PAGE
32
ועדת הכלכלה
01/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 41>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ"ג בתמוז התשע"ג (01 ביולי 2013), שעה 10:10

הצעה לסדר-היום בנושא: "עתיד הכלכלה הערבית ותקציב המדינה", של חה"כ באסל גטאס

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
יצחק וקנין

חנא סוייד

משה זלמן פייגלין

דוד צור

מיכל רוזין

איציק שמולי

עמר בר-לב

באסל גטאס

דב חנין

עיסאווי פריג'

>
רועי אסף - ראש האגף לפיתוח כלכלי של אוכלוסיית המיעוטים, משרד ראש הממשלה

הראל שרעבי - מנהל מחלקת הפנסיה באגף שוק ההון, משרד האוצר

ערן רזניק - רכז תעסוקה באגף התקציבים, משרד האוצר

רן רידניק - רפרנט תעסוקה באגף התקציבים, משרד האוצר

מיכל פינק - מנהלת אגף בכיר אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה

מירי שמואלי - מנהלת תחום תכנון ומעקב, משרד הכלכלה

ראסם נאטור - פיתוח תעשיה, מגזר מיעוטים, משרד הכלכלה

אימאן טרביה-אלקאסם - פיתוח, מגזר מיעוטים, משרד הכלכלה

סבין שטרנברג - מחלקת דוברת, משרד הכלכלה

יוסף בנישתי - כלכלן, משרד הפנים

אבנר סטפק - בעלים של מיטב-דש בית השקעות

כתריאל מוריה - יועץ השקעות לידר שוקי הון

חיזקיה ישראל - מנהל המחלקה לקשרי גומלין, התאחדות התעשיינים

איה בן עמוס - מנהלת מחלקת מדיניות, יוזמות קרן אברהם

סאמי סעדי - שותף מייסד, עמותת צופן מרכזי טכנולוגיה עילית, צופן

ג'עפר פרח - מנהל, מרכז מוסאווה

איאד סנונו - כלכלן, מרכז מוסאווה

גסאן אבו נאסר - מנכ"ל חברת גרנדפורום

דהוד אמסיס - מנכ"ל חברת ניו סאונד אינטראקטיב

עמאד תלחמי - יו"ר והבעלים של חברת באבקום

עידית חנוכה

רמי בן שמעון

"עתיד הכלכלה הערבית ותקציב המדינה", של חה"כ באסל גטאס

בוקר טוב, סבאח אל חיר, אנחנו היום בדיון לגבי המשמעות של הסקטור הערבי והכלכלה שמונעת על-ידי האוכלוסייה הערבית בישראל. היוזם של הדיון הוא חבר הכנסת באסל גטאס. לפני זה אני אפתח במספר מילים ואתן לכם את תמונת מבטי כי אני כיהנתי בעבר כשר לענייני מיעוטים, שזה בעצם השר לענייני האוכלוסייה הערבית, הדרוזית, הצ'רקסית והבדואית.
השיחות משתנות – יש בהן שיפור. אני רוצה לומר שמדי תקופה באים דוחות שאומרים שישנה אפליה כלפי האוכלוסייה הערבית והפוטנציאל הכלכלי שלה הוא אדיר. התשובה היא נכונה – אכן כן. במדינת ישראל, אזרחי ישראל הערביים יכולים להצביע בצורה הרבה יותר דמוקרטית מאשר בחלק מהמדינות השכנות.

אין ספק שההכנסה לנפש של אזרחי ישראל הערביים היא גבוהה מאשר בארצות השכנות לנו: מצרים, פלסטין, ירדן. רוב הארצות להוציא את המפרץ. אבל הדבר המרכזי במדינת ישראל שחרתה על דגלה: שוויון מלא לכל אזרחיה באשר הם, מתן ההזדמנויות והשוויון בשוק התעסוקה ובשווקים אחרים – הוא לא כמו לאזרחי ישראל היהודיים.

בנוסף לזה, ההשקעות – כשאתה משווה את ההשקעות שנעשות בתשתיות, בחינוך, ברווחה לאוכלוסייה הערבית מול האוכלוסייה היהודית – ברור שיש פה חסר גדול. לצערי, ממשלות ישראל לדורותיהן התעלמו מהנושא הזה.

היה מנהיג אחד שהיה שונה בצורה יוצאת מן הכלל – יצחק רבין המנוח. הוא נתן גם את הכבוד הראוי לאזרחי ישראל הערביים, כי זו לא רק שאלה של משאבים, זו גם שאלה של התייחסות שוויונית בכבוד, והעביר משאבים מאוד-מאוד גבוהים. התוצאה הייתה, כמובן, שהתמיכה הייתה אדירה.

אחריו לא היו שינויים חיוביים משמעותיים. לפני מספר שנים, כשנתניהו הציע לי לעמוד – בתחילה אהוד ברק – בתפקיד אחר, אני סירבתי ואז הציעו לי את התפקיד של השר לענייני מיעוטים. קיבלתי את התפקיד כי חשבתי שעם כל המגבלות, שזה אחד התפקידים החשובים ביותר. הייתי מעדיף שלא יהיה שר לענייני מיעוטים, אבל עדיף שיהיה אדם שיתמקם בנושא מאשר אנשים שלקחים את האחריות וזה בכלל לא מעניין אותם.
אז עלתה השאלה שבטח תעמוד פה היום – אנחנו יכולים להציג שהיו תכניות בעבר. היה ראש ממשלה כמו אהוד ברק למשל, שהצהיר על תכניות של 4 מיליארד לאוכלוסייה הערבית. בסוף אלו היו סכומים קטנים.

אני זוכר את זה.

אתה זוכר את זה היטב, חבר הכנסת גטאס.

לכן אני בכלל לא מאמין בהצהרות של עשרות מיליארדים ודברים כאלה. בנקודה זו סיכמתי עם ראש הממשלה נתניהו אז – הוא גם ראש הממשלה הנוכחי – שמכיוון שממילא לא יהיו המיליארדים, הצעתי במסגרת האחריות שקיבלתי על הרשות לפיתוח כלכלי באוכלוסייה הערבית שנלך על מספר תכניות.

ניקח 13 יישובים – היה מאבק גדול – מקומות שיש בהם ניהול תקציבי לא תקין ויש להם מאסה מתאימה וניתן להם את הגיבוי. האוצר הציע רבע מיליארד שקלים, בסוף סגרנו על 850 מיליון שקלים והתכנית יצאה לדרך והיא פועלת. אני אבקש ממר רועי אסף שנמצא פה היום מהרשות לפיתוח כלכלי – איימן סייף עומד בראשה, הם עושים עבודה מאוד יפה אני לא יודע מה קרה אחרי שעזבתי – לספר מה קרה עם התכנית.
הדבר השני היה ללכת לכיוון ההשכלה הגבוהה: לגבי אזרחי ישאל הערביים, בשנה שבדקתי, פחות או יותר 5 מיליון שקלים הוקצו. זה כמעט אפס לגבי תכניות למלגות למצטיינים, לתכניות עזרה בפסיכומטרי. רועי, אתה היית אחראי אז, מיניתי אותך לנושא הזה, סגרנו על כ-35 מיליון שקלים והתחילה נקודה בה הייתה תנופה משמעותית.

305 מיליון.

305 מיליון, סליחה.

אזרחי ישראל הערביים מופלים בשוק העבודה. אני כבר לא מדבר על אפליה מתקנת, אין צורך באפליה מתקנת – צריך תיקון האפליה. לכן כינסתי אז במשרד ראש הממשלה את מובילי המשק – אני לא אוהב את הביטוי הזה – אנשי עסקים מובילים, יהודים וערבים, ואחד אחרי השני תוך 5 דקות אמרתי להם: תגיד כמה ערבים אתה שוכר?

היו שם כל ראשי החברות הגדולות. התברר שרובם לא שוכרים כמעט ערבים. הנקודה השאת עלתה מפני שחבר מביא חבר: חלק זה אפליה וחלק זה אפילו לא אפליה. באוניברסיטאות ובמקומות אחרים סיימו עכשיו כל כך הרבה אנשים מצטיינים והחדירה גם למגזר הציבור – על זה עשינו מאבקים מאוד גדולים – פרופסור פישר שעכשיו מסיים את תפקידו, אז התחיל להיות מעורב, עד אז לא היה ערבי אחד בבנק ישראל. רועי, כמה יש היום? מספר קטן, אבל התחילו - - -

אני אשלח לוועדה דוח מפורט.

לאוצר התחילו להיכנס אנשים. ברור שאנחנו בתחילתה של דרך, אבל לצערי, כשעזבתי לא ראיתי שזה קיבל את אותה תשומת לב מהממשלה. עכשיו אני בא בצורה הברורה ותכף אתם תקבלו דוחות שיציגו לכם את הדבר שאני הצגתי אז לממשלת ישראל.
תעזבו כרגע את הנושא של צדק וכבוד הדדי וכל המשמעויות, זה ברור. לצערי, רוב אזרחי ישראל היהודים לא מכירים את אזרחי ישראל הערביים, הם חושבים שרובם או גייס חמישי או קיצוניים, פונדמנטליסטיים מוסלמים. אין להם מושג שרוב האוכלוסייה הערבית היא אוכלוסייה מדהימה שרוצה להיות חלק מפה וכולי. חלק מהתהליך הזה הוא חלק שבאמת צריך לחבר בו.

אבל הדבר המרכזי, אני מאמין, שאנחנו נקבל היום את אותם הדוחות שהצגתי לממשלה ושאלתי: מה ה-Payoff? זה לא רק שזה צודק – זה חכם. אנחנו יודעים ש-70% מהילדים בעוד 30 שנה בבתי הספר יהיו או ערבים מוסלמים או יהודים חרדים. כוח העבודה הערבי, להבדיל מהכוח החרדי בו יש בעייתיות מסוימת, כאן הפתיחות היא אדירה, הרצון הוא אדיר. הייתה הכשרה מוגזמת להוראה מכיוון שבמקצועות אחרים השוק לא היה פתוח.
לכל הנושא הזה דרוש אך רק דבר אחד – מנהיגות. המנהיגות הזאת מחייבת שה-Payoff לכלכלה הישראלית לא רק שהוא צודק ולא רק שזה טוב לערבים – זה טוב ליהודים. ה-Payoff הכלכלי הוא אדיר, לא רק לנשים הערביות שאחוז ההשתתפות שלהן בכוח העבודה הוא נמוך והן תכנסנה לשוק העבודה. גם כוח העבודה המדהים של בוגרי האוניברסיטאות, מאנשים שייכנסו למשק הישראלי, כולל כל הדברים שקורים כאן. לכן אנחנו פותחים את הדיון הזה – זה יהיה דיון שיימשך.

