PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
02/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 16>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ"ד בתמוז התשע"ג (02 ביולי 2013), שעה 14:00

הצעה לסדר-היום בנושא: "חינוך יהודי בגולה", של חה"כ משולם נהרי

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר
דב ליפמן

משולם נהרי

>
מנכ"ל הכנסת רונן פלוט
זאב חנין - המדען הראשי, המשרד לקליטת העלייה

חנה קורן - מנהלת אגף בכיר עידוד עלייה ותושבים חוזרים, המשרד לקליטת העלייה

משה מיכלס - ראש מטה חפציב"ה, משרד החינוך

מרגריטה ספיצ'קו - רכזת תפוצות, המשרד לענייני תפוצות, חברה וירושלים

חגי אליצור - מנהל תחום תפוצות, המשרד לענייני תפוצות, חברה וירושלים

יהודה גרוסמן - מנהל אגף חפציב"ה - היחידה ליהדות דוברת רוסית בעולם, הסוכנות היהודית

אברהם דובדבני - יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית

יצחק שטיגליץ - מנהל היחידה לשליחות הוראה בתפוצות, ההסתדרות הציונית העולמית

נעמי בן-עמי - מנכ"לית נתיב

אליהו וולף - מזכיר, עמותת "אור אבנר"

פנחס גולדשמידט - הרב הראשי של מוסקבה, רשת "שמע ישראל"

שלמה בקשט - הרב הראשי של אודסה, רשת "שמע ישראל"

ישעיהו יחיאלי - ראש מינהלת נעל"ה

חיים ויטלי בן יעקב - ד"ר, סגן המזכ"ל - הקונגרס היהודי היורו-אסייתי, הקונגרס היהודי

אבי גנון - מנכ"ל - קדימה מדע, אורט עולמי

דוד דנקר - קשרי ממשל, איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה

איבון קפון - מייסד, מועצת ארגוני עולים

עירן ירושלמי - מנהל בית הספר תיכון ת"א - לשעבר שליח הסוכנות ביוון, מוסדות חינוך

ציון גבאי - מנכ"ל הקרן לידידות

אופיר איתח - רכזת מענקים, הקרן לידידות

דנה גורדון שושני

אסתר מימון

"חינוך יהודי בגולה", של חה"כ משולם נהרי

צהרים טובים לכולם, אני מתכבד לארח אתכם כאן היום, יש לנו הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת משולם נהרי – חינוך יהודי בגולה. מדברים כאן על פרויקט חפציב"ה. שמעתי לא מעט על הפרויקט הזה. אני עצמי עולה מברית-המועצות, מבירוביג'אן, מהאוטונומיה היהודית, על הפרויקט הזה כמובן שמעתי בארץ, שמעתי הרבה דברים טובים. הובא לידיעתי שהפרויקט נמצא קצת במצוקה, אולי כאן נשמע שאפילו קצת הרבה. נראה איך אנחנו כאן בעזרת הפלטפורמה של הוועדה נוכל לסייע כדי שהדבר הטוב הזה, ונשמע עד כמה הוא טוב – הייתי רוצה לקבל קצת יותר פרטים – לראות איך אנחנו מקדמים אותו הלאה. בבקשה, חבר הכנסת משולם נהרי.

כבוד היושב-ראש, צהרים טובים לכולם, אני לא מפסיק להתפעל מהנוף האנושי. אני משתתף כמעט יום-יום בוועדות ולפעמים מדלג מוועדה לוועדה, אבל הישיבה הזאת בעיני היא באמת ישיבה מיוחדת. כל אחד מהיושבים פה – ובשלב מסוים הם יציגו את עצמם – עשייה גדולה מאחוריו וגם בהווה כולם עוסקים בנושא של חינוך יהודי בגולה, קשורים לחינוך היהודי בגולה ועושים לילות כימים למען ילדי ישראל.

בחרתי להעלות את הנושא הזה, אפילו בדחיפות, אבל לא אישרו את זה. כנראה אצלנו עדיין לא מכירים מספיק את הפרויקט ואת הדחיפות של הפרויקט, אז הפכתי את הנושא להצעה רגילה לסדר-היום והעליתי אותו במליאת הכנסת.
אני אומר לכם מדוע בחרתי להעלות את הנושא הזה: דבר ראשון, כי החינוך בראש מעיינינו. כל אלה שיושבים פה, באמת החינוך בראש מעיינם. דבר שני, מניעת התבוללות. אני חושב שהסכנה של ההתבוללות היא דווקא באוכלוסייה שאתם עוסקים בה ומצילים אותה ועוסקים בה במניעת התבוללות. דבר שלישי זו הסכנה הקיומית לחפציב"ה.

חפציב"ה זה רשת בתי ספר במדינות חבר העמים, ולאחר קריסת מסך הברזל ופתיחת שערי ברית-המועצות התחילה מדינת ישראל בפעילות חינוכית בחבר העמים. בשנת 1992 שר החינוך דאז, זבולון המר זיכרונו לברכה, יזם הקמת בתי ספר יהודיים במדינות חבר העמים, קודם כול למניעת התבוללות, ודבר שני, להביא את כל היהודים משם, שנמנע מהם ללמוד על מורשתם ועל יהדותם – להחזיר אותם ולקרב אותם, ובסופו של דבר המטרה החשובה ביותר להעלות אותם לארץ.

על המערכת הזאת אפשר לדבר ימים ולילות, כמה היא חשובה ואיזו כברת דרך היא עשתה. המערכת הזאת אומנם הוקמה על-ידי משרד החינוך, מלווה על-ידי משרד החינוך והסוכנות היהודית במדינות חבר העמים, אבל חלו תמורות במשך השנים, לא לטובה. בעוד שהתקציב ב-2003 עמד על כ-28.5 מיליון לבתי ספר שמונים כיום 44 בתי ספר ולומדים בהם כ-10,000 תלמידים, התקציב הלך ופחת - - -

האם כולם יהודים?

יש בתי ספר שלומדים בהם מאה אחוז יהודים, יש בתי ספר שלומדים בהם יהודים על-פי ההלכה, יש בתי ספר שרובם יהודים על-פי חוק השבות. זה מעורב. בכל אופן, לעבודה שנעשית שם אין אח ורע, ולעומת זאת התקציב הלך ופחת מ-28.5 מיליון ל-8 מיליון ב-2009, והשנה – אני לא מדבר על תוספות, אני מדבר על הבסיס – התקציב יעמוד על כ-7 מיליון, אפילו לא 7 מיליון. אין ספק שאי-אפשר לקיים מערכת כזאת. אני עוד ארחיב בנושא הזה.
קודם כול, אני רוצה לספר על המערכת הזאת וחשיבותה של המערכת הזאת. ביקרתי שם כמה וכמה פעמים, אבל אני רוצה לספר סיפור אחד שהייתי שותף לו יחד עם ועדת החינוך והתרבות וועדת הקליטה, ועדה משותפת שיצאה לסייר בבתי ספר במדינות חבר העמים, גם דנה ליוותה אותנו. אחד מבתי הספר שהיינו בו במוסקבה, זה היה בית הספר "עץ חיים", בראשותו של הרב פנחס גולדשמידט, רבה של מוסקבה, וזה היה ביום ירושלים. ביקשתי דווקא ביום הזה מהמשלחת, שבראשה עמד אז יושב-ראש ועדת החינוך, אילן שלגי – למי שלא זוכר הוא היה מבכירי מפלגת שינוי, והיו לנו ויכוחים כמו שיש היום בפוליטיקה הישראלית, מה שנקרא "הסתה" – הגענו למוסקבה ואמרתי לו: בוא נבקר ונראה. שם משום מה, איך שנחתנו, פתאום כבר לא דיברו על פוליטיקה ולא כלום, כולנו יהודים, אין חילונים, אין דתיים, אין חרדים – כולם יהודים, כולם מרגישים אחווה. הלכנו לבקר בבית הספר ביום ירושלים ותלמידי בית הספר – אגב, בית ספר שנחשב אורתודוקסי, אבל לא במושגים של מדינת ישראל, כי שם לומדים בנים ובנות יחד. אלה מושגים אחרים לגמרי – ציינו את יום ירושלים. אני אומר לכם שאנחנו בירושלים לא מרגישים את יום ירושלים כפי שהרגשנו כולנו שם.

אתה מתכוון בהר נוף?

לא רק בהר נוף, גם אתה היית שם אתנו באותה משלחת. אם אתה זוכר איזה מצגת, איזו מסיבה יפה הם עשו לכבוד יום ירושלים. כולנו חזרנו נפעמים. אז אמר לי אילן שלגי: לא האמנתי שיש דבר כזה. למה לא ניקח את המודל הזה ונעתיק אותו למדינת ישראל? אמרתי לו אדרבה ואדרבה, בואו נתנהג במדינת ישראל כפי שאנחנו מתנהגים פה. אני מבטיח לך, אפשר לעשות הרבה דברים ואפשר להתקדם. חינוך בונים עם גשרים ולא בכפייה, והתקדמנו רק בזכות עוד גשר ועוד גשר.

מי שמלווה היום – וזה המזל של בתי הספר האלה והמערכת הזאת – אלה שלוש רשתות: "אורט", "אור אבנר" ו"שמע ישראל". "אנשים צדיקים", אני קורא להם. אם האנשים האלה, אם הרשתות הללו לא היו עומדות כחומה בצורה מאחורי בתי הספר, הם היו נסגרים מזמן. אם הם היו צריכים להיות סמוכים על תקציב המדינה, הם היו נסגרים מזמן. הם מתמודדים יום-יום, שעה-שעה, להביא עוד דולר ועוד דולר כדי לקיים את בתי הספר האלה. אנחנו שוכחים שאנחנו פונים ליהדות העולם ומבקשים מהם: בואו תעזרו לנו לחינוך פה במדינת ישראל, ואתם מבינים שהסכומים הם אדירים. את העזרה, אי-אפשר לתאר – מיליארדים שנותנים למדינת ישראל לנושא חינוך – ואנחנו מתקשים ב-7 מיליון הללו לעזור ליהדות העולם.
העם היהודי הוא לא שני עמים, הוא עם אחד. לא נולדתי במדינות חבר העמים, הורי באו מתימן, אבל העם היהודי הוא עם אחד והחינוך יקר לכולנו, ואם אפשר להציל יהודי אפילו בסוף העולם, צריך להציל אותו, צריך לקרב אותו, צריך למנוע התבוללות. התבוללות זה בגולה, וזה הגיע לממדים מדאיגים.
רק בשבוע שעבר בממשלת ישראל הוצג המסמך של הסוכנות היהודית ושוב אנחנו רואים אותם מספרים, ורואים את אותה זיקה בין החינוך היהודי הפורמלי ובין אחוז ההתבוללות. איפה שלומדים יותר ילדים יהודים בבתי ספר יהודיים יש אחוז קטן של התבוללות. רק לדוגמה ברוסיה ובאוקראינה יש 15% בלבד שלומדים בבתי ספר יהודיים, אבל יש 80% התבוללות. כך זה בכל מדינות העולם בגולה.
אסור לנו להיות שאננים, יש בזה אמירה שאנחנו מראים ליהדות העולם: אכפת לנו מכם. כשאני יושב עם גורמים, הם אומרים: מה אתם עושים? אין להם בעיה לתת, הם גם נותנים, הם שותפים, אבל הם רוצים גם לראות את האכפתיות שלנו, עד כמה לנו אכפת מיהדות העולם ולא לדאוג רק לנו.

