PAGE
2
הוועדה לזכויות הילד
23/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 19>
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, ט"ז באב התשע"ג (23 ביולי 2013), שעה 9:30

<לקראת החופשה השנתית - עשרות אלפי תלמידים ערבים מנוצלים בשוק העבודה המקומי, של חברת הכנסת חנין זועבי>

חברי הוועדה: >
יעקב מרגי – מ"מ היו"ר

חנין זועבי

>
נסר אבו סאפי - מפקח של"ח וידיעת הארץ במגזר הערבי, משרד החינוך

יחזקאל אופיר - מנהל אגף האכיפה, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה

שמואל לרמן - קצין מדור נוער באח"מ, המשרד לביטחון פנים

רחל אשל - מנהלת אגף חינוך, עיריית לוד

שרית רשתי - עוזרת ראש העיר לתכנון אסטרטגי

דב ברנשטיין - יו"ר עו"סים שלום

צ'רלס גרינבאום - יו"ר אב"י ישראל

נאסים עאסי - מנהל אגף חברה ערבית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

חאלד אבו ריא - מזכיר איגוד מקצועי לנוער וצעירים, הנוער העובד

שרית פרידמן - מזכירת איגוד מקצועי לנוער וצעירים, הנוער העובד

חמיס סיאם - מזכיר איגוד מקצועי, הנוער העובד

רחל סעדה

א.ב., חבר המתרגמים
<לקראת החופשה השנתית - עשרות אלפי תלמידים ערבים מנוצלים בשוק העבודה המקומי>
של חברת הכנסת חנין זועבי

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. על סדר היום, הצעה לסדר היום, דיון מהיר, של חברת הכנסת חנין זועבי: לקראת החופשה השנתית, עשרות אלפי תלמידים ערבים מנוצלים בשוק העבודה המקומי.

אנחנו ניתן כמובן לחברת הכנסת לפתוח את הדיון, לומר לנו בעקבות מה, ומה הביא אותה לבקש את הדיון המהיר ולקיים דיון פה סביב השולחן. אנחנו נרד לעומקם של דברים. בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש.


נכון, היה דיון לפני כמה שבועות, אבל אני רוצה לחדד את הבעיה שהיא בעיה של התלמידים הערבים.


כולם יודעים שמדובר בחצי מיליון תלמידים שיוצאים לחופשה. כולם יודעים את מצב העוני, במיוחד באוכלוסיה הערבית. מדובר על 63% מהנוער הערבי שמתחת לקו העוני. אנחנו רואים אלפי תלמידים שיוצאים במקום ליהנות מהחופשה, במקום לממש תחביבים, במקום ליהנות מהגיל שלהם, אז הרבה מהם נאלצים לצאת לעבוד, ואני לא יודעת אם לקרוא לזה לעבוד, כי זה בתנאים של שיעבוד.

לפי הנתונים שלי, ואחת הבעיות שאני רוצה להציג בפניכם, שאין לי נתונים מדויקים, שאני רציתי להראות נתונים על מספרים. אם יש לך בעיה חמורה שנוגעת בגיל המאוד הרגיש הזה ואין לך נתונים, זה כבר חלק מהבעיות. נכון, יש "בטרם", נכון, יש נתונים אם אתה מחפש בגוגל, אבל לא רק בעיית הנתונים אלא בעיית המעקב ואכיפה, מעקב אחרי הבעיה ואכיפת חוקי העבודה, תנאי שיעבוד.

מדובר ב-8 שעות עבודה עם 80 שקל. אני פוגשת בנצרת, ואני פוגשת יותר מאשר אלה שמקבלים 80 שקל, שאומרים, זה לפי טיפים. הרבה עובדים במסעדות, הרבה עובדים באולמי חתונות, אז זה רק טיפים, וזה לילה, זה עד שעות הלילה המאוחרות. אז 40 שקל ליום, 30שקל. הוא אולי קונה גלידה או קונה ביסלי ב- 8 השעות שהוא עובד בהן.

הבעיה היא גם כן העוני, אבל אנחנו פה לא מדברים על העוני. מדברים על האם משרד התמ"ת, ששם פועלת יחידת אכיפה, האם הם אוכפים את החוק? אני רוצה לדעת מספרים. האם אי פעם הוטל קנס כספי על המעסיקים? אנחנו יודעים על מקרי מוות. היו 5 מקרי מוות בשנים האחרונות, מהם 3 ערבים, בענף הבניין אני חושבת. כאשר קראתי בעיתונות, רציתי לדעת, אוקיי, הם מתו, הם אינם, אבל מה עושים עם המעסיק? וכלום. שום ענישה ושום נורה אדומה. אני לא רואה שום נורה אדומה שנדלקת בעקבות המקרים האלה.


זו בעיה במשך כל ימי השנה. האם יש מנגנון מיוחד לחופשת הקיץ? האם משרד התמ"ת או המשטרה עושים תכנית מיוחדת לחופשת הקיץ? הרי רוב התאונות, גם תאונות המוות, גם תאונות אחרות קורות בחופשת הקיץ, ואם אני טועה, אז תקנו אותי.


אני רוצה גם לדעת האם יש פקחים במגזר הערבי? בנצרת, כמה פקחים יש? כאשר אני בכל הרחובות, בכל החנויות, איפה שאני נכנסת, יש מתחת לגילאי 16-15 שהם עובדים.


בואו לא נתחיל להצדיק את התופעה. תיתנו מספרים, תיתנו נתונים, ואחר כך יש לי המלצה. אחרי שאנחנו נשמע את הדברים, יש לי כמה המלצות ודרישות.

בשמחה רבה. אני מודה לחברת הכנסת חנין זועבי שהעלתה את הנושא.

חלקכם השתתף בדיון הקודם בישיבה שעסקה בסוגיה הזו, אבל אין ספק שחברת הכנסת חנין מציפה ושמה פוקוס על ילדים במגזר הערבי ואני חושב שזה נכון, וטוב שכך.


