PAGE
15
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
17/06/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 35>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ט' בתמוז התשע"ג (17 ביוני 2013), שעה 10:00

<הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשע"ב-2012>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר
שולי מועלם-רפאלי

יעקב מרגי

>
אריה מועלם - סמנכ"ל וראש אגף משפחות והנצחה, משרד הביטחון

פזית ענבל אשל - ראש היחידה לתגמולים והטבות, אגף משפחות, משרד הביטחון

ערן יוסף - היועץ המשפטי לאגפי שיקום נכים ומשפחות, משרד הביטחון

סיגל רקנטי - יועצת משפטית לאגף משפחות והנצחה, משרד הביטחון

אסתי פלדמן - עו"ד, לשכה משפטית, משרד האוצר

אנסטסיה סורוקינה - רפרנטית ביטחון פנים, אגף התקציבים, משרד האוצר

שי סומך - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שלומי מור - עו"ד, המוסד לביטוח לאומי

גליה עידן - מנהלת תחום נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי

נאוה שוהם סולן - יושבת-ראש ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

גיל סימנהויז - מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

חוה ארביב ברעם - חברת ועד מנהל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

שרה אביב בוכמן - חברת ועד מנהל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

רבקה פסח - חברת ועד מנהל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

אליעזר בן שם - יושב-ראש ארגון יד לבנים

רחל לניאדו - מנכ"לית ארגון יד לבנים

שלמה רכבי - יועץ משפטי, ארגון יד לבנים

דניאל אזולאי - ארגון יד לבנים

בצלאל ושדי - ארגון יד לבנים

דב חילביץ - יושב-ראש ועדת שיקום, ארגון יד לבנים

פרידה שניידרמן - יושבת-ראש ועדת האחים, ארגון יד לבנים

יוסף לוטנברג - חבר הנהלת ארגון יד לבנים

אלי שעבין - יועץ תגמולים, ארגון יד לבנים

סמי ויכסלבאום - חבר ארגון יד לבנים

צביקה פוזיס-שחק - יושב-ראש ארגון נפגעי פעולות איבה

דיבונה אלפרן - אלמנת צה"ל

יונתן ליבצ'יק - עורך-דין, מייצג את דיבונה אלפרן, אלמנת צה"ל

קארין פורן - מתמחה, מייצגת את דיבונה אלפרן

אלי דבי - יושב-ראש "לנצח אחי", ארגון אחים שכולים בישראל

ניר קלינר - לוביסט, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל


אליס בקר - לוביסטית, כהן רימון כהן, ארגון נכי צה"ל

זכריה רייך - לוביסט, פרילוג, ארגון נפגעי פעולות איבה

אורי מיכאל - דובר הוועדה


<

נעה בן שבת

וילמה מאור

טלי רם
<הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשע"ב-2012>

בוקר טוב. יום שני בשבוע, ט' בתמוז, 17 ביוני 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), הכנה לקריאה השנייה והשלישית.
אני מבקש ממשרד הביטחון שייתן לנו סקירה מה הוא רוצה, מה מצפים, איפה זה עומד.

בוקר טוב. אריה מועלם, סמנכ"ל וראש אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון. מבחינת משרד הביטחון זה מעמד היסטורי שבו אנחנו מביאים לידי ביטוי את עיגון ההטבות שניתנו במשך שנים לאלמנות ולהורים השכולים באמצעות הסדרים שהיו במשרד הביטחון בין הארגונים היציגים לבין המנכ"לים השונים של משרד הביטחון.
אנחנו רואים בזה יישום הקביעה של בן-גוריון על החוב המוסרי שיש למדינת ישראל כלפי המשפחות השכולות, ובעינינו זה מעמד היסטורי ואנחנו מברכים על המעמד הזה.

אני גם רוצה לברך את הארגונים היציגים, שלאורך השנים דנו אתם בכל הנושאים שהבאנו לידי ביטוי בהצעת החוק. הנושאים האלה עלו כבר ב-2008, עת התחלנו את התהליך הזה. התהליך הזה היה תהליך ארוך, תהליך של חקיקה שהיועצים המשפטיים ישבו עליו לא פעם ולא פעמיים.

בחוק גם בא לידי ביטוי בפעם הראשונה מאז הקמת המדינה המעמד של האחים השכולים ואזכורם בחוק. עד לפני הצעת החוק הנוכחית לא היה אזכור של האחים השכולים. הצעת החוק באה לתקן ולתת מעמד לאחים השכולים, וגם זה תיקון היסטורי.

