לעניין, כי אתה התחלת כמה מרוויח.

סלח לי, אתה רוצה לדבר לעניין, או שאתה רוצה שאני אוציא אותך מפה?

אני רוצה לדבר לעניין, אבל - - -

אז דבר לעניין, אם לא אני אוציא אותך מפה.

300 לירות, זה אומר שאתה כבר הרבה זמן - - -

הוא התחיל ב-65'. זה אומר שעוד מעט הוא ייצא לפנסיה.

מה שאני רוצה לומר, בראשית דברי – ואחר כך אני אמשיך, אלא אם תחליטו אחרת – אני חושב שהנושא הוא סוביודיצה. עובדי ממ"ן פנו לבית המשפט. זה נמצא בתהליך בבית המשפט. אני חושב שבית המשפט הוא הרשות השופטת של מדינת ישראל. אתם כרשות מחוקקת נכנסים עכשיו לשטח שעובדי ממ"ן פנו לבית המשפט, ודורשים שם את הצדק שלהם, ואתם מנסים להתערב – סלח לי על הביטוי – בפעולת בית המשפט. אז אני מציע שלאור העובדה שזה נמצא בדיון בבית המשפט, הדיון הזה יופסק. אם אתה חושב שלא, אני אמשיך לדבר.

דבר.

אני באמת חושב שתעביר את הכדור לשר, נראה לי שהם צודקים.

לא, יש לי עוד הרבה.

דבר.

אין עם מי לדבר.

אבל אני רוצה להציג כדי שתדעו.

דבר.

זה לא פרטנר, מה שנקרא.

אוקיי. דבר נוסף, אני רוצה שתשימו לב, זה דיון לטובת זכויות העובדים, ומי שיושב כאן, בין השאר, הם הבעלים של ממ"ן. ולבעלים של ממ"ן יש אולי אינטרס להיות ספק יחיד בנושא הזה. משום שלא תמצאו שום מציאה שיבוא ויתנו לו - - -

הוא לא אמר לך לא לצאת למכרז. זה לא מה שהוא אמר.

בשביל מה - - - הבעלים של ממ"ן, תגיד לי?

זה לא מה שהוא אמר.

רק לדייק, אני לא הבעלים.

אני אסביר. גם ביציאה למכרז, כאשר המציעים הפוטנציאליים כובלים את ידיהם, וכל הפסיקה של בית המשפט לא מדברת על ביטחון תעסוקתי, במיוחד של יחסי עובד ומעביד בין רשות שדות התעופה לעובדי ממ"ן – אז אני אומר לכם, מתוך הניסיון שלי, שמציעים פוטנציאליים לא ייגשו למכרז - - -

אולי המכרז לא הגון. אולי המכרז שאתם רוצים להוציא הוא לא הגון. אם נכבול את הידיים של העסקת עובדים בתנאים לא נאותים, כנראה שהמכרז לא הגון.

כל - - - נותנים לו תקופה של אפשרות העסקה לא ישירה, בסדר. קח את העובדים האלה, תעסיק אותם בעצמך, אתה לא צריך קבלן בשביל זה.

אני אשמח, רק אם לא יצעקו עלי. אבל אני רק מבקש, מכיוון שכבודכם לא קראו את תנאי המכרז, אז להגיד מכרז לא הגון – אני חושב שזה מוגזם. אבל אני רוצה להמשיך בנושא הזה. ובין השאר, אני רוצה להעיר עוד הערה שאני חושב שכדאי שהיושב-ראש ישמע אותה. לא רשות שדות התעופה קובעת את האגרות. ועדת הכלכלה של הכנסת קובעת את האגרות. רשות שדות התעופה משקיעה בשנים האחרונות מעל שלושה מיליארד שקלים, שאחרת האוצר היה משלם אותם, כדי לבנות שדה חדש על-יד אילת. כדי לשדרג את המסלולים. כדי להעלות את הבטיחות בתעופה. זה מה שרשות שדות התעופה עושה. לא זכור לי שרשות שדות התעופה הופיעה בין עשר החברות הממשלתיות או האחרות שהעובדים שלה מרוויחים הכי הרבה. ולמה יהיו 80,000 עובדים, או כמה שאמרת, 8,000 עובדים, שיעמדו באמצע הלילה?

- - - הם לא חברה ממשלתית. הם רשות. זו לא חברה ממשלתית.

אבל אנחנו מופיעים בדוח מקבלי השכר של הממונה על השכר. ואנחנו לא מופיעים שם. לרשות שדות התעופה יעמדו בתור כדי להתקבל משום שלעובדים יש תנאים טובים.

נושא רשות שדות התעופה לא בדיון.

מכיוון שמדובר כאן על גוף שמחזיק למעלה מ-40 שנה במתן שירותי מסוף מטענים, והאריכו לו מפעם לפעם – ובין השאר, אחת הסיבות שנתנו להאריך לגוף הזה את החוזה, זו הסיבה כדי שיפתור חלק מבעיות העובדים. והיו הסכמי עבודה בממ"ן. ודרך אגב, ממ"ן, כשהתחיל הגוף – ואני לא יודע, לא שמעתי מעובדי ממ"ן כאן תשובה, כמה מיקור חוץ יש להם? כשהתחילה העבודה בממ"ן, היו להם למעלה מ-200 עובדים במיקור חוץ. העובדים במיקור חוץ, אדוני היושב-ראש, אתה ודאי יודע, כמו חברי הכנסת, כמה מרוויחים עובדים במיקור חוץ.

קלטנו את כולם להסכם הקיבוצי.

סלח לי.

