PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
25/06/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 40>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ז בתמוז התשע"ג (25 ביוני 2013), שעה 9:00

<האם תנועות הנוער בעליה או בנסיגה? חשיבותן של תנועות הנוער בעת הנוכחית - לציון יום הצעירים והנוער>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

יצחק הרצוג

רות קלדרון

יפעת קריב

מיכל בירן

>
קרן ליפשיץ-זיתון - מנהל חברה ונוער, משרד החינוך

ארז אשל - מנהל חברה ונוער, משרד החינוך

אירית ברוק - מנהלת האגף לתנועות נוער, קהילה והגשמה, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

ערן גלזר - רכז פרויקטים, מועצת תנועות הנוער

ניסים שלם - מ"מ יו"ר מועצת תנועות הנוער, יו"ר נוער לאומי בית"ר

תמר גוטליב - סגנית מנהל תנועת נוע"מ

יערה כהן-לוי - רכזת מחוז מרכז, תנועת נוע"מ

מאשה בורזיקובסקי - מנכ"לית תנועת הנוער היכלי עונג

חיה ריכברד - חברת ועד, היכלי עונג

אתי ויסבלאי - מרכז מחקר ומידע, הכנסת

אביעד לוין - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

יוני אביטן - מלווה מועצה ארצית, תנועת נוע"ם

שלמה אלוף - מנכ"ל

טל בן מלך - נציגת מועצת הנוער הארצית

טל טוניק - מטה תנועת הנוער העובד והלומד

אודי לבון - מנכ"ל ארגון הורים ארצי למערכת החינוך בישראל

דניאל הירשברג - מזכ"ל תנועת "בני עקיבא"

גיל בצלאל - מנהל תחום הנוער, החברה להגנת הטבע

משה בבל-פור - מנהל המחלקה לצעירים, ילדים ונוער, חברת המתנ"סים

יהודית גידלי

י.ר.,חבר המתרגמים בע"מ
<האם תנועות הנוער בעליה או בנסיגה? חשיבותן של תנועות הנוער בעת הנוכחית - לציון יום הצעירים והנוער>

בוקר טוב. היום מציינת הכנסת את יום הצעירים והנוער. ולרגל זה אנחנו החלטנו לקיים דיון עם תנועות הנוער על תנועות הנוער. אני שמתי כותרת קצת פרובוקטיבית, אני מקווה שהיא מרגיזה אתכם מספיק והשאלה האם תנועות הנוער נמצאות בנסיגה או בעלייה. ומה בעצם אנחנו עושים, כדי שהתשובה לשאלה הזו תהיה תשובה חיובית.
מאחר ואנחנו מעטים, נעשה איזה שהוא סיבוב היכרות, בסדר? בבקשה.
(סבב היכרות)
ואיתנו חברת הכנסת קלדרון וחבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג. טוב, בבקשה. ממלא מקום מועצת תנועות הנוער.

שלום לך היושב-ראש, אנחנו מאוד שמחים על הדיון היום. שלוש ארבע דקות, לנוכחים, פשוט הכנו איזו סקירה על-מנת שבאמת לראות את המגוון האדיר של כל תנועות הנוער. כשאני אומר תנועות הנוער, אני יודע שמסביב השולחן גם יושבים ארגוני נוער וכולנו ביחד באותה סירה, אבל פה זה תנועות הנוער, זה 14 תנועות הנוער, אם דיברנו היכלי העונג, בית"ר, שומר הצעיר, נוער העובד, אני לא אמנה את כולם, אבל כולם נמצאים פה, סביב שולחן עגול שאנחנו יושבים יחד.

חשוב שתמנה מיהן תנועות הנוער, בגלל ההבחנה בין תנועות נוער לארגוני נוער.

כן, זה בכלל הגדרה מעניינת, מעניין אותי לשמוע אחר-כך איך אתם מגדירים.

יש הבדלה בין ארגוני נוער לתקנת תנועות הנוער. תקנת תנועות הנוער בנויה באופן מסוים עם קריטריונים, להבדיל מה זה תנועת נוער, האם הילד הוא וולונטארי, האם הוא מגיע מרצון שלו, האם זה לא עשוי בבתי-ספר. יש קריטריונים מובנים, יש בארגוני נוער גם תקנה שלהם ויש הבדלים. כמו למשל, אחר-כך משרד החינוך יכול להוסיף דברים. אנחנו מסתכלים פה מה בעצם תנועת נוער, מאיפה זה בא, מה אנחנו עושים, מה אנחנו עושים עם החינוך הציוני, הערכי. כל השילוב של אוכלוסיות מיוחדות. יכול להיות שלפני 20, 30 שנה, תנועות הנוער היו חיות במעגלים שלהם. היום, ב- 15 השנה האחרונות ובעשר השנים, אנחנו רואים שאנחנו מתעסקים בכל המעגלים בחברה הישראלית.
הבאנו קצת מספרים. ד' – י"ב, וזה לגבי השאלה שלך, אני ישר ראיתי באינטרנט את השאלה שלך, תנועות הנוער וישר עניתי ליושבת-ראש הוועדה. אנחנו בעלייה. זה להתחילה. מדובר על 300,000 חניכים מ- ד' עד י"ב, זה לפי חוזר מנכ"ל. אנחנו מדברים על 25 - - -

זה מספר שהוא הערכה, אני מבין.

לא, הוא לא הערכה, הוא אחרי מפקד.

אני הבנתי היה 175,000, במפקד האחרון, ואמורים לעשות מפקד בשנה הבאה.

כן, אבל ברגע שאתה אומר מפקד, אתה סופר זמן נתון, בזמן מסוים ומדריך מסוים שאם יש לו מבחן בגרות באותו יום והוא לא ענה לאיזה מישהו, אז זה כבר אותה קבוצה יורדת.

אז על בסיס מה 300,000?

זה על בסיס רשויות מקומיות, מספרים של ביקורים סדירים. הרי משרד החינוך לא בא בכל שש שנים ובודק אותנו, הרי אנשים מסתובבים בסניפים, אם זה בעיר חיפה, רשות מקומית שאנחנו יושבים בעיר חיפה ואתה יודע את זה מהיותך ראש עיר.

כן, בטח.

אתה ידעת בדיוק מה מספר הילדים בעיר וככה אנחנו וה- 300,000 זה הראי, מה שקורה בארץ היום.

מדובר על למעלה מ- 2,000 סניפים ברחבי הארץ. מדובר על 40,000 מדריכים. 1,200 מתנדבי שנת שירות וחשוב להדגיש, אדוני היושב ראש, שאנחנו לא מעלים את המספר בגלל שיש לנו קושי מול משרד הביטחון לאפשר עוד חניכים שלנו, שידחו את הצבא ויהיו עוד שנה, אנחנו רוצים להעלות כל שנה, כל שנה יש לנו מול משרד הביטחון מריבה, אבל זה הסכום, זה המספר שהם נותנים לנו. מדובר על 2,000 חברים בתנועת הבוגרים. יושב פה בחור מהנוער העובד והלומד, הנה הוא, החולצות הכחולות, התנועות האחרות הקימו תנועת בוגרים. זה אומר אחרי צבא, חבר'ה ממשיכים בתנועות הנוער היום. זה אומר מסיימים את הצבא, מגיעים לקיבוצים עירוניים, מגיעים לקומונות ועושים את הכל, דבר מדהים שקורה פה. הם נכנסים, הם לומדים תואר ראשון, הם מגיעים לבתי-ספר בתור מורי של"ח, בתור מורי חברה, תהליך יפה ומדהים. מדובר על 2,500 מתנדבים בוגרים שמלווים את הפעילות ללא שכר.

תחזור רגע, זה מעט מאוד, 2,500 חברים בתנועות, בוגרים.

זה 2,000 בקומונות. חיים ביחד.

אני יודע מה זה.

זה חוץ מהרכזים, חוץ מהמתנדבים, חוץ מהכל. תראה, מאוד קשה היום ותראה את החברה שלנו.

אני רוצה לאתגר אתכם, כי אתם, מה שיותר תספרו לנו כל הזמן כמה - - -

לשבת במצפה רמון או לשבת בקיבוץ עירוני בעכו, או באדר או במקומות האלו ולחיות עם אותו מקרר 20 אנשים היום בעידן שלנו, קשה אבל אנחנו מוכיחים שאנחנו יכולים לעשות את זה. אנשים לפני זה באו ואמרו – אתם לא תוכלו למשוך בני נוער לעשות את הדבר הזה. וזה ההוכחה.

תנועת הבוגרים, זה רק הנוער העובד?

לא. זה השומר הצעיר, זה מחנות העולים. אני יודע שתנועות נוער אחרות - - -

מה עם תנועת בית"ר?

נכנסים לזה. נכנסים לזה.

נכנסים זה אומר שעדיין אין?

זה אומר – אין עדיין תנועת בוגרים מלאה, זה אומר – אנחנו יושבים עם בני נוער, לא קל להביא בני נוער, לפתוח קיבוץ עירוני, לקבל דירה מעירייה ולשבת בפנים ולהתחיל לפעול בעיר עצמה.

לא כל הגרעינים הם קיבוץ עירוני.

כן, כן, כן.

זה יכול להיות גם גרעין חברתי, שכל אחד מקיים את עצמו. לבני עקיבא, בטח זה הגרעינים התורניים, לא?

יש גרעינים תורניים ויש גרעינים תורניים של בני עקיבא, יש גרעיני סטודנטים, היום. כמעט בכל מוסד אקדמאי, יש תא סטודנטים של בני עקיבא. פועלים בהרבה מאוד תחומים.

בסגנון הזה, של גרעינים קהילתיים.

גרעינים קהילתיים של רווקים – רווקות, יש לנו מעט מאוד. בדרך-כלל זה גרעיני משפחות, אבל יש לנו היום גם גרעינים של רווקים ורווקות.

טוב, בשנה-שנתיים הראשונות הם רווקים, אחר-כך - - -

שנתיים זה הרבה.

אוקיי. בבקשה.

יש תנועת נוער חרדית?

כן, יש לנו שתי תנועות נוער חרדיות.

גם בתיה לא מוצגת פה, אני רואה.

גם יש המשך ועיקר ההמשך זה התיישבות בפריפריה, שהבוגרות שלנו הולכות לגור בצפון.

טוב, נשמע אותך.

מה עם כנפיים של קרמבו? הם רשומים?

הם ארגון נוער. זה ארגון, זה לא תנועת נוער.

הגיע הזמן שהם יהיו תנועה.

פתחנו, כשיגיע תורנו לדבר קצת נספר, פתחנו עכשיו תקנה חדשה שהיא ייעודית לארגוני נוער והם ימצאו את עצמם שם.

יפה מאוד.

יש פה הבחנה מעניינת שאני לא הכרתי אותה, של תנועות נוער וארגוני נוער, זה חשוב מאוד, באמת, כי אחרת כולם מתיימרים להיות תנועת נוער ולא כולם תנועת נוער.

כן, אין ספק.

לפחות, לא באופי, בפרופיל ההתנהגות שאנחנו מכירים. כן, בבקשה.

מה אנחנו עושים, בעצם, את הפעילויות בפריפריה, אנחנו בשנה האחרונה נכנסנו, אני יודע שהוועדה היתה ביישובי הבדואים, נכון? לאחרונה, כן, כן, ניצנים של תנועות נוער שגם באותם יישובים, אנחנו נכנסים בפעילות בפריפריה, גם הגיאוגרפית וגם החברתי. זה מאוד חשוב להגיד שיש ערים - - -

תנועת בית"ר פעילה בתנועת נוער במגזר הבדואי?