הדבר המרכזי, אמרתי, זו מנהיגות. מנהיגות זה לא רק מנהיגות ממשלת ישראל, זאת גם מנהיגות בסקטור הערבי. מנהיגות בסקטור הערבי התחיל להשתנות בשנים האחרונות: הרבה יותר צעירים, הרבה יותר אנשים שלא הולכים רק בדרך הישנה שהכול זה רק קבלני קולות ואיך לסדר ג'ובים. אתה באמת רואה התפתחות חדשה, רמה חדשה, גם בניהול.

יש בעיות עדיין בחלק גדול מהרשויות המקומיות – גם ביהודיות – אבל גם בערביות, של ניהול לא תקין, אבל מתחיל להיות גל חדש. אני הלא חסיד גדול של סייד קשוע שבשבילי הוא אפרים קישון הערבי בישראל שבחוכמה שלו וביצירתיות שלו, סוף כל סוף בתכניתו "עבודה ערבית" בערוץ 2, כמו שבזמנו הייתה התכנית של ביל קוסבי שפתח בארצות הברית את ההכרה לשחורים, פתאום אנשים רואים את האוכלוסייה הערבית דרך העיניים של סייד קשוע וכמו שהיא באמת.

הדיון הזה הוא דיון הצהרתי נוסף כי לממשלת ישראל יש עוד נושא אחד עכשיו שעלה פה ועוד יעלה הלאה – זה הנושא הבדואי. בנושא הבדואי – יושב פה נציג הרשות לפיתוח כלכלי – ראש הממשלה החליט שהוא לא נותן לי את הסמכות, כנראה בהחלטה פוליטית, והשאיר את זה בידי האנשים שקיימים כרגע, אני מאחל להם בהצלחה, למרות שכרגע הסיפור הוא מאוד-מאוד לא פשוט.

אני חושב שבאנו להתייחס פה לנושא של הפיתוח של הכלכלה הערבית, של הפוטנציאל האדיר שלה ומה צריך לעשות. חבר הכנסת באסל גטאס, שבעבר היה גם אחד האנשים הפעילים: הוא יזם כינוסים בנצרת ובמקומות אחרים שגם אנחנו, שפעלנו מהצד השני, השתתפנו בהם – היה כוח מניע בנושאים האלה גם בעבר.
רצה הגורל שהוא עכשיו נמצא גם בכנסת ישראל וברוך תהיה, תפאדל.

תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אני גם מברך אתכם שבאתם, במיוחד מי שבא על פי הזמנה שלי: חבר מהלימודים וגם אחר כך, מר אבנר סטפק הבעלים של בית ההשקעות מיטב-דש; חברי, גסאן אבו נאסר, הוא המוביל של אחת מחברות הביטוח הגדולות במגזר הערבי; וחברי דהוד מסיס, אחד היזמים במיוחד בתחום התקשורת ואתו כתריאל מוריה שהוא גם היועץ שלו וגם מעורב יותר ויותר בכלכלה הערבית בשנים האחרונות.
ההצעה לסדר התמקדה בשאלה איך אפשר לפתח את הכלכלה הערבית ולא להרפות גם בזמן שיש קיצוצים תקציביים ואנחנו יודעים שאנחנו נכנסים לתקופה לא קצרה של קיצוצים, של גזירות, ולא יודעים איך זה ישפיע על הכלכלה עצמה מבחינת צמיחה.

כמובן, המטרה לא הייתה לדון בתקציב עצמו ואיך הוא עומד להשפיע – אנחנו נדון בזה בוועדות השונות: בוועדת העבודה והרווחה, בוועדת הכספים וגם בוועדת הכלכלה, ברבדים השונים של הטיפול בתקציב בשבועות הקרובים.
בכל זאת רציתי לשים על סדר-היום את העניין של הכלכלה הערבית כמנוע צמיחה למשק ואיך אנחנו כאן בכנסת, בוועדת הכלכלה, יכולים לתת את הדחיפה שלנו לכיוונים מסוימים שיכולים להביא תועלת מידית, גם מבלי לגרום להוצאות תקציביות בניגוד למגמה של התקציב בשנתיים הקרובות.

אני לא רוצה לדוש בענייני חומר רקע על הכלכלה הערבית, אני רק אציין באור מאוד פוזיטיבי, חיובי, כי אנחנו רגילים גם להגיד את המציאות הקשה של אחוזי העוני – 53% מהמשפחות הערביות הן מתחת לקו העוני – האבטלה וכו'.
למדתי מהכינוסים שעשינו במגזין מאלקום, שאני הייתי המוציא לאור, שעניינים שהם ממש משבריים, אפשר לעשות Reformatting, לחשוב אחרת וגם להביא את זה אחרת בצואה של הזדמנות, לא רק בצורה של פער – הפער יוצא לך הזדמנות באותו זמן.

בסינית – אומרים שהסינים מתחילים לשלוט בעולם – המילה למשבר ולהזדמנות זו אותה מילה.

אני זוכר שבמאמר הראשון או השני שכתבתי במלאקום ב-2007, אמרתי שאני לוקח את ההבטחות של אולמרט, שהיה אז ראש הממשלה, ברצינות. ממש השתמשתי בביטוי הזה ואפילו כתבתי את זה בעברית כי הפעם הבטחות על הכלכלה הערבית הם לא בגלל שמישהו רוצה לעשות טוב לערבים אלא מפני שזה טוב ליהודים, זה טוב למשק. ישראל אז הייתה בשיא המאמצים להצטרף ל-OACD ואנחנו יודעים שניתנו הרבה הבטחות לעניין של סגירת פערים כחלק מהתנאים של קבלת ישראל לארגון העולמי.

לצערי הרב, מאז הפער רק הלך וגדל ורואים בדוחות האחרונים של ה-OACD שבמיוחד באינדיקטורים שמשווים את ה- Inequality– אי שוויוניות – בתוך החברה הישראלית, שהוא דווקא גדל מאז שישראל הצטרפה וזה שוב מאתגר את הממשלה לענייו הזה של הפערים, במיוחד בשנתיים הקרובות של הגזירות שהולכות שוב להגדיל את הפערים בחברה.

אם הפוטנציאל הכלכלי של הערבים בישראל יתממש ונגיע לאותה רמת תל"ג של היהודים במשק – זו תוספת שנתית של 50 עד 60 מיליארד שקל לתל"ג הישראלי. זה לא פשוט, 60-50 מיליארד שקל ישראל מפסידה שנתית בגלל שאנחנו לא מייצרים על פי האחוז שלנו באוכלוסייה: אנחנו אחראיים ל-8% מהתל"ג – זה על פי הערכה של מנהלת הפיתוח הכלכלי – לעומת 16 עד 18 אחוז, החלק שלנו באוכלוסייה.
בכל ענף כלכלי שרק אתם יכולים לחשוב עליו: אם זה שיכון, נדל"ן, תקשורת – אנחנו נמצאים בו ויש את כל אותם מרכיבים שיכולים לעלות להיות שוויוניים. גם בטכנולוגיות מתקדמות, בכל הענפים קיים כוח אדם, קיימים משאבים, קיימות היכולות בשביל לסגור את הפער.

שניים קשורים בממשלה – מדיניות ומשאבים ממשלתיים והדבר השלישי שהוא כמעט שווה להם זה עידוד הסקטור הפרטי. להביא את הסקטור הפרטי לקחת תפקיד מרכזי בהובלת הכלכלה הערבית.

אני אישית למדתי דבר אחד ב-5 השנים האחרונות בעבודתי כיזם וגם במגזין מאלקום על עוצמתו של הסקטור הפרטי הערבי, עוצמתם של העסקים הקטנים והבינוניים הערביים שהם המעסיק הראשון. הם המעסיק הכי גדול במגזר הערבי – לא הממשלה, לא הרשויות המקומיות ולא מישהו אחר. מי שמספק תעסוקה היום, ספק התעסוקה המרכזי, זה הסקטור הפרטי.

אנחנו לא מתחשבים בו, הוא ביטל את עצמו כמעט – הייתה רתיעה מסוימת מלקחת תפקיד ארגוני בהובלת הכלכלה הערבית וגם הוא עבד בשיטה התרבותית הערבית של התפתחות אורגנית: השתמש באשראי הניתן לו דרך המערכת הבנקאית היקרה שממילא הוא לא אהב להשתמש בה יותר מדי – אחד מאנשי העסקים המפורסמים והכי מצליחים אמר לי שאסור לקחת מהבנק יותר משליש – תמיד אנשי העסקים היו שמרניים בשימוש במערכת האשראי במינוף.

במקום לדוש שוב במספרים ולהגיד כמה הבדלים יש, חשבתי על שני דברים – אני מאוד שמח ששני המשרדים הרלוונטיים נמצאים כאן, אחד מהם, משרד הכלכלה, מוכן עם מצגת ושני הוא משרד האוצר והמנהלת – שיכולים להביא מזור ולהביא תועלת מידית להתפתחות הכלכלה הערבית.

עידוד של בתי ההשקעות ושל מה שנקרא בעגה העיתונאים, גם של הכנסת – המוסדיים, להביא ולעודד אותם להשקיע בכלכלה הריאלית הערבית. זה לא דבר פשוט, זה לא דבר מובן מאליו. אני מעריך שיש עשרות מיליארדים – בין 40 ל-50 מיליארד שקל אולי 60 אפילו – שהם חסכונות ארוכי טווח של העובדים, של השכירים, של המעסיקים, של העצמאים הערבים שנמצאים באותם בתי השקעות שאמורים לנהל אותם לטובתנו כחוסכים אבל גם לטובת המשק – אנחנו חלק מהמשק שאותו כסף מושקע בו באגרות חוב ממשלתיות או באגרות חוב קונצרניות ובבורסה ובעוד דברים.
התועלת הישירה מהחסכונות שלנו לא חוזרת לכלכלה הערבית. אני יודע שאותם מוסדיים מסתכלים על הכלכלה הערבית כבעלת סיכון גבוה ולכן קשה להם להשקיע בפרויקטים בכלכלה הריאלית: נדל"ן, תשתיות וכולי והם זקוקים לזריקת העידוד הממשלתית הזו שאנחנו קוראים לה ביטוח תשואה. אני מקווה שחברי אבנר יתייחס לזה במצגת שלו ואני מסתפק בזה בעניין הזה ספציפית.

הנושא השני שיכול להביא מידית להזרמת דם וחמצן זה עניין אזורי התעשייה שהם קיימים בתחומים שקרובים לערים וליישובים הערביים בצפון ובמרכז, אבל כל הארנונה וכל השלטה הולכים למועצות אזוריות או לערים כמו נצרת עילית, מגדל העמק ומקומות אחרים.
הייתה כוונה במשרד המסחר והתעשייה ללכת בכיוון הזה. יש אזור תעשיה בר-לב בצפון שהושם תחת הנהלה משותפת משגב ומה שהיה לפני הפירוק שאע'ור שהיום התפרקה שוב לשלוש מועצות. אני ודע שהניסיון לא צלח – שלושת המועצות הים לא מעורבות – אבל המדיניות הייתה שכמו אזור התעשייה ציפורית ששייך לנצרת, הקרקעות הן גם היסטורית של אנשים מהאזור של משהד והיום שייכות לנצרת עילית.
כלומר, החלטה מדינית ורצון של השר, שני שרים – שר המסחר והתעשייה ושר הפנים – יכולים להביא גם לניהול משותף וגם ליצירת תקציבים מיידים למועצות המקומיות.

