PAGE
17
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
25/06/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 13>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, י"ז בתמוז התשע"ג (25 ביוני 2013), שעה 11:30

<בני נוער עולים במסגרות רשות חסות הנוער - לציון יום הנוער והצעירים>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר
שמעון סולומון
רינה פרנקל

>
אלעד סון - דובר המשרד, המשרד לקליטת העלייה

שרה כהן - מנהלת מחלקת הרווחה, המשרד לקליטת העלייה

חיים מויאל - מפקח על המסגרות המיוחדות בחסות הנוער, משרד החינוך

טלי מוסקל - מדריכה בהיל"ה, משרד החינוך

ערן נוישל - קמ"ד נוער, המשרד לביטחון פנים

מיטל אברהמי - קמ"ד מגזרים מיוחדים נוער, המשרד לביטחון פנים

טלי יוגב - מנהלת רשות חסות הנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מירה קידר - מנהלת אגף רווחה, הסוכנות היהודית

תמי נחמיאס - מנהלת תוכנית "מחסות לעצמאות", על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה

אלי זרחין - מנהל, אגודה ישראלית למען ילדים עולים

יפת אלמו - יו"ר נציגי הארגונים, נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

וונדה אקלה - מנכ"ל, נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

אברהם נגוסה - סגן יו"ר, נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

שלי לוי - מ.מ.מ

שמעון סיאני - ארגון "ידידים"

דנה גורדון שושני

יפעת קדם
<בני נוער עולים במסגרות רשות חסות הנוער - לציון יום הנוער והצעירים>

בוקר טוב לכולם. אנחנו מקיימים הבוקר ישיבה לציון יום הנוער והצעירים בכנסת. זה יום חשוב. הגענו אני וחברת הכנסת רינה פרנקל מהשדולה לקידום הצעירים. הדיון שלנו הוא לגבי בני נוער עולים שמטופלים ברשות חסות הנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים.
תמיד אני מתחיל במשהו שמחבר אותי לכל הנושאים שדנים בוועדה. מכיוון שאני עולה לשעבר, הנושא הספציפי הזה קרוב לליבי. הוא קרוב לליבי בגלל שבהיותי חבר מועצת נתניה טיפלתי בנושאים האלה ובגלל שכשעליתי לארץ ב-1991 הגענו לקריית ים עם המשפחה ובפרק הזמן שבין 91 ל-94, שזה מגיל 11 לגיל 14, מחוסר תעסוקה הסתובבתי עם חבריי בני הנוער העולים ועשינו הרבה הרבה שטויות. למזלי – אני צחקתי על זה, לפני זה אמרתי בטעות - הגעתי לפנימיית מחוננים באקדמיה למצוינות בווינגיט. זה לקח אותי בחיים למקום אחר. פשוט שיניתי כיוון. הלכתי לכיוון של מצוינות. ראיתי הרבה מחבריי מסתבכים. אפשר להגיד שאלו היו הסתבכויות עם הרשויות בגיל מאוד מאוד צעיר. הם איבדו את הכיוון בחיים.
בדיון הזה הייתי רוצה לשמוע. קיבלתי נתונים לשנים 2009 ו-2010. הנתונים קצת מדאיגים ביחס לבני נוער עולים ובני נוער להורים שעלו בשנות ה-90. זה לא משנה, זה אותו דבר.

אפשר לשמוע את הנתונים האלה?

אני חושב שיש לכם את זה. אנחנו ניתן סקירה לגבי הנתונים. אנחנו נשמע את כל הרשויות המעורבות בזה.

אני אתייחס קצת לנושא. אני רוצה לומר שגם אני באתי בעלייה של שנות ה-90. הגעתי ארצה עם ילד בן 11. הוא היה כאן בין נערים שהתחילו חיים חדשים בארץ חדשה. אני יודעת עד כמה זה לא פשוט, כי ההורים עסוקים בלפרנס, ההורים עסוקים בלתת חיים בכבוד לילד. ברוב המקרים הילד לבד. הוא נמצא בחברה שהכי קל לו להגיע אליה. לא תמיד זאת חברה תומכת וחברה טובה. הנושא של נוער הוא הנושא הכי חשוב שיכול להיות, כי זה העתיד של המדינה שלנו. האנשים הגיעו לכאן כדי שלילדים שלהם יהיה עתיד טוב יותר. לפי הנתונים שאני רואה זה לא תמיד כך. זה מצער מאוד. אני חושבת שהחברה צריכה להעלות את המודעות לבעיה שקיימת. צריך קצת להעיר את תשומת ליבנו לנוער העולה שהגיע לארץ ונמצא במסגרת של פנימיות, נמצא בחברה חופשית. אני חושבת שאנחנו צריכים לתת תשומת לב כמו ברווחה ששייכת לרשות מקומית, לכל מיני מוסדות ששייכים לעניין.
אני מברכת על היוזמה של יואל רזבוזוב ושל הוועדה ביום החשוב הזה. אני מקווה שכולנו פה נביע את דעתנו ונגיע למסקנה איך אפשר לשפר את החיים של הנוער כאן אצלנו במדינת ישראל, על מנת שהנוער יהיה נוער מצטיין ולא נוער שיתדרדר לעבריינות.

תודה רבה לחברת הכנסת רינה פרנקל. אני באמת מסכים איתך. אנחנו עומדים בפני החופש הגדול. אנחנו יודעים שהמון תלמידים יוצאים. אני נותן דגש למשפחות העולים שבהן ההורים עובדים מהיום עד הלילה ואין להם זמן וכסף לחוגים או לפעילויות אקסטרה. מאוד חשוב שגם בדיון הזה ייגעו בנושא הזה. אם אני אראה שלא נגעו בזה מספיק, אולי אני אעשה דיון נוסף ונזמין את כל הגופים הרלוונטיים כדי לראות מה אנחנו כמדינה מציעים לאותם בני נוער.

הייתי רוצה לשמוע את הגברת טלי יוגב, מנהלת רשות חסות הנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה קצת למקד את הדיון, כי דיברתם על נוער באופן כללי ועל נוער שנמצא ברשויות המקומיות. אני רוצה לחדד ולהבהיר שחסות הנוער עוסקת רק בטיפול חוץ ביתי. מרבית בני הנוער, שזה למעלה מ-95%, מופנים על פי שני חוקי נוער: חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) במידה ובוצעה עבירה, וחוק הנוער (טיפול והשגחה) במידה ומדובר בקטין שהמצב שלו מאוד התדרדר והמדינה נדרשת להוציא אותו מביתו ולהגן עליו או על סביבתו.

החסות מפעילה רצף של 57 מסגרות חוץ ביתיות בכל הארץ - ממעונות נעולים, דרך פנימיות, דרך מסגרות משולבות בקהילה של הוסטלים. בתוך המסגרות הפנימייתיות אנחנו נותנים לבני הנוער את כל מה שהם צריכים. כל היום שלהם מתקיים בתוך הפנימיות, הם לא נסמכים כמעט בכלל על משאבי הקהילה.

לגבי הנושא של עולים. אנחנו לא רואים אחידות בדברים. אנחנו רואים שקיימת איזו שהיא ירידה הדרגתית משנת 2006 עד היום במספר הנערים העולים שנמצאים - - -

מה ההגדרה שלכם לעולים?

נער שלא נולד בארץ. אנחנו לא סופרים אחורה את השנים. צריך לקחת בחשבון שאין אצלנו מבוגרים. יש אצלנו גילאי 12 – 18.

את אומרת שמדובר בנער שלא נולד בארץ. רוב העלייה הייתה בשנות ה-90, לכן סביר להניח שהנערים הם בנים של אותם עולים שעלו בשנות ה-90. אני מבחינתי מחשיב אותם כעולים. יש להם את אותן בעיות, כי הם חיים באיזו שהיא מסגרת משלהם. אנחנו צריכים להתייחס לנתונים האלה.

אפשר להתייחס לנתונים האלה. יש שנים שאנחנו מוציאים פילוחים ובודקים את אלה שהם ילידי ישראל להורים שהגיעו מחו"ל, אבל ככלל אנחנו מתייחסים לאלה שנולדו בחו"ל.

מה האחוז שלהם?

אם ב-2006 התחלנו ב-33.6%, היום אנחנו מדברים על 19.8%.

