PAGE
22
ועדת הכלכלה
03/06/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 21>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ"ה בסיון התשע"ג (03 ביוני 2013), שעה 8:30

<תוכניות הממשלה לביטול מענקי הבניה בפריפריה>

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
אריאל אטיאס
ישראל איכלר

רונן הופמן

יצחק וקנין

דב חנין
אורלי לוי אבקסיס
משה זלמן פייגלין

דוד צור

איציק שמולי

>
שר הבינוי והשיכון אורי אריאל
רן כהן - חכ"ל

שלמה בן אליהו - מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון

נתנאל לפידות - עוזר מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון

רונן כהן - מנהל תחום פרט וחריגים, אגף אכלוס, משרד הבינוי והשיכון

יוסי שבת - סגן מנהל אגף, משרד הבינוי והשיכון

דנה ספיר - אחראית איכלוס, משרד הבינוי והשיכון

ראובן קוגן - משרד האוצר

אביחי יפת - מנהל תחום שיכון, משרד האוצר, חשכ"ל

צחי דוד - רשות מקרקעי ישראל

הלל פרימן - מנהל אגף בכיר תאום ובקרה, רשות מקרקעי ישראל

אלי ברונשטיין - ראש עירית דימונה

שמעון גבסו - ראש העיר עיריית נצרת עלית, מרכז השלטון המקומי

אליאב בן שמעון - מנכ"ל ההתאחדות, התאחדות בוני הארץ

אמיר הלר - סמנכ"ל, התאחדות בוני הארץ

דוד קשני - יו"ר פורום דיור ציבורי

זהר גרינברג - עורך דין, רוכשי דירות בפועל ובעתיד

אהד בשיא - דייר עתידי בעיר חריש

אריאל קטן - רוכש דירה בחריש

זהר גרינברג - רוכש דירה בחריש

נסים עוג'ר - יועמ"ש איגוד הארגונים החברתיים

משה בר - יו"ר עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים

איריס הרפז קיי - מנהלת ועד למען נפגעי ביטול מענקי דיור לפריפריה, שונות

רונן וויל - מנהל באמונה

רועי פלס - חבר עמותה, נאות חריש א'

עופר וגשל - הועד למען נפגעי ביטול מענקי דיור לפריפריה

רונן כהן - הועד למען נפגעי ביטול מענקי דיור לפריפריה

רומן גרביץ - לוביסט – איגוד הבנקים, התאחדות הקבלנים

ארז גילהר - לוביסט – התאחדות בוני הארץ

משה ביבי - גורן עמיר, פורום ה-15


​

לאה ורון

לאה קיקיון
<תוכניות הממשלה לביטול מענקי הבניה בפריפריה>

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הדיון. הנושא - תכניות הממשלה לביטול מענקי הבניה בפריפריה, בין השאר – חריש, שהוקמה בקול תרועה רמה, שם יש אלפים. אני רוצה להודות לשר, שר הבינוי והשיכון. לא סוד שאני והוא לא רואים עין בעין לגבי הפתרון המדיני אבל זה גם לא סוד שעבדנו יחד בכנסת והיינו בשדולה למען שחרור פולארד. אני מאד מודה לו. אני יודע שהנושא הזה הוא בליבו. זה לא טריוויאלי שהיום שרים באים לוועדות, אנחנו רואים שהם מתעלמים היום. אני מודה לשר. אני פותח את הישיבה. קודם כל אודה גם לסגן שר השיכון לשעבר, רן כהן.


אני אפתח ברקע ואעביר את זכות הפתיחה לשר השיכון. אנחנו יודעים שביוני 2011 הממשלה הוקדמת קיבלה החלטה על מענק מקום בגובה 60 אלף שקלים לרוכשי דירה ראשונה בפריפריה זאת כדי לעודד צעירים לעבור ליישובים מחוץ למרכז הארץ ולסייע להם ברכישת הדירה. באמצע החודש שעבר קיבלה הממשלה החלטה שמבטלת את החלטת הממשלה הקודמת. להבנתנו, הבעיה הקשה ביותר היא ביישוב חריש. מנתונים שמסרו לנו, מתוך 4,600 יחידות ששווקו, יותר ממחצית שייכות לעמותות וקבוצות רכישה, שם הדיירים כבר שילמו סכום ראשוני מההון העצמי שלהם – כ-180-200 אלף שקלים למשפחה. הטענה של הדיירים שבתוך הקבוצה הזו יש 60% זכאים למענק המקום שזה כ-1,200 משפחות. בחריש טוענים שלא יקבלו את היתר הבניה עד ה-1 ביולי שזה המועד האחרון לפי הוראות המעבר, כשהמשמעות למעשה היא אובדן המענק.


אני פונה לשר השיכון ומודה לחבר הכנסת איציק שמולי שהעלה את הנושא כהצעה לסדר. השאלה לשר השיכון, שידוע שהוא אומר דבר דבור על אופניו: אתה ניהלת משא ומתן מול משרד האוצר על הוראות המעבר שלתפיסת משרד השיכון שיפרו את המצב ביחס להחלטת הממשלה. מהנתונים שלך, כמה דיירים עומדים להיפגע?

אני שמח תמיד לבוא לכנסת, ודאי לוועדת הכלכלה. אני בא לכנסת יותר מאשר לממשלה. אני שמח להיות פה, ואדבר אתכם על מה שתרצו, רק לא בטוח שאני הכתובת. לא החלטתי לבטל את מענקי המקום כמו שגם הייתי נגד ההחלטה של המס על משפרי דיור. אז חבל שאין פה את שר האוצר אבל היות ויש אחריות ממשלתית כוללת אני אשתדל לייצג את הממשלה. ודאי שההחלטה הזו לא נכונה.
מה שהיה אמור להיות זה שההגיליוטינה היתה אמורה ליפול בבת אחת בלי אפשרות לקבל שום מענק באחד מהמקומות – זו הרי רשימה סגורה של ערים, זה לא בכל הארץ. אנחנו לא הסכמנו לזה במשרד הבינוי והשיכון – המנכ"ל ואני, ויש כאן את הצוות – הסברנו לאוצר. זה לא היה מקובל עד שחתכנו את זה באיזה צורה והגענו למציאות שלפחות עכשיו זה עד 1.7. מי שהחל במקומות מסוימים לפחות יוכל להשלים וליהנות מההטבה הזו שהיא משמעותית. אנחנו לא יודעים להגיד כמה נפגעו, כי זה דבר שאין לו התחלה. אנשי חריש ודאי יגידו מה קורה בחריש, ואחרים יגידו על מקום אחר לפי ההתארגנות שהם מכירים, שהם שותפים לה. אנחנו, מבחינתנו, הכלי הזה הוא יותר מחשוב. הוא בהחלט מאיץ את רכישת הדיור. יש לנו על זה נתונים.

יש לכם מושג כמה ניצלו את זה?

- - -

יש על זה נתונים והמנכ"ל ישיב. אני סיימתי, בעצם. הנתונים מיד ימסרו לכם בצורה מפורטת, ככל שהם קיימים אצלנו. אנחנו רואים בזה בהחלט ברכה. יש עכשיו ביקושים משמעותיים גם בהר יונה ג', גם בנצרת עלית. אנחנו מחפשים אפשרויות אחרות כדי להקל בעיקר על רוכשי דירה ראשונה, זכאי משרד השיכון. אנחנו מחפשים דרכים נוספות כדי לאפשר להם לרכוש דירה באזורים הללו, שהם בעיקר אזורי הפיתוח. אני מקווה שבישיבה הבאה תזמינו אותנו כדי לעדכן בנתונים.

אני מציע שהמנכ"ל יתן נתונים כדי שתהיה תמונה מפורטת.

מאז שהתחילו לתת מענקים ליישובים שנמצאים בקטגוריה של זכאים למענקים יש שם בעצם שני סוגי מענקים: יש מענקים שניתנים לקבלנים, שזה בהיקף של 40 אלף שקל ליחידת דיור, אבל זה מותנה בכך שהקבלן סיים את עבודת הבניה בפרק זמן שקצוב, ולזה אני לא מתייחס כרגע, ויש מענק שניתן לזכאי.

אתה לא מתייחס כי המענק ימשיך, או שגם המענק הזה בוטל?

גם המענק הזה בוטל. המענק השני הוא מענק של 60 אלף שקל שמגיע לזכאי. אם יבוא היום קבלן ויקנה מגרש בחריש או בהר יונה הוא לא יזכה למענק כי מהיום והלאה פסקו המענקים. מה שמדברים, על המענקים שנותנים להם את הוראת השעה זה לזכאים. לגבי הזכאים – עד היום מימשו כ-620 - -

זאת אומרת שזה מושת מיד על הקונה.

לא, לא. אני מסביר: ה-40 אלף שקל ניתנו לקבלן.

כדי שיוזיל את הדירה.

כדי שיהיה לו אינטרס לזכות במכרז. הקבלנים משתדלים. ברגע שיש להם מספיק רווח קבלני יש להם מספיק אפשרות לשחק ולראות מה אחוז הרווח שהם רוצים לקחת. זה ניתן לתמרץ את הקבלנים לעבודה יותר מהירה, לסיים את הבניה. לעומת זאת, ההטבה לזכאים היא כדי לתמרץ אותם להגיע ליישובים האלה.

אחד הדברים שדיברו עליהם הוא שאנחנו רוצים לפתח את הפריפריה.

