הכנסת התשע-עשרה

PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
09/07/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 17>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ב' באב התשע"ג (09 ביולי 2013), שעה 13:00

<ההסברה הישראלית בתפוצות>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר
דב ליפמן

>
דניאל סימן - סמנכ"ל הסברה, משרד ראש הממשלה

יונתן מוסרי - מנהל ניו מדיה, משרד ראש הממשלה

יגאל פלמור - דובר המשרד, משרד החוץ

חנה קורן - מנהלת אגף בכיר עידוד עלייה, המשרד לקליטת העלייה

מרגריטה ספיצ'קו - רכזת תפוצות, המשרד לירושלים והתפוצות

שלום ליפנר - יועץ, המשרד לנושאים אסטרטגיים

ג'וש שוורץ - מזכ"ל, הסוכנות היהודית

אבי מאיר - מנהל תחום ניו מדיה, הסוכנות היהודית

ד"ר דוד בריקסטון - סגן יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית

מרטי דיויס - יועץ בכיר, ההסתדרות הציונית העולמית

אורית כהן - דוברת, קרן קיימת לישראל

שמואל (סאם) גרונדוורד - מנכ"ל, הקונגרס היהודי העולמי

חיים בן-יעקב - סגן המזכ"ל, הקונגרס היהודי היורו-אסייתי

פרופ' ג'ראלד (גרשון) שטיינברג - נציג, NGO MONITOR

בנימין איש שלום - נשיא בית מורשה ויו"ר המכון ללימודי היהדות, הסוכנות היהודית

דוד דנקר - קשרי ממשל, איחוד הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה

יוסף היימס - מנכ"ל, HonestReporting – דיווח נאמן

סיימון פלוסקר - Managing Editor, HonestReporting – דיווח נאמן

אלכס מרגולין - עורך, HonestReporting– דיווח נאמן

מייקל דיקסון - מנכ"ל, StandWithUs Israel

מיכל פקטור - נציגה, StandWithUs Israel

לנה אבאייב - סגנית מנהל אגף תקשורת, מכון מחקר NGO Monitor

שושנה יסקול - יועצת לעמותות, REACH3K

אלחנן גלזר - חבר הכנסת לשעבר

איימי לין אלברטסון - משתתפת, פרויקט תגלית

תמיר ורצברגר - פעיל עצמאי בתחום ההסברה והתפוצות

דנה גורדון שושני

הדר אביב
<ההסברה הישראלית בתפוצות>

צהריים טובים, אני שמח לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בנושא ההסברה הישראלית בתפוצות.
החלטתי לקיים את הישיבה הזאת כי לא פעם אני שומע מכל מיני גופים וארגונים בחו"ל – ואני כמי שהסתובב המון בחו"ל, הייתי ספורטאי, הייתי שגריר של המדינה בתחום הספורט – שישנה בעיה, ותמיד אומרים שמשהו בהסברה שלנו לא עובד. כמו בעוד תחומים בהם עוסקת הוועדה, גם בתחום הזה יש המון גופים, אין ראש אחד, אין מדיניות אחת, ואני מזהה איזשהו קושי. וכששואלים למה אתם לא עושים את זה טוב, לא יודעים למי לתת ציון, כי יש המון גופים.

בישיבה הזאת ביקשתי לזמן את הגופים שעושים הסברה, לשמוע אותם, לראות מה כל אחד עושה, וזאת לא הישיבה האחרונה בנושא. בכנסת הנוכחית חייבים להגיע לאיזשהו פתרון, לבנות איזשהו גוף או איזשהו שיתוף פעולה; שיהיה גוף אחד שייקח אחריות ותהיה מדיניות בנושא ההסברה, כי זהו אחד הדברים החשובים למדינה שלנו.
אנחנו מתכבדים בנוכחותו של חבר הכנסת דב ליפמן, חבר הוועדה – נושא הדיון ידוע לך. אתה רוצה להגיד כמה מילים?

רק לחזק את מה שאמר יושב-הראש: אני יושב בלשכה שלי, וזה קצת בדיחה לפעמים, כי יש כל מיני גופים וכל מיני גורמים, ואנחנו מנסים לבדוק בדיוק מה כל אחד עושה והאם יש שיתוף פעולה בכלל, או שכל אחד הולך לבד. ואני חושב שאם נצליח, דבר ראשון, להביא למצב של שיתוף פעולה, ואולי נעבוד יחד על המסרים, ואם נוכל להגיע למצב, ואולי זה חלום, שיהיה גוף שמנהל את הנושא, זה רק יחזק אותנו כמדינה. כי ברגע שיש פילוג, כמו שאנחנו רואים עכשיו, זה מביא לא לנזק, אבל זה לא עוזר כמו שיכול לעזור.
אני מקווה שנגיע למצב שיהיה איזשהו שולחן עגול, ולמצב שעובדים יחד ויוצרים את הגוף שאתה תיארת.

אני מסכים אתך מאוד, ואני לא מפחד מהמילה "נזק". זה באמת נזק. אם אנחנו, כחברה ישראלית, חברת היי טק וניו-מדיה, לא מצליחים להגיע למקומות מסוימים, ואם מגיעים אז רק בצורה שלילית, אני חושב שזה לא נכון. יש לנו הרבה חיובי, יש לנו הרבה מה למכור.

דניאל סימן, סמנכ"ל ההסברה, נציג משרד ראש הממשלה, בבקשה.

כבוד חברי הכנסת, אולי זה טוב שאני כסמנכ"ל משרד ראש הממשלה מתחיל, כי אני אולי מהוותיקים ביותר, לפחות מתוך שירות המדינה. השנה חגגתי 30 שנה בכל מיני תפקידים, ובארבע השנים האחרונות זה הדיון השביעי אליו אני מוזמן, כל פעם בתפקיד אחר – הייתי מנהל לשכת העיתונות, הייתי סמנכ"ל משרד ההסברה והתפוצות, ועכשיו בתוך משרד ראש הממשלה – וזה, במקרה הטוב, הדיון הרביעי שבו שואלים את אותה שאלה.

בוועדה הספציפית הזאת?

זה לא משנה איזו ועדה, אני זומנתי לכנסת, אני כבר לא זוכר אם זה היה בוועדת החוץ והביטחון, או בוועדת העלייה, היו המון ועדות.
כמה שאני אנסה שזה לא יישמע כביקורת כלפיכם, כי אני, כעובד מדינה, לא רוצה להישמע כמי שמעביר עליכם ביקורת, אבל בדיקה קצרה ביותר במרכז המחקר והמידע של הכנסת, בטלפון אחד הייתם יודעים את התשובה לשאלה הראשונה שלכם – יש גורם שמתאם, יש תיאום בין הגופים.
אך לפני חצי שנה, במבצע בעזה, ראינו, אני לא רוצה להגיד: שינוי מדהים במערך ההסברה הישראלית, אבל ראינו עליית מדרגה כתוצאה מהדברים - - -

סליחה, מי הגורם המתאם?

מטה ההסברה במשרד ראש הממשלה.

זה אתה?

זה לא אני, אני כרגע נכנסתי לתפקיד.

אם הגורם המתאם הוא האחראי, אז אני רוצה לבקר אותו, כי אני חושב שאנחנו נכשלים בהסברה.

הרשה לי, קודם כל, לתקן אותך, כי לבוא עם הכרזה כל-כך נחרצת, לצערי הרב, בלי לדעת את העובדות, וכפי שאני לא רוצה לבקר אתכם, אני חושב שזה עושה עוול לעובדי המדינה שמשקיעים המון שעות; ולא רק לעובדי המדינה, גם לציבור שהכשרנו במשך ארבע השנים האחרונות במשרד ההסברה והתפוצות זה עושה עוול.

כי יש שינוי מהותי – ואני כמי שעוסק בזה 30 שנה, ולא חסכתי את הביקורת שלי לאורך השנים – ובהחלט יש שינוי מהותי בשמונה השנים האחרונות, במיוחד מאז מלחמת לבנון, שאז לדעתי, הגענו, אני לא רוצה להגיד: שפל, אבל כבר אז, הפגמים שבמערך ובכל הפעילות התודעתית של מדינת ישראל נתגלו לעיני כל.