אם נעשה סטטיסטיקה נכונה נראה שיש פחות ילדים עולים ויותר ילדים של עולים. אני חושב שזה יותר נכון. אנחנו נבחן את המספרים האלה.

שרה תיכף תתייחס לנושא הזה. אני יכולה להוסיף על המספרים שיש בדף של המ.מ.מ. ב-2011 עבדנו עם 22.5% עולים, שזה 231 מתוך 1426 ילדים שהיו אצלנו. ב-2012 עבדנו עם 19.8%, שהם 295 מתוך כמעט 1500 בני נוער שהיו במסגרות. 12.4% ב-2011 היו מחבר העמים, 7% היו יוצאי אתיופיה. ב-2012 10% היו מחבר העמים, 6.9% היו יוצאי אתיופיה. זה לא מאוד השתנה. אני כן רוצה להגיד שאם אתם מסתכלים על הטבלה המספרית שיש לכם מהמ.מ.מ, אתם יכולים לראות שב-2006 אחוז העולים יוצאי אתיופיה שהיו במעונות החסות היה 7.32, עם ירידה עד 2009. מ-2010 אנחנו עוד פעם רואים עלייה. זה הדבר שמדאיג אותנו. אנחנו רואים במעונות את העלייה הזאת בשנים האחרונות, גם אם סך הכל באחוזים המספר נמוך יותר ממה שהיה.

אני יכול להגיד לכם שאתם עושים עבודה טובה. אני יודע את זה. אני ומשפחתי מאמצים איזו ילדה שנמצאת במסגרת שלכם. היא לא נמצאת על רקע פלילי. אני שומע ממנה שיש יחס מצוין, שנותנים לה את המסגרת החמה האפשרית ככל שניתן. השאלה מה קורה בסוף התהליך איתם. זאת נקודה מאוד מאוד חשובה.

אני אגיד באופן כללי מה קורה עם הילדים בחסות הנוער. תיכף שרה תפרט מה אנחנו מתכננים לעשות ביחד. בין 3 חודשים לחצי שנה לפני סיום צו יש ועדה גדולה שהקהילה מגיעה, שהמשפחה מגיעה. לכל נער או נערה כזאת מוצמד עובד שנקרא עובד מעקב. הוא צריך ללוות אותו שנה אחרי שהוא מסיים את הצו. זה בעצם משהו צמוד של ליווי לטובת שירותים חברתיים שהוא צריך לצרוך, לטובת לימודים, לטובת ניצול שעות פנאי ולטובת תהליך של הגיוס לצבא. יש ליווי בזמן שהוא נמצא בצבא. זה מוגבל לשנה. אחרי שנה המעקב הזה מסתיים. אני יכולה להגיד שזה עושה מאוד טוב. זה מאפשר את זה שאחרי שהנער מסיים את החממה אצלנו הוא לא ייפול אלא יישאר על הרגליים. חוץ מזה אנחנו מפעילים 6 דירות לבוגרים ולנערים שהם חסרי עורף משפחתי, שאין להם לאן לחזור אחרי שהם מסיימים את הצו אצלנו.

בנוסף לסקירה שנתת על חסות הנוער - אני קצת מכירה את המערכת הזאת – אני רוצה להוסיף שמאוד חשוב למנוע מהנוער להגיע למוסדות האלה. אנחנו חייבים לעשות כל מאמץ כדי לייצר חברה בריאה כך שהנוער לא יתדרדר. להוציא את הנוער מהמצב שהוא נמצא בו מאוד מאוד קשה. אני חושבת שאנחנו חייבים בוועדה הזאת לחשוב איך אפשר לתת לנוער חוגים, להעסיק אותם במעשים טובים כדי שלא יתדרדרו לפשיעה ולעבריינות.

אנחנו נקיים דיון בוועדה בנושא. אנחנו נזמין את כל הגופים הרלוונטיים.

חייבים להשקיע בזה, כי כל החוגים עולים כסף. לעולים אין אפשרות להשתתף בחוגים. כשיש יותר מידי זמן פנוי המצב מתדרדר.

אני מסכים איתך.

אני רוצה לתת איזה שהוא רקע ואז לגלוש לנושא של חסות הנוער, כי אני חושבת שחשוב להבין את נקודת המוצא שאנחנו נמצאים בה כיום מבחינת המצב של ילדים ובני נוער עולים, מבחינת הדור הראשון ומבחינת הדור השני. אני אתייחס בדברים שלי לשני החלקים.
אנחנו במשרד הקליטה מחזיקים היום את גוף הידע הגדול ביותר האינטגרטיבי שיכול לשקף את תמונת המצב של ילדים ובני נוער עולים. אלה נתונים שבאים משנתון ילדים עולים בישראל שאני מפיקה עם המועצה לשלום הילד אחת לשנתיים. ביולי נפיק את השנתון החדש מהנתונים של התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, מעיבודי המשטרה שעושים לנו ומשני מחקרים שהזמנו ממכון ברוקדייל שנותנים לנו תמונת מצב השוואתית של כל קבוצות העולים - גם דור ראשון ודור שני - בהשוואה לאוכלוסייה הוותיקה.

אנחנו מדברים היום על קרוב ל-240 אלף ילדים וילדי עולים. מדובר בקבוצה שמהווה היום, כולל אלה שנולדו בארץ, קצת פחות מ-9.5%. אנחנו בסך הכל רואים לאורך זמן מגמה של ירידה בשיעור הכולל שלהם מכלל האוכלוסייה של הילדים ובני הנוער בישראל. האוכלוסייה שנולדה בחו"ל מונה פחות מ-80 אלף. המאסה הקריטית זאת האוכלוסייה שנולדה בישראל. חשוב לי לתת איזה שהוא זרקור לגבי הנושא של עולי אתיופיה, שמונים היום 133 אלף כולל ילידי הארץ. עד גיל 18, 35 אלף נולדו בארץ, 12 אלף נולדו בחו"ל. גם מבין אוכלוסיית עולי אתיופיה החלק הארי הם כאלה שכבר נולדו בישראל.
בסך הכל בקרב בני הנוער נעשות הרבה מאוד תכניות ופעילויות. אנחנו ערים לאורך הזמן למגמות מאוד חיוביות של שיפור בכל מיני אינדיקטורים של סיכון. האינדיקטור המרכזי שהוא רלוונטי גם לנושא של חסות הנוער זה הנושא של פשיעה בקרב נוער עולה. החל משנת 2004 אנחנו רואים באופן עקבי מגמה של ירידה בכמות התיקים ובמספר העבריינים. נכון שזה עדיין גבוה יותר משיעורם באוכלוסייה, אבל עדיין כשאנחנו בוחנים את השיעור של עוברי החוק ביחס לשיעורם באותה קבוצת גיל אנחנו רואים מגמה של ירידה. יש לנו מגמה מוכחת.

נמצא כאן איתי עמיתי, שמעון סיאני, מנכ"ל ארגון "ידידים". יחד איתו המשרד לקליטת עלייה ושירות המבחן לנוער מפעיל את תכנית "סיכויים" שמיועדת לליווי נוער עולה עובר חוק. היא פועלת ב-27 ישובים. אנחנו מקיפים היום את המאסה הקריטית של בני נוער עוברי חוק במסגרת התכנית. התכנית עברה 3 מחקרי הערכה. אנחנו עומדים לקראת פרסום מחקר הערכה האחרון שמדבר על השרידות של ההתנהגות הנורמטיבית בקרב מי שהשתתף בתוך התכנית. זאת תכנית שלהערכתנו - במלוא הצניעות אני אומרת, כי בוודאי יש תכניות נוספות - נתנה את התפנית לנושא של התמודדות עם פשיעה ועבריינות בקרב בני נוער עולה עובר חוק. יש לנו כרגע יותר ויותר בקשות משירות מבחן לנוער לגבי כך שנכניס אוכלוסייה ותיקה. מבחינתנו האוכלוסייה של מי שנולד בארץ נכללת בגדר אוכלוסיית העולים בתוך התכנית. אנחנו קובעים היום תמהיל של 70% עולים, 30% ותיקים. בין ה-70% עולים אנחנו מכלילים את כל מי שנולד בישראל להורים שעלו משנות ה-90 ואילך, כאשר לגבי יוצאי אתיופיה אנחנו מכלילים גם משנים קודמות יותר.
אני רוצה להגיד כאן משפט אחד לגבי השונות בין האוכלוסיות. המצב של אוכלוסיית יוצאי חבר המדינות - אני אגיד את זה, זה נשמע קשה אבל זאת עובדה – הולך ומשתפר בכל הפרמטרים שאנחנו בודקים. זה נכון גם לגבי אלה שנולדו בחו"ל וגם לגבי אלה שנולדו בארץ. המחקר האחרון לגבי אלה שנולדו בארץ בדק ומצא שמצבם בחלק מהמצבים יותר טוב מאשר האוכלוסייה הישראלית הוותיקה. יש באותן התנהגויות שהן כאילו יותר מזוהות עם אוכלוסייה של יוצאי חבר המדינות, כמו לדוגמה שתייה לשוכרה, מגמה של ירידה אפילו יותר מאשר אצל האוכלוסייה הישראלית הוותיקה. זה במחקר שאנחנו עושים במכון ברוקדייל. לצד הנתונים האלה יש מגמה - - -

מה ההשפעה, לדעתך?

