PAGE
2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
09/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 51>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ב' באב התשע"ג (09 ביולי 2013), שעה 12:15

<עתיד עובדי עיתון "מעריב">

חברי הוועדה: חיים כץ – היו"ר

מיכל בירן

אילן גילאון

שולי מועלם-רפאלי

רינה פרנקל

עדי קול
מיקי רוזנטל

יצחק הרצוג

איתן כבל

מיכל רוזין

נחמן שי

זכריה אביגל - ממונה הכשרה בתעשייה ובבניין, הכשרה מקצועית, משרד הכלכלה

פרץ וזאן - מנהל מחוז דן, לשכת התעסוקה, משרד הכלכלה

יאיר טרצ'יצקי - יו"ר ארגון העיתונאים

חיים הר זהב - חדשות מקומיות

אלעד טנא - סגן עורך "מעריב"

אראלה לוי - הנהלת "מעריב"

מיכל שקולניק - הנהלת "מעריב"

אריק בנדר - עיתונאי "מעריב"

יוסי אלי - ועד עיתונאי "מעריב"

דוד קשאני - קול בשכונות

דוד דהן - יו"ר הארגונים החברתיים בכנסת

וילמה מאור

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
<עתיד עובדי עיתון "מעריב">

צהרים טובים. אנחנו בשידור. היום, יום שלישי בשבוע, ב' באב התשע"ג, ה-9 ביולי 23013 ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא שעל סדר היום הוא עתיד עובדי עיתון "מעריב".

למען האמת, זימנתי את הישיבה הזאת לאור פנייה של ועד עובדי "מעריב" וזאת כדי להבין יותר מה קורה. יצא לי לדבר עם אחד המנהלים של "מעריב" שגם אמר לי את דעתו. הייתי מבקש לשמוע את נציג הוועד. תן תמונת מצב על מה שקורה ב"מעריב", במערכת יחסי העבודה, ביחסים בין הוועדים לוועדים אחרים. המטרה שלנו בסוף היא שיהיה עיתון ושתהיה לכם עבודה.

זה בטוח. אני אציג את עצמי. שמי יאיר טרצ'יצקי, אני יו"ר ארגון העיתונאים ואנחנו הארגון היציג ב-16 כלי תקשורת, בין היתר הארגון היציג של עיתונאי "מעריב". אני מדגיש את המילה עיתונאי "מעריב", כי אנחנו מייצגים רק את העיתונאים של "מעריב". לצורך העניין, בתוך כל הקומפלקס הזה שנקרא "מעריב" – "מקור ראשון", יש עוד כל מיני קבוצות עובדים שחלקן לא מאוגדות ואני לא יכול לדבר בשמן.

יש קבוצות עובדות שהן כן מאוגדות?

יש את עובדי הדפוס שהם מאוגדים בהסתדרות. אנחנו, ארגון העיתונאים, גם חלק מההסתדרות, אבל איגוד מקצועי נפרד בתוך ההסתדרות. יש את העיתונאים של "מקור ראשון".

הם באותה חבילה?

כן. יש כאן סכנה. הסכנה היא לכולם, גם לעיתונאים של "מקור ראשון". יש לנו ויכוח כבר כמה חודשים עם הנהלת "מעריב"/"מקור ראשון", האם אנחנו מייצגים את העיתונאים של "מקור ראשון" או לא. ארגון העיתונאים התיימר לייצג אותם.

זה חשוב היום?

אני רק מדגיש כי העניין יעלה אחר כך והנהלת "מעריב"-"מקור ראשון" מסרבת באופן עקבי, גם בצורה לא תקינה, שנייצג את העיתונאים של "מקור ראשון". כאן, לצורך העניין, אני מדגיש, באתי לדבר בשם עיתונאי "מעריב". אני יודע שיש עובדים אחרים אותם אני לא מייצג.

תן לנו תמונת מצב.

"מעריב" נמצא במשבר כלכלי לא פשוט כבר הרבה שנים ואת זה אתם מכירים, כך שלא אכנס לזה. לפני קצת פחות משנה העיתון עבר למעשה לבעלותו או להפעלתו של שלמה בן-צבי שהיה עד אז המו"ל של "מקור ראשון". כחלק מהמעבר אלינו מידי הקפאת הליכים של הנאמן, נחתם הסכם קיבוצי בין עיתונאי "מעריב" ואנשי המינהלה של "מעריב", כל אחד בנפרד, לבין אחוזת הירש, החברה של שלמה בן-צבי. מערכת היחסים הקיבוציים ידעה עליות ומורדות. היה צריך לעשות תהליכי הבראה והיינו שותפים לתהליכי ההבראה, ובזכות השותפות שלנו פרשו 140 עובדים מ"מעריב". היו תהליכים לא פשוטים.

כמה עובדים יש ב"מעריב"?

כיום יש בערך 120 עיתונאים ב"מעריב", עיתונאים שנקלטו למעשה מ"מעריב" הישן.

120 עיתונאים.

בערך 120 עיתונאים. לפני בערך שבועיים הבנו שהמצב קשה מאוד, שמענו שמועות ורקע בפנים והתחלנו לפנות להנהלה שסירבה לשתף אותנו בפרטים. היה סכסוך עבודה, הייתה התחלה של פניות לבית הדין לעבודה. יש שם עוד תיק שמתנהל על פיטורי יושב ראש הוועד, על זה שלא קלטו אותו אבל לא ניכנס לזה עכשיו. יש מערכת יחסי עבודה מורכבת ומתוחה.

מה זה מצב קשה מאוד?

הבנו שיש פה סכנת סגירה.

למה?

הבנו שהמצב הכלכלי קשה. זה לא סוד. הבנו שהזרמת הכסף מהבעלים עלולה להיות תקועה. הבנו שברקע יש בדיקה של מקנזי שאמורה להוציא דוח לגבי התייעלות וכנראה הדוח הזה יכול להמליץ על דברים מאוד מאוד קשים. ניסינו לקבל פרטים באמת כדי שנוכל להיות פרטנר למהלך כמו שהיינו בעבר, גם בימי נוחי דנקנר ודסקש, גם באמצע הדרך כשהיו צריכים לעשות פרישה מרצון. ניסינו לקבל פרטים אבל סירבו לתת לנו פרטים. העניין הזה גם נדון עכשיו בבית הדין לעבודה.

היה דיון היום?

היום היה דיון בו למעשה מסרנו שהתחיל להתנהל משא ומתן. אני אעדכן בעניין הזה עוד שנייה.

העניין הגורלי היה ביום ראשון האחרון, אז למעשה זומנו, נציגי העיתונאים, לשיחה עם שלמה בן-צבי והמנכ"ל ישראל גולדשטיין, בה אמרו לנו דבר פשוט: זאת תכנית ההבראה שאנחנו רוצים לעשות, קחו אותה או שהעיתון נסגר.

מה הם אמרו?

היה שם גם פיטורים לא מצומצמים, גם קיצוצי שכר.

אתה אמרת לו שאתם חלק מהעיתון, זה מקור הפרנסה שלכם. נגיד שאמרת לו.

אנחנו אמרנו שאנחנו נהיה פרטנר לתהליך ההבראה.

אבל תסביר לנו למה.

אבל מה שאנחנו דורשים, זה לנהל משא ומתן עכשיו. אין לנו בעיה לנהל אותו עכשיו, להביא את אנשי המקצוע שלנו, לבוא ולדבר. הוא אמר: אין על מה לדבר.

למה? הוא שם נתונים?

הציבו לנו אקדח לרקה. תסמכו עלי, לא קיבלנו שום מספרים. דרשנו מספרים ונתונים של כמה הם צריכים לקצץ, כמה כסף צריך להזרים כדי שנדע על מה אנחנו מדברים, אבל לא הסכימו לתת לנו נתונים. אמרו לנו חד משמעית שלא יהיה כאן משא ומתן, תסכימו או שאנחנו סוגרים את העיתון.

אגב, אני אגיד בהערת אגב שבן-צבי לא יכול לסגור את העיתון כי "מעריב" המותג עדיין בידיים של בית המשפט, של הנאמן. כמובן שאנחנו לא רוצים שזה יגיע לשם, אבל מבחינה זאת את "מעריב" הוא לא יכול לסגור. יכול להיות שזה יחזור לנאמן ואחרי חודש ייסגר, אבל הוא אישית, אין לו את הסמכות לסגור.

הגענו למצב הזה ובאנו ואמרנו שזה לא מקובל עלינו, זאת לא דרך, אנחנו מוכנים להיות פרטנר, נסכים להרבה מאוד דברים, נלך מאוד מאוד רחוק ונקבל החלטות כואבות, אבל לפחות צריך להתנהל משא ומתן. הייתה הרבה מאוד מתיחות. בין היתר היו הרבה מאוד לחצים מלמעלה, התנהלו עניינים, באנו לעובדים.

