PAGE
4
הוועדה לקידום מעמד האישה
22/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 29 >
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, ט"ו באב התשע"ג (22 ביולי 2013), שעה 10:00

<התמודדות ב-2013 - הקשיים הנוספים העומדים בפני נשים מתמודדות לתפקידים ציבוריים>

חברי הוועדה: >
עליזה לביא – היו"ר

גילה גמליאל

תמר זנדברג

דוד צור

יפעת קריב
פנינה תמנו-שטה

>
שר הפנים גדעון סער
שרת הבריאות יעל גרמן

השרה לקליטת עלייה סופה לנדבר

סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום

סגנית שר התחבורה ציפי חוטובלי

יגאל צרפתי - מנכ"ל משרד הפנים

שוקי עמרני - המשנה למנכ"ל, משרד הפנים

ליאור שחר - מנהל אגף תיאום ובקרה, משרד הפנים

ליטר אפטר - יועצת תקשורת לשר הפנים, משרד הפנים

ענת חיים - יועצת לשר הפנים, משרד הפנים

שירן מיתן - לשכה משפטית, משרד הפנים

ורד סויד - הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

דבורה שרר - דוברת המרכז הלאומי להשתלות, משרד הבריאות

מטי צרפתי-הרכבי - ראש מועצה אזורית יואב

שולה אגמי - ממונה על קידום מעמד האישה, המרכז לשלטון מקומי

אורית רישפי לביא - יו"ר סיעת הרצליה אחת, מתמודדת לראשות עיריית הרצליה

אלירן אוחיון - דובר של אורית רישפי, מועמדת לראשות עיריית הרצליה

יפה יגר - מועמדת לראשות העיר הרצליה

קרן מויאל - מתמודדת ברשימה למועצת העיר הרצליה

קרן מויאל - מתמודדת ברשימה למועצת העיר הרצליה

מאיה כץ - חברת מועצת העיר הרצליה

רונה אורובנו - מועצת מטעם מפלגת העבודה למועצת עיריית ירושלים

לורה ורטון - חברת מועצת עיריית ירושלים

ענת כנפו - מתמודדת לראשות מועצת הר אדר

דניאלה בן שושן - מתמודדת לראשות מועצה מקומית הר אדר

סיגל מחבר - צוות המטה של ענת כנפו, הר אדר

יעל כהן - צוות המטה של ענת כנפו, הר אדר

מיכל חביב - צוות המטה של ענת כנפו, הר אדר

ליאל אבן זוהר - מועמדת לראשות עיריית ראשל"צ, חברת מועצת עיריית ראשל"צ

בובה לוי יונאי - מתמודדת בראשון לציון ברשימה של עו"ד חמי דורון

ציפי דיק - מתמודדת בסיעת הירוקים, ראשל"צ

אוליסיה מושקוביץ - ראש מטה דוברי רוסית, מועמדת יש עתיד למועצת העיר ראשל"צ

אביבה גוטרמן - סגנית ראש העיר, מחזיקת תיק חינוך, מתמודדת לרשות הוד השרון

עדי בארי - מתמודדת יש עתיד בהוד השרון

עדי ברמוחה - מתמודדת יש עתיד, הוד השרון

אילה רזניק דותן - מתמודדת יש עתיד, הוד השרון

ליאורה הלפרין - מועמדת יש עתיד, הוד השרון

אביבה אברהם - יו"ר מועצת הנשים, הוד השרון

שרונה הרשקו - מועמדת לראשות הוד השרון, יש עתיד

צביה משגב - מועמדת ברשימת יש עתיד, הוד השרון

דפנה סימון רוזנבאום - מתמודדת למועצה בהוד השרון

נורית אבנר - מתמודדת לעיריית רמת השרון

שרון לין - פעילה במטה יש עתיד, רמת השרון

הדר שוייצר - ראש מטה יש עתיד, רמת השרון, מתמודדת לחברת מועצה

מיכל וינוגרד - מתמודדת ברשימת יש עתיד, רמת השרון

מלי פולישוק-בלוך - יו"ר איגוד נבחרות הציבור ברשויות המקומיות, סגנית ראש העיר רעננה

תמי פלד חיון - מועמדת למועצת העיר רעננה

סימה פרי - מתמודדת לרשות רעננה

עידית דיאמנט - חברת מועצת העיר רעננה, מתמודדת למועצת העיר

בריגיטה מרזון - מתמודדת למועצת העיר פתח תקוה

אלכסנדר מרזון - ע' מנהל מגזר דוברי רוסית, פתח תקוה

ולריה נילי לומקין - נציגה וצלמת מטה דוברי רוסית, יש עתיד, פתח תקוה


רות קוליאן - מתמודדת למועצת העיר פתח תקוה

חיה מיכאלי - מתמודדת למועצת העיר גבעתיים

שירה רודמן - מנכ"לית קרן רודמן, מתמודדת על ראשות עיריית רחובות

שרה שרי סלע - חברת מועצה, מתמודדת לרשות ראש העין, מרכזת פורום אח"מ

סיגל שיינמן - מתמודדת ברשימת מרצ לראשות ראש העין

לימור גיל שני - מתמודדת לרשימת יש עתיד, אבן יהודה

רחל שפירו - מועמדת למועצת לוד, יש עתיד, יו"ר עמותת גשר חינוכי

רויטל לן כהן - מתמודדת במועצת העיר כפר סבא

אורלי סלומון - מתמודדת על ראשות בני עי"ש

לין קפלן - מתמודדת לראשות המועצה בתל מונד

חדווה שקד - מתמודדת לראשות מועצת מיתר, יש עתיד

טל תעסה - מועצת לראשות מועצת פרדסיה

כנרת ארנון - מועמדת לראשות מועצת קרית ארבע

שירה ג'רג'י - מועמדת לראשות עיריית צפת ברשימה עצמאית

אילנה גולדשטיין - חברת מועצה, מועמדת לראשות גבעת זאב

ליזה כץ - חברה במטה של אילנה גולדשטיין, גבעת זאב

גבריאלה בר-זכאי - סגנית ומ"מ מקום ראש עיריית מעלה אדומים

איילת עמית - מועמדת ברשימת יש עתיד, מועצת מודיעין מכבים רעות

רונית גרינבג רונן - מתמודדת לרשימת יש עתיד, מודיעין מכבים רעות

דלית לאופר - מתמודדת בחבל מודיעין

מאיה גולדשטיין גבריאלי - מועמדת לראשות המועצה המקומית קרית עקרון

מיראדה חסון - מתמודדת בדלית אל כרמל

אלונה יוסף - מתמודדת למועצת העיר יהוד מונוסון, עמותת כ"ן

טובה יוסף - מועמדת לראשות המועצה, גדרה

שושי כחלון-כידור - מתמודדת על הרשות המקומית כפר יונה

מיטיל יצחקי טולדנו - מתמודדת לראשות מועצת כפר יונה

אביבה מנצור - מתמודדת לראשות כוכב יאיר

אינה ענבר שדה - מתמודדת לחברות במועצת כוכב יאיר צור יגאל

רבקה שנקר - מתמודדת ברשימה למועצת כוכב יאיר צור יגאל

עפרה פינקלשטיין - מתמודדת במגדל העמק מטעם יש עתיד

ריקי שי - מנכ"לית אנחנו שוות, מתמודדת לראשות עיריית אשקלון

רלי עזרא - מתמודדת לראשות עיריית מעלות תרשיחא

אפרת חיה מזרחי - מועמדת לראשות מועצת בנימינה גבעת עדה

מרים הלר ליג'י - מתמודדת ברשימה לבחירות מקומיות

ליובוב בורשטיין - חברת מועצת העיר, מתמודדת באשדוד

אהובה עמרם - פעילה במועצת נשים, יש עתיד, אשדוד

שרית בובליל - מתמודדת לחברת מועצה, מיתר

איריס הרינג - מתמודדת למועצה, יש עתיד, כפר תבור

דבורה ביטון - מועמדת לראשות עיריית שדרות

שירה שגיא - ראש רשימת מרצ בחיפה

סימה ברובשטיין - מתמודדת ברשימת יש עתיד למועצה

קלרה ריכטר - מתמודדת ברשימה מטעם יש עתיד

זהבה דויטש - מתמודדת מטעם יש עתיד

סופיה פייר - מתמודדת למועצה מטעם יש עתיד

שרון אורשלימי - מתמודדת למועצה מקומית

קרן אילאיל - ניהול מוניציפאלי, יש עתיד

יפעת זמיר - מנכ"לית עמותת כ"ן - כוח נשי בישראל

יעל בן חורין - יועצת אקדמית עמותת כ"ן - כוח נשי לישראל

עדי לנדאו רון - מנחת קבוצות בעמותת כ"ן

ברוריה לקנר - נציגת עמותת כ"ן

עינת בר-עם - דוברת, עמותת כ"ן

ורדה אבולעפיה - ניהול מוניציפאלי, יהוד, עמותת כ"ן

רן מלמד - סמנכ"ל עמותת ידיד

עדי גולדינר - יועצת משפטית, שדולת הנשים בישראל, בני עי"ש

גלי קלבי - מזכירת מטה בחירות, תנועת נשים דמוקרטיות

הזאר אלחאדי - עמותת איתך, סניף תל אביב

חנה הרצוג - המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית

אילה חסון - כתבת, הערוץ הראשון

אביטל זלמנוביץ - מנהלת קמפיינים, יועצת תקשורת

שלי רייכל - פעילת ציבור בקידום נשים

עולא נג'מי יוסף - עמותת נשים נגד אלימות

גדי מאירי - אורח

תמי סלע

דלית אזולאי

ר.כ., חבר המתרגמים
<התמודדות ב-2013 - הקשיים הנוספים העומדים בפני נשים מתמודדות לתפקידים ציבוריים>

בוקר טוב, אני מבקשת להתחיל. יש לנו יום עמוס, עמוס ואנחנו נרצה למצות עד תום את המפגש החד פעמי המרגש, ההיסטורי הזה כאן בכנסת ישראל. אני מבקשת מכולם ומכולן לתפוס את מקומם. עמלנו קשה כדי לאפשר לכמה שיותר לבוא, להשתתף, להיות חלק מהבוקר הזה. מלווים אותנו גם רבים ורבות דרך ערוץ האינטרנט של כנסת ישראל.

ברוכות וברוכים הבאים לוועדה החגיגית, למפגש החגיגי, לישיבת הוועדה החגיגית של הוועדה לקידום מעמד האישה לכבוד המתמודדות לרשות הרשויות המקומיות ולרשימות לבחירות המוניציפאליות.

בוקר טוב אדוני השר, תודה שאתה איתנו הבוקר הזה. לפני שאני מעבירה לך את רשות הדיבור, אתה היית יושב ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ובאמת יצקת תכנים שעד היום אנחנו ממשיכות אותם, והיית למעשה הגבר היחידי ששימש בראש הוועדה והתעקשת להיות בוועדה הזאת, ובטח גם על כך תרחיב בדברים שלך.

זה יום חג לנו. יום שבו למעשה מתמודדות נשים רבות גם לעמוד בראש רשימות, 34 נשים עומדות וזאת מהפכה. זה צעד גדול מאד. הרבה מאד כתוצאה מעבודה של ארגונים בשטח, רובם הגדול נמצא פה – ארגון כ"ן והשדולה, ועוד ועוד ארגונים ופעולות ויוזמות גם של נשים בודדות שלקחו על עצמן לקדם נשים בערים ובמועצות המקומיות, ולבוא ולהפוך את המרחב הפרטי של הזירה הציבורית, ליותר נשים.

אנחנו נדבר כאן הבוקר על התהליך הזה, על הבולטות של הנשים בבחירות המוניציפאליות, נשאל שאלות ונבקש לקבל תשובות. אנחנו נדבר על התנאים שמאפשרים את המהלך הזה ואת המהפכה הזאת. אנחנו נדבר גם על כשלים אפשריים ועל מודעות לאותם כשלים. נשאל האם זאת אופנה חולפת, רגעית, או שלמעשה זה שינוי עמוק, בעל השלכות רחבות על הנראות של נשים, על הבולטות שלהם, על העשייה, על השותפות כאן בחיי המדינה שלנו.

עלו הרבה מאד שאלות מהסבב שעשינו בין המתמודדות שנמצאות כאן, וחלקן העבירו לנו שאלות שבעזרתן למדנו להכין את היום הזה. אני חייבת לומר לכן שהמצוקות עולות באופן מאד מאד דומה וזהה בין המתמודדות, אם זה בעיר קטנה ועיר גדולה, מועצה מקומית, ושאלות לא פשוטות שכל אחת מתמודדת איתן, מי שרצה פעם ראשונה, מי שרצה ברשימה עצמאית, מי שהיא חלק מקבוצה, מי שייכת לקבוצה יותר גדולה שמלווה. השאלות הן בסופו של דבר די דומות, די זהות, ולרובן אני מקווה שתמצאו מענה ותראו את היום הזה כיום מצד אחד כתמיכה וחיבוק, אבל גם כצידה לדרך שאנחנו מבקשים ומבקשות להעניק לכם.

זו רק התחלה. הדרך עוד ארוכה עד הבחירות ובטח גם אחריהן, ואנחנו כאן, כל חברות הכנסת שנמצאות כאן והשר כמובן ועוד חברים וחברי כנסת שיצטרפו אלינו. אנחנו פה בשבילכם ובשבילכן.

אני תמיד כשאני רוצה לחשוב על דמות פוליטית מרתקת, אני חוזרת לגברת רוזוולט. בשנת 1934 שאלו את הגברת רוזוולט – האם יתכן שבארצות הברית תהיה נשיאה אישה. והגברת רוזוולט, בשנת 1934 אמרה שעוד לא בשלו התנאים. עוד לא בשלו התנאים כי אין הכרה ציבורית בנשים ובמעמד שלהן, אבל היא אמרה שיבוא היום ותהיה הכרה ציבורית וברגע שתהיה הכרה ציבורית, היא אמרה זה לא שנשים לא יכולות, זה לא שהן לא מסוגלות, זה לא שאין להן את הכלים ואין להן את הידע ואת היכולות, אבל אין להן הכרה ציבורית. והיא מסיימת את הנאום שלה בשלושה משפטים שאני רוצה לקרוא אותם, מהנאום שהיא נותנת לתחנת הרדיו בשאלות הללו והיא אומרת:

"אישה אינה יכולה לנצח לבד במלאכה, היא צריכה את ההכרה הציבורית שהיא ראויה והיא עוד תגיע יום אחד" ואני מזכירה לכם, השנה היא שנת 1934.

"אני תקווה שכשזה יקרה לא נדבר רק על קולה של אישה. אני תקווה שיום זה יתגשם רק כאשר אישה תיבחר כאינדיבידואל, בזכות הכישורים שלה, בזכות האמון שרוב הציבור ירכוש לה וליושרה שלה וליכולת שלה כאדם".

אנחנו ברות מזל שאנחנו חלק מדור שעושה מהפיכה ויש בו הכרה ליכולות של נשים, כל אחת ואחת היא אינדיבידואל ובטח כיחד פורץ מסגרות דרך ומשנה סדרי עולם.

שיהיה לנו יום מוצלח, בוקר מוצלח ועוד נחזור ונדבר על הדברים.

בבקשה, אדוני השר, רשות הדיבור שלך.

תודה, אני מודה ליושבת ראש הוועדה, לד"ר עליזה לביא, על ההזמנה ואני חושב שהכינוס הזה חשוב. אני אבהיר מדוע לדעתי, ובכלל אני שמח לחזור לוועדה הזאת. אני חושב שעשינו כברת דרך מאד משמעותית. יש כאן גם את יושבת ראש קודמת של הוועדה, חברת הכנסת גילה גמליאל. עשינו כברת דרך מאד משמעותית, אבל לא עשינו כברת דרך משמעותית בנושא שאנחנו דנים בו היום.


הייתה התקדמות אדירה בנושא חקיקה שנוגעת לעולם העבודה בהיבטים שונים, הארכנו כאן את חופשת הלידה בשכר אחרי יותר מ-50 שנה. יוזמה שבאה מאיתנו, לא באה מהממשלה בשעתו. עשינו הרבה מאד תיקונים שנועדו להגן על נשים בהריון, על נשים לאחר לידה, על נשים בעולם העבודה בכלל. אבל אני חושב שהכינוס היום נוגע בנקודה שאנחנו חייבים לתת עליה את הדעת.

אני תמיד האמנתי שהמאבק לשוויון בין המינים הוא לא מאבק של נשים בלבד. הוא מאבק של נשים ושל גברים שרוצים לחיות בחברה מתוקנת, וכל אחד מסתכל על הבנות שלו ומסתכל על רעייתו ובת זוגו, והוא רוצה שהן תהננה מחברה שיש בה שוויון בכל המובנים. והתפקיד הזה הוא תפקיד של הוועדה הזאת. הוועדה הזאת צריכה להיות הקטר שמוביל את המאמץ הזה, ואני תולה תקוות, נפגשנו גם בתחילת הכהונה, ונתתי לעליזה את העצות הכי טובות שאני יכול לתת, ואני אשמח לסייע גם בעתיד, כדי שהוועדה הזאת תהיה כפי שהיא צריכה להיות, אחת הוועדות הכי חזקות בבית הזה, ואני משוכנע שכך יהיה.

בנושא שהתכנסנו, אני ביקשתי לקבל נתונים וקיבלתי נתונים. אנחנו יכולים לדבר על תת ייצוג של נשים בתפקידים נבחרים בשלטון המקומי, וזאת אפילו תופעה בולטת, אם נשווה אותה לייצוג במישור הלאומי. גם שם אין ייצוג שוויוני, אבל הנתונים הם נתונים כבר הרבה יותר טובים מכפי שהם קיימים בשלטון המקומי.

מתוך הנתונים, שאני ביקשתי שיתייחסו לשתי מערכות הבחירות האחרונות, רק 5% מכלל המתמודדים לתפקיד ראש רשות היו נשים, דהיינו 95% היו גברים. 17% מהמתמודדים למועצות של הרשויות המקומיות, מועצות הערים, מועצות מקומיות, היו נשים. נתונים לא שונים באופן מהותי גם במועצות האזוריות ובסופו של דבר, מבחינת הנבחרים או הנבחרות, אז בממוצע אנחנו מדברים רק על 12 מחברי המועצות הן נשים. אם אנחנו מדברים על רשויות לא יהודיות, אז הנתונים הם עוד יותר נמוכים.

אי אפשר לומר שחל שינוי, או שיש איזו שהיא התפתחות של שינוי משמעותי בנתונים הללו, וזה דבר שמחייב פעולה. אם אנחנו מסתכלים על הכנסת, אנחנו רואים גידול. בכנסת הזאת יש יותר ייצוג של נשים מכפי שידענו בכנסות הקודמות. אני חושב שמדובר במגמה, אני חושב שמדובר ביותר מודעות מכפי שהייתה. אנחנו רחוקים, כמו שאמרתי מייצוג שוויוני, אבל המודעות הזאת קיימת והיא קיימת ברמת המפלגות כשהן באות להרכיב, בין אם זה בהליך של בחירה ובין אם זה בהליך של הרכבה, שהוא לא הרכבה דמוקרטית, הן מודעות לנושא הזה שחייב להיות ייצוג לנשים.

בממשלה עדיין יש ירידת מדרגה לעומת הייצוג בכנסת, עדיין אין תרגום אפילו של הנתונים של הייצוג בכנסת, לייצוג בממשלה, אבל בשלטון המקומי, כפי שאמרתי כאן, הנתונים הם נתונים מאד נמוכים. ולכן הכינוס הזה הוא כינוס חשוב מאד, הוא כינוס שבא בעיתוי נכון. אולי אפילו היה יכול להיות קצת יותר מוקדם, אבל עדיין בשלב שבו ניתן להשפיע.

הדבר הפשוט ביותר כדי להשפיע, זה לקרוא למפלגות, בין המפלגות שבוחרות בהליך של בחירות את הרשימות, לבין מפלגות שאינן בוחרות אבל מרכיבות, לכלול נשים ולא לכלול נשים כקישוט או כעלה תאנה, שיהיה מקום אחד ברשימה, אלא לכלול נשים באופן ראוי ברשימות שלהם, ולקרוא לציבור, אני חושב שחשוב שהנושא הזה יקבל ביטוי בהצבעה. זאת אומרת שהוא יהיה שיקול בהצבעה. שכל בוחר או בוחרת שמאמינים באותם ערכים שאנחנו מאמינים, כאשר הוא ניגש להצביע, ישקול האם הרשימה מבטאת ערכים של שוויון.

הייצוג ההולם הוא בסך הכל בא לתת ביטוי לערך של שוויון בין המינים, ובצורה הפשוטה ביותר אני קורא לציבור לא להצביע לרשימות שאין בהן נשים. פשוט להימנע מהצבעה לרשימות שלא כוללות נשים.

אתה חושב שיש מקום לחוקק חוק?

אני אתייחס גם לזה. אבל אנחנו נמצאים בשבוע האחרון של הכנסת, לא יהיה כבר חוק שמתייחס לבחירות הקרובות.

איך אפשר להשפיע על הבחירות הקרובות? אם תהיה תנועה כזאת, והיא תהיה תנועה שיש לה ביטוי עממי ויש לה ביטוי באינטרנט ויש לה ביטוי במודעות, שכל אחד ישאל את עצמו את השאלה הזאת. כל אחד וכל אחת תשאל את הרשימה הזאת - האם אני יכולה להצביע לרשימה שהיא כולה על טהרת מגזר אחד? לא. התשובה היא באופן ברור לא. אנחנו לא מאמינים בדרך הזאת, אז לא יכול להיות.

יש מאבקים מאד קשים, יש גם מאבקים שאני מכיר אותם מהחיים הפוליטיים בתוך המפלגות, על כל מקום שהוא ריאלי. אבל אם המפלגות תדענה שהדבר הזה יכול לפגוע בהן, בהצבעה של האזרחים, הדבר הזה גם ישפיע, ולכן עכשיו זה הזמן בדיוק. יש לנו עד חודש ספטמבר, בין יום הכיפורים לסוכות מוגשות רשימות, זה כמעט חודשיים ימים לייצר תנועה כזאת, שהכינוס היום של הוועדה יכול להיות נקודת הזינוק שלה, שקורא לציבור לקחת את השיקול הזה משיקולי ההצבעה שלו, ולא להצביע לרשימה שהיא רשימה שלא כוללת נשים, ואני מתכוון במקומות הריאלים, לא במקומות שאינם ריאליים.