יש תהליך של הסתגלות והשתלבות. ככל שיש קירבה בין המאפיינים התרבותיים והשונות התרבותית נמוכה יותר, כך יש יותר תהליך של הסתגלות והשתלבות עם הזמן. זה חלק מתוך ההסברים. האוכלוסייה במבחני המיצ"ב של משרד החינוך מגיעה להישגים מצוינים כמו בכל הפרמטרים שאנחנו בודקים. זה לא שאין מצבי סיכון ואין שוליים. יש שוליים, אבל הם מאוד דומים לשוליים של האוכלוסייה הישראלית הוותיקה.
מה שאנחנו רואים שהוא יותר בעייתי זה לגבי הדור השני של יוצאי אתיופיה. זה עלה מתוך השטח. אנחנו שומעים את זה, זה לא היה חדש לנו. המחקר שעשינו עם מכון ברוקדייל שם לנו את זה בזרקור מאוד בולט מפי הילדים עצמם. לצד הישגים ושיפור ברכישת השכלה, תעסוקה, בגרויות והרבה מאוד פרמטרים שהם פרמטרים חיובים שמשקפים את מצב הקהילה, עדיין אנחנו רואים שבקרב הדור השני בחלק מהאינדיקטורים המצב יותר קשה מאשר באוכלוסייה של הדור הראשון, מאשר בכלל אוכלוסיות העולים האחרות ומאשר באוכלוסייה הישראלית הוותיקה. זה בא לידי ביטוי באוכלוסייה של יוצאי אתיופיה במגמות של פשיעה. אנחנו רואים סך הכל מגמה של ירידה בפשיעה, אבל היא עדיין קיימת ברמה של עלייה בקרב יוצאי אתיופיה. אנחנו רואים את השיעור הגבוה שלהם בכלא אופק. אנחנו רואים את זה גם ברשות חסות הנוער. זה בשיעור גבוה יותר מאשר השיעור שלהם באוכלוסייה. בניתוח שלנו של תמונת המצב, האוכלוסייה של יוצאי אתיופיה עדיין מצויה בחלק מהאינדיקטורים במצבי סיכון גבוהים יותר. מבחני המיצ"ב שפורסמו על ידי משרד החינוך הראו על נתונים שהם פחות טובים. מבחינתנו זאת אוכלוסייה שמחייבת, לפחות בהתבוננות שלי, השקעות מתוגברות יותר סביב הזיהוי של אותם צרכים של האוכלוסייה. זה לפחות ברמה של שיקוף תמונת המצב ובהתייחס לדברים שאת שהעלית.
יש הרבה מאוד תכניות שנעשות. יש את התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון, מה שקרוי תכנית שמיד או תכנית 360. 47% מהילדים העולים שמצויים במצבי סיכון היו של אוכלוסיית עולי אתיופיה, 25% יוצאי קווקז, גיאורגיה ובוכרה. יותר מ-75% מאוכלוסיית הילדים באים ממדינות מזוהות בעלות מאפיינים של תרבות מסורתית. תסלחו לי אם אני כאן אומרת משהו שאולי פוגע במישהו, אבל כשמדברים על משפחה מסורתית פטריארכלית, עם מקום מאוד ברור של האבא, כל התהליך הזה של העלייה לישראל והמפגש עם חברה מערבית יוצר בהרבה פעמים ריסוק של המשפחה, הפחתה בסמכות ההורית. המשתנה המשמעותי ביותר שמופיע בכל המחקרים - אנחנו נשענים על מחקרים של קרימינולוגים מובילים כמו פרופ' אדלשטיין שעושה לנו את המחקרים של "סיכויים" - מראה ירידה מאוד משמעותית ביכולת הפיקוח ההורית. הירידה ביכולת הפיקוח ההורית או העלייה בפיקוח ההורית מנבאות התמודדות עם התנהגות אנטי נורמטיבית בקרב בני נוער. זה בגלל הצורך בהתמודדות עם פרנסה, בגלל הרבה מאוד שעות עבודה, בגלל החשיפה לתרבות אחרת ששמה את המקום של האישה במקום אחר. מתמודדים אחרת עם כל הנושא של הקונסטלציה המשפחתית, הליווי והפיקוח על האוכלוסייה של בני הנוער.
סליחה אם הארכתי, אבל חשוב היה לתת את הרקע. אנחנו לא פועלים בחלל ריק. כדי שההשקעות תהיינה יותר יעילות וממוקדות אנחנו צריכים לבוא ולהגיד במה אנחנו צריכים לעסוק. עוד לפני הקיום של הדיון כאן ולפני שטלי זיהתה מגמה של עלייה בהיקף של האוכלוסייה של עולי ויוצאי אתיופיה במעונות חסות, קיימנו איזו שהיא חשיבה לגבי מה יכול להיות כאן שיכול לסייע בתהליכים של סיוע מעבר למה שניתן. כל הזמן מושקעים תקציבים, השאלה במה כרגע יש צורך ומקום להשקיע. הכיוון שמסתמן הוא איזה שהוא שילוב קונספטואלי של שתי תכניות. האחת כדוגמת ליווי בני הנוער עצמם באמצעות חונכים. זה מתוך הלמידה שלנו בתכנית "סיכויים" ומתוך תכנית שנקראת משפחה תומכת שמבוצעת היום על ידי המשרד עם ארגון בשם פורום הורים עולים. אתה מכיר, זאת רעיה ריגר. זה מלווה את האוכלוסייה של ההורים של בני הנוער שעברו את העבירות. השילוב של שתי התכניות לגבי אוכלוסייה של יוצאי חבר המדינות שנמצאים בקהילה מראה לנו מגמה מאוד יפה של חילוץ המשפחות באופן כללי מהתחושה של השוליות, חוסר ההבנה והאוריינטציה לגבי הטיפול בעוברי חוק במדינת ישראל.

אנחנו רוצים לנסות ולייצר כרגע יחד עם חסות הנוער תכנית שמיועדת לליווי של ההורים של בני הנוער שנמצאים בתוך מסגרת החסות. מה שזיהינו זה שיש מצב מאוד בעייתי שקשור לקשר בין המשפחות עם מסגרות החסות עצמן. אנחנו חושבים שהיכולת של המשפחות עצמן להתמודד גם אחר כך עם בני הנוער שיוצאים החוצה היא קריטית, כי נער יכול להיות שנה או שנתיים במוסדות החסות ולאחר מכן לצאת החוצה ולחזור מהר מאוד לקריירה עבריינית בוגרת יותר, בין היתר כי כל הנושא של ההתאקלמות המחודשת בקהילה בא מתוך מקום שהוא חסר אורח משפחתי.
צריך להבהיר שאני עובדת סוציאלית. העיסוק שלי הוא באוכלוסייה שהיא יותר מהמקום של מצבי המצוקה והסיכון. יש לנו בתוך המשרד אגף גדול לקליטה בקהילה שעוסק בנושא של הפנאי וכל מה שקשור לפעולות וחוגים לבני נוער. זה בא ממקום אחר של המניעה, מהמקום של התמודדות עם האוכלוסייה לאחר שאנחנו רואים בה כבר התפתחות של מצבי סיכון. זה לתכניות שאני מפעילה באמצעות השירות שלי. זה ברור. ככל שנשקיע יותר בתהליכי מניעה כך נגיע להפחתה משמעותית של האוכלוסייה שמגיעה למסגרות קצה. בהקשר של יוצאי חבר המדינות אנחנו כבר רואים מגמות חיוביות. זה הניתוח.

תודה רבה על הנתונים ועל העובדות.