חלק מהדברים שהעלית הוצפו בדיון הקודם. אנחנו נשמע התייחסויות.

לפני שאעביר את רשות הדיבור למר יחזקאל אופיר, מנהל אגף האכיפה במשרד הכלכלה, אני הייתי רוצה באמת לתת סביב השולחן למי שקרוב ויש לו מה להוסיף, ולא להרגיש כביכול שאם דיברתם בדיון הקודם, אז לא צריך לדבר הפעם. גם אם זה חוזר על עצמו, אני רוצה, כדי להתכנס בסוף לאיזו נקודת סיכום. הסיכום יהיה מיוחד וממוקד על הילדים במגזר הערבי.


אני אומר לך, לפני שאני אעביר את רשות הדיבור, בדיוני הוועדה לזכויות הילד לא בקדנציה הקודמת כי לא הייתי חבר, הייתי שר, אם את זוכרת, רחל, העלו את הסוגיה, תופעה שאני חושב, אני מקווה, אולי בגלל שיש כביש 6 אז אני לא רואה את זה יותר. אותם ילדים שמופקרים לגורלם בצמתים בקיבוץ נדבות. אני בהתחלה חשבתי שזה באמת לצורך אישי. אני מקווה שאני לא רואה אותם לא בגלל שאני נוסע הרבה בכביש 6 ולא בכבישים הפנימיים, אלא אני מקווה שהתופעה הזו חלפה מן העולם.


הנוער העובד והלומד רוצה להתייחס?

כן. אני חאלד מסכנין. אני רכז פניות הנערים העובדים. אני מנהל מחלקה לאיגוד מקצועי בתנועה של המגזר הערבי.


כמו שאמרה חברת הכנסת חנין זועבי, ניצול יש. אלפי נערים יוצאים לעולם העבודה, שאני קורא לזה עולם העבודה, שזה באמת עולם ללא גבולות, והניצול מצד המעסיקים ומצד המעבידים, ישנו. אנחנו מוצפים בהרבה פניות לאחר סיום חופשת הקיץ בחודש ספטמבר או חודש אוקטובר.

פניות של מה, תלונות?

של תלונות.

כמה?

אני יכול להגיד שבשנת 2012 היה לא פחות מ-2,800 פניות של נערים עובדים שהועסקו במגזר הערבי על ידי כל מיני מעסיקים ונוצלו במקומות העבודה.

תלונות על ניצול כספי?

תלונות על ניצול כספי.

יש תלונות על דברים אחרים?

בעיקר תלונות של הנערים שעובדים בחופשת הקיץ, בעיקר תלונות על אי קבלת שכר לפי חוק שכר מינימום. זה הבעיה העיקרית. אנחנו רואים שמכיוון שבחופשת הקיץ או בחודשי הקיץ נפתחים עוד מקומות עבודה, למשל אתן דוגמא, בענף הקטיף.

ענף הקטיף הוא באמת ענף רחב שהניצול פה הוא ניצול ענקי, שהתלמיד והנער שלפחות אפילו שהוא עובד מתחת לגיל המותר, שהוא בן 13 ו-12, אנחנו נפגשים עם תלמידים כאלה שעובדים בקטיף, שיוצאים בשעות הבוקר המוקדמות, בשעה 4-5 בבוקר ומקבלים ממש סכום זעיר של פחות מ-10 שקלים לשעה. זה פחות מחצי משכר המינימום.

אין לי ספק שמעבר לניצול שכר, הם מועסקים בעבודות שלגיל שלהם, הם סכנה פיזית.

זה סכנה פיזית.

לפני מספר שנים אחד התלמידים בחזרה מהעבודה, קרתה תאונה קטלנית והוא נפטר. אבא שלו התחיל להתרוצץ איך להשיג פנקס עבודה, כי התלמיד הזה, לא היה לו גם פנקס עבודה, שמותר לו לעבוד. היה סיפור שלם. לכן מה שרציתי להגיד, שבחודשי הקיץ התלמיד שיוצא לעולם העבודה הוא יוצא בשביל להתפרנס, לא לתענוג.

אנחנו נפגשים עם תלמידים ועם נערים שעובדים במסעדות, עובדים במקומות בילוי, עובדים גם בשעות הלילה המאוחרות, עד שעות הבוקר במסעדות, בבתי קפה, למרות שהשעות האלה, אסור לו שיעבוד. לפי חוק עבודות הנוער, אסור לו לעבוד בשעות האלה, ואנחנו נפגשים לצערי עם פניות של נערים שעבדו בשעות כאלה ואפילו לא קיבלו את מלוא שכרם, מה שמגיע להם.

מה עשית עם התלונות שקיבלת?

אנחנו מנסים לפתור את הבעיות בייעוץ עם המעסיק. אם אנחנו לא מגיעים לפתרון הבעיה, דרך אחרת היא לפנות לבית הדין לעבודה. אני מופיע 3-4 פעמים.

לא הפניתם אותם - - -

אנחנו גם מפנים, אבל בכל מקרה, המשרד, זה אכיפה מסוג מסוים. אנחנו ממשיכים במקביל טיפול, קודם כל שהנער יקבל את מה שמגיע לו.

יש לי שאלה, האם גם יש מוקד תלונות בזמן אמת?

כן. נגיע גם לנקודה הזאת.


אני חושב שאנחנו תנועת הנוער היחידה שמותר לה לייצג נערים עובדים בבית הדין, להגיש תביעות לבית הדין, ואנחנו מגיעים לשם, כל מיני מעסיקים. אין מצפון של מעסיק נער, שהנער הזה יוצא לעבוד בחודש הקיץ בשביל להשיג כמה שקלים שיהיה לו.

כמה פניות לבית הדין הגשתם בשנתיים האחרונות?

אני מגיע ל-180 פניות בשנה.

ספציפי למגזר?

כן. זה רק תלונות בבית הדין.

וכמה אתם פותרים בלי הצורך לפנות?

