PAGE
16
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
15/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 54>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ח' באב התשע"ג (15 ביולי 2013), שעה 09:15

<הסכם בדבר גמלת ניידות (תיקון מס' 23) התשע"ג–2013>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר
אילן גילאון

שולי מועלם-רפאלי

יעקב מרגי

עדי קול

מרב מיכאלי

אורי מקלב

>
דב בארי - רכז ביטוח לאומי ורווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר

שרה זילברשטיין - ראש תחום פניות ציבור, המשרד לאזרחים ותיקים

אפרים חוצ'ה - סגן מנהל אגף השיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

איה דביר - משפטנית, משרד המשפטים

רועי קרת - עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

מירי אנדבלד - ראש אגף מחקר כלכלי, המוסד לביטוח לאומי

אופיר פינטו - מינהל המחקר, המוסד לביטוח לאומי

אלי יריב - ההסתדרות החדשה

חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים

בלהה ברג - עו"ד, לשכה משפטית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ישראל הבר - עו"ד, לשכה משפטית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

אברהם יוסף סלומה - יושב-ראש אנשים - ארגון נכי שיתוק מוחין

צבי תמרי - סמנכ"ל ועדת בקורת, אנשים - ארגון נכי שיתוק מוחין

ישראל אבן זהב - רכז תחום נגישות, מטה מאבק הנכים ופורום ארגוני הנכים

ירון לוי - מנכ"ל ארגון הפעולה של הנכים

אבנר עורקבי - יושב-ראש ארגון אהב"ה

ד"ר יצחק זקס - חבר הנהלה, צב"י - צרכני בריאות ישראל

דן קדרון - יושב-ראש ועדת ביקורת, עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים, ארגון ארצנו החברתית

גיתית שלומי - סמנכ"לית מרכז למימוש

במבי צורי - לוביסטית, מרכז למימוש

זכריה רייך - לוביסט

אורי מיכאל - דובר הוועדה

נועה ברודסקי לוי

יובל יעקובי (מתמחה)

וילמה מאור

טלי רם
<הסכם בדבר גמלת ניידות (תיקון מס' 23) התשע"ג–2013>

בוקר טוב. יום שני בשבוע, ח' באב, 15 ביולי 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא הסכם בדבר גמלת ניידות (תיקון מס' 23).
כמו שאתם יודעים, מי שאין לו רכב, ובן משפחה מסיע אותו, מקבל גמלת ניידות בטווח של 500 מטרים.

מורשה הנהיגה.

מורשה הנהיגה.

לנסוע עם הרכב אפשר בכל הארץ. מורשה נהיגה צריך לגור קרוב.

אצלנו היינו קוראים לזה "סמוך על שולחנו", אז ה"סמוך על שולחנו" במקרה הזה – 500 מטרים. 500 מטרים זה לא כל כך מתאים.

היה פעם טוב.

אף פעם לא היה טוב.

כשהלכו ברגל.

כשהלכו ברגל, בדיוק.

אף פעם לא היה טוב, ואני חשבתי שזה במינימום שבמינימום צריך להיות 2.5 קילומטרים.

על זה דובר.

מעבר לזה.

אבל אני גם למדתי, שאם עושים סדק בקיר ורוצים לפרוץ את הקיר, לפעמים צריך לעשות את זה בשלבים.
אז לא קיבלנו את מלוא תאוותנו, אבל הלכנו צעד אחד – אני לא יודע אם גדול – אבל הלכנו צעד אחד קדימה. ואחרי משאים ומתנים לא קלים, האוצר הסכים ל-1.5 קילומטרים. בטווח הזה נכנסים עוד לא מעט אנשים. לא מלוא תאוותנו בידינו, אבל פי-שלושה ממה שהיה.

למה? פי-שניים.

פי-שלושה. 500 כפול שלוש זה 1,500. הנה, זה עתה נכנס נציג משרד האוצר.