לא, הבדואי לא, אבל גם בדרוזי, אנחנו נמצאים, יש לנו סניפים שם, שאנחנו נמצאים.

מצנע, עוד קשה לו עם בית"ר, אתה צריך להבין.

לא, אני בתור עיר חיפה - - -

דווקא בחיפה היתה קבוצה טובה מאוד.

היתה קבוצה טובה והוא ראש עיר שתמך ועזר ובעקבותיו פתחנו עוד סניף שם, כשהוא היה ראש עיר.

תפרגן למצנע.

אם אפשר מילה בנושא של הבדואים, זה לא כל-כך ניצנים. השנה הצלחנו לפתוח 12 סניפים במגזר הבדואי ומנויים בהם כ- 600 חניכים, שזה הרבה.

מה, הם צופים?

לא לא. יש שלוש תנועות שמתעסקות במגזר הערבי, שזה הנוער העובד, תנועת השומר הצעיר הג'יהן, החטיבה שלהם, והצופים הערבים והדרוזים.

ואצל הבדואים, איזה תנועה זה?

שלושת התנועות האלה, הקימו בתוכנית משותפת, חולקו היישובים, נפרשו הסניפים ובאמת יחד עם מחוז דרום שלנו, של משרד החינוך.

דרך אגב, אחת הבעיות שאני נתקלתי, בעיקר בירוחם, זה שביישוב קטן, ברגע ששתיים-שלוש תנועות נוער פחות או יותר עם צבע דומה מתחרות ביניהן, כולם מפסידים.

כן.

מצד שני, אנחנו לא יכולים לחייב שפה יפעל הנוער העובד, שם השומר הצעיר ושם לצורך העניין, בית"ר.

אז פה אני אומרת שבשונה ממקומות אחרים, היתה התגייסות משותפת יחד עם ליווי של מועצת תנועות הנוער וליווי של משרד החינוך ובאמת, ההליכה הזאת כרגע מוכיחה את עצמה יפה.

מאוד חשוב להגיד שמועצת תנועות הנוער, אנחנו פועלים מול כל המשרדים של הממשלה, כל אחד בתחומו. אם אתה מסתכל על נושא של אזרחים ותיקים, עם המשרד עצמו, יש פרויקטים שאנחנו מפעילים דרך המשרדים עצמם – משרד הבריאות, כל מה שקשור בנושא של בטיחות בדרכים, אנחנו למדנו לעבוד מול המשרדים. זה לא היה קל, אנחנו עובדים מול משרד, התקציב עובר דרך משרד החינוך, ומחולק לתנועות הנוער לפי הפרויקטים ולפי הפעילויות.
אנחנו הולכים, מדברים על הקיץ וגם, אנחנו מדברים גם על הקיץ האחר, שעכשיו התחיל. כל מה שקשור לשר החינוך, שי פירון, הוא הטיל עלינו משימה שבקיץ שאנחנו נמצאים בתוכו היום, אנחנו עובדים שונה. עובדים יותר לתוך הקהילה. הסניפים שלנו פתוחים יותר בשעות הבוקר, על-מנת לקבל את בני הנוער שנמצאים ולא רק שלנו.

איך זה, אם יש 300,000 חניכים רק 200,000 משתתפים בפעילות?

אני אגיד לך. אתה עולה פה על מוקש לא קל שאני חושב שלפני כשנתיים שר החינוך הקודם, גדעון סער, הפנה משאבים לפריפריה. עברו ובדקו איפה יש סניפים של תנועות הנוער, והסניפים החזקים וראו שבערים חזקות, זה פשוט היה הקבלה והפנינו כספים לפריפריה, למקומות שבהן האוכלוסייה חלשה, שקשה היה לה לצאת לטיולים, קשה לה לשלם והיום יש סעיף מיוחד בתקנה לסבסוד ילדים לקראת מפעלי קיץ וכו' ואני מאמין שהקיץ תהיה עלייה מדהימה במספרי הילדים מהפריפריה, שיגיעו לפעילות.

זה סבסוד דרככם?

דרכנו, כן.

דרך התקציבים שלכם?

דרך התקציבים שלנו. יש לנו ועדות.

ישירות ממשרד החינוך – לתנועות.

כן, כן. אותו ילד מגיע לוועדה, מגיעים עם הניירות, יש קריטריונים לדבר הזה והוא מקבל הנחה להגיע. זה אומר לא למנוע אף ילד שכל הילדים יגיעו למפעלי הקיץ, מבחינתנו.

באה אלינו, ממפלגת העבודה, חברת הכנסת מיכל בירן.

שהיא מתנועת הבוגרים, היא הקומונארית של הסיעה שלנו וזה לא עזב.

אני רוצה להגיד מילה מאוד מאוד חיובית לבית הזה. אני חושב שבשנים האחרונות גם הבית, גם חברי הכנסת, גם שר החינוך הקודם והנוכחי, והתחילה לפניו יולי תמיר, לקחו את תנועות הנוער לא כמובן מאליו. פעם זה היה מובן מאליו, לוקחים ילדים חמודים, חולצות תנועה ובזה זה נגמר. באנו לפה כולם חיבקו, נישקו אותנו, כולם אמר איזה קומונאר באיזה תנועה הוא גדל ובזה, זה נגמר. אני חושב שבשנים האחרונות הבינו ומשרד החינוך ומינהל חברה ונוער הבין, שאנחנו שותפים לדרך. השותפות לדרך צריכה תקציבים וגיבוי ולא רק כסף, גיבוי בבתי-הספר, ברשויות המקומיות. נחתמה אמנה עם הרשויות המקומיות, ראשי ערים חתמו על-מנת שאנחנו נוכל לקבל את מה שצריך עבור ילדי הארץ. אני יודע ששר החינוך, לפני כשלושה שבועות זה היה, אירית? נתן לנו הבטחה שלטונית שתקציב תנועות הנוער לא ייפגע בתקציב הנוכחי. אני חושב ששמחנו מאוד לקבל את הבשורה ולשנת 2013 ו- 2014, התקציב נשאר אותו תקציב.

וכמה הוא יהיה?

לא רק זה, הוא העלה את התקציב.

עדיף שנציגי משרד החינוך יגידו, שזה יהיה רשום בפרוטוקול.

מה אמרת?

בבסיס התקציב.

85.

לפי מסמך שאתם הגשתם לי ב- 2012, 90.4 מיליון.

לא, 90 מיליון זה בתוספת סכומים ממשרדי ממשלה נוספים. כתוב גם במסמך שהגשנו אתמול. המשרד שם 85 וחצי.

ועוד חמישה מיליון.

מה שארז מציין פה, שהחידוש הגדול שזה 85 בבסיס התקציב.

בבסיס. אם לפני שנה התוספת, ה- 20 מיליון תוספת לא היה מהבסיס, אז כאן נקודת הפתיחה זה 85 מיליון שקלים.

זה מאוד חשוב.

רגע, אבל, את עושה את זה פר בן-אדם? לפי מה את מתקצבת?

יש תקנה, אחת התקנות המסובכות שמסתובבות בכלל מתקנות התמיכה שיש, כמחצית הולכת לפי אומדן, שמתרחש אחת לכמה שנים והמחצית השנייה מחולקת לפעולות, למגוון של פעולות.

איך זה הולך, בתמיכה או במכרזים?

תמיכה.

כלומר, את כל הבירוקרטיה הם צריכים לעבור של התמיכות של החשכ"ל?

בטח.

זה "חתיכת" סיפור. זה המון בירוקרטיה.

כן, אבל עם השנים פיתחנו גם שיטות.

יש תנועת נוער ערבית? הרי יש את הצופים הערביים, היא לא מתוקצבת?

בוודאי.

תעשי סקירה של 14 תנועות הנוער.

ניסים.

אין לי בעיה.

אירית היא הממונה על כל התחום של הגשמה בתנועות הנוער. אירית ברוק, על תנועות הנוער. תעשה רגע סקירה של 14 תנועות הנוער.

אנחנו מדברים על הנוער העובד והלומד. אנחנו מדרים על בנות בתיה, תנועה חרדית. אנחנו מדברים על השומר הצעיר, בני עקיבא, הצופים, לתנועת עזרא, האיחוד החקלאי, תנועת בית"ר והנוער הלאומי שהיום הם תנועה מאוחדת. אנחנו מדברים על התנועה הדרוזית, תנועת אריאל. יש שם מחנות העולים, היכלי העונג, שהגברת יושבת פה, צופים, הצופים הערביים ויש את תנועת מכבי הצעיר.

מה שיפה לראות זה שבעצם, אני חושבת שכל הקשת התרבותית פוליטית של מדינת ישראל מיוצגת בתנועות, באמת, החל מתנועות חרדיות, התנועה של מאשה שיושבת פה, היא תנועה של חסידות גור.

כן, עונג.

יש תנועה גדולה, תנועת בתיה, שהיא גם, זה החרדים, מגזר דתי לאומי.

יש פיקוח על פעולות?

בוודאי.

מי התנועה הכי גדולה, הצופים?

מאוד רגיש פה בשולחן. יותר רגיש אפילו מהשאלה של מצנע, בהתחלה.

התשובה הרשמית היא מפקד שנערך לפני שנתיים, זה הצופים. אני לא בוגר הצופים.

יש כאן מישהו מהצופים?

אנחנו מייצגים פה את כולם נאמנה.

ותיקי הצופים עוד נוכחים.

הם לא אמורים לבוא?

הוזמנו, הוועדה הזמינה.

משונה.

יש לי שאלה פרובוקטיבית. למה התקציב הולך להנהגות של התנועות ולא הולך לשטח?

אני יכול לענות?

בוודאי.

קודם כל, התקציב לא הולך להנהגות. אני אגיד, התקציב מחולק 50% למספר הילדים, ועוד 50%.

לא, אל תטעה. זה האופן שקובעים את התקציב. אבל זה לא לוקחים עכשיו כל ילד, אומרים לו – אתה מקבל עכשיו 100 שקלים.

אם היינו שואלים את אותה שאלה על תקציב המדינה, זה גם היה נשמע הגיוני? למה זה לא מגיע ישירות לאנשים, אלא יש גוף מרכזי שחושב על תמונה כללית?

מיכל, שמעתי אותך כמה פעמים שואלת, מתוך תקציב החינוך הענק הזה, כמה מגיע לכיתת הלימוד.

לא, אבל פה כמה מגיע למחנות הקיץ, או ל- ש"ש, או לייעוד. התקציב הוא ייעודי, הפרויקטים מחולקים אחד לאחד.

שאלתי שאלה.

התקציב הוא פר ראש, עבור ש"ש לנסיעות שלו, לפעילות. והכל עם חשבוניות, שלא תחשבו. זה כל ילד שיוצא.

בוא ניקח את תנועת בית"ר.

נוער לאומי.

בית"ר, הנוער הלאומי, מקבלים ב- 2012 – 2.1 מיליון. כמה מתוך זה הולך על מנהלות? שכר, נלוות.

הנהלה וכלליות הולך בערך 12%, 13%, אנחנו יכולים אפילו להגיע ל- 20% ומשהו. אני אומר לך את זה בוודאות, מתקציבים של כל תנועות הנוער. הנהלה וכלליות אצל תנועות הנוער מאוד מאוד נמוכות.

סליחה, האם רכז הדרכה בתנועה זה מנהלה?

רכז, הדרכה, אזורי זה מנהלה, אם הוא מקומי - - -

מה זה מנהלה? הוא אחראי על הכשרת המדריכים, הוא מלווה אותם, הוא פוגש אותם בסניפים. קומונאר.