אז באמת התמרוץ הוא כדי שיגיעו לפריפריה ועד היום מימשו את הזכאות שלהם 620 משפחות כדי לקבל 60 אלף שקל לדירה. לכאורה זה נראה מספר קטן, אבל כשעושים תהליך כזה, זה לא תהליך שמיד כולם רצים וקונים כי ההליך של קניית דירה מקבלן – קונים דירה מקבלן רק כשיש לו היתר בניה. הליך של הוצאת היתר בניה הוא הליך ארוך, ולכן, גם כשהממשלה קיבלה את ההחלטה, התהליך של הבניה הרוויה והוצאת היתרי בניה, ושאנשים מתעניינים ובונים – זה לוקח פרק זמן. לכן, אמת המידה לבחון האם פרויקט כזה מצליח או לא הוא לא בפרק זמן של שנה- שנה וחצי.
מה כן חשוב לדעת? שבכל הפרמטרים, באותם יישובים ה-620 יחידות זה מאד משמעותי, כי אם אנחנו עושים את ההשוואה כמה דירות נמכרו באותם יישובים עצמם, או כמה נמכרו בבניה רוויה ביישובים סמוכים, אנחנו רואים שיש גידול מאד משמעותי מהרגע שנתנו את המענקים. מה הגידול? סך המכירות של דירות חדשות בחישוב שנתי עלה ב-76% בהשוואה לממוצע בשנים 2009 עד אמצע 2011, כאשר ברמה הארצית חלה ירידה של כ-2% וביישובים סמוכים ירידה של 11%. זאת אומרת, באותם יישובים סמוכים אם אני בודק, היתה ירידה של 11% וכאן היתה עליה של 76%. זאת אומרת, לאותם יישובים שלגביהם הוחלט לתת את המענק, ה-620 יחידות שאנחנו מדברים עליהן הגדילו את הביקוש ב-76%. יש לנו כאן עוד פרמטרים שבדקנו לגבי התחלות בניה, עסקאות בבניה רוויה, שיווק בבניה רוויה – בכל הפרמטרים האלה אנחנו רואים שבאותם יישובים המענק גרם לטוב.

והמסקנה? שאם עושים דבר טוב, לא צריך לבטל אותו.

אני רק אעדכן מה המשמעות של הוראת השעה ששר הבינוי הגיע להבנה עם האוצר – המשמעות שמי שגם היום יחתום על הסכם, לא בבניה רוויה, ויחתום עד סוף יוני עם התנאי הבסיסי שעד ה-1.7 הוא מגיע עם החוזה לרשויות מס הכנסה ומס שבח, חותמת תתקבל על האישור של מס שבח, הגיש את המסמכים לרשויות, ולא משנה מתי הוא חתם על החוזה – הוא חותם על החוזה, הוא זכאי, ובלבד שהגיע למס שבח עד 1.7 - - -

ברגע שאדם הביא את האישור של מס שבח, דהיינו – הגיש את המסמכים לרשויות מס שבח, הוא ניגש לבנק והבנק ייתן לו את הזכאות עד ה-30.8. זאת אומרת, יש עוד חודשיים אחרי זה, דהיינו עוד שלושה חודשים כדי להשלים את הזכאות לקבלת הסיוע.

זאת אומרת – אחרי התהליך של היתר בניה?

זה בכלל לא קשור להיתר בניה. הפרוצדורה הרגילה – חותמים על חוזה ויש 40 יום להגיש לרשויות ולקבל חותמת "התקבל". אבל הוא לא חייב לחכות 40 יום. יכול לחתום על חוזה היום ולהביא את זה מיד למס שבח. ברגע שהוא קיבל את החותמת "התקבל" יש לו זכאות ובלבד שיפתח תיק בבנק. ואז יש לו חודשיים להגיע לבנק- עד ה-30.8, הוא יקבל את המענק. זה לגבי כל הזכאים.

זאת אומרת שיש כוונות טובות, יש שר שכוונתו טובה - - -

ויש גם רצון טוב מצד האוצר בנושא הזה.

הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות, ותכף נראה מה קורה. אני אבקש מיוזם הדיון לפתוח. אני שמח שראובן קוגן מהאוצר אתנו, כי הוא יהיה איש בשורה היום, אני בטוח.

תודה על קיום הדיון. אני באמת נפגשתי עם חלק מנציגי התושבים בחריש אבל כמובן שאנחנו מדברים על כל הארץ, אני וגם חברי כנסת אחרים, קיבלנו פניות ממקומות אחרים – נהריה, אופקים. לא חסר מקומות. אנחנו צריכים להבין על מה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים פה על אותם זוגות צעירים שדיברו בשבחם ועל כמה צריך לעזור להם, לפני כמה חודשים, ויש פה ביקורת שהיא משני טעמים: קודם כל, על עצם קבלת ההחלטה. מדינת ישראל מדברת גבוהה גבוהה על זוגות צעירים, על הפרחת הפריפריה, אז הטיעון הראשון מאד ברור. ההחלטה הזו, אחרי התחייבויות שניתנו לפריפריה, לבטל אותה לאלתר, היא החלטה לגיטימית, אני לא אוהב אותה ואני יכול להתווכח אתה, אבל היא לגיטימית במסגרת סמכותה של הממשלה. על מה אני קובל? אני קובל על האופן שבו התקבלה ההחלטה ועל איך שהיא מנוסחת. התוצאה מנוסחת כאילו עד חודש יולי יוכלו אותם זוגות צעירים שהסתמכו על התחייבות הממשלה להשלים ולמצות את התהליך ולקבל את ההטבה הנכספת. אבל מה? בסופו של דבר הניסוח מתעתע וגם קצת מוליך שולל. בעיקר – וצר לי שדווקא שר השיכון יושב פה, כי אני עד למאמצים שנעשו מצדו לשפר את העניין מול האוצר, וחבל ששר האוצר לא נותן פה את התשובות – הניסוח באופן הזה, שניתן למצות את ההטבה עד 1 ביולי הוא מתעתע כי הוא לא מאפשר לזוגות צעירים למצות את ההטבה שעליה הם הסתמכו, שעליה הם הלכו למקומות שהמדינה מעוניינת שיחוזקו, קנו שם והתחייבו על דירות, ועכשיו הם עומדים מול שוקת שבורה. המדינה אומרת להם – תוציאו כסף מההורים, מהבלטות, מאיפה שהוא.

תסביר למה מתעתע.

כיוון שכפי שהסביר המנכ"ל, ניתנת לאנשים ארכה עד 1 ביולי למצות את ההטבה. היכולת להראות בעלות על דירה זה בסדר אבל היכולת גם לעבור את השלב של היתר בניה - - -

לא, לא צריך היתר. יש אבחנה בין מי שקונה מקבלן ובין עמותות.

אבל הרוב זה עמותות.

אז באמת המנכ"ל כיוון את דבריו לאנשים פרטיים, כנראה. אני מדבר על קבוצות רכישה ועמותות, ביישובים האלה שיעורם הוא לא קטן בכלל. ולאנשים האלה אומרים: בחודש ימים במדינת ישראל אתם תוציאו היתר בניה. מישהו מכם ראה פעם אזרח במדינת ישראל שתוך חודש מוציא היתר בניה?

חמש שנים, חמש שנים.

אין דבר כזה.

לסיכום דבריי - אז כמו שאמרתי, אני לא אוהב את ההחלטה העקרונית, אבל אפשר להגיד שזה במסגרת סמכותה של הממשלה. אבל אלה שהתחילו את התהליך, ועל בסיס ההבטחה של הממשלה הלכו לרכוש דירה הפריפריה, אתם צריך למצות את התהליך, זה המינימום שאפשר לעשות. כמו שנותנים התחייבויות לגופים הבינלאומיים ושזה כמו דברי אלוהים חיים, אי אפשר לזוז מהם, אבל כשמדובר בזוג צעיר שעשה צבא, עושה מילואים, אזרח טוב, ועוד הולך להפריח את הפריפריה, כלפיו אפשר להפר התחייבויות. את זה צריך לעצור.

רבותיי, בכנסת לא מוחאים כפיים.

אני מבקש מהנציגים, גם של העמותות ושל הרוכשים, של אלה שנפלו בדרך, לדבר.

אני מתל אביב. בת 42, גרה בדירה שכורה - -

אתם מדברים על כל הפריפריה?

כן, אנחנו מדברים על כל הפריפריה, גם אמור להגיע שמעון מנצרת עלית.

כבוד שר השיכון והבינוי, מנכ"ל המשרד, יו"ר ועדת הכלכלה, חברי ועדת הכלכלה. אנחנו מאד שמחים להיות כאן, אני רוצה להתחיל בציטוט של כמה משפטים. הציטוט נאמר בחריש: "אני עומד פה בחריש, מקום שהפך לסמל של התנהגות קלוקלת, של סדר עדיפויות עקום, זאת עיר שלפי תכנון משרד הבינוי והשיכון עומדת להיות העיר החמישית בגודלה בישראל, עיר לחרדים בלבד, שתכלול 25 אלף יחידות דיור, ואם שירתתים בצבא, הדירות האלה לא מיועדות לכם. אם אתם לא מקורבים של ש"ס או "יהדות התורה", הדירות האלה לא מיועדות לכם, אם אתם חילונים, או דתיים או פנסיונרים שעלו הנה מחבר העמים - הדירות האלה לא מיועדות לכם. את זה באנו לשנות. במדינת ישראל אנשים עובדים צריכים להיות מסוגלים לקנות דירה. לא יהיו יישובים לחרדים בלבד. לא יהיו הקצאות לקרקע זולה רק לחרדים, יוצאי צבא ואנשים עובדים יהיו הזכאים הראשונים לסיוע בדיור. זה הסעיף הראשון בחוזה שלנו עם עם ישראל ומדינת ישראל". מי, לדעתכם, אמר את זה בחריש לפני חצי שנה? מי שאמר את זה בחריש זה שר האוצר, חבר הכנסת יאיר לפיד. אלה המילים שהוא אמר.