תודה רבה, שוקראן. אני פותח את הדיון. נתנו לחבר הכנסת גטאס זמן רב. אני מבקש מעכשיו, מכיוון שיש פה הרבה דוברים, לצמצם. אנחנו פחות או יותר מודעים לנקודה שיש פוטנציאל אדיר לכלכלה הערבית, אנחנו מודעים לנקודה שאפשר לחשב את זה במיליארדים רבים והעבודות האלה הוגשו ומוגשות מדי שנה.
אני רוצה שנתמקד עכשיו בנושאים הקונסטרוקטיביים – מה נעשה, מה אפשר לעשות. ואני מבקש לעשות פה שילוב בין פקידים, אנשי תעשייה, יזמים וכמובן חברי כנסת. מאחר שציינתי את רועי אסף שהוא ראש אגף לפיתוח כלכלי של אוכלוסיית המיעוטים הרשות, ספר לנו על התכנית של ה-850 מיליון שקל – מה קרה עד עכשיו ומה קורה בכלל בתכנית של הרשות לפיתוח כלכלי, כרגע היא חזרה לסמכות ראש הממשלה?

כן. סמכותנו.

אני רק מתקן אותך, חבר הכנסת גטאס – היום הוא נקרא שר הכלכלה ולא שר התעשייה והמסחר. אני לא יודע מה המשמעויות אבל שר הכלכלה. על שאלות התיאום בין הגורמים נשמע את האוצר. בסופו של דבר אני תמיד האמנתי בראש אחד אבל בוא נראה איך זה מתואם. בבקשה.

מלומדי היושב-ראש, אתה מכיר את הנושא היטב. הדגשתם את כל הנקודות ואת הפערים ואת הפוטנציאל ואת הנקודות החלשות. אין ספק שבתקציב הנוכחי היו שינויים שישפיעו על כלל האוכלוסייה ובאופן ספציפי על מי שחלש יותר - - -

סליחה, אדוני היושב-ראש יש לי איזושהי הערה לסדר לפני הדברים האלה, משהו מאוד קצר.

ידעתי שאתה תמיד מקבל זכות דיבור בצורה המיוחדת לך. גם איציק שמולי ביקש משהו.

הערה לסדר שאולי תתרום לדיון. אדוני היושב-ראש, הסוגיה הזאת היא סוגיה מאוד-מאוד חשובה ואני חושש שאם אנחנו נעסוק בה בגישה הרוחבית אז נעשה דיון, כולנו נלמד דברים מאוד מעניינים ונחזור לדיון הזה בעוד שנה או שנתיים בערך באותו מצב.
כמו שחבר הכנסת גטאס הציג בצדק, יש פה שורה של חסמים שלדעתי חשוב למפות אותם ולהתמודד איתם גם במסגרת הוועדה אחד לאחד. למה אני אומר את לפני הדברים של רועי? כי אם אתה תוכל לעזור לנו במיפוי החסמים, לא לתת לנו סקירה רחבה ומעשית ומה צריך לעשות. זה בסדר, אנחנו יודעים שאתם עושים ויודעים שיש עוד המון-המון מה לעשות.
איפה שורת הבעיות הקונקרטיות שבגללן הדברים לא מתקדמים מספיק מהר ומספיק טוב? ואיך מתמודדים עם כל אחד מהחסמים האלה לפי דעתך?

אני מודה לך על ההערה.
אני לא רוצה לשמוע עוד פעם את כל הדוחות האלה כי באמת, תאמינו לי, עושים פה מחזור של הדוחות. בגלל שרוב האנשים מתחדשים, כל פעם מספרים שהפוטנציאל הוא אדיר, הוא מיליארדים, יש אפליה. אני לא רוצה לשמוע את זה יותר כי אנחנו יודעים שזה קיים.
מכיוון שאני אדם קונסטרוקטיבי, בואו נחשוב עכשיו לאור הדברים האלה מה אפשר לעשות, אבל כל אחד יגיד קצת מה הוא עושה במשרד שלו – חשוב לעת מה קורה בשטח – ומצד שני מה עושים הלאה. אם אני אתן לכם את ההצהרות על המיליארדים והתכניות של כל המשרדים - - -
הלוא מעבירים פה חוק של שינוי אחוז החסימה מ-3% ל-4% ומ-20 ל-18 שרים – זה לא ישפיע כהוא זה על המשילות. בעיית המשילות זה איך שהשרים עובדים ביחד על תכנית ושיש משמעות להחלטות ממשלה אחרי שמחליטים אותן.

כמו שאמרתי על השר ברק עם ה-4 מיליארד וכמו אחרים, יש הצהרות על מיליארדים אבל בסופו של דבר מה שקובע זה הביצוע. אז אני רוצה לשמוע גם על הביצוע.

אני אדבר בקצרה. יושב-ראש הוועדה יכול בוודאי להזמין כל תת-נושא פה שיכול להיות דיון שלם על מה שנעשה. התכנית הכלכלית שהוגשה לממשלה על ידי משרד האוצר, היה לנו שיתוף פעולה הדוק עם אגף תקציבים ועזרה ותמיכה מהם בתכניות שלנו: החרגת קליטת עובדים ערבים בשירות המדינה – יש ביטול של קליטת עובדים חדשים לשירות המדינה אבל האוכלוסייה הרבית הוחרגה מזה. זה צעד מאוד-מאוד חשוב.

לשאלה שלך, כמה עובדים בבנק ישראל – כרגע יש 8% עובדי מדינה. ללא ההחרגה הזאת, לא היינו ממשיכים להתקדם הלאה. גם היה מיצוי כושר השתכרות לסבסוד מעונות יום אבל אין פגיעה בחברה הערבית. יש הישגים נוספים כמו מזעור הפגיעה מביטול ההנחה בארנונה – הגמשנו את הקריטריונים.
כל הדברים האלה נעשו כמובן בתיאום עם האוצר. מתכנית החומש 1539 שאותה אתה מכיר היטב תפקידך כשר הממונה, בוצעו 82%. מי שרוצה לשמוע פרוט על תכנית, כמובן שאפשר יהיה להזמין אותנו בהזדמנות אחרת כי זה פרוט ארוך.

אל תגיד 1539, אף אחד לא מבין מה זה.

תכנית החומש היא תכנית של 778 מיליון שקל. תפקידה לתת עוגנים כלכליים ל-13 יישובים ולחזק אותם – 82% ביצוע. יש תכנית תעסוקה 4193 שבנינו עם משרד האוצר בזמן המחאה החברתית. משרד הכלכלה ואנו שותפים לתכנית הזאת שהתקבלה ב-2012 יותר מ-90% מהתקציבים הועברו כבר למשרדים לביצוע – בזמן ממשלתי זה מאוד-מאוד מהיר. כידוע, השנה אין תקציב מדינה וברגע שייפתח תקציב – נוכל לדווח על כך.
יש תכנית דיור 4432 של 250 מיליון שקלים שהיא מעין תכנית המשך לתכנית היישובים אך רק בנושא הדיור שאלת על פיתוח אזורי תעשייה – הממשלה משקיעה 400 מיליוני שקלים לפיתוח אזורי תעשייה ביישובים הערביים. זה נושא מאוד כבד ואני לא יכול לסקור אותו בזמן קצר. יש מרכזי הכוון תעסוקתי ליד משרד הכלכלה שיעשו את הסקירה היסודית שלהם ויסבירו את כל המגמות ואת - - -

כמה מיליארדים יש בתקציב המדינה למרכזי תעשייה? מרכז השקעות מחלק 4 מיליארד?

יתייחסו לזה ממשרד הכלכלה תכף. אני יכול לענות על התכניות שאנחנו אמונים עליהן. יש השקעה של 550 מיליוני שקלים ביישובים ערביים. השכונה בסכנין כבר מתחילה לקרום עור וגידים, יותר מ-150 יחידות דיור כבר עברו את המכרז ומתחילים את הבנייה. בולדוזרים עובדים בשטח של חלק מאזורי התעשייה – כמובן שזה מסובך לבנות אזור תעשייה. אין ספק שהפערים עדיין גדולים מאוד.

לשאלתך חבר הכנסת חנין, נושא התחבורה הציבורית מאוד חשוב. הממשלה השקיעה 100 מיליון שקל בתחבורה ציבורית, שזה לא סכום ניכר, וכמות הנסועה בכפר קאסם וברהט, לדוגמה, עלתה מ-0 ל-8,000 – הדבר גם מעודד תעסוקה וגם מעודד את כל הדברים שאתם מכירים היטב בתחבורה ציבורית.

השתדלתי מאוד לקצר בדברי – כל נושא שאתם רוצים להרחיב, אנחנו נשמח ביותר לדון בכל חסם וחסם ובכל בעיה.

ברשותך, אתם השקעתם תוך שנה 82%?

לא, זאת תכנית חומש.

רגע, שאני אבין – 850 מיליון שקל התכנית שהשר לשעבר הציע – 82% מזה כבר בוצע?

בוצע.

אבל לא בשנה – זה כבר 4 שנים.

זו תכנית של 5 שנים.

והמספרים שיש – בוצעו בשטח?

כן.

850 מיליון שקל?

לא. 82% מ-778 מיליון.

ל-13 יישובים ב-5 שנים – כמה זה? זה כלום.

אל תזלזל בזה.

זה טוב, אבל היה - - -

כמו שאתה אומר, היה יכול להיות אפס.

איפה אפשר להשיג את נתוני הביצוע?

אתה יכול קבל ביצוע והתחייבויות - - -

אני מציע, רועי, שאתה תזמן את חבר הכנסת פריג' אליך - -

איימן סייף, המנהל שלי, יזמן.

- - ותראה לו את כל התכניות, את היישובים – איפה הצליח יותר ואיפה פחות. תודה רבה.

המצב היה גרוע מאוד.

מאוד גרוע, כן. אבל מתקדמים.

אני רוצה עכשיו שמשרד הכלכלה יוסיפו – אתם עובדים בשיתוף פעולה עם משרד ראש הממשלה?

בוודאי.

בהחלט.

הם החברים הכי טובים שלנו.

יופי.

אחים שלכם.

מיכל פינק, מנהלת אגף בכיר כספים, את מציגה? רק בקצרה.

בקצרה. אם יש נושאים ממש מהשטח אז גם אימן וגם ראסם יכולים לעזור בפרטים. ברשותכם אני אדלג על החלק הראשון של המצגת – ברורות החשיבות וההזדמנות – מנועי צמיחה כאן לא צריכים הצדקה.

