הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

<פרוטוקול מס' 27>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, ב' בתמוז התשע"ג (10 ביוני 2013), שעה 9:30

<1. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון - זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג-2013, של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד, עפו אגבאריה. (פ/553)>
<2. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 10) (זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג-2013, של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, חיים כץ, יעקב אשר, יריב לוין, דוד אזולאי, אורלי לוי אבקסיס, שלי יחימוביץ, קארין אלהרר, עדי קול, נחמן שי, אילן גילאון, איתן כבל, עמרם מצנע, דב חנין, איילת שקד, איציק שמולי. (פ/1062)>

חברי הוועדה: >
חיים כץ – היו"ר

יעקב מרגי

שולי מועלם-רפאלי

רינה פרנקל

אורי מקלב

דב חנין

>
בני פפרמן - מנהל מינהל תכנון, מחקר וכלכלה ומטה לשילוב, משרד הכלכלה

איברהים כילאני - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הכלכלה

מיקי דור - סגן ראש מינהל רפואה, משרד הבריאות

רן רידניק - רפרנט תעסוקה באג"ת, משרד האוצר

דן אורן - עו"ד, ממונה בכיר, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

טובה רקאנטי - משפטנית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, משרד המשפטים

מוחמד מסאלחה - עו"ד, הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

פיני קבלו - סמנכ"ל רווחה וקשרים בכנסת, המרכז לשלטון מקומי

מיכל וקסמן-חילי - עו"ד, התאחדות התעשיינים

פז קליגמן - עו"ד, הסתדרות העובדים הלאומית

אביבית ברקאי- אהרונוף - עו"ד, "בזכות"

יוליה בן משה - הורה ומנהלת עמותת קול הזכויות, פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות

הניה מרמורשטיין - מנהלת מעון על"ה, פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות

ענבל דגן-אביב - עו"ס, רכזת פורום, פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות

ולרי זילכה - רכזת הפורום, פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות

זיו מגור - מנהל האגף לקידום זכויות, אלו"ט

טניה הארט - עו"ס קהילתית, בית איזי שפירא

נירי הראל - הורה, בית איזי שפירא

אביטל ישר רוזנאי - מנהלת מיח"א-מועצה ארצית, מיח"א

יעקב כהן - יושב ראש, ארגוני הנכים

נעמי מורביה - יו"ר, מטה מאבק הנכים

ניסים מורביה - מנכ"ל, מטה מאבק הנכים

משה רוטמן - מזכ"ל, ארגון הפעולה של הנכים

דני קדרון - יו"ר ועדת ביקורת, נכים למען נכים

אבנר עורקבי - יו"ר אהב"ה

דוד מרקו - מנכ"ל, אלווין ישראל

יואב קריים

נועה בן שבת

יובל יעקובי – מתמחה

וילמה מאור

יעקב סימן טוב

<1. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון - זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג-2013, של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד, עפו אגבאריה. (פ/553)>
<2. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 10) (זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג-2013, של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, חיים כץ, יעקב אשר, יריב לוין, דוד אזולאי, אורלי לוי אבקסיס, שלי יחימוביץ, קארין אלהרר, עדי קול, נחמן שי, אילן גילאון, איתן כבל, עמרם מצנע, דב חנין, איילת שקד, איציק שמולי. (פ/1062)>

בוקר טוב. שבוע חדש, יום שני בשבוע, ב' בתמוז תשע"ג, ה-10 ליוני 2013, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא: הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג-2013, של חבר הכנסת דב חנין, שאיננו פה, ושאר החבורה – אני לא מקריא אותה. ושל חבר הכנסת אורי מקלב, וגם את שאר החבורה אני לא מקריא. מי שלא מגיע רשום סתם.

טוב.

אתה לא צריך לרשום את כל השכונה.

אבל את חבר הכנסת חיים כץ אתה יכול להקריא.

עזוב. חיים כץ, עזוב.

וכולם יודעים שאם יש חוק רווחתי, אתה נמצא בזה.

אוקיי, תן סקירה, מה אתה רוצה?

קודם כל, תודה רבה לך, אדוני. אבל אני חייב, למען לא תמנע טוב מבעליו, אני רוצה להגיד שאני ציינתי אותך כיושב-ראש ועדה ואת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בדיון אחר שהיה לנו בכלל בוועדת החינוך, התרבות והספורט. הנושא שהיה - - -

נראה לי שאני, ביום העצמאות, נותן לך להדליק משואה.

אני נותן לך את פרס ישראל. פרס הכנסת תקבל ממני. על פרס ישראל אין לי השפעה, אבל בפרס הכנסת יכול להיות שתהיה לי השפעה פה, וזה אני אוכל באמת להמליץ שתקבל.

ושם זה היה על כך שאתה פותח כל ישיבה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בתאריך העברי, ואחרי זה בתאריך הלועזי. ושם הייתה שאלה, שאלתי את הנוכחים אם הם יודעים מה התאריך היום בחודש. אם הם יודעים כמה בתמוז היום; זה היה בסיוון. ומתברר שלא יודעים בכלל את התאריך העברי. מתברר שקשה מאוד לילדים, כשההורים צריכים, כשהיום הקובע הוא יו"ד בטבת – שם זה היה - - -. אבל זה באמת, רק כדרך אגב. אני אומר לך את זה.