לאורך השנים נענתה מערכת הביטחון, כפי שאמרתי, לבקשות של הארגונים היציגים, וקבעה לצד התגמול, סיוע לרווחת המשפחות. התגמול ניתן על-פי חוק, חוק חיילים שנספו במערכה, אבל כל מה שניתן מעבר לתגמול לא בא לידי ביטוי בחוק.
אנחנו מדברים בעיקר על הנושאים הסיעודיים, על הנושאים הבריאותיים, על הנושאים השיקומיים ועל הנושאים הרווחתיים.

החוק הזה בא לעגן את ההטבות ובא לתת לסיוע הרווחתי חלק אינטגרלי מתוך חוק חיילים שנספו במערכה, וזאת הבקשה שלנו.

אין עוררין מבחינת מערכת הביטחון על הצורך במתן ההטבות. מערכת הביטחון רואה במתן ההטבות חלק אינטגרלי מהתגמול. זו גם הסיבה שבכל הדיונים לגבי תקציב מערכת הביטחון, הנושא הזה הוא נושא שהוא מוגן, והצעת החוק באה לתת לו ביטוי גם חוקי, מעבר לרצון של פקיד כזה או פקיד אחר, או של שר הביטחון, או של מנכ"ל משרד הביטחון.

התהליך הזה גם מביא לידי ביטוי את מנגנון ההצמדה של ההטבות. אני זוכר ימים אחרים בעניין הזה של הצמדה, שנאלצנו לעמוד מול הארגונים היציגים ולנמק מדוע לא הוצמדו ההטבות, ואני רואה דווקא ברכה בתהליך הזה שההטבות מעוגנות היום, תהליך ההצמדה מעוגן.
התהליך הזה גם נותן ביטוי לתחושות שלנו, לרצונות שלנו ולהבעת היחס שאנחנו רוחשים לבני המשפחות השכולות. אני יודע שיש בהצעת החוק תיקונים טכניים קלים. לגבי חלק מהתיקונים ישבנו עם היועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-דין שמרית גיטלין. רוב ההערות שהיא העירה יושמו, חלקן ייושמו, זו הצעת החוק הראשונה. התזכיר שמוגש בפני הוועדה הוא תזכיר שחלק מהדברים עדיין לא עודכנו בו, אבל כל מה שצריך עדכון ותיקון והתאמה להיום, יעודכן.

אנחנו גם חושבים שהדיון הזה, בהקשר של המשפחות השכולות – בניגוד לבקשה אחרת של ארגון אחר – צריך להישאר כאן בוועדה, בוועדת העבודה והרווחה, ולא בוועדה אחרת. זאת לא היתה יוזמה, אדוני היושב-ראש, לא של האגף שלנו, אגף משפחות והנצחה, ולא של הארגונים היציגים שאנחנו מייצגים, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל וארגון יד לבנים, ולכן אנחנו רואים חשיבות שהנושא הזה יידון כאן בוועדת העבודה והרווחה.

אגף משפחות והנצחה פועל מאז הפיצול של האגף וההפרדה מארגון נכי צה"ל, בשלושה תחומים עיקריים באופן צמוד עם הארגונים היציגים. שלושת התחומים העיקריים זה הנושא של הבאת חללי צה"ל למודעות ולהנצחה בקרב אזרחי מדינת ישראל, ועל כך נעשו פעולות לא מעטות, כאשר גולת הכותרת תהיה הקמתו של היכל הזיכרון, בעזרת השם, בהר הרצל בירושלים.

הנושא השני הוא נושא הרווחה של בני המשפחות השכולות כי אנחנו יודעים שמרגע קרות האסון, המצב הרווחתי הכלכלי של המשפחות השכולות קורס בגלל אי היכולת שלהן להתפרנס בכבוד, ולכן באים התגמול וההטבות.

החלק השלישי זה הטיפול הרגשי – לנסות לסייע בהתמודדות הרגשית של המשפחות השכולות ובתהליך עיבוד האבל והאובדן.

בשנים האחרונות היינו שותפים למספר חוקים יחד עם הארגונים, ביניהם ביטול מבחן הכנסה ב-2008, חוק שעלותו כ-160 מיליון שקלים לשנה. פעלנו יחד עם ארגון האלמנות למתן מעמד לאלמנות שנישאו בשנית, ובכך תוקן עוול היסטורי של שנים רבות שאלמנה שנישאה לא קיבלה תגמול. עלותו של החוק היא מעל 117 מיליון שקלים.
דבר נוסף הוא חוק קצבאות לחיילי המילואים, ועוד פעילויות אחרות שקשורות לפעילות המשותפת.

אני רוצה להדגיש שהחוק הזה לא דן בכסף. הוא בא לקחת את המצב הקיים ולעגן אותו בחוק, למעשה להפוך את כל אותם הסכמים לחלק מחוק חיילים שנספו במערכה.
אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על שיתוף הפעולה, מודה לחברי בארגונים היציגים.

