פרוטוקול

 
PAGE
18
ועדת הכספים
24/06/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 82>
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, ט"ז בתמוז התשע"ג (24 ביוני 2013), שעה 12:15
<סדר היום:>
<הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70), התשע"ג-2012>
נכחו
<חברי הוועדה:>
ניסן סלומינסקי – היו"ר
רוברט אילטוב

גילה גמליאל

משה גפני
בועז טופורובסקי

עליזה לביא

יעקב ליצמן

אראל מרגלית
חמד עמאר
זבולון קלפה

ראובן ריבלין
אלעזר שטרן

עופר שלח
<מוזמנים:>
אבי ליכט - המשנה ליועץ המשפטי לממשלה

משה אשר - מנהל רשות המסים, משרד האוצר

יונתן רגב - סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

יוסי ירון - מנהל תחום עידוד השקעות הון רשות המסים, משרד האוצר

שרון עטר - מתמחה בלשכה המשפטית רשות המסים, משרד האוצר

נועם קוט - מנהל מחלקה בכיר חוק עידוד השקעות הון רשות המסים, משרד האוצר

ברוך משולם - לשכה משפטית, רשות המיסים

רובי גינל - סמנכ"ל וראש אגף כלכלה ורגולציה, התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל - מנהל המחלקה לקשרי גומלין, התאחדות התעשיינים

שלומי לויה - היועץ המשפטי, איגוד לשכות המסחר

אוסקר אבו רזק - רו"ח, משרד משה מזרחי, נח, קריגל עורכי דין, מייצגים מס' רב של חברות

משה מזרחי - עו"ד, משרד משה מזרחי, נח, קריגל עורכי דין, מייצגים מס' רב של חברות

אלדד נח - עו"ד, משרד עו"ד משה מזרחי ,נח, קריגל עורכי-דין, מייצגים מס' רב של חברות

עופר מנירב - יו"ר ועדת מיסים לשכת רו"ח, לשכת רואי החשבון בישראל

דוד גולדברג - נשיא לשכת רו"ח בישראל, לשכת רואי החשבון בישראל

זיו שרון - עו"ד, לשכת עורכי הדין


<ייעוץ משפטי: >
שגית אפיק
<מנהל/ת הוועדה:>
טמיר כהן
<רישום פרלמנטרי:>
אתי אפלבוים
<הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70), התשע"ג-2012>
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר-היום: הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70), התשע"ג-2012.

אנחנו מקבלים בברכה את האורחים שנמצאים איתנו.

<ראובן ריבלין:>
מתי תהיה ההצבעה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
כשהדיון יסתיים. אנחנו שואפים שזה יהיה בין 13:30 ל-13:45.
<ראובן ריבלין:>
אני צריך להיות בהר ציון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אני אגיד לך עם מי להתקזז.
החוק הזה לא מופיע בחוק ההסדרים. מאחר ויש לנו כזה עומס, אני משתדל לא להכניס חוק שאין לו קשר לתקציב. לחוק הזה, למרות שהוא לא בחוק ההסדרים, יש לו קשר חזק לתקציב. אם הוא לא יאושר, יכול להיות שיצטרכו למצוא מקורות אחרים למיליארד שקלים. למרות שהוא לא מופיע בחוק ההסדרים הוא חלק אינטגראלי מהתקציב. לכן הסכמתי שהוא יעלה היום ולכן גם נסיים.
<משה גפני:>
מאיפה אתה יודע? אתה אומר שזה יכול לעלות מיליארד שקל. קיבלת איזה נייר שמספר התושבים השתנה?

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הכול רק ניירות? אני עשיתי עבודה וכך נמסר לי ויימסר גם פה בוועדה. אם לא ימצא חן בעיניך הדיווח שיתקבל, זה משהו אחר.

אנחנו עוסקים בחוק הזה. החוק מכיל שני אלמנטים. הוא מכיל את החוק עצמו והוא מכיל את תאריך התקפות שלו.
נמצא איתנו משה אשר, מנהל רשות המיסים שיציג את החוק. נמצא איתנו גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט שיציג את הנושא של התאריך. אם תרצו, עוד מישהו מכם יוכל להתייחס. לאחר מכן יתייחסו חברי הכנסת.

נציגים של האורחים יוכלו לדבר בקיצור, יקבלו תשובות. אח"כ נצביע על החוק הזה.

משה, המיקרופון לרשותך.

אני מבקש שתעשו את זה בקיצור. אני מפעיל שעון חול ל-3 דקות. אני מבקש לא להפריע ולתת למשה לומר את דבריו. אחריו ידבר אבי ואח"כ חברי הכנסת.
<משה אשר:>
תודה רבה, צהריים טובים לכולם. חוק עידוד השקעות הון, כמו שכולם מכירים, זה חוק שנחקק עוד ב-1959 ונותן הטבות משמעותיות בשיעורי מס ואפילו בפטורים למפעלים שהם יצרניים ומייצאים לחו"ל וגם יצרנים. אלה פחות או יותר שתי הנקודות שעוברות כחוט השני בחוק הזה.

עד תיקון 60 לחוק בשנת 2005 זה נכתב במפורש בכתבי האישור של מרכז ההשקעות שהוציא אישורים. משנת 2005 ואילך, מתיקון 60 ואילך, זה נכתב בדרך קצת שונה. בסעיף 18א לחוק עידוד השקעות הון נקבע התנאי ש-12% מכלל הכנסתו בשנת המס של המפעל המוטב יהיו במכירות בשוק מסוים המונה 12 מיליון תושבים לפחות בהגדרת שוק. שוק זה ישראל וטריטוריית המכס שלה, דהיינו, ישראל והרשות הפלסטינית. באותה תקופה 12 מיליון תושבים היה משמעותית מעבר לאוכלוסיה שהיתה בישראל וברשות הפלסטינית. ברור היה לכולם, למנסחי החוק, למי שהפעיל את החוק, למפעלים בישראל ולכולם - - -
<זבולון קלפה:>
בשנות החמישים לא היתה רשות.
<משה אשר:>
אני מדבר על 2005.