בלי מערך הדרכה זה סתם ילדים הולכים באחו.

ראש מחלקת מפעלים שאחראי על כל הטיולים, על מחנות הקיץ, זה לא מנהלה.

OK. אני שאלתי.

אני רוצה להוסיף לשאלה, תראו, הבעיה שאתה בא, אתה רואה בהרבה מאוד מקומות התשתיות הפיסיות מאוד ירודות וזה, יש לזה אחריות. ראינו השנה אסון במגרש כדורסל אמנם בבית-ספר, וזה יכול חס וחלילה לקרות גם במפגש של שבט. אני רוצה לדעת, האם יש עליית תקורות בביטוח, בשיפוצים, בתשתיות.

אם אפשר רגע התייחסות של המשרד?

כן, שנייה, שנייה. בואו, תסיימו את ההצגה שלכם.

אני הייתי רוצה, דווקא התפרצת לדלת פתוחה. זה הסעיף שאני רוצה, מה שהוועדה תקרא. דיברת על שיפוצים. מפעל הפיס, כגוף גדול במדינת ישראל, מה שקרה בשנים האחרונות, כל התקציבים שהיו מיועדים לתנועות נוער עבור שיפוץ, קניית ציוד, שיפוצים של אותם מגרשים ואותם עמודים שחבר'ה תולים עליהם כתובות אש וכו', ירדו. זה אומר, זה מגיע לראש רשות.

מה עם התקציב שלכם? אתם נותנים, מ- 90 מיליון אי-אפשר?

אי-אפשר להכניס בינוי.

בואו נתקדם.

אי-אפשר בינוי, מצנע, שתדע.

לא לא, אני יודע, אני יודע. זה אחריות של ראשי הרשויות ומי שקובע לאן הולכים כספי מפעל הפיס זה ראשי הרשויות.

לא, לא פיס.

לא לא, אבל זה התקציבים.

הוא מקבל תקציב.

אי-אפשר בינוי. גם אתה לא יכול לתת מתקציב של חוברת הדרכה, אם אני עכשיו אבנה את העמוד הזה או אבנה את הקיר הזה בתוך סניף, אני אוריד את חוברת ההדרגה.

לא, זה נעביר את זה לפיס. רק שנייה. השיטה שבה עובד מפעל הפיס הוא מוציא רשימה של נושאים שבהם הוא תומך. כל רשות מקבלת סל. אני הייתי יושב-ראש מפעל הפיס מטעם השלטון המקומי, עשינו את השינוי הגדול הזה. וראש הרשות מחליט, לא ראש, הרשות, מחליטה לאן הולכים הכספים. זה יכול ללכת לבניית מועדוני נוער, שניתנים לתנועות על-פי החלטה ברשות, זה קורה, זה קורה מאוד.

זה קרה עד לפני שבע-שמונה שנים.

וזה יכול ללכת לשיפוץ של מבנים קיימים. בואו נתקדם. זה נכון שאין שם כסף בתקציב שלהם, לפעילות. בואו נתקדם, כי אנחנו רוצים לשמוע גם את היתר. משרד החינוך, בבקשה.

אני אעשה הקדמה קטנה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת יפעת קריב.

את היית אתנו בטקס, אני חושב, ביד ושם.

בבקשה.

הקדמה קצרה ואירית תיכנס טיפה לפרטים. אחד, צריך לראות, החל מ- 1996, יש התעוררות, הן בתנועות נוער והן בארגוני נוער במדינת ישראל. אחד הדברים שמשרד החינוך ביצע בשנה האחרונה זה הבחנה בין תנועת נוער לארגוני נוער. כולם ביקשו להיות ארגוני נוער. כולם ביקשו להיות תנועות נוער. למה? בתנועת נוער יש תקציב איתן, ברור, השיתוף פעולה בין תנועות הנוער השונות על הקצוות השונים של הקשת ההשקפתית היא אחד הדברים המרשימים שזה הדבר שתורם לאיתנות וכולם אמרו – אני תנועת נוער, כנפיים של קרמבו, נוער מגן דוד אדום, אחריי, שכולם ארגוני נוער חשובים.
אחד הדברים הוא, אנחנו עם משרד המשפטים, מגיעים עכשיו לסיום ההבחנה. גם שר החיוך יצר מצב שבו יש תקנה עם כסף לטובת ארגוני נוער. ההבחנה המרכזית בין תנועות נוער לארגוני נוער – תנועות נוער הן תחום שעוסק בתחום הרעיוני ערכי, אנחנו נמצא פעמים רבות מבוגרי תנועות הנוער את אלה שיקימו את ארגוני הנוער. ארגון נוער הולך לתחום מסוים, עוסק בו ונמדד בו. במגן דוד אדום, בהצלת חיים. בכנפיים של קרמבו, כל מי שהולך לשם, לא מפסיק לדמוע לראות איך אותם ילדים עם מוגבלויות זוכים לעשות חיים מחדש, בצורות בלתי רגילות. וכך אתה יכול ללכת לעוד ועוד ארגוני נוער שקיימים במדינת ישראל.

תנועת נוער, הדרישה וזה אחת ההבחנות וטיפה החמרנו את הדרישות בתוך התקנות, כדי לתבוע מהם, כמו שאתה התחלת, יושב ראש הוועדה, להיות באמת הכי טובים. כי אנחנו מבינים שמדינת ישראל צריכה תנועות נוער וצריכה לשמוע על עצמאות תנועות הנוער ולא להתערב לראשי תנועות הנוער או להתערב במינימום, בניהול העצמאי, האידיאולוגי, של תנועות הנוער וגם באופן שהן בו מתקיימות ומקיימות את עצמן.
תנועות נוער, אחת הדרישות שלנו זה אותם סניפים שלכל תנועת נוער יהיה סניף עצמאי משלה, כדי שהוא לא תלוי במישהו אחר, כדי שזה יכול לפעול מבוקר עד לילה, באמצע הלילה, בין החניכים, בין המדריכים, לאותם תהליכים גדולים. כל התהליכים של התקנה שנוער מדריך נוער, על כולם, הם ברורים ומובהקים ואחד הדברים היפים שגילינו בשנה האחרונה, שארגוני הנוער, שהם בצמיחה מדהימה בשנים האחרונות וזה חשוב מאוד שיהיה גם כינוס עם ארגוני נוער וראשי ארגוני הנוער, נמצאים היום על מסלול של התוויה מאוד ברורה לאן הם הולכים.

החשיבות של הקריאה כאן זה באמת, אני שמח מאוד שכשבאים ואומרים למה יש רק 2,000 בתנועות הבוגרים, עדיין פחות מאחוז אחד מכלל ה- 300,000 חניכים, אבל בהסתכלות שלנו, האם אנחנו רוצים לראות במשרד החינוך, בטווח של עשור, שיהיו כ- 300,000 בני נוער בארגוני נוער במקביל לתנועות הנוער? התשובה היא כן. אירית, בבקשה.

להדגיש מה יש בתקנה היום של ארגוני נוער, מבחינת תקציב.

מה? מבחינת מה?

תקציב.

אמרתי – ארגוני הנוער פעם ראשונה שר החינוך, הרב שי פירון, נתן מענה אמיתי, הן בשנת התקציב הזו כבר וגם בשנת התקציב הבאה, בתוך מגמה גם לגדול ולתמוך מכנפיים של קרמבו לנוער מדע, לתנועה החרדית, לתנועת אחריי, לכל אחת מהתנועות ואנחנו מקווים שהם ידעו ליצור את העוצמות שלהם, שייצרו תקנה איתנה.

רק להשלים בעניין של ארגוני הנוער. אנחנו ככה מספירה ראשונית שלהם, נראה שמדובר על 40,000 – 50,000 משתתפים, אנחנו צופים שבתוך עשור, עם תמיכה וליווי כמו שצריך, גם פה נוכל להראות משהו כמו 300,000 משתתפים, מה שיגדיל בצורה דרמטית את כל תפישת הפנאי.

כל התפישה של הפנאי, של בני הנוער וכל התפישה שיש מדריך וחניך בלתי פורמאלי מעבר ליום הלימודים שהוא מחובר לילד בישראל.

כמה בני נוער יש בגילאי 12 עד 18? כמה בני נוער יש במדינת ישראל?

זה מגיל 10, מכיתה ד'. מכיתה ד' עד י"ב.

מכיתה ד', אנחנו מדברים על מיליון. כמעט מיליון.

מיליון בני נוער? ובשנתון, אתם יודעים להגיד כמה בשנתון?

בשנתון כ- 140.

זה אומר שרוב הנוער לא נמצא בתנועות הנוער.

ברור. זה נכון כמעט לכל נתון שאנחנו משתמשים בו היום. סליחה, זה לא הדברים שאני רוצה להגיד, אבל נגיד ברשות מקומית, הרבה פעמים ראש רשות בא ואומר – יש לי מועצה כזאת ופעילות כזאת ופעילות כזאת ואז אתה מפלח את זה ואתה רואה שיש לך 700 בני נוער פעילים. אלה בני נוער פעילים, וכמה אלפים שלא. ואני אומרת, גם בארצי, אז יש לנו 300,000 פעילים, 400,000 פעילים, 500.

מדובר על בערך 20%.

זה משהו שאנחנו חייבים לשים אותו כרגע מול עינינו.

אירית, בבקשה.

אני חושבת שאחד התהליכים המעניינים ביותר שמתרחשים בשנים האחרונות וזה אפרופו לשאלה המקדמית על הקריסה, האם תנועות הנוער נמצאות בעלייה או בנסיגה, זה התהליכים הקהילתיים שמתרחשים. זאת אומרת, עד 2005, ערב חתימת אמנת תנועות הנוער, היה נתק כמעט נתק, למעט ברשויות בודדות, רשויות מקומיות בודדות, היה נתק בין תנועות הנוער לבין הרשות המקומית. כשחתמנו את אמנת תנועות הנוער ב- 2005, אנחנו ניסחנו בזהירות שאנחנו שמים את אבן הפינה, כי עוד לא היה כל-כך הרבה מה להראות בקשר ומאז התובנה שהקשר עם הרשות המקומית הוא חשוב בצורה מאוד מאוד משמעותית, גם לרשות המקומית וגם לתנועות הנוער, הלכה והתבססה והיום אנחנו עדים באמת לתופעה של חיזוק הקהילתיות ברשויות המקומיות, על-ידי כך שתנועות הנוער הן חלק מהמערך ברשויות המקומיות. מתייחסים אליהם ככאלה וכמעט אנחנו מתחילים לראות בעיות מהצד השני, שרשות מפסיקה להבדיל בין זה שהיא תומכת בתנועות הנוער ומקדמת אותן לבין זה שהיא בעלת הבית עליהן, שזה מתחיל להיות הגבול מהצד השני. אבל זה תהליך שהוא מאוד מאוד חשוב והוא באמת פועל יוצא של גם ההבנה של הגברת המקצועיות של תנועות הנוער, הגברת היכולת ללכת ביחד לתנועות, בין התנועות השונות, למרות האידיאולוגיות השונות. פה צריך לתת ציון לשבח למתן שעושה עבודה נהדרת גם כארגון גג וגם באמת לעבודה המשותפת יחד עם המשרד.

רגע, מתן כארגון גג, מהווה בשבילנו מודל ללמד קבוצות אחרות ליצור ארגון שהוא אפקטיבי והוא נכון והוא גם מאפשר. זאת אומרת, ממש, יש שם משהו שהוא בפריזמה של החינוך הבלתי פורמאלי, שהוא הטוב ביותר.

