PAGE
36
הוועדה לזכויות הילד
11/06/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 11>
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, ג' בתמוז התשע"ג (11 ביוני 2013), שעה 11:06

<מה מיטיב עם הילדים? אינטגרציה או סגרגציה – הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חה"כ פנינה תמנו-שטה>

חברי הוועדה: >
אורלי לוי אבקסיס – היו"ר

פנינה תמנו-שטה

>
מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

אסתר אורנבוך - מנהלת ממ"ד מחוז ת"א, משרד החינוך

שרי פייר - מנהלת תחום בכיר לחינוך, המשרד לקליטת עלייה

שרה כהן - מנהלת שירות הרווחה, המשרד לקליטת עלייה

דוד יאסו - מנהל אגף קליטת עולי אתיופיה, המשרד לקליטת עלייה

מספין אלמיהו - מנהל מוקד, עיריית ירושלים

ישיאלם פקדה - רכזת פניות ציבור ומנהלת תחום, המועצה הלאומית לשלום הילד

ענבל נחמד - רכזת, כפר נוער קרית יערים

נעמה כץ - מנהלת חינוכית, כפר נוער קרית יערים

עמית צור - מועצת התלמידים והנוער הארצית

צליל לוי - מועצת התלמידים והנוער הארצית

מנחם פולק - עובד סוציאלי, מכון פוירשטיין

דוד מהרט - מנהל, מרכז היגוי של עולי אתיופיה

רינה כהן - ועד מנהל מועצה ציבורית, המועצה הציבורית להורים בישראל

חגית חובב - יועצת, ארגוני עולים אתיופים

זיוה מקונן דגו - מנכ"לית האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

מיכל אברה סמואל - מנכ"ל, עמותת 'פידל'

שושנה בן דור - מנכ"לית, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

לילי הלפרין - מנהלת תכניות אמ"ת

רחל שוכמן - יועצת, מכון צופן

רחל סעדה

ס.ל., חבר מתרגמים
<מה מיטיב עם הילדים? אינטגרציה או סגרגציה
הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חה"כ פנינה תמנו-שטה>

בוקר טוב. אני שמחה לפתוח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. התאריך היום 11.6.2013, ג' בתמוז תשע"ג, השעה 11:06, הנושא היום הוא הצעה לסדר היום במסגרת דיון מהיר, מה מיטיב עם הילדים, אינטגרציה או סגרגציה, של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. היום אנחנו לא נחליט פה מה ראוי יותר, אבל זה בהחלט נושא חשוב לדיון. אנחנו נרצה לקבל את התמונה, נרצה לקבל נתונים, נרצה לראות אם יש מעקב וביקורת מה מיטיב, מה הצליח יותר, ונשמח לשמוע את האנשים הנוגעים בדבר וכמובן זכות הראשונים לחברת הכנסת המציעה, פנינה תמנו-שטה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, גברתי יושבת ראש הוועדה. קודם כל אני שמחה שהתכנסנו לדון בנושא הכול כך חשוב הזה. אני חושבת שפתחת ואמרת נכון שכנראה שאת הפתרון אנחנו לא נביא, לא מהכינוס עכשיו בוועדה ולא מהדיון הזה, אבל זה נושא שחשוב שהוא יידון ברצינות רבה וראוי שהכנסת, כמי שמפקחת על עבודת הממשלה, תרים את הכפפה בנושא הזה ולא תותיר אותו למשרדים הרלוונטיים, משרד החינוך במקרה הזה. ראוי לא לתת לאינרציה לעשות את שלה או לזמן לעשות את שלו. אני לא יודעת למי מכם יצא לראות את נאום הבכורה שלי, אבל פעמים רבות אנשים אמרו לי 'תחכי עוד דור, זה יעבור', אז התשובה שלי הייתה שם לאנשים האלה שהם גוזלים חלומות של אלפי ילדים ואין לי מטרה, וכך גם ליושבת הראש, חברת הכנסת אבקסיס, לתת לזה לקרות או לעבור או שיחלוף עוד דור, יש לנו באמת יכולת להשפיע ולשנות וזאת המטרה שלנו, יחד עם האנשים והנפשות הפועלות.

לכן אני חושבת שראוי שאנחנו נשב ונדון ברצינות ולפחות נגיע למסקנות כלשהן שיישבו בסופו של דבר על שולחן שר החינוך לתחילתה של עבודה, של חשיבה. אני חושבת שמפה זה באמת לשמוע את האנשים שהגיעו לכאן.

בהחלט. האמת שרציתי לפתוח דווקא, אני נחשפתי למחקר מאוד מעניין של מכון פוירשטיין והייתי רוצה לשמוע אם מישהו יכול להציג חלק מנתוני המחקר או מהתפיסה.

אני אשמח מאוד. שמי מני פולק, אני ממכון פוירשטיין. מכון פוירשטיין הוא מכון ותיק מאוד בירושלים, בראשות פרופ' ראובן פוירשטיין, שבעצם חרת על דגלו לפני שנים רבות את האמונה שלכל אדם יש הרבה יותר פוטנציאל ממה שנראה על פני השטח, ואנחנו עובדים עם שלל אוכלוסיות וגם עם אוכלוסיית יוצאי אתיופיה באמת כדי - - -

תוכל למנות בבקשה את האוכלוסיות שאתה - - -

כן, בשמחה רבה. אנחנו עובדים גם עם אוכלוסייה שמוגדרת כבעלת צרכים מיוחדים לחינוך מיוחד, פגועי ראש וגם עם עולים חדשים עם דגש על יוצאי אתיופיה, ובעצם אנחנו מאמינים שלכל אדם ניתן לעזור למצוא את הפוטנציאל שלו, את קידום כושר הלמידה מבחינה קוגניטיבית כאשר אם מדובר באמת בצרכים מיוחדים, אנחנו יותר עוסקים בשינוי מבני קוגניטיבי. בקהילת יוצאי אתיופיה יצא לנו לעבוד הרבה מאוד גם בתחום של ילדים שבאמת עמדו להיפלט מהמסגרת הרגילה לחינוך מיוחד, גם בתחום של הצבא וגם בתחום האוניברסיטאי. אם נתחיל מהאוניברסיטה יש לנו כרגע כ-85 סטודנטים שלפי הפסיכומטרי שלהם, לפי הנתונים הבסיסיים שלהם, לא היו יכולים להגיע לרפואה, למשפטים וכו', ובעצם שיטת האבחון שלנו, שהיא לא שיטה סטטית קונבנציונלית שבודקת את מה שאדם יודע לפי ההרכב התרבותי שלו, לפי הרקע שלו, לפי אסטרטגיות הלמידה שעליהן הוא גדל, אלא לפי האינטליגנציה הגלומה בו, אנחנו הצלחנו בשיתוף עם האוניברסיטה בעצם לעשות אבחון מקביל לפסיכומטרי ולהכניס אותם לתוך הפקולטות המובילות בארץ, וההצלחות והציונים שהם מוציאים הם לא פחות מאנשים שהוציאו 700 ומעלה בפסיכומטרי.

האם תחילת העבודה שלכם עם ילדים ממוצא אתיופי התחילה כתוצאה מכך שאז בזמנו הייתה קריאה להפסיק את ההסללה של ילדים ממוצא אתיופי לחינוך מיוחד, כתוצאה מאבחון לקוי?

כן, זה בדיוק זה. ובאמת בתחום הזה אני יכול לתת לכם דוגמה אישית של בחור שעבר אבחון אצלנו ולכאורה היה נראה על פניו שהוא לא יודע קרוא וכתוב, הוא כבר שנה בארץ, הוא בן 13, הוא לא יודע בשום שפה קרוא וכתוב והמערכת אמרה, 'תקשיבו, ניסינו ללמד אותו, לא הצלחנו, אנחנו רוצים להעביר אותו לחינוך מיוחד'. כסוג של מפלט אחרון הוא הגיע אלינו. אנחנו גילינו שהאינטליגנציה שלו היא מעל הממוצע, שיש לו המון יכולת למידה ובאמת הממצאים שבית הספר טען הם באמת על חוסר הבנה תרבותית וברגע שבעצם אנחנו עבדנו איתו ולימדנו אותו אסטרטגיות למידה וחשיבה, כבר במהלך האבחון, אחרי ארבע-חמש שעות, שזו פגישה שנייה בעצם, הוא הצליח לקרוא משפטים קצרים, הוא הצליח לכתוב.

איזה אינטליגנציה.

אני אומר שתוך זמן מאוד קצר.

ואם הוא לא היה מגיע אליכם, אני רק חושבת על הפספוס הגדול. פרט לטרגדיה האישית שלו, הפספוס החברתי הגדול פה, על כל אותם מוחות, על כל אותם כישרונות שפשוט בלי ארגז הכלים הנכון אנחנו לא מודעים לאוצר הזה שיש שם.

נכון מאוד. ובאמת שיטת האבחון של פרופ' פוירשטיין היא זאת שבודקת את יכולת הלמידה, את הפוטנציאל של האינטליגנציה שנמצא בכל אחד, אבל לא תמיד נראה על פני השטח. אנחנו לא בודקים מה אתה יודע והיום איזה תוצר אתה נותן, אלא מה אתה מסוגל.

יש לי שאלה ואני בכוונה שואלת, כי יכול להיות שאותו ילד גם לא היה מגיע אליכם, איך המסלול מבטיח שאותם ילדים, דקה לפני שהם נזרקים לחינוך המיוחד, יוכלו לזכות מהאפשרות הזאת?

שאלה מצוינת. לצערנו הרב אין לנו ערבות לזה בשלב זה, אנחנו באמת, וזאת הסיבה - - -

משרד החינוך מכיר, זכיתם לאיזה שהוא שיתוף פעולה? לקחו מכם את החשיבה המחודשת מחוץ לקופסה בנושאים האלה?

לצערנו הרב זה דבר שאנחנו עדיין עובדים עליו. קשה מאוד. מערכת החינוך ומשרד החינוך עד כה העדיף לעבוד לפי השיטות השגרתיות.

והם מאבחנים אותם כילדים בעייתיים.

בדיוק, עם אבחונים מאוד פשוטים - - -

אני בכוונה שואלת את השאלה הזאת ואני אתן למשרד החינוך אופציה להגיב. אני רוצה לומר משהו, המכון הזה מוכר בכל העולם, זוכה לשיתוף פעולה ולהכרה. דווקא במדינת ישראל, לצערי הרב, כאשר יש אפשרות להציל ילדים ולתת להם באמת את ההזדמנות להצליח בהתאם ליכולות שלהם, שוב פעם, לכן שאלתי את השאלה, הוא אמר שרוב הילדים לא מגיעים אליהם, רוב הילדים לא מגיעים אולי להזדמנות האחרונה הזו בקצה הרצף, ותאמיני לי, אני נמצאת במשרד שמגיעות אליי פניות ציבור ולא אחת אנחנו נתקלים באמת במשפחות שיותר קל למערכת להגיד להם 'לכו לחינוך המיוחד'.

הייתי רוצה להוסיף ולומר, בגלל שבאמת הנושא שאנחנו דנים בו זה אינטגרציה מול סגרגציה, שילוב או לא, והתופעה הנרחבת של בתי ספר מופרדים וגני ילדים מופרדים, היינו בסיור של ועדת החינוך וועדת הקליטה בנתניה בשבוע הזה ועלה שם שלפני כשנה היו כ-20 גני ילדים מופרדים, 20 גני ילדים על טהרת יוצאי אתיופיה, בודדים היו שאינם מבני הקהילה, והם תוך שנה, לאחר הנחיה של משרד החינוך, הצליחו ליצור מצב שנשארו רק שני גני ילדים שהם אתיופים, והם הצליחו להטמיע את כולם בחברה בכללותה, עם ילדים אחרים. אתם, כמי שמאבחנים, אני רואה שכתבתם גם בנייר העמדה שהוגש לנו שאתם תופסים בעמדה של אינטגרציה ולא סגרגציה.

נכון מאוד, שילוב בכל המערכות. אנחנו מאוד מאמינים שבתי הספר צריכים להיות מגוונים, שיוצאי אתיופיה יהיו משולבים בכל בתי הספר לפי האחוז שלהם באוכלוסייה ושכמובן, אם אנחנו מרגישים שלצורך הקידום שלהם אנחנו רוצים להציע אבחון ותרגילים ללימוד אסטרטגיות חשיבה, זה צריך להיות לכל התלמידים, שבאמת לא תהיה איזה שהיא תחושה שהילד הזה הוא חריג, אלא שכולם כבר ייהנו מקידום הפוטנציאל שלהם וזה לא יזיק לאף אחד. אנחנו חושבים ששילוב הוא דבר הכרחי, הן הצד המוסרי הבסיסי ביותר והן מהצד שבאמת אנחנו רואים בשטח, שכאשר - - -

מה אתם רואים בשטח?