קודם כל, אני רוצה להודות לך, אדוני, על קיום הישיבה ועל זירוז התהליכים. זה עוד אחד מסדרת חוקים, שאתה, בוועדה שלך, חוקים חברתיים ורווחתיים, שאתה באמת עושה את זה במקצועיות ובזריזות. ואני גם רוצה להודות לממשלה שתומכת באופן כללי, וכל אלה שעוזרים בחוק, זה כל המציעים. יש גם הצעת חוק – כפי שהזכרת – שהוצמדה לחוק הזה, שזו הצעה של חבר הכנסת דב חנין ועוד חברים. כך שהרשימה היא גדולה. ומכל - - -

חבר הכנסת דב חנין?

חבר הכנסת דב חנין, כן.

היא עוד לא הוצמדה.

היא הוצמדה. היא הוצמדה.

היא הוצמדה בהצבעה. - - - עדיין יש חברי כנסת - - -

כן, כן, כן.

והרגע, והרגע - - -

אני הזכרתי, אז הזכרתי גם את חבר הכנסת דב חנין.

והרגע נכנס חתן השמחה, נכנס חתן השמחה, חבר הכנסת דב חנין. תזמורת תיכף תבוא. ואנחנו רוצים להצמיד את הצעות החוק.

למזג אותן.

למזג.

לפי סעיף - - -

כיוון שבהצעה המקורית, גם אצלי וגם חבר הכנסת דב חנין נמצא ב-.

ומה אומר - - -

תומך לחלוטין.

תומך לחלוטין.

אנחנו ממילא - - -

עורכת הדין נועה בן שבת, לפי סיכום - - -

לפי סעיף 79(ג) לתקנון, הוועדה רשאית למזג שתי הצעות חוק שהועברו, לצורך הכנתן ביחד לקריאה ראשונה. זה מה שהוועדה רוצה לעשות.

נכון, ואנחנו נצביע על זה. ומי בעד, ירים את ידו.

אני ממלא מקומו של?

לא יודע.

יש לכם - - -

לא צריך, אתה איננו.

לא, לא, למה לא?

של חבר הכנסת יעקב ליצמן.

של חבר הכנסת יעקב ליצמן.

חבר הכנסת יעקב ליצמן כבר חבר?

כן, כן, חבר הכנסת יעקב ליצמן חבר.

אז אתה ממלא מקום של חבר הכנסת יעקב ליצמן, ואתה לא במגרש.

אני אורח.

אתה אורח.

הצבעה
בעד מיזוג הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון - זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג-2013 (פ/553), עם הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 10) (זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג-2013 (פ/1062) – פה אחד
נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת מיזוג הצעות החוק נתקבלה.

אז כמעט כל חברי הוועדה שנמצאים פה הצביעו בעד, להוציא חבר הכנסת האורח דב חנין. עשינו את מיזוג שתי הצעות החוק. ועכשיו, אם אתה רוצה לדבר על הצעת החוק, דבר.

תודה רבה לך, אדוני, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק זו באה להקל במעט על הורים לילדים מוגבלים בהתמודדות שלהם מול ההיעדרות מהעבודה. לכל הורה יש התמודדויות עם בעיה של מחלת הילד, ועוד סיבות כאלה אחרות. אבל בכפל כפליים, בעשרת מונים, יש להורים לילדים בעלי מוגבלויות. אנחנו יודעים שחלק גדול מהם עוזבים את מקום העבודה. שני בני זוג שעובדים, אז אחד מהם חייב לעזוב את העבודה. וקורה שיש חד הורי, אז אנחנו רואים מצב שהורים לילדים בעלי מוגבלויות מפסיקים את העבודה, וכל זאת בגלל ההתמודדות הקשה שלהם בנושא ההיעדרות מהעבודה.

אנחנו מבקשים, בהצעת החוק הזאת, להקל עליהם בארבעה אספקטים: אחד מהם זה להגדיל את ימי המחלה שיש להורה. דהיינו, לכל אחד יש ימי מחלה, אבל שיוכל להשתמש - - -

אתה רוצה להגדיל לשני ההורים, אם הם עובדים?

אנחנו - - - להתמודד עם זה. בעיקרון, כל אחד יוכל להשתמש בזה, אבל - - -

לא, השאלה היא אחרת: אם יש זוג הורים עובדים ויש להם ילד עם מוגבלות, אתה רוצה להגדיל את ימי המחלה של שני ההורים או של אחד מהם?

אנחנו, כמובן, מבקשים להגדיל - - -

לא חשבת על זה.

חשבנו על זה, חשבנו על זה.

ומה חשבתם? מה החלטתם בין עצמכם?

הבעיה שתהיה, גם אם נחליט שלא, אז איך המעביד יידע שלא. אז איך יידעו. אני כבר צעד אחד קדימה. גם אם נחליט שלא, אז, בסופו של דבר, כל אחד, מי יודע מה. אז אנחנו חשבנו גם על הפתרון הזה.

אבל אדוני היושב-ראש, העלית את הסוגיה - - - ודאי שאנחנו רוצים את הכול. אנחנו באמת נרצה לשמוע גם את העמדה של האחרים - - -

אפשר להצהיר.

אני חושב שגם - - -

בן אדם יכול להצהיר שאין לו בן משפחה שמקבל מכסה יותר גדולה – פותר את זה.

נכון.

הורים לילדים - - -

להגדיל ימי מחלה בכמה? ביום בחודש?

ביום בחודש.

דהיינו, להוסיף 12 ימים במשך השנה. אנחנו רוצים, גם כן, שהזקיפה של אותם ימי מחלה שיש להורה, הוא יוכל להשתמש עבור ומלוא ימי המחלה שיש לו - - -

עכשיו, אם אתה מוסיף את ימי המחלה, אז אתה בטח גם רוצה להגדיל את היכולת לצבור.

אנחנו לא מבקשים את זה, שזה יעבור.