האם צריך לחוקק חוק שיבטיח את היעד הזה? אז קודם כל כפי שאמרתי זה בכל מקרה לא ייתן לנו מענה לבחירות הקרובות שמתקיימות בדיוק עוד שלושה חודשים. היום אנחנו ב-22 ביולי, ב-22 באוקטובר מתקיימות הבחירות ברשויות המקומיות.

גם ט"ו באב היום.

את זה אי אפשר לשכוח. אני העליתי על זה מיד סטאטוס אתמול, איך שנכנס התאריך העברי. וזה גם זמן טוב, אם כיוונת לקיים את כינוס הוועדה בט"ו באב, אז זה בכלל חכמה.

אבל אני אומר לגבי חקיקה. אפשר למצוא דרך לעשות את זה בחקיקה. בשעתו אני העברתי בקריאה ראשונה חוק, והיו איתו קשיים עם הלשכה המשפטית, שהתייחסו לייצוג הולם ברשימות לכנסת, והטענה הייתה שנדרש רוב מיוחס. לפי דעתי בכנסת הזאת יש יותר סיכויים להעביר חקיקה כזאת, עקב השינויים הפוליטיים שקרו בישראל, שכל אחד מכיר אותם. לא באופן שהוא בהכרח כופה, אלא באופן שהוא מעודד. למשל, אם רשימות, בזמנו לקחנו את נושא מימון המפלגות ואמרנו רשימות שמבטאות יותר שוויון בין המינים יהיה לזה ביטוי בנושא מימון המפלגות, זה אחד הרעיונות שבשעתו עלו.

אז בסופו של דבר אני חושב שדבר כזה, נניח גם במישור המוניציפאלי, אפשר לנסות בכל מקרה ואני מבטיח שאני אתמוך בזה בוועדת חקיקה שאני חבר בה, ואני מקווה שיתגבש רוב. אתמול אנחנו אגב העברנו הצעת חוק שנוגעת לייצור הולם בוועדה לבחירת שופטים.

תודה אדוני. זו הצעה שלי.

מיוזמתך. אז זה רק מראה, אף על פי שעלו שאלות בדיון, מכיוון שעלתה שאלה היום בקרב השופטות, שאלה מה יקרה עוד 10 שנים, אז דיברנו על ייצוג הולם לבני שני המינים, וגם הוועדה לבחירת שופטים, היום יש 5 גברים ו-4 נשים כשאישה מכהנת כיושבת ראש.

אני מציעה שקודם נעבור מספר שנים עם נשים, כמו מספר השנים שהיו רק גברים ללא נשים, ואחר כך נחשוב על זה.

חברת הכנסת תמר זנדברג, אותי את לא צריכה לשכנע, כי אני חושב שנשים יותר מוכשרות מגברים, בטח לתפקידים ציבוריים. יש לי גם משהו מאד מנומק בנושא הזה, זה לא משהו שאני אומר בשליפה. בזמנו כתב - - -

אבל אדוני - - -

אני רק רוצה להגיד כמה מילים על זה, אני לא אאריך, יושבת הראש.

רק שאלה בעניין הזה, אתה יודע, יש גם משהו ובטח אתה, שכיהנת כיושב ראש הוועדה, יש משהו במקום הזה של אחריות לדורות הבאים, כי כל פעם שהתנאים משתנים, ואנחנו רואים את ההיסטוריה מול עינינו, יש מדינות שהיום הן כך והיום הן שם, ומי שמשלמות בראשונה את המחיר אלה הנשים. וככל שנחוקק וככל שנמצב ונקבע את הנושא הזה של הנשים ושל השוויון, אנחנו גם ניקח אחריות על הדורות הבאים. אנחנו לא יודעים מה יהיה וגם מה ההרכב הפוליטי שתמיד יאפשר את ה - - -

אז היום יש הזדמנות. את צודקת לגמרי. היום אנחנו יודעים שיש הזדמנות וכשיש הזדמנות צריך לממש אותה ולממש אותה באופן מיידי. כמו שקרה בנושא שעון הקיץ. יש הזדמנות, מעבירים את העניין הזה. אתה לא יודע מתי ההזדמנות תחלוף והתנאים ישתנו ואותו חלון הזדמנויות ייסגר.

עכשיו אני רוצה לומר מתוך דברים שנאמרו בראיון בית"ר על ידי זאב ז'בוטינסקי, והוא מסביר שם במאמר, אולי אני אעביר את זה דרכך לחברי הוועדה, מאמר היסטורי שבו הוא סוקר את השליטות בהיסטוריה לעומת השליטים, ומגיע למסקנה, הוא בודק את זה באופן פרופורציונאלי, יש אחוז פי כמה של מלכות, מה שהוא קורא מלכות ממדרגה ראשונה, מאשר של מלכים ממדרגה ראשונה, והוא מונה את זה בתוך המאמר והוא מוכיח שבעצם, בדבר שכל אחד פה יודע, שבתפקידים בכלל ובתפקידים ציבוריים בפרט, לנשים יש יתרונות גדולים. נשים יותר מחויבות, נשים יותר אחראיות, נשים יותר מסורות. נשים בדרך כלל, אם אתה בודק מספר של מצטיינים, גם אם אתה בודק את זה בכנסת, אתה בודק מה מספר חברות הכנסת המצטיינות לעומת מספר חברי הכנסת המצטיינים, אתה רואה שיש אחוז יותר גבוה של נשים.

ואני משוכנע שככל שתהיינה יותר, איך אומרים – רשות ערים? תהיינה יותר רשות ערים, כפי שיש בעיר שלך, נכון? אין לה בעיה, ברגע שהיא קיבלה הזדמנות היא נבחרת ברוב שאפילו במדינות באזור כבר לא קיים רוב כזה, ופה זה באופן דמוקרטי, כי היא ראשת עיר מצוינת, וברגע שיהיו יותר נציגות גם בראש הרשויות המקומיות וגם במועצות הרשויות המקומיות, בסופו של דבר זה יעמוד לטובת הציבור וזה יהפוך לעובדה פוליטית שלא תשתנה.

אני אתן ציטוט אחרון לפני שאני מסיים באותו כיוון, של מי שכיהנה כראש ממשלת אנגליה, מרגרט תאצ'ר. אז יש פה כאלה שפחות, לי קל לצטט אותה. יש פה כאלה שלמרות שהיא אישה יהיה להם יותר קשה לצטט אותה, אבל הן תסכמנה עם הציטוט הזה. בפוליטיקה, "אם אתם רוצים שדברים ייאמרו – בקשו מגבר. אם אתם רוצים שדברים ייעשו – בקשו מאישה".

אני חושב שמה שאמרה ראש ממשלת אנגליה לשעבר, זכרה לברכה, הוא נכון לא רק בפוליטיקה, אבל הוא בטוח נכון בפוליטיקה, ואני מאד מקווה שהדיון הזה יהווה תחילה של מפנה, שיבוא לידי ביטוי כבר בבחירות הקרובות.

תודה, אדוני השר, אתה יודע, אחת השאלות שחזרו ועלו מהמתמודדות, ואני ככה רוצה לפתוח כבר ולשאול אותך ואת האנשים שלך, זה המתח הקיים בין השלטון המקומי לבין מועמדות. לבין נשים שמבקשות להצטרף לחיים הפוליטיים, גם במקום של לבוא ולקבל נתונים, של לבוא ולקבל סיוע, תמיכה.

השלטון המקומי, עד כמה שאני יכולה לתאר את זה במילה אחד, הוא מבצר גברי. כל המהפכה שאנחנו בעצם חוות, רואות, הרבה מאד נשים לבד שעושות את המעשה ואת המהלך, איך אפשר לבוא, לפתוח, לשנות, לאפשר לנשים גם מבחינת נתונים וגם מבחינת הוועדות שקיימות. הנשים לא שם. איך עושים את זה?

הדרך לעודד נשים להיבחר היא קודם כל לבחור בהן, זה מאד פשוט. אני לא חושב שאישה שנמצאת בתפקיד כבר, בין אם היא מכהנת בראש רשות מקומית, בין אם היא מכהנת כחברת מועצת עיר, יותר קשה לה לתפקד מכפי שקשה לגבר. הקושי הוא בכניסה לתוך המערכת הזאת, במתן ההזדמנות. וההזדמנות כרוכה בדפוסים שמרניים.

אף אחד לא מוותר על כוח בהתנדבות, בדרך כלל וזה כוח. יש אנשים שמכהנים במועצת עיר מסוימת מטעם מפלגה מסוימת והם רוצים להמשיך לכהן. לבוא ולעשות שינוי – אך ורק אם אנחנו נלך בדרך הזאת, שהצגתי. זאת אומרת אנחנו אומרים, מבחינתי זה שיקול האם להצביע לרשימה - האם יש ייצוג של נשים - ואם אין ייצוג לשני המינים – אני לא מצביע לרשימה מסוימת. אם זה יהיה דבר ואין סיבה שזה לא יהיה דבר משמעותי, כי רוב הציבור תומך בזה. רוב גדול של הציבור תומך בעיקרון הזה. אם זה יהיה על השולחן כשידול, בסופו של דבר את תראי שינוי מהיר, את תראי אותו כבר בבחירות הקרובות, אני משוכנע בזה.

אם זה לא יתפוס תאוצה כדרישה, התהליכים האלה ייקחו יותר שנים. יכול להיות שתידרש, כפי שאמרת קודם, חקיקה והחקיקה תדחוף את המפלגות לכיוון הזה. אבל היום יש דבר הרבה יותר יעיל מזה – ציבור. הציבור יכול לדחוף הרבה יותר מהר והרבה יותר באפקטיביות מאיתנו, אם נדע איך להפעיל אותו.

חברת הכנסת פאינה קירשנבאום, סגנית שר הפנים – אל תחכו, לא יתנו לכם מקומות, כלומר תלחמו. על כוח ועל שליטה לא מוותרים.

תודה, כבוד יושבת ראש הוועדה, כבוד השר, וכמובן חברות כנסת, אורחות ואורחים נכבדים.

פעם בארצות הברית נעשה מחקר ושאלו האם יש גזענות כלפי כושים, והמסקנה של המחקר הזה הייתה שברגע שאנחנו נשאל מה זה כושים, אולי אז תעלם הגזענות. אני חושבת שכל עוד אנחנו מתכנסים וכל עוד אנחנו מדברים על אפליה כלפי נשים, אז יהיה קשה אולי להעלים אותה, וביום שאנחנו נשאל מה זאת אפליה כלפי נשים, אז היא לא תתקיים.

אני רוצה להגיד לכם כחברת כנסת, יחד עם עמותת כ"ן וגם עם עוד כל מיני גורמים, העברתי לא מעט חקיקה, נלחמנו על הפנסיות לנשים, על המעמד של האישה בביטוח הלאומי, אבל כל הזמן נראה לי שאנחנו עושים לא די, ולפעמים אני מרגישה, ואני לא רוצה להעליב אף אחד, אבל לפעמים אני מרגישה שאנחנו, נשים, לא תמיד מספיק מאמינות בעצמנו. אולי זו דרך החינוך שקיבלנו, אולי זו הסביבה שמשדרת, אני לא תמיד יודעת להגדיר את זה.

אנחנו מדברים עכשיו עם כבוד השר לא מעט על מערכת הבחירות המוניציפאליות ועל שיתוף נשים במערכת הבחירות, ובאמת גם לשר חשוב מאד הנושא הזה. ואני אגיד לכם, כמזכ"לית המפלגה, אנחנו כן מריצים. למשל לנו יש ראש עיר ערד אישה, אנחנו עכשיו בבחירות המוניציפאליות מריצים מישהי לרשות העיר בנצרת עילית, אנחנו מאד בוחנים.

אני חזרתי אתמול בלילה מסיור בצפון וביקרתי בחלק מהרשויות בצפון, ואני אומרת לכם, אנחנו בהחלט מחפשים לפעמים נשים ואנחנו לא מוצאים. ואנחנו מנסים לחפש ורוצים לשלב אותן, אולי לא תמיד במקום ראשון, אבל במקום שני, שלישי, כדי שהיא תביא את התרומה שלה לרשימה ואני אומרת לכם, זה לא פשוט.

יותר מכך, אני כבר מזמן הנהגתי אצלנו נוהל שכל מי שרוצה להתמודד לאיזה שהוא תפקיד, אנחנו הולכים לביקור בית, לראות איך המשפחה מתנהלת. כי אתם יודעים, כל תפקיד ציבורי דורש שיתוף פעולה של כל המשפחה. ואני מגיעה לבית שגבר רוצה להתמודד ואני רואה אישה אנרגטית, עם יוזמה, ואני אומרת – אבל את יותר, את יכולה להתמודד, למה את לא רוצה להתמודד? היא אומרת לא, לא, הוא יהיה. אני שם, אבל הוא יהיה.

אני הרבה פעמים שואלת את עצמי: למה אנחנו לא מאמינות, ובאמת אני אומרת, ואני דווקא מאמינה בזה שנשים יכולות. אני בטוחה שיכולת אדמיניסטרטיבית של נשים, זה טבוע בהן, הן יכולות לעשות, הן יכולות לנהל, יש כוח ניהול, הן יודעות לחלק סמכויות, הן יודעות להוביל מערכות. למה עדיין אנחנו לא מאמינים שאנחנו יכולים להיות תמיד במקום הראשון, וכל כך בקלות מוותרות על המקום הזה. כל כך בקלות הרבה פעמים מעמידים את עצמנו בשורה השנייה.

ואני פשוט לא רוצה להאריך בזמן, אני רק רוצה להגיד: אנחנו צריכות להאמין בעצמנו ואני בטוחה שבעוד כמה שנים לא נצטרך לא וועדות למעמד האישה ולא שאלה, כי אנחנו נהיה לגמרי שוות בעולם הזה, שאנחנו חיים בו.

תודה.

ועוד מילה, אצלנו לא נהוג למחוא כפיים בכנסת, כי זה לא מופע. אנחנו באים פה כדי באמת לעבוד, אבל תודה לכם.

בוועדה שלנו אנחנו נוהגות ונוהגים תמיד לחשוב על דמות של אישה לאורך ההיסטוריה, וככה שאלתי את עצמי מי הייתה האישה הראשונה שעמדה בראש רשות מקומית בישראל. מישהי יודעת?

חייקה גרוסמן עמדה בראש המועצה האזורית געתון, וכיום היא חלק מהמועצה האזורית מטה אשר, בין השנים 1950 ל-1951. יושבת פה פרופסור חנה הרצוג, שבטח תיכף נשמע. כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, אז אנחנו קודם כל רוצות להחזיר את קולן של הנשים שנעלם מההיסטוריה ומדפי ההיסטוריה ולספר את סיפורן, בטח בהקשרים שאנחנו מתכנסים בכל ועדה וועדה, ואנחנו נעשה את שיעורי הבית. אם זו לא היא, אז אנחנו נשנה את זה גם איפה שצריך.

האישה הראשונה אגב, שנבחרה לכהן כראש עירייה, זאת חנה לווין בראשון לציון, והיא נבחרה, אם כבר הערתן, בין השנים 1956 ל-1960. אז זה ככה לטובת הדיוק ההיסטורי. אל תחפשי בגוגל, תאמיני לי, עשיתי את זה לפניך.

אנחנו נפתח בכמה דברים של חברי הכנסת שנמצאים כאן ולאחר מכן נפתח את הפאנל.

חברת הכנסת גילה גמליאל, בבקשה.

ראשית אני רוצה לברך את יושבת ראש הוועדה, שעושה עבודה מצוינת, יאמר לזכותך, למרות שאני לא מספיקה לאחרונה בגלל התקציב, להגיע רבות לישיבות, ולומר יישר כוח על עצם הפעילות של היום, היא מאד מאד חשובה, בעיקר ערב בחירות. אני מאמינה שכל אחת שמסתכלת עכשיו מסביב, היא גם מקבלת יותר אנרגיות כדי להבין שחייבים באמת לעשות כאן מעשה ולשנות את המצב העגום שחמש נשים רשות רשויות בלבד ברחבי הארץ.

נמצא כאן שר הפנים, שהוא מאד מפרגן לאורך כל הדרך, גם כיושב ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, וגם לאורך כל התפקידים שהוא נשא, אם זה בהיבט של המינויים ואם זה בנושאים של לקדם חוקים בוועדת שרים לענייני חקיקה, אז באמת צריך לברך גם אותך.

ונמצאת כאן יפעת זמיר, ואני חושבת שבעניין הזה של היעד המשותף שהובלנו ביחד עוד במהלך הכהונה ההיסטורית שלי כסגנית שר לקידום נשים, אז באמת הצבנו יעד להכפיל את הכמות, לשלש אותה, וגם מבחינת רשות הרשויות, שיהיה ייצוג באמת הולם.

בואו ניקח רגע את הדברים כהווייתם: יש חמש נשים בלבד. זה אפילו לא 2%. זאת אומרת זה דבר מזעזע לחשוב על זה בכלל. יש לכן תפקיד כל כך חשוב, תלחמו. כאילו, אתן תצליחו. אני חושבת שכאן באמת במקרה הספציפי הזה עינינו נשואות אליכן בסיפור הזה. אני חושבת שכאן הקצנו 2 מיליון שקלים שלצערי, אני לא יודעת, אולי כדאי שמנכ"לית הרשות תספר לי מה נעשה עם הכסף, על מנת שיעודד כמה שיותר נשים ברחבי הארץ כן להתמודד בבחירות העכשוויות. ואני חושבת שזה כאן חשוב מאד על מנת לקדם את הנושא.

יש כאן אמנה שכולנו נחתום עליה. אני מאמינה - - -

הכי טוב לתת את הכסף למתמודדות במקום. זו העזרה הכי גדולה.

הרצון היה לדאוג גם כן על מנת לעודד כמה שיותר נשים ולקבל כמה שיותר כלים בהתמודדות. אחת הבעיות הקשות זה גיוס משאבים. אני יודעת שזה דבר שהוא ממש מהווה כשל מבחינת נשים רבות להתמודד. ההשתלבות בתוך המפלגות זה דבר שהוא גם כן לא קל.

מפאת קוצר הזמן, כדי שנשמע גם אתכן, אז The floors is yours, בבקשה.

אנחנו נפתח את הפאנל ואחרי זה נעשה את האמנה.

חברת הכנסת יפעת קריב, את רוצה לברך? אז אנחנו נעשה איתך את השאלה הראשונה, בסדר? אני רוצה שתשלבי בבקשה, את מגיל צעיר ככה עם החיידק הפוליטי שמלווה אותך. אנחנו במפלגה, והזכירו מפלגות אחרות, מפלגת יש עתיד – 8 נשים חברות כנסת, רבות נמצאות כאן ומתמודדות במקומות שונים. החיידק הזה שמלווה אותך, ופורץ – איפה הוא צומח?

אז זה מתחבר לדברים שאני רוצה לומר. תודה לך.

קודם כל, ממש בא לי רגע אחד להתחבר למשהו ולהגיד ככה: אדוני השר, סגנית השר, יושבת ראש הוועדה, מתי מהמועצה המקומית יואב שמייצגת את הרשויות, שולה, ומלי, ויפעת, וגילה, ותמר, אני רוצה להגיד בנות – עשינו את זה! פשוט בא לי להגיד – עשינו את זה. עשינו את זה ואנחנו עושות את זה.

יש פה נבחרת שרצה, וזה החיידק. אני חושבת שבחמש השנים האחרונות אנחנו רצות מפאנל לפאנל, מעיר לעיר, תמר ואני ממש הפכנו להיות צוות בידור, המופע הנודד, היום בנהרייה ומחר בבקעת אונו, ויום אחרי זה במודיעין, ויום אחרי זה רצות בכל הארץ וקורות לנשים – בואו תתמודדו. השלטון המקומי זו זירה משפחתית, זו זירה קהילתית, זו זירה שאנחנו צריכות להיות בה.

ואני ממש מרגישה היום יום חג, התרגשות מאד גדולה, איזה סוג של מהפכה, ובגלל זה אני חושבת שהחיידק הוא בהיי היום. יש משהו מאד טוב שקורה. תסתכלו כאן מה קורה מסביב.

אני רוצה לומר לכם משהו. תראו, כל מי שיושבת כאן בחדר ומתמודדת, כמעט כולן ויותר מ-90% הן פורצות דרך ועושות משהו, אדוני השר, שקורה בפעם הראשונה. כי אם בפעם הראשונה מתמודדת אישה לרשות העיר במגדל העמק, זו פעם ראשונה. ואם פעם ראשונה בבני עי"ש, זו פעם ראשונה. ואם פעם ראשונה, אני לא יודעת ברמת השרון אם זו פעם ראשונה, אבל אני אומרת יש פה הרבה. במיתר, אני רואה, אני רואה פה הרבה נשים מתמודדות פעם ראשונה. נשים שעומדות בראש רשימה זו פעם ראשונה. אנחנו עושות היסטוריה, היום. זה לא משנה אם כולן יצליחו או לא יצליחו, זה מדבר שאנחנו עושות את זה.

דיברתם על עשייה, אנחנו עושות את זה. אנחנו לא מפחדות. יש פה המון המון אומץ בחדר, יש פה המון ברק, המון אנרגיות, ואנחנו יוצא למסע שכולו קשור לעשייה. עכשיו, כל אחת פורצת דרך בעיר שלה, ביישוב שלה, במקום שהיא נמצאת, במשפחה שלה, בבית שלה, בקהילה שלה, ובעיני זה שאפו ענק, כי אין דברים כאלה.

מה שקורה כאן וחשוב לציין, תשימו לב שרוב היושבות בחדר מייצגות אוכלוסייה ומגזר מאד מסוים. כמובן יש לנו את שירה מצפת ויש לנו את קריית ארבע, אבל עדיין יש עוד שני מגזרים בארץ שזה המגזר החרדי והמגזר הערבי, ששם אנחנו לא רואים את פריצת הדרך של נשים.

אישה חרדית בצפת.

צריך לציין, יש גם עדיין במגזרים נוספים.

נכון, ואני אומרת האושר שאני מרגישה והשמחה ופריצת הדרך, היא רק התחלה. היא רק ההתחלה כי עדיין לא כל המגזרים של הנשים בארץ נמצאות בתוך המשחק הזה. נמצאים, אבל הנשים לא נמצאות. וזה אומר שיש לנו עוד הרבה עבודה, אבל כל מה שאנחנו עושות כאן היום זה לפלס דרך, זה לייצר שביל, וזה חיידק.