אנחנו רואים בשטח שכאשר יש שילוב, יש מפגש בין אוכלוסיות, אז יש הפריה הדדית. יש הפריה הדדית, יש חינוך לסובלנות, יש - - -

אני בכוונה שמה את הדגש, אם זה נכון, זה עדיין בלי חלילה וחס לנסות למחוק את הייחודיות, את התרבות, אלא באמת לעשות איזה שהוא - - -

ברור. כשאמרתי הפריה הדדית, בדיוק לזה התכוונתי, שאחד לומד מהשני.

הם מוצאים גם דרך להעצים את השייכות, גם של התרבות המאוד מיוחדת?

אני חושב שהדבר היפה ביותר בשילוב הוא באמת שילדים שאינם יוצאי אתיופיה, שהם ילידי הארץ, נחשפים לתרבויות אחרות, לומדים להעריך, לומדים להבין, לכבד ולשמוח בכך. אפשר ללמוד הרבה מאוד על ההתנהגות, על הערכים.

אחד המחקרים שלכם אתם אומרים שהתוצאות של אותם ילדים שהיו בשילוב אמיתי ומלא הן תוצאות מאוד חיוביות.

חד משמעית. נראה לי שהמילה שילוב היא המילה שהיא המוטו שלנו בכל האוכלוסיות. אנחנו משלבים הרבה מאוד, גם בחינוך מיוחד. כל ילד שיכול להשתלב בבית ספר רגיל, אנחנו מעודדים את זה, אנחנו רואים שהלמידה והתקדמות הלמידה היא הרבה יותר חזקה כאשר יש שילוב, ושוב, בצורה הדדית, שאחד לומד מהשני. אנחנו רואים את זה בשטח גם בחינוך מיוחד, גם ביוצאי אתיופיה, כאשר האוכלוסייה היא מגוונת אז כל אחד מתקדם, כל אחד לומד מהשני, ואין אחד שמלמד והשני שלומד.

תודה. עכשיו אנחנו נפנה למשרד החינוך. הגב' מאיה שריר.

כן. אני מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים ורציתי להתייחס קודם כל לעצם הסוגיה שהעלתה חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. מעבר להיבטים הלימודיים שבהם עוסק משרד החינוך, מערכת החינוך, יש גם מקום להתייחס להיבטים חברתיים, רגשיים ותרבותיים, ולכן המדיניות של המשרד היא שאנחנו בעד אינטגרציה ויש לשלב וליצור מערכת רב תרבותית. כל כיתה וכל בית ספר בישראל הם מרובי תרבויות, בכל כיתה יושבים ילדים ממגוון רחב מאוד של מדינות ותרבויות, ואם לא הם, אז ההורים שלהם. זו הייתה מדיניות מאוד ברורה של שר החינוך הקודם וזאת מדיניות המשרד. אנחנו מספר פעמים קיימנו פגישות עם רבים מהמשתתפים פה ועם מומחים מהאקדמיה, כדי לדון בשאלה הזאת, שבאמת זו אחת משאלות מיליון הדולר. אין תשובה חד משמעית, לא בתחום החינוך וההישגים הלימודיים, אבל, כפי שאמרתי, יש גם היבטים נוספים מעבר להישגים הלימודיים.

ובכל זאת יש מחקרים שמדברים על אחוזים של אינטגרציה, מה התמהיל הנכון מבחינת השתלבות נכונה של מהגרים בתוך אוכלוסייה ותיקה. למרות שאנחנו מדברים על ילדים שגם נולדו בארץ.

נכון, אבל אין ממש אמירה האם הישגים לימודיים לא יכולים להיות טובים מאוד כאשר דווקא הקבוצה נפרדת. אבל אנחנו לא מתייחסים רק לזה.

אם יורשה לי, אולי נתחיל בתמונת מצב. פשוט יש לנו פה דוח של ה-מ.מ.מ, לדעתי הוא קצת ישן, מ-2011, שאתם גם מכירים אותו.

אז כמה הערות ואני אתן למנהלת המחוז תיכף להמשיך. רק רציתי להגיד שדבר ראשון אני יוצאת מאוד נגד ההגדרה שלכם של ילדים נזרקים לחינוך המיוחד. אף אחד לא נזרק, סליחה, אנחנו עם נהלים ואנחנו מאוד מקפידים שלא יגיעו לשם ילדים שלא צריכים, ואכן יש ירידה מאוד חדה במספר הילדים - - -

לא, אנחנו אומרים את זה לאור עובדות העבר. היו ילדים שתסלחי לי, יכול להיות שמחוסר הבנה חינוכית מה ניתן - - -

ותראי את השינוי.

מה השינוי? הרבה יותר קשה למערכת החינוך, לא נעים לי להגיד, לעשות את ההתאמות הנכונות כדי לתת לאותם ילדים להיות בחינוך הפורמלי הרגיל כי צריך לשים קצת יותר כסף כדי לדאוג לכך שיהיו להם את הכלים הנכונים, את העזרה הנכונה, אם צריך, ואני רואה את זה לא רק עם הילדים יוצאי אתיופיה, בכלל עם כל ילד שיש לו בעיות כאלה ואחרות, מגיעים להורים ומפעילים עליהם מכבש לחצים. בחלק מהאוכלוסיות יותר קשה כי ההורים האלה נעמדים על הרגליים האחוריות, אבל הרבה יותר קל לפעמים ללכת לאוכלוסיות שכוח ההתנגדות של ההורים הוא פחות, גם בגלל שהם בתוך אוכלוסייה חדשה, גם בגלל שהם מגיעים בינינו והם לוקחים חלק מהריבון כמי שיודע, כמי שרוצה את טובתו. אני רואה פה הרבה הנהוני ראש ואני מבינה שאני לא מדברת מאיזה שהוא דמיון אלא באמת מה שקורה בשטח.

אבל עדיין המערכת מובילה יעד של הכלה והכלה של בתי ספר על כל ילד וילד ואני מאוד תמהה גם על הדברים של מכון פוירשטיין, כי אני עובדת איתם. אני נפגשתי לפני שבועיים עם הרב רפי פוירשטיין ואנחנו עובדים על תכנית עבודה - - -

כמה ילדים לפני שהם מגיעים לחינוך המיוחד עושים להם את האבחונים של המכון?

לאף אחד.

אל"ף, זה לא נכון, אבל אין לנו תוצאות מדידה והערכה של הראמ"ה (רשות ארצית למדידה והערכה), שהם ליוו את הפיילוט איתנו, שהתכנית הזאת עדיפה על תכנית של המשרד. יושבת כאן נציגה של החינוך המיוחד, יש לנו חוזר מנכ"ל, יש נהלים וחוקים ברורים, יש את המגשרים. יושב כאן מר דוד מהרט, מנהל מרכז ההיגוי של יוצאי אתיופיה, הוא מופעל על ידי משרד החינוך בשיתוף עם משרד החינוך בכל הנהלים, אנחנו מאוד מקפידים, הילדים לא נזרקים - - -

לפעמים, אני חייבת להגיד, ואני נפגשת עם זה וחלילה אני לא באה להגיד שזה המקרה פה, אבל אני נפגשת הרבה פעמים בוועדות שונות בנציגים של משרדים שכאילו הידע קיים רק שם, וקשה מאוד לפתוח את החשיבה שיכול להיות שמחוץ למערכת נוצר איזה שהוא כלי חדש, שהוא כלי טוב ושהוא מוכיח את עצמו.

אנחנו בתהליך משותף עם המכון, אני מאוד מתפלאת ש - - -

ומה יצא מהפיילוט הזה וכמה ילדים בתוך הפיילוט?

הוא יתחיל לפעול בתשע"ד לאחר שפעל כבר שנתיים ואין תוצאות של הראמ"ה, שליוו את זה, שזה עדיף על תכנית של המשרד.

כמה אחוז מהילדים האתיופים נמצאים בחינוך המיוחד?

הייתה פה שאלה חשובה מאוד והייתי רוצה תשובה, ואל תגידו לי 'לא באנו מוכנים', כי זו מהות הדיון פה. כמה ילדים יוצאי אתיופיה נמצאים - - -

אנחנו באנו מוכנים לנושא.

יופי, אז אני אשמח. כמה ילדים יוצאי העדה האתיופית נמצאים בחינוך המיוחד? הרבה. תגידי לפרוטוקול מה תפקידך. קודם כל זה שנאמר 'הרבה', עכשיו אנחנו נרצה לראות את זה ביחס לאחוזם באוכלוסייה.

כולם רוצים להגיד משהו, אבל חשוב, לדעתי, בגלל שהעליתי פה שאלה שהיא חשובה וראוי שמי שעומדת בראש אגף קליטת תלמידים עולים באגף החינוך - - - לא עולים, אמרנו, יש הרבה מהם, לדעתי המסה העיקרית זה ילידי הארץ, חשוב שיהיה לכם נתון כמה ילדים הם ב - - -

יש לנו.

אז כמה?

אני לא זוכרת במדויק, אני לא רוצה - - -

אבל הגעתם לדיון, לא חשבתם שתישאלו שאלה ברוח הדברים?

לא, מפני שאנחנו הוזמנו לדיון על בית ספר רש"י ויושבת כאן - - -

לא, לא, לא.

על אינטגרציה וסגרגציה - - -

שנייה, פנינה, הנושא הוא חד וחלק מה שהודעתי, ועכשיו זו שאלה שהיא פועל יוצא מעצם הנושא. כמה ילדים יוצאי אתיופיה נמצאים בחינוך המיוחד? חוץ מ'הרבה', אני רוצה לדעת מספר.

אני לא אמרתי את המילה הרבה.

לא, נאמר פה על ידי נציגת משרד החינוך.

היא לא נציגה.

אבל אני, אני רוצה לדעת את ההתאמה ביחס לחלקם באוכלוסייה.

יחסית לאחוזם באוכלוסייה זה גבוה מאוד.

יש לנו אפשרות לעשות ניתוח ולהביא את הנתונים?

כן.

אנחנו נשמח לקבל את זה.

אני רוצה להוסיף משהו בשם המשרד. שמי אסתר אורנבוך, תפקידי מנהלת החינוך הממלכתי דתי במחוז תל אביב, אני אחראית לחינוך הדתי במחוז תל אביב. מחוז תל אביב כולל ערים שהן רוויי יוצאי העדה, גם פתח תקווה וגם נתניה, אותם קיבלנו השנה, הם הצטרפו למחוז תל אביב שהוא מרכז הארץ, ואני רוצה לומר את התפיסה, קודם כל, שהיא מאוד חשובה. התפיסה שלנו מדברת על שילוב מלא של התלמידים מתוך ראייה לאומית. אנחנו רואים בכך משימה לאומית, אנחנו רוצים שיוצאי העדה והשילוב שלהם ישמשו מודל ארצי גם לאוכלוסיות אחרות. עכשיו אני רוצה לומר כיצד אנחנו פועלים ומאוד צר לי שהנושא של אבחונים עלה כאן, מפני שאנחנו, אני מדברת על מחוז תל אביב, ממעטים, זו פשוט הנחיה, אין אבחונים כמעט - - -

לא, לא, רוצים לשלוח ילד לחינוך המיוחד, זה מצריך אבחון או לא מצריך אבחון?

רגע, סליחה, אני רוצה לגמור את המשפט.

לא, לכן היא אומרת שרוצים למעט באבחונים.

רוצים למעט באבחונים. אנחנו הולכים בגילוי כוחות. יש לנו יעד ועוד מעט זה יהיה יעד ארצי, יהיה לכל אחד ניגון משלו והניגון הוא של ילד, של עדה, של הורים, ואנחנו מפתחים את הכוחות. אז במקום להפנות לאבחונים ולגלות את החולשות, אנחנו, בצורה מוצהרת, ואת זה אני מובילה במחוז תל אביב, עוברים לגילוי כוחות - - -

קודם כל אני באמת מברכת על זה, זה גם נשמע נהדר, השאלה שלי אם בסופו של דבר, ואני מסתכלת על מבחן התוצאה, אנחנו מגלים שבחינוך המיוחד יש הרבה מעבר וזה - - -

לא יהיו. אין פה נתונים, אבל אני רוצה - - -

לא, אי אפשר לבוא ולומר שהנתונים שווים לכלל האוכלוסייה. בואו נודה על האמת, אמנם אתם תגישו את הנתונים בהמשך השבוע או בזמן הקרוב, אבל ברור שהילדים ממוצא אתיופי יותר מוסללים, או שלא מוסללים, לחינוך המיוחד. צריך לבדוק את הסוגיה הזאת. נכון שזאת לא הסוגיה שעליה אנחנו דנים. הייתי שמחה ממך, היא קודם העבירה את הכדור אלייך, לשמוע את הסקירה מה קורה היום מבחינת ריבוי בתי ספר של יוצאי אתיופיה וגנים של יוצאי אתיופיה ובאמת להתקדם.

