PAGE
33
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
01/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 14>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ג בתמוז התשע"ג (01 ביולי 2013), שעה 11:00

<סמים ואלכוהול בקרב עולים ואכיפת החקיקה>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר
נסים זאב

מרדכי יוגב

אברהם מיכאלי

פנינה תמנו-שטה

>
גיא מגל - קצין תורן והנחייה, המשרד לביטחון הפנים

דפנה רומן - קצינת ייעוץ וחקיקה, מח' נוער, המשרד לביטחון הפנים

קרן רוט איטח - ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

רומן שניידר - מדריך ארצי באגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

מיקי אריאלי - ראש אגף אכיפה ופיקוח, משרד הבריאות

ד"ר אנטולי מרגוליס - ס' מנהל המחלקה, משרד הבריאות

אשר גרנר - מנהל אגף רישוי עסקים, משרד הפנים

שושי סומך - מתמחה, משרד המשפטים

נעמי רייש - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה

שרה כהן - מנהלת מחלקת הרווחה, המשרד לקליטת העלייה

בלה גולדנברג - מנחה כוללנית מגזר חב"מ, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול

אביבה סיסאי - רכזת תחום יוצאי אתיופיה באשדוד, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול

מירה קידר - מנהלת אגף רווחה, הסוכנות היהודית

סמדר בר חיים - רכזת קרן סיוע חירום לקהילות, הסוכנות היהודית

פאינה רוזין - קידום נוער, עיריית תל-אביב, המרכז לשלטון מקומי

אירינה לויט - יו"ר עמותת "אלי"ס", אימהות למען ילדים בסיכון

אינדה קריקסונוב - ארגון "אלי"ס", אימהות למען ילדים בסיכון

אנה רחמימוב - במאית, שחקנית תיאטרון נגד שימוש בסמים, עמותת "אלי"ס"

טל שחף - יועצת משפטית, "אלי"ס"

אריאלה ברונשטיין - עמותת "אלי"ס"

מרינה גולן - מתנדבת בעמותת "אלי"ס"

מיכאל לרנר - שחקן עמותת "אלי"ס"

קובי פרחן - שחקן עמותת "אלי"ס"

ד"ר סטלה אדלר - בית-חולים "מזרע"

מאיר שרעבי - מחלקת הרווחה, עיריית תל-אביב

לודמילה שוביק - רכזת, מרכז לסיוע משפטי לעולים

ד"ר חיים מהל - ראש תחום טיפול ברשות למלחמה בסמים

נחום קשב - המשמר החברתי

רעיה ריגר - מנכ"ל, פורום הורים עולים

זינאידה נתנזון - פסיכולוגית, פרויקט "פורום הורים עולים"

אסתר בלום - מנהלת פרויקטים ותוכניות, מועצת ארגוני עולים

ד"ר אלי זרחין - מנהל, אגודה ישראלית למען ילדים עולים

זיוה מקונן-דגו - מנכ"ל האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

מיכל סעדי כהן - רכזת פרויקטים "אפשר", היחידה לטיפול בנפגעי אלכוהול

רות פרמינגר - עו"ד, יועצת לובי, לונדבק

שלי לוי - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

איתי פידלמן - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

יעקב אילוז



אלאונורה מרקובסקי



אלינה כהן



אביאל רוזנברג



שמעון מונובבוב



ישראל ברויור



טל גרינפלד



מרק קרביס



גרמן בניאגוייב



מיכל עבדת



חנה סלע



אלי אלבז



נסים אברמוביץ



איתן שחם



דוד עיאש



אליהו קרייף



סופיה סימנובסקי



מיכאל ברונשטיין



מקסים קורולוב



יצחק שטול



פואד חגאב



ז'אנה ליברמן



בנימין אברג'יל



אלונה חודקובסקי

אלעזר שוורץ

דנה גורדון שושני

אושרה עצידה
<סמים ואלכוהול בקרב עולים ואכיפת החקיקה>

בוקר טוב לכולם. אני שמח או עצוב לפתוח כאן ישיבת ועדה בנושא סמים ואלכוהול בקרב הציבור בכלל, ובפרט אצל העולים, ואכיפת החקיקה. כמו שאתם רואים, הגעתי עם פנס בעין. מאוד התרגשתי לקראת הדיון. אתמול עשיתי אימון באומניות לחימה וקצת נפגעתי, אבל זה בסופו של דבר מכניס בי כוחות להילחם.

אנחנו מדברים על נושא שהוא מאוד כאוב, ולצערנו נפוץ מאוד בקרב הציבור בכלל, וגם אצל העולים אנחנו רואים מגמות שונות. לא הצלחנו לקבל נתונים מדויקים. קיבלנו נתונים נכון להיום. איתי מהממ"מ לא הצליח לקבל נתונים לאורך שנים כדי שבאמת נראה את המגמה, אם זה בעלייה או בירידה, ומה באמת נעשה אצל כל הרשויות שמתעסקות בזה. לקראת הדיון פניתי גם אל שרת המשפטים בבקשה לקבל את עמדתה בנושא הקמת בתי-משפט לסמים. התשובה שקיבלתי היא - כמו שאתם יודעים, היום יש פיילוט בתל-אביב והוא טוב. נותנים לו הזדמנות. היום בהיעדר חקיקה, משאבים ותקציבים, ותקציבים גדולים, תשתיות, בינתיים זה לא על סדר-היום. כמובן שנדבר על זה ונראה באמת שזה עובד בתל-אביב, ונראה איך אנחנו יכולים להגביר את הלחץ בשביל שזה יוקם. מהפגישות הקודמות שלי שמעתי שזו הדרך לצאת מזה.

נמצאים איתנו כאן נציגי עמותת "אלי"ס" - אימהות למען ילדים בסיכון. הן ביקשו ממני וקיימתי איתן מספר פגישות. החלטנו לקיים דיון משותף על מנת להציף את הנושא הזה וגם לדבר על אכיפת החקיקה.

נמצאת איתנו גם שרה כהן מנהלת מחלקת הרווחה במשרד לקליטת העלייה והיא תציג מצגת שהיא הכינה. לאחר מכן נבקש גם לשמוע את נציגי המשרדים לביטחון הפנים, החינוך, הרשות למלחמה בסמים, וכמובן רישוי עסקים. אתמול דיברתי עם חברי הטוב מנהל רישוי עסקים בנתניה, נפתלי קייקוב, והוא סיפור לי איך מפקחים על פיצוציות שמוכרות סמים קלים, וגם על זה אנחנו נדבר.
הייתי רוצה לבקש משרה כהן לפתוח. אנחנו מתראים הרבה ואני מקווה שיהיו פתרונות לדברים שבהם אנחנו דנים. שרה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. הדיון הזה הוא מפגש מיוחד שהחל לאחר איזשהו שיח שהתקיים גם עם ד"ר מיכאל קיפניס ועם עמותת "אלי"ס" שרצו לקיים כנס בנושא התנהגויות סיכון סביב הנושא של שימוש באלכוהול ובסמים בקרב עולים. אני נתבקשתי על-ידי אורחי הכנס לתת איזשהו זרקור לגבי הנושא של ממצאי מחקר שאנחנו עשינו עם מכון ברוקדייל, בעצם שני מחקרים שהיום אני אציג כאן על קצה המזלג, שהם רלוונטיים לנושא הדיון היום.

לפני שאתחיל אני רוצה להגיד כמה משפטים שהם גם בהקשר של מה שציינת לגבי הנושא של הנתונים וגם בעקבות השיח שקיימתי עם איתי מהממ"מ. הנתונים האחרונים - אנחנו במשרד הקליטה משתדלים לעקוב לאורך זמן ולאורך תקופה אחרי המגמות של שימוש לרעה באלכוהול ובסמים בקרב עולים. הבסיס לנתונים הוא הסקרים האפידמיולוגיים שהרשות למלחמה בסמים היתה מבצעת אחת לשלוש שנים. הנתון האחרון שקיים הוא הסקר האפידמיולוגי של 2011. המדענית הקודמת של הרשות למלחמה בסמים ד"ר רחל בר המבורגר היתה עורכת לנו אחת לשלוש שנים את המידע מתוך הסקר. אנחנו ראינו שמ-95' ועד 2009 היתה מגמה של עליה בקרב העולים עד איזושהי מגמה של התייצבות בשנת 2009 וגם אחר כך 2011, כשבכל מקרה הנתונים מראים שבקרב בני הנוער העולים השימוש הוא בהיקף גבוה יותר מאשר בקרב האוכלוסייה הישראלית הוותיקה, ובהחלט בהיקפים גבוהים יותר בקרב הנוער שהוא הנוער המנותק. יחד עם זאת, הסקרים האלה בעיקר נתנו את תמונת המצב לגבי האוכלוסייה של העולים באופן כללי בלי תת-חלוקה, וההנחה היתה שהיא בעיקר כיסתה את האוכלוסייה של יוצאי חבר המדינות.
הנתונים בתוך הסקרים האלה - אם בדקת אותם, איתי - מראים שלגבי האוכלוסייה של המבוגרים ההיקפים הם בשיעורים נמוכים יותר, ואנחנו רואים כאן את השונות בין האוכלוסייה של הנוער ובין האוכלוסייה של המבוגרים.

הרשות, למיטב ידיעתי, שהיא אמונה בתוקף היותה תאגיד סטטוטורי בנושא של תכלול העבודה שקשורה לנושא של מניעת שימוש באלכוהול ובסמים במדינת ישראל היתה, לפחות מתוך זווית ההתבוננות שלי, אמורה לתת לנו את הנתונים גם לגבי השוטף. הסקר האפידמיולוגי האחרון, שאולי היה צריך להתפרסם, הוא בשנת 2012. אבל אין לנו סקר כזה ואנחנו מגיעים למצב שאנחנו לא יכולים לראות תמונת מצב של מגמות לאורך השנים האחרונות.

נתונים גבוהים יותר במספרים או באיכות הסמים?

יש שונות גם במאפיינים עצמם של השימוש בסמים בקרב עולים, וכאן יש שונות בין האוכלוסיות השונות. אני לא ממש התבקשתי להתייחס לזה. אני חושבת שיש פה מומחים יותר. לדעתי, אמור להיות כאן גם ד"ר מהל שהוא ראש תחום טיפול ברשות למלחמה בסמים. חיים, היי. אני מניחה שאת הדברים האלה תשמעו ממנו, אני בהחלט לא הייתי רוצה להתייחס לנושאים שאני לא בקיאה בהם ולא אמונה עליהם.

הצטרף אלינו חבר הכנסת נסים זאב. תודה שבאת. זה דיון מאוד חשוב.

אני רוצה מפה לגלוש למה שהתבקשתי להציג במסגרת הכנס. המצגת שלי בכנס היתה אמורה להיות הרבה יותר רחבה ולתת את תמונת המצב באופן כללי של בני נוער עולים שמתבססת על שני מחקרים שאנחנו הזמנו בשנתיים האחרונות ממכון ברוקדייל. מחקר אחד בדק שש קבוצות מוצא שונות בקרב העולים. הוא פורסם בשנת 2010 והוא נתן לנו תמונת מצב על כל שטחי החיים של בני הנוער העולים. המחקר השני פורסם בסוף 2012 ובו אנחנו גם בדקנו את המצב של הדור השני, גם של יוצאי חבר המדינות וגם של יוצאי אתיופיה, והנתונים הם מאוד מעניינים. ברשותכם, אני אציג אותם.

שני המחקרים של הנוער העולה של אוכלוסיית היעד היו גילאי 12 עד 17. זה לא כולל בני נוער שעלו לארץ בשנתיים שקדמו לסקר. אנחנו התייחסנו בשנת 2008, שזה המחקר שפורסם ב-2010 והמחקר של 2010 פורסם ב-2012, לכ-680 בני נוער דוברי שפות שונות בשנת 2008, ואחר כך הרחבנו את המדגם בצורה מאוד מאוד משמעותית גם לעולים מברית-המועצות וגם בני עולים יוצאי ברית-המועצות שנולדו בארץ. עשינו הקבלת קבצים מול משרד הפנים, גם עולי אתיופיה שנולדו בחו"ל וגם בני עולים יוצאי אתיופיה שהם ילידי הארץ. השווינו את זה לראשונה לקבוצה של יהודים ותיקים. דהיינו, ילדים שנולדו בארץ להורים שהם גם לא ילידי חו"ל. סך הכול, אנחנו הגענו להיקף מדגם מאוד גדול ולפי המתודולוגיה של ברוקדייל בסך הכול מתייחס לכל המדגם כאל בעצם מחקר אחד שפורסם בשני שלבים.
מה ההגדרות שלנו בתוך המחקר? זה בני נוער עולים, זה דור ראשון. זה בני נוער שעלו מברית-המועצות לשעבר או מאתיופיה. כמו שציינתי, לא כולל בני נוער שעלו בשנתיים שקדמו לסקר.

ילידי הארץ יוצאי ברית-המועצות או יוצאי אתיופיה הם בני עולים דור שני שנולדו בישראל ושני ההורים שעלו ממדינות אלה החל משנת 89'.

היהודים הוותיקים הם בני נוער יהודים ילידי הארץ שהוריהם גם נולדו בארץ או שעלו לפני 89'.

מה כללנו בתוך המחקר? שוב, זה מחקרים מאוד מאוד גדולים. הם מפורסמים גם באתר של משרד הקליטה וגם באתר של מכון ברוקדייל. אנחנו כללנו בהם את כל הנתונים שקשורים למאפיינים של אוכלוסייה של בני נוער. המחקר הוא מאוד מיוחד כי לראשונה אנחנו שאלנו את בני הנוער מה דעתם על חייהם בכל התחומים האלה. זה מחקר שבא מתוך מה שבני הנוער עצמם אמרו. היה שיתוף פעולה יוצא דופן. זה היה מחקר שנעשה בסקר טלפוני עם דובר עברית וגם דובר שפה שצריך היה לתרגם במידת הצורך. בני הנוער אוהבים לדבר בטלפון והיתה היענות יוצאת דופן. חלק מהשיחות ארכו הרבה מאוד זמן כי זה היה שאלון ענק.

האם הם לא פחדו לענות על שאלות כאלה כדי שלא יעצרו אותם?

אנחנו לא שאלנו אותם לגבי הנושא של שימוש בסמים כי שימוש בסמים הוא אסור לפי חוק. אבל שאלנו אותם לגבי הנושא של האלכוהול ולגבי התנהגויות סיכון שונות.

הסקר הזה מדבר רק על אלכוהול.

הסקר הזה מדבר רק לגבי האלכוהול.

אלה הנושאים שאנחנו כללנו במחקר. שימו לב, הרבה מאוד נושאים שקשורים גם לנושא של שימוש בשפת אם וגם בבית-הספר - התפקוד והחוויה שלהם, ודפוסי עבודה, והנושא של הפנאי ושימוש במחשב ומאפיינים חברתיים וגם התנהגויות סיכון. הרבה מאוד על הנושא של הקשר עם ההורים. יש לנו מידע מדהים על הנושא של הקשר עם ההורים שהוא מאוד מאוד משמעותי מזווית ההתבוננות שלנו לגבי המצב באופן כללי של בני נוער.

אני רוצה להבין. האם אין לנו סקר על סמים בקרב בני נוער כי זה אסור? אין לנו שום דבר כזה?

מי שאמור לעשות את הנושא זה הרשות למלחמה בסמים. הרשות למלחמה בסמים אמורה להקיף את הנתונים במדינת ישראל לגבי הנושא של שימוש בסמים. כמו שאמרתי, הסקר האחרון פורסם בשנת 2011. מה שאני מציגה כאן זה מתוך האופן שבו בני הנוער מתייחסים לנושא של מצבם בחיים, ובהקשר כאן אני התמקדתי בעיקר בהתנהגויות שהן התנהגויות סיכון מהדיווח של בני הנוער.