תקשיבו, אמרו לי אנשים יש לך על גבול האובססיה, זה על גבול האובססיה. אני מוכנה לרוץ לכל יישוב בארץ ולהיפגש עם כל מועמדת, ונראה לי מרביתכן כמעט נפגשו איתי כדי לדרבן, לחזק, לעזור ולתמוך.

אני לא סתם שאלתי על החיידק, חברת הכנסת קריב, כי אם אנחנו רוצות לבוא ולזהות וגם ללמוד על העתיד ועל איך להעצים נשים נוספות ולקבע את המהלך הזה, החיידק הזה הוא חיידק ... לעבוד על נשים במקום שאת כל יכולה ואת כל מסוגלת, או בעצם לבוא ולעבוד על הסביבה שתאפשר, על המקום הזה שלא מרשה לנשים, שלא נותן לנשים.

כלומר, איפה בעצם למעשה החיידק הזה מוצא אותך, בסיפור האישי שלך. כלומר איפה את מרגישה את הקושי יותר גדול – עם יפעת או עם הסביבה העוטפת?

תודה. קודם כל מי שלא מכירה את החיידק שלי, אני הייתי חברת מועצה, רצתי בבחירות האחרונות בראש רשימה. גם הרבה מאד רשימות הציעו לי מקום מאד מכובד ויפה. לא הסכמתי להיות אישה מספר 2 או 3, סליחה, של אף גבר אחר והקמתי, בניגוד לכל הסקרים, הקמתי רשימה והפכתי להיות חברת מועצה בהוד השרון, וזה פוגש אותי במקום של לא לוותר. הוד השרון היא עיר במרכז הארץ, 15 חברי מועצה, רק שתי נשים, והיום יש הרבה מאד נשים מתמודדות בכל הרשימות בעיר, מהפכה אמיתית.

אני אגיד מילה, עליזה, זה גם החיידק האישי, אבל זה גם צריך לתקן. אדוני השר, שוב, מונחת פה הצעת חוק שחתומות עליה כל חברות הכנסת כמעט, מכל סיעות הבית, כולל כמובן גם חברי כנסת, שבדיוק מדברת על כך שבכל שלישייה תחויב להיות אישה. אני לא אכנס לפרטים, אבל מדברים על נושא של מימון כמובן, ואם אנחנו נצליח, הצעת החוק הזאת כבר העבירה 45 יום, אנחנו נעשה לה הצמדה, ויש פה אפשרות עוד בבחירות הקרובות, לעשות שינוי. אני אתן לך - - -

אני אצביע בעד זה, את לא צריכה להראות לי.

אבל אני אומר לך, אין לנו ברירה אלא לעודד חקיקה.

בוועדת שרים לחקיקה.

אז תעזור לנו שזה ירוץ ליום ראשון הקרוב, אתה יודע, זה היום האחרון שאנחנו יכולות אולי. אבל זה שילוב. זה שילוב בין החיידק האישי לבין חקיקה, ואנחנו עושות כאן איזה שהוא משהו גדול, ביחד, כולן, שותפות.

תודה רבה.

חברת הכנסת פנינה תמנו שטה.

קודם כל אני רוצה לברך באמת גם את כל המועמדות וכל הנשים שהגיעו לכאן היום. אני חושבת שזה די מרענן לראות כל כך הרבה נשים מסביב, זה כיף גדול, אין ספק.

חברה מתוקנת, אני מאמינה שצריכה לשאוף בכל רגע נתון לשוויוניות, ואין ספק ששוויון מגדרי זה נקודת פתיחה ראויה ונכונה. במקומות בהם נשים, מעמדן מכפיל, כמו מדינות העולם השלישי, אנחנו יכולים לראות שהמדינות נחשלות בכל תחום ותחום. ואם אנחנו ניקח את ההשוואה בין מעמד האישה לנחשלות של אותה מדינה, אנחנו נבין שיש לזה קשר ישיר, הן בכלכלה והן בחוסן חברתי.

לכן, אני חושבת, אנחנו צריכים לראות לעצמנו ולראות את זה כדבר שהוא כמשנה סדורה, וכפי שאמר השר ובצדק, אני חושבת שמפלגות לא צריכות לראות את זה כמשהו מרענן שיש נשים ברשימות, אלא לקחת את זה כמדיניות ברורה שאנחנו שואפים אליה, לראות נשים שנמצאות ברשימות המוניציפאליות. והעובדה שיש נשים בבית הזה, יותר מכל כנסת אחרת שהייתה, זה ללא ספק צריך להיות חלון הזדמנויות שאנחנו לוקחות לעצמנו ואני חושבת שעד עתה, לפחות בזמן הקצר שאנחנו נמצאות בתוך הכנסת, אני חושבת שיש באמת עבודת שיתוף פעולה מצוינת, ואני חושבת שחברות הכנסת פועלות נכון. אנחנו צריכות לראות את זה תמיד, כל כמה זמן, לא רק בכנסים כאלה ולא רק בוועדה שאת עומדת בראשה, עליזה. לראות תמיד איפה הנקודות שאנחנו צריכים לחזק.

לכן הקריאה שלך, השר, לבוא ולומר שאנחנו לא נצביע לרשימות שאין נשים, אני חושבת שזו קריאה מאד נכונה וברורה שצריך למקד אותה מבחינת המודעות הציבורית. לכן אני מברכת על הקריאה שלך.

ועל הצעת החוק שלנו, שהוא יעזור לנו להריץ אותה ביום ראשון.

וכמובן. ועל זה את גם תקבלי חיבוק ונשיקה.

כולנו חתומות עליה.

אני רוצה לומר לכן, יפעת הזכירה ככה על קצה המזלג, שעדיין ישנם מגזרים שלא כל כך משתתפים, נשים שלא משתתפות בתוך המשחק הפוליטי, ואני מצאתי את עצמי לפני כחצי שנה, אולי קצת יותר בעצם, לפני שנה, בחדר לידה. הסתכלתי על המסכים ואמרתי – אני בבחירות האלה הולכת להיות. אין שום סיבה שאנחנו, למשל אני כבת הקהילה האתיופית, אני רואה נשים מוצלחות, מצוינות, ותמיד היינו נעדרות מהמשחק הפוליטי. זה פשוט לא היה הגיוני ואפילו אתן יודעת מה, אני חושבת שהיינו משיגות תוצאות הרבה יותר טובות.

לכן, כשהחלטתי לקפוץ לפוליטיקה, לקחתי בחשבון שאני אישה פורצת דרך, אבל היה ברור לי שיש כוח מאחורי שדוחף אותי ונותן לי את הבסיס הנכון. אז כך גם כשאנחנו מחליטות ואומרות שאנחנו רוצות נשים ברשימה, החכמה היא לדעת גם את הדחיפות הנכונות, לתת את הבסיס הנכון, ולתת את הגיבוי המלא, גם כשהחשיבה היא שונה והדרכים נעשות בדרך אחרת. אנחנו לא חייבות לעשות את זה בדרך המקובלת ובדרך הרגילה.

לסיכום, אני מברכת אתכן ואני יודעת שבסופו של דבר צריך נשים עם תעוזה, עם נחישות ועם הרבה מאד אמונה. בלי זה השינוי לא יכול להיות, כמה שאנחנו נרצה לשאוף למדיניות. אז ברור לי שהנשים שיושבות פה היום הן נשים שלקחו הרבה אומץ, שעושות, מג'נגלות בין כל החיים, בין ההורות לבין הקריירה.

אני חושבת שאנחנו גם כתובת, הלשכות שלנו פתוחות. המון הצלחה, אנחנו כאן בשבילכן.

תודה רבה.

אני רוצה לרכז את הפאנל כי הזמן מתקצר, ולחזור ליושבות הפאנל וגם אדוני השר, איפה שתרצה כמובן, ואנחנו גם נפנה אליך כמה מהנקודות ומהשאלות.

חברת הכנסת תמר זנדברג – אופנה חולפת, או בעצם מהפכה היסטורית, התהליך הזה שמתרחש מול עינינו, שכולנו במובנים רבים אולי גם חלמנו ואת יודעת מה, אפילו הצעות חוק. אני יכולה למשל לדבר על הוועדה למינוי דיינים, ש-15 שנים מחוץ לבית הזה, בארגונים חוץ פרלמנטאריים, והנה מגיעים ודברים משתנים.

טוב. שלום לכולם. אני קודם כל רוצה להצטרף לברכות לכולן ולכולם, לשר ולסגניתו, ליושבת ראש הוועדה ולעמותת כ"ן, שבאמת דוחפת לאורך כל הקדנציה, וזה ראוי לציון, לא רק לפני בחירות. הרבה מההבנה, ואני חייבת לציין את זה, יחסית להרבה עמותות שמתרחקות מפוליטיקה, עמותת כ"ן טבלה את ידיה בפוליטיקה, לא בצד כזה או אחר כמובן מבחינה אידיאולוגית, אבל ראתה לעצמה לקדם נשים בפוליטיקה.

שגם מיכל יודין, מי שמכירה, היא לא נמצאת איתנו כאן, אבל מיכל יודין, כשעוד דיברה על זה, חשבנו שהיא איזה עוף מוזר בנוף מההתחלה, ובאמת החיבור של שתיכן - - -

נכון, וזה כתוצאה של עבודה, ולכן לתשובה אליך, אני לא חושבת בכלל שזו אופנה חולפת.

אם אנחנו כבר באמירה פוליטית, אז תרשו לי להתגאות שאני מגיעה ממפלגה ומסיעה שהרימה את הכפפה ולא חיכתה לחקיקה, וקבעה בתקנון שלה, בחוקים הפנימיים שלה, הבטחת ייצוג בכל המוסדות הפנימיים, בכל הרשימות, לרבות הרשימה לכנסת. אנחנו היום מפלגה עם הייצוג השוויוני בכנסת – חצי-חצי, נשים וגברים.

מעורר קנאה.

הבטחת ייצוג בהכל. ויושבות כאן סיגל שיינמן מראש העין, שמובילה רשימה של מרצ, עדי דיאמנט מרעננה, שהיא חברה ברשימה שמובילה אותה אישה, רונית ויינטרוב שלא נמצאת כאן. שרון אורשלימי וחיה שיזף מגבעתיים, שמובילה אותה ויוי וולפסון, גם כן אישה. שירה שגיא, שמובילה רשימה מחיפה, לדעתי צעירת מובילות הרשימה בכל הארץ, אם אינני טועה. לורה ורטון מירושלים ורויטל לן מכפר סבא, רק אלה שנמצאות כאן, ויש לנו הרבה נשים שמובילות רשימה מטעמנו ושנבחרו בכוחות עצמן.

עד כאן ה - - -

לא, לא, אנחנו לא עושים, אנחנו באנו לעבוד יחד.

התחרות בריאה.

אני רוצה ועם זאת ובכל זאת לציין כמה מהחסמים ומהקשיים, ובמענה לשאלה שלך להגיד שזו לא אופנה חולפת, אבל גם המהפכה עדיין היא, אני לא יודעת אם היא רחוקה או קרובה, אבל אני יכולה לומר שהיא שאלה של עבודה. היא לא תגיע סתם.

ואני רוצה לציין דבר אחד וחשוב, וחשוב לי במיוחד שהשר נמצא פה ושומע. חברות וחברים, הנושא שאף פעם נשים לא מדברות עליו וזה הכסף. אנחנו חברות מועצה ואני גם הייתי חברת מועצה, וכאמור יפעת ואני רצנו כחברות מועצה ואני גאה לומר ששתינו התחלנו את מערכת הבחירות כששתינו היינו במקומות לא ריאליים במפלגות שלנו, והיום שתינו חברות כנסת.

אבל ידענו שניכנס.

מתי שהוא. כן, אמרנו מתי שהוא, הדרך שלנו קשה. להיות חברת מועצה זה תפקיד בהתנדבות, ולא זו בלבד שנשים הן מוחלשות בשוק העבודה ועובדות במשרות החלקיות ועובדות במשרה שנייה, שזה בבית, בנוסף לעבודה, בנוסף על זה, נשים אפשר למצוא אותן יותר בתפקידים הציבוריים כשהן בהתנדבות. בין אם כחברות מועצה, בין אם בוועדי הורים, בפורומים של שכונות. כל מי שפעילה כאן במישור המקומי מכירה את זה. נשים תלכנה ותתנדבנה ותובלנה מהלכים, במקומות שבהם התפקידים הם בהתנדבות, וזו בעיה אמיתית.

עכשיו אני מציינת את הבעיה הנשית, המגדרית. זאת גם בעיה לנו כנבחרים וכנבחרות, זאת בעיה לדמוקרטיה. כי כשיש נבחרת או נבחר ציבור שמייצג ציבור ונשלח לעשות עבודה, אבל התפקיד הזה הוא בהתנדבות ובעצם המחויבות שלו לאותו ציבור היא תמיד תלויה בצורך שלו או שלה, ובמקרה הזה שלה, להתפרנס ולטפל במשפחה וכו', התפקיד הדמוקרטי נפגע. ובשלטון המקומי זאת בעיה אמיתית ואם יורשה לי, תמיד בפורום של הנשים אני תמיד זאת שמציינת את זה, כי אני יודעת כמה זה חשוב ואני יודע שתמיד נשים, וזה כתוב בספרות הפמיניסטית, זה הדבר שהן לא תדברנה עליו. אז זו נקודה אחת.

נקודה שנייה, אני רוצה להתייחס לדברים של השר שאמר שנשים טובות יותר ומבין חברות הכנסת תמיד אפשר למצוא שהן מוצלחות. אני רוצה להציג לזה סיבה למה זה, ואני רוצה אולי אפילו להציע שאנחנו צריכות לתקן את זה, ולמה? מכיוון שהיום, וגם שוב, יפעת ואני יודעות את זה, לאן שהיינו הולכות, כל הזמן היו אומרות לנו – איזה נשים מדהימות. היא ילדה, היא הייתה בהריון ואחר כך בחודש התשיעי ואחר כך הגעת עם תינוקת וכל הזמן היו אומרים איזה נשים מדהימות. איזה נשים מדהימות. בטח נשים מדהימות. כשזה כל כך קשה בתור אישה להגיע, אז רק הנשים המדהימות תגענה. ואני תמיד אומרת שביום שכל הנשים הבינוניות, לא המדהימות, הבינוניות, יהיו איפה שכל הגברים הבינוניים, אז נדע שהשגנו משהו, ולא רק המדהימות צריכות להתקבל ... זה לא כוחות וזה לא חכמה.

לסיכום, אני באמת רוצה לברך את כולכן ובמיוחד את הנשים הצעירות שנמצאות כאן. אנחנו נמצאים עכשיו בימי חופשת הקיץ ואני לא רוצה לשאול איפה כל אחת שמה את הילדים ואם נגמרו כבר הקייטנות או עוד לא נגמרו, ואנחנו גם כחברות כנסת – פנינה, יפעת, וגם הגברים, חלק מהגברים הצעירים. כי חלק מהמהפכה שקורת שציינה יושבת ראש הוועדה, זה שיש חברות כנסת צעירות אז גם יש ילדים קטנים ואז עולה, צפה יותר השאלה מה קורה עם יומיים חופשה בל"ג בעומר, ומה קורה בחופש הגדול, ואיך? עד עכשיו זה שאלות שעלו מהציבור, אבל אנחנו לא התמודדנו איתן. הבית הזה לא התמודד איתן.

מה שהיה קורה אם הגבר היה בכנסת. אני לא רואה בזה שוני.

את מכירה את הקומיקס הזה, מה היה קורה, סליחה, אם גברים היו מקבלים מחזור? זה כבר היה מוגדר כדבר שצריך לקבל עליו אות גבורה לאומי והפרסים והמדליות היו מחולקים. סליחה על זה, אבל זה ידוע גם כן.

אני רק רוצה לחדד את השאלה. דווקא בגלל שאת באה מעיר גדולה, הכי גדולה בישראל וכל הדרך, ואת גם בחורה צעירה ועם ילדה קטנה. אבל לבוא ולשאול אותך, החסם הוא חסם יותר אישי-נשי של תנאי גידול, של אולי בית, משפחה, של מודלים לחוקים, או למעשה הסביבה העוטפת, על כל מה שהיא משדרת. כי אם שמעתי פה את החברות שדיברו, דיברו על אומץ, על פחד, על חשש. החשש הפנימי הוא יותר ממה?

אני באה מהתנועה הפמיניסטית ואצלנו אומרים – האישי הוא הפוליטי. אני לא חושבת שהדברים האלה מופרדים אחד מהשני. הפחד הוא לא פחד אישי, הוא פחד כי יש סביבה, הסביבה היא קשה, העולם הוא עולם גברי שגברים מנהלים אותו ולאישה קשה יותר. אז זה לא פחד אי רציונאלי, זה פחד קיים שהוא מוצדק והקושי הוא קושי.

אני לא יודעת כמה יש כאן, יצא לי לפגוש חלק מהחברות כאן בפורומים של עמותת כ"ן, של עמותת ידיד שיושבים כאן, ויצא לי גם לדבר בפני פורום שלהם של נשים, שחלקן רוצות להתמודד ושם ככה דיברנו יותר באופן בלתי פורמאלי על הקושי האישי, על המשפחות שתומכות, שלא תומכות, על המחיר שהן משלמות. ואני אומרת זו שאלה שגברים פחות מתמודדים איתה, היא פחות קיימת ואז כשנשים מתמודדות איתה, אז שאלת הפחד האישי עולה. אז אני אומרת, זה לא פחד אישי, זה פחד אישי פוליטי, כי מזה מורכב העולם האישי והפוליטי של האישה.

הייתי רוצה רק במשפט לצרף לזה תובנה כלשהי בנוגע לנושא הזה ולומר שהרבה פעמים מעבר לקשיים האובייקטיבים שקיימים על פני השטח, אני חושבת שהמאבק האמיתי הוא הרבה פעמים בתוך עצמנו. לבוא ולומר שהשדרים שהחברה משדרת כל החיים, לדעת איך להדוף אותם, והרבה פעמים מי שמנצחת זה מי שמצליחה איך שהוא להתמודד עם זה ולהגן על עצמה ולא לתת לזה לחלחל. שזאת לא הזירה שלה, אותם מסרים סמויים – שפה את לא תצליחי כי זה עולם של גברים. הרבה פעמים זה גם תהליך.

את צודקת, אבל זה רק מצביע על הקושי, על ממה מורכב הקושי, ולא תמיד אפשר להגיד כן, אז מה, מה הבעיה, הנה זה - - -

זה ברור מאליו, כן.

צריך להבין שזו מציאות שלמה וחברה שלמה שהיא מערימה קשיים, לפעמים שהם אפילו סמויים.

אני רוצה רק לסיים במילה אופטימית, לא ללכת לקשיים. יושבות כאן באמת הרבה מאד מתמודדות, ובאמת שעשו דברים, שולה יקירתי, שבאמת פרצו דרך, כמו שאמרו כאן. אני לא אוהבת להשתמש בקלישאות, אבל זה באמת נכון.

הדבר האופטימי שאני יכולה לומר זה שהיום יש הרבה הרבה הרבה יותר מודעות. אני חושבת שהדברים שהשר אמר בהקשר הזה הם מאד חשובים, שיש מודעות גם בקרב הממשלה, בארגונים, בכנסת, שאנחנו בתהליך, רחוקות מסיומו, אבל אנחנו עושות אותו מה שנקרא בספרינט.

אז שוב תודה לכולכן שבאתן, ובהצלחה באוקטובר.

תודה.

פרופסור חנה הרצוג, מאמרים קודמים, במיוחד באמריקה, כשבחנו איפה נשים מצליחות, התייחסו גם לשיטת הבחירות, התייחסו לגודל מחוזות, התייחסו לתמריצים כאלה ואחרים ושמענו פה גם תמריצים של הציבור, אבל גם תמריצים כלכליים, כלומר גם שני הכלים. אני יכולה להגיד לך מהמקום שלי היום כמחוקקת, לא תמיד כשיש חוקים אז גם יש מעשים. אנחנו רואים פער מאד גדול. אפשר לבוא ולהתבונן על החברה בישראל ועל מספר החוקים שנחקקו לטובת נשים ועל מעמדן.

אני לא חשבתי שכשאני אגיע לוועדה, הדבר הראשון שאני אדרש ואני אחזור ואדרש, זה יהיה הנושא של הטרדות מיניות. כלומר חוקקנו את החוק בין המתקדמים בעולם לפני 16 שנים, והנה אנחנו רואים איך הדברים חוזרים ועולים.

אבל כשאת רואה היום את התהליך, את כותבת על התהליך הזה במאמר המפורסם שלך על כיכר הדשא ועל המקום של הנראות הפוליטית של נשים, ועל איפה מסקרים נשים – אם זה במדורים הרכים יותר, שזה המדורים של המשפחה, של האישה, ולא בעמודים הפוליטיים. זה מאמר מאד מפורסם שלך, שכתבת אותו לפני למעלה מ-15 שנים, משהו כזה.

מהמקום שלך היום, היית צריכה לכתוב את המאמר הזה אחרת, נכון?

כן ולא. אני רוצה דווקא, מכיוון שכאן הלכנו טיפה לנוסטלגיה, אז אני רוצה לספר לכן שאני ישבתי פה כשרה דורון, זיכרונה לברכה הייתה חברת כנסת, והיא כינסה בבניין הזה את השנים שרצו לרשויות המקומיות, וניסתה לתת להן תמיכה ועידוד ואפילו מחשבות על חקיקה.

כמה הן היו בחדר?

בודדות, ועוד היו בודדים חברי כנסת, וזה בדיוק לכן אמרתי כן ולא. כלומר, מה שיש זאת לא אופנה חולפת, אבל זה תהליך ארוך. ומה שכן אני רוצה לבוא ולומר, אני חושבת שיש פה מהפך דורי. יש פה הרבה יותר חברות כנסת צעירות, יש הרבה יותר מתמודדות צעירות לוי שהרבה יותר אנשים בחברה בישראל שמודעים ומוכנים להיכנס למאבק הזה של שוויון מגדרי.

לפני שאני אעסוק במדיה וכו', אני רוצה דווקא להגיד כמה דברים שנאמרו פה, ואני חושבת שהם דורשים חידוד והבנה. אז קודם כל אני רוצה להגיע לכם לגבי חקיקה. לישראל באמת יש מערכת חקיקה מן המתקדמות בעולם. יש לה בעיה גדולה של אכיפה. יש חוק שוויון זכויות האישה, שחוקק כבר בשנת 1951 על ידי חברת הכנסת רחל קגן, ועל החוק הזה, שהוא כל הזמן זוכה לתיקונים, ולאחרונה, לפני כמה שנים היה שינוי בחוק, תיקון בחוק שדיבר על ייצוג הולם וייצוג של מגוון.

