PAGE
3
סיור משותף של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
ושל ועדת החינוך, התרבות והספורט
09/06/2013

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
<פרוטוקול מס' 10>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
ופרוטוקול מס' 26

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, א' בתמוז התשע"ג (09 ביוני 2013), שעה 9:00

<בחינת שילוב תלמידים יוצאי אתיופיה במרקם העירוני – סיור משותף בעיר נתניה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ושל ועדת החינוך, התרבות והספורט >

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר
עמרם מצנע – היו"ר


מרדכי יוגב

אברהם מיכאלי

שמעון סולומון

פנינה תמנו שטה

>
לימור ברמן - מפקחת כוללת בתי הספר היסודי בחינוך ממלכתי, מחוז ת"א, משרד החינוך

ורד פינקלשטיין - מינהל חברה ונוער, מחוז ת"א, משרד החינוך

שושי ליכטנשטט - מפקחת כוללת יסודי ועל יסודי, חמ"ד, נתניה, משרד החינוך

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

תמי צלניקר - מפקחת על קליטת עלייה, משרד החינוך

בליינש מקונן - מדריכה ארצית ומרכזת תכנית החומש, אגף קליטת עלייה, משרד החינוך

דוד יאסו - מנהל אגף א' לעולי אתיופיה, משרד הקליטה

דלי אלי - מנהלת מרחב נתניה והשרון, משרד הקליטה

שרי פייר - מנהלת תחום בכירה בחינוך, משרד הקליטה

דגנית סנקר - מנהלת תחום קליטה בקהילה, מחוז ת"א, משרד הקליטה

אביטל לאופר - ממלאת מקום ראש העיר, ממונה על החינוך, עיריית נתניה

יצחק איזי ענבר - מנכ"ל עיריית נתניה

טובה דולב - ראש מינהל חינוך, עיריית נתניה

סיוונה גולן - מנהלת האגף לגיל הרך במינהל החינוך, עיריית נתניה

ג'ורג' דובין - מנהל אגף הקליטה, עיריית נתניה

תמר ישראלי - מנהלת אגף הרווחה, עיריית נתניה

יוסי טייב - רכז תעסוקה עירוני, עיריית נתניה

כנרת מנטין - מנהלת רובע דרום, אגף השכונות, עיריית נתניה

יפעת אבג'ה - מתכללת עירונית של תכניות חומש

אורנה רג'יאנו - מנהלת אגף רבעים ושכונות, עיריית נתניה

אדרת טרכטינגוט - מנהלת תכנית חומש, אגף הרווחה, עיריית נתניה

איילת תמם - מנהלת רובע מערב, אגף השכונות, עיריית נתניה

גילת סיימון - מנהלת אגף על יסודי, עיריית נתניה

בוריס צרולניק - מחזיק תיק הקליטה והתיירות, עיריית נתניה, חבר מועצת העיר

אליאס מהרי - מנהל מוקד הקליטה העירוני, עיריית נתניה

רות זלינגר - מפקחת על הייעוץ הממלכתי דתי, נתניה

הדס אברה - רכזת שיקום שכונות, נתניה

דר' שי פרוכטמן - מנהל האגף לחינוך יסודי, נתניה

דוד צמח - מנהל מציל"ה, נתניה

שימי מלגפו - רכז נוער במוקד הקליטה, נתניה

אורית מדטו - רכזת תעסוקה, מוקד קליטה, נתניה

רפי ימין - מתנ"ס נאות הרצל, נתניה

רגב ספו - נציג הקהילה בעיר נתניה

רוני אקלה - מנכ"ל הפרויקט הלאומי האתיופי

אבי בן שמחון - מנכ"ל רשת פנאי וקהילה

דורון אריה - מנהל תחום נוער ברשת פנאי וקהילה

משה קייזלר - מנכ"ל העמותה לחינוך בלתי פורמלי בנתניה

מריטו כבדה - מנהלת מרכז צעירים פסגות

לילי חג'ג' - מנהלת בי"ס רש"י

שלום עזרן - מנכ"ל בית ספר שפירא

ורדה פרי - מנהלת מרכזי ההעשרה לגני ילדים ומרכז 'נתנאל'

עליזה תבור - מנחה באמנות, מרכזי ההעשרה לגני ילדים, נתניה

שרון רם - מנצחת ומורה למוזיקה במרכזי ההעשרה

זיוה מקונן דגו - מנכ"לית האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

שולה מולב - המרכז הישראלי לחדשנות וחינוך

יוסי פרום - גרעין חינוכי נתניה

בת שבע רונן - אדריכלית

עו"ד זאב קאסו - נציג הקהילה

יוסף תמרת - נציג הקהילה

וסיהו מקונן - "שינשינים", תנועת הצופים

עדי ליימן - "שינשינים", תנועת הצופים

בר פוקס - "שינשינים", תנועת הצופים בנתניה

מאורטו משישה - תושב העיר נתניה

חן פונדק - כתבת חינוך, כלכליסט

הרב רפאל אלמו



קייס אמהה נגט

דנה גורדון שושני
יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים
<<בחינת שילוב תלמידים יוצאי אתיופיה במרקם העירוני – סיור משותף בעיר נתניה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ושל ועדת החינוך, התרבות והספורט >>

בוקר טוב לכולם. מה שאני מציע, יש לנו לוח זמנים מאוד עמוס, המפגש הופך למפגש חברתי וזה טוב, אבל איך מצנע אומר? באנו לעבוד. אז אנחנו מקבלים בברכה את יושב ראש הוועדה לחינוך, תרבות וספורט, את חבר הכנסת סולומון.

אנחנו נמצאים כאן בבית הידידות. זה מרכז התרבות של בני קהילת אתיופיה, שחנכנו אותו לפני כשבועיים, מרכז שהוקם בשיתוף פעולה עם קרן הידידות והושקעו כאן קרוב ל-5 מיליון שקל והמרכז הזה הוא מרכז אינטגרטיבי שיהיה בו גם את כל מה שקשור לתרבות, גם כל מה שקשור להון אנושי, יש פה משרד שידאג לפרנסה, יש פה כל מה שצריך בנושא של חינוך, חדרי מחשבים, חדרי הרצאות.

הצטרף אלינו חבר הכנסת מוטי יוגב.

אנחנו מאוד תולים תקוות במרכז הזה, שהוא בעצם יהיה אחד מהקטליזאטורים לשילוב בקהילה האתיופית, בתוך חיי החברה שלנו ובכלל.

אני חושב שהיוזמה של מצנע, כיושב ראש הוועדה, לבחור בנתניה, נדמה לי שזאת הרשות המוניציפאלית הראשונה שהוועדה מבקרת בה, היא יוזמה מאוד מאוד ברוכה. נתניה היא עיר שיודעת להוביל מהלכים ותהליכים ואנחנו מקדמים תהליך שאנחנו קוראים לו מודל נתניה לקידום הקהילה בחברה בנתניה ובחברה בכלל.

אני רק אגיד שתי מילים נוספות. אני הגשתי מועמדות לפרס רוני פיינשטיין, לנושא של מיזמים חברתיים. המעורבות שלי נגעה לקידומה של הקהילה האתיופית בחברה הישראלית, וזכיתי מקום ראשון, ואחת המטרות שהגדרתי כשהגשתי את המועמדות הייתה, ועברתי על זה בסוף השבוע וראיתי, שהמועמדות הזאת והמיזם הזה ישמש כמנוף להעברת המסר הזה לכל הארץ. זה חלק מהמטרות שלנו. וגם היום אנחנו מבקשים להציג בפניכם את הדגם הזה, שהושקעו בו הרבה מאוד לב ונשמה, להפוך אותו למודל שיצמיח ויביא את החברה בקהילה האתיופית לשיאים חדשים בהשתלבות בחברה הישראלית.

יש פה המון גורמים, אם אפשר שכל אחד יגיד שאת שמו ותפקידו, כדי שאחרי זה נוכל לזרום כל היום בלי להסתכל ימינה ושמאלה ולראות מי ישנו.

(סבב נוכחות)

כפי שאנחנו רואים התרכזו פה הרבה מאוד גורמים רב תחומיים. איפה אליאס? הוא תמיד מתחבא. אליאס הוא באמת מנהל המקום כאן, בנוסף להיותו מנהל גם במוקד הקליטה העירוני, אחד מהכוחות הצעירים והיותר מבטיחים של בני הקהילה האתיופית בנתניה ולכן הוא קיבל את התפקיד הזה. בחירה אישית שלי, עוד לפני שיש מכרז, ואני בטוח שהוא יוכיח את עצמו ואחרי זה נצא גם למכרז.

כפי שבאמת רואים כאן, אז יש פה מגוון מכובד מאוד של כל מי שכמעט נוגע לעיסוק בנושא הקהילה האתיופית, קהילה יקרה מאוד, קהילה מאתגרת מאוד, ונתחיל עם דר' לאופר, ממלאת מקום, סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק החינוך. בבקשה.

תודה ואנחנו שמחים לארח את כולכם, זו הזדמנות נפלאה בשבילנו לדבר קצת על העיר שלנו ועל מה שנעשה בעיר. פרשת השבוע שנקרא בשבת הקרובה היא פרשת חוקת ובה נאמר על אהרן הכהן שנפטר 'ויבכו אותו כל בני ישראל'. זה המנהיג היחידי בכל תולדות עם ישראל שנאמר עליו שכל עם ישראל בכה עליו, וזה כי רק על אהרן נאמר שהוא אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות. הוא אהב את כולם. וגם אנחנו פה משתדלים לאהוב את כולם, לחבק את כולם ובית הידידות הוא דוגמה נפלאה לזה.
אני רוצה קצת לדבר על העיר נתניה. אני ילידת העיר נתניה. העיר נתניה הייתה העיר הראשונה שהוכרזה כעיר לאחר קום המדינה, ובעצם בנו אותה שני גלי עלייה, היא עיר של עולים. בשנות ה-50 יש לנו שני גלי עלייה, אחד זה ניצולי שואה שמגיעים לעיר, הרבה הונגרים, גם המשפחה שלי חלק מהם, ועולים מלוב. כך שאנחנו רואים כבר משתי תפוצות העולם מגיעים ביחד. שוב גל עלייה בשנות ה-80 מארצות מה שהיה ברית המועצות ומאתיופיה. כשאנחנו מגיעים לשנות ה-80, בשנות ה-80 העיר נתניה הייתה עיר שהייתי אומרת עיר בירידה, בקריסה, בתי המלון, פעם זה היה עיר הקיט, שהרבה היו באים לנופש פה, היו בתי מלון שכבר היו נחשבים לישנים, לא מודרניים. המלונאות הייתה בירידה, בתי המלון היו ריקים ולכן את עולי אתיופיה החליטו לשכן באותם בתי מלון. ובאמת מרכזי הקליטה התמלאו ולכן בתי המלון היו מקום קליטה טוב. בהמשך העולים האתיופים ראו שהעיר נתניה נחמדה וטובה והתחילו לחפש לקנות דירות, ואיפה הם קונים דירות? הם קונים דירות איפה שהמחירים יותר זולים, איפה המחירים יותר זולים? העיר נתניה מוקפת בשמונה שכונות, כולן שכונות של מצב כלכלי לא חזק ומטבע הדברים המחירים שם יותר נמוכים. מוכרים שם את הדירות ומה שקורה, שבשכונות הללו יש לנו התרכזות של עולי אתיופיה עם אוכלוסייה שהיא אוכלוסייה חלשה יותר. מי שהיה קצת יותר חזק, מי שהיה לו קצת הון מכר את הדירה שלו ועבר למרכז או שעבר למקומות אחרים.
בשנות ה-80, מה שעוד קורה, וזה מבחינת האוכלוסייה הדתית בעיר, כמו איפה שאני גדלתי, זה שכל אזורי יישובי השומרון מתפתחים וחלק גדול מתושבי נתניה, מהציונות הדתית, עוברים ומקימים את כל יישובי השומרון שבסביבה, ואז אנחנו רואים יציאה והתרוקנות של בתי ספר שהיו בתי ספר של הציונות הדתית. הם פשוט יוצאים החוצה ויש היחלשות של בתי הספר הממלכתיים-דתיים. בתי הספר הממלכתיים-דתיים, מטבעם קלטו גם אוכלוסייה דתית אבל גם אוכלוסייה מסורתית, ולאט לאט אנחנו רואים שמה שקורה זה שבתי הספר הללו הולכים ונעשים אבן מושכת לאוכלוסייה שהיא אוכלוסייה יותר מסורתית והאוכלוסייה הזאת, כמו שאנחנו רואים שקורה בהרבה מקומות, הופכת לאוכלוסייה מסתגרת שבכלל עוברת ליישובים קהילתיים באזורי השומרון, שהם בנים של אלה שגרו פה בנתניה. חברים שלי, אין לי כמעט חברים שנשארו לגור בנתניה, או שהם עברו ליישובי השומרון, או שהם עברו לפתח תקווה, או למודיעין. האוכלוסייה הדתית של הציונות הדתית בעיר הולכת ונחלשת.

אתם יכולים לראות שכיום שליש מתושבי העיר הם מה שנקרא עולים, הם נקראים עולים, הם לא מוגדרים כעולים, כי הם כבר הרבה שנים פה בארץ, אבל הבעיות נשארות בעיות. היה את פיצוץ הגז לפני שנתיים, אתם זוכרים, נפגעו בו בנות, שלוש בנות מקהילת צרפת נהרגו ואז צפו על פני השטח כל הבעיות שבקליטת העלייה הזו, שגם אנחנו לא לגמרי היינו מודעים להם.

כמו שהתחלתי לומר, אוכלוסיית העולים בעיר נתניה כבר לא מוגדרת כעולים, המצוקות ממשיכות והתקציבים מהממשלה לא מגיעים כמו שהיינו רוצים והעיר נתניה באמת נכנסת לכל אותם מקומות שצריך להיכנס אליהם. אבל אין ספק שלהיות עיר ששליש מהאוכלוסייה שלה היא עולים והיא לא מוגדרת כעיר עולים - - - זה מגוחך, אבל רמת השרון מוגדרת כעיר עולים ונתניה לא. למה? משהו בשנות ה-50 נקבע, כך ראה וקדש, ככה זה נשאר. אז אני יכולה להגיד שראש העיר ניסה כמה פעמים לשנות את זה ולא הצליח. אני מקווה שעכשיו, עם ועדת הקליטה שנמצאת פה, אולי זה ישתנה סוף סוף, כי זה באמת מגוחך.

וכמו שאמרתי, בשנות ה-80 העיר נתניה ככה הייתה בקריסה, זו התקופה שבה אנחנו שומעים על העיר נתניה כעיר פשע ועיר שהמצב הכלכלי מאוד קשה, כי מפעלי היהלומים נסגרו, הכול עבר למזרח הרחוק, המלונאות קרסה ואנחנו מדברים על עיר בשקיעה ומפה העיר נתניה מתחילה לעבוד. אני חייבת לומר שזה גם בזכות ראש העיר שלנו, שהיא כבר קדנציה שלישית שלה, שהיא 15 שנים פה בעיר ובאמת מתחילה לעשות את השינוי הזה. חלק ממה שאנחנו רואים פה זה השינוי.

אפשר לראות את מספר הילדים שיש לנו, 40,000 ילדים במוסדות החינוך שלנו, כאשר אתם יכולים לראות את החלוקה. החלוקה היא 50% בזרם הממלכתי, בזרם הממלכתי-דתי 30% והחרדי עצמאי 16%.

כשאני מדברת על הזרם החרדי עצמאי אני רוצה להבהיר מה קרה פה. פעם מי שלמד בממלכתי היה חילוני, כל מי שהיה דתי או מסורתי למד בממלכתי דתי. אבל בשנות ה-80-90 מתחילה תופעה של בניית בתי ספר של המוכר שאינו רשמי והם צצים כפטריות לאחר הגשם בכל אחת מהשכונות. בכל אחת מהשכונות החלשות יש לנו איזה שהוא רב, שאני אומרת לכם שמרביתם בלי סמיכות לרבנות אבל שמרכזים סביבם קהילה וסביב הקהילה הזו נבנה בית ספר. מה קורה? יש לנו מצד אחד בית ספר ממלכתי דתי שאליו מופנים כל הילדים, בין אם הם דתיים, הם אם הם מסורתיים, שמעוניינים בלימוד הזה, וכמובן יוצאי הקהילה האתיופית, וליד בית הספר הזה קם בית ספר מוכר שאינו רשמי של אותו, קשה לי אפילו לקרוא לו רב, אותו מנהיג קהילה, שנותן יום לימודים ארוך, קולט רק את מי שהוא רוצה לקלוט ולאט לאט בתי הספר בשכונות, אם זה רש"י, אם זה רמב"ם, אם זה שחל, אם זה סיני, לאט לאט מתרוקנים מהתושבים הוותיקים שעוברים לבתי הספר של המוכר שאינו רשמי. מי שנשאר בבתי הספר הממלכתיים דתיים זה אחוז הולך וגובר של יוצאי אתיופיה.

צריך להבין, כשאני מדברת על בתי הספר של המוכר שאינו רשמי, מדובר על בתי ספר נחשלים. אחד שאל אותי 'למה אתם לא מכריחים את בתי הספר הללו לקלוט את ילדי אתיופיה?' אמרתי שאני לא רוצה שהם יקלטו ילד אחד, ילד אחד אני לא רוצה שהם יקלטו, כי אני רואה שהילדים שיוצאים משם לא יודעים קרוא וכתוב. אני לא יודעת מה הם לומדים שם, פיקוח אין עליהם כמו שצריך, זה אני יכולה להגיד פה, לכן המצב שם הוא מצב קטסטרופאלי, זה לא המוכר שאינו רשמי שאתם מכירים מפתח תקווה, זה מוכר שאינו רשמי בסגנון של באבות, שאני לא יודעת מה הם מלמדים, אבל הם בוודאי לא מכינים את הילדים לבגרות, לא מלמדים אותם לימודי ליבה כמו שצריך והמצב שם הוא מצב רע. אבל אנחנו לא יכולים למנוע מהילדים ללכת לשם ואני מדברת על כך שיש 14 בתי ספר יסודיים שמוגדרים כממלכתי דתי, כשבתוך זה, דרך אגב, יש בתי ספר של קרית צ'אנז, שמלמדים אידיש, אבל נחשבים ממלכתי דתי, ובית ספר של חב"ד, שנחשב ממלכתי דתי, ויש לי 11 בתי ספר, 11, 14 ממלכתי דתי, 11 בתי ספר של המוכר שאינו רשמי שכולם בסגנון הבאבות, כך אני קוראת לזה. בסגנון הבאבות, שאני לא יודעת מה הם מלמדים, אבל דבר אחד הם נותנים שם לאוכלוסייה, זו אוכלוסייה קשת יום, הם נותנים לה יום לימודים ארוך, אמונה מאוד גדולה, קהילתיות מאוד חזקה וארוחות צהריים וזה מנצח הכול. יש לנו גם ילדים שנוסעים עד לכפר יונה, לכל מיני בתי ספר כאלה גם.

בעצם זה מה שמוביל להתרוקנות ולנפילה ולקשיים שאנחנו רואים פה. זו תמונת המצב שאנחנו נכנסים לקדנציה הנוכחית, שהייתה לפני ארבע שנים, וזו תמונת המצב שאיתה אנחנו צריכים להתמודד, בתי ספר ממלכתיים-דתיים שמתמודדים עם אוכלוסייה שהיא כבר בבסיס שלה לא אוכלוסייה חזקה, בלי קשר לקליטת יהודי אתיופיה ובלי קשר לקליטת יהודי צרפת, שגם נמצאים בבתי הספר האלה, ונאבקים כדי להתמודד, כדי לשרוד, עם כל מיני מוכר שאינו רשמי שנמצאים באותו מרחב. ועם הדבר הזה אנחנו מתחילים את העבודה שלנו במה שנקרא דרום מלכתחילה. כי כל אזור הדרום שלנו, שזה סדר גודל כמו שליש מהעיר נתניה, יש לנו שלושה בתי ספר ממלכתיים דתיים, רש"י, הדרומי ביותר, שהוא נמצא בקרית נורדאו, רמב"ם שהוא באמצע, נמצא באזורים, וסיני שנמצא פה, באזור הזה, בשכונת דורה. זאת אומרת מהאזור הזה ועד קצה העיר נתניה יש לנו שלושה בתי ספר ממלכתיים-דתיים בלבד, סביבם יש מספר בתי ספר של המוכר שאינו רשמי ואנחנו שוברים את הראש איך אנחנו מצילים את המצב. לסגור את שלושת בתי הספר, כמו שנאמר, זה להשאיר שליש מהעיר נתניה בלי בית ספר ממלכתי דתי אחד, רק עם בתי ספר של המוכר שאינו רשמי. זה משהו שהוא בלתי נתפס ובלתי אפשרי.
לכן אנחנו אומרים, אוקי, בואו נשב עם ההורים, בואו נראה מה הם רוצים ובוא נתחיל בתהליך של עבודה. אז מפה, ממש על תהליך העבודה, אני אעביר לאיזי שיגיד כמה מילים.

אני רק רוצה להתנצל, אני במקום הבא לא אהיה איתכם, כי כמו שאנחנו מחבקים את כל האוכלוסייה שלנו אנחנו גם מחבקים את ילדי החינוך המיוחד. יש לנו שלושה בתי ספר לחינוך מיוחד, גדולים, ועוד כיתות של שילוב בכל בתי הספר, ואחד מבתי הספר שלנו, יש לו סיום של הבוגרים שלו, אז אני הולכת לברך את הבוגרים שלנו. אני לא אהיה במקום הבא, שהוא מקום נפלא, אני אצטרף אליכם בשפירא.

תודה לדר' לאופר. אחד הדברים הקשים היום יהיה לעמוד בלוח הזמנים, זה אחד הדברים הקשים. אני רוצה להגיד שמבחינת סדר הדברים אנחנו נשתדל כאן תוך רבע שעה לסיים איתי ועם ראש מינהל החינוך. מכאן אנחנו עוברים למרכז ההעשרה. אחרי מרכז ההעשרה אנחנו הולכים לבית ספר שפירא, בית ספר של חטיבת ביניים וחטיבה עליונה שיש בו ריכוז גדול של בני הקהילה והם הגיעו להישגים מצוינים, ואחרי זה אנחנו הולכים לתרבות הפנאי, למועדון שמשמש את שכונת קרית נורדאו, גם אחת השכונות שיש בה ריכוז גדול מאוד של בני הקהילה, ושם גם נעשה סיכום. אז אם יש אנשים שירצו להעלות שם דברים, אפשר להעלות שם את כל השאלות והדברים. אני גם כמעט משוכנע שתרצו לשמוע יותר ויותר ואנחנו, כעיריית נתניה, אין לנו שום בעיה למפגשים נוספים, נקודתיים, כי בחצי יום כזה אי אפשר לכסות הכול, גם אם זה יהיה מקוצר ונקודתי. אז אם תרצו לקבל הסברים נוספים וכן הלאה אנחנו נשמח. את הקטע כאן אנחנו נסיים בדברי ברכה של הקייס שהצטרף אלינו ואנחנו מברכים אותו.
היטיבה דר' לאופר להסביר את ההשתלשלות של הדברים ואז בעצם אנחנו התכנסנו עם משרד החינוך, אחרי שישבנו עם ראש העיר, וסיכמנו שאנחנו לא סוגרים את כל בתי הספר בדרום העיר, לא סוגרים, אלא אנחנו הולכים לבדוק את כל הצרכים, כינסנו ועדת היגוי עם משרד החינוך, עם בני הקהילה ועם כל הנוגעים בדבר כדי לחשוב מה נכון לעשות בנתניה.

הכול כמובן מתחיל ממטרות על ואני לא אלאה אתכם. יש את חזון ראש העיר ויש את מטרות העל, שאני כמנכ"ל העירייה גזרתי מתוך חזון ראש העיר. יש פה בסעיף 5 ובשניים שלושה סעיפים, מעבר לחוסנה של העיר ופיתוחה של העיר, דגשים מיוחדים לצמצום הפערים החברתיים והבאת החינוך בנתניה למצוינות.
מה שאנחנו יכולים לראות זה את חתך הגילאים שיש לנו. אנחנו יכולים לראות שלמעלה מ-40% הם בגיל של עד 18, מעבר לזה ובכלל אני רוצה להגיד, אני אנסה לתת לכם גם היי לייטס חשובים מאוד, שאחת התובנות שהגענו אליה, שכור ההיתוך שצריך להיות בקרב הקהילה זה מערכת החינוך. פעם בזמנו דיברנו על כך שכור ההיתוך מתקיים בצבא, ממש לא. כור ההיתוך צריך להיות במערכת החינוך וצריך לשים את כל המשאבים במערכת החינוך וכמו שהתובנה הזאת היא ברורה היום, ככה צריכה להיות התובנה גם שאת מרב המשאבים צריך לתת לגיל הרך ולבתי הספר היסודיים. מרב המשאבים. להתחיל את זה כמה שיותר מלמטה, ויש מעגל חיים. תיכף תראו אותו, מעגל החיים הזה הוא מעגל שמתייחס לגיל הרך, לגיל היסודי, לעל יסודי, לצעירים שהקמנו מרכז צעירים, לאמצע החיים, אנשים בגילאי אמצע החיים ולגיל השלישי. זה מעגל החיים שצריך לגעת בכל אחד מהתחומים האלה. אסור להשאיר שום ריקנות בטיפול, המעגל של הטיפול חייב להיות כוללני ולכן אני אומר, כדי שדבר כזה יצליח ראש העיר מובילה, אבל מנכ"ל העירייה, כגורם שמוציא אל הפועל את הדברים, צריך לקחת את זה על שכמו. אני בנתניה ראיתי בזה ייעוד ושליחות מעבר לעיסוקיי האחרים בעיר. ראיתי בזה מסר חברתי מהדרגה הראשונה וערך מוסף לחברה שאני כמנכ"ל העירייה יכול לתרום, וזה מעבר לכל העיסוקים האחרים. וזה תנאי להצלחה, אגב, כי יש פה אינטגרציה של כל התחומים של הפעילויות שאתם רק רואים, ממרכז צעירים דרך הגיל הרך, דרך מרכז למבוגרים שנמצאים, אגב, גם כאן. יש לנו מועדון שביום משמש את הגיל השלישי ואחרי הצהריים משמש את תנועות הנוער.