ולמה הוא לא משפר תנאים?

כי זה לא הדיון. הוא בעקיפין כן משפר תנאים. הוא למשל משפר את הנושא של ההצמדות.

למה? הכול היה צמוד. למה הוא צמוד עכשיו?

למדד המחירים לצרכן. ההטבות צמודות למדד המחירים לצרכן.

למה זה היה צמוד לפני כן?

כל הטבה, היה לה מנגנון הצמדה משלה.

איזה? דוגמאות. מה זה משלה? תן דוגמה.

פזית ענבל אשל, ראש היחידה לתגמולים והטבות באגף משפחות. היו לנו הטבות שבאמת היו צמודות למדד המחירים לצרכן; יש הטבות שצמודות למדדים רפואיים; יש הטבות שרשום בהוראות שהן יעודכנו מעת לעת, לעומת מה שרשום פה, שיש מועד קבוע פעם בשנה שתעודכנה כל ההטבות.

מתי ההצמדות האלה מעודכנות?

בינואר של כל שנה.

לפי הצעת החוק, בינואר של כל שנה. בשונה ממה שאדוני מכיר בנושא התגמול.

הנכים צמודים למדד שמחת הקהילה, כמו שאני קורא לו.

עובדים קהילתיים.

אנחנו פה מדברים על הצמדה של ההטבות. התגמול גם אצלנו צמוד לאותו מדד כמו של הנכים, למדד שירותים קהילתיים.

והוא מתעדכן כל חצי שנה.

נכון.

איחור של חצי שנה.

באיחור של חצי שנה, שפעם זה היה כל שנתיים – בגלל הרצון הטוב של מערכת הביטחון לחסוך בכסף.

אתם באים עכשיו ואומרים – הכול טוב, הכול נחמד. שאלתי את נעה – אני מרגיש טוב היום? אז אתה בא ואומר – אני מעגן את מה שיש. בסדר, זה נחמד שאנחנו מעגנים את מה שיש בחקיקה – לא יודע למה צריך את זה. אם יש הסכמים – ואני לא רואה את משרד הביטחון מפר אותם – למה צריך לעגן את זה בחקיקה, אבל בסדר.

זו הדרישה של היועץ המשפטי לממשלה, עצר את כל ההטבות.

גברתי, בבקשה.

נאוה שוהם סולן, יושבת-ראש ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. אתה יודע, אדוני, כשאתה מנצח במאבק ארוך יש לך הרבה שותפים, אנחנו כולנו מכירים את זה – גם מהבית הזה וגם מפעילויות נוספות בציבור.

קודם כול, הבקשה לעיגון ההטבות בחוק כבר היתה משנת 2005, של היועץ המשפטי לממשלה, ועד היום לא עוגנו ההטבות בחוק.

אני רוצה לברך את משרד הביטחון על הניסוח של הצעת החוק, אבל לצערי, אדוני היושב-ראש, הרצון לעגן את ההטבות, הוא נכפה על משרד הביטחון משום שאנחנו הגשנו בג"ץ ב-2010 לעגן את ההטבות בחוק.

אם את מברכת אותם, אז יאללה, תברכי אותם.

כן, אני מברכת אותם כי בכל זאת הם עשו עבודה, וישנם אנשים טובים. אני תמיד עושה הפרדה בין אגף משפחות והנצחה לבין אגף התקציבים, שהם כפופים להם בהרבה מקרים. אנשים טובים יושבים באגף משפחות והנצחה, באמת עם רצון לעזור.
ישנן הטבות שבכלל לא מוגדרות כצמודות למדד. אני אתן לך דוגמה של דמי ניידות של אלמנה.

אתה מתכוון שהכול יהיה צמוד למדד?

כן.

הכול יהיה צמוד למדד. אנחנו נתקן את זה בחקיקה. אנחנו נעבור על החוקים ואנחנו נתקן את זה.

אבל מכיוון ששאלת אותם, אני רוצה לסבר לך את האוזן. אלמנה שאין לה רכב, דמי הניידות שהיא מקבלת הם 320 שקלים כל חודש. היא רוצה לקחת מונית לקופת-חולים או קניות בסופר, זה לעג לרש.

איך הניידות צמודה היום?

היא לא צמודה. הניידות לא צמודה.

לא, יש. איך הניידות צמודה היום?

מועלית לפי מדד.

עכשיו. מה שקרה, בעקבות הבג"ץ, הם הלכו והצמידו את סל ההטבות מ-2006 אבל הם לא עדכנו לפי השינויים הריאליים שנעשו בשוק.

השוק לא עודכן.

מה זה בשוק לא עודכן? המחירים של המוניות - - -

השוק לא עודכן.