זה לא רק טוב לערבים, זה לא רק צודק – זה טוב ליהודים.

לא צריך להצדיק פה את הצמיחה.

המשרד הכין מתווה פעולה על פי החלטת ממשלה, מה שמכונה "יעדי אקשטיין", כאשר מתוכם אנחנו בוחנים, ועל בסיס זה בונים כלים אינטגרטיביים, על מנת לשפר את שיעורי התעסוקה בשנת 2020. לדוגמה: אם אנחנו מסתכלים על נשים ערביות – 20% צעירות או 27% שיעור התעסוקה כיום לעומת 41% שצריך להגיע אליו.

אנחנו מבינים את גודל האתגר, לרבות נושא של גברים ערביים, כשמדברים על מקצועות שוחקים, מקצועות פיזיים, הם נפלטים מוקדם ממעגל התעסוקה - - -

אחד הדברים המרכזיים לגבי נשים ערביות זה העזרה בהסעות למקום העבודה – זה הדבר המרכזי היום.

נכון. אנחנו רוצים להציג את מכלול הכלים בנושא - - -

בזמנו הצגנו את זה והוא אחד המשתנים המרכזיים.

בהחלט. על אותה נוסחה מספרית, כדי לעמוד בייעדי הממשלה, אנחנו מבינים ש-300 אלף ערבים, שלא נמצאים במעגל התעסוקה היום, צריכים להצטרף אליו עד לשנת 2020. כשמסתכלים על הגידול הטבעי, מדובר על 176 אלף איש שהם מעבר לגידול הטבעי, זאת אומרת הם צריכים התערבות, צריכים הכוונה, צריך לקחת אותם ביד – וזאת המטרה של התכנית הזו.

איזה אחוז זה מכלל הנזקקים?

מתוך ה-300?

לא. 176 מתוך 300 אני יודע.

זה חבר הכנסת עמר בר-לב.

את אומרת שיש 176 אלף נזקקים מעבר לגידול הטבעי שצריך לסייע להם. אני שואל: האם זה כל האוכלוסייה הנזקקת או שזה רק אחוז מסוים מהאוכלוסייה הנזקקת, ואם אחוז – אז איזה אחוז? 2% או 80%?

זה הגידול שמעבר לגידול הטבעי שנדרש בכדי לעמוד ביעדי התעסוקה.

נכון, נכון. יעדי התעסוקה הם 300 אלף ובמקרה הזה אנחנו - - -

השאלה מאוד פשוטה: זה 300 אלף יש – וחוץ מזה מה - - -

300 אלף צריכים להתווסף על מנת ששיעור התעסוקה – אם ניקח נשים: כדי לעלות מ-27% או מ-20% ל-41%, עשינו כך לגבי כל הנוסחאות.

אנחנו כמשרד ביצוע, מתכללים את אוסף החלטות הממשלה. לגבינו חלות 5 החלטות – יש החלטה שישית שקשורה לנציבות ורועי הזכיר אותה – אנחנו מטפלים בכל 5 החלטות הממשלה שיש להן אבות שונים בממשלה. בסך הכול מדובר על 1.2 מיליארד מתקציבי משרד הכלכלה מתוך 3.7 מיליארד שזה אוסף 5 ההחלטות.

מדובר על החלטת שלושת היישובים שרועי הזכיר – החלטה 1539 ​– מדובר על החלטה על דרוזים וצ'רקסים, בדואים בצפון, בדואים בדרום – זאת גם ההחלטה האחרונה של יישום המלצות טרכטנברג, כאשר כל אחת מהן מביאה אוסף של כלים. אנחנו ננסה ממש בקצרה לפרוס את זה.

המוסלמים הם 85% ותמיד אומרים: דרוזים וצ'רקסים ובדואים.

זאת החלטת ממשלה, אדוני, זאת לא החלטה שלנו.

זאת החלטת הממשלה.

אנחנו מכבדים את כולם. אני אדבר על הקלים ללא אבחנה מה שייך לאיזו תכנית – אם זה יעניין אז נוכל לפרוס את זה. בעיקרון יש לנו שלושה תחומים עיקריים: תחום התעסוקה, עידוד היזמות העסקית ויצירת תשתיות ותחום נוסף של פיתוח הון אנושי שהוא משולב בתחומי התעסוקה.

כשאנחנו מדברים על תכנון הוליסטי, מערכתי, אנחנו לא עושים את האבחנה ממש בשטח מה שייך לאיזו תכנית – אנחנו מתכננים ומבצעים. מרכזי הכוון – מדובר בסך הכול בכלל תכניות על 21 מרכזי הכוון. התכנית התחילה בביצוע ב-2012 וכבר בנושא הבדואים בדרום, לדוגמה, קמו שלושה מרכזי הכוון. השנה צריכים להיות - - -

מיכל, את רשמת פה ואת מעבירה לכולם את המטרות ובעוד חצי שנה-שנה אנחנו נקבל את הדברים: איך מיישמים את הדברים? כי הבעיה היא הביצוע.

כשאנחנו מדברים על נושא של תמריצים, נושא מיזמים חברתיים, הכשרת מבוגרים, לימודי הנדסאות – גם פה אנחנו יכולים לפרט על הנדסאים במגזר הבדואי או בתחומים אחרים. מסלול תעסוקה ייעודי ומרכז השקעות שבו הקלנו את התנאים לקבלת תמיכה; מסלולי תעסוקה – כבר 1,150 איש נכנסו בשנה האחרונה; הסעות למקומות עבודה; הכוונה להשכלה גבוהה – מאוד חשוב – דיבר כבוד היושב-ראש על נושא של 5 מיליון להשכלה גבוהה, אנחנו מדברים על תכנית בפיתוח בתקציב של 20 מיליון ₪ לנושא הכוונה.

אנחנו לא משלמים על הלימודים עצמם אלא מטפלים בהיבט של חוסר מידע ומודעות: הכנה לפסיכומטרי, קשיים כלכליים, הטיה תרבותית – כפי שקוראים לזה בסלנג – אנחנו קוראים לזה פשוט הצורך באנגלית.

זה בנוסף לתכנית שלנו. זה שלב לפני שנכנסים לאוניברסיטה.

באותה מידה אנחנו לוקחים אנשים אחרי שסיימו לימודים, למשל, בעלי מקצוע בתחום המדעים המדויקים שלא יכולים להשתלב בתחומי עבודתם או שלא מצליחים. גם שם אנחנו מבצעים תכנית ליווי וסיוע, קורסי התאמה - - -

מיכל, זה נשמע מאוד יפה שהדברים קורים, אבל איפה הבעיה?

אלו תכניות בפיתוח. עכשיו אני - - -

מה עם מסלולי תעסוקה? הבנתי שמסלולי תעסוקה כבר לא רלוונטיים.

היינו בתקופה של העדר תקציב. נקבל הקצאה חדשה - - -

ביולי יש מנה ראשונה.

בעיקרון, המינימום של מועסקים היה 5 מועסקים בתכנית כזאת, בהוראת מנכ"ל כזן. פה הורד המינימום לשלושה, יש תנאים משופרים ותהיה הקצאה נוספת.

הנושא של מרכזי תעסוקה, תכניות מימון, הוזכר. הקמת מרכזי עסקים שמבצעים חממות. פיתוח אזורי תעשייה חדשים וקיימים - - -

כל ההצעות האלה שאת מדברת עליהן כרגע זה יפה, אבל - - -

אני יכולה להיכנס בכל נושא לעומק, אני פשוט לא מרשה זאת לעצמי בגלל מגבלת הזמן.

כדי שהדיון יהיה פורה ולא יהיה ארוך – השאלה היא אם יש עוד דברים שאת רוצה להוסיף מבחינת החסמים או הבעיות?

נושא מרכזי ההכוון - - -

יש לי שאלה להתייחסותך, בבקשה: כל התכניות האלו שאת מדברת עליהן, צריך לפרסם אותן. אני חייב להגיד שאף פעם, אף פעם, לא נתקלתי באיזה פרסום שאפשר להיעזר או אפשר לקבל עזרה במסלול הזה או בתכנית הזו.

איך עושים את זה? מפה לאוזן? חבר מביא חבר? מפרסמים?

אני רואה חשבון, וזו פעם ראשונה שאני שומע על זה. אני מייצג 300 לקוחות – דוחות ורודים – אני מקבל צמרמורת בגוף ממה שאת מציגה. זאת פעם ראשונה שאני שומע מה זה.

נצפות, נראות, פרסום – איך אפשר להכיר את מגוון התכניות שלכם?

ראשית, מרכזי ההכוון התעסוקתי שמוקמים בימים אלה. יהיו 21 מרכזים, חלקם כבר פועלים – אימן אולי תוכל להרחיב בנושא – 7 כבר פועלים. המטרה שלהם ללוות גם אוכלוסייה שמעוניינת להפוך ליזמית - - -

אני מתכוון ממש פרסום. איך אתם מפרסמים כדי שהציבור ידע?

שלום לכולם, בוקר טוב. לשאלתך, חבר הכנסת סוייד, אחד המאפיינים של מרכזי ההכוון - - -

לא רק מרכזי הכוון. תביני את השאלה שלי - - -

אני אענה לך על השאלה. אחת הפעולות שאנחנו עושים במרכזי הכוון זה Reaching out – מה שנקרא בעברית יפה יִשּׂוּג - - -

Outreach.

אותו מקדם תעסוקה שנבחר לשרת את היישוב, לא משנה אם בדרום או בצפון או במרכז, יוצא מתוך המשרד שלו וידפוק בדלתות של האנשים המובטלים שבכלל לא משתתפים בשוק העבודה. לעת עתה אנחנו לא יכולים לצאת בפרסום של "הנה נפתח מרכז הכוון – תבואו כולכם" בעיני זה לא צעד כל כך נכון - - -

בסדר, אבל מה עם תכניות אחרות? הבנתי עכשיו שלמרכזי הכוון עדיין אין, אבל מה עם דברים אחרים? תני דוגמה אחת לדרך שאתם מפרסמים תכנית מטיבה.

אני חושבת שמשרד התמ"ת - -

אולי עיסאווי יודע על - - -

- - משרד הכלכלה יוצא בקול קורא - - -

ממש תיאטרון.

אני לא יכולה להגיד לכם כמה פעמים בשנה - - -

אבל תנו דוגמה לתכנית אחת. סקרתם כאן בערך 10 תכניות - - -

אני אעזור לך – תכנית תעסוקה: עשיתם כנס בנצרת.

יוצא קול קורא בעיתונות, זה מתפרסם בעיתונות - - -

זה חשוב. אני רוצה להגיד - - -

אתה רוצה תשובה של כן או לא?

לא. אני דווקא יודע שהתשובה היא לא - - -

מה מתפרסם בעיתונות? משרד הכלכלה לא מכסה את כל מה שאת אומרת, אני בדקתי לפני שבאתי.

