PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
04/06/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 8>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ"ו בסיון התשע"ג (04 ביוני 2013), שעה 11:00

<ישיבת הצדעה לחיילים עולים מצטייני הנשיא>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

יחיאל חיליק בר

ישראל חסון

מרדכי יוגב
אברהם מיכאלי
רינה פרנקל

אלעזר שטרן

>
סא"ל עודד נהרי - רמ"ד טקסים, משרד הביטחון

יעקב דנון - מנהל תחום צה"ל ותפקידים מיוחדים, המשרד לקליטת עלייה

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

מספין אלמיהו - מנהל מוקד, עיריית ירושלים

מירה קידר - מנהלת אגף רווחה והתמודדות, הסוכנות היהודית

יגאל שטיינמן - רכז תחום צעירים וחיילים בודדים, הסוכנות היהודית

רומן גרבץ - לוביסט, הסוכנות היהודית

מיכאל סעדון - חייל עולה מצטיין

רבקה גרנר - חיילת עולה מצטיינת


משה קאמיאנער - חייל עולה מצטיין

ניקה ינקלביץ - חיילת מצטיינת

חייא סמיסון - רכז מתנדבים, 'אח גדול'

ישעיהו יחיאלי - ראש מנהלת נעל"ה

צבי אוד - מנהל מרכז לחיילים בודדים, מועצת ארגוני עולים

וונדה אקלה - מנכ"ל, נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

יצחק הילדסהיימר - עיתונאי, 'מקור ראשון', כתב ברדיו גלי ישראל

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים
<ישיבת הצדעה לחיילים עולים מצטייני הנשיא>

בוקר טוב לכולם, נתחיל בדיון. אנחנו שמחים שאתם כאן איתנו. באמת מרגש לראות אתכם כאן. קודם כל אני מברך את חברי הכנסת, חברת הכנסת רינה פרנקל שהגיעה אלינו, חבר הכנסת ישראל חסון.
אני אמרתי איך שנכנסתי לוועדה כיושב ראש, ישנן לא מעט בעיות אצל העולים, נתחיל בנושא הקליטה, אבל חוץ מהבעיות יש גם הרבה הישגים. העולים תרמו לא מעט למדינה שלנו. יש דווקא כאן בפנים שלכם, שאתם יושבים כאן, חיילים מצטיינים עולים, חיילים בודדים, את כל התארים, יש לי גם הרבה חברים שהם גם היו מצטיינים וחיילים בודדים ועקבתי אחריהם והם היו שותפים במהלך החיים שלי וראיתי עם איזה קשיים הם התמודדו ואיך הם פרצו את כל הדברים הקשים ואת כל הגבולות ונהיו מצטיינים והצליחו בחיים. אני חושב שזה סמל, סמל למדינה, אנחנו מדינה של עולים כולנו וזה שאתם כאן ואתם הצלחתם, אתם יושבים במשכן הכנסת והבנתי שגם לא הפעם הראשונה, אז- - -

נקווה שגם לא פעם אחרונה.

בטוח לא פעם אחרונה. אני חושב שכבר אפשר להגיד, אתם רק בתחילת הדרך, אבל הצלחתם, כבר יש לכם איזה שהיא נקודת התחלה טובה ואתם גם מהווים מודל לחיקוי להרבה חבר'ה צעירים. אני חושב שאנחנו גם כמדינה צריכים לשים אתכם תמיד קדימה ולהראות לכל הנוער שלנו, ולא רק לנוער, ולהתגאות בכם. אני יושב כאן ואני גאה שאתם כאן ומה שאתם עושים למען המדינה.

אני רוצה לתת לחבריי, חברי הכנסת, להגיד כמה מילים.

ברשותך, הם יכולים להציג את עצמם?

כן, בואו תציגו את עצמכם.

שלום, שמי משה. עליתי מארצות הברית, לפני שלוש שנים.

עלית והתגייסת?

סיימתי את הלימודים שלי במדעי המחשב, כרגע אני מתכנת.

שמי רבקה, עליתי מקנדה לפני שנתיים וחצי ואני כרגע משרתת בגדוד הקרקל.

קוראים לי ניקה, עליתי לפני ארבע שנים במסגרת תכנית נעל"ה, משרתת בחיל התותחנים.

אני מיכאל סעדון, עליתי לפני שלוש שנים מצרפת, שירתתי בחטיבת הצנחנים ועכשיו אני בקורס קצינים.

יפה מאוד.

אז אני אגיד כמה מילים. קודם כל אני גאה שאתם נמצאים כאן ואתם חיילים מצטיינים של נשיא המדינה וכפי ששמעתי עליתם לא מזמן לארץ ממדינות שונות וגם מייצגים לא רק איזה קבוצה מסוימת, אלא את כל העולם, גם מקנדה, מצרפת, מברית המועצות לשעבר, מרוסיה, אז מאוד מאוד נחמד לראות אתכם כאן וההישגים שלכם הם הישגים מאוד גבוהים בצבא, אתם באמת מודל לחיקוי של כל העולים שהגיעו, ואני בטוחה שלא היה לכם קל, ממש לא קל, גם להשתלב בחברה, גם להשתלב בחברה הצבאית, אבל הצלחתם ועשיתם את זה בהצטיינות. ואני רוצה לומר, ותזכרו את זה, שאם אתם הצלחתם כאן אתם תצליחו בכל דבר, אני בטוחה בזה, אתם תהיו מצטיינים בכל דבר, בכל תחום שתגעו ובחייהם. אז אני מאחלת לכם באמת הצלחה בהמשך הדרך ותשמרו עלינו, אתם באמת שומרים עלינו ושומרים טוב, תודה.

קודם כל תודה לכם שבאתם. שנית, תגידו, כולכם חיילים בודדים? כולם.

מצטרף אלינו חבר הכנסת אלעזר שטרן, לשעבר אלוף בצה"ל.

לא, אני באתי רק ליהנות מכם, לראות אתכם.

חבר'ה, כאן יושבים, מלבד אלעזר, שלושה עולים חדשים, אני רוצה לומר לכם שעשר שנים אחרי שאנחנו ברחנו ברגל ארצה מסוריה יצא לי כבר להשתתף במלחמת יום כיפור נגד הסורים בגזרת רמת הגולן. זאת אומרת אנחנו מבינים את המצב שאתם נמצאים בו, חווינו את זה ואני רוצה שאתם תסתכלו לכאן ותראו שיש עתיד.

אני מקבל את הדברים שלך.

יש אופק, בסדר? נלך על משהו לא פוליטי, אסור לדבר איתם על פוליטיקה, הם חיילים.

באמת, השלבים האלה הם שלבים שאי אפשר לדלג מעליהם, השלבים של ההתאקלמות והשלבים של הכניסה ושל החיכוך, אי אפשר לדלג, ובעיניי יפה מאוד שנתנו לכם את התואר חיילים מצטיינים, אבל בעיניי אתם עוד לא הצטיינתם, ההצטיינות שלכם תהיה כשההורים יגיעו ויתר החברים יגיעו. שמה מתחילה ההצטיינות, זו המשימה האמיתית שלכם, ועד אז תשמרו על עצמכם ועלינו כי עכשיו זו התורנות שלכם לשמור עלינו. תודה רבה, בהצלחה.

תודה לחבר הכנסת ישראל חסון. לפני שאני נותן לעוד אנשים לדבר, הייתי רוצה לשמוע דווקא על התכניות שלכם שאחרי. יש כבר תכניות כאלה?

אני רוצה לצאת ישר לאוניברסיטה אחרי הצבא. שבוע הבא יש לי יום הולדת 23 וכבר הגעתי לגיל שמתחילים הלימודים, אבל יש לי קושי ממש עם השפה, אני לא סומכת על עצמי לעשות את הלימודים למדע בארץ, אז, זה קשה לי להגיד, אבל אני רוצה לחזור לקנדה לעשות לפחות את התואר ולחזור לפה.

דווקא בגלל קושי של השפה? ואם נגיד ישנם קורסים של שפה ויעזרו לך, אני כן חושב שבדיוק זה המקום שאנחנו צריכים לקבל את ההחלטות האלה, שתסיימו את הלימודים כאן. החשש הוא חשש של שפה.

אני יודעת שיש תכנית של מכינה של שנה, שאנחנו רוצים להיכנס לתואר. בכל מקרה אני כבר הגעתי לגיל שאני לא רוצה לבזבז שנה שלמה על לעשות מכינה, אני רוצה להיכנס ישר לחומר.

אבל יש גם לימודים באנגלית.

באוניברסיטה העברית אפשר לעשות תואר באנגלית.

גם בתל אביב וגם בטכניון.

רבקה, אי אפשר ללמוד שחייה כשמחזיקים יד אחת בשפה של הבריכה, צריך לקפוץ למים. את מבינה? אם לא עוזבים את היד מהמעקה של הבריכה אי אפשר לשחות, אי אפשר ללמוד לשחות.

לא יודעת, עשינו את כל הלימודים שלי בתיכון ובבית ספר יסודי בצרפתית, אז תמיד הייתי בשפה שנייה ורציתי להגיע למקום יותר נוח, ללמוד סוף סוף בשפה- - -

אנחנו נעזור לך עם התרגום, תביאי את השיעורים...

אנחנו לוקחים את זה עלינו.

כשבאתי לארץ לא הייתה לי כוונה לעלות לארץ, אבל רציתי לעשות את הלימודים שלי פה, עוד לא ידעתי מה יהיה, עשיתי את הלימודים שלי במכון לב, זה גם כן היה באנגלית, שזה היה דבר טוב, כי אם זה היה בעברית עם העברית שלי לא ידעתי שאני באמת אשאר פה. אבל אחרי שעשיתי אותם באנגלית, זה היה חבל, כי אני מבין אותך ושפה זה משהו קשה מאוד ואחרי שהייתי באמצע הלימודים שלי הבנתי שאין מקום אחר בשבילי בכל העולם, זו הארץ שלי, זו המדינה שלי ועליתי לארץ ובאמת קיבלתי את הצו הראשון שלי בספטמבר 2011, שזה היה בדיוק עשר שנים אחרי שהייתי במנהטן בתיכון שם, והרגשתי כל כך טוב ורציתי לתרום למדינה שלי. המצב המשפחתי שלי לא כל כך פשוט ועדיין רציתי לעלות לארץ, גם אם בודד והכול, אבל אני באמת לא מרגיש שאני בודד. אין לי משפחה פה- - -

יש לך משפחות מאמצות?