זה לא - - -

אין בחוק. אני מוכן לקבל, אבל אנחנו לא ביקשנו לעבור משנה לשנה, משאנחנו חושבים שבמקרה הזה אנחנו - - -

זאת אומרת, אם לא ניצלת השנה, אז אתה לא מעלה את האפשרות הסבירה?

מה שהוא - - -

אז אנחנו - - -. לא מעלה את - - -. אנחנו נותנים את זה כמשהו מיידי, משהו מיידי, ולא רק. חלק מימי מחלה זה גם זכויות מצטברות. אנחנו לא הולכים עם זה באופן כללי אל זכויות העובד, אלא במקרה הזה, האפשרות שלו, באמת להיעדר מהעבודה כדי לעזור.

אם יש מישהו שהוא לא עובד במגזר הציבורי, ואין לו פדיון ימי מחלה. אין לו. בעתיד לא ייפדו לו את הכסף. למה אתה לא מגדיל לו את האפשרות לצבור אותם?

ואם ילד חולה – וואלה, בשנה אחת הוא היה בריא, בשנה אחת יותר, יהיה לך גם incentive לא לנצל אותם.

אני מקבל את מה - - -

אם אתה יכול לצבור יותר, אז אתה - - -, אתה לא רץ מהר לצבור ולמחוק את הימים.

זאת אומרת, במקום המגבלה של 90 ימים, לכל היותר, לפי - - -, אתה מציע - - -

יהיה 102. 120, אם אנחנו אומרים בשלוש שנים.

העיקר, עד 120 זה מספר שהוא אריכות ימים.

כן. אז תעשה 180, יהיה לזה גם חי.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שכמו חבר הכנסת מקלב, כשחשבנו על הצעת החוק באמת חשבנו על השוטף, אבל אני חושב שההערה שלך יותר נכונה. כי, כמו שאתה אמרת, יכול להיות שבשנה מסוימת דווקא אותו ילד עם מוגבלות איכשהו הסתדר – לא היה חולה, לא היה צריך. אבל המצב הזה הוא מצב נמשך. הוא הרי מצב שמלווה את המשפחה, את ההורים, את הילד, לאורך שנים. הצורך הוא יותר גדול. הצורך - - -

זה טוב. אתה יודע, מה שאנחנו חושבים זה טוב. אנחנו עכשיו במגרש, עוד לא הגיעה הקבוצה היריבה, ועוד לא הגיע השופט.

אולי נשכנע את הקבוצה היריבה וגם השופט.

- - - מה הכוונות שלנו.

אז אנחנו יכולים לחשוב חופשי, ככה. להתפרע.

אבל אנחנו יודעים מה המאמן רוצה מאיתנו. את זה אנחנו יודעים.

כן.

במגזר הציבורי יש incentive לא לצבור, כי הנוסחה לפדיון: ככל שאתה פדית מרף מסוים, ככל שעלית, אם זה נמוך יותר אין לך פדיון גדול. במגזר הפרטי אני לא יודע באמת - - -

לכן, הוא ציין שזה לא אנשים - - -

אני לא מדבר על המגזר הציבורי, ולא מדבר על הציבורי שאתה יכול לפדות, אבל במגזר הפרטי. או שתעשה שתי קופות.

הלוא אנחנו, עכשיו, מדברים, כל הזמן, על שכר בפועל ושכר תיאורטי. אז תעשה ימים בפועל וימים תיאורטיים.

במגזר הציבורי - - -

זאת אומרת, ימים שאתה יכול לפדות אותם, וימים שאתה יכול לצבור אותם.

שיכול להיות שתהיה החמרת מצב. נכון, זה רעיון מצוין.

טוב.

השאלה, אבל איך אמרת? - - -

אתה רואה למה צרפו אותי להצעת החוק.

אין כמו הפרקטיקה.

לא הביאו אותי לדיונים, אבל - - - מוחות שהיה על החוק.

אבל אין לנו ספק שידענו שאנחנו כאן רק נקבל יותר, ואתה תוסיף משהו איכותי.

אז למה לא העבירו את זה לדיון בוועדת הכספים?

עמדנו על כך שזה יהיה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לא היה ספק בכלל - - -. יש דברים שהם בכלל - - - לספק.

במונחים שלך זה מגרש ביתי.

אם רק להעיר, אבל למעשה, המגזר הציבורי, בגלל שיש הוראות של תקשי"ר ושל הסכמים קיבוציים לחלק מהגורמים, אז הם בעצם לא נמצאים פה תחת החוק. אנחנו מדברים על החוקים: דמי מחלה, שהוחל רק על עובד, כהגדרתו, שלא - - -

טוב. מה עוד ביקשנו?

וזה בדיוק חלק מהעניין, לעניות דעתי, שמדובר ממילא באנשים מוחלשים, גם אם הם עצמם חזקים מאוד, אבל סיטואציית הילד המוגבל מאוד מחלישה אותם. אז השאלה היא איך אפשר להכניס מקסימום מהם תחת החוק.

הוא לא חל עליהם, אדוני היושב-ראש, בגלל שכבר לא צריך, וככה נהוג במגזר הציבורי, בשירות הציבורי.

בתקשי"ר, ממילא - - -

וגם נמצא בשירות המדינה, כבר קיים יחס אחר, התייחסות אחרת להורים עם ילדים בעלי מוגבלויות.

עכשיו, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לנו כאן עוד שני אספקטים, שאנחנו רוצים לשנות אותם: לתת את מלוא התמורה על ימי ההיעדרות כבר מהיום הראשון, בשונה ממה שקיים היום – כשאדם חולה, ביום הראשון הוא לא מקבל; ביום השני, 50%; ואחר כך, רק מהיום השלישי. כאן הוא מקבל את זה מהיום הראשון. ולא זו אף זו - - -

מה עשינו שם, אחרי - - -, מה עשינו?