אני יודע כי בתוך עמי אני חי - - -

משרד הכלכלה כמעט ומתעלם מהעיתונות ומהתקשורת הערבית בפרסום, הלפ"מ – בדקתי את זה.

אימאן, אני מבקש להסב את תשומת לבכם שאת זה דווקא צריך לעשות.

אנחנו ניקח את זה לתשומת לבנו.

זה מה שאני מבקש, כי אחרת אנחנו שומעים על זה רק בישיבות כאן בכנסת, תאמיני לי, ובציבור לא יודעים על זה.

זה שבעתיים חשוב כשהמסלול או התכנית היא לא רק לערבים – הרי יש הרבה סעיפים תקציביים לכולם. אז צריך עוד יותר להדגיש את האפשרות לגשת לאותן תכניות, גם של המדען הראשי, גם של הכשרה מקצועית וכולי.

נציג האוצר אמר שהוא צריך לעזוב, והאוצר חשוב. מה יש לרן רידניק, נציג אגף התקציבים, להגיד לטובת הכלכלה?

אולי נשמע אותו אחרי - - -

אני חייב להגיע לדיון נוסף בוועדת המדע.

נבוא אתך למדע.

אתה מוזמן, כמובן, אבל אני אחטוף צעקות. אתה רוצה לבוא ביחד איתי? אני אשמח.

אני רכז תחום התעסוקה באגף התקציבים במשרד האוצר. אני לא ארחיב הרבה, דיברו כאן לגבי חשיבות הנושא. בגלל שידידי דברו הרבה בתחום המיקרו על תכניות שונות, אני אנסה לתת סקירת מאקרו קצרה בנוגע לסוגיה עצמה.

ראשית, הנושא של חשיבות מיצוי הפוטנציאל הכלכלי של המגזר הערבי: אני חושב שהשתרש בשיח ובמדיניות הממשלה בשנים האחרונות, במידה רבה נוכח פעילות שבוצעה בשנים האחרונות. זה בוצע גם בהיבטים ההצהרתיים: עולם של יעדים, משרדי ממשלה שהציבו יעדים. זה לא דבר בנאלי שממשלה מציבה לעצמה יעדים כמו יעדי תעסוקה, בעקבות דוח אקשטיין, זה משתרש בדיון.

וגם בשורה של החלטות ממשלה שתוארו במת המיקרו על ידי שותפי כאן בממשלה. מדובר בהשקעת משאבים משמעותית. אתה דיברת על סכומים היסטוריים של 4 מיליארד שקלים, אבל הצבר של חמשת החלטות הממשלה שהתקבלו בשנתיים האחרונות - -

אמרתי שהייתה הצעה של 4 מיליארד שלא מומשה. כשאני הובלתי ואחרים – זה התחיל להיות משמעותי.

- - הן בסך כולל של 4.2 מיליארד שקלים. גם כאן אני מסכים לחלוטין עם אמירתו של היושב-ראש, שאנחנו נימדד בעולם הביצוע, כמו כל דבר. לכן, ככל שתרצו דוחות ביצוע מהאוצר, ממשרד הכלכלה, הרשות לפיתוח – אנחנו נשמח להעביר.
חבר הכנסת באסל דיבר - - -

גטאס. באסל זה השם הפרטי.

אני מתנצל. חבר הכנסת גטאס דיבר על כך - - -

הוא מרוצה שאתה מבטא את השם טוב. לפעמים מבטאים את זה כל כך גרוע - - -

אני מנסה ללמוד. תמיד יש לי מקום להשתפר.

זה חלק מהביחד.

בכל מקרה, הוא דיבר על זה שאנחנו בעיצומו של גיבוש תקציב מאוד מורכב עם גיבוש סדרי עדיפויות קשים. דווקא כאן, יישומם של דברים שהחלטנו עליהם בטח כשהממשלה החליטה לא להפחית ולא לפגוע באותה החלטת ממשלה שתיארנו, כי היה אפשר להפחית מהם כדי להקל על המצוקה בכיוונים אחרים, נוכח החשיבות של הנושא הוחלט שלא לפגוע ולא להפחית וגם לא לעשות התאמות רוחביות כאלה ואחרות אלא להמשיך וליישם.

על אילו כספים אתה מדבר?

על אותן 5 החלטות ממשלה, אחת מהן תיאר היושב-ראש, בשווי כולל של 4.2 מיליארד שקלים. אנחנו נמצאים כרגע במהלך הביצוע ובזה אנחנו נימדד. עצם זה שהממשלה החליטה שלא להפחית ולא לפגוע בתקציבים מצביע על החשיבות של הנושא. אני חושב שניבחן כאן בעולם המעשה ובעולם העמידה ביעדים שהממשלה הציבה לעצמה. אני חושב שזה מתאר שיפור והבנה של הבעיה.

אני רוצה למקד עכשיו את הדיון שיימשך לגבי, כמו שחבר הכנסת גטאס אמר, דברים ספציפיים. לא תוך דקה תשתנה האפליה, יותר ויותר שרים וראשי ממשלות יבינו שהנושא חשוב ויעלו אותו על סדר-היום.

עלה נושא אחד על ידי חבר הכנסת גטאס, איך להוביל כספים? אחת הבעיות לאוכלוסייה הערבית וליזמים הערביים היא שיש להם בעיות באשראי בבנקים. אחת מהבעיות של האשראי היא איך אתה מציג בטוחות: לעיתים יש בטוחות בנכסי דלא ניידי אבל הבעלות לא ברורה, לעיתים הבנקים לא נכנסים למקומות שהם אומרים שיש בהם סיכון גבוה.

ולכן יש היום הרבה מאוד כספים – אני, דרך אגב, מאוד חושש לגבי המוסדיים מבחינת המשק – כי על הבנקים מפקחים – אני רואה כל-כך הרבה כסף מגיע למוסדיים שאני לא בטוח שיש עליהם פיקוח. אני מפחד שהמשבר הבא יבוא מהמוסדיים, שלא יהיה כמו בנקי ההשקעות. אבל זאת הערה כללית. נמצא אתנו ממשרד האוצר הראל שרעבי שהוא מנהל מחלקת הפנסיה באגף שוק ההון.

אבל אבנר, מה אתה מציע כרגע מבחינה פרקטית שהממשלה והמוסדיים יכולים לעשות כדי לתעל כספים ולחזק את היזמים הקיימים – עבדתי אתם, אני מכיר אותם באוכלוסייה הערבית – שחדשות לבקרים מעוניינים באשראי ומעוניינים להתקדם.

מאיזו חלקה באוצר?

אבנר סטפק הוא לא מהאוצר, יש לו בית השקעות פרטי, קרן השקעות מיטב-דש. באנגלית אבנר סטפק נקרא:Gentleman of is his own means, כלומר אדם מאוד מאוד מבוסס ועשיר בזכות עצמו, אבל עם כספי ציבור.

טוב, שלום. אני בן 38, לשעבר מנכ"ל בית ההשקעות מיטב-דש והיום בעלים. אנחנו הגוף השני בגודלו בישראל: מנהלים 112 מיליארד שקלים ואני מכיר די טוב את המגזר הערבי מנוכחות בשטח, גם בצד העסקי וגם בצד פילנטרופי ומעסיק כ-850 עובדים בתל אביב, ובעמק הירדן על חורבות מפעל ספן, מול אשדות יעקב.

היום באתי עם מודל במצגת מאוד קצרה של 8 שקפים, לגבי נושא ההתערבות של שוק המוסדי, הגופים המוסדיים, בהשקעות מגזר ערבי. צריך להגיד שברמת המאקרו המוסדיים מנהלים היום כטריליון שקלים מתוכם כ-700 מיליארד שקלים יושבים בחיסכון ארוך טווח.

תסבר את האוזניים של הצופים בטלוויזיה: יש טריליון שקלים במוסדיים. כמה יש בבנקים?

תלוי איך סופרים את זה. סך תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור מתקרב ל-3 טריליון שקל. חלק גדול זה פיקדונות בבנקים כמובן ונכסים פיננסיים אחרים – זה לא כולל נדל"ן ועסקים.

איך זה מחולק בין הבנקים למוסדיים? Fifty-Fifty?

לא, לבנקים יותר.

מה האחוז של האוכלוסייה הערבית בטריליון הזה?

הטריליון מתחלק ל-300 מיליארד לטווח קצר – קרנות נאמנות ותיקי השקעות – על זה אין הרבה נתונים, זה גם לא רלוונטי לדיון מאחר ואסור להם רגולטורית להשקיע בכלל בהשקעות ריאליות. ה-700 מיליארד של הטווח הארוך – קופות גמל, פנסיה, השתלמות וביטוחי מנהלים – אני מעריך שחלקם פחות מ-10% אבל אין לי נתון מדויק. בוודאי זה נמוך דרמטית ממשקל האוכלוסייה הערבית בישראל.
כצופה ופעיל שמסתובב המון בשטח במגזר הערבי אני רואה שיש תהליך איטי של יציאה ממאפייני השקעות שמרניים מאוד, מנדל"ן, מדולרים, להשקעות קצת יותר ספקולטיביות ועדיין מאוד-מאוד סולידיות. אלו לא מאפיינים דומים למגזר הכללי, לאוכלוסייה הכללית.

תן דוגמאות, אבנר, של השקעות כאלה.

השקעות של משק הבית בטיפוסי ברובן זה פיקדונות ותכניות חיסכון ובשוליים ניירות ערך.

אמרת שאנשים נכנסים קצת יותר

יש כניסה לקרנות נאמנות באג"ח קונצרני, באפיקים בהם יש 20% מניות ו-80% סולידי, ולא רק 100% תכנית חיסכון או פק"מ.

המודל שאני מציג הוא מודל של השתתפות גופים מוסדיים, אום 700 מיליארד של טווח ארוך בהשקעות - - -

אתה מחלק העתק של ההרצאה שלך?

כן, אני אשמח להעביר במייל למי שמעוניין. יש פה כרטיס ביקור.

חולק כבר.

אני קצת יותר סקפטי לגבי תכניות ממשלתית ואני שומע הרבה מספרים ודיונים ומיקרו כזה של: 20 מיליון נתנו לתעסוקה ועוד 100 מיליון לפרויקט תחבורה וכולי – תסלחו לי, זה גרעינים וכסף כיס. זה לא מה שיעשה שינוי במגזר העברי.

ומה יעשה את השינוי?