מיודענו.

מיודענו.

מתנצל על האיחור.

אתה מתנצל. נרשום לך את זה. אתה רשום, לכן אתה מעלה לנו מ-1.5 קילומטרים ל-1.75 קילומטרים?

הדיון הזה נשאר דיון מקצועי.

נשאר דיון מקצועי. אני לא חושב שלקחתם בצורה מקצועית ואמרתם 1.5 קילומטרים. עשיתם שלוף אצבע, אבל לא בדקתם כמה אנשים ייכנסו ב-1.5 קילומטרים, ויכול להיות שאותו מספר אנשים ייכנסו ב-1.75 קילומטרים. אדוני, בבקשה.

ישראל אבן זהב, מטה מאבק הנכים ופורום ארגוני הנכים. בדיונים שהיו לנו עם ביטוח לאומי בנושא הזה דיברנו על טווח של משהו בין 10 ל-15 קילומטרים, מסיבה פשוטה. מהירות נסיעה של רכב בעיר היא בין 50 ל-60 קמ"ש, אמרנו – רבע מזה זה סביר, זמן הגעה לאיזשהו מקום.

היום, כמו שאמרו קודם, כבר לא הולכים ברגל, כך ש-1.5 קילומטרים זה לא טווח שהולכים ברגל אלא נוסעים עם רכב, כך שניתן בקלות להגדיל את זה.

אז מה, לא היית לוקח את זה? היית משאיר 500 מטרים?

לא. בשביל זה דיברנו עם הביטוח הלאומי.

עזוב דיברנו. לדבר לא עולה כסף. היית לוקח 1.5 קילומטרים או היית משאיר 500 מטרים?

אני חושב שבפתרון של 1.5 קילומטרים זה לא מספיק טוב.

הייתי מביא לך את האנשים שבאו אלי, שגרים ב-700 מטרים, שהאנשים שלהם כלואים בבית.

אני מכיר אותם.

אני אגיד שאנחנו מחכים ל-15 קילומטרים.

אם כבר עושים שינוי, בואו באמת נעשה שינוי אמיתי, ואני חושב שלהגדיל את זה לטווח של משהו בין 10 ל-15 קילומטרים זה לא הרבה, מה עוד שאם אני גר בגוש דן – וגוש דן היום הולך מפתח-תקווה עד ראשון-לציון – ומישהו יכול לגור בתחום הזה, אז הוא בטווח הגעה סביר.

מאה אחוז. תודה רבה. בבקשה.

צבי תמרי, אני מארגון נכי שיתוק מוחין. אני בדעה קודם כול שמה שנותנים – לוקחים, אבל מעבר לזה אני חושב שאולי מה שהיה צריך לעשות פה זה משהו קצת יותר עגול.

אני חושב שכשאתה קובע טווחים, אתה פה יוצר איזושהי בעיה. אתה יכול להגיד: מסלול ירוק, מי שאין לו שום טענות, 1.5 קילומטרים – מקבל, ועכשיו לתת פה איזושהי אפשרות לביטוח הלאומי לעשות החלטה. לגבי זה, אני עושה עליו תסקיר של עובדת סוציאלית, ולי נראה שלמרות שהוא גר חמישה קילומטרים, אני כן יכול לתת לו.

אני מבין שפה יש בעיה עם החבר שלי מהאוצר, שיגיד – זה יכניס לי יותר מדי אנשים, יש לו פחות מדי תקציב. הכוונה שלי לנסות לעשות את זה יותר עגול, כי עכשיו, זה שיגור 1.6 קילומטרים, הוא גם יבכה, ובצדק במידה מסוימת.

מצוין. אבל יקבל אחד שגר 1.4 קילומטרים. אני גם לא יודע איך מודדים 1.5 קילומטרים – אם מבצעים עם רולר או שזה קו אווירי.

קו אווירי על המפה.