מה הייתה ההתחייבות שלו לגבי מצבת העובדים?

הוא התחייב גם לבית המשפט, לשופטת ורדה אלשייך, וגם בהסכם קיבוצי לקלוט קצת יותר מ-350 עובדים לתקופה של שנה וחצי.

מתוך כמה?

היו שם הרבה. חלקם עובדים במשרות חלקיות.

זה לא משנה מה הוא התחייב. נשאלת השאלה מה הוא יכול ובאיזה מצב הוא יכול לתפעל.

ברור.

אנחנו רוצים לחיות חכמים ולא למות צודקים.

אתה צודק לגמרי.

קודם כל הוא צריך לשים את המצב הכלכלי הנוכחי, מה מצפה לו מחר בבוקר ולכמה זמן התכנית. הכסף שישקיע, לכמה זמן יש לו טווח חיים, אם הולכים למהלך. אם הולכים למהלך של פיטורים, פיטורי שכר וכן הלאה, האם אנחנו יודעים שזה נותן לנו אופק תעסוקתי, או שאנחנו הולכים לעוד מעבר בשיטת הסלאמי לפיה אנחנו מפטרים חלק ובעוד חצי שנה נבוא ונפטר עוד קצת. אמרת שאתה מוכן להיכנס למהלך – עזוב לרגע משא ומתן – להבראת מקום העבודה שלך כשאתה מבטיח לך מקום עבודה.

זה בדיוק.

זה מה שאתה רוצה.

זאת הייתה האמירה שלנו. כמו שאמרתי, רצינו לנהל את זה משא ומתן ורצינו לקבל את הנתונים.
אני אגיד עוד אמירה חשובה כי היו שם כל מיני סעיפים. בדרך כלל עובדים באים ואומרים שלא יקצצו ושלא יפטרו. הדבר המרכזי שהפריע לנו שם הוא שהייתה לו התחייבות לשנה וחצי והוא אמר שגם אלה שיישארו, הוא כבר כאילו מקצר את ההתחייבות. איפה זה קשור לכסף? איפה העניין הזה קשור לכסף? הייתה לנו תחושה מאוד קשה שחלק מזה הייתה הכוונה – אני לא אגדי שזאת הייתה המטרה של המהלך אבל על הדרך - לפרק את העבודה המאורגנת ב"מעריב". היו לזה עוד ביטויים ואתמול הנהלת "מעריב" עשתה צעד מאוד חריג ופנתה לעובדים מעל ראש הנציגות הרשמית שלהם ואמרה להם שמבחינתה הוועד לא רלוונטי.

אתה הולך למקומות אחרים. מטרת הישיבה הזאת היא שיהיה עיתון.

לגמרי.

זאת המטרה, שקודם כל יהיה עיתון. עזוב אותי עם העבודה המאורגנת שאני לא נגדה. אתה לא יכול לחשוב שאני נגדה אבל המטרה היא שיהיה עיתון. זאת המטרה הראשונית. אני לא קורא לזה משא ומתן. העיתון הוא לא פחות משלך מאשר של בעל הבית.

אני רוצה לסכם במשפט אחרון ודווקא בנימה אופטימית. אחרי שאמרו שלא יהיו שום דיבורים ויש או זה או זה, או סגירה או פיטורים, ההנהלה באה, פנתה אלינו ואמרה שהיא תשב ותדבר. התחלנו כבר אתמול בלילה לדבר והיום גם נתנו הודעה משותפת לבית הדין לעבודה והודענו שאנחנו מתכוונים להמשיך את המשא ומתן בתום לב ובענייניות.
להערכתי, לגבי העיתונאים אותם אני מייצג אחרי שהתחלנו לדבר אתמול, אני מאמין שגם אפשר למצוא לזה פתרון. אני מאמין שיש נכונות. כמובן שיש עוד הרבה אספקטים בתוך עסקת החבילה לגביהם אני לא בטוח, אבל אני יכול להגיד שבקרב העיתונאים אני חושב שהפערים הם לא גדולים ואני חושב שיש נכונות. ברגעים אלו ממש הוועד ונציגים אחרים של ארגון העיתונאים יושבים מול נציגי ההנהלה, מנהלים משא ומתן. היה לנו חשוב לבוא לדיון ולומר גם את האמירות העקרוניות וגם לשתף למעשה את הציבור בדברים שקורים.
אני מקווה שבסופו של דבר נוכל בסוף היום הזה לומר שיש "מעריב" וזה גם בלי לפגוע בתנאים של העובדים.

מצוין. על זה אנחנו מברכים.

אני מבין שיש עוד רגל לוועדים. יש את הרגל של הדפוס. נמצא כאן נציג ועד עובדי הדפוס?

אני סגן עורך "מעריב". כפי שהזכיר יאיר, כרגע מתנהל משא ומתן ואני הגעתי לייצג את ההנהלה שנמצאת ברגעים אלה במשא ומתן עם ועד העובדים.

תן לנו סקירה על מה קורה. הוא התייחס למצב העיתונאים ואמר שאנחנו מוכנים ללכת, אנחנו חלק לא קטן מהעיתון הזה, אנחנו רוצים את מקור הפרנסה הזה, אנחנו חושבים שאנחנו עושים עבודה חשובה, אנחנו עושים עבודה מקצועית ואנחנו רוצים להמשיך בעיתון. זה מה שהוא אמר.

נכון. אני אתקן קודם כל תיקון קטן. יאיר לא עובד "מעריב" אלא הוא עובד ההסתדרות. שאלת אותו קודם אם הוא מייצג את העובדים.

זה לא חשוב.

כי יושבת לידי המפיקה של סוף שבוע.

אתה מבין שאנחנו לא שם? אתה רב אתי על הסיפון כשיש לך כזה חור בירכתיים.

אתה צודק. אני אתן תיקון כי אני לא יודע אם הוא מכיר את כל העובדים.

בוא נגיד שהוא לא מכיר אף אחד. מה שהוא אמר, אם אני הייתי הבעלים של "מעריב", הייתי שמח לשמוע. הוא אמר שהם חלק, מוכנים ללכת לקראת, רוצים לדעת אופק תעסוקתי. בדבריו לא היה שום חרחור מלחמה.

אני אגיע לזה, אבל גם לנושא של העיתונאים.
בקצרה, מה שקרה זה שלפני שמונה חודשים נערכה רכישה של שלמה בן-צבי ומשפחתו כאשר עד אז הוא החזיק את קבוצת "מקור ראשון" ובעצם בתהליך, כפי שיאיר הזכיר, שעוד לא הסתיים, רכש.

הוא רכש. זה לא בעצם.

נכון.

הוא רכש, לא בעצם רכש.

אתה צודק. הוא רכש. מה שקרה בשמונת החודשים האלה, אני חייב להגיד לכם כאיש תוכן, הייתה עבודה מדהימה, יעיד יוסי על כך שאנחנו עובדים כתף אל כתף. אני עורך גם את אתר אנרג'י. בשמונת החודשים האלה מבחינה עיתונאית העסק עבד ולמרבה ההפתעה היו כל מיני אנשים שאמרו שיש כאן כל מיני אספירציות פוליטיות וכל מיני דברים.

כלכלית?

כלכלית העסק לא עבד. נקודה. אנחנו מכירים את המצב בשוק. אנחנו לא מנותקים מכל המצב שקורה היום בעולם ובישראל בפרט. מה שקרה זה שכל מיני התחייבויות שהתרחשו לפני שמונה חודשים, ובאמת בתום לב שההנהלה עשתה, כיום הגענו למצב, כפי שיאיר הזכיר – אחרי הדוח של מקנזי שהוגש לפני כשבועיים למשפחה - שהבעלים החליטו להפסיק להזרים כספים לחברה. זה מצב נתון.
כולנו מכירים איכשהו את מצב התקשורת. אנחנו גוף תקשורתי שחשוף למשרדי פרסום, שחשוף לשוק תחרותי. אני כבר חודשיים לא ישן בלילה כשאני יוצא מישיבות הנהלה. העובדה שהמצב קשה והנזילות בעייתית, זה לא משהו שאנחנו יכולים לספר לעובדים. היום החברה התפרקה ולכן גם הצעד הוא צעד רדיקלי. הצעד שנעשה הוא צעד רדיקלי וכואב לנו. אנחנו צריכים להסביר את זה, מה גם שכולנו באותה סירה, אבל בן-צבי אומר היום שהבעלים הפסיק להזרים, והוא מסיבות שלו, בגלל המחויבות שלו ל-420 משפחות, מעוניין להמשיך. הוא אומר שהוא יכול להמשיך בתנאים מסוימים.