היה ברור לכולם שמדובר במכירות לחוץ לארץ. הכוונה היתה לאפשר לאותן חברות שמייצאות להתמודד בשווקים גלובאליים, בשווקים בינלאומיים. אפילו לאחרונה, בפסק דין שיצא בחוד הזה מבית מדרשו של בית המשפט המחוזי בת"א, פסק דין כצת, מיוני השנה, כותב השופט בצורה ברורה: "המחוקק ביקש להיטיב רק עם מפעלים שגם מייצאים וגם ויצרים. חברה שמצליחה לקיים את שתי הפעולות הללו היא חברה התורמת לכלכלת ישראל, לגישת המחוקק. חוק העידוד מתגמל חברות אלו בגין הסיכון הכפול שהן נושאות על עצמן, סיכון הייצור וסיכון הייצוא. מאחר והמחוקק חשש שבמצב שבו סיכונים אלו ירתיעו חברות מצמיחה לכיוון השוק הבינלאומי. תכלית החוק, לפיכך, היא להיטיב עם היצרן, יצואן ולא עם נישום המייצר בלבד כדוגמת המערערת". היה שם הקשר קצת שונה, אבל התכלית של החוק, ממש בפסק דין מחודש יוני השנה.
אלא מה? באותו תיקון בשנת 2005 נעשתה תיקון שלא נקבע ל-12 מיליון התושבים מנגנון התאמה לקצב גידול האוכלוסין המקובל בישראל ובעולם. יצא מצב כזה שבשנת 2011, לפי בדיקות שאנחנו ערכנו באמצעות דמוגרף, מדינת ישראל לקראת סוף השנה נושקת לכמות הזאת. לפי טיוטה אחרונה שהתקבלה לידנו ותתקבל באופן סופי בימים הקרובים, אנחנו נמצאים ב-11,997,000 כולל הרשות הפלסטינית. זה בסוף 2011 והחוק לא דן ב-2011. עם זה אנחנו נתמודד בשומות, למי שיטען שאנחנו כבר אז עלינו מעבר ל-12 מיליון תושבים. משנת 2012, ככל הנראה, ישראל והרשות הפלסטינית עלו מעבר לדבר הזה.
המשמעות היא שיוצא מזה, שבגלל היעדר עדכון טכני של כמות האוכלוסין, משתבשת, או עלולה להשתבש תכלית החקיקה, כך שחברות משמעותיות במשק, שמייצרות ומוכרות במשק הישראלי ייהנו ממס חברות מופחת של 7%, 12%, 12.5% או 0% ומי שייכנס למסלול של 0% יחזיק אותו לפי סעיף יציבות ההטבות במשך 10 שנים באזור פיתוח א'. בסופו של יום המשמעות הכספית הזאת בחברות הגדולות, לפי בדיקה שערכנו – אם תרצו לקבל נתונים אז רן יעקב, סמנכ"ל הרשות ייתן את הפרטים והמתודולוגיה. ההערכה שלנו היא אבדן הכנסות של 1 – 1.5 מיליארד שקלים לשנה.
עוד ב-2012, כאשר התגלה לידינו הנושא הזה, פנינו לתקן את החקיקה. הגשנו הצעת חוק. הודענו לציבור שאנחנו לא מקבלים את הגישה שב-2011 הכמות עלתה. אנחנו, כמובן, ב-2012 הגשנו תיקוני חוק. הגשנו את הצעת החוק באוקטובר ובכנסת הקודמת היא עברה בקריאה ראשונה. היא עברה רציפות ובגלל חילופי הכנסות הגענו לפה עם הצעת החוק הזאת.

בשעתו היו לנו שיחות עם משרד המשפטים. משרד המשפטים גם סבור שהנושא הוא לא רטרואקטיבי ועל זה ירחיב המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מבחינתכם, אם זה בשנת 2012 זה לא משנה אם אתה מתקן את זה בינואר, בפברואר או באוקטובר? זה חל על כל השנה?
<משה אשר:>
אנחנו מחילים את זה על כל השנה. בהצעת החוק אנחנו מבקשים שהתנאי יעלה מ-12 מיליון תושבים ל-14 מיליון תושבים עם מנגנון התאמה של תוספת של 2% לשנה, בצורה כזאת שתבטיח שאנחנו נתייחס לאותן חברות שפועלות בשווקים הגלובאליים, כפי שהתכוון החוק. זאת תכלית החקיקה. אני לא חושב שיש חברות שבנו על זה. אני חושב שגם התאחדות התעשיינים תתייחס לזה. היה ברור לכולם שיש פה עניין שצריך להסדיר את העניין בחקיקה ולא יותר מזה.

<אראל מרגלית:>
למה אתם עושים את זה על בסיס מספר ולא אומרים יצוא?

<משה אשר:>
עד תיקון 60 זה היה המצב. זה היה בכתבי האישור שכל מפעל קיבל. כאשר הוא קיבל את ההטבות היה כתוב לו תנאי יצוא.
<עופר מנירב:>
זה לא מדויק. פריפריה קיבלו אישור גם בלי יצוא. בוא נדייק בעובדות.
<משה אשר:>
החוק הזה נועד ליצוא. כתבי האישור יצאו. אם היו נקודות שבהם לא יצאו, אנחנו נברר את הנושא הזה. מבחינתנו, זה היה עם יצוא וכך נבחנו התנאים.

בתיקון 60 הנושא הזה של הייצוא נכתב בצורה כזאת שתנסה פחות להפר הסכמים ומחויבויות של ישראל להסכמים בינלאומיים, אבל הכוונה היא אותה כוונה. לכן 12 מיליון תושבים, הכמות הזאת נבחרה ולא בכדי.

<ראובן ריבלין:>
זה בהתאם לאמנה, לא?

<משה אשר:>
בהתאם להערכה של כמות הישראלית כולל הרשות הפלסטינית, עם מקדם מסוים של מרווח. לשם כיוונו. הכוונה היתה לרשום את תנאי היצוא בצורה אחרת.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
צריך דרך לתת עידוד ליצוא בלי לעבור על אמנות בינלאומיות.
<יונתן רגב:>
אין לי מה להוסיף. העלות התקציבית, כמו שנאמדה, הן על-ידי רשות המיסים והן על-ידי מנהל הכנסות המדינה היא מעל מיליארד שקל מיידית. המשמעות היא חברות רבות שייהנו מאותם שיעורי מס. זה דבר שנצטרך לתת לו פיתרון מיידי. כמובן שאם זה לא יחול גם על 2012 יהיה לנו עוד תשלום אחורה של הסכומים שאמרתי, שיצטרכו לקבל מענה בצד ההכנסות. כולם כאן מכירים את הבעייתיות הקיימת ואת הפיתרונות שכולנו הן בממשלה והן פה, מנסים להגיע בצד ההכנסות וההוצאות. לכן אנחנו חושבים שאין ברירה.

ברור שהעניין פה הוא איזו פרצה. אין מישהו שחושב שכוונת המחוקק לא היתה כפי שמשה אשר הציג את זה. לכן לדעתנו החקיקה הזאת היא קריטית והכרחית. הסיבה שהיא לא חלק מחוק ההסדרים היא - - -

<ראובן ריבלין:>
אפשר לחוקק רטרואקטיבית?

<יונתן רגב:>
אבי יסביר.
<ראובן ריבלין:>
אני יודע שאפשר אבל למה זה מוצדק? אם הם התחייבו על דבר, אנחנו יכולים להפר את ההתחייבויות שלהם?

<אבי ליכט:>
תודה רבה אדוני.

אני אתייחס לנושא הרטרואקטיביות אבל לפני כן אומר למה אני לא אתייחס. יש שאלה שגם עלתה בחוות הדעת שהגישה לכם היועצת המשפטית של הוועדה, האם בכלל נכון להעדיף יצוא או לא להעדיף יצוא. מבחינתי, זאת שאלת מדיניות. זאת היתה כוונת החוק. אם גם אתם וגם הממשלה תחליטו שצריך לבנות קריטריונים אחרים, אז מבחינתי זה פחות עניין משפטי. אני לא בטוח שצריך לעשות את זה בעיתוי הנוכחי, אבל זה עניין שלכם. לכן בזה אני לא אתעסק.