אז אני אומר לך. אנחנו קודם כל בגישה שצריך לפזר את התלמידים ולעשות אינטגרציה מלאה. אנחנו חושבים ויש לנו הוכחות, יש לנו בתי ספר שהם משלבים - - -

מה קורה בשטח מספרית? בארץ, מבחינת מיפוי ה - - -

בנתניה יש לנו בתי ספר שנשארו, שלושה בתי ספר שהם עוברים היום שינוי. אנחנו קיבלנו - - -

לא, את לא נותנת לי תשובה, מה קורה מבחינה מספרית.

רק שנייה, אני מסבירה לך. מספרית, היום מכיתה א', זה נכון שמכיתה ג'-ד' הם רוויי אתיופים, אבל אנחנו התחלנו במהלך חדש, קיבלנו השנה - - -

כמה שנים הם בארץ?

לא נתניה.

לא, אבל היא מחוז מסוים, היא לא יכולה לתת לך את כל ה - - -

המחוז קיבל אותם השנה ואני רוצה לומר מה אנחנו עושים.

אבל נציגת משרד החינוך לא יכולה לתת לנו תמונת מצב על כל הארץ?

על כל הארץ? אני רק במחוז תל אביב.

אז אנחנו לא יכולים לשאול את השאלות שאין לה.

בנתניה, שלושה בתי ספר שהיו רוויי אתיופים, אנחנו התחלנו מ-א' להכניס אוכלוסיות חדשות עם תכניות מרתקות שקשורות למדעים וקשורות לרובוטיקה, אלקטרוניקה, נושאים חדשים שהיום מצרפים אוכלוסיות חדשות מהארץ ויש שילוב. באותם שלושה בתי ספר שנשארו לנו בנתניה, מכיתה א' יש - - -

טוב, חברים. קודם כל תודה רבה. אני רק רוצה להעיר משהו, אני אתן גם לנציגים שהצביעו פה ואנחנו גם ניתן אחר כך לתגובות, אבל חבר'ה, הוועדה הזו כל פעם שיגיעו נציגים של אחד מהמשרדים, שלא יבואו מוכנים עם נתונים ועם מספרים, בעיקר כאשר הם יודעים מה הוא הנושא, יקבלו נזיפה פה בוועדה ויותר מזה, אנחנו נוציא מכתב למשרד הרלוונטי. זה לא יקרה. בפעם הבאה, אני מקווה שאני לא אדרש לומר את זה שוב, שזה יקרה, מבחינתי אל תשתתפו בדיון. אם זה מה שיש לתרום, אז מצדי שלא יהיו. אם אין נתונים, זה דיון עקר, אנחנו מראש מכשילים את הדיון.

מהנתונים שיש לנו - - -

לכם יש נתונים?

בתשע"ב היו 17 בתי ספר מעל 50% יוצאי אתיופיה. השר גדעון סער החליט לסגור את אותם בתי ספר בצורה כזו או אחרת, או לפזר את הילדים של אותם בתי ספר. באנו ואמרנו שצריך לעשות חשיבה ולעשות אינטגרציה איכותית ולא לבוא ולפזר את הילדים.

מה זה אומר?

נסגרו בתי ספר, נסגרו ארבעה בתי ספר בשנת הלימודים הקודמת, בתשע"א בית ספר ניר עציון נסגר ופוזרו הילדים ב-1 בספטמבר והיה תהליך מאוד מאוד בעייתי וכואב, שב-1 בספטמבר סוגרים את בית הספר ומפזרים ו-60 ילדים ישבו כמעט חודשיים בבית, כי לא היה - - -

כן, אבל צריך להודות גם על האמת שזה הרבה גם בלחץ הפעילים המקומיים, ולכן אני גם חושבת שחשוב שנעשה חשיבה גם - - -

זה יפה מה שהיא אומרת, יש לכם המלצה איך אפשר - - - כי אנחנו מצד אחד אומרים בואו נעשה אינטגרציה, מצד שני כשאומרים או באים לעשות אינטגרציה, אז 'חבר'ה, זה לא טוב, זה פוגע במרקם העדין של הילד'.

אני רוצה לתת באמת תמונה יותר מלאה. היו שלושה בתי ספר שנסגרו בשנה שעברה, שאנחנו לא יודעים מה קרה עם הילדים.

מה זאת אומרת אתם לא יודעים?

אנחנו נשמח לקבל על המעקב שנעשה עם בית ספר יבנה בחיפה, שנסגר והילדים פוזרו, בית ספר סיני בנתניה ובית ספר - - -

רגע, אתם מברכים על האינטגרציה? אתם, כמרכז, מברכים על זה?

אחד, בואו נחשוב איך נוצרו בתי הספר האלה. איך זה יכול להיות שבתי ספר - - -

אני מסכימה איתך, אבל זה דיון שכבר היה וכבר קרה ואני חושבת שמזה כבר נלמד ולא יעשו את זה יותר.

אני מקווה.

יכולנו למנוע באמת את כל הטראומה הזו מהילדים, כי בכל זאת הם כבר התרגלו, חברים לכיתה, חברים לזה, אופי מסוים, איך אתה הולך, איך אתה מכיר, יש כוח כל כך גדול גם לשגרה ולמוכר, וכשאתה בא ובמיוחד כשילד הוא צעיר, אלה באמת אבני היסוד, שילד יודע לאן הוא הולך ואת מי הוא פוגש. אולי הדור הזה, שכבת הגיל הזו שנאלצה לעבור את החתך המאוד גס הזה, נפצעה להם קצת הנפש, הרגש, איך שלא נקרא לזה, השאלה אם באמת מערכת החינוך אחר כך נתנה פיצוי וליווי בכל מה שקשור לזה.

בניית מקומות חדשים, בתי ספר חדשים - - -

אני מאמינה שזה לא יקרה שוב.

מבאר יעקב הילדים מוסעים עד ראשון לציון, זה בית הספר הרביעי שנסגר בשנה שעברה. אני לא יודעת מה הילדים עברו ואיך הם עוברים וכו'.

מבחינת אינטגרציה-סגרגציה, אני חושבת שהבעיה שלנו כחברה בכלל שאנחנו עוסקים בסיפור הזה. כי אם אנחנו היינו רואים את טובת הילדים ובאמת מה זה עושה לילד שעכשיו עוקרים אותו מבית ספר כזה ומעבירים אותו לבית ספר אחר ומה זה אומר שבאותה שכונה חיים יוצאי אתיופיה עם אחרים. אין שכונה בישראל שיש 90% יוצאי אתיופיה, אין שכונה בישראל.

רק בבתי הספר.

מה עם קרית משה?

37%.

חברים, יכול להיות שמה שנדמה לנו לא מגובה בנתונים.

חברים, אם למישהו יש מה להעיר, בבקשה יצביע ויבקש את רשות הדיבור.

מה שאנחנו רואים מהנתונים שיש לנו, אין שכונה בישראל שאוכלוסיית יוצאי אתיופיה מהווה 90%, לעומת זאת יש ארבעה או חמישה בתי ספר שהתלמידים מהווים 90%. הרשויות המקומיות מאפשרות להורים אחרים להוציא את הילדים שלהם מאותם בתי הספר ולנייד אותם ויוצאי אתיופיה נשארים באותם בתי ספר המוחלשים ואנחנו יודעים שהם בתי ספר מוחלשים והם נשארים שם והפערים נשארים.

וזה לא בגלל שאין להם פוטנציאל, כי שמענו, ברגע שנותנים להם את ארגז הכלים הנכון, יש לנו כמה סטודנטים לרפואה שזה רווח חברתי גדול ביותר, במיוחד כאשר יש לנו חסר ברופאים במדינת ישראל.

כבוד היושבת ראש, ממה שאנחנו מצאנו רוב התלמידים יוצאי אתיופיה לומדים בבתי ספר כשהם מהווים פחות מ-30%. רוב התלמידים יוצאי אתיופיה לומדים בבתי ספר מפוזרים. אם אנחנו מדברים על בתי ספר ממלכתיים, מעל 50% לומדים בכלל בבתי ספר כשהם מהווים 10% בלבד יוצאי אתיופיה. אבל כשאנחנו רואים את ההישגים הלימודיים שלהם, הפערים של יוצאי אתיופיה בכלל הם פערים גדולים, גם אם אנחנו משווים אותם לאותה שכבה סוציו אקונומית. זאת אומרת יוצאי אתיופיה נמצאים במקומות הכי נמוכים גם אם הם מפוזרים. לכן הסוגיה היא לא האם זה סגרגציה או אינטגרציה, הסוגיה איך - - -

איך משלבים.

כרגע זו הסוגיה. לעניין הפערים, זו סוגיה אחרת נפרדת.

לא, לא, פנינה, אני לא מסכימה איתך. אני חושבת כך, אבל אני בכוונה עושה - - - שתבינו, אני חלילה וחס לא באה לעשות השוואות וכאלה, ומערכת החינוך יודעת להתמודד עם זה, היא רק צריכה להשקיע קצת כסף, כאשר אתה לוקח ילד עם קשיים מסוימים, וזה לא משנה אם זה בגלל שהוא עולה חדש, עם תרבות חדשה או משהו מובנה בחברה, בתוך הבית, המרקם, השכונה, לא משנה מה, כמו תלמיד שיש לו חסכים אובייקטיביים אחרים, כאשר אתה בא ועושה לו אינטגרציה עם ילדים שבאים משכונות חזקות, מזה שההורים שלו יכולים לתת לו שיעורי עזר, מזה שיש להם את היכולת, אוטומטית השוויון הוא לא מהותי, הוא פורמלי, הוא לא מהותי - - -

אלא אם כן אתה נותן ארגז כלים נכון.

בדיוק, כדי שנקודת המוצא תהיה זהה ואפשר יהיה להשוות אתה צריך לעשות, לא יודעת אם אפליה מתקנת אבל תקצוב מתקן כדי להביא אותם לאותה נקודה. אבל כשזה לא נעשה, אז הקטסטרופה היא כפולה, כי גם אתה נותן לו להרגיש אחר כך או להטמיע בתוכו שאולי הוא פחות טוב.

זה ברור מאליו, זה השלב הבא. אחרי שאנחנו דואגים שתהיה אינטגרציה, אתה דואג גם לתת את ארגז הכלים הנכון. היום המצב הוא שאין אינטגרציה מלאה של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך וזו שאלה מאוד קשה. נכון שיש מצד אחד את הרצון גם כבת קהילה אני יכולה לבוא ולומר, זה בסדר, אנחנו יכולים להיות בבתי ספר מופרדים וגם לשאוף למצוינות ואין שום חובה שנהיה בבתי ספר מעורבים, אבל מצד שני אני חושבת שאנחנו חוטאים לילדים האלה ומגדלים אותם למציאות מזויפת, של בתי ספר, ואין דרך אחרת לומר את זה, לשחומי עור ובתי ספר לאחרים. ברור שזה נובע מהסללה, גם של שיכון וגם של הרבה מאוד דברים שממשלת ישראל לדורותיה יצרה, אבל בסופו של דבר אנחנו, כמבוגרים אחראים, כל מי שיושב כאן, גם אם זה המגזר השלישי וגם אם זה משרד החינוך, אף אחד פה לא בא להתנגח עם השני, אני שמה לב שלפעמים את יושבת בחוסר נוחות, נציגת משרד החינוך, גב' שריר, זאת לא המטרה. המטרה היא לבוא באמת ולהסתכל קדימה איך אנחנו מוצאים את עצמנו מנקודה א' בנקודה ב' עם ילדים ממוצא אתיופי, בשביל להוביל אותם למצוינות ושירגישו נוח בתוך מערכת החינוך, וגם שבני הקהילה, כולל הנפשות הפועלות, ירגישו בנוח. אני חושבת שהפערים הם לא כל כך גדולים מבחינת התפיסות פה, אבל צריך באמת להסתכל על המציאות ולהסתכל עליה בצורה נכונה ולא מטושטשת.

כדי להפוך את זה לרב שיח אנחנו נשתף עוד.

אני חייבת לציין, בבקשה, בנושא של האבחון של פוירשטיין. אם ההשוואה היא האבחון לילדים עם צרכים מיוחדים מול יוצאי אתיופיה, אני יוצאת נחרצות כנגד.

לא, לא, זה לא זה. אני גם הייתי יוצאת נחרצות כנגד זה.