היה לנו בסביבות 2,800 פניות רק בחודשי הקיץ.

יש מצב שאין לכם זמן לטפל בכולם?

אני לא חושב.

2,800, כמה אתם עובדים?

אנחנו נמצאים ב-26 קינים בארץ. אנחנו פרוסים מהצפון עד הדרום.

כמה עובדים ?

לא פחות מ-100.

ערבים?

כן.

100 ערבים ב-36 מקומות.

כן. לפני תחילת חופשת הקיץ אנחנו מסתובבים בבתי הספר, נותנים הרצאות לתלמידים לפני שהם יוצאים לעבוד ומחלקים להם את ה"אקורדיון" שבו תמצית על זכויותיו של הנער.

כרזות הסברה שאנחנו תולים בבתי ספר.

הפליירים האלה, אנחנו תולים אותם בכל מיני מתנ"סים, בבתי נוער, בבתי הספר.

אתם נכנסים לבתי הספר?

בוודאי. אני יכול להגיד שאחוז גבוה מהתלמידים מקבלים את ה"אקורדיון" הזה. אנחנו שמים את זה בלשכת התעסוקה, כי לשכת התעסוקה, כל תלמיד שיוצא לעבוד, הוא חייב להצטייד בפנקס עבודה. אנחנו משאירים את זה על יד הפקיד. אומרים לו, ברגע שהתלמיד מגיע אליך להוציא פנקס עבודה, תמסור לו בבקשה שידע מה מגיע לו גם לפי שכר מינימום המעודכן האחרון.

אתה יודע כמה פניות אתם מקבלים מהמגזר היהודי בשנה?

אלפים. סדרי גודל של 7,000, 8,000.

זה רק מעיד ביחס לאוכלוסיה לגבי גם המודעות.


כמה שאתם עושים עבודה טובה, בכל אופן אני מופתע ממספר הפניות אליך, שהוא גבוה. אני מופתע. אם אני רואה את הפערים יחסית למספרים, כנראה שיש גם בעיה של מודעות בתוך המגזר.

עדיין.

מספר התיקים בבית הדין שנפתחים, משיגים סדר גודל של 800-900 אלף בשנה, מחזירים לנערים העובדים עצמם, מתוך ה-180 תיקים שמגיעים לבית הדין. מדובר על סכומים מאוד מאוד גבוהים. יש כמובן גם את הכספים שפחות יש לי מעקב מסודר, על כל השאר, 2,500-2,600 פניות שגם רובם נסגרים בהחזר כספי לנער. קודם כל אנחנו דואגים גם שהם יקבלו את מה שמגיע להם, כי הם לא אשמים שהכסף נלקח מהם. גם יש כאן תהליך חינוכי כמובן, של הסברה והגברת מודעות, שזה תהליך קשה, אין מה להגיד.

דב ברנשטיין, אני יושב ראש של עמותה שנקראת עו"סים שלום. בכמה שנים יש לכם כבר מעקב, כשאת אומרת 900,000?

הנתונים שאני מדברת עליהם הם מ-2008 עד 2012.

אני לא מכחיש שאנחנו לא מגיעים לכל הנערים. זה ברור שיש נערים שעבדו ולא קיבלו את מה שמגיע להם ועבדו וקיבלו פחות משכר המינימום, ואפילו פחדו להתלונן.

אתה נתקל בתופעה, בדרך כלל באוכלוסיות מסורתיות שלפעמים ההורים יגידו לך, תעשה טובה, עזוב, אל תיכנס לזה, אל תתערב?

יש כאלה שלא יודעים לאן להגיע, ולגשת היום לעורך דין ולהגיד לו תשמע, לא קיבלתי 200 שקל או 300 שקל או 1,000 שקל, לא כדאי, אז הוא לא יודע, בטח שאפשר לפנות אלינו ושאפשר לקבל את הטיפול. לכן אני אומר שהניצול ישנו וגם בקרב בני נוער בכל הארץ. אני נתקל אפילו, הייתי באחד האירועים לפני כמה ימים. היו ילדים באולם שמחות, בלילה, בשעה 2, שעה 1, שעה 24:00, מסתובב בין השולחנות. אני אומר, ריבונו של העולם, איפה המפקח? אין במגזר הערבי כמו שאמרה חברת הכנסת חנין זועבי. אין פקחים של התמ"ת.

תודה. נאסור אבו סאפי, מפקח של"ח וידיעת בארץ במגזר הערבי.

ויועץ השר מה-1 ביולי.

בהצלחה.

א', אני מודה לחברת הכנסת זועבי על זה שהעלתה את הנושא. אני רואה את הנושא מעיניים של איש חינוך. א', לא מספיק שהוא לא מנצל ולא בא להשתמש וליהנות מהחיים שלו כנער וילד ומתבגר, לעשות את התוכניות שאחת מהן יש לנו כאן בערכה, במיוחד בחופשת הקיץ הארוכה. תוכניות גדולות שיבואו ויהנו מזה, במיוחד התכנית האחרונה שהיא מאוד חמה בקיץ הזה, מה שנקרא תכנית "קיץ אחר" שהשר הביא.

הייתי רוצה לשאול אותך שאלה מנחה. האם הבעיה הזו היתה לעיני משרד החינוך ונערך משרד החינוך טרום החופשה לקיים סדנאות או סבב הסברה? לי אין ספק, כל הארגונים והעמותות שעושים עבודה, יבורכו. יש לנו משאב, יש לנו ריכוז גדול, זה בתי הספר. תאריך החופשה ידוע. הבעיה ידועה. לצורך העניין, מחלה ידועה. השאלה אם היתה עבודת הסברה, אם היתה חשיפה של התלמידים לתופעה הזו ולסכנות שיכולות להתרחש במקומות העבודה?