עשינו 75%.

מהיום הראשון?

כן.

עשינו כבר 75% - - -

לא, העלינו מ-75% ל-100% ביום הרביעי. מהיום הרביעי - - -

וביום הראשון?

ביום הראשון לא מקבלים כלום.

כלום.

ביום השני והשלישי – 50% לכל אחד.

צריך לבדוק מה עשינו.

- - - קיים גם היום, אז לא עשיתם. זה כבר קיים היום.

היום הראשון - - -

מי גברתי?

עורכת-הדין ולרי זילכה, פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות.

ביום הראשון לא מקבלים כלל תשלום. ביום השני והשלישי – 50%. ומהיום הרביעי ואילך – 100%.

זה מה שאמרה היועצת המשפטית.

אוקיי, טוב. אין לנו מושג.

ובכל אופן, לא זו אף זו, אנחנו רוצים גם לקחת חצאי ימים, שתהיה אפשרות. וכל זאת למה? ההורים - - -

הבנו, אני צריך ללכת עם הילד לקופת חולים, צריך ללכת, חוזר לעבודה. לא צריך לשרוף יום שלם אם אני יכול לשרוף – לא חצי יום, לפי שעות.

אבל זה יותר מזה. אם זה היה קופת חולים, דיינו. מכיוון שקופת חולים, היום הרופאים יודעים קצת להתאים את עצמם לעובדה שאנשים עובדים, ויש מרפאות שעובדות אחר הצהריים, ועוד מקומות: - - - כזה - - - אחר, שיכולים לתת, ב"טרם", שיכולים לתת מענה כזה. אבל כאן, מערכת המרפאות, מרפאות החוץ, המכונים למיניהם, עובדים בשעות מסוימות עם רופאים מקצועיים.

ויותר מזה, אדוני היושב-ראש, רק או שלא רק, ימי מחלה. תן לי משפט אחרון: זה לא רק - - -, זה גם מתן סיוע אישי. חלק מימי המחלה שיש - - -, חלק גם מהחוק מדבר על מתן סיוע אישי. מתן סיוע אישי זה ועדות שיש לנו במוסד לביטוח לאומי, ועדות במשרד הבריאות, עררים, שיש להם בחצאי ימים או בימים שלמים, שזה חדשים לבקרים יש להם את זה. לכן, אדוני, זו מטרת החוק.

זהו, אני סיימתי.

נציג משרד האוצר. לפרוטוקול, שם ותפקיד.

שמי רן רידניק, רכז תחום תעסוקה באגף התקציבים.

שמעת את ארבע הדרישות.

שמעתי. גם - - -

מה כן, ומה לא? בוא נתחיל בזה.

קראנו את הצעת החוק עצמה. עכשיו, עמדת השר – אולי תפתיע אותך – והמשרד - - -

אני יודע, הוא תומך. דיברנו איתו.

אז אני לא אפתיע אותך?

- - -

עמדת המשרד היא שבכפוף לתיאומי נוסח, המשרד תומך בהצעת החוק, כפי שעברה בוועדת השרים לחקיקה.
הועלו כאן מספר - - -

בוא נבהיר את הדברים: תשמע, כשהכול כל כך טוב, אז אני רוצה להבין. העלו פה ארבעה סעיפים – סעיף, סעיף: להגדיל את ימי המחלה ב-12 יום, אתם תומכים?

זה צבירה, אתה מדבר.

לא.

לא, לא, לא.

מדובר בצבירה. לא מדובר בצבירה המקסימלית של כל השנים, אלא מדובר בצבירה לשנה מסוימת.

אם היום אני זכאי, לצורך העניין, ב-30 יום – לשנה - - -

18.

18. יום וחצי.

לפי החוק, מדובר על יום וחצי.

תן דוגמה. 18, ורוצים להגדיל ל-30.

לגבי האוכלוסייה - - -

18 ועוד 12 שווה 30, לגבי האוכלוסייה הזאת.

לגבי האוכלוסייה הספציפית הזו, נוכח הנסיבות הייחודיות, - - -

קשה לך להגיד כן?

אני מנסה להגיד את הכול, בשביל שלא יגידו לי אחרי זה שאמרתי סתם.

כן, תן ליהנות פעם אם אתם כבר אומרים, אם יהיה סיכוי שתגידו כן. תן ליהנות.

לנוכח הנסיבות הייחודיות, לגבי האוכלוסייה הספציפית הזו, באופן ייחודי, אז הנוסח שהיה רשום בהצעת החוק שאושרה בוועדת השרים – אין לנו התנגדות אליו. זה לגבי הסעיף - - -

מצוין.

מה זה אומר? דבר עברית. לא יודע מה היה רשות בוועדת שרים לחקיקה, עכשיו אנחנו דנים על החוק. אנחנו דנים על החוק. אנחנו פותחים את מה שהיה כתוב, ואנחנו הולכים להכניס בגוף הזה, הולכים להכניס לו נשמה.
מגדילים מ-18 ל-30?

באוכלוסייה הזאת, בעבור זה - - -

כן, תגיד כן. קשה לך. תגיד כן, כן.

- - -

המילה כן. תגיד כן.

- - -

מגדילים ב-12 ימים. הלאה.

אנחנו רוצים את הימים לפי שעות.

אתה מדבר על אפשרות של חלקיות?

כן.

גם זה - - -

יפה.

זה סעיף שהיה בתוך הצעת החוק, - - - ועדת השרים לחקיקה לתמוך.