מתוך סקירת הספרות מה, הם הגורמים שמקדמים או מעכבים את ההשתלבות המוצלחת של בני נוער מהגרים ובני מהגרים. הספרות מדברת על הרבה מאוד נושאים. יש כאן סקירת ספרות מאוד יפה על נסיבות ההגירה של ההורים והמאפיינים שלה, על המאפיינים החברתיים, הכלכליים והדמוגרפיים, ההון התרבותי והרשת החברתית, השונות בין חברת המוצא לחברה הקולטת, יחס החברה הקולטת ובחירת האסטרטגיה של ההתאמה התרבותית, אם זה השתלבות, אם זה שוליות.

למדרג יש משמעות?

לא, אין כאן משמעות.

מה המגמות הבולטות שעלו לנו משני המחקרים? שקיים דמיון בין בני נוער עולים מברית-המועצות ליהודים ותיקים במגוון תחומים: בבית-ספר, בפעילות פנאי, בהתנהגויות סיכון, ברווחה כללית ועוד. אני גם העליתי את זה גם במפגש הקודם שהיה בוועדת העלייה והקליטה כשהצגתי את זה לגבי מצב של בני נוער בקצה הרצף.

המאפיינים הייחודים של עולי ברית-המועצות: הם בעלי עמדות המביעות יותר בידול וניכור חברתי ויותר מעורבים בהתנהגויות סיכון, וזה על העולים עצמם. תמונה מורכבת ביחס ליוצאי אתיופיה. יש ממצאים מדאיגים, בעיקר בתחום החינוך, לצד זיקה חזקה לארץ ומוטיבציה גדולה, גבוהה, לשירות צבאי ולאומי.

לא הצלחתי להבין את ההבדל בין ילדים מברית-המועצות לשעבר לבין יוצאי אתיופיה מבחינת המורכבות.

אנחנו מדברים כאן על כמה קבוצות אוכלוסייה. אני מציעה שאנחנו נתקדם ותראי מתוך זה.

לא, אני שואלת שאלה שהיא רלוונטית לעכשיו. אני שואלת מה ההבדל. זאת אומרת, יש פה מאפיינים ייחודים לעולי ברית-המועצות ויש פה מאפיינים ייחודיים ליוצאי אתיופיה.

תיכף אנחנו נגיע לזה.

תרשמי לך.

אנחנו נגיע לזה, את תקבלי תשובה תוך כדי הדיון.

הצטרפו אלינו חברי הכנסת: מוטי יוגב, פנינה תמנו-שטה. תודה שבאתם.

אני ממש בזרקור נותנת כאן כמה היי-לייטס. כשבדקנו את מוצא החברים ראינו שמבין הגורמים שמציינים קליטה שהיא קליטה מוצלחת יותר זה יותר חברים מקבוצות מוצא שהן לא רק קבוצת המוצא של השיוך האתני. אנחנו רואים שלגבי מרבית האוכלוסייה של יוצאי אתיופיה, גם אלה שנולדו באתיופיה, וגם אלה שנולדו בישראל, מרבית החברים הם מקבוצת המוצא של השיוך האתני. בקבוצות מוצא אחרות אנחנו רואים שיש הרבה מאוד חברים מקבוצות מוצא שהן קבוצות מוצא אחרות.

מבחינת מצב חברתי - זה נבדק כבר במחקר של 2012, גם לגבי אוכלוסייה של בני עולים מברית-המועצות לשעבר וגם בני עולים יוצאי אתיופיה. אנחנו רואים שבאוכלוסייה של ברית-המועצות לשעבר יש הפחתה במספר החברים שהם מקבוצות המוצא האתנית. בקרב העולים 46% דיברו, בקרב בני העולים 31%. שימו לב לגבי יוצאי אתיופיה. 65% דיברו שהחברים הם מקבוצת המוצא האתנית שלהם וגם בקרב בני עולים 53%.

אנחנו רואים שחלק לא מבוטל מבני הנוער משתתפים בפעילויות שהן פנאי, גם יוצאי חבר המדינות, גם יוצאי אתיופיה. אנחנו רואים את זה כנתונים שהם בהחלט מאוד מעודדים, אבל עדיין מחייבים בהחלט עוד תגבור בהקשר הזה.

זה זרקור ראשון לגבי הנושא של מה בני הנוער אומרים על ההורים שלהם שהם יודעים על החיים שלהם. במחקר משנת 2010 אנחנו רואים שמרבית העולים ממרבית הארצות מעידים בשיעור מאוד גבוה שההורים בהחלט מעורבים ויודעים על החיים שלהם. בקרב האוכלוסייה של יוצאי אתיופיה הם הנמוכים ביותר יחסית לאוכלוסיות האחרות, ובקרב אלה שנולדו בישראל, מה שהם מציינים זה שההורים יודעים הכי פחות על החיים שלהם. זה מתחבר אצלנו למשתנה של הפיקוח ההורי שמבחינתו הוא משתנה שמצביע. ככל שהפיקוח ההורי גבוה יותר אז כך אנחנו רואים הפחתה בהתנהגויות סיכון אצל בני נוער.

מתוך המחקר של 2012 אנחנו רואים גם את ההשוואה גם על האוכלוסייה היהודית הוותיקה. אנחנו רואים שגם בקרב הדור השני של העולים מברית-המועצות יש יחסית גידול ברמת הפיקוח ההורית. עדיין אוכלוסייה של יוצאי אתיופיה מאופיינת כאן ברמת פיקוח הורי נמוכה יותר מזווית ההתבוננות של בני נוער.

מבחינת הקשר התומך מצד ההורים, אנחנו פה רואים שהאוכלוסייה היהודית הוותיקה מציינת כאן במדד המסכם את הקשר התומך הגדול ביותר ועולי ברית-המועצות מאוד דומים וגם בני העולים מאוד דומים לאוכלוסייה היהודית הוותיקה. גם פה יש ירידה בקרב בני נוער יוצאי אתיופיה שנולדו בישראל.

אנחנו כבר מגיעים פה לנתון של שתיית אלכוהול שהיא רלוונטית גם לדיון כאן. היה חשוב לי להראות גם את כל הנתונים האחרים כי אנחנו מתייחסים לנושא של התנהגויות סיכון כמכלול של התנהגויות סיכון. פה אנחנו בדקנו כמה שאלות שקשורות גם לקשר העקיף וגם לקשר הישיר של שתייה. פה אנחנו בדקנו, במחקר של 2010, גם עם קבוצות מוצא שהן דוברי ספרדית, צרפתית ואנגלית. בדקנו את ברית-המועצות לשעבר ואת יוצאי אתיופיה שנולדו בארץ ויוצאי אתיופיה שנולדו בחו"ל. במדגם הבא אנחנו גם הרחבנו את יוצאי ברית-המועצות וגם את יוצאי ברית-המועצות שנולדו בארץ.
פה אנחנו רואים שמבחינת חברים ששותים האחוז הנמוך ביותר הוא בקרב יוצאי אתיופיה שנולדו באתיופיה. אנחנו רואים כבר אחר כך גידול בקרב אלה שנולדו בישראל. עדיין הקבוצה שמובילה כאן מבחינת חברים ששותים זה אוכלוסייה של יוצאי ברית-המועצות לשעבר. כשבדקנו את הנושא של שותים לפחות פעם אחת בשבוע, שימו לב, גם יוצאי ברית-המועצות כאן הם בשיעור גבוה יותר והם מאוד דומים כאן לדוברי האנגלית. הנושא של שתייה לשוכרה - יוצאי ברית המועצות, זאת אומרת, אלה שנולדו בברית-המועצות, הם גם כאן בשיעור גבוה יותר, וגם דוברי האנגלית כאן מציינים שהשיעור הוא יחסית גבוה.
במחקר הבא אנחנו הרחבנו בצורה מאוד גבוהה, בזה של 2012, את המדגם גם לגבי יוצאי ברית-המועצות לשעבר וגם לגבי יוצאי אתיופיה, והשווינו את זה לאוכלוסייה של יהודים ותיקים. הנתונים שצפים לנו כאן הם נתונים בהחלט מאוד קשים ואנחנו רואים אותם גם ממקורות אחרים. אנחנו הזמנו מאוניברסיטת בר-אילן, המחקר של HBC. אנחנו צריכים לקבל מהם גם את הנתונים לגבי אוכלוסיית העולים. אנחנו עוד לא קיבלנו, אבל נתונים ראשוניים בהחלט מראים לנו, וגם משם, שיש בעיה בקרב האוכלוסייה של בני עולים יוצאי אתיופיה בנושא של שתייה. פה אנחנו רואים שבנתונים של חברים ששותים מידי פעם או באופן קבוע כבר יש גידול משמעותי בקרב בני עולים יוצאי אתיופיה גם בהשוואה לאוכלוסייה יהודית ותיקה, גם בשתייה של לפחות פעם בשבוע. שימו לב, לנושא של השתכרו לפחות פעמיים. יש ירידה דרסטית בקרב בני עולים יוצאי ברית-המועצות לשעבר, אפילו נמוך יותר מאשר האוכלוסייה היהודית הוותיקה, ויש גידול בקרב יוצאי אתיופיה שנולדו בישראל. זה שיעור שהוא דומה לשיעור של אוכלוסיית העולים מברית-המועצות.

משהו פה לא מסתדר לי. השתכרו לפחות פעמיים ושותים לפחות יום בשבוע – פה זה כל ילד שלישי, ושם כל ילד רביעי.

הנושא השתייה לשוכרה זה סוג אחר. זה שתיית בולמוס. השתכרו שזה שכרות.

השתכרו לפחות פעמיים.

כן. בכלל, באופן כללי. יום בשבוע זה שותים.

יש חפיפה.

לא, לא חופפים. שותים לפחות יום בשבוע שהם באים ואומרים שהם שותים, פעם בשבוע. הנושא של השתכרו לפחות פעמיים, פעמיים בחייהם. זאת אומרת, הם הגיעו למצב של שכרות, של שתייה לשוכרה.

זה אותם נבדקים?

כן.

גם פה אנחנו בדקנו את נושא האלימות ותחושת ביטחון. גם בדקנו את הנושא של השתתפות בקטטה וגם תחושת ביטחון. אנחנו רואים שבקרב אוכלוסייה של יוצאי אתיופיה הם גם מעידים על עצמם שהם יותר השתתפו בקטטות וגם חשים פחות ביטחון במקום שבו הם חיים. אנחנו בדקנו את זה אחר כך גם עם האוכלוסייה הישראלית הוותיקה. אנחנו גם פה רואים יחסית שיעור גבוה יותר בהשוואה גם לאוכלוסייה היהודית הוותיקה.

אני שמה לב שאת מתייחסת רק לילדים ממוצא אתיופי. מאוד חשוב שתתייחסי, אני ראיתי נתונים שהם מאוד דומים בקבוצות אחרות.

אני התייחסתי אליהם.

לא, די - - -

אני מתנצלת אם זה כך יצא. אנחנו בהחלט רואים שבקרב קבוצות שונות אנחנו רואים מאפיינים שהם קשורים לנושא של שימוש באלכוהול בקרב בני נוער עולים. לדוגמה, נמצאת פה גם מיכל סעדי מעמותת "אפשר". היא תציג את הקבוצות שאנחנו עשינו בקרב נוער דובר אנגלית במודיעין שציינה שזה בעצם הקבוצה. זאת אומרת, העיר עצמה ציינה שזו הקבוצה שהיא הכי מתקשה איתה. יש לנו קבוצות שעשינו בקרב דוברי צרפתית, קבוצות גם בקרב בני המנשה. צריך לבוא ולהגיד שאנחנו רואים את המשמעות של השימוש באלכוהול בקרב מרבית קבוצות האוכלוסייה. מה שאנחנו באים ומציגים פה, ואני רוצה לבוא ולהגיד את הדברים בצורה מאוד ברורה, זה מחקר שמציג מהמקום של בני הנוער את המקום שלהם. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להתווכח עם מה שבני הנוער מעידים או אומרים על עצמם. זה המשמעות של המחקר הזה.

יש קשר בין השתתפות בקטטה לבין כל נושא של אלכוהול, של השתייה? האם זו אותה אוכלוסייה?

בסך הכול יש מאפיינים של התנהגויות אנטי-נורמטיביות בקרב אוכלוסייה שיכולות לכלול גם וגם וגם. בדרך כלל השימוש באלכוהול הוא מסיר עכבות ואנחנו רואים הרבה יותר את בני הנוער שהם שותים או שותים לשוכרה עוד לפני שהם מגיעים לזה שהם "מחוקים", זה שהם יכולים להשתתף יותר בתגרות ובקטטות. אנחנו מדברים פה על מחקר ומחקר מתוך איך שבני הנוער מציגים את זה על עצמם.

שרה, בואי נתקדם. יש לנו עוד הרבה מחקרים היום ויש לנו הרבה דוברים.

השקף הקודם הוא מאוד חשוב.

אני מתנצלת, יש הרבה מאוד נתונים. זה מחקר ענק. אני חושבת ששלפתי מתוכם בקושי שמונה שקפים שמעידים על הדברים. נתנו לי פה רבע שעה והבטחתי לדנה.

השקף הזה הוא ללא ספק בסיס להרבה מאוד.

ברשותכם, אני רוצה לדלג לשקף האחרון שלי. אלה נתונים מתוך התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, מה שקרוי תוכנית שמיד. אני הכנסתי אותם בדקה התשעים כי הם נתונים שהיום הם הכי עדכניים שמשקפים את המצב של מצבי סיכון בקרב ילדים ובני נוער עולים בתוך תוכנית לאומית שהיום מתקיימת ב-72 יישובים. מתוך 151,000 ילדים ובני נוער שאותרו בתוכנית הלאומית, זו תוכנית ממשלתית ששותפים לה חמישה משרדי ממשלה, מתוך 151,000 אנחנו מדברים על 15,000 עולים שהם 19% מהאוכלוסייה היהודית המאותרת. שימו לב את אחוז המאותרים העולים בקבוצת הגיל 12 עד 18 שזה 27% כשהחלוקה בקרב האוכלוסייה היהודית הוותיקה היא בדרך כלל שליש, שליש, שליש. זו תת-החלוקה של ה-15,000 העולים. 47% הם יוצאי אתיופיה מבין הילדים שאותרו במצבי סיכון בפועל. 14% גיאורגיה ובוכרה, ו-10% יוצאי קווקז. רוסיה - 21%.

זה לא רוסיה. זה אוקראינה, בלרוס.

נכון, רוסיה הלבנה, רוסיה וכל המדינות האחרות. אוכלוסיות אחרות זה 8%.

אלה נתונים לא פשוטים שגם מצביעים לנו כאן על אוכלוסייה שנמצאת במצבי צורך ומצוקה גבוהים יותר מקרב אוכלוסיית העולים. הנתונים מתחלקים לשלושה תחומים עיקריים: השתייכות הילד למשפחה והטיפול בילד, תפקוד הילד בתחום הרגשי החברתי, ובתחום ההתפתחותי והלימודי. יש שבעה פרופילים בתוך התוכנית.

השקף האחרון שלי מייצג את אחוז בני הנוער שסובלים מבעיות בתחום רגשי חברתי ולפי קבוצה. אם תשימו לב, יש כאן השוואה לאוכלוסייה היהודית הוותיקה. בתחום של תוקפנות אנחנו רואים שאוכלוסיית יוצאי קווקז יש כאן את השיעור הגבוה ביותר. בנושא של סיכון ופגיעה עצמית גם יוצאי קווקז ויוצאי ברית-המועצות בשיעור גבוה יותר מאשר האוכלוסייה היהודית הוותיקה. באלכוהול ובסמים יוצאי קווקז וגם יוצאי ברית-המועצות לשעבר. כל מי שמאותר כאן זה אוכלוסייה בסיכון. יוצאי אתיופיה 17% לעומת 10% בקרב האוכלוסייה הישראלית הוותיקה.