קודם כל, בלב העניין עומדת שאלת עידוד היצוא. אני אסביר שכל החוק הזה נועד, בסופו של דבר, לעודד מפעלים שמייצאים, אבל לא רצו להגיד את זה ברחל בתך הקטנה בגלל הבעיות בהסכמים הבינלאומיים. לא מקובל להעניק סובסידיות לייצוא כי זה יוצר בעצם תחרות לא שווה בין מדינות. אם יצרן אחד במדינה מקבל סובסידיה וחברו במדינת היעד לא מקבל, זה יוצר בעיה. לכן, מצד אחד, רצו לעודד ייצוא, מצדי שני, לא רצו לחדד את הסוגיה. לכן בחרו רף מספרי שאומר בעצם את אותו דבר. הוא אומר 12 מיליון מתוך נקודת מוצא שיחלפו הרבה שנים עד שנגיע ל-12 מיליון. יכול להיות שהיתה טעות והיה צריך להגיד את זה ברחל בתך הקטנה, כי באמת המספרים האלה הם בעייתיים. להגיד מספר בלי להגיד איך סופרים אותו ואת מי בדיוק סופרים. מאחר ואנחנו מעטפת מכס אחידה עם הרשות הפלסטינית, אנחנו לא בדיוק יודעים מה קורה ברשות הפלסטינית. קשה מאוד לאמוד את מה שקורה שם. לא ברור איך סופרים כל מיני תושבים. יש לזה גם היבטים מדיניים ופוליטיים.

לכן, ספק אם היה נכון לבחור בהיבט המספרי אבל זה מה שקרה וזה מה שעשו.

עכשיו הגענו למצב שב-2011 נתוני רשות המיסים אומרים שעדיין לא חצינו את הקו של 12 מיליון ובשנת 2012 כנראה כן חצינו את ה-12 מיליון בזמן כזה או אחר. זאת נקודת המוצא לדיון.

<משה גפני:>
מה זה ה"כנראה" שאתה אומר כל הזמן?

<אבי ליכט:>
אין לנו דוח סופי של דמוגרף אבל לצורך הדיון אני מוכן להניח את ההנחה הכי מיטיבה לטובת אלה שמתנגדים לחוק.

<משה גפני:>
אין נייר על זה? משהו?
<אבי ליכט:>
בסדר.
<משה גפני:>
מה בסדר?

<אבי ליכט >
אני אומר שאין נייר אבל אני מסביר לאדוני שמכיוון שאין לנו נייר סופי אז אני מניח את ההנחה הכי טובה לטובת אלה שמתנגדים לחוק, שבשנת 2012 עברנו את ה-12 מיליון.
<שגית אפיק:>
זה לא בדיוק. בדברי ההסבר נאמר שאין גידול גם עכשיו.
<אבי ליכט:>
שמעתם עכשיו את יו"ר רשות המיסים. הוא אמר את הנתונים שיש לנו נכון לעכשיו.

<שגית אפיק:>
זאת פעם ראשונה ששמענו את הנתונים.

<אבי ליכט:>
אני חושב שזה נכון שהוא אמר, וטוב שהוא אמר.

<משה גפני:>
איפה הנתונים?

<שגית אפיק:>
הוא אמר עכשיו את הנתונים פעם ראשונה.
<אבי ליכט:>
החוק אומר שאנחנו רוצים להעלות ל-14 מיליון.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הדמוגרף שנשלח לרשות עדיין לא חזר.

<משה גפני:>
אני ביקשתי את הנתון הזה לפני חצי שנה ולא קיבלתי.

<אבי ליכט:>
אפשר להתמודד עם השאלה המשפטית בשתי דרכים. הדרך הראשונה היא לבוא ולומר שזה הדין הקיים. בעצם, מה שאנחנו עושים כאן זה לא לשנות את הדין הקיים. הפרשנות הסבירה של הדין הקיים היא שממילא התנאי הזה מתייחס רק לייצוא וכיוון שכך, אנחנו לא משנים רטרואקטיבית. כיוון שכך, השאלה המשפטית לא מתעוררת.
לחילופין, אפשר לומר שגם אם אנחנו עושים פה משהו רטרואקטיבי, עדיין אפשר לחוקק לעיתים חקיקה רטרואקטיבית, כולל פסיקה עדכנית של בית המשפט העליון על מעשה שנעשה בוועדת הכלכלה - - -

<ראובן ריבלין:>
אלא אם כן הם שינו את מצבה לרעה.

<אבי ליכט:>
על זה אדבר מייד.
עכשיו לגבי פרשנות הדין הקיים. חשוב להבין שכל מי שעסק בתחום הזה, בין בתוך הממשלה ובין מחוץ לממשלה קרה לתנאי ה-12 מיליון תנאי הייצוא. זה היה הז'רגון, כולם דיברו על זה. אני לא חושב שיש אחד במשק שחשב שזה לא מתייחס לתנאי הייצוא. זה הופיע בדברי הכנסת. חברי הכנסת ידעו בדיוק, גם בתיקון הקודם וגם בתיקון שהגענו ב-2010. יש לי פה ציטוט של חבר הכנסת משה גפני, יו"ר הוועדה, אני מוכן להקריא.

אומר חיים שני שהיה מנכ"ל משרד האוצר: "אם כן, 8% בפריפריה ו-12% במרכז, זה שיעור מס החברות שנקבע על כל הכנסה ולא רק על הכנסה מוטבת". אומר היו"ר משה גפני: "זה בתנאי ש-25% הולך לייצוא".

לכן, לכולם היה ידוע על השולחן - - -

<ראובן ריבלין:>
זה בתיקון 60.

<אבי ליכט:>
זה היה בתיקון 68. זה היה תיקון מ-2010 שבעצם שינה את המספרים על בסיס ועדת שני.
לכן, היה ברור לגמרי, גם לכנסת, גם לעוסקים בתחום, גם לנו וגם לאנשי רשות המיסים, גם בהתנהלות בפועל, גם בדיונים שהיו אצלנו, כולל עם אנשים שכתבו חוות דעת. כולם ידעו שמדובר בתנאי הייצוא.

הסברתי לכם מדוע לא כתבו ייצוא. לא כתבו ייצוא כי זה מאוד רגיש וזאת האמת. אולי היו צריכים לחדד את זה קצת יותר אבל לא כתבו.

<אראל מרגלית:>
אז מי שמכר לדנמרק לא קיבל את ההטבה?

<אבי ליכט:>
היתה שאלה. לגבי האיחוד האירופי זאת כנראה מעטפת מס אחידה ואז מי שבאיחוד האירופי מקבל ממילא כי סופרים את כולם יחד. היו מקרים בכל מיני מדינות שהן לא שייכות והן קצת פחות, שגם כתוב בדברי הכנסת, לפי מה שאני מבין מצאו להם פתרונות פרטניים.
<משה אשר:>
אם שוויץ באפת"א, אז היא באיחוד מכס של אפת"א.