נאמר כאן לגבי שכר העבודה. ויפה אמרת – אני לא צריך לתת לך ציונים – אתה הבנת יפה מאוד שרוב העובדים בממ"ן עובדים בשכר מינימום, ולכן צריכים לעשות שעות נוספות.

סמנכ"ל כוח אדם הסביר לך שזה לא ככה.

אני הבנתי את יושב-ראש הוועד, לא את נציג ההנהלה. את נציג העובדים אני הבנתי. לכן כשהיו הסכמים – בשנת 1989 היו 270 עובדי קבלן בממ"ן. ההסכם של 2006, כשהתחילו לדבר על כניסת ספק חדש, הייתה אפשרות גם לעובדים לרכוש מניות משום שהבינו שהחוזה יסתיים ביום אחד. ודיברו על תנאי ההעסקה של העובדים, ומה יקרה כשהעובדים יסיימו את עבודתם. דבר נוסף אני רוצה לומר, במרבית החוזים ברשות שדות התעופה, כשיוצאים למכרזים –והחוק מחייב אותם לצאת למכרזים, והוא הזכיר את האחים עובדיה – הספק שנכנס מבין את היתרון של העובדים, ואת רובם הוא קולט בחזרה, ולראייה לגבי האחים עובדיה. ולא זכור לי שמישהו מהם התלונן שהוא קיבל שכר פחות מהעובדים האחרים.

תקשיב, אתה עורך דין אינטליגנט. אתה שמעת מה אמרתי על אכיפת דיני העבודה? נגמר הסרט הזה. בשביל זה הוא קלט אותם והעלה להם את השכר. כל העובדים של האחים עובדיה, פתאום השכר שלהם עלה. כי לפני כן עשקו אותם. באה כנסת ישראל ואמרה בדיוק אתה מה שאנחנו אומרים לכם היום. בדיוק אבל. כי אם היינו משאירים את זה, ולא היינו עושים את זה, אז היה קורה לעובדים האלה מה שקרה לעובדים של האחים עובדיה. והיו קולטים אותם בפחות משכר מינימום. ואז קלטו אותם בשכר מינימום, ושכר המינימום היה יותר גבוה ממה שהם הרוויחו, אז הם היו מאושרים.

ברשות שדות התעופה אנחנו מפקחים – אנחנו בירכנו על השינוי הזה של ועדת העבודה והרווחה. קבלנים בחברות עתירות כוח אדם – יש לנו פיקוח על הקבלן. אנחנו לוקחים את תלושי המשכורת, ובודקים שהוא מקבל את כל התנאים שהוא צריך לקבל. וזה מה שאנחנו עושים.

בסדר. כי אתם אחראים היום.

נכון - - -

כי המנכ"ל שלכם ילך לכלא אם לא.

מאה אחוז, נכון.

יש הפרדה מוחלטת בין מה שהעובד מרוויח - - -

היום המנכ"ל שלכם ילך לכלא אם לא. זה החוק, אתם אחראיים.

את זה אנחנו עושים. אני רק מדבר על המקרה הספציפי הזה. מדובר כאן באפשרות שגוף שיושב 40 שנה – שזה בוודאי נראה דומה למונופול, לא פחות, אם לא יותר מרשות שדות התעופה – והגוף הזה רוצה לשמור על האפשרות שהוא יישאר מונופול במקום הזה, ולא לאפשר תחרות. ואנחנו נוציא מכרז - - -

יצא מכרז שאחד התנאים שבו שהוא קולט את העובדים. זרוק את הבעלים. זרוק אותם. הנה, אני אומר לך, זרוק את הבעלים. גם אם הם ישוו את התנאים, אתה לא חייב לקחת כל הצעה. אני לא רוצה את הבעלים האלה יותר. הם 40 שנה. לא רוצה אותם. זרוק אותם, וקח אותם, את העובדים, כתנאי במכרז. רק את העובדים. בלי הבעלים. בלי המנהלים.

אבל אנחנו דרשנו תנאים - - -

בלי סמנכ"ל כוח אדם.

אני סיימתי.

אם סיימת, חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה.

אדוני, הדברים שלי מכוונים – בגלל הנסיבות האלה – בעיקר לשר. ברור לגמרי שכאן השאלה שהייתה צריכה להישאל מראש בכלל למה במקום שאתה השר אחראי גם על מגדל הפיקוח, גם על המסלול, גם על הכבישים וגם על האווירונים, למה אתה לא אחראי בסופו של דבר גם על 490 העובדים האלה? זו באחריות המלאה שלך. ולמה הם לא עובדים של אותה רשות שעושה את כל הדברים האחרים? השאלה המרכזית נשאלה, ואם כל חטאת, היא מיקור החוץ. אני מכיר את הגישה העסקית. היה לי ויכוח על הנושא הזה פעם, אם בכלל מדינת ישראל היא מפעל רנטבילי או לא, כבוד השר. איך אני יודע שהיא לא? איך אני יודע שהאחריות שלה היא – מר גנות, תקשיב טוב לזה. זה מיועד גם אליך. אתה אמנם עוד לא השר, אבל זה מיועד גם אליך.
אם אתם תמכרו את המפעל הציוני במחיר שהושקע בו, אתם אף פעם לא תקבלו את המחיר. ולכן אחד מהשניים: אתה, משרד התחבורה – כי הוא יכול להתכסות באלף ואחת אצטלות משפטיות במבנה שקיים היום – או שאתה מוצא את הדרך לשמר as is מתוך הקפאה את התנאים שיש להם כאן; או שתהפוך את כל העובדים של ממ"ן היום – ולי אין עניין עם ממ"ן, ולא עם שום מערכת אחרת, שתדע לך – לעובדים שלך, גנות.