המערכת הזאת, אין ספק שהיא צריכה להיות בנפשנו. ברוך השם גם הרחבנו את הפעילות למזרח-אירופה כמו הונגריה וגרמניה, אבל זה מעט. עיקר הפעילות היא במסגרת של שליחים לבתי הספר. אם אתם חושבים שב-7 מיליון מקיימים מערכת, זו טעות.

זה התקציב כולל התרומות?

עם התרומות שמביאות הרשתות הם מתמודדים שם במקום, זה לא קשור.

מה הצורך בתקציב?

מדינת ישראל, מה שיש לה היום זה כ-7 מיליון. התלבטתי אם לומר את זה בכלל, אבל כבר כמה שנים אני מביא לפחות 5 מיליון כתוספת כדי למנוע את הקריסה של המערכת הזאת. המערכת הזאת צורכת היום לא פחות מ-28 עד 30 מיליון. בלי זה קשה מאוד לקיים את המערכת. אל תשכח שבכל שנה מורידים שליחים, יש פחות שליחים, וזה מה שמפעיל את בתי הספר. בתי הספר האלה זה לא רק לחינוך ילדים, בתי הספר האלה הקימו קהילות סביבם. אם אני לוקח את אודסה, אי-אפשר להאמין, אבל כבר יש שלטים ברחובות גם בעברית.

אנחנו נשמע.

כן. נשמע מהם. לכן ביקשתי דבר ראשון לקיים את הדיון בנושא חפציב"ה. אבל אני רוצה לחרוג מהנושא, ואני מאמין שהיושב-ראש ידאג שיהיו פה עוד דיונים בנושא הזה, כי זה חשוב לנו כאומה, חשוב לנו כמדינה, חשוב לנו כאנשים שהחינוך חשוב להם, והחינוך היהודי לא מצטמצם רק במדינות חבר העמים.

הייתי עכשיו בארצות-הברית, ויש פרויקט אדיר של ההסתדרות הציונית. נמצא פה אברהם דובדבני ולא פעם ישבנו, וראיתי כמה בנפשו הנושא הזה, גם מנכ"ל הכנסת, אני לא רואה אותו - - -

- - -

פיני מייצג אותו ויחד היינו שם. עכשיו הייתי בביקור פרטי, החלטתי שאני רוצה ללכת ולראות והזמינו אותי למסיבת סיום. רבותי, מי שרואה את הישראלים שנמצאים שם, הם לא עשירים, הם לא מעשירי אמריקה, יש להם בעיות קיומיות יומיומיות ויש להם בעיה עם החינוך של הילדים והחינוך שם יקר, והם שולחים לבתי הספר הממשלתיים, והילדים הללו מתחילים להתבולל, ובאה ההסתדרות הציונית יחד עם משרד התפוצות והקימו מפעל אדיר, צמוד לבתי הספר, שיחזיר את הילדים הללו, ייתן להם מסגרת חינוכית, אבל זה לא מספיק.
יש גם בצרפת ויש גם באירופה בתי ספר שמשוועים לעזרה. זו ההזדמנות. אם אנחנו מקיימים עכשיו דיון ונמצא פתרונות לנושא של החינוך היהודי בגולה, אז צריך לבנות מודל ולהרחיב את המודל הזה גם לאמריקה, גם לאירופה וגם למזרח אירופה, מפני שיש גם תקציבים שנועדו לאמריקה, אבל כל אחד פועל בצורה אחרת לפי מודל אחר. זה הזמן לבנות את המודל הזה של חבר העמים שהצליח והוכיח את עצמו – ממש הקימו יש מאין – ולהחיל את זה על כל הגולה. אני מקווה שהדיון הזה יהיה יריית הפתיחה.

זה נושא שנוגע ללבי, אני רוצה להיות שותף. זה לא קשור למפלגות, לא קשור לסיעות, לא לפוליטיקה. החינוך קשור לכולנו, כולנו רוצים לתרום את חלקנו בכל מקום ובכל נקודה בעולם. תודה.

תודה רבה לחבר הכנסת משולם נהרי. הצטרף אלינו חבר הכנסת דב ליפמן. לפני שתתחיל אני רוצה להוסיף כמה מלים. כבר נפגשתי פה עם כמה וכמה ארגונים, עם ראשי הארגונים, ואנחנו רק כמה חודשים חברי כנסת חדשים, נתמניתי לא מזמן ליושב-ראש הוועדה הזאת – הנושא של התפוצות לא בדיוק נושא מוכר על-ידי רוב אזרחי ישראל. זה איזה מושג, לא יודעם אם הוא טוב או רע, אף אחד לא חושב בדיוק. "תפוצות" זו מילה – כשהגעתי לתפקיד הזה והתחלתי להיחשף, הייתי בארצות-הברית, נפגשתי וראיתי, הבנתי שהיהדות בתפוצות, אני חושב שזה אחד הדברים הכי חשובים לקיום המדינה שלנו מכל מיני סיבות. הנושא של התבוללות זה באמת נושא נורא מדאיג. כמו שאמרת עכשיו – את זה התחלתי לגלות דרך הוועדה הזאת, לא רק בעניין התפוצות, יש המון גורמים שמתעסקים בנושא התפוצות, אותו דבר כמו בנושא הספורט, או בנושא של העדה האתיופית בארץ – יש המון ארגונים, המון גופים, וכולם מנסים לעשות עבודה טובה, אבל יש חפיפה בין הפרויקטים וכסף רב נשפך ולפעמים התוצאות שאנחנו נוכל להשיג יהיו הרבה יותר טובות אם תהיה מדיניות. גם כאן אם יש מודל שמצליח, צריך לבחון ולאסוף את כל הגופים. קשה לבוא לגופים בטענות, כי הרבה מן הגופים מתקיימים מכסף של תרומות. קשה קצת לבוא ולהכריח אותם לקבוע מדיניות כזאת או אחרת. אבל סביב השולחן הזה, אם אנחנו מדברים עכשיו על חינוך בתפוצות, חינוך בגולה, צריך לראות איזה פרויקטים קיימים ולעשות איזה שיתוף פעולה, כדי שפרויקט שעובד טוב, ואנחנו יודעים שהוא עובד, לראות איך אנחנו מקדמים אותו במקומות אחרים, כמו שאמרת.

לגבי השאלה ששאלתי אותך, כמה יהודים לומדים שם. גם אם יש חלק שהם יהודים, לא לפי ההלכה ולא לפי חוק השבות, אבל יש להם איזו הזדהות עם ישראל ועם היהדות, הם כבר תומכים של ישראל וזה טוב לנו, כי בסופו של דבר הם הלובי וזה מחזק אותנו כמדינה. בנושא הזה, כמו שאמרתי, נקיים עוד דיונים וננסה לגבש עמדה ומדיניות מעבר לפגישה הזאת.

בנושא של חפציב"ה חל שינוי לאחרונה – היה יוחנן בן יעקב שליווה את זה, שהיה אמור להיות פה. עכשיו זו גם ההזדמנות שלנו לברך את המחליף שלו, משה מיכלס, שבא במלוא המרץ. אני בטוח שהוא יהיה איש בשורה, לכן אני אומר שהישיבה הזאת, אני רואה בה יותר ישיבה חגיגית.

יש לנו חילופי משמרות בהרבה מקומות, רק משולם נשאר, אבל טוב שהוא נשאר, כי הוא תומך. דב, האם רצית לדבר?

כן. קודם כול, חבר הכנסת נהרי, אני רוצה לברך על היוזמה. הייתי בגרוזיה בתחילת שנות ה-90, הייתי במחנה קיץ שם וראיתי את הצורך בחינוך שם, ואין לי ספק שאנחנו צריכים את כל הפרויקטים האלו. עליתי ארצה לפני תשע שנים ולמדתי בבתי ספר באמריקה. חזרתי הבוקר מארצות-הברית, היו לי המון פגישות שם והיו המון בקשות מכל מיני גורמים, דתיים ולא דתיים, שרצו שנמצא תקציבים לעזור להם בכל מיני פרויקטים. הם רוצים יותר ציונות ולהיות מחוברים למדינת ישראל. כמו שהיושב-ראש אמר, אנחנו חייבים לשבת ולתכנן ולעבוד בשיתוף פעולה. כמו שאמרת, זה לא עניין של סיעות, כולנו מבינים את הצורך. אנחנו חייבים לעשות את זה, להביא את כל הגורמים הרלוונטיים, לשבת ולתכנן, וכן, גם לדרוש תקציבים כדי להציל את התוכניות שיש ואולי אפילו לחלום על פרויקטים חדשים. אני מברך על זה. באמת באתי לשמוע את האנשים שהגיעו על הבעיות ועל הצרכים.

תודה. חבר הכנסת דב ליפמן. חשוב לנו החיזוק שלך והכוח שלך. כמו שאמרתי, אני מתכוון לעשות ישיבות כאלה. לדוגמה, כבר בשבוע הבא יש לנו ישיבה בוועדת הקליטה בנושא של הסברה בתפוצות. מזמינים את כל הגופים הרלוונטיים כדי לראות היכן אנחנו נכשלים ואיך אנחנו נקדם את זה הכי טוב. יש כמה גופים שעושים זאת. זו דוגמה קלסית מה זה לנסות ולאחד את המדיניות – לקבוע מדיניות ולדעת מה כל אחד עושה, האם גוף אחד צריך לעשות או שלושתם, אבל כל אחד לוקח את החלק שלו. נמצא פה הרב הראשי של אודסה, הרב שלמה בקשט. בבקשה, תספר לנו קצת. שמעתי הרבה דברים טובים עליך.

