PAGE
3
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
23/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 22 >
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ט"ז באב התשע"ג (23 ביולי 2013), שעה 11:00

<מעקב אחר יישום החוק להרחבת הייצוג ההולם לבני העדה האתיופית בשירות הציבורי ובשירות המדינה>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

יחיאל חיליק בר
אברהם מיכאלי

שמעון סולומון

אלעזר שטרן

פנינה תמנו שטה

>
סגן השר במשרד ראש הממשלה המקשר בין הממשלה לכנסת אופיר אקוניס
אבבה לוטטה ליאור - מרכז הנושא בלשכת סגן השר המקשר, משרד ראש הממשלה

זהר טל - לשכת סגן השר אופיר אקוניס, משרד ראש הממשלה

הדס אגמון - יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

כמיליה (קמי) אוקונסקי - ראש היחידה לגיוס וקליטה, משרד הביטחון - צה"ל

סיגל שפר - סגן אלוף, ראש ענף עוצמה באגף כוח אדם, משרד הביטחון - צה"ל

נאדר אל-קאסם - מרכז בכיר (ייצוג הולם, בקרה וביקורת), נציבות שירות המדינה

עו"ד אסתר אליאס - עוזרת ראשית, נציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה

שחר אלית כהן - מרכזת בכירה תקן ותקציב אגף משאבי אנוש, משרד החינוך

אורנה שץ אופנהיימר - מרכזת הכשרת מורים לבני הקהילה האתיופית, משרד החינוך

גלי אמיר - רכזת שכר וכוח-אדם, רשות החברות הממשלתיות

אורי מאיר - מנהל אגף א' משאבי אנוש ברשות המיסים

בת שבע ראובני-קוניגמן - סמנכ"לית בכירה למנהל ומשאבי אנוש, המשרד לקליטת העלייה

נחמה מזרחי - מרכזת משאבי אנוש, משרד המדע והטכנולוגיה

אמירה נחום - מנהלת אגף א משאבי אנוש, משרד הפנים

דוריס מני - מנהלת משאבי אנוש - רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

מוני מעתוק - סגן מהל אגף כ"א ושכר ברשומ"ק, משרד הפנים

אבי לוי - מרכז מל"ח, משרד האנרגיה והמים

רחל פנצר - סמנכ"לית בכירה למנהל ומשאבי אנוש, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

דניאל בן-משה - מרכז בכיר משאבי אנוש, משרד התחבורה

יוסף הדנה - הרב הראשי ליהודי אתיופיה, המשרד לשירותי דת

סנאי איטגב-עמי - ראש ענף לשירותי דת, המחלקה האתיופית, המשרד לשירותי דת

ורד אחיהון - מנהלת תוכן פרויקט אתיופיה, הסוכנות היהודית

פיני קבלו - סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי

מספין אלמיהו - מנהל מוקד עירוני לעולי אתיופיה, עיריית ירושלים

דוד אפלבוים - מנהל ארגון משאבי אנוש, אלתא

מישל טובלי - ראש תחום קשרי קהילה, אלתא

אדם פלוטקין - עוזר בכיר למנכ"ל אלתא

דוד ריבק - מנהל גיוס עובדים, חברת החשמל

יששכר מקונן - מנהל תיקי לקוחות עסקיים, חברת החשמל

עינב חשאי - עוזר סמנכ"ל רגולציה - קשרי ממשל ותקשורת, חברת החשמל

דוד ברוך - חברת החשמל

אלכס ליכטנשטיין - עוזר ממונה משאבי אנוש, נמל חיפה

אפרת קסלר - רכזת גיוס וקליטת עובדים, נמל אשדוד

נטלי וקנין - מנהלת יחידת משאבי אנוש, מקורות

יגאל ארטנברג - לוביסט, גורן עמיר, מקורות

רחלי עוז - מ"מ מ"א משאבי אנוש רכבת ישראל

אריאל אזלה - עורך-דין, טבקה - מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה

חגית חובב - יועצת, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

זיוה מקונן דגו - מנכ"לית האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

אברהם נגוסה - מנהל ארגון מכנף דרום לציון

וונדה אקלה - מנכ"ל נציגי הארגונים של קהילת יצואי אתיופיה

יפת אלמו - יו"ר נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

אברהם נגוסה - דוקטור, סגן יושב ראש נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

שושנה בן-דור - מנכ"ל ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

דוד מהרט - מנהל מרכז היגוי של עולי אתיופיה

רוני מוהר מגדן - מנהל תכנית יואל - חיבורים - חינוך בונה חברה

היווט ז'נבה - מנהלת מוקד קליטה - עיריית גדרה

עדי טדלה - מנהל מרכז רוחני אנדנת

דוד ספפה - יו"ר "גוזו"

דוד אבטה - עורך-דין, נציג "גוזו"

יפעת זילברו - עמותת עולים ביחד

ליאור אבבה - פעיל חברתי בנציגות הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

אורי רדה - יו"ר העמותה לזכר יהודי אתיופיה שנפטרו בסודן

אלי ברקאי

דן מרזוק

דנה גורדון שושני

י.ר. חבר המתרגמים בע"מ
<מעקב אחר יישום החוק להרחבת הייצוג ההולם לבני העדה האתיופית בשירות הציבורי ובשירות המדינה>

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה והקליטה והתפוצות שתעסוק במעקב אחר יישום החוק להרחבת הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי, אשר התקבל בכנסת בחודש מרץ 2011. מקורו של החוק הזה בהצעת חוק פרטית שהוגשה בכנסת ה- 18 על-ידי חברי הכנסת ציון פניאן, יעקב אדרי וחברי, אז חבר הכנסת היום סגן השר במשרד ראש הממשלה, אופיר אקוניס.

דע לך, זה בזכות החוק הזה.

יכול להיות, בין היתר.

אז עכשיו אנחנו נגדיר את החוק. החוק קובע חובת ייצוג הולם לבני העדה האתיופית בקרב עובדי החברות הממשלתיות, תאגידים שהוקמו על-פי החוק, עיריות ומועצות מקומיות, מכל המשרות והדירוגים. בכך בחרה הכנסת להרחיב את חובת הייצוג ההולם לבני העדה האתיופית שנקבע עוד בשנת 2005, ביחס למשרדי הממשלה ויחידות הסמך.
מעבר להטלת הכללים על הייצוג ההולם בנסיבות העניין של בני העדה האתיופית בגופים האלו, הטיל החוק על הגופים השונים גם חובה לנקוט באמצעים אקטיביים לצורך קידומו של הייצוג ההולם. כך, למשל, לעניין החברות הממשלתיות, קבע החוק כי הדירקטוריון של כל חברה ממשלתית צריך לייעד משרות אשר יועסקו בהן, ככל שאפשר, רק מועמדים מקרב העדה האתיופית ואף קבע הוראות בדבר מתן עדיפות למועמדים מקרב העדה האתיופית, כאשר הם בעלי כישורים דומים לכישוריהם של מועמדים אחרים.
הוראות דומות נקבעו גם לעניין התאגידים הסטאטוטוריים ולעניין העיריות והמועצות המקומיות. לצד זאת, על-מנת לאפשר פיקוח הדוק על יישום החוק, נקבעו בו הוראות המחייבות את הגופים השונים להגיש אחת לשנה דין וחשבון באשר לייצוג ההולם בקרב העובדים בכל גוף. על החברות הממשלתיות הוטלה החובה להגיש דין וחשבון מטעמן לרשות החברות הממשלתיות והרשות מחויבת להגיש דין וחשבון בהתאם לנתונים שהתקבלו באותה שנה לממשלה. לנציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה ולוועדת העלייה והקליטה והתפוצות של הכנסת.

דו"ח זה הוגש לוועדה זו פעם ראשונה בחודש שעבר על-ידי ממלא מקום מנהל הרשות, מר רוני פרידמן. התמונה שעולה מהנתונים המפורטים בדו"ח אינה משביעת רצון וזאת בלשון המעטה. אנחנו נרחיב על-כך.
אמנם נראה כי חל שיפור בייצוגם של בני העדה האתיופית, בשנת 2012 לעומת שנת 2011, אולם גם לאחר שיפור זה, ייצוגם בחברות הממשלתיות עומד כיום על אחוז אחד בלבד, בעוד שבני העדה האתיופית מהווים אחוז וחצי מערך כלל האוכלוסייה במדינת ישראל. תמונה מצערת במיוחד נרשמה בנתונים שהציגו חברות ממשלתיות גדולות ומשמעותיות, כגון חברת החשמל, מקורות ורכבת ישראל. נתונים קשים עוד יותר ובלתי מתקבלים על הדעת, הוצגו על-ידי הנמלים, נמל אשדוד ונמל חיפה.
דין וחשבון לעניין הייצוג ההולם של בני העדה האתיופית בתאגידים הסטטוטוריים מוגש לוועדה גם כן פעם ראשונה על-ידי שרת המשפטים, חברת הכנסת ציפי לבני. בדו"ח הזה הוצגו נתונים מעודדים יותר, אך עדיין רחוקים מלהיות מספקים.

על-פי נתונים שהועברו לוועדה על-ידי שרת המשפטים בשנת 2012, עמד שיעורם של בני העדה האתיופית בקרב עובדי התאגידים הסטטוטוריים על 1.3%, כשאנחנו מדברים על אחוז וחצי מכלל האוכלוסייה.

מספר התאגידים, כגון רשות שדות התעופה, רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות, עמדו בחובת הייצוג ההולם באופן מלא ואף מעבר לכך. לצד זאת, גם כן נרשמו נתונים עגומים ביחס לתאגידים בולטים כמו מגן דוד אדום ורשות השידור, נתונים קשים ומדאיגים במיוחד נרשמו ברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ועוד מספר לא מצומצם של תאגידים שבהם אין בכלל ייצוג לעדה האתיופית.

לעניין העיריות, המועצות המקומיות, שגם עליהן הוטלה החובה בחוק להגיש לשר הפנים אחת לשנה דין וחשבון לגבי הביצוע בהוראות החוק. התקבל בוועדה בחודש שעבר מכתבו של מרדכי כהן, מנהל מינהל השלטון המקומי במשרד הפנים שבו נכתב כי לאור מיעוט הדיווחים שנתקבלו מהרשויות המקומיות, נשלחה על-ידי משרד הפנים תזכורת שבמסגרתה נדרשו הרשויות להגיש את הדו"ח מטעמן עד לסוף חודש יוני כי בסיום תקופה זו יישלחו הדו"חות לוועדה. אני רוצה לדווח לחברי הוועדה כי למרבה הצער, עד היום לא התקבלה בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, אף לא דיווח אחד מהרשויות המקומיות. אני רואה בחומרה רבה את התנהלותן של הרשויות אשר פועלות בניגוד לחוק וקורא למשרד הפנים להתערב בעניין הזה, על-מנת שכל הנתונים יוצגו לוועדה, בהקדם האפשרי. רשויות מקומיות ומועצות מקומיות.
לוועדה נמסר גם דיווח על-ידי נציבות שירות המדינה בעניין ייצוגם של בני העדה האתיופית במשרדי הממשלה ויחידות הסמך בשנת 2012. על אף שהוראת הייצוג ההולם ביחס לגופים האלה קבועה בחוק עוד משנת 2005, נראה כי עדיין מספר רב של משרדי ממשלה ויחידות נוספות, אינם עומדים בהוראת החוק.

לדיון הוזמנו גופים רבים, כמו שאתם רואים, שהחוק חל עליהם ואני אשתדל לתת לנציגים שנמצאים אתנו כאן זכות דיבור. מטבע הדברים, בשל אילוצי הזמן, אני לא יכול להבטיח שכל הנוכחים יספיקו להתייחס למצב הגוף שאותו הם מייצגים, אך אני סבור שעצם הנוכחות בישיבה היא בעלת חשיבות רבה. אני מקווה כי הדברים שייאמרו כאן יביאו לשיפור ניכר באופן יישום החוק בכל אחד ואחד מן הגופים.
אני יכול להגיד שמתחילת המושב אנחנו עשינו לא מעט ועדות בנושא של האינטגרציה של בני העדה ואם אנחנו, כמדינה, כממשלה, כרשויות מקומיות, לא ניתן לזה יד ונחסום ולא נעמוד בחוק הנכון הזה ולא כל-כך מסובך, אז אנחנו יכולים לעשות עוד הרבה הרבה הרבה ועדות ולא יהיה שום תוצאות. כי אם אנחנו לא, לא נותנים ולא נהיה חלק מזה, אז באמת האינטגרציה תהיה הרבה יותר קשה והתוצאות יהיו פחות טובות.
אני רוצה לתת את רשות הדיבור לסגן השר, אופיר אקוניס.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כל, אני מבקש להודות לך באופן אישי ולצוות הוועדה על המהירות שבה נקבעה הישיבה הזאת. קודם כל, החוק מחייב את קיומה, אבל אפשר לומר שלתקשורת החופשית שאני מאוד מעריך את תרומתה לדמוקרטיה הישראלית, אם כי לפעמים אני לא שבע רצון מכל מה שאני קורא שם, אני חושב שהפרסום, אם אינני טועה, בידיעות אחרונות, שבו גילינו את חלק מן הדברים שאתה התחלת לדבר בהם בתחילת הישיבה, הוא חשוב מאוד, גם לעצם העלאת הנושא, החזרת הנושא לסדר היום וגם הגילויים החמורים בו ולזה אני אתייחס ממש עוד מעט.
אני רוצה כמובן להודיע שאני לא נמצא כאן, וזה דבר חשוב, אני לא נמצא כאן כמייצג את הממשלה. על אף שאני עכשיו חלק מן הרשות המבצעת, אני באתי לכאן כחבר כנסת, זאת אומרת, אני גם, אמנם אני סגן שר אבל בראש ובראשונה אני חבר כנסת, גם בכנסת ה- 19 ובכנסת ה- 18 בכלל הייתי בעל עניין מאוד מיוחד בחוק הזה. הוועדה הזאת, אדוני היושב-ראש, עסקה ואני באמת אומר את זה בצורה המקצועית ביותר, המהירה והיעילה ביותר, חוקקנו את החוק, חבריי ציון פיניאן, יעקב אדרי, ששניהם לדאבון הלב אינם נמצאים בבית הזה, בכנסת ה- 19, ואני, במושב אחד. מושב אחד התחלנו מהקריאה הטרומית ועד הקריאה השלישית. זה דבר שהוא מאוד נדיר, למי שמכיר את עבודת הכנסת, בעיקר בהצעות חוק פרטיות, שאתה במושב אחד מתחיל את החוק, מניח אותו ונדמה לי שביקשנו פטור מחובת הנחה, כדי לקדם אותו וסיימנו את חקיקתו ביום האחרון של מושב החורף, במרץ 2011.
העובדה שגם הוועדה הזאת בעצם סייעה לנו לקדם, בעצם שדרה לכולם – החוק הזה הוא מהותי, הוא חשוב, הוא הכרחי. אני אגב באופן אישי, אני רוצה להגיד לכם, אני באופן בסיסי מעדיף כמה שפחות חוקי העדפות מתקנות. אני חושב שנשים הן מצוינות בזכות עצמן, אתיופים הם מעולים בזכות עצמם, וקבוצות אחרות באוכלוסייה, כולם בזכות עצמם בראש ובראשונה. אבל כאשר אנחנו מזהים, כמנהיגים או כאנשי ציבור, מצב שבו קבוצה מסוימת איננה פורצת את תקרת הזכוכית של החברה הישראלית, המקום הוא להתערב. זה המקום להתערבות. כאשר הכל בסדר, אין מקום להתערבות, אין מקום לחקיקה, זה, אז הכל בסדר. כאשר לא בסדר, צריך להתערב וכאשר זיהינו שעולי אתיופיה מתקשים, לא הייתי אומר באופן טוטאלי, ברוך השם יש פה שני חברי כנסת והיו גם ויש חברים במועצות המקומיות וברשויות, שהם חברי מועצות, בראשון לציון היא כבר סגנית או שהיא תהיה סגנית? גם אישה וגם בת עולי אתיופיה וגם מתקרבת להיות סגנית. זה בראשון לציון ובמקומות אחרים.

אבל יש לנו בקריית גת סגנית ראש עיר.

