PAGE
9
ועדת הכלכלה
02/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 47>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ד בתמוז התשע"ג (2 ביולי 2013), שעה 12:00

<תקנות התעבורה (תיקון מס'...), התשע"ג-2013, בדבר פטור מחובת סימון אבני שפה>

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
יעקב אשר
רונן הופמן

>
שרית זוכוביצקי - לשכה משפטית, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

מריה כהן-אתגר - ראש תחום הנדסה, משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים

שרון שלאין - ר' חוליית יעוץ וחקיקה באגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

חיים אמיגה - ע' יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

מאיר אורניק - ר' חוליית תעבורה באגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

עפרי גופר - מתמחה, משרד המשפטים

ריטה לדז'ינסקי - מנהלת אגף חנייה ע. ירושלים, מרכז השלטון המקומי

אתי בנדלר

לאה ורון

יפעת קדם
<תקנות התעבורה (תיקון מס'...), התשע"ג-2013, בדבר פטור מחובת סימון אבני שפה>

תקנות התעבורה (תיקון מס'...), התשע"ג-2013, בדבר פטור מחובת סימון אבני שפה.

באוגוסט 2012 פורסם תיקון 107 לפקודת התעבורה שמקורו בהצעת חוק פרטית שבמסגרתה חויבה רשות התמרור המקומית לסמן את אבני השפה בכחול לסירוגין במקום שהיא רוצה לגבות אגרת הסדר חניה. כחול לסירוגין זה תמרור לפי לוח התמרורים. במסגרת הדיון התעוררו או הוצגו מקרים שבהם יש קושי לסמן את אבני השפה. במסגרת אותו תיקון הוסמך שר התחבורה לקבוע תקנות שיפטרו את רשות התמרור המקומית מהחובה לסמן את אבני השפה במקום שבו היא רוצה לגבות אגרת הסדר חניה.

התקנות האלו הן מכוח סמכות השר על פי התיקון הזה. הן מציעות 3 מקרים שבהם רשות התמרור המקומית תוכל לגבות אגרה ולא לסמן את אבני השפה בכחול לבן. מדובר במקום שאבני השפה עשויות מאבן מעוצבת, מקום שבו יש אמצעי תשלום ליד מקום החניה ומקום שמתבצעות בו עבודות שלא מאפשרות סימון. בשלושת המקרים האלה תהיה חובה להציב תמרורים שמסמנים את החניה. אלה התמרורים המוכרים. מדובר בתמרור parking ומתחתיו התמרור עם המסר המחייב. זה תמרור מתחת לתמרור. שניהם תמרורים לפי לוח התמרורים. כשכתבנו את התיקון התייעצנו עם רשויות המקומיות כדי להבין את הצרכים, בין היתר עם עיריית ירושלים, עם עיריית תל אביב. אם אתם רוצים עוד רקע להתייעצות יש פה את מריה כהן-אתגר שהיא מהנדסת תנועה.

התייעצנו עם הרשויות ועם אגף התנועה של משטרת ישראל. בדרך כלל יש לנו פורום של רשויות גדולות ובינוניות שאנחנו מפיצים להן את הדברים להתייעצות. קיבלנו תגובות. המקרים שאנחנו מפרטים פה הם מקרים מהשטח, הם מקרים אמיתיים שבהם קיימת הבעיה. מזערנו כמה שאפשר את המקומות שבהם לא ניתן לסמן. גם במקום שאין בו אבני שפה ואין אפשרות לסמן יהיה תמרור. זה בתקנה (ב).

לפני חקיקת החוק השתדלנו לצבוע בכחול לסירוגין למרות שהתמרור היה המחייב. התמרור היה מחייב. אפילו שלא הייתה חובה לסמן היינו מסמנים במקומות שניתן היה. כפי שנאמר פה קודם, בחנו את הרחובות. עשינו סקר של כל הרחובות, כי 1 בספטמבר מתקרב ואנחנו מחויבים לפעול על פי החוק. ראינו היכן לא ניתן לסמן. יש לנו פה רשימה של כ-120 רחובות. לפעמים מדובר ברחובות קטנים. אלה רחובות שלא ניתן לבצע סימון בגלל שאין מדרכה, אין אבן שפה או שזאת אבן מעוצבת. בירושלים משקיעים הרבה בתשתיות. מדובר בעלויות מאוד גבוהות. לא רוצים לכער את האזור. בכל המקומות האלה אנחנו מציבים תמרור. ללא תמרור אנחנו לא מבצעים אכיפה. בכל המקומות האלה יש תמרור. ברגע שיש תמרור שמצביע על כך שזה אזור של חניה מוסדרת ואי אפשר באותו מקום לסמן, אנחנו מבקשים, וזה הנושא שמובא כעת להחלטתכם, שרק התמרור יקבע.