כבוד היושב-ראש, אורחים נכבדים, באמת מרגש לשבת כאן סביב השולחן הזה, כולם כאן אחים לנשק, מוסרי נפש כולם, מכירים כבר הרבה שנים ביחד במערכה הזאת. אני רוצה להמשיך את דבריו של כבוד השר - -

לשעבר.

- - חבר הכנסת, הרב משולם נהרי, שהוא ידיד אמת. באמת כמו שהוא הזכיר, הוא לא יליד ברית-המועצות, גם אני לא יליד ברית-המועצות, אני דור 14 בארץ, שני הורי נולדו כאן בארץ, אבל כולנו אחים, עם אחד.

רציתי יותר לחדד את הנקודה של הזיקה לארץ, כמו שחבר הכנסת הרב נהרי הזכיר, בקשר לקהילות. למעשה זה סוד גלוי שהנושא של העלייה במשך השנים פוחת והולך – אני נמצא 20 שנה שם - אפשר לראות את זה על הנציגויות של הסוכנות, שהיום כבר יש הרבה פחות נציגויות וגם בנציגויות הקיימות יש שליחים נודדים ולא שליחים קבועים, כי באמת לצערנו יש פחות צורך.
המסר שהיום הסוכנות מנסה לצאת אתו, וזה מסר מאוד נכון, שאם אנחנו רוצים לשמור על שני דברים, קשר לעם היהודי ולמדינת ישראל, מצד אחד, ומצד שני גם עלייה לארץ, יש צורך גדול להעמיק את הזהות היהודית בקהילות האלה. מתברר שככל שיש זהות יהודית עמוקה ורחבה, כך הקשר הוא יותר חזק למדינת ישראל וכך הסיכוי הרבה יותר גדול שיעלו לארץ.

הקהילות זה דבר קריטי. היום אפשר לומר, כמו שהזכירו כאן, שבתי הספר שלנו, ברשת שמע ישראל – כמובן שתי הרשתות האחרות גם עושות עבודת קודש ממש, אני אספר קצת עלינו – בתי הספר שלנו בדרך כלל עובדים במערכת מקבילה של קהילה ושירותי קהילה ובתי ספר וחינוך יהודי. זה יכול להתחיל בגן ילדים וזה יכול להיגמר, כמו אצלנו למשל, באוניברסיטה יהודית שנמצאת במערכת שלנו. השילוב הזה של קהילה ומערכת חינוך זה שילוב מנצח לדעתי, כי הסטטיסטיקה וההיסטוריה מראות שבמקרים האלה, כשיהודים קשורים גם למערכת חינוך וגם למערכת קהילתית, זאת אומרת, הם ממשיכים לחיות כיהודים בצורה זו או אחרת, זה לא משנה – אני עכשיו מדבר על קהילה, אני לא מדבר בכלל על תפילות, שזה גם כן חלק מהקהילתיות. אני מדבר על פעילויות ועל קשר וקשר חברי ומועדונים וכל מיני דברים כאלה – הקשר הזה קושר אותם, ממשיך את הקשר שלהם הלאה להיות קשורים ליהדות ולמדינה. הסטטיסטיקה מראה שדווקא מהקהילות האלה יצאו הכי הרבה עולים. גם כשהעלייה ירדה, בקהילות האלה העלייה לפחות שמרה על כוחה, ולפעמים גם עלתה.

האם יש מספרים?

אני אביא מספרים מהקהילה שלנו, למשל. בקהילה שלנו, במשך 20 השנה שאני נמצא שם, והתחלנו מכלום, מאפס, יש לי רשימה שמית של 750 תלמידים ומשפחות שעלו רק מהקהילה שלנו. אני מדבר רק על קהילת אודסה, לא ממחוז אודסה ולא מאוקראינה. מהקהילה שלנו עצמה יש לי רשימה שמית של 750 איש שעלו לכאן לארץ, כולם. כשאני מדבר על 750 איש זה משפחות, זה חיילים, זה סטודנטים, זה תלמידי ישיבה, זה תלמידי הסדר.
הוספנו בעניין הזה כדי שהדבר הזה יהיה קבוע ותמידי, הקמנו כאן בארץ מערכת קליטה וליווי, שנמצאת כאן בגבעת שאול – הרב נהרי מכיר טוב את המרכז הזה – כדי לקלוט אותם ולתת להם כתף חמה, לתת להם לב חם ואוהב, לכל אלה שבאים לכאן, לדאוג להם שתהיה להם כתובת, כי רובם, לא תמיד יש להם קרובי משפחה ומדובר על חיילים בודדים וסטודנטים בודדים, אז אנחנו משתדלים ללוות אותם כאן גם בארץ, בעת צרה ובעת שמחה. והסטטיסטיקה מראה שבעקבות השילוב הזה של העלייה משם והתמיכה של הקהילה שם והתמיכה של הקהילה פה, של המרכז שלנו, שגם הוא נושא אופי קהילתי, זה יצר מצב, לפחות אצלנו בקהילה, אני גאה לומר שלא היתה נשירה בכלל, לא היתה חזרה לארץ המוצא בכלל, דבר שקיים היום, גם בחבר העמים הוא קיים פה ושם. אצלנו הוא ממש לא קיים, ואני חושב שזאת הסיבה. ולכן המערכת של בתי הספר היא ממש קריטית, כמו שהרב נהרי הזכיר.

זה קריטי מכיוון שזה הקשר היחיד היום למדינה, זו האפשרות שלנו והסיכוי שלנו ליצור עלייה. אפילו אם הבוגרים האלה יקימו משפחות ויהיו חברי קהילה, באודסה אפילו, במוסקבה או בפטרסבורג, לא משנה איפה זה יהיה, או בדנייפר פטרוסק, יש סיכוי טוב מאוד שהילדים שלהם יגיעו לארץ או הנכדים שלהם יגיעו לארץ. זה בסיס שיגור טוב. ולכן כאן התאספנו כולם כדי לראות מה עושים הלאה.

תודה רבה על הסקירה. רציתי לאפשר כמה מילים לרב פנחס גולדשמידט, שהיה הרב של מוסקבה, הרב בראשי.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, קודם כול אני רוצה לברך אותך על כניסתך לתפקיד הזה. הפעם האחרונה שהופעתי בוועדת הכנסת הזאת, בערך לפני כשנה, כשוועדת הכנסת הזאת דנה בנושא של האיסור על ברית מילה בגרמניה. מפה יצאתי לגרמניה ועשינו שם כנס חירום, וברוך השם הצלחנו לפתור את הבעיה הזאת בעזרתה של הקנצלרית, הגברת אנגלה מרקל. לפני חודשיים נתנו לה אות תודה בבית הכנסת הגדול של אירופה בבריסל על עזרתה בנושא. החשיבות של ועדת הכנסת הזאת, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות היא גדולה יותר מאשר אלה שנמצאים פה ואינם נמצאים פה היום.

רציתי להתחיל מבראשית, לומר שאני זוכר ב-1994 כשראש הממשלה, מר יצחק רבין, זיכרונו לברכה, הגיע למוסקבה לביקור ראשון של ראש ממשלה ברוסיה, היתה לי אתו שיחה בנושא החינוך היהודי. הגיעו אלפי אנשים לשמוע אותו כשהוא הגיע לבית הכנסת הגדול, ואז אמרתי את הדברים: אם אין חינוך יהודי – לא יהיו יהודים, ואם לא יהיו יהודים – לא תהיה עלייה.

אני רוצה לומר ואני גם רוצה להיזכר בטוב. מר רוברט זינגר שהיה אז הקונסול בארצות-הברית, נציג לשכת הקשר – נתיב בארצות-הברית ואחר-כך היה לראש רשת אורט, היום הוא המזכ"ל של הקונגרס היהודי העולמי, עשה הכול כדי לפתח את הקשר בין ממשלת ישראל לבין משרד החינוך והסוכנות ופיתוח תוכנית חפציב"ה, ותוכנית חפציב"ה זכתה לתמיכה מכל הממשלות, לא משנה אם זו היתה ממשלת שמאל או ממשלת ימין, שרי חינוך כדוגמת מיכה גולדמן או שולמית אלוני, שלא היתה ידועה כאוהדת דת גדולה ביותר, המשיכו לתת את התמיכה הכוללת לפרויקט החשוב הזה.

אני רוצה להודות לממשלת ישראל, לכל הממשלות, על העזרה שהם הושיטו ליהדות הגולה, בעיקר ליהדות חבר העמים במשך 20 השנים האחרונות בחינוך היהודי.

החשיבות של החינוך היהודי בחבר העמים גדולה ביותר בגלל שמדובר בעיקר באוכלוסייה שאינה דתית, שרואה את עצמה יותר בתור קבוצה אתנית ופחות בתור קבוצה דתית, ויש המון יהודים שבחיים שלהם לא יגיעו לבית כנסת, אבל הם ירצו לתת חינוך יהודי לילדים שלהם. יש כיום תופעה של התנצרות. ההתבוללות היא לא רק על ידי נישואי תערובת, אלא התבוללות ממש על-ידי התנצרות. ואני חושב שהיום יותר מתמיד חשוב לבוא עם מסר שמדובר על שלח את עמי, באנגלית אמרו – יש לנו היום חבר כנסת יליד אמריקה, אני חושב הראשון מאז גולדה מאיר, הרב דב ליפמן – באמריקה אמרו: Let my people go, עכשיו צריך לומר Let my people know, זאת אומרת, היום הנושא של הזהות היהודית קשור מאוד לידע היהודי ולזהות היהודית. בלי ידע יהודי אי-אפשר יהיה למסור את הזהות לדור הבא.

אני מודה מאוד לחבר הכנסת משולם נהרי, ששנים על גבי שנים, כשהוא היה שר בממשלת ישראל, הוא היה האפוטרופוס והדוחף בכל הנושא של חפציב"ה ושל החינוך היהודי בחבר העמים, אף-על-פי שכמו שהוא אמר, הוא לא נולד שם, אבל ראינו אותו תמיד כאדם שמכיר בחשיבות הנושא.

כדי שלא תהיה טעות, זה לא בגלל שהייתי שר, כשהייתי פקיד במשרד החינוך, אז התחלתי ללוות את זה.

אני רוצה להביע תודה אישית לחבר הכנסת הרב משולם נהרי על פועלו בתור פקיד, ואחר-כך כשר והיום כחבר כנסת.