בקריית גת, נכון. ובכל זאת, זה לא מספיק. ולכן הגיע החוק הזה לאוויר העולם. כפי שאמרתי, העובדה שהוא חוקק במושב אחד, בשלוש קריאות, בוועדה הזאת, בחדר הזה, אגב, רוב האנשים היו, נדמה לי, רבים מהפרצופים כאן מוכרים לי גם מהליך חקיקת החוק לפני פחות או יותר שנה וחצי או שנתיים.
מה הבעיה? אנחנו מזהים שהחוק לא מיושם. הוא לא מיושם כפי שרצינו שהוא ייושם. וזה בעצם לתת ייצוג הולם לבני העדה האתיופית בחברות, כי אתה ציינת, בחברות הממשלתיות, בתאגידים הסטטוטוריים, ברשויות המקומיות, בעיריות, ובמצב אגב שבו בן העדה האתיופית הוא באותם תנאי, בכישורים דומים, ניסחנו את זה כך, בכישורים דומים למועמדים אחרים, צריך לתת לו עדיפות. והדבר הזה לא מתקיים. ואתה ציינת איפה הוא לא מתקיים ואני ארצה לשמוע דיווח, כולנו בוודאי נרצה לשמוע דיווח מה בדיוק קרה מאז חקיקת החוק. כי אני חושב שהמצב שבו חוק הופך לאות מתה בספר החוקים של מדינת ישראל הוא רע. הוא רע לרשות המחוקקת, הוא רע לרשות המבצעת, הוא רע למדינה, ופה החוק הזה בראש ובראשונה, קובע שהמדינה צריכה, המדינה והרשויות המקומיות, צריכות לאכוף אותו ולקיים אותו וזה דבר בלתי מתקבל על הדעת. גם לגבי החוק הספציפי הזה וגם באופן כללי ולכן אנחנו צריכים לראות מה נעשה, להגביר את הפיקוח או להדק אותו, אדוני היושב-ראש, זו מטרתה של הוועדה הזאת, של הישיבה הזאת והוועדה הזאת בכלל, ואני אומר לכם, עכשיו אני, כיוון שאינני יכול לחוקק על-פי תקנון עבודת הממשלה חקיקה פרטית, אני חושב שאם יימצא המצב שבו יש, יש אפשרות להטיל סנקציות ולהכניס תיקונים, אם זה נדרש, אני לא אומר את זה, אני לא קובע את זה בתחילת הישיבה, אני לא קובע בתחילת הישיבה, אם נסיק את המסקנה הזאת, אז בעניין הזה, ויש פה חברי כנסת חרוצים מכל סיעות הבית שאני חושב שיצטרכו לעשות את זה, אם יש צורך, להתקין תיקון לחוק, כדי ליישם אותו. אני מעדיף שזה יהיה בלי זה, אבל אם יהיה צורך, בהחלט לעשות את זה ואני אשמח.

אתה גם תדחף בוועדת השרים לענייני חקיקה, שזה יעבור.

בהחלט, בהחלט. ואני ארצה לראות.

יש לנו כאן את כל הכלים.

בדיוק ככה. ואני רוצה באמת שנשמע את הסקירה אחד לאחד מה קרה ואם לא קרה – למה זה לא קרה, ואיך זה כן יקרה. תודה רבה.

תודה רבה לסגן השר אקוניס. חבר הכנסת שמעון סולומון, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני באמת חושב שזה נושא באמת חשוב ואני מאוד אוהב להתחיל דווקא מהסוף למה עושים את זה, בכדי להקל על הביצוע גם. כי כשלא יודעים למה עושים ואנחנו נפגשנו כמה פעמים בשטח, עד היום לפחות, בארבעה חודשים, אני אישית, כמו חבריי האחרים, אני יודע, שכמעט ראשון – חמישי יורדים לשטח, נפגשים, כי זו המתכונת להיות מחובר למטה, כדי לדעת על מה מדובר ולא רק מהאזנה של מכתבים ואי-מיילים. ומהמפגשים לפעמים אתה מבין מהחברות, שכביכול עושים את זה כי צריך לעשות את זה, לכן הם לא מבינים בכלל למה חשוב, לכן רמת הביצוע, כשאתה רואה בין ביצוע להחלטה, הוא פער ענק ואני חושב, הדבר הזה של ייצוג הולם, ברור לכולם, שזה לא משהו שאפשר להתגאות בו. זה אילוץ, זה לא משהו שעושים אותו כי רוצים לעשות אותו.
יש מצב עגום שמצד אחד יש קהילה שרוצה להשתלב באופן מוצלח בכל מקום, יש לה יכולות, יש לה שאיפות, חלמה להגיע לפה, לא להיות בתחתית החברה אלא כמו כולם, ככה אנחנו חלמנו להיות פה. מצד שני, יש חסמים אובייקטיביים שהם בכלל לא משקפים את היכולת האישית שמדכאים ומקרקעים אותך למטה, את כל השאיפות שלך בעצם גורמים לך להיות למטה. למה? כי יש הרבה סיבות ולא צריך להתבייש לדבר על הסיבות.
חלק מזה, זה סטיגמות, זה חוסר אמון ביכולת, זה כל מיני אנשים חשוכים שיש להם דעות שהן לא נכונות, שהם לא מסוגלים, הם לא יכולים ולכן גם אנחנו יודעים שהיום הקשרים הם לא פחות חשובים גם. אנחנו יודעים היום, קשרים זה חלק בלתי פרד מההתפתחות המקצועית שמצד אחד אפשר, מבחינה פסיכולוגית, אפשר להבין את זה לפעמים, נגיד להביא מישהו שאתה מכיר שיש לו, מאשר אדם שאתה לא מכיר, להפך, אתה חושש ממנו כי אתה לא יודע מי הוא בכלל. יש לנו מחקרים שמראים ש- 50% מאוכלוסיות מסוימות שבכלל אין להם מגע עם יוצאי אתיופיה, הם בכלל לא מכירים. מדינה כזאת קטנה, שהם בכלל לא מכירים ולא יודעים, הם לא נחשפים. רק בצבא, לאלה שהולכים ל"קרבי", לרובם, דווקא שם אנחנו מככבים, שם יש את המגע הראשוני.
לכן, החוק הזה חוקק לא בשמחה, לא בגאווה, הלוואי היה אחרת. אבל מה שמצער זה שכמו הרבה חוקים במדינת ישראל, שחוקים הפכו להיות - - -

המלצות.

המלצות. זה משהו באמת, אני רוצה, אני לא מבין את זה בכלל. קשה להבין שבחוק, אני באתי ממדינה שבה מכבדים את החוקים. זאת אומרת, חוק זה חוק. כי לא מחוקקים סתם חוק. כי אם מחוקקים חוק, הוא צריך, הוא נחוץ לאזרחים, לכן אוכפים אותו ברוב. בארץ, אני כחבר כנסת יכול להגיד לכם, לצערי הרב, חוקים הפכו להיות חלק מהעשייה הרגילה, השגרתית, שחוקקתי, שאני צריך להתפאר בזה ואני יודע שעשו את זה מכל הלב. אני באמת, חבר הכנסת יושב פה, ועוד שניים, הם ראו, זיהו את הבעיה, חוקקו חוק, אבל הם לא יכולים גם לעשות הכל. והיום יש לכם חיזוק, פנינה ואני, הדבר הזה הוא הכי חשוב לנו. אין שום דבר אחר. לא באנו לפה בשביל דברים אחרים, זה בדיוק הדברים האלה, לשבת פה, לכל מי שצריך לשבת "על הוורידים", כדי שהדברים יתיישמו.
אנחנו רואים בדו"חות שביקשנו לא מזמן, עשיתי שאילתא לשר התעשייה והמסחר, הוא אוהב שקוראים לו כלכלה, נכון? שר הכלכלה? אז שר הכלכלה, ונתנו לנו דיווחים על הדירקטורים. גם שם, התמונה עגומה, באמת. כמעט בודדים.

אם בכלל, אולי יש שתי נשים שהן דירקטוריון.

יש רק בודדים, ממש, אתה יכול לספור אותן על כף יד אחת ובמקביל, אנחנו בודקים מול האוצר, בארבעת החודשים שאנחנו עובדים, שניים כבר בדרך, הם הולכים להיות. כי אני, באמת, גם כקצין, כאחד שבא מניהול, לפעמים אני לא רוצה לדעת על התהליך. לפעמים אני אומר – לא מעניין אותי התהליך, מעניין אותי הביצוע, כמה נכנסו. הוחלט? עכשיו – כמה נמצאים בפנים.

עכשיו אני רוצה לקלקל את האווירה פה גם. זה לא רק כמה נכנסו. גם אם אנחנו יודעים שאחוז אחד נכנסו, אם תבדקו לאן הם נכנסו, זה גם מצב עגום.

יש התייחסות בחוק לנושא הדירוגים.

צריך לבדוק את זה, כי זה לא רק המספר, כמה נכנסו. כשאנחנו בודקים בפנים באיזה, איפה הם משולבים ובאיזה איכות, סתם דוגמה, אני לא רוצה לציין את שם החברה, יש לה 15,000 עובדים, 11 עובדים הם ליבה של החברה, 4,000 הם עובדי קבלנים חיצוניים. מראים לי מצגת יפה, ואומרים לי – תשמע, יש לנו 5% שילוב. יפה מאוד, במקום אחוז וחצי, חמישה אחוז. אז אני שואל – אדוני הנכבד, איפה הם מתפלגים? כמעט כולם נמצאים ב- 4,000 של כוח אדם, שכל יום יכולים להגיד להם – שלום ולהתראות.
לכן אנחנו צריכים להיות כמו חוקרים, כמו אקדמאים שנכנסים קצת לעומד וגם לבדוק איפה הם נכנסים, מה הם עושים.

אני חושב, אדוני היושב ראש, אני רואה כל-כך הרבה ישיבות בנושא יוצאי אתיופיה, אני מאוד שמח שקודם כל מתקיימים הדיונים, כי אני יודע שעל-מנת שהדברים יתקדמו, צריך להציף אותם, צריך לדבר עליהם. כך אנחנו יודעים את המצב וכך אנחנו גם פועלים בשטח. הוועדה צריכה לשנות כיוון מוועדות משנים קודמות, בזה שנדרוש יותר ויותר, שורה תחתונה. שורה תחתונה ואחר-כך איפה.
אני חושב שבזה, אם אנחנו הצלחנו לשנות טיפה, מהתעסקות בתהליך, ממצב שהתהליך הפך להיות מטרה, אנחנו לאט לאט נביא למצב שהביצוע הוא המטרה בסופו של דבר. אנחנו עשינו את שלנו בקדנציה הזאת. אני לא יודע כמה שנים הקדנציה הזאת תימשך, אבל בישיבות שיהיו לנו, אם אנחנו נביא למצב שאנחנו בודקים - - -

בנובמבר נתחיל לספור ארבע שנים. לפי החוק. לפי חוק הבחירות לכנסת, בנובמבר.

אז יש לו עוד זמן, אתה אומר.

יש זמן.

יש זמן.

יכול להסתמך על הידע שלך.

לפי החוק, ואנחנו אוהבים שחוקים נאכפים.

אז זה אחד, האיכות, איפה הם משולבים זה גם שאלה חשובה.

הנקודה השנייה שצריך לשים לב אליה, היא קידום בתוך הארגונים האלה. יש אנשים שעובדים בחברות מסוימות, פשוט הם קופאים. הם קופאים במקום. לפעמים אפילו יש רגרסיה של פיטורים והכנסה, פיטורים וקליטה. זאת אומרת, התפתחות בתוך המערכת, היא לא פחות חשובה. אני יושב מולכם פה, חברים שלי שעבדו אתי מכירים אותי, לא נשארתי בשום מקום עבודה יותר מחמש שנים. איפה שראיתי תקרת זכוכית – ברחתי ממנה. היה לי אולי קצת יותר מדי שאיפות בחיים שלי, איפה שראיתי תקרת זכוכית, אני ברחתי ולא כל אחד יכול לעשות את זה. יש הרבה אנשים שנכנסים בתוך החברות, שיש להם תקרת זכוכית, הם צריכים לפרנס, הם לא יכולים לשנות, הם כמו עבדים נשארים באותו דבר כשכל המחקרים בעולם, המדעי, מראים שצריך תזוזה גם לרוחב, גם לאורך, יש פה כאילו עולם אחר, שהם קופאים במקום. אתה נשאר מתוסכל, העיקר לשרוד וגם לזה אנחנו צריכים לתת את הדעת.
הדבר הנוסף – אל תשכחו, אנחנו מדברים על חברות ממשלתיות. אנחנו לא מדברים על חברות פרטיות. איזה תעוזה יש לחברות ממשלתיות לא לקיים חוקים של הממשלה? זה לא עסק פרטי. זה לא עסק פרטי. אפילו עסקים פרטיים קולטים ואני צריך להצדיע להם. אנחנו פה מדברים שלא תטעו, על חברות ממשלתיות שכביכול בעל המאה הוא בעל הדעה. אז אני חושב שאנחנו צריכים להילחם בזה. הדבר האחרון, אדוני היושב-ראש, הוא שהוועדה הזו צריכה לדרוש, לפי החוק, אם כל חודשיים, אם כל חצי שנה, לא יודע כמה מצוין בחוק.

פעם בשנה, אבל אנחנו נסיק מסקנות לקראת הסוף.

כן. יכולים לבקש פעם בחצי שנה, יש לנו את האפשרות, יש לנו את הזכות לבקש מדי פעם, אפילו ברמה של דיון, לאלץ אותם לבוא כדי שנוכל לראות תמונת מצב שהחברות יבואו וייתנו דיווח. תיקון החקיקה, אני חושב, אני מקווה שלא נזדקק לו, אבל הוא יושב איפה שהוא ואם צריך, נעשה אותו. תודה רבה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת סולומון. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה.

אני אדבר בקצרה. קודם כל, אני מברכת את כל מי שהגיע, הארגונים, משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות וכמובן סגן השר, שאתה יזמת את הדיון הזה. אני חושבת שבסופו של דבר, אנחנו לא נוכל להימנע מלעשות תיקונים בחוק הזה, מהסיבה הפשוטה, שלצערי אני אומר, שגם, שלמי שמופנה החוק ברמת הביצוע בסופו של דבר, כשאתה בא וכותב ייצוג הולם ואנחנו לא כותבים באיזה חתך של מקצועות או דרגים, אז אין בעיה, זה מזכיר לי סיפור שבאוניברסיטת תל-אביב הגיע תורם והוא תרם לאורך השנה והציגו לו מצגת, אמרו לו – הגדלנו, מאז שתרמת, את כמות הסטודנטים של יוצאי אתיופיה ב- 100% מאחד לשניים. אז בסדר, אז מציגים לנו נתונים יפים, גם בוועדה לביקורת המדינה הציגו לנו נתונים מאוד יפים של אחוזים מאוד גבוהים. בשנה שנתיים האחרונות, מבחינת הקליטה של יוצאי אתיופיה במגזר הציבורי, אבל מזל שיש לנו את הצבע הנהדר הזה, בשביל לדעת שמספיק שאנחנו נלך לבתי-חולים, כדי לראות שמרבית יוצאי אתיופיה הם עובדי עזר. או להיכנס לאיזה משרד ולגלות שעוד הפעם, המנקה והשומר, הם יוצאי אתיופיה. אז במקרה הזה, אין ספק שהצבע הוא יתרון.
למה לחברה בכלל להתנהל על-פי העדפה מתקנת? אני חושבת שבאמת פתחת בדברים האלה שאין פה איזה, אף אחד לא שש ורץ לקראת חוקים של העדפה מתקנת ושל ייצוג הולם. העדפה מתקנת, חברה מיישמת כאשר היא רואה לנכון לקיים תיקון אמיתי ועיוות חברתי שקיים בחברה. ולצערי זה קיים. מספיק לראות את הנתונים של דו"ח בנק ישראל שמדברים על כך שיוצאי אתיופיה מרוויחים 40%, 30% עד 40% פחות מחברים אחרים, ישראלים, בני גילם ובאותו המקצוע. למה? חברים, זה רק בגלל הצבע. כי פנינה היא לא שחורה, אז פנינה היא פנינה. אם לא היה הצבע, אין חסם.
כל עוד לא נכיר בבעיה הזאת, אני אומרת, כל עוד מעסיקים לא יכירו בבעיה הזאת וכל עוד המגזר הציבורי לא יניף את הדגל, כמהווה דוגמה למגזר הפרטי, איך הרגולאטור יכול לדרוש מהמגזר הפרטי לקלוט יוצאי אתיופיה כשווים בין שווים?