בעקבות ועדה של ישראל מימון, מזכיר הממשלה בשעתו, ומסקנות שהונחו מטעם מבקר המדינה בכמה דיווחים שחוזרים עוד לפני 11–12 שנה, בהם ביקר את מערך ההסברה הישראלית, הוקם בתוך משרד ראש הממשלה מערך ההסברה הלאומי, שהיום בראשותו של לירן דן.
תחתיו יש את מטה ההסברה הלאומי שאחראי על תיאום בין כל הגופים, שכולל את משרד החוץ שאחראי על ההסברה הישראלית בחוץ-לארץ, בשעתו את משרד ההסברה והתפוצות, והיום את התפוצות בלבד; את דובר צה"ל שעוסק בהסברת צה"ל בלבד – אחד הלקחים הגדולים מהמבצע בלבנון היה שנטיית המדינה להישען על צה"ל לעשות את ההסברה והדוברות כי זה מאוד נוח, והם מאוד מאורגנים ונמצאים בשטח, היא לא מקובלת. אבי בניהו בתפקידו כדובר צה"ל, תיקן את זה במבצע בעזה כשהיה דובר צה"ל.
היום ההובלה וההנחיה ניתנות ממשרד ראש הממשלה, וכל הגופים הסכימו ששם צריכה להיות ההובלה, והתיאום נעשה עם כל הגופים. זה לא שנציג ראש הממשלה קובע לבד; מתכנסים מדי פעם, כל שבועיים-שלושה, כל הגורמים, משטרת ישראל, משרדים ממשלתיים רלוונטיים לנושאים מסוימים, מעלים נושאים, ממליצים לממשלה, יועץ ראש הממשלה יושב בדיונים של ממשלת ישראל כך שיש גם הפקת לקחים תמידית. למשל, משרד ראש הממשלה זכה בפרס על התיאום ההסברתי בביקור נשיא ארצות-הברית. כשאנחנו מצליחים אף אחד לא יודע מזה, וזה טוב שלא יודעים, כי זה אומר שהדברים נעשים כמו שצריך.
שאלת קודם מה תפקידי – עברתי ממשרד ההסברה והתפוצות למשרד ראש הממשלה כדי להקים, בהנחיית ראש הממשלה – הוא קורא לזה: חוד החנית של ההסברה הישראלית – להקים אגף אינטראקטיבי, או מדיה חברתית על בסיס ההצלחה שהיתה במבצע בעזה לפני שישה וחצי חודשים, למצוא את הדרך לתאם בין הגופים הממשלתיים לגופים הלא-ממשלתיים, על בסיס פעילות של האזרחים הישראליים. ושוב, כי היום, בכל האלמנט של המדיה, לא רק החברתית, אלא גם הדיפלומטיה הציבורית, היום לציבור יש תפקיד חיוני, אולי עקרוני, בהצגת עמדותיה של מדינת ישראל במאבק התודעתי, ולכן אנחנו הולכים לפעול בדיוק בתחום הזה.

מה ההפרש בין מה שקורה במשרד ראש הממשלה ומשרד החוץ, ואיך זה הולך?

יגאל, אתה רוצה להשיב, או שאתה בשביתה?

יגאל ואני מכירים המון שנים, ואנחנו מתואמים לגמרי. יש למשרד החוץ, עם הניסיון הרב והעובדה שהם אנשים שפועלים גם בחוץ-לארץ, לא כמוני שתקוע בתפקידים מסוימים במשך 30 שנה, הם עוברים כל ארבע שנים לתפקיד אחר ומקבלים תמונה הרבה יותר רחבה של הדברים. הם פרטנר יסודי מאוד של משרד ראש הממשלה בהתוויית הכיוונים ההסברתיים.
לדוגמה, הדיון האחרון שהיה לנו בשאלה כיצד אנחנו מעלים את נושא ההקצנה, ואני משתמש כבר בתיקון שעשינו בדיון – רצינו לדבר על האסלאמיזציה של עזה, אבל הגענו למסקנה שהשימוש במונח הזה ייראה כפגיעה באסלאם והחלטנו להשתמש במונחים של הקצנה. אז ההצעה הזאת הועלתה בדיון הזה לראש הממשלה שנתן את ההנחיות, אישר את המלצות הוועדה, וכל הגופים מתואמים, כל אחד בתחומו, כל אחד לפי הפעילות שלו, ובפעילויות שאפילו בדיון כזה אני מעדיף לא להרחיב עליהן את הדעת, כי מה שחשוב הוא שהדברים ייראו כפעילות של הציבור ולא משהו שמונחה מלמעלה על-ידי המדינה.

ודרך אגב, כפי שהדברים מתנהלים היום במדיה החברתית, שום מדינה לא יכולה להוביל את הדברים. הציבור מוביל. המדינה יכולה לקוות שהציבור ירצה לקבל את הכיוונים, אבל בסופו של דבר, גם לטובת המדינה טוב שהציבור יביע את עמדות מדינת ישראל.

השאלה היא: יש לנו מחלקת הסברה במשרד החוץ, במשרד ראש הממשלה, במשרד התפוצות, ובטח יש עוד כמה משרדים שיש בהן מחלקת הסברה – האם אנחנו צריכים כל-כך הרבה מחלקות, או שמספיק שגוף אחד ירכז את זה, שתהיה לו אג'נדה, שתהיה לו מדיניות, והוא יעשה את זה הכי טוב שאפשר?

ואגב, זה הכול תקציבים? זה הכול תקנים? יכול להיות שאני טועה - - -

אני יכול להגיד, רק מהניסיון של משרד ההסברה והתפוצות – שוב, אני מבקר את הבוס שלי עכשיו – שאני חושב שזאת היתה טעות לסגור את זה, מסיבה מאוד פשוטה. כשדיברת על תקציבים, ואני מנוסה הרבה שנים בשירות המדינה, גוף אחד לא יקבל את התקציבים שהרבה גופים יקבלו. אבל לא בגלל זה צריך שיהיו כל הגופים האלו.

אף אחד במשרד ראש הממשלה לא יכול להיות בעל ההתמחות שיש לנציגי משרד החוץ. לאנשי משרד החוץ שעוסקים בעיקר בדיפלומטיה לא יכולה להיות ההתמחות של אנשים שמתעסקים בדיפלומטיה ציבורית. אף אחד מאתנו לא יכול לקבל את ההתמחות שיש לאנשי דובר צה"ל. משטרת ישראל גם כן, הרי מה שעובר על השוטרים – אדם מבחוץ, או אני, מוכשר ככל שאהיה, ואני רוצה לקוות שאני כן, ועם כל הקשרים שפיתחתי לאורך השנים, הגם שמפכ"ל משטרת ישראל היה הסמ"פ שלי בצנחנים , עדיין, אני לא אוכל לקבל ממנו את מה שמחלקת ההסברה במשטרת ישראל תוכל.

ולכן קיומם של אותם גופים היא חיונית כדי לקבל את המידע מתוך הגופים, כל עוד יש גוף מטה שמתאם את הדברים, ויש את הגוף המתאם שמקובל על כולם, וזה בתוך משרד ראש הממשלה. זה היה בעקבות מסקנות הוועדה של ישראל מימון, שנמשכה לאורך שנתיים, שראיינה לא רק גורמים ממשלתיים, אלא גם חוץ-ממשלתיים, והמסקנה היתה שכל הגופים חייבים להיות תחת הנחיה. המטה הוא לא פועל אלא מנחה ומתאם, אבל ההנחיה חייבת להיות, והיא גם מקובלת על כל הגופים של ראש הממשלה.

אז משרד ראש הממשלה הוא האחראי על האג'נדה? הוא יודע לנתב את כל הגופים? לכל אחד יש תחום אחריות? כי נשמע עכשיו גופים ויכול להיות שנראה הרבה חפיפות.

סליחה שאני קוטע אותך, אבל יש גם תיאום עם הגופים החוץ-ממשלתיים, גם עם עמותות, גם ישראליות וגם כאלה שפועלות לטובת ישראל, גם יהודיות וגם לא יהודיות. והיום, באמצעות המדיה החברתית, קל יותר להגיע.
אחד התפקידים של המערך שאני מקים כרגע יהיה גם לתאם ברמה הזו כי יותר קל להגיע להרבה יותר אנשים ויותר מהר, וגם בזה יהיה תיאום. לא מחייבים אף אחד, אבל אנחנו חושבים שגופים שרוצים לייצג את האינטרסים של מדינת ישראל – הגוף העיקרי, משרד ראש הממשלה, שגם יכול, לא רק באמצעות תקציבים, גם באמצעות הסמכות שהמעמד מקנה למשרד.

רק לאחרונה חברה אמריקאית, יהודים אמריקאים שעובדים בחברת יחסי ציבור, שכבר עשר שנים תורמת את התובנות שלהם – אני לא רוצה להיכנס יותר מדי למה שהם עושים, אבל תובנות שהם פיתחו לגבי פעילות הדיפלומטיה הציבורית והתודעתית של מדינת ישראל הם תורמים לנו, ואת זה לא כל גוף עצמאי יכול לקבל. משרד ראש הממשלה, המערך הממשלתי, כן יכול.

התפקיד שלנו הוא להוריד את זה מלמעלה, מהרמה הממשלתית, לשפר את העברת הדברים האלה גם לגופים הפרו-ישראליים, כדי שכולנו נהיה מתואמים והמסר שייצא ממדינת ישראל, הוא לא יהיה אחיד, בסופו של דבר אנחנו מדינה דמוקרטית, אבל לפחות שיהיה מסר חזק שיישמע בקול גדול ברחבי העולם.

תודה. עכשיו הייתי רוצה לשמוע מה המשרדים האחרים עושים. משרד החוץ, יגאל, בבקשה.

כפי שדני אמר, יש גוף מתאם – מטה ההסברה הלאומי, ואני חייב להגיד שגם אני סוחב די הרבה שנים בתפקידי הסברה ודוברות במשרד החוץ, והקמתו של הגוף הזה מקלה מאוד על עבודת ההסברה מול כל הקהלים ומול כל המדינות בחו"ל.
יש למשרד החוץ פריסה במאה מדינות בערך, עם נציגויות שלא תמיד מאוישות כפי שהיו צריכות להיות, כידוע, אבל עדיין יש נוכחות ויש פעילות. אנחנו מחזיקים במומחיות בהגעה לקהלי יעד שונים, ומשונים, לפעמים, ברחבי העולם, ובזה אנחנו עושים שירות לכל מדינת ישראל. אנחנו לא מייצגים את משרד החוץ, אנחנו מייצגים את מדינת ישראל כולה, את הממשלה ואת המדינה.