הטבלה הזאת היא מאוד מעניינת. היא דווקא מתייחסת באופן אישי לאישיות של אותו נער או ילד לעומת דברים שהם חיצוניים. אם אנחנו לוקחים את הקשיים החיצוניים לילד, למשל בקרב יוצאי אתיופיה, אנחנו רואים ששם דווקא הקשיים הם הרבה יותר גבוהים מבחינת האחוזים והם גם נמצאים בסיכון גבוה. אמרנו קרוב ל-50%. זה פער מאוד מאוד גדול לעומת עולים אחרים. כשאנחנו רואים את הקושי ביצירת קשר או קשיים רגשיים ששם דווקא כן - - - , אנחנו רואים שדווקא פה הם לא מובילים. זה קצת לא - - -

בואו נבחין בין היקף סיכון ועומק סיכון בנתונים של התוכנית הלאומית. מי שמוביל מבחינת עומק סיכון, דהיינו במרבית הפרמטרים שבדקנו, זה אוכלוסיית יוצאת קווקז. זאת אומרת, כמעט כל נתון שבדקנו בגיל הרך, בגיל היסודי ובגיל הנוער, באוכלוסיית עולי קווקז נתוני הסיכון הם העמוקים ביותר. השיעור הגבוה ביותר של המאותרים הוא של אוכלוסיית יוצאי אתיופיה.

אז למה זה לא הולך במשוואה אחת?

מכיוון שבקרב יוצאי אתיופיה אנחנו רואים הרבה מאוד נתונים שמעידים על מצבים רגשיים וחברתיים שהם הרבה יותר טובים מאשר של אוכלוסיית העולים האחרת, אבל היקף המאותרים הוא גבוה יותר.

מדוע?

ספרו ילדים שנמצאים בתוך התוכנית הלאומית.

פנינה, אחרי זה יהיה לכם שאלות. יש לנו באמת המון המון דוברים. שרה, תודה רבה.

מה זה הטבלה הסגולה הזאת?

אוכלוסייה יהודית שאותרה בתוך התוכנית הלאומית.

לא כולם יהודים?

לא, יש אוכלוסייה ערבית.

כשאת מדברת יוצאי ברית-המועצות זה לא יהודים?

לא. הטור הימני זה האוכלוסייה היהודית בתוך האוכלוסייה שאותרה בתוך התוכנית הלאומית. התוכנית פועלת גם בקרב אוכלוסייה ערבית. היא פועלת בכל היישובים באשכולות 1 עד 5, ומרבית האוכלוסייה, קרוב ל-80%, 80,000 מתוך ה-150,000 זה אוכלוסייה ערבית. אנחנו השווינו את האוכלוסייה של העולים לאוכלוסייה היהודית הוותיקה. זה מה שאנחנו בדרך כלל משווים במרבית ההשוואות של אוכלוסיית העולים כי זו אוכלוסיית היעד שאנחנו משווים אליה.

תודה רבה לשרה. אני אתן לנציגת ארגון "אלי"ס", מרינה, להציג. הם ביקשו ליזום את הדיון הזה ואני אתן להם את הכבוד.

שלום לכולם. שמי מרינה גולן ואני מתנדבת בעמותת "אלי"ס" - אימהות למען ילדים בסיכון. כמה מילים על עצמי. עליתי עם משפחתי לארץ בגיל 14. בקושי רב התמודדתי עם קשיי הקליטה והשפה. מזה עשר שנים אני עיתונאית ואני עוסקת בתחום המשפט הפלילי. לפני כמה שנים הכרתי את אירינה לויט שהיא יושבת-ראש עמותת "אלי"ס". התפעלתי מהמסירות שלה למטרה, מהכוח הנפשי העצום, מהכריזמה. לא היה לי ספק שיום אחד אנחנו נגיע למעמד המכובד הזה.

עמותת "אלי"ס" הוקמה לפני שש שנים על-ידי אירינה לויט, אם לבן נרקומן שהדרדר לסמים זמן קצר אחרי עלייתו ארצה. הסיפור האישי הטרגי של אירינה הוא סיפור של עשרות אלפי משפחות של עולים שלא צלחו את קשיי הקליטה.
לפני שאעביר את רשות הדיבור לאירינה אני רוצה להודות לחבר הכנסת יואל רזבוזוב שהקדיש מזמנו היקר והיטה אוזן קשבת, ובעיקר ענה בסובלנות להרבה הטרדות טלפוניות מהצד שלנו.

בשמחה. פגשתי את אירינה והסיפור האישי שלה הוא באמת מאוד מאוד טרגי. ראיתי את היוזמה שהיא לקחה לתקן את המצב. היא אמרה שזה לא יקרה, ואם לא נקום ולא נתחיל להילחם בזה שום דבר לא יקרה. אני מברך על זה. אנחנו ניתן לכם את הפלטפורמה שלנו, של בית המחוקקים.

אירינה תדבר ברוסית ואני אתרגם את הדברים שלה.

בסדר גמור. אנחנו נרשום בפרוטוקול את תרגום הדברים של אירינה מרוסית לעברית.

(תרגום דבריה של אירינה מרוסית לעברית על-ידי אינדה קריקסונוב.)
שלום, שמי אירינה לויט ואני אימא. אני אימא לא רק לבן שלי אלא אני אימא לעוד הרבה ילדים צעירים יותר ומבוגרים יותר שנקלעו לבעיה האיומה של הסמים. אני אוזן קשבת בעמותה שלנו להורים שיש להם בעיה עם הבנות והבנים שמכורים לסמים. הבאתי לפה חבילה של מכתבים שההורים האלה שולחים לעמותה עם בקשת עזרה.

אין לי שום יומרות לדבר בשם מומחים שמומחים לסמים והתמכרויות, אני רוצה להביא פה את הקול של האימהות ושל ההורים שהם נפגעו ושהילדים שלהם נפגעו משימוש בסמים.
אני מבקשת להסתכל על הגרף שאתם רואים פה על הלוח ואני רוצה להסביר איך אנחנו רואים את בעיית השימוש בסמים ואת הטיפול בבעיה. נקודת A שאתם רואים בצד שמאל היא הנקודה הראשונה בה הבן-אדם מתחיל להשתמש בסמים או באלכוהול. הציר X מדבר על הזמן, הוא ציר הזמן. ציר Y מדבר על המצב הבריאותי, קוגניטיבי ורגשי, וה-IQ של הבן-אדם.

אתם רואים שעם הזמן יש קו שיורד למטה. זאת אומרת, רמת הבריאות והיכולות של הבן-אדם יורדת באופן תלול. נקודתB שהיא הכי למטה היא נקודה של מוות. מעל נקודתB אתם רואים את האות M שהיא נקודת המוטיבציה.

לפי שיטת הטיפול שמקובלת בישראל מדברים על כך שבן-אדם צריך להגיע עד לנקודת המוטיבציה. זאת אומרת, צריך לעבור זמן וירידה מאוד גדולה ברמת הבריאות הקוגניטיבית והרגשית ואז הוא מגיע לנקודה הזאת שהיא נקודת המוטיבציה ששם הוא נבהל מאוד מרמת הסיכון, מהדרדרות מאוד גדולה בבריאות. הוא מבין שכדאי לו לעבור תהליך של גמילה ושיקום ואז יש סיכוי לזה שזה יקרה.

כולנו יודעים איך השיטה הזו עובדת ואני רוצה דווקא לשים לב לרווח הזה בין נקודת A ל-M. אי-אפשר לתאר במילים כמה סבל כל התקופה הזאת גורמת להורים כאשר הם רואים שהילד שלהם מדרדר מכל הבחינות והם לא יכולים לעזור בשום דבר וגם המערכת הקיימת לא עוזרת. אף אם לא יכולה להבין למה צריך לחכות עד שנקודת ה-M הזו תגיע.

האם נקודת ה-M היא לפי הרשויות שלנו? מי מחליט על נקודת M?

הנרקומן צריך להחליט שהוא מוכן. יש בעיה שצריכה להיות מוכנות. הגישה היא שצריכה להיות מוכנות כדי לעבור גמילה ושיקום.

האם הגישה הזו מקובלת על-ידי הרווחה, על-ידי המשטרה?

מקובלת בישראל בקרב כל הרשויות המטפלות.

נקודה 2, נגיד, היא לא מקובלת.

לא. הסטטיסטיקה אומרת שכל נרקומן בתקופה הזו מ-A עד M יכול כל שנה להביא לשימוש בסמים עוד עשרים אנשים נוספים. אנחנו רואים שבתקופה הזו יש המון גורמים שמנסים לעזור לנרקומן לצאת ממעגל הסמים: גם המשטרה, גם מהרווחה, גם מערכת הבריאות, אבל שום דבר לא עוזר עד שהוא מגיע לנקודA .
המשפחה משקיעה כספים מאוד גדולים כדי לעזור לבן-אדם. גם המדינה משקיעה כספים מאוד גדולים, אבל ללא שום תועלת. הבעיה והטעות של ההורים היא שהם מנסים לשלוח את הילדים לגמילה ושיקום מנקודה מספר 1 ו-2, אבל זה לא עוזר. הם חוזרים ומדרדרים חזרה לסמים מאוד מהר. אם הבן-אדם כבר צריך לעבור גמילה ושיקום היום אין שום בעיה לעשות את זה. יש לנו מערכת של הגמילה וכו' שמטפלת בזה בצורה טובה מאוד, אבל הבעיה היא שהוא ירצה ויישאר במערכת הזו ולא יצא החוצה.

את המילים שלי יכולים לאשר גם נציגי המשטרה, הרווחה והבריאות, והמשטרה זה בגלל שבתקופה הזו הבן-אדם עושה המון עבירות על החוק כדי להשיג את זה. אנחנו יודעים שאם היינו יכולים לעזור לבן-אדם בהתחלה היינו עושים דבר מאוד גדול. היינו חוסכים בהמון משאבים, גם של המשפחה וגם של המדינה וגם בבריאות, והיינו חוסכים סבל מהמשפחה ומהנרקומן.

הבעיה השנייה שאנחנו רואים זה שאם הבן-אדם כן עבר כבר גמילה ושיקום, אין לו אחרי שהוא יוצא מהמסגרת השיקומית לאן ללכת. אין לו השכלה, אין לו עבודה, אין לו מקצוע, אין לו איפה לגור. הוא נשאר בעולם בו הוא לא יכול להתמודד והוא חוזר במקרים רבים חזרה לסמים. הוא לא מסוגל לחזור בחזרה לחיים נורמטיביים.
גם מי שכבר עבר את השיקום חוזר עוד פעם לשימוש בסמים ועוד פעם עושה את כל הדרך הזו עד לנקודת המוטיבציה. אנחנו מבקשים מאוד לשים לב למסלול הזה שאלה שמשתמשים בסמים עוברים מנקודה A לנקודה M, ולעזור לנו לעשות הכול כדי שהם ייכנסו למערכת הגמילה והשיקום בנקודות הרבה יותר מוקדמות.

אירינה, אני עוצר אותך לרגע. חבר הכנסת מוטי יוגב צריך לרוץ לוועדת החוץ והביטחון. יש לו כמה מילים להגיד ולאחר מכן תמשיכי.

ראשית, כל הדברים חשובים. שנית, מה שברור הוא שעולים ובני עולים, וכנראה עוד דור, זקוקים לחיזוק באחוזים יותר גבוהים. זה נכון לגבי כל העולים, מברית-המועצות, אתיופיה, קווקז ואחרים. לפחות לגבי דבר אחד אני יודע שיש פתרון ואני הייתי שמח שבוועדה נתכנס אליו, ואני חושב שגם לגבי הדברים צריך לעשות עם ועדת החינוך ועם גורמים אחרים. התקציב של תוכנית החומש של יהודי אתיופיה הועבר ממשרד לראש הממשלה למשרד הקליטה. הייתי שמח שנייחד ועדה שבה מנכ"ל המשרד החדש יציג בפנינו מה הולכים לעשות עם זה. יכול להיות שעוד חודש, יכול להיות שעוד לא נערכו. זה לגבי בני יהודי אתיופיה וקליטתם שראינו שהמרכיבים הם בעיקר נפשיים ושיש קשיים. יש כסף, בואו נראה איך עושים איתו טוב.
לגבי יתר העולים - אני חושב שיש מקום שאנחנו כוועדה נציף את הבעיות הללו ונאמר שיש צורך בתמיכה גם באוכלוסיות עולים אחרות, וגם בדור השני, כיוון שקליטה זה דבר שלוקח זמן.

נכון מאוד, מסכימים. בגלל זה אנחנו עושים כאן את הדיון הזה. בחרנו לעשות אותו בכנסת יחד עם עמותת אלי"ס בגלל שאנחנו רוצים להציף את הנושא הזה ולהסביר לכולם שזה עניין מאוד מאוד חשוב שצריך לטפל בו.

אנחנו ניתן לאירינה להמשיך.

אני רוצה להגיד עוד כמה מילים לגבי ההמלצות שיש לעמותת אלי"ס לגבי מה כדאי לעשות כדי להילחם בבעיה הזו בצורה יותר רחבה.
יש הרבה מאוד גורמים במדינה שעוסקים בנושא הסמים, גם משרד הבריאות, גם משרד הרווחה, גם הרשות למלחמה בסמים, גם המשטרה. אבל אין איזשהו גוף כללי שמאחד את כל הכוחות שעושה סנכרון, תיאום, וחושב בגדול איך פותרים את הבעיה.

הבעיה השנייה שהעמותה רואה היא שגם הטיפול הרפואי וגם השיקום, כל השירותים האלה, עברו הפרטה והיום גופים פרטיים עוסקים בזה. יש צורך להחזיר את זה חזרה לאחריות המדינה. ברור שעסקים זה תמיד עסקים ואנחנו מודאגים אך ורק ממצב בריאותם של הילדים שלנו. צריך לשים משאבים ולעשות חוקים שמאפשרים לבן-אדם שעבר את תהליך השיקום לחזור לחיים הנורמטיביים. זאת אומרת, לשים לב למשאבים, למסגרות, לדברים שצריך לקרות במסגרת פוסט-שיקום. תודה.

אירינה, תודה רבה.





(מחיאות כפיים)

מגיע לה, מגיע לה. היא באמת עשתה עבודה טובה.

אירינה, אני רוצה לשאול שאלה. האם, לדעתך, העלאת המחירים על האלכוהול תמנע שתייה?

שאלה רלוונטית להיום.

אתה יודע שזה לא.

אבל הממשלה לא יודעת.

זה לא נושא הדיון שלנו. את זה אנחנו נראה במשך התהליך.

חיים מהל, ראש אגף טיפול ושיקום הרשות למלחמה בסמים, בבקשה.

אני נתבקשתי על-ידי עמותת "אלי"ס" להביא את נושא בית-דין לסמים. אבל אני רוצה להגיד משפט אחד לנושא הקודם שעלה והציגה אותו שרה כהן. אני מצוי בתחום הסמים 23 שנים, אני רופא במקצועי. התבקשתי אז להקים כפר גמילה וב-1990 הקמתי מקום בשם "מלכישוע".
אני רוצה להגיד משהו על גלי העלייה כי אנחנו לפעמים נתפסים לדברים ולא רואים את כל התמונה. השנה הראשונה שלי שם 55% מהמתקבלים היו יוצאי מרוקו או בנים ליוצאי מרוקו.

באיזה שנה?

ב-90'. היום אני מבין שזה גל העלייה האחרון שהיה לארץ באותה תקופה. לפני כמה שנים האחוז של יוצאי חבר העמים ב"מלכישוע" היה 50% והוא יורד היום ל-35%. זאת אומרת, שוב זה משקף משהו. לקחתי נתונים של השבוע האחרון. יש שם קהילות לצעירים ולמבוגרים. עד גיל 18- 23% יוצאי אתיופיה. גם באל-סם בדקתי. מרפאות לטיפול בסמים - 10% יוצאי אתיופיה כשהם רק אחוז אחד מהאוכלוסייה. זאת אומרת, אתה חושב אולי בגלל שהם בפנימיות אז מפנים אותם יותר - לא. בדקתי גם את בני 18 עד 24 שבטיפול - 25% יוצאי אתיופיה. צריך להבין את זה. זה לא משהו גנטי, זה לא משהו תרבותי. זה גל העלייה האחרון. זה מאפיין גם בכל העולם, שגלי עלייה מביאים איתם סמים, וצריך לקחת את זה בחשבון. צריך לתת משאבים לנושאים האלה. אני אומר את הדברים האלה כמסתכל מהצד על הדיון הקודם.