אני אומרת לך עם יד על הלב. אם יש פה משרד שחושב שאני וחבר הכנסת שמעון סולומון וסגן השר אופיר אקוניס וחבר הכנסת מיכאלי, ויושב ראש הוועדה, רזבוזוב, נרים ידיים או נוותר או שנקיים דיון ובזה זה יסתיים – אז טעות בידי מי שחושב כך, אז כדאי לו שעכשיו היא יקפל את עצמו ויצא מהאולם הזה. ואם מישהו בא להציג לנו נתונים יפים, יש לו כמה דקות לחשוב מה הוא כן יכול לשפר ועם איזו בשורה הוא יחזור למנהל שלו בשביל לקלוט יוצאי אתיופיה. כי אני חושבת שגם שמעון יעיד שאחד הדברים שהאמת, בסוג של אני רק ארבעה-חמישה חודשים בתוך הכנסת, ואני פשוט נדהמת מכמות פניות הציבור הנוגעות לתעסוקה של יוצאי אתיופיה שמתביישים לפנות לחברי כנסת אחרים ופונים אלינו ואומרים – אנחנו נתקלים בחסמים. במה אנחנו פחות טובים?

מדינת ישראל משקיעה המון משאבים, חברים, ומי שיגיד אחרת – זה לא נכון, ומי שיגיד אחרת, רוצה לחיות באיזה מציאות מזויפת. גם, אני חושבת שדו"ח מבקר המדינה מדבר בפני עצמו, לגבי המשאבים שמוקצים עבור יוצאי אתיופיה, כולל אותם משאבים שהם מגויסים מיהדות התפוצות. אך לא ייתכן שאותם כספים שמושקעים, מהגיל הרך עד אחרי האקדמיה, בסופו של דבר, איזה מין השקעה זאת? בשביל מה? בשביל שדשדש מאחור? מה הציפייה? שנבוא אולי לממשלת אתיופיה ונבקש מהם לעשות אתם עסקים ושיקלטו אותנו בחזרה?

יש פה תחושה שהחברה, נכון, אנחנו חברה מאוד לחוצה, למי יש זמן להתעסק בדברים כאלה? אז רבותיי, לנו יש זמן להתעסק בדברים האלה, ולעניין החקיקה, אנחנו נשב ונעבוד שלושתנו על תיקון חוק, על לתת לזה שיניים. אבל בראש ובראשונה, אסור שזה יהיה כמו גורם זר, כמו אישה שנכנסת להיריון וקשה לה מאוד לקלוט את ההיריון, אז אסור שהחקיקה הזאת תהיה סוג של גורם זר, בקושי שלה להיקלט למשרדי ממשלה. כי אז זה מעיד על אחת כמה וכמה על המגזר הפרטי.

ולכן, אני חושבת שהדיון הזה, אני מאוד מקווה שהוא יהיה מאוד ממוקד, שאף אחד לא ינסה לזרות חול בעיניים שלנו, אנחנו לא חוששים גם לעצור וגם לפוצץ ועדה, אם צריך, ולמצוא כלים יותר טובים מול מי שצריך.

אני רק רוצה לדעת מדוע אין פה נציג של נציבות שירות המדינה.

יש, יש.

אז אני מבקשת שיפנו לו מקום. מי שלא צריך להיות סביב השולחן שלא יהיה ושיפנו לו מקום. תודה. תודה רבה.

תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו שטה. אחרי הפתיחה הלוחמנית שלה, אני מסכים עם חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. יש לנו כאן, בחוק כתוב בכל המשרות וכל הדירוגים ואני מבקש כאן באמת מהמשרדים להיות מאוד מאוד ממוקדים. יש פה חברי כנסת מאוד אינטליגנטים, קשה מאוד "לעבוד עליהם" ולתת נתונים, לצייר תמונות יפות, אנחנו קוראים את המפה מהר מאוד ויודעים בדיוק מה קורה ומה לא קורה. אז אני אתן קודם לחבר הכנסת מיכאל להגיד כמה מילים ואז נעבור לנציגים. תודה.

תודה, אדוני היושב-ראש, על כך שאתה מזמן את הישיבה החשובה הזאת. אני זוכר את התקופה שחוקקנו את החוק הזה בוועדה. אני זוכר, חברי, חבר הכנסת אופיר אקוניס בזמנו, לפני שהגענו לחקיקה הזאת, היתה התנגדות גדולה לחוק הזה. התנגדות גדולה לחוק, כי בואו נבין, נשים דברים על השולחן. כמו שאופיר אמר, מתנגדים לחוקים של העדפות מתקנות וזאת משיקולים כאלו או אחרים. אם מגזר א', למה לא מגזר ב', למה לא מגזר ג' והרבה מגזרים מרגישים הרבה פעמים שגם להם מגיעה העדפה מתקנת. אבל אני חושב שהכנסת בסוף התאחדה מסביב לחוק של יהודי אתיופיה ואני שמח על כך.
אבל אני רוצה קצת לספר על משהו, שאני כבר שתי קדנציות, סגן השר אקוניס, אני מלווה את ועדת החקירה הפרלמנטארית של אזרחים ערביים במדינת ישראל, שגם שם יש חוק של העדפה מתקנת. ומשם למדתי, חבר הכנסת אחמד טיבי מוביל את הוועדה, הוביל לפחות בשתי קדנציות קודמות ושם גיליתי כמה שהחוק הכתוב והביצוע בפועל, נמצאים במרחק גדול, רב, זה מזה. ההעדפה המתקנת שם ניתנה כבר הרבה מאוד שנים, זה לא משהו שזה התחיל אתמול שלשום, או נניח חוק של שנתיים, כמו שאתה אומר. ולכן, אני מסתכל בעיניים יותר מפוקחות בניסיון המר עם משרדי הממשלה ופה אני מסכים עם חברת הכנסת פנינה תמנו שטה ומסכים עם חבר הכנסת שמעון סולומון שאנחנו צריכים פה להיות ממוקדים ואם לא עכשיו, אז בעוד שנתיים, בעוד ארבע, אנחנו נעמוד באותו מקום. הניסיון של אזרחים ערביים שהם אכן מקופחים ובעיני, מותר להגיד את זה, שאזרחים נאמנים למדינת ישראל, שמגיעות להם זכויות, אנחנו צריכים לתת להם זכויות וגם שם יש חוק העדפה מתקנת ולא מיישמים אותו. לכן, אני לא רוצה להרחיב את הלוחמנות של פנינה ואני מעריך את זה מאוד.

חברים, אתם מוציאים דיבתי, אני בחורה עדינה מאוד, חברת כנסת צעירה ונמרצת.

התבטאתי כמה פעמים בוועדה הזאת והפרוטוקולים של הוועדה מעידים על כך. לצערנו, הגזענות עדיין בתוכנו, החברה הישראלית, לא נעים להודות בכך, אבל יש גזענות וגזענות צריך לעקור אותה. לכן, החוק הזה זה באמת אחד הכלים שאנחנו יכולים לבוא ולדרוש בזכות ולא בחסד, שהיהודים מאתיופיה שהגיעו לארץ וברוך השם כבר יש להם זכויות בארץ, לא באו פה היום כמבקשי חסד, שהם ישולבו בכל המגזרים, בכל הענפים ובכל המשרדים שכרגע אתם מדברים עליהם והוועדה הזאת היא הוועדה הכי מתאימה לטפל בכך. תודה.

תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי. נתחיל עם נציגים של המשרדים. אני מבקש לדבר קצר ולעניין, ממוקד, לתת לנו סקירה. גלי אמיר, מרשות החברות הממשלתיות, בבקשה.

שלום, דבר ראשון, אני רוצה לומר שהדו"ח שמונח לפניכם הוא הדו"ח השני שרשות החברות מגישה. הדו"ח הראשון הוגש לבעיה הזאת למר דני דנון, בסוף שנת 2012. אז הדו"ח שאתם רואים לפניכם, הוא בעצם הדו"ח השני.

איפה הדו"ח?

הוא הוגש לכנסת הקודמת. העתק שלו נמצא אצלי ואני יכולה להעביר למזכירות הוועדה, לאחר הדיון. אז הדו"ח הוא הדו"ח השני.

בדו"ח שלנו השנה, לאחר שהוגש הדו"ח הראשון - - -

סליחה, הדו"ח הוגש רק ליושב-ראש הוועדה?

לא. הוא הוגש לנציבות שוויון הזדמנויות ולמזכירות הממשלה, כנדרש בחוק.

בחוק נדרש גם להגיש לוועדה.

והגשנו לוועדה. הדו"ח הראשון שלנו הוגש לוועדה. הדו"ח שאתם רואים לפניכם, זה הדו"ח השני.

זה היה פגרת הבחירות. סוף 2012.

יכול להיות. אני יכולה להעביר אליכם העתק שלו, זו לא הבעיה.

נשמח.

עכשיו אני רוצה להתייחס למספר נושאים, מבחינת, קודם כל יש לי שאלה שאני רוצה להפנות לחברי הוועדה ואם מישהו יוכל לסייע לי ולתת לי תשובה, אני אשמח מאוד.

אנחנו התייחסנו כרף לייצוג הולם ל- 2%. אני רואה שאתם דיברתם על אחוז וחצי. וזה גם מה שכתוב בדו"ח שלנו. אז אני אודה אם תנחו אותי מה המספר הנכון. זו שאלה שאני אשמח לקבל עליה תשובה.
מבחינת הנתונים, אתם ראיתם אותם, אנחנו רואים שיש שיפור ב- 2011, לעומת 2012, שמספר חברות עומדות, זה תלוי למה מתייחסים. אנחנו התייחסנו ל- 2% ואתם יכולים לראות את הנתונים לפניכם ויש חברות שעדיין לא עומדות.
בעקבות הנתונים שראינו, פנינו במכתב לדירקטוריונים של החברות הממשלתיות שבהן לא נמצא כל ייצוג הולם וביקשנו מהם שידונו בנושא, מפני שחל עליהם החוק ויש להם חובה לייצוג הולם וביקשנו לדעת מה ההחלטות ומה המסקנות שלהם ואיך הם מתכוונים לפעול. אנחנו מנהלים מעקב אחרי התשובות, לראות שהתשובות שמתקבלות הן לשביעות רצוננו.

קיבלתם מענה מאותן חברות?

מחלק מהחברות – כן. חלק, צריך לשלוח תזכורות, זה טבעו של עולם.

יש פה טבלה, החברות שלא שלחו.

החברות שאין בהן ייצוג הולם, אליהן פנינו לדירקטוריונים, שהוא הגוף המפקח, שיקיים דיון.

האם אנחנו רשאים לשלוח ישירות לחברות או אנחנו צריכים לעבור דרככם?

אנחנו יכולים כמובן לפנות לחברות והחברות יש להן חובה להופיע בוועדה.

הבנתי. נרשם וזה מה שאנחנו נעשה.

אז זו פעולה אחת שעשתה הרשות. פעולה נוספת, אנחנו - - -

הצבתם להם איזה זמן לשלוח את התשובות שלהם?

אני לא הצבתי זמן מפני שיש שונות רבה בין החברות ולעתים יש נושאים שהם קריטיים מאוד לפעילות החברה, קשה לי לקצוב להם זמנים מבחינת סדרי עבודת הדירקטוריון, אבל אנחנו מתזכרים אותם שייתנו לנו. זה לא ייעלם מהעין שלנו.

לא, אבל אני חושב שכדאי לכם לומר שאתם מבקשים את הרשימה עד X, Y ו- Z.

אנחנו יכולים לעשות ככה.

אנחנו נשנה דפוס התנהגות. אני חושב שהבקשה תצא.

זה בקשה פרוזאית. את מבקשת, הם יכולים להגיד – אנחנו מכינים.

היא לא פרוזאית, כי אנחנו מנהלים אחרי זה מעקב, זה בכלל לא פרוזאי.

אבל המעקב יכול להיות גם שנתיים. המעקב זה לא אומר שזה נכון.

איזו סנקציה יש לך נגד חברה שלא עונה?

נגד חברה שלא עונה אני יכולה, הדרך היחידה שלנו, זה רק דרך הדירקטוריון לפעול ולבקש מהחברה. לא נתקלתי בחברה שאמרה לי – לא, אנחנו לא רוצים ליישם את החוק. אין דברים כאלה.

כמה זמן עבר. נגיד ועברו חודשיים, סליחה, כחברה ציבורית, אני חושבת שקודם כל, גם מבחינת נאותות ותום לב, יש X זמן, גם נהוג בחוק, יש 30 יום, בכל מיני מקומות יש וריאציות שונות. עכשיו את אומרת – אנחנו מנהלים מעקב. מעקב יכול להיות גם לאורך שנתיים. פתאום יכולה לבוא פקידה ממשרדכם ולומר – או, אחרי חצי שנה לא נתנו לי תשובה. אבל אני חושבת שזה צריך להיות לכם נורה מהבהבת. לחברה שלא מוסרת תשובה אחרי חודשיים, זה גם אומר שהנושא אולי לא כל-כך חשוב לה.

אני מציע, חברת הכנסת תמנו שטה, אולי היושב ראש, בהחלטת הוועדה נכניס באחת ההחלטות של הוועדה הזאת, שרשות החברות תדרוש עד תאריך מסוים.

אם נקבל החלטה כזו, אנחנו ניישם את זה.

לא, למה צריך לקבל החלטה?

יהיה פה הליך מקביל. גם אנחנו נוציא מכתב מהוועדה ואני חושב שהוא יהיה חריף, עם הקצאת זמן, כולל לרשות החברות.

האם ידוע לרשות על פעולות אקטיביות שנקטו הדירקטוריונים? מה הפעולות? הרי יש לנו בחוק, אומרים גם הדירקטוריונים, צריך לעשות איזה שהיא פעילות אקטיבית.

אני אתייחס לזה בהמשך.

אנחנו נשמח לשמוע.

ראינו את הנתונים, יש מספר חברות שאיתן אנחנו, בשיתוף עם נציבות שוויון, אנחנו נעשה איזה שהיא פגישה משותפת בשביל להניע את החברה לעשות תהליכים קצת יותר עמוקים. אנחנו רוצים להתמקד בכמה חברות שבהן באמת יש פוטנציאל לקליטת עובדים.

יש מספר חברות ממשלתיות שבהן מבירורים ושיחות שעשינו, אנחנו יודעים שיש צורת עבודה מסודרת בכל הנוגע לקליטת יוצאי העדה, אם זה דרך פנייה לעמותות, אם זה, בחברה מסוימת נדמה לי שגם אמרה לנו שהם עושים איזה קורס ייעודי. יש חברות שבהן התהליך הוא כבר יותר מובנה ויותר מסודר, אבל זה עדיין לא בכולן.
מעבר לזה, עשינו עוד ב- 2011, יש לנו פורום של סמנכ"לי משאבי אנוש בחברות הגדולות. היתה הרצאה של נציבות שוויון הזדמנויות בהיבט הרחב של מה עושה נציבות שוויון הזדמנויות ושוויון הזדמנויות, אבל בין היתר גם היתה התייחסות לקליטת יוצאי העדה האתיופית.
מעבר לזה, ערכנו השנה כינוס של פורום סמנכ"לי או מנהלי משאבי אנוש בחברות קטנות ובינוניות וגם שם היתה הרצאה של הנציבות, גם עם התייחסות לחוק ולפעולות שהחברה יכולה לנקוט, בשביל להגיע לייצוג הולם.
מעבר לזה, אני רוצה להתייחס לנקודה שהועלתה פה. אני רוצה לבהיר שכל הנתונים שכאן, לא מתייחסים לעובדי החברה פלוס חברות כוח אדם, אלא רק לעובדים שהנם עובדי החברה. לכן גם לא רואים פה אף חברה ממשלתית שהיא מאוד גדולה עם 5%, שאמרת 5% היה באמת נשמע לי מאוד מוזר, כי אני יודעת שאין נתון כזה.

סליחה, מה שמטריד בטבלה, שיש חברות שיש בהן עלייה מזערית ויש חברות שבאופן מדהים, יש בהן ירידה. למשל, רכבת ישראל יורדת מ- 1.12% ל- 0.95%, אם הטבלה נכונה. בשנה אחת, יש ירידה. זה ברכבת ישראל.