על מה מדבר המודל בעצם? המודל מדבר בראש ובראשונה לבדוק מה הם צרכי הקהילה. כדי לבדוק את צרכי הקהילה אתה צריך לשמוע אותם, אתה צריך מתוכם לקבוע מנהיגות שאתה הולך איתה, ואתה צריך לתת לה גיבוי מלא, כי אחד הדברים שמאפיינים את הקהילה האתיופית זה הייתי אומר הקבוצות השונות שמנסות להשפיע כל הזמן. אין קבוצה אחת שהיא מובילה. תובנה נוספת זה לחבק ולהיות בקשר עם הקייסים והאנשים המבוגרים. את הצעירים מכבדים מאוד מאוד, יותר מאשר אנחנו את המבוגרים, אלה שבעצם הובילו את כל הדרך הארוכה למדינת ישראל וצריך לדעת לתת להם את המקום הזה. דבר נוסף, צריך למנות מקרבם בעלי תפקידים בתוך העירייה. אחד הדברים הראשונים שהבטחנו כשישבנו עם אנשי הקהילה זה שתהיה מתכללת עירונית או מתכלל עירוני בן הקהילה, בן העדה. וזה קיים, ואצלנו יש את יפעת, שהיא המתכללת. היא כפופה באופן ישיר למנכ"ל העירייה, זה חלק מהתפיסה, והיא משתתפת, במקרה הספציפי הזה, כיוון שאני גם ראש מינהל התפעול, אז זה גם הפורום של מינהל התפעול שהיא נמצאת שם והיא בקיאה בדברים היום בצורה יוצאת מהכלל, בכל התקציבים.
דבר נוסף שהגעתי למסקנה, שהמדינה לאורך השנים השקיעה מאות מיליונים בקידומה של העדה האתיופית, מאות מיליונים, ואחד הדברים היותר קשים היה למפות את כל הכסף שמגיע ממשרדי הממשלה השונים, כולל מעיריית נתניה, שזה הלך לרווחה, לחינוך, לחינוך הבלתי פורמלי. תכניות בלי סוף, תכנית פאקט, תכנית שמידט, החומש ועוד הרבה מאוד תכניות כשבעצם אנחנו רואים שבעיריית נתניה התקציב השנתי שמושקע בבני הקהילה מדי שנה הוא מעל 33 מיליון שקל. התפקיד שלנו הוא לכוון את התקציב הזה.

ביום בהיר אחד החלטתי, לפני כחודש, לכנס את כל מי שבעל תפקיד בתכנית החומש בנתניה, הגיעו קרוב ל-120 איש. 120 איש באודיטוריום בעירייה. רציתי להסתכל להם בעיניים ולראות שכל אחד מבין שהוא נמצא תחת בקרה ושתפקידו להשקיע בבני הקהילה. לא לבוא לעבודה, אלא לבוא לעבוד. ככה הסתכלתי להם בעיניים.

התשומות האלה הן תשומות שצריכות לתת תוצאות. אנחנו נציג לכם היום איך בשנה של השקעה במערכת החינוך, נקודתית, אתה מצליח לקחת בית ספר כמו רש"י, בית הספר ברמה הישגית מאוד מאוד נמוכה ולהוביל אותו לבחינות מיצ"ב מאוד גבוהות.

אבל מה שאנחנו מחפשים בתכנית הזאת זה לא רק להגיע להישגיות בחינוך, אלא להגיע לאינטגרציה, כי האינטגרציה היא מאוד מאוד חשובה. בני העדה כל הזמן אמרו אינטגרציה, אינטגרציה, אינטגרציה. אנחנו נוכיח לכם שבתכנית רב שנתית אפשר גם להגיע לאינטגרציה. גם להישגיות וגם לאינטגרציה, והכול מתחיל במערכת החינוך, כור ההיתוך, מערכת החינוך, שיתוף פעולה עם בני הקהילה, עם עורך דין קאסו, שהוא יד ימיני. אין דבר שאנחנו עושים בעיר שקשור לבני הקהילה, אין דבר, שהם לא שותפים בחדר שלי או בחדר אצל מרים במינהל החינוך לעניינים שנוגעים אליהם. אתה לא מכתיב להם שום דבר, אתה שומע אותם, ואני מוכרח להגיד ולהודות להם, כי לא פעם קמות קבוצות שקמות נגדנו, לא פעם יש ארגונים כאלה ואחרים שלא חיים בתוכנו אבל מוזנים מנתונים אחרים ומנסים לעשות לובי כדי להכשיל, או יש כאלה שמחפשים את הפרסטיז'ה האישית שלהם או את הפוליטיקה בתקופה הזאת, ובני הקהילה והיושבים פה עוזרים לנו שבאותם מהלכים שסיכמנו אנחנו מתעקשים ומתקדמים קדימה. אנחנו מאמינים בדרך הזאת והיא מוכחת. אנחנו רוצים שהמיינסטרים של העסק הזה, שהוא קשה ומסובך, יזכה לתמיכה שלהם והוא זוכה לתמיכה. כשיש בעיה בבית ספר רש"י הראשון שרץ לשם זה עורך דין קאסו ואחרים, כדי לשים איזה שהוא מחסום לכל מיני אינטריגות כאלה ואחרות של אנשים שרוצים לקלקל. ואנחנו לא ניתן לקלקל.

איזי, דיברת על אינטגרציה, תסביר איך מתקדמת ואיך מתקיימת האינטגרציה.

אנחנו נסביר את זה, ראש מינהל החינוך תסביר את זה, זה חלק מהעניין. דבר נוסף שעשינו בנתניה, בעלי תפקידים מבני הקהילה. יש לנו פה את מריטו, היא מנהלת מרכז הצעירים. אנחנו מזהים מתוך בני הקהילה את האנשים הטובים ונותנים להם תפקידים מרכזיים בעיר.

תסתכלו רק כמה גורמים בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי. שים את השקף הקודם. כשמיפינו את המעגל, את בעלי התפקידים השונים, תכנון פעילות רב ממדית. את זה אני אתן לכם, מי שירצה לראות את זה. יש פה קרוב ל-15 גורמים שמתעסקים עם מה שקרוי הקהילה האתיופית. רק לקחת אותם - - -

איפה משרד הקליטה?

משרד הקליטה ברח לנו. רצינו לראות אם אתם ערניים. זה רק מסביר את העניין. באמת עליתי על זה שזה חסר והעפתי את זה. אני ציינתי שזה חסר, אבל זה רק מסביר את המורכבות של ההתעסקות בזה, רק מי שמבין בהובלה של מערכות יכול להבין את החשיבות של מיפוי כל מי שעוסק במשהו. מעבר לתכנון הזה, ואת זה ניתן לכם, חבר הכנסת מצנע, אם תרצו לקבל את הפירוט הזה.

כאן אני מעביר את הדיבור לראש מינהל החינוך, שהיא מובילה את התהליך במערכת החינוך והיא תציג כאן בדגש על האינטגרציה ודברים נוספים.

חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שלום לך. אנחנו מקבלים אותך בברכה.

שלום וברוכים הבאים. אנחנו שמחים שאתם כאן ועבורי זו באמת הזדמנות לענות על כל השאלות, איפה האינטגרציה, איך מתקיימת האינטגרציה.

שתי מילים על עצמי, שמי טובה דולב, אני ראש מינהל החינוך מזה שלוש שנים, אני בחינוך, כל חיי הייתי בחינוך, גם כמנהלת בית ספר וגם כמפקחת במשרד החינוך ועשיתי תפקיד יחידי בארץ, שהוא גם וגם, גם דרך הרשות המקומית, הייתי מנהלת אגף בחולון וגם מפקחת של משרד החינוך, הייתי בעברי אחראית על גני הילדים, יסודי, על יסודי, לאורך, לרוחב, באלכסון, היום אני כאן ואני שמחה.

שמתי על הרקע את הנושאים שאנחנו מובילים, כי אמנם אנחנו ממוקדים היום סביב הנושא של שילוב הקהילה האתיופית, אבל בתוך כל זה עומד לנגד עינינו כל הנושא של מצוינות וחדשנות ויש כאן הרבה תכניות ואני מאוד אשמח שתתארחו עוד פעם כדי לשמוע גם על התכניות האלה.
כל הנושא של הישגים, הכלה ומענה לשוּנוּת. אני מצאתי את העיר במצב קצת עצוב בתחום הזה, הייתה נשירה שאף אחד לא היה אוהב וזה גם חלק מהאינטגרציה והשילוב, לא רק של יוצאי הקהילה אלא בכלל של התלמידים בעיר.

מה הצבנו לעצמנו? זאת אומרת מה היה חשוב לנו על רקע הנתונים שראינו ותיכף אני אראה את הנתונים. אחד, לחזק, כמו שאביטל קודם אמרה, את דרום העיר. לסגור בתי ספר ולשלוח את הילדים זה לא לחזק את השכונות, כי הילדים בסופו של דבר חוזרים לשכונה ומוצאים, אני לא רוצה להתבטא בגסות, את העליבות ואת המקום, וכמו שאיזי אמר, מערכת החינוך זה מקום שכן יכול לחולל שינוי ובאמת היה חשוב לנו, בין המטרות שלנו, ושמנו את זה בראש המטרות, לחזק את השכונות.

העלאת הישגים לימודיים, חברתיים והתנהגותיים, מצאנו הישגים מאוד נמוכים, וכמובן מענה לתושבים שמעוניינים בחינוך דתי תורני. יוצאי הקהילה, רובם בחינוך הממלכתי דתי, כשלא כולם באמת דתיים והם כן בוחרים ללכת לשם. יש כאלה שכן בוחרים חינוך דתי תורני, שלא היה להם מענה.
וכמובן יצירת הטרוגניות בתוך מוסדות החינוך, כשמתוך מאמרים שקראנו ראינו שאינטגרציה נכונה היא עד 20%, ובכל זאת סימנו לעצמנו 30%, שזה היה יעד שעד לרגע זה עדיין לא מימשנו אותו בגלל ריבוי יוצאי הקהילה האתיופית. אבל מבחינתנו זה היעד.

איפה אתם עומדים מול היעד הזה?

אני אגיד עכשיו. שי, שים את הטבלה עם נתוני בתי הספר. החלק העליון זה בתי הספר הממלכתיים, החלק התחתון בתי ספר הממלכתי דתי. אתם רואים שבממלכתי מקסימום 54% יוצאי הקהילה, בית ספר שזר. זה למעלה. למטה ארבע עמודות בארבעה בתי ספר שיש בו אחוז גבוה של יוצאי הקהילה האתיופית, סיני, שסגרנו אותו בינתיים, כמעט 80%, רמב"ם 96%, רש"י 89% ושחל 64% . שלושת בתי הספר הראשונים שציינתי נמצאים בדרום העיר, שחל נמצא בחלק הצפון מזרחי של העיר.

מה עשינו? נתחיל מזה ששר החינוך ביקש לסגור את בתי הספר בעיר. אנחנו עמדנו על הרגליים האחוריות ואמרנו שפה לא סוגרים בתי ספר. אני רוצה להקדים ולומר, לא הייתה שום תכנית מדף בשום מקום, היה צריך להמציא. ישבנו עם הקהילה, זה לא היה פשוט, ישבנו עם משרד החינוך, המנכ"לית הייתה שותפה איתנו, אין מישהו שלא, המנכ"ל הוביל את הפורום הזה, כל חודש, כל שלושה שבועות התכנסנו במשך שנה שלמה וישבנו לחשוב מה עושים וזה היה כמו טנגו, שני צעדים קדימה, צעד אחורה, כן ככה, לא ככה, כן מסכימים, לא מסכימים, מה יעבוד, מה לא יעבוד, יהיו תקציבים, לא יהיו תקציבים. כך שאני לפעמים מרגישה מתוסכלת שכאילו אני צריכה להתנצל וממשיכים להטיח בנו, אבל בסדר, זה התפקיד. אז אנחנו גם מקבלים את זה באהבה, אבל אני חייבת לציין שגם בתסכול גדול.
אז החלטנו שאנחנו סוגרים בית ספר אחד. בית ספר סיני נסגר. באירוע הסיום של בית הספר, שבמצב רגיל כשסוגרים בית ספר ההורים כועסים, צועקים, מה פתאום סוגרים להם את בית הספר בשכונה, התקיים אירוע סיום שהיינו כולנו במסיבה הזו של סגירת בית ספר, היו שם תלמידים מכיתה א' עד כיתה ו', לא מסיבת סיום של כיתה ו', וקיבלנו פרחים. הייתי בטוחה שאני באה לשם ומקבלת אבנים על הראש, וקיבלנו פרחים, כי זה נעשה בשיתוף, זה נעשה מאוד יפה, באחריות רבה. אפשרנו לכל ילד לבחור באיזה בית ספר הוא רוצה ללמוד בעיר. אין ילד שלא קיבל את מה שהוא רצה. ואני חייבת לציין, נמצא כאן דר' שי פרוכטמן, מנהל אגף חינוך יסודי, שברגישות רבה, יחד עם הפיקוח, בדקו ולילד ילד נתנו את השילוב. דרך אגב, עד היום יש לנו יועצת חינוכית שהיא רק לטובת הנושא הזה והיא מלווה את הילדים. מעבר ליועצות החינוכיות, כל מה שקיים בכל בית ספר, היועצת העירונית מלווה ילד ילד, עד היום היא יודעת בדיוק מה שלומו. זה בהמשך למסמך הזה שחולק ותיכף אני אתייחס אליו.
בית ספר רמב"ם – דיברנו על זה שאנחנו רוצים לחזק את השכונות ואנחנו לא רוצים לסגור את כל בתי הספר וכן לראות איך אנחנו הופכים את בתי הספר להיות אטרקטיביים כדי שיבואו לבתי הספר האלה תלמידים נוספים שכן מעוניינים. כמו שדר' אביטל לאופר ציינה קודם, האוכלוסייה החזקה, גם של יוצאי הקהילה האתיופית, חלקם ברחו לבתי ספר אחרים, לנועם, את מי שקיבלו. אז יש כאלה שברחו, הוותיקים ברחו לחרדים, שאין לנו בכלל שליטה. אז ככה השכונה התרוקנה ובית הספר היה ממוקד באמת יוצאי הקהילה. בבית ספר רמב"ם הכנסנו את רשת אמי"ת, שזו רשת תורנית חזקה ידועה, שבדרך כלל היא עובדת בחינוך על יסודי. הם הסכימו להצטרף לאתגר הזה ולקבל בית ספר יסודי ונבנו תכניות סביב מדעים, תכניות מיוחדות לבתי הספר, כדי לחזק את בית הספר.

לכל בתי הספר, אני תיכף אפרט מגוון של תכניות שנתנו כמובן בשיתוף משרד החינוך, משרד הקליטה, הרשות המקומית ששמה הרבה כסף - - -

וצירפנו גנים.

נכון, צירפנו גם גני הילדים, אני אגיע לגני הילדים. אני תיכף אגיע לשחל, אני עוברת לרש"י. בבית ספר רש"י נמצא גרעין תורני שהוא בשכונה. אני קודם אספר לכם על התכנית. בבית ספר רש"י יש גרעין תורני באזור שבחרנו לשלב אותו בתוך בית הספר וכאן המקום להתייחס לרש"י, כי אני יודעת שהנושא הזה מקומם את כולם וזיוה מקונן, מנכ"לית האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, אני רוצה לספר גם לך, כדי שתדעו. אנחנו קבוצת עבודה פה, אז אני כן מרשה לעצמי להגיד, כשאני נכנסתי אני מצאתי את בית ספר רש"י במצב נוראי. כל הציונים על כל הפרמטרים שהם נבחנים היו תת משיגים, מאוד מאוד נמוכים.

רק שנייה. איציק, אני מציע, מחכים לנו במקומות אחרים, שנסיים פה, ברשותך, נראה, נשמע, ובסיכום בטוח שיהיו עוד אנשים שירצו לדבר, אז כדאי להשאיר שם מספיק זמן, כי אחרת בקצב הזה נישאר פה עוד שעה. אני חושב שיהיה יותר נוח לצאת לסיור.

אוקי, אני רק אגמור מה עשינו. בית ספר רש"י היה תת משיג, עם הישגים מאוד נמוכים. מה שעשינו לבית ספר רש"י, הכנסנו את הגרעין התורני ואנחנו מקימים בית ספר ליד בית ספר. לפני כן לא היה רישום בכלל לרש"י והיום כבר יש 40 ילדים לאורות רש"י. אז אחר כך, כמו שהצעת, אנחנו נדבר על זה.

רק דבר אחרון שאני רוצה להגיד זה בית ספר שחל. שחל נמצא בצפון העיר. מבחינת התכניות שלנו זה לסגור את בית הספר ולפתוח בית ספר אחר בקרית השרון. אחר כך, כשיהיה זמן, אני אסביר למה.

אני עוצרת פה ואני לא ממשיכה. תודה רבה, שיהיה יום מהנה.

אני קודם אבקש מהקייס לברך. עורך דין קאסו, בבקשה כבוד הקייס, תתרגם אותו.

בוקר טוב. (אמהרית).

(מתרגם): כמו שאני מבין יום העיון מוקדש לנושא של הלימודים. כמו שיודעים, כמו שאנחנו שומעים ברדיו ובטלוויזיה, בנושא של הלימודים יש בעיה. אני רוצה להגיד לכולם, לחברי הכנסת ולכל מי שנוכח כאן, חשוב מאוד להסתכל וכולם להסתכל אותו דבר, בנושא של חינוך כולם אותו דבר. אני מבקש מהממשלה שאנחנו עיר קולטת עלייה, עלייה קולטת עלייה, כל עלייה שמגיעה, אני מבקש שבאמת העלייה האחרות, או אנחנו, נוכל להיקלט כמו שנקלטו העליות האחרות.

אני רוצה להודות לאלה שסייעו לבניית הבית הזה, שאני מאוד מעריך ומוקיר. המטרה של הבית הזה היא ללמוד על המורשת של יהדות אתיופיה, על התרבות שלה, שנוכל לשמור וללמד, ללמוד ולהבין.

בנוסף, מבוגרים שהיום יושבים בחוץ על ספסלים, המטרה שלנו שהם יגיעו לפה וישבו וילמדו. כמו כן גם הילדים, שאחר הצהריים יהיה להם מקום שיוכלו ללמוד פה ולקבל הכשרה.

תודה רבה ולכולם יום טוב.

בוקר טוב ושבוע טוב, כבוד הקייס, כבוד חברי הכנסת, נציגים ממשרדים שונים, בין היתר משרד הקליטה, אני רוצה להדגיש את זה שיש משרד הקליטה בעיר. אני שמח ששתי הוועדות החשובות באות לעיר שלנו, ברוכים הבאים, אני מצטער על כך שאני לא יכול להתלוות אליכם בכל הביקור, הרי קיבלתי בדלת האחורית את ההזמנה לכאן ואני מניח שאותן ועדות שמתכנסות בכנסת יודעות איך מתנהלים הדברים, גם בכנסת וגם בעיר. אז לכן אני מאוד אשמח שבפעם הבאה תבואו, אבל בנפרד, כי אני חושב שאגף הקליטה, מה שהוא עשה בעיר, שיש פה נציגות, כולנו יודעים מה קורה ובמיוחד אנשי הקהילה, לכן להערכתי זו הייתה טעות לעשות את זה, או משרד הקליטה צריך לקבל פה במה נורמלית, כי אנשים יחשבו, הרי הדבר הזה ייסקר גם בכלי התקשורת, שמשרד הקליטה לא עושה בעיר וזו טעות חמורה. תודה רבה.

אנחנו ממשיכים.

בוקר טוב. אני קודם כל רוצה להגיד שבעיריית נתניה ובעיר נתניה לקחתם את הביקור הזה מאוד ברצינות ונמצאים פה באמת נציגים של כל מי שעוסק בנושא, גם משרדי הממשלה, משרד הקליטה, משרד החינוך. הסיור הזה לא עומד בפני עצמו, אנחנו רוצים בעיקר לראות ולשמוע את האנשים מהשטח, דיונים אפשר לעשות גם בכנסת ואנחנו נשמח מאוד גם לארח אתכם בנושא הקליטה של עולי אתיופיה. אנחנו שמנו גם בוועדת הקליטה וגם בוועדת החינוך את הנושא של קליטה, ובקליטה נושא החינוך הוא מרכזי, של הקהילה האתיופית כנושא מרכזי. מאחר שאנחנו כמו רבים אחרים עוסקים קודם כל ובראש ובראשונה בקבוצות המוחלשות, בקבוצות שנמצאות על הרצף של הפערים החברתיים במדינת ישראל במקום לא טוב, אז כל מי שיש לו מה לומר ולהשמיע, אני מקווה שיהיה זמן בסיום, אבל גם אם לא כאן, אנחנו נמשיך בדיונים משותפים, בדיונים ממוקדים, גם בכנסת, כדי באמת לנסות גם ללמוד, אנחנו לא מתביישים ללמוד, וגם לנסות להשפיע.

יש פה בהחלט נושאים כבדי משקל, רגישים ומורכבים שהם לא ניתנים לפתרון רק על ידי כסף. דווקא העיר נתניה שהיא עיר יחסית מבוססת מבחינה כספית יכולה ואכן עושה ומשקיעה הרבה מאוד אמצעים, יש רשויות מקומיות רבות בארץ שגם את זה לא יכולות לעשות, ולכן דווקא בחרנו לבוא לפה, כי אנחנו רוצים להתמקד באמת בשאלות היותר אידיאולוגיות, חינוכיות, מה נכון לעשות, איך נכון להתמודד עם הבעיות האלה כדי ליצור אינטגרציה מהירה מה שיותר, אמיתית מה שיותר, של הקהילה האתיופית בתוך הקהילה הישראלית והדרך כמובן היא עוד ארוכה מאוד מאוד.

אז אנחנו נמשיך, איזי, לפי התכנית.

אני רוצה להגיד שתי מילים. קודם כל בוקר טוב לכולם, תודה על האירוח בבית שלי, באתי מהבית, אני גר פה, זאת העיר שלי, אני יודע גם מה קורה פה וחשוב לי לראות. זו פעם ראשונה בתור יו"ר ועדה שאני מגיע לכאן ואני בא ללמוד את הדברים מזווית קצת אחרת, אבל מה שעוזר לי שאני כן יודע את הדברים מהשטח. מה שחשוב, לגבי מה שבוריס אמר, שלסיור הזה פה יש איזה שהיא כוונה. אנחנו שתי הוועדות, גם החינוך וגם הקליטה, החלטנו לשים את הנושא הזה על סדר היום ולהתייחס ברצינות, הסיור של הקליטה בנפרד גם כן יהיה, אנחנו נסייר בכל הערים ואנחנו באמת מבינים ונותנים חשיבות לקליטה, וקליטה זה לא רק הגעה, קליטה זה משהו רחב וגדול ואנחנו נבוא ונסייר כאן, ונעשה סיור קצת שונה ממה שיש כאן היום. תודה.

יש אוטובוס והאוטובוס אחרי זה יחזיר גם את כולם לכאן. בואו נעשה את זה מהר, כי יש ילדים שמחכים לנו.

סיור

חיכינו וחיכינו והנה הגענו האורחים המכובדים שסיפרנו לכם, מירושלים הרחוקה. אז הנה אנחנו מחכים להם ומתחילים מיד. בוקר טוב לכולם.

בוקר טוב לכם, רק להגיד לכם את מהלך הביקור. קוראים לי ורדה פרי, יש לנו כאן את הצוות של מרכזי ההעשרה, הילדים מחכים כבר הרבה זמן ולא נעכב אותם. יש לנו תערוכה של אמנים. אנחנו ניכנס בשלוש קבוצות יחד עם הילדים, נטעם, ננשום את האווירה ואחרי כן נעבור למרכז השני, למרכז 'נתנאל', שם ערוכים לכם כיסאות ונמשיך את החלק השני. אז קבוצה מספר 1, דוריס הגננת, לואיזה המנחה ואוצרת התערוכה.

כמה ילדים יש לך?

בכלל מגיעים? כאלף ילדים.

תגידי את המוטיב, מה זה.

