PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
11/06/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 29 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ג' בתמוז התשע"ג (11 ביוני 2013), שעה 11:30

<ביטול תכנית ציל"ה לצהרונים בירושלים>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון
דב ליפמן

אורי מקלב
מיכל רוזין

>
חיים הלפרין - מנהל היחידה לתוכניות משלימות למידה, משרד החינוך

שירלי באבד - רפרנטית חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

עו"ד רוני מר - הלשכה המשפטית, משרד האוצר

עו"ד הדס אגמון - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

איטה עטייא - סגנית מנהלת האגף למעונות יום, משרד הכלכלה

חגי פורגס - לשכת המשנה למנכ"ל והממונה על התעסוקה, משרד הכלכלה

יוסי היימן - מנכ"ל עיריית ירושלים

צפירה שטרן אסל - עוזרת לחברת מועצה, עיריית ירושלים

לורה ורטון - חברת מועצת ירושלים

פז כהן - יו"ר ארגון הורים

אודי לבון - מנכ"ל ארגון הורים ארצי

עינב גוטרמן - מייסדת כולנו משפחה

מיקול ניצא - ועד גני ילדים

רותי רוזנטל - פעילה המשמר החברתי

אלית מזא"ה - רכזת שטח התנועה הירושלמית

תחיה שינפלד - רכזת שטח התנועה הירושלמית

יוני בלבן - רכז מטה ירושלים, כוח לעובדים

שרה סלע - סייעת בצהרונים

יולי בן לביא - סייעת בצהרונים

לילי פוקמונסקי - מנהלת המחלקה לגננות, ארגון מורים

דליה רוט - סגנית מנהלת המחלקה לגננות, ארגון מורים

תמר ברודי - התנועה הירושלמית

יהודית גידלי

י.ר., חבר המתרגמים בע"מ
<ביטול תכנית ציל"ה לצהרונים בירושלים>

בוקר טוב. במסגרת הצעה לסדר יום, ביקשה חברת הכנסת מיכל רוזין לקיים דיון מהיר, אז אנחנו מקיימים אותו והנושא הוא תוכנית ציל"ה לצהרונים בירושלים. קודם כל, שלום לכם. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני ביקשתי את הדיון המהיר הזה, מכיוון שבמדינתנו, ואתמול אמרתי את זה גם בדיון באי-אמון, אני חושבת שהיית באולם ושמעת, מדי יום פה בכנסת אנחנו נתקלים במדיניות חלם. מצד אחד, מתכננים תוכניות, יש ועדות, מאשרים מתווים ומצד שני, בהינף יד מבטלים אותם בחוק ההסדרים ובתקציב. וכך גם עם הנושא של המלצות ועדת טרכטנברג, לגבי הצהרונים ולגבי גני הילדים.
בעצם, מה שעומד להיות, זה שלאחר שהתחילה התוכנית בעקבות המלצות טרכטנברג בפברואר השנה, החל מספטמבר, לא ברור, לגבי ירושלים בוודאי, לא ברור מה הולך להיות עם התוכנית, חוסר הוודאות התעסוקתית של העובדות, חוסר הוודאות של ההורים, שעל-סמך זה אימהות, בעיקר אימהות לילדים קטנים, שאנחנו יודעים שזה חסם גדול מאוד, סקר שנעשה על-ידי שדולת הנשים קבע שאחד החסמים העיקריים לנשים, לילדים עד גיל תשע, ושהם ישאלו מה יסייע להם לצאת לעבודה, היה כמובן מסגרות חינוכיות עד שעה סבירה, על-מנת שהם יוכלו לצאת לעבודה.
בעצם, מה שהחליטו עכשיו, עומדים להחליט בחוק ההסדרים ולכן זה דיון מהיר ולכן חשוב מאוד שפה הוועדה תאמר את דברה ויכול להיות שנצליח לעצור את זה, בעצם מקצצים בשני דברים – אחד, החליטו לצמצם את הפרויקט. הפרויקט אמור להיות מגיל שלוש עד גיל תשע, לפי המלצות טרכטנברג, הממשלה רוצה לקצץ משלוש עד שמונה. כמובן שחוץ מחיסכון בכסף, אני לא רואה סיבה נוספת, כאשר צריך לזכור שילדים עד גיל תשע על-פי חוק לא יכולים לחצות כביש לבד. כלומר, ילד עד גיל תשע לא יכול לעזוב את מתחם בית-הספר לבד וללכת הביתה, גם אם להורה אין סידור והוא מבקש שהילד ילך הביתה. אתה יודע, כשאנחנו היינו ילדים אז היו הרבה ילדי מפתח, היום כמעט וזה לא קיים. אבל גם אם רוצים לאפשר.

כשאנחנו היינו ילדים, יש הבדל קטן בגילים, אז הלכנו חופשי לכל מקום ובכל עת.

גם בגילי, אולי אני מסגירה את גילי, אבל הלכנו. בגיל חמש אימא שלי לימדה אותי לחזור לבד מהגן ועד היום אני שואלת אותה איך היא העיזה לעשות את זה.

היו פחות זאבים ביער.

היו זאבים, לא ידעו שיש זאבים. היו אותם זאבים, אולי היו פחות מכוניות, אבל הזאבים היו תמיד. חוץ מהצדקה כלכלית של חיסכון, אין שום הצדקה עניינית. מדובר פה על ילדים שהם קטנים מדי לצאת לבד מבית-הספר כמו שאמרתי, לחצות כביש אסור על-פי חוק, הם לא יכולים לחזור לבד הביתה. ההורה הופך לעבריין אם הוא מאפשר לילד בן שמונה לחזור לבד הביתה מבית-הספר.

ההחלטה השנייה, הקיצוץ התקציבי הנוסף הוא בעצם טרכטנברג המליץ להתחיל באשכולות אחד עד שלוש ופיילוט בירושלים שהוא אשכול ארבע ומה שרוצים כרגע לקצץ בחוק ההסדרים הוא בעצם לקבוע שלא תהיה המשכיות לתוכנית, זה יישאר על אשכולות אחד עד שלוש. לא תהיה הרחבה לשאר האשכולות וכמובן כרגע ירושלים, שהיו מעין פיילוט, נמצאים בסכנה גדולה יותר כי הורים תכננו על השנה הבאה על צהרונים במחיר מוזל. העוֹבדות, יש פה כמובן חוסר יציבות תעסוקתית, חוסר היציבות התעסוקתית הזאת גם משפיעה באופן ניכר על העוֹבדות עצמן, אבל גם משפיעה על ההורים, משפיעה על היכולת שלהם להעניק לילדים את מה שילד צריך בגיל הזה, על היכולת לתכנן קדימה תוכנית עבודה, על פיקוח הולם. כל הנושאים האלה, אני חושבת שיעלו פה הנציגים. אני חושבת שחשוב לדון ושהוועדה תקרא לממשלה לשקול מחדש.

כן, תודה רבה. אני מבין ממכתבים שקיבלנו בוועדה מחלק מהגורמים שהבעיה שבטח תעלה פה על השולחן היא לא רק מה שאת מעלה, חברת הכנסת רוזין, אלא בעצם גם כל נושא תנאי ההעסקה של הגננות והמסייעות שרצו להיטיב והם נמצאו - - -

הופרטו, כרגע.

כן, אבל הופרטו בצורה כזו שבעצם פגעו, נפגעו בצורה משמעותית תנאי העבודה של מי שעוסק במלאכה. אולי שמע ממך, מנכ"ל עיריית ירושלים. בבקשה.

אני רוצה להשלים את מה שנאמר פה לגבי החלטת הממשלה. החלטת הממשלה, נדמה לי שהתקבלה בפברואר 2012, היתה להתחיל פיילוט בירושלים מתוך מגמה להעלות את זה אחר-כך לערים ורשויות ברמה סוציו אקונומית עד רמה תשע והכוונה להתחיל את הפיילוט בירושלים היתה כי רצו לראות מה המשמעות של תשלומי הורים חלקיים ותשלומי עירייה, כי ברשויות ברמה סוציו אקונומית אחד עד שלוש, ההורים לא משלמים בכלל.

וטוב שכך.