אוקיי.

עוד מילה אחת שחשוב להגיד, זה לגבי פרויקטים חינוכיים שתנועות הנוער יודעות לקחת כקבוצה ולהירתם לדגלים של המשרד. למשל, שני פרויקטים שהייתי רוצה לציין, אחד מהם זה היענות בעצם לבקשה של שר החינוך הקודם, לדון ולראות איך בולמים את התופעה של השימוש באלכוהול. נוצר תהליך מדהים של עבודה משותפת של התנועות, של עיבוד הנושא ביחד, בשותפות של משרד החינוך, של מועצת תנועות הנוער, שוב, השותפות הזאת יודעת ללכת ביחד, גם עם גופים נוספים, כמובן שרלוונטיים לנושא – המועצה למניעת שימוש בסמים ואלכוהול ועוד וכל תנועה בסופו של תהליך כזה, יודעת ליצור תהליך שהוא מתאים לפלח החניכים שלה. לא דומה התהליך שקורה בצופים, לתהליך שקורה בנוער העובד, לתהליך שקורה בבני עקיבא. כל תנועה יודעת לעבד את זה באופן שונה, לתת מענה לפלח שלה וזה תוכניות מאוד מאוד מעניינות.

תוכנית נוספת שאני רוצה לציין אותה, זה קורס לשילוב של חניכים עם מוגבלויות בתנועות הנוער. עד היום היה שילוב אבל הוא היה שילוב אקלקטי. אנחנו עכשיו מפתחים קורס יחד עם ג'וינט ישראל, מועצת תנועות הנוער, משרד החינוך, בהובלה תוך רתימה של הרבה מאוד מינהלים ומשרדים נוספים, על-מנת לנסות ולייצר שיטה סדורה, text book סדור, של איך משלבים בני נוער בעלי מוגבלויות, כדי שהסניף הבא שירצה לעשות את זה, יש לו מדף ללכת ולראות מה ולא לעשות את הטעויות מחדש. ואנחנו תולים בזה הרבה.
מילה אחרונה לגבי המגזר הבדואי. אני חושבת. גם זה היה אתגר ענקי במגזר הבדואי, כמעט ולא היו סניפים של תנועות. המתודה הזאת, של תנועת נוער לא מוכרת שם וכאמור, בשנה האחרונה טיפלנו בזה במחוז הדרום בהצלחה גדולה. שוב, בשיטה הזאת של העבודה המשותפת שמוכיחה את עצמה, גם עם הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות שם הגיעו למסקנה שהם מעוניינים, ראשי הרשויות מעוניינים בתנועות הנוער ודוחפים מאוד לכיוון וביום ראשון קיימנו ישיבה לגבי איך מעתיקים את המודל הזה גם למגזר הבדואי בצפון ואני מקווה, כבר מתחילים לעבוד שם ברצינות, אני מקווה שנוכל בשנה הבאה לדווח על הצלחה דומה. זהו.

אוקיי, תודה. אנחנו נשמע עכשיו, כמובן, את המוזמנים וגם את חברי הכנסת. אולי נשמע, טל בן מלך, מועצת הנוער. היא כוללת גם את תנועות הנוער?

כן. יש לנו נציגים.

לא, לא תמיד זה כלל. בבקשה.

אנחנו מועצת התלמידים והנוער הארצית, אנחנו כוללים גם את תנועות הנוער. כמו שאמרו כבר בעבר, יש כ- 30% מבני הנוער שנמצאים בתנועות נוער, רובם בשכבת הגיל הצעירה יותר. אנחנו צריכים להגדיל את המספר הזה ואחת הדרכים באמת היא להכריז על יום שלישי כיום לימודים קצר. ככה המדריכים יוכלו להגיע לפעולות.

למה צריך להכריז? זה קיים.

זה נעלם. הכריזו בעבר.

בזמנו, יולי תמיר כשהיתה שרת החינוך, קבעה שיום שלישי הוא יום לימודים עד הצהריים.

זה רק פעמיים כי טוב, זה לא מספיק.

רגע, רגע, זה לא קיים?

זה קיים אולי בתיאוריה. בפועל, יש הרבה בתי-ספר שממשיכים בצורה פרטית, השלמות ועוד שיעור פה ושיעור שם.

פורמאלית מקיימים את זה, אבל מנצלים?

מישהו הכריז את זה מתישהו.

אני מוכרח לומר לכם שבמקומות שאני הייתי, זה עובד יפה אפילו. בבקשה, טל.

שימו לב שיש בעיה שבתי-ספר מעבירים מסר כפול. מצד אחד, הם מחנכים אותנו למצוינות מבחינת ציונים, אז אנחנו צריכים ללמוד לבגרויות ולהכין שיעורי בית ולהגיע לתגבורים ומה לא. מצד שני, מצפים מאיתנו להיות מעורבים בחברה – אז זה להכין פעולות ולהתנדב ולהדריך. והרבה בני נוער בעצם לא מצליחים לשלב כמו שצריך בין שני המסרים האלה. הם לא מצליחים לעשות גם וגם ולהגיע למצוינות בשני התחומים. אז זה מצב בעייתי.

אנחנו מציעים שבתי-הספר יחנכו יותר לערכים מאשר לציונים. כרגע, מה שקורה, תנועות הנוער משפיעות ברוב המקרים על בני הנוער, הרבה יותר מהחינוך לציונים, שיש בבתי-הספר. אנחנו צריכים שבתי-הספר יחנכו לערכים יותר מאשר לציונים, יותר מהמצב הנוכחי.

חוץ מזה, אנחנו מברכים על קיום תנועות הנוער ומעודדים את המשך הפעילות שלהם.

תודה רבה. חברת הכנסת קריב, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל, אני רוצה לומר לך תודה, יושב-ראש הוועדה, על קיום הוועדה. היום אנחנו מציינים בכנסת, בטח אתה אמרת, את יום הנוער והצעירים. זה בהחלט יום חג, אני חושבת, לכל עובדי הנוער והנוער במדינת ישראל, באמת לצד ועדת החינוך, אתם פותחים את היום הזה בוועדה.

לנו זה געגועים.

אבל באמת, שאר ועדות הכנסת גם התייחסו לנושא הנוער והצעירים, גם היו שדולות וגם מליאת הכנסת תיתן התייחסות מיוחדת אל הנושא הזה, יחד עם שר החינוך ובעיני, אני רואה ככה באיזה שהוא הישג מאוד מאוד משמעותי, כי אני אישית גדלתי בתנועת נוער. לא זוכרת יותר מדי מבית-הספר, אני זוכרת המון מהתנועה. גדלתי, התחנכתי, בנוער העובד, במקרה אבל בסדר, אני, ואני אומרת – אלה היו חיי וזה משהו מאוד מאוד משמעותי שללא ספק, עיצב את אישיותי כמישהי שרוצה לשנות, כמישהי שרוצה להשפיע. אני חושבת שהיום אנחנו צריכים לתת השקעה הרבה יותר גדולה בכל מה שקשור לתחום החינוך הבלתי פורמאלי. כל הנושא של בני הנוער, מהרגע שמסתיים בית-הספר ומה קורה אתם עד ליום למחרת, זו ההשקעה המשמעותית ביותר של המדינה.
כאימא לשני מתבגרים, אני יכולה להגיד שילדיי, אם אני לא אפעיל אותם ואגיד להם לצאת מהבית, לכו לחברים, תיפגשו, תצאו, הם יכולים לשבת פשוט בפייסבוק. אומרים לי – אנחנו מלא חברים. למטה במקלט, בחדר חשוך, כי הם לא רוצים שהאור יפריע להם, הם עם מלא חברים. אני לא רואה את זה כתרבות, לי זה מאוד מפריע, מאוד קשה לי. הנושא הזה שהכל מתנהל מול מסך ובאמת אני קוראת לחזק את הנושא של תנועות הנוער וכמה שיותר ארגוני הנוער, פעילות נוער, מועצות נוער, מועצות תלמידים. דרך אגב, טל, את מקסימה, ממש, דיברת מקסים. אני קוראת לתמוך בזה וזאת הקריאה מבחינתי שצריכה לצאת היום מהבית הזה – לשים את הנוער ואת הצעירים של מדינת ישראל במרכז סדר היום שלנו.
דיברתם על התשתיות, ככה הזכרתם בכמה משפטים. בעמדה שלי ואני אגיד אותה בכל מקום, אני בעד לחזק את התשתיות, בעד לחזק את המבנים הפיסיים, אני מסכימה עם מה שאמר חבר הכנסת הרצוג שבאמת המבנים הפיסיים של תנועות הנוער, ממש, ברוב הרשויות שאני מכירה וסיירתי, לא מכובדים מספיק. לחזק את התשתיות, לחזק את המינהלות, לחזק את חומרי ההדרכה, לחזק את החוברות. כן להשקיע בזה עוד משאבים. דווקא בניגוד לתפישה האחרת, כי כשמדריך מגיע עם מצגת ועם לוח ועם חומרים, הרבה יותר חניכים יגיעו לפעילות. הוא חייב גם להתאים את עצמו לטכנולוגיה המתקדמת. אי-אפשר שמדריך יהיה הרבה פחות ממה שאפשר להשיג לבד באינטרנט. אז אני חושבת שצריך לחזק את התשתיות וצריך להשקיע בזה עוד משאבים ובמינהלות ולחזק את ליבת ה- core של תנועות הנוער ואם נחזק את הלב, אני מאמינה שזה ישפיע על הכל.

אז אני מברכת אתכם על זה שבאתם, אני אתנצל שאני לא אשאר פה עד הסוף כי אני חייבת לרוץ לעזור בארגון של היום. רק אני אגיד שהגיעו היום קרוב ל- 500 צעירים ובני נוער ומנהלי ארגונים, 500 חבר'ה, שזה המון, הרבה מעבר למה שהכנסת אישרה לנו. תודה ובהצלחה.

תודה רבה. תנועת נוע"ם ואחר-כך חברת הכנסת מיכל בירן. בבקשה.

תודה. קודם היתה פה הרבה התייחסות לעניין המספרים, מי התנועה הכי גדולה וגם בהתייחסות שלך על ההבחנה בין תנועת נוער לארגון נוער, דווקא לא היתה התייחסות לעניין המספרי. דווקא אצלנו, בתנועת הנוער נוע"ם, זה ממש העניין המכריע. אם נסתכל על סעיפי התקנה של תנועת הנוער, ואם אנחנו לומדים מהם או לא, לעומת העניין המספרי שהוא פקטור מאוד רציני בהכרעה הזאת.

פקטור מספרי ושכבות גיל וכמות סניפים.

יש המון המון.

נכון.

אצלנו, לצערנו, זה באמת העניין המכריע, שהופך אותנו לתנועת נוער או לא וכמובן משפיע על ההתמודדויות שלנו.

