PAGE
6
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
10/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 18>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, ג' באב התשע"ג (10 ביולי 2013), שעה 9:00

<סיור הוועדה בקורס גיור - "נתיב">

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

יחיאל חיליק בר

מרדכי יוגב

>
שמואל (מולי) יסלוזון - ראש אגף הגיור, המשרד לשירותי דת

הרב דר' דורון דנינו - ראש מטה סגן השר, המשרד לשירותי דת

הרב רפי דיין - ראש תחום תעודות ואשרות, המשרד לשירותי דת

תומר שרגא - ראש תחום הליך גיור, המשרד לשירותי דת

ליזה כהן - ראש תחום תוכניות הכשרה, המשרד לשירותי דת

דקלה פדידה - רכזת פרויקטים, המשרד לשירותי דת

סיון פרשקר - ראש לשכה, המשרד לשירותי דת

תת אלוף אבנר פז צוק - קצין חינוך ראשי, אכ"א, משרד הביטחון-צה"ל

סא"ל כרמית נפתלי - רע"ן עלייה והשתלבות, משרד הביטחון-צה"ל

רס"ן משה לאופר - קצין בית הדין לגיור ברבנות הראשית, משרד הביטחון-צה"ל

סגן תמר פרקל - רל"ש קצין חינוך ראשי, משרד הביטחון-צה"ל

רס"ן חזי ראובן - מפקד נתיב, משרד הביטחון-צה"ל

סרן בת חן שטיינמץ כהן - מד"ר נתיב, משרד הביטחון-צה"ל

סרן צליל שפיר - שליש נתיב, משרד הביטחון-צה"ל

סמ"ר ג'יימי חייט - נגדת משמעת נתיב, משרד הביטחון-צה"ל

סגן ענבל עידו - מ"פ נתיב קרית מוריה, משרד הביטחון-צה"ל

סגן עדי ברלין - מ"פ נתיב זכרון יעקב, משרד הביטחון-צה"ל

סגן אלה אוסמו - מ"פ נתיב פתוחים, משרד הביטחון-צה"ל

סגן רוני פורת - מ"פ נתיב סמינרים הודיות, משרד הביטחון-צה"ל

סגן מירי משה - מ"פ נתיב סמינרים בפ"ע, משרד הביטחון-צה"ל

זאב חנין - המדען הראשי, המשרד לקליטת העלייה

גרדה פוירשטיין - יועצת בכירה ליו"ר הסוכנות, הסוכנות היהודית

לאה וייס - עוזרת בכירה למנכ"ל הסוכנות, הסוכנות היהודית

פרופ' בנימין איש שלום - יו"ר המכון ללימודי היהדות, המכונים ללימודי היהדות מיסודם של הסוכנות והממשלה

הרב חיים אירם - סמנכ"ל המכון ללימודי היהדות, המכונים ללימודי היהדות מיסודם של הסוכנות והממשלה

יוני גרייבר - מנהל קורס נתיב קרית מוריה, המכונים ללימודי היהדות מיסודם של הסוכנות והממשלה

אליעזר לוין - מנהל נתיב סמינרי ההמשך כפ"ע, המכונים ללימודי היהדות מיסודם של הסוכנות והממשלה

אופיר לוגסי - סגן מנהל האגף הצבאי במכון ללימודי היהדות, המכונים ללימודי היהדות מיסודם של הסוכנות והממשלה

עמיחי עיטם - מנהל האגף הצבאי במכון ללימודי היהדות, המכונים ללימודי היהדות מיסודם של הסוכנות והממשלה

גלעד קריב - מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת

נירה לאמעי

דנה גורדון שושני
ציפי גלעדי – רכזת הוועדה

ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור הוועדה בקורס גיור - "נתיב">

אנחנו שמחים לארח את ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אנחנו נספר לכם קצת מה זה נתיב, איך הדברים מתנהלים, מי החיילים, מה הקורסים השונים שמוצע לחיילים לעבור כאן. נמצאים איתנו כל מי שנוגעים ומלווים את החיילים במהלך הפעילות כאן, אם זה אנשי המכון, סגל המ"פ והמטה של נתיב וכמובן התומכים הנוספים בתהליך המורכב והלא פשוט שהחיילים צריכים, או בוחרים, נקרא לזה, לעבור.

זה לוח הזמנים שתכננו. אנחנו קצת ננסה לסדר אותו במהלך הביקור עצמו, על מנת לסיים כמו שקבענו בזמן, ברבע ל-11. אנחנו נפתח עם יושב ראש המכון, פרופ' בני איש שלום.

בוקר טוב. מוריי ורבותיי, זאת באמת הזדמנות מיוחדת במינה, אני חושב אפילו הזדמנות חגיגית כאשר יש לנו ממשלה חדשה, כנסת חדשה, קח"ר (קצין חינוך ראשי) חדש, סגן שר חדש שממונה עלינו. הרבה דמויות חדשות, אבל גם דמויות ותיקות במערכת הזו, וזו הזדמנות לחדש ולרענן את ההיכרות עם המפעל החינוכי היוצא דופן שמתקיים כאן. וגם אולי להעלות שאלות ובירורים וכן הלאה, כדי לצאת באמת עם בעלי התפקידים והנבחרים החדשים לדרך של שיתוף פעולה כדי לקדם את המטרות המשותפות שלנו.
בראש ובראשונה מדובר פה בשיתוף פעולה יחיד במינו בין צה"ל לבין גוף אזרחי, הסוכנות היהודית כמוסד, כארגון יהודי גלובלי עולמי שמייצג את יהדות העולם, מצד אחד, ממשלת ישראל מצד שני, והמכון ללימודי היהדות שמופקד על החינוך, על התהליך החינוכי בפועל, בשיתוף עם חיל החינוך. זה צירוף של גורמים שיוצר שותפות מיוחדת במינה, איננה מובנת מאליה, היא לא פשוטה, אבל לאורך השנים, ואנחנו לא מעט שנים עובדים ביחד, היא באמת זוכה להצלחה, כפי שאתם בעצמכם תוכלו להיווכח במפגש עם החיילים.

מה הוא בעצם קורס נתיב? קורס נתיב גם הוא פרויקט יוצא דופן בתוך הצבא. אני חושב שזה הקורס היחיד בצה"ל שהוא במובן מסוים התנדבותי. זאת אומרת אף אחד לא חייב לבוא לקורס נתיב, הגם שלקבל את המידע על קורס נתיב זה ממש בפקודות מטכ"ל, צריך ליידע את כולם על האפשרות הקיימת, אבל אין אדם שחייב לבוא לקורס הזה. הקורס הזה מציע במסגרת השירות הצבאי לחיילים שהם עולים חדשים או אפילו היום אנחנו היום כבר עוסקים בדור שני של עולים, שאו עלו בגיל צעיר מאוד, ממש בגיל שנתיים ופחות, אולי קצת יותר, או כבר נולדו בארץ, צברים, שהצבא וכפי שאמרתי אנחנו, יחד עם חיל החינוך, מציעים להם הזדמנות בקורס מאוד אינטנסיבי להכיר את יסודות התרבות היהודית, להתחבר לשורשי הזהות שלהם, לשאול שאלות, לברר, לגבש לעצמם כיוונים ולהחליט במהלך הדרך, האם אלה מהם שזקוקים לגיור כדי להשלים את תהליך השתלבותם בעם היהודי במדינת ישראל, לאפשר להם גם לעמוד בפני בית הדין לגיור של הרבנות הצבאית ולהשלים את התהליך הזה.

הקורס שלנו הוא שונה מקורסים אחרים גם בכך שהוא משלב, מלבד התכנים היהודיים המובהקים שקשורים למקורות הקלאסיים, תנ"ך, תלמוד, משנה, מדרשים, מחשבת ישראל וכן הלאה, גם תפיסה הרבה יותר רחבה של ההיסטוריה היהודית, של ציונות, של הערכים האנושיים שהיהדות מלמדת אותנו ומנחילה לנו, בבחינת דרך ארץ קדמה לתורה, המצוות שבין אדם לחברו, כשקולות למצוות שבין אדם למקום. תפיסה יהודית ואנושית רחבה ומקיפה שגישה ציונית מובהקת עומדת ביסודה, ואנחנו מאמינים שאלה מבין החיילים והחיילות, וחשוב להזכיר שזה ברוב המקרים חיילות, אלה מביניהם שישלימו את תהליך הגיור יגיעו מוכנים היטב לתהליך הזה. הם עוברים תהליך משמעותי מאוד של בירור זהות, של קבלת החלטות אישיות, של בחירת דרך חיים. זה תהליך מאוד משמעותי שמתקיים ומתרחש בתקופה קצרה יחסית, אבל גם אלה שלא יבחרו להשלים את תהליך הגיור, או שאינם זקוקים לו, כי יש גם חיילים וחיילות שהם יהודים על פי ההלכה בתוך הקורס, באחוז מסוים, גם אלה שלא ישלימו תהליך גיור, ייצאו מהקורס הזה בעלי ידע רחב יותר ועמוק יותר, בעלי מודעות יהודית וציונית עמוקה יותר ויהיו בסופו של דבר חיילים טובים יותר ואזרחים טובים יותר במדינת ישראל, מחוברים יותר לשורשים שלנו.

אני תמיד זוכר, עוד בתחילת הדרך, ממש בקורסים הראשונים, משפט שאמר לי חייל, אחרי שהוא סיים את קורס נתיב, שמבחינתי הוא ממש זרקור שמלווה אותי מאז לאורך הדרך. הוא אמר לי, אחרי שבעה שבועות של הקורס, ויש עוד שני סמינרים שמשלימים את הקורס לאחר מכן לקראת הגיור, 'עכשיו אני מבין שלאחוז בשורשים שלי חשוב לא פחות מלאחוז בנשק'. וכשחייל, אחרי שבעה שבועות, אומר דבר כזה וכשחיילים אומרים לנו שאת הקורס הזה היו צריכים לעבור כל חיילי צה"ל ולא רק אלה שעוברים את קורס נתיב, ושר החינוך אומר לי אחרי שהוא ביקר באחת ההזדמנויות ושרים אחרים וחברי כנסת אומרים, שכל תלמידי ישראל היו צריכים לעבור את הקורס הזה, מפני שמה שמספיקים לעשות פה, הן מבחינת ידע והן מבחינת התהליך החינוכי שהם עוברים, הוא במקרים רבים יותר ממה שהם עשו ב-12 שנות לימוד במערכת החינוך.
על כן אני חושב שאנחנו יכולים רק להשתבח במה שנעשה כאן, לעשות מאמץ להרחיב ולהעמיק את הפעילות הזאת, בתמיכת כל השותפים, חיל החינוך, צה"ל, הסוכנות היהודית, ממשלת ישראל, משרד הדתות, וכמובן הכנסת, שעכשיו אנחנו שמחים לארח אותה, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת יואל רזבוזוב.