מאה אחוז. לפי שעות – יש.

אנחנו עכשיו רוצים תמורה מהיום הראשון. גם זה היה בהצעת החוק.

זה רכיב שקיים בהצעת החוק. עמדת המשרד היא לגבי האוכלוסייה הספציפית, בעבור ניצול, בעבור הימים האלה – זה משהו שצריך לחדד אותו – בעבור ניצול בכלל. זה משהו שאני לא בטוח שברור בהצעת החוק. תיקוני הנוסח - - -

בסדר, נוסח אנחנו נעשה.

בעבור ימי המחלה של הילד עצמו – לא באופן כללי – על פי נוסח הצעת החוק - - -

מאה אחוז, מהיום הראשון.

מה היה לנו עוד, הדבר הרביעי?

הנושא שאתה העלית. - - - את זה.

להגדיל צבירה מעבר לשנה.

לגבי הסוגיה - - -

את זה אתה תלמד. תלמד.

זה בסדר. - - -, אבל תן להגיד בבקשה משפט, לגבי הרציונל: - -

אוקיי.

- - ככל שהבנתי מחברי הכנסת שהרציונל הוא לתת אפשרות לאדם שצריך לנצל ימי מחלה רבים יותר לנוכח מצוקת ילדו, אנחנו חושבים שהאפשרות לצבור מעבר ל-90 ימים, בסופו של דבר, לא משרת את הרציונל הזה. אז - - -

רגע, זה נושא שלא היה בהצעת החוק במקור. בנושא של - - -

תקשיב טוב, אנחנו מעבירים את זה עכשיו. אתה תלך ללמוד. אנחנו נעביר את זה לראשונה, מעלים את הזה. תלך הביתה, תלמד. אל תיתן לנו incentive לנצל את הימים. עדיף לך שיהיה בקופה, משאני אשחט את הימים סתם. שאני לא ארגיש שזה. שלא יצא שכרך בהפסדך.

אבל יש נושא רביעי שלא הוזכר פה: הנושא של הגדלת מספר הימים לאותה שנה - - -

אמרנו.

אמר.

אמרנו.

לא, לא, זה משהו אחר – מ-15 עד 18.

מ-15 ל-18. היום יש להורה אפשרות לנצל 15 ימים. אם הוא לבדו לוקח את הימים, אז אפילו ל-30. עכשיו, מציעים לתת לו 18 ימים. ואם הוא הורה יחיד, אז אפילו עוד 18 ביחד - - -

בסדר. זה כתוב בהצעת החוק?

זה כתוב בהצעת החוק.

בסדר, לזה הוא הסכים.

אני רוצה מעסיקים.

עורכת הדין מיכל וקסמן-חילי, התאחדות התעשיינים.

ראשית, אנחנו לא מתנגדים למהות של הצעת החוק, ולצורך לסייע להורים של ילדים עם מוגבלות. אנחנו חוששים, כשאנחנו מכירים את השטח וחושבים מה יכול להיות, אנחנו חושבים שיכולות להיות כמה בעיות: אחת, זו ההגדרה. הצעת החוק מפנה להגדרה של מוגבלות בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, וההגדרה הזאת מאוד רחבה.

לא הצעת החוק, החוק מפנה.

נכון, החוק. נכון.

החוק הקיים.

נכון. זה רלוונטי מאז הצעת החוק.

אני אסביר: ההגדרה מאוד רחבה, וזה נכון שההגדרה תמיד הייתה רחבה, אלא שכל המשמעות שלה בעבר הייתה שהורה לילד שחולה, ילד שלא מוגבל, מקבל שמונה ימים, לעומת הורה לילד מוגבל שמקבל 15 ימים. אז התקשר אלינו מעסיק והתייעץ איתנו. אז אמרנו: למען הסר ספק, תתייחס אליו כמו להורה לילד מוגבל. המשמעות בסך הכול תהיה 15 ימים.
המשמעות תהיה, בסך הכול, 15 ימים במקום שמונה ימים. אבל עכשיו המשמעות היא קריטית. אם תתקבל הצעת החוק – והיא תתקבל – - - -

היא תתקבל?

אני מעריכה שכן. אני רואה ושומעת, ואנחנו באמת לא מתנגדים למהות שלה.

טוב שכך.

אם באמת היא עוברת כך, אז המשמעות הכלכלית מבחינת המעסיק היא מאוד גבוהה – 7%. עשינו חישוב, זה יכול להגיע ל-7%.

איך? תלמדי אותי. אני רוצה ללמוד.

אנחנו הערכנו שיהיה יותר ניצול של ימי מחלה - - -

לא, אנחנו, עכשיו, נותנים incentive לא לנצל.

בסדר, זה אולי פותר חלק מהבעיה.

אז זה ירד מ-7% ל-3.5%, נו.

למעשה, הגידול הוא פחות בצבירה. אלא, ההערכה שלנו שבגלל התשלום מהיום הראשון, פה בעצם יהיה עיקר הגידול בתשלום. ההערכה שלנו שינצלו - - -

אבל רק לאוכלוסייה הזו, זה הכול. רק לאוכלוסייה - - -?

כן, אבל אני אגיד משהו על זה. כן, אבל אני רוצה לומר על זה שני דברים.

- - - שלא ניסחף.