אנחנו גם מאמינים, כמובן, שצריך לתת מקום לתנועות נוער קטנות כי זה פחות עניין של תחרות על אותם ילדים שמגיעים לתנועת נוער, כי זו לא המטרה שלנו, להתחרות על איזה ילד ילך לאן. אנחנו רוצים להגיע לכמה שיותר נוער וילדים, אנחנו רוצים לתת לכל ילד את המקום שמתאים לו, שייתן לו את המקום שאידיאלי בשבילו ושיפתח אותו וגם תנועות נוער קטנות, זה בסדר שהן יהיו קטנות והן יהיו שם והן יהיו על המפה והם יגיעו לילדים, גם אם זה לא הרבה ילדים, כל ילד שרוצה את תנועת הנוער שמתאימה לו, גם אם היא קטנה, זה ילד שיכול להשתנות לו העולם וזה מה שמשמעותי.
אני רוצה להצטרף לטל, לגבי מה שהיא אמרה על יום לימודים קצר בהכרזה, כמו שאמרנו, והיא לא קורית. זה לא רק זה, זה גם, זה הרבה מעבר וזה עוברים השלמות שלצורך העניין בפסח, כשיש לנו השלמות ויש לנו טיול פסח ולכל תנועת נוער, אני בטוח, כל תנועת נוער אני בטוח שפוגשת את האתגר הזה, אין לנו איך לשלוט בהשלמות של בתי-הספר ואין לנו איך להגיד למדריכים שלנו שלא ילכו להשלמות ויפסידו את החומר הנלמד. מצד שני, מגיע להם החופש שלהם ומגיע להם לבוא אלינו ולהמשיך את הפעילות שלהם בתנועת הנוער כי זה החופש שלהם והם לא צריכים להיות מחויבים להגיע לבית-הספר בחופש להשלמות. זה נושא שחייבים לטפל בו.

אוקיי. חברת הכנסת בירן, בבקשה. אחריה, בני עקיבא.

כששואלים אותי איך הגעתי למקום שבו אני נמצאת היום, אז התשובה הברורה, היחידה והמוחלט, זה העבר שלי בתנועת הנוער העובד והלומד, שם חייתי עד גיל 28, חייתי בקומונה ועסקתי בחינוך.
חלק מהדברים נאמרו פה כמה פעמים, אני לא רוצה לחזור עליהם, זה ברור שצריך תקציבים וצריך משאבים וצריך תשתיות. אבל אני רוצה לדבר שנייה רגע על מה עוד אנחנו, כפוליטיקאים, צריכים לתת. אני חושבת שאחד הקשיים המרכזיים הוא לא הקושי המשאבים, אלא הוא זה שאנחנו מדברים על עידן, או לפחות לפני כמה שנים, שבו יש קץ לאידיאולוגיה והרבה ציניות. אני חושבת שהיכולת לקיים פעילות של תנועת נוער שהיא כל-כך בלתי אמצעית ערכית ואני חושבת שטל אמרה את זה ככה באמת מהבטן, שמקבלים מסרים שהם סותרים – מצד אחד, הדרך להצטיין, ללכת לעשות את החמש יחידות שלך במתמטיקה ולנסות להגיע לטכניון ולעבוד בהייטק, מצד שני, מסר אחר שאומר – מה שחשוב בחיים זה מי אתה כבן-אדם, מי אנחנו כחברה ואיך אתה כבן נוער מתעצב תוך כדי זה.

אני חושבת שלנו, כפוליטיקאים, יש אחריות על העניין הזה, שגם המערכת הפוליטית בשנים האחרונות הוכיחה שפע של ציניות, של קץ אידיאולוגיה. אי-אפשר לצפות מבני נוער שהם יחיו באטמוספרה נפרדת ובוואקום שבו מקדשים את הבחירה הערכית והאידיאולוגית, כשכל מה שיש מסביבם או רוב מה שיש מסביבם, זה אנשים שבוחרים בחירות פוליטיות אופורטוניסטיות, לטובתם האישית ולא לטובת הכלל. אני חושבת שזאת איזה שהיא משימה משותפת שאני רואה אותה כן כשליחות, גם בצד הזה ואני מקווה שבאמת גם חבריי שיושבים פה, להוכיח, 48 חברי כנסת חדשים בכנסת הזאת, אני מקווה שהכנסת הזאת כן תראה שהיא מתנהלת על-פי סטנדרטים שונים ממה שראינו בעבר. אני בהחלט מתכוונת לנהוג כך ואני גם רוצה להגיד בפורמט הזה, שכל דבר שתנועות הנוער צריכות, גם כאלה שהן הנוער העובד והלומד, אז תרגישו חופשי. אני אישית בית בשבילכם בכנסת ואני בטוחה שעוד רבים מחבריי למשכן.

תודה רבה. בקשה.

תודה. אל"ף, אני מודה מאוד על הדיון הזה. אני חושב שבאמת תנועות הנוער עוסקות במגוון עצום של אתגרים ויעדים לאומיים, אם זה קליטת עלייה, אם זה אוכלוסיות מיוחדות, הכנה לצה"ל, באמת בעבודה נפלאה. אני סובר שחסרים לנו אתגרים. אני חושב שהמדינה צריכה לחשוב, אין היום אפשרות לעשות שבוע עבודה כמו שהיה בעבר בחקלאות, כי החקלאים לא צריכים את בני הנוער, אין לי יותר משמר אזרחי לנוער, הם לא צריכים, הם לא רוצים. אנחנו יצאנו אתמול ליום קטיף עגבניות, אחרי תחנונים, אנחנו משלמים לחקלאים שייקחו אותנו.
צריך לחשוב איך מעודדים את הנוער להשתלב במשימות לאומיות. אין יותר משמר אזרחי. אנחנו זקוקים למשימות.

אני אתן לך אחת, יש ממש מלא שסעים ובעיות חברתיות שנראה לי שזה מה שתנועות הנוער צריכות לעשות.

אוקיי, אנחנו עוסקים בזה, עוסקים בזה הרבה מאוד ביחד, אנחנו זקוקים לעוד אתגרים. אני רוצה להעלות נקודה נוספת.

זה ככה מעניין שדווקא בני עקיבא, שיש להם אתגרים מאוד מאוד מוגדרים.

אנחנו עסוקים בהם, אנחנו עסוקים בהם, צריך לזכור שבאמת אם פעם חינכנו לגרעינים להתיישבות, מזמן כבר לא מקימים התיישבות במדינת ישראל. מדברים עכשיו על עשר נקודות בנגב.

מחזקים התיישבות, הם מרחיבים התיישבות.

אוקיי, אנחנו שם.

נגב, גליל.

עושים את זה, יש גרעינים היום.

גרעינים שבאים.

עסוקים בזה מאוד. הנוער, בחור בכיתה י"א, י"ב, אנחנו רוצים להציע, עכשיו חופש גדול, בוא תעשה משהו למען החברה, וזה קשה. אנחנו זקוקים לאיזה שהוא איגום משאבים של המדינה וסיוע. היום להקים מחנה קיץ, מבחינת הבטיחות והביטחון, זה דבר כמעט בלתי אפשרי. דרישות האבטחה, כיבוי האש, בעקבות השריפה בכרמל, הדברים האלה גוררים עלויות שהכפילו את מחירי מחנות הקיץ. כששאלת למה רק 200,000? 200,000 זה המון. להוציא היום ילד למחנה של שלושה ימים, עולה יותר מאשר לקחת אותו לאכסניית נוער.

או לטורקיה.

כן, ודאי לטורקיה. אבל גם אכסניית נוער בארץ, תעלה פחות. אנחנו רוצים לשמר את המקום הזה של ילד ויערות. צריך פה לקרוא לקרן הקיימת לישראל, צריך לקרוא לרשות הטבע והגנים, לכל הרשויות שיפתחו את המתקנים, שיאפשרו לתנועות הנוער לפעול יותר ולעשות יותר. אנחנו זקוקים לזה.

נקודה אחרונה שאני רוצה להעלות פה, שוב, בתקופה של היום, לגייס פעילים לתנועות הנוער, אנחנו מחפשים חבר'ה אידיאליסטיים. בעבר היתה הכרה לעבודה בתנועות הנוער כוותק לצורכי חינוך. זה לא קיים היום ואני קורא לוועדה פה לתקן את הדבר הזה. אדם שפועל בתנועת נוער הוא פעיל חינוך לכל דבר. אנחנו היום מגייסים אנשים שהם יותר מקצועיים, כבר אחרי לימודים. הנושא הזה של ותק בעבודה, הוא קריטי לפעמים.

אוקיי, תודה רבה. חברת הכנסת קלדרון.

בוקר טוב, ברוכים הבאים. אני מאוד שמחתי שיש את הדיון הזה, תודה רבה ליושב הראש. אני בוגרת הצופים, אני מבינה שאני פה במיעוט?

לא לא לא.

אבל חבל שהם לא באו, זה מצער אותי. אני רוצה להגיד דברים מעטים. דבר ראשון, מבחינתי תנועת נוער, וכמובן גם אני הייתי שם, מ- ד' עד י"ב, והילדות שלי בשנות שירות ומדריכות וככה, הדבר הגדול ביותר בשבילי בתנועת הנוער היה שלא היו מבוגרים, שהיתה אוטונומיה, שבאמת נער או נערה, מחנכים ילדים וכמובן מתחנכים על-ידי זה שהם מחנכים ואצלנו במעוז אביב, בשכונה בה גדלתי ואני גם גרה בה היום, מבוגרים לא מתקרבים לשבט. קוראים לזה המנודה, יש שם שדה, שהורים לא עוברים אחריו. וזה באמת אוטונומיה של 1,200 – 1,500 ילדים, אני בישלתי במחנה קיץ לפני שנתיים.

כשצריך לאכול, המבוגרים יכולים להתקרב.

אז אנחנו, מותר לנו להיות במטבח, אבל לא במחסן ולא בשום דבר כזה. מצד אחד, כאימא, זה מסוכן, כל כמה שנים מישהו נופל, זה לא היה מקצועני, אבל מדאיג אותי שבשולחן הזה יש שלושה אנשים צעירים. אני סופרת אתכם, צעירות, וזה בסדר. אבל אני מתכוונת אנשים צעירים שהם עדיין לא הורים והם עדיין לא גמרו תיכון. כי אני חוששת ממה שראיתי בארצות-הברית, שאפילו תנועות הנוער הופכות להיות מקצועיות ולכל מקום באים הורים ומדריכים בכסף, יש בזה משהו יפה, העולם אולי הולך לשם מצד האחריות, אבל משהו מאוד יקר ערך הולך לאיבוד. כי הילדים האלה, שהדריכו ילדים בכיתה ח', ילדים מ- ד', ה', ו', כשהם באים אחר-כך, אחרי הצבא או לצבא או לכנסת, הרבה מאוד ממה שאנחנו יודעים על אחריות, אנחנו יודעים משם. על להעביר את הכביש את הילדות, ואני דואגת מזה. זאת אומרת, השולחן הזה, אולי הוא מקרי אולי בגלל שזה כנסת, זה דבר חשוב, אבל רוב הדיבורים שלנו היו דיבורים של מבוגרים, הייתי שמחה יותר שהצעירים היו מדברים ואנחנו היינו נותנים את המשאבים, את הבינוי, כל הדברים שנאמרו כאן. אם אפשר שבטיולים לא נלך בשבילים מסוכנים וכו'. אני מאוד מתלבטת עם הדבר הזה. מצד אחד, מקצוענות היא באמת ערך של העולם המתקדם ומצד שני, המופלאות הזאת, של אנשים צעירים שעל זמנם ובלי שום מחשבה על כסף, נותנים את הנשמה שלהם לילדים קטנים ומעצבנים אותם, זה פלא וההדרכה היא פלא.
אני רק רוצה להגיד שהייתי רוצה באמת שאנחנו, כמבוגרים אחראיים עם רוח צעירה של יושב-הראש, נהיה המשאבים ולא נהיה יותר מדי דומיננטיים ולא ניכנס לתוך. כמה שיותר לא להיכנס לתוך. לסמוך עליהם. העוצמה של ילדים, אנשים צעירים ישראליים, רואים את זה מול אנשים צעירים בכל העולם, זה שהם עצמאיים והם לא עצמאיים סתם, הם עצמאיים בגלל שהם קיבלו את המשאבים והם הלכו והם בונים מתקנים שעין לא ראתה זולתם. ארבעה ראשים של דרקונים עם סנדות שמסתובבים אחורה, ואז הם הולכים ל- 8200 ועושים את זה. מהנדס חותם, אבל הילדים בונים. מהנדס כמובן, כדי שלא יפלו. אבל הולכים עם הקיסמים עם הדבק, איך קוראים לדבק הזה, בהתחלה אנחנו עושים, דבק חם, הולכים למהנדס, כבר יש דרקון ארבעה ראשים, שמישהו חשב עליו לילה ויום ולילה ויום וישנים באיך שקוראים לזה – קן, שבט וכו'. הדבר הזה שרק חס וחלילה לא ילך לאיבוד, מרוב מקצוענות.