מי אומר את זה? שלמה בן-צבי?

שלמה בן-צבי. לצורך העניין אני הקטן מייצג אותו כי הוא במשא ומתן.
הרבה אנשים הופתעו. שוב, אי אפשר היה לספר לכל העולם כמה המצב קשה, אבל המצב באמת קשה וזה דבר אמיתי ולא משחק.

אני מבין מה אתה אומר. אני רוצה להבטיח לעצמי שלושה-ארבעה דברים. האחד, אתה רוצה ממני הורדת שכר, אני הולך אתך. אני רוצה שכר תיאורטי, שכר מעשי. שכר תיאורטי זה שכר שאם חלילה יקרה לי משהו - הזכויות הפנסיוניות שצברתי ימשיכו להיות לפי השכר הישן ולא לפי השכר החדש. זאת אומרת, יהיו הפרשות לזכויות הפנסיוניות ולביטוח לאומי. אם חלילה אני אהיה בתאונת עבודה, זה יהיה לפי השכר הישן כי אחרת, בשביל הניסיון של שלמה בן-צבי שרוצה להבריא את "מעריב", אני יכול לקחת על עצמי נזק לכל החיים.
אומר הבן אדם, שבנוסף, אחרי שהוא קיבל את השכר התיאורטי והוא מוכן לרדת בשכרו, הוא רוצה להבין כלכלית, כשהוא הולך למהלך הזה, לכמה זמן זה או באיזה מצב המהלך הזה יוכל לתת עתיד ורוד למקום העבודה שלו. אומר הבן אדם שהוא מאמין בשלמה בן-צבי, הוא רכש, אבל חוסר אינפורמציה זה אחד הדברים שמובילים לטרגדיה והוא רוצה את האינפורמציה. הוא לא רוצה ללכת לבלתי נודע אלא ללכת לנודע. אתה מבקש ממנו לשלם עבור שמירת מקום העבודה שלו, הוא מוכן לשלם, אבל תן לו נתונים כלכליים. הוא רוצה לדעת שבפיטורים האלה יש לו עתיד כי אם אין לו עתיד, סגור עכשיו. אם יש לו עתיד, הוא מוכן ללכת.

אז מה רוצים, שנסגור?

לא. הוא רוצה לדעת.

מה בעצם עושים כדי להפוך מצב כלכלי לרלוונטי?

אנחנו אומרים שכרגע הגענו לצומת. אנחנו יכולים להמשיך להחזיק את החברה - זה מה שההנהלה אומרת – בתנאים כאלה וכאלה ועל כל הדברים החשובים שאמרת, גם אני מאוד אשמח לקבל אותם כעובד "מעריב".

אוי ואבוי אם לא.

כן. על הדברים האלה מתנהל כרגע, ממש ברגעים אלה, משא ומתן של 24 שעות.
אני רוצה לחדד את מה שאתה אומר ולציין כמה הסוגיה הזאת בוערת. בעצם אנחנו מדברים לא רק על עובדי "מעריב". יש כאן עוד רגל שלא הוזכרה.

עובדי הדפוס.

יש גם את עובדי הדפוס שגם אתם מתנהלים כרגע מגעים, אבל יש גם את עובדי "מקור ראשון" שמונים 120 משפחות. בעצם הסכנה היא לכולם.

"מקור ראשון" היה במצב יציב.

את זה אני רוצה לחדד. האיום הוא אמיתי.

"מקור ראשון" היה כלי תקשורת שנוהל בצורה יעילה וזהירה.

אני עזבתי את "ידיעות" בשביל "מקור ראשון" ואני מאוד גאה ב"מקור ראשון,. "מקור ראשון" הוא עיתון חשוב בפני עצמו.

התייחסת לעיתונאים. מה יש לך עם עובדי הדפוס?

במילה, אני רוצה לחדד. אנחנו מדברים לא רק על העיתונאים, לא רק על עובדי הדפוס ולא רק על "מקור ראשון" אלא אנחנו מדברים גם על עובדי מינהלה.

על כל העובדים.

אנחנו מדברים כאן על 420 משפחות.

כמה מקומות עבודה?

420 משפחות שאם אנחנו לא נקבל את התכנית הזאת, ילכו הביתה.

מי אומר שאם נקבל את התכנית הזאת אנחנו לא הולכים הביתה בעוד שלושה חודשים?

אין לנו תעודת ביטוח.

אתה בא לכאן בתום לב ובידיים נקיות. אני יוצא מתוך נקודת הנחה כזאת. אתה אומר שאתה לא יודע להבטיח לנו אפילו שלושה חודשים. זה מה שאתה אומר?

לא. אני אומר שברגעים אלה מתנהל משא ומתן.

עזוב משא ומתן. אין משא ומתן.

האם יש תכנית הבראה כלכלית? האם יש בכלל תכנית הבראה?

בוודאי.

קיבלת את כל מה שאתה רוצה, מה אתה יודע להבטיח?

אני ראיתי תכנית שאנשי הכספים, החשב שלנו ושלמה בן-צבי אומרים שהם יודעים לעמוד בה ולעמוד מאחוריה, אבל זה אומר שהם חייבים להגיע לנקודת איזון. במקום הזה של נקודת איזון אליו יגיעו, אתה רוצה ממנו ביטוח.

אנחנו מנסים להבין האם אפשר לעזור לכם.

אני לא אויב שלך.

הוועדה רוצה לעזור להמשיך לקיים את "מעריב" שזה דבר חשוב לכולנו כחברה.

עם 420 משרות.

אנחנו רוצים לדעת אם אנחנו יכולים לעזור.

אתה לא הקשבת למה שאמרתי לך. אתה מסתיר ממני נתונים, אתה לא נותן לי נתונים כלכליים אבל יחד עם זה אני אומר שאני מוכן לקחת סיכון. אני לא מתווכח בכלל. אתה אומר שמונה אחוזים, אני נותן לך שבע עשרה אחוזים. כמה זמן אתה יודע להבטיח לי עבודה?

שוב, אני מניח שבישיבה עכשיו מדברים גם על זה. אני לא נמצא בפנים, אבל אני יודע שמדברים על זה.

כשדיברתם על לשמר 420 משפחות, מה אתם רוצים? מה רציתם ולמה אתם מתכתבים? גם אתם למדתם לדבר דרך הפייסבוק? למה לא לדבר עם האנשים?

חבר הכנסת גילאון, הסיטואציה היא כל כך קשה.

את זה הבנו.

אני אסביר ואני אתן תשובה. שבעה חודשים דיברו עם עובדי הדפוס ועם עובדי ההפצה ועשו משאים ומתנים. אמרו להם שיביאו רוכש ועדיין משלמים להם. בית הדפוס של "מעריב" היום, בגלל שהמונה ירד – והזכירו את מספר העיתונים – עובד שעתיים ביום. אנשים מוזמנים לנסוע לבת ים ולראות שבית הדפוס של "מעריב" עובד שעתיים ביום. הנהלת "מעריב" ממשיכה לשלם לבית הדפוס של "מעריב" שכר מלא. שבעה חודשים מתנהל כך הדבר הזה והעסק מדמם. אותו הדבר לגבי ההפצה. היה משא ומתן שניהלנו עם ההסתדרות במשך שבעה חודשים.

אתה לא אומר לנו מה רוצים עובדי הדפוס.

אני אומר שהיו חייבים לנקוט בצעד רדיקלי.

בוא נעבוד מסודר.

אתה לא מבין. אם אתה רוצה שהוועדה הזאת תעזור לך, והוועדה הזאת רוצה לעזור לך, צריך להגיד שלמשל אם ירדו מסך 420 משרות ל-300 משרות אתם תוכלו לשרוד.

אני אתן את הנתונים. הנתונים הם מאוד ברורים. הנתונים הוגשו לעובדים והם חתמו עליהם ברוב גדול.

מה זה חתמו? אתה כותב לכל עובד ואתה רוצה שהוא יחתום?

אלעד, דבר עברית. אין לך מה להסתיר.

אין מה להסתיר. התכנית שהחברה אומרת שהיא יכולה לחיות הלאה מדברת על שלושה פרמטרים. האחד, עלייה של החברה לירושלים והתכנסות של כל החברה - בעצם קבוצת "מעריב" ו"מקור ראשון" - במבנה אחד בירושלים. השני, הורדת שכר הדרגתית.

מה ההכנסות של "מעריב" לחודש?

אני לא יודע לתת לך את הנתון הזה.

אז אתה לא יודע לתת לי כלום.