אני שמח שחבר הכנסת יעקב אשר הצטרף אלינו, כי מניסיונו כראש עיריית בני-ברק הוא בקיא בנושא.

אני רוצה להיכנס רגע לרקע של החוק הזה שקיבלה הכנסת, קרי הצעת חוק הפרטית של חבר הכנסת אורי אורבך כפי שהוא הציג וכפי שהיא עלתה בדיונים בוועדת הכלכלה בעת הכנת הצעת החוק לקריאה ראשונה ובעת הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הטענה הייתה שנהגים מחנים את רכבם ומסתכלים ולא רואים שיש סימון. הם לא ערים לכך שמדובר במקום שבו החניה מותנית בתשלום, לכן הם לא משלמים, ואז כשהם באים הם מוצאים דוח, הם מוצאים הודעת תשלום קנס.

זה קרה אפילו לי פעם אחת.

אני חושבת שאין כמעט אדם שלא חווה את העניין הזה. מסתבר שרשויות מקומיות נוהגות במקומות רבים להציב את התמרור שעליו מדובר כאן –זה התמרור המוכר עם ה-parking – ולידו תמרור שמדבר על השעות שבהן יש מגבלת חניה בתשלום בתחילת הדרך. הדרך הזאת היא דרך ארוכה. אם אתה חונה אחרי 50 מטרים –תחשבו כמה כלי רכב נכנסים ב-50 מטרים או אפילו יותר מזה - אתה פשוט בתום לב ולא מתוך רצון להפר את החוק לא משלם.

יש משפט שאומר: "אין גוזרים על הציבור גזירה שאינו יכול לעמוד בה".

זה הרקע. את התופעה הזאת ביקש חבר הכנסת אורבך להפסיק.

היום השר לענייני גמלאים.

בתמיכת כל הכנסת, כולל ועדת הכלכלה בהרכב הקודם שלה, נקבע החוק. החוק אומר דבר מאוד פשוט. אני אקרא אותו.

זה החוק הקיים?

זה החוק הקיים שמתוכו - - -

עכשיו זה תיקון?

אנחנו לא דנים בתיקון, אנחנו דנים בתקנות לביצוע החוק.

יש סתירה בין התקנות לחוק?

להבנתי, במידה מסוימת כן.

להבנתה של המשנה ליועץ המשפטי של הכנסת יש כאן סתירות.

לא הייתי אומרת סתירות.

אלא?

זה לא עונה לרוח החוק.

אין הלימה.

פקודת התעבורה מסמיכה מועצה של עירייה או של מועצה מקומית להטיל חוקי עזר, בין היתר להסדר כלי רכב העומדים בתוך תחומי העירייה או המועצה המקומית בדרך איסור או בדרך אחרת. זה המקור החוקי להסמכתן של הרשויות המקומיות לאסור ולהחליט על חניה בתשלום במקומות מסוימים. מה החוק שהתקבל אומר? "ובלבד שלא תתנה חניה בתשלום" – הכוונה לרשות המקומית – "אלא אם כן אבני השפה בדרך סומנו לסירוגין בצבע כחול. השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע חובת סימון כאמור או באופן אחר בשול דרך אף אם אין בה אבני שפה ונסיבות למתן פטור מחובת הסימון בדרך בתנאים או ללא תנאים, ובלבד שיינקטו אמצעים כדי להבטיח את ידיעתם של הנוהגים ברכב על קיומה של חובת התשלום בדרך".
לפי מה שהוצע כאן, התנאי הקבוע בחוק כדי להבטיח את ידיעתם של הנוהגים ברכב על קיומה של החובה הם אותם תמרורים שהעירייה כך וכך גם היום מציבה. בשעת הדיונים נאמר בפירוש בוועדה – אני יכולה למצוא את הפרוטוקולים שדובר בהם ולהפנות לכך– שהתנאי להתיר דברים כאלה במקרים שהוועדה תסבור שיש להקל על החובה הזאת של צביעה בכחול לסירוגין או בכחול לבן, כמו שיש במקומות אחרים, היא שהמרחק בין תמרור לתמרור לא יעלה על X מטרים. אין כאן שום דבר.