טעיתי, אין לי קרובים- - -

יש לכם משפחות מאמצות בארץ?

כרגע לא, יש לי את החברים שלי, יש לי את מנשה ואני מרגיש שזה המשפחה שלי.

לך יש, רבקה?

אותו מצב, חברים ש- - -

אתם משתייכים לארגון 'האח הגדול'? או שלא? מכירים את זה?

עדיין לא.

ולכם יש משפחות?

יש לי.

אתה כן משתייך לארגון, נכון?

דרך אגב, לפי דעתי זה רעיון לבקש מהצבא, לשאול, כמה חיילים בודדים עולים יש בארץ שלא מאומצים על ידי משפחות ואפשר לעשות על זה פרויקט.

הרוב הגדול.

הרוב הגדול מאומץ או לא מאומץ?

הרוב הגדול לא מאומץ .

כשאתה אומר רוב, אני לא יודע את המספרים.

סליחה שאני מתערב. קודם כל לחיילים, והם יאשרו או לא יאשרו, לא נוח להיות מאומצים כל כך במשפחות. הם מגיעים ביום שישי, יש להם את הדברים שלהם, יש להם את החברים שלהם. אלה שגרים בתוך משפחות גרים בתוך משפחות, אבל אלה שלא גרים בתוך משפחות, ולפחות לפי דברי צה"ל כמעט 60% גרים בעיר ושוכרים דירות עם חברים וכו', לא נוח להם תמיד להתחיל להתארגן וללכת למשפחה. אני עובר בהרבה קהילות בארץ, אני מדבר על אימוץ, ומתוך קהילה של נגיד 20 איש בדרך כלל יושבים 5 שרוצים לאמץ, כי גם האימוץ הוא נושא לא קל, זה לא רק להביא מישהו לאכול, זה גם לנסוע לטקס שלו ולפעמים הולכים לאכול אצל הסבתא ואצל הסבתא לא נוח להביא את החייל, אז מה אומרים לו? היום אתה לא מאומץ, היום אתה כן מאומץ? זה נושא לא פשוט, הנושא של אימוץ חיילים.

ומה קורה איתם יום אחרי השחרור?

אני רציתי לדבר על זה אחרי שיושב הראש ייתן את רשות הדיבור.

אתה יכול להשלים, הדיון פתוח.

אני מהמשרד לקליטת עלייה, אני עובד בקשר עם הצבא ואחראי על הקשר. אני אגדיר את זה ככה, עשו עבודה די יסודית להקיף את הבעיה של החיילים הבודדים בצה"ל, לבחון מי זקוק למשפחה מאמצת ומי זקוק לכל צורך כזה ואחר. העבודה הזו נעשתה והושלמה. אני חייב לומר שהצבא הקים את המוקד לחיילים בודדים, שהמספר שלו אמור להיות מוכר, גם לחיילים הבודדים אבל גם לצוות הת"ש בצה"ל. הנושא הזה מטופל. אני חייב לציין שהצורך בקיומה של משפחה מאמצת הוא ספציפי לכל פרסונה ופרסונה, הוא לא גורף, נאמר ככה.

אבל אני שאלתי, בבקשה, קודם כל תגיד לי, חייל בודד כזה, בין אם הוא קרבי או לא קרבי, מה המדינה מעניקה לו מבחינת רשת ביטחון כלכלי? והשאלה השנייה זה ביום השחרור, מה קורה איתו.

אני יכול להגיד מה שמשרד הקליטה תומך, במהלך השירות, מתקציב המשרד. המשרד נותן לכל חייל בודד כזה שכר טוראי, שזה 352 שקל מדי חודש בחודש לחשבון הבנק, בנוסף למה שהוא מקבל מהצבא. מהצבא הוא מקבל את כל התמיכות הקיימות, ממשרד השיכון הוא מקבל את התמיכה הקשורה לשכר דיור, זה יוצא משהו כמו- - -

452 שקל לחודש.

ומהמשרד שלנו גם את הסכום הזה שאמרתי. אני חייב לומר שבבדיקה שנעשתה בזמן- - -

רק שנייה, תשאיר אותנו רגע ברמת העובדות. זאת אומרת חייל כזה הולך הביתה עם 1,000-1,100 שקל- - -

יותר, אני חושב.

יותר, הוא מקבל מצה"ל 2,500 עד 3,500.

מאיפה?

תלוי מי. חייל בודד מקבל 1,046 שקל עבור סבסוד שכר דירה וחשמל ובשכר התחילי, כיוון שהוא בודד הוא מקבל שכר כפול, שזה 700 שקל, עכשיו זה ישתנה ל-800 שקל לחודש וזה כהתחלה. חוץ מזה הם מקבלים 350- - -

לוחם מגיע ל-3,500.

עזוב את הלוחם, אני דווקא לא רוצה לדבר על הלוחם.

יגאל, הקרביים, אחרי אימון מתקדם, הוא יאשר לי, הם מקבלים 2,802 שקל.

אין שם בעיה כלכלית, אני חייב לומר.

תסבירו לי רגע את הקסם הזה. אני חייב להבין. איך חייל בודד, מדינת ישראל נותנת לו באופן ישיר ועקיף 2,000-2,500 שקל לחודש, עזוב את הקרבי רגע. תלך רגע איתי- - -

לא, כי לקרבי יש משכורת כפולה, וללא קרבי אין.

תלך רגע איתי, לקרבי ההוצאות הן פחות גדולות מלא-קרבי. בצורה פרדוקסלית הוא, שיושב במשרד הביטחון, ההוצאות שלו יותר גדולות משל אדון סעדון. אז עכשיו אנחנו מדברים לא על התמורה של מי שקרבי או לא קרבי, לא זה הדיון, אלא אנחנו שואלים על יכולת המחיה של חייל בודד ומאיפה הוא מביא היום את הכסף שלו. אז אני שואל, אתה אמור לחיות מ-2,500 שקל בחודש?

כן, אני מקבל פלוס מינוס מ-2,400 עד 2,500.

ואיפה אתה גר?

אני גר בדירה בקטמון ושכר הדירה שלי הוא 1,800.

קטמון בירושלים?

כן.

שכר הדירה הוא 1,800, כשאתה מתחלק עם שותפים?

אני משלם 1,800, אני גם מקבל כמה דברים, אני לא משלם על ארנונה, חיילים בודדים גם מקבלים הנחה על חשמל, וזה גם עוזר לי, וכחייל בודד אנחנו גם מקבלים 120 שקל לחודש בשופרסל, שזה גם עוזר לנו הרבה. יש לי ניסיון בעבודה ועבדתי במחשבים לפני שהתגייסתי- - -

יש לך אישור עבודה?

אין לי, כי אני מתעורר בארבע וחצי בבוקר וחוזר בלילה בשמונה, אז אין לי זמן לעבוד, אבל לפני שהתגייסתי עבדתי ושמתי כסף בצד, כי ידעתי שזה לא יהיה כל כך- - - יש לי חברים שהם חיילים בודדים- - -

אתה נשוי?

כרגע לא.

כרגע לא, אבל אתה גר לבד?

אני גר עם שלושה שותפים.

אז ה-1,800 מתחלק.

לא, 7,000 מתחלק.

באיזה קטמון אתה גר? אני גדלתי בקטמון שב-1,800 שקל היית קונה שתי דירות. באמת, גדלתי בקטמון ט'.

זו אותה קטמון.

הוא לא גר בקטמון ט'.

הוא גר בקטמון רגיל.

קטמון רגיל זה בסדר, זה הכי קרוב לטלביה.

ממה שאני מבין מהאזור, מה שיש לנו זה קצת בזול. היה לי את הכסף וכל יום כשאני חוזר הביתה, לא רציתי לחזור למקום קטן, אז ידעתי שאני רציתי לשים כסף בצד לפני שהתגייסתי- - -

לי היה חשוב להבין, שבשביל המחיה שלך בעצם, כשאתה לוקח גולאאוט אז נניח שמדינת ישראל נותנת 2,500 פלוס 120 שקל שופרסל, עזוב את ההוצאות, זה שמורידים לך אותן זה סיפור אחר, אתה מתחיל חודש עם 900 שקל, פחות.

במקרה הטוב.

במקרה הטוב. יש פה מישהו שמייצג את מדינת ישראל, שיסביר לנו? אני לא רוצה לשאול את רבקה, כי היא נראית לי מתביישת לדבר.

לא צריך להתבייש. יש את העובדות, יש את מה שהמדינה יודעת להציע, על יד זה, אני מניח, אני נותן את זה כדוגמה, אם אני אקח חייל בודד אחר שנמצא בפרויקט אחר אז תגלה שהוא לא מוציא לשכר דירה, למה? כי יש פרויקט מהסוג של בית חם של אכלוס בקיבוצים, במשפחות מאמצות, צביקה, אתה מכיר את זה. שם הוא לא נדרש להוצאות האלה, שם הוא חי ברווחה גבוהה יותר. לעומת זה, אם היית לוקח דוגמה למישהו שגר אולי באזור יוקרתי בתל אביב, היית מגלה שהוא צריך לממן כל פעם את המחיה שלו. זאת אומרת העניין של ההוצאה קשור באיזה שהוא אופן בבחירה של הבן אדם.

אני רוצה לשאול אותך שאלה. בית חם זה לא פרויקט שלך- - -

אנחנו תומכים בו תקציבית.

אתה תומך בו תקציבית אבל הוא לא פרויקט שלך. אתה תומך, כמו שאתה תומך בעמותה, הוא לא שלך. אני אביא לפה את צביקה, הוא שכן שלי- - -

הוא שכן שלך והוא חבר שלי.

נהדר, אבל בית חם זה פרויקט וולונטרי שהמדינה הצטרפה בתמיכה בו.

נכון.