של רשות שדות התעופה.

אתה תעסיק אותם באופן ישיר. אתה לא תיתן ניקיון בחוץ וסבלות בחוץ. ככה צריך היה להיות מקובל. אגב, גם ככה, בתקופה המיושנת יותר, הלא טובה, זה היה די מקובל. שאנשים לא עבדו במיקור חוץ. זו הבעיה. על בסיס הבעיה הזאת, עכשיו אתם טוענים טענה שמתחילת הדיון היא כבר ממקום אחר לגמרי, שהוא לא צריך להיות. ולכן עיקר הפנייה היא למשרד התחבורה בנושא הזה. וצריך להניח לאנשים שנמצאים בגיל של מוות קליני מבחינת שוק העבודה. זה מה שצריך להיות ברור. והסיוט הכי גדול של האנשים האלה הוא איך המעקלים מתחילים. הם יושבים בסלון הבית – יש לכל אחד מאתנו את הסיוט הזה – ומתחילים המעקלים להיכנס.
אבל אני רוצה להיות פרקטי, ואני לא רוצה להיות – נאמרו כאן הדברים בצורה מצוינת טובה. אחריותך ל-490 העובדים האלה, עד האחרון שבהם, לפחות בתנאי ההעסקה שיש להם היום – שזה לא – איך אני אגיד?

לא אַי-אי-אי.

כן. לא אי-אי-אי. אני צריך לחשוב על העבודה, על המאמץ, מול התשלום. זה לא נראה טוב. ולכן לי אין טענה – היועץ המשפטי של רשות שדות התעופה, הוא נסמך על החוק. על-פי המכרז, אגב, הוא לא מחויב למחיר הזול ביותר, אבל הוא חייב לצאת במכרז. אסור לו להכניס את תנאי העבודה.

חבר הכנסת גילאון, אתה מציע שאני אעבור על החוק?

לא, לא.

לא, אני לא רוצה שתעבור על החוק. אתה החוק.

הוא נסמך על החוק, ואני צריך לעבור על החוק?

אל תעבור על החוק.

גם אני כפוף לחוק.

אתה בונה את החוק. אתה לא עובר על החוק. אם לך, בתור שר תחבורה, אין פתרון חוקי לסוגיה שישנה כאן, אדוני, אז אנחנו נמשיך להיות תקועים בכבישים הרבה מאוד זמן. האמן לי, אם לך אין פתרון, לדבר הזה – ושוב, זה עניין נורמטיבי. אתה גם יכול להחליט שאתה לא עובד - - -

דווקא בכבישים יש לי - - -

בסדר, אתה תקבל עוד מעט רשות דיבור. אילן, משפט המחץ שלך.

מה זה משפט מחץ? השר צריך לדעת שמבחינתו, הוא יכול בכלל להפוך את הקערה של מיקור החוץ על פיה.

הוא יודע. תאמין לי, הוא יודע.

אני מדבר חוקית.

כן גברתי, לפרוטוקול, שם ותפקיד.

נחמה רונן, יושבת-ראש ממ"ן. רק לדייק, המאבק הוא מאבק של עובדים. אין פה בעלים. הצביעו עלינו כעל בעלים. המנכ"ל, יושבת-ראש – אנחנו שכירים בחברה הזאת. אנחנו לא בעלים, ואין לנו מניות בחברה. אנחנו הוזמנו לדיון הזה על-ידך, אדוני היושב-ראש, כיוון שגם השר משתתף, חברי הכנסת הנכבדים. ובהחלט, המאבק הוא מאבק של עובדים. נתון נוסף, ממ"ן קיימת 40 שנה. בעלי המניות של ממ"ן – 15 שנה. זה בסדר גמור שיוצאים למכרז. אנחנו מתמודדים בדיוק כמו כל מתמודד אחר. זה בכלל לא קשור לסוגית העובדים שצריכים לפתור אותה. אגב, במסוף המטענים, אין מיקור חוץ, זה לפרוטוקול. כל העובדים הם עובדים של החברה.

בבקשה אדוני.

יש כאן נציג או נציגה של משרד המשפטים? הם נמצאים כאן? אני מבין שיש הליך משפטי של המדינה עצמה.

מאחר ומתנהלים פה דיונים בוועדה יותר מפעם אחת - - -

אולי נציג משרד התחבורה, היועץ המשפטי.

אני יכול להציג טכניקה, אם אתם רוצים. אולי לפני אדוני השר, אני אתן כמה נקודות למחשבה, על איך עושים את זה.

מי אתה?

עופר לינצבסקי, מנכ"ל ממ"ן.

אני רוצה דווקא את היועץ המשפטי, נציג משרד התחבורה, לשמוע - - -

ישראל, מאחר שאני בקושי ממלא פה את התפקיד ארבע שנים וחצי, אני רוצה להגיד לך חד וחלק שהתירוץ הזה שנמצא בדיון משפטי – התנהלו פה - -

אני רק רוצה לשמוע אותו.

- - עשרות דיונים תוך כדי תהליך משפטי. והתירוץ הזה לא החזיק מים בשום מקום.

בגלל שבאתי לכאן, אני רק רוצה לשמוע את הנציג, אם יש איזשהן - - -

אדוני?

מי אדוני? לפרוטוקול.