משרד החינוך אחראי על החינוך ועל הלמידה. סוגיה כזאת למיטב ידיעתי, גם בכל התפקידים שעשיתי בבתי הספר, גם כמנהל, לעולם לא הגיע נושא כזה לשולחן משרד החינוך, לא במעגלים שלנו ולא בתוכניות שלנו.


אני מאוד שמח שחברת הכנסת זועבי העלתה את הנושא. זה מזמין אותנו, את משרד החינוך ואותי אישית למנף את זה, לקחת את זה עוד צעד אחד קדימה, שזה אחד הנושאים שייכנסו לתוכניות עבודה שלנו החל ממרץ עד יוני.

אז לא עסקתם בסוגיה.

לא עסקנו בסוגיה כי לא ידענו שחומרתה עד כדי כך, כך שזה נושא שבאמת אני אקח אותו אלינו, אקח אותו לחשיבה ולהיערכות לקראת הקיץ, וזה יהיה הנושא שניקח אותו לידנו, ובשיתוף עם משרד הכלכלה, החברה, הנוער העובד והלומד וכל שאר העמותות שנוגעות בנושא.

מנהלת הוועדה מפנה את תשומת ליבי שמשרד החינוך הוציא בחוזר מנכ"ל בשנה שעברה הנחיות. כל חוזר מנכ"ל יוצא גם בשפה הערבית, גם בשפה הערבית.

חוזר המנכ"ל יוצא בעברית, וזה לא הבעיה, עברית או אנגלית או ערבית. חוזר המנכ"ל מיועד למנהל ולמורים. אני לא יודע כמה אותם אנשים גם קוראים אותו.

אני מציע לך לומר את זה לשר כיועץ.


חוזר מנכ"ל, יש לו סטטוס. נכון, זה לא תקנה, זה לא חוק, אבל יש לו משמעות. אם יש לך תחושה שספק אם מנהלים אפילו קוראים את זה, צריך להפנות את תשומת ליבו.

כי לא יתכן שהם קוראים אותו.

אנחנו מחפשים לטפל בבעיה.

אני הייתי בבית ספר, אף פעם לא ראיתי לא את הנוער העובד ולא אף עמותה אחרת, ואפילו לא אני ולא המורים שלי ידענו שהנושא הזה, צריך להביא אותו לדיון בכיתה ט'-י"ב.

הבעיה היא לא שמשרד החינוך לא התייחס לסוגיה. כן היתה התייחסות מסוימת בחוזר, אבל או שזה לא מומש בבתי הספר הערביים או שזה נזרק הצידה. רק תבדוק את הסוגיה, זה מה שאנחנו דורשים.

נבדוק וניקח את זה על עצמנו, ויצאו מזה תוכניות.

אנחנו רשמנו בפנינו גם את ההתחייבות שלך להביא את זה בפני השר ולהכניס את זה לקראת החופשות הבאות. זו אמירה וזה חשוב לדיון, קודם כל.

נאסים עאסי: שלום לכם, אני רוצה להודות לכם על קיום הדיון, כי לעניות דעתי דיון כזה הוא דיון שצריך להיות דיון מעמיק בכל הסוגיה של בטיחות ובטיחות לבני נוער.


אחת הבעיות שלנו, מי שעוסק בזה גם בפן האקדמי וגם בפן המעשי, יש לנו בעיה בנתונים לגבי היפגעות ילדים ובני נוער בקיץ בזמן העבודה.

אתה לא מקבל את הנתונים?

כולם דיברו על פן הניצול הכספי. אני מדבר על היפגעות ילדים בפן הפיזי. אנחנו מקבלים נתונים מכמה קבוצות, אבל הנתונים הם לא אחידים, על כן אין לנו מספיק תמונה ברורה, כמה ילדים נפגעים. הנתונים יכולים להגיע מ-140 ילדים בשנה עד ל-1,200 ילדים.

ילד שמרים בלוק אחד או שניים, אם הוא לא גורם לפריצת דיסק, הוא גורם לבעיות - - -

הוא יכול לגרום בעתיד, נכון.

שלא נדבר על חשיפה לחומרים, סביבת עבודה וכלי עבודה ואמצעי בטיחות.

אלה דברים שלא היה לנו בנתונים, כי אנחנו מדברים על זה שילדים שנפגעים ומקבלים טיפול וגם הנתונים האלה הם לא מספיק ברורים, כי אין מספיק אחידות בנתונים, וזה בעיה שצריך לשים אותה על השולחן בשביל לחשוב איך לאחד את הנתונים שתהיה לנו תמונה ברורה יותר. זה נקודה שחשוב להתייחס אליה.


בפן התודעתי אין מספיק תודעה לכל הנושא של בטיחות בני נוער בעבודה. אין מספיק תוכניות שמעלות את הידע והמודעות גם להורים וגם לבני הנוער, איזה עבודה מתאימה להם, מה הזכויות שיש להם מהעבודה, האם הם חייבים לפתוח פנקסי עבודה. אני מכיר הרבה בני נוער שעובדים בלי פנקסי עבודה, וכן התייחסו לסוגיה הזאת, בחברה הערבית, ועם כל הכבוד לנוער העובד והלומד, הם לא נמצאים מספיק בחברה הערבית, כך שאין מספיק תודעה.


הציר השלישי זה ללא ספק הציר החברתי. אין מספיק אכיפה בעסקים, במיוחד בחברה הערבית.

לא קיימים בכלל.

לא קיימים בכלל, אתה צודק, כי אנחנו רואים ילדים שעובדים עד שעה מאוחרת, של 2 ו-3 בבוקר באולמות של חתונות, מקבלים שכר מינימום. יש להם סכנה גם פיזית.

אין לגמרי פקחים, נכון?

לדעתך אין פקחים בכלל.

אין פקחים.

רצית להוסיף, הנוער העובד והלומד?

אני מודה לכם. אני מהנוער העובד. קוראים לי חמיס. אני מטפל גם בנערים עובדים.