בוא נדבר על זה. אני שואל אותך עכשיו כמדינה, אותי לא מעניין, לא אכפת לי שחייל יגמור את החודש וישאיר לו 100 שקל בכיס, אני שואל כמדינה, למה הקונספט שלנו לא אומר, 'אני רוצה לבנות סל שמסוגל לקיים חייל בודד ברמה מסוימת, שישאיר לו גם 100 שקל בכיס', אם הוא הולך לבית חם או הולך למשפחה מאמצת או הולך למה שהוא רוצה, שישמור לו גם 1,500 לחודש, אין לי בעיה, אבל אני קובע מה היא הרצפה, מה המינימום שאני רוצה לתת לחייל ומה הוא עושה עם זה הוא סיפור אחר, והשאלה שלי האם 2,500 זה סכום- - -

בדיוק, השאלה אם 2,500 פה, האם הוא סכום שהוא מספיק להתקיים בכבוד? אנחנו מדברים על להתקיים בכבוד, או שהוא לא מספיק?

דרך אגב, אם הוא יילך לקיבוץ הוא לא יקבל 1,050 סיוע בשכר דירה, כי הכסף עובר אוטומטית לגורם המאכלס, אז זה יהיה 1,000 שקל פחות.

בתור מי שעובד במאטריה הזאת אני אשמח מאוד להיות בצד שנותן.

לא, חבר'ה, אתם בצד שצריכים להסביר לנו. הבעיה היא שאתה צריך לבוא לפה ולהסביר לי למה הקונספט הוא כזה, אני יכול להגיד לך אם דעתי נוחה מכך או לא נוחה מכך. אני שואל שאלה מאוד בסיסית, תגיד לי מה הוא מינימום ההוצאה שצריכה להיות לחייל בשביל להשאיר לו 100 שקל בכיס. עכשיו, גם השכר שלי פה לא מאפשר לי לחיות בקטמון, בסדר? אז אני לא גר בקטמון, אז אני גר בבית הכרם, הוא לא מאפשר לי לחיות בקטמון, לא זה הדיון, השאלה מה היא הרצפה שמדינת ישראל קובעת כמינימום שמגיע להם. אני, דרך אגב, הייתי בוחן את זה ברמת הצרכים. אני אומר לך, חייל קרבי מקבל תגמול, הוא מקבל תמורה על היותו קרבי, זה לא בהכרח צורך, אתה צריך לתמחר את הצורך, המדינה יכולה לתת תמורה, אבל את הצורך מישהו צריך להגדיר.

אז ברשותך, אני קודם כל לוקח לעצמי לחשוב על השאלות שאתה מדבר עליהן, הסוגיה היא בין המדינה, בגדול, משרד הקליטה ואכ"א, משום שבתקופה של השירות, מה לעשות, אבל החיילים הם ברשותו של הצבא, הוא הגורם האחראי עליהם, אנחנו מצטרפים כתומך- - -

לא, אבל כסף צריך לבוא מהצבא. השאלה ממתי נקבע הסכום, אם הוא נקבע לפני 20 שנה, אז המחירים קצת השתנו, ואז פה באמת האם- - -

זו שאלה שצריך לברר אותה בצורה אמיתית.

כשהוא משתחרר, מה קורה איתו?

כשהוא משתחרר זה מה שנקרא רצף טיפולי, הוא מגיע למשרד הקליטה, משרד הקליטה יודע להציע לו או- - -

מתי הוא מגיע אליך?

הוא יגיע אליי בתום השירות.

אני שואל שאלה פשוטה- - -

אני רוצה להתייחס, ברשותך, אולי אחר כך? לשאלה שהעלית.

הוא משתחרר ב-30 ביוני, מתי הוא מתייצב אצלך?

זו בחירה שלו. הוא יגיע אליי ב-1 ביולי. הוא יכול להגיע אליי גם לפני- - -

זאת אומרת יש לך תפר, אין חפיפה.

לא, אני רוצה להסביר. אנחנו מה שנקרא מנסים בהידברות עם הבחור לבוא ולפתוח בפניו את האפשרויות. אפשרות אחת זה מסלול תעסוקה, שהוא יקבל תמיכה מהמשרד על מנת לעשות קורס מקצועי. האפשרות הנוספת זה אם הוא רוצה ללמוד, כמו ששמענו כאן, ואז מינהל הסטודנטים, שוב זה מתקציב המשרד, יתמוך במימון לימודיו ברגע שהוא יחליט שהוא הולך על המסלול הזה. חשיבה על הדברים יכולה להתקיים גם בזמן השירות, זה לא מפריע. תמיכה בתהליך, ברגע שהוא יעשה את הצעד וישתחרר ויהיה פנוי, הוא יעשה את התהליך ויקבל- - -

אתה רואה את אדון סעדון שיושב פה? והקרקלית, את לוחמת?

לוחמת, קרקל זה לוחמת.

הם שניהם חודשיים לפני השחרור. עד לפני שנה חודשיים לפני השחרור הם היו מקבלים מכתב מהשב"כ, אתה אומר להם, 'חבר'ה, אנחנו רוצים לעניין אתכם', אני שואל למה משרד הקליטה לא תופס אותה שלושה חודשים לפני השחרור ביזום. אני שואל, ביזום, למה היא לא מקבלת מכתב?

מירה קידר רוצה להגיד משהו.

ברשותך, חבר הכנסת חסון, שמי מירה קידר, אני מנהלת אגף רווחה ומשאבי התמודדות בסוכנות היהודית. שבע שנים אנחנו מקיימים תכנית שעוסקת בתהליך השחרור של חיילים עולים בודדים. לתכנית קוראים כנפיים. אנחנו נפגשים עם החיילים באמצעות צה"ל שלושה חודשים לפני השחרור, אנחנו מקיימים מכינה של האוניברסיטה הפתוחה של חמישה ימים להתחיל תהליך הכנה של שחרור כשהם במדים, אנחנו מלווים את החיילים האלה, כ-700 כל שנה, במהלך של שנתיים, לא זבנג וגמרנו, תהליך אינסטנט של חודשיים. התהליך שלנו כולל אבחון לבחירת מקצוע, שישה מפגשים של יועץ תעסוקתי לליווי בהקשר של בחירת מקצוע, אימון כלכלי, גם ברמה סדנאית וגם ברמה פרטנית- - -

מגורים?

מגורים, אנחנו נותנים ייעוץ, אנחנו לא מממנים. הייעוץ, אגב, נעשה בשני אופנים, באמצעות מתנדבים, מעבר למה שתיארתי את הייעוץ המקצועי לכל מכינה אנחנו מביאים את הנציגים של רוטרי שמציעים ליווי לחיילים העולים הבודדים ומי שרוצה לוקח וממשיך עם העניין הזה, ואנחנו מביאים למכינות שלנו גם את 'אח גדול', את המתנדבים של 'אח גדול' בשני אופנים, להציע ליווי למי שעדיין לא זכה לכך ו'אח גדול' מחזק את הקאדר של המתנדבים שלו מהחיילים הבודדים שמשתחררים מצה"ל. שבע שנים התכנית הזאת קיימת וזה כבר אלפים של- - -

סליחה רגע, ברשותך, יש פה סמלת, לפי דעתי היא משהו כמו ארבעה חודשים לפני השחרור.

היא תקבל זימון.

השאלה אם פנו אליה. פנו אליכם? יש פה מישהו שהוא שלושה-ארבעה חודשים לפני שחרור? כן? פנו, דיברו איתך על התכנית של כנפיים?

עדיין לא. יש לי בעוד שבוע-שבועיים כנס לחיילים בודדים.

למשתחררים.

שם יציעו להם.

לא, כנס משתחררים זה של כל צה"ל.

לא, לבודדים.

לא, הם מקבלים את המידע שם, הזימונים באמצעות מש"קיות ת"ש.

את, שלא מדברת.

יש לי עוד חצי שנה עד השחרור, אבל חברות שלי כן משתתפות בתכנית הזאת ושמעתי מהן עליה.

אולי באמת לעשות את זה קצת לפני שלושה חודשים, כי שלושה חודשים לפני הם כבר רגע לפני לעזוב את הארץ.

רצינו, אבל הצבא לא מאפשר לנו.

אני אומר לך, אותי מה שמטריד, אני לא יודע להנחות אותה לעשות כלום, אני אומר לך, לפי דעתי, חייב להיות גורם שמסתכל על הנושא הזה טופ דאון, אני לא אומר שצריך להמציא, יכול להיות שמה שיש בסדר, אבל אחד שאחראי. אני רוצה כתובת אחת שהיא אחראית. אני, מפה, מהחדר הזה, זה מה שאני רוצה. אני אומר לך, למשל חיילים משוחררים במדינת ישראל, מרעיפים עליהם כל טוב, אתה יודע כמה כסף נשפך שם? אבל אתה לא מוצא גורם אחד שיגדיר קודם כל מה זה נקרא שילוב חייל משוחרר, ודבר שני מה המחויבות המוסרית שלי כמדינה כלפיו. לא הגדירו את הערכים האלה. לא הגדירו, מרגע שלא הגדירו, אז יש לך המון אנשים טובים במדינה שמוכנים לעטוף, לחבק, לתרום, לעשות, יש המון במדינה הזו, וזה אחד הדברים הטובים בכנסת שאתה פוגש, אבל צריך להיות גורם ממלכתי אחד שחשב על הכול טופ דאון ועשה את זה, ואני ממליץ לך בחום להביא לדיון מיוחד את הנושא של חיילים בודדים, את כל התהליך, את כל המסלול ואת הדיון של מה שנקרא גם השאלה הכלכלית של היכולת שלהם להתקיים, גם השאלה של אם אנחנו נותנים מספיק רשת בשביל להחזיק אותם פה והם יביאו גם את המשפחות ולא יילכו לנו מכאן. כל השאלות האלה, לראות, לבחון תחנה תחנה ולראות מי הגורם האחד שאחראי לתת לנו תשובות על זה.

אני מסכים איתך, כי מהשטח עולות הבעיות. גם אני שמתי לב, יש הרבה ארגונים, הרבה גופים שמתעסקים וזה בסדר גמור וכולם רוצים לעזור, אבל בסופו של דבר באמת זה לא רק בפרויקט הזה, יש הרבה פרויקטים ואני רואה יותר מדי גופים שמתעסקים ואין אבא אחד שאני יכול לבוא אליו בטענות, כי כל אחד יפיל על השני. אני לא אומר בהכרח שצריך לבוא בטענות, אבל אני חושב שיש פה כמה דברים שכן עצוב לי לשמוע, שאיכשהו לאותם החיילים יש מחשבות ללכת או ללמוד בחו"ל, לחזור, כי בסוף הם לא יישארו פה.