רון חלפון, מהלשכה המשפטית של משרד התחבורה. כמו שציין היועץ המשפטי של רשות שדות התעופה, הוגשה עתירה נגד רשות שדות התעופה ונגד שר התחבורה. משרד התחבורה, באמצעות הפרקליטות, הגיש הודעה לבית המשפט שהוא מבקש להימחק מהעתירה, או להשאיר את זה לשיקול דעת בית המשפט. הסיבה היא שמשרד התחבורה לא נכנס לפן המסחרי של רשות שדות התעופה. התקציב של רשות שדות התעופה מתחלק באופן גס חצי-חצי. חצי אגרות שקובע השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, וחצי מהכנסות מסחריות. כל העניין המסחרי הוא עניין שככלל, משרד התחבורה לא עוסק בו. יש עצמאות לרשות שדות התעופה, למעט בעניינים מסוימים – בטיחות טיסה, חוזים לטווח ארוך.

זה בדיוק חצי-חצי?

פחות או יותר. יתקנו אותי אם אני טועה.

52-48. זה די חריג, האמת היא, בעולם.

לכן, ככלל – אדוני יכול לראות גם במכרזים אחרים – משרד התחבורה - - -

זאת אומרת, אפשר להוריד את האגרות בהרבה.

כן, יש לנו דיון בוועדת הכלכלה.

אמרת יש מקום להוריד את האגרות בצורה דרמטית, ולעזור לאזרחי מדינת ישראל. הבנתי.

רק הערה אחת, כדי שאדוני יבין, מתוך האגרות האלו, כמעט 50% הם שירותים שברוב מדינות העולם המדינה משלמת, ולא רשות שדות התעופה. לדוגמה, אבטחה, ביקורת גבולות, פיקוח טיסה. זה 50% מעלות האגרה. סתם, כדי שפעם אחת כולם יבינו שלרשות שדות התעופה יש אגרות, אבל 50% מהאגרות האלה אלו שירותים שמחר בבוקר משרד הפנים, על-פי חוק הכניסה לישראל, יכול לקחת את ביקורת הגבולות.

אף אחד לא חשד בך, חלילה, שאתה לוקח את הכסף למקום אחר - -

אין לי ספק.

- - אבל המסלולים האלו לא צריכים להיות על חשבון העובדים.

לא אמרתי.

אנחנו רוצים לשאול את היועץ המשפטי אחת לכמה זמן מגיע אישור האגרות לוועדת הכלכלה?

לפי הצורך.

מה זה לפי הצורך?

ברגע שנקבעת אגרה, היא חלה עד שמשנים אותה. היא לא מגיעה שוב לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. האגרות נקבעות בתקנות, וכשהן מאושרות, גובים על-פיהן.

אז אולי אנחנו צריכים לדון בזה באופן חוזר, כי כנראה שבפעם האחרונה ועדת הכלכלה אולי לא הפעילה את כל מסכת השיקולים שקשורה בעניין של האגרות. כי ההפרדה המלאכותית שאתם עושים פה בין הצד המשפטי לבין מה שקורה עם העובדים, זה פשוט מצב מעוות.

אני לא סבור שהאגרות קשורות לנושא. מה שאני מסביר, שניתנו לשר סמכויות פיקוח בחוק רשות שדות התעופה. והסמכויות הן ברורות. כתוב בחוק באיזה עניינים הוא מתערב, ובאיזה עניינים הוא לא מתערב, מעבר לסמכות פיקוח כללית. השר, מרגע שהוקם תאגיד סטטוטורי, הוא לא אמון על ניהול רשות שדות התעופה. הוא לא אמון על ניהול המכרזים שלה. לכן, על-פי הדין הוא מטפל בעניין האגרות, שזו הסמכות שניתנה לו בחוק רשות שדות התעופה. הוא לא מטפל בעניינים מסחריים.

השר לא צריך את ההגנה שלך בכיוון שאתה מביא. השר לא צריך להצטייר כעושק העובדים של מדינת ישראל. השר לא צריך שתדביק לו תווית שהוא שדואג שבממ"ן 500 עובדים לדורותיהם יהיו עניים. שמעת? את זה הוא לא צריך, שתידבק בו תווית שלדורותיהם הם יהיו עניים, כי אף אחד בשום מכרז לא יהיה מעל שכר מינימום. השר צריך שיעבדו תחתיו אנשים שיכולים להתפרנס. את זה השר צריך. לבנות כבישים, לפתח את התחבורה ולדאוג לפרנסה של העובדים אצלו בגזרות שלו. הוא לא צריך ייעוץ משפטי. זה מה שהוא צריך לעשות.

על-פי העיקרון המשפטי הזה אתה יכול גם להביא עובדי חוץ. אתה יכול להביא עובדים סיניים בכל הרמות שלהם, כולל הטייסים, דרך אגב. על-פי העיקרון שאתה מציג כאן.

כבוד השר.

קודם כל, תודה. שמחתי להיענות להזמנת יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה, הבריאות והפנסיה, ולהופיע כאן. אני מבין שאני מופיע בעוד שבוע גם בנושא הנמלים, ששם הבעיות הן הפוכות.

ביטלנו את הדיון.

ביטלתם?

בגלל התקציב.

דווקא שמחתי על ההזדמנות.

ניתן לך הזדמנות, אל תדאג.

שם הבעיות הן הפוכות.

נכון.

מאז שיש אלון חסן, כמה חוגגים על זה. זה בן של אחד שגדל איתי.

תהיה לך הזדמנות. מאחר והדיון נקבע ליום שלישי, ואמרו שההצבעות על התקציב ייגמרו ב-09:00 בבוקר, לא רצינו שתהיה עייף מדי. אחרי ההצבעות אנחנו נלך לישון ואתה תבוא לפה לדיון.