הוא אמר שמי שיגיד את השם שלו נכון יקבל יותר תמיכה.

ואני שמח באמת לקבל אתכם כאן ונעבור להמשך סדר היום.

שוב בוקר טוב לכולם. אני אבנר פז צוק, קצין חינוך ראשי מזה כחמישה שבועות. אני גדלתי לא בחיל החינוך, התחלתי במערך הלוחם, עברתי לאזור הטכנולוגי המודיעיני וכאמור לפני כחמישה שבועות קיבלתי עליי את התפקיד והתחלתי את התפקיד שבעיניי הוא משמעותי לחוסנו של צה"ל ומשמעותי בעיניי מאוד לחוסנה של החברה הישראלית בכלל.

אני אגיד ממש כמה מילים מהזווית של צה"ל. כשאני מסתכל על פקודת ההקמה של צה"ל, שכתב בן גוריון, מופיע שם כמובן קודם כל הגנה על מדינת ישראל, אבל מופיעה שם שותפות צה"ל במשימות לאומיות. אני עוזב את זה ואני קופץ בואך תחילת שנות האלפיים, צה"ל קודם כל, שלא נתבלבל, אנחנו אומרים את זה לאנשים שלנו, התפקיד שלנו, הייעוד שלנו זה להגן על מדינת ישראל ועל האזרחים ובשביל זה אנחנו צריכים לדאוג שצה"ל ינצח במלחמה. כדי להגיע להישג הזה, מלבד המקצועיות, כמו שאמר הפרופסור לפניי, של לאחוז בנשק, ולא יהיה צבא טוב אם הוא לא יידע לאחוז בנשק כמו שצריך ולא תהיה יכולת מקצועית, צריך גם רוח וצריכים להבין על מה נלחמים ובשביל מה נלחמים ובשביל מי נלחמים. בלי זה לא נגיע ליתרון שיש לנו על פני יריבינו.
צה"ל רואה בכלל בפעילות חינוכית בקרב אנשיו נדבך מאוד משמעותי בבניית אותה רוח וחוץ מאשר להפוך את החיילים לחיילים יותר טובים אני מזכיר לעצמנו כל יום, וגם לאחרים, צה"ל חרת על דגלו להיות צבא העם ויש לזה משמעויות. צבא העם זה אומר גם מכל שדרות העם צריכים לשרת בצבא, שכם אל שכם, אבל זה רק דבר אחד, צה"ל צריך לייצג את העם ולהיות על בסיס קונצנזוס רחב של עם ישראל במדינת ישראל, זה הדבר השני. הדבר השלישי, מתחבר למשימה הלאומית שעוד בן גוריון הטיל עלינו בהקמת צה"ל, אנחנו עוסקים רבות, אני עכשיו בכניסה לתפקיד לומד את זה וגם נכנס לשאלות של תעדופים ויש אזורים שמושקע בהם הרבה ואנחנו גם ממש לא מתכוונים לשנות את התעדוף שלהם, הם מתועדפים וכל אותו טיפול באוכלוסיות ייחודיות, זה כאלה שבלעדי המאמץ הגדול שאנחנו עושים על שולי החברה הישראלית לא היו מגיעים בכלל לגיוס, או שהיו נושרים מהר מאוד מגיוס, זו אוכלוסייה אחת. האוכלוסייה השנייה זה העולים. השקעה רבה בכל מה שקשור בעלייה, ולא רק בקורס נתיב, עוד רגע נגיע לקורס נתיב, השקעה רבה, מהדברים הבסיסיים של לימודי עברית, אי אפשר להצליח בצה"ל, אי אפשר לעבור אפילו את המיונים בלי לדעת עברית. אז אנחנו משקיעים השקעה גדולה בלימודי עברית, בקורסי העצמה, ופה אנחנו מארחים את ועדת הקליטה והעלייה, נפגשתי גם עם השרה לפני כמה ימים, היעד הוא בפירוש לעזור לעולים להשתלב ולהצליח בצבא, גם כדי שיהיו חיילים טובים וירגישו חלק מהחברה הישראלית ובתוך צה"ל, אבל גם, אני מאוד מאמין, כחלק מהמוביליות החברתית בסיום השירות הצבאי, בהשתלבות בחברה הישראלית ובתרומה שלהם לפיתוח מדינת ישראל. אז הרבה מאוד פעילויות עם עולים.

פה בנתיב, קודם כל אני ממש מברך את הוועדה שמגיעה לכאן, לנתיב, להכיר, ללמוד, להתרשם. אני חדש, חלק מהאנשים בוועדה חדשים, זאת הזדמנות טובה ללמוד, בעיניי זה בסיס הכרחי לשותפות שכל כך חשובה במפעל כזה כמו נתיב. השותפים, המכון ללימודי היהדות, אגף הגיור, בצה"ל אגב שני חלקים, יש את חיל החינוך והנוער שמוביל את נתיב, אבל יש את הרבנות הצבאית הראשית שמובילה את החלק שלה, את סמינרי הגיור עצמם, ואנחנו עובדים בשותפות. בסוף, המטרה אחת, חיילים יותר טובים ואזרחים, כמו שנאמר, שהם חלק מעם ישראל בצורה מלאה.

קורס נתיב, השלב הבסיסי שלו, אם שואלים אותי כקצין חינוך ראשי, אני מסתכל מה אנחנו נותנים בתכנים לטירונים, לחיילים ולקצינים בבה"ד 1, הייתי מאוד שמח את אותו מספר שבועות שאנחנו משקיעים פה באוכלוסייה הזאת, להשקיע בכל חיילי צה"ל או ברובם, מאוד שמח, כי בעיניי זה חלק בסיסי בחינוך החייל, כדי שבסוף יהיה גם חייל טוב וגם אזרח יותר טוב. אני נתקל בלא מעט חיילים לאורך שירותי ואני אומר לכם שיש פערים מאוד גדולים שה-3,000 ומשהו, תיכף יציגו את הנתונים, חיילים שמגיעים לקורס נתיב זוכים לצמצום הפער הזה, לסגירה והלוואי שהייתי יכול לעשות את זה באמת עם עוד חיילים.

המחויבות של צה"ל לתכנית הזאת, אני לא אוהב לקרוא לדברים כאלה פרויקט, זו תכנית, זה משהו שנמשך ונמשך, זה לא נגמר, היא מחויבות עמוקה. אנחנו משקיעים בזה הרבה מאוד מאמץ, אנחנו חושבים שזה עונה על הצורך שלנו כצבא בחיזוק הצבא עצמו וגם זה עונה על המשימה, כפי שאמרתי קודם, המשימה הלאומית, שגם אליה מחויב צה"ל.

אני מברך על ביקור הוועדה ואני מאחל לכולנו המשך שותפות באמת אמיצה, כדי שנגיע להישג המשותף, הכול כך חשוב הזה, שבגללו קיימת תכנית נתיב. בוקר טוב לכולם.

תודה לקח"ר.

לא אמרתי בהתחלה, שמי חזי, אני מפקד נתיב. אני אציג לכם קצת מה אנחנו עושים, על בסיס מה אנחנו בכלל פועלים מבחינת התהליך שהקימו את נתיב. וקצת איזה שהוא רקע שהגלגול שלו הביא בסופו של דבר להקמת נתיב כאשר אנחנו עובדים בצורה מתואמת, משותפת, עם מטרות מאוד מאוד משותפות שלנו כצבא, שלי כמפקד נתיב ושל הסגל, יחד עם המכון ללימודי יהדות, ובשלב השני כמובן יחד עם הרבנות הצבאית.

אלה מטרות נתיב כפי שנכתבו בתחילת הדרך. הן לא שונו למעט שינוי קטן, וכתוב 'בני עולים', כאשר היום אנחנו יודעים להגיד, אני לא אגיד כולם, אבל שמעל 40%, 50% מהחיילים הם כבר ילדים שהם בני עולים, הם נולדו בארץ, חיים פה, התחנכו פה במערכת החינוך הישראלית הממלכתית, גדלו כאן כאזרחים לכל דבר ועניין ובסופו של דבר בשלב מסוים בחיים, חלקם לקראת גיל 16, חלקם ביום שאנחנו מביאים אותם לכאן לכנסי הסברה, מגלים שהם לא יהודים על פי ההלכה. כאשר כל המטרות האלה בסופו של דבר מדברות על איזה שהוא איזון בין העניין של זהות אישית לבין העניין של גיור. אנחנו לא מתחילים ביום הראשון לדבר על גיור. זה מופיע, זה מודע, אנחנו לא מסתירים את זה, אבל אנחנו בתחילת הדרך מדברים בעיקר בעיקר על זהות ורק לאחר מכן, בהתאם לרצון הפרט, ממשיכים איתו את התהליך של למידה לקראת הגיור.

מה מערכת האיזונים שלנו? בתחילת הדרך אנחנו עוסקים בזהות, קורס נתיב הבסיסי, ורק לאחר מכן אנחנו עוסקים בגיור, כאשר הסגל שלנו גם מוכוון לעניין בצורה הזו, הוא יודע לתת את הדברים בצורה יותר נעימה, יותר מונגשת. אומרים החיילים בצורה מאוד ברורה, אם אלה היו המורים והמפקדים שלי או מי שלימד אותי בתיכון כנראה שהבגרות שלי הייתה גבוהה יותר וטובה יותר. דרך הלמידה מאוד יצירתית, מאוד מונגשת לחיילים, מאוד נעימה לחיילים ומביאה אותם כלומד בוגר להישגים מאוד מאוד טובים ברמת חוויית הידע שהם קיבלו.

יש לנו תמיד את המשחק בין ילידי הארץ לבין עולים חדשים. אנחנו רואים את זה גם בחלוקה בכיתות. חלוקת הכיתות בתחילת הדרך מתבססת לפי רמת העברית, בהתאם לרמת העברית. מפגש מאוד נחמד שיכול לקחת אותנו לכל מיני מקומות, מי שגדל כאן, מי שחווה כאן וכאלה שהגיעו, וגם כאלה שהגיעו בשנים האחרונות, בשלוש, ארבע, חמש השנים האחרונות.

הסגל הצבאי והסגל האזרחי לא תמיד יודעים ללכת ביחד. אנחנו מערכות שונות. אבל היות שכמו שקח"ר אמר שמי שחשוב מבחינתנו זה החייל, אנחנו יודעים לכוון את עצמנו, להתכוונן, להתגמש, על מנת שבסופו של דבר החייל, בנקודת הקצה, יידע לקבל את הטוב ביותר משני הצדדים האלה ביחד, וזה משהו שבסופו של דבר מביא להצלחה ולמקסום השירות שאפשר לתת לחייל.