עכשיו אני רוצה להגיד כמה משפטים בעניין ייצוג הולם, כי זה מתייחס לחקיקה. ייצוג הולם משמעו שאם אנחנו 50% מהאוכלוסייה, אז 50% של הנשים או הגברים חייבים להיות בכל אחד מהמוסדות, הארגונים, הוועדות, הוועדות הציבוריות וכו'. עכשיו אנחנו רוצים ומוכנים להיות קצת גמישים, יכולנו לקחת את החקיקה שבחלק ממדינות אירופה ולהגיד הבטחה של 40% מכל אחד משני המינים. אני בעד ה-50% ואני בשום פנים ואופן חושבת שאסור לנו לתמוך בחקיקה שמדברת על שליש או רבע, או כל מספר אחר, אפרופו הצעת החוק. יכול להיות שלא נגיע לכך מיד, אבל המושג ייצוג הולם – זו משמעות המילה הולם.

אני רוצה לחזור על העניין של הגיוון, ודווקא ברשויות המקומיות, יותר מאשר בכל מקום אחר. כי אנחנו חברה שיש ריכוזים של אוכלוסיות, לטוב ולרע, על פי מוצא, על פי העדפה דתית, על פי מרכז-פריפריה, העדפות לאומיות, טובות, לא פחות טובות, אבל אנחנו חברה שמגוונות מאד ברשויות המקומיות. ואנחנו צריכים לראות את זה גם ברשויות המקומיות.

לכן כשאני מדברת על ייצוג הולם, אני חושבת שצריך להיות גם לא רק שתמיד האליטות ממוצא זה או אחר תהיינה, אלא גם עכשיו להסתכל ימינה שמאלה, מי עוד לא מיוצג, את הקול של מי עוד לא שמענו. זה דבר אחד.

הדבר השני שאני רוצה לבוא ולומר, שבשבילי המושג ייצוג הוא לא רק מספרי. ייצוג – המשמעות שלו שאנחנו נשמע קולות אחרים. אז זה גם בא בגיוון, אבל גם בא בעמדה של מבט מגדרי. ואני רוצה להגיד את העניין הזה של המבט המגדרי, הוא לא מדבר רק על מבט של נשים, אבל הוא בא מהמקום שנשים, מכיוון שהן נדחקות לשוליים, הן אלה שיכולות להביא, מהניסיון האישי שלהן, קולות אחרים, ממקום אחר של החוויה האנושית.

ברשויות המקומיות זה כל כך בולט, לכן אתן השליחות של המאבק לשוויון מגדרי, מכיוון שברשויות המקומיות הן גם המעסיקות העיקריות של הנשים, מכיוון שמסורתית, לטוב ולרע, שוב, זה חלק ממערכת התנאים. נשים הן המורות והן העובדות הסוציאליות והן העובדות בשירותי הבריאות והניקיון. הן המועסקות העיקריות של הרשות המקומית. זאת אומרת הן מכירות את הבעיות היומיומיות, הן חוות את הבעיות היומיומיות, והן גם הצרכניות העיקריות של השירותים. לא בגלל שהן צרכניות, אלא בשל בדיוק המבנה הזה שדיברנו, שבחלוקת התפקידים שעדיין היא מאד מסורתית בחברה בישראל, ושהן אלה שאחריות על הבית, על המשפחה, על הילדים, לקחת לחוגים, להביא לבתי הספר ולצורך את שירותי הבריאות וכו'.

לכן הן בעצם המומחיות, הן יודעות גם מה הם צרכי היישוב, וזה לא רק בניין ערים. זה חשוב, אבל כשאני יושבת בוועדת בניין ערים או תכנון ערים, אני רוצה שהמבט המגדרי יבוא, של הנשים, שתראינה איך צריכה להיבנות עיר או איך צריך להיבנות מבנה עירוני, שייקח בחשבון את צרכי האוכלוסייה היומיומיים, ואלה הן הנשים. הן המומחיות, מהניסיון האנושי שלכן. יש לכן כשליחות ציבור, גם דרישה דמוקרטית צודקת, וגם אמירה על איכות.

לכן אני חושבת שהדרישה שלנו לשוויון מגדרי מלא, באה מהמון מקומות, ואנחנו צריכות להוכיח את האמירה הזאת, והאמירה היא לא רק אישית, היא ציבורית. היא ציבורית גם אל החברים שלנו. ואני רוצה, אני יודעת שיש לי זמן קצר, אבל אני מוכרחה להגיד עוד כמה משפטים שנראים לי מאד חשובים.

זה לא מאבק אישי בלבד, למרות שכל אחת מכן מרגישה את זה כמאבק אישי שלה. המאבק צריך לבוא ולהיות של כולנו, של החברה. ולכן תעבדו ביחד. שמחתי לשמוע ששתי חברות הכנסת משני הצדדים השונים של המפה הפוליטית עובדות יחד. יש המון ארגונים בשטח. אם אתן רוצות לדעת איפה המהפך, המהפך הוא שם. יש המון ארגונים בשטח, לא רק מפלגתיים אלא גם של החברה האזרחית. חפשו אותם כשותפות, תעבדו ביחד. זה שביל החצץ, לא הדרך הרגילה, שבה עובדים. עבדו עם קבוצות. תעבדו עם נשים, ונשים יודעות לפרגן לנשים, אל תאמצו את המושג הזה. כי אתן יודעות מתי אין פרגון? כאשר נשים מרגישות שהן נאבקות זו בזה על מעט המקומות שלכאורה הוקצו להן.

אני רוצה להגיד משהו בנושא של חקיקה, וזה כבר לעניין של המחקר. כל הרשימות, וזה נכון בכל העולם וגם בישראל, שקיבלו נוסח חקיקה שאומר שבשלושת המקומות הראשונים תהיה אישה אחת לפחות, אתם יודעים מה הייתה התוצאה? שהייתה במקום השלישי אישה. במקום השלישי הייתה אישה. זאת אומרת שהסיכויים של נשים להיכנס למועצה, הולכים ופוחתים באמצעות החקיקה הזאת. כי אנחנו יודעים שברשויות המקומיות יש הרבה רשימות קטנות, יש הרבה תחרות. זאת אומרת שנשים, אם הן כבר תכנסנה, הן תכנסנה רק ברשימות המאד גדולות ומאד חזקות, והסיכוי שלהן להיכנס לכן פוחת באמצעות החקיקה הזאת.

לכן, מי שרוצה לנסות להשתמש בחקיקה, או שיטת הרוכסן, או לפחות במקום השני – או גבר או אישה. אתם מכירים את שיטת הרוכסן? כלומר צריך לעבוד עם מנגנונים שצופים מראש את התוצאות הבלתי צפויות של החקיקה. חוק לא משנים כל יום ולכן החקיקה צריכה להסתכל לא על התוצאות של מחר, של הבחירות הבאות, אלא אל המקום שאליו אנחנו שואפות, ייצוג הולם ושוויוני, שנותן מגוון.

תודה.

עמותת כ"ן, עשייה מפוארת, שותפות לאורך הדרך. נפגשנו בוועדות קודמות ואת משמשת, יפעת זמיר, כמנכ"לית העמותה יחד עם מיכל לווין. באמת הקטר שמוביל את השינוי הזה.

כשאת מתבוננת כאן היום, מה עוד לא עשינו?

קודם כל אני רוצה להגיד מה עשינו, כי אני חושבת שמי שנמצאת פה היום, וחנה הרצוג אמרה, היא לא לבד יותר. אני חושבת שבארבע השנים האחרונות וביתר שאת מאז הקמתה של העמותה, באמת בזכות אישה שאפשר לקרוא לה משוגעת, אבל עם חזון מאד גדול, שאולי בעבר נראתה עומדת על הבריקאדות ומוסרת איזה מסר שנשמע הזוי.

היום הנשים פה, ואני באמת רואה כל אחת ואחת ומכירה כל אחת ואחת, לקחה את המושכות, חברותיי חברות הכנסת היום, בעבר חברות מועצה, הפכו להיות השליחות של המסר. כלומר, הדבר נעשה באופן שהיום הוא מהדהד בוועדה לקידום מעמד האישה, ברשותך, עליזה יקרה, כי הדרך בארבע השנים האחרונות הייתה דרך סיזיפית. זו הזדמנות לאודות לכל אחת ואחת שרצה איתנו בדרכים בלילות החשוכים, לצפת, לטירת הכרמל, לנהרייה, לקצרין, לנגב הרחב והגדול, כדי לקום ולהגיד לאותן נשים שהן חברות הנהגות הורים וועדי הורים, נשים אקטיביסטיות.

מראש הנגיעה הייתה קהל שיש לו עשייה ציבורית. זה נכון שהמילה פוליטיקה מאד הבהילה אותנו. הבהילה אותנו כנשים אקטיביסטיות שעשו המון בוועדי הורים, עשו המון בהנהגות הורים מקומיות, אבל לא חשבו לעולם להיכנס לזירה הפוליטית, וזה מה שיצר את המספר הכל כך נמוך. ובעצם באנו באופן ממוקד לאותן נשים ואמרנו להן – הגיע הזמן לעשות את קפיצת המדרגה. קפיצת המדרגה היא במקום להשפיע על 600 ילדים ו-1,200 ההורים שלהם, להשפיע על כל האנשים ברשות המקומית.

אני רוצה לספר על הארבע שנים האחרונות שעשינו עשייה גם מול הגברים, חברינו ראשי העיר. למעשה קורס מנהיגות המחר, שהבוגרות שלו יושבות כאן ושחברות המועצה המכהנות התרוצצו בדרכים, מטי הרכבי, ראש המועצה האזורית יואב, שנמצאת איתנו כאן היום, נסעה למשל לקורס של חברתה, ראש המועצה האזורית בבני שמעון, ולאופקים הגיעה טלי פלוסקוב, כל הדרך מערד, כי באופקים אין אף חברת מועצה. ולצפת הגיעה שרי גולדשטיין, חברת המועצה מעכו, כי בצפת אין אף חברת מועצה.

הרשת שבנינו במשך 4 שנים וביתר שאת, בעצם הפכה להיות רשת התמיכה של הנשים, שעד היום היו לבד. כך שלעשות את הדרך , את הבונדינג הזה, לתת את תחושת המסוגלת, אני תמיד אומרת – you can't be what you can't see. אם את לא רואה שם מודלים לחיקוי, את לא תדעי בכלל שאת יכולה להיות כזו. ואני חושבת שאתן, חברותנו היום במשכן החשוב הזה, הופכות להיות מודל לחיקוי עבור כל הראשות וחברות המועצה העתידיות. וזה יחלחל למטה לבנות שלנו, שיסתכלו הלאה ויגידו אוקיי, מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה – רופאה, עורכת דין, מורה, גם פוליטיקאית, כן, גם נציגת ציבור.

ראשות העיר שנמצאות כאן איתנו, 43 במספר, זו קבוצה שהתחילה מ-12 במספר לפני שנה וחצי, במשרדים הקטנים של עמותת כ"ן, להיפגש פעם בשלושה שבועות, לקבל הרצאות מטובי המומחים בארץ. גברים רבים נרתמו למאמץ. אסטרטגים, יועצים פיננסיים, יועצים פוליטיים, משפטיים, והיום הקבוצה הזאת מונה 43 נשים ועוד מצטרפות אליה, וכל יום מפתיעות אותי מחדש, וזה מאד משמח. כי בסוף הבנות ביישוב, גם אם אותן נשים לא תזכנה, ואני מאחלת לכל אחת ואחת בהצלחה של 100%, הן הפכו מודל לחיקוי, כי הנשים הללו הוכיחו בעיר שיש מועמדת ראויה ושהמשחק הזה הוא משחק הגון, ראוי, איכותי, שמובילות אותו נשים נפלאות.

אני חושבת שהמהפכה היא בתחילתה. מה עוד לא עשינו? עוד לא נגענו בכל ראשי העיר שיבינו שזה לא משחק, שזה לא קישוט, שזה לא אני שמח שכינסתן לי 100 או 60 או 80 או 200 נשים ולהגיד – אני מאמין בכוח הנשי, אלא שאותו ראש עירייה, ואני אמרתי את זה לדעתי במהלך הארבע שנים, לפחות ל-60 ראשי ערים, שלא הבינו מה התכנסנו פה הנשים האלה. אמרתי לו – תודה רבה אדוני ראש העיר, הדברים שלך היו מאד מרגשים, אבל תדע לך שמתוך הקבוצה שיושבת פה, הן יבדקו כמה נשים יש לך ברשימה. והן יבדקו, מתוך הנחה שאחת מהן לא תחליט לרוץ ולהתמודד מולך, כי זה המשחק הדמוקרטי. ואני רואה את גבי ממעלה אדומים מהנהנת, זה לא פשוט לראשי העיר לקבל את זה.

אני זוכרת כשנכנסתי לעמותה ואמרו לי – אבל למה כוח נשים? למה נשים צריכות כוח? כלומר זו מילה נורא אגרסיבית. אמר כבוד השר, קשה לוותר על כוח, אבל נשים יודעות את מגבלות הכוח, ואני חושבת שזה דבר אדיר שהקול הזה יישמע מסביב לשולחן.

ואני רוצה להגיד לכם יותר מזה, במנהיגות את המחר, שכולן יושבות כאן, באמת מצפת, שירה חברתנו, ועד נתיבות שבימים אלה עוברים את הקורסים, נשים לומדות לקרוא תקציב עירוני בעיניים מגדריות. כלומר זה לא רק האחוז של נשים שתשבנה במועצת העיר, זה המסר שהן יביאו והאחיות שיושבות להן על הכתף, והאחריות שלהן כלפיהן. כל אותן נשים שאולי מתקשות בכלל. הקול שלהן היום שקוף, שקוף בחלוקת התקציבים ובקביעת המדיניות המקומית, שקוף.

חברי במשרד הפנים, כשפגשתי אחדים מהם, ושלום למר עמרני, אני חושבת שחשוב שבישראל 2013 לא נוכל לקבל יותר מצב שבו יש רק 5 ראשות עיר בישראל, ורק 350 חברות מועצה; וששמנו את היעד, והצטרפו אלינו סגנית השר גילה גמליאל בזמנו, 30 ראשות עיר ו-1,000 חברות מועצה ואמרו לנו – אתן לא נורמאליות. זה הזוי. אמרנו חברות, לשים יד זה אומר ששואפים אליו ואולי גם עוקפים אותו. והיום עקפנו אותו, ואני מאחלת לכל אחת ואחת מכן בהצלחה, כי אתן עשיתן את זה. אתן עשיתן את זה.

תודה. אנחנו נחזור אל כמה מהנקודות שנגעת בהן, אבל לפני זה ולפני שהשר צריך לעזוב אותנו ולהמשיך במשימות שמחכות לו, יש לנו אמנה. אמנה שיזמה עמותת כ"ן, אמנת ההזדמנויות לנשים בפוליטיקה המקומית, לקראת הבחירות המוניציפאליות הקרובות. אנחנו נבקש גם מכן, וכמובן גם ממך, לחתום על האמנה. לפני זה אנחנו נקריא אותה. זו יזמה שלכן:

כללים משותפים לשיתוף פעולה.

שיעור הנשים במועצות העיר וברשויות המקומיות ערב הבחירות המוניציפאליות שתערכנה באוקטובר 2013, עומד על 11% בלבד. 98% מהרשויות לא מכוונות נשים כלל נכון לשנת 2011.

ישראל מבטאת מחויבות הצהרתית לשוויון מגדרי, ואולם השאיפה הזו אינה מתגלמת בחיי היום יום. אנו פועלות מתוך ההכרה כי רק מתוך שוויון וייצוג במוקדי קבלת החלטות, ניתן יהיה ליישם מדיניות חברתית, שוויונית, מתקדמת וצודקת.

אנו מאמינות כי במנהיגות, נשים מעשירות את השיח הציבורי והפוליטי, על ידי הבאת נושאים חדשים לסדר היום, ומגוון קולות שהיום לא מיוצגים בשולחנות מקבלי ההחלטות. כי לא פגיעה בציבור הנשים בלבד גלומה בדבר, כי אם גריעה מעניינו של הציבור כולו, מדמותה של החברה. מרווחתם של כל המרכיבים אותה ומאיכותו של השירות הציבורי, המביט מטה, מבעד לתקרה של זכוכית. בכוחות ובכישורים שלא יוכלו לבוא לידי ביטוי, אך בשל תבניות חברתיות שזה מכבר אבד עליהן הכלח. אמת, זהו מצב חברתי המכרסם כל יום שהוא בעינו, בחוזקה של החברה הישראלית. מתוך דברים של הנשיא אהרון ברק ... נגד ראש ממשלת ישראל בשנת 2003.

הלקח המתבקש מזה, הסיכויים באפלייתן של נשים בחברה המודרנית, הינה בעיקרה תופעה המושרשת ב... סמכויות. חוסנה המוסרי של חברה, שוחרת שוויון, יכול להיבחן בהיקף האמצעים והמאמצים החיוביים שנכונה היא לנקוט ולהשקיע בשבירת הסטאטוס קוו, וביצירת מציאות חדשה ושוויונית.

להעדפה מתקנת נודעת בהקשר הזה חשיבות רבה, ואפשר גם מכרעת, שכן בקידומה המעשי המתוכנן והמכוון, של קבוצה המופלית לרעה, לעבר העמדות שנשללו ממנה בעבר, יש לא רק משום תיקון עיוותיו המעשיים של חוסר השוויון, אלא גם אישור יצירתה של מציאות חדשה, שסופה להעביר מן העולם גם את שורשיה הנסתרים של האפליה, ואת תוצאותיה הנלוות. מתוך דברים של השופט אליהו מצא, בג"ץ שדולת הנשים נגד ממשלת ישראל, בשנת 1994.

אנחנו החתומים מטה, כל מי שיחתום על האמנה הזאת, מתחייבת, מתחייב, לקדם בכל אמצעי שיעלה בידו, בידה, ייצוג שוויוני לנשים ברשויות המקומיות, לקראת הבחירות הקרובות באוקטובר 2013.

בבקשה אדוני.

בכבוד.

כל הכבוד. אני רוצה להציע ברוח הדברים של יפעת, שחוץ משההתחייבות תהיה התחייבות אישית, שההתחייבות תהיה גם התחייבות של גופים פוליטיים, וגם של ארגוני החברה האזרחית, וארגוני נשים בכללן ואני כבר אומרת, שאני כמי שעומדת בראש שוות, במרכז לקידום נשים בזירה הציבורית, במכון ון ליר, מוכנה לתת כבר.

כל הכבוד.

אז דברי סיכום של השר, ואנחנו נמשיך.

קודם כל אני רוצה לאחל בהצלחה לכל המתמודדות, ובאמת לקוות שהעלאת הנושא הזה על סדר היום הציבורי, יהיה לו ביטוי בעוד שלושה חודשים. אני מתכוון לבטא את העמדה שהתבטאתי פה, בעוד הזדמנויות ובעוד מקומות.

עלו פה כמה דברים, ואני רוצה להתייחס רק בתמצית.

אחד, שיתוף פעולה בין מפלגתי ובין אישי. אני בעד קידום הנושא הזה, הוא מאד חשוב, ואני די אופטימי שהכנסת הנוכחית יש לה הזדמנות לשנות כמה דברים יסודיים בנושא של שוויון בין המינים, וצריך לנצל את חלון ההזדמנויות הזה.

אני חושב שרשימות שיש בהן גם נשים וגם גברים, יכולות להצליח יותר גם במבחן הבחירות וגם במבחן של העבודה ביום שאחרי הבחירות, וזה אני חושב בסופו של דבר שצריך להיות, לעומת רשימות הומוגניות. אני חושב שהציבור כן היה רוצה לראות רשימות הומוגניות, רשימות שמיוצגים בהן שני המינים.

עלה כאן הנושא של הצבת יעדים, על ידי גברת יפעת זמיר. אני חושב שזה נכון. אני מאמין שבכל תחום בחיים, לא משנה במישור הציבורי, במישור הציבורי. אי אפשר להצליח בלי הצבת יעדים. הצבת יעדים היא לא ערובה שאתה תגיע ליעד שהצבת, אבל ברור שאם אתה לא מציב יעדים, סביר להניח שאתה תדרוך במקום, ולכן זאת דרך נכונה.

חברת הכנסת זנדברג העלתה את הנושא של תפקיד חבר מועצת עיר, שהוא נעשה בהתנדבות. זה נושא כבד, זה נושא עם משמעויות תקציביות, אבל אני כן רוצה לקחת על עצמי את האפשרות, או לבחון אפשרות עם האוצר לתגמול על ישיבות מועצה. בזמנו, כשהייתי שר חינוך, העברתי דבר דומה לנציגי הציבור שהיו חברי המל"ג. אני חושב שזה בסופו של דבר גם משרת התייחסות יותר רצינית. כמובן, זה תמיד, כשאתה מעלה דבר תקציבי. יכול להיות שצריך להביא משהו בהקשר יותר כולל.

אולי יותר חשוב ועדות, כי הוועדות הן החשובות.

יכול להיות נגיד בוועדות תכנון ובנייה, אני לא יודע איך בדיוק, אבל צריך לבחון את זה וצריך לבחון את זה בהקשר יותר רחב של תפקיד חבר מועצת העיר, והמקומות שבהם אנחנו מייחסים משהו שונה להשתתפות שלו, מעבר לעובדה שבאופן יסודי כן יש בזה מימד התנדבותי, בכל הנושא של חברות במועצת עיר.

אדוני השר, על זה אנחנו הולכים להיפגש, זה בדיוק נושא השיחה.

אז בסדר גמור. אז קבענו את הפגישה, ואני באמת חושב שזה נושא ששווה לבחון אותו ולתת עליו את הדעת. ואני מאד מודה לך שוב, יושבת הראש, על היוזמה ועל הישיבה הזאת.

תודה רבה לך.

אנחנו נמשיך, אני רוצה לאפשר שאלות שהגיעו - - -

חבל שהם לא נשארים לשמוע.

נכון, ממש חבל. אנחנו רוצים שהם יישארו לשמוע אותנו. זה בסך הכל עוד חצי שעה. חבל שאתה לא נשאר.