אנחנו נשאיר אותה.

השלושה חודשים של תכנית כנפיים, אולי באמת נדבר עם מערכת הביטחון שיבואו שנה לפני. צריך למצוא באמת שגוף מוסמך ייתן לזה- - -

מי זה מפקד הקרקל? קודם כל שירתק אותה עכשיו לחודש, רק על זה שעבר לה בראש לנסוע ללמוד...

קוראים לי ציקי אוד ואני מהמרכז לחיילים בודדים לזכר מייקל לוין. אני מתנדב, בעבר התנדבתי יותר, עם חיילים בודדים מאז 92' בערך, ארבע שנים אחרי צביקה לוי, אנחנו עובדים טוב מאוד ביחד. קודם כל אנחנו מדברים על חיילים מצטיינים, אז אני רוצה להביע צער קודם כל שהאגודה למען החייל לא ראתה לנכון לבדוק אם כל ההורים של החיילים המצטיינים הגיעו לפה. אנחנו הבאנו שני הורים, אבל בסוף הטקס אני עמדתי עם שישה בודדים אחרים שהודו לי שאני באתי בשבילם לטקס, וזה היה חבל. אני הבוקר קראתי שהם מסיעים חברי גרעין לחתונה בארצות הברית, אז אם הם מסיעים חברי גרעין לחתונה בארצות הברית, בשביל החיילים המצטיינים הם יכולים להביא את ההורים שלהם לפה. זה אחת. שתיים, אני באמת מציע שתהיה איזה שהיא ועדה שתבדוק מה קורה עם החיילים הבודדים, עם החיילים המצטיינים במיוחד אחרי השחרור שלהם. כל שנה יש לפחות 10% בודדים בין החיילים המצטיינים, נניח ש-6% הם עולים חדשים, כי יש גם ישראלים שהם בודדים, אני הייתי באמת מציע שיהיה איזה שהוא גוף, או מהכנסת או ממקום אחר, שיעקוב אחריהם ויעזור להם בסיוע.

אני רק רציתי להוסיף לנושא של השכר, אנחנו לא צריכים לשכוח, קודם כל יש חיילים שגרים ביותר זול, ב-1,000 שקל בחודש, ויוצאי חמ"ע ויוצאי דרום אמריקה עוד שולחים הרבה מאוד כסף כל חודש מהמשכורת הצבאית וכו', לעזור להורים בבית. אז כשהם משתחררים מאוד קשה להם. אם אתם תבואו אלינו למרכז, או בתל אביב או בירושלים, יושבות עכשיו מתנדבות ועוזרות לעולים חדשים למלא את הבקשות למלגות, להישג, לאימפקט וכו', כי השאלונים קשים וארוכים, ובאמת מאוד קשה להם. אז אם מישהו יעשה למען המצטיינים, שגם יהיה להם יותר קל אחר כך בארץ, אז הם ירגישו ש'לא הייתי רק בבית הנשיא וקיבלתי תעודה, אלא גם מישהו באמת מטפל בי'.

אני אומר לך, בי אתה מעורר כעס שאתה מדבר רק על המצטיינים.

כרגע יש פה חיילים מצטיינים, בעוד שבועיים אני אדבר- - -

מה זה יש פה מצטיינים? תגיד לי, המדינה הזאת לא יודעת לטפל ב-700 איש לשנה?

היא יודעת גם יודעת ועושה את זה.

אוקי, היא יודעת גם יודעת ובוא נראה מה היא עושה.

היא עושה את זה.

בסדר, בואו נראה, נברך אם היא עושה את זה.

יש בין המצטיינים שהם כבר בחו"ל.

אנחנו נצטרך לקיים דיון. רגע לפני, הייתי רוצה לשמוע, ניקה, מה התכניות שלך?

בינתיים לימודים גם.

לימודים, בארץ?

בינתיים כן.

דרך מינהל הסטודנטים?

תושיבי את רבקה לידך בלימודים ותתרגמי לה.

אין בעיה.

חבר'ה, תודה רבה.

תודה, חבר הכנסת חסון.

אני מהסוכנות היהודית, אגף הרווחה, תחום צעירים וחיילים בודדים. נגעו פה בכמה נקודות, אבל ברשותך קודם כל אני רוצה לברך את החבר'ה ולהגיד להם תודה. יכול להיות שזה נשמע טריוויאלי בקרב אנשי מקצוע שעוסקים בעולים ובקליטת עלייה ובחיילים, אבל זה לגמרי לא טריוויאלי מה שהם עשו בחיים שלהם, קודם כל קיבלו החלטה לעלות לכאן, להגיע לכאן ולהמשיך בתכניות קליטה ראשוניות, להתגייס ועכשיו להתקדם גם לקראת סוף השירות בכמה תפקידים במקביל, גם כעולים, גם כחיילים, גם כבודדים. על זה מגיע להם תודה. גם להם, וגם כל מי שהם מייצגים פה.

דווקא משום כך אני רוצה להדגיש כמה דברים שנאמרו פה. קודם כל לגבי תכנית כנפיים. נכון, התכנית היא מתרומות אלקטיביות בלבד, זה לא תקציב של המדינה, והמטרה של התכנית זה להשאיר אותם כאן, כי היום יש באמת לא מעט משאבים שמיועדים לטובת חיילים משוחררים, אבל החוכמה היא לא רק שהכסף יהיה קיים, אלא גם שהוא יהיה מכוון למקומות נכונים וגם שיהיה שימוש נכון בכספים האלה ולא תמיד זה קורה, והמטרה שלנו זה לכוון אותם ולתפוס אותם בתקופה הקריטית, משהו כמו ארבעה חודשים לפני השחרור ועד שנתיים אחרי השחרור, כי זו בעצם התקופה של קבלת החלטות קריטיות שמשפיעה עשר שנים קדימה. אז במובן הזה כל הצטרפות וכל תמיכה נוספת שמאריכה את השירות מבורכת.

יש גם נושאים פרקטיים שעלו כאן, הנושא של המגורים לאחר מכן. נכון, חייל מקבל מענק שחרור, אבל חבל שמענק השחרור כולו בבת אחת נשרף על נושא של שכירות, כי גם אלה שנמצאים בקיבוצים תוך כדי שירות, או בדירות אל"ח (האגודה למען החייל), ברגע שהם משתחררים האופציה היחידה שיש להם זה לקבל שלושה חודשים בית חייל וזה לא מתאים לכולם. חוץ מזה אני מדבר על אלה שיש להם גם חוזי שכירות ארוכי טווח שהם מחויבים להם. אז הנושא של הזרמת סיוע נקודתי בנושא של שכר דירה, מיד לאחר השחרור, משהו כמו חצי שנה, זו למשל סוגיה שחשוב לפתור אותה וכמה שיותר מהר. מדי פעם אנחנו שומעים שמשרד הביטחון מאפשר לחיילים לקראת שחרור להירשם לסיוע כזה, אבל לא מעט אנחנו שומעים גם שברגע שההרשמה מתקיימת גם התקציבים לא קיימים. אז באמת לתפוס אותם בנקודה קריטית, כי מבחינת הפוטנציאל יש להם, מבחינת לסייע להם בקבלת החלטות ולהביא אותם למשאבים אפשר, לעזור להם בתקופה הקריטית הזאת, כשהם חייבים לדאוג בעצמם לגמרי לקורת גג, לאוכל, לקיום לכול וגם לחפש עבודה, זאת נקודת זמן שהיא מאוד שברירית. אז אם אפשר להיכנס ולהתכנס כאן בצורה נקודתית כבר עכשיו ולחשוב על פתרונות קבועים, לא מדי פעם מי שקודם זוכה, אלא בצורה גורפת לאותם 700 חבר'ה לאפשר מעבר חלק לחצי שנה עם מימון שכר דירה, ולא צריך לדבר על שכירות של 7,000 שקלים. מספיק משהו שהם מקבלים בצבא בתוספת של משרד הבינוי, נניח 1,500 שקל בחודש, הם יסתדרו, יש להם יכולת מדהימה לשרוד.

תודה לך, יגאל. אני כבר רואה שמהדיון הזה יהיה עוד דיון ואנחנו נזמין את כל הגופים הרלוונטיים שיכולים לתת תשובות, אם זה אוצר, אם זה משרד הביטחון ומשרד הקליטה ואנחנו באמת נשאל שאלות, לפעמים שאלות קשות, כי מה שאותי מסעיר, שבסוף הם משתחררים וזהו, ופתאום נגמר. אז יש כל מיני הטבות, באמת יש את מינהל הסטודנטים ויש תכניות שונות, אבל יכול להיות שזה לא מספיק. צריך לבחון את הנתונים, כמה נשארים, כמה עוזבים, כמה משתלבים, באמת לא מעט דברים.

חברי, חבר הכנסת חיליק בר רצה לברך.

קודם כל יישר כוח גדול, יואל, על הפגישה החשובה. לי היה חשוב לצאת באמצע הוועדה שלי ולכבד אתכם, כי אני לא יודע אם יש דבר יותר נעלה מלהיות חייל בצה"ל וזה לעלות לארץ. אם אני יכול לחשוב בכלל על משהו שהוא יותר נעלה מלשרת בצה"ל, זה לעלות ארצה, לעזוב את המדינה שלכם, ואני מתאר לעצמי שלא באתם מאיזה מדינות נחשלות. אז עשיתם שני דברים מאוד נעלים, ומעל לזה אתם גם מצטיינים. באמת יושבת פה חבורה שלא הרבה אזרחים במדינת ישראל יכולים להגיד שהם גם עלו ארצה ועזבו את חייהם בשביל להגשים ציונות וגם משרתים בצה"ל ועושים את זה בהצטיינות, וזה באמת דבר נעלה. ואפרופו נעל"ה, יושב פה ישעיהו יחיאלי שעושה את הפרויקט הקדוש והמדהים הזה של נעל"ה ואני רוצה בדרך שאני מצדיע לכם להצדיע גם לפרויקט החשוב הזה שלמדתי להכיר לא מזמן, ובאמת להגיד לכם שאתם אור גדול ואתם כבוד ענק לכולנו. ואני מקווה שמעבר לקליטה שלכם בצה"ל גם מדינת ישראל, בעזרתו של יואל שעבר מסלול די דומה לשלכם, יידעו לקלוט אתכם, לכבד אתכם, לשלב אתכם בחברה, שזה דבר שלא תמיד המדינה שלנו יודעת לעשות, ולא כל עולה מרגיש בבית. גם אם קולטים אותו טוב, לא תמיד מרגישים בבית כי זה פשוט לשנות בית, אז בוודאי ובוודאי כשיש קשיים ולא תמיד מטפלים בזה. אז באמת להצדיע לכם, להגיד הרבה הרבה תודה ואני גאה להיות במדינה שאתם חלק ממנה ובהזדמנות זו אני אפנה את המקום לחבר הכנסת מוטי יוגב, שישלים את הדברים.