כשהחלטת הממשלה התקבלה, היא התקבלה גם, בנוסף, עם מבחן תעסוקה ברשויות אחד עד שלוש. רצו שהורים שיוצאים לעבודה, כדי לעודד תעסוקה, יקבלו את ההטבה הזאת והורים שלא יוצאים לעבודה, לא יקבלו את ההטבה הזו, אלו שעומדים במבחן תעסוקה. לאחר מכן שר החינוך, נדמה לי זה היה בחול המועד בפסח, עשה תיקון להחלטה שברשויות ברמה סוציו אקונומית אחד עד שלוש, הורידו את מבחן התעסוקה ואז לא נשאר כסף בהחלטת הממשלה והודיעו לנו בירושלים שלמרות שרצו לאפשר לנו להיכנס השנה לפיילוט ראשוני של צהרונים, לא יאפשרו לנו את זה כי הכסף שרצו לייעד לנו הלך להורים שלא עובדים ברשויות אחד עד שלוש.
אנחנו נלחמנו, קיימנו מאבק כדי שבכל אופן יתקיים הפיילוט בירושלים, מתוך הבנה שהדבר הזה, ואני ארחיב בזה בהמשך, הוא מאוד מאוד חשוב לעיר, מאוד מאוד חשוב לאוכלוסייה היצרנית, חשוב מאוד באמצעותו להציל את העיר מתהליכים מאוד לא טובים שהיא היתה נתונה בהם בעשרים השנים האחרונות ואני לא אפרט פה כרגע. נלחמנו את המלחמה ובספטמבר, לאחר פתיחת שנת הלימודים ולאחר שהפעלנו את המערכות הסמי-עירוניות או הרשתות שעבדו כל השנים, כבר היה בעבודה, הודיע לנו האוצר ומשרד החינוך שבכל אופן הצליחו לגייס סכום של 65 מיליון שקל שהוא נותן בערך בין שליש למחצית היקף הצהרונים הכולל ושאנחנו יכולים לצאת לדרך. הבעיה היתה שלא התארגנו, הבעיה היתה שהמערכות הקיימות כבר עובדות ונמצאנו בדילמה. יכולנו להגיד לאוצר – תודה רבה, תבואו בשנה הבאה, זה מאוחר מדי ובכל אופן מתוך הבנת החשיבות, עשינו מאמצים גדולים וזה חשוב, כי בירושלים יש שלושה מגזרים גדולים – מגזר כללי שמכיל את האוכלוסייה הכללית והדתית לאומית, אוכלוסייה ערבית במזרח ירושלים והאוכלוסייה, המגזר החרדי. אני אפריד תכף בין שלושת המגזרים האלה, למרות שזה קצת מורכב.
נאלצנו במגזר הכללי לפרק את המערכת הקיימת שהיתה, היתה מערכת שהופעלה דרך המנהלים הקהילתיים, שעלות צהרון בה בין השעות אחת וחצי לארבע היתה 815 שקלים להורה לחודש, לילד, נאלצנו לפרק את המערכת הזאת ולהקים במקומה מערכת אחרת.
המערכת האחרת הזו גם היא בוצעה דרך החברה למתנ"סים שהיתה אחת הזכייניות של משרד החינוך במכרז הזה ,אלא שהפעם העלות הכוללת שהמדינה וההורים משלמים היא כ- 500 שקל, מה שבעצם הוריד מאוד את הרמה שהיתה קודם במנהלים הקהילתיים במגזר הכללי והיכולת לתת שירות שהיינו רוצים להיות שירות איכותי בצהרונים האלה.

500 זה הסך-הכל?

מדינה והורים ביחד, אני תכף אפריד את זה. כאשר אנחנו הגענו עם האוצר ומשרד החינוך להחלטה כמה ישלמו ההורים. בגדול, הורים שכן עובדים, עומדים במבחן תעסוקה 1.25 הורים עובדים ישלמו 105 שקלים לחודש סך-הכל, והורים שלא עובדים ישלמו 215 שקלים לחודש. גם כן, הקלה גדולה.
שערו בנפשכם הורים שיש להם שני ילדים, בוודאי שלושה ילדים, זה הרבה מאוד כסף. אם נוסיף לזה את העובדה שהעירייה, למרות שטרכטנברג עדיין זה לא החלטות לגבי הבוקר, זה עדיין לא בחוק עד תשע"ה, בכל אופן הכנסנו את כל ילדי העיר, לא כולל מזרח ירושלים אני תכף אייחד למזרח ירושלים אמירה נפרדת, הכנסנו את כל ילדי העיר, גם במגזר הכללי וגם במגזר החרדי, כך שהחיסכון להורים שקודם גם חלקם שילמו את הבוקר הוא בהרבה מאוד כסף וזה בדיוק לדעתי מה שהתכוונו, להקל על אוכלוסיות הביניים ולחסוך להם 500,000 וחלקם אפילו 2,000 שקלים בחודש, בנטו.

במצב שהיה קיים ה- 800 שקלים לילד, זה היה לכולם או שהיה דיפרנציאלי?

לכולם. זה היה במנהלים הקהילתיים. המנהלים הקהילתיים זה גוף סמי עירוני. אגב, היו גובים בעבר הרבה יותר, אנחנו העמדנו את זה, עירונית, לפני שנתיים על 815 שקלים, לא אפשרנו להם לגבות יותר. המסגרות הפרטיות, אגב, עולות יותר כסף. הסמי עירוניות, הגבלנו אותן ב- 815 שקלים.

האם היה מענה בחופשות בית-הספר?

שנייה. שאלת שאלה מי שהוא זכאי תמ"ת, אנחנו בעצם ארגנו ביחד עם המנהלים הקהילתיים שהם יהיו מאושרי תמ"ת, מה שנקרא היום משרד הכלכלה והורה שהיה עומד בקריטריונים, קרי עובד אבל נמוך בשכר ועומד בקריטריונים של תמ"ת, היה יכול לקבל בין 100 ל- 400 שקלים הנחה. זאת אומרת מה- 815, הוא היה משלם בערך 400. זאת אומרת שנכנסנו עם ציל”ה אפילו להורים שקיבלו 400 שקל ושילמו 400 שקל, הירידה ל- 100 עד 200 שקלים, היה מאוד מאוד משמעותי.

הקריטריונים של תמ"ת הוא רק לגבי מבחן הכנסה?

הורים עובדים ומבחן הכנסה.

לא חשוב מה היקף המשרה?

כן, 1.25.

היקף המשרה של העובדים?

כן.

אני לא, בטח יש בקיאים. אחר-כך יתייחסו, יש בזה בטח בקיאים ממני.

36 שעות. 32 שעות שבועיות.

יש טבלה.

היה 40, ירד ל- 32. לא, זה מאוד מאוד חשוב.

יש טבלה שמפרטת.

אבל מינימום שעות עבודה של 32, לאימא. זה אומר משרה בשלושת-רבעי.

בדיוק, למה אני שואל – התמ"ת, הוא מגדיר משרה 32 שעות. מי שעובד במערכת החינוך, לפני הכניסה לאופק חדש ועובד משרה שלמה 24 שעות, התמ"ת אומר – סליחה, זה לא.

בסדר, אני לא אומר שלא. יש פה כל-כך הרבה נושאים.

אפשר להתפצל פה לעשרות נושאים, תנו לי רגע להציג. יש פה, אני רואה את האנשים, יש פה אינטרסים שונים.

אני דואג לעובדי משרד החינוך.

אני חושב שאני מסוגל להציג את הראייה המערכתית הכוללת, אחר-כך אפשר להתפצל לכל נושאי משנה שרוצים.

הצטרף אלינו חבר הכנסת שמעון אוחיון וחבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה.

אני התבקשתי מהחבר הקבוע לכבד את הוועדה.

בבקשה.

אני אומר רגע לגבי המגזרים האחרים. קודם כל לגבי המגזר הערבי במזרח ירושלים – המגזר הערבי במזרח ירושלים, בגלל עניין חברתי, תרבותי, לא הצטרף לפרויקט הזה. מדוע? מכיוון שהורים במזרח ירושלים, אגב שרובם לא מגיעים כדי 1.25 הורים עובדים. ובכל-זאת לשים את הילד שלהם לשעתיים אחר-הצהריים ולשלם על זה אפילו רק 200 שקל, הם לא עושים את זה. אין, התרבות הזו לא קיימת, לא עשו את זה גם בעבר.
אנחנו חושבים שזה דבר חשוב, ניסינו לעודד אותם. עד היום לא הצלחנו ויותר מזה הגענו עם האוצר להבנות שמה שנצליח לפתוח במזרח ירושלים נחיל עליו כללים מקלים, לא יהיה מוגבל תקציבית, עדיין לא הצלחנו אבל זה לא בגלל חוסר רצון. זה עניין תרבותי שלא פותרים אותו בשנה. אנחנו נמשיך השנה לנסות, לפתוח צהרונים אחר-הצהריים, הם מעדיפים לשים אצל הסבתא, אצל הדודה, גם אם האימא יוצאת לעבודה, זה לגבי מזרח ירושלים.

אבל זה גם יפגע במעונות, לא רק בצהרונים, מיצוי כושר השתכרות.

אני לא נכנס עכשיו לשאלה.

אולי זה ישנה את ההחלטה. כשזה חרדים, זה לא נורא, בשביל ערבים, נניח גם אם אין להם תרבות לשלוח לצהרונים אבל התרבות או ההכרח לשלוח למעונות הוא ודאי הכרח ושם אם תבקש את כושר ההשתכרות זה גם יכול להיות בעיה אבל בסדר.

זה ביצה ותרנגולת. אם יהיו צהרונים יותר נשים יצאו לעבוד ואז יזדקקו למעון.

בדיוק בשביל ההבנה הזו וזה לא הפעולה היחידה שעיריית ירושלים נוקטת כדי לנסות להעצים את מזרח העיר ולתגבר שם את התעסוקה. יש דברים חיוביים שקורים, לא מספיק, רחוק מזה, אבל זה לא הדיון היום. אפשר לפתוח פה הרבה נושאי דיון נוספים.