<אבי ליכט:>
אומרים לנו כך
חצינו עכשיו את 12 המיליון ולכן כתוצאה מהדבר הזה, צריך עכשיו לתת לכולם את ההנחות. אם נקבל את הפרשנות שאומרת שה-12 זה תנאי טכני שברגע שחוצים אותו הכול מסתדר ואפשר לתת בעצם לכולם, חשוב להבין שבעצם זה מעוות את הפרשנות הסבירה של החוק.
מה אומר חוק עידוד השקעות הון? כשקוראים אותו הוא אומר דבר מאוד פשוט: לי יש סל נתון של הטבות. אני רוצה לקחת אותו ולתת אותו ליעדים שיגשימו בצורה הטובה ביותר את האינטרס של המחוקק. בעצם אתה מחליט וקובע סדרי עדיפויות. אני אומר למי כן ולמי לא. זאת המשמעות של עידוד. ברגע שאתה אומר: מעל 12 מיליון אני נותן, וזאת המשמעות שזה גם לשוק המקומי, אז בעצם זה אומר שכולם מקבלים. אז מה העידוד פה? אם נותנים לכולם זה פשוט לא עידוד. לכן לפרש את זה כך, זה בעצם לחתור תחת היסודות של חוק עידוד השקעות הון.
דבר שני זה הדרמה. בעצם, בהנחה שלא תתקבל החקיקה, אנחנו מחליטים במחדל לשנות את שיעורי המס על חלק גדול מהחברות במשק. כשהממשלה רוצה להעלות או להוריד שיעור מס, היא באה אל הכנסת ואומרים: אנחנו עכשיו מחליטים להעלות את המס. ברגע שאנחנו אומרים שהשוק המקורי נכנס, זה אומר שבמחדל, כל החברות שמייצרות לשוק המקומי, באופן אוטומטי משלמים שיעורים משמעותית של מס חברות, בלי שמישהו עשה או אמר שזאת החלטת המדיניות של ממשלת ישראל ואח"כ של הכנסת. בעיניי זאת פרשנות לא סבירה של החוק.
הדבר השני זה ההשפעה של הדבר הזה. שמעתם עכשיו את יוני רגב אומר לכם שההשפעה היא בין 1 מיליארד ל-1.5 מיליארד בשנה. כמי שראה קצת מהצד איך נראו דיוני התקציב, כפי שאני מבין איך הולכים להיראות דיוני התקציב בכנסת, זה סכום עצום. מכיוון שהכול בריכה אחת, זה אומר שאם לוקחים את 1.5 מיליארד האלה ונותנים את זה לחברות, יש פה שינוי בסדרי עדיפויות שאף אחד לא התכוון אליו והוא נעשה במחדל. מישהו יצטרך להשלים את זה ממקום כלשהו. הרי הכסף הזה צריך לבוא מאיזה מקום.
<יעקב ליצמן:>
אבל זה המחדל שלכם. המערכת עשתה מחדל.

<אבי ליכט:>
אני מוכן לענות לשאלה הזאת כי זאת שאלה חשובה מאוד. בואו נניח לרגע שפקיד מסוים, או שר מסוים עשה מחדל. אז מה? מי צריך לשלם את זה? הוא משלם את זה או הציבור משלם את זה?
<יעקב ליצמן:>
מורידים אותו מהשלטון.

<אבי ליכט:>
אני הולך עוד שלב. אליבא לאלה שטוענים שזה המצב, אנחנו בעצם החלטנו שבאמת צריך לעודד את השוק המקומי וצריך לתת לכולם אותו דבר. עם כך, אז למה 12 מיליון? כלומר, מה קדוש במספר 12 מיליון, שצריך לשבת ולכסוס ציפורניים ולעקוב אחרי שיעורי - - -
<אראל מרגלית:>
השבטים והקטגוריות של קנט בתבונה הטהורה.
<אבי ליכט:>
או, לחילופין, הסרט 12 הנועזים.
<משה גפני:>
או כמו זימבבואה.

<אבי ליכט:>
בעצם, אם אנחנו מחליטים להעדיף את התוצאות המקומית, החוק היה יכול לבוא ולהגיד: אני מעדיף את התוצרת המקומית. למה 12 מיליון? המספר הזה, אם אנחנו מנטרלים את העניין של הייצוא, אין לו שום היגיון.

<אראל מרגלית:>
אין לו שום היגיון מלכתחילה.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הוא הסביר למה עוצרים אותו.

<אבי ליכט:>
עו"ד אפיק שואלת בצדק למה לתקן את החוק? אם זאת הפרשנות שלכם, תלכו לבתי משפט, תוציאו שומות ותתמודדו בבתי משפט. על זה אנחנו אומרים שני דברים: א', זה סכום גדול מידי בשביל להשאיר את זה ברמה של אי ודאות במובן הזה שעכשיו אנחנו נצטרך להתחיל לנהל מלחמות מאסף בכל מיני מקומות. לא תמיד נדע בדיוק למה עשו את כל הדברים האלה. זה סכום גדול מידי בשביל שלא תהיה וודאות, בשביל שהמחוקק יבוא ויגיד: זה סכום שאני לא צריך לרשום אותו עכשיו כהוצאה, זה סכום שאני לא צריך לקחת אותו בחשבון.
דבר שני. בעיניי, גם יש פה איזה מסר. זאת לא הסיבה, אבל אני חושב שיש פה איזה סוג של מסר ערכי. בעצם, זה חלק ממהלך שאתם תראו בחוק ההסדרים. הרעיון הוא לשלם מס אמת. הרעיון הוא שדי עם תכנוני המס, די עם כל ההתחכמויות האלה. תשלמו את מה שמגיע. מספיק עם חוות הדעת המוזמנות. מי שצריך לשלם מס, ישלם מס בלי כל המשחקים. לכן אנחנו רוצים לסגור פה את הפרצה. זאת פרצה שנפתחה באמצעות חוות דעת ואנחנו רוצים לסגור אותה. בעזרת השם, גם נביא לכם בעתיד, אם נצליח, היבט שיתעסק בכל חוות הדעת האלה.
<משה גפני:>
זה הפתרון לתכנוני המס?

<אבי ליכט:>
גם.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש רשימה ארוכה.

<אבי ליכט:>
לגבי חקיקה רטרואקטיבית. קודם כל, לגבי הפרשנות הסברתי למה אנחנו בכל זאת רוצים לתקן את החוק. בואו נניח לרגע שבאמת זאת חקיקה רטרואקטיבית.

<משה אשר:>
זה גם באותה שנה.
<אבי ליכט:>
על זה אני רוצה להגיד כמה דברים. מבחינה משפטית - - -
<משה אשר:>
ב-2012 הבאנו את זה וב-2013 - - -

<אבי ליכט:>
מבחינה משפטית, חקיקה רטרואקטיבית היא לא חקיקה פסולה, היא חקיקה חשודה. אפשר לחוקק חקיקה רטרואקטיבי ת אם יש לה הצדקה ואם מערכת האיזונים החוקתית היא מערכת כזאת שצולחת את המבחנים החוקתיים. רק עכשיו לפני כמה חודשיים ניתן בבית המשפט העליון, בבג"צ 6971/11, שעסק בפינוי אסבסט ובהטלת חובה אחורנית על חברה שהטמינה אסבסט ועכשיו חייבו אותה לשלם על דברים שנעשו עוד בשנות החמישים והשישים. בית המשפט אמר שאין פסול אינהרנטי בחקיקה רטרואקטיבית. זאת חקיקה בעייתית, רצוי להימנע ממנה, אבל אי-אפשר לומר שאי-אפשר לעשות אותה. צריך בעצם לבדוק את האיזונים שעושים בכל חקיקה. בסוף צריך לאזן בין ההסתמכות ובין שינוי המצב לרעה, בין הצפיות ובין הפגיעה.
כשמנתחים את זה כך, אז לא באמת היתה ציפייה אמיתית. צריך שים את הדברים על השולחן, לא היתה ציפייה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
יש לנו תחושה שאנחנו שופטי בית המשפט העליון.

<אבי ליכט:>
לא היתה ציפייה אמיתית.