מיצוי פלוס עמידה בנורמות – אנחנו עדיין צבא ובמסגרת הצבא יש נורמות מאוד ברורות של התנהגות ואנחנו דורשים את ההתנהגות הזו מהחיילים בכל נקודה ובכל שלב, מרמת ההופעה ועד רמת הרצינות וכבוד האדם, מצד אחד, ומצד שני אנחנו לא מתפשרים בדברים שבסופו של דבר אתם תראו גם במסגרת המספרים, חיילים שלא מסיימים את הקורס. לא כולם לא מסיימים כי הם לא רוצים, יש כאלה שגם אנחנו לא רוצים שהם יסיימו את הקורס ודי משתדלים לשמור על העניין.
איזה הכשרות יש בנתיב? בנתיב בגדול יש חמש פלוגות, כאשר שלוש פלוגות עוסקות בנתיב בסיסי, נתיב תחילת שירות. לדוגמה אתמול, מתקיים במחווה אלון בצפון נתיב, שמדובר על חיילים שעכשיו הם התגייסו לצה"ל. הם עברו הסברה על נתיב לקראת השירות הצבאי, התגייסו לנתיב ויסיימו את התהליך במסגרת תחילת שירותם הצבאי. נתיב שנמצא במהלך שירות מחולק לשלוש פלוגות, כאשר יש לנו בסופו של דבר חיילים שמגיעים אלינו עם יתרת שירות של בערך שנה, בנים או בנות, מקיימים את הקורס הבסיסי ולאחר מכן ממשיכים לסמינרים. סמינרים – אנחנו עובדים במספר מודלים. המודל שנותן מענה לחיילים בתחילת שירות והמודל שנותן מענה לחיילים במהלך שירות ובסוף שירות, כאשר הפריסה היא פריסה ארצית, על מנת לאפשר לחיילים נגישות ונוחות.

מה המסלול? מכל מה שמופיע כאן, הדבר היחיד שהוא חובה זה כנס ההסברה. מעבר לכנס ההסברה אין חובה להיות בנתיב. אנחנו לא מחייבים אף אחד. אם הגעת, תהיה רציני, אבל עד שהגעת הבחירה היא בידיך ובכל שלב ושלב הבחירה היא בידיך, כפרט, לקבל את ההחלטה. בכנס ההסברה אנחנו מביאים לפה סדר גודל של 900 חיילים בכל נקודת זמן, יש בערך שמונה כנסים כאלה בשנה, כאשר בכנס ההסברה אנחנו מעלים את האופציה, מציגים את העניין, מציגים את תיאום הציפיות שאנחנו רוצים מהחייל ומצפים ממנו. בכנס ההסברה אנחנו מראיינים כל אחד ואחד מהחיילים ויחד איתם מקבלים את ההחלטה אם כן ומתי, ואם לא, למה לא ותודה רבה.

קורס נתיב הבסיסי מתקיים במסגרת אכסניה סגורה, במתקן כמו פה, בקרית מוריה, זו אחת הפלוגות. אנחנו תיכף נראה את התכנים של הקורס, הוא עוסק בעיקר בחיזוק הזהות. אנחנו כמעט וכמעט לא מדברים ולא מתחילים את העניין של הגיור. נוגעים בזה בטעימות, אבל לא שמים את זה על השולחן. בסיום קורס נתיב הבסיסי הסגל מפלוגות הסמינרים מגיע לקורס הבסיסי ומציג את האופציה להמשך.

מה משך הזמן של כל הקורסים?

שבעה שבועות הקורס הסגור, עשרה שבועות הקורס הפתוח.

סמינר א' יכול להיות הכי מוקדם שלושה שבועות מסיום קורס נתיב. עצם היציאה בחזרה ליחידה, ההפנמה, קבלת ההחלטה שאני באמת אכן רוצה, מביאה את החייל בסופו של דבר, אם הוא רוצה, לסמינר א'.
סמינר א', אנחנו עוסקים ומתחילים לדבר בהתחלה על למה ומהר מאוד על האיך. הפרקטיקה נכנסת מהר מאוד לסמינר, מאמצע השבוע הראשון אתם תראו כבר את החיילים מתפללים, הבנים מניחים תפילין, מברכים ברכת המזון וכו' וכו', דברים שהפרקטיקה בסופו של דבר מביאה אותם לרמת בשלות ורמת מחויבות ונכונות להמשך התהליך.

בסוף סמינר א' יש את אותו תנאי, אותו תהליך כמו סוף נתיב. זה אומר ששוב שואלים את החיילים מי רוצה. השאלה מי רוצה חוזרת לא מעט פעמים במהלך התהליך. בסוף סמינר א' ומינימום שלושה שבועות מסמינר א' יגיעו החיילים שרוצים לסמינר ב'. פה אנחנו מתחילים כבר לראות את המהפך. מה זה המהפך? המגדרי. אם בתחילת נתיב אנחנו מדברים בערך על 55% בנים 45% בנות, בסמינר ב' אנחנו כבר מדברים על בערך 60% בנות 40% בנות ובסוף התהליך אנחנו מדברים על 75% בנות ו-25% בנים.

איך אתה מסביר את זה?

אל"ף, הבנות יותר רציניות מאיתנו. מה לעשות. בי"ת, הן מבינות את המשמעות. ואמרו שזה כואב, אבל אני לא מאמין.

דווקא לבנות בדרך כלל הגיור יותר קשה והן - - -

- - - הילדים שלהם יהיו יהודים, אם הם יתחתנו עם יהודים, זו הסיבה היחידה.

אני חושב גם שהרב חיים אירם יגיד לך שהדרישה ההלכתית מבנים היא גבוהה יותר מאשר של בנות. אני לא אדם דתי.

סוף סמינר ב', אנחנו מקיימים בית דין ראשון, שהוא בית דין מסביר על ידי הרבנים של הרבנות הצבאית, בית דין שני כחודש לאחר מכן וההמשך מוכר.

זו הפריסה הארצית, כדי לתת מענה לחיילים. מהצפון בצומת גולני, מחווה אלון קצת צפונה משם, זה לא ת"פ שלי, ובכל הארץ עד באר שבע, כאשר בכל נקודת זמן יושב או מ"פ או מ"מ, שמנהל ומפעיל את הקורס יחד עם רכז אזרחי מהמכון והמורים והסגל הצבאי.

מה אנחנו מלמדים? אנחנו מלמדים תנ"ך, אנחנו מלמדים היסטוריה של עם ישראל, ציר מחשבת ישראל, ציר המעשה ביהדות. אלה שיעורים או נושאים שמי שמלמד אותם אלה המורים של המכון ללימודי יהדות. ציר הציונות והזהות מלומד על ידי הסגל הצבאי של הקורס. מעגל השנה חוזר לסגל האזרחי. אנחנו מקיימים שתי שבתות, שבת ראשונה היא שבת הלכתית שהסגל האזרחי והצבאי, יחד עם המשפחות של המורים, מקיימים במתקנים שבת שהיא מאוד חווייתית. בפעם הראשונה החייל טועם מה זה שבת יהודית. ושבת נוספת, שבת לקראת סיום הקורס, שבת משפחות, ששם החיילים פוגשים את המשפחה המלווה שלהם. לכל חייל, לאורך כל התהליך, יש משפחה מלווה. מי שבקשר במהלך השנה עם המשפחות זו הנציגה מטעם המכון ללימודי היהדות, לא מעט קהילות שפותחות את ביתן בצורה התנדבותית, מארחות את החיילים שלנו בשבתות ומלוות אותם בכל התהליך.

קצת מספרים. עשינו את זה הפוך, כדי שזה יבלבל, בעלייה, כי בסופו של דבר עולים אלינו. אנחנו סיימנו עד היום, עד ה-2 ביולי, מעל ל-23,000 חיילים סיימו את קורס נתיב בסיסי, מתוכם 19,000 הם לא יהודים על פי ההלכה. כ-14,500 סיימו סמינר א', כמעט 11,000 סמינר ב', וכמו שאתם רואים, גם כאן יש ירידה, 6,784, נכון ל-2 ביולי סיימו את סמינר ב' בהצלחה, כולל מעמד בית הדין, והונפקו להם או מונפקות להם בימים אלה תעודות המרה. זה אומר שזה 63% בערך ממסיימי סמינר ב'. איפה היתר? שאלה טובה. שאלה שאני למדתי, הפנמתי, יודע ומכיר, אבל לא רוצה. זה משהו שאני חושב שאני לא יודע אם מישהו מאיתנו שהיה צריך להתמודד עם השאלה אם הוא רוצה להתגייר או לא, היה יודע לתת תשובה.

אנחנו נפגוש עכשיו את החיילים במסגרת השלבים השונים של הקורס. יש לכם בתיקים את החומר על החיילים. יש במסגרת הפאנל שבעה חבר'ה. אני אומר חבר'ה, כי לא כולם חיילים, יש פה גם אזרח. החיילים שנמצאים איתנו יציגו את עצמם, אופיר, שהוא סגן מנהל האגף הצבאי במכון ללימודי היהדות ינחה את הפאנל ואנחנו ניפגש פה עם חבר'ה בקורס נתיב ארצי שמסיימים בשבוע הבא, חבר'ה מסמינר א' וחבר'ה מסמינר ב', ובחור שכבר סיים את התהליך והוא אזרח.

בוקר טוב לכולם, נעים מאוד, אני אופיר, אני עובד בנתיב בארבע השנים האחרונות. שני דברים לפני שנתחיל. דבר ראשון, חוויה קצרה מאתמול. אתמול היינו בסיור של חיילים מסמינר ב', בצפון, סיור סיכום של כל התהליך, היינו בקצרין, פגשנו שם חבר'ה מהגרעין שם ועל הדרך הם נתנו לנו לפגוש מישהי משם שעברה גיור לפני עשר שנים, בוגרת של המכון ללימודי יהדות, אמא לארבעה, היא ובעלה הקימו עסק בקצרין לאמנויות לחימה, היא גם מורה בבית ספר. זה היה מאוד מרגש, וכמו תמיד זה מרגש לפגוש בוגרים שלנו, תלמידים שלנו. כך גם היה אתמול וכך, אני מקווה, שיהיה לכם גם היום.

פגשתי קודם את החבר'ה ואמרתי להם שיש שני כללים לפאנל. זה משהו שאני תמיד אומר. כלל מספר אחת זה להגיד את האמת, כלל מספר שתיים זה שלא חייבים לענות על אף שאלה. אני לא יודעת מה יתקילו אתכם פה, אתם יכולים לדבר חופשי, אבל אם יש משהו שאתם לא רוצים אז תגידו שלא מתאים לכם.

רק בקצרה, שם, מאיפה עליתם, מתי, באיזה שלב בתהליך.

קוראים לי ארתור. עליתי מאתיופיה בגיל 14. הייתי במרכז קליטה בצפת, משם עברתי לפתח תקוה. כרגע אני משרת בפיקוד העורף, הנדסאי תעשייה וניהול, בוגר ישיבת מכון מאיר.