אז מה שאני שאלתי, שאלתי מה האוכלוסיות הנוספות שאתם עובדים איתם. אם זה יוצאי אתיופיה והאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, אני חושבת שזו אמירה אומללה, בעייתית. ודרך אגב, הנתונים שלך מציגים 12 סטודנטים לרפואה יוצאי אתיופיה הקיימים היום באוניברסיטאות, ולא רק בגלל שפוירשטיין אבחנו - - -

לא, לא, אני רציתי להראות גם - - -

אנא לא ל - --

למען הסר ספק, לא זו הכוונה, אבל כשאנחנו מסתכלים לדוגמה היום על הפסיכומטרי, אנחנו חייבים להודות שהוא חסם בפני אוכלוסיות גדולות, לא רק בפני אתיופים ובעלי צרכים מיוחדים, מה פתאום. ולכן אם יש כלי אחר שיכול להרשות או לפתוח את הדלת לעוד אוכלוסיות, אני בעד.

נכון, זו כוונתי.

אתה ביקשת, שמך ותפקידך לפרוטוקול.

אני מנהל מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך. הוא פועל מטעם משרד החינוך ואנחנו מלווים את תהליך קליטתם של בני הקהילה בכל הארץ. בין התפקידים שלי זה שאני, בעוונותיי הרבים, 19 שנה במסגרת הזאת ואני מכיר את כל ההיסטוריה. אז אני רוצה להגיד על פוירשטיין, פוירשטיין התחיל את האבחון של הילדים בני הקהילה ב-94' ואני זוכר שתקציב הפעולות של מרכז ההיגוי הראשון הלך אליהם. אני רוצה להגיד שלמיטב זיכרוני גם בין 96' עד 99' משרד החינוך מימן אותם בהיקף של כ-3 מיליון שקל בשנה לאבחון ילדים בני הקהילה. רק למען הסדר. זו הייתה שנה שבמערכת החינוך היה הרבה כסף, הייתה יושבת ראש ועדה שקראו לה דליה איציק מאוד אסרטיבית, היא שכנעה את משרד החינוך ומשרד החינוך מימן אותם בהיקפים מאוד מאוד גדולים.

וזה עזר?

אני מדבר עובדות. אני רוצה להגיד שאני מכיר את הגישה של פוירשטיין וכו', בין היתר האבחון של פוירשטיין הוא לא רק אבחון, זה לא רק להגיד לך 'אבחנתי אותך, עכשיו לך לזה', האבחון של פוירשטיין מלווה בתהליך שנקרא העשרה אינסטרומנטלית, זו הדרכת צוות בית הספר, זה מתן של טיפול שלם, זה שש-שבע שעות לילד באופן אישי. אבל מה שקורה זה שהרבה פעמים, ואני אשמח שאולי יבנו מודל, מאיה, אבל בין התוצאה של האבחון הזה לבין האפשרות של היישום שלו יש פער גדול.

למה?

כי אני אומר, נגיד שאני מנהל בית ספר, אבחנו לי ילד, פוירשטיין אומר לי עכשיו 'תקשיב - - -

תן לו ארגז כלים שונה.

כן, 'אני אומר לך, אתה צריך להעביר את צוות המורים שלך העשרה אינסטרומנטלית. הדבר השני שאני מבקש ממך עכשיו, לילד הזה תיתן בסביבות חמש-שש שעות אישיות שבועיות', אני אומר, אני לא ראיתי כמות שעות כאלה שמסתובבות במערכת שמנהל בית ספר יכול להגיד 'יש לי פה עכשיו עשרה ילדים שאובחנו, יש לי 10 כפול 5, 50 שעות בשבוע, 200 שעות בחודש' - - -

אני לגמרי הבנתי מה אתה אומר. אתה אומר, אוקי, חבר'ה, יש לנו את הכסף להתחיל את התהליך, להניע את האוטו, אבל אין לנו דלק.

מה שאני רציתי להגיד, השאיפות שלי לפחות, התקווה שלי בעניין הזה שאני כן הייתי מצפה שהפתרונות יימצאו במסגרת של משרד החינוך, במסגרת של שפ"י, שאני חושב שיש להם גם סמכות חוקית משפטית לחוות דעת שלהם ולאחריות שלהם. אני חושב שעם כל הכבוד לפוירשטיין, ואני מכיר את הסבא ואת האבא, כולם ידידים טובים שלי, אני לא רואה בזה פתרון. אני חושב שאנחנו גם צריכים לעבור משלב של מייצרים כלים נפרדים כאשר רוב ילדי הקהילה הם ילידי הארץ, אני חושב שהפתרון צריך להיות במסגרת משרד החינוך.

לא, תקשיב, אני לגמרי מסכימה שמשרד החינוך הוא אחראי לכל התלמידים באשר הם, אבל ישנם תלמידים מסוימים שאם לא תיתן להם את ארגז הכלים האלה הפוטנציאל שלהם לא יתממש, אחר כך יהיו אוכלוסיות יותר מוחלשות, הילדים שלהם, תקבע להם את הדור השני והשלישי ואחר כך לא תצטרך להתעסק עם עשרה תלמידים בבית ספר, אלא עם הרחבה של אותו עניין.

השאלה היא גם אם הנתונים שקיימים במשרד החינוך באמת ייתנו את המענה. אני חושבת שאולי נתמקד בנושא שלנו, כי אם הם רוצים אבחונים, אני ביקשתי את הדיון הזה, לדון באמת על תמונת המצב של הילדים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך, האם משולבים, לא משולבים, והאם המדיניות של משרד החינוך עם השר הקודם על אינטגרציה מלאה היא נכונה בדרך שהיא נעשית. אני רוצה לומר לך, הגב' שריר, נציגת משרד החינוך, בפתח תקווה, באחריות אני אומרת לך, מבדיקה שלי, הילדים הללו שפיזרו להם באחת את בית הספר, אגב כשאני הייתי בעד סגירת בית הספר, אבל בהדרגתיות, כשכל פעם סוגרים את השנתון של ו', פשוט סוגרים את בית הספר מהשנתונים הנמוכים, ואני רוצה לומר לך שהילדים האלה הידרדרו לרמות חינוך קשות מאוד, גם מבחינת תוצאות - - -

השאלה איך עושים את התהליך. אין זבנג וגמרנו, איך עושים את התהליך ואיך אנחנו מונעים - - - אני יודעת שלא מוצא חן בעיניכם איך שאנחנו מנהלות את הוועדה, כי אתם לא יוצאים פה טוב.

אני אשלים.

אני רוצה לענות לך לגבי החינוך המיוחד, יש לי תשובה.

תכף אני אתן לך. תשלים ואנחנו נעבור לתשובות.

דעתנו היא שאי אפשר ליצור חברה שוויונית כאשר יש מסגרות סגרגטיביות. ההגדרה של מסגרת סגרגטיבית היא להבדיל ממסגרת מתבדלת, של אוכלוסיות שיוצרות מסגרות הומוגניות מתוך תחושה של אליטיזם, סגרגציה בהגדרה שלה היא מסגרת המחלישה את אלה שנמצאים באותה מסגרת. לכן ההחלטה של משרד החינוך לסגור באופן הדרגתי את בתי הספר, בעיקר עם האחוזים הגבוהים של בני הקהילה, לדעתי היא החלטה נכונה.

גם אני חושבת, השאלה איך מיישמים את ההחלטה.

עכשיו אני אגיד לגבי איך. אני הסתובבתי בין בתי הספר שקלטו את הילדים. אגב, את ניר עציון בפתח תקווה, ההחלטה של משרד החינוך הייתה לסגור אותו עד כיתה ג', וההחלטה והדרישה לסגור אותו באופן מיידי הייתה של בני הקהילה שהפגינו. סגרו את בית הספר, גם את אלה שרצו לבוא לא נתנו להם להיכנס, כך שגם פה צריך להבין שיש בקהילה - - -

חילוקי דעות.

אוכלוסיות שהן לא בהכרח מקצועיות. לגבי איך עושים את זה. אני חושב שבזמנו עם כמה ארגונים הגשנו למשרד החינוך בשיתוף נייר עמדה. אני חושב שצריך קודם כל להעמיד משאבים רציניים כדי לאפשר לילדים האלה לסגור את הפערים הלימודיים.

וזה לא קרה?

בין בית ספר רשב"י בבאר יעקב לבין בית ספר סיני בנתניה שנסגר, לעומת בתי הספר שהילדים הלכו והשתלבו בהם, הם בתי ספר מבחינת המעמד הסוציו אקונומי שלהם ומבחינת ההישגים הלימודיים שלהם ברמות גבוהות. לכן אני אומר, צריך להעמיד את כל המשאבים הדרושים לכך.

ולתת להם תמיכה נפשית. הילדים האלה יכולים להיכנס למצוקות נפשיות איומות.

אני לא רציתי להרחיב את זה, אבל בין היתר בנתניה אנחנו גם ליווינו את המשפחות וגם צריך להכין את בתי הספר שקולטים את הילדים, כי בחלק מבתי הספר זו פעם ראשונה. בפתח תקווה זה סיפור נפרד ומורכב, כי בין היתר הרבה מבתי הספר שהילדים נקלטו בהם הם בתי ספר מה שנקרא מוכר שאינו רשום. אמנם הם בתי ספר של הציבור שנקרא חרד"ל, בתי ספר עם כיפות סרוגות, אבל הם בתי ספר מאוד מאוד אליטיסטיים, הם מוכר שאינו רשום, ככה שהמאמץ שצריך לעשות שם להביא להשתלבותם של בני הקהילה הוא מורכב. שם התהליך היה מורכב. כך שצריך לפעול למען אינטגרציה, אבל צריך לפעול - - - אני לא רוצה לדבר על שרים, אבל המערכת של בתי הספר בפתח תקווה, מעורבים בה, מי שמכיר מכיר - - - אני רק רוצה לסיים ולהגיד שאינטגרציה צריכה להיות לא רק אינטרס של בני הקהילה, אלא אינטרס של החברה הישראלית.

ברור.

אנחנו תורמים לרב תרבותיות, אנחנו תורמים לפלורליזם, לא יכול להיות שאנשים יפגשו את בני הקהילה או בצבא או ב - - -

אני רוצה להגיד לכם עוד משהו. אפשר היה לצפות לפחות שחברה שכבר ידעה וליקקה פצעים מקליטת עליות כאלה ואחרות, שעד היום באים ומנסים לתקן, לא תחזור על אותן טעויות, וזה מתסכל. כי איך אמרו לך? בדור הבא, אופטימיים.

נעים מאוד, אני הדור הבא.

אני חושב שצריך לעודד את משרד החינוך להמשיך בגישה הזאת - - -

אני אפסיק אותך בזה הרגע. אני רק אגיד, אנחנו מעודדים, אבל גם את התהליך הזה צריך לעשות בצורה מאוד אחראית עם כל הכלים. אם אין את הכלים, לפעמים אל תקלקלו. זאת אומרת אתם ניגשים לסגור, קבעתם, לא אצה הדרך וצריך לעשות את זה היום. יש להיערך לזה, להיערך מבחינה מנטלית, מבחינת משרד הרווחה, מבחינת שפ"י, מבחינת היכולת והכלים לתת כדי להעצים את הילדים שהולכים עכשיו לבתי ספר שהאוכלוסיות שם מאוד חזקות, שלהם גם אם החינוך הפורמלי לא ייתן את הכלים, ההורים שלהם כבר ישלימו להם את זה. מראש יצרנו איזה שהיא נקודה שהיא נקודה לא טובה. אם אנחנו לא עושים את זה בצורה יסודית, איבדנו הרבה.

בבאר יעקב כשהורים בני הקהילה באו ואמרו, 'עשיתם לנו את זה מיד, אל תסגרו את זה, תסגרו בשנה הבאה', במשרד החינוך הקשיבו, לא סגרו, חיכו שנה ובתהליך משותף נסגר.

אני פונה אליכם לסכם את הדיון, כדי אחר כך גם להבין מה עושים מפה והלאה, אבל ביקשו עוד אנשים. ומעכשיו שתיים וחצי דקות לכל אחד ואחת.

אני איש שטח, כלומר אנחנו מפעילים תכניות אחר הצהריים אינטנסיביות כבר 20 שנה במקומות שונים. לגבי החלק הקטן של העולם שלי אני יכולה להעיד. אני גם רוצה להגיד שהאידיאל הוא בהחלט שתהיה אינטגרציה מלאה עם תמיכה בהתאם, כדי שזו לא תהיה אינטגרציה נראית אלא אינטגרציה איכותית.

יחד עם זאת ובלי להיכנס לכל התופעות והרקע של בתי הספר, נוצרו בתי ספר עתירי יוצאי אתיופיה. לפי מה שאנחנו רואים בשטח, מה שקורה בתוך בית הספר הוא מה שחשוב. לפי הניסיון שלנו יותר חשוב מה קורה עם התלמידים, היחס של המורים, התמיכה, מאשר הצבע השולט של התלמידים. אנחנו עובדים או עבדנו גם בבתי ספר עם ריכוזים מאוד גבוהים של יוצאי אתיופיה, כאשר יש ילדים לא מעטים באותם בתי ספר, באחוזים גבוהים, שהצליחו והגיעו לאוניברסיטה כבר, כי אנחנו עובדים הרבה זמן. ואנחנו גם עבדנו בבתי ספר עם ריכוז מאוד קטן של יוצאי אתיופיה, הריכוז הקטן גרם לכך שהילדים הוזנחו ולכן לא התקדמו בכלל.