קו אווירי על המפה - אם זה 1.5 קילומטרים בקו אווירי, זה יכול להיות גם שבעה קילומטרים.

זה יותר טוב.

זה נכון.

זה יכול להיות בכבישים שבעה קילומטרים. האם יש עוד מישהו שרוצה להתייחס? בבקשה.

עורך-דין ישראל הבר, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אנחנו היינו בדיון עם ביטוח לאומי והאוצר בנושא הזה, ואחד הרעיונות שעלו שם – הבנתי שהביטוח הלאומי והאוצר מוכנים לשקול אותו – זה מצב שעלה לא מעט בפסיקה של בתי-הדין האזוריים לעבודה בשנים האחרונות, וזה אנשים שאושרו והוכרו כמורשי נהיגה ותפקדו ככאלה, מאיזושהי סיבה הם נאלצו לעבור דירה ולהתרחק, ואז הם איבדו את הזכאות. השאלה אם אפשר לקבוע כחריג למרחק הרגיל, אדם שאלה הנסיבות שלו.

הבנו.

נניח, כפול. נניח, אדם כזה יוכל להתרחק לשלושה קילומטרים.

טוב. יש פה עוד מישהו?

ירון לוי, מנכ"ל ארגון הפעולה של הנכים, מקדם פעילות להקמת הארגון היציג. זה לא חדש שבביטוח לאומי הם מכירים לפעמים מצבים שאנשים גרים ביישובים קטנים, מושבה – היה 500 מטרים, אז אם מדובר בעוד 200 מטרים, עוד חצי קילומטר, בגלל שהיישוב הוא קטן, הם נותנים את האישור. השאלה אם ניתן לעגן את זה בתוך החוק לגבי מושבים, מושבה.

אם זה קו אווירי, אין לך בעיה בכלל.

אדוני, זה כבר כתוב. רועי קרת, ביטוח לאומי. המוסד פועל לפי ההסכם. הוא מקפיד על ההסכם משום שזה לא כסף של המוסד, זה כסף שהאוצר מממן.

החריג האחד הזה הוא חריג שמופיע בהסכם. אם מדובר ביישוב לא עירוני שבו המרחק בין הבתים הוא גדול, זה לא 500 מטרים, זה גם לא 1.5 קילומטר. זה המרחק הכי קרוב בין שני הבתים הסמוכים. אם יש שני קילומטרים בין בית לבית, אז זה שני קילומטרים. כתוב בהסכם.

יש כאלה יישובים? בחוות בטקסס אולי.

בניו זילנד.

בחוות בטקסס או בניו זילנד יכול להיות מרחק מבית לבית שני קילומטרים.

אני לא יודע, אבל החריג מופיע בהסכם. אני יודע שמכוח החריג הזה, לפחות היום, יש כאלה שעוברים את ה-500 מטרים.

בסדר, אולי כשזה היה 500 זה היה נכון.

יש פה עוד מישהו שרוצה להגיד משהו? נציג משרד האוצר, שפרצת בסערה. עכשיו שמעת את כולם, אולי יש לך משהו להגיד, להפתיע.

לא, אין לי הרבה להוסיף מעבר למה שכבר נאמר פה בדיון. בסופו של דבר אנחנו באים ומעגנים פה הבנות שנעשו לא עם הכנסת הקודמת, אלא עם הכנסת הקודמת הקודמת. דובר בהתחלה להרחיב את המרחק מורשה נהיגה מ-500 מטרים לקילומטר אחד בלבד. הכוונה הייתה לנסות לבחון את זה, וזו הכוונה גם בכך שזה בהוראת שעה, כי באמת למרות שהעלויות פה זה משהו קשה, המערכת יודעת להגיד כמה נפסלו אבל אי-אפשר להעריך עלויות.

כמה נפסלו?

את זה יכולים להגיד פה נציגי הביטוח הלאומי, אני חושב שהם הוציאו על כך איזשהו מסמך.