כאלף ילדים מגיעים למרכזי ההעשרה שנמצאים כאן בשכונה, הם זוכים להעשרה בארבעה תחומי ידע, מוזיקה, אמנות, תיאטרון וקולנוע, כשבכל תחום יש ידע יש לנו איש מקצועי מהשורה הראשונה. התכניות שנבנות כאן הן תכניות מאוד ייחודיות, מותאמות לגיל הרך.

אלה ילדים שמגיעים מכל העיר, או רק מהאזור?

הילדים הם מהשכונה, זוכים להגיע לכאן ל-12 מפגשים בשנה. לאחרונה פתחנו את מרכזי ההעשרה גם לשכונות אחרות, אלא שהם מקבלים 5 מפגשים בשנה, כאן.

התערוכה שאתם רואים עכשיו פתוחה גם אחר הצהריים, כשהרעיון המרכזי הוא להביא את המוזיאון אל השכונה, לאוכלוסייה שמגיעה, הורים וילדים. בבוקר הילדים מקבלים הנחיה בתערוכה, אחר הצהריים הם הופכים להיות המנחים עצמם בתערוכה.

הילדים מגיעים עם צוות שלהם, או שהצוות של המקום מטפל בזה?

הילדים מגיעים עם הצוות החינוכי וחשוב לומר שהתכנים שמועברים כאן זולגים אל תוך גני הילדים. כל גננת מקבלת ערכה בסיום המפגש ובה יצירה מוזיקלית מוקלטת שבדיוק לימדנו, הנחיות להמשך עבודה בגן, כנ"ל באמנות, כנ"ל בקולנוע, כנ"ל בתיאטרון.

12 פעמים זה ליום שלם?

לא, הם מגיעים לפעילות של שעה ורבע. יש לנו שתי כיתות כל בוקר, שמתחלקות ביניהן, אתם תראו היום את החלוקה לקבוצות.

12 פעמים, המשמעות פעמיים בחודש?

משהו כזה, כן. הם מקבלים חיזוק הרבה יותר רציני.

ובהקשר האתיופי, אנחנו באנו לראות, אני רואה שהילדים פה משולבים. אתם עובדים על הנושא הזה של השילוב?

אחר הצהריים מגיעים הורים - - -

לא, אני מדבר על עכשיו, למשל הקבוצה הזו.

זה גן הטרוגני.

זה גן הטרוגני?

ודאי, כל גני הילדים הם הטרוגניים, כש-70% יוצאי אתיופיה זה הגג של כל גן.

כן, האינטגרציה מתחילה בגיל הזה. זה חלק מהמסר, אינטגרציה בגיל הזה.

ואחר הצהריים יש מפגש של כל ההורים עם כל הילדים.

היא מתחילה בגיל הזה, אבל אחר כך היא קצת מתערערת.

לא, זה הכיוון, מצנע, זה הכיוון.

אני מדבר על עכשיו.

זה לא היה, התחלנו בזה. זה יקרה. זה אמיתי.

ניכנס לראות את התערוכה. תנסו להיות רואים ואינם נראים.

זה הגיל, אתה תראה את זה, זה הגיל.

אגב, הכיתה הזאת היא אקראית לגמרי, זאת אומרת לא בחרנו איזה שהיא כיתה מיוחדת או משהו כזה. ומה שחשוב מאוד, אני רוצה להדגיש את זה, מעבר להעשרה שאנחנו נותנים פה, אנחנו מאמינים באמונה שלמה שהאינטגרציה צריכה להתחיל בגילאים האלה. אנחנו מאמינים שזה תהליך ארוך, זה תהליך של ארבע-חמש שנים שצריך לבנות אותו נכון, ואנחנו בשנה השנייה שלו. אנחנו התחלנו לפני שנה, בתשע"ב, השנה תשע"ג והתכנית הזאת היא לחמש-שש שנים, עד שבעצם הגן הראשון של חטיבת ביניים יקלוט את תלמידי האינטגרציה.

טוב, תן להם גם...

שמי עליזה ואני מנחה באמנות ואוצרת התערוכות והיום, ילדים, יש לנו הרבה ואנחנו לא יודעים אם זה אמיתי או לא.

(הצגה בשיתוף עם הילדים).

מאוד יפה.

סיור במרכז נתנאל

ברוכים הבאים למרכז נתנאל. רק קצת להסביר. מה שאתם רואים כאן זו תערוכה שבה יפעלו הילדים, 'נוף ישראל, זה הטבע שלי'. שאלו אותי הבנות המקסימות שלומדות כאן, זה פרויקט שלנו שנולד לפני שמונה חודשים ויוצר את החיבור המתבקש בין מרכז ההעשרה, ילדי הגנים, ובתי הספר. אותם ילדים שבאו בגני הילדים אלינו למרכז ההעשרה, שרון רם, מנצחת המקהלה ומורה למוזיקה במרכז, איתרה בנות עם יכולות קוליות טובות, הבנות מגיעות למרכז ההעשרה אחר הצהריים לחזרות למקהלה. יש לנו קבוצת מורות מתנדבות שבאות לעזור להן פעם בשבוע אחר הצהריים בשיעורי הבית שלהם, והמקהלה הזאת היא מקהלה צומחת ומתפתחת. יש לנו הרכב של ילדי הגן, וכשילדי הגן באים לבית הספר הם עוברים להרכב הזה.
חלום שמתגשם, עם עזרה גדולה מאוד של עיריית נתניה, וזה המקום לומר שמרכזי ההעשרה בנתניה, בניהולי, זה לא דבר ברור מאליו, העירייה תומכת, משרד החינוך, הלשכות, אגף שח"ר במשרד החינוך, תכניות חומש וכספי הורים. כל זה עוזר לנו ל - - -

כולם מבית ספר אחד?

רובם. יש את המנהלת בית הספר ענת שריג, שהייתה פקודה שלך. ויש לנו את המגשרת מגי- - -

אני שואל אם כל הילדים הם מבית ספר אחד.

למעט שתיים, שבאות מבית ספר אחר. תראו בעצמכם, מקהלת קול הגוונים.

בוקר טוב. אתם תשמעו קטע באמהרית. זה בעצם תרגום שעבדנו עליו עם ניגיסט, הלוא לכל שירייך אני כינור, אני לא אגיד את זה באמהרית כדי לא לחטוא לשפה, אבל העיבוד והליווי והשותף למקהלה הזאת זה רן גולן, פסנתרן ומלחין שעובד כאן כל הזמן.

בשבוע שעבר הייתי נוכחת במחזמר שלו, יש ספר של אורי אורבך, מקדם החלומות, מחזמר שלא מבייש שום במה ברחבי העולם. אז רני הוא מלחין החצר שלנו ואימצנו אותו בחום, ובכלל כדי להגשים חלומות צריך לאמץ הרבה אנשים והצלחנו בזה.

(שיר).

אתם תשמעו עליה עוד גדולות ונצורות. תודה בנות, תודה, רני גולן, תודה, שרון רם.

אני אנסה בחמש הדקות שנותרו לי לתת בריף קצר על קליטתם המיטבית של עולי אתיופיה בגיל הרך בעיריית נתניה, מזה למעלה מעשור, ובכדי להתחיל לדבר על הקליטה המיטבית של עולי אתיופיה אני רוצה להגיד שלושה משפטים על ההשקעה האדירה של העיר נתניה בתחום של הגיל הרך. העיר נתניה החליטה לפני שש שנים להקים אגף חדשני ופורץ דרך ברשויות המקומיות. החדשנות של האגף הזה נעוצה בשתי סיבות מרכזיות, האחת זה גיל הילדים, ההחלטה לקחת אחריות על הילדים מהלידה ולא מגיל 3, עם הכניסה לגן הילדים, מתוך הבנה של קריטיות והמשמעותיות של השנים הראשונות וההשפעה שלהן על כל מהלך חייו של הילד, והסיבה השנייה נעוצה בעובדה שהאגף הזה מתאם ומתכלל את עבודת כל הגורמים המקצועיים, מהחינוך, מהרווחה, מהקליטה, מהבריאות, מהחינוך הבלתי פורמלי, כמובן בשיתוף הורים, הכול כדי ליצור סינרגיה לקידום ילדים בגיל הרך ומשפחותיהם.

מבחינת האגף, האגף החליט לפני חמש שנים להקים כאן רשת של מרכזי גיל רך, אחרי שעשינו מיפוי, ניסחנו חזון ובדקנו את הצרכים, כשכל מרכז לגיל הרך יהיה מרכז לאיתור, מניעה, טיפול והעשרה ויהיה לו רצף של מענים ותכניות מהלידה ועד לגיל 6, כשהמרכזים יישבו בתוך שכונות שיש בהן ריכוז גדול של עולים, יש בהן ריכוז גדול של אוכלוסיות חלשות, אוכלוסיות מצוקה, משנים. כמו שאתם יודעים נתניה היא עיר של שכונות, ויש לנו גם אוכלוסיות חלשות וקשות יום שלנו.

בשלוש השכונות שבהן יש ריכוז גדול של עולי אתיופיה הוקמו שלושה מרכזים לגיל הרך, כשכל מרכז כזה, על מנת להיות אינטגרטיבי, נותן שירות לילדי השכונה שבתוכה הוא יושב ואליה הוא מונגש וכל השכבות החזקות שמקיפות אותה, כך שאל המרכז נוהרים ילדים שהם יוצאי אתיופיה, עולים חדשים אבל גם אוכלוסייה חזקה והמרכזים הם מרכזים אוניברסאליים, עם מטריה רחבה, שנותנים מענה לכל רצף הצרכים והילדים והמשפחות. ההחלטה השנייה המשמעותית שקיבלנו זה להקים מחלקת עולים ותכניות לגיל הרך. אני חושבת שאנחנו העיר היחידה בארץ שיש לנו במסגרת האגף לגיל הרך מנהלת מחלקת עולים, מתוך הבנה שזאת עיר, שכמו שטובה ואיזי ואביטל אמרו, למעלה משליש מהאוכלוסייה הם אוכלוסיית עולים ואנחנו חייבים להיות רגישי תרבות, קשובים, גמישים ובקשר יומיומי ושוטף עם נציגי הקהילה כדי לתת את המענים.

מה עושים במרכז כזה?

מרכז כזה, הליבה שלו היא יחידה טיפולית התפתחותית שמוכרת על ידי משרד הבריאות וילדים מופנים באמצעות טופסי 17 הן לקבלת טיפולים פרא רפואיים והן לקבלת טיפולים רגשיים. המרכז הזה, יש לו דלת פתוחה להורים ולאנשי מקצוע, כל מי שיש לו קושי, כל מי שיש לו בעיה, כל מי שיש לו שאלה יכול לבוא ולקבל ייעוץ.

בנוסף לזה, בשלוש השנים הראשונות אנחנו מחוברים עם טיפות חלב ואנחנו מקיימים תכניות העשרה קבוצתיות לאמהות ופעוטות, להורים ופעוטות, כשהפעוטות יושבים ולא נמצאים במסגרת חינוכיות ואנחנו מנסים לאתר מוקדם ככל האפשר את הקשיים, את העיכובים ההתפתחותיים ואת הקשיים בקשר הורה-ילד. אז יש לנו תכניות ויש לנו גם תכניות מעברים לכיתה א', כשיש לנו רצף של מלידה דרך מעונות היום, גני הילדים, אל בית הספר.

איזה אחוז ילדים אצלכם הולך למעונות יום, עד גיל שלוש?

זו פונקציה של מספר המעונות. יש לנו 21 מעונות כפול 70 ילדים, זה המקסימום שאנחנו יכולים לאפשר.

בערך, מה האחוז? כמה לא הולכים?

האחוז הארצי מדבר על נדמה לי 15% של ילדים שנמצאים במעונות יום מפוקחים בארץ, כל השאר זה מסגרות פרטיות, משפחתונים ו - - -

יש מעונות ייחודיים לעדה האתיופית?

יש כאן ילדים שהם רק יוצאי אתיופיה, אני שואלת כמה גני ילדים הם - - -

אין לנו דבר כזה. בשנה שעברה, כשדרום מלכתחילה יצא לדרך, היו לנו 20 גנים שהיה בהם למעלה מ-50% יוצאי הקהילה, ירדנו לשלושה גנים, היום אנחנו מדברים על שני גנים בלבד, אבל ירדנו מ-20 גנים ל-12 גנים במהלך השנה האחרונה, עם קשר הדוק עם זאב ועם נציגי הקהילה, עם מגשרות, בעבודה לא פשוטה. תאמינו לי, אני זוכרת שיחות שלנו עם נציגי הקהילה, מצד אחד הקהילה באה ואומרת 'אנחנו רוצים שהמסגרות תהיינה אינטגרטיביות', מצד שני הורים מעדיפים את הגן מתחת לבית, את הגן הממלכתי דתי, את הגן שהם מכירים והם אומרים, 'זה שמנהיגי הקהילה שלי אומרים שאני רוצה גן אינטגרטיבי, זה לא מדבר אליי, לי טוב הגן הזה, לי טוב גן שכולו יוצאי אתיופיה, אין לי בעיה עם זה, אל תניידי אותי, אל תיקחי אותי 300 מטר מהבית, זה לא מתאים לי'.

אז כמה יש כאלה, שניים?

שניים עם למעלה מ-50%. יש לנו גן אחד עם 80%, אבל המגמה היא ללכת ול - - - אנחנו עושים מאמץ, יש לנו שכונה בעיר שאנחנו הולכים לבטל שני גני ילדים שנמצאים בסמוך למה שנקרא הגטו, השכונה הסגורה האתיופית. אנחנו הולכים לבטל אותם ולבנות שלושה גנים במרכז השכונה, כך שאנחנו אלה שניצור את האינטגרציה, לא תהיה בכלל אלטרנטיבה של לבחור גן שהוא מתחת לבית והוא כולו יוצאי הקהילה. יש לנו בעיה עם זה ועם זה אנחנו מתמודדים השכם והערב. אנחנו מנסים להיות יצירתיים ומתוחכמים.

רק לגבי המעונות, שיהיה לכם קצת מידע, מי שבונה מעונות, מי שמתקצב את המעונות זה משרד התמ"ת. משרד התמ"ת הוא המתקצב. בנתניה אנחנו עכשיו מסיימים לבנות שני מעונות יום, אחד באגנים והשני בעיר ימים ולשנה הבאה יש לנו תכנית לעוד שלושה עד ארבעה מעונות יום. אנחנו גם יצאנו למכרזים - - -

האוכלוסייה למעונות, בעקבות גן מגיל 3, הצטמצמה.

נכון מאוד. בעיקר לגילאי 3 ומטה. הגיל ורך וגילאי 3 ומטה, הם מופעלים בדרך כלל על ידי גורמים עלי ידע רב, אנחנו עושים על זה מכרזים וככל שהמדינה - - -

ברור. כמה גננות אתיופיות יש?

אחת בלבד, לא כי אנחנו לא רוצים. אנחנו קלטנו השנה שבע סייעות יוצאות הקהילה ואנחנו מכשירים בימים אלה שני קורסים לסייעות ובאמצעות כספי שיקום שכונות אנחנו מממנים מימון מלא ל-25 בנות שתשתלבנה בגני הילדים שלנו כסייעות. יש לנו סטודנטיות יוצאות הקהילה, כי יש לנו תכנית עמיתות עם מכללת לוינסקי וכל הסטודנטיות של לוינסקי עושות אצלנו הכשרה מעשית בגנים ושם יש לנו, אני ראיתי ארבע או חמש סטודנטיות שהולכות לגננוּת. אנחנו מחבקים באהבה.

עוד מילה אחת לגבי הגנים. זה כמו שאמרתי, זאת סוגיה רגישה, עדינה ומורכבת. אחד הפתרונות היצירתיים שלנו זה לסגור גנים ולבנות גנים אחרים במרכז השכונה, כך שניצור את האינטגרציה, זה אחת, ושתיים, ליצור שינוי באזורי רישום. אם נתתי לשכונה שגרה ליד הגן כולה ולבד רק את הגן הזה, אני מותחת את אזור הרישום ואני גם משנה את הגילאים, למשל הקטנים הולכים לגן שהוא רחוק - - -

ואז עולה סוגיית ההורים שחוששים שהילדים כל הזמן יתניידו בהסעות.

זה לא הסעות, אין הסעות. אלה מרחקי הליכה ברגל, אבל לפעמים אתה מעדיף שהגן - - -

לא על זה אני מדברת, אני מדברת על זה שאת פותחת אזורי רישום.

הכול במסגרת השכונה, הכול זה מרחקי הליכה ברגל, אני לא מדברת על הסעות בגיל הרך. בגיל הרך אין הסעות.

פתחתם 18 גנים ממש - - -

כן, כן. כשאני לוקחת את הצוות של גן הילדים היום, המנהלת מראה לי כמה סך הכול ילדים בגן יש, כמה בנים, כמה בנות, כמה גילאי 3, כמה גילאי 4, כמה גילאי 5 וכמה עולים מאתיופיה, כמה עולים מצרפת וכמה עולים מחבר העמים. יש לנו גם גנים עם ריכוז מאוד גדול של עולים מחבר העמים, כי אזורי מרכז העיר הם אזורים שיש שם ריכוז מאוד מאוד גדול ואני מגיעה לגן בתחילת השנה וכל הגן דובר רוסית. גם זו סוגיה שמעסיקה אותנו.

דרך אגב, אזורי רישום, לא צריך לחשוש מזה, כי למשל ב-98' בבאר שבע, כשראינו ריכוזים גבוהים, פתחנו אזור רישום ספציפי ליוצאי אתיופיה, כדי שילמדו יסודי ותיכון בבתי ספר קצת מפוזרים. לא צריך לחשוש מזה. וגן זה נראה לי קצת מוגזם בכדי להסיע, אבל ביסודי ותיכון - - -

אין הסעות. אין על מה לדבר בכלל, אבל אני מדברת על גן שלפעמים הוא 300 מטר מהבית ולא מתחת לבית, ולחלק מהמשפחות זה קשה. אז אנחנו עושים ממש תהליך ועבודה ושכנוע אישי.

אני רוצה להגיד לכם, מ-2001 העיר נתניה משקיעה השקעה מאוד אינטנסיבית בקידום ילדים בגיל הרך ליוצאי אתיופיה ומשפחותיהם, הודות לתכנית הפאקט, parents and children together, תכנית של ג'וינט ישראל ופדרציה דטרויט, שמ-2001 עד היום השקיעה למעלה מ-7 מיליון דולר, וזה בנוסף לתקציבים עירוניים וכנלווה לתקציבים אדירים של משרד החינוך, אגף קליטת עלייה - - -

והקליטה, הקליטה.

תגידי שלוש פעמים, תגידי קליטה קליטה קליטה.

האגף לקליטת עלייה במשרד החינוך נותן לנו למעלה מחצי מיליון שקל כל שנה לטובת תגבור כישורי שפה וכישורים אורייניים בגנים. חומש, רווחה חינוכית, שיקום שכונות, וכמובן אגף הקליטה. אגף הקליטה זה לא תשומות שנכנסות לתוך הגנים אלא תשומות שנכנסות למרכזי ההעשרה שלנו בשעות אחר הצהריים.

מדובר בתכנית מערכתית רחבת היקף, שרואה את הילד בהקשר המשפחתי והקהילתי שלו, עובדת עם הילדים, אבל עובדת לא פחות עם ההורים. אנחנו הבנו, אנחנו יודעים את זה לא רק לגבי עולי אתיופיה אלא בכלל בגיל הרך, אם אתה רוצה להוביל שינוי אצל ילד אתה חייב לעבוד עם ההורים שלו, אתה חייב לחזק את ההורים שלו, אתה חייב להחזיר להורים את האמונה ביכולת שלהם לעבוד ולהיות משמעותיים עבור הילדים. אנחנו עם ההורים יוצאי הקהילה האתיופית עובדים לאורך כל הדרך, גם בגנים, גם בקבוצות, וכמובן עם הקהילה. כל התכנית הזאת פותחה בפורום שנקרא פורום הארבע, שישבו בו נציגים של הג'וינט, של העירייה, של הפדרציה ושל הקהילה. כל מה שנעשה כאן בעיר, עם הקשבה בלתי פוסקת לצרכים המשתנים ובגובה העיניים היה עם נציגי הקהילה, זה לא היה פשוט, בהתחלה היו פה משברים מאוד גדולים בעיר הזאת, מי שהיה פה לפני 13 שנה זוכר ויודע, היום אנחנו מדברים על מערכת יחסים שמבוססת על אמון הדדי, על הערכה הדדית ועל הבנה שהעיר רוצה את הטוב ביותר ביחד עם הקהילה לטובת הילדים.

מה הפרופורציה פה של יוצאי אתיופיה ואחרים, בפאקט?

פאקט זה רק ליוצאי אתיופיה, יש לנו 1,060 ילדים יוצאי אתיופיה בעיר בגיל הרך.

הגן רק ליוצאי אתיופיה? בגן, נניח גן מסוים, אתם שמים יוצאי אתיופיה?

לא, המשאבים של פאקט הם לטובת יוצאי אתיופיה, אבל העיר מוסיפה תקציבים משלה, ואז כשאני יושבת עם - - -

אבל בכל זאת מה היחס של הילדים? בתוך הגן הזה שנהנה מפאקט?

כל גן שיש בו למעלה מארבעה ילדים יוצאי אתיופיה נהנה מתקציבים של פאקט? כל הגן. כשאני יושבת בעבודה קבוצות קטנות אז אני מכניסה שלושה ילדים יוצאי אתיופיה ושני ילדים - - -

אז כל גן שיש לו יוצאי אתיופיה בהכרח יש פאקט.

כן.

כן. אגב, זו תכנית שהולכת להיסגר ואנחנו מתנגדים שהיא תיסגר.

אבל זה גם בעקבות דוח המדינה ש - - -

אנחנו מתנגדים, הזמנו לפה את מנכ"ל הג'וינט, היו צריכים לסגור את זה השנה.

סוגר למה? בגלל תקציב?

לא, כי הם אומרים שאחרי 13 שנה - - - אבל זו תכנית טובה וצריך להמשיך בה, ואנחנו גם מבקשים מכם, תתמכו בזה שזה ימשיך, כי הכול מתחיל בגיל הרך.

אני חושבת שחשוב לי לדעת, כי הסיור הזה הוא באמת לראות את האינטגרציה של ילדים ממוצא אתיופי בתוך הקהילה רחבה, מתוך ה-1,060 ילדים - - -

1,060 ילדים יוצאי אתיופיה בעיר נתניה, מילדי גן עד 6.

אני לא אזכור את הנתון, חשוב לי לדעת, מתוך ה-1,060, כמה ילדים נמצאים בכיתות רבגוניות, לא הומוגניות - - -

רוב הילדים.

מתחת ל-50% יוצאי אתיופיה.

ברור. רק שני גנים שיש שם 25 ילדים, אז תיקחי 50 ילדים, כל השאר נמצאים בגנים אינטגרטיביים. באמת בגנים אינטגרטיביים.

וזה בתהליך שימשיך - - -

הבעיה היא לא כל כך בגני הילדים, הבעיה היא יותר בבתי הספר. בגני הילדים אנחנו חווים אינטגרציה מהגיל הצעיר ויש לנו יותר אפשרות להשפיע על זה.

זיהיתם צרכים מיוחדים, או שאתם רואים התערות - - -

אנחנו רואים התערות מדהימה, אנחנו רואים ילדים שלפני 13 שנה לא הרימו ראש, כמו שזאב אמר בתערוכה - - -

לא, אני מדברת על ילדים בגיל הרך.

ברור, ילדים בגיל הרך. רובל עקב וחקר והעריך את התקדמות הילדים ו - - -

אז אולי בנקודה הזאת, אדוני היושב ראש, אני דווקא רוצה להפנות אליך, אם אתה שם לב, שני יושבי הראש, גם ועדת הקליטה וגם ועדת החינוך, שהמיקוד צריך להיות יותר על בתי ספר, אולי מיסודי ומעלה ששם כנראה יש יותר בעיה של אינטגרציה.

לא, אבל זה לא בדיוק ככה. סיוונה, אנחנו עשינו עבודה גם בגנים כדי לשכנע - - -

לא, אבל פנינה בעצם שואלת אם ההצלחה, ואני באמת מזהה הצלחה גדולה מאוד בגיל הרך, למה עדיין בבתי הספר יש עדיין - - -

כי זה תהליך, הם גדלים. הם בתהליך ו - - -

רגע, יש פה שאלות לא כדי שתחזירו תשובות של - - -

זה תהליך שלוקח כמה שנים. הם גדלים עכשיו, מה שאנחנו רואים עכשיו, אנחנו כבר קולטים ילדים בגיל שנתיים, בפחות משלוש, עושים את האינטגרציה. כשהם יילכו לבית ספר זה יהיה דבר טבעי לגמרי.

לא, זו לא השאלה - - -

אני חושב, מה שאנחנו רוצים להצביע בדגם נתניה זה שההשקעה הגדולה חייבת להיות החל מהגיל הרך ומה שסיוונה פה עושה, יחד עם הצוות שלה, זו מהפכה אדירה. מ-20 גנים שהיו בסטטיסטיקה של למעלה מ-50% ילדים אתיופים, זה ירד לשניים. בשנה הבאה, בשיתוף הקהילה - - - כי תבינו, הם רוצים לעשות הכול מתחת למרפסת וזה לא יקרה, לא יקרה. אגב, אותו דבר אנחנו עושים גם בנושא של - - -

יש בטח אזורים שגן מסוים הולך לבית ספר מסוים.