תקשיבי טוב. בעבר, כשהייתי ילד צעיר – עכשיו התבגרתי – היה מישהו בשם פרודומינסקי, הוא היה יושב באוצר, ואחת לחצי שנה היה מעדכן את הרכב במדינת ישראל. אנשים היו מקבלים תגמול לרכב בהתאם לתגמול שלו, בשני חלקים – אחד היה קבועות ואחד היה משתנות.

לאחרונה, מזה חמש שנים, במקום כל חצי שנה הוא מעדכן כל שלוש או ארבע שנים כשלוחצים על ההסתדרות, ואין עדכוני רכב.

אני הייתי קונה היום במגזר הציבורי עדכון קבוע צמוד למדד, גם אם עלויות הדלק משתנות, כי פשוט הוא לא מעדכן. הוא לא מעדכן. בשלוש-ארבע שנים אחרונות אין עדכון רכב.

אני מסכימה שזה יהיה עדכון, אני מסכימה שיהיה כל שנה עדכון למדד.

הבנתי מה את רוצה. את אומרת – אני רוצה עדכון אבל אם אנחנו מחוקקים, בואו נקבע מה צריך להיות הערך הריאלי, ומעכשיו בואו נעדכן אותו.

בדיוק, כי מ-2001 עד 2006 לא עודכנו ההטבות, לא עודכנו ההטבות. הם עשו את זה רטרואקטיבית מ-2006, כך שב-320 שקלים, נכון להיום, דמי הניידות לאלמנה - - -

מ-2006?

מ-2001 עד 2006 לא עודכנו ההטבות.

זה היה צריך בערך להכפיל את עצמו.

בוודאי. אותו דבר לגבי לימודי נהיגה של יתום. היום, כל אחד במדינה צריך לפחות 28 שיעורים של לימודי נהיגה. מחירי לימוד נהיגה הם בין 110 ל-150 שקלים לשיעור.

את נכנסת כבר לחוק כנראה, נכון?

אני נכנסת כי אני רוצה שתעדכנו את זה לפי המחירים.

אנחנו נעשה את זה מסודר, על כל סעיף נעבור. כשנקרא את הסעיפים, כל סעיף תגידי את מה שיש לך להגיד.

לא צריך להיכנס לכל סעיף וסעיף, צריך לעדכן את זה נכון ל-2001, שזה יהיה מתאים לשינויים הריאליים בשוק.

נאוה, כשנגיע לסעיף תגידי – בסעיף הזה צריך להיות ככה וככה. את מדברת עכשיו במקרו, כשאנחנו נצטרך לרדת למיקרו.

לא, אני פשוט נותנת לך דוגמאות. הנושא שאריה מועלם התייחס אליו, אני בהחלט מסכימה אתו, אני חושבת שזה צריך להישאר. כל דיון שקשור למשפחות שכולות צריך להישאר בוועדת העבודה והרווחה, מהסיבה הפשוטה - הוועדה הזאת מתמחה בכל מה שקשור להיבטים הסוציאליים.

לא. הסיבה הפשוטה שהוועדה עושה משהו.

נכון.

ולא בכדי הממשלה רצתה להעביר את זה לוועדת החוץ והביטחון. לא בכדי.

גם הרבה פעמים הדיונים שם הם סגורים, יש בהם שיקולים שונים.

כשאנחנו מסתכלים מה הוועדה הזאת עשתה בקדנציה הקודמת בכלל צה"ל, בכל מה שקורה – צה"ל, אלמנות, יתומים, נכים, חיילים, מילואים – אני מבין למה הם הזדעקו ואמרו: אוקיי, הבנו, אנחנו רוצים חוץ וביטחון. אני מבין, זה ברור לי.

הערה נוספת. בתזכיר החוק לא מעודכנים המחירים לפי 2013, גם את זה צריך להכניס.

טוב, בואי נראה. אדוני, בבקשה.

בוקר טוב, שמי אלי דבי, אני יושב-ראש "לנצח אחי", ארגון אחים שכולים, ואני אח שכול. אני אתחיל עם ברכות כמו כולם.

לא צריך. דלג על זה.

על ההישג שבאמת, מבחינת האחים השכולים, לראשונה במדינת ישראל יש להם איזה מקום, אבל אני קצת מוחה על העניין.
לפי הגדרת החוק, כשחוקקו את החוק ב-1950, הגדירו את כל הנוגעים בדבר – את האלמנות, את היתומים, את ההורים – משום מה, פסחו על האחים, למרות שזה דם מבשרנו, אחים שלנו נהרגו, ולמעשה מי שנושא בנטל של ההנצחה לדורות זה האחים השכולים, אבל פסחו עלינו.