רציתי לתת דוגמא, למשל פה במזרח ירושלים, אני גם מטפל בנערים עובדים ובני נוער. יש הרבה בעיות חוץ מניצול כספי. גם יש שעובדים מתחת לגיל המותר, בואו נגיד מתחת לגיל 13, שהמעסיקים מבקשים מהם לעבוד עד שעה מאוחרת. מבקשים מהם גם לעמוד בצמתים ולמכור הרבה דברים. אין מי שיגיד לא, זה אסור. זה דברים חשובים מאוד.

תודה. עיריית לוד.

שמי רחל אשל, אני מהחינוך של עיריית לוד.


אני רוצה להעלות שלוש בעיות שנתקלנו בהן. האחת, באמת בני נוער שיוצאים לעבוד בקיץ, כשחוזרים לשנת הלימודים אחרי שטעמו גם של ניצול ומעט כסף, מרגע שטעמו את טעם הכסף, אנחנו מוצאים נשירה מתוך מערכת החינוך. אחד הדברים שאנחנו עושים בספטמבר, אוקטובר, בתחילת השנה, זה לחזור לבתים של כולם כדי להחזיר אותם לבתי הספר, כי הם אומרים, אנחנו רוצים לעבוד יותר. יותר טוב לנו בעבודה. זה דבר אחד.


שניים, אנחנו רואים שבני נוער עובדים גם במהלך שנת הלימודים. אם יש יום שוק ביום שלישי, הרבה פעמים בני נוער לא מגיעים למוסדות חינוך, וגם מתחת לגיל העבודה, כי הם הולכים לעבוד בשביל טיפ, בשביל לעזור לאיזה גברת לסחוב את הסלים ולעזור לסחוב ארגזים.

יש לך נתון של נשירה, ספציפי ללוד בקרב האוכלוסיה הערבית?

בשכבת הגיל של בין ט' ל-י' יש לי עוד 40 ילדים שעוד לא מצאו מקומם לשנת הלימודים הבאה. אנחנו במשא ומתן איתם. חלקם אומרים לנו, לעבוד, ואנחנו מנסים לבנות איזושהי תכנית שתאפשר להם גם וגם, כי אני לא צריכה להגיד לשולחן הזה שבלי השכלה אין חיים.

מצד אחד זה נתון מדהים, הדברים שאת אומרת. מספר התלמידות, הנערות שמסיימות את בית הספר הוא כפול. 66%. כפול ממספר הבנים בבתי הספר הערבים. זה פער שלא נמצא בכל העולם.

נכון. יחד עם זה כדי למנוע את הנשירה הזאת, אנחנו פתחנו לפני שנתיים מרכז חינוך טכנולוגי וקלטנו את הילדים. אספנו אותם מהרחובות והבאנו אותם כדי שילמדו ויצאו עם איזושהי הכשרה מקצועית.

יש שיתוף פעולה מצד המשרד בסוגיות האלו?

יש שיתוף פעולה מצד המשרד.

הם ערים למצוקה הספציפית?

כן. הם ערים לזה, הם מתקצבים את זה. אנחנו ערים לזה לאורך כל הזמן. יש שיתוף פעולה מדהים דווקא עם החברה הערבית, עם הנציגים שלהם. מנהלי בתי ספר ערים לזה ועוזרים לנו.


דיברתם פה על ניצול, אז אני ראיתי שיש ניצול בתוך המשפחה, בקיץ. הוא הולך לעבוד במוסך של הדוד. הוא הולך לעבוד באולם שמחות של האחיין.

זה עדיין לא עושה את זה מותר.

ודאי. הניצול הוא בתוך המשפחה. הרבה ילדים מפרנסים את המשפחה.


כשאני באה ואומרת לו, אל תלך לעבוד, אני צריכה לדעת מה המשמעות של זה, כי יכול להיות שלא יהיה אוכל בבית, ולכן אנחנו כל הזמן הולכים על חבל דק, בין לאפשר לגדולים יותר קצת לעבוד, ובכל אופן לשמור אותם במסגרות.


לגבי הקיץ, אני מוכרחה להגיד שאנחנו לא היינו מספיק ערים לתופעה של עבודת בני הנוער.

אני מודה לך הכנות, כי זה מה שעולה. אני מקווה ששני הדיונים האלה שקיימנו, גם במושב הקודם, אנחנו מציפים את זה למשרד החינוך, כי אתם הכתובת, נרצה או לא נרצה.


נשמע מייד מה עושים בצורה אקטיבית. גם כשאתה עושה את הקמפיין הכי מוצלח, לא כולם יחשפו. יהיה מי שלא יחשף, לכן כשאני רואה שהמסה הגדולה היא במערכת החינוך, זה נדרש. הייתי תלמיד, אני יודע מה עושים בתוך בית הספר. בסדנא אחת או שתיים אפשר להציף את המודעות של הילדים ובני המשפחות. גם אם לא נצליח לצמצם את התופעה, כל צמצום זה להציל עוד ועוד.

יש לך מספרים על נתוני נשירת נוער?

יש לי, לא הבאתי אותם לכאן. אנחנו עוקבים פרטני על כל ילד וילד.

בתפר שהוא עוזב את כיתה ו', מאותו רגע יש מעקב פרטני על כל אחד ואחד, היכן הוא לומד.

אני מודה לכם שהגעתם לדיון, כי השלטון המקומי שוב מצא לנכון לא להגיע לדיון. אני מציין את זה כדי שהציבור ידע גם כן, אז אני קודם כל מעריך את זה.

העיר לוד היא עיר מעורבת. אין ספק שהנתונים יותר מורכבים. לי אין ספק שתוכלי להמציא את הנתונים לחברת הכנסת וגם לוועדה.

את רוצה לסכם, להוסיף משהו?

שרית רשתי, עוזרת ראש העיר לתכנון אסטרטגי.