ואנחנו עושים את זה בכל השפות הרלוונטיות ולכל הציבורים, גם לציבורים יהודיים כמובן, ובעדיפות, אבל לא רק. יש ציבורים אחרים שהם ציבורים משפיעים ושמולם אנחנו עובדים. אנחנו מדברים על חברי פרלמנטים ועל מעצבי דעת קהל, על אקדמיה, על חוקרים ואינטלקטואלים, על סטודנטים, על קבוצות צעירים, על ארגוני חברה אזרחית, גורמים מסחריים וכולי.
את כל זה אנחנו עושים בחו"ל באופן כמעט בלעדי, מטעם המדינה באופן בלעדי, והמסרים שמגיעים הם מסרים שמעוצבים יחד באמצעות מטה ההסברה הלאומי. כאמור, אני לא יכול לדעת מה קורה בצה"ל. אבל פתאום עולה איזו שאלה בעייתית מאוד שנוגעת לצה"ל, או שאלה שנוגעת למתאם הפעולות בשטחים, או למשטרה, או למשרד הפנים – אני צריך לקבל מהם את המידע, כי את המידע הזה אין לי במשרד, ואת זה אני יכול לעשות באמצעות שיתוף פעולה בילטרלי, כלומר, להרים טלפון למשרד הרלוונטי, או דרך מטה ההסברה הלאומי אם צריך לא רק מידע אלא גם ליישר קו, כדי שכל המשרדים והגורמים הנוגעים בדבר ידברו בשפה אחת.
זה הדבר החשוב, כי לפני שהיה מטה ההסברה הלאומי, כל אחד גיבש לעצמו איזשהו קו, ובהמולה הגדולה של המשבר, אם זה היה מבצע צבאי או משבר מדיני או משהו כזה, כל אחד אמר פחות או יותר מה שהוא הבין, מה שהוא רצה להגיד. זה, כמובן, יצר קקופוניה שלא שירתה את האינטרס של אף אחד. ובאמצעות הסמכות של משרד ראש הממשלה ומטה ההסברה הלאומי אנחנו מצליחים להביא ליישור קו. זה לא אומר שתמיד המלצות משרד החוץ מתקבלות, אבל ברגע שמדובר על הסברה כלפי חו"ל, העמדה של משרד החוץ בדרך-כלל מתקבלת. יש העדפות שמגיעות אלינו לפעמים מצד משרד ראש הממשלה, זה לגיטימי לגמרי ואנחנו מבצעים את זה, והם הגוף שמנחה את הגורמים האחרים כדי שיידעו מהו הקו שעליו הוחלט.

אני חייב להגיד שזה עובד, זה עובד טוב. יש פה ושם חריקות, כמובן, כמו בכל מערכת גדולה, אבל בסך הכול זה עובד טוב מאוד. קיבלנו גם הדים מבחוץ – לפני פחות משנה הגיע לכאן כתב בכיר ממדינה ערבית, וישבנו עם עוד כמה כתבים על כוס קפה, ואז הוא אמר: אין לי מושג איך אתם עושים את זה, אבל נראה שכל הדוברים שלכם שמופיעים ברשתות הבין-לאומיות, כולם מיושרים על אותו מסר, וזה מאוד אפקטיבי; אתם כנראה מדינה מאוד מסודרת ומאוד ממושמעת, כל הכבוד.

אז גיחכנו קצת, כי הרבה דברים טובים אפשר להגיד על מדינת ישראל, אבל "מסודרת וממושמעת", בוא נגיד, זה לא במקום הכי גבוה ברשימה. אבל ככה זה נראה להם מבחוץ, וזה עובד לא רע.

לגבי האפקטיביות של המסרים, זה נושא רחב מאוד שלא נמצה אותו היום בכלל, אבל אני רוצה להתחיל בדבר אחד. אתה, כבוד היושב-ראש, הזכרת שפנו אליך יהודים ואמרו, ההסברה לא אפקטיבית, זה לא עובד, וכולי – מהיום הראשון בו נכנסתי למשרד החוץ ויצאתי לחו"ל, אני שומע אותם דברים מקהילות בכל העולם, במזרח ובמערב, הם אף פעם לא מרוצים משום דבר. אם אתה עושה, אז אתה לא עושה טוב. אם אתה עושה יותר, אז אתה עושה יותר מדי. אם אתה קצת מרגיע, אז למה לא עשית. ואם אתה עושה דברים, ולפעמים אתה חייב לעשות מתחת לרדאר כדי שזה יהיה אפקטיבי, ולא לעשות את זה עם חתימה של שגרירות או של מדינת ישראל, אז הם באים ואומרים לך, תראה איזה דברים נפלאים יש פה, למה אתם לא מסוגלים לעשות דברים כאלה?
אז יש תחושת אי שביעות רצון כללית בקרב הקהילות היהודיות, ואני מקבל שהיא קיימת, כמובן, אי אפשר בכלל להתעלם מזה, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב קצת מעבר להסברה, למה היא קיימת. כי ההסברה עובדת, הם מקבלים את כל החומרים ואת כל המסרים; הם משותפים – מי שרוצה, השגרירויות משתפות אותו. אנחנו, משרד החוץ, למשל, עושים פעם-פעמיים בשנה סמינר מנהיגות יהודית צעירה, שנחשב לאחד הדברים הכי מבוקשים בקהילות; שולחים לשם אנשים אחרי תהליך מיון קפדני מאוד. וכשהם חוזרים, כמעט בכל המקרים, אני שמח לספר שהמיון הוכיח את עצמו והם ממשיכים הלאה בתפקידים בכירים, חשובים ומשפיעים, במהלך הקריירה שלהם בתוך הקהילות ומחוץ לקהילות. זה עוד יותר חשוב, כי הם מגיעים להשפיע בחברה הכללית.
יש עוד גורמים בארץ ובעולם שמביאים לפה צעירים יהודים ומשקיעים בהם, כמובן. אנחנו מסייעים כך או אחרת לכל מי שמבקש, אנחנו משתפים את כל ארגוני ההסברה היהודים בעולם בחומרים' במידע ובמסרים, עונים לשאלות, מכוונים כשצריך לכיוונים שונים, מארחים פה קבוצות שהם שולחים או קבוצות שאנחנו מביאים. ואני אפסיק כאן כי אני יכול לתאר עוד את כל פעילות אגף הסברה ותקשורת, גם במדיה החברתית, גם מול חברה אזרחית, גם מול ארגונים כאלה ואחרים, גם בתחומי העיתונות ובתחומי האקדמיה, יש פעילות עשירה מאוד.

מה שחשוב, לטעמי, זה לחזור לנקודה שממנה יצאנו והיא שהמסרים החשובים, המדיניים, הכבדים, תמיד מתואמים באמצעות מטה ההסברה הלאומי של משרד ראש הממשלה, מאז 2006, מאז מלחמת לבנון השנייה.

תודה. בטוח שכאשר ישנה עשייה יש מחלוקות גדולות, כפי שאמרת, על אפקטיביות. האם זה נכון או לא נכון, לפחות מהפידבקים שקיבלתי כשהייתי בחו"ל, שליחים או אנשים מהפדרציות טוענים שקשה להם, ואפילו בקמפוסים, להביא תומכים של ישראל. יש הרבה דעה שלילית עלינו בכל הנושאים.

ולדוגמה, כשמשהו קורה אצל הפלסטינים, הם איכשהו, בלי כל ההיי טק ובלי כל מחלקות ההסברה, פתאום זה בכל העולם ובכל הרשתות, והם מסכנים, ואנחנו פוגעים בהם. ואיך אנחנו עם כל המחלקות שלנו, עם כל המדיה, וכל ההיי טק, אנחנו לא מצליחים לגבור על זה. זאת השאלה שמעניינת אותי, וזה מה שמטריד.

אני אנסה לתת התחלה של תשובה, כי דיון ממצה ומקיף בשאלה הזו ייקח לנו את כל היום. אנחנו יושבים על זה הרי ימים, ושבועות וחודשים כדי לנסות להבין מה האפקטיביות של מסרים מסוימים. אנחנו מנסים לגבש מדדים, לעשות סקרים ולראות מה עובד ואיפה עובד, והתמונה מורכבת מאוד.

לגבי המצב הגנרי שאתה תיארת – אין ספק שמי שנתפס בתקשורת כקורבן באותו רגע, מי שיכול להציג חולצה עם כתם דם, הוא ניצח באותו רגע בהובלת הספין של החדשות. אתה יכול לראות את זה ממש מאתמול, תראה מה קרה בקהיר, אנחנו יודעים שחבורות של תומכי האחים המוסלמים, לא בדיוק אנשים שידועים במתינותם, הסתערו באלימות על אתר מבוצר של הצבא, ורק לאחר שעברו שעות של מתקפה כזו, ונהרגו ונפצעו חיילים שהגנו על המתחם, התחילו לירות עליהם. עדיין התוצאה היא שבתקשורת המערבית – אני לא מדבר כרגע על שום דבר אחר – רואים את האזרחים שנהרגו. לאזרח תמיד יהיה יתרון בטלוויזיה לעומת לובש מדים. אזרח שיש לו כתם דם על הפנים או על החולצה תמיד נראה טוב יותר ועושה אימפקט גדול יותר מאשר מישהו שלובש מדים, או אפילו אדם באזרחי אבל שהוא דובר רשמי של מדינה או של ממשלה. כך שיש כאן איזושהי א-סימטריה מובנית בכל הכיסוי החדשותי, זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הטיה והעדפה, ועריכה מגמתית, או דברים כאלה.