אתה ראש אגף טיפול ושיקום. מה באמת נעשה אחרי השיקום? שמענו כאן שאחרי השיקום אף אחד לא רוצה אותם. אף עסק לא רוצה אותם במקום העבודה, אין להם השכלה. הם הולכים לאיבוד אחרי. אנחנו המדינה, מה אנחנו עושים?

הרבה שנים עסקנו קודם בגמילה, אחר כך עסקנו בטיפול הראשוני, ורק אחר כך התפנינו, ולא נשארו כל כך הרבה משאבים לנושא השיקום. יש פרויקטים לשיקום תעסוקתי למכורים בסמים. בכמה מקומות יש פרויקטים גדולים כמו: נתניה, אשדוד, באר-שבע, שמשרד הרווחה בשיתוף קל שלנו מפעיל. במקומות אחרים אנחנו מפעילים פרויקטים לשמונה-עשרה אנשים. צריך לזכור שהמכורים, גם כשהם נקיים, הם לא עמדו בתור לעבודה. לא כולם רצים כל כך מהר לעבוד. אנחנו משתדלים להכווין אותם לתעסוקה. יש הרבה מאוד מכורים היום שמועסקים בארץ. פעם מעסיקים היו מאוד פוחדים לקלוט אותם. אחרי שהוא מקבל את הרישיון והוא רואה שזה בסדר אז יש כאלה שרואים בזה אפילו פרויקט: הנה, אני אעזור. אבל כמובן שאתה צריך עוד להתגבר עוד על הרבה קשיים בעניין הזה, זה לא פשוט.

צריך לבדוק את הנתונים האלה. הרי מה עשינו בסוף? הבאנו והשקענו ובסוף הם יסבלו. הם לא מוצאים את עצמם והם חוזרים לשם.

אם הוא לא קם בבוקר והולך לעבודה, השעמום אוכל אותו והוא חוזר להשתמש בסמים.

יש לי הרצאה מאוד יפה על בתי-דין לסמים. מספרים שבאמריקה התחילו עם בית-דין אחד ב-1989 והיום יש אלפים ויש הצלחה גדולה מבחינת חוסר השיבה לעבריינות של מסיימי התוכניות האלה. אבל אני רוצה לדבר בקצרה, כיוון שהאנשים פה עייפים, על העקרונות.

ארגון הבריאות העולמי מגדיר את ההתמכרות כמחלה כרונית. זה מאוד חשוב לנושא הזה. זאת אומרת, יכול להיות שהבן-אדם התחיל כעבריין, הוא עבר על חוקי המדינה והשתמש בסמים. אבל היום הוא מכור והוא עם בעיה כרונית וצריך להתייחס אליו כך. במרכז בטי פורד בארצות-הברית, מרכז מוביל לטיפול בהתמכרויות, המוטו שלהם הוא: אם זה היה סרטן, האם היית נותן לו להמשיך להתפתח או היית מתערב ומנתח ומטפל כבר עכשיו ומונע? ברור שלסרטן לא היינו נותנים להמשיך להתפתח והיינו נכנסים. מה אנחנו עושים פה? מגיע אלינו חולה מכור ואנחנו שולחים אותו לשלוש שנים לבית-סוהר. המחלה תתפתח, הוא יהיה יותר כרוני, חולה יותר קשה, ויהיה לו יותר קשה לצאת מזה כמובן ולנו יהיה קשה לטפל בו. זאת אומרת, יש לנו, לציבור, למדינה, אינטרס לטפל בו כמה שיותר מוקדם בשביל לעזור לו. אני חוזר על מה שאירינה אמרה פה, גם אם אין לו מוטיבציה. כי בדרך כלל אומרים: האם אתה תכריח אותו עם בית-המשפט ללכת לטיפול, אבל הוא לא רוצה? ראיתי הרבה כבר אנשים שמגיעים בגלל מוטיבציה חיצונית שכזאת. האישה זרקה אותו מהבית, נגמר לו הכסף, הוא חי בים, ברחוב, הוא באימת הדין או באימת המשטרה. הוא לא בא מרצונו. החוכמה של מטפל טוב זה להפוך מוטיבציה חיצונית למוטיבציה פנימית. תבוא אליי בגלל שהכריחו אותך לבוא, ואני בשנה כבר אדאג לזה שאתה תצא עם רצון להישאר נקי ולהילחם על הניקיון שלך - זה הרעיון.

אם אני מסכם פה את הנקודות של אירינה של A,B,M, שאני לא מתמצא בהן, אנחנו צריכים לבוא שלב קודם, גם כשאין לו מוטיבציה. אנחנו רואים בית-דין סמים בארץ - יש לנו 47% הצלחה. מסיימים שנה וחצי טיפול. הפיילוט הוא בתל-אביב. 47% זה כל אחד, שניים, מסיים את התוכנית. זה אחד שהיה נמק בכלא אחרת. חלק גדול מהם זה אנשים שאין להם תמיכה בארץ. רובם עולים חדשים שאין להם כסף. לפעמים אין לו כסף בשביל להוציא תעודת זהות חדשה. אנחנו מממנים לו את תעודת הזהות שעולה מאה שקלים ואת שלושים השקלים צילום, ובלי זה הוא לא יתקבל טיפול. זה נשמע אבסורד אבל זו עובדה. בלי הבדיקות הרפואיות שעולות 18 שקל בקופת-חולים, ובלי שמישהו ייקח אותו לשם, הוא לא יגיע לטיפול והוא ימשיך בכלא. התפקיד שלנו כמדינה הוא בדיוק לתפוס את האנשים האלה שלב אחד יותר מוקדם ולהפנות אותם לטיפול.

אתה תופס אותו דרך בית-משפט?

אני חושב שבעזרת בית-משפט צריך לעשות את זה, כן. אנחנו במגע עם מערכת בתי-המשפט. הכנסת יכולה פה לעזור הרבה בהרחבה. זה היום פיילוט בתל-אביב. זה פיילוט של כבר כמעט עשר שנים, זה כבר לא פיילוט. אבל צריך להרחיב את זה לעוד מקומות בארץ.

פניתי לשרת המשפטים והתשובה שקיבלתי היא שעדיין יש פיילוט והפיילוט הוא טוב. זה דורש חקיקה, זה דורש תקציבים. אנחנו לא מוכנים מבחינת התשתיות, מכל הבחינות, ולכן בינתיים זה לא על סדר היום. זה כבר לא פיילוט. אבל יכול להיות שאם נקבל את כל הנתונים ואת הנתונים של הפיילוט של עשר שנים ונראה שזה עובד אז כן צריך לראות. בסופו של דבר, החישובים והעלויות.

אתה וחבר הכנסת זאב בכנסת, לא אני. אתם יכולים ליזום פה.

אני רוצה לתת לכם עוד דוגמה יותר פשוטה ופחות עם הוצאות כספיות. המשטרה תופסת אנשים על עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול ושוללים את הרישיון. הוא מקבל בסוף את הרישיון בחזרה והוא ממשיך לשתות אלכוהול. יש מדינות בעולם שאם הוא רוצה את הרישיון שלו בחזרה הוא צריך להיכנס למסלול טיפולי, אחרת הוא לא יקבל את הרישיון חזרה. פה אני אומר: אני אתערב אצלו בגיל 21 ואני אחנך אותו ואטפל בו, ולא אחכה שהוא יהיה בגיל 30 כבר אלכוהוליסט וזה יהיה כבר סיכון.

הרוב המכריע של אלה שנתפסים זה לא של אלה שהם מכורים. זה חבר'ה שבאו מאירוע מסוים, חתונה או מסיבה, ושתו. הוא לא בהכרח צריך גמילה, הוא לא ברמה של גמילה.

נכון, זה בדיוק מה שאני אומר. ממש לא.

כאן הנושא הוא ענישה. מי שנתפס שם ואחרי זה עושה על חשבונו את הקורסים האלה, הוא בפעם הבאה יחשוב פעמיים על נהיגה.

אני לא שולח אותו לגמילה, אני שולח אותו לטיפול אצל פסיכולוג ל-10, 12 מפגשים שהוא ישלם אותם.

גם אם הוא שתה חד-פעמי?

אם הוא באופן חד-פעמי מסכן את חייו וחיי סביבתו צריך לחשוב למה זה קורה. צריך לחשוב על זה.

כל הנושא הזה שאנחנו מדברים עליו, כולל הפיילוט, נעשה בשיתוף פעולה מעולה של הרשות למלחמה בסמים שהיא הגוף הקואורדינטורי שקיים במדינת ישראל. יכולים להגיד שאנחנו לא עשינו את תפקידנו כשורה, אבל אנחנו בהחלט מתאמים בין המשרדים השונים. שירות המבחן הוא שותף מאוד חשובה לעניין הזה והוא מצדד בנושא בית-דין לסמים. יש שם אנשים מקצועיים שמלווים את הפרויקט. כמו שאמרתי, אנחנו בדיון היום עם מנהל בתי המשפט על ניסיון להרחיב את זה. כל עזרה מצדכם תהיה לברכה, תודה.

האם אתה חושב שיש מספיק משאבים לצורך השיקום והגמילה?

אני חושב שבארץ פועלים בכל דבר בתת-משאבים. אבל אני לא רוצה להיות זה שאומר תמיד: תביאו לי עוד כסף אז נעשה את זה. אפשר גם עם אותו הכסף לעשות את זה יותר יעיל.

שוב, צריך לחשב הכול. כמה כסף אנחנו חוסכים על-ידי כך. היה את הפיילוט עשר שנים וצריך לראות כמה כסף חסכנו בזה שהוצאנו אנשים משם, זה הרי עולה כסף, ואז לראות כמה כסף אנחנו צריכים להשקיע כדי להקים את המערכת הזו ולשקול את זה. אני חושב שאם נקבל נתונים נכונים אז כן אפשר לבוא עם משהו מבוסס ולדרוש את זה.
חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.

אני רוצה להגיד כמה משפטים. אני מתנצל שאני אצטרך לצאת, יש לי עוד ועדה. הייתי יושב-ראש הוועדה למאבק בסמים ואלכוהול ואני מכיר את הסוגיה. אני גם מכיר את סוגיית ההברחות. ברוך השם, הגבול במצרים עשה את שלו, הגדר. אין פה שאלה. עכשיו מנסים דרכי הברחה דרך נתב"ג. זה כבר הכפיל ושילש את עצמו. כשאתה עוצר אנשים בגבול היבשתי אז יש יותר את הגבול הימי או מהאוויר.
לצערנו הרב, כפי שאתה הגדרת, זה תחלואה ויש עליות ומורדות במשך שנים בתקופת החיים. מתמכר צריך לחזור לעצמו לא פעם ולא פעמיים. לפעמים זה מהלך של שנים שבגלל סיבה כזו או אחרת הוא שוב נופל כי הוא בלחץ נפשי, בעיות כלכליות. לכן, החלק השיקומי הוא החלק המרכזי כדי שאדם באמת יחזור לעצמו. הייתי סגן ראש עיריית ירושלים בתקופת טדי קולק, ואני זוכר שהוא חייב לקחת משתקמים וחבר'ה שנגמלו מסמים ואלכוהול לעבודה בתוך הרשות. זה היה חלק מהשיקום. הוא אמר: אני לוקח סיכון מסוים, אבל אם נותנים לי המלצות חיוביות שהאיש כבר בהליך שיקום וכבר עברה איזושהי תקופה של לפחות חצי שנה והבן-אדם עומד על הרגליים ונאבק וחזר לעצמו, אני חייב להשלים באמת את השיקום שלו. אדוני היושב-ראש, זה החלק המרכזי שצריכים לתת עליו את הדעת כי אם אין לו תעסוקה, בסופו של דבר, הוא יחזור לסמים ולאלכוהול.

אני מסכים, לכן שאלתי את השאלה הזו. באמת צריך לבחון את הנושא הזה בנפרד.

אני חושב שהרשויות המקומיות צריכות לקחת חלק מהעניין הזה וחלק בעבודה. אם יש לך 5,000 עובדים במחלקה מסוימת בעיריית ירושלים זה לא יהיה נורא אם ייקחו כחלק מהשיקום 10, 20, 30 עובדים. אני לא אומר לקחת אותם כעובדים סוציאליים, אבל בהחלט בתברואה ובמקומות כאלה שבהם יכולים לשקם אותם ולשלב אותם בעבודה ושהם לא מהווים סיכון, רק שיקום. אני אומר לך שהחבר'ה האלה הוכיחו את עצמם. שנים רבות הם היו רווקים והם בנו את הבתים שלהם והקימו משפחות. הייתי תקופה ארוכה של 15 שנים בעיריית ירושלים וזה היה דבר שהוכיח את עצמו, תודה.

חבר הכנסת נסים זאב, תודה רבה. הצטרף אלינו חבר הכנסת מיכאלי.

ד"ר סטלה אדלר מנהלת מחלקת תחלואה כפולה בבית-חולים "מזרע", בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני כן רוצה להציג סוגיה מאוד מורכבת וזו הסוגיה של תחלואה כפולה. עוד מעט אגדיר מה זה תחלואה כפולה, אבל בהחלט אני כבר יכולה להגיד שקיים קשר ישיר בין תחלואה כפולה, והעלייה היא אחד מגורמי הסיכון באמת של עולים מכל הארצות להגיע למקום הזה שבאמת אנחנו מגדירים תחלואה כפולה שזה גם מחלת נפש וגם מחלת התמכרות. אנחנו יודעים שעלייה היא אחד מגורמי סיכון גם לחלות במחלת נפש וגם במחלת התמכרות.

תחלואה כפולה היא קיום של הפרעה נפשית מובהקת יחד עם שימוש לרעה או התמכרות לחומרים פסיכו-אקטיביים כגון סמים ואלכוהול.

אני עובדת במחלקה שיקומית וחלק מהמחלקה זה באמת אנשים שסובלים מתחלואה כפולה. התמונה שאנחנו פוגשים היום בבית-החולים שלנו משקפת את התמונה של תחלואה כפולה בכל הארץ, כולל בתי-חולים פסיכיאטרים אחרים. אני כן מדברת המון עם רופאים מבתי-חולים פסיכיאטריים אחרים ובאמת זו תמונה מאוד דומה. אני עובדת בבית-חולים "מזרע".

זה בית-חולים פרטי או ממשלתי?

זה בית-חולים ממשלתי. בבית החולים שלנו, בכל מחלקה 50% מהמאושפזים היו סובלים מתחלואה כפולה שזה בין 15 ל-20 מטופלים בכל מחלקה. יש לנו בבית-החולים עשר מחלקות שזה באמת המון המון המון אנשים שסובלים מבעיה זו. זו הסטטיסטיקה בלי אנשים עם שימוש ספוראדי או מזדמן שלא אובחנו כסובלים ממחלת התמכרות, כי אנחנו כן מדברים שמחלת ההתמכרות היום היא מחלת מוחית. הסטטיסטיקה שזה בין 50% ל-60%, מדובר רק במחלת התמכרות. אם אנחנו נפתח סטטיסטיקה של כל מחלקה ונראה כמה בכלל משתמשים זה יהיה אחוז הרבה יותר גבוה.