יתרה מזאת. למה אני פותחת בנושא הפוליטי? כי יש פה בעיה מאד רצינית של אימון. במועדון של מדינת ישראל יש שני צדדים. מצד אחד יש את קברניטי המדינה, אלה שמנהיגים. הם שרים, הם סגני שרים, חברי כנסת, יש הטוענים שגם הון מחובר לנושא הזה, לא נתייחס לזה. מצד שני יש את האזרחים – אנשים כמוני, שעובדים קשה, משלמים מסים, הולכים לצבא.

את רכשת דירה בחריש?

כן, ברור, אחרת לא הייתי פותחת את המאבק הזה.

היא חילונית, כן? היא לא דתיה. כי אמרו שזה רק לחרדים.

למועדון הזה של מדינת ישראל יש חובות ויש זכויות. את החובות שלי אני נותנת. אני מצפה לקבל בחזרה את הדבר הבסיסי – שיעמדו במילה שנתנו לי. אפשר לדבר אתי מהיום עד מחר על תכניות חדשות לשכירות מוזלת. למה שאני אאמין לתכניות האלה אם בתכניות הישנות לא עומדים? אם מבטלים לנו זכאות למענק באופן רטרואקטיבי? אני מדברת על אנשים שקנו את הדירות האלה לפני החלטת הממשלה לבטל, לפני 13 למאי. אני מדברת מיוני 2011 שם התקבלה החלטת הממשלה, 3282, ועד 13 למאי 2013 שאז תקבלה החלטה לבטל, החלטה 203.
מה שאני רוצה להגיד, שמעבר לנושא של בעיית אימון, מפתיע אותי – רוב היישוב שם, חריש נהפך לסמל למאבק בחרדים. מי נאבק היום בחרדים? חברי "יש עתיד". זה הטיקט שעליו הם נבחרו. מי ניצח ביישוב הזה? שתי מפלגות גדולות: "הבית היהודי" ו "יש עתיד". ודווקא הציבורים האלה, שהם מנהלים את המדינה, הרי כולנו היינו עדים לסד שבו הם שמו את נתניהו. כולנו יודעים שאם שתי המפלגות האלה יחליטו שהן רוצות לעמוד בהבטחה השלטונית שלהן כלפינו – הם יכולים. איך, דווקא המפלגות האלה, שאנחנו המצביעים שלהם, דווקא הם מתנערים מאתנו? האם הם רוצים להפוך את חריש לסמל של התנערות "יש עתיד" מבוחריה? של התנערות "הבית היהודי" מבוחריה? זו שאלה, רבותיי.

אני פה בשני כובעים – כובע ראשון, כמנהל של מספר עמותות שרכשו בחריש ולפי הערכתי יהיה להם קושי לא פשוט להגיע להיתרים בזמן. הוראות המעבר שיש כרגע – חלקן לא ישימות, ולא נוכל בסוף להביא להם את המענק, לכן חייבים לתת ארכה נורמלית שתאפשר לייצר היתר בניה אמיתי ולא פיקטיבי, כדי שנעבוד כמו בני אדם, לצורך העניין.
אני רוצה להוסיף משפט אחד, על מה שאמרה פה איריס, ופה אני מחזיק כובע אחר על הראש: ניהלתי דיון בכתב עם מיקי לוי, סגן שר האוצר. הוא הסביר לי שכמו שקבוצת רכישה לוקחת סיכון אחד הסיכונים הוא שהמדינה תבטל את ההבטחות שהיא לקחה על עצמה. ופה אני חושב שצריכה להיות אמירה נחרצת וברורה שהבטחות שנאמרו ונכתבו – המדינה צריכה לעמוד בהן. אני מחזיק עוד כובע על הראש שקשור לשמעון - אנחנו גם יזמים בנצרת עלית. הלכנו לשם, למקום לא פשוט.

שמעון גבסו, ראש עירית נצרת שנמצא אתנו.

הלכנו למקומות לא פשוטים, כמו הר יונה ג', וברוך השם כרגע התהליכים מתחילים לנוע, ויש ציבור שמתחיל להגיע הלכה למעשה, לנצרת עלית, במקרה הזה זה גם ציבור חרדי, ציבור שרוצה לגור שם ועכשיו, המגבלות האלה על המענקים יהפכו את התהליך הזה לבלתי אפשרי. קבוצה גדולה של ציבור רוצה לגור בנצרת עלית, ולוקחים לה את הזכות. אני מדבר פה כיזם. הבטיחו לי כספים ועל סמך זה קנינו את הקרקע. יום בהיר אחד המדינה מחליטה לא לאפשר לי לממש, או לפחות לא מאפשרת לי לקבל לוחות זמנים סבירים כדי לאפשר לממש.

קודם כל, לעניין הוראת המעבר שמדברת על הגשת מסמכים עד 1 ביולי – קבלנים לא יכולים למכור דירות באלפי יחידות הדיור שהם רכשו כי אין היתרי בניה ולא יהיו היתרי בניה תוך 20 יום לכל מי שרכש. אם יהיה – יהיה לאחד. הקבלנים האלה התקשרו בחוזים שמיועדים למכור דירות בבניה רוויה למשתכנים, ובעצם – בחריש אמורים להיבנות כרגע 4,600 יחידות דיור, חלקן באמצעות עמותות וחלקן באמצעות קבלנים. הלכו וסגרו את העניין. אני מבקש לחבר את זה למדיניות שהולכת להשתנות, שינוי של תמ"א 35 שרוצים לבטל את העדפת הפריפריה. אם הממשלה רוצה לשנות את המדיניות, שתהיה אמיצה, תבטל את המכרזים בחריש, תחזיר לאנשים את הכסף שלהם, וזה בסדר, שלא יבנו את חריש. זה בסדר. שלא תיבנה חריש. אבל אי אפשר לקחת כמה אלפי משפחות ולתקוע אותם ביישוב. הם באו ליישוב, או יזמים באו ליישוב, שיהיו בו 25 אלף דירות, ואומרים להם – פרסמנו מכרז, התחייבנו במכרז, אבל איפה כתוב שאנחנו צריכים לקיים? ים של כסף ילך לעורכי דין ובסוף בית המשפט יחייב את הממשלה, אבל הממשלה צריכה שתהיה לה מדיניות. אם המדיניות היא לבטל את נושא ההתיישבות בפריפריה בכלל ובפרט לבטל את העיר חריש כעיר - שהממשלה תחליט על כך, וזו זכותה. היא יכולה לבטל יישובים, להוריד יישובים. היא לא יכולה להחליט חצי, מין החלטה כזו שהיא לא לכאן ולא לכאן.
אני מציע שגם שר הבינוי והשיכון וגם הוועדה יקראו לממשלה לקבוע מדיניות ברורה: בעד הפריפריה או נגד הפריפריה. אי אפשר להשאיר את זה בכאילו ולהותיר את ההתמודדות על המשפחות שהן היסוד, שהן חוט השדרה. בחריש יש, להערכתי, את האחוז הכי גבוה של משרתי מילואים, כי אלה משפחות צעירות, בגילאי 25 עד 40. אני הייתי בכנסים. אני מעריך שעשרות אחוזים מהמתיישבים שם הם משרתי מילואים ומתנדבים לשירות במילואים. אתם נוגעים בביטחון כשאתם אומרים לאיש מילואים כזה – עזוב, אנחנו רק רוצים שתיתן לנו. אתם פוגעים בחוזה שיש בין האזרח למדינה שגם המדינה תתנהג בצורה הוגנת.

אחד הדברים שחונכתי עליהם, למרות שבתרבות הפוליטית שלנו הם לא קיימים, הלא אמר על ערש דוווי אלכסנדר ינאי לאשתו, שלומציון: אל תראי מהפרושים ומאלה שאינם פרושים, הישמרי לך מהצבועים שעושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס. וזאת הבעיה כאן. אם ממשלת ישראל הולכת לבנות עכשיו רק במרכז ואת הפריפריה היא לא רוצה, שתגיד – ירדנו מהנושא הזה. אבל לשמוע מאיריס את ההצהרה של שר האוצר, לא ידעתי שהוא הצהיר את זה בצורה כזו דרמטית, אני עדיין חושב שיש משמעות למילים. אם אין שום משמעות למילים, אז מה אנחנו עושים פה, בכלל? האם פוליטיקה היא רק להשתמש במילה כדי להיבחר ואחר כך לזרוק הכל לפח, אז לא פלא שהציבור מאבד את כל אימונו במערכת הפוליטית הישראלית.

אם אפשר לא לדבר על חריש. יש 28 יישובים בסיפור. - - - יש יישובים ערבים, קצת - - -

תראו, רבותיי. אני רוצה להגיד פה משהו רציני פעם אחת, לכולם – אל תנקו את הידיים שלכם ואל תעשו הצגות. במשך שנתיים נלחמתי עם שר הבינוי והשיכון, הבאנו את החוק אחרי שבעת מדורי גיהינום. ראובן קוגן הציע את כל ההצעות שיש בעולם כדי לא להעביר את החוק הזה, הלך לשר הבינוי וחזר אלי, והציע. בסופו של יום העברתי את הצעת החוק בטרומית – סיוע לזוגות צעירים בפריפריה. מלחמת עולם. בסופו של יום ישבו עם שר הבינוי והשיכון מכוח החוק הזה והיגיעו להסכמה על 60 אלף שקל מענק לאותם זוגות צעירים חסרי דיור וגם ל-40 אלף שקל מענק בתשתיות בפיתוח.