לגבי המגזר החרדי – המגזר החרדי. היו בו במסגרות שהעירייה יש להם שליטה כזאת או אחרת עליה. במגזר החרדי לא כל המסגרות, בניגוד למגזר הכללי ומזרח ירושלים, לא כל המסגרות אנחנו יודעים עליהן, יש מסגרות שאנחנו לא יודעים עליהן בכלל זה נובע מהאפיון של פיצולי המשנה. היו כ- 130 מסגרות במגזר החרדי, ותכף נדבר על מה פתחנו חדשים, שהיו נתמכי תמ"ת בעבר ושם ההורים משלמים סדר גודל, זה נורא משתנה באמצעות הרשתות כ- 400 עד 500 שקלים. מה שהיה במסגר הכללי 815 שקלים, בחרדי היה כ- 500 שקלים. אז עד כאן לגבי מה שהיה בשנה שעברה ומה נאלצנו לעשות.

עכשיו לגבי המוצר. המוצר שהמדינה מימנה והמדינה החליטה עליו והמדינה יצאה עליו למכרזים, קודם כל ברשויות אחד עד שלוש, וגם אצלנו, הוא מוצר שהוא מוצר,, תלוי על איזה מגזר. אם אתה מסתכל ברשויות אחת עד שלוש או יכול להיות שאם אתה מסתכל על המגזר החרדי בירושלים שכך היו בו בעבר העלויות כ- 500 שקל לצהרון, כי זה באמת כשאתה לוחץ את העסק הזה עד הסוף כנראה ככה זה עולה פחות או יותר, אז שם ההבדל הוא לא גדול.
במגזר הכללי, דתי לאומי וחילוני ומסורתי שהורדת מצהרונים של 815 שקלים לצהרונים של 500 שקלים בהכרח הורדת את הרמה. היו שם שניים או שלושה חוגים. הורדת את זה לחוג אחד, היה שם פיקוח על 40 גנים מפקחת עכשיו זה על 80 גנים. המדדים שנקבעו במכרז שהמדינה הוציאה והחליטה עליו הם היו פחות טובים ממה שהיה במגזר הכללי. בין השאר, הסייעות והגננות, הגננות פחות כי הגננות דווקא בחלק מהמקרים מה שהמדינה עשתה דווקא אלה שהן מוסמכות ויש להן תארים דווקא הרוויחו במכרז של המדינה יותר אבל הסייעות נפגעו כי במכרז של המדינה שכר הסייעות הוא שכר מינימום, אם אני לא טועה הוא 23 שקלים ו- 80 אגורות לשעה. לא רק זה, שהוא גם שכר שעתי.
אמור מעתה שהן גם מקבלות משכורת מינימום על השעתיים – שעתיים וחצי וגם חודש שיש יותר חגים אז הן לא משתכרות ועוד כל מיני דברים. הרבה מהיושבים פה בחדר נמצאים סביב העניין הזה, אנשים חשובים ומכובדים בירושלים.

למה מדינה שאמרה בעצם בירושלים פיילוט לא אמרה לכם – קחו את המערך שלכם שהיה קיים, קחו את ה- 65 מיליון שאני מבין שהוקצו לזה, מה אתם מורידים מה- 800, אני מניח שזה לא היה מגיע ל- 200 זה היה מגיע אולי ל- 400 אבל תפעילו.

ביקשנו שיאפשרו ב- 65 מיליון שקל לאפשר לנו לקנות את מה שאנחנו חושבים שנכון אבל המדינה אמרה יש לזה השלכות רוחב ולכן היא לא אפשרה לנו את הדבר הזה, תכף אני אדבר על הפתרונות שנתנו שהם פתרונות מסוימים. יגידו לך חלק מהיושבים בחדר שהם לא מספיקים ובחלק מהדברים אני מסכים. אני אדבר על השנה בפועל ועל השנה הבאה ואני בזה אסיים.

מה נעשה בפועל? את כל המגזר הכללי, כ- 140 צהרונים, העברנו לחברה למתנ"סים אגב מתוך רצון למה השארנו את זה בחברה למתנ"סים? כי החברה הירושלמית היא מאוד חזקה והמנהלים הקהילתיים בירושלים זה מוסד מאוד חזק, הוא הרבה יותר מאשר המתנ"סים ברחבי ישראל. מינהל קהילתי זה לא מתנ"ס, זה נושא לשיחה לא כרגע. ורצינו להמשיך להפעיל את זה דרך המתנ"סים. כי זה מחבר את ההורים אל המתנ"סים ואל הפעילות האחרת של הצעירים והמבוגרים והנכים והנשים והיה לנו חשיבות להמשיך לעבוד דרך המתנ"סים ונכנסנו לתקופה לא קלה.

דרך המרכזים הקהילתיים, לא המתנ"סים.

כן. החברה למתנ"סים שמפעילה בירושלים את המנהלים הקהילתיים.

בירושלים זה נקרא מינהל קהילתי, בארץ זה נקרא מתנ"סים. החברה נקראת החברה למתנ"סים בכל הארץ, יש לה סניף בירושלים.

לא לא, אני מכיר את החברה למתנ"סים, היא מפעילה את זה?

נכון.

בירושלים יש מבנה מיוחד.

אני יודע.

מבנה חזק, מאוד טוב והוא יוצר קשר חשוב מאוד בין הרשויות, בין העירייה לבין התושבים אבל נדלג על העניין הזה.

זה לא דמוקרטי מפני שלא נעשו בחירות אבל חוץ מזה הכל בסדר.

בסדר, אי-אפשר לתקוע לנו דרך הדיון הזה את כל הבעיות של ירושלים. טוב. לעצם העניין. את המגזר הכללי, כ- 140 צהרונים העברנו ממנהלים קהילתיים בעבר למתנ"סים שמופעלים דרך מנהלים קהילתיים אבל בעלות הרבה יותר נמוכה ועלות הרבה יותר נמוכה להורים ופתחנו בערך עוד 20 צהרונים חדשים.

נשאר באותו מקום, רק תחת ארגון אחר?

פחות או יותר באותו מקום, אבל נאלצנו לפטר את הצוות ולגייס אותו מחדש. חלק מהבעיה שהיתה במעבר באמצע שנה שזה היה דבר מאוד מאוד לא טוב והתחלו להפעיל את הדבר. אבל כשבאנו להפעיל ראינו שהמודל הוא מאוד בעייתי, מכיוון שפתאום, לסייעות שהמנהלים הקהילתיים, כשעלה להם 815 שקלים ילד שילמו להם 30 פלוס שקלים לסייע, חלקם קצת יותר חלקם קצת פחות, פתאום אתה גם הופך אותם לשכר מינימום וגם שעתי והדבר הזה בעצה אחת עם ועד ההורים ונמצאים פה ועד ההורים של העיר, ועם ההסתדרות החדשה שמייצגת אותם הגענו להחלטה, רק במגזר הכללי, לייצר מוצר אחר כדי לא ליצור גם השלכות רוחב לשאר הארץ.
הארכנו את הצהרונים במקום עד ארבע, עד ארבע וחצי, כי ההורים גם רצו את זה, כי הם אמרו – אנחנו באים מהעבודה הרבה יותר נוח לנו לאסוף את הילדים בארבע וחצי. תמורת זה אפשר לקחת תוספת מההורים ועל הדבר הזה באמת באמת הוספנו עוד כסף תוספתי והעלינו את שכר הסייעות מ- 23.80 ל- 33 שקלים לשעה.

איך אפשר להעלות מ- 23.80?

דרך גבייה נוספת מההורים שהגיעה עד כדי 110 שקלים להורים, כלומר במקום 105 – 215, במקום 209 – 314, ההורים שילמו תוספת 110 שקלים, קיבלו בזה עוד חצי שעה, זה לא דבר מבוטל אבל דרך העניין הזה גם העלינו את שכר הסייעות.

אין לך תוכנית של יום לימודים ארוך, לא היה לך עד עכשיו?

רגע, רגע, אורי.

אגיע לדבר על השנה הבאה, אני אגיע לזה.

אורי, שנייה. בטבעו של דיון מהיר שהוא צריך להיות מהיר ולכן הזמן שלנו גם מוגבל.

אני אנסה לקצר.

דיון מהיר זה בזמן שנותנים לוועדה לדון - - -

אורי, חבר הכנסת מקלב.

נכון, עשרה ימים מהרגע שזה מוגש.

לא, זה הדיון המהיר.

אבל אני חושבת שחשוב שנשמע גם את הדברים.

אנחנו מתווכחים על אותו דבר, בסוף אני רק רוצה להגיד שהדיון הזה יהיה לא ארוך ואני רוצה שנלמד ולכן בואו נתמקד בעיקר, כי יש המון נושאים בצדדים. בבקשה.

אז הוספנו 110 שקלים להורים, קנינו עוד חצי שעה ואפשרנו להעלות את שכר הסייעות ל- 33 שקלים, שזה מצוין. הוצאנו גם מקופת העירייה הרבה מאוד כסף תוספתי כדי למשל לתת פיקוח לא על 80 גנים, כמו שהמכרז נותן אלא על כל 40 גנים. הוספנו הרבה מאוד כסף לעוד הרבה מאוד מרכיבים כדי להפוך את המוצר הזה ליותר איכותי והמוצר היום, האם הוא מספיק איכותי? התשובה היא לא. האם הוא הרבה יותר איכותי ממה שהמדינה מאפשרת ברשויות אחד עד שלוש? התשובה היא בסדרי גודל, אם אתם רוצים לשמוע את המספרים אני אתן אותם. אנחנו היום נותנים מוצר שבמגזר הכללי ששוויו כמעט כפול ממה שהמדינה מאפשרת לנו.