תודה רבה ליושב-ראש. תודה על הסקירה. אני אקדים ואומר שדור הביניים תמיד מבולבל. יש לו קושי הרבה יותר עמוק בהשוואה לעולים שנולדו באתיופיה או בברית המועצות שיש להם את השורשים ויש להם איזה שהוא ביטחון. לאלה שנולדו פה - זה מה שראיתי בקרב כל העולים - יש בלבול בזהות. הם לא יודעים למי הם שייכים, אם לאתיופי, ישראלי, רוסי.

זה בכל העולם. כל העולם מזהה את הדור השני כדור שהוא פגיע במיוחד.

בכל העולם זה משהו שהוא חותך, שהוא קריטי. אני כחבר כנסת שמח לשמוע שבקרב חבר העמים יש מגמת השתפרות. זה מצוין וכיף לשמוע. שתי העליות שמשווים אותן הן של יוצאי אתיופיה וחבר העמים. אצלנו, לעומת זאת, המגמה לא כל כך טובה. הייתי בכנס אצל שוטרים בשפרעם. גם שם הצטיירה תמונה לא טובה. אנחנו שומעים בכל מקום שהמצב שלנו לא כל כך טוב. כל המחקרים הראו תמיד, גם כשהייתי במשרד החינוך וגם אחרי, שדווקא אצל חבר העמים הנטייה הייתה להסתגר בתרבות. תמיד אמרו שבאופן רצוי, בגלל שיש להם מה לשמור ויש להם סביב מה להתלכד, הנטייה הייתה להסתגר. זה היה בסדר. לגבי בית ספר שבו היה אחוז גבוה של חבר העמים לא הייתה זעקה. להיפך. אצל יוצאי אתיופיה, לעומת זאת, המוטיבציה להשתלב, להיות ישראלי, להיות כמו אחרים הייתה הרבה יותר גבוהה. אם היינו עושים עבודה נכונה היינו ממנפים את המוטיבציה הזאת. לפעמים אתה משקיע כל כך הרבה כדי ליצור את המוטיבציה, כי היא מובילה להצלחה. את זה לא ניצלנו. אני חושב שאצלנו בקהילה יש פספוס גדול מאוד. אני אגיד לך מה. אין עובדים יוצאי אתיופיה בכל הרמות שיכולים להיות דוגמה אישית. אני, לצערי הרב, רואה הרבה פעמים - - -

לא מספיק, אבל יש.

לא מספיק. ידעתי שמישהו יקפוץ. אמרתי שלא מספיק. בוא לא ניקח עלה תאנה. אנחנו פה 32 שנה בכל הרמות. אני יודע מה אני אומר. לא מספיק. יש איזו תקרת זכוכית. חשוב לנו שנבין. שאלתי באיזה שהוא משרד למה אין עובדים יוצאי אתיופיה בתפקידים בכירים כמו שיש מחבר העמים. אני מאוד שמח שקלאודיה שהייתה רכזת תעסוקה מקדמת היום אגף. אני שמח לראות את זה. יש התקדמות.

גם אצל יוצאי חבר העמים אין הרבה. גם שם יש תקרת זכוכית.

הכל זה בר השוואה.

יש שני יוצאי עדה בכנסת. זה איזה שהוא פרמטר. שמעון, אני מסכים שיש עוד הרבה עבודה.

זה לא לקחת עלה תאנה ולהגיד. לפעמים דרג הביניים הוא המכריע בתפקידים מסוימים. כשהלכתי לפנימייה מסוימת לעשות רה-אורגניזציה, להכין את התכנית אמרתי שאם יש 70% יוצאי אתיופיה, 80% יוצאי אתיופיה, למה שלא יהיו גם אצל המנהלים למעלה. שאלתי למה בכל התפקידים הבכירים יש רק מדריך אחד, שניים או שלושה יוצאי אתיופיה, למה לא ליצור איזה שהוא משהו. באיזה שהוא מקום אמרו לי משהו שכמעט נפלתי מהכיסא. אמרו לי שבני הקהילה מעדיפים אנשים שהם לא יוצאי אתיופיה. יש איזו שהיא הבנייה במוח למה לא צריך מנהל אתיופי.
אנחנו יכולים לדבר כל הזמן על הקושי, אבל אני חושב שיש כאן נקודת מוצא מאוד מאוד חשובה. יש מוטיבציה בקרב הקהילה. שימי לב, גברת שרה, יש לך ניסיון עשיר מאוד. זה מתחיל מבני נוער. אנחנו רואים בכלא שיש אחוז גבוה של יוצאי אתיופיה. אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. אנחנו חייבים לנתח את המצב הזה. באיזה משרד שעובדים עם יוצאי אתיופיה 30 שנה אמרו לי שעדיין לומדים את המאפיינים. שאלתי אותם אם הם עדיין לומדים. מישהו אחר היה שם את המפתח על השולחן ואומר שהוא לא הצליח. 30 שנה הוא עבד עם בני הקהילה ואמר שהיה להם תקציב והם עשו פיילוט ל-3 שנים. עד מתי פיילוט? אני חושב שאנחנו צריכים להתקדם. אנחנו צריכים בוועדת העלייה והקליטה לדרוש תוצאות. לא יכול להיות שכל הזמן מסבירים את הבעיה. כל הזמן אנחנו מסבירים את הבעיה. כל הזמן אנחנו אומרים מה ואיך, מדברים על שוני תרבותי. אנחנו בוועדת העלייה והקליטה צריכים לדרוש תוצאות. אנחנו רואים אנשים שמנהלים ונמצאים בתפקידי מפתח 20,30 שנה. במקביל אנחנו רואים תוצאות הפוכות של מגמה. אולי אנחנו צריכים לחשוב על כך שאולי אנחנו לא בכיוון הנכון.
אני מתחיל לפעול עם קבוצה של יוצאי אתיופיה שהם מאסטרנטים, דוקטורנטים, מנהלים. העלינו את השם שלך ואת השם שלך. הגיע הזמן שבני הקהילה ייקחו את האחריות. אנחנו צריכים 60,70 אנשים שהם קצינים, מפקדים על-מנת לשבת ולראות מה קורה עם הקהילה שלנו, איך כל הזמן מסבירים שהמצב שלנו מתדרדר. אנחנו נהפוך בסופו של דבר לטעוני טיפוח . פוירשטיין אומר שיש לנו אינטליגנציה גבוהה, שיש לנו יכולת הסתגלות. אני חושב שגם ברווחה, גם בקליטה הקבוצה הזאת הולכת ומתגבשת. אני רוצה שיהיו בה כל מיני רובריקות שהיא בסופו של דבר תיקח אחריות לעבוד עם הגורמים הנכונים, לעבוד יותר על מדדים. אני אוהב מדדים. אני בא מניהול, אני בא מעבודה בארץ ובחו"ל. אני יודע שאם תוך שנה לא הבאתי סחורה אני צריך לעזוב את העבודה. המגמה שאני מוביל בכנסת היא - אני אומר את זה כמו קוטר כל הזמן - שצריכים לעבור למדדים כדי לראות איפה אנחנו מחר בבוקר.

מדדים אמיתיים

אני יכול להגיד לכם על עצמי. ב-94, כשנכנסתי כיועץ שר חינוך אחוז הזכאים לבגרות היה 6%. כשעזבתי את המערכת הגענו ל-32%. זה שינוי. עשינו כל מיני דברים. אני לא אלאה אתכם בדברים. אני מזמין את משרד הרווחה, את משרד הקליטה. כל הגורמים שפועלים בנושא הזה חייבים לעבור לפאזה אחרת כדי שנוכל לראות מדדים להצלחה.

תודה רבה לחבר הכנסת שמעון סולומון. אנחנו נמצאים 3 חודשים בכנסת. אנחנו נמצאים כאן בוועדה. קל לי להשוות לתחום שאני מכיר, שזה תחום הספורט. אני רואה המון כסף מושקע. יש המון גופים. כל גוף עושה מה שהוא רוצה. בסוף יש חפיפה בין המון המון פרויקטים. אני כבר הייתי בוועדה הזאת. אין גוף אחד שיודע לרכז ולקבוע את המדיניות על-מנת שנוכל לבוא לאותו גוף באחריות מלאה ולשאול את השאלות הקשות למה הצלחתם ולמה לא הצלחתם. אני מציע לך בכנסת הזאת ליזום גוף כזה שייקח אחריות, שירכז את כולם, כדי שלכל ארגון ולכל משרד יהיה את הכיוון שלו. כולם עושים עבודה נהדרת, כולם משתדלים, אבל לא יהיו תוצאות כי אף אחד לא אחראי. כולם אומרים שהם מנסים. צריך לגבש גוף שיקבע את המדיניות לגבי מה עושים ואיך עושים. את זה אתה צריך להוביל.