הריכוז הקטן בתוך בתי הספר?

כן.

זה משהו שמשרד החינוך צריך לרשום לו גם.

אז צריכים לשים לב לזה. אם אנחנו רוצים לדבר, אני כרגע אדבר על כמה דוגמאות. נגיד שמדברים על בית ספר רש"י. כרגע אני באה מבית ספר אחר, שזכה בפרס חינוך, בית ספר רעות בנס ציונה. אמרתי את זה למנהלת יהודית דל, לאן אני מגיעה, מדוע אני ממהרת, היא אמרה 'לא לסגור את בית ספר רש"י', וגם אני ראיתי כשאני ביקרתי בבית ספר רש"י. שוב, חשוב יותר מה קורה בתוך בית הספר, מה איכות בתי הספר, מה איכות תכניות ההתערבות, יש שם תכנית מצוינת.

אני גם רוצה להגיד משהו על ילדים מבאר יעקב שהגיעו אלינו לבית ספר ישורון. בבית ספר ישורון בראשון לציון, איפה שאנחנו עובדים, יש גם מנהלת יוצאת מן הכלל, ואני כן יכולה להגיד שלגבי אותם 11 ילדים יש שיפור בהישגים - - -

אלה שעברו מבאר יעקב לראשון בהסעות?

כן, זה 11 מתוך ה-100 ומשהו ילדים. אבל אני שוב חוזרת ואומרת, פחות חשוב מה צבע העור של התלמידים מאשר מה קורה מבחינה חינוכית עם אותם הילדים.

מה שאמר ידידי דוד מהרט אני מקבל, אני זוכר את התכניות האלה עם פוירשטיין בתחילתן. חבל שהופסק העניין.

בקליטת עלייה אהבו את שיתוף הפעולה?

אנחנו כמשרד הקליטה עושים שני שיתופי פעולה עיקריים, אחד משהו שהוא כבר שנה שנייה, הנושא של הסטודנטים באוניברסיטה בירושלים. ישבנו איתם בישיבות רבות וראינו וזיהינו ואני מאוד שמח על ההצלחה שיש. דבר שני שעשינו אותו יחד עם צה"ל, הנושא של פרויקט אמיר, שהיום מי שנמצא שם הולכים לקצונה, שילוב ומיצוי נכון בתוך הצבא.

אבל זה גם קורס מופרד, בוא נהיה אמיתיים.

אמת ויציב.

זה קורס מופרד וחבל שלא נותנים את זה לכל ההורים כולם ביחד.

אני אענה. לגבי הסטודנטים זה לא קורס נפרד, יש ליווי אישי.

הסטודנטים הם לא קורס נפרד לחלוטין.

אבל לגבי הצבא, אני סגן אלוף במילואים, אני יודע מאיפה זה נובע, אני חושב שבני העדה לא שילבו נכון בין המקצועות שלהם שמתאימים להם, מיום שנכנס פוירשטיין הם התחילו להגיע לכל היחידות שכל החברה הישראלית התחילה להגיע וגם להחזיק מעמד עד סוף המיצוי שלהם. זאת אומרת, נכון, יש ליווי, כפי שאמרו גם דוד וגם הנציג שלהם, זה לא העניין לתת את השיטה ואת הדרך ההתחלתית, אלא ההמשך. ההמשך הזה עולה המון כסף והמון - - -

אבל שווה את הכסף, הוא גם חוסך אחר כך הוצאות חלילה וחס שלא נידרש.

בוודאי, אין ספק. לכן זה חייב להיות רק ליוצאי אתיופיה, כי זה מה שאנחנו עשינו שם.

על זה אנחנו נתווכח במקום אחר, בדיון למען חיילים יוצאי אתיופיה.

בואו נמשיך.

ואני מבטיחה שלדיון ההוא אני גם אקח איתי את אורלי.

אני אשמח להגיע.

אני מעמותת 'פידל' שעוסקת בחינוך ברמה הארצית. אנחנו דנו באמת גם עם ארגונים שונים לגבי אינטגרציה-סגרגציה ובאמת החלק הכי חשוב שאנחנו חייבים להתמקד בו, יש מצב נתון, יש בתי ספר עם ריכוזים גבוהים, השאלה מה אנחנו עושים בבתי הספר האלה, איך אנחנו מקדמים את בתי הספר האלה. לרוב בתי הספר האלה, שמשרד החינוך יסלח לי, המורים חלשים, לא חזקים, מבוגרים שרוצים לצאת לפנסיה ובאמת מרכזים אותם שם - - -

איפה?

בבתי ספר שיש בהם אחוז גבוה של תלמידים יוצאי אתיופיה. אני חושבת שהמטרה שלנו צריכה להיות - - -

זה משהו בדוק מה שאת אומרת?

אנחנו מכירים את השטח, אנחנו יודעים ואני חושבת שאנחנו צריכים להילחם על זה שיהיו מורים איכותיים, מנהלים חזקים שיובילו. והדבר הנוסף, שבבתי הספר הזה אין דרישה לתוצאות ולהישגים וצריך לדרוש את הדרישות האלה.

עוד משפט אני חייבת לומר. השבוע בביקור בנתניה פגשנו את המנהלת של בית ספר רש"י, לילי. עכשיו כל מי ששואל איך הם הצליחו להגיע לעשירון העליון של מבחני המיצ"ב. את רואה אישה, מנהלת שמאמינה בילדים, מתעקשת שההורים יהיו שותפים למרות שהם לא מבינים עברית, מתקשרת ואומרת להם 'אם אתה תשכח להביא כיפה לילד אתה תבוא באמצע יום עבודה ואם לא, אני אחכה לך בסוף היום ואתה תבין שבפעם הבאה אתה יודע איך הילד מגיע, מה הוא עושה בבית הספר, איך היה לו בבית הספר'. היא פשוט הדביקה עם האמונה הזאת והובילה צוות שמאמין בילדים ולצערנו, זה לא כך במרבית בתי הספר.

נכון, והדבר הנוסף זה חיזוק התרבות וגאוות היחידה של הילדים האלה, בבית ספר רש"י לדוגמה. זו הפעולה שלה.

שמעתי כמה צדדים כאן. מבחינת הנתונים, כ-2,000 תלמידים יוצאי אתיופיה נמצאים בירושלים, לפחות שליש מהם הם בחינוך מיוחד.

שליש?

נכון. אני לא באתי עם הנתונים - - -

לא יכול להיות.30% חינוך מיוחד? לא יכול להיות, חברים. למה לזרוק נתונים? זה גם לעשות עוול לקהילה.

אם זה נתון נכון, אנחנו סוגרים עכשיו את הוועדה והולכים למבקר המדינה.

שליש זה 33%.

זו פשוט דמגוגיה.

בסדר, בואי ניתן לו לדבר. כשהוא יסיים את תגיבי.

דוד, אמרת משהו, הבעת את הבעיה וגם נתת פתרון, אתה הבן החורג של משרד החינוך, יכולת מזמן כבר, לפני עשר שנים, אם היית מאמץ את התכנית הזאת- - -

לא, אנחנו לא מדברים אישית. תמשיך לומר את מה שיש לך.

אני בא מהשטח. כשמדברים על אינטגרציה, צריך לשאול מה זה אינטגרציה. לא רק לפזר את הילדים. אנחנו רואים את האבחונים, הרבה מנהלי בתי ספר, אין להם את הכלים להתמודד עם הבעיה הרגשית וההתנהגותית, לכן יותר קל להם לשלוח ילד שמתנהג ככה לבית ספר אחר. זה בדיוק מה שקורה. עושים אבחונים, ההורים לא מוזמנים, זה בדיוק עיקר הבעיה.

ההורים לא חותמים על מסמכים במקרים מסוימים.

וגם כשאנחנו מקבלים את חוות הדעת של המומחה, ברוב הדברים הוא אומר 'הילד אינטליגנטי, יש לו היכולת, הבעיה רגשית', צריך למצוא לו, יש כיתה מיוחדת, יש כיתה - - -

יש כיתות קטנות, יש כיתות זה, אבל עדיין לשמור אותו בתוך המערכת הפורמלית.

הבעיה היא לאן שולחים את הילד, לאיזה בית ספר שולחים, האם בבית הספר לפני כן עושים הכנה, לבית הספר יש את הכלים. למערכת החינוך אין בקרה.

אני מסכימה.

אני רוצה מקרית יערים. אנחנו היינו השבוע בסיור בקרית יערים. בסוף תהיה לך זכות התגובה. ראינו פרויקט יוצא דופן, אני חייבת להגיד, גם אם בסופו של דבר כשאנחנו מסתכלים רק על התוצאות, אז הם לא מככבים בתוצאות, אבל כשאנחנו מסתכלים מאיזה נקודת פתיחה הגיעו אותם ילדים, זה פשוט עוול לפרסם את אותן תוצאות ביחס למדרג הארצי. כי אם מגיע ילד בכיתה ח' שלא יודע לזהות אותיות, כאשר הוא שנים מחוץ למערכת, גם אם משרד החינוך לא מודיע שהוא נפלט מהמערכת, וזו הנשירה הסמויה, מה שקורה שם אני חושבת שזה סוג של הצלה, אבל תנאי הפתיחה הם גרועים ביותר. נעמה, בואי, תגידי מה שיש לך לומר.

אני מקרית יערים, זה כפר נוער. יש לנו כ-70% חבר'ה יוצאי אתיופיה, אנחנו כפר נוער שמתעסק עם ילדים לקויי למידה עם בעיות התנהגות ובעיות רגשיות. כמה מסקנות מהעבודה.

באיזה גילאים?

יש לנו ילדים מכיתה ח' עד י"ב, אנחנו בעצם מקבלים ילדים שהיו שקופים במערכת הרבה שנים, הם פתחו פערים לימודיים מאוד מאוד משמעותיים, אנחנו רואים ילדים שלא קוראים ולא כותבים בכיתה ח' ו-ט' ואנחנו עושים תהליך ועושים דרך. הדבר הכי קשה שאנחנו מקבלים זה ילדים שלא מאמינים בעצמם ושהמערכת לא האמינה בהם ושהם לא מאמינים שמסוגל לצאת מהם משהו.

כמה מסקנות מהעבודה השוטפת שמתייחסות למה ששאלתם. קודם כל אני חושבת שיש משמעות גם למסה בתוך האוכלוסייה. אני חושבת שחלק מהכוח שאנחנו נותנים הוא גם תוצאה של כמות. אני חושבת ש-70% שהגענו אליו זה מאהבה עצומה, דרך אגב, לא משום מקום אחר, אנחנו יכולים להוריד, אנחנו פשוט אוהבים, אבל אני חושבת ש-30% זה איזה שהיא מסה נכונה בתוך מערכת, בשביל שילד לא ירגיש שהוא שונה בצורה יוצאת דופן יותר מדי, שתהיה לו קבוצת תמיכה, שדברים כמו תרבות וזה יהיו חלק מסדר היום. כי אצלנו זה חלק מסדר היום.

או שהוא יתמוך באחרים.

כן, והם עושים את זה. אני חושבת שיש הרבה דברים שאנחנו חווים בכלל בתוך מערכת החינוך הרבה פעמים, של הרבה מאוד כספים ותמיכות ורצון טוב שמסתובב, אבל הוא לא מאוגד לצורך איזה שהיא שיטה ודרך. דיברנו על נוער בסיכון בגדול ואני מציינת את זה גם בהתייחסות לעולי אתיופיה, כי אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב, כל הנושא של איגום משאבים. גם אם צריך שש שעות לפוירשטיין, דרך אגב, פוירשטיין התחיל את דרכו בקרית יערים, אנחנו סוגרים פה מעגל - - -

יפה. אבל לפני שאת ממשיכה, אני רוצה לומר משהו, כמה מהתקציב שלכם בא מהכיס הפרטי?

חצי, 50%.

אתם מבינים? וביניהם גם תורמים ישראליים.

נכון, יש לנו גם פילנתרופיה ישראלית.

לגמרי. ושתבינו, הם באים ומתקנים ליקויים של המערכת הפורמלית. אם מגיע תלמיד בכיתה ח' - - -

אבל הם לא מערכת החינוך.

בטח שכן, אנחנו משרד החינוך. אנחנו בית ספר תיכון רגיל של משרד החינוך, עם סמל מושב ש - - -

הם משרד החינוך בדיוק כמונו.