תודה רבה. ארגון ההורים, אודי.

אני גם מהצופים, הייתי עד לפני כמה חודשים גם מנהל השיווק של תנועת הצופים, כך שאני מכיר את תנועות הנוער גם מבפנים. קודם כל, אני רוצה להתחיל שאין ספק שיש יותר השפעה בתנועות הנוער היום, מבעבר, אבל צריך להבין ששני דברים התרחשו במקביל, אחד – זה הרבה יותר קשה להביא היום נוער לתנועות נוער, מבעבר, ותנועות הנוער צריכות להתמודד עם זה, אם זה בלעשות פעילות יותר מגוונת, יותר אטרקטיבית. הגירויים של הנוער הם יותר גדולים, האלטרנטיבות יותר גדולות ובגלל זה תנועות הנוער צריכות להשקיע הרבה יותר משאבים. גם חברת הכנסת דיברה על מקצועיות ומקצועיות עולה כסף, צריך להבין, כדי להכשיר את המדריכים, כדי להביא רכז בטיחות, כדי להביא בעלי תפקידים נוספים, צריך להבין שזה עוד, עוד, עוד משאבים. 300 שקל לחניך שהיום תנועות הנוער מקבלות, לדעתנו זה לא הרבה כסף, כלומר 85 מיליון לתנועות נוער במדינת ישראל, זה לא הרבה כסף, בסוף, כשמסתכלים על זה ככה.

למזלנו יש ארז אשל. הקוסם.

נראה לי שארז יסכים.

צריך להאביס את התא שלנו באוניברסיטת תל-אביב ב- 30 שנה האחרונות.

תופעה נוספת זה הרשויות המקומיות. היום יודעים שרשות מקומית רוצה ותומכת, תנועות הנוער צומחות. לדעתי, אפשר לעשות בדיקה ולראות שאיפה שרשות מקומית נותנת יותר משאבים, שם נראה תנועות נוער הרבה יותר גדולות, מבנים יותר מתוחזקים, יותר מקצועיות וצריך לפתוח מתישהו את הנושא הזה ולקבוע איזה שהוא סטנדרט מינימאלי, של מה רשות מקומית נותנת. יש רשויות שנותנות אפס. זה לא הגיוני שרשות שיש לה – תיתן ורשות שאין לה – לא תיתן ושם יהיו תנועות נוער ושם לא יהיו תנועות נוער.
לגבי החינוך הפורמאלי, אז דיברו על זה דווקא הצעירים וזה נכון. אני גם כן, כשהייתי בתנועת הצופים חוויתי את זה. מאוד קשה לעתים להיכנס לתוך בתי-הספר. שבוע תנועות הנוער שעשו, מצד אחד זה מבורך וזה יפה, אבל מה שזה גרם לזה ששאר השנה לא נותנים להיכנס לתוך בתי-הספר. אם בעבר, כל השנה היית נכנס, השנה יש שבוע אחד שנתנו לך.

בחלק, בחלק.

בחלק.

תלוי מאוד במנהל, במנהלת.

נכון. וזה חייב להיות חלק אינטגראלי מהחינוך הפורמאלי, אולי גם השם קצת מטעה, אז אומרים חינוך פורמאלי או בלתי פורמאלי, ואז רואים איזה הפרדה, זה חייב להיות קשור אחד בשני ואנחנו יודעים שבתי-ספר שתומכים והמנהלים והמורים תומכים, יש יותר ילדים בתנועות הנוער.
והדבר האחרון, זה נושא של השיווק, אנחנו רואים משרדי ממשלה שעושים קמפיינים, הרבה מאוד קמפיינים בנושאים מאוד שוליים, ולדעתי קמפיין של לקרוא, להגיע לתנועות נוער, יכול לפנות גם לנוער וגם להורים, לעודד את הדבר המבורך הזה, זה חשוב. אנחנו כארגון ההורים, כמובן נשתף עם זה פעולה ונפיץ את זה בערוצים שלנו להורים, כמה שניתן. זהו.

תודה רבה. משה מחברת המתנ"סים.

אני, למען האמת, לא תנועת נוער, אבל אני נמצא פה כיוון שאני רואה את החשיבות הגדולה של תנועות הנוער. אני גדלתי בצופים אבל אני בוגר של מינהל חברה ונוער של קורסי מד"צים ולמעשה, יש קבוצה מאוד מאוד גדולה של בני נוער שלמעשה במספרים גם באו לידי ביטוי, שלא נמצאים בתנועות הנוער, אבל הם נמצאים למעשה ופועלים בתוך המתנ"סים, על-פי תחומי העניין שלהם ויש חשיבות מאוד גדולה לראות את החברה למתנ"סים, את הפרישה שלנו בחברה הערבית ובחברה החרדית ובערים וביישובים הקהילתיים ולראות אותנו כגוף וכמסגרת שמתכללת ומחברת ולמעשה מורידה מחיצות בין תנועות וכו', ולמעשה מכוונת את הילד שיגיע בסופו של דבר למסגרת שמתאימה לו. תחומי העניין בתוך המתנ"סים זה מעגל מאוד גדול של דברים שהיום הנוער מתחבר אליהם ואפשר דרך תחומי העניין להוציא ולהביא את הילדים להמון עשייה, להמון התנדבות ולהמון מעורבות. לצערי, באי-ראייה של המסגרת הזאת, או שלא לשים מספיק את ההכוונה, כי יש הרבה מד"צים שעוברים את הקורסים של מינהל חברה ונוער, יש יישובים כמו בגבעת שמואל, ששם הם מאוד מאוד חזקים וממלאים תפקיד של תנועת נוער מקומית אפילו. הם למעשה, אין להם את המערכת הכוללת ואת המעטפת הארצית, שהיא למעשה פועלת תחת הפיקוח של מינהל חברה ונוער, כמו שארז אמר, ואני שמח שהנושא של ארגוני הנוער, מתחיל לקבל יותר תוקף ומשמעות כדי שגם לנוער אחר, שלא פעיל בתנועות הנוער, תוכל להיות לו מסגרת.
אני מבקש לראות אותנו כמסגרת שנמצאת בפרישה שלנו, במתקנים שלנו, בתכלול שלנו ובשיתופי הפעולה שלנו, כפי שכבודו יודע גם מירוחם וכו', איך מערכת של מתנ"ס יכולה לתכלל ולהוביל, שנקבל פה מקום יותר גדול וגם, אנחנו למעשה פותחים את שערינו לכל תנועות הנוער. יש מתנ"סים שיותר, יש מתנ"סים שפחות, אבל התפישה שלנו היא למעשה לעודד פעילות של נוער וזה לא משנה באיזה מסגרת. ואיפה שאנחנו יכולים לשפר ולחבר את המסגרות האלה, הרי זה מבחינתנו, זה הרווח הכי גדול שלנו.

כן, הנוער העובד, בבקשה.

כן. אני לא אחזור על הדברים שנאמרו, נאמרו פה הרבה דברים חשובים, כדי שזו לא תהיה עוד ישיבה שאומרים שצריך תקציב וצריך תקציב ומה בין זה לבין המציאות, יש עניין אחד שלדעתי נכון להעלות אותו, למרות שהוא לא יושב ספציפית בוועדה הזאת, אבל אם כבר יש תנועת נוער, מדברים על תנועות נוער, וזה הסיפור של עבודה מועדפת. אני לאחרונה ראיתי כמה וכמה הצעות חוק, אני חושב שתיים או שלוש הצעות חוק, אורי אורבך היה, אני כבר לא זוכר מי עוד, בעבר זה היה גדעון עזרא ז"ל, שמציעים להכיר בעבודה בתנועת נוער כעבודה מועדפת. זה דבר לדעתי ריאלי, שאפשר לקדם אותו, אם באמת מחפשים מה לקדם ואיך לעזור, ריאלית ושיכול מאוד מאוד לסייע לתנועות הנוער מאפיק אחר. בסופו של דבר, יש הרבה מאוד חבר'ה בוגרים שמשתחררים מהצבא, חבר'ה מאוד איכותיים, שגדלו בתנועות הנוער, מחפשים את הסביבה הזו, מחפשים לחזור ולתרום וכו' והולכים לאפיקים אחרים, כי זה בדרך-כלל לא כל-כך משתלם. זה יכול להיות דבר, איזה שהוא אפיק שיכול מאוד מאוד, לדעתי, לקדם את תנועות הנוער, כמובן גם את הנוער העובד והלומד בתוך זה.

זה עולה מדי פעם, אבל זה נופל, צריך להודות על האמת, שהרעיון שמתחבא מאחורי עבודה מועדפת, זה לא מתאים לדבר הזה. הרעיון של עבודה מועדפת זה בעיקר עבודת כפיים, זה עבודה שאין אליה אנשים שבאים לעבוד, חקלאות, תחנות דלק, בתי מלון, עבודה שלא דורשת ידע מקצועי.

גם פה יש חוסר.

בוא, אני אומר לך רק למה זה נופל כל פעם. כי זה לא מתאים לסיבה שלצורכה נוצרו עבודות מועדפות. עבודות מועדפות לא נוצרו על-מנת לספק עבודה, אלא איזה שהוא שילוב של חוסר בכוח עבודה, אל מול כמובן חיילים משוחררים, למשך תקופה מסוימת להשתלבות. הדרכה, חינוך, תנועות נוער, כי הרעיון עלה לא רק על תנועות הנוער, אלא בכלל.

נכון.

עזרה בבתי-ספר, בגני ילדים.

ובכלל, חינוך.

יש פה סתירה למהות שבגללה נוצרה בכלל, נוצר הרעיון, הפלטפורמה הזו, של עבודה מועדפת. ולכן, זה כל פעם עולה ונופל.

רק להוסיף לדברים שאתה אומר, אני גם קצת מכיר אותם. קודם כל, היום להבנתי, יש חוסר במדריכים בוגרים בתנועות נוער, זה לא דבר מובן מאליו, בטח לא במובן האיכותי וזה צריך להיות, לדעתי, אינטרס להשאיר אותם בסביבה. דבר שני, אגב, בעבר אני חושב שהיינו גם אצל מנכ"לית הביטוח הלאומי שהסכימה עם זה ורצתה ללכת עם זה ונתנה את האישור לזה, בסבב הקודם, אני לא רואה סיבה למה לא להתאמץ על זה. זאת אומרת, ביחס למה שאתה אומר. יש חוסר, בבקשה, הנה, יש גם פה חוסר.

זה לא הדיון. אני מסביר לך למה כל-כך הרבה אמרו לכם יופי יופי יופי וזה לא קורה. למה זה לא קורה? יש לזה סיבות. ואלה הסיבות, פחות או יותר.

אתה אומר – זאת המציאות.