מה ההשלכות של זה? זה באמת מקשה על האבחון. ברור שהשימוש בחומרים משפיע גם על מצב הנפשי של הבן-אדם ואנחנו הרבה פעמים נכנסים לשאלה מה זה. האם זה החמרה של המצב הנפשי או שזה כן בהשפעה של חומרים? זה הארכת זמן אשפוז, זה משפיע על מהלך של מחלת נפש והפרוגנוזה שלה. זה מעלה אחוז של התנהגות אלימה, אגרסיבית ומסוכנת, כי ברור שיש קשר ישיר בין שימוש בחומרים בהתנהגות אגרסיבית יותר וגם קשר בין מחלת נפש ואותה התנהגות מסוכנת או אלימה. יש יותר הסתבכויות עם החוק, יש יותר צווי אשפוז. במחלקה שלי, וכך בכל מחלקה בבית-חולים, יש לפחות 50% של מטופלים שנמצאים בצווי אשפוז. אם נסתכל לשנתיים אחורה אנחנו נראה שהאחוז הכפיל את עצמו. זו באמת עלייה ניכרת ומפחידה. פחות היענות לטיפול תרופתי ופחות התמדה במעקב המרפאתי. כמו כן, דלת מסתובבת. אנשים שסובלים מתחלואה כפולה הם בהחלט מגיעים פחות למעקב מסודר וחוזרים לאשפוז שוב ושוב. וכן, השלכות משפחתיות, סוציאליות וכלכליות.
מה עשינו בבית-החולים שלנו? הפרויקט שהקמנו בא ממש מהצורך בשטח. זה הפרויקט של תחלואה כפולה בבית-החולים שלנו שהוא בית-חולים במחוז הצפון שבו יש 360 מיטות אשפוז שמשרתות את כל אזור הגליל. הפרויקט הייחודי בשיתוף הרשות הלאומית למלחמה בסמים, ד"ר חיים מהל, שמאוד עוזרים לנו להמשיך ולהתקדם בפרויקט הזה.
מטרות פרויקט תחלואה כפולה בבית-חולים "מזרע": ראשית, שינוי גישה בכלל והכרה בכך שמדובר בתחלואה כפולה. זה שלנו ויש צורך בלמידה ובטיפול אינטגרטיבי. בניית מענה טיפולי, תמיכה לצוות מטפל החש חוסר אונים הרבה פעמים מול הסוגיה הזאת, פרוטוקול הטיפול וארגז כלים ושינוי עמדות סטיגמטיות ש"פעם מכור, תמיד מכור, ואין מה לעשות". בהחלט יש מה לעשות וצריך לעשות. כמו כן, צמצום השלכות שליליות על השימוש, התנהגות עבריינית, ניצול מטופלים חלשים, כניסת גורמים שליליים מהעיר אל בית-החולים. לקדם טיפול יעיל במכור ובמשפחתו ולצמצם שימוש. הרצף הטיפולי - פיתוח קשרים עם נותני שירות אחרים ברצף, ברווחה, קהילה טיפולית כמו קהילות גמילה, דיור מוגן. אכיפת חוק - שיתוף פעולה עם משטרת ישראל. פעולות ברמת הביטחון בכניסה לבית-החולים, סיורים בשטח, במחלקות, על-פי זימון הצוות בעת איתור סמים. הכשרה לצוות המטפל בהתמכרות ותוכנית "12 צעדים", תוכנית שמאוד עוזרת בגמילה מהתמכרות. שילוב המדריכים המביאים ידע בליווי וטיפול במכורים. בניית מדרג של קשר פרטני וקבוצתי המתחיל בתוך המחלקות, גם סגורות וגם פתוחות. ממש מחדר מיון ועד שהמטופלים משתחררים מבית-החולים, ובקבוצות המדריכים במקלט. יש בבית-החולים מקלט שבו נעשה חלק מהטיפול שהמדריכים עושים עם המכורים.
בניית מרחב נקי - המרחב הנקי זה חלק מכל התוכנית של תחלואה כפולה בבית-החולים שלנו. זה נמצא במחלקה שאני מנהלת אותה. בניית המרחב הנקי זה עשר מיטות למטופלים נקיים שממש משתתפים בתוכנית בצורה יותר מתקדמת. יציאה שבועית לחדרי NA בקהילה, יצירת קשר עם מסגרות העוסקות בהמשך טיפול גמילה.
קבוצות טיפוליות במחלקות - בכל המחלקות היום, ממש בכל מחלקה, מתקיימת בתוך המערך השבועי של הטיפול הקבוצתי גם קבוצה טיפולית למטופלים עם תחלואה כפולה בהנחיה של צוות טיפולי מהמחלקה או הנחיה משולבת עם המדריך. כל המטפלים המנחים של הקבוצות השתתפו בקבוצת הדרכה פעם בשבועיים.
אני מעלה את העיגולים האלה. זה מה שיש לנו היום בבית-החולים ששייך לפרויקט של טיפול בתחלואה כפולה, בהתמכרויות בסמים וגם מחלת נפש.

שם עושים גמילה.

כן. תחלואה כפולה זה גם גמילה בהחלט לכל דבר, התייחסות מאוד רצינית בעניין הגמילה, ביחד עם שיתוף פעולה גם בטיפול במחלת הנפש. זה נעשה יחד בשילוב.

מה זה המרחב הנקי? זה החלק האחרון והמתקדם מאוד של כל הפרויקט של תחלואה כפולה בבית-החולים. זה מרחב פיזי ופסיכולוגי המכיל היום עשר מיטות, ומופרד משאר היחידות במחלקה, ובו שוהים מטופלים הסובלים מתחלואה כפולה. המטופלים מופנים מכלל בית החולים לאחר שעברו תהליך במחלקות האחרות עם המדריכים ונמצאו מתאימים על-ידי הצוות הטיפולי לעבור למחלקה פתוחה. לא כל אדם שמגיע היום עם מחלת התמכרות בסופו של דבר מגיע למרחב הנקי. הוא צריך ממש לעבור מהמיון דרך מחלקות הסגורות תהליך טיפולי, תהליך גמילה, כדי להגיע למרחב נקי. זה אנשים עם יותר מוטיבציה, עם יותר באמת רצון להתקדם ואחר כך להשתקם. אנשים שאין להם הרבה כוחות לעבור את כל התהליך הם גם כן עוברים את הטיפול כבר במחלקות סגורות והפרוגנוזה שלהם באמת יותר קשה.

איך זה קשור לבני נוער עולים? נושא הדיון היום הוא בני נוער עולים. איך זה קשור?

אנחנו ביקשנו לחשוף את כל הנושאים.

אולי יש לך נתונים כמה אחוז של עולים נמצאים בבית-החולים?

אין לי ממש נתונים. אבל אני בהחלט יכולה להגיד ואני כן רוצה להתייחס לשאלה הזו כי באמת אנחנו רואים שנוער שגם מתחיל להשתמש יותר בסמים. קודם כל, באמת יותר נוער שהם עולים והם גם מגיעים יותר גם לסיכון שמחלת הנפש שלהם יכולה להתפרץ ביחד עם שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים ומחלת התמכרות.

את אומרת שתהליך הגירה פלוס זה זה יותר סיכון למחלת נפש.

בהחלט, חד-משמעית. ואז זה יותר סיכון גם להתפרצות של מחלת נפש וגם בנפרד להתפרצות של מחלת התמכרות. יחד זה מעלה פי כמה וכמה יותר את הסיכון.

אני אומר מה הם ההישגים ואולי איפה אנחנו צריכים את העזרה שלכם.

אנחנו מעדיפים את העזרה כי אנחנו פה בשביל לראות איפה הבעיות ולפתור אותן.

האם יש לכם מעקב אחרי מניעת אובדנות?

בזמן האשפוז? אחרי שחרור?

אתם עוקבים אחרי החולים האלה גם בתוך אשפוז וגם לפני או אחרי.

בהחלט. החלק של אובדנות זה חלק מכל ההערכה הפסיכיאטרית בכלל. אני בתור פסיכיאטרית, כשאני עוקבת אחרי המצב הנפשי של בן-אדם אני בהחלט עושה הערכת אובדנות. אני יכולה להגיד חד-משמעית שעניין השימוש בחומרים הוא מעלה בכמה את הסיכון הפוטנציאלי לאובדנות, גם אובדנות וגם התנהגות אלימה. כלומר, זה הצד השני של אותו מטבע.

אני חושבת שאת מעלה כאן משהו מאוד משמעותי. השאלה היא האם יש נתונים?

אני באמת מודה שלא הכנתי ממש נתונים על זה. זה יותר בא מהניסיון הקליני ממה שאני רואה.

כי מתוך 360 מיטות, אם אנחנו מדברים על 50 שיש להם תחלואה כפולה, מתוך החצי הזה כמה אנשים הם עולים ומה המגמה?

אני מבינה את השאלה. אני מביאה את זה יותר בעניין כמה מכל המאושפזים סובלים מתחלואה כפולה. זה אומר כולל שימוש בחומרים. אבל לא עשיתי עיבוד סטטיסטי כמה מתוכם עולים אולי חדשים.

זה חשוב כי ההנחה לא יכולה להגיע לפני הסטטיסטיקה.

כן, את זה לא עשיתי. אני בהחלט יכולה להגיד שיש - - -

הבנו את הנקודה. תגיד לנו ממש בקצרה איפה צריך עזרה כי יש לנו המון דוברים.

איפה הקשיים? מה קורה היום בבית-החולים? איפה אנחנו פוגשים את הקושי. אני אדלג על ההצלחות ועל ההישגים שהפרויקט מביא לנו. אבל איפה הקשיים? עדיין חדירה גבוהה וסחר בחומרים, במיוחד בכדורי ארטנים. כדורים ארטנים לא נכנסו לרשימת הסמים היום בארץ וזו תרופה שגם רופאים נותנים במידה ויש סיבה לקבל את התרופה. אבל אנחנו יודעים שהתרופות האלה בהחלט גורמות להתמכרויות לכל דבר. הייתי צריכה להעביר למחלקה סגורה אנשים שהשתמשו לצורך הרע בתרופות האלה. עדיין קיים שימוש בהן. גם משטרה אימפוטנטית בעניין כי זה לא ברשימת הסמים ואין מה לעשות גם כאשר תופסים שאדם ממש עושה סחר בתרופות האלה.

חוסר כוח-אדם בתחום, מדריכים. למשל, על מנת להגיע לכל מטופל באופן אישי כדי להשתמש, למשל, בשיטת ראיון מוטיבציוני. זה ממש שיטה טיפולית מאוד מאוד טובה בצורה מובהקת שיכולה לתרום לנו. חסר לנו כוח-אדם ללכת עם התוכנית הזאת לכל מטופל באופן אישי ולעשות את זה, לבדוק, להעלות את התובנות שלו ומוטיבציות להגיע לטיפול גמילה גם במסגרת אשפוז וגם אחרי שחרור.
היעדר במחלקה לתחלואה כפולה גם שלנו וגם ברוב בתי-החולים הפסיכיאטריים היום בארץ, מחלקה שתהיה מחלקה לתחלואה כפולה, מחלקה חצי פתוחה, חצי סגורה.
מה קורה היום בשטח? אני במחלקה פתוחה ואני מקבל מטופלים ממחלקה סגורה. אם יש שימוש זה משפיע על המצב הנפשי שלהם. מצבם מחמיר ואני צריכה להעביר אותם חזרה למחלקה סגורה. זה כבר צוות שונה, זה גורם ליותר טרטור בשעה שיש צורך בהתקדמות בטיפול ברצף וזה חבל מאוד.

אני חושב ששווה ממש לעשות דיון בנושא מוסדות גמילה כי זה באמת משהו מאוד מאוד ספציפי וקשה להיכנס לזה עכשיו.

זה דיון רחב יותר.

מסגרות חיצוניות שיקומיות, מה קורה אחרי השחרור? איפה אנחנו פוגשים את הבעיות לאחר השחרור? היעדר מסגרות שיקומיות לתחלואה כפולה, במיוחד הוסטלים. היום יש בארץ בסך הכול שני הוסטלים. שמעתי שאולי פתחו הוסטל שלישי תחלואה כפולה. אבל זה כלום, זה באמת לא מספיק לנו. גם דיור מוגן פרטני וקבוצתי. אני יכולה להגיד שלפני שלוש-ארבע שנים פתחנו יחד עם מסגרת שיקומית לתחלואה כפולה דיור מוגן פרטני וקבוצתי בכרמיאל. זו המסגרת היחידה בצפון שיכולה לקבל אנשים שסובלים מתחלואה כפולה. זה עדיין מאוד חסר.
כמו כן, היעדר ברצף טיפולי בשלב שלאחר שחרור מבית-החולים, כמו שאמרתי, ועד לקבלת מסגרת שיקומית. הצורך באפשרויות להעביר לקהילות טיפוליות גם את מטופלים הסובלים מתחלואה כפולה, ולא רק ממחלת התמכרות. למשל, יש לי עכשיו בעיה עם מטופל אחד שסובל גם ממחלת נפש וגם ממחלת התמכרות. מחלת ההתמכרות שלו אולי יותר בולטת אפילו ממחלת הנפש. הוא באמת התקדם מאוד בכל התהליך ממיון, דרך מחלקה סגורה. הגיעה למחלקה פתוחה שלנו, הוא ממש התקדם. אבל אין לו עדיין כוח להשתחרר וללכת הביתה ולא להשתמש. הוא עדיין צריך את תהליך הגמילה הזה. הוא מתאים למסגרת טיפול גמילה בקהילה טיפולית כמו בקריית שלמה שזה במרכז הארץ. אבל הוא כן התאשפז אצלנו בצו בית-משפט - אמרתי, זה אחוז מאוד גבוה אצלנו - למרות שהאווירה שם לא היתה משהו משמעותית. אותה מסגרת לא יכולה לקבל אותו עכשיו בגלל הצו למרות שהוא כאילו השתחרר מצו אשפוז להמשך טיפול מרפאתי כפוי בצו. אבל לא מוכנים לקבל אותו כי לא משחררים אותו מהצו הזה. מה עושים עם הבחור הזה?

אנחנו נכנסים פה לרזולוציה. אנחנו כאן בשביל להציף את הנושא ולת לכולם לדבר. תודה רבה לד"ר סטלה אדלר, תודה על המצגת.

אנחנו דיברנו על גמילה ונמצא פה פואד מדריך גמילה, בבקשה.

צהריים טובים לכולם. קוראים לי פואד ואני מכור נקי, תודה לאלוהים. היום אני נקי 19 יום ועוד 21 שנים. השתמשתי בסמים 29 שנים. אם נותנים אצבע לנרקומן השמיים הם הגבול, זה אפשרי. אני בן 63, אני זקן. חזרתי הרבה שנים אחורה. אני חיפאי ואני רוצה לומר שהסמים אצלנו בחיפה היו בשני מקומות: בסטנטון, במקום שכל המרוקאים גרו או בוואדי-ניסנס במקום שהערבים והיהודים גרו. היינו אומרים לבלש: הנה חתיכה, בוא תיקח. בכל חיפה היו סך הכול עשרה בלשים. הוא היה מסתכל על החתיכה וצוחק ואומר: אני יודע. אני אקפוץ, אתה תבלע - בפעם הבאה.
אתם יודעים ואני יודע שכל הזמן היו במדינה אפליות. אני לא מדבר על אפליות ערבים ויהודים, לא. אפליות בקרב היהודים יחד. זה רומני, זה אשכנזי, זה זה, זה זה. חשבו שהסמים אצל המרוקאים ואצל הערבים. לא התייחסו בכלל לזה. במלחמת יום הכיפורים היתה כתבה, ובחיים אני לא אשכח את זה, במקום לפתוח בית-חולים שדה פתחו קליניקת שדה ואז הפסיקה - - - להיכנס לארץ.

אפשר לבוא היום עם מצלמה לכפרים הערבים ולצלם את תחנות הסמים ולראות מי הקליינטים. 90% מהקליינטים הם בכלל לא ערבים. המכור הערבי הוא נזק. אני לא יודע איך להסביר את עצמי, הוא נזק לא קל. הוא נזק לא קל למדינה. כאשר מטפלים במכור שהוא אבא לילדים מצילים משפחה שלמה. אבל, לא. ממשיכים להשקיע בלרדוף אותו בבתי-סוהר ומרימים יד מלהשקיע מבחינה טיפולית. הטיפול בארץ הוכיח את עצמו. אני מכיר יותר משמונים חברים שהיו פעם נרקומנים כמוני והיום הם עם הרבה תעודות. זה אפשרי. צריך להיכנס גם למגזר הערבי כי המגזר הערבי הוא הנזק. הוא הנזק גם למגזר עצמו וגם לכל בני הנוער שמתחילים להשתמש.

אתה אומר שהרבה יוצא משם.