ניפגש בהנחת אבן הפינה לנמלים החדשים, ואחרי זה נעשה גם דיונים. אני הגעתי לדיון. את ההערות המשפטיות שמעתי עוד קודם. אני מאוד מכבד את העוסקים בתחום הזה, ואני לא אומר את זה במליצה. כך צריך להיות. כך גם אתם צריכים לוודא שכל שר יכבד את המערכת המשפטית. זה לא אומר שאין לי השקפת עולם. זה לא אומר שלא צריך לשאוף למצוא פתרונות. זה לא אומר שאין לי אחריות. זה לא אומר שאין לי גישה לדברים. אבל בהחלט, אי-אפשר לומר – ואני לא אומר את זה כמסקנה סופית – עזבו עכשיו את כל העניינים המשפטיים. עם כל הכבוד, פעם זה הולך לכיוון אחד שאוהבים אותו, ופעם אחרת, לכיוון אחר שלא אוהבים אותו.

יש מסגרת שבנו, היא לא נבנתה בזמני. אני אמנם שר ותיק במשרד התחבורה, קדנציה שנייה, אבל הפריטו את ממ"ן. עשו את כל הדברים האחרים. יש כאן יועץ משפטי לרשות שדות התעופה, שאני מכבד אותו, הוא מלווה את הדברים הרבה שנים. כל אחד מגן על עמדתו. יש כאן אפילו הליך משפטי שקורה כתוצאה מעתירה, שאנשים פונים למקום שהם חושבים שאולי יצליח למנוע את הגזרות. מצד שני, זה מכניס את הכול לאיזשהו תיחום מסוים. אני אומר את זה – אתה לא יכול לומר את זה כי אתה מהתעשייה האווירית – זה נכון גם לגבי הסיפור של שלוש חברות שרוצים להפוך אותן לשתיים. גם שם נתקלתי בדבר הזה. וגם שם יש הליכים משפטיים ואחרים.
אני בהחלט רואה כאחריותי לוודא שכולנו, כולל רשות שדות התעופה, עושים את המקסימום בשביל לא לפגוע בעובדים. לא להביא לפיטורי עובדים. רצוי לשמר את שכרם של העובדים. זה לצד תפעול נכון, יעיל ועסקי של כל הגופים, כולל ודאי רשות שדות התעופה. אני האחרון שיפטור את רשות שדות התעופה משיקולים עסקיים. אני מביא דרישות כבדות מאוד אל רשות שדות התעופה. הוטל עליכם לבנות שדה תעופה חדש, ליד אילת, שדה התעופה רמון. זה דבר שיש לו חשיבות מכל הבחינות. שם נשמר העיקרון – משיקולים ענייניים – שעובדי רשות שדות התעופה הם אלה שיפעילו את כל מקצועות הליבה. אני חושב שמבחינה עניינית הדבר הזה הוא נכון.
היו כאן ויכוחים של שנים בעניין, לכן התעכבה הקמת השדה החדש. הוויכוח האידיאולוגי הזה – האם ינוטרלו פקחי רשות שדות התעופה בהזדמנות הזאת. אנשי האוצר היו מוכנים להשקיע הרבה מאוד כסף – הרבה מאוד כסף – רק כדי שהם ינוטרלו. חשבתי שזה לא נכון. חשבתי שבפיקוח הכללי במדינת ישראל ראוי שגם בשדה התעופה הזה יישמר אותו פיקוח ואותו משטר של פיקוח, עם כל ההיבטים הנוספים שיש במדינה הזאת. אנחנו עושים את זה. וגם ברפורמות אחרות ובפעולות שעשינו ברכבת – אם יש דבר שהאשימו אותי בו, זה לא בכך שלא קידמנו דברים. כולם יודעים שקידמנו שם דברים.
הכנסנו גם מיקור חוץ, אגב. להשקפתי, ראוי שיהיה שם, וזה לגיטימי שיהיו חילוקי דעות. 30% מהתחזוקה יהיו במיקור חוץ. שתהיה תחרות, שתהיה השבחה של הדברים, אבל התחייבנו, נוכח השדרוג שאנחנו עושים לרכבת – והפיתוח של אותן מסילות שאתם מדברים עליהן, בסופו של דבר, האזרחים והעובדים נהנים מהדברים האלה – שכמות העובדים לא תפחת בטווח של הרבה מאוד שנים, ואפילו תעלה על המספר הקיים. והרכבת הוא גוף שקולט כל שנה עובדים. גוף שקולט בשכר שהוא לא שכר מינימום.

השר, זה אמור להרגיע אותו, מה שאתה אומר?

רגע, הוא יגיע אליו.

רגע, אני אומר את זה כמבוא מאזן, כי בכל זאת, נדמה לי שיש אפילו שידור. אזרחי מדינת ישראל רואים, וכאן דברים נאמרים. ויש פרוטוקול, וכדאי להציג את הדברים. כל אחד אומר את הדברים כמו שהוא חושב, להציג את זה בהקשר הנכון. גם בנמלים, באותה רפורמה – שיכולים גם לחלוק עליה, אבל מבחינתי, בהשקפתי, אנחנו בונים עוד נמלים, תוספת עובדים. לא נוגעים בעובד אחד שקיים בנמלים הקיימים. לא נוגעים בשכר שלהם. אנחנו רוצים שיהיה תהליך של התייעלות, של תחרות, והדברים האלה צריכים לקרות. זכויות היתר שיש שם לשכבה מסוימת – לא כדאי להרחיב עכשיו על הנושא, ולא כדאי להגן גם על רמות השכר וזכויות היתר של חלק מהמקורבים שם לוועדי הנמלים וכולי.
אני אמרתי למנכ"ל רשות שדות התעופה, ליושב-ראש הרשות, אני רוצה שימצא פתרון. אני רוצה שימצא פתרון לסיפור שלוש החברות. אני חושב שאם - - -

אני מבקש ממך לא להיכנס לעניין הזה פה. ישראל, אני מבקש ממך - - -

אבל אני אומר את המדיניות שלי.