יש גם דברים שהממשלה צריכה לעשות, אני לא פוטר את הממשלה מאחריות, יש לי גן שם הרבה מאוד רעיוניות. אני גם מתעסק בצד הפילנטרופי. אני אתמקד במודל. הטענה שלי פשוטה: אפשר לעודד גופים מוסדיים להשקעות בעיקר בתחומי נדל"ן ותשתיות.
צריך לזכור, אנחנו גופים של חיסכון לטווח ארוך – אנחנו גם צריכים השקעות לטווח ארוך, כלומר פרויקטים למינימום 5 שנים עד 20 שנה. אנחנו נשקיע, ואני אתן דוגמה אחת כדי להמחיש, הממשלה תיתן מעין רשת ביטחון שלהערכתי היא לא תצטרך להוציא אגורה מכיסה, בדומה למודלים שנעשו בעבר: היה מודל בהון סיכון בתחילת שנות ה-90', קרנות יוזמה, עם ביטוח ממשלתי ענבל; היה מודל באמצע שנות ה-90' כשהיה משבר חריף בקופות הגמל, בנק ישראל העמיד רשת ביטחון ב-96' ואמר למשקיעים: אנחנו ניתן לכם ערבות שלא תפסידו יותר כסף מהרמה הזאת.

זאת הייתה ערבות וירטואלית, זאת אומרת היא נתנה שקט נפשי מידי לשוק ועצרה בריחה של משקיעים, אבל היא הייתה וירטואלית במובן שהיה ברור לכל כלכלן מתחיל שאין שום סיכוי שהממשלה תצטרך להכניס אגורה אחת מכיסה לאותה ערבות.

בהתאמה, אני מעריך, שגם מה שאני מציג כאן היום - - -

תזהר בהערה הזאת. אמרו את זה גם בעולם הגדול והממשלה הייתה צריכה להכניס מכיסה בכל מיני מקומות.

אנחנו לא העולם הגדול.

רק תזהר.

אני אומר שהמדינה תעמיד ערבות תשואה לפרויקטים שמוסדיים ישקיעו בהם אבל, שימו לב, הערבות הזו משתתפת ברווחים. כלומר, אני אומר שהמדינה לוקחת איזשהו סיכון, גם אם אני מעריך שהוא וירטואלי והאחוז שהיא באמת תצטרך להוציא כסף מהכיס הוא אפסי, היא תקבל פיצוי על עצם זה שהעמידה ערבות.
אני אתחיל מדוגמה להמחשה, לא לגמרי וירטואלית: בשפרעם יש בניין עירייה ישן וקורס שצריך בנייה מחדש. לעירייה יש זכויות בנייה למרכז מסחרי ולהפעלת חניון והיא צריכה לבנות בניין עירייה חדש, נניח שמדובר בפרויקט של 100 מיליון שקל. אגב, אני מדבר בכלל על פרויקטים שהמינימום הוא 50 מיליון שקל – מתחת לרף הזה לא יעניין את הגופים המוסדיים. צריך לזכור שאנחנו מנהלים עשרות מיליארדים, ובמצטבר מאות מיליארדים – לעשות פרויקט ב- 50 מיליון שקל זה המינימום הרצוי.

עיריית שפרעם היא לא יזם עסקי, היא גם לא תהיה, לצורך העניין היא תציע את הקרקע בעסקת קומבינציה ליזמים שיבנו בניין עירייה חדש ויקבלו בתמורה זכויות כמו הקמת קניון והפעלת חניון העירייה.

אותו יזם שצריך להביא עכשיו 100 או 200 מיליון שקל צריך מימון: לא מהבנקים, אנחנו כבר יודעים – זה לא נושא הדיון – בגלל אפשרויות מוגבלות היום במגזר הערבי מכל מיני סיבות שאשמח להסביר בהזדמנות.

גופים מוסדיים שישקיעו, נניח, 70 מיליון שקל כמימון לפרויקט הזה, יקבלו מהמדינה ערבות שתבטיח תשואה מינימלית לתקופה של הפרויקט, נניח את התשואה שאיגרת חוב ממשלתית נותנת היום למשל, צמוד פלוס 0.3 לשנה – בתמורה להעמדת הערבות הזו שתבטיח לנו איזשהו תשואה מינימלית – אפסית, אמנם, אבל משהו מינימלי – כנראה היא תהנה מחלק מהרווחים שאנחנו נקבל - - -

אבנר, אנחנו בשידור ואתה נכנס פה יותר מדי לרמה טכנית. אני רוצה שתסביר לי את הקונספט. הראל שרעבי, ממשרד האוצר, הדבר הזה כבר עבר? מעניינת אותי ההתייחסות שלך. אתה אחראי על שוק ההון, נכון?

אולי יש לך אינפורמציה לגבי תכנית שהממשלה יזמה? זה קרן הון סיכון - - -

אבנר בא עם הצעה. אני מציע שנתקדם – אנחנו ניקח את התכנית, נבחן עם האוצר - - -

המודל בגדול, כמו שאמרתי: המוסדיים ישקיעו ישירות בפרויקטים מול יזמים, הממשלה תגבה בערבות תשואה מינימלית ותהנה בתמורה מחלק מהרווח - - -

אתה הצגת את התכנית הזאת - - -

לרשות לפיתוח כלכלי, לא לשום פורום אחר. העברתי את המצגת הזאת לפני כחודש וחצי לבקשתם.

אנחנו נבדוק את זה הלאה. תודה.

הראל שרעבי, אתה רוצה להתייחס, כמשרד האוצר, שוק ההון? ראית כבר את ההצעה הזאת?

לא. לראשונה אני רואה אותה עכשיו. אבל הנחת המוצא מאחורי הדברים החשובים שנאמרו פה היא שיש בזה סיכון מוגבר. אינני מנהל השקעות ואני לא יודע להעריך סיכונים, אבל בכל אופן זאת הנחת המוצא כי בהשקעות אחרות של שהגופים המוסדיים אנחנו לא רואים שהם באים ומבקשים ערבות של המדינה להשקעות שלהם.

אתם עושים את זה בהון סיכון - - -

עושים את זה במקומות אחרים אבל לא בכובע של אגף שוק ההון.

הנקודה שנאמרה פה על ידי מר סטפק היא שאנחנו יודעים שישנו כשל שוק לגבי האוכלוסייה הערבית ובין השאר בבעיה של בטחות וסיכון. מכיוון שהדבר הזה יוצר עיוותים ובגללו לא משקיעים מספיק בנדל"ן ובתשתיות וכולי, והאוכלוסייה הערבית מפגרת בתשתיות האלה, צריך לתקן את כשל השוק הזה.

כאן הייתה הצעה שנבחן אותה. כמו שאנחנו אומרים שאנחנו נותנים עדיפות – הנה יושב פה מר קבלו שהיה ראש עיריית בית שאן – לפריפריה. איפה שיש Externalities, איפה שיש כשלי שוק – אנחנו מנסים לתת את הגיבוי הממשלתי. לכן, ישנו סיכון יותר גבוה כאן ואי אפשר לפסול את ההצעה.

חס ושלום. אבל לפני שאנחנו בוחנים את האספקט הספציפי, בוא ניקח צעד אחורה: המטרה המרכזית של 700 המיליארד שקלים שאבנר דיבר עליהם היא לאפשר לאזרחי מדינת ישראל, ובכללם אזרחי המגזר הערבי, שחוסכים בקופות הגמל וקרנות הפנסיה ובביטוחי המנהלים, לקבל קצבה ביום שבו הם יפרשו מעבודה, שיעמוד להם מקור הכנסה – זאת המטרה היחידה של הכספים האלה ולשם הכול מכוון.
המטרה של הגופים המוסדיים בניהול ההשקעות שלהם היא להשיג תשואה מקסימלית על הכספים בסיכון מחושב כדי שלאותם עמיתים תהיה קצבה בסוף הדרך. זאת המטרה שחייבת לעמוד בפני כולם.

לא רק שהיא חייבת אלא, כמו ששמעת בהערת האזהרה שלי – על הבנקים יש פיקוח אבל אני מאוד חושש מהמוסדיים בעתיד.

אני מבטיח לך דבר אחד: אצלנו לא יהיו תספורות. בהשקעות מהסוג שאבנר מתכוון אליו לא יהיו תספורות.

אני מניח, חבר הכנסת גטאס, שאתה אומר שאת התספורת כבר עשית.

כן, אני ואתה.

אף אחד מאתנו לא רוצה לממש מטרות חשובות אחרות על חשבון המטרה שציינתי – הקצבה של אזרחי מדינת ישראל.

ברור, רוצים להגיע לתשואה טובה.

אם ניתן להשיג מטרות חברתיות בלי לפגוע – ואני מדגיש: בלי שתהיה שום פגיעה ביכולת של הגופים להשיג תשואה על הנכסים שלהם - - -

לא מטרות חברתיות, לא, לא. המטרות כלכליות חשובות - -

כלכליות נטו.

- - שאם התשואה שלהן שווה – ישקיעו בהן, ואם לא שווה – לא ישקיעו.

הם מושקעים. הכסף הזה לא בשמיים – ה-700 מיליארד שקל מושקעים היום במקומות מסוימים.

השאת התשואה ברורה, אבל לצד תשואה יש סיכון. אם השאת התשואה נושאת בחובה סיכון עודף, אז יש לגופים המוסדיים שיקול דעת שלא להיכנס לסיכון הזה. ככל שיוצע מודל כדוגמת המודל שאבנר הציע פה או מודלים אחרים שיצמצמו את הסיכון כך שדעתם של מנהלי ההשקעות בגופים המוסדיים – לא של ענף שוק ההון – תנוח שההשקעות הן לטובת העמיתים. אנחנו סומכים את ידינו ומברכים על זה.

זאת הייתה הערה כללית שאני מקבל אותה. כמו שאמרתי לי יש עוד חשש לגבי המוסדיים. אני רוצה לפתוח את הדיון לעוד אנשים: איה בן עמוס מקרן אברהם, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים שטרם עלו פה. אנחנו כולנו מסכימים על עומק הפערים ולא צריך להרחיב על הדברים האלה. אני משערת שאנחנו מסכימים ​– זה נאמר בצורה פחות ברורה – שהתקציב הנוכחי הוא לא התקציב שמביא אתו השקעה אסטרטגית בחברה ערבית לטובת מיצוי הפוטנציאל הזה אלא הוא תקציב שמגדיל את הפערים. חלק מהדברים הם בגדר ענישה של הציבור הערבי על המחדלים של המדינה עצמה. דברים שכבר טופלו כמו מיצוי כושר השתכרות.
יש עוד דברים שניתן לעשות, דברים שלא עלו פה ואני חושבת שהם כרוכים בפחות השקעה תקציבית. קודם כל, הנושא של אזורי תעשייה משותפים חבר הכנסת גטאס התייחס אליו הוא נושא מאוד חשוב . כל העניין של שטחי שיפוט ושינויי גבולות, אלו מועצות מקבלות את הארנונה מאזורי התעשייה הוא דבר שלא מצריך השקעה תקציבית – הוא מצריך - - -

זה היה אחד הדברים המרכזיים, פה אני בא לנציגת שר הכלכלה: הכשל המרכזי, אמר את זה חבר הכנסת גטאס, שלא הקימו מספיק, או כמעט בכלל, אזורי תעשייה משותפים ולכן אתה נמצא באזור בו יש יישוב ערבי ויישוב יהודי – למשל בראש העין ובמקומות אחרים – הארנונה כולה הולכת לאוכלוסייה היהודית. אתה עובר 500 מטר – האוכלוסייה הערבית לא מקבלת שום ארנונה. לכן זה אחד הדברים שמחייבים פריצת דרך וזה מחייב רק החלטה מדינית ברורה שעובדים ביחד.