כמו שהוסבר, מ-2005 לפחות, ברור לגמרי שזה היה רק על הייצוא. זאת הפרשנות וכולם התנהגו לפי הדבר הזה. לכן, להגיד שמישהו ישב בבית וספר את שיעורי הילודה וחיכה ליום שזה יהפוך מ-11,999,999 ל-12,000,001, זה פשוט לא רציני להגיד.
לכן מלכתחילה, הציפייה והפגיעה וההסתמכות מלכתחילה מאוד נמוכות, אם בכלל.

דבר שני, כבר במהלך 2012, בשנה הרלוונטית, המדינה כבר הגישה הצעת חוק והסבירה את העמדה שלה. היה ברור לכולם לאן הולכים. לכן, מבחינתי, הצד של הפגיעה, אם קיימת בכלל, היא מאוד נמוכה.
מהעבר השני יש כאן היבט כלכלי מאוד משמעותי. יש פה עיוות של החוק, קבלת החלטה במחדל של בעצם שינוי של כל חקיקת המס, עם השלכה מאוד רחבה.

מכל הדברים האלה, לא נכון בעיניי לומר שרק בגלל שזאת חקיקה רטרואקטיבית בסיטואציה הנוכחית, אי-אפשר לעשות ולתקן תקלה, שבעצם מי שייהנה ממנה על חשבון הציבור, אלה אנשים שמלכתחילה לא חשבו שזה מגיע להם ולא מגיע להם. לכן, מבחינתנו, גם אם חקיקה רטרואקטיבית זה דבר שאנחנו לא אוהבים ולא רוצים לעשות, אנחנו חושבים שההסדר הזה הוא חוקתי.
ח"כ ליצמן, בבקשה.

<יעקב ליצמן:>
אדוני היושב ראש. קראתי את מה ששגית כתבה ושמעתי את אבי. הוא כל-כך התפתל, כל-כך התפתל בהסברים שלו. אני רוצה לנסות להפריך את דבריו, גם אני מייצג נישומים.

אני רוצה להבין מה הוא אמר לגבי האסבסט. באסבסט היה חוק. עכשיו בית משפט חייב אותם רטרואקטיבית מתי שהחוק היה.
כאן, לפי שהבנתי, באוקטובר הגשתם פעם ראשונה את החוק. באוקטובר כולם ידעו שיש בחירות.

שנית, גם אם הגשתם את זה באוקטובר, אתה לא יכול לחייב את זה מתחילת 2012. אוקטובר זה החודש העשירי. אתה בא לכאן עכשיו – נניח שהגשת כבר אז, אתה גם לא הגשת את זה בתחילת 2012. אם היית מגיש ב-2012 יכולת להגיד רטרואקטיבי. רטרואקטיבי זה דבר נורא כי אנשים בנו על זה, אנשים החליטו על זה, גם אם נניח הם הבינו וידעו שזה לא מגיע להם. אתה לא יכול לעשות חוק רטרואקטיבי כל זמן שזה לא חוק.
לכן אני חושב שכל הנושא של הרטרואקטיביות לא חל בנושא הזה.

אני רוצה להבין האם הבנתי את תוכן הדברים. האם זה נכון לפי מה שאתם מחליטים עכשיו, שלפריפריה אין מילה אפילו בכל הנושא הזה, לגבי ההטבות האלה? נניח שעל המשק זה לא משפיע כל-כך הרבה אבל על הפריפריה זה משפיע במאה אחוז. מפעל יחיד בפריפריה, האם זה לא נכון שהוא יקבל את ההטבות? נניח שהוא מציל את שדרות, אופקים, אפילו ב-70%, זה לא נכון לתת לו את ההטבות האלה?
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
בפריפריה יש הטבות.
<משה אשר:>
לא לפי החוק הזה. יש לו הטבות אחרות כפי שהיו לו כל השנים. אין לו הטבות מיוחדות.

<יעקב ליצמן:>
אני הבנתי שאתם משנים כרגע, שהפריפריה יורד. אני אשמח להבין את זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אלעזר שטרן, בבקשה.
<אלעזר שטרן:>
אני מוותר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אראל מרגלית, בבקשה.

<משה גפני:>
אי-אפשר להצביע מבלי לשמוע את הארגונים.

<אבי ליכט:>
הראיתי עכשיו לחבר הכנסת ליצמן שבשנת 2005, בדיון שדיבר על היצוא, הוא היה היושב ראש.
<עופר מנירב:>
מפריע שפעם אחר פעם, לצערי, הנתונים שמקבלים פה חברי הוועדה הנכבדה הם לא הכי מדויקים וחבל. אני רואה חשבון ותיק מזה 30 שנה ואני מכיר עשרות אישורים בלי ייצוא. עשרות, לא בודדים. עשרות אישורים שנתנו כדי לעודד עבודה בפריפריה, שאין בהן תנאי ייצוא בכלל. משרד התמ"ת היה נותן הרבה מאוד אישורים כאלה עד שנת 2005. לבוא ולהגיד שלא יודעים על דברים כאלה או שיבדקו את זה עכשיו, זה נפלא מבינתי. אני מניח שמישהו בדק את זה קודם, או מישהו יודע את הדברים. החכמה היא לא רק אצלי, הידע הוא לא רק אצלי. חזקה שרשות המיסים יודעת יותר טוב ממני.
רוצים פה להחזיק את המקל משני הקצוות. אפשר לקרוא לזה ישראבלוף או בכל שם אחר. מצד אחד, אומרים שזה ייצוא ומצד שני רוצים להגביל עכשיו כל מדינה, שמספר האוכלוסין שלה פחות מ-14 מיליון, אז אי-אפשר לייצא לה. גם היום יש מדינות שאי-אפשר לייצא להן למרות שזה נקרא ייצוא. מדינות פחות מ-12 מיליון תושבים אי-אפשר. מחר רוצים 14 מיליון ואומרים: לא, זה תנאי ייצוא.
אני לא מבין איך זה מסתדר. יחליטו ייצוא או לא ייצוא?

חוץ מזה, ממה מפחדים? אם מותר להגיד ייצוא שיגידו ייצוא ואם אסור, אז אסור. אתם מרמים את כל העולם? הרי כל הזמן אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להיות הוגנים עם העולם, לא לרמות את העולם, לפעול כפי שנהוג בעולם. פה אנחנו מרמים את העולם. הכול בשביל מה?

הצעת החוק היתה באוקטובר 2012. לבוא ולהגיד שכבר מתחילת השנה כולם ידעו וכל המפעלים בפריפריה ידעו? איך כל המפעלים בפריפריה ידעו? איך הם היו צריכים לדעת? הם קוראים את החוק ואומרים להם מה החוק. איך הם צריכים לדעת שמישהו מתכוון למשהו אחר. עוד להגיד בוודאות שכולם ידעו? אני חושב שזה קצת הליכת יתר. אני חושב שהניסיון להעביר את החוק תוך כמה ימים בקריאה ראשונה שנייה ושלישית זה מחטף.
מדובר בהצעת חוק רצינית, בואו נדון בה בצורה רצינית, על פני זמן. מאוקטובר עברו 8 חודשים. מה עם הדיונים? אני לא יודע אם מישהו מהלשכות המקצועיות בדק או דן בעניין – כלום.
<רובי גינל:>
אני סמנכ"ל התאחדות התעשיינים.