אני נשארתי הרבה מעבר למה שהיה, אבל אני מבטיח שאני אתעדכן בכל - - -

אנחנו נעביר אליך את השאלות אדוני. תודה אדוני.

נתחיל עם גבי בר זכאי, ראש עיריית מעלה אדומים, מתמודדת לרשות העיר, שאלה שלך. אנחנו נאסוף כמה שאלות מהחברות, וחברות הפאנל תעננה.

לא הכנו שאלות, הכנו דברים. אמרו לנו להכין כמה מילים, אבל אני גם אגיע לשאלה.

אוקיי, יש לי פה שאלה שלך. בבקשה.

כן, כן, יש לי כמה שאלות.

קודם כל אני מודה לך, חברת הכנסת ד"ר עליזה לביא, יושבת ראש הוועדה. אני חושבת שזה באמת ישיבה חגיגית וחשובה לנו, אבל אני רוצה להעלות כמה דברים שאולי קצת יוציאו את החגיגות, ולהעלות את הקושי הרב שיש למתמודדות, בעיקר לרשות העיר, כאשר הן מתמודדות מול ראש עיר מכהן.

והדבר הזה, אמרה חברת הכנסת פאינה, סגנית השר, שמחפשים וקשה, מחפשים נשים לחברות מועצה, ואולי רק לחברות מועצה ולא לרשות. ואני חושבת שהקושי האמיתי הוא באמת בהתמודדות לרשות, וכאן לא רק שיש תקרת זכוכית, אלא יש כאן פעילות אפילו דורסנית וקשה מאד. במיוחד כשאתה מתמודד מול ראש עיר מכהן. אני נתקלת באופן אישי בהפחדה של בוחרים, בהפחדה של נציגי ציבור, של עובדי הרשות המקומית, שימוש בעובדי רשות מקומית לצורך הבחירות האישיות, וכאן בהחלט זה מביא כמה שאלות שאנחנו צריכים להתמודד איתן.

דיברנו על הקטע של מימון המפלגות ושצריך גם כאן לעשות שינוי. לאישה שמתמודדת לרשות העיר וברשימה עצמאית, מאד מאד קשה לגייס את הכספים. אני פונה אליכן, לעשות שינוי ותמיכה בחקיקה הזאת, כדי לעודד ולעזור לנשים לגייס את הכספים, כי ראש עיר שמתמודד, בוודאי שיותר קל לו לגייס כספים מאנשי ציבור שהוא חשוף אליהם. והקטע הזה הוא בעוכרינו, ומאד מאד קשה.

הפנייה השנייה שלי זה בגישה של מערכת בחירות הוגנת. אנחנו חייבות להתארגן להגן אחת על השנייה ולעזור אחת לשנייה, כפי שאמרה פרופסור הרצוג. אנחנו חייבות לעבוד ביחד, וכשנעבוד ביחד יהיה לנו יותר כוח. היום ישנו כאן בהחלט, כמו שאמרתי, חוסר הוגנות ביכולת להתמודד. כמובן שראש עיר מכהן מאד קשה לתקוף אותו, לא תוקפים אותו והרבה קל לתקוף מי שמנסה להתמודד מולו, גם אם הוא מוכר ואהוב וידוע. אז הבקשה השנייה שלי היא לעזור בנושא של תמיכה ותמיכה הוגנת.

תודה, תודה גבי.

רות קוליאן, שמענו עליך, קראנו על הקשיים שאת עומדת בפניהם. בואי תשתפי אותנו בקשיים שעומדים בפניך.

שמי רות קוליאן, מתמודדת מפתח תקווה. קודם כל, אם כאישה חילונית שמתמודדת, ופעם מישהו הציג אותי חרדית ופמיניסטית, אני לא מבינה מה מבחינתו זה חידוש, אבל מבחינתי זה די טבוע בי.

אם אישה חילונית יש לה קשיים שאם האישה החילונית הממוצעת זה או שהיא ברווקות רצה או שהיא נשואה עם שני ילדים, אז כשאת נשואה עם ארבעה ילדים, שיהיו בריאים, וגם יש את הבית והקשיים התקציביים, זה ממש להתחיל מתחת לאפס. זה אחד, וזה הטעימות של חברות המועצה החילוניות. אבל אצל חרדית, בנוסף לקשיים האלה יש קושי אחר, שזה קושי של הסביבה.

אני יצא לי שאני אקבל טלפונים, שמישהי אמרה לי – כבוד התורה לא הולכת להיות ראש עיר, לא שאני מתמודדת למועצה, כבוד התורה יושבת בבית ומגדלת את הילדים שלה. אז אמרתי לה שכבוד התורה השיגה יותר מהרב, אבל היא יש לה את הרבנים שלה, אבל אני דבקה בדרכי.

לנשים חרדיות קשה גם מהבחינה של הסביבה ושל האצבעות, שלא נדבר על בתי הספר. הילד שלי הוא בתלמוד תורה, הבת שלי בבית יעקב, זה מסגרות מאד חרדיות, שאני יודעת שלסמינרים יהיה להם בעיה להתקבל, אבל אני מקווה שעד אז אני אהיה בתפקיד שהוא מספיק משפיע, בשביל לחלחל שינוי.

מי שקצת מכיר אותי יודע שיש לי קילומטרז' על עשייה מאחורי, ואני יש לי חשש אמיתי, אם אני לא אצליח, שהאישה הבאה שתרצה להתמודד, תגיד אז אם היא, רות קוליאן, שעשתה את כל מה שעשתה, לא הצליחה, אז למה שאני אצליח.

אז אין אופציה כזאת.

אז חשוב לי באמת להיות - - -

יש משהו שהחברה, הציבור, הכנסת, יכולים לעזור לנשים חרדיות? אחד הדברים הראשונים שעשיתי בוועדה זה הזמנתי כמשקיפות נשים שלא מיוצגות בבית, נשים ערביות, נשים חרדיות, נשים דרוזיות, כמשקיפות בתוך הוועדה לקידום מעמד האישה, כדי לבוא ולדרכן לנסות להגיע.

יש משהו בעצם שאנחנו יכולים לעזור לך?

אני חושבת שמבחינה תקשורתית נשים צריכות הרבה עזרה, כי אני למשל יש לי תקציב אפס מבחינה תקשורתית. אם היה יותר-. תראי, פעם מישהי אמרה לי שבארצות הברית יש קרן של הממשלה, בגלל שהיא רוצה לקדם נשים. אני חושבת שהיה מאד נחמד אם היה את זה כאן גם במדינת ישראל.

אבל חוץ מזה, חשוב לי להגיד, חשוב לי להוציא את המסר שלי. המסר שלי הוא כזה: שאני מתמודדת על המקום שלי לא בחסד, כי אם בזכות. זה המקום שלי ויש לי זכות להיבחר, כמו שיש לגבר זכות להיבחר, ואני הולכת להיבחר. ואני אומרת שאם המגזר שלי, החרדי, אומר שיש לי בינה יתרה, שלנשים יש בינה יתרה מגברים, אז אם אנחנו מבינות יותר מכם, אז למה אתם לא נותנים לנו לנהל את העניינים? וזה אתם אמרתם. ובאמת, אחרי עוול של 60 שנה של המדינה, שבאמת נשים מאד מאד קשה להן להתקדם ובאמת שומעים בעשור האחרון שנשים צריכות לדרוש ולדרוש את המקום שלהן.

אז אני היום מפסיקה לדרוש את מקומי ואני קוראת גם לכן להפסיק לדרוש את מקומכן, ופשוט להתמודד עליו.

תודה, תודה רות והרבה הצלחה, הצלחה רבה.

ענת כנפו מהר אדר.

קודם כל אני באמת חושבת שזאת הזדמנות נהדרת לבוא ולתת תמיכה. ההבדל בינינו ובין הגברים, ואני אגיד את זה רק במשפט אחד ונעבור לעבודה, זה שיש להם באמת קבוצת תמיכה מאד מאד גדולה בכל המנגנונים, גם הפוליטיים וגם אחרים. גם בצבא ואחר כך זה ממשיך במשטרה, יש לזה הרבה מאד השלכות. ואני חושבת שמה שעמותת כ"ן יצרה וכל החיבורים שהוועדה הזאת יוצרת, זה שיש פה רשת מאד מאד גדולה של נשים, ואם נשכיל באמת לעזור אחת לשנייה להתקדם ולהיכנס, אז אני חושבת שהמהפכה שהצבתן כיעדים ברורים, באמת תגיע ליעדה.

אני רוצה לדבר על המתח שהזכרת אותו, חברת הכנסת לביא. דיברת על המתח שבין נשים לבין גברים מתמודדים, שזה בשלב הבחירות ולפני הבחירות. אבל יש מתח עצום אחר כך, אחרי שאת נמצאת כחברת מועצה, בטח כיושבת ראש אופוזיציה. וקודם כל עצה לכל מי שמתמודדת – אם אתן לא מצליחות, חלילה אחת מכן לא תצליח להיכנס, אני חושבת שלהמשיך ולהתמיד – זה המסר הכי הכי חשוב. כי אחר כך נשים בורחות מהמאבק בגלל שזה מאד מאד קשה. אני מאד מתחברת למה שאת אמרת.

לעמוד מול ראש מועצה מכהן ולהיות מאיימת עליו כיושבת ראש אופוזיציה, בטח אם יש לך כמה וכמה מנדטים, את עוברת 4.5-5 שנים קשות מאד, שקשה מאד לסיים אותן בהכרזה על התמודדות המשך.

אני חושבת שיש למנגנונים, וחבל שמנכ"ל משרד הפנים לא נמצא, אבל אני חושבת שלמנגנונים של משרד הפנים יש פה תפקיד מאד מאד חשוב. כי יש פה את ערכי הדמוקרטיה, שאנחנו כחברות מועצה, נאבקות עליהם במשך הקדנציה עצמה. מדובר על השקיפות, על המנהל התקין, על מאבקים שדברים שצריכים להיות בפרוטוקולים ייכנסו לפרוטוקולים, על דברים שאחר כך אנחנו לא מוצאות להם גיבוי בשלטון המרכזי. זאת אומרת אנחנו פונים למשרד הפנים, שמדבר פה גם כבוד השר ואני אדאג להעביר לו את המסרים גם כן, ואומר שהוא תומך בזה שנשים תגענה.

בסופו של דבר, אם נשים נבחרות לחברות מועצה, או גם חברי מועצה נאבקים על שקיפות, אני שלחתי עשרות מכתבים למשרד הפנים ולממונה על המחוז במהלך הקדנציה. עשרות מכתבים, גם למבקר המדינה.

שמה היה נושאם?

שהנושא שלהם היה מנהל תקין ושקיפות, והשלטון המרכזי נותן גיבוי לראשי מועצה מכהנים, למרות שיש פה בעיה גדולה מאד בחוקיות, בהתנהלות של הדמוקרטיה בתוך ההתנהלות עצמה.

זאת אומרת, יש גיבוי של השלטון המרכזי, ואני לא יודעת אם להגיד גברים או לא להגיד גברים, אני אומר גיבוי ממש מוצהר, כמדיניות של השלטון המרכזי, לא ללכת ולא להיענות לאופוזיציה. אני אתן דוגמא פשוטה. גם כשהחתמתי עצומות. אני ייצגתי 45% מהתושבים. אני החתמתי על עצומות יותר מ-50% מהתושבים, ועדיין משרדי ממשלה לא מקבלים אותי בכלל כפיגורה שצריך לדבר איתה כי יש ראש מועצה, ואם יש ראש מועצה אז את לא נחשבת בשום דבר.

אם אני פונה במכתבים רשמיים למשרד הפנים, לממונה על המחוז במשרד הפנים וגם לחברי כנסת וגם לוועדות בכנסת וגם למבקר המדינה, ולא מקבלת תשובה אחת בכתב לטיעונים שלי, וגם מבקר המדינה אומרים לי שלא חייבים לתת לי תשובות בכתב, אז יש לנו פה בעיה באכיפה של הדמוקרטיה. אז אם יש פה בעיה באכיפה של הדמוקרטיה, אני חושבת שאם הוועדה הזאת תצא עם הבשורה שהיא רוצה לחזק את הדמוקרטיה ולחזק מי שנאבק על שקיפות, על מנהל תקין, כי יש לזה המון המון השלכות, אז יהיה יותר קל לחברות מועצה שתיבחרנה בשלב הזה של הבחירות, יהיה להן יותר קל אחר כך גם לשאת את האמירה שלהן וגם להצליח בתפקיד שלהן. ומכאן והלאה הן לא יחשבו אויבות הציבור כי הן אופוזיציה, אלא הן השיגו הישגים אמיתיים שאפשר אחר כך להגיד שגם כאופוזיציה יש לה דרך ויש לה הצלחה.

תודה.

עליזה, אני יכולה לומר משפט על זה?

אני רוצה לשמוע קצת, בבקשה. אנחנו אחרי זה נאסוף, יש לנו 20 דקות, בשתים עשרה איילה חסון מגיעה, אז יש לנו 20 דקות גם לשמוע וגם לאסוף תשובות, ואולי גם משרד הפנים יתייחס.

זו נקודה מאד חשובה.

אז תרשמי לך ואנחנו נחזור.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור למיראדה חסון מדלית אל כרמל, בבקשה.

תודה. שלום לכולם. באתי במיוחד היום לפגוש אתכן מדלית אל כרמל. אני אישה דרוזית מדלית אל כרמל, וזו פעם ראשונה שאישה מתמודדת ברשות רשימה עצמאית. מה שדיברה הגברת הדתייה רות, זה אפס ממה שאני - - -

חנה, את ביקשת ייצוג ונראות. אנחנו פה עבדנו קשה כדי - - -

בסדר גמור.

אצלנו, כאישה דרוזית ראשונה שאני הולכת ופורצת דרך, מאד קשה. 28 שנים אני מתנדבת למען הנשים ולמען החינוך בדלית אל כרמל. הייתי גם יושב ראש ועד הורים יישובי, ועכשיו כשהתחלתי לבנות את הרשימה, הרגשתי מה זה להיות בפוליטיקה. כאילו אני חיה כל יום בפני המון מכשולים. הם מנסים להזיז אותי הצידה ודוחקים אותי, ואין לי שום בעיה. אני מאד חזקה ומספיק חזקה, ואני ממשיכה.

מה שאני מבקשת מכל הגורמים הרלבנטיים שנמצאים כאן, אני צריכה את עזרתכם ואת תמיכתם, ואני גם מאד אשמח אם תבואו אלי הביתה, אני אזמין אתכן שתפגינו איתי כוח ואצא לדרך.

כל הכבוד.

תודה, תודה. הרבה הצלחה.

אורלי סלומון, בני עיי"ש. הנושא שלך הוא כואב וקשה, אבל ממש בקצרה כי אני רוצה שעוד נשים תדברנה. בבקשה.

תודה, שלום לכולם. אני רוצה לשים רגע את המבט שלנו על השטח. מה שאמרו פה היום השר וחברת הכנסת פאינה הוא לא עומד בשורה אחת עם מה שקורה בחוץ. אני מתמודדת לרשות המועצה בבני עיי"ש עם רזומה עשיר של עשייה, עם שנים ארוכות כיו"ר ועד הורים, עם תפקיד כרגע כיו"ר ועד הורים בתיכון אזורי גדרה, עם אידיאולוגיה שמתאימה, עם כל מה שצריך, ויעיד על כך ידידי גדי מאירי, שכמעט התחננתי אליו במשך תקופה ארוכה – בואו, קחו, תעזרו לנו, אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד. כנ"ל ישראל ביתנו, כנ"ל עוד כמה.

יש איזה מגמה שמפלגות חתכו ממועמדים ברשויות. מאד בקטן מבטיחים, הולכים איזו שהיא קרבת דרך קטנה והולכים הצידה, משאירים את המועמדים לבד. זה מאד קשה. זה קורה. בסופו של דבר אנשי השטח יושבים עם הטבלאות עם משוואות מתמטיות – יש סיכוי, אין סיכוי, מה אומרים המספרים, ושם זה נחתך ונגמר וזה לא מתקדם לשום מקום אידיאולוגי.

ישבתי עם אחת המפלגות ואמרתי חברה, אתם לא עסק מסחרי, אתם מפלגה עם אג'נדה, עם אידיאולוגיה. בבחירות הם אמרו לי אין שום דבר. במספרים אנחנו רוצים לנצח. אמרו לי את זה – אנחנו רוצים לנצח. מה שמשאיר אותנו עם מתמודדים בעיקרם גברים. אני מתמודדת מול שישה גברים שבאים עם כספים שחורים, שבאים עם כוחות לא תמיד כשרים, כשיש המון המון פעילות שהיא לא חוקית שמתנהלת, ואתה, אני עומדת מולם חשופה, לבד במערכה.

אז כל התמיכה והמלחמה ובואו, והלכתי לחפש בצפון מתמודדות. אני כאן ועכשיו, אני מוכנה לשמוע כל אחד שיכול לבוא ולתמוך בי, אני אשמח עדיין, כי אני עושה את העבודה הזאת לבד. קשה מאד לגייס כספים, קשה מאד לקבל תמיכה, ואנחנו עושים את זה ואני מזמינה עדיין את כל מי שרוצה לבוא ולתמוך. אני פה. בואו תראו, לא במילים, במעשים.

תודה.

עורכת הדין ברוריה לקנר, השפעת פסק הדין של צבי בר, איך הוא משליך היום. אבל אני יודעת, הכל נושא פה הוא נושא של זמן ואני רוצה לשמוע ולהכיר כמה שיותר, אז בבקשה.

בבקשה גברתי.

אני אעשה את זה בקצרה רבה. חבל רק שהגורמים הרלבנטיים, ראשי הקודקוד לא נמצאים פה, כי את הדברים רציתי לכוון אל שר הפנים, אבל ישנה פה נציגות, נבחרת חברי הכנסת בעניין הזה.

לכאורה אין זיקה ישרה בין מה שקרה, אבל אני רוצה לחבר את זה בדיוק למה שדיברו פה. רק שיהיה ברור, אני לא מתמודדת. אני מגיעה לפה כנציגת עמותת כ"ן, כפעילה בעמותת כן ואני רוצה להשכיל אתכם בנתון מספרי מדהים, שיכול שבראשונה לא תבינו את הקשר לעניין שעל סדר היום, אבל הוא מתחבר.

מנתונים של רשות בתי הסוהר בישראל, רק 5% מהאסירים בישראל הן נשים. יתר על כן, הפרופיל האישיותי של האישה העבריינית לא מתאפיין בשחיתות ולא מתאפיין בשחיתות ציבורית, שהמשמעות שלה שימוש לרעה במשרה, במעמד ציבורי למען טובתה האישית. ואיך זה מתקשר למקרה שלפנינו. יש לנו נתון פנטסטי ש-60 ראשי רשות מקומיות נמצאים תחת חקירה משטרתית.

מה שביקשתי אני ורציתי לכוון את דבריי לראש הקודקוד, אבל אתם נמצאים פה כדי להעביר לו את המספר, שעמותת כ"ן שמה לה למטרה לא רק לשבור את המבנה שעליו דיבר השר, של תת ייצוג נשים, אלא שבשם עיקרון השוויון בנשים, אנחנו בעצם נקדם את עיקרון וחיזוק שלטון החוק.

ולכן היינו מאד מבקשות, כולנו, ממקבלי ההחלטות וממי שיכול לקדם חקיקה בעניין הזה, ואני מפנה את תשומת הלב אל חברות הכנסת ואל ראשי הוועדות, והייתי רוצה שימת לב בעניין הזה, לקדם חקיקה שבאה לתת מענה ללקונה קיימת, שמשרד הפנים יכול להפעיל סמכות, מקום בו מועמד שמתמודד מול כל אחת מהנשים המקסימות האלה ונמצא במצב של חקירה משטרית, למצער במצב כמו מה שקורה ברשות המקומית שבה אני גרה, שהוגש כתב אישום.

בכל מקום שבו ישנה אפשרות שמתמודד אדם שיש כנגדו כתב אישום בעבירת קלון, יפעיל מפעל הפנים את סמכותו, יפנה את הדרך ויאפשר למועמדים אחרים, ובכללן מועמדות אחרות, שיתמודדו על התפקיד, וכך נשיג כפל ערכים חשוב: גם נשיג את עיקרון השוויון בין המינים, ובאופן אוטומטי נחזק את שלטון החוק.

תודה.

תודה רבה.

חברות, תראו, אני ממש מתנצלת, אנחנו נמצאים בדיונים של הצבעות ויש דיון מאד מאד חשוב שאני נמצאת בו, קראו לי אליו, אני לא יכולה לעזוב אותו, אז אני נאלצת ללכת. אני ממש מתנצלת, אבל אני אנסה להתחמק משם ולחזור לכאן.

תודה חברת הכנסת יפעת קריב.

ד"ר מטי הרכבי, ראשת מועצה אזורית יואב, בבקשה.

שלום לכולם. אני אחת מחמש ראשות רשויות מכהנות. אם בכנסת כל אחת מארבעה היא אישה, אז ברשויות המקומיות כל אחת מ-50 היא ראש רשות מקומית. מהמקום שלי אני שנתיים ראש רשות, חוויתי שתי מערכות בחירות בשנתיים. זה מאד לא פשוט. אז קודם כל אני מאחלת בהצלחה לכולן.

אני חושבת שמה שאנחנו רואים סביב השולחן הזה זה בעיקר סולידריות, ולכן חשוב, לי היה חשוב להגיע לחיזוק ידיכן. אבל חשוב לי לומר ממה שאני שומעת כאן, אולי שני דברים וזה גם לאזורי חברות הכנסת. אנחנו מאד צריכות להיזהר מהנחות שאנחנו מבקשות בזירה הפוליטית, כי אם נקבל הנחות זה לא יחזיק. אם אנחנו נבקש הנחות של מימון מיוחד, אם נבקש הנחות של ייצוג מיוחד, אנחנו צריכות לדרוש שוויון, אנחנו צריכות לדרוש ייצוג שוויוני. זאת אומרת יש דברים שאנחנו צריכות לעשות בחקיקה, אבל לא הטבות, כי הטבות, ועלו כאן כל מיני רחשים, יכולות לשמש לנו כחרב פיפיות ולהיות באופן הפוך.

להעמיד אותנו בשוויון מול ראשי הערים שמגייסים כספים.

שוויון זה בסדר וחקיקה שוויונית צריכה להיות, אבל אנחנו לא צריכות לבקש, זאת עמדתי. ואני אומרת לכם, חוויתי שתי מערכות בחירות במשך שנתיים.