מאז עברה כברת דרך, 35 תיקונים עברו על החוק, ועדיין האח השכול, "אחי הנספה", לא מוגדר גם בהצעת החוק הזאת. כפי שאנחנו רואים, בהסבר לפרק ההטבות - - -

שמעת מה הוא אמר? הצעת החוק הזאת זה צילום מצב.

לא, לא לגבי אחים.

אם יש תיקון, ובאמת תיקנו את ההטבות בפרק השלישי ל"אחי הנספה", אז לא יכול להיות שנותנים הטבות למישהו שהוא לא קיים.

הבקשה שלנו לתקן את העוולות של השנים, להגדיר את האח השכול, את "אחי הנספה", ולא לפרק השלישי להטבות. גם כתוב בהצעה הזאת ש"אחי הנספה" הוא רק לטובת השכּוּל, לא לשכוֹל. זאת אומרת, הגדרות ההטבות של "אחי הנספה", אחים שכולים, הן נועדו להורים ולא לאחים – להורים עבור האחים.

בקשתי מהיושב-ראש ומהנוגעים בדבר – ואני מניח שיסכימו אתי פה גם הורים, גם האלמנות, כי זה לא פוגע באף אחד, ואנחנו לא מבקשים, אם זה זכויות, אם זה הטבות, אם זה תגמולים, חד-משמעית, אנחנו רוצים שיגדירו את "אחי הנספה" ברישה של הצעת חוק, ולאו דווקא בהטבות. תודה.

יש עוד מישהו שמעוניין להתייחס?

בוקר טוב, שמי פרידה שניידרמן, אני יושבת-ראש ועדת האחים, אני אחות שכולה בארגון יד לבנים. כמו שאתם יודעים, ארגון יד לבנים הוא הארגון היציג הבלעדי, ואני חלק מתוכו, אנחנו יושבים הורים ואחים ביחד בבית אחד, מתוך מטרה להמשיך את ההנצחה, להיות דור ממשיך בבית, וזה המקום שלנו.
אני מודה, אני לא מתביישת לומר, מודה בפה מלא על שיתוף הפעולה של משרד הביטחון, על ארגון יד לבנים, שנתן לנו סוף סוף את הבמה ואת המקום כאח שכול.

אני אחות שכולה כבר כמעט 40 שנה, ועד היום היתה לי בעיה עם זה כי מגיע לי שיקראו לי אחות כי קרה לי משהו, לצערי הרב, בזכות עצם היותי אחותו של מאיר ולא בעצם היותי בת של ההורים. ואכן כך, אני נרגשת ביום הזה ואני מודה שהגעתי עוד בדור שלי שיקראו לי אחות שכולה, כי כזאת אני.
יחד עם זה, מה שחסר לי, חסר לי בקטע של הגדרת משפחה. אני אחות שכולה, כמו שיש אב ואם, באותה משפחה גם יש אח ואחות, ואני חושבת שאנחנו חלק מהבית, זה המקום שלנו וגם בתוך ההגדרות. הייתי מאוד מבקשת ומאוד שמחה שלא תשכחו אותי בקטעים האלה.

אני רוצה גם להזכיר פה לחבר הכנסת. בזמנו, כשהיה הנושא של ירושה בין אלמנה לבין יתום, גם אז שכחתם את האחים השכולים, ואני העברתי לך איזשהו מכתב קטן שלי אליך, וכתבת לי: נרגש, נפעם, ואולי מזיל דמעה, אבל זה באמת קשה, תמיד שוכחים אותנו. שוכחים אותנו בבית, שוכחים אותנו בכל מקום ברחוב.
אנחנו בתוך ארגון יד לבנים, האחים השכולים, ואני מצהירה בכל מקום שאני יושבת – לא באתי לבקש מאומה. באתי לתרום ולתת את חלקי – חלקי כאחות. באתי לתמוך באותם ההורים שלנו, באתי לסייע ובאתי להמשיך את ההנצחה כי לא יהיה מי שימשיך.

אני גם מצהירה פה מעל הבמה – אנחנו, מגיע לנו סעד נפשי, ואת זה אנחנו מקבלים. משרד הביטחון הולך לקראתנו, כמובן יחד עם ארגון יד לבנים וצה"ל, הולך לקראתנו – אם זה בכנסים ואם זה בקבוצות תמיכה ואם זה בטיפול פסיכולוגי פרטני לכל אחד ואחד, צה"ל הולך אתנו בנושא סמינרים בגבעת אולגה.

רבותי, זה לא היה קודם. בארבע השנים האחרונות קרה לנו, האחים, מהפך. מישהו מסתכל עלי בגובה העיניים ואומר לי – אכן, את פה – ואני מודה על כך גם לך, אדוני, שהתפנית, גם לנו, גם בשבילנו האחים השכולים, מודה לכל אחד שלקח, וזה לא עניין של מה בכך מה שקורה פה. קרה פה מהפך. תודה.