אני מצטער שאני חייב לחזור לוועדה.

תודה לחיליק בר, ואתה מוזמן בעוד שבוע 20 שנה לנעל"ה, אנחנו עושים פה ישיבה חגיגית.

אם ישעיהו יזמין אותי, אני אגיע.

ישעיהו, אתה מזמין?

אתה מזמין.

והצטרף אלינו חבר הכנסת מוטי יוגב, גם הוא רצה להגיד כמה מילים, היה לו חשוב להגיע.

אני רואה אתכם ואני מתרגש, יחד עם המפקד שלכם. אני לא רוצה להאריך, יש פה מציאות שאנחנו לומדים אותה כחברי כנסת חדשים, שאתה רץ בין הוועדות שאתה רשום בהן, איך אמרו לנו? אתה מטיל ביצה פה והולך למקום אחר והכול במקביל. אני חבר ועדת חוץ וביטחון, שהיא נוגעת לכם ולכן, וגם ועדת קליטה. אז יואל טרח להדגיש ששני הממשקים האלה יחד הם באמת בניינו של עם ישראל והתהליך הזה של קיבוצי גלויות והגעתכם הנה, אני מבין שללא הורים, חלק מפרויקט נעל"ה? או שכבר יש מי שההורים עלו בעקבותיו?

כל אלה בודדים.

אז להיות חייל מצטיין כחייל בודד, ללא תמיכת ההורים בשבת החופשית כשיוצאים. אתם פה רק ארבעה, אז איפה אתה גר?

אני בירושלים, בקטמון.

יש לך דירה.

דנו בעניין, ואחלה דירה.

ואת?

ברמת גן.

בדירה, או במשפחה?

בדירה עם שלושה שותפים.

ואת?

חיפה.

גם בדירה?

גרעין צבר.

ואתה?

בקרית אתא. בדירה.

אז פשוט לגמרי שבאים ולא האמא, שולחים לה את הכביסה וזה בסדר, אולי יש מישהו כזה? אבל אנחנו מכירים את זה מאוד, את מי שצריך לבוא הביתה ולא תמיד הכול מחכה לו שם, כמו כשאמא או אבא מחכים, אז באמת בהערכה גדולה ובתודה גדולה ובעזרת ה', עם כל הכוחות שיש בכם להצטיינות, תמשיכו ותעלו ותצליחו, גם בצבא וגם בכל מה שתבחרו לעשות בעם ישראל. תודה.

תודה רבה לחבר הכנסת מוטי יוגב. ואנחנו כבר דיברנו על זה שאנחנו כנראה נקיים עוד דיון בנושא של חיילים בודדים, בנושא הקליטה שלהם, נזמין את כל המערכות הפועלות, אם זה משרד האוצר, אם זה משרד הקליטה, או משרד הביטחון, לראות איך אנחנו משאירים אותם פה אחרי הצבא ועוזרים להם להשתלב. צצו פה כמה בעיות שיש להם בשילוב של אחרי הצבא.

במילה, אני לא הארכתי, אבל אני ממש מכיר את זה. מכיר את זה כל כך לעומק, אני יכול לצייר לכם, חבל על הזמן, מכל תקופותיי בצבא, והייתי מ"כ והייתי מ"מ והייתי מ"פ בצנחנים והייתי סמג"ד והייתי מג"ד והייתי מח"ט והייתי סגן מפקד אוגדה, ובכל הדרגים האלה יצא לי להיפגש, וגם כאזרח בירושלים, לחוות את החוויה שאני לא יודע אם היום היא קיימת, של אנשים שישנים בבית החייל במיטה חמה שנים, שנתיים-שלוש שנות שירות, ובאים בעצם ממיטה חמה בבית החייל ושם אין אוכל, כי המטבח סגור בשבת, ומאנשי קרית משה בתקופות שגרתי שם, 23 שנה, היינו באים בימי שישי ובעיקר לקראת ראש השנה ופסח באופן קבוע. אני חיפאי במקור, חייל בודד היה אצלי בפלוגה, אני זוכר את שמו אפילו, לא אומר, שגר בשכונת יזרעאליה והיה מגיע לדירה עם עוד שותף שהיה סטודנט בטכניון, ושם אין, שם הוא צריך לדאוג לעצמו, שם אין גב שדואג, אז אני ממש מכיר את הדברים, יותר מדי טוב, ומרגש אותי שאני מדבר עליהם, אז כל מה שיואל פה אומר, אני איתו במאה אחוז, במה שאפשר לעזור.

אז אנחנו נקיים דיון וננסה באמת לנער את המערכות ולראות איך אנחנו יכולים לעזור. תודה לך.

כן, יצחק.

אני נמצא פה רשמית כעיתונאי, עיתונאי שסוקר את העלייה והקליטה בין השאר, אני גם איש עלייה שנים רבות ואיש חינוך יהודי בתפוצות ואני מדבר באמת לא רק כעיתונאי. דבר ראשון אני רוצה לברך את הוועדה החדשה, אני מופיע בוועדת העלייה והקליטה שנים רבות, את הוועדה, את היושב ראש החדש יואל. אני גם רוצה לברך את החיילים המצטיינים, שאמנם ראיתי אותם בטקס בבית הנשיא, כי אני גם כתב בית הנשיא. שמעתי פה את הדיון על הנושא של חיילים בודדים ואני קצת מופתע, כעיתונאי הוזמנתי לפני בערך ארבעה חודשים על ידי ארגון די ידוע בשם נפש בנפש ליום גיבוש, היו, נדמה לי, שם 150 חיילים שבוע לפני הגיוס שלהם ושם נמסר לי שעל דעת כל הגורמים, משרד הביטחון, הסוכנות, משרד הקליטה, בעיקר משרד הקליטה ששותף בעניין הזה, נפש בנפש קיבלה על עצמה את הטיפול בחיילים בודדים מלפני הגיוס שלהם, הם מבקרים ונפגשים עם כל חייל לפני הגיוס, ועד אחרי השחרור, בין השאר- - -

הם מציגים את זה ככה, אבל זה לא נכון.

הייתה שם שרת הקליטה והיו שם ראשי נפש בנפש והיו שם חיילים. בין השאר נמסר שם שבפעילות משותפת של נפש בנפש ואני לא זוכר איך נקרא הארגון שתומך בחיילי צה"ל בארצות הברית- - -

נפש בנפש מחלקים מענקים לחיילים לפני הגיוס.

אני אומר מה שנמסר שם, בנוכחות שרת הקליטה.

שאל את האנשים שעכשיו עוסקים באמנת שיתוף פעולה עם נפש בנפש, איפה שמוגדר בדיוק מי עושה מה.

אני אומר שוב, אני אומר מה שנמסר שם על ידי שרת הקליטה ובנוכחותה. בין השאר נאמר שם שכל חייל בודד יקבל לפחות טיסה אחת משך השירות לבקר את משפחתו בחוץ לארץ. אז אני מציע לברר איתם- - -

זה לא שייך לנפש בנפש.

אני מציע לברר את העניין ואם יש צורך לישיבה הבאה להזמין גם את- - -

הם מקבלים ממשרד הביטחון, אני מכיר את המקרים, לפעמים גם מביאים את ההורים.

נקודה שנייה, עד כמה שאני זוכר בבית הנשיא ביום העצמאות היו לא מעט חיילים יהודים אתיופים, שחלקם לפחות היו עולים חדשים, ולא ברור לי למה הם לא נמצאים פה.

הם הוזמנו.

במקרה מישהו בפעילות מבצעית, היה אמור לבוא ואישרו לנו שהוא מגיע, אז זה לא מתאים שאתה אומר את זה.

בוועדה הזאת אנחנו לא עושים הבחנות.

אני רוצה בכמה משפטים קודם כל להצטרף למברכים וליוזמה הברוכה שלך. זו פעם ראשונה שמוועדת העלייה והקליטה מזמנים את הטובים שבטובים לאירוע הצדעה והוקרה. אז תודה לך על ההזדמנות הזו, אני בטוח שכל אחד מהם מרגיש את החום ואת האהבה שמוקרנים אליהם. זה דבר אחד. הם קבוצה מייצגת, המשרד מטפל במשהו כמו 3,500 חיילים בודדים שבמהלך שירותם הסדיר מקבלים את התמיכה הצנועה, אני לא מתהדר בזה, של המשרד, אבל גם זה משהו, היא מבטאת את הקשר שקיים. במהלך השירות הסדיר ובתום השירות הזה הם חוזרים למשרד ואז מתקיים השיח להמשך.

אני רוצה לברך גם על היוזמה שאני שומע כאן מדבריך, שהנושא ייבחן מחדש, לראות האם יש צרכים אמיתיים שלא נותנים להם מענה וצריך אולי לרענן חלק ממערך הסיוע וההתמודדות מהעיניים של החבר'ה הצעירים האלה.