סוגיה נוספת שכאן מהניסיון שלי, מאד קשה להתמודד כנגד ראש רשות מכהן, וזה לא משנה אם זה מתמודדת או מתמודד. זה מאד מאד קשה. אז זה לא בגלל שאנחנו, ככה אני לפחות רואה את זה, זה לא בגלל שאנחנו נשים, זה בגלל שיש ראש מועצה מכהן, וכראש מועצה מכהן יש לו את עמדת הכוח הפוליטית הקיימת.

תודה.

אבל דורסנית כלפי נשים. דורסנית מאד כלפי נשים.

זה לא רק.

יש לנו 5 דקות. ליאל אבן זוהר, מתמודדת לרשות עיריית ראשון לציון.

רבותי, אני רצה לרשות עיריית ראשון לציון. אני רוצה קודם כל להגיד תודה רבה לוועדה הזאת. אני חושבת שזה רגע מכונן שאתם חתמתן על אמנה שאומרת שוויון כי כך נכון, שוויון כי זה מקדם את החברה הישראלית. לא שוויון מתוך מקום של עמדת מוצא נחותה, אלא שוויון מתוך מקום של אנחנו נתרום לקהילה ולחברה שבה אנחנו חיות, כשנבטא את הקול הנשי שהוא 50% מהאוכלוסייה.

אני רוצה לומר משהו עם מסר אופטימי. אני חושבת שאנחנו בראשיתו של העידן הנשי בפוליטיקה הישראלית. אני חושבת שרואים את זה בחדר הזה עם 40 מועמדות לרשות עיר, ועם מאות מועמדות למועצות עיר. זה מאד משמח, זה נהדר, זה עוד לא אומר שאפשר לוותר על האפליה המתקנת. אי אפשר לוותר על האפליה המתקנת. העדפה מתקנת. לא איכפת לי לקרוא לזה אפליה, אבל מבחינתי פוליטקלי קורקט שזה יהיה העדפה.

אני חושבת שכמו שבדירקטוריונים ציבוריים ראינו שכשנשים נכנסו לדירקטוריונים באופן מפתיע, גם נמצאו דירקטוריות המצוינות והדח"ציות המצוינות, וגם הן שיפרו את הנהלת הקבוצות והחברות שהן יושבות בהן, ככה גם ברשויות המקומיות ואני מקווה שאולי גם בכנסת, תימצא השיטה והדרך להכניס אותנו לתוך המקומות הללו, הזירה הפוליטית הזאת בשוויון. אני חושבת שהחברה הישראלית תרוויח מזה רבות. אני יכולה לומר לכן שכל חברותי שאני מכירה אותן במועצות הערים, עושות עבודה מצוינת, מחויבת, טובה ומתנדבת, וקצת נמאס לנו להיות מתנדבות, עליזה.

אני חושבת שמגיע לנו שכר דירקטורים, בדיוק כמו שמגיע שכר דירקטורים לכל דח"ץ בכל חברה ציבורית. זה גם מגיע לחברינו במועצות, לא רק לחברותינו במועצות. זה מאד יקדם גם כניסת נשים, משום שאנחנו אצלנו זה הקריירה השלישית. אני עורכת דין במקצועי, יש לי ארבעה ילדים. רבותי, זה עוד עול גדול מאד, משמעותי מאד על כתפינו, שאין לו שום סיבה בעולם, אף אחד לא יכול לחייב אותי לשבת בוועדת תכנון ובנייה ולבזבז שעות מזמני בוועדת מכרזים פעם בשבוע ארבע שעות, ובוועדת מועצה ובעשרות ועדות אחרות, ללא שום תגמול במשהו סטטוטורי. זה פשוט בלתי סביר בעליל.

אני חושבת שהגיע הזמן שהכנסת תשנה את זה, אנחנו בוועדת מעמד האישה. הגיע הזמן שהכנסת ואתן בוודאי ובוודאי תיקחו את זה על עצמכם. אבל אנחנו בהחלט בראשית עידן אחר ואני מקווה שהבחירות הללו תראינה זאת.

תודה רבה.

תודה רבה רבה.

שרי סלע, חברת המועצה והמתמודדת בראש העין, בבקשה.

תודה. אני ביקשתי לדבר על חוק העיריות, שינויים שנדרשים לשם קידום השוויון שבין המינים, אבל לפני כן אני חושבת שבימים האחרונים נחשפתי לנושא שהוא הרבה יותר משמעותי וחשוב וראוי שהוא יילמד. זה נושא של חינוך לדמוקרטיה. וככל שמתקרב מועד הבחירות, אנחנו נחשפים שוב להפתעה הגמורה שמרבית מהתושבים בכלל לא יודעים שחברי המועצה הם מתנדבים. מרבית מהתושבים לא מכירים בכלל שיש שני פתקים. מרבית מהתושבים לא מכירים את יחסי הגומלין שבין ראש רשות, חברי מועצה, עובדי עירייה, תושבים. מרבית מהתושבים לא יודעים בכלל למה לצפות מחברי המועצה, וכשהם לא יודעים למה לצפות מחברי המועצה, אז הם גם לא יודעים איך לבחור אותם נכונה, וכן הלאה וכן הלאה.

אבל העובדה היותר קשה שנחשפתי אליה דווקא בתקופה האחרונה, שספרי האזרחות אין פרק שמיוחד לשלטון המקומי, ובעצם לא לומדים את המשמעות, את צורת הממשל, איך נערכות הבחירות, מה היא הדמוקרטיה בשלטון המקומי ואיך אנחנו בעצם, כשנדע את הדברים, נוכל להצליח יותר. אז החינוך לדמוקרטיה, גבירותיי, רבותי, הוא כרגע עוד המפתח בעיני, עוד לפני הרבה חוק פקודת העיריות, שמיד אני אדבר גם עליו.

אז אני חוזרת, חינוך לדמוקרטיה מביא לאותה חשיבות של שוויון. חשיבות של שוויון ממילא תביא להגברת איכות החיים, וממילא נשים תמצינה, כי הקרקע תהיה פורייה יותר.

לגבי הנושא המרכזי שאליו בעצם הגעתי, ואני לא רק חברת מועצה, אלא אני גם מרכזת את פורום ... מזה ארבע שנים, ביחד עם אורית שיושבת כאן לצידי ועוד מספר חברות מועצה. אז הנושא הזה של חוק העיריות שגם עלה כאן בכל מיני הערות, וגם על ידך עכשיו, לאחרונה ביתר שאת. החוק קיים, החוק טוב, החוק לא נאכף. קודם כל החוק צריך להיאכף. כשהחוק ייאכף יהיה יותר איזון בין ראש רשות לבין חברי מועצה.

בקרקע, כשיהיה יותר איזון, תהיה יותר אטרקטיביות. כשתהיה יותר אטרקטיביות, יותר נשים תגענה. כך שהמעגלים האלה חייבים בסופו של יום לקרות, ויחבל ששר הפנים כרגע לא נמצא, כי המפתח כרגע הוא בידו. אז זה נכון לקדם את החוק של שוויון ברשימות. עוד יותר נכון לקדם אחת ולתמיד, וקודם כל לאכוף את חוק פקודת העיריות, ושתיים – לשפר ולהביא למספר דברים ואני אגיד את זה בקצרה, כי אני מבינה שהזמן קצר:

האחד זה הגבלת כהונה של ראשי רשויות. בלי זה לא נצליח לקדם נשים.

שתיים, צריך לחשוב על כך שהמועצה צריכה להפסיק להיות קואליציה – אופוזיציה, אלא ייצוג ישיר של התושבים בדרך של דירקטוריון. צריך לחשוב על להפוך את הרשות המקומית לאזורים, ואז הבחירה תהיה ישירה מול נציג שיכיר את התושבים, הם יכירו אותו, בדומה למה שקורה במועצות, האזוריות. ואם אנחנו נחקור את הדברים, אז נגלה שבאמת במועצות האזוריות, הנושא של שחיתות הוא פחות יותר. הנושא של קשר בין ראש הרשות לחברי המועצה הוא טוב יותר, הוא פחות לוחמני. אז כדאי לחשוב על לשנות את השיטה.

כמובן נושא של תגמול והחזר הוצאות, זה לא ייתכן. הרי אף חבר כנסת לא יושב כאן בלי שהוא מקבל שכר. בדומה לכך, לא יכול להיות שידרשו מחברי המועצה, במשך חמש שנים, לשמור על המועצה, כי זה בעצם התפקיד של חברי המועצה, ללא שום תגמול והשתתפות.

ואחרון חביב זה הנושא של השתתפות בבחירות עצמן. חוק הבחירות והתקצוב של חוק הבחירות – חייב להשתנות. ללא זה אנחנו לא נצליח להביא את השוויון באופן מוחלט.

תודה.

תודה רבה.

נורית אבנר, מועמדת לרשות עיריית רמת השרון, בבקשה.

תודה רבה. הנושא שאני רציתי לדבר עליו זה הנושא של אלימות מילולית כלפי נשים, אם זה כאלימות פיזית, וערבות הדדית של נשים אל נשים במקרים האלה.

שמי נורית אבנר, אני הייתי סגנית ראש העיר של רמת השרון בשנים 2003 עד 2008. החזקתי את תיק החינוך והתרבות, הייתי אחראית על הרכש בעירייה ושימשתי גם כיושבת ראש מועצת נשים יישובית.

סיום הקדנציה שלי למעשה נכפה על ידי ראש העיר באוקטובר 2008, כתוצאה מדרישות אישיות של ראש העיר שלי, שהיו קשורות למימון הבחירות ואני לא הייתי רוצה להיות מעורבת בדברים האלה במהלך הקדנציה השנייה. והמחיר היה כואב. רוכברגר הוציא איתי שעתיים לפני הגשת הרשימות למשרד הפנים, וכך מצאתי את עצמי לא יכולה להקים רשימה, לא יכולה לחבור לאף אחד, ואיך אומרים, לא הייתי מסוגלת להשתתף בקדנציה הנוכחית.

מאז ועד היום יצאתי לדרכי העצמאית והמשכתי בכל הפעילות הקהילתית, התנדבותית שלי, ברמת השרון ומחוצה לה. בחודש מאי האחרון החלטתי סופית להגיש את המועמדות שלי לרשות העירייה, והקמתי רשימה ואני נקראת מהפך ברמה. אני רצה עצמאית, ללא תמיכה של אף מפלגה, לרשות העיר.

ב-30 ביוני קיימה תושבת העיר נורית ורבין, שעומדת בראש עמותת אישית, קיימה עשור לפעילות שלה, שאגב כשהייתי סגנית ראש העיר מאד תמכתי בה, לעודד נשים, נשים רגילות ביישוב שרוצות לפתוח עסק משלהן, וככה הצלחנו לגרום לכך ש-750 נשים מרמת השרון ומחוצה לה, יפתחו עסקים. והיא עשתה אירוע בבית יד לבנים והזמינו לשם גם את האנשים שסיימו את הקורס וגם את ראש העיר, וגם אותי, כמי שסייעה לה בפעילות שלה כסגנית ראש עיר.

הגעתי לשם, האולם כבר היה מלא מפה לפה, זה היה בערך שתי דקות לפני שהתחיל האירוע, וראיתי את ראש העיר יושב, לידו המנכ"לית, הסגנית, המנכ"לית של מועצת הנשים היישובית ויושבת ראש אגף הרווחה, שהיא גם יועצת ראש העיר למעמד האישה. ואמרתי, מה יכול להיות יותר יפה? אני כרגע מתמודדת ברשימה עצמאית לרשות העיר, אני אגש לראש העיר, אני אלחץ לו את היד ואני אגיד לו יפה שלום. ניגשתי אליו ואמרתי לו בוקר טוב רוכברגר, ומה שקיבלתי זה – "סתמי את הפה ותעופי לי מהעיניים". אבל זה לא היה בנימה הזאת. זה היה בצרחה, בצווחה, בבוטות, ואני פשוט נאלמתי דום. כאילו, מה עושים בסיטואציה כזאת, שראש עיר מכהן, לפני 300 ומשהו אנשים, רובן נשים. מה את עושה בסיטואציה כזאת? רצים לך הרבה סרטים בראש, אבל אני החלטתי שאני אכבד את המעמד ואמרתי לו – חבל שאתה לא מכבד את המעמד.

מה שהציק לי באותו הרגע, זה שאף אחת, אבל אף אחת מהנשים שישבה שם באולם, כולל הסגנית שלו, המנכ"לית, זאת שהיא היועצת שלו, ואף אחד מהנשים שישבו מאחוריו, לא קמה ואמרה – תתבייש לך, חוץ מאישה אחת שהעלתה את זה כפוסט אצלה בפייסבוק.

ואני שואלת אתכן נשים אחרות – איפה הפרגון, איפה הסולידריות? איפה הקטע של הערבות ההדדית שלנו כנשים אחת לשנייה, במקרים כאלה? עד היום לא קיבלתי טלפון, וזה נשים שעבדתי איתן כסגנית ראש העיר. לא קיבלתי טלפון, לא קיבלתי SMS, לא קיבלתי כלום. ואני שואלת אתכן, איפה אנחנו? גבי, זה מתחבר לדברים שאת אמרת, זה מתחבר להרבה דברים שנאמרו כאן. ואני אומרת דבר כזה, אני בחיים לא אתן מצב כזה שילבינו פני אישה או גבר בפנים. אנחנו צריכים להיות בני אדם ולהתנהג כמו בן אדם.

מה שעוד רציתי להגיד לכם זה, שגם היום, כשאני נזכרת במקרה הזה, לא קל לי ואני אפילו הלכתי לחברה טובה שהיא פסיכולוגית וסיפרתי לה את המקרה הזה. היא אמרה לי נורית, מה שאת חווית זו חוויה של אישה מוכה. לפעמים האלימות המילולית הזאת היא יותר קשה מקטע שמכים נשים. וחבל שלא נמצא כאן עכשיו ה - - -

את יודעת, את מספרת את זה ואני הייתי שם באולם, אני לא שמעתי ואם הייתי יודעת ואם הייתי שומעת, אני בטח הייתי פותחת את הדברים שלי. הייתי אורחת בכנס, בפאנל, אני לא ידעתי. אני מקשיבה לך, אני רואה את הכאב שלך. אני חייבת לומר לך שכל אחת מאיתנו, אני בטוחה, חווה דברים מהסוג הזה לצערי, ואני מאד מאד מודה לך על הכנות שבה העלית את הנושא הזה, כי אני חושבת שרבות מאיתנו מזדהות עם הדברים שלך. ואם הייתי יודעת את זה שם, אני הייתי מדברת.

מה שאני רוצה לבקש להבא, אם אתן נתקלות באלימות שכזאת, שמופנית ישירות לאישה, תפגינו את הערבות ההדדית הזאת, כי אם אנחנו לא נתמוך אחת בשנייה, התופעות מהסוג הזה ימשיכו, והן תתעצמנה, והן יסכלו באמת את היכולת שלנו להשפיע על הציבור. זו הבקשה שלי פה ואני מודה לך על ההזדמנות לדבר.

תודה על הכנות, תודה רבה.

יש לי עוד דבר אחד לומר.

נורית, מחיאות הכפיים האלה אומרות את הכל.

אני רק רוצה להגיד שחבל לי מאד שלא נמצא כאן חבר הכנסת גדעון סער, שר הפנים, כי בזמנו, כשהוא היה יושב ראש הוועדה לקידום מעמד האישה הוא היה אורח שלי ברמת השרון. אני עשיתי עצומה שחתמו עליה למעלה מ-12,000 נשים, גברים ובני נוער, עשיתי את זה יחד עם מועצת הנוער היישובית והחתמנו 12,000 אנשים מרמת השרון ומחוצה לה, על נושא של אלימות נגד נשים בארץ, והוא כיושב ראש הוועדה הגיע אלי, לרמת השרון, והגשתי לו את העצומה, וכמה ימים אחרי זה הוא הזמין אותי לכנסת, גם לוועדה וגם למליאה. הנושא היה על אלימות כלפי נשים.

תודה, תודה. אנחנו פשוט חייבים לעצור כאן.

אני רוצה להעביר את רשות הדיבור אליך אדוני, ד"ר שוקי עמרני, המשנה למנכ"ל משרד הפנים, לנסות לענות על חלק מהשאלות ואחר כך נעבור אליך, איילה.

אני אעשה את זה בקצרה. דבר ראשון אני רוצה לציין שכל הדברים שהועלו כאן, המסרים שהועברו, אני אעביר אותם לשר כלשונם.

עלו כאן למעשה שלושה נושאים שאתייחס אליהם ממש בקצרה. דבר ראשון נושא שקשור למענה לפניות. אז ישנם נהלים מאד מאד ברורים במשרד הפנים לתת תשובות לפונים, ובאותם מקרים שלא ניתנות תשובות, אלה מקרים שאנחנו צריכים לבדוק אותם. אם ישנם מקרים כאלה, אני מבקש להפנות אלי, אני אבדוק את הנושא.


אני רק מבקש לסיים את דבריי. לעתים חשוב לציין, גברתי יושבת ראש הוועדה, לעתים יש לנו תופעה בעידן של הפקס והמיילים, שפונים להמון המון גופים, וישנם כללים מסוימים שכאשר פונים למשטרה או פונים למבקר המדינה, משרד הפנים זז הצידה, בגלל שכאשר גופים כאלה נכנסים לבדיקה וחקירה, אין מקום שגם אנחנו נבדוק, ולו בגלל מטענים של מניעת שיבוש הליכי חקירה, לכן ישנם מקרים כאלה.

ישנם גם מקרים שאנחנו יודעים על חקירות סמויות כאלה ואחרות של המשטרה, ולכן אנחנו נמנעים מלהפעיל את אותם אנשים כדי לעשות את הבדיקות, ויש קושי מסוים לתת תשובות במקרים האלה. אני באופן אישי נפגשתי עם חלק גדול מהנשים שיושבות כאן, שפנו, כולל עם עמותת כ"ן וגופים אחרים, במטרה לסייע ולתרום ברוח הדברים שהשר דיבר כאן.

לגבי סוגיה של כתבי אישום נגד ראשי רשויות שלדאבוננו הוא בהיקף די גדול. לנו כמשרד הפנים אין שום סמכות, אין לנו שום אמירה בנושא. מדובר באמירה משפטית ולנו כמשרד הפנים אין סמכות לא לפטר את ראש הרשות ולא לעשות שום פעולה אחרת.

אבל לקדם חקיקה כן.

לקדם חקיקה זו סוגיה אחרת. אנחנו נמצאים במקום שהמחוקק יושב ולא אנחנו יכולים לעשות.

נקודה נוספת בסוגיה של חוק העיריות החדש, אכן אנחנו נמצאים כרגע במקום שחוק העיריות החדש, שר הפנים גדעון סער מקדם אותו ואנחנו נמצאים בעיצומם של דיונים בנושא, ואני חושב שסוגיות כאלה חשוב שיגיעו אלינו, ואנחנו נתייחס אליהן ברצינות, כדי שבאמת נגיע למקום שהתשתית החוקית והנורמטיבית, שמבוססת היום על אותם חוקים משנת 1934, שזה נתפס כמעט כהזוי, באמת יקבלו את החוק החדש, שמביאים לידי ביטוי את המציאות החדשה שקיימת כאן.

לגבי נשים, כמובן, אין לי מה להוסיף מעבר לדברים שהשר אמר, של לעודד אתה נושא, ואנחנו נפעל כמיטב יכולתנו במסגרת המגבלות שלנו, כדי לא להיות גם מעורבים בהליך הבחירה שישנו, על מנת באמת לסייע באותם מקומות שאנחנו יכולים לסייע בתחום הזה.

תודה רבה.

אני חייבת לומר משהו בסוגיה הזו, עליזה. כל המתמודדות החדשות עכשיו לסתום אוזניים. מי שעוד לא הייתה חברת מועצה, אני לא רוצה לרפות את ידיכן, עכשיו אל תקשיבו. אבל אלה שהיו חברות מועצה, אני חייבת לומר לכן באמת, בתור חברת מועצה ממש עד לא מזמן ועכשיו חברת כנסת, ואני רוצה לומר גם לך.

הנושא של אופן הייצוג הדמוקרטי, של חברות וחברי המועצה, מעבר לשכר שדובר כאן שהוא נושא חשוב מאד, אני לא רוצה להוריד מחשיבותו, אבל נושא הסמכויות והיחס, והיחסים בין המועצה וחברות וחברי המועצה לבין ראש העיר ומשרד הפנים, זה נושא שהוא לא מקרה פרטני של תלונות כאלה ואחרות, אלא התייחסות מערכתית. ודווקא בתור מי שהיום חברת כנסת, ואני באופוזיציה, אין לי גישה, אני לא כמותכם בקואליציה, שכאילו עבודתכם יותר קלה, ואני אומרת את זה לא בטרוניה, זה בסדר, ככה זה. אני באופוזיציה ואני אומרת לכם שהכלים שניתנים בידי חברות וחברי הכנסת ומייצגים ציבור, הם לא דומים, הכנסת, הם אחרים לחלוטין ממה שבמועצה.

חברות וחברי מועצה הם מייצגים ציבור. הם נבחרים דמוקרטית על ידי תושבות ותושבי העיר, זה תפקיד סטטוטורי, יש ועדות, יש מועצה, יש ייצוג, בדיוק כמו כאן בכנסת. ואני רוצה לומר לכם שאני היום נדהמת, באמת נדהמת, מחולשתה של המועצה ומחולשתם של חברות וחברי המועצה והכלים שיש בידיהם, כנציגות ציבור דמוקרטיות. וזה דבר שאני חושבת שהבית הזה ובכתיבת חוק עיריות חדש ומשרד הפנים, צריכים לתת עליו את הדעת. זה לא מקרה פרטני כזה או אחר איך ראש עיר מדבר, אלא יש משהו טבוע, אינהרנטי, בחוסר היכולת לתפקד ולייצג כמו שצריך, של חברות וחברי המועצה. שזה לא ירפה את ידיכם.

הצטרפה אלינו כרגע שרת הבריאות, חברת הכנסת יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה לשעבר, מודל חיקוי עבור רבות. תודה שבאת.

קודם כל תודה לך, עליזה, אני מתנצלת על הצרידות.

יעל, אני מתנצלת שאני לא יכולה לשמוע אותך, אני פשוט הולכת לוועדה, לדבר על המשטרות העירוניות.

חתמת על האמנה?

כן, חתמתי.