יש פה עוד מישהו שרוצה להתייחס לפני שנעבור לקריאת החוק? אדוני, בבקשה.

אלי בן שם, יושב-ראש ארגון יד לבנים. אני רוצה להצטרף באמת לברכות שהגענו ליום הזה, לעגן את כל ההטבות בחקיקה. משנת 2005, מי שפנה לעגן את כל ההטבות בחקיקה זו היתה דרישה של היועץ המשפטי, ועצרו לנו מהתקופה הזאת עד היום את כל ההטבות. כל פעם שבאים למשרד הביטחון, למעט נושא אחד, כל הנושאים נדחו בזה שהיועץ המשפטי לא מאפשר לשנות כלום עד שיהיה עיגון בחקיקה, ולקח לצערי שבע שנים עד שהגענו ליום הזה. אז אני קודם כול מברך על זה. אני מאוד מקווה שהחוק יעבור.

לגופו של עניין, יש לנו מספר קטן של הערות כשנקרא את הסעיפים, ואנחנו נגיע לזה. תודה.

מאה אחוז. כן, אדוני.

בוקר טוב, שמי עורך-דין יונתן ליבצ'יק, אני מייצג את גברת דיבונה אלפרן שיושבת פה, שהיא אלמנת מלחמת יום הכיפורים ואמא יחידנית לבן שהיא הביאה לעולם בשנות ה-90 באמצעות תרומת זרע.

כמו שנאמר פה, ונאמר פה הרבה, העיגון של ההטבות האלה בחוק הוא מבורך. ההכרה פעם ראשונה באחים שכולים היא מבורכת, אבל לפחות לשיטתנו, נעשית פה עבודה חלקית במובן זה שנוצרת אפליה. והאפליה נוצרת במובן זה שבניגוד לבנים של הורים שכולים, אחים שכולים, שאומנם אינם זכאים לתגמולים על-פי החוק הקיים, אבל יהיו זכאים להטבות על-פי הצעת החוק, בנים של אלמנות, ילדים של אלמנות שגדלים לכל דבר ועניין ללא אב, מתמודדים עם אותם קשיים - - -

זה לא בית-משפט עכשיו. זה לא בית-משפט.

מגיע להם אותו דבר שמגיע לאחים.

מאה אחוז.

ואם אנחנו נותנים את זה לבנים של הורים שכולים, אנחנו צריכים לתת את זה גם במקרים האלה.

מאה אחוז, תודה.

אני מבקש שגם דיבונה תאמר כמה מלים.

יש עוד מישהו שרוצה להתייחס?

ברשותך, אם אני יכולה להתייחס למה שהוא אמר. יש אלמנות שמתאלמנות, ללא ילדים, והן לא מצליחות למצוא זוגיות חדשה, ואז יש להן מאבק מול משרד הביטחון שיכירו בילד הזה כיתום.

אני יכולה מאוד להבין את הרצון הזה, ובאמת צריך לעשות מעשה ולחוקק חוק שיכירו באותו ילד כיתום. אתה יודע מה, לא יתום, אבל שיתנו לו את אותן הטבות של יתום כי בסך הכול זה מאוד עצוב שאותה אלמנה לא הצליחה לשקם את הזוגיות שלה, מגדלת ילד לבד, וזה לא פשוט לגדל ילד לבד.

בבקשה.

אני קצת מתרגשת. שמי אלפרן דיבונה ואני אלמנת מלחמת יום הכיפורים. הייתי נשואה לבעלי נטו כשבועיים ימים. התחתנתי ב-19 בספטמבר 73' ובפרוץ מלחמת יום הכיפורים, כשעודני בירח דבש, נקרא בעלי למלחמה, ממנה לא שב.
בזמן התאלמנותי הייתי חיילת משוחררת בת 20 בדיוק. במשך שנים רבות ניסיתי לשקם את חיי ולהקים משפחה חדשה, אך הדבר לא צלח בידי. הטראומה שמלווה אותי כל השנים היתה אנושה מדי ולא יכולתי להתאושש ממנה.

בגיל 43, לאחר ייסורים רבים – הן פיזיים והן נפשיים – מימשתי את האימהות שכה חפצתי בה באמצעות תרומת זרע, וילדתי את בני אלפרן עדי, שנקרא על שם בעלי, זכרונו לברכה.