מ- 27 ל- 23 עובדים.

בוודאי. עשות אשקלון, ירידה מ- 1.71% ל- 1.40%. עמידר, עמידר, שרוב הדיירים בעמידר, ואני הייתי בכמה דירות כאלה, במסגרת מחשב לכל ילד, לפני שבועיים חילקנו מחשבים למשפחות בנתניה, בשכונה לא פשוטה, הייתי בדירות פשוט חילקנו את המחשב, דירות עמידר, משפחות שעלו מאתיופיה, ובחברת עמידר יש ירידה ששם צריך להיות ייצוג יתר לעולי אתיופיה וכדומה וכדומה. אז איך אתם מסבירים את הירידה? אנחנו כמובן מברכים על כל עלייה.

חברת עמידר היא בין החברות שאנחנו חשבנו להתמקד בהן בדיוק בשל הסיבה שציינת, אנחנו גם רואים את אותה סיבה ואת אותה חשיבות.

אוקיי. מאה אחוז.

גם בביטוח הלאומי.

יש עוד נקודה שאני רוצה לנסות ולהתייחס. עובדים שנקלטים לחברות הממשלתיות הגדולות, נקלטים בהסכמים הקיבוציים ואז הקידום בשכר ובדרגות הוא למעשה אוטומאטי. עובר פרק זמן מסוים והעובד מתקדם בדרגה. אני מנסה לחשוב מה גורם לנתון של קיפאון בשכר וההסבר הוא טיפה מורכב.

בחברות הגדולות שבהן יש הסכמים קיבוציים, מבנה השכר הוא כזה שהשכר המשולב הוא הרבה פעמים נמוך משכר המינימום ואז כשהעובד עולה בדרגה, הוא למעשה לכאורה לא מרגיש אותה, כי מה שקטן, השכר המשולב שלו עולה וההשלמה למינימום יורדת. רק לאחר מספר דרגות, הוא בעצם מרגיש את ההתקדמות בשכרו.
גם עובדים שנקלטים בכלל, לא משנה, יוצאי העדה האתיופית, יוצאי כל עדה אחרת, כשנקלטים, בדרך-כלל זה לתקופה של ארעיות ועם המעבר לקביעות, נוספות לעובדים זכויות אחרות.

בואי נעבור משכר.

אני רוצה לתת לך דוגמה. אם תיקחי למשל את מקורות ותיקחי את חברת החשמל. תאמיני לי, אפילו לא היום, לצערנו, גם לחברות ממשלתיות, יש חברות כוח אדם.

הנתונים שלי מתייחסים לעובדי חברה בלבד.

כל הנתונים האלה זה רק עובדי חברה?

רק עובדי חברה.

לא עובדים ארעיים?

אני רוצה לחדד.

זה לא מיקור חוץ, אבל זה יכול להיות עובדים ארעיים.

מה זה עובדים ארעיים? אני רוצה להסביר. בהסכמים הקיבוציים של כל החברות הממשלתיות - - -

חוזה שמאריכים נגיד אחת לחמש שנים. יש לי למשל - - -

לא, לא, לא. אני רוצה להסביר, בבקשה. ההסכמים הקיבוציים קובעים פרק זמן עד למתן הקביעות. כל ההסכמים הקיבוציים, וזה משתנה מחברה לחברה. אם פרק הזמן עד הקביעות הוא שנתיים, שלוש או חמש, זה תלוי בחברה. זה משהו שמוגדר בהסכם הקיבוצי וכל עובד שנקלט לאותה חברה, נקלט במעמד עובד בהסכם קיבוצי במעמד ארעי. עם חלוף פרק הזמן של הארעיות, הוא יכול לקבל קביעות.

למרות שתתקני אותי, גם הגיעו אלי מקרים של אנשים שעובדים 20 שנה בחברת החשמל או בחברה אחרת, כזאת או אחרת, ואני אומרת לך שבסוף הם לא נקלטו ואפילו פוטרו. אבל לא משנה. אני לא רוצה שתתייחסי לשכר.

למה? זה משנה, זה חשוב מאוד שתדעי. צריך להיות מחוברים לשטח.

חשוב לי שתתייחסי לא לשכר, תתייחסי רגע, בגלל שהטבלה הזאת לא מייצגת בפניי את החתך של המקצועות או איזה דרגה הם נמצאים, האם עובדים מנהליים, הרי שזה כולל גם הרבה פעמים עובדי ניקיון ושמירה, כמו שפתחתי בדבריי קודם ואני חושבת שזה אחד הדברים שאם אתם לא עשיתם את הניתוח, ראוי שתעשו את הניתוח הזה בטבלה. כי אחרי הכל, זה לא רק הכמות, כמו שאמרנו, זה הרבה פעמים איפה שמים ואיפה מציבים כאמירה, כאמירה וכמדיניות, את יוצאי אתיופיה.

אני מבקשת להתייחס.

אני מבקש שתעני גם לשאלה ששאלתי על הפעולות האקטיביות. כי רק לפני חודשיים אנחנו נלחמנו פה על מינהל הסטודנטים והצלחנו להשיג תקציב וראינו שם כ- 2,000 – 2,500 אקדמאים, תואר ראשון, תואר שני. איפה הם משתלבים? מה הפעולות האקטיביות שנעשות על-מנת להכניס אותם ולהעלות אותם בדרגה?

החברות הממשלתיות אמורות לעשות ביצוע של חיפוש אקטיבי.

אמורות, השאלה אם הן גם עושות.

זאת אומרת, בין היתר, באמצעות פנייה לעמותות. אני יודעת שבחלק מהחברות, כמו שאמרתי קודם, זה כבר ממוסד וכשהם מפרסמים מודעות דרושים, אז הם לא מסתפקים בפרסום בעיתונות הכללית ובאמירה – טוב, לא ניגשו יוצאי העדה האתיופית אז זה בסדר, אלא גם פונים לעמותות השונות.

סליחה, האם יועדו משרות לבני העדה האתיופית? האם משרות מסוימות הן במיוחד רק לעדה האתיופית?

ייעוד משרות ממה שראינו, מהנתונים שהביאו החברות, היה ממש במקצת מהחברות. לא ראינו שרוב החברות בחרו בדרך של ייעוד משרות.
אני רוצה לחזור בבקשה לשאלה שלך, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בנושא אופן הקליטה. לאחר שהגשנו את הדו"ח הראשון, התייעצנו.

לא אופן הקליטה.

סליחה, לשאלה שלך. על המיקור והתפקידים.

החתך של זה.

כן. לאחר שהגשנו את הדו"ח הראשון התייעצנו עם נציבות שוויון והגענו למסקנה שהואיל והשונות בחברות הממשלתיות היא כל-כך גדולה, קשה לנו לייצר איזה שהוא סולם אחיד. אין שם דירוג מנהלי, דירוג אחיד, דירוג המח"ר כמו שיש במדינה.

מה זאת אומרת? אני לא הצלחתי להבין את המשפט האחרון.

אני אסביר לך, אני אסביר לך. יש חברות שבהן העובדים מועסקים בדירוגים שהם, יש להם סולמות דירוג שהם מפעליים, פנימיים לכל חברה וקבועים בהסכם הקיבוצי שלה, אם זו חברה עם הסכם קיבוצי או יש חברות שאין בהן הסכמים קיבוציים, יש בהם חוזים אישיים ואז נקבע לכל תפקיד טווח שכר, מ- X עד Y. לכן, קשה לעשות השוואה, זה לא שירות המדינה, זה עולם אחר, יש שוני מאוד גדול.

סליחה, ההשוואה, לא לא, זה לבוא - - -

תני לי בבקשה להשלים את תשובתי. אני מבקשת שתתני לי לסיים את דבריי. לכן, לא יכולנו, אנחנו, אין פה נציבות של החברות הממשלתיות ואין סולם שכר או דירוג שהוא משותף לכלל החברות הממשלתיות. לכן, מה שלקחנו, זה נתונים אודות עובדים וזה גם כתוב בדו"ח ויש בסוף גם טבלה, תוכלו לראות אותה, על התפלגות של יוצאי העדה האתיופית לפי מגדר ולפי השכלה אקדמאית. כי אמרנו שאולי אקדמאים - - -

סליחה, אבל יכול להיות, באמת, חשוב להבין. מה זה לפי השכלה אקדמאית? יכול להיות שאת לוקחת אקדמאי ונותנת לו במשרה שהיא לא אקדמאית. עכשיו אני רוצה לומר לך, להיתלות על כך שיש דרגים שונים והסכמים קיבוציים, זה באמת לברוח - - -

זה לא יכול לקרות.

זה לברוח לפינה הנוחה. עם כל הכבוד. אני רוצה להגיד לך משהו – אנחנו נעדיף שיהיו בסופו של דבר 100 עובדים באמת במקצועות אקדמאיים, מאשר 200 עובדי ניקיון, הרי זה ברור לכולנו. השכל הישר וההיגיון הבריא אומר את זה.

אם אנחנו רואים נתונים כאלה ואין לנו יכולת לפענח האם זה נכון ואת יודעת מה? אנחנו עוד פעם חוזרים. ברור לנו שאם אנחנו נקבל את הניתוח האמיתי על-פי חלוקה מקצועית, ברור שהמצב, היום כולנו נהיה עם פנים נפולות. ברור לי.

שוב אני חוזרת. ברגע שאנחנו מגדירים לחברה שהעובדים מועסקים בטווחי שכר, אני יודעת שהעובדים ככלל, עובדים שהם מוגדרים כאקדמאים, אכן מועסקים כאקדמאים כי בדרך-כלל גם קיבלנו על זה איזה שהן הבהרות, אם זה מהנדס – קלטנו כך וכך מהנדסים, זה כלכלן, רואה-חשבון וכן הלאה. בהסכמים הקיבוציים גם יהיה קושי לקלוט עובד כזה, אני לא רואה איך זה מתיישב עם ההסכם הקיבוצי לקלוט אקדמאי לדירוג טכנאים או לדירוג שהוא סוג של דומה לדירוג המנהלי.
לגבי דירוגים, יש לנו בעיה אמיתית למצוא קו אחד משווה, כי זה לא קיים. לכן הקירוב הכי טוב שחשבנו עלו זה אקדמאים. אם יש לכם הצעה קונקרטית שאני אוכל אמיתית לאסוף את הנתונים, אנחנו פתוחים להצעות ואנחנו נשמח מאוד.

אני חושב שההצעה שלנו, אנחנו צריכים פשוט לעשות את זה בעצמנו, לפרק את זה לחלקים, לפנות לכל חברה לראות מה היא עושה, מה הפעולות שהיא נוקטת ולקבל תשובות.

אדוני יושב הראש, רק באמת הצעת ייעול. אם היא באה עם רצון ופתיחות.

חברת הכנסת תמנו-שטה, שנייה אחת. אני רוצה להעביר כאן, אין פה שום דבר אישי נגד נציגי הארגונים, פשוט מה שקורה, שיש כאן חוק של מדינת ישראל ואם אנחנו לא אוכפים את החוק הזה, אז אנחנו מבזים את בית המחוקקים הזה. זו הסיבה שאנחנו מאוד תוקפניים וביקורתיים, כי יש חוק וצריך ליישם אותו ואנחנו צריכים לקבל תשובות ולפעמים אנחנו מרגישים שקשה לקבל תשובות כי יש הרבה ארגונים ולכל ארגון יש את המדיניות משלו, אז אנחנו צריכים למצוא פתרונות אחרים.

יש לי שאלה, אם יש כאן נציג מהנמלים, נמל חיפה, נמל אשדוד. מה קורה שם? איפה העובדים?

אני מחברת נמל אשדוד. כיום מועסקים בחברת הנמל שלושה עובדים מתוך כ- 1,300, האחוז הוא נמוך 0.23%.

שלושה?

מתוך 1,300.

זה אחוז וחצי, אתה לא יודע לעשות חשבון?

עובד אחד הוא מהנדס בינוי, עובד שני הוא חשמלאי ועובד נוסף הוא בקר נזקים.

פשוט, תודה על הפירוט, זה יפה.

זה פשוט, לפחות קיבלנו.

כי אין הרבה.

כי אין הרבה, זה מה שאני אומרת, שיכתבו לי כל אחד מה הוא עושה, אין כל-כך הרבה.

אנחנו צוחקים, אבל זה לא מצחיק. מה אתם מתכוונים לעשות או מה אתם עושים?

אני רוצה קודם להקדים ולספר.

אבל ממש בקצרה, כי אין לנו זמן, יש המון דוברים.

תהליך הגיוס לנמל הוא תהליך מכרזי, פומבי, תחרותי ושוויוני. גם בני העדה מתבקשים להשתתף באותו תהליך מכרזי, אין דרך אחרת לקלוט אותם.

אבל יש לנו כאן חוק, אם במכרז אם יש את אותם הקריטריונים, ויש עדיפות, העדפה. אז איפה זה מתבצע?

לעניין מתן העדיפות- - -

זה ככה באמת בנמל אשדוד? סליחה על השאלה. יכול להיות שהבעיה שלהם שאין אתיופים בהנהלה, כאילו, או בוועד?

יכול להיות שאין אתיופים באשדוד?

אני מציע שאחד העובדים האתיופים יחליף את אלון חסן ואז יהיו שם הרבה יותר עובדים אתיופים. אי גם רוצה לדעת מה אחוז האתיופים שאלון חסן פקד למפלגת העבודה.

דווקא באשדוד יש איזה 14,000, היא מקום שני אחרי נתניה.

יש אשדוד ויש את קריית מלאכי, ובגלל זה מאוד חשוב לי לספר על תהליך הגיוס.

חברים, בואו נקשיב.

ברגע שאנחנו מפרסמים מודעת דרושים, כל המועמדים שעומדים בתנאי הסף בשלב הראשון מופנים למבדק התאמה במכון אבחון. מי שעובר מעל ציון מסוים, מגיע לנמל.

יש לי שאלה. האם אי-פעם פרסמה חברת נמל אשדוד מכרז באמהרית?

לא.

אז כבר את נתת להם, בלמת אותם. לא בכוונה.

סליחה, לא צריך שפה אמהרית. לא צריך שפה אמהרית.

רק רגע, היא אמרה צריך. תאמין לי שזה היה מביא עוד אנשים לגשת למכרז. אז כשהיו ניגשים למכרז, היו מקבלים עדיפות.

אנחנו מדברים על אקדמאים.

מאה אחוז.

לא צריך שפה אמהרית. הם לא פרסמו בעברית. זה לא הכי חשוב.

הבנו. תודה לנציגה.

לגשת לעמותות כדי להנגיש להם את המכרזים לבני העדה וגם להנחות אותם איך להגיש מועמדות במכרזים. אנחנו עושים עוד כל מיני דברים, אבל ביקשת לקצר.

לא, זו נקודה חשובה. עם איזה עמותות?

באמת, באמת, עם 0.23%, לא היית צריכה להגיד לנו אפילו את הנהלים האלה. להתבייש ולהגיד מה עושים. מה זה הבושה הזאת? מה עכשיו הנהלים והקבלות והמכרזים? אני אומר לך, זה מבייש אותך. אני לא מכיר אותך. אולי שלחו אותך, יש נסיבות שצריך להגיד - - -

אלעזר, אבל זה לא יהיה בעיה, למה אנחנו מפנים אליהם את הבעיה ופוטרים את הממשלה ואת הכנסת מזה, בכל הכבוד?

רגע, סליחה, חברים. קודם כל, הצטרפו אלינו שני חברי כנסת, תודה שבאתם, חבר הכנסת שטרן, חבר הכנסת בר, הדיון הזה חשוב להם. חבר הכנסת בר הוא חבר הוועדה, רצית להגיב.

כן. קודם כל, אומרת פה, אני לא מאשים אותך, אומרת פה – הבעיה היא לא במודעה באמהרית, אופיר, הבעיה היא במבחנים. זאת אומרת, יש פה כאילו איזה הנחה שבני יוצאי אתיופיה לא מספיק עומדים במבחנים ואז השאלה היא גם ואמר אותה אופיר נכון, כמה מהם יודעים על זה, כמה מהם נחשפים לזה וכמה מהם מגיעים. אבל אני בכלל לא רוצה על זה לדבר. אני רוצה לשאול דבר אחר. אני ניסיתי לרמוז שזה לא הטיעון.
אבל אני חושב שאנחנו עושים לעצמנו עבודה קלה מדי בכדרור הזה אל הנציגות כוח-אדם, אל הנציגות בנמל וכו', והן באמת לא, הן לא מדינת ישראל, הן לא בית המחוקקים והן לא הממשלה ואני, אופיר, מלבד לברך אותך על היוזמה הזאת, זאת יוזמה ענקית וציונית וחשובה, אני גם רוצה לשאול אותנו, אותך לצורך העניין, כנציג ממשלה.