האם יש פה נציג ביטוח לאומי? רועי, כמה נפסלו?

אנשי המספרים.

אופיר פינטו, מינהל המחקר. אנחנו מדברים על איזה מרחק?

קילומטר וחצי, כמה אנשים נכנסים לתוך המעגל הזה?

60 אנשים ניתחו לנו, שידוע לנו במערכת שהם גרים במרחק בין 500 מטרים ל-1.5 קילומטרים.

כמה 2.5 קילומטרים?

עוד עשרה אנשים, אבל אמר דב ואני מסכים, שזה רק מי שהגיש תביעה וזה רק מי שאנחנו יודעים עליו.

זאת אומרת, אם היינו מעלים ל-2.5 קילומטרים, זה היה 70 אנשים.

נכון.

מתוך כמה?

שמע, אני משתגע על מה אתם מנצחים אותי.

לא, יושב-ראש הוועדה.

שמע, אני משתגע על מה אתם מנצחים אותי.

אבל זו המהות.

דבר, דבר אלי, דבר. רק תבין כמה זה יעלה לך.

זה לא עולה לו כלום.

אני חושב שכל העניין – ואתה מכיר את זה כי אתה איש מספרים בעצמך – בסופו של דבר אלה המקרים הידועים למערכת. מה שלא ידוע למערכת, אתה לא יודע, וזו הסיבה שזה נעשה בהוראת שעה לבדיקה.

זו ההחלטה. הוראת השעה נקבעה כרגע לשנתיים.

כמה זה קצובת ניידות?

זה תלוי. עוד משהו שלא נאמר פה בדיון, וחשוב לציין. מוגבל ניידות שאין לו מורשה נהיגה, זכאי גם לקצבה. הוא מקבל קצבה של אחד שאין לו רכב, מי שהוא חסר-רכב, גם שם יש קצבה. צריך לציין את זה ולבוא לשים את זה.
יש פה ערך נוסף למי שיש לו מורשה נהיגה, וזה לסייע ברכב, ברכישת הרכב ובעלויות מימון ההתאמה של הרכב לבעל המוגבלות, וזה השינוי הגדול.

ברשותך, היושב-ראש, רק לציין לפרוטוקול שבין אפס ל-500 מטרים נמצאים 500 אנשים, זאת אומרת שהמספרים של 70 - - -

איך אתה מסביר את זה?

יש שתי גישות. יש גישה אחת שאומרת שככל שבן אדם הוא יותר מוגבל, אנשים רוצים לגור יותר קרוב, המשפחה שלו רוצה לגור קרוב יותר אליו, ואז יכול מאוד להיות שזה תירוץ אחד.

סיבה. זה לא תירוץ. זו סיבה.

סיבה. סליחה.

זה חשוב וטוב.

דבר שני, יכול להיות שאנשים, בגלל שידעו שהתקנות לא מאפשרות קבלת קצבה מעל 500 מטרים, לא באו לדווח לנו. מה שאנחנו לא יודעים, אנחנו לא יכולים לנחש.

בבקשה.

אני קודם כול רוצה לברך אותך.

אותי? למה? רק מרחק קטן.

אתה כלי ברכה לקבלת תקנות טובות ואתה גם מוצא לנכון בימים טרופים אלה ולחוצים לקבל את זה. אלה תקנות שכבר יושבות הרבה זמן ורוצות להיות מתוקנות, ואתה הרמת את זה בתחילת הקדנציה.

בזה שאתה מגדיל את המרחק – אני נתקלתי במשפחות רבות שפנו אלי בעניין הזה, וזה היה כמעט כמו מידת סדום. אתה גר במרחק 501 מטרים, 510 מטרים, אתה כבר לא יכול לקבל.

60 משפחות, הנה הוא אמר.