במגזר החרדי ביקשו לא לעשות שינוי מסיבות שאני לא אפרט אותן פה כרגע, ביקשו להישאר במודל הישן ולא רצו לא להאריך ולא לעשות תוספת ולא שום דבר. גם שם זה היה פחות אטרקטיבי, כי כפי שאמרתי, כשאתה מתחיל מ- 500 ומקבל 400 שקל הנחה, אז ה- 100 מול 105 הוא אולי 209, זה לא אטרקטיבי ולכן בחרדי פתחנו רק 80 מסגרות חדשות. 130 מסגרות בחרדי נשארו עדיין נתמכי תמ"ת, כפי שהיו.

המתנ"סים לא מפעילים עבור הציבור החרדי?

לא. הרשתות.

נווה יעקב לא מפעיל?

הלוואי, אמן, מהפה שלך לאוזניים שלהם, התשובה היא שבירושלים מה שמפעיל את החרדי זה הרשתות, גולדנופ ואחרים, ואני חושב שאתה מכיר אותם.
עכשיו לגבי השנה. המדינה קיבלה החלטה להפסיק את הפרויקט בירושלים, כמו גם את כיתה ג' באחד עד שלוש וכמו עוד הרבה דברים אחרים מפאת קיצוצים. אנחנו ראינו את האור בעיניים של ההורים שפתאום חוסכים 1,000 שקל, 500 שקל, 2,000 שקל, אלה שיש להם שניים ושלושה ילדים זה דבר נפלא זה בדיוק מה שהמדינה התכוונה, על-פי הבנתי במתווה טרכטנברג.
חוץ מזה שילדים שממשיכים להיות בגן, אגב, זה גם בבית-ספר ב-א' עד ג', זה דבר נפלא. ובטח עם כל הילדים, מי שרוצה. באנו בשיח ובמשא ומתן עם האוצר ועם משרד החינוך, הצגנו את הלקחים שלנו משנה שעברה ויש כרגע הסכמה שאני מקווה שהיא תסוכם בימים הקרובים שלמרות החלטת הממשלה וחוק ההסדרים נמשיך את הפרויקט על מינון יותר נמוך בירושלים ולכן אנחנו עומדים וזה מה שהצענו בלית ברירה, מאונס, לא מרצון לצמצם את ילדי כיתות א' עד ג' מהפרויקט, אותם להחזיר למצב של קודם, קרי איפה שיש א' עד ג' שיחזרו למתווים הקודמים של 800 ו- 900 ו- 1,000 שקלים זה דרך אנחנו בכללי עושים את זה דרך בתי תלמיד בחרדי עושים את זה דרך תמיכת תמ"ת ונתמקד בגני הילדים. למה? כי היות וכל הרעיון הוא שההורים יצאו לעודד תעסוקה בעיקר, גם דברים אחרים אבל לעודד תעסוקה, הורה או אימא שאין לה פיתרון לילד שלה בכיתה ב' או א' כמו שאמרת שחזרת, ידעת לחזור הביתה ולהכין לעצמך. אם ילד בגיל שלוש או ארבע לא יהיה לו פיתרון האימא לא תלך לעבוד. האם היינו רוצים להמשיך להפעיל בבתי-הספר? בוודאי, בוודאי. זו עמדתי ומותר לי להציג את עמדתי.

אז אימא תצא לעבודה ואז כשהילד יגיע לכיתה א' - - -

אני מבקש, חברים, אם אתם רוצים להגיע לאיזה שהוא סיכום בוועדה, אז אני מבקש להתנהל כמו שצריך.

אנחנו היינו מאוד רוצים שהמדינה תמשיך לתקצב אותנו, לא ב- 65 שקלים, ב- 200 מיליון כפי שחשבנו שנקבל השנה. הלוואי. נחיל את זה על כל העיר, על כיתות א' עד ג'. האלטרנטיבה אגב שלא יהיה כלום, אגב, השאלה היא לא מה - - -

הטענה היא לא כלפי העירייה, היא כלפי האוצר. אמרנו את זה בדברי הפתיחה.

לכן אנחנו הצענו לאוצר, אני לא רוצה להיכנס עכשיו לסכומים, כי אני מקווה שזה יסוכם היום, יש אחרי הצהריים אני מקווה דיון מסכם עם האוצר ומשרד החינוך. משרד החינוך ככלל, ככל שאנחנו קיבלנו מכתב ממנו בימים האחרונים, תומך בעניין, משרד המשפטים התנה את זה בזה שהאוצר והתמ"ת התחייבו שהעובדה שאנחנו יורדים מ- א' עד ג', הורי א' עד ג' שיתאפשר להם, שזכאים לתמ"ת, לא ייגרע זכותם לקבל את כספי התמ"ת, כמו שאגב עשו באחד עד שלוש, בכיתה ג', רצו להבין שהיות ויש פה שלושה גילאים, שמי שזכאי לתמ"ת, ימשיך לקבל תמ"ת ואנחנו נקבל את ההתחייבות אני מקווה ממשרד התמ"ת בימים הקרובים, ועל כך אנחנו עובדים, תכף נשמע גם את התמ"ת, ונוכל להתרכז כדי להציל.

מה קורה לילדי א' – ג', באופציה המקוצצת הזו, שירצו לחזור למתווה הקודם?

על זה אנחנו עובדים עם התמ"ת והתמ"ת תכף יציג את עמדתו.

לאו דווקא התמ"ת, אלא הורים ש- - -

תראה, בחרדי יש - - -

לא לא, בכללי.

בכללי יש לנו מסגרות בתי תלמיד מכיתות א' עד ג', הם עבדו בשנה שעברה במחיר של בערך 900 שקל לתלמיד, הם ירדו בזכות ציל”ה לסדר גודל של 200, הם יחזרו לקודם. מה שהיה הוא שיהיה.

זאת אומרת השירות הזה שניתן קודם לכל, הוא יינתן?

באמצע השנה נתנו את אותו שירות, אבל במוזל, וזה יחזור לקדמותו. לו יהיה לנו, כל שקל שיהיה, אנחנו ניתן.

דבר אחרון לגבי הסייעות. אנחנו מבקשים מהאוצר ואנחנו במשא ומתן איתם על הרבה מאוד בקשות לטייב את המוצר. אנחנו מבקשים מהאוצר לאפשר לנו, כולל אם יידרש באמצעות תשלומי הורים כי גם את זה מאשרים לנו, אנחנו לא רשאים לפעול עצמאית, לאפשר למעבר בשכר הסייעות לא רק ל- 33 שקלים במינימום, אגב, סייעות יותר ותיקות מקבלות יותר מ- 33 שקלים, אלא גם לשלם להם שכר חודשי. זו הבקשה שלנו, זו התביעה שלנו מהאוצר. אני מקווה שבימים הקרובים אנחנו נוכל לצאת בבשורה בעיר. עד כאן, תודה.

תודה. חבר הכנסת מקלב.

תודה רבה לך, אדוני היושב ראש וגם למיכל רוזין שיוזמת את ההצעה. אני באתי, באמת שמעתי את מנכ"ל העירייה ואני יכול באמת להוקיר את הפעולות שהם עושים במסגרת הקיים, במסגרת התקציב שיש לו, לתמרן בצורה כזאת או בצורה אחרת, באמת הוא הרחיב את היריעה.

הכל במסגרת התקציב. אני מבין שעיריית ירושלים הוסיפה מתקציבה.

כן.

לא רק זה, במסגרת התקציב ופלוס גם מתקציבה ושיתוף הפעולה שיש, אני לא נכנס לעניין הזה. אבל אני חושב שגם יוזמת הדיון וגם אנחנו בעצם לא רואים אותם ככתובת, אנחנו רואים את המדינה ככתובת, האוצר ככתובת ואנחנו שואלים למה ירושלים היא אחרת ממקומות אחרים.
ההיסטוריה היא מאוד קצרה, היא לא היסטוריה ארוכה. הממשלה בעקבות דו"ח טרכטנברג, רואה לסבסד ולהפעיל מערכת של צהרונים באשכולות מסוימים וירושלים היתה חלק מהם. זאת אומרת, החלטה מיוחדת על ירושלים. אשכולות מאחד עד שלוש, פלוס גם כן ירושלים. בפועל, אולי זה התעכב, אבל זה התעכב שוב פעם כנגד החלטת הממשלה, כנגד מה שהחליטו, אולי הפעילו את זה יותר מאוחר מסיבות כאלה ואחרות, אבל כשהממשלה קיבלה החלטה חדשה לשנת 2013, 2014, היא קיבלה החלטה אחת – איפה שהיה הוא שיישאר, לא מוסיפים מקומות חדשים בשונה מהתוכנית היתה שבשנת 2013, 2014, יגדילו את זה כשהיתה החלטה שזה ילך בצורה מדורגת, אז הקיצוצים היו באופן כזה, איך המדינה, איך הממשלה קיצצה, אמרה שאנחנו לא נרחיב לאשכולות נוספים, מה שהיה הוא שיהיה ומורידים, במקום כיתה ג', לכיתה ב'. זה מה שאני יודע, זאת היתה החלטת הממשלה.
עכשיו ירושלים, אני מבין שזה בעצם עומד מאחורי הרעיון לדון כאן בוועדה בדיון מהיר, ולשאול – למה ירושלים או האוצר והמדינה לא עומד בהבטחותיה ובהחלטותיה, שהיא החליטה שמה שהיה הוא שיהיה וירושלים היא לא אחרת משאר האשכולות והרצון והצורך בירושלים הוא לא פחות ממקומות אחרים. לכן, באיזה שהוא מקום בכל נושא הצהרונים מהרגע הראשון, ירושלים היתה איזה בן חריג, אולי בגלל שהמצב הסוציו אקונומי הוא לא בדיוק, אבל כשקיבלו החלטה מיוחדת על ירושלים זה בגלל שלירושלים יש חשיבות מיוחדת בעניין הזה והפועל היוצא מזה שהיום אנחנו עומדים בפני, זאת אומרת, מה שעושה העירייה, בגלל חוסר בתקציב, בגלל שהתקציב הוא רק חלקי ולא כפי החלטת הממשלה, מוציאה כל מיני אלטרנטיבות ואחת מהן שאני חולק על זה מקצועית חולק על זה באופן המעשי, שילדי בית-ספר בכיתות א' ו- ב' זקוקים לפחות מילדי גן. אני דווקא חושב שלפעמים בבית-הספר צריך יותר, בגנים, אני מכיר גנים שגומרים יותר מאוחר מבתי-ספר. ילדים בכיתה א' גומרים כמה פעמים בשבוע בשעה 12 ובגנים גומרים יותר מאוחר, בשעות הלימוד. אז איפה יש צורך יותר?