אנחנו מכירים את הסוגיה הזו ואכן אנחנו למדים שיותר קל להגיע לשיתוף מהיסוד כאשר מייסדים אזורי תעשייה חדשים דוגמת עידן הנגב, שם יש שותפות מלאה בין רהט לבני שמעון ויש שיתוף פעולה מצוין ואכן יותר כל להשיג את זה - - -

זה תמיד ככה כשאתה מתחיל לשתף מישהו – מישהו צריך קצת לקבל פחות. אנחנו רואים את זה בכל הנושא של המועצות האזוריות והוויכוח עם ערי הפיתוח.

מגדילים את העוגה.

אנחנו בעיקרון בעד. ברור שזה מורכב ויש פה צורך לערב את משרד הפנים.

נכון, אבל גם משרד הפנים כיום - - -

זה סיפור שאנחנו שומעים עליו כבר 10 שנים ולא קורה אתו כלום וגם אזורי התעשייה הקיימים לא מתפתחים. אנחנו כבר שומעים על זה שנים.

אני אתן לך לדבר, אתה הבא בתור.

בהמשך לשאלה שלך אני רוצה לחדד דבר אחד: בכלל במדינה הזאת, מי שאחראי על ייזום אזורי תעשייה הוא לא רק גוף אחד.

נכון.

זה מהתחלה יוצר בעיה - -

אתה אמרת בדיוק את הנקודה הבעייתית.

- - כי מי יוזם? גם הרשות עצמה לפעמים יוזמת, גם גופים פרטיים ולפעמים גם המשרד שלנו, משרד הכלכלה. זה יוצר מצב שייצר את העיוות הקיים וגם אם יש כסף שהרשות מביאה אלינו, אנחנו מתקשים ליישם חלק מהדברים בשל בעיית תכנון.
הרי תכנון הוא רווחה, הכול מחיל בתכנון. אז אם הממוצע כדי להעסיק אדם אחד צריך לבנות 30 מטר מבנה תעשייה. אם המספרים שהזכירה כאן מיכל תחשבו כמה צריך לבנות כדי להעסיק ערבים, ואם תלכו לשטח עצמו תראו כמה מטר לבנייה לתעשייה יש בטבעות המחוזיות. אתם תמצאו שזה לא הולם ולא תואם.
לכן, התפקיד של הוועדה המכובדת הזאת, בדיון יותר מעמיק, לחפש דרך איך הבעיה יכולה להיפתר כך - - -

רק דרך אזורי תעשייה מרחביים ולשתף את כולם ביחד. בתוך הקו הכחול אין.

בהחלטה 1839 הקציבו 9 מיליון שקלים לשילוב רשויות. אם אני אלך לתפן ואציע להם תמריץ של 1.5 מיליון שקל ולקחת את ינוח או לדלתון תמריץ של 1.5 שקל ולקחת את בין ג'אן או פסוטה, הם ייקחו? לא כדאי להם.
לכן, הנושא של התמריצים לא קיים וכל אזור תעשייה מרחבי - - -

אתה צודק בכל מילה שלך.

אני מציע, מהניסיון בשטח, צריך לעשות עבודה משותפת של משרד הכלכלה, של ממ"י, של האוצר ולציין כמה אזורים חדשים שיקומו בשיתוף. במגזר הערבי היום אין יתרות קרקע - -

נכון.

- - איפה ניתן עכשיו לעשות אזור תעשייה חדש?

ליד מי-עמי, מה קורה?

במועצה אזורית עירון – יש שם איזה - - -

אני עוצר אותך - - -

מודל כזה יכול לעבוד. אבל להאשים כל הזמן ולהטיל את זה על משרד מסוים או על רשות אחרת - - -

המשילות הישראלית היא מהגרועות בעולם ולא בעולם המערבי, מכיוון שמאז רבין אין פרויקטור – כל שר מושך בכיוון אחר, אין תכלול. הוא היה ראש הממשלה האחרון שמנכ"ל משרד ראש הממשלה היה מתכלל. לצערי כרגע ישנם דיונים, כל שר שולח את האנשים שלו וכל אחד מושך בכיוון אחר וזה קורה בכל מקום וזאת הבעיה המרכזית ולצערי אנחנו לא יכולים לפתור אותה כאן. כמוש אמרתי המשילות היא הבעיה ולא הבעיה של 4-3 אחוז.
אני מתקרב לסיום ולכן, איה תסיימי ואז ניתן לעוד שני אנשים.

יש עוד שתי נקודות נוספות שרציתי להתייחס אליהן. אחת, בנושא של אפליה בשוק הפרטי – אני חושבת שזה משהו שאפשר להתקדם אתו באמצעות חיזוק של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, חיזוק סמכויות האכיפה שלה. היום הנציבות היא לא גוף עצמאי מספיק והיא עושה הרבה מאוד עבודה חשובה וטובה בסמכויות המוגבלות שלה. אבל חיזוק שלה ומן סמכויות אכיפה יכולים לעזור בתחום הזה.
נושא נוסף הוא הנושא של חינוך. דובר פה על החסמים אבל לא דובר כמעט על צמצום הפערים בחינוך שהוא דבר מאוד קריטי. יצא עכשיו מחקר של ערן ישיב מאוניברסיטת תל אביב וניצה קסיר מבנק ישראל, שממפה בצורה מאוד נרחבת את כל החסמים וההשקעות הממשלתיות הנחוצות. חינוך הוא נושא שלא דיברנו עליו, לצד תחבורה ציבורית ואזורי תעשייה.

בהקשר לשאלה של חבר הכנסת סוייד עניין פרסום היוזמות והתכניות – אני חושבת שצעד ראשון בתחום הזה של הנראות חייב להיות הרחבת השימוש בערבית באתר האינטרנט של משרד הכלכלה. הוצאנו לא מזמן איזשהו מיפוי בתחום הזה והפערים הם מאוד-מאוד ניכרים: יש עמוד אחד בערבית שמוביל לקישורים בעברית.
הרחבת הנגישות לחומר בערבית על התכניות האלה הוא דבר מאוד קל לעשייה ויכול לקדם את הנושא הזה. תודה.

מיכל רוצה להתייחס וגם חבר הכנסת פריג' – לכל אחד עכשיו לא יותר מ-3-2 דקות ואני אסכם. אחריו – ג'עפר פרח ממרכז מוסאווה. ואחריו גאסן אבו נאסר שהוא מחברת גראנד פורום מתחום הביטוח.

גם אני רוצה להגיד משהו.

מי אדוני?

אני מחברת לידר.

ומה אתה רוצה להוסיף? באיזה נושא?

בנושא הזה שמדובר פה. על נושא הגופים המוסדיים והשקעות.

יש לך משהו להוסיף מעבר למה שהוא אמר?

כן.

תודה. תוסיף בתורך.

כמה התייחסויות בקצרה: לא הזדמן לנו קודם להרחיב לגבי מרכזי הכוון תעסוקתיים. מדובר על One-Stop Shop שמכוון אנשים לכיוון השירותים שלנו לתוך עולם העבודה. מדובר על אנשים מתוך הקהילה הערבית.

הבנו, בסדר.

זו מילה על הנגישות – מדובר על 21 מרכזים בכל רחבי הארץ.

לגבי נושא המוסדיים – עצתו של מר סטפק.

המקום שבו משרד הכלכלה בוחן את הדברים הוא לא מכיוון של פרויקט כדוגמת בניין עירייה או תשתיות כאלה אלא באמת במקומות שאנחנו עוסקים בם – תעשייה ועסקים. אנחנו מזהים בעיה כללית בגישה של תעשייה ועסקים קטנים ובינוניים לכיוון כסבי המוסדיים ומתחילים עכשיו בפעילות לבנות איזשהו גשר.

אנחנו יודעים שאחוז מכספי המוסדיים הולך לתעשייה בכלל ו-60% מהאשראי ניתן לעסקים גדולים, כך שבמקרה הזה האוכלוסייה הערבית נופלת לתוך טריטוריה שהיא בעייתית ממילא - - -

אנחנו נעשה דיון נפרד על כל נושא המוסדיים והמשמעות שלהם לגבי פיתוח התעשייה. תודה רבה. חבר הכנסת פריג', בבקשה.

אני אגיד את זה במשפטים קצרים. חברים, אני עכשיו מרגיש את עצמי עומד בפני תיאטרון. אני אומר לכם את זה הכי דוגרי. 5 חודשים אני בכנסת, את הדברים שאני שומע כאן ומחזור הדוחות שאני רואה והצגת הדברים נותנים לי תחושה שאתם עושים ממני צחוק. אני ממש מרגיש מרומה. ואני אומר לכם את זה הכי דוגרי.

כל הדברים היפים וחיבור המילים היפות ששמעתי מהרבה נציגים – המציאות אומרת אחרת. חברים, אני לא אתן עכשיו איזו התייחסות רובין הודית לכל המצב אצלנו בחברה הערבית אלא אני אגיד מה אני חושב: אני מודה ומתוודה, לחברה הערבית יש תרבות שונה מהחברה הכללית ובמידה מסוימת, בחלקים ממנה, בעייתית.

אבל גם אני מודה, וזו עובדה, שהחברה הערבית היא חלק ממדינת ישראל והמדינה צריכה לקלוט אותה לתוכה בכל המובנים, נכון, חבר הכנסת פייגלין?

נכון.

יפה. אתם רואים, גם חבר הכנסת פייגלין מסכים אתי.

אז מהפן הזה, ההתייחסות שם צריכה להיות אחרת. אני רוצה לעבור לפן המעשים, אדוני היושב-ראש: ראשית, מכרזי הממשלה שאנחנו מפרסמים ופרסמנו ונפרסם, כל משרדי הממשלה, יחייבו העסקת ערבים, יחייבו נישה עסקית שתשליך על החברה הערבית.
שנית, החסמים – אני יושב בישיבות ושומע ממשרדי ממשלה שישנם כספים שמיועדים לחברה הערבית שלא נוצלו כי לא עבדו לפי הכללים, לפי החסמים. איך החסמים האלו - - -

תודה.

הדבר השלישי, אדוני, נושא ההסברה לחברה הערבית – נושא ההסברה כמעט ולא קיים, הן במשרד הכלכלה ובמשרדים אחרים. אני שומע דברים כן שהאזרח הפשוט לא מודע להם. אז איך אני אנצל את הדברים?

הנושא האחרון, האשראי הבנקאי – מה מעמד הבנקים בתמיכה בחברה הערבית? הוא שואף לאפס, אפילו קובר אותם. אחד מול אחד הוא נותן להם. יש בעיה של אימון במגזר הערבי.