אני רוצה להבטיח כאן, משום שאני מופקד על הנושא בתוך המשרד, שלגביהם אני קודם כל לוקח את היוזמה הזו, שכל חייל בודד יקבל פנייה בכתב לפני תום השירות, לוודא שהוא היה באחת הסדנאות של חיילים משתחררים, הדבר השני, שהוא יקבל פנייה בכתב מהמשרד שלנו באשר להמשך הדרך, בתום השירות הצבאי, והדבר הנוסף, שלגבי אלה הנמצאים כאן והמצטיינים שלא נמצאים כאן, יהיה מה שנקרא מעקב צמוד כדי להבטיח שבעזרת ה' יקרה, הם הרי מודל, הם מנהיגים, שאפילו יביאו את ההורים שלהם ונראה אם ניתן לעשות כך שכל בעיה שלפני שהיא מתעוררת היא תקבל את המענה ואת הפתרון. ושוב, תודה רבה לכם, לכל אחד באופן אישי, אני מצדיע לכם.

תודה.

משהו מהחיילים רוצה עוד קצת לספר חוויות?

רציתי להגיד מבחינת הלימודים, שאני רואה הרבה חיילים שחוזרים לחו"ל. אני הייתי מפקד כיתה והיו לי הרבה חיילים בודדים בכיתה, במקרה, והיום רובם, שזה לפחות ארבעה, כבר בחו"ל. ניסיתי אני לדבר איתם, להבין למה הם חוזרים, זה בעיקר בגלל השפה, שזו הבעיה העיקרית, השפה וגם הלימודים, תקציב ללימודים, שלשלם בארץ זה קשה והם מעדיפים לחזור לחו"ל עם המשפחה ולפחות שם המשפחה יותר תומכת, כי הם נמצאים איתם שם, אז היא עוזרת להם לפחות איפה שהם גרים, הם גרים איתם, אז זה פחות הוצאה, והם יכולים להתמקד יותר בלימודים שלהם. זה דבר שצריך להתייחס, כי חבל, הם אנשים טובים.

אני מסכים איתך.

האם חיילים בודדים היו בפרויקט של מינהל הסטודנטים של הסוכנות לצורך- - -?

מינהל הסטודנטים זה כבר לא של הסוכנות, עכשיו זה של משרד הקליטה. כן, אני הבנתי מניקה שהיא מתכוונת ללמוד שם. זה משהו שהוא מתבקש.

זה באופן טבעי, זה חלק מהתהליך.

הם מקבלים את המידע על זה? כמה זמן אתה בצבא?

שנה וארבע כרגע. הייתי חייבת לעשות שישה חודשים והארכתי עוד שנה.

אז אתה עוד מעט מסיים?

כן.

והמידע מה אתה צריך לעשות יש לך, אם אתה רוצה ללמוד?

יש לי כבר שני תארים ואני עובד בהיי טק בניסיון, ואז אני רוצה לעבוד בהיי טק, גוגל מיקרוסופט, משהו כזה.

הוא מסודר, הוא לא צריך אותנו. נקרא לזה כך.

את, כמה זמן בצבא?

שנה ושבע.

ואת יודעת מה את רוצה לעשות אחרי?

כן, שאלנו אותה, ללמוד, אבל לא בארץ.

לא בארץ? איפה?

בקנדה.

כמה זמן יש לך עוד לסיום?

חמישה חודשים.

אנחנו צריכים לעשות את הכול, יש לנו עכשיו עבודה.

יכול להיות ששם היא תלמד שנתיים, תבוא אחרי זה בתור- - -

זה לא רק השפה. אולי זה לא נכון להגיד, אבל אני עדיין בהלם תרבות אחרי שנתיים וחצי פה.

גם אנחנו.

אנחנו עוד בהלם מהכנסת, בתור חברי כנסת חדשים.

כן, זה גם הלם תרבות משלנו.

ברשותך, יושב ראש הוועדה, אני ראש מדור אירועים וטקסים במטכ"ל. אני מפקד על הטקס הזה זו השנה ה-13, היה השנה. יושבת פה אוכלוסייה שהיא לא טריוויאלית, כל אחד מהם הוא סיפור אישי והיות שאני מכיר אותם ואת הסיפורים שמאחוריהם, כחלק מתהליך ההכנה לטקס, זה באמת מחמם את הלב, אני אומר את זה כצבר, לפקד על חבר'ה כאלה בתקופה שהם נמצאים אצלנו בירושלים, בשלב ההכנות לטקס. היות שאני אחראי על הליך האישור, המפקדים שלהם ממליצים ואנחנו בוחרים, אז רואים שההערכה שהם זוכים ביחידות שלהם היא הערכה עצומה. אמר את זה הרמטכ"ל יותר טוב מכולנו, גאווה גדולה.

אני רוצה רק להתייחס לאמירה שנאמרה פה, לגבי החיילים הבודדים והקריטריונים להביא את ההורים לטקס, כן או לא. ציקי, נדמה לי, אמר את זה קודם. אנחנו בודקים את זה פרטני, כל מקרה לגופו, ומי שעומד בקריטריונים מביאים את ההורים, ומי שראה את ההורים רק לפני חודש או תקופה אחרת, אז זה כמובן שלא. עוד פעם, יש לזה קריטריונים וזה נבדק, אנחנו דולים את כל הנתונים שאנחנו יכולים, מי חייל בודד ומאיפה הוא עלה וכל דבר על מנת באמת לתת את המענה. אז זה רק בקטע הזה, כדי ליישר קו ולהודות לך, יושב ראש הוועדה, על הישיבה הזו, באמת מחמם את הלב, תודה רבה.

תודה לך, סגן אלוף עודד נהרי.

ישעיהו, בוא תגיד כמה מילים, כי בטח מהפרויקט שלך יצאו לא מעט חיילים בודדים ומצטיינים.

אני אתחיל בנקודה שסיים עודד, להודות לך על היוזמה הזו, בכלל על הקו שוועדת עלייה תתעסק גם בהישגים של עולים ולא רק בבעיות של העולים, מפני שזה שיעור לכל מי שיושב כאן וכל מי שצופה או קורא ומתרשם ממה שיכולנו להתרשם בשעה ומשהו הנעימה הזאת. כמו שנאמר, שום דבר פה לא מובן מאליו. לכל אחד מהם היה מסלול חיים אחר, ואם הוא לא היה מחליט בשלב מסוים, ניקה בגיל 15, ואחרים בגיל יותר מבוגר, לעשות מה שאברהם אבינו עשה בגיל 75, וגם בגלל שאמרו לו, אמרו לו 'לך לך' אז הוא בא, והם, לא יודע מי אמר להם והם באו, לפי אותו 'לך לך'.

אמרת נכון, כבוד היושב ראש, אנחנו כל שנה בבית הנשיא יש לנו לפחות אחד מ-120, זה הרבה פחות מהפרופורציה שלנו בצה"ל כנעל"ה. הייתה שנה אחת, כשהיה הרמטכ"ל גבי אשכנזי, היו לנו ארבעה מ-120 בוגרי נעל"ה בו זמנית חיילים מצטיינים ואנחנו מאוד שמחים בעניין הזה. אין ספק שזו תוצאה גם של החינוך שלהם במסגרת התיכונית בארץ, ואם שמעתם טוב, יכולתם גם לשמוע את מצב השפה של ניקה לעומת חבריה, אחרי שלוש שנים שהיא התחנכה פה בבית ספר תיכון בחסות מאיה והיחידה לתלמידים עולים שעושים כל מה שניתן על מנת להביא אותם למצב שפתי כזה.

הם עולים בגיל 15?

חלק ב-15, חלק ב-14, חלק ב-16. בגדול, בכיתה ט' או י' הם מגיעים, עושים שלוש או ארבע שנים בתוך בית ספר תיכון והם מגיעים לצבא כמעט הייתי אומר כמו החברים שלהם לכיתה שנולדו בארץ. לא רמת שליטה בסלנג או מה, אבל לפחות הם לא זקוקים לקורס עברית או דברים כאלה, הם נכנסים ישר פנימה. אצלנו בנעל"ה מקובל שכל בוגר נעל"ה שמצטיין באיזה שהוא תחום, אנחנו מפרסמים את השם שלו, מפרסמים את הסיפור שלו בקרב כל תלמידי נעל"ה, שיידעו שיש למה לשאוף ויש דוגמאות אישיות, גם בתוך הצבא וגם בחיים שאחרי הצבא.

חשוב מאוד.

אני רוצה לומר לכם, כל הארבעה, שהיינו כאן לא מזמן בדיון שבו הכותרת הייתה 'מינהל הסטודנטים בסכנת קריסה', והודות לדיון של הוועדה והפעילות הנמרצת של יושב ראש הוועדה, שאנחנו קוראים לו יואל, אנחנו כבר נהיינו חברים, הושב מינהל הסטודנטים למתכונתו התקציבית והמדינה לקחה על עצמה את כל האחריות לאפשר לכל אחד מכם לקבל את מה שמגיע לו במינהל הסטודנטים. כבר כפתיחה לדיון הבא חשוב לדעת שהיו זמנים שמינהל הסטודנטים היה נותן מלגות שכר לימוד, מלגות קיום, כדי לאפשר להם להגיע לפחות אל התואר הראשון בבטחה. אנחנו רחוק מאוד משם ויש הרבה מה לעשות, אבל מה שהשגת, ספרו לחברים שלכם- - -

אבל תנצלו את זה, חברים.

ואתם מוזמנים לנצל את זה באמת. בשם נעל"ה, אני מברך את כולכם, גם אלה שלא בוגרי נעל"ה, זה בסדר, תצליחו בכל מה שאתם עושים, וניקה, אנחנו מצדיעים לך באופן פרסונלי.

תודה, ישעיהו. וחשובה מאוד הנקודה, לפרסם את אלה שמצליחים, כדי שיהוו מודל. אני בתור אחד שגם חוויתי עלייה, גם הייתי קצת בספורט, כל פעם שראינו תמונות של חברים, הייתי בפנימיית מחוננים בווינגייט, אז ראינו תמונה של מישהו שהגיע מהחבר'ה לאולימפיאדה ואתה בגיל 14, אז יש לך מוטיבציה ויש לך חלום להגשים, אז זה מאוד מוסיף.

יש תלמיד נעל"ה עכשיו מועמד לאולימפיאדה הבאה בקפיצה במוט, מטופל אצל אברבוך, הכול יהיה בסדר. עוד שנה-שנתיים הוא שם.

חשוב מאוד.

חייא, בבקשה, מ'האח הגדול', אתם גם עושים פעילות מאוד ברוכה.