לא, אין ויכוח שגם אלה וגם אלה זקוקים.

אין הבדל בין ילד בן חמש וחצי לשש וחצי.

העניין הוא שהאימא צריכה ללכת לעבוד בשקט, יש שינוי שהוא לא משמעותי בגיל הזה בין כיתות א' ו- ב' לכיתות הגן.

עכשיו, אדוני משפט אחד. שונה נושא צהרונים במעונות מכל סבסוד אחר ולכן גם דו"ח טרכטנברג התמקד בעניין הזה. בשאר הדברים אנחנו נותנים תקציבים ופעולות כאלה. בנושא של מעונות וצהרונים שזה המקביל, בא ואומר, לפי גם מחקרים שהתמ"ת עשה, מה מדרבן ומה הוא המחולל, מביא את האישה ללכת לעבוד, זה לא הולך ככה – האישה עובדת ואחרי זה מקבלת, ואחרי זה מחפשת סידור לילדים, זה עובד בדיוק הפוך ובשביל זה מגיעים המעונות. אישה מחפשת איזה סידור לילדים. אם היא עובדת, היא יכולה להמשיך ואז היא מחליטה או שהיא ממשיכה לעבוד, או שהיא מתחילה לעבוד וזאת המציאות כל אחד כהורה יודע את זה וגם המציאות לפי מחקרים שנעשו.
לכן באה המדינה ואומרת – אנחנו רוצים למצוא מסגרות מתאימות ודברים כאלה, שיאפשרו לנשים לעבוד. ולכן גם קבעו שמי שיהיה, בצורה כאן, הסבסוד הולך כאן בדיוק הפוך. אם האישה מרוויחה פחות, דהיינו שהיא עובדת פחות שעות, היא מקבלת פחות הנחה אבל במעונות, מדוע זה עובד בדיוק הפוך, היה צריך להיות כך שמי שמרוויח פחות משלם פחות, לא, מי שמרוויח פחות בגלל שהוא עובד פחות המשרה שלו, או שהוא לא זכאי בכלל.

לא, יש פה מה שנקרא תמ"ת, שמקבלים על-פי מבחן הכנסה ויש את המבחן השני, שהוא המבחן של התעסוקה.

חוץ ממבחן הכנסה יש שני מבחנים, מבחן הכנסה, אבל בקריטריון המבחן הראשון הוא האם אתה עובד משרה מלאה.

לא, זה עכשיו בסבסוד.

לא, לכל אורך הדרך. בתמ"ת ובמעונות באופן שוטף, בלי התוכנית החדשה, באופן שוטף.

אבל גם מבחן הכנסה.

מבחן הכנסה ודאי, אבל המבחן הראשון זה מה היקף המשרה שלך ואז על זה חל. אומר חברנו, שמעון למה מורות, בגלל שאלה מהמשרה מלאה זה פחות שעות ולא מכירים, זה נושא אחר שהוועדה הזאת, ועדת החינוך, התייחסה לזה בעבר וחשוב מאוד שתידרש לזה גם בעתיד.

אופק חדש גרם להרבה מהמורות עכשיו להזדקק לצהרונים מה שהן לא היו נזקקות קודם.

עכשיו כשאנחנו אומרים עכשיו כאן להחיל את כושר השתכרות, דהיינו כשמסתכלים גם מה הבעל עושה זה דבר מעוות במהותו. כשבאים ואומרים – האישה תקבל את הסבסוד רק במעון שיאפשר לה רק אם גם הבעל שלה, והבעל מעל רבע משרה.

נדמה לי שבעל, יש הלא קריטריונים. בעל שלומד.

לא, ביטלו את זה. זאת אומרת, אנחנו יודעים מה הטעם.

לא לא, בעל שלומד זה נחשב ל- 25%.

לא, זה לא נחשב. זה לא נחשב ל- 25%, זה חלק מהתקנה גם כן ואת זה רוצים בעבר להעביר מהמקום הזה ציבור אוכלוסייה מסוימת.

שרוצים שהוא יצא לתעסוקה.

אז מעבר לחלק הערכי, אבל גם במבחן המעשי, החלק שהאוצר ממונה עליו כדי לעודד, אז מה יקרה, מה אנחנו יודעים, יש כאן אנשים יגידו – אם לא יסבסדו את המעונות מה היא תעשה, האישה? יש ספק שהיא לא תלך לעבוד? התועלת מהישיבה הזאת לבוא להגיד גם לאוצר וגם לשר האוצר – אדוני, אם אתה חושב, ואני אומר את זה גם לנו כחברי כנסת, שאנחנו פוגעים רק באוכלוסייה מסוימת ולכן אפשר לעשות מה שרוצים בעניין הזה, בנושא הזה ובעוד נושאים, הנושא הזה הוא נושא בולט, ראינו את זה גם בתלמידי חוץ לארץ, כמה חוסר היגיון כלכלי אמיתי של האוצר לבטל את כל התמיכה המינימאלית.

אורי, אורי. אל תיכנס לסמטאות ללא מוצא.

במקרה הזה, התוצאה של הדבר הזה כל מה שאומרים, כל מה שאומרים שמצד אחד אומרים שרוצים לדרבן לצאת לעבודה, וזה מה שגם טרכטנברג רצה שיעודד עבודה אנחנו פועלים ועושים בדיוק הפוך.

נסיים, נסיים, אורי.

אבל אם אתם תבינו בשולחן הזה אין חרדים ושזה פוגע בעוד אז אולי תצא התבונה.

אנחנו נאבקים גם את מאבקם.

מי מייצג את הגננות, סייעות?

אני מכוח לעובדים. הסייעות הצטרפו אליו בחודשים האחרונים. קודם כל, אנחנו מברכים על מה ששמענו כאן שיש סיכוי גבוה שהסבסוד יישאר לפחות להורים בגני ילדים, אנחנו מאוד שמחים על זה, אנחנו חושבים שזו תוכנית מאוד מאוד חשובה, חשוב שהיא תישאר, חשוב שהסבסוד יישאר.
אני חושב שהמסר המרכזי, שחשוב לנו להעביר זה שהסבסוד הזה לא יכול להיות על הגב של העובדות, הוא היה השנה על הגב של העובדות.

אני רוצה לשאול אותך קונקרטית. אני מבין שעיריית ירושלים תיקנה מ- 23 שקלים ל- 33, זה סביר, אני לא רוצה להגיד שזה בשמיים.

אני אתייחס לזה. עובדות הצהרונים, בערך 60%, העובדות הוותיקות יותר מבין הסייעות, באמת מקבלות היום 33 שקלים. העובדות החדשות מקבלות 28 עדיין. גם אחרי התוספת הזאת ואחרי שנוספו עוד שלושה שקלים לשכר של הגננות המובילות, לעומת מה שהיה, עדיין יש פגיעה של כ- 15% בשכר שלהם, לעומת מה שהיה לפני התוכנית, כשבעצם מספר הילדים בצהרון עלה מממוצע 20, הוא אמור להגיע עד 30, 31 ילדים בצהרון.
זאת אומרת, העבודה היא פי אחד וחצי יותר עבודה, כשלפני התוכנית, כשבגן שהיו בו מעל 26 ילדים, היתה אשת צוות נוספת. בתוכנית עכשיו, תוכנית ציל"ה על-פי הקריטריונים שלה כמו שהיא היום, גם גן של 31 ילדים, עדיין יהיה ללא תוספת.

תוספת על השתיים?

כן, שלישית. כמו שזה היה במתנ"סים, כשהיו 27 או 28 או 30 ילדים בצהרון, היו שלוש נשות צוות, גננת ושתי סייעות. בעצם, כי זה שעות מאוד קשות, זה עובדה מאוד קשה כי הילדים כבר ממש בסוף היום ויש צורך, בוודאי בגילאים צעירים.