לא. אני יכול להגיד לך. צריך לזכור שהחברה הזאת היא לא חברה ציבורית. זאת חברה של בן אדם שהפסיד בערך שישים מיליון שקלים. זה לא נוחי דנקנר ואין כאן תספורות.

מה זה נוגע אחד לשני?

אני לא יודע לתת את הנתון הזה.

מה זה נוגע לתספורות?

אני עונה לחבר הכנסת גילאון. מדברים על שלושה פרמטרים. האחד, עלייה לירושלים. השני, הורדת שכר הדרגתית שכוללת את כולם ותגיע עד ל-15 אחוזים ברמות השכר הגבוהות, מ-6,500 שקלים כאשר בסכום נמוך מזה לא נוגעים בכלל. השלישי, פיטורים של 25 עובדים.

25 מתוך 420 עובדים?

מסך העובדים. שלמה בן-צבי אומר שהוא יודע לחיות עם התכנית הזאת.

הוא יתחיל להזרים כסף?

אילן, שנייה. 420 עובדים, זה גם עובדי הדפוס וגם העיתונאים? גם "מקור ראשון" וגם מההנהלה?

לא, אני לא חושב שמדובר גם בעובדי הדפוס. אני לא מכיר את הנתונים. כרגע מתנהל משא ומתן על עובדי הדפוס. אני סגן עורך "מעריב" ואני מתעסק עם התוכן.

נראה שהנהלת "מעריב" שלחה לכאן נציג לא מוסמך. חיים, זה ממש לא רציני.

היא פשוט מנהלת כרגע משא ומתן.

אני בטוחה שאפשר היה למצוא מישהו שיודע את הנתונים.

אני יכול לתת לו את כל הנתונים על ההסכם שהוצג לעובדים.

ההסכם לא חשוב.

אני בטוחה שיש לך כוונות טובות, אבל נראה שאתה לא מכיר את החומר.

ההסכם לא חשוב ואני אגיד לך למה הוא לא חשוב. לצורך העניין אנחנו באים ואנחנו מסכימים לכל. מה שאתה מבקש, אנחנו מסכימים לזה. בסדר? מה אתה מבטיח לנו? אתה לא יודע להגיד לי.

לא, אני יודע להגיד לך כמו שאני מבין.

לא כמו שאתה מבין. אתה נציג הבעלים.

אין לו סמכות החלטה.

הוא גם לא מכיר את הדברים.

הוא נציג ההנהלה. אתה נמצא בכנסת ישראל. אנחנו רוצים לעזור אבל אנחנו לא חיים על בערך. אנחנו מצפים לקבל נתונים מדויקים על היכולת שלנו להתנהל אחרי שוויתרנו על הכול. לא התווכחנו אתך על אחוז. כמה זמן עבודה אתה מאפשר לנו ואיזה סנקציות אתה לוקח על עצמך, איזה ביטחונות אתה נותן לנו אם לא תעמוד במה שאתה מבטיח לנו?

אם אתה לא יודע, לך תתקשר.

בתשובה לגברתי. שלמה בן-צבי היה בדרך לכאן וחזר לתל אביב. ברגעים אלה מתנהל משא ומתן בו מדברים על כל הדברים שחבר הכנסת כץ הזכיר, כולל גם לגבי הנושא של הביטחון של השלושה או ארבעה חודשים או חצי שנה או שנה. הדברים האלה נדונים כרגע במשא ומתן אמיתי ומרתוני שמתנהל כרגע.

אתה בא עם תכנית הבראה, עם מודל איך מבריאים מפעל ששוקע.

זה מה ששאלתי אותו. אין להם תכנית הבראה.

זה יכול להיות מחר מפעל אחר.

איך את יודעת?

אין להם.

את יושבת בדירקטוריון?

לא, שאלתי אם יש אבל הוא לא עונה.

יש לנו תכנית.

ההנהלה נותנת, העובדים נותנים, המפעל קיים.

יש לנו תכנית הבראה.

איך אני מבטיח את מה שאומר הבעלים?

על זה הם מדברים.

הבעלים אומר שהוא משלם. הוא משלם מאחר והוא רוצה לשמר את הפרנסה. הוא חושב שעיתון "מעריב" הוא עיתון חשוב והוא רוצה לשמר אותו. כך אומר הבעלים, אבל איך אני לוקח ומכמת את מה שהוא אומר?

הוא לא נתן לך את התשובה.

הבעלים אומר שאם הוא עושה את התכנית, הוא יודע לחיות.

חיים, אם היית במצבו, היית יודע לתת את התשובות בדיוק כמוהו. לא היית מקבל תשובה אחרת, גם מסיבות עסקיות.

מכל אלה שיושבים כאן בחדר, אני הייתי במצבו. אני ויתרתי על 25 אחוזים בשכר, אני הייתי אחראי לפיטורים של 2,500 אנשים מתוך רשימה מוגדרת.

עם כל הכבוד, היית יושב ראש ועד עובדים ולא היית אחראי תוכן.

הוא יכול להתקשר ולחזור עם תשובות.

אני רוצה דווקא להגן על אלעד טנא. הוא לא האדם הנכון להיות כאן. אני אגיד משהו אחר, לגבי השאלה ששאלת.

אלעד, אתה היחידי כאן מההנהלה?

אני אחד מההנהלה, אבל צריך לזכור דבר אחד והוא שזאת חברה פרטית.

גם בחברה פרטית יש עובדים.

אתמול בית הדין חייב את "מעריב" לחשוף את הנתונים.

בואו נעשה את זה מסודר. גם בחברה פרטית, כל עוד אתה משלם את המשכורות, מעסיק את העובדים והכל בסדר ואתה לא בא בדרישות, אתה לא צריך לדווח על הרווחים שלך. היום אתה חברה פרטית שבאה לעובדים ואומר: אני במצוקה, שלמו לי. עכשיו הם באים ואומרים שהם רוצים לדעת אם המצוקה הזאת היא אמיתית או אם יש בה תכלית. יכול להיות שהיא אמיתית ואין בה תכלית, ואז הם באים אליך ואומרים לך שאין בזה תכלית ואנחנו סוגרים את העסק. סגור את העסק. אתה לא צריך לשלם הרבה פיצויים, אתה יושב פחות משנה, הסכום שעולה לך לסגור הוא מועט.
הם באים ואומרים לך הפוך. הם אומרים לך שהם שנכנסים אתך למשא ומתן, אבל אתה תהיה שקוף. אתה מאבד את הזכות לפרטיות שלך. ברגע שאתה בא ואומר שאתה לא יכול ומבקש שיעזרו לך, שים את הדברים על השולחן. כך זה צריך להתנהל. אני הייתי שם. אני אומר לך שאני הייתי שם ובאתי בדרישות, באתי עם ויתורים וגם הצלחתי. אני יכול להגיד שהצלחתי. זה היה דרמטי. לא דובר ב-25 עובדים אלא ב-2,500 עובדים כשחלק רצה וחלק לא רצה, חלק מתעלף וחלק אפילו מתאבד לצערי אבל המפעל קיים ומפרנס.
באים האנשים ואומרים לך שהם רוצים אבל כנראה שאין לך את התשובות.

הדברים ברורים. אז מה האלטרנטיבה? מה שאני מציג כאן זה שהגענו לצומת. ההנהלה אומרת שהחברה הולכת לפירוק. זה לא משחק. היא אומרת שכרגע, לאחר שהבעלים עזבו והשאירו אותו לבד במערכה, הוא כרגע לא יודע לעבוד. האלטרנטיבה היא ש-420 משפחות הולכות הביתה היום.

מה אתה מבקש מאתנו? מה הבקשה האופרטיבית?

את הדיון זימן מכובדי.

לא, אני. הוא לא זימן את הדיון אלא אני. הוא לא יודע לזמן דיון בכנסת. הוא עיתונאי מכובד אבל כדי לזמן דיון בכנסת הוא צריך קודם כל להיבחר לכנסת ולהיות יושב ראש ועדה. אז הוא יכול לזמן דיון.

נכון, אני מתנצל. אני מבקש שתתנו את הגב ל"מעריב".

במה זה מתבטא שניתן את הגב?

לתת את הגב, זה באמת לתת להם למצות. יושבים עכשיו אנשים של "מעריב", שלמה בן-צבי וחברי הנהלה.

אתם רוצים משא ומתן?

הם יושבים כרגע במשא ומתן.

אתם מוכנים לעניין הזה?

כרגע מתנהל משא ומתן. אני חושב שאלעד הוא לא האדם הנכון שהיה צריך לבוא לכאן ולהגן על העניין הזה אלא היה צריך להשתתף כאן איש הנהלה.

הוא לא צריך להגן. הוא צריך לתת נתונים.