אבל זה הרבה יותר. מה שהוא אמר, זה הרבה הרבה הרבה יותר. אלה אנשים שלא הגישו משום שהם יודעים את החוק, אז מה יש להם להגיש. הם למדו את זה.

המקרים שהגיעו סיפרו שהשאלה היא האם הנכה הוא בבית-כלא, האם יש מישהו שלוקח אותו. האלטרנטיבה הייתה שהוא לא מתנייד לשום מקום – לא לרופאים, לא למשפחה, לא לאירועים – זה שאלה של חיים ומוות.

זרקו את זה עלי, שאני מתנגד.

אני רוצה להגיד לך ש-1,500 מטרים, זה עושה שכל ויושר בעניין הזה.

אתה מרוצה מהמרחק.

אני מאוד מאוד מרוצה, ואני באתי לברך על הדבר הזה. זה הרווחה, זה שינוי בחיים של משפחות רבות, לא רק של הנכה, של כל הסובבים אותו. זה פשוט מהפך בחיים של הנכים האלה, זה הופך להם את החיים מחושך לאור ומאפלה ליום טוב.

אחרי משפטים כאלה - גברתי, אחרונת הדוברים.

עורכת-דין בלהה ברג, יועצת משפטית של נציבות השוויון. אני רוצה להוסיף על מה שנאמר.

מה שהחבר שלך אמר.

להוסיף על מה שהחבר שלי אמר, נכון.

שמעת מה הוא אמר?

הוא עדכן אותי.

הגעת באיחור, לא שמעת מה הוא אמר, אולי הוא בדיוק אמר מה שרצית להגיד.

לא, אני דווקא ביררתי את זה. מה שאני מבקשת לומר זה שהדבר הרלוונטי להסעה של אדם עם מוגבלות הוא הזמן, הסמיכות. אנחנו בעצם רוצים להבטיח ורוצים להביא לכך שיהיה איזון בין הזכות של האדם לצאת מהבית ולקבל את הסיוע המתאים, לבין כך שקרוב משפחה לא ייהנה חינם מההטבה הזאת.

והדבר הרלוונטי הוא כמה זמן לוקח לקרוב המשפחה להגיע במכונית.

את יודעת כמה זמן לקח לנו להביא את ה-1,000 מטרים האלה? את יודעת כמה שנים?

שלוש כנסות, לפי מה שנאמר.

להשיג זה קשה. לבוא להגיד – בטח עורכי-דין, זה קל - שמעת מה הוא אמר, חבר הכנסת מקלב?

שמעתי.

באו אליו המשפחות, הוא נגע באנשים האלה. הוא, לא מעניין אותו כלום. הוא אומר – תגמור את זה, אתה מביא מזור להרבה מאוד אנשים.

מה שאנחנו מבקשים, שיהיה גם טיפה שיקול דעת.

ביקשת.

שזה לא יהיה במטר אחרי זה - - -

גברתי, ביקשת. תודה רבה. אנחנו נעבור להקראה של הוראת השעה.

"הסכם בדבר גמלת ניידות (תיקון מס' 24)
בין: ממשלת ישראל בשם מדינת ישראל (להלן – הממשלה), מצד אחד

לבין: המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), מצד שני

וברצון הצדדים לתקן את ההסכם העיקרי כהגדרתו בסעיף 1 להסכם זה;

והמוסד הסכים לבצע את האמור בהסכם זה לאחר שנתמלאו התנאים שבסעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995;

1. ההסכם העיקרי

"ההסכם העיקרי " לעניין הסכם זה – ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין הצדדים ביום 1 ביוני 1977 ותוקן בהסכמים" – במועדים שונים, כמפורט בהסכם.

2. תיקון סעיף 2"


אני עוברת כאן לעמוד אחר שחולק לכם, עם תיקונים עליו.

"בסעיף 2 להסכם העיקרי –

(א) בהגדרת "מוגבל בניידות", במקום המילים "ולא יותר משישים וחמש" יבוא "ולא יותר מגיל הפרישה

הקבוע בחוק, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב בלוח א1".