התוכנית הזאת פיטרה עובדים שהיו במערכת?

כן. בעצם בפברואר פיטרו כ- 350.

לא, פיטרו כדי לקבל חזרה בתנאים אחרים.

פיטרו וגייסו, נפתחו עוד מסגרות.

אבל לא בהעסקה ישירה, לפי שעה, ועם בעיות של חופש וכדומה, שהן לא מקבלות שכר.

כן. זה לא היה לפני וזה גם לא עכשיו.

לא, לפני התוכנית קיבלו שכר חודשי קבוע, השכר הממוצע היה 2,100 לסייעת ו- 2,400 למובילת צהרון. בעקבות הפיטורים בחודש פברואר, כ- 40% מהעובדות עזבו.

ומי היה המעסיק לפני?

כל מינהל קהילתי העסיק בשכונה שלו. בעצם ההורים שילמו למינהל הקהילתי 815 שקלים והמינהל הקהילתי העסיק את העובדות בצהרונים.

וזה היה שכר חודשי 12 חודש?

זה היה שכר חודשי עשרה חודשים. זה עוד בעיה כי עכשיו הן עובדות מערכת החינוך ומצד שני, כעובדות מערכת החינוך, אף אחד לא דואג להן לתעסוקה בחודש יולי ובחודש אוגוסט. בחודש יולי יכול להיות שחלקן יועסקו, אנחנו מקווים מאוד שחלקן יועסקו בקייטנות שהן של העירייה והצהרונים או של המתנ"סים, אנחנו לא יודעים. בחודש אוגוסט בטח שלא תהיה תעסוקה והן כרגע נמצאות בחוסר ודאות.

לפעמים אני עומד נדהם, אני הלא גם בא מהשלטון המקומי, על איזה פטנטים אנחנו ממציאים לסבך את החיים.

לשלם פחות.

ולהעסיק את עצמנו כולנו, באיזה מין טלאים על גבי טלאים, שזה לא יאומן, זה לא המקרה הראשון.

זו תוכנית מאוד חשובה, אבל במקרה הזה במקום שהיא תהיה תוכנית חינוכית שבה בעצם העובדות יישארו, 40% מהן, 40% עזבו את התוכנית בפברואר, בעצם לא חזרו לעבודה ואנחנו צופים עכשיו משבר דומה ויכול להיות יותר חריף אפילו, כי עכשיו העובדות קיבלו הודעת פיטורין. שרה סלע פה, מתי קיבלת מכתב פיטורים עכשיו? אתמול? אתמול קיבלה מכתב פיטורין וכשאני מניח שיכול להיות כי הרבה מהן לא יחזרו לעבודה, אנחנו לא יודעים אם באמת תהיה את הוודאות הזאת אז לפחות אנחנו יודעים שיהיה מעסיק, אבל אין שום מושג מה יהיו התנאים בשנה הבאה והעובדות שהתאגדו, התאגדו בדיוק כדי לדרוש ולהגיד שהן לא מוכנות להיות מועסקות בשכר שעתי נמוך. השכר צריך להיות לפחות השכר שהיה לפני התוכנית, כי העבודה נהייתה הרבה יותר קשה.

מי מארגון ההורים? בבקשה. אני עושה את זה ממוקד כי אני רוצה שנקבל תמונה ולא נוכל לתת לכולם לדבר, בבקשה.

פשוט אני רציתי לומר בצורה לא מלומדת שגם אני אישה עובדת וכשאישה עובדת מגיע לי לדעת איך אני גומרת את החודש ואני כבר לא מדברת על איך אני גומרת את השנה.

לפי מכתב הפיטורים, מגיע לך לדעת איך להתחיל את החודש.

אנחנו מדברים על מה שהיה כל השנה. כל השנה מכיוון שלא היה לי משכורת גלובאלית, אני לא יכולתי לדעת איך אני מארגנת את התקציב שלי כאישה עובדת. זה דבר אחד.

ברור.

זה באמת נורא פוגע. זה נורא פוגע לקחת כמובן מאליו שבן-אדם מקבל מכתב פיטורים והוא לא יודע מי הולך להיות המעביד, כי אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שעומד להיות מעביד אחר ואנחנו לא יודעים מי הולך להיות המעביד וחוסר הוודאות הזה ממש הורג אותי כבן-אדם, כבן-אדם עובד. אתם מדברים על שעתיים וחצי כאילו שזה כלום, אבל אני עושה הפסקה ברצף החיים שלי, אני רצה כדי לעשות את העבודה הזאת. אני לא יכולה לעשות עבודה אחרת כי העבודה הזאת מחייבת אותי כמעט עד חמש וחצי להיות עסוקה, בחורף אין לי חיים ואני אישה מבוגרת שאני חייבת חייבת לעבוד, כי אם לא אני לא אוכלת. זה הכל.

תודה. בבקשה, נציגות ההורים.

ירושלים הוגדרה כאשכול ארבע. אשכול ארבע זה הסוואה לאשכולות אחד עד תשע, בעצם. ירושלים היא מגוון האשכולות. אני אדבר בשם מעמד הביניים אבל יש בירושלים את כל האשכולות. בשביל לצאת לעבודה, אני צריכה יציבות. אני צריכה מערכת שאני יודעת מי מפעיל אותה, אני צריכה לדעת שהמערכת פועלת לי כל השנה, שזה גם היה אחת המגרעות של ציל"ה, שהיא לא פעלה בחופשות של בתי-ספר.

הצהרונים במתכונת הקודמת פעלו בחופשות בית-הספר?

לא.

היינו מקבלים.

הקודמת? כן.

פעלו להורים שרצו וגם בציל"ה אפשרנו להורים שרוצים.

בתשלום נוסף?

תשלום נוסף.

התשלום הנוסף היה שווה בערך לכמה חודשים בציל"ה, אבל בסדר. אני צריכה את ההנחה. אני צריכה את ההנחה הזאת כדי לגמור את החודש, כדי שאני אוכל לצאת לעבודה, כדי שאני אוכל לגמור את החודש, אבל אני לא מתפשרת על האיכות. אני מאוד רוצה את התוכנית אבל אני לא אקבל אותה בדרך שהיא היתה עד כה.
אני חושבת שגם העירייה מבינה את זה וגם משרד החינוך מבין את זה, שמה שהם הציגו, התוכנית הזאת לא היתה טובה עד הסוף. בעצם, כשאני בתור הורה אני מסתכלת, אני אומרת – הילדים שלי צריכים יציבות, בשביל שלילדים שלי תהיה יציבות הם צריכים שלהורים תהיה יציבות וזה הכל גלגל חוזר שמכניס גם את היציבות של העובדות. זאת אומרת אם לא הכל יציב אז המערכת לא מאפשרת לי לצאת לעבודה. אני לא יכולה ללכת לעבודה בשקט אם אני לא יודעת שהמערכת הזאת פועלת באופן רציף ואנחנו מאוד מאוד תומכים בהמשך ההפעלה של זה, אבל בתנאים באמת המשופרים שצריכים, שתהיה איכותית.

עוד מישהו מנציגות ההורים? משהו חדש, נוסף?

רק מנקודת המבט של הילדים, זאת אומרת.

אז אולי הייתם צריכים להביא את הילדים בני השלוש שידברו.

נכון ולהבין מה קורה שמדובר על גופים, על קבוצות שלא מפוקחות בצורה מיטבית על-ידי התמ"ת אלא רק בצורה חלקית ביותר. הדבר מביא לזה שאין פיקוח על הטיב, על ההכשרה של הצוות המטפל. יש הרבה מאוד מקרים. אנחנו כהורים מקבלים המון המון תלונות על מקרים של אלימות בגנים, על מקרים של חוסר, שנובעים כתוצאה מחוסר סמכות, כי הצוות הוא לא מספיק מיומן. כל הנושא של התזונה, שהוא בכלל נושא שאפשר ככה לקיים עליו דיון שלם וראוי לקיים עליו דיון שלם, על זה שילדים אוכלים בשעה שתיים וחצי בצהריים בעקבות הכנסת אופק חדש, שתיים וחצי בצהריים אוכל מעובד ואחר-כך מתלוננים שיש בעיות של השמנה בקרב בני נוער. זאת אומרת זה הכל מוביל להכל.

מה הקשר?

כשלא נותנים פיתרון כולל ורחב, שמתייחס לכל ההיבטים של טובת הילד אז ככה הדברים נראים ואז רצים ומכבים שריפות. צריך לתת מענה אחד, לרכז את הכל במשרד החינוך, לתת מענה אחד שפותר את כל העניינים. הולכים, מייצרים איזה שהיא תוכנית, מפטרים עובדים, מכניסים את כל המערכת לסחרור, אין לילדים את היציבות וכל זה בשביל שאחר-כך יבואו ויגידו – OK, אז יש גירעון, אז אנחנו מפסיקים את התוכנית. אי-אפשר להתנהל בצורה כזו. ילדים זקוקים לרצף. צריך שתהיה תוכנית אחת רחבה, כוללת, שתהיה בטון מוצק, זאת אומרת שחס וחלילה מחר איראן תוקפת, לא משנה מה, יש תוכנית, היא עובדת, בצורה יעילה.

איך הגעת לאיראן?