לסיכום, היושב-ראש, אני מודה, יש מגמה ויש כוונה טובה אצל הממשלות, שהגיע הזמן להכניס את החברה הערבית לתוכנו, אבל כוונות לחוד והחלטות לחוד. אין מנוס מחקיקה – בלי חקיקה נמשיך להיות במקום.

תודה רבה, חבר הכנסת פריג'.

אני חייב תכך לפתוח את הדיון הבא. אני מבקש 2 דקות מר פרח וגסאן אבו נאסר ואז אני אסכם.

במאקרו, 800 מיליון שקל מתוך 20 מיליארד שקל שמיועדים לפיתוח המגזר הערבי אלו כל החלטות הממשלה שאנחנו מדברים עליהם. זה לא יסגור את הפערים. באוקטובר 2000 החלטת הממשלה הייתה מיליארד כל שנה – גם אז לא התקיים. 800 מיליון שקל, אתם מדברים על 82%, זה רחוק ממה שצריך במגזר הערבי.
תשואה להון של בנקים – הבנקים שעובדים במגזר הערבי מרוויחים עלינו 27% ו-28% כי ועדת הכלכלה לא מפקחת נכון איך הבנקים עובדים עם האוכלוסייה הערבית. אתה אומר סיכון. סליחה, הסיכון עם הטייקונים הוא הרבה יותר גדול.

לשאלה איפה הכסף של המוסדיים מושקע – אני חושב שאם היו עושים עבודה רצינית והיו מציעים מנגנון שייתן תמיכה למוסדיים – הם ייכנסו למגזר הערבי. תעשו את זה.
לגבי תכנית עידוד התעסוקה – אני רוצה תשובות: כמה כסף יהיה לכם ב-2103, 2014, לתכנית עידוד תעסוקה? כמה מימון אתם תתנו? בסכומים – לא בתיאוריות.

כמה זה בשנים 2015,2014,2013?

עד שיימצאו, אתן לכם עוד שאלות - - -

אני יכולה להעביר לכם - - -

תעבירו את זה.

הסכום הוא 3.7 מיליארד שקלים ל-5 שנים.

לא, לא. אתם אומרים שיש לכם מכרז שעומד לצאת בנושא עידוד תעסוקה – כמה כסף יש שם?

תמשיך. היא תמצא את המספרים.

קרנות עידוד השקעות בערבות המדינה – יש Private Equity אחד שיצא. כמה כסף יצא שם? אנחנו כבר כמעט – אני דיברתי על זה ב-2008 – כמה כסף יצא? תנו דיווח בצורה מסודרת.
הקמת אזורי תעשייה ופיתוח – היו 5 מיליון שקלים כשירון זליכה היה החשב הכללי של האוצר. הסיפור של אזורי התעשייה לא נוצל ועד היום כסף הזה לא מנוצל. אזור התעשייה כפר קאסם צריך כסף כדי להקים אותו ולסיים אותו. כמה כסף אתם משקיעים באום אל פאחם? בכפר קאסם? נצרת - - -

יש, יש - - -

תבואו לוועדת הכלכלה בצורה מסודרת כדי שנקיים דיון ושאנשים יקבלו מידע מדויק. עוד שתי נקודות אחרונות: החלטת הממשלה בנושא שילוב עובדים ערביים במשרדי ממשלה אין לה תוקף. פג התוקף שלה, נכון? צריך החלטת ממשלה נוספת. צריך החלטת ממשלה כדי להמשיך את הנושא של שילוב ערבים. זה שהחריגו את הערבים, זה לא אומר שמיישמים החלטות ממשלה. לנציבות אין החלטת ממשלה היום שמיישמת את השילוב של הערבים במשרדי ממשלה. צריך להביא תא זה להחלטת ממשלה כדי לקיים את זה.

הקפאת תכנית הרחבת תחבורה ציבורית במגזר הערבי – תנו לנו תשובה למה זה מוקפא עכשיו? למה ב-2013, 2014, אין - - -

זה לא מוקפא - - -

כמה תקציב יש בתכנית הרחבת תחבורה ציבורית במגזר הערבי? יש לכם תקציב לזה?

תודה רבה. מה התשובות? לגבי תעסוקה, כמה כסף זה? יש לכם? אין לכם – אני עובר הלאה.

אני רוצה להתייחס לשאלה של התחבורה.

אבל לפני התחבורה, לתעסוקה יש לכם? אני מעביר את רשות הדיבור לגסאן אבו נאסר, בינתיים תרשמו את כל המספרים - - -

בתעסוקה יש 1.2 מיליארד ל-5 שנים, כמו שציינו.

זאת החלטת הממשלה.

5 החלטות. אגב, לגבי מה שאמרת על ה-800 מיליון – זאת החלטה אחת. יש - - -

800 מיליון לכל ההחלטות. תחלקו את 1.2 מיליארד ל-4 שנים. אל תמכרו מספרים גדולים. יש פה 4 מיליארד שקל, תחלקו אותם ל-5 שנים. אנחנו יודעים לחלק אותם.

את ההחלטה שאני העברתי הייתה - - -

הקרן השקיעה ב-7 חברות.

קרן Private Equity השקיעה ב-7 חברות בסך הכול.

את קרן Private Equity אני הקמתי כשהייתי שר, וזה הדבר היחיד שקיים.

אבל כמה הם השקיעו?

כמה יש שם?

הם השקיעו ב-7 חברות אבל אני לא בטוח שאני יכול להגיד סכום בלי לפגוע בחברות עצמן, אני צריך לבדוק.

זה כסף ציבורי.

אני עוצר את הדיון. אני מבקש מגסאן אבו נאסר מחברת גרנדפורום מתחום הביטוח לדבר.

אני מהסקטור הפרטי, לא שייך לעמותות ולא שייך למדינה. אני מבין מכל הדין הזה שבסוף המשרד שלי יעבור לנצרת עילית כי בנצרת אין משרדים ואין איפה לשכור משרדים. גם הילדים שלי הולכים לגור בנצרת עילית כי אני רואה פה מיליונים עפים ימינה ושמאלה - - -

מיליארדים עפים.

מיליארדים עפים, ואני מרגיש בחו"ל. בסוף אני חוזר לנצרת. אני מקווה שבשנה הבאה נבוא עוד פעם ונשמע תכניות פרקטיות. תודה רבה.

אני כל-כך מודה לך. ממשלה שמבצעת לוקחת ועושה ולכן אותי מעניינים רק הדיווחים. אני יותר מדי עשיתי בחיים שלי ולכן הדיבורים והדיבורים – אנחנו קיבלנו את המספרים האלה - -

הנתון של ההסעות – 50 מיליון.

- - ואנחנו נזמן אתכם בעוד 6 חודשים, בעוד שנה. המילה האחרונה לחברת לידר שוקי הון. יש לך משהו להוסיף?

כמו שאבנר אמר - - -

אתה תומך במה שאבנר אמר?

כן, מאוד תומך בו. אני רוצה רק להוסיף שמעבר לפרויקטי התשתית שאבנר דיבר עליהם, יש את החברות – הגופים המוסדיים יכולים להשקיע רק סכומים מאוד-מאוד גדולים, הם לא משקיעים בסכומים - - -

הוא אמר 50 מיליון לפחות

צריך לייצר קרנות בנוסף לקרן של אל בוואדר שחיפשה את ההשקעות הגדולות, קרנות שיודעות להשקיע בעסקים הקטנים והבינוניים - - -

מה זה צריך? אתה יודע שאנחנו הקמנו את הדברים האלה? אני דחפתי את זה. תקימו.

צריך ערבות מדינה לזה.

פה מתחבר למה שחבר הכנסת גטאס אמר בנושא של הבטחת תשואה גם לקרנות מהסוג הזה שיידעו להשקיע בעסקים קטנים את הסכומים של מיליוני שקלים בודדים לכל עסק כי זה מה שיניע - - -

ביצוע.

אנחנו מוכנים להקים - - -

לא זה מה שהוא אמר.

הוא הוסיף על דבריו. אני אומר שזה מה שיניע את הכלכלה ומייצר תעסוקה.

אני מסכים אתך לחלוטין. צריכים מנוע בדברים האלה ולא רק באוכלוסייה הערבית יש פה כשל שוק אדיר אבל זה בשיחה נפרדת.

יש לי תשובה מספרית לג'עפר: אום אל פאחם – 28 מיליון שקל השקעה עכשיו באזרו תעשיה. 180 דונם חילקנו. יש עכשיו 150 דונם מפותחים, אפשר להזמין שם אפילו מפעלים. 50 חולקו לבעלים ועכשיו יזם יקים מפעל של 15 דונם ל-150 עובדים.

בנצרת השקעה של 24 מיליון שקלים באזור התעשייה הצפוני. אמנם יש שם יזם אחד שלקח את רוב האדמה. יש שם בעיה של התאגיד שרוצה לקחת היטלים ואלנו יש בעיה של כפל סבסוד אבל אנחנו נפתור את הבעיה הזאת. בשנה הבאה תהיה שם בנייה, כך אומר היזם, ב-60 דונם הוא יבנה 60,000 מטר – אולי יהיה לך מקום – אלו הכוונות הטובות. על היישום נדבר בעוד שנה.

תודה רבה. אני מודה לכם. קודם כל, אני מודה לחבר הכנסת גטאס שהעלה את הנושא.
אני מסכם: ועדת הכלכלה תבחן תוך מספר חודשים את תכניות התעסוקה של משרד הכלכלה והרשות לפיתוח כלכלי ותבקש לקבל את נתוני הביצוע – רועי, מיכל – של התכניות. ביצוע.
ועדת הכלכלה לא קיבלה תשובה מספקת על היקף הפרסום של התכניות, כמו שאמר חבר הכנסת, עבור האוכלוסייה הערבית. הוועדה מבקשת ממשרד הכלכלה להתייחס להערות חברי הכנסת ולוודא את העברת המידע לציבור הרחב.
הוועדה מבקשת ממשרד האוצר ומהרשות לפיתוח כלכלי לבחון את ההצעה להשתמש בכספי החיסכון לטווח ארוך של הגופים המוסדיים עבור פרויקטים במגזר הערבי ולהביא את זה לידיעתנו, כמו שאמר מר שרעבי, תו שהדברים האלו נעשים בביטחון כדי לשמור על כספי החוסכים.
לגבי עידוד אזורי תעשייה משותפים – אני חושב שכאן באמת הגיע הזמן ליוזמה של שר הכלכלה להוביל את הנושאים האלה ביחד עם הרשות כי בסופו של דבר באוכלוסייה הערבית יש כרגע בעיה של מקרקעין. זה הזמן לצאת בשנה הקרובה עם מספר אזורים משותפים שבאמת ירגישו שהחלוקה של הארנונה באה גם לאוכלוסייה הערבית והפתוח התעשייתי הוא משותף.
תודה רבה לכם ובהצלחה. הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 11:40.>