לא, זה לא נכון. אני לא מסכימה למה שאמרת. מה זה רוצים הכול מתחת למרפסת? אין פה איזה צורך - - -

קודם כל פתחנו לגמרי את אזורי הרישום בעיר.

נדבר על זה.

לא, זה לא לעניין, אתה זורק פה הערה מאוד מאשימה כלפי הקהילה שהם רוצים הכול מתחת למרפסת. אני לא חושבת שיש פה בקשות מיוחדות של הקהילה שלנו - - -

זה לא רק הקהילה הזאת, כולם רוצים מתחת למרפסת.

מהיכרות שלי יפה מאוד את הקהילה, אני יכולה להגיד לך שהם יעדיפו ללכת 300 מטרים ושיהיה חינוך מעולה לילדים שלהם, מאשר שזה יהיה מתחת למרפסת.

תני לי שנייה. אני רוצה להגיד משהו. תראו, כל הזמן אנחנו על המתח הזה, שמצד אחד, אם אנחנו דואגים שיהיה בית ספר בשכונה, אז אם אנחנו משאירים את זה, אז באמת לא נוצרת אינטגרציה בצורה נכונה. ברגע שאנחנו מפזרים, כמו שציינתם קודם, כשדיברנו על רש"י, שזה המקום הרגיש, ושאנחנו פותחים להם ואנחנו אומרים להם 'תצאו' ואנחנו מצמיחים בתוך בית הספר גרעין תורני שהוא יותר עם ותיקים, אז אומרים 'למה אתם מגרשים אותם?' כל הזמן יש את המתח הזה. צריך להבין, תבינו את הרגישות. אנחנו בעדם וכמו שאמרתי בדברים שלי, אין לנו איזה משהו סגור. ברור לנו שאנחנו רוצים לייצר את האינטגרציה הזו ואנחנו עושים את כל המאמצים, וגם לקחת את גני הילדים - - - אתם יודעים, היו מפגשים שישבנו שם איזה עשרה אנשים, הפיקוח, הגיל הרך, כולנו, יושבים והגיע הורה אחד. כדי לשכנע את ההורה הזה, בחיי, היו מפגשים כאלה, לשכנע את ההורה הזה שיבוא לבית ספר רמב"ם. אז זה יום יום, אנחנו בתוך התהליך הזה שנה וחצי.

אני מבקשת רק להוסיף נקודה אחת שתבהיר את העניין. מספר יוצאי אתיופיה בחינוך היסודי, המספר שלהם שווה בממלכתי ובממלכתי דתי. יש 694 ילדים יוצאי אתיופיה בחינוך הממלכתי יסודי, 649 בחינוך הממלכתי דתי היסודי . השוני הוא במספר בתי הספר, יש מעט מאוד, כפי שזה הוצג, בתי ספר ממלכתיים דתיים והרבה מאוד בתי ספר ממלכתיים, לכן בחינוך הממלכתי לא קורה, אין שום בעיה של ריכוז, הם מפוזרים.

יש בחירה. אין ילד יוצא הקהילה האתיופית שיבקש משהו ולא יקבל את מה שהוא רוצה, גם ביסודי וגם בעל יסודי. אין אחד.

בנקודה הזאת, כמו ששאלנו על השאלה של הגנים, מתוך ה-1,200 כמה ילדים לומדים בבתי הספר היסודיים ו - - -

את זה נציג בהמשך.

- - - אנחנו יודעים - - - יוצאי אתיופיה ואנחנו - - -

אנחנו ניגע בזה בבית הספר. כאן זה הגיל הרך וברשותכם בואו נתקדם.

המשך הסיור – בית ספר שפירא

שלום לכולם, בוקר טוב וחודש טוב.

תציג את מי שמצטרף מטעמך. יש פה, אני רואה, מבית ספר שובו, יש פה ממעלות שהצטרפו.

דר' פרוכטמן, אני רוצה שתדבר כמה דקות על המהפך בבתי הספר היסודיים.

כמו הציגו נתונים, אני לא אחזור לכל הסיפור של הנתונים שהוצגו, אבל אני כן אספר מה נעשה. אז לשאלתך, קודם לגבי מה הדרך שנקטנו בה, כדי להגיע לאינטגרציה ולהביא את התלמידים לרמה שיש בה גם הישגים טובים וגם אינטגרציה. כמו שטובה אמרה, וזה נתון מאוד משמעותי, תלמידי סיני פוזרו לעשרה בתי ספר, על פי בחירתם, כש-90% מהם הלכו לממ"ד ו-10% ביקשו להצטרף לבתי הספר הממלכתיים הרגילים, שאינם דתיים.

90% בחרו בתי ספר עם ריבוי אתיופים?

לא, ממש לא, חוץ מילד אחד שביקש להתקבל לרמב"ם, אמרתי לו 'למה לרמב"ם? בוא תבחר, אנחנו פתחנו לפניך', כי אני בתפקיד שנה וחצי, נכנסנו לתכנית של 'דרום לכתחילה' בשנה הראשונה שלי בתפקיד ויחד, בצוות ההיגוי, הובלנו מגמה שאומרת שאנחנו מאפשרים להם לבחור. בעבר אזורי הרישום היו סגורים וממש סגרגטיביים ואנחנו באנו ואמרנו לא, אין יותר אזורי רישום סגורים, פותחים את אזורי הרישום, מאפשרים להם התערות בכל בתי הספר ובאמת מינינו יחד עם משרד החינוך מלווה שהיא צמודה ועוקבת אחרי ההישגים של התלמידים ונפגשת יחד עם הפיקוח, נמצאת פה שושי, מפקחת ממשרד החינוך - - -

יש בתי ספר שההורים בוחרים, שהם יותר רחוקים ממרחק הליכה?

הרבה יותר רחוקים, לא רק מרחק הליכה, יש לנו מערך של הסעות. ועדת ההיגוי הורכבה באמת מראש העיר ואיזי, דרך מנכ"לית משרד החינוך וקיבלנו תקצוב דרך המשרד להסעתם של אותם תלמידים לכל רחבי העיר. אבל לא רק זה, גם קיבלנו תקצוב להסעתם של תלמידים שגרים בשכונות של יוצאי אתיופיה החוצה, לעיר, לכל מקום שהם בוחרים והפוך, קיבלנו תקצוב לתלמידים שאינם יוצאי אתיופיה, שגרים בשכונות המבוססות שלנו, להעביר אותם מקרית השרון, מצפון העיר, להעביר אותם איזה שהוא תהליך, ועל זה טובה דיברה כשהיא דיברה על ועדה של עשרה אנשים מול הורה אחד, כדי להגיד להם, 'בואו תבחרו', כי עשינו תכנית אחרת, הרכבנו תכנית אחרת.

יש פתרונות הסעה - - -

יש פתרונות הסעה. מי שמבקש, יש מענה.

בית ספר רמב"ם, הכנסנו את רשת אמי"ת שם, התהליך הוא איטי יותר. בשנה שעברה הצלחנו להכניס לתוך 120 תלמידים שלומדים בבית הספר, זהו, כשאנחנו מדברים על בית ספר רמב"ם, צריך להבין, זה שש כיתות, א, ב, ג, לפי הסדר, כאשר שלוש כיתות מתוכן הן כיתות עם תקן חסר, עם 17 תלמידים, 18 תלמידים, רק השנה, בעקבות התהליך שעברנו הצלחנו להגיע לתקן של 22 תלמידים שנרשמו לרמב"ם ושניים מתוכם הם לא בני הקהילה, אבל עדיין זה קושי אמיתי להעביר את ההורים תהליך ולהגיד להם 'תראו, יש בית ספר מדהים, עם משאבים יוצאי דופן, עם כיתות קטנות', הרי כל פעם אנחנו שומעים מההורים כמה הם מתלוננים על זה שיש כיתות גדולות של 39 ילדים, אנחנו באים ואומרים 'בואו תראו, יש לנו כיתות של 20 תלמידים', עם משאבים, עם לימודים עד ארבע אחר הצהריים, עם תכניות חומש, עם ארוחת צהריים, בתוך החינוך הממלכתי המפוקח, ועדיין נורא נורא קשה להעביר אותם תהליך. תהליכים שקרו פה במשך עשרות שנים, לעשות את השינוי בשנה, זה לא עובד. בשנה שעברה הצלחנו להכניס חמישה, השנה אנחנו כבר יש לנו דיאלוג שאנחנו מקווים לשלב עוד חמישה. כשאני אומר חמישה, זה לא לכיתה א', אלא ממש הם מתפזרים על פני השכבות השונות.

ושנה אחרי זה יש לנו את הקבוצה שרועי מוביל, של חבר'ה צעירים, עם ילדים צעירים - - -

אחד הדברים שהכנסנו, העוזר של אביטל לאופר, רועי, יחד עם משרד החינוך, הכנסנו קבוצה של 20 חלוצים חינוכיים, שאחד מהם זה רועי ורועי הגיע לעבוד בבית ספר רמב"ם, ראה מה קורה, והוא עצמו שותף לתהליך שכנוע של ההורים להגיע לשם. הוא אמר, 'רגע, אני לא יכול לא לשמש דוגמה אישית', בהוראה אנחנו משמשים דוגמה אישית, והוא אמר, 'אני את הילד שלי, לתשע"ה, מביא יחד עם קבוצה של חברים לבית ספר רמב"ם'. כי אנחנו יודעים, בתי ספר, בטח שרש"י, שתיכף תשמעו עליו, מצליחים להגיע עם הילדים להישגים מצוינים, אבל זה לא מה שאנחנו רוצים, אנחנו יודעים שאם אנחנו נותנים לילדים משאבים הם יגיעו להישגים מצוינים, אנחנו רוצים אינטגרציה וכדי ליצור אינטגרציה, אז גם אם בית ספר רש"י היום, הוא מגיע להישגים מצוינים, אנחנו לא יכולים להשאיר אותו כמו שהוא, כי אין שם אינטגרציה. יש שם היום 10% שהם אינם אתיופים, ובגרעין התורני, אורות רש"י, שהצמחנו שם בבית ספר רש"י, השנה כבר יש 30% תלמידים בני הקהילה, ושנה הבאה 25%, כשהשנה נכנסו 20 תלמידים ובשנה הבאה כבר יש לנו רישום ל-40 כשמתוכם 9 בני הקהילה.

וזה בית ספר שלפני כן לא הייתה לנו כיתה שלמה.

בדיוק. אז אנחנו עושים תהליך שהוא ארוך שנתי. לפעמים מעלים אותנו לשידור ברדיו, כי תוקפים אותנו על כל התכנית ואומרים 'רגע, אה, שנה הבאה, למה אין מספיק ילדים ברמב"ם?' ואנחנו אומרים, זה תהליך, בואו תצטרפו אלינו, שהרדיו, העמותות יצטרפו אלינו לתהליך ויבואו איתנו לשכנע. זאב קאסו נמצא איתנו בתהליך, רגב נמצא איתנו בתהליך, והם באמת האנשים שנמצאים איתנו ובאים לשכנע הורים לבוא לבתי הספר האלה.

עכשיו אני רוצה להציג את לילי, שהיא מנהלת בית ספר רש"י, היא תספר באמת איך היא הובילה את הצוות שלה ואת התלמידים שלה להישגים של עשירון 10 במיצ"ב. אבל אמרתי, זה לא מספיק לנו עשירון 10 אנחנו רוצים גם אינטגרציה.

תודה. אני מאוד שמחה לעמוד כאן בפורום המכובד הזה ולהציג את התהליך שבית החינוך רש"י עשה, עם התוצאות שתיכף נצפה בהן.

מספר תלמידים היום 119, אחוז תלמידים אתיופים 93%. מדד פיתוח – 9.65. כיום יש כיתה א' של גרעין תורני צומח של 19 תלמידים.

כל ה-19 הם מהגרעין?

שני אלה ילדי גרעין.

כי זה מה שהיה לנו בגיל הזה.

זאת כיתת גרעין. יש כאן כיתת גרעין שיש בה 30% בני הקהילה האתיופית וזה בעצם תחילתו של בית ספר צומח בתוך כותלי בית החינוך רש"י, עם מתן דגש לאינטגרציה.

מה זאת אומרת בית ספר צומח? זה כמעט בית ספר אחר?

בעצם מה שזה אומר, שאנחנו באיזה שהוא שלב של סגירת בית ספר רש"י. ב' עד ו' הולך ונסגר עם השנים ולמטה צומח בית ספר שהוא אינטגרטיבי. הוא נקרא אורות רש"י וזה יהיה בית ספר אינטגרטיבי.

כדי ליצור מצב שגם מה שקיים היום - - -

בוא נגיד, לא סוגרים בית ספר, אלא מצמיחים אותו כבר עם אינטגרציה.

בית הספר - - -

בלי הערות עכשיו, אחרי זה יינתן לך כמה שאת רוצה.

רגע, מעניין לשמוע דעה אחרת.

בית ספר רש"י, נתוני מיצ"ב של 10 עם 93% יוצאי אתיופיה, זה בית הספר היחיד שאני מכירה והוא עם הישגים מדהימים, ומכניסים את בית הספר הצומח, שזה שתי כיתות, 19 תלמידים, שתי כיתות הגרעין התורני, שבא ואומר בשם האינטגרציה. אבל בית ספר רמב"ם, הוא עם הישגים מאוד נמוכים ומקבלים שם 22 תלמידים, כשמתוכם 20 הם יוצאי אתיופיה זה בסדר. את ההיגיון הזה אני לא מבינה. בית ספר מצליח מצמצמים - - -

בית ספר מצליח שלא רצו להירשם אליו.

בית ספר שלא מצליח לא יביא אליו ילדים מהקהילות הלא אתיופיות. אתה לא יכול לחייב אותם. לכן האינטגרציה היא חשובה מאוד, בלי להוריד את רמת בית הספר.

נכון, בית הספר הלא-מצליח, בוא נדבר עליו. בית הספר רש"י הוא מצליח - - -

אמרתי 30% בני הקהילה האתיופית ושומרים בשנה הבאה יהיה 25%.

צריך להבין, אם לא, בית הספר היה נסגר. היה לנו רישום של 11 ילדים. לפני שהכנסנו את הגרעין היו רק 11 ילדים שרצו להירשם לבית הספר הזה, זה אמר בפועל לסגור את בית הספר.

ורובם אתיופים.

זו הייתה האופציה. אז צריך להסתכל גם על האופציות.

הילדים שלך לומדים ברש"י או ברמב"ם?

לא, היא לא נתנייתית.

אנחנו רואים שבית הספר, בעצם היותו - - -

לילי, כמו שאת עושה עם התלמידים תעשי גם איתנו, תעשי סדר.

בעובדה שבית הספר עתיר אתיופים הרשות ידעה יפה מאוד ללוות את בית הספר ולצייד אותו בתכניות, בין היתר מה שמגיע לקהילה האתיופית ומעבר לזה.

אם אנחנו נסתכל, לבית הספר יש את המודל המשולב, שהוא משקיע בנושא שפה, קריאה, מודל שבנתניה היה בשבעה בתי ספר. תכנית מיל"ת, שש שנים הייתה בבית הספר, עדיין קיימת. תכנית חומש, שלוש שנים, זו השנה השלישית שלה, שנותנת מענה גם למפגשי קבוצות טיפוח מצוינות, גם בנושא מפגש פרטני ותגבור של ילדים מהמקום של לסגור פערים לימודיים וגם פיתוח רגשי, לצד שילוב קהילת ההורים, להביא אותם להיות לבנה שותפה בתהליך הלימודים של הילדים שלהם.

מה הסוד שהביא את בית הספר מהמקום שהוא היה לבית ספר מוצלח כמו שהוא היום?

אני אומר.

חוץ מזה שהמנהלת בטח היא טובה מאוד.

אני אומר. לגייס צוות מורים מגויס שמאמין בילדים וביכולות שלהם, זה קודם כל.

הצלחת להחליף את צוות המורים? כי זה לא פשוט.

הצלחתי לאורך הזמן. אני שש שנים בבית הספר, בשנה שעברה הצלחתי יותר, יש מי שמצא את עצמו מחוץ לרכבת ופרש ויש מי שהחליט שאם הוא נשאר, הוא נותן את כל כולו בעבור הילדים. צריך להאמין בילדים האלה שהם יכולים, הילדים האלה הוכיחו שהם מסוגלים. מצד שני, שיתוף ההורים. זאת אומרת שההורה יודע שהוא לוקח חלק בחינוך הילדים, הוא לא שולח לי חבילה ושוכח ממנה, אלא הוא לוקח חלק בעבודה יומיומית ותמיד שם כשאני צריכה אותו. דבר אחרון זה העלאת המוטיבציה של הילדים. הילדים, מהמקום שהם מגיעים, מרגישים שאין להם חובה לבוא ללמוד, אף אחד לא שואל אותם מה אתה לומד, אף אחד לא שואל אותם איך היה בבית הספר, והמקום הזה, להפוך את הילד ולומר לו מהיום הראשון שהוא נכנס לבית הספר שהוא יגיע לאוניברסיטה, ותאמר לילד מכיתה א', 'אתה תגיע לאוניברסיטה', 'אתה תהיה באקדמיה', 'אתה תשפיע', אין לו בררה אלא לזוז מהמקום שהוא נמצא, גם הוא וגם ההורים שלו ולהתחיל להתקדם. היום תיכנס לבית הספר, הילדים יספרו לך שהם רוצים להשפיע באקדמיה ולהיות בעמדות מפתח במסגרת הצבאית, ואני מאוד מקווה, זה בעצם דור העתיד שאנחנו מפתחים.

דבר נוסף שהיה כאן, יש כאן את תכנית קרב, נכנסה בשנה שעברה תכנית סיסמה לכל תלמיד יחד עם תקשוב המאה ה-21, וזה כדי להביא בית ספר עדכני למה שאנחנו רוצים, כמו שיש בצפון תל אביב. הילדים היום מדברים מחשב, עובדים מחשב, עובדים סביב משימות מתוקשבות, ההורים שלהם יודעים שהילדים מגיעים הביתה וזה לא רק הילקוט מונח בצד, אלא הם צריכים לגשת למחשב ולעבוד סביב הכלי הזה. ההורים, מהמקום הזה, נתנו דגש גם לשדרג את עצמם במחשבים, גם הרשות סייעה כאן לדאוג לכל תלמיד למחשב, שלא ייווצר מצב שילד כזה או אחר לא יצויד בנושא הזה. עברו בקיץ חוגים, הילדים קיבלו מענה לכול. מהמקום הזה אנחנו עולים רק.

אתם גם בתכנית מחשב לכל מורה?

כן, כן, אנחנו היום התקשוב המאה ה-21, אנחנו בשנה ראשונה, בשנה הבאה, שנה שנייה של השתלמות והעבודה בכיתה הופכת להיות מתוקשבת, בכל הכיתות עובדים סביב מחשב.

נכנס לבית הספר גם החלוץ החינוכי. אלה חבר'ה שרואים שהם יכולים לעשות שינוי בדרכי הוראה, חלוצים, כשמם כן הם.

כמה מורים כאלה נקלטו?

אצלי שניים.

קלטנו 20 בנתניה וכולם לבתי הספר ה- - -

הם מחוץ לתקן?

כן, מחוץ לתקן, וכל אחד מביא עשר שעות.

כן, זה סיכום עם מנכ"לית משרד החינוך.

מה שחשוב להגיד זה שכל התכניות האלה הן תכניות בשיתוף משרד החינוך, ובעצה משותפת של המשרד ושל הרשות. שימו לב כמה משאבים משקיעים בבתי הספר האלה, והשינוי הוא באמת בשנים האחרונות. זאת אומרת לפני שלוש או ארבע שנים רש"י לא היה כל כך מצטיין ובאמת תוך כדי ההכנסה של הדברים, והמנהלת שנמצאת שם בשש השנים האחרונות הובילה גם תהליכים, אז אנחנו רואים את ההישגים היום.

אז פה נדרשת שאלה, כשאתה אומר בואו תראו כמה מושקע בבתי הספר האלה, הייתי רוצה לדעת איזה תכניות למשל ברש"י שלא קיימות בבתי ספר?

כל התכניות האלה קיימות בדרום מלכתחילה, בשבעה בתי ספר בדרום העיר.

אז זה לא רק ממוקד, יוצא דופן.

לא, לכולם.

כמו שאמרתי, כמנהלת הייתי צריכה את שיתוף הפעולה של כל הגורמים השותפים לעשייה בבית הספר.

אם לא היית מצליחה היית צריכה לדבר הרבה, כיוון שהצלחת, את יכולה לדבר מעט.

אני רוצה לומר רק, שימו לב כמה עבודה עם ההורים ואני אומרת שזה חלק בלתי נפרד, זה לבוא ולקחת הורים ולעשות אותם הורים שלצד זה שאינם יודעים קרוא וכתוב יידעו לשבת מול ילד עם עבודה עם ספר, עם לשאול אותו את השאלות, אנחנו מלמדים אותם איך, נפגשים איתם, מלווים אותם, הופכים אותם מהורים 'הם מתערבים' להורים מעורבים, וכשאנחנו מבררים לעצמנו מה הוא היעד. היעד הוא להביא את הילדים שלהם מצליחים שיחזרו אחריהם בחטיבות כתלמידים שיוכלו להיקלט בכיתות מצוינות.

ואיך ההיענות של ההורים? איך הם מגיבים, איך הם באים? כמה הורים - - -

100%, לכל מפגש 100%.

הם משתפים פעולה?

100%. אני אומרת שההצלחה שלי היא בעובדה שכשאני מרימה טלפון להורה בבוקר, כמו היום, ואני אומרת לו 'שלחת ילד בלי כיפה ואני מבקשת שתדאג להביא לו כיפה', אז הוא אומר לי 'אני בעבודה, ב-11 אני מגיע', והוא מגיע להביא כיפה. זאת אומרת שההורה מבין שהוא צריך לדעת איך ההורה שלו יוצא בבוקר, הוא צריך לדעת לאיזה בית ספר הוא שולח אותו, הילד יודע שההורה שלו יעזוב יום עבודה בשביל להביא לו, אז הוא חוסך לעצמו, דואג לו בערב לצרכים שלו, הילד מגיע כמו שצריך. ולא יכול היה לעזוב את מקום העבודה שלו? יגיע אחרי השעה חמש, אני אחכה לו, שאנחנו נשב ונדבר ביחד עם הילד.

אנחנו נסתכל כאן בתוצאות של מיצ"ב ובזה אני אסיים. אנחנו רואים תוצאות מיצ"ב כיתה ב'. 86 בית הספר שלנו לעומת בתי הספר דוברי העברית, 74. בית הספר ממוקם בעשירון העשירי, אנחנו רואים ש-53% מהתלמידים נמצאים בציון של 88 עד 100, זאת אומרת רמת שאלות ברמת חשיבה גבוהה. לימדנו אותם, זה תהליך שנרכש במשך השנים.

כשהממוצע הארצי הוא חצי?

ראינו. 25 וזה מתחלק. אנחנו מסתכלים כאן על תוצאות בית הספר שלנו מבחינת מצב סוציו אקונומי, אנחנו 85 מעל הקבוצה הדומה לנו, אבל גם מעל הקבוצה של בתי הספר ברמה כלכלית גבוהה.

אני רוצה להגיד משהו. קודם כל אני שמח לשמוע את זה, כאיש חינוך באמת מגיע לך כל הכבוד, את יכולה להיות דוגמה, המבחן האמיתי יהיה באמת לקחת את ההצלחות האלה ולשכפל אותן, כי אנחנו רואים פה באמת תשובה לכל המלעיזים, לכל אלה שאין להם אמונה, והנה, זו דוגמה חיה לראות איך אנחנו יכולים להצליח - - -

וזה באותו בית ספר.

וצריך לזכור שזה בית ספר שכל הזמן שיגעו אותנו לסגור אותו. זה בית ספר שרצו לסגור אותו כל השנים.

השאלה עכשיו זה רמב"ם.

נגיע אליו.

אני רוצה להגיד עוד משהו. כיתה ב' והגיל הרך פועלים כבר כמה שנים ואחת ההוכחות להצלחה של מרכזים לגיל הרך בעבודה שלו - - -

לא נותנים דוגמה לכיתה ב', זה המיצ"ב של כיתה ב' בלבד.

המיצ"ב שלילי הראתה הוא נתונים של כיתה ב', הם בסך הכול שנתיים בבית הספר. זו גאווה גדולה וזו הצלחה וזה יפה, אבל זה גם תוצר של העבודה הממושכת של כבר כמה שנים. המרכזים של הגיל הרך הם מלפני שאני באתי לפה והם עשו שם עבודה טובה.

בוקר טוב לכולם. אני שמח על הזכות הגדולה לעמוד פה לפני הפורום הכל כך מכובד הזה. אנחנו, הגרעין החינוכי נתניה, הגענו לעיר לפני קרוב לארבע שנים, קבוצה של משפחות מהיישוב מצפה יריחו ובני נתניה שהחליטו לחזור לעיר, להיות שותפים פה בתהליכים של זהות יהודית ושל מעורבות חברתית בשכונות במצב סוציו אקונומי קשה יותר. הגענו לשכונת קרית נורדאו, הגענו 9 משפחות והיום אנחנו קרוב ל-30 בשכונה, כשהאמירה היסודית קודם כל של גרעין היא שאנחנו חלק מהשכונה, באנו לגור בשכונה.