לא, אני לא אמרתי זאת המציאות. להיאבק אפשר, אבל אני מקווה שאתה כבר מספיק מבין, שהרבה מאוד דברים, כולם יגידו יופי, טוב, אבל מי שיושב בסוף בכיסא המחליט ויש עליו את האחריות, גם התקציבית וגם התקדימית, שרואה את הראייה הכוללת, כי זה בסוף כסף, הלא מישהו מסבסד את זה. אז לכן זה נופל. אני לא מחווה את דעתי כרגע אם זה נכון או לא נכון, אבל זה חלק מהבעיה. כן, בבקשה.

אני רוצה להוסיף עוד משפט לגבי התוכן של תנועות הנוער, דבר שאני, כמו שאמרה עמיתתי מיכל, מה שקורה לילדים הוא בהתאמה למה שקורה למבוגרים ולמרחב הציבורי. בשבילי, בעיני, בתנועות הנוער החילוניות, חסרה היתה מאוד זהות יהודית. זהות יהודית, לאו דווקא כזהות דתית, אלא כזהות לאומית, כזהות תרבותית. אני מרגישה שאנחנו, הדיאטה התרבותית שלנו היתה אהובה עלי מאוד וידעתי בעל-פה את כל חווה אלברשטיין וגם ברנר, גורדון, פיירברג וכו', אבל היה משהו מאוד חסר מבחינת הזהות של ישראליות יהודית, לא הלכתית. אני רואה שיש בעשור האחרון הרבה יותר לימוד וגם בתי מדרש וגם לימוד מקורות, גם בעולם החילוני, זה נראה לי מאוד מאוד חשוב. אי-אפשר רק על סנדות. לפחות אצלנו, אני מדברת רק על השכונה ממנה אני באתי, התוכן המרכזי היה צבאי, בעצם. זאת אומרת, לא יודעים אם הצבא משפיע על הצופים או הצופים על הצבא, אבל אצלו זה בא מאוד ממקום כזה מחנאי, מקום ראשון במחנאות אלף שנה. אבל אי-אפשר לחיות רק על סנדות ולי היה מאוד חסר דבר שאני חושבת שקורה, הייתי שמחה לשמוע – תנועת נוער, הם כמובן באים משם, אבל אני לא יודעת אם התנועות האחרות, הכחולות - - -

אנחנו נשמח להזמין אותך ב- 9.7 יש מעגל הידברות בירושלים שתנועת בני עקיבא מובילה, עם כל תנועות הנוער שבירושלים, במשך שבוע ימים יש מעגלים ואוהל הידברות מאוד מאוד - - -

סביב תשעה באב? מאיפה אתה?

אני ממועצת תנועות הנוער.

תודה רבה. אני שמחה לשמוע.

גם בחברה למתנ"סים מתקיימות לא מעט פעילויות.

זה חזר עכשיו מאוד.

תנועת הצופים, מנסה להיות קוסמופוליטית. אבל אני חושבת שגם שם זה השתנה מאז. חבר הכנסת שמעון אוחיון, רוצה?

האמת שאני קודם כל מתנצל, אתה היית צריך להיות שם.

איפה?

בביקורת המדינה, הנושא שם היו כל הרמטכ"לים.

ביקורת המדינה זה עוסקים הכל בדיעבד, כל הזמן. אנחנו עוסקים בעתיד.

לא לא לא, זה יפה, בסדר, באמת בקטע הזה, אבל הסוגיה היא קשה מאוד, מסמך הרפז וההשלכות הביטחוניות, לפחות הייתי צריך לשבת שעה שלמה, כשליבי הוא כאן, בתנועות הנוער, בעניין הזה.

תמיד לך אחרי לבך.

כן. אז בעניין הזה, תראו, בוודאי הייתי רוצה שתנועות הנוער באמת להעמיד לרשותן את מכלול המשאבים. אז חשבתי אפילו לעצמי, אני לא יודע מה היום מסגרת מינהל חברה ונוער מול הרשויות המקומיות, איך מתואם העניין הזה של התקצוב, אם בכלל יש דבר כזה. אם זה נשאר.

יש אמנה. יש אמנה שמחלקת את התפקידים בין משרד החינוך - - -

וגם תקצוב, שזה מחייב את הרשויות המקומיות?

יש הצעת תקצוב. לא, זה לא מחייב אותם לתקצוב.

יש ראשי רשויות.

זה רק המלצה.

ברור, ברור. בגלל זה חשבתי, עם כל הדיונים, אם הייתי יכול להעתיק את חוק נהרי לפה, בהקשר הזה, כלומר מה שהממשלה לא אוהבים אותו, אבל יש בזה פן חיובי לחייב בחקיקה, כפי שאנחנו עוד מעט הולכים לדון, עוד כמה שעות, מתחילים לדון בעניין הזה, מה נותנת הרשות המקומית, מה משלימה, שלא יישאר רק אצל ארז אשל ואחרים, התקצוב. הדברים הללו, אני בוודאי חושב שיש מקום לתנועות הנוער ואני חושב שאנחנו לא הפנמנו מספיק ולא מפנימים מספיק את הערך הגדול של הלימוד החווייתי. של התקופה הנפלאה הזאת, שבה בני הנוער שלנו חווים למידה בשלושה, תמיד אני חוזר לזה, היבטים, גם הצד הרגשי, גם הצד ההתנהגותי, המודלים לחיקוי, מדריכי הנוער, המודלים לחיקוי להתנהגות, הדילמות הערכיות שמתקיימות שם, הרעיונות, היוזמות, הגרעינים שקמו בזמנו. כל זה, אני חושב שאולי בכל-זאת, אני, למרות שיש לי כיפה על הראש, כיפה סרוגה ולא חרד, הלוואי ופה רות קלדרון דאגה לזהות היהודית. הלוואי משלושת הקודקודים במשולש הידוע של לאום, מדינה ודת, הלוואי בעניין הזה והיו מתקיימים דיונים סביב לאום ומדינה. לו תנועות הנוער, על דת בוודאי, אצלי גם זהות יהודית היא בוודאי גם מבטאת בכל דבר, אבל הסוגיות הללו צריכות להתקיים.
אנחנו צריכים לעודד את תנועות הנוער, צריכים לתת להם את המשאבים. הם לא צריכים להתדפק על הדלתות. יש להם ייעוד חשוב מאוד בטיפוח, באמת, בטיפול הנוער, בהקניית אידיאלים, בדו-קיום. כל הדברים היפים שאנחנו יכולים, אני רק מרגיש, לא מבין מדוע המדינה שלנו, שהיום נמצאת במצב כל-כך טוב יחסית מבחינת המשאבים, תנועות הנוער, שהם היו צריכים באמת לשאת אותם על כפיים, הם צריכים להתדפק על דלתות ולבקש וחסר לנו פה וחסר לנו שם. לכן אני באמת חושב שאולי עמרם מצנע, יושב ראש הוועדה, יזם ובוודאי רואה בעניין הזה חשיבות, שאנחנו כאן בוועדת החינוך נלווה, אם לא הספקנו השנה, במסגרת התקציב, נעשה מה שאנחנו יכולים עוד לעשות השנה.
אבל לטפח את הסוגיה הזאת של תנועות הנוער, לתת להם את המשאבים, כי שם יש ערכים, שם יש חינוך עשיר מאוד, עשיר מאוד חווייתי מאוד, דברים שבית-הספר במסגרת פורמאלית לא יכול לתת, בגלל המבנה ודרך ההתנהלות, תנועת הנוער נותנת הכל. הכל, גם מבחינת ההתפתחות האישית, גם אהבת הארץ, גם הנושאים החברתיים, הערכיים, יש שם עולם ומלואו ושאנחנו לדעתי, לא מנצלים אותו ואני לא חושש מהעניין האידיאולוגי. אדרבה, הצד האידיאולוגי ייצור פה ויכוח, עימות, בין דרכים וכל אחד יוביל בעניין הזה, שיש לנו איזה שהיא הסכמה בוודאי, לפחות לגבי המדינה, לגבי הארץ ואני בטוח גם לגבי העם. אני זוכר שהייתי שליח לפני הרבה שנים והיינו יושבים יחד עם כל השליחים של כל תנועות הנוער, אבל למרות הוויכוח האידיאולוגי, אבל היה קונצנזוס רחב, שיתוף פעולה במסגרת של תנועות הנוער החלוציות בוודאי והציוניות, לתת לעבוד למען העם היהודי ולמען מדינת ישראל.
איפה אתה הולך להתיישב, איפה אתה, אם אתה מתיישב בנגב או ביהודה ושומרון, זה כבר סיפור אחר. אבל יש קונצנזוס רחב מאוד שיכול לתת לנו כאן במה ערכית להתפתחות אישית, חברתית ולאומית, ולכן בכל מקום שיש מאבק, באמת, למען תנועות הנוער, אני רוצה להיות שם.

תודה רבה. ארז, כמה מילות סיכום.

אחד, לגבי ארגון נוער, אנחנו במינהל חברה ונוער במשרד החינוך מקווים מאוד שיקומו עוד תנועות נוער בישראל. אנחנו יודעים על ארגון נוער, אנחנו יודעים על השומר החדש, כדי להיות תנועת נוער, אתה צריך לעמוד בקריטריונים של סף מינימום, ואחד הדברים המרכזיים זה באמת היכולת של אותו רעיון שאתם מייצגים ואתם מייצגים, לסחוף כמות מינימאלית של בני נוער ובעיקר אנחנו יודעים שהסוד הגדול זה המדריך שסוחף את החניכים, שיש מספיק מדריכים שמוכנים להירתם לזה לאורך זמן ובשיטתיות ואנחנו באמת מאחלים בהצלחה גדולה, כי כאשר תיכנס תנועת נוער חדשה, זה יאתגר את כל תנועות הנוער הקיימות וחשוב, כמו שדני אמר, לאתגר אותם כל הזמן בשאלה מהו החזון הבא שלהם. לגבי החברה למתנ"סים, את כל הנושא של ארגוני הנוער, שאירית ציינה שאנחנו רואים בחזון של תהליך של עד 2020 – 300,000 בני נוער בארגוני נוער, הליבה של הפעילות תהיה ב- 700 המתנ"סים שמפוזרים ברחבי הארץ, והפעלה בתוך בתי-הספר, לאחר סיום שנת הלימודים.
אני רוצה לציין עוד דבר אחד. אנחנו ב- 70 שנה למרד גטו וארשה ולמרידות היהודיות בשואה וכל ראשי תנועות הנוער היו ביחד השנה במסע מרגש מאוד בפולין. בשורש שאנחנו בוחנים בנקודת המשבר הגדולה ביותר מי הוביל את המרידות, אז זה כמובן חניכי וחניכות, מדריכי ומדריכות של תנועות הנוער בישראל, וזה אולי אחד הדברים שבדברים שנאמרו כאן על-ידי חברי הכנסת, מחבר לאלה שמובילים את הרעיון הערכי.

תודה, קודם כל, באמת שבאתם. אני אמרתי בראשית דבריי, שהכנסת מציינת היום את יום הנוער והצעירים ואין יותר מתאים מלעסוק בתנועות הנוער. גם אני בוגר תנועת הנוער, הייתי בנוער העובד והלומד וגם אני חושב שחלק גדול מקווי האופי והפעילות והדברים שעשיתי כל חיי, ניזונים, מוזנים, מהשורשים של תנועת נוער שהתבטאה בתפישת עולם ציונית פוליטית, תכף אני אומר על זה מילה, לא צריך להתבייש, שדאות, מחנאות, טיולים ברגל. אני פעם נשאלתי באיזה שהיא הזדמנות מיהו ישראלי לדעתי ואמרתי שישראלי הוא מי שלפחות אחד מחמשת הפעילויות האלה, או לא אחת, שלוש מחמשת הפעילויות האלה, הם חלק מהוויית חייו – טיולים ברגל בארץ, ריקודי עם, שירה ישראלית, תנועת נוער וצבא. כלומר, חמישה מגוונים של פעילות שאם אתה עם שניים או שלושה מהם, אפשר לקרוא לך ישראלי. ולצערי הרב, יש בחברה הישראלית היום - - -

היום יש שירה ישראלית עשירה.