קודם כל, לצערי אתה אמרת שאתה נוסע בכביש 6, אז אתה לא רואה את הילדים. אני רואה את הילדים. אני בתפקידי הנוסף ביקרתי בשנה האחרונה במגזר הערבי לא מעט וראיתי ילדים שמנוצלים דווקא על ידי הוריהם, ועומדים בצמתים כשהאימא עומדת בצד או האבא והילדים או מוכרים או מקבצי נדבות בצמתים. זה גם סכנה אמיתית, כי הם עומדים בצמתים סואנים וגם הם נמצאים איפה שהם לא צריכים להימצא, בבית הספר.

מוגשות תלונות?

לא שאני ראיתי.

מהעירייה, עובדים סוציאליים? אף אחד לא אומר כלום?

הקב"סים למשל כן עושים סיורים וכן מאתרים את הילדים האלה.


אני רוצה להגיד לך שגם כשהסתובבתי באזור אום אל פאחם, גם בטייבה, גם בטירה, ראיתי לא מעט ילדים שעומדים בצמתים והורים שנמצאים מהצד.

במקרה הטוב, במרכאות כפולות, זה הורים.

בדיוק. במקרה הגרוע זה אנשים אחרים שאנחנו לא רוצים לחשוב עליהם.


קודם כל אני רוצה לומר שבאמת אם כבר הרמתם את הכפפה ואתם הולכים לעסוק בנושא של ניצול ילדים בתקופת החופשה, צריך להרחיב את זה גם לניצול התלמידים בתקופת שנת הלימודים, כי ישנם לא מעט ילדים שעובדים גם בשנת הלימודים, לצערי, ואנחנו שומעים על לא מעט ילדים במגזר הערבי שמוותרים על לימודים לטובת עבודה במהלך שנת הלימודים.


יש גם נשירה סמויה. רחל אולי תוכל להביא בפניכם את הנתונים על הנשירה הגלויה, אבל נשירה סמויה, נניח יש יום של שוק, אז אני לא מגיע ללימודים, אני מגיע לעבודה. גם על זה צריך לתת את הדעת.


בכל אופן, אני רוצה להגיד שאם באמת רוצים להתייחס לנושא ברצינות, צריך לבנות תכנית אסטרטגית שתכלול גם את תחום החינוך אבל גם את תחום האכיפה. בלי שהנושאים האלה ביחד שלובים, אנחנו לא נצליח להגיע לתוצאה, כי אם אנחנו ניבנה תכנית במערכת החינוך ולא תהיה לה אכיפה לאחר מכן, אנחנו לא נצליח להגיע לתוצאות.

אני מאוד מודה לך. אני אעביר את רשות השידור למר יחזקאל אופיר, מנהל אגף האכיפה במשרד הכלכלה.

תודה רבה אדוני.


באמת הופעתי לפני חודש בערך על הנושא, שם יותר התמקדנו בחלק הייעודי, כי הישיבה היתה פתוחה לכל. יש כמה דברים שאחזור עליהם, אבל התמונה שאני רוצה לצייר לכם היא באמת תמונה מנקודת מבט שלנו, גם בעייתית.


בעיקר בצפון, משרד הכלכלה כאגף האכיפה בבעיה גדולה מאוד. שיתוף הפעולה שיש לי גם מהאוכלוסיה המבוגרת, בוודאי ובוודאי מהצעירה, ממש כמעט ואיננו. יש לנו בעיה מובנית בעניין הזה של המידע שזורם אלינו.


אני רוצה רק להביא דוגמא. עשינו בשנה שעברה אפליקציה שזכתה לשבחים מאוד גדולים לגבי הנוער. עשינו אותה בשנה שעברה בעברית והיא זכתה להתייחסות אדירה מבני הנוער. בשנה שעברה הורידו את האפליקציה כמעט 60,000 נערים. ראינו כי טוב ועשינו השנה גם בערבית.


האפליקציה היא אפליקציה שבעצם נותנת מענה לנער גם בשפה הערבית. מה זה אומר? זה אומר שנער יכול להיכנס ליעד שלו בסמרטפון ולקבל את כל המידע, מה מגיע לו וכו'. הוא יכול לעשות תחשיב של השכר שמגיע לו. הוא מקיש את השכר שסוכם עליו עם המעביד והוא יכול לדעת כל חודש מה מגיע לו בסוף החודש.


גם בין היתר יש אפשרות בקליק להגיע אלינו.

לפני שלושה חודשים הכנסתם את זה?

כן. פרסמנו את זה במגזר הערבי ככל שיכולנו.

יש לך נתונים?

כן, כן, וזה באמת חלק מהבעיה, לא חלק מהפתרון.


בשלושה חודשים האלה, צר לי שאני עושה את ההשוואה הזאת, אבל אולי זה נותן את התמונה. נערים יהודים הורידו כ-20,000. השנה אני מדבר. נערים ערבים הורידו את זה פחות מ-200.

אין להם סמרטפון?

לא יודע. זו בעיית המודעות ושיתוף הפעולה עם השלטונות.


אני רוצה לומר, חברת הכנסת זועבי, בשנה שעברה הייתי בנצרת ועשינו מבצע קיץ בתוך נצרת. מה קרה? ברגע שהמעסיקים שמעו שאנחנו נמצאים, הילדים ברחו.

למה שתודיעו שאתם הגעתם?

זה עבר מפה לאוזן. הילדים נעלמו, המעסיקים אמרו, אין לי בכלל נערים.


אם אין לי נער ואין לי כלום, אני לא יכול לבנות תיק חקירה שאני יכול להאשים בהליך משפטי את המעסיק.

תעסיקו פקחים סמויים. יש בשב"כ.

אנחנו לא באים עם מדים, באים ככה. אף אחד לא יודע מי אנחנו, אין לנו סמל, אין לנו כלום. האמיני לי, זה עובר מפה לאוזן, והייתי שם. את הולכת, הנערים רצים מכל המקומות ואתה לא יכול לבנות תיק.


אני אומר עוד פעם, אני לא בא להאשים אף אחד, אני רק מסביר את הקשיים שאנחנו עומדים בפניהם.