חל שינוי מסוים במערך בתי הספר בחבר העמים. אם בעבר בתי הספר היהודיים בחבר העמים, בעיקר שלחו ילדים כי הם ראו את זה כצעד הראשון לעלייה או להגירה, היום המצב השתנה. היום בחבר העמים, כמו בכל מקום אחר בעולם, הורים יהודים רוצים שהילדים שלהם יקבלו חינוך טוב. מה זה חינוך טוב? אני רוצה שהבן שלי יהיה רופא, אני רוצה שהבן שלי יהיה עורך-דין, שילמד במכללות הכי טובות, לכן העלות של החינוך במערכת החינוכית היהודית עלתה בהרבה. זאת אומרת, העלות לילד היום בבית ספר יהודי בחבר העמים עולה הרבה יותר מאשר היתה לפני 10 שנים ולפני 15 שנה, חוץ מהעלות הגדולה של יוקר המחיה שאי-אפשר בכלל להשוות עם מה שהיתה לפני הרבה שנים.

יש אלה שאומרים שבגלל שמספר היהודים קטן, גם צריך להקטין את כל המערכת הזאת, אבל אפשר להוכיח ההיפך. חבר הכנסת נהרי דיבר על הביקור שלו בבית ספר "עץ חיים", של הקהילה. בזמנו, כשהוא היה, היו בבית הספר 250 ילדים, היום יש לנו 503 ילדים במערכת הזאת, כמה שנים אחרי זה. זאת אומרת, יש גידול והגידול קרה בגלל שהבנו שכדי לתת חינוך יהודי לילדי הקהילה היהודית אנחנו צריכים לתת חינוך כללי מצוין, וכמו שהשקענו בבית ספר "מופת" בארץ, אנחנו גם בקשר עם אורט, ויש הרבה שיתוף פעולה בין הרשתות, בין אורט לרשת שלנו, ואנחנו גם מברכים על זה.
לכן אני שוב רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, מר יואל רזבוזוב, על שהזמנתם אותי. הישיבה הזאת מאוד חשובה, אני מקווה שמכאן תצא הבשורה וגם הקריאה לכל חברי הכנסת ולממשלת ישראל לעשות כל מה שביכולתה, כדי לחזק את התוכנית הזאת של חפציב"ה, לבל ידח ממנו נידח, שיהיו יותר יהודים שיישארו יהודים כדי שהעלייה תעלה בגדול בעתיד. תודה רבה.

תודה רבה לרב פנחס גולדשמידט על הסקירה. אנחנו נעשה את המיטב. אני מקווה שבסיום הישיבה נגבש מסקנות. הצטרף אלינו מנכ"ל הכנסת. הייתי רוצה לשמוע את נציג אורט. אבי גנון, בבקשה.

שלום רב, מכובדי, חבר הכנסת נהרי, שבאמת דוחף את כל העסק הזה כבר כמה שנים טובות קדימה, בעברי – אני לוקח אתי עשר שנים אחורה של פעילות גם בשטח וגם פה בארץ – אני מלווה את חפציב"ה כבר מ-1996, מתפקיד של מורה שליח ועד ראש מחלקת החינוך בנתיב, לפני שעזבתי את הנתיב, ולאחר מכן כחמש שנים כמנכ"ל של אורט במדינות ברית-המועצות לשעבר, כך שיש לי פרספקטיבה על התוכנית הזאת, למעשה מראשית דרכה ועד כל המשברים שהתוכנית הזאת עברה לאורך כל הדרך.

בתקופה הטובה של חפציב"ה היו כ-100 מורים שליחים, 28 מיליון שקלים, 45 בתי ספר יומיים ו-200 בתי ספר יום א'. מדינת ישראל החזיקה תשתית אסטרטגית חשובה מאין כמוה לעידוד העלייה מרחבי ברית-המועצות לשעבר. זה שיש תהליך עלייה, שהוא ממשיך, הכול טוב ויפה.

לא תראו שיתוף פעולה כזה, ודאי לא בישראל, בין רשת חילונית לבין שתי רשתות אורתודוקסיות. לא תראו דבר כזה של סיוע גם במורים, גם בכספים, כמובן גם בתחום הפדגוגי, בתחום הלימודי. כך שלצורך העניין, המתווה, כפי שהוא קיים בחפציב"ה נכון להיום, אנחנו כולנו מפספסים פה את המטרה. אנחנו מסתכלים מתחת לפנס, אבל לא רואים את כל התמונה הרחבה. והתמונה הרחבה היא שבברית-המועצות לשעבר, פכי שאני יודע, ואני מעריך שבנתונים תתמוך גם נעמי, ראש נתיב, יש קרוב לעוד מיליון זכאי חוק השבות.

חפציב"ה היא מערכת קטנה מדי. אנחנו לא נוגעים בהרבה מאוד אוכלוסיות, ואני יכול להביא כדוגמה עיר כמו קאזאן, 1,000 ק"מ ממוסקבה. פתחנו שם בית ספר יהודי בשנת 2000, היום בית הספר הזה, שמסונף לרשת אורט, יש בו כ-600 תלמידים. אני מדבר אתכם על רפובליקה אסלאמית בלב רוסיה, שבה יש בית ספר יהודי עם 600 תלמידים. למה? כי הגענו לשם. מה קורה בכל המקומות שאנחנו לא מגיעים? מה קורה בכל המקומות שיש צורך ואנחנו לא נותנים את המענה?

הרב גולדשמידט הזכיר נקודה חשובה מאוד – המערכות המקומיות לא דורכות במקום, הן רק הולכות ומשתכללות. זה לא ברית-המועצות של תחילת שנות ה-90. לצורך העניין, אם היינו שמים מחשב בבית ספר, או שהיינו נותנים הסעות והזנות, ההורים היו שולחים את הילדים לשם. היום המערכות שונות. היום יש שם תחרות בלתי רגילה. זה לא מובן מאליו שהאוכלוסייה תגיע לבתי הספר, כי בבתי הספר במוסקבה ובסנט פטרסבורג רמת הלימודים היא בין הגבוהות. אנחנו משתדלים לשמור על הרמה. כל רשת בפני עצמה משקיעה הון תועפות מהתקציבים שלה על מנת לשמור ולשמר את הרמה. עם זאת, היד והעזרה שמושיטה ממשלת ישראל, ועל כך אנחנו יכולים רק להודות, גם לא הזכרנו פה את קרן הידידות – נמצא פה מר ציון גבאי, המנכ"ל של הקרן. קרן הידידות מסייעת כבר עשר שנים לבתי הספר האלה – ביחד עם העזרה שקיבלנו מהשר נהרי, מתקציבי המדינה שבתוך גרעין התקציב והתוספות שחבר הכנסת דאג להן, פלוס הסיוע של הקרן, פלוס הסיוע של כל רשת ורשת, אנחנו מחזיקים רק לצוף על פני המים, אנחנו לא משגשגים ואנחנו לא פורחים. הדרך עוד ארוכה, הפוטנציאל הוא גדול. הממשלה צריכה לראות ביעד הזה, ביעד של כל האזור הזה, יעד אסטרטגי מבחינת המשך עידוד העלייה. תודה.

תודה רבה. הרב וולף מעמותת אור אבנר, בבקשה.

תודה. אני אוסיף על מה שכולם דיברו, פחות או יותר הבעיות בכל הרשתות אותו דבר. רק אביא דוגמה פרקטית ממה שקורה בשטח. היום, כמו שמשה יכול להגיד אחר-כך בהמשך, התקציב למורה ולמשפחתו של השליח שנוסעת לחבר העמים, התקציב הוא 150,000 לשנה. זה אומר טיסות הלוך וחזור, שכר דירה – ובמוסקבה שכר הדירה יכול להגיע ל-4,000 דולר לחודש – זה אומר לממן את שכר הלימוד של הילדים שלו, זה אומר לממן את כל הוצאות המחיה שלו במקום. אם הם מקבלים 150,000 שקל לשנה, כמובן לרשתות צריך לתת הרבה יותר. ופה אנחנו מדברים על משפחה אחת, שצריכה להחזיק את היהדות של בית ספר שלם שיש בו 100, 150, 200 או 300 תלמידים בשמונה כיתות, ומדובר על אישה אחת, על מורה אחת, ובמקרה הטוב גם עם בעלה, שליח חב"ד שנמצא במקום, שהם צריכים להחזיק את כל בית הספר, את כל היהדות של בית הספר עם כל השעות, זה כמעט לא ריאלי.

תודה. באמת המצב לא פשוט. משה, בבקשה. נציג משרד החינוך.

אני ראש מטה חפציב"ה החדש, כפי שאמר חבר הכנסת נהרי. אני מאוד מעודד מהדיון. הדיון בסדר, יש הרבה אנשים והרבה משתתפים ונקווה גם לתוצאות מהדיון, כי בנפשנו הדבר כמו שכולם ציינו. אני רוצה לציין במיוחד את יוחנן בן-יעקב, שלצערי לא נמצא פה, המייסד של הרשת הזאת לאורך כל השנים, ואני ממשיך עכשיו את דרכו. אני מקווה שנצליח ביחד. בהחלט איש ראוי, אני חייב לציין.

המטרה שלנו בחינוך, המטרה הראשית היא לשים את ישראל במרכז החינוך היהודי, לא משנה באיזו רשת, אם אורט, שמע ישראל או אור אבנר. אנחנו רוצים שהכול יהיה ישראלי. בשביל זה אנחנו צריכים שליחים, בשביל זה אנחנו צריכים מורים ישראלים. היום ברוב המקומות יש מורים מקומיים, יכולים ללמד מורים מקומיים, יכולים להקים קהילות, ויהיו קהילות מקומיות והזיקה לישראל תלך ותפחת. אנחנו חייבים בכל בית ספר מורים שליחים, ולא אחד ולא שניים, ובבתי ספר גדולים צריכים הרבה יותר. היום אנחנו בקושי מספקים שליח אחד לבית ספר, לעתים שניים, וזה לא מספיק.