אתה - - -

אני לא יודע, עדיין לא החלטתי אם אני אצא או לא.

עברת את המבחנים?

לא התחלתי את זה בכלל.

וכרגע אתה בנתיב בסיסי?

נתיב בסיסי. כרגע אני נמצא פה בקרית מוריה.

אני סשה, מהוד השרון, עליתי בגיל 3 מאוקראינה. אני גם פה בנתיב עכשיו, בקרית מוריה. אני משרתת בחצרים, טכנאית.

שמי טוני, אני עולה מוונצואלה, עליתי בגיל 16 ב-2009, אני בוגר נעל"ה. אני נמצא בתהליך של סמינר א', שזה השלב אחרי נתיב. אני משרת בחטיבת גולני כלוחם, בגדוד 12.

עליתי לפני שלוש שנים, מרוסיה, ממוסקבה. עליתי להתגייס. התגייסתי למשטרה צבאית, עכשיו אני משרתת בכלא 6 - - -

מאיפה העברית?

זה סיפור די מסובך, זה לא לעשר דקות.

בסדר גמור.

נולדתי בארץ, ההורים שלי עלו מרוסיה, אבא שלי היה יהודי, אמא שלי לא. אני משרת בחיל התותחנים. התחלתי כלוחם, נפלתי, הפכתי להיות מש"ק שלישות, משהו רב תפקידי כזה.

אני גרה בבאר שבע, אני מדריכה בטכני באר שבע, מדריכה של תלמידים. עליתי בשנת 99' מביילורוסיה.

קוראים לי ג'פרי, יעקב מיסלבסקי, עליתי לפני שנתיים מטקסס, הייתי בצנחנים, גדוד 101, כלוחם. השתחררתי לפני שלושה-ארבעה חודשים מהצבא ואני גר פה בירושלים.

במרחק כמה דקות הליכה, אז ביקשנו ממנו ש - - -

עכשיו אני עובד ולומד קצת. אני לומד במכון מאיר באופן חלקי ואופן פול טיים בבנק, מחוץ לארץ.

מתי סיימת את הגיור?

את הגיור סיימתי במרץ.

2013? השנה?

כן.

אם תוכלו רק לענות, מה היו הציפיות, כשהגעת לנתיב, כשהגעת לסמינרים, מה חשבתם שיהיה ומה ראיתם שיש בפועל.

אני ציפיתי ללמוד קצת על יהדות. אני לא גדלתי בכלל בבית דתי. זה סיפור ארוך על איך גיליתי שהייתי צריך לעשות את הגיור בכלל, אבל כשעליתי לארץ ידעתי שרציתי לחזור בתשובה, זה היה כבר תהליך שנה לפני, שנתיים לפני. אפילו עליתי לארץ. לפני שהייתי בצבא הכרתי את התכנית הזאת וידעתי שזה משהו בסיסי ביהדות שרציתי כבן אדם דתי, שטוב לי לעשות ובאמת זה היה משהו טוב. למדתי הרבה על דברים בסיסיים ודברים אפילו יותר מתקדמים ביהדות, על ברכות, על כשרות, כל מיני נושאים, ואני באמת נהניתי מזה ואני חשבתי ועדיין חושב שזה תהליך חשוב לאנשים, לעולים חדשים, לאנשים שרוצים להיות יותר דתיים, שיהדות חשובה להם.

אני הגעתי לקורס ורק בעצם במקום הזה גיליתי שאני מוגדרת כלא יהודייה ולקחתי את זה נורא נורא קשה. חשבתי שאני יודעת הכול והעניין הזה שאני מדליקה נרות שבת, אז הנה אני שומרת שבת ואני עושה הכול כמו שצריך ובעצם גיליתי שאני לא יודעת כלום. מפה התחלתי להתעניין איך עושים, מה עושים, תפילות, שבכלל לא ידעתי איך מתפללים, מה אומרים, תמיד חשבתי שהתפילה האישית שלי זה מספיק וזה בסדר. בעצם פה התחלתי ללמוד את כל הפרקטיקה ואת כל מה שצריך לעשות.

איך הייתה החוויה הלימודית? הבסיסית?

הבסיסית? עוד פעם, בגלל שפה יותר לומדים על ציונות, היסטוריה והכול וזה משהו שכן ידעתי וכן התחברתי, אז יותר רציתי לדעת מעבר, לכן חיכיתי כבר להגיע לסמינר.

אני מבחינת היהדות שלי, גיליתי שאני לא יהודי פה והאמת שכשגיליתי זה לא כזה הפריע לי, לא הייתה לי זיקה מיוחדת לתהליך גיור כלשהו, לא הרגשתי שאני צריך תהליך גיור באיזה שהוא מובן. כשהגעתי לצבא ובשנה לשירות שלי שמעתי על קורס נתיב והציעו לי ללכת, אבל הרגשתי שאני רוצה להגיע לאיזה שהוא מקום בצבא לפני, לעשות איזה שהוא שירות משמעותי ואז אולי להתחיל להסתכל על הדברים של עצמי. דחיתי את זה לאיזה שהיא תקופה ואז בעצם נכנסתי לקורס נתיב.

קורס נתיב, הגעתי אליו עם הרבה פחדים, כי היו הרבה דיבורים על כפייה דתית וכל מיני דברים כאלה, חופרים הרבה, כל מיני מושגים כאלה שהופתעתי והתלהבתי לראות שהם כל כך לא נכונים, כי המורים תמיד דיברו איתנו על כל דבר וברגע שהיה איזה שהוא ויכוח על נושא כזה ואחר, אף פעם לא הייתה תשובה 'כי ככה זה', אלא ממש הסבירו והראו את ההיגיון מאחורי הדברים.

אני נכנסתי לקורס נתיב עם הרבה פחדים, אבל יצאתי עם התלהבות מאוד גדולה, התלהבות להמשיך לחפש. קודם כל קיבלתי מלא כלים של להכיר את עצמי לשם שינוי. הייתי במסגרת צבא שכל הזמן רצה קדימה ואתה לא באמת שם לב למה שקורה איתך, אתה פשוט רץ ורץ אחרי מטרות ואחרי משימות שנותנים לך ופתאום נכנסת למין אווירה כזאת ומקום כזה שאוקיי, תעצור, תחשוב מה קורה איתך, תחשוב מה אתה רוצה בחיים, תחשוב מי אתה בכלל, מי זה דניאל בשבילך. מבחינתי. באמת הגעתי למקום ויצאתי ממנו בן אדם שונה לגמרי, עם הרבה זיקה ללמוד עוד, למדתי הרבה ערכים של ציונות, של היסטוריה, דברים שלא הרגשתי בכלל מחובר אליהם לפני, התחלתי לאהוב את המדינה, התחלתי לאהוב את המקום. עד אז חשבתי שאני בכלל רוצה לעבור לחו"ל, לעשות שם כסף, ואם סתם ישעמם לי אני אחזור לפה, ופתאום החלטתי שלא, אני אוהב את המקום הזה, אני אוהב את המדינה הזאת, אני רוצה להיות חלק מהדברים.

טוב, אני כשהגעתי לקורס נתיב כבר הייתי די סגורה עם עצמי שאני כן רוצה להתגייר. אני לא בן אדם שיש לו זיקה לדת, או משהו כזה, שהיה לפני. תמיד כאילו ידעתי שאני צריכה להיות משהו ואמרו לי שזה משהו שכן נמצא בדת וחיפשתי את זה, גם קראתי ספרים על בודהיזם ובאמת ניסיתי את כל הדתות וברגע שהחלטתי להתגייר, זה גם תהליך מסוים, כי בהתחלה כשאמרו לי 'את רוצה ללכת לנתיב?', תמיד אמרתי לא, אני לא יודעת, כי זה משהו שאני לא יכולה להחליט ברגע אחד. בסופו של דבר כן החלטתי ברגע אחד, זה היה בקורס קצינים בבית כנסתץ זה סיפור מאוד ארוך שרצו להדיח אותי מהקורס וכולם הלכו לבית הכנסת, אמרתי 'טוב, גם אני'. ובאמת לא כזה התפללתי או משהו. ישבתי בבית הכנסת, זה היה סוג של שיחה של 'אני לא יכולה להקל על עצמי ולהתקשר לאמא', כי היא נמצאת בחו"ל, אז זו הייתה שיחה כזאת שקשה לי ורע לי ולא טוב לי ומה אני אעשה עם זה ומה עושים אם מוציאים אותי מהקורס, ומה שאני הכי הרבה רוצה זה להיות קצינה. בקיצור זה היה השתקפות כזאת של כל הבעיות שלי ופשוט לפרוק את הלב קצת ולהשתחרר מכל הלחץ הזה. לאחר מכן התחלתי ללכת לבית הכנסת לאט לאט, לא הבנתי את כל התפילות בכלל, גם מבחינת העברית וגם בעניין שכולם שרים כזה ביחד, אז את לא מבינה את המילים בכלל. הייתי בקצב כזה, קצת מתופפת עם היד אל השולחן וזה נחמד מאוד וזה משהו שבאמת קצת הרגשתי שזה דבר שמשמח אותי, ואמרתי, טוב, אני אחשוב על תהליך גיור יותר והתחלתי להתעניין ולהסתכל קצת על אנשים דתיים ואנשים שיש להם מסורת, מה הם עושים ומה זה נותן להם ועם איזה פנים הם יוצאים אחרי שהם מדליקים נרות, נגיד, במשפחה, שאמא מדליקה נרות ואז כאילו רואים לה משהו בעיניים, אוקיי, מה זה? אני גם צריכה לנסות.

ובאתי לנתיב בפחד. נגיד כשהתחלתי להתעסק עם כל הדתות ולחפש, אז תמיד היה איזה משהו שהתקיל אותי ואמרתי 'לא, זה לא שלי', 'לא, אני לא רוצה'. אז ברגע שקיבלתי את ההחלטה שאני כן רוצה לעבור את נתיב ואני כן מתגיירת, אז פחדתי שיהיה איזה משהו שבאיזה שהוא רגע יגידו לי איזה שהיא תשובה שזה לא יתאים לי ואני אגיד 'לא, זה לא שלי, אני לא רוצה'. זה היה הפחד שלי, ובאמת בנתיב נתנו לנו תמיד את הזכות - - - כאילו הם נותנים בחירה כזאת, שתמיד יש משהו שאת יכולה להתחבר אליו, שאת יודעת שאת מאוד גמישה, בעיניי, כן? וגם עצם העובדה, דיברתי עם דניאל לא מזמן, אמרו לנו שביהדות יש כל כך הרבה זרמים, של האורתודוקסים ורפורמים ומה שאת רוצה, אז אמרתי - - - ובאמת לאט לאט אני מתחברת יותר ויותר לזה שתמיד יש דעות אחרות, והמורים, זה לא איזה שהוא מורה שהוא מוגבל לדת שלו ולדעות שלו, אנחנו תמיד יכולים להתייעץ עם מישהו אחר שיש לו דעות אחרות ולמצוא משהו שהוא שלנו.