התאחדות התעשיינים מחויבת בעצם לרפורמה שעליה דיבר מנהל רשות המיסים, הרפורמה שהתחילה לפעול ב-2011. אנחנו רואים בשטח שהפורמה הזאת עושה פלאים ומשפיעה על החלטות ההשקעה של התעשיינים. אנחנו מדווחים ש-20% מהתעשיינים מחזירים השקעות מחו"ל לישראל, 20% עוברים מהמרכז לפריפריה. מה שיותר חשוב מבחינתנו, 60% מהתעשיינים מדווחים על ניסיונות להגדלת הייצוא כדי לעמוד בתנאי החוק. מבחינתנו זאת בשורה משמחת כי יצואנים קטנים, שעד עכשיו לא עשו מאמצי ייצוא, עושים מאמצי ייצוא. אנחנו יודעים שיצואנים מאופיינים בפריון הרבה יותר גבוה, כפול, מחברות שאינן מייצאות.
אנחנו מבינים בעצם שמדובר בשינוי שהמטרה שלו שמירה על המצב הקיים ולא לשנות את המצב הקיים ואנחנו מסכימים לו.

יש שתי בעיות עיקריות. התאחדות התעשיינים מתנגדת לחקיקה רטרואקטיבית. עם זאת, אנחנו מבינים שהשינוי הובא בפני הכנסת ב-2012 ולמעשה נדחה בשל הבחירות כך שאנחנו מבינים את הרציונאל.

הבעיה היותר משמעותית, שעליה, למיטב הבנתי, יש לנו הסכמה עם רשות המיסים, זה מקדם האוכלוסייה. רשות המיסים או המדינה הציעו בהצעת ההחלטה מקדם עדכון אוכלוסיה של 2% בעוד המקדם הממוצע העולמי זה שהאוכלוסייה גדלה ב-1% ולא ב-2%. יש לנו הסכמה עם רשות המיסים ואני מקווה שזה יובא בתיקון לחקיקה, שהמקדם יעמוד על 1.4%, מבחינתנו זה בסדר.
חשוב להדגיש את הנושא של תנאי הייצוא, כיצד הוא מפריע לחברות שאינן מייצאות ושאינן עובדות בשוק העולמי. חברות שבשל המאפיינים שלהם נאלצות לעבוד בשוק המקומי, כמו חברות מזון.

באותה רפורמה של 2011 נבנה מסלול חדש שהמטרה שלו היא הגדלת הפריון באותן חברות. לצערי, המסלול הזה מתוקצב מאוד בחסר, בתקציב קטן מ-30 מיליון שקלים. אני חושב שאחד המענים שניתן לתת לחברות שעובדות בשוק המקומי, זה תקצוב הולם של מסלול הפריון, שמיועד כמובן לחברות מהסוג הזה.
<אוסקר אבו רזק:>
שלום לכולם.

משנת 1959 עד שנת 2005 קיבלו את ההטבות האלה גם מפעלים שעשו ייצוא וגם מפעלים שלא עשו ייצוא. ב-1978 תוקן החוק ונאמר במפורש שאין יותר תנאי של ייצוא. זה קודם כל ברמת העובדות.
שנית. לפי הנתונים של מנהל הכנסות המדינה העלות האפשרית היא רק 500 מיליון שקל, כי כל המפעלים שייהנו מההטבות האלה משלמות מיליארד שקלים.

אני רוצה להדגיש שאין פטור כי רק מפעל מועדף יכול ליהנות מהחוק הזה ולמפעלים מועדפים אין פטור ממס. זה או 7 או 12, כך שפטור לא קיים. אנחנו עכשיו מדברים על חוק ההסדרים משנת 2013 ועל התקציב של שנת 2013. אם זה התקציב של שנת 2013, החקיקה הזאת היא רטרואקטיבית. היא חקיקה ששייכת לשנת מס 2013 וזה לא שייך לחוק התקציב של 2013 ו-2014. אני לא מבין למה זה קשור לחוק ההסדרים.
20 שנה עסקתי בחקיקה. חקיקת מס חייבת להיות בתחילת שנת המס אם היא נוגעת לשיעורי המס. גם אם הקריאה הראשונה עברה בנובמבר 2012, גם אז היתה בעיה של חקיקה רטרואקטיבית. התכלית של החוק – צריך לשים לב, לא כולם ייהנו. העידוד הוא לייצור. רק מפעלים תעשייתיים יכולים ליהנות מהחוק הזה ולא כל המשק. כל המפעלים האלה, 100% מס שלהם זה מיליארד שקל.
לכן, לבוא ולהגיד שהעלות התקציבית היא 1 מיליארד או 1.5 מיליארד, אין לה על מה להתבסס. אני חוזר ואומר, רק מפעל מועדף.

אני יודע שגובים מס רק באמצעות חוק ולא באמצעות כוונות או שום דבר אחר. החוק לעידוד השקעות הון אין בו תכלית של ייצוא. התכלית הזאת בוטלה בשנת 1978, צריך לשים את זה על השולחן.
מי שרוצה להילחם בתכנוני מס, יפשט את דיני המס. אין שום כלי אחר מאשר פישוט דיני המס. חלק מהמפעלים הגישו כבר דוח לשנת 2012 וביקשו את ההטבות האלה. אנחנו עכשיו בחודש יוני 2013 והמפעלים האלה או החברות האלה, מה יעשו איתם? יגבו מהם מס? יבקשו מהם לתקן את החוק? הם פעלו לפי החוק ולא לפי כוונות של אדם כזה או אחר.
צריך להבין. מרבית המפעלים האלה נמצאים בפריפריה. המפעלים שלהם לא נמצאים בהרצליה פיתוח ולא במרכז הארץ. כל המפעלים האלה, גם הגדולים וגם הקטנים, התעשייה המסורתית נמצאת אך ורק בפריפריה.

תודה רבה.

<זיו שרון:>
אני יו"ר ועדת המיסים של לשכת עורכי הדין.

אני יכול להעיד מעדות ראשונה, שתנאי הייצוא לא היה תנאי שהיה קיים מאז ומעולם. מעבר לזה, אני לא מבין. רשות המיסים גרמה להחלטת ממשלה שמנסה לדחוק עולים חדשים בשם הרצון לציית לעולם ולהיענות לסטנדרטים של העולם ושחס וחלילה לא נדווח עליהם. זה נושא שאמור לעלות בחוק ה הסדרים אבל כרגע פוצל אבל יעלה בקרוב.

ומה אנחנו עושים בחוק הזה? אנחנו רואים ושומעים את ההתפתלויות כאן. מדינת ישראל למעשה מתחמנת את הארגון שבו היא חברה, את ה-WTO, בהכנסת תנאי ייצוא, למרות שאסור שתהיה סובסידיה על ייצוא. מעניין אותי אם יש פה נציג של משרד המסחר והתעשייה, שמדווח או לא מדווח ל-WTO על ה-complains של מדינת ישראל למה שהתחייבה באותה אמנה. אם לא היה ברור ב-2005, שלמעשה מתחמנים ארגון שבו אנחנו חברים, באמנה שבה אנחנו חתומים, הדברים נאמרו פה על ידי דוברי הממשלה על השולחן. אני לא מצליח להבין את זה.

אני עובר לנושא הפריפריה. כולנו שומעים וקוראים, גם בגלל הבעייתיות של חוק עידוד השקעות הון וההקצאות שיש בו למפעלים מהסוג הזה או למפעלים אחרים, שקיימת מגמה להקים ועדה ולקבוע קריטריונים. סביר להניח שאם הרוח החברתית שמנשבת כרגע במדינת ישראל, הקריטריונים יהיו כן להעדיף את הפריפריה. אז מה אנחנו עושים כרגע? טלאי לחצי שנה? טלאי לשנה? אני פשוט לא מצליח להבין את הנקודה הזאת.

<משה גפני:>
איזו ועדה?

<זיו שרון:>
דובר על-כך שתקום ועדה שתבחן מחדש את חוק עידוד השקעות הון ואת ההקצאות.

<ראובן ריבלין:>
כמה מהמיליארד הולך לפריפריה?

<זיו שרון:>
ההערכה שלי היא שכל המפעלים היצרניים של התעשייה המסורתית, ממילא הכלכלה גרמה לזה שהם יפנו שטחים יקרים במרכז הארץ ויעברו לפריפריה. ההערכה שלי שזה הרוב הגדול.

אני אמשיך ואומר משהו נוסף על הרטרואקטיביות. אינני מבין איך אפשר לומר, כשאנחנו נמצאים ביוני 2013 וכאשר יש חברות שכבר בפועל הגישו. אם לא כולן הגישו, הרי שעל-פי הדין היו צריכות להגיש את הדוחות של 2012 על-פי הדין שנהג. אינני מבין איך אפשר להתפתל ולומר שאין פה רטרואקטיביות.

<משה גפני:>
מס הכנסה ייתן לו הנחה.

<אראל מרגלית:>
אני מבין שיש חוק עידוד השקעות עוד לחברות שמייצאות אבל אני גם יודע שיש חוק עידוד השקעות הון לפריפריה. אני יודע שגם בפריפריה מפעלים מסוימים מקבלים הטבות בצורה משמעותית.
בעניין הזה אני רוצה לעזור לממשלה ולא להתנגד לה, אבל אני חייב לומר שהאופן שבו הדברים נעשים כאן זה לא תקין. אי-אפשר לעבוד כך. אי-אפשר לבוא בחוק רטרואקטיבי, אחרי שאנשים התחילו עם הבנה מסוימת. בכלל, הייתי אומר שאנחנו צריכים לעשות סדר.

בואו נגיד ייצוא ואם אנחנו צריכים להתמודד עם אחד מהארגונים הבינלאומיים, אז בואו נתמודד איתם. אפשר לחשוב שסין לא נותנת עידוד לייצוא שלה. כל-פעם שאנחנו מתחרים עם החברות שלהם בסמי קונדקטור, הם ממלאים אותם בכסף כדי לעזור להם להתחרות מול החברות הישראליות והאחרות בשוק הבינלאומי. גם ארצות עושה את זה בהרבה מאוד מובנים. הם קובעים יעדים אסטרטגיים ובהם הם נותנים את העזרה. אני חושב שאם אנחנו רוצים להגיד ייצוא, אנחנו צריכים להגיד ייצוא כי אחרת אנחנו מסתברים ואני הייתי רוצה שנמשיך למכור לדנמרק.

דבר שני, זה כל המעמד של הפריפריה. אם אנחנו רוצים לתת הטבות לפי החוק של אזורי פיתוח א', גם לחברות בפריפריה, לפי קריטריון שונה מהקריטריון של הייצוא, אז בואו נגיד את זה בצורה ברורה ונכניס את זה לחלק מהקריטריונים ונעשה סדר. אנחנו הרי מנסים להביא תעסוקה בכל מיני מקומות. מי שישים עוד מפעל בקרית שמונה, מי שישים עוד מפעל בירוחם או במצפה רמון, אנחנו נרצה לעודד אותו ואנחנו נרצה לתת לו את ההטבה שלו, גם אם הוא מוכר לשוק כזה או אחר.

בעניין הזה אני מציע לעשות סדר.

מבחינת נוהל. אני לא מבין איך מדינת ישראל טועה ב-12 מיליון ולא רואה שזה חלק מהמספר שצריך לשנות. אני לא מבין איך עושים כזאת טעות. לוקחים איזה באפר, משהו.

<יעקב ליצמן:>
הגיע הזמן שתדע שמשרד האוצר לא מבין במספרים.

<אראל מרגלית:>
אבי, הנושא הזה של החוק הרטרואקטיבי שם אותך במצב מאוד בעייתי. זה שם את כולנו במצב בעייתי לפי עבודה תקינה בתוך המשק.

בהתחלה חשבתי שזאת פשוט טעות וזהו. עכשיו נראה לי שיש עוד כמה דברים שונים ומשונים, כולל הנושא של הפריפריה ונושאים אחרים, שהופכים את כל העניין לקצת יותר אפור.
<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, הנושא הזה עלה כאן בוועדה, במליאת הכנסת וברשות המיסים עוד לפני שמשה אשר היה מנהל רשות המיסים. לפני שנכנסים למהות החוק ודנים האם יש הטבות למעלים בפריפריה? האם מדיניות הייצוא נכונה או לא נכונה? יש לי עמדה בעניין הזה אבל היא לא רלוונטית לחוק הזה. אנחנו ביקשנו את הדבר הכי פשוט, מה שצריך לבקש. אתם אומרים שתושבי המדינה יחד עם תושבי הרשות הפלסטינית הם 12 מיליון, 13 מיליון? תביאו איזה נייר, ביקשנו נתון. מה, אנחנו מדינת פארטצ'? אנחנו לא יודעים כמה תושבים יש כאן? אין לנו יכולת לדעת איפה אנחנו עומדים עם העניין הזה.

אני זוכר שביקשתי את הנתון הזה ולא קיבלתי אותו עד לרגע זה. היום לא אני צריך לקבל אותו, אתה צריך לקבל אותו אבל אני ביקשתי.

דבר שני. ביקשתי לדעת מי הן המדינות שאליהן מייצאות חברות ישראליות שהן בין 12 מיליון תושבים ל-14 מיליון? יש מדינות כאלה?

<רובי גינל:>
סנגל, זימבבואה ורואנדה.
<משה גפני:>
ביקשתי שהממשלה תביא נייר.

<שגית אפיק:>
על זה הם ענו ב-5.6. עכשיו כשמעלים ל-14 מיליון, יהיו עוד מדינות?
<רובי גינל:>
לא. בין 12 ל-14 זה שלושת המדינות האלה. יש 25 מדינות מתחת ל-12.

<שגית אפיק:>
אבל עכשיו יהיה גידול של 1.4%, אז בעוד כמה שנים יהיו שווקים נוספים שיפלו בין הכיסאות?

<רובי גינל:>
כן.
<עופר מנירב:>
הוא אמר 25 ועוד 3. סך הכול יהיו 28 מדינות שאפשר יהיה לייצא אליהן.

<משה גפני:>
חשבתי אז ואני חושב גם עכשיו שזה לא רציני הדבר הזה. אנחנו יושבים פה בוועדה מכובדת וגם למליאת הכנסת אין שום נתון שאומר כמה תושבים יש פה.

באה הכנסת ומחליטה שהיא עושה חוק מכאן ואילך. היא עושה חוק ואומרת: אני רוצה 14, אני לא רוצה 12. אפשר לקיים דיון למה זה קורה.

שאלתי את השאלה גם כשזה הגיע לדיון באוקטובר 2012. לקיים את הדיון הזה רטרואקטיבי? אני באמת לא למדתי משפטים. מה לעשות, למדתי בכולל ובישיבות. אבל, לבוא ולהגיד שעל הספק הזה אנחנו הולכים לעשות חוק רטרואקטיבי ולהביא את הסיפור של האסבסט? אבי, זה המקרה?
אני לא זוכר מקרה אחד של חוק רטרואקטיבי על מס. לפי דעתי אתה לא תוכל לדחות את הבקשות גם רטרואקטיבי כי אתה אומר: אני לא יודע כמה תושבים יש במדינת ישראל וברשות הפלסטינאית ולכן אני מבקש, למען הסר ספק, אני מבקש לחוקק את זה רטרואקטיבית מינואר 2012 וזה יכול גם על שנת המס 2011.

אני לא זוכר מקרה כזה. אני בכלל לא בטוח שיש צורך בזה. אני חושב שמה שנעשה כאן זה זלזול בכנסת. הכנסת הולכת עכשיו לחוקק חוק שיכול להיות שצריך אותו ויכול להיות שלא צריך אותו. החלק הזה שבאים ומבקשים עכשיו מהכנסת לקבל החלטה ולחוקק חוק שאין עליו נתון שהוא נתון בסיסי ועוד רטרואקטיבי, אני חושב שאסור לעשות את זה. אם כבר, אז צריך להוציא את אזור פיתוח א' מהחוק הזה כי הם לא שילמו עד היום.
<משה אשר:>
אני אתייחס בקצרה.
כמו שציינתי, קיבלנו טיוטה כמעט סופית שקיבלנו בחוות דעת של דמוגרף. באמת יש שאלה איך מודדים. יש כל מיני מדידות, אוכלוסיות, אנשים שנכנסים לפה, באיזה אשרות הם נמצאים פה. יש כל מיני קטגוריות ולכן הנתונים לא פשוטים לבדיקה.

כרגע, לפי הנתונים שיש לנו לסוף 2011, בישראל פלוס הרשות הפלסטינית יש 11,997,000 תושבים. זה אומר שב-2012, בקצב הגידול הטבעי של ישראל, כבר נמצאים ב-2012 מעל הרף של 12 מיליון תושבים. זה הנתון שיש לנו. אנחנו 11,997,092 תושבים.
לגבי רטרואקטיביות, לא אחזור מעבר לדברים של אבי ליכט. ברגע שנודע לנו, מייד הודענו לכולם. המייצגים ידעו שאלה הדברים. דוחות 2012, בשנת 2012, כאשר באנו לשם, עדיין לא הוגשו. עדיין לא הגיע המועד להגשת הדוחות. גם העברנו בקריאה ראשונה את הדבר הזה ולכן הבעייתיות ברורה מבחינת הכנסת שהשתנתה ואלה הדברים.
מבחינת המשמעויות לגבי תנאי ייצוא. אנחנו נעשה בדיקה לגבי התקופה שלפני 2005, למרות שברוב כתבי האישור היה בפירוש תנאי ייצוא. בוודאי שמשנת 2005 היה רק תנאי ייצוא, או רק תנאים של מכירות לשווקים שמעבר ל-12 תושבים, שזה היה דה-פקטו תנאי ייצוא. לכן על זה אין מחלוקת.

המשמעות הפיסקאלית היא – גם אם אוסקר, שהיה אמון על החוק בשעתו, ציין שזה 500 מיליון שקלים, הסכום הזה הוא סכום ענק ומשמעותי. אנחנו לפי התחשיבים שלנו זה יותר. גם 500 מיליון זה סכום ענק. אפשר לקבל מסלול של 0% מס כי אם אתה נכנס לשנת בחירה, שהיא שנת 2012, שנה ראשונה אתה כן נכנס למסלול של 0% מס.
לכן, מבחינתנו בפירוש זה הזמן וזה המקום לעדכן ולהבהיר את הדברים האלה, שמדובר למעשה בתאני המהותי הזה ולכן אנחנו מבקשים מכם לאשר את הצעת החוק.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
תודה רבה למשה אשר ולאבי ליכט, ליוני ולכל האורחים שדיברו ולחברי הכנסת. שמענו את הדברים ברוב עיון ואני מעלה את זה להצבעה.
<משה גפני:>
אני הגשתי הסתייגויות. אני לא רוצה שזה יחול על אזור פיתוח א'. אני מבקש שזה יחול מהיום.

<גילה גמליאל:>
מה ההשלכה של אזור פיתוח א'?

<משה אשר:>
הנושא של אזור פיתוח א', אלה דברים שאם וכאשר יהיה דיון מעמיק בחוק עידוד השקעות הון, אז הדברים האלה ילובנו מחדש. אני לא חושב שזה נכון לבוא ולקבע הטבות ולייצר הטבות לאנשים שלא היה להם את זה לפני זה.

התאחדות התעשיינים ביקשו להתאים את הגידול לא ל-2% תוספת אלא ל-1.4%, לפי המקובל בעולם. אם זה יהיה התיקון, אנחנו נקבל אותו.

<שגית אפיק:>
האם בעוד כמה שנים לא יצאו עוד מדינות בגלל שאנחנו לא קוראים לקריטריון ייצוא בשמו?
<משה אשר:>
אם יהיה תיקון חקיקה מאסיבי ויקבעו קריטריונים אחרים יכול להיות שאנחנו נקבע.
<שגית אפיק:>
אפשר לעשות את זה בהוראת שעה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
אנחנו נחשוב על זה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
שגית, תקריאי את החוק.

<שגית אפיק:>
"הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70), התשע"ג-2013

תיקון סעיף 18א

1. בחוק לעידוד השקעות הון התשי"ט-1959 (להלן – החוק העיקרי) בסעיף 18א(ג)(1) בפסקת משנה (ג) במקום "12 מיליון" יבוא "14 מיליון" ובסופה יבוא "מספר התושבים לפי פסקת משנה זאת יעלה, ב-1 בינואר של כל שנת מס, בשיעור של 1.4% ביחס למספר התושבים. לפי פסקת משנה זו ב-1 בינואר של שנת המס הקודמת".

2. תחילתו של סעיף 18א(ג)(1)(ג) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, ביום ו' בטבת התשע"ב (1 בינואר 2012)."
<משה גפני:>
לליצמן ולי יש שתי הסתייגויות. שהחוק הזה לא יחול על מפעל באזור פיתוח א'.
<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
מי בעד ההסתייגות הזאת ירים את ידו?
הצבעה

בעד - 2

נגד - רוב

ההסתייגות לא התקבלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות לא התקבלה.

מי בעד לאשר את סעיף 1 עם התיקון שהוספנו?
הצבעה

בעד - רוב

נגד - מיעוט

הסעיף אושר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הסעיף אושר.

הסתייגות שנייה שהתחילה תהיה מיום פרסומו של חוק זה ברשומות. מי בעד?

מי בעד ההסתייגות של ליצמן?

הצבעה

בעד - 2

נגד - רוב

ההסתייגות לא התקבלה.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
ההסתייגות נדחתה.

מי בעד אישור סעיף 2 כפי שהוא? מי נגד?
הצבעה

בעד - רוב

נגד - מיעוט

הסעיף אושר.

<היו"ר ניסן סלומינסקי:>
הסעיף אושר והחוק כולו אושר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:45.

קוד המקור של הנתונים