אתם רואים את המגמה, את המציאות, אמר את זה פה המנכ"ל. עם כל הכבוד לכם – אתם עובדים על שר האוצר. מצאתם שר אוצר טירון, שלא יודע כלום, כי מה שהוא אמר זה ההפך ממה שהוא עושה. והוא עוד יושב כיושב ראש קבינט הדיור, רבותיי. איזו הצעה הוא ייתן לזוגות הצעירים היום? מה הוא יגיד להם? מצאתם אותו חדש שלא מבין כלום, עשיתם עליו סיבוב כי הוא לא מבין כלום. אני אומר לכם את זה באחריות, אני מכיר אתכם, אני יודע את כל ההצגות שאתם עושים ואיך אתם מראים לו. מה אתם תציעו לזוגות? מה תגידו להם? איזו מין שלומיאליות זו? איך אפשר ללכת לכיוון מסוים, לבוא – וכבר יש לכם חוק, תכבדו אותו. תנו עוד פרק מסוים של שנה, תבטלו עוד שנה. אבל ככה, בגרזן, בהינף יד, בלי לחשוב?

טוב שבאה לפה אישה שהיא לא מהחרדים. לא עשינו את החוק הזה בשביל החרדים, עשינו אותו בשביל זוגות צעירים. אותם חיילים שכל הזמן מנפנפים ואומרים – חיילים משוחררים, מעמד הביניים. בושה וחרפה לממשלה הזו. יכולתם להפיל אותה את הממשלה הזו אם רציתם. על הדבר הזה. אבל כנראה כל אחד יושב על הכיסא ולא מעניין אותו כלום. אני זוכר מה אמרתי בישיבות, שאני אתפטר, ושאין לי מה לחפש כחבר כנסת אם לא נפתור את הבעיה של הזוגות הצעירים. רבותיי, הזוגות הצעירים נמקים היום. גם השכירות היום גבוהה מהמשכנתא. צעקתי וצרחתי. אני בא מהמקום הזה, אני יודע מה קורה, אני שומע את נאקת הציבור. רבותיי, זה יקום עלינו ויבוא לנו כבומרנג. תזכרו מה אני אומר. אמרתי את זה בעבר על ההפגנות ותזכרו - הפעם זה לא ייגמר טוב.

דיברת מנהמת לבך, השמיים היו צריכים להזדעזע. אני לא מפנה את האצבע, כי שר הבינוי והשיכון יושב שם ומזכיר לי שהייתי יושב ראש ועדת הכספים, והיה מגיע אלי שר התעשיה והמסחר, לא אזכיר את שמו. הוא היה אומר: אין כסף למדען הראשי, תעזור לנו. אמרתי לו: אתה שר בממשלה, אני לא יכול לקבוע את הדברים האלה. לכן יש פה משהו הפוך. או ששמים רגל על שר האוצר או ששמים רגל על שר האוצר, ואתה יודע שאנחנו נצעק ונתמוך אבל בסופו של דבר אתם צריכים להפעיל את השרירים.

אל תתמכו בי, תתמכו בזוגות הצעירים.

לא בך, בנושא. מספיק עם התמיכות הפרסונליות. בדרך צריך ללכת.

לתמיכתה של הכנסת יש חשיבות גדולה, גם כשהיא מתנגשת עם הממשלה.

שלום לכולם, תודה על האפשרות שניתנה לי לדבר. אדוני השר, אדוני יושב הראש, חברי הכנסת, השר לשעבר, שיש לו זכויות רבות בנצרת עלית, שהוא היה אחד האנשים שבזכותו נבנתה הר יונה ג'. יסלח לי היושב ראש, אני אומר דברים שאולי לא ימצאו חן בעיניי כולם. אני נבחרתי בנובמבר 2008 לעמוד בראש עירית נצרת עלית ואחד היעדים שהגדרתי הוא להגדיל את אחוז היהודים בה. פעלתי בדרך מסוימת להביא את שכונת הר יונה ג', שאני חושב שזה אחד הפרויקטים החשובים ביותר לנצרת עלית, לגליל בכלל, ויש ראשי ערים שלוקחים את הפרויקט הזה עכשיו ורוצים להעתיק אותו לערים אחרות בגליל. במשך 3 שנים ניהלתי מאבקים קשים בסיועו של חבר הכנסת אז, היום שר השיכון, שר הבינוי והשיכון, ושר הפנים, ושר השיכון וראש הממשלה וחברי כנסת נוספים, והצלחתנו להביא לכך שראש הממשלה בעצמו עמד על הבמה בנצרת עלית ואמר: הר יונה ג' קום תקום. הצלחנו להביא קבלנים, וגם ראובן קוגן היתה לו זכות גדולה לסייע לנו. בקיצור, כל הממשלה לשעבר סייעה לנו רבות. נמכרו 1,080 יחידות מתוך 3,000. אנשים התחילו למכור, ביניהם גם מר זעירא, שהגיע עכשיו, החליף את מר ווין שהיה פה, ואני רוצה לומר לכם שסוף סוף הצלחנו לרתום את האוכלוסייה החרדית להגיע לנצרת עלית, שזו היתה המשימה שהגדרתי לעצמי. ארבעת הבנים שלי קוראים להר יונה ג'– הר יונה גבסו. תבינו כמה זה חשוב.
הצלחנו לשווק 1,080 יחידות ועוד 600 שיצאו לשיווק עכשיו. תוך כדי בניה, פתאום באה ממשלת ישראל ומודיעה על השינוי, שהוא שינוי לא הגיוני, למרות ההארכה שניתתה. כמו שאמר חבר הכנסת וקנין – הורדת גרזן בצורה כל כך חדה. אני לא רוצה להציג את הצד שהציגה איריס, של התושבים עצמם. זה צד בעייתי. אני מדבר על הצד של הרשות ושל הממשלה. הממשלה השקיעה כל כך הרבה כסף ובשביל מעט כסף היא מפילה הכל. אין בזה היגיון, מעבר לזה שיש בעיה כפי שהזכיר עורך הדין גרינברג. באה הממשלה ונותנת דוגמה לתושבים. הממשלה, הממשלה שאמורה להגיד שהיא עושה הסכמים שהיא בתוקף, באה ואומרת: עשיתי אתך הסכם אתמול והיום אני לא עומדת בו. בכל חברה שבה לוחצים יד, אם רוצים לצאת מהסכם, חשוב לתת ארכה. אני קורא מפה לשר האוצר: חשוב ליישב, אולי, גם את המרכז, אבל הפריפריה חשובה יותר. אם החוק הזה לא יוחזר, המענקים לא יוחזרו, זה יפגע בצורה מהותית בפריפריה כולה. בצפון ובדרום.

אדוני היושב ראש, נראה לי שעצם הדיון בחודש הזה ובהבדל בין עמותות וקונים אצל קבלן, וההבדל בין 40 אלף של קבלן ו-60 אלף של אזרח מסיט את הדיון מעצם הגזירה הנוראה שהממשלה הזו מטילה על זוגות צעירים שסובלים כבר שנים רבות. כל מה ששמעתם מחבר הכנסת וקנין על המצב העכשווי נאמרו כבר לפני כמה שנים על עצם הבעיה שהממשלה החליטה, והצהירו את זה פה בוועדה נציגי האוצר – המדינה אינה אחראית לתת קורת גג לאזרחיה. זה ההפך ממה שהיה מאז ימי העליה הראשונה. דבר ראשון – אוהל, מעברה, שיכון, המדינה לקחה על עצמה לתת קורת גג. האוצר הצהיר פה לפני שנים שלממשלה אין אחריות לספק לאזרחיה קורת גג. וזו הזעקה הגדולה שעולה מהמרתפים ומדירות שכורות כל המהפכה החברתית שהתחילה פה. במשך שנים רבות חשבנו שהעם המצרי, הטורקי, העם הסורי – הם עמים מסכנים שנמצאים תחת דיכוי ולא יכולים להתקומם ואנחנו דמוקרטיה שיש בה זכויות. אני רוצה לומר לכם – אני רואה את האביב מסביב, ואני לא מקנא, לא הייתי רוצה להיות בו – אבל אני רואה איזשהו רצון להתעוררות אפילו בטורקיה. המקום היחיד שהצליחו לדכא בו מחאה חברתית מלפני שנתיים בצורה ערמומית, זה כאן. ומי עשה את זה? דווקא אותם טייקונים שנגדם כאילו היתה המחאה החברתית על יוקר המחיה והדיור. הם גרפו את כל הקופה בבחירות. נציגיהם גרפו את מרב הקולות ואז כל העניין הזה בטל ובתוך חודש הוא מבטל את הדבר היחיד שקבעו כדי לסייע לזוגות צעירים. אני חושב שצריכה שוב לצאת מחאה חברתית על העניין של הדיור, להחזיר את ה-100 אלף שקל האלה לחיזוק הפריפריה, אחרת זו הצהרה שהממשלה לא מעוניינת לעזור לזוגות צעירים ולא מעוניינת לפתח את הפריפריה. לציבור אסור להסכים עם זה.
ההצהרה הכי מסוכנת של שר האוצר, הוא אפילו לא שם לב – כשהוא אמר שאם מחירי הדירות ירדו זה יערער את יציבות הבנקים. זאת אומרת שיש לממשלה הקפיטליסטית הזו עניין שהדירות תהיינה יקרות, וזה מרחיק את הזוגות הצעירים מקורת גג. לכן אני קורא שוב למאבק עד להחזרת ה-100 אלף שקל האלה לסיוע לזוגות צעירים, לפחות בפריפריה.