<
שאלה שהייתה קודם לדניאל, כמה משמעותי הקורס הבסיסי, דווקא כאחת שעלתה בגיל מאוחר יחסית לזהות שלך כישראלית, כקצינה בצה"ל שיש לה את פקודים עכשיו ואולי עמיתים? איך זה השפיע עלייך? >

הקורס הבסיסי בנתיב או הסמינרים?

קורס נתיב.

אני חושבת, בעיניי, חשבתי שכל מפקד בצה"ל שיש לו פקודים, כדאי לו לצאת לקורס נתיב. לא מבחינת הדת, מבחינת שיידע את השורשים שלנו. אנחנו לומדים את זה בקורס הקצינים, אנחנו עוברים את זה, אבל זה משהו אחר, זה ממבט אחר. גם אני, בתור בן אדם, שאף פעם לא הייתה לי זיקה לדת, לא ידעתי מתי הפקודים שלי צריכים ללכת להתפלל. היה יכול לבוא אליי חייל ולהגיד לי 'אני לא התפללתי שחרית', באמצע ערב, והייתי יכולה להגיד לו 'בסדר, תלך להתפלל שחרית', מה זה מעניין אותי, כאילו? מה, יש זמן עכשיו - - - ויש אנשים כאלה, גם אנשים שהם יהודים, שאין להם זיקה לדת והם לא יודעים את הדברים האלה. יכול להיות שאני טועה, יש ברכה לבנים, או משהו כזה, שזה אחרי תפילה, עוד לא למדנו את זה - - -

ברכת הלבנה

אני זוכרת שבאתי לחיילים שלי והתחלתי לצעוק עליהם ולהתעצבן למה אתם על חצי ומה קרה ומה זה השטויות האלה, והם אמרו לי, אבל יש ברכת לבנה ואנחנו צריכים את זה. 'לא, אין דבר כזה, תעלו על מדים מיד ו - - -'. לא כמו בן אדם שיש לו זיקה לדת והוא יודע שיש ברכת לבנה, לא כל אחד צריך לדעת את זה, למרות שיש רב, אבל אנחנו אלה שאיתם בשטח. אני חושבת שמבחינה פיקודית כן חשוב אפילו לבן אדם שהוא יהודי וישראלי ואפילו שיש לו קצת זיקה לדת והוא רוצה חיבור, להגיע קצת יותר לעומק, כי הם נותנים את כל ה - - - לי זה עזר מבחינה זאת שאני הבנתי מאיפה הדברים נובעים. היה לי מחנך, באמת בן אדם מדהים, שוורץ, שהוא נתן לנו גישה ליהדות, גם גישה הגיונית, שראיתי את ההיגיון בדברים שאני לומדת, וגם גישה דתית, שאני גם ראיתי מה זה נותן לחיים שלי, שזה דבר מיוחד, אני לא חושבת שבבית ספר רגיל או בשום מקום אחר אפשר לקבל את זה.

הסיפור שלי קצת שונה. אני נולדתי בוונצואלה ואני חונכתי כיהודי לכל דבר ועניין. הלכתי לבית ספר, למדתי יהדות, תפילות, הייתי בוונצואלה בקהילה היהודית, עשיתי בר מצווה ובגיל 16 פשוט לא כל כך רציתי להיות בוונצואלה והחלטתי לעלות לארץ דרך תכנית נעל"ה של משרד החינוך. עליתי, עשיתי פנימייה, הכול טוב, תמיד עם הידיעה שאני יהודי. אני גדלתי בבית מסורתי אז עד שעליתי לארץ לא כל כך התחברתי. התגייסתי לצבא, רציתי להיות לוחם ואז פתאום אמרו לי 'טוני, אתה יוצא לנתיב'. כששמעתי את הדבר הזה, אמרתי 'וואלה, אחלה עקיצה, אני חייב ללכת לנתיב', למה? הייתי באמצע החרמון, באמצע האתר, סובל - - -

עקיצה, זה סלנג צבאי.

זה כאילו קצת שיהיה חופש, רציתי קצת חופש. היינו באמצע קו חרמון באמצע החורף, היינו בקו וואללה רציתי קצת חופש, ידעתי שזה קורס שיוצאים כל שבוע הביתה, אני לא רואה את הבית, אז למה לא? יצאתי לקורס, הכול טוב, תמיד שאלו 'אתה יהודי?' 'כן, בטח, אני יהודי'. ואז פתאום מבקשים מסמכים, אני ידעתי שאמא שלי התגיירה אבל חשבתי שהגיור של אמא שלי זה גיור כמו שצריך, לא גיור - - -

- - - בקורס או דרך שורשים?

אני רציתי לגלות דרך שורשים והם מבקשים ומה שיכולתי להעביר, שאלתי את אמא שלי, שאלתי איזה מן גיור עברת, 'תקשיב, עברתי גיור בקהילה והכול נחמד', וסיפרתי להם את זה, ואז אמרו לי, 'זה בסדר גמור אבל זה לא תופס'.

גורם צבאי?

לא, זה היה גורם אזרחי.

ארגון שורשים פועל דרך אגף הגיור במסגרת קורסי נתיב. אנחנו מאפשרים לחיילים שמבקשים לבדוק את יהדותם במסגרת הקורס. אנחנו מגלים במהלך הקורס חיילים שבאו ועל פי הרשומות הם לא יהודים ובמסגרת ארגון שורשים אנחנו מגלים שהם כן יהודים, החיילים מעלים חיוך מהר מאוד על הפנים, לשמחתנו, הם עושים את זה בתיאום עם האגף, אנחנו יודעים שזה בהתנדבות, מבחינתנו, ללא שום דרישת תשלום או כל דבר אחר מהמבורר. אני חושב שהם עושים עבודה טובה, אנחנו גם רואים את זה במהלך הקורס, את הפגישות שלהם עם החניכים - - -

חייל שרשום כיהודי במרשם האוכלוסין ועלה למדינת ישראל כיהודי, יציעו לו לעשות בירור יהדות דרך ארגון שורשים? הרי זה מה שקרה כאן.

מה שגילינו, גילינו חיילים אחרי שהשתחררו והלכו להירשם לרבנות לנישואין, הובהר להם שבמדינת ישראל זה לא תקף לעניין הרבנות, לרישום נישואים ברבנות. ואז הם אמרו 'למה לא אמרתם לנו? היינו בקורס נתיב כיהודים, גמרנו את קורס נתיב, לא הייתה לנו אופציה בכלל לחשוב אם אנחנו יהודים או לא ואם היינו יכולים ללכת אחורה שלוש שנים היינו עושים קורס נתיב עם החברים שלנו, פשוט לא חוזרים ליחידה והולכים לסמינר הגיור. לא הצעתם לנו את האופציה'. לכן הנושא הזה של אופציה לבירור יהדות, בודקים אותה כרגע במסגרת קורס נתיב, כאופציה לחיילים שמעוניינים לבוא ו- - - חלק אומרים לנו 'אנחנו מסופקים, אנחנו יהודים ואנחנו לא יכולים להוכיח את זה', אז מציעים את זה כאופציה. אנחנו רואים הרבה חיילים, חלק אנחנו מבררים שהם יהודים והם לא צריכים בכלל להגיע לסמינרים, כי הם יהודים והם מוגדרים בבתי הדין הרבניים כיהודים. וחלקם, שלא, שפתאום כמו הסיפור הזה שהוא מגלה פתאום עובדה ש - - - בואו נראה מה זה גרם לך, העובדה הזה?

כשגיליתי את הדבר הזה שאלתי את אבא שלי 'למה לא אמרת לי?' כאילו חשבתי ש - - - לא לקחתי את זה כל כך קשה, כי ההרגשה הפנימית שלי זה שאני נולדתי ככה ואני פשוט צריך להשלים עוד פער של התהליך. זה לא אומר שזה פשוט, אבל זה מה שאני - - -

זה לא יותר פשוט בקורס?

לא, זה פשוט בעניין של רצון, אבל העניין הפרקטי הוא מאוד קשה. יש דברים ש - - - אני כבר רואה, נגיד אני בכיתה, אני מתפלל עם האנשים שבתוך הכיתה, אנחנו מתחילים להתפלל, פתאום פלאשבק של הגיל שכשהייתי קטן ואז אני מתחיל להתפלל ואז זה הולך גם עם המנגינה ואני פשוט נזכר בדברים. במלא דברים אני נזכר, אבל בקטע שאני צריך לקום ולהתפלל כל בוקר ואז ללכת וכל הדברים שעושים כשקמים, נטילת ידיים וה' יצר ואז ללכת לאכול ארוחת צהריים ואחר כך מנחה. כל ההרגלים האלה לא פשוטים, הם באמת לא פשוטים, בגלל שזה לא חלק מההרגלים שלי היומיומיים. אבל זו החלטה שקיבלתי כבר בנתיב, אני אמרתי לאבא שלי, הוא מאוד שמח, הוא אמר 'לך עם זה עד הסוף', כמו שהוא תמיד אומר. אני בן אדם משימתי, אני מציב לעצמי מטרה וזו המטרה כרגע. וזהו, זה פלוס מינוס הסיפור, מבחינתי.

אתה לוחם בגולני? אתה לוחם עדיין, נכון?

כן.

חוזר לפלוגה?

מסייעת.

מסביבך אתה רואה עוד אנשים שהם לא יהודים, או ש - - -?

כמעט שלא.

ומי שכן, מגיע לכאן? הם מודעים לאפשרות הזו בגולני?

אני אישית קרו לי הרבה בעיות בקטע של לצאת לסמינרים, אני לא חושב שהם כל כך מבינים, כי הם יותר בעניין הקרבי. אני חושב, אישית, כך אני הרגשתי. אני עשיתי מלא בלגן, מלא בעיות כדי לצאת לקורס, המפקדים לא הבינו אותי, לא המ"מ, לא המ"פ, אמרתי שזה מאוד משמעותי, התקשרתי לנתיב, דיברתי עם השלישה, עוד פעם. אחרי קורס נתיב אתה כבר רוצה להיכנס, אתה יוצא מראש כשאתה הרבה יותר פתוח, והם לא הבינו. הם דחו לי ודחו לי ודחו לי, עד שבסופו של דבר הצלחתי. אז מהבחינה הזאת אני לא חושב שהם כל כך מודעים לדבר הזה, הם לא מבינים עד כמה זה יכול להיות חשוב לבן אדם.