אני לא אספר פה סיפורים אישיים, אבל בעיניי תמיד המחמאה הגדולה ביותר זה - - - למשל אני אתן פה דוגמה, אחד מאנשי הגרעין זכה, הוא חתן התנ"ך העולמי, ואנשים מהשכונה באו וחיבקו אותי, אמרו לי, 'איזה דבר גדול, מהשכונה שלנו חתן התנ"ך'. כלומר העניין זה לבוא להיות חלק, להיות מעורב, לחיות את כל החיים וכחלק מהעניין הזה זה באמת כמובן להיות שותף במוסדות החינוכיים של השכונה.
בפועל, כאשר הגענו, שטחו פה כבר את המצב של מוסדות החינוך בדרום נתניה, שהיה פה תהליך שהוא תהליך פחות בריא. בתי ספר הפכו להיות בתי ספר שכמעט כולם מהעדה ולעומת זאת הרבה מאוד ילדים, אם ניקח למשל את קרית נורדאו, 70% בסופו של דבר מאנשי קרית נורדאו הם לא מהעדה, ליד קרית נורדאו יש שכונות נוספות אחרות, כמו פולג, אירוסים, עכשיו נבנים עיר ימים ואגמים, שכונות מאוד חזקות, יש אוכלוסיות מאוד גדולות אחרות שהרבה פעמים באופן טבעי רוצות לשלוח לחינוך הממלכתי דתי, הם הרגישו שאין להם מענה חינוכי. ואנחנו, כמובן העירייה, משרד החינוך ואנחנו, בתור גורם שלישי מצטרף, באנו ואמרנו למה לא לקחת ולהתחיל לנהל פה תהליך אחר, תהליך שבו יש אינטגרציה מחזקת, שכל הילדים לומדים ביחד וכולם מתקדמים ביחד ולמעשה כל האוכלוסיות מקבלות את הפתרון ביחד וכולן נבנות אחת מהשנייה.

התחלנו עם הגנים. בתום שנה, אני לא יכול שלא להזכיר את אביטל, שבאמת דחפה את כל המהלך הזה, ממש, בשתי ידיים, לא יודע בכמה ידיים, ממש דחפה את זה בצורה מאוד מאוד חזקה וכמובן סיוונה, ובהמשך כמובן, כשזה הגיע לבית הספר, אנחנו לא נוכל לציין פה את כל השותפים, כמו טוב, שי, שושי וכן הלאה, כל מי ששותף כאן, איזי, שתמיד יודע להישאר מאחורי הקלעים אבל לעשות הכול, ואם שכחתי שם של מישהו אז אני מתנצל בפניו, ובאנו ואמרנו 'בואו נקים גן ראשון שהוא גן עם המודל הזה', והיו לנו באותה שנה שישה ילדים, ילדי הגרעין, כולל הבת שלי, כולל הבת של השותף שלי, ישראל פרל, המנהל של הגרעין, שרשמנו אותם כמובן ראשונים לגן הזה, ויחד איתם התחלנו באמת תהליך של מעבר מבית לבית, לשכנע ילדים, גם משכונות מאוד חזקות, מי שמכיר את שכונת פולג, שכונה ברמה סוציו אקונומית מאוד גבוהה, ובאמת לשכנע ילדים מכל גווני האוכלוסייה לבוא ולהירשם לגן הזה. היה מאוד קשה, הצלחנו להגיע בשנה הראשונה ל-25 ילדים. מתוכם אני חושב כשליש היו ילדי העדה, בערך, ו-70% ילדים משאר השכונות, משאר מגווני האוכלוסייה. וחשוב לי לציין, זה גם מגווני האוכלוסייה, יש לנו ילדים חרדים, ילדים דתיים לאומיים, ילדים מסורתיים, ילדים גם שאינם שומרי שבת, שבתים מבתים לא שומרי שבת אבל מאמינים בדרך החינוכית הזאת, שזה העיקרון אצלנו, זה הדגל שאנחנו באנו ומאמינים בו, זה כל מי שמאמין בדרך החינוכית הזאת. ברוך ה', עכשיו יש לנו כבר שני גנים, בעזרת ה' בשנה הבאה ארבעה גנים.

אני חייבת לומר, צריך להבין שכל הילדים הללו הלכו לזרמים החרדיים, המוכר שאינו רשמי, מרמת פולג, שזו השכונה החזקה, היה יוצא, ועדיין יוצא, אוטובוס לכפר יונה לבית ספר מוכר שאינו רשמי. זאת אומרת אפילו לא בנתניה.

בשנה שעברה בחנוכה קיבלתי טלפון מאביטל, 'בוא, אנחנו רוצים לנהל פה תהליך של הצמחת כיוון אחר בבית הספר'. ברוך ה' יצאנו לדרך גם בבית הספר, חלק מהדברים כבר צוינו, אולי נראה קצת את הנתונים, באמת ברכה למשרד החינוך שכמובן עמד מאחורי כל התהליך הזה.

אפשר לראות פה כיתות א' הנוכחיות, אפשר לראות את המספרים, ילדי גרעין. אצלנו ילדי גרעין אלה הילדים שהם מהמשפחות שבאו, כמובן יש פה ילדי העדה. שאר העיר, באים משכונות אחרות. תושבי קרית נורדאו, יש בקרית נורדאו, דרך אגב, אוכלוסיות לא קלות אחרות ולפעמים, צר לי לומר, אבל שוכחים את זה, תושבי קרית נורדאו ושכונת פולג עיר ימים.

ואם רוצים, נראה את המגמה לשנה הבאה, זה לא סופי. בעזרת ה' השבוע יבוא להירשם הילד ה-40, יהיו לנו שתי כיתות תקניות.

אפשר לראות שהמספר של ילדי שאר העיר עולה בצורה משמעותית, שזה אומר שבאמת יש פה מודל של הצלחה, שילדים משכונות חזקות ורחוקות מחליטים לבוא לבית הספר הזה. שכונת פולג, עיר ימים ואירוסים, ילדי הגרעין ברוך ה', גם גדל מספרם, כי יש הרבה ילדים. אני זכיתי השנה, היה לי חשוב, ביום הראשון של הרישום בשעה 8 וחצי התייצבתי בבית הספר, כדי שהילדה שלי תהיה הילדה הראשונה שנרשמת וברוך ה', ואנחנו מאוד מאוד שמחים בתהליך הזה, מאוד מאמינים בבית הספר.

אם המגמה הזאת תימשך, אין סכנה שלא יהיו ילדים אתיופים שם יותר?

לא, יש קבוצה של ילדים שרוצה ושמחה ובאה בשמחה והיא רוצה להיות חלק, למה לא?

לא זאת הייתה השאלה, השאלה הייתה האם אתם - - -

לא, הם מקבלים 25%, זאת אומרת ככל שהם יקבלו יותר ילדים שאינם אתיופים הם יוכלו לקלוט יותר ילדים שהם אתיופים.

אבל ילדים אתיופים שרוצים להגיע מקבלים אותם?

אין בעיה, אבל עד 25%.

צריך להבין, זה חלק מההסדר איתם. זה ברור, הילדים גרים שם בשכונה, לא יכול להיות שהם לא - - -

אני אסיים במשפט, בעיניי המשפט שלך להיפך הוא משפט של הצלחה. בעזרת ה' לא יהיו ילדים אתיופים ולא אתיופים, כולם עם ישראל, יפסיקו להסתכל על כל העניינים האלה.

שלום לכולם, אני שמחה לפגוש אתכם. לי קוראים גילת סיימון, אני מנהלת את אגף החינוך העל יסודי. אני אדבר ממש קצרצר, נתונים, כדי שאני לא אגזול את הזמן משלום, מנכ"ל בית הספר, שיציג את בית ספר שפירא וההישגים. זו גם הזדמנות לומר לשלום תודה רבה על האירוח כאן.
במערכת העל יסודית בעיר נתניה יש כ-13,500 תלמידים, מתוכם קצת פחות מ-1,500 הם תלמידים יוצאי הקהילה האתיופית, זאת אומרת משהו בסביבות ה-12%. מרבית התלמידים לומדים בבתי הספר הממלכתי דתי, שני בתי ספר ממלכתיים דתיים שיש בהם מספרים גדולים של תלמידים יוצאי הקהילה הם שפירא, שאנחנו נמצאים בו עכשיו, וריגלר. שני בתי הספר האלה, מדד הטיפוח שלהם הוא 7.8, ואחוז התלמידים יוצאי הקהילה בבתי הספר הוא כ-35%. בממלכתי יש לנו שני בתי ספר נוספים שגם בהם יש תלמידים יוצאי הקהילה במספרים יחסית גבוהים, שזה בית ספר גוטמן שיש בו כ-22% או 23% ואלדד עם משהו כמו 12%.

בגדול יש לנו הרבה מאוד תכניות שמתקיימות במערך העל יסודי שנותנות מענים לא רק לימודיים, אלא לימודי חברתי אישי, הייתי אומרת, כאשר חלק מהתכניות הן תכניות שמיועדות אך ורק ליוצאי הקהילה וחלק מהתכניות הן תכניות כלליות ומשתתפים בהם הרבה תלמידים, לרבות תלמידים שהם יוצאי הקהילה.

אני אזכיר ממש בקצרה שיש לנו את הפרויקט הלאומי ויש לנו את תה"ל ואת קדם עתידים ואת פלא, של משרד הקליטה, שאלה הן באמת תכניות שנותנות בעיקר מענים לימודיים וגם מענים חברתיים, הייתי אומרת, ואיזה שהוא חיבור של ליווי אישי, שהוא בעיניי מרכיב מרכזי שמקדם את ההצלחה של התלמידים. אבל אמרתי באמת שאנחנו לא עוסקים אך ורק בתכניות של קידום לימודים, אז אנחנו גם מאוד לקחנו על עצמנו את העיסוק בנושא של ההכנה לצה"ל וגם יהיה זמן טיפה להזכיר את הנושא הזה.

אבל אני עוצרת כאן. אם תרצו אחר כך עוד נתונים אני אשמח לתת אותם ואני רוצה לאפשר לשלום להציג את בית הספר ואת העשייה המבורכת.

תודה, תודה לגילת. שלום לכם, היושב ראש עמרם מצנע, היושב ראש רזבוזוב, איזי, ברוכים הבאים. אני שמח שאתם כאן איתנו. כמארח אני מציג את הסנדביצ'ים בהתחלה וצריך גם לסכם, אז ההישרדות הזאת היא קצת בעייתית, אבל אני חייב לכולם להיות פקיד לעשר דקות בערך כדי קצת לדבר על חזון, קצת לראות, כפי שתיארתם קודם, איך התלמידים האלה מגיעים להצלחה בראייה של בית ספר שש שנתי כשהוא מסתכל על הגנים למטה, ואיך הבוגרים האלה אחר כך יוצאים לצבא וממשיכים הלאה. זו הנקודה שחשוב להקיף. ואני חייב לומר שהרשות כאן היא רשות מדהימה. פרשת השבוע זה קורח, הזוהר אומר ההוא למעלה נקרא אבא, אנחנו למטה אמא, ותמיד יש את החיכוכים ותמיד מחפשים את האמת. בין המרגלים לבין קורח, בסופו של דבר אחרי ליבון, אחרי משבר, מגלים תהליך של לידה ולא תהליך של משבר. ואמא, מה לעשות, זה ראשי תיבות של אביטל, מרים שאיננה פה, ואיזי.

אז אלה החבר'ה שנמצאים איתנו כאן. מפקחת כוללת, שושי, נמצאת איתנו כאן, ממשרד החינוך, טובה דולב, גילת סיימון, אשר הציגה קודם.

1,100 תלמידים כבר נמצאים במסגרת שלנו, כ-174 מורים. סך הכול בתי הספר מזינים הם בתי הספר האלה. בית ספר שובו הוא בית ספר של חבר העמים - - -

זאת המנהלת, מי שמתעניין בקליטה, זו קליטה.

למעלה מ-60% מתלמידי שובו לומדים בבית ספר שפירא וזה חשוב.

התפלגות אוכלוסיית התלמידים – 36% יוצאי אתיופיה, יש התפלגות בין השכבות אבל זה לא הזמן להיכנס לזה, 9% יוצאי צרפת, 4% חבר העמים, 51% תלמידים ותיקים, 49% תלמידים עולים. למעשה הפסיפס הזה הוא מורכב מאוד, הוא גדול מאוד, ויכולנו לומר שימו לב היכן ממוקם בית הספר ומהר מאוד למצוא את עצמנו במצב של רש"י או רמב"ם, זו המציאות, כי אנחנו ניזונים מאותם בתי ספר, הם בתי הספר המזינים שלנו. אז איך אנחנו מגיעים לאן שהגענו? ונדבר בסוף על תוצאות, כי זה פחות חשוב לי, חשובה לי הדרך.

ברשותכם, ועדת החינוך, הוועדה לקליטת עלייה, אני חושב שזה המקום.

דבר ראשון, במבנה הארגוני כללי אני לא רוצה לגעת, אני רוצה לגעת בכמה נקודות. שימו לב לפסי האורך שלנו, מחנכים, רבנים, יועצת ומורים מקצועיים. אנחנו רוצים ליצור איזה שהוא מעגל שלם, תיכף את המעטפת של מבנה ארגוני שיוצר קשר ישיר עם התלמיד. זה מה שאתם צריכים לקלוט כרגע כדי להבין את המשך הדברים.

המבנה הארגוני, פדגוגיה. הטענה הבסיסית שלנו, ילד יושב על כיסא ליד שולחן למעלה מ-8 שעות, הוא חייב לחוות למידה משמעותית. תלמיד המגיע מאתיופיה, תלמיד המגיע מחבר העמים, או תלמיד יוצא צרפת. למידה משמעותית, פירושו של דבר שהילד מרגיש בסוף יום שהוא עשה משהו חיובי בבית הספר. זה לא פשוט, זה מורכב, והגרוע ביותר שלא מתייחסים לתלמיד הנמצא במסגרת שלנו וכשיש 49% תלמידים עולים צריך מבנה ארגוני ייחודי כדי ליצור מהלך כזה. לכן שימו לב כמה רכזים פדגוגיים נמצאים בבית הספר, ב-ז', ח'. ב-ט'-י' הורדנו את מפלס הפדגוגיה ל-ט' מפני שיש מקצועות שניגשים לבגרויות, מקצועות רבי מלל, זה מקשה מאוד ולכן גם חלק מהעבודה שלנו מתבצעת החל מחטיבת הביניים.

מינהל חברה ונוער חסר לי. כל החינוך החברתי.

יגיע בהמשך. הנה, זה מופיע כאן. פעילות בית חינוך. זו כל הפעילות שמתבצעת בבית הספר, כל מורה יודע, וחשוב כאן, הזכירה גילת והזכירה מנהלת רש"י, על הרבה מאוד פרויקטים שנמצאים. ריבוי פרויקטים יכול למוטט בית ספר, זה עדיין לא מצביע על הצלחה, תפוקה שולית לוחצת בהרבה מאוד מקרים, השאלה הגדולה איך ממנפים פרויקט, הופכים אותו לתכנית הוא הופך להיות חלק אינטגרלי ממערך הלמידה בבית הספר. אם זה לא מתבצע, יש אובדן גדול מאוד של הון תקציבי ולפעמים גם הון אנושי. לכן המערך האינטגרטיבי שיודע לחבר בין התכניות השונות ולתת מענה אופטימלי לתלמיד, אני חושב שיצרנו איזה שהוא מעגל נכון וטוב.

אז מה אנחנו הולכים לעשות? איך אנחנו מתקיימים בעידן הזה? חינוך במציאות משתנה, הכותרת שלנו זה דיאלוג חינוכי. שימו לב, המילה הזאת חשובה. פדגוגיה כבסיס לאקלים, אקלים כבסיס לפדגוגיה. האקלים הבית ספרי שלנו, המיצ"ב שלנו מצוין, הוא הטוב ביותר בעיר, הצגנו את זה במחוז תל אביב, הוא יוצא מן הכלל, זה טוב, ואז אמרו לי 'תזמין מרצה שידבר על נושא של אלימות', לא, זה לא שם. אם יודעים לתת מענה פדגוגי נכון וליצור אקלים נכון, יצרנו את הבינגו שנותן איזה שהוא ייחוד, כפי שאמרתי, למידה משמעותית וילד שאפשר לבנות אותו לעתיד טוב יותר. דרך אגב, למדנו כשאתה יוצר משמעת נכונה וטובה בבית הספר, לפעמים אתה מזיז את זה החוצה, זה בא לידי ביטוי ברחוב, בשעות הפנאי של הילד, וכו' וכו'. זה לא הזמן להיכנס לזה.

החינוך במציאות משתנה, כשיש לפני הילד את כל הדברים האלה. כל הדברים שמוכרים לנו, ריאליטי, הוא רואה את האח הגדול, מקור לחיקוי, האם יש לילד הזה שאיפות? ערכים. יזהר סמילינסקי אומר מי אמר שצריך לחנך לערכים? במציאות הקיימת שאותה אנחנו חיים כרגע הכול זמין, המורה למעשה מיותר, דרך היוטיוב הוא יכול ללמוד, אז מה המשמעות של בית הספר? יש נטייה אפילו לומר שבתי הספר עם הזמן ייעלמו אם לא נעשה מהלכים נכונים וחשובים, ועם הרבה מחשבה עתידית.

אז מה זה חינוך? רבותיי, אני אומר את כל הדברים האלה כי הם חשובים לעולים. אז מה זה חינוך? כאילו גלשנו בגוגל, אני אצטט את הרב צבי יהודה ואומר, נפש הילד בטיבה, לגלות את היכולת של כל תלמיד ותלמיד מבפנים, לאן הוא רוצה להגיע, מה הייעוד שלו. משלים את זה הרב שפירא, ואני חייב לומר שפרופ' ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות, זה ספר נפלא, דרך אגב כשהוא יצא מהמחנות הוא הרי התמוטט והתיאור שלו בספר, איך שהוא קם, חשוב מאוד. כל ילד נופל, כל אחד למטה, השאלה איך הוא קם לאחר מכן. ושמחתי לשמוע אותך, יואל, בפתיח שלך, שכל היום וכל הלילה מכרת אבטיחים ב-15 שקלים והגעת לאן שהגעת. החוכמה הגדולה זה תמיד אחר כך לעמוד על הרגליים. וכולם חווים משבר והחוכמה לא אצל אף אחד, אין נקודה ארכימדית במערכת החינוך שאפשר להצביע עליה, כי זה מורכב מאוד, זה תלוי בכמה וכמה פרמטרים. אני מקווה שבית ספר שפירא, עובדה, לפי מספר התלמידים ולפי ההישגים אנחנו יכולים להצביע על איזה שהוא כיוון שנראה.

אז מה אנחנו רוצים? מה זה מיצוי חינוך? מיצוי חינוך זה הכרה בעוצמות וגבולות התלמיד, על זה דיברנו. מעקב ובקרה, אנחנו מדברים תמיד על תוצרים, מה אחוזי הבגרויות ומה הממוצע. זה טוב, זה נחמד, אבל זה לא תכל'ס, צריך טיפה לתת איזה שהוא איזון לנושא של התהליכים, וזה חייב ליצור דיאלוג משמעותי. צריך לדבר עם הילד. כדי לומר את זה, לא סיסמה מהשפה ולחוץ, צריך ליצור מבנה ארגוני מתאים וצריך לתת לזה מעטפת נכונה. השיחה עם הילד, כדי לנבור פנימה ולראות לאן הוא מכוון, האם הוא רוצה להיות אינסטלאטור בסוף? גם זה מקצוע, לא כולם במעמד הר סיני היו עורכי דין ורופאים וטייסים, לא כולם היו שם. ואם הוא זקוק לכלים כדי להיות רופא, או כדי להיות לאחר מכן אלוף ישראל בג'ודו, צריך לכוון אותות לשם, אם יש את הכלים ואת האפשרות.

אני שומע אותך מקוטע, יש רעש כמו ים, כנראה שאין כאן קליטה, אתה נעלם. נראה לי שזה מתאים.
אז מה זה דיאלוג משמעותי, איך מבצעים את זה? צריך שיהיה מורה רב ממדי. המחנך של היום, הוא צריך להיות א' מחנך, חבר ותלמיד כאחד, ואת הילד צריך לראות במעטפת של מכלול.

בואו נגיע לתכל'ס יותר. מה צריך לעשות? דרך אגב הוקמה ועדה כאן, בראשותי, במקרה, מינה דר' אברהם ליפשיץ, לנושא של קליטת עלייה, קליטת יוצאי אתיופיה. הדוח הזה נמצא אצל דר' אברהם ליפשיץ מסוף שנה שעברה, אנחנו כאן התכנסנו בבית הספר, נציגים מכל הארץ - - -

אנחנו נשמח לקבל את זה.

אני אשמח להעביר, אין שום בעיה.

שלוש המסקנות הן כאלה, למדנו שכל ילד יוצא אתיופיה צריך לדעת גם יידי"ש. מה זה היידי"ש הזה? לא להיבהל, אל"ף, ייחודיות של בית הספר, להיות מנותב כמו חץ. בית הספר זה משדר טכנולוגיה ומדעים ותיכף נראה את זה, אפשר לראות את זה בכל ערוצי התקשורת, אפשר לראות את ההישגים שלנו רק בשלושה החודשים האחרונים, לפי דעתי הם מרשימים, בית הספר צריך להיות מנותב כחץ ברור וחד לאן הוא הולך. בי"ת, דיאלוג שדיברנו קודם ושפה. מתברר שהנושא של שפה, למרות שרוב ילידי יוצאי אתיופיה, ואני מאוד מאוד אוהב את הקהילה הזאת, התמימות והרצון להתקדם והענווה והצניעות שלהם, זה מידות שאני רק מנסה לחקות אותם, אבל עדיין יש בעיה של שפה. גם שפה שנייה וגם התרבות הכוללת. למרות שהם ילידי הארץ, עדיין יש חסכים שצריך לטפח. זה תהליך, זה זמן, בחינוך אי אפשר זבנג וגמרנו. קפיטליזם לא הולך לכל מקום עד הסוף וצריך - - -

מחזקים גם את השפה שלהם?

כן, יש פה מגמה לאמהרית, הם ניגשים לחמש יחידות אמהרית מתוך גאוות יחידה.

נסגור עם אהוד בנאי, ניפגש בקרוב פנים אל פנים, אני רוצה להבין מה אתה בעצם רוצה, אני מוכן ללכת איתך עד לקצה הקצה.

במהלך הפדגוגי המבנה שלנו, אני לא אכנס לתוכו כיוון שהוא מורכב וצריך שעתיים לטובת העניין, אבל המקצוע הכי חשוב ואנחנו עוסקים הרבה בפדגוגיה זה התחום של הומניסטיקה, כל המקצועות רבי המלל. שם התלמידים נכשלים. כל הוראה של שפה, הבעה והבנה יש עדיין קושי, לכן הוא משמש כמרכז וממנף את שאר תחומי הדעת ובסופו של דבר יוצר איזה שהוא חיבור נכון, אבל לצערי זה לא המקום וזה לא הזמן.

והכי חשוב כאן זה איך יוצרים מערך בין תחומי. מתוך תפיסת עולם אנחנו רוצים שילד ילמד מתמטיקה אינטגרלים ודיפרנציאלים, מה זה מעניין ילד יוצא אתיופיה אינטגרלים ודיפרנציאלים? קוסינוס וסינוס? אני עצמי הייתי משועמם עד תום, אבל כשיוצרים למידה משמעותית, יש לנו מגמת פיזיקה מהמגמות הגדולות ביותר בארץ ויש שם תלמידים, תלמידים עולים, יוצאי צרפת, יוצאי אתיופיה ואחרים, יצרנו מאגר של מערך בין תחומי, מתוך תפיסת עולם שילד צריך ליצור קשר בין פיזיקה לבין מתמטיקה לבין אנגלית, ואז לקחנו תעופה, הילדים האלה לומדים כרגע איך להטיס מטוס וכו', והם בעצמם מטיסים מטוס, הם חווים את החוויה הזאת בהרצליה, דרך חברת מונר, עם היושב ראש פרופ' משה רוזנפלד, מהנדסה תל אביב, שמלווה תלמידים באופן אישי, ויש כאן תלמידה אחת כאן, אם יהיה זמן נדבר איתה. זאת א ומרת האנשים האלה נחשפים בפני אנשים ואומרים, 'רק רגע, הוא מרצה באוניברסיטה? גם אני יכול'. אני יודע להטיס מטוס, לא סתם אני יודע להטיס מטוס, אני עכשיו מבין את הנוסחה במתמטיקה שמסבירה לי את התהליך הפיזיקלי איך להטיס מטוס. מדהים. כך יצרנו מערך מוטיבציוני גדול וניצול זמן של שעות פנאי. VFS, Virtual fly, תלמידים מתקינים סימולטור בבית ובזמן הפנוי שלהם משחקים על סימולטור כדי להטיס מטוס. הרווחנו ניצול זמן, הרווחנו פיזיקה ברמה גבוהה והרווחנו תלמיד במערך בין תחומי, הוא חייב לקרוא מאמרים באנגלית, והוא לומד מתמטיקה בשיעור פיזיקה.
תוצאות. אין מה לעשות, עד עכשיו היינו ככה למעלה, עכשיו נהדק חגורה ונרד למטה .ברמה של עשור בלבד אני חייב לומר שאני אישית לא מרוצה. אני לא מרוצה כי יש לי עוד הרבה מה לעשות, בשנתיים האחרונות יש קצת ירידה כמו בכל מערך של תעשייה, אי אפשר במהלך ליניארי של עלייה תמידית, אבל אלה הנתונים בראייה של עשור. תש"ס היינו 31% בגרות, תש"ע היינו 76%. יוצאי אתיופיה לא רק שהם מעכבים - - -

האחוזים האלה זה מהניגשים?