משרד העלייה והקליטה ומשרד הרווחה מגדירים ילד עולה כמי שנולד בחו"ל, כמי שאחד מהוריו או שניהם עלו לישראל אחרי שנת - - -

לא. היא אמרה שבחסות הנוער העולים הם רק אלה שנולדו בחו"ל.

אנחנו בדקנו בפרסום של משרד הרווחה. הם מגדירים ילד עולה כמי שנולד בחו"ל, כמי שאחד מהוריו או שניהם עלו אחרי 1990. הנתונים שהם מפרסמים לגבי אוכלוסיית רשות הנוער מתייחסים לילד עולה שנולד בחו"ל. אחד הדברים שהעלינו במסמך שלנו – מדובר בנתונים ל-2010 – לגבי אותם ילדים שמטופלים בחסות הנוער זה שמי שעונה על ההגדרה הזאת של ילד שנולד בחו"ל מתייחס רק ל-355 ילדים. יש עוד 799 ילדים שנולדו בישראל אבל הוריהם נולדו בחו"ל או בארץ. מבין הילדים שאביהם נולד בארץ מאוד יכול להיות שהאימא נולדה בישראל, ואז מתוך ה-450 צריכים להיות עוד ילדים עולים. אותו דבר לגבי הפילוח של אותם ילדים שהאב נולד בחו"ל, רק לא יודעים באיזו שנה הוא עלה לישראל ולכן לא ניתן לדעת אם הם עולים או לא עולים.

נדמה לי שההגדרות של משרד הקליטה לעולים יוצאי אתיופיה ולעולים מחבר המדינות הן הגדרות שונות, הן לא אותו דבר.

של משרד הקליטה. עולה מאתיופיה נחשב לעולה חדש במשך 15 שנים. עולה מחבר העמים נחשב עולה חדש במשך 10 שנים.

ההגדרות הן שונות.

חבר הכנסת התייחס לשוני.

זה מאוד תלוי, כיוון שיש סיוע סלקטיבי שניתן.

אין משהו קונקרטי.

ההתייחסות שלי היא לכל האוכלוסייה של מי שנולד בארץ להורים עולים, כי הוא חוזר אחר כך הביתה למשפחה שעלתה.

למי שעלה בעלייה הגדולה בשנות ה-90 ולדור השני.

בתכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, שזאת התכנית הלאומית המרכזית של מדינת ישראל, קבענו באופן מובנה שמי שייחשב כילד עולה זה גם מי שנולד בארץ להורים עולים. אנחנו יכולים לעשות את הזיהוי המובחן. היום התכנית היא היחידה ברמה של תכנית ממשלתית מובנית שמכניסה את הגדרת הילדים שנולדו בארץ להורים עולים כחלק מהגדרת העולים.

גם בהשכלה גבוהה.

בתכנית שמיועדת לילדים ונוער בסיכון.

אני אומרת שרק מהנתונים האלה של חסות הנוער אי אפשר לקבל תמונה מלאה בנוגע לעולים כמו שתואר כאן. זה העניין המרכזי.

מה שסיכמנו עם טלי יוגב זה שהשלב הבא יהיה זיהוי לפי מספרי תעודות זהות וכתובות מגורים. אז אנחנו בעצם נגיע למצב שהוא הרבה יותר מפולח, זאת אומרת ברמה של ילד ילד, כי הכוונה לעשות תכנית ברמה של לווי אישי של המשפחות. אנחנו נזהה יחד איתם את המשפחות.

אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני רוצה להתייחס בקצרה ל-3 נושאים. אני קודם כל רוצה להתחבר לדברים שאמרה חברת הכנסת רינה פרנקל, שצריך לעשות מאמץ שהילדים שלנו לא יגיעו לחסות הנוער. שרה כהן הביאה מספר. היום בישראל יש פחות מ-80 אלף ילדים שנולדו בחו"ל. מתוך 2 מיליון 600 אלף ילדים שחיים בישראל המספר הזה מהווה 3.2%. זה אומר שנכון להיום, מתוך כל הילדים בישראל ילדים עולים שנולדו בחו"ל הם 3.2%. איך יכול להיות שבחסות הנוער הילדים האלה מהווים 30%? אפילו עם כל הירידה שטלי דיברה עליה הם הגיעו ל-20% ב-2012. איך זה יכול להיות שהם פי 7 כמעט מכמות האוכלוסייה בישראל? האם משרד הרווחה מאוד מאוד מאוד רוצה לשמור על 57 מסגרות ובכל הכוח להכניס לשם ילדים עולים? להורים עולים אין כוח להתנגד. אדוני היושב-ראש, תסביר לי למה את הילדה או את הילד שיש להם בית מפורק צריך לשלוח לפנימייה של חסות הנוער ולא לפנימייה חינוכית. יש מלא פנימיות חינוכיות. אני אומר לך מהניסיון שלי עם ילדים, שהחיים במסגרות של חסות הנוער הם אחרים, כללי המשחק שם אחרים, הענישה של הילדים היא אחרת. זה לא כלא, אבל זה דומה לכלא.

אני ממש מוחה על זה.

אני אומר את מה שהילדים אומרים לי. את יכולה למחות, אבל אני אומר את מה שהילדים אומרים. איך יכול להיות שמתוך 3.2% ילדים במדינת ישראל, בחסות הנוער יש 20%? מדובר על מספר שהוא פי 7. למה פקידות הסעד לחוק הנוער ביישובים מכניסות ילדים בכוח לחסות הנוער? להורים אין כוח להתנגד. להורים אין כוח לקחת עורכי דין. מה זה משנה שופט? כשמגיעה פקידת סעד ואומרת פנייה של חסות הנוער, אין בעיה לשופט להגיד בסדר גמור. זאת נקודה ראשונה שהכנסת צריכה לשאול את עצמה. מאוד קל לשלוח ילדים יוצאי אתיופיה לפנימיות של חסות הנוער. אם ילד כזה היה מגיע ליוהנה ז'בוטינסקי, לחוות הנוער הציונית, להדסים, שאלו פנימיות חינוכיות, הוא היה מגיע להרבה יותר הישגים. למה צריך לשלוח אותו לחסות הנוער?
דיברו פה על כך שהמצב של העולים מחבר העמים הוא יותר טוב. אני לא מתווכח. עמותות שאני מייצג מפעילות תכנית בשם ציפורי לילה, שזאת תכנית לעבודה עם נוער עולה מברית המועצות ומאתיופיה שמשוטט בשעות הערב והלילה. אנחנו עובדים עם הרשויות המקומיות ב-30 ישובים. יש מעל 8000 בני נוער שמשוטטים כל ערב וכל לילה ברחוב. אלה נערים שאולי בבוקר הם הולכים לבית ספר והם לא נחשבים בסיכון, אבל הם במצב הידרדרות. צריך לשאול למה .

חבר הכנסת מיכאל מלכיאור וחבר הכנסת אלכס מילר הציעו בכנסת הקודמת הצעת חוק לשילוב עולים במערכת החינוך והרווחה בישראל. זאת הצעה שעברה קריאה ראשונה. הצעת החוק דיברה על כך שבמוסדות שבהם רוב התלמידים הם יוצאי עדה מסוימת, המדינה מחויבת לשים הנהלה מאותה עדה. הצעת החוק דיברה על כך שהמדינה צריכה לממן תכניות לילדים האלה, לא הרשות המקומית או העמותות. יכול להיות שהוועדה הנכבדה הזאת יכולה לחזור לחוק הזה שעבר קריאה ראשונה, להעלות אותו, לשנות אותו ולהציע אותו. זה אומר שהדברים האלה עדיין רלוונטיים.

אנחנו לא יכולים להחיל רציפות על חוק שעבר בוועדה אחרת.

זה בסדר, את זה אני יכול לעשות.