לא, אני הודעתי שאני נמצא כאן לא כנציג הממשלה, נהפוך הוא, כמפקח על הממשלה. בשביל זה יש את רשות החברות ואת נציבות שירות המדינה.

נכון. נכון.

שהם על-פי החוק צריכים לעשות את זה.

אני רוצה שנשאל את עצמנו ובלי קשר לעדה האתיופית שהיא מאוד יקרה לכולנו, אם חוק שעובר בכנסת, הוא המלצה.

דיברנו על זה.

ומה אנחנו עושים עכשיו כממשלה, יוצאים מפה עם איזו מסקנה, כדי לייצר מנגנון אכיפה שיחייב את החוק הזה להוציא לפועל לפחות את אותם אחד וחצי אחוזים בכל גוף ששייך לממשלתי. אם לא נצא מפה עם המלצה או תביעה, בין אם זה בחקיקה ובין אם זה תקנה ממשלתית שתחייב אכיפה, מחר נוכל לבוא עד מחר לתלונות לוועד ולשאול אותם למה, עכשיו יגידו – מה אתה רוצה? מגישים ל- X אנשים, לא מגישים אתיופים, אף אחד לא בא, מה אתם רוצים ממני?

בהמשך אולי למה שאתה אומר, אדוני היושב-ראש, בהמשך למה שאמר חבר הכנסת בר, הממשלה הקודמת החליטה, בהחלטת ממשלה, זה גם כן דבר, 30 תקנים בשירות המדינה בעשרה תפקידים.

כמה יושמו?

היו כבר אמורים להתקיים עד סוף השנה הזאת, שהיא מתקרבת כבר אנחנו בחצייה השני. אולי הנציבות תוכל לעדכן אותנו בהתקדמות ביצוע ההחלטה הזו.

אבל אם הממשלה לא מיישמת את החוק של הכנסת, מה אתה רוצה מנציגי נמל אשדוד?

לא לא לא, הנציבות זה המקום הראשון שהיה צריך להיות קיום של החלטת הממשלה. האם זה קיים?

בואו נשמע את הנציבות.

מישהו יוכל לפנות לו מקום כדי שיוכל לשבת מול מיקרופון, בבקשה? תודה.

בעניין החלטת הממשלה שאנחנו גם תמכנו בה וזה גם ביוזמתנו, אבל צריך להבין שאין תקציב מדינה. דיברתי אתמול עם חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שאנחנו מחכים שיהיה תקציב מדינה כדי שנדע לתקצב את המשרות. כי אחרת, כל עוד אין תקציב מדינה, אני יכול לתת את המשרות למשרדים, שיש פה הרבה נציגים, ואין להם תקציב לאייש את המשרות.

מה היה בשנה שעברה?

ההחלטה דיברה על 2013, אבל התקציב לא קיים.

אבל אני לא מסכים. סליחה, חברים, בחברות יש 10,000 עובדים.

אני מדבר על משרדי ממשלה.

אבל גם שם עוזבים אנשים, באים אנשים, יש תחלופה.

אנחנו מדברים על החלטה ספציפית. ההחלטה הזאת, אי-אפשר ליישם אותה עד שלא יהיה תקציב. אני הבנתי שבעוד שבועיים אתם - - -

לא עוד שבועיים, עוד שמונה ימים.

מתי שאתם תקבלו את ההחלטה, יום אחר – יוצא חוזר לכל המשרדים, תהיה אכיפה של ההחלטה הזאת. עד סוף השנה אני לא יודע אם יהיו עובדים, כי יש הליך מכרז, אבל המשרות יפורסמו.

אדוני, נציג הנציבות. מר נאדר אל-קאסם, גם בשנה שעברה פרסמתם חוזר. כמה משרות אוישו?

לא לא, השנה.

שנייה, תוכנית חומש קיימת חמש שנים, סליחה, חמש-שש שנים.

אבל תוכנית החומש לא קשורה לזה.

אבל כבר מחומש דיברו על תקנים ייעודיים.

היא לא קשורה לחומש.

חומש, לא חומש, היו תקנים ייעודיים לא רק בשנה האחרונה.

הם אוישו.

אז אני שואלת שאלה פשוטה – כמה תקנים אוישו אשתקד. או ב- 2011.

יש את הדו"ח כאן שפרסמנו את טיוטת הדו"ח. אני לא זוכר את הנתונים בעל-פה.

סליחה, אני רוצה בבקשה שהוא יענה לי, תודה רבה.

אבל זה חלק. תראה, חלק מהעניין הוא שככה זה נראה. ככה זה נראה. אתה צריך לבוא, לא לא לא, תשמע. אתה צריך לבוא עם נתונים.

אני שאלתי אותך, אמרת שאין, שלא קרה כלום. זה מה שאתה אמרת.

חברים, אנחנו לא סתם מקיימים את הישיבה הזאת, כי אנחנו רואים בכל מקום שאנחנו פונים, ישנן בעיות.

בדיוק ככה.

אני אומר את זה מפני שאני במקומך הייתי בא עם מספרים מדודים, בדוקים, כמה היה, כמה יש. נכשלנו, לא נכשלנו. אתה מספר לי סיפור.

אבל הדיון על הנציבות עוד לא התחיל. אתם עדיין מדברים על נמלים ועל רשות החברות.

זה לא נכון. לא נכון.

פנינו אליך. עברנו אליך. לך יש נתונים?

יש. הגשנו את הדו"ח, את הטיוטה של הדו"ח.

יש לנו את הדו"ח, נכון.

שם רשומים כל הנתונים על כל המשרדים, חלק מהמשרדים במצב טוב, חלק מהמשרדים - - -

פה אנחנו מסכימים אתך, קיבלנו.

אבל איך אתם יכולים להרשות שחלק יהיו כן וחלק יהיו לא ואני רוצה להוסיף לשאלה של פנינה, רק ברשותך, כדי שתענה לנו. קודם כל, זאת לא בעיה, זה זלזול באכיפת החוק, גם של הממשלה וגם של הנציבות.
אני זוכר שכשאני הייתי עובד, מר נאדר אל-קאסם, כשאני הייתי עובד מדינה, יועץ שר, ואסור להיות חבר מרכז מפלגה לפי הזה, אני זוכר שהנציבות ובצדק, רדפה אותי כדי שאני אתפטר ממרכז המפלגה, כי אסור לי להיות יועץ שר וחבר מרכז מפלגה. עשיתם את עבודתכם. למה? כי אתם רוצים ליישם את החוק. ממש רדפתם אותי, הגעתי עד הולנדר. למה אתם לא רודפים את החברות הממשלתיות ואת אלה שתחתיכם, כדי שיהיה 1.5%?

לא חברות, משרדי הממשלה.

משרדי הממשלה.

אנחנו, כדי להבדיל, כדי להסביר, אם אפשר להסביר. אנחנו, נציבות שירות המדינה, אחראית רק על משרדי הממשלה. לחברות הממשלתיות יש את גלי.

אז תענה בהתייחס למשרדי הממשלה.

משרדי ממשלה. קודם כל, מיישמים את החוק, כל המשרדים.

המשרד לפיתוח הנגב והגליל, אני רואה, מה קורה שם? בוא, תן לי תשובה. המשרד לפיתוח הנגב והגליל.

אני אסביר.

במשרדי הממשלה, 236 עובדים, אפס יוצאי אתיופיה.

איפה, בנציבות?

זה פשוט בגלל שלא מצאו אתיופי שיעבור את המבחנים.

טוב, חברים, אנחנו בשלב הזה - - -

רגע, סליחה, רק רגע, בנציבות שירות המדינה, אין אף עולה?

סליחה, אתם רוצים תשובות או רק להתקיף?

יש רפרנטית אחת?

אתם רוצים תשובות, נכון?

כן, בבקשה. תנו לו לדבר.

קודם כל, בנציבות יש עובדת, יש עובדת.

חברים, תנו לו לדבר.

בבקשה.

נאדר, בבקשה, בשתי מילים.

יש עובדת. העובדת נמצאת בחל"ת – חופשה ללא תשלום – כי היא בחרה ללמוד לתואר שני, היא בחל"ת. זאת אומרת, היא מסיימת עוד שנה את לימודי התואר השני, שאנחנו גם תמכנו בזה.

יש רק אתיופית אחת בישראל?

זו העובדת שיש לנו.

רפרנטית אחת?

פנינה, הוא גם שכח להגיד שהכלב אכל לה את שיעורי הבית.

חברים, אני מבקש שקט. יש לי כאן יועץ משפטי, יש לו כמה שאלות חשובות. בבקשה.

רציתי לשאול את הנציגה של נמל אשדוד.

אנחנו עוברים.

החוק מחייב את הדירקטוריון לקבוע יעדים ברורים לקליטת עובדים מהעדה האתיופית. האם דירקטוריון הנמל קבע יעדים?

הוא קבע יעדים לקדם העסקת אתיופים, מבחינת מספר משרות – לא, כי אצלנו כתוב ככל הניתן. אנחנו, בכוונתנו לייעד משרה אחת.

ככל הניתן? למחוק את המילה ככל הניתן.

שאלה נוספת – החוק גם קובע חובה לייעד משרות לבני העדה האתיופית. האם יועדו משרות לעדה האתיופית בשנת 2012?

בשנת 2012 לא, אבל לגבי החברות הממשלתיות - - -

למה? לא, תגידי גם למה.

פעלה ועדת היגוי ייצוג הולם שדנה גם בבני העדה האתיופית בתוך הייצוג הולם והמסקנות שלה נתקבלו לאחרונה.

אין מסקנות, יש חוק. אין מסקנות. סליחה, חברת הנמל הקימה את ועדת ההיגוי? ועדת ההיגוי, להעדפה מתקנת, הוקמה על-ידי חברת הנמל? אגב, זה לא אלון חסן, זה הנהלת הנמל. זה מר סיטרמן, אם אינני טועה.

הוא יושב ראש הדירקטוריון.

הוא יושב ראש הדירקטוריון, אני לא טועה. אז זה לא אלון, לא כל דבר צריך לערב דברים שאינם שייכים. במקרה הזה, הנהלת הדירקטוריון של נמל אשדוד הקימה ועדה ולא מצאה לנכון לשלב. זה מה שאני מבין מדברייך. הקימה ועדה לבחינת ההעדפה המתקנת.

אני מבקשת להבהיר את דבריי.

אז תבהירי.

היא מצאה לשלב ככל הניתן.

ככל הניתן. המילה ככל הניתן, זה מנקה אותו מאחריות, כי ככל הנטען זה אומר אפשר כן ואפשר לא.

ככל הניתן – זה כלום. ככל הניתן זה זלזול בחוק.

ככל הניתן זה בחקיקה.

לא. החקיקה אומרת 1.5%.

זה זלזול באנשים. זלזול בקהילה שלמה.

אם זה שווה 1%, אז ככל הניתן לא עומד בדרישות החוק. מה זה ככל הניתן?

זה ככל הניתן בחקיקה, לא בוועדת נמל אשדוד. ככל הניתן בחברות הממשלתיות, זה בחקיקה.

אז מה זה היעד של 1.5%, אדוני היושב-ראש? המלצה?

היועץ המשפטי, מה זאת אומרת ככל הניתן?

ייעוד המשרות, אכן, כפי שאומרת הנציגה של נמל אשדוד, החוק קובע שייעוד המשרות יתבצע ככל האפשר. אבל צריך לזכור, צריך לזכור, אם את מספרת לוועדה, את מדווחת לוועדה שבשנת 2012, כן היתה קליטה של עובדים, כן ביצעתם הליכי איתור, כן פניתם לחברות חיצוניות, איך אפשר לטעון גם בד בבד, שלא היה אפשר לייעד משרה אחת לבני העדה האתיופית? את זה אני לא מצליח להבין.

אנחנו בשנת 2012 קלטנו סך-הכל 23 עובדים בשנה.

האם היה אפשר לייעד משרה אחת לעדה האתיופית?

חוכמה בדיעבד היא סוג של חוכמה, אבל אני אומרת שעם הפנים קדימה, אנחנו מייעדים משרה בשנה הקרובה.

חבר הכנסת שטרן, בבקשה.

שני דברים. בצד פה נשאלתי ואני דיברתי הרגע עם מנכ"ל הכנסת גם, שאני מציע גם לבדוק את עצמנו טיפה, האם בכנסת, בתפקידים האקדמאיים, יש חבר'ה אתיופים, אני חושב שזה בסדר שאנחנו וצריך להמשיך, זה לא צריך להרפות, אבל תמיד אני אומרת, לשאול את עצמך.
והדבר השני שאני רוצה לומר פה, אני לא אוהב לדבר פה על הצבא, בכנסת. אבל היינו שם כמה שנים ונתקלנו בבעיה, כאילו אותה בעיה. ומה שהבנו, אני אגיד במשפט אחד, שמי שחיבר את המבחנים של כל החברות כוח-אדם האלה וכל הנמלים וכל האחרים, זה כאלה חבר'ה שכנראה נולדו בתל-אביב ולמדו באליאנס ועשו, אימא שלהם גם כן שלחה אותם להושעיה, היכן שאני גר, או לא משנה איפה, ואחרי זה נותנים להם לעשות מבחנים שמי שבא בכלל מתרבות אחרת.

כדי שניכשל.

והמבחנים האלה הם עבורם לא משקפים בהיבט הזה. אני את הדברים האלה למדתי כבר לפני 17 שנה, כשהייתי מפקד בה"ד 1. אני אגיד לכם רק את המשפט, שבא לי להרחיק צוער ואני שואל אותם למה הוא מורחק? אומרים לי – אין לו ביטחון עצמי. אמרתי – איך אתה יודע? הוא אומר – הוא כבר ארבעה חודשים בקורס, בחיים לא הסתכל לי בעיניים, לא יכול להיות. קראתי לצוער – אתיופי. אמרתי לו – תגיד, למה לא הסתכלת לו בעיניים? ארבעה חודשים. הוא אומר לי – לאבא שלי לא הסתכלתי בעיניים 21 שנה. זה עניין של כבוד. ואנחנו הלכנו ועשינו סוג של סדנה ואני גם יכול להזכיר פה, יחד עם מכון פוירשטיין לצורך העניין הזה, שנגדל רופאים אתיופים, בזכות המבחנים האלה. ורופאים מצוינים ואמרנו – חבר'ה, בואו נעשה סוג של שנאי, בין התרבות לבין המבחנים שלנו. אנחנו מפסידים, זה לא רק האתיופים מפסידים את האיכויות האלה.
מה שאני אומר, בגלל זה הכוח, החובה של העמידה ביעדים האלה, איך יסתדרו, אני לא רוצה לדבר על נמל אשדוד כי זה לא חוכמה. אבל בכל גוף אחר, גם אנחנו, ואם אנחנו נמשיך לגלגל אותם וסליחה שאני אומר אותם, מול מבחנים שכמו שאמרתי לכם מי כתב אותם, אז הסיכוי שלהם הוא יותר נמוך, למרות שהאיכות היא יותר גבוהה, בחלק גדול מהמקרים.
ולכן אני חושב שאנחנו צריכים למצוא איזה סוג של אכיפה אמיתית יותר, לא לוותר בהיבט הזה. אבל לגלות את האיכויות האמיתיות. זאת אומרת, איך אנחנו יכולים לגלות את האיכויות, לא רק באמצעות המבחנים שנכתבו לצורך העניין, כמו שאמרתי, לא רוצה להגיד בצפון תל-אביב, גם בהושעיה, במקומות האלו.

יש גם היום כלים שפותחו.

תודה רבה. הדס אגמון, בבקשה, תדווח על תאגידים סטטוטוריים.

אני מבינה שהתאגידים הסטטוטוריים דווחו לשרת המשפטים בהתאם לחוק דיווח שנאסף לקראת מאי שנה זו. הדיווח מאוד קצר, אני לא חושבת שיש צורך שאני אחזור עליו, אבל על הצד הטוב של הדבר יש תאגידים סטטוטוריים גדולים – רשות שדות התעופה בישראל, רשות הטבע והגנים.