האחוזים האלה הם מכלל השכבה, לא מהניגשים, מכלל תלמידי השכבה. בגרות, ולא רק בגרות אלא בגרות אקדמית, זאת אומרת הוא עבר לפחות 4 יחידות באנגלית.

אבל זו באמת שאלה חשובה, זה כולל אלה שלא ניגשים?

כל תלמידי השכבה באשר הם. אלה הנתונים, אני חושב שהם יפים.

אין ילדים שלא ניגשים, יש ילדים שחסר להם פתאום יחידה במתמטיקה, שחסר לה זה, כולם ניגשים.

השקף הבא. שימו לב לזכיות שלנו בחודשיים האחרונים, זה מלמד שאנחנו מכוונים. זוכרים את החץ להיות מנותב מטרה, אלקטרוניקה אוניברסיטת תל אביב, מחלקת הנדסה, מקום ראשון בארץ מתוך 680 עבודות, נתון. צעד ראשון לקראת פרס נובל בפיזיקה, תחרות בין לאומית, התלמידה יושבת כאן, טובה חנימוב, מקום ראשון בעולם. אני מצטער, מחיאת הכף לא הייתה במקום, מפני שהכי חשוב לי הוא שהיא עושה כאן שירות לאומי בבית הספר. עכשיו מגיע לה מחיאות כפיים. תודה לך, טובה.

מדענים צעירים, האוניברסיטה העברית, מקום שני. מכרוניקה מקום ראשון, מדענות מקום ראשון, ממציאים צעירים, בשבוע שעבר, שתי זכיות, מקום ראשון בשכבה י' - - -

כמה יוצאי אתיופיה בתכניות האלה?

אוה, יפה מאוד, שאלת שאלה נכונה. לא אכחיש ולא אומר לך, נדמה לי שיש פה שני תלמידים שנמצאים בסך הכול בזכיות האלה. אני בא ואומר, שימו לב טוב למה שאני רוצה לומר עכשיו, כי זה מאוד חשוב: עד לפני שלוש שנים התעסקתי עם אלה שנמצאים למטה, בקצוות, תמיד עם אלה שצריך לקדם אותם טיפה, ואז בית הספר התחיל לרדת, כי אנחנו מתעסקים עם אותם תלמידים שמתקשים ומנסים להאיץ אותם למעלה, ואז אמרתי לעצמי, לא, התלמיד יוצא אתיופיה, יוצא צרפת וגם חבר העמים וגם הוותיקים, זה 7.8 מדד טיפוח, יש פה ותיקים חלשים מאוד. אנחנו יודעים שיש הסללה במגזר הדתי, אין מה לעשות, מי שרוצה הולך לישיבה, מי שרוצה הולך לאולפנה וכאן המשאיות, סליחה שאני אומר, למעלה מ-200 תלמידים זה נפלא, אבל שאר התלמידים מגיעים לכאן, בין אם זה מרצון ובין אם זה שלא כיוונו אותם למסגרת אחרת, זה נתון עובדתי קשה, אבל עם זה אני חי, אמרתי לעצמי שאני חייב למנף את בית הספר גבוה, לתת מענה לקצה של המצוינות, בין אם יש תלמידים עולים יוצאי אתיופיה ובין אם אין, אבל תלמיד יוצא אתיופיה שמגיע לבית הספר הוא גאה, הוא יודע שיש פרסום בעיתונות שבית ספרו זכה מקום ראשון והוא זוכה עוד פעם מקום ראשון והוא יגיע לשם. יש תלמידה שלנו כאן, אני מקווה שהיא תיכף תדבר, היא סיימה י"ב עם 5 פיסיקה, 5 אנגלית והיא תעשה - - -

קרא לה.

תיכף נראה אם היא נמצאת כאן, רק שהזמן יאפשר. זאת אומרת התלמידים האלה מגיעים רחוק.

מה שאני רוצה לומר, בדרך כלל העולים מעלים את אחוז הבגרות בבית הספר ולא הפוך, לא לטעות. זה דבר חשוב.

כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים. זאת אומרת מכוונים חץ למקום אחד וצריך לכוון אותו גבוה. דרך אגב, פרופ' פרנקל אמר בעניין הזה, צריך תמיד לכוון גבוה, כי ממילא יש את הכבידה שזה מוריד את זה טיפה למטה. נכוון גבוה, נגיע לייעוד שאנחנו צריכים. תודה.

מה המגמה מבחינת מספרי הילדים?

מספרי הילדים במה?

המתקבלים לבית ספר?

אין תלמיד שרוצה להתקבל לשפירא ו - - -

מה המספרים?

לפני 15 שנה כשהחל החיטוב, זה מרתק כשלעצמו, אני הייתי בשליחות בברזיל, הלכתי להיות סגן מנהל בית ספר דרורים, בית ספר לא דתי, ממלכתי, במתכוון, והייתה כאן מנהלת שמונתה, אז החל תהליך החיטוב, נרשמו 80 תלמידים מתוכם 72 תלמידים יוצאי העדה. אותה מנהלת שמה את המפתחות והלכה הביתה. נתבקשתי להיקרא לדגל. זה לא בגללי, אני כבר אומר לך, אבל אני מוכן לספר את מה שהיה, נכנסנו לכאן, שנה לאחר מכן כבר היו 200 תלמידים בשכבת גיל, 40% יוצאי אתיופיה, במהלך חמש שנים לאחר מכן. זאת אומרת היינו אחוז מסוכן מאוד ונלחמנו על כך שאנחנו לא נעבור את האחוז הזה, כי זה סוג של קו אדום שעברנו אותו כבר מזמן.

מבחינת סך כל התלמידים אתם בעלייה?

סך הכול מספר התלמידים שלנו גדל מאוד. יש לנו 200 תלמידים כרגע שנרשמו לשכבה ז' בשנה הבאה ואנחנו יכולים להגיע ל-220, אפילו 230 תלמידים, הרישום עוד לא הסתיים. כך זה בחמש השנים האחרונות. זאת אומרת אנחנו למעלה מ-200 תלמידים בשכבת גיל.

שאלה שנייה, מתוך אלה שמתחילים את ז', כמה לא מגיעים לסוף י"ב?

דבר ראשון שתדע, המוטו של ראש מינהל החינוך זה העניין של ההכלה ויש לא מעט תלמידים, אולי בין 10 ל-20 תלמידים שלא מסיימים כאן י"ב, למה? בגלל כל מיני בעיות, הם זקוקים לפנימייה, הם רוצים ללכת לפנימייה. שוב, אני חוזר ואומר, אני מנותב לטכנולוגי, מדעי, שמתי חץ, שמתי מטרה, אני יודע בדיוק מה אני רוצה מעצמי, לכן האוכלוסייה הטובה של שובו, תלמידים מחוננים, ובתי ספר אחרים אומרים 'אני רוצה שפירא', למרות שיש פה עולים, למרות שיש פה תלמידים מתקשים, הם רוצים שפירא כי הילד מנותב למהלך הזה, הוא רוצה טכנולוגי מדעי, נקודה. דרך אגב, יש כאן גם י"ג-י"ד, אנחנו שותפים עם הצבא, חיל תקשוב, בתחום של האלקטרוניקה וכו'. זאת אומרת אנחנו מנותבים טכנולוגי מדעי.

זאת אומרת אתה אומר שמספר הילדים שלא מגיע לסוף הוא זניח ואלה סיבות - - -

זה מאוד תלוי. מבחינתנו זה לא זניח, אבל מה שכן ה - - -

שלום, 10% או 10 תלמידים?

20 כל שנה יורדים, או ש - - -?

אתה מדבר על שנתון, לא מסך 1,100 תלמידים.

אני דיברתי על מתחיל כיתה ז' ומגיעים לי"ב.

אז בערך 20 תלמידים יוצאים במהלך תקופת השהות שלו. צריך לדעת, יש תלמידים שחוזרים לצרפת, יש תלמידים שמעדיפים פנימייה. בואו נאמר שהמציאות הקיימת היא כדלקמן, תלמידים אוהבים את בית הספר, עובדה שהם באים לכאן, תלמידים מרגישים בני בית - - -

רגע, אין תלמידים שרוצים ללמוד פה שאומרים להם 'צאו החוצה'.

זה ברור, אבל בית הספר מתמודד עם בתי ספר אחרים.

כמורה טוב, אני לא יכול לשמוע, יש לי מגבלה, אם הייתי אישה או אמא, כפי שאמרנו קודם, הייתה לי אפשרות, אבל היא מצביעה יפה.

אני מצביעה יפה כדי ממש להתקומם. כשאתה אמרת שהיינו בסכנה מרוב ריכוז של יוצאי אתיופיה אני חטפתי כאבי בטן. כי איפה שהוא התפיסה הזו שיוצאי אתיופיה בריכוז או שחורים הרבה מדי זה סכנה - - -

אוי, אל תתפסי - - -

סליחה, אבל זה מה שאני שמעתי.

אני לא מוכן לשמוע אמירות כאלה, עם כל הכבוד. אמירות, תדברי ברמה הפדגוגית מה שאת רוצה, אל תדברי על צבעים, זה לא יפה.

זה מה שהוא אמר, אבל.

הוא לא אמר.

- - - 'אנחנו בסכנה', כך הוא אמר.

הוא לא אמר.

תני לי שנייה, גם יש פה תלמידה, נכבד את עצמנו, הבנו את השאלה.

אני רוצה להגיד לך מילה טובה. בדקת, עמרם מצנע, כמה ילדים מגיעים, אחד הדברים שמעידים על כמה מרוצים מבית הספר, במיצ"בים יש גם האקלים, שהאקלים נמדד, ואחד מבתי הספר הטובים ביותר, שהאקלים הכי גבוה, זה שפירא. זה ממש ייאמר לזכותם.

אני רוצה רק להבהיר את הנקודה, כי חשוב לי מאוד מה שאמרת. דבר ראשון, צריך לדעת, שכל בית ספר, לא משנה מה הוא, ולו היו כאן יוצאי צרפת 40% גם הייתי מוטרד. אנחנו חיים כחברה ישראלית, אנחנו רוצים פסיפס של תלמידים, אז הפסיפס הזה - - -

כשזה רוצים זה בסדר, זה מה שנתפס, ואת זה אנחנו חייבים לשבור.

אני רוצה לענות לך ברשותך. כאבי הבטן, אני רוצה לעזור לך. אני אומר כזה דבר, כל בית ספר צריך ליצור את הפסיפס שלו, כל אחוז שהוא מעל אחוז מסוים הוא בעייתי, לכל סוג אוכלוסייה. אני מבקש. תראי, הצבע שלי לא רחוק, את יודעת, במעמד הר סיני הראשונים היו אתיופים, אחר כך ברחו הספרדים והאשכנזים - - -

התלמידה.

קוראים לי אילנה, אני בכיתה י"ב, אני במגמת פיזיקה אלקטרוניקה ומכשירים ואני עושה 5 בפיזיקה, 10 באלקטרוניקה, 5 מתמטיקה, 4 אנגלית.

מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?

אני עוד לא יודעת.

מגיע לה מחיאות כפיים.

כדי לעזור ואולי טיפה זה יעזור לכם, דבר ראשון יש קבוצת מנהל, 12 תלמידים, שקלטנו בכיתה ז', 13 תלמידים, הם חגגו בר מצווה עם משפחת בייקר בארצות הברית והם בנו חדר מסוים כדי לנצל את - - -

על פי היושב ראש, אני אקבל נזיפות על לוח הזמנים.

אני כבר מסיים. 12 התלמידים, הם קיבלו תגבור לימודי כדי להגיע ליעד. משפחת בייקר מארצות הברית הזמינה אותם לארצות הברית ומחר הם יקבלו את הוויזה והם נוסעים יחד איתי. אני בטוח שהם לא ייתנו לי לישון שם, אבל אני אתגבר עלזה. בגלל שהם עשו מאמץ. היכולת שלנו לתת מענה, גם לקצוות ולאוכלוסיית תלמידים מתוך אהבה ונתינה, ואני חושב שפקאדו גם ל-5 אנגלית, נכון?

כן, עברתי גם.

עברת גם.

אם יש לכם שאלות תשאלו.

איך אתם מרגישים בבית הספר?

סבבה. בסדר. משקיעים, בזכותם התקדמתי, נגיד באנגלית הייתי בממוצע נמוך מאוד, 75, ו - - -

אתה ביקשת ואפשרו לך?

כן, אני התחלתי לעבוד ומורים גם - - -

אתה מקבל תגבורים באנגלית, מה אתה מקבל? קיבלת עזרה, היית צריך עזרה?

בכיתה י' היה לנו חוג - - - באנו בזמן הפנוי ולמדנו.

אפרופו ההתפלגות של יוצאי אתיופיה במגמות, האם זו אותה התפלגות כללית?

אפשר להראות. שוב, אני חוזר ואומר, בית ספר שיש בו 51% עולים אין דבר כזה שהם מנותבים למשהו שהם לא, הם נמצאים בכל המקומות, בכל המגמות באופן שווה.

תן לנו את ההתפלגות.

אני יכול להראות לך נתונים, אם תרצי, ההתפלגות היא סבירה מאוד.

אתה ב-י"ב?

כן.

לאן אתה הולך עכשיו אחרי הלימודים?

הוא הולך למכינה.

מכינה קדם צבאית? איפה?

בימין אורד.

דרך אגב, יש תלמיד שלמד 5 יחידות צרפתית, כי הסתובבה כאן צרפתייה מאוד נאה, הוא אומר לי בשקט, 'המנהל, אני חייב ללמוד 5 יחידות צרפתית ותתפלל בשבילי'. התפללתי, האמת היא שזה לא עזר.

אני מתנצל, אני מקווה שקיבלת תשובה, זה רחוק מלהיות - - - את לקחת את זה למקומות - - -

היא רק דיברה על הטרמינולוגיה, לדעתי.

דבר שלא קשור דווקא למבנה, יש לכם חיכוך בין אופק חדש לעוז לתמורה?

עוז לתמורה נכנס רק בבית ספר אחד.

בשנה הבאה ניכנס לאופק חדש, זה הכרחי, ובעוד שנתיים ניכנס לעוז לתמורה, אבל אם אתה שואל את דעתי, אני חושב שוועדת החינוך חייבת ליצור את הדבר ההוגן והחכם והמתבקש, שבית ספר שש שנתי יהיה עוז לתמורה.

מי שיצליח עם שני הקנדידטים שם למעלה יקבל פרס נובל לשלום.

אני רק רוצה לנצל ממש בחצי דקה קודם כל באמת להודות, אם יש הצלחה אין ספק שזה יכול לתת גם בעתיד. כבוגר ימין אורד אז אני מברך אתכם, איפה התלמידים? שתמשיכו באמת מהמכינה להיות גדולים.

אמרת כאן משפט על ויקטור פרנקל. בשבילי הספר הזה היה כמו תנ"ך, במובן הזה, אני סיפרתי לטובה איפה הייתי שלוש שנים, ברואנדה, כמנהלת חינוך והדרכה, כשעבדתי עם ילדים ניצולי רצח העם, ילדים שכביכול עזבו אותם כי הם לא יכולים להצליח בחיים כי הם פגועים נפשית ופיזית. על ידי עבודה כזאת כמו במשפט שאומר 'אם יש למה, אפשר לשאת כל איך', זה גם בספר של אדם מחפש משמעות, הספר הזה גרם לכך שהעבודה בהדרכה ביום יום שעשינו, מתוך 120 ילדים 117 קיבלו בגרות מלאה בסטנדרטים אמריקאיים. אני בא להגיד לך, צריך להאמין בילדים יוצאי אתיופיה, זה הדבר הבסיסי ביותר, לא לראות אותם כנטל ולא להגדיר אותם כמעמסה, אלא ברגע שאנחנו משנים תפיסה ואומרים שיש להם יכולות והוכחנו, יוצאי אתיופיה, שאנחנו יודעים לשחות איפה שזורקים אותנו, ישיבות תיכוניות, ישיבות אולפנות, בטכניון, בבגרות, ואם שמת אותם במקום נמוך, גם יתרגלו לשם. לכן האמונה ביכולת של הילדים היא בסיסית ואני רוצה להודות לך בהזדמנות פה. רק בבית ספר רמב"ם צריך לראות שאפשר לעשות את זה. תודה.

אני כמובן מצטרפת לדברים של שמעון, הוא אמר את זה בצורה הברורה ביותר, שבסופו של דבר גם אומרים על כל ילד צריך רק מבוגר אחד שיאמין בו, ואני חושבת שהדוגמה של מנהלת בית הספר, זה היה בית ספר רש"י, השם שלך הולך לפנייך וללא ספק מבינים שכשיש מבוגר אחד שמאמין בילדים אפשר לעשות את השינוי.

מה שכן חסר לי בתמונה, אנחנו באמת ראינו פרויקטים מאוד עשירים ובאמת יש פה עשייה של עירייה נתניה ובכל זאת ראינו את הצד המלא של הכוס ואני הייתי רוצה לראות את הצד הריק, לא ממקום של ביקורת, לא ממקום של חלילה שאתם תצטרכו להתגונן, אלא ממקום של שיתוף פעולה, לבוא ולשנות, לראות מה בכל זאת, לפני שלוקחים החלטות שהן הרות גורל לנסות - - - אמרתם שאתם משתפים את הקהילה, אבל בכל זאת אנחנו לא מתעלמים מהעובדה שבשבוע שעבר היו הפגנות, פוליטי/לא פוליטי, זה לא משנה. אנחנו פה על מנת לראות בכל זאת איך אפשר לעשות את זה בצורה הנכונה והטובה ביותר ולא כמו שקרה בפתח תקווה, שסגרו את ניר עציון, ואני אומרת לכם מידיעה אישית, יש שם ילדים שבסופו של דבר בגלל שסגרו את זה במכה אחת הם נפלו בין הכיסאות, ולא בטוח שזה נזק שאפשר לתקן, אלה נזקים בלתי הפיכים. ברור, אני חושבת שהפתיחה היא בהכרה שיש פה בעיה ברמב"ם ובעוד כמה מקומות, ועכשיו מפה, לעשות באמת חשיבה משותפת איך בכל זאת גורמים לכך שזה ייראה כמו שפירא וכמו רש"י.

סיור בבית הנוער 'קפה לנוער'

שלום לכולם, אתם נמצאים בבית הנוער שנקרא 'קפה לנוער'. אנחנו במסגרת מה שנקרא רשת הפנאי וקהילה פנאי, זה פולג, נורדאו, אירוסים, אלה ארבעת השכונות שמאכלסים כ-45,000 תושבים, זה מן מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. יש לנו את אלה שיש להם בפולג, אלה שיש להם טיפה פחות באירוסים, ופה בנורדאו, כ-20,000 תושב במצב סוציו אקונומי נמוך וזה מאפשר לנו, אם תשאל אותי, או תשאלו אותי מה החזון שלי, שתי מילים, אינטגרציה חברתית. זה לחבר בין אנשים, את השונה, החריג, עם אלה שחושבים שהם בסדר, את העולים עם הוותיקים, את אלה שאין להם עם אלה שיש להם, זה יופי של מצפן.

כמה מרכזים כאלה יש?

אנחנו פועלים בייחוד מתוך מתחמים בית ספריים, אם זה מתנ"ס נורדאו, אם זה מתנ"ס פולג ואם זה מתנ"ס האירוסים.

זה חלק מחברת המתנ"סים?

זה חלק מחברת המתנ"סים ומה שכן, כל הסיבוב של ההתמודדות עם מה שאמרתי והחיבורים שאנחנו עושים זה בתחום נוער מאוד חזק, שיטור קהילתי, מרכזי פל"א, למידה שאנחנו עושים כמובן דרך חברת המתנ"סים. הדברים האלה הביאו לכך שמאשתקד לשנה כל הפעילות העבריינית למיניה ירדה ב-57%, וזה על עוד 67% מאשתקד. זאת אומרת יש פה ירידה מאוד משמעותית בפעילות הזאת, שזה מדד מאוד משמעותי מבחינתנו.

אני רוצה שתכירו את דורון, הוא מנהל תחום הנוער, גם במתנ"ס נורדאו וגם במתנ"ס האירוסים, זה מה שנקרא ניהול רזה, לעשות כמה שיותר עם כמה שפחות תשומות. בבקשה, דורון, תסביר להם על הכפר האתיופי, שזה אחד החלומות שאנחנו באמת חלמנו, עם עיריית נתניה, עם אגף הקליטה, עם ג'ורג' דובין, עם אגף שכונות, יש לנו שיתופי פעולה יוצאים מן הכלל שבאמצעותם החלום הזה. למשל אנחנו רוצים שכל מי שבא יראה את התרבות של עולי אתיופיה, וגם עולים מאתיופיה פה הם מאוד גאים בזה שהנה, וואלאק, התרבות שלהם בפרונט של קפה לנוער. אז בבקשה, דורון.

תודה. ברוכים הבאים לקפה לנוער. זה שאתם רואים את הכפר האתיופי ואת המבנה הזה, זו הגשמה של חלום לנו, כעובדים קהילתיים בתוך השכונה כאן, ובכלל הקהילה, שאנחנו נותנים את השירות שלנו לאותה קהילה.

ביקשו ממני לספר על הכפר, אז הכפר האתיופי הוא הכפר הראשון בתולדות מדינת ישראל שהוא מורכב ממשהו אחר. זה של בני נוער בעצמם, שחלמו את החלום להביא לקדמת הבמה את נושא העלייה שלהם, כשהם עצמם מדריכים בתוך הכפר האתיופי את האורחים שמגיעים אלינו לבקר. לדוגמה, כל קורסי החוקרים של משטרת ישראל מגיעים לכאן ליום השתלמות, קורס קציני חימוש בצה"ל מגיע לכאן ליום פעילות וכל מיני ארגונים, המשרד להגנת הסביבה היו פה ביום חמישי האחרון, 40 חבר'ה, מפקחים ואנשים שישבו בכפר האתיופי ושמעו על הפעילות שלנו עם יוצאי אתיופיה.

הכפר עלה באמת מתוך צורך של בני הנוער, כשהגענו לאיזה שהיא הבנה שנער שנולד במדינת ישראל, יוצא אתיופיה, שבא ממשפחה אתיופית, נמצא בסוג של פרדוקס, כי הוא יושב ואמר ש'בכיתה רואים אותי כנער עולה, כמי שעלה מאתיופיה ובטח מכיר את סיפור העלייה וכל מה שקרה בדרך', ומה זה אדיס אבבה ומה זה הדברים האחרים שמדברים בבית, ובעצם הוא לא יודע כלום, כי הוא נולד בארץ, וכשהוא רוצה ליחצן את התרבות שלו מאוד קשה לו, כי הוא לא יודע לעשות את זה, הוא לא מכיר את הסיפורים עצמם. ואז החליטה קבוצה להוביל תהליך. הכפר הזה, זו השנה החמישית שהוא עובד ובעצם אנחנו רוצים להביא את הדברים היפים שיש בקהילה הזאת. לא עוד שישמעו בעיתונות ובתקשורת או בכל מקום את התמונות של הדברים הפחות טובים שלנו, אלא להביא לקדמת הבמה את הדברים המיוחדים שאנחנו יכולים להביא.

אני רק אתן דוגמה קטנה, על דברים שיצאו מהפעילות שלנו כאן. פעם ראשונה בתולדות מדינת ישראל שנערה אתיופית הדליקה משואה ביום העצמאות, היא הייתה חניכה שלנו, קוראים לה רותי יצחק, היא זאת שעלתה פעם ראשונה והדליקה את הנר. חבר'ה שגדלו אצלנו כאן, אם אתם רואים בטלוויזיה את אסתר רדא הזמרת, או שומעים עליה, היא נולדה פה במבנה הזה, ופעם ראשונה כשהיא עלתה על במה זה היה פה, ועוד היה קשה להכניס אותה לאותה פעילות. כך שאנחנו מנסים באמת להביא את הדבר המיוחד ואת התרבות שלנו. יש לנו יום מיוחד בשנה, שאנחנו לוקחים את המילה אתיופיה וחותכים אותה לשתיים, 'את יופיה', ואנחנו באמת מעלים את כל הסיפורים היפים, מביאים את כל הקהילות שלנו, מבוגרים, צעירים וילדים ומנסים להוביל איזה שהוא יום, גם בשיתוף הרדיו שעוזר לנו, רדיו 90 FM ואני חושב שאת כל הדברים האפשר אפשר להביא רק בזכות דבר אחד, איגום הכוחות. ברגע שאנחנו כמתנ"סים, כשאנחנו פונים לעירייה, אני יכול להגיד לכם שבכל הזדמנות אני אומר, כשמנכ"ל העירייה מתקשר ויורד לרזולוציות כאלה נמוכות של זה היה, זה היה, אני יודע שהאירוע הזה יצליח, כי אכפת לכל אחד באמת מהדברים הקטנים. שיקום שכונות, אגף השכונות בעירייה, עם אורנה, אגף הקליטה, מוקד הקליטה העירוני – אלה דברים שמאגמים ביחד ואנחנו מצליחים להוציא את הדברים.