דנה, אני לא מומחה בזה. חברי הכנסת יכולים להציע חוק חדש שמדבר על אותם דברים. חסות הנוער זה ארגון שעושה עבודה מעולה. יש ילדים – סליחה שאני משתמש במושג - עבריינים שעשו עבירות שאין להם בקהילה מקום בגלל שאין משפחה או בית ספר שתומך בהם. חסות הנוער זה הגוף היחידי שיכול להחזיר אותם לחברה אחרי גיל 18. עדיין יש מלא ילדים שנמצאים בחסות הנוער שלא אמורים להיות שם.

איפה הם אמורים להיות?

בפנימיות חינוכיות של משרד החינוך, כמו יוהנה ז'בוטינסקי, כמו חוות הנוער הציוני, כמו הדסים. יש מלא פנימיות חינוכיות שדרך העבודה שם היא אחרת, היא חינוכית. היחס לילדים שם הוא אחר. לא מפרידים שם בין אלה שבפנימייה לאלה שהם אקסטרנים. הם כולם ביחד בבית ספר. יש אינטגרציה מאוד גדולה בין העדות השונות. אדוני היושב-ראש, אני מעלה פה נושא שמראה שעדיין יש בעיות בקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר.

אתה טוען שלוקחים ילדים בכוח מאותם הורים שיש להם קושי בשפה או קושי כלכלי?

אדוני היושב-ראש, אני טוען שפקידות סעד לוקחות ילדים מאותן משפחות שאין להן יכולת בבית משפט להתנגד. שולחים אותם לחסות הנוער. זה דבר שהוא בעיני דבר פסול. אנחנו מדברים על זה עשרות שנים. 3.2% מכלל הילדים הם ילידי חוץ לארץ. בחסות הנוער הם 20%. זה פי 7. איך זה?

אני רוצה לומר בהתייחסות למה שאמרת, שאני קצת מכירה את הנושא הזה. כשילד עושה מעשה שהוא לא כל כך עברייני ואין להורים אמצעים לרכוש עו"ד, הילד הזה הולך בדרך כלל לחסות הנוער. כשהילד עושה פשיעה הרבה יותר חמורה וההורים יכולים לממן עו"ד, אותו ילד לא נמצא שם במסגרת.

הם יושבים בבית ספר רגיל. אפשר לראות היום יותר ויותר שמה שקורה עם נוער עולה דומה מאוד למה שקורה עם נוער ותיק. אני מסכים עם האמירה הזאת של שרה. אני שוב שואל איך האחוז קופץ פי 7 מ-3% ל-20%.

יכול להיות שצריך לשים לב - - -

אני מבקש לשמוע את התגובה של טלי יוגב.

היא לא זאת שלוקחת את הילדים, היא רק מטפלת בהם.

אני לא יכולה להגיב על ה-3% ועל ה-20% כי אני מטפלת במי שמגיע אלי, אבל אני רוצה להגיב בשם חסות הנוער ובשם משרד הרווחה. נאמרו פה טענות שאין להן, לפחות בחסות הנוער, שום בסיס. אם היית מכיר את הילדים שמגיעים לחסות הנוער - - -

מכיר, ולא מעט.

כמו שדיברת אתה לא ממש מכיר. מרבית הנערים שנמצאים אצלנו – אין לי שום בעיה להביא נתונים - עברו בין 5 ל-15 מסגרות חינוכיות לפני שהם הגיעו אלינו, כולל מסגרות חוץ ביתיות. אין כמעט ילד אחד שלא עבר בפנימייה זו או אחרת, או 5 פנימיות כאלו ואחרות בימי חייו והגיע אלינו כמוצא אחרון. אני רוצה להדגיש פה עוד פעם שאף ילד לא מגיע אלינו בלי צו בית משפט. זה אומר שלכל אחד ממונה סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. להגיד שלהורים יש כסף או אין כסף ובגלל זה הילדים שלהם מיוצגים או לא מיוצגים, זה פשוט לא נכון עובדתית. אני מבקשת שתזמינו את הסנגוריה הציבורית פה לדיון. נמצאים שם עורכי דין מהשורה הראשונה שעושים עבודת קודש בעבודה שלהם עם המשפחות והילדים.

איך את מסבירה את ה-3% ואת ה-20%?

זה לא קשור.

אלי, אנחנו לא נפתח כאן דיון בנושא הזה. אם אתה מכיר מקרים ספציפיים של אי צדק תביא אותם אלינו. אם נראה שיש שם עבירות אנחנו נפתח דיון רציני על זה.

רבותיי, אלו החלטות של בתי משפט. הערעור הוא בפני האינסטנציה הגבוהה יותר. אם יש בעיה בבית משפט לנוער זה יגיע למחוזי. אם יש ערעור על המחוזי זה יגיע לעליון. זה לא משהו שאנחנו יכולים להחליט אם עושים או לא.

אנחנו לא באים אליכם בטענות. הבעיה היא לא כאן.

אני יודעת מי הילדים שמגיעים אלי. אני יודעת מה סיפורי החיים שלהם.

אלי, אם יש לך מקרים בודדים אנחנו נבחן כל מקרה לגופו.

אין ילד שמגיע אלינו על עבירה ראשונה, אלא אם כן זאת עבירה מאוד מאוד חמורה. אין ילד שמגיע על עבירה ראשונה למעון חסות הנוער. אין דבר כזה.

אבל יש לכם ילדים שהם לא עבריינים שלא אמורים להיות אצלכם.

אלה ילדים שסיפורי החיים שלהם הם כאלה שהם עברו בדיוק את כל המסגרות שאתה מתאר. הם מגיעים דרך בית משפט.

טלי, אנחנו לא ננהל דיון בנושא הזה עכשיו.

לא צריך להיות ויכוח על כך שהמטרה צריכה להיות שהילדים האלה לא יהיו שם. זה לא מי צודק או לא צודק. אחד הדברים שאני רואה זה שהעולים שעלו לארץ היו עם 0 אחוז פשיעה. כל העבריינות, אם זה עישון וכל הדברים האלה, לא הייתה.

זה לא היה באתיופיה.

זה לא היה באתיופיה. עכשיו מדברים על 6%. יחסית למספר האנשים זה גבוה.

זה 6% מכולם. יוצאי אתיופיה זה 0.2%.

איך מונעים את המצב הזה? זה על סדר היום שלנו. העבודה שלנו צריכה להיות במניעת העניין הזה. אדוני היושב-ראש, קודם אמרת שאין מסגרת לנוער. זה נכון. כשלנוער אין מסגרת הוא שובר בקבוקים, זורק אבנים ועושה כל מיני דברים שטותיים. זה מכניס אתו לקטגוריה של עבריינות. האחריות של ההורים והסמכות של ההורים נלקחה. אני מדבר בקטע של יוצאי אתיופיה כשההורים לא מטפלים בילדים. ההורים מפחדים לטפל בילדים שלהם. למה? כי אם הם יטפלו בילדים שלהם המשטרה תיקח אותם. אני יודע שהמשטרה נותנת הגנה, אבל אנשים תופשים את העניין של עובדים סוציאליים ומשטרה לא בקטע טוב מבחינת חינוך הילדים אצל יוצאי אתיופיה. צריך לשנות את זה. אם לא נשנה זאת תהיה בעיה.
אני יכול לתת דוגמה אישית מהמשפחה שלי. גם אנחנו היינו בכפר. ההורים שלי לא למדו. יש להם 9 ילדים. 3 ילדים שהיו מעל לגיל 18 עלו, כל השאר היו מתחת לגיל 18. בסך הכל אנחנו 9. בגלל שההורים היו מעורבים בחינוך, ל-4 ילדים יש תואר שני, ל-5 ילדים יש תואר ראשון. אי אפשר להגיד שיש בעיה בגלל שיוצאי אתיופיה באו מכפר. זאת לא בעיה. צריכים להסתכל על הדברים האלה. יש את האמירה שעד שצבע העור של העולים מאתיופיה לא יתחלף הם ייחשבו כעולים, הם אף פעם הוא לא יהיו משהו אחר.

יש לי חדשות, הוא לא יתחלף.