מיותר לציין, שהולדת בני הכניסה לחיי טעם ומשמעות, שעד אז היו עבורי בגדר חלום בלבד. היום עדי הינו נער מתבגר בן 16 וחצי, עם כל הקשיים הכרוכים בכך. אני אישה בת 60 שהפנסיה קרובה אליה מתמיד, ובנוסף לכך אני מתמודדת עם קשיים יומיומיים כתוצאה מהיותנו משפחה יחידנית שכל עול הפרנסה של בני מונח על כתפי, וכל זה על לא עוול בכפינו.
ישנם דברים רבים שיכולים לעזור לי לשאת בנטל שהוטל עלי כתוצאה מהשכול, ושנשים במצבי מסתייעות, וכוונתי להטבות השונות ממשרד הביטחון, כמו: מימון לימודים, מענק בר-מצווה, עזרה בלימודי נהיגה, עזרה בשיעורים פרטיים ובאבחונים שונים, מתנות לימי הולדת ולגיוס, קייטנות שונות בארץ ובחוץ-לארץ, ועוד ועוד.
המקרה של בני להטבות דומה להטבות שמקבל כל יתום שנולד לאחר שאביו נהרג, ומוכר מכוח החוק. מבחינה עניינית, שניהם – הן בני והן היתום – לא מכירים את אביהם, שניהם מתמודדים עם אותם קשיים לאורך חייהם, כפי שאנו האימהות מתמודדות עם אותם קשיים. שני המקרים הם תוצאה ישירה של השכול.

עד היום לא השכלתי להבין במה חטאי, האם עונשנו – של עדי ושלי – בא כי לא הספקתי להרות במהלך השבועיים בהם הייתי נשואה? או שמא חטאי בכך שהתאלמנתי בתקופה שבה הקדמה ברפואה עדיין לא הגיעה. בכוונתי להליך שנשים במצבי היום משתמשות, כמו הקפאת זרע, דבר שהיה חוסך ממני הרבה עוגמת נפש וגם את המעמד הזה, שקשה לי מנשוא. או שמא עונשי בכך שהעזתי ומימשתי לבד את האימהות.

לשמחתי הרבה, בדקה ה-90 עוד הספקתי ליהנות מהרפואה המתקדמת, תרומת זרע, ולפצות, ולו במעט, על אובדן חיי האישיים. את מלוא המחיר על כך משלם בני עדי, שנולד וגדל בתא משפחתי פגום, עם כל ההשלכות לכך, וכל זה כתוצאה ישירה מהמלחמה הארורה ההיא.

אני, לצורך העניין, דומה גם לאותו זוג הורים שכולים שאימצו ילד לאחר נפילת בנם. ילד זה מקבל הטבות שונות ממשרד הביטחון, בעוד אני איני מקבלת דבר. הורים שכולים אלו מקבלים בצדק הטבות עבור בנם.
נקודה חשובה שעלי לציין, שבמקרה של זוג הורים שכולים מדובר בדרך כלל בשני מפרנסים, בעוד אני מפרנסת יחידה, בדיוק כפי שאותה אלמנה מפרנסת את בנה היתום.

מבחינה מהותית, הנפילה של עדי בעלי פגעה בעדי בני באופן שנפילת אב פוגעת בבנו היתום, עם כל ההשלכות הנלוות לכך, ולכן אין שום הצדקה למנוע את ההטבות הללו ממנו.

עדי ואני, אנו התוצאה הישירה של המלחמה הארורה ההיא, שאת מחירה הכבד אנו משלמים יום ביומו. זה המעמד לבקש מחברי ועדה נכבדה זו, שתרד לעומק הדברים הרגישים הללו ותביא לשינוי הצעת החוק כך שתיפסק האפליה ואי-הצדק המשווע, מהם בני ואני כה סובלים.

לא ניתן להתעלם מכך שנסיבות חיי הן תוצאה ישירה של השכול, ולכן המדינה צריכה לקחת אחריות ולסייע לי במתן ההטבות הללו, ובכך להקל, ולו במעט, במצוקות הקיום היומיומיות של בני שלי, שקשות ממילא.

תודה. בבקשה.

שמי צביקה פוזיס-שחק, אני יושב-ראש ארגון נפגעי פעולות איבה, הארגון היציג, אני הורה שכול. קודם כול, אני מברך כמו כולם על קיום הישיבה הזאת ועל החוק שעומדים לחוקק כאן.

יש פה סעיף אחד שאותי, כיושב-ראש הארגון וכאדם שמנהל את הארגון כשלוש שנים – שנתיים וחצי, ליתר דיוק – אנחנו נתקלים בו מפעם לפעם. סעיף 35(א) מדבר על הנושא של ועדת חריגים, שמקבעים אותה בחוק - דבר שקיים היום בפועל, הולכים לקבע אותו בחוק.
בארגון נפגעי פעולות איבה אין ועדת חריגים. אנחנו נתקלים לעתים קרובות מאוד במצבים שאנחנו נזקקים לנושא הזה של ועדת חריגים כדי לעזור לאותם אנשים שכולים שאין להם שום פתרון אחר במסגרת החוק, ואנחנו צריכים להגיע למצבים שאנחנו מבקשים, מתחננים, ובסופו של דבר או מקבלים או לא מקבלים את העזרה, את הסיוע.