בטח שהם בדיוק כמוכם, הם פשוט צריכים לתקן ילד, את הקלקול שעשו עד כיתה ח', שהוא לא יודע לזהות אותיות. לא רציתי להגיע לטונים האלה, בסדר? אבל יש פה 50% תקציב של פילנתרופיה שיכולה להרשות להם לתת את אותו ארגז כלים שאי אפשר לתת במערכת, הם יכולים לתת להם את השיעורים הפרטיים, שהם יכולים לתת להם שיחות אחד על אחד כדי לתת להם את ההעצמה הרגשית, הם יכולים לזהות בעין כאשר ילד יכול ליפול לאיזה שהיא מצוקה. וזה לא מה שקורה במערכת, תסלחו לי.

לא חסר משאבים.

אנחנו לא היינו צריכים את קרית יערים, אם משרד החינוך היה עובד כמו שצריך, היינו יכולים מחר לסגור אותו.

אבל הם משרד החינוך. מה שאני באה ואומרת, המערכת מתקנת את ה - - -

המערכת לא מתקנת, כי אם לא היה את ה-50% מימון פרטי לא היו יכולים לתת רבע מהדברים והיינו יכולים לשים אותם כמו באיזה שהוא - - -

גברתי היושבת ראש, בואי אני אספר לך סוד, אולי זה לא סוד בעבור אחדים פה. נעשה מחקר, וגם תחקיר כלשהו בערוץ 2, על כמה כספים הוזרמו, אני אגיד את זה בצורה הזאת, על גב יוצאי אתיופיה, לצערי. למעלה מ-10 מיליארד שקלים. אנחנו מדברים על 150,000 איש, אנחנו מדברים בערך על 40,000 בתי אב, מספיק שהיית מחלקת את הכסף הזה, כולנו היינו מיליונרים, אבל זה לא העניין. תראי, יש פה, אני לא יודעת מה עם תכנית חומש במשרד החינוך - - -

ניתוב הכספים לא נעשה נכון.

נכון, ויש תכנית חומש, יש החלטת ממשלה.

ותכנית החומש ולצערי הרב יש החלטות ממשלה ולפעמים אני יכולה להגיד לך, כמו עם הדיור הציבורי, אז הייתה החלטת ממשלה שבכל הכספים ייבנו מערך חדש של דיור ציבורי, אבל הם הלכו לאלף ואחת מטרות, בטח לא למטרה שלשמה - - - אבל אנחנו חורגים פה.

אני רוצה להוסיף עוד כמה דברים. שמי ענבל נחמד, אני מורה 13 שנים בקרית יערים, צעירה, לא לפני פנסיה, מתה על הילדים, כמו הילדים שלי, וזה הסוד. זה מה שיש לי להגיד. הילדים מגיעים אלינו באמת בכיתה ח' ומה שמעבר לאבחונים, שאני מאמינה שהם מערביים לגמרי ולא מתאימים לתלמידים שלנו לחלוטין, צריך לשנות קודם כל את האבחונים, הם מגיעים אלינו עם דימוי עצמי שהוא מתחת לרצפה, לא ברצפה, מתחת לרצפה. אני יכולה להגיד לכם ששלוש שנים ראשונות שהם אצלנו אנחנו רק עובדים על הדימוי העצמי, לשנות את זה מ'אני אפס, אני אפס, אני אפס', ל'אני יכול, אני מסוגל, אני אצליח'. יש לנו בכל כיתה מדרג כזה של מתחילים ביום ככה, וממשיכים וממשיכים וממשיכים עד שהם לאט לאט מתחילים להאמין בעצמם. נכון להיום בשכבה שלי, אני רכזת שכבת י"א, 50% ניגשו לבגרות מלאה, אני מאמינה, אנחנו עובדים על זה ב - - -

ואלה ילדים שבכיתה ח' לא ידעו לזהות אותיות.

נכון, הם מגיעים - - -

אני לא סתם חוזרת על זה, זה הרוב המסיבי. אני שאלתי את השאלות.

הם מגיעים אנאלפביתים לפעמים ולפעמים בכיתה י"ב גם בכל בחינת בגרות יושב אחד על אחד להקריא את בחינת הבגרות, שתהיה הבנת הנקרא, אנחנו משיגים להם את כל ההקלות שהם צריכים ואני חושבת שזו הדרך להצליח. בראש ובראשונה, כמו שאת אומרת, שיהיה צוות שיאהב אותם ויאמין בהם. זה בראש ובראשונה.

תודה. עכשיו באמת זו שאלה שמתבקשת, בגלל הדברים האלה, למשרד החינוך. אני רוצה לדעת אם בתכנית האינטגרציה יש באמת סעיפים שמדברים על ליווי רגשי, נפשי, חברתי וכדומה, ואם כן, אני מאוד אשמח לקבל את התכנית לראות גם שזה משהו מובנה ולא משהו הצהרתי. הכנה, איך נעשה. מעניין אותי למה אין פה נציגת שפ"י, אבל בסדר, דווקא בדיון כזה חשוב שיהיה.

גם אם אנחנו נסיים פה את הדיון, זה תם ולא נשלם, כי אנחנו נעשה מעקב וכמובן אחרי שיהיו לנו את כל התשובות, וגם הייתי רוצה לדעת איזה מעקבים אתם עושים אחרי קליטת הילדים בבתי הספר החדשים ומה הם הכלים שבית הספר מקבל, כי גם צריך ליצור אצלו איזה שהוא תמריץ לקבל את אותם ילדים, כי אחר כך הוא אומר 'רגע, עושים לי מבחני מיצ"ב בסוף שנה ומביאים לי אוכלוסייה חדשה ואוטומטית אני יורד...', לא יהיה לו תמריץ בכלל לקבל אותם. אבל אם אתם אומרים לו 'אנחנו נותנים לכם פה כלים נוספים', וגם התלמידים שנמצאים כבר בתוך המערכת יכולים ליהנות מאותם כלים ו'אנחנו נותנים לך את האפשרות לקדם אותם, אבל גם אתה, לקטוף פה איזה שהוא...', כי בסופו של דבר ככה אתם מודדים את המורים, ככה אתם מודדים את המנהלים. לצערי הרב, זה מה שקורה היום, כי בסוף מפרסמים את זה בעיתונות, איפה נמצא כל אחד.

ואומרים לילדים החלשים בבתי ספר מסוימים 'אל תגיעו' באותו יום.

אל תגיעו, אתם חולים באותו יום.

אני תיכף אתן לכם לסכם. מי עוד רצה לדבר?

אני מהמועצה הציבורית להורים בישראל. אני יושבת פה ומתאפקת שלא לבכות. באמת, זה כואב ביותר, המציאות הזאת. אמרת שלא לומדים מהשגיאות שהיו. אני באה מלנהל לשכת סעד לפני יותר מ-30 שנים, זה היה האובדן הגדול שגיליתי אותו, האובדן של ההורות, האובדן של הקשר בין הורים לילדים. חבר'ה, אינטגרציה איכותית כולם בעד, סביב השולחן אין אף אחד שמתנגד. אינטגרציה איכותית משמעותה שילוב הורים במעשה החינוכי. הגורם המשמעותי ביותר בחינוך וגידול ילדים זה ההורים. איך יש לנו ילדים שהדימוי העצמי שלהם, איך אמרת? מתחת לרצפה, שלא מאמינים בעצמם. אנחנו חייבים בשילוב איכותי קודם כל לעבוד עם הורים, שיושיטו יד המורים להורים וההורים למורים. חייבים לעבוד ביחד וחייבים להעצים את ההורים. בזמנו פיתחנו פרויקט גישור תרבותי, להעצים את ההורים עולי אתיופיה. אחר כך נגמר הכסף, לא משנה מה שהיה, בסדר, זה לא יילך בלי הורים. חבר'ה, זה לא יילך בלי הורים. לא לגבי עולי אתיופיה, בוודאי לגבי עולי אתיופיה זה לא יילך בלי הורים, גם לגבי כל ילדי עם ישראל האחרים, זה לא יילך בלי הורים. משרד החינוך הבין את זה ויש הורים שעומדים על דעתם ודרכם ומושיטים יד למערכת החינוך וצריכים גם להכשיר את שני הצדדים לשותפות הזאת, זה לא פשוט.

וגם משרד הקליטה צריך להיות שותף לעניין של ההורים.

אנחנו שותפים.

לגבי הורים עולי אתיופיה זה קריטי. אז אם לגבי הנכדים שלי אני יכולה לכוון את הילדים, 'תעשו ככה, תעשו ככה', כי כולם עושים אבחונים לבית הספר, אין משאבים כדי למלא את ההמלצות של האבחונים. לא רק לגבי עולי אתיופיה, גם לגבי הנכדים שלי. זה לא עובד.

אבל האבחונים בכלל לא מתאימים.

האבחונים גם לא מתאימים ויוצא ילד עם איי.קיו 85, ואז מתפלאים, או בא הבן שלי ואומר 'תראי, יש לו 85, הבן שלו', אמרתי, 'אתה מאמין? זה יכול להיות? אתה מכיר את הילד. 12 שנים אתה מכיר את הילד, מאיפה זה יצא ה-85 הזה?' בסדר, הסתדרנו, אבל זה אנחנו.

לגבי עולי אתיופיה, המערכת וכל המערכות צריכות להושיט יד, להשקיע בהורים. דור מִדְבָּר יודע לגדל רק ילדי מדבר. זה לא יעבוד אחרת. תודה.

רינה, אפשר לשנות לדור מְדַבֵּר.

נכון, אני בעד.

יפה.

אני עובדת עם קבוצות הורים וגם עם בני נוער בנושא של צמצום פערים ומאבק באלימות. הערה אחת לגבי ההורים. אני עבדתי שנתיים עם הורים באשקלון, אני מוכרחה להגיד שהתסכול שלהם, העבודה איתם כל כך צריכה להיות עמוקה, כי גם אחרי הסדנאות האלה, תקשיבי, רינה, זה לא כל כך קל מה שאת אומרת, הילדים לא שומעים אותם.

אבל צריך לתת לכל הורה סל קליטה הורי.

הם יתחילו לשמוע אותם אם הם יראו שהמערכת מגדירה ורואה בהם כאיש ורואה בהם כדמות סמכותית חשובה ולא מדלגת עליהם. אני רוצה לומר, ברגע שמתעלמים כאילו הם שקופים, וההורים שקופים, ואני מכירה את זה מקרוב, אני גם הייתי תלמידה בתוך מערכת החינוך, בתוך עמי אני חיה, אני פה מגיל 3, ואני רוצה להגיד לך שדילגו על ההורים. אפילו עד כדי כך שיש ילדים יוצאי אתיופיה שצריכים לגשת למנהל בשביל לבקש הנחה לטיול.

אני רוצה לדבר רגע לגבי ההפרדה לגבי קבוצות הנוער. מספין מכיר את העבודה שלי בירושלים, אני עובדת בקרית מנחם, בנווה יעקב, ברחובות וקרית משה. אני דווקא רוצה לומר שהגזענות בקרב בני נוער כלפי הנוער האתיופי היא פשוט כואב הלב.

בכלל האוכלוסייה. ההורים שמוציאים את הילדים שלהם מבית הספר והרשות המקומית משתפת פעולה.

ולכן הקבוצות המעורבות, כשזה בא מבית ספר אליטיסטי, ששם בנות באולפנות שאני עובדת, ויש שם אחוז מסוים של נערות אתיופיות, הן מכילות אותן ואני לא רואה גזענות שם. אבל כשאני מגיעה דווקא לבתי הספר החלשים, שהאוכלוסייה שם במילא מרגישה קיפוח והדרה, הם מוציאים את כל התסכולים על יוצאי אתיופיה. אני רואה דברים מזעזעים. לכן אני טוענת שללמד כישורי חיים בקבוצות האלה, צריך לעשות את זה בהתחלה. זו הדעה שלי, מהניסיון שלי של אינספור עבודה עם בני נוער יוצאי אתיופיה. אם אנחנו עובדים איתם על כישורי חיים, איך לומר 'נפגעתי', זה עיקר העבודה שלי, הרי חלק מהבעיה שהם נורא נפגעים מהגזענות, מהאמירות, גם של מורים, כולנו, כל החברה נגועה בזה, אבל אנחנו מלמדים שאי אפשר לשנות את כל החברה כרגע, מה שאני יכולה לשנות זה איך להגיד 'נפגעתי', איך להתמודד מול פגיעה. זאת העבודה שאנחנו עושים עם בני הנוער, 'נפגעתי', איך אתה אומר את זה במקום לעזוב את הכיתה, או במקום לנתק או להפעיל איזה שהיא אלימות? ואני רואה שהעבודה היא מאוד טובה כשאנחנו עובדים, מהניסיון שלנו, עם קבוצות שהם ברובם יוצאי אתיופיה, התקשורת הזו. הם מרגישים מאוד לא נעים להגיד 'נפגעתי' וכדומה, כשהפוגע נמצא איתם בקבוצה, אבל כישורי חיים שנעשות בקבוצות נפרדות, זה פשוט נהדר.