לפני כל זה, נתוני היסוד הם בעייתיים מאוד במצבים כאלה משום שהמצב הוא שיש לנו את צה"ל, וצה"ל חזק, ואני לא חושב שאנחנו צריכים להתנצל או להצטער על זה לרגע אחד. אבל כשאנחנו מדברים על מה שמצטלם, צריך לזכור שטנק לא מצטלם טוב, בחברה של היום, במערב, ששם לצבא כערך אין כמעט לגיטימיות. תסתובב במערב אירופה, תדבר אתם על צבא, אפילו במדינה כמו צרפת שעושה כל שנה מצעד צבאי בלב פריז – כולם מוזמנים להסתכל ב-14 ביולי על המצעד, זה מחזה יפה מאוד ומועבר בשידור חי בטלוויזיה הצרפתית – עדיין, כשאתה מדבר בחברה הכללית על ערכים כמו: צבא, או לאומיות, או דת, שהם ערכים חזקים מאוד בשיח הציבורי בישראל, שם אלה ערכים שוליים ולפעמים הם גם נראים שליליים.
בארצות-הברית זה קצת שונה, וזה אחד ההסברים לשאלה מדוע בכל הסקרים אנחנו רואים תמיכה הרבה יותר מסיבית בישראל בארצות-הברית בהשוואה למערב אירופה. אבל גם בארצות-הברית, מי שקובע את הטון בשיח הציבורי הם ארגונים של חברה אזרחית, הם צעירים, הם אנשים שהרגישות שלהם היא אחרת, היא לא בהכרח לטובת ערכים של צבא, והגנה עצמית וכולי, ולכן יש קשיים במצבים כאלה.

אגב, זאת אחת הסיבות שבגללה אנחנו מדגישים מאוד בהסברה את כל ההיבטים שנקרא להם לצורך הדיון: ההיבטים הרכים, כלומר, start-up nation, וחדשנות ישראלית ודברים כאלה, לא כדי להחליף את המסר הביטחוני ההיסטורי, התרבותי, המדיני שלנו, אלא כדי לקדם במקביל אליו שיח נוסף שיהפוך את ישראל למדינה מורכבת יותר בעיני הקהל הזה, ושיחבר אלינו קהלים אחרים שלא מתחברים לשיח המסורתי שבו תמיד השתמשנו.

תודה רבה. נציג הסוכנות היהודית, אבי מאיר, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אדוני חבר הכנסת, עמיתים יקרים, אני יושב פה היום, אל"ף, כנציג הסוכנות היהודית, ובי"ת, כמישהו שפעיל בתחום הזה, אבל גם כמי שהיה סטודנט באוניברסיטה בחו"ל עד לפני מספר שנים ושחווה את הנושא הזה על בשרו. ואני חייב להגיד שהקשיים היום הם מורכבים יותר, עם זאת, אני חושב שההתמודדות היא מוצלחת יותר, אבל יש לנו גם כמה דברים שטעונים שיפור.

אנחנו, בסוכנות היהודית, מאמינים שההזדהות עם ישראל נובעת בהכרח מהקשר שבין כל יהודי ויהודי לעם ישראל, לחיים היהודיים ולמדינת ישראל. הדבר הזה נובע ממחקרים חוזרים ונשנים שמראים שככל שהאדם חווה יותר את החיים בישראל או את ישראל בכלל, הקשר שלו עם ישראל רק הולך ומתחזק. והדבר הזה קיים, אגב, גם אם מפגישים בין היהודי לבין המורכבות שבישראל והאתגרים שניצבים בפני מדינת ישראל. לא מדברים רק על המפגש בין היהודי לבין מראה של ישראל כמשהו סטרילי או משהו מנותק מהמציאות, אנחנו מביאים אנשים לארץ כדי שיחוו את החיים האמיתיים בארץ, וזה רק הולך ומחזק אתם את הקשר.

אנחנו פועלים בשני מישורים מקבילים. ראשית, אנחנו מביאים צעירים מרחבי העולם לישראל - --

את הנושאים האלה אנחנו מכירים – "תגלית", "מסע". אני מדבר על ההסברה בחו"ל. אני מבין שאותם אנשים שמגיעים, הם השגרירים שלנו אחרי כן; הם מדברים על ישראל, מספרים לכולם, יש לזה אפקט מצוין, ואני מסכים עם זה מאוד.

מה אתם עושים מעבר לזה? האם יש לכם נגיעה?

יש לנו פריסה של מאות שליחים ברחבי העולם, ואני רוצה לדבר על שתי קבוצות מבין השליחים הללו. הקבוצה האחת נמצאת ממש עכשיו במחנות קיץ בארצות-הברית ובקנדה, יש לנו 1,200 שליחים צעירים שנמצאים במקומות הללו, הם נוגעים בחייהם של למעלה מ-100,000 ילדים יהודים, וזה דבר מדהים.
הקבוצה השנייה שאני רוצה לדבר עליה נובעת מביקור שיושב-ראש הסוכנות היהודית, מר נתן שרנסקי, ערך לפני מספר שנים בקמפוסים בארצות-הברית. הוא חזר לארץ ואמר שראה שהקמפוסים הם "שטחים כבושים", שהנרטיב האנטי-ישראלי הוא ששולט בשטח, ואנחנו נמצאים בנסיגה. הוא טיפח את התוכנית שאנחנו קוראים לה "עמיתי ישראל", ה-Israel Fellows, שליחים לבתי "הלל" בקמפוסים ברחבי צפון-אמריקה. כרגע יש לנו פריסה ב-70 קמפוסים, אנחנו מחשיבים אותם כחוד החנית שלנו וכאחד הדברים הכי מוצלחים בהסברה הישראלית בחו"ל, ואנחנו רק הולכים ומרחיבים את הפריסה שלהם בעידן הנוכחי. התפקיד שלהם הוא אל"ף, לעודד את הקשר עם ישראל בקמפוסים, ובי"ת, כפי שאמרת, גם לחזק את הקשר עם אלה שבאים לארץ, שחווים את החיים פה, ואז חוזרים לחו"ל לדאוג לכך שהם תמיד יישארו קשורים לארץ ולנעשה פה.
אני חייב להגיד, כמי שפעיל בתחום הזה, שלמרות שיש תיאום מסוים בין גופי ממשלה וגם תיאום מסוים בין ארגונים לא ממשלתיים, התיאום הנוכחי טעון שיפור ניכר. אני חושב שהמסרים שיוצאים, לפחות במרחב המקוון, שזה המרחב שבו אני פעיל, לרוב לא מתואמים ולא מסונכרנים, בעוד, כפי שאמרת, הצד השני מסונכרן מאוד והמסרים שלהם אחידים מאוד.

רגע, אז מי הגוף שלא מסונכרן?

אני מאמין שבעוד משרדי ממשלה עושים עבודה מצוינת בסנכרון בינם לבין עצמם, הסנכרון ביניהם לבין ארגונים אחרים טעון שיפור.

אינפורמציה לא עוברת מספיק? פה אנחנו רוצים להתייעל בסופו של דבר.

כן, נכון מאוד. קמפיינים למיניהם.

אנחנו נותנים לזה את המענה עכשיו. תמשיך בביקורת, אתה לא תהיה בזה. נגיע גם אליך, אל תדאג. לא כאיום, לא כאיום, את זה צריך למחוק מהפרוטוקול.

שוב, אני חושב שאנחנו עושים עבודה טובה יותר מבעבר, אבל הנושא הזה טעון שיפור. ורגע לפני סיום, אני רק רוצה להציג – יש לנו פה בחורה בשם איימי אלברטסון, שהיא אחת מסיפורי ההצלחה של ההסברה הישראלית בתפוצות. היא פגשה שליחה בפורטלנד, אורגון, ולמעשה היא ייסדה את הקבוצה הפרו-ישראלית בקמפוס שלה, היא הגיעה לפה עכשיו במסגרת פרויקט "תגלית", ונמצאת פה כמה שבועות. אנחנו מקווים מאוד ליצור עוד כמה סיפורי הצלחה, בדיוק כמו איימי, בשנים הקרובות. תודה רבה.

האם השגרירים או המנהיגים של התוכניות בסוכנות יושבים בפגישות במשרד ראש הממשלה, לגבי התיאום וכל זה? או שזה מנותק, ואתם יודעים בעצמכם בדיוק מה להגיד או איך לעשות את זה?

לא ממה שאני מכיר.

קרן קיימת לישראל, אורית כהן, בבקשה.

שלום. אני אספר קצת על הפעילות ההסברתית שקק"ל מקיימת בקרב הקהילות היהודיות בחו"ל. אני אחלק את זה לשני תחומים, ברמת השטח וברמת התקשורת.