בכל הארץ אין הוסטל אחד לטיפול בבני נוער במגזר הערבי. בני הנוער האלה גדלים על מחלת ההתמכרות. אירינה אמרה שכל נרקומן מושך עוד עשרים נרקומנים. במגזר הערבי כל נרקומן מושך עוד שמונים נרקומנים. למה שלא נתחיל להשקיע? למדינה עולה יותר זול להשקיע בטיפול המונע. יש הרבה ילדים שאפשר להציל אותם וכשאתה מציל ילד אתה מציל עולם ומלואו. הילד הזה לא מושך עוד שמונים ילדים אחריו.

הבנו. פואד, תודה שבאת ואמרת את הדברים. הנקודה היא חשובה וכולנו מסכימים.





(מחיאות כפיים)

תודה לך, וכל הכבוד על מה שאתה עושה.

בלה גולדנברג מנחת מגזר חבר העמים ברשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, בבקשה.

יש לי מצגת. אני לא אלאה אתכם כי השעה כבר מאוחרת וכולם כנראה קצת התעייפו.

הרשות הלאומית עובדת במגזר חבר העמים כבר חמש שנים. הרקע לעבודה שלנו וליצירת מגזר חבר הכנסת העמים הוא להעלות את המודעות על נזקי סמים ואלכוהול בקרב אוכלוסיית חבר העמים בהיבט הרב-תרבותי. אנחנו מדברים על עבודה בשפת אם ולהביא את התרבות ולדעת מה הנזק של הסמים והאלכוהול. אבל לא לשים מחסומים של השפה, אלא להנגיש את כל השירותים הניתנים במדינת ישראל בשפת אם.
במטה הרשות עובדים 22 רכזים הפרוסים ברחבי הארץ. הקריטריונים לבחירת הרשויות להכנסת רכזים הם אחוז העולים באוכלוסייה, צרכי הקהילה ומוקדי בעיות של הקהילה ברשות המקומית.

הרשויות בהן אנחנו עובדים כתובות כאן והן, בין היתר, חיפה, מגדל העמק. אני הייתי רוצה שזה יהיה בכל הארץ אבל המשאבים הם מוגבלים ואנחנו כרגע, כמו שאמרתי, עובדים ב-22 רשויות.

מוצגים כאן שני מעגלים שאנחנו עובדים. המעגל הימני מראה את שיתופי הפעולה ברשויות והמעגל השמאלי מראה את העבודה בעיר. אם אנחנו לוקחים את המעגל הימני אנחנו רואים שמתאם שעובד ברמה העירונית ויחד איתו עובד הרכז, עובד עם משרד הקליטה, משרד הפנים, משטרת ישראל, משרד הבריאות וכל המשרדים השונים שאנחנו מאחדים תחתינו.

במעגל השמאלי אנחנו רואים את הרשות העירונית למאבק בסמים ובהתמכרויות שעובדת עם מחלקות בתוך העירייה. אנחנו שואפים לאיגום משאבים, לעבודה עם כמה שיותר גורמים. כך אנחנו נאגום משאבים ונביא את השירותים שלנו לאוכלוסייה יותר רחבה.

פעילות ייחודית בקהילה. אנחנו עובדים בתהליכים כי אני מאמינה בעבודה תהליכית. לעבוד עם הורים, לדבר איתם, להסביר להם שמעבר לאיזשהן טראומות הגירה ולא משנה לפני כמה זמן הם עלו לארץ, האם לפני 20שנה או לפני 15 שנה. צריך להבין את השינויים שהם עברו, להבין איך הילדים מתבגרים ולעבוד בשני מוקדים: עם ההורים כשאנחנו אומרים שאנחנו לא איזשהו מוסד שבא לחנך אותם איך לדבר עם הילדים שלהם אלא לעזור להם ולדבר עם הילדים בגובה העיניים. והעבודה הנוספת היא עם ילדים. אנחנו נותנים איזשהן חלופות להשתעמם בחוץ. הפרויקט "כן לספורט, לא לסמים" עובד ב-12 ערים. זה אומר לא ספורט מקצועי - - -

אני מבין שזו מסגרת ספורטיבית. השאלה היא כמה משתתפים? איך?

אנחנו לא מגבילים. זה ילדים שלא משחקים בצורה מקצועית אלא ילדי רחוב. הטורניר באירוע השיא הוא בסביבות 350 עד 400 איש. אנחנו מביאים אירוע תוכן.

למי אתם נותנים את הפרויקט הזה?

לכולם. אנחנו לא מגבילים ולא בודקים בתעודת הזהות אם הבן-אדם הגיע לפני עשרים שנה או האם הוא נולד כאן כי אנחנו עובדים גם עם דור שני וגם עם ילדים שעלו. אנחנו תמיד פתוחים ועובדים עם האוכלוסייה הרחבה.

זה חלק מחינוך בלתי פורמלי, אתם עוד איזושהי מסגרת.

חינוך בלתי פורמלי, זה מסגרת. במקביל, הפרויקט הזה של "כן לספורט, לא לסמים" נותן לא רק לשחק כדורגל אלא גם סדנאות מניעת שימוש בסמים ובאלכוהול.
אני רוצה להתעכב על אירוע השיא. אנחנו מביאים את הילדים מהפריפריה, מאופקים ומשדרות, לא רק לשחק כדורגל אלא גם לאיזשהו תוכן. כל פעם אנחנו ממציאים את הגלגל החדש, אם זה גבעת התחמושת, אם זה מעלית הזמן, על מנת להעשיר להם את התוכן ולהשאיר להם מטען לימודי. אני מאמינה בהבאתם לירושלים כי אני אוהבת את ירושלים, אבל גם בראשון.

יש לנו קו-חם בשפה הרוסית שמופעל 24 שעות ביממה, ויש לנו היענות מאוד טובה. עונים בשפה הרוסית, אין צורך בתרגום. יש שם מענה מקצועי כאשר מי שעונה הוא מכור נקי שמעביר גם את הפנייה למי שצריך והוא גם יכול בעצמו לעזור בשיחה ראשונית. הוא יודע לתת מענה לאימא שהתקשרה או לכל אדם אחר שהעז והתקשר והעלה את הבעיה. הוא יודע לעשות ונטילציה ולהרגיע את הפונה ולחזור אליו. יש רשימה מסודרת של אנשים שפונים כך שאנחנו יודעים שיש לכך הצלחה טובה.

לכל המעוניין יש לנו אתר אינטרנט בשפה הרוסית. כל הפעילות שלנו מועלת לאינטרנט והיא מתורגמת לשפה הרוסית. יש מערך הסברה נייד של "אלטרנטיב". כל פעם יש יחסי ציבור. זאת אומרת, בכל העיתונים המרכזיים וגם בעיתוני הפריפריה יש כתבות תוכן שבהן תמיד מצוין מספרו של הקו-החם כך שמי שקורא את הכתבות יכול לפנות, לעלות, או סתם להתעניין.
קמפיין הסברה שעולה במדיה הכתובה ויש גם קמפיין שעולה בערוץ 9 שמוכוון לאוכלוסיית יוצאי חבר העמים בראייה רב-תרבותית ומגזרית.

האם זה להורים? אנחנו יודעים שהאחרים לא רואים ערוץ 9.

זה מיועד להורים כי אנחנו יודעים מי צופה בערוץ 9. הפנייה היא להורים לשאת באחריות, לגלות עניין באינטרסים של הילדים כי זלזול באינטרסים שלהם יכול להביא לשימוש בסמים או באלכוהול. זה הקמפיין של לפני שנתיים של "אל תשתה את חייך". כלומר, היתה מלחמה באלכוהול לפני שנתיים. אנחנו מותאמים וכל פעם אנחנו משנים את הקמפיין.

אני לא אתייחס לנושא טיפול ושיקום כי חיים דיבר. אבל אני כן אגיד בשתי מילים שיש לנו טיפול המיועד לאוכלוסיית חבר העמים ומי שרוצה ומביע נכונות והוא אומר: אני רוצה, היום בערב נקלט באשפוזית. אין תור, אין שום דבר. הוא מקבל טיפול בשפה שלו כשהוא מגיע לשם.

פרויקט "לוינסקי" - מלגות. אני רוצה להזכיר דבר חשוב נוסף פה והוא שאנחנו פותחים קורס אקדמאי במכללה למינהל.

את אומרת שאנחנו יכולים להפנות את כל מי שאנחנו רוצים מקרב דוברי הרוסית. אנחנו בתחום ולא ידענו את המידע הזה.

זה גם בחינם. הנה, אתה יודע.

אנחנו נצטרך לבדוק את זה בשטח.

בוא, בבקשה.

תבדקו בשטח. אם אתם רואים שיש בעיה אתם מוזמנים לפנות אליי ואנחנו נעלה את הנושא.

זה לא מבהיל אותנו, זה קיים. היה מכרז גם מי מפעיל את זה. מי שזכה - זכה.

אני רוצה להעלות פה דבר חשוב שאמור להתחיל בסוף אוגוסט. ביחד עם המכללה למינהל אנחנו פותחים קורס לעבודה עם חבר העמים. זה פתוח לעובדים סוציאליים ומדריכים כי אנחנו חושבים שעבודה נכונה בראייה תרבותית תניב יותר פירות.

תודה רבה על ההקשבה.





(מחיאות כפיים)

תודה רבה. הייתי רוצה לשמוע את טל שחף היועצת המשפטית של העמותה.

שלום לכולם. נאמרו פה הרבה דברים כך שכל ההרצאה שהכנתי כבר לא כל כך רלוונטית. אני אתייחס למה שאמרה כמובן הגברת אירינה לויט. בתור הורים אנחנו צריכים לחשוב מה יותר חשוב לנו. האם חשוב לנו שהילדים שלנו יהיו שלמים ובריאים או בעיות כאלה ואחרות של המדינה? ברור שהקמת בתי-הדין המיוחדים לסמים דורשת מאמץ, דורשת השקעה. אבל עדיין אנחנו צריכים לעשות מבחן השוואתי מה יותר שווה למדינה. האם עדיף למדינה להשקיע בתשלום קצבאות לאנשים מכורים שהופכים עם הזמן לנכים? האם עדיף למדינה להשקיע כספים רבים בכל יום אשפוז במחלקות סגורות כמו ששמענו פה, או להשקיע כספים ביום מעצר או מאסר בכלא? לדעתנו, אנחנו צריכים פשוט לעשות את החישוב וללכת לכיוון הצלת העם. אנחנו צריכים לדאוג שילדינו לא ישתמשו בסמים ולא יהפכו לאנשים שהם לא מועילים לחברה, ולמעשה חס וחלילה ילכו לכיוון המוות.

אנחנו הכנו הצעת חוק ואנחנו מקווים שעם כל הגורמים המקצועיים שעושים את העבודה שלהם, ואין ספק שהם עושים את העבודה, נוכל לקדם את החוק על מנת לעזור למכור בתחילת דרכו כמו שאמר ד"ר חיים מהל. לתפוס אותו ולהביא אותו מהמוטיבציה החיצונית למשהו שיהיה פנימי ושבן-אדם ירגיש טוב עם עצמו ויראה כיצד נראים החיים הבריאים בחברה והחיים הנורמטיביים. לדעתנו, החוק הזה יאפשר לא רק לאוכלוסייה המבוגרת שמבצעת עבירה תחת השפעת סמים ואלכוהול לשקם את חייה, אלא גם להציל את בני הנוער שמתחילים את דרכם ולעזור להם להיכנס אולי גם למעגל הגמילה ולחיות את החיים, ולא לעבור מספר עבירות ולהיות בחוץ ולעשות עוד עבירה ועוד עבירה עד אשר אנחנו מכניסים אותו לכלא כשהדבר הזה לא יכול לסייע ולעזור להם.





(מחיאות כפיים)

תודה, טל שחף. כמו שאמרתי לפני כן, כבר התחלנו בנושא החקיקה. כיוון שאני רוצה לסיים מאוד פרקטי, מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו זה לבחון את הנתונים של בית-המשפט, את הפיילוט שהיה בתל- אביב, לראות את אחוזי ההצלחה, לתרגם את זה בקרבה לאיזשהם מספרים ולהשוות את זה באותם המספרים לכמה המדינה משקיעה. ברגע שיהיו לנו נתונים ריאליים, פיננסיים, אנחנו נוכל לראות כמה זה באמת עובד. אני מסכים איתך שהמניעה ובתי-המשפט האלה יחסכו לנו כסף. אנחנו צריכים להראות את זה לאוצר ואנחנו נוכל להתקדם בחקיקה הזאת.

אביבה, רכזת תחום יוצאי אתיופיה ברשות למלחמה בסמים, בקצרה בבקשה.

אני אשתדל לקצר. שמי אביבה סיסאי, רכזת תחום יוצאי אתיופיה ברשות באשדוד אני באתי במקום וואגי טבג'ה שהיא המנחה יוצאת אתיופיה ברשות הלאומית.

חשוב לי לתת קצת מידע כללי על יוצאי אתיופיה מבחינת הנתונים. היו שני מבצעים גדולים שבהם עלו יוצאי אתיופיה: בשנת 84' ו-91' כשהעליות האלה הן עליות בעיקר ציוניות על מנת להגשים את החלום העתיק יומין שלנו ולהגיע לארץ-ישראל. יש עוד עלייה שהיא עליית הפלשמורה, הצאצאים של זרע ביתא ישראל. ישנה נקודה חשובה והיא כל הנושא של גילויי גזענות שנחשפו בפני הקהילה האתיופית, כל הנושא של הניכור הממסדי והחברתי בחברה הישראלית כשאחת מנקודות השבר היתה פרשת הדם ב 96'. נקודת האור שאנחנו רואים בקהילה הוא הנושא של חג הסיגד שהפך להיות חג לאומי שמראה את התרבות העשירה של הקהילה.

אני אתרכז קצת מבחינת התרבות של יוצאי אתיופיה. זו חברה שהיא שומרת מסורת והלכה והיא שמה דגש על המשפחה המורחבת. היא גם הולכת לפי מה שהקייסים שהם כהני הדת אומרים. השמגלוץ הם עוד דמויות מאוד מאוד חשובות. אלה אנשים שמגשרים.

גם בקרב בני הנוער?

בקרב בני נוער פחות. אנחנו רואים את זה בקרב מבוגרים, פחות בקרב בני נוער. צעירים גם מתחברים לזה, אבל פחות בני נוער. ישנו הנושא של דמות סמכותית שנחשבת גם לבעל ידע ואמונה במה שנאמר. יש היררכיה מאוד מאוד מוגדרת וברורה בין גברים לנשים, בין ילדים למבוגרים. איפוק רגשות הוא מאוד מאוד אופייני לקהילה. לא מביעים אהבה ולא אומרים אני אוהב או מחבק. האהבה מתבטאת בעשייה, מה אני עושה בשביל הילדים שלי, איך אני דואג לפרנסה שלהם, וזה מעביר את המסר של האהבה. בחברה הישראלית ההבעה היא הבעה בצורה חופשית יותר.

כל הנושא של היפוך תפקידים מאוד מאוד בולט בקהילה כשהילדים לוקחים את התפקיד של ההורים. יש איזושהי ציפייה של ההורים שהילד הוא זה שילך איתם ויעשה את הדברים שהם לא מצליחים לעשות. מצד שני, שהנער יתנהג כמתבגר ויעשה כל מה שמוטל עליו כמתבגר וילך ללמוד וכו'. התסכול הזה של בני הנוער מוביל אותם לחפש דמויות משמעותיות מחוץ למשפחה ובקרב השווים. הרבה פעמים מחוץ למשפחה זה דמויות אפרו-אמריקאיות שלא קשורות ליהדות וכו'.

עוד נושא שהוא מאוד חשוב הוא הנושא של שתיקה וסודיות שמאוד מקשה על העבודה שלנו. אם אנחנו מדברים על נושא האלכוהול, האלכוהול לא נחשב באתיופיה כמשהו שהוא ממכר וכהתמכרות. קשה לאבחן את זה כהתמכרות, ולכן לא כל כך מנסים למצוא לזה פתרון. בנוסף לכך, אם אני הולך ומדבר על הנושא של אלכוהול בקרב הילדים שלי או המשפחה שלי אז זה מצביע על בעיה כלשהי. ישנו גם הנושא שהמבוגרים הם במרכז, דיבור עקיף ומורחב.