תודה רבה. ברשותכם, אני רוצה להציג את עצמי ואת העמותה שאותה אני מייצג. קוראים לי חייא סמיסון, עליתי מארצות הברית בגיל 17, אני הייתי אצל עודד על הדשא אצל פרס ב-2009, חייל בודד, מצטיין הנשיא. היום אני גר בקרית אונו ולומד בבר אילן, שירתתי שלוש שנים כמפקד צוות בתותחנים והיום אני מרכז מתנדבים בעמותת 'אח גדול'. דיברנו על זה קודם, על כל העניין של האימוץ, רוצים, לא רוצים, אז בעצם העמותה שלנו זו עמותה שכולנו חיילים בודדים לשעבר ואנחנו חווינו את זה על בשרנו, את כל הקשיים שחיילים בודדים עוברים ואנחנו מלווים את החיילים. אנחנו לא נותנים מגורים, לא נותנים כסף, לא נותנים את הדברים החומריים, אבל בעיניי, כחייל בודד לשעבר, הדבר הכי חשוב זה כתף ואוזן קשבת ובזה אנחנו כן מצטיינים. אנחנו יודעים לטפל בכל הבעיות, אנחנו בשיתוף פעולה מאוד הדוק עם יגאל, עם ציקי, עם צביקה לוי, עם נעל"ה גם, כל הארגונים האלה, ואנחנו ביחד משלימים את הטיפול בחיילים בודדים. בעינינו זה משהו כמו סגירת מעגל, שאנחנו כאנשים שכולנו החלטנו גם לעלות לארץ, גם לעשות שירות משמעותי וגם להישאר בארץ, שכמו שדובר פה, זה נושא מרכזי, זו החלטה מאוד מאוד קשה בשביל בן אדם שעשה שלוש שנים ומאוד קשה ללכת ללמוד בארץ, גם כלכלית וגם תפיסתית, ואנחנו מכירים את הפוטנציאל שיש בעולים חדשים, וחיילים בודדים במיוחד, ואנחנו רוצים לעזור לחיילים האלה לממש את הפוטנציאל. אנחנו מודים לכל השותפים שלנו, גם לוועדה הזאת, שמכירים בבעיות. יש לא מעט בעיות, יש גם לא מעט הישגים, כמו שקרה עם מינהל הסטודנטים, ועל זה אנחנו מודים.

תודה לך. לפני שמאיה מדברת, יש לכם איזה שהוא קשר ל'אח גדול'? ניסיתם פעם לעשות משהו? פתאום עלה לי רעיון דווקא לחשוף אתכם דרך זה, לדבר עם מנכ"ל קשת, עם אבי ניר, ולא יודע, אולי איזה תרומות דרך זה, להכניס את זה קצת למודעות. זה יכול להיות משהו מעניין, כי לתכנית יש רייטינג מאוד גבוה, זה אח גדול וזה אח גדול, ושייתנו באיזה שהוא פרק דגש, שיש ארגון 'אח גדול' לחיילים בודדים ואולי לעשות איזה שהוא שילוב. זה ככה נולד לי כרעיון, על הדרך.
כן, מאיה.

אני מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים במשרד החינוך. קודם כל ברכות, כל הכבוד, יישר כוח גדול לכם. אנחנו, כאגף שמתכלל את נושא העולים במשרד, באמת מתוך הבנה שמעבר לזה שעולים חדשים לא מכירים את כל ההוויה הצבאית ואת המושגים וזה מעבר לרכישת עברית כשפה שנייה, פה צריך ללמוד את כל המושגים ואת כל הקיצורים, עם השלוש אותיות והגרשיים, כל השפה הצה"לית, וגם ההורים שלהם לא מכירים, ובאמת אני חושבת שיש חשיבות רבה לעבודה גם עם ההורים, להסביר להם, וגם לכוון את הצעירים שבאים לקראת גיוס. אז אנחנו יחד עם ג'וינט ישראל הוצאנו חוברת שנקראת 'עולים לצה"ל', כדי להסביר את כל המונחים, להכין אותם לקראת גיוס משמעותי. גם עבדנו עם ממד"א בצה"ל, על הקב"א ואיך להכין את החבר'ה הצעירים, כי אנחנו מלמדים עברית בצורה שונה, עם הדגשים שונים ממה שנדרש אחר כך במבחנים של קב"א. דבר נוסף זה פיתוח, יחד עם מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, של תכניות מצוינות לקראת גיוס משמעותי, כמו תכנית המעיין, שהיא במיוחד מכוונת גם ליוצאי אתיופיה, על גיוס מאוד משמעותי בצבא. למרות שכמשרד החינוך אנחנו בעצם אחראים על ילדים בגיל 3, עכשיו מלידה, עד 18, מתוך הבנה בחשיבות של הצבא, כגורם שבאמת מסייע פה לקליטה בחברה הישראלית, במיוחד בכפרי הנוער אנחנו עובדים על תכניות הכוון של העולים החדשים והמשך הליווי שלהם לקראת הצבא. אז באמת יישר כוח גדול, בהצלחה.

את רוצה, ניקה? בבקשה.

יש לי כמה דברים להגיד. קודם כל תודה לכם על שהזמנתם ולנעל"ה, בתור בוגרת נעל"ה. אחד הדברים החשובים שבאמת שלפני שהגעתי לא שמעתי על הרבה מאוד דברים, כמו 'האח הגדול', נגיד, תכנית כנפיים זה לא משהו ששמעתי מהצבא אלא מהחברים שלי, אז באמת אולי אפשר להוציא חוברת כלשהי או להפיץ את כל העמותות ואת כל האגודות ואת כל הדברים, בין אם זה תמיכה כלכלית, ובין אם זה תמיכה של 'האח הגדול', ולהעביר את זה למשרדי ת"ש, שכל חייל בודד או כל חייל עולה חדש שזקוק לזה שיכיר את זה, זה מאוד חשוב.

רעיון טוב.

דבר שני, לגבי החיילים המצטיינים שדיברו על זה. אני חושבת שקודם כל אנחנו באמת מייצגים את החיילים כי יש כאלה שמאוד רוצים לעשות את השירות המשמעותי ביותר, אבל אין להם אפשרות כזאת כי ההורים שלהם נמצאים במצב לא קל בארצות שהם נמצאים בהם, ואני חושבת שמה שהם עושים, גם אם הם עושים אותו שבוע-שבוע ובשבוע שיש להם הפנוי הם עובדים 24/7, אז כן, זו גם מצוינות, או הצטיינות, וצריך להכיר בזה, ואם יש אפשרות כלשהי גם להסתכל על המצב שלהם. אני מבינה שהכסף שיש בצה"ל ובכל מיני גופים אחרים זה לא משהו שהוא אינסופי, אבל אני כן חושבת שלאנשים האלה מגיע את התמיכה הזאת.

לגבי הדיון שהיה על חיילים קרביים או לא קרביים. אז כן, יש לי את החברות שעושות יומיות וכן ההוצאות שלהן הרבה יותר גדולות והרבה יותר רציניות, אפילו על אוכל, שזה דבר מאוד פשוט, אז לדעתי כן צריך לשים לב לזה. אותן הבנות שעושות את היומיות האלה לפעמים הן צריכות ללכת לעבוד- - -

הן מקבלות משכורות פחות, אבל ההוצאות יותר גבוהות.

ללכת לעבוד בסופ"שים ובלילות וזה הופך את השירות לכל יום ארבע שעות שינה, שזה לא דבר הכי קל.

וזהו, שוב תודה רבה.

תודה, תודה לך, ואנחנו, כשאנחנו נזמן דיון, אז אנחנו נקרא לכם, תאספו כמה שיותר מידע מהשטח, שנוכל להציב את הבעיות.

זה גם סופי שבוע, זה לא רק המזון היומי. מה אומרים על זה בצה"ל? זה לא אתה.

זה לא אני, אבל מיֶדע, כפי שנאמר מקודם, בשלב המקדמי של הדיון, נעשתה עבודת מטה מאוד מאוד נרחבת על כל תחום החיילים הבודדים, באמת דריל דאון, אני יכול להגיד לך שכמי שמחפש בערב פסח לארח אצלי חייל בודד לחג בצה"ל, אז אומרים לי במוקד החיילים הבודדים, 'עודד, תשמע, כולם מסודרים, אנחנו מודים לך על הפנייה'. זאת אומרת העבודה שנעשתה, עם ההקמה של מוקד הבודדים בצבא, זה משהו שלקח אותנו למקום אחר. אני יכול להגיד לך שבסופי שבוע בבתי החייל צה"ל דואג שיהיה אוכל לחיילים הבודדים שגרים בבתי החייל.

פעם לא היה.

לא, אבל בעקבות עבודת המטה הזה, הכול תקין. זאת אומרת לא מתעוררת בעיה, אין בעיה בהקשר הזה. בכל זאת יש פה עדות, אז צריך לבחון אותה לעומק, אבל אני רוצה לומר, לחזק, שאכ"א פרט לקח את זה אליו, יחד עם אל"ח ועוד כל מיני גורמים וניתן מענה, אבל- - -

זה בית החייל, בסוף החיילים האלה הם חבר'ה שעולים כדי לשרת כאן ובאים מיוזמתם ואנחנו רוצים אותם כאן, אנחנו רוצים גם שהם יישארו כאן, אז זה לא מספיק. יש כאלה שרוצים תנאים אולי קצת יותר טובים מבית החייל אז הם גרים בדירות.

יש בתי חייל מדהימים בארץ, לא בירושלים, אבל אם תלך לרמת גן, לבאר שבע, בצפון, יש בתי חייל- - -

זה לא ישנה, החייל גומר את השירות בחמש או בשש, הוא לא יילך לבית החייל בשביל לאכול ולחזור לדירה. צריך איזה שהוא תשמ"ש, או איזה שהוא תלוש.

אני מכיר חבר'ה שגרים בבית חייל מתוך בחירה אישית, קודם כל כי זה בית יפה, הוא קרוב לבסיס, ועדיף מאשר ללכת לגור בקיבוצים או בדירות או כל מיני מקומות.

השאלה אם החדר הוא החדר הקבוע. בתקופה שאני זוכר, זה לא היה קבוע.

יש כאלה ויש כאלה.