אדוני צודק, אבל אני רוצה לומר על זה שני דברים: אז ההערכה שלנו שיהיה ניצול של 15 ימים בשנה, אם באמת יש צורך בימים האלה עד כדי כך שצריך להגדיל מ-15 ל-18, אז כנראה ש-15 לא מספיקים, ו-18 כן. אז ההערכה שלנו שזה, פחות או יותר, גם מה שינוצל.
עכשיו, איפה הבעיה? הורה לילד מוגבל – אין פה שאלה. העניין הוא שההגדרה מאוד רחבה, ולכאורה, לפי ההגדרה, גם הורה לילד, כי מדובר שם על לקות זמנית או קבועה, פיזית או נפשית. לכאורה, גם ילד שנופל ושובר את הרגל – שאף אחד לא חושב שזה ילד עם מוגבלות – גם הורה כזה צובר שניים וחצי, ומשלמים לו החל מהיום הראשון.
זאת אומרת שההגדרה היא מאוד רחבה. צריך פשוט לצמצם את ההגדרה ולהתאים אותה למי שאנחנו באמת מנסים לסייע לו, כאן, בהצעת החוק.

- - - יש לו גבס, הוא מקבל - - -, הוא לא נחשב ילד עם מוגבלות.

סליחה?

ילד שנופל, יש - - -. אני רק רוצה - - -

חבר הכנסת מקלב, בשביל מה אתה "רק רוצה"? מה זה מפריע לה? תן לה - - -. תן לה.

היא צודקת דווקא. היא צודקת - - -

אתה לא נכנס להגדרת - - -

חבר הכנסת מקלב, רוצה?

לא, מאה אחוז, רק שאלתי מה זה נקרא ילד עם מוגבלות. אם ילד נפל ויש לו גבס - - -

יהיה לך את כל הזמן. תשמע, אחרי שנעביר ראשונה – אם זה יעבור היום – תלך הביתה, יהיה לך זמן לעבור על כל החומר, תכין את השאלות. בין קריאה שנייה לקריאה שלישית תשאל הכול.

טוב.

החשש השני שלנו הוא יותר פחד מזליגה של שינוי של שתי מוסכמות היסוד האלה בדמי מחלה לדין הכללי, לחוק דמי מחלה הכללי. במגזר הפרטי הצבירה היא יום וחצי לחודש עבודה ועד מקסימום של 90. כאשר היום הראשון לא משולם, הימים השני והשלישי משולמים 50%, כמו שנאמר פה. והחשש - - -

את חושבת שזה בסדר?

אני אומר לאדוני: העניין הוא שבסופו של יום מי שצריך לשלם את זה זה המעסיק. זאת אומרת, יכול להיות שזה לא בסדר, ואני לא בטוחה שהמעסיק יכול לשאת בעלות של 7% – ופה הנתון הזה בטח חשוב – של 7%, שזה בערך עוד משכורת - - -

לפי מה שאנחנו רואים מה שקורה במשק הישראלי, על פניו נראה לי שהוא יכול.

אם אדוני מתכוון למה שקורה במשק הישראלי, - -

אני לא דנקנר, לא דנקנר.

- - אז אני לא באתי לייצג אותו.

לא, לא דנקנר. לא דנקנר. מה שאני רואה במשק הישראלי - - -

אני באתי לייצג את - - - מהעסקים הפרטיים שצריכים, שמעסיקים 30, 40, 200 או 1,000 עובדים.

עזבי דנקנר. אני מזיז את דנקנר הצידה. אני רואה אחרים. אני רואה אחרים, לא כאלה גדולים. ולדעתי יכול.

אז מעסיק שיכול באמת נותן. מעסיק שיכול נותן החל מהיום הראשון.

מה נותן?

מעסיק שיכול נותן החל מהיום הראשון. זה מה שקורה בפועל.

כמה מעסיקים נותנים מהיום הראשון?

אבל זו שאלה - - -

בטח עשיתם את הסקר הזה.

יכול להיות שעשינו, אין לי כאן את הנתונים. אבל מה שבטוח, מעסיק שיכול – אני יוצאת מנקודת הנחה שמעסיק שיכול, זה חלק - - -

מעסיק שיכול, כל שנה מחלק בונוס לעובדיו.

בחלק מהמקרים. לא, לא, אני לא נכנסת פה למקום - - -

מה זה "מעסיק שיכול"?

אני רוצה רק שהוועדה תבין את המשמעות של הדבר הזה.

הבינה.

כמה זה בסוף יזלוג לחוק דמי מחלה. המשמעות - - -

איך נראה לך, הוועדה הבינה?

כן.

הבינה.

אוקיי.

מאה אחוז, תודה רבה.

הדבר השלישי, אדוני, אני רוצה להדגיש שוב את מה שנאמר בהתחלה, שצריכה להיות חלוקה, צריך להיות מנגנון חלוקה בין בני הזוג. שנים וחצי ימים זה אומר 60 ימים בשנה להורה, לילד - - -

זה בניסוחים.

זה בהחלט צריך להיות - - -

מאה אחוז. משרד המשפטים.

דן אורן ממשרד המשפטים.

אז כפי שכבר נאמר, בעקבות העמדה של שר האוצר ושרים אחרים, הממשלה תומכת בהצעת החוק החשובה הזו, שבאה באמת לתת מענה הולם לצרכים של הורים של אנשים ולצרכים של אנשים עם מוגבלות. התמיכה הזאת, כמו תמיכה בדרך כלל, כפופה לתיאום עם משרדי הממשלה. והתיאום הזה משחק תפקיד מאוד חשוב, במיוחד בהקשר של הצעת החוק הזאת.

הייתה שם הגבלה? הייתה שם הגבלה לתיאום?

כן - - -

כן.

יכול להיות - - -

כן.

- - -

ממשרד האוצר, אני חושב. הגבלה - - -

כן, זה תמיד ככה, כי - - -

לא תמיד ככה.

לא תמיד, אבל בתקופה האחרונה זה תמיד.

לא תמיד. - - - במקרה הזה.