אני שמח שאתה אומר את זה. זה חשוב לנו, אפרופו המחויבות של הצבא. צריכים להבין שיש - - -

מי מגלה להם שהם לא יהודים? זה סנכרון בין הרבנות לצבא?

במסגרת הקורס יש את עמותת שורשים, שהיא זו שעושה את בירורי היהדות למי שמבקש.

אבל מול מי? מול הרבנות?

מאיפה הם פועלים? כל מי שיש לו איזה שהוא ספק - - -

הם לא עולים לארץ על בסיס יהדותם מלכתחילה?

חוק השבות לא מחייב יהדות.

אז איפה הסנכרון בין ההלכה לבין המוסדות של שורשים?

ארגון שורשים נכנס ופונה לאנשים שמעוניינים לברר את הזהות שלהם, כי יש הרבה מאוד אנשים שרשומים כלא יהודים והם כן יהודים, כי בסך הכול הם לא הצליחו להוכיח את זה, ואז הם פונים לארגון שורשים וארגון שורשים אומר להם, 'תשמע, הלכתי לרוסיה, נכנסתי למסמכים, אתה יהודי לגמרי, סע לשלום'. זה קורה הרבה.

זה קורה גם ההיפך, זה קורה לשני הכיוונים.

כל הנושא של בירור יהדות בכלל זו אחריות של בתי הדין הרבניים, זה לא בסמכות של אגף הגיור, שעוסק רק במי שלא יהודי. אגף הגיור תומך כרגע בתמיכות, ביחד עם ארגון רבני צהר, בפרויקט שנקרא שורשים. הפרויקט הוא מתן סיוע לאנשים להוכחת יהדות, אנחנו מסייעים להם להכין את כל החומרים, אנחנו לא הסמכות שמחליטה, ועם הנציגים של שורשים ללכת איתם לבתי הדין הרבניים ושם לסייע להם לקבל הוכחה ליהדותם. הרבה אנשים באים לקורסי גיור ואומרים 'אני יהודי מספק', אני שואל אותו 'מה זה ספק?' הוא אומר, 'אני לא יודע, סבתא שלי יהודיה, אין לי שום הוכחות בבית', זה עוד לא אומר שאי אפשר להוכיח את זה. עם התאמצות לא פשוטה אנחנו מצליחים הרבה להוכיח לאנשים, עם הוכחות שגם עולות בבתי הדין הרבניים ממש לפסק דין שהם יהודים, להוכיח את יהדותם. זה דבר שאנחנו רואים בו חובה שלנו לגבי אותם אנשים שלא מסוגלים להוכיח יהדות. חלק מהם באמת אי אפשר להוכיח, ואז אנחנו מפנים אותם לאופציה, אם הם רוצים לעבור את האופציה, של גיור. בסיפור של הצבא, ואגף הגיור שותף בעניין הזה, ניסינו לבדוק אנשים, כמו שאמרתי מקודם, כשגילינו שהם עברו את הקורס כיהודים ואם לא הייתה חשיפה כזאת רק מהקורס נתיב, חוזר לגולני חייל מצוין ובעוד מספר שנים הוא בעזרת ה' יתחתן פה ויקים משפחה. ברור שהרישום כרישום והגיור שהוא עבר בחוץ לארץ, הוא נאמן במדינת ישראל, הוא קיבל אזרחות כיהודי, הוא עלה לארץ כיהודי, בזה מדינת ישראל לא מפקפקת לגמרי, אבל לפחות החשיפה והידיעה שבמידה שהוא ירצה להתחתן היום במדינת ישראל הגיור הזה ברבנות לא יעלה לו לשם נישואין, לכן ההצפה הזאת והבירור, ואנחנו מראים בפועל כרגע איך שזה מתבצע, זה חושף לו איזה שהוא נתון. הוא יכול להשתמש בו והוא יכול להגיד, 'אני עוזב אותו'. לא פקפקו לרגע ב - - -

ואז כתוצאה מזה הוא יכול לנצל את ההזדמנות שצה"ל נותן לו.

נכון, כי אחרת הוא יעלה את זה בעוד שלוש שנים, אחרי שהוא ישתחרר.

זה בפירוש העניין. אנחנו נותנים את ההזדמנות. צה"ל לא מחליט מי הוא יהודי או מי הוא לא יהודי, אנחנו רוצים לתת את ההזדמנות. בעיקר כשבחור כזה מאוד רוצה לעשות את השלמת הפער, אנחנו נותנים לו את ההזדמנות. אגב, גם מבחינת צה"ל זה לא מובן מאליו. אם אני אדבר על המפקדים, אני מבין גם את הצד השני. המפקד הוא לוחם, בסוף הם צריכים להחזיק את הקו בצפון, לוחם אחד חסר במצבה וזה משמעותי. המפקד מסתכל על המשימה ולא על ההסתכלות הרחבה שאנחנו מסתכלים.

יש לי שאלה בסוגיה הספציפית הזו. מה הפרוצדורה הברורה, כאשר חייל שרואה את עצמו כיהודי, חי בתוך משפחה יהודית, מדינת ישראל הרשמית מכירה ביהדותו, יש בעיה הלכתית עם הגיור שלו לעניין הרבנות, זה דבר שנצטרך לברר. אני לא מציע להעמיס כרגע, אבל אנחנו נצטרך לברר האם למשל חייל כדוגמת טוני קיבל באותו רגע ייעוץ, משפטי למשל, שמסביר לו שמדינת ישראל מכירה לחלוטין ביהדותו ומבחינת מדינת ישראל הוא יהודי והוא עלה לכאן על פי חוק השבות עם משפחתו כיהודי, לא כצאצא של יהודי, ועכשיו יילך ויחליט.

אני כחבר הנהלת המכון בפעם הראשונה שומע שהמכון עובד עם גופים אזרחיים לבירורי יהדות. אני ראש התנועה הרפורמית בארץ ואני חבר הנהלת - - -

לא אנחנו.

אז הצבא. אבל במסגרת קורס שהמכון מעורב בו, ואנחנו נצטרך לבדוק, כי אני מצפה שחייל כמו טוני יקבל את כל המידע. אני שואל האם למשל הציעו לו להיוועץ עם הרבנים מן הזרם שערך את הגיור של אמו. לא גיור רפורמי, אני מניח שזה גיור קונסרבטיבי, כי אין קהילה רפורמית בוונצואלה, אבל זה לא שייך לשאלה, האם אדם - - - זו עוד שאלה שצריכה להיבדק כאן.

אנחנו לקראת סיום הפאנל וזמננו קצר. יש לי שתי שאלות, אם דניאל או מישהו רוצה לענות. אל"ף, אם תוכלו לתת קצת את קולם של החיילים שבוחרים שלא להמשיך, מה הסיבות, ולסיים אולי בטעם טוב, איזה שהיא נקודת שיא בתהליך.

לא שמענו את סשה.

גם בהקשר לשאלות האלה.

טוב, אני לא כל כך משהו שונה, אני עליתי לפה בגיל שלוש ועלינו לארץ בגלל שאבא שלי יהודי. רק אבא שלי יהודי, אמא שלי לא יהודייה, ואני ידעתי תמיד שאני לא יהודייה. בהתחלה לא היה לי כל כך רצון להתגייר, או משהו, לא ייחסתי לזה חשיבות, ואחרי זה אחותי התגייסה, לפני שש שנים, ועברה את התהליך וסיפרה לי קצת, מאז התחלתי לחשוב על זה. החלטתי שאני רוצה להתגייר והגעתי לקורס נתיב בשביל להתגייר וחשבתי בהתחלה שזה רק סובב סביב הגיור ויהדות ולהתפלל וזה, אבל לומדים עוד הרבה דברים שעוזרים גם לכל התהליך. ואני רוצה להמשיך עד הסוף.

מה החששות מהמשך הדרך?

יש קצת חששות מכל העניין של לקבל על עצמי את כל הדת הזאת ותפילות ומצוות ואיך בכלל עושים את זה ואם אני לא אצליח, אז כאילו - - - אבל לאט לאט לומדים וזה כן מעניין. אז ברגע שזה משהו שאני רוצה אז זה יותר קל.

וכן יש אצלי בצוות כאלה שלא רוצים להתגייר וכן יצא לי לדבר איתם וזה מסיבות שלהם. יש כאלה שרוצים לעבור, שהם בכלל לא רוצים לגור פה, אז אין להם בשביל מה, יש כאלה שפשוט לא מתחברים לדת ולא מאמינים בכלל שיש דבר כזה שנקרא אלוהים והם רוצים להישאר מה שהם, זה לא מפריע להם.

ברמה הפרקטית, מה הדרישות בקורס? אני רואה שדניאל חובש כיפה, אתה עושה את זה מרצונך? או שזה נשאר בקורס וכשאתם יוצאים לסוף שבוע איך אתם אמורים להתנהג?

אני יודעת שכרגע בקורס הבסיסי בנתיב אין כאלה דרישות, אני לא יודעת איך זה בסמינרים.

והדרישות האלה מה יעשו? אם יתחילו לדרוש ממך לעשות דברים שהם מעבר למה שאת רגילה או רוצה?

אני כן ניסיתי את כל העניין של ללבוש חצאית או ללכת לבית כנסת ולשמור שבת, ומבחינתי - - -

זו חובה? השאלה אם זו חובה או שזה לא חובה.

כרגע בקורס הבסיסי לפי מה שהבנתי זה לא חובה, אבל זה כן מה שבסופו של דבר שואפים אליו, לפחות מבחוץ. אני יודעת ש - - - לי כרגע, בגלל שאני ספציפית כן מתחברת עם זה ואין לי בעיה ללכת וכיף לי לשמור שבת וכיף לי ללכת לבית כנסת, אז אין לי בעיה עם זה, אבל כן יש כאלה שבשבילם - - -

שזה מרתיע אותם?

בשבת שסגרנו פה, אז ראיתי, אז כאילו 'למה הולכים לבית כנסת?' 'למה צריך לשבת עכשיו ולהתפלל ולעשות קידוש?' 'בשביל מה זה טוב?' אז זה כן אלה שבשבילם אין בשביל מה, הם מבחינתם לא רוצים, הם - - - ויש כאלה, נגיד מישהי מהצוות שלי שבאה לפה, שאלתי אותה עוד בתחילת הקורס אם היא ממשיכה לסמינרים והיא אמרה שלא, וכרגע, לקראת סוף הקורס, היא אמרה שלפחות לסמינר א' היא כן רוצה לצאת, כי היא כבר מתחילה לשנות את הדעה שלה.

לגבי הכיפה, דניאל?