לא חשוב.

בסדר, מאחר ואתה נוכח?

כן, עזוב. אני לא רוצה להתעסק אתו.

אני לא אעלה את הדבר הזה כרגע, אבל אני מדבר כמדיניות. אבל אני מדבר גם לגבי הדבר הזה. כמובן, אי-אפשר להתעלם ממצבים משפטיים, אילן, זה לא יעזור. וגם אסור להתעלם ממצבים משפטיים.

חס וחלילה.

אתה יודע, היום נוח – זה תואם את השקפת העולם - -

ממש לא.

- - ומחר, כשיעשו משהו כלפי הפלסטינים בניגוד לחוק, אתה תקום ותזעק על הדברים.

אבל בוועדה הזאת אין את זה, ישראל. כאן בוועדה אנחנו עקביים כל הזמן.

השלטון הוא מוגבל, והוא צריך להיות מוגבל, ויש עליונות המשפט. וכך אנחנו מקבלים את זה. ואנחנו מתמודדים עם זה. ואנחנו יכולים לערער על זה, ואנחנו יכולים לפנות. אני לא יודע - - -

אתה יודע, החוק היחיד שאי-אפשר לחוקק אותו הוא החוק שאנשים יהיו בני אדם. השאלה אם על-פי החוק הזה הבחור הזה שנמצא בטראומה שהוא נמצא כרגע - - -

אני מקבל את הגישה שלך. אני רק אומר, נאמר ואני חושב שצריך לשנות את כל המבנה הזה – אבל ודאי זה לא יהיה מחר, ביום שנפתח המכרז הזה, וודאי שאני לא יכול לומר לשופטים תפסיקו את הדיונים שלכם, ואל תדונו בעתירה שהגישו דווקא עובדי ממ"ן, שרוצים למצוא סעד בעניין הזה.

מה אתה תעשה אם ייקחו לך את הנמל?

אילן, אני מבקש ממך.

האמן לי, אנחנו לא זקוקים לפרנסות נוספות. יש לי הרבה עיסוקים, אילן.

תן לו לסיים. הודיעו לי שעוד מעט מפטרים אותי כי יש מליאה.

אילן, אנחנו לא זקוקים לעוד תחומי סמכות ולעוד תחומי אחריות. מה שאני אחראי עליו, אני צריך לטפל בו. וגם אם אחרים נמנעו מלעשות את זה עשרות שנים, צריך לעשות. יש כאן מבנה מסוים – אני עצמי למדתי מהדיון הזה. שמחתי לבוא. אני הכרתי היבט מסוים. ההיבט הזה הוא היבט, ואני לא מקל בו ראש. יש כאן היבט יותר רחב. אם מנכ"ל רשות שדות התעופה, אם הנהלת הרשות, יודעים –אני יכול להגיד למשל שכשנכנסתי לתפקידי – וזה תואם את השקפת העולם שלך, אילן. גם שלי וגם שלך, בשילוב, ביחד. נושא חברות האוטובוס, חברות הסעות ציבוריות. התחילה הרפורמה לפני זמני. דווקא אלה שהובילו אותה די הקפיאו אותה אחרי זה, כל מיני לחצים פוליטיים לצמצם ל"אגד" ו"דן" את הפעילות, ולאפשר לחברות פרטיות אחרות – גם הן פרטיות. גם "אגד" ו"דן" הן פרטיות. לאפשר להתחרות במכרזים על אשכולות חדשים. אגב, בכל מקום כזה, כולל באשדוד, המחירים ירדו, הפעילות שודרגה.

מה קרה בהתחלה? כשאני נכנסתי לתפקיד עוד היה מצב – אתם זוכרים אותו – שהרווח היה על חשבון שכר הנהגים. באו גורמים חדשים, והלכו לפתרון הקל. בדיוק דיברתם עליו עכשיו. אני נכנסתי והנחיתי – וזה כן היה בסמכותי, כי זה היה עניין של מדיניות. נדמה לי שגנות היה עוד המנכ"ל אפילו. ואני הנחיתי, וזה בוצע, שכאשר יוצאים למכרז, הנושא של שכר העובדים יהיה חלק מהתנאים, ויהיה גם בסיס. שלא יהיה על חשבון הנהגים. נדמה לי שבאותו רגע העלו ל-32 שקלים לשעה את השכר, ואפילו חברות "אגד" ו"דן" נאלצו בעקבות זאת להעלות את השכר שהן שילמו. אבל זו הנורמה שקבעתי. זו לא נורמה שהמדינה צריכה לעשות, אגב, גם מול עובדי קבלן. אני בכלל מתפלא שבמסגרת ההסדר עם ההסתדרות – ואני הצעתי את זה אז בממשלה. שתקבע נורמה מסוימת של הכרח לשלם לעובדים סכום מסוים לפחות, ואפשר לעשות אותו בחישוב מול איזו חברה זה עובד. ואחר כך תתחרו על היעילות, על ההנהלה, על מקורות המימון. על כל הדברים האחרים.

אז למה זה לא ישים אצלם?