הכפר שלנו נקרא על שם חניך שלנו, שיש לו סיפור אישי מאוד מאוד נוגע ללב ואם יהיה זמן אנחנו נספר אותו. הוא נהרג בפעילות מבצעית בעזה. באתר של גבעתי כתוב עליו ככה: 'אבי מולו, שנקרא בפי רבים אבי, תמיד חייך והקרין לסביבה אהבה וחום. בתקופת הקיץ הדריך בקייטנות המתנ"ס ונודע כמדריך כריזמטי ואהוב. משנסתיימה הקייטנה זכה בתעודת הצטיינות על היותו מדריך מצטיין, על מסירותו הרבה בהדרכה ויחסו לקייטנים בקפה לנוער'. זאת אומרת הוא הצליח להגיע לאן שהוא הגיע מפה, מתוך הבית הזה, מתוך הקפה הזה, מתוך מקום שאני חושב שחיבקו אותו ואהבו אותו ונתנו לו להרגיש ככה, שווה מול שווים, ומשהו באמת מחבק, תומך ואוהב, פתיחה של חלון הזדמנויות, לנגוע בכל מה שהוא רוצה והוא נהרג לנו, לצערנו הרב. יש סביבו סיפור מאוד מאוד יפה ומיוחד ולזכרו קראנו את הכפר ואנחנו מזמינים אתכם לבוא לראות עכשיו.

אני רוצה רק להוסיף נקודה אחת. כשדיברתי על אינטגרציה חברתית, למשל בפולג, שנחשבת הסביון של נתניה, אם יש לנו שם כ-20 מדריכים, 10 מהם ממוצא אתיופי. בהתחלה להכניס שניים זה היה סיפור.

יש שם גם מרכז?

ברור, שלוחה שלנו. 10 מתוך 20 ופעם להכניס רק שניים, היו משפחות שהוציאו את הילדים שלהם. ואנחנו נעמדנו על הרגליים האחוריות, כי בחזון שלנו זה אותו חיבור בין האנשים. ו-10 מהם, ותדעו לכם שהתושבים נהנים מהם יותר מכל דבר אחר.

מי בא לפה בעיקר, חטיבה או גם התיכון?

ברמת העיקרון, המנדט שלנו זה מכיתה ז' עד י"ב, אנחנו מקבלים היום מכיתה א'. אנחנו יודעים, תיכנסו פנימה, תראו שיש פה חבר'ה צעירים שמגיעים, אבל זה לא רק כעולים, זה נהיה- - - המשמש הזה משרת גם את אוכלוסיית העולים.

הקמנו את הכפר הזה, שכל אחד מספר סיפור אחר, אתם מוזמנים.

(נכנסים למרכז).

אני מצטער מאוד, אני נאלץ ללכת, אבל מה שרציתי להגיד, קודם כל כיף להיות בעיר שלי, בעיר שאני גר, בה אני מעורב, אני כן מכיר מה נעשה כאן ותודה לעיריית נתניה, לאביטל, ממלאת מקום ראש העיר, לאיזי, לטובה, כנרת, תמר, יש פה הרבה אנשים, ואם שכחתי מישהו אני מצטער.
מה שרציתי להגיד, באמת ראינו כאן כמה דברים וכולנו פה דיברנו על המילה אינטגרציה, זו מילה גדולה, צריך להבין את המשמעויות שלה, צריך לבחון את זה ויש לנו את הוועדות שלנו ואנחנו נשב, נדון ונראה. אני חושב שהכי נכון זה למדוד את ערכי התוצאות, לראות את התוצאות ולמדוד ולראות איפה אנחנו מצליחים ואיפה אנחנו נכשלים. אי אפשר להצליח בכול.

מה שכן, יש פה גם הרבה עבודה טובה שנעשית ואני בעד לתת מוטיבציה לאותם אנשים שעושים את העבודה הטובה, כי זה נותן להם כוח להמשיך ובאמת הם משקיעים את מיטב כוחם בשביל לעשות טוב לקהילה.

דבר נוסף, אני ראיתי כאן כמה כסף מושקע, וזאת הערה קטנה שלי, כחבר מועצה שממונה על הספורט, אני חושב שגם בנאום הבכורה שלי אמרתי שדרך הספורט קליטה ואינטגרציה הכי טובה. ילד שבא לקבוצה, זה הופך להיות העולם שלו והוא מאוד מאוד חבר, אני כן חושב להשקיע עוד כסף בספורט, דווקא בפרויקטים קטנים בשכונות, לשלב כמה שיותר ילדים בקבוצות, מאוד מאוד חשוב, הייתי כן רוצה לראות שיפור מהזווית הזה. בנושא החינוך, אני מאמין שחבר הכנסת מצנע יגיד את הדברים שלו.

בסופו של דבר, לסיכום, נהנינו כאן היום, ראינו הרבה דברים טובים, כן רוצים לשמוע גם עוד דברים שהם לא טובים בשטח, תמיד אפשר להשתפר, אבל בסך הכול הכיוון נראה טוב. אני יודע שזה מסובך, דיברנו על בתי ספר ועל כיתות ואזורי רישום, הייתי קצת מעורב בדבר הזה וזה לא פשוט, יש הורים שרוצים כך ויש הורים שרוצים אחרת, אבל נראה לי שהכיוון הוא נכון וגם ראינו תוצאות בכמה בתי ספר ואני מאמין שבתי הספר שעדיין מתקשים יגיעו לתוצאות האלה. כל הדבר הזה הוא תהליך, אי אפשר לפתור את זה בשנה אחת.

אז אני הולך, תודה רבה לכל המארחים ושיהיה רק טוב.

הגענו לחלק האחרון.

תן לאנשים שלא דיברו.

כן, אני אתן לאנשים שלא דיברו באמת. העירה לי פנינה ואני עושה מהר דברים, אנחנו תכננו שאליאס, מנהל המוקד העירוני, בקליטה וגם המנהל של בית הידידות, ייתן קצת מרחשי לבו, מפעילותו ואחריו עורך דין קאסו שהוא בהתנדבות מלאה נציג הקהילה שגם מלווה את כל התהליכים, ואחרי זה, כפי שהבטחנו, שאלות, תשובות וסיכומים. ולפני הכול אני רוצה להודות למנכ"ל המתנ"ס וגם לדורון על ההכנות, אני יודע מה זה להכין, למרות שאנחנו עושים את זה כהרף עין זה לא מוריד כהוא זה מההערכה הרבה למה שאם עושים כל הזמן, כל הזמן. אז תודה רבה לכם.

יש גם את הגרעין התורני של בני הקהילה, אני חושבת שראוי שגם נשמע אותם.

אין בעיה בכלל. את מי שאת רוצה, פנינה.

צהריים טובים. אני אולי אתן סקירה, כמה מילים על מוקד הקליטה. מוקד הקליטה הוא ביוזמה של ממשלת ישראל והרשות המקומית, הוא נותן מענה לקהילה האתיופית בשכונות. זאת אומרת שאנשים שהיו מגיעים למשרדים לרשות ולא יכולים לקבל שירות בשפה האמהרית, אז אנחנו נכנסנו והתחלנו לפתח את הנושא של קבלת שירות ופיתוח תכניות. אחרי 13 שנה אנחנו עובדים היום כגוף מפתח ומבצע תכניות בעיר. מוקד הקליטה שותף לכל מה שקורה בקהילה האתיופית בעיר, כל הנושא של קבוצות מנהיגות, כל הנושא של פורום קהילה, כל הנושא של קידום אינטרסים משותפים שלנו כקהילה ושל הרשות.

נגעתם בתחום החינוך היום, אני חייב לציין את הנושא הזה של מה קורה היום בבתי הספר בעיר. כשהתחלנו את התהליך הזה של שילוב ילדים או הורדה בבתי ספר שיש בהם ריכוז גבוה, זה תוצאה של משהו שקרה בשנים האחרונות אבל עובדה היא שהרשות כרשות לקחה את הנושא הזה לפני שנתיים-שלוש והתחילה לעבוד. כאדם שגדל בעיר מגיל 8-9 אני אומר לכם שהשינוי הזה הוא חלום. קודם כל אנחנו מבינים שהילדים שהיו לומדים בבתי הספר הממלכתיים דתיים, זה היה משהו שלא נכפה עליהם אבל זה היה מתוך בחירה, כי אזורי רישום היו במקום ומי שבחר ללמוד בממלכתי דתי למד שם. במהלך השנים הבנו שהשילוב הזה חייב לבוא אחר כך ואנחנו מבינים שהיום הרשות כרשות, אנחנו כיחידה, מבינים שהפיזור של הילדים הזה רק ייטיב איתם. ואני מדבר מפיהם של הילדים, או אני אבא לילדים. הייתי רוצה שהבן שלי ילמד במסגרת ושיסתכלו עליו קודם כל כישראלי. חשוב מאוד להדגיש את זה, כל התיוג הזה של ילד ממוצא אתיופי, מוצא רוסי, צרפתי, זה משהו שעבר מן העולם, כולנו בהגדרה האישית מגדירים את עצמנו כישראליים. מי שנמצא במשבר כלשהו מגדיר עצמו יהודי קודם, אתיופי אחר כך וישראלי, אבל אנחנו גם כפעילים, או כעובדים קהילתיים, מנסים להביא את הנערים האלה למקום מוצק, של הבנה איפה הם נמצאים, ורק שיתוף פעולה של כולם, אבל של כולם, יביא את הנוער הזה, שבסופו של דבר ינהיג את המדינה הזאת, יוביל את המדינה הזאת, ב-50-60 השנים הבאות למקום יותר טוב.

אני רק יכול לאחל לכל רשות במדינת ישראל לפעול כמו העיר נתניה בנושא הזה של יוצאי אתיופיה. תודה.

קודם כל אני שמח להיות כאן ואני אמשיך באותה נקודה שהתחיל חברי אליאס. לפני כשנתיים בערך שר החינוך הכריז שצריך לסגור בתי ספר שיש בהם אחוזים גדולים של יוצאי אתיופיה. אמרתי, אוקי, מה אנחנו עושים כרגע, אנחנו נשב בצד או שאנחנו נהיה שותפים. אמרתי לחברים שלי, 'חבר'ה, מה אנחנו עושים, יושבים בצד או שאנחנו עושים שינוי?' טוב, בואו נחשוב ביחד, חשבנו על שינוי. קודם כל לפני שעושים שינוי אנחנו בודקים, הלכנו לקרית משה, בית ספר יונה, שהוא נסגר בגלל יוצאי אתיופיה, חזרו ופתחו אותו בחזרה, הלכנו לפתח תקווה, ראינו סגירה של בית ספר בפזיזות. אחרי שראינו אמרנו אוקי, אנחנו עכשיו רוצים לדבר על העניין עם הרשות יחד עם משרד החינוך, ולהקים ועדה. הרמתי טלפון לדר' לאופר, אמרתי 'גב' לאופר, אנחנו יושבים', לא סוגרים, קודם כל יושבים ומדברים.

הצבנו לעצמנו ארבע מטרות, הרב רפאל נמצא פה, הוא היה גם שותף בתחילת הדרך, לאחר מכן הוא לא היה חלק מהשיתוף, והצבנו לעצמנו קודם כל בית הספר, איך אנחנו יוצרים אינטגרציה, איך אנחנו יוצרים שילוב. אנחנו לא חושבים שצריכים לסגור בית ספר, אנחנו צריכים לעזור להורים, מה טוב בשביל ההורים, בואו נסביר להורים מה טוב בשביל הילדים שלנו. נהיה שותף עם ההורים, מה שההורים יחליטו אנחנו נלך איתם. זה מה שהיה בערך. ואז מה שקרה, הקמנו ועדה, באמת הוועדה, אני חייב להגיד, באמת מנכ"לית משרד החינוך גלית שטאובר, ומנהלי המחוזות, מנהל מחוז מרכז ומחוז תל אביב, ויחד עם מנכ"ל העירייה, הוא ששילב אותי לשם, אם לא היית שם אני לא הייתי שם, תדע לך, כי ראיתי את הרצינות שלך, את הנכונות שלך לעזור. באתי לשם, אמרה לו טובה, 'תשמע, אנחנו רוצים לסגור בית ספר', הוא אמר, 'אם צריך לסגור בית ספר, סוגרים, אין כאן פרה קדושה. אם צריך להעביר ילדים מעבירים', אומרת לו טובה, 'אתה מדבר - - -', כן, דפק על השולחן ואז הצטרפתי למהלך הזה, ביחד כולנו ביחד, ומה שהצבנו, אמרתי, זה ארבע מטרות. מטרה ראשונה היה הנושא של בית הספר. אנחנו למעשה נקים ועדה ובוועדה הזאת יהיו שותפים לא רק העירייה, לא רק משרד החינוך, גם מומחה חיצוני בשם יעקב הכטיג, מומחה לנושא של חינוך, חבל שהוא לא נמצא פה, אמרנו שיהיה שותף. במחקרים, נאמר לכם קודם, קראנו מחקרים ביחד, מה זה אינטגרציה בכלל, מצאנו ש-20% ו-25% שיתוף של בני הקהילה זו האינטגרציה הטובה, ומזה הגענו. זה הנושא הראשון. ברוך ה', אתם שומעים שהוועדה עשתה את העבודה, פיזרנו בית ספר אחד, מצאנו בית ספר שלא היה ראוי להיות בית ספר, חד וחלק. לא בגלל שהוא יוצאי אתיופיה, בגלל שבית הספר הזה כשל מכל הבחינות, מערכתית. דינו היה להיסגר, סגרנו. ביצענו גם מטרה בסגירה, זה לא רק שסוגרים, צריך להעביר את הילדים. הצענו כמעט, אם אני לא טועה, שי פה? 12 בתי ספר לכל יוצאי אתיופיה, 'תבחרו מה שאתם רוצים, מפולג עד קרית השרון', כולל הסעה, כולל שעות שיעורי עזר שהיו קיימים בבית הספר. זה מה שהיה. ברוך ה'. יותר מזה, ביום שסגרנו את בית הספר אני חשבתי באמת, כמו שאמרה טובה, שבאותו יום יהיו בעיות, דווקא להיפך, יום הסגירה היה יום כיף. כשסגרנו את בית הספר כל כך היה כיף, שהמורים האמינו שבאמת בית הספר הזה לא אמור להתקיים.
זה אחד התהליכים שעשינו. תהליך נוסף זה יצירת אמון בין הרשות ובין הקהילה. אמרנו לאיזי, באנו לראש העיר, לבניין המועצה, כי אם לא יהיה אמון ביניכם לבינינו לא יצליח שום דבר. צריך לבנות קודם כל אמון בינינו, שיאפשר לנו תשתית לעבודה משותפת לעתיד, לקהילה, לחינוך, לחיי חברה, כל מה שקשור. מצאנו שיתוף פעולה יוצא מן הכלל, אני חייב להגיד לכם. זה הנושא השני.

הנושא השלישי שהצענו זה נושא של תכניות. יש הרבה כספים שמגיעים, המנכ"ל שלח לי יום אחד, הוא אומר, אני רוצה לדעת פעם אחת כמה כסף נכנס ויוצא על טייטל של יוצאי אתיופיה. אחד אמר 4 מיליון, השני 3 מיליון, ואז אמרנו זה 12 מיליון, אמרנו שמהיום אנחנו רוצים לתכנן מנהל יוצא אתיופיה, שיפקח על התכניות, שיפקח על התכנים, שיפקח על הכספים לאן הם הולכים. מינינו מנהלת, יותר נכון מתכללת, תכניות בנתניה, גב' יפעת אבג'ה. זה אחד התוצרים של התקינה.

הנושא הרביעי היה נושא של מועדון התכנסות. מה לעשות, לקחת את הבניין ולארגן מסיבות. אמרנו שצריך לפתור את הבעיה הזו, אי אפשר להמשיך ככה, חלק מהאוכלוסייה הוותיקה הקיימת בורחת, מסיבה פשוטה, היא לא רוצה מתחת לבניינים מסיבות, עד 11, 12 בלילה. אמרנו שצריכים לזה פתרון, אמרו אוקי, בואו תחפשו מקום שבאמת לא תפריעו באזור המגורים שלכם, מצאנו מקום ראוי ונכון באזור התעשייה הישן, מקום שעכשיו הוא נמצא בשיפוצים.
אלה ארבעת הדברים שהצבנו לעצמנו. ומה אני רוצה לומר מפה? באמת. יש כאן שיתוף פעולה יוצא מן הכלל, יש כאן עבודת צוות משותפת. חבר'ה, אם לא הייתי מאמין לרגע ששיתוף הפעולה הזה לא יניב פרי, אני לא הייתי פה. אין לי עניין להיות פה, אני לא מקבל שכר, אני צריך כאבי ראש? אני מקבל טלפון ב-11 בלילה, לא, כי אני באמת מאמין בתהליך שקרה, ואני גם חושב, מהיכרותי ברשויות אחרות אני חושב שנתניה מתנהלת, בזכות איזי, אחרת מרשויות אחרות. אני יכול להגיד שאני מכיר מצפון עד דרום, מרוביק בדרום עד סיסו בצפון, קרית ים. אני מכיר את הרשויות, חלקם חברים טובים שלי, ואני אומר לכם, רשות שמתנהלת בצורה כזו של שיתוף פעולה, רק נתניה. אני יכול להגיד לכם את זה באחריות.

חברי כנסת יקרים, אני רוצה להגיד באמת, אני קודם כל שמח שהגעתם לפה, שהשקעתם מזמנכם פה, לקיים את הוועדה במקום הזה. באמת היה ראוי לו, לאור כל מיני כותרות שצצות מדי שני וחמישי פה. אני שמח שבאתם אתם בעצמכם לראות את מה שנעשה פה, זה היה חשוב לי. לא רק לקום ולחשוב ולדבר מה נעשה, בעד ונגד, זו לא המטרה, לא, אני רוצה שאנשים אמיתיים יבואו לראות את מה שנעשה פה במשך התקופה הזו של שלוש שנים. זאת המטרה, ותודה רבה שוב. העבודה עוד לא נגמרה, יש עוד הרבה מה לעשות, לנציגי הקהילה, יש לנו הרבה הרבה מה לעשות, אבל הדרך היא הנכונה ביותר. התחלנו דרך ונמשיך. תודה רבה על שיתוף הפעולה.

ואני רוצה להודות באמת למנכ"לית משרד החינוך. אני אספר לכם סיפור אישי. אחרי שהיא ראתה היא אומרת לי, 'תראה, זה לא מעניין אותי, אני פוגשת באופן אישי אחד אחד כהורים', היא נפגשה איתם כדי לקבל החלטה על סגירת בית הספר, ולה גם מגיעה תודה רבה, למשרד החינוך, ולעירייה ולמנכ"ל העירייה, תודה רבה לכולם.

ובוודאי בזכות הגברת הראשונה של נתניה, הגברת מרים פיירברג בעיקר, הכול זה בזכותה. תודה רבה לכולם. תודה שבאתם.

חבר הכנסת שמעון, בבקשה.

תודה רבה. אני צריך להיות בשתיים בתל אביב ואסור לי לאחר, גם ככה אומרים שכולנו, יוצאי אתיופיה, מאחרים, אז אני צריך להקפיד יותר.

כבר לא.

אז קודם כל תודה, אני לא יכול ללכת בלי להגיד תודה, על הסקירה, על הביקור. זאב, ביקורת בונה, ביקורת זה גם בסדר, לא צריך לפחד, כשביקורת יכולה לזרז ולהוריד, לא צריך לפחד מביקורת. דבר נוסף, נתניה היא עיר, אחרי באר שבע, שהייתה ראשונה הרבה שנים, היום נתניה קולטת ראשונה, במספר הכי גבוה בארץ, והופתעתי לשמוע שהיא לא קולטת עלייה. זה חומר למחשבה.

שמענו הרבה תכניות על הגיל הרך, על היסודי ועל התיכון, ועל המשך, אני רק מקווה שאלה לא יהיו קטעים-קטעים, אלא לראות רצף, לראות תכנית רב שנתית מהגיל הרך, שזה מה שקורה כאן, לראות את הרצף ההמשכי ולא לראות את זה כקטעים נפרדים, אני חושב שזה חשוב.
דבר נוסף, בית ספר רש"י להצלחה, זו דוגמה להצלחה, אני רק מקווה, אל"ף, שיהיה לנו שינוי תודעה, שאפשר להצליח כשעושים דברים באופן נכון, ובי"ת, שזה יוביל גם לבית ספר רמב"ם, ובעזרת ה' כשנבוא בפעם הבאה ונדבר באותה מידה.

יוצאי אתיופיה בנתניה הם חזקים. בתקופת הקמפיין נפגשתי, אני גם איש חינוך, מן הסתם, ובמקום הזה אני מבלה פה מ-94', בגלל אותם סיפורים, ההבדל הוא שעכשיו רואים שינויים ולכן יש פה יוצאי אתיופיה חזקים מאוד, שאם אפשר לשתף איתם פעולה אפשר להצליח. אני אומר לכם את זה באחריות, כל העבודות שלי עד היום ברמה החינוכית היו ברמה הארצית, מן הסתם אני גם פוגש בנתניה, יש צעירים אקדמאים חזקים, ישראליים לכל דבר, שיש להם את הראייה המשותפת.

המשותף לכל הארגונים, ופה באמת באמת אני רוצה להגיד לכם, יש ארגונים, יש עמותות, יש רשות, יש מחלקות שונות, המשותף לכולם זה האכפתיות להצליח. אני רוצה שהמתח של מלחמה ושל אווירה של שנאה אחד לשני, אני רוצה שזה יירד, כי האנרגיה הזו מבוזבזת, חשוב מאוד לנתב אותה לעשייה. האמונה בהצלחה היא חשובה מאוד, אני אישית לוקח מה שאמנון רובינשטיין, מורי ורבי, הייתה לי הזכות להיות היורש שלו, הוא לימד אותי דבר אחד ויישמתי את זה לאורך כל הדרך בכל עשייתי, לטפל בצורת מגל, גם בחזקים, גם בחלשים, לפעמים קל מאוד לטפל רק בחלשים, כי זה פופולרי, אבל לפעמים שוכחים את החזקים, שצריך להצמיח אותם, לדחוף אותם למעלה, כי אנחנו חייבים להתפלג באופן נורמלי בכל רובדי החברה. לכן כמו שמטפלים במצטיינים צריך לטפל גם בחלשים ולא להזניח אף אחד מהם.

חוץ מזה, יישר כוח ואני עומד לרשותכם, תודה רבה.

שלום. תודה רבה לחבר הכנסת שמעון. אני אמשיך בקו של עורך דין זאב קאסו. קודם כל באמת ברכות. כשותף מתחילת הדרך של התכנית אני באמת הכרתי את האנשים שפעלו ועשו יומם ולילה, לא הלכו לישון בלילות, על מנת שבאמת התכנית הזאת תיתן בצורה הכי אופטימלית והכי טובה שיכולה להיות. אז ככה שבאמת בנתניה אני יכול להגיד, יש פה אנשים שנותנים מכל הלב ורוצים באמת את השינוי. בדבר הזה אין לי ספק.

עם זאת הנושא שלנו זה הנושא של חינוך. אני חושב שהקהילה האתיופית מאתגרת את משרד החינוך בנושא מאוד מאוד מהותי, בשאלה הכי מהותית כשבאים ונוגעים בנושא של חינוך. בעצם השאלה היא מה זה חינוך, האם חינוך משמעותו ציונים, מדדים והשורה התחתונה בסוף, או שבעצם חינוך משמעותו, כמו שדובר גם על ידי חבר הכנסת שמעון וגם בבית ספר שפירא, זה הנקודה של למצוא משמעות, יצירת ערכים, מוטיבציה ורצון להצליח. אם משמעותו של חינוך זה יצירת מוטיבציה, רצון, שייכות, אז אפשר לעבוד עם הקהילה והקהילה נמצאת במקום הזה. אם המשמעות היא מדדים ותוצאות, אפשר להצליח, אפשר להביא את התוצאות כמו שראינו היום, אבל עם אחוז מאוד ניכר של הקהילה יהיה נורא קשה, כי הקהילה היא קהילה טבעית, קהילה חזקה, קהילה שטוב לעבוד איתה אבל במשמעות הטבעית שלה. וזו נקודה שמעגנת את כולנו, את כל אנשי החינוך, את כל האנשים שעובדים בעניין הזה.
בנושא של בית ספר רמב"ם, אני נמצא בתוך השכונה. 'בתוך עמי אנוכי יושבת', אני מרגיש את הקושי, אני חווה את הקשיים באמת שמתחילים מהתחלה. בית ספר רמב"ם הוא רק קצה, הוא מתחיל באמת מהבסיס, מהגיל הרך, מגנים, ובית הספר הוא תוצאה של הרבה מאוד שנים, זו לא נקודה שאפשר לפתור אותה בשנה אחת. אני חווה את זה, אנחנו הגרעין שלנו שחזר לתוך השכונה, גם בתוך השכונה, רואה את הבעיות, רואה את הקשיים, רואה את הדילמות ואלה לא דילמות פשוטות, יש כאן קושי, אבל אני מאמין שעם אנשי המקצוע שנמצאים פה ורוצים להירתם לתהליך הזה, עם החלטות אמיצות אפשר לקדם תהליכים, תהליכים שהם לא פשוטים אבל עם זאת מתבקשים מתוך השטח.