אנחנו מדברים על הרבה יישובים. דימונה זו עיר שבוניה לקלוט את צה"ל דרומה. אתם מורידים את צה"ל דרומה. יש תכניות שאנחנו בונים יחד, נכון? איפה הם פה? 4,000 אנשי קבע – איך הם יגיעו? כל השיחות עם צה"ל בנויות על 100 אלף שקל מענק. כל השכונה של הכושים העברים, שישבנו לפני שנה. 3,200 איש. איך אנחנו נעביר אותם? איך נטפל בזה בלי המענקים האלה?
אני לא מבין את השטות הזו. אתם יורים לעצמכם ולנו ברגלים. אנחנו, במשך שנים מכרנו כ-2,000 יחידות דיור. שנה אחרונה, 127 זוגות צעירים חזרו לדימונה. אז אנחנו עושים בזה שאנחנו מבטלים את החוקים? החוק הזה – האמת שהוא לא יקר. אני לא יודע למה הכנסתם אותו. זו עז שתוציאו אותה מהר מאד. זה חוק שלא עולה לכם הרבה כסף. הכנסתם אותו כדי לעשות הרבה רוח, ואחר כך להגיד – זהו, אנחנו מחזירים את החוק.

- - -

כבוד השר לשעבר - - בזכותך. העברת לנו חצי מיליארד שקל רק לפיתוח.

כמה הכנסה לדירה ממוצעת בדימונה יש מהמע"מ, למדינה?

המדינה מפסידה כסף במה שהיא עושה. אני אומר לך.

לא, לא. המע"מ על 600 אלף שקל זה 102 אלף שקל בערך. המע"מ הוא יותר מה מענק. יש גידול בהתחלות הבניה בפריפריה, בגלל המענקים. זאת אומרת שזה - - אחד לאחד.

כדאי או לא כדאי?

כדאי ועוד איך, אבל זה לא דיון כלכלי, זה דיון פוליטי פה, בכלל.

אני רוצה לסיים את דבריי. נפגשתי עם השר השבוע, ואני מאמין, כבוד השר, שאתה תילחם בשבילנו, כי בשבילך זה מכה. אתה תיכשל כשר, וגם אתם תיכשלו במשרד שלכם, אם תעשו את הבניה. בשביל מה אתם קיימים? בשביל לבנות.

כל מילה מיותרת. אשמח ששר האוצר לפיד יגיע לוועדה, הוא גם יושב ראש קבינט הדיור - - -

הוא לא יבוא, הוא ישלח את מיקי לוי.

עם כל הכבוד לראובן קוגן, הוא לא שר האוצר - - -

הוא כן, בנושא הדיור הוא כן.

לא בחרנו בראובן קוגן, הציבור בחר בלפיד, ובין השאר – הוא קיבל את התפקיד כדי לפתור את הבעיות. מר קוגן, יש לי שאלות אליך: אנחנו מבינים שתכנית המענקים היא כישלון, כך אתם טוענים. מצד שני, לא הייתם נגדה בהתחלה. מה הסיבות לכך שאתם חושבים שהיא לא הצליחה, ודרך אגב – נאמר לי שיש דוח של בנק ישראל שלא בדיוק מסכים עם זה, אפשר להציג אותו? אבל קודם כל – למה אתם חושבים שהתכנית לא הצליחה? התנגדתם קודם, אתם מתנגדים עכשיו. לקחתם את שר האוצר, אחרי שאמר את הדברים כל כך בצורה בוטה, העפתם אותו. האם זו עז, כמו שאמר אלי ברונשטיין, או שזו לא עז?

נכון, התנגדנו, היה לנו ויכוח מאד מורכב עם סיעת ש"ס בזמנו, שהגישה את הצעת החוק. חשבנו מלכתחילה שהמענקים האלה לא נותנים פתרון לבניה בפריפריה, ובסך הכל השיקולים של מגורים במקומות האלה הם שיקולים הרבה יותר מורכבים מעוד 60-50 אלף שקל, ואני עוד מעט אתייחס לנושא של חריש ומה בעיניי הסיבות שאנשים הלכו לחריש. נכון, סיכמנו במסגרת הסיכום ואחרי זה החלטת ממשלה – היו שתיים כאלה, שעיגנו את הסיכום בינינו ובין שר השיכון - התייחסנו אל התכנית הזו כאל פיילוט ואמרנו שלקראת סוף 2012 אנחנו נבחן את התוצאות ולאור התוצאות נחליט איך אנחנו מתקדמים עם הנושא הזה. רצינו לבדוק כמה פרמטרים, גם את העלות של המבצע הזה, וגם את מה שהחלטנו אז - זה היה ההגירה השלילית או החיובית שהיתה באותם יישובים, היקף העסקאות. לא נכון לבדוק את התחלות הבניה בלבד, צריך לבדוק את התחלות הבניה ביחס לכלל השוק, כי המענקים חלו רק על בניה חדשה, והשוק מורכב בעיקר מהבניה הוותיקה, בעיקר בפריפריה – שם זה 80% בניה ותיקה בעיקר.

מדוע התכנית הזו, לדעתכם, נכשלה?

אני מסביר לך בדיוק מה זו התכנית ומה זה כישלון. אנחנו כן עשינו ניתוח של שנה וחצי של המבצע הזה שהתנהל, שהממשלה התחילה אותו, בעצם. גילינו שהמענקים שנלקחו היו באותם מקומות שהיו שיווקים בפריפריה, בשיעורים כאלה ואחרים. דרך אגב, שיעור המימוש של המענקים הוא לא גבוה. הממוצע הוא סביב 11%, באזורים מסוימים זה הגיע לאחוזים יותר גבוהים – נתיבות היה שיעור יותר גבוה של מימושים. לכן המענק לא נתפס כאטרקטיבי בעיני הציבור, כנראה.

היישוב חריש הוא יישוב ששנים לא הצליח להתפתח. הממשלה נתנה מענקים ופתאום מגיעים אלפי משפחות לשם. האם זו לא הצלחה? אז מה זו הצלחה?

בעיניי חריש הוא הצלחה של שיווק של אתר כזה. חריש שווק לראשונה ב-92 בחוסר הצלחה. הושקע שם עד היום כ-120 מיליון שקל תשתיות שלא היה להן דורש, נעשו שם גם טעויות בדרך, הכניסו לשם משפחות שקצת העיבו על הצביון של היישוב. בסופו של דבר היתה פה עבודה מאד מאומצת, גם של שר השיכון וגם של שר הפנים הקודם שרצו להרים את הצביון של היישוב. לא ניכנס כרגע לצביון, זה לא משנה – בסופו של דבר השיווק הצליח, ולא בזכות המענקים.

חריש הצליחה בגלל שבסופו של דבר זה יישוב שהפך לנגיש בגלל כביש 6 - - -

כביש 6 זה חדש? זה נבנה עוד כשאני הייתי - --

נדבר על זה. זה יישוב שהציע דירות ב-600 אלף שקל, באזור שקרוב מאד לחדרה, בעולם שבאזורים הקרובים דירות דומות עולות בסביבות מיליון שקל ומעלה, אני חושב ש-400 אלף שקל של פער מחירים הוא הרבה יותר אטרקטיבי מה-60 אלף מענק שאנחנו מדברים עליו היום.

אבל אתה מפרש את המציאות בלי להתייחס לעוד פרמטרים.

אתה לא ברשות דיבור.

אמר את זה ראש עירית נצרת עלית. כשאתה מסתכל על נתוני ביצוע של המענקים, ויש את הנתונים האל פר יישובים גם בפילוח של שיעורי מימוש וגם בפילוח של היחס בין זה לבין בניה חדשה ובין עסקאות בשוק – אתה רואה שהמענקים לא מובילים את השוק. השוק מוביל את מימוש המענקים.

יושב פה מנכ"ל שכרגע ציטט לי שהמימושים הם 76%. אתה טוען שזה 11%.

באותם מקומות.

באיזה אותם מקומות?

- - -

לא עשינו הכנה ביננו לבין משרד השיכון - - -

- - -

- - ועדת הכלכלה המכובדת להתווכח על הנתונים. הנתונים שלנו הם ידועים, אנחנו נעשה דיון עם משרד השיכון אם יש פערים בנתונים.

החלטת הממשלה קבעה שההחלטה האם הפרויקט הצליח או לא תיבחן במשותף עם משרד השיכון ומשרד האוצר לקראת סוף 2012. מה שקרה בפועל זה שמשרד השיכון בדק לבד, משרד השיכון בחן את זה ביחס ל-2011, ואנחנו בחנו אנחנו בחנו את זה ביחס לממוצע של 2009 עד 2011. עשינו את ההשוואה מה היה בין 2009 ל-2011 לעומת המצב נכון להיום, והוא עשה את ההשוואה ביחס ל-2011. לכן יש פער נתונים.

סטטיסטיקה הוא מקצוע שאפשר לשחק בו.

ב-2011 - - המבצע דה פקטו נכנס לתוקף בנובמבר, בגלל כל הנושא של - - הבנקים, אז קשה למדוד את 2011 כשנה מייצגת של המענקים.

עשינו את ההשוואה מ-2009 כי אמרנו - - -

אני עוצר את הדיון הזה כאן, ותסביר לי למה השיווק של חריש הוא כישלון.