אנחנו עכשיו סיימנו פרויקט מאוד גדול בנווה יעקב והתוצאות הן מדהימות, ואני חושבת שצריך לעבוד עם הקבוצות בהתחלה לכישורי חיים ותקשורת בקבוצות נפרדות ורק אחר כך לעשות את העירוב.

תודה רבה. אפשר באמת לקחת את זה ולהיעזר בזה. יש פה מועצת תלמידים.

אני גרה ברמת השרון, גם מחוז תל אביב, והיה חשוב לי מאוד להוסיף לדיון את מה שאת התחלת להגיד. אני גרה ברמת השרון ואין אתיופים בכלל, אפילו לא אחד.

אפרופו האינטגרציה שעושים במחוז תל אביב והמרכז, אתם מבינים?

זה משרד הקליטה. מה לעשות שהם מקבלים כסף שמספיק להם ליפו ומספיק להם לבת ים.

אמנם אין ברמת השרון יוצאי אתיופיה, כך גם לא בהוד השרון, יש הגדרה של עיר קולטת, ערים שמקבלות תוספת תקציבית, מסתבר שהוד שרון, ולדעתי גם רמת השרון, מקבלים תוספת תקציבית של כמה מיליונים כעיר קולטת.

בהוד השרון יש יוצאי אתיופיה, מהעלייה של 91'.

ועדה לזכויות הילד, אני חושבת, כל השיחה פה שדיברנו, אינטגרציה-לא אינטגרציה, פה ושם, אומרת פה את המשפט שמסכם פה כמעט את כל הדיון, אין.

איזה כיף לי. היה לי חשוב להתייחס למשפט שמשרד החינוך אמר, לכל ילד יש ניגון משלו. אני חייבת להגיד שגם בתור תלמידה לגמרי מן השורה אני לא חושבת שזה תקף בכלל. אני לא רואה לא בבתי הספר שאני למדתי בהם ולא של החברים שלי. אני לא חושבת שהמורים מתאימים את עצמם אלינו, או נותנים כלים ליצירתיות ופיתוח מחשבה, לאו דווקא באוכלוסייה. ברור שבאוכלוסייה יש לקדם ולתת את ההבחנה המתקנת, אבל זה לא קורה אצלנו, אז מן הסתם שצריך למצוא פתרונות שם.
לי היה חשוב לפתוח ולומר שאני מתנדבת כבר שנה במפתן בכפר סבא. הגעתי לשם ולומדים שם בני נוער בסיכון, מי מכם שמכיר, דווקא מסגרת מאוד מאוד חמה ואוהבת, מאוד מזכיר לי את ההוראה שלך, גם המורים ששם עוד צעירים, עוד אוהבים, את רואה את זה על הילדים. וכשהגעתי זה היה באמת עולם אחר, כי בערך מחצית מהתלמידים הם באמת יוצאי אתיופיה, ואני מרמת השרון לא נתקלתי, לא פגשתי. אז בהתחלה זה היה מוזר להם איתי. כאילו אין לנו, לא דתיים יותר מדי, בטח שלא אתיופים ולא ערבים בעיר, הם היו בשוק. גם לי זה היה קצת מוזר בהתחלה, אבל זה כאילו אחד הדברים שעשו לי הכי טוב השנה הזאת. הרגשתי שבאמת גם למדתי מהם וגם הם הצליחו להשפיע עליי, ואני חושבת שכשאין את האינטגרציה הזאת גם אני יוצאת נפסדת.

אני חייבת לקטוע פה את הדיון, כי הגיע אליי עכשיו - - - אני יכולה לתת את הנתון הזה? זה אחד מהחוקרים הכי טובים שיש פה בכנסת, בזכותו גם חשפנו את המחדלים של הדיור הציבורי, איתי פידלמן, ויש עוד איזה מחקר נורא מזעזע ועכשיו הוא עובד על מחקר חדש. הוא מה-מ.מ.מ והוא כותב מסמך על עולים. הוא נותן לנו עכשיו נתון שמחזק את הדברים, רמת השרון מקבלת 16 מיליון ₪ בשנה בגין היותה עיר עולים.

תלוי על איזה עולים מדובר.

בסדר, אם באים עולים מארצות הברית, אני לא יודעת כמה צריך לתת להם עכשיו תקציבים כדי לקלוט אותם. חבר'ה, בואו נהיה - - -

הם עדיין עולים.

הם עדיין עולים, אז אולי צריך לשנות את ההגדרה. מעניין אותי כמה בית שאן מקבלת על קליטת עולים. העולים שמגיעים לרמת השרון הם כנראה עולים שלא כל כך צריכים - - -

את משרד הפנים ומשרד הקליטה.

מה יכלו לעשות ב-16 מיליוני שקלים. קרית יערים, כמה עוד יכולנו לתקן עיוותים של המערכת ב-16. כמה מקבלת קרית מלאכי?

אני יודעת שנתניה לא מקבלת וזו העיר הכי קולטת עלייה.

ונתניה כמה? מיליונים בודדים. טוב, את זה אנחנו נתקן, יש לנו עבודה לעשות.

בהגדרה נתניה, שהיא קולטת הכי הרבה עלייה, היא לא מוגדרת כעיר קולטת עלייה.

אני רק רוצה לסכם במשפט.

אני נותנת לך לסכם, אני רק אומרת שיש לנו כבר עבודה לעשות, אנחנו לא מתכוונים לשתוק, כי זה חלק מאיגום המשאבים, שאפשר היה אחר כך לתת את הכלים האלה לאותם ילדים כדי לעשות את האינטגרציה כמו שצריך, ולעשות אותה מהותית ולא פורמלית. אנחנו ננסה להשיג את המשאבים האלה. וזו קטסטרופה. תודה, איתי, שאתה עוד פעם חושף בפנינו את הקטסטרופות. בסוף יסגרו את מחלקת המחקר של הכנסת רק בגלל שהם עושים הרמת מסך לכל המשרדים ולעיוותים שקיימים במערכת.

רק רציתי להגיד שאני חושבת גם לנו יש בעצם איזה שהוא פספוס. כי חברות שלי עכשיו מתגייסות לצבא, או חברות שלי התגייסו לפני שנתיים-שלוש והם נפגשות פעם ראשונה באמת עם האוכלוסייה ופשוט מרגישות סוג של רתיעה. חבל שהגענו למצב כזה, אבל זה בגלל ש-18 שנה הם לא נפגשו והם מסתובבות עם אוכלוסייה מאוד מסוימת.

ואז אנחנו מקבעים את הסטריאוטיפים.

בדיוק, ואת שומעת ורואה בטלוויזיה ואת - - -

ואז מישהו שבא ואומר לי, 'וואו, איזה עברית יש לך'.

אני חייבת לספר פה אנקדוטה קטנה. אפרופו, גם כדי להכניס את האווירה קצת ל - - - בריאיון הראשון שלי בטלוויזיה, זה היה במעגל של דן שילון והוא ראיין אותי ואז הוא אמר לי 'מאיפה העברית ה - - -', אני מסתכלת עליו, 'מה? מהבית'. כאילו הוא לא ידע - - - זה היה משהו שבאמת הפתיע אותי. אני נולדתי פה ו'מאיפה העברית שלך?'

אבל התשובה שלך היא המפתח, מהבית. זה המפתח.

רק אם יורשה לי להוסיף. אני צליל ואצלי מנגד אני פה, מירושלים, יש הרבה מכל דבר, מכל הקבוצות שלנו, ואצלי באמת, גם מהיסודי וגם בתיכון אני יכולה לראות את ההשתלבות של יוצאי העדה האתיופית בצורה מדהימה, ודווקא בגלל שזה התחיל מהכיתות הנמוכות ביסודי. במקרה אני מכירה אותם, כי הם עלו איתי ישר לתיכון ולחטיבה ואין שום הבדל, החברים הם חברים, הם - - -

לא רק לספסל הלימודים, גם אחרי שעות הלימודים? זה מה שמעניין אותי.

גם אחרי שעות הלימודים. הם מוציאים תעודת בגרות ו - - -

איזה בתי ספר?

הגימנסיה העברית?

אני חושבת שגם בנתניה שזה כך. בחבר'ה שלהם יש אתיופים וכשהם עושים מסיבות הם יושבים איתם.

אני לא מכיר ילדים אתיופים בגימנסיה העברית.

כן, יש מעט מאוד.

יש. גם בכיתה שלי, יש הרבה - - -

מה שכן, בנוגע לפתרון, אני כן חושבת שזה צריך להיות משהו שבתוך מסגרת החינוך וכן לאפשר, אני חושבת שכלל התלמידים ירוויחו אם באמת תהיה איזה התאמה, אם יוקדש תקציב באמת לפיתוח יצירתיות, לפיתוח מחשבה מבוקרת יותר, זה משהו שהוא לא קורה עכשיו.

אני יכולה לומר לך שאנחנו מסכימים.

לפחות לפי הבקשה הרשמית, הבקשה של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, הייתה גם להתייחס לבית ספר רש"י. אנחנו נמצאים ערב סוף שנת הלימודים, עומדים שם שוב לסגור עוד כיתה. אני חושבת שחשוב שלמשרד החינוך תהיה מדיניות של אינטגרציה ואני מזדהה איתה ומקבלת אותה במלואה. יחד עם זאת בכל מדיניות יש תמיד גם לשקול דברים ולא ללכת באופן עיוור אחר המדיניות. אם זה בית ספר שהצליח לגמרי לעמוד בכל הפרמטרים של הצלחה, אם זה לימודיים ואם זה חברתיים - - -

הוא לא נסגר.

לא לסגור, להכניס לשם אוכלוסיות חזקות. אם הם רוצים שיתחרו בבקשה על העניין של להיות בבית ספר מצוין. מצוינות. יכול להיות בית ספר למצוינות, ירצו תלמידים אחרים מכלל האוכלוסייה להיכנס. תתחילו, תעשו מספיק עבודה איפה שקשה, איפה שיש בתי ספר ששם - - - אם כבר יש בית ספר שהוא סמל למצוינות, תשאירו אותו לסוף.

עוד משהו. אתם מעבירים, למשל את המנהלת, אתם לוקחים את אותה מנהלת מצוינת, שהחזיקה את בית הספר ואתם מעבירים אותה. ועל זה אני רוצה לומר לכם, זה לא משהו שיעבור, אנחנו רוצים תשובות. למה להעביר אותה?

כי היא הצליחה.

אומר נציג משרד הקליטה, 'כי היא הצליחה'. היא הורסת את הסטטיסטיקה.

לא, היא הולכת להצליח במקום אחר.

אולי בעוד שנה-שנתיים בית ספר רש"י לא יהיה כזה מצליח ואז אפשר יהיה לסגור אותו.

אולי נביא מישהו מצליח כדי להמשיך את העניין והיא תצליח במשהו אחר.

רק במשפט להשלים. התלמידים עוברים לבתי ספר שרמתם נמוכה. זה בית ספר שקיבל בעשירון העשירי בחלק מהמבחנים שלו, לכן אני בכל אופן חושבת שצריך, למרות המדיניות הצודקת, לשקול את הצורך של סגירת בית ספר רש"י.

את עוד לא דיברת, ואז ממשרד החינוך ייתנו את הסיכום ואת הנתונים שיש להם. אני אתן זכות תגובה של משפט אחד וזהו.

אני מנהלת שירות הרווחה במשרד לקליטת עלייה. מכיוון שמרבית הדיון בעצם נסב סביב סביבת בית הספר ורק במשפט האחרון שאת אמרת התייחסת, וגם את כיוונת, לנושא של הפנאי, אני רוצה לתת איזה שהוא זרקור במשפט אחד על ממצאי שני מחקרים שאנחנו סיימנו, שהמשרד לקליטת עלייה הזמין ממכון ברוקדייל, שבדק את תמונת המצב של בני נוער עולים, משש ארצות מוצא וגם במחקר שפרסמנו עכשיו, בשלהי 2012, שבדק גם את הדור הראשון ואת הדור השני, גם של יוצאי חבר המדינות וגם של יוצאי אתיופיה.
המחקר נסב על כל שטחי החיים. יש לנו מידע מפי הילדים על מה שקורה איתם, כמעט על כל אחד ואחד מהתחומים, כולל גם המקום של ההורים ובית הספר. מה שרציתי כרגע, בהקשר של הדיון הזה להגיד, והבאתי איתי גם את השקף הזה, לגבי העניין של איזה חברים יש לך ומאיזה ארצות מוצא. וזאת מבחינתי אותה נקודה שמתייחסת לגבי המשמעות של השילוב, שהיא לא רק בתוך בית הספר אלא במה שקורה גם מעבר לשעות הלימודים. מה שאנחנו רואים הוא נתון שצריך לעמוד לפתחנו ואנחנו צריכים לעבוד עליו, הוא מדבר על כך שמרבית החברים של יוצאי אתיופיה, גם אלה שנולדו בארץ וגם אלה שנולדו בחו"ל, הם מאותה קבוצת מוצא.