זאת אומרת, שכל פעם, כל פעם, זה לא משנה, אבל כל פעם יש משהו אחר שבאים ואומרים – יש תוכנית ואז יש גירעון אז מפסיקים את התוכנית.

אדוני היושב-ראש, רק משפט אחד, לידיעה, כיושב ראש ועדת החינוך. מה שקורה, מדוע הסייעות מתוקצבות במכרז, במכרז שמשרד החינוך הוציא, הוא תקצב אותן ב- 23 בשכר מינימום.

23.80.

23.80. עכשיו מנגד, את הגננות הלכו ותקצבו ב- 50 שקלים.

תלוי. תלוי אם היא מוכשרת או לא.

יפה. עכשיו מה שקורה במקום כמו ירושלים שלא הגננות מפעילות את הצהרונים אלא זה במתנ"סים ולשם הגננות לא מגיעות, אז השכר, כולן שכר סייעות. אם משרד החינוך היה מאפשר במכרז לחלק בשכר לא שהפער, לעשות את הפער הזה בין הסייעות לבין הגננות, אלא השכר הכולל שמשרד החינוך הקציב זה סך הכל כ- 78 שקלים, לחלק את זה לא 50 ו- 23 שקלים, אלא לחלק ל- 35 שקלים לכולם, היית מקבל כאן גם - - -

אורי תודה.

לא להוריד למורות, להעלות לסייעות.

אני אגיד לכם זה קורה בפועל, בפועל משרד החינוך - - -

יש עוד אנשים שרוצים לדבר.

אני רוצה להגיד משפט אחד. אימהות חד הוריות לא יכולות לצאת לעבודה.

רגע, תציגי את עצמך בבקשה.

אני מספר 4 ברשימת מרצ ירושלים. אני מדברת כאימא חד הורית ובכלל כמי שפועלת ומרכזת איזה שהיא קבוצה של חד הוריות. באמת, חשוב שתבינו – אם לא תהיה תוכנית של צהרונים מסובסדת, אימהות חד הוריות לא יכולות לצאת לעבודה. לא יכולות, לא יוצאות. אני עובדת בחצי משרה כבר עשר שנים. אין מה להוסיף.

מישהו עוד מהשטח, משהו חשוב שעדיין לא נאמר?

אני יושב-ראש ארגון ההורים בירושלים. שני דברים אני רוצה להגיד. תחייה מרכזת את נושא הגנים, בנושא השטח, יש לנו באמת אנחנו ממש מרושתים בצורה מאוד מאוד חזקה לשטח ואנחנו שומעים טוב מאוד את השטח ומה שקורה. מאוד חשוב לי להגיד. יש פה גם את הנושא של כוח לעובדים שמייצגים את העובדים ונמצאים פה בקשר רציף עם כולם ויש את העירייה שנמצאת בקשר טוב. אני רוצה להגיד משהו ובאמת כולם עושים מאמצים וכולם מבינים שנעשה פה עוול וקרה פה משהו לא טוב.

פז, אם מותר להגיד, פעם ראשונה יש שיתוף פעולה מלא בין הורים לבין הסייעות באמת ולא משסים את האוכלוסיות אחת נגד השנייה אלא הם פעלו ביחד לשיפור התנאים, זה חשוב מאוד אני חושבת שזה מקרה ייחודי מאוד.

בשביל הילדים.

וזה באמת תהליך של הרבה מאוד זמן והמון ידע שיש פה בתוך התהליך הזה. אני אומר למשרד האוצר – תנו עוד טיפה, באמת מה שחסר זה כבר עוד טיפה. תנו לעירייה את החופש פעולה, לא כזה מסובך אם הוועדה יכולה לצאת בבקשה כזאת למשרד האוצר אני חושב שכולם פה מבינים את הדברים, מבינים שיש פה עוול. זה באמת כמות קטנה של כסף והנזק, הפוך רק אני רוצה להבין, הנזק שיסגרו עכשיו את הפרויקט הזה, הוא יהיה כפול ומכופל כי אתם מחזירים את המצב לא אחורה, אתם מחזירים אותו הרבה הרבה הרבה אחורה. אתם עושים פה נזק עצום, באמת, ממש נזק עצום.

אנחנו הולכים לקצר כי בעוד עשר, 15 דקות, מתחיל פה דיון נוסף. אני מבקש לשמוע את משרד החינוך ואת האוצר. מי מדבר ממשרד החינוך? בבקשה.

אני ממשרד החינוך. אני מנהל היחידה לתוכניות משלימות, שאחראית על הפרויקט הזה. אנחנו נערכנו יחד עם האוצר במשא ומתן מאוד ארוך סביב תוכנית מאוד גדולה שכבר יוסי הציג אותה, של אחד עד תשע וכו' ועם היוודע דבר הקיצוץ, היינו צריכים להחליט בדבר הגדול והיפה הזה, איפה פוגעים. אז באמת, אנחנו נאלצנו לוותר על כיתה ג', כי אמרנו – אם סדרי העדיפויות הם איפה פוגעים, אז כיתה ג' היא זאת שתשלם את המחיר.

זה הולך לפי כיתות או לפי גילאים? זה לא תמיד אותו דבר. יש ילדים יותר מבוגרים, יותר צעירים.

מערכת החינוך, כשמדובר על שלוש-תשע, הכוונה היתה כיתות א', ב', ג' ואנחנו ויתרנו על כיתה ג' ולכן זה החלטת הממשלה בחוק ההסדרים מדברת על שלוש עד שמונה שפירושו א'-ב'. אז זה בעצם היה המחיר הנמוך שנעצו שם. אנחנו במשא ומתן עם עיריית ירושלים שבאמת היה מאמץ מאוד גדול שכניסה, יוסי תיאר את זה בקצרה, על איך בכל-זאת מרבעים את המעגל הזה.

אבל חיים, גם הכניסה לפני שנה בהיקף היותר שלם, היא מאוד מאוד בנויה טלאי על טלאי.

אל"ף, כי התחלנו מאוחר, בואו נשים את זה על השולחן. החלטת הממשלה היתה מאוחרת, כל תהליך המכרוז.

אבל למה אתם לא התחלתם, עיריית ירושלים, במצב שקיים היה, לסבסד אותו. למה היה צריך לעשות מכרזים ולהחליף את כל הצוות ולקבוע מחירים חדשים?

משום שבהחלטת הממשלה שגזרה מאשכול ארבע עד תשע, היה ברור שכל מה שייסגר בירושלים ישפיע על כל הרוחב, גם לארבע וגם לחמש-שש ואילך, אז לכן האוצר, בצדק, ישב עלינו עם פינצטה על-מנת לוודא שלא נחרוג מהמסגרת כי השלכות הרוחב של זה היו מאוד גדולות. לכן במובן הזה היינו בתוך סד מאוד צפוף שאפשר גם בסכום שעמד לרשות הפרויקט הזה וגם בתהליכים שעשינו בתוך ירושלים, איך מצד אחד לתת מענה, כי עובדה באמת שנפתחו מסגרות חדשות ובאופן כללי היתה שביעות רצון לעובדה שיש מענה ויש ארוחת צהריים במסגרות וכו' - - -

נוספו 3,000 ילדים בירושלים, דרך ציל"ה, למסגרות שלא היו.

ומצד שני היה ברור שהסטנדרט הוא לא מה שההורים התרגלו בשנים הקודמות, כי זה גזר באמת חבילה מאוד צרה של היכולת לתת מענה ברמה התקציבית וזה בעצם הסד.

הממשלה החליטה לא לקצץ ממה שהיה. בירושלים זה היה, אז למה אתם מקצצים בירושלים? זאת השאלה המרכזית. הממשלה החליטה לא לקצץ בכיתה ולא לקצץ ממה שהיה.

בהחלטת הממשלה יש קיצוץ, הם עכשיו מוכנים לחזור בהם.

אבל יש גם הפניה של מה שהיה הוא שיישאר.

החלטת הממשלה מדברת על אחד עד שלוש, אין אשכול ארבע בכלל. אנחנו עכשיו מנסים יחד עם עיריית ירושלים, יחד עם האוצר לתת מענה איזה שהוא לירושלים.

קראו לזה פיילוט. לא ברור במה בדיוק הפיילוט שם. משרד האוצר, מי זה? בבקשה.

אני ממשרד האוצר. אנחנו הובלנו, בעקבות החלטת הממשלה שהתקבלה בינואר 2012, הובלנו ביחד עם משרד החינוך את התוכנית או משרד החינוך יחד אתנו. אני שמחה לשמוע שבאמת היא התקבלה בשטח, עם כל הבעיות שיש בה אין מה לעשות זה תוכנית שהיא באמת בהיקף גדול ובחיתוליה, באמת היא התקבלה בשטח בצורה טובה ושוב, פרט לבעיות שתמיד יש בעיות בתוכנית חדשה, נראה לי שהגישה הכוללת היא חיובית.

סוף סוף התגברו והסתדרו ותיקנו.

לא התגברו עדיין ולא הסתדרו.

לא, אני מדבר על ההוא, אבל עכשיו אנחנו מדברים - - -

שירלי, תזכרי שמדובר על ילדים פה.

אני מסכימה מדובר על ילדים זו תוכנית מאוד חשובה, היא חשובה גם לנו. לצערנו, יש רצוי ויש מצוי.

חבל.