השיווק של חריש הוא הצלחה אדירה. בוא נזכור עוד משהו – הסיכום בינינו ובין שר השיכון בקדנציה הקודמת – עוד פעם, לא עשינו טובה לאף אחד, היתה החלטת ממשלה שהכניסה את חריש לאזור עדיפות לאומית. הממשלה השקיעה שם, תשקיע סביב כל התב"ע הנוכחית של 20 אלף יחידות דיור – כ-350 מיליון שקל בתשתיות פיתוח. בנצרת עלית המספרים הם דומים, למרות שמספר יחידות הדיור הוא קטן יותר שם, בגלל מאפייני השטח. אז הכסף שהממשלה משקיעה באתרים האלה, אי אפשר לראות אותו רק בדמות המענקים או סבסודים אחרים.

בביטול שלכם אתם מבטלים גם את הסבסוד לקבלן - - ?

לא.

בסופו של דבר זה מתבטל. היחיד שאתם לא יכולים להתווכח אתו זה אני.

- - -

תענה לשאלות. תסביר למה זה כישלון.

ציפו מהתכנית שהיא תוביל את מפת השיווקים בפרפריה. כשאתה מנתח את הנתונים, ולא נתווכח כרגע אבל נעשה דיון ונחזור אם הנתונים המתואמים – אתה רואה שמה שהוביל את קבלת המענקים זה מפת השיווקים של המדינה. איפה שהמדינה שיווקה חלק לקחו מענקים וחלק – לא. איפה שהמדינה לא שיווקה, מסיבות שתלויות במדינה – בהיתרים, בתכניות - -

אבל רגע, לפני שנפלה החלטה – האם מישהו מכם טרח לדבר עם האנשים האלה, להגיד – שהם לא עברו לשם בשביל ההטבה? זה פשוט לא נכון.

700 אנשים חתמו על הצהרה שהם עברו בגלל המענקים.

שאלה אחת לראובן קוגן - בואו נסכים שהמבצע נכשל – אז מה אתם עמלים כל כך לבטל אותו? תשאירו, אנשים יקחו כמה שיקחו. בואו נסכים ברגע הזה ונשאיר את הכל עוד - - -

אני רוצה שתענה לשאלה – אני שומע את ההכרזה שלך, אתה אומר: המענקים היו כישלון, איפה שהמדינה שיווקה היה ביקוש, ואיפה שלא שיווקה - - לכן צריך לבטל את המענקים. ואני שואל אותך: אנשים, הבן של גרינברג, איריס הרפז ואחרים – שילמו כסף. דירה בחריש עולה בממוצע 650 אלף שקלים. כמעט 10% ממחיר הדירה הם התכוונו להתבסס על המענק. הם כבר שילמו כספים. האם המצב הזה של הפרת התחייבות שלטונית נראה לך סביר?

אל"ף אני חייב תשובה לאיריס: לא. ולכן יש הוראות מעבר.

חודש ימים הוראת מעבר.

- - -

- - שר האוצר.

עדיף שהוא יישב כאן.

אני רוצה להרגיע את חבר הכנסת וקנין – כל השיווקים שיצאו עד עכשיו, אותם 4,700 יחידות דיור, שיצאו לקבלנים, ההתחייבות לסבסוד הפיתוח הנוסף הוא חלק מהמכרז. לכן, את זה אף אחד לא ייקח. אנחנו לא משנים מכרזים בדיעבד. בשביל לשנות צריך לבטל מכרזים. אנחנו לא מתכוונים לעשות את זה.
לגבי הצד השני, שזה הנושא של המענקים עצמם. זו התחייבות. אני אזכיר משהו ויכול להיות ששר השיכון יתקן אותי. כשדנו עם שר השיכון אריאל אטיאס על הנושא של המענקים, מראש דיברנו על פיילוט. אז אמרנו – אם זה פיילוט, בוא נקבע תארייך לסיום הפיילוט. קיבלנו את עמדת שר השיכון שאמר – אל תיתן את תאריך הסיום כי אתה תרכז את כל הביקושים באותו פרק זמן, כמו שהיה ב-2003-2002, באותם מבצעי מענק של אפי איתם ושרנסקי, אתה סתם מקפיץ מחירים וכל הכסף ילך לקבלנים. תגיע למסקנה שזה לא בסדר – תרצה לבטל? תבטל, וזהו. שאף אחד לא יידע. קיבלנו את דעתו ומסתבר שגם פה אי אפשר לצאת בסדר.

עכשיו אני אתייחס להוראות המעבר. ניסחנו את הוראות המעבר הראשוניות שהן הרבה יותר קשוחות מההוראות האלה. התבססנו על הצד המשפטי שהיה מאפשר לנו להפסיק את המענקים מהר ככל הניתן, כי - כן, מדובר פה בחיסכון תקציבי לשנים 2014-2013, כמו שאמרתי, מענקים הולכים יחד עם אתרים שמשווקים אותם. יש שני אתרים מאד גדולים ששווקו ב-2012, והם יבואו לידי ביטוי ב-2013 ו-2014, זה חריש ונצרת עלית. מדובר פה בכ-250 מיליון שקל הוצאה תקציבית ולכן יש בהפסקה הזו חיסכון כספי. עם זאת, יש גם התחייבות, של המדינה, לכן נוסחו הוראות המעבר. בהתחלה הן נוסחו בצורה כזו שרק מי שהזכות הקניינית שלו התגבשה עד למועד של ההודעה לבנקים – 22 למאי, הוא זה שזכאי להשלים את המענק. במשא ומתן עם שר השיכון הנוכחי באנו והרחבנו את הוראת המעבר בצורה כזו שנותנת למי שרוכש מהקבלן להשלים את חוזה הרכישה ואישור מסים עד 1 ביולי, ואותו הדבר לגבי היתרים. אנחנו יודעים שההיתרים בחריש לפחות הם היתרים שנמצאים בשלבי הכנה ואתמול קראתי באיזשהו עיתון ואני מבין שחלק מהעמותות ערוכות יותר וחלק – פחות. הרעיון הוא לבוא ולהגיד שהיתר הבניה עד מועד מסוים הוא התנאי לקבלת המענק הוא מאד פשוט. אנשים שרכשו קרקע בחריש, רכשו קרקע יחסית זולה. עלות הקרקע שם היא לדעתי 50 אלף שקל ליחידת דיור, כולל פיתוח. ואם לא עושים שום דבר מהותי בשלב ההתקדמות לכיוון הבניה ולא משקיעים את ההשקעות האמיתיות שזה עלויות הבניה, אז אין באמת היגיון לבוא ולהחזיק את המדינה מחויבת לתת את המענקים לאורך זמן בלתי מוגבל.

אבל אנחנו לא מדברים על זמן בלתי מוגבל. להציב חודש לאנשים? תסתכל עליהם. אתה מטעה כי אתה מדבר רק על הקבלנים. האנשים שיושבים פה הלכו בדרך של עמותות.

- - -

אתה הסברת לי, ואני רוצה להגיד לך מה הבנתי. קודם כל אתה אומר שהשיווק הוא הצלחה והמענקים הם כישלון, זו נקודה אחת. נקודה שניה, שחריש – החברה' האלה יסתדרו.

לא אמרתי דברים כאלה. לא את זה ולא את זה.

- - -

הדבר שלי מפריע – יש בעיה של ביוב בחריש, ואתם לא נותנים היתרים, והביוב הזה יכול לקחת עוד כמה חודשים. קח עכשיו, תאריך מ-1 ביולי ל-31 בדצמבר - - -

אתה עושה לו חיים קלים כשאתה מדבר על דצמבר. אני רוצה להתייחס למה שאמר ראובן קוגן. ראשית, הוא אומר שניתנו הוראות מעבר לעוד חודש. זו פיקציה, וגם חודשיים זו פיקציה. בסוף, ההחלטה אומרת ככה: כל המענקים מיועדים רק לבניה חדשה, דירה ראשונה. אין שום משמעות למענקים לפני היתר בניה ביד. לכן, למדוד את זה בפרק זמן של שנה-שנה וחצי, זה כלום. זה לוקח הרבה יותר זמן למדוד את זה. אם היו לוקחים אפס אז אתה אומר – שמע, זה לא מעניין. אבל כשלוקחים ויש גידול בהתחלות הבניה בפריפריה, לעומת 9 ו-10, זאת אומרת שהעסק מתחיל לקבל הטמעה, מה גם שהתחלות הבניה בפריפריה בהגדרה הן לא גדולות, כי זו פריפריה. ברגע שבאים ואומרים – בדקנו וזה נכשל, למה זה נכשל? קח עוד שנתיים, תבדוק לאן זה הולך, הרי אתה רוצה לעודד הגירה חיובית לפריפריה. זה מה שהיה כתוב בהחלטת הממשלה. למה נותנים מענקי מקום? לעודד הגירה חיובית בפריפריה. עכשיו, את מי רוצים לעודד במענק? רק דירה ראשונה, קרי – זוגות צעירים, ורק דירה חדשה, קרי – להכניס דם חדש לפריפריה. לא דירות ישנות. זאת אומרת שהביקוש הולך יחד עם המענק.

למה עכשיו מבטלים את זה? כי לא רצו את זה מלכתחילה. אני אמרתי לידידי, שר השיכון, שר הבינוי והשיכון, בכניסתו לתפקיד שהוא צריך להשתמש במנופים הפוליטים שלו. אם לא תשתמש בזה, יערבבו אותך. זה לא משנה מה תעשה. אני אגיד לך למה. ויש לך מנופים פוליטיים, יותר מאשר לי. אתה יודע למה? כי במפלגה שלך יש גם את ועדת הכספים. ראובן קוגן, בשביל להעביר משהו בוועדת הכספים ישלם הרבה יותר ממענקים. יאיר לפיד הוא לא רלבנטי בכלל, בגלל שהוא לא ידע מה המענקים. יכול להיות שישבנו אצלו בדיון ואמרו לו – מענקים זה הכל קשור לחריש, לחרדים. בוא ניתן להם מכה. שמעתם אותו, יש שני מקומות גדולים שמשם צריך להביא את הכסף: חריש והר יונה. מה זה הר יונה? רבותיי, מדינת ישראל עשתה שם הפקעת אדמות בשביל ליישב שם יהודים, במקום. ברגע שאתה נותן שם מכה, אתה משאיר שם תשתיות מוזנחות כמו שהיה חריש.