אם אני מדבר על תלונות שמגיעות למשרד הכלכלה היום, למרות מה שאמר הנוער העובד, אני מייצג את המערכת ואני הרבה שנים במערכת הזאת. מספר התלונות שאני מקבל מנערים ערבים, כי זה הנושא של היום, אפסי. ממש אפסי.

כמה מיהודים?

מהיהודים, מאות. מערבים, כלום.


אגב, באמת אני לא רוצה הבחנה בין ילדים, כי גם אצל המבוגרים. הרי אנחנו כולנו יודעים, וזה לא הנושא של היום, שבמגזר הערבי בצפון שכר מינימום הוא אחת מהבעיות הכי קשות. אני אמרתי את זה בהרבה דיונים בכנסת. מספר התלונות ממבוגרים, לא מנערים, שאנחנו מקבלים בצפון, הוא הנמוך ביותר בכל הארץ.

אתם מודעים לכך ששכר המינימום לא נאכף.

בוודאי.


אני רוצה לומר לך, אני באמת בתוך העניין הזה. הנושא הערבי מאוד קרוב לליבי. רציתי לעשות הרבה, לא הצלחתי. נפגשנו גם בנצרת עם ארגונים חברתיים שקו לעובד ארגנה, לנסות לדחוף את זה. היה רצון מאוד יפה. זה לא עבד.


המפקחים שלנו, אנחנו עובדים בארבעה מחוזות. יש לנו בצפון יחידה, בתל אביב, ירושלים ובבאר שבע.

איפה בצפון יש לכם יחידה?

ליד בניין צים בחיפה.


יש שם 40 עובדים, מתוכם 10% בערך ערבים. אין לנו, לשאלתך, מפקחים לערבים, מפקחים ליהודים או מפקחים לנצרת. אין לנו. אנחנו מדברים על אזור גיאוגרפי ואוכפים גם לגבי יהודים וגם לגבי ערבים. אין לנו שום הבחנה.


אנחנו בחודשי הקיץ, יולי ואוגוסט, אנחנו אוכפים באגף האכיפה מעל 20 חוקי עבודה שונים, שכר מינימום, שעות עבודה ומנוחה. אנחנו בחודשים יולי ואוגוסט כמעט ומפסיקים לאכוף חוקים אחרים.

אני יכולה להתלונן בפניכם?

בהחלט. הנוער העובד למשל עושה את זה בכלים שלו. אנחנו איתם בקשר.


הספק היחידי בכלל שיש לי היום לגבי מידע, רק מהם. פעם קיבלתי גם משירות התעסוקה מידע. היום שירות התעסוקה גם לא מביא לי מידע.

יש לי שאלה. אני רואה פה נציגים של משטרת ישראל. האם אתה יכול לומר לי שתלונה כזו על עבירות חוקי עבודה, יש לה דין ברישום פלילי או שזה הולך לתחום המנהלי?

אני באופן אישי לא מכיר תלונות כאלה שהוגשו במשטרה.

וזה רישום פלילי?

גם אם כן, מעבירים את הטיפול למשרד הכלכלה.

היום עבירה על חוקי הבניה מהווה רישום פלילי. השאלה אם גם עבירה על חוקי עבודה השונים, בסוף לאחר שהאדם מורשע, נמצא חייב, השאלה אם זה עובר לרישום פלילי?

כן.

איך אני מגישה? מה הפרוצדורה? אני צריכה להוכיח משהו?

מאוד פשוט. קודם כל יש קו טלפון גם בערבית. אתה יכול להשאיר הודעה בערבית. נוח לדוברי ערבית לדבר בערבית. הטלפון מדבר איתם בערבית. הוא שואל אותם שאלות בערבית והם עונים בערבית. אני מקבל את זה אחר כך למשרד בעברית, אבל זה לא משנה. יש יכולת לכל נער או כל מבוגר או כל הורה להשאיר הודעה בערבית.

מה הנתונים שאתם מבקשים?

כל מידע שיהיה בו משום הכוונה. בעסק כזה וכזה מועסקים נערים בניצול וכו' וכו'. אני לא רוצה שמות, אני לא רוצה אינפורמציה. את לא רוצה להזדהות, אל תזדהי, אבל שאני אכוון את עצמי לשם. תבינו דבר אחד, לגבי נוער, זה לחפש מחט בערימת שחת. נערים, 3 עובדים פה ו-2 פה ו-1 פה וכו' ואני צריך למצוא אותם. זה לא מידע שאני יכול למצוא. אני שוב אומר, אם היום כרגע הנוער העובד הוא הספק הבלעדי שלנו כמשרד לגבי אינפורמציה, חוץ ממה שאנחנו מצליחים להשיג, אבל אין מקום אחר ונורא חבל בעניין הזה, כיוון שתבינו דבר אחד, אם לגבי מבוגרים אני תמיד יכול למצוא עובדים, לגבי נוער אני לא יכול למצוא, כי נערים לא עובדים במסות אלא פה 2, פה 3, פה 4. אולי באירועים זה קל. אנחנו גם נמצאים שם.


בישיבה הקודמת, אם אתה זוכר אדוני, בא יהודה כהן ובכה ואמר, מה אנחנו עושים באולמי אירועים. אנחנו על אולמות אירועים, ממש רוכבים עליהם יום-יום ופוגשים את הנערים האלה שעובדים מאוחר, ומקבלים עונשים מאוד כבדים.


בשנים האחרונות נתנו 25 מיליון שקל קנסות היו בחוק עבודת הנוער על מעסיקים במדינת ישראל, ב-4 שנים.

25 מיליון ב-4 שנים? זה כלום.

אין ספק, צריך לומר את האמת, האגף שעומד בראשו יחזקאל אופיר, הוא רק בשנים האחרונות.

נכון. זה היה כמעט מינורי, כמעט לא הורגש.