במסגרת סדרי העדיפויות של התקציב היינו צריכים לקבוע בעצם מה, איך אנחנו מתכנסים למסגרת התקציב, בשיתוף עם משרד החינוך נקבע שכיתות ג' יורדות שוב מהסיבות המקצועיות של משרד החינוך שזה מה שהוא החליט שבסדרי העדיפויות שלו, ביחד איתנו, אין מה לעשות זה מה שהוחלט על-ידי הממשלה לגבי כיתה ג'.

זה לא גזירת גורל, אין מה לעשות.

גזירת ממשלה. כן, בבקשה.

כן, גזירת ממשלה וזה גם, אין מה לעשות, האחד על חשבון השני, אם זה לא זה, זה משהו אחר.

ותודה ליאיר לפיד.

בכל אופן לגבי ירושלים באמת מתקיימים דיונים עכשיו כמו שכבר הבנתם, עם העירייה ועם משרד החינוך, מעין שיח פתוח ובאמת למציאת הפתרונות אני חושבת שגם מנכ"ל העירייה יכול להעיד על זה. אני מקווה שיימצאו פתרונות אופטימאליים לעיריית ירושלים. כמובן שכל שאר העיר, התמ"ת, ימשיך לסבסד את שאר המסגרות בעיר, משרד הכלכלה.

את יכולה להסביר מה ששאל היושב ראש, לענות, מדוע הוחלט להפסיק את ההעסקה הישירה על-ידי החברה למתנ"סים, המינהל, ולהעביר אותם במכרזים להעסקה לא ישירה, על-פי שכר שעתי לא שכר כללי. מדוע? למה האוצר מתעקש להפוך את כולם לעובדי קבלן, לעבדים, סליחה, ולא להמשיך. יש מערכת שעובדת, שמעסיקה את אותם אנשים, במקום לתקצב אותם, מחליטים – לא, הכל יהיה במכרז וכולם יהיו מופרטים.

בהחלטת הממשלה המקורית עוד ב- 2012, לפני הקיצוץ האחרון, הוחלט שמודל ציל"ה, שאז עוד לא קראו לו ציל"ה, יהיה על בסיס מודל מיל"ת שקיים עוד לפני ציל"ה. המודל אומר בעצם תוספת לשעות הלימודים, לא הארכת יום הלימודים אלא תוספת לשעות הלימודים, זה המודל שקבעה הממשלה בהחלטת הממשלה המקורית וכך ביצענו.

לא קיבלתי תשובה. למה זה מופרט? אני מבינה, מעבירים את אותו סכום כסף, למה העקשנות להפריט?

האם יש מישהו, משהו חשוב? כי אנחנו מוכרחים לסכם. אנחנו נסכם את הדיון הזה, אבל אנחנו לא נפסיק לטפל בנושא, זה אני מבטיח מראש. אבל אם יש מישהו שמשהו חשוב שאפשר להוסיף, שלא נאמר? בבקשה.

אני חברה במועצת עיריית ירושלים, רק רציתי להוסיף שלושה דברים. אחד – שאם זה לא, למי שזה לא היה ברור, הדברים כאן, אני חושבת רוב האנשים שם רצו להגיד שני דברים, שמצד אחד אנחנו מודים ויודעים היטב שהיו הרבה בעיות עם המכרז ועם ציל"ה והכל, אבל אנחנו כולנו מאוד רוצים, רואים כחיוני את כל התוכנית, בלי הקיצוץ, כמו שהיה עם הכוונה שהיתה ואנחנו חושבים שנורא חשוב להמשיך אותה, גם בגלל היציבות, גם כי זה מאפשר להורים לצאת לעבודה, גם כי זה מסגרת יציבה לילדים וגם זה טוב לעירייה שנוכל לדעת מה יהיה. דבר שני שרציתי להגיד שזה כמעט מצחיק לשמוע את האוצר מסביר שהם רוצים להמשיך עם ההפרטה, כי זה מה שנקבע. אז ההחלטה הזאת הם עומדים והם מדברים על המשכיות ועקביות ולעמוד על הבטחות, אבל עניין של 200 מיליון שקל שהבטיחו לעיריית ירושלים, הם חזרו בהם. אז אם הם רוצים להיות עקביים, שיעמדו על ההבטחה שלהם לעיריית ירושלים כי לא העירייה ולא ההורים ולא העובדים ולא הילדים יכולים לחיות עם אי-הוודאות הזאת. ודבר אחרון, רק לחדד מה שנאמר וזה באמת כבר נאמר. לא מדובר כאן על גן שעשועים או על בניין שהוא יהיה שתי קומות או ארבע קומות. מדובר על הנקודה הכי רגישה שזה טיפול בהורים ונקודה הכי רגישה לכלכלה שזה תעסוקה ואני לא מבינה ומוחה, אני חושבת בשם רוב האנשים פה, על הרעיון לקצץ דווקא בדבר שהכי חשוב מכל ההיבטים. תודה.

אנחנו מוכרחים לסיים, משפט אחד.

אני מהסתדרות המורים, המחלקה לגננות. אני חושבת שבגלל שמדובר באזורים מוחלשים, מאוד מאוד חשוב שהגננות והבנתי מהמנכ"ל שלא כולן בעלות הכשרה, הן צריכות להיות בעלות הכשרה, כי אלו ילדים שזקוקים למירב ולמיטב. אסור לנו לוותר בנקודה הזאת של המקצועיות. זה דבר שאנחנו צריכים לקחת בחשבון.

תודה. הדיון לצערי תם ולא נשלם כי הנושא הוא נושא מורכב וחשוב מאוד. החוקים הקשורים בחוק ההסדרים, בנושאי חינוך, יגיעו לשולחן הזה.

עם ההסתייגויות שלנו.

ודאי. אנחנו נשמע וננסה כמובן בכוחנו להשפיע, זו נקודה מס' 1. נקודה מס' 2, אני לא רוצה להוסיף ולהכביר במילים באמת על החשיבות של החינוך בגיל הרך. אין דו"ח מקצועי, כלכלי, חברתי, שלא מצביע ומאיר על הפירמידה ההפוכה ועל הצורך להשקיע בגיל הרך ומאוד מאוד שמחנו שבדו"ח טרכטנברג שהיה מקיף מאוד, באמת לקחו בעיקר את הדברים האלה ונתנו להם יישום ואנחנו, הוועדה, פונה למשרדי האוצר ומשרד החינוך בדרישה למנוע את הקיצוץ בתוכנית שזה עתה יצאה לפועל, לאחר הרבה ייסורים והרבה התאמות והרבה שיתוף פעולה, אני מוכרח לומר, עיריית ירושלים, אני כבר ביקרתי בעירייה ושמעתי את הדברים האלו, ההבנה של העירייה, אני יודע שהיו גם הפגנות וקשיים וחיכוכים, אבל אני בהחלט מתרשם שבסופו של דבר פועלת פה מערכת אחת של עירייה, הורים, סגל מקצועי, כדי באמת למצוא פתרונות מתאימים וישימים ליום-יום. כי אנחנו יכולים לשבת בחדרים סגורים ולדון. בסוף בבוקר, מישהו צריך לקחת את הילד למקום בטוח, איכותי, מקצועי, ולקבל אותו חזרה אחר-הצהריים, אחרי שיצאת לעבודה בריא, שלם ועם ערך מוסף, לא רק בריא ושלם אלא גם עם ערך מוסף.
אני כל פעם מופתע ונדהם מחדש על כושר האלתור שלנו בחברה הישראלית. אנחנו מאלתרים ועושים את זה כל-כך מסובך וכל-כך מורכב שאפילו קשה אחר-כך לפרק את זה ולהבין מי נגד מי ומה יותר חשוב ממה וכן הלאה וכן הלאה. אנחנו נעשה כמובן כל מאמץ כדי בתוכנית הזו לפחות שהצליחה להתמסד, לא לפגוע ולפעמים רצונות טובים מסתיימים בתוצאות אומללות ואין דבר יותר חשוב ואני אומר את זה לך, שירלי, ולחיים, אתה ותיק בתפקיד, זוכר אותך מהרבה מאוד פעילויות גם בחיפה וגם בירוחם, אתה עוד שם בתפקיד הזה ובאמת, לפעמים הכוונות הטובות שלא מתחברות לאחד ועוד אחד בשטח, ולא מקשיבים מספיק לרשויות המקומיות ולשלטון המקומי שנמצא צמוד ובחזית, בחזית רק מבחינת הקרבה, לא מבחינת החזית המלחמתית, לתושבים, יודע יותר טוב מכולם איך זה פועל בסוף, איך מפעילים את זה ובסוף זה אנשים – זה סייעות וזה גננות וזה הורים ואנחנו יוצרים מצבים של אי-ודאות ומפסידים את מה שהתכוונו. התכוונו שאנשים ילכו לעבוד ושכמובן נשקיע כמו שצריך בדורות הצעירים שלנו.
אז שמענו את הכל, הבנו את הכל והוועדה בהחלט נרתמת כדי להמשיך לטפל בנושא הזה ולסייע גם למשרד החינוך, גם לאוצר וגם כמובן לכם, כדי שהכסף הטוב שכבר מושקע, לא ילך למקומות שבהם אנחנו בסוף רואים את התוצאות האלה וזה חבל מאוד. תודה רבה.

תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:40.>