גם אלה שהם כבר נולדו בארץ.

נכון. המצב, דרך אגב, של יוצאי אתיופיה הדור השני, אלה שנולדו בארץ, כמעט בכל הפרמטרים שבודקים אותם ומנתונים שמגיעים ממקורות שונים, הוא אפילו קשה יותר מאשר של הדור הראשון.

חברה מתבדלת.

זה לא רק בהקשר של חברה מתבדלת. זה בכל נתוני הסיכון שאנחנו היום בודקים אותם, זה בדיון בפני עצמו, וכל נתוני הסיכון גם התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, וגם נתונים סטטיסטיים שקיימים ובודקים גם לאורך שנים בנקודות מוצא שונות, המצב, לצד הישגים שיש ושיפור שקיים, עדיין בחלק לא מבוטל מהפרמטרים אנחנו רואים בהחלט קשיים ומצוקות שעדיין קיימים.
במשפט אחד לסיום, המחקר גם בדק איך אנחנו יכולים לראות קליטה שהיא קליטה מוצלחת. בדקו כמה פרמטרים שהשילוב שלהם אחד על אחד, נדבך על נדבך, יוצר קליטה שהיא מוצלחת יותר. מה שאנחנו רואים באמת שילדים שיש להם יותר חברים מקבוצות שהם לא קבוצת המוצא שלהם, נכללים בגדר אלה שהקליטה שלהם מוצלחת יותר.

תודה רבה.

משרד החינוך. הסתפקתם ללקט קצת נתונים?

אל"ף, אני רוצה לומר שאני מייצגת את החינוך הממלכתי-דתי שברמה ארצית יש בו אחוז גבוה מאוד של יוצאי העדה. אני רוצה לומר שאנחנו עשינו למידוֹת. זה נכון שבתחילת הדרך היו כישלונות ואי אפשר להתעלם מכך, זה נכון מאוד, אבל אני רוצה לומר שזה היום נמצא על סדר היום שלנו ברמה ראשונה. יש למידות ויש תובנות והתוצרים, התוצרים הם - - -
אני רוצה לומר משהו על האבחונים, בכלל, לא רק לגבי יוצאי העדה האתיופית, אנחנו ממעטים באבחונים, ממעטים להפנות תלמידים למסגרות של החינוך המיוחד. אנחנו מנסים להתמודד דרך אותה גישה שאמרתי, הגישה החיובית. אני מדברת על החינוך הממלכתי דתי. זו תשובה לך, אני לא יודעת מה קורה בממלכתי.

אני רוצה לומר עוד משהו, אנחנו היום עובדים ימים בחדרי מורים על שינוי עמדות, לומדים את התרבות של העדה האתיופית לעומק, בוחרים את המורים המקצועיים ביותר. ניתנו משאבים, כמובן לא מספיק וצריך עוד, אבל ניתנו משאבים לצמצום פערים.

מה הנתונים?

זה מאיה תגיד לכם. מה שהיה בעבר, וזה נכון, המורים החלשים בתחילת הדרך נתנו שיעורי עזר. עכשיו אין דבר כזה, בשנתיים-שלוש האחרונות המורים המקצועיים ביותר, המחנכים הטובים ביותר נותנים שיעורים, ואנחנו גם לא קוראים להם שיעורי עזר, שיעורים מטרימים, כדי שהתלמיד ייכנס לשיעור ויהיה במלוא כוחו ועוצמתו הוא מקבל שיעור מטרים והכנה. אנחנו עושים את זה ברמה ארצית, אנחנו כבר רואים תוצאות - - -

אם הם כל כך מצוינות אז למה התוצאות כל כך עגומות? צריך לצאת מנקודת התגוננות לנקודת - - -

אז עובדה, את אמרת על בית ספר רש"י, עובדה. יש לנו עוד בתי ספר כאלה.

סליחה, רש"י הוא יוצא מן הכלל.

שמעיד על הכלל. אם אנחנו כל הדיון הזה - - - אנחנו שמענו פה הרבה דברים - - -

אבל יש לנו היום נתונים של בגרויות, אני מדברת עכשיו על מחוז תל אביב, שאותו אני מייצגת, שהילדים משולבים במסגרות העל יסודיות והתוצאות הן גבוהות וטובות.

היא הנותנת, על זה דיברנו, הילדים המשולבים במסגרת הפורמליות הרגילות הם הבסדר, זה טוב. השאלה כשנותנים את הכלים.

אני רוצה לדעת כמה ילדים עכשיו נמצאים בחינוך המיוחד, בני העדה האתיופית, נקודה.

אני אענה על זה. במערכת החינוך כיום לומדים 43,884 תלמידים מיוצאי אתיופיה, מהם 14,240 נולדו באתיופיה, השאר ילידי הארץ. מכל הילדים 2,275 תלמידים יוצאי אתיופיה לומדים בחינוך המיוחד, כולל כיתות של חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים. הם מהווים 3.6% מתלמידי החינוך המיוחד, כאשר בדקתי את שלוש השנים האחרונות, תשע"א, ע"ב, ע"ג, יש ירידה. זאת אומרת יש איזה שהוא גרף ש - - -

השאלה היא כמה זה מכלל התלמידים יוצאי אתיופיה, 5%?

מתוך 43,884 - - -

כמה האוכלוסייה הכוללת?

יוצאי אתיופיה בתוך מערכת החינוך הם 2.2%.

זה כמעט פי שניים מהיחס שלהם באוכלוסייה הכוללת.

ועדיין יש ירידה משנה לשנה.

את יודעת מה יותר חשוב? כמה תלמידים - - -

את צריכה להבין, זה פי שניים מהאחוז שלהם ביחס לאוכלוסייה.

השאלה באוכלוסייה הכללית, אם אנחנו מוציאים את יוצאי אתיופיה, כמה הנתח של הילדים שהולכים למסגרת חינוך מיוחד?

אני רוצה לומר משהו. המבחנים שנעשים לילד ללכת לחינוך מיוחד אינם מתאימים, לא לטעוני טיפוח, לא לילדים שבאים - - - כל המבחנים הם תלויי תרבות ואנחנו שוכחים את זה ומפה יש אבחנות כל כך רבות, ולאו דווקא האתיופים, גם ילדים טעוני טיפוח שבאים מבתים שהתרבות שלהם היא שונה ופה צריך להתמקד. צריך לשנות את המבחנים שהם לא יהיו תלויי תרבות, או לחילופין לעשות מתאם לתרבות.

בהקשר להורים ובהקשר של החינוך המיוחד, אני רוצה להוסיף משהו, הרבה פעמים שולחים ילדים לוועדת השמה בלי שההורים מבינים מה זה. ועדת השמה זו ועדה של חינוך מיוחד, הרבה פעמים התלמידים יושבים בוועדה ומתרגמים להורים דברים לא דברים. חייבים לדאוג שיהיו בוועדות האלה הורים שיודעים מה ההשלכות של ועדת השמה.

אני רציתי קודם כל לציין שאנחנו באמת שמחים על שיתוף הפעולה, יש לנו פה הרבה חברים, וגם לגב' מאיה שריר, שאנחנו יודעים שיש הרבה רצון טוב ואנחנו שמחים על שיתוף הפעולה ואנחנו מקווים שבעזרת ה' זה יתקדם עוד.

שזה יהיה מגובה גם בתקציבים.

ושגם הוועדה הזאת אולי תוכל גם לקדם את הנושא.

אנחנו בחריגה של למעלה מחצי שעה.

רק תיקון קל על האוכלוסיות.

אבל אני מאבדת את הדיון הבא שלי, ושם זה על הגזרות הכלכליות. תאמינו לי, כדאי לכם שאני גם אהיה שם.

אני רוצה להגיד, בבקשה, לגבי בית ספר רש"י ובכלל מחוז תל אביב וההתערבות שלו לגבי ארבעה בתי ספר בנתניה. יש ארבעה בתי ספר עם מעל 70% יוצאי אתיופיה. מכל אלה בחרו לסגור, עכשיו לצמצם אותו ולהעביר את מנהלת בית הספר, את בית הספר המצוין, רש"י.

לא סוגרים את רש"י. תשאלו אותה.

רגע, זיוה. להגיד 'תשאלו אותה', גברתי, אנחנו לא נמצאים בדיון - - -

רגע, סליחה, יש פה דיון שהוא לא מדויק.

גברתי, את לא עושה לי טובה שאת עונה לי תשובות.

אני מייצגת את רש"י. אני מפקחת - - -

את עושה את זה במסגרת תפקידך.

את לא נותנת לי לדבר. אני שמעתי פה שלוש פעמים שסוגרים את רש"י, לכן זה מקפיץ אותי. בית ספר רש"י, בית ספר יקר לנו מאוד, ההיפך, אנחנו מצמיחים אותו מכיתה א', פתחנו אותו - - -

על ידי אורות רש"י - - -

תם הדיון, אני מסכמת. את רוצה לסיים את המשפט?

בית ספר רש"י שהיה רווי אתיופים, אנחנו בכיתה א' הולכים למהלך חדש, פתחנו אותו עם הסעות מכל חלקי העיר, הגיעו קהילות חדשות. בכיתה א' היום יש כבר אינטגרציה שעולה ל-ב'.

אז תעשו אינטגרציה בתוך בית הספר.

בדיוק. הוא לא נסגר.

יפה מאוד, תודה רבה.

האוכלוסייה משתנה לאוכלוסייה שלא תקבל את האתיופים.

מה פתאום, מאיפה זה?

כי אני יודעת מה קורה עם גרעינים תורניים, אני רואה את זה.

חברים, אני רוצה לסכם את הוועדה. הוועדה התרשמה כי בתוך מערכת החינוך לבתי הספר ולמנהלים לא ניתנים מספיק כלים כדי להתמודד עם שילובם של ילדים יוצאי אתיופיה בתוך מערכת החינוך. גם כאשר ישנם אבחונים וגם כאשר ישנן המלצות לתת תגבורים כדי שהשוויון יהיה שוויון מהותי ולא רק פורמלי, יש לנו תחושה שהדבר לא נעשה בצורה המתבקשת.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לראות את תכניות האינטגרציה הקיימות, לשאול מה נעשה בטרם מפרקים בית ספר שהוא בית ספר רווי באוכלוסייה מסוימת, האם יש הכנה מנטלית, האם יש שיתוף פעולה עם גורמים כמו שפ"י, כמו עובדים סוציאליים, האם יש הכנה לקראת בית הספר הקולט, לא רק אותן אוכלוסיות שמתפזרות. אנחנו מאוד היינו רוצים לקבל את אותה תכנית וגם לדעת לגבי הביקורת.

אנחנו בודקים את הנושא שעלה כאן כהערת אגב, ומאוד היינו רוצים לבדוק מה הם הקריטריונים לתקצוב ערים קולטות עלייה. יש לנו תחושה מאוד קשה שכספים הולכים לאיבוד ולא למטרה שלשמה הם נצבעו.

אנחנו מבקשים ממשרד החינוך, עם כל מה שאנחנו מבינים והרצון לעשות אינטגרציה בונה, לעשות שיקול מחודש בכל מה שקשור לרש"י, כאשר ישנו בית ספר שהוא בית ספר שנחשב בית ספר למצוינות, לא למהר להחיל שם את האינטגרציה, וגם אם היא מתרחשת, שתיעשה בתוך שטח בית הספר, כדי שהוא יהווה דמות ומוקד לאוכלוסיות אחרות נוספות שרוצות להגיע למצוינות.
יש לטפח מצוינות ומורים ואנשי חינוך שלא רק - - - במסקנות אני צריכה להיזהר בלשוני, שנותנים מעצמם - - - אנחנו ננסח את זה ככה כדי להישאר פוליטיקלי קורקט.

נכניס מורים ומחנכים חזקים, אם לא החזקים ביותר של משרד החינוך, דווקא למקומות האלה, לבתי הספר - - -

לתעדף.

נכון, לתעדף וגם לתמרץ.

ולתמרץ בתי ספר קולטים, כדי שיידע אותו מנהל שפרט לאוכלוסייה - - -

זה מאוד יפה, לתת תמרוץ.

אבל הנה, אז תתמרצו את מנהלת בית הספר - - -

אנחנו נעשה דיון המשך, אבל בינתיים היינו רוצים לקבל את כל הנתונים הללו וגם לדעת מה חלקה של האוכלוסייה האתיופית בתוך מערכת החינוך המיוחד. אני רוצה לדעת לאורך השנים ולראות את המגמה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:45.>