לעצם העניין. אני בכוונה לא רוצה לדבר על חריש. עשו עליה כזה סיבוב שזה קשור לחרדים. מתברר שזה בכלל לא קשור לחרדים. זה שאני צעקתי את זה בכניסתי לתפקיד, ובתוך המכרזים - זה לא רלבנטי, כי מסתכלים על הכיפה ולא על מה אתה עושה. אז אני רוצה לדבר על דימונה. יש שר מ "יש עתיד" שקוראים לו מאיר כהן. הוא היה ראש העיר. הוא כתב לי מכתב כאורך הגלות עם שירות ותשבחות על מענקי המקום, ואיזה ברכות מגיעות לנו שאנחנו מחזקים את דימונה. והנה, יש פה ראש עיר שלפי איך שהוא מדבר הוא בכלל מ "ישראל בתנו", הוא לא מש"ס, והוא גם מעודד את מענקי המקום. אז למה אתם מדברים רק על חריש? דימונה זה היה מקום שבו מכרזים היו נכשלים. ואני רוצה לומר משפט לראובן: אתה אומר שבמקום ששיווקנו זה הצליח. בוודאי, כי אם לא משווקים, אין קרקע. זה רק דירות חדשות. אם אתה לא משווק, אין מענק. אז יש קורולציה בין השיווק לבין המענק. מאחר ומדובר רק על דירות חדשות, ואנחנו לא רוצים להעלות מחירים אנחנו רוצים רק לתת ביקושים חדשים, והמגמה היא לעודד הגירה חיובית לפריפריה.

ועכשיו, בעולם של הכסף, כי עד עכשיו דיברנו רק על מדיניות: בעולם של הכסף זה כסף קטן, וזה כסף שחוזר אליך במע"מ. דירה ממוצעת בפריפריה עולה מעל 600 אלף שקל. בהנחת עבודה שחלק מרכזי מהתחלות הבניה האלה זה בניה חדשה שבלי המענק הוא לא היה מגיע, אז זה אחד לאחד על הכסף. הבאת לו מענק, קיבלת מע"מ, בלי המענק הוא לא היה מגיע, בלי המענק לא היה לך מע"מ. אתה יודע למה זה לא מעניין אותם? כי הם נגד השיטה. השיטה שהמדינה מתערבת אקטיבית בכסף ולא כוחות השוק – הם נגדה.

עכשיו על ממשלת ישראל והפריפריה. פרק הדיור, עד היום – היה רק גזירות. לא היו בשורות. משפרי דיור, העלאת מע"מ וביטול המענקים. תכניות לוד"לים ולמחנות צה"ל אני מכיר עוד מתקופתי. זה יהיה, אבל בממשלה הבאה זה יגיע, לא בימנו. מה קורה עכשיו? עכשיו רק מקום. ולכן, הצעתי – אל תגיד לו דצמבר, הוא יגיד לך, אבל הרוכשים לא קיבלו קודם, כי בדצמבר תעזור לעוד טיפה. אני חושב, שר השיכון, אם לעת כזו עומדת למלכות, תאזור כגיבור חלציך, תשב ביחד עם יושב ראש ועדת הכספים, אתה לא צריך אותם בכלל – אתה רק צריך לסגור להם דבר אחד ממה שחשוב להם מאד, והם ירוצו אחריך. אפילו לא לפיד, הוא לא מבין בזה בכלל. ראובן, הוא יסגור אתך. עכשיו יש לי עוד הצעה אחרונה: אם הוא כבר שילם לך על ההתנחלויות בתמורה לזה שאתה לא מתנגד, אתה יכול לעשות עוד סיבוב, אני עשיתי את זה אתו. תעשה עוד סיבוב. מה קרה? יש מחיר להעביר את התקציב, ויש מחיר לקריאה ראשונה ויש מחיר לקריאה השלישית.

חשוב, לפני שהשר יוצא. אני, כנציגת הפריפריה, באמת מייעצת לפקידי האוצר - בואו תגורו חודש בפריפריה. תעשו את הנסיעות האלה יום יום. יום כזה, שאני צריכה להיות פה ב- 08:30 בבוקר, אני צריכה לקום ב-05:00 בבוקר, שלא לדבר על לשלוח את הילדים לגן. לכן זה היה גם חוסר התחשבות לנהל את הדיון הזה שנוגע לפריפריה כל כך מוקדם.
כאשר אני מסתכלת גם על ראשי העיר פה שמייצגים את הפריפריה, אני גם שומעת את ראש העיר של באר שבע, ואני מסתכלת היום על התכנית של הדיור אנחנו רואים את כוונת האוצר להריץ ולשווק עוד עשרות אלפי יחידות במרכז על חשבון הפריפריה.

תקשיבי, יש פה 5 חברי כנסת שנרשמו, את לא בזכות דיבור.

מאחר שלא הייתי לא ידעתי, וחשבתי שנתת לי את זכות הדיבור. אני מתנצלת.

יש לי הרבה מה לומר אבל ביקשת שנקצר – הסיכום – אותו תרגיל קטן, ראובן, שעשיתם פה מתמצה בכך שחלק ניכר, אולי יותר מ-50% מאותם רוכשים מתאגדים בתוך קבוצות רכישה שלא יכולות לממש את אותו פרק זמן שנתתם להם, במשך חודש. זה, בעצם, כל הסיפור כאן. אז אם החלטתם לעמוד על העיקרון, ובין דבריך שמעתי שגם אתה מבין שיש כאן בעיה של הפרת חוזה, כפי שמדינת ישראל עושה מעת לעת בזמן האחרון, ויותר ויותר, על הסכמים שהיא חותמת, למשל – על ועדת ששינסקי וחברות הגז. זו אותה תרבות בדיוק. כל אותם אנשי פריפריה צריכים להבין שזה אותו עיקרון שבגללו התנגדתי אז להפרת החוזה עם חברות הגז. כך אני מתנגד גם היום להפרת החוזה עם האזרח הקטן. זו בדיוק אותה תרבות שאנחנו צריכים כאן לשרש. הסיפור כאן מתמצה בסופו של דבר, איך אנחנו מביאים גם את אותם רוכשים במסגרת קבוצות רכישה ועמותות שונו, שהם לא יכולים לבוא ולפתור את הבעיה תוך חודש, אל אותו סיכום שמי שכבר נמצא בתוך אותה קבוצה, ובמסגרת אותה קבוצה גם השקיע כספים, בעקבות ההצעה של הממשלה יוכל לממש אותה. זה סיפור של עוד 4 או 5 חודשים? כמה שצריך, ולפתור את הבעיה.

יש פה דיון, גם תקציבי-כלכלי וגם דיון של אידיאולוגיה. ברמה האידיאולוגית - אני בעיקרון חושב שכוחות השוק צריכים לעשות את עצמם וצריך בסופו של דבר שמדינה לא תתערב בנושאים האלה, למעט אותם מקומות שצריך להתערב בהם, כמו הפריפריה. לכן, המסר שמועבר מכאן הוא מסר רע מאד, שהמדינה מתנערת מהאחריות שיש לה לאזרחיה, ודווקא במקומות שאנחנו כן רוצים.
הדיון התקציבי- אני מתחבר למה ששאל אותך השר: אם זה כל כך לא מצליח, השיווק הזה, אז איפה החיסכון הגדול? במיוחד מה שאמר פה חבר הכנסת אטיאס, שאמר לך שבסופו של דבר זה יתקזז עם המע"מ. אז תנו לעניין הזה לעבוד. אני לא רואה פה לא חיסכון, ואני רואה נזק אידיאולוגי מאד קשה.

קודם כל אני מתרעמת על ההשוואה עם נושא הגז. מדובר פה באמת בזוגות צעירים שאם היו יכולים לקנות דירות בכמה מיליונים במרכז תל אביב או רמת גן אז הם לא היו יוצאים לפריפריה, מתקמצנים וקונים דירה ב-600 אלף שקל.

אנחנו באותו צד.

ברור, אבל אני אומרת – ההשוואה היא לא ממין העניין. מדובר פה באנשים שעושים מאמץ אדיר לרכוש דירות, הם יוצאים לפריפריה כי זו האפשרות שלהם להתחיל חיים, אלה אנשים צעירים. לא ייתכן שיש פה החלטת ממשלה שאנחנו בהינף יד מבטלים אותה, כאילו שום דבר. גם אומרים – אם הם באמת רוצים ללכת לגור שם, מה זה משנה – 60 אלף, 100 אלף ככה מוחקים להם, והם להסתדר בקלות. יש פה זלזול באנשים. אני לא תמימה ואני יודעת – הדיבורים האלה ברורים לי, בין שר השיכון לשעבר, לשר השיכון היום על הפוליטיקה וכיצד עושים כאן את המסחרה. אבל באמת, אזרחים שיושבים ושומעים את זה – זה מזעזע. זה על גבם, זה על העתיד שלהם ועל העתיד של הילדים שיהיו להם, זה פשוט מטורף.