מה באות התקנות היום ומציעות? בתקנת משנה (א), שעדיין לא קראו אותה, מתייחסים רק למקומות שיש בהם אבני שפה. אומרים שכשיש אבני שפה נאפשר שלא לצבוע בכחול לסירוגין אם יתקיימו התנאים האלה. אין כאן שום תנאים נוספים. לפי תקנת משנה (ב), במקום שאין בכלל אבני שפה יש פטור גורף. זה בניגוד לרוח החוק באופן ברור וחד משמעי. מה שדורשים היום בנסיבות שתיכף נקרא אותן ויש לי הערות לגביהן ובמקום שבשול הדרך אין בכלל אבני שפה, זה שיהיו התמרורים שקיימים כבר היום. מה הואילו חכמים בתקנתם? לא הועילו דבר.
אחר כך יש נסיבה אחת ברורה שאני תומכת בה במלוא ליבי בתקנה 19ב(א)(2): "מקום שבו מוצב אמצעי תשלום לצד כל מקום חניה". ודאי שהנוהג לא יכול לטעות. אין כאן מכשול שצריך להסיר. כל מקרה שבו אבני השפה עשויות מאבן מעוצבת הם ביקשו להכניס בחוק עצמו. הוועדה לא הסכימה לתת פטור גורף לכל מקום שיש אבן מעוצבת - היא רצתה להתנות את זה בתנאים. כאן אין שום תנאים - או לדרך שמתבצעות עבודות שאינן מאפשרות סימון אבני שפה. זה יפה, יכול להיות שזה נכון, יכול להיות שזה ראוי, רק אני חוששת מסיטואציה – עוד לא התחלנו לקרוא את התקנה עצמה, אני פשוט מקדימה את ההערה - שמתבצעות עבודות. לא כל כך ברור מה פרק הזמן שמתבצעות עבודות. אולי כבר יש אישור, רק עוד לא נבחר הקבלן. אולי יש קבלן, אבל הוא עוד לא התחיל לחפור. אולי לא השלימו את העבודות. הפטור הזה יכול להיות פטור גורף לתקופה מאוד ארוכה לא הגבלה כלשהי.

אם אני מסכמת את הערותיי באופן כללי, אז התקנות האלו להבנתי אינן עונות על רוח החוק. אני לא רוצה להגיד באופן גורף שהן חורגות מסמכות, אבל הן בוודאי לא עונות לכוונה שהייתה ביסוד תיקון החוק. אני מציעה שכשהוועדה תתחיל לקרוא את התקנות היא תשלב עוד מגבלות.

אני מסכים עם חלק מהתקנות. אני חושב שיש מקומות בערים מסוימות שבהם השקיעו הרבה מאוד כסף כדי שהמקום יהיה מעוצב ויהיה יפה. ברגע שמסמנים בכחול לבן הולך כל העיצוב כי השקיעו באבן. מצד שני, יש בעיה שיכולה להיות עם השילוט שקיים היום. אפשר להיות במצב שאתה אומר לעצמך, "איך מצאתי בתוך העיר כזה דבר", למרות שזה לא יכול לקרות פעמיים לאותו אדם.

באותו רחוב זה לא יכול לקרות פעמיים. לי זה כבר קרה פעמיים.

אני מציע שדווקא באותם מקומות מעוצבים יהיה מטחן.

צפיפות התמרורים או המטחנים.

אם יש מטחן ליד כל מכונית אין בעיה. זה ברור.

אם יש מטחן אף אחד לא צריך לטעות.

ואיפה שאין מטחן?

איפה שעושים אבן מעוצבת לא רוצים מטחנים, כי רוצים שזה ייראה יפה.

אני למדתי בחיים שלי שאין הכל. אם אתה לא רוצה לא את זה ולא את זה, אתה יכול - - -

אני מבינה. רק הסברתי למה - - -

גם התמרור מכער את זה מבחינה ויזואלית. אני הייתי משקיע כסף במטחנים יותר מעוצבים באותם מקומות.

אנחנו משקיעים בטכנולוגיה.

אני לא נכנס לגוף התקנות. רשויות מקומיות לא יכולות להרגיל תושבים שבמקום שיש עבודות איש הישר בעיניו יעשה, כי אחר כך זה מרגיל את האנשים לתרבות מסוימת. צריך למצוא ניסוח טיפה שונה, להיכנס לתוך נבכי החוק ולעשות את זה בהבנה ובהסכמה ביחד כדי להגיע בסופו של דבר - - -

פחות גורף.