לגבי שימוש באלכוהול בקרב הקהילה - באמת השתייה לא היתה שתייה מוכרת וזה היה רק באירועים מאוד מיוחדים. נעשתה הכנה של בירה ביתית שקוראים לה טאלה וזה ארך זמן, ולכן בירה ואלכוהול לא היו זמינים. המרכיבים של האלכוהול האתיופי שונים וזמינותו היתה תלויה ביכולת הכלכלית של המשפחה. שכרות נתפסה כבושה וגונתה על-ידי הקהילה וזה מאוד מאוד חשוב. שיכור ומשוגע - אחד הם. כמובן שילדים לא הורשו לשתות משקה אלכוהולי. תופעת האלכוהול לא היתה מוכרת, ולכן הפנייה לטיפול מאוד בעייתית.

את אומרת בעבר וששתיית האלכוהול הוא לא משהו שמתקבל בחברה ובעדה. האם היום פשוט פחות מתייחסים לזה?

היום יש יותר נגישות לזה, זה יותר זמין.

אין את העניין של הבושה בתוך העדה, זה נהייה משהו רגיל.

זה כבר נהיה משהו שהוא בחברה הישראלית, משהו טריוויאלי, כמובן שיש את הבושה להוציא את זה בכלל ומכאן נובע הקושי שלנו גם להגיע אליהם. הם מתביישים להגיד שלילד שלהם יש בעיה. לא מכירים את זה כבעיה בעצם. יש רמות שונות של אלכוהול, טאלה, יש את הטאג'. אני לא אגע בזה, זה יותר מדי.

לגבי תפיסת האלכוהול בקרב הקהילה בישראל - באמת ההתייחסות לבירה התעשייתית, בדומה לטאלה הביתית, זו אחת מהבעיות. הזמינות במכירה של בירה זולה שמה את הבירה במרכז חיי הקהילה. מרכיבי הבירה התעשייתית שונים וההשפעות השליליות על הצורכים הן רבות. הימצאות משקה אלכוהולי בבית נעשה בקביעות. קיום אירועים רווי אלכוהול וזו עוד בעיה, וחוסר מודעות לנזקים ולסכנות שבצריכה מופרזת.

כל הדברים שאני אומרת לגבי האלכוהול תקפים גם לגבי סמים. מבחינת מניעת סמים ואלכוהול בקרב הקהילה, בעקבות הצרכים שעלו מהשטח, הרשות הלאומית הבינה שיש צורך לבנות תוכנית ועבודה יותר רב-תרבותית עם הקהילות השונות. הגישה היא גישה רב-תרבותית וגם ביניהם יוצאי אתיופיה. הרשות פועלת בקרב הקהילה מ-2008. יש כעשרה רכזים של הרשות שעובדים כיום בעשרה יישובים שבהם יש ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה. יש 12 יישובים שבהם יש תקציב לפעילות ייחודי ליוצאי אתיופיה.

בתוך 12 היישובים אני לא רואה את נתניה שבה יש את הקהילה הכי גדולה.

כי שם יש רכז. יש עשרה רכזי מניעה של הרשות הלאומית שעובדים בעשרה יישובים וביניהם: אשדוד, נתניה. אני מאשדוד, כמובן עם תקציבים וכו', ובעוד 12 יישובים שיש תקציב לפעילות ייחודית ליוצאי אתיופיה. באמצעות הרכזים מאפשרת הרשות הלאומית את היישום של המטרות והיעדים מבחינה הסברתית ומניעתית שמתבססת על גישה מערכתית הוליסטית.

בעבודה שלנו כרכזים באמת נעשתה עבודה אחרי מיפוי מקיף ביישוב לאמוד את הצרכים של הקהילה והכנת תוכניות שמותאמות לצרכים תוך עבודה משותפת כמובן עם הקהילה שזה אומר היכרות ומיפוי הקהילה האתיופית ביישובים, בניית תוכניות עבודה, עבודה על-פי אוכלוסיית יעד: נוער, ילדים ומבוגרים, ומתן כלים והנגשת שירותים בנושא. דוגמאות לתוכניות מניעה הן סדנאות שאנחנו עושים בשפה האמהרית להורים כי זה מאוד מאוד חשוב להנגיש להם את הנושא של מניעה בשפה. דוגמה נוספת היא תוכנית שעובדת אצלי באשדוד שנקראת "נשים מדברות עבודה" כשהתוכנית היא העצמה אישית ותעסוקתית של נשים שעדיין לא מצאו את עצמן מבחינת תחום העבודה בגלל כל מיני סיבות, או שהן עובדות בעבודה שהיא לא מאפשרת להן להתקדם, ואנחנו מאפשרים להן התקדמות. מן הסתם אנחנו מצליחים יותר במניעה בקרב משפחה שהיא עובדת ומצליחה. יש סיירת הורים, יש הקמת סיירות ייחודיות שכונתיות. אצלנו, באשדוד, יש חמש סיירות והן מגזריות.

סיירת הורים מורכבת מהורים יוצאי העדה? הם מסתובבים בפארקים ובכל המקומות?

כן, כן.

איך זה עובד? איך זה משפיע?

זה עובד בעיקר בימי חמישי, בסופי שבוע. קודם כל, עצם העובדה שהורה שהוא בן הקהילה יוצא בשעות המאוחרות של הלילה, מדבר עם נוער והוא אומר לו שהוא מבין אותו ואת המצוקות שלו ושהוא בא לעזור לו. החוכמה היא באמת לדבר אליהם בגובה העיניים ולא כהטפה.

אבל זה משפיע עליהם?

זה משפיע, כן.

אני חושב שמבחינת הטיפול המונע זה הדבר שהכי יכול לקלוע כי בדיוק תופסים אותם בשעת המעשה ומישהו מהעדה בא ומדבר איתם בגובה העיניים. זה יפה מאוד.

נכון. הנער יכול לראות את המבוגר הזה ולהגיד: הוא כמו אבא שלי שבא ועושה ובאמת אכפת לו. הרבה פעמים הנערים חושבים שלהורים לא אכפת, ועצם העובדה שהם יוצאים בשעות המאוחרות האלה ונפגשים איתם והם מנהלים איתם דו-שיח ואכפת להם מהם והם שואלים אותם איזה אלטרנטיבות הם רוצים, ומנסים לסייע להם, זה מאוד מאוד משמעותי עבור הנערים.


יש לנו את הנושא של מעורבות מנהיגים ומובילי דעת קהל בקהילה שאלו הקייסים שאנחנו עובדים איתם והשמגלות וזה מאוד מאוד חשוב. יש גם מנהיגות מקומית באשדוד, יש אי"ל בקהילה שהם מנסים לקדם שינוי בתוך הקהילה והעבודה איתם, העבודה המניעתית, היא מאוד חשובה.

נוער - יש כל מיני תוכניות מניעה, סדנאות ומועדונים לניצול שעות הפנאי. מאפשרים להם חלופות. אצלנו יש עשרה מועדונים שנקראים משאלות חווייתיות לנוער בסיכון גבוה ונוער עוברי חוק ואנחנו ממלאים לו את כל שעות אחר-הצהריים בפעילויות מניעה ובפעילויות חברתיות וערכיות.

יצירת פיתוח מנהיגות - אמרתי סוכני שינוי. למשל, אצלנו יש גם להקה ואנחנו עובדים דרך הכישורים האישיים של הילדים. עצם העובדה שנוער בא ומדבר על סמים ואלכוהול ואומר למישהו אחר שזה לא כדאי לו, והוא עושה את זה דרך השירה, זה מאוד מאוד מחבר את בני הנוער.

בלה דיברה על אנשי המקצוע, זה על אותו עיקרון. כמו כן, כנסים וערבי חג. בפגישות יחד עם פורום הרכזים ועם שחקנית בשם טטנה כבדה עולה הצגה שנקראת "פיקדו" שמדברת על כל הנושא של אלכוהול והדינמיקה המשפחתית ודרך זה להעביר דיון ודיאלוג יחד עם המבוגרים.

אביבה, סכמי במשפט סיכום כי יש לנו עוד דוברים.

חשוב לי להעלות את התוכניות ברדיו בשפה האמהרית, זה גם משהו מאוד חשוב. כמו כן, תוכניות "מתבגרים בעליה", זה פיתוח פרסום שאנחנו גם עושים. קיום ימי עיון לאנשי מקצוע בנושאים של הקודים התרבותיים וזה מאוד מאוד חשוב. הרבה פעמים כל הסטראוטיפים והסטיגמות נעלמים ברגע שמכירים ויודעים את האחר. וכן, הכשרה של מנחים דוברי אמהרית על מנת שתהיה איזשהו שפה אחידה בנושא של סמים ואלכוהול גם בשפה האמהרית וזה מאוד חשוב. בנוסף, עבודה עם מרכזי קליטה כשהמטרה של העבודה עם מרכזי הקליטה היא לעשות להם תוכנית מניעה כבר כשהם נמצאים במרכזי הקליטה כך שכשהם מגיעים לדיור קבע יהיה להם ארגז כלים איך לטפל בנושא של סמים ואלכוהול. ליגת קט-רגל - יש 18 ליגות, קבוצות בכל הארץ, שאנחנו חברנו אליהן כדי להכשיר את המדריכים בנושא של סמים ואלכוהול ושהם יעבירו את זה לבני הנוער.

חשוב לי להגיד, בהמשך למה שאירנה אמרה, שאנחנו נפגשים בקהילה עם בגירים שמגיעים למצב שהם לא מטופלים או שאין להם מוטיבציה להגיע לטיפול והמשפחה חסרת אונים. היא מגיעה אלינו ואין לנו הרבה פעמים כלים איך לעזור לה. נוצר מצב שיש חוסר אמון מבחינת המשפחה כלפי הממסד וזה משהו שעולה חזק מאוד.

אני חושבת שאנחנו עושים הרבה תוכניות ומנסים להיות יצירתיים וכו', ועדיין יש חשיבות לעשות איזשהו שולחן עגול בנושא של הקהילה יוצאת אתיופיה כשהשאלה היא איך לעשות את העבודה שלנו הרבה יותר טוב לטובת הטיפול בנושא הזה.






(מחיאות כפיים)

תודה, אביבה.

אפשר שאלה?

אבל קצרה.

מה התקציב היישובי שלכם? כמה כסף מוקצה לכל יישוב עבור הפעילויות?

את זה אני לא יודעת להגיד לך ככה בשלוף.

למיטב ידיעתי, זה כ-50 אלף שקל ליישוב, וכל הפעילויות בעצם לא יכולות - - -

כן, למגזר זה 50 - - -

זה אומר שמרבית מקורות המימון באים מגורמים אחרים.

זה איגום משאבים, ברור.

וכנ"ל תוכנית "מתבגרים בעליה" שציינתם במימון מלא של משרד הקליטה. צריך להגיד את הדברים.

בסדר גמור. התפקיד שלנו לתאם הוא בין המשרדים.

זה לא ממש - - -

חיים ושרה, זה בדיוק מה שקורה בהרבה תחומים כשיש משאבים וכל אחד עושה את מה שהוא רוצה. צריך לעשות איגום משאבים ומדיניות אחת.


אינדה, בבקשה.

אני עוזרת כבר כמה שנים לעמותת אלי"ס דרך שתיל כי אני חושבת שזה נושא מאוד חשוב. שמענו היום המון דברים, המון אנשים מהמון ארגונים דיברו על נושא הסמים. אני רציתי קצת למקד מה ששמענו כי התחושה היתה שקצת התפזרנו. אבל אני חושבת שנשמעו פה דברים מאוד חשובים. אני חושבת שקודם כל שמענו שבקהילות שבאות מתרבויות אחרות שזה יוצאי חבר העמים, יוצאי אתיופיה, יש לנו מישהי פה שתדבר על יוצאי צרפת ודוברי אנגלית, ראינו שהסיכון והנטייה לשימוש בסמים היא מאוד גדולה והתפוצות האלה הן בסיכון גבוהה

אנחנו גם רואים פה שכן מנסים לתת מענים שהם מותאמים תרבותית לקבוצות האלה. לפי דעתנו, זה לא מספיק וצריך לפתח יותר תוכניות שבאמת מדברות לא רק בשפת האם, אלא גם בשפה התרבותית של יוצאי המדינות האלה. אני גם מסכימה שהעולים האלה באים למדינה שהיא לא מדינה נקייה מסמים והם נפגשים באנשים שכבר משתמשים בסמים. לכן, הפתרון של הבעיה הזאת לא יכול להיות פתרון רק בשביל הקבוצות של העולים, אלא הוא צריך להיות פתרון הרבה יותר מערכתי. לכן, אני חושבת שאנחנו רואים פה חשיבות מאוד גדולה בטיפול בסמים בנקודות יותר מוקדמות כמו שטל שחף אמרה, כמו שאירינה אמרה. זאת אומרת, אנחנו מבינים שהחוק הזה הוא יקר ושזה שינוי, אבל כנראה - - -

נתתי תשובה ברורה לגבי החוק שהוא כן מעניין, אנחנו כן שוקלים. מבחינת המחירים והעלויות של כל החקיקה הזאת, התקצוב שלה, אנחנו צריכים לבחון את זה ולבוא מוכנים. אם אנחנו נבוא מוכנים אז יהיה לנו יותר קל להעביר את זה.

אוקיי. יש עוד נקודה אחת קטנה שאירינה היתה אמורה להגיד. אנחנו רואים שיש בעיה בטיפול בנושא התמכרות לסמים. אנחנו טוענים שצריך ללמוד גם מדברים חדשניים וניסיונות שקורים בחוץ- לארץ ובמקומות אחרים. אנחנו רואים בהרבה מקומות בעולם שיש תפיסה אחרת של שיקום. בין המרכיבים המאוד חשובים של שיקום זה גם רכישת מקצוע של האנשים שעוברים שיקום, גם השלמת השכלה ועבודה. אנחנו רואים שיש חשיבות מאוד מאוד גדולה. יש לנו בעולם היום הרבה קהילות ששם האנשים גם עובדים בקהילה, גם מפרנסים את עצמם, ויוצאים משם עם מקצוע. אנחנו חושבים שמאוד חשוב ללמוד גם מהניסיון שיש בחוץ-לארץ לא רק על בתי-דין לסמים, אלא גם על המודלים החדשים של קהילות.

תודה, לינדה. יש לנו פה עוד אנשים שנרשמו ואני חייב לתת להם. מיכאל בקצרה עם המצגת, ואני מבקש מאוד מאוד בקצרה כי נשארו לנו ממש כמה דקות ויש לנו פה עוד כמה דוברים. יש לי עוד שתי שאלות עקרוניות לגבי חקיקה שאני גם מקדם ואני חייב לשאול את הגופים הרלוונטיים. מיכאל, בבקשה.