(ב) בהגדרת "קרוב משפחה", במקום המילים "500 מטרים" יבוא "1500 מטרים".

תיקון סעיף 21

בסעיף 21 להסכם העיקרי –
בסעיף קטן (א) במקום המילים "שמלאו לו 65 שנים" יבוא "שהגיע לגיל הפרישה הקבוע בחוק, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב בלוח א1".

תיקון סעיף 23

בסעיף 23 להסכם העיקרי –
בסעיף קטן (א)(2), במקום המלים "בטרם מלאו לתובע 65 שנים, יראוהו לעניין קבלת התביעה כמי שטרם מלאו לו 65 שנים" יבוא "בטרם הגיע התובע לגיל הפרישה הקבוע לגביו בחוק, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב בלוח א1, יראוהו לעניין קבלת התביעה כמי שטרם הגיע לגיל האמור"."


אני הצעתי בנוסף לתקן את סעיפים 21א ו-21ה, גם לעניין גיל 65. אם אפשר לוודא עם הביטוח הלאומי.

כל מקום שבו כתוב 65.

גם בסעיף 21א, במקום המילים "לאחר שמלאו לו 65 שנה" יבוא "לאחר שהגיע לגיל הפרישה הקבוע בחוק, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב בלוח א1".

אותו דבר, "בסעיף 21ה להסכם העיקרי –
במקום המילים "לאחר שמלאו לו 65 שנה" יבוא "לאחר שהגיע לגיל הפרישה הקבוע בחוק, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב בלוח א1".

סעיף תחילה ותחולה

(א) תוקפו של הסכם זה מיום" אישור הוועדה או מיום חתימתו – כפי שתקבע הוועדה.

גיל פרישת נשים 62.

לא. 67. מדובר על גיל פרישת חובה, לא פרישת נשים.

להאריך את זה, זה יותר טוב.

בהסכם הניידות, גיל הפרישה הוא גיל הפרישה של הגברים, וזה פועל לטובה.

אוקיי.

תוקפו של הסכם זה מיום אישור הוועדה עד תום שנתיים מיום התחילה.

(ב) הוראות ההסכם העיקרי יוסיפו לחול על כל מי שזכאי היה להטבות לפי הסכם זה בתקופה הקבועה בסעיף קטן (א), גם לאחר תום התקופה.

למעשה, מה שהצענו, שמי שכבר חל עליו הסכם ההרחבה של ה-1,500 מטרים, זה ימשיך לחול עליו גם אם תפקע הוראת השעה ולא יאריכו אותה.

מתאים?

כן. צריך שיהיה ברור, כל עוד מתקיימים בו כל התנאים המחייבים לגבי ההסכם.

ברור.

אם הוא עובר דירה?

לא, בתוך ה-1,500 הוא צריך לעבור.

לא, אם הוא עובר מעבר. אתה לא הקשבת מה היא אמרה.

אני הקשבתי.

היא אמרה – once נתת לו, נשאר שלו.

עוד פעם. אני חושב שצריך לשמור על המצב - - -

אם הוא עובר דירה לפנטהאוז, לא יקבל.

לא, אתה לא יודע לבדוק פנטהאוז. צריך לשמר את המצב הנוכחי. כיום, במצב הנוכחי, מי שנמצא בתוך ה-500, מקבל את כל ההטבות. יוצא מ-500 ל-1,000, ל-2,000, ל-10,000, כבר לא מתקיימים בו התנאים הקבועים, וזה משתנה.

זה מה שהיא אמרה לך. Once נתת לו, הוא לא יעבור בשביל זה דירה.

נכון.

נולדו לו עוד שני ילדים, הוא רוצה לעבור דירה, אז לא תמדוד לו. הוא לא יעשה את הילד השני בגלל שחסרים לו 200 מטרים. תגיד לי, זה מה שאתה רוצה לעשות?