במידה מסוימת הוא מגן על הטענות של אתמול, כי אתמול אמרו לנו שלא יהיה משא ומתן ובלילה התחלנו לנהל משא ומתן כך שלא צריך כבר להסביר למה צריך לנהל משא ומתן וכבר לא צריך להסביר למה צריך לחשוף נתונים. אני מקווה שנצליח למצות את זה ואנחנו באמת באווירה טובה.

הלילה קרה משהו.

חשוב לומר כאן ש"מעריב" הוא עיתון טוב, עיתון חופשי ועיתון שחשוב לשמר אותו. אני חושב שהוא טוב כמו שהוא לא היה הרבה שנים וזה משהו שחשוב לשמר. לצד זה שלמה בן-צבי בנובמבר או באוקטובר הבטיח הבטחה מסוימת, לקלוט מספר מסוים של עובדים, הוא אמר שכך הוא יוכל לשמר את העיתון, אבל כבר אחרי חודשיים הוא בא ואמר שאת ה-900 הפצה הוא לא יכול להחזיק וכבר אין יותר עובדי הפצה. שלושה חודשים לאחר מכן הוא אמר שהוא לא יכול להחזיק את זה כך.

מה אתה מצפה מאתנו עכשיו?

אני חייב ממש עוד חצי משפט. הוא אמר שנסכים לפטר 140 עובדים.

אם אתה לא מאמין לו, למה אתה יושב אתו?

אני יושב אתו כי זה מי שיש. זה לא שאני לא מאמין לו. בסופו של דבר אני אומר שבוא, תהיה פרטנר שלנו, תראה לנו את הנתונים ונראה שבאמת יש עתיד.

מה אתה רוצה מאתנו?

אני חושב שהדבר הכי חשוב שאם הוועדה הייתה מתכנסת אתמול בבוקר - - -

לא התכנסה אתמול בבוקר.

היא זומנה אתמול.

אתמול התכנסנו אבל הנושאים היו אחרים.

במצב הנוכחי אני חושב שיש כמה דברים חשובים. ראשית, אם הוועדה – ואנחנו נמצאים כאן גם עם עובדי החדשות המקומיות ועם משבר כללי בכל הענף – יכולה לרתום את הכנסת, ואם צריך גם את הממשלה, לבוא ולנסות לסייע בתוך הסיפור הזה.

לא יודעת לעשות את זה.

אני רואה שנוכחים כאן גם נציגים של משרדים ממשלתיים.

אתה רוצה שאני אשלה אותך?

לא. אני אומר את זה כי אני חושב שזה משהו שחשוב שייאמר גם אם אין לו סיכוי בסיטואציה הנוכחית.

אני חושב שחשוב להעלות לסדר היום את המשבר גם ב"מעריב" וגם בענף התקשורת ועצם הדיון הציבורי שמתקיים כאן בכנסת הוא חשוב והוא מראה לציבור בחוץ שלא כל כך אוהד את העיתונות כיום שנבחרי הציבור חושבים שזה עניין חשוב.

אני חושב שצריך לייצר כאן אמירה האומרת שטוב שהנהלת "מעריב" - בסופו של דבר אני רוצה שהאמירה שתצא מכאן תהיה חיובית - בסוף באה ויושבת למשא ומתן עם הנציגים המוסמכים של העיתונאים ויתר העובדים. אני חושב שצריכה לצאת מכאן אמירה שהדרך הזאת תמשיך. אני מאמין באמת ובתמים שאפשר יהיה להציל את "מעריב" ואפשר יהיה לדאוג לעובדים, אבל יש דרך לעשות את זה וצריך לשמור על הדרך הזאת.

אני חושב שצריכה לצאת גם אמירה עקרונית - זאת ועדת העבודה והרווחה ולא רק ועדת העיתונות – גם למעסיקים אחרים.

תתייחס ל"מעריב".
חבר הכנסת איתן כבל.

תודה אדוני היושב ראש. אני רוצה להיות קצת יותר חד בעניין הזה. קודם כל, "מעריב" עשה קפיצת מדרגה ואמרתי זאת בכמה הזדמנויות. זה עיתון אחר, לטובה.

אני אפילו לא רוצה לעסוק בשאלה, הרי בן-צבי קנה את העיתון, מעסיק את טובי רואי החשבון, את טובי האנשים, חלק מאתנו ראה מקרוב אבל אפילו בזה אני לא רוצה לעסוק. אני רוצה להתעסק במה שיש. יש משבר בענף.

אני אגיד לך מה אני מצפה. כל מי שמנסה לדבר על כך שכסף יגיע ועיתונים יחולקו, זה אצל שלדון אפשר לקבל אבל לא ב"מעריב". המדינה לא תיתן את זה וזה לא יקרה. לא יחולקו עיתונים בשום מקום והמדינה בליסט של המשברים כאן, שצריכים לראות מאיפה לקחת או איפה לתת, זה לא ייעשה גם אם אנחנו רוצים לעזור, ואני בא מהמקום שמעמיד את האדם העובד במרכז.

אני אגיד לכם מה כן. נכון, אין לי ספק שבן-צבי עושה את המאמצים כדי להחיות את העיתון. לא נעים לי להגיד לכם אבל זה רק במעלה ההר. כשפגשתי אותך לפני שלושה שבועות, אמרתי לך שאין מצב כזה שגומרים בהבנה לגבי מאתיים. אף אחד לא רוצה ללכת הביתה בגיל 40 פלוס כי מה הוא יעשה? הוא ילך לעבוד בדפוס "הארץ" שגם שם פיטרו? הוא ילך לעבוד בדפוס "ידיעות" שגם שם מפטרים? זאת אומרת, אפשר להיות כמו הסוס ששמים לו את האפסר.

איתן, תתכנס. אנחנו לא שם.

סליחה, אני יודע, אני מבין, הקשבתי לך, עכשיו כבד גם אותי. אני אומר לכם שהמשא ומתן צריך להיות הדיון שלנו. לעובדים האלה צריך לדאוג שיקבלו - לא נעים לי להגיד את זה, אבל כל מי שמושך אתכם ומספר לכם – עד השקל האחרון. שלא יהיה עובד שיקופח שכרו, שהפנסיה שלו תקופח. הוא לא יודע לתת תשובות כי הוא לא צריך לתת תשובות.

חברים, מה אנחנו כאן מבלבלים את המוח? העובדים האלה, עוד לא הוציאו להם את ההודעה כי לא יודעים, כי לא נעים, כי יש כל מיני דברים, אולי יינצלו, אולי "מקור ראשון" יחובר והעובד בבוקר יהיה ב"מקור ראשון" ובצהרים הוא יכתוב ל"מעריב" וכולי. זה הסיפור. לפחות אני אומר לכם את זה. כאן הדבר היחיד עליו אנחנו כן יכולים להילחם, גם על השם הטוב – ויש לו, לבעלים, שם טוב שהוא צריך לשמור עליו – שיעשה את המאמץ. הוא קנה ואין לי מושג למה אבל הוא קנה, אז לפחות שלא יהיה עובד אחד – לא משנה אם הוא בדפוס או אם הוא בניקיון – שיצטרך למצוא את עצמו בשלב כזה או אחר מתחבט אתכם, רב אתכם, מתווכח אתכם. שהלב שלכם לפחות בסוף יהיה רחב.

חברת הכנסת שולי מועלם.

אני אתנצל מראש, שאחרי שאתייחס, אצא.
אני חושבת, בניגוד לאיתן, שצריך לשמור על הדבר הבסיסי שאמר יושב ראש הוועדה, שהמטרה תהיה ש"מעריב" ימשיך להתקיים מכל הסיבות החשובות שנאמרו כאן. בראש ובראשונה, באמת מה שמעניין את חברי הוועדה הם אלה אותן 420 משפחות שמתפרנסות מהעיתון הזה. על זה יש להוסיף את החשיבות של עוד כלי תקשורת.
אני כן רוצה לשאול. אם הבנתם שמתחיל משא ומתן – ואני מכבדת את זה שזאת חברה פרטית ולכן גם השאלה שלי כנראה מתייתרת – אם עזרנו לערוץ 10 כמדינת ישראל, איך אנחנו יכולים לעזור ל"מעריב", כי אני מבינה שהמעמד של ערוץ 10 ו"מעריב" הוא מעמד שונה. האם מר בן-צבי רוצה לבוא לכנסת או למקום אחר בממלכה ולהגיד: חברים, נכון, קניתי את העיתון כי גם אני כמוכם חושב שיש כאן 420 משפחות ויש חשיבות לכלי תקשורת, אבל אני רוצה ליצור איזשהו חיבור עם המדינה ולקבל סיוע כספי מהמדינה. זאת שאלה שהוא צריך לשאול את עצמו. אני לא בטוחה שכאן מישהו רוצה להשיב עליה.
אני חושבת שצריך לבדוק משעה שהתחיל המשא ומתן הזה, מה הנקודות של המשא ומתן ולאן רוצים להגיע. אני חושבת ששאלה אחת משמעותית שנשאלה כאן על ידי יושב ראש הוועדה וחברים נוספים היא מה האופק שאפשר להבטיח לאנשים. אנחנו יכולים להתכנס, זמננו פנוי, ולדבר על החשיבות של "מעריב", אבל אם תהיה כאן מלחמת עולם ובסוף בעוד חודש תהיה הבנה שצריך לסגור את העיתון, השאלה אם אפשר אז להסתכל לאנשים בעיניים ולא להגיד מעכשיו שהגענו אל הקצה. צריך לעשות את זה בצורה המכובדת עליה איתן מדבר.