סליחה. לא על חשבון שכר העובדים. המדיניות ההיא, שהייתה נכונה לגבי ענף התחבורה הציבורית, והיא עובדת שם גם, הדברים באמת השתנו מהבחינה הזאת, מבחינתי, היא גם צריכה להיות נכונה כאן. אני בהחלט רואה את עצמי כאחראי. אני השר המופקד. גם צריך ליצור את הכלים במכרזים כדי להגדיר את שכר העובדים כתנאי במכרז. וכל השאר זה דברים נוספים. חברה קיימת, אולי זה יותר מורכב, אבל יש כלים לעשות. אני אומר, אני נמצא כאן כרגע בין שני מסלולים. האחד, זה כל המסלול המשפטי שקיים, ואי-אפשר לפתור אותו. וגם אתה, אדוני היושב-ראש, לא מציע להתעלם מדברים משפטיים.

ישראל, אלו דברים פשוטים. אם היית אומר אני הולך לפתור את בעיית העובדים, סביר להניח שהנהלת ממ"ן הייתה מושכת - - -

לא ההנהלה, הוועד היה מושך את העתירה.

הוועד היה מושך את העתירה, ולא הייתה עתירה, וכל האצטלה הזאת, הכיסוי הזה - - -

רגע, אני רוצה להמשיך.

לפני כן פנינו לשר, והוא לא ענה לנו בכלל.

כי השר, עם כל הכבוד, לא עוקף את המערכות האלה. אני יכול להתוות מדיניות. אני לא עוקף את המערכת. כשיש מקרים, למשל של סכנה לפיטורי עובדים, בהחלט, אני דנתי עם כל הגורמים שעוסקים בדבר הזה, ואני אומר מה המדיניות שממנה יגזרו גם הנושאים המשפטיים לאחר מכן. המדיניות צריכה להיות לוודא שהעובדים משתכרים – כל חברה בהתאם ליכולות שלה – שכר ראוי. זאת אומרת שבתוך מכרז שמוציאים, אדוני מנכ"ל הרשות, שכר העובדים – מראש, לא ההפרדה המשפטית הזאת, שהיא בדיעבד – יהיה חלק מתנאי המכרז. יש לכם אחריות, יש לי אחריות, ששכר העובדים יהיה חלק מתנאי המכרז. אם יש הבדל בין חברה שתשלם שכר מינימום ותרוויח ככה, לבין חברה שתשלם יותר ותרוויח פחות, ועל זה הם יתחרו – על היעילות שלהם, של ההנהלה. איך זה קרה באוטובוסים? איך השכר של הנהגים כבר לא הפקטור היחידי לזכייה במכרז מהבחינה הזאת שישלמו פחות, אלא להיפך, שישלמו יותר? כי הנחינו כקו של מדיניות.

אז אני מבקש – כי כל פעם זה צץ. וכל פעם זה צץ באמצע הליך משפטי, שמי שיוזם אותו או העובדים או אתם, או חברה אחרת. ואז אומרים זה באמצע הליך משפטי, קשה להתערב. באמצע מכרז, בוודאי שקשה להתערב. אני אומר את זה ככלל מנחה. אני אומר את זה כאן, כמו שאמרתי, מספר פעמים כבר דיברנו על זה. אני מבקש למצוא את הכלים הנכונים. אני אומר גם כן ללשכה המשפטית. כמו שמצאנו את זה בנושא חברות האוטובוסים. כמו שאני חושב שבמפעלי כימיקליים לישראל, ובכל מקום, המדינה והמשרד האחראי צריכים להיות מעורבים בשכר עובדי הקבלן, או איך שקוראים לזה שם. אם הם בגדר עובדים שנותנים מיקור חוץ, חייבים להיות קשורים לשכר שהם מקבלים. רשות שדות התעופה – אני אומר עוד פעם – ממלאת היטב את תפקידה, והיא צריכה לשאוף למקסם הרווחים. אבל אני אגיד לכם עוד דבר שהוא מענייני – ורק התחלתי לדבר – גם מכין הסנדוויצ'ים הוא מענייני. וצודק יושב-ראש הוועדה – אני לא יודע אם להשתמש באותם ביטויים שהוא השתמש – אתם מונופול.

כשאני אהיה שר, אני גם לא אשתמש.