לא. אני משמר פה את המנגנון הנוכחי, זה מה שאני רוצה. לא רוצה לגעת במנגנון הנוכחי לעניין הזה.

אתה בטוח?

מאה אחוז.

רוצה להתייעץ?

לא, המנגנון הנוכחי.

אתה רוצה להתייעץ, דב?

אין מה להתייעץ.

דבר אחד אחרון. הביטוח הלאומי יתבקש לדווח בתוך שנתיים, בתום הוראת השעה, על כמות האנשים.

שלא יצא מצב שאתם סוגרים את הוראת השעה, ואנחנו לא יודעים משום דבר. במקום שנתיים, תרשמי שנה ותשעה חודשים. הביטוח הלאומי יביא לפה לוועדה נתונים מה המצב, מה קורה, מחדשים את הוראת השעה או לא מחדשים את הוראת השעה. שלא נמצא את עצמנו מופתעים. זו הוראת שעה.

בסדר.

זה לא חקיקה. תרשום את זה, וזה מקובל עליכם.

זה מקובל. אני רוצה - - -

מה? אתה לא רוצה כלום.

לא, בסדר.

אתה לא רוצה כלום. מאה אחוז. אנחנו נעבור להצבעה על מה שהוקרא. מי בעד, ירים את ידו.

אני מצביע במקום חבר הכנסת ליצמן.

ליצמן חבר ועדה? ברוכים הבאים.

הצבעה

בעד – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
הסכם בדבר גמלת ניידות (תיקון מס' 23), התשע"ג–2013, כהוראת שעה, נתקבל.

6 מתוך 7 חברי כנסת שנמצאים פה ויש להם זכות הצבעה, תמכו בזה, ועשינו צעד נוסף. תם ולא נשלם. אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו להקדים - - -

מי לא תומך?

אחת, אין לה זכות הצבעה.

הפסידה. היא הפסידה שהיא לא יכולה.

מה זה משנה. יש פה חברת כנסת שאין לה זכות הצבעה בוועדה.

- - -

לא הצבעתי.

את יכולה.

יכולה, אבל לא נדרשת הצבעתי, הכול בסדר. אני באתי בסוף הדיון. אני באתי לדיון הבא.

אי לכך, אנחנו אומרים – תם ולא נשלם. תמו התקנות האלה - -

אולי בעוד שנה ותשעה חודשים - - -

- - אבל מבחינתנו, אנחנו רוצים להגדיל את המרחק עוד קצת.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<(הישיבה נפסקה בשעה 09:40 ונתחדשה בשעה 09:41.)>

בוקר טוב. ח' באב, 15 ביולי 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני חוזר לנושא בדבר גמלת ניידות.

לאור פנייתנו אחרי הדיון, אני מחדש את הישיבה לרגע ומדווח לפרוטוקול.

לאור פנייתנו לנציגי האוצר והביטוח הלאומי, ובקשתנו שגמלת הניידות תהפוך להוראת קבע ולא להוראת שעה, קיבלנו תשובה חיובית. ואם קיבלנו תשובה חיובית, אני מודיע לפרוטוקול שזה רשום.

דב בארי, משרד האוצר. כפי שאמר יושב-ראש הוועדה, אנחנו מסכימים לכך שההוראה תהיה הוראת קבע – לא צריך שנתיים ולא שנה ותשעה חודשים ודיווחים. הוראת קבע, ונמשיך הלאה.

ואנחנו נעבור להצבעה על העניין הזה. ואם זה הופך להיות הוראת קבע, מי בעד, ירים את ידו.
הצבעה

בעד – 5
נגד – אין

נמנעים – אין
הסכם בדבר גמלת ניידות (תיקון מס' 23), התשע"ג–2013, כהוראת קבע, נתקבל.

5 חברי כנסת תמכו, ואנחנו מודים לאדוני.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:45.>