אני רוצה להסביר את המשמעות של כל שלב בתהליך. בנתיב מגיעים הרבה אנשים שחלקם הם כן בנושא של הקבוצה המדוברת, עניין של חופש. בדרך כלל בן אדם שלא יהיה בטוח מבחינת הדעה שלו אז רוב הסיכויים שהוא יעזוב כבר בשבוע הראשון וזה בסדר גמור. מקבלים את זה ואומרים לנו, שבוע ראשון - - -

הוא יחזור למרות העקיצה וכיף לו ו - - -

אני מדבר על נתיב. כן, בדרך כלל, למרות העקיצה, כי המטרה של נתיב היא בעצם לבוא ולפתוח את הראש. זה חלק מהמהות שלנו. ואלה שממשיכים בכל זאת אומרים לעצמם, אין סיכוי שהוא לא יקבל שם משהו, אין סיכוי שהוא לא יחווה משהו, גם אם זה דבר הכי קטן, איזה שהוא ערך קטן שהוא קיבל, וזה גם מבחינתי בסדר גמור. אפילו אם הדעה שלו טיפה יותר נפתחה, אם הוא קיבל על עצמו משהו הכי קטן, לאו דווקא מבחינת דת, מבחינת פשוט להיות בן אדם, אני חושב שהקורס נתיב הוא בעצם ללמוד מה זה ישראלי, מה זה להתחבר, מה זה להיות חלק מהמדינה שאנחנו נמצאים בה, וחלק מזה זה גם - - -

חושבים על ההשלכות אחרי, שמירת שבת?

בקורס נתיב מדברים איתך על הדברים האלה ונותנים לך הלכות שבת, מדברים איתך על משפחה מארחת ואתה חווה את הדברים האלה. זה עדיין בגדר חוויה, זה עדיין לא בגדר - - - שוב, זה שלב של כל כך הרבה התלבטויות שרק בן אדם שבאמת נכנס לזה, נגיד לדוגמה, אני מהתחלה לא הייתי בראש של יהדות בכלל ולהתנסות בדברים האלה זה היה בגדר חוויה. והיו לי כל כך הרבה התלבטויות ואחרי שאתה נכנס לסמינר א', לא אומרים לך 'אוקי, אתה חייב לחבוש כיפה', מי שרוצה, ישים, מי שמכבד ישים, אני לדוגמה לא שמתי כיפה עד שנכנסתי לסמינר ב', ביום הראשון של סמינר ב'. למה? כי בסמינר א' אף אחד לא מכריח אותך ויש לך את כל ההתלבטויות בעולם שם. במעבר בין סמינר א' ל-ב' צריכים לשבת עם עוד שני אנשים במעבר הזה בין הסמינרים, שזה תהליך בפני עצמו, תהליך שאתה עושה לבד, בלי מורים, בלי מי שיכריח אותך, אף אחד לא עוקב אחריך אם אתה עושה את התפילות או שום דבר מזה, ושם באמת אתה מחליט את ההחלטה אם אתה רוצה באמת להתגייר. אתה נכנס לסמינר ב' כשאתה כבר החלטת שאתה רוצה להיכנס למסלול הגיור. כשאתה נכנס במטרה לקבל גיור אז אין לך בעיה לשים כיפה, זה לא עניין שמכריחים אותך לשים כיפה, ממש לא. אני שמתי ביום ראשון, לא כי מקובל להסתובב עם כיפה כשאתה בסמינר ב', אלא כי החלטתי להיכנס לסמינר ב', החלטתי להתגייר. כשאתה אומר 'אני מחליט להיכנס לסמינר ב',' אתה אומר 'אני מחליט להתגייר, זה מה שאני רוצה'. בעצם המעבר הזה מסמינר א' לסמינר ב', שם מגיעות ההחלטות, שם זה שיא ההתלבטות ושם אתה כבר צריך סוג של - - -

למה אתה עושה חיבור בין להתגייר לבין לחזור בתשובה? כך אתה מציג את זה, 'אני רוצה להתגייר אז אין לי בעיה לשים כיפה'. אני גם יהודי ואני לא חובש כיפה. מה שהוא מנסה לשאול, וזה בסדר גמור, אגב, לכל מי שרוצה לחזור בתשובה, כמובן, הלוואי שהיה לי את הכוח, זה האם אתה מרגיש שזה משהו שממש מצפים ממך/דורשים? או שזה בא לך בסבבה? ואגב, מזל שאתם לא עוברים גיור רפורמי, כי אז היו מבקשים גם מהבנות לשים כיפה וטלית. אז השאלה הייתה, זה מה שהוא מתכוון, אם צריך לפרשן אותו.

בסמינר א' לא חייבו אותי לשום דבר. כשאתה מגיע לסמינר ב' אתה מגיע עם איזה שהיא החלטה שלך להתגייר. שוב, אני גם נמצא בתהליך של התלבטות עדיין, של איך ייראו החיים שלי אחרי הגיור. אחרי הגיור זה לא אומר שעכשיו אני מקיים 613 מצוות, שזה כאילו המהות של הגיור בסופו של דבר. אני לא רואה את התהליך הזה בתור קבלת חותמת וזהו, אחרת אני מניח שהתהליכים ש - - -, אין לזה שום פואנטה, הפואנטה היא להתחבר ל - - - תהליך של גיור הוא בעצם לקבל על עצמך דת, והדת היהודית היא לקבל על עצמך מצוות. זה לא דבר הכי נחמד והרבה אנשים לא היו חושבים בכלל לקבל על עצמם עוד מטלות, כמו שאף חייל בצה"ל לא היה בא ומתחנן שיביאו לו לעשות מטבח ושמירות. זה כאילו סוג של תהליך שאתה בא ואתה אומר 'אני רוצה לקבל על עצמי 613 מצוות', חלק מזה זה לחבוש כיפה ולשים ציצית ולשים תפילין בבוקר ולקום מוקדם לתפילות ולעצור את היום שלך באמצע היום, בלי קשר, לתפילת מנחה, ובערב, ולהתפלל בבוקר, כשאף אחד לא רואה, אתה קם מהמיטה אתה צריך להגיד מודה אני, אלה דברים שאתה עושה עם עצמך. אלה החלטות שאתה עושה עם עצמך כל יום ואתה עדיין בהתלבטות גם בסמינר ב'. בסמינר א' נותנים לך להתלבט ואף אחד לא בא ואומר לך 'אתה חייב לעשות את זה', בסמינר ב' אתה בא עם הרגשה של 'אני מחויב לעצמי', לא 'אני מחויב למפקדים שלי'.

מה האחוז מאלה שמסיימים סמינר והם שמים את הכיפה על הראש?

מה זה עם כיפה? באיזה נקודת זמן?

אני מנסה להבין פה כמה מנסים לקבל עליהם להתגייר וכמה חוזרים בתשובה. ואין לי בעיה עם זה, זה לא ביקורתי.

אנחנו לא בודקים את החיילים. בסופו של דבר החייל נדרש לעמוד בבית הדין הרבני ולעמוד מול שלושה דיינים ולהתחייב מולם על עול מצוות, כחלק מתהליך הגיור שלו. זה מה שקיים במדינת ישראל על פי חוק.

אנחנו בכוונת מכוון לא בודקים את זה.

אחרי בית הדין, מה יוצא החייל ועושה עם חייו? זו בחירתו האישית וצריך לכבד את זה.

אבל יש כאן נתון מדאיג, שמי שנכנס לסמינר ב', לפי מה שדניאל אמר, והוא כבר רוצה והוא כבר בתוך התהליך, אבל בסוף אלה שסיימו את סמינר ב' ואלה שסיימו את הליך הגיור, הרבה לא מסיימים. אז בן אדם שרוצה, למה הם לא עוברים?

יש כאלה, לפי מה ששמעתי, שאם הם לא עוברים בבית הדין הראשון אז זהו, הם פשוט מפסיקים עם זה, הם לוקחים את זה כדבר הכי קשה שנפל עליהם ואם לא מגלים אותם אז הם לא יחזרו עכשיו לעוד - - - זה סוג של מבחן שעוברים אותו ואם בן אדם מקבל לא כתשובה זה יכול גם נורא נורא לפגוע. אני קראתי, לא יודעת אם קראתם את הכתבה על אותה בחורה שהתגיירה, וזה נורא שונה ממה שאני מרגישה לפחות בנתיב ובסמינרים, אבל בגלל שלא עברתי עדיין בית דין אני לא יודעת איך זה מרגיש ולפי מה שקראתי זה נורא נורא הכניס אותי עוד יותר ללחץ. במידה שאני לא אעבור, אני לא יודעת איך אני אקבל את זה.

אני מאוד רוצה לשמוע את ארתור, שעוד לא שמענו אותו. קצת התייחסות, קטע ציוני, אני קורא פה, ההורים יהודים דתיים על פי ההלכה ואתה בחרת לעשות קורס נתיב, בוא תספר לנו קצת איך אתה רואה את הקורס, את התהליך.

פחות בפן האישי ויותר בפן הכללי. בפן האישי עברתי את כל התהליכים האלה וגם עשיתי גיור במרכז הקליטה, אז זה כבר משהו שהוא מאחוריי, כאילו עברתי את התהליך הזה. ויותר בפן הכללי - - -

אתה יכול לספר לה שזה לא מפחיד.

לא, זה לא מפחיד בכלל. בפן הכללי, לפחות בצוות שלי, יכול להיות שבאו עם הדעות שלהם, יש כאלה שבאו בכלל לדת. יש הרבה סטיגמות על הדתיים והקורס הזה באמת שובר להם את כל הסטיגמות, כי באמת מציגים את היהדות כפי שהיא ולא כפי שהתקשורת מציגה להם. נראה שהקורס הזה תורם בפן הזה.

בקורס נחשפת לכל הזרמים ביהדות?

אני עשיתי מסע חוויה ישראלית.

אז הכרת את זה. אבל בקורס נוגעים בזרמים השונים ביהדות?

נוגעים בכל הזרמים, כן. אתמול היינו בסיור. היינו אתמול בירושלים, יש פה בית כנסת קונסרבטיבי, נפגשנו עם הנשיא של הקהילה והוא הסביר על הקונסרבטיבים, מאיפה זה התחיל, מה המאפיינים העיקריים שלהם ומה האידיאולוגיה שלהם ומה שונה בין האורתודוקסי והרפורמיים. היינו אצל הרפורמים, פגשנו גם מישהו שהוא חרדי אורתודוקסי, הוא הציג את העדה החרדית.

בחדר, כשאתם אחר כך בלילה יושבים בחדר, ביחד, אחרי כל הלימודים ואחרי הכול, זה בכלל מעניין את החבר'ה מה הם למדו במשך היום, או ש'עזוב אותך, בוא נלך נעשה דברים אחרים'? עקצנו.