קודם כל אני רוצה להגיד – עובדתית, מ-13 במאי, מרגע שפורסמה ההחלטה יש עיכובים והאטה, עצירה של מכירות לקבלנים באזורי השיווק של הפריפריה. כתוצאה מביטול המענקים. דיבר יושב ראש הוועדה שמדובר ב-10% ממחיר הדירה. זה לא 10% ממירי הדירה, זה 50% מההון העצמי של הדיירים. המשמעות של זה זה חוסר ליווי, חוסר אפשרות לקבל ליווי, ובעצם – גדיעת החלום של הדירה לאותם אנשים בפריפריה.

זה לא נספר מהון עצמי.

זה לא נספר בבנק - - -

אבל הם יצטרכו לגייס את זה.

אני מציג איך אנחנו רואים את זה בשטח. עובדתית –מגיע דייר ואומר: אני לא יכול לקבל ליווי בלי המענקים האלה, נקודה. דבר נוסף, אנחנו מברכים על ההחלטה של הוראות המעבר אבל חודש זה תקופה מאד קצרה. אם עדיין נשארים בהחלטה הזו היינו מצפים שזה יוארך בצורה ניכרת.

בכמה אתה היית מאריך?

שנה.

עד סוף התקציב זה צריך להיות.

שנה וחצי לפחות.

- - -

ככל שתהיה החלטה כזו צריך להרחיב אותה לכלל יישובי הפריפריה, לא רק לאותם 28 יישובים. קיימים 187 יישובים כאלה.
הנושא השני, שאם לא ייצא מהדיון הזה ולא תהיה התקדמות אופרטיבית אז בהחלט אפשר לעשות את מנהג חברי הכנסת וקנין ואטיאס – ללכת על הצעת חוק פרטית ולקדם את זה כהצעת חוק פרטית, את הנושא הזה. זה גם התחיל ככה. השר לשעבר, כשלא צלחה דרכו, היתה הצעה פרטית של חבר הכנסת אטיאס בתמיכה של השר. אז בהחלט אפשר להרים את הכפפה הזו.

הרבה צעירים לקחו ברצינות הפעם את החלטת ממשלת ישראל שהיא רוצה ללכת לפריפריה והיא נותנת מענקים. נשמע את נציגם.

אני מתל אביב, אני בן 35, נשוי. כמו שאמר אדוני, יושב הראש, חלק גדול מהצעירים לקח ברצינות את החלטה הזו והתייחס אליה כאל הבטחה, כאל משהו שאפשר לסמוך עליו. אני אומר שמעבר להבטחה השלטונית ולעובדה שפה אין רציפות, ואנחנו מקבלים את הגרזן לראש שלנו, אני אומר דבר פשוט: לא רוצים לעזור לנו? אנחנו עוד יכולים לבלוע את הצפרדע הזאת, אבל אל תפגעו בנו. אנחנו נמצאים במצב, כרגע, שנמנע מאתנו סכום שסמכנו עליו ואין לנו אפשרות לצאת מהמכרז. אם אנחנו רוצים לצאת מהמכרז אנחנו צריכים לשלם קנס כדי לצאת. למעשה, לא רק שלא עוזרים לנו ופוגעים בהבטחה, אתם גם מונעים מאתנו לצאת החוצה. לא עזרת לנו – פגעת בנו.

רבותיי, אני מבקש מהשר ורוצה לסכם סיכום ברור.

צריך לעשות פה תביעה ייצוגית. היתה פה הסתמכות על הבטחה שלטונית שלא קוימה.

אני עדיין מאמין בדמוקרטיה, נותן לה סיכוי.

היתה ישיבת ממשלה לפני 3 שבועות ויש החלטות. החלטת הממשלה מחייבת גם אותי, וכך אנהג. דובר פה על תרבות שלטונית אחרת ועל התנהגות כמו שמתנהגים במקום מסודר. זה הסדר. מה שכן אפשר לערער עליו עדיין – ואני כרגע חורג מהדיון, זה בעניין מס משפרי דיור, 3.5% על מי שרוכש דירה בתנאים מסוימים. זה מס על דיור שאין לו שום הצדקה. למדינה חסר כסף? היא תמצא את הכסף. היא לא צריכה ליפול על שוק הדיור שהוא קשה מאד, מסובך ובעייתי. על זה אני מתכוון לערער. מה שהוחלט בממשלה הוחלט.
דברים נאמרו פה על ידי אנשים ואני לא אחזור עליהם. אחת משתיים, ואני אומר את זה לראובן קוגן מאגף תקציבים: אם זה כישלון, אז עזבו את זה. תנו לכישלון להימשך, מי שייקח – ייקח, מי שלא צריך – לא ייקח, אבל לוח הזמנים הקיים היום הוא בהחלט בעייתי. זה יפה מאד שהעז של ה-6.6, שזה היה התאריך הראשון – הוצאה מהחדר. זה עבר ל-6.7 אבל כולם מבינים שזה זמן אפס שלא עוזר לאיש, הוא נועד לעבור אולי את הבג"צ. במקרה הטוב. אני מציע לשקול להאריך בצורה כזו שיתאפשר שלא ייפגעו אנשים כי גם לביטולים יש משמעות. יש לזה משמעות. אני חושב שיש מקום, תשקלו אתם, לפנות לשר האוצר ותסבירו – הרי בסוף אפשר לשכנע אנשים. זה נשמע מופרך, אבל אפשר לשכנע. תמיד תהיה השאלה – מאיפה המקור להשלים, וכמה זה עולה – זו שאלה טובה, וצריך לתת עליה תשובה. נדמה לי שיש הסכמה לאומית ששוק הדיור בעייתי במיוחד. כולם מסכימים שזה אחד השווקים הכי בעייתיים לא מהיום ולא מאתמול. וזה הולך ונעשה בעייתי. הייתי מאד שמח, השר לשעבר אטיאס, אני לא יכול להגיד שנעשה את הסיבוב השני – אבל לנו יש אחריות כוללת, יודע את זה שמעון גבסו, יודע את זה ראש עירית דימונה וראש עירית נצרת תחתית. הבעיה משותפת לכולם, ואין מגזר שיכול להגיד שהוא מסודר. כולם, לצערי, לא מסודרים. אנחנו נשקול להביא הצעות נוספות לדיון בקבינט הדיור כדי לתת תשובות לזמן המידי כי הבעיה בתכניות עד עכשיו שהן מתייחסות לטווחים בינוניים וארוכים. זה לא יוריד את מחירי הדיור בצורה הזו. צריך להבין את זה ולהפנים את זה. נכון, זה עולה כסף, יש ויכוח עם האוצר, ויכוח סביר. זה קורה תמיד ככה. בכל אופן, חשוב שהוועדה תאמר את דברה.
ההערכה של האוצר היא שמדובר, עם חריש, על סדר גודל של 250 מיליון - - -

לא, כי הנחת העבודה שכל חריש זה זוגות צעירים, חדשים שיבואו לגור שם, וזה לא נכון.

אני חייבת לומר שיש פה אי סדר בנתונים, אנחנו נתבשרנו בוועדת הכספים, ואני בכוונה שואלת שוב כי שאלנו גם אז בכמה כסף מסודר. מדובר ב-50 מיליון בפריסה ארצית. אז, ככה התבשרנו. זה מה שיפיל את התקציב?

אני סיימתי. אני רק מבקש להגיד תודה לך, היושב ראש, ולחברי הכנסת, לאנשי האוצר ולכל השותפים. אני אשמח להגיע מתי שתזמינו אותי.

אני קורא את הסיכום. קודם כל, הדבר הראשון, אני חושב שבשם כל הוועדה אני רוצה לאחל ליוליה קוגן, אשתו של ראובן קוגן, לידה מוצלחת. היא מצפה בכל דקה, אח ללביא.

להמשך הסיכום – כולכם תומכים בהצעה הזו, כן? יש פה דבר מאד חמור. אנחנו מתייחסים בחוש הומור כי זו הדרך היחידה שאפשר להתייחס למצב שבו מדינת ישראל מדברת גבוהה גבוהה על פריפריה. החברה' שדיברו פה, רובם תל אביבים. הם מוכנים לבוא לחריש ומקומות אחרים ופתאום בבת אחת אומרים – נגמר הסיפור. האיתות, ברגע שיוצא המסר שכל הסיפור של הפריפריה הוא קשקוש, נגמר הסיפור. אתה יכול לשקר לצעירים פעם אחת, בפעם השניה זה ייגמר לכן הסיכום שלנו הוא כדלקמן: ועדת הכלכלה דורשת משר האוצר יאיר לפיד, ומנציגי האוצר, לחזור למשא ומתן אינטנסיבי עם שר הבינוי והשיכון, ולשנות את הוראות המעבר כדי לתת ליותר זוגות צעירים את האפשרות לממש את ההתחייבות השלטונית של מענק מקום בגובה 60 אלף לרוכשים. לכל הפחות על משרד האוצר לאפשר למשפחות שכבר נכנסו להתחייבויות כספיות לקבל את המענק.
הוועדה חושבת שהוראות המעבר בניסוחן הנוכחי אינן מספקות פתרון לאלפי משפחות. לא ייתכן שהממשלה תיתן התחייבות לאזרחים ותתנער מהם מבלי להתייחס בכלל למשמעויות הקשות עבור אותם אזרחים, זוגות צעירים שמתחילים את חייהם הכלכליים. הוועדה דורשת להאריך את תוקף הוראות המעבר עד לתאריך 1 ביולי 2014. זמן נורמלי. שנת תקציב. הוועדה דורשת ממשרד האוצר להתייחס באופן רציני יותר ונחרץ להבטחה של שר האוצר להוריד את מחירי הדירות ולקדם ולהבטיח את פיתוח הפריפריה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 10:15.>
11/06/2013

13:48