אתם מונופול שיש לו הרבה כוח. כולם טסים, וכולם רעבים. לכולם יש יצר קנייה, לישראלים בכלל. אז מי שהולך וקונה נעלי ספורט וכולי, שישלם ויתחרה. אבל יש מוצרים בסיסיים שהם לא יכולים – אני אומר את זה ליועץ המשפטי של הרשות. אתה צריך לתרגם את מה שקובעים כמדיניות קודם. גם בזה צריך להתחשב. צריך שיהיו דברים שווים לכל נפש גם בשדה התעופה למי שידו לא משגת. אז הוא הצליח לארגן כרטיס טיסה – אנחנו עושים שמיים פתוחים, ונוזיל את הדברים, ויהיו כאן חברות, וכל אחד יוכל לטוס ולחזור, וכך צריך – אבל צריכים להיות מוצרים שקונים אותם במחירים שווים לכל נפש. לא רק על בסיס התחרות. אם זה על בסיס התחרות, ואין לאנשים ברירה והם משלמים הרבה, אז כל אחד לוקח 20 שקלים או 30 שקלים על דברים שצריכים לעלות שקלים בודדים.
לכן אני אומר, העיקרון של הכנסה עצמית הוא עיקרון חשוב. הדרישות שהגיעו כלפיכם, ולא ימותנו, גם לבצע, גם לעשות, הן דרישות – אגב, מה שאתה נותן לאזרח זה לא רק הלחם שאתה נותן לו לפה, או האוכל באופן סמלי. גם התשתיות, שלכאורה הן בכלל מגיעות מכיוון אחר, מאפשרות לאנשים חיים טובים יותר במדינה הזאת. אם יש לו בסוף את הנגישות, אז יותר עסקים מגיעים לשם, ויכולים יותר לגור שם, החיים בטוחים יותר, והעיר מתפתחת. ואנחנו רואים את זה באשדוד או בכל מקום אחר בארץ, אם זה בגליל, בנגב. ומאחורי הפעילות שלנו יש הרבה אידיאולוגיה לחבר מקומות שהם פחות חזקים, לתת להם את התשתיות, את ההטבות, את הכבישים, את המחלפים ואת שאר הדברים. זו פעילות חברתית משמעותית. אני לא יודע אם יש חברתית ממנה היום במדינה בכל השנים האלה, בתוצאות שלה.
אני אומר, ברשות שדות התעופה צריך להימצא איזון. והאיזון במסגרת המדיניות שאני דוגל בה, כמו שעשינו – עוד פעם אני חוזר – בתחומים אחרים, למצוא את האיזון. איך אתם עושים את זה? תוך כדי הסבך המשפטי, חכמי המשפט יודעים לעשות את הדברים האלה. התוצאה צריכה להיות תוצאה של מניעת זריקת אנשים לרחובות. למנוע פיטורי עובדים. כאן זה יותר מורכב, נכון. זה מול עקרונות אחרים. זה גוף שעובד 40 שנה, ואנחנו לא רוצים לשמר מונופולים, ואנחנו רוצים תחרות. אני רוצה גם תחרות וגם התחשבות בעובדים. אילן ואני חלוקים על השקפת העולם, זה בסדר גמור. וכשהוא יהיה שר התחבורה, אז הוא יפעיל מדיניות אחרת, אבל שנינו מסכימים שצריך לדאוג לעובדים. שנינו מסכימים שגם במסגרת התחרות צריך לדאוג לעובדים. אגב, זו המדיניות שבכל רפורמה שאני עובד עליה היא קו מנחה, ברור, כי שם זה עניין של מדיניות.

אז כאן זה גוף שהוא מתנהל, ואתם עושים כמיטב יכולתכם, בהתאם לכללים שהמדינה קבעה. אני רק מבקש להכניס את ההיבט של מדיניות, של הגנה על עובדים. אני לא רוצה להעלות את הנושא הנוסף, כי חיים הוא יושב-ראש התעשייה האווירית. למרות שאני לא חושב שהוא מייצג כאן עניין אישי. אז אפשר לצמצם לשתיים במקום שלוש חברות באופן תיאורטי. אבל גם בתי המשפט כבר אמרו את עמדתם. כל כך הרבה גורמים, וגם עניין של מדיניות – אז אפשר לעשות תחרות בתנאים שדואגים יותר לעובדים. זה, פחות או יותר, האיזון שאני מבקש שיישמר. אתם יכולים לקלוט עובדים באופן ישיר? תקלטו באופן ישיר. באופן שמול חברות אחרות, כדי שתהיה תחרות, זה גם בסדר. אבל אי-אפשר לנתק – ואני אומר את זה ככלל ברור – בין ההיבט העסקי לבין העובדים עצמם. צריך למצוא נקודת חיבור לעניין הזה.

עם כל מה שאני אומר כאן, עם שני העקרונות האלה ביחד, של עליונות מערכת המשפט, אבל גם של מדיניות מאוד ברורה, אני מבקש לפעול למצוא את הפתרונות כדי לטפל במכלול הדברים האלה שצצים כל הזמן.

תודה. ועדת העבודה והרווחה קוראת להנהלת רשות שדות התעופה ומבקשת גם משר התחבורה – במקרה הזה, האצטלה המשפטית היא לא אצטלה. להתחבא מאחוריה זה לא רציני. אני חוזר פעם נוספת, לא מעניין אותנו מי יזכה במכרז. מבחינתי, תעיפו את הנהלת ממ"ן. לקחת את כל מי שהגיש את המכרז הזה, כל מי שמשתתף במכרז – העובדים ימשכו מבחינתם, אני מקווה, את התביעה. יגידו אנחנו רוצים להגיש סעיף נוסף במכרז. תגישו את המכרז עם קליטת העובדים בנתונים הקיימים. יעבירו להם את הנתונים של העובדים – כמה הם מרוויחים, כמה הוותק, כמה הכול. יעשו חשבון על התייעלות. מי שיזכה, יזכה עם העובדים. לא תנציחו פה לנצח דור של עניים במדינת ישראל. כי אם אנחנו נלך פעם אחת – 500 עובדי ממ"ן יהיו תמיד עניים. תמיד. מי שיבוא במכרז, גם אם הם יעלו קצת, אחרי שלוש-ארבע שנים יהיה מכרז חדש, יבוא מישהו אחר שיוריד את השכר, ויהיה דור של עניים.
אנחנו פונים להנהלת הרשות, כסף זה חשוב. אבל צריך להיות אנושיים. צריך לראות טיפה מעבר לחוטם. אני קורא לכם להכניס את הסעיף הזה, וקורא לשר – שאני מכיר את דעתו – שלא ייתן את ידו ליצירת 600-500 משפחות עניות באופן קבוע, למרות שהם עובדים במדינת ישראל. אני מקווה שתיתנו לוועדה את תשובתכם. תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:25.>