מתוך מה שאני רואה במהלך היום, ראיתי נקודה אחת מרכזית, שגם בבית ספר רש"י וגם בבית ספר שפירא, ראיתי לנגד עיניה. הנקודה המרכזית, כמה שקשה להגיד את זה, זה הנושא של מנהיגות. ראית מנהל, ראית מנהלת חדורת מוטיבציה, מאמינה בילדים, בסופו של דבר גם התוצאות מגיעות וגם השייכות מגיעה. אני חושב שאם אנחנו מתייחסים להרבה רבדים של תהליכים שאנחנו רוצים לעשות שינויים, אפשר לדבר בכנסת, אפשר למעלה להחליט החלטות, אבל אם בשטח אין את המנהיגים שיובילו את התהליכים האמיתיים, בסופו של דבר ההמלצות יהיו המלצות טובות, אבל היישום שלהם יהיה קצת לוקה בחסר. לכן באמת ההדגשה שצריך לתת עליה בעיקר זה המנהלים, אנשי החינוך, את המובילים בתוך המקומות האלה בסופו של דבר כדי שהתהליך הזה יתבצע.

אני אומר דבר קצרים. ראשית אני באמת רוצה להגיד מילה אחת, תודה, ובשתי מילים זה תודה רבה. אני חושב שזה היה יום מלמד ומרגש ולימדתם אותנו תהליך. אני כן קצת מכיר את הדברים, אני לא אאריך כרגע במה זכיתי אני לעשות, אם בצה"ל, אם בתנועת בני עקיבא, סניפים דורה, אזורים חפציבה וחלד ופולג ומרכז לא זרים לי, ועוד כמה.

אני אגיד שלוש-ארבע נקודות קצרות מאוד.אחת, אני חושב שכולנו צריכים ללמוד ובהרבה אהבה, ועלייה זה לא הכול, קליטה זה הרבה. איך אומרים? קל לעשות צעד אחד, ויש פה שותפים למבצעים גדולים של שלמה ומשה, אבל אחרי זה הקליטה היא מאמץ רב שנים, בכל העדות, ועדה שהייתה מנותקת מאיתנו לא אלפיים שנה, אלא 2,500 או לקראת ה-3,000 שנה, אז זה כנראה תהליך יותר קשה ועושים אותו פה יפה מאוד.

שתי החלטות אסטרטגיות שקיבלו פה, ואני מתרגש, זה בהחלט מודל לחיקוי. אחת זה החינוך מגיל אפס. סיוונה וטובה ואביטל, כפי שלמדנו, ואיזי שמנצח על הדברים, אני גם מאוד מאמין בו. אני אתגרתי את יושבת ראש הוועדה לזכויות הילד ואני מאתגר גם אותך, עמרם, באמת תודה ליושב ראש ועדת החינוך וליושב ראש ועדת הקליטה, אני חבר בוועדת הקליטה, אבל ליבי גם בחינוך, ואי אפשר להיות בכל המקומות, גם בחוץ וביטחון, להביא לשיקול ולדיון במהלך הכנסת הזאת את המשמעות של חינוך מגיל אפס במשרד החינוך ולא בהכרח במשרד התמ"ת, בשביל שהילד יאופסן ואמא תצא לעבודה. משפט אחד על הדבר הזה, ציטטתי קודם וציטטו את הרב קוק מדבר הרבה על כך שבאומות בעולם רוצים לראות את הילד בעיקר יוצא להיותו יכול לפרנס את עצמו ואת משפחתו, למדע, למסחר, לחיים שמפרנסים אותו, ואומר הרב קוק שהילדות היא החינוך הבסיסי למידות שלו, להתחשבות בזולת, לענווה, להתגבר על כעסים, ליכולת לתת מאחד לשני, כל זה יסודות הילדות וזה שפה בנתניה לוקחים את הכול כמקשה אחת, מגיל אפס, אני חושב שזה צריך להיות מודל לכל הארץ ובטח לדיון פוליטי, צריך להעביר את זה מבנט לפירון, אבל זה בשורה התחתונה שנשפיע, מעשית זה עמוק יותר.
ובתוך שרשרת החינוך הזאת, שיתוף הפעולה שראינו פה והאינטגרציה והאמון, דיברו פה על אמון, אהבה ואכפתיות, אני אסתפק בזה. וההתרגשות הכי גדולה זה לראות בכל מקום את הילדים מחייכים, או את הנערים מחייכים, בכל מגוון הגילאים, אני חושב שזו התודה יותר גדולה, גם לכם, וסיפוק, וגם לנו, תודה רבה.

רבותיי, אני מודה לוועדה שהפכה היום למשותפת, חינוך וקליטה, שביקרה בנתניה. אני המון ביקרתי פה בנתניה, בוועדת העלייה והקליטה, כבר פעם שלישית או רביעית, וכל פעם שאני מגיע הנה אין ספק שאני רואה גם התקדמות וגם הישגים חדשים, שהעיר נותנת פתרון לבעיות החינוך ובעיות הקליטה. לכן הביקור הזה המשותף היום נותן שוב אפשרות ללמוד מודלים שהעיר נתניה פיתחה, וראיתי את זה גם בביקורים קודמים ואין ספק שיש פה הישגים וצריך לשבח על זה את העיר ואת המובילים.
אני חושב שעדיין אנחנו לא השתחררנו מאותה תחושה של עליונות, אם תרצו, על יהודי אתיופיה, ואנחנו עדיין לא מצליחים לקלוט, אנחנו לא מדברים פה באותה שפה שדיברנו בעליות הקודמות. אני באתי מברית המועצות לשעבר, יהודי מצרפת, יהודי מארצות הברית, חברים, בואו לא נבנה מודלים אחידים לכולם. אני אומר את זה גם לחבריי בכנסת וגם לממשלה, שהרבה מאוד פעמים שמים להם יעדים לא לפי הסטנדרטים שיהודי אתיופיה שותפים להם. כל הזמן מלמדים אותם. אני לא יודע כמה המודל הזה שהצלחתם בנתניה, ושמעתי את זה בבית ספר רש"י שההורים יושבים, ובבתי ספר אחרים זה קיים, אני אומר לכם, אני חי גם בעיר שלי ויש שם קהילה נכבדה, שהנתק בין ההורים לילדים הגיע לרמה כזאת שההורים כבר לא מצליחים לדבר עם הילדים. אני לא מדבר על מנטליות, אני מדבר על שפה כבר, הילדים כבר לא מדברים אמהרית וההורים לא מדברים עברית, אז שלום, אז איך ההורה הזה ישתף פעולה? ולכן חברים, עד שלא הייתי בגונדר לפני שלוש שנים, לפני העלאת הפלשמורה, קשה לקלוט את הדברים, עד שלא רואים בשטח מאיפה היהודים האלה באו.

נכון, אני אומר דברים שלפעמים לא נעים לשמוע, מה לעשות, לא רצו אותם בארץ. הבאנו אותם על אפם ועל חמתם של הרבה מאוד אנשים שלא רצו אותם בארץ, כולל העלאת יהודי פלשמורה שברוך ה' בשנה הזאת אנחנו נסיים את ההעלאה שלהם.
אבל אמר חבר הכנסת מוטי יוגב נכון, שהבעיה הגדולה באמת זה בקליטה. אנחנו הבאנו אותם ואנחנו ניתקל בעוד בעיות של העלאה, אבל אני מקווה שאת הקבוצה הגדולה נעלה לארץ, נצטרך להתמודד עם הקליטה גם במערכת החינוך, גם במערכת החברתית. חברים, אנחנו פה לא דנים בזה היום, אבל מי שלא רואה את הכיכרות בערים גדולות של מבוגרים שאין להם מה לעשות, יושבים בכיכר שם, כאילו זה הבילוי שלהם, זה אחר כך גם משדר לילדים. לכן אין ספק שאנחנו צריכים לשנות איזה פאזה בעניין של קליטת יהודי אתיופיה, להתייחס אליהם כשווים וכפוטנציאל, לא רק של דור העתיד שברוך ה' גדל ומצליח, אלא גם דור הביניים, שנופל בין הכיסאות. ולכן אני מקווה ומאמין שהביקורים האלה בשטח ימחישו לנו את הדברים שמצליחים יותר ומצליחים פחות, אין לי ספק שיש עוד ערים שאם נבקר שם נגלה בעיות יותר גדולות, אני בטוח שהיום לא ראינו את השלישי שיש פה גם בעיר, אבל חברים, צריך להסתכל גם בחיובי, לא רק להסתכל על השלילי.
אני מאחל באמת שאת הדברים הטובים שראינו פה היום גם נעתיק לערים אחרות, זו לא בושה. עמרם, אתה ראש עיר ותיק ואתה יודע שללמוד מאחרים זו לא בושה. אם פה בנתניה הצליחו בכמה פרויקטים, בואו נעתיק את זה הלאה. אני כן מצפה, כפי שמוטי אמר, שנעמיק בכנסת, לא למכור סיסמאות ולא להגיד כך ו - - - חברים, לא כל דבר שאנחנו יכולים להעתיק מקבוצה א' להעתיק, כמו שהקליטה של יהודי ברית המועצות שונה מאשר הקליטה של יהודי אתיופיה וזה לא כסף, כי הכסף, בסוף גילינו שאנחנו תקצבנו במשך שנים תקצובים לא משולשים, פי שישה ופי שבעה, ולפעמים הכסף הלך לאיבוד. לכן אני מבחינתי מודה לכם שוב על הביקור, ושוב אני מקווה שבפעם הבאה שנבוא לפה נראה דברים עוד יותר חדשים.

צועקים לי פה מתנ"סים, ברור שתודה רבה למתנ"סים.

אריה דורון עושה פה עבודת קודש.

נכון, החינוך הבלתי פורמלי הוא דבר חשוב. טוב, הבוקר אני התעוררתי ואמי שומרת לי על הילד אורי, שהוא עדיין לא בן שנה, וככה היא אמרה לי שהיא חולה ואמרתי שאין סיכוי שאני מפספסת את הסיור הזה עם מצנע, במיוחד אחרי שדיברנו עליו כל כך הרבה, ודווקא בסיור חינוכי אני חושבת שאפשר לשלב הכי יפה תינוק, לכן הגעתי ואני שמחה שהגעתי.

על כל פנים אני מאוד שמחה שהשתתפתי בסיור הזה, כי בסופו של דבר אני יוצאת יותר אופטימית.

זה הישג גדול, פנינה.

מאוד. תראו, לפני כשבועיים, אני חושבת שכולנו שמענו, היו הרבה כותרות לגבי מה שקורה בנתניה, ולהיות מבחוץ ולשמוע את הכותרות זה לפעמים חוטא גם לאמת ולמציאות. עם זאת חשוב לי לומר שאם ישנם קולות שנשמעים, קולות שהם מנגד, שהם קצת קולות שונים, אני אומרת אל תסגרו אוזניים, אל תעצמו עיניים, כי דווקא במקום הזה אני חושבת שלדעת כן להיות פתוחים לשמוע איפה הבעיה, במיוחד כשהקולות האלה מגיעים מבני הקהילה, מארגונים שאי אפשר לזלזל בעשייתם. אפשר לבוא ולומר על ארגון כזה או אחר שהוא מיליטנטי מדי, אבל אם אנחנו מסתכלים על המגזר השלישי, ללא ספק יש לו את התרומה שלו בקליטה של קהילת יוצאי אתיופיה, כולל בתפיסות שגובשו גם במערכת החינוך וירדו למטה. אפרופו, אם אנחנו מדברים על מדיניות של אינטגרציה וסגרגציה, ברור שמי שהוביל את זה ברמת המקרו זה בסופו של דבר היו הארגונים.
לכן חשוב לא לעצום עיניים ולא אוזניים ואם אתם צריכים את המעורבות שלי או של חבר הכנסת שמעון סלומון ועמרם מצנע, למרות שאתם יודעים שמה ייחודי אצלי ואצל שמעון, בסופו של דבר כשאני באה לסיור כזה אני מסתכלת על הילדים שלי, אני רואה את זה כאילו אני דנה באופן אישי על הילדים שלי וככה אני מקווה מי שלא בן הקהילה.

מעבר לכך, לא שאני פסימית, כן חשוב לי לזרוק זרקור על זה, אתם יודעים מה אומרים על פוליטיקאים. אצל כל פוליטיקאי יש סוג של פנס, אמר לי את זה שר הרווחה מאיר כהן, והוא מאיר במקומות חשוכים, סוג של משל, אז אני רוצה להאיר לכם נקודה חשובה, שאני יודעת שהבעיה היא בדרך כלל ארצית, אבל עדיין אני לא רואה פה דרג הנהלה. אני יודעת שיש לכם מתכללת של תקציבים ומשאבים, שלזה אני אגיע עוד דקה, אבל אני חושבת שלאורך הסיור ולקראת הסוף כל מי שדיבר היה לא בן הקהילה. ואני רוצה באמת שבסיור הבא שאנחנו מגיעים ומדברים על קהילת יוצאי אתיופיה, ראוי שמי שידבר יהיו גם בני הקהילה ולא הפעילים, אלא נושאי משרה בכירים. אפשר לבוא ולהגיד שאני חושבת שכבר יש, תנסו לשלב בדרגים הבכירים שלכם, הן כמנהלי אגפים והן כאנשים שמובילים את התכניות, זה חשוב מאוד.
הדבר השלישי, עניין תכנית חומש. יש ביקורת מאוד חריפה של מבקר המדינה בדוח האחרון, על כפל תקציבים. למי שלא יודע, יש שם כפל תקציבים וחוסר איגום משאבים. אמרתם שיש כאן מתכללת, היא בטח עשתה מיפוי של כל התכניות, אם זה פאקט ואם זה תכנית חומש וכל השאר. אני חושבת שאם אפשר ללמוד, ובאמת הצלחתם לסיים את התהליך ומה שקיים בעיר, צריך להניף את זה לעוד כמה מקומות ואפילו להפנות את זה למשרד המבקר, יכול להיות שהוא יכול להוציא סביב זה הנחיה לחוזרי מנכ"ל. זה מאוד חשוב. דיברתם על בזבוז כספים במיליוני שקלים, כולם יודעים שיוצאי אתיופיה הם מכרה זהב, לטוב ולרע.

מעבר לכך אני באמת יוצאת אופטימית. אני חושבת שיש פה הרבה מאוד אנשים, כולל בני הקהילה, יש לך פה את זאב קאסו, את הרב רפאל אלמו, יש לך את אליאס מהרי, אנשים שכל אחד בחזית אחרת, ועוד ועוד ועוד אנשים - - -

יש פה את - - - יש לנו הרבה.

נכון. אני, כמי שבאה מפתח תקווה ולא אחת הם עלינו לכותרות על הנושא הזה, יכולה לומר לך שאתה מוקף בהרבה מאוד אנשים ולא עסקנים, אנשים שבאים לעשות עבודה. תנצלו את זה, תשתפו איתם פעולה וזה מאוד חשוב.

אבל זה לא סתם שהוא מוקף אנשים שהם לא עסקנים.

ברור. אני עוד פעם אומרת, אני יוצאת אופטימית, אני חושבת שגם העירייה, ובשבועיים, כמה זמן נתת להם התראה על הסיור הזה? שבועיים, שלושה? אי אפשר להמציא את הגלגל בשבועיים-שלושה, אי אפשר להקים כאלה מתנ"סים, אי אפשר להקים צוות חינוכי, לכן עבודתכם אינה מבוטלת, עבודתכם נראית על פני השטח ואני יכולה לומר לך, עם יד על הלב, למרות שאני תושבת פתח תקווה, אני לא בוגדת, אבל לא הייתי בכזה סיור. אז כל הכבוד לכם, יש מה לשפר, אבל אתם עושים עבודה מצוינת, יישר כוח.

תודה רבה.

(אמהרית).

(מתרגם): ברוכים הבאים, אנחנו שמחים לראות אתכם ושמחים שאתם כאן. אנחנו מאוד מעריכים את המנכ"ל. בזכותו קיבלנו מועדון, עוד מעט מסתיימת השלמת בנייתו, אבל אנחנו ממשיכים לעשות אירועים שם. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו ביחד, המטרה שלנו גם שהילדים האלה ילמדו אמהרית, הייתי רוצה לראות כתוביות כאן באמהרית, שלטים באמהרית, שילמדו אמהרית. כולנו ביחד. אנחנו רוצים שגם ילמדו, כולנו יהודים. בנוסף קיבלנו מרכז למורשת יהדות אתיופיה, בסיוע של תורם, יחד עם העירייה נבנה המבנה. המטרה שלנו באמת שגם ילמדו עברית וגם ילמדו אמהרית. המטרה שלנו שבאמת ניקח עובדים שבאמת ילמדו אמהרית, לא רק עברית. ברוכים לשלום.

רצית להגיד משהו? בואי.

רק רציתי לדבר על מה שהוא אמר, על השפה. בבית הספר מלמדים אותנו לשון, עברית והכול, אבל מה עם האמהרית? המורשת שלנו, אני לא יודעת עליה כלום כמעט.

היא מדברת על המנטליות, על השפה, על המורשת שלנו, מאיפה באנו, עליה, על ההורים שלה.

כן, אני בטוח שההערה הזו נרשמה.

ברשות עמיתיי חברי הכנסת אני רוצה לומר כמה מילות סיכום. אנחנו באנו לנתניה כדי להתרשם מהמודל של נתניה. אני שמעתי על זה לא מעט ואתם יודעים שקליטת עולי אתיופיה לאורך כל השנים עברה הרבה מאוד בעיות, הרבה ביקורת, הרבה התלבטויות וחשוב היה לנו, גם לוועדת החינוך וגם לוועדת הקליטה, לבוא ולהתרשם ממודל מצליח. אני רוצה לומר לכם, בשורה התחתונה אני מאוד מאוד התרשמתי. התרשמתי קודם כל ובראש ובראשונה מכך שאתם עובדים לטווח ארוך. הדבר השני, מכל מי שדיבר איתנו וכל מי שנפגשנו, מאנשים שעוסקים במלאכה, אתה רואה את המחויבות הרגשית, אתה מרגיש את האהבה לנושא הזה שנקרא חינוך וקליטת עולי אתיופיה, אתה רואה את ההבנה המקצועית ואתה רואה רוח צוות של שיתוף פעולה עם ארגונים רבים שלא תמיד מדברים אחד עם השני, ממשלתיים, מוניציפאליים וארגונים שאינם ממשלתיים, וזה בעצם מתכונת מנצחת.

אתם גם מוכיחים שאפשר אחרת. יש כל כך הרבה בעיות בחברה הישראלית, חברה די שסועה, חברה עם מכנה משותף נמוך מאוד, ואתה רואה כאן שכאשר רשות מקומית לוקחת על עצמה את ההובלה ואת המנהיגות ולא מתחילה לקטר על כל העולם ובני זוגו, מה כל אחד היה צריך לעשות ולא עשה, אתה רואה בהחלט הישגים ותוצאה. מי שהדרך קצרה לו ורוצה לראות תוצאות מחר בבוקר, שלא יתקרב לדברים האלה. עוסקים פה באנשים, עוסקים פה בשיתוף פעולה, אני מאוד התרשמתי מהשיתוף המלא עם יוצאי הקהילה האתיופית, גם הילדים, גם הצוות, גם המתנדבים, ואני חושב שעשיתם פה עבודה חשובה בתחום רגיש, חומר נפץ מסובך ומיוחד.

חשוב היה לבוא ולהתרשם, כי גם אני, כמו חברי כנסת אחרים, מוצף בהרבה מאוד פניות, בהרבה מאוד ביקורת של כל מיני ארגונים חיצוניים, כל מיני פוליטיקאים, ולכן היה חשוב להתרשם כאן בשטח. מה שאתם עושים ומה שאם תעשו זה מה שיקבע בסופו של דבר את התוצאה, ופוליטיקאים, יש להם טבע, הם רואים איזה סדק אז הם נכנסים לתוכו ומרחיבים אותו. לכן טוב שאתם שמתם לעצמכם דרך, הצבתם מטרה ואני מתרשם שאתם הולכים בדרך הנכונה. אנחנו בכנסת נמשיך לעקוב, ננסה לבחון איך את המודל הזה, עם שיתוף הפעולה של משרד החינוך, ואני באמת מתרשם שמשרד החינוך ביד רחבה ובנכונות להוריד סמכויות ולאפשר כל מיני דברים שלפעמים הם אולי מחוץ לסדר היום ולתקנים, הלך פה איתכם כל הדרך.

הבעיה של אינטגרציה והצורך באמת למנוע הקמת גטאות, בין אם זה שכונתיים ובין אם בית ספריים, זה סיפור לא פשוט, הוא לא קל ואני חושב שאתם הולכים בדרך הנכונה. זה לא סגירה אוטומטית, אלא זה לימוד והבחנה וניסיון בתהליכיות לשנות את פני המציאות. בסופו של דבר גן ילדים, בית ספר, ככל שהוא יהיה חזק יותר וככל שהוא יהיה איכותי יותר תתקיים שם אינטגרציה. אבל מצד שני, ילדים מהעליות השונות, כולל העלייה האתיופית, שיגיעו אל תוך האינטגרציה לא מספיק מוכנים, האינטגרציה תיכשל ואת זה ראינו באינטגרציה הכוללת של המעבר לחטיבות ביניים. היא תיכשל. לכן השילוב הזה של טיפול פרסונלי בילדים כדי להביא אותם ולקדם אותם ולסגור פערים ולאחר מכן להכניס אותם באמת לקבוצות חזקות הוא בעצם יכול לנצח וזה סיפור לא פשוט, ואני ראיתי את הדברים שאתם עושים, את הרעיונות, את הקשר עם הגרעינים התורניים, שזו באמת תופעה חיובית שקורית כאן, אני נפגשתי בה גם בירוחם, בלוד ובמקומות רבים אחרים. אני מקווה, דרך אגב, שגם הגרעינים הלא דתיים, כפי שהם למדו מהגרעינים הדתיים את נושא המכינות הקדם צבאיות, ילמדו גם מהעניין הזה ויש פה כר נרחב לאוכלוסיות רחבות בחברה הישראלית למצוא נושאים, דגלים, חזיתות חברתיות שאפשר בהן לעשות ולהשפיע. יש פה ושם, אני יודע שבתנועת הנוער העובד והלומד יש כמה גרעינים כאלה, יש אחד כזה בהדר בחיפה, וזה בהחלט דבר שכולם בסוף מנצחים בו, גם האוכלוסיות היותר מוחלשות וגם האוכלוסיות החזקות שבעצם יש להם כר נרחב לפעילות, למעורבות חברתית ולעשייה.

את איזי אני מכיר הרבה שנים וכמובן שאחת הסיבות שבאתי לפה היא כי אני מכיר אותו. עד שהוא הגיע אליכם הוא עבר סטאז' ארוך בעיריית חיפה, בנהריה, בחדרה, ואני יודע שכאן באמת, גם תחת המטרייה של מרים וגם באמצעות הצוות הנפלא הזה שפגשנו לאורך היום, באמת אפילו השמים הם לא הגבול.
אז המון תודה לכם, אני בטוח שנישאר בקשר ולכו קדימה. יהיו ביקורות, יהיו אמירות, צריך להחליט החלטות שלנו המבוגרים זה לא בין שחור-לבן, זה לא בין 1 ל-0, אלה החלטות בנושאים רגישים שתמיד כשאתה מקבל החלטה על דרך אחת יטענו כלפיך אלה שלא בחרת בדרך שלהם, אבל בסוף מנהיגות זה להחליט, לשים מטרה, להחליט ולהוביל אליה. תודה רבה.

מצנע, אני רוצה להודות לך ובאמת לחברי הכנסת. זה דבר די מדהים שכל כך הרבה חברי כנסת מגיעים לעיר לביקור ונמצאים לכל אורך הביקור. יש פה הרבה מאוד אנשים ממשרדי ממשלה, משרד הקליטה ומשרד החינוך שבאמת מלווים אותנו ואחרים ובני הקהילה והילדים, המתנ"סים. הראיתי לכם את מעגל החיים, כשדיברתי, עכשיו אתם מבינים מה זה מעגל החיים.

אני רוצה להודות באמת לצוות של נתניה, מראש העיר, דרך אביטל ודרך כולנו ביחד. אני שומע כל הזמן 'אנחנו, אנחנו ואנחנו', ובאמת זה אנחנו. תמיד להצלחה יש הרבה אבות והכישלונות, אבל אנחנו הולכים כדי להצליח, אנחנו נצליח, כי יש לנו ברק בעיניים ואנחנו יודעים מה אנחנו רוצים. ותודה רבה לכם שאתם גם מגבים אותנו בתהליך הזה. זה לא דבר מובן מאליו.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:00.>