את שומעת אותי הרבה מאד. אבל תמי, אני אמשיך ישירות את מה שאת אומרת.

תמי צודקת, בכלל אין מה להשוות בין הסמכויות שיש לחברות מועצה וחברי מועצה לצורך העניין, לבין סמכויות של חברי כנסת. אבל אני יכולה לספר לכם מניסיוני. אני התחלתי את הקריירה הציבורית שלי כאשר אני נבחרתי למועצת עיריית הרצליה, זה היה בשנת 1993 והייתי באופוזיציה 5 שנים. ונכון שלא היו סמכויות ולא היו חדרים ולא היה כלום, ובכל זאת אפשר לעשות המון. זאת אומרת שאני לא רוצה לרפות את ידיכן.

כמו שאנחנו היום, כמו שפקודת העיריות היום, שהיא פקודת עיריות חסרה, ללא ספק וצריך לחזק את הכל, אבל עדיין ניתן לעשות. וזה בכל - - -.

זה תלוי בראש המועצה.

אני רוצה לומר לכם שאני הייתי חברת מועצת עיר באופוזיציה, כשאלי לנדאו היה ראש עיר, אז אם זה היה תלוי בו, אני לא הייתי שם בכלל ובכל זאת יכולתי. הגשתי בג"צים, בחלקם זכיתי, בחלקם לא זכיתי. כתבתי מכתבים בלי סוף. נעזרתי כמובן, אני הייתי אז חברת שינוי ולאחר מכן מרצ, נעזרתי במפלגה כדי להעמיד דוכנים ולהביא למודעות הציבור נושאים רבים. ואני חייבת לציין שבסוף הקדנציה לא הרבה שמעו עלי, אבל זה כן נתן לי את הקרקע ואת הבסיס, כדי לרוץ לאחר מכן לראשות העיר.

כשרצתי לראשות העיר ובסוף החמש שנים החלטתי שאני רצה לראשות העיר, כשרצתי לראשות העיר יכולתי לבוא ולהראות מה עשיתי במועצת העיר. יכולתי לבוא ולומר שיש לי איזה שהוא רקורד ובעיקר יש לי ניסיון ועשייה במערכת הציבורית, כי לאנשים מאד מאד חשוב הניסיון, מאד מאד חשובה העשייה. וברגע שמוכיחים שיש עשייה, אז ניתן לאחר מכן גם לקפוץ קדימה.

אז אם יש משהו שאני רוצה לומר לכן זה – לכו, תעזו, אל תפחדו. אני תמיד אומרת שהאגו שלנו הוא תמיד יותר נמוך משל הגברים, ולכן אם אנחנו מפסידות, זה לא נורא. זה ממש לא נורא. אז גם אם תפסידו הפעם, אולי תזכו בפעם הבאה, ויושבות פה לפחות שתיים שאני יודעת שניסו ולא הצליחו והן ממשיכות לנסות, וכל הכבוד. ואני אומרת, להעז, כל אחת, אבל כל אחת מאלה שיושבות פה שווה יותר, אני לא אומרת מכל המועמדים, אבל בוודאי מחלק מהמועמדים. והמועמדים הגברים, זה מה שאני אומרת, אנחנו הנשים, אנחנו תמיד ממעיטות מעצמנו. תמיד אנחנו מסתכלות ואומרות – אוי, אבל אנחנו לא מתאימות, ואוי, מה פתאום? כן אנחנו מתאימות וכן אנחנו יודעות וכן אנחנו מסוגלות ואם נעז, אז גם נצליח.

שיהיה לכן בהצלחה.

תודה רבה, באמת תודה שהגעת, זה מאד מאד חשוב, והמון תודה על הדרך.

אני מעבירה לך את רשות הדיבור, אמנם טיפה באיחור, אבל אני מבטיחה שנחזור אחר כך לשאלות.

העיתונאית הפוליטית, המון תארים, ובאמת המחשבה הראשונה להזמין אותך נבעה באמת מהמקום המאד מאד מיוחד שלך, כאילו לכאורה מהקומה השנייה כמשקיפה, כמתבוננת, גם על התהליכים, גם על המהפך הגדול הזה שמתרחש וקורה, וללמוד מהזווית שלך, מהמבט הפנוראמי שאת צברת לאורך השנים, ממה יש להיזהר, איפה כדאי ללחוץ. מה לדעתך המהפכה הנשית הזאת מבשרת, האם זאת פריצת דרך, הוא שגברים עוברים לדבר הבא והם מפנים את המקום. על זה עוד לא הספקנו לדבר.

תודה רבה לשרת הבריאות.

אני עכשיו חותמת.

תודה.

אז באמת גם על המהפכה הזאת ועל כל התהליך שמתרחש, ובטח לשאלות ששמעת בקשב רב, אני מוכרחה לציין.

אז קודם כל תודה שבאת.

בשמחה רבה, זה מספיק חשוב.

צהריים טובים. העשייה העיתונאית המיידית שלי וגם לאורך השנים, לאורך תפקידים שונים, לא נגעה בנושא של רשויות מקומיות, למעט סיקור של ראשי הערים עם כתבי אישום, בפרק שלי ככתבת משפט. כך שאין לי איזו שהיא הבנה יוצאת דופן, או אפילו מיוחדת, בנושא של רשויות מקומיות. אבל אני רוצה לומר לכם משהו דווקא כאישה. אני רוצה לומר לכן משהו. בעיני ראשת מועצה מקומית, ראשת עיר, זו מנהיגה, נכון? עכשיו, אנשים רוצים שמי שמנהיג אותם יהיה אדם מלא עוצמה. יהיה אדם בעל יכולות. לא אדם שבוכה כי עשו לו ושתו לו. הוא צריך להגיע לשם בזכות ולא בחסד.

ולכן רבותי הנשים, אני חושבת, אני הזדעזעתי, קראתי המון על הרשויות המקומיות, הגעתי אפילו לחייקה גרוסמן, שהייתה הראשונה בישראל, בשנת 1950, ראשת מועצה.

הייתה לנו מחלוקת על זה, כי גברת פוחצ'בסקי נבחרה בראשון לציון.

בואו נגיד ככה: שתיכן צדקה.

אנחנו מקדמות את הדיאלוג הנשי.

טרום הקמת המדינה, נשים תמיד צודקות. טרום הקמת המדינה ואחרי הקמת המדינה. זה דבר אחד.

ולכן אני אומרת, כל ה-STATE OF MIND של אישה שמתמודדת על תפקיד, צריכה להיות מתוך אמונה עמוקה בעוצמה שלה, ביכולות שלה. ברצון שלה לתקן, לשפר את הדברים הכי חשובים בחיים שלנו. מה זה מועצה מקומית? מה זה עיר? זה הדברים הכי חשובים בחיים שלנו. הדברים שהכי מעניינים אותנו, שהכי קרובים אלינו, לגידול, למשפחה, לחיי היום יום, לא בדברים של המקרו, אבל הם יותר חשובים לפעמים מהדברים של המקרו, בסך הכל.

ולכן, כל הגישה הזאת של עשו לי, שתו לי, אכלו לי, רבותי, היא צודקת במובנים רבים, כי היה פה קיפוח של שנים. אני אומרת היה בלשון עבר, ואולי אני טועה כשאני משתמשת בלשון עבר. אבל זה לא מקום שיכול להביא מנהיגה למקום שלה. אף אחד לא ייתן קול למי שחושב שהוא מסכן והוא צריך איזה פרוטקציה כדי להגיע.

איילה, ככה התרשמת מאיתנו?

חס וחלילה. ממש לא. קודם כל הצטרפתי רק מאוחר, ממש לא. רמת השרון, נורית, הוא לא אמר לך את זה כאת אישה. הוא אמר לך את זה כי הוא איש גס רוח. זאת ההשקפה שצריכה להיות.

השאלה אם הוא היה אומר את זה לגבר.

כן. את לא שמעת איך בקריית מלאכי הם רבו אחד עם השני – אתה אנס, אתה סוטה, אתה זה.

אנחנו לא ביום עיון חגיגי שיש לו אורחות מכל הארץ.

אני אומרת שאנחנו - - -

הבעיה היא שלו, לא שלנו.

בואו נקשיב.

אפשר, רק שנייה? לפני 20 שנה הייתי חברת מועצה בהרצליה, אני מתמודדת לרשות היום. בתקופתו של אלי לנדאו, בתקופה מאד סוערת של המרינה - - -

ספגתי את נחת זרועו ככתבת.

תקשיבי, אם הייתה פעם אחת שאני, והייתי 10 שנים חברת מועצה באופוזיציה, אגב כשהנחתי את התשתית המאד בסיסית לגברת גרמן להיבחר לרשות. אבל הפעם היחידה בחיים שלי שישבתי ככה וידעתי שאני הולכת לחטוף בוקס על הראש, הייתה בישיבת מועצה, סביב ציבור המרינה, כשאלי לנדאו עבר סביבי וידעתי שזה הולך לבוא, ומנכ"ל העירייה משך אותו. הוא אמר לי אז – המקום שלך בתל ברוך. אני הגשתי תלונה למשטרה. התיק נסגר מחוסר עניין לציבור. הגשתי ערעור ליועץ המשפטי לממשלה בתקופתו של אליקים רובינשטיין, שכתב לי שזה השיח בשלטון המקומי. אליקים רובינשטיין אמר לי – זה השיח בשלטון המקומי.

אילה, אני לא רצה לרשות העיר של רמת השרון בגלל הדבר הזה.

חברות, בואו נקשיב.

בואו נכבד את המקום ואת האירוע החשוב מאד הזה, ואפילו הייתי אומר המכונן הזה, כי ככל שנשים ירוצו לרשויות עיר, לרשויות מועצות מקומיות, כך ייטב.

עכשיו, אני לא יודעת למה הבאת דוגמא את המקרה הזה.

בעקבות - - -

סליחה, אני מבקשת, בואו ניתן את הזמן, אני מבקשת לא להתפרץ. אני אתן את רשות הדיבור.

לא צריך להרחיב מילים על ראש העיר ההוא. הכל ידוע, ברור ונהיר. זה מה שאני רוצה לומר לך. כשאדם, ודווקא איש דתי אמר לי את זה פעם, אחרי פרשת בר-און, כי אני חטפתי הלבנת פנים, השפלות, רדיפה, מעקבים, מה שתרצו. מה שאתן רוצות ולא רוצות. וחטפתי את זה גם בין השאר על רקע זה שאני אישה, אבל לא בגלל שאני אישה, אלא בגלל שאני עיתונאית. את חטפת את זה לא בגלל שאת אישה, את חטפת את זה בגלל שאת מפחידה אותי. בגלל שאת מאתגרת אותו, שאת מעיזה להתמודד.

אדם שמדבר כך, בנות, אל תחפשו את זה אצלכן. חפשו אצלו. מי שגזען, גזען. מי שחזיר שוביניסט, הוא חזיר שוביניסט. זו בעיה שלו, זו לא בעיה שלנו. למה צריך לקחת גם את זה על הכתפיים שלנו? אל תתמודדו מתוך המקום הזה, וזה מתחבר לדברים של גרמן. תתמודדו מתוך עוצמה, מתוך אמונה ביכולות שלכן. אני ככה עשיתי את העבודה שלי, אפילו לא מתוך מודעות.

הרדיפות הכי קשות שעברתי בקריירה שלי היו מצד גברים. ואני לא שונאת גברים, יש לי בעל ויש לי בן ואני לא מיליטנטית ולא שום דבר. אבל אני סבלתי אינתיפאדה. בפירוש. בפירוש. וזה כלל גם עלבונות סקסיסטיים. אגב, רבותי, לפעמים לא ידעתי מה יותר סקסיסטי, או גזעני, דרך אגב.

גזעני על מה, על רקע עדתי?

כן. על רקע כבוד המשפחה. ואני אומרת, אדם שהוא נחות זו בעיה שלו. זו לא בעיה שלי. אדם שהוא חשוך, זאת בעיה שלו. אני לא אומרת שלא היה קיפוח בשכר, או כל מיני דברים אחרים. חד משמעית כן. אבל אני מדברת ברמה של המקרו, לא ברמה של התיקונים.

איך מגיעות נשים לעמדות כוח? הן הרי לא עסקניות והן לא באו מהצבא. אז איך מגיעים? איך תפרצו את אותה תקרה? איך תגיעו למקומות האלה? איך תכבשו את הרשויות. אמרה יעל גרמן, שבעיני הייתה ראשת עיר אדירה, איכותית, והיא הגיעה, היא עשתה את הדרך. אין קיצורי דרך. צריך לעשות את הדרך. במיוחד נשים שלא מגיעות מהשבילים של המוביליות, של הצבא לרוב. יש מעט. של הצבא או של עולם העסקנות.

אני במקצוע שלי גם עשיתי את הדרך. התחלתי ככתבת משטרה ומשפט, שם הכרתי כמה ראשי ערים, כולל הג'נטלמן שהזכרת. דרך אגב, בסיקור משפט, נדמה לי. בדרך כלל זה היה לסקר את המשפטים שלהם, הפליליים. אני לא זוכרת שסיקרתי משפט של אישה.

אין דבר כזה.

לא זוכרת את זה. ואני מקווה שאני גם לא אסקר בעתיד, לא כי לא יתפסו, כי באות ממקום אחר. באות ממקום אחר. אבל אני לא רוצה להטיל דופי.

המערכת סגורה. הם נבחרים, יש את הקטע של הנט-וורקינג. יש את הקטע של השמור לי ואשמור לך. זה ברור. אבל אני לצערי בכנסת, שזאת הזירה שסיקרתי, למרות שהכנסת הזאת יש בה איזו בשורה מעניינת. אני רוצה לומר לכם שבכנסות אחרות, לדאבוני, המלחמה הקשה תמיד הייתה בין שתי נשים, ואל תגידו לי שזה לא ככה, אני ראיתי. למה? למה? כאילו שאם אני שם, רק מקום למלכת דבורים אחת יש, ואין מקום לאחרות. הכנסת הזאת יש בה משהו אחר. יש אנרגיה אחרת. אני טועה, עליזה?

לא, את לא טועה.

את לא הכרת את הקודמת, אז איך את יודעת שאני לא טועה?

לא הכרתי את הקודמת, אבל תראי, אנחנו חיים בתוך עמנו, אנחנו רואים דברים. יש שרידים מהכנסת הקודמת פה.

יש פה חיבורים אחרים, מאד מאד מעניינים שאני רואה אותם. סוג אחר של אחווה נשית. אבל אל תתבלבלו. בסוף, כשמגיע המקום האחד, בקצה של הפירמידה, בשפיץ למעלה, יש מקום לאחד או לאחת, ואז יש מלחמה. אם היא לגיטימית – זה בסדר.

ואיך תפרצו בעצם? העניין שלכם זה איך לפרוץ. איך להגיע לתודעה. מי שלא באה מהאקדמיה או מתחום העשייה המוניציפאלי, וזה. קשה לה. ראיתם, היום זה תקשורת. אם לא היית, יפעת ביקשה להצטלם עכשיו, כי נניח שגרמן הייתה חותמת, אבל היא לא הצטלמה, זה כאילו לא היה. כאילו. לצערנו הרב, ככה זה עובד. מי שיש לה בולטות, תנסו לקבל בולטות תקשורתית. לא בדרך של כפיים, אם אתן יורדות לעומק דעתי, אלא בדרך של עשייה. תנסו לקבל בולטות תקשורתית. אתם לא תקבלו ברמה הארצית, כי לצערי הרבה התקשורת הארצית לא תעסוק בזה.

ברמה המקומית יש ממשק בין ראשי הערים לעיתונים, וזה בעייתי.

דווקא הארצית נתנה יותר מהמקומית. המקומית חסומה.

אז אני מבינה שברמה המקומית - - -

העיתונות ברמה מאד ירודה. זאת לא עיתונות שאת יכולה לסמוך עליה.

ושזה הולך בתשלום. ממש קונים כתבות בתשלום. הוכיחו לי שכתבות קונים בתשלום.

נכון, זה הזמן שלהם להתפרנס, לעשות כסף. 6,000 שקלים - - -

אני לא יודעת איך זה, אף פעם לא יצא לי.

היא לא רק בתשלום, היא מכורה לבעלי ההון המתמודדים ולמכהנים שנותנים הודעות מהעירייה.

האמת היא שפה אין לי איזו עצת זהב לתת לכן.

לתת לנו העדפה מתקנת בבימות שאת יכולה, איילה. יש לך את הערוצים שלך, תני לנו.

אני רוצה לומר - - -

אני חייבת להגיד שדווקא התקשורת הארצית,שעשה לי את העבודה פנימה, כי בצפת היה – מה פתאום אישה. ודווקא החיבוק מחוץ לעיר צפת, נתן לצפתים איזו שהיא תחושת גאווה – וואוו, היא משלנו. אז דווקא התקשורת הארצית כן יכולה לעשות עבודה.

כי מה היה בך מיוחד שסיקרן את התקשורת?

כי אני אישה, כי אני דתייה, כי אני פורצת את העין.

זאת אומרת שאת צריכה להיות גימיק או סיפור כדי להגיע.

טרנס ג'נדר למשל.

אני חושבת שכל אחת צריכה למצוא את הייחודיות שלה, ולהיות משם גימיק. כי גם בתוך המועצה שלה היא חייבת להיות גימיק, אחרת היא סתם עוד אחת.

לצערי, איכות לבד לא מספיקה.

לא איכות, אמרתי גימיק.

אני אומרת לכן בגילוי לב, איכות לבד לא מספיקה.

אחד האנשים הכי חזקים בתחום הקמפיינרים אמר – תעשו פרובוקציות. כל פרובוקציה מייצגת - - - -

לא, לא.

לא פרובוקציה שלילית. כשאני לקחתי את כל הנוער והלכנו לצבוע מבנה, זה יצר פרובוקציה.

זה לא פרובוקציה.

לא משנה, אבל זו הייתה פרובוקציה נגד העירייה, שלא רצתה לעשות את זה. אז לא פרובוקציה שלילית. יש פרובוקציות שהן חיוביות, שמייצרות את הדברים הפנימיים האלה.

לא, קשה מאד.

אילה, אם את מביאה לכתבים מקומיים אייטמים והם אומרים לך – מכיוון שאת מתמודדת אנחנו לא יכולים לתת לך קרדיט במישרין. תביאו לנו אנשים אחרים שסובלים מזה. אבל כשמדובר בראש עיר מכהן שמביא את האייטם, או סגן ראש עיר שמתמודד לחוד, מביא את האייטמים והם מצוטטים ומקבלים קרדיט, זה בסדר?

אין לי יכולת להשיב לך.

אילה, אני נורא מצטערת, זה תפקיד של משרד הפנים לקבוע קטגורית מה מותר ומה אסור.

יש חוק, עוברים עליו. זה לא קשור.

גבירותיי, אני מתנצלת. יש פה נשים מהסבב הקודם, אז אני רוצה לתת למלי פולישוק לומר את דבריה.

מי מבין אישה יותר טוב מאישה? ואני גדלתי במפלגות קומוניסטיות, אבל אולי משרד הפנים צריך לקחת קצת ניסיון. במפלגות קומוניסטיות היה ככה: משלושה ראשים של כל חלק מהמפלגה, חובה חוקית היה אישה אחת. אולי משרד הפנים, המנהל של ראשי העיריות, צריך לקבוע את החוק הזה, או הוראה, שאחת צריכה להיות אישה.

כן, מלי, בבקשה.

תודה. שמי מלי פולישוק, אני יושבת ראש איגוד נבחרות הציבור ברשויות המקומיות בישראל, ובדיוק לפי מה שאת אומרת, איילה, לפי הרעיון הזה שכל אחת מאיתנו מנהיגה במקומה, מאלה שכבר נבחרו, בוודאי אנחנו תומכות ומנסות לקדם את כל מי שרוצות להיכנס ורוצות להוות דוגמא ועוזרות למי שרוצה להיכנס, אבל כרגע אנחנו מדברות על אלו שכבר נבחרו. נכון נורא מעט, רק 250 מ-3,500, אבל גם הן צריכות עזרה.

מזעזע. 10%.

כן, מזעזע. סליחה, 350. 10%. הסיבה שלפני 5 שנים החלטנו להתאגד כעמותה ולעזור לחברות מועצה, היא שהרגשנו שכל אחת מאיתנו, למעט אלה שבאמת שיש להן כמו שיעל סיפרה ותמר, אלה שיש להן מפלגות אם. ברשויות המקומיות, לרובם, חלק גדול מהם, במיוחד הנשים הן עצמאיות, מסיעות עצמאיות, וגם בתוך רשימה של ראש הראשות, היא בדרך כלל עצמאית.

אבל סליחה מלי, אבל למה לדבר על-, מה עם אלה שרוצות להנהיג את המועצה ואת הרשויות?

זה חלק מהעניין.

אנחנו שם עכשיו, לא?

זה חלק מהעניין. אני עצמי, איילה, התמודדתי לרשות עיריית רעננה בפעם הקודמת. אני מודיעה לכם שאני לא אעשה את זה עוד פעם.

למה?

כי עוצמות הנפש שזה באמת דורש ממך והויתורים שזה דורש ממך, גם בהיבט-. זה דורש ממך הרבה מאד מכל בחינה שהיא, כלכלית, משפחתית, נפשית, מכל דבר, קריירה. מכל דבר שהוא זה דורש ממך המון ויתורים ואם אין לך באמת סיכוי טוב, בוא נאמר, לנצח, אז אני לא אעשה את זה עוד פעם. אני באופן אישי, אני לא ארוץ עוד פעם לרשות. אני כן אעזור לכל מי שרוצה לרוץ לרשות המקומית.

מה שאני רוצה זה לחזק את הדברים שלך איילה, וגם להגיב לדברים שנאמרו כאן קודם. אנחנו באמת צריכות עזרה ואנחנו חייבות לעזור אחת לשנייה. זו הסיבה שאנחנו כאיגוד התאגדנו גם. אנחנו כבר פנינו למשרד הפנים. יש לנו פגישה עם שר הפנים בקרוב. אנחנו יחד עם שולה אגמי, במרכז השלטון המקומי, הקמנו צוות כדי לעזור גם לנשים אבל גם, בכלל, לחברי מועצה. ואני לא חוזרת על כל הדברים שנאמרו פה על ידי המנוסות שבינינו, או החדשות שבינינו, שנתקלו בדברים שאנחנו נתקלנו.