עו"ד זוכוביצקי, שמעת את ההערות של המשנה ליועץ המשפטי של הכנסת. אני במקרה הזה טאבולה ראסה, אני פתוח. נראה לי, כמו שהיא הגדירה והסבירו לפני זה, שאין הלימה בין החוק לתקנות. רוח החוק שדיברנו עליו לא בא לידי ביטוי בתקנות האלו. אולי תוך כדי התהליך שאנחנו עוברים פה נעשה כמה שינויים כדי שהתקנות תהלומנה את רוח החוק.

כל תוספת שהעירה היועצת המשפטית - - -

אתם מבינים אותה.

בדיוק.

אני הבנתי שאין התנגדות לעניין אמצעי תשלום לצד כל מקום חניה. זו בהחלט ידיעה מוחלטת. אני מסכימה איתך ב-100%. אני גם דיברתי על זה עם עו"ד זוכוביצקי. אפשר לעשות איזו שהיא התאמה במובן זה של לעשות את זה במצטבר, זאת אומרת שבמקומות בהם מתבצעות עבודות בכביש אי אפשר לסמן כי יש מניעה.

ויש אמצעי תשלום.

צריך איזה שהוא אמצעי על-מנת שידעו שחייבים להחנות שם בתשלום. לא לשפוך את התינוק עם המים, אלא - - -

מכיוון שאי אפשר לשים מטחן כי יש שם עבודות, מה כן אפשר לשים?

תמרור.

תמרור יותר ברור. נשים תמרור ואחרי זה, גברת לדז'ינסקי, היד שמכניסה היא גם היד שתעקור.

זה לא בקצה הרחוב, אלא במקום הספציפי. איפה שיש עבודות בכביש יהיה שילוב.

במקום שיש עבודות בכביש, איפה שיש אבני שפה מעוצבות ובמקום שאין אבני שפה בכלל, צריך שהמרחק בין תמרור לתמרור לא יעלה על 50 מטרים.

נכון מאוד. שכל נהג ידע.

בוודאי.

זה נראה לי מאוד הגיוני. זה נראה לי רוח החוק. אני מבקש מעו"ד זוכוביצקי לחשוב איך אנחנו בתקנות עושים את השינויים המתאימים כדי שנוכל להעביר את זה כרוח החוק.

כשאנחנו אומרים אמצעי תשלום צריכה להיות הודעה מחייבת. כדי שזה יהיה מחייב אנחנו רוצים שזה יהיה בלוח התמרורים. התמרור היום הוא האמצעי. ניסינו לחשוב על דרך יצירתית כדי ליידע את האזרח בדבר החובה לשלם. הדבר המוכר, החוקי, הרלוונטי היחידי היה התמרור parking עם המסר המחייב. אנחנו לא יכולים להמציא משהו אחר. אין כלים אמיתיים להמציא.

לגבי אמצעי החניה זה מאוד ברור. לגבי אבני שפה הבנו שאם נציב אמצעי תשלום אנחנו פוגעים בעיצוב. כשמדובר על עבודות בדרך זה בטח לא רלוונטי.

את אומרת שאין לכם שום אמצעים.

אנחנו חייבים לעבוד על פי לוח התמרורים כדי שזה יהיה מחייב.

אני לא מקבל את זה שמטחנים פוגעים בעיצוב. צביעה זה הרג של העיצוב.

את בעצם אומרת, באמצעות גברת אתגר, שיש רוח חוק, אבל הרוח הזאת למעלה, זאת אומרת נישאים ברוח וגשם אין. את אומרת שאי אפשר לבצע. אומרת עו"ד בנדלר - - -

לא אמרתי שאי אפשר לבצע. תיארתי את הקשיים. אולי הפתרון הוא צמצום התמרורים.

אני לגמרי עם גברת לדז'ינסקי. אני נגד כיעור. יש כל כך הרבה כיעור בחלק מהדברים, שחשוב לי העיצוב.

ככל ששמים כל 50 מטר זה מעט מאוד, מדובר ב-10 רכבים. עד מפה לקצה השני את רואה את זה.

זה יותר מ-10 רכבים.

אם נמלא את העיר בתמרורים ובמטחנים - - - אנחנו רוצים להתקדם קדימה. יכול להיות שאפשר לשים עוד תמרור לא במרחק של 50 מטר.