דיברו פה על החינוך של הילדים. יהודי – זה שנותן לילד שלו חינוך יהודי. אנחנו רוצים שכל מי שיש לו קשר ליהדות, ישלח את הילד שלו לחינוך יהודי, אחרת הדור הבא, אותם ילדים, לא יהיו קשורים לעם ישראל ולא למדינת ישראל. זה חשוב לנו מאוד.
אני חייב לציין שמבחינת משרד החינוך התקנה הנמוכה כמו שחבר הכנסת נהרי ציין, אומנם הוסיפו מן הגורן, מן היקב, מכל מיני מקומות, אבל אנחנו בקושי צפים עם הראש מעל המים. נותנים את המקסימום האפשרי במסגרת הקיצוצים הנוכחיים, אבל עדיין חסר לנו ואנחנו צריכים הרבה יותר.
ציינו פה את בתי ספר יום א', שלדעתי חבל שחפציב"ה לא מטפל בהם היום. מדובר היום על רשת של 140 או 200 בתי ספר שעדיין קיימים בצורה זו או אחרת בעזרת הסוכנות וכן הלאה.
עבדתי בחפציב"ה לפני 20 שנה, לפני 10 שנים אצל יוחנן ולפני 20 שנה בנתיב מול יוחנן, זאת אומרת, משני צדי המתרס, ובתי ספר יום א' הם היו הפנינה של התוכנית מעבר לבתי הספר הרגילים. מדובר על כמויות אדירות של ילדים, העלייה משם היתה גדולה, מבתי ספר יום א', ואני חושב שחייבים לטפל בהם ולתת להם תוכן לימודי נכון.

לגבי התקציב – מנסים להשלים את מה שמשולם נהרי נתן בשנים הקודמות. פתחתי את החשבונות כשבאתי לתפקיד ונדהמתי, כמעט 30% מהתקציב היו כספים שהזרים חבר הכנסת נהרי לפרויקט הזה, גם בשעות שבועיות, גם בתקציבים רגילים, ואני לא יודע איך להודות לו על כך.

להודות זה לפתוח עוד בתי ספר.

הוא לא בדיוק ממוצא רוסי, זו לא בדיוק הרשת שלו, אין שום בית ספר של ש"ס עד כמה שידוע לי, אלא אם כן נולד עכשיו.

גם העולים לא באים לש"ס.

זה חיבור לא טבעי, אבל חיבור טוב.

עד עכשיו זה מפליא אותי. קשה לי להביע במילים את התודה על כך.

להשלים את הכספים האלה מתוך משרד החינוך זה מאוד קשה. עשו לי השלמות, נתנו לי קצת, אבל אם לא תשונה התקנה הבסיסית עם הכסף המינימלי בשביל לצוף מעל המים – אני רוצה רק לסבר את האוזן, 13 מיליון שקל לשנה, להחזיק את המורים, אני לא מדבר על שעות שבועיות - - -

כמה מורים שליחים יהיו?

השנה הגדלתי מ-45 ל-48.

כמה כסף נמצא אצלכם בבסיס התקציב?

בסיס התקציב לשנת 2012 היה 7 מיליון, ל-2014 – 6 מיליון. אני חייב להגיד שעשו לי השלמות לתשע"ד. כרגע אני פותח בקצת מעל 10 מיליון, שזה יפה לעומת 6 מיליון או 7 מיליון, אבל זה עדיין לא מספיק.

שעות שבועיות – חבר הכנסת נהרי נתן במשך השנים האחרונות, כבר כמה שנים, 510 שעות שבועיות, זה 20 משרות בערך. פחות 20 מורים יהיו השנה במערכת. 510 שעות שבועיות כל שנה קיבלנו כתוספת ל-1,654 שעות שהיו כל השנים.

זה מעבר לתקציב, מעבר לתוספת. מה זה שעות? הרי שעות זה גם כסף.

שעות שבועיות זה כסף ודאי.

אני רוצה להבין את התמונה. אני לא מבין.

למשרד החינוך יש שני תקציבים: יש תקציב של שעות שבועיות, שזה מחלקה אחת, ויש תקציב של אחזקה וכל הדברים האלה, שזה דבר שני.

לשעות שבועיות בבסיס התקנה יש 1,654 שעות שבועיות, והתקנה כמו שאמרתי היא 7-6 מיליון שזה לא מספיק. במשך השנים חבר הכנסת נהרי הוסיף ל-1,654 שעות שבועיות 510 שעות, לפחות ראיתי בארבע השנים האחרונות, יכול להיות שעוד קודם - - -

היו בהתחלה 2,000 שעות, ובגלל התוספת משכו שם.

התרגלנו ל-70 מורים שליחים בזכות זאת, והיום אנחנו יורדים ל-48 מורים בגלל "שעות קואליציוניות", מה שקראו להן, שלא ניתנות. יש לבסיס התקנה, וכמו שאמרנו אנחנו צריכים מינימום 13 מיליון מעבר לזה בשביל להחזיק את אותם מורים שם, אחרת אין טעם. אני כבר לא מדבר על פרויקטים, אני כבר לא מדבר על פרויקטים כמו שורשים, שאנחנו עושים שם מסורת ושורשים, פרויקטים כמו תאומות, שיש קשר עם בתי ספר בארץ בווידיאו קונפרנס וכן הלאה ויש בתי ספר שקשורים. יש לנו הרבה פרויקטים.
העליתי רעיונות נוספים. רציתי למשל תקציב נוסף לשלוח לכל בית ספר שירות לאומי או שנת שירות, מה שנקרא ש"ש. למה לא? שני מדריכים או מדריכות ישראלים בכל בית ספר שמרימים את כל החינוך הלא פורמלי בבתי הספר לרמה בלתי רגילה. אלה לא תקציבים גדולים. היום עם שוויון בנטל וכן האלה יהיו הרבה כאלה שיהיו פנויים לשירות לאומי אמיתי. אפשר לעשות שירות לאומי שם, ובאמת לעשות שירות לאומי ציוני אמיתי, אם ש"ש, שזה יכול להיות מתנועות נוער רגילות אם זה חילונים, ואם זה דתיים. רבותי, זה דבר נפלא.
יש עוד פרויקטים, הבעיה היא שאנחנו כל כך עסוקים להחזיק בשיניים את מה שיש שקשה להסתכל קדימה או להסתכל על חזון או על חלומות כשאנחנו בקושי מחזיקים את המורים עם ה-150,000 שקלים האלה שם. אני מקווה שזה יהיה בעקבות הדיון כאן.
אני חייב עוד מילה אחת לגבי רמת בתי הספר. מה שמקצצים לנו, אנחנו קודם כול מקצצים את התמיכה במורים מקומיים בבתי ספר מקומיים. את כל הכסף אנחנו נותנים להחזקת מורים באופן טבעי, כי בלי זה לא יהיה לו לשלם שכר דירה. אנחנו פחות ופחות משפיעים על בתי ספר, כי אם לא נותנים כספים לבתי הספר המקומיים לשכר של מורים מקומיים וכן הלאה, ההשפעה שלנו קטנה, בתי הספר נעשים פחות יוקרתיים, פחות ילדים יבואו אליהם. היידישע מאמע עדיין שולחת ילד להיכן שהרמה הכי טובה בפיזיקה ומתמטיקה, כי זה מה שחשוב לה, היא רוצה שהוא יהיה דוקטור או מהנדס או לא משנה מה. אם לא ניתן כסף לבתי ספר על מנת להעלות את הרמה שלהם, נפסיד את הילדים שקיימים שם, וזאת בעיה נוספת. בשנה שעברה בזכות כספים קואליציוניים השגנו 3 מיליון והעברנו 2 מיליון לבתי ספר מקומיים ועוד מיליון אחד לפנימיות של הילדים וכן הלאה. זה היה נהדר כשיכולתי לבוא למנהל בית ספר ולתת לו 50,000 שקל, ואני כבר מדבר אתו אחרת.
רבותי, לסיום, כמו שאמרתי, אני מעודד מגודל הדיון ורמת הדיון, ואני מקווה שנוכל גם להשפיע.

נצטרך נתונים ממש מדויקים, מה הצורך.

יש הכול.

הייתי רוצה לתת את רשות הדיבור למנכ"ל הכנסת. רונן פלוט, בבקשה.

צהרים טובים לכולם, כמו שאתם יודעים הייתי עד לפני מספר חודשים מנכ"ל משרד ההסברה והתפוצות, ומטבע הדברים גם ביקרתי בברית-המועצות לשעבר. עליתי ארצה בעלייה של שנות ה-70, וכשעולה חדש שעלה ארצה בשנות ה-70 חוזר לברית-המועצות ונכנס לבית ספר פתאום הוא מגלה שבבית ספר שפחדת לומר מילה על זה שאתה יהודי או לדבר על המסורת היהודית, פתאום אתה רוצה קבוצות ילדים עם דגלים ישראליים, יהודיים, שרים שירים, אלה שמדברים אתך, פונים אליך ומדברים אתך בעברית. אתה המום. קודם כול, אתה המום, אתה לא מבין מה קורה פה. האם ברית-המועצות לשעבר השתנתה מקצה לקצה?
סך הכול הפרויקט החינוכי מאוד-מאוד חשוב. אולי מבחינת הסוכנות וכל אלה שעוסקים בעליית אנשים לישראל או אפילו מטפלים ביהודים שנמצאים בברית-המועצות זה הפרויקט הגדול ביותר שאפשר לעשות – כמובן החינוך והזהות היהודית שם במקום.

בסיכומו של דבר, מה אנחנו עושים שם? מצד אחד אנחנו מעבירים את החינוך שלנו, ויש לנו רצון שהאנשים האלה ידברו בעברית, ויש לנו רצון שהאנשים האלה גם ידעו קצת על החגים, כי אני למשל לא ידעתי מה זה חג, לא ידעתי מה זה יום כיפור. לנו זה היה מוזר מאוד, כי היה אסור. אני זוכר כשעשו לי בר-מצווה, הכול היה אטום שחס וחלילה מישהו לא ישמע ולא יראה שיש דבר כזה. כשאתה מגיע, הכול פתוח והכול מתנהל כמו שמתנהל, אדם שבא משם, הוא קודם כול קצת בשוק.