אבל בהחלט יש כאן דבר שאני מאד מברכת, חברת הכנסת ד"ר עליזה לביא, על המפגש הזה ועל העוצמה באמת שיש בחדר הזה, כי אנחנו צריכות, חייבות, ואני אומרת את זה לחדשות ולוותיקות. אם אנחנו לא נשדר עוצמה ומנהיגות - ימשיכו להתייחס אלינו בצורה מזלזלת, שלא צריכה כסף ולא צריכה עזרה, ותהיו שם אוקיי, בשביל הקישוט. זאת החובה שלנו.

זה התפקיד שלנו, כן לעזור אחת לשנייה, כן לדרוש את מה שמגיע לנו, ואם לא בדין, ואם לא על פי חוק, אז נא לשנות את החוק, ואנחנו הכנו הצעת חוק שמוגשת על ידי חברת הכנסת יפעת קריב, והיא מונחת בימים האלה, ואנחנו נציג באוגוסט לשר את הצעת החוק, כדי לתת כלים, סמכויות וגמול. ואנחנו אומרות את הדברים האלה בצורה מפורשת ובלי להתבייש, ומתוך מנהיגות, שזה מה שמגיע לנו. ואם אתם רוצים שלטון מקומי תקין, ישר, הגון ומקצועי – זאת הדרך לעשות את זה.

ועם אינטליגנציה רגשית.

זאת הדרך לעשות את זה. ואני אסיים באמת בייחוד שלנו. הייחוד שלנו זה רק בגלל שאנחנו מכירות את הילדים ואת החינוך. גם בן זוגי מזה 42 שנים הוא אוהב את הילדים ומכיר את החינוך שלהן. אבל לאישה יש ראייה אחרת. אני קוראת לזה דרך אחרת. חשיבה נשית היא חשובה, ולכן צריך את האיזון הזה של חשיבה נשית, ראייה נשית של הדברים, גם בתכנון עיר, ואת הראייה הגברית. צריך את השיתוף. צריך את האיזון.

ולכן, אם אנחנו רוצים שבאמת השלטון, המקומי והארצי, יהיו טובים יותר, איכותיים יותר – בואו נקבל את האיזון הזה, שבוודאי מגיע לנו על פי הזכויות הדמוקרטיות, אבל בוודאי ובוודאי הוא נכון לכולם.

אז אני רק רוצה לסיים בקצת אופטימיות, שיש כאן כמה ארגונים, כפי ששמעתם, החדשות ובוודאי הוותיקות, יש כמה ארגונים פה סביב השולחן הזה, שהתאגדו מתוך הבנה שצריכים לעשות מעשה, וביחד נצליח.

תודה.

איילה, זכות הדיבור שלך, עכשיו בלי הפרעות.

לא, לא, זה בסדר, אני בעד דיאלוג פתוח כזה, אני לא צריכה את הדקות שהן רק שלי, ואם יש למישהי הערה, אז אני אשמח לשמוע.

תודה ד"ר עליזה לביא. כשאנחנו פונות לאישה אנחנו פונות בשם הפרטי, כשאנחנו פונות לגבר, אנחנו פונות בשם המלא עם התואר ועם כל השושלת המשפחתית שלו.

אני אומרת שמבחינת אישה, כשאישה רוצה להצליח נדרשת ממנה השקעה כפולה ומכופלת. מי שלא מוכנה או לא יכולה להשקיע באופן מלא את האנרגיות, את הזמן, את תעצומות הנפש – היא לא יכולה לבוא לזירות האלה. אלה זירות, אני אומרת זירות כי אני מדברת על זירת למשל עבודה, עבודה עיתונאית, מי שרוצה להצליח בפוליטיקה, מי שרוצה להצליח בשלטון המקומי, רוצה לעשות, זה עבודות שהן טוטאליות. זה עבודות שהן שואבות, זה עבודות שלא משאירות מקום כמעט לשום דבר אחר. אז מי שאין לה את הנכונות, את היכולת לוותר.

אני אין לי חיים. אני אומרת את זה. יש לי משפחה ועבודה. סטו. בעלי אומר לי – זה מתוך בחירה. את בוחרת. אבל אם את רוצה להשקיע ולהיות טוטאלית, אז את לא יכולה. את רוצה להיות פרפקט בעבודה, את רוצה להיות אמא הכי-הכי, אז לא נשאר לך זמן לנשום. בקושי זמן לקרוא באמצע הלילה. הייתה לפני כמה שנים כתבה על איזה סודני שלא ישן 9 שנים, עם עיניים טרוטות כאלה, אמרתי - זה יהיה הסוף שלי. אין זמן לישון.

ואני רוצה לומר לכן משהו. מעירים על נשים בפאנלים וזה, זה הערה קטנה. נשים נורא מוכנות להתראיין ברדיו. תזמינו אישה לטלוויזיה, לא ביום רגיל, ביום שישי בערב - - -

באמת תזמינו. תזמינו. תזמינו. את רוצה רשימה? תנסי אותנו.

גבירותיי, עם כל הכבוד, זה צריך גם להיות רלבנטי לציבור. לא מביאים אישה שרוצה להתראיין. נשים, אל תוכיחו את כל התזות. בואו נכבד את השיח.

מה, אני אשאיר את המשפחה שלי ביום שישי? חבל שגרמן איננה פה, כי לפני כמה זמן היה לנו כזה איזה שישי שהעורכת של היומן ואני כבר תלשנו שערות ברגליים, באוזניים ובידיים, ולא הצלחנו להביא אף אישה. כן, כן. גבר בשבע בערב אני יכולה להקפיץ אותו מתל אביב.

לא חיפשת במקום הנכון.

חברה, אני אחזק את איילה. אני את עבודת הדוקטורט שלי הקדשתי לנושא. עשיתי את עבודת הדוקטורט שלי על רדיו, לא על טלוויזיה, על הרדיו. על איך עושים חדשות בהיבט המגדרי של הפקת החדשות ברדיו בישראל. זו הרצאה נפרדת, פעם בהזדמנות אני אתן לכן אותה. אבל כל מה שאיילה אומרת זה נכון וזה צודק, ובטח במה שקשור לטלוויזיה.

נכון שיש מה לעשות הרבה עם האורחות, אבל קודם כל זו עבודה עצמית. והשאלה הראשונה שפתחתי את הפאנל הזה והפניתי אותה למשתתפות – זה באמת, גם מהמקום האישי שלה, האישי הוא הפוליטי, וגם מהמקום של הסביבה. ומה שאיילה אומרת, תקשיבו לו קשב רב, משום שלא מעט פעמים, וזה גם מה שעלה בעבודה שלי, ויושבת פה גם פרופסור חנה הרצוג שכתבה על זה לא מעט.

ואני מוכרחה גם לחלוק, כי אני חושבת שאחד הדברים שאתם לוקחים כמובן מאליו, זה את סדר העולם הגברי. משפחה זה מחוץ לתחום הפרטי. אם יש למשל אירוע שצריך לצלם אותו בשעת ארוחת הערב, ובחלוקת התפקידים המסורתית עדיין זה מצב האישה, אז אפשר לצלם קודם למשל. אפשר. יש דרכים שבהן צריך לחשוב. לצלם ראיון מוקדם, כמו שמצלמים את החרדים לפני שבת.

לא, ראיון עושים בשידור חי, בכל הכבוד.

לא, לא, לא. אני מכירה הרבה גורמים חרדים שכתוב למטה בקטן, צולם ביום חול.

מה זה רלבנטי?

אבל אתן שוכחות שנשים הגיעו עכשיו למועמדות, זאת אומרת לרשות מתפקידים של יושבי ראש וועדי הורים. כמה לילות אני ישבתי? כמה פעמים אני הולכת לחתום על שיקים? כמה נתינה? כמה ערבים? בעלי כבר 17 שנה מגדל כמעט לבד. באמת, אנחנו לא באות ממקום, מהחלל, אופס, קפצנו. הגענו, זה תהליך. הרי לא היינו מגיעות אם לא. לא היינו מגיעות, לא היינו עושות את הדרך.

... משפחה, אבל לא לוקחת בחשבון איך המקום של המשפחה וגידול הילדים, הם בחיי היום יום ובהסדרים, כולל בפוליטיקה. כלומר יש פער.

סליחה, בכל הכבוד, זה לא רלבנטי.

אילה, אני רק חייבת להגיד שאת חוזה פה במהפכה. כלומר, זה לא יקרה עד שזה לא יקרה, אוקיי? ואנחנו מכנסות ביום חמישי, ואיילה בוודאי קיבלת את ההזמנה, עיתונאיות מכל הערוצים – 1, 2, 10, רדיו, טלוויזיה ועיתונות כתובה. אנחנו קראנו לזה בכוונה שיח - - -

את צריכה עיתונאים כדי שזה יזוז.

למה אמרת את המשפט הזה?

שיח משותף לעיתונאיות, מתוך אמונה שיש להן עניין לקדם את הדבר הזה, כי הוא ראשוני ויש פה כוח אדיר, ועד שזה לא יקרה, זה לא יקרה. כלומר, זה לא יקרה עד שזה לא יקרה. ולכן חייבים לתת פה - - -

אני למשל כבר חושבת שברדיו - - -

יש לך את תא העיתונאיות.

אבל בסדר, אבל זו מהפכה פוליטית, זו לא מהפכה של - - -

סליחה שנייה, אני רוצה להיות פרקטית, יפעת. קודם כל אי אפשר להמציא את הטלוויזיה מחדש. מה שאולפן שידור חי זה אולפן שידור חי, מה שכתבות מצולמות זה כתבות מצולמות, זה שני ז'אנרים שונים, ולא מקליטים אף ריאיון לפני, אלא אם כן זה אולי עם נשיא ארצות הברית - - -

אז אולי אפשר לחשוב אחרת, הרי אנחנו גם רוצים לשנות. השינוי בא - - -

אז אפשר להכין את העוף שנה לפני, מה הסיפור בכלל?

טוב, תודה. חבל לקחת את זה לוויכוח שולי. אני חושבת שאישה שרוצה להיות רלבנטית, יכולה להגיד לבעלה – היום אתה תהיה אחראי על ארוחת הערב, ולא לעשות מזה צולם ביום חול. בכל הכבוד, שידור חי יש לו את האיכות שלו ואת הדינאמיקה שלו.

אילה שלום, אני מאיה גבריאלי גולדשטיין. אני מתמודדת לרשות המועצה בקריית עקרון.

קראתי, אני עכשיו עושה גם את החיבור.

כן. אחותי הייתה חברת כנסת, ענבל גבריאלי. בהקשר למה שאמרת, שמדובר במשרות שהן מאד טוטאליות והן שואבות פנימה, אני רוצה דווקא להציע את העמדה ההפוכה. גברים מטבעם מנהלים את העולם בשעות הערב. אין להם שום דחיפות לחזור הביתה. אני דווקא בהתמודדות שלי, וכמובן שאני לא מדברת על זה בחוגי בית ולא כותבת את זה במצע, אבל יש לי איזו שהיא מוטיבציה לחנך את התושבים לזה שגם המשפחה היא ערך, וגם אני אעצור מתי שהוא ואחזור לילדים שלי. וחוץ מישיבות שהן הכרחיות בשעות הערב, או וועדות תכנון וכאלה, אני רוצה גם להעביר מסר לבוחרים שיש לי בית ויש לי משפחה. ואגב, מהמקום הזה של החינוך, אני יוצאת החוצה. זה מסר חשוב מאד.

אלף יוצא מן הכלל, וזה חשוב ומשפחה זה ערך עליון. אם העבודה שלך, נגיד שלי מחייבת את העבודה בערב, הלוואי והיא לא הייתה מחייבת את העבודה בערב, אפשר להיות סופר ממוקד ופורה במהלך היום ולעצור את זה. אבל הטלפונים, ולזה אני מתכוונת. הבעיות לא מסתיימות ב-NINE TO FIVE.

נכון.

הבעיות מגיעות אליך.

את יודעת, גם בהקשר של האירועים. הפוליטיקאים מוזמנים להמון חתונות ובריתות ובר מצוות, והם גם הולכים. ואני נורא חושבת על זה עכשיו במסגרת ההתמודדות, איך אני אתמודד עם זה שיש כל כך הרבה אירועים משפחתיים.

תודה, אנחנו חייבות לסיים.

אני רק רוצה להגיד משהו לסיום, פרקטי. תראו, יש פה 43 מתמודדות. אני לא יכולה להזמין 43 מתמודדות ליומן. אני יכולה לעשות כתבת יומן על נשים מתמודדות לרשויות.

דבר שני, אני מבטיחה לכן, הנה, חגיגית, החל מיום חמישי הזה, תיכף נראה איך נעשה את זה, בכל שבוע יש לי תכנית ברדיו ברשת ב', בכל שבוע שתי נשים מתמודדות לרשות המקומית תתראיינה - - -

תודה, תודה.

תכנית מאד מואזנת ומערכת.

חברת הכנסת ציפי חוטובלי, יושבת ראש הוועדה לשעבר, קודמתי בתפקיד, בבקשה, תודה שמצאת זמן והצטרפת אלינו.

מי שמכהן בתפקיד של יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, כמו קודמי חברי לסיעה גדעון סער, לא שוכח את הפוזיציה שלו, זה מלווה אותנו בכל תפקידי ההמשך.

אני מברכת אותך, ד"ר עליזה לביא, חברת הכנסת, על הכינוס החשוב הזה ביחד עם עמותת כ"ן, שעבדנו יד ביד בכנסת הקודמת. יפעת, כל הכבוד על העבודה המצוינת שאתן עושות.

אני מסתכלת עליכן ואני רוצה קצת להשמיע אמירה אופטימית. סך הכל אנחנו כן עדים למגמה ברוכה, שבה יותר ויותר נשים רוצות לעמוד בראש הפירמידה הזאת, של הרשויות המקומיות. וכשאני מסתכלת על התוצאות של המציאות היום, שזה 5 מתוך 250, זה באמת מחריד, כי האחוזים הרבה יותר נמוכים מאשר בבית המחוקקים. אבל כשאני מסתכלת על המגמות, המגמות הן בהחלט רצויות וחיוביות.

אני לא כל כך שותפה למחשבה שאומרת ששעות העבודה הן מקשות. זה בכלל לא הסיפור. אני חושבת היום הקריירות המובילות שזה הייטק ועריכת דין במשרדים הגדולים, ובוודאי עולם הרפואה, שהוא עולם נשי מובהק מבחינת האחוזים של נשים שלוקחות חלק במקצועות האלה, בוודאי שמדובר בשעות עבודה לא פחות קשות מאשר החיים הציבוריים. ואני אומרת לכן שיש לי חברה טובה שהיא רופאת ילדים. לדעתי היא עובדת יותר קשה ממני רוב הזמן.

אני באמת חושבת שהנקודה היא לא קושי העבודה, הנקודה היא באמת לשחק בעולם שנחשב ונתפס ציבורית כזירה גברית. וכאן כל אחת שמתמודדת היא בעצם קופצת למים והיא שוברת את הסטריאוטיפ, והיא מרגילה את הציבור לזה שנשים בוודאי יכולות להיות בזירה כשוות בין שוות.

אני רוצה להגיד לכן שהניסיון המוצלח לפחות, אני אציין שתי ראשי ערים מאד מפורסמות – מרים פיירברג ויעל גרמן, שהגיעה לכאן ועושה עבודה טובה גם כאן בממשלה, עם ניסיון שמוכיח שברגע שאישה מגיעה לכיסא החשוב הזה, הציבור בוחר בה בטבעיות, כי הוא בוחן אותה על פי המעשים ולא על פי המגדר. וזאת בשורה חשובה לכל אחת שמתמודדת היום. יכול להיות שבשלב הראשוני, שתצטרכו להוכיח את עצמכן ולזכות בקולות הבוחרים, יסתכלו עליכם ויגידו – אישה לא אישה. מהרגע שכבשתן את התפקיד, יש לכן באמת יכולת אמיתית לדבר אל הציבור במעשים.

איזה טיפ שאני יכולה לתת לכם מניסיון שלי עם עבודה עם ראשי ערים מוצלחים. ראשי ערים מוצלחים הם ראשי ערים, אולי כמו מחוקקים מצליחים, שלוקחים מעצמם נושאי דגל. בסוף אתם ראשי ממשלות קטנים, אתם מנהלים את החינוך, אתם מנהלים את הרווחה, אתם מנהלים תקציבי ענק ואתם בעצם אחראים לרווחת התושבים בכל תחום. אבל ראשי הערים המובילים הם ראשי הערים שקובעים להם נושאי דגל. לפעמים זה חינוך, לפעמים זה עיר ידידותית לנשים, כמו שעשו באשדוד. לפעמים זה פרויקטים מיוחדים של תיירות, לפי המיקום העירוני שלכן, כמובן. אבל ברגע שיש לכן נושא דגל, אתם עושים בידול ומיצוב של העיר שלכן.

לכן נראה לי שגם במרוץ הזה, כדאי מאד להכניס את הנושא הזה של הדגל, שאיתו אתן רצות. ואל תרוצו עם הדגל – אני אישה. לדעתי זה דגל מיותר. אנחנו חוזרים במהפכה מלמטה. אל תצפו שיבחרו בכן בגלל שאתן נשים, יבחרו בכן בגלל שאתן טובות ויש לכן חזון ויש לכן בשורה.

אני מאחלת לכולכן הצלחה ואני מאד מקווה שבנובמבר הקרוב נוכל להגיד שזאת הייתה נקודת ציון בבחירות המוניציפאליות בישראל, בגלל העובדה שנבחרו פי כמה, אני לא רוצה אפילו לציין פי כמה, כי קל מאד להכפיל את הכמויות, כי הכמויות כל כך קטנות. פי כמה נשים שיעמדו בראש ערים בישראל, וכראשי מועצות.

אני מברכת אתכן בהצלחה גדולה, וכאן בבית המחוקקים יש לכן את מלוא הרוח הגבית, ובוודאי גם בתקשורת, דרך נשים כמו איילה. מברכת אתן במלוא ההצלחה. תכבשו את היעד.

תודה רבה לחברת הכנסת ציפי חוטובלי.

רק היא ביקשה לומר, גם מועמדות ערביות יהיו אצלנו, כמובן.

בוודאי, בוודאי.

אני רוצה לתת לכן שתי דקות להגיד, בבקשה.

השינוי במצבן של הנשים מתחיל מהפוליטיקה, מהחקיקה. שמי עולא, מעמותת נשים נגד אלימות. בישראל יש הרבה חוקים, הבעיה היא באכיפת החוקים. כשאנחנו נכנסים לפוליטיקה, תמיד אומרים לנו אתן המקום שלכן בבית, בניקיון, והפוליטיקה כל כך מלוכלכת, למה אתן רוצות להיכנס לפוליטיקה?

כדי לנקות.

אני אומרת, אם אני אחראית על הניקיון, אני אכנס לנקות את הפוליטיקה ולקדם את מעמדן של הנשים הערביות. לא רק נשים ערביות, גם נשים בכלל.

אני ממש, ממש, ממש מבקשת שתתמכו בהצעת החוק של תיקון חוק הבחירות לרשויות המקומיות, להבטחת ייצוג נשים בשלטון המקומי. משם אנחנו נתחיל.

תודה, תודה.

אנחנו מסכמות. קודם כל אני רוצה להגיד לכן שהמפגש הזה נעשה ביום הכי עמוס בכנסת, והעובדה שרבות פה מחברות הכנסת, חלקן לא הצליחו להגיע וחלקן עזבו באמצע, זה לא משום שהנושא לא חשוב להן, אלא משום שזה היום הכי עמוס. אנחנו צריכות להישאר פה עד 4 בבוקר. זה יום של תקציב וחוקים שמגיעים.

אני מתנצלת בשם כל מי שנכנסה לזמן קצר או לא הספיקה להגיע לכאן, לכולן זה היה חשוב - לחברי הכנסת ולחברות הכנסת.

זו רק התחלה של דיון ודיאלוג. יש היום המון אמצעים טכנולוגיים לשמור על קשר. אנחנו פה בשבילכן. תשאלו שאלות, וכשכואב, כמו שנורית תיארה, יש עם מי לשתף. יש את עמותת כ"ן הנפלאה, ברשות יפעת זמיר, שעושה עבודה מדהימה, נהדרת, מחיאות כפיים על העשייה המבורכת, וזאת רק ההתחלה.

כמו שאמרנו, רואים את הנתונים ואת הסטטיסטיקה, וכמו שאת יודעת, הדלת של החדר שלנו ובוועדות השונות, ואתן כולכן מוזמנות. יש לנו אתר לוועדה, אנחנו משתדלים כל הזמן להעלות בו נושאים. שלחו אלינו נושאים, אנחנו פה. תשאלו את שולה, תשאלו נשים אחרות שמלוות את הוועדה. אנחנו פה בשבילכן.

כמו שאמרתי, זו סנונית ראשונה. אנחנו רוצות לבדוק אפשרות של עוד כינוס, אני לא יודעת אם במהלך הפגרה, אבל אולי בתחילת המושב הבא. בכל מקרה, ביום רביעי הקרוב יש כינוס של מרכז אדווה ושדולת הנשים, כנס מקצועי לנשים שמתמודדות ברשות הרשימות. לכו, תלמדו, תהיו חלק, תשתפו פעולה.

וגם כחלק מהרצון לתת רוח גבית, עמותת כ"ן ועמותת ידיד יוצאות בקרוב בקמפיין עם שלושה מסרים – א. נשים לכו להצביע.

ב. נשים, הצביעו לרשימות שיש בהן נשים.

אני מזכירה לכן את מה שהשר גדעון סער חזר ואמר, ואני חושבת שהיום הכוח הוא בשטח ואצל הציבור ואצל הקבוצות, ויש את כל האמצעים הטכנולוגיים כדי להעביר את המסרים וכדי לעמוד על כך שאיפה שאין נשים – לא בוחרים.

והנקודה השלישית, נשים הצביעו למועמדים שמקדמים נושאים מגדריים.

אני מבקשת לחזור ולהודות לכל הנשים והאנשים, למנהלת הוועדה, לעמותת כ"ן, לעמותת הנשים. למשרד הפנים, שיש לכם הרבה עבודה כמו ששמעתם, לעזור ולשתף - - -

חברת הכנסת עליזה לביא, רק תרשי לנו להגיד שמאז כניסתך כיושבת ראש הוועדה, חל שינוי מדהים. אני חייבת לציין שמגיע לך. אני מתחילה להרגיש שיש מהפכה כאן.

תודה רבה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:00.>
07/05/2014

12:29