ברמת השטח, קק"ל פעילה בכ-45 מדינות ברחבי העולם. בכל מדינה לשכה פעילה שעובדת באופן ישיר מול הקהילה היהודית למטרת גיוס תרומות לפיתוח הארץ, למטרת הטמעת ערכי אהבת הארץ, קשר עם הקרקע וכולי.

מעבר לזה, לקק"ל אגף חינוך שפעיל אף הוא בעשרות מדינות בעולם, פעילות חינוכית בקרב הנוער והצעירים. בכל שנה מגיעים לארץ בעקבות משלחות קק"ל מאות אלפי תלמידים, צעירים, יהודים מכל רחבי העולם, לסיורים ממוקדים שהדגש שלהם הוא חיבור לקרקע, חיבור לאהבת הארץ וכולי.

ברמה התקשורתית, אנחנו עובדים מול תקשורת זרה, גם גלובלית וגם יהודית. אנחנו לא נוגעים ברמה המדינית, כמובן. אנחנו פועלים להטמעת מסרים חיוביים על מדינת ישראל בתחומים שאנחנו פועלים בהם, תחומי איכות הסביבה, אקולוגיה, פיתוח הארץ וכולי.

דבר אחד שאני חושבת שלא ממש יודעים כאן בארץ ולא נחשפנו אליו, מכיוון שהוא לא טופל כאן באמצעי התקשורת אבל בעולם הוא נהיה בשנים האחרונות לתופעה רחבה מאוד, הוא התקפות קשות, אדירות, חסרות רסן כלפי לשכות קק"ל בעולם. כפי שידוע לכם, קק"ל מנהלת שטחי יער; זה המנדט שלנו כאן במדינה; מעבר לייעור השוטף בתמ"א 22, תוכנית מתאר ארצית ליער וייעור, קק"ל מבצעת נטיעות בשטחי מדינה בלבד, חשוב לציין, לבקשת מינהל מקרקעי ישראל בעיקר בנגב.

את העובדה הזאת מנצלים ארגונים פרו-פלסטינים, ארגוני שמאל קיצוניים, ותוקפים את לשכות קק"ל בעולם, כאשר הטענות שמפנים כלפינו הן טענות רחבות הרבה מעבר לעניין הזה, הן טענות שקריות וחסרות כל בסיס. קק"ל היא לא ארגון ממשלתי, כפי שכולכם כמובן יודעים, והדבר הזה גורם נזק.

כאשר קורה משהו כזה, האם יש לכם יחסים או צינור להעביר את זה לגופים אחרים, לתאם תגובות?

ביצענו עבודה מקיפה של איסוף נתונים, של בדיקת הגורמים שעומדים מאחורי המתקפות, דרכי מימונם, ונעביר את החומר בצורה מסודרת ראשית לגורמי הביטחון.

ההתקפות האלה הן התקפות בכל הכיוונים, גם באמצעי התקשורת, גם התקפות ישירות של הפגנות באירועים שקק"ל מקיימת ברחבי העולם, וכמובן, בניו-מדיה יש הפצה גדולה של סרטונים שקריים לחלוטין, עם עובדות מופרכות לחלוטין, סרטונים שמופצים ברשת ומופצים לשלטונות בחו"ל. התופעה הזאת רחבה מאוד, היא לא מגיעה לתקשורת בארץ מכיוון שהנתונים שהיא מתבססת עליהם שקריים, הכתבים ואמצעי התקשורת כאן מבינים ויודעים את המציאות.

וכמובן, חשוב לציין שההתקפות האלה הן במסגרת הכללית של התקפות כנגד מדינת ישראל. יש כאן התקפה מכוונת, מאורגנת, וקק"ל כזרוע ביצועית, כזרוע שמפתחת, כזרוע שיש לה קשר חזק מאוד עם קהילות יהודיות בעולם, היא יעד שהם תפסו והם תוקפים.

האם המשרד הלאומי להסברה יודע על ההתקפות האלה? הם עושים משהו בנדון? אם יודעים שיש התקפה מסוימת במקום מסוים, האם מפנים את כל המשאבים? אם זו שריפה שמנסים לכבות אותה, כן עושים או לא עושים?

בכל מקום בו יש משרד קק"ל ויש שגרירות או קונסוליה, מניסיוני, יש קשרים טובים מאוד בין הנציגים. אם יש התקפה פיזית, אז אני מניח שמוגשת תלונה למשטרה המקומית, ואז זה בטיפול השלטונות המקומיים. אם יש התקפות מילוליות והתקפות תעמולה, בדרך-כלל פונים בעיקר לנציגי השגרירות כדי להגיב על כל מיני האשמות, כי האשמות נגד קק"ל הן בעצם האשמות נגד מדינת ישראל באופן כללי ונגד הציונות, וזה כבר הולך למרחבים מאוד נרחבים והשגרירות היא זו שעונה עליהם באמצעות השגריר, הדובר, אנשי ההסברה וכולי.

אני יכול להזכיר אנקדוטה שקשורה לקק"ל ממש מהתקופה האחרונה. בדרום-אפריקה, אחד מארגוני החרם על ישראל חשף ששגריר דרום-אפריקה בישראל שסיים את תפקידו לפני זמן מה, קיבל עם פרידתו מתנה ממשרד החוץ, תעודה שניטעו 18 עצים לכבודו ביער דרום-אפריקה. והנה, כותבים אותם ארגוני חרם, היער הזה נמצא על אדמה שנגזלה מפלסטינים, ואתם מכירים את כל השיח הזה – נגזלה, גורשו, נטבחו וכולי, ואיך יתכן. ואז, אותו שגריר לשעבר פרסם מיד מכתב שקיבל תהודה בתקשורת בדרום-אפריקה, ובו הוא אומר שהוא לא ידע והוא לא היה מודע לזה, והוא דוחה את המתנה הזו והוא יכתוב למנכ"ל משרד החוץ וידרוש להסיר את 18 העצים האלה מהמקום. הוא לא רוצה שזה יהיה שם, והוא לא רוצה לתת יד לכיבוש ולגזל, וכולי.
אז כמובן שפרסמנו תגובה לעניין הזה. לא היה לנו שום עניין שזה יהפוך לשערוריה גדולה בדרום-אפריקה משום ש - - -

השאלה היא אם קק"ל יודעים על התגובה שפרסמתם.

אני חושב שכן.

זה פורסם באמצעי התקשורת.

החיבור הזה, זה מה שחסר לי. כשיש לכם ראיונות עם תקשורת בחו"ל, האם אתם מקבלים מסרים ממטה ההסברה הלאומי, או שאלה מסרים שלכם?

הנושא הזה מורכב. היתה הידברות מול התקשורת של מינהל מקרקעי ישראל, שהיא בעצם הגורם המבצע. כל הטענות כלפי קק"ל, היו אמורות להיות מופנות, כביכול, כלפי מינהל מקרקעי ישראל. היתה הידברות, ניסינו לתאם עמדות, הנושא לא כל-כך התקדם, אבל כרגע אנחנו נמנעים מלדבר על הנושא הזה. כפי שאמרתי, בארץ זה כמעט ולא קיים, ובחו"ל אנחנו פשוט מנסים להנמיך את הלהבות עם תגובות שהעניין אינו נכון.

תודה, אורית. נציג אוניברסיטת בר-אילן, פרופסור גרשון ג'ראלד שטיינברג.

שלום, יש לי את הכבוד להציג את הארגון NGO Monitor, ואני חושב שאני אהיה הדובר הראשון שידבר ממבט לא ממשלתי ולא קוואזי-ממשלתי, אלא ממבט של מה שנקרא: חברה אזרחית.

אני מברך על היוזמה, אני חושב שזה חשוב מאוד, והדגש על הצורך לשתף פעולה הוא מאוד במקום. המלחמה הזאת קיימת לפחות מאז ועידת דרבן שהתקיימה בדרום-אפריקה, וזה היה התחלת הניסיון לחבר בין ישראל והאפרטהייד. זה חלק מהמשך מלחמות הערבים כנגד קיומה של מדינת ישראל, לפחות מאז כ"ט בנובמבר, אם לא שנות ה-20 וה-30.
אני אומר את זה אולי יותר מדי בציניות, לקח למשרדי הממשלה מספר שנים להבין שמדובר במלחמת קיום נגד מדינת ישראל. זו דה-לגיטימציה בכל המובנים, מהבדואים, ומה שלכאורה קק"ל עושה, משתמשים במסרים ובשפה של מוסר, פשעי מלחמה, אפרטהייד, כל הנושאים האלה ביחד. וזה דורש תגובה כמו במלחמה, ולצערי הרב, אני חשוב שזה עדיין לא נתפס בהרבה מקומות.

אני לא אחזור על כל התופעות ששמענו, הן יומיומיות. אני לא הופתעתי מההתקפה על קק"ל, זה היה ברור שזה הולך לקרות. הולכים מארגון לארגון, ממסגרת למסגרת, ומחפשים תמיד משהו אחר, מקמפוסים לכנסיות ולכל מיני מסגרות אחרות, כדי להכפיש את מדינת ישראל במונחים מוסריים. אני לא אומר שישראל עמדה בחוסר אונים, אבל לקח הרבה שנים להבין שמדובר כאן בתעשייה שלמה ושצריכים התקפות נגד.