אמרתי את זה בקטע של צחוק, לא בקטע אמיתי. אני אוהב את הצבע שלי. זה לא מפריע לי בכלל. זה נותן לי הזדמנויות נוספות. אנחנו צריכים לחשוב איך כולנו משלבים את הידיים על מנת לפתור את הבעיה. מבחינת המשטרה אם יהיה שקט יהיה יותר טוב. גם לנו יהיה יותר טוב אם הילדים שלנו יהיו במקום הנכון. כולנו צריכים לשבת יחד על מנת לפתור את הבעיה הזאת. אם נעשה את זה נהיה בכיוון הנכון.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני מברך על היוזמה. היוזמה היא בזמן, כיוון שאנחנו לקראת החופש הגדול. זה חשוב מאוד. אין לנו מחלוקת על הנתונים ששרה הציגה פה. אנחנו גם מכירים את הנתונים האלה. השאלה פה היא עד מתי אנחנו נמשיך להציג את הנתונים האלה בלי שיהיה טיפול רציני על מנת לשנות אותם.
את הכישלון של המערכת הממסדית אפשר ללמוד מהדוח של מבקר המדינה שפורסם לפני כמה חודשים. אנחנו לא מחפשים אשמים. הדוח הזה מאוד יעזור לנו לשנות את הכיוונים, ללמוד איפה טעינו ואיך אנחנו משפרים ומשנים את המצב.

אין מחלוקת שיש השקעה, השאלה האם אנחנו משקיעים בצורה נכונה, האם התכניות האלו הן תכניות מתאימות על רקע תרבותי, האם התכניות האלו הוכנו בשיתוף פעולה עם הקהילה. אין תשובה לדברים האלה. פה הטעויות הבסיסיות שאנחנו רואים. אומרים שההורים, שהם עמוד השדרה של המשפחה, זה דור המדבר, הם לא מבינים, לכן צריך לעזוב אותם ולערב את המשטרה ואת העובדים הסוציאליים. אני עובד סוציאלי במקצועי. אני לא מזלזל. השאלה פה אם אנחנו פועלים רק בכיבוי שריפות או שאנחנו רוצים לפתור את הבעיה מהשורש. זה הכישלון שלנו. זה הכישלון שאנחנו רואים. אפשר לשנות את המצב. אפשר לשתף את ההורים. גם אם ההורים לא רופאים, לא פרופסורים, לא בעלי השכלה גבוהה אפשר לדבר איתם בשפה שהם מבינים. הם גידלו את הילדים באתיופיה ללא שום תואר ראשון או תואר שני. אפשר לעשות את הדברים האלה. ההזנחה של הנכס החשוב זה מה שהביא לכישלון. אם לא נטפל מהשורש, אז גם הדור השלישי שמדברים עליו פה ילך בעקבותיו. גם המשטרה צריכה ללמוד לקחים ולהבין את הרקע התרבותי. החובה של המשטרה לאכוף את החוק, אבל היא לא צריכה להגזים יותר מידי. צריך להבין את המשפחות ואת הילדים. לא צריך להפעיל יותר מידי כוח על הנוער. זה מביא התנגדות במקום שיתוף פעולה. אני אשמח שמשטרת ישראל תעשה ותבין את הרקע התרבותי והמנטלי. זה חשוב מאוד. העניין של ההורים מאוד חשוב, הגברת המודל לחיקוי מאוד חשוב. יש לנו היום הרבה אקדמאים עם תואר ראשון ותואר שני.

יש כ-2000 סטודנטים במינהל הסטודנטים. זה נתון מאוד יפה.

2500.

איפה אתם רואה את האקדמאיים האלה? הם עומדים כשומרים בקפיטריה, במכללות, במשרדי הממשלה. אני לא מזלזל באף סוג של עבודה, כל עבודה היא מכובדת, אבל האם הם הלכו 5 שנים, 4 שנים ללמוד בשביל זה? זה מראה דוגמה שלילית לצעירים שצריכים להתקדם. אם האח הגדול למד 5,6 שנים ובסופו של דבר הוא שומר, למה שהאח הקטן ישקיע? פה אנחנו צריכים להשתפר. מודל לחיקוי ודוגמה אישית מאוד חשובים.
בואו ניקח את הדוח של מבקר המדינה, נלמד מהדוח הזה, נתקן את עצמנו, נשפר. הפתרון לשלוח אותם לחינוך מיוחד, למעון חסות הנוער זה פתרון קל מאוד, זה קיצור דרך. כדי למנוע מהילד ללכת לחינוך מיוחד צריך להשקיע כסף וזמן. המערכת לא מוכנה לזה, היא לא עושה את זה. היא הולכת בדרך הקצרה ביותר של לשלוח אותם לחינוך מיוחד ולמעון לחסות הנוער.

תודה רבה, אברהם. אנחנו הבנו את הנקודה. יש הרבה דברים נכונים במה שאמרת. מה שהצעתי כאן לחברי, חבר הכנסת שמעון סולומון, זה לעשות איזה שהוא קבינט, לקחת את דוח המבקר, לגבש את ההמלצות כפי שאתם יודעים לעשות את זה - הכי נכון לדבר בשפה הנכונה - ומשם ללכת הלאה. צריך לאגד את כל הגופים. צריך לעשות סריקה של כל הגופים שמתעסקים בהמון המון פעילויות, לגבש ולעשות מדיניות אחת לכולם, אחרת לא יהיו תוצאות. אני יודע את זה. בנושא של ספורט, שהוא קרוב לליבי, יש הרבה גופים שעושים פעילויות טובות ומבורכות. אין תוצאות, כי הרבה משאבים הולכים לכל מיני כיוונים ויש המון מאוד חפיפות. בנושא הזה יש לכם פה בן אדם שידע לרכז את זה.

אני באמת מברך על הדיון הזה, הוא מאוד חשוב. אני חושב שאפשר להתקדם בו לתוצאות. אני רוצה להוסיף שתי זוויות לתוך הדיון הזה. זווית אחת היא הזווית של הקהילה. הזווית השנייה היא הזווית של ארגוני המגזר השלישי שפועלים בתוך הקהילה. קצה הרצף זה חסות הנוער. הם באמת עושים עבודה טובה, אבל כמו שנאמר כאן, יש את הילדים שאפשר היה למנוע אותם. עדיין רוב התלמידים לא נמצאים בפנימיות שאתה ציינת או בחסות הנוער, הם נמצאים בקהילה, ואז כשהילד מתמודד עם קשיים הוא הכי בודד בעולם והמשפחה שלו הכי בודדה בעולם. היא צריכה יחד עם כל הקשיים שלה להיכנס ולהתמודד.
ארגון "ידידים" קיים 22 שנה. הוא נולד בשביל לטפל ולסייע לילדים שהם עולים חדשים. במשך השנים היו הרבה מאוד התנסויות. אחד התסכולים שאני מסכים עליהם פה זה הקטע של תוצאות ומדדים להערכה. יש היום מודלים מוצלחים. המודל שציינה שרה מקודם – תכנית "סיכויים" – נבנה אחרי הרבה שנים של התנסויות לא מוצלחות. אני חושב שאפשר ללמוד מההצלחה של מודל כזה שמצליח להושיב מסביב לשולחן בעבודת צוות יוצאת דופן את כל משרדי הממשלה הרלוונטיים ואת המשטרה.

רק שנצליח לחזק אותו. פרויקט שנכשל - - -

אני לא מדבר על הפרויקט הספציפי הזה, אני מדבר על המודל. צריך לשאול את עצמנו מה החסמים בפני ארגוני מגזר שלישי. אי אפשר רק עם המדינה. המדינה עם ארגוני מגזר שלישי יוצרת דבר טוב. למדינה יש מסגרות גדולות. ארגוני מגזר שלישי שעובדים במקצועיות וברצף יכולים לתת את הסיוע ולהגיע לתוצאות. יש היום חסמים מאוד גדולים שניצבים בפני ארגוני מגזר שלישי. רובם הגדול נולדו אצל החשב הכללי באוצר. הם פשוט מונעים אפשרות לעבודה ממוקדת, לעבודה ברצף, לעבודה בשיתוף פעולה. משרד הקליטה זאת הדוגמה הקלאסית ביותר. עד שנכנסה שרה עם המודלים שלה באגף הרווחה כל הדברים שנעשו נעשו באמצעות תמיכות. אנחנו לא יודעים היום כמה כסף יהיה בתמיכות האלו. הם יתקבלו אולי באוקטובר. מאוקטובר עד דצמבר כולם ירוצו לעשות ועידות, כנסים, חוגים, פעילויות. מינואר זה ייפסק לעוד חצי שנה. ככה זה לא עובד נכון. אני קורא למנף את הרצון הטוב שיש פה כדי לשבת יחד עם ארגוני מגזר שלישי, לפרק את החסמים האלה. אלה חסמים מיותרים. הם גם לא עולים כסף. ברגע שמפרקים אותם אפשר לעשות פי 2, פי 3 ופי 4 עם אותו תקציב. הידע קיים, הניסיון המוכח קיים, רק צריך לעזור לדחוף את זה.