הדיון הזה חשוב מאוד, ואני רוצה לברך את חבר הכנסת רזבוזוב שלקח את זה על עצמו. דיברתי עם חבר הכנסת נהרי שביקש ממני שאני אגיע לדיון, הוא רצה להעביר את זה לוועדה אחרת, אבל רזבוזוב הפעיל עליו לחץ ואמר לו: תן לי בבקשה לוועדה שלי, אני רוצה ללכת עם זה, אני חושב שהוא צודק בכך. הוא לקח על עצמו דבר מאוד-מאוד חשוב, ואין פה בכלל ויכוח. הדיון כשלעצמו הוא דיון מיותר. יש מישהו בכלל שחושב שצריך להקטין משרות? האיש שדיבר קודם ממשרד החינוך הוא צריך לעשות מאבק על המשרות. למה? מה הסיבה שהוא צריך אישית להיאבק? הוא צריך לראות שהתוכניות שיש שם יעבדו כמו שצריך, לכל היתר יש מדינת ישראל, יש משרד החינוך יש הסוכנות היהודית, יש הרבה מאוד מוסדות. ואם זה קשה על מישהו, כולם יחד צריכים לעשות קופה אחת, וצריך להרחיב כמה שניתן את המפעל הזה.
חבר הכנסת נהרי עשה דברים. אתה יושב ואומר: מה זה קשור אליו? למה היהודי הטוב הזה צריך לשבור את הראש, לרוץ לכל מיני משרדים, להיות כעני בפתח, להושיט יד ולבקש תקציבים? למה הוא צריך לעשות את זה? למה זה התפקיד שלו בכלל? אני מברך אותו על כך שהוא פעל, כי אם הוא לא היה עושה, היה הרבה יותר גרוע.
לסיכום, אני יכול לומר לכם שכל אלה שלומדים וגם מסיימים בית ספר, חברים, הם בסיכומו של דבר נשארים השגרירים שלנו. אלה אנשים טובים שעולים בתוכניות שונות לישראל. יש הרבה תוכניות. באים לישראל, מבקרים בישראל, חוזרים, מספרים על ישראל, וגם מבחינת ההסברה למדינת ישראל, התוכנית הזאת מאוד-מאוד חשובה.
אני רוצה לברך על הדיון הזה. הרב של קרן הידידות יחד עם הקרן עושים דברים נפלאים, אם אתם יכולים במקום לעירייה להזרים עוד טיפה לפה, זה עוד יותר טוב, אבל גם כך אתם עושים עבודה מאוד-מאוד טובה, כולל הסוכנות וההסתדרות הציונית. נעמי שנמצאת כאן, שמרושתת בכל ברית-המועצות לשעבר עושה עבודה מאוד-מאוד טובה. הרב, תהיה בריא.

תודה רבה למנכ"ל הכנסת, רונן פלוט. באמת הנוכחות שלך כאן חשובה לנו, במיוחד שאתה מכיר את הפרויקט והיית מעורב. אני חושב שתעזור לנו להפעיל לחץ מתאים על כל הגורמים להשיג את התוצאות. ד"ר זאב חנין, המדען הראשי של משרד הקליטה, כמה מילים.

לא יותר מכמה מלים.

אנחנו במשרד הקליטה, משרד לקליטת העלייה, התפקיד שלנו מתחיל אחרי בן-גוריון. אנחנו למעשה רק קוטפים את הפירות של החינוך היהודי בתפוצות. מהסקרים ומהמחקרים שלנו שנעשו בשנתיים, שלוש השנים, ארבע השנים, חמש השנים האחרונות, אנחנו רואים עד כמה חשובה הפעילות בתחום החינוך, החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי בתפוצות. אם ניקח את העלייה מצפון אמריקה וצרפת, שזו עלייה שהשתנתה באופייה בשנים האחרונות, אנחנו רואים גם בשני המקומות האלה עולים שמייצגים את המשפחות שחשוב להם חינוך יהודי, בעיקר בצרפת, שמשם אנחנו רואים עלייה של משפחות, ורוב מוחלט אם לא כולם בשנתיים האחרונות הם בוגרי מוסדות החינוך היהודי.

גם הם בקשיים גדולים.

גם הם בקשיים גדולים וצריך לעזור להם גם פה וגם שם, עד כמה שניתן.
בכל זאת, שתי הקבוצות הגדולות ביותר של עולים הם יהודים דוברי רוסית, בעיקר מברית-המועצות לשעבר, ומה שנקרא "התפוצה היהודית הרוסית החדשה", כולל אירופה – כרבע מיליון, וצפון אמריקה – כ-800,000 איש או 700,000 איש, וודאי וודאי אותם 750,000 איש במונחים של חוק השבות שנמצאים ברחבי ברית-המועצות לשעבר.
המחקר האחרון שעשינו במשרד לקליטת העלייה מראה למשל שהעלייה של שנות האלפיים משתלבת בחברה הישראלית בצורה יותר מוצלחת ממה שהיה במהלך שנות ה-90, גם מבחינת העברית, גם מבחינת התעסוקה, גם מבחינת הידיעה והבנת הארץ. פתאום התחלנו לקטוף את הפירות של החינוך היהודי שם. זאת אומרת, כל הציניות שלנו, ששופכים את הכסף סתם, שזה לא הולך לשום מקום, זה סתם לממן את הביורוקרטיה ואת המשרות – אני אחסוך במילים הקשות – אני אגיד שזה לא מדויק, וודאי שיש להמשיך בזה.
אם מותר לי להגיד עוד שתי מילים, לא רק מנקודת המבט של משרד הקליטה, גם כאדם שהיתה לו הזכות להיות מעורב גם בפעילות של חפציב"ה וגם להיות נוכח בוועדת ההיגוי של מחלקת החינוך של הסוכנות ולעבוד בקשר הדוק ושיתוף פעולה עם נעמי מלשכת הקשר של נתיב, לדעתי באמת רונן פה צודק לגמרי, הם עושים עבודה אדירה בתחום החינוך הבלתי פורמלי וחינוך יהודי אקדמי שמביא המון פירות בברית-המועצות לשעבר.
אני חייב להגיד שיש פה כמה דברים שלדעתי צריך לשים להם לב, ובזה אני מסיים. דבר אחד, יש להציל את החינוך הפורמלי בברית-המועצות לשעבר, אם אנחנו מדברים על שתי הקבוצות האלה: היהדות דוברת הרוסית והקבוצה השנייה בגודלה שמגיעה לארץ, שזה תושבים חוזרים בעלי דרכון ישראלי, כ-700,000 תושבים ובני משפחתם שנמצאים בחוץ-לארץ, גם כקבוצה שזכאים לחינוך יהודי וישראלי. זה מאוד חשוב, ולפעמים שוכחים מזה.
לגבי דוברי רוסית, באמת יש להציל את החינוך היהודי הפורמלי. פה אני מצטרף לכל מה שהחברים אמרו, גם בעניין התקציב וגם בעניין של שינוי הקונספט. יש משבר של בית ספר מעבר שמכין את התלמידים כעולים פוטנציאליים בעוד שנה, שנתיים, שלוש לעלות לארץ – עכשיו זה לא המצב – כי צריך באמת להתחרות בגימנסיות הכי טובות. גם בנושא של המשכיות של המורים, שליחים שבאים לשנתיים-שלוש, והקבוצה הבאה שמתחילה מאפס – גם בזה צריך איכשהו לטפל, וגם בסיפור של ספרי לימוד ותוכניות לימוד. צריך לעשות את זה מול משרד החינוך ביחד, ועושים את זה בוודאי, ובגיוס והכשרת מורים מקומיים. יש פה המון דברים שצריך לעשות.
דבר שני, ופה אני מדבר כאיש משרד הקליטה – יש לנו בהחלט לא מעט תוכניות. אני פה מצביע על עמיתה שלי, חנה קורן, שהיא הממונה על אגף עידוד העלייה ותושבים חוזרים, שבזכותם יש המון פרויקטים, מה שנקרא "pre absorption", זאת אומרת, הקליטה המוקדמת, שמתחילים את הקליטה שם – יש לצרף לזה גם את העניין החינוכי. זאת אומרת, הכנה לחינוך יהודי וציוני למערכת החינוך בישראל. יש בהחלט לטפל בזה, ופה יש לנו מה לתרום, אני חושב.

אתם מעורבים בפרויקט חפציב"ה?

לא, וחבל.

יש להם 20 מיליון, נדמה לי, לצורך הפעילות הזאת.

יכול להיות שבאגף קליטה בקהילה. אני לא מכירה.

יש לכם 20 מיליון לפחות לצורך הפעילות הזאת.

הפעילות שם?

לא. הפעילות פה.

אנחנו מדברים על הפעילות שם.

זה לא בעיה לנייד את זה. זה רק להעביר מתקנה לתקנה. אני יכול לפתור את הבעיה הזאת.

דבר נוסף. הניסיון של ארגון נתיב מצביע שהשילוב בין חינוך יהודי והסברה נותן פירות מאוד טובים. צריך אולי לחשוב ביחד לכיוון ההוא, ובהחלט כל הנושא של חינוך ישראלי. אולי חנה תרצה לדבר בזכות הבתים הישראליים שיש לנו, ברשותכם תתנו לה זכות דיבור.

ממש בקצרה.

יש לנו מערכת של בתים ישראלים בצפון אמריקה ובאירופה, ששומרים על קשר עם הישראלים שנמצאים שם ומסייעים להם לחזור לארץ כשהם מחליטים שהם חוזרים. יש שיעורים בעברית, יש מקומות שלראשונה ילדים מדברים עברית בבית הישראלי באותם מקומות. אנחנו מנסים להרחיב את הפריסה שלנו בעולם.

זה מה שעושה עכשיו ההסתדרות הציונית, בתי ספר מיוחדים.

אנחנו מדברים על בתים ישראליים.

לא רק זה, גם הפעילות מסביב בית הספר והקהילה.

אנחנו משתפים פעולה עם כל הארגונים שנמצאים באותם מקומות שיש בהם נציגים שלנו, של הבתים הישראליים. זו פעילות מאוד ענפה.

תודה רבה. ציון גבאי, מנכ"ל קרן הידידות.

אדוני היושב-ראש, אני מניח שבשטח כולם מכירים את הרב אקשטיין ואת הפעילות הענפה של קרן הידידות ואת התמיכה שלהם.

מקבלים דרישת שלום כל יום בתקשורת...

חשוב לי להגיד שהקרן תומכת בפעילות של חפציב"ה כבר עשר שנים, וזו תמיכה שהולכת ועולה, ובשנה האחרונה תרמנו לרשת כ-7 מיליון דולר, שזה כ-28 מיליון שקל. נכון שלא הכול רק לבתי הספר, אבל הרוב המוחלט הוא לבתי הספר, לקהילות ולבתי הספר.