אני חושב שהתקפות הנגד נגד הארגונים שמובילים את זה לא קלה למסגרות ממשלתיות, אני לא רואה, עם כל הכבוד, וכמה שאני מעריך את משרד החוץ ואת משרד ראש המשלה, הסוכנות היהודית וארגונים אחרים – זה צריך לבוא מהחברה האזרחית. זה NGO נגד NGO. אם זה Human Rights Watch, ואם זה Amnesty International, אם זה בתקשורת, אז צריכים להיות ארגונים שעומדים מול התקשורת.

יכול להיות שיש מקום ליותר שיתוף פעולה, העברת האינפורמציה, ולבנות אסטרטגיה בין גורמים ממשלתיים וגורמים לא ממשלתיים, אבל לבקש מהממשלה לפתור את כל הבעיות האלה, אני חושב שזה לא ריאלי.
צריך להסביר לאזרחי ישראל את התופעות – ההתקפות נגד קק"ל לא מגיעות לכותרות בישראל כי משום מה זה לא מעניין את העיתונאים, ואנחנו אפילו לא שומעים חברי כנסת שעומדים ואומרים: זה דבר שמאיים על קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. צריכים להבין את גודל ההתקפה, ולחפש שם, כפי שאמרתי, אסטרטגיה, לא אד-הוק, לא לחפש פתרון לכל התקפה, לכל ארגון, אלא להבין את השורשים, את המממנים.

מדובר במאות מיליוני אירו, או דולר, או פאונד, שנכנסים לארגונים האלה כל שנה. מובילים את זה מנהיגים פלסטיניים. אנחנו רואים כל יום מנהיג פלסטיני, אם זה מחמוד עבאס, אם זה שר החוץ שלהם, או כל מיני דוברים, שפונים לעיתונאים וחוזרים על אותם מסרים: מדינת ישראל היא מדינה לא מוסרית שגורמת את כל הבעיות בעולם, הכי בעייתית. באירופה יש סקרי דעת קהל, ואנחנו תמיד נמצאים בראש הרשימה, מעל איראן וצפון-קוריאה. מדובר על תהליך מדיני שמתרחש הרבה שנים.

אני רוצה לדבר קצת על עניין התפוצות כאן. הכי מדאיג אותי הוא מספר היהודים הצעירים שקונים את הסחורה, ששומעים יום-יום על "תיקון עולם" במקום ציונות. "תיקון עולם" זה אומר שישראל צריכה להפסיק לגרום לפלסטיניים פשעי מלחמה. ארגונים כמו: "שוברים שתיקה", ארגון קטן מאוד שמקבל הרבה כסף להסתובב בעולם, לדבר בפני קהילות יהודיות, ולהגיד: אנחנו פושעים, אנחנו גרמנו את כל הנזק הזה.

פרסמתי היום מאמר ב"מעריב" על זה, לקראת תשעה באב, שאחת מנקודות החיכוך שהולכת וגדלה בין ישראליים ובין יהודי התפוצות, במיוחד בצפון אמריקה ובאנגליה, במיוחד באוניברסיטה, זה הדגש על כאילו "תיקון עולם" נגד הציונות.

אנחנו, כחברה, צריכים לעמוד מול זה. זה לא יכול להיות זה או זה. לא יכול להיות שרק "תיקון עולם", ואז אפשר להגיד שישראל אחראית לכל הדברים האלה. ואני לא רואה עדיין אסטרטגיה לעסוק בזה.

דבר אחרון, ואני מבקש סליחה מהיושב-ראש – המוסד האחרון במדינת ישראל שעדיין לא תפס את העניין הזה הוא הכנסת. כל חבר כנסת ציוני שיוצא לחוץ-לארץ, שנפגש עם עמיתים, מפגשים פרלמנטריים ואחרים, שלא יודע איך להתמודד עם השאלות האלה, שלא יודע שהולכות להיות ההתקפות האלה, שלא מוכן לזה, חייב להתכונן לזה. ואני והחברים שלי שיושבים מסביב לשולחן יכולים להביא את האסטרטגיה, לעזור בזה, והייתי רוצה לראות את זה במקום מרכזי מאוד באג'נדה של הכנסת.

אתה לא צריך להתנצל, זה אחד מהדברים ברשימה שלי פה. אני רואה משלחות בחוץ-לארץ, ויש פה היום גופים פרלמנטריים מקנדה, ישבנו אתם ופתאום ראיתי שאנחנו לא בתיאום בכלל. יש נציגים מכל מיני מפלגות, ויש מדיניות לכל מפלגה, זה בסדר, אבל מסר אחד שמגיע מאיזשהו גוף, שמגיע לאי-מייל שלנו, שעכשיו יש התקפות או שאלות על נושא כלשהו, והנה הקו. חברי כנסת לא מכירים אפילו את המילה: BDS. חייב להיות איזשהו גורם שגם מחנך חברי כנסת, שהם הנציגים והם הפרונט, אנחנו חייבים לעבוד ביחד על זה, ואני מסכים לחלוטין. - - - אנחנו חייבים לשפר את זה.

אז זו הזדמנות לאחד את שיתוף הפעולה.

צריך לזכור שיש לנו חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית, יש כאלה שיסכימו יותר, יש כאלה שיסכימו פחות עם המדיניות. ואגב, אחד המקרים שאני ראיתי כשביקרתי בארצות-הברית באחד הקמפוסים – השליחים אמרו שהאויב הכי גדול היא דווקא איזושהי בחורה ישראלית שמסיתה את כל הארגונים הפרו-פלסטיניים, וגם עם זה אנחנו צריכים לדעת להתמודד. צריך להפעיל את "הראש היהודי" שלנו, ולדעת להתמודד גם עם זה.

לגבי חברי הכנסת, כאמור, זה קצת בעייתי, כי יש כאלו שיסכימו אתך מאוד, ויש כאלו שיסכימו פחות. אבל לפחות אלה שמסכימים, כפי שאמרת, בקונגרסים מסוימים – אני די בטוח שאנחנו כן יודעים לדחוף את האג'נדה ולתת הסברה הכי טובה שאנחנו יכולים. אבל כמובן, אם יש דגשים שאנחנו יכולים לקבל ממטה ההסברה הלאומי - - -

או מהחברה האזרחית, לא רק מהממשלה.

לחברה נגיע בסוף, כשנסכם. אני כן חושב שבסופו של דבר זה צריך להיות גוף אחד, אי אפשר לקבל מכולם. זה מה שאני הכי לא אוהב. כשכל אחד עובד בנפרד, אז יש הרבה דעות ואין מדיניות, ויש הרבה חפיפה, וגם בגלל זה התכנסנו כאן היום.

סאם מהקונגרס היהודי העולמי, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל, אני רוצה לברך את היושב-ראש, להגיד תודה שאתה מעלה את הנושא החשוב על סדר-היום.
זכינו להיות יחד לא מזמן, במשלחת בחו"ל, במשימה הסברתית עם אוונגליסטים נוצרים. אני גם רוצה - - - בחבר הכנסת דב ליפמן שהוא גם חבר הנהלה אצלנו, בקונגרס היהודי העולמי בישראל, ואנחנו עושים הרבה עבודה יחד בנושא הזה.
לא באתי לדבר על נושא התיאום הפנימי במשרדי הממשלה למרות שדווקא יש לי הרבה מה לומר בנושא. אני מסכים עם מה שג'ראלד אמר שחייב להיות תיאום לא רק בין המשרדים הממשלתיים, אלא גם בין הארגונים החוץ-ממשלתיים. אנחנו, ב-World Jewish Congress, היינו אחד המייסדים של אחד הגופים האלו, ה-Global Coalition for Israel, שזה תיאום של כל מיני משרדים. ולמרות שזה התחיל לא הכי חיובי, אני חושב שהבשורות הטובות הן, כשאני מתסכל סביב השולחן הזה, אני רואה פה הרבה אנשים שכבר עובדים ביחד, גם באופן כללי בכל מיני יוזמות ובמיוחד בנושא ה-Global Coalition for Israel – שלום ליפנר ודני סימן, ומשרד החוץ, ויש עוד הרבה. אז, קודם כל, אנחנו צריכים להיות אופטימיים שיש את האנשים הנכונים סביב השולחן, תמיד אפשר לשפר ולהוסיף, אבל נתחיל מזה.
אני באתי כנציג של ה-World Jewish Congress, וכפי שיגאל אמר, לפעמים, גם כשעושים, תמיד יש ביקורת, זה לא מספיק, זה יותר מדי. לפעמים פשוט צריך פעול, גם כשהתנאים אולי לא מושלמים, פשוט צריך לעשות.