רשות העתיקות יש לנו, כן.

שעומדים במטרת הייצוג ההולם.

מה קורה עם מגן דוד אדום, רשות השידור?

יש גם מספר תאגידים שאין בהם ייצוג הולם. הדיווח נמסר לשרת המשפטים. אני רוצה לומר בהגינות שאני לא יודעת אם הוצאנו מכתב לתאגידים בעקבות הדיווח ואני הקשבתי רוב קשב להערות שנאמרו לרשות החברות הממשלתיות, רשמתי את השאלות, אני אחזור למשרד, אבדוק בדיוק מה נעשה בעקבות, כאמור הדיווח הוא מחודש מאי, אני אבדוק מה נעשה בתגובה לדיווח ואני מוכנה למסור ולדווח חזרה לוועדה.

תודה רבה. אלה התשובות שאנחנו רוצים לשמוע. מוני מעתוק, משרד הפנים, בבקשה. על רשויות מקומיות שלא קיבלנו, עכשיו הבנתי שהעבירו לכאן. בבקשה.

אנחנו מגישים את הדו"ח לראשונה בעצם השנה, בהתאם לחוזר המנכ"ל ולחוק שהתקבל לפני שנה וחצי. עד עתה, לאחר תזכורות, העברנו לרשויות המקומיות, הגישו 60 רשויות את הדו"ח.

מתוך 250.

ראוי לזכור שיש לנו 80 רשויות ערביות שבהן אין יוצאי אתיופיה, כך שאפשר לומר שחסרים לנו בעצם דו"חות מ- 120 רשויות מקומיות בערך. אין לנו יכולת, אין לנו סנקציות להפעיל על רשויות שלא מגישות את הדו"ח. אני חושב שזה דומה בכל הגופים האחרים וזו האמת. אנחנו כרגע מנתחים את הנתונים שקיבלנו, אחרי התזכורות. הדו"ח יוגש בצורה מפורטת במהלך השבוע הבא.
אני רק רוצה לציין שבסופו של דבר, למרות החוק, מאוד קשה, בעיקר ברשויות מקומיות וגם בשירות המדינה, להביא לשינוי מהותי כשמדובר בכוח אדם. התקנים לא מפוזרים באופן לא נשלט.

הייתי חבר מועצה ואני יכול להגיד לך – תקנים באים, מתחלפים, עוזבים, ואני לא חושב שזה כך. אם רוצים, זה עניין של רצון.

עניין של נכונות.

אני מסכים עם מה שאומר יושב ראש הוועדה, צריך להבחין אבל בין רשויות כמו תל-אביב, חיפה, שהן רשויות גדולות עם תקנים רבים וכמות גדולה של עובדים, אבל צריך לזכור שרוב הרשויות, אפילו רובן ככולן, הן רשויות קטנות שבהן אין באמת כל הזמן תחלופה של עובדים, אלא אם מדובר במשרות ייעודיות ולא לשם מכוונת הוועדה, לפחות מהדברים שאתם אמרתם, כי רוב המשרות הייעודיות הן משרות שהן לא אקדמאיות, הן משרות של עובדים בדירוג המנהלי – סייעות בגני ילדים וכדומה.

אבל מה המשרד עושה כדי לאכוף על העיריות את אותו אחוז?

החוק, קודם כל, כמו שאמרתי, הדו"ח מוגש פעם ראשונה. אנחנו לומדים את הנתונים עכשיו. הוצאנו תזכורות. אני לא יכול, אין לי איזה כלי סנקציה לאכוף רשות בכלל להגיש את הדו"ח אפילו. מעבר לזה, אין לי כלי אמיתי להפעיל על רשות מקומית בשביל לראות שאכן יש יותר יוצאי אתיופיה. תמיד יכולה להיות תשובה של רשות מקומית – פרסמנו, לא הגיעו.

לא, אבל בכל-זאת, אני חושבת שמשרד ממשלתי, אי-אפשר לבוא ולהגיד – אתה יודע, לפעמים אני שומעת תשובות של משרדים ממשלתיים שמגיעים לכאן, לכנסת, לוועדות כאלה ואחרות. אומרים – אנחנו, אין לנו את הסנקציות או אין לנו את הכלים. לא הכל נגמר ומתחיל בחקיקה. ולא הכל צריך להתחיל פה. הרי לממשלה יש את הכוח שלה. אתה יכול להיות באופן באמת אובייקטיבי לבוא ולומר – אני מרגיש שאין לי את הכלים. סליחה, תפנה לשר. יש לך מנכ"ל, יש לך שר, תמצאו את הדרכים.

כן, אבל הוא אומר שלמשרד אין את היכולת לאכוף את זה. אנחנו צריכים לתת למשרד את היכולת לאכוף את זה.

יש את היכולת, יש להם את היכולת, אל תשכח שיש להם.

מה את רוצה שהוא יעשה? הוא אומר לך – עירייה לא צריכה אפילו לתת לו דו"ח, הוא לא יכול לחייב אותה. אם משרד הפנים יעביר תקנה או אנחנו נחוקק שעירייה לא תקבל תקציב אלא אם כן כך וכך וכך.

חבר הכנסת בר, אני חולקת עליך. יש כלים בתוך המשרד.

החוק חל על משרד הפנים או על רשויות מקומיות?

החוק חל על העיריות ועל המועצות.

על העיריות. יש חוק.

ויש כללים בתוך המשרד.

יש חוק, אבל אני שואל אותו מה אתה עושה, אחרי שיש את החוק, אחרי שיש לך חוק, בשביל לכפות על עיריית דימונה לקלוט שני אחוז עובדים. הוא אומר לך – אין לי.

יש כלים. כאשר שר רוצה להפעיל סנקציות, הוא מוצא את הדרכים.

זה מה שאני רוצה לשמוע.

לא זכור לי שכל שר, כל פעם שיש לו בעיה עם מי שהוא אמון עליו, רץ לכנסת תחוקקו לי חוק. זה לא נכון. וגם לא היינו מצליחים להתנהל.

אבל כבר יש חוק, את לא צריכה לחוקק חוק. השאלה אם אתם יכולים.

צריך. לא, אנחנו גם נעבוד על הידוק החוק. אבל לא ייתכן שהתשובה בסוף תהיה פה סביב שולחנות הכנסת, שאין לנו את הכלים להפעיל, כי זה, סליחה, זה אוזלת יד מתמשכת שבסוף מתרגמים אותה בוועדות ל-אין לנו את הכלים.

אני חושב שזה צריך לבוא דרך התקנות, גם במשרד הפנים, גם בנציבות.

פנינה, אני אסדר לך קשרים בקואליציה, לדבר עם השרים.

אני רוצה רק להוסיף עוד משפט אחד, להגדיר שרשות מקומית לא תקבל כסף לאור אי-עמידה בדרישות החוק, שקשה לבחון מה המשמעות של אי-עמידה בדרישות החוק. החוק רק אומר העדפה של יוצאי אתיופיה. החוק לא אומר שחייב להיות אחוז מסוים של יוצאי אתיופיה ברשות מקומית.

אחוז וחצי.

למה? יש אחוז וחצי.

יש לך סמנכ"ל רגולציה? תפתח כלים.

יש שאיפה לשם. אבל תמיד רשות מקומית, תמיד רשות יכולה לומר – ניסיתי, אין מועמדים. החוק גם אומר שזה מועמד שהוא שווה. זה קשה מאוד לומר, קשה מאוד לומר שרשות לא עמדה בדרישות החוק, מה לעשות? אלה החיים. בשביל להפעיל סנקציה, זה צריך להיות ברור ומובנה. אפשר לחשוב אחרת ממני, אבל זו המציאות. זו המציאות. מדובר על 260 רשויות מקומיות, על עשרות ומאות תפקידים ובכל תפקיד תמיד אפשר לומר למה לא מדובר ביוצא אתיופיה. בשביל להגדיר סנקציה צריך שיהיה כלי אפקטיבי או לבחון באמת אי-עמידה בלי תירוצים כאלו ואחרים שיכולים להיות והם קיימים כל הזמן.

האם יש לכם נכונות, האם ישבתם בישיבה אמיתית והגיונית, של לבוא ולראות איך מתמרצים את הרשויות, איך באים ומנהלים מעקב. האם יש מישהו שאמון במשרד שלכם, על מעקב בכלל, מעבר לאותו מכתב שיוצא אחת לשנה?

מונה באגף כוח-אדם ושכר, מונתה עובדת שבין היתר, בנוסף לתפקידיה השוטפים, עושה את הדבר הזה. זה לא פשוט, היא עושה הרבה דברים אחרים, זה נכון. אם היו מגדירים שיש עובדים שעושים רק את זה, אז זה בהחלט היה הרבה יותר פשוט. אבל אין, גם בדברים אחרים, אין לנו כל-כך כוח אדם בלי הגבלה.

והיא אחראית על ייצוג הולם של יוצאי אתיופיה וערביי ישראל ולנשים?

היא אחראית גם על זה וגם על בתי-דין למשמעת וגם על הארכות שירות ברשויות המקומיות ועוד כל מיני דברים אחרים שהיא עושה וזה חלק מתפקידה. אין לנו צי של 100 עובדים או 200 עובדים כמו בנציבות. אנחנו, יש לנו בסך-הכל אגף שיש בו עשרה עובדים, שאחראי על כל ה- 260 רשויות מקומיות, בהרבה תחומים אחרים. זה הנתונים. זה המציאות.

נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.

משרד הפנים זה לא אני. יש אגף משאבי אנוש ומינהל, זה לא התפקיד שלי. אני אמון על מה שקורה ברשויות המקומיות, לא על משרד הפנים.

אנחנו חושבים שצריך לראות מה הם עושים ברמה המשרדית, נציבות שוויון הזדמנויות.

אנחנו ננתח את הדו"ח.

נציגת השוויון, בבקשה.

שלום, עו"ד אסתי אליאס, מה שלומך? חברתי משכבר הימים לספסל הלימודים בקריית אונו.

בקצרה, אני רק אעדכן מה נציבות השוויון עושה בשביל לקדם את נושא ייצוג העולים מהאוכלוסייה האתיופית.
אנחנו עובדים מול שירות המדינה, בצמוד בשביל להגדיר לדוגמה מה זה כישורים דומים, בשביל להקל על הגופים, כדי לקלוט את העובדים האתיופיים ובמסגרת הזאת הנציבות היתה חברה בוועדת ההיגוי לייצוג הולם במסגרת הרפורמה הצפויה בשירות המדינה והגשנו מסמך עם המלצות, כיצד לייעל וליישם את החוק, לכלל האוכלוסיות וביניהן האוכלוסייה האתיופית.

עיקרי המלצות לגבי הקהילה האתיופית?

למשל, התאמה תרבותית במבחנים, להגדיר מה זה כישורים דומים כדי להקל על החברות והמקומות האלה. ולגבי חברות ממשלתיות, אנחנו גם עובדים עם גלי אמיר מרשות החברות, קיבלנו את הדו"ח קיימנו פגישה, אחרי הפגישה הוחלט להפשיט את הדו"ח, ככה לטייב אותו, כדי שנוכל להפיק את המקסימום. למשל, פילוח לפי מגדר, השכלה, כדי שבאמת נוכל לדעת מה המצב.

ומעבר לפילוחים, אתם הגעתם, באמת אם אתם אומרים שאתם יש לכם ישיבות עבודה, הרי אתם משליכים, אתם נמצאים במקום גבוה במדרג וכל החלטה שלכם בסוף תשליך, יכול להיות תשליך על המדיניות איך היא תחלחל למטה. השאלה אם אותן מסקנות כמו ההתאמה התרבותית של המבחנים, או מציאה, באמת הסרת חסמים לאורך כל הדרך עד שאותו מועמד יושב מול המחליט לקבלו או לא לקבלו, האם אתם הצלחתם לגבש כלי עבודה פרקטיים?

אנחנו עובדים על זה במלוא המרץ. אנחנו מקיימים, יש לנו ישיבה עם הוועדה המייעצת להגביר את כל הנושאים האלה כדי להקל. אנחנו עובדים עם גלי אמיר כך שנוכל לקיים פגישה עם ראש הרשות, לקחת חברה ממשלתית ולעבוד אתה באופן פרטני, כדי שתוכל להשיג את היעדים של ייצוג הולם לאוכלוסייה.

אז אני רוצה להגיד לך, את יודעת, לפעמים, קודם כל זה כיוון טוב, זה מצוין. אני מקווה שנראה תוצאות. אבל לפעמים לא צריך להמציא את הגלגל, באמת. אני, אמר מקודם, יועץ שר, אני גם בעברי הרחוק כיועץ שר ב- 1994, זיהינו את הבעיה הזאת של חינוך מיוחד, של התאמות תרבותיות, של מבחנים לא משקפים, זיהינו את זה, לכן מ- 1994 פורמשטיין עובד עם הקהילה. הוא כבר פיתח כלים, את יודעת מה? היום גם רופאים וגם טייסים וגם חינוך מיוחד, זאת אומרת, הוא כבר עובד, יש לו כבר כלים שהוא רכש כמעט 15, 16, מ- 96 בעצם, שחתמנו את החוזה הראשון. יש לו כלים מאוד מאוד ברורים בצבא, הוא עובד יפה מאוד. האלוף שטרן, מכיר את זה יפה, אני גם כקצין יודע שהם עובדים יפה מאוד. לכן, אני חושב שפה אתם יכולים לחסוך הרבה מאמצים, גם הרבה חשיבה, כי יש משהו שהתפתח. אני מציע שתעבדו אתם.

בשמחה. אנחנו שמחים, אנחנו נשמח לשתף פעולה עם כל אחד, כדי לקדם את הנושא הזה.

שאלה נוספת, בבקשה.

שאלה אחרונה.

אני רואה שיש לך שיתוף עם רשות החברות אבל האם אתם ישבתם במשולש ואולי אפילו לדעתי אתם צריכים לשבת גם עם משרד הפנים ועוד כמה גורמים שיהיה שולחן עגול כלשהו אבל פרקטי, בלי דיבורי סרק, האם ישבתם עם נציבות שירות המדינה?

כמו שאמרתי, יש ועדת היגוי לייצוג הולם בשירות המדינה.

מי יושב שם?

כל הנציגים.

זה הוועדה של הנציבות, זימנו אותם. זה לא ועדה שלהם.

אתם מתכללים?

בעניין שירות המדינה מי שמביא זה נציבות שירות המדינה, זה לא אף גורם אחר. אנחנו, כשעושים ועדות, משתפים גם את הנציבות, גם את העמותות, גם את האוכלוסייה.

גם אותנו, כדי לשמוע אותנו.

כמה פעמים נפגשתם עד עתה, מאז שחוקק החוק?

נפגשנו כחמש-שש פעמים. לא חוק, לא קשור לחוק, דרך אגב, זה לא קשור לחוק.

זה במסגרת הרפורמה.

זה משהו של שירות המדינה, לא קשור לחוק הזה, כי זה דרך החברות הממשלתיות.

זה לכלל האוכלוסייה.

לא, השאלה אם זה מיקוד. אנחנו מדברים על מיקוד על יוצאי אתיופיה. אני לא יודעת איך אתם מצליחים להכיל בחמש פעמים שאתם נפגשתם, את כל האוכלוסיות.

אתם לא נתתם לנו לדבר. דיברנו על החלטת הממשלה. אם אתם רוצים שנדבר על שירות המדינה – נדבר. אבל לא דיברנו על שירות המדינה.

שהוא יסיים, אז תציג בקצרה.

אם אתם רוצים לדבר על שירות המדינה – נדבר.

לא לא, לפני זה.

חבר הכנסת בר רוצה לעזוב.

אני צריך להגיע לסוף של ועדה נוספת, לפני המליאה. אני רק רוצה להגיד משהו. תראו, אני מאלה שמאוד מעריכים את העבודה של הנציבות, אני גם מכיר את העבודה של מוני מעתוק ואני יודע שהוא עושה את העבודה שלו בצורה מצוינת. אבל שוב פעם, נראה שיש פה פחות רצון ליישם את החוק.

אצלנו?

פחות רצון. תשמע, כשמכדררים את זה לסיבות כמו – אין מספיק אתיופים בנתניה, ברשויות מקומיות - - -

לא לא, אף פעם לא אמרנו את זה. שירות המדינה אף פעם לא אמר.