אני מציג פה מחקר שנעשה במרכז לטיפול במתדון לגבי העולים החדשים שנמצאים שם בטיפול. סקירת ספרות - מיליון מאתיים אנשים הגיעו משנת 1990. אתם רואים, "רוסים זה סבבה". הביאו גם תועלת וגם בעיות בריאותיות ייחודיות. כעיקרון, הבריאות של העולים, גם הנפשית וגם הפיזית, יותר גרועה מזו של ילידי הארץ.
שימוש בסמים בקרב העולים - שימו לב לתמונה כי אנחנו מדברים הרבה על סמים, סמים, סמים, וזה מה שסמים עושים. יש כמות רבה של תמונות כאלה. השימוש בקרב העולים הוא נפוץ יותר, ממקורות שונים מ-15% עד 40%, וההשלכות או הסיבוכים שלו הם קשים יותר כי גם דרך השימוש היא אחרת. רוסים נוהגים להזריק סמים והם גם נוהגים להפיק סמים במעבדות ביתיות מכל מיני תרופות כמו סינופד וקודאין. מוהלים את זה, מוסיפים כל מיני חומרים כמו בנזין ואציטון. מפיקים פורמולות ומזריקים את זה לגוף. זה פחות או יותר התוצאות.
כולם יודעים מה זה טיפול בתחליפי סם. למעשה, זה הגישה של מזעור נזקים, בדיוק למנוע מאנשים להזריק את החומרים האלה לגוף. הוא גורם לירידה בשימוש בסמי רחוב, ירידה בפשע, ירידה בהידבקות במחלות זיהומיות וגם הבן-אדם יותר נמשך לטיפול פסיכו-סוציאלי בעזרת התוכנית הזאת. במרכז בחיפה מצאתי שהרוסים הם מעל 40% מכלל המטופלים שם, שאגב סך הכול זה 15% אחוז מכלל האוכלוסייה לפי נתונים של השנתון הישראלי, התושבים באזור שם. אגב, מה שמעניין הוא שאין אף מטופל אתיופי שם במרכז. היה אחד והוא נשר מהטיפול. זה באמת נתון מאוד מעניין.
הרוסים הם משכילים יותר, יש להם יותר השכלה פורמלית. בערך שנתיים יותר הם למדו לעומת ילידי הארץ. הם צעירים יותר בערך בשמונה שנים. יש להם פחות עבר פלילי, הם פחות ישבו במאסרים, הם פחות נתפסו במעצרים. כמו כן, רשת תמיכה דלה יותר ופי שתיים הם יותר נשאים של מחלות זיהומיות. כלומר, קרוב ל80% מהם נשאים הפטיטיס C או איידס לעומת 36% באוכלוסייה של ילידי הארץ.
בדקנו גם תפוקות טיפוליות שהרוסים הציגו לעומת ילידי הארץ. התפוקות הטיפוליות שלהם הן פחותות. הם יותר משתמשים עדיין בסמי רחוב, יש להם יותר התנהגות עם סיכון בהידבקות במחלות זיהומיות. כלומר, גם מין לא בטוח וגם הזרקה. יש להם פחות מעורבות בטיפול פסיכו-סוציאלי ופחות זמן הם נשארים בטיפול. למה זה קורה? אז יש מאמר כזה שככל שבן-אדם צעיר יותר כך הוא פחות מעוניין בטיפול ועם הגיל זה עולה. יכול להיות שהגיל הוא משפיע, תרבות. יש אנשים שאומרים שתורשה, הרוסים בתורשה שלהם הם יותר מכורים, או מענה לא מספיק הולם. תודה רבה.






(מחיאות כפיים)

מיכאל, תודה על המצגת. מאיר שרעבי ממחלקת הרווחה בעיריית תל-אביב, בבקשה ממש בקצרה.

ממש בקצרה. קודם כל, לנושא החוק שדיברתם עליו, העלויות הן 50% מלהחזיק בן-אדם בטיפול אם הוא בקהילה טיפולית, כי עלות של אסיר לחודש זה 10,000 שקל. אפשר לקבל את הנתונים משירות בתי הסוהר.

נכון, את זה אני יודע. עשיתי את ההשוואה לספורט.

ואם הוא נמצא ביחידות טיפוליות או מרכז יום זה 10% ממה שהוא עולה למדינה.
אני מסתובב הרבה בתחנה מרכזית וביקשו ממני לדבר ולתת קצת נתונים על התחנה המרכזית. אני אקרא לה במילה מאוד כבדה וקשה, אבל זאת המציאות. זה ההוספיס הכי גדול של מכורים לסמים שנמצא בישראל. יש מזל שיושבים פה חברים, ד"ר חיים מהל, ד"ר מרגוליס, שיש להם איזה מגדלור שם שמאיר. הפרויקט הזה שנמצא בגולומב 53 עוזר להם.
אירנה דיברה פה על נקודת ה-M, על המוטיבציה. יש אנשים שאין להם מוטיבציה. מה שיכול לעזור פה, ואני גם מפנה את זה לשני הדוקטורים שהם חברים שלי, זה פסיכיאטר מחוזי שיסתובב. אני אתן דוגמא של בחורה ששכבה באמצע הכביש כשמכוניות נוסעות. זו היתה הדרך שלה לקבל כסף, היא פשוט עצרה את התנועה. כל זה קרה עד שאוטובוס עלה עליה לפני כמה חודשיים-שלוש והרג אותה. אנשים עומדים בצמתים עם עגלות, אין להם רגליים. הם עומדים עם עגלות ולא רואים אותם וכך הם גם מסכנים את הנהגים וגם את עצמם.
יש שם תופעות של הזרקה. דיבר על זה מיכאל על הנושא של הדבקה - חופשי. הם מעבירים את המזרקים לעיני כל מי שעובר שם. יש מוקדים של סחר ושימוש. יש ברחוב חיל השריון מתחת לגשר ההגנה מוקד של המכורים להרואין. מוקד שני זה ברחוב פין פינת סולומון והמכורים לקראק יושבים שם, גברים ונשים, והם מעשנים חופשי ליד כל מי שעובר. מסכנות הבחורות שם, הן עוברות שם השפלות ואונס על-ידי כל הפליטים שהגיעו לשם, כל הסודנים, והן טרף קל. את אף אחד הן לא מעניינות. יש עוד מוקד של סמי פיצוציות שמזריקים שם. למשל, רחוב עכו פינת שדרות הר-ציון. אני מזמין אותך, אדוני היושב-ראש, לבוא לשם בהזדמנות. כשתבוא אני אעשה לך סיור, אין כמו מראה עיניים. צריך להיות שם פסיכיאטר מחוזי שיסתובב. יש שם אנשים שאני מתפלל בשבילם שהם יגיעו לבית-סוהר, שאולי יעשו משהו וייכנסו לכלא ואז הם אולי יינצלו. אבל יש כאלה שלא רוצים עזרה. פה צריך התערבות של פסיכיאטר מחוזי שיכול להוציא צו ואז משם אולי הם יחזרו.

כמו שדיברו פה חברים שלי, יש להם משפחות. אני הסתובבתי עם אירינה. יש משפחות שמחפשות את הילדים שלהם. רובם מהמגזר הרוסי. אימהות באות עם אוכל לשם והן מחפשות את הילדים. אפשר לראות את חוסר האונים שלהן.
אני שמח ומברך על הישיבה הזו. אני אעשה לך סיור בשמחה.

תודה, מאיר. אני מבטיח לבוא ולראות ולנסות להציף את הנושא הזה.
בנימין אברג'יל, בבקשה.

שלום רב לכולם. השתתפתי בעשרות דיונים ובעשרות ישיבות, ואני דווקא רוצה להגיד משהו שהוא לא לפרוטוקול.

אי-אפשר. רק שתדע שהכול לפרוטוקול.

אני יודע, אני יודע. קוראים לי בני ואני מכור. אני שואל את עצמי מה גורם לאדם כמוני שכבר כמעט 21 שנה בדרך מאותם 50% מרוקאים שהתחילו אצל ד"ר חיים מהל, לא להפוך להיות פיילוט וככה לא להפוך, בסופו של דבר, לאיזשהו פיילה. אתה יודע מה ההבדל בין פיילוט לפיילה. אין הבדל. מה גורם לאדם כמוני בעצם להצליח ולהגיע למקום שהוא נמצא בו היום?

מה?

תיכף, קודם אני אגיד איפה אני נמצא אחר כך אני אולי אוכל לענות על השאלה. אני לא הסתפקתי בלהיות מכור נקי, אני בעצם המשכתי לחפש את הדרך להתקדם בחיים. השלמתי 10 שנות לימוד, 12 שנות לימוד. השלמתי בגרויות, עשיתי פסיכומטרי, עשיתי תואר ראשון ועשיתי תואר שני. באתי מהרחובות, אני כמעט מתתי. היה יותר סיכוי שאני אמות מאשר שאני אחיה. מה גורם לאדם כמוני שכמעט מת, שבמשך 14 שנה השתמש בסמים, להתרומם ולהתעורר ולהגיע למקום שאני נמצא בו היום? אני לא ארחיב יותר מדי בקשר למקום שאני נמצא בו היום, אבל אני נמצא במקום מאוד טוב בקשר לחיים האישיים שלי. אז מה בכל זאת גורם לאדם כמוני להגיע למקום הזה? אתה רוצה תשובה? אני לא יודע בדיוק מה גורם לאדם כמוני להגיע למקום הזה, אבל אני יודע שפיילוטים בטח לא עוזרים. הפיילוט הזה שהתחיל לפני 10 שנים בבתי-המשפט, ועוד הרבה, וגם "מלכישוע" זה גם סוג של פיילוט, למה? כי כשחיים מהל הקים את "מלכישוע" היא לא נראתה כפי שהיא נראית היום. לא היו שם 400 מטופלים ועשר קהילות טיפוליות. היו שם שלושה קרוונים וחיים מהל ישן שם מהבוקר עד הבוקר. היתה שם אהבה, היתה שם רוח. היו שם אנשים כמו ד"ר מרגוליס שמסתכלים עליך בגובה העיניים, שרוצים לעזור לך, שישנים איתך כדי שאתה תתקדם ותצליח.
היום יש פיילוטים, היום יש הרבה הרבה פיילוטים, המון פיילוטים. כל הקהילות הן פיילוטים ובית-המשפט הזה נשאר כפיילוט. לאן זה מוביל אותנו? הקימו את הפורום הארצי לקידום זכויות נפגעי התמכרות וביקשו ממני לבוא ולנהל את הפורום הזה. זה נגמר. הגשנו הצעת חוק, פתאום נגמר התקציב, נגמר הכסף. יש הצעת חוק שאנחנו רוצים לקדם. מה שגורם לאנשים כמוני להצליח זה אנשים כמו אירינה שמביאים את הנשמה שלהם, שמסתכלים עליך באמת בגובה העיניים. לא להגיד: אני מסתכל עלייך בגובה. עד שאנשים כמוה לא ישבו - ומבלי לפגוע בכבודך, אני בטוח שיש לך הרבה מה לעשות חוץ מלשבת בכיסא הזה ויימצאו לך עוד תפקידים - עד שאנשים כמוה וכמוני ועוד כמו כמה אנשים ישבו בכיסאות האלה לא יהיו שינוי מהותי.





(מחיאות כפיים)
לא יהיה שינוי מהותי, וימשיכו להיות פיילוטים וזה ימשיך להיראות כמו שזה נראה. אם אנחנו רוצים שינוי מהותי אנחנו צריכים ללכת לכיוון הזה כי הכוח נמצא במקום שבו אתה יושב. אנחנו צריכים לקבל את הכוח הזה לידיים, הגיע הזמן. זה מה שקורה בארצות-הברית וזה מה שקורה במקומות שבאמת הדברים נראים בהם אחרת.

תודה, בני. אני רואה עד כמה זה חשוב וכואב לך. אני יכול להגיד לך שאני שלושה חודשים בתפקיד ונפגשתי. אני רואה בזה חשיבות רבה, ואני רואה שאחת הסיבות שאתם יושבים כאן היום סביב השולחן העגול הזה במשכן, בבית המחוקקים, היא שאני כן רואה חשיבות בעניין הזה. אני כן רוצה לעזור לכם, אני כן רוצה לקדם.

לגבי הנושא של בתי-המשפט - אני מסכים. הייתי בטוח שמדברים איתי על פיילוט של שנה-שנתיים האחרונות. היום הובא לידיעתי שזה משהו שקיים כבר עשר שנים ואני מסכים שזה לא יכול להיות פיילוט.
אנחנו כבר מגיעים להמלצות ולמסקנות, חשוב מאוד להגיע פה גם לכמה נקודות. ראשית, כמו שאמרתי, צריך לראות את התקצוב של זה, כמה זה עולה, ולבוא עם המשוואה הנכונה. שנית, אני לא חושב שזוהי הצעת חוק פרטית. זאת הצעת חוק ממשלתית, או סיעתית לפחות. זה משהו גדול. הצעת חוק פרטית זה עד 5 מיליון שקל, ואני בטוח שזה משהו הרבה יותר גדול. לכן, זה צריך להיות ממשלתי. אני באמת לוקח על עצמי את הניסיון לקדם את זה. כמו שאמרתי, אני אחרי כמה פגישות עם אירינה ואני באמת רואה חשיבות רבה ואני כן רוצה לעזור.

אני בא מהספורט, הייתי ספורטאי אולימפי. הייתי קפטן נבחרת ישראל ותמיד אמרתי שעל-ידי ספורט ואם נכניס את הילדים למסגרות הספורטיביות נוכל לקדם דברים. היום משקיעים מיליארדים בנושא של שיקום אסירים ותוכניות גמילה ורווחה. בכסף קטן, בפעילות מניעה, אנחנו נחסוך המון המון כסף למדינה ובאמת תהיה לנו מדינה בריאה יותר וטובה יותר- זה הנושא הראשון.

הנושא השני - שמעתי עכשיו כאן את המושג הזה ואני גם שמעתי אותו לאחרונה וכן הייתי רוצה לטפל בו, ואני כבר מקדם איזשהו חקיקה בנושא, וזה הסמים הקלים שנמכרים בפיצוציות, הסם שיכול להיות שהוא מותר. אתמול דיברתי, כמו שאמרתי, עם מנהל אגף של רישוי עסקים בעיריית נתניה. שאלתי אותו איך אנחנו אוכפים את זה ומה קורה עם זה. מה שקורה, וזאת סקירה קצרה, הוא שהיה איזשהו חוק משנת 83' של משרד הבריאות שכל מזון שנמכר מחויב באישור של משרד הבריאות. אבל משום מה מישהו הכניס את המילה סמים, וסמים הוציאו החוצה ולסמים יש רשימה נפרדת. אני הבנתי שכל פעם ממציאים איזושהי תרכובת חדשה ונכנס עוד פעם סם ועוד פעם סם, ומשרד הבריאות צריך לרדוף אחרי אותם הספקים והיצרנים של הסמים ולהוציא את זה.
אני חושב שאנחנו צריכים כאן לשנות את המערכת, לחשוב קצת שונה. לא שמשרד הבריאות וכל המערכת הממשלתית, המערכת של המדינה, צריכה לרדוף אחרי אותם היצרנים והספקים. הם צריכים לרדוף אחרינו אם הם רוצים למכור. אנחנו כן צריכים, וזאת החקיקה שעליה אני עובד, תיקון חוק, להוציא את העניין של הסמים. כל מה שנכנס לפה, כל מה שהוא מזון, מחויב אישור משרד הבריאות, ואז הם יצטרכו לרדוף. אני עכשיו בוחן את זה, מקבל את כל הנתונים. אני מקווה שאם נצליח בחקיקה הזאת לפחות אנחנו נוציא את הסמים הקלים האלה שנגישים לני הנוער מהפיצוציות, אבל לא רק לבני הנוער. אני חושב שזה הדבר הראשון והמהותי שאנחנו יכולים לעשות ואני לוקח על עצמי לקדם את זה.
אני חושב שהדיון כאן היה מעניין, הצפנו היבטים שונים. חשוב מאוד גם לקדם בכל דרך אפשרית, אם זה בדרך שאתם עושים דרך השטח, אם זה דרך המדיה, דרך הכנסת. היו פה כמה וכמה חברי כנסת שכן היה להם חשוב והם הגיעו לכאן. אני חושב שזה לא הדיון הראשון והאחרון, אלא רק הדיון הראשון. אנחנו נעשה עוד דיונים בנושא ונתמקד באמת גם בנושא של מוקדי גמילה ומוסדות גמילה ובאמת ניכנס יותר לרזולוציה. אני יכול להגיד לכם שאני אתן לכם את כל הפלטפורמה בשביל שנגיע לשיפור. אני גם רוצה לקבל נתונים מדויקים. קיבלנו נתונים של היום, אבל לא קיבלנו, לצערנו, האם אנחנו במגמת שיפור או בירידה, איפה אנחנו עומדים, וזה מאוד מאוד חשוב. כשיהיו לנו נתונים, בפעם הבאה אנחנו נעשה שיעורי בית טובים. אנחנו נקיים עוד דיון. בני, כמו שאמרת, פחות פיילוטים פחות דיבורים, יותר מעשים. בגלל זה אני כאן. לקחתי את זה על עצמי. מי שמכיר אותי מהספורט יודע שבדרך כלל לקחתי דברים והובלתי אותם עד הסוף. אני מקווה מאוד שנצליח. תודה רבה.






(מחיאות כפיים)
<הישיבה ננעלה בשעה 13:30.>