אני מנהלת בעמותת על"ם תכנית שנקראת "מחסות לעצמאות". היא אחראית על ליווי בוגרי ובוגרות חסות הנוער. זה אומר שאותם בוגרים שמסיימים בהצלחה את התהליך בתוך המעונות של חסות הנוער יוצאים לקהילה. באותה שנייה שהם יוצאים לקהילה אנחנו חוברים אליהם ומלווים אותם בתכנית.

כמה זמן אתם מלווים?

אנחנו מלווים אותם במשך שנתיים מרגע היציאה. אנחנו פוגשים אותם 4 חודשים לפני כן. אני לא אלאה אתכם בפרטים על התכנית. אני מאוד מסכימה עם שמעון שבא ומעלה את הנושא של המגזר השלישי. אתה מדבר פה על החשיבות של הרצף, על לבנות את הרצף בין הנוער לצעירים, לבנות את הרצף בשירותים, לבנות את החיבור בין השירותים השונים, אם זה שירותים שעובדים עם מורים, שירותים שעובדים עם ילדים, עם צעירים, עם נוער וכו'. מי שנמצא בשטח לרוב זה באמת ארגונים שחברו יחד עם משרד הקליטה. תכנית המגדלור שעמותת על"ם מפעילה זה בשותפות מלאה של משרד הקליטה. אנחנו נמצאים יחד בשטח. החיבורים נמצאים שם. את המשאבים אתם מחליטים שאתם משקיעים ואתם חוברים לאותם ארגוני מגזר שלישי שמפעילים את התכניות בשטח. מה שלא קיים - אני פונה אליך, חבר הכנסת - זה היכולת לאגם את כל אותן תכניות, את כל אותם שירותים ולוודא שקיים רצף. אנחנו צריכים היום להתמודד עם אותם בוגרים שהמדינה השקיעה בהם מיליונים - טלי פה תעיד - או מאות אלפי שקלים בזמן שהם שוהים בתוך המעונות. אנחנו צריכים ללוות את דניאל שחוזר לקריית מלאכי. מה מחכה לו בקריית מלאכי? לא מרכז צעירים, לא בהכרח שירותי רווחה וקהילה, בטח ובטח לא תעסוקה לצעירים. הוא צריך לחזור אחרי העבודה הטובה שנעשתה איתו באחד המעונות לקהילה שלא מוכנה לקלוט אותו ושבהכרח אין לה מה להציע. אנחנו רואים לא מעט תכניות שצצות ועולות. בואו ניצור איזה שהוא רצף של אחריות לאותו צעיר שבגר, שסיים מסגרת חוץ ביתית, שסיים את תכנית "סיכויים", שסיים את תכנית "מגדלור" בזמן שהוא היה נער. מרגע שהוא מגיע לגיל 18 המדינה בכלל לא מזהה אותו. היא לא נמצאת שם בשביל לקטוף את הפירות, בשביל לדאוג שכל ההשקעה הזאת לא תרד לטמיון ושהמשרד לביטחון פנים לא יקבל אותו בכלא אופק. המקום הוא ליצור את הרצף ולראות איך מושיבים את כל אירגוני המגזר השלישי ואת המשרדים הרלוונטיים לאיזה שהוא שיח של שותפות על-מנת שכולם ידעו מה קורה. יש המון פרויקטים בשטח, השאלה איפה כל אחד נשאר.

דיברנו על זה. תודה רבה, תמי. אנחנו מסכימים איתך.

אני רוצה לתת כמה נתונים שהם די מתיישרים עם הנתונים שטלי הביאה לפני כן. אנחנו רואים שמשנת 2004 יש ירידה. בשנת 2012 היו לנו סך הכל 1499 קטינים שהיו מעורבים בפלילים. זה לא אומר שכל קטין ביצע רק עבירה אחת, יכולה להיות כמות די גדולה של עבירות. העבירות שדי אופיינית לנוער הן עבירות רכוש. יש לנו 466 תיקים. עבירות סמים יש לנו 481. אפשר לשים לב שכמות התיקים גדולה יותר מכמות המעורבים בגלל ההבדלים. יש לנו עבירות סדר ציבורי של 531 תיקים, שאלו בדרך כלל עבירות שאופייניות מאוד לחודשי הקיץ, לשעות שהן מעבר לשעות הלימודים. אלה למעשה הקטינים שבהם אפשר להשקיע את רוב העבודה, כי הם עדיין מאוד רחוקים מלסגל לעצמם דפוסי התנהגות של עבריינים.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים שנאמרו. משטרת ישראל רואה את העבודה עם בני הנוער כעבודה מאוד שונה.

לא ברור אם הנתונים מתייחסים לעולים או לקטינים באופן כללי.

הנתונים מתייחסים למה שאנחנו מגדירים כעולים.

מה ההגדרה שלכם לעולים?

ההגדרה היא הגדרה די דומה. יש את הקטינים שנולדו מחוץ לישראל, שכאן הנושא פשוט יותר, ויש לנו את הקטינים שהם בני עולים. כמות הקטינים שמעורבת בפלילים נמוכה מאוד, כי כמות הקטינים פרופר שלא נולדו בישראל היא כמות קטנה. הסטטיסטיקה די מתיישרת עם הסטטיסטיקה של האוכלוסייה. ככל שהשנים מתרחקות כמות הקטינים שהם בני עולים שמעורבים בפלילים הולכת ונהיית דומה לכמות הקטינים שמעורבים בפלילים. במשטרת ישראל יש כמה פרויקטים ייחודים לנו, שזה פרויקט מיל"ה שהמפכ"ל הנוכחי מוביל בשנתיים האחרונות. המשטרה בפרויקט מאתרת את אותם קטינים שהם בסיכון ומבצעת כל מיני פעילויות ייחודיות לאותם קטינים על מנת שלא יהיו מעורבים בפלילים.

יש לנו את יוצאי אתיופיה ואת יוצאי חבר העמים. אנחנו פועלים כך שכמעט בכל מחלק נוער יהיה יוצא אתיופי אחד לפחות, בעיקר באותם ריכוזים שבהם מתגוררת הקהילה. כשקטין מבצע עבירה קשה מאוד צריך להתייחס לזה כמותנה קהילה או כמותנה עדה, כי אחרת במדינת ישראל אנחנו לעולם לא נגיע לאיזו שהיא אחידות. כמעט לכל קבוצת אוכלוסייה יש את המאפיינים שלה. אפשר בשלבי האיתור להתייחס לזה. מהרגע שנער ביצע עבירה, קשה מאוד להתייחס לקהילה שממנו הוא הגיע, אנחנו צריכים להתייחס לגופה של אותה עבירה.

תודה רבה לך. אנחנו הגענו למסקנה שלפני שמגיעים לרשות חסות הנוער צריך לטפל במניעה. מניעה זה מסגרות תרבות וספורט. לא משנה מה עושים, הנוער צריך להיות מועסק, במיוחד שאנחנו נמצאים בחופש. בטוח יציפו אותנו עכשיו בעוד נתונים שהם לא מעודדים. מכאן אנחנו צריכים לעשות הכל. אנחנו צריכים לבדוק את כל המערכות, מה נעשה ואולי קצת לדרבן נוער עולה. ההורים עסוקים ואין להם זמן לטפל באותם בני נוער שמוצאים את עצמם ללא תעסוקה ונגררים למקומות לא נכונים.


הדבר שאני מסכים איתו זה הרצף בתכניות. חשוב מאוד איגום משאבים. יש המון המון תכניות. צריך לעשות איזו שהיא תכנית מסודרת. יש כאן את חבר הכנסת שמעון סולומון שצריך לקחת על עצמו לאסוף צוות, לבחון ולקבוע איזו שהיא מדיניות בנושא. אני אתן לך את כל הפלטפורמה. בפעם הבאה נזמין לוועדה את כל המשרדים ואת כל הגורמים שמתעסקים בזה. ננסה לעשות פה סדר.
חברים , תודה רבה לכולם. מאוד שמחתי לשמוע על השיפור שיש אצל נוער יוצא חבר העמים. אני מקווה מאוד שלאט לאט נשתפר גם אצל יוצאי אתיופיה. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:50.>