נאמרו, אין מספיק מועמדים. חבר'ה, אני אומר לך – לך ללשכת אבטלה לאקדמאים, לא לרגילה, לאקדמאים, ואתה תמצא שם איזה אתיופי או שניים, גם בנתניה וגם במקומות אחרים, תאמין לי, אני יודע. אני חושב, אני לא אומר את זה, אגב, אתה לא ראש המערכת. אבל אני רוצה להגיד – הוועדה הזאת צריכה לצאת עם מנגנון אכיפה שבו אם אין רצון על-ידי הממשלה עצמה ליישם חוק, אז צריך להכריח אותה ליישם חוק. אם הממשלה לא מיישמת את החוקים של הכנסת אז באמת אל לה לדרוש מהאזרחים או מהרשויות המקומיות אפילו שהם פחות ממנה, לעשות את זה. ואני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, לתבוע בוועדה הזאת כמסקנה ואני יוצא עכשיו, אני מקווה שתעזרו לי, לתבוע מנגנון אכיפה ברור, כדי שקודם כל ממשלת ישראל על כל גופיה, חברות ממשלתיות, נציבות שירות המדינה, הרשויות המקומיות, יהיו חייבים ליישם את זה, להוות דוגמה.

זה מה שיהיה. זה מה שיהיה עם המצב ככה.

ושהוא לא יבוא ויגיד – העובדת בהיריון, אין מספיק מועמדים, המועמדים לא עברו את המבחנים, הכלב אכל לי את שיעורי הבית. זה לא לכבודה של הממשלה לא ליישם את החוק של עצמה.

חבר הכנסת בר, לפני שיתחיל ללכת על שלבים של חקיקה חדשה ותקנות, עם כל הכבוד לרשות החברות, נציבות שירות המדינה, יש לנו את הסמכויות שלנו ואנחנו מפעילים אותן. לא צריך כל הזמן חקיקה.

אני מסתכל על הנתונים, כשאני מסתכל על הנתונים כנראה שאתם לא מפעילים אותם מספיק כי בחלק מהמשרדים יש אפס. זאת בעיה.

אם תיתנו לי לדבר שתי דקות רצוף, אני אסביר הכל.

נאדר בבקשה, תמשיך לדבר. חברים, לא להפריע בבקשה.

לא להפריע לו. לא להפריע לו.

שתי דקות רצוף, אתם תבינו את כל התמונה.

עם כל הכבוד למשרדי ממשלה, אנחנו מנסים לפחות עם משרדי ממשלה לא ישר ללכת – יאללה, מקל וגזר, להתחיל להפעיל סנקציות, כי זה לא עובד ככה, עם כל הכבוד. משרדי הממשלה, יש להם הרבה משימות וזו אחת המשימות שמוטלת עליהם. כל משרדי הממשלה עושים כל מה שביכולתם, לגייס עובדים לבני קהילת יוצאי אתיופי.
אנחנו יודעים שיש חסמים, חלק מהם קשורים לממשלה, חלק קשורים לאוכלוסייה. זה עובדות, אנחנו פה לא מתווכחים. זה עובדות. אנחנו גם, דיברתם על ראש המערכת, על הנציב, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה היתה בישיבה אצל הנציב, דיברנו על כל מיני נושאים ואנחנו עכשיו מקדמים כל מיני צעדים נוספים שהיא גם כן עוזרת לנו בכל מיני נושאים שאנחנו לא מצליחים להגיע.

יש לך בשורה?

את יודעת שיש.

אני רבה אתכם על 100 משרות. תודֶה.

זה בסדר.

אז אני מתביישת לריב על 100 משרות.

אבל 100 משרות, מדובר על אוכלוסייה - - -

נאדר, יש לי רבה חיבה אליך, אבל זה בושה וחרפה שחברי כנסת צריכים לריב על 100 משרות.

את לא צריכה לריב, זה החלטת ממשלה, את לא צריכה לריב.

אבל עובדה. אנחנו נאלצים להילחם על זה.

אנחנו צריכים לדבר על פרופורציות. אנחנו מדברים על 100 משרות ו- 200 משרות ו- 300 משרות, חבר'ה, אנחנו כאן בתקופה שאתם מצביעים עליה של הקפאת קליטה, של קיצוץ בתקנים, אנחנו חיים בתקופה שאתם יודעים ומכירים אותה יותר ממני.

החוק הוא מ- 2005.

אבל מבחינת נתונים, לא לא לא, מבחינת נתונים, בני האוכלוסייה האתיופית בשירות המדינה מאוד קרובים לאחוז שלהם, בואו לא נטעה בנתונים. בואו לא נטעה. מבחינת נתונים, היא בסדר גמור.

אקדמאים? אקדמאים?

מבחינת אקדמאים, אמרתי נתונים, תן לי לדבר, אחרי זה תשאל מה שאתה רוצה. מבחינת אקדמאים, אחוז האקדמאים באוכלוסייה האתיופית בישראל זה 2% או 3%, משהו כזה. בשירות המדינה הם עומדים על 21%. אז צריך להציג נתונים. לא מספיק – נכון, צריכים להגיע ל- 70%.

נאדר, יש לי שאלה, סליחה, שאלה – האם אתם הולכים לתת "גז על הדוושה"?

אנחנו הולכים לתת עוד משרות לאתיופים, לקהילת יוצאי אתיופיה.

אתם תיתנו בשנה הזאת?

גם בשנה הזאת, גם בשנה הבאה. משרדים שיש להם אפס, זה לא יהיה אפס. המשרדים האלה, אנחנו ננחה אותם משרה אחת, שתיים, שלוש, ארבע, תיועד לאתיופים. דרך אגב, אנחנו התחלנו את השלב הזה עם הערבים, שאנחנו כופים על המשרדים, לא שואלים אותם, כופים עליהם. אנחנו נפעיל את זה גם לעניין האתיופים.

זה נרשם בפרוטוקול ואנחנו נבחן את ההתקדמות. זיווה, בבקשה. היא צריכה עוד מעט ללכת. אנחנו ניתן לכולם זכות דיבור. אבל חברים, עכשיו בקצרה כי יש לנו עשר דקות לסיים, ממש כל אחד חצי דקה. יש שדולה.

אדוני היושב-ראש, הדיון חשוב ומשמעותי. אנחנו באגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, כשיזמנו את החוק הזה, לא חשבנו שנמצא התנגדות כזאת. היתה התנגדות בכל תהליך החקיקה, בוועדה הזאת, בחדר הזה. גם התאגידים וגם החברות הממשלתיות באו ודיברו על כך שהם רוצים עובדים מקצועיים. אנחנו לא מבקשים שאף אחד יעשה הנחה, אנחנו רוצים שייקלטו יוצאי אתיופיה כעובדים למניין, ללא, עם כל הנתונים שיש להם.
אני רוצה להגיד שבנושא של שוויון ההזדמנויות אתם לא אוכפים, אתם לא עושים את העבודה שלכם. אין אכיפה ואנחנו בדקנו. החברות הממשלתיות, הם לא מייצגים, הם לא מיישמים ואתם לא בודקים אף אחד.

אני רוצה לציין שבחוק, בחוק מוצע יינתן ביטוי הולם בנסיבות העניין. מה זה אומר נסיבות העניין? אני לא יודעת. והמשפטנים או בית המחוקקים צריך לבדוק מה זה אומר בנסיבות העניין וזה החסם. לכן, אין להם את יכולת האכיפה. המקום הזה מקומם, מקומם, כי נאדר, שאנחנו רואים את משרד הפנים שיש לו את הדסק האתיופי שמעסיק, שמעסיק עשרות יוצאי אתיופיה. אבל הם לא עובדים של המדינה ויש אפס עובדים, זה בושה.

אבל אמרתי ליושב הראש, שמשרד הפנים יסמן משרות והוא יקלוט. מה יותר מזה?

סליחה, אנחנו מדברים על החוק הזה, הוא נמצא שנה וחצי, סליחה.

חברים, עוד פעם אנחנו מתחילים פה לנהל דיון שאני לא רציתי להיכנס אליו. חברים, לפני שאנחנו הולכים עם הארגונים, זיווה, נתתי לך, יש לנו פה באמת גופים שצריכים לתת לנו דין וחשבון. אני מבין את המצוקה שלכם, אתם רוצים להגיד את מה שיש לכם על הלב ובגלל זה כולנו כאן, בגלל זה כולנו כאן.

במשרד החינוך יש 155,000 עובדים. כמה עובדים יוצאי אתיופיה יש? מורים. מורים, 155,000. משרדי הממשלה, חוק ייצוג הולם הוא בחברות הממשלתיות והחברות לא עושים את העבודה שלהם.

זה נאמר כאן. זיווה, בואי, אנחנו רוצים להיות פרקטיים ולהתקדם. נציג חברת החשמל, בבקשה.

שלום אדוני יושב-ראש הוועדה. אני נמצא פה ביחד עם מנהל הגיוס של כוח-האדם של חברת החשמל. אנחנו לא באן לכאן לנסות לצייר תמונה שהיא שונה מהמציאות, אלא לצייר אותה כפי שהיא, עם המורכבות שלה.

מה תפקידך?

אני מתחום הרגולציה בחברה ונמצא אתי גם מהגיוס כוח-אדם של החברה. נמצא גם אחד מהעובדים של החברה, יששכר מקונן, שאם תרצו, אז תשמעו גם אותו.

וכמובן דוד, יש שם, אני רואה, בחור שעובד עם חברת החשמל.

ודוד, כן, אבל הוא הגיע באופן עצמאי.

וטוב שכך.

חברת הכנסת תמנו-שטה, בבקשה.

אני אתן לכם נתונים.

בקצרה, ממש.

ממש בקצרה וגם אם תרצו, אז פילוח של מקצועות, כדי שנשים דברים על דיוקם. באופן עקרוני, משנת 2009, אנחנו מדברים בערך על 1.2% שמועסקים בחברת החשמל, אבל אני רוצה רגע לדבר על הנתון ב- 2012 וצפונה, כי פה אנחנו רואים את השינוי של המגמה. מ- 2012 עד עכשיו, יש בערך כ- 2.9, כמעט 3% שמועסקים בחברת החשמל. מדובר, נכון להיום, מסך העובדים, זה מדובר פחות מאחוז, זה 102 עובדים שהם עובדים בחברת החשמל שהם ממוצא אתיופי, אבל משנת 2012 מתחיל השינוי וזה תוצאה גם של החוק, אבל מעבר לזה שחוקק החוק, אני חושב שזה גם תהליכים של הפנמה שהחברה עוברת. זה תהליכים שהם תהליכים איטיים, כמו שקיימים בעוד הרבה מקומות אחרים.
יחד עם זאת, כשאני הסתכלתי ועשינו עבודה, ניסינו להבין ולפרט את הדברים. דרך אגב, לפני הדיון בוועדה, אז כשדיברו פה על פילוח של מקצועות, אז אני רואה פה מהנדסים ואני רואה פה אקדמאים ואני רואה פה מנהלי תיקי לקוחות עסקיים וכמו שיש התפלגות אחרת, וכשאני מנסה להסתכל על איך הם מתפלגים בתוך החברה, אז אתה רואה אותם נמצאים בכל אתרי החברה. אם זה בעבודות של ביצוע והקמה, שיש לנו אחוז גדול של העובדים שהם לא ממוצא אתיופי, עובדים שם, גם אותו שיעור באחוז באוכלוסייה גם עובד אתם. זאת אומרת, ההתפלגות היא התפלגות דומה. עם זאת, נכון להיום, השיעור הוא 0.8%, הוא לא מספיק. אבל כשאתה מסתכל על המגמה, לאן החברה הולכת, האם החברה הולכת הפוך, אז לא. אז אני, כשאני מסתכל על הנתונים ומפרק אותם, אני רואה שהכיוון הוא נכון. לא מספיק ורוח הדברים שעלתה פה בוועדה, אני יכול להבטיח לך, שתעבור לדרג הניהולי הבכיר ביותר בחברה, לרבות דירקטוריון החברה וחלק מחברי הכנסת יודעים ומקיימים שיחות עם נציגי ההנהלה והדירקטוריון, ולא נתקלו עד היום, לדעתי, בדלת אטומה או בדלת שלא מסבירה פנים ומבינים את זה.
אנחנו יותר מרגישים לסיטואציה הזאת ומה שצריך לתקן – צריך לתקן.

שאלה קצרה.

קצר.

עם כל הכבוד. תראה, הרי כולנו מכירים את נושא הקביעויות - - -

נכון.

בחברות כמו חברת החשמל, מקורות ועוד מעט בטח אנחנו נשמע גם את הנציב של חברת מקורות. מה ההתפלגות של אנשים שמקבלים קביעות ובין כאלה שתמיד מרגישים שהם על חוט השערה נמצאים בחברה והאם אתם בודקים את עצמכם גם ברמה הזאת, כדי לדעת. הרי אני לא צריכה לספר, דיברו פה על הנמלים לעניין ה- "ויטמין P", אז אני לא רוצה לדבר על חברת החשמל.

בבקשה לקצר, חברת הכנסת תמנו-שטה.

אז הוא הבין את הנקודה.

אני הבנתי. אני הבנתי ואני אענה נקודתית ואני אתן איזה סוגריים קטנים מאוד.
באופן עקרוני, מתוך העובדים הקיימים ממוצא אתיופי, 33% מתוכם הם קבועים, ו- 67% מתוכם הם לא קבועים. זה, אם אתה מסתכל על ההתפלגות הכוללת של עובדי חברת החשמל, כ- 30% מעובדי חברת החשמל הם לא קבועים גם. זאת אומרת, זה חלק מחוזה העסקה.

כמה?

בערך, בערך.

רגע, שנייה, עוד פעם, תחזור על הנתונים.

יכול להיות שאני לא הסברתי את עצמי נכון, אני אחזור. 33% מסך העובדים ממוצא אתיופי הם קבועים, ו- 67% הם לא קבועים. הם עובדים ארעיים.

28 שנים שעברו ולא כלום.

וכשאני מסתכל על כלל עובדי החברה, אז בערך, עכשיו אל תתפשו אותי במילה, כי לא באתי עם הנתון זה, בערך, כ- 30% לא קבועים ו- 67 קבועים.

אז זה הפוך.

נכון, זה הפוך. נכון, נכון.

אתה צריך להגיע, בגלל זה אני אומרת קח את זה לחשיבה. שנייה, בוא נהיה פרקטיים. קח את זה, אמרת שיש לכם פה נכונות מאוד גבוהה, זה יגיע לדרגים הגבוהים ביותר וגם אני אמורה לקיים אתכם ישיבה, כמובן שחבר הכנסת שמעון סולומון כבר הקדים אותי. יואל, אם אתה רוצה, אנחנו נלך ביחד לחברת החשמל ותיקחו את זה. אתם צריכים, אני חושבת שיש פה נקודה מאוד חשובה שאתה צריך להעלות בפני מנהל הרגולציה אורן הלמן, חבל שאנחנו לא רואים אותו פה היום ותתקנו את הסטטיסטיקה מהבחינה הזאת. אולי נעבור לחברת מקורות.

יש הרץ מרתון, הוא יתקן את הסטטיסטיקה כשהוא ייכנס.

אני רק אגיד עוד מילה אחת כדי לסיים ולא להאריך.

כן, סיכום, מילה אחת.

בניגוד, לא בניגוד, בשונה, במקומות שיש בהם ציונים שהם נמוכים יותר בבני העדה האתיופית, גם אם זה ציונים במבחני התאמה, שהם מתחת לרף שאנחנו דורשים אותו, אנחנו מורידים את הרף, גם אם הציון סף שלנו הוא חמש, אנחנו גם קולטים בציון ארבע, שאת זה אנחנו לא עושים במקומות אחרים.

אני חושב שהתשובה שלכם משביעת רצון, יש לכם נכונות, אתם רוצים, אתם מעבירים את זה לדרג הבכיר. אני חושב שזה הכיוון של הוועדה הזאת, שהועבר לדרג הבכיר ומשם תצאו לדרך ובאמת כמו שאמרת, יש לכם נכונות.
מקורות, חברת מקורות, בבקשה.