אני פה בדילמה. אני רוצה את רוח המחוקק. אנחנו יושבים פה למען האזרחים. חברי הכנסת בוועדת הכלכלה מתחלפים. כל אחד צריך ללמוד את התורה מחדש. אני חושב שזה הפרלמנט מהגרועים בעולם, משום שברוב הפרלמנטים בעולם, להוציא את הקפריסאי שהוא לא דוגמה בשבילי כי הוא של 50 וכמה, אנשים יושבים אך ורק בוועדה אחת. אצלנו חברי הכנסת רצים כמו עכברים מסוממים ממקום למקום. אני חושב שמערכת התמריצים של הפרלמנט הזה לא טובה. אני מחפש פתרון. אני מוכן להפסיק את הדיון הזה. אם הפתרון הזה לא טוב, קחו את הזמן ותחזרו אלינו. זה לא בוער.

הם חייבים. ב-1 בספטמבר הכל צריך להיות מסודר.

אני מבין לגמרי את עו"ד זכוביצקי, את גברת אתגר ואת גברת לדז'ינסקי. אני מרגיש כרגע לא נוח, כי אני רוצה לקדם את זה אבל רוח החוק לא מצאה פתרון לנושא הכיעור. אני גם לא בעד הצפיפות שבכל מקום יהיה מטחן. תנו לי פתרון.

אני הבנתי שהרעיון שיהיה מרחק מקסימום בין תמרור אחד לשני הוא רעיון שמקובל על נציגי הממשלה. השאלה מה המרחק הראוי.

אני מוכן להפסיק את הדיון כדי שתמצאו פתרון. תשבו עם עו"ד בנדלר, תחשבו על משהו. אני לא רוצה להעביר תקנות - המועד שלהן יפקע ב-1 בספטמבר - כשהן לא מספקות את רוח המחוקק. בואו נעשה פה איזו הפסקה קצרה, אולי תמצאו איזה שהוא פתרון.
<(הישיבה נפסקה בשעה 12:45 ונתחדשה בשעה 13:10.)>

אני מציעה ששרית תקרא את תקנה 1(א). לגבי תקנת משנה (ב) אנחנו מציעים נוסח אחר.

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 77(א)(2) לפקודת התעבורה (להלן – הפקודה) ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: הוספת תקנה 19ב "פטור מחובת סימון אבני שפה 1. אחרי תקנה 19א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, יבוא: (א) רשות תמרור מקומית רשאית להתנות חניה בתשלום בדרך אף אם אבני השפה לא סומנו לסירוגין בצבע כחול בהתקיים אחד מאלה - - -

אחרי המילים "אף אם אבני השפה" צריך לכתוב "או שול הדרך במקום שאין בו אבני שפה".

(1) אבני השפה עשויות מאבן מעוצבת; (2) מקום שבו מוצב אמצעי תשלום לצד כל מקום חניה; (3) בדרך מתבצעות עבודות שאינן מאפשרות סימון אבני השפה ומוצב בה תמרור 901;

התוספת היא במלים "ומוצב בה תמרור 901". תקנת משנה (ב) המוצעת תאמר כדלקמן - אני כבר מודיעה לוועדה שייתכן שאנחנו נכניס שינויים בנוסח שלא ישנו את המהות - "פטור מסימון דרך לסירוגין בצבע כחול בדרך שאין בה אבני או בדרך כאמור בתקנת משנה (א)(1)", זאת אומרת זו אותה דרך שאבני השפה שם עשויות מאבן מעוצבת, "יחול רק אם רשות התמרור המקומית הציבה תמרור 626 או 627 ותמרור 439 או תמרור 629, הכולל הודעה בדבר חובת התשלום וימי התשלום, או עמדת תשלום במרחק שאינו עולה על 60 מטרים".

בין ה-50 ל-100 הוחלט על 60 מטרים.

אני מקווה שזה מקובל.

זה לא רק בין תמרור לתמרור, זה בין תמרור לעמדת - - -

"במרחק שאינו עולה על 60 מטרים בין תמרור לתמרור או בין תמרור לעמדת תשלום או בין עמדת תשלום לעמדת תשלום. בתקנה זו "עמדת תשלום" – מתקן מסומן המוצב על מדרכה או בשול דרך המשמש לתשלום עבור חניה בדרך שבה החניה מותנית בתשלום".

תחילה 2. תחילתן של תקנות אלה ביום כ"ו באלול התשע"ג (1 בספטמבר 2013).

מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין

התקנות אושרו בתיקונים המקובלים. אני מאוד שמח על הפתיחות וההקשבה כדי להביא לביטוי את רוח המחוקק. תודה למשנה ליועץ המשפטי של הכנסת. תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 13:40.>