תודה רבה. חבר הכנסת הרצוג.

יש כאן כמה אלמנטים. אנחנו באמת מזדהים עם העובדים, עם החרדה ועם הדאגה שלהם. זה הדבר הראשון. הדבר השני, אנחנו חרדים למעמדו של כלי תקשורת. דרך אגב, הוא רק קדימון גם לחדשות המקומיות שנמצאות כאן ואנחנו מאוד מודאגים גם לגבי עתידן, אבל החדשות המקומיות, יש לנו כלי כי זה עובר דרך הכנסת בתקציב מדינה. לגבי עיתון "מעריב" אין לנו כרגע כלי שאני יכול להגדיר אותו כי לא מדובר על הוצאת כסף לרכוש מאות אלפי מנויים של העיתון או לפרסם שם פרסומות. לכן, בסופו של יום, אנחנו צריכים להגדיר במה אנחנו כן יכולים לעזור מעבר לרוח גבית ציבורית.
הייתי מזמין לכאן את הנאמן, עושה אפילו אולי פגישה מצומצמת גם עם הבעלים, לשמוע אם יש כלים שאפשר. אני יודע שהתמ"ת כאן, אולי יש את הקרנות של ההסתדרות לעסקים במצוקה. לא יודע אבל לחשוב ביחד אם יש כלים שביחד אפשר לבוא לאיזשהו הסדר, כמו שאמרת. אתה רמזת בעצם על תכנית שכל אחד נותן את חלקו. זה ברור. אני לא חושב שהעובדים חולקים על כך, אבל הם רק רוצים שהעסק לא יתמוטט להם בן לילה וכאן מטרתנו להתערב.
אני מציע להסמיך אותך יושב ראש הוועדה לדבר גם עם הנאמן, גם עם הבעלים וגם עם הוועד כדי לראות במה ניתן לעזור.

גם עם ההסתדרות.

כי באמת זה לא ערוץ 10 וזה לא החדשות המקומיות, אבל שנרשום לפנינו את ההערה על החדשות המקומיות כי זה מגיע אלינו מהר מאוד.

חברת הכנסת מיכל בירן.

אמנם אמרנו שזה לא עיקר הדיון, ואני מסכימה, אבל מכיוון שרוב הדברים האחרים כבר נאמרו, אני רוצה להגיד כאן משהו אחר.
יש עכשיו תופעה שאני חושבת שכל מי שמחליט להילחם בעבודה המאורגנת בחברה הפרטית או הציבורית שלו, משלם מחיר ציבורי כבד. אנחנו נמצאים יום אחרי, כאשר בסופו של דבר הכריחו אתכם גם לקיים משא ומתן לגבי הנתונים, אבל האמירה שאתם לא מכירים בוועד היא חמורה, הניסיון לעשות את זה באמצעות סקר בין העובדים היא חמורה, העניין הזה שאנחנו מבינים מתחת לפני השטח להגיד שעיתונאי "מקור ראשון" לא מיוצגים על ידי הוועד הזה הוא חמור. בסופו של דבר הדרך היחידה שיש לעובדים כן להגן על עצמם – וגם אתה עובד ואני מניחה שהיום אתה מייצג את ההנהלה, אבל בסופו של דבר יכולים להעיף אותך מחר בדיוק באותה צורה – והדרך היחידה להגן על עצמנו כעובדים וכאנשים היא בעבודה מאורגנת. אני מצפה מכם. נראה לי שכולנו רוצים להתגייס להצלת "מעריב", אבל ברגע שאתם הופכים להיות כאלה שבועטים בעובדים שלהם ומתנהלים בצורה לא מקובלת, גם הרצון לעזור ולהירתם לטובת "מעריב" תפחת. קחו את זה בחשבון.

תודה רבה. אילן גילאון.

אני חושב שהסיבה המקורית לדיון של הוועדה היא בגלל שלא היה משא ומתן מסודר. הדברים התקיימו מעל ראש האנשים. תעביר את רוח הדברים גם לחברים שלך בהנהלה. האופן של הדברים לפעמים קובע לא פחות מאשר התוכן שלהם או ה-איך. ללכת ולעשות משאל בין העובדים, משאל שמי, שכל אחד צריך לענות אם הוא מזדהה או לא מזדהה עם מה שההנהלה אומרת – זה בעצם להניח את האקדח הזה על השולחן. חברים, זה לא מקובל.
לא מצופה שמישהו שרכש עיתון – ובאמת כל מיני אנשים כאן מרימים גבה ושואלים את עצמם למה הוא עשה את הדבר הזה, אבל כנראה היה לו איזשהו עניין – ולכן הדיון כאן הוא משולב והוא של שני דברים. האחד, איך עושים את זה. לשמחתנו הרבה הסיבה המקורית לכינוס הוועדה התייתר משום שאתם יושבים עם הוועד הרשמי. לא מתכתבים עם ועדים. לא מדברים מעל ראש הוועדים אם אתם מאמינים בעבודה מאורגנת, וכאן כולם מאמינים בעבודה מאורגנת. הדיון הוא בשני הדברים. גם מה שאיתן אומר, לגבי מה יקרה בסוף הנפילה שהוא דבר מאוד חשוב ואיך אנחנו יכולים להרחיק את סוף הנפילה עד כמה שאפשר.
דבר אחד נקודתי, ובאמת אני מקבל את ההצעה שהיושב יפגוש גם את אלה וגם את אלה ותראה. זה חייב להיות מערכתי, היערכות אחרת של המדינה במקרה הזה לגבי תום העידן. אנחנו לא ערוכים לדבר הזה. קורה כאן איזשהו מעבר מקצועי. העיתונות הכתובה הולכת בסופו של דבר להיסגר. את המעבר הזה אנחנו לא יודעים לכמת.

אין ספק ש"ישראל היום" שינה כאן את כל כללי המשחק. זה לא פשוט. אי אפשר לדבר על זה בלי להתייחס לזה.

יש ירידה במחירי הפרסום.

אנחנו מגלים סיפוק בזה שלפחות הבנתם שעם ועד עובדים מדברים ואנחנו רוצים להיות מעודכנים במה שקורה. אני עשיתי מנוי ל"מעריב".

חברת הכנסת רינה פרנקל.

חשוב מאוד לדאוג לפרנסה של 420 משפחות ואנשים מקצועיים שעושים עבודה טובה אבל עסק לא כלכלי, ברור שהוא יקרוס ואם לא היום, אז מחר. ההנהלה צריכה לשבת ולבדוק מה עושים ואיזה תכניות עושים להבראת העיתון כך שהוא יצליח. עסק לא כלכלי לא ימשיך לעבוד וזה דבר ברור. אז יהיו מפוטרים לא 25 אנשים אלא הרבה יותר. כל אלה שעובדים שם ואחראים על כל העובדים, צריכים לשבת ולעשות עבודה טובה.
גם משרד הכלכלה, יכול להיות שיש לו תכניות נוספות לגבי זה וגם לגבי אלה שיהיו מפוטרים, אם יפוטרו. השאלה מה הם יכולים להציע להם, כי אנשים בגילאי ארבעים פלוס, אנחנו יודעים שמאוד קשה להם למצוא מקור פרנסה וחשוב שהאנשים האלה יהיו מעודכנים וערוכים לכך. עדיף להציל את העיתון וזה מה שחשוב לכולנו.

חבר הכנסת נחמן שי.