ועדת שרים סוברנית לקבל החלטות לגבי - - -

אני מלווה את ההחלטות של ועדת השרים לענייני חקיקה מזה 20 שנה, וככה זה, בדרך כלל.

ישבנו כמה שעות בוועדת שרים לחקיקה.

מאחר ואנחנו לא יודעים מה נעשה בוועדת שרים לענייני חקיקה - - -

יש לי את ההחלטה פה.

מאחר ואנחנו לא יודעים מה נעשה שם, ואנחנו לא יודעים איך החלטות מתקבלות, ואנחנו לא יודעים מה עומק הדיון במי מקבלי ההצבעות בשוק הפרסי הזה של ועדת שרים לענייני חקיקה; בשוק הפרסי של ועדת שרים לענייני חקיקה, שלפעמים יושבים שם פקידים ולא שרים.

הם יושבים.

כן, בסדר – יושבים, הולכים, משאירים פתק.

פשוט, עוקפים אותם מימין.

כן. אז תעשה לי טובה.

מה שאני רוצה להמשיך ולהגיד זה שבוודאי לגבי הצעת החוק הזאת, זה כפוף לטיעון, כאשר הטיעון הזה הוא לא רק דבר טכני, ואני אבהיר בכמה משפטים קצרים: כיוון, שמצד אחד, על הצרכים שלנו, שהם עם מוגבלות, ומשפחותיהם, אין שום ויכוח. הצרכים מאוד גדולים, מאוד רציניים. ומה שאפשר, מבחינת עמדתנו כמשרד, מבחינת עמדת הממשלה, צריך לתת.

הצד השני הוא דווקא מהכיוון של הזכויות של אנשים עם מוגבלות, זה שמאוד חשובים האיזונים כדי לא להכביד על מעסיקים הכבדת יתר, כדי שלא יהיה תמריץ שלילי שלא להעסיק אנשים עם מוגבלות, ובני משחותיהם של אנשים עם מוגבלות. והתפיסה הזאת – אני לא מחדש אותה עכשיו – התפיסה הזאת היא תפיסה שמעוגנת היטב בחוק המרכזי, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, בכך שהוא מחייב ביצוע התאמות, אבל התאמות שאינן מטילות נטל כבד מדי על המעסיק. וזאת תפיסה שקיימת בכל העולם.

ולכן, מבחינת הדיון, אנחנו, כמובן, תמיד חושבים שצריך לקיים איזשהו דיון לפני שמאשרים לקריאה ראשונה. וגם אם הוועדה חושבת שהיא תעביר לקריאה ראשונה, מבחינתנו, מבחינה פרוצדוראלית, זה לא מה שחשוב. מה שחשוב לנו, במהלך הליכי החקיקה, זה שאנחנו נקשיב למעסיקים, כמובן, לחברה האזרחית ולאנשים עם מוגבלות, שההצעה הזאת באה מתוכה, אבל גם למעסיקים, כדי שבכל המוסדות שעכשיו - - -

מה אתה מציע, שניתן לה לדבר עוד פעם?

אני מציע שאנחנו - - -

היא דיברה עכשיו. אתה רוצה שהיא תדבר עוד פעם?

אתה שואל אותי מה אני מציע, אדוני?

לא, שמעתי. המעסיקים דיברו.

אני עומד להגיד מה אני מציע.

כן, אוקיי.

מה שאני מציע, זה שכמו שאנחנו עושים, אנחנו נעשה שיעורי בית עם היועצת המשפטית של הוועדה, עם הנציגים של המעסיקים, עם הארגונים, כדי להגיע למשהו, שעד כמה שאפשר, הוא מוסכם. כי מה שמוסכם יש לו גם יותר היתכנות לעבוד. והעבודה הזאת, בהקשר הספציפי הזה, מאוד חשובה, כי אנחנו רוצים שבסופו של דבר יעסיקו כמה שיותר אנשים עם מוגבלות. כמובן שגם במקום העבודה אנחנו רוצים שיעסיקו אנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם, בתנאים מסוימים, שמאפשרים סיוע לאנשים עם מוגבלות. אבל אנחנו גם רוצים את עצם ההעסקה.

מאה אחוז. תודה רבה.

חבר הכנסת יעקב מרגי.

יש לי בעיה עם תפיסת העולם - - -

+

לא חשוב.

אבל יש לי שאלה. מעבר לאיזונים, שזה דבר חשוב, מקובל שצריך לעשות, שלא לזרוק את התינוק עם המים, יש בעיה משפטית - - -: נתת לנו הרצאה מלומדת, כדרכם של כל המשפטנים, על המהות של החוק. אבל תגיד האם יש בעיה ספציפית, עם הניסוח, משפטית. אל תיכנס - - -

מה שעולה לי - - -

הנה, אני רוצה לדעת, כחבר כנסת – יש בעיה משפטית עם הניסוח או אין? ולגבי האיזונים, זה צריך - - -

מאה אחוז. תודה רבה.

את ביקשת לדבר?

בוקר טוב. טובה רקאנטי, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות.

רציתי רק לציין, ומן הסתם עוד נשוחח על זה מאוחר יותר, אחרי הקריאה הראשונה, על צמצום הגדרת אנשים עם מוגבלות, כמו שהציעה חברתי. אל"ף, אין צורך לצמצם. בי"ת, אנחנו נתנגד לצמצם.

כל הכבוד.

ילדים עם מוגבלות זה ילדים עם מוגבלות. ילד ששובר רגל הוא לא ילד עם מוגבלות.