לא, יש חבר'ה שהם באמת שומעים שיעורים והרבה פעמים המורים שם לא נותנים להם מענה, לא כי יכול להיות שהם לא יודעים ויכול להיות גם שאין להם הרבה זמן להתעסק עם הדברים שם, אז בחדרים או סתם ככה בהפסקות, בחדר האוכל, אנחנו עושים דיונים בינינו לבין עצמנו. אני בתור אדם דתי, שוב, אני יותר מכוון את האנשים ממה שאני יודע וממה שאני יכול לעזור, וכן אנחנו עושים הרבה דיונים ואני אומר להם ש'הרבה פעמים הסטיגמות שאתם רואים, זה לא נכון, התורה מתכוונת לדברים האלה' ואני מציג להם כפי שאני מה אני יודע וכפי מה שרבותינו - - -

זאת אומרת זה לא יורד לאנשים במקלחת, הם הולכים לישון עם זה.

לא, הם ישנים עם זה, הם חוקרים, קוראים דברים מספרים, מדברים, שואלים אותך, מתעניינים, זה לא נשאר בכיתה. יש הרבה התעניינות ועוברים הרבה תהליכים בקורס עצמו.

חבר'ה, תודה רבה רבה לכם. יש לנו הרבה ביקורים ותמיד המפגש עם החיילים זה הדובדבן שבקצפת. שוב התרגשתי למרות שזה הפעם המי יודע כמה שאני מכיר חיילים. תודה רבה רבה.

אני רוצה להגיד מילה. אתם סיפרתם לנו כמה זה משמעותי מבחינתכם. אני רוצה שתדעו שהושקעה בזה הרבה אנרגיה, כי אנחנו חושבים שזה נורא חשוב. האנרגיה זה לא רק העלות של הקורס עצמו וכמובן שזה עולה ומשקיעים פה משרדי הממשלה לא מעט כסף, העלות המשמעותית מבחינתי זה ההיעדרות שלכם מהיחידות, אבל התועלת בעינינו משמעותית מאוד ומאוד חשוב לנו גם כשחוזרים אל היחידות, הם לא צריכים לשמוע את זה מאיתנו, הם צריכים לשמוע את זה דווקא מאלה שעברו את הדברים. גם כל מה שאמרתם על הסטיגמות, גם הפחדים, גם כדאי/לא כדאי, כל ההתלבטויות, כמו שסשה אמרה, שעשית עם אחותך, לא לכל אחד יש אח גדול או אחות גדולה שעברה את התהליך. יש חשיבות גדולה שתדברו עם חבריכם, עם פקודיכם, על התהליכים ובסוף הם יבחרו, אבל שזה לא יהיה מבורות, הרצון להגיע או לא להגיע. תודה רבה.

בגלל הקיצור בלוח הזמנים אנחנו נכבד עכשיו את יושב ראש הוועדה.
אגף הגיור היה במשרד ראש הממשלה והוא עובר עכשיו למשרד לשירותי דת וסגן השר ביקש להתנצל, יש לו משהו במשרד הפנים, אבל ראש המטה שלו, הרב דורון דנינו, נמצא פה ואנחנו כרגע נעביר את כל יחידת אגף הגיור, ורק להגיד תודה רבה לכל השותפים, ולהגיד לך ששותפות ניכרת בהרבה מאוד דברים, אבל בזמנים הטובים זה לא חוכמה, אבל כשאין כרגע תקציב מדינה והצבא כרגע לוקח את הפער התקציבי עליו, הסוכנות היהודית, עליה, ואגף הגיור התחייב לעשות דברים, ואני רוצה שנעמוד בזה, אז גם כאן נבחנת שותפות אמיתית ונגיד תודה רבה לכל השותפים. זה נשמע פשוט, אבל זה בכלל לא מובן מאליו. זה תלוי באופי של האנשים ובמשימה עצמה.

אני רוצה גם להגיד מילה קטנה. קודם כל באמת יישר כוח על התכנית, היא נראית תכנית ברוכה. יש בה לדעתי כמה סוגיות שכדאי לברר, יואל נגע בהן, גלעד נגע בהן, אבל חיילים שמגלים באמצע החיים שהם לא יהודים אחרי שהם חיו כל החיים כיהודים.

לא יהודים על פי ההלכה.

על פי ההלכה, אבל מבחינתם אומרים להם 'אתם לא יהודים', אתם לא יכולים להתחתן, אתם לא יכולים - - -

אומרים להם 'אתם לא יהודים על פי ההלכה'.

בסדר, אבל את יודעת מה זה אומר במדינה שלנו, אנחנו גרים במדינת ישראל, לא באוקראינה.

נכון, אבל זה דגש שחשוב לציין אותו.

בסדר גמור, אני מסכים איתך לגמרי. שוב פעם, אני אומר, הם חיים כיהודים לכל דבר כל החיים שלהם, באים לארץ הקודש ופה אומרים להם 'אתם לא יהודים על פי ההלכה'.

אני אחד שעליתי ואני יודע מה זה שברוסיה אבא שלך יהודי ושם המשפחה שלך, אני תמיד אומר, היה פישמן וכל היום צחקו עליך כי אתה יהודי ואתה מגיע לכאן ואומרים לך 'אתה הולך לעשות ברית מילה', 'אתה לא יכול להתחתן', אז אתה מיד הופך להיות רוסי וזו הרגשה ש - - -

בישראל הגשימו עולי רוסיה את חלום האמנציפציה, סוף סוף הם רוסים.

אני אומר לחברי הכנסת רק, זה באמת מעל הראש של הצבא, העניין הזה, לא שואלים אותנו מה זה - - -

אני מסכים, זה לא קשור לצבא, זו בעיה שצריך לדון בה בכנסת, אבל רק בתכנית, אם אפשר להוסיף אולי דגש על טיפול בטראומה הקטנה הזאת של בן אדם שכל החיים מוקע בקהילות שלו כי הוא יהודי, או בסביבה שלו, ואז הוא עולה לארץ ו - - -

זה חלק מובנה היום בתכנית הלימודים.

חלק מובנה, אוקיי, יישר כוח גדול.

זה פרויקט שלוקח כל מחנך כיתה כחלק מהתכנית.

אני אגיד רק כמה דברים קצרים, בנקודות. אחת, באמת יישר כוח, לכל מי שעוסקים בזה. למכון קרית מוריה, למכונים הנוספים, כל המכונים, אבל בעיקר אני אומר לצה"ל, כי זו באמת הזדמנות של חברות במקום שבו קיבוץ הגלויות שלנו הוא היה קשה ומפוזר ואת הפער אנחנו מכירים. ראשית אני חושב שבהזדמנות הזאת של צה"ל, כמה שנוכל להעצים אותה, כי זו נקודת חברות חשובה והיא גם נעשית בנועם היותר גדול ויכול להיות שבקורסים מקדימים, יכול להיות שבקורסים מאוחרים, יש עניין של כסף, יש עניין של תכנון גיוס, אבל כשם שדוחים גיוס למכינה, או לדבר כזה, יכול להיות שאפשר לחשוב גם על זה בגדר של מכינה. אני יודע שהיו מחשבות גם להקדמה למערכת החינוך ואני חושב שגם שם אנחנו צריכים לחשוב על הדבר, במערכת החינוך הפורמלית, כי שם 100% מהנוער, או 95% מהנוער, נמצאים ולהקל ולמצוא ולחבר. יכול להיות שזה עוד לא גיל של התלבטות, זה תלוי גם בבן אדם.

הדבר הנוסף שאני חושב, אני חושב שהערך הכי חשוב, הערך של שלמות עם ישראל, ופה אני חושב שיש ערך לכך שנעשה ועדת המשך, אחרי שיהיו לנו גם, ופה נמצא דורון, אבל אנחנו נמצאים באיזה שלב מאוד קריטי, שאני מאוד לא הייתי רוצה להיכנס אליו, של בחירת רבנים וגם של בחירת, אם אני מבין נכון, יש פה את מולי וצריך להוקיר אותו, אבל גם של מי שיעמוד בראש המערך, ולהכרה שלהם את הפער. אני מניח שמי שיבוא, מכיר לפחות חלק מהדברים, ואז באמת איך עושים מזה תכנית לאומית שבה בסוף חבר מביא חבר וחברה מביאה חברה ועל ידי זה הפער מצטמצם והצד הזה של ההתחברות לעם ישראל גם הוא נעשה בנועם ולטובת כולנו, לטובת החברים הצעירים הללו ולטובת עם ישראל כולו.

טוב, חברים, אני רוצה להגיד שאני, כמו שאתם שומעים, לא נולדתי בארץ, נולדתי ברוסיה וגדלתי בבית אתיאיסטי. למזלי אני יהודי על פי ההלכה ואין לי שום בעיה, אבל אני רואה, יש לי הרבה חברים בסביבה שלי שכן עוברים את קורסי הגיור ואני חושב שיש כמה שעברו בצבא, דווקא אחד מהם גולנצ'יק, היה מ"פ בגולני והוא עבר את זה ותוך כדי הקורס ראיתי שהוא נורא נורא מתחזק. זה לא היה מובן בסביבה שלנו אבל הוא קיבל דווקא את הערכים הכי נכונים, את הזהות. הלוואי ולי היה את התכנית הזאת לפני, כי את התהליך של הזהות שלי אני חושב שהתחלתי ממש לחוות לפני שנה, שנה וחצי. אני פתאום החלטתי ללכת לרב. נסעתי ברכב והחלטתי שאני צריך ללכת לרב. יש לי תמונות של סבא רבא שהוא רב ואני אין לי מושג, אני לא יודע שום דבר ואני יודע שזו תחושה לא נעימה והתחלתי לעשות את התהליך הזה לבד. הלוואי שזה היה בצבא, או לפני, בתיכון.

אני חושב שדווקא המילה 'עקיצה', נורא אהבתי אותה, זה מוטיבטור, זו מוטיבציה, ואם היינו יכולים לשלב את זה בבית הספר, עם שעות חינוך, במקום לשבת באיזה שיעור משעמם, נורא משעמם, ואומרים להם 'אתם יכולים ללכת לשם', אני חושב שזה כן יכול להיות מוטיבציה לתלמידים.

באמת המטרה היא לחבר את כולם בזהות היהודית והנתון שהכי הדאיג אותי פה זה הנתון שבסופו של דבר אלה שמגיעים לשלב ב' ומרצון ועושים את זה באמת מכל הלב ובסוף כ-40% לא עוברים, אני חושב שבתי הדין הרבניים, זה גם לא לכאן, אבל אני חושב שכנראה משהו לא עובד ומשהו לא נכון, איך שאני רואה את זה. אם האנשים למדו ורוצים וזה בא להם מהלב ולא נותנים להם, זאת באמת מכה. את זה אנחנו נצטרך לבדוק.

אנחנו נקיים עוד דיונים בוועדה בנושא הזה, זה נושא נורא נורא חשוב, אנחנו רוצים כמה שיותר תהליכים כאן ושיהיו יותר ידידותיים ודווקא מכל מה ששמעתי בינתיים, בצבא מאוד ידידותיים וטעמנו כאן קצת ויישר כוח, ונשתף פעולה. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>