אני מנהלת משאבי אנוש מחברת מקורות. אני רוצה לציין שאני לא ראיתי את הדו"ח, ראיתי אותו רק עכשיו פה אצל מישהו, של רשות החברות. אנחנו גם דיווחנו נתונים ביוני 2013, והתמונה שם היא נראית הרבה יותר טוב. בחברת מקורות יש לנו 25 עובדים בקבוצה. אני מודה שזה לא מספר גדול.

מתוך כמה?

25 עובדים מתוך כ- 2,000 עובדים בקבוצה. אני מודה שזה לא מספר גדול, גם לא ביחס ל- 1.5% וגם לא ביחס ל- 2%. אבל אני יודעת שקודמיי בתפקיד, אני יחסית חדשה, אבל קודמיי בתפקיד עשו פעולות גם להגדיל את המספר הזה.

יש לכם תוכנית ברורה להגדיל את זה?

כן, ואני אציין איך. באופן עקרוני, בחברת מקורות, התחלופה היא לא מאוד גדולה וחברת מקורות גם התברכה בעובדים יחסית מאוד ותיקים בוותק שלהם.

כמה עובדים קבועים אתיופיים יש לכם?

אני לא יודעת להגיד לך את הנתון כרגע.

אני לא סתם שואל.

אני לא יודעת להגיד לך, אני אשמח.

אני מאוד אוהב לשמוע, להגיד אין וכמעט אין אבל נעשה ככה וככה. לא לטייח, כי אין כמעט. אנחנו צריכים באמת להיות רציניים, להביא את הדברים על השולחן, כי אנחנו עוסקים בנושא חשוב ולא לצאת ידי חובה. להגיד – אין. יש לנו בעיה, נעשה א', ב'.

לא לא לא, אני לא רוצה להגיד שאין. אני רוצה לענות לך. יש פה מהנתונים שאני רואה הרבה משרות של עובדים שהם עובדים תקניים, מה שנקרא, שיכול להיות שחלקם הם קבועים ויכול להיות שחלקם, כשהם ישלימו את מועד, את תקופת הניסיון, הם יקבלו את הקביעות אחרי שלוש שנים.
אבל אני רוצה רגע להתייחס להזדמנות שאולי נפלה בחלקנו במקורות, כי אנחנו עומדים בפתחה של תוכנית - - -

אבל סליחה, אם אנחנו באים, לא, דוד, שנייה. אם את באה לוועדה, למה לא באים עם נייר, של עובד תקני, למה לא באים באופן מסודר?

הנתונים שאנחנו התבקשנו להעביר לרשות החברות הם שם העובד, תעודת הזהות והתפקיד וזה הנייר שיש לי ביד. אני מקבלת את בקשתך ואני אשמח להעביר אליכם מסמך שאומר מי מתוך ה- 25 האלה, הם קבועים.

האם אתם הולכים לגבש תוכנית איך ליישם את המדיניות הזאת? בסוף אני אגיד לכם מה שחשוב, זה לא מה המצב שקיים היום בשטח, זה בסוף מה כל משרד עושה אחרי שהוא יוצא מהחדר הזה.

בסדר, חברי הכנסת, הנקודה הובנה.

אני רוצה להגיד מה אנחנו הולכים לעשות.

מה אתם הולכים לעשות? כן.

אז אני רוצה להגיד מה אנחנו הולכים לעשות. מאחר ויש לנו תוכנית פרישה מדורגת לארבע שנים, שבשנה הקרובה יפרשו בערך 50 עובדים ואנחנו על כל ארבעה עובדים שפורשים, אנחנו מחזירים בחזרה שלושה, חלקם יחזרו מתוך החברה. אבל יש לנו הזדמנות פה לכוון את הקליטה שלנו גם ליוצאי אתיופיה, ככל שיימצאו בתפקידים הרלוונטיים.

זה נרשם לפרוטוקול.

זה נרשם וזאת אמרה נכונה וזה מה שאנחנו מצפים מכולם.

אני אשמח, אני לוקחת את זה על עצמי.

תודה רבה. חברת אלתא, בבקשה, בקצרה.

צהריים טובים, אני מנהל ארגון משאבי אנוש. אלתא, מעבר לעיסוקה בביטחון, רואה ייעוד בכל מה שקשור לפעילות בתוך הקהילה. מזה למעלה משש שנים, אנחנו חברי כבוד, עובדים ביחד צמוד עם עמותת עולים ביחד. בשנת 2010 קיבלנו אות הוקרה מהם על הפעילות שלנו, בשנת 2012 זומנו כאשר הם קיבלו את אות המתנדב והנשיא. היינו חברי כבוד באירוע הזה. נקלטו מאז שאנחנו פעילים יחד עם העמותה הזו, נקלטו 23 חבר'ה באלתא, 13 מהם מהנדסים ברמה הגבוהה ביותר, בפרויקטים האיכותיים ביותר, כולל כיפת ברזל. עוד שלושה אקדמאים.

כן, אלתא פה הגישו לנו בכלל בערכים מוכנים, אתם רואים, מגישים חוברת ובאמת יש פה.

אנחנו רואים בזה ייעוד. אנחנו רואים בזה שליחות. אנחנו ממשיכים לפעול. מה שאנחנו עושים כפעולה מתקנת, זה בעובדה שאנחנו בקשר עם אותה עמותה עולים ביחד ואנחנו מנסים לאתר את אותם עובדים מתאימים, כבר בהיותם סטודנטים.

תראה, זה חשוב מה שהוא אומר. השימוש שהם לקחו להם.

וכמובן מי שמתאים, כמובן נקלט באלתא, נקלט משפטן, נקלט קב"ט, נקלט אצלי, שוב, אנחנו במסגרת הפעילות לטובת הקהילה, אנחנו עסוקים גם בטיפול בנכי צה"ל. איתרנו נכה צה"ל שהוא קטוע רגל, הוא גם במקרה בן העדה האתיופית.

אבל רגע, דוד אפלבוים, אני מאוד מעריכה את עבודתך, אני כבר שמעתי עליה גם מעולים ביחד שאני חברה ותיקה שלהם וגם בוגרת של עולים ביחד. אבל צריך גם להעמיד דברים על דיוקם. אתה אומר הוא בא באמת מסודר והדברים מסודרים, אבל הנתונים מראים שיש לכם 0.60%. רק השבוע, אתה יודע שחיפשתי אותך אתמול.

כן.

באמת בגלל בחורה שעוברת אצלכם חסמים מאוד מאוד קשים ותלאות, והיום היא בחופשת לידה ולא משנה, אנחנו נפתור את זה מחוץ לאולם הזה.

איזה איום...

אבל אני אומרת לך שיש לכם רצון, אתם משתמשים בעולים ביחד, אנחנו נשמע את עולים ביחד עוד מעט, אבל אני אומרת לך שאתם צריכים לשפר את העקומה שלכם מבחינת הנתונים.

תודה רבה לחברת הכנסת. משפט סיכום.

בכל מה שקשור לתקנים, אם אתה לא מסתכל על התקנים כאשר מדובר על עובדים מתאימים וזה מה שעשינו וזה מה שנעשה.

תודה רבה. הרב יפת אלמו, בבקשה. ממש בקצרה, שתי מילים אנחנו מוכרחים לסיים.

ראשית כל, תודה רבה ליושב הראש, תודה רבה גם לכל המשתתפים, לרב יוסף הדנה, רב הקהילה ואני רוצה לומר לכבוד יושב הראש, אני מבקש, זה באמת בני הקהילה, הנציגים רוצים לדבר כאן, להביע את רגשותיהם, את מה שהם רואים בשטח. בסוף אין לנו מקום להביא כי הזמן נגמר ואני רוצה להגיד לכם ככה.

לא, אדון יפת, אל תזלזל. אל תזלזל בנו. אנחנו נציגי ציבור, אני ושמעון, והתחושה היא שאתה אומר שאני ושמעון - - -

לא אמרתי, לא אמרתי.

לא. אז אנחנו מאוד מצטערים, לא. לא.

לא, סליחה. לא. בתוך הקהילה כשאנו באים - - -

אנחנו מתוך הקהילה.

הרב יפת אלמו, אנחנו כאן בשביל לפתור דברים ולעזור ולא לעשות פה מהומות.

סליחה, לא התכוונתי.

אני מבין שיש לכם הרבה על הלב, אנחנו מבינים, בגלל זה אנחנו עושים את הדיון הזה. בבקשה, אנחנו מבזבזים כעת זמן.

קודם כל, אנחנו לא מבקשים מהנציבות תקציב מיוחד, אלא תקציב כפי שאמרו אלא העדפה מתקנת. שתיים, המלומדים של הקהילה, ברובם עוסקים בעמותות משום שחברות ממשלתיות למיניהן לא מעסיקות אותם ולכן האקדמאים ברובם נמצאים בעמותות משום שלא מצאו את המקום שלהם. שלוש, החברות הממשלתיות כמו התעשייה הצבאית וכו', ישנם אתיופים שעובדים שם, אבל לא כעובדים קבועים, אלא תחת חברות כוח האדם כמובן. חברות כוח האדם הוקמו במטרה למקסם את הרווחים על אנשים פשוטים ברובם, בהרבה חברות ממשלתיות, אלה שהאתיופים עובדים, תחת חברות כוח אדם שם הם מנוצלים בצורה צינית, כאשר הכסף הוא כסף ציבורי, ממשלתי ושחייב להוציא באמת לדין, כמו שצריך להוציא אותו, כמקובל.
דבר אחרון, אני מבקש, גם בחברות ממשלתיות וגם בחברות כלליות, אם מישהו מתנהג באופן גזעני, מי שמתבטא באופן גזעני, אני מבקש מכבוד יושב הראש, להוציא חוק שמעניש עונש אמיתי, מאסר כמו שצריך ולא לעבור אותו בתקשורת ולא עוברים אותה. אני מבקש את זה שיהיה לפועל. תודה רבה.

תודה רבה, נרשם. ד"ר אברהם נגוסה, הדובר האחרון, בבקשה, ואז אנחנו מסיקים מסקנות.

תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. אני חושב שזה פה, אנחנו שמענו וראינו כמה מזלזלים בחוק, בחוק שנחקק בכנסת ישראל. משרדי הממשלה, חברות, מזלזלים בחוק, מזלזלים בקהילה וזה עצוב מאוד שאנחנו קיווינו שברגע שיש חוק, כולם יעשו אכיפת החוק. אבל אנחנו ראינו את זה. לכן, אני מבקש מהוועדה לקבל החלטה. הפיתרון לדעתי, יש שלושה משרדים רלוונטיים – האוצר, הפנים והכלכלה. אותם אנשים, השרים שעומדים במשרדים האלה, להביא אותם. אני אומר את זה, את המשרדים האלה, כי הרשות המקומית אומרת – מה, יש חוק, אבל אין כיסוי תקציב. אז יהיה לנו תשובה מהאוצר, מהכלכלה. ולכן, זה דבר אחד, צריך להביא את שלושת השרים האלה. שתיים. צריך לתקן את החוק ולשים שם מנגנון של אכיפה, כולל סנקציה, למי שלא עושה אכיפה. שלוש, אני חושב, צריך להקים ועדה תחת ועדת העלייה והקליטה, ועדה שתפקח ותעקוב אחרי ההחלטות האלה.

תן לנו להסיק את המסקנות.

אלה שלושת הדברים, אני מבקש שיהיו בהחלטת ועדת העלייה והקליטה, תודה רבה.

תודה רבה. חברי כנסת, משפט אחרון, סיכום. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.

אני באמת אעביר את זכות הדיבור שלי לנתונים. אלה שיש להם אפס אחוז – בית-הספר המרכזי למלונאות תדמור, החברה לפיתוח עכו העתיקה, המכון הגיאופיסי, אף אתיופי. חברת נמלי ישראל אף אתיופי. חקר ימים ואגמים – אף אתיופי. מדרשת שדה בוקר, non. נתיבי ישראל בע"מ – כלום. נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ – אין, אני מקווה שזה מצולם לערוץ הכנסת, חברה לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ וצריך להגיד גם דברים טובים. מי שמנצח בטבלה הזאת, תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ.

קצת מוטיבציה למי שעושה.

ושחם מקורות ביצוע, כל הכבוד, רק שנייה, עוד שני נתונים של אנשים שעברו את האחוז. חברת דואר ישראל, התעשייה הצבאית לישראל בע"מ. תודה רבה לך, אדוני היושב ראש.

תודה רבה. חבר הכסת שמעון סולומון.

ממש בדקה. מה שאני לומד מהמפגש הזה, זה שבאמת, אין מעקב, אין איזה שהוא מנגנון שמפקח כדי שנוכל לבצע. הדבר השני, נציבות שירות המדינה, אני חושב שאנחנו צריכים לעבוד יותר ברצינות, לא בערך, לא אולי, לא גמגומים, אלא לעבוד במספרים ולבוא באופן מסודר, כי זו המטרה שלנו, כדי שנוכל לראות דוגמה טובה.

הנמלים, אם יש לנו בחשמל ובהנדסה, קל וחומר בתחומים של מנהלה, אפשר בהחלט לעשות שיפור גדול. אני חושב שגם כשאנחנו מדברים על אקדמאים, אולי זו מעין הודעה גם, מחר יש איזה שהוא כנס. אני מאוד מאוד מנסה שהאקדמאים שיש להם יוזמות עסקיות, אם זה בחו"ל, לחבור ללשכה המסחרית אפריקה ישראל שיש להם פלטפורמה, שיש לה סמנכ"ל משרד החוץ, השגריר האתיופי ואחרים יהיו, כדי לתת לאותם צעירים שכבר פנו, יש 50 צעירים שרוצים לעשות עסקים ואין להם את הפלטפורמה, מחר בשתיים וחצי אנחנו עורכים כנס כדי לתת אפשרות ליוצאי אתיופיה צעירים נמרצים שרוצים לעשות עסקים בכל מיני מקומות, לתת להם את הידע ואולי גם דברים נוספים.
המסקנה הכי בסיסית שאני יוצא מהמקום הזה, זה שהוועדה הזו חייבת להיות מעין ועדת פעולה שעוקבת, בודקת, ולוחצת שכל ארגון וארגון יקלוט לפי הנוהל, לפי הסדר שייקבע, לפי החוק.

ישר לפרוטוקול. חברים, הודעת סיכום: הוועדה רשמה לפניה את הדיווחים שמסרו הגופים השונים ומביעה חוסר שביעות רצון מנתונים אלה ומאופן יישומו של החוק וזה ברור, אנחנו ראינו כאן בלגאן גדול. הוועדה תהדק את הפיקוח על כל הגופים שהחוק חל עליהם ותדרוש לקבל עדכונים בדבר הפעולות הננקטות לצורך יישומו המלא של החוק ובדיוק מה שאמר כאן חברי, חבר הכנסת סולומון – אנחנו נעשה את הוועדה, מבחינתי, כל שבוע, אנחנו נזמן לכאן גוף גוף ואנחנו נדרוש שהחוק, זה חוק, חברים, אנחנו נמצאים בבית המחוקקים, אנחנו יושבים כאן בכנסת ישראל. חוק שחוקק, אין שום אכיפה, אף אחד לא עושה שום דבר. אני חושב שזה ביזיון וזה לא צריך להיות.
אני מבקש מכל חברה לעשות תוכנית שילוב ולהגיש אותה לוועדה, לראות. אני רוצה לראות איזה שהוא חזון, לכל חברה. יש פה את חברת מקורות, חברת החשמל אמרו, אנחנו עושים רפורמות. אנחנו מבקשים לראות איזה, מה התוכנית, מה מתכוונים לעשות. כמו שאמרתי, אנחנו באים לכאן לא ברמה אישית, הביקורת כאן היא כי אנחנו ראינו כאן בלגאן גדול ובמקביל הוועדה תבחן ברצינות את הצורך לבצע תיקונים בחוק, במטרה להביא לתוצאה טובה יותר מאשר הוצגה כאן היום ואם זה תיקונים בחוק או אם זה שינוי תקנות במשרדים כלשהם, אבל אנחנו רוצים את הדבר הזה מבוצע.
אני חושב שאנחנו עשינו פה לא מעט ועדות, כמו שאמרתי, התחלתי בנושא האינטגרציה של העדה ואם אנחנו ניישם את החוק הזה, אנחנו נעשה פחות ועדות ואף נראה את העדה משתלבת יותר טוב ואני חושב שזו תרומה למדינת ישראל ולכלכלה ולחוסן של המדינה.
תודה רבה, הדיון נעול.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:00.>