אדוני היושב-ראש, אם יש הצעה ללכת קדימה, צריך לקרוא לוועידת פסגה, שיהיה בה שר האוצר, שר החינוך, הרב אקשטיין ויושב-ראש הסוכנות, וישימו פעם אחת את השאלה הזאת על השולחן של כולם. אני חושב שבכוחות של הגופים האלה ניתן למצוא 50 מיליון שקל. הרי על זה מדובר, למצוא 50 מיליון שקל בשנה למערכת הזאת זה לא מספר בלתי אפשרי. בין הסוכנות, הקרן לידידות, משרד האוצר ומשרד החינוך ניתן למצוא את 50 מיליון השקלים האלה, וניתן לייצר שותפות. השאלה מי ירים ויקרא לאותה ועידת פסגה. בזמנו דיברנו על דבר שכזה, התחלנו תהליך כזה, הוא לא הבשיל. אם אדוני היושב-ראש רוצה לקרוא לוועידה כזאת, לשים את ארבעת הגופים האלה ביחד בחדר אחד, אני חושב שניתן לגייס ביחד 50 מיליון שקל לטובת הפעילות, ואין ויכוח כמה שהפעילות הזאת חשובה וכמה היא חשובה למדינת ישראל. אני חושב שהדבר הזה אפשרי, רק צריך מנהיגות שתוביל את זה ותעשה את זה ביחד.

אני מסכים אתך שהוועידה הזאת חשובה. מה שכן, היום הבנתי שאנחנו צריכים להגיע לתוצאות כי יש עניינים דחופים - -

פתיחת שנת הלימודים לפתחנו.

- - ואת הוועידה הזאת ייקח זמן לעשות, עוד מעט מעבירים את התקציב.

זה לשנת הלימודים הבאה, עכשיו צריך לשלוח את השליחים. אנשים לא יודעים אם ממשיכים או לא. זה מאוחר מאוד. הוא רוצה עכשיו איזה מימון ביניים. קרן הידידות יכולה לפתור את הבעיה הזאת.

לא לבד, ביחד. שימו את זה על השולחן ביחד.

רציתי להודות בשם הרשתות על כל מה שעשתה קרן הידידות במשך כל השנים. אלמלא העזרה שלכם, אני בטוח שהרבה בתי ספר היו קורסים.

תודה. נעמי בן-עמי, מנכ"לית נתיב. בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להודות ליוזמי הדיון החשוב הזה. כבר מזמן הנושא הזה לא עלה ברמה כזאת נאותה. מכיוון שאני מייצגת גוף ממשלתי ואני לא מביאה כסף לדיון הזה ואני גם לא עוסקת בחינוך פורמלי, אני יודעת, שלמדינת ישראל יש אחריות בנושאים אלה או אחרים שנוגעים לתפוצות. אני חושבת שאין ויכוח פה, בשולחן הזה, שנושא החינוך הוא אחד הנושאים החשובים אם לא החשוב בקשר הזה בין מדינת ישראל לתפוצות.

אומנם אני לא עוסקת בחינוך, אבל גם בתפקידים הקודמים שלי במשרד החוץ אני נמצאת באזור הזה משנת 1992, ולמעשה ליוויתי את הפרויקט הזה מההתחלה. זה פרויקט נפלא. הילדים שמסיימים את בתי הספר האלה – רונן הזכרת בביקור שלך את הדגלים שהניפו – הם יוצאים עם ערכים ישראליים, ערכים יהודיים. אני מכירה את היושבים פה, ביקרתי את בתי הספר שלהם וגם אחרים ואני מכירה את זה מקרוב. אני אפילו לא אתייחס לסוגיה של שיעור העלייה מאותם בתי הספר והמודעות.

הדברים הבאים כבר נאמרו, אבל אני רוצה לחזק את הנקודה הזאת. המודעות למרות מספרי העלייה ההולכים וקטנים, המודעות הולכת וגדלה. אנחנו נתקלים כמעט בכל יום באנשים שעדיין לא מודעים לזכאותם. אם קודם כולם ידעו – לפני העלייה הגדולה של שנות ה-90 – שהם יהודים, והיה ברור שיהודי הוא יהודי לפי ההלכה, עכשיו גדלה התפוצה של הזכאים, ואלה שזכאים, רבים מהם, לא מודעים. ברגע שזה נוגע בהם, ברגע שהמודעות שלהם עולה, הרצון שלהם לשלוח את הילדים שלהם ולגעת באותו חינוך יהודי, לגעת בקשר הזה גם ליהדות וגם למדינת ישראל, הוא הרבה יותר גדול מאלה שהכרנו בתחילת שנות ה-90 אולי.
לכן, לדעתי – שמעתי מה שאמרתם קודם שעכשיו מחפשים את הטלאים וההשלמות – קודם כול צריכה להיות החלטה ומודעות והשקעה בפרויקט הזה, כי הפרויקט הזה לא יכול להיות בינוני, הוא חייב להיות מצוין.

תודה. אברהם דובדבני, יושב-ראש ההסתדרות הציונית.

אנחנו, ההסתדרות הציונית, בפרויקט הספציפי של חפציב"ה, אנחנו לא מעורבים ישירות, אבל במקביל לנעמי אני מלווה את הסיפור הזה ב-20 השנה האחרונות, מיום תחילתו. אני מכיר את האנשים שעוסקים ומכיר את העבודה.

אני רוצה להגיד משהו לגבי המחויבות שלנו. דיברו פה שני יהודים, שיצאו מהארץ, גם הרב בקשט, גם הרב גולדשמידט, הם היו בארץ, היה להם עתיד אדיר בארץ, לכל אחד מהם, הם עזבו הכול ויצאו עם ילדים קטנטנים כדי להקים ולתרום את נפשם, את משפחתם, את חייהם, לדבר הזה שאנחנו מחפשים לו כמה גרושים. לא יכול להיות שהם נתנו את היקר מכול לדברים הללו, וזה אני מכיר מעדות אישית של כל אחד מהם, ושלא נמצא עכשיו פתרון שהעבודה שלהם לא תרד לטמיון. המוסד הזה נמצא בסכנת סגירה. זה המצב. הבנו שבסכומים שמדובר עליהם, אין כבר כמעט טעם לכל העניין. אנחנו נמצאים במצב של to be or not to be. וממשלת ישראל, שהיא הקימה את המפעל הזה והיא החזיקה אותו כל השנים הללו, כל ראשי הממשלה שנגעו בדבר הזה, נפעמו מהדבר הזה ורק דיברו בסופרלטיבים ולא משנה מי היה ראש הממשלה, ועכשיו במצב הזה אי-אפשר למצוא כמה מיליונים כדי להציל את המפעל.
אדוני היושב-ראש, הוועדה הזאת, התוצאה שלה, לא שהיה מפגש חשוב והגיעו אנשים. תראה מאיפה הם הגיעו ואמרו את דברם פה. זה לא רק החגיגיות שבעניין, פה זו ישיבה שעומדת לקבוע את גורל המפעל.
לכן, עליך, אדוני היושב-ראש, גם להביא להחלטה של הוועדה היום, החלטה מאוד-מאוד מחייבת ודרישה מאוד-מאוד גדולה כלפי המוסדות כולם. כשאני אומר כולם – ממשלת ישראל וכל המוסדות שהיו מעורבים. יש עוד מוסדות שהיו מעורבים בעניין הזה, שהם חייבים לחזור ולתת את מה שנתנו בעבר, גם את זה צריך להגיד פה. כל אלה, אולי אי-אפשר יהיה לקרוא להם ולעשות את הוועידה, אבל אפשר לדרוש מהם עכשיו, בתוך כל הסמטוכה שיש לכל אחד מהם, עם כל הקשיים שיש – לממשלה יש קשיים אדירים ולכולם יש, אנחנו מכירים את המצב – כי זה מצב של פיקוח נפש. זה דוחה כל דבר אחר. במושגים של תקציבים של מיליארדים של מערכת, אפשר להוסיף כמה מיליוני דולרים כדי להחזיק את העניין. אני לא מדבר על מילוי של מה שצריך להיות, לפחות כדי להחזיק את הקיים מוכרחים למצוא את זה. כמו שידעת, ואני יודע שידעת, להציל את הנושא של הסטודנטים ומינהל הסטודנטים, ובזכות ההתערבות שלך פתאום מצאו את הכסף. זה סכום בסדרי גודל דומים למה שאנחנו מחפשים עכשיו. הוכחת שאתה יודע לעשות את זה. קח את זה כיושב-ראש הוועדה ותוביל את המהלך כדי שבסופו של דבר הכסף יימצא ומיידית, כי שנת הלימודים בפתח.

תודה רבה. ישעיהו, נעל"ה, ואחר-כך נסכם, נתקרב לחלק הפרקטי ונראה בדיוק מה שאנחנו עושים.

אדוני היושב-ראש, תודה לחבר הכנסת נהרי על היוזמה לדיון החשוב הזה. אני רוצה בכמה משפטים, דבר אחד, להזכיר נשכחות, ודבר שני, לדבר על הפרקטיקה, כמו שביקשת. ברור שלעניין כיבוי השריפות, מה שהזכיר חברי ומדריכי לשעבר בבני עקיבא, אני מצטרף כמובן לכל מילה, אבל אנחנו לא עוסקים פה רק בכיבוי שריפות. זו לא ועדה לכיבוי אש, זו ועדה לבירור שאלות של מדיניות, לאן הולכים, לאיזה כיוון וכן הלאה.

הייתי כבאי ראשי בוועדה הזאת עד היום...

אני רוצה להזכיר נשכחות. תוכנית חפציב"ה היא יוזמה של נתיב יחד עם נעל"ה בשנת 1991, שמשרד החינוך נענה לה. הזכירו את יוחנן, באמת חבל שהוא לא כאן, הוא אחראי על המצאת שני השמות האלה, כי הוא מאוד אוהב ראשי תיבות, ובאמת היתה מגיעה לו, תאמין לי, ישיבת הוקרה בוועדה הזאת על פעילותו בשנים האלה לטובת העניין.
לא סתם אמרתי חפציב"ה ונעל"ה, כי אלה שני צדדים של אותו מטבע. חפציב"ה לא הוקמה כדי להקים קהילות, היא הוקמה כדי לעזור למאגר האנושי העצום הזה לעלות לארץ.

"בתי ספר מעבר", הם נקראו, מעבר לארץ.

נכון מאוד. כי ברגע שעוסקים בהקמת קהילות, יש קהילות בכל העולם. מדינת ישראל עכשיו תתחיל להשקיע מיליארדים? הלוואי שכן, אבל היא עוד לא החליטה לעשות את זה.

אל תגזים, זה לא מדויק.

לכל העולם?

זה לא מיליארדים. אני יכול לתת לך תחשיב.