יש לי ידיעה אישית בקטע הזה של העבודה באגף הזה. למרות, וזה מטיל אימה, אני יכול לומר לכם שזה מטיל אימה על מקומות עבודה, אבל עדיין עדיין הכמות הגדולה של העבירות לעומת מספר המפקחים. אני מקווה שהמגמה הזו לא תיעצר בכמות הנוכחית. גידול וחיזוק האגף הזה מתבקש. אני חושב שהמסר הזה צריך לעבור באמצעותך.

אני חושב שהוא עבר. כעובד מדינה מאוד ותיק במערכת, אנחנו ב-2004 התחלנו עם 18 מפקחים על כל מדינת ישראל, יהודים, ערבים, הכול. היום אנחנו מעל ל-150 מפקחים עובדים, כלומר גם המדינה, יש לנו בעיה עם כוח אדם, אני לא חושב שהיום בעיית כוח האדם היא הבעיה. הבעיה היא המודעות, הרצון.

שקלתם לפתח תוכנות, לשתף את משרד החינוך?

בוודאי שניסינו. ניסינו בכניסה לבתי ספר.

נכנסתם לבתי ספר ערבים?

אנחנו החזקנו 20 בנות בשירות לאומי, ערביות בצפון, שנכנסו לבתי ספר ודיברו בערבית עם בתי הספר והסבירו להם על זכויותיהם. זה היה. בקיץ הזה לא היה.

אל תסמוך על שירות אזרחי. גם תלמידים לא רוצים לשמוע כלום.

אני יודע. אני רק אומר, אנחנו מנסים להגיע גם לבתי הספר. אני אומר עוד פעם, אם אנחנו רוצים לקדם את הנושא במגזר הערבי, אני צריך שיתוף פעולה.

תגיד לנו מה לעשות, אנחנו נעשה.

גם כלפי הוועדה פה. אנחנו נעשה את כל המשאבים ניתן.

רשמנו בפנינו גם בדיון הקודם, גם בדיון הנוכחי, את הנכונות, את הרצון. יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק, ואני שמח. אנחנו חייבים להתכנס לסיכום. שמענו פחות או יותר סיבוב אחד של דוברים. אחרון הדוברים יחזור שוב על שמו.

הארגון שלנו הוא ארגון של יהודים וערבים. יש לנו 1,200 חברים, כולם עובדים סוציאליים.

אני רוצה להגיד לך, חברת הכנסת חנין זועבי, תודה רבה, כי העובדים הסוציאליים, הקולגות שלי, יש לנו 18 אנשים בהנהלת עו"סים שלום, מתוכם מחציתם ערבים. אף אחד כולל יושב הראש, השותף שלי, כמעט ולא היה להם מושג, עובדים סוציאליים בשטח, לא נתונים, לא מידע. את הצפת סוגיה לטעמי חשובה ממעלה ראשונה.

מה שאני יכול להבטיח, ואני בכובע הנוסף שלי, אני גם בוועד המנהל של המועצה לשלום הילד ואני שמח שאת הגעת. גם שם אני מבטיח שאני אציג את זה בישיבה הבאה של הוועד המנהל, כי עכשיו זה הזמן. עכשיו אנחנו מתחילים שנת לימודים חדשה.

לפני הודעת הסיכום, מציינים בפניי פה שהוזמנו לדיון נציגי המועצות המקומיות נצרת, יפיע, כפר כנא, רהט ואחרים, אך הם לא טרחו לשלוח נציגים. ציינתי לשבח את עיריית לוד. זה תרם לדיון.

אין ספק שיש פה בעיה גם של מודעות. יכול להיות שגם הקטע הזה של המשפחתיות בעסקים, המצוקה וכל מה שנאמר פה.

קודם כל אין ספק שצריך לאגום את הנתונים, לכן אני באמת מבקש מכל מי שהיה שותף היום לדיון, אם זה "בטרם", עיריית לוד, כל מי שיש לו נתונים, לשלוח גם לוועדה וגם לחברת הכנסת או שלאחד הגורמים, שיעביר אחד לשני, אבל אנחנו מבקשים את הנתונים. זה יעזור לנו בהמשך המעקב.


אין ספק, מה שעולה מרוח הדברים בדיון, צריך לגבש תכנית משותפת כפי שאמרנו במהלך הדיון. סך הכול זה שני משרדי ממשלה מאוד משמעותיים, כדי לצמצם את התופעה.


אני מבקש להתכנס, משרד החינוך, משרד הכלכלה, מי שעוסק בדבר, לישיבת עבודה בנושא, לגבש תכנית משותפת גם בנושאי הסברה, גם החשיפה, גם לראות איך במשאבים המשותפים שלכם אתם חושפים עוד את האפליקציות וכל מה שאתם עושים.


בדרך כלל בדיונים אני רוצה להרגיש שיצאתי מהדיון עם משהו ביד, לכן אני מבקש את המסקנות של הדיון הזה והתכנית האופרטיבית, שתישלח אלינו. ניתן לזה חודשיים, שלושה. אני לא רוצה לחכות ליוני הבא כדי שנדע אם נעשה ל-2015. בתחילת נובמבר אנחנו נרצה לדעת פחות או יותר מה התוכניות שלכם לקראת החופשות הבאות. אנחנו נניח את המסקנות האלה על שולחן הכנסת, לכן האמירה הזו שלנו היא מחייבת. אנחנו גם נעקוב אחרי זה ונרצה לראות, כי אין לנו את הלוקסוס הזה לפגוע בילדים.

אתם בטח תשתפו את מחלקות החינוך.

כשאני אומר תכנית אופרטיבית, זה חייב לחלחל על לטיפול הקצה, הזרוע הארוכה שלכם והרשויות המקומיות, לשתף פעולה גם עם הארגונים ותנועות הנוער. אני חושב שזו עבודה מבורכת. ההובלה היא שלכם, משרד הכלכלה, משרד החינוך.

אני שוב מודה לכל מי שהשתתף בדיון ולחברת הכנסת חנין זועבי על העלאת הנושא.

תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:45.>