אני בעוונותיי הרבים עברתי תהליך דומה עם כמה עיתונים במדינת ישראל בעשרים השנים האחרונות. מאז שהתקשורת האלקטרונית המסחרית נכנסה, הטלוויזיונית ואחר כך גם הרדיופונית, היא פגעה קשות בשוק הזה, בעיתונות הכתובה, ואחר כך כמובן האינטרנט נכנס לתמונה והמערכת הזאת מדדה. לכן אני אומר די בעצב שאני מאוד חושש לתוצאה. ראיתי איך "על המשמר" נופל, איך "דבר" נופל, אחד אחרי השני נפלו עיתונים במדינת ישראל.
צריך להיות פה נס גדול שאני לא רואה אותו מתרחש בין השחקנים שיושבים כאן היום. לא רק שהבעלים כבר כנראה מיצה את היכולות הכספיות שלו וכבר אין לו מאין להביא כסף אלא גם העיתונאים, בצדק, עומדים על הדרישות שלהם וגם הם לא יתפשטו כדי שיחזיקו אותם במשכורות נמוכות. השאלה אם באמת יכול לבוא עוד מהלך אחד בשוק הזה, שאני לא פוסל אותו וחושב שהוא אפילו מבוסס על איזשהו מידע, שיכול להיות שהעיתון השני שהתחזק מאוד בשנים האחרונות ונכנס פנימה בגדול והוא החליש בסוף את "מעריב" – "ישראל היום" – ייכנס גם למערכה הזאת ויכול להיות שהוא ירכוש את הדפוס כי אין לו דפוס ויכול להיות שהוא ייקח את העובדים או את חלקם.
יכול להיות שהוא יהיה הגורם שיושיע את כל המערכת הזאת. אני חושב שזה הפתרון היחיד ואז נחזור לשוק שיש בו שני עיתונים, "הארץ" ושניים שמתמודדים אחד מול השני במאבק מאוד מאוד אכזרי, "ידיעות אחרונות" והעיתון שייקרא "ישראל היום" או איך שהוא ייקרא. נדמה לי שהפתרון היום מונח בחצר של "ישראל היום". הוא העיתון היחיד שיש לו משאבים בלתי מוגבלים והוא מוכיח את זה כל הזמן. הוא אמנם מפסיד אבל יש לו פטרון שהחליט לממן אותו. אני לא מדבר כרגע על האידיאולוגיה שלו ועל הכיוונים בהם הוא הולך וכן הלאה.
אני מציע לכם לחשוב על האפשרות הזאת ללכת למפרק או לכונס, זאת נקודת המוצא ומשם גם בן-צבי קיבל את העיתון, ולשאול אולי גם האפשרות הזאת קיימת. נדמה לי שזאת האפשרות היחידה היום.

חברת הכנסת מיכל רוזין.

אני אשתדל לא לחזור על הדברים אבל יש כאן שלוש נקודות מאוד חשובות. צר לי, אבל אני חושבת שאני לא מסכימה אתם בעניין הזה. אני חושבת שזה מאוד בעייתי. במקום לגרום לשוק תקשורת רחב שתורם לדמוקרטיה, אנחנו מתכנסים לכמה בודדים שינהלו את כל שוק התקשורת ואני לא חושבת שזה הפתרון.

אני לא יודעת להגיד לכם כרגע מה הפתרון, אבל אני חושבת שחלק מהעניין הוא שאנחנו מתייחסים לכל גורמי התקשורת כקוביות נפרדות ולא חלק ממגדל של קוביות. אנחנו מטפלים עכשיו בחוק גלי צה"ל בוועדת הכלכלה. בשנה האחרונה טיפלו בשנה האחרונה בנושא ערוץ 10. כל פעם אנחנו מטפלים במשבר. אנחנו יודעים לטפל במשברים אבל אין הסתכלות רחבה על שוק התקשורת ומה המדינה רוצה משוק התקשורת ואיך אנחנו בעצם רוצים לבנות את שוק התקשורת, כך שתהיה בו תחרות, תחרות הוגנת שתתמוך ותשרת את הדמוקרטיה. זה דבר מאוד מאוד חשוב שאני חושבת שההתייחסות שלנו היא משברית, היא התייחסות נקודתית והיא לא התייחסות של מבנה שוק.

הדבר השני שחשוב לי מאוד להגיד. חברת הכנסת בירן יצאה אבל אני מצטרפת לעניין הזה. כל הזמן יש תחושה – ואם זה הגיע כבר באמת לשוק התקשורת, וכמובן לעיתונים שאי אפשר לומר שעובדי העיתונים הם לא אנשים שמסוגלים להילחם על זכויותיהם ואינם מסוגלים לצאת לציבור ולהגיד את עמדותיהם - ועדיין אנחנו רואים שהעובדים הולכים ומוחלשים גם במקומות הבכירים ביותר והמוחזקים ביותר. ההתארגנות העובדת צריכה להיות נר לרגלינו. היא דבר חשוב ביותר כאן. צריך לכבד את זה. מקומות עבודה שלא מבינים את זה, הנהלות שלא מבינות את זה, בסופו של דבר הן ישלמו את המחיר ואנחנו גם כמחוקקים וגם כקובעי מדיניות צריכים להעביר את המסר הזה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.

אני המנהלת המסחרית של המגזינים של "מעריב" ו"מקור ראשון". אני באה מהעובדים. אנחנו מאוד מתוסכלים. אנחנו לא מרגישים מיוצגים, בעיקר עובדי המינהלה כאשר מדובר ב-75 אחוזים מ-420 המשפחות עליהן אנחנו מדברים.

כמה?

25 אחוזים הם עיתונאים ו-75 אחוזים עובדי מינהלה.

למה צריך צוות כזה גדול?

המחלקה המסחרית, המנויים, השירות, הכול. כך זה עובד.

את המוסף הכלכלי הם סגרו בגלל העניין הזה.

אתם לא מיוצגים.

אנחנו מרגישים שדברינו לא ממש נשמעים.

יש לכם ועד שלכם?

עכשיו, ממש בדקות אלו, נבחר ועד שלנו. היה מישהו מהוועד הקודם שהיה אמור לייצג את המינהלה, אבל אנחנו באנו כולנו והצבענו בעד התכנית כי אנחנו רוצים ש"מעריב" ימשיך.

היית בתחילת הדיון?

לא בדקות הראשונות אבל בכל אופן אני רוצה לומר את דבריי בשם העם.

אבל את חוזרת על דברים שנאמרו.

אני לא חושבת שיש מישהו שיכול לומר את זה יותר מהלב כמונו וכמו האנשים שעומדים מולי ומתחננים להמשך עבודתם. לא שאני מוסמכת לייצג אותם, כי לא נבחרתי לוועד כי הגעתי לכאן, אבל אני רוצה לומר שהאנשים האלה מוכנים לקיזוז, הם מוכנים לכל דבר ששלמה מציע. הוא היה שקוף, הוא הראה לנו מה הוא רוצה, אנחנו אמרנו שאנחנו רוצים ואני חושבת שההתארגנות, זה הכול מאוד טוב ויפה אבל אני רואה דמוקרטיה כאשר הרוב קובע. רוב העובדים – אני מדברת על רוב עצום של העובדים, כולל העורכים. אני הייתי אתמול ב-5:00 אחר הצהרים בישיבת העורכים וכולם הצביעו שהם רוצים את זה, חוץ משני אנשים מהוועד ולא נשמע קולנו. אנחנו רוצים שידעו, שאנחנו רוצים להמשיך. מדובר בחברה פרטית וכולנו רוצים להמשיך, כולם הצביעו, אני הייתי שם.

קטונתי, אני יושבת כאן עם אנשים מאוד מכובדים, אנחנו עומדים כולנו, רוב מוחלט שרוצה להתקדם עם החברה הפרטית שלנו עם מה שמציעים לנו אבל משום מה אנחנו נתקלים בקשיים גם מוועד שלא מייצג אותנו וגם מההסתדרות שלא מאפשרת לנו להתקדם. אנחנו רוצים להתקדם.

כשאת הצבעת תמיכה, את הצבעת תחת שמך? היית צריכה להזדהות או שהצבעת בצורה אנונימית?

אנחנו גם הצבענו אנונימית, גם הצבענו תחת שם במה שנשלח לנו וזה מרוב תסכול, פשוט כדי להבין היכן אנחנו עומדים כי זה מאוד קשה לנהל את הכול.

אני אחד מוותיקי הכתבים ב"מעריב", שלושים שנים ב"מעריב" הקודם והמשכתי לשמחתי גם תחת בן-צבי.

אם הולכים עכשיו למהלך, אתה צריך שיהיה לך שכר תיאורטי כי אם לא, כל שלושים השנים שלך ייפגעו.
אתה צריך שכר תיאורטי, כי אחרת כל מה שעשית ייחשב לפי השכר האחרון שלך. אני לא יודע באיזה שיטה אתה, ממוצעים או שלוש שנים אחרונות, אבל אתה סתם תספוג מכה.

שכר תיאורטי אבל ביד.