במידה ותהיה ועדת חריגים, כפי שקיימת במשרד הביטחון, זה דבר שיסייע לנו לעזור לאותם אנשים שזקוקים לעזרה, אנשים שאיבדו את היקר להם מכול. תודה.

משרד הביטחון מוכן להשיב לו?

הארגון הוא ארגון יציג על-פי חוק של הביטוח הלאומי, לא של משרד הביטחון.

אז הביטוח הלאומי ישיב לו.

עורך-דין שלומי מור, המוסד לביטוח לאומי. כפי שנאמר פה בפתיחת הדברים, מדובר פה בצילום מצב.

מדובר בצילום מצב לפני שמתחילה ההקראה של החוק.

נכון.

אבל ברור לך שיהיו בו שינויים, אחרת בואו נחתום, נלך.

שינויים, ככל שיהיו, נדון בהם, אני בטוח שיהיה פה דיון.

כן, יהיה דיון. יהיה דיון, זה בטח לא יצא כמו שזה נכנס.

בסדר. אני רק אומַר אבל שמדובר בצילום מצב. עד היום, מעת חקיקתו של חוק התגמולים, לא היתה ועדת חריגים או ועדת למ"ד מכל סוג שהוא במוסד לביטוח לאומי, ויש גם טעם מסוים בדברים.

המוסד לביטוח לאומי, שמשלם גמלאות למיליוני מבוטחים, אין לו בשום גמלה, בשום נושא, ועדת חריגים או ועדת למ"ד. מדובר בכל זאת בדין סוציאלי שבו אתה מעניק באופן שוויוני לאנשים רבים על-פי קריטריונים. ועדת למ"ד היא מבחינתנו חריג בעייתי, ככל שמדובר בדין הסוציאלי שהביטוח הלאומי אמון עליו.

מה זה ועדת למ"ד, תסביר לנו.

אולי משרד הביטחון יסביר.

לא לא, תסביר אתה.

תסביר אתה למה אתה מתנגד. הרי הם אחרים בביטוח לאומי מרוב האנשים שמקבלים הטבות סוציאליות בביטוח לאומי. אנחנו מדברים פה על אוכלוסייה שנמצאת בהתייחסות מאוד מאוד אחרת, הסתכלות אחרת, שכל הזמן – לפחות כאלמנת צה"ל, סביב השולחן הזה הדברים ידועים – האמירות של אלמנות פעולות איבה בביטוח הלאומי הן מאוד ברורות, שכל מה שנוגע לאלמנות צה"ל משפיע עליהן באופן ישיר.
יש פה נקודה אחת שבה הוא מבקש שינוי, בדיוק מאותה מטרה, להשוות את המצב שלהן כחריגים בתוך הביטוח הלאומי למצב של משפחות שכולות במשרד הביטחון.

מאחר שלא נכנסת למהות, אני גם לא אתייחס למהות. בדיון אתה יכול לבוא ולומר – לאחר שיש כלל אנחנו לא יוצאים מן הכלל. הכללים נועדו כדי שגם יהיו יוצאים מן הכלל, ויש מקרה כזה סמוך על שולחנכם, לי לא ברור למה בכלל הוא סמוך על שולחנכם – נושא של נפגעי פעולות איבה.
מאחר שזה סמוך על שולחנכם, במקרה הזה היה צילום מצב כלשהו, ולכן צריך להעתיק את אותו דבר. זה שהביטוח הלאומי בשאר הקצבאות, בשאר הגמלאות, לא מקיים ועדות חריגים – שזה גם נושא לדיון – לכן אני חושב שהתשובה שלך לא היתה במקום.

במידה והמצב יישאר כמו שהוא היום, תהיה אפליה בין נפגעי פעולות איבה לבין נפגעי צה"ל, ואני חושב שאין מקום לזה בבית הזה.

מאה אחוז. תודה.

סמי ויכסלבאום, חבר ארגון יד לבנים. ראשית, קיימת אפליה בין נפגעי טרור לארגון יד לבנים, להורים שכולים, אתן לך דוגמה אחת. אתם מקבלים ביטוח חיים, לנו אין ביטוח חיים.

אנחנו לא פותחים, התכנסנו פה להצעת חוק. מי שעבדה על הצעת החוק היא עורכת-הדין שמרית גיטלין-שקד, והיא – מסיבות אובייקטיביות – לא היתה יכולה להיות נוכחת, כך שקיימנו את הדיון המקדמי.

אנחנו לא נתחיל היום בהקראת החוק. בישיבה הבאה נתחיל בהקראת החוק ונשתדל לסיים אותו במהירות האפשרית.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:40.>