ברשותכם, רציתי לעדכן לגבי הפעילות שלנו. למי שאולי לא מכיר, היתרון היחסי שלנו, של הקונגרס היהודי העולמי, הוא שאנחנו מייצגים באופן רשמי את הקהילות היהודיות בעולם ושאנחנו ארגון גלובלי. היציגות הזאת היא יציגות פורמלית. היתה לנו אסיפה כללית לפני חודשיים בבודפשט, שעשתה הרבה מאוד רעש תקשורתי והביאה לסדר-היום את נושא האנטישמיות. ושם גם נשיא הארגון, רונאלד לאודר שיושב בניו-יורק, הביא גם מזכ"ל עולמי חדש, קוראים לו רוברט זינגר, ואגב, הוא ישראלי, ואני חושב שזה חשוב מאוד. הוא גם איש חינוך, הוא היה בצבא הרבה שנים, והוא היה גם ב"נתיב", בחיל הקשר, והוא היה בראש "אורט" העולמי במשך 14 שנה, בלונדון. אז הוא גם ישראלי, גם מבין בחינוך, והוא גם מבין בתפוצות.
רוברט זינגר המזכ"ל יחד עם הנשיא שלנו, רונאלד לאודר, החליטו לשים דגש על נושא ההסברה הישראלית, והחליטו להקים אצלנו task force פנימי, כוח משימה בעניין הזה, ושוב, עם נציגים מהקהילות היהודיות מרחבי העולם, צעירים, והם קודם כל עשו סקירה על כל מה שקורה בקמפוסים. דיברנו פה על תיאום וחפיפות, אז בצפון-אמריקה נעשה הרבה. ברור שתמיד אפשר לשפר, אבל אנחנו לא רצינו להיכנס לשטח שכבר פועלים בו ולגרום לעוד חפיפות. אז ה-task force הזה החליטו להתמקד בעניין הקמפוסים באירופה, שם יש בעיה רצינית.
יש יוזמת קמפוסים באירופה, זה בשיתוף עם WUJS וגם עם UJS, שזה התאחדות הסטודנטים באירופה, וגם NUIS, שזה התאחדות הסטודנטים בישראל, ומתכוונים להקים תוכניות הכשרה לסטודנטים, לתת להם את הכלים להתמודד עם עניין ההסברה הישראלית בקמפוסים באירופה, לשלוח משלחות לארץ של הנהגת הסטודנטים, במיוחד הלא-יהודים, אלו שצפוי שבשנים הבאות יהיו מעצבי דעת קVל וחברי פרלמנט, וגם לעשות webinar, וגם להקים איזושהי פלטפורמה שתיתן סנכרון, ולתת את הכלים בנושא הקמפוסים, ו-best practices.

עוד יוזמה שרציתי להזכיר בקצרה, בניו-יורק הצוות שלנו, יחד עם עידו אהרוני, הקונסול הכללי בניו-יורק, פיתחו אפליקציה, ואני מקווה ששמעתם עליה, שנקראת: Act for Israel, והוחלט שנעבוד אתם בשיתוף כדי לעזור להשיק את האפליקציה הזאת, שזה משהו שאמור לפעול נגד הדיס-אינפורמציה נגד ישראל ונגד הדה-לגיטימציה.

והדבר השלישי, יש רשת שאנחנו מקימים שנקראת: Jewish Professional Network, כדי למנף את הקהילות היהודיות בכל העולם שיש לנו אתם רשת, ולסנכרן ביניהן כדי לעבוד בשיתוף פעולה. אלה צעירים מקצועיים שעובדים בקהילות, ועובדים בהסברה ביום-יום.

אז אני אסיים ורק אגיד שנשמח מאוד לעבוד עם כל הגורמים הרלוונטיים בשיתוף מלא. תודה רבה.

תודה, סאם.

מעכשיו אם אפשר נדבר קצת יותר בקצרה כי אנחנו חורגים מהזמן. הייתי רוצה לשמוע את נציגת משרד התפוצות בנושא התיאום, ממש בקצרה.

שלום רב, בגלגול הקודם של משרד ההסברה והתפוצות היה לינק חזק מאוד בין הסברה לתפוצות כמובן מאליו, היו לנו הרבה פרויקטים ששילבו את ההסברה בתפוצות ובקהילות היהודיות בעולם.

היום, בגלגול החדש של המשרד שלנו אנחנו מגבשים איזושהי אסטרטגיה חדשה, יש שר חדש ומנכ"ל חדש, ומן הסתם, האסטרטגיה היא קצת שונה. ההסברה כהסברה פחות נמצאת באג'נדה שלנו כרגע, אבל היא כן משתלבת בתוך הפרויקטים של מנהיגות צעירה, כלומר, פרויקטים בהם אנחנו עובדים עם הקהילות היהודיות בעולם. וזה אספקט משני, הוא לא משהו ראשוני שאנחנו מסתכלים עליו.

אז משרד התפוצות פחות מתעסק בהסברה היום?

כן.

תודה. איחוד הקהילות היהודיות בצפון-אמריקה, דוד דנקר, בבקשה.

תודה, כבוד היושב-ראש. אתה היית אתנו - - - עם הסוכנות בסיור חשוב מאוד בקהילות בצפון-אמריקה.

אני נציג הפדרציות בצפון-אמריקה, סטודנט בקמפוס פוליטי מאוד, עבדתי קצת גם בנציגות הישראלית בחו"ל, ואני רוצה להגיד שההסברה לא עובדת. לפני שלוש שנים, הקהילות בצפון-אמריקה התחילו לפנות לארגון הגג בפדרציות צפון-אמריקה, והתחילו להגיד שיש לנו בעיה עם הדה-לגיטימציה של ישראל, של תנועת BDS, ואנחנו צריכים עזרה.

Israel Action Network, והם ישבו גם עם חבר הכנסת דב ליפמן לפני כמה שבועות, פה בכנסת. אנחנו פועלים מתוך שלושה עקרונות: אחד, אנחנו נלחמים נגד רשת, ובמלחמה נגד רשת אנחנו צריכים להילחם באמצעות רשת; לחשוב באופן גלובלי אבל לפעול באופן מקומי. והדבר הכי חשוב בלפעול באופן מקומי הוא דיפלומטיה המבוססת על מערכות יחסים אישיות.

אבל כשהתחלתם לעשות את המלחמה הזאת, פניתם לגוף ממשלתי? עשיתם חיבור? או שזה על דעת עצמכם? הכוונה היא טובה, אני לא מבקר, אבל התחלתם לעשות את זה לבד?

התחלנו אחרי פרסום דוח מכון הייעוץ וגם עבודה עם המשרד לענייני אסטרטגיה, שהראו שהאיום של תנועת ה-BDS הוא איום אסטרטגי על עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

ראינו שמה שעובד זה לעבוד עם הקהילות, לעזור להם ולשתף אותם במסרים שבאמת עובדים. ראינו שעובדות והיגיון פשוט לא עובדים. מה שבאמת עובד זה סיפורים. אני יכול לספר סיפור על רב אחד בקהילה בקליבלנד, כשהתחילו לפני שנה את תנועת החרם בכנסיות המתודיסטיות, והוא ישב עם כמה כמרים בקליבלנד ואמר להם למה חשובה לו ישראל, וככה זה עבד. והוא הצליח לשכנע את כל הכמרים באיזור בקהילה, למה העמדה להחרים את ישראל בכנסייה המתודיסטית לא טובה.
יש לנו לא מעט הצלחות, אנחנו עובדים עם נציגי הקהילות, עם אנשים בשטח, ועובדים באופן שקט וענייני מאוד, זה חשוב מאוד.

תודה, דוד. ההסתדרות הציונית העולמית, דוקטור דוד בריקסטון, בבקשה.

תודה. אני רוצה להתחיל דווקא עם אחת הנקודות שג'ראלד הזכיר, וזה מספר הצעירים שלנו שקונים את הסחורה הזאת. בשבילי, הנפגעים הראשונים של כל קמפיין הדה-לגיטימציה הם באמת הצעירים שלנו. אני דואג פחות לעתיד של מדינת ישראל, ויותר לעתיד של העם היהודי, במובן הזה.

ולכן הגענו למסקנה, בתוך ההסתדרות הציונית העולמית, שאנחנו חייבים לראות את Israel Education כחלק אינטגרלי של כל מה שאנחנו עושים בנושא ההסברה. עם כל המידע שיש שם, ובאמת יש המון-המון מידע, עם כל הניסיונות לשנות את השיחה, הדאגה שלנו היא שבעוד כמה שנים, וזה כבר קשה מספיק למצוא את החיילים שיבצעו את העבודה, פשוט לא נמצא את הפעילים בקמפוס. אם מישהו לא מחויב לרעיון הציוני, אם מישהו לא מחויב לכל הקונספציה שחייבים את מדינת ישראל, אז מה עוזר לנו כל יתר הדברים?
יש לי אחיינית שלפני כשבועיים סיימה תוכנית "תגלית", ושאלתי איך היה, היא אמרה: זה היה ממש מצוין, היה כיף, אבל יש לי שאלה אחת: why do we need this Jewish state?. ואני לא ממציא את זה, היא ממש שאלה את זה, והיא סטודנטית ב-McGill University. והיא מתוך המשפחה שלי, ובאה ממשפחה יהודית טובה, אמא שלה היא נשיאה של בית-כנסת, ובכל זאת שואלת את השאלה הזאת. ומגיעים ל"יד ושם", והיא אומרת: but they so much emphasize the Jewish part of it. הלו? זה פשוט משגע.
אז אנחנו חושבים שהממשלה צריכה לראות גם את החינוך בנושא ישראל, חינוך ציוני, כחלק אינטגרלי לטווח ארוך של כל הקמפיין נגד הדה-לגיטימציה. מה אנחנו עושים בתחום הזה, אני לא יודע. הוזכרה כבר ה-Global Coalition for Israel, כתוכנית משותפת. קיימנו לפני מספר חודשים כנס בנושא חינוך ציוני. קיימנו את זה עם גורמים בארצות-הברית, בתמיכה של ה-GC for I, בהשתתפות 90 מחנכים, 30 מישראל ו-60 מארצות-הברית, ובדצמבר ממשיכים את כל הנושא הזה, ואיך בכלל אפשר להכניס את נושא החינוך הציוני לתוך המערכת.
כפי שג'ראלד אמר, עם כל הדגש על "תיקון עולם", אנחנו רואים גם התרחקות מכל הנושא של Israel Education או Zionist Education, ומה שבמודה היום זה People for Education. ואם קוראים את הספרים שכותבים עכשיו על People for Education, מלמדים על ה-Jewish peoplehood, כי זה הרבה יותר קל להם מאשר להתמודד עם הבעייתיות של ישראל. אני לא אפרט יותר, אבל הדגש הזה חשוב.