אין בעיה, כמה שצריך. אני בעד שמדינת ישראל תיקח אחריות על החינוך היהודי בעולם – היא עוד לא שם. היא עשתה את זה בחבר המדינות היסטורית, מפני שהיא הבינה שזה מאגר העלייה מספר אחת שיש לה. היא לא הבינה, זה גם מה שקרה.

זה גם מה שקורה היום.

אולי אפשר להעביר מנעל"ה קצת לשם, כי שם לא מנצלים את כל התקציב.

זה דיון אחר.

אני יכול להגיד לך בוודאות כמה מנצלים וכמה לא. אפשר להעביר גם משם.

הרב משולם, הממשלה שהיית בה החליטה להגביל את נעל"ה ל-1,200 ילדים בארץ. אתה היית שר.

בגלל שלא משתמשים בזה.

יש היום 1,330. מה זה "לא משתמשים"?

מ-3,000.

זה דיון אחר.

יסוד הבעיה שאליה אנחנו נקלעים היום בחפציב"ה זה העברת ידיים שהתוכנית הזאת עברה, לפחות שלוש פעמים. כשהיא היתה תוכנית של משרד החינוך ונתיב, לא היו שום בעיות תקציביות.

לא היו בעיות?

אדוני היושב-ראש, כשתוכנית חפציב"ה היתה תוכנית של משרד החינוך ונתיב לא היו שום בעיות תקציביות, ובהיקפים הזכירו פה מה זה היה.

28 מיליון שקל.

לא היו שום בעיות. ברגע שהתחילו העברת ידיים משיקולים לא ענייניים, ושחפציב"ה תהיה תלויה בתרומות, עם כל הכבוד לתורמים, לרבות הקרן לידידות, שזכיתי להכיר בשבוע שעבר - - -

למי התכוונת? מי הידיים החדשות שעברו?

העברה מהמדינה לסוכנות, מהסוכנות למדינה, בתוך הסוכנות מיד ליד כדור נחמד, הביאה אותנו למצב הזה. בכל הסוגיות של ברית-המועצות לשעבר תמיד אמרו שלא יכול להיות שהמדינה תהיה תלויה בתורמים, לא בעלייה, לא בקליטה ולא בחינוך יהודי. למה? כי זה מאגר העלייה מספר אחת. ברגע שנגדיר את זה כארגון לקהילות, ואני לא נגד קהילות – כולנו אחים – המדינה לא משקיעה בקהילות. אני בעד שתשקיע.
לגופו של עניין, מעבר לעניין כיבוי השריפות, אותה ועדה או ועידה שהזכיר חברי ציון היא לא למטרת גיוס הכסף. צריך לקיים דיון רציני מה מטרת חפציב"ה ומה האחריות שלנו לחינוך יהודי בעולם. כשאמרתי שחפציבה ונעל"ה הם שני צדדים של אותו מטבע, היה ברור לגמרי שחפציב"ה מכוונת לנעל"ה.

מזינה.

מזינה את נעל"ה. אנחנו מזמן כבר לא שם.

נעל"ה מסרבת לקלוט את חפציב"ה. זאת האמת.

אנחנו לא שם. לכן כשהולכים לבדוק את העניין, צריך לבדוק אותו מיסודו. אני חושב שאחרי שהשריפה תכובה – הציעו לך איך לעשות את זה, והוכחת כבר פעם אחת שאתה יכול, השריפה תכובה – השאלה במקומה עומדת. אני מאחל לכולם שנמצא את התשובה.

תודה, ישעיהו. אתם נותנים לי פה הרבה ביטחון.

אם נשנה את החשיבה של המדינה בהסתכלות על החינוך, אני מבטיח לך שייפתרו הרבה בעיות. אבל אם נהיה מקובעים ומרובעים ונעבוד לפי נוהל, אנחנו באמת נסגור את המערכת.

חברים, אני אתחיל לסכם את הדיון החגיגי והחשוב הזה. קודם כול, אני מקבל את ההצעה לעשות ועידה בין כל הגופים. אני חושב שזה לא רלוונטי לתקופה הזאת, עד שיעבור התקציב. אני חושב שבמושב הבא אני אקח על עצמי לנסות לגייס את כל הגופים הרלוונטיים ולראות איך אנחנו אוספים את הכסף, וזה ייכנס איפשהו בבסיס התקציב, משהו כמו שעשינו במינהל - - -

בשנה הבאה לא תוכל כי התקציב דו-שנתי.

נכון מאוד, אז נעשה את זה - - -

אתה מדבר על 2015.

כנראה, כי עכשיו זה לא יעבור. אני אדם פרקטי, אני יכול עכשיו להתעסק בפופוליזם, להגיד: עכשיו אני אאסוף. אתם יודעים שזה לא יקרה בחודש הזה.

אם תרצה, זה יקרה.

אני יודע שגם אם אני רוצה, זה לא יקרה.

אפשר לשבת עם האוצר, אפשר לשבת עם אגף התקציבים, אפשר לשבת עם תורמים, אפשר לשבת עם שר החינוך ולהראות לו איפה יש תקציבים לא מנוצלים בתוך המיליארדים. זו לא בעיה, אני יכול להראות לו.

אני בחודשיים למדתי שפוליטיקאים, כשהם יושבים באופוזיציה, קל להם למצוא הכול, כשיושבים בקואליציה, זה נהיה יותר מסובך.

עשיתי את זה בקואליציה. עשיתי את זה בניגוד לכולם, אני לא רוצה להזכיר בניגוד למי. כולם התנגדו, הייתי היחיד שאמרתי שמותר לי גם לעשות דברים שאני מאמין בהם. אפשר לעשות. אתה בקואליציה ואני באופוזיציה, בוא נראה אם בקואליציה יותר טוב או באופוזיציה יותר טוב, אבל שנינו נלך ביחד ונביא את הכסף.

מה שעשית באמת מוברך, באמת עשית עבודה טובה. שכנעת אותי לגשש.

אתם מדברים על שני דברים שונים. הוא מדבר על כינוס הוועידה, אתה מדבר על גיוס הכסף עכשיו.

בדיוק.

הוא יעזור לך. הוא מדבר לקיים את הוועידה אחרי התקציב.

יפה - - -

עם הכסף הוא עוזר לך מחר בבוקר. הוא לוקח את זה, אני מכיר אותו. ראיתי אותו עושה את זה.

תודה, אברהם. חבר הכנסת משולם נהרי, דיברנו על ועידה. כמו שאמרתי: בעתיד, במושב הבא, אני לוקח את זה על עצמי. עכשיו התכנסנו כאן כי הדיון דחוף.

איך הם פותחים את השנה?

בדיוק. איך פותחים את השנה.

הם רוצים לדעת אם יש שליחים או אין.

הבנתי.

אתה לא מכיר את מערכת החינוך. אדם היום שעובד בהוראה, עד סוף מאי צריכים להודיע לו אם הוא ממשיך או לא ממשיך. אני יוצא מנקודת הנחה שכבר הודיעו להם במאי שלא מבטיחים להם עבודה. מה אתה חושב, שאותו זוג שליחים יישב בבית? הוא חוזר למערכת החינוך ואומר: תעשה לי טובה, אני לא צריך את המתח הזה, וד"ר זאב חנין כבר הזכיר את הנושאים הללו. אתה לא יכול להשאיר מורים תלויים בחלל האוויר. מה יקרה עם המוסדות הללו? הוא הזכיר שהיום כשמביאים מורה, עד שהוא נכנס למערכת - - -

חבר הכנסת נהרי, בואו נקצר וכמו שאמרתי נהיה פרקטיים. עשיתי קצת שיעורי בית, הבנתי שיש גם שליחים מורים שמסתיימות להם ארבע השנים או חמש השנים שהם יכולים להיות שם, ואז הם צריכים - - -

חמש שנים.

להביא חדשים כבר אין לנו זמן, צריך הוראת שעה להאריך להם את השהייה שם.

זה סיפור, זה לא פשוט עם הביטוח הלאומי. אני לא אכנס לדיון הזה, אבל זה סיפור, ואתה גם פוגע בהם.

לפי דעתך אנחנו נוכל לגייס חדשים בתקופה קצרה?

קודם כול, חלק גדול מהם יכול להמשיך, ואפשר לגייס חדשים אם תעשה את זה עכשיו.

אני מבקש להכין לי את הנתונים על התקציבים הדרושים בתוך שבוע, אני עוד מעט אכוון לאיזה תאריך. אני צריך לדעת מה התקציב, מהו כולל ומה נעשה בתקציב הזה. ב-17 בחודש אני בפגישה אצל הרב שי פירון, שר החינוך, בפגישה על כמה וכמה נושאים. אני צריך את הנתונים האלה, שהנתונים יהיו ריאליים, אחרי זה תהיה הוועידה וננסה לגבש מדיניות ועמדה לגבי הפרויקט הזה. אני יכול להגיד לכם כאן שאני אתמוך בזה עד הסוף, זה משהו שנחוץ לנו כמדינה ואנחנו צריכים ללכת עם הפרויקט הזה עד הסוף. אני צריך נתונים ריאליים, שאני אוכל להוציא ממשרד החינוך, ואני אעלה את זה בישיבה עם השר. אני אשתדל לעשות כך – כשאני אומר "אשתדל", בדרך כלל אני עושה הכול שזה יהיה, שבספטמבר - - -

תשע"ד.

יפה.

לא מדובר פה על תמחור חדש של אחזקה של המערכת. מדובר פה על 80 מורים, יש מכפלה פשוטה. אנחנו מדברים על מה שהיה ומה שקיים, לפחות לגבי תשע"ד. יש שכר של המורים שזה ש"שים, מערכת החינוך יודעת לתרגם מיידית כמה עולה שעה שנתית ויש נושא הוצאות ליווי, שזה תמחור של מה שהיה. לא מבקשים שום תוספת, אבל תשלח 80 מורים. היו 100 מורים, עכשיו לפחות שיהיו 80.

אני רוצה לקבל את הנתונים האלה. אני משווק טוב כשאני מאמין במשהו, ואני מאמין בזה, וכשאני יודע את כל הנתונים. כשאני אדע את הנתונים ואני אלמד אותם, אני אעשה את העבודה הזאת. חברים, תודה רבה לכם. אני שמח על הפורום שהתכנס פה – הרבה אנשים חשובים ונכבדים. אנחנו מסיימים כאן את הדיון הזה. אני מקווה שבפעם הבאה כבר ניפגש למשהו הרבה יותר גרנדיוזי.

לשמוע את הבשורה.

בתוך שבוע אני רוצה נתונים, ואז נראה.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:35.>