אני לא מכיר אותך, לא יודע את מי את מייצגת. יש לנו ועד והוועד מייצג אותנו. התחיל משא ומתן בין ההנהלה לבין הוועד ואת ממשיכה לדבר נגד הוועד. את ממשיכה להפיץ את דף המסרים הישן שכנראה קיבלת. יש ועד וכפי שאת סיפרת, עכשיו יש ועד חדש. תנו לוועדים לדבר מול ההנהלה ומה שיסוכם במשא ומתן, מקובל על כולנו. תפסיקי עם מסע שהשיסוי וההסתה הזה שאת מנהלת מהבוקר עם דף המסרים הזה. אני לא יודעת בשם איזה עם את מדברת. אני מכיר את עם העיתונאים ועם העיתונאים הוא בעד המשא ומתן.

אני לא מדברת בשם העיתונאים.

את אמרת שהרוב המוחץ הצביע. אין כאן אנשים רעים בסיפור הזה. העיתונאים הם אל אנשים רעים. אנחנו בעד שהעיתון ימשיך. יש משא ומתן, יש ועד יציג, אנחנו נגד זה שישברו את כוחו של הוועד בכל מיני תרגילים ואני מבקש ממך לא לדבר כאן בשם שום עם. העיתונאים ב"מעריב" תומכים בוועד ואנחנו בעד המשא ומתן. אנחנו גם מקבלים את ההצעה שאתה הצעת, לבוא בדברים עם כל הגורמים.

ביקש לדבר מי שלא קשור במיוחד ל"מעריב", חיים הר-זהב מחדשות מקומיות.

דווקא יש לנו קשר עם "מעריב". הם חברים שלנו, הם עמיתים שלנו ובקרוב, אני מקווה בשבילם שלא יהיו במצבנו כי בעוד 21 ימים בדיוק מתאריך זה אני ועוד מאה עובדים אחרים, 75 אחוזים מהם גרים ועובדים או צפונית ליוקנעם או דרומית לקריית גת, פשוט מובטלים בניגוד לסיפור "מעריב", כאן הסיפור הוא לגמרי ממשלתי ולגמרי קשור לכנסת ישראל ולתקציב.
החדשות המקומיות, אדוני, ואתה מכיר אותן היטב, פועלות כשידור ציבורי. מה לעשות, דיברנו על חוסר ייתכנות כלכלית ב"מעריב", בחדשות המקומיות חד משמעית מפסידים כסף, מי שיעשה אותן, כי זה לא מעניין אף אחד. אף אחד לא באמת רוצה למכור מוצרים לתושבי קריית שמונה ולכן אין פרסומות, גם לא אמורות להיות. זה שידור ציבורי שמיועד לפריפריה. אתמול הסתובבה אתי כאן בכנסת ריקי כרמי, כתבת שלנו מבר-שבע. היא הייתה כאן במקום לדווח על מעגלי תנועה באופקים אחרי ששלושה ילדים נדרסו. אף אחד לא ידווח על זה לא בערוך 10, לא בערוץ 2 ולא בערוץ 1, ואם אנחנו לא נהיה, גם אנחנו לא נדבר על זה ואז פשוט התאונות האלה ימשיכו להתרחש כי עד שאתה לא מביא סיפור לטלוויזיה, זה פשוט לא קורה במדינת הסמוך שלנו.
אדוני, בעוד 21 ימים, מאה עובדים יהפכו למובטלים והסיבה היא פשוטה. ישבתי כיסא אחד לימיני, היכן שהאדון יושב, בחודש דצמבר עת ועדת הכלכלה ישבה כאן כדי לפתור את הבעיה שלנו ושל ערוץ 10. אז ישבו נציגי משרד התקשורת ואמרו שיעשו מכרז, ייצרו סוף כל סוף חוק שיעגן אחת ולתמיד את החדשות המקומיות, אבל זה לא קרה. אגב, לא באשמת משרד התקשורת אלא משרד האוצר פשוט לא רוצה לתקצב את זה. נפגשנו לפני שעה קלה עם שר התקשורת שאני חייב לומר שהעלה פתרונות מאוד יצירתיים – נשאיר את זה בתוך חדר סגור – ואני מקווה שהוא יצליח במשא ומתן שלו מול האוצר, אבל אנחנו יודעים איך זה משא ומתן מול האוצר. עד שיהיה פתרון קבע, זה סיפור של כמה חודשים ובמשך כמה חודשים אלה צריך מימון ביניים שקיים. נותרו עודפי תמלוגים משנים קודמות ומזה חיינו כל השנים. האוצר כרגע מתנגד להעביר אותם.

הבקשה שלי מהוועדה, בתור ועדה שדואגת לעובדים – העובדים, אגב, מאורגנים אבל זה לא משנה – עובדים בפריפריה, אנא, אנא מכם, הטילו את כובד משקלכם כדי שהאוצר יאפשר לנו את הגרייס של חמשת החודשים האלה כדי לייצר אחת ולתמיד פתרון קבוע למימון ושידור החדשות המקומיות.

יש מהדורה גם לתל אביב אבל תל אביב לא צריכה את זה. בתל אביב יש מאות עיתונאים שמסקרים חצי מיליון תושבים, אבל המהדורה של הצפון והמהדורה של הדרום, שם שבעים מתוך מאה עובדים פועלים וחיים. יש שלושה כתבים בצפון, שלושה כתבים בדרום – ערוץ 1, 2 ו-10, שמסקרים חצי מתושבי ישראל בשני שליש משטח ישראל. זה שידור ציבורי ואסור להפסיק אותו. אני מבקש מחברי הוועדה, אנא, עזרו לנו להשיג את מימון הביניים הזה עכשיו בכל דיוני התקציב כדי שעד דצמבר סוף סוף בשעה טובה זה יעוגן סופית. תודה.

תודה רבה.
אני מברך על הדיון. אני חושב שהדיון הזה היה חשוב.

דברים כדורבנות.

אני חושב שהדיון הזה היה חשוב ואנחנו מברכים על כך שנכנסתם למשא ומתן.
הוועדה קוראת להנהלת "מעריב", למרות שהיא גוף פרטי, לנהוג בשקיפות במשא ומתן. לא משנה מה היא מבקשת מהעובדים ומה העובדים ייתנו, אמרתי לך, גם אם העובדים ייתנו הכול ויאמרו שכל מה שההנהלה אמרה זה ראה וקדש, אתם בהנהלת "מעריב" צריכים להבטיח להם את פרק הזמן שתיתנו להם לעבוד עם הגנות אישיות. שהבעלים ייתנו שם הבטחות אישיות עם הגנה אישית. לא שיהיה מצב שהעובדים ייתנו הכול. כמו שהגברת אמרה, הכול, ואחרי חודש יפטרו אותם ואז הם ימצאו את עצמם בפני שוקת שבורה, גם אכלו את הדגים הסרוחים וגם גורשו מהעיר. הם מוכנים לאכול את הדגים הסרוחים, הם רוצים להבטיח את מקום העבודה שלהם אבל יחד עם זאת הם רוצים לקבל תמורה בעד האגרה והתמורה הזאת היא מקום עבודה בטוח שממנו יוכלו להביא פרנסה הביתה. הנהלת "מעריב" צריכה כאן להוריד את האצטלה של חברה פרטית ולומר שהיא מתנהלת כמו חברה ציבורית. ברגע שהיא במצוקה והיא מבקשת מהעובדים – ולא נותנת להם מניות לא מכניסה אותם כשותפים – היא יכולה להבטיח להם מקום עבודה. כך היא צריכה להתנהל.
אני מאוד רוצה לקוות שתשתפו את כל הוועדים, גם הנהלה, גם דפוס. אני אומר גם להנהלה וגם לעובדים. אנחנו נזמן את הוועדה. אנחנו היום אולי לא משפיעים. אנחנו שמחים שנכנסתם למשא ומתן.
במקביל אני אדבר עם אבי ניסן קורן מההסתדרות ואשאל אותו היכן עומדים העניינים ואני אומר את מה שאני צריך להגיד. יחד עם זאת, גם ההנהלה וגם הנציגים – גם הנציגים שלא נמצאים כאן או הנציגים החדשים שנבחרו – אם הם יעדכנו את הוועדה, הוועדה תעשה כמיטב יכולתה להנשים את עיתון "מעריב" בכל הדרכים האפשריות. אני לא אומר מה אנחנו יכולים ומה אנחנו לא יכולים, אבל נעשה את כל מה שאפשר, אם זה השפעה פוליטית, אם אלה לחצים, אם זאת מעורבות וגישור. הכול. אנחנו נעשה הכול כי אנחנו חושבים ש"מעריב" צריך להמשיך להתקיים.
תודה רבה לכולכם. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:35.>