יש לנו כרגע כ-200 מורים-שליחים בבתי-ספר שונים סביב העולם, הם עוברים הכשרה אצלנו, אנחנו גם מלווים אותם בזמן שהם בשטח, עוזרים להם להתמודד או באופן ישיר או באופן - - -

אבל אתם מקבלים מהמשרדים הממשלתיים תוכניות שאתם מלמדים על-פיהן?

לא, אנחנו דווקא מנסים עכשיו, ובני שותף מלא בזה, לעבוד על הכנת איזשהו curriculum. זה לא קיים.

סליחה, אם אני יכול לקטוע אותך ורק להגיד בעניין הזה: המדינה לא יכולה להשתוות עם הניסיון שיש לארגון ה-WZO בעצמו, ולכן אדרבה, אני חושב שדווקא ההמלצות שיבואו מהם הן עדיפות.

זה צריך ללכת בשני הכיוונים: מלמטה למעלה ומלמעלה למטה.

זה לא עניין של הסברה, זה כבר עניין של מדיניות - - -

כאן אני רוצה להתייחס לנושא התיאום בין כולם, עזרה הדדית וכולי. יש לנו מספר תוכניות. באופן ישיר אנחנו גם עובדים בנושא של advocacy, ובין היתר החלטנו להתמקד בהעצמת ה-leadership שלנו, כי יש להם המון שאלות. וחלק מהסמינרים האלה קיימנו יחד עם משרד החוץ, בעיקר בארצות-הברית, אבל כספים אין. זאת אומרת, רצון לשיתוף פעולה יש, אבל כל פעם כשאנחנו דופקים על הדלת – אין.

כבר לפני כשנה וחצי הבאנו קבוצת רבנים, 30 רבנים, עשרה מכל זרם, במימון מלא – אנחנו מצאנו את הרבנים והם מימנו את זה – ועשינו את התוכנית יחד. זו תוכנית שנקראת: Rabbis Engaging with Israel. לרבנים יש את ה-captive audience כל שישי-שבת.

אבל זה יותר לקהילה שלנו, הסברה זה יותר חינוך, זה פחות - - -

לא, לא, זה דווקא advocacy טהור. הרבנים בעצמם לא יודעים איך להתמודד עם כל השאלות האלה. אז עשינו את ה-pilot program, היה מוצלח ביותר. עשינו את זה בכוונה עם שלושת הזרמים יחד, כי היתה חשובה אחדות העם היהודי. רצינו הפריה הדדית, והם נהנו מאוד.

אז אמרנו, בסדר, הפיילוט מוצלח, פנינו לעוד מקומות, יש פדרציות יהודיות שרוצות לעשות את זה, ושוב, פנינו למשרד החוץ, ואין כסף. אני לא מאשים אף אחד במשרד החוץ, אבל זה לא רק עניין של תיאום, זה עניין של משאבים.

זה שאין שם כסף אנחנו יודעים.

המשאבים לעשות את הדברים האלה פשוט לא קיימים.

זה אולי עניין של סדר עדיפויות. אם התוכנית טובה, ברגע שתתחילו לשתף פעולה - - -

אבל זה לא משנה. באנו עם רשימת תוכניות בתחום הזה, ולכל אחת מהן אומרים: אנחנו לא - - -

תודה, דוד. אנחנו נגיע לפתרונות, אני בטוח.

והאחרונה, בקצרה ממש, שושנה יסקול, בבקשה.

תודה. סליחה על העברית שלי, אני פה רק שש שנים.

זה בסדר גמור, כולנו פה עולים חדשים.

אנחנו ממש משפחה כאן, אז אני אומרת משהו שאולי לא נעים לשמוע, אבל הוא חשוב.

בזמן מבצע "עמוד ענן" הכרתי קבוצת אנשים מארצות-הברית וגם מאנגליה, שממש-ממש רצו לעזור. הם הקימו דף בפייסבוק, הם הקימו קבוצה, והם היו מוכנים לשבת כל הלילה ולדבר, ולעשות את ההסברה שהמדינה לא יכולה לעשות חוץ מ-IDF - - -
היתה קבוצה של מאה-מאתיים אנשים שלא ידעו מה הם עושים ואיך להעביר את המסר. הם הקימו ובנו את זה, ובפועל זה היה ממש "על הפנים", זו היתה בושה, בושה, בושה. היה צוות וצבא שהיה מוכן לעשות בהתנדבות, ובגלל שלא היה תיאום, ובגלל - - - - הם לקחו את הדף ואת כל המסר שהם היו רוצים ושמו תמונות שאני לא חושבת שזה כדאי. זה חמאס עושה. הם לוקחים ילדים עם דם ואנשים הרוגים בכביש, והם עושים את זה ולא אנחנו. והדבר שהיה יכול להיות כל-כך יפה ומוצלח, נכשל.
אני חושבת שצריך להשתמש באנשים שרוצים לעזור.

תודה, שושנה. קודם כל, אני מסכים אתך, אנחנו צריכים לדעת להשתמש ולהגיע לאותן הקבוצות שרוצות לעזור, או שהם יגיעו ויקלטו אותם במשרד ההסברה או במשרד החוץ.

הגענו לסוף הדון. אנחנו רואים שיש כאן שיתוף פעולה מצוין בין משרד החוץ למשרד ראש הממשלה. קל לבקר, ויש אנשים שיגידו דברים טובים או פחות טובים, אבל כולנו כאן מנסים לעשות עבודה טובה ולהצליח, ולהראות את ארץ ישראל היפה כפי שהיא, וכפי שאנחנו אוהבים אותה.

אבל אני מזהה פה נתק דווקא בין הארגונים, והייתי רוצה לחבר, כי חבל, יש שליחים בסוכנות שיכולים לעשות את העבודה הזאת, לא צריך להשקיע בזה כסף. הם פשוט יבואו, יקבלו מסרים ואג'נדה, והם ילכו ויעשו את זה בכל העולם, ואני בטוח שגם בהסתדרות וגם בקונגרס היהודי, בכל מקום.

וחבל על אותה קבוצת מתנדבים שרצו לעזור, וחבל שאנחנו לא משתמשים בהם, כי יכול להיות שאיזשהו פקיד התעצל להרים טלפון, או קיבל את המידע ולא עשה עם זה – יש גם דברים טובים שנעשים, אני לא בא לבקר כאן, אני בא לייעל את המערכת ואני חושב שאנחנו יכולים לייעל אותה.

חבר הכנסת דב ליפמן שמעורב בנושא, יודע ורוצה ויכול להועיל למערכת. אני רוצה למנות אותו לארגן את כל הגופים, לנסות לעשות איזשהו תיאום ולבוא אליכם עם עזרה. אנחנו באים לעזור לכם.

אני לא מתנגד לעזרה, אני פשוט חושב שאולי כדאי שקודם בכנסת תהיו מאורגנים קצת, כי אני יודע שגם בתת ועדת החוץ והביטחון יש אותה כוונה לעשות. בכל זאת, אנחנו פקידים עם זמן מוגבל. אם אנחנו רצים מוועדת כנסת אחת לשנייה, אין לנו זמן לעשות את העבודה שלנו. סלח לי על הבוטות הזאת, אבל תהיו מתואמים גם ביניכם.

אין בעיה. אני מקבל, ואני אבדוק מה עושים בוועדה ההיא. אני יודע מה אנחנו עושים בוועדה הזאת, ובוועדה הזאת גיליתי הרבה דברים שידעתי עליהם והיום שמנו אותם על השולחן.

כפי שאמרתי, אתם יכולים להשתמש ואתם לא משתמשים. ולבקר, אפשר לבקר אותנו. גם אנחנו טועים, אנחנו אנשים, ובמיוחד שאנחנו חדשים בכנסת. אני אבדוק מי עושה את זה בתת הוועדה, אבל גם מהוועדה הזאת אני רוצה למנות את דב ליפמן, שיאסוף את כל הארגונים, יהיה בקשר עם כל הארגונים ויחבר אותם אליכם, ואני רוצה לראות תוצאות. אם לא נראה תוצאות, נקיים עוד דיון, נזמין עוד ועוד, עד שנראה תוצאות. בסופו של דבר, לכולנו יש אותה מטרה.
תודה רבה, חברים.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:15.>