כדי לקבל ימים של סיוע אישי, שמוקצבים בחוק הזה, הורה צריך להביא אישור. אם המוגבלות זמנית, האישור זמני; ואם היא לא זמנית, האישור קבוע. ואנחנו, כמובן, לא ניתן יד לצמצום – לא בחוק הזה ולא בשום חוק.

מאה אחוז. בבקשה.

אני מקריאה את ההגדרה של אדם עם מוגבלות: "אדם עם לקות פיזית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי, בתחום אחד או יותר, מתחומי החיים העיקריים. ילד - - -

גבס זה לא - - -

סליחה, גברת.

אוקיי. אז יכול להיות - - -

את לא מתווכחת איתה. הקריאה את זה, אמרת לה מאה אחוז, אמרת זמנית, כתוב זמנית.

יכול להיות שצריך, זה רק לחדד את זה, אבל רק - - -

אולי - - - צריך להציע - - - לתקנות. הזכאות מותנת בהבאת אישור. זאת אומרת, בתקנות יש את ההוראות שקובעות איך צריך להביא אישור.

ולגבי ילד, אדם שהוא אדם עם מוגבלות, צריך להביא אישור שהוא עם מוגבלות. ואם זו מוגבלות זמנית, אז צריך להביא את האישור הזה מידי שנה בשנה.

הרופא יודע אם מדובר באמת על ילד עם מוגבלות או ילד שרק לשבועיים הוא צריך.

אני לא בטוח שזה מספיק מחודד - - -

ואתה חושב שיש פה מקום לספק?

יש פה - - -

טוב, אוקיי. הבנו אותך, הקראת את זה. אנחנו נעבור להקראת החוק.

אפשר?

אפשר.

עורך הדין פז קליגמן מההסתדרות הלאומית.

כמובן שאנחנו מברכים על תיקון החוק. אנחנו מציעים לבחון את סעיף 1ב לעניין של שנה, במקום העבודה, לצמצם את זה לחצי שנה. בגלל שזו אוכלוסייה מוחלשת מלכתחילה, ולא תמיד יש לה את הקביעות – לבחון את תיקון החוק לחצי שנה במקום שנה.

בסדר. אוקיי. תעברי להקראה.

רק אדוני, כיוון שנשמעו פה הרבה הערות, אני מבינה שאנחנו עוברים להקראת החוק, פחות או יותר בנוסחו. אבל אני חושבת שחשוב באמת שכל הדברים האלה יישמעו אחרי הקריאה הראשונה - - -

אחרי הקריאה הראשונה אתם תעשו את הדיונים שלכם, עורכי הדין. תשבו על הניסוחים, תביאו לנו - - -

כי היו פה מחלוקות - - -

יהיו מחלוקות, זה בסדר. אנחנו נחליט על המחלוקות.

נכון.

אבל אתם תשבו ביניכם, - -

לברר אותן, לפחות. להביא - - -

- - כל עורכי הדין. תבואו ותביאו לפה משהו מוגמר ומנוסח, של מקסימום הסכמה.

אוקיי.

שאפשר לקבל על זה החלטות.

אנחנו כרגע מתייחסים לנושא של חלוקה בין בני הזוג? גם לנושא של חלוקה בין בני הזוג?

את מקריאה אותו עכשיו, - -

אוקיי.

- - ושאחר כך, שלא יגידו נושא חדש, את מקריאה כמו שכתוב. ומציינת שאין חלוקה בין בני הזוג, שאם נרצה שלא יגידו נושא חדש.

גם בצבירה. גם בנושא של הצבירה.

חלוקה - - - על הנושא של הצבירה.

וגם של הנושא של הצבירה.

הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג-2013.

תיקון סעיף 1ב – 1. בחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג-1993, בסעיף 1ב –

(1) בסעיף קטן (א), בכל מקום, במקום "15" יבוא "18".

(2) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ג1) לעניין היעדרות הורה של אדם עם מוגבלות לפי סעיף זה, יחולו הוראות אלה:

(1) עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות, זכאי, על פי שיקול דעתו, לזקוף כאמור בסעיף קטן (א) גם חלקי ימים שבהם נעדר לפי הוראות חוק זה בשל מחלת ילדו או לצורך מתן סיוע אישי לילדו.

(2) על אף האמור בסעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות כמשמעותו בחוק זה, זכאי לתשלום דמי מחלה החל מן היום הראשון להיעדרותו בשל מחלת ילדו או לשם טיפול בו".

(3) בסעיף קטן (ד), בסופו יבוא:

""תקופת המחלה הצבורה" – תקופה מצטברת של יומיים וחצי לכל חודש עבודה מלא, שעובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, החל מהיום שבו חל עליו חוק זה, ולא יותר מ-90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה".

אוקיי, תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד הצעת החוק, ירים את ידו.

הצבעה

בעד הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון - זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג-2013 – פה אחד
נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה להעביר את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון - זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג-2013, להצבעה בקריאה ראשונה נתקבלה.

תודה רבה. עוד פעם, כל חברי הכנסת שנמצאים פה ויש להם זכות הצבעה, אישרו. הצעת החוק עברה פה אחד בוועדה, כהכנה לקריאה הראשונה. היא תעלה למליאה, ובמידה והיא תעבור במליאה, תרד לפה להכנה לקריאות שנייה ושלישית, ואז יישבו על הניסוחים ויתאמו את הניסוחים, ונביא משהו שהוא די מוסכם, ולא נרצה לכפות עליכם שום דבר.

תודה רבה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

לפני כן, אמרנו שאת תזכירי את העניין של צבירת - - -

כן, אבל הזכרנו אותם. הזכרנו. - - - שזה נושא - - -

אני הזכרתי בפרוטוקול.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:08.>