כל פעם אתה נכנס לחדר אחר, אין לך את הארון הקבוע, אתה צריך להתנייד עם הצ'ימידן שלך.

יש כאלה ויש כאלה.

אבל החבר'ה שיושבים כאן גרים בדירות ואני לא מזמן הייתי בגילם, אז בטח עדיף לגור בדירה משלך. זה נחמד, משאיר לך טעם טוב.

זה תלוי, תלך לראות את רמת גן ואת האחרים, אתה תתרשם מאוד.

אני אשמח, אפילו אולי נעשה שם איזה שהוא סיור עם הוועדה, נשמח לראות.

צריך להגיד, זה נאמר פה מקודם בין השורות וצריך רגע להקשיב טוב טוב למה שאמרו פה החיילים. יש פה הנושא של הבחירה האישית שלהם. זאת אומרת אין ספק שצריך להיות איזה שהוא פתרון מערכתי כולל, כפי שאמרת, שתכנסו את גורמי המקצוע, אבל צריך בסוף גם להסתכל על הבחירה האישית שלהם, של הפרט, מה הפרט רוצה, כדי שזה ייצא בדיוק כמו שהוא רוצה.

זה שייך לסיפור אחר, לא לוועדה אחרת, לוועדה אחרת, של האפשרות לתת לחיילי מנהלה לעבוד. אתה מקבל אותם למחרת בבוקר עייפים ואחרי זה עוד תחרות, כמה אתה הרווחת, כמה אני הרווחתי וכמה ישנתי, כמה ישנת. אני חושב שבמקרה הזה צריך לנסות לבחון האם אין פה מקום לאיזה תלוש וכסף שאיתו החייל יוכל לכלכל את עצמו, הוא יכול להיות יעיל בבוקר ועצמאי. כמו תשמ"ש לחייל נשוי או דבר כזה.

הם אמרו את זה לבד, הם כבר היו מקבלים, על גובה הסכומים זה דיון נפרד. אבל כפי שאמר יושב ראש הוועדה, צריך לבחון את זה.

כבוד יושב ראש הוועדה, אני כל כך שמח שניקה מדברת לפניי, כי העברית שלה יותר טוב משלי. אז הראשון, תודה רבה על הכול, כי לא רק שקיבלנו את הכבוד הגדול, אבל גם ההזמנה, ממש תודה. אני עדיין לא בטוח שזה מגיע לי, אני הייתי עם 119 החיילים הכי טובים ואני, אבל בכל זאת שני דברים. ראשון, מה שניקה אומרת, על היומיות, על החיילים שהם יומיות. יש הבדל גדול. אני עושה יומיות, אני חוזר הביתה כל יום בשמונה, החלטתי לעשות את זה, ידעתי שזה יהיה לפני שהתגייסתי, אבל בכל זאת זה קשה לקנות אוכל, כי אני הולך לישון בעשר, אז אין לי פתרון שיש לי כשכל יום כשאני חוזר הביתה בשמונה, אני חייב לעשות את הקניות, לאכול ופתאום קם, הרבה פסטה, ככה עושים. דבר שני, זה משהו שאולי אנחנו לא מדברים פה, כי כולנו רווקים פה, אבל יש לי הרבה חברים עולים חדשים שהם נשואים והם עומדים להתגייס. הצבא בשבילי הוא משהו שהוא אולי ההחלטה הכי טובה שעשיתי כל החיים שלי, גם בשביל העברית, למדתי עברית, למדתי איך לבוא במוח ישראלי.

נקודה חשובה, הרבה בעולם רוצים ללמוד איך עובד המוח הישראלי.

זה עולם אחר, יש שפה עברית ויש שפה ישראלית, ולמדתי הרבה דברים וזה היה ממש טוב לי, בשביל הקליטה בתוך המדינה ואני לא יודע איך אני יכול לקרוא לעצמי ישראלי אם לא הייתי בצבא. אבל יש לי הרבה חברים שהם נשואים ויש הרבה מהם שלא רוצים להתגייס, כי הם שומעים את הסיפורים על עולים שמתגייסים שהם לא נחשבים כחיילים הבודדים. על פי המערכת הם לא חייל בודד. אולי יש מצב, יש לי חברים שהם נשואים לעולה חדשה שגם אין לה משפחה פה בארץ ויש מצב שיש להם ילד והם עדיין לא בודדים, כי הם נשואים, וזה קשה להם, עדיין הם מקבלים תשמ"ש וכל זה, אבל אני זוכר שהיה אז על החיילים הבודדים, היו אומרים 'מה איתנו?', ויש הרבה דברים שצריכים לחשוב, לא רק על עולים שהם בודדים, אלא גם יש מצב שזה יותר קשה בשביל העולים שהם כבר נשואים.

אני מבקש להסב את תשומת לב יושב ראש הוועדה ולתת לך משימה, יואל, אם תסכים איתי, בחוק המתווה המשותף בנטל, שעושים עכשיו, ועדת פרי, יש שם, בין הסעיפים שאני חושב שצריכים שינוי, אחד שמחייב נשים שעלו לארץ עד גיל 28 לגיוס מלא. אני חושב שזו טעות מוחלטת, אני חושב שצריך להוריד את זה, אם תרצה אז עד גיל 22 לבדוק גיוס- - -

ולפני זה מה היה?

אינני יודע, אני עברתי על כל המתווה פעמיים במוצאי שבת ושלשום וסימנתי במדגש את הסעיף הזה. אני לא חושב, אני אשאל את שתי הבנות, אם מישהי שמגיעה לארץ בגיל 28, אני לא מדבר על זה שהיא רוצה להתגייס או שמגייסים אותה כי היא רופאה, כי זה טוב לצבא וזה טוב לה, אני מדבר על החובה, על החובה של בת 28 שעלתה להתגייס לשירות מלא. זה נראה לי מוזר.

היום בת שנכנסת בגיל 20 פטורה.

בת שעולה?

לא עולה, בת שנכנסת, כי הצבא לא עובד במונחים של עלייה, הוא עובד במונחים של כניסה, בכל מעמד, גם תייר, גם מסע, גם לא משנה מה, כניסה של בת עולה מגיל 20 היא פטורה. מה שזה יעשה, זה פשוט יפסיק- - - הבנות פשוט לא- - -

זה סעיף נורא ולא נכון וצריך פשוט להוריד אותו. גם לא מדובר פה באיזה מסות. היא יכולה לעבור דרך צה"ל אם יש רצון, אם יש- - -

מדובר על עולים, כן?

על עולות. הניסיון ליצור איזה שהוא שוויון- - -

כולל נשואים או נשואות?

לא, כתוב לגבי נשים, עולה שעולה עד גיל 28. צריך להגיד את זה לשר פרי ולשר- - -

לגבי בנים יש מדרג לפי גילאים ומגיל 23 כבר אז זה שירות של חצי שנה מקוצר, ולפני כן זה במדורג, 18-19 זה שנתיים וחצי- - -

היום. במתווה המשותף- - -

אם ישנו את זה אז אנחנו נחפש את העולים בחו"ל.

סליחה, יגאל, אני רוצה להעיר הערה בהקשר שאתה מעלה, מעבר למה שכתוב, השאלה היא אם מה שכתוב מיושם ואני חושב שלא, כי מי שאחראי על הנושא הזה הוא מפקד מיטב.

לא, יעקב. תרשה לי, יש לי עוד כמה כאבי לב מסעיפים במתווה, זה אחד מהם, שסימנתי במדגש בחצות של מוצאי שבת, החיוב הנוקשה הזה לעולָה בת 28 לעבור דרך הצבא. זה לא נכון, עדיף להישאר במציאות הנוכחית.

אני חושב שבוועדה הזאת נצטרך לדבר ולהתייחס לנקודה.

כן, ניקה, מילה אחרונה.

שתי מילים. אני רציתי להצטרף למה שמשה אמר, זה מאוד חשוב לראות את החיילים הנשואים שהם באמת חיילים בודדים פה ואין להם את המעמד הזה, וזה משהו שמונע מהם לעשות הרבה מהדברים, כמו לטוס לחו"ל ולראות את ההורים שלא ראו כבר שנתיים, וזה נושא מאוד רציני. ודבר שני, לגבי משפחות מארחות. יש לי משפחה מארחת מאז שהייתי בנעל"ה וזה משהו שנתן לי מוטיבציה ענקית לשרת ולעשות את כל מה שאני משתדלת לעשות בתפקיד שלי. אני חושבת שלכל חייל בודד, לא בהכרח משהו להכריח אותם, אבל אלה דברים שמאוד מחברים למציאות הישראלית, אלה דברים שמאוד נותנים את המוטיבציה הזאת, ולמצוא את המשפחות שאפילו יזמינו אותם לסופ"שים לשבת ולדבר ולהקשיב, לדעתי צריך לטפל בנושא הזה.

כמובן נרשם הכול לפרוטוקול.

אני עכשיו עוד מעט נכנס לקבע ולפי מה שהבנתי רוב הזכויות שלי כחייל בודד נעלמות. יש דברים שאני לא יודע איך אני הולך להתמודד איתם, כמו יום סידורים, זה דבר שמאוד חשוב, בצבא קצין בקבע ולוחם, אתה אולי שלושה-ארבעה ימים בחודש בבית וימי הסידורים האלה והדברים שמוסיפים מסביב הם דברים שהכרחיים. שלא בגלל שאני מקבל אולי משכורת יותר גבוהה, זה יכול לעזור למצב בבית, יש דברים שזה לא עניין של כסף.

הקלות שירות.

כן, הבנתי. כמו שאמרתי, הדברים נרשמו לפרוטוקול, אנחנו גם נזמן אתכם לוועדה, אני רוצה שכן תבואו ותציגו בפני הגורמים הרלוונטיים, אנחנו ננסה למצוא פתרונות ונדע להעביר את זה הלאה כדי ליישם אותם.

חברים, תודה רבה לכם, אנחנו באמת מצדיעים לכם, מודים לכם, תמשיכו להצליח ולתת לנו הרבה כבוד. תודה לחבר הכנסת מוטי יוגב, לכל הגופים שהיו כאן. הישיבה נעולה, ועוד פעם תודה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:40.>
09/06/2013

08:54