בסדר, אבל הדימוי זה הוא כן, צריך להיזהר.

היום בחברה הישראלית אני אומר לכם ש- 50% להערכתי, לא עוסקים אפילו באחד מתוך החמישייה הזו. וזה בהחלט יוצר מכנה משותף נמוך מדי, במערכת הישראלית ומה שאמרתי כמובן זו דעתי האישית.
תראו, בתנועות הנוער צומחת המנהיגות העתידית של מדינת ישראל. בתנועת נוער מתחנכים להיות איכפתניק, לרצות לשנות ולקחת אחריות וזה נעשה בתנועות הנוער למיניהן ותנועות הנוער בראשית דרכה של המדינה היו בעיקרן תנועות נוער פוליטיות שהיו גם מחוברות למפלגות ויותר מאשר למפלגות – לתפישת עולם, לדעה, לתחום ואני לא רואה בזה דבר פסול, כי בסופו של דבר, אנחנו בחינוך הלא פורמאלי, בתנועות הנוער שכל אחד מצטרף מרצונו או מרצון ההורים שלו, שם צומחים כפי שאמרתי, המנהיגים, המנהיגות, הנכונות לקחת אחריות והמעורבות, המעורבות בנושאים המרכזיים שמעסיקים את החברה הישראלית. בין אם זה אופי החברה הישראלית, בין אם זה הוויכוח בין דת למדינה, בין אם זה הוויכוח על גבולות מדינת ישראל, בין אם זה הוויכוח על מהות החברה הישראלית, על הערבות ההדדית, על האחר, השונה, המאבק נגד גזענות, כל אותם דברים חשובים יותר וחשובים פחות, כל אחד על-פי דרכו, בעצם זה לב לבן של תנועות הנוער.
אני מסכים עם האמירה שבכל דור ודור צריך ליצור את הדגלים שזה מונח מחליף לאתגרים החדשים ולהציב בפני הנוער אתגרים, דגלים, יעדים מורי כיוון, מורי דרך, מהם הדברים הנכונים, מהם הדברים שהחברה רוצה להיות מובלת אל. זה תפקידה של ההנהגה, אבל זה תפקידם כמובן של הצעירים ואני מוכרח לומר, למרות השאלה הפרובוקטיבית ששמתי כנושא לדיון, אני מתרשם שיש בהחלט פעילות מתגברת בשנים האחרונות. גם נוער גם צעירים, חלק מהדיונים היום יהיו גם בנושא הצעירים בכלל, זה הגרעינים הקהילתיים, בין אם הגרעינים התורניים ובין אם הגרעינים הקהילתיים, זה חברות שונות, כמו אור וכמו איילים, תנועה לנגב, לגליל, בהחלט יש היום התעוררות. ההתעוררות הזו צריכה להיות מנוצלת, כי זה פוטנציאל באמת ליצור איזה שהוא מין איזון חוזר לנוער שנוטה ונטה להתכנס בחדרים סגורים – פייסבוק, אינטרנט, מחשבים, טלוויזיה וכמובן התופעות השליליות שמלוות אותנו היום, שזה אלימות, שתייה חריפה, סמים וכדומה. ולכן אני חושב שבאמת תנועות הנוער הן כל-כך חשובות, אנחנו היום לא עוסקים בתקציב, אני גם מניח שכולם מבינים שבשנה הזו, בשנה הבאה, באותו תקציב מדינה שהולך ומאושר, קשה מאוד יהיה להרחיב פעילות תקציבית, אבל נצטרך לשמור על מה שקיים ולנסות להשתמש במשאבים הקיימים, בצורה כמובן יותר מושכלת ויותר נכונה.
אני רשמתי לעצמי מספר דברים. אחד – באמת הרשויות המקומיות. כמי שבא מהשלטון המקומי, אין לי ספק בכלל, שהרשויות המקומיות, השלטון המקומי, ראשי הערים, בידם הכוח לשנות. וראש עיר ועירייה שרוצים, הם מקדמים ופועלים בנושא תנועות הנוער. אני יכול להגיד לכם, בחיפה, שהיא האימא של תנועות הנוער, מזה עשרות שנים, באמת פועלות הרבה מאוד תנועות נוער, עם מועצת תנועות נוער, מועצת תלמידים, מועצות משולבות, ואנחנו רואים בזה רק ברכה.

עם עזרה בכל התחומים.

עם עזרה בכל התחומים, בהחלט, גם בפיסי וגם בפעילות ואני חושב, דרך אגב, גם צריך לציין את עיריית תל-אביב, אני יודע שהיא רואה למשל, לקחה לעצמה את תנועת הצופים, כתנועה עירונית.

את זה אנחנו לא כל-כך אוהבים.

אני יודע, יש לזה מתנגדים, יש לזה פעילים, אני מוכרח לומר שבחיפה ערכתי כמה דיונים בעניין הזה ובסוף נכנעתי ולא הכרזתי על תנועה מסוימת אחת, כתנועה עירונית.

ונכון עשית.

אבל יש בזה גם יתרונות. זה נכון שזה סותר את העיקרון שתנועת נוער צריכה להיות עצמאית וצריכה להיות עם אידיאולוגיה ותפישת עולם, וצריך לעודד אותם. אני גם רוצה לומר לכם, אני גם רוצה לומר לכם, אני אמרתי את זה בקריאת ביניים, כי אני ראיתי בירוחם, למשל, יישוב מאוד קטן, שברגע שתנועות נוער מתחילות להתחרות על החניכים, אז אתה רק מפסיד. ולכן, למשל בירוחם, אנחנו הלכנו לתפישה של תנועה אחת שמייצגת את הציבור היותר דתי, שלוש תנועות בעצם, אחת – החרדים, השנייה – הציונות הדתית, והשלישית אמרנו – נבחר את אחת מתנועות הנוער שתייצג באמת את הציבור הלא דתי ובירוחם במקרה זה הצופים, הנוער העובד היה לו איזה קן קטן, אבל הוא לא, לא הצליח, כי עוד פעם, מספר הילדים, אם אתה רוצה בסוף שבאמת המטרה היא שילדים יהיו משולבים בתנועת נוער ולא כל-כך חשוב באיזה. כלומר, צריך להתאים את זה. אבל מה שבטוח, שהרשות המקומית היא מאוד דומיננטית ומאוד קריטית ומאוד חשובה ואם דיברנו על מבנים, אל"ף, הקצאת מבנים, בי"ת שיפוץ מבנים, ובניית מבנים, זה בכלל, בעצם, חונה רק ברשות המקומית.

אם הרשות המקומית ולא אציין שם, היתה נותנת לכלל תנועות הנוער מה שהיא נותנת לאגודת ספורט אחת, מכבי או אחר, לא משנה, זה חשוב. אני לא פוסל את הספורט, אני רק מדבר על ההקצאה התקציבית הפרופורציונאלית, מול תנועות הנוער. אתה מקצה לספורט שהוא בוודאי יש לזה ערך, במיוחד כשאותה אגודה היא גם מקצועית והיא מעסיקה אנשים בשכר כזה וכזה ואנשים מבחוץ, הלוואי, ואני שואף, שכל תנועות הנוער יחד יקבלו מה שאגודת ספורט אחת מקבלת.

חלוקת משאבים נכונה יותר.

כן. רבותיי, מה שאנחנו יכולים בוועדה, זה לקרוא לרשויות המקומיות, לעודד אותן ולפעול ואני מציע גם להנהגות תנועות הנוער באמת להיות שם פעילים. יש עכשיו בחירות, אפשר "לסחוט" מראשי הערים כל מיני הבטחות בעניין הזה, כי כולם רוצים להיראות בסדר ולהיות קשורים לצעירים.
אני מוכרח לומר שאני הייתי במודעות שימי שלישי הם באמת ימים של פעילות לתנועות הנוער. אני מבקש, ארז, אתה נציג משרד החינוך, גם האחר, גם החינוך הפורמאלי, אז באמת צריך לפי דעתי ההחלטה היתה החלטה נכונה בזמנו, שיום שלישי הוא יום לימודים - - -

יש חוזר מנכ"ל. כל התגבורים בימי פסח.

צריך קריטריונים לכל השעות של אחרי הצהריים. קריטריון בחופשה.

אני רוצה רק לסכם ולבקש ממשרד החינוך שיקפיד שהוראות מנכ"ל מיושמות ויום שלישי הוא יום לימודים גם במערכת הלימודים של יום לימודים ארוך, הוא יום קצר. בפורמאלי, אני מניח שזה עובד, הבעיה היא שבטח מנהלות בתי-ספר וארגונים שונים, יוצרים כל מיני פעילויות כי בסוף הזמן הוא אחד המשאבים החשובים, אבל כל זה נועד כדי שבאמת תהיה פעילות אחר-הצהריים.
דבר נוסף מאוד חשוב והוא תלוי עוד פעם ברשויות המקומיות ובהנהגות של בתי-הספר, זה באמת לפתוח את בתי-הספר בפני תנועות נוער. יש בתי-ספר שאפילו בחצר בית-הספר נמצא המקום, הקן או השבט או הסניף, כל אחד על-פי השמות הנפוצים בתנועת הנוער, שבחצר בית-הספר ובחלק ממתקני בית-הספר, מתבצעת בכלל פעילות של תנועת הנוער, אז זה באמת מה שנקרא אלה שהולכים רחוק מאוד עם התנועה. אבל מעבר לזה, זה גם לאפשר לתנועות הנוער לשווק את עצמן בבית-הספר, ליצור את הקשר עם הילדים וכל הדברים האחרים שקשורים בזה.
הוועדה, ועדת החינוך שמה לעצמה כיעד וכמטרה באמת נושא הנוער והצעירים ואנחנו כתובת ואנחנו נעשה את כל שביכולתנו, כדי שגם יהיו בעתיד תקציבים יותר ראויים, גם משאבים, גם תשומת לב ובהחלט ניסיון להביא לכך שכל נער ונערה בחברה הישראלית, משתתף בפעילות לא פורמאלית. בין אם הוא בפעילות במתנ"ס, בין אם הוא בפעילות בתנועת נוער ואני אומר לכם שחלק גדול מהנוער לא נמצא בכלל בפעילויות הלא פורמאליות האלה של שעות אחר-הצהריים והחופשות, אלא נמצא במקומות אחרים ואחת המטרות שלנו והיעדים שלנו, וגם זה דרך אגב מופנה בעיקר לראשי הרשויות, למפות את הנוער, איפה הוא נמצא, מה הוא עושה ולעודד אותו להשתתף בכל הפעילויות האלו. אין דבר יותר משפיע על, נגד אלימות, נגד סמים, נגד אלכוהול, נגד בכלל התפרחחות ברחובות ו-ונדליזם ברחובות, מאשר כל אותן פעילויות, כולל פעילויות ספורט, כמובן.
אז אני מאחל לכולנו שנדע ימים טובים ותודה רבה על כל העשייה.
